קונטרס אילת השחר
תשובות רבני דורנו בעניני נישואין
תוכן:
סעודת שידוכים בתענית אסתר
התקופה שבין השידוכים לחתונה
ומנהגי החתונה
זמן החתונה
כיסוי ראש לכלה
ברכות החופה והכיבודים
תזמורת בחתונה
נשיאת חתן על הכתפיים
בישולי גויים בחתונה
צניעות בסעודות שבע ברכות
ועוד הנהגות
התשובות כפי שניתנו לגבינו אישית
ונכתבו על אחריות הכותב בלבד (מ.ה.)
סעודת שידוכים בתענית אסתר
א. שאלנו את הגר"א נבנצל שליט"א, המותר לעשות מה שנקרא בימינו "אירוסין" (היינו פגישת שידוכים) בערב תענית אסתר (יום י"ב באדר), באופן שהמפגש ימשך עד תענית אסתר בלילה. וענה הגרא"נ שליט"א שמותר. ושאלנו, המותר אז גם לרקוד ולשיר, אף שזה יהיה בליל תענית אסתר. וענה הגרא"נ שליט"א שמותר. ושאלנו המותר גם לנגן בכלי שיר. וענה הגר"א נבנצל שליט"א, שהגרש"ז אוירבך זצ"ל אסר לנגן בכלי שיר כלל מצד חורבן הבית, ולאו דוקא בירושלים. ושאלנו, אם מצד המציאות קשה להתחיל את האירוסין מוקדם, ומוכרחים להתחיל זאת בשעות אחה"צ המאוחרות, האם לא עדיף לדחות את האירוסין לאחר פורים, כדי להמנע בכל אופן מהשמחה בליל תענית אסתר. וענה הגרא"נ שאין לדחות את האירוסין לאחר פורים, משום שצריך להקדים את האירוסין כמה שיותר (שמא יקדמנו אחר). ומכל מקום הוסיף שתענית אסתר אינו יום אבל אלא יום שמחה, משום שאיננו מצטערים על מות בני המן שמתו באותו יום. ומותר בתענית אסתר אף ביום לעשות שידוכים, אך כמובן ללא אכילה. ושידוכים מותר לעשות אפילו בתשעה באב. אמנם בתענית אסתר מותר גם לשיר בשידוכים, מה שאין כן בתשעה באב שאין לשיר בשידוכים. עכת"ד.
התקופה שבין השידוכים לחתונה
ב. שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל בענין אירוח הכלה בבית החתן בתקופה שבין האירוסין (השידוכים) לחתונה. תחילה שאלנו לגבי אירוח בשבתות. וענה הגרמ"א (שליט"א) זצ"ל שאם מדובר שהכלה תישן בבית החתן (והחתן ג"כ ישן שם) אז אין לארח אותה. אך אם הכלה לא תישן בבית החתן אלא רק תהיה בסעודות, הרי שזה מותר כי זה כמו כל אירוח אחר.
ושאלנו, שיש מה"חסידים" המארחים את הכלה רק בשבת אחת מזמן האירוסין עד החתונה (ואצלם החתן לא מתראה עם הכלה כלל בין האירוסין לחתונה, ולכן גם עוזב את הבית למשך אותה שבת). לאור זאת היש להתיר את הנ"ל רק לשבת אחת. וענה הגרמ"א שאין להגביל זאת רק לשבת אחת, אלא אף ביותר משבת אחת מותר.
ועוד שאלנו, האם למאורסת מותר לישון בבית החתן, כשהחתן אינו בבית כלל (והיה מדובר לגבי ימי אמצע השבוע). ושאל הגרמ"א, מדוע לאסור. וענינו שזה מצד חוסר צניעות, ואולי זה לא כל כך מתאים. והיה נראה שהגרמ"א הסכים לכך, אך מעיקר הדין סבר שמותר הדבר. ע"כ.
מדיני ומנהגי החתונה
ג. שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל, האם הולכים בעניני החתונה על פי מנהגי משפחת החתן או על פי משפחת הכלה. וזה מתבטא למשל לענין חתונה בזמנים שונים בספירת העומר ובעוד ענינים, כדלקמן. וענה הגרמ"א (שליט"א) זצ"ל שברור שיש ללכת בזה לפי מנהגי משפחת החתן [וכ"כ בחזו"ע (הל' יו"ט. דרנ"ו סעיף ל'). וכ"כ בילקו"י (הל' מועדים, דיני ספירת העומר)]. אך הוסיף, שמ"מ מקילים בעניני ספקות, ולכן במקרה שהחתן ספרדי והכלה אשכנזיה, מותר להם להתחתן כבר בליל ל"ד בעומר, ואינם צריכים להמתין דוקא ליום ל"ד ביום, כפי שפסק בשו"ע להחמיר. עכת"ד.
זמן החתונה
ד. שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל בענין קביעת זמן הנישואין של בני נ"י. היה זה בתחילת חודש אדר ב', ואמר לערוך הנישואין לפני פסח. ושאלנו: אך האמא של הכלה בשנת אבל שנגמרת בספירת העומר. וענה: אדרבא, הרב בעל הכנסת הגדולה כותב שאם הצאצאים מתחתנים בתוך שנת האבל זה מעלה את נשמת הנפטר. עכת"ד. כעבור זמן מה שבו ושאלו את הגרמ"א (שליט"א) זצ"ל, ואמרו לו שבכ"ז זה קשה מאוד. ואמר הגרמ"א שאם כן אז שידחו זאת לאחר פסח, אך מ"מ שיתחתנו כמה שיותר מוקדם. עכת"ד. יצויין שגם לגבי אשתי ואני אמר כן. שהתארסנו בט' באדר, ואמר לנו הגר"מ אליהו להתחתן לפני פסח. וכן עשינו בס"ד.
ה. כיון שהוחלט לדחות את החתונה לאחר פסח, שאלנו את הגר"מ אליהו העדיף לדחות את החתונה לאחר שבועות, או רק לאחר ראש חודש סיון, משום שיש מהאשכנזים שנמנעים מלשאת נשים עד ר"ח סיון (ויש מהם המתחתנים רק בשלושת ימי הגבלה). וענה הגרמ"א שבגלל שהאשכנזים מחמירים מלשאת נשים לאחר יום ל"ג בעומר, אז יש לחוש לכך, ולכן כיון שהכלה אשכנזיה אז שיתחתנו לאחר ר"ח סיון, או ביום ל"ג בעומר. ובאמת למעשה יש לשאול את משפחת הכלה לגבי מנהגם בכך, ואם מנהגם לא ידוע, אז רק מצד החשש (ולא מעיקר הדין) עדיף לדחות החתונה לאחר ר"ח סיון. עכת"ד.
ו. בגלל דברי כמה פוסקים [הטור (סי' תצ"ג), הלבוש (באותו סימן. וע"ע בכה"ח סי' תצ"ג סקי"א שכנראה לרמ"א וללבוש היתה גירסה בשו"ע שאין נושאין נשים בין פסח לעצרת כלל, ולא רק עד ל"ג בעומר. ואגב בדקנו בס"ד בשו"ע כפי שהודפס בשנת של"ח - מיד אחר פטירת מרן, ושם כן כתובות המילים "עד ל"ג בעומר"), וכן כתבו פוסקים קדמונים (ר' ב"י, ב"ח ועוד)] שכתבו שאין נושאים נשים כלל בין פסח לעצרת, רצינו לדחות את החתונה לאחר שבועות, אך כיון שראינו שאם החתונה תדחה, הריהי עלולה להדחות עד סוף חודש סיון ואולי אף לחודש תמוז או אב, וכן בגלל עוד כמה סיבות כדלקמן, לכן חשבנו בכ"ז להקדים את החתונה לספירת העומר. הסיבות לכך הן: בגלל שהחתן כבר עבר את גיל עשרים שנה. בגלל שסו"ס בשו"ע כתוב שמותר להתחתן מיום ל"ד בעומר. גם בגלל שאף לפי המקובלים מותר להתחתן לאחר ל"ג בעומר וא"צ להחמיר אף לאריז"ל בזה כל ספירת העומר. וכן בגלל שהגרמ"א (שליט"א) זצ"ל אמר שמ"מ יתחתנו כמה שיותר מהר. לכן שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל האם בכ"ז להקדים את החתונה לספירת העומר מיום ל"ד ואילך. ושאל הגרמ"א: אך מה יעשו האשכנזים (שי"א שאסור להם לרקוד בחתונות חוץ מיום ל"ג בעומר). ואמר שאפשר להקדים את החתונה ליום ל"ג בעומר אחה"צ, והחתונה תמשך לליל ל"ד.
ושאלנו, אך הרי מרן פסק לספרדים שאין לשאת אשה עד יום ל"ד ביום (ר' שו"ע סי' תצ"ג ס"ב שמשמע שרק ביום ל"ד ביום שרי לשאת אשה, שכתב שאין מסתפרים עד ל"ג, שאז פסקו למות, ושלמעשה אין להסתפר עד ל"ד בבוקר. ובסעי' הקודם כתב שאין לישא אשה עד ל"ג, ולכאו' ה"ה בנישואין - שכוונתו עד ל"ד בבוקר. וזו מחלו' הפוס' מה חמיר טפי - נישואין או תספורת. ואכמ"ל). וענה הגרמ"א שנוהגים להקל. אך חזרנו ושאלנו, שזה נגד מרן בשו"ע. וענה הגרמ"א שנוהגים להקל גם הספרדים להתחתן ביום ל"ג. וגם לאחר שהבאנו לגרמ"א צדדים להחמיר לספרדים שלא להתחתן בל"ג בעומר, אמר שלא להחמיר, אלא כך נוהגים. עכת"ד. וראה ע"כ לקמן בתשובה ז'.
ז. לאור השאלה הקודמת היה קשה לנו, הרי ממ"נ - אם אזלינן בתר מנהג האשכנזים, הרי אין להתחתן לאחר ל"ג בעומר (ויש מקילים אחר ר"ח סיון או בג' ימי הגבלה), ואם אזלינן בתר מנהג הספרדים הרי אסור לפני ל"ד בבוקר. וא"כ מי ישמח וירקוד לפני החתן והכלה בליל ל"ד אחר השקיעה או צה"כ. ור' בפסקי תשובות (ח"ה סי' תצ"ג סקי"ג) מחלו' אי שרי לספרדים ללכת לחתונה של אשכנזים ביום ל"ג בעומר, ואי שרי לאשכנזים ביום ל"ד אצל ספרדים (שהחת"ס החמיר. והמנחי"צ החמיר כשיש תזמורת וריקודים. והגר"מ פיינשטין באג"מ התיר והוכיח כן, ואף הסביר שהחת"ס לא אסר). ולפי דברי המתירים אין בעיה להתחתן ביום ל"ד ואילך. שהרי הגרמ"א (שליט"א) זצ"ל בעצמו אמר שבכל הדברים הללו הולכים לפי מנהגי החתן ולא הכלה. ור' גם בספר ילקוט יוסף (מועדים, ריש דיני ספירת העומר), שהכל הולך לפי החתן, גם כשהכלה אשכנזיה או להיפך, ורק כשל"ד בעומר חל בשבת יש להקל לספרדי להתחתן בליל ל"ג בעומר. הא לא"ה שרי להתחתן רק ביום ל"ד בבוקר ואילך. ולא הגביל כלל שאשכנזים לא ירקדו בחתונה כזו. ולפי זה קשה לנו, שאם אכן יתחתנו בליל ל"ד, מי ישמח וירקוד לפניהם.
ומכל מקום שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל המותר לאשכנזי לרקוד בחתונה של ספרדי, ולהיפך, אם למנהג אבותיו של החבר הרוקד אין לשאת אשה באותו יום בספירת העומר. וענה הגרמ"א שבזה הכל הולך לפי מנהג החתן, ולחבריו מותר לרקוד בחתונתו. עכת"ד.
וראה עוד פירוט על דברים אלה בספר מקראי קודש – קיצור הלכות המועדים (הלכות ספירת העומר. פרק ג' סעיפים ד'-ו').
כיסוי ראש לכלה
ח. לגבי זמן חיוב כיסוי הראש של הכלה. מצינו שיש מחלו' בין הפוסקים ממתי אשה מתחייבת בכיסוי ראש. שלדעת רע"א (בחידושיו על השו"ע אבן העזר סי' כ"א ע"ד הבית שמואל סק"ה), על האשה לכסות ראשה כבר מעת שהיא ארוסה. והיינו שלאחר ברכות האירוסין בחופה וענידת הטבעת ביד הכלה, עליה לכסות את ראשה. ושכ"כ מהר"י הלוי (אחי הט"ז). ובאמת יש עוד פוס' שכתבו כן לדינא. ולעומת זאת יש חולקים ע"כ וס"ל שרק לאחר הנישואין, שכונסה ומתייחד עמה, רק אז צריכה לכסות ראשה [ר' על מחלו' זו באוצר הפוס' (על אבה"ע סי' כ"א), וביחו"ד (חלק ה' סי' ס"ב)]. ושאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל כיצד יש לדעתו לנהוג לדינא. וענה שלדעתו יש לפסוק בזה כדעה המחמירה, ולכן מיד לאחר האירוסין על הכלה לכסות ראשה. וכיון שאינה יכולה לכסות ראשה במעמד של החופה, הרי שעליה לכסות ראשה כבר לפני החופה. ולכן היא יכולה למשל לכסות ראשה בארבע הינומות וכדומה, העיקר שלא יראו את שערה דרך ההינומה. עכת"ד.
ברכות החופה והכיבודים
ט. לגבי הברכות בחופה. שאלנו, האם כיון שבס"ד הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל עורך את החופה, האם יש לסדר כך את סדר כיבוד הרבנים המברכים, שאת כל שש הברכות הראשונות של הנישואין יברך אותו אדם, או שניתן לחלק זאת לאנשים שונים [כידוע יש מחלו' ע"כ. ראה ביבי"א (ח"ד. אה"ע סי' ז'), בצי"א (ח"ו סי' ב') ובספר שובע שמחות (ח"א פרק י' סעיף ז'). ושאל הגרמ"א (שליט"א) זצ"ל כיצד יותר נוח למשפחות החתן והכלה. ואמרנו שכדי לא ליצור בעיה של כיבודים, ובפרט שיש רב חשוב אחד שאנו מרגישים שיש לתת לו כיבוד גדול (חוץ מעורך החופה כמובן) הרי שיש מקום לקבוע שאת כל שש הברכות הראשונות של הנישואין יברך אדם אחד. וענה הגרמ"א שאם כן אז כך נעשה בחופה. עכת"ד.
י. שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל, מהו סדר הכיבודים בחופה. שיש אומרים שעדיף ביותר לכבד בקריאת הכתובה, ויש אומרים שעדיפה ברכה שביעית. ואולי כשנותנים לאדם אחד לברך את כל שש הברכות הראשונות בנישואין הרי שזה עדיף. וזו נ"מ מה לתת לאדם המכובד ביותר חוץ מעורך החופה (מדובר בראש הישיבה של החתן). ואמר הגרמ"א (שליט"א) זצ"ל שיש לשאול את אותו רב מה הוא מעדיף: האם את שש הברכות, או ברכה שביעית בגלל שהיא ברכה אחריתא. ושאלנו מה יש להעדיף לדעת הגרמ"א. וענה הגרמ"א שלדעתו עדיף לברך את שש הברכות הראשונות מאשר את הברכה השביעית. ושאלנו לגבי שאר הכיבודים, מה עדיף: האם ברכה שביעית, קריאת הכתובה או להיות עדים. וענה שעדיף לברך את הברכה השביעית, לאחר מכן להיות אחד מהעדים, ולאחר מכן לקרוא הכתובה. ואף שתחילה אמר שעדיף לקרוא הכתובה מאשר להיות עד, מ"מ לאחר ששאלוהו שהרי העדים הינם לעיכובא לגבי כשרות החופה, הסכים לכך שעדיף להיות עד מאשר לקרוא הכתובה. והוסיף שקריאת הכתובה הינה למעשה רק לעשות הפסק בין ברכת בפה"ג בברכות האירוסין לבין בפה"ג של ברכות הנישואין. ועוד אמר, שעל שני העדים בחתונה לחזור בתשובה לפני שהם משמשים כעדים. עכת"ד. וכמבואר לקמן (בסעיף ט"ז).
תזמורת בחתונה
יא. שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל לגבי הגזירה שגזרו לפני כמאה שנה, שפה בירושלים לא תנגן תזמורת בחתונות אלא רק נגן אחד, ורק מתופף [ראה שו"ת שלמת חיים (ח"א סי' ע"ז) בשם בעל האמרי בינה ומהרי"ל מבריסק. ובשו"ת צי"א (חט"ו סי' ל"ג סק"ג)]. כפי המקובל רק האשכנזים קיבלו גזירה זו. והסכים הגר"מ אליהו ואמר שאכן הספרדים אינם מחמירים בכך.
ועוד שאלנו, האם על האשכנזים להקפיד בכך גם בירושלים החדשה או רק בירושלים העתיקה. וענה הגרמ"א שיש להחמיר בכך רק בירושלים העתיקה.
ושאלנו, האם על האשכנזים להחמיר בכך אם החתונה נערכת בירושלים החדשה, אך במקום שצופה להר הבית ורואים משם את חורבן הבית. וענה הגרמ"א שאף האשכנזים אינם צריכים להחמיר במקרה זה כיון שסוף סוף החתונה נערכת בירושלים החדשה. עכת"ד.
נשיאת חתן על הכתפיים
יב. שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל בענין מחלו' הפוס' לגבי נשיאת החתן על הכתפיים בעת הריקודים בחתונה, שיש אוסרים מצד חשש הוצאת שז"ל, כאיסור רכיבה על בהמה ללא אוכף [ראה בס' רוח חיים למהר"ח פלאג'י זצ"ל (או"ח סי' תרס"ט סק"ח) ובצי"א (חי"ב סי' ע"ג)]. שאלנו האם יש להלחם על כך שלא ירכיבוהו על הכתפיים, או לבקש כן מחבריו, או שכלל לא לומר להמנע מכך. וענה הגרמ"א (שליט"א) זצ"ל שלא ילחמו על כך, אך יש לבקש מהם שלא לעשות זאת. עכת"ד.
בישולי גויים בחתונה
יג. בעל הקייטרינג באולם החתונה (שהאולם והקייטרינג בהשגחת הבד"ץ של העדה החרדית), סיפר שבמשך היום הטבח היהודי מבשל את התבשילים, ואילו לקראת החתונה אחד מעובדי המטבח הגויים מכניס שוב את מגשי האוכל המבושל לתנורים ומדליק התנורים על מנת לחממם. ע"כ דבריו. אך באמת חושש אני שאולי בבוקר אין מבשלים את האוכל עד גמרו, ויוצא שהטבח הגוי גומר את הבישול. ואמנם מרן פסק ביו"ד (סי' קי"ג ס"ו) שכל שבישלו ישראל מעט בישולו בין בתחילה בין בסוף מותר, ולפי"ז יש להקל בני"ד. אלא ששם בסעיף ט' כתב שאם בישלו גוי בבישול כמאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל, שיש לאסור (ויש להקל רק בע"ש, בעיו"ט ובהפמ"ר). ואמנם בני"ד הישראל החל את הבישול, אך אולי הישראל בישל פחות ממאב"ד והגוי גומר הבישול, ומבואר בשו"ע שם (סעי' ח', י' וי"א) דבעי שעכ"פ יבשל הישראל כמאב"ד. נוסיף שבעל הקייטרינג אמר שהוא מוכן להשאיר את המגשים עם התבשילים בתנור, והגוי רק ידליק את התנור לפני החתונה.
לאור זאת שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל האם נכון לבקש מבעל הקייטרינג לעשות כן, ובאמת לכאו' עדיף לבקש ממנו שיעשה להיפך - שהגוי יכניס לתנור את האוכל, ואילו את הדלקת התנור יעשה דוקא ישראל. וענה הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל שבאמת אה"נ, אם כבר אז היה צריך לבקש מבעל הקייטרינג שיהודי דוקא ידליק את התנור וזה יותר חשוב מאשר שיהודי יכניס האוכל לתנור והגוי ידליק. אך באמת למעשה אין צריך לזה, ואפשר לסמוך על בעל הקייטרינג שתחילת הבישול נעשית ע"י יהודי, ומה שהגוי אח"כ רק מחמם אין בזה איסור. ושאלנו האם יש מקום להחמיר ולבקש שמכל מקום ישאירו את האוכל בתנור והגוי רק ידליקנו לחממו. וענה הגרמ"א שאין צריך לבקש גם זאת. עכת"ד.
צניעות בסעודות שבע ברכות
יד. לגבי הפרדה בין גברים לנשים בסעודות בשבת שבע-ברכות. שאלנו את הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל האם יש לעשות הפרדה מוחלטת, ולעשות מחיצות בין הגברים לנשים, ובפרט לפי מה שכתבו הפוס' שאין לזמן "שהשמחה במעונו" כשאין הפרדה ביניהם בשבע ברכות של החתן [ר' ב"ש (סי' ס"ב סקי"א) בשם הב"ח]. או שדי לעשות שישבו הגברים בשולחנות נפרדים משלחנות הנשים מבלי לעשות מחיצות, וזאת כדי שהמוזמנים לא יקפידו ע"כ, שלדעתם הפרדה עם מחיצות הינה מוגזמת. וענה הגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל שיש לשים מחיצות בין שלחנות הגברים לשלחנות הנשים כך שלא יוכלו לראות אלו את אלו. וגם את שלחן הנשיאות יש לסדר כך שבסמוך לחתן ישבו האבות, ואם רוצים אז יוסיפו עוד גברים, ומהצד השני סמוך לכלה, תשבנה האמהות ושאר נשים. ושאלנו האם לסדר כך שליד שלחן הנשיאות יהיו שלחנות גברים, ורחוק יותר שלחנות הנשים, וענה הגרמ"א שיש לסדר כך שבצד של הגברים בשלחן הנשיאות יהיו מולו שלחנות ארוכים של גברים, ומול הצד של הנשים בשלחן הנשיאות יהיו שלחנות ארוכים של נשים וזאת כדי שהנשים לא תקפדנה ותהיה להן הרגשה שהרחיקו אותן לסוף. עכת"ד.
יש להוסיף בס"ד, שלפוסקים כמ"ב ושאר הפוסקים המחמירים כנגד השו"ע (בסי' ע"ה סעי' ו'), והיינו הסוברים שאסור לברך ולהתפלל וללמוד מול אשה בלי כיסוי ראש, אפי' אם עיניו עצומות [וכן פסקו הרב בא"ח וכה"ח (סי' ע"ה סק"מ)], הרי שלדידם הנחת מחיצות הללו בשבת זו מחיצה מתרת, ואסור לעשותה בשבת. לכן אם עושים המחיצות בשבת – יש לעשות זאת ע"י מי שרגיל להקל בזה כשו"ע הנ"ל (בסי' ע"ה). כך בס"ד נלע"ד. אך לא שאלתי ע"כ [וחכ"א שליט"א העיר שזה לא נחשב כמחיצה מתרת. עפ"י השו"ע (שט"ו, א'), המ"א, והמ"ב (שם סקט"ו). ושכ"כ להתיר בפסתש"ו (שט"ו, 39) בשם אז"נ (חי"ג סי' ט')]. ויש לדון אם מותר לו לעשות כן לצורך אותם המחמירים בכך.
הנהגות הגר"מ אליהו זצ"ל בחתונות
טו. לפני תחילת החופה, היה הגר"מ אליהו זצ"ל מבקש מאנשי הקהל, שהגברים יעמדו בצד אחד של החופה (ימין או שמאל), ואילו הנשים תעמודנה בצד השני.
טז. בחתונות שערך הגר"מ אליהו זצ"ל, היה אומר בשקט לעדים לפני שהעידו: תגידו איתי: "אנחנו חוזרים בתשובה". וכוונתו היתה שלא יהיו העדים פסולים לעדות בשל עבירה מסוימת. וכדי שהם לא יעלבו שחושד בהם, היה משתף עצמו עמהם.
יז. לפני הקידושין היה הגר"מ אליהו מראה את טבעת הקידושין לעדים, ושואל אותם: האם טבעת זו שווה לפחות פרוטה. וזאת כיוון שהאשה מתקדשת לפחות בשווה פרוטה (כמש"כ במשנה קמא דקידושין, וכבית הלל). וראה ברמ"א (אה"ע סי' ל"א ס"ב), וכן בילקו"י – שובע שמחות (ח"א פ"ז בהערות) עפ"י הכנה"ג (סי' כ"ז בהגה"ט סק"ב) ובבא"ח (פר' שופטים סעי' ה').
יח. בעת החופה, לפני ברכות הנישואין, היה הגר"מ אליהו אומר לקהל ולמברכים את הברכות, שבברכות שהקהל שר חלק מהברכה, שהמברך ימשיך עוד כמה מילים מהברכה לאחר המילים "מלך העולם" (כגון המילים "אשר ברא"), ורק לאחר מכן יתחילו אנשי הקהל לשיר מילים אלה.
יט. לפני אמירת השבע-ברכות בחופה, היה מכריז ומבקש הגר"מ אליהו זצ"ל מאנשי הקהל, שלא לשיר בין ברכה לברכה.
כ. בחתונת בננו נ"י שאלנו את הגר"מ אליהו זצ"ל, האם מותר לספרדים לעשות חדר יחוד בחתונה [שכידוע, כמה פוסקים ספרדים אוסרים זאת, כגון הגר"ע יוסף זצ"ל. ראה ביבי"א (ח"ה חאה"ע סי' ח'), ובשו"ת הראשון לציון (ח"ב סי' ט')]. וענה הגרמ"א זצ"ל, שאם החתן והכלה רוצים לעשות חדר יחוד, אין למנוע זאת מהם.