הלכות פורים

פרק א: הלכות ארבע הפרשיות

פתיחה

א. בימי אחשוורוש מלך פרס היה קיטרוג גדול בשמים על עם ישראל הן בגלל שהיו שהשתחוו לפסל, והן בגלל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש הרשע, משום שכל סיבת הסעודה היתה שמחה על אריכות הגלות של עם ישראל.

וביוזמת המן [תמונה 1] שהיה משנה למלך אחשוורוש, יצאה הפקודה [תמונה 2] להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים שהיו במלכות אחשוורוש. ומשחזרו היהודים בתשובה, התחרטו על מעשיהם הרעים, וישבו בצום ובתענית על שאכלו בסעודת אותו רשע, אז קרעו בשמים את גזר דינם, והפכו את אותם הימים מימי אבל וצער לימי משתה ושמחה ליהודים, וימי צער ושבר לשונאיהם. וקבעו חכמי ישראל שבאותו הדור, שכזכר לאותו הנס יחגגו היהודים את ימי הפורים בכל שנה ושנה ובכל דור ודור באותם תאריכים - י"ד באדר ובט"ו בו [על פי מגילת אסתר, חכמינו ז"ל והפרשנים].

פתיחה לארבע הפרשיות

ב. עוד תקנו וקבעו חכמינו ז"ל, שנוסף לקריאת התורה הרגילה שקוראים בכל שבת ושבת, יש להוסיף לקרוא בארבע מהשבתות שבחודש אדר ותחילת ניסן, עוד פרשיות הקשורות לימים אלה, והן נקראות "ארבע הפרשיות" [על פי המשנה במגילה (כ"ט,ב'). רמב"ם (פי"א מתפילה ה"כ). שו"ע (סימן תרפ"ה). וספר מקראי קודש (הלכות פורים, ריש פרק א')].

ג. הראשונה מארבע הפרשיות הינה "פרשת שקלים", ותיקנו חכמינו לקרותה כדי לזכור את מצוות נתינת מחצית השקל שחייב כל אחד מישראל לתת לבית המקדש לצורך קניית הקרבנות לכל השנה, בזמן שבית המקדש קיים. קוראים בתורה פרשה זו בשבת הקודמת לראש חודש אדר (ובשנה מעוברת הכוונה לאדר ב'), וכשראש חודש זה חל בשבת, קוראים אותה באותה השבת [מקראי קודש א,א].

ד. הפרשה השניה מארבע הפרשיות הינה פרשת "זכור", והיא נקראת בשבת שלפני פורים, וזאת כדי לזכור את מעשה עמלק וחובת מחייתו מעל פני האדמה. הפרשה השלישית הינה פרשת "פרה אדומה", העוסקת בטהרתן של ישראל לשם הקרבת קרבן פסח, והיא נקראת בשבת שלפני קריאת פרשת "החודש". והפרשה הרביעית הינה "פרשת החודש", וקוראים אותה בשבת הקודמת לראש חודש ניסן, או בראש חודש עצמו, אם הוא חל בשבת. פרשה זו עוסקת בקידוש ראש חודש ניסן, ובקרבן הפסח [א,א].

ועתה בס"ד נבאר יותר.

שבת פרשת שקלים

ה. כשראש חודש אדר (הסמוך לניסן) חל באמצע השבוע, מוציאים שני ספרי תורה בשבת הקודמת לראש חודש. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובשני קורא המפטיר את פרשת שקלים בתחילת פרשת "כי תשא" (שמות פרק ל' פסוקים י"א-ט"ז), ומפטירים בספר מלכים, בפרשה העוסקת באיסוף הכסף לחיזוק בדק בית המקדש הראשון. [תמונה 3]

וכשחל ראש חודש אדר (הסמוך לניסן) בשבת, מוציאים בשבת זו שלושה ספרי תורה, וקוראים בספר התורה הראשון בפרשת השבוע. בספר התורה השני קוראים את פרשת מוסף של שבת ושל ראש חודש, ובספר התורה השלישי קוראים את פרשת שקלים, ומפטירים כנ"ל [א,ב-ג]. את דיני טעויות בקריאות התורה הללו ראה בספר מקראי קודש - הלכות פורים (פרק א' סעיפים ד'-י').

שבת פרשת "זכור"

ו. בשבת השניה מארבע הפרשיות מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר התורה השני קורא המפטיר את פרשת "זכור" (דברים פרק כ"ה פסוקים י"ז-י"ט), ומפטירים בענין מלחמת שאול בעמלק (שמואל א' פרק ט"ו) [א,יא].

ז. לדעת הרבה פוסקים, שמיעת קריאת פרשת "זכור" כל שנה הינה ממש חיוב מהתורה. לכן משתדלים מאוד לקוראה בבית הכנסת מספר התורה המהודר ביותר מבחינה הלכתית שישנו בבית הכנסת [א,יב].

ח. בעת קריאת פרשת "זכור" בבית הכנסת, יכוון העולה לתורה להוציא בברכותיו את כל השומעים, וכן הקורא בתורה צריך לכוון להוציאם ידי חובה בקריאתו [א,יג].

ט. הקורא, המברך ושאר אנשי הקהל, צריכים לכוון לצאת ידי חובת מצוות קריאת פרשת "זכור". ומן הראוי שהרב או הגבאי יעוררו לכך את הקהל לפני קריאה זו [א,יג].

י. לאור זאת צריך הציבור להאזין בשקט לקריאת התורה, וכן עליהם לדאוג לכך שלא יהיו בבית הכנסת בעת קריאת התורה הזו ילדים העלולים להרעיש [א,יד-טו].

יא. בשל חומרתה של קריאת פרשת "זכור", יש הסוברים שלכתחילה צריך כל אדם להקפיד ולשמוע קריאה זו במבטא כמנהג אבותיו, וכן מתוך ספר תורה הכתוב בכתב ובנוסחאות כנוסח עדתו. לכן לדעתם ראוי שבחורי ישיבה הלומדים בישיבה שהמבטא או הספר ממנו קוראים בו בתורה שונה ממנהג אבותיהם (ספרדי, אשכנזי או תימני), ילכו בשבת זו לבית כנסת בו נעשית הקריאה כמנהג אבותיהם. ויש מקילים הסוברים שאין צורך בכך, אלא כל אחד יוצא ידי חובה בקריאה מספר תורה ובמבטא שלא כנוסח עדתו. והמיקל בכך לכתחילה יש לו על מה לסמוך.

ומכל מקום ברור, שאף לדעת המחמירים, מי שכבר שמע את קריאת התורה הזו בבית הכנסת שלא כנוסח עדתו, יצא ידי חובה [א,יז].

יב. כיוון שישנה מחלוקת אם האות זי"ן (בפסוק "תמחה את זכר עמלק"), מנוקדת בניקוד ֵצירה או סגול, לכן נוהגים האשכנזים לקרוא זאת פעמיים: פעם אחת בצירה ופעם אחת בסגול (בהגייה האשכנזית ההיגוי של ניקודים אלה שונה). והקוראים בהגייה ספרדית קוראים זאת פעם אחת, כהרגלם [א,יח].

יג. נחלקו הפוסקים אם גם הנשים צריכות לשמוע בשבת זו את קריאת פרשת "זכור". לכן רצוי ונכון שאכן תשמענה קריאה זו, ותשאנה ברכה מאת ה,' אך המקילות בכך יש להן על מה לסמוך [א,יט]. וראה עוד בסעיף הבא.

יד. אשה שנהגה (לפחות שלוש שנים, או אם כוונתה לעשות כן תמיד, ועשתה כן אפילו רק פעם אחת) ללכת לבית הכנסת לשמוע את קריאת פרשת "זכור", חייבת היא להמשיך במנהגה, אלא אם כן אמרה מתחילה שהיא עושה כן "בלי נדר" [א,יט]. וראה עוד בסעיף הבא.

טו. במקרה הנ"ל, אם רצונה לבטל את מנהגה לתמיד, עליה ללכת לרב פוסק שיעשה לה התרת נדרים (לפתוח פתח לנדר, או להביע בפניו חרטה שלא אמרה מתחילה שהיא עושה מצווה זו "בלי נדר" - ככתוב בהלכות נדרים). ואם אשה זו רוצה להפסיק את מנהגה רק לאותה השנה, או לתקופה מוגבלת של שנים, ויש לה סיבה טובה לכך (כגון עד שיגדלו ילדיה הרכים, כיוון שאינה יכולה להשאירם לבדם בבית), ודעתה שלאחר זמן תשוב לקיים את מנהגה לשמוע את קריאת פרשת זכור, נחלקו הפוסקים אם צריכה היא לעשות לשם כך התרת נדרים. והמקילה בכך יש לה על מה לסמוך [בפרט דהוי נדר דרבנן. וניתן לצרף את התרת הנדרים שעושים בערב ראש השנה, או ב"כל נדרי". וראה משנה ברורה (סי' ת"ע סק"ט, וסי' תקפ"א סקי"ט), שמשמע שדעתו להחמיר. אך כתב בשעה"צ (סי' תקפ"א סקל"ג) ש"אפשר דאם אינו מוצא מי שיתירו - יש להקל במקום הדחק". מקראי קודש הלכות פורים (א,יט)].

טז. לכתחילה אין להעלות לקריאת פרשת "זכור" את מי שטרם הגיע לגיל מצוות. ונער שכבר הגיע לגיל מצוות (כגון נער שיש לו באותה השבת "שבת בר-מצווה", ומלאו לו שלוש עשרה שנים תמימות), נחלקו הפוסקים אם צריך לבודקו שהביא סימני גדלות [כמבואר בשו"ע אבן העזר (סי' קס"ט), בחו"מ (סי' ל"ה), בבה"ל (סי' ל"ט סעיף א' ד"ה "או קטן"), במ"ב (סי' נ"ה סקכ"ה, סי' רע"א סק"ג וסי' תקס"ט ס"ב), ובמקראי קודש הלכות ראש השנה (פרק י' הערה ב') והלכות פורים (א,כא)]. והמיקל בכך יש לו על מה לסמוך.

יז. אנשים הגרים בישובים קטנים, וכן חיילים הנמצאים בבסיס קטן, כך שאין באפשרותם לקרוא את פרשת "זכור" בשבת זו במנין, צריכים הם לדאוג לכך שיוכלו בשבת זו לקוראה מספר תורה ובמנין, במקומם או במקום אחר (ובלבד שלא יעברו בשל כך את תחום שבת או על שאר איסורי שבת). ואם לא מתאפשר הדבר, יש אומרים שמכל מקום יקראו את הפרשה מתוך ספר תורה המצוי אצלם אפילו בלא מנין. ונחלקו הפוסקים אם בדיעבד יצאו בכך ידי חובה. ואם אין להם ספר תורה כשר, יקראו פרשה זו מתוך חומש מודפס, אך מכל מקום בכך אין הם יוצאים ידי חובת מצווה זו [א,כב].

יח. מי שנאנס ולא שמע בשבת זו את קריאת פרשת "זכור" מתוך ספר תורה כראוי, יכוון לצאת ידי חובה בכך בקריאת התורה בסוף פרשת "כי-תצא", כשקוראים בבית הכנסת במנין את פסוקי "זכור", ויאמר לפני כן לקורא בתורה שיכוון להוציאו. ויש אומרים שיכול בדיעבד לצאת ידי חובה בכך בשמיעת פרשת "ויבֹא עמלק" ביום פורים. וגם בכך יאמר לשליח הציבור לכוון להוציאו [א,כה].

שבת פרשת "פרה"

יט. גם בשבת השלישית מבין שבתות ארבע הפרשיות מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובשני קורא המפטיר את פרשת "פרה" (במדבר פרק י"ט פסוקים א'-כ"ב), ומפטירים בספר יחזקאל (פרק ל"ו מפס' ט"ז ואילך) בפרשה העוסקת בטהרתם של ישראל [א,ל; כבתמונה 4].

כ. יש אומרים שגם קריאת פרשת "פרה" חיובה מהתורה. ולכן טוב (ולא חובה) להחמיר בה ככל שאר הדברים שמחמירים בהם בפרשת "זכור". יש הפוטרים את הנשים מלשמוע קריאת פרשה זו, ויש המחמירים אף להן בכך [א,לא].

שבת פרשת "החודש"

כא. כשראש חודש ניסן חל באמצע השבוע, מוציאים בשבת שלפניו (שהיא השבת הרביעית מבין שבתות ארבע פרשיות אלה) שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר התורה השני קורא המפטיר את פרשת "החֹ ֶדש הזה לכם" (שמות פרק י"ב פסוקים א'-כ'), ומפטירים בספר יחזקאל (בפרקים מ"ה ומ"ו) בענין הקרבת הקרבנות במקדש בראש חודש ניסן ובפסח [א,לז]. [תמונה 5]

כב. כשראש חודש ניסן חל בשבת מוציאים שלושה ספרי תורה, וקוראים ומפטירים כנ"ל בסעיף הקודם. אלא שבספר התורה השני קוראים את פרשיות קרבנות המוסף של שבת ושל ראש חודש. והספרדים מוסיפים לקרוא גם את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת "השמים כסאי", ואם ראש חודש חל ביום ראשון, מוסיפים הם את הפסוק הראשון והאחרון בהפטרת "מחר חודש" [א,לח].

עוד מדיני ארבע הפרשיות

כג. מנהג האשכנזים שאין אומרים "הזכרת נשמות" בשבתות שקוראים בהן את ארבע הפרשיות. ויש מהם שאינם אומרים "אב הרחמים" בשבת זכור ובשבת פרה [א,מד,מה. ובפרשות "שקלים" ו"החודש" ממילא אין אומרים "אב הרחמים", כי תמיד הן "שבת מברכין" או שבת ראש חודש].

כד. יש מהאשכנזים האומרים פיוטים בתפילת העמידה בשחרית של ארבע הפרשיות. יש מהם המוסיפים לומר פיוטים אף בתפילות מוסף בשבתות "שקלים", "זכור" ו"החודש". והספרדים נוהגים לומר פיוט "מי כמוך" לפני קריאת התורה בפרשת זכור או לאחר הקריאה. ובימינו יש מהאשכנזים שאינם נוהגים כלל לומר פיוטים בשבתות אלה [א,כט;מו].

כה. יש הנוהגים להתענות בכל יום חמישי שבפרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים (ראשי תיבות: שובבי"ם). ובשנה מעוברת מתענים כך גם בפרשיות תרומה ותצוה. ויש הנוהגים כן גם בפרשיות ויקהל ופקודי. ויש עוד מנהגים שונים בדבר. ומכל מקום, תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, ויפריע להם הדבר בלימודם, וכן מלמדי תינוקות או שכירים, שאם יתענו יפריע להם הדבר בלימודם או במלאכתם, לא יתענו בתעניות אלה [א,מז].

פרק ב: הלכות חודש אדר

א. משנכנס אדר מרבים בשמחה! וכן כתוב במגילת אסתר (פרק ט' פס' כ"ב) "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" [ב,א]. ונחלקו הפוסקים האם הכוונה גם לאדר הראשון בשנה מעוברת [מ"ב - דירשו (תרפ"ו,62).

ב. לאור זאת, יהודי שיש לו משפט נגד גוי, ישתדל לקיים את המשפט בחודש אדר, כיוון שבחודש זה מתגבר מזלם של ישראל [ב,א].

ג. משה רבינו עליו השלום נפטר בשבעה באדר. ולכן נוהגים אנשי "חברה קדישא" להתענות ביום זה [ב,ב].

דיני אדר בשנה מעוברת

ד. אדם שנפטר בשנה רגילה (לא מעוברת) בחודש אדר, הרי שלמנהג האשכנזים מקיימים את יום הזכרון (יארצייט) בשנה מעוברת בחודש אדר הראשון. ואילו הספרדים נוהגים לקיים את יום הזכרון בשנה מעוברת באדר השני (חוץ מהשנה הראשונה לפטירה שיום הזיכרון אז הינו באדר הראשון). ויש מהאשכנזים הנוהגים לקיים את יום הזכרון בשנה כזו בשני חודשי אדר. ולמנהג כולם, מי שקיבל על עצמו כנדר להתענות ביום הזכרון להוריו, צריך הוא להתענות בשני החודשים הללו [ב,ה]. וראה עוד בסעיף הבא.

ה. הבדלי המנהגים הנזכרים בסעיף הקודם קיימים אף לשאר הדברים (נוסף לענין יום הזכרון), פרט לענין נער שנולד באדר בשנה רגילה, ומלאו לו שלוש עשרה שנה בשנה מעוברת, שבין לאשכנזים ובין לספרדים נעשה הוא בר מצווה באדר השני [ב,ה].

ו. מי שנולד בשנה מעוברת, ואף מלאו לו שלוש עשרה שנה בשנה מעוברת, נעשה בר מצווה באותו חודש אדר בו נולד. וכן הדין לגבי יום זכרון למי שנפטר בשנה מעוברת [ב,ו].

ז. מי שנולד בשנה מעוברת באחד מחודשי אדר, ומלאו לו שלוש עשרה שנה בשנה רגילה, נעשה בר מצווה בחודש אדר באותו תאריך שבו נולד [ב,ז]. ומי שנולד בשנה מעוברת בל' אדר ראשון, ובר המצווה שלו בשנה רגילה (לא מעוברת), נחלקו הפוסקים מתי נעשה בר מצווה [בשו"ת מנחי"צ (ח"ו סי' ח') כתב בל' שבט. ובשו"ת בנין אב (ח"א סי' א') כתב בא' ניסן]. דיני פורים קטן

ח. יום י"ד ויום ט"ו באדר הראשון בשנה מעוברת נקראים "פורים קטן", ואין הבדל בכך בין ערים מוקפות חומה לערים פרזות [רמב"ם (פ"ב מהלכות מגילה). שו"ע (תרצ"ז). מקראי קודש (ב,ח)]. ומה הן מוקפות חומה ומה הן פרזות, ראה לקמן (פ"ה סעיף א').

ט. בימי "פורים קטן" אין אומרים תחנון, וכל הדברים הקשורים לכך (כגון מזמור "יענך ה' ביום צרה", בשבת "צדקתך צדק", וכדומה). אין להתענות בימים אלה, חוץ מתענית חלום. וכן אין מספידים בהם, חוץ מתלמיד חכם לפני שנקבר, וכשהוא מונח לפני המספידים [ב,ח].

י. ראוי להרבות קצת בסעודה בימים אלה. ומכל מקום שאר דיני פורים אינם נוהגים בימים אלה [ב,ח].

הלכות זכר למחצית השקל

יא. נהגו ישראל לתת סכום כסף לצדקה, זכר ל"מחצית השקל" שהיו ישראל נותנים לבית המקדש בחודש אדר [ב,י].

יב. יש נוהגים לתת צדקה זו בתענית אסתר, לפני תפילת מנחה או לאחריה, או לפני תפילת ערבית בליל פורים. ומכל מקום ניתן לתת זאת כבר מתחילת חודש אדר (הסמוך לניסן), ובמשך כל החודש [ב,י].

יג. לגבי מי נוהג מנהג נתינת "זכר למחצית השקל", ישנן דעות שונות בדבר: יש אומרים שדבר זה נוהג רק לגבי מי שהוא למעלה מגיל עשרים שנה. יש אומרים שנוהג הדבר לגבי מי שהוא יותר מגיל שלוש עשרה שנה, אך רק לגבי בנים. ויש אומרים שאף בנים ובנות הקטנים מגיל חיוב מצוות יתנו מעות זכר למחצית השקל. וכן נהגו רבים. וכל אחד יעשה כדברי רבו. וטוב ורצוי לתת מעות אלה אף עבור הילדים הקטנים ואף עבור העוברים, אך אין זו חובה [ב,יא]. וראה עוד בסעיף הבא.

יד. מי שנהג לתת מעות "זכר למחצית השקל" עבור ילדיו הקטנים, ועשה כן לפחות שלוש פעמים, או שנתן זאת לפחות פעם אחת כשבכוונתו לתת זאת תמיד, לא יפסיק ממנהגו זה. ולכן כדאי מתחילה להתנות ולומר שנותן הוא עבור את מעות "זכר למחצית השקל" ילדיו הקטנים - אך יוסיף שעושה כן "בלי נדר" [ב,יא].

טו. באשר לשיעור "זכר למחצית השקל". האשכנזים נותנים שיעור של שלושה חצאי מטבעות הנוהגים באותה מדינה. ולכן פה במדינת ישראל יש לתת לפחות שקל וחצי עבור כל אדם. ויש מהאשכנזים הנותנים רק מחצית שקל עבור כל אדם. ואילו למנהג הספרדים יש לתת סכום השווה לעשרה גרם כסף טהור, לפי מחיר הכסף הגולמי בשוק העולמי. בדרך כלל השיעור של מחצית השקל הינו כעשרים ש"ח (בחודש שבט תשע"ט השיעור היה 18.2 ש"ח). ויש אומרים שספרדי שמצבו דחוק יתן כפי יכולתו, אף פחות מסכומים אלה [ב,יב].

טז. יש שנהגו להניח בקופת הצדקה של "זכר למחצית השקל" שלוש מטבעות העשויות מכסף המיוחדות לזכר למחצית השקל. וכל הרוצה לתת צדקה לקופה זו קונה את המטבעות הללו בסכום הכסף שנותן לקופה, ולאחר שזכה במטבעות אלה הוא נותן דווקא את המטבעות האלה למצוות "זכר למחצית השקל". ומכל מקום ניתן לקיים מצווה זו גם בנתינת שטרות ומטבעות רגילים [ב,יג].

יז. יש לתת את מעות "זכר למחצית השקל", לעניים, למוסדות צדקה, למוסדות תורה (כתלמודי תורה לתינוקות של בית רבן, או לישיבות), או לבתי כנסת [ב,יד].

יח. יש להזהר כשנותן מעות אלה, שלא לקרוא להן "מחצית השקל" אלא "זכר למחצית השקל" [תמונה 7], וזאת כדי משום שלא יהיה נראה כמפריש מעות למחצית השקל המקורי והיינו: לצורך קרבנות בזמן שבית המקדש לצערנו חרב. ומי שטעה ואמר שהמעות הינן "למחצית השקל", בדיעבד לא נאסרו המעות [מסכת סופרים (כא,ד). שו"ת הגאונים (סי' מ'). מקראי קודש (ב,טו)].

יט. הנותן ביום פורים את מעות "זכר למחצית השקל" לעניים, יוצא בכך גם ידי חובת מתנות לאביונים. אך ככלל, מוטב להרבות במתנות לאביונים [ב,טז. וראה רמב"ם (הל' מגילה וחנוכה ב,יז)]. כ. אין לתת את מעות "זכר למחצית השקל" מכספי מעשר כספים. אך מותר להוסיף על הסכומים הנזכרים לעיל (בסעיף ט"ו) מכספי מעשר כספים. ואם כשהחל להפריש מעשר כספים אמר שהוא נותן זאת "בלי נדר", ועתה מצבו הכלכלי קשה, נחלקו הפוסקים אם רשאי הוא לתת את כספי "זכר למחצית השקל" מכספי מעשר כספים [ב,יז].

פרק ג: הלכות תענית אסתר

א. בימי מרדכי ואסתר נקהלו והתאספו היהודים ביום י"ג באדר כדי לעמוד על נפשם ולהנצל מאויביהם. והיו ישראל צריכים לבקש רחמים מאת ה' שיעזרם כדי שלא ישלטו בהם אויביהם ויהרגום. לכן עמדו ישראל בתפילה ובתחנונים, והתענו באותו היום, כשם שעשה משה רבינו ביום שנלחם בעמלק, שעמד בתפילה ובתענית וגברו ישראל.

ושמע ה' אלקי אבותינו את זעקת ישראל גם בימי מרדכי ואסתר, וקיבל את תשובתם ותעניתם, וביום שבו חשבו אויבי ישראל לשלוט בהם, נהפוך הוא, ושלטו היהודים בשונאיהם [תמונה 8], והרגו מהם שבעים וחמישה אלף איש, נוסף על אותם אויבים שנהרגו בשושן הבירה, ואילו מישראל לא נהרג אף לא אדם אחד. הן גברים והן נשים, לכן נהגו בכל תפוצות ישראל, להתענות ביום י"ג באדר בכל שנה, כדי לזכור שה' יתברך רואה ושומע כל אדם בעת צרתו כאשר הוא מתענה ושב אל ה' בכל לבבו. ותענית זו נקראת "תענית אסתר" [ג,א].

זמן תחילת התענית וסופה

ב. זמן איסור האכילה והשתיה הינו מעלות השחר עד צאת הכוכבים [עפ"י שו"ע (תק"נ,ב' ותקס"ד,א'), מ"ב (תק"נ,ז'), וש"פ].

מיהם הפטורים מתענית זו

ג. אין לזלזל בתענית זו בשום אופן, ומכל מקום דינה קל מעט מתעניות י"ז בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת. ולכן מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בה, כמפורט בסעיפים הבאים.

ד. מעוברות ומניקות: יש מקילים למעוברות רק אם יש להן צער מהתענית, ויש הפוטרים לגמרי את כל המעוברות והמניקות מתענית זו. ולמעשה, מעוברת ומניקה המקילה לאכול ולשתות, ומחמירה בפיקוח נפש, לא תפסיד. ומעוברת שהינה חולה, אף שאין בה סכנה, או שהיא סובלת מחולשה, הקאות או מיחושים, אסור לה להתענות כלל [ג,ב].

ה. יולדות: יש אומרים שיולדת הפטורה מתענית זו נחשבת כל אשה שילדה או הפילה את עוברה וטרם עברו שבעה ימים שלמים [תמונה 9] מהלידה או מההפלה. ואם מצטערת היא מהתענית, הריהי פטורה מהתענית עד שלושים יום מהלידה. ויש מקילים ופוטרים את כל היולדות בכל מקרה עד שלושים ימים שלמים מהלידה. והעיקר להלכה כדעה האחרונה. ובמיקרים מיוחדים יש להתייעץ מבעוד מועד עם רב פוסק [ג,ג. וראה עוד ביחו"ד (ח"א סי' ל"ה)]. ואם היולדת גם מניקה את הוולד, דינה כמפורט בסעיף הקודם.

דין חולים, זקנים, חיילים וכדומה

ו. גם חולה, אפילו שאין בו סכנה, פטור מלהתענות בתענית אסתר. ואפילו מי שרק כואבות עיניו ומצטער הוא מאוד מכך, פטור הוא מלהתענות בתענית זו [ג,ד].

ז. זקן שהוא תשוש כח פטור מתענית זו [ג,ד].

ח. חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית של הגנה על עם ישראל, ופעילותם עלולה להפגע בשל התענית, אסורים הם להתענות בתענית זו [ג,(כא)]. וראה עוד פרטי דינים לגבי חיילים ואנשי רפואה, מה שכתבנו בס"ד בהלכות יום הכיפורים (פרק ט' סעיפים ל"ד-ל"ו).

ט. ישנן דעות שונות בפוסקים אם הפטורים מהתענית צריכים להתענות ביום אחר, לכשיוכלו. ורבים מקילים בכך, ויש להם על מה לסמוך [ג,ה. וראה אור לציון (ח"ד פנ"ג סק"א)].

י. ילדים, בנים ובנות, שטרם הגיעו לגיל מצוות, פטורים לגמרי מתענית זו. אך אם כבר הגיעו לגיל שמבינים הם את ענין התענית, ראוי לחנכם שלא יאכלו ממתקים ביום זה [ג,ו].

יא. חתן וכלה בתוך שבעת הימים הראשונים לחופתם פטורים מלהתענות בתענית אסתר. ויש הפוטרים גם את שלושת בעלי הברית (אבי התינוק, הסנדק והמוהל). ויש הפוטרים גם את הכהן ואבי הבן בפדיון הבן שנעשה בזמנו. ומכל מקום האנשים הקרואים לברית המילה חייבים להתענות בתענית זו. ולכן יש נוהגים לעשות את הברית סמוך לשקיעה, כך שלאחר תפילת ערבית וקריאת המגילה, קובעים מיד את סעודת הברית [ג,ז].

תענית אסתר שהוקדמה

יב. כשיום י"ג באדר חל בשבת, מקדימים להתענות ביום חמישי, שהוא יום י"א באדר [ג,ח].

יג. כשיש ברית מילה בתענית אסתר שהוקדמה ליום חמישי, נחלקו הפוסקים אם מותר גם לכל הקרואים לאכול בסעודת ברית מילה זו. ומכל מקום חתן, כלה ושלושת בעלי הברית (כנ"ל) פטורים אז מתענית זו [ג,ח].

עוד מדיני תענית אסתר

יד. כל הפטורים מתענית זו, מן הראוי שלא יאכלו דברים המענגים, כממתקים. ויש מי שמתיר לחתן, לכלה, ולשלושת בעלי הברית לאכול בתענית אסתר גם דברים המענגים [ג,י].

טו. הטס במטוס ביום התענית, מתי מסתיים לגביו הצום. קרה המקרה שמטוס נאלץ לחוג מעל לנמל התעופה כחצי שעה. ופסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שכיוון שבקרקע שתחת למטוס היה כבר חושך, אזי היו הנוסעים רשאים לאכול, למרות שמהמטוס עדיין ראו את השמש [כך אמר לי הג"ר אביגדר נבנצל שליט"א בשמו. והדבר אמור לגבי תעניות. ולא דיברנו כאן לגבי הפסק טהרה ושאר הדברים. (ג,לח). וראה ביצחק יקרא (נח,א)].

טז. מותר לעבוד בתענית אסתר [ג,טז].

יז. מעיקר הדין מותר בתענית אסתר להתרחץ, להסתפר, לנגן ולשמוע מנגינות, ולעשות שידוכים (מה שנקרא היום "אירוסין") עם ריקודים ושירה (ואין זה מותר בתעניות אחרות). ויש מקום להחמיר ולהמנע מרחיצה ותספורת [ג,(מט)].

מדיני תפילות יום זה

יח. ביום תענית אסתר מוסיפים לומר "עננו" בברכת "שומע תפילה" בתפילת העמידה. הספרדים אומרים זאת בתפילות הלחש של שחרית ומנחה (ויש אומרים גם בערבית), ואילו האשכנזים אומרים זאת במנחה בלבד. ולמנהג כולם שליח הציבור אומר זאת בשחרית ובמנחה בחזרת הש"ץ כברכה בפני עצמה, לפני ברכת רפאנו [ג,יג].

יט. ביום זה קוראים בתורה בשחרית ובמנחה את פרשת "ויחל". ובמנחה, האשכנזים וחלק מיוצאי צפון אפריקה, קוראים גם את ההפטרה בברכותיה. וספרדי שלמנהגו אין מפטירין במנחה זו, ישתדל שלא לעלות שלישי, כדי להמנע מלברך את ברכות ההפטרה. ואם כבר קראו לו לעלות שלישי, יש אומרים שהלוי או הכהן (אם הם אשכנזים) יקראו את ההפטרה בברכה. ויש אומרים שיפטיר ספרדי זה שעלה שלישי [מקראי קודש - הלכות תעניות (פ"ב הערה כ"ד), והלכות פורים (פ"ג סי"ג)].

פרק ד: חיוב קריאת המגילה וזמנה

א. המצווה העיקרית שבה מזכירים בפורים את הנס שנעשה לישראל היא קריאת המגילה. ולכן חייב כל אדם לקרוא או לשמוע את קריאת המגילה בליל פורים, ולשוב ולעשות כן ביום [ד,א].

ב. זמן קריאת המגילה בלילה הינו לכתחילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר [ד,א]. וראה עוד בסעיף הבא.

ג. כאשר לא ניתן כלל לקרותה בלילה לאחר צאת הכוכבים, רשאים לקרותה בברכותיה מבעוד יום לאחר פלג המנחה (כשעה ורבע לפני השקיעה, ויש אומרים לפני צאת הכוכבים). ואם נוהגים כן, יתפללו ערבית לפני קריאת המגילה (ולאחר פלג המנחה). ויש חולקים על כל דין זה, וסוברים שאין לקרוא את המגילה לפני צאת הכוכבים. ומכל מקום בשעת צורך גדול, כגון לחולה או ליולדת, המיקל בכך יש לו על מה לסמוך [ד,א].

ד. זמן קריאת המגילה ביום הינו מהנץ החמה עד שקיעתה. וכאשר יש הכרח בדבר, רשאים לכתחילה לקרותה בברכה כבר משעלה עמוד השחר [ד,ב].

ה. אם עומדים להתחיל לקרוא את המגילה (בקריאה של היום) לפני השקיעה, ורואים שלא יספיקו לגמור לקוראה לפני השקיעה, לא יברכו על הקריאה כלל, לא לפניה ולא לאחריה. ויש מהספרדים הסוברים שאם מתחילים את קריאתה לפני השקיעה ויגמרוה לפני צאת הכוכבים, יברכו את הברכה שלפני הקריאה בלבד [ד,ב,(יג)].

ו. אם לא התחילו לקרוא את הקריאה של היום לפני השקיעה, יקראוה אף לאחר השקיעה, מבלי לברך על כך כלל. והדבר אמור אף כשקוראים את המגילה ביום שישי, שבמקרה זה יש לקרותה בלי ברכה בבין השמשות של כניסת שבת [ד,ג].

ז. מי ששכח או נאנס ולא שמע את קריאת המגילה בלילה, אינו יכול לתקן ולהשלים זאת, ולקוראה ביום פעמיים [ד,ד]. איסור אכילה לפני קריאת המגילה.

ח. אסור לאכול או לשתות משקה משכר, לפני שישמע את קריאת המגילה, כמבואר בסעיפים הבאים. ודין זה אמור הן לפני קריאת המגילה בלילה והן ביום, הן לאנשים והן לנשים [ד,ה,ט].

ט. בשעת הצורך מותר לפני שמיעת קריאת המגילה לאכול לחם או מיני מזונות, בין אפויים ובין מבושלים, עד כשיעור "כביצה" [תמונות 12,13] שהוא חמישים וארבע סמ"ק (ויש מהאשכנזים הסוברים שהוא ארבעים וחמש סמ"ק) [ראה מ"ב (תרצ"ב,יד), בא"ח ("תצוה" סעיף י"א), חזו"ע (פורים עמ' צ"ה סעיף י"ז)]. וחמור דין זה מאיסורי אכילה לפני מצוות אחרות, בגלל חשיבות פרסום הנס שנעשה על ידי קריאת המגילה [תה"ד, רמ"א (תרצב,ד)].

י. לפני שמיעת קריאת המגילה מותר בשעת הצורך לאכול פירות ללא הגבלה [ד,ו. וראה משנה ברורה (רל"ב,ל"ד ותל"א,ו')].

יא. אדם חלוש שההמתנה לקריאת המגילה ללא אכילה תזיק לבריאותו, ואפילו אכילה כנ"ל אינה מספיקה לו, ימנה אדם אחר שיזכירנו לשמוע את קריאת המגילה, ואז רשאי הוא לאכול כל צורכו לפני קריאת המגילה [ד,ח; עפ"י מ"ב (תרצב,טז) וחזו"ע (דצ"ה סי' יז)].

יב. לפני שמיעת קריאת המגילה אסור לשתות משקה משכר יותר מנפח של "כביצה" (המבואר בסעיף ט"). אך משקאות שאינם משכרים מותר לשתות ללא הגבלה [ד,ה. וראה משנה ברורה (רל"ב,ל"ה)].

יג. איסור האכילה לפני קריאת המגילה שבלילה מתחיל חצי שעה לפני צאת הכוכבים. מזמן זה אסור להתחיל לאכול, ואף אם החל לאכול לפני כן צריך אז להפסיק. ומכל מקום אם קוראים את המגילה במוצאי שבת, מותר להמשיך לאכול (כנ"ל בסעיפים ח'-י"ב) לכל היותר עד צאת הכוכבים, ובאופן שיספיקו להגיע בזמן לערבית בבית הכנסת. ובמקומות ובמיקרים שקריאת המגילה מתקיימת מיד לאחר תענית אסתר, ממילא אסור לאכול בכל היום שלפני הקריאה [ד,ה].

יד. איסור האכילה לפני קריאת המגילה של היום מתחיל מעלות השחר [ד,ה].

טו. אדם המתענה בתענית אסתר, ואינו יכול להמשיך להתענות עד לאחר קריאת המגילה, עדיף שיטעם לפני הקריאה, כנ"ל (בסעיפים ח'-י"א), וישמע את קריאתה לאחר צאת הכוכבים, מאשר שישמע את קריאתה לאחר פלג המנחה ולפני צאת הכוכבים מבלי לטעום דבר. ומכל מקום, המיקל לשמוע את קריאת המגילה סמוך לסוף היום, כגון חולה, מעוברת או יולדת, המצטערים מהצום בתענית אסתר (לדעת הפוסקים שצריכים הם להתענות) - יש לו על מה לסמוך [ד,ז].

טז. איסור האכילה לפני קריאת המגילה בלילה וביום, אמור אף אם כבר התפלל ערבית או שחרית. וכפי שכתבנו לעיל, איסור אכילה זה אמור גם לגבי הנשים. וראה עוד בסעיף הקודם [ד,ט].

שינה, לימוד תורה ועשיית שאר המצוות לפני קריאת המגילה

יז. שינה: מצאת הכוכבים בליל פורים אסור ללכת לישון אפילו לזמן קצר כל עוד לא שמע את קריאת המגילה בלילה. וכן אסור ללכת לישון לאחר הנץ החמה אם טרם שמע את קריאת המגילה ביום [ד,י].

יח. ישנם הרבה פרטי דינים לגבי שינה לפני שמיעת קריאת המגילה. וכגון שיש מי שמתיר להתנמנם שלא על המיטה אלא להניח את ראשו על שלחן או סטנדר (הגר"מ אליהו זצ"ל). הפוסקים אם מותר ללכת לישון לפני קריאת המגילה כשממנה אדם אחר שיעירנו על כך במקראי קודש הלכות פורים (פרק ד' הערה כ"ז), והלכות ארבעת המינים ושנחלקו משנתו. ראה (פרק ח' הערה ל"ב, ובפרט בענף 7).

יט. לימוד תורה: מותר ללמוד תורה לפני קריאת המגילה, אף משהגיע זמן קריאתה. ומכל מקום כשהגיע זמן הקריאה בבית הכנסת, הולכים לשומעה עם הציבור, אף אם יתבטלו מלימודם בשל כך, שנאמר "ברוב עם הדרת מלך" [תמונה 14]. שכבודו של הקדוש ברוך הוא מתגדל כאשר מפרסמים ברוב עם את הניסים שעשה ה' לעמו ישראל [ד,יא. גם על פי חיי אדם (כלל קנ"ה סעיף ז')].

כ. שאר המצוות: לא רק מצוות תלמוד תורה אלא אף שאר המצוות נדחות כדי לשמוע את קריאת המגילה, חוץ מכמה מיקרים מיוחדים של קבורת המת. ורבים פרטי הדינים מתי קבורת המת ושאר המצוות נדחות בשל קריאת המגילה, ולא נאריך בכך [ראה מקראי קודש פרק ד' סעיפים ט"ו-י"ח].

כא. כשיש ברית מילה בפורים, נחלקו הפוסקים האם יש להקדים את הברית לקריאת המגילה או להיפך. והמנהג פה במדינת ישראל הוא להקדים את קריאת המגילה לברית המילה [ד,יט].

כב. מי שהגיע מאוחר בשחרית לבית הכנסת בפורים, ומצא שהציבור עומד לקרוא את המגילה (ואין עוד מנין אחר לקרותה, ולא להתפלל במנין), ואם ישמע את קריאתה לא יספיק לקרוא לפחות את קריאת שמע בזמנה, אזי תלוי הדבר בכך: אם יש שהות בידו לקרוא את קריאת שמע בלבד לפני שיתחילו לקרוא את המגילה, יקרא את קריאת שמע בלא ברכותיה, ולאחר קריאת המגילה יתפלל את כל התפילה. ואם אין שהות לקרוא את קריאת שמע לפני קריאת המגילה עם הציבור, ואם ישמע את קריאת המגילה יעבור זמן קריאת שמע, יקדים לומר את קריאת שמע בזמנה ויתפלל את כל התפילה, ולאחר מכן ישמע את קריאת המגילה בבית כנסת אחר, או יקראנה ביחיד, אך ממגילה כשרה [ד,כ].

כג. קריאת המגילה קודמת לתפילת מנחה, בין אם יש זמן לקיים את שתי המצוות ובין אם יש זמן לקיים רק את אחת מהן. ואם קרא את המגילה ובשל כך לא התפלל מנחה, יתפלל בלילה פעמיים ערבית (והיינו שלאחר תפילת שמונה עשרה בערבית ימתין מעט, ויתפלל שוב את תפילת העמידה כתשלום לתפילת מנחה, אך ללא אמירת "על הנסים") [ד,כא].

כד. המסופק אם קרא את המגילה, או אם יצא ידי חובה כראוי בשמיעתה, ישוב ויקראנה ממגילה כשרה בלא ברכה. ואם יכול, עדיף שישמענה ממי שטרם יצא ידי חובת הקריאה, כך שיוכל לשמוע ממנו גם את הברכות [ד,כב].

פרק ה: הלכות פרזים ומוקפים

פתיחה

א. בימי מרדכי ואסתר, כאשר עשה ה' נס לישראל, נלחמו היהודים באויביהם ביום י"ג באדר, נחו ממלחמתם ביום י"ד באדר ועשאוהו יום משתה ושמחה. אך בשושן הבירה המשיכו היהודים להלחם באויביהם גם ביום י"ד באדר, נחו ממלחמתם ביום ט"ו בו, ואז עשו משתה ושמחה. וכיוון שבאותו דור נחלק זמן שמחת פורים לשני הימים בהתאם למקומות, אף כאשר קבעו מרדכי ואסתר בהסכמת אנשי כנסת הגדולה לעשות את חג הפורים לדורות, קבעו לעשותו בשני הימים, כל מקום לפי מקומו.

וראוי היה לתקן שבכל עיר שהיתה מוקפת חומה באותם ימים יעשו יום משתה ושמחה, ויקראו את המגילה ביום ט"ו באדר כמו בשושן הבירה, ובשאר המקומות ינהגו כן בי"ד באדר. אך כיון שבאותה עת ארץ ישראל היתה חרבה, ולא היו בה ערים מוקפות חומה, לכן מפני כבודה של ארץ ישראל תקנו שבערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון [תמונה 15] יקיימו את מצוות פורים ביום ט"ו באדר (והן הנקראות "כרכים"), ובשאר המקומות [תמונה 16] יקיימו את מצוות פורים ביום י"ד באדר (והם נקראים "פרזים"), מלבד העיר שושן, שלמרות שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון, אף בה קוראים ביום ט"ו באדר, כיון שבה היה הנס [ה,א; ויש עוד טעמים לחלוקת הימים. ראה בבית יוסף ובספר מצוות ראיה (סי' תרפ"ח)].

איזה ישוב נחשב כמוקף חומה ("כרך") ואיזה כפרוז ("עיר")

ב. ישנם כמה תנאים כדי שישוב יחשב ככרך ודינו כ"מוקף חומה". חלק ניכר מתנאים אלה שנוי במחלוקת הפוסקים. כפי שאמרנו לעיל, ישוב נחשב כמוקף חומה אם היתה לו חומה בימי יהושע בן נון, שאז דינו כמוקף למרות שעתה אינו מוקף חומה. ודווקא שחומתו נבנתה אז לפני שהתיישבו בו, או שהתיישבו בו תחילה מתוך כוונה לבנות לו חומה לאחר מכן. ונחלקו הפוסקים אם צריך שדברים אלה יהיו ידועים, או שיש להניח שכל ישוב שהיה אז מוקף חומה אכן מתחילה הוקף חומה לפני שהתיישבו בו, וכן שיש להניח שהתיישבו בו מתוך כוונה לבנות לו חומה. ועוד נחלקו הפוסקים אם ישוב נחשב ככרך רק בתנאי שיש בו עשרה אנשים הבטלים ממלאכתם והשוהים תמיד בבית הכנסת כדי לעסוק בצורכי ציבור. וכן לגבי ישוב שנראה מהכרך, או סמוך לכרך, נחלקו הפוסקים מתי דינו ככרך. ולא נפרט זאת כאן [ה,ב-ד; ראה שם הסבר מחלוקות אלה].

ג. כל ישוב שאין מתקיימים בו התנאים שדינו ככרך, הריהו נחשב כפרוז (שפורים בו הינו בי"ד באדר). ואם יש ספק אם מתקיימים בו התנאים של ישוב מוקף, הרי שדינו כספק מוקף (כדלקמן בסעיף ה').

ד. למעשה כתבו הפוסקים, שבימינו ירושלים הקדושה הינה המקום היחידי בעולם שיש וודאות שדינה ככרך, ושקוראים בו את המגילה רק בט"ו באדר, ובברכה [ה,יא. וראה עוד לקמן בפרקנו בסעיף י"א לגבי הישוב שילה].

דין ישוב שהינו ספק מוקף מימות יהושע בן נון

ה. בני ישוב שיש לגביו ספק אם היה מוקף חומה מימות יהושע בן נון, צריכים הם לקרוא את המגילה הן ביום י"ד באדר והן ביום ט"ו בו. אך יברכו על הקריאה רק ביום י"ד באדר. וכיצד ינהגו בני ישובים אלה לענין שאר מצוות היום, כמשלוח מנות, מתנות לאביונים, קריאת התורה, סעודת פורים ואמירת "על הנסים", ראה בפרקים העוסקים בדינים אלה [ה,ט].

ו. ישוב שדינו כספק מוקף, ולכן קוראים בו את המגילה ביום י"ד וביום ט"ו באדר, הרי שהישובים הנראים או הסמוכים אליו צריכים לקרוא את המגילה רק ביום י"ד באדר. ויש המחמירים וסוברים שאף בני הישובים הסמוכים אליו יקראו את המגילה גם ביום ט"ו אך בלי ברכה. ורוב ישראל אינם מחמירים בכך [ה,י].

דין הנוסע בפורים מעיר לכרך או להיפך

ז. אדם השוהה ביום פורים במקומו הקבוע, הרי שדינו ברור אם הוא נחשב כבן עיר (פרוז) או כבן כרך (מוקף), ועליו לקיים את מצוות פורים בהתאם. אך אנשים הנוסעים ביום פורים ממקום פרוז למקום מוקף (כרך), ולהיפך, דיניהם רבים מאוד, ותלוי הדבר בכמה דברים.

1) מתי יצא מהעיר, האם לפני עלות השחר של י"ד, או לאחריו. ולחילופין, מתי יצא מהכרך, האם לפני עלות השחר של ט"ו, או לאחריו.

2) מתי הגיע לעיר, האם לפני עלות השחר של י"ד, או לאחריו. ולחילופין, מתי הגיע לכרך, האם לפני עלות השחר של ט"ו, או לאחריו.

3) ועוד דנו הפוסקים, האם כשיצא דעתו היתה שישאר בזמנים הללו במקום שאליו נסע, או שחשב לשוב למקומו לפני הזמנים שחזר. ובמילים אחרות: האם ישנה התאמה בין תוכניותיו המקוריות לבין מה שהתרחש בפועל.

4) האם הדבר תלוי מה היתה דעתו בזמן שיצא ממקומו, או בדעתו בתחילת הלילה.

5) האם הדבר תלוי בכלל בדעתו, או שאין דעתו משנה, ומה שקובע זה רק היכן הוא נמצא בפועל בזמן הקובע.

6) מהו הזמן הקובע בדברים אלה, האם עלות השחר, או צאת הכוכבים בכניסת היום. ועתה בסיעתא דשמיא גדולה נפרט את ההלכות במיקרים השונים. (הטבלאות נכתבו בס"ד במאמץ רב מאוד, והזכויות עליהן שמורות לעורך).

דין בן עיר (פרוז) שהלך לכרך (מוקף)

ח. [ממקראי קודש (פרק ה' סעיפים ה'-ו') ומעוד מקורות]

דין בן כרך (מוקף) שהלך לעיר (פרוזה)

ט. [ממקראי קודש (פרק ה' סעיפים ז-ח) ומעוד מקורות].

דין שכונות ירושלים ת"ו בפורים

י. כפי שכתבנו לעיל (בסעיף ד'), בימינו ירושלים עיר הקודש הינו המקום היחיד בעולם שקוראים בו את המגילה ביום ט"ו באדר בברכה. בעבר הלא רחוק היו עדיין שכונות רחוקות שהיתה מחלוקת לגביהן אם דינן כירושלים או כשאר ערי הארץ. כיום המנהג הינו שבכל שכונות ירושלים קוראים את המגילה בברכה ביום ט"ו באדר בלבד (חוץ מחלק מהספרדים בשכונת רמות שעדיין קוראים בברכה ביום י"ד). נציין את זמן הקריאה בכמה משכונות ירושלים:

המנהג לקרוא ביום ט"ו בירושלים בשכונות הבאות:

אבו טור,

ארמון הנציב,

בבית חולים "הדסה" שבשכונת עין כרם (למרות שבעבר יש שפסקו לקרוא שם בי"ד)

ובשכונת הר חומה (ולדעת הגר"ש עמאר צריך לקרוא שם בי"ד בברכה, ובט"ו בלי ברכה).

וכן ברור שיש לקרוא בט"ו באדר בשכונת מעלה הזיתים, וכן בכל שאר המקומות שברוך ה' ישנה התיישבות יהודית בתוך אוכלוסיה ערבית, כגון בכפר התימנים (המכונה בערבית "סילוואן"),

בעיר דוד,

בשכונת שמעון הצדיק,

שכונת קידמת ציון (המכונה בערבית "אבו-דיס"),

בשכונת בית אורות (שבהר הצופים),

בשכונת בית חנינא,

בשכונת נוף ציון,

ובעוד מקומות בהתיישבות היהודית שבמובלעות הערביות.

ובס"ד נזכה בקרוב להוריש את כל הגויים מירושלים עיה"ק ומכל ארץ הקודש כצו התורה, ולהתיישב בכל ירושלים ובכל שאר מרחבי ארצנו הקדושה. אמן!!! [ה,יא].

דין שאר הישובים בארץ

יא. ישנם ישובים שהפוסקים נחלקו לגבי זמן קריאת המגילה בהם. ולמעשה המנהג הינו לקרוא בהם רק ביום י"ד בברכה ותו לא. בכלל זאת הם הערים אשדוד, אשקלון, באר שבע, בית א-ל, בית שאן ועוד.

ישנן כמה ערים בארץ ישראל שיש ספק מהו זמן הקריאה בהן, כגון חברון, טבריה, יפו וקרית ארבע.

ישנם כמה מקומות שבשל ספק קוראים בהם את המגילה בי"ד באדר בברכה, ולפחות חלק מתושביהם קוראים את המגילה, גם בט"ו בלי ברכה, כגון ביפו, בלוד, בעכו ובשילה. וכן היה המנהג בעזה ובשכם, ה' יחזיר אותן אלינו במהרה. ישנן כמה ערים שיש ספק לגביהן מהו זמן הקריאה, והמנהג לקרוא בהן רק בי"ד, כגון בתל אביב ובחיפה (חוץ ממעט בתי כנסת שם שקוראים גם בט"ו בלא ברכה).

ישנם מקומות שנחלקו הפוסקים מהו זמן קריאת המגילה בהם, והמנהג לקרוא שם רק בט"ו, כגון במבשרת ירושלים. ישנם מקומות שיש לגביהם דיונים הלכתיים מיוחדים. כגון העיר יריחו (שהשאלה הינה האם חומתה בימי יהושע נחשבת כחומה, כיוון שהיא היתה עתידה ליהרס על ידי בני ישראל). כמו כן יש מי שאומר (הגר"ד ליאור שליט"א) שבישוב שילה צריך לקרוא רק בט"ו ובברכה, וזאת בשל ההוכחות שאכן זו שילה המקראית. וכן בעיר צור (ה' יחזירה אלינו במהרה) יש לקרוא בי"ד בברכה, ובט"ו בלי ברכה (הרמב"ם בשו"ת). בישוב נצרים, בשל קירבתו לעיר עזה, יש שפסקו שיש לקרוא בי"ד בברכה, ובט"ו בלי ברכה (בשל המחלוקת לגבי ישוב שהינו ספק, האם גם הסמוך לו דינו כספק) [ה,יא].

טילפנו אלינו (לפני כמה שנים) לברר את דינו של חייל יהודי בצבא ארצות הברית השוהה בפורים בעיר מֹוסּול שבעירק. ראה בספר מקראי קודש (פרק ה' הערה צ"ב) מה שבס"ד כתבנו על כך, בשל הסימנים ההלכתיים והארכיאולוגיים שהעיר מוסול הינה העיר הגדולה נינווה. ובס"ד הסקנו שיקיים את פורים רק ביום י"ד, ומספק יכול להחמיר ולקיים שם את פורים גם בט"ו באדר, אך בלי ברכה. ורק אם יתברר שליהודי מוסול ישנה מסורת מדור לדור שיש לקיים בה את פורים ביום ט"ו באדר בלבד, ינהג כן גם אותו חייל שם.

דינים כלליים

יב. בן כרך לא יקדים לקרוא את המגילה ביום י"ד באדר, ובן עיר לא יאחר את קריאת המגילה ליום ט"ו. ונחלקו הפוסקים לגבי בן כרך שקראה ביום י"ד, האם יצא ידי חובה. והעיקר להלכה שיצא ידי חובה, אך רק בדיעבד. ובן עיר שלא יכל לשמוע את קריאת המגילה עד יום ט"ו, יקראנה או ישמענה ביום ט"ו, אך לא יברך על קריאה זו [ירושלמי (מגילה א,א). שו"ע (תרפח,ח). מ"ב (סקכ"ג). מקראי קודש (ה,יב). וראה מ"ב-עוז והדר (ס"ק קיח,קיט)].

יג. בן כרך (שצריך לקרוא את המגילה ביום ט"ו באדר) לכתחילה לא יקרא את המגילה לבני העיר ביום י"ד על מנת להוציאם ידי חובה, אלא אם כן יתחייב הוא בקריאת המגילה אף ביום י"ד (שאז דינו כפרוז בן יומו), כמפורט לעיל (בסעיף ט). ומכל מקום אם בן הכרך כבר קרא לבן העיר ביום י"ד, יצא בן העיר בדיעבד ידי חובה אף אם בן הכרך לא התחייב בקריאת המגילה גם ביום י"ד [ה,יג,יד].

יד. וכן בן עיר (הצריך לקרוא את המגילה ביום י"ד) לא יקרא את המגילה כדי להוציא את בני הכרך ידי חובה בקריאתו להם ביום ט"ו. ואם כבר קרא להם את המגילה, יש מי שאומר שאם בן העיר ישאר בכרך באופן שהוא מתחייב לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו הרי שבדיעבד יצאו ידי חובה. ויש אומרים שאף אם ישאר בכרך באופן זה, אינו יכול להוציא כלל את בני הכרך ידי חובה. ומכל מקום כשקוראים שוב את המגילה, יקראוה בלא ברכה [ה,יג,יד].

פרק ו: מי הם החייבים בקריאת המגילה

א. הן האנשים והן הנשים חייבים במצוות קריאת המגילה [ו,א].

ב. כיוון שגם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה, וישנן נשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת, או שמחמת הרעש אינן יכולות לשמוע בבית הכנסת את קריאת המגילה כראוי, לכן חייבות הן לשמוע את קריאתה כהלכה במקום אחר. וראה עוד בסעיף הבא [ו,א].

ובמקומות שבהם מצויים ילדים קטנים, ואין אפשרות שגם הבעל וגם האשה ישמעו את קריאת המגילה באותו זמן, יש לעשות שני מנינים, ומן הנכון שבכל מנין יהיו לפחות עשרה גברים, ואיש יקרא את המגילה, ויוציא את הגברים ואת הנשים.

ג. באשר לאותן נשים המקימות לעצמן מניינים לקריאת מגילת אסתר. כיום, שלצערנו הרב ישנן נשים הרוצות לעשות לעצמן במה, ועושות כן כדי להדגיש שהן שוות לאנשים (מה שנקרא בלע"ז פמיני-"סטיות"), יש למנוע אותן מכל וכל מכך, שאין זו דרך אבותינו ואמותינו, ואין זו רוח ישראל סבא. וזה חלק מהבלבולים שמנסים חס ושלום להכניס בדורנו אנשים השואבים את תרבותם מהתרבות המערבית הקלוקלת.

ונוסף על כך ישנה בכך בעיה הלכתית, משום שכבר כתבו כמה פוסקים שאשה לא תקרא את המגילה לכמה נשים [ראה למשל משנה ברורה בשער הציון (תרפ"ט,ט"ו) על פי דברי ספר קרבן נתנאל בשם התוס', וכן כתב בספר כף החיים]. והרי זה בדיוק מה שעושות נשים אלה.

נוסף על כך כבר כתבו כמה מגדולי הפוסקים בדורנו שאין לעשות מנינים מיוחדים של נשים לקריאת המגילה [כך כתב הרב הראשי לישראל, הג"ר אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, וכן הורה הרב הראשי לישראל והראשל"צ, הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל. וכן כתב בשו"ת משנה הלכות (מהדו"ת ח"א או"ח סימן תק"נ). וכן כתב הג"ר צבי שכטר שליט"א (ראש ישיבה בישיבת "רבנו יצחק אלחנן", ארה"ב). וכעין זאת כתב גם הג"ר אביגדר נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא על המשנה ברורה חלק ו', בקונטרס ההנהגות, סעיף ל"ב, לגבי מנין של נשים עבור נערה שיש לה בת מצווה, שזו הליכה בחוקותיהם של הרפורמים). וראה עוד בספר מאמר מרדכי (אליהו. פרק ס"ד סעיף כ') שכתב שהנשים לא תקראנה לעצמן אלא ישמעו מהאנשים. ע"כ].

ולסיכום, נאמרו בפוסקים כמה טעמים שלא לעשות מנינים מיוחדים לנשים לשם קריאת המגילה כשאשה היא הקוראת להן:

1) מבחינה הלכתית אשה לא תוציא נשים אחרות בקריאת מגילה (משנה ברורה בשער הציון הנ"ל).

2) אין לשנות את המנהג המקובל על קהילות ישראל בעולם (הג"ר אברהם אלקנה שפירא זצ"ל).

3) אין זו רוח ישראל סבא, אף אם היה מותר הדבר [כל זה ממקראי קודש (פרק ו' הערה ל', ונספח כ"ד)].

4) לדעת כמה פוסקים, בעת הקריאה לנשים, אף כשהקורא את המגילה הינו איש, בכל אופן כל אשה תברך לעצמה, משום שהעיקר הוא שאשה אחת לא תברך עבור כל הנשים, כיוון דזילא בהו מילתא [שו"ת מנחי"צ (ח"ג סי' נ"ד סקל"ח), וכ"כ בספר איגרת הפורים (פ"ג הערה מ"א) בשם הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי שליט"א]. וא"כ כ"ש שהאשה לא תקרא לנשים. וטעם זה הינו רק לפי דברי חלק מהפוסקים, וכנ"ל. ומכל מקום מרן החפץ חיים זצ"ל כבר הכריע לאסור את קריאת המגילה על ידי אשה עבור ציבור נשים, וכנ"ל.

ד. בנים ובנות שטרם הגיעו לגיל מצוות, אינם חייבים בשמיעת קריאת המגילה כגדולים, אך בשל מצוות חינוך עליהם לשמוע את קריאתה [ו,ב]. וראה בסעיף הבא.

ה. אין להביא לבית הכנסת ילדים קטנים מאוד המפריעים ומבלבלים את דעת הגדולים, אלא רק ילדים שכבר הגיעו לגיל חינוך, שמבינים את הקריאה והמסוגלים לשבת בשקט. וישבו ילדים גדולים אלה סמוך להוריהם כדי שישגיחו עליהם [ו,ב].

ו. שוטה פטור מקריאת המגילה. עיוור ואילם (היכול לשמוע) חייבים לשמוע את קריאתה. ורצוי שלא לצאת ידי חובת הברכות מעיוור [בקריאה ממילא אין יוצאים ידי חובה ממנו, שהריהו קורא בעל פה. ו,ג,ד].

ז. חרש גמור פטור ממצווה זו. ואם הינו חרש אך יכול לדבר, נחלקו הפוסקים אם הוא חייב לקוראה לעצמו [ו,ג]. וראה עוד בסעיף הבא.

ח. מי ששומע רק על ידי מכשיר שמיעה, ובלא מכשיר זה אינו יכול לשמוע, הריהו פטור ממצוות שמיעת קריאת המגילה, וגם אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה בקריאתו [ג,(טו)]. ובשנים האחרונות הומצא מכשיר שמיעה חדש הנקרא "שתל קוכליארי", המעביר את הקולות הנשמעים ישירות למוח. ונחלקו הפוסקים לגבי דינו. דעת הג"ר אשר וייס שליט"א (בקונטרס "שמיעת קול שופר במכשיר שמיעה") הינה, שמכשירי השמיעה החדשים הללו דינם כמו מכשירי השמיעה הישנים, ששומעים קול מלאכותי ואינו שומע קול אדם אלא הקלטה, וטועים הסוברים שהשומע במכשירי השמיעה החדשים דינו כאדם ששומע בצורה טבעית. ולכן אדם ששומע רק על ידי מכשיר כזה דינו כחרש, וממילא פטור משמיעת שופר, וגם אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה בתקיעתו. עכת"ד. ומבואר שם בדבריו שאדם זה פטור הן מקריאת המגילה, והן מכל שאר המצוות התלויות בשמיעה מקול אדם, משום שחרש זה אינו שומע קול אדם. וראה עוד בספר "יעיר אוזן" (מרבנים מקרית ספר, משנת תש"ע). וא"כ זו מחלוקת. ולכן אדם שמשתמש במכשיר שמיעה כזה לא יוציא אחרים ידי חובת קריאת המגילה. וראה עוד מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הלכות ראש השנה (פרק י' הערה א').

ט. הן הקורא את המגילה והן השומע את קריאתה, יוצאים ידי חובה, ובלבד שישמענה מפי אדם החייב בקריאתה באותו יום. ורשאים לשומעה מאדם שכבר יצא ידי חובה באותו היום [ו,ה]. וראה עוד לעיל (בפרק ה בסעיפים יג-יד).

י. צריך הקורא לכוון להוציא את השומעים ידי חובת מצוות קריאת המגילה, ואף השומעים צריכים לכוון לצאת ידי חובת המצווה [ו,ה].

יא. אשה רשאית להוציא אשה אחרת ידי חובת קריאת המגילה, אך לא תקרא להוציא ציבור נשים ידי חובתן (כנ"ל בסעיף ג' בשם המ"ב בשער הציון). ואם האשה כבר יצאה ידי חובה, נחלקו הפוסקים אם רשאית היא להוציא אשה אחרת ידי חובה [ו,ח].

יב. כאשר אין מנין אנשים, ורק אחד מהם יודע לקרוא את המגילה כראוי, וישנה שם מגילה כשרה, יקראנה מי שיודע, ויוציא את השאר ידי חובה. ואם כולם יודעים, נחלקו הפוסקים אם כל אחד יקרא לעצמו, או שאף בכך יקרא אחד ויוציא את כולם ידי חובה. ומכל מקום אם קרא אחד להוציא את כולם ידי חובה ברור שבדיעבד יצאו ידי חובה. ועוד יש להדגיש, שבכל מקרה יש לקרוא את המגילה ממגילה כשרה [ו,יא].

פרק ז: הלכות קריאת המגילה

א. צריך להשתדל מאוד לקרוא או לשמוע את קריאת המגילה במנין. והסתפקו הפוסקים אם הנשים מצטרפות למנין לענין זה [ז,א].

ב. ילדים שאינם בני מצוות אינם מצטרפים למנין. ובשעת הדחק, כשאי אפשר לקרוא את המגילה במנין, יקראוה בלא מנין [ז,א]. ולגבי הברכות שמברכים על קריאתה כשאין מנין, ר' לקמן (ט,ז).

ג. אדם שלא שמע את קריאת המגילה כשקראוה בבית הכנסת. אם יש שם מנין אחר שבו טרם קראוה, ילך לשם וישמענה. ואם אין מנין כזה יקראנה ביחיד ממגילה כשרה. ורצוי - ולא חובה, שיאסוף עשרה אנשים (אפילו אנשים שכבר שמעו את קריאתה) ויקראנה בפניהם [ז,ב].

ד. שליח הציבור צריך לכתחילה לקרוא את המגילה בעמידה, ומותר לו להשען על דבר מה. ואם הציבור מוחלים על כבודם, רשאי הוא לקוראה אף בישיבה [ז,ג].

ה. שליח הציבור לא יתחיל לברך ולקרוא את המגילה לפני שנתנו לו רשות לכך. ואם הינו קורא קבוע שמינוהו לכך, יש אומרים שרשאי להתחיל לקוראה בלא רשות [ז,ה].

ו. צריך להקפיד ולקרוא את כל המגילה. ואם הקורא דילג אפילו על מילה אחת, לא יצאו ידי חובה הוא והשומעים ממנו, וצריך לשוב ולקרוא ממקום שטעה. וכן הדין אם דילג (ויש אומרים אפילו שלא דילג אלא רק שינה) אפילו אות אחת, אם בשל כך השתנתה משמעות הקריאה. ולמנהג האשכנזים אם השתנתה משמעות הקריאה, וכבר גמר לקרוא את המגילה, אף יברך על קריאתו החוזרת [ז,ו עיי"ש מהיכן חוזר].

ז. אם הקורא קרא כראוי אך השומע לא שמע כראוי, ואפילו לא שמע מילה אחת (ולא השלימה כראוי, כדלקמן בסעיף י'), לא יצא השומע ידי חובה ולכן חובה לנהוג כדלקמן (בסעיף י) [ז,ו].

ח. השומע את קריאת המגילה, אך במשך קריאתה "חשב" ו"חלם" על דברים אחרים (מה שנקרא בימינו "ריחף"), לדעת רוב גדולי דורנו אם שמע באוזניו את הקריאה יצא ידי חובה. ויש מי שאומר (הגרש"ז אוירבך זצ"ל) שיצא ידי חובה רק אם בעת הקריאה היה שם לב לטעות של הקורא [ז,(כז). עיי"ש].

ט. הקורא צריך לקרוא את המגילה מתוך הכתב ממגילה כשרה, ולא בעל פה. לכן אם קרא את כולה או את רובה בעל פה, או שקראה מתוך מגילה פסולה, לא יצא ידי חובה הוא והשומעים ממנו [ז,ז].

י. חשוב מאד לדעת, שבמקום שבעת קריאת המגילה הרעש רב וקשה לשמוע את קריאת שליח הציבור, ראוי שלכל אחד מאנשי הקהל תהיה מגילה כשרה [תמונה 21], כדי שאם לא ישמע מהקורא מילה אחת או יותר, יוכל לקרוא ממנה לעצמו בלחש (ולהשמיע לאוזנו), וידביק את שליח הציבור בקריאתו וימשיך לשמוע ממנו, ובכך יצא ידי חובה לכתחילה. ואם אין לו מגילה כשרה צריך שתהיה עמו לפחות מגילה שאינה כשרה (כגון מגילה מודפסת), כדי שאם לא ישמע, יוכל לקרוא ממנה כנ"ל, ויצא בכך ידי חובה בדיעבד. ובכל המיקרים הללו יזהר שלא יקרא את רוב המגילה בעל פה או מתוך מגילה פסולה [ז,ט].

יא. השומע את המגילה מרמקול אינו יוצא ידי חובה, אלא אם כן הוא יושב כל כך סמוך לשליח הציבור, כך שאף ללא הרמקול יכול הוא לשמוע היטב את הקריאה (כך הדין ברור לכל פוסק שמבין היטב את פעולת הרמקול). ויש מי שאומר שאף בתנאי זה אין לקרוא את המגילה בבית כנסת על ידי רמקול [ז,י. וראה עוד בספר מקראי קודש הלכות ראש השנה (פרק א' הערה מ', ופרק י' הערה א')].

יב. הקורא את המגילה לעצמו (כמובן ממגילה כשרה) כדי לצאת בכך ידי חובה (כגון חולה), צריך לקוראה בקול כדי שישמע את הקריאה. ואם לא השמיע לאוזניו את הקריאה, יש אומרים שלא יצא ידי חובה, ואחרים אומרים שבדיעבד יצא ידי חובה, ובלבד שיקראנה בפיו [ז,יא].

יג. הקורא את המגילה, לכתחילה לא יפסיק במשך קריאתה, לא בדיבור ולא בשתיקה [ז,יב]. וראה לקמן (בסעיף הבא ובסעיף כ"ט).

יד. אם במשך קריאת המגילה הפסיק הקורא בשתיקה ולאחר מכן המשיך בקריאתו, למנהג הספרדים יצא ידי חובה בדיעבד. ואילו למנהג האשכנזים אם הפסיק במשך זמן שיכל לגמור לקרוא את כל המגילה, ועשה כן באונס ולא מתוך רצונו החופשי, אף אם המשיך לקוראה, לא יצאו ידי חובה הוא והשומעים ממנו, ויחזור לקוראה מבלי לברך שנית [ז,יב].

טו. צריך לחפש קורא שיהא בקי בטעמי המגילה ובניקודה. ואם אין מי שיודע לקוראה בטעמים או בניקוד כראוי, יעמוד אדם בסמוך לקורא ויקריא לו בלחש מתוך מגילה מנוקדת (ואפילו מודפסת). וצריך אותו אדם שהקריא לקורא, לשוב ולשמוע את קריאת המגילה שנית [י,יד].

טז. יש אומרים שהקורא רשאי לקרוא בברכה ממגילה כשרה שהוסיפו לה את הטעמים או הניקוד. ומכל מקום אם אין באפשרותם כלל לקרוא בטעמים, רשאים לקוראה בלא טעמים, ואף לברך על קריאתם. אך אם אין מי שיודע לקרוא את המגילה בניקוד כראוי, ואף מגילה מנוקדת אינה בנמצא כדי שיוכלו להקריא לקורא או לפחות לבודקו שקורא כראוי, יקראו את המגילה בלא ברכה [ז,יד].

יז. חובה לקרוא את המגילה לפי הסדר, ואם לא קראה כך, לא יצא ידי חובה. ולכן אם דילג אפילו על מילה אחת, או קרא אפילו מילה אחת באופן שהשתנתה משמעות הקריאה, צריך לשוב ולקרוא ממקום טעותו ואילך. ואם קרא רק את מה שטעה והמשיך ממקום שכבר הגיע אליו קודם לכן, כך שלא קראה כסדר, לא יצא ידי חובה [ז,טו].

יח. השומע את קריאת המגילה שלא כמבטא והיגוי אבותיו, יוצא ידי חובה אף אם ישנן מילים מסוימות שאינו מבין אותן [ז,(סג)].

יט. קורא שקרא את המגילה כולה ללא דילוג כלל, אף שטעה בקריאתו כך שהשתנתה משמעות הדברים, כיון שלא דילג על אף מילה ועל אף אות, יצאו הוא ושומעיו ידי חובת הקריאה. ויש מחמירים האומרים שאם בשל טעותו השתנתה משמעות הדברים, וכגון לקרוא "ישב" (בלשון הווה) קרא "ישב" או במקום "נפל" קרא "נפל", לא יצאו הוא שבמקום ושומעיו ידי חובה, וצריכים לקרוא כראוי ממקום הטעות. והעיקר להלכה כדעה הראשונה. ומכל מקום ראוי מאוד להחמיר כדעה השניה, ולחזור שוב ולקרוא ממקום שטעה [ז,כ. וההבדל בין ההלכה כאן לבין סעיף ו' דלעיל הינו, משום ששם הוא ממש דילג על מילה או אות אחת, וזה יותר חמור מאשר נידוננו שהוא ממש קרא את כל המגילה].

כ. לאור האמור בסעיף הקודם שיש לקרוא מבלי לשנות את משמעות הכתוב, לכן יש לקרוא את הפסוק "בערב היא באה ובבֹקר היא שבה" (ב,יד), בלשון הווה (שהמילים "באה" ו"שבה" במלרע). ואם קראו בלשון עבר (כשמילים אלה במלעיל) דינו כבסעיף הקודם. ונזכיר עוד כמה מקומות שיש להקפיד בקריאה, ושחוסר דייקנות בקריאה שם עלול להביא לשינוי המשמעות: "ויהיו נקראים" - צריך לקרוא את האות ו' בניקוד פתח, ולא בשווא. במילה "רצפת" יש לקרוא את האות פה כשאינה דגושה (שפירושה מרצפות), ולא לקוראה דגושה שמשמעותה גחלים (ישעיה ו,ו). את המילה "שורר" יש לקרוא בשין שמאלית ולא בשין ימנית. "את שרביט הזהב וחיה", יש לקרוא "וחיה" במלרע. בפסוק "ככה יעשה לאיש", יש לקרוא את מילת "יעשה" בציר"ה תחת היו"ד. בפסוק "אל בית הנשים" (ב, ג) יש להזהר לקראו כך, באות ה' ולא "בית אנשים", שזה שינוי משמעות. וישנן עוד דוגמאות לכך [ז,כ(1)].

כא. צריך לקרוא בנשימה אחת את שמות עשרת בני המן (פרק ט' פס' ז'-י') עד מילת "עשרת" (ועד בכלל), כדי להודיע שכולם נהרגו וניתלו כאחד [תמונה 22]. ונהגו במידת האפשר לקרוא בלא הפסקה כבר מהמילים "חמש מאות איש ואת פרשנדתא" וגו' (שם מפס' ו'). ואם הפסיק באמצע קריאת שמות בני המן, יצאו הקורא והשומעים ידי חובה בדיעבד [ז,כא]. וראה עוד בסעיף הבא.

כב. בשל הקריאה המהירה של שמות בני המן, כנ"ל בסעיף הקודם, יש להזהר מקטיעת מילים, או קריאה שלא מתוך הכתוב (כגון את המילים "ואת" שבפסוק זה. ולכן העצה היעוצה הינה שהקורא ישים בעת הקריאה אצבע מיד ימין על שמות בני המן, ואצבע מיד שמאל על תיבת "ואת". וצריך לשים לב לקרוא את מילת "ואת" המתאימה). וכן יש להפסיק הפסקה קלה אחר כל מילת "ואת" (בשל הטעם שלאחריהן והגר"א נבנצל שליט"א קרא לפני את כל זאת עם ההפסקות, להראותינו שניתן הדבר ללא קושי מיוחד). ועל קוראי המגילה לשים לבם לדברים אלה.

כג. לכתחילה צריך הקורא שלא להפסיק בקריאתו בין פסוק לפסוק אלא רק כדי נשימה [כב,ז].

כד. כשקורא את המילים "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" [תמונה 23] יגביה את קולו. וכשקורא את המילים "האגרת הזאת" ינענע את המגילה [ז,כג].

כה. כאשר שליח הציבור מגיע בקריאתו לארבעת פסוקי הגאולה (פרק ב' פסוק ה'; ח',ט"ו; ח',ט"ז; י',ג'), נוהגים שהקהל אומרים אותם בקול רם, ולאחר מכן חוזר שליח הציבור וקוראם שוב מתוך המגילה. ויש הנוהגים לקרוא כך עוד פסוקים, וכל עדה תעשה כמנהגה [ז,כד].

כו. כיוון שיש מחלוקת מהי הגירסה הנכונה במילים "להשמיד, להרוג ולאבד" (פרק ח' פס' י"א), נהגו רבים שהקורא קוראן כך, ולאחר מכן חוזר וקוראן כנוסחה "להשמיד ולהרוג ולאבד" (בתוספת האות ו'). וכן לאחר שקרא את המילים "ואיש לא עמד בפניהם" (פרק ט' פס' ב') חוזר וקוראן כנוסחה "ואיש לא עמד לפניהם" [ז,כה].

כז. שליח ציבור שהחל לקרוא את המגילה ובשל סיבה מסוימת אינו יכול להמשיך בקריאתה, הקורא שמחליפו ימשיך ממקום שפסק הקורא הראשון, ולא יברך את הברכות שלפני הקריאה. ואם הקורא השני לא שמע את הקריאה מתחילתה, צריך הוא לחזור ולקוראה לאחר מכן לעצמו מתחילתה ועד סופה [ז,כו].

כח. מותר לחלק את קריאת המגילה לציבור למספר קוראים, אם כל הקוראים שמעו את הברכות הראשונות ואת כל הקריאה מתחילתה, או שכבר קודם לכן שמעו את הקריאה כולה ויצאו ידי חובה, או שעתידים הם לשמוע לאחר מכן את קריאת כל המגילה מתחילתה ועד סופה [ז,(צא) בשם הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל].

כט. נהגו להכות בידים ולרקוע ברגלים כשמזכיר הקורא בקריאתו את המן הרשע. ובעת שמכים ומרעישים צריך הקורא להפסיק מקריאתו, ורק לאחר ששקטו ימשיך ויקרא [ז,כז].

ל. לפני שמברכים על קריאת המגילה, נהגו שהקורא פותח את כל מגילתו וכופל אותה דף על דף, כך שאינה מגולגלת אלא מקופלת [תמונה 24], ויזהרו שתהיה כולה מונחת על השולחן ולא תהיה תלויה מצידי השולחן. ולאחר הקריאה, לפני שמברכים את הברכה האחרונה, שבים וגוללים אותה מסופה לתחילתה. ואין לגלול אותה בשעה שמברך [ז,כח].

לא. לאחר הברכה האחרונה צריך לומר: "ארור המן, ברוך מרדכי... וגם חרבונה זכור לטוב". והאשכנזים מוסיפים לומר בלילה גם את פיוט "אשר הניא", וביום מדלגים הם על רוב הפיוט ומתחילים במילים "שושנת יעקב" [ז,ל].

לב. השומע את קריאת המגילה דרך הרדיו וכדומה אינו יוצא ידי חובה בכך, אף אם שומע זאת בשידור חי [ז,לג].

לג. מי שנמצא במקום שאין לו מגילה כשרה אלא רק מגילה לא כשרה (כגון מגילת אסתר מודפסת), יקראנה ממגילה שאינה כשרה מבלי לברך כלל. ומכל מקום אינו יוצא ידי חובה בכך, ולכן יתאמץ לשמוע קריאת המגילה כדין [ז,לד].

לד. כאשר קוראים את המגילה במוצאי שבת, אין להביא את המגילה לפני צאת השבת למקום הקריאה בלילה, אלא אם כן יעיין בה שם בשבת עצמה, ויש שם עירוב כדין. ויש מתירים להביאה למקום הקריאה אף אם אינו קורא בה בשבת, אך בתנאי שיביאנה לאחר השקיעה במוצאי שבת. ועדיף שבמקרה זה יביא את המגילה ילד קטן. ומה טוב שגבאי בתי הכנסת יאחרו מעט את זמן תפלת ערבית זו, כדי שהציבור לא יכשל בהכנה מקודש לחול [ז,לה].

לה. הקורא את המגילה לציבור, יש מי שמתיר לו ללמוד בשבת את הקריאה אף כשפורים חל באחד מימות החול הבאים [ז,לו בשם השש"כ בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל].

פרק ח: קצת מדיני כשרות המגילה

הקדמה

הלכות כתיבה המגילה ותפירתה רבות הן, ורובן אינן נצרכות למעשה אלא לסופרי סת"ם, לכן קיצרנו בפרק זה והבאנו רק מעט מהלכות אלה. ומכל מקום, כמו כל ספרי התורה והמזוזות, ראוי לרכוש מגילת אסתר דווקא מסופר ירא שמים, היודע היטב את הלכות הכתיבה ובקי במלאכתו.

מדיני כשרות המגילה

א. אין כותבים את מגילת אסתר אלא על גבי גויל או קלף, כספר תורה. ואם כתבה על נייר, המגילה פסולה [ח,א].

ב. לכתחילה צריך שהסופר יוציא כל מילה מפיו לפני שכותבה במגילה [רמ"א (תרצ"א,ב')].

ג. ברור שמגילה מודפסת הינה פסולה, אפילו אם היא מודפסת על קלף [עפ"י השולחן ערוך

ונו"כ (סי' תרצ"א)].

ד. צריך שיהא עץ חיים =(עמוד עץ, מקל מעץ) המחובר אל המגילה בסופה [תמונה 25], כדי שיגללוה עליו. ואם אין עמוד כזה למגילה [תמונה 26], נחלקו הפוסקים אם המגילה כשרה בדיעבד. למנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים יש להקפיד מאוד על כך, ואילו רבים מהאשכנזים מקילים בכך, ויש אומרים שרצוי שגם הם יקפידו על כך [ח,ד].

ה. לכתחילה אין לנקד את המגילה (בפרט שישנם כמה מגדולי הפוסקים שפוסלים מגילה מנוקדת). ולמעשה אם כבר ניקדוה הריהי כשרה. ובשעת הצורך, כשאין מי שיודע לקוראה כשאינה מנוקדת, מותר לנקדה ולקוראה בברכה [ח,ה. ומדברי החפץ חיים בספר מחנה ישראל (פי"ב, פורים, סק"ד) קצת משמע שעדיף לא לנקדה, אלא שאדם אחר יקריא לו ממגילה מודפסת בניקוד והוא יקרא ממגילה כשרה, ולאחר מכן המקריא לו ישמע את קריאת המגילה שוב מאדם אחר].

ו. כמו כן לכתחילה אין לכתוב טעמים במגילה, ואם כבר כתבו את הטעמים הריהי כשרה. וכשאין מי שיודע לקוראה כשאין בה טעמים, מותר לכתוב בה טעמים ולקוראה אז בברכה. ומעיקר הדין מותר לקוראה בברכה אף כשקוראה בלי טעמים [מ"ב (תרצ"א,כ"ה). מקראי קודש (ח,ו)].

ז. לכתחילה אין לכתוב במגילה ברכות, פיוטים או ציורים. ואם כבר כתבו בה דברים אלה, המגילה כשרה ורשאים לקרוא בה בברכה [ח,ז].

ח. כאשר אין מגילה כשרה, יקראו במגילה שאינה כשרה (כגון מגילה מודפסת), ולא יברכו על הקריאה בה. אך כיוון שאין יוצאים בכך ידי חובה, יתאמצו לשמוע קריאת המגילה במקום אחר, ממגילה כשרה [ח,ח. וכנ"ל (בפרק ז' סעיף ל"ג)]. [תמונה 27]

י. כפי שכתבנו לעיל (בפרק ז' סעיף כ"ו), ישנם כמה מקומות במגילה שיש נוסחאות שונות כיצד לכותבה [ראה מקראי קודש (פ"ח הערה כ"ד)].

פרק ט: דיני ברכות המגילה

א. לפני קריאת המגילה יש לברך שלוש ברכות: 1) "ברוך... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה". 2) "שעשה נסים לאבותינו". 3) "שהחיינו" [ט,א].

ב. למנהג האשכנזים מברכים את ברכת "שהחיינו" הן בקריאת המגילה בלילה והן בקריאתה ביום. ואילו הספרדים מברכים אותה רק בקריאתה בלילה. וספרדי שלא בירך ולא שמע את ברכת "שהחיינו" בלילה, יברכנה או ישמענה לפני קריאת המגילה ביום [ט,ב].

ג. מן הראוי שקורא המגילה והשומעים יכוונו לפטור בברכת "שהחיינו" שבקריאת המגילה גם את שאר מצוות היום כמשלוח מנות וסעודת פורים. האשכנזים יכוונו זאת בברכה שביום, והספרדים יכוונו זאת בלילה. ומכל מקום מי שלא בירך ולא שמע ברכה זו בעת קריאת המגילה, לא יברכנה על שאר מצוות היום [ט,ג].

ד. לאחר קריאת המגילה מברכים את ברכת "הרב את ריבנו", כל עדה לפי הנוסח שלה [ט,ד].

ה. השומעים את הברכות מהמברך ויוצאים בכך ידי חובה, לא יענו "ברוך הוא וברוך שמו" בעת הברכות. ולמנהג חלק מהספרדים כן עונים זאת [ט,ד-ח].

ו. אם קורא המגילה כבר יצא ידי חובת קריאתה, למנהג הספרדים אחד מהשומעים יברך את ברכות המגילה, ואילו למנהג האשכנזים גם במקרה זה הקורא יברך את הברכות [ט,ו].

ז. כאשר קוראים את המגילה פחות ממנין אנשים, למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים יש לברך רק את הברכות שלפני קריאת המגילה. ויש מהספרדים הסוברים שאף כשאין מנין יש לברך את כל הברכות, כולל את ברכת "הרב את ריבנו" שלאחר הקריאה [ט,ז].

ח. מי שיצא ידי חובת הקריאה ולאחר מכן קורא שוב את המגילה בבית הכנסת לעשר נשים לפחות (כגון אותן ששמרו על הילדים כשהבעל שמע את קריאת המגילה). יש מהאשכנזים הנוהגים שאחת הנשים השומעות את הקריאה מברכת את כל הברכות, כאשר את הברכה הראשונה מברכת בנוסח "לשמוע מגילה" (או "לשמוע מקרא מגילה"). ולדעתם כן תנהג אשה הקוראת את המגילה לעצמה. ואילו מנהג הספרדים שנוי במחלוקת: יש מהם שאין מברכים כלל לנשים במקרה כזה (למרות שברור שהן חייבות במצווה חשובה זו). ויש מהם הסוברים שהקורא יברך לנשים את כל הברכות, כשאת הברכה הראשונה יברך בנוסח "על מקרא מגילה". ולגבי הברכה האחרונה ראה בסעיף הקודם אם רשאי לברכה כשאין מנין [ט,ט]. וראה עוד בסעיף הבא.

ט. במקרה הנ"ל בסעיף הקודם, אם הקורא או איש אחר מהשומעים (גבר) טרם יצא ידי חובה, לכל הדעות יש לברך "על מקרא מגילה" [ט,ט].

י. אסור לדבר בין הברכות לבין קריאת המגילה. ואם הקורא או השומע דיברו בין הברכות הראשונות לבין תחילת הקריאה, עליהם לחזור ולברך את ברכת "על מקרא מגילה" לבדה. ואם אותו אדם דיבר אז בענין קריאת המגילה, אף שאין לעשות כן לכתחילה, מכל מקום בדיעבד לא יברכנה שוב [ט,יא]. וראה עוד בסעיף הבא.

יא. אף בין גמר קריאת המגילה ובין הברכה האחרונה אין לדבר לכתחילה. ואם דיבר דבר שאינו מענין הקריאה, נחלקו הפוסקים אם רשאי הוא עוד לברך את הברכה האחרונה [יא,ט].

יב. מי ששמע או קרא את המגילה ולא בירך לפני הקריאה ולאחריה, יצא בדיעבד ידי חובת קריאת המגילה, אך לא בשלימותה, ולכן רצוי (ולא חובה) שישמע את הברכות בקריאה אחרת [ט,טו].

פרק י: הלכות התפילה וקריאת התורה בפורים

א. בליל פורים באים לבית הכנסת בבגדי שבת וחג, ומתפללים תפילת ערבית מתוך שמחה יתירה. ונוהגים הספרדים לומר לפני התפילה את מזמור "למנצח על אילת השחר" [י,א].

ב. בפורים מוסיפים לומר "על הנסים" בתפילות ערבית, שחרית ומנחה, וכן בברכת המזון [י,ב].

ג. בתפילות העמידה אומרים "על הנסים" בברכת "מודים", ובברכת המזון אומרים זאת בברכה השניה "(נודה לך"). ותיקנו לומר זאת דווקא בברכות אלה כיוון ש"על הנסים" הינו הודאה על הנס, ושתי ברכות אלה הינן ברכות ההודאה [י,ב].

באלו ימים אומרים "על הנסים"

ד. מי שדינו כפרוז (כמבואר בתחילת פרק ה' סעיפים א'-ג') אומר "על הנסים" רק ביום י"ד באדר, ומי שדינו כמוקף אומר זאת רק ביום ט"ו. ואם טעה ובמקום לומר בי"ד אמר בט"ו, או להיפך, יפסיק מלאומרו במקום שנזכר. ואם כבר גמר לאומרו לא יחזור על תפילתו [י,ג].

ה. במקומות שיש ספק אם דינם כמוקפים או כפרזים (כנ"ל בפרק ה' סעיף ה'), דעת הרבה פוסקים שצריכים הם לומר "על הנסים" הן ביום י"ד והן ביום ט"ו. ויש סוברים (כה"ח. לוח ארץ ישראל. חזו"א) שיאמרו זאת רק בי"ד באדר. וכל אחד יעשה כדברי רבו [י,ג].

ו. פרוז שנסע לכרך או להיפך, באופן שהתחייב לעשות את פורים בי"ד ובט"ו (כנ"ל בפרק ה' סעיפים ח' וט'), נחלקו הפוסקים לגבי דינו מתי יאמר "על הנסים". יש אומרים שיאמר "על הנסים" בשני הימים, בי"ד ובט"ו באדר [הגר"מ אליהו זצ"ל. שו"ת מנחי"צ (ח"י סי' נ"ד). הגר"א נבנצל שליט"א]. ויש אומרים שיאמר זאת רק ביום י"ד [הגר"ש ישראלי זצ"ל, והגר"ש דבליצקי זצ"ל בספרו פורים משולש (בריש הספר. קיצור דינים, סק"ב). והוסיף שבט"ו יאמר ב"אלקי, נצור"). וראה במקראי קודש (י,ג)].

דין מי ששכח לומר "על הנסים" בתפילת העמידה

ז. מי ששכח ולא אמר "על הנסים" בתפילה. אם נזכר בכך לפני שאמר את שם ה' בסיום הברכה, יחזור ויאמר "על הנסים" במקומו הראוי וימשיך משם ואילך. ואם כבר אמר את שם ה' בסיום הברכה, ימשיך את תפילתו עד סופה. ורצוי שיאמר "על הנסים" ב"אלקי, נצור", כשהוא מקדים לכך: "מודים אנחנו לך על הנסים" (לספרדים), או בלשון בקשה (לאשכנזים): "יהי רצון שתעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשית לנו בימי מרדכי ואסתר" וכו' [י,ד,ה].

ח. העומד באמצע תפילת העמידה, ורואה שלא יספיק לענות לקדיש, קדושה או "ברכו" אלא אם כן ידלג או יקצר את נוסח "על הנסים", אינו רשאי לדלג או לקצר זאת, אלא ימשיך את תפילתו כתיקנה אף על פי שיפסיד את עניית דברים אלה [י,ח].

דין מי ששכח לומר "על הנסים" בברכת המזון

ט. מי ששכח לומר "על הנסים" בברכת המזון, ונזכר בכך לפני שאמר את שם ה' בסיום ברכת "על הארץ ועל המזון", יסיים את המשפט בו הוא נמצא (כגון אם אמר "על הכל ה' אלקינו", ימשיך לומר "אנחנו מודים לך", או אם אמר כבר את שם ה' בפסוק "ואכלת ושבעת", יגמור את הפסוק), ואז יחזור לומר "על הנסים" במקומו הראוי וימשיך משם [י,ט].

י. אם במקרה הנ"ל נזכר בטעותו לאחר שאמר כבר את שם ה' בברכת "על הארץ ועל המזון", ימשיך את ברכת המזון, ורצוי שכשיגיע ל"הרחמן" יוסיף זאת כבקשה: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר" וכו' [י,י].

יא. ישנן נוסחאות שונות באמירת "על הנסים". וכל אחד יאמר כמנהג אבותיו [י,יב].

דיני תפילת ערבית בפורים

יב. אחר תפילת העמידה בערבית אומר שליח הציבור קדיש, וקוראים את המגילה עם הפיוטים שלאחריה. לאחר מכן אומרים "ואתה קדוש" וכו', ומסיימים את התפילה כבכל יום [י,יג].

יג. כשקוראים את המגילה במוצאי שבת, נוהגים הספרדים לאחר תפילת העמידה לומר חצי קדיש, פסוקי "שובה ה'", "ויהי נועם", "יושב בסתר" עד "ואתה קדוש" וקוראים את המגילה. והאשכנזים אומרים לאחר תפילת העמידה קדיש "תתקבל", קוראים את המגילה, ואז אומרים "ויהי נועם" ו"יושב בסתר". ולמנהג כולם ממשיכים באמירת "ואתה קדוש" וכו'. יש המברכים את ברכת "מאורי האש" לפני קריאת המגילה, ויש המברכים אותה בהבדלה בבית כשאר שבתות השנה [י,יג].

דיני תפילת שחרית בפורים

יד. ביום י"ד באדר בפרזים, ובט"ו בו במוקפים, רצוי להשכים לבית הכנסת, ולבוא בבגדי שבת וחג. לאחר חזרת הש"ץ אומרים חצי קדיש וקוראים בתורה [תמונה 29] שלושה עולים בפרשת "ויבא עמלק" (שמות פרק י"ז פס' ח'-ט"ז), ואז קוראים את המגילה. הספרדים אומרים לפני קריאת המגילה "אשרי" ותחילת פסוקי "ובא לציון", ולאחר קריאת המגילה ממשיכים "ואתה קדוש" וכו', מחזירים את ספר התורה לארון הקודש, ומסיימים את התפילה. האשכנזים מחזירים את ספר התורה לארון הקודש לפני קריאת המגילה, ולאחר קריאתה אומרים "אשרי", "ובא לציון", וממשיכים עד סוף התפילה. כמו כן אומרים הספרדים ורבים מהאשכנזים גם את מזמור "למנצח על אילת השחר" [י,יד].

טו. במקומות שיש ספק אם דינם כמוקפים או כפרזים, קוראים בהם בתורה רק ביום י"ד באדר, וכן אין אומרים בהם בערבית "ואתה קדוש" וכו' [י,יד].

טז. יש אומרים שמי שלא שמע באותה השנה את קריאת פרשת "זכור", יכוון לצאת ידי חובה בקריאת פרשת "ויבא עמלק" בפורים. ויאמר קודם לכן לקורא בתורה שיכוון להוציאו בכך [י,יד].

יז. אין הספרדים אומרים "בריך שמיה" לפני הוצאת ספר תורה בפורים, אלא אם כן פורים חל בשבת. ואילו האשכנזים נוהגים לאומרו בכל הוצאת ספר תורה לקריאה בציבור [י,טו].

יח. אין נופלים אפיים בשני ימי הפורים, הן בפרזים והן במוקפים. אין אומרים בהם מזמור "למנצח... יענך ה' ביום צרה", ואין אומרים מזמור "תפילה לדוד" שלאחר "ובא לציון" [י,טז].

יט. אף מי שכבר סיים את תפילת שחרית, לא יחלוץ את התפילין עד סוף קריאת המגילה [י,יז]. ויש השמים את היד על התפילין ומנשקים אותן כשקוראים את המילה "ויקר" בפסוק "ליהודים היתה אורה" וגו' , משום שהיא רומזת לתפילין [בא"ח (ש"ר, פר' "תצוה", פורים, ס"ט)].

כ. יש להזהר בעיקר בפורים שלא יתפלל כשהוא שיכור. ולענין תפילת העמידה בפורים, כתב מרן הג"ר אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל להקל, שאם שיכור זה כשיעמוד לפני מלך הוא ידבר כהוגן, הרי שמותר לו להתפלל במצב כזה. והיתר זה אמור רק לגבי פורים, משום שבפורים יש מצווה להיות שתוי [י,יח]. וראה עוד לקמן (בפרק י"ג סעיפים ט"ז וי"ז).

כא. האומרים תיקון חצות, ידלגו בי"ד ובט"ו באדר ראשון ובאדר שני על תיקון רחל ועל מזמור "יענך ה' ביום צרה" [י,יט].

פרק י"א: הלכות מתנות לאביונים (עניים)

א. כתוב במגילת אסתר (פרק ט' פס' כ"ב), שבספרים ששלח מרדכי לכל היהודים נאמר שיש לעשות את ימי הפורים "ימי משתה ושמחה, ומשֹלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". והיינו שאחת ממצוות יום פורים הינה נתינת מתנות לאביונים [יא,א].

ב. חייב כל אדם מישראל, הן איש והן אשה שהגיעו לגיל מצוות, לקיים את מצוות מתנות לאביונים [יא,א].

ג. לאור זאת, יש לתת בפורים מתנות לפחות לשני עניים, מתנה אחת או יותר לכל עני, כדי שיוכלו לסעוד את סעודת פורים. וישנם עוד טעמים למצווה זו [יא,א].

ד. לכתחילה צריך לתת לכל עני דבר מאכל, ואם לאו יתן כסף, כדי שיוכל העני להנות מכך בפורים [יא,ב].

ה. למנהג הספרדים יש לתת דבר מאכל בכדי שיעור סעודה (כ-170 סמ"ק, שהוא בערך כרבע ככר לחם), או כסף בשווי זה. ולמנהג האשכנזים יוצאים ידי חובה אפילו בנתינת פרוטה (שהיא פחות מחמש אגורות בחודש שבט תשע"ט. ושיעור זה משתנה מזמן לזמן). [י,ב]. וראה עוד בסעיף הבא.

ו. מן הראוי לכל אדם להרבות בנתינת מתנות לאביונים יותר מאשר להרבות בסעודת פורים או במשלוח מנות לחבריו, משום שאין שמחה גדולה לקדוש ברוך הוא מאשר זו שמשמחים לב עניים, יתומים ואלמנות. והמחיה את רוחם הריהו דומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" [יא,ב].

ז. כל הפושט ידו בפורים ומבקש צדקה דינו כאביון, והנותן לו מתנות לאביונים יצא ידי חובת מצווה זו. ויש מהפוסקים שכתבו שעדיף לתת מתנות לאביונים דווקא לעניים מרודים [תמונה 30] או לאנשים שירדו מנכסיהם [יא,ג]. ואשרי מי שמשכיל לבדוק אם יש מישהו בסביבתו או מקרוביו שנזקק לעזרה, ונותן לו אותה ביום זה בסתר ובכבוד.

ח. הנותן שתי מתנות לעני אחד יצא ידי חובת נתינת מתנה אחת, וצריך לתת מתנה נוספת לעני אחר [יא,ד].

ט. מותר לאיש לתת "מתנות לאביונים" לאשה עניה, וכן אשה רשאית לתת מתנות לאביונים לאיש עני [יא,ג].

י. ניתן לתת מתנה אחת לעני ומתנה שניה לאשתו העניה, כיוון שנחשבים הם כשני עניים. וכן ניתן לתת מתנה אחת לאב עני ומתנה שניה לבנו העני [יא,ד].

יא. ילד או ילדה עניים, אף שטרם הגיעו לגיל חיוב מצוות, נחשבים עניים לענין זה, וניתן לתת להם מתנות לאביונים [יא,ד].

יב. אין יוצאים ידי חובת מצווה זו בנתינה לאביונים גויים, ואם נתן צריך לתת עוד מתנות לעניים יהודים [יא,ה].

יג. יש מתירים לתת מתנות לאביונים אף לעניים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואינם מברכים על אכילתם. ומכל מכל מצווה מן המובחר לתת מתנות לאביונים לבחורי ישיבה או אברכים עניים [יא,ה-ח].

יד. אין לתת מתנות לאביונים לפני פורים, ואפילו לא בליל פורים, אלא רק בפורים ביום עצמו. ואם נתן זאת לעניים לפני כן, צריך לתת שוב מתנות לאביונים בזמן הראוי. ולמרות שיש מעט פוסקים שמקילים לתיתם אף בימים הסמוכים לפורים, מכל מקום דעת הרוב המכריע של הפוסקים להחמיר בכך [יא,ו]. וראה עוד בסעיף י"ח.

טו. אותם שדינם כפרוזים יתנו מתנות לאביונים דווקא לעניים שדינם כפרוזים. ואותם שדינם כמוקפים יתנו זאת דווקא לעניים שדינם כמוקפים. ואם פרוז נתן ביום י"ד באדר מתנה לעני בן כרך (מוקף), או בן כרך נתן ביום ט"ו באדר מתנה לעני בן עיר (פרוז), נחלקו הפוסקים אם מותר הדבר לכתחילה, ואם יצא בדיעבד ידי חובה [יא,ז. וראה עוד במ"ב-דירשו (תרצ"ד הערה 9)]. ולגבי נתינה למי שדינו כספק מוקף (כגון תושב העיר חברון): יש מי שאומר שלכתחילה אכן ראוי להחמיר, שפרוז או מוקף יתנו משלוח מנות ומתנות לאביונים, דווקא למי שדינו כמותם, ולא למי שדינו כספק מוקף. ומכל מקום בשעת הדחק יש להקל, שיתנו זאת גם למי שדינו כספק מוקף [הג"ר אשר זעליג וייס שליט"א, כפי שאמר לי].

טז. מי שנמצא בפורים במקום שיש ספק אם דינו כפרוז או כמוקף, יתן מתנות לאביונים הן ביום י"ד באדר והן ביום ט"ו בו. ויש אומרים שחייב הוא לתת רק ביום י"ד באדר [יא,ח].

יז. כפי שאמרנו לעיל, לדעת רוב ככל הפוסקים יש לתת את המתנות לאביונים דווקא בפורים ביום, ולא בלילה. יש אומרים שעדיף לתיתם כבר לפני תפילת שחרית, יש אומרים לפני קריאת המגילה, ויש אומרים לאחר קריאת המגילה, או אפילו לאחר גמר התפילה. ומכל מקום לדעת כולם אם נתן זאת עד סוף היום, ודאי שיצא ידי חובה [יא,י].

יח. השולח מתנות לאביונים לפני פורים על ידי שליח, כך שיגיעו לידי האביונים רק ביום פורים עצמו, יצא ידי חובת המצווה [יא,יא].

יט. הנותן מתנות לאביונים לפני פורים ביום, והתנה עם העני שאינו מקנה לו את המתנות אלא רק ביום פורים ביום, נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובה בכך [יא,יא].

בענין נתינת מתנות לאביונים על ידי צ'ק, צ'ק דחוי (לתאריך שלאחר פורים), כרטיס אשראי ואפליקציה להעברת כספים:

כ. נתינת מתנות לאביונים על ידי צ'ק: יש מתירים [הג"ר מרדכי אליהו, הג"ר שאול ישראלי, הגרי"ש אלישיב, הקהילות יעקב, שו"ת משנה הלכות, חזו"ע (פורים ע"מ קע), ילקו"י (פורים ע"מ תר"מ)]. האוסרים: הגר"נ קרליץ. למסקנה: דעת רוב הפוסקים להתיר.

נתינת מתנות לאביונים על ידי צ'ק דחוי (שתאריך פרעונו לאחר פורים:) המתירים: הג"ר מרדכי אליהו והגר"ש ישראלי זצ"ל. האוסרים: הגר"נ קרליץ שאסר לעשות כן בצ'ק רגיל, יאסור גם בצ'ק דחוי. למסקנה: זו מחלוקת, ויתכן שלרוב הפוסקים מותר הדבר.

כא. נתינת מתנות לאביונים על ידי כרטיס אשראי: המתירים: הג"ר מרדכי אליהו, הגר"ש ישראלי זצ"ל וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (חי"א סי' קס"ז סק"ו). וכן דעת הגר"ד ליאור והגרא"ז וייס שליט"א להקל בני"ד. האוסרים: הג"ר יעקב אריאל שליט"א. למסקנה: נראה בס"ד שלרוב הפוסקים מותר הדבר [כל זה נלקח ממקראי קודש הלכות ארבעת המינים (פרק י' הערות ע"ט-פ"א), והלכות פורים (פרק י"א הערה ח)]. דין נתינת מתנות לאביונים ע"י אפליקציות להעברת כספים (ארנק וירטואלי), כפי שהתחדש בשנים האחרונות. והיינו שמי שמחובר לאפליקציה זו, יכול לתת הוראה לבצע העברה במכשיר הפלאפון שלו המכונה "חכם" (גם אותם החסומים ע"י גופי השגחה, כהדרן או נטספארק), ואז מופיעה בפלאפון של המקבל הודעה על כך, והוא צריך לאשר את נכונתו לקבל את ההעברה. התשלום מבוצע ע"י כרטיס האשראי של הנותן.

מדברי הג"ר יעקב אריאל שליט"א (במכתבו במקראי קודש הלכות ארבעת המינים, נספח ב'), שרואה את התשלום בכרטיס אשראי כהלוואה ולא כתשלום, נראה שאין לתת מתנות לאביונים ע"י אפליקציה זו, כיוון שהתשלום נעשה ע"י כרטיס אשראי. יצויין שאם לנותן יש מספיק כסף בארנק הוירטואלי הנ"ל, כך שלא נעשה שימוש בכרטיס האשראי, יתכן והגר"י אריאל שליט"א יקל בנידון שלנו. ולא שאלתיו על כך.

ומ"מ שאלנו את הגרז"נ גולדברג שליט"א, ופסק שיוצאים ידי חובת מצוות מתנות לאביונים באופן זה, כי ע"י כך המקבל יכול לשלם מעות בלא קושי. גם הג"ר דב ליאור שליט"א התיר זאת, כיוון שלמקבל יש אפשרות שימוש מסוימת בקבלת התשלום, וזה נחשב שהכסף הגיע לידיו. ולדעתו הנותן יצא ידי חובה, בין אם המקבל אישר את קבלת התשלום בפורים, ובין אם דחה בפורים את התשלום, כי נחשב הדבר שאומר "כאילו התקבלתי". וזאת בתנאי שהמקבל ידע בפורים שרצו להעביר לו כסף. ע"כ.

עוד מהלכות מתנות לאביונים

כב. גבאי צדקה שיש בידו כסף המיועד למתנות לאביונים אינו רשאי לשנות את מטרתו ולתת אותו או חלק ממנו לצדקה אחרת [יא,יג]. וראה בסעיף הבא. כג. גבאי צדקה שאסף את כספי המתנות לאביונים דווקא לצורך סעודת פורים ונתנם לעני, אין העני חייב לקנות בהם דווקא את צורכי סעודת פורים, אלא רשאי להשתמש בהם כרצונו. ואם נותני הכספים לגבאי הצדקה התחרטו, ורוצים לשנות את מטרת כספים אלה ממתנות לאביונים שניתנו לצורך סעודת פורים למטרה אחרת, נחלקו הפוסקים אם מותר להם לעשות כן [יא,יג].

כד. לא יתן אדם את כספי מתנות לאביונים לפרעון חובותיו, אף אם הינם צורכי מצווה. ולכן לא יתנו המתפללים את כספי המתנות לאביונים לפרעון חובותיהם שחייבים הם לעניים, וכל שכן לבית הכנסת, ובפרט מה שהבטיחו לתרום לעליה לתורה וכדומה. ואם עשו כן, לא יצאו ידי חובת מתנות לאביונים [יא,יד].

כה. נחלקו הפוסקים אם יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים בנתינת כסף למי שצריך לנסוע לחוץ לארץ לצורך טיפול רפואי [יא,טו]. ומכל מקום רשאי הוא לתת מתנות לאביונים בשיעור המצומצם (כנ"ל בסעיף ה') דווקא לעניים, ואת השאר יתן לצורך הריפוי הדרוש.

כו. מי שהחליט בדעתו שיתן מטבעות או שטרות כסף מסויימים כמתנות לאביונים בפורים, חייב לתת את אותם מטבעות או שטרות למצוות מתנות לאביונים, אף על פי שלא אמר זאת בפיו. וגם גבאי הצדקה צריכים להיזהר בכך [יא,יח,(מו)].

כז. רצוי מאוד לתת את המתנות לאביונים בסתר, כך שהעניים לא ידעו ממי קיבלו זאת ולא יתביישו ממנו [יא,כ].

כח. כבר כתבנו לעיל (בפרק ב' סעיף יט) שהמחלק לעניים את מעות "זכר למחצית השקל" בפורים ביום, יוצא ידי חובת מתנות לאביונים, ובתנאי שיתן סכום כסף השווה לפחות לשיעור המתנות לאביונים [יא,כא].

כט. הנוהג להפריש מרווחיו ומרווחי אשתו מעשר כספים לצדקה, אינו רשאי לתת מכספי המעשר לצורך מצוות מתנות לאביונים. אך רשאי הוא לתת תוספת על השיעור ההכרחי של מתנות לאביונים ולקחתו מכספי מעשר. ואם כשהחל להפריש "מעשר כספים" אמר שהוא נותן זאת "בלי נדר", ועתה מצבו הכלכלי קשה, יש אומרים שרשאי הוא לתת מכספי המעשר את כל התשלום של מתנות לאביונים, ויש אוסרים אף במקרה זה [יא,כב].

ל. דיני אונן ואבל בענין מתנות לאביונים, נתינה להם וחיובם לתת, ראה לקמן בפרק י"ד (סעיפים ד-ו, טו,יז).

פרק י"ב: הלכות משלוח מנות

הקדמה

א. כתוב במגילת אסתר (פרק ט' פסוק כ"ב), שבספרים ששלח מרדכי לכל היהודים נאמר שיש לעשות את ימי הפורים "ימי משתה ושמחה, ומשֹלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". והיינו שאחת ממצוות פורים הינה משלוח מנות איש לרעהו [יב,א].

ב. חייב כל אדם מישראל, הן איש והן אשה שהגיעו לגיל מצוות, לקיים את מצוות משלוח מנות [יב,א].

ג. הטעם למצוות משלוח מנות, הוא כדי לסייע לעניים מחוסרי כל המתביישים לבקש צדקה, שעל ידי כך יוכלו לקיים את סעודת פורים כראוי ללא בושה. וטעם נוסף הוא, משום שעל ידי נתינת התשורה לחבירו מביע ומגלה הוא את חיבתו אליו, וגורם הוא להרבות ביניהם אהבה ואחווה, שלום וריעות. [יב,א].

ד. מעיקר הדין צריך לשלוח שתי מתנות לאדם אחד ותו לא. אך כל המרבה לשלוח לרעיו הרי זה משובח. וראה לעיל (בפרק י"א סעיף ו), שמכל מקום עדיף להרבות בנתינת מתנות לאביונים מאשר במשלוח מנות [יב,ב].

מה נחשב כ"מנות" למשלוח

ה. שתי המנות צריכות להיות דווקא דברי מאכל. ולכן השולח לרעהו בגדים, ספרים או שאר חפצים, ואפילו אם שולח לחבירו כסף שיכול לקנות בו דברי מאכל, אין המשלח יוצא בכך ידי חובה, עד שישלח שתי מנות אוכל. וברור הדבר שמי ששולח לחבירו סיגריות כמשלוח מנות, לא יוצא ידי חובה בכך, ואדרבא, ראוי לגעור בו על ששולח דברים המזיקים לבריאות [יב,ג,(יא)].

ו. צריך שכל מנה תהיה ראויה לכבד בה אורח חשוב, כגון כמות מכובדת של בוטנים או שקדים כפי שהיה מגיש לאורחו. וצריך שתהיינה המנות יקרות וחשובות לפי מעלת וחשיבות הנותן, ורצוי שתהיינה גם לפי חשיבות המקבל [יב,ד].

ז. נחלקו הפוסקים אם משקה נחשב כמנה, או שצריך לשלוח דווקא דבר מאכל, כלחמניה, דגים וכדומה. וברור שקופסת שימורים של דגים וכדומה נחשבת כמנה [יב,ו]. [תמונה 34]

ח. יש אומרים ששתי המנות צריכות להיות משני סוגי מאכלים שונים, וכן רצוי לעשות, אך מעיקר הדין אין חובה להחמיר בכך [יב,ז].

ט. יש מהספרדים הסוברים שיש לשלוח את שתי המנות בשני כלים שונים, ואם שלחן בכלי אחד נחשבות הן כמנה אחת. ורצוי להחמיר בכך, אך מעיקר הדין אין חובה לעשות כן [יב,ח]. [תמונה 35]

י. נחלקו הפוסקים אם מותר לקיים את מצוות משלוח מנות בפירות שביעית. ולהלכה יש להקל בדבר לגבי משלוח מנות שאין חייבים לשולחו, והיינו שכבר שלח משלוח מנות אחר כדין, ועתה מוסיף לשלוח עוד משלוחי מנות, אך אז צריך הוא להודיע למקבל שהפירות קדושים בקדושת שביעית. ויש אוסרים לשלוח מנות מפירות שביעית גם כשמחזירים משלוח מנות מטעמי נימוס למי שכבר שלח לו [יב,ט. מ"ב - דירשו (תרצ"ה,44)].

יא. עדיף לשלוח במשלוח מנות לחם, לחמניות, ותבשילים (בכשרות שטובה למקבל המנה) שרגילים לאוכלם עם הפת. אך נהגו לשלוח גם מיני מתיקה [יב,י].

יב. מי ששלח לחבירו מאכל שאסור למקבל לאוכלו מטעמי בריאות, כגון מאכל שיש בו סוכר, והמקבל הינו (ל"ע) חולה סכרת כך שאסור לו לאכול מאכלים כאלה מטעמי בריאות, השולח יצא ידי חובה כיוון שהמקבל יכול ליתנם לבני ביתו. ויש מחמירים בדבר [יב,(ט) ומ"ב-דירשו (תרצ"ה, 44)].

יג. מי ששלח לחבירו מאכל, שלמנהג המקבל ישנו איסור מעיקר הדין לאוכלו, השולח לא יצא בכך ידי חובתו. ולכן השולח לחבירו הספרדי כמשלוח מנות מנת בשר שאינו "חלק", כך שלספרדים אסור לאוכלו, השולח לא יצא ידי חובה בכך [יב,(לה), בשם הג"ר עובדיה יוסף והג"ר מרדכי אליהו, זצ"ל, על פי השלחן ערוך (יו"ד סי' ל"ט סעי' י'). וכן אמר לי הגאון הרב אשר וייס שליט"א. והוסיף הגר"א וייס, שמי ששלח משלוח מנות עם הכשר של בד"ץ מסוים, למי שאוכל מאכלים רק בהכשר של בד"ץ אחר, שוודאי שהמשלח יצא ידי חובה, כי המקבל הינו "פרומר בעלמא", ויש גבול לדבר זה, כי באמת הוא יכול לאוכלו. עד כאן דבריו (והיינו שהשולח יצא ידי חובה למרות שהמקבל לא ישמח בכך).

מי חייב לשלוח מנות, ולמי שולחים

יד. לדעת רוב הפוסקים אף הנשים חייבות במשלוח מנות [יב,יב].

טו. לא ישלחו מנות איש לאשה או אשה לאיש, אלא איש ישלח לרעהו ואשה לרעותה [יב,יב].

טז. אף על פי שבדרך כלל כל מה שקנתה אשה הריהו קנוי לבעלה, בכל אופן אין האשה צריכה לבקש רשות מבעלה להשתמש בכספם כדי שתוכל לתת מתנות לאביונים או לשלוח מנות, כיוון שלפי ההלכה הבעל צריך לתת לאשתו את כל צרכיה, כולל צורכי המצוות שהיא חייבת בהן. ויש אומרים שכן הדין גם לגבי בן שניזון מכספי אביו, עד היותו בן שמונה עשרה שנים, שעל אביו לתת לו מעות לצורך משלוח מנות ומתנות לאביונים [יב,(לז)].

יז. נערים ונערות מגיל חיוב מצוות (בת מגיל שתים עשרה שנה, ובן מגיל שלוש עשרה) ישלחו משלוח מנות, וזאת אף אם הם מקבלים את צורכיהם מהוריהם. וטוב לחנך את הילדים למצווה זו כבר משהגיעו לגיל חינוך, והיינו מגיל שש או שבע שנים. וכן המנהג [יב,טו].

יח. יש מי שאומר, שכאשר שולחים משלוח מנות ממשפחה למשפחה, צריך לשלוח ארבע מנות: שתים מהאיש לאיש, ושתים מהאשה לאשה. ואם יכוונו שזה דווקא מהאיש לאיש או מהאשה לאשה, ובן הזוג השני יצא במשלוח אחר, אזי מספיק לשלוח רק שתי מנות, למרות שעל המשלוח כתוב שזה ממשפחה למשפחה. וכתבו הפוסקים שכאשר שולחים ממשפחה למשפחה אחרת, אין בכך בעיה של צניעות [יב,(לז)].

יט. רשאים הבן והבת לשלוח מנות לאביהם ולאמם, וכן רשאים האב והאם לשלוח מנות לבנם ולבתם שאינם מקבלים את צרכיהם מהוריהם [יב,יג]. וראה עוד בסעיף כ"א.

כ. תלמיד רשאי לשלוח מנות לרבו ולמורו, וכן הרב והמורה יכולים לשלוח מנות לתלמידיהם [יב,יג]. וראה עוד בסעיף הבא.

כא. נחלקו הפוסקים לגבי השולח מנות לילד שטרם הגיע לגיל חיוב מצוות, אם השולח יצא ידי חובה בכך [יב,יד].

כב. למרות שישנה בעיה גדולה לתת אוכל למי שאינו מברך עליו, בכל אופן דנו פוסקי דורנו אם מותר לשלוח מנות לשכן, חבר וכדומה, שאינו שומר תורה ומצוות, וממילא גם אינו מברך על אכילתו. ונאמרו כמה טעמים להקל בכך, כגון להקל בכך בשל מניעת איבה ושנאה אם לא שולחים לו, או משום שיתכן שאותו אדם לא יאכל זאת בעצמו אלא ישלחנו לאדם אחר שכן מברך. ועוד, משום שבשל אכילתו את משלוח המנות הכשר, ימנע מלאכול מאכלים שאינם כשרים. ויש הדוחים טעמים אלה. וכל אחד ישאל את רבו כיצד לנהוג בענין זה [יב,(מ)].

זמן קיום המצווה

כג. בני הפרזים ישלחו מנות איש לרעהו ביום י"ד באדר, ובני המוקפים ינהגו כן ביום ט"ו. בישובים שיש ספק אם דינם כפרזים או כמוקפים, ישלחו מנות איש לרעהו הן בי"ד באדר והן בט"ו בו. ויש אומרים שצריכים הם לשלוח מנות רק ביום י"ד [יב,טז].

כד. בן עיר (פרוז) ששלח ביום י"ד באדר מנות לבן כרך (מוקף), או בן כרך ששלח ביום ט"ו באדר מנות לבן עיר, נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובת המצווה [יב,טז].

כה. אין לשלוח את המנות לרעהו בליל פורים אלא דווקא ביום פורים. ומי ששלח את המנות לרעהו לפני זמן המצווה אינו יוצא ידי חובה, אלא אם כן תגענה המנות למקבל רק בפורים ביום, או שהתנה ואמר למקבל שאינו מקנה לו את המנות לפני פורים ביום [יב,יז].

דינים כלליים במצוות משלוח מנות

כו. יש אומרים שצריך לשלוח את המנות לחבירו דווקא על ידי שליח (כמו שכתוב: משלוח מנות). אך למעשה רבים הם הפוסקים הסוברים שאין צריך לשלוח על ידי שליח, ויכול האדם בעצמו להביא את המנות לחבירו [יב,יט].

כז. יש אומרים שאין לשלוח מנות בעילום שם, ואם עשה כן לא יצא ידי חובה, כיוון שאינו מרבה על ידי כך אהבה ואחווה ביניהם (כנ"ל בסעיף ג'). ולכתחילה יש להחמיר בכך [יב,כ].

כח. מי ששלח מנות לחבירו ונאבדו בדרך, נגנבו, או שקרה להם אונס אחר, לא יצא המשלח ידי חובה [יב,כא].

כט. השולח מנות לרעהו ורעהו אינו רוצה לקבלן, או שמוחל לו עליהן, נחלקו הפוסקים אם השולח יצא ידי חובת משלוח מנות ונודע לו ששלחו לו משלוח מנות [יב,כב].

ל. חשוב לדעת: מי שהביא משלוח מנות לחבירו אך חבירו ובני משפחתו כבר הלכו לסעודת פורים ואינם בביתם, ולכן השולח שם לו את משלוח המנות בחדר המדרגות ליד הדלת, או שנתן לשכנו להעביר אליו. אם יוודע הדבר למקבל לפני סוף היום (כגון שהודיעו לו בפלאפון), יצא השולח ידי חובה. אך אם יוודע הדבר למקבל רק לאחר פורים, נחלקו הפוסקים אם השולח יצא ידי חובה. ודעת רוב הפוסקים שלא יצא ידי חובה. וכן הדין אם הביאו משלוח מנות לאדם שהשתכר וישן בפורים, שתלוי הדבר מתי הוא התעורר משינתו ונודע לו ששלחו לו משלוח זה [יב,(ס); מ"ב-דירשו (תרצ"ה,39)].

לא. אם אפו כמה דברי מאפה באופן שלא היו צריכים להפריש מהם חלה (היינו שלא היה בעיסה שיעור חלה שהוא בערך 1.2 ק"ג קמח. ויש אומרים שהוא 1.666 ק"ג קמח. וכן לאחר אפייתם לא הוכנסו לכלי אחד דברי מאפה באופן החייב בחלה), אזי לא יכניס דברי מאפה אלה לארגז אחד או לכלי אחד שמא יתחייבו בחלה. ואם אכן הכניסם לכלי אחד או שם אותם על מפה אחת באופן שמתחייבים הם בהפרשת חלה, יש אומרים שיפריש מהם חלה מבלי לברך. וכן יש לנהוג בעוגות ושאר דברי מאפה שמקבלים במשלוחי מנות. ויש הרבה פרטי דינים בכך [כגון איזה סוגי עוגות מצטרפים לשיעור חלה. מהם תנאי הצירוף. כאשר אותו סוג של עוגות או עוגיות התקבל ממקומות שונים, האם צריך להפריש חלה מעוגות של כל מקום לחוד. ראה על כך בשלחן ערוך (יו"ד סימנים שכ"ד ושכ"ה), ושמירת שבת כהלכתה (פרק י"א הערה ס"ה, ופרק מ"ב סעיפים ח' - י"ד]), ואין כאן המקום לפרטם [יב,כז].

לב. לאור האמור בסעיף הקודם מבואר, שמי ששלח משלוח מנות שבו דברים אפויים שאפה בעצמו, עליו לכתוב על המשלוח מנות אם הופרשה חלה מדברי המאפה שבו, כדי שלא יפרישו חלה מהפטור על החייב.

לג. מי שניגש לחנות והזמין משלוח מנות לשולחו לחבירו, יצא ידי חובה בכך, אף אם קנה זאת בהקפה. ויש מי שמחמיר בכך [ראה חזו"ע (פורים, דף קמ"ח סוף הערה ל"ה)].

פרק י"ג: הלכות סעודת פורים, שיכרות ושמחת פורים (כולל תחפושות)

א. חייב כל אדם מישראל, הן איש והן אשה, לסעוד לפחות סעודה אחת בפורים ביום, והיא נקראת סעודת פורים [יג,א].

ב. מצווה להרבות במאכלים בסעודת פורים. ורצוי לאכול בה לחם, למרות שאין חובה בכך [ב,יג].

ג. כמו כן רצוי לאכול בסעודה זו בשר. אם יכול, יאכל בשר בקר, ולכל הפחות ישתדל לאכול בה עוף. אך אין חובה לאכול דווקא דברים אלה [יג,ג].

ד. הפרזים צריכים לעשות את סעודת הפורים ביום י"ד באדר, והמוקפים יעשו אותה ביום ט"ו בו. ובני המקומות שיש ספק אם דינם כפרזים או כמוקפים, יקיימו את סעודת פורים הן ביום י"ד באדר והן ביום ט"ו בו. ויש אומרים שצריכים הם לעשות את סעודת פורים ביום י"ד בלבד [יג,ד].

ה. זמן סעודת פורים הינו ביום פורים ולא בלילו. ומי שעשאה בליל פורים לא יצא ידי חובה, וחייב לסעוד שוב ביום [יג,ה,ו].

ו. גם מצוות השיכרות בפורים נוהגת ביום ולא בלילה. לאור זאת, למרות שאף בליל פורים יש לשמוח ונכון להרבות מעט בסעודה, בכל אופן לא טוב עושים אותם הנוהגים להרבות בסעודה ולהשתכר בליל פורים במסיבות עד לשעות הלילה המאוחרות, כך שלמחרת בבוקר יום הפורים אינם מקיימים את מצוות קריאת שמע של שחרית ותפילה, בזמנן. וכן קשה להם לקום לקריאת המגילה שהיא מצווה חשובה מאוד, ועלולים הם אף לנמנם בעת קריאת המגילה, כך שאינם יוצאים ידי חובת מצווה זו [יג,ו].

ז. כפי שאמרנו, זמן הסעודה הינו ביום פורים. הספרדים משתדלים לעשותה לפני חצות היום (שהוא בערך בשעה אחת עשרה וארבעים בצהרים), ואילו האשכנזים אינם מדקדקים בכך. ומכל מקום המתחילים את הסעודה לאחר חצות יתפללו מנחה לפני הסעודה, ויקפידו שרוב הסעודה תהיה ביום, ולא כאותם המתחילים אותה סמוך לשקיעה כך שרובה בלילה [יג,ה].

ח. כפי שכתבנו לעיל (בתחילת פרק י') נכון ללבוש בגדי שבת בליל פורים וביומו. ורצוי שכאשר יחזור מבית הכנסת בליל פורים ימצא את שולחנו ערוך וביתו מסודר [יג,ז].

ט. כשעושה את סעודת פורים (ביום, וכנ"ל), יקפידו שלא תהיה זו סעודת הוללות, אלא ישמח בה שמחה של מצווה ויאמרו בה דברי תורה. ורצוי מאוד לעשות סעודה זו בחבורה, כיוון שאינה דומה שמחת יחיד לשמחת רבים [יג,ח].

י. כאשר חל פורים ביום שישי, יש לכתחילה לסעוד את סעודת פורים לפני חצות היום (כנ"ל בסעיף ז'), וזאת מפני כבוד השבת, שלא יכנס לשבת שבע ויאכל בה אכילה גסה שאינו רוצה לאוכלה [יג,ט].

יא. גם בני הכרכים צריכים להרבות קצת במשתה ושמחה ביום י"ד באדר, וכן הדין לבני הפרזים ביום ט"ו באדר [יג,י].

אמירת "על הנסים" בברכת המזון בפורים

יב. דיני אמירת "על הנסים" בברכת המזון בפורים ראה לעיל (בפרק י' סעיפים ט' וי') ולקמן (בפרק ט"ו סעיפים י', י"ד, וכ'), ובס"ד בסעיפים הבאים.

יג. מי שהתחיל את סעודתו בפורים ביום, ונמשכה סעודתו ללילה, צריך לומר "על הנסים" בברכת המזון. ויש אומרים שאם התפלל ערבית בזמן הסעודה לא יאמר "על הנסים" בברכת המזון, ולכן עדיף להתפלל ערבית רק לאחר ברכת המזון, אלא אם כן יש חשש שישתכר מהיין, שאז יקדים את ערבית [יג,יב. ועל פי דברי הג"ר אביגדר נבנצל שליט"א].

יד. כאשר חל פורים ביום שישי, ונמשכה סעודת פורים לשבת, למנהג האשכנזים יאמר בברכת המזון רק "רצה והחליצנו", ולא "על הנסים". ומנהג הספרדים שנוי במחלוקת: יש אומרים שבמקרה זה לא יאמר "רצה והחליצנו" ולא "על הנסים". ויש אומרים שיאמר רק "על הנסים", ולאחר מכן יתפלל ערבית [יג,יג].

סעודת פורים שנמשכת לשבת (דין "פורס מפה ומקדש")

טו. כשפורים חל ביום שישי, ונמשכה סעודת פורים לתוך השבת, שאז חל הדין של "פורס מפה ומקדש" (שפורס מפה על הלחם ובאמצע הסעודה מקדש את השבת), ישנם דינים רבים כיצד לנהוג, והעושה כן מכניס את עצמו לשאלות ובעיות הלכתיות רבות, כגון: 1) האם יש להגביל את שיעור האכילה לפני כניסת שבת, כדי שיאכל את סעודת שבת בתיאבון. 2) האם הנשים המתארחות תלכנה לביתן כדי להדליק שם את נרות שבת, או שתדלקנה במקום הסעודה. 3) מתי מתפללים קבלת שבת במקרה זה. 4) האם צריך להפסיק באמצע הסעודה כדי לקרוא קריאת שמע של ערבית, אף אם טרם

מתפללים ערבית. 5) האם צריך להפסיק את הסעודה מיד בשקיעה ואז לקדש, או שיקדשו רק לאחר צאת הכוכבים. 6) מתי מתפללים ערבית של שבת. האם צריך להפסיק את הסעודה כדי להתפלל, או שמותר לדחות זאת ולהתפלל בסוף הסעודה. 7) כשמקדש את השבת עם כוס יין, האם צריך לברך שוב את ברכת הגפן על כוס הקידוש, למרות שכבר בירך על היין ששתה בסעודה. 8) לאחר הקידוש, האם יברכו שוב "המוציא" על הפת שממשיכים לאכול, בגלל שהקידוש נחשב כתחילת סעודה חדשה, או שבעצם זה המשך אותה סעודה שהחלו בה. ועוד שאלות רבות [יג,(לז)].

לכן נראה מדברי כמה פוסקים שרצוי לא לאחד את סעודת פורים עם סעודת שבת זו, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.

דין השיכרות בפורים

טז. חייב אדם לשתות יין בפורים. וישנן כמה דעות מהו שיעור החיוב של שתיה זו. ולמעשה ההלכה הינה שיוצא ידי חובה אם שותה יין יותר מהרגלו וירדם בשל שתייתו, ויש המחמירים לשתות יותר. ובכל אופן יש להזהר בדברים הכתובים בסעיפים הבאים [יג,טו].

יז. יש להזהר שמתוך שיכרותו של אדם לא ישכח ליטול ידיו לסעודה, לברך את ברכות "על נטילת ידיים", "המוציא", ברכת המזון, ולקיים את שאר המצוות כראוי. ומי שמכיר את עצמו ויודע שבשל שתיית היין לא יוכל להזהר באיזו מצווה מהמצוות, בין מצווה שבין אדם למקום ובין מצווה שבין אדם לחבירו, ואפילו מצווה מדרבנן - אסור לו להשתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים [יג,טו].

יח. מי ששתיית היין מזיקה לבריאותו לא ישתה יין אפילו בפורים [יג,טו].

יט. יש להזהר שמתוך השמחה ושתיית היין לא יעשה האדם דברים שאינם הגונים, כגון בזיון תלמידי חכמים ורבנים, אמירת לשון הרע או שאר העבירות. ומי שחושש שעלול הוא להגיע לידי כך, עליו למעט בשתיית היין, וכנ"ל בסעיף ט"ז [יג,יט; ושע"ת (תרצה,ב) ובה"ל (תרצה,ב ד"ה "עד דלא"]) וראה עוד בסעיפים הבאים.

כ. כמו כן ברור שמי שעלול לעשות מעשים מסוכנים, כגון נהיגה בשיכרות, ריקודים בכביש, וכדומה, עליו למעט בשתיית היין, וכנ"ל (בסעיף ט"ז).

כא. כיוון שאין לפרוץ בפורים את גדרי הסכנה, לכן יש למנוע גם את מה שהיו אנשים שנהגו לעשן סיגריות בפורים, כדי שלא יימשכו לכך גם לאחר פורים. ולדעת רוב הפוסקים כיום ישנו איסור לעשן בשל הסכנה הכרוכה בכך.

כב. הנשים פטורות ממצוות שיכרות. וכן הדין לחיילים, ובפרט חיילים שהינם בפעילות מבצעית, בכוננות, או אף חיילים אחרים שיש להם גישה לנשק. ויש מי שאומר שאנשים בעלי נשקים (כגון מאבטחים בחופשה, או אחינו ביהודה, בנימין והשומרון כשאינם בתפקיד בטחוני), אינם פטורים ממצוות שיכרות, ויקפידו לנעול את נשקם [יג,(מג). והדעה האחרונה זו דעת הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל].

כג. ילדים שלא הגיעו לגיל מצוות (בגיל שלוש עשרה שנה) פטורים ממצוות השיכרות בפורים. וגם נערים צעירים שהגיעו לגיל מצוות, כיוון שמצוי הדבר שהם עושים דברים לא טובים בעת שיכרותם, לכן ישתו יין בשיעור מועט, וכנ"ל (בסעיף ט"ז).

עוד מהלכות יום פורים

כד. מוהל שמל תינוק בפורים יזהר מאוד שלא לשתות יין לפני הברית, או שישתה מעט מאוד, כיוון שזו סכנה לתינוק [יג,יז].

כה. אסור להתענות בפורים, הן בי"ד באדר והן בט"ו בו, חוץ מתענית חלום שמותר להתענות אותה עד לאחר מנחה. ואז יאכל לפני השקיעה רק פעם אחת [יג,טז].

כו. נהגו ישראל להתחפש בפורים [יג,יח]. [תמונות 39,40]

כז. יש מי שאוסר להדביק על התחפושות צורות של כוכבים מנייר כסף [יג,(מט). זו דעת הגר"מ אליהו זצ"ל, מדין איסור עבודה זרה]. אך דעת הרבה פוסקים להקל בכך [כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכ"כ בספרי כמה פוסקים, מהם חוט שני (קרליץ. פסח. דרל"ו - רל"ז), שו"ת להורות נתן (ח"ב סד,ג), שו"ת קנה בושם (ג,נא ד"ה "והנה") ושו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' קלד,ט)]. וטעמם, משום שבאמת כוכב אינו כמו שרגילים לצייר היום, שהינו בצורת מגן דוד בעל חמש צלעות, אלא באמת הכוכבים הינם עגולים, אלא שיוצאים מהם הבזקי אור. ולכן צורת הכוכב האסורה הינה עיגול, שחידודין סביב לו. עכ"ד.

כח. שאלתי כמה רבנים, האם מותר בפורים להתפלל כשהוא מחופש בתחפושת. והסקנו, שמותר הדבר בשני תנאים: 1) שלא יגרם זלזול בתפילה בשל התחפושת (כגון תחפושת של חתול). 2) שבשל התחפושת לא יגרם היסח הדעת לאותו אדם שהתחפש, וכן לא לשאר המתפללים. וכל זה מדובר על תחפושת ללא מסכה על הפנים [יג,(מט)].

כט. אותן הנשים שכל ימות השנה מכסות את ראשן בצניעות במטפחת ראש, כמנהג אמותינו הקדושות, לא תשננה בפורים את כיסוי הראש שלהן לפאה של נוכרית. וכן אין לפרוץ את גדרי הצניעות בפורים, כיוון שיום פורים אינו יום של הפקרות (כגון הליכה בשמלות קצרות או הדוקות), אלא זה יום של שמחה של מצווה. ולכן כל אותן נשים הנזהרות כל השנה ללכת בצניעות ולא להתבלט בלבושן, תמשכנה ללכת בכך גם בפורים. ואדרבא, אותן הנשים שכל השנה לא נזהרות דיין בצניעות בגדיהן, תתחפשנה בפורים לנשים צנועות, ואולי מתוך כך תמשכנה ללכת בצניעות כל שאר ימות השנה. ותשאנה ברכה מאת ה,' ותזכנה לבנים שימחו את זכר עמלק במהרה [יג,(מט)].

פרק י"ד: דין עשיית מלאכה ואבלות בפורים

דין עשיית מלאכה בפורים

א. מעיקר הדין מותר לעשות מלאכה בפורים. ומכל מקום המנהג כיום שלא לעבוד בפורים, ואמרו רבותינו שלמרות שמותר הדבר, בכל אופן העובד בפורים לא יראה ברכה מעבודה זו (והכוונה לעבודה בבתי חרושת וכדומה. אך מותר בפורים לעשות את המלאכות האסורות בשבת, כגון להדליק אש, לבשל וכדומה) [יד,א].

ב. אף שנהגו שלא לעבוד בפורים, מכל מקום ישנן כמה מלאכות שמותר לעשותן: מותר לעשות מלאכה לצורך מצווה (ככתיבת מגילת אסתר), מלאכה הגורמת לו שמחה (כבניית בית לבנו העומד להתחתן, או מסחר הגורם לו שמחה מהרווחים. ויש המחמירים במסחר, אך ברור שמותר לקנות אוכל ומצרכים לצורך סעודת פורים). וכן מותר לעבוד לצורך מניעת הפסד, עבודה על ידי גוי, לעיין בחשבונותיו הכספיים, וכן עבודה (כתפירה) שהינה לצורך פורים [יד,ב,ג].

ג. מניעת המלאכה בפורים אמורה רק לגבי היום ולא הלילה, ורק לגבי יום קריאת המגילה באותו מקום [יד,ד,ה].

אבלות בפורים

ד. בין בפרזים ובין במוקפים אין נוהגים דיני האבלות בשני ימי הפורים, בלילה וביום [כשו"ע (יו"ד סימן ת"א ס"ז) והרמ"א (באו"ח סי' תרצ"ו ס"ד). וע"ע בשו"ע (או"ח סי' תרצ"ו ס"ד],) חוץ מדיני האבלות הנעשים בצנעה, וכמבואר בהמשך [יד,ו].

ה. כיוון שכך, הרי שהאבל חייב לשמוע את קריאת המגילה, וכן חייב במצוות משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים. וכן רשאי הוא לנעול נעלי עור, ולא ישב על הרצפה [יד,ו].

ו. ומאידך, נוהגים דיני האבלות הנעשים בצנעה. ולכן אסור לאבל להתרחץ ולשמש מיטתו (לעשות מעשה אישות עם אשתו) [יד,ו].

ז. לגבי מצוות שתיית היין בפורים: לדעת רוב הפוסקים אבל חייב במצוות שתיית היין בפורים, ואף במצוות שמחה, אולם בלי ליצנות והוללות. ורצוי שיסעד את סעודת פורים בחוג המשפחה [יד,(כג) וראה פסקי תשובות (תרצ"ו,ז)].

ח. אין פורים מפסיק את האבלות (ה"שבעה" וה"שלושים") למי שנפטר קרובו לפני פורים. ומכל מקום ימי פורים מצטרפים למנין ה"שבעה" וה"שלושים" [יד,ז].

ט. אין מספידים בפורים אלא רק תלמיד חכם לפני שנקבר, כשהוא מונח לפני המספידים [יד,ח].

י. בענין כיצד ינהג אבל בתוך שבעת ימי אבלותו לגבי קריאת המגילה:

בלילה - יאסוף מנין אנשים כדי להתפלל ערבית ולקרוא עמהם את המגילה בביתו. וכאמור, יתפלל ערבית כשהוא יושב על כסא. ואם אין לו מנין אנשים שיתפללו עמו, יתפלל תפילת ערבית בביתו, וילך לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת. ויש מהספרדים הסוברים שגם אם יש באפשרותו להתפלל ולקרוא את המגילה בביתו, ילך לבית הכנסת לערבית ולקריאת המגילה.

וביום - למנהג כולם ילך לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת, גם אם יכול לאסוף מניין לביתו.

וכל הדברים הללו אמורים רק כשיוצא ביום חיובו לשמוע את המגילה, ורק לצורך שמיעת קריאת המגילה. ויש מתירים אף לכל התפילה [יד,ט. ובכלל מותר לאבל לצאת מביתו רק לצורך מיוחד. ראה שו"ע ורמ"א (יו"ד שצג,ב). ומחלוקת המ"א (בתרצ"ו,ח) והט"ז (שם סק"ה). וע"ע בפני ברוך (כט,כב) ובחזו"ע אבלות (ח"ג דקכ"ו בשם הא"ר)].

יא. אין עולים לבית הקברות בשני ימי הפורים, אלא יקדימו את העליה לקבר לפני פורים. ואם סוף ה"שבעה" חל בפורים, יעלו לקבר ביום שלמחרת פורים [יד,ט-1].

יב. למנהג האשכנזים, אבל תוך שנים עשר חודש לפטירת אביו ואמו, או תוך שלושים יום לפטירת שאר הקרובים, לא יקרא את המגילה כדי להוציא אחרים ידי חובה, אלא אם כן אין אדם אחר הבקי כמוהו בקריאתה, ואף אז יברך את הברכות אדם אחר, ולא האבל. ואילו למנהג הספרדים רשאי האבל עצמו לקרוא את המגילה לאחרים ואף לברך עליה [יד,יא].

יג. אבל תוך שנים עשר חודש לפטירת אביו או אמו, או תוך שלושים יום לפטירת שאר הקרובים, למנהג האשכנזים לא ישמש כשליח ציבור לא בפורים קטן (י"ד וט"ו באדר ראשון) ולא בפורים (י"ד וט"ו באדר הסמוך לניסן). ויש מהם המקילים בכך בפורים קטן. ואילו הספרדים מתירים לאבל להיות שליח ציבור אף ביום הפורים, ומחמירים בכך רק לגבי אבל בתוך "שבעה" [יד,יא-1].

יד. למרות שבשני ימי הפורים אין אבל נוהג דיני אבלות בפני אנשים אחרים, מכל מקום גם אז צריך הוא למעט בראיית השמחה שעושים [יד,י].

טו. אבל, אפילו בתוך שבעת ימי אבלותו הראשונים, חייב במצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. וישלח מאכלים כבשר, דגים וכדומה, אך לא ישלח מיני מתיקה ושאר דברים הגורמים לשמחה אצל המקבל [יד,יב].

טז. למנהג האשכנזים אין שולחים משלוח מנות לאבל (שהוא בתוך שנים עשר חודש על אביו או אמו, או בתוך שלושים יום לפטירת שאר קרוביו). ויש הנוהגים לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו משעברו שלושים ימי אבלותו, ואז ישלחו אליו מאכלים שאינם גורמים לשמחה. והספרדים, יש מהם האוסרים לגמרי לשלוח מנות לכל אבל, ויש מהם המתירים לשלוח מנות לכל אבל [יד,יג].

יז. מותר לתת לאבל מתנות לאביונים אף בשבעת ימי אבלותו הראשונים [יד,יד].

דיני אונן (האבל לפני קבורת קרובו שצריך להתאבל עליו)

יח. נהגו להקל ולהתיר לאונן לאכול בשר ולשתות יין רק ביום קריאת המגילה במקומו, אך לא בלילו. וכן המנהג, למרות שיש האוסרים אף את זאת [יד,טז].

יט. למרות שהאבל קורע קריעה בבגדיו אף בפורים, מכל מקום לאחר הקבורה יחליף את הבגד העליון שקרע וילבש בגד אחר וחגיגי לכבוד פורים [יד,כ].

כ. את שאר דיני אבל ואונן בפורים ראה בספר מקראי קודש (פרק י"ד סעיפים ט"ז-כ"א).

פרק ט"ו: דיני פורים משולש (שייך לבני הכרכים בלבד)

א. כאשר יום ט"ו באדר חל בשבת, מתחלקות מצוות יום הפורים לבני הכרכים לשלושה ימים: יום שישי (י"ד באדר), יום שבת (ט"ו בו), ויום ראשון (ט"ז בו). ולכן נקרא פורים זה "פורים משולש". והלכות אלה שייכות רק לבני הכרכים, כיוון שי"ד באדר (היום בו חוגגים את פורים בפרזים) אינו יכול לחול בשבת [טו,א].

ב. סדר חלוקת מצוות הפורים בשנה כזו הינו בקיצור כך:

ביום שישי - קריאת המגילה ומתנות לאביונים.

בשבת - מוסיפים לקריאת פרשת השבוע גם את קריאת התורה של פורים, ואומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון.

ביום ראשון - שולחים מנות איש לרעהו וסועדים סעודת פורים [טו,ב]. ובס"ד נפרט.

יום חמישי (י"ג באדר)

ג. הנוהגים תמיד לתת מטבעות זכר למחצית השקל ביום י"ד באדר, יתנו אותן בשנה זו ביום י"ג באדר [טו,ג].

יום שישי (י"ד באדר)

ד. כפי שאמרנו, בפורים משולש מקדימים את קריאת המגילה ליום שישי (שהוא י"ד באדר), וכן נותנים אז מתנות לאביונים [טו,ד].

ה. בשנה כזו יש להשתדל ביתר שאת לקרוא את המגילה במנין, כיוון שלדעת פוסקים רבים אין לברך על קריאה זו כשאין מנין. ודבר זה אמור אף לגבי הנשים. ומצווה לפרסם זאת [ט,יד; טו,ה].

ו. בשנה זו יש לכוון בברכת "שהחיינו" שלפני קריאת המגילה לפטור גם את שאר מצוות פורים שיקיימו בכל שלושת הימים [טו,ו].

ז. נחלקו הפוסקים אם בשנה כזו צריכים המוקפים להקפיד ולתת מתנות לאביונים דוקא לעניים שדינם כמוקפים, או שכיוון שבשנה זו גם המוקפים נותנים מתנות לאביונים ביום י"ד, לכן יכולים הם לתת מתנות לאביונים גם לעניים בני הפרזים [טו,ז].

ח. נחלקו הפוסקים אם ביום שישי זה (י"ד באדר) רשאים המוקפים לעשות מלאכה ולהסתפר לכבוד שבת. והמיקל יש לו על מה לסמוך, ובפרט יש להקל אם האדם מספר את עצמו [טו,ח].

ט. כפי שכתבנו לעיל (בפרק י"ד סעיף ד'), גם ביום שישי זה אין נוהגים דיני האבלות של ה"שבעה" בפרהסיא [טו,י].

יום שבת (ט"ו באדר)

י. ביום שבת אומרים בני הכרכים "על הנסים" בכל התפילות (אף במוסף) ובברכת המזון [טו,יב].

יא. בשחרית בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר התורה השני קורא המפטיר את פרשת "ויבא עמלק", ולאחר מכן מפטירים המוקפים את הפטרת פרשת "זכור" בענין מלחמת שאול בעמלק (שמואל פרק ט"ו). ובני הפרזים יקראו בשבת זו בספר התורה רק את פרשת השבוע, וכן יפטירו את הפטרת פרשת השבוע [טו,יג].

יב. למרות שאין עושים את סעודת פורים בשבת זו, בכל אופן רצוי להכין מנה נוספת לשבת זו יותר משאר השבתות, וכן לשתות יין יותר משבתות אחרות [טו,יח].

יום ראשון (ט"ז באדר)

יג. ביום ראשון סועדים את סעודת פורים, ומקיימים את מצוות שתיית היין בפורים [טו,כג].

יד. אין לומר ביום זה "על הנסים" בברכת המזון ובתפילה. ויש אומרים שרצוי לומר "על הנסים" ב"הרחמן" ("הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי ואסתר" וכו'), וכן בתפילת העמידה ב"אלקי נצור" [טו,כג].

טו. אף את מצוות משלוח מנות יש לקיים ביום ראשון, וכנ"ל [טו,כד].

טז. ביום ראשון (ט"ז באדר) אין בני הכרכים אומרים וידוי, נפילת אפיים, מזמור "למנצח... יענך ה' ביום צרה" ושאר הדברים הקשורים לתחנון [טו,כה]. ויש מי שנוטה לומר שגם בפרזים לא יאמרו תחנון [הגר"ש דבליצקי זצ"ל בספר פורים משולש (פ"ז הערות ה',ו'). וע"ע בספרו זה השלחן].

יז. נחלקו הפוסקים אם יום זה לגבי אבל ב"שבעה" כדין פורים ממש, שאין בו דין אבלות (חוץ מאבלות בצנעה, וכנ"ל בפרק י"ד סעי' ד'), או שחלים בו כל דיני אבלות ב"שבעה" [טו,כו. וראה בחזו"ע (אבלות. ח"ג דק"ל) שהביא מחלוקת ע"כ, והסיק שהמיקל לא הפסיד, ולא כמש"כ בחזו"ע הל' פורים]. וראה לעיל (יד,ז) היכן יסעד את סעודת פורים.

יח. אף במוקפים מותר לעשות מלאכה ביום ראשון זה. ויש אומרים שרצוי שלא לעשות מלאכה ביום זה מחצות היום (בערך משעה אחת עשרה וארבעים) ואילך [טו,(מא)].

יט. יום זה אסור בהספד ובתענית, כגון תענית ביום הזכרון לאביו ולאמו, וכן חתן ביום חופתו. ויש אומרים שדין תענית חלום בפורים משולש, כדין תענית חלום בפורים רגיל, כנ"ל בפרק י"ג סעיף כ"ה [טו,(מא)].

דין מקומות שספק אם דינם כמוקפים

כ. בני המקומות שיש ספק אם דינם כמוקפים, צריכים בפורים משולש לקרוא את פרשת "ויבא עמלק" ואת המגילה ביום שישי (י"ד באדר), וכן יתנו בו מתנות לאביונים. ביום שישי וביום שבת יאמרו "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון (ויש האומרים אותו רק ביום שישי), ואת מצוות משלוח מנות וסעודת פורים - יש אומרים שיקיימו אותן ביום שישי (י"ד באדר), ויש אומרים שיקיימו אותן ביום שישי וביום ראשון [טו,כח].

דיני הנוסע מעיר פרוזה לעיר מוקפת או להיפך, בפורים משולש

כא. דיני מוקף הנוסע לעיר פרוזה או להיפך בפורים משולש הינם רבים ומורכבים. ראה בספר "מקראי קודש" הלכות פורים (פרק ט"ו סעיפים כ"ט-ל"ב) תמצית הלכות אלה (לפי פסקי הג"ר אברהם שפירא זצ"ל והג"ר שריה דבליצקי זצ"ל).

שיר על המגילה [*]

בימי אחשוורוש הפרסי

ואשתו המרשעת ושתי

עשו משתה הוללות לשמחה על אריכת הגלות

נגזרה גזירת כליון

על עם ה' העליון אבל גדול היה ליהודים

בכל מקום שהגיעו הרצים

מרדכי לבש שק ואפר

והדבר נעלם מהמלכה אסתר

משנודע לה גזרה תענית

לביטול גזירת להרוג ולהשמיד

אל המלך באה ברעדה

כששפתיה לוחשות לה' תפילה

במשתה היין גילתה את מוצאה

ומאז החלה להתבטל הגזירה

המן ביקש על נפשו מהמלכה

כי ראה שכלתה הרעה

לפתע נמצא נופל על המיטה

ופני המלך מלאו חימה

הדבר היה להמן לרועץ

ובשל כך נתלה על העץ

עשרה מבניו נתלו כמותו

והמלך מינה את אסתר על ביתו

ותבוא אסתר אל המלך להתחנן לו

להעביר את רעת המן ואת מחשבתו

מרדכי חתם על ספרים חדשים

וחיש יצאו רוכבי הרכש האחשתרנים

ניתנה רשות ליהודים לעמוד על נפשם

להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם

העם שהיה מפוזר ומפורד

התלכד ונלחם באויביו כאיש אחד

פחד היהודים נפל על העמים

ושרי המדינות מנשאים את היהודים

נלחמו היהודים בכל אויביהם

והרגו רבבות בכל מושבותיהם

נקראו ימים אלה פורים

ומרדכי שלח ספרים לכל היהודים

לעשות ימים אלה למשתה ושמחה

כל משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה

משלוח מנות ומתנות לאביונים

סעודת פורים בפרזים ומוקפים

רחמי אלקינו אשר הוסתרו

לבסוף על עמו נראו והתגלו

את עמלק בקרוב נמחה

ואת בית המקדש נבנה,

שם קרבנות נקריב לאלקינו

מנחות ונסכים - במהרה בימינו

אמן!!!

תושלב"ע