[1]א. מרן (בסי' תק"נ ס"ד) כתב, שבשבת שלפני התענית מכריז שליח הציבור שבאותו שבוע ביום פלוני יחול צום פלוני, ושדין זה נוהג בכל תעניות הציבור מלבד ט"ב, יו"כ ותענית אסתר. ומקור דין זה הינו מדברי האבודרהם. וכתב עוד הב"י (סימן תק"נ) בשם האבודרהם, שאומרים זאת אחר קריאת ההפטרה קודם אמירת "אשרי". ואומר הש"ץ: "אחינו [בית] ישראל שמעו: צום פלוני יהיה יום פלוני. יהפוך אותו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שהבטיחנו בנחמות, ונאמר אמן". וכ"כ פת"ע (סק"ט) וכה"ח (סקכ"ד). והטעם שאף למנהג זה אין מכריזים על ט"ב, צו"ג, יו"כ ותענית אסתר, משום שהם ידועים לכל [יפ"ל (ח"ג סק"ב). כה"ח (שם סקכ"ו). הל"ח (לגרמ"א. פכ"ד סנ"ג)].

ואמנם, כתב הרמ"א בד"מ (סי' תק"נ) על דברי הב"י הנ"ל, שאין המנהג להכריז על אף א' מהתעניות. ע"כ. וכ"כ במפה על דברי מרן בשו"ע (שם). וכ"כ הלבוש וכה"ח (שם סקכ"ח). וכתב היפ"ל (שם סק"ד) שטעמם, כיון שתעניות אלה כתובות בפסוק הרי הן מקובלות וא"צ הכרזה כדי לקבלן. והב"ד כה"ח (שם). ובס"ד יש להעיר, שתענית אסתר אינה כתובה בפס', אך מאידך בשל קירבתה לפורים ידועה היא לכל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: וי"א שהיא רמוזה בפסוק "דברי הצומות וזעקתם". עכ"ל.

וכתב בספר או"ח (דף ס"ה ע"ב) משם י"א דין זה, אלא שבמקום צום כיפור כתב צום גדליה. והב"ד היפ"ל (שם) וכה"ח (שם סקכ"ז). והוסיף הרב כה"ח, שלכן אף במקום שנוהגים להכריז על שאר הצומות, מ"מ על צו"ג אין מכריזין, כמו ט"ב וכיפור וכו', לפי שהוא ג"כ ידוע לכל. עכ"ד. ואף הגר"מ אליהו שליט"א אמר לי שאין המנהג להכריז על צום גדליה, כשם שאין המנהג להכריז על ט"ב, כיפור ותענית אסתר. אך על שאר התעניות מכריזים. עכ"ד. וכ"כ בס' ילקו"י (עמ' 530). וראה עוד בנהר מצרים (דף ל"ט), בספר נתיבי עם (סי' תק"נ סק"ד), ובהקדמת הגר"מ אליהו שליט"א לספר "התענית בהלכה" (ח"א).

[2]ב. כמו שכתבנו בהערה הקודמת בשם הרמ"א בד"מ ובשו"ע, וכן המנהג פשוט היום שאין האשכנזים מכריזים זאת.

אמנם כ' הגרמ"א בהל"ח (פכ"ד סנ"ד), שראוי שאצל האשכנזים יודיע הגבאי לקהל על הצום או שיתלה מודעה כלשהי, ובפרט בצום י' בטבת, שלפי תקנת הרבנות הוא יום הקדיש הכללי לכל מי שאינו יודע את יום פטירת קרוביו.

[3]ג. גמ' תענית (דף י"ג), מרן (סי' תקס"ה סעי' א').

[4]ד. מרן (בסי' תקס"ה סעי' ג') כתב שבארבע תעניות יש לומר "עננו" בכל ג' תפילות דיום התענית. ואף אם יאחזנו בולמוס ויאכל, שייך שפיר לומר "עננו ביום צום התענית הזה" כיון שתיקנו חכמים להתענות בו. עכ"ל. והיינו שלכן אינו נמצא שקרן בתפילתו. אך כבר כתבו האחרונים, שמנהג הספרדים לומר את תפילת "עננו" בג' תעניות רק בתפילות שחרית ומנחה, כיון דחיישינן לדעת הרז"ה דס"ל שאין מתפללים תפילת התענית בערבית של ליל כניסת התענית, כיון שעתיד לאכול ולשתות כל הלילה. ורק בליל ט"ב נוהגים לומר "עננו" גם בערבית [כה"ח (סי' תקס"ה סקי"ז. ועיי"ש בסקי"ד). וראה במ"ב (סי' תקנ"ז סק"ג), כה"ח (באותו סימן סק"ה) ויבי"א (ח"א חיו"ד סי' כ"א)].

כתב הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד (ח"ג סי' מ"א), שבמקומות שנוהגים לומר "עננו" בש"ת גם בערבית של ליל התענית, אע"פ שאין מתענים בלילה, מנהג נכון הוא. וע"ע ביבי"א (שם), וביחו"ד מש"כ בהערה שם.

ומה שכתבנו שיאמר "עננו" בברכת ש"ת, כ"כ מרן (בסי' תקס"ה סעי' א'). וכתבו הפוסקים, שאף יחיד המתחיל את העמידה כשהש"ץ מתחיל החזרה, לא יאמר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רופא", אלא בש"ת [מט"מ. שכנה"ג. סידור בי"ע. בה"ל (רס"י תקס"ה) וכה"ח (סי' תקס"ה סק"ד)]. ומה שכתבנו שש"ץ בתפילת הלחש דינו כיחיד, ג"ז כתב מרן (שם בס"א).

[5]ה. רמ"א (סי' תקס"ה סעי' ג'). ועיי"ש במ"ב (סק"י) ובכה"ח (סקי"ז).

[6]ו. מרן (סי' תקס"ו סעי' א'), ורמ"א (סי' תקס"ה סעי' ג').

[7]ז. ג"ז כתב מרן (שם). והטעם שאומר "עננו" בין ברכת "גואל ל"רופא", משום דכתיב "ה' צורי וגואלי", וסמיך ליה "יענך ה' ביום צרה" [אורחות חיים הל' תענית (דף כ"ט). הרד"א (דף ס"ט). המאירי בתענית (דף י"ג) ובחיבור התשובה (עמ' תקצ"א). ב"י. לבוש. מ"ב (סי' תקס"ו סק"א) וכה"ח (סק"א). וראה עוד בשו"ת הרש"ל (סס"י ס"ג)]. והיינו רמז לסמוך תפילה על צרה לברכת הגאולה.

[8]ח. את הנוסח של מנהג הספרדים כתב הטור, וכ"כ מרן (בסי' תקס"ו סעי' א'), והלבוש, וראה כה"ח (באותו סימן סק"ג). ומה שכתבנו שכן הוא הנוסח למנהג האשכנזים המתפללים בנוסח "ספרד", משום דכך כתוב בסידורים.

[9]ט. כך הוא הנוסח במשנה תענית (דף ט"ו) לגבי תענית גשמים. וכ"כ בירו', ברמב"ם (פ"ב מהל' תפילה הל' י"ד), וכ"כ שם בנוסח התפילה. וכ"כ הראבי"ה, האו"ז, הרד"א (דף צ"ד), המ"א (סק"א), א"ר והמ"ב (סק"ב). וכ"כ בסידורים נוסח אשכנז. וראה מש"כ הגר"א בביאורו על דברי מרן. וראה עוד בכה"ח (שם סק"ג) ובילקו"י (עמ' 537 הערה 56).

[10]י. מה שכתבנו שימשיך את התפילה כדרכו, זאת עפי"ד מרן והרמ"א (סי' תקס"ה סעי' ב'), שכתבו שיאמר זאת בסוף תפילתו. והלבוש כתב על דבריהם דהיינו קודם "יהיו לרצון". והסביר דבריו כה"ח (בסי' תקס"ה סקי"ב) דהיינו קודם "יהיו לרצון" שלאחר "אלקי, נצור", והיינו "יהיו לרצון" השני. וראה מש"כ הרמ"א (בסי' קכ"ב סעי' א'), ובמ"ב (שם סק"ג).

גם המ"ב (סי' תקס"ה סק"ז) כתב כדברי הלבוש. וכתב, שמה שכתב מרן שיאמר בני"ד "עננו" בסוף תפילתו, הכוונה קודם "יהיו לרצון". ע"כ. ויש שהסתפקו גבי כוונת המ"ב למנהגנו שאומרים פעמיים "יהל"ר" – לפני "אלקי, נצור" ולאחריו. האם כוונת המ"ב שיאמר אחר סיום ברכת "המברך את עמו ישראל בשלום", או לפני יהל"ר השני [ר' ע"כ בפסתש"ו (סי' תקס"ה הערות 5-7)]. ולמעשה כתבו הפוס' שיאמר בין "יהל"ר" הראשון לשני [ר' ס' בירור הלכה (ח"א סס"י קי"ט, וח"ג סי' תקס"ה) ופסתש"ו (שם) עפי"ד כמה פוס'. ובאמת שלענ"ד הוא פשוט שהכוונה שיאמר זאת ב"אלקי, נצור", דהא מרן הח"ח התפלל בנוסח אשכנז, שבו אומרים רק פ"א "יהל"ר" והוא לפני "עושה שלום". הא לנוסח ספרד והספרדים בעי לאומרו בין "יהל"ר" הראשון לשני. וכ"מ גם מד' שעה"צ (שם סק"ו), שכתב שכ"ז הוא לכתחי' (היינו לכתחי' של הבדיעבד ששכח לאומרו במקומו הראוי בש"ת), אך "בדיעבד יכול לומר אף אחר "יהל"ר" כיון שלא עקר רגליו עדיין". והיינו שהיהל"ר הינו ממש לפני "עושה שלום"].

ומה שכתבנו שד"ז אמור דוקא אם סיים לומר תיבות "ברוך אתה ה'", כ"כ המש"ז, וכ"כ כה"ח (סי' רצ"ד סקי"ז, וסי' תקס"ה סקי"א).

[11]יא. מה שכתבנו שאינו רשאי לסיים ולומר "למדני חוקיך", כ"כ המש"ז (סי' תקס"ה סק"ב), כה"ח (באותו סימן סקי"א לענין "עננו". וכן משמע מדברי מרן (בסי' רצ"ד סעי' ד'), שכתב ש"במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל, מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור, אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה". והרי לענין "עננו" כתב מרן (בסי' תקס"ה סעי' ב') ש"אם שכח מלומר 'עננו' אין מחזירין אותו". וכן משמע מהמ"ב (סי' רצ"ד סק"ז) ויבי"א (ח"א סי' כ"ב). וראה עוד במ"ב (סי' קי"ד סק"ו), ובספר הלכה לגר"מ אליהו (עמ' 70 סעיף ט"ו) ולקמן בהערה י"ד מה שכתבנו בשם כה"ח בשם הפמ"ג, שכל מקום שאמרו לגבי מסיים הברכה, הכוונה שדי שאמר ש"ש בחתימה.

ומה שכתבנו שאינו רשאי לומר "עננו" בין ברכת ש"ת ל"רצה", זאת עפ"י המ"א (סי' תקס"ה סק"ב), המ"ב (סי' קי"ט סקט"ז, סי' קי"ד סקל"ב, ובבה"ל ד"ה "בלא חתימה", וסי' תקס"ה סק"ו), כה"ח (סי' קי"ט סקכ"ה וסי' תקס"ה סקי"א). וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בספר הלכה (ח"ב עמ' 70 סעיף ט"ו). וכן שמעתי מהגר"ע יוסף שליט"א לגבי כל דבר שאינו לעיכובא. וראה עוד ביבי"א (ח"א סי' כ"ב).

[12]יב. כ"כ כה"ח (שם סקי"ב) בהבנת הטור, השו"ע והמ"ב בשעה"צ (סי' תקס"ה סק"ו).

[13]יג. מה שכתבנו שלא יאמר זאת כלל, כ"כ מרן (סי' תקס"ה סעי' ב'). ומה שכתבנו שישמע זאת מהש"ץ בחזרה, כ"כ המהרי"ל בתשובותיו (תשו' י"ג), והב"ד הט"ז (סי' תקס"ה סק"ב) וכה"ח (באותו סימן סקי"ג). ונראה שצריך לומר לש"ץ שיכוון להוציאו י"ח. והגר"א נבנצל העיר: צ"ע לענ"ד. חדא דמסתמא הש"ץ מכוון להוציא כל מה שהציבור צריך, ועוד דאין כאן יציאה יד"ח אלא זכירה בעלמא. עכ"ל.

[14]יד. הא דאם שכח הש"ץ לומר "עננו" ועדיין לא הזכיר שם ה' של חתימת "רפאנו", שחוזר לומר "עננו" כברכה בפ"ע, ומתחיל שוב לומר "רפאנו", כ"כ המ"ב (בסי' קי"ט סקט"ז) וכה"ח (סקכ"ד) בשם כמה אחרונים. וכתבו עוד, שאם הזכיר שם ה' של חתימת ברכת "רפאנו", שלא ימשיך לומר "למדני חוקיך" כאומר פסוק ולחזור לומר "עננו" וברכת "רפאנו", וכן לא יאמר זאת בין ברכת "רפאנו" לברכת השנים, אלא ימשיך תפילתו כסדר, ויאמר "עננו" בברכת ש"ת. וראה עוד בכה"ח (סי' קי"ד סקכ"ח) שכתב בשם הפמ"ג דכל מקום שאמרו ש"אם סיים הברכה" וכו' היינו שהזכיר ש"ש [ועוד כתב כה"ח שם בשם הש"ץ (דף קי"ז) שכתב בשם הריטב"א רפ"ק דתענית, דבכל מקום שמחזירים אותו, אם נזכר לאחר שאמר "בא"ה", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור לראש הברכה ולא לראש התפילה. וכתב זאת כה"ח שם בשם הגחיד"א בקש"ג, החיי"א, שע"ת, ועוד פוסקים. ומ"מ בענין "עננו" אין זה שייך שהרי אין זה לעיכובא].

ומה שכתבנו שאם שכח הש"ץ ולא אמר "עננו" אף בברכת ש"ת אינו חוזר, ראה מש"כ מרן והרמ"א (בסי' קי"ד סעי' ד'). מ"ב וכה"ח (שם). יבי"א (ח"א חאו"ח סי' כ"ב) וילקו"י (עמ' 538-539 סעי' כ"ד, ובהערות 60,61).

ומה שכתבנו שאם כבר חתם את "רפאנו", שיאמרנה בברכת ש"ת בחתימת תיבות "שומע תפילה" ולא בחתימת "העונה לעמו ישראל" וגו', באמת זו מחלו' האחרו' (בסי' קי"ט ס"ד). שהגר"ז עפ"י המ"א ס"ל שיחתום בברכת "העונה לעמו", אך המ"ב (בסקי"ט) הכריע כדה"ח שיסיים בש"ת. וכן כתבנו. וכ"כ המט"א (סי' תר"ב ס"ט). וע"ע בא"א מבוטשאטש (סי' תקס"ו), ופסתש"ו (סי' תקס"ה הערה 8).

ומה שכתבנו שאם שכח לאומרה גם בש"ת, שאינו חוזר על תפילתו, כ"מ ממרן (סי' קי"ט ס"ד) דאינו לעיכובא. וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקס"ה סק"ב).

ומה שכתבנו שמ"מ ימשיך ויאמרנה אחר ברכת "המברך את עמו ישראל בשלום" ויהל"ר, כ"כ המ"ב (סי' קי"ט סקי"ט). וכתב רק לאחר הברכה. ואמנם לשיטת הרמ"א שאין אומרים כלל יהל"ר לפני "אלקי, נצור", ולא בסיום חזרת הש"ץ, לכאו' יאמר "עננו" לאחר ברכת השלום ובזה גומר תפילתו. ור' ע"כ מחלו' מרן ורמ"א (רס"י קכ"ב). אלא שהמ"ב (בסי' קכ"ב סק"ג) כתב שטוב שיחיד יאמר יהל"ר לפני "אלקי, נצור" ואחריו. ולגבי חזרת הש"ץ שגם לגביה כתב הרמ"א (סס"י קכ"ג) שלא יסיים החזרה בתיבות "יהל"ר", כתב המ"ב (סי' קכ"ג סקכ"א) שהשל"ה כתב כן לומר יהל"ר אחר החזרה, והגר"א כתב שדברי השל"ה עיקר. ומשמע שהמ"ב מסכים שיש לומר יהל"ר אחר החזרה. ולכאו' נראה שלדעתו צ"ל "עננו" בלא חתימה לפני היהל"ר שהוא סיום החזרה. והטעם דאומרה לפני היהל"ר, משום שזה חלק מהתפילה. אמנם כה"ח (סי' קי"ט ססקכ"ח) כתב שיאמרנה בלי חתימה לאחר יהל"ר, ולאחר שגומרה ללא חתימה אומר שוב יהל"ר. והגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (פכ"ד סי"ח) כתב שיאמר "עננו" בלא חתימה אחר יהל"ר, ונראה שטעמם שבברכת "שים שלום" סיים כבר את תפילתו ואומר יהל"ר, ועתה "עננו" הינו רק מעין השלמה אך אינה השלמה גמורה (ולכן גם אינו חותם בה ב"העונה לעמו ישראל"), וממילא אומרה כתחנונים לאחר יהל"ר. ור' בילקו"י (מועדים עמ' 539 סכ"ד) שכתב בסתמא ש"טוב" שיאמר עננו בסיום התפילה, ויחתום בלי הזכרת ש"ש: "ברוך שומע תפילה" (ונראה שאם כבר חותם הרי עדיף שיאמר "ברוך העונה לעמו ישראל בעת צרה", דהוי ברכה יותר פרטית. ואע"ג שבש"ת כשאומרה מסיים בתיבות ש"ת, שם כיון שזה במקום ברכת ש"ת. ועוד, דשם אומרה עם הזכרת ש"ש. משא"כ כאן שממילא אינו מזכיר ש"ש בברכה. וגם עדיף שיהרהר ש"ש בלבו, דלרמב"ם והסמ"ג חשיב שיצא בזה י"ח ברכה ממש, ומאידך לא עובר ב"לא תשא" דברכה לבטלה. ואכמ"ל). ובפסתש"ו (סי' תקס"ה הערה 10) כ' שיאמר "עננו" בלא חתימה לפני יהל"ר (כפשט המ"ב).

נמצאנו למדים שלאשכנזים יאמר אז "עננו" בלי חתימה לאחר חתימת ברכת השלום, ולפני יהל"ר, ואילו לספרדים יאמר "עננו" בלא חתימה לאחר יהל"ר (ואם רוצה יאמר שוב יהל"ר או "ברוך שומע תפילה").

ומ"מ אחר התפילה אומרה בלי ברכה (כנ"ל כמו לגבי כשאומרה בש"ת). ר' בשו"ע (סי' תקס"ה סעי' ב') שאומרה בלא חתימה, וכ"פ המ"ב (סי' קי"ט סקי"ט), כה"ח (סי' קי"ט סקכ"ח) ופסתש"ו (שם הערה 9. עיי"ש שכתב שגם לנידון זה יש מחלו' אם מסיים "עננו" בברכתו "העונה לעמו ישראל בעת צרה").

ש"ץ שטעה ואמר "עננו" קודם "ראה נא בענינו", ר' מ"ב (סי' קי"ט סקי"ז) שזו מחלו' האחרו'. וקצת נראה שדעתו כדה"ח שיאמרנה בלא חתימה בש"ת.

וראה עוד בענין ברכת "עננו" בשו"ע (סי' קי"ט ס"ד) ובנו"כ, בספר הלכה לגר"מ אליהו שליט"א (ח"ב עמוד ע'-ע"ב), בהל"ח (פכ"ד סעי' י"ד-כ"א) בילקו"י (עמ' 538 הערה 58, ובפרט מש"כ על דברי הרמ"ע מפאנו בסימן קי"ב).

[15]טו. עיקר מחלוקת עקרונית זו נובע ממה שנראה סתירה בדברי מרן הח"ח בין דבריו בבה"ל (רס"י תקס"ה ד"ה "בין") לבין דבריו במ"ב (סי' תקס"ח סק"ג). עפי"ז יש שכתבו שתלוי הדבר אם מעיקרא פטור הוא מהתענית אם לאו. ויש שאינם מתחשבים בסתירה זו, אלא הם מדייקים מדברי מרן (בסי' תקס"ח) דתלוי הדבר אם אכל ושתה בשיעור מסוים, שאז איבד את תעניתו, או לא אכל ושתה בשיעורים אלה. ונתחיל לדון בזה בעזרת צורי וגואלי.

כתב הב"ח, שכל שאינו מתענה בת"צ ומתפלל עם הציבור כיחיד (ולא כש"ץ), רשאי לומר "עננו" בברכת ש"ת, ויאמר "ביום תענית ציבור זה". ע"כ. והב"ד הא"ז והעט"ז, הח"א, המ"ב בבה"ל (רס"י תקס"ה) וכה"ח (באותו סימן סק"ו). אך המאמ"ר כתב, דאע"פ שאינו אומר "ביום תעניתי", מ"מ מיחזי כשיקרא כיון שהתפילה שמתפלל הינה בשביל עצמו. ע"כ. וכתב עליו המ"ב בבה"ל (שם) שדבריו נכונים, ולכן יחיד שאינו מתענה לא יאמר "עננו" בשום פנים. והב"ד כה"ח (שם).

ואמנם בסי' תקס"ח כתב המ"ב (סק"ג) בשם הנה"ש, שנראה דבת"צ, אע"פ שאכל יכול לומר "עננו" בתפילתו, דשייך לומר עננו "ביום צום התענית הזה" כמו שתקנו חכמים להתענות בו, וכדלעיל בסימן תקס"ה. עכ"ל. והב"ד כה"ח (בסי' תקס"ח סק"ח), וכתב לעיין במש"כ בסימן תקס"ה. ומ"מ לפי"ז עולה, שלדעת המ"ב רשאי לומר "עננו" בתפילתו, ולכאו' הדברים סותרים את מש"כ בבה"ל (בסי' תקס"ה) שלא יאמר "עננו" כלל. ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין זה, ואמר לי, דמש"כ המ"ב בבה"ל (בסי' תקס"ה) קאי על יחיד הפטור מעיקרא מהתענית, ולכן לא יאמר "עננו" כלל. והא דפסק המ"ב בסי' תקס"ח (סק"ג) שרשאי לומר "עננו" בתפילתו, היינו באדם שחייב בתענית, ואכן החל להתענות אלא ששכח באמצע היום ואכל, או אף במקרה ששכח ואכל כבר בתחילת היום, ורק לאחר מכן נזכר והחל להתענות. וכיון שחייב הוא בכך, ואף עשה מעשה והתענה, יאמר "עננו" כדברי המ"ב. עכת"ד. ואח"כ מצאתי שכעין זאת כתב בשו"ת שבט"ה (ח"ה סי' ס') ובבירור הלכה (תנינא, סי' תקס"ח). הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ה הערה 2).

ונראה להביא סימוכין לדברי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאכן השו"ע בסי' תקס"ח מדבר על מי ששכח ואכל. ועוד, שמלשון הח"א והבה"ל בסי' תקס"ה שכתבו "ויחיד שאינו מתענה", משמע שפטור הוא מעיקרא מן התענית, ולא ששכח ואכל. אך מלשון המ"ב (בסי' תקס"ח) שכתב "אע"פ שאכל", משמע שאכן מעיקרא חייב הוא להתענות, ויתכן שבאמת אף החל להתענות, אלא שבמשך היום מרוב טרדותיו שכח ואכל, וכיון שחיובא רמיא עליה מעיקרא, ואף עשה מעשה, הריהו כשאר כל אדם (וכמש"כ המ"ב בסי' תקמ"ט, ובסי' תקס"ח סק"ח, וכנ"ל) ולכן רשאי הוא לומר "עננו" בתפילתו (וראה עוד בשו"ת יין הטוב חיו"ד סימן ז' מש"כ בענין זה).

וכעבור זמן שאלתי בענין זה את אחד מגדולי ההוראה בירושלים שליט"א, ולאחר עיון אמר לי שאכן זו סתירה בין דברי המ"ב והבה"ל הנ"ל. ושאלתיו מדוע לא ננסה ליישב הדברים כדי שלא תהיה סתירה, כגון החילוק שכתבנו לעיל. ואמר לי שאין לעשות אוקימתות בדברי האחרונים, כיון שאם אחד האחרונים מתכוון לדבר מסויים הוא כותבו במפורש. ואם לא כתבו במפורש הרי שזו סתירה בדבריו. וה"ה בני"ד, שהרואה יראה שזו סתירה בין דברי המ"ב לדברי הבה"ל [וכעין זאת כתבו כמה ראשו' גבי דברי האמוראים. ראה תוס' ביצה (דכ"ה, א' ד"ה "כאן"), ורשב"ם (פסחים דק"א, ב'). הב"ד יד מלאכי (כללי א' סקנ"ג) וחלק על כלל זה]. ועוד שאלתי את אותו גדול, דא"כ כיצד כתב המ"ב (בסי' תקס"ח) שדבריו עומדים כמש"כ לעיל בסימן תקס"ה, הרי אם זו סתירה ודאי היה מרגיש בדבר. וענה לי אותו גדול שאכן זו סתירה, אלא שיתכן לומר שבסימן תקס"ה כתב תחילה את דברי הח"א בלבד, שאכן הם כדבריו בסי' תקס"ח. ורק מאוחר יותר, לאחר שכתב את דבריו בסי' תקס"ח, חזר והוסיף את דברי המאמ"ר בסי' תקס"ה, ולא זכר שר שהסיק אחרת בסי' תקס"ח. עכת"ד.

ולאחר עיון נוסף בדברי המ"ב בסי' תקס"ח (סק"ג), היה נראה לי להביא סמך לדברי אותו גדול, שאכן לכאו' זו סתירה בדברי מרן המ"ב. דמש"כ המ"ב בסי' תקס"ח "וכדלעיל בסימן תקס"ה" - ד"ז קאי על מש"כ דשייך לומר "עננו" אף כשאינו מתענה, ושלכן יכול לומר "ביום צום התענית הזה" כמו שתקנו חכמים להתענות בו (לשון המ"ב). וזאת אכן כבר כתב מרן בסי' תקס"ה (ס"ג). עיי"ש. ולפי"ז מש"כ המ"ב בסימן תקס"ח "וכדלעיל בסי' תקס"ה" קאי אדברי מרן, ואין זה קאי אדברי הבה"ל שם. ויוצא, שאכן נשמט ממרן המ"ב מש"כ בבה"ל בסי' תקס"ה. ועוד נלע"ד, שאם אכן נאמר שבסי' תקס"ח מדובר במי שאכן מתענה, אלא שרק במשך היום שכח ואכל ולאחר מכן נזכר והמשיך בתעניתו, הרי לפי מש"כ המ"ב בסי' תקס"ח (סק"ח) משמע שמעיקר הדין עלתה לו התענית (ורק אם ירצה להתענות לשם כפרה יעשה כן, וכמש"כ שם), וא"כ מדוע בעי למימר "ביום צום התענית הזה" כמש"כ בסי' תקס"ח (סק"ג), הרי רשאי לומר "ביום צום תעניתי", שהרי התענית עולה לו. אלא שנראה שאכן כוונת המ"ב בזה שאין עולה לו התענית ביום זה ואינו נחשב כמתענה לפי שהוא פטור מעיקר הדין ממנה, וכענין שדיבר עליו המ"ב בסי' תקס"ה. ומ"מ לפי"ז עולה שדברי המ"ב הן בסי' תקס"ה והן בסי' תקס"ח מדברים בענין מי שפטור לגמרי מן התענית, ולא כמו שהבין בילקו"י (המובא בהערה הבאה) שמדובר שם במי שחייב בתענית אלא ששכח ואכל ולאחר מכן נזכר. ולפי מה שכתבנו לקמן בהערה הבאה, הרי שקשה עוד על דברי הרה"ג יצחק יוסף, דהו"ל לפסוק כמשנה אחרונה, והיינו כמש"כ בסי' תקס"ח, אך לפי"ד אותו גדול שליט"א נראה שיש להסיק כדבריו בבה"ל בסי' תקס"ה, דיחיד שאינו מתענה לא יאמר "עננו" כלל. ואמנם לפי מש"כ הבה"ל: "יחיד שאינו מתענה אין לומר עננו בשום פנים" - קשה לפרש שזה קאי דוקא אם החל להתענות, ורק שכח ואכל יותר מכזית, שהרי לפי הדין שֵם מתענה עליו. ועוד, דלפי"ז הרי העיקר חסר מן הספר, וכמו שכתבנו לעיל. ובפרט לפי"ד אותו גדול שליט"א שאין לעשות אוקימתות בדברי האחרונים. ולכן נראה שאין דברי הילקו"י עומדים בקנה אחד עם דברי הבה"ל, ומ"מ כיון שאף דעת הזר"א (כנ"ל) הינה לחלק בין אם אכל כזית לבין אכל פחות מכך, לכן כתבנו אף דעה זו.

בענין קטן שאינו מתענה, כ' בשו"ת שבט"ה (ח"ח סי' קל"א) שא"צ לחנכו לומר "עננו", ואף א"צ שיאמר בנוסח "צום התענית הזה", כיון שגם כשיגדיל אם ח"ו יחלה ויאכל לא יאמר "עננו", ואם בתפילת מנחה עדיין הוא מתענה אפשר לחנכו לומר "עננו". ע"כ. הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ה ססק"א) והעיר עליו (בהערה 4) שאף שאין חיוב לחנכו לאומרה בשחרית (כנ"ל), מ"מ אין למנוע בעדו. ויאמר "ביום צום התענית הזה" או "ביום הזה". עיי"ש טעמו. ונראה שכוונתו לחנכו בשחרית רק לספרדים, דהא האשכנזים אינם אומרים זאת בשחרית, וש"ץ ממילא הוא אינו יכול להיות.

בס"ד נביא עוד פרטי דינים בזה:

מי שצם אך מסופק אם יכול הוא לגמור את התענית, דינו שיכול הוא לומר "עננו", ואף לשמש כש"ץ ולומר "עננו" כברכה בפ"ע, וכן לעלות לתורה, ואם הוא כהן ישא כפיו [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 26) בשם שו"ת שו"מ (מהדו"ת ח"ב סי' נ"ח)]. אך באמת זו מחלו', כמבואר לקמן (בהערה י"ט).

חתן וכלה בז' ימי משתה בת"צ דחויה, י"א שיאכלו רק לאחר שיתפללו מנחה גדולה (כנ"ל בפרק א'. עיי"ש שיש חולקים). ולדעה זו צריכים לומר "עננו" [כ"כ פסתש"ו (סי' תקמ"ט הערה 11) עפי"ד הרמ"א (סי' תקס"ב ס"א). ועיי"ש בשעה"צ (סק"ה) ובמועו"ז (ח"ה סי' של"ה)].

וגבי בעלי ברית בתענית דחויה אי יאמרו "עננו", ר' בפסתש"ו (סי' תקנ"ט הערה 64, וסי' תקס"ה הערה 4 וסי' תקס"ו ס"ק ו',ז'). ובשבט"ה (ח"ח סי' קל"א) כתב שאותם אנשים המתענים עד אחר תפילת מנחה יכולים לומר "עננו" (הב"ד פסתש"ו סי' תקס"ה שם. ועיי"ש בסי' תקס"ב סק"ג). וראה עוד לקמן (בהערה י"ח).

ולפי"ז כל אותם הפטורים מהתענית ובכ"ז מתענים חלק מהיום (וזו מחלו' אי אותם הפטורים צריכים בכלל להתחיל להתענות כמה שיוכלו או שא"צ כלל להתחיל בתענית, כנ"ל בפרק א'. והגרמ"א שליט"א בהל"ח פכ"ד סל"ח כתב שכיום נוהגים שאף הפטורים מהתענית מתחילים לצום, ואם מרגישים שלא בטוב, מפסיקים את הצום), יכולים הם לומר "עננו" כל זמן שהם מתענים, בשחרית וגם במנחה.

[16]טז. עיקר ד"ז כתבו מרן (בסי' תקס"ח ס"א), שאם שכח ואכל כזית איבד תעניתו. אלא שמרן כ' זאת גבי מי שנדר להתענות יום א' או ב'. ולכן נחלקו האחרו' אם שייך דין זה גם גבי ת"צ אם לאו. ועפי"ז כתבו כמה אחרו' שגם בתעניות ציבור אין תלוי הדבר אם אדם פטור מלהתענות, שאז הוא נחשב כאינו מתענה, אלא שתלוי הדבר אם אכל ושתה כשיעור, שרק אז איבד תעניתו. שבס' ילקו"י (עמ' 535 סעי' י"ז) חילק וכתב שמי ששכח ואכל בת"צ, וטרם שנזכר אכל פחות מכזית, שיכול לומר "עננו" בתפילת מנחה, אך אם אכל כזית, אע"פ שמשלים תעניתו, לא יאמר "עננו" בתפילת מנחה. וכתב כן בשם שו"ת זר"א (ח"ג סי' ס"ב). והזכיר שם בילקו"י את דברי המאמ"ר והבה"ל (בסי' תקס"ה) שהבאנו לעיל. והוסיף, שאין הדין כמש"כ הנה"ש שכתב (בסי' תקס"ח סק"א) שאף שאכל כזית יאמר "עננו" בת"צ במנחה, וכן אין הדין כמ"ב (שם סק"ג) וכה"ח (שם סק"ח). וציין בילקו"י (שם), שאין הלכה כמותם "בפרט שהמ"ב תבריה לגזיזיה בבה"ל הנ"ל". עכ"ד. ונראה שהבין שדברי המ"ב והבה"ל סותרים זא"ז. והיה קשה לי מדוע הבין שהמ"ב תבריה לגזיזיה, ומדוע לא ניסה ליישב דברי מרן הח"ח, ובפרט שהמ"ב עצמו בסי' תקס"ח הזכיר את דבריו בבה"ל (בסימן תקס"ה), וא"כ לא אישתמיט מעינו הבדולח מש"כ שלושה סימנים קודם לכן. ועוד יש להשיב על דברי הילקו"י הנ"ל, שהרי קיי"ל כמשנה אחרונה, ולפי"ז הו"ל לפסוק כדברי המ"ב בסי' תקס"ח (ששם פסק כדברי הנה"ש שיש לומר "עננו" בתפילה). ואם הילקו"י מביא סמך לדבריו ונשען על דברי המ"ב היה צריך שלא לחלק בין אם אכל כזית לפחות מכך, שהרי המ"ב לא חילק זאת בני"ד (ושמא יש לומר שלמד זאת מדברי מרן ברס"י תקס"ח והמ"ב שם סק"ה שחילקו זאת לענין מי ששכח ואכל ביום התענית, אם עלתה לו התענית ואם צריך להשלים תעניתו). ומ"מ, אף שידוע שיש לעיתים סתירות בין דברי המ"ב, וכן בין דבריו במ"ב לדבריו בבה"ל, ויש מתרצים שחלק מהדברים כתב בנו של מרן הח"ח [כן שמעתי מהגר"ע יוסף שתירץ כך באחד משיעוריו. ואח"כ ראיתי שכ"כ בנו של הח"ח עצמו, בספרו על תולדות אביו, (עמ' מ"ב-מ"ג). וראה במ"ב הוצאת עוז והדר (בהקדמה של המו"ל לחלק א') שהביאו את דברי החזו"א, שלא הסכים למש"כ בן הח"ח שהסתירות נובעות מהא שחלק מהדברים כתב בנו או חתנו. ובשו"ת דברי יציב הסכים לדברי החזו"א, וכ' שלכן צריך לנסות ליישב את הסתירות במ"ב]. מ"מ הכא שציין בסי' תקס"ח את דבריו בסי' תקס"ה לא נראה שהבין שיש סתירה בין דבריו, דאל"כ היה לו לתקן את המעוות. אלא שע"פ מה שכתבנו בהערה הקודמת בשם אחד מגדולי ההוראה שהיתה תוספת מאוחרת בבה"ל בסימן תקס"ה, מתיישבים דברי הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א. ועוד בענין מה שנראה לכאו' סתירות בדברי מרן הח"ח, ראה לקמן (בהל' ט"ב, פ"ח הערה נ"א).

עפ"י שיטה זו נחלקו כמה אחרו' מהו שיעור האכילה והשתיה הגורמים לאדם לאבד תעניתו. שהרי מרן כ' (שם) את שיעור הכזית לגבי הנודר להתענות. אך נחלקו האחרו' אי גם בת"צ שייך שיעור כזית או דאזלינן בתר שיעור כותבת כיו"כ. די"א ששיעורו כזית, ומש"כ מרן הכוונה לכל ת"צ, דסתם אכילה היא בכזית, ורק לענין יוה"כ לחיוב כרת אמרו שיעור כותבת. שכ"כ בשבט"ה (ח"ד סי' נ"ו, וח"ח סי' קכ"ח וסי' קל"א. ואגב, עיי"ש בח"ה סי' ס' שקצת משמע דאזלינן בתר חיובו של האדם או פטורו מהתענית, ולא אם אכל ושתה כשיעורים או לאו, ויש להתיישב בדבר). עיי"ש שהוכיח כן מכמה דוכתי. וכן עולה משו"ת מהר"ם שיק (סי' רפ"ט), שו"ת דברי נחמיה (סס"י מ"א). הב"ד בשד"ח (אס"ד מע' ביהמ"צ סי' ב' סקט"ו) ופסתש"ו (סי' תקס"ח הערה 5). וכן עולה מדברי הילקו"י (עמ' 535 סוף סי"ז).

וי"א שהשיעור הקובע בני"ד הינו ככותבת, ומש"כ מרן שהוא כזית הו"ד לענין תענית יחיד שקיבל עליו להתענות ולא לאכול, וסתם אכילה היא בכזית, הא בשאר ת"צ וט"ב דינן כיוה"כ שהוא בכותבת. שכ"כ בשו"ת צמח צדק, בשו"ת הלק"ט. הב"ד (בשד"ח שם), עיי"ש שהביא עוד פוס' דס"ל כך. וכ"פ מרן הח"ח בבה"ל (סי' תקנ"ד ס"ו ד"ה "דבמקום") בשם פת"ע, וכ"כ ס' מרחשת, מועו"ז ועוד פוס'. הב"ד בפסתש"ו (סי' תקס"ח הערה 4).

ומ"מ כתבו הפוס' דשיעורים אלה הינם דוקא כשאכלם בכדי אכילת פרס (כ"כ המ"ב סי' תקס"ח סק"ה).

וכן לענין שתיה, השיעור הוא כמלוא לוגמיו (מ"ב סי' תקס"ח סק"ה). ודנו הפוס' גבי משך זמן השתיה, אי מדובר ששתה בבת אחת או ג"ז בכא"פ. ומצינו מחלו' זו בהל' יוה"כ (סי' תרי"ב סעי' י'). ויש שכתבו שלענין אמירת "עננו" ליחיד יש להקל שאם שתה בפחות מכא"פ יכול לומר עננו (תשובות והנהגות. פסתש"ו שם הערה 1).

ולמעשה שיעור כזית וכותבת לני"ד:

כתב בפסתש"ו (סי' תקס"ח הערה 2) דלענין תעניות דרבנן יש לשער כותבת לחזו"א 66.6 סמ"ק ולגרא"ח נאה הוא 38.4 סמ"ק. וכזית לגרא"ח נאה הוא 28 (כצ"ל) סמ"ק ולחזו"א כ-50 סמ"ק. וראה במקראי קודש הל' ליל הסדר בקונטרס שיעור כזית שהארכנו בס"ד בזה. אמנם יש לדון גבי שיעורים אלה אי אין להחמיר בשיעורים הקטנים גם לחזו"א, משום שסו"ס עלול להיות ש"ץ ולומר "עננו" בברכה או לעלות לתורה ואז הוי ברכה לבטלה. וגבי דאו' כתב החזו"א שיש להחמיר כשיעורים הקטנים (של הגר"ח נאה). אלא שי"ל שהחזו"א ממילא ס"ל שאיסור ברכה לבטלה הינו מדרבנן, וכמו שכתב הגרי"י קנייבסקי בשיש"ת, והב"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר. ואכמ"ל. ועוי"ל, דכיון שכל עצם התענית הינה דרבנן, וקה"ת בתענית דרבנן, ותקנת "עננו" לש"ץ הינה מדרבנן, לכן אולי יש לראות זאת כמצוה דרבנן ויש לחזו"א לחשב כשיעורים הגדולים, דאין זה קולא באיסור דאו'. דמ"מ מצד המצוה ה"ז דרבנן. ושמא תלוי ד"ז במחלו' אי אמרינן סב"ל כשהספק הינו במצוה ולא בברכה. ואכמ"ל.

ושיעור מלוא לוגמיו תלוי באדם עצמו. וכיום נוהגים לחשבו לחומרא ביוה"כ בשיעור כללי של 30 סמ"ק, אך באמת הוא 40 סמ"ק לאדם בינוני, וי"א 42 סמ"ק. ר' ע"כ בשיעורי מצוות, שיעורי תורה ושיעור מקוה, לגרא"ח נאה. ובחזו"א (קונטרס השיעורים ססקט"ו). ובמקראי קודש הל' יוה"כ (פרק ו' סעיפים י' וי"א). ואכמ"ל. ולגבי שיעור כא"פ יש דעות רבות בפוס': 2 דקות, 4 דק', 7 דקות ועוד (וכבר הארכנו בזה במקראי קודש הלכות ליל הסדר פרק ז'. עיי"ש). ובני"ד נראה שיש לחשב השיעור כארבע דק'. וכ"כ בפסתש"ו (שם).

ומה שכתבנו שבין אם אכל שיעורים אלה ובין אם פחות מהם חייב להמשיך ולהתענות, זאת עפי"ד מרן (בסי' תקס"ח ס"א).

כל השיעורים הללו לענין בדיעבד. ויש מי שכתב שכן הדין גם לחולה הפטור מהתענית ורוצה להחמיר ע"ע לאכול פחות מכשיעור שלא לאבד תעניתו לענין "עננו" וכדו' (פסתש"ו סי' תקס"ח הערה 6). אך כבר כתבנו לעיל (בפרק א') שד' הפוס' שחולה א"צ להחמיר ולאכול פחות מכשיעור.

כתבו הפוס' שמי שמשום מה אכל בליל התענית לאחר שישן, אע"ג שלא עשה תנאי כדין, מ"מ דינו כמי שמתענה [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 28) בשם פוס'. וכן כתבנו לעיל (בפ"א סוף הערה נ"ז)].

למ"ד זה יש לדון האם גם מי שפטור מעיקר הדין מהתענית, האם דינו כמתענה אם טרם אכל או שתה כשיעורים הללו. דלכאו' נראה שמרן בסי' תקס"ח דיבר רק על מי שאכל בשוגג או במזיד, אך אם פטור הוא לגמרי מהתענית הריהו כמי שאינו מתענה, אע"ג שאכל פחות מכשיעור. וא"כ כל הדין בהערה זו מדובר רק במי שחייב להתענות, ואכל בשוגג או במזיד. הא אם פטור הוא מהתענית אין דינו כמתענה. ושמא אם טרם הספיק לאכול כשיעורים הנ"ל כן דינו כמתענה. וצ"ע בכ"ז. וע"ע בס' נטעי גבריאל (ביהמ"צ. פ"ט סעי' ט"ז וי"ז. ופרק פ"ה סעי' כ').

[17]יז. פשוט. וכ"כ המ"ב (סי' תקס"ח סק"ה), וכ"כ פסתש"ו (סי' תקס"ח ססק"א).

[18]יח. את מנהג האשכנזים כתבנו עפי"ד הרמ"א (סי' תקס"ב ס"א) והמ"ב (שם סק"ז), וכ"פ בשבט"ה (ח"ח סי' קל"א). ועיי"ש במ"ב ובפסתש"ו (סי' תקס"ב הערה 12) אי יאמר תיבות "צום תעניתנו".

ואילו לפי"ד מרן (ברס"י תקס"ב) אם דעתו לאכול קודם צה"כ אינו אומר "עננו". וכ"פ כה"ח (שם סק"ח) וכ' שגם ב"אלקי, נצור" טוב שלא יאמר "ביום צום תעניתנו" אלא "עננו... ביום זה כי בצרה" וכו'. ומ"מ הסיק שאין למחות באומרו בש"ת, הב"ד בפסתש"ו (סי' תקס"ב סק"ג).

[19]יט. מה שכתבנו שמי שאינו מתענה לא יעלה לשמש כש"ץ, כ"כ מרן (בסי' תקס"ו סעי' ה'). והיא דעת רב נתן שהביאה הטור [בסימן תקס"ו, (והחיי"א בכלל קל"ב סעיף ל"ג גרס רבינו ניסים)]. ואמנם הטור שם חלק ע"כ, וכתב שלדעתו אם יש אחר המתענה אכן עדיף הוא מאותו שאינו מתענה, אלא שאם א"א באחר, רשאי לעלות כש"ץ אף אותו שאינו מתענה, דהריהו אומר "ביום צום התענית הזה", ואינו אומר ביום "צום תעניתי", כך שאינו נמצא שקרן בתפילתו. והב"ד הט"ז (בסימן תקס"ו סק"ז). ומ"מ, כפי שכתבנו, מרן פסק כדעת רב נתן שבכל אופן לא יעלה. וטעמו, כפי שכתב בב"י בשם הרד"א שרב עמרם כתב כדברי רב נתן, ושכ"כ בסוף ספר הכלבו בשם רב יהודאי. ודבריהם דברי קבלה ועליהם יש לסמוך. עכת"ד. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכן משמע מדברי המ"ב (באותו סימן סקי"ח). וראה עוד בכה"ח (סימן תקס"ו סקמ"א), וילקו"י (עמ' 544 סעיף כ"ח).

ומה שכתבנו שמ"מ אם כבר עלה יאמר "עננו" בש"ת, כ"כ מדנפשיה המ"א (באותו סימן סק"ז), וכ"כ הא"ר והמ"ב (שם סקי"ח). והוסיפו שיאמר הנוסח בתיבות "ביום צום התענית הזה". ואמנם הפוסקים הנ"ל כתבו ש"אם אירע ועבר לפני התיבה" יאמר זאת בברכת ש"ת, אך בתשובה לשאלתי הורה לי הגר"ש ישראלי שהדין כן דוקא אם אינו יכול לירד, והוסיף שהכוונה דוקא אם החל את חזרת הש"ץ. אך אם עדיין לא החל את חזרת הש"ץ, ואפי' שכבר החל כש"ץ את תפילת הלחש, אזי לאחר תפילת הלחש יעלה במקומו אחר המתענה כדי להתפלל את תפילת החזרה. עכת"ד.

ומה שכתבנו שכן הדין אם אין אדם אחר שיעלה כש"ץ, כ"כ המ"א והמ"ב (שם). וטעמם, דמוטב שיתפלל מי שאינו מתענה, מאשר יתבטלו לשמוע קדיש, קדושה ו"ברכו". וזה שלא כט"ז. ר' שעה"צ (סי' תקס"ו סקי"ט).

ובאמת שדברי המ"א הנ"ל אינם כדברי רב נתן המובא בטור, שלדעתו אף אם כבר עלה אותו שאינו מתענה, צריך לירד, ואף לא כדברי הטור עצמו דיכול הוא לעלות לכתחילה, וכנ"ל, ולומר "עננו" ברכה בפ"ע, ולכן כתב הח"א (שם בכלל קל"ב), שנראה שתיבת "בשומע תפילה" שכתב המ"א הינה ט"ס, ולדעתו צריך הש"ץ לומר "עננו" כברכה בפ"ע. אך הח"א עצמו הביא דברי מחה"ש שם שיישב דברי המ"א וכתב שאמנם מרן הסכים עם דברי החולקים על הטור, ולכן לא יאמרנה כברכה בפ"ע, אך לפי מש"כ (בסימן קי"ט), שש"ץ ששכח לומר "עננו" כברכה בפ"ע יאמרנה בבכרכת ש"ת, הרי אף הכא יאמרנה בברכת ש"ת ויסיים "ברוך אתה ה', שומע תפילה". והיינו שהמ"א הכריע בזה בין דברי הטור לדברי רב נתן. וכן המ"ב בשעה"צ (סימן תקס"ו סקי"ח) קיים גירסת המ"א שצריך לאומרה בברכת ש"ת, ולכן כתבנו כך.

בענין הנוסח שאומר אותו שאינו מתענה, אם משמש כש"ץ, המ"ב (סי' תקס"ו סקי"ח) כ' שיאמר "עננו ביום צום התענית הזה". ויש שכתבו שיאמר "ביום צום תעניתנו" דהא אומר גם בשביל אחרים [כ"כ או"ח מספינקא בהג' מהרש"ם (רס"י תקס"ה). וכ"כ בערוה"ש (סי' תקס"ו ס"י). הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ו)].

ומה שכתבנו שאף הספרדים נוהגים כן, כך הסיק הרב כה"ח (בסימן תקס"ו סקמ"א) לגבי מי שכבר עבר לפני התיבה, וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ד ס"כ) שמי שאינו מתענה לא יהיה ש"ץ. ואם אין ש"ץ אחר שמתענה וישנם ששה מתענים בביהכ"נ יעלה הוא אך לא יאמר "עננו" בלחש, ובחזרה יאמרנה רק בש"ת כדרך שהיחיד אומרה, ובמקרה זה בחזרה יאמר "ביום צום התענית הזה" ולא "תעניתנו" (לנוסח האשכנזים) שהרי החזן אינו מתענה. עכ"ד. וכ"כ הילקו"י (עמ' 544 סעיף כ"ח) לגבי המקרה שאין ש"ץ אחר (ועיי"ש בהערה 70).

והוסיף שם הרה"ג יצחק יוסף בספרו ילקו"י, שאף ש"ץ המוכרח לעבור לפני התיבה בשחרית בת"צ, דאין ש"ץ אחר, אם אינו יודע אם יוכל לגמור התענית אם לאו, כגון שמרגיש חולשה, לא יאמר "עננו" כברכה בפ"ע, אלא אף הוא יאמרנה בברכת ש"ת. ואמנם כבר כתבנו לעיל (בהערה ט"ו), שמי שצם אך מסופק הוא אם יוכל לגמור התענית, יכול לשמש כש"ץ ולומר "עננו" כברכה בפ"ע [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 26) בשם שו"ת שו"מ (תנינא ח"ב סי' נ"ח) ועוד פוס']. וא"כ זו מחלו'.

[20]כ. בענין הא דנוהגים להרבות בסליחות. הנה מרן כ' (בסי' תקס"ו ס"ד) שנוהגים להרבות בסליחות בברכת סלח לנו, ויש שאין נוהגים לומר סליחות עד אחר סיום י"ח ברכות, וכן הנהיגו הקדמונים בא"י והוא המנהג הנכון. עכ"ל. וכ' המ"ב (סקי"ז) שכן הסכימו האחרו' לומר הסליחות אחר שמו"ע. ע"כ. וכן המנהג כיום אצל הספרדים ואצל האשכנזים. ובצו"ג אומרים האשכנזים את הסליחות לפני התפילה (תפילה כהלכתה פכ"ג הערה ק"מ. והיינו בסליחות דעשי"ת). ואילו הספרדים אומרים תוספת הסליחות בצו"ג כרגיל בשאר ת"צ, וזאת נוסף לסליחות שאומרים בחצות לילה או באשמורת (כך רואה אני שכן המנהג).

בביהמ"ד של הגר"א זצ"ל לא אמרו סליחות אלא אמרו "אבינו מלכנו" [תוס' מע"ר (סי' מ"ט). הביאו דבריו בתפילה כהלכתה (שם) ופסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ה)]. ומ"מ המנהג היום גם אצל המתפללים נוסח אשכנז לומר א"מ וגם סליחות (לוח א"י, דיני י' בטבת, ועוד).

כתבו הפוס' שגם מי שאינו מתענה (בשל בריאותו וכדו') יאמר הסליחות עם הציבור [שמב"ה (סי' קכ"א סק"ב). והוסיף שגם ישמע הפטרת "דרשו", שהיא כוידוי. הב"ד תפילכ"ה (פכ"ג סעי' נ')].

[21]כא. עיקר ד"ז כתבו שב"ל (סס"י ל'), וכ"פ מרן (באו"ח סי' קל"א ס"ה). וכ' שם גבי מילה, שאם חלה בת"צ מתפללים סליחות ואומרים וידוי ואין נופלים על פניהם ואין אומרים "והוא רחום". עכ"ל. והוסיף הרמ"א דהוא בשחרית, אפי' במקום שנהגו לאומרו (את "והוא רחום") בלא זה (היינו שאומרים "והוא רחום" בכל ת"צ אפי' שאינה בב' וה' אפ"ה כשיש ברית א"א "והוא רחום". מ"ב סקכ"ט). והוסיפו הפוס' דה"ה כשיש חתן [שב"ל שם. שכנה"ג. א"ר. מג"ג, מ"ב (סקכ"ז). וכה"ח (סקפ"ח)]. וכעין זאת (גבי מילה) כתב מרן גם ביו"ד (סס"י רס"ה).

עוד פרטי דינים מתי פוטרים בעלי הברית מתחנון וכדו' (אי הברית לפני מנחה או אחריה, אי מתפללים במקום הברית ואף א' מבעלי הברית אינו נוכח, ועוד מיקרים), ר' בשו"ת יבי"א (ח"ג סי' י"ב), תפיכה"ל (פ"ט סעי' י"ט ואילך), ספר אוצר הברית (ח"א פ"ג ס"י וח"ב פ"ד) וש"א.

ומה שלא כתבנו שיש להקל גם כשהכהן הפודה את הבן ואבי הבן מתפללים עמהם, הוא משום שהפוס' לא הזכירו בני"ד גם אותם. ור' במנחי"צ (ח"ח סי' י"א) שכתב שלא נזכר בפוס' שלא לומר תחנון בפדיון הבן, ולא דמי למילה. אמנם בס' פרי ישורון (על התניא רבתי ח"ב עמ' י"ג) כתב דגם בפדיון הבן שייך הטעם של שמחה. ומבואר שגם בני"ד דינם כבעלי שמחה שפוטרים מנפ"א וכו'. הב"ד בס' אוצר פדיון הבן (ויסברג. ריש פי"ח).

ומה שכתבנו שי"א שכ"ה אף גבי נער בר מצוה הנמצא בביהכ"נ ביום הגיעו למצוות, ר' ביבי"א (ח"א סי' כ"ז), שאף עליו נא' "כחתן יכהן פאר", שהתפילין נקראו פאר (הב"ד תפיכה"ל פט"ו סכ"ז). וכן הורה לי למעשה הגר"מ אליהו שליט"א, כשבני נ"י נכנס לעול מצוות ביום י' בטבת, אמר לי הגרמ"א שדינו כחתן ובעלי הברית הפוטרים מנפ"א וכו'. עכת"ד. והוא עפ"י נהר מצרים (או"ח דפ"ו,ב').

ובענין מה אומרים בסליחות. עפי"ד מרן (שם) מתפללים סליחות ואומרים וידוי, אך אין נופלים על פניהם ואין אומרים "והוא רחום", ע"כ.

למנהג האשכנזים אומרים רק חלק מהסליחות ביום זה [ט"ז. מ"ב (סקכ"ח). פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 24)]. ואע"פ שי"א לומר כל הסליחות (ס' זה השלחן), מ"מ חלקו עליו הפוס' (צי"א ח"ז סי' ט') וכן המנהג לקצר ולומר עד "לה' אלקינו הרחמים והסליחות" (לוח א"י. דיני י' בטבת). וע"ע בש"ך (יו"ד סי' רס"ה סקי"ג) ובפסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ה).

ולמנהג הספרדים. כתב בכה"ח (סי' קל"א סקפ"ט) בשם הזכ"ל שמניחים מקצת הסליחות וא"צ להניח לגמרי (כד' הט"ז). ולפי"ז משמע שגם הספרדים מקצרים בני"ד בסליחות. וע"ע בכה"ח (שם ס"ק פ"ח-צ"ג).

והרה"ג יצחק יוסף שליט"א כ' בשובע שמחות (פי"ב סי"א) כדברי השו"ע, שאומרים וידוי וסליחות אך א"א נפ"א ו"והוא רחום". וע"ע כאן בנספחים נספח א'.

בענין נפ"א בסליחות דצו"ג לפנות בוקר ר' בתפיכה"ל (פט"ו הערה מ"ט).

בענין בעלי הברית עצמם, כתב בכה"ח (סי' קל"א סק"צ) שבעל הברית לא יאמר הסליחות, דהתחנונים והפיוטים אינם חובה כתענית עצמה. וכן חייב הוא לשמוע קה"ת. ובספר בית חתנים (פט"ו סעי' י"ד-ט"ו) כ' שהחתן עצמו לא יאמר הסליחות, אף שאומר "אבינו מלכנו". הב"ד בתפיכה"ל (שם).

[22]כב. כבר כתבנו (בהערה הקודמת) שבביהמ"ד של הגר"א היו אומרים א"מ ולא סליחות וכ"כ בערוה"ש (סי' תקס"ו ס"ח) שאחר התפילה אומרים א"מ. וכ"כ במט"א (סי' תר"ב סי"ב, שאומרים א"מ אף כשיש חתן או בעל ברית). וכ"כ בבית חתנים (שם) שהחתן עצמו לא יאמר סליחות אך יאמר א"מ. ור' בתפיכה"ל (פט"ו שם) ובפסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 23).

[23]כג. עיקר דין זה כתבו מרן (בסימן תקס"ו סעי' א'). וכתב בספר חסידים (סי' ר"נ) שמה שהקהל אומרים "שוב מחרון אפיך" וגו', והש"ץ חוזר שוב וקורא זאת, לפי שהקהל אומרים זאת דרך בקשה. ע"כ. ונראה שמ"מ בעי לקרוא זאת שוב שהרי הקהל לא שמע שהש"ץ קורא זאת מהס"ת. וראה עוד בענין זה מש"כ המ"א (בסימן תקס"ו סק"ב) בשם תה"ד, במ"ב (סק"ג) ובכה"ח (סק"ו).

ומה שכתבנו שמדלגים בקריאה זו וקוראים בשמות פרק ל"ב ול"ד, זאת עפי"ד כה"ח (שם סק"ז), וכן המנהג הן אצל האשכנזים והן אצל הספרדים. וראה עוד בענין קריאה זו בכה"ח (שם ס"ק ח' וט').

כתב הרמ"א (סי' תק"נ ס"ג) שאם חלו ארבעת הצומות (כולל ט"ב) בע"ש קורין בשחרית ובמנחה "ויחל". ע"כ. ולמעשה רק י' בטבת יכול לחול בע"ש (מ"ב סק"י). והוסיף המ"ב (סקי"א) שאומר הש"ץ "עננו" בין גואל לרופא, אבל אין אומרים וידויים ונפ"א במנחה לפי שהוא עש"ק. ע"כ. ולפי"ד המ"ב (בסי' תר"ב סק"ג) ובשעה"צ (סי' תקפ"ד סק"ז) אין אומרים במנחה של ע"ש גם "אבינו מלכנו". ראה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פ"א סי"ח ופ"ה סי"ב). כך הוא לאשכנזים.

ולמנהג הספרדים, נראה ג"כ שא"א וידוי, נפ"א וכו' במנחת עש"ק. אלא שכבר כתבנו במקו"ד הל' יוה"כ (שם) שמנהג רוב הספרדים כיום לומר א"מ בשבת, ורק משמיטים הם את הזכרת חטא ועוון שבא"מ. ובס"ד נראה דה"ה בני"ד.

בי' בטבת שחל בעש"ק, אם אירע והתאחרו הציבור בתפילת מנחה עד אחר השקיעה, יש מי שכתב שבכ"ז יקראו בתורה פר' "ויחל" ויאמרו "עננו" בשמו"ע [שו"ת דבר יהושע (לגרי"מ אהרנברג. ח"ג יו"ד סי' ס"ג). הב"ד פסתש"ו (סי' תק"נ סק"י)]. אך ודאי שיש להתאמץ כדי שלא להגיע למצב כזה. וע"ע לקמן גבי נשיאת כפים אחר השקיעה.

ציבור שבת"צ בימי ב' וה' טעו וקראו פר' שבוע (ולא "ויחל") אינם צריכים לקרות שוב "ויחל". ואפי' נזכרו באמצע הקריאה יגמרו קריאת פר' השבוע, ורק במנחה יקראו "ויחל" [שערי אפרים (סי' ח' סעי' ק"ז). דע"ת (סי' תקס"ו). פסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ב)].

[24]כד. עיקר דין זה כתבו הרמ"א (בסי' תקס"ו סעי' א'). ולמד זאת מדברי הכלבו (סי' ס'), הרוקח (סי' רי"ב), הרא"ש (ס"פ בני העיר), ושכ"כ רי"ו. והב"ד כה"ח (שם סק"י). ואמנם מדברי הרמב"ם (פי"ג מה"ת) נראה שאין להפטיר אלא בשחרית דט"ב. והרד"א כתב להפטיר במנחה דט"ב. והב"ד מרן בב"י (סי' תקס"ה), והוסיף שמנהג הספרדים שלא להפטיר בג' תעניות, אלא רק בט"ב שחרית ומנחה. וראה כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ב וסי' תקס"ו סק"י), וביחו"ד (ח"ה סי' מ', עמ' קפ"ב).

ספרדי המתפלל מנחה בתענית ציבור בבית כנסת של אשכנזים, והזמינוהו לעלות שלישי, כך שלמנהג האשכנזים יצטרך גם להפטיר. כתב בספר ילקו"י (עמ' 546 סעי' כ"ט) שנכון שיתחמק מהעליה לס"ת. והוסיף, שמ"מ אם כבר קראוהו בשמו, יעלה לתורה ויפטיר ההפטרה בברכות [מש"כ בילקו"י (שם בהערה 74) שיש לחלק בין ברכות שמזכיר בהם תיבת "וציוונו" לשאר הברכות, ושלכן רשאי לברך הכא את ברכות הפטרה שהן ברכות השבח. ולפי דבריו לא קשה דין זה ממש"כ הגר"ע יוסף ביבי"א (ח"א חאו"ח סי' כ"ט). באמת שצע"ק ממש"כ הגר"ע יוסף שם ביבי"א (בסק"ט) בשם שו"ת קול אליהו, שנראה מדבריו שאין לברך את ברכות התורה, אף שגם הן ברכות שבח. וצ"ע]. ושאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א בענין זה, והורה לי שאכן לכתחילה ראוי לספרדי להתחמק מכך. אך אם הזמינוהו לעלות לתורה כשלישי, יעלה ואף יקרא את ההפטרה בברכותיה. והוסיף, שאין נ"מ אם הזמינוהו לעלות לתורה בקריאת שמו, אם לאו. עכת"ד. וכעבור שנים, כשיצא לאור בס"ד ספרו הל"ח, כתב (בפכ"ד ס"ל) שאם הספרדי עלה שלישי יכול לקרוא ההפטרה משום דנגרר אחר הקהל. ועוד, שיש מהספרדים הנוהגים להפטיר. עכ"ד.

ובאמת שכבר כתב כן (שאותו ספרדי יפטיר בברכה) גם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו סי' ט'). והגדיל בשו"ת דברי יציב (או"ח ח"ב סי' רמ"ח) שלא רק רשאי אותו ספרדי להפטיר בברכה אלא אף חייב בכך, כדי להוציא את האשכנזים י"ח, דאל"כ הוי "לא תתגודדו". ע"כ (הב"ד פסתש"ו סי' תקס"ו הערה 3). ולא ידעתי מדוע נחרץ הוא כ"כ בכך. א. גבי "לא תתגודדו" - י"א דהו"ד גבי ב' בתי דינים באותה העיר (וזו מחלו' ראשונים. ואכמ"ל). וגם לי"א דהוא גם גבי ציבור אנשים לכאו' אין בזה ל"ת דהא כולם יודעים שהוא ספרדי ושמנהגם שלא להפטיר כלל. וכמו שמצינו שהתירו הפוס' לספרדי המתפלל אצל אשכנזים, לשבת בעת הקדיש, וכן להתוודות במנחה אחר חזרת הש"ץ, גם כאשר שאר הציבור נופל מיד אפיים (שבזה מנהג הספרדים כמנהג נוסח ספרד לאשכנזים). ופוק חזי מאי עמא דבר. ב. הרי כבר כתב הנוב"י (מהדו"ת סי' ק"י. והב"ד השע"ת. וכ"פ בשערי אפרים שער ח' ס"ק ק"ה. הב"ד כה"ח סי' תקס"ו סקי"א) שאם השלישי (אפי' אשכנזי!) אינו בקי להפטיר, והכהן והלוי יודעים להפטיר, יפטירו הם, שהרי קראו בתורה תחילה. והלוי קודם לכהן, ואם גם הם אינם יודעים, יפטיר אדם אחר בלי שום קריאה בתורה. ע"כ. ולפי"ז גם בני"ד יכול הספרדי לומר לאשכנזים שיפטירו הם בעצמם, בפרט אם הכהן או הלוי הינם אשכנזים, ולא יכנס ספרדי זה לסב"ל. ומדוע להכריחו לברך ברכות שלמנהגו אין לברכן (וצא וראה מש"כ הגר"ע יוסף שליט"א שאין לענות "אמן" בר"ח אחר ברכת ההלל כשאשכנזי מברכה, משום דברי הרמב"ם שאין לענות "אמן" על ברכה לבטלה. ואילו בני"ד שהספרדי צריך לברך בעצמו, ודאי שאין להכריחו. וראה בילקו"י (הל' ההפטרה, סס"י קמ"ד עמ' קפ"ו) שכ' בשם יבי"א (ח"א או"ח סי' כ"ט) לחלק בין ברכות שנוסחתן "וציוונו" לבין ברכות השבח, כגון בני"ד. מ"מ ג"כ ק"ק לי, וכי ברכות השבח מותר לברכן כשאין מנהג אז לברכן וצ"ע. ואכמ"ל).

ומ"מ דברי הנוב"י הללו עומדים וקיימים, וכן יש לפסוק בס"ד לענ"ד הלכה למעשה, ולתת לאשכנזי לברכן.

ציבור אשכנזים ששכחו במנחה לקרוא ההפטרה ונזכרו לאחר שהחזירו הס"ת לארון הקודש, יאמרו ההפטרה בברכותיה מבלי להוציא שוב הס"ת [שו"ת רבב"א בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א. הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ב)].

[25]כה. עיקר דין זה, שכאשר אין עשרה מתענים בביהכ"נ אין לקרוא בתורה, כתבו שו"ת זרע אמת (סי' פ"ו) והב"ד הגחיד"א במחב"ר, עיקרי הד"ט, זכ"ל, סידור בי"ע, שו"ת מים רבים (סי' מ"ח), שו"ת עבה"ג, והב"ד כה"ח (סי' תקס"ו סקכ"ט). וראה עוד בילקו"י (עמ' 281 סעי' ח', ובהערה י"ז שם). וכתב כה"ח (שם בסקל"ב), שהיכא דאפשר יש לחזר אחר עשרה מתענים אף בד' צומות.

ולי"א זה, שאין לחלק בין ד' תעניות לשאר ת"צ (ושלא כדעה האחרונה בסעיף זה), אם אחד מעשרת האנשים כבר התפלל תפילה זו, אין לומר "עננו" כברכה בפ"ע, וכן לא יקראו בתורה בפר' "ויחל" בברכות. כ"כ כה"ח (סי' תקס"ו סקל"א). וכ"כ בילקו"י (עמ' 542 סעי' כ"ו) לגבי המקרה שיש ששה-שבעה מתענים, אך חלקם כבר התפללו תפילה זו.

ואם הש"ץ מכלל מנין המתענים, כתב הכה"ח (שם סקל"ד) שאכן מצטרף הוא למנין המתענים. ושלא כמש"כ בס' שו"ג (סי' תקס"ו ססק"י). וכדברי כה"ח העלה גם בילקו"י (עמ' 539 הערה 63).

ועוד כתבו הפוס', דבעינן דוקא עשרה המשלימים התענית, אך אם יש בהם א' שאינו משלים התענית לא יאמרו "עננו". ומדברי הזר"א הנ"ל שהשווה דין קה"ת ל"עננו" משמע דאף לא יקראו בתורה. ראה מ"א (סי' תקס"ו סק"ה), א"ר (סק"ה), י"א בהגה"ט, מ"ב (סקט"ו) וכה"ח (סקל"ג). וכ"כ בילקו"י (עמ' 548 סעי' ל"א), שאותם שאינם חושבים להשלים התענית אינם מצטרפים לרוב מנין כדי לקרוא פר' "ויחל" ולברכת "עננו" כברכה בפ"ע. ואפי' בתפילת שחרית, אע"פ שעדיין לא אכלו. וכתב זאת בשם שו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' כ"ח ול', וח"ב סי' רע"ג), וכן בשם שו"ת זכרון יהודה (רס"י ר"א). והוסיף שזה לא כמש"כ בשו"ת שואל ומשיב תנינא (ח"ב סי' נ"ח) שמיקל בכך. ור' עוד בשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' ע"ז), ביחו"ד (ח"א סי' ע"ט), ומה שכתבנו לעיל (סוף הערה י"ט) לגבי ש"ץ שאינו יודע אם ישלים התענית. וכן ראה בילקו"י (עמ' 539 סעי' כ"ה, ובעמ' 547 סעי' ל"א ובמקורות שם).

ומה שכתבנו דמחשבינן לענין זה דוקא מתענים הגדולים מגיל י"ג שנה ויום א', ושאין קטן המתענה מצטרף למנין המתענים, כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א.

[26]כו. ראה תשו' הרשב"א (סימן פ"א), אוהל מועד (דרך ד' נתיב ו'). וכ"פ הטור ומרן (בסימן תקס"ו ס"ג), וכ"פ האחרונים.

[27]כז. כתב בשו"ת זרע אמת (סי' פ"ו), דכל מה שליכא עשרה מתענים אין לש"ץ לומר "עננו" לכתחילה אפי' בברכת ש"ת ואפי' במנחה. והב"ד הגחיד"א במחב"ר (סי' תקס"ח סק"ג) כה"ח (סי' תקס"ו סקכ"ח) וש"א. אך מתשובת הרשב"א (סי' פ"א) משמע שמ"מ יאמרנה בברכת ש"ת. וכ"כ הא"ר, ער"ה, הח"א, והמ"ב (בסי' תקס"ו סקי"ג). וכן הסיק כה"ח (שם), מדכתב בסוף דבריו: מיהו, אפשר לומר דברי הזר"א הנז' דוקא בתעניות שאינם כתובים בפסוק, אבל בתעניות ציבור הכתובים בפסוק שנוהגים בכל העולם, גם הזר"א יודה להנז' לאומרה בש"ת. עכ"ד. וראה מש"כ הרמ"א (בסימן קי"ט ס"ד) גבי ש"ץ שטעה ולא אמר "עננו", ונזכר בכך רק לאחר שהזכיר ש"ש בחתימת ברכת "רפאנו", שעליו לומר "עננו" בש"ת כיחיד. ועיי"ש במ"ב (ס"ק י"ח וי"ט). וראה עוד ברמ"א (סימן תקס"ב ס"א), בכה"ח (באותו סימן סק"ז), בילקו"י (עמ' 542 סעי' כ"ו, בהערה 66 שם), ולקמן (הערה כ"ט).

יש לדעת, שנוסף לדעות הפוסקים שהזכרנו בהלכות, ישנן עוד דעות בפוסקים בני"ד. שכן כתב הא"ר (סי' תקס"ו סק"ד), שאם חלה התענית ביום שני או חמישי בשבוע, ויש ששה או שבעה מתענים, מותר לקרוא את פרשת "ויחל" בברכותיה בשחרית, במקום הקריאה בפרשת השבוע. והב"ד המש"ז, שערי אפרים והמ"ב (סקי"ד). וטעמו, דהא אין שום תוספת ברכה בשל קריאתם זו, דתקנת עזרא לקרות בתורה בשני וחמישי (והעיר חכ"א על מש"כ שם בכה"ח שתקנת עזרא לקרות בבו"ה, שאין זו תקנת עזרא. דמבואר בגמ' בב"ק דפ"ב, א' שהנביאים שבמדבר תיקנו לקרות בבו"ה. אמנם עזרא תיקן שבבו"ה יקראו ג' קוראים. עי"ש). והוסיף הא"ר שבימי בו"ה במנחה, ובשאר הימים בשחרית ובמנחה בעי באמת עשרה. ע"כ. והזר"א (בסי' פ"ו) חלק על הא"ר בכך, וכתב שאפי' בשחרית דימי ב' וה' אין לקרות פרשת "ויחל" אם אין עשרה מתענים. וראה מש"כ על דבריהם כה"ח (שם סק"ל).

ויש להוסיף, שדברי הא"ר אמורים אף לגבי התעניות הכתובות בפסוק, שהרי כבר כתבו הפוסקים שמדברי הא"ר נראה דלא ס"ל כמהר"ם בן חביב שבד' תעניות הכתובות בפסוק סגי בששה או שבעה מתענים. ראה מש"כ המ"ב בשעה"צ (סי' תקס"ו סקט"ו), וכה"ח (סקל"ב). וראה מה שכתבנו לקמן (בהערה כ"ח) בשם הגר"מ אליהו שליט"א.

דעה שלישית הינה דעת הגיו"ר (או"ח כלל א' סי' מ"ט), שכתב שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה לקרוא בתורה בברכות, יכולים לעשות כן. ועולה מדבריו, שאף בני"ד רשאים לקרוא את פרשת "ויחל" בברכה, גם אם חלה התענית שלא בימי בו"ה, וכן אם אין מנין מתענים. וראה בילקו"י (עמ' 547 הערה 77), שהביא פוסקים רבים החולקים על דברי הגיו"ר, מהם הברכ"י (סס"י קל"ה), המנחת אהרן (דף קנ"ג), הזר"א (סי' פ"ו) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' ט"ז), ושו"ת גורן דוד (סי' נ'). ולכן נראה שדברי הגיו"ר לא התקבלו להלכה, והעושה מעשה על פיו הריהו נכנס בחשש ברכה לבטלה, אא"כ עושה זאת בצירוף נימוקים נוספים. ור' עוד ברמ"א (סי' תרס"ט) בענין המנהג לקרוא בליל שמחת תורה, ובמ"ב (שם סקט"ו), ובשו"ת פתחי שערים (סימן י"ט), ובשו"ת דברי דוד (מילדולה. סי' כ"ד), ובשו"ת מהר"י דאנציג (חאו"ח סי' מ"ז) וביחו"ד (ח"א סי' ע"ט) מש"כ בזה הגר"ע יוסף שליט"א.

[28]כח. מה שכתבנו לענין קה"ת, כ"כ המהר"ם בן חביב בתשו' כת"י (סי' ט"ו). וכ"כ הגחיד"א בברכ"י (סי' תקס"ו סק"ב), ובספרו קש"ג, וכ"כ הש"ץ (דף קכ"ו), הזכ"ל, בי"ע, חס"ל, שע"ת (סי' תקס"ו סק"ד), שו"ת לב חיים (ח"ב סי' קס"ז), מהר"ם שיק (סי' רפ"ט), מ"ב (בסימן תקס"ו סקי"ד בשם י"א), וכה"ח (סקל"ב ובסי' קי"ט סקכ"ט, עיי"ש). ואמנם היו שחלקו על דברי המהר"ם בן חביב, והם הא"ר (כמבואר לעיל בהערה כ"ז), המש"ז והח"א, והב"ד המ"ב (שם בשעה"צ סקט"ו) וכה"ח (סימן קי"ט סקכ"ט וסימן תקס"ו סקל"ב), והוסיף שכ"כ הקצש"ע (סי' כ' סעי' ח'). ואף בשו"ת תשובה מאהבה פקפק בדין זה דמהר"ם בן חביב, ובשו"ת גורן דוד (חאו"ח סי' נ') כתב שנראים דברי התשובה מאהבה, ובפרט במקום שיש חשש לברכה לבטלה. והב"ד הילקו"י (עמ' 542 הערה 65). אך באמת נראה שרוה"פ הסכימו עם דברי המהר"ם הנ"ל, ובפרט שכן נראית דעת המ"ב וכה"ח הנ"ל, וכ"פ הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד (ח"א סי' ע"ט), וכ"כ בנו בילקו"י (עמ' 547 סעיף ל"א). וכן הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א, שאם ישנם בביהכ"נ שבעה מתענים בג' תעניות אלה הנזכרות בפסוק, רשאים לומר "עננו" כברכה בפ"ע, וכן לקרוא פרשת "ויחל" בברכותיה. והוסיף, שאין נ"מ לענין זה בין ימי שני וחמישי בשחרית לבין שאר הימים. ועוד אמר, שאותם שנהגו בחו"ל לקרוא בתורה כשיש ששה מתענים בלבד מתוך ציבור המתפללים, רשאים להמשיך במנהגם אף כאן בארה"ק, ולקרוא בתורה פר' "ויחל" בברכותיה אף כשמתוך המנין ישנם רק ששה מתענים בלבד. עכת"ד. וראה מש"כ הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד שם בסוף התשובה על דברי השע"ת אם בעי רוב הניכר (של שבעה) לענין זה, או שברוב כלשהו (אפי' ששה) סגי. וראה עוד במ"ב (סי' תקס"ו סקי"ד) מש"כ בשם הא"ר והפמ"ג, ומשמע מדבריו שאף בת"צ הנזכרות בפסוק יש לחלק ולומר, שאם ארעו ביום שני או חמישי, אזי בשחרית, סגי בששה מתענים בלבד, ובשאר הימים בשחרית, ובכל הימים במנחה, בעינן לפחות שבעה מתענים. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי שלענין קה"ת בשחרית של ימי שני או חמישי סגי בששה מתענים, ובשאר הימים בשחרית ובכל הימים במנחה בעינן שבעה מתענים. עכת"ד. וראה עוד בענינים אלה בשד"ח (מערכת ביהמ"צ סי' ב' סק"א), בצי"א (חי"ד סי' נ"ו), בפסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ד), בילקו"י (עמ' 540-542 הערות 64-65, ומה שכתבנו במקראי קודש הל' פורים (פ"ג הערה מ"ד).

ובענין אם הש"ץ הקורא בתורה רשאי לקרוא לציבור אם הוא עצמו אינו מתענה, ראה לקמן בהערה ל"א. ועיי"ש עוד בדין מי שאינו מתענה וקראוהו לעלות לתורה, ובשאר פרטי דינים בני"ד.

ומה שכתבנו לענין אמירת "עננו", ראה במקורות הנ"ל בהערה זו, וכ"כ בילקו"י (עמ' 539 סעיף כ"ה ובהערה 65). והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שלענין אמירת "עננו" בעינן לפחות שבעה מתענים. עכת"ד. והיינו שמחמיר יותר לענין "עננו" מאשר לענין קה"ת. ולכאורה קשה, דהא בקה"ת יש יותר ברכות מאשר ברכת "עננו". וראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פ"ג הערה מ"ד) בשם כה"ח (סי' תקס"ו סקט"ז) בשם הא"א, שיותר יש לחוש לברכת "עננו" בפ"ע מאשר לקה"ת דפר' "ויחל". עיי"ש.

ובענין אם כמה מתוך ששה או שבעת המתענים כבר התפללו תפילה זו, וכן שמעו את קה"ת, האם מצטרפים הם בכל אופן למנין המתענים, כתב בילקו"י (עמ' 542 סעיף כ"ו), שבמקרה זה לא יאמר הש"ץ את ברכת "עננו" כברכה בפ"ע. ועיי"ש (בהערה 66).

אם בתחילת חזרת הש"ץ לא היו עשרה מתענים, ובאו עוד מתענים והשלימו לעשרה מתענים אחר ברכת "רפאנו", יאמר הש"ץ "עננו" בש"ת כיחיד. ואם התחיל הש"ץ להתפלל בקול רם והיו אז בביהכ"נ י' מתענים ואח"כ הלכו מקצתם ולא נשארו עשרה קודם שהתחיל הש"ץ "עננו", לא יאמר "עננו", וטוב שיאמרו בש"ת. ומ"מ אם התחיל "עננו" (שהיו עשרה) ובאמצע יצאו מקצתם ולא נשארו עשרה מתענים, בכ"ז יגמור "עננו" (מ"ב סי' קי"ט סקי"ח).

ר' במ"א (סס"י תקנ"ח וסס"י תרכ"ד) גבי אותם הצמים גם ביום י' באב, שמ"מ לא יקראו איכה בציבור אם אין עשרה שצמים (כך כוונתו עפ"י הלבושי שרד שם). ונראה שכוונתו מצד אותם המברכים על קריאת איכה, דאל"כ מנ"מ בין ציבור ליחיד.

[29]כט. כ"כ המ"ב (בסי' תקס"ו סק"ח), וכן הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א. ועוד אמר, שרק אם הש"ץ עצמו מתענה יאמר "עננו" בברכת "שומע תפילה", אך אם הוא עצמו אינו מתענה, לא יאמר זאת אפי' בברכת ש"ת. וראה במ"ב (שם בסקי"ג ובסקי"ח) שמשמע מדבריו שאף אם הש"ץ אינו מתענה יאמרנה בש"ת. ר' לעיל (הערה י"ט).

ומה שכתבנו שיש מקילים יותר, זאת משום שי"א שדי בשלושה מתענים. ראה במקראי קודש הל' ט"ב (פ"ח הערה פ"ט) בשם המאירי במגילה (ד"ב, א') וש"פ.

[30]ל. שכן פסקו המ"ב (בסי' תקס"ו סקי"ד), כה"ח (סקל"ב), הגר"ע יוסף ביחו"ד (שם), כן הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו שליט"א, ושכן היא דעת רוה"פ, וכנ"ל (בהערה כ"ח). ושאר דיני ברכת "עננו" ראה בשו"ע (סימן תקס"ה) ובנו"כ. ובספר הלכה לגר"מ אליהו (ח"ב עמ' 70-73).

[31]לא. עיקר ד"ז כתבו מרן (בסי' תקס"ו ס"ו) בשם יש מי שאומר (המהרי"ק) שאין עומד לקרות בתורה בת"צ מי שלא התענה. ואם הכהן אינו מתענה יצא הכהן מביהכ"נ, ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה. עכ"ל.

אמנם גבי בדיעבד אם קראו לשאינו מתענה כתב הב"ח שיעלה, ואין בכך איסור. אך הט"ז (בסימן תקס"ו סק"ז) חלק ע"כ, וכתב שאף אם קראוהו לעלות לתורה לא יעלה, וגם אם הוא כהן לא חיישינן לחשדא שיאמרו שפסול הוא, כיון שהדבר כרוך בברכה לבטלה. וראה עוד במ"א (סי' תקס"ו, שחילק בין קה"ת בימי בו"ה שחרית לשאר קה"ת), ובמ"ב (שם סקי"ט), שכתבו שאם קראוהו לעלות לתורה לכו"ע יעלה (ומשמע דדוקא בשני וחמישי בשחרית). וראה עוד בילקו"י (עמ' 549 סעיף ל"ב). ועוד כתב המ"ב (שם סקכ"א) ובשעה"צ (סקכ"ד) שכשחלה התענית בימי א',ג',ד', וו' בשבוע בשחרית, ובכל הימים במנחה, בדיעבד אם קראוהו לעלות לתורה למי שאינו מתענה, יש דעות בין הפוסקים אם יעלה, ולא הכריע בדבר (ומשמע שבימי בו"ה שחרית כן יעלה. אך לא כתב כן בהדיא). וסיים דע"כ צריך להזהר מאוד שלא להיות בביהכ"נ כדי שלא יקראוהו. והוסיף שאם קראו לת"ח לעלות לתורה (לאו דוקא בימי בו"ה בשחרית) ופטור הוא מהתענית, וצר לו לומר להם שאינו מתענה, כדי שלא יהיה חילול ש"ש בדבר, רשאי לעלות. וכן ינהגו האשכנזים. ולמנהג הספרדים: לדעת הילקו"י (שם) לא יעלה כלל, אלא יסביר שאינו מתענה ואפי' בימי שני וחמישי שחרית לא יעלה, הואיל וקורין את פר' "ויחל". וכה"ח (בסימן תקס"ו ס"ק מ"ג ומ"ד) הביא המחלוקת בכך, וקצת נראה שם שדעתו שלא יעלה. וראה עוד מש"כ שם (בסקמ"ו). והגר"מ אליהו שליט"א הורה לי, שאם קראו לתורה אותו שאינו מתענה, אם מתבייש הוא לומר שאינו מתענה, רשאי הוא לעלות לתורה ולברך ככל שאר העולים. ושאלתיו שהרי זה חשש ברכה לבטלה, כיון שקה"ת כוחה מעצם יום התענית, והרי הלה אינו מתענה. וענה לי שאפ"ה רשאי לעלות ולברך, כיון שאינו מזכיר בברכותיו את ענין התענית, שהרי אינו אומר "צום תעניתי" וכדו'. ולכן זה קיל מאמירת "עננו". עכת"ד. וראה כעין סברא זאת בילקו"י (עמ' 547 סוף הערה 74). ונמצאנו למדים שאין הכרע בדין זה הן בין הפוס' האשכנזים והן בין הפוס' הספרדים.

ואגב, לא מצאתי בפוס' שחילקו בין אם קראוהו במפורש בשמו שיעלה לתורה ובין אם רק קראוהו ברמיזת יד (כמנהג רבים מהספרדים) שיעלה לתורה. ור' ילקו"י (מועדים עמ' 546 סכ"ט) שחילק כן גבי ספרדי שקראוהו לעלות שלישי במנין אשכנזי במנחת התענית, ושבשל כך יצטרך גם לקרוא ההפטרה בברכות. וכתב שם שחילוק זה שייך כשתלוי הדבר במחלוקת במנהגים (אי לקרוא ההפטרה במנחת התענית), אך כשזו מחלו' בהלכה אין לחלק חילוק זה. ולפי"ז בני"ד שאין זו מחלו' במנהג אלא בהלכה לכאו' אין לחלק חילוק זה ובשום אופן לא יעלה, וכמו שכתבנו פה לעיל בשמו. אמנם הוסיף שם שיש גם לחלק בין אם מברך בנוסח של "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" לבין ברכות השבח. ובני"ד שהעולה לתורה אינו אומר בנוסח של "וציוונו" לכאו' היה מקום להקל. וזה בעצם דומה לטעמו של הגר"מ אליהו שליט"א, הנ"ל, דאינו משקר בברכתו.

כתב בילקו"י (שם), שאם הכהן היחידי בביהכ"נ אינו מתענה, יצא כהן זה מביהכ"נ לפני תחילת קה"ת, וישראל המתענה יעלה לתורה במקום כהן (כבשו"ע הנ"ל). וה"ה ללוי שאינו מתענה, אפי' אין לוי אחר, יצא מביהכ"נ, ויקרא כהן המתענה במקום לוי. ואפי' אם קראוהו בשמו לעלות לסה"ת יתנצל שאינו מתענה מחמת אונס ויעלה אחר במקומו, משום שיש בזה חשש ברכה לבטלה. עיי"ש שכ"כ כמה פוס', אלא שציין שיש פוס' החולקים ע"כ.

אם הש"ץ הקורא בתורה אינו מתענה בעצמו, כתב בילקו"י (שם סעי' ל"ג) בשם פוס', שאם אין אחר היכול לקרות להם, רשאי זה שאינו מתענה לקרוא להם (עיי"ש בהערה 85). וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ז) בשם עוד פוס'.

מותר לתת את הוצאת סה"ת והחזרתו להיכל, וכן הגבהה וגלילה, למי שאינו מתענה [מט"א. שערי אפרים. פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 36)].

אם כל הציבור אוכלים בת"צ וכגון שיש חשש חולירע (ל"ע), כתבו הפוס' שלא יקראו בתורה (שד"ח אס"ד מע' ביהמ"צ סי' ב' סק"א). ומ"מ נראה שבשחרית של בו"ה יקראו, וכיון שכבר קורין אז יקראו פר' "ויחל" ככל ישראל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע לענ"ד. עכ"ל.

כתבו הפוס' שהמתענה, אך חושב שלא להשלים את היום בתענית, דינו לענין זה כמי שאינו מתענה (מ"ב תקס"ו סק"כ, כה"ח סקמ"ה וילקו"י שם). ועוד הלכות בענינים אלה ראה במ"ב (סימן תקס"ו ס"ק י"ט-כ"א) וכה"ח (ס"ק מ"ב-מ"ח).

[32]לב. כשהתאחרו הציבור בתפילת מנחה עד לאחר השקיעה, המנהג הוא שמתפללים מנחה קצרה. ור' בשו"ע (סי' רל"ב ס"א) מחלו' מרן ורמ"א. שלד' מרן יתפללו בלחש, ואח"כ יאמר הש"ץ ג' ברכות ראשונות עם קדושה. ולרמ"א יתפלל הש"ץ עם הציבור כשהש"ץ מתפלל בקו"ר. וגבי ת"צ נחלקו הפוס' כיצד לנהוג. מסקנת הבה"ל (סי' רל"ב ס"א ד"ה "הש"ץ") שהש"ץ מתפלל בקול רם והציבור מתפללים עמו בלחש ואומרים עמו קדושה, והש"ץ אומר "עננו" בברכת ש"ת כשאר היחידים, דאי"ז חזרת הש"ץ. וכן מנהג האשכנזים. ומנהג הספרדים כמש"כ המ"א בשם הרלב"ח שכשיגמור הש"ץ ברכת "ראה" (בלחש), יאמר בקו"ר "עננו" בחתימתה ("העונה לעמו ישראל" וכו'), והקהל ימתינו וישמעו את ברכתו בשתיקה (וכמובן שלא יענו "אמן"), ושוב ימשיכו בלחש, ובש"ת יאמרו הקהל בלחש "עננו" (חוץ מהש"ץ שכבר אמרה) ויסיימו תפילתם. וכ"פ הכנה"ג (סי' תקס"ו סק"א) ושכן עשה מעשה. וכ"פ כה"ח וילקו"י (מועדים עמ' תקמ"ד). הב"ד בפסתש"ו (רס"י תקס"ו). אמנם יש להעיר: א. לאריז"ל לעולם אין להתפלל תפילה קצרה, כמבואר בבה"ט (סימן רל"ב). ב. קצ"ע, שלפי"ד התוס' ששומע כעונה, יוצא שהקהל אומר פעמיים "עננו" בתפילתו. פ"א שומע מהש"ץ באמצע התפילה, ופ"ב אומרים בעצמם בש"ת. וכנראה דלא ס"ל כתוס' בזה. ודוחק לומר שאחד כנגד ה"עננו" שבלחש וא' כנגד זה שבחזרת הש"ץ.

יש להעיר, שהא"א מבוטשאטש (סי' תקס"ה) כתב שהמתפלל מנחה בביה"ש יאמר "עננו" ב"אלקי, נצור" דשמא כבר לילה ואין לומר "ביום תעניתנו". הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ה הערה 12. עיי"ש).

[33]לג. כתב מרן (סי' תקס"ו ס"ח) שכל ת"צ יש בה נשיאת כפיים במנחה חוץ מביוה"כ. עכ"ל. והיינו בת"צ שאין בה נעילה. וכעין זאת כתב בשו"ע (סי' קכ"ט ס"א), אלא שהסביר שמדובר כשמתפללים מנחה סמוך לשקיעה.

אלא שיש מהאחרו' שכתבו שהכוונה דוקא כשמתפללים חצי שעה סמוך לשקיעה [כה"ח (סי' קכ"ט סק"ז) עפ"י הב"ח (סי' תרכ"ג). וכ"כ הבא"ח ברפ"ע (ח"ד חאו"ח סי' ה'). וכ"כ בילקו"י (עמ' 550 סל"ה), ובהל"ח (פכ"ד סכ"ב). וע"ע בהל"ח (שם סכ"ד) ובפסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 38). וראה מש"כ לקמן בהערה ל"ה בשם הגר"א נבנצל שליט"א].

[34]לד. בהל"ח (שם) כ' שיש המקילים לשאת כפיים אחר פלג המנחה, שהוא שעה ורבע קודם צה"כ, ואין למחות בידם. ע"כ. וכעין זאת כ' בילקו"י (שם) שאם מתפללים מפלג המנחה (שהם לשיטתו שעה ורבע זמניות קודם צה"כ), לכתחי' לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן גם לאחר פלג המנחה יש להם ע"מ שיסמוכו ע"כ. וכ"כ בלוח א"י ובספר א"י לגרימ"ט זצ"ל להקל מפלג המנחה.

ובענין זמן פלג המנחה, ר' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' יו"כ (קונטרס ברכות השחר, פי"ז), הלכות חנוכה (פ"ד ס"ד ופי"א ס"ב), הלכות פורים (פ"ד הערה ז') והלכות ליל הסדר (פ"ד הערה י', פ"ז סכ"ד, ובנספח ז' וח') כיצד מחשבים את פלג המנחה (אי בשעות זמניות, אי קודם שקיעה או צה"כ וכדו').

[35]לה. מה שכתבנו שקודם פלג המנחה לא ישאו כפיהם, כ"כ הפוס' הנ"ל, וכן עולה מדברי מרן (בסי' קכ"ט ס"א). וראה מש"כ הגר"א נבנצל לקמן בסמוך.

ואם יאמרו אז במנחה גדולה "אלקינו ואלקי אבותינו". המ"ב (סי' קכ"ט סק"ח) כ' שאם מתפללים בזמן הראוי מדינא לישא כפיים אומרים או"א. וכ"כ בסי' תקס"ו (סקכ"ג). אלא שלכאו' קודם פלג המנחה אין זה הזמן הראוי לישא כפיים. והבא"ח ברפ"ע (שם) כ' שאף במנחה גדולה אומר "או"א" (הב"ד פסתש"ו שם). ובילקו"י (שם) כ' שאין לאומרו (עיי"ש הערה 92). וע"ע ברמ"א (סס"י קכ"ט מש"כ גבי מנחת יוה"כ).

ומה שכתבנו שיש מי שאומר שישאו כפיים בת"צ אף במנחה גדולה, כ"כ החזו"א (או"ח סי' כ'). ובמועו"ז (ח"ח סי' רמ"ח) כ' שכן נוהגים בכמה בתי כנסיות (הב"ד פסתש"ו שם). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לפי הרמב"ם אין להתפלל לכתחילה אחר פלג המנחה, וא"כ הוא סובר שנושאים כפיים קודם לכן, לכה"פ במנחה קטנה. עכ"ל.

אמנם יש להעיר שהגר"ש דבליצקי שליט"א אמר לי את דברי החזו"א הנ"ל, אך הוסיף שמצא בספר צרור החיים שהיה מתלמידי הרשב"א שכתוב במפורש שאין לשאת כפיים במנחה גדולה. עכת"ד (עיי"ש בצרור החיים, דיני התענית עמ' קע"ב, הוצ' הרה"ג ירושלמי).

כהן שאינו מתענה לא ישא כפיו אלא יצא חוץ לביהכ"נ קודם ברכת כהנים [הפר"ח, הברכ"י, הרי"ח הטוב בעוי"ח (ויקהל ס"ז), כה"ח (סי' קכ"ט סק"ה), הל"ח (פכ"ד סכ"ג), וילקו"י (שם). וכתב כה"ח שאפי' אם במנחה הוא עדיין בתענית אלא שלא יגמור היום בתענית שלא ישא כפיו. אמנם יש מתירים אפי' כשכבר אכל ואינו מתענה עוד, אם אין שם כהן אחר חוץ ממנו גיוו"ר, לו"ח א"י ועוד). הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 43. עיי"ש שכ' שבמועדי קודש הל' יוה"כ כ' בשם הגרשז"א שאם יש רק עוד כהן אחד אזי שיצטרף אליו כדי שתהיה נשיאת כפיים מה"ת).

כהן המסופק אם יגמור הצום, יש אומרים שרשאי לישא כפיו [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 26) בשם שו"ת שואל ומשיב].

אם אחרו להתפלל ויוצא שישאו כפיהם אחר השקיעה י"א שישאו כפיהם עד י"ג וחצי דקות אחר השקיעה [יחו"ד (ח"ו סי' מ'), ילקו"י (שם סל"ו)], וי"א עד סמוך לצה"כ [פסתש"ו (שם הערה 40) בשם תפיכה"ל בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א].

[36]לו. טור. מרן (סי' תקס"ה ס"ד). ואמנם מרן כתב לאומרה בתחנונים שאחר תפילת מנחה, אך הסביר הלבוש שהכוונה לאומרה ב"אלקי, נצור" (לפני יהל"ר השני). הב"ד כה"ח (סי' תקס"ה סקכ"ב). וכ"כ בהל"ח (פכ"ד סל"א) ובלוח דבי"ב.

הנוסח שכתבנו הוא בעיקר עפ"י נוסח הטור (הב"ד כה"ח שם סקכ"ה) עם מעט תוספת עפ"י הנוסח שכתב הגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (שם).

וע"ע בענין תפילה זו בכה"ח (סי' תקס"ה ס"ק כ'-כ"ה).

[37]לז. מה שכתבנו שאם שכח שיאמרנה לאחר תפילת העמידה, זאת כעין מש"כ בשעה"צ (סי' תקס"ה סק"ו) גבי מי ששכח "עננו", שיכול לאומרו אף לאחר "יהל"ר" שבסוף "אלוקי, נצור" כל זמן שלא עקר רגליו. וכ"כ כה"ח (סי' תקס"ה סקי"ב) שכ"מ מהטור והשו"ע. אמנם בני"ד נראה דקיל טפי, וזאת עפ"י מה שכתבנו בס"ד בהמשך דברינו, שאם גם לאחר התפילה שכח לומר זאת, הרי שהתשב"ץ (סי' רמ"ה) שכתב שיאמרנה דוקא אחר תפילת ערבית. והב"ד מרן בב"י (וכ"כ המט"א סי' תר"ב סכ"ה). ואמנם בשו"ע פסק מרן כטור ולא כתשב"ץ, וכ"כ הלבוש וש"א כדברי הטור (שיאמרנה במנחה), אך נראה בס"ד שפשוט שאם לא אמרה בסוף מנחה אזי יסמוך על התשב"ץ ויאמרנה בערבית. וכיון שכן, הרי גם יכול לאומרה מיד לאחר מנחה, אם שכח לאומרה במנחה, ואע"ג שכבר עקר רגליו. ואח"כ מצאנו בס"ד שכתב הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ד סל"א) שאם לא אמרה קודם "יהל"ר" האחרון, יאמרנה אח"כ. ומשמע מדבריו שאומרה אחר "עושה שלום". וצ"ע אי עדיף שימתין לאומרה בערבית או שיאמרנה מיד לאחד מנחה, דלאחר מנחה עדיין הוא בתענית ולבו שבור יותר כשהוא אומר תחינה זו.

[38]לח. ר' ע"כ בב"י (סי' מ"ו ד"ה "דתניא"), יחו"ד (ח"ב סי' ס"ז). והטעם, כדי להרבות בברכות ולהשלים למאה ברכות ביום (כמבואר בשו"ע סי' מ"ו ס"ג), דביום התענית אין מברכים על האוכל. ומ"מ אפשר בת"צ אלה להרבות בברכות על המאכלים בלילה. ובענין ממתי ועד מתי מחשבים מאה ברכות ר' מה שכתבנו בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פ"ו הערה נ"ח).