מקראי קודש

אודות בית

פרק י"ג: אמירת הלל ביום ירושלים

אמירת ההלל ביום ירושלים – פתיחה

א. כפי שבס"ד ראינו בפרקים הקודמים (פרקים י"א וי"ב, ובנספח י"ב), הרי שהיו הרבה מאוד ניסים, ואפילו ניסים גלויים, מבורא עולם, במלחמת ששת הימים. הניסים היו בפרט בתחילת המלחמה, ונמשכו עד סופה.

לאור כל זאת, הגענו להכרה עמוקה של החובה להודות לקדוש ברוך הוא על כל ניסיו הרבים, נפלאותיו וטובותיו, שעשה עמנו. שכפי שראינו (בעיקר לעיל בפרק ד' בהערה ג'), אסור להיות כפוי טובה, אלא חובה להודות לה' על הטובות אשר גמלנו, בפרט שהיו אלה טובות גדולות ומכופלות, וקל וחומר כשהיו טובות אלה לכלל ישראל. בשער זה נדון מַהם אופני ההודיה לבורא, האם לומר הלל, מתי לאומרו, והאם גם לברך על כך. וכן האם גם לברך את ברכות "שהחיינו" ו"שעשה ניסים". ובס"ד נתחיל לדון לגבי ההלל – זמנו וברכתו.

ב. לא רק לגבי עצם קביעת היום כיום טוב והודיה לקדוש-ברוך-הוא דנו הפוסקים, אלא הם דנו אף לגבי אופן ההודיה, ובעיקר – האם בכלל לומר ביום זה את ההלל. בס"ד נביא את דעות המתנגדים להלל את הקדוש-ברוך-הוא על ניסיו וטובותיו העצומים שעשה עמנו, והסוברים שאין לשבחו כלל וכלל על כך, וכנגדם נביא את דעות הסוברים שיש להללו ולשבחו מאוד ביום זה על כך באמירת ההלל, כשתשובותיהם ההלכתיות בצידיהן. ולאחר מכן נפרט את פרטי דיניו של הלל זה (האם לומר את כולו, הלברך על אמירתו, באיזו תפילה לאומרו, והיכן לאומרו באותה תפילה).

עוד הקדמה קצרה

ג. שומה עלינו להוסיף, שקריאת ההלל ביום ירושלים, בין אם אומרים אותו עם ברכה (ובשם ומלכות) לפניו ולאחריו, ובין אם אומרים אותו בלא ברכה, קריאת הלל זו היא הגורם המשמעותי ביותר של מצוות ההודיה לקדוש-ברוך-הוא ביום זה, והיא הקובעת את חותמו של היום כיום טוב וכמועד.

ד. עוד נוסיף, שחלק מטענות המתנגדים לאמירת ההלל ביום ירושלים, הינן בעצם שוות לטענות שנאמרו נגד קביעת יום כ"ח באייר כיום טוב, כבפרק הקודם. כך שברוב ככל המיקרים, גם התשובות לטענות שנאמרו שם, הינן מתאימות לטענות שכנגד ההלל. ועתה נבוא בס"ד לעיקרי הדינים, בעזרת צורי וגואלי.

דין אמירת ההלל ביום ירושלים – ביום

ה. לדעת הרבה מאוד פוסקים, יש לומר הלל בתפילת שחרית של יום ירושלים, וטעמים רבים לכך. וראה עוד כאן במקורות. ואכן המנהג הפשוט (בציבור הדתי־לאומי) לומר הלל בתפילת שחרית זו.

ו. לדעת פוסקים רבים יש גם לברך על אמירת ההלל ביום ירושלים ביום, הן בתחילת ההלל, והן בסופו, מהטעמים המבוארים כאן במקורות. וראה עוד כאן במקורות. ואכן המנהג לברך על אמירת ההלל בתפילת שחרית זו.

ז. האומרים את ההלל ביום ירושלים, יאמרו הלל שלם (כנ"ל בפרק ד' סעיף ג'). ולכתחילה יאמרוהו מיד לאחר חזרת הש"ץ, כמו שנוהגים בחגים ובראשי חודשים.

דין אמירת ההלל ביום ירושלים – בלילה

ח. אין אומרים כלל הלל בליל יום ירושלים (וכל שכן שאין מברכים על אמירתו), וכן המנהג, שלא לאומרו.

עוד מדיני אמירת הלל זה

ט. לגבי הנשים הספרדיות והאשכנזיות, האם תברכנה על אמירת ההלל ביום ירושלים ביום, הרי שדין זה שווה לדין אמירתן את ההלל ביום העצמאות, וכנ"ל (בפרק ד' סעיף י"ג). ועוד מדיני הלל זה, ראה לעיל (בפרק ד' סעיף י"ג).

ויהי רצון שבעזרת ה' יתברך, צור ישראל וגואלו, נזכה בקרוב ממש לגאולה השלימה, וכולנו נאמר את ההלל בברכה, בהכרה מלאה, בדבקות גדולה ובשמחה עצומה, במהרה בימינו. אמן!!!

הערות


[1]

כג. כמבואר שם (בפ"ג סעיפים כ"ב–כ"ה). עיי"ש באורך.


א. בפרק י"א כולו, ובפרק י"ב (בסעי' א', וגם בסעי' ה'). ובנספח י"ב כולו.


[2]

ב. דעיקר הנס היה בשש השעות הראשונות למלחמה, בהן הושמדו רוב חיילות האויר של מצרים, ירדן וסוריה. וגם אח"כ חיל אחז את יושבי פלשת. המצרים ברחו מרצועת עזה כמו עכברים, ונסוגו מחצי האי סיני (כשהם משאירים את הנעלים שלהם בדיונות המדבר כדי לברוח יותר מהר). הירדנים הובסו ונסוגו מכל שטחי יהודה, בנימין והשומרון. הסורים, למרות עליונותם האיסטרטגית הענקית ברמת הגולן, הם הובסו בקרבות פנים אל פנים במבצריהם, כשצה"ל – בסיעתא דשמיא עצומה, כובש את כל רמת הגולן, וחלק ניכר מהחרמון. וכל זאת בניסי ניסים עצומים מהשמים!


[3]

ג. בענין המצווה והחובה להודות לקדוש ברוך הוא על ניסיו ונפלאותיו בכלל, ולעמו בפרט, ראה לעיל (בפ"ד הערה ג'), ובעוד כ"ד בקונטרס זה, הוכחות מדברי התורה שבכתב והתורה שבע"פ.


[4]

ד. כבפרקנו (סעי' ה'–ט'). ובענין סוגי ההלל, זמני אמירת כל סוג מסוגי ההלל וכדו', ר' לעיל (בפ"ד סעי' ג' וד').


[5]

ה. כדלקמן בס"ד (בפרק י"ד).


[6]

ו. היינו האם לומר הלל שלם או חצי הלל, האם לברך על אמירתו, וכן מתי לאומרו בתפילה – האם לאחר חזרת הש"ץ, או לאחר קדיש "תתקבל", או בסוף התפילה. וכמו שבס"ד נכתוב בהמשך פירקנו.


[7]

ז. טענות הסוברים שאין לומר הלל כלל על ניסי מלחמת ששת הימים, הן עפ"י מה שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ד הערה כ"ו) גבי יוהע"צ. ואת טענות הסוברים שאין להלל את הקדוש ברוך הוא על ניסים אלה, יש לייסד עפ"י האמור לעיל (בפ"ד הערה כ"ג), וכמש"כ בס"ד לקמן בפרקנו.


[8]

ח. כמו שבס"ד כתבנו לקמן בפרקנו (בסעיפים ה'–ט').


[9]

ט. כדלעיל (בפ"ד סעי' ו'), גבי יוהע"צ. וה"ה גבי יום ירושלים.


[10]

י. כדלעיל (בפ"ד סעי' ז').


[11]

יא. באשר לעצם אמירת ההלל ביום זה, מבלי להכנס לדיון אי צריך לומר הלל זה בלי ברכה או עם ברכה, הרי שזו דעת הרבה מאוד פוס'. ראשית נזכיר, שזו היתה החלטת הרבנות הראשית בשנת תשכ"ח – כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, וכמש"כ בס' היוצו"ר (רקובר. דשנ"ג). וכ"כ הרב הראשי דאז, הגרא"י אונטרמן זצ"ל בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' נ"ט), וכן מובא בשמו בס' היוצו"ר הנ"ל (דקכ"ט). וכן היא דעת רבנו הגרצי"ה, כמובא בס' פסקי רבנו (אבינר. עמ' 200). וכן ד' הגר"א שפירא זצ"ל (כפי שאמר לי בעל פה, שזו דעתו, שיש לומר הלל ביום ירושלים. עכ"ד). וכן ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכמש"כ בס' ארץ חמדה (דף ל"ו, ס"ו, ע' וע"א. בנוספות לשער א' סק"ד. ובמהדו"ק דל"ב). וכ"כ בשו"ת ישכי"ע (ח"ח בהשמטות. סי' ד' סק"ד). וכ"כ הגרח"ד הלוי בס' דת ומדינה (עמ' 103. ואף הוסיף שאם שמח, יכול גם לברך). וכ"כ בשו"ת יחו"ד (ח"ז סי' פ"א. עיי"ש לגבי הברכה). וכ"כ חכ"א זצ"ל, כמובא בסידור יריו"י (עמ' 10). וכ"כ הגר"י אריאל שליט"א במכתבו אלינו, כמובא כאן בנספחים (ריש נספח ה'), שיש לנהוג בזה כהחלטות הרה"ר, והם הרי החליטו שיש לומר הלל ביום ירושלים. וכ"כ גם הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ב עמ' 273, סי' תקל"א. ובח"ה – מועדים, דקכ"ח, סעי' ב'). כל הפוס' הללו, דעתם שיש לומר ביום ירושלים הלל שלם, ולד' רובם המכריע יש גם לברך על אמירתו.


וע"ע בענין זה לעיל (בפרק ד' הערה כ"ב).


[12]

יב. ראה לעיל (בפ"ד בהערה כ"ג) שבס"ד הבאנו יותר מעשרה טעמים מדוע יש לומר הלל בימי הודאה כאלה - כיוהע"צ, כשחלק מהטעמים מתאימים גם לני"ד (ובשל חוסר זמן איני מפרט מה שייך גם לני"ד). אמנם כפי שכתבנו בריש פירקין, ישנם טעמים נוספים בני"ד לומר הלל: אחד, משום שהיה זה ניצחון מהיר ומוחץ. וטעם שני – משום שבס"ד כבשנו את הר הבית והעיר ירושלים.


[13]

יג. באמת שד' הגר"ש גורן זצ"ל אינה ברורה לי גבי ני"ד. שכ' בס' תוהשוה"מ (עמ' 446): "אלו שקוראים אותו ההלל בברכה". ולא ברור לגמרי מדבריו מה ס"ל בני"ד. וע"ע לעיל (בפ"ד הערות כ"ד–כ"ו). וחלק מהטענות הכתובות שם שייכות גם לני"ד.


[14]

יד. בס"ד עשיתי בירור גבי המנהג בתפילת שחרית, אי אמרינן הלל, ואם מברכים על אמירתו. והעלנו, שבכל המקומות, הן ישיבות והן ישובים, כולם לא אומרים כלל הלל בתפילת ערבית, אך כן אומרים בתפילת שחרית של יום ירושלים הלל שלם, ואף מברכים על אמירת ההלל [חוץ ממקום אחד – שבסידור ליוהע"צ ויום ירושלים של אנשי הקיבוץ הדתי, אמנם כתוב לומר הלל בתפילת שחרית זו – אך לא כתוב גם לברך על אמירתו, וזאת למרות שביום העצמאות כתוב לברך על ההלל הן בערבית והן בשחרית. ומשמע שלדידם ביום ירושלים אמנם יש לומר הלל בתפילת שחרית, אך בלי ברכה. כך כתוב בסידור הקיבוה"ד, כפי ששלח לי ידידי ורעי הגר בטירת צבי].


ומ"מ בשאר המקומות כן מברכים על אמירת ההלל בתפילת שחרית. ואלו המקומות שנוהגים אף לברך על ההלל:


בישיבות: ישיבת ההסדר ברמת גן (כך הודיעני ידידי, רה"י הרה"ג יהושע שפירא שליט"א. וכתב לי שבשני ימים מקודשים אלה – יוהע"צ ויום ירושלים, אומרים הלל רק ביום, ובברכה. ואומרים הלל שלם. עכת"ד). וכן נוהגים בישיבת חיספין – לומר הלל רק בשחרית, ובברכה (כך הודיעני ידידי, רה"י הרה"ג יואל מנוביץ' שליט"א). וכן נוהגים בישיבת ירוחם (כך הודיעני ידידי, הרה"ג שמואל אריאל שליט"א, ר"מ בישיבה). וכן נוהגים בישיבת מרכז הרב (מפי ידידי, הרה"ג ינון ויסמן ושמיר שיינטופ שליט"א). וכן המנהג בישיבת אילת (מידידי רה"י, הרה"ג יוסף רודריגז שליט"א). וכן נוהגים בישיבת מעלות (כך הודיעני ידידי, הרה"ג שי הוד שליט"א, ר"מ בישיבה). וכן המנהג בישיבת אלון מורה [כך הודיעני הרה"ג המפורסם, הרב אליקים לבנון שליט"א (רה"י, רב הישוב והרב האזורי לשעבר)]. וכן נוהגים מאז ומקדם בישיבת אור עציון [כך הודיעני הרה"ג שמעון לפיד שליט"א (רה"י, וחתנו של הג"ר חיים דרוקמן זצ"ל)], וכן נוהגים במושב השיתופי בני דרום (כך הודיעני ידידי, הרה"ג שלמה וייס שליט"א, רב הישוב). וכן נוהגים בישיבת כרם ביבנה (כך הודיעני חתני, הרה"ג שאול אלעזר שנלר שליט"א, ר"מ בישיבה). וכן נוהגים בישיבת הה"מ (כך הודיעני אחד התלמידים הוותיקים שם). וכן נוהגים בישיבת מעלה אדומים (כך הודיעני ידידי, הרה"ג דוד סבתו שליט"א, ר"מ בישיבה שם). וכן נוהגים בישיבת בית א-ל [כך הודיעני חתני, הרה"ג מאיר גולדסמית שליט"א, מצוות הרבנים שם (אמנם הוסיף, שאת תפילת שחרית מתפללים בני הישיבה בכותל המערבי, כך שאין מנהג קבוע בישיבה. עכ"ד)].


[15]

טו. כך פסקה מועצת הרבנות הראשית בשנת תשכ"ח (שנה לאחר מלחמת ששת הימים), שיש לברך על אמירת הלל זה שבשחרית [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. וכ"ד רבנו הגרצי"ה זצ"ל [כמובא בס' פסקי רבנו (עמ' 200)]. וכ"כ הגרא"י אונטרמן זצ"ל בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' נ"ט). וכ"ד הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכמש"כ בארץ חמדה (דל"ב, ודס"ו. במהדו' בתרא, בהוספות לשער א' סק"ד, ד"ע וע"א). וכ"כ בספרו "זה היום" (דקנ"ט). וכ"כ הגרמ"צ נריה זצ"ל בספרו צניף מלוכה (עמ' 160. עיי"ש אי הוי מדאו'). וכ"כ חכ"א זצ"ל, כמובא בסידור יריו"י (עמ' 10). וכ"כ הגרד"ל שליט"א בס' דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תקל"א ס"ב. וח"ה דקכ"ח ס"ב). וע"ע בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 979, 967).


וכן הורה לי בעל פה הגר"י אריאל שליט"א, שביום ירושלים יש לומר הלל רק ביום, וכן יש לברך אז על אמירת ההלל. וזאת בשל החלטת הרבנות הראשית לישראל, מקדמת דנא. והוסיף, שמ"מ בליל יום ירושלים אין לומר הלל כלל, והיינו שגם זה כהחלטת הרבנות הראשית. עכת"ד המדויקים.


ואגב דיון זה, נביא פה מעשה קצר שהיה. בישיבת מרכז הרב נוהגים גם כיום לברך על אמירת ההלל ביום ירושלים בשחרית. אמנם באחת השנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים, בתפילת שחרית זו, היו כמה רבנים ב"מזרח" (סמוך לחזן). משגמרו את חזרת הש"ץ, החל החזן, עפ"י הוראת אחד הרבנים, לומר את ההלל. אלא שבמקום להתחיל בברכת ההלל, הוא החל מיד באמירת המזמור הראשון, וזאת עפ"י הוראת אחד הרבנים. מיד נעור הגר"ש ישראלי זצ"ל מחוצנו, דפק בחוזקה על הסטנדר שלו, וקרא בקול: "אני מוחה! אני מוחה! צריך לברך על ההלל ביום ירושלים"! ואכן מיד חזר בו שליח הציבור, והחל לסלסל בקול רם את ברכת "אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו לקרוא את ההלל", כשכל הקהל בעיקבותיו, גם הם מברכים את ברכת ההלל בשמחה ובטוב לבב. עד כאן כפי שסיפר לי @56הרה"ג אביהו שוורץ שליט"א@55, שהיה נוכח באותו מעמד. ואכן עד היום, גם לאחר פטירת הגר"ש ישראלי זצ"ל, וגם לאחר פטירת הגר"א שפירא זצ"ל (ששניהם היו ראשי הישיבה), ממשיכים בישיבת מרכז הרב ביום ירושלים בתפילת שחרית לומר את ההלל בברכה, לפני הלל ולאחריו. וכן נקבע מנהג זה לדורי דורות.


וע"ע בענין זה לעיל (בפ"ד ס"ט).


[16]

טז. ראה לעיל (בפ"ד הערות כ"ח וכ"ט. וחלק מהטענות הנזכרות שם לברך על ההלל, שייכות גם לני"ד. ובפרט שבס"ד הבאנו לעיל (בפי"ב הערה א') כמה צדדים לומר שיום ירושלים גדול מיום העצמאות. ולפי"ז, אם ביוהע"צ ישנם פוס' רבנים הסוברים לומר הלל בברכה, א"כ כ"ש שיש לברך על ההלל הנאמר ביום ירושלים. ומחמת קוצר הזמן אין אנו מפרטים אלו סיבות שנאמרו לעיל בפרק ד' מתאימות ושייכות גם לני"ד.


[17]

יז. ישנם מעט פוס' דס"ל שאמנם יש לומר הלל ביום ירושלים, אך ללא ברכה.


ראשית נזכיר, שהגר"א שפירא זצ"ל הורה לי, שאמנם יש לומר הלל ביום ירושלים בתפילת שחרית, אך לדעתו אין לברך על אמירת הלל זו (ומה שמברכים על ההלל בישיבת מרכז הרב ביום ירושלים, זה בשל דעת הגר"ש ישראלי זצ"ל).


ואף בתשו' ישכי"ע (בח"ח בהשמטות סי' ד') כ' שאין לברך על אמירת הלל זו, וטעמיו, משום סב"ל, דהוי לדעתו חשש ברכה לבטלה. ובפרט שברכות אינן מעכבות את המצווה. אך לא הבאנו את דעתו בהלכות, משום שכבר רבנו הגרצי"ה הכהן קוק זצ"ל דחה טענות אלה מכל וכל, מטעם שמי שמאמין דהוי אתחלתא דגאולה, אין לו כלל וכלל ספיקות בענינים אלה, וממילא הוא יברך על ההלל בשמחה ובטוב לבב. וגם על הא דהיו בחורים בישיבה שלא התגלחו לכבוד יום העצמאות, גער בהם רבנו זצ"ל. וק"ו גבי אלה שלא רוצים לומר הלל כלל, וק"ו בן בנו של ק"ו, גבי אלה שאומרים תחנון, שעליהם איני רוצה לדבר כרגע, שמקפיד אני עליהם מאוד – אחר שראיתי כרגע את מש"כ בשו"ת פלוני (ח"י סי' י'), שהעלה את חמתי על הכפירה הנוראית בטובתו של הקדוש ברוך הוא. אוי לאותה בושה, ואוי לאותה כלימה, כיצד זלזל בתלמידי חכמים גדולים ממנו – לפחות בתורה. ולכן גם ברור ששומע אני הקטן לקול אותו ראש ישיבה גדול, שבתחילת כתיבת קונטרס זה ציווני מפורשות שלא להזכיר את דעות סאטמר ודומיהם בקונטרס זה. שהרי דעותינו ודעותיהם רחוקות כמזרח למערב, בהבנת תהליך הגאולה. ולכן הכרת הטוב על הניסים שעשה הקב"ה לעמו בהקמת המדינה – הכרה זו הינה מהם והלאה.


וממילא גם לא אזכיר פה את ד' אחד מגדולי הפוסקים בדורותינו, אשר יש לו קצת דעות ציוניות, ונכתב לאחר מותו בשו"ת שלו (ח"ז סי' פ"א), במכתב אל ישיבת מעין חיים ושלום באשקלון, שלא לומר תחנון ביוהע"צ ויום ירושלים. ומ"מ כ' שם שלא לברך על ההלל. והביא סימוכין לדבריו משני רבנים בדורו שפסקו שהברכה על ההלל ביום כ"ח באייר זו ברכה לבטלה. ולא זכיתי להבין רב גדול מאוד זה, מדוע הביא לעצמו סימוכין משני רבנים שהינם אנטי ציוניים. האם אותם שאינם מכירים במדינה, ואינם מכירים בנפלאות ההשגחה האלוקית בדורנו, דור הגאולה – האם מהם נלמד הלכות גאולה. וברור לי שרבנו הגרצי"ה קוק זצוקללה"ה וזיע"א, וכן הגאון הגדול הרב משולם ראטה זצוק"ל וזיע"א, ושאר גדולי הדור, לא פוסקים כך. וכבר הבאנו בקונטרס זה כמה גדולים, כגון הגר"ש זווין זצ"ל, ועוד פוסקים, שמחו על כך שהרבנות הראשית התחשבה לענין ברכות חגי התקומה, ברבנים שאינם מכירים ברבנות הראשית, ואינם עומדים על ערכה של הגאולה בדורנו. וכדי שלא אמשיך לשפוך את חמתי, עוצר אני כאן. ודי בזה.


[18]

יח. כנ"ל (בהערה י"א).


[19]

יט. כן נראות ד' כל הפוס' דס"ל לומר הלל ביום ירושלים. ואף ד' הפוס' שאין לברך על הלל זה, כגון הגר"א שפירא זצ"ל, היתה שיש לומר הלל שלם בני"ד. וכ"נ גם ד' הג' הנ"ל (בח"ז סי' פ"א), שמה שיצא לערער הוא על ענין הברכה, למרות שלדעתו יש לומר את ההלל, אך לא תקף את אמירת ההלל השלם. וכ"נ מדבריו ביבי"א (ח"ו סי' מ"א), אע"פ שלא כתב כן בהדיא. ומ"מ ברור שהפוס' הסוברים שיש גם לברך על אמירת הלל זו, ודאי שיסברו לאומרו בשלמותו, ללא דילוגים.


[20]

כ. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ד סעי' י' ובהערה ל"ג) עפ"י הרבה פוס', וכן מתבאר מהחלטת הרבנות הראשית [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. וכן הורה לי למעשה הגר"ש ישראלי זצ"ל, שגם ביום ירושלים יש לומר ההלל באמצע התפילה, במקום הקבוע שאומרים אותו בתפילה, ולא בסופה. ואם לא כן, הרי זה כאמירת מזמורי תהילים בסוף התפילה. והוסיף, שכן הדין גם לאומרים אותו בלא ברכה – שגם הם יאמרו ההלל מיד לאחר שמו"ע, ולא ידחוהו לסוף התפילה. עכת"ד. כדלקמן בנספחים (נספחב').


וע"ע לעיל (בפ"ד הערה ל"ג) מה שכתבנו בשם הרה"ג מאיר בר-אלי שליט"א, גבי הסוברים שיש לומר ההלל דווקא בסוף התפילה. עיי"ש.


[21]

כא. לא מצאתי אפילו פוסק אחד הסובר לומר הלל ביום ירושלים בלילה. ואדרבא, אפי' הסוברים לומר הלל בליל יוהע"צ, סוברים שלגבי יום ירושלים אין לאומרו בלילה. שכן נראה מדברי הגר"ש גורן זצ"ל בכ"ד, אף שלא כתב כן בהדיא. וכן לא מצינו שלד' רבנו הגרצי"ה זצ"ל יש לאומרו בלילה. ובפרט שאף בזמן הנהגתו את הישיבה לא נהגו לומר הלל בליל יויר"ו. גם הגר"ד ליאור שליט"א – למרות שסובר שבליל יוהע"צ יש לומר הלל, ואף בברכה, מ"מ גבי יויר"ו כ' בהדיא שאין לאומרו [דבח"ב (ח"ב עמ' 273, סי' תקל"א. וח"ה דקכ"ח)]. וכן הודיעני הרה"ג שמעון לפיד שליט"א (ראש ישיבת אור עציון, וחתנו של הג"ר חיים דרוקמן זצ"ל), שבישיבת אור עציון אין אומרים כלל הלל בליל יום ירושלים. ואף בסידור הקיבוה"ד מבואר שביויר"ו א"א הלל בלילו.


נמצאנו למדים, שאף הסוברים שבליל יוהע"צ יש לומר הלל, ואפי' בברכה, מ"מ גבי יויר"ו לדעת כולם א"א כלל הלל בלילה.


וכן מבואר בהחלטות הרה"ר, כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג). וכן אמר לי הגר"א שפירא זצ"ל, שביום ירושלים אין לומר כלל הלל בלילה. עכ"ד. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל (כדלקמן בנספח ב'). וכן מתבאר מדברי שו"ת ישכי"ע (ח"ח בהשמטות, סי' ד' סק"ד). וכן מתבאר מדברי הג"ר יעקב אריאל שליט"א בשו"ת באהלה ש"ת (ח"ד עמ' 186), שאין לומר כלל הלל בלילה. וכ"כ חכ"א זצ"ל בסידור יריו"י (עמ' 10).


בשו"ת דבח"ב (ח"ה דקכ"ח) הסביר, שלמרות שלפי דעתו יש לומר הלל בליל יוהע"צ, מ"מ אין כן הדין גבי יויר"ו. והטעם, משום שבני"ד לא קיים טעמו של הגר"ש גורן זצ"ל (שחלות הכרזת המדינה נכנסה לתקופה בלילה). ומ"מ הוסיף הגרד"ל שליט"א, שגם בתפילת הלילה יש להוסיף מזמורי הודיה. עכ"ד.


[22]

כב. כמו שבס"ד כתבנו לעיל בפרקנו (בהערה י"ד). וע"ע לעיל (פ"ד הערה מ').


[23]

כג. עיי"ש בפ"ד שזו מחלוקת.


[24]

כד. עיי"ש שבס"ד דננו האם חיוב הלל זה הינו מדאו' או מדרבנן. והאם חיוב אמירתו הינו גם לדורות. ובס"ד נראה דה"ה גם לגבי ההלל ביום ירושלים.