נספח ב: מכתב לגר"ש מן ההר זצ"ל ולגר"ד ליאור שליט"א

מכתב ששלחנו לרבנים הגאונים

הג"ר שלמה מן-ההר זצ"ל, רבה של שכונת בית וגן, פעיה"ק ירושת"ו

הג"ר דב ליאור שליט"א, רבה של קרית ארבע ת"ו וראש ישיבת ההסדר שם

כיון שעוסק אני בכתיבת הלכות המועדים, וכבר זכיתי לפרסם את מכתבי כת"ר שליט"א בספרים "מקראי קודש" הלכות ליל הסדר והלכות פורים, רציתי לשאול את כת"ר גם בענין יום הכיפורים:

חיילים שצריכים ביום הכיפורים לצאת לפעילות מבצעית, כגון פטרול בקו הגבול, או סיור בשטחים המשוחררים (יהודה, שומרון וחבל עזה) בהם ישנה אוכלוסיה ערבית עוינת (ובתקוה שלא יהיה שם גם צבא המורכב מחיילים "פלסטינים", ח"ו). כיון שמשך פעילותם של חיילי צה"ל אלה עתיד להמשך עד השעות המאוחרות של היום ביוה"כ, עלולה התענית להחלישם ולגרום להם שלא ימלאו את תפקידם בצורה הטובה ביותר.

א. האם חיילים אלה מותרים לאכול או לשתות, או שניהם, ביוה"כ.

ב. האם מותרים וצריכים הם לאכול ולשתות בשיעורים (וכמש"כ בשו"ע סי' תרי"ז ותרי"ח ובנו"כ שם).

ג. מהם שיעורי האכילה והשתיה לפי דעת כת"ר.

ד. האם במקרה שמותר הדבר, עדיף שיתחילו לאכול ולשתות כבר מהלילה או מהבוקר בשיעורים (וכמש"כ האג"מ האו"ח ח"ד, בספר קול סופר, ובספר שמירת שבת כהלכתה פל"ט הערה ס"ט), או שינסו להתענות כפי יכולתם, ורק אם יגיעו למצב של הכרח באכילה או בשתיה, יאכלו וישתו אף יותר מהשיעור (וכמש"כ בספר תורת היולדת פרק נ' הערות י"ד וט"ו, ופרק נ"א הערה ז'. והסביר את דברי הר"ן שעדיף לשחוט בשבת ולא להאכיל את החולה נבלה, משום דהרבה לאוין חמורים טפי מעבירה אחת של סקילה. וראה עוד העמק דבר לבמדבר פי"ז פס' י"ב, שד"ח מע' יו"כ סי' א' סק"י, ובה"ל סי' שד"מ ד"ה "מצומצמת").

ה. מה הדין לגבי חיילים שהם רק בכוננות לפעילות מבצעית, שכרגע אינם עושים שום פעילות, ורק יתכן שיקראו לפעילות בשל ארוע חבלני וכדו'. וכן הדין לגבי חיילי האויר והים.

ו. האם חייל שיוצא לפעילות מבצעית (כסיור, מארב וכדו') צריך לכתחילה לנסות ולמצוא נעלים שאינן מעור (כנעלים הצבאיות שלנו), או שכיון שהנעלים הצבאיות הינן הנעלים הטובות ביותר לדברים מעין אלה (ולכן עשו אותן כך לשימוש החיילים במשך כל ימות השנה), הרי שרשאים ואף צריכים החיילים לנועלן בזמן פעילותם המבצעית, גם אם יש באפשרותם ללכת בנעלים אחרות קצת פחות טובות.

ז. האם היתרי האכילה, השתיה ונעילת הסנדל הנ"ל אמורים גם לגבי חיילי המוצבים בבקעה, באזור אילת ושאר האיזורים החמים (בעיקר אמור הדבר לגבי שתיה).

ח. האם ההיתרים הנ"ל (בעיקר אכילה ושתיה) אמורים גם לרופאים צבאיים וחובשים הנמצאים בכוננות, ושהתענית עלולה לפגום בתפקודם בהצלת נפשות, כגון טיפול בפצועים, ניתוח וכדו'.

ט. כללית - מהו הגדר ההלכתי: מתי חייל מותר וצריך לאכול או לשתות ביוה"כ.

י. ועוד בענין יוה"כ, רציתי לשאול את כת"ר שליט"א על מה שכתבו הפוסקים (שו"ע סי' תרי"א ס"ב) שאף שמעיקר הדין מותר לקנוב ירק ביוה"כ מזמן מנחה קטנה ואילך, אך בדורות אלה אסרוהו. האם בימינו יש להקל בזה בצה"ל על מנת שהחיילים יוכלו לאכול מיד במוצאי יוה"כ, ולא יצטרכו להמתין זמן רב עד שיספיקו להכין אוכל ליחידה שלמה, ולעיתים למאות חיילים. וכן להקל כשיש חיילים הצריכים לצאת לפעילות מבצעית מיד במוצאי הצום.

יא. והאם היתר זה כולל חיתוך ירקות לסלטים, קילוף ירקות לבישול (שהמ"ב בבה"ל סי' תרי"א ד"ה "לקנב" מתיר לקנב בזמן ההיתר אף ירקות שאינם נאכלים חיים), וכן אפילו רחיצת הסירים לצורך הבישול במוצאי יוה"כ.

אודה לכת"ר שליט"א אם יועיל להקדיש לי מזמנו היקר ולענות על השאלות הללו, כיון שמעונין אני לפרסם דעתו.

בברכת העם, התורה והארץ

משה הררי

ישיבת מרכז הרב

פעיה"ק ירושת"ו