[1]

יא. באשר לנוסח ברכת "שעשה ניסים" – לסוברים שיש לברכה. כ' הגרש"ג זצ"ל בס' תורת המועדים [הב"ד בס' היוצו"ר (דרפ"ו)], שיש לקבוע ברכה זו (-לסוברים שיש לברכה) כך: "בא"ה אמ"ה, שעשה לנו ניסים בארץ ישראל בזמן הזה". ועי"כ מזכיר בברכה את בעלי הנס, את מקום הנס ואת זמנו. עכת"ד. וכ"כ גם הגר"ד ליאור שליט"א במכתבו הראשון אלינו [כבנספחים (נספח ז'). והגרח"ד הלוי זצ"ל כ' בס' דת ומדינה (עמ' 103) הנוסח: "בא"ה אמ"ה שעשה לנו ניסים בזמן הזה". ונראה שאם כבר מברכים, אז הנוסח של הגרש"ג עדיף טפי, שבכך מזכיר גם את מקום הנס. וע"ע בס' היוצו"ר (דרפ"ז ואילך), שלגרמ"מ כשר זצ"ל יש לברך את ברכת "שעשה ניסים" בני"ד עם האות וא"ו - "ובזמן הזה". ומ"מ כפי שהסקנו, לד' רוה"פ אין לברך כלל ברכה זו, ושכן המנהג הרווח, שלא לברכה.

א. בס"ד נקדים תחילה, שאת המקורות לפרק זה שאבנו מכמה ספרים: פסקי ההלכה מגדולי הדור, כפי שהם מובאים בס' היוצו"ר (לרב נחום רקובר שליט"א). ובפרט מהחלטות מועצת הרבנות הראשית, במשך כמה שנים (שם בעמודים שמ"ט ואילך, במהדו"ק). וכן מהסידור שהוציאה המחלקה התורנית ליהדות הגולה – סידור שעיקרו מבוסס על מש"כ הגרמ"צ נריה זצ"ל. כמו כן מספרי דבח"ב לגרד"ל שליט"א. מקונטרס אהלי הלכה (לרה"ג מאיר בראלי שליט"א). וכן מנוסח התפילה (לערבית), כפי שאומרים בישיבת "מרכז הרב". וכן מהספר החשוב "ספר הרבנות הראשית" (כ"ץ, חלק ב', ממאמרים שכתב העורך הנכבד שליט"א, אם כי אנו נזהרים מלסמוך להלכה על דברים המובאים שם עפ"י הכתוב בעיתונים), ומעוד מקורות.

ועוד נפרוס מעט את היריעה לגבי הסידורים ליוהע"צ ויום ירושלים.

באשר להצעות לשינוי סדר התפילות בשל קום המדינה, ר' בס' הרה"ר הנ"ל (ח"ב עמ' 898, 836, 834, 832).

בענין מיהם הסידורים הראשונים שהודפסו ליוהע"צ, עיי"ש בס' הרה"ר (עמ' 914, 836, 809, 808).

יצויין שבני הקיבוץ הדתי, הם הם הראשונים שדאגו להדפיס דבר מסודר לתפילות יום זה (כנראה בשל הקרבתם הגדולה במלחמת השחרור לשם הקמת המדינה, והבנתם את ערך הענין. ואגב, יש לי פינה מיוחדת בלבי אליהם, בפרט שהייתי תקופה לא קצרה בקיבוץ טירת צבי, וכדלקמן בסמוך).

בספר הרבנות הראשית הנ"ל הביא כמה וכמה טענות על הסידור של בני הקיבוה"ד (בעמודים הנ"ל). סידור זה נדפס בכמה וכמה מהדורות, עם שינויים מסוימים, כשבאחת מהן השינויים נעשו בעקבות ישיבת עורכי הסידור עם צוות רבני הקיבוצים הללו. הרבנים טענו בתוקף נגד כמה דברים: אמירת על הניסים בשמו"ע – מחשש להפסק באמצע תפילת העמידה. והברכות על קריאת התורה וההפטרה – חשש איסור מהתורה בשל ברכות לבטלה [כמבואר כ"ז בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 918)]. אמנם למעשה מסכים אני עם התנגדות רבני הקיבוצים לברכות קריאת התורה וההפטרה, כדלקמן בפרק ז' בסעיפים א' וג' [כשלענ"ד ישנן בעיות נוספות, והן שינוי בחתימת ברכת השכיבנו, שזה שינוי מהמטבע שטבעו חכמים, וכדלקמן בפרקנו (בהערה י"א). וכן עשיית קידוש בלילה עם ברכת "אשר גאלנו" בשם ומלכות, כדלקמן בפרקנו (בהערה כ"ד). ודווקא הוספת "על הניסים" בשמו"ע, לענ"ד הינה פחות בעייתית, שהרי בשמו"ע גם בברכות האחרונות מותר להוסיף הודאות. וכ"כ בהדיא גבי יום העצמאות הגר"ע הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכי"ע [הב"ד בס' היוצו"ר (דס"ח בתשו' ב' סק"ב), שאם התוספת בג' ברכות אחרונות בשמו"ע – אם אינה בדרך שאלת צרכיו אלא בדרך הודאה (היינו על הניסים), שהיא כעין נוסח הברכה, שבזה יכולים להוסיף כמו שמוסיפים עה"נ. ואפי' אם יוסיפו בסוף עוד בקשות, שרי. וכגון שיאמרו: כמו שעשית לנו ניסים ונפלאות בזמן ההוא, כן תעשה לנו ניסים ונפלאות בכל זמן וזמן בעת צרותינו, שתשמיד ותכניע את כל אלה שקמים עלינו לכלותינו – גם זה מותר, דהוי כשאלת צורכי רבים. עכת"ד]. וגבי אמירת עה"נ בברהמ"ז ג"כ חוזרת הבעיה של הפסק שאסור להוסיפו. כך בס"ד נלע"ד. וע"ע ע"כ מש"כ בס"ד בהמשך הערה זו)].

ונמתיק מעט סוד עם הקורא הנכבד בענין קריאת התורה עם ברכה. כתב הגיוו"ר (הספרדי. או"ח כלל א' סי' מ"ט), שבכל עת וזמן "שיסכימו עשרה לקרוא בתורה בברכות, יכולים לעשות כן". עכת"ד. ועולה מדבריו, שאף בני"ד גבי יוהע"צ, יכולים הקהל להחליט שבתפילת שחרית זו יכולים הם לקרוא בתורה ואף לברך על קריאתם (אמנם הגיוו"ר לא דיבר גבי קריאת ההפטרה בברכות, דבר שגם אותו חידשו חברינו בקיבוצים. ועל זה קשה עוד יותר מאשר גבי קריאת התורה). אלא שדא עקא, באמת פוס' רבים חלקו ע"ד הגיוו"ר בזה. מהם מרן הג' החיד"א בס' ברכ"י (או"ח סס"י קל"ה), הרב מנחת אהרן (דקנ"ג), הזר"א (סי' פ"ו), רבנו הנצי"ב בשו"ת משיב דבר [(חאו"ח סי' ט"ז). עיי"ש שכתב שלקרוא בתורה בברכה ביום שלא תיקנו חז"ל, הוא ברכה לבטלה], וכ"כ בשו"ת גורן דוד (סי' נ').

לאור זאת נראה שלד' רוה"פ אין להקל כד' הגיוו"ר הללו, ודבריו לא התקבלו להלכה. וממילא העושה מעשה על פיו הריהו נכנס לחשש האיסור של ברכה לבטלה, שלדעת פוס' רבים הינו איסור חמור מהתורה. וע"ע ע"כ בשו"ת יחו"ד (ח"א סי' ע"ט) מש"כ על כה"ג. וא"כ אל להם לחברינו בקיבוצים לתלות את קולרם בדברי הגיוו"ר הללו [וע"ע ע"כ מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ב הערה כ"ז)].

ונוסיף בס"ד מעט. בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 915) כ', שכבר בחודש ניסן תש"ט החלו בקיבוץ טירת צבי בגיבוש סדר תפילה מיוחד לחג, כדי שהוא ישרה עליו אוירת יו"ט, מתוך תקוה שהרה"ר תאשר אותו. בתפילת ערבית – הלל שלם, אח"כ סעודה שבה תפילת הודיה וברכת "אשר גאלנו" (משמע בשם ומלכות), ברכת בפה"ג וברכת "שהחיינו". בתפילת שחרית – שירת הים פסוק פסוק, קריאה בתורה לחמישה עולים (כנראה בברכה), וקריאת הפטרת "עוד היום בנוב" (כנראה ג"ז בברכה). והוסיף שם בס' הרה"ר (בהערה 38) שעורכי סדר התפילה היו החבר מאיר אור, ועמו ר' שמחה פרידמן וא"י מרחביה (כולם ז"ל). מי שתיעד וכתב זאת היה החבר אפרים יעיר ז"ל. את כולם הכרתי כשהייתי בטירת צבי. אצל ר' שמחה פרידמן ז"ל הייתי מאומץ (ככל חבר גרעין נח"ל שמאומץ אצל משפחה מסוימת בקיבוץ). באותה תקופה היה ר' שמחה חבר כנסת במפד"ל מטעם הקיבוץ הדתי, והיה ביננו קשר מצוין. בכתיבת קונטרס זה נעזר אני רבות בספר היוצו"ר של הרב נחום רקובר שליט"א, כשאת הספר קיבלתי מר' שמחה ז"ל כמתנת פרידה כשעזבתי את המשק (גם לאחר שעזבתי את המשק, המשכתי לשמור על קשר טוב עם הקיבוץ, ואפילו קראו לי אז לבוא לעשות רישיון לטרקטור מטעם הקיבוץ. וכן עשיתי). ר' שמחה כתב את אחד המאמרים ההלכתיים בספר זה, והקפיד על המצוות [היה אחד מאלה בקיבוץ שהקפידו להתרחץ רק בשעות הנפרדות בבריכת הקיבוץ (ראה על כך בשיחות הרב צבי יהודה, חלק בנין הבית, עמ' 41 ואילך, מה שהאריך להסביר גבי איסור רחצה בבריכה מעורבת בכלל, ועל הצורך לתקן זאת בקיבוצינו הדתיים בפרט. עיי"ש תוכחה מגולה באהבה גדולה, ואמרו לי שכיום, בשנת תשפ"ד, המצב בנושא זה השתפר)]. כמו כן הכרתי את עורכי הסידור הנ"ל: את מאיר אור, את א"י מרחביה ואת אפרים יעיר, ז"ל (ואף זכורני שאת מאיר אור הספיד השר יוסף בורג). וישנם לי זכרונות רבים מהמשק, ובס"ד זוכר אני גם את הדמויות הללו.

ומדוע כותב אני כל זאת. חוץ מזה ששיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד (אף שאיני תלמיד חכם), מ"מ לענ"ד חשוב לדעת מיהן הדמויות שקבעו חידושי תורה ומצוות אלה. באמת שאוהב אני את חברינו בהתיישבות (ובפרט את חברינו בטירת צבי), אך אין האהבה צריכה לקלקל את השורה. ואף שאני אוהבם, מכל מקום האמת אהובה יותר. ולכן מחובתי לכתוב שבסייעתא דשמיא לעניות דעתי, אין בכוחן של הדמויות הללו, חשובות ככל שתהיינה – לתקן ברכות במציאויות חדשות לעם ישראל. ולא רק אני אומר זאת, אלא אפילו ר' שמחה פרידמן ז"ל, שהיה אחד מהשותפים הבכירים בקביעת סדר התפילות לקיבוץ הדתי, כתב זאת בהדיא בסוף מאמרו [הנדפס בספר היוצו"ר (דף קצ"ט)], וזו לשונו במסקנת דבריו: "@56אבקש להדגיש, שכל הדברים שנאמרו על דעת עצמי, אין בהם משום קביעת עמדה במסגרת הדיון ההלכתי, אלא לפי מיטב ידיעתי חייב להיות עניין למוסמכים לכך בלבד". עד כאן לשונו המדויקת.@55 ואם הוא ז"ל אומר כך, כיצד אם כן יכולים הם לפסוק הלכות בענייני ברכות – שהינן כרוכות באיסור חמור של ברכות לבטלה – ולהכריע לציבור שלם שניתן לברך על קריאת התורה, על ההפטרה, לעשות קידוש עם ברכת "אשר גאלנו" וכדומה.

ונוסיף. כפי שמתבאר ממכתבו של הג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל (שהיה אז רבה של רחובות), אל הגרמ"צ נריה זצ"ל [כמובא בס' היוצו"ר (עמ' ש"י-שי"א)] הרי שאיש הקיבוץ הדתי, פרו' דב רפל, לא בא לשאול את הגר"א בר שאול זצ"ל אם רצוי לעשות את השינויים שהם רצו לעשות בתפילה (קה"ת וההפטרה), אלא האם יש איסור בכך מצד הדין. והרה"ג בר שאול זצ"ל ענה שאינו יודע איסור לכך מצד הדין [ואדרבא, כתב בהמשך מכתבו ש"רצוי לקבוע מנהג של קריאה עם ברכה ביום זה, בפרשה מסוימת שיש בה שיקוף תוכן היום וניסיו", וכו'. אמנם מאידך כתב שם, ש"מבחינת הרצוי, חוששני מאוד למנהג חדש זה", עיי"ש טעמו].

ומ"מ למעשה בס"ד נלע"ד כמו שכבר כתב הגאון רבי משה צבי נריה זצ"ל (שחוץ מזה שהיה מצד גדלותו בתורה, אחד מגדולי הדור, הרי שהיה גם איש חינוך מובהק, ולא לחינם כינוהו "אבי דור הכיפות הסרוגות") במכתב התשובה לג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל. שכ' שם הגרמצ"נ זצ"ל במסקנת מכתבו: "לאו כל כמינן (-אין זה בכוחנו) לחדש מדעתנו ומסברתנו" (-לקבוע קריאת התורה וההפטרה עם ברכות ביום זה). והגיע למסקנה זו אחר שדן בנושא זה, וכתב שכך הדין כל זמן שאין לנו מקור ברור לקריאת התורה בו ביום. עכ"ל.

לאחר שהגר"א בר שאול זצ"ל כתב לגרמ"צ נריה זצ"ל, השיב לו הלה בצורה ברורה שאין לקבוע קריה"ת והפטרה ביום זה, משום שאין מקור הלכתי לכך. ואף את"ל שרוצים אנו לחדש דין כזה, מ"מ אין בכוחנו – ואפי' בכוחם של גדולי הדור בדורנו – לחדש דין כזה – לקרוא קריה"ת והפטרה @56בברכה@55. וא"כ כ"ש שאין בכוחם של חברינו בקיבוצים לחדש דין כזה, שהוא כרוך בחשש איסור דאו' של ברכה לבטלה.

עוד נוסיף, שאף מצד הגר"א בר שאול, לא ברור שדעתו היתה להתיר בצורה גורפת קריאת התורה בברכות. עפ"י מכתבו של הגר"א בר שאול זצ"ל (בר"ח אייר שנת תשי"א) אל הגרמ"צ נריה זצ"ל, כ' הגרמ"צ זצ"ל מכתב (שהתפרסם ב"עמודים". באייר תשל"ד) שבו הוא דוחה את השמועה כאילו הגר"א בר שאול זצ"ל התיר את קריאת התורה בברכות. עכת"ד [הב"ד בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 916-917)]. וע"ע לקמן (בפ"ז בסעיפים א' וג', ובפרט בהערות ג', ו', ז' וט') שבס"ד הארכנו יותר בטעמים מדוע אין לברך על קריאת התורה וההפטרה ביום העצמאות.

@56ויצויין, שכל מה שאנשי הקיבוה"ד סומכים ע"ד הגר"א בר שאול זצ"ל – הכל ניזון רק מפי שמועות מפיו. ואין אף מכתב כתוב ממנו שהתיר את מה שאומרים בשמו. למרות שברור שאין אנשי הקיבוה"ד חשודים לומר שקר.

עוד נוסיף, שמשפחת הג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל פרסמה גילוי דעת בו הוברר שהרב הנ"ל נהג בכל הדברים הללו כפסק הרבנות הראשית. קרי: הלל רק ביום וללא ברכה. הפטרה (ללא קה"ת) וללא ברכה. בלי קידוש על יין (קרי: בלי ברכת "אשר גאלנו") ובלי ברכת "שהחיינו". ע"כ. גם הרבנות הראשית של רחובות פרסמה הודעה, לפיה הרה"ג הנ"ל הורה לכל בתי הכנסת שבעירו רחובות, להתפלל לפי הוראות הרבנות הראשית לישראל, וכן נהג הוא עצמו. ע"כ [כ"ז מס' הרה"ר (עמ' 917. הערה 42)].

ואגב דמישתעינן גבי הנהגות הגר"א בר שאול זצ"ל, נזכיר שהרב הנ"ל כתב במכתבו הנ"ל אל הגרמ"צ נריה זצ"ל, שלדעתו אין לברך כלל את ברכת "שהחיינו" ביוהע"צ [כנ"ל (בפרק ה' ריש הערה ג'). וכמש"כ בהדיא במכתבו אל הגרמ"צ נריה זצ"ל, כמובא בס' היוצו"ר (דשי"א)]. וגם בני משפחתו העידון יגידון לאחר פטירתו, שלא היה מברך ברכה זו [כבס' הרה"ר (עמ' 917 הערה 42)]. וזאת בניגוד למה שאמרו אנשי הקיבוה"ד, שלא עשו דבר ללא אישור שלו. ותימה, דהא במכתבו שכתב בכתב ידו, הוא כותב "איני רואה היתר לזה. היום אינו קדוש בעצומו, ואין באותו היום שום מצוות מיוחדות (ולכן אין על מה לברך "שהחיינו", וכנ"ל בפרק ה'). ואם משום שכך יפה יותר – אין הדבר קובע להלכה". עכ"ל. וא"כ כיצד יתכן שהתיר להם לברך ברכה לבטלה, שלדבריו אין לה שום סימוכין.

ועוד. העידו בני משפחת הגר"א ב"ש זצ"ל, שהוא לא היה עושה כלל קידוש ביוהע"צ [ס' הרה"ר (עמ' 917 הערה 42)]. והיינו שסבר שאין מקום בהלכה לקידוש כזה, שכולל בתוכו ברכה לבטלה של ברכת "אשר גאלנו" בשם ומלכות. וא"כ כיצד יתיר לאחרים לברך ברכה זו.

לאור כל הדברים הללו, הרי שלא מובנים דברי פרו' דב רפל וצוריאל אדמונית (חברי קיבוץ יבנה), שכל מה שקבעו וכתבו בסידורם הינו עפ"י הוראה מפורשת של הגר"א ב"ש זצ"ל. בפרט הדבר אמור גבי ברכת "שהחיינו", שכתב בהדיא במכתבו שאינו רואה היתר לזה.

ולפני הסיום נוסיף, שבס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב, עמ' 918 הערה 44) כתב, שלרב ידידיה כהן ז"ל (שהיה מחשובי הוגי הדעות של הקיבוץ הדתי. ואגב, הינו גם דוד אישתי, וגם היא נולדה בקיבוץ הדתי) היו לו הסתייגות מסוימות מהסידור של הקיבוץ הדתי.

ועוד בענין זה, ראה באריכות בס' הרבנות הראשית (ח"ב, עמ' 917-920. ובפרט בעמ' 919), על התמיכות, ובעיקר על ההתנגדויות, לשינויים הכתובים בסידור של הקיבוה"ד ליוהע"צ. ודי בזה.

אחר כל הדברים האלה, נחזור בס"ד לדון לגבי פרטי הדינים של תפילות היום.

מה שכתבנו שבערוב היום מתכנסים בבתי הכנסת לתפילת ערבית חגיגית, הוא עפ"י החלטת מועצת הרה"ר בשנת תשי"א [הב"ד בס' היוצו"ר (דשמ"ט)]. וכ"כ בסידור ליוהע"צ המבוסס על פסקי הגרמ"צ נריה זצ"ל (הוצא לאור ע"י המחלקה התורנית ליהדות הגולה. ונקרא לו בס"ד "סידור הגרמ"צ").

בס' דבח"ב לגרד"ל שליט"א (ח"ה דקכ"ו הערה 6) כתב, שמבחינת המציאות, תפילת ערבית נערכת ברוב עם יותר מתפילת שחרית.

[2]

ב. כ"כ בהחלטות הרה"ר [(שנת תשי"א). הב"ד בס' היוצו"ר (דשמ"ט)]. דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תקל"א. וכ"כ גם גבי שחרית). באהל"ה (עמ' 56). ס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 837) בשם הרה"ר.

ומ"מ מי שאין לו אפשרות, בס"ד נראה שדי בבגדים מכובדים אחרים.

[3]

ג.@44ובעיקר הכוונה שמרוצה לקהל להתפלל את תפילת יום העצמאות כדבעי. ובמקום שנוהגים לומר הלל כבר בלילה, עם או בלי ברכה, שינהג כמו הציבור אותו הוא מייצג לפני הבורא. ושלא יקרה מה שקרה בשנים הראשונות לקום המדינה בבית הכנסת הגדול בת"א, שהש"ץ שבערבית לא הסכים לברך על ההלל או "שהחיינו" ופיטרוהו, והגבאי הראשי בירך במקומו. ואח"כ חבר כנסת חרדי הגיש שאילתא בכנסת על פיטוריו, כמובא בס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב).

[4]

ד. החלטות מועצת הרבנות הראשית בשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (עמ' ש"נ ושנ"א)]. וכ"כ בסידורים של יוהע"צ.

[5]

ה. החלטות הרה"ר (בתשי"ד). וכ"כ בסידורי יוהע"צ. וכן המנהג.

[6]

ו. החלטות הרבנות הראשית [(בשנים תשי"א ותשי"ד, עם שינויים קלים ביניהם. הב"ד בס' הרה"ר (דש"נ, שנ"א)]. וכ"כ בסידורי יום העצמאות. ויש המדלגים על הבית הפותח ב"התנערי".

[7]

ז. כ"כ בסידורים. וכן המנהג.

[8]

ח. החלטת הרה"ר משנת תשי"א (הב"ד בס' היוצו"ר דש"נ). וכ"כ בסידורים. וכן המנהג.

[9]

ט. החלטת הרה"ר בתשי"א ובתשי"ד [ס' היוצו"ר (דש"נ, שנ"א)]. וכן המנהג.

[10]

י. כ"כ בסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל משנת תשמ"ה [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)] וכ"כ בסידורי יוהע"צ. וכן הורה הגרש"ג זצ"ל לאנשי הקיבוה"ד לכתוב הנוסח בסידור שלהם ליוהע"צ [כמובא בס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב). וכ"כ הגרש"ג זצ"ל בהוראות התפילה ליוהע"צ בשנת תשמ"א, כמובא בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 966), וכמו שבס"ד מובא לקמן בנספחים (נספח ג'). ויש חולקים וסוברים שיש לומר גם פסוקים אלה [שח"א (ח"ב סי' כ"ז)].

[11]

יא. גבי ברכת "השכיבנו", דנו הפוס' אי יש לשנות את חתימתה ולאומרה כמו בשבת וביו"ט. והיינו לחתום במילים: "ברוך אתה ה', הפורש סוכת שלום" וכו'. הנה הגר"ש גורן זצ"ל כ' בסדר התפילה שלו (משנת תשל"ו), שאת ברכת "השכיבנו" מסיימים במילים "הפורש סוכת שלום", כמו בליל שבת וחג [הב"ד בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה. דש"צ)]. וכן הוא הורה לנהוג לאותם שחיברו את סדר התפילה לאנשי הקיבוה"ד [כמבואר בס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב עמ' 910–925)].

[12]

יב. בפשטות יש להתפלל תפילות העמידה ביום העצמאות ויום ירושלים כהרגלנו בכל השנה. ולא מצינו בגדולי הפוס' שכתבו לשנות הנוסח בתפלות העמידה הללו [שכן לא הגר"מ ראטה, הגר"ש גורן (בסדר התפילה שלו), הגרצ"י, הגר"א שפירא, הגר"ש ישראלי (זצ"ל), הגר"ד ליאור שליט"א, ושאר גדולי הפוס' – מהם אותם שקבעו לומר הלל בלילה עם ברכה (כגר"ח דרוקמן זצ"ל) – לא כתבו לשנות את נוסח תפילת העמידה ביום העצמאות.

[13]

יג. כנ"ל (בפ"ד סעיף י"א). עיי"ש לגבי אמירתו עם ברכה או בלעדיה.

[14]

יד. כך הוא הנוסח בסידורי יוהע"צ ויום ירושלים, עפ"י החלטת מועצת הרה"ר [(בשנים תשי"א ותשי"ד). הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ – שנ"א)]. וכיום מוסיפים גם לומר "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד". אמנם בנוסח התפילה לגרש"ג זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)] לא כתוב לומר כ"ז, אך בכל אופן הוא כתב לומר בלילה הלל בברכה תחילה וסוף.

[15]

טו. עפ"י החלטות הרבנות הראשית הנ"ל (בתשי"א ותשי"ד). והם פסוקים מספר במדבר (פ"י פס' ט'-י').

[16]

טז. הנה בהחלטות הרה"ר בשנת תשי"א כתבו לתקוע תקיעה גדולה. ובשנת תשי"ד כתבו לתקוע תרועה [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א)]. בסדר התפילה של "מרכז הרב" (המיוסד עפי"ד הגר"א שפירא זצ"ל) כתוב לתקוע תקיעה גדולה. וכל אחד יעשה כמנהגו.

[17]

יז. כ"כ בהחלטות הרה"ר (בשנת תשי"א). וכ"כ בחלק מהסידורים. ויש המוסיפים לומר בקשת "יה"ר... כשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כך נזכה לשמוע קול שופרו של משיח".

[18]

יח. מה שכתבנו לומר "שיר המעלות" במנגינת "התקווה", ג"ז כתוב בהחלטות מועצת הרה"ר (בשנים תשי"א ותשי"ד). וכ"כ בסידורי יוהע"צ (בסידור עפ"י הגרמ"צ נריה זצ"ל, ובשאר הסידורים).

[19]

יט. ככתוב בסידורי יוהע"צ. עפ"י סדר התפילות של הרה"ר.

[20]

כ. כך סדר התפילה בישיבת "מרכז הרב" עפ"י הנחיית הגר"א שפירא זצ"ל. ראה בסוף הקונטרס שלנו, בסדר תפילת ערבית. ונראה הטעם, כדי שלא יהא הפסק בין תפילת העמידה לקדיש "תתקבל" שעניינו שתתקבל תפילת העמידה. וכן צירפו את ספירת העומר מיד לאחר הקדיש. וכן גבי תפילת ערבית בימים נוראים – רה"ש ויוה"כ, ישנם מנהגים שונים אם להקדים את קדיש "תתקבל" לפני אמירת "לדוד מזמור". ר' בלוח א"י גבי מנהגי אשכנז וספרד. וקיצרנו.

[21]

כא. כ"כ בסידור המיוסד עפי"ד הגרמ"צ נריה זצ"ל. ובס"ד נראה שטעמו, שקדיש "תתקבל" – תתקבל צלותנא ו"בעותנא" – קאי גם על כל הבקשות של "מי שעשה ניסים", "וכי תבואו" וגו', שגם בקשות אלה תתקבלנה.

[22]

כב. הוא כהחלטת הרה"ר, שמיד אחר שמו"ע אומרים קדיש "תתקבל", אומרים הפסוקים (של "שמע" וגו'), ולאחריהם "עלינו" וספיה"ע [ר' ס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א). וזה מיזוג של החלטות הרה"ר בשנים תשי"א ותשי"ד].

[23]

כג. עפ"י החלטות הרה"ר [(בתשי"א ובתשי"ד). הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א)].

[24]

כד. החלטת הרה"ר מהשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ ודשנ"א)]. וכ"כ הגרש"ג זצ"ל [בשנתון שנה בשנה (תשל"ב). בס' היוצו"ר (דשי"ט)]. הג"ר יוסף משאש זצ"ל בס' אוצר מכתבים (ח"ג סי' אלף תשס"ט).

[25]

כה. שכן המנהג.

[26]

כו. דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סס"י תקל"א).

[27]

כז. החלטת הרה"ר [(שנת תשי"ד). הב"ד בס' היוצו"ר (דשנ"א)].

[28]

כח. כ"כ הגר"ע הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכי"ע (ח"ח. או"ח בהשמטות. סי' י"ד סק"ב). וכ"כ הגרש"ג זצ"ל בסדר התפילה שלו [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. וכ"כ הגרח"ד הלוי זצ"ל בס' דת ומדינה (עמ' 112). וכ"כ בדבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תקל"א, שראוי לעשות כן). וכ"כ במחזור המבוסס על דברי הגרמ"צ נריה זצ"ל. וכ"כ באהל"ה (עמ' 58). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שהן ביום העצמאות והן ביום ירושלים, את התחלת פסוקי דזמרה אומרים כמו בשבת, עד "מזמור שיר ליום השבת", שאותו כבר לא אומרים. ובמקום זה ממשיכים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (היינו לנוסח "ספרד" של האשכנזים. כי לנוסח אשכנז אומרים זאת לפני "ברוך שאמר" ו"הודו", ואילו הספרדים אומרים זאת לפני "ברוך שאמר", אך מדלגים על הפס' הראשון). וכן אין אומרים "נשמת" וכו', אלא אחר שירת הים ממשיכים "ישתבח", כך שהתוספת הינה רק במזמורים. והוסיף, שכל זה כמו שמתפללים בהושענא רבה. עכת"ד.

[29]

כט. כ"כ הפוס' הנ"ל (בהערה כ"ח). וכ"כ בסידור עפ"י הגרמ"צ נריה זצ"ל.

[30]

ל. כ"כ בתקנת התפילה לגרש"ג זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל (כנ"ל בהערה כ"ח). וזה שלא כבמחזור עפ"י הגרמ"צ נריה זצ"ל.

[31]

לא. כ"כ בסידור ליוהע"צ עפ"י הגרמצ"נ זצ"ל. וכ"כ בסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. ור' בס' דת ומדינה (לגרחד"ה זצ"ל. עמ' 112) שכ' לומר אף "נשמת". אך ככלל, הוסיף שדבריו תלויים בהחלטות מועצת הרה"ר.

[32]

לב. בסדר התפילה של הרה"ר משנת תשי"א [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ)] כ' שאומרים את שירת הים פסוק פסוק (עם הש"ץ). וכ"כ הגר"י אריאל שליט"א, שיש אומרים פסוק פסוק (עם הש"ץ), ויש ששרים את שירת הים כולם יחד [הב"ד באהל"ה (עמ' 58 הערה 13)].

[33]

לג. כ"כ בס' התפילה ליוהע"צ לגרש"ג זצ"ל, שמתפללים תפילה של חול במנגינה של חג [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. וכ"כ בסדר התפילה שבסידור ליוהע"צ עפ"י הגרמצ"נ זצ"ל. וכן המנהג.

[34]

לד. כנ"ל (בהערה י"ב).

[35]

לה. כך מתבאר מתקנות הרבנות הראשית מהשנים תשי"א ותשי"ד [כבס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א)] שכתבו שמיד אחר חזרת הש"ץ אומרים "מי שעשה ניסים" והלל שלם. וכ"כ באהל"ה (עמ' 60 הערה 23) בשם ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 835) עפ"י החלטת הרה"ר. וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"י סס"י נ"ג, ובמיל'), בשו"ת יחו"ד (ח"ז סי' פ"א בהערה 6). בס' נתיבי עם (דף פ"א). בס' דת ומדינה. בס' דבח"ב (ח"ה דקכ"ה ס"א). בסידור ליוהע"צ יראו ישרים וישמחו (עמ' 8. בהערות חכ"א זצ"ל. והוסיף שאין אומרים גם "ארך אפיים" ו"למנצח... יענך").

[36]

לו. עפ"י החלטות הרה"ר בשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ–שנ"א). אמנם שם כתוב לומר "מי שעשה ניסים" לפני אמירת ההלל, אך לא נהגו כן].

[37]

לז. עיי"ש שנחלקו הפוס' אי בעי לברך על ההלל ביוהע"צ. ושלד' הגאון קול מבשר, וכן הגר"ש גורן זצ"ל, הגרח"ד הלוי זצ"ל, הגר"ד ליאור שליט"א ועוד הרבה פוס', יש לברך על ההלל בתפילת שחרית.

[38]

לח. שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל, האם יש איסור "לא תתגודדו" כשמתפללים במנין שחלקו אומר תחנון וחלקו אומר הלל. וענה לי הגרש"י זצ"ל, שאף אם חלק מהמנין אומרים תחנון, אין שייך בזה איסור לא תתגודדו, שהרי הם לא באים לשאול אותנו לגבי אמירת תחנון. והמשכתי לשאול, האם הדין כן גם אם הדבר אמור כשבני מנין אחד אומרים תחנון ובני מנין סמוך אומרים הלל, כגון בכותל המערבי (ולכאו' זה כ"ש שמותר, עפ"י השאלה הקודמת). וענה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שגם בכך אין איסור לא תתגודדו. והוסיף, שאין לנו שליטה על מה שקורה בכותל המערבי (לגבי קביעת סדרי התפילות – מ.ה.) עכת"ד.

[39]

לט. מדברי הגר"מ ראטה זצ"ל זצ"ל נראה שיש איסור לא תתגודדו אם חלק אומרים הלל וחלק תחנון [הב"ד בס' היוצו"ר (דקי"ג)]. אך לא פירט לגבי איזו מציאות מדובר.

[40]

מ. כן עולה מדברי הגרש"י זצ"ל (בהערה ל"ח). וכן נהגתי שנים רבות, כמי שגר בשכונה "חרדית".

[41]

מא. כ"כ הגרמ"מ כשר זצ"ל בס' התקופה הגדולה [(דרכ"ז-רכ"ח). הב"ד בס' היוצו"ר (דקע"ח)].

[42]

מב. כבסידורי יוהע"צ. וככל פעם שאומרים ההלל.

[43]

מג. כבסידורים. ובאשר לקריה"ת ולהפטרה, ראה בפרק הבא.

[44]

מד. עפ"י החלטות הרה"ר [ס' היוצו"ר (דש"נ ודשנ"א), שדילגו על אמירת מזמור זה. וכ"כ בסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל [בס' היוצו"ר (דשצ"א סק"ח)]. וכ"כ בסידור הגרמ"צ נריה זצ"ל (עמ' 143). וכ"כ באהל"ה (עמ' 60).

[45]

מה. דהא אין אומרים אותו בימים שא"א תחנון. כמבואר בפוס'.

[46]

מו. ככתוב בסידורים. ויש הנוהגים לומר עוד תפילות ושירי הודאה לה' [סידור הגרמצ"נ זצ"ל (עמ' 172 ואילך)].

[47]

מז. תקנות הרה"ר בשנים תשי"א ותשי"ד [ס' היוצו"ר (דש"נ ושנ"ב)]. וסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל [ס' היוצו"ר (דשצ"א סק"ט)]. סידור הגרמצ"נ זצ"ל.

[48]

מח. סדר התפילה לגרש"ג זצ"ל (שם).

[49]

מט. כך יש נוהגים. ויש נוהגים לערוך סעודת מצוה חגיגית גם ביום [עפ"י תקנות הרה"ר. הב"ד בס' היוצו"ר (דשנ"ב)]. וע"ע בס' הנ"ל (דשצ"א סק"י) שהגרש"ג זצ"ל כ' לעשות קידושא רבא.

[50]

נ. עיי"ש אי בכלל קורין בתורה, האם מברכים על קריה"ת וההפטרה, ועוד.

[51]

נא. תקנת הרה"ר בשנת תשי"ד [ס' היוצו"ר (דשנ"ב)].

[52]

נב. כשאר תפילות היום. כי יום זה יום טוב הוא לעם ישראל.