[1]א. הא דפושטים הטו"ת לאחר מנחה, כ"כ בהל"ח (פכ"ז סל"א).
ובענין פשיטת הטלית, אמנם לפי הפשט אין איסור להשאר מעוטף בטלית, אך לפי הקבלה יש קפידא בדבר. דמש"כ בגמ' במנחות דלילה לאו זמן ציצית, כבר פירש האריז"ל שהכוונה דוקא לטלית גדול. אך כשלובש ט"ק בלילה מקיים בזה מצוות ציצית.
ועד כמה צריך לפשוט הטלית גדול כדי שלא יחשב שמעוטף בה. ר' כה"ח (סי' י"ח סקי"א) שדי שמורידה לכתפיו, כבר בכך חשיב שאינו מעוטף בה. ור' בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פי"ב הערה א') דעת הגר"מ אליהו שליט"א ע"כ. וע"ע בשו"ע (סי' ח' ס"ב) האם מצוות ט"ג מקיימה דוקא כשהט"ג על ראשו. ואכמ"ל.
וכאמור, כ"ז רק לפי הקבלה, כדי שלא יחשב שלובש ט"ג. אך לפי הפשט אין בעיה להמשיך ללבוש הט"ג בלילה. ומ"מ ממילא המנהג שפושטים הטו"ת לאחר מנחת ט"ב (ורק במוצאי יוה"כ יש הנשארים מעוטפים בטלית גם בערבית).
[2]ב. אין מוסיפין דבר בתפילת ערבית זו (וראה בהערה הבאה). אך מ"מ בס"ד נלע"ד שמתפללים בה בלב עצוב, דהא רובו של היכל נשרף ביום זה, וכדלקמן בפרקנו (סעי' ז').
[3]ג. עיי"ש שכתבנו שיש לומר: "רבון כל העולמים... בזמן שביהמ"ק קיים אדם חוטא ומקריב קרבן... יהי רצון שחלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך" וכו'. ואומרים זאת במנחה. ואם לא אמר זאת במנחה יאמר זאת בערבית ב"אלקי, נצור".
[4]ד. כנ"ל (בפרק ד' הערה ה' ובפרק ו' סעי' ב' והערה ג') עפי"ד רב חסדא בתענית (די"ב) והרא"ש שם. וכ"פ בשו"ע (סי' תקס"ב ס"א) דכל תענית שלא שקעה עליו החמה, דהיינו שלא השלימה עד צה"כ, אינה תענית. ע"כ. וזה שלא כביוה"כ (סי' תרכ"ד ס"ב) דבעי תוספת אחר צה"כ. עיי"ש בפ"ו המקורות.
ולגבי נעילת הסנדל, הרי אפי' שמתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים של צאת ט' באב, מ"מ אסור מדינא בנעילת נעלי עור אחר ערבית זו עד צה"כ (כה"ח סי' תקנ"ד סק"ח). וע"ע כה"ח (סי' תקנ"ד סק"א). ויש להעיר, שעולה מדברי הפוס' הללו, שמותר להתפלל ערבית במוצאי ט"ב אע"ג שקורא בה ק"ש ואומר "שיר למעלות", ולכאו' הוי כאמירת ד"ת, אלא שסדר היום מתיר זאת אע"ג שאפשר היה שלא יתפלל זאת אלא אחר צה"כ.
[5]ה. הנה בד"ז רבו הדעות והשיטות לגבי סוף היום בכלל, ובפרט גבי צאת התעניות (יוה"כ, ג' תעניות וט"ב), ואף גבי ט"ב בלבד ישנן דעות רבות. נביא רק דעת כמה מאחרוני דורנו בני"ד:
בילקו"י (מועדים. עמ' 586 סכ"ח) כ' שבמוצאי ט"ב יש להמתין 20 דק' אחר השקיעה ואז שרי לאכול.
בלוח א"י כ' שגבי תעניות דרבנן די להמתין 17 דקות אחר השקיעה וזה צאת הצום. אמנם בט"ב צאת הצום הוא אחר 26 דק' מהשקיעה.
בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז) הב"ד לוח א"י, וכ' מנהג א"י הוא 30 דק' אחר השקיעה. ומנהג בעלז 50 דק' אחר השקיעה.
בס' בירור הלכה (תנינא. סי' תקס"ב) כ' שסוף הצום בתעניות בקיץ הוא 34-35 דק' מהשקיעה, ובחורף 27 דק' מהשקיעה. הב"ד בפסתש"ו (סי' תקס"ב סק"א). אמנם נראה שאין להכליל כל התעניות של החורף, דיש נ"מ גדולה בין ג' תשרי לי' בטבת.
בשו"ת דברי יציב (הלברשטאם. או"ח ח"ב סי' ר"ל) כ' שבט"ב יש לשמור זמן ר"ת, ולכן צריך להמתין יותר משעה אחר השקיעה.
בשו"ת שבט"ה (ח"ו סי' ע"ב) כ' שאף המחמירים כר"ת וגם בדברים מדרבנן, אם הם חלשים יכולים לאכול בזמן ביה"ש דר"ת שהוא שלושה ורבע מילין אחר השקיעה, שאז לגאונים כבר לילה.
באג"מ (ח"ד סס"י ס"ב, וחיו"ד ח"ב סי' ע"ט), כ' דבעי להמתין 50 דק' אחר השקיעה. ומי שקשה לו די ב-41 דק'. ומ"מ כתב זאת לגבי האופק בארה"ב (הב"ד פסתש"ו סי' תקס"ב סק"א).
בס' נט"ג (ביהמ"צ, ח"ב פרק פ"ו ס"ג) כ' שבא"י ישנם מנהגים שונים: 24 דק' אחר השקיעה, 36 דק', 40 דק', 50 דק', 72 דק'.
וע"ע בענינים אלה מש"כ בס"ד בספר מקראי קודש הל' יוה"כ (פי"ב הערות ט"ו, ט"ז, אך שם מחמירים יותר דמישתעינן בכרת) ובשאר ספרי מקו"ד. ואכמ"ל.
[7]ז. לוח א"י, ובשמו בלוח דבי"ב. וכעין זאת בשש"כ (פמ"ו הערה מ"ה) בשם הגרשז"א זצ"ל (שהמנהג להחמיר ולחשב ביה"ש עד 25 דק' אחר השקיעה). וע"ע שם (פנ"ח סעי' א'-ד'). וכ"כ בנט"ג (הנ"ל, 24 דק'). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לענין מילה בשבת אדמו"ר זללה"ה (היינו הגרש"ז אוירבך זצ"ל) מחמיר בקיץ עד כ"ח דקות אחרי השקיעה. עכ"ל.
[8]ח. גבי שלושים דק', כ"כ בלוח דבי"ב שכן המנהג בא"י. וכ"כ הגרא"ח נאה זצ"ל בס' שיעורי מקוה (דף קפ"ד) לגבי הקיץ. וכ"ד הגר"מ אליהו שליט"א גבי סוף התענית ביוה"כ (כמבוא בס"ד בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ פי"ב הערות ט"ו-ט"ז).
ומה שכתבנו שי"א 35 דק'. כ"כ בספר בירור הלכה ובנט"ג הנ"ל (בהערה ה'). וכ"כ בס' מעשה ניסים (גבי יוה"כ. כמובא במקו"ד הל' יוה"כ שם).
[9]ט. לוח דבי"ב (בעלז) וס' נט"ג הנ"ל (בהערה ה').
[10]י. מה שכתבנו שיש מחמירים כר"ת, כ"כ בשו"ת דברי יציב ונט"ג הנ"ל (בהערה ה').
ומה שכתבנו גבי המנהג הרווח פה בארה"ק, זאת עפ"י המבואר לעיל בהערה ח'.
[11]יא. פשוט. ור' אג"מ (הנ"ל בהערה ה'), נט"ג (שם פרק פ"ו ס"ב) ופסתש"ו (סי' תקס"ב סק"א).
דין השוהים בארצות הצפוניות לענין סיום התענית, ר' מש"כ בס"ד בספרנו הל' ג' תעניות (פ"ג הערה י"ח ס"ק 10).
[12]יב. עפ"י מה שכתבנו בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פי"ב הערה י"ז). וע"ע לעיל (פרק ה' סל"א).
[13]יג. גבי זמן סיום הצום לטסים במטוס (האם אזלינן בתר צה"כ כפי הנראה במטוס או כפי הנראה מהקרקע שתחת המטוס, שזה כמובן זמן יותר מוקדם), ר' בספרנו מקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ג הערה י"ח ס"ק 9).
זמן סיום הצום לעובר את קו התאריך ממז' למערב, ר' מקו"ד הל' ג"ת (פ"ג הערה י"ח ס"ק 11).
[14]יד. איתא בגמ' תענית (דכ"ט,א'): בשבעה (באב) נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי ושמיני. ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר: "אוי לנו כי פנה היום, כי ינטו צללי ערב". והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן, אתחלתא דפורענותא עדיפא. ע"כ. והינו שתקנו התענית דוקא ליום תשיעי באב משום שהתחלת הדליקה היתה בו לעת ערב.
[15]טו. כרבי יוחנן, וכנ"ל בהערה הקודמת.
[16]טז. איתא בירו' שרבי אבין ציים ט' ויו"ד (צם בתשיעי באב ובעשירי בו). רבי לוי ציים ט' וליל יו"ד, מפני שלא היה בו כח לצום כל יום יו"ד. והב"ד הטור (סי' תקנ"ח). וראה מה שכתבנו במבוא לספר זה.
עלתה שאלה בביהמ"ד, כיצד ידעו שרבי אבין ציים ט' וי', וה"ה לגבי רבי לוי, הרי קיי"ל עפ"י הירו' דחגיגה (וכ"פ התשב"ץ והשו"ע בסי' תקפ"ה ס"ו) שהמתענה ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח שהוא מתענה הוא נענש ע"כ. וי"ל בפשטות שח"ו לחשוד באמוראים שפרסמו זאת כדי להשתבח. אלא כנראה ע"י הכרח כלשהו נודע הדבר לתלמידיהם, וכמש"כ שם המ"ב (סקי"ד).
[17]יז. כ"כ הטור (סי' תקנ"ח).
[18]יח. עלינו לדעת, שמעיקר הדין - מדינא דגמ' - אחר ט"ב מותרים בכל. והכי איתא בגמ' בתענית (דכ"ט,ב' - ד"ל,א'): אסור לספר (היינו להסתפר) ולכבס מר"ח (אב) עד התענית. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל החודש כולו אסור. רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד... אמר רבא: הלכה כרשב"ג. ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר. ותרוויהו לקולא. עיי"ש בגמ'. ופרש"י, שהלכה כר"מ דלפניו ולא לאחריו, ובאותה שבת. אבל קודם אותה שבת אפילו לפניו מותר. ע"כ. והיינו שרבא פוסק שלאחר התענית מותר מיד. וכן כתבו הפוס' שכך הוא מדינא דגמ'. אלא שהפוס' במשך הדורות החמירו בהא, וכדלקמן בס"ד בפרקנו.
ומ"מ כתבו הפוס' שליל י' באב קיל מדיני ר"ח אב ואילך עד התענית. שכ"כ המאמ"ר, המ"ב (סי' תקנ"ח סק"ב), כה"ח (סק"ה) וש"א. דמדינא לילה זה מותר בכל [הפוס' הנ"ל. וכ"כ ביחו"ד (ח"ה סי' מ"א עמ' קפ"ה) שלכל הדעות אין בזה איסור מן הדין אלא מנהג בעלמא. עיי"ש. וכן מבואר למעיין בטור ובשאר הראשונים. אמנם יש לעיר שבמחזור ויטרי (סי' רס"ו) כותב שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור לספר ולכבס בין לפניו ובין לאחריו, ורק בחמישי שלאחריו התירו מפני כבוד השבת. וכן מובא בסידור רש"י (סי' ת"ט), וזה לכאו' לא כמסקנת רבא שאין הלכה כרשב"ג בני"ד. אמנם נראה ששאר הראשו' לא ס"ל הכי ומסכימים שמעיקר הדין שרי לאחר ט"ב].
[19]יט. שכן עולה מדברי מרן (בסי' תקנ"א ס"ד ובסי' תקנ"ח) שלא הזכיר כלל איסור רחיצה אחר ט"ב. וכ"כ ביחו"ד (ח"ה סי' מ"א) עפ"י הכנה"ג והמאמ"ר. וכ"כ בילקו"י (עמ' 586 סכ"ט. והוסיף שמותר במוצאי ט"ב וא"צ להחמיר עד למחרת).
ומה שכתבנו שכ"ה במים חמים ובסבון, כ"כ ביחו"ד (ח"ה סי' מ"א עמ' קפ"ה) גבי מים חמים. וברור שכ"ה גם גבי סבון, דאין בזה איסור רחיצה כלל.
[20]כ. שכן נראה מכה"ח (סי' תקנ"ח סק"ו) שהביא רק דברי המחמירים בזה [וזאת אי אמרינן שכה"ח הינו פוסק ולא מלקט. וכמש"כ כה"ח עצמו בהל' סוכה (בסי' תרל"ז סק"ה), שאם הוא מביא דעה מסוימת הריהו פוסק כמותה. והבאנו דבריו בכמה דוכתי בקונטרס זה]. וכ"פ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ט ס"ג), שלא להתרחץ עד חצות היום (ואמנם הוסיף שכשהשעה דוחקת מותר במוצאי ט"ב). וראה מש"כ מרן הגחיד"א במחב"ר (סי' תקנ"ח סק"א).
[21]כא. כ"כ הרש"ל בתשובה (סי' צ"ב), הב"ח, המ"א, א"ר, המ"ב (סי' תקנ"ח סק"ג) וש"א (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ח סק"ו). וראה במ"ב (סי' תקנ"א סקל"ז) שכתב שמדינא אין דברים אלה אסורים, אלא מותרים מיד אחר ט"ב, וממנהגא נהגו עד חצות היום.
[22]כב. המאמ"ר (הג"ר מרדכי כרמי זצ"ל, שהיה ספרדי. ואע"ג שחי בצרפת, מ"מ משפחתו מוצאה ממגורשי ספרד), כתב שמסתימת מרן והרמ"א בסי' תקנ"ח ובסי' תקנ"א (ס"ד) מבואר דס"ל דשרי מיד במוצאי ט"ב רחיצה ותספורת, ואפי' מצד מנהג כשר א"צ להחמיר בזה אלא רק בבשר ויין. הב"ד הבה"ל (סי' תקנ"ח ד"ה "עד"). וכן כתוב כבר בס' המנהגים (לרבי אייזיק מטירנא. מהדו' מכון ירושלים עמ' פ"ה. הב"ד בבירור הלכה, לתענית דכ"ט ע"ב, בהוצאת מכון הלכה ברורה שע"י ישיבת "מרכז הרב"). אמנם הבה"ל שם הסיק שמ"מ קשה להקל בזה משום שכמה מאחרוני זמננו העתיקו את דברי הרש"ל למעשה (והיינו להחמיר). לפי"ז נראה שבאמת מרן הח"ח ס"ל להחמיר, משום שד' רוב האחרו' כד' הרש"ל. אלא שנראה שמש"כ בלשון "קשה להקל" (ולא כתב "אסור" או "אין להקל") רצה לפתוח פתח שבמקום צורך גדול ובשעה"ד אשכנזי המיקל בזה יש לו ע"מ לסמוך. וראה לקמן בפרקנו בסעי' י"ט שישנם כמה פוס' אשכנזים המקילים ברחיצה, כיבוס, תספורת ותגלחת כבר מליל מוצאי ט"ב, כשט"ב חל ביום ה', וכ"ז לכבוד שבת. וא"כ רואים שבמקרים מיוחדים הקלו הפוס' בזה מיד בסוף הצום. ולפי"ז נראה שלמעשה בשעה"ד גדולה (כגון יולדת שלא התרחצה בט"ב. מעוברת, איסטניס, ואולי אף מי שקשה לו מאוד) גם אשכנזים יכולים לסמוך ע"ד המאמ"ר בזה ולהתרחץ מיד במוצאי התענית. והרי הפוס' כבר הקלו ליולדת בבשר ויין, כדלקמן (בהערה ל"א). והרי הבשר לא מחזק אותה מיידית ובכ"ז התירו, א"כ כ"ש רחיצה שהנאתה מיידית. ובפרט שכ"ז מדובר בדבר שעיקרו (דין ט"ב) הינו מדרבנן ומדינא דגמ' אין שום איסור אחר ט"ב, לא אכילת בשר ושתיית יין, לא כבוס, לא רחיצה, ולא תספורת. הכל מותר מעיקרא. לכן בשעה"ד יש לנקוט להקל. כך בס"ד נלע"ד. ומ"מ מי שצריך לעשות אחד מהדברים הללו ויש לו שעת הדחק, עדיף שישאל רב-פוסק לגבי כל מקרה לגופו ולא יסמוך על הדיוט כמוני.
בירו"ב (ביהמ"צ, תשובה ר"נ) כתבו בשם הגר"א נבנצל שליט"א גבי מי שקשה לו שלא לרחוץ גם במוצאי התענית (שהרי לא התרחץ כל השבוע וכו') ורוצה להתרחץ ביום י' בבוקר, ושוב יתרחץ ביום י' באב אחה"צ לכבוד שבת, המותר. וענה הגרא"נ שליט"א שבבוקר יום י' (שחל בע"ש) מותר להתרחץ רק רחיצה שהיא לכבוד שבת. עכ"ד.
[23]כג. שכ"כ הרש"ל. כנה"ג. מ"ב (סי' תקנ"ח סק"ג). כה"ח (סק"ו) וש"א. והיינו שרחיצה שאסורה בט"ב ודאי שרי, ואסורה רק רחיצה במרחץ (ר"ל גם באמבטי ומקלחת. וכבר חלקו האחרו' על מי שרצה לחלק ולומר שרק רחיצה במרחץ ציבורי אסורה. וצודקים החולקים. דחילוק זה אין לו טעם וריח. וכ"כ להחמיר בנט"ג).
ומה שכתבנו גבי נט"י על כל היד, ראה ע"כ בהערה הבאה.
ומה שכתבנו גבי רחיצת הפנים והפה, כ"כ בהל"ח (פכ"ז סל"א). וכן עולה מהכלל שכתבו הרש"ל, הכנה"ג וש"א.
[24]כד. כ"כ הבא"ח, הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז סל"ב). פסתש"ו (סי' תקנ"ד הערה 66). לוח א"י. לוח דבי"ב (בעלז) וש"א.
[25]כה. כפי שכתבנו בס"ד לעיל (בהערה י"ח), מדינא דגמ' שרי אף אכילת בשר ושתיית יין מיד במוצאי התענית וכ"כ המ"ב (סי' תקנ"א רסקל"ו) וש"פ. אמנם המהרי"ל בתשובותיו (סי' קכ"ה) כ' שנראה לו שיש למנוע שלא לאכול בשר ולשתות יין במוצאי ט"ב דחוי (היינו ליל י"א) למי שכל מוצאי ט"ב (שאינו דחוי) נמנע מבשר ויין. דאפי' מי שאוכל ביום י' בשר, יש שנמנעים במוצאי ט"ב משום חומרא דתענית ואבילות של יום, ושייך לבין המצרים [ראה לעיל בהערה י"ח שמזה למד המאמ"ר (רס"י תקנ"ח) שליל מוצט"ב קיל טפי מדין תשעת הימים ] הב"ד מרן בב"י והרמ"א בד"מ הארוך (סי' תקנ"ח). והוסיף בד"מ (שם) בשם הגמ"י, שיש בני אדם מתענין מבשר ויין עד חצי יום עשירי. ונראה שעפי"ז כ' בטור (סי' תקנ"ח) שמנהג כשר שלא לאכול בשר בליל עשירי ויום עשירי (עיי"ש מה שהמשיך, וכיצד פירש אותו הב"ח, וכדלקמן בפרקנו סעי' י"ב). וכ"פ מרן בשו"ע (סי' תקנ"ח ס"א): מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי. והרמ"א כתב: ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר (עפ"י הגמ"י הנ"ל). ור' כה"ח (סי' תקנ"ח סק"י).
והטעם כתב מרן שם, משום שנשרף ההיכל משקיעת החמה של כניסת יום י' באב ובמשך כל יום עשירי (לכן לדעתו יש להמנע מבשר ויין במשך כל יום י').
ומה שכתבנו שכ"ה גבי כל סוגי הבשר. אמנם לא מצאתי בפוס' שכתבו כן בהדיא, אך כך בס"ד נלע"ד מדלא מצינו שחילקו בזה. ובפרט שי"א שאפי' שאר מאכלים לא יאכל אלא רק כדי להשיב את הנפש (כדלקמן בפרקנו סעי' י"ב). ואע"ג שנראה שאין ד' רוה"פ להחמיר בזה, מ"מ לפחות בכל סוגי הבשר יש להחמיר. ואע"ג שכתבנו לעיל שלילה זה קיל טפי מימי ביהמ"צ, אך מ"מ גבי ביהמ"צ קיי"ל שכל סוגי הבשר אסורים (כמו שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ביהמ"צ פרק א' ס"ה). ומנין לנו שבני"ד יש להקל למעשה ולהתיר חלק מסוגי הבשר, לכן כתבנו בס"ד שהדברים אמורים בכל סוגי הבשר.
[26]כו. המ"ב (סי' תקנ"א רס"ק ל"ו) כתב שמדינא שרי מיד. וכן כתבנו לעיל בהערה י"ח. אך מ"מ מצד המנהג אסור הדבר עד חצות היום. שכ"כ הרמ"א (סי' תקנ"ח ס"א) והמ"ב (סי' תקנ"א סקל"ז).
[27]כז. מרן (ס' תקנ"ח ס"א), שזה מנהג כשר. ולכן לא כתבנו שלספרדים אסור הדבר, אלא רק שנמנעים הם מלאוכלו. וכ"פ בהל"ח (פכ"ט ס"ב), ילקו"י (עמ' 586 סכ"ט) וש"א. והטעם, כנ"ל בהערה כ"ה. וראה לעיל בהערות י"ח וכ"ו, שמעיקר הדין מדינא דגמ' היה מותר הדבר כבר מסיום התענית.
[28]כח. הטור כתב (בסי' תקנ"ח) ש"מנהג כשר שלא לאכול בשר בליל עשירי ויום עשירי רק להשיב הנפש, שיהא קרוב לעינוי". עכ"ל. וכ' ע"כ הב"ח, שנראה שר"ל "דאפי' שאר מאכלים לא יאכל רק כדי להשיב הנפש, אבל לא קאי אאכילת בשר, דבשר אין לאכול כלל" . עכ"ל. הב"ד השכנה"ג וכה"ח (סי' תקנ"ח סק"ב).
[29]כט. הט"ז (סי' תקנ"ח סק"א) כ' ע"ד הב"ח הנ"ל דהשו"ע לא ס"ל לפרש כב"ח את ד' הטור ולהחמיר במאכלים אחרים, דאין שמחה בלא בשר. הב"ד הא"ר וכה"ח (שם). אמנם ק"ק ע"ד הט"ז, דאם לא מפרשים כב"ח את ד' הטור, יוצא שמותר אף בשר, ובלבד שישיב הנפש. והיינו שמותר קצת בשר, אך הרי ברור שהשו"ע לא מתיר בשר לא מיניה ולא מקצתיה. אז א"כ לכאו' חייבים לפרש את הטור כדברי הב"ח. וצ"ע. ומ"מ ברור שלד' הטור (ולא מצינו מי שחולק עליו בהדיא. ואף שמרן לא כתב בשו"ע את לשון הטור, מ"מ כך רוח דבריו בסי' תקנ"ח) אין לאכול אלא כדי להשיב הנפש מהתענית הארוכה.
ועפי"ז רע עלי המעשה, שבהיותי בצעירותי במקום מסוים , בכל שנה ושנה בני השכבה הצעירה היו נוסעים לעיר הסמוכה במוצאי ט"ב כדי "לבלות" ולאכול גלידה. וזה הפך לכעין "מנהג" (שכידוע הוא אותיות "גהנם"). וברור שלא רק שאין זה מתאים לאופיו של יום (יום שרובו של היכל נשרף בו), אלא שגם באכילה זו אין רק כדי "להשיב את הנפש". ואף שלא מצינו איסור מפורש בשו"ע לאכול גלידה במוצאי ט"ב, מ"מ לד' הב"ח והכנה"ג ודאי אסור הדבר, וגם לט"ז שמיקל באכילת שאר המאכלים מדינא, מ"מ נראה שיודה שאין רוח חכמים נוחה מאותם הנוהגים כך. והסתפקתי שמא אולי חכ"א התיר להם זאת כדי שלא יאכלו באותו לילה בשר צלוי (הקרוי בלשון הגמ' "בישרא אגומרי", ואילו בפי המון העם נקרא "בשר על האש") שזה אסור ממש מדינא דהשו"ע. וקרוב הדבר למש"כ דמוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות, ואל יאכלו בשר תמותות נבלות (קידושין דכ"א,ב'-דכ"ב,א').
[30]ל. שכ"כ להתיר המאמ"ר, בה"ל (סי' תקנ"ח ד"ה "שלא"), כה"ח (סק"ד) וש"א. והיינו שזו קולא גבי יום י' באב טפי מימי ביהמ"צ שג"ז אסור. כמו שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ביהמ"צ (פ"א ס"ו). וע"ע כה"ח (סי' תקנ"א ס"ק קמ"ב וקנ"ב).
[31]לא. כ"כ גבי יולדת, הא"ר, שע"ת, וכה"ח (סי' תקנ"ח סקי"א), שמותרת בבשר ויין. והטעם, דאינו אסור בלילה זה אלא מצד המנהג (הפוס' הנ"ל). והוסיפו שכ"ש כשט"ב נדחה ליום א' ומתענה, שמותרת בבשר ויין. ע"כ.
ומה שכתבנו להתיר כן גם לחולה או לאדם חלש, כ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ט ס"ז) עפ"י הפוס' שהקלו ליולדת.
ויש להעיר שהפוס' הנ"ל הקלו לא רק גבי בשר אלא גם גבי יין. ואני כשלעצמי לא כ"כ זכיתי להבין מדוע להקל להם ביין. דא"ת משום שהיין בדורות הקדמונים היה המשקה העיקרי (חוץ ממים), אך הרי מדובר פה בהיתר של האחרונים בדורות אלה, שבהם ישנם משקים רבים אחרים. וא"ת שהרי כבר כ' הרמב"ם (פ"ד מדעות הי"ב) שהיין טוב לזקנים, מנין שבאנשים זקנים עסקינן (וודאי שביולדת לא מישתעי בזקנה). ועוד שהרי קיי"ל שלא כל מש"כ בפרק זה בהל' דעות הינו להלכה (כך שמעתי מאחד מגדולי הדור). ועוד, הא קיי"ל שאין דרכה של אשה לשתות יין (ראה כתובות דס"ה,א'). אלא שלגבי יולדת יש דוקא צד להקל בשתיית יין, דקיי"ל שהיין יפה לחלב (כתובות דס"ה,ב'). ומ"מ למעשה הקלו הפוס' הללו גם גבי יין, ולכן יולדת, חולה או חלש הצריך יין לצורך גופו, רשאי לשתות יין.
[32]לב. מ"א. י"א. ח"א. דה"ח. מ"ב (סי' תקנ"ח סק"ב). כה"ח (סק"ה).
[33]לג. כתבו המ"א והא"ר, שהסעודה שעושים בלילה שלפני החתונה, אם באותו מקום לא שולחים באותה הפעם סבלונות, לא מיקרי סעודת מצוה ואין לאכול בשר באותה סעודה. והוסיף הא"ר בשם זקנו מהר"ש ז"ל, דאפי' במקום שאין שולחים סבלונות, מותר לחתן ולכלה ולהוריהם לאכול בסעודה זו בשר. הב"ד מ"ב (שם סק"ב), כה"ח (סק"ה).
ועוד כתבו הפוס', שסעודת סיום מסכת חשיבא סעודת מצוה (רמ"א יו"ד סי' רמ"ו סכ"ו). ור' מה שכתבנו בס"ד ע"כ במקו"ד הל' ליל הסדר. ועוד בגדר סעודת מצוה ר' בשד"ח ובש"א. וקיצרנו.
[34]לד. הא דהאשכנזים נמנעים רק עד חצות היום, ה"ז כנ"ל בסעי' י"א.
ומה שכתבנו גבי ת"ח ופרושים, כ"כ הא"ר ששמע מהב"ח להחמיר כל היום, ושכן ראוי שיעשו ת"ח ופרושים. וכ"כ מרן הגחיד"א במחב"ר שיראי שמים נהגו להחמיר כל היום. הביאו דברים אלה שע"ת וכה"ח (סי' תקנ"ח סק"י).
[35]לה. עיי"ש שיש הנמנעים יומיים מרחיצה, כיבוס, תספורת וגילוח, ושיש אף המתענים יומיים. עיי"ש פרטי דינים בהא.
[36]לו. גבי שתיית כוס של ברהמ"ז, אם רגיל בכך שרי אף בלילה זה [מאמ"ר. בה"ל (רס"י תקנ"ח ד"ה "שלא"). כה"ח סק"ד)].
דין שחיטה בט"ב לצורך סעודת מצוה, ר' לעיל (פ"ט סעי' ב') עפ"י מרן (סי' תקנ"ט ס"י) וכה"ח (סי' תקנ"ח סק"ג).
אותם שנהגו באיסור בשר ויין עד שבת "נחמו", אי בעי התרה כדי להקל להם שינהגו כעיקר הדין. ר' מ"ב (סי' תקנ"א סקל"ו) וכה"ח (סי' תקנ"א סקע"ד) בשם הפוס'.
[37]לז. כבר כתבנו לעיל (בהערה י"ח) שמדינא דגמ' מותרים בכיבוס, תספורת ושאר דברים בליל י' אב ואילך, וכרבא דס"ל כר"מ וכרשב"ג לקולא כתרוויהו. וכ"פ מרן (סי' תקנ"א ס"ד). וכ"כ המ"ב (סי' תקנ"א סקל"ו) גבי עיקר הדין. וכ"פ למעשה בילקו"י (עמ' 586 סכ"ט), והוסיף שא"צ להחמיר בזה עד למחרת.
ומה שכתבנו שכ"ה גבי לבישת בגדים מכובסים, ולא רק כיבוס הבגדים, משום שהפוס' הישוו דינם, כמבואר בסי' תקנ"א, ובספרנו מקראי קודש הל' ביהמ"צ. וראינו אח"כ שגם בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז) כתב כן.
במקום שנהגו להקל באכילת בשר בליל י', ואדם א' נהג להחמיר בכך בלילה זה. ועתה לא התגלח עד ליל י'. השרי להתגלח בליל י' בלי התרת נדרים. ר' כה"ח (סי' תקנ"ח סק"ט).
[38]לח. ראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (בנספחים, נספח ח' ענף 12) שלד' הרוב המכריע של הפוס' אסור להתגלח כלל במכונת גילוח, או שמותר דוקא במכונות גילוח מסוימות, והיינו שאף לדעת המקילים צריך שרב-פוסק יבדוק כל מכונה לגופה. וכ"ז משום שלד' פוס' רבים השימוש במכונות גילוח כרוך באיסור השחתת פאת הזקן שהינם איסורי דאו' רבים. עיי"ש באורך.
[39]לט. שכ"מ מכה"ח (סי' תקנ"ח סק"ו), מדהביא רק את דברי הפוס' האשכנזים המחמירים, ולא העיר על דבריהם כלום. ומשמע שמסכים להחמיר כמותם. וראה (בפ"ב הערה ו', ובעוד כמה מקומות) בקונט' זה שכתבנו שיש מחלו' אי כה"ח נחשב רק כמלקט או גם פוסק.
גם הגר"מ אליהו בהל"ח (פכ"ט ס"ג) פסק בזה כאשכנזים שאין להסתפר, להתרחץ ולכבס עד חצות ביום העשירי. וא"כ שני פוס' אלה החמירו אף לספרדים עד חצות היום. אמנם יש להעיר, שבהל"ח (שם) כתב שמי שהשעה דוחקת לו יכול להתרחץ ולכבס במוצאי ט"ב (ולא הזכיר קולא זו גבי תספורת ותגלחת). וע"ע מש"כ מרן הגחיד"א במחב"ר (סי' תקנ"ח סק"א).
[40]מ. אף לאשכנזים מעיקר הדין היה מותר לכבס ולהסתפר מיד בצאת התענית. שכן עולה מדברי המ"ב (סי' תקנ"א סקל"ז) שכתב שרק מצד המנהג יש להזהר בזה עד חצות היום. הלא"ה מעיקר הדין שרי. ואף הרמ"א (בסי' תקנ"א ס"ד) לא העיר ע"ד מרן שהיקל בזה.
אלא שבאמת כתבו האחרו' האשכנזים להחמיר בזה עד חצות היום. שכ"כ הרש"ל בתשו' (סי' צ"ב), וכ"כ הב"ח, המ"א, הא"ר, המ"ב (סי' תקנ"א סקל"ז ובסי' תקנ"ח סק"ג) ובבה"ל (סי' תקנ"ח ד"ה "עד").
אמנם יש להוסיף, שהמ"א (סי' תקנ"א סקט"ז) כ' שבמקום שנהגו להקל בזה מיד במוצאי התענית, רשאים להמשיך במנהגם, לכבס ולהסתפר מיד, דאין לנו לחייב יותר ממה שנהגו. הב"ד שע"ת, וכ"כ הא"ר (הב"ד כה"ח סי' תקנ"א סקע"ד).
[41]מא. כמבואר בס"ד לעיל בפרקנו (הערה כ"ב) עפי"ד המאמ"ר גבי תספורת ורחיצה. ועוד, שכל ד"ז (כל דיני ט"ב) הינו מעיקרא מדרבנן, ומדינא דגמ' הכל שרי אחר סיום התענית. ובאמת איסור תספורת, כיבוס ורחיצה הוא רק חומרא שכתבו האחרו' (לאפוקי מבשר ויין שהוזכר בראשונים כמנהג כמה מקומות בלבד) הרי שנראה שבשעה"ד אף אשכנזים יכולים להקל בזה, ובתנאי שלא יקלו בכך באופן קבוע וגורף כל שנה. אלא יקלו בכך באמת רק בשעת הדחק (וכגון שלא נשארו בגדים נקיים לילדים וכדומה) , כיון שכבר פסק מרן של ישראל, הח"ח, שיש להמנע מדברים אלה עד חצות היום.
יש להעיר שהבה"ל בשם המאמ"ר כתב בהדיא שהמאמ"ר היקל רק גבי רחיצה ותספורת, אך מטעמו (שהחמירו רק בבשר ויין) משמע שכ"ה גם גבי כיבוס לדעתו יש להקל.
בענין היוצא לדרך רחוקה כיצד ינהג בענין בגדיו שיכובסו, ר' מ"ב (סי' תקנ"א ססקל"ט).
[42]מב. מ"ב. מ"א. דה"ח. י"א. ח"א. מ"ב (סי' תקנ"ח סק"ב), כה"ח (סק"ה) וש"א.
ויש לדון אי שרי לשיר בפה בזמן זה. דלשמוע מנגינות מבואר בפוס' הנ"ל שיש להמנע. אך לשיר (שזה לא לשמוע אלא לכאו' חמור יותר), אולי יהיה מותר אם זה רק בפה. וכיון דקיי"ל שיום י' באב קיל טפי מימי ביהמ"צ, וכנ"ל בפרקנו, לכן יש לדון אי שרי. ומ"מ ראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ביהמ"צ (פי"ט ס"א) שרבים מהפוס' מחמירים שלא לשיר כלל בפה בביהמ"צ, ויש מי שמתיר עד ר"ח אב. וכ"ז החמירו הפוס' אע"ג שאמרו שלא כתוב הדבר בהדיא במקורות הקדמונים. ולכאו' ה"ה בני"ד, שיש להמנע משירה בפה, אע"ג שלא כתוב כן בהדיא בפוס', וזאת משום שהדבר לא ראוי.
[43]מג. מ"ב (סי' תקנ"ח סק"ב).
[44]מד. הל"ח (לגר"מ אליהו שליט"א. פכ"ט ס"ה). עיי"ש שכתב שכ"ה במשך כל הלילה וכל היום.
[45]מה. כן עולה מדברי הפוס' הנ"ל בהערה מ"ב.
[46]מו. הן לגבי רחיצה, תספורת וכיבוס, כתבו הרבה פוס' דשרי בשנה כזו להקדים, שה"ז לכבוד שבת. שכ"כ הרש"ל, המ"א, דה"ח, המ"ב (סי' תקנ"ח סק"ג), כה"ח (סק"ו) וש"פ. אך לא ברור מלשון הרש"ל והמ"א ממתי מותר.
ואכן הא"ר כתב שבני"ד מותרים הדברים משחרית. וכ"כ בשאלת יעב"ץ, בשע"ת, דה"ח וכה"ח (סי' תקנ"ח סק"ו). וכ"נ גם מדברי ערוה"ש (סי' תקנ"ח ס"ב). אמנם בעל עמק הברכה (סי' צ"ב סק"ג) כותב שכיבוס מותר מיד, ורחיצה ותספורת אסורים עד הבוקר. והגרי"י נויבירט שליט"א כתב במאמרו במוריה (תשרי תש"ל) שאף להסתפר מותר בלילה, ומש"כ בא"ר שמותר בבוקר אינו בדווקא, אלא הרגילות היא להסתפר בבוקר. הב"ד בבירור הלכה על תענית (דכ"ט,ב'). והגר"ע יוסף שליט"א כ' ביחו"ד (ח"ה סי' מ"א), שהן תספורת וכיבוס והן רחיצה, מותרים מיד בליל מוצאי ט"ב. וכ"כ בנו בילקו"י (עמ' 586 סכ"ט) שלספרדים הרי ממילא מותרים כל הג' דברים הללו מיד במוצאי ט"ב. ובמקרה זה מותר אף לאשכנזים לכבוד שבת. ובמקום צורך מותר לאשכנזים אף בליל י' באב. והגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (פכ"ט ס"ו) כתב שמותר לרחוץ להסתפר ולכבס מיד בבוקר של י' באב, ואם השעה דחוקה שרי כל ג' דברים אלה כבר במוצאי ט"ב.
יש להעיר שהתוס' בתענית (ד"ל,א') כתבו שאם ט"ב חל בחמישי בשבת, מותר לספר ולכבס אחר חצות היום ואילך מפני כבוד השבת, שאין להמתין עד ע"ש מפני טורח השבת. ע"כ. הב"ד מרן בב"י (סי' תקנ"א) ותמה ע"כ, כיצד נתיר לספר ולכבס בט"ב עצמו. ועוד הקשה מהברייתא בתענית (דכ"ט,ב') שאסרו זאת (לייט עלה אביי) אף כשט"ב חל בע"ש. וא"כ כ"ש כשחל בחמישי בשבת. ולכן הסיק מרן שאין לסמוך על הוראה זו של התוס'. והביא דבריהם ביחו"ד (ח"א סי' מ"א עמ' קפ"ו-קפ"ז בהערה). עיי"ש מש"כ בשם השכנה"ג. ואכמ"ל.
ומה שכתבנו שכ"ה גבי גילוח, משום שלכאו' שווה דינו לדין תספורת (וראה לעיל הערה ל"ח). וצ"ע אי יש להתיר גם לבישת בגדים מכובסים (הן שכובסו לפני ט"ב והן שכובסו אחריו והספיקו להתייבש) משום שלכאו' יש להתיר משום שדינם כדין כיבוס הבגדים עצמם דשרי [ראה בגמ' תענית דכ"ט,ב' מחלו' רב נחמן ורב ששת. וראה עוד כאן במקראי קודש הל' ביהמ"צ (פרקים ג' וו')]. אך מאידך אין זה צורך השבת ללבוש בגדים מכובסים כבר מבוקר יום השישי. ושמא יש להקל, משום שאם התרחץ לכבוד שבת כמעט לא יועיל לו הדבר אם אחר הרחיצה ילבש שוב בגדים מלוכלכים.
[47]מז. הל"ח הנ"ל בהערה הקודמת.
[48]מח. כנ"ל בהערה מ"ו עפי"ד הרב עמק הברכה, הגר"ע יוסף הגר"מ אליהו והגרי"י נויבירט שליט"א.
[49]מט. מה שכתבנו גבי שירים ומנגינות, משום שלא מצינו באף פוסק שהיקל גבי שירים במקרה של מוצט"ב שחל בע"ש. וגם מצד הסברא לא נראה להקל בזה. דמה שכתבו הרש"ל וסיעתו להקל יותר במקרה זה הוא בשל ההכנות לשבת, ככיבוס תספורת וכדו'. אך מדוע להקל בשמיעת שירים, מה זה מועיל להכנות לשבת אם ישמע ברדיו שירים ומנגינות בליל י' באב (חוץ אולי מהענין הסגולי של שמיעת שירי קודש בעת שמכין מאכלי שבת, כעין מש"כ שהקול יפה לבשמים. ואכמ"ל). ובכלל הרי מבואר בשו"ע (בסי' תק"ס ס"ג) שאין לשמוע מנגינות כל השנה (וכמבואר בס"ד בספרנו מקו"ד הל' ביהמ"צ פ"ז הערה א').
ומה שכתבנו שאין להקל בני"ד גם באכילת בשר ושתיית יין, כ"כ ביחו"ד (ח"ה סי' מ"א עמ' קפ"ז). וזאת שלא כספר מור ואהלות שכתב בשם הג"ר לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל שכוונת המ"א שבני"ד הכל שרי. אלא הגרע"י שליט"א חלק על דבריו שם ואסר אכילת בשר בע"ש אלא התיר רק לטעום התבשילים לצורך שבת (וכגון לראות אם יש בהם מספיק מלח וכדו').
[50]נ. כנ"ל בסוף ההערה הקודמת בשם יחו"ד. וראה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ביהמ"צ (פ"א ס"ז) שזו מחלו' הפוס' אי יש להתיר בביהמ"צ טעימת תבשילי השבת הבשריים.
ומה שכתבנו שמותר זאת ביום שישי, ולא כתבנו ממתי, זאת כיון שביחו"ד לא כתב במפורש ממתי מותר הדבר. אמנם נראה קצת מדבריו שם שכיון שהותר - הותר, ואף מיד בסיום הצום שרי. וצ"ע.
באמת מדברי הגרע"י ביחו"ד (ח"ה עמ' קפ"ז) נראה שמתיר אף את טעימת הבשר עצמו, מדכתב שם וז"ל: והמנהג הכשר שלא לאכול בעשירי באב נוהג גם כשחל בערב שבת, חוץ מטעימת התבשילים לשבת. עכ"ל. ומשמע שאף טעימת הבשר שרי. דאם רק תבשיל שיש בו בשר ואינו אוכל הבשר עצמו, הרי כבר כתבו כמה פוס' דשרי אף כשאינו חל בע"ש. וצ"ע. ואכן שאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א לגבי ט"ב שחל ביום חמישי, המותר לטעום ביום שישי את התבשילים של בשר לצורך השבת, לדעת אם הם טובים. וענה הגר"מ אליהו שליט"א שמותר לטעום את התבשילים. ושאלתי האם מותר לטעום ולבלוע גם את הבשר שבתבשילים. וענה הגרמ"א שמותר. ואמר שיש שני טעמים להתיר: א. בגלל שזו מצוה לטעום את התבשילים לפני שבת. ב. כיון שהבא"ח כתב שבבגדד היו שוחטים בט"ב כדי שיוכלו לאכול בשר בליל מוצאי ט"ב (ש"ר דברים סט"ו) הרי ניתן לצרף זאת לני"ד. ועוד התפלפל הגרמ"א שליט"א בענין מה חשיב מטעמת לענין ברכה ראשו' ואחרונה, ומ"מ לדינא הסיק שבמוצאי ט"ב מותר אף לטעום בטעימה ולבלוע מעט מהבשר שמבשלים לשבת כדי לראות אם הוא טוב. עכת"ד.
[51]נא. הרמ"א (בסי' תכ"ו ס"ב) כ' שאין מקדשין הלבנה לא קודם ט"ב ולא במוצאי ט"ב. ע"כ. וכ' הפוס' הטעם שאין מקדשין קודם ט"ב משום דשרויין באבלות (מ"א סי' תכ"ו סק"ד. כה"ח שם סקכ"ה). ואין מקדשין במוצאי ט"ב כיון שאין שרויין אז בשמחה (ד"מ. כה"ח סי' תכ"ו סקכ"ט). והוסיף בשע"ת (סי' תקמ"ט סק"ב) בשם העט"ז שאפי' קודם שבת "נחמו" לא יקדשו הלבנה.
אלא שבאמת אחרו' רבים כתבו שיש לברך על הלבנה במוצאי ט"ב [אנו משתדלים בס"ד בל"נ לנקוט בלשון הפוס', שהפוס' חלקם כתבו דין זה במינוח "קידוש" לבנה (כאשכנזים), וחלקם כתבו "ברכת" לבנה (כספרדים)]. שכ"כ לברך על הלבנה במוצאי ט"ב הכנה"ג, והוסיף שכן מנהג ירושת"ו חברון וקושטא. וכ"כ הפר"ח והשבו"י שכן הסכמת האחרו'. וכ"כ מהר"י צמח בשם מהרח"ו זצ"ל, וכ"כ בפע"ח, הא"ר (בסי' תקנ"א סקמ"ו), המו"ב, הש"ץ, החס"ל, הקצש"ע והבא"ח. הב"ד כה"ח (שם סקכ"ט) וילקו"י (עמ' 586 סכ"ח). וטעם הפוס' הללו, כדי שלא להשהות המצוה בשל טעמים קלושים (כנה"ג). וראה עוד ב' טעמים בכה"ח (שם) בשם מהרח"ו. וע"ע בשע"ת (סי' תקמ"ט סק"ב) בשם הגחיד"א בברכ"י (סי' תקנ"ט).
[52]נב. הח"א (כלל קי"ח סקט"ו) כ' שבמוצאי יו"כ מקדשין הלבנה אפי' קודם שיטעום (הב"ד כה"ח סי' תכ"ו סקכ"ח). ולכאו' ה"ה בט"ב. ומ"מ גבי ט"ב כתבו כמה אחרו' שנוהגים לטעום מידי דמיכל קודם שמקדשין הלבנה. שכ"כ השבו"י, והב"ד כה"ח (סי' תכ"ו סקכ"ט). וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז סל"א), שטוב לטעום קודם ברכת הלבנה, או לפחות לרחוץ את פניו או פיו, כדי לברכה בלב שמח. ע"כ. ובאמת שראיתי הן אצל הספרדים והן אצל האשכנזים שמשתדלים לטעום מידי אפי' במוצאי יוה"כ.
[53]נג. כך מבואר בדברי הפוס' בהערה הקודמת, שד"ז רק "טוב".
[54]נד. כך בס"ד נלע"ד, שאם הציבור מקדש קודם צה"כ דר"ת או זמן אחר, ומנהג אותו אדם להמנע מאכילה ומשאר דברים עד זמן מאוחר יותר, אפ"ה יברך על הלבנה עמהם מבלי לטעום כלום, הן מצד מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, והן כדי לקיימה ברוב עם. ובפרט שאין שום איסור ונדנוד איסור לברכה כשהוא עדיין בתענית.
[55]נה. מה שכתבנו שאין לברך יחפים, כ"כ הא"א, הפר"ח וכה"ח (סי' תכ"ו סקכ"ט וסי' תקנ"ד סק"ו). ור' בירו"ב (ביהמ"צ, תשו' רמ"ד) שכתבו בשם הגר"א נבנצל שליט"א שיש מקילים לקדש על הלבנה במוצאי ט"ב גם בלי נעלים, אך לא כתבו מקור לכך. והגר"א נבנצל שליט"א כשקרא זאת פה, העיר: למשל המתפללים אז בכותל, הרי בדרך כלל אין להם נעלים. עכ"ל.
ומה שכתבנו דשרי להגביה רגליו כשאומר "כשם שאני רוקד", כ"כ בנט"ג (פרק פ"ז ס"ט), משום דלא נחשב כריקוד. וגם גבי שירת "טובים מאורות" כתב שם להתיר, משום שלדעתו זה מותר אף מר"ח עד ט"ב, וכמש"כ שם (בפרק מ"ט ס"ד). וכ"כ בירו"ב (ביהמ"צ, תשובה רמ"ה) בשם הגר"א נבנצל שליט"א דשרי אחר ט"ב לזמר "טובים מאורות" ואף לעשות מחול. עכ"ד.
[56]נו. המאמ"ר (סי' תקנ"א סקט"ו) כ' שרשאים לברך ברכה זו ביום י' באב. ואלו הגחיד"א זצ"ל ביוסף אומץ כ' לא לברכה. והניף ידו עוד במחב"ר ובמו"ב. וכ"מ מהא"א מבוטשאטש עפי"ד הרש"ל שהישווה יום י' באב לימים שלאחר ר"ח אב. וכ"כ שלא לברכה הרח"ף במל"ח, הקיצוש"ע, בס' גדולות אלישע (לג"ר אלישע דנגור זצ"ל). הב"ד בכה"ח (סי' תקנ"ח סק"ח) וביחו"ד (ח"ה סי' מ"א עמ' קפ"ה) ופסקו כמחמירים.
ומה שכתבנו שכ"ה לאותם שאינם מברכים זאת כבר מי"ז בתמוז, ולא המחמירים מר"ח אב, משום שכ"כ הגחיד"א במחב"ר, וכ"כ כה"ח (סי' תקנ"ח סק"ח).
ומה שכתבנו שלא לברכה בלילה וגם בכל היום, כ"כ הגחיד"א זצ"ל במחב"ר, השע"ת, כה"ח (סי' תקנ"ח סק"ח) וש"פ. וראה בהל"ח (פכ"ט ס"ב) שכ' שלאשכנזים יש להמנע מכך רק עד חצות היום.
[57]נז. ראה יחו"ד (ח"ה רס"י מ"א) בשם שו"ת הרמ"ץ (או"ח סי' מ'). וכ"כ בילקו"י (עמ' 553 ס"ב) עפ"י יבי"א (ח"ב סי' כ"ג סקט"ז). וע"ע בפסתש"ו (סי' תקנ"ח הערה 16) שיש אומרים שבט"ב דחוי מותר בשעת הדחק גדולה לערוך נישואין בליל מוצאי התענית. וראה עוד לעיל בדיני בין המצרים (פרק י"ב הערה י"ב) דעת הגר"ש ישראלי זצ"ל וד' הגר"מ אליהו שליט"א.
[58]נח. כנה"ג. מ"א. מ"ב (סי' תקנ"ח סק"ב) וכה"ח (סק"ז).
ואמנם הכנה"ג כ' שאין להקל בזה ושומר נפשו ירחק ממנו. אך מ"מ המ"ב (שם) כתב רק ש"טוב" שלא לשמש מיטתו בליל י'. והיינו שאין איסור גמור בדבר. וכן נראה, שהרי הקלו בזה במיקרים מסוימים, וכדלקמן. וגם מרן והרמ"א לא הזכירו בזה לא איסור ולא לתא דאיסור.
שני טעמים נאמרו גבי מניעת תשה"מ בליל י': א. משום איבולו של יום (הכנה"ג). ב. משום שלדעת חכמי הרפואה המתענה נחלש מחמת התענית (תוס' חיים על הח"א. כה"ח סי' תקנ"ח סק"ז). והיינו שיש חשש סכנה בדבר מחמת חלישותו. והנ"מ ביניהם למי שמתענה יומיים (כדלקמן בהערה ס"א), או אולי אף גבי ט"ב שחל בשבת ונדחה (שאיבולו של יום קלוש בליל י"א).
וע"ע במקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ג הערה י"ח ענף 4).
[59]נט. כ"כ הכנה"ג, המ"א, המ"ב (סי' תקנ"ח סק"ב) וכה"ח (סק"ז). והטעם, משום דע"כ נא' "שומר פתאים ה'" (תוס' חיים. כה"ח שם סק"ז).
ומ"מ כתבנו שהוא יוצא מביתו למשך כמה ימים או נוסע למשך כמה ימים, ולא כתבנו דוקא את לשון הגמ' והפוס' "שיוצא לדרך ארוכה" או "חוזר מדרך ארוכה", כיון שמשמעות לשונם היא שדוקא הדרך ארוכה. ובני"ד הרי מקילים אף כשהדרך לא ארוכה (כגון שנסע לאילת במשך חמש שעות) אך שהייתו מחוץ לבית היא הארוכה.
וכתבנו שכ"ה גבי יוצא לדרך של כמה ימים, דאם יוצא לדרך רק לכמה שעות לא נראה שדינו לני"ד כיוצא לדרך. ואף לדרך של כמה ימים צ"ע אי כן הדין לכל אדם, שהרי אם הינו ת"ח ממילא עונתו רק מע"ש לע"ש. וכ"ש אם הינו חמר, גמל או ספן [כמבואר במרן (סי' ר"מ ס"א)]. וא"כ גם אם יוצא לדרך של כמה ימים מועטים ממילא לא התחייב עדיין בעונתה. [ואח"כ ראינו שבס"ד כיווננו לד' המהרש"א ביבמות (דס"ב) במהדו' בתרא (הב"ד בנט"ג הל' ביהמ"צ פרק צ"ג סק"ז), דיוצא לדרך יום או יומיים א"צ לפוקדה. וכ' בנט"ג שמשמע שג' ימים הוי בכלל יוצא לדרך. וע"ע בפת"ש (יו"ד סי' קפ"ד סקכ"ד) בשם שו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' ל"ד), דע"ת (יו"ד סי' קפ"ד סק"ט), שבט"ה (חיו"ד סי' ע"א) ובנט"ג שם שהביא עוד מקורות].
ומ"מ נראה שכיון שכל ההמנעות בני"ד אינה מדינא אלא רק "טוב" להמנע מכך (כלשון מרן הח"ח במ"ב), לכן עדיף טפי שיחמיר במצוות עונה מדאו' (או אף בדבר שהוא מחלו' אי הינו חיוב עונה מדאו'), וכן שיחמיר בפו"ר מדאו', ולא יחמיר בדבר שאין בו אפי' איסור דרבנן ויבוא להקל בצער לאשתו (או במניעת פו"ר שהיא ודאי מדאו'). כך בס"ד נלע"ד. ושמא יש גם לחלק בין הבא או היוצא לדרך (כשחלק מהזמן אשתו לא היתה או לא תהיה טהורה). ובכלל יש לדון כל מקרה לגופו, ולכן יש להתיישב עוד בדבר.
[60]ס. כה"ח (סי' תקנ"ח סק"ז). ופשוט.
[61]סא. מה שכתבנו גבי המחמיר להמנע מרחיצה, כיבוס, תספורת וגילוח, כ"כ בהל"ח (פכ"ט ס"ד) עפ"י כה"ח (סי' תקנ"ח סק"י).
ובענין המתענה יומיים:
ראשית יש לדעת כמה דברים: א. עליו להתאמץ בכל יכולתו להסתיר זאת לגמרי! ב. יעשה זאת רק אם אין חשש לבריאותו, אלא שהוא מסוגל לכך. ג. אם עושה זאת כנ"ל, ינוחו לו הרבה ברכות על ראשו. ונראה שד"ז שייך אף לת"ח, אע"ג שזה גורם להם למעט קצת מלימודם באותו יום. בכל אופן כך הם מתקשרים מאוד לשכינה, ובחשבון הכללי הם יפרו יותר בתורה. ויעשו זאת רק לשם שמים.
ועתה להלכות בענין זה:
1) באשר למי שמתענה תשיעי ועשירי, לילה ויום לילה ויום, אי בעי לקבל על עצמו מבעוד יום (היינו ביום תשעה באב בזמן תפילת המנחה) שמתענה הוא למחר. אם נהג כן לפחות פעם אחת ודעתו היתה לנהוג כן תמיד, ה"ז נדר [עפ"י מרן (יו"ד סי' רי"ד ס"א)], וכ"ה אם עשה כן ג' פעמים, ג"כ הוי נדר, אע"פ שלא היה בדעתו לנהוג כן תמיד, וכמש"כ כמה פוס' [קיצוש"ע (סי' ס"ז ס"ז), המ"ב (סי' תקצ"ז ס"ד) בשם הפמ"ג והח"א. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל]. וי"א דהוי נדר אפי' עשה כנ"ל רק ב' פעמים [שכ"נ מד' כה"ח (סי' תקצ"ז ס"ק כ"ב ול"א) בשם המט"א, דה"ח ופת"ע]. וכמבואר כ"ז בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' ראש השנה (פ"י הערה ד' ופי"ג הערה ו').
ואם באמת נחשב הדבר אצלו כנדר, לכאו' יש מקום לומר שא"צ לקבל התענית מבעו"י. ואכן כבר מצינו בפוס' גבי תענית יום א' דסליחות ותענית ערה"ש לאשכנזים, שכתבו שאותם הנוהגים תמיד להתענות בימים אלה, אינם צריכים לקבל על עצמם התענית מבעו"י, כיוון שמקובלים מכח מנהגם [מ"א. מ"ב (סי' תקס"ב סק"ט). ועיי"ש בשעה"צ (סק"ח)]. אלא שיש לדחות זאת, דהתם כתבו פוס' אלה שמנהג "רוב הקהל להתענות", וי"ל שלכן לא היו צריכים לקבל ע"ע התענית [כמבואר בס"ד כ"ז בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"א הערה ד' ופ"ב הערה י')]. אך הרי בני"ד אין רוב הקהל מתענים בי' באב, ולכן יש מקום לומר שצריך לקבל ע"ע התענית מבעו"י.
ובס"ד נראה שני"ד דומה יותר למתענים ביום ז' באדר. שביום זה אין רוב הציבור נוהג להתענות אלא רק אנשי החברה קדישא (עכ"פ כך כתבו הפוס'. ר' למשל בלוח א"י לגרימ"ט זצ"ל). ומ"מ כתוב שצריכים הם לקבל ע"ע את התענית מבעוד יום (היינו ביום ו' אדר בשעת המנחה). שכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל בלוח א"י (דיני ז' באדר). ולפי"ז יש מקום לומר שגם בני"ד הרוצה להתענות גם ביום עשירי באב, צריך לקבל ע"ע את התענית בתשעה באב בתפילת מנחה, ובדיעבד אף אחריה, אך עכ"פ לפני השקיעה. וכ"ש שכן הדין למי שאינו מתענה בעשירי באב מכח נדר, דבעי לקבל ע"ע התענית מבעו"י.
2) כתבו הפוס' שהמתענה ביום י' כולו או בחלקו, מ"מ אסור בבשר ויין בסעודה הראשונה שאוכל בתום תעניתו, דשייך גבה אבלות של יום [מ"א. א"ר. כה"ח (סי' תקנ"ח סקי"ח)]. ובס"ד נלע"ד שאם ט"ב חל ביום חמישי בשבת, והוא מתענה חמישי ושישי, שרי לאכול בשר ולשתות יין בסעודת ליל שבת אע"ג שהיא הסעודה הראשונה שלאחר התענית.
3) אף אם הם עשרה המתענים גם ביום י' באב, לא יקראו בציבור קריאת התורה של התענית [מ"א. כה"ח (סי' תקנ"ח סקט"ו) וש"א]. וכן לא יברכו על קריאת מגילת איכה אף במקום שנוהגים לברכה (ח"א. כה"ח שם).
4) המתענה גם ביום י' באב יקרא איכה בלילה וביום [מ"א. כה"ח (סי' תקנ"ח סקט"ו)]. ומ"מ נראה שאינו מדינא.
5) כתבו הפוס' שהמתענה גם ביום י' באב רשאי להחמיר בשל כך אך לא להקל. ולכן יתאבל ויקונן על חורבן ביהמ"ק וינהג את העינויים של ט"ב. אך מ"מ לא יתבטל מתלמוד תורה (אלא מותר בלימוד כחפצו. דאין אדם לומד אלא היכן שלבו חפץ). וכן לא יתבטל ממצות טלית ותפילין (אלא יניחם בשחרית כשאר ימים), וכן לא נפטר משאר חיובים. ומ"מ אסור ביום י' בתשה"מ [שכ"כ שכנה"ג. א"ר. שו"ג. שע"ת. ח"א. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ח סקי"ד)]. והוסיף כה"ח (שם), דהיינו אע"ג שתשה"מ הינו מחמישה עינויים, מ"מ הו"א שזו מצוה שחייב לקיימה, אלא קמ"ל שיכול לקיימה אח"כ. ע"כ. וראה לעיל (בפ"ו סוף הערה ע"ז).
גבי תשה"מ למתענה גם ביום י' באב, דנו הפוס' אי שרי תשה"מ בליל י"א באב (שהוא ליל מוצאי התענית לדידו). וכתבו הא"ר, הבה"ט ושע"ת (סי' תקנ"ח סק"א) דשרי בליל י"א. אמנם לענ"ד בס"ד נראה שיש לדון בדבר. שהרי אי קיי"ל ככנה"ג שהטעם משום איבול, הרי האיבול כבר נגמר לענין זה ולכן שרי. אך לטעם שכ' התוס' חיים, דהרופאים טוענים שנחלש בתענית ולכן ימנע מתשה"מ, ה"ז שייך בכפליים גבי המתענה גם בי' באב. ולכן צריך להמנע מתשה"מ בליל י"א כי נחלש הרבה יותר. ולכן בס"ד נלע"ד שיש לו להמנע מכך, דחמירא סכנתא מאסורא (אא"כ במיקרים מיוחדים, שעדיין כוחו במותניו).
ועוד נלע"ד בס"ד שאדם זה לא ירחץ את גופו ביום י' באב, וכן לא יטבול במקווה (ואפי' לא בצונן, ואפי' רגיל בכך כל שאר ימות השנה). וכ"ש שלא ירחץ את פיו (ולגבי רחיצה וטבילה כשיום י' באב חל בעש"ק, ר' לקמן בסמוך).
6) מי שמתענה גם בליל י' אב, כתבו הפוס' שכאשר חל ט"ב במוצש"ק, וכולם מבדילים בליל י' באב, הרי שאם יש מי שיבדיל גם עבורו במוצאי ט"ב, יצא י"ח בהבדלה זו אע"פ שאינו טועם כלל. והכי עדיף טפי מאשר שימתין לדחות ההבדלה למחר, דכל אקרובי אבדלתא לשבתא עדיף טפי [מל"מ. כה"ח (סי' תקנ"ו סק"ח)]. ואי ליכא אחר שיכול להבדיל גם עבורו, יבדיל בעצמו ויתן לילד קטן (כנ"ל, היינו שיודע למי מברכים, ואולי גם צריך שיהיה חייב מדין חינוך בהבדלה) לטעום מהיין [מ"א. א"ר. ח"א ועוד אחרו'. הב"ד כה"ח (שם)]. וי"א שעדיף טפי שיבדיל בליל שלישי בשבוע (היינו ליל י"א אב) מאשר שיבדיל בעצמו ויתן לקטן לטעום [סידור עמודי שמים. וכ"כ הגרח"ף במל"ח ופת"ע. הב"ד כה"ח (שם)].
7) בס"ד נלע"ד שאם חל ט"ב בחמישי בשבת, והוא מתענה גם בי' באב, בכ"ז ירחץ בחמין בעש"ק לכבוד שבת מלכתא (ר' מ"ב סי' תק"נ סק"ו וכה"ח סקי"ב), יגזוז צפורניו, ואם רגיל לטבול, גם יטבול, ויעשה זאת סמוך לשבת (מבלי לחללה), כדי שיהא ניכר (לעצמו) שעושה כן לכבוד השבת. ויעשה כן כדי שלא לפגום בשום אופן בהכנות לשבת, כדי שלא יגיע למצב של צער בשבת בשל חומרא זו [וכמו שכתבו כמה פוס' אף אליבא דהאריז"ל דס"ל שלא להסתפר במשך כל ימי ספירת העומר, שמ"מ כשחל ערב שבועות בשבת יסתפר בע"ש אף שלא הגיעו ליום מ"ט לעומר (אלא רק למ"ח), וזאת כדי שלא ירגיש מנוול באותה שבת (ראה מש"כ כה"ח סי' תצ"ג סקי"ג. וכבר סיפר לי חכ"א שהחמיר בזה ולא הסתפר באותו ע"ש לכבוד שבועות כי רצה לשמור מ"ט יום מלאים, ובאותה שבת הרגיש ניוול וצער והתחרט ע"כ שפגם בכבוד השבת)]. ולאור זאת אם שיער ראשו ארוך, ויגרום לו הדבר צער בשבת, בס"ד יש מקום לומר שיסתפר בערב שבת זו (והוי ק"ו. דהרי לפי האריז"ל איסור תספורת כל ספיה"ע הוי מעיקה"ד, ובכ"ז התיר להסתפר ביום המ"ח כאשר יום המ"ט חל בשבת. והכא הוי חומרא מ"מ). ור' כה"ח (סי' תקנ"א סקס"ו), שבמקום חומרא, אין מחמירין כשפוגע בכבוד שבת. ועדיין צ"ע. ומ"מ אם מתירים תספורת, ודאי שמותר לגזוז גם את שפמו.
ועוד נלע"ד שבני"ד גם לא ימנע מלענות ולומר "שלום" לכל אדם שמכירו, כדי שלא לפגוע בבני אדם (שהרי לא יבינו מדוע הוא נמנע מלומר להם "שלום", שהרי ט"ב כבר עבר). וצ"ע אי גם יחמיר בנעילת נעלי עור או שעדיף שילך אפי' עם נעלים מעור, כיון שאם מתענה הוא הריהו צריך להשמר בכל יכולתו שלא לפרסם זאת לאחרים, הן כדי שכל מעשיו יהיו רק לש"ש, וכמש"כ מרן (בסי' רל"א), וגם כדי שלא יגיע לידי גאוה. ור' מש"כ מרן (בסי' תקס"ה ס"ו). וע"ע בגמ' ב"מ (דכ"ג,ב') גבי דמשנו רבנן במילייהו, וא' מהם גבי מסכתא. ואמר לי בעבר הגר"מ אליהו שליט"א, דה"ה גבי כל דבר טוב שאדם עושה (ולא רק גבי מסכתא). וא"כ ה"ה בני"ד יתרחק כמה שיותר מלגלות זאת לאחרים, ויהיו כל מעשיו לש"ש. ולפי"ז אם שואלים אותו אם הוא מתענה, מותר לו לומר שאינו מתענה. וכ"כ המ"ב (סי' תקס"ה סקי"ד), שנכון שבכל גווני יאמר שאינו מתענה, כדי לא להחזיק טיבותא לנפשיה. ורק אם מפצירים בו לאכול ובלא לגלות להם אינו יכול להתנצל על סירובו לאכול, אז יגלה להם שהוא מתענה (עפ"י הט"ז והמ"א). וע"ע בב"י (סי' תקס"ה) מש"כ בשם התשב"ץ, וכה"ח (סי' תקס"ה ס"ק ל"ב, ל"ה ול"ו).
[62]סב. מי שלא ידע שהוא יום ט' באב. אם נודע לו קודם חצות של ט"ב, יתענה עד הלילה, וטוב (ולא חובה) שיתענה גם ביום י' באב [והגר"א נבנצל שליט"א העיר על מה שכתבנו שנודע לו זאת קודם חצות: לענ"ד אפי' אחר חצות אסור בכל האסור בט"ב. עכ"ל] . ואם בא במוצאי ט"ב יתענה ביום י' באב את חמשת העינויים, אך חייב במצות תלמוד תורה, בטלית ותפילין וכיוצ"ב [פרי הארץ. ברכ"י. כה"ח (סי' תקנ"ח סקי"ב)].
בני הקטן, יעקב נ"י שאל מה דינו של מי שבטעות צם ביום ח' באב, הרי עתה אינו יכול לצום גם ביום ט' באב. בס"ד נלע"ד שאם נודעה לו טעותו לפני השקיעה של כניסת ט' באב, יאכל וישתה מהר כדי שיוכל בס"ד לצום שוב בט' באב האמיתי. ואם נודע לו לאחר השקיעה, חייב הוא לצום ככל אדם, ואם במשך הצום ירגיש לא טוב, אזי דינו כדין כל אדם שצם בט"ב ומרגיש לא טוב, כמבואר לעיל בפרק ה'. ומה שיש לדון הוא אם יצטרך להתענות ביום אחר מדין השלמת התענית. וראה לעיל (פרק ה' סעי' כ"ז).
וה' הטוב יכפר בעדנו וישלח בקרוב משיח צדקנו.
תושלב"ע