[1]א. עיקר ד"ז כתבו מרן (בסעי' ג'), שאפי' הבגדים המכובסים מקודם זמן האיסור (וטרם לבשום) אסור ללובשם. וכ"כ המ"ב (סקכ"ה), בילקו"י (עמ' 563 סי"ב) וש"א.

[2]ב. רמ"א (סעי' ג'). והוסיף שכן הדין עד אחר התענית. ולגבי שעה"ד ראה לקמן בפרקנו.

[3]ג. מרן (סעי' ג'). ילקו"י (שם).

[4]ד. מרן (בסעי' ג') הביא כמה דעות בזה, והסיק שנהגו לאיסור אפי' בכלי פשתן ואפי' בכיבוס שלנו, בין ללבוש בין לכבס ולהניח, ואין להקל בדבר כיון שנהגו, וכ"ש שמדינא נמי אסור. ע"כ. ובב"י הסביר שמה שנהגו לאסור הו"ד לכבס ולהניח, דללבוש מדינא אסור בכל גווני (הב"ד המ"ב סקכ"ו). וכ"כ בפשטות לאסור בילקו"י (עמ' 564 סי"ב), והיינו אף ללא גיהוץ.

בנטעי גבריאל (צינר. הל' בין המצרים. פל"ד ס"ב) כתב שאף אם לבש בגדים נקיים שאסור ללובשן, עליו לפושטן מיד (כמובן לכשיוכל. דהא קיי"ל דכבוד הבריות דוחה ל"ת דרבנן).

ור' עוד ע"כ במ"ב (ס"ק כ"ב, כ"ז וכ"ח) וכה"ח (ס"ק נ"א ונ"ב).

[5]ה. מרן (בסעי' ג') הביא כמה דעות בענין זה, וכתב לאסור אפי' בכלי פשתן (כבהערה הקודמת). וכ"כ בילקו"י (שם) ולא חילק בין סוגי הבגדים. וכ"כ לאסור האחרו'.

ור' עוד ע"כ במ"ב (ס"ק כ"ג וכ"ד), בבה"ל (ס"ג ד"ה "וכלי") וכה"ח (ס"ק נ"ג-נ"ט).

[6]ו. גבי מכנסים וחולצות הוא פשוט, שה"ז הבגדים שדיברו במשנה ובגמ' בתענית (דכ"ו,ב').

גבי לבנים וגרבים. הנה מדברי מרן (בס"ג) שאסר בגדי פשתן עולה שהכוונה לגרבים, גופיות וכדו'. שהרי הראשו' כתבו שהכוונה לבגדי זיעה. וכ"כ הבה"ל (ס"ג ד"ה "וכלי"). וכן מבואר מדברי הרמ"א (בסעי' א') שהתיר בשבת חזון ללבוש מכובס רק הכותונת. וכ"כ לאסור בהדיא גבי גופיות וכדו' באורחות רבינו (ח"ב עמ' קל"ב), בכה"ח (סקצ"א), בילקו"י (עמ' 563 סי"ב), וכן שמעתי מהגר"מ אליהו שליט"א.

וגבי גרביים, כ"כ לאסור בבא"ח (דברים. ס"ו). וכן שמעתי מהגר"מ אליהו שליט"א. וממה שכתב הבא"ח להחמיר בהא מבואר שכ"ה אף בארצות החמות (כעירק).

גבי מגבות ומפות שלחן, כ"כ מרן (בסעי' ג'). וכן גבי מצעי מיטה כתב מרן שם, וכ"כ בילקו"י (שם). בס"ד יש להעיר גבי שימוש במגבת ידיים נקיה, שעפי"ד מרן ורמ"א (סי' ש"ב סעי' י') והמ"ב (שם סק"י) מתבאר, שהן לדעה המחמירה שם והן לדעה המקילה, לכו"ע ניגוב ידיים במגבת חשיב דרך לכלוך. ולפי"ז לכאו' יש מקום להקל בני"ד, שאם כבר ניגב את ידיו במגבת נקיה לפני זמן האיסור בני"ד, ואפי' פעמיים - שלוש, הרי שיהיה מותר להמשיך ולנגב ידיים במגבת זו, כיוון שהיא כבר נחשבת כמלוכלכת.

גבי ציציות נחלקו הפוס' אי שייך איסור לבישת מכובסים גם בהם. שהמ"א (סק"ג) בשם המהרי"ל אוסר במכובסים וכן הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל. וכ"כ בנט"ג (פל"ד סעי' כ"ד). אמנם הבא"ח ברפ"ע (ח"ד סי' כ"ט) מתיר זאת דהוי כשאר צורכי מצוה שלא גזרו בהם. ודחה דברי המחמיר בכך. עיי"ש. ואכן כך פשט דברי הרמ"א (בס"ג). ור' כה"ח (סקצ"ב).

אמנם יש להעיר שיש מקילים בכמה מהדברים הנ"ל :

יש מקילים גבי בגדי זיעה, כלבנים וגרבים. בשו"ת שלמת חיים (ח"ד סי' ד') היקל גבי גרבים ומטפחות. ובשו"ת קנין תורה (ח"א סי' ק"ט) ומועדים וזמנים (ח"ה סי' של"ח) הקלו בגרבים ולבנים. הב"ד בפסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 108). וכן מצאתי בקובץ מבית לוי (פסקי הגר"ש ווזנר. אב תשנ"ח. עמ' כ"ז) שכ' שבגדי זיעה יש להקל וא"צ להכינם ע"י לבישה קודם ר"ח. ושאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א גבי האשכנזים הסוברים שאין איסור לבישת בגד נקי כולל גם גופיות, אלא מותר ללבשן אף כשהן מכובסות. האם לפי"ז מותר ללבוש גם גרביים מכובסות. וענה לי שיש להחמיר בגרביים עפ"י הבא"ח ואין ללובשן מכובסות. ואסור לאשכנזים ללובשן מר"ח אב, אא"כ יכינו אותן קודם לכן. עכת"ד. ור' נט"ג (פל"ד סעי' ה',ו'), ואת ד' הגרשז"א זצ"ל בהליכות שלמה (מועדים), ובס' שלמי מועד. לאור כ"ז, כיון שהבא"ח שהיה בעירק, וכן כה"ח והגרי"י קנייבסקי (כמובא באורחות רבנו, הנ"ל) החמירו בזה אף שהיו במקומות חמים והיינו בארץ ישראל, נראה בס"ד שלכתחי' יש להחמיר בזה ולהכינם קודם זמן האיסור, והמיקל יש לו בוודאי על מה לסמוך, ולכן בשעה"ד שנגמרו לו הלבנים והגרביים שהכינם קודם זמן האיסור יש לסמוך על המקילים וללבוש מכובסים.

עוד יש להעיר, שמש"כ בשלמת חיים (שם) להקל במטפחות האף, נראה שכיום אין להקל בזה בגלל שרובא דעלמא משתמשים לקינוח האף בנייר טישו (ור' נט"ג פל"ד ס"ח). וראה עוד לקמן (פ"ו הערות ו', ח').

עוד כתבו הפוס' להקל בשימוש במגבות מכובסות במקומות ציבוריים כבתי כנסיות, מקוואות (בעיקר של נשים) וכדו' (ר' פסתש"ו שם הערה 109). והטעם משום היגיינה. ומשום כך יש שכתבו שאם המגבות מלוכלכות באופן שאי אפשר לנגב בהן, מותר להחליפן במכובסות [הובא בשם שו"ת שלמת חיים (ח"ד סי' ד')]. ולצורך כל האופנים שמותר להשתמש במגבות מכובסות, מותר גם לכבס את המגבות המלוכלכות, אם אין מגבות אחרות נקיות [ר' הליכות שלמה (פסקי הגרשז"א. מועדים, ניסן - אלול, עמ' תכ"א)]. ויש מי שהתיר אחר נטילת ידים לנגב ידיו במגבת מכובסת כיוון דהוי צורך מצווה [שו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי' י"ט סק"ב) הב"ד בקונט' כי בא מועד (סי' תקנ"א סקי"ח - ב')].

גבי שימוש במצעי מיטה מכובסים בבתי מלון ובבתי חולים, ר' בפסתש"ו (סי' תקנ"א סקט"ז), בנט"ג ובש"א.

גבי לבישת בגדים עליונים (כמכנסיים) מכובסים לאדם איסטניס ר' בשו"ת קנין תורה (ח"א סי' ק"ט).

[7]ז. מרן כתב (בסעי' י"ד) שבשבוע שחל בו ט"ב אסור לגדולים לכבס בגדי הקטנים. והוסיף הרמ"א דמ"מ בגדים שמלפפים בהם הקטנים שמוציאים בהם רעי הני ודאי שרי. "ואפילו בגדי שאר קטנים נוהגים להקל" (וכ"כ בב"י).

ואע"פ שהמ"ב (סקכ"ו) כתב דללבוש חמיר טפי מלכבס ולהניח (וכן פשט הגמ' בתענית דכ"ט,ב'), מ"מ ברור שבני"ד מישתעינן בלכבס ע"מ שהקטנים ילבשו זאת (אמנם צ"ע אי בימינו יש להקל בכיבוס חיתולים, דהא רובא דעלמא משתמשים בטיטולים חד פעמיים, או שיש להקל גם בחיתולים דלא גזרו ע"כ. וה"ה גבי מטפחות אף בהערה הקודמת שנטינו להחמיר בשל השימוש בנייר טישו. ור' ע"כ בפרק ו').

הטעם שמחמירים בקטנים הוא משום אבלות או משום עגמת נפש (תה"ד סי' קנ"ב. כה"ח ס"ק קע"ג וש"פ). ואף שלקטן אין דין אבלות, מ"מ באבלות דרבים מחמירים (מ"א. כה"ח שם).

ובענין גיל הקטנים שמקילים לכבס עבורם ושהם ילבשו זאת. הנה רבו הדעות בזה. שהרב בא"ח (פר' דברים ס"ו) כתב להקל רק בתינוקות שצריכים חיתולים. ורק הוסיף שאין למחות במקילים לילדים עד גיל שלוש שנים.

ודעת הסוברים עד גיל ג' שנים בערך היא ד' הלבוש (שכתב ג' או ד' שנים אסור, ופחות מזה שרי מפני שמשתינים הרבה). הב"ד כה"ח (ס"ק קע"ד). וכ"כ הח"א (כלל קל"ג סי"ח) שהוא עד גיל שנתיים - שלוש. הב"ד כה"ח (ס"ק קע"ט). ונראה שכן דעת הרב כה"ח. וכן כתב בילקו"י (עמ' 564 סי"ג). והבא"ח כתב שאין למחות במקילים עד גיל שלוש שנים (ומשמע שאין זה לכתחי').

המ"ב בשעה"צ (סקצ"א) הסביר שלטעם דחינוך לאבלות שייך להחמיר בזה דוקא לאחר גיל שש שנים, ואילו לטעם דעגמת נפש יש לאסור אף שטרם הגיעו לגיל חינוך. ולמעשה כן פסק הח"א, שאפי' לא הגיעו לחינוך אסור (הב"ד כה"ח ס"ק קע"ד).

נמצאנו למדים שנחלקו הפוס' אי שרי לקטנים הגדולים מגיל התינוקות, ומ"מ הרבה פוס' דשרי עד גיל שלוש שנים לערך.

אלא שהפמ"ג (בא"א סי' תקנ"א סקל"ח) הב"ד הלבוש הנ"ל, וכתב שצ"ע ע"כ, ונראה שהוא עד גיל שש - שבע שנים. ושם (בסקל"ט) הביא שוב את דברי הלבוש, וכתב שמהב"י והד"מ משמע שנהגו לכאו' להקל בכל בגדי קטנים כמו באבלות. וסיים בצ"ע (וחכ"א הסביר שמש"כ הא"א בסקל"ח הוא גבי עיקר הדין שלא שייך איסור זה גביהם, והיינו עד גיל 6-7 שנים. ואילו כשהתלכלכו, והיינו כשקאי על דברי הרמ"א שדיבר כשהתלכלכו, פסק הא"א דשרי עד גיל בר מצוה. וצ"ע). ועפי"ד הא"א כתב בחנוך לנער (פכ"א סק"ב) להתיר לקטנים עד גיל שש, ואם לכלך בגדיו ביותר שרי אף ביותר מגיל שש. הב"ד בפסתש"ו (סי' תקנ"א סקמ"ה). אמנם למעשה כתבנו שלא להקל ביותר משש, דהא אפי' הפמ"ג כשדייק מהב"י והד"מ סיים דבריו בצ"ע, וגם עד גיל שש יש להקל רק בשעה"ד, דהא הרבה פוס' כתבו להקל רק עד גיל שלוש ותו לא.

ובענין ממתי חל איסור זה גבי קטנים. הפמ"ג בא"א (שם סקל"ח) כ' דמדלא הגיה הרמ"א ע"ד מרן שכתב האיסור רק בשבוע שח"ב ט"ב, משמע דבהא מודי ליה שהאיסור לקטנים הו"ד בשבוע שח"ב ט"ב. וע"ע בלבוש (סקי"ג) שהשמיט תיבות בשבוע שחל בו ט"ב. והח"א כתב דלקטנים אין להחמיר אלא בשבוע שחל בו ט"ב.

ואילו הא"ר כתב שהאיסור בכיבוס לקטנים הינו מר"ח. הביאו דבריהם המ"ב (סקפ"ב) וכה"ח (ס"ק קע"ה).

בענין כיבוס בגדי קטנים, אי בעי לכבס בצנעה, ואי שרי לכבס יותר מבגד א', והשרי להוסיף למכונת הכביסה גם בגדי גדולים, ר' לקמן בפרק ו'.

[8]ח. הטור (בסי' תקנ"א). נט"ג (פל"ד ס"א).

[9]ט. עיקר ד"ז כתבו הרמ"א (בסעי' ג'), שנהגו להקל לצורך מצוה.

את הדין לספרדים כתבנו עפי"ד מרן (בס"ג) שכתב שכל ד"ז אמור רק בשבוע שח"ב ט"ב, והיינו שאין שבת בכלל. ואף שכשט"ב חל בשבת יש מ"ד שדיני שבוע שח"ב שייך בשבוע שקודם שבת חזון, וא"כ שבת בכלל, למעשה אין הספרדים מחמירים בזה כלל. וכן שמעתי מהגר"ע יוסף שליט"א ומהגר"מ אליהו שליט"א שבכל השבתות הספרדים נוהגים ללכת בבגדי שבת כבכל שבת. עכ"ד. וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א (בעלון "שבת בשבתו").

ומה שכתבנו שיש גם מהאשכנזים המקילים בכך, הוא עפי"ד הגר"א (שהביא המ"ב בסק"ו) שאף בשבת חזון מקילים בזה. וכ"כ הרבה אחרו' אשכנזים שהמנהג להקל בזה. ופוק חזי מאי עמא דבר [וכתבו מהאחרו' שאף מי שבא כתייר בשבת חזון להתפלל בבית מדרשו של הרמ"א בקרקא שמחמיר בזה, ואילו הוא עצמו בא ממקום שנהגו להקל בה, אין הוא צריך להחמיר בזה]. והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי דשרי ללבוש בשבת בגדים נקיים ולבנים, אך טוב שיניחם לרגע קט על הרצפה. עכת"ד. ור' לקמן בהערה ט"ו.

וראה עוד לעיל (פרק ב' ס"ד).

[10]י. דעת המחמירים כ' הרמ"א (בסעי' א') דשרי בשבת חזון רק הכתונת. ומשמע שבשבתות שקודם מקילים בכל הבגדים. ובסעי' ג' כתב שלכבוד שבת לובשים כלי פשתן כבכל שבת, ומשמע מדבריו שבכל השבתות (אף שבת שלפני שבת חזון, כשר"ח חל ביום ו') מקילים רק בבגדי פשתן. ור' כה"ח (סקס"ד) בשם המט"י שעמד על סתירה זו. ולכן כתבנו תיבות "שבת חזון" בסוגריים. וע"ע במ"ב (סקל"ב), כה"ח (שם) ולעיל (פ"ב הערה י"ט).

[11]יא. רמ"א (בסעי' ג'). מ"ב (סקל"ג). כה"ח (סקל"ז) וש"א.

כתבו הפוס' שבשבתות של זמן האיסור (היינו לאשכנזים. דהא לספרדים האיסור רק בשבוע שח"ב ט"ב. ויתכן זאת לספרדים רק כשט"ב דחוי או חל ביום א' - לדעת המחמירים שאז אוסרים בשבוע הקודם), אסור להשתמש במצעי מיטה מכובסים [מ"ב (סקל"ג), כה"ח (סקס"ז) וש"א]. ושאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א המותר לאשכנזים להשתמש בשבתות שלאחר ר"ח אב במגבות נקיות. שהרי אסורים הם במצעי מיטה מכובסים. וענה לי שבמגבות יש צד להקל משום שאבל מותר במטפחות ידים נקיות (והיינו מגבות). ולכן למעשה מותר להם להשתמש בשבתות גם שלאחר ר"ח אב במגבות ידיים נקיות. עכת"ד.

[12]יב. עיקר ד"ז כתבו הרמ"א (בסעי' ג'). וכ"כ המ"ב (סק"ל) וכה"ח (סקס"א). וכתבו שכן הדין אפילו בשבוע שח"ב ט"ב.

ומה שכתבנו שתלבש רק כפי הצורך לטהרתה, כך מסתבר, דה"ז רק לצורך מצוה. ומדוע שנתיר לה ללבוש בגד עליון או כיסוי ראש שאינו קשור לטהרתה.

גבי דין אשה בימי לבונה כשחל בתשעה באב, ר' ברמ"א (סעי' ג') שכתב שלא תלבש לבנים (מכובסים - מ.ה.) אלא רק תלבש חלוק בדוק ויפה. ור' עוד במ"ב (סקל"א), שעה"צ (סקל"ה), כה"ח (סקס"ב). וע"ע בכה"ח (סקס"ג) ודרכי טהרה (לגר"מ אליהו שליט"א. עמ' קל"ג) ולקמן במקראי קודש הל' ט"ב.

[13]יג. מה שכתבנו שאשה שאין לה גרביונים שאינם מכובסים הראויים ללבישה, רשאית ללבוש גרביונים מכובסים שה"ז לצורך צניעות, זאת עפ"י מש"כ הגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (עמ' 203 סנ"ב) גבי גרבי נשים חדשות שאם הישנות נקרעו רשאית ללבוש חדשות, ואפילו בתשעה באב עצמו, משום צניעות. עכ"ד. ונראה דה"ה בני"ד. וראה בנט"ג (פ"ד ס"ח) שדוקא בימים אלה צריך להתחזק בעניני צניעות, דזו אחת הסיבות לחורבן הבית.

[14]יד. עיקר ד"ז כתב הגאון הרי"ח הטוב בספרו הבא"ח (פר' דברים ס"ו), ובתשובות רפ"ע (ח"ד סי' כ"ט). וכ"כ בכה"ח (ססק"צ וסקצ"א) ביבי"א (ח"ג סי' ל"א סק"ה), ביחו"ד (ח"א סי' ל"ט) ובילקו"י (עמ' 564 סי"ב). ואף שהמ"ב לא כתב ד"ז, י"ל משום שבאירופה לא היה חם כ"כ כמו בעירק ובא"י ולא צריכא ליה כולי האי. ואמנם בדורנו גם הפוס' האשכנזים כתבו קולא זו. ר' למשל בשש"כ (פכ"ח סע"ו), במעו"ז (ח"ה סי' של"ח), ופסתש"ו (ח"ו סי' תקנ"א הערה 113), וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וכ"ז הוא עפ"י מש"כ הרמ"א ביו"ד (סי' שפ"ט ס"א) והש"ך שם (סק"ד) גבי אבל.

ובענין כמה זמן יש ללבוש הבגד. באמת אין זמן קבוע לכך אלא העיקר שלא יהיו ניכרים כ"כ סימני הגיהוץ והקיפול ושיזיע קצת בבגד. ור' ברפ"ע שם שכתב דבעי ב' או ג' שעות. ובספרו בא"ח כתב רק שעה. ובאמת הרמ"א ביו"ד שם כתב שעה, ואילו העט"ז כתב שעה או שתים, והש"ך שם כתב שא"צ שעה זמנית אלא כלשהו.

גבי אי מהני עיצה זו בבגד מעומלן ר' בנט"ג (פל"ד ס"ג).

[15]טו. גבי מי ששכח להכין בגדים לפני זמן האיסור, כנ"ל בסעי' הקודם, כתבו האחרו' כמה עיצות.

ראשית נראה שלגבי אשכנזי העיצה הטובה ביותר הינה שכל עוד לא החל שבוע שח"ב ט"ב, העדיף ביותר שספרדי ילבש עבורו בגד זה, שהרי גם באבל מהני ד"ז, וכמש"כ הרמ"א ביו"ד (שם).

ואמנם יש אולי קצת לדון בזה, דגבי אבל הרי פשוט שחבירו שאינו אבל רשאי ללבוש הבגד, משא"כ בני"ד שאם האשכנזי ס"ל שמעיקר הדין אסור ללבוש כבר מר"ח הרי יש לפקפק אולי בלבישת הספרדי. ואמנם לא דמי למי שכבר קיבל ע"ע השבת דרשאי לומר לאחרים שעדיין לא קיבלו שיעשו עבורו מלאכה, אך לכאו' דמי למחמיר להוציא השבת כר"ת שיאמר למי שאינו מחמיר כר"ת שיעשה עבורו מלאכה. והיינו אם מחמיר כר"ת במוצ"ש מדינא ולא כחומרא. וכן דמי לספרדי ששומע קידוש (אפי' בלילה שהוא דאו') מאשכנזי המקדש על יין המהול במים כמנהג האשכנזים, ושאין ברכתו הגפן לד' השו"ע (ואמנם בזה כתבו חלק מהפוס' שאף הספרדי יי"ח דהא היין טוב לאשכנזים). וכן דמי לאשכנזי ששומע בשבועות בבוקר את ברכות השחר מספרדי כששניהם לא ישנו כל הלילה, ולמנהג האשכנזים אינו רשאי לברך חלק מהברכות (ר' ע"כ מש"כ בס"ד בקונטרס ברכות השחר במקראי קודש הל' יוה"כ). וכ"ה אם אשכנזי רוצה שספרדי יעשה בשבילו פעולה בשבת בסיר שע"ג הפלטה, מה שאסור לאשכנזים. ועוד דוגמאות רבות לכך (והגר"א נבנצל שליט"א העיר גבי הדוגמא של ברה"ש בשבועות, ששם ממ"נ או שאינו חייב או שיצא. עכ"ל. ובאמת שנלע"ד לתרץ, שיש מקרים שהאשכנזים לא מברכים ברכות מסוימות בשל ספק בדבר, ואילו הראשו' הספרדים ומרן פסקו שכן יברך. ובמקרה כזה ספרדי שמברך יכול להוציא את האשכנזי).

אמנם למעשה בס"ד נראה דבני"ד שרי, הן משום שלא שייך בזה מצוה הבאה בעבירה, דהא גם האשכנזים מודים דמדינא דגמ' (בתענית) אין האיסור מר"ח אלא רק בשבוע שח"ב ט"ב. ומה שהחמירו מר"ח זו חומרא של הראשו' האשכנזים (ר' בטור ובב"י סי' תקנ"א). וממילא אין האשכנזי יכול לטעון שהספרדי טועה במנהגו. ובעיקר יש להקל משום שסוף סוף הבגד כבר פגום - אינו מכובס ונעשה מקומט. ולכן למעשה בס"ד נראה דשרי שספרדי ילבש הבגד לאשכנזי - עד שבוע שח"ב ט"ב [וראה בערוה"ש (יו"ד סי' שפ"ט ס"ו) שהרבה אנשים קצים ללבוש כתונת שלבשו אחר]. ור' עוד במנחי"צ (ח"י סס"י מ"ד).

ועוד עיצה שכתבו הפוס' היא להניח הבגד על גבי קרקע העולם, והיינו ע"ג אדמה. שכ"כ הכרם שלמה (ביו"ד סי' שפ"ט) בשם ספר לחם הפנים (ביו"ד קו"א סי' שע"ו, גבי אבל). וכ"כ בשו"ת מנחי"צ (ח"י סי' מ"ד). הב"ד פסתש"ו (שם סט"ז וכן בהערה 107). וע"ע בנט"ג (פל"ד ס"ג). וישאירנו כך לזמן מה. וכתבו הפוס' הנ"ל דלא מהני לשים הבגד ע"ג קרקע מרוצפת. וע"ע בס' הל"ח (לגרמ"א שליט"א. עמ' 205 סעי' פ').

אלא שיש להעיר, שעל פי זכרוני כבר הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל שמי ששכח ללבוש הבגדים לפני ראש חודש אב, די שיניחם על הרצפה למשך כדקה. עכ"ד. וכעבור שנים שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי הכנת בגדים לפני ראש חודש אב (למנהג האשכנזים. ואילו לספרדים לפני שבוע שחל בו ט"ב – מ.ה.). מה שנוהגים ללבוש בגד נקי לפני הזמן שאסור ללובשו. כמה זמן צריך ללובשו על מנת להפקיעו מדין בגד מכובס ושיהיה מותר אח"כ ללובשו. והיה נראה שהגריש"א שליט"א אינו שבע רצון כל כך מפתרון זה, ומ"מ אמר שלמעשה מספיק "שעה – שעתיים" ללובשו. ושאלנו, אם שכח ולא עשה כן לפני ר"ח אב, האם מספיק להניח את הבגד המכובס על הרצפה. וענה הגריש"א שמספיק. ושאלנו האם צריך להניחו דוקא על קרקע העולם, דהיינו קרקע בתולה ולא על רצפה מרוצפת. וענה הגריש"א שאפשר להניח הבגד על רצפה מרוצפת, אך בתנאי שלא שטפו אותה ממש קודם לכן כך שהיא נקיה. ואם היא מלוכלכת באופן שצריך כבר לשוטפה זה הטוב ביותר. מ"מ העיקר שהרצפה לא תהיה נקיה. והעיקר פה זה הלכלוך, ועי"כ מתבטל הכיבוס. ושאלנו, האם גם בזה צריך להניח את הבגד שעה על הרצפה, וענה הגריש"א שאין צריך שעה, כי פה העיקר שזה לא נחשב כבר נקי, ואפי' כשמניח הבגד זמן קצר על הרצפה זה נחשב שאינו נקי. עכת"ד. ועל כל הדין של הנחת הבגד הנקי על הרצפה העיר הגר"א נבנצל שליט"א: הגרש"ז אוירבך זללה"ה אסר. עכ"ל.

ועוד דנו הפוס', כשלובש הבגדים לפני זמן האיסור, אי מהני ללבוש כמה בגדים יחד א' ע"ג השני. בפסתש"ו (שם הערה 114) כ' בשם דעת קדושים (להגה"ק מבוטשאטש. ביו"ד שם) דמהני דבר זה. ואילו הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שאין זה מועיל, שאין זו דרך לבישה. ושאלתיו, מנין דבעי בכגון דא דרך לבישה (שהרי רק צריך שהבגד לא יהיה כחדש ומכובס). וענה לי שזה לא נקרא שלבש הבגד. עכת"ד. ובאמת שגם על דבריו שאין זו דרך לבישה קשה לי, דהא מצינו במשנה בשבת (דק"כ, א') שמצילין מן הדליקה אפי' כשלובש כמה בגדים. וכ"פ מרן (סי' של"ד ס"ח). ושמא י"ל דלא מהני דהא כשלובש כמה חולצות אין העליונות סופגות הזיעה, ולעיתים חלק מהחולצות אינן מתקמטות. וה"ה בגופיות. ומ"מ הגרש"י זצ"ל ס"ל שדבר זה לא מהני. ודין שבת לחוד ודין בין המצרים לחוד.

ומי שנזכר בשבת שלא הכין הבגדים (בפרט אמור הדבר לספרדים שזמן האיסור הוא רק בשבוע שח"ב ט"ב). כתבו הפוס' שאת מה שלבש בליל שבת יצניע לזמן האיסור. ואילו בשבת בבוקר כשקם משנתו ילבש בגדים נקיים (הן לבנים וגרביים והן חולצה, מכנסיים וכו'). ואם הולך לישון שוב במשך השבת ינהג ג"כ כך ואת הבגדים שלבש בבוקר יצניע לזמן האיסור. שכ"כ בבא"ח, בכה"ח, ביבי"א, ביחו"ד ובילקו"י הנ"ל. וכ"כ בשש"כ (פכ"ח סע"ו). ובפסתש"ו (שם הערה 115 בשם כמה פוס').

ומ"מ כתבו הפוס' שעיצה זו מועילה כשלובש בשבת בגדי שבת. אך אם לובש בגדי חול בשבת על מנת להכינם לזמן האיסור ה"ז ודאי ניכר שמכין מקודש לחול ואסור [כ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (עמ' 206 ספ"ג), וכ"כ בפסתש"ו (הערה 115)].

בס"ד נלע"ד שיש מקום לדון אם כשהולך לישון בליל שבת או ביומו הרשאי ללבוש בגדי חול כשישן וכשמתעורר לובש שוב בגדי שבת. וצ"ע.

בס"ד לאור הנ"ל נלע"ד שסדר העדיפות : שילבש בעצמו הבגד. אם הוא אינו יכול, שילבש חבירו (כגון ספרדי לפני שבוע שח"ב ט"ב). ועדיפות אחרונה להניח ע"ג הקרקע (שה"ז לא נזכר כלל בשו"ע בהל' אבלות. ורק לבישת חבירו נזכרה ברמ"א).

[16]טז. כ' הלבוש שאפי' מי שאין לו אלא חלוק אחד אסור לכבס בשבת שחל בו ט"ב להיות בתוכה. ומזה דייק הא"ר (סקי"ב) שמי שיש לו רק חלוק א' שרי לכבסו עד שבוע שח"ב ט"ב. והעתיקו דבריו הח"א (כלל קל"ג סי"ב), המ"ב (סקכ"ט) ובבה"ל (בס"ג ד"ה "ואנו") ובכה"ח (סק"פ).

ולכאו' צ"ע מדוע מישתעי דוקא גבי חלוק א'. ומנ"מ בין אם יש לו רק א' או שיש לו כמה בגדים וכולם התלכלכו. ובס"ד מצאנו בס' המנהיג (ריש הל' ט"ב) בשם רב האי גאון דמי שנטנפו כליו בחוה"מ ואין לו להחליף שרי לכבסן בחוה"מ. והישווה שם דין כיבוס בשבוע שחל בו ט"ב לכיבוס בחוה"מ. ורבינו אברהם בן נתן הירחי (בעל המנהיג) הוסיף לחזק דבריו שם בק"ו, שדין שבוע זה קיל מחוה"מ, וסיים שאין ספק בדבר. ולפי"ז גם למי שהיו כמה כלים והתלכלכו שרי לכבס אפי' בשבוע שח"ב ט"ב.

ואמנם לא מצאתי בראשו' עוד שהקלו בהדיא בדין זה (בסוגיה בתענית דכ"ט,ב'). ואמנם יש שדנו להשוות דין אבל לדין אבלות דבין המצרים (ר' למשל תוס' יבמות דמ"ג,ב') ויש הרבה להאריך בזה, ואכ"מ.

ולמעשה : כיון שהא"ר, המ"ב וש"א הקלו בזה רק במי שיש לו בגד א' בלבד (וכ"כ עוד כמה אחרו' שהוא בדוקא) לכאו' יש להקל דוקא בזה. ומ"מ בשעה"ד, כגון מי שיש לו כמה בגדים וכולם התלכלכו (כגון חייל החוזר הביתה כשכל מכנסיו וחולצותיו מטונפים מלכלוך וזיעה), נראה שיש להקל לו לכבס לפחות בגד א' או מעט יותר, כדי שיוכל ללובשם בצורה סבירה עד אחר ט"ב.

וכן מצאתי לי חבר, שגם בפסתש"ו (סי' תקנ"א סקכ"א) כ' עפ"י דבריו בסי' תקל"ד (סק"ד - הל' חוה"מ), שאף כשיש לו כמה בגדים להחלפה אלא שעקב החום או איסטניסותו מחליף בגדים בתדירות גבוהה, ולא נשארו לו בגדים להחלפה, שרי לכבסם לגהצם וללובשם עד שבוע שח"ב ט"ב. והוסיף שאין מחייבים אותו לקנות הרבה בגדים לפני ר"ח אב כדי שלא יצטרך לכבסם. עיי"ש.

וע"ע בשש"כ (סוף פרק ס"ו), בנטעי גבריאל (פל"ה ס"ה), ובהערה הבאה.

[17]יז. כפי שכבר הבאנו בס"ד בהערה הקודמת, הרי שהאחרו' הקלו בזה רק מר"ח עד שבוע שח"ב ט"ב. ושכ"כ גם הבא"ח (פר' "דברים" ס"ו), והבה"ל (ס"ג ד"ה "ואנו"). ואמנם בבה"ל שם הב"ד פת"ע שהיקל אף בשבוע שח"ב ט"ב וכ' דהוי ט"ס וצ"ל עד שבוע שח"ב ט"ב. ולכאו' כן מסתבר, שה"ז דינא דמשנה בתענית (דכ"ו,ב') שאסור לכבס. אלא שמדברי המנהיג הנ"ל מבואר דשרי אף בשבוע שח"ב ט"ב (עיי"ש שכן מפורש בדבריו להדיא. ואף שיש מקום לכאו' להקשות על הק"ו שלו. ר' גמ' תענית דכ"ט,ב' "לעולם לכבס וללבוש וכשאין לו אלא חלוק אחד" וכו'. ואכמ"ל). וכ"כ בנטעי גבריאל (בין המצרים, פל"ה ס"ה) להקל למי שיש לו בגד א' והתלכלך עד שאין ראוי ללובשו כלל. וטעמו משום כבוד הבריות שדוחה ל"ת דלא תסור. ועוד צירף דברי הפת"ש (ביו"ד סי' שפ"ט) גבי אבל דלא אסרו אלא כשכובס לתענוג. עיי"ש. ולפי"ז נראה שבשעה"ד גדולה שרי לכבס לפחות בגד א' אף בשבוע שחל בו ט"ב. והחכם עיניו בראשו שלא יגיע למצב כזה. וה' יצילנו משגיאות.

ואכן כבר במהדו"ק של קונטרס זה כתבנו שהגר"מ אליהו שליט"א אמר לנו (לגבי ספרדים, שהאיסור לגבם ממילא הוא רק בשבוע שחל בו ט"ב), דמי שהתלכלכו כל בגדיו, דמותר לו לכבס וללבוש נקי אף בשבוע שח"ב ט' באב. עכת"ד.

[18]יח. שהרי לגבי כיבוס כתמים נחלקו הפוס' אי שרי לכבס בזמן איסור כיבוס, וכדלקמן בפרק ו', וכ"ש שאין להקל לכבס את כולו.

ולגבי הלבישה של בגד שכיבסו רק את הכתם, ודאי קיל טפי דסו"ס אינו לובש בגד מכובס שיש לו עונג בכך, וגם יש בו זיעה והגיהוץ כבר לא ניכר.

[19]יט. גבי לבישת בגדים מכובסים לספרדים בשבוע שח"ב ט"ב כשט"ב חל בשבת ונדחה, ה"ז תלוי במחלו' הראשו' אי יש אז דין שבוע שח"ב ט"ב (ר' טור וב"י ושו"ע סס"י תקנ"א, ולקמן בפרק י"ז). וביחו"ד (ח"ג סי' ל"ט) כתב שהמנהג להקל בזה, חוץ מכמה עדות שנוהגים להחמיר בזה.

גבי מי שתכפוהו ב' אבלויות, שכשנגמרה אבלות של מת החלה אבלות של בין המצרים, ר' שו"ע יו"ד (סי' שפ"ט ס"א - כששתי האבלויות על מת), באו"ח (סי' תקנ"א סט"ו) ובנו"כ.