נספח ו: מכתב הגר"א נבנצל שליט"א:
כהמשך לתשובות כת"ר שליט"א רצינו עוד לשאול:
א. יולדת לאחר שבעה ובתוך שלשים – מה דינה לענין מדורה, כחולה שיש בו סכנה או כחולה שאין בו סכנה? נחלקו בזה השו"ע והראשונים ומה הלכה למעשה?
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א:
ספק נפשות להקל
ב. כשאין צורך להביא אוכל על חשבון אדם אחר, אלא, רק לחמם אוכל בעזרת מים חמים מהפלטה שלו, (ויש לו יותר מכדי צרכו, כדרכם של בנ"א), אך זה נעשה באמצע הלילה – האם אז מותר לחלל שבת משום פקו"נ או שכיוון שאפשר להסתדר באופן אחר אז לא (אין בזה גם שנוי תזונה, כיוון שהילד אוכל את אותו אוכל, רק דרך החמום שונה)?
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א:
אין חייבים להקיצו, ומותר לחלל שבת.
ג. הגר"א בביאורו לס"ס רנ"ג מציין את מקור דברי הרמ"א להתיר פ"ר ע"י גוי בדברי בעל תה"ד. הגר"א אומר כך: "ואע"ג דפ"ר הוא מ"מ אינו אסור אלא מדרבנן... והוי שבות דשבות ואע"ג דבדרבנן אסור פ"ר... וכן אמירה אסור אף באיסור דרבנן... מ"מ אמירה בפ"ר מותר ששניהם איסורין קלין. תה"ד". התקשיתי מאד בהא, דהלא נחלקו האחרונים כהמג"א בסי' שי"ד ס"ק ה' על דברי התה"ד בסי' ס"ד שהתיר פ"ר בכל איסור דרבנן. א"כ מה צריך התה"ד להיתר מיוחד של פ"ר באמירה ואיך כותב הגר"א בשמו:" ואע"ג דבדרבנן אסור פ"ר..." .
אח"כ עיינתי בגוף דברי התה"ד בסי' ס"ו שהוא המקור להיתר זה של הרמ"א באמת ושם לא כתוב כהגר"א, אלא, כהמצוטט בט"ז סי' רנ"ג ס"ק י"ח: "יש לחלק בשבות דרבנן בין מתכוין גמור ללא מתכון דפ"ר" וזו בערך לשונו גם בסי' ס"ד שדנו בדבריו האחרונים בסי' שי"ד. א"כ קשה: איך כתב הגר"א בשם התה"ד מה שנגד דעתו לחלק בין פ"ר בדרבנן לפ"ר באמירה, והלא התה"ד עצמו אינו מצריך ואינו אומר חלוק זה?
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א:
לכאורה צודק מר.
ד. באותו ענין, להלכה נדרשים אנו לחלק באמת בין פ"ר דאמירה לפ"ר בדרבנן כיוון שפוסקים להתיר באמירה ולאסור בדרבנן רגיל וכפי שמציין זאת המג"א הנ"ל בסי' שי"ד ס"ק ה', א"כ, מדוע נתיר בפ"ר דאמירה? חשבתי ליישב זאת שאיננו אומר לגוי לעשות מלאכה אלא רק את המעשה שהוא בעצמו מותר ודייקתי כך מהמג"א בסי' רנ"ג ס"ק י"ח: "מיהו בהג"ה פ"ו (ראה הגהות מיימוניות פ"ו משבת ססק"כ) כתוב דמותר ע"י גוי דאין אנו אומרים לו לכבות ולא להבעיר רק לסלק המאכל", איברא שאינו מיושב לי מאי שנא מלומר לגוי: קנח חוטמך, כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנר, שנתבאר לאיסור במג"א סי' ש"ז ס"ק ל"א והובא להלכה גם במשנ"ב שם ס"ק ע"ו?
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א:
שם הוא אומר למחוט רק בלשון מרומזת.
ה. האחרונים דנו באמירה לגוי באיסור מוקצה מצד היתרו של הרמ"א בסי' רע"ו סעיף ג' שיש היתר בטלטול מן הצד ונחלקו בזה המג"א והט"ז. הא"ר מסכים להמג"א ומחמיר עוד יותר ואילו הפמ"ג בסי' ש"ז בא"א אות כ"ט ואות ל"ב נוטה להקל כט"ז וכ' שלטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך הכלי ע"י גוי גם המג"א יודה. אך, באות ל"ב כ' שמסכים עם הט"ז. לא ברור לי, לפי הפמ"ג במה נחלקו המג"א והט"ז.
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א:
אולי בשאר מוקצה.
ו. גם למה המשנ"ב בסי' ש"ז ס"ק ע"ז פסק להחמיר דהרי זו מחלוקת בדרבנן ובד"כ אזלינן לקולא, ועוד, שנלע"ד דמסתבר טעם ומקור המתירים.
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א:
אולי מפני שהמג"א פוסק מובהק.