[1]א. עיקר ד"ז כתבו מרן (בסי' ת"פ סעי' א'), שכוס רביעי גומר עליו ההלל. והיינו שמוזגו קודם לכן. וכ"כ במחזורים. וראה בהסה"ע (פרק ק"א ס"א) מנהגים שונים לגבי זמן המזיגה.

[2]ב. הא דממשיך לומר ההלל, הוא עפ"י מרן הנ"ל. וממשיכים היינו שגומר את ההלל שהחל קודם הסעודה.

מדוע מחלקים את ההלל קודם הסעודה ולאחריה, ואין הסעודה וכל מה שבה נחשבים כהפסק, ראה כה"ח (סי' תע"ג ס"ק קס"א), והסה"ע (פק"ה סעי' ט"ו וט"ז).

גדר חיובו של ההלל, אי נאמר בתורת קריאה, שירה או בכלל מצות ההגדה, ראה בהסה"ע (פק"ג סעי' א'-ג'). ואי חיובו מדאו' או מדרבנן, ראה מחלו' ראשו' ע"כ בהסה"ע (שם ס"ד). וי"א שאף לסוברים שהלל בשאר יו"ט חיובו מדרבנן, מ"מ בליל פסח חיובו מתקנת נביאים. ומתוך זה עולה, שהמסופק אם אמר הלל בלילה זה, לי"א שחיובו מדאו' חייב לחזור ולקרותו. ולי"א שהוא מתקנת נביאים, תלוי הדבר במחלו' הראשו' אי ספקו להחמיר או להקל [ראה הסה"ע (שם ס"ה) שהביא מחלו' הראשו' אי ספק דברי קבלה להחמיר. וראה עוד ביאור הגר"א (סי' תרפ"ח ס"ד), ושעה"צ (באותו סי' סק"ט). ובכלל אי ד"ק כד"ת או כד"ס ראה ביאור הגר"א (סי' תרפ"ו ס"א), ומה שכתבנו בקונטרס דיני פורים (פרק ח' הערה כ"ב)].

אף שבעלמא זמן קריאת ההלל הינו ביום (ראה מגילה דף כ' ע"ב), מ"מ בליל פסח קורין ההלל בלילה. ראה טעמים לכך בהסה"ע (פק"ד ס"ג).

יש להבין את ההלל שקורא [ראה מ"א (סי' ס"ב סק"א), מ"ב (סק"ג) ובבה"ל (שם), ובהסה"ע (פק"ה ס"ג). ואי ההלל חלק מההגדה, ראה לעיל בפ"ו].

בענין חיוב סומא בהגדה מדאו', ובפרט בחיובו בהלל, ראה הסה"ע (פק"ג ס"ח).

מי שאירע לו אבל בליל פסח (שלא נהג אבלות קודם יו"ט) חייב לגמור ההלל [מ"ב (סי' ת"פ סק"ב). כה"ח (סק"ה וס"א). ושלא כחוק יוסף. וראה הסה"ע (פק"ג ס"ז)]. וראה לעיל (פרק ד' סעי' כ"ד).

בענין אונן בלילה זה. המהר"ם מלובלין (סי' ע"ג) כתב דחייב בכל המצוות הנוהגות בלילה זה, הואיל ואינו מתעסק בצרכי המת עד למחר, ואפי' ביו"ט ב' ש"פ. וכן בשאר יו"ט חייב בקידוש, "המוציא" וברהמ"ז. ורק בליל פסח כיון שיש בהגדה אריכות ומדרש פסוקים ישמענה מאחר. והב"ד בחזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ה, קפ"ו) וכתב דעולה מדבריו שאם דעתו לקוברו בלילה ע"י גויים פטור מכל המצוות ובפרט מההגדה. ומ"מ הסיק הגר"ע יוסף זצ"ל לדינא (שם עמ' קפ"ט) שאכן אם דעתו לקוברו באותו לילה פטור מכל מצוות לילה זה. אך אם דעתו לקוברו למחר אין אנינות חלה עליו וחייב בכל המצוות. ומ"מ כיון שיש מחלו' בדבר לא יברך שום ברכה בעצמו אלא ישמע מאחר. וכן טוב ונכון שישמע גם ההלל מאחר. אך אם רוצה לאומרו, רשאי.

יש מי שהקפיד להשאיר מצה פרוסה על השלחן עד גמר ההגדה וההלל, וכמש"נ "לחם עוני", שעונין עליו דברים הרבה [ויגד משה. הסה"ע (פק"ה ס"י)].

ומה שכתבנו שיאמר ההלל בישיבה דרך חירות. אף שבכל השנה אומרים ההלל מעומד [כמבואר בשו"ע (סי' תכ"ב ס"ה), עיי"ש הטעם במ"ב (סקכ"ח) וכה"ח (סקנ"ג)] מ"מ בלילי פסחים קורין אותו מיושב [מ"ב וכה"ח (סי' תכ"ב שם). ומ"ב (סי' ת"פ סק"א), שעה"צ (סק"א) וכה"ח (סק"ד). חזו"ע (ח"ב עמ' קכ"ג הערה ז', עמ' קכ"ד, ועמ' קנ"ג הערה ז'). וראה לעיל (פ"ו הערה כ"ד)]. והטעם, כתב שב"ל מתוך שחולקים אותו אין מטריחין עליו לעמוד. ועוד, שהרי עומד על שלחנו וכוסו בידו, ושמא תטרף דעתו מתוך סעודתו ותיפול הכוס מידו. וי"א שכיון שדרך לילה זה בהסבה וחירות לא הטריחוהו לעמוד. [מ"ב וכה"ח (סי' תכ"ב שם). חזו"ע (שם עמ' קנ"ג). ואע"ג שכתב בחזו"ע לגבי הלל שקודם הסעודה שהמחמיר לעמוד תע"ב, וכדלעיל (בפרק ו'), מ"מ לכל ג' הטעמים יש לישב בהלל שלאחר הסעודה. וראה עוד בחזו"ע (עמ' קכ"ג שם) שהב"ד המאירי שבעת קריאת ההלל יש להסב. וקאי אהלל שאומרים עליו כוס רביעית. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שמנהג הספרדים לישב בהלל שלאחר הסעודה. והוסיף שמשתדלים להסב, אך אין זו חובה. עכת"ד. וראה לעיל (פ"ו סוף הערה נ"ו), שאמר לי הגר"ש ישראלי זצ"ל שאין המנהג כלל לעמוד בהלל. וראה עוד בהסה"ע (פק"ה סעי' י"ח וי"ט)].

[3]ג. ח"י. גר"ז. מ"ב (סי' ת"פ סק"י) וכה"ח (סקי"ז). וראה בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ס"ז), ובהסה"ע (פק"ב סעי' ג'-ו'). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שיש מהאשכנזים הנוהגים למזוג את כוסו של אליהו כבר בתחילת הסדר. והנוהגים כך מניחים כוס זו על השלחן כבר מזמן הקידוש. והוסיף, שישנם לכוס זו טעמים נוספים על הטעם שכתבנו, והם משום שהרי יש ספק אם צריך גם כוס חמישית, אם לאו. ואליהו הנביא כבר יכריע בדבר. ועוד טעם לכוס נוספת זו, אף שאינו קשור דוקא לשמה של כוס זו. נראה לגר"א נבנצל שליט"א, שהוא משום שבגמ' איתא שכוס של ברכה צריכה עיטור. ובלילה זה כל כוסות המסובים הינן כוסות של ברכה, וצריך שתהיה כוס נוספת שהיא תהיה עיטור לכל הכוסות של כל המסובים לכל ליל הסדר. וא"צ לעיטור זה שש כוסות, דזה דוקא לפי הגר"א, אך בגמ' אין זה מפורש דבעי שש כוסות, וכן אין לכל א' מהמסובים שש כוסות. ועוד, דלא שייך בלילה זה עיטור בתלמידים, דבלילה זה אף לתלמידים יש כוסות. עכת"ד. ור"ל דלא שייך מאי דאמרינן בברכות (דף נ"א ע"א) די"א שעיטור כוס של ברכה הוא ע"י תלמידיו שסובבין אותו כשהוא מברך (עפ"י גמ' ורש"י שם), אלא הכא עיטור הוא כמ"ד שמעטר לו בכוסות (כנ"ל).

ומה שכתבנו שאף חלק מהספרדים נוהגים בכוס של אליהו בליל הסדר, כך אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שמנהג יוצאי טוניסיה לנהוג כן. עכת"ד.

ובענין כסא נוסף לאליהו ראה הסה"ע פק"ט סי"ב.

[4]ד. רמ"א (סי' ת"פ סעי' א'). חזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ג). וכ"כ במחזורים. ראה הטעם בחזו"ע שם.

יש מהאשכנזים הנוהגים לומר זאת בעמידה, ויש בישיבה (ראה הסה"ע פרק ע"ד סכ"ו). ומדברי הגר"מ אליהו זצ"ל הנ"ל (בהערה ב') עולה שמנהג הספרדים לישב. וכן עולה מדברי חזו"ע (ח"ב הנ"ל בהערה ב').

יש נוהגים לאחוז הכוס בעת אמירת "שפוך חמתך" וכו' [הסה"ע (פק"א ס"ז)].

הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שהטעם הפשוט שאומרים בליל הסדר "שפוך חמתך" משום שהגויים היו מעלילים עלילות דם על היהודים. ונראה לו עוד טעם, משום שבלילה זה אכלנו מצה ומרור, כורך, אפיקומן ושאר דברים שה' ציוונו, אך ה' אומר לנו: הרי ציויתיכם לאכול את קרבן הפסח. לכן אנו עונים: אין אנו אשמים בכך כיון שבזה אשמים הגויים שהחריבו את ביהמ"ק, "כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו". עכת"ד.

[5]ה. כ"כ הרמ"א (סי' ת"פ סעי' א') והמ"ב (סק"י). והוסיף הרמ"א, שיבוא המשיח וישפוך חמתו על העכו"ם (וי"ג על המכחשים בה'). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי עוד טעם לפתיחת הדלת, והוא לרמוז שאנו מחכים שאליהו הנביא יכנס. וטעם זה אומרים הילדים, והוא טעם נכון. ועוד טעם ששמע ממורו ורבו הג"ר שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', הוא משום שהגמ' אומרת שהיו אוכלים את קה"פ בבית, דאסור להוציא מבשר הפסח חוץ לבית, ולכן היו נועלים את הדלת. ולאחר ברהמ"ז היו עולים לגג הבית לומר שם את ההלל, מפאת החום. ולכן פותחים הדלת לאחר ברהמ"ז. עכת"ד. והוא עפ"י הגמ' בפסחים (דפ"ו, א') דאכלי (הפסח) בארעא, ואמרי (ההלל) באיגרא (בגג).

כתב המנהיג (דע"ג) שהמנהג בכמה מקומות שאין נועלים החדרים שישנים שם בליל זה, כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, דכתיב "ליל שימורים הוא לה'", לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, ואם יבוא אליהו ימצא הפתח פתוח ונצא לקראתו במהרה, ובשכר אמונה זו אנו זוכים לגאולה. והביא לזה סמך מהירו'. והב"ד כה"ח (סי' ת"פ סקט"ז) ובחזו"ע (ח"ב עמ' קצ"א). ואמנם כתבו האחרו' דבמקום דשכיחא היזקא דגנבים אין נוהגים כן [ח"י. גר"ז. כה"ח (שם). וראה בחזו"ע (שם עמ' קצ"ב)]. וכעין זאת כתב גם המהרי"ל (והב"ד המ"א, כה"ח סי' תפ"א סקט"ו וש"א). ראה עוד מנהגים שונים בזה בהסה"ע (פק"א סעי' ה', ו' וי"ג).

לפי שלילה זה הינו ליל שימורים, יש שכתבו שיש מקום להקל בלילה זה באי אלו דברים. כבר כתבנו לעיל בפ"ג שיש הנוהגים שלא לומר ברכה מעין שבע אם ליל הסדר חל בשבת, וכן אין חוששים בלילה זה לזוגות (גבי ד' כוסות, כדאיתא בפע"פ). ויש שאין שמים מלח על המצה, ויש פותחין הדלת, כנ"ל. יש שאין אומרים בק"ש על המיטה פסוקים לשמירה מהמזיקים. ועוד י"א שא"צ לשפוך המים בשכונת המת, ומתירים אוכל שהיה תחת המיטה שישנו עליה בלילה זה (כנ"ל בפרק ט' הערה כ"ב), ומתירים לאכול ביצה קלופה שעבר עליה הלילה. ויש שכתב שלכאו' יש ליטול ידים בבוקר יו"ט דפסח בלא ברכה, שהרי אין לחוש לרו"ר. ומ"מ לדינא אין לנו לחדש דינים בעניני רוחות רעות, אלא יש לילך לפי"ד חז"ל [הסה"ע (פק"ט עמ' תקי"ח בהערה שם) ויגד משה, רבבות אפרים וספר שמירת הגוף]. ויש להעיר שאמנם י"א שנט"י בשחרית הינה משום רו"ר [ראה מ"ב (סי' א' סק"ב)], אך י"א שטעמים אחרים לזה [ראה מ"ב (סי' ד' סק"א) וכה"ח (סק"ו)].

[6]ו. במשנה פסחים (דקט"ז, ב') נחלקו עד היכן אומר ההלל שלפני הסעודה. בש"א עד "אם הבנים", ובה"א עד "חלמיש למעינו מים". ובמשנה שם (דקי"ז, ב') אמרו שכוס רביעי גומר עליו את ההלל. והרמב"ם (פ"ח מחו"מ ה"ה) ומרן (בסי' ת"פ ס"א) פסקו כב"ה, והיינו שכוס רביעי מתחיל מ"לא לנו". וראה תוי"ט (פע"פ מ"ו) וכה"ח (סי' ת"פ סק"א).

הטעמים מדוע מתחילים מ"לא לנו", ראה בירו' פע"פ ה"ה, ובהסה"ע (פק"ה סי"ז).

נחלקו הראשו' אי מברכים על ההלל בתחילתו או בסופו. י"א שמברכים על ההלל פעמיים, פ"א על ההלל שקודם הסעודה ופ"א על מה שלאחר הסעודה [רוקח בשם רבינו מדנפירא. טור (סי' תע"ג) בשם ריצב"א, רה"ג ורע"ג]. י"א לברך לפני הסעודה "לקרוא את ההלל", ולאחריה "לגמור את ההלל" (שב"ל בשם ריב"א, הרד"א בשם יש מגדולי המפרשים). וי"א שמברכים רק ברכה א' לפני הסעודה (רמב"ן ועוד). והטעמים לכך ראה בהסה"ע (פק"ה סי"ד). ולדינא אין מברכין כלל [טור (סי' תע"ג) בשם הרי"ץ גיאת, הראבי"ה והרא"ש. ב"י והב"ח. וכ"פ הח"י, המ"ב (סי' ת"פ סק"א) וכה"ח (סק"ב, וסי' תע"ג ס"ק ק"ס)]. והטעם, משום שמחלקים אותו לפני הסעודה ואחריה, והוי הפסק. ועוד משום סב"ל [טור (סי' תע"ג). כה"ח (ס"ק ק"ס)], וכ"כ במחזורים. ומ"מ מברכים בסוף ברכת "מלך מהולל בתשבחות", כדלקמן. וראה עוד בהגדה שלמה ע"כ.

ומה שכתבנו שאומרים ההלל עד פסוקי "אלי אתה" ו"הודו", והיינו עד "יהללוך", ג"ז כתב מרן שם בסי' ת"פ.

[7]ז. כ"כ מרן סי' ת"פ ס"א, דאינו אומר "יהללוך", אלא אחר גמר ההלל אומר הלל הגדול שהוא מ"הודו לה'" עד "על נהרות בבל" שהם כ"ו פעמים "כי לעולם חסדו". וראה בפסחים (דף קי"ח ע"א) מחלו' מהיכן הוא הלל הגדול, ופסק מרן כרבי יהודה. וראה עוד ע"כ בהסה"ע (פק"ו ס"א).

בסדר הלילה שבמשנה בפסחים (דקי"ז א'-ב') לא נזכר לומר הלל הגדול. ונחלקו הראשו' בענין חיוב אמירתו בלילה זה. י"א שזו מחלו' תנאים, ורק לר"ט ולי"א בברייתא (שם דקי"ח, א') יש לאומרו על כוס חמישית. אך לתנא במשנה אין חובה כלל. וי"א דלכו"ע יש לאומרו רק על כוס חמישית. וכתבו רש"י ורשב"ם שאין הלל הגדול תלוי בכוס חמישית, אלא תיקנוהו על כוס רביעית. וכ"פ מרן (שם), וכן הוא בהגדות [ראה הסה"ע (שם ס"ג)].

אומרים הלל הגדול בפסד"ז בשבת וביו"ט, בליל פסח ובירידת גשמים [ראה תענית (די"ט, א', דכ"ו, ב'), תוס' (שם דכ"ו, א' ד"ה "שאני"), סדר רב עמרם השלם (ח"ב דף כ"ד). הסה"ע (שם ס"ב)].

כתבו התוס' (פסחים דקי"ח, א' ד"ה "מהודו") ד"רננו צדיקים" וכו' אינו מן המזמור ואין לאומרו. וכ"כ מהרי"ו, ד"מ, מ"ב (סי' ת"פ סק"ג), כה"ח (סק"ו) וש"פ. ור"ל דאע"ג שבנוסח אשכנז אומרים מזמור "רננו" בשבת שחרית מיד אחר הלל הגדול, אל תטעה לומר שפס' זה הינו חלק מהלל הגדול, ואל תאמרו בליל הסדר (מהרש"א שם).

[8]ח. מה שכתבנו שיאמר "נשמת", כ"כ מרן (בסי' ת"פ שם).

אמרו במשנה (דף קי"ז ע"ב) שכוס רביעי גומר עליו ההלל ואומר עליו ברכת השיר. ונחלקו האמוראים (שם דף קי"ח ע"א) מאי ברכת השיר. רב יהודה אומר "יהללוך", ורבי יוחנן אומר "נשמת". וי"א שרבי יוחנן רק מוסיף "נשמת" [רשב"ם ותוס' שם. וראה טור (סי' ת"פ)].

ועוד בענין ברכת השיר, טעם השם, אי ברכת השיר הוי כברכה אחרונה על ההלל או ברכת השבח, ובענין חובת השירה בלילה זה והמקור לכך, ראה בהסה"ע (פק"ז).

ומה שכתבנו שלאחר מכן יאמר "ישתבח" עד הברכה, ג"ז כתב מרן (שם) ומ"ב (סק"ד). וכ"ה במחזורים.

ומה שכתבנו שאח"כ יאמר "יהללוך" וברכת "מלך מהולל בתשבחות", ג"ז כתב מרן שם, כה"ח (סי' תע"ג סקק"ס) וש"א. וכ"ה במחזורים. והטעם שמברכים בסופו ברכת "מלך מהולל בתשבחות" אע"פ שאין מברכים בתחילתו, ואף אין זו ברכה הסמוכה לחברתה, כתבו התוס' (ברכות דף י"ד ע"א) לפי שהיא הודאה בעלמא. ואפי' שהיא ארוכה קצת תקנו בה חתימה ולא פתיחה כמו "אלוקי, נשמה" וכו'. ובתוס' פסחים (דף ק"ד ע"ב) כתבו הטעם, דברכה אחר פסוקים א"צ פתיחה, דבלא פתיחה ניכרת ההתחלה (והב"ד כה"ח סי' ת"פ סק"ב).

אף שחתימת ברכת "ישתבח" הינה "הבוחר בשירי זמרה" וכו', מ"מ הו"ד בפסד"ז שהם שירי זמרה. אך הכא שהיא אחר ההלל חותמים ב"מלך מהולל בתשבחות" (ב"ח ס' תפ"ו). וראה בהערה הבאה.

ומה שכתבנו שכ"ה המנהג לספרדים דכ"כ מרן בב"י (סי' תפ"ו) בשם מהר"ר מאיר בן עראמה, וכ"פ בשו"ע (סי' ת"פ, וכנ"ל), וכ"כ כה"ח (סי' ת"פ סק"ז) וחזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ה ובהערה) שהוא מנהג הספרדים, וכ"ה במחזורים.

ומה שכתבנו שכן הוא מנהג חלק מהאשכנזים, שכן מצאתי בחלק מהגדותיהם (כגון הגדש"פ נוסח חסידי ספינקא, הגדת דברי חיים מצאנז ולוח דבר יום ביומו, מנהג בעלז. ונראה שכ"ה מנהג החסידים. וכ"כ בהגדת אור חמה, שהיא עפ"י מנהגי החזו"א. אך בהקדמה כתב המדפיס שנוסח ההגדה הינו עפ"י הגחיד"א. ובתוך ההגדה כתב שכ"ה נוסח האריז"ל. וכ"כ בהגדת החפץ חיים).

אף שמנהג הספרדים בשאר המקרים לסיים ב"אמן" אחר ברכת "מלך מהולל בתשבחות", מ"מ בליל הסדר לא יסיים ב"אמן". ואע"ג שלגבי ברכת השיר כתב הר"ן לחד טעמא דברכת "יהללוך" הוי סמוכה לחברתה, והיינו לברכת "אשר גאלנו" ולכן אינה פותחת ב"ברוך", וקיי"ל דהעונה אמן אחר ברכותיו ה"ז משובח. מ"מ לפי"ד הגאונים שהביא שם ליתא להא. ועוד, דלפי התוס' (ברכות דף מ"ו ופסחים דף ק"ד) עולה דרק היכא דאסור לספר בין הברכות חשיבא כסמוכה לחברתה. ולפי"ז הכא אינה סמוכה לחברתה, ולכן אין לענות בני"ד "אמן". ומ"מ העונה "אמן" יש לו ע"מ לסמוך. וכן נמצא בכמה הגדות (חזו"ע ח"ב עמ' קפ"ה). ואכן ראה בהגדת כה לחי, הגדת אורח חיים ועוד, שכתבו לומר "אמן". ושאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בני"ד, ואמר לי שאין לענות "אמן" אחר ברכת "יהללוך" בליל הסדר בקריאת ההגדה, וזו טעות המדפיסים שכתבו לאומרו. כיון שהם לקחו זאת מברכת "מלך מהולל בתשבחות" שבתפילה, אך שם יש ברכה ראשונה שקודמת לה ולכן עונים "אמן", משא"כ הכא. וכ"ז לספרדים. ואשכנזים פשיטא שלא יענו "אמן" בני"ד. עכת"ד. והיינו מש"כ בשו"ע (סי' רט"ו סעי' א'), לענות "אמן" אחר ברכת "יהללוך", זה קאי על ההלל שבתפילה, ושם ג"כ מברכים תחילה "לקרוא (או לגמור) את ההלל", ולכן הדגיש לי בתשובתו הגר"מ אליהו זצ"ל, שיש נ"מ בין "יהללוך" שאומרים בליל ט"ו בערבית בביהכ"נ, לבין ההלל שבעת קריאת ההגדה.

חולה שלא אכל כזית מצה ג"כ יאמר "יהללוך" (בה"ל סס"י תפ"ג).

מי שאין לו יין לכוס רביעית, נחלקו הפוס' אי יאמר "יהללוך" בברכה. ותלוי הדבר אי ברכה זו תלויה בכוס או שאין הכוס מעכבת בדבר, וכמו שאומרים ברכה זו בביהכ"נ שלא על הכוס. ראה ב"י ושו"ע סי' תפ"ג, מ"ב (סי' תפ"ג סק"ה) וכה"ח (סק"ג). ונראה מהמ"ב שיאמרנה אף בלא כוס. וכה"ח כתב שיאמרנה בלא שו"מ, והאומרה בשו"מ אין מזניחין אותו. וראה עוד הסה"ע (פמ"ז ס"ח), ולעיל (פ"ו הערה נ"ח).

[9]ט. כתב הטור (בסי' ת"פ ותפ"ו) בשם הרב חיים כהן והרא"ש, שמיד אחר ההלל אומרים "יהללוך", ואינו חותם אלא אומר עד "עולם אתה אל", ואומר הלל הגדול ו"נשמת", וחותם "מלך מהולל בתשבחות". וכסדר זה כתב המ"א (סי' ת"פ) בשם המהרי"ל, וכ"כ הח"י. והמ"ב (סי' ת"פ סק"ה) ובשעה"צ כתב שיש הנוהגים כך, ויש הנוהגים כשו"ע. ובהסה"ע (פק"ו ס"ד) סתם וכתב שמנהג האשכנזים כטור (וצ"ע שלא כתב שיש הנוהגים כשו"ע, ושכן מנהג כמה חסידים, כנ"ל בהערה הקודמת). וכן מצאתי בהגדת "מבית הלוי" מבריסק.

ומה שכתבנו שיש עוד מנהגים אחרים, מפני שיש החותמים ההלל בברכת "הבוחר בשירי זמרה", כמו שאומרים ב"ישתבח" תמיד [ח"י. הגר"א. מ"ב (שם). וראה א"ר ופמ"ג]. ובמע"ר (סי' קצ"א) כתוב שמנהג הגר"א שלא לומר "יהללוך" כלל. וכ"כ בהגדת מועדים וזמנים (עיי"ש בעמ' קכ"ב שהוסיף לסיים עפ"י הגר"א בברכת "הבוחר בשירי זמרה", כמו ב"ישתבח" בפסד"ז). והגר"ח מבריסק לא היה אומר "יהללוך" אחר ההלל, אלא אחר "נשמת" היה אומר "ישתבח", "יהללוך" ומסיים "הבוחר בשירי זמרה" [הסה"ע (פק"ו הערה 20)]. וראה עוד בחזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ה) מש"כ בשם שו"ת האלף לך שלמה (סי' שכ"ד), וראה גם בהגדה שלמה להגרמ"מ כשר זצ"ל, בקונטרס כוס חמישי (בפרט בעמ' קע"ד וקע"ו).

ובענין מי שטעה. אם נוהג להקדים ברכת "ישתבח", וטעה וחתם בה, לא יחתום שוב ב"יהללוך". ואם מנהגו להקדים "יהללוך" וטעה וחתם בה, לא יחתום שוב ב"ישתבח" [מאמ"ר. גר"ז. מ"ב (סי' ת"פ ס"ק ד', ה'). כה"ח (סק"ח). חזו"ע ח"ב שם והסה"ע (ס"פ ק"ו). ועיי"ש בחזו"ע (בהערה) שכתב שבדיעבד אם טעה וחתם בשתיהן לא הוי ברכה לבטלה, דיש פוס' דס"ל שיחתום בשתיהן].

[10]י. כ"כ הטור ומרן בסי' תע"ט ס"א וש"א, דמצוה לחזור אחר זימון. וכתבו האחרו' דהכא לענין הלל מיירי שמצוה להדר ולומר הלל בשלושה [מט"מ. לבוש. מ"ב (סי' ת"פ סק"ט) וכה"ח (סקי"ב)]. והטעם כתב הרא"ש, משום דאמרינן במדרש תהילים, שצריך שיהו הקוראים ג' כדי שיאמר הא' לשנים "הודו", והעולם לא נהגו כך לחזר אחר זימון. והב"ד הטור, ב"י, הרמ"א וכה"ח (סקי"ד).

כתב הרמ"א (שם בסי' תע"ט) דיכול אדם להצטרף לזימון לענין ההלל, אף שלא אכל עמהם. וכ"כ במ"ב (סק"ט), בחזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ו) וש"א. ואותו א' שמצטרף רשאי רק לשמוע "הודו", לענות ולחזור לביתו (מ"ב שם).

ומה שכתבנו שכל זה כדי שהגדול שבהם יאמר "הודו", הוא עפי"ד הרמ"א וש"א, וכנ"ל. והוסיף הרמ"א, שרשאי הגדול ליתן רשות לקטן. וכתבו האחרו', דר"ל לתת רשות למי שקטן הימנו, אך מ"מ בעי להיות בר חיוב [כה"ח (סקי"ח) עפי"ד הד"מ בשם מהרי"ל, דהמהרי"ל גופיה אסר שקטן יאמר "הודו". ושכ"כ המאמ"ר ושכ"מ מהגר"ז. וראה לקמן בסמוך].

ובענין אם אשה יכולה להקרות והאנשים יענו אחריה. השר מקוצי לא הניח לנשים לומר "הודו" כיון שהוא תחילת פרק, ואמרינן תבוא מארה למי שאשתו ובניו מקרין אותו. אבל על "אנא" לא היה השר מקוצי מקפיד. והב"ד הכנה"ג וא"ר. מיהו הח"י כתב שכיון שבלילה זה אף נשים מחויבות בהגדה והלל, לאפוקי משאר ימים, הרי שרשאיות לומר אף "הודו". ושכ"כ בדרשות מהרי"ל. אלא שמכיון שרגילים לומר "הודו" בניגון נעימת קול, יש לחוש למאי דאמרינן בגמ' סוטה "זמרי נשי ועניא גברי, כאש בנעורת". וכדברי הח"י כתב גם המ"ב (סק"ט). וכ"נ מדברי כה"ח (סקט"ז). וראה לעיל פרק ו' הערה ל"ח.

ובענין קטן. המהרי"ל כתב שרבו המהר"ש לא היה מניח נערים שאינם בני מצוה לומר "הודו" בליל פסח, אבל "אנא" היה מניחם כיון שממילא עונין אחריהם כל מילה ומילה משא"כ ב"הודו" (כמנהג האשכנזים. ושלא כספרדים). והטעם שמניחם לומר "אנא", כדי שלא יישנו וגם כדי לחנכם. והב"ד המ"א, המ"ב (סקי"ב) וכה"ח (שם). וכן השר מקוצי לא היה מניח הקטנים לומר "הודו" כיון שהוא תחילת פרק, וכנ"ל. אך "אנא" היה מניחם לומר, וכ"פ המ"ב (שם). וכ"נ מדברי כה"ח בסקט"ז, ומה שאסר בסקי"ח בשם כמה אחרו' הוא דוקא ב"הודו".

ולגבי אופן עניית השומעים. בשו"ע סי' תכ"ב ס"ג כתב, שבענין הפסוקים שהש"ץ אומר והקהל עונים אחריו בהלל, כ"מ כפי מנהגו. ע"כ. ומדברי המהרי"ל הנ"ל משמע שב"הודו" לא עונים אחריו כל מילה, משא"כ ב"אנא". וכ"כ המ"ב בסי' תע"ט (סק"ט) שב"הודו" עונים הפס' שאחר זה. אמנם בסי' תכ"ב (סק"כ) כתב המ"ב שהמנהג שהש"ץ קורא הפסוק והקהל עונים אחרי כל פס' את פסוק "הודו". וצ"ע. ובמע"ר (סי' קנ"ב) חילק בין הלל שלם לחצי הלל. ובלוח דבר יום ביומו (מנהגי בעלז) כתב שהאחד אומר "הודו", והם עונים "הודו" ו"יאמר נא". הוא אומר "יאמר נא" והם עונים "הודו" ו"יאמרו נא בית" וכו', עד שאומר "יאמרו נא יראי" והם עונים "הודו". וכשמגיע ל"אנא" הוא אומר "אנא" והם עונים אחריו. ע"כ. וכן ראיתי מהאשכנזים הנוהגים כך בהלל בשאר ימות השנה. וראה עוד בטור סי' תכ"ב ובב"י שם, וכה"ח באותו סי' סקמ"ד. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שהיום אין המנהג שאחד אומר ההלל ושנים עונים לו, מלבד יוצאי עירק הנוהגים עדיין בכך, וכמש"כ מרן, וכמבואר ברפ"ע. ואף הם אינם נוהגים לומר פס' שלם ולענות פס' שלם, אלא הקורא אומר חצי פס', והאחרים עונים את חצי הפס' השני. אך בני שאר העדות נוהגים שכולם אומרים את כל הפסוק ביחד. עכת"ד. ולפי"ז עולה שמש"כ מרן שמצוה לחזר אחר זימון (להלל), אין זה אמור היום למנהג כולם, אלא רק למי שנוהג בזה. ושמעתי שאף מהאשכנזים ישנם רבים הנוהגים שכולם קורין זאת יחדו, ולא נוהגים שאחד קורא והשאר עונים. וכן כתבנו בהלכות.

כתב הבא"ח בספרו עוי"ח (פר' "צו" סט"ו) שיש הנוהגים בהלל שהגדול אומר "הללויה הללו עבדי", והשומעים עונים "ה'". והוא אומר "הללו את שם" והם עונים "ה'", וכן הלאה. ונמצא שאומרים ש"ש לבטלה. ואפי' אומרים עמו בלחש מתחילת הכתוב, הרי נראה שהם מזכירים ש"ש לבטלה. והגר"ע יוסף זצ"ל (בחזו"ע ח"ב עמ' קפ"ט) כתב שיש מקום לקיים מנהגם אפי' כשאין אומרים בלחש. ומ"מ טוב יותר לאומרו ביחד. וראה הסה"ע (פק"ה ס"ט).

כתבו הפוס', שכל דין זה דזימון בהלל הינו למצוה לכתחי' ואינו לעיכובא [פר"ח. מ"ב (סי' ת"פ סק"י). חזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ו)]. וכל דין העניה ב"הודו" הינו בהלל אך לא בהלל הגדול [מ"א. כה"ח (סקי"ד) וש"א].

ומה שכתבנו שאם אין ג' גדולים, רשאי לצרף את אשתו ובניו לשלושה, כ"כ הרא"ש, הטור, הב"י, המ"ב (סק"ט), כה"ח (סקי"ד) וש"א. ומ"מ אין כ"כ קפידא בזה, דנשים ג"כ מצטרפות [מ"א. כה"ח. וראה חזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ח)].

אם יש רק שנים, שניהם יאמרו "הודו" [מ"ב (סקי"א), כה"ח (סקי"ז. ועיי"ש סקט"ו)].

הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, ששמע מהגרש"ז אוירבך זצ"ל, שאע"פ שמנהג העולם אינו כך, מ"מ גם בברית צריך שהמברך יאמר קודם "הודו לה' כי טוב" וגו', ורק אח"כ יענו הקהל "הודו לה'" וגו', ולא שקודם יאמרו כן הקהל. עכת"ד.

וראה עוד בזה בהסה"ע (פק"ה סעי' ד'-ח'), וחנוך לנער (דף נ"ו הערה כ"א).

[11]יא. מה שכתבנו שיאמרו בנועם ובשמחה, כ"כ כה"ח (סי' ת"פ סק"ג), חזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ג), והסה"ע (פק"ה ס"ב). והוסיף בהסה"ע (שם ס"א) דיש לאומרו בקול רם. והוא עפ"י הגמ' פסחים (דף פ"ה ע"ב) והזוה"ק.

ומה שכתבנו שלא יקראנו מתנמנם, כ"כ בחזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ד). והוסיף שיש לעורר את כל המסובים שיאמרוהו בהתלהבות, ולא יקראוהו בשחוק וקלות ראש, וכן לא במרוצה שנראה שהוא כמשא כבד, שהכל הולך אחר החיתום.

[12]יב. חזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ג בהערה וקפ"ד) עפ"י שב"ל והב"י. והוסיף שלפחות ינהג כן באמירת "יהללוך". וראה הסה"ע (פק"ה סי"א).

[13]יג. מרן (סי' תע"ב סעי' ח' וסי' ת"פ סעי' א'). ושתיית הכוסות כסדרן (היינו לאחר ההלל) הוי לעיכובא (מ"ב סי' תע"ב סקכ"ו. כה"ח סקנ"ה). ואם שתאה קודם לכן בעי למנהג האשכנזים לברך שוב (מ"ב שם).

בענין אם שותים כוס ד' קודם הפיוטים או לאחריהם, ראה הסה"ע (פק"א ס"ד). והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שהמנהג לשתות כוס זו מיד אחר ההלל וקודם הפיוטים. עכת"ד.

[14]יד. את מנהג האשכנזים כתבנו עפ"י הרמ"א (בסי' תע"ד ס"א ובסי' ת"פ ס"א). וכן מנהג חלק מיהודי תימן (ילקו"י עמ' 390). והטעם, כיון שמה שאומר בין הכוסות הוי הפסק. ואפי' אם תאמר שאינו הפסק, מ"מ כל כוס הוי מצוה בפ"ע (מ"ב סי' תע"ד סק"ד). ואף שיש מחלו' ע"כ, כמבואר בטור ובב"י בסי' תע"ד (וראה כה"ח באותו סימן סק"א), מ"מ לא אמרינן בזה סב"ל, דלא אמרינן זאת במקום מנהג (כה"ח סק"ד).

ואת מנהג הספרדים כתבנו עפ"י מרן (סי' תע"ד ות"פ שם). וכבר כתבנו בפרק הקודם, שלדעת הגר"ע יוסף זצ"ל טוב ונכון שיהודי תימן יאמצו להם מנהג הספרדים בזה [ראה יחו"ד (ח"א סי' ט"ו) וילקו"י (עמ' 390 סל"ח)]. ויש חולקים.

[15]טו. ראה בטור (סי' תע"ד) מחלו' אי מברכים ברכה אחרונה רק לאחר כוס רביעית. אך הרא"ש פסק שאין מברכין אותה אלא לאחר כוס ד', וכ"פ רבינו יונה. וכתב בב"י שכ"כ הרשב"א בתשובה (ראה כה"ח סק"ג), וכ"פ מרן בשו"ע והרמ"א (בסי' תע"ד ות"פ). ובזה פוטר כל הארבע כוסות [מ"ב סי' תע"ד (ס"ק ג' וה'). כה"ח סק"ח)], ובפרט את הכוס השלישית [מ"ב (סי' ת"פ סק"ז) עפ"י סי' תע"ד. כה"ח (סקי"ד). וראה גם כה"ח (סי' תע"ד סק"ה)]. ואפי' שאין לו יין לשתות בתוך הסעודה יברך ברכה אחרונה אחר כוס ד' (רא"ש. כה"ח באותו סי' סק"ז. ור"ל שפוטר ב' כוסות הראשונות אע"פ שלא שתה בסעודה). ומ"מ מי שיש לו רק ב' כוסות ושתה אותן קודם האכילה לא יברך "על הגפן", דברהמ"ז פוטרתן. אלא שהמ"א כתב שמי שיש לו רק ב' כוסות יקח א' לקידוש וא' לברהמ"ז. ואז יברך "על הגפן" על כוס דברכת המזון [מש"ז. מ"ב (סי' תפ"ג סק"א). כה"ח (שם סק"ח)].

בליל פסח מוסיפים בברכת "עה"ג" גם "ושמחנו ביום חג המצות הזה". וכשחל בשבת מוסיפים לפני כן "ורצה והחליצנו ביום השבת הזה" (שו"ע סי' ר"ח סעי' י"ב. וראה כה"ח סקס"ה). שכח ולא הזכירן, יצא [מ"ב (סי' ר"ח סקנ"ח) וכה"ח (סקס"ז). עיי"ש ובשעה"צ (סק"ס). ומהטעם הראשון שכתב בשעה"צ שם דהוא משום שאינו חייב באכילה או בשתיה זו, לכאו' י"ל דהכא בעי לחזור ולברך דהא חייב בד' כוסות. מ"מ משאר הטעמים שכתב שם יוצא שאינו חוזר ומברך. וסב"ל]. ואם טרם הזכיר ש"ש בחתימת הברכה, חוזר ואומרה כראוי [כה"ח (שם סקס"ז) וילקו"י (ח"ג עמ' תצ"ה)]. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שפה אין לומר את הסברא, שכל מה שאנו שותים כוס רביעית הינו בגלל יו"ט דפסח ולא בשל שבת, ולכן א"צ להזכיר השבת אלא רק יו"ט. דזה אינו. אלא בעי לכתחילה להזכיר גם שבת. עכת"ד.

על יין או מיץ ענבים מענבים שגדלו בא"י חותם "על הארץ ועל פרי גפנה" [עפ"י מרן (סי' ר"ח סעי' י'), והמ"ב (סקנ"ב). וכ"כ כה"ח (סקנ"ח). ולא כמש"כ בסתמא במחזורי תפילת ישרים]. ואין הדבר תלוי היכן נמצא המברך, אלא היכן גדלו הענבים [מרן ומ"ב (שם). בא"ח (ש"ר ריש פר' מסעי). כה"ח (שם סק"ס)]. ואם הוא ספק, יש מחלו' כיצד יסיים (כה"ח שם סקס"ב. ועיי"ש גם בסקס"א). ואגב זאת יש להעיר שיש מחלו' באכל ה' מיני דגן, אי בעי לסיים "על המחיה" בלבד או להוסיף גם "ועל הכלכלה". והמ"ב (סק"נ) ובשעה"צ (סק"נ) העלה שאין להוסיף בסיום "ועל הכלכלה". וכ"מ מכה"ח (סקנ"ז) וילקו"י (ח"ג עמ' תצ"ב) שאין לאומרו. אמנם הבא"ח (ש"ר פר' "מסעי" סעי' א') כתב לומר גם תיבות "ועל הכלכלה". וכן נמצא בחלק מסידורי הספרדים. ומ"מ אם רוב הדגן הינו מא"י חותם "על הארץ ועל מחיתה" (ברכ"י. ילקו"י שם. ושלא כאג"מ). ונראה שלבא"ח יש להוסיף גם "ועל כלכלתה".

מי ששתה לפחות רביעית יין או מיץ ענבים בכוס ג' או כוס ד', ונוסף לכך שותה רביעית מים או משקה אחר טרם שבירך "על הגפן", לא יברך על משקים אלה לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה (בנ"ר), שברכת היין פוטרתן הן בברכה ראשונה והן באחרונה (מרן ורמ"א סי' קע"ד סעי' ב' וסי' ר"ח סעי' ט"ז). וראה מ"ב (סי' קע"ד סק"ג וסי' ר"ח ס"ק ע"ב וע"ג), וכה"ח (סי' קע"ד ס"ק ד'-ו' וסי' ר"ח ס"ק פ"ב-פ"ד), גבי קביעות על היין או שתהא דעתו גם על שאר המשקין וגבי אי בעי שהיין יהא לפניו בעת שמביאין לו שאר המשקין. וראה עוד ילקו"י (ח"ג סי' ר"ח סעי' ל"ג).

ומי ששתה בכוס ג' או ד' רביעית יין כדין, אך נוסף לכך אכל דבר שברכתו ג"כ ברכה מעין ג' (אף שאין לאכול לאחר האפיקומן, או שאכלו בהיתר, כגון חולה), ואכל ממנו שיעור שהוא ספק כזית, ראה דינו בשו"ע סי' ר"ח סעי' י"ח. ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל אם אכל ממנו בין 20 ל30- גר' יכול לצרפו לברכת "על הגפן" [ראה יחו"ד (ח"ו סי' י"ד), וילקו"י (ח"ג סי' ר"ח סעי' כ"ז וכ"ח)]. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שאין לצרף בשום אופן לברכה מעין שלוש דבר שיש ספק לגבי ברכה אחרונה עליו. וכל עוד לא אכל כזית שלם (כעשרים ושמונה) גר' מהמאכל (כגון עוגה או תמרים) לא יוסיפנו כלל לברכת "על הגפן", וד"ז אמור הן אם יש ספק במציאות, כגון בשיעור שאכל, והן ספק בהלכה - לגבי ברכת אותו מאכל. וכ"ז לכתחי'. אך אם כבר הוסיף אינו מעכב. עכת"ד. וראה כה"ח (סי' ר"ח סקצ"ב).

ואגב דין מי שאכל מזונות וגם שתה יין כשיעור המחייב ברכה אחרונה על שניהם, אך בעת שבירך שכח להזכיר את אחד מהם בפתיחה או בחתימה (היינו בפתיחה או בחתימה הזכיר את שניהם, מזונות וגם יין, ואילו במקום האחר שכח להזכיר המזונות או היין). ד' הגר"מ אליהו זצ"ל שאם הזכיר את שניהם בפתיחה יצא י"ח אע"פ שבחתימת הברכה הזכיר רק את א' מהם. וכן להיפך: שבפתיחה הזכיר רק את אחד מהם ובחתימה הזכיר את שניהם. כך הורה לי למעשה, וכן כתוב בחוברת הל' ברכות (המבוססת על פסקיו והוא זצ"ל נתן הסכמה על הכתוב בה). אמנם ק"ק לי הקטן ע"כ מדברי מרן (בסי' נ"ט סעי' ב'). עיי"ש. וע"ע בדברי הגרמ"א זצ"ל לעיל (פ"ג הערה ל"ט), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה ענפים 11-16). וקיצרנו.

[16]טז. בענין שיעור כוס רביעית ראה לעיל בפ"ד עפ"י מרן (סי' תע"ב סעי' ט'), מ"ב וכה"ח שם (ובפרט במ"ב ס"ק ל' ול"ג וכה"ח ס"ק ס' וס"ו), ומרן (סי' רע"א סעי' י"ג), מ"ב וכה"ח שם (ובפרט מ"ב סקס"ח וכה"ח סקפ"ד).

בענין שיעור זמן שתייתה עיי"ש בפרקים ד' וט' עפ"י מ"ב (סי' תע"ב סקל"ד ושעה"צ שם, וסי' רע"א סקס"ח). וכה"ח (סי' רע"א סקפ"ג וסי' תע"ב סקס"ח). וראה לעיל בפ"ט מחלו' בענין אם שתה כוס ג' או ד' ביותר מכדי שתיית רביעית ובפחות מכא"פ, ושלדעת הגר"מ אליהו זצ"ל אף בב' כוסות אלה אם שתה ביותר מכדי שתיית רביעית צריך לשוב ולשתותן. וכן כתבנו בשמו לעיל (בפ"ד הערה מ"ג).

[17]יז. בא"ח (פר' "צו" סעי' כ"ט). חזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ט). לוח דבר יום ביומו (מנהגי בעלז. עמ' 159). והטעם, דאל"כ לא יתחייב בברכה אחרונה, כמבואר בשו"ע סי' ר"י ס"א.

ולכאו' יש לשאול, מדוע בעי לשתות שיעור רביעית, כדי להתחייב בברכה אחרו'. נאמר שדי לו ברוב רביעית, ולא יברך ברכה אחרו'. אלא נראה די"ל שיתכן שהלכה כאותם ראשו' דס"ל שאין ברהמ"ז פוטרת את ב' הכוסות הראשו', ולכן ברכה מעין ג' פוטרת כל הארבע כוסות. ומאידך יתכן שהלכה כמ"ד שברהמ"ז פוטרת ב' כוסות ראשונות. ולכן אין לברך ברכה מעין ג' אם לא שתה רביעית שלימה מכוס ג' או ד' ואפי' ששתה מהן יותר מכזית (שי"א שיש לברך על שיעור כזה). מ"מ כדי לצאת מן הספק ישתה רביעית, וכנ"ל. כך עולה מחזו"ע (ח"ב עמ' ש"ו בהערות על דף רע"ח). והיינו שהנ"מ הינה גבי מי ששתה רביעית שלימה בכוס א' או ב', אך לא שתה רביעית באף אחת מהכוסות האחרונות. שלמ"ד שברהמ"ז פוטרת גם כוס א' וב', עתה לא יברך ברכה אחרונה על כוס ג' וד'. ולמ"ד שאין ברהמ"ז פוטרת היין שלפני המזון, הרי שדי ששתה רביעית בכוס א' וב' בכדי שיתחייב בברכה אחרונה אחר כוס ד', אף שלא שתה רביעית שלימה בא' משתי הכוסות האחרונות. וראה ע"כ עוד לעיל (פ"ו הערה ס"א). והגר"מ אליהו זצ"ל הסביר לי, שבא' משתי הכוסות האחרונות, שלישית או רביעית, בעי לשתות רביעית שלימה תוך כדי שתיית רביעית, כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה. ואמר שיש פה ב' דינים: דין שתיית ד' כוסות ודין ברכה אחרונה. מדין שתיית ד' כוסות יתכן שהיה הגר"מ אליהו זצ"ל מיקל לשתות רוב רביעית. גם זה אינו ודאי. אך מדין ברכה אחרונה צריך לשתות רביעית שלימה תוך כדי שתיית רביעית, והיינו לכל היותר לשתותה בשתי הפסקות. וסיפר שבבא"ח הנדפס יש חוסר הבנה. כתוב שם (ר' ש"ר פר' "צו" סכ"ט - מ.ה.) שאם שתה בא' מן הכוסות רביעית, יברך ברכה אחרונה. ואומר הגר"מ אליהו זצ"ל דצ"ע ע"כ. שהרי כוס א' וב' ברהמ"ז פוטרתן. אלא שבאמת בכת"י של ספר בא"ח כתוב שזה מדובר בכוס ג' או ד' (עיי"ש שמ"מ כתוב שברכה אחרונה שייכא לכל הד' כוסות. ולפי"ז דבריו לכאו' קאי על כל הד' כוסות. וצ"ע). ומ"מ בני"ד צריך לשתות בכוס ג' או ד' לפחות שיעור רביעית, משום שהרי כו"ע מודים שבד' כוסות השיעור הינו לפחות רוב רביעית. וקיי"ל גם דבעי רוב כוס בד' כוסות, משא"כ בעלמא (ר"ל בקידוש - מ.ה.) דבעי רוב רביעית בלבד. ומ"מ מרן כתב שי"א שמי ששתה משקה בשיעור כזית צריך לברך ברכה אחרונה (ראה מרן סי' ק"צ ס"ג). ולכן כדי לצאת מן הספק ישתה או פחות מכזית או יותר מרביעית. והכא הרי מדין ד' כוסות בעי לשתות לפחות רוב רביעית. אך אם שותה כן הריהו נכנס לספק בברכה האחרונה. ולכן צריך בכוס ג' או ד' לשתות רביעית שלימה בכדי שתיית רביעית, לצאת מן הספק. והיינו שהטעם לכך הינו מצד כוס ג' וד' עצמן, ולא בשל כוס ראשונה או שניה שצריך לפוטרן. עכת"ד. וכן עולה ממרן בשו"ע (סי' ק"צ ס"ג). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שגם בכוס זו יש לכתחי' לשתות רביעית, כשם שבכל הכוסות מצוה לכתחי' לשתות רביעית שלימה. ועוד, משום שבדר"כ בין כוס שלישית לרביעית עובר שיעור עיכול, ובפרט בימים חמים שיעור העיכול של שתיה הינו זמן קצר. דכמו שבאוכל משמרגיש שוב רעב הוי שיעור עיכול, כך בשתיה משמרגיש שוב צמא הוי שיעור עיכול. ואמנם במאכל תלוי הדבר במעיו, אך בשתיה תלוי גם בצחיחות גרונו. ועוד, שהריהו גם מזיע ופולט נוזלים מגופו. ולאור זאת, בימים חמים, כמו לעיתים בימי הפסח בארץ ישראל, זמן העיכול של השתיה הינו זמן קצר, ואף אם שתה שיעור רביעית בכוס שלישית, ישוב לשתות עוד רביעית בכוס הרביעית. ומשהערתי שהפוס' כתבו ד"ז של שתיית רביעית שלימה רק באחת משתי הכוסות האחרונות, ענה לי שהם דיברו כששותה כוס ד' לפני תום שיעור עיכול של כוס ג', ויתכן שדיברו בחו"ל, ששם פחות חם מהאקלים בארץ. עכת"ד. ואמנם אין להקשות ע"כ, דא"כ גם למנהג הספרדים יצטרכו לברך ברכה ראשונה על כוס רביעית, משום שאין זה המשך לשתייתו הראשו'. דזה אינו. כיון שברכה ראשו' אינה תלויה בזמן העיכול אלא בהיסח הדעת. וראה עוד בשו"ע (סי' קפ"ד ס"ה) ובנו"כ שם, ובמ"ב (סי' ק"צ סק"ח) ובבה"ל (רס"י ק"צ ד"ה "אחר"). במנחת שלמה, לגרש"ז אוירבך זצ"ל (סי' י"ח), ובהסה"ע (פק"א ס"ב).

[18]יח. מרן (סי' ת"פ סעי' א').

[19]יט. רמ"א (סי' תע"ב סעי' ז'). מ"ב (סק"כ), בה"ל (ד"ה "ונ"ל" ו"אין" כה"ח (סי' תע"ב סקמ"ח, וסי' ת"פ סקט"ו). וראה עוד לעיל (בפרק ד' סעיף כ"ז). ומה שכתב המ"ב בסי' ת"פ (סק"ט), הו"ד לדעת הרמ"א. ולא נחית לדינא. אלא העיקר לדינא כמש"כ בסי' תע"ב, דסוגיא בדוכתא עדיפא.

[20]כ. הא דהוי לעיכובא למנהג הספרדים, דכ"כ מרן (בסי' תע"ב סעי' ז' וסי' ת"פ סעי' א'). וראה כה"ח (סי' תע"ב ס"ק מ"ו ומ"ח).

ולענין הברכה. מרן (בסי' ת"פ) כתב דמברך לפניו בפה"ג, לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד (והיינו דוקא בכוס ד'. משא"כ בכוס ג' שבלא"ה חשב לשתות עוד. מ"ב שם סק"ח).

ויש שחלקו ע"כ עפי"ד רבינו פרץ שכתב שאתכא דרחמנא סמכינן, ובפרט לפי מה שפסק מרן עצמו בסי' תע"ז גבי מי ששכח אפיקומן ונזכר קודם שנטל ידיו, שיאכל אפיקומן בלא ברכה, ולכן הסיקו שאין לברך שוב. כ"כ הגיו"ר ועוד אחרו'. ובחזו"ע (ח"א סי' מ"ט) העלה שהמברך בפה"ג בני"ד וסומך ע"ד מרן ינוחו לו ברכות על ראשו (וטעמו דאיכא כמה ס"ס. שלפי"ד הגאונים וכמה ראשו' יש לברך על כוס וכוס. וא"כ כשחוזר לשתותה בהסבה צריך לברך שוב. ואת"ל כרא"ש דלא קיי"ל הכי, מ"מ שמא הלכה כרא"ש והטור דלא אמרינן אתכא דרחמנא סמכינן. ואת"ל כרבינו פרץ וסיעתו דגבי אפיקומן כן אמרינן הכי, מ"מ שמא הלכה כרב יד אהרן וסיעתו שחילקו בזה וכתבו שרבינו פרץ לא אמר דאתכא דרחמנא סמכינן אלא כשלא עשה המצוה כלל, כגון ששכח ולא אכל אפיקומן. וכיון דהוי מצוה דרחמנא רמי עליה אמרינן ודאי לא הסיח דעתו. משא"כ כשלא עשה המצוה כתיקונה. עיי"ש בחזו"ע). והוסיף, דמ"מ הרוצה לחוש לד' הגיו"ר דס"ל שא"צ לברך, יברך בהרהור ויצא י"ח לפי הרמב"ם (פ"א מברכות ה"ז) והסמ"ג, שהמברך בהרהור יצא. ובזה אין חשש ברכה לבטלה. אך מ"מ נראה מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל דטפי עדיף לברך בפיו בשו"מ [וקצ"ע על דבריו, שבחזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ט-ק"צ) הב"ד השו"ע, וכתב שיש חולקים וסוברים שלעולם אין לברך. ולכן הסיק דטוב לחוש להם ולא לברך משום סב"ל. וא"כ טפי עדיף לא לברך. אלא שבאמת כעבור זמן נפגשתי עם הגר"ע יוסף זצ"ל, וכשישבתי ודנתי לפניו בדברים אלה הורה לי שלדינא יש לפסוק כמשנה אחרונה, והיינו כמש"כ בחזו"ע ח"א הנד"מ, ולכן מעיקר הדין יש לנהוג כמרן בשו"ע, וכשחוזר לשתותה בהסבה עליו לברך שוב. עכת"ד]. וכן כתבנו בהלכות בדעה ראשונה.

ואת הדעה השניה כתבנו עפי"ד הגר"מ אליהו זצ"ל, שלמנהג הספרדים תלוי הדבר אם בירך כבר ברכה אחרו' על היין ואז נזכר, שאז בעי לברך שוב בפה"ג. וכן אם חשב בהדיא שלא לשתות ממנה עוד, אע"פ שטרם בירך ברכה אחרונה. אך אם לא חשב כך בהדיא, אנן סהדי שלא קיים המצוה כמו אצל האפיקומן, ולכן לא יברך שוב. וזה פירוש דברי מרן שתלוי הדבר אם הסיח דעתו. עכת"ד. וראה לעיל (בפ"ד סעי' כ"ז ובהערה צ"ה שם, ובפרק ט' הערה ל"ב). עיי"ש.

[21]כא. בגמ' ברכות (ד"ט, א') אמרו שהלל בלילי פסחים מצותו עד עה"ש. וכתב הרשב"א שם דהו"ד לר"ע. אך לראב"ע דס"ל שהפסח נאכל עד חצות והוא טעון הלל, הרי שה"ה להלל. וכ"פ הר"ן בפע"פ ובמגילה, וכ"כ האו"ח. והב"ד בב"י (סי' תע"ז) וכה"ח (סקי"ד). אך לדעת התוס' במגילה (דכ"א, א' ד"ה "לאתויי") שאין להחמיר בזה כיון שהוא מדרבנן. וכן הלל שקודם האפיקומן יש לאומרו קודם חצות כדי להספיק גם את האפיקומן עד חצות. וראה עוד טעמים לי"א שיקרא עד חצות בכה"ח שם ובהסה"ע (פק"ד ס"ב).

והרמ"א (בסי' תע"ז סעי' א') כתב ש"יקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות". ואמנם גם האחרו' נחלקו בד"ז (כמבואר בכה"ח שם), אך נראה שלמעשה אין להחמיר בכך אלא רק לכתחי'. שכ"כ הגר"ז, הח"י, המ"ב (סק"ז), כה"ח (שם) וחזו"ע (ח"א עמ' תתפ"ו). ואף שכתב כה"ח (שם) שמדברי חז"ל במדרש תהילים (סי' קי"ג) נראה דעדיף לקרוא ההלל לאחר חצות, ושכ"מ מהזוה"ק (פר' "בהעלותך") שהובא בילקוט הראובני וביפ"ל, מ"מ כיון שלא כתבו כן אלא שזה עדיף, ומאידך יש מחמירים לכתחי', לכן יש להזהר בזה כדי לצאת לכו"ע (מסקנת כה"ח שם). וכן הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א, שיש לסיים ההלל עד חצות. עכת"ד. וראה בחזו"ע (ח"ב עמ' קפ"ח וק"צ בהערה).

ומה שכתבנו שיש מחמירים בזה אף בכוס רביעית, שכ"כ המהרי"ל בסוף הל' הגדה, ביאור הגר"א (סי' תע"ז) בדעת הרמ"א, וכן בחזו"ע (ח"ב שם). והטעם, דצריך לקיים המצוה בזמן הראוי לאכילת מצה, כמו שצריך לשתותן דוקא בלילה. אך מהשו"ע והרמ"א (בסי' תע"ז) משמע שא"צ להקפיד בזה, ואף הגר"א לא הקפיד בזה (כמבואר במע"ר), אלא רק הסביר כך דברי הרמ"א. ולעיל בפרק ו' (הערה י"ג) כתבנו בשם הגר"מ אליהו זצ"ל, שלדעתו אף האשכנזים אינם צריכים להקפיד בזה. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שכמעט שאין נ"מ בין אם מסיים ההלל עם ברכתו עד חצות, או שישתה עד אז גם את הכוס הרביעית. ואמנם בחלק מההגדות מגרמניה כתובים פיוטים בין ההלל לכוס הרביעית (וכמו שכתבנו לקמן בהערה ל' בשם המהר"ם ועוד פוס' - מ.ה.). ולדעת הגר"א נבנצל שליט"א מנהג זה אינו נכון, הן מצד החשש שמא יעבור חצות (טרם שישתה הכוס הרביעית), והן מצד שברכת השיר (שבסוף ההלל) הינה על הכוס. ושאלתי, שהרי היו מהראשו' שנהגו לומר הפיוטים קודם שתיית כוס ד'. וענה לי שמי שנהג כך, שימשיך במנהגו, אך לכאו' עדיף לאומרם אחר כוס ד'. עכת"ד. וראה בהסה"ע (פמ"ג ס"ג), ולעיל (בפ"ו שם, ובפ"ט הערה ל"ח, מש"כ בשם הגר"א נבנצל שליט"א).

ומה שכתבנו שאם לא קרא ההלל ולא שתה כוס ד' עד חצות, שיקרא וישתה לאחר חצות, כ"מ מהמ"ב ושעה"צ (סי' תע"ז שם). וכ"כ כה"ח וחזו"ע (ח"א שם). ופשוט שאף יברך ברכת "מלך מהולל בתשבחות", ולמנהג האשכנזים אף על כוס ד' (שהרי כן נהג הגר"א. וכ"מ מחזו"ע שם. וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בהערותיו לספר הלכות צבא לרה"ג זכריה בן שלמה, שלאחר חצות ג"כ יש לברך את ברכת "יהללוך", ולמנהג האשכנזים יש לברך גם אז על כוס רביעית). וראה בא"א (מהדו"ת סס"י תע"ז) שכתב שא"צ למעט בסעודה כדי לגמור ההלל קודם חצות, ואין ראוי מפני זה לקצר בהגדה ובסדר הרגיל. וראה עוד ע"כ לעיל בפ"ו סעי' ה'.

ואמנם יש להעיר שבחזו"ע ח"ב (עמ' קפ"ח, ובהערה בעמ' ק"צ) כתב שיש להזהר לסיים ההלל וכוס ד' עד חצות, ואם עבר חצות לא יחתום בברכת "יהללוך", ואף לא יברך על כוס ד' לנוהגים לברך עליה (לאשכנזים). אלא שבחזו"ע (ח"א כרך א' סס"י כ"ג) כתב שמותר לומר את ברכת "גואלנו" לאחר חצות. ויותר מכך הוסיף שם (בח"א כרך ב' בסס"י נ' עמ' תתפ"ו) וכתב שכל ענין סיום ההלל עד חצות אינו אלא חומרא בעלמא ואינו מדינא. ולכן הסיק שאפשר לברך גם את ברכת "יהללוך" אף אחר חצות (וממילא גם לברך על כוס רביעית שבאה אחר ההלל). עיי"ש. והיה נראה לי שדעתו כמשנה אחרונה, והיינו כמש"כ בחזו"ע ח"א הנד"מ. ובאמת שלאחר כתיבת הדברים נפגשתי עם הגר"ע יוסף זצ"ל, וכשישבתי ודנתי לפניו בזה הורה לי שלדינא יש לפסוק כמשנה אחרונה, והיינו כמש"כ בחזו"ע ח"א הנד"מ, ולכן אם לא בירך ברכת "יהללוך" קודם חצות יברכנה לאחר חצות. עכת"ד. וראה עוד בענינים אלה לעיל (פרק ד' סעי' מ'. פרק ו' שם, פרק ז' סעי' כ"ה, פרק ח' סעי' כ"א ופרק ט' סעיף י"ט).

[22]כב. רמ"א סס"י ת"פ עפ"י הרמב"ם והרה"מ (פ"ח מחו"מ ה"י). וכתבו האחרו' דאף שיוצא שאינו שותה כל הד' כוסות במקום א' אין בכך כלום [גר"ז. מ"ב (סי' ת"פ סקי"א). כה"ח (סקי"ח)] ואמנם הוסיף כה"ח שבמקום דליכא צורך טוב להחמיר בזה כיון שהראב"ד שם חולק ע"כ, וכתב שאין כאן שם לארבע כוסות אם אינן במקום אחד. וראה הסה"ע (פק"ה סי"ב). ויש להעיר, שאף שיוצא שברכה מעין ג' הכא פוטרת את הכוסות ששתה במקום אחר, ומרן כתב בשו"ע (סי' קע"ח ס"ה, וסי' קפ"ד ס"ג) שי"א ששבעת המינים טעונים ברכה במקומם, הכא אין בזה כלום, כיון שמ"מ שתה כוס ד' במקום שמברך, וע"כ כבר כתב מרן (בסי' קפ"ד ס"ב) שאם אכל במקום א' והלך למקום שני ויש לו עוד פת, יאכל במקום השני מעט ויברך. עיי"ש. כך נלע"ד. ואמנם שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל ע"כ, ואמר לי שמה שכתבו כה"ח וש"פ שמותר לשתות כוס רביעית בליל הסדר במקום שונה ממקום הסעודה, זה מדובר רק באופן שאין בעיה בכך מצד שינוי מקום. עכת"ד.

[23]כג. עפ"י מרן (סי' תע"ב סעי' י"ד). וכ"כ התוס' בסוכה (דף ל"ח ע"א ד"ה "מי שהיה") שנשים חייבות בהגדה ובהלל כדי לשתות ד' כוסות על הסדר, שהרי גם הן היו באותו הנס. וכ"פ הח"א (כלל ק"ל סי"ב) וכה"ח (סי' תע"ב סקפ"ט). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שהנשים חייבות באמירת ההלל בליל הסדר כאנשים. והן גם מברכות ברכת "יהללוך", אך לא מדין ההלל אלא מדין זה ששותות הכוס עליה. עכת"ד. וראה עוד בהסה"ע (פק"ג ס"ו) טעמים נוספים לחיוב הנשים באמירת ההלל [ויש להעיר על דבריו שם שכתב בהערות שלדעת הגר"ע יוסף זצ"ל ביחו"ד (ח"א סי' ע"ח) אין לנשים הספרדיות לברך על ההלל בלילה זה. וצע"ג. שהרי שם דיבר רק על הלל בחנוכה, ובליל הסדר הדבר שונה, שיש עוד טעמים לחיוב הנשים באמירת ההלל שאינם בחנוכה, וכפי שכתב הרב הסה"ע בעצמו שם. ואף הגר"ע יוסף זצ"ל בעצמו יצא לחלק ביחו"ד שם בין הלל דפסח ודחנוכה, וכתב (בעמ' רכ"ה) שחז"ל חייבו באופן יוצא מן הכלל את הנשים בהלל בליל פסח. ומשמע מדבריו שאף מברכות ע"כ. דאל"כ מנ"מ בין חנוכה לפסח, הרי גם לגבי חנוכה כתב שם שיכולות לומר בלא ברכה. ופשוטים הדברים. שהרי מרן (בסי' תע"ב) כתב בהדיא להשוות הנשים בלילה זה לאנשים. ועוד, א"כ כיצד נשים אלה יכולות לשתות ד' כוסות על הסדר אם אינן אומרות הלל זה ואינן מברכות עליו. ועוד י"ל, שיש להתיר להן לברך מדין ברכות השיר והשבח, שהרי אין הברכה פה כברכת ההלל בכל ימות השנה, ואינן מברכות "לגמור את ההלל", ואף "וציוונו" אינן אומרות, אלא "מלך מהולל בתשבחות". לכן נראה שאף הנשים הספרדיות תאמרנה הלל זה בברכה, אף שיש צד לומר שאת הטעם האחרון שכתבנו מארבעת הטעמים אין הגר"ע יוסף זצ"ל מקבל, ולכן אינו מתיר לנשים לברך כל יום בשחרית הברכות דפסד"ז וברכות ק"ש, כמבואר ביבי"א (ח"א חאו"ח סי' ל"ט-מ"ב, ח"ב סי' ו', וח"ה סימן מ"ג). ובילקו"י (ח"א הל' ק"ש סעי' ו'. ועיי"ש בהערה). מ"מ נראה שהרב הסה"ע לא דק בזה].

[24]כד. לגבי חיוב הילדים בהלל, כתב בספר חנוך לנער (דף נ"ו סעי' ז'), שאם הגיע הבן לגיל חינוך, חייב בכל המצוות הללו מדין חינוך. ופשוט. והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שהקטנים חייבים לומר ההלל שלאחר הסעודה מגיל שמבינים זאת. אך אם הם עייפים אין להכריחם לאומרו. עכת"ד. וראה מה שכתבנו בשמו לעיל בפ"ו הערה ה' לגבי חיובם בהלל שקודם הסעודה, ובשש"כ מהדו"ק פל"ב סכ"ה.

ובענין חיוב הקטנים בכוס רביעית ראה לעיל (בפ"ד הערות פ"ד-פ"ו). ומהו גיל חינוך לענין זה, עיי"ש (הערה פ"ה).

[25]כה. הא דאיסור שתיה אחר כוס ד' שווה לדין איסור שתיה בין כוס ג' לד', כך עולה מדברי מרן (סי' תפ"א סעי' א'), המ"ב (סק"א) וכה"ח (ס"ק א'-ג'). וראה לעיל (פ"ט סעי' כ"ו ומ"ד).

ומה שכתבנו דהכא לכו"ע מחמירים בשתיית חמר מדינה, הוא עפ"י הטעם הנוסף הכא שכתבנו שם בשם הרמב"ן, הר"ן וש"פ, דנראה כמתחיל בסדר חדש ורוצה לאכול פסח, מצה ומרור, ואין נמנים על שני פסחים. עיי"ש בהערה נ"א. וראה עוד בענין זה בחזו"ע (ח"א סי' נ'), ובהסה"ע (פרק ק"ט ס"א, ועיי"ש בטעמים לני"ד בס"ג).

לגבי עישון אחר כוס ד', ראה שם בהסה"ע (פק"ט ס"ב), ולעיל (מש"כ בפרק ט' סעי' כ"ז והערה נ"ג).

[26]כו. שכ"פ הרבה אחרו', כמובא בכה"ח (סי' תפ"א סק"ד) וחזו"ע [(ח"א סי' נ' כולו, וח"ב עמ' ק"פ, ובהערה ז' עמ' קפ"א), ועיי"ש (בעמ' רס"ב) שכתב להתיר אפי' בסתמא. ונראה שלאו דוקא, אלא הוא ג"כ לצורך לימוד. ומ"מ מחזו"ע (ח"א עמ' תתפ"ו) משמע דלאחר חצות אין שום חשש כלל ושרי אף שלא לצורך, דצירף סברת האב"נ שהקפידא היא שיהיה טעם המצה בפיו בחצות, אך לאחר מכן יש להקל]. וטעם המתירים, דסומכים על טעמיה דרבינו יונה שלא אסרו אלא במשקים משכרים. וכן סמכינן על טעמיה דהרמב"ן והר"ן שהוא רק כדי שלא יהיה כמוסיף על הכוסות וכמתחיל לעשות הסדר מחדש. ולפי"ז יש להתיר כל מה שאינו חמר מדינה (והוסיף שם בחזו"ע עמ' תתפ"ג, דשרי קפה אף עם סוכר, ולא כמש"כ הגחיד"א והפר"ח. אלא כיון שרוב העולם אינם יכולים לשתות קפה לרוב חריפותו ומרירותו, יש להקל בכך, ומה גם שלדעת הרופאים, כתב שם, ראוי לתת בקפה סוכר כדי להפיג מרירותו. עיי"ש. וראה יו"ד סי' קט"ז ס"ו גבי מאכל שקץ בו). ומדברי המ"ב (סי' תפ"א ססק"א) ג"כ משמע שנוטה להקל במשקים כקפה, שכתב שם בשם הגר"ז שבמקום צורך גדול יש לסמוך על סברת רבינו יונה (שהוא משום שכרות), ולכן שרי משקים שאינם משכרים. וודאי דסיפור יצי"מ בלילה זה הוי צורך גדול. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, בענין חשיבות השארות טעם המצה בפיו, שהתורה אמרה: "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עֹני... למען תזכֹר את יום צאתך" וגו' (דברים פרק ט"ז פס' ג'). ופירש מורו ורבו, הג"ר יחיאל שלזינגר זצ"ל, שמתוך האכילה של לילה זה תזכור את יום צאתך כל ימי חייך. והיינו שימשיך אכילה זו כל ימי חייו. אך כיון שאי אפשר להמנע מאכילה במשך כל חייו, לכן יש להמנע מאכילה לפחות באותו הלילה, להראות שטעם אכילה זו צריך להמשיך לכל ימי חייו. והוסיף הגר"א נבנצל שליט"א מדנפשיה ואמר, שיש לבאר את מחלו' בן זומא וחכמים בענין "כל ימי חייך" אי קאי גם על ימות המשיח, עפ"י מש"נ לאדם הראשון "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית פרק ג'). ולנחש נאמר: "ועפר תאכל כל ימי חייך" (שם). אך ד"ז מתבטל לגבי האדם לימות המשיח, ולפחות לגבי ישראל. ואילו גבי הנחש הרי מפורש בספר ישעיהו שגם בימות המשיח יתקיים "ונחש עפר לחמו". ולפי"ז המחלו' הינה האם עיקר הזכירה הינה זכירת שעבוד מצרים ואז הינה בבחי' נחש, או שעיקר הזכירה הינה זכירת גאולת ישראל ואז הינה בבחי' אדם. עכת"ד.

[27]כז. איתא בגמ' (פסחים דקי"ח, ב'): ת"ר: רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול. דברי ר"ט. ע"כ. וכן גרסו רש"י, רשב"ם ותוס'. וכ"כ הטור (סי' תפ"א) שנראה מדברי רה"ג. אמנם היו שגרסו בגמ' ד"חמישי גומר עליו את ההלל" (סדר רע"ג. מהר"ם חלאווה. המאירי. אורחות חיים ועוד. ראה טור וב"י שם). ולמעשה מצינו כמה שיטות בפוס' בזה: א. י"א דכוס חמישית הינה מתקנת חכמים, והיא כעין חובה. ב. י"א דהיא מנהג יפה, ומצוה מן המובחר לשתותה (המהר"ל מפרג. והוסיף שנוהגים ליקח לכוס חמישי כוסו של אליהו ז"ל). דד' כוסות ראשונות הן כנגד ד' לשונות גאולה, וכוס ה' כנגד "והבאתי". ג. י"א דאין בזה משום מצוה, אלא שאם הוא צמא לשתות או זקן וחולה שצריך לכך, רשאי לשתותה על הלל הגדול (וכ"כ הרמ"א בסי' תפ"א ובה"ל שם). ד. י"א שאין לשתותה כלל, דנראה כמוסיף על הכוסות (ראה כל זה בטור וב"י שם. ובהגדה שלמה לגרמ"מ כשר בקונטרס כוס חמישית. הסה"ע ועוד).

ומרן (בסי' תפ"א) כתב שאחר ד' כוסות אין לשתות יין אלא מים. ומשמע שחשש לדעת הסוברים שאין לשתות כלל כוס חמישית (כה"ח סי' תפ"א סק"ו). ואמנם הרמ"א שם כתב דמי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות יכול לשתות כוס ה', ויאמר עליו הלל הגדול. וכן כתבנו למנהג האשכנזים.

ומה שכתבנו ששתיית כוס חמישית אמורה לגבי יין ושאר משקים שאסור לשתותם לאחר הכוס הרביעית, זאת כתבנו עפ"י הרמ"א והמ"ב (סי' תפ"א סק"ב). והטעם פשוט, שהרי אם רוצה לשתות אחר כוס רביעית שאר משקים המותרים הרי א"צ כלל כוס חמישית. אלא שכוס חמישית אמורה ליין ושאר משקאות אלה. וכשהרציתי הדברים לפני הגר"ש ישראלי זצ"ל הסכים עימי. וראה שו"ע הגר"ז (סי' תפ"א) שכתב ד"ז גבי יין.

ובאשר לאופן אמירת הלל הגדול בני"ד, גם בזה ישנן כמה שיטות, כמבואר בטור ובב"י. ובהגדש"ל סיכם הגרמ"מ כשר זצ"ל את השיטות (עיי"ש עמ' קע"ו), וכתב עשר שיטות לגבי הנוהגים רק בארבע כוסות. ולנוהגים בכוס חמישית כתב חמש שיטות. לד' שיטות אומר על כוס רביעית הלל המצרי וחותם ב"יהללוך" ו"מלך מהולל בתשבחות". ולשיטתם אומר על כוס ה' הלל הגדול, ולאחר מכן ישנן חילוקי שיטות. לשיטה א' ממשיך "נשמת" ו"ישתבח" עד "אתה אל" ואינו חותם. ממשיך "יהללוך" וחותם ב"מלך מהולל בתשבחות". לשיטה ב' אחר הלל הגדול חותם ב"ישתבח" עד "חי העולמים". לשיטה ג' אחר הלל הגדול חותם ב"ישתבח" עד "מהולל בתשבחות". לשיטה ד' אחר הלל הגדול ממשיך "ישתבח" עד "אתה אל" ואינו חותם. ולשיטה חמישית אומר על כוס ד' הלל המצרי ואינו חותם כלל "יהללוך". לאחר מכן על כוס ה' אומר הלל הגדול, "יהללוך" וחותם ב"מלך מהולל בתשבחות". עיי"ש (עמ' קע"ד-קע"ז).

ומה שכתבנו את הדעה הראשונה, הוא עפי"ד הגר"ז, וכ"כ המ"ב בבה"ל (סי' תפ"א ד"ה "ויאמר") וכה"ח (ס"ק ז' וח') בהבנת המ"א. והטעם דהו"ד אם טרם אמר הלל הגדול, משום שאם כבר אמרו הרי שאין בזה עוד שום התחדשות ותוספת שבח (בה"ל שם). וכן כתבנו לעיל בשיטה הראשונה הנזכרת בהגדש"ל.

ואת השיטה השניה כתבנו עפ"י הפמ"ג בהבנת המ"א, שאפי' אמר כבר הלל הגדול יכול לשתות כוס רביעית כל עוד לא בירך. וכ"כ בשמו המ"ב (סק"ג) ובשעה"צ (סק"ח), וכה"ח (סק"ט).

ואמנם המ"ב בבה"ל נטה לומר שאפי' כבר אמר הלל הגדול ואפי' בירך יכול לשתות כוס ה', אך לדינא פסק במ"ב (סק"ג) דהו"ד קודם שבירך. ולכן כתבנו רק את ב' הדעות הנ"ל.

שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין כוס חמישית, מדוע אין פה חשש של מוסיף על הכוסות ונראה כמתחיל הסדר מחדש (כמש"כ הרמב"ן והר"ן). וענה לי שכיון שכך היתה תקנת חז"ל לגבי כוס זו, אין בזה חשש של מוסיף על הכוסות. ועוד שאלתיו, האם היום נוהגים לשתות כוס חמישית. וענה לי שאין נוהגים לשתות כוס זו. אך לעת"ל ינהגו בה, שהריהי כנגד "והבאתי". עכת"ד. וכ"כ בשו"ת הרש"ל (סי' פ"ח) שאין נוהגים לשתות כוס זו. וראה רבבות אפרים (ח"ד סי' קי"ג סקע"א).

ומה שכתבנו שאין הספרדים נוהגים לשתות כוס חמישית, שהרי כבר כתבנו לעיל בשם כה"ח, שהשו"ע לא הזכיר ד"ז, ואפשר שחשש לדעת הסוברים שאין לשתות כוס זו כלל. ואף הגר"ע יוסף זצ"ל, לא ראיתי שהזכיר בחזו"ע (ח"ב) דיני כוס חמישית. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שאין הספרדים נוהגים בענין כוס חמישית, אלא רק יוצאי תימן נוהגים בזה, וכן חלק מהמקובלים. עכת"ד. וראה עוד בענין זה בטור וב"י (סי' תפ"א), בהגדת המהר"ל (בהלכות בסוף), בהגדש"ל לגרמ"מ כשר, בקונטרס כוס חמישי. ובספר תורת השבת והמועד, לגר"ש גורן זצ"ל (עמ' 145-154).

[28]כח. כתב האגור בשם שב"ל: המהדרין שבישראל נוהגין ליל שני כליל ראשון לכל דבריו זכר לפסח. אבל מי שרוצה לאכול ולשתות ליל ב' אחר ההלל אוכל ושותה ואין עליו כלום, אבל מוציא עצמו מכלל המהדרים ועובר על דברי חכמים שאמרו: לעולם לא יוציא את עצמו מן הכלל. והב"ד מרן בב"י (סס"י תפ"א). וכן הכנה"ג כתב להשוות את ב' הלילות בחו"ל לאיסור שתיה אחר ד' כוסות, אך הח"י כתב דבליל שני יש לסמוך על הפוס' המתירים לשתות שאר משקים שאינם משכרים אחר ד' כוסות. וכ"כ הברכ"י, א"ר, גר"ז, מ"ב (סי' תפ"א ססק"א) וכה"ח (סק"ה).

[29]כט. בטעם השם "נרצה". י"א שלפי שאוכלים בלילה זה האפיקומן שהוא זכר לקה"פ, ובקרבן מצינו לשון "נרצה", שנא' "ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא פרק א'). ולכן גם אומרים בברכת העבודה "רצה ה' אלקינו" וכו'. ולסוברים שהאפיקומן בא כדי שישאר טעם מצה בפיו, י"ל שבזה"ז למצה יש דין של פסח, ולכן אין לאוכלה בב' מקומות, ושפיר שייך בה לשון ריצוי (הסה"ע עמ' תר"ט בשם הגרי"ד מבוסטון).

[30]ל. בענין אמירת הפיוטים לאחר ההגדה, הרי שכבר נהגו לאומרם כבר מזמן הראשונים, ואולי אף קודם לכן (ראה בהערה הבאה מקורות הפיוטים).

ומה שכתבנו שמקדימים כוס ד' לאמירת הפיוטים. שכ"כ הרש"ל והב"ח, משום שאמירת הפיוטים אינה אלא מנהג. ואמנם מהר"ם היה שותה אחר הפיוטים ואחר "כי לו נאה", כדי שלא יהא צמא כשישכב. כ"כ המ"א. והוסיף שכ"ה בסידורים. וכ"כ הח"י, והוסיף שהמנהג כמש"כ בסידורים. וכ"כ החוק יוסף והגר"ז. והב"ד המ"ב (סי' ת"פ סק"ו) וכה"ח (סק"י). אלא שבאמת המנהג כיום לא כן, אלא כמש"כ הב"ח והרש"ל, ונוהגים לשתות כוס רביעית מיד אחר ההלל וקודם אמירת הפיוטים. שכן אמרו לי הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי זצ"ל. עכת"ד. וכ"כ במחזורים. וראה לעיל (בהערה כ"א) מש"כ בשם הגר"א נבנצל שליט"א.

[31]לא. "חסל סידור פסח כהלכתו" הינו סיום הקרובה לשבת הגדול "אלקים בצעדך", לרבי יוסף טוב עלם. ונוהגים האשכנזים לאומרו בפתיחת הפיוטים. והספרדים לא נוהגים להוסיף דבר, אלא מתחילים מיד באמירת הפיוטים האחרים, ככתוב במחזורים.

פיוט "אז רוב ניסים" שאומרים האשכנזים הינו החלק החמישי בקרובה לפרשת "בא", שנוהגים האשכנזים לאומרה בשבת הגדול "אני פטרי רחמתים". חיברו הפייטן הקדמון ייני. "אומץ גבורותיך" הוא החלק הששי בקרובה לשחרית יום ב' דפסח "אסירים אשר בכושר" לרבי אלעזר הקליר (ראה מה שכתבנו עליו בקונטרס הל' פורים פ"א הערה קל"ד). פיוט "כי לו נאה" נהג מהר"ם מרוטנבורג לאומרו (ראה תשב"ץ קטן סי' צ"ט). לא ידוע מי חיברו. פיוט "אדיר הוא" נמצא במנהג קהילת אביניון בזמירות יו"ט. אולם גם בהגדות פסח עתיקות כבר נמצא פיוט זה בכת"י. פיוט "אחד מי יודע" נהגו לאומרו בשתי קהילות עתיקות בהודו בסעודת ימי המשתה בשבת. בסידור כת"י עתיק כתוב שפיוט זה היה כתוב על קלף בבית מדרשו של רבי אלעזר רוקח בגרמייזא. פיוט "חד גדיא" הופיע בהגדת פראג. המסורת מייחסת אותו למחבר שחי בתקופת הדפסת הפיוטים, אך בסידור עתיק בכת"י מיוחס פיוט זה לתקופת רבי אלעזר רוקח (ראה כל זה בהגדש"ל עמ' 188-190, ובהגדת גולדשמיט עמ' 96-98).

כתב כה"ח (סי' ת"פ סקי"ב) שפיוט "חד גדיא" מדבר בענין גאולת מצרים ושאר הגלויות, וכן בגאולה האחרונה, ולכן נוהגים לאומרו בלילה זה. ואכן גם הגר"א כבר פירש פיוט זה עפ"י סדר הגאולה. ראה פירושו לקמן בנספחים בסוף ספרנו.

כבר כתבנו לעיל (בפרק ו' הערה י'), שאירע שא' התלוצץ בליל פסח על פיוט "חד גדיא", והשומע שמע ונידהו. וכתב הגחיד"א (בחיים שאל) שנידויו נידוי, ורב המקום יוכיחנו בטוב טעם, וישאל מחילה על חטאיו ויתירנו. והב"ד כה"ח (סי' ת"פ סקי"ג), חזו"ע (ח"ב עמ' קצ"א) וש"א. וכתב בחזו"ע (שם), שלכן כשאומר הפיוטים יהא מורא שמים עליו, וגילו ברעדה.

יש מהאשכנזים בחו"ל הנוהגים לומר בליל א' פיוט "אז רוב ניסים" וגו', ובליל ב' פיוט "אומץ גבורותיך". ויש הנוהגים לומר שניהם בכל א' מהלילות (מ"ב סי' ת"פ סק"ו) וכה"ח (סקי"א). והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי, שפה בא"י נוהגים לומר רק פיוט "אז רוב ניסים", כמו שנוהגים בחו"ל בליל ראשון. עכת"ד. וכן ראיתי בהגדות שבא"י. אמנם שמעתי שיש הנוהגים גם בא"י לומר הכל. והספרדים אינם נוהגים לומר זאת, אלא אומרים פיוטים אחרים (כה"ח סקי"א).

מה שכתבנו שנוהגים לומר שה"ש, כ"כ השל"ה, הגחיד"א במו"ב, ח"א (כלל ק"ל), קיצוש"ע (סי' קי"ט ס"ט), כה"ח (סי' ת"פ סקי"ב) ועוד. ואמר לי הגר"ש ישראלי זצ"ל שכן גם מנהג האשכנזים היום. עכת"ד. והטעם, דמרומזת בו יצי"מ בפס' "לסוסתי ברכבי פרעה" (ראה רמ"א סי' ת"צ ס"ט. מ"ב שם סקי"ז). וראה עוד בכה"ח שם. ובהסה"ע (פק"ט סי"א). ויקראנו מתוך השתפכות הנפש ושמחה (מו"ב. הגדת אמרי קודש בשם מהר"י מבעלז. כה"ח שם. והוא עפ"י הזוה"ק).

כבר כתבנו לעיל בפ"ט הערה כ' עפ"י כה"ח (סי' תפ"א סק"י) שמנהג הספרדים לומר משניות פסחים בתוך הסעודה, ולפחות ד' פרקים אחרונים בהם. ובמחזורי האשכנזים מצאתי לומר משניות אלה לאחר הסדר. אך הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי דמ"מ אין המנהג לאומרן. עכת"ד.

אמרו בסנהדרין (דף ק"א ע"א), כל הקורא פס' בזמנו מביא טובה לעולם, שנא' "דבר בעיתו מה טוב". וכ"כ במס' סופרים (פי"ח ה"א), שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן. וכ"כ השל"ה, שבכל זמן וזמן ראוי ללמוד המסכתות השייכות, פסחים בפסח, שקלים בשבת פר' שקלים, תענית בט"ב וכו'. וכ"כ עוד אחרו'. הב"ד כה"ח (סי' תכ"ט סק"ו).

[32]לב. מרן (סי' תפ"א סעי' ב').

כתב הטור (סי' תפ"א) עפ"י התוספ' סוף פסחים: חייב אדם לעסוק בהל' פסח וביצי"מ כל הלילה. וזהו ששנינו: מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו מספרים ביצי"מ כל הלילה וכו'. עכ"ל [וראה בחסדי דוד על התוספ' (פ"י ה"ח) שהקשה, שאם כל אדם חייב בזה, מאי רבותייהו דר"ג והזקנים. עיי"ש]. ואמנם במכילתא סוף פר' "בא" שנינו: רבי אליעזר אומר: אם היתה חבורה של חכמים או של תלמידים, צריכים לעסוק בהל' הפסח עד חצות. ע"כ. וי"א דס"ל עד חצות ולא כל הלילה, משום דס"ל שגם מצות הפסח הינה עד חצות, וזמן סיפור יצי"מ הוא בשעה שפסח, מצה ומרור מונחים לפניך (ר"י ב"ר יקר בפירושו להגדה. הסה"ע עמ' שס"ט). וגם הראבי"ה אינו גורס בתוספתא הנ"ל תיבות "כל הלילה", משום דאזיל לשיטתו שזמן מצה כראב"ע עד חצות. וכן גרס בספר האסופות (הסה"ע עמ' תרט"ז). וראה בהגדש"פ מועדים וזמנים (עמ' ס"ט). ומ"מ לדינא הלכה כמש"כ הטור, שחייב לספר כל הלילה, וכ"מ מדברי מרן.

יש נוהגין להיות ניעורין עד לאחר חצות כדי לשבח הקב"ה בנקודת חצות בזה הלילה, זכר ליצי"מ, והוא עפ"י הזוה"ק (כה"ח סי' תפ"א סקי"א).

ממש"כ מרן שחייב לעסוק בסיפור יצי"מ עד שתחטפנו שינה, נראה שמי שחטפתו שינה נפטר מהחיוב להמשיך ולספר בסיפור יצי"מ, ולא שבאמת חייב לספר בזה כל הלילה, אלא לכשהתעורר אינו חייב להמשיך לספר עד עה"ש. וכ"נ מדברי הפוס' שכתבו להתיר שתיית יין אחר ד' כוסות אם חטפתו שינה [ראה ח"י (ס"י) תפ"א (סק"א). א"א (סק"א). שו"ע גר"ז (ס"א)]. וראה עוד בהסה"ע (עמ' שס"ט בהערה).

מי שהוא חלוש, ומניעת השינה תגרום לו להטרד בתפילת שחרית, מוטב שישן לאחר סיום ההגדה באופן שלא יפגום בתפילתו [סידור יעב"ץ. גבורות ה' (פנ"ג). וכ"כ גם בהגדתו (בהלכות). הסה"ע (עמ' תרט"ז). ועיי"ש מש"כ בשם שו"ת בשמים ראש על דברי רבינו יונה. וצ"ע. ומ"מ כבר ידוע שרבים מפקפקים על אמינותו של שו"ת בשמים ראש, ושאין כל דבריו מרבינו הרא"ש)]. ואע"ג דמצוה בזמנה עדיפא, מ"מ אין לפגום במצוה חיובית אחרת (וכעין זאת משמע משעה"צ סי' ת"ע סקי"ח).

יש שנהגו לא לשכב על מיטה בלילה זה, אלא נרדמו על מושבם שישבו בעת הסדר [בעל תה"ד, כמובא בלקט היושר. וכן נהג החת"ס. וראה רש"י בבראשית (פרק כ"ח פס' י"א), ובהסה"ע שם].

אף שמניעת שינה הינה צער, ויו"ט הוא זמן שמחה, מ"מ בלילה זה מחמת חיבוב מצות סיפור יצי"מ לא יחוש צער (הסה"ע עמ' תרי"ז עפ"י גבורות ה'). וראוי להתחזק במצוה זו שהינה חיוב, לפחות כשם שמתחזקים בליל שבועות להיות ניעורים כל הלילה ממש אף שאינו מהדין אלא מנהג (ראה הגדה מבית לוי עמ' כ"ד בשם הגרי"ז מבריסק). ועיי"ש עוד בהסה"ע שכתב שאדם המדבק מחשבתו תמיד שהכל מה' יתברך, זוכה להתלהב מהניסים שנעשו בלילה זה, ועי"כ אינו מרגיש בעייפות כל הלילה ומונע שינה מעיניו (קדושת לוי). ועוד בענין סיפור יצי"מ בלילה זה ראה לעיל (פ"ו הערה י"ב).

[33]לג. הא דלמנהג הספרדים בעי לומר בק"ש זו ג' פרשיות דק"ש, כ"כ הבא"ח (פר' "צו" סל"ח). וכ"כ היפ"ל, כה"ח (סי' תפ"א סקי"ג) וחזו"ע (ח"ב עמ' קצ"א, ובהערה בעמ' קצ"ב). והוסיפו, בפרט כשנוהגים להקדים תפילת ערבית לפני צה"כ, דאז צריך לחזור ולקרות ק"ש לקיים המצוה כהלכה.

ולמנהגם צריך לקרותה עם כל הפסוקים, כמבואר בבא"ח, בכה"ח ובחזו"ע שם (עמ' קצ"א).

בענין ברכת "המפיל". מהרי"ו כתב שצריך לאומרה גם בלילה זה. וכ"כ המ"א, והח"י, הא"ר והגר"ז. והב"ד כה"ח (שם סקי"ד). ואמנם הוסיף שם, שלפי"ד האריז"ל אין מקום לומר ברכה זו בליל פסח, וזאת עפ"י מש"כ מהרח"ו בשעהכ"ו (שכל דבריו עפ"י מורו האריז"ל), שאין מסתלקין המוחין כל הלילה ההוא וכל היום. וציין לדבריו בסי' רל"ט (ססק"ז).

אלא שבדבריו (בסי' רל"ט שם) כתב הרב כה"ח שגם לגבי עשי"ת הסתפק הרש"ש ז"ל בספרו נה"ש אם לברך. וע"כ כתב כה"ח שיש לברכה בלי שו"מ. והוסיף שכ"ה בימי העומר ובליל שבת, וג"ז מהטעם שכתב גבי ליל פסח. אלא שכתב בסו"ד, שגם המברך בימים אלו אין מזניחין אותו, כיון שעפ"י הפשט יש לברכה כמו שמברך ברכת "המעביר חבלי שינה". עכת"ד. ולפי"ז ה"ה בליל פסח אין זה אלא עפ"י הסוד, אך לפי הפשט מודה הרב כה"ח שיש לברכה בשו"מ. וגם לדעתו אם מברכה כך בשו"מ אין מזניחין אותו (אך לא שמעתי שיש מי שדוקא בלילי שבת ובלילות העומר אינו אומר ברכת "המפיל" בשו"מ בשל הטעם הנ"ל). ואף מדברי הרב בא"ח הנ"ל משמע שי"ל את כל ק"ש במלואה, כולל ברכת "המפיל" כדרכו בכל לילה. ואף הגר"ע יוסף זצ"ל כתב בהדיא בחזו"ע (ח"ב עמ' קצ"ב בסופו) שיש לומר ברכת "המפיל" בשם ומלכות בלילה זה. אמנם הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי לדינא שהלכה ככה"ח בני"ד, ובליל הסדר אין לומר כלל ברכת "המפיל". וזאת אעפ"י שהבא"ח סתם בזה. עכת"ד.

ובענין אמירת שו"מ בברכת "המפיל". הגרי"ח זצ"ל בספרו בא"ח (ש"ר פר' "פקודי" סי"ב) כתב שמנהגו ומנהג גדולים רבים לאומרה בלי שו"מ. ושכן כתב לו הגר"א מני זצ"ל שהוא מנהג רוב החסידים פעיה"ק ירושת"ו. ושכ"כ הג"ר אברהם אלזרקי זצ"ל בשם גדולים. וטעמם, שמא יצטרכו להפסיק בדיבור, ויש כמה פוס' דס"ל שאם פסק בדיבור הוי ברכה לבטלה. ולכן הסיק שם בבא"ח שכ"א יעשה כמנהגו. אך המברכים בלי שו"מ יהרהרו שו"מ בלבם. וכ"כ כה"ח (בסי' רל"ט סק"ז) שיש נוהגים כן. אלא שעוד כתב שם כה"ח (בסק"ח) עפ"י שעהכ"ו, שאמנם אין לברך ברכת המפיל אחר חצות (וחלק בזה על הגחיד"א בברכ"י). והלומדים בלילה עד אחר חצות, יאמרו קודם חצות "המפיל" בלא שו"מ. אך מדבריו (שם, ובפרט מסק"ז) עולה שמ"מ אם הולך לישון קודם חצות יאמרנה בשו"מ. וכ"כ בהדיא הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (ח"ב סוף עמ' קצ"ב), וביחו"ד (ח"ד סי' כ"א. ועיי"ש גם בעמ' קכ"ב), שקודם חצות יאמרנה בשו"מ, ולאחר מכן בלא שו"מ. וכ"כ בילקו"י (ח"ג עמ' תרס"ה). וטעמו שאין זו אלא ברכת השבח, ובברכות השבח אין להקפיד שתהיינה עובר לעשייתן (אף שכתב שם להשתדל שלא להפסיק בדיבור בין ברכה זו לשינה, אא"כ לצורך כברכת "אשר יצר", על מנת לשתות לצמאו וכדו'). והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי, שלמנהג הספרדים בכל ימות השנה כשאומרים ברכת "המפיל" לאחר חצות, אומרים אותה בלא שו"מ. והמנהג שאף כשאומרים אותה לפני חצות, אומרים אותה בלא שו"מ. וכן יש לנהוג למעשה. עכת"ד. ולכן כתבנו שיש מחלו' לעניין האומרה קודם חצות. אך לאחר חצות לכו"ע יאמרנה בלי שו"מ. [וכעת יצא לאור שו"ת אור לציון (ח"ב) לגרב"צ אבא שאול זצ"ל, וברוך ה' שזכינו לכוון גם לדבריו (עיי"ש פט"ו סי' י"ב)]. וראה עוד בחזו"ע, ביחו"ד ובילקו"י שם.

בדברי הבא"ח (שם) וכה"ח (בסי' רל"ט סק"ח ובסי' ר"מ סק"ד ובסי' תפ"א סקי"ג) מבואר שמי שניעור עד לאחר חצות, יאמר ק"ש על המיטה קודם חצות (בלי שו"מ), כי התיקון של ק"ש זו נעשה ברגע חצות. אך מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (ח"ב שם) משמע דיאמרנה לאחר חצות (וג"כ בלא שו"מ). ולמנהג האשכנזים אין לומר ברכת "המפיל" לאחר עה"ש (בה"ל סי' רל"ט ד"ה "סמוך". עיי"ש).

[34]לד. הרמ"א (בסי' תפ"א ס"ב) כתב שקורין בלילה זה רק פרשה ראשונה דק"ש ולא שאר דברים, דליל שימורים הוא מהמזיקין. והסביר המ"א דמ"מ בעי לקרות פרשה ראשו', כיון שמוזכרת בהדיא בגמ'. והב"ד כה"ח (סקי"ג). והמ"ב (סק"ד) הוסיף עפ"י האחרונים (ראה בהערה הקודמת) דכן יש לברך "המפיל".

ומה שכתבנו דאם קראו ק"ש דערבית מוקדם יקרא עתה ג' פרשיות, כ"כ המ"א, המ"ב (שם) כה"ח (סקי"ב) וש"א. והוא עפ"י השו"ע (סי' רל"ה ס"א). ובלוח א"י כתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי שיקרא ג' פרשיות אם מחמירים כך תמיד בגלל זמן ר"ת, או שחושש שלא כיוון כראוי בפעם הראשו'. ואנו הוספנו שבני"ד יקראנה לפני חצות, עפ"י השו"ע (סי' רל"ה סעי' ג'). וכתבנו שיקראנה אף לפני הסעודה, עפ"י השו"ע שם סעי' ב'. וכן הורה לי לדינא הגר"א נבנצל שליט"א, שאמנם הפוס' כתבו ד"ז גבי חצות, אך בעצם יש לקרוא ג' הפרשיות לפני הסעודה, דמשהגיע זמן ערבית אסור לאכול. עכת"ד. וכן עולה מהמ"ב (סי' רע"א סק"ב). וראה עוד במ"ב סי' רס"ז סק"ו, ובשעה"צ שם סקי"א.

ומה שכתבנו שאם קראה בערבית קודם צה"כ יקרא שוב ג' פרשיות, הוא עפ"י המשנה והגמ' ריש ברכות. וכ"פ מרן בסי' רל"ה סעי' א' וג', והמ"ב בס"ק ה' וי"ב. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאין נ"מ אם קראה קודם השקיעה או קודם צה"כ, בשניהם בעי לקרוא שוב ג' פרשיות. עכת"ד [ואגב, יש מחלו' עד היכן חיוב ק"ש מדאו'. י"א רק פס' ראשון. י"א כמה פס'. וי"א כל פרשה ראשו'. ולדעת כמה פוס' החיוב מדאו' הינו לב' הפרשות הראשו', כמבואר בפר"ח (סי' ס"ז), שאג"א (סי' ב'). ובהערות הגר"י קאפח זצ"ל על הרמב"ם (פ"א מהל' ק"ש הערה י"א). וראה עוד בשד"ח (כללים מערכת הקוף, כלל מ"ז). ואכמ"ל].

בענין הכוונה בק"ש על המיטה לצאת י"ח ק"ש דערבית, ראה מ"ב (שם סקי"ב). ודעת הגר"מ אליהו זצ"ל, שאפשר לכוללן יחד בק"ש על המיטה כשקוראה לפני חצות. ושמעתי בעבר בשם הגאון רבי יעקב מוצפי זצ"ל, שעפ"י הסוד אין לכוללן יחדו, דכ"א יש לה בחינה אחרת עפ"י הקבלה. אך לא שמעתי זאת ממנו. ואני אין לי יד ורגל בדברים הללו.

ועוד בענין שימור מן המזיקים בלילה זה ראה בחזו"ע (ח"ב עמ' קצ"א, קצ"ב) ולעיל בפרקנו הערה ה'. ובענין ק"ש על המיטה ראה בהסה"ע (פרק ק"ט סי"ד).

[35]לה. שעהכ"ו. מ"ב (סי' ר"מ סק"ז). כה"ח (סי' ר"מ סק"ה וסי' תפ"א סקט"ז. וראה גם סי' תצ"ד סקי"ד). והוסיף כה"ח בשם אגרות הרמ"ז דאסור אפי' כשחל בשבת. וכן הדין ביו"ט ב' של גלויות בחו"ל (וראה הסה"ע עמ' תרי"ט). אך כתבו המ"ב וכה"ח בסו"ד דכ"ז הוא למי שהוא מלא ביראה ואינו בא לידי הרהור. אבל מי שיצרו תוקפו והוא חושב שהוא כעין איסור תורה ועי"כ יבוא לידי כמה מכשולים, מצוה לשמש מלבוא לידי הרהור. וכן מותר אם אירע לו טבילת מצוה. והוסיף בבה"ל, שאף מי שטרם קיים מצות פו"ר לא יחמיר בזה. ע"כ. ונראה דה"ה אם אשתו מסוגלת להתעבר באותו לילה, או שרואה שאשתו משתוקקת לו, ודאי אין להחמיר בזה שהריהו משועבד לה מדאו' לזה מדין דעונתה לא יגרע. והכא כל האיסור אינו אלא מצד הקבלה בלבד, ורק נכון להזהר בכך, וכמש"כ הח"א (כלל ק"ל סכ"ב) ושעה"צ (שם סק"ד). וכבר כתבנו ע"כ באורך במקראי קודש הל' ט"ב וג' תעניות (הל' ג' תעניות, פרק ג' הערה ג'). עיי"ש. וראה עוד בכה"ח (סי' תקפ"א סקפ"ז) לגבי אם טבלה האשה בא' מהלילות שהפוס' כתבו להמנע בהם מתשה"מ, אך יכלה לטבול קודם לכן. וראה עוד מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ראש השנה (פרק ד' סעי' ל"ב ול"ג, ובפרט בהערה ס"ב).

ומה שכתבנו שיהיו כל מעשיו לש"ש, ה"ז נא' גם על ענין תשה"מ, כמבואר בהדיא במרן (סי' רל"א). עיי"ש. וראה עוד בהסה"ע (פק"ט סט"ו) בענינים אלה.

[36]לו. כבר הבאנו לעיל בהערה כ"ח דברי האגור בשם שב"ל, שהמהדרין נוהגים בכל דיני ליל יו"ט ב' דגלויות כדיני ליל יו"ט א'. ועיי"ש מה שכתבנו בשם הכנה"ג וש"א.

והרמ"א (בסי' תפ"א ס"ב) פסק להלכה את דברי האגור, וכתב שכל דיני ליל ראשון שייכים ג"כ בליל שני. ושאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, הרי בליל א' יש מצוות שחיובן מדאו', ואז ספקן להחמיר, משא"כ ליל ב' שכל המצוות אז חיובן רק מדרבנן, וספקן להקל. וענה לי, שהכוונה שכל המצוות והברכות הנוהגות בליל יו"ט ראשון נוהגות גם בליל יו"ט שני. לכן למשל הנוהגים שלא לאכול חרוסת בערב פסח (ראה רמ"א ס"י תע"א ס"ב), ינהגו כן גם לפני יו"ט שני. וכן על זו הדרך. והיינו כללית כל דיני ליל יו"ט א' שייכים גם לליל יו"ט שני. וכן בשאר המועדים. עכת"ד. והגר"ש ישראלי זצ"ל תחילה אמר לי שיתכן שהרמ"א לא דיבר על עניני ספק בשני הלילות. ולאחר עיון הוסיף שיתכן שכוונתו שעשו חיזוק לדבריהם בליל ב' כליל א'. עכת"ד. ונראה שכוונתו כדברי הגר"מ אליהו זצ"ל, שבאופן כללי דיניהם שווים.

ונביא פה קצת מדיני יו"ט שני דגלויות:

הנוהגים לאפות מצות מצוה בע"פ אחר חצות, אופים גם לליל יו"ט ב' (ט"ז סי' תנ"ח סק"א. מ"ב סק"ב. וראה הסה"ע פק"י ס"א).

אף ביו"ט ב' מדליקין נרות בברכה (מ"ב סי' תקי"ד סקמ"ח). וידליקם דוקא בלילה, שלא יהא כמכין מיו"ט א' לב'. ויש מתירים להדליקם סמוך לחשיכה, לפי שצריך לנר באותה שעה ולא הוי כמכין. אך לכו"ע אין להכין הנרות בפמוטים ביו"ט א' כדי להדליקם ביו"ט ב' [ראה הקדמת בנו של בעל הדרישה בטור, בשם אמו, ומשנת יעב"ץ (סי' ל"ד). א"ר (סי' תפ"ח) בשם השל"ה. מ"ב (שם ס"ק ל"ג ול"ה). שש"כ (ח"א עמ' שע"ב הערה קפ"ח) בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל].

כיון שאין להכין מיו"ט א' לב', יש להכין ולערוך השלחן רק משחשיכה (פמ"ג סס"י תמ"ד).

שכח לומר "שהחיינו" בליל ב' בקידוש, דינו כליל א'. ויש חולקים ואומרים דהו"ד לכתחי', ולא בדיעבד (ראה שעה"צ סי' תע"ג סק"ג).

אף בליל ב' י"ל הקידוש בתחילת הלילה, ולסיים מצוות הלילה קודם חצות כבליל א' (ראה רמ"א סי' תפ"א ס"ב, והסה"ע פק"י ס"ט).

לי"א שאשה אינה מוציאה האיש בהגדה, כ"ה אף בליל ב' (ראה פמ"ג סס"י תפ"ו).

יש מקילים בליל ב' בכזית מצה של שליש ביצה (הסה"ע שם סי"א).

אף לי"א שמצוות דרבנן א"צ כוונה, מ"מ האוכל מצה בלא כוונה בליל ב', כגון שסבור שאין זו מצה, לא יצא, שלא יזלזלו ביו"ט ב' [ח"י (סי' תע"ה סקי"ט). שו"ע הגר"ז. בה"ל (באותו סי' ד"ה "לא יצא"). וראה חזו"ע (הל' יו"ט)].

מי שיש לו לפסח ב' כזיתים מרור, ולחבירו אין כלל, יקח א' לו וא' לחבירו לליל א', ולא יניח לעצמו לליל ב' (ראה חזו"ע ח"א סי' מ"ז).

אין לפורר החריין בע"פ לצורך ליל ב', דחיישינן שתפוג חריפותו אף אם מכסהו היטב (ראה לעיל פ"ח), אלא יפוררנו בליל ב', כמבואר לעיל בפ"ח בדין המפוררו ביו"ט.

אין לאכול בשר צלי בליל ב' כבליל א' [מש"ז (סי' תע"ו סק"א). וראה הגדת חיים לראש דיני שולחן עורך ס"ט, וכה"ח (סק"ב)]. ויש שנהגו לאכול בליל ב' הזרוע כשהיא מבושלת [אור צדיקים. הגדת חקל יצחק. הסה"ע (שם סכ"א)].

י"א שדין השוכח "יעו"י" בליל ב' בברהמ"ז דינו כבליל א' [התעוררות תשובה (ח"א סי' ס"א). והוסיף דגם במסופק הדין כן, ולא אמרינן ס"ס, כיון דאיכא חזקה דלא אמר. עיי"ש. וכ"נ מדברי המ"ב (סי' קפ"ח סקט"ז)].

י"א שיש מקום להקל בליל ב' בחיוב סיפור יצי"מ עד שתחטפנו שינה [ויגד משה (סי' ל"ג). הסה"ע (שם סכ"ה)].

בענין הפיוטים ראה מש"כ לעיל בפרקנו. וישנם המשנים את סדר הפיוטים בליל ב' (ראה ויגד משה והסה"ע שם).

יש נוהגים לומר בק"ש על המיטה כל הפסוקים לשמירה [מנהגי חב"ד. הסה"ע (שם סכ"ז). וכתב שכ"מ מל' המנהגים].

דין בן חו"ל בא"י ולהיפך ראה בשו"ע סי' תצ"ו ס"ג ובנו"כ, ביחו"ד (ח"ג סי' ל"ה). בספר צידה לדרך, בספר יו"ט שני כהלכתו ובהסה"ע (ספק"י). ובענין בן חו"ל שדעתו לחזור, ראה מ"ב (סי' תצ"ו סקי"ג), לוח א"י (דיני סוכות, מש"כ בשם הגר"ש סלאנט) וביחו"ד שם (עיי"ש מש"כ בעמ' ק"ז בשם מרן הגראי"ה קוק זצ"ל).

דין אונן בליל ב' ראה במ"א (סי' תקמ"ח סק"ח), ובמטה אפרים (סי' תקצ"ו סק"ח). דין ספירת העומר ושאר דיני ליל ב', ראה בשו"ע (סי' תצ"ו) ובנו"כ, בספר יו"ט שני כהלכתו, בהסה"ע (שם פק"י) ובש"א.

דין אילת לענין יו"ט ב' ראה לעיל (בפרק ג' הערה א').