נספח יב: קובץ מהלכות פורים מהגאון הרב משה פינשטיין זצ"ל

(ניתן לי בערך בשנת תשנ"ד ע"י נכדו, הרה"ג ר' מרדכי טנדלר שליט"א, רב ואב"ד בק"ק ניו העמפסטער. נכתב על ידו ממה ששמע מפי הגרמ"פ בשנים תשמ"ג, תשמ"ד, ויוצא לראשונה לאור עולם).

סי' תרפ"ה: דין ארבע הפרשיות.

שאלה: ס"ת שאין לו קביעות (היינו שקבעו לעצמם שאין לו קביעות במקומו, ואז רשאים להעבירו ממקום למקום אף על פי שלא קוראים בו ג' פעמים, כנהוג בשאר ספרי התורה. ודין זה של ס"ת שאינו קבוע פסק הגרמ"פ). האם רשאים להביא ס"ת כזה לחולה בבח"ל שיקרא בלי מנין ובלי עליות, בפר' זכור. ובמקרה זה, האם יש השלמה לפר' זכור.

תשובה: הגם שיש שסוברים שקריאה לחוד מתוך ס"ת כשר הוי דאו', מ"מ אי אפשר להקל מס"ת בלי ג' קרואים בזמן שקבעו קרה"ת. ויכולים להשלים בפורים לקרוא ב' עליות מ"ויבא עמלק", ולשלישי יקראו בפר' זכור אם זה מנין מיוחד לחולה, שאז אין לחוש לטירחא דציבורא. ואין לקרוא ג' עליות כרגיל ולגלול לשלישי בפר' זכור, משום שבאמצע העליה אין נכון לדלג כ"כ. והוסיף מורי סבי (הגרמ"פ), שהסיבה למה שמסתפקים אם יוצאים תחילה ב"ויבא עמלק", משום ששם הוי כעין סיפור, "שים באזני יהושע", ולא מודגש ציווי למחות. וגם שם היה קודם מתן תורה, ולא נזכר בחז"ל שזה מהמצוות שנצטוו קודם מתן תורה.

סי' תרפ"ו: דין תענית אסתר.

השיב כלפי חולה שאינו מתענה בתענית אסתר, דמ"מ לא יאכל בשר ביום התענית. אבל במוצאי התענית גם למתענים יש היתר וקצת מנהג לאכול בשר, וזאת אחרת מד' תעניתים שבהם דוקא אין לאכול בשר במוצאי התענית, ובזה תענית אסתר דומה למוצאי יוה"כ.

סי' תרפ"ח: דין סמוך ונראה.

שאלה: מה הדין כלפי בית וגן, שבעצמו אינו סמוך ונראה (לעיר העתיקה בירושלים) אבל סמוך ונראה לשכונה שכן הוי (היינו סמוך ונראה לשכונה אחרת שדינה סמוך ונראה).

תשובה: למעשה בא"י נהוג דהוי כירושלים (היינו בגלל שיש מנהג לא צריך להתערב במנהגם). מצד הסברא בעצם הדין היה נראה שנקבע הדבר לפי המצב בזמן יהושע בן נון, וזה כמובן לא ידוע לנו, ואולי אז כן היה נראה מבית וגן. והיינו שתלוי בזמן יהושע, האם אז היה סמוך.

שאלה: האם דין נראה נקבע לפי הקומה או הקרקע. למשל דירה בקומה גבוהה.

תשובה: נקבע לפי הקרקע. אבל אם רק אינו נראה בגלל בנין שחוצץ, אינו חסרון ודינו כנראה.

סי' תרפ"ט: דין נשים בקריאה.

עדיף שאשה תברך בעצמה "לשמוע". ומסתבר שכשיש הרבה נשים אחת תברך ותוציא את כולם, משום "ברוב עם הדרת מלך". אבל אין זה המנהג, וכל אחת תברך לעצמה.

סי' תר"צ: דין קריאת המגילה.

שאלה: סידרו בבית חולים שאחד מהחולים שהינו בעל קורא מפורסם יקרא המגילה. אבל נחלש יותר, וכבר יודעים כמה ימים קודם פורים שאם יקרא יצטרך לשבת.

תשובה: אם עדיין לא הציעו לחולה, אז עדיף להשיג בעל קורא שיכול לעמוד. אבל מאחר שכבר הציעו לו, יש לחוש לא להחליש דעתו ויש להניחו, מאחר שזה ציבור של חולים שכלפיהם אין זה אי כבוד הציבור.

סי' תרצ"א: דין כתיבת המגילה.

שאלה: היש עדיפות לבריסקר'ס מגילות, של 10 שורות, שאומרים שלא עושים גליונות בשבילם כפי דיני הגליונות.

תשובה: ודאי צריך להיות גליונות כשאר ספרי נ"ך. אין מעלה לכתיבת מגילה בת 10 שורות. אינו כ"כ יפה, וחז"ל לא כיוונו לזה. הנדון של מגילה בין המגילות כך מוכיח, שודאי לא כתבו כל הנ"ך בסגנון זה. ולכל הפחות מדורי דורות לא כך עשו. וגם שיש סברות למה יוצא כך לעשות, לחוש לגר"א ועוד, מ"מ למעשה יש להמשיך כנהוג - לא כבריסקר, וזה הכלל - שגם שלכאו' נראה לאחד אחרת, הדין כפי הנהוג. ואין חסרון אמיתי בהמגילות של הבריסקר רק אינן מיועצות (והיינו שיש עיצה דוקא לא לקנות אותן).

סי' תרצ"ג: דין מילה בפורים.

שאלה: מתי יש למול, האם כהרמ"א קודם הקריאה, או כהגר"א והפר"ח לאחר הקריאה.

תשובה: הנידון תלוי באיזה נחשב כתדיר. ערוך השלחן רק מזכיר הרמ"א, וכנראה שזהו המנהג. ולמרות שלפי כללו של מורי סבי (הגרמ"פ) אין מנהג אמיתי במילתא דלא שכיח, בכל זאת אמר לנהוג כך. היינו אע"פ שאין מנהג אמיתי כך - בכ"ז לנהוג כרמ"א. מ"מ אם הרבה מהמתפללים ממהרים יש לנהוג כגר"א והפר"ח.

סי' תרצ"ד: דין מתנות לאביונים.

שאלה: בעל פרנסה שקנה בית גדול ואיבד את פרנסתו ואינו מקבל תמיכה מהממשלה - הראוי לתת לו מתנות לאביונים (כי יש לו בית ששווה הרבה אך אין לו כסף מזומן).

תשובה: בטח אינו מחויב למכור ביתו כדי להיות ראוי לקבל, ולכן יכול לקבל.

שאלה: כשחושש שלא ימצא עני בפורים, העדיף ליתן מתל"א קודם פורים לשליח שמבטיח שיזכה בו השליח בפורים ויחלקו בפורים. או שיתנו בפורים לאחד שיזכה בו בפורים ויחלק אחר פורים. בדרך הראשונה יש מעשה נתינה קודם פורים אך חלות בפורים, ובדרך השניה יש מעשה בפורים אך מין חלות אחר פורים.

תשובה: שניהם אינם מהודרים, והדרך הראשונה עדיפה. שהעיקר בהשקפת המצוה הוי שיגיע ההנאה לעני בפורים. ושייך שגם בדרך השניה יש הנאה לעני אם יודעים העניים שאחד אוסף להם ויגיע להם הממון אחר פורים. ואם זו המציאות אז הדרך השניה כמעט שווה לדרך הראשונה.

סי' תרצ"ה: דין סעודת פורים.

הסבא (הגרמ"פ) ציוה להדליק שני נרות לסעודה ממנורות שבת (באידיש - שבת לייכטר), לסדרם על השלחן ביחד אחד על יד השני כמו בשבת, ולא א' מקצה א' וא' מקצה השני - אלא ממש כמו בשבת. באופן הכי מכובד, כי השבת הינה הסמל לכיבוד.

הסבא (הגרמ"פ) אמר שיש מנהג לאכול ארבעס (חומוס) בסעודת פורים, שזה בכלל הזכר למה שאכלה אסתר, וכעין דניאל וחבריו.

סי' תרצ"ו: דין אבלות בפורים.

יכולים אבלים להתפלל כש"ץ למנחה ומעריב, וגם לשחרית עד המגילה. אמר שאבלים יכולים להזמין לסעודת פורים את בני משפחתם שגם הם הינם אבלים. ואם רוצה להזמין לסעודת פורים גם את בני הזוג של האבלים, והיינו שבני זוגם אינם אבלים - אז רק אם בסה"כ יהיו בסעודה ג' או ד' אורחים, שאז זה לא נחשב כסעודת מרעות אלא רק אורחים, מותר. יש רשות להקל יותר לסמוך על הש"ך, אבל אינו מייעץ לעשות כך (והיינו שעדיף לא לעשות כך).