נספח ד: מכתב אל הגר"א שפירא זצ"ל
מכתב לרב חשוב אחד בענין היתר מכירה
(תשובה לשאלות שבנספח הקודם)
לכבוד הרה"ג... שליט"א
קבלנו מכתבו החשוב שבו כתב מספר הערות על האמור בחוזר בענייני שמיטה שי"ל על ידנו, והנה מה שנראה להעיר על דבריו.
א) במחילת כת"ר, בדבריו מתגלה כי אינו בקי כלל בכל האמור בפולמוס השמיטה, וטעה בדברים פשוטים ובעובדות פשוטות. לא נכון שהראי"ה קוק הוא שהמציא את היתר המכירה של העפר בלבד עד עומק היניקה, ומשום זה השיג על מה שכתבנו שהיתר הר' יצחק אלחנן נמשך מאה שנה. הרב קוק לא המציא כלל היתר זה ולא שלו הוא, ואף בכלל לא המציא היתר חדש, אלא בנה הכל על יסוד ההיתר הראשון לפני מאה שנה. ההיתר של מכירת העפר הוא של ר' נפתלי הרץ הלוי, הרב של יפו. ובעיקרון הוא ההיתר של הגרי"ל דיסקין זצ"ל. והיתר זה נתחדש בשנת השמיטה הראשונה, והובא כהצעה במקום הצעת ר' יצחק אלחנן. ואחרי חידוש היתר זה כתבו גדולי ירושלים להגרי"א שעתה עם היתר זה שנראה להם נוח יותר מהיתר של רי"א, הוא מתבקש לגנוז את ההיתר שלו ולהסתפק בהיתר השני, והגרי"א סרב ועמד על דעתו. ובשנת השמיטה השניה חזר על ההיתר שלו דוקא. כפי הנראה, הרב נפתלי הרץ בא בהיתר זה לבטל את ההשגה על "לא תחנם", אבל מאידך דעת רי"א היה שזה לא... כפי שכתב כת"ר שאין במכר הזה משום הפקעת קדושת הקרקע, ועל שני הנימוקים הנ"ל נו"נ חכמים בפולמוס זה.
ועכ"פ נכון ששני ההיתרים הם לא של הראי"ה קוק, והראיה לכך שצרף את שתי דרכי המכר במכירה בשנת השמיטה. וכפי שיראה בסיס ההיתר היא של רי"א, והראי"ה רק כתב אחרי דרך המכירה של רי"א גם דרך המכירה של רנ"ה. הרה"ר כיום תקנה כמה דברים בדרך המכירה של רנ"ה.
ב) אין זה נכון כלל שהנימוק העיקרי שההיתר הוא רק בדיעבד הוא מכח לא תחנם. שאם זה בגלל הלאו לא שייך לחלק בין לכתחילה לדיעבד. שאם מוכרין באיסור הרי זה מעשה איסור, אלא לא חששו לעבירה משום כמה וכמה נימוקים שסברו שכה"ג אין איסור כלל, שזה לטובת הישראל ולא לטובת הגוי, ועוד כמה וכמה נימוקים שלפיהם כה"ג אין כלל איסור של לא תחנם בכה"ג.
ג) אין להבין איך משפיע הדבר שכיום כמעט כל שטח ארץ ישראל ביד ישראל, ולכן נופל אחד מנימוקי הרב קוק. וכל הרואה יראה שאין זה נכון. וכבר פורסם בזה מ"ש הרצי"ה [כדלעיל בנספח א' ס"ק ה' - מ.ה.].
ד) ענין הארנונה וכחו היה שייך רק בזמן הטורקים, ואחרי תקופה זו לא היתה כבר שייכת טענה זו, ולא על זה סמכו עד היום, כי זהו נימוק שולי.
ה) לא הזכרנו בעיה של אי עביד לא מהני משום "לא תחנם". כמדומני שאיש לא הזכיר זאת, שהרי גמרא מפורשת היא שיש קנין לגוי לקנות קרקעות בא"י.
ו) כת"ר מסופק אם עפ"י דינא דמלכותא מותר להטיף לקנות מישראל ולא מעכו"ם. לנו ספק כזה מדינא דמלכותא אינה שוה ולא כלום כלפי המצוה דאורייתא שמצוה לקנות מישראל ולא מנכרי. וזה נכון מ"ש באות ח' על רצון השלטונות לשמור על שקט במגזר הערבי, ואין זה נאה לכם להשתמש בנימוקים כאלו לגבי מצות, שכאילו המצוות בטלות משום רצון השלטונות או תגובת גב' אלוני [ההדגשה על ידי העורך].
ז) מה ענין מזוזה לשמיטה.
ט) גם אם יש מצוה להחיות גר תושב אבל דין מצוה של לקנות מישראל ולא מנכרי כולל גם גר תושב.
י) כת"ר מודה שיש חוק בכנסת המכיר במכר בלי טאבו, אבל כת"ר מסופק אם בתי המשפט היו פוסקים לפי החוק הזה. אין להבין בשום אופן מה ועל סמך מה שכתב שהוא מסופק אם בתי משפט יפסקו לפי חוק כנסת ואין זו השגה כלל. וכל יודע משפט יאמר לך שחוק הכנסת מחייב את בתי המשפט.
ביקרא דאורייתא
ועדת השמיטה