מקראי קודש

אודות בית

פרק ו': תפילות ערבית, שחרית ומנחה

תפילת ערבית בכניסת היום

א. עם ערוב היום מתכנסים בבתי הכנסת לתפילת ערבית חגיגית, וכשלבושים במידת האפשר בבגדי שבת. מורידין לפני התיבה ש"ץ המרוצה לקהל ובעל נעימה, ופותחים במזמורי הודיה (תהילים פרקים ק"ז, צ"ז וצ"ח), כשהש"ץ קורא פסוק פסוק והקהל חוזר אחריו.

ב. לאחר מכן ממשיכים את הבתים האחרונים של הפיוט "לכה דודי" ("מקדש מלך", "התעוררי", "התנערי", "לא תבושי", "ימין ושמאל") במנגינת שבת המקובלת, כשהפזמון הוא הפסוק "זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו". ופותחים בתפילת ערבית בנעימת חג (כשרבים מדלגים על פסוקי "והוא רחום", ומתחילים מיד ב"ברכו את ה' המבורך").

ג. לאחר קריאת שמע ותפילת העמידה, כבשאר הימים, יש הנוהגים לומר הלל (ורבים מאוד נמנעים מלאומרו, כנ"ל בפרק ד' סעיף י"א). ממשיכים כולם יחד בקול רם פעם אחת את פסוק "שמע ישראל", שלוש פעמים "ה' הוא האלקים", פעם אחת "ה' מֶלֶך, ה' מָלָך, ה' ימלוך לעולם ועד", בקשת "מי שעשה ניסים לאבותינו... הוא יגאלנו גאולה שלמה בקרוב" וגו'.

לאחר מכן שליח הציבור קורא בקול רם את פסוקי "וכי תבואו מלחמה בארצכם... וביום שמחתכם ובמועדיכם" וגו'. תוקעים בשופר תקיעה גדולה, ואומרים כולם יחד "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", שרים את "שיר המעלות, בשוב ה' ", במנגינת "התקווה", ומסיימים באמירת "עלינו לשבח".

ד. יש אומרים את קדיש "תתקבל" מיד לאחר תפילת העמידה, ולאחריו סופרים את העומר וממשיכים באמירת הפסוקים, כנ"ל, יש האומרים את הפסוקים הנ"ל, ולאחריהם קדיש תתקבל, "עלינו" וספירת העומר. ויש הנוהגים אחרת, וכל אחד יעשה כמנהגו.

ה. בתום התפילה מברכים איש את רעהו בברכת "מועדים לשמחה לגאולה שלימה", ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

ו. עושים בלילה סעודת מצווה חגיגית בשירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא. ויש הרוקדים, לבטא את שמחת היום בהודאה לה'.

תפילת שחרית ביום העצמאות

ז. גם לתפילת שחרית באים, במידת האפשר בבגדי שבת, ורצוי לקבוע את תפילת שחרית בבית הכנסת רק במנין אחד, כדי שיתפללו תפילה חגיגית ברוב עם.

ח. מתחילים את תפילת שחרית כביום רגיל, ונוהגים להוסיף בפסוקי דזמרה מזמורי הודיה לקדוש ברוך הוא, את אותם המזמורים שמוסיפים בהושענא רבה (החל ממזמור "למנצח... השמים מספרים כבוד א-ל", ושאר המזמורים שאומרים בשחרית בשבת, כאשר במקום "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך גאות לבש" אומרים "מזמור לתודה"). וכן אין אומרים "נשמת כל חי", אלא לאחר שירת הים ממשיכים "ישתבח".

ט. מ"ישתבח" עד תפילת שמונה עשרה מתפללים את נוסח התפילה של יום רגיל, אך במנגינה של שבת.

י. מתפללים תפילת העמידה כביום חול, ולאחר מכן אין אומרים תחנון, אלא ממשיכים מיד באמירת הלל שלם (עם ברכה או בלעדיה – כל אחד כמנהגו, כנ"ל בפרק ד' סעיף ט').

יא. יש מי שאומר, שאין איסור של "לא תתגודדו" כאשר חלק מהציבור אומר תחנון וחלקו אומר הלל (וראה עוד כאן במקורות). ולכן אם למשל אדם שאומר הלל מתפלל במנין של טועים האומרים "תחנון", יכול הוא להתפלל שם כרצונו, ואינו צריך להימנע מאמירת השבח החשוב של ההלל. ומכל מקום יאמר את ההלל באופן שלא יעשה מחלוקות ומריבות בענינים אלה.

יב. לאחר אמירת ההלל אומרים חצי קדיש, ממשיכים בקריאת ההפטרה (כבפרק הבא), בתפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל, באמירת "אשרי" ו"ובא לציון", כשמדלגים על אמירת מזמור "למנצח... יענך ה' ביום צרה" ומזמור "תפילה לדוד" (לאומרים אותו בשאר הימים), ולאחר קדיש "תתקבל" מסיימים את התפילה כבשאר הימים.

יג. לאחר התפילה נוהגים לשיר "אני מאמין", ויש הנוהגים לשיר גם את "שיר המעלות, בשוב ה'" במנגינת "התקווה", ולרקוד לאחר התפילה.

יד. דיני קריאת התורה, ההפטרה, והסליחות כשיום העצמאות חל בימי בה"ב, ראה מה שנכתוב בס"ד בפרק הבא.

תפילת מנחה של יום העצמאות

טו. נוסח תפילת מנחה ביום זה הינו כשאר ימות השנה, חוץ מכך שאין אומרים תחנון בתפילה זו. ויתפלל גם תפילה זו בשמחה.

דין היושבים בגלות בדברים הנ"ל

טז. כל הדברים האמורים בפרקנו ובעוד פרקים, אמורים הן לגבי יושבי ארץ הקודש, והן לאחינו שעדיין בגלות.

הערות


[1]

יא. באשר לנוסח ברכת "שעשה ניסים" – לסוברים שיש לברכה. כ' הגרש"ג זצ"ל בס' תורת המועדים [הב"ד בס' היוצו"ר (דרפ"ו)], שיש לקבוע ברכה זו (-לסוברים שיש לברכה) כך: "בא"ה אמ"ה, שעשה לנו ניסים בארץ ישראל בזמן הזה". ועי"כ מזכיר בברכה את בעלי הנס, את מקום הנס ואת זמנו. עכת"ד. וכ"כ גם הגר"ד ליאור שליט"א במכתבו הראשון אלינו [כבנספחים (נספח ז'). והגרח"ד הלוי זצ"ל כ' בס' דת ומדינה (עמ' 103) הנוסח: "בא"ה אמ"ה שעשה לנו ניסים בזמן הזה". ונראה שאם כבר מברכים, אז הנוסח של הגרש"ג עדיף טפי, שבכך מזכיר גם את מקום הנס. וע"ע בס' היוצו"ר (דרפ"ז ואילך), שלגרמ"מ כשר זצ"ל יש לברך את ברכת "שעשה ניסים" בני"ד עם האות וא"ו - "ובזמן הזה". ומ"מ כפי שהסקנו, לד' רוה"פ אין לברך כלל ברכה זו, ושכן המנהג הרווח, שלא לברכה.


א. בס"ד נקדים תחילה, שאת המקורות לפרק זה שאבנו מכמה ספרים: פסקי ההלכה מגדולי הדור, כפי שהם מובאים בס' היוצו"ר (לרב נחום רקובר שליט"א). ובפרט מהחלטות מועצת הרבנות הראשית, במשך כמה שנים (שם בעמודים שמ"ט ואילך, במהדו"ק). וכן מהסידור שהוציאה המחלקה התורנית ליהדות הגולה – סידור שעיקרו מבוסס על מש"כ הגרמ"צ נריה זצ"ל. כמו כן מספרי דבח"ב לגרד"ל שליט"א. מקונטרס אהלי הלכה (לרה"ג מאיר בראלי שליט"א). וכן מנוסח התפילה (לערבית), כפי שאומרים בישיבת "מרכז הרב". וכן מהספר החשוב "ספר הרבנות הראשית" (כ"ץ, חלק ב', ממאמרים שכתב העורך הנכבד שליט"א, אם כי אנו נזהרים מלסמוך להלכה על דברים המובאים שם עפ"י הכתוב בעיתונים), ומעוד מקורות.


ועוד נפרוס מעט את היריעה לגבי הסידורים ליוהע"צ ויום ירושלים.


באשר להצעות לשינוי סדר התפילות בשל קום המדינה, ר' בס' הרה"ר הנ"ל (ח"ב עמ' 898, 836, 834, 832).


בענין מיהם הסידורים הראשונים שהודפסו ליוהע"צ, עיי"ש בס' הרה"ר (עמ' 914, 836, 809, 808).


יצויין שבני הקיבוץ הדתי, הם הם הראשונים שדאגו להדפיס דבר מסודר לתפילות יום זה (כנראה בשל הקרבתם הגדולה במלחמת השחרור לשם הקמת המדינה, והבנתם את ערך הענין. ואגב, יש לי פינה מיוחדת בלבי אליהם, בפרט שהייתי תקופה לא קצרה בקיבוץ טירת צבי, וכדלקמן בסמוך).


בספר הרבנות הראשית הנ"ל הביא כמה וכמה טענות על הסידור של בני הקיבוה"ד (בעמודים הנ"ל). סידור זה נדפס בכמה וכמה מהדורות, עם שינויים מסוימים, כשבאחת מהן השינויים נעשו בעקבות ישיבת עורכי הסידור עם צוות רבני הקיבוצים הללו. הרבנים טענו בתוקף נגד כמה דברים: אמירת על הניסים בשמו"ע – מחשש להפסק באמצע תפילת העמידה. והברכות על קריאת התורה וההפטרה – חשש איסור מהתורה בשל ברכות לבטלה [כמבואר כ"ז בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 918)]. אמנם למעשה מסכים אני עם התנגדות רבני הקיבוצים לברכות קריאת התורה וההפטרה, כדלקמן בפרק ז' בסעיפים א' וג' [כשלענ"ד ישנן בעיות נוספות, והן שינוי בחתימת ברכת השכיבנו, שזה שינוי מהמטבע שטבעו חכמים, וכדלקמן בפרקנו (בהערה י"א). וכן עשיית קידוש בלילה עם ברכת "אשר גאלנו" בשם ומלכות, כדלקמן בפרקנו (בהערה כ"ד). ודווקא הוספת "על הניסים" בשמו"ע, לענ"ד הינה פחות בעייתית, שהרי בשמו"ע גם בברכות האחרונות מותר להוסיף הודאות. וכ"כ בהדיא גבי יום העצמאות הגר"ע הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכי"ע [הב"ד בס' היוצו"ר (דס"ח בתשו' ב' סק"ב), שאם התוספת בג' ברכות אחרונות בשמו"ע – אם אינה בדרך שאלת צרכיו אלא בדרך הודאה (היינו על הניסים), שהיא כעין נוסח הברכה, שבזה יכולים להוסיף כמו שמוסיפים עה"נ. ואפי' אם יוסיפו בסוף עוד בקשות, שרי. וכגון שיאמרו: כמו שעשית לנו ניסים ונפלאות בזמן ההוא, כן תעשה לנו ניסים ונפלאות בכל זמן וזמן בעת צרותינו, שתשמיד ותכניע את כל אלה שקמים עלינו לכלותינו – גם זה מותר, דהוי כשאלת צורכי רבים. עכת"ד]. וגבי אמירת עה"נ בברהמ"ז ג"כ חוזרת הבעיה של הפסק שאסור להוסיפו. כך בס"ד נלע"ד. וע"ע ע"כ מש"כ בס"ד בהמשך הערה זו)].


ונמתיק מעט סוד עם הקורא הנכבד בענין קריאת התורה עם ברכה. כתב הגיוו"ר (הספרדי. או"ח כלל א' סי' מ"ט), שבכל עת וזמן "שיסכימו עשרה לקרוא בתורה בברכות, יכולים לעשות כן". עכת"ד. ועולה מדבריו, שאף בני"ד גבי יוהע"צ, יכולים הקהל להחליט שבתפילת שחרית זו יכולים הם לקרוא בתורה ואף לברך על קריאתם (אמנם הגיוו"ר לא דיבר גבי קריאת ההפטרה בברכות, דבר שגם אותו חידשו חברינו בקיבוצים. ועל זה קשה עוד יותר מאשר גבי קריאת התורה). אלא שדא עקא, באמת פוס' רבים חלקו ע"ד הגיוו"ר בזה. מהם מרן הג' החיד"א בס' ברכ"י (או"ח סס"י קל"ה), הרב מנחת אהרן (דקנ"ג), הזר"א (סי' פ"ו), רבנו הנצי"ב בשו"ת משיב דבר [(חאו"ח סי' ט"ז). עיי"ש שכתב שלקרוא בתורה בברכה ביום שלא תיקנו חז"ל, הוא ברכה לבטלה], וכ"כ בשו"ת גורן דוד (סי' נ').


לאור זאת נראה שלד' רוה"פ אין להקל כד' הגיוו"ר הללו, ודבריו לא התקבלו להלכה. וממילא העושה מעשה על פיו הריהו נכנס לחשש האיסור של ברכה לבטלה, שלדעת פוס' רבים הינו איסור חמור מהתורה. וע"ע ע"כ בשו"ת יחו"ד (ח"א סי' ע"ט) מש"כ על כה"ג. וא"כ אל להם לחברינו בקיבוצים לתלות את קולרם בדברי הגיוו"ר הללו [וע"ע ע"כ מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ב הערה כ"ז)].


ונוסיף בס"ד מעט. בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 915) כ', שכבר בחודש ניסן תש"ט החלו בקיבוץ טירת צבי בגיבוש סדר תפילה מיוחד לחג, כדי שהוא ישרה עליו אוירת יו"ט, מתוך תקוה שהרה"ר תאשר אותו. בתפילת ערבית – הלל שלם, אח"כ סעודה שבה תפילת הודיה וברכת "אשר גאלנו" (משמע בשם ומלכות), ברכת בפה"ג וברכת "שהחיינו". בתפילת שחרית – שירת הים פסוק פסוק, קריאה בתורה לחמישה עולים (כנראה בברכה), וקריאת הפטרת "עוד היום בנוב" (כנראה ג"ז בברכה). והוסיף שם בס' הרה"ר (בהערה 38) שעורכי סדר התפילה היו החבר מאיר אור, ועמו ר' שמחה פרידמן וא"י מרחביה (כולם ז"ל). מי שתיעד וכתב זאת היה החבר אפרים יעיר ז"ל. את כולם הכרתי כשהייתי בטירת צבי. אצל ר' שמחה פרידמן ז"ל הייתי מאומץ (ככל חבר גרעין נח"ל שמאומץ אצל משפחה מסוימת בקיבוץ). באותה תקופה היה ר' שמחה חבר כנסת במפד"ל מטעם הקיבוץ הדתי, והיה ביננו קשר מצוין. בכתיבת קונטרס זה נעזר אני רבות בספר היוצו"ר של הרב נחום רקובר שליט"א, כשאת הספר קיבלתי מר' שמחה ז"ל כמתנת פרידה כשעזבתי את המשק (גם לאחר שעזבתי את המשק, המשכתי לשמור על קשר טוב עם הקיבוץ, ואפילו קראו לי אז לבוא לעשות רישיון לטרקטור מטעם הקיבוץ. וכן עשיתי). ר' שמחה כתב את אחד המאמרים ההלכתיים בספר זה, והקפיד על המצוות [היה אחד מאלה בקיבוץ שהקפידו להתרחץ רק בשעות הנפרדות בבריכת הקיבוץ (ראה על כך בשיחות הרב צבי יהודה, חלק בנין הבית, עמ' 41 ואילך, מה שהאריך להסביר גבי איסור רחצה בבריכה מעורבת בכלל, ועל הצורך לתקן זאת בקיבוצינו הדתיים בפרט. עיי"ש תוכחה מגולה באהבה גדולה, ואמרו לי שכיום, בשנת תשפ"ד, המצב בנושא זה השתפר)]. כמו כן הכרתי את עורכי הסידור הנ"ל: את מאיר אור, את א"י מרחביה ואת אפרים יעיר, ז"ל (ואף זכורני שאת מאיר אור הספיד השר יוסף בורג). וישנם לי זכרונות רבים מהמשק, ובס"ד זוכר אני גם את הדמויות הללו.


ומדוע כותב אני כל זאת. חוץ מזה ששיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד (אף שאיני תלמיד חכם), מ"מ לענ"ד חשוב לדעת מיהן הדמויות שקבעו חידושי תורה ומצוות אלה. באמת שאוהב אני את חברינו בהתיישבות (ובפרט את חברינו בטירת צבי), אך אין האהבה צריכה לקלקל את השורה. ואף שאני אוהבם, מכל מקום האמת אהובה יותר. ולכן מחובתי לכתוב שבסייעתא דשמיא לעניות דעתי, אין בכוחן של הדמויות הללו, חשובות ככל שתהיינה – לתקן ברכות במציאויות חדשות לעם ישראל. ולא רק אני אומר זאת, אלא אפילו ר' שמחה פרידמן ז"ל, שהיה אחד מהשותפים הבכירים בקביעת סדר התפילות לקיבוץ הדתי, כתב זאת בהדיא בסוף מאמרו [הנדפס בספר היוצו"ר (דף קצ"ט)], וזו לשונו במסקנת דבריו: "@56אבקש להדגיש, שכל הדברים שנאמרו על דעת עצמי, אין בהם משום קביעת עמדה במסגרת הדיון ההלכתי, אלא לפי מיטב ידיעתי חייב להיות עניין למוסמכים לכך בלבד". עד כאן לשונו המדויקת.@55 ואם הוא ז"ל אומר כך, כיצד אם כן יכולים הם לפסוק הלכות בענייני ברכות – שהינן כרוכות באיסור חמור של ברכות לבטלה – ולהכריע לציבור שלם שניתן לברך על קריאת התורה, על ההפטרה, לעשות קידוש עם ברכת "אשר גאלנו" וכדומה.


ונוסיף. כפי שמתבאר ממכתבו של הג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל (שהיה אז רבה של רחובות), אל הגרמ"צ נריה זצ"ל [כמובא בס' היוצו"ר (עמ' ש"י-שי"א)] הרי שאיש הקיבוץ הדתי, פרו' דב רפל, לא בא לשאול את הגר"א בר שאול זצ"ל אם רצוי לעשות את השינויים שהם רצו לעשות בתפילה (קה"ת וההפטרה), אלא האם יש איסור בכך מצד הדין. והרה"ג בר שאול זצ"ל ענה שאינו יודע איסור לכך מצד הדין [ואדרבא, כתב בהמשך מכתבו ש"רצוי לקבוע מנהג של קריאה עם ברכה ביום זה, בפרשה מסוימת שיש בה שיקוף תוכן היום וניסיו", וכו'. אמנם מאידך כתב שם, ש"מבחינת הרצוי, חוששני מאוד למנהג חדש זה", עיי"ש טעמו].


ומ"מ למעשה בס"ד נלע"ד כמו שכבר כתב הגאון רבי משה צבי נריה זצ"ל (שחוץ מזה שהיה מצד גדלותו בתורה, אחד מגדולי הדור, הרי שהיה גם איש חינוך מובהק, ולא לחינם כינוהו "אבי דור הכיפות הסרוגות") במכתב התשובה לג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל. שכ' שם הגרמצ"נ זצ"ל במסקנת מכתבו: "לאו כל כמינן (-אין זה בכוחנו) לחדש מדעתנו ומסברתנו" (-לקבוע קריאת התורה וההפטרה עם ברכות ביום זה). והגיע למסקנה זו אחר שדן בנושא זה, וכתב שכך הדין כל זמן שאין לנו מקור ברור לקריאת התורה בו ביום. עכ"ל.


לאחר שהגר"א בר שאול זצ"ל כתב לגרמ"צ נריה זצ"ל, השיב לו הלה בצורה ברורה שאין לקבוע קריה"ת והפטרה ביום זה, משום שאין מקור הלכתי לכך. ואף את"ל שרוצים אנו לחדש דין כזה, מ"מ אין בכוחנו – ואפי' בכוחם של גדולי הדור בדורנו – לחדש דין כזה – לקרוא קריה"ת והפטרה @56בברכה@55. וא"כ כ"ש שאין בכוחם של חברינו בקיבוצים לחדש דין כזה, שהוא כרוך בחשש איסור דאו' של ברכה לבטלה.


עוד נוסיף, שאף מצד הגר"א בר שאול, לא ברור שדעתו היתה להתיר בצורה גורפת קריאת התורה בברכות. עפ"י מכתבו של הגר"א בר שאול זצ"ל (בר"ח אייר שנת תשי"א) אל הגרמ"צ נריה זצ"ל, כ' הגרמ"צ זצ"ל מכתב (שהתפרסם ב"עמודים". באייר תשל"ד) שבו הוא דוחה את השמועה כאילו הגר"א בר שאול זצ"ל התיר את קריאת התורה בברכות. עכת"ד [הב"ד בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 916-917)]. וע"ע לקמן (בפ"ז בסעיפים א' וג', ובפרט בהערות ג', ו', ז' וט') שבס"ד הארכנו יותר בטעמים מדוע אין לברך על קריאת התורה וההפטרה ביום העצמאות.


@56ויצויין, שכל מה שאנשי הקיבוה"ד סומכים ע"ד הגר"א בר שאול זצ"ל – הכל ניזון רק מפי שמועות מפיו. ואין אף מכתב כתוב ממנו שהתיר את מה שאומרים בשמו. למרות שברור שאין אנשי הקיבוה"ד חשודים לומר שקר.


עוד נוסיף, שמשפחת הג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל פרסמה גילוי דעת בו הוברר שהרב הנ"ל נהג בכל הדברים הללו כפסק הרבנות הראשית. קרי: הלל רק ביום וללא ברכה. הפטרה (ללא קה"ת) וללא ברכה. בלי קידוש על יין (קרי: בלי ברכת "אשר גאלנו") ובלי ברכת "שהחיינו". ע"כ. גם הרבנות הראשית של רחובות פרסמה הודעה, לפיה הרה"ג הנ"ל הורה לכל בתי הכנסת שבעירו רחובות, להתפלל לפי הוראות הרבנות הראשית לישראל, וכן נהג הוא עצמו. ע"כ [כ"ז מס' הרה"ר (עמ' 917. הערה 42)].


ואגב דמישתעינן גבי הנהגות הגר"א בר שאול זצ"ל, נזכיר שהרב הנ"ל כתב במכתבו הנ"ל אל הגרמ"צ נריה זצ"ל, שלדעתו אין לברך כלל את ברכת "שהחיינו" ביוהע"צ [כנ"ל (בפרק ה' ריש הערה ג'). וכמש"כ בהדיא במכתבו אל הגרמ"צ נריה זצ"ל, כמובא בס' היוצו"ר (דשי"א)]. וגם בני משפחתו העידון יגידון לאחר פטירתו, שלא היה מברך ברכה זו [כבס' הרה"ר (עמ' 917 הערה 42)]. וזאת בניגוד למה שאמרו אנשי הקיבוה"ד, שלא עשו דבר ללא אישור שלו. ותימה, דהא במכתבו שכתב בכתב ידו, הוא כותב "איני רואה היתר לזה. היום אינו קדוש בעצומו, ואין באותו היום שום מצוות מיוחדות (ולכן אין על מה לברך "שהחיינו", וכנ"ל בפרק ה'). ואם משום שכך יפה יותר – אין הדבר קובע להלכה". עכ"ל. וא"כ כיצד יתכן שהתיר להם לברך ברכה לבטלה, שלדבריו אין לה שום סימוכין.


ועוד. העידו בני משפחת הגר"א ב"ש זצ"ל, שהוא לא היה עושה כלל קידוש ביוהע"צ [ס' הרה"ר (עמ' 917 הערה 42)]. והיינו שסבר שאין מקום בהלכה לקידוש כזה, שכולל בתוכו ברכה לבטלה של ברכת "אשר גאלנו" בשם ומלכות. וא"כ כיצד יתיר לאחרים לברך ברכה זו.


לאור כל הדברים הללו, הרי שלא מובנים דברי פרו' דב רפל וצוריאל אדמונית (חברי קיבוץ יבנה), שכל מה שקבעו וכתבו בסידורם הינו עפ"י הוראה מפורשת של הגר"א ב"ש זצ"ל. בפרט הדבר אמור גבי ברכת "שהחיינו", שכתב בהדיא במכתבו שאינו רואה היתר לזה.


ולפני הסיום נוסיף, שבס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב, עמ' 918 הערה 44) כתב, שלרב ידידיה כהן ז"ל (שהיה מחשובי הוגי הדעות של הקיבוץ הדתי. ואגב, הינו גם דוד אישתי, וגם היא נולדה בקיבוץ הדתי) היו לו הסתייגות מסוימות מהסידור של הקיבוץ הדתי.


ועוד בענין זה, ראה באריכות בס' הרבנות הראשית (ח"ב, עמ' 917-920. ובפרט בעמ' 919), על התמיכות, ובעיקר על ההתנגדויות, לשינויים הכתובים בסידור של הקיבוה"ד ליוהע"צ. ודי בזה.


אחר כל הדברים האלה, נחזור בס"ד לדון לגבי פרטי הדינים של תפילות היום.


מה שכתבנו שבערוב היום מתכנסים בבתי הכנסת לתפילת ערבית חגיגית, הוא עפ"י החלטת מועצת הרה"ר בשנת תשי"א [הב"ד בס' היוצו"ר (דשמ"ט)]. וכ"כ בסידור ליוהע"צ המבוסס על פסקי הגרמ"צ נריה זצ"ל (הוצא לאור ע"י המחלקה התורנית ליהדות הגולה. ונקרא לו בס"ד "סידור הגרמ"צ").


בס' דבח"ב לגרד"ל שליט"א (ח"ה דקכ"ו הערה 6) כתב, שמבחינת המציאות, תפילת ערבית נערכת ברוב עם יותר מתפילת שחרית.


[2]

ב. כ"כ בהחלטות הרה"ר [(שנת תשי"א). הב"ד בס' היוצו"ר (דשמ"ט)]. דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תקל"א. וכ"כ גם גבי שחרית). באהל"ה (עמ' 56). ס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 837) בשם הרה"ר.


ומ"מ מי שאין לו אפשרות, בס"ד נראה שדי בבגדים מכובדים אחרים.


[3]

ג.@44ובעיקר הכוונה שמרוצה לקהל להתפלל את תפילת יום העצמאות כדבעי. ובמקום שנוהגים לומר הלל כבר בלילה, עם או בלי ברכה, שינהג כמו הציבור אותו הוא מייצג לפני הבורא. ושלא יקרה מה שקרה בשנים הראשונות לקום המדינה בבית הכנסת הגדול בת"א, שהש"ץ שבערבית לא הסכים לברך על ההלל או "שהחיינו" ופיטרוהו, והגבאי הראשי בירך במקומו. ואח"כ חבר כנסת חרדי הגיש שאילתא בכנסת על פיטוריו, כמובא בס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב).


[4]

ד. החלטות מועצת הרבנות הראשית בשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (עמ' ש"נ ושנ"א)]. וכ"כ בסידורים של יוהע"צ.


יש בתי כנסת שהרב דורש בענינו של היום, לספר על גודל הניסים שאירעו במלחמת השחרור (כנ"ל בריש פרק ב' ובנספח י"א) ועל חובת ההודאה על הנס (כנ"ל בפרקים ג' וד'). ובהחלטות הרה"ר [(בשנים תשי"א ותשי"ד). הב"ד בספר היוצו"ר (שם עמ' ש"נ, שנ"א, שנ"ג)] כתבו שדרשת הרב תהיה בתפילת שחרית. וכן גבי יום ירושלים. אך נראה שעדיף דווקא בלילה, הן משום שאז הציבור גדול ורב יותר, והן בגלל שאז יש לאנשים יותר זמן.


[5]

ה. החלטות הרה"ר (בתשי"ד). וכ"כ בסידורי יוהע"צ. וכן המנהג.


[6]

ו. החלטות הרבנות הראשית [(בשנים תשי"א ותשי"ד, עם שינויים קלים ביניהם. הב"ד בס' הרה"ר (דש"נ, שנ"א)]. וכ"כ בסידורי יום העצמאות. ויש המדלגים על הבית הפותח ב"התנערי".


[7]

ז. כ"כ בסידורים. וכן המנהג.


[8]

ח. החלטת הרה"ר משנת תשי"א (הב"ד בס' היוצו"ר דש"נ). וכ"כ בסידורים. וכן המנהג.


[9]

ט. החלטת הרה"ר בתשי"א ובתשי"ד [ס' היוצו"ר (דש"נ, שנ"א)]. וכן המנהג.


[10]

י. כ"כ בסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל משנת תשמ"ה [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)] וכ"כ בסידורי יוהע"צ. וכן הורה הגרש"ג זצ"ל לאנשי הקיבוה"ד לכתוב הנוסח בסידור שלהם ליוהע"צ [כמובא בס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב). וכ"כ הגרש"ג זצ"ל בהוראות התפילה ליוהע"צ בשנת תשמ"א, כמובא בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 966), וכמו שבס"ד מובא לקמן בנספחים (נספח ג'). ויש חולקים וסוברים שיש לומר גם פסוקים אלה [שח"א (ח"ב סי' כ"ז)].


[11]

יא. גבי ברכת "השכיבנו", דנו הפוס' אי יש לשנות את חתימתה ולאומרה כמו בשבת וביו"ט. והיינו לחתום במילים: "ברוך אתה ה', הפורש סוכת שלום" וכו'. הנה הגר"ש גורן זצ"ל כ' בסדר התפילה שלו (משנת תשל"ו), שאת ברכת "השכיבנו" מסיימים במילים "הפורש סוכת שלום", כמו בליל שבת וחג [הב"ד בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה. דש"צ)]. וכן הוא הורה לנהוג לאותם שחיברו את סדר התפילה לאנשי הקיבוה"ד [כמבואר בס' הרה"ר (כ"ץ, ח"ב עמ' 910–925)].


אלא שיש להוסיף, שאף בסידורים ליוהע"צ של חברי הקיבוה"ד, היו שנים שחתמו ברכה זו כפי שמסיימים אותה בחול, ובשנים מסוימות כתבו לסיימה במילים "ופרוש" וגו' [ר' ס' הרה"ר (ח"ב, עמ' 914)].


ונראה בס"ד שכיום המנהג הפשוט בבתי הכנסת לחתום ברכה זו כבשאר ימי החול [מלבד כמובן אותם שביוהע"צ שחל בשבת מתפללים את תפילת יוהע"צ בשבת, וכדלקמן (בפרק י'). ומ"מ יום ירושלים לא יכול לחול בשבת, כיוון שיום העצמאות לא יכול לחול ביום חמישי. ראה במאמרו של צבי וואהל שבס' היוצו"ר (עמ' שכ"ו)]. כיוון שיום ירושלים חל באותו יום בשבוע שחל חג השבועות, וחג השבועות לא יכול לחול בשבת (שו"ע סי' תכ"ח סעי' א' וג'), שראשון דפסח לא יכול לחול ביום שישי, דלא בד"ו פסח, וא"כ שני של פסח לא יכול לחול בשבת. וחג שבועות חל באותו יום בשבוע שחל בו שני דפסח, וא"כ לא יכול לחול בשבת. וה"ה יום ירושלים. ועוד. כיוון שיום ירושלים חל יומיים בשבוע אחר יום העצמאות, הרי שהוא לא יכול לחול בשבת, כיוון שגם יוהע"צ לא יכול לחול ביום חמישי. וכן הורה לי למעשה הגר"ש ישראלי זצ"ל, שיש לחתום את ברכת "השכיבנו" ביום העצמאות כפי שמסיימים אותה בשאר הימים. והוסיף, שכן הדין גם לגבי יום ירושלים. וחזר והדגיש זאת. עכת"ד. וכן המנהג בישיבת מרכז הרב מאז ומתמיד (גם בזמן רבנו הגרצ"י זצ"ל) לחתום ברכה זו כבכל יום חול. ואף הגר"ד ליאור שליט"א, למרות שלדעתו יש לומר הלל בלילה, ואף לברך ע"כ, ונטייתו להקל אף בברכות "שהחיינו", ו"שעשה ניסים", בכל אופן לא כתב באף א' מספריו לחתום את ברכת "השכיבנו" במילים "ופרוש" וגו'. ולכאו' י"ל ק"ו, שאם בחנוכה ופורים (שהוא מד"ק) אין משנים את חתימת ברכת "השכיבנו", ק"ו גבי יוהע"צ. ואכן שאלתי את הגר"ד ליאור שליט"א ע"כ, ואמר לי שבשום פנים ואופן אין לשנות ביום העצמאות את החתימה של ברכת "השכיבנו", אלא יש לאומרה כמו שמסיימים אותה בשאר ימי החול. וטעמו, שהרי סוף סוף זה יום חול. ואע"פ שאמנם זה יום הודיה לקדוש ברוך הוא, אך מ"מ אין בו איסור מלאכה, ולכן יש לחתום ברכה זו כבשאר ימי החול. ואין לשנות ממטבע שטבעו חכמים. עכת"ד.


[12]

יב. בפשטות יש להתפלל תפילות העמידה ביום העצמאות ויום ירושלים כהרגלנו בכל השנה. ולא מצינו בגדולי הפוס' שכתבו לשנות הנוסח בתפלות העמידה הללו [שכן לא הגר"מ ראטה, הגר"ש גורן (בסדר התפילה שלו), הגרצ"י, הגר"א שפירא, הגר"ש ישראלי (זצ"ל), הגר"ד ליאור שליט"א, ושאר גדולי הפוס' – מהם אותם שקבעו לומר הלל בלילה עם ברכה (כגר"ח דרוקמן זצ"ל) – לא כתבו לשנות את נוסח תפילת העמידה ביום העצמאות.


אלא שיש לציין, שמדברי הגר"ע הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכי"ע (ח"ח בהשמטות, סי' ד') נראה דלא ס"ל שיש איסור בדבר [הב"ד בס' היוצו"ר (דס"ח)]. שהסביר שם עפי"ד מרן בשו"ע (סי' קי"ב ס"א), דשרי לשאול צורכי רבים אף בג' אחרונות וכ"ש דשרי רק להודות בדרך הודאה, מבלי לבקש צרכיו. וזאת כמו שמוסיפים "על הניסים" בחנוכה ובפורים. ויותר מזה כ', דשרי אף אם יוסיף את המשפט "כן תעשה לנו ניסים ונפלאות בכל זמן וזמן, בעת צרותינו, שתשמיד ותכניע כל אלה שקמים עלינו לכלותינו" – גם זה מותר להוסיף, שה"ז בקשת צרכי רבים.


כמו כן גם הגרח"ד הלוי זצ"ל כ' בס' דת ומדינה (עמ' 104-106) להוסיף בקשה המתאימה לעיצומו של יום, בכל ברכה וברכה מהברכות האמצעיות של שמו"ע. וכ' שב"מודים" יוסיף "עה"נ". אך מ"מ כתב שדבריו תלויים בהחלטות הרבנות הראשית ע"כ. וע"ע בסידור הקיבוה"ד, שבמהדו' תשכ"ח כתבו להוסיף עה"נ, ואילו בשנים שלאחר מכן מחקו זאת [ס' הרה"ר (כ"ץ, עמ' 917)].


ואכן למעשה המנהג הפשוט שלא להוסיף ולא לשנות בסדר תפילת העמידה ביוהע"צ ויום ירושלים. ודי בזה.


[13]

יג. כנ"ל (בפ"ד סעיף י"א). עיי"ש לגבי אמירתו עם ברכה או בלעדיה.


[14]

יד. כך הוא הנוסח בסידורי יוהע"צ ויום ירושלים, עפ"י החלטת מועצת הרה"ר [(בשנים תשי"א ותשי"ד). הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ – שנ"א)]. וכיום מוסיפים גם לומר "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד". אמנם בנוסח התפילה לגרש"ג זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)] לא כתוב לומר כ"ז, אך בכל אופן הוא כתב לומר בלילה הלל בברכה תחילה וסוף.


[15]

טו. עפ"י החלטות הרבנות הראשית הנ"ל (בתשי"א ותשי"ד). והם פסוקים מספר במדבר (פ"י פס' ט'-י').


[16]

טז. הנה בהחלטות הרה"ר בשנת תשי"א כתבו לתקוע תקיעה גדולה. ובשנת תשי"ד כתבו לתקוע תרועה [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א)]. בסדר התפילה של "מרכז הרב" (המיוסד עפי"ד הגר"א שפירא זצ"ל) כתוב לתקוע תקיעה גדולה. וכל אחד יעשה כמנהגו.


[17]

יז. כ"כ בהחלטות הרה"ר (בשנת תשי"א). וכ"כ בחלק מהסידורים. ויש המוסיפים לומר בקשת "יה"ר... כשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כך נזכה לשמוע קול שופרו של משיח".


ויש לדעת שעיקר הכוונה במילים "בירושלים הבנויה" היא שיבנה בית המקדש, ותחזור העבודה בו כימי עולם וכשנים קדמוניות. אמנם גם לבנין הגשמי של העיר ירושלים יש חשיבות עליונה בשלבי הגאולה, וכמבואר בס' קול התור לרבנו הגר"א זצ"ל.


[18]

יח. מה שכתבנו לומר "שיר המעלות" במנגינת "התקווה", ג"ז כתוב בהחלטות מועצת הרה"ר (בשנים תשי"א ותשי"ד). וכ"כ בסידורי יוהע"צ (בסידור עפ"י הגרמ"צ נריה זצ"ל, ובשאר הסידורים).


[19]

יט. ככתוב בסידורי יוהע"צ. עפ"י סדר התפילות של הרה"ר.


[20]

כ. כך סדר התפילה בישיבת "מרכז הרב" עפ"י הנחיית הגר"א שפירא זצ"ל. ראה בסוף הקונטרס שלנו, בסדר תפילת ערבית. ונראה הטעם, כדי שלא יהא הפסק בין תפילת העמידה לקדיש "תתקבל" שעניינו שתתקבל תפילת העמידה. וכן צירפו את ספירת העומר מיד לאחר הקדיש. וכן גבי תפילת ערבית בימים נוראים – רה"ש ויוה"כ, ישנם מנהגים שונים אם להקדים את קדיש "תתקבל" לפני אמירת "לדוד מזמור". ר' בלוח א"י גבי מנהגי אשכנז וספרד. וקיצרנו.


[21]

כא. כ"כ בסידור המיוסד עפי"ד הגרמ"צ נריה זצ"ל. ובס"ד נראה שטעמו, שקדיש "תתקבל" – תתקבל צלותנא ו"בעותנא" – קאי גם על כל הבקשות של "מי שעשה ניסים", "וכי תבואו" וגו', שגם בקשות אלה תתקבלנה.


והא דספיה"ע אחר "עלינו", הוא כהחלטת הרה"ר בשנת תשי"ד.


[22]

כב. הוא כהחלטת הרה"ר, שמיד אחר שמו"ע אומרים קדיש "תתקבל", אומרים הפסוקים (של "שמע" וגו'), ולאחריהם "עלינו" וספיה"ע [ר' ס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א). וזה מיזוג של החלטות הרה"ר בשנים תשי"א ותשי"ד].


[23]

כג. עפ"י החלטות הרה"ר [(בתשי"א ובתשי"ד). הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א)].


[24]

כד. החלטת הרה"ר מהשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ ודשנ"א)]. וכ"כ הגרש"ג זצ"ל [בשנתון שנה בשנה (תשל"ב). בס' היוצו"ר (דשי"ט)]. הג"ר יוסף משאש זצ"ל בס' אוצר מכתבים (ח"ג סי' אלף תשס"ט).


וכתבו בפוס' שסעודה זו נחשבת כסעודת מצווה [הגרד"ל בס' דבח"ב (ח"ה דקכ"ז ס"ז). וכתב שיספרו בנפלאות שעשה ה' עמנו]. וכ"כ בס' המחזיר שכינתו לציון (הירש. ח"א עמ' 188). הב"ד באהל"ה (עמ' 58, הערה 10).


ר' בשפת אמת, לרבי משולם שרגא הלפרין (פר' "בשלח" ד"ה "ויבואר עוד". מהדו' תשע"ד דשכ"ג), בשם רבי אלימלך מליז'ינסק זצ"ל, "שע"י שמספרים בטובות ובנפלאות שעשה ה' יתברך, נמשך וניתוסף נפלאות וטובות יותר גדולים" [הב"ד באהל"ה (שם הערה 11)].


כפי שכתבנו לעיל בפרקנו (בהערה א'), הרי שבסידור של חברי הקיבוה"ד תיקנו לעשות קידוש בליל יום העצמאות, כשמברכים ברכת "בורא פרי הגפן", אח"כ ברכת "אשר גאלנו" בשם ומלכות (כמו בליל הסדר), ולאחר מכן ברכת "שהחיינו". וכבר כתבנו בריש פירקין, שאין לברך את ברכת "אשר גאלנו", כיוון שחכמינו הקדושים זכרונם לברכה לא תיקנו לומר ברכה זו בלילה זה. ואכן שאלתי את הג"ר דב ליאור שליט"א ע"כ, ואמר לי שבשום פנים ואופן אין לברך ברכה זו ביום העצמאות. וטעמו, משום שאמנם זה יום הודיה לקדוש ברוך הוא על הניסים שעשה לנו במלחמת השחרור, אך סוף סוף זה יום חול, ואין בו איסור מלאכה, ולכן אין לברך ביום זה ברכות שלא תיקנו חז"ל. עכת"ד.


[25]

כה. שכן המנהג.


ואמנם כיום נערך בס"ד ה"ריקודגלים" ביום ירושלים, אך נערכים ריקודים רבים גם ביום העצמאות, לפחות בישיבות. ואע"פ שיום העצמאות חל בימי ספירת העומר, מ"מ כתבו הפוס' דשרי לרקוד ביום זה. שכ"כ בשו"ת קול מבשר. וכן היתה גם דעת רבנו הגרצי"ה זצ"ל, הגר"י ניסים בשו"ת יין הטוב, שו"ת שבט מיהודה, הגר"ש גורן, הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצ"ל. וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א [דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סס"י תקל"א. והוסיף שמותר הדבר גם בליווי כלי זמר. עכת"ד]. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל כבר הורה לי שמותר לרקוד ולשמוח ביום העצמאות. עכת"ד. וכמבואר בס"ד כ"ז לקמן (בפ"ט סעי' ד'). וכל זאת למרות שהמ"ב כתב (בס"י תצ"ג סק"ב) שאין ראוי להרבות בריקודים בספירת העומר.


[26]

כו. דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סס"י תקל"א).


[27]

כז. החלטת הרה"ר [(שנת תשי"ד). הב"ד בס' היוצו"ר (דשנ"א)].


[28]

כח. כ"כ הגר"ע הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכי"ע (ח"ח. או"ח בהשמטות. סי' י"ד סק"ב). וכ"כ הגרש"ג זצ"ל בסדר התפילה שלו [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. וכ"כ הגרח"ד הלוי זצ"ל בס' דת ומדינה (עמ' 112). וכ"כ בדבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תקל"א, שראוי לעשות כן). וכ"כ במחזור המבוסס על דברי הגרמ"צ נריה זצ"ל. וכ"כ באהל"ה (עמ' 58). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שהן ביום העצמאות והן ביום ירושלים, את התחלת פסוקי דזמרה אומרים כמו בשבת, עד "מזמור שיר ליום השבת", שאותו כבר לא אומרים. ובמקום זה ממשיכים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (היינו לנוסח "ספרד" של האשכנזים. כי לנוסח אשכנז אומרים זאת לפני "ברוך שאמר" ו"הודו", ואילו הספרדים אומרים זאת לפני "ברוך שאמר", אך מדלגים על הפס' הראשון). וכן אין אומרים "נשמת" וכו', אלא אחר שירת הים ממשיכים "ישתבח", כך שהתוספת הינה רק במזמורים. והוסיף, שכל זה כמו שמתפללים בהושענא רבה. עכת"ד.


והטעם לכל זאת, כדי להרבות בשבחים והודאות לקדוש ברוך הוא.


וכל זה אמור הן לאשכנזים והן לספרדים [דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סס"י תקל"א). וכ"נ מדברי הגרש"י זצ"ל הנ"ל].


ור' באהל"ה (עמ' 58 הערה 12) שיש המפקפקים בכך.


[29]

כט. כ"כ הפוס' הנ"ל (בהערה כ"ח). וכ"כ בסידור עפ"י הגרמ"צ נריה זצ"ל.


[30]

ל. כ"כ בתקנת התפילה לגרש"ג זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל (כנ"ל בהערה כ"ח). וזה שלא כבמחזור עפ"י הגרמ"צ נריה זצ"ל.


[31]

לא. כ"כ בסידור ליוהע"צ עפ"י הגרמצ"נ זצ"ל. וכ"כ בסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. ור' בס' דת ומדינה (לגרחד"ה זצ"ל. עמ' 112) שכ' לומר אף "נשמת". אך ככלל, הוסיף שדבריו תלויים בהחלטות מועצת הרה"ר.


[32]

לב. בסדר התפילה של הרה"ר משנת תשי"א [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ)] כ' שאומרים את שירת הים פסוק פסוק (עם הש"ץ). וכ"כ הגר"י אריאל שליט"א, שיש אומרים פסוק פסוק (עם הש"ץ), ויש ששרים את שירת הים כולם יחד [הב"ד באהל"ה (עמ' 58 הערה 13)].


[33]

לג. כ"כ בס' התפילה ליוהע"צ לגרש"ג זצ"ל, שמתפללים תפילה של חול במנגינה של חג [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"צ)]. וכ"כ בסדר התפילה שבסידור ליוהע"צ עפ"י הגרמצ"נ זצ"ל. וכן המנהג.


[34]

לד. כנ"ל (בהערה י"ב).


[35]

לה. כך מתבאר מתקנות הרבנות הראשית מהשנים תשי"א ותשי"ד [כבס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א)] שכתבו שמיד אחר חזרת הש"ץ אומרים "מי שעשה ניסים" והלל שלם. וכ"כ באהל"ה (עמ' 60 הערה 23) בשם ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 835) עפ"י החלטת הרה"ר. וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"י סס"י נ"ג, ובמיל'), בשו"ת יחו"ד (ח"ז סי' פ"א בהערה 6). בס' נתיבי עם (דף פ"א). בס' דת ומדינה. בס' דבח"ב (ח"ה דקכ"ה ס"א). בסידור ליוהע"צ יראו ישרים וישמחו (עמ' 8. בהערות חכ"א זצ"ל. והוסיף שאין אומרים גם "ארך אפיים" ו"למנצח... יענך").


וכן מתבאר מדברי כל הפוס' שכתבו לומר הלל, עם ברכה או בלעדיה. שהרי אם אומרים הלל א"א תחנון.


ובס"ד נזכיר פה עוד הנהגות מהרבה גדולים חרדים שלא אמרו תחנון ביוהע"צ.


רבנו הגרש"ז אוירבך זצ"ל לא היה אומר תחנון ביום זה [ספר אורו של עולם (עמ' 154)].


הגרא"מ שך זצ"ל, בהיותו ר"מ בישיבת "קלאצק" (לימים – "ישיבת הדרום") ברחובות, בראשות הרה"ג צב"י מלצר זצ"ל, התפלל תפילת ערבית בישיבה. ומשהודיע ראש הישיבה שלמחרת בבוקר לא יאמרו תחנון אלא יאמרו הלל בברכה, אמר הגרא"מ שך כך: אם יתפללו ויאמרו הלל בלי ברכה – כתקנת הרבנות הראשית – אבוא לתפילה זו. אך אם יברכו על ההלל – לא אבוא. כך אמר וכך עשה. כמובא בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 849 הערה 53) בשם אחד מתלמידי הישיבה דאז שם.


ועוד: הג"ר יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, לא נתן בישיבתו לומר תחנון ביום העצמאות, ולא התקבלו הדברים על תלמידי הישיבה [ס' גדול שימושה, פסקי רבנו (עמ' 189)].


בס' הרה"ר (עמ' 939 הערה 117) כתב עוד: הגר"י כהנמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', לא היה אומר תחנון ביום העצמאות (ורצה להנהיג כן גם בישיבה). וכן הביא שם שכן נהג הגר"י סרנא זצ"ל, וכנ"ל. בישיבת כנסת חזקיהו, כשהיתה בזכרון יעקב, נהגו לעשות מנין בחוץ עם הלל וללא ברכה. וכפי שכתבנו, גם בישיבת קול תורה פעיה"ק, נהגו תקופה מסוימת, עפ"י הוראות הגרש"ז אוירבך זצ"ל, לא לומר תחנון [ר' שיחות הגר"א נבנצל שליט"א ליוה"כ (עמ' רמ"ג)]. וכן נהגו בישיבת הנגב - "עזתה" בשנותיה הראשונות. וכן נהגו לא לומר תחנון גם האדמו"ר מצ'ורטקוב זצ"ל, הגר"א סולובייצ'יק זצ"ל, והאדמו"ר מבוסטון. ועיי"ש בס' הרה"ר (ח"ב שם) מה שנהגו בביהח"ל שערי צדק עפ"י הוראות הגרי"י וייס זצ"ל (בעהמח"ס מנחת יצחק. ומספרים שכשהיה בלונדון, טרם בואו לארץ, היתה תלויה בחדרו, בין שאר רבניה של לונדון, גם תמונת מרן הגראי"ה קוק זצ"ל. וכן שמעתי שהגרי"י וייס זצ"ל נתן ספר עם הקדשה להגרי"א הרצוג זצ"ל, ובפתיחת ההקדשה כתב: "מרא דארעא דישראל". והיה זה לפני שהגריי"ו הגיע לארה"ק. ואין לתמוה ע"כ). ודי בזה.


[36]

לו. עפ"י החלטות הרה"ר בשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ–שנ"א). אמנם שם כתוב לומר "מי שעשה ניסים" לפני אמירת ההלל, אך לא נהגו כן].


[37]

לז. עיי"ש שנחלקו הפוס' אי בעי לברך על ההלל ביוהע"צ. ושלד' הגאון קול מבשר, וכן הגר"ש גורן זצ"ל, הגרח"ד הלוי זצ"ל, הגר"ד ליאור שליט"א ועוד הרבה פוס', יש לברך על ההלל בתפילת שחרית.


[38]

לח. שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל, האם יש איסור "לא תתגודדו" כשמתפללים במנין שחלקו אומר תחנון וחלקו אומר הלל. וענה לי הגרש"י זצ"ל, שאף אם חלק מהמנין אומרים תחנון, אין שייך בזה איסור לא תתגודדו, שהרי הם לא באים לשאול אותנו לגבי אמירת תחנון. והמשכתי לשאול, האם הדין כן גם אם הדבר אמור כשבני מנין אחד אומרים תחנון ובני מנין סמוך אומרים הלל, כגון בכותל המערבי (ולכאו' זה כ"ש שמותר, עפ"י השאלה הקודמת). וענה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שגם בכך אין איסור לא תתגודדו. והוסיף, שאין לנו שליטה על מה שקורה בכותל המערבי (לגבי קביעת סדרי התפילות – מ.ה.) עכת"ד.


וראה עוד גבי כללי איסור "לא תתגודדו" מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש (הל' ראש השנה. פ"א הערות ב', כ', כ"ב וכ"ה. ופ"ג הערה מ"ט).


[39]

לט. מדברי הגר"מ ראטה זצ"ל זצ"ל נראה שיש איסור לא תתגודדו אם חלק אומרים הלל וחלק תחנון [הב"ד בס' היוצו"ר (דקי"ג)]. אך לא פירט לגבי איזו מציאות מדובר.


וממש"כ הרב שמחה פרידמן זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דקצ"ט)], שבשביל הקיבוצים, שהם קהילות עצמאיות, נראה שאין חשש של "לא תתגודדו". והוסיף, שפסיקת הלכה בענינים אלה הינה שייכת רק למוסמכים בלבד. עכת"ד.


[40]

מ. כן עולה מדברי הגרש"י זצ"ל (בהערה ל"ח). וכן נהגתי שנים רבות, כמי שגר בשכונה "חרדית".


[41]

מא. כ"כ הגרמ"מ כשר זצ"ל בס' התקופה הגדולה [(דרכ"ז-רכ"ח). הב"ד בס' היוצו"ר (דקע"ח)].


[42]

מב. כבסידורי יוהע"צ. וככל פעם שאומרים ההלל.


[43]

מג. כבסידורים. ובאשר לקריה"ת ולהפטרה, ראה בפרק הבא.


בתקנות הרה"ר (בשנים תשי"א ותשי"ד) כתוב לומר אחר ההלל וההפטרה את התפילה לשלום המדינה, לאחר מכן דרשה של הרב. פותחים את הארון ואומרים "תפילת התשובה" [כבספר היוצו"ר (עמ' שנ"ב)]. יזכור לחללי השואה ומלחמות ישראל, "אב הרחמים". ואח"כ "אשרי". ובקונט' אהל"ה (עמ' 60) כתב שאומרים רק תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל.


ופה בס"ד נוסיף עוד דבר חשוב. בעת כתיבת שורות אלה מתנהלת מלחמה קשה בין לוחמי צה"ל לבין המחבלים הארורים של החמאס – ימח שמם וזכרם. ולכן עם ישראל מרבה בתפילות, ורבים מוסיפים בסוף התפילה הרגילה עוד תפילות לשלום החטופים, ולשלום החיילים. אבל ברצוני להדגיש דבר אחד. בזוה"ק (בראשית. פר' "וישלח" דקס"ט, א') הסבירו, מדוע יעקב אבינו בתפילתו לקב"ה שיצילהו מיד עשיו, אמר בתפילתו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו". והסביר הזוה"ק מדוע היה צריך יעקב לפרט ולהזכיר גם את שמו של עשיו, וגם שהוא אחיו. הרי היה לכאו' מספיק לומר את אחד מהם. ואומר הזוה"ק, ד"מאן דצלי צלותיה, בעי לפרשא מילתא כדקא יאות" (היינו המתפלל צריך לפרש ולפרט את כוונתו בתפילה). ולכן לא היה מספיק לומר "מיד אחי", כיוון שסתם קרובים ג"כ נקראים אחים. לכן אמר יעקב אבינו "מיד עשיו". ויש מוסיפים, שאם היה אומר רק "מיד עשיו", יתכן שעשיו היה משנה את שמו, לכן נקט יעקב אבינו ע"ה גם את הזכרת אחיו וגם את הזכרת עשיו (עיי"ש בזוה"ק שהאריך יותר בכך). וא"כ גם בני"ד יש לפרש את תפילותינו. לכן בס"ד לענ"ד, @56בתפילה להחזרת השבויים, יש לומר "את השבויים היהודים" @55(ולא סתם שבויים, שזה כולל ח"ו גם את חיילי ארגון החמאס השבויים, ימח שמם וזכרם). וכשמתפללים על החיילים, צריך לומר "בכל מקום שהם", ולא רק "מגבול הלבנון", כיוון שישנם חיילי סיירות הנמצאים גם בתוך שטחי סוריה ולבנון. וכן לא מספיק להתפלל לשלומם של החיילים בסתמא, אלא יש להוסיף "החיילים היהודים". ובעצם גם זה לא מספיק, כי חיילים יהודים ישנם בהרבה צבאות בעולם (למשל בצבא גרמניה ישנם כמאתים חיילים יהודים, כפי שסיפר לי הרב של צבא גרמניה). ואם נתפלל להצלחת כל החיילים היהודים שבעולם, הרי זה כולל גם את החיילים היהודים שבצבא רוסיה, וגם בצבא אוקראינה. וזה מסוכן, שלא יהרגו ח"ו אלה את אלה. לכן צריך לפרש בתפילה: "חיילי צבא ההגנה לישראל", או: "החיילים היהודים שבצבא ההגנה לישראל", ואין לחסוך במילים. גם יעקב אבינו, שוודאי לא היה ח"ו פטפטן, בכל אופן הוא דקדק בתפילתו לפרש אותה כיאות, וכנ"ל. וכן מבואר גם ברש"י בבמדבר (פרק כ"א פס' א'). עיי"ש. וכן צריכים לנהוג גם אנו. ושה' ישמע את תפילותנו, למען שמו באהבה.


[44]

מד. עפ"י החלטות הרה"ר [ס' היוצו"ר (דש"נ ודשנ"א), שדילגו על אמירת מזמור זה. וכ"כ בסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל [בס' היוצו"ר (דשצ"א סק"ח)]. וכ"כ בסידור הגרמ"צ נריה זצ"ל (עמ' 143). וכ"כ באהל"ה (עמ' 60).


[45]

מה. דהא אין אומרים אותו בימים שא"א תחנון. כמבואר בפוס'.


[46]

מו. ככתוב בסידורים. ויש הנוהגים לומר עוד תפילות ושירי הודאה לה' [סידור הגרמצ"נ זצ"ל (עמ' 172 ואילך)].


[47]

מז. תקנות הרה"ר בשנים תשי"א ותשי"ד [ס' היוצו"ר (דש"נ ושנ"ב)]. וסדר התפילה לגרש"ג זצ"ל [ס' היוצו"ר (דשצ"א סק"ט)]. סידור הגרמצ"נ זצ"ל.


[48]

מח. סדר התפילה לגרש"ג זצ"ל (שם).


[49]

מט. כך יש נוהגים. ויש נוהגים לערוך סעודת מצוה חגיגית גם ביום [עפ"י תקנות הרה"ר. הב"ד בס' היוצו"ר (דשנ"ב)]. וע"ע בס' הנ"ל (דשצ"א סק"י) שהגרש"ג זצ"ל כ' לעשות קידושא רבא.


[50]

נ. עיי"ש אי בכלל קורין בתורה, האם מברכים על קריה"ת וההפטרה, ועוד.


[51]

נא. תקנת הרה"ר בשנת תשי"ד [ס' היוצו"ר (דשנ"ב)].


[52]

נב. כשאר תפילות היום. כי יום זה יום טוב הוא לעם ישראל.