[1]

לח. כתוב בסידור ליום העצמאות (עפ"י פסקי הגרמ"צ נריה זצ"ל. בהוצאת המחלקה לתרבות תורנית בגולה. עמ' 21), שמיום העצמאות יש להתחיל וללמוד את הל' חג' השבועות, משום שאז מתחילים שלושים הימים שלפני הרגל, שיש ללמוד בהם את הלכות הרגל. עכ"ד. ואכן לפי"ד הרבה פוס', מהם הב"ח, המ"א, הפר"ח, הח"י והא"ר, גם גבי סוכות ושבועות נא' הכלל שדורשים שלושים יום לפני החג. ומ"מ בביאור הגר"א כתב שגבי שבועות א"צ שלושים יום, אלא רק מא' בסיוון [הב"ד כה"ח (סי' תכ"ט סק"ב)]. ומ"מ ברור שאף אם אין חובה בכך, מ"מ ודאי יש מצווה בכך.

בס"ד נוסיף עוד. לאחר מלחמת ששת הימים, נשאל רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, לאור המציאות החדשה, ששוחרר מקום המקדש, שוחררה ירושלים עיה"ק ושאר חלקי א"י, האם אפשר להקל בענין הצומות על חורבן בית המקדש. והשיב רבנו זצ"ל, שחס וחלילה מלשנות את ההלכה בענין זה, אלא אלה צומות שנקבעו ע"י הנביאים, ואסור להקל בזה. והסביר, שכיוון שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין אחר אלא אם כן הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין. וכל זמן שאין לנו נביאים, או סנהדרין גדולה, הרואים את הדברים בשלמותם, אין לנו רשות לשנות ממה שהנביאים תיקנו. עכ"ד [שיחות הרב צבי יהודה (מועדים. ח"ב עמ' 300, 249). ס' ארבעים לבינה (עמ' 25). פסקי רבנו (עמ' 200)].

א. לפני שבס"ד נתחיל את פרקנו, נציין שני דברים נפלאים.

דבר ראשון: כתב הטור (בסי' תכ"ח באמצעו. וזה סימן מאד ארוך, עם טבלאות רבות, שצריך יגיעה רבה וזמן רב כדי להבינן. והם מיוסדים ע"ד הרמב"ם בהל' קידוש החודש), והעתיק את דברי הטור מרן בשו"ע (סי' תכ"ח ס"ג), ואלו דבריו: סימן לקביעת המועדים: א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ. והסביר את פירושו: ביום ראשון (-@56א@55) של פסח בימי השבוע, יהיה @56ת@55שעה באב [וסימנך: "על מצות (-פסח) ומרֹרִים (צום ט' באב על חורבן בית המקדש) יאכלֻהו"]. יום @56ב@55 של פסח יהיה באותו יום בשבוע שיחול חג @56ש@55בועות. יום שלישי (-@56ג@55) של פסח יהיה באותו יום בשבוע שיחול יו"ט ראשון של @56ר@55אש השנה. יום @56ד@55 של פסח יחול באותו יום בשבוע בו יחול חג @56ק@55ריאת התורה (והיינו חג שמחת תורה. והכוונה לחו"ל. דפה בארה"ק שמחת תורה הינו גם שמיני עצרת, משא"כ בחו"ל ששמחת תורה הינו רק ביו"ט שני של שמיני עצרת). יום @56ה@55 של פסח חל באותו יום שחל בו @56צ@55ום כיפור. יום שישי (@56ו@55) של פסח חל באותו יום שחל בו @56פ@55ורים שלפני פסח.

עד כאן הכל טוב ויפה. אך איזה חג יהיה תואם ליום האחרון של פסח, שהוא היום השביעי שלו (@56ז@55). כל הדורות לא ידעו לענות על שאלה זו. וברוך ה' זכינו בדורנו לגלות מיהו החג המתאים ליום האחרון של פסח. שכתב הג"ר עמרם אבורביע זצ"ל (רבה של העיר פתח תקוה) בספרו נתיבי עם (על סימן תכ"ח ס"ג), ששביעי של פסח מתאים לחג המתחיל באות ע', הלא הוא יום ה@56ע@55צמאות!!!

ועוד נוסיף, שכתב הר"ר צבי וואהל [הובאו דבריו במאמרו שהודפס בס' היוצו"ר (דשכ"ז-שכ"ח, בסוף השער השישי)], שנוסף לכך, הרי שיוהע"צ חל בימי השבוע גם בערב יציאת מצרים (י"ד בניסן). וכן באותו יום שחל פורים דמוקפים, והיינו בירושלים עיה"ק. וכפי שאמרנו, גם ביום הגאולה של דורנו, הוא יום העצמאות. וכן באותו יום בשבוע חל גם ט"ו באב [שעפי"ד רבן שמעון בן גמליאל (בסוף מס' תענית) גם הוא יום טוב מיוחד מאוד לעמנו].

ודבר נפלא נוסף כ' הר"ר צבי וואהל [במאמרו הנ"ל (שם דשכ"ח)], שהיה זה נס (כלשונו), שבית המחוקקים של מדינת ישראל קבע, שיום העצמאות נקבע לפי התאריך היהודי של הכרזת המדינה, ולא לפי התאריך של הגויים. וזה דבר עצום בפני עצמו, שכל הימים המיוחדים של מדינת ישראל נקבעים רק לפי התאריכים היהודיים. למשל יום השואה והגבורה, וכדומה. וגם על המטבעות כתובים רק תאריכים עבריים. ולצערנו על השטרות כתובים גם תאריכים נוצריים (ימם שמם וזכרם) של הנפקתם וכדומה, נוסף לתאריך היהודי. יש מהפוס' הסוברים ששימוש בתאריך הנוצרי הינו איסור מדרבנן, ויש סוברים שהוא אף איסור מדאו'. דעת הפוס' הסוברים שהדבר כרוך באיסור דאו', היא דעת שו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' קע"א) ושו"ת משנה שכיר (ח"א סי' קמ"ד במהדו' החדשה), ועוד פוס'. וד' הפוס' שהדבר כרוך באיסור גמור מדרבנן, היא דעת שו"ת הלל אומר (חיו"ד סי' ס"ה) ועוד פוס'.

ודעת הגר"מ אליהו זצ"ל ג"כ להחמיר בכך. שאמר [בקול צופיך (פר' "בא", בתשס"ד)], שהקדוש ברוך הוא מצווה את ישראל ואומר להם "החודש הזה לכם ראש חודשים", ללמדם שלא ימנו את סדר השנה לפי חודשים לועזיים, אלא אך ורק לפי החודשים העבריים, והחודש הראשון הוא חודש ניסן. וכל מי שמשנה מכך ומתרגל למנות את חודשי השנה הלועזיים, הרי שהוא כופר בתורת ישראל. ועוד, יש אומרים שיש איסור חמור להשתמש בתאריכים הלועזיים, כיוון שהם נקראים על שם עבודה זרה שיש בעולם. ועל כן, יש למנות רק עפ"י החודשים העברים בלבד. עיי"ש. ועוד אמר [קול צופייך (פר' ויקהל. תשס"ד)], שלצערנו כיום אין ידיעה בקרב הציבור הכללי בענין חשיבותו של התאריך העיברי. ובהזדמנות אחרת [בקול צופייך (אדר תשס"ז)] הביא את דברי הרמב"ן, שאסור להשתמש בתאריך לועזי, אלא רק בתאריך יהודי. ושהטעם לכך, כדי שיהיה זה זכרון לנס הגדול של יציאת מצרים, ובכל עת שנזכיר החודשים יהיה הנס נזכר. עכת"ד. וע"ע ביבי"א (ח"ג חיו"ד סי' ט'). וע"ע במה שכתבנו במקראי קודש – הל' סוכה (פ"ח הערה ק"א), ובהל' ליל הסדר (פ"א הערה מ"ב). ודי בזה.

עוד נציין, לגבי מה שכתבנו שלוח השנה האמיתי הוא הלוח היהודי. מבחינת היהדות ה"ז ברור. אך חובה להוסיף, שכל זה הו"ד בזמן החורבן, שאין מקדשין את החודש עפ"י ראיית העדים שבאים ומעידים בבית הדין הגדול בירושלים שלפי הלבנה הרי שיש לקדש את החודש. אך כיום שאין מקדשים את החודש עפ"י הראיה, הרי שעם ישראל קובע את התאריכים עפ"י הלוח התמידי. ואכמ"ל.

[2]

ב. ס' הלכה ממקורה (רימון. חגי התקומה עמ' 167). ס' היוצו"ר (דשכ"ו. מאמר צבי וואהל).

[3]

ג. שכך הוחלט כבר בכנסת השניה (בשנת תשי"א, כשה' באייר חל ביום שישי), להקדים את מצעד צה"ל והחגיגות של יוהע"צ לד' באייר, כדי לא לגרום לחילול שבת קודשנו. וכן נקבע בחוק גם בשנת תשי"ד, כשה' באייר חל ביום שבת, שעפ"י תקנת הרה"ר, ועפ"י החוק הוקדם יוהע"צ ליום חמישי. וכך נקבע לשנים הבאות, להקדים את יוהע"צ כדי שלא לגרום ח"ו לחילול שבת. וכ"כ רבנו הגרצי"ה זצ"ל [כמובא בשיחות רבנו (על המועדים. ח"ב עמ' 153, 135), ובס' פסקי רבנו (עמ' 192)]. והדגיש שם שהטעם לכך היה גזירה משום חילול שבת. וע"ע לקמן (בהערה ו'). וכ"כ בשו"ת באהלה של תורה (לגר"י אריאל שליט"א. ח"ב סי' ע"ג סק"א), שכך קבעה הכנסת עפ"י דרישת הרבנות הראשית לישראל. וע"ע בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב. עמ' 897-900, 851-861), ובס' היוצו"ר (עמ' שכ"ה).

[4]

ד. שכך הוחלט בשנת תשס"ד, וג"ז עפ"י בקשת הרבנות הראשית דאז [ס' הלמ"מ (עמ' 167)]. וכ"כ כל הפוס' [מועצת הרה"ר. שו"ת באהלה ש"ת. דבח"ב. ועוד כמה פוס'].

יש לציין ששני רבנים גדולים התנגדו למהלך בני"ד של דחיית יוהע"צ ליום שלישי. הראשון הוא הגר"א שפירא זצ"ל, שנוסף להיותו ראש ישיבת "מרכז הרב", הוא היה גם הרב הראשי לישראל (עד שנת תשנ"ג). וכשהרבנות הראשית לישראל ביקשה גבי ני"ד לדחות את יום העצמאות ליום שלישי, דעתו של רבנו מאוד לא היתה נוחה מכך [פרטי דברים ע"כ שמעתי מהרה"ג ינון ויסמן שליט"א, והרה"ג שמיר שיינטופ שליט"א, שהיו מאוד מקורבים לגרא"ש זצ"ל. ואכמ"ל].

גם דעתו של הגר"ד ליאור שליט"א אינה נוחה מכך. שכ' בספרו דבח"ב (ח"ב, עמ' 274, סי' תקל"ב) גבי דחיית יום הזיכרון ויוהע"צ ביום אחד. שלדעתו נראה שיש לפעול ולהפריד בין יום העצמאות לבין יום הזיכרון. וטעמו, משום שאין הכרח לקבוע את יום הזיכרון לד' באייר. דאין זה דומה לעצם יום העצמאות או יום ירושלים, שעיקר הנס התרחש לדעתו באותו היום, את יום הזיכרון ניתן להקדים לב' באייר, דהיינו ליום שישי, כך שאפי' אם הוא יחול ביום שישי, עיקרו הוא בלילה של יום זה. ואילו ביום שישי ביום, ניתן לבקר בבתי העלמין עד הצהרים, שכן בתקופה זו כבר חל שעון הקיץ. ואם יעשו כעצה זו לא יצטרכו לדחות כלל את יום העצמאות, אף כשיחול ביום שני בשבוע. וכ"כ במסקנת דבריו שם, שאפשר להקדים את יום הזיכרון, כי אין הוא קשור דווקא לזמן מסוים. עכת"ד. ואגב זאת נוסיף, שבשנת תש"י חל ה' באייר בשבת, והכנסת החליטה לדחות את החג ליום ראשון, ו' באייר [כ"כ בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 899. עיי"ש סקירה היסטורית)]. וא"כ יום הזיכרון אכן חל ביום שישי ויוהע"צ ביום א'. וא"כ זה כדברי הגר"ד ליאור שליט"א, שאין הכרח להצמיד את יום הזיכרון ליום העצמאות.

ועוד נוסיף, שלפי הסבריו ודעתו הסופית של הגר"ש גורן זצ"ל מדוע אין להקדים את יוהע"צ (כדלקמן בהערה י"ט), הרי שגם בני"ד דעתו תהיה שאין לדחות את יוהע"צ אף ביום אחד, ואין לשנות את זמנו מיום ה' באייר, כי זו היתה התקנה הראשונה, ואין לשנותה.

ומ"מ המנהג כיום (בשנת תשפ"ד) הוא לעשות כפי שביקשה הרבנות הראשית דאז, שאם יום ה' באייר חל ביום ראשון, אז המנהג הוא לדחות את יום הזיכרון ויוהע"צ ביום אחד. שכן (כפי שידוע לי) התקבל הדבר בחוקי המדינה, וכן המנהג פשוט לגבי כל הטקסים.

[5]

ה. עפ"י ספר שיחות הרב צבי יהודה (מועדים. ח"ב עמ' 153, 135), וספר הלמ"מ (רימון. עמ' 169).

[6]

ו. ס' הלמ"מ (שם).

[7]

ז. ס' הלמ"מ (עמ' 167). והיינו מארבעת הימים שיכול לחול יום ה' באייר (היינו ימים ב', ד' ו' ושבת), בשל החשש מחילול שבת התבטלה האפשרות של ימי ב', ונשארה האפשרות שרק כשיוהע"צ חל ביום רביעי בשבוע, אין יוהע"צ נדחה.

[8]

ח. עפ"י הגמ' במגילה (ד"ד, ב'), דאמר רבה: הכל חייבים בקריאת המגילה, ואין הכל בקיאין במקרא מגילה. גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברה"ר. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב. עכ"ל הגמ'. ופרש"י שם, דאפי' לן בשדה ומגילה בידו, יש לגזור על הדבר. עכ"ל. וע"ע בפרש"י בסוכה (דמ"ג, א' ד"ה "ויעבירנו") שכ', דה"ה מצי למימר ויוציא מרה"י לרה"ר, וכו'. עיי"ש.

וע"ע בטו"א למגילה (ד"ה, א' ד"ה "זמנם") שכ', שאף שהתקנה המקורית של אנשי כנה"ג חייבה לקרוא המגילה אף בשבת, מ"מ יש כח לחכמים מאוחרים יותר לעקור את דבריהם, משום שזה סייג הבא מחשש לאיסור. עכ"ד. הב"ד בס' הלמ"מ (שם. עמ' 167-168), וכ' שעפי"ז, אע"פ שבשנים הראשונות לקום המדינה לא תיקנו שיוהע"צ נדחה מפני השבת, מ"מ יש כוח בידי חכמים מאוחרים יותר לשנות את התקנה בשל החשש לחילול שבת. עיי"ש. אמנם זה לכאו' שלא כדעת הגר"ש גורן (בהערה י"ט).

ובאמת שכבר הגר"ש גורן זצ"ל דן גם בנקודה זו, האם יש כוח בידי חכמים מאוחרים לתקן תקנות בשל חשש מאיסורים, למרות שהחכמים שקדמו להם לא תיקנו כן [הב"ד בס' היוצו"ר (דשכ"ב-שכ"ד. ובפרט בדשכ"ג-שכ"ד). עיי"ש שכדרכו דן בזה גם עפי"ד הירו' והראשו' [ואע"פ שהסיק שם (במאמרו בשנתון "שנה בשנה") שיש גם לשנות את זמן אמירת ההלל, השמחה וכו', מ"מ ראה לקמן מה שבס"ד נכתוב בפרקנו (בסעיף ח', ובהערות י"ט וכ"א), שלאחר כמה שנים הגרש"ג זצ"ל חזר בו מפסק זה, משום שהתברר לו שהמציאות בשנים הראשונות היתה שונה ממה שידע כשכתב את המאמר הזה. ואכמ"ל].

ועוד בענין פיצול מצוות הפורים לכמה ימים, ראה בספר החשוב הלכה ממקורה – פורים (רימון. עמ' 355-373), ומה שכתבנו בס"ד במקראי-קודש הל' פורים (ריש פרק ט"ו).

[9]

ט. כנ"ל (בסעי' א'), שזמן יוהע"צ השתנה לעיתים לימים הקודמים, ולעיתים ליום המאוחר יותר. וכ"ז עפ"י האמור בהערה הקודמת [בפרט עפ"י הסבר הגרש"ג זצ"ל, ועפי"ד שו"ת באהלה ש"ת (ח"ב סי' ע"ג) וש"פ].

[10]

י. כמו שבס"ד נכתוב לקמן בפרקנו.

[11]

יא. כנ"ל (בסעי' א').

[12]

יב. כ"כ כל הפוס' שדנו גבי הקדמת יוהע"צ לענין התפילות והשמחה. דאע"פ שגבי התפילות זו מחלו', מ"מ גבי הטקסים וכדו' לכו"ע בעי להקדימם, שה"ז נוגע לחילול שבת. וזו היתה הסיבה העיקרית והיחידה שהקדימו את יוהע"צ (וממילא גם את יום הזיכרון). ויש לציין, שלכאו' בטקסים אין קדושה, ולכן אין מניעה לשנות את זמנם (מלבד שאלת המוזיקה בספירת העומר).

[13]

יג. גבי עצם שמחת יום זה, ראה מה שבס"ד כתבנו לעיל (בפרקים ב', ג' וד'). פירוט למה נוגעת השמחה, ר' לעיל (בעיקר בפרקים ח' וט').

[14]

יד. גבי מה מתבטאת הקדמת יוהע"צ בענין תפילות היום, ר' לעיל (בפרקים ו', ז'. וע"ע בפ"ה).

[15]

טו. היינו כשה' באייר חל ביום שישי. שהריהו יכול לחול בעש"ק (כנ"ל בסעי' א').

[16]

טז. לגבי השמחה, הכוונה לשירים (וריקודים – באופן המותר בשבת), אך כמובן לא למנגינות בשבת, גילוח וכדו'. ומ"מ גילוח מותר ביום שישי, הן אם חל הוא בה' באייר (מצד עיצומו של יום), והן אם הוא חל בד' באייר, מצד שהוא עש"ק וערב יוהע"צ, וכדלקמן (בפרקנו, בסעיף י"ג).

[17]

יז. ד' הפוס' דס"ל שיש להקדים גם את שמחת היום ליום חמישי, היא דעת רוב ככל הפוס', ומלבד אולי ד' הגר"ש גורן זצ"ל והגר"ד ליאור שליט"א. שהרי אם את התפילות מקדימים (או מאחרים) – שעליהם נחלק הגרש"ג זצ"ל (לאחר שחזר בו מדעתו להקדים), וד' כל הפוס' להקדימן ולאחרן – שזה נוגע לחשש של ברכות לבטלה, שלרמב"ם הוא איסור דאו' – כי מברכים לפחות שתי ברכות על ההלל, ביום שיש בו חשש של ברכה שאינה בזמנה. א"כ כ"ש ששמחת יוהע"צ, שהיא נוגעת לנגינות, ריקודים וכדו', בספירת העומר, שבזה ודאי אין חשש דאו' [ורק גבי אבלות ביום הראשון – אם דוחים אותה בשל יוהע"צ, אזי לרמב"ם ולשו"ע זה חשש ביטול מצוה מדאו'. אך כפי שכבר בס"ד כתבנו לעיל (בפ"ט), הרי שלמ"ד זה, לא ברור שיש לבטל אבלות זו בשל יוהע"צ, כך ששוב אין זה נוגע לאיסורי דאו']. וא"כ כ"ש שיש להקל בשמחה ביוהע"צ שהוקדם או נדחה. ומ"מ כ"כ בהדיא להקל, הגר"א שפירא זצ"ל, גבי יוהע"צ שהוקדם [שכ"כ בצילום המכתב המקורי שיש בידי (למר מיכאל ברנסון. מתאריך י' אלול תשנ"א)] וז"ל שם: בכל חג שתיקנו חכמים, יכולים לתקן להקדים בגלל צורך גדול, כמו בפורים שחל בשבת, שהיא משנה במסכת מגילה. ואם נקבע החג ליום מוקדם, יכולים להקדים את כל חובות היום. עכ"ל. ונראה פשוט שיכולים להקדים גם את כל מצוות היום וזכויות היום, כשמחה, אף שזה חל בימי העומר. ומ"מ כך ענה על שאלת השואל ששאל, גבי יוהע"צ שמוקדם, האם להקדים את ההלל, ומדוע שונה אמירת הלל זו, אם אומרים אותה ביוהע"צ המוקדם, ולא משאירים זאת ליום ה' באייר, כמו אמירת עה"נ בפורים (שנשארת דווקא לתאריך המקורי של ט"ו באדר. ר' מש"כ בס"ד במקראי קודש הל' פורים פט"ו). וע"ע לקמן בהערות הבאות, שבאמת הפוס' הסוברים שיש להקדים את אמירת ההלל, דנו מדוע אמירת ההלל מוקדמת, כמו שבפורים מקדימים את קריה"מ (ששם יש טעם מיוחד להקדמה מהחשש של חילול שבת בטלטול המגילה והוצאתה מרל"ר, כמש"כ בפרקנו, בסעיף ג'), ודנו הפוס' מדוע לא משווים את זמן אמירת ההלל ביוהע"צ לזמן אמירת עה"נ, שהוא דומה לצורך לומר הלל ביוהע"צ, ושאין בו סיבה צדדית להקדימו או לדחותו, כמו שיש בקריהמ"ג.

ולא רק הגרא"ש זצ"ל כתב להקדים את שמחת היום וחובות היום, אלא גם הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי, שבכה"ג שמקדימים את יוהע"צ, יש להקדים גם את כל דיני יוהע"צ ליום חמישי. עכת"ד.

גם דעת הגר"ד ליאור שליט"א הינה שלמעשה מקדימים את דיני יוהע"צ ליום שבו הקדימה הרה"ר את יוהע"צ, וכמש"כ בדבח"ב (ח"ב סי' תקל"ג) במסקנת דבריו, למרות שמעיקרא דעתו אינה כך (ור' ע"כ יותר בהרחבה לקמן בהערות י"ח וי"ט).

וכן גם ד' הגר"י אריאל שליט"א בשו"ת באהלה של תורה (ח"ב סי' ע"ג) שכשיוהע"צ מוקדם עפ"י החוק, יש לכך השלכות גם לכל שאר דיני היום, כדלקמן (בהערה י"ח).

ואף חכ"א זצ"ל כ' [בהערותיו לסידור יריו"י (בעמ' 8)], שאם יוהע"צ הוקדם או נדחה, הרי שדנו שביום זה חלים כל הדינים האמורים גבי יוהע"צ. והביא שם דוגמאות לכך, שמובן מאליו שכל דיני השמחה מוקדמים ליוהע"צ המוקדם.

[18]

יח. דעת הפוס' הסוברים, שכאשר מקדימים את יוהע"צ אזי יש להקדים גם את תפילות היום, זו דעת רבנו הגרצי"ה זצ"ל, כמבואר בס' שיחות הרב צבי יהודה על המועדים [(ח"ב עמ' 153, 135) ובס' פסקי רבנו (עמ' 153, 152)]. וכן מבואר באיגרתו המודפסת בתחומין [(ח"ג עמ' 191). הב"ד בס' פס"ר (עמ' 193), ובס' הרה"ר (ח"ב עמ' 897-898)]. וזו גם ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל, כפי שהורה לי, שבשנה כזו שהקדימו את יוהע"צ, כל דיני יוהע"צ חלים באותו יום חמישי, ואין אומרים שחלק מהדברים נשארים ביום ה' באייר. עכת"ד. וזה כולל גם את תפילות היום.

וכן מתבאר כבר ממכתב הגר"א שפירא זצ"ל, הנ"ל (בהערה י"ז).

גם ד' הגר"י אריאל שליט"א בשו"ת באהלה ש"ת (ח"ב סי' ע"ג) הינה שיש להקדים אף את תפילות יוהע"צ ליוהע"צ המוקדם (ואת טעמיו ראה בס"ד בהמשך הערה זו). וכן למעשה ד' הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ב סי' תקל"ב). שאף שכתב שם שדברי הגרש"ג זצ"ל שאין להקדים התפילות, הינם דברים צודקים ונכוחים, מ"מ הסיק הגרד"ל, שכל עוד שהרבנות הראשית לא החליטה בדבר, אין לשנות מהמנהג הרגיל. עכ"ד. וכ"פ למעשה חכ"א זצ"ל (בהערותיו לסידור הנ"ל. בעמ' 8), בס' שח"א (ח"ב סי' כ"ה), בס' הלמ"מ (עמ' 169) ובקונט' אהל"ה (עמ' 61-62).

עוד נזכיר, שאף הגר"ש גורן זצ"ל פסק כן בשנים הראשונות, וכמש"כ בשנתון שנה בשנה [(שנת תשל"ב). הב"ד בס' היוצו"ר (דשי"ט – שכ"ד. ובפרט בדשכ"ד). עיי"ש שכתב כמה טעמים להקדים גם את התפילות. ור' עוד ע"כ בהערה הבאה].

@56וטעם הסוברים שיש להקדים בני"ד גם את התפילות: טעם ראשון:@55 כ' הגר"ש גורן זצ"ל [בשנתון הנ"ל, ובס' היוצו"ר (שם)], שיש נ"מ בין ימי פורים לבין יוהע"צ. שכשאנשי כנסת הגדולה קבעו את ימי הפורים לדורות, הם לא חילקו בין המציאות שפורים חל בשבת או בימי החול, והם קבעו, וכן נהגו מאות שנים, שאם פורים חל בשבת, אכן היו חוגגים אותו בשבת. וזאת משום שטרם חששו לגזירה דרבה – שמא יעביר את המגילה בשבת ד"א ברה"ר. וכיוון שכך, ופורים נקבע לתמיד לחוג בזמנו, לכן לא יכלו החכמים בדורות המאוחרים יותר לעוקרו ולהקדימו לגמרי, ובזמן רבה הקדימו רק את קריהמ"ג. אך את יוהע"צ קבעו כבר מיד בקום המדינה שאם הוא יחול בשבת, הרי שיקדימוהו או יאחרוהו, וא"כ דינו כמי שנקבע בכה"ג מראש ליום אחר. וע"ע שם בהמשך דברי הגרש"ג מדברי רבי חלבו בירו' [וראה בהערה הבאה, שהגרש"ג זצ"ל גילה שעובדות אלה אינן נכונות, ולכן חזר בו מכך. אמנם יש מקום לומר, ששאר הפוס' כן יקבלו טענה זו לדחיית תפילות היום ומצוותיו ושאר דיניו. ולכן כתבנו גם טענה זו].

@56טעם שני:@55 כ' הגרש"ג זצ"ל, שניתן להקדים את יוהע"צ, משום שהנס של יוהע"צ לא התבטא רק ביום הכרזת המדינה ופתיחת המלחמה, אלא נמשך כל תקופת המלחמה, שמסר הקדוש ברוך הוא רבים ביד מעטים, וכל יום ויום מאותה תקופה ראוי היה להקבע לנס לדורות. אלא שאז הוחלט לקבוע דווקא את יום ה' באייר כמסמל את הנס. אך אם אין אפשרות לקיימו בזמנו – בשבת – הרי שהוחלט ע"י העם לקובעו ביום אחר, וגם אז דינו כדין יו"ט, להלל ולהודאה, למשתה ולששון, על כל הטוב אשר גמלנו [שנה בשנה (שם). ס' היוצו"ר (שם)]. והעיר חכ"א שליט"א, שלכאו' טעם זה מועיל רק לגבי הימים המאוחרים מה' באייר, שאז התרחשו לדעתו ניסי המלחמה. אך באמת שאי"ז כך. כיוון שהלחימה בפועל החלה כבר כחמישה חודשים לפני ה' באייר, כך שהניסים החלו כבר קודם לכן. ולכן יש מקום גם להקדים את יוהע"צ לפני ה' באייר.

@56טעם שלישי:@55 אם הציבור שעדיין אינו שומר תורה ומצוות יראה שהציבור הדתי חוגג את יוהע"צ בשבת, הוא ירגיש שאין טעם בהקדמת יוהע"צ, ואז תקנת הקדמת יוהע"צ תתערער, ויחזרו ח"ו לנהוג את יוהע"צ בשבת. והיינו למרות שחשש אמירת ההלל בשבת אינו כחשש של עשיית הטקסים והמצעדים בשבת, כי בעצם אמירת ההלל אין כרוך חילול שבת. מ"מ יש חששות לא ישירים אם לא יקדימו את אמירת ההלל [הגר"י אריאל שליט"א בשו"ת אהלה ש"ת (ח"ב סי' ע"ג). הב"ד בס' הלמ"מ ובקונט' אהל"ה (שם)].

@56טעם רביעי:@55 עוד כ' הגר"י אריאל שליט"א (שם), שאם אמירת ההלל ושאר התפילות תעשינה בשבת, ואילו את הטקסים ושאר השמחות יעשו ביום חמישי, הרי זה יגרום לפיצול בין יוהע"צ בהשקפה ובעשיה הדתית, לבין יוהע"צ הכללי, והדבר עלול לרוקן את יוהע"צ מתוכנו הרוחני, ואף לפתוח ח"ו פתח להפרדת הדת מהמדינה [הב"ד בס' הלמ"מ ובקונט' באהל"ה (שם)].

[19]

יט. כ"כ הגר"ש גורן זצ"ל בספרו תורת השבת והמועד (עמ' 432 ואילך). וכתב שם פסק הלכה חדש שממנו מתבאר שבעצם הוא חוזר בו מדעתו שכתב בעבר שיש להקדים את התפילות ולא לקיימן בשבת (כשיוהע"צ חל בשבת). שכתב במסקנת דבריו וז"ל: אין לשנות מסדרו של חג כשחל ה' באייר לחול בשבת. אלא כל הברכות, ההלל, ההודיות והתפילות שנקבעו לחג העצמאות, יאמרו בעיצומו של יום הנס, בליל שבת וביומו של ה' באייר, כפי שפסקנו בשנת תשמ"א, בו חל ה' באייר בשבת. עכ"ל. וע"ע בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 899).

וכן מצוי נוסח הוראות הרבנות הראשית ליום העצמאות שחל בשבת – בשנת תשמ"א – לפי כרוז של החלטת מועצת הרבנות הראשית בראשות הגר"ש גורן זצ"ל [כדלקמן בנספחים (נספח ג'). הביא זאת בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 966). עיי"ש שכ' שבליל ג' באייר, יום חמישי, בכל אופן יש לומר חצי הלל בלי ברכות, הן בערבית והן בשחרית. עיי"ש עוד כמה שינויים בתפילות].

את הטעם לשינוי דעתו הסביר הגר"ש גורן זצ"ל במכתב לרה"ג אורי דסברג (עורך תחומין) וכך מסקנתו: הפסק הראשון שלו, שגם התפילות מוקדמות, הוא כתב משום שהוא חשב שמה שהקדימו את יוהע"צ ליום חמישי – הוא בגלל שכך נקבע כבר בשנה הראשונה של הקמת המדינה, באותו זמן שקבעו את יוהע"צ לה' באייר, וכמש"כ בפסק ההלכה שלו בשנת תשל"ב. אולם לאחר מכן נודע לו שהתחיקה של יוהע"צ כשחל ביום שישי או בשבת, הרי שתחיקה זו השתנתה לסירוגין, ולא נערכה בשנה הראשונה לקום המדינה... נמצאנו למדים שבמשך חמש שנים נערכו התיקונים בתאריך של יוהע"צ כשחל יום ה' באייר ביום שישי או בשבת, ולא היה זה בחוק המקורי. לכן, הדגיש הגרש"ג זצ"ל, אין בכוחם של תיקונים מאוחרים אלה לשנות את הקביעה המקורית הראשונה של יוהע"צ, שנקבע שהוא תמיד יחול ביום ה' באייר. ורק במשך השנים שבאו לאחר מכן שינו את התאריכים, בעיקר בגלל המסדרים של צה"ל, שלא יביאו לחילול שבת, ואין זה בנוגע לעיצומו ותוכנו של יוהע"צ, שנקבע בתחילה לה' באייר בלבד. עכת"ד. [הב"ד בס' המחזיר שכינתו לציון (לידידי הרה"ג שי הירש שליט"א. עמ' 169). וע"ע ע"כ בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 897-898)].

וא"כ הגרש"ג זצ"ל חזר בו, וס"ל שלאחר שגילה את טעותו מבחינה מציאותית, הרי שלדעתו התפילות והברכות, שאין בהן חשש לחילול שבת, הן נשארות במקומן המקורי – ביום ה' באייר. וע"ע ע"כ לקמן (בהערה כ"א).

וכפי שכתבנו לעיל (בהערה י"ח), הרי שגם הגרד"ל שליט"א [בדבח"ב (ח"ב סי' תקל"ג. וח"ה דקכ"ז)] ס"ל שמעיקרא היה צריך לנהוג כפסק הסופי של הגרש"ג זצ"ל שאין התפילות מוקדמות או מתאחרות מיום ה' באייר שהוא התאריך המקורי. והטעם לכך, משום שרק בדברים שיש בהם סרך חילול שבת הינם נדחים מיום ה' באייר, משא"כ התפילות (דבח"ב ח"ב וח"ה שם), אך כיוון שמועצת הרה"ר לא פסקה כן, לכן למעשה מורה הגרד"ל שליט"א שיש לנהוג כפי המנהג הרווח בציבור, ולהקדים הכל – כולל השמחה והתפילות – ליום חמישי בשבוע.

ועוד טעם שכתבו הפוס' שאין לשנות את היום בו נערכות תפילות יום העצמאות, הוא משום שגם בפורים – שהוא המקור לשינוי זמן תפילות היום, וכנ"ל (בסעיף ג'), הרי מצינו את התפילות העיקריות, הלא המה התוספת של "על הניסים" – הרי שהיא לא זזה ממקומה, ואף במוקפים היא נאמרת ביום שבת שהוא ט"ו באדר. וא"כ גם גבי יוהע"צ יש מקום לומר שתפילות היום אינן זזות ממקומן, ואף כשמקדימים את אירועי יוהע"צ, אין לשנות את יום אמירת ההלל ושאר הברכות [ראה לעיל (בהערה י"ז) שאכן כך נשאל הגר"א שפירא זצ"ל, וענה ע"כ שכיוון שמזיזים את תאריך החג, הרי שמזיזים ומקדימים את כל מצוות היום. עיי"ש. ומ"מ עדיין יש לכאו' מקום להקשות, מאי שנא יוהע"צ מפורים, שבו התפילות הכוללות את "על הניסים", לא זזות. וע"ע ע"כ בס' הלמ"מ (עמ' 168-169). ומה שתירץ, שביוהע"צ עיקר התקנה היתה לדחותו שלא יחול בשבת, הרי בדיוק ע"כ חלק הגר"ש גורן זצ"ל, כנ"ל בריש הערה זו. ולכן עדיין קצ"ע בכל זה.

[20]

כ. כמש"כ הפוס' הנ"ל, ובפרט הגרד"ל שליט"א בדבח"ב (ח"ב וח"ה שם).

[21]

כא. לולא מסתפינא הייתי אומר, שלאחר כל הדיון הנ"ל, הרי שי"ל שהרוצה לנהוג כד' הגר"ש גורן זצ"ל, ולומר ההלל (אפי' עם ברכה תחילה וסוף), יש לו על מה לסמוך, אם עושה הוא כן באופן פרטי ובצינעא, שלא תתקיימנה הטענות הנ"ל (בהערה י"ז). אמנם מחובתי לציין מש"כ בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 899), שהרב המחבר שמע מרב ביהכ"נ של הגר"ש גורן זצ"ל, שבשנת תשס"א – לאחר שהגרש"ג זצ"ל נפטר, שאף בביהכ"נ שלו אמרו הלל דווקא ביוהע"צ שהוקדם ליום חמישי בשבוע, ולא כפסק הסופי של הגרש"ג שהתפילות צריכות להיות בשבת. והטעם, משום שהיו ששמעו שהגרש"ג אמר: "הקהל הרחב לא קיבל את פסיקתי בענין זה". ע"כ. ולאור כ"ז לכאו' הדבר מסור עדיין לת"ח שיחליטו גבי מנהגם הפרטי. אך לציבור ודאי שיש להורות כפסק רוב הפוסקים. וה' יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות.

[22]

כב. כנ"ל (בהערה ד'). עיי"ש שדעת שני רבנים גדולים לא היתה נוחה מקביעה זו. ומ"מ כך נקבע בחוק, וכן המנהג כיום.

[23]

כג. כנ"ל (בסעיף ג'). וכל זה כבר נקבע בחוק בשנים קדמוניות.

בס"ד יש להעיר פה שתי הערות. באשר לשאלה מדוע לאחר את יום הזיכרון ליום שני, מחשש של חילולי שבת בהכנות לטקסי יום הזיכרון, בעוד שאם ל"ג בעומר חל ביום ראשון, הרי שלכאורה לא מצינו שמץ של דחיית יום זה ליום שני, מחשש שמא יכינו את המדורות בערים ובישובים במשך השבת, כדי להדליק המדורות במוצש"ק. ובפרט שעל המשטרה להערך בצורה גדולה ועצומה לאירועים שבציון רבנו רשב"י שבמירון, דבר שמסתבר שח"ו נגרם ע"י חילולי שבת רבים. וכן לגבי התארגנות חברות ההסעות, הבאת נהגים ממקומות רחוקים כדי שיסיעו את אלפי, רבבות, ומאות האלפים לציון הקדוש שבמירון – דבר שיש בו חשש לחילולי שבת רבים.

ואכן לגבי שאלה זו התייחס הגר"א שפירא זצ"ל באחד ממכתביו (שהקלדתם בס"ד נמצא תחת ידי), ובתשובה להר"ר אבי אודס (בחשוון תש"נ) כ' הגרא"ש זצ"ל, שאכן אין דוחים את יום ל"ג בעומר, משום ש"אין נראה שיתכן לדחות מנהג קבוע לישראל מקדמת דנא". עכ"ל. ולכן לדעתו אין להשוות דין יוהע"צ לדין יום ל"ג בעומר. עכ"ד. אמנם אח"כ העירוני, שבשנים מאוחרות יותר (משנת תש"ע – תשע"א) הרה"ר קראה לדחות את הדלקת המדורות ביום אחד – ממוצש"ק, לליל שני. ומשנת תשע"א השמחה במירון מתחילה בשעה מאוחרת במוצ"ש, כדי למנוע חילול שבת (והשאלה אם פיתרון זה אכן מונע חילול שבת. שהרי התארגנות המשטרה וחברות ההסעות מצריכים התארגנות של יום אחד לפחות).

ודבר נוסף, כפי שבס"ד כתבנו לעיל בפרקנו (בהערה ד'), הרי שהגר"ד ליאור שליט"א העלה אפשרות [בדבח"ב (ח"ב עמ' 274 סי' תקל"ב)] להקדים את יום הזיכרון ליום שישי, ב' באייר. וכפי שאמר לי חכ"א, שידוע לו על משפחה שבנם נהרג באחת המלחמות, ואכן יום הזיכרון לחללי צה"ל הינו יום עצוב מאוד לכל משפחתם הרחבה. ומאוד מאוד קשה להם המעבר מיום הזיכרון העצוב שלהם, ליום העצמאות המלא שמחה ורינה. עכת"ד אותו חכם. וא"כ זה צד שלא להצמיד את יום הזיכרון ליום העצמאות.

ומאידך שמעתי סברא שדווקא אין להרחיק את יום הזיכרון מיוהע"צ, כיוון שדווקא העצבות של יום הזיכרון מתפוגגת ע"י הנחמה של כלל ישראל בהקמת המדינה, ובס"ד הניצחונות הגדולים על אויבי עמנו.

ולאלקים פיתרונים.

[24]

כד. כ"כ הפוס' הנ"ל בהערה י"ב. חוץ מהפוס' המעטים שהתנגדו לעצם דחיית יוהע"צ (כנ"ל בהערה י"ט), שיתכן שהתנגדו לדחיית התפילות שצריכות להיות בזמנן, אך ברור שגם לדעתם אין להשאיר את חלות יום הזיכרון ליום ראשון, לא רק בגלל החשש – אלא בגלל הוודאות – שיחללו שבת בגלל טקסי הזיכרון שבמוצ"ש.

[25]

כה. כן מתבאר מדברי הפוס' הנ"ל (בהערה י"ז), כגון משו"ת באהלה ש"ת (ח"ב סי' ע"ג), וכן מתבאר לפי מסקנת הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ב וח"ה שם). וכ"כ חכ"א זצ"ל (בהערותיו לסידור יריו"י. עמ' 8). וכ"כ בס' הלמ"מ (עמ' 170, גבי היתר גילוח ביום זה). ואגב זאת נעיר, שמי שישאיר את השמחה ליום שני בשבוע, ולא ידחה אותה ליום שלישי, הרי שיצא שהוא שמח ביום שני בשבוע, שלכולם זהו יום עצוב – יום הזיכרון (כי לכולם יוהע"צ עבר ליום שלישי), והוא שמח באותו יום את שמחת יוהע"צ.

[26]

כו. כן נראה שד' הפוס'. שכן פסקה הרבנות הראשית, שהיא גם זו שיזמה את חקיקת חוק זה. וכ"נ מדברי הגר"י אריאל שליט"א באהלה ש"ת, ומדברי הגר"ד ליאור [בדב"ח (ח"ב וח"ה שם). אף שמעיקרא דעתו היתה להשאיר את התפילות ליום ה' באייר, מ"מ כיוון שהרה"ר פסקה לדחות את יוהע"צ, כולל ענין התפילות, לכן מורה כן גם הגרד"ל שליט"א, וכנ"ל בהערה י"ח)]. וכ"פ למעשה עוד חכ"א זצ"ל (בסידור יריו"י), ובס' הלמ"מ (עמ' 170).

בס"ד נעיר שתי הערות בני"ד:

1) בס' פסקי רבנו (הל' יוהע"צ) לא הזכיר את דעת רבנו הגרצי"ה זצ"ל בני"ד מסיבה פשוטה: רבנו זצ"ל נפטר בשנת תשמ"ב, והיינו לפני שתוקנה התקנה לדחות את יוהע"צ ליום שלישי, כך שלא יכל להביע את דעתו בני"ד. מ"מ בספר זה במקורות וביאורים הזכיר שם עוד שלושה פוס' דס"ל שיש להקדים או לאחר את אמירת ההלל – כפי תקנות הרבנות הראשית. עיי"ש.

2) גם הגרש"ג זצ"ל לא התייחס למקרה של דחיית יום העצמאות (עכ"פ מה שידוע לי – לגבי יוהע"צ שנדחה ליום שלישי). אמנם מדבריו העקרוניים – שזמנו של יוהע"צ לא זז ממקומו – נראה שאת התפילות אין לשנות ממקומן – ביום שני. אך צע"ג אם אכן כך היה פוסק בני"ד – הרי ברור שלא היה רוצה שאת יום הזיכרון ישאירו ליום ראשון, ויחללו שבת בשביל טקסי הזיכרון שבמוצ"ש. ודי בזה.

[27]

כז. כנ"ל. ושכ"כ בדבח"ב, וכ"נ מדברי הגרש"ג זצ"ל (כנ"ל בהערה כ"א).

[28]

כח. אמנם הגרח"ד הלוי זצ"ל (רבה של העיר ת"א) כתב שבכה"ג יש לקרוא פרשה מיוחדת ליוהע"צ [הב"ד בס' היוצו"ר (דשי"ג)]. וטעמו, שכמו שתיקנו קריה"ת מיוחדת לחנוכה, להבלטת והדגשת ערך חנוכת המקדש וטהרתו. וכן בימי הפורים קבעו קריה"ת בפר' "ויבא עמלק", לרמוז על מפלת המן בדורם, כמו כן יתכן שגם חכמי דור קום המדינה רשאים להתקין קריה"ת ביוהע"צ. והוסיף, שאם יקנן ספק בלב חכמי הדור, ויחששו להתקין קריה"ת ביום זה, הרי שלפחות יכולים להתקין קריה"ת מיוחדת ליוהע"צ, כשיוהע"צ חל בימי שני וחמישי, שאז ממילא קורין בתורה. עכת"ד. עיי"ש.

ואף הג"ר שלום יצחק הלוי זצ"ל כתב כדברים הללו, כמובא בס' היוצו"ר (דשט"ו). וע"ע שם (בדש"ז-ש"ט).

אלא שבאמת אין המנהג כך. כיוון שאף ביוהע"צ שחל בשני או בחמישי, קורין בתורה בשחרית רק את פרשת השבוע, ואף עולים לתורה רק שלושה עולים ולא יותר (ושלא כמו שהיה מי שהציע שיעלו יותר עולים, כדין יו"ט, וודאי שזה אינו נכון. דא"כ, שימנע גם מהאיסורים האסורים ביו"ט או בחוה"מ). וכ"כ כבר הגר"ש גורן זצ"ל, ושאר חברי הרבנות הראשית, בתקנות התפילה שהתפרסמו מטעם הרה"ר בשנת תשמ"א, שכיום ה' באייר חל בשבת, ויוהע"צ הוקדם ליום חמישי לכמה דעות (-רוה"פ בזמנו וגם בזמננו). ואע"פ שהגרש"ג זצ"ל ס"ל שאין להקדימו, מ"מ פסק שבתפילת יום חמישי זה א"א תחנון, אלא אומרים חצי הלל בלי ברכה. וכתב שאת קריה"ת יקראו בפרשת השבוע. ואע"פ שיש הו"א שלדעתו ביוהע"צ עצמו יש לקרוא פרשה מיוחדת ליוהע"צ, מ"מ אף גבי אותה השנה, פסקה אז מועצת הרה"ר בראשותו, שאף בשבת יש לקרוא רק את הקריאה של פר' השבוע, ללא שום תוספת הנצרכת בשל חלות יוהע"צ באותו היום [ורק הוסיף, שבשבת זו, לאחר קריאת ההפטרה של אותה פרשה, ולפני הברכות שלאחר ההפטרה, יוסיפו את הפטרת יוהע"צ המתחילה במילים "עוד היום בנוב". אך מ"מ לא ישנו משהו בקריאת פרשת השבוע.

וראה לקמן בנספחים (נספח ו' תשו' ג'), שלד' הגר"י אריאל שליט"א, בענין קריה"ת יש לילך אחר פסקי הרה"ר. עכת"ד. עיי"ש. וע"ע בנספחים (נספח ח' תשובה ה') שגם לדעת הגר"ד ליאור שליט"א אין לשנות את הפרשה של קריה"ת.

[29]

כט. כנ"ל בהערה הקודמת. ומ"מ אע"פ שזה יום הזיכרון, אפ"ה אין משנים את הקריאה בשל מהוּת היום.

[30]

ל. לגבי המקרה שה' באייר חל בשבת, מבואר בתקנות הרה"ר בשנת תשמ"א [הב"ד בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 966)], שכשיוהע"צ הוקדם ליום חמישי, הרי שמותר לגלח הזקן הן ביום חמישי (שהוא ג' באייר) והן ביום שישי (שהוא ד' באייר). ומ"מ בכרוז זה של הרה"ר אין התייחסות דווקא ליום ה' באייר עצמו.

ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל ע"כ, האם כשה' באייר חל ביום שישי, והקדימו את יוהע"צ ליום חמישי, האם יש לנהוג שמחה גם ביום שישי זה (שהוא ה' באייר), או שיש לומר בו תחנון, וחלים בו כל דיני ספירת העומר. וענה לי הגר"ש ישראלי, שבאותו יום שישי שחל בה' באייר אומרים תחנון, וחלים בו כל דיני ספירת העומר. עכת"ד.

אלא שאין כן החלטת הרבנות הראשית (בראשות הרב גורן זצ"ל). שבשנת תשל"ד חל יום ה' באייר בשבת, ואז פירסמה הרבנות הראשית, שביום שישי זה (-ד' באייר) אין לומר תחנון, ובשבת (שהיא יום ה' באייר) אין לומר במוסף "אב הרחמים". ואף במנחה לא יאמרו "צדקתך צדק". ע"כ [הב"ד בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 898)].

וא"כ לד' הרה"ר, אף כשיוהע"צ הוקדם ליום חמישי, יש קצת שמחה ביום ה' באייר עצמו, ודינו כיום שאין אומרים בו תחנון (ולכן א"א "צדקתך"). וכ"כ בקונט' אהל"ה (עמ' 62 הערה 28) בשם שו"ת באהלה ש"ת (ח"ב סי' ע"ג סק"ה, ואינו מצוי אצלי), שנוהגים קצת שמחה ביום זה.

וע"ע לקמן בנספחים (נספח ח' תשו' ז'), שלד' הגרד"ל שליט"א גם אין האבל תוך שבעה נוהג אבלות ביום זה. עיי"ש.

ועוד שומה עלינו להוסיף, שבהערות חכ"א זצ"ל לסידור יריו"י (בעמ' 8), שכאשר יוהע"צ הוקדם או נדחה, אין אומרים בו תחנון, ויש עוד צדדים לשמוח בו, כדלקמן (בסעי' י"ג וי"ד). ומבואר שם, שכ"ה אף כשיוהע"צ נדחה, ואז ביום ה' באייר חל יום הזיכרון. ר' ע"כ לקמן (בהערות ל"ב – ל"ד).

[31]

לא. כנ"ל (בהערה הקודמת), בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל. וראה עוד בהערה הבאה.

[32]

לב. כ"כ להקל בהחלטת מועצת הרה"ר (בשנת תשמ"א), שכשיוהע"צ הוקדם ליום חמישי, הרי שמותר להתגלח ביום שישי, ד' באייר. וכ"כ להקל בהערות חכם גדול אחד זצ"ל לסידור יריו"י (בעמ' 9), שכשיוהע"צ הוקדם או נדחה, אזי ביום ה' באייר אין נוהגים בו כלל דיני האבלות של ספיה"ע. וכתוב שם, שלכן מותר לשמוע ביום זה שירים, וכן להסתפר ולהתגלח. ומ"מ הוסיפו שם, שיש פוס' הסוברים, שכל דיני הספירה נוהגים בו. עכ"ד. ויוצא שלדעה קמא שם, שרי לשמוע אף שירים שמחים. ומשמע שאף להתחתן שרי, שהרי אין דיני אבלות נוהגים בו. ולכאו' ד"ז לא מובן. שהרי אם יוהע"צ נדחה, הרי שביום ה' באייר חל יום הזיכרון (שהרי כתוב שם בהדיא שהדברים אמורים אף גבי יוהע"צ נדחה). ומי יקל להתחתן ביום הזיכרון (אף שמטבע הדברים אף אחד לא יקבע חתונה ליום כזה). ואף ההיתר לשמוע שירים שמחים הריהו דבר שקצת צורם את הלב. ובפרט שכתוב שם שדיני ה' באייר אלה אמורים גם גבי כשחל ביום הזיכרון. ולא זכיתי להבין דברים אלה.

אלא שלאחר מכן ראיתי, שכבר בקונט' אהלי הלכה (סוף הל' יוהע"צ. עמ' 62, הערה 28), כתוב שם, שהגר"י אריאל שליט"א כתב להם, שבשנים שמקדימים או מאחרים את יוהע"צ, אזי ביום ה' באייר אין נוהגים מנהגי אבלות, ומותר להסתפר ולשמוע שירים ביום זה. עכ"ל. והיינו שכבר מצינו במפורש שגם הגר"י אריאל שליט"א כתב להקל בשמיעת שירים ביום ה' באייר, אע"פ שחל בו יום הזיכרון. ואכן שאלתי את הגר"י אריאל שליט"א, האם באמת כוונתו, שאף כאשר יום העצמאות נדחה ליום שלישי, ויום הזיכרון חל ביום שני שהוא ה' באייר, שמותר יהיה אז לשמוע שירים שמחים בגלל עיצומו של יום ה' באייר, למרות שזה יום הזיכרון. ובפרט שהדבר עלול לפגוע במשפחות שכנות שיש להן חללים במלחמות. וענה לי הגר"י אריאל שליט"א, שבאמת ישנן פה שתי שאלות: אחת, לגבי מציאות כשיום העצמאות הוקדם או נדחה, האם בכל זאת ביום ה' באייר, שהוא היום המקורי של יום העצמאות, נשאר רושם של שמחה. ושאלה שניה היא, מהו רושם זה. ואכן קשה לקבוע מהו רושם זה. לגבי עצם איסור שמיעת שירים בספירת העומר, לא ברור האיסור במקורות המוקדמים. מי שכתב במפורש לאסור שמיעת שירים בספירת העומר זהו ערוך השולחן [כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפרק ט' הערה ב', ובסעיפים ב' וג')]. אלא שלגרש"ז אוירבך זצ"ל מותר לשמוע בימי ספירת העומר שירים שקטים. לכן לדעת הגר"י אריאל שליט"א, גם ביום ה' באייר, אף שחל בו יום הזיכרון, מותר לשמוע בו שירים שקטים, הן מצד ספירת העומר, והן מצד יום הזיכרון. ובתשובה לשאלתי אישר הגר"י אריאל שליט"א, שאכן בשמיעת שירים שקטים אין חשש לפגיעה בשכנים שהינם משפחות שכולות שיראו שהוא שומע שירים כאלה. עכת"ד.

ועוד נוסיף, שגם בס' הלמ"מ (עמ' 170) כ' שמותר ביום ה' באייר זה להתגלח.

[33]

לג. באשר לאמירת תחנון ביום ה' באייר, כשיוהע"צ הוקדם או נדחה. כבר כתבנו לעיל (בהערה ל') בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל, שלדעתו יש לומר תחנון ביום זה. אלא שהוספנו שם, שלפי החלטת הרה"ר (בשנת תשל"ד) א"א תחנון ביום זה [ס' הרה"ר (ח"ב עמ' עמ' 966, 897)]. ושכ"ד הגר"י אריאל שליט"א, וכ"ד חכ"א זצ"ל בסידור יריו"י (עמ' 8. עיי"ש שיש חולקים על השינויים בתפילה, ומ"מ גבי תחנון לכו"ע א"א אותו. והוסיף שכ"ה גם כשבה' באייר חל יום הזיכרון) וכ"פ בס' הלמ"מ (רימון. עמ' 170). וכ"כ בקונט' אהל"ה (עמ' 8).

והטעם, משום שזה עיצומו של יום, וביום זה אירע הנס של הכרזת המדינה [ס' הלמ"מ (שם). עיי"ש בהערה. וכן משמעות דברי כל הפוס' הנ"ל.

[34]

לד. זו החלטת הרה"ר הנ"ל [ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 898)]. וכ"פ חכ"א זצ"ל בפסקיו שבסידור יריו"י (עמ' 8. עיי"ש שכ"ה אף לד' הסוברים שאומרים בשבת זו "אב הרחמים", מ"מ א"א "צ"צ").

[35]

לה. חכ"א זצ"ל כתב בפסקיו (שבסידור יריו"י), שא"א ביום ה' באייר זה תפילת "א-ל ארך אפיים", וזו דעתו. והוסיף, שי"א כן לאומרה.

[36]

לו. כנ"ל בהערה הקודמת, שחכ"א זצ"ל כ' שלא לומר מזמור זה, ומ"מ הוסיף שיש אומרים כן לאומרו. אך לדעתו העיקר לא לאומרו. ע"כ. ומ"מ למנהג הספרדים כל יום שא"א תחנון, גם אין אומרים "א-ל ארך אפיים", וא"א מזמור "למנצח... יענך ה' ".

[37]

לז. כנ"ל (בהערה ל"ד), שחכ"א זצ"ל (בפסקיו שבסידור יריו"י) כתב זאת כמחלו', אך נראה שלדעתו למעשה אין לומר זאת.

ואח"כ ראיתי שאכן כתוב בשו"ת אהלה ש"ת (ח"ב סי' ע"ד) שיוצאי אשכנז כן יאמרו תפילת "אב הרחמים". וטעמו, כיוון שבחודש אייר אומרים "אב הרחמים" גם בשבתות שיש בהן חגיגיות, כגון ב"שבת מברכים". עכת"ד [הב"ד בקונט' אהל"ה (עמ' 62)].

ועוד בעניינים אלה, של דיני ה' באייר, כשיוהע"צ הוקדם או נדחה, ראה בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 895 ואילך). עיי"ש הרבה דעות בענינים אלה. ואכמ"ל.

[38]

לח. בס"ד נראה בפשטות, ששמחת יום ה' באייר כשחל בו יוהע"צ, גדולה יותר מהשמחה בו כשיוהע"צ מוקדם או דחוי. לכן התוקף של השמחה ביום זה כשלא חל בו יוהע"צ, הינו דוחה פחות את האבלות, מאשר ההלכות שכתבנו לעיל (בפ"ט סעיפים ה'-י"א), לגבי האבלות ביום זה כשיוהע"צ חל בו. לאור זאת בס"ד נחֵל לדון גבי המיקרים הפרטיים של אבלות ביום זה.

[39]

לט. ראה לעיל (בפ"ט ס"ו), שגבי יוהע"צ עצמו ד"ז שנוי במחלו'. מצד המחמירים, הרי כבר התבאר לעיל (בפ"ט הערה כ') שהגר"י אריאל שליט"א ס"ל שאין יוהע"צ מבטל אבלות שבעה. וא"כ כ"ש בני"ד, שיש בו פחות שמחה. ולגבי המקילים, אע"פ שכתבנו (בהערה הקודמת) שדין השמחה בה' באייר הינו פחות, ולכאו' בני"ד לא יקלו כלל גבי ביטול אבלות שבעה, מ"מ כיוון דהתם (בהערה כ"א) כתבנו להקל בשם הגרש"ג זצ"ל והגרד"ל שליט"א, ואע"פ שלא ברור שהגרד"ל שהיקל התם יקל גם בני"ד, מ"מ לגרש"ג דס"ל שדיני השמחה והתפילות אינם זזים ממקומם ביום ה' באייר, אף שלענין הטקסים יוהע"צ הינו דחוי, לכן נראה בס"ד שגם גבי האבלות ביום ה' באייר זה, יקל הגרש"ג זצ"ל שאין בו אבלות (דרק גבי הטקסים ס"ל שיוהע"צ זז ממקומו). וא"כ לכאו' יש מי שמיקל לבטל דין האבלות ביום ה' באייר שכזה (ואף שהגרש"ג לא כתב כן במפורש, מ"מ כך נראה מדבריו). וצ"ע. ולכן שישאלו שאלת חכם.

[40]

מ. כ"ש משבת, שגם בה נוהגת אבלות שבצינעה [עפ"י שו"ע (יו"ד סי' תס"א), וכנ"ל (בפ"ט הערה כ"א)].

[41]

מא. כנ"ל (בפ"ט סעי' ז'). ואע"פ שבני"ד יש להקל יותר (כבהערה ל"ח), והיה מקום לומר שלכו"ע יהיה מותר לאבל כזה לשמש כש"ץ ביום ה' באייר, מ"מ כבר כתב חכ"א זצ"ל להחמיר בני"ד. ואפי' אם יום ה' באייר הינו יום הזכרון לחללי צה"ל, כתב שם שאותו אבל לא יגש להיות ש"ץ (בסידור יראו ישרים וישמחו. עמ' 8). אמנם ליבי מגמגם בדבר, דהרי זה לעיתים יום הזיכרון לחללי צה"ל, ומי שזה יום הזיכרון לקרובו, אפי' שהוא בשנת אבל, הרי חשוב לו להיות באותו יום ש"ץ. ולמרות שביום ה' באייר יש שמחה כלשהי, האם בשל כך נמנע ממנו לשמש כש"ץ על קרובו, בשעה שממילא אין שמחים כל כך ביום זה. ולכן לא זכיתי לרדת לסוף דעתו.

[42]

מב. כנ"ל (בפ"ט הערה כ"ג).

[43]

מג. ק"ו מיוהע"צ (כנ"ל בפ"ט סעי' ח').

[44]

מד. ק"ו מיוהע"צ (כנ"ל בפ"ט סעי' ט'). ואם חל באותו יום יום הזיכרון, נוהגים גם לומר "א-ל מלא רחמים" לחללי צה"ל ופעולות האיבה.

[45]

מה. גבי אמירת הספד ביום זה, יש לדון בכך בפרט לגבי הספרדים. דלגבי האשכנזים, כפי שכבר כתבנו בס"ד לעיל (בפ"ט בהערה כ"ז), דל"א הספד, כיוון שביום זה אין אומרים תחנון. ובס"ד נראה, דלא גרע מימי ניסן שלאחר הפסח שאין מספידים בהם. דלמרות שבהם עצמם לכאו' אין שמחה מיוחדת, אלא שבגלל שרוב החודש יצא בקדושה. דהא בי"ב הימים הראשו' של ניסן הקריבו הנשיאים את קורבנותיהם, ויום הקרבת הקרבן הינו יו"ט שלהם. וכן ע"פ, וימי פסח גופא, ואיסרו חג. וא"כ כיוון שיצא רוב החודש בקדושה, ולכן אין אומרים בו תחנון ואין מספידים בו, כולל הימים שלאחר האיסרו חג. ובס"ד יש מקום לומר דה"ה ביום ה' באייר. ולכן נראה שלא יספידו ביום זה. ובפרט שמעלת יום זה – ה' באייר – הינה מכח היום שלאחריו או לפניו (תלוי אי יוהע"צ הוקדם או נדחה). וגם השמחה בימי ניסן שלאחר הפסח, מעלתם מכח הימים האחרים של החודש. ולכאו' אין להם מעלה בפנ"ע. ולכן יום ה' באייר דומה לימי ניסן המאוחרים. וצ"ע. ומ"מ למעשה בס"ד נראה שאין להספיד ביום זה, אא"כ חכם בפניו [ור' בחזו"ע (אבלות. ח"א דר"צ סי"ב). ומשמע ממנו דשרי להספיד בני"ד ת"ח אפי' שלא בפניו, במלאת שבעת ימי האבל או במלאת שלושים הימים. שכן היקל שם גבי ימי ניסן. ויש מקום להקל בכך אף בני"ד. וע"ע שם בחזו"ע (בהערה י"ב) שיש להקל ולהתיר הספד, יותר ממה שמתירים להתענות. דאם שרי להתענות, אזי כ"ש דשרי להספיד].

וע"ע לקמן בנספחים (נספח ח' תשובה ו') שלדעת הגר"ד ליאור שליט"א, אין מספידין ביום ה' באייר זה. עיי"ש.

[46]

מו. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ט סי"א), שביוהע"צ עצמו א"א צידוק הדין. ועיי"ש (בהערה כ"ח) שלאשכנזים א"א צד"ה בימים שא"א בהם תחנון. וא"כ גם ביום ה' באייר זה, א"א צד"ה [כנ"ל (בסעיף י"ד), שא"א בו תחנון]. ואמנם לד' מרן (ביו"ד סי' ת"א ס"ו) כן אומרים צד"ה אפי' ביו"ט שני, וא"כ כ"ש בני"ד. אך עיי"ש (בפ"ט), שכ' בחזו"ע, שכיום אף הספרדים א"א צד"ה ביום שא"א בו תחנון. וא"כ בני"ד אף הספרדים לא יאמרו צידוק הדין. וכן מתבאר בחזו"ע [אבלות (ח"א דף צ"א)] גבי מנהג הספרדים כיום.

ומ"מ על ת"ח גדול, נראה דשרי לומר צד"ה [שכן מתבאר בדברי המ"ב (סי' ת"כ סק"ד) ובשעה"צ (שם סק"ב) בשם הט"ז. וכ"כ בחזו"ע (שם בדצ"א ס"א). וע"ע בבה"ט (סס"י ת"כ) ובמ"ב – דירשו (סי' תכ"ט הערה 15)].

ודע שדברים אלה אינם מוחלטים לגמרי, משום שלכאו' אין מקורות מוקדמים, ולא נותר לנו אלא בס"ד לדמות מילתא למילתא. ר' למשל במ"ב - דירשו (סי' תכ"ט הערה 16) גבי צד"ה בערב חנוכה אחר חצות, שזו מחלוקת. וא"כ הדברים לא מוחלטים. וע"ע במ"ב - דירשו (סי' ת"כ הערה 5).

[47]

מז. באמת דין תענית ביום ה' באייר כשיוהע"צ הוקדם או נדחה אינו פשוט. דהא אין להשוות ד"ז לדין יוהע"צ עצמו, ומ"מ יש לזכור שלד' רוה"פ א"א בו תחנון (כמש"כ בס"ד לעיל בסעי' י"ד). ואם נשווה דין יום זה לימי חודש ניסן, הרי שד"ז שנוי במחלו' מרן והרמ"א (סי' תכ"ט ס"ב). שלמרן מותר להתענות בו תענית יחיד, רק שאין מזכירין התענית בפרהסיא, אך מ"מ יחיד שנהג להתענות למשל תענית בימי שני וחמישי, מותר להתענות בו [מ"ב (סי' תכ"ט סק"ט)]. ואילו לרמ"א שם אין להתענות בו כלל [מ"ב (שם)]. ולפי"ז יש מקום לומר, שלספרדים מותר להתענות ביום ה' באייר ולאשכנזים אסור. אך הדבר לא ברור כלל, ובפרט לד' הפוס' [רבנו הגרצי"ה זצ"ל, כדלעיל (בפ"ט הערה ל') שמותר להתענות אף ביוהע"צ עצמו, א"כ כ"ש שיהיה מותר להתענות ביום ה' באייר. וכן כ"ש כשיום ה' באייר הוא יום הזיכרון (כשיוהע"צ נדחה ליום ו' באייר, ביום שלישי בשבוע).

@56בס"ד נראה למעשה@55, שאם יום ה' באייר הינו גם יום הזיכרון (כי יוהע"צ נדחה), הרי שיש מקום להתיר בו תענית. ואם ה' באייר הינו לאחר יוהע"צ שהוקדם, נראה שעדיף שלא להתענות בו תענית יחיד. ועדיין יש מקום לדון בכך. ובפרט לפי מה שכתבנו לעיל (בסוף הערה מ"ה) גבי היחס בין הספד לתענית. אך בשל מחלתי קשה לי להתעמק יותר בהא.

ומ"מ ברור שמותר להתענות ביום ה' באייר (בין אם יוהע"צ הוקדם או נדחה) תענית חלום, דכ"ש משבת דשרי. ולפי מה שכתבנו לעיל (בפ"ט הערה ל"ב), הרי שאם התענה בה' באייר שלא חל בו יוהע"צ, א"צ למיתב תענית לתעניתו, דכ"ש מהמתענה תענית חלום בה' באייר שחל בו יוהע"צ, שא"צ למיתב תענית לתעניתו, וכנ"ל (שם). וע"ע כעין זאת במ"ב (סי' תכ"ט סקי"א). ודי בזה.

[48]

מח. כ"כ חכ"א זצ"ל בפסקיו שבסידור יריו"י (עמ' 9). והוסיף, שכ"ה, אע"פ שא"א בו תחנון.

[49]

מט. כ"כ חכ"א בפסקיו (שם) בשם יש נוהגים. ואמרו לי שכן המנהג.