נספח י"ב: הניסים מהשמים במלחמת ששת הימים[*]

הקדמה

בתחילת הנספח הקודם כתבנו בשם אחד מגדולי הפוסקים, שדרכו של הקדוש ברוך הוא הינה להסתיר את הניסים הגדולים שהוא יתברך מחולל בעולם. וכמדומה, שזה גם מה שקרה במלחמת השיחרור.

אלא שלגבי מלחמת ששת הימים גילוי הניסים היה מרובה יותר, וההסתר פחוּת. הדבר מתבטא בהתרוממות הרוח שאחזה בעם ישראל כולו בעת המלחמה ולאחריה, דבר שגרם גם לגדולי הדור – חברי הרבנות הראשית, לתקן בהקדם תקנות של הודיה לבורא, כגון אמירת הלל ביום ירושלים וכדומה.

ועתה בעזרת השם נחֵל לפרט חלק מהניסים שקרו לעם היושב בציון. אולם תחילה נפתח ברקע למלחמה זו, ומתוך כך נבין כיצד "מעז יצא מתוק", וכפי שלימדנו רבנו המהר"ל מפראג, שדווקא מתוך החושך ניכר האור [כמבואר בספרו נצח ישראל (פרק א') ובעוד מקומות].

ענף א': הרקע למלחמה

מדינות ערב מעולם לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל מאז הקמתה בשנת תש"ח. הן אגרו כמויות עצומות של נשק משוכלל, וכן הפעילו על מדינת ישראל חרם מדיני, כלכלי ותרבותי.

בשנת תשכ"ד הוקם מפעל המים הגדול של ישראל – "המוביל הארצי" – שנצרך כל כך כדי להעביר את מי הירדן שבצפון אל הנגב. הסורים לא השלימו עם כך, הפגיזו רבות את מפעל זה, כשמדינת ישראל לא נשארה אדישה, והפציצה גם היא מהאויר מטרות סוריות.

כך התחמם מאוד הגבול הסורי, והפך למלחמה בלתי פוסקת, ופה החל המפנה הגדול במצב.

מצרים, הגדולה שבמדינות ערב, החליטה לבוא לעזרתם של הסורים. ואכן ביום העצמאות התשעה עשר של מדינת ישראל – בה' באייר, תשכ"ז, החל הצבא המצרי עם דיביזיות רבות לנוע לתוך חצי האי סיני, כשהוא גם חוסם את מצרי טיראן בים סוף למעבר אניות ישראליות השטות לאילת. בשל כך נותקה ישראל ממדינות אסירה ואפריקה.

ישראל פנתה לעזרה למדינות העולם, ובעיקר לארצות הברית, שנתנו ערבויות בין לאומיות להסכם עם מצרים, אך מהר מאוד התברר שכל ההבטחות נשכחו, וכל הערבויות נעלמו. ישראל הקטנה נשארה בודדה במערכה, כשהיא מבינה שאין לה על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים!!!

כשראו מדינות ערב שהעולם הפקיר את מדינת ישראל, הם הרגישו שהגיעה עבורם שעת כושר להגשים את חלומם הישן והאכזרי – למחוק את מדינת ישראל מהמפה!!!

הפער בין מדינת ישראל הקטנה והבודדה לבין מדינות ערב היה גדול. במדינת ישראל היו רק שנים וחצי מיליון תושבים, ומדינות ערב מנו כמאה אלף???מיליון??? תושבים. למדינות ערב היו פי שנים חיילים יותר ממדינת ישראל. למדינות ערב היו פי שלושה מטוסים יותר מאשר לישראל. למדינות ערב היו פי ארבעה טנקים יותר מאשר לישראל. בקיצור – המצב היה קשה מאוד.

ענף ב': המהלך עולה שלב

ארבע מדינות ערב חזקות כרתו ביניהן ברית צבאית למטרתן הנאלחה: מצרים, סוריה, ירדן ועירק. כוחות צבא עירקים ומצריים החלו להכנס לירדן, והכוחות הירדנים והמצריים החלו בתנועה לעבר גבולות ישראל. יחד עם טבעת החנק הצבאית, התלהטה האוירה במדינות ערב להשמדתה הטוטאלית של ישראל. באמרם: "לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד". "אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלקים" (תהילים פרק פ"ג).

ולעומתם, גם בישראל לא טמנו היהודים את ידם בצלחת. תפילות רבות נערכו בכל הארץ, בקריאה לבורא עולם שלא ישכח את בניו בעת צרה: "ה' חננו, לך קיוינו, היה זרועם לבקרים, אף ישועתנו בעת צרה". "ועת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע". "בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם". תפילות רבות נישאו מעומק הלב, לשמים. ישראל החלה בגיוס כוחות מילואים, ובהכנות קדחתניות למלחמה. תחושת החרדה הלכה וגברה, והיא הובילה לאחדות עצומה של כל חלקי העם (אני זוכר זאת היטב בתור ילד בן שתים עשרה). הרצון להתאחד גרר את מנהיגי המפלגות להקים ממשלת אחדות לאומית – דבר שלא היה קיים מאז קום המדינה.

בממשלה החדשה גברו הקולות לצאת למלחמת מנע. אך ההחלטה היתה קשה כיוון שכל המעצמות הזהירו את ישראל באזהרה חמורה לבל תהין לצאת למלחמה. גם ראשי צה"ל לא הסתירו את חששם מפני המחיר הכבד בהרוגים ובפצועים. בכל רחבי הארץ הוכשרו בתי קברות, שנועדו לקלוט רבבות הרוגים. חששות רבים והיסוסים נמשכו כשלושה שבועות, עד שהקדוש-ברוך-הוא גילה שזהו זה: הגיע עת גאולתכם. ממשלת ישראל החליטה (בכ"ה באייר) לצאת למלחמה נגד מצרים. מסובב הסיבות החליט, שהר המוריה – הר בית ה' – צריך לחזור לידי בניו אהוביו. ירושלים כולה צריכה לחזור לשלטון יהודי. כמו כן יהודה, בנימין, השומרון, רמת הגולן ואף חצי האי סיני (שלחלק משיטות הפוסקים הינו חלק כשאר חלקי ארץ ישראל) – כולם כולם יחזרו לידיים יהודיות! ואז ניתן האות מהשמים.

ענף ג': תחילת הישועה

בבוקר יום שני, כ"ו באייר תשכ"ז, ניתן האות בשמים ובארץ! המלחמה החלה!

בשעה שבע ורבע בבוקר יצאו כמעט כל מטוסי חיל האויר הישראלי (כמאתיים) להתקפה על חיל האוויר המצרי – על מטוסיו ועל שדות התעופה שלו. רק 12 מטוסי קרב נשארו בארץ כדי להגן על שמי המדינה.

הסיכון היה רב. לישראל היו מטוסים יחסית מיושנים מאוד, שהתאמתם למשימה היתה מוגבלת מאוד. ואילו למצרים היה מערך טילי נ"מ מפותח ומשוכלל, עם עשרות טילים ומאות תותחים. ואז קרה הנס הגדול. ובעצם הנס שכלל כמה וכמה ניסים.

מטוסי ישראל עטו על שדות התעופה המצריים, מבלי להתגלות כלל. אילו המטוסים היו מתגלים, ספק גדול אם היו מסוגלים לבצע את המשימה. אך כולם כולם הגיעו לשדות התעופה המצריים בהתקפת פתע שלא נשמע כמותה. המטוסים הגיעו אל שדות התעופה המצריים בסיני, לאורך התעלה, ולאורך הנילוס, מבלי שאף מטוס התגלה. הם טסו בגובה נמוך ביותר (כ-20 מטר מעל פני הים), כשבשעה רבע לשמונה הגיחו כל המטוסים מעל שדות התעופה המצריים, והוציאו את כל מסלולי התעופה מכלל שימוש. ומיד לאחר מכן תקפו את המטוסים המצריים שחנו על המסלולים.

בתוך שעה הושמדו למעלה ממאתים מטוסים מצריים, כמחצית מחיל האויר המצרי. כעבור שעתיים יצא גל נוסף של מטוסי חיל האויר (כשהפעם גורם ההפתעה כבר לא היה קיים), וגם כאן היה נס עצום: למרות מערך הנ"מ העצום והמשוכלל של המצרים, ואש התופת שהומטרה על המטוסים, רק מטוס ישראלי אחד הופל, ומטוסינו הצליחו להשמיד עוד כמאה מטוסים מצריים, וכך היה גם בגל השלישי של מטוסינו.

וכיצד מהשמים גילגלו את נס ההפתעה. היה זה נס, שבעצם כלל שלושה ניסים:

הנס הראשון שעשה לנו ה': בלילה לפני תחילת המלחמה, החליט סגן נשיא מצרים ושר המלחמה שלה, לערוך סיור אוירי מעל סיני, כשלסיור זה הצטרפו קציני הצבא המצרי הבכירים. לשם כך הוא הורה לכל יחידות הנ"מ המצריות בסיני לנצור את האש באופן מוחלט. נצירת האש תוכננה לשעות שבין שבע לשמונה בבוקר. כך שבמציאות – כל מערך הנ"מ המצרי שותק למשך אותה שעה בדיוק כשכל מטוסינו חדרו לסיני, ויכלו לעשות מלאכתם – מלאכת הבורא – נאמנה.

נס שני שעשה ה': המצרים הוציאו כל בוקר סיור אוירי, משעה ארבע וחצי ועד שמונה וחצי, כל חצי שעה. באותו יום הסיור שיוצא בשעה שבע וחצי התעכב, כך שגם הכוח האוירי המצרי שהיה אמור להלחם נגד מטוסינו לא הספיק לעלות לשמים, ואז כל מטוסינו יכלו לחדור לחצי האי סיני מבלי להתגלות.

נס שלישי שעשה לנו הקדוש ברוך הוא: כיוון שבין מצרים ובין ירדן היתה ברית צבאית נגד ישראל, היה גם תיאום מודיעיני ביניהן. בבוקרו של היום הראשון למלחמה, בשעה שבע ועשרים, התמלאו מסכי המכ"ם הירדני בעשרות נקודות זעירות שנעות במהירות לחופי מצרים. הבקר הירדני מיד זיהה שמדובר במטוסים ישראלים. ההתקפה הישראלית החלה. מיד הוא העביר את המסר למודיעין המצרי, אלא שפה היה נס גדול משמים. באותו יום הוחלף הקוד, והבקר הירדני השתמש בקוד הישן. כך שהמצרים לא קלטו את המסר. בינתיים מטוסי חיל האויר כבר פרצו לסיני, ועשו את העבודה.

שלושה ניסים בבת אחת עשה הקדוש ברוך הוא עם בניו: בדיוק בשעה שבע וחצי בבוקר – אש הנ"מ של המצרים, עפ"י הוראה מגבוה, משותקת לחלוטין. בדיוק באותה שעה מתעכב הסיור האוירי המצרי, האמור לגלות את ההתקפה הישראלית. ובדיוק באותה עת ניתנת ההתראה הירדנית, שהמודיעין המצרי לא מסוגל לפענחה.

אוי. "מה רבו מעשיך ה'. כולם בחכמה עשית". כמה אתה אוהב את עמך ישראל. כל הניסים הללו מורכבים הן מטעויות אנוש והן מגורמים אחרים. אך התוצאה שווה. עם ישראל ע"י ניסי ניסים מתגבר על אויביו.

ענף ד': כיבוש ירושלים, יהודה והשומרון

למרות שישראל נאלצה לפתוח במלחמה בחזית המצרית, בכל אופן היא לא רצתה לפתוח בחזית שניה עם סוריה, וודאי שלא בחזית שלישית עם ירדן. ואכן מיד בפתיחת המלחמה שלחה ישראל שדרים לירדן, שאם זו לא תפתח במלחמה, הרי שישראל לא תפגע בה. אלא שהירדנים לא נענו לבקשת ישראל, ופתחו בהפגזה כבדה על ירושלים, תל אביב, נתניה, כפר סבא, עפולה, ועוד עשרות ערים וישובים. נוסף לכך הצטרפו ביום הראשון למלחמה גם מטוסים ירדנים ועירקים להפצצת ערי ישראל. טורי טנקים ירדנים רבים נעו מיריחו לכיוון ירושלים, ומשכך, הורתה ממשלת ישראל לצה"ל לכבוש את הרי יהודה ושומרון, כדי להסיר את האיום גם מירושלים. ואכן, כיוון שמהשמים גרמו לירדן להצטרף למערכה – נפתח האות גם לכיבוש הרי יהודה ושומרון, ושיא השיאים – כיבוש הר בית ה', וכיבוש ירושלים עיר הקודש, והשבתם לחיק העם היהודי, לאחר כאלפיים שנות ניתוק.

כתוצאה מפתיחת המערכה בחזית הירדנית, חזר עם ישראל לארצו ההיסטורית. לא רק לירושלים, אלא גם לחברון, שכם, יריחו, בית א-ל, בית לחם, הרמה, שילה, שומרון וגבעון, מצפה וענתות. התעקשותה של ירדן החזירה את ארץ התנ"ך לעם התנ"ך.

עוד ניסים רבים התרחשו לנו במלחמת ששת הימים. למשל מנוסת הצבא המצרי בהמוניו אל מעבר לתעלת סואץ. כיבוש כל רצועת עזה, שהיתה מחומשת היטב, נעשה תוך יום אחד בלבד, ללא שום סיוע אוירי. כיבוש בית לחם וחברון שנעשה ללא קרב, בשל נפילת ירושלים לידי עם ישראל, דבר שגרם לחיילי הליגיון הירדני לנוס מנוסת בהלה. כניסת הטנקים הישראליים לחברון מצד מזרח, דבר שגרם לערבים לקבל את פני הלוחמים הישראלים בשמחה, בחושבם שהללו טנקים עירקיים שבאים לשמור על העיר חברון. גם כיבוש רמת הגולן היה נס אחד גדול, שלמרות הפרשי הגובה הגדולים בין הרמה לבין העמקים, בסיעתא דשמיא עצומה הצליחו כוחות צה"ל לכבוש את רמת הגולן תוך כיממה בלבד. ועוד ניסים רבים רבים היו לעם ישראל. אך מפאת חוסר הזמן נאלץ אני להפסיק, ובתפילה שהניסים לעם ישראל לא יפסקו לעולם.

ורק נוסיף את מה שאמר האדמו"ר מסלונים (הרב הצדיק רבי שלום נח ברזובסקי זצ"ל), בעל 'נתיבות שלום':

'עלץ לבי בה' רמה קרני בה', רחב פי על אויבי, כי שמחתי בישועתך. אין קדוש כה' כי אין בלתך... ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל' (שמואל פרק ב'). אנו מחוייבים להכיר בניסים שעשה לנו הקב"ה בימים האלו, ניסים גלויים והארת פנים מלפניו ית"ש לעמו ישראל, מה שלא זכו הרבה עשרות דורות לראות. ואסור להיות כופר בטובתו של מקום, כי עשה עמנו עכשיו נס כפול:

אותו רשע המן של זמננו ימ"ש (=נאצר, שליט מצרים) רצה להשמיד את כל היהודים, ועשה הקב"ה ניסים 'ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם', והשמידו את 'כל סוס רכב פרעה ופרשיו' בשעות ספורות, ו'נפל פחד היהודים עליהם'. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בה', שגם אלו הרחוקים מאמונה וכל מי שיש לו מח בקודקודו, מודים שלא היה שום ענין טבעי בנצחון שעשה הקב"ה באופן מופלא ביותר, ששום צבא עוד לא השיג הישגים כאלו, שכוחות כבירים התמוטטו לפניו בשעות ספורות.

הנס השני שהיה לנו: בגילוי אהבתו ית' לעמו ישראל, הוחזר לנו לרשותנו שריד בית מקדשנו – הכותל המערבי, שאמרו חז"ל (שמו"ר ב ב) כי מעולם לא זזה שכינה משם, שנא' (שה"ש ב) 'הנה זה עומד אחר כתלנו'. אחר י"ט שנה שכבר התרחקנו ממקום קדוש זה, והוחזרו לנו המקומות הקדושים מערת המכפלה, ישני חברון וקבר רחל. מקומות שלא דרכה שם רגל יהודי זה י"ט שנה, ואוי לבנים שגלו מעל קברי אבות ואמהות, ומעתה הם נמצאים תחת רשותנו. ואנו עומדים נדהמים ומזועזעים מהגילויים הגדולים שהראה לנו השי"ת, ומה אשיב לה'. עד כאן דברי האדמו"ר מסלונים זצ"ל.

ולאחר שאנו קוראים על כל הניסים שעשה לנו הקדוש ברוך הוא, הרי שברור הדבר שאין להמנע מלהודות לבורא יתברך, אלא חובה לשבחו, לפארו ולרוממו, ולשמוח על קידוש שמו יתברך ויתעלה.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו!!!