נספח ז: מדרש נחמה - "מנחם משיב נפשי"

עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי, געת חדא תורתיה, עבר עלוי חד ערבי, א"ל: מה את. א"ל יהודאי אנא, א"ל: שרי תורך ושרי פדנך, א"ל: למה, א"ל: דבית מקדשון דיהודאי חרב. א"ל: מנא ידעת, א"ל ידעית מן געייתא דתורך. עד דהוה עסיק עמיה געת זימנא אחריתי. אמר לו: אסר תורך אסר פדנך, דאתייליד פריקהון דיהודאי. אמר ליה: ומה שמיה. אמר לו מנחם שמיה, ואבוי מה שמיה, אמר ליה: חזקיה, אמר ליה והיכן שריין, אמר ליה בבירת ערבא בדבית לחם יהודה, זבין ההוא גברא תורוי זבין פדניה והוה מזבין לבידין דינוקין, עלל לקרתא ונפק לקרתא עלל למדינה ונפק למדינה, עד דמטא לתמן, אתיין כל כפריא למיזבן מיניה, וההיא איתתא אימיה דההוא ינוקא לא זבנת מיניה. אמר לה: למה לית את זבנת לבידין דינוקין, אמרה ליה: דחשייה קשיי לינוקי, אמר לה: למה. אמרה ליה: דעל ריגלוי חרב בית מקדשא. אמר לה: רחיצין אנן במריה עלמא דעל ריגלוי חרב ועל ריגלוי מיתבני. אמר לה: את הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דינוקיך ולבתר יומין אנא אתי לביתך ונסב פריעיך, נסבה אזלה, לבתר יומין אמר האי גברא איזיל ואיחמי ההוא ינוקא מאי קא עביד, אתא לגבה, א"ל: ההוא ינוקא מאי קא עביד. אמרה ליה: לא אמרית לך דחשיה קשיי אפי' על רגליה נחשיה, דמן ההיא שעתא אתיין רוחין ועלעולין טענוניה ואזלין להון, אמר לה ולא כך אמרית לך דעל ריגלוי חרב ועל רגלוי מתבני.

א"ר אבון למה לי ללמוד מן ערביי ולא מקרא מלא הוא דכתיב (ישעיה י') והלבנון באדיר יפול, וכתיב בתריה (ישעיהו י"א) ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה.

מעשה באדם אחד שהיה חורש בשדהו. געה שורו (שחרש בו). עבר שם ערבי אחד, שאלהו הערבי: מי אתה. ענהו, יהודי אני. אמר לו: התר שורך והתר מחרשתך. שאלו היהודי, מדוע? ענהו: משום שבית המקדש של היהודים חרב. שאלו היהודי, מנין אתה יודע. ענהו הערבי: יודע אני ממה שגעה שורך. בינתיים געה השור בשנית. אמר לו הערבי: קשור שורך וקשור מחרשתך, כיוון שנולד משיחם של ישראל. שאלו היהודי: ומה שמו? ענה: מנחם שמו. שאלו: ומה שם אביו? ענהו: חזקיה שמו. שאלו היהודי: ומהיכן הוא? ענהו: מבירת ערב, בית לחם יהודה. הלך היהודי, מכר את שורו ואת כליו וקנה בכספו חיתולים לתינוקות. עבר מעיר לעיר וממדינה למדינה עד שהגיע לשם (לבית לחם יהודה). באו כל הנשים לקנות ממנו (חיתולים), אך אמו של אותו תינוק לא באה לקנות. שאל אותה: מדוע אינך קונה חיתולים לתינוקך. אמרה לו, משום שמזלו של תינוק זה קשה. שאל אותה: מדוע. וענתה לו: משום שלרגל לידתו חרב בית המקדש. אמר לה: בטוחים אנו בריבונו של עולם שלרגלו של התינוק נחרב בית המקדש ולרגלו יבנה. והוסיף: את קני לך חיתולים אלה לבנך, וכעבור זמן אשוב לביתך ותשלמי לי. קנתה אם התינוק חיתולים והלכה לה. כעבור ימים אמר אותו יהודי לעצמו: אלך ואראה מה ארע לתינוק זה. הלך אליה ושאלה: מה שלום תינוקך. אמרה לו: האם לא אמרתי לך שמזלו קשה. הרי אפילו לרגל בואו לעולם בא עימו ניחושו ומזלו הרע. מאותו זמן שדיברתי איתך באו רוחות וסערות, לקחוהו עימן והלכו להן. אמר לה אותו יהודי: האם לא כך אמרתי לך שלרגלו של תינוק זה נחרב בית המקדש, ולרגלו יבנה.

אמר רבי אבון: מדוע עלי ללמוד זאת מערבי (שמיד בתחילת החורבן החל נצנוץ הגאולה), הרי פסוקים מפורשים הם, שכתוב: "והלבנון באדיר יפול", וכתוב מיד לאחר מכן: "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה".

עד כאן תרגום דברי מדרש איכא רבה (פרשה א' סעיף נ"א ד"ה "מעשה בדואג"). וכעין זאת כתוב בירושלמי מס' ברכות (פרק ב' הלכה ד').