[1]א. מ"ב (סימן תרע"ט סק"ב), כה"ח (סימן תרע"א ס"ק ע"ח - ע"ט). ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 212 סעיףז').

[2]ב. ר' כה"ח (סימן תרע"א ס"ק ע"ט), וכ"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ב). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל שיש להתפלל במקרה זה ביחיד. וטעמו, שתפילה בציבור או ביחיד היא אותה מצוה - מצות תפילה, וממ"נ מקיים המצוה (ומ"מ ברור שאין דרגת קיום המצוה כשמתפלל ביחיד כמי שמתפלל במנין. וכמו שהאריכו בזה כבר בגמ' ובפוס'. וכן הדבר אמור גבי מי שמתפלל בביהכ"נ, ואפילו שמתפלל שם ביחיד, שזו מעלה בפני עצמה. וכל שכן אם גם מתפלל במנין וגם בבית הכנסת - מ.ה.). משא"כ תפילה והדלקת נ"ח אלה שתי מצוות שונות ויש להן סדר. עכת"ד. ואמנם כתבנו שילך לביהכ"נ ע"מ לשמוע קדיש וקדושה, אך באמת רצוי שישמע כל חזרת הש"ץ, דהא מעלתה גדולה ממעלת תפילת הלחש (עפ"י הסוד). ועוד, שממילא אם כבר הגיע לשמוע קדושה מדוע שלא ישמע את כל חזרת הש"ץ, יענה אמן על כל הברכות, ובפרט (למנהג האשכנזים) על ברכות "הא-ל הקדוש" ו"שומע תפילה", ויאמר גם "מודים דרבנן".

[3]ג. א"ר, קיצור שני לוחות הברית (דף צ"ג). ור' כה"ח (סימן תרע"ט סקע"ט), וספר ילקו"י (מועדים. עמ' 213 סעיף ז' הערה ט"ז). והיינו שיעשה כן למרות שבשל כך יוצא שמדליק נרות חנוכה עבור היום של חנוכה שהוא בשבת, ואח"כ מתפלל מנחה של ערב שבת (היינו יום ששי).

[4]ד. מרן (סימן תרע"ט), מ"ב (סק"א), כה"ח (סק"א). ור' כה"ח (סק"ג), שי"א שדין זה נוהג גם באיש ולא רק באשה.

ובענין הברכה ר' מש"כ הרמ"א (שם), וכה"ח (סק"ג וסק"י).

ובענין ההדלקה בעש"ק ר' עוד מש"כ הר"ן על הרי"ף במס' שבת (דף ט' ברי"ף ד"ה "מצוותה", בשם בה"ג), בבאור הגר"א על הרמב"ם (רפ"ד דחנוכה), ושו"ת הר צבי (ח"ב סימן קי"ז).

[5]ה. מ"ב (סימן תרע"ט סק"א) בשם רוה"פ.

[6]ו. מ"ב (סק"ב) כה"ח (סק"ה).

ומה שכתבנו דהיינו שעות זמניות, כ"כ המ"ב (סימן תרע"ב סק"ג).

ומה שכתבנו דזמן פלג המנחה מחשבים קודם הלילה, הרי שיש בענין זה כמה שיטות כיצד לחשב את זמן פלג המנחה, הן מצד כיצד מחשבים שעה ורביע זו, והן מצד מהו הזמן הנחשב לסוף היום, האם השקיעה או צה"כ. ר' בענין זה במרן (סימן רל"ג סעיף א'), ומ"ב (שם סק"ד). ובמ"ב (סי' רס"א סקכ"ה), ובה"ל (ד"ה "להקדים"), ומ"ב (סימן רס"ג סקי"ט) ובה"ל (שם ד"ה "קודם"). וע"ע מש"כ מרן (בסימן תרע"ב סעיף א'), ומש"כ המ"ב (שם סק"ג, ובסימן תרע"ט סק"ב). ובביאור הגר"א (סימן תנ"ט ד"ה "שיעור מיל"), ובספר ילקוט יוסף (ח"א בהלכות זמן התפילה). ודעת הגר"מ אליהו זצ"ל, כפי שהורה לי, שמחשבים את פלג המנחה מזמן צה"כ. עכת"ד. וראה עוד לעיל (פ"ד הערה כ"ב), ומה שכתבנו בס"ד בספרינו מקראי קודש ובקדושת השבת.

[7]ז. מ"ב (סימן תרע"ט סק"א), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ד).

[8]ח. ר' שעה"צ (שם סק"ב) וכה"ח (סק"ג) בשם הט"ז.

[9]ט. מ"ב (סימן תרע"ט סק"א), כה"ח (סק"ד), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ד). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל שהמדליק יברך ברכת "להדליק", האשה תברך את הברכות הנותרות, והאחר ידליק.

ומה שכתבנו דקאי כשבעלה אינו עמה, דאל"כ פשוט שהוא יברך את כל הברכות וידליק גם עבורה, כמו שכתבנו לעיל (בריש פרק ט').

[10]י. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ד).

[11]יא. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 235 סוף הערה א'), וכן בס"ד נראה מסברא.

[12]יב. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ג), ילקו"י (מועדים. שם סעיף א'). וע"ע במאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי' קט"ו).

[13]יג. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (שם). ובספר ילקו"י (מועדים. שם), כתב זאת בפשיטות שדי בכך. וראה בספר מאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי קט"ו), וכן מה שכתבנו להלן בפרקנו (בהערה י"ח).

[14]יד. מ"ב (סימן תרע"ט סק"ב), כה"ח (סק"ו), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ה), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 211 סעיף ו'). וראה בשו"ת מהרש"ל (סי' פ"ה) שכתב שבע"ש אם כבתה "צריך" לחזור ולהדליק (ופשוט שקודם כניסת שבת), ודלא כמהרא"י. ע"כ. וע"ע במאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' קט"ז).

[15]טו. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ה). וע"ע בספרו מאמ"ר (שם).

ומה שכתבנו שבירושלים יש נוהגים להדליק כארבעים דק', משום דאין זה לכו"ע. שהרי ד' הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א שאף בירושת"ו א"צ לנהוג כך אלא כשאר המקומות. וכתבנו שברוב המקומות נוהגים עשרים ושתים דקות, אך לא בכולם, כי בחיפה נוהגים כשלושים דקות.

[16]טז. לוח א"י לגרי"מ טוקצ'ינסקי, הלכות חנוכה.

[17]יז. מה שכתבנו רבע שעה, כך שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. וכ"כ ביבי"א (ח"ה עמ' ע"ז) ובילקו"י (עמ' רי"א ס"ו). וראה עוד לקמן בנספחים (בנספח ה' תשובה ה') במכתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א (שנראה שהיקל אף בפחות מרבע שעה קודם השקיעה), ובמכתב הגר"ש דבליצקי שליט"א (בנספח ו'. עיי"ש שהיקל עד עשרים דקות לפני השקיעה). והגר"ש משאש זצ"ל כתב לנו (כמובא בנספחים בנספח ג' תשובה ג') שעד עשר דקות קודם השקיעה יכול להדליק נ"ח ואחריו נש"ק. עיי"ש. וראה גם בשו"ת שמש ומגן (ח"א חאו"ח סי' ל"א-ל"ג, וח"ב סי' נ"ט סק"ב וח"ג סי' נ"ו סק"ט), ובספר פסקי תשובות (לסימן רס"א סק"א, שהביא דעות מקילות יותר). וראה עוד לעיל (פ"ז סוף הערה י"א).

[18]יח. מ"ב (סימן תרע"ט סק"ב), כה"ח (סק"ו), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף צ"ה), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 212 סעיף ו'). וע"ע במאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פרק נ"ח סעי' קט"ז).

ומה שכתבנו שיניח את כמות השמן הדרושה, או נר שעוה גדול, דוקא בנר הראשון, כ"כ כה"ח שם מדנפשיה. ואע"פ שלא הביאוהו שאר הפוסקים, נראה שהדין עמו, דאם לא יעשה כן הרי שמברך על נר שאינו ראוי להדליק כשיעור. וא"ת שמכוון על אותו נר גדול, אע"פ שלא ידליק אותו ראשון, הרי אז לכאו' הדלקת שאר הנרות נחשבת כהפסק.

ובענין מה שכתבנו שבשאר הנרות יניח שמן כפי יכולתו. הגר"מ אליהו זצ"ל כתב בחוברת הל' חנוכה, שבשאר הנרות יניח שמן שידלוק חצי שעה מעת ההדלקה.

[19]יט. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף צ"ה), ילקו"י (מועדים. שם), וכן משמע מדברי המ"ב (שם). וע"ע במאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי' קט"ז).

[20]כ. כ"כ כה"ח (סימן תרע"ב סקי"ב). ור' גם כה"ח (סימן תרע"ט סק"ו). ולגבי מקרה דומה אך כשחל ביום חול (ולא בעש"ק) ראה לעיל (בפרק ז' סעי' ה'). עיי"ש שי"א שדי שיוסיף שמן, ודיו.

[21]כא. כ"כ מרן (סימן תר"פ סעיף א'), ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 235 סעיף א'). ור' עוד מש"כ כה"ח (סימן תר"פ סק"ב וסק"ג). ועוד בענין זה ראה לעיל (בפרק ז' סעיף ז'). ובני"ד ישנן עוד בעיות מהתם. דהתם עסקינן רק מצד חנוכה, אך הכא עסקינן גם מצד כיבוי בשבת על ידי הרוח. ואם החנוכיה קבועה בדלת ישנן גם בעיות של כיבוי והבערה בשבת, וכן מצד מוקצה.

ומה שכתבנו דהיינו בפרט משנכנסה שבת, ר' מ"ב (סימן תר"פ סק"א) וכה"ח (סק"א).

[22]כב. כן משמע מהמ"ב (שם סק"ב וסק"ג), ומכה"ח (סק"ד).

[23]כג. ראה מש"כ מרן (בסימן תר"פ סעיף ב'), והלכה כסתם. וע"ע במ"ב (שם ס"ק ד'-ה') ובכה"ח (ס"ק ה'-ח'). ומשמע מדברי מרן שבליל חנוכה שחל ביום חול מותר הדבר. וכששאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל האם באמת בחול מותר הדבר, דן בכך והעלה למסקנה שמותר הדבר כיון שזה נחשב כקבוע. עכת"ד.

[24]כד. מרן (סימן תרע"ח), ומ"ב (ס"ק א'-ב'). עיי"ש אי עדיף נר חנוכה או יין לקידוש היום בשבת, או ליין להבדלה. ושאר דיני סימן זה לא כתבנו כיון שכיום קשה למצוא מציאות כזו. והרוצה יעיין בנו"כ. וראה עוד שו"ע (סי' רס"ג סעי' ג' וכ' רצ"ו סעי' ה'), ולקמן בנספחים (נספח ז') בפסקי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

ומ"מ אם יש לו מס' נרות באופן שאין לו מספיק נרות להשלים למס' נרות ההידור הדרוש ללילה זה, הרי נכנס למחלו' אי יש להדליק כמה שיותר נרות (כגון ג' בלילה הרביעי) או שידליק רק נר א'. וצ"ע אם יש לו למשל ג' נרות בלילה השני, אי ידליק א' לחנוכה וב' לנש"ק, וכמ"ש מרן (סי' רס"ג ס"א) שיש מכוונים לעשות ב' לנר שבת, אך הרי אין זה מדינא דגמ'. דמדינא דגמ' מעיקר הדין די בנר א' (וכן הוא נוסח הברכה – "להדליק נר של שבת", ולא "נרות של שבת"). או שידליק ב' לנ"ח וא' לנש"ק, משום שדין הדלקת ב' נרות חנוכה בליל ב' דחנוכה נזכר בברייתא בגמ' שבת (דכ"א), כב"ה. וראה לקמן בנספחים (נספח ז'. לגרמ"פ זצ"ל, סק"א) שהכריע שידליק ב' נרות לשבת, עיי"ש טעמו.

[25]כה. כך העלנו למסקנה אחר בירור דבר זה אצל הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף, שדין הדלקת החיילים, הינו משום פרסום הנס, ולא מדין חשד. עכת"ד. ור' מש"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף פ"ד). ולענין הברכות ר' שם (סעיפים פ"ד ופ"ז). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' ק"ח וקי"א).

[26]כו. הא דיש להמתין עד צאת השבת, הוא פשוט, מדין איסור הבערה בשבת. אלא שעלינו לדון עד כמה יש לאחר את ההדלקה. יש לדון בזה מצד הרמב"ם, הגר"א וסיעתם, הסוברים שיש להדליק נ"ח בכל יום מיד בשקיעה, שזה לא יתכן במוצ"ש. ועוד יש לדון בזה לגבי המחמירים להוציא את השבת בכל ימות השנה כד' ר"ת, וכדלקמן (בהערה ל"א).

מצד שיטת הרמב"ם והגר"א במע"ר (סי' רל"ז). כבר הזהיר בבה"ל (סי' רצ"ג ד"ה "ג' כוכבים") שלא לטעות ולהדליק לפני שחשך לגמרי. ור' בערוה"ש (או"ח סי' תרע"ב ס"ה) שכתב דבמקום שלא אפשר, שאני, ולכן גם לרמב"ם ידליק לאחר צאת השבת. וכעין זאת כתב גם בשו"ת שמש ומגן (ח"ב סי' נ"ט סק"ב) שבמוצאי שבת יכול אף לשיטת הרמב"ם להדליק את נרות חנוכה רק בסוף השקיעה שהיא צה"כ. וראה לקמן בנספחים (נספח י' וי"א) בענין דעת הרבנים הגר"ש דבליצקי והגר"א נבנצל שליט"א.

ובענין הנוהגים בכל מוצש"ק לעשות מלאכה רק לאחר צה"כ לפי שיטת ר"ת, ר' לקמן (בסעיף י"ב).

[27]כז. לגבי מנהג הספרדים, כ"כ כה"ח (סימן תרפ"א ס"ק ד'-ה'). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ח), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 236 סעיף ב'). וע"ע במאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי' ק"כ).

ולגבי מנהג האשכנזים. אמנם מהמ"ב (סימן תרפ"א סק"א) משמע שהעולם נוהגים להקדים בבית את נר החנוכה לפני ההבדלה, אך בסק"ג כתב בהדיא שאפשר לנהוג בשני האופנים, וכן הסיק בבה"ל שם.

[28]כח. מרן (סימן תרפ"א סעיף א'). מ"ב (סק"א), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 238 סעיף ד').

[29]כט. ספר ילקו"י (שם).

[30]ל. מ"ב (סימן תרפ"א סק"א).

[31]לא. את הדעה הראשונה שאותם הנוהגים כרבינו תם מדינא, ימתינו גם במוצ"ש זו לצה"כ דר"ת. ר' שו"ת אג"מ, יבי"א, מועדים וזמנים, ילקו"י (מועדים. עמ' 237 ס"ג) וש"א. וכן ד' הגר"ש דבליצקי שליט"א, כדלקמן במכתבו שבנספחים (נספח י').

ולגבי הנוהגים כר"ת במוצ"ש רק כחומרא, יש שכתבו שלא יחמירו במוצ"ש זו. ר' בספר שבות יצחק (דרזי. הלכות חנוכה. פ"ד ס"ב). וע"ע בהליכות שלמה (הנהגות הגרשז"א זצ"ל. דיני חנוכה).

ויש להוסיף, שהגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי לגבי בעל הנוהג כר"ת, שאם אשתו אינה נוהגת להחמיר תמיד כר"ת, תדליק היא את נרות החנוכה במוצ"ש זו, לפני זמן צה"כ דר"ת. ואם גם היא נוהגת להוציא תמיד את השבת לפי צה"כ דרבינו תם, אמר הגרמ"א זצ"ל שידליקו את נרות חנוכה במוצ"ש רק לאחר צה"כ דר"ת. עכת"ד.

ודעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שבמוצש"ק דחנוכה א"צ לדקדק להדליק נ"ח דוקא אחר זמן צה"כ לשיטת רבינו תם, מפני שאין זה מעיקר הדין להמתין בכל מוצ"ש לזמן זה (לענין איסור עשיית מלאכה וכדו') אלא זו חומרא בעלמא. וכן היה מורה לשואליו [הב"ד בס' הליכות שלמה (מועדים, עמ' שי"א) ובס' שלמי מועד (עמ' מ"ה) וחזו"ע (חנוכה. דיני הדלקת נרות במוצ"ש. הערה ב' דף קפ"ז,ב')].

ואילו ד' הגר"ע יוסף זצ"ל, כפי שכתב בחזו"ע (חנוכה. דיני ההדלקה במוצ"ש, סעי' ב' ובהערה שם), שהמנהג שנוהגים להמתין במוצ"ש לצה"כ דר"ת הינו אמת. ולכן גם במוצאי שבת חנוכה לא ידליקו נרות חנוכה קודם הזמן הזה, אלא ימתינו עד לאחר שיגיע הזמן הזה שהוא כשעה ורבע לאחר שקיעת החמה, ואח"כ ידליקו נר חנוכה. ויבדילו בבית לפני הדלקת נרות חנוכה. ועוד כתב שם (בהערה. דקפ"ז,ב'), שמי שאשתו לא נוהגת להחמיר כדעת רבינו תם, והוא נוהג להחמיר בכך דרך חומרא בעלמא, יכול למנות את אשתו כשליח להדליק נרות חנוכה לפני שיגיע הזמן של ר"ת. אבל אם הוא חושש מדינא לר"ת, לא יעשה כן, אלא ימתין עד שיבוא הזמן לפי שיטת ר"ת ורק אז ידליק. עכת"ד.

[32]לב. לוח א"י לגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל (הלכות חנוכה).