הלכות ארבעת המינים

"ולקחתם לכם... פרי עץ הדר כפֹת תמרים וענף עץ עבֹת וערבי נחל"

שער א: מדיני ארבעת המינים – פתיחה כללית

הקדמה

ישראל קדושים הם ומהדרים במצוות. ובמיוחד מהדרים הם במצוות נטילת ארבעת המינים, שההידור נרמז בה, וכמו שכתוב לגבי האתרוג, "פרי עץ הדר". ולמדו חכמינו זכרונם לברכה שכן הדין אף לגבי שאר המינים [תמונה 1].

ובאמת זכתה מצוות נטילת ארבעת המינים בחג הסוכות, ונתחבבה מאוד על ישראל, המקיימים אותה בהידור. הן היותר חרדים לדבר ה', והן שאר העם. הן התלמידי חכמים והן האנשים הפשוטים, כולם אינם חוסכים מאמץ להשגת ארבעת המינים כשרים, מהודרים ונאים. מפזרים את ממונם, ואינם חוששים מהקושי הכספי הכרוך בכך, ובלבד שיהיו להם, ועל פי רוב גם לבניהם, ארבעת המינים לנטילה בעת הברכה, בהלל ובהקפות. ועתה נחל בעזרת ה' יתברך בפירוט הלכות ארבעת המינים, בתפילה שנזכה לכוון לאמיתה של תורה, ולבאר את הדברים באופן בהיר ונאות.

ועוד יש להדגיש, שדיני ארבעת המינים מתחלקים לשני נושאים עיקריים: דיני כשרות כל אחד מארבעת המינים, ודיני מצוות נטילת ארבעת המינים, הכולל דיני מי חייב בה, מי רשאי למוכרם, אופן הנטילה, זמן קיום המצווה, חיוב הבעלות עליהם (ביום הראשון של החג ובשאר הימים), ושאר ההלכות הקשורות לכך, כשמצווה זו מצטרפת לשאר מצוות חג הסוכות [תמונה 2].

פרק א: פתיחה כללית לדיני ארבעת המינים

א. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פס' מ'): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים וענף עץ עבֹת וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים". וקיבלו רבותינו זכרונם לברכה מהדורות שלפניהם, דור אחר דור, שפירוש המינים הללו וזיהויים הינו כך: "פרי עץ הדר" הכוונה לאתרוג [שהוא דר ונמצא על העץ משנה לשנה, במשך כמה שנים]. "כפות תמרים" הכוונה ללולב, "ענף עץ עבֹת" הכוונה להדס שעליו מחפים ומכסים את עצו וגזעו. ו"ערבי נחל" הכוונה לערבות.

ב. לכתחילה יש ליטול אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות, וכן המנהג [א, ב; ז, א; יא, נב-נד].

ג. כיוון שדיני כשרות ארבעת המינים הינם רבים ומסועפים, לכן מי שיכול ללומדם אכן ילמדם, ומי שאינו יכול ללומדם ואינו בקי בהלכות אלה, עליו ללכת לשאול את מי שבקי בהלכות אלה לגבי כשרות ארבעת המינים שלו [וזאת משתי סיבות: א. כדי שלא יפסיד את המצווה כל החג. ב. שלא יברך ברכות לבטלה. כמבואר בספר מקראי קודש, הלכות ארבעת המינים, פרק א' סעי' ו'].

ד. חיוב נטילת ארבעת המינים מן התורה הינו במשך כל שבעת ימי החג, כשנוטלים אותם בבית המקדש (ויש אומרים שכך הדין אף בכל ירושלים המקודשת). ואילו בשאר המקומות החיוב מהתורה ליטלם הינו רק ביום טוב הראשון של החג. אלא שחכמינו זכרונם לברכה תיקנו, שלאחר שחרב בית המקדש יש ליטול את ארבעת המינים בכל ימי החג בכל מקום ומקום, אף שלא בבית המקדש [א, ד].

ה. הקונה את ארבעת המינים צריך להזהר מאוד בעת הקניה שלא לפגום את ארבעת המינים של המוכר או של קונה אחר [י, מג. וראה בס"ד בהרחבה על כך לקמן (פי"ג סעיפים כ"ז, כ"ח)].

ו. יש לקנות את ארבעת המינים מאדם ירא שמים, נאמן, ובר דעת. וכן יש להמנע מלקנותם מילד קטן שעדיין אינו חייב במצוות [ה, ח, (לב;) י, י, כג, נג. וראה בס"ד בהרחבה על כך לקמן (פי"ג סעיפים א', ה', י"ד וט"ו)].

ז. חובה ליטול את ארבעת המינים כשהינם כשרים להלכה. ומכל מקום ראוי להדר ולקחת ארבעת המינים שהם גם מהודרים ונאים [א, ה. ראה בספר מקראי קודש (פרק א' הערה כ'), ולקמן (פי"ג סעיף כ"ד)].

ח. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "הידור מצווה עד שליש במצווה". ונחלקו הדעות בפירוש הדבר: יש אומרים שהכוונה שאם אדם קנה את אחד (או יותר) מארבעת המינים בגודל כזה שיש חשש שבמשך החג יתקטן ויפסל, הרי שמצווה עליו להוסיף במחיר עד שליש יותר מזה הקטן ולהחליפו באחר גדול יותר. ויש מפרשים שהכוונה שאם מצא את אחד מארבעת המינים (או יותר) יותר מהודר ונאה ממה שיש לו, אף ששניהם גדולים מהשיעור המצומצם, בכל אופן מצווה להחליפו במהודר יותר [י, נה- סא. וכדלקמן בס"ד (פי"ג סעיף כ"ה)].

ט. אם לגבי אחד (או יותר) מארבעת המינים ישנה מחלוקת בין גדולי הפוסקים אם הינו כשר, אף שנפסק להלכה שהינו כשר, בכל אופן צריך להוסיף לפחות תוספת שליש ממחירו כדי לקנות אחר שאין ספקות לגבי כשרותו [י, סב. וכדלקמן בס"ד (פי"ג סעיף כ"ו)].

פרק ב: פתיחה להלכות כשרות ארבעת המינים

א. רבים הם דיני כשרות ארבעת המינים. דינים אלה כוללים: 1) מהותו של אותו המין וזיהויו האמיתי. 2) גודלו. 3) שלמותו [תמונה 3]. 4) צורתו החיצונית (כגון אתרוג עגול ככדור- שפסול). 5) צבעו. 6) התייבשותו. 7) כתמים שעליו. 8) הבעלות עליו. 9) האם נאסר חס ושלום משום איסור עבודה זרה וכדומה. 10) האם יש הבדל בין דיני כשרות המינים ביום הראשון של החג, לבין דיניהם בשאר ימי החג [א, ג].

ב. הפסולים העיקריים: פסולי ארבעת המינים מתחלקים לארבעה סוגים עיקריים:

1) פסול משום שאין זה המין האמיתי המוזכר בתורה [כגון אתרוג מורכב (כבתמונה 4), או הדס "שוטה" - שאינו משולש]. ופסול זה הינו כל ימי החג. 2) פסול משום שאינו הדר. לספרדים פסול זה הינו רק ביום טוב הראשון, ולאשכנזים פסולו כל ימי החג. 3) פסול משום שאינו לקיחה תמה (שיש אומרים שזה הפסול של אתרוג שחסר בחלקו). פסול זה הינו רק ביום טוב הראשון, אך אינו פוסל בחול המועד. 4) פסול מחמת שאין בו השיעור הדרוש, ופסולו בכל ימי החג [ו, ב. ועוד].

פרק ג: הלכות כשרות הלולב

א. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פס' מ'): "ולקחתם לכם ביום הראשון... כפֹת תמרים... ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים". וקיבלו רבותינו זכרונם לברכה במסורת מהדורות שלפניהם, דור אחר דור, שהכוונה ללולב [ב, א תמונה 5].

ב. ככל שאר שלושת המינים האחרים, גם הלולב צריך להיות "הדר". דבר זה מתבטא לדעת כמה פוסקים בשבעה דברים שיש להמנע מהם:

1) שלא יהא יבש. 2) שלא נקטם ראשו. 3) שלא נפרצו או נפרדו עליו [כבשו"ע (תרמ"ה, א, ב). וזה דבר שאינו מצוי]. 4) שלא יהא עקום בגופו [תמונה 6]. 5) שלא יהא כפוף בראשו. 6) שלא יהיו קוצים בשדרתו (קווץ) ושלא התכווץ ונצמת (כווץ). 7) ששדרתו לא תהא גלויה אפילו בחלקה, אלא צריך שראש העלה יגיע לתחתית העלה שמעליו, והעלים יכסו את שדרתו (לא כ"ציני הר הברזל," כלשון הגמרא). כמו כן צריך שיהא זה מסוגי הלולבים הכשרים (למשל שיש אומרים שלולב קנרי הינו פסול), וגם שיהא בו שיעור של לולב [ב, ג]. וכמו שבס"ד יבוארו הדברים בהמשך פרקנו.

פרטי הלכות כשרות הלולב

ג. כדי לבדוק את כשרות הלולב יש לבודקו בשלושה מקומות: בשדרה, בכלל העלים, ולאשכנזים יש לבודקו בפרט בעלים העליונים [ב, ד; ובתמונה 7].

מהות הלולב

ד. יש לוודא שהלולב צמח בעץ דקל מזן הכשר לנטילה. לכן עדיף לא לקחת לולב מדקל קנרי (הגדל בעיקר בגינות). וכיום רוב ככל הלולבים הנמכרים הינם מזנים כשרים [ב, ב].

צורתו

ה. לכתחילה צריך הלולב להיות ישר לגמרי, בשדרתו ובעליו, הן לפניו והן לאחריו [תמונה 8]. ואם הינו עקום מעט הריהו כשר. ורק אם הינו עקום כמגל בשדרתו [כבתמונה 6] לכיוון צדדיו או פניו, והיינו לצד המרוחק מאיתנו בעת הנטילה [כבתמונה 9] הריהו פסול. ואם הינו עקום יותר בשדרתו (כגיבן או זקן, שראשם כפוף), לכל צד שהוא [כבתמונה 10], הריהו פסול [ב, ו - ח]. ומי שיודע היטב ליישר לולבים, ומומחה בכך, יכול לקנותם וליישרם. וראה עוד בסעיף הבא.

עלים כפופים

ו. אף על פי שלולב כפוף מאוד הריהו פסול, אין זה אלא בשדרתו. אך אם רק עליו כפופים בראשם, ואפילו כל ראשי עליו כפופים מאוד כלפי מטה [כבתמונה 11], הריהו כשר. והאשכנזים מחמירים לכתחילה אם רוב העלים כפופים בראשיהם, אף אם העלה האמצעי אינו כפוף [ב, מז]. ואם רק התיומת (שפירושה מבואר בסעיף הבא) כפופה בקצה העליון, ללא שאר העלים [כבתמונה 12], הלולב כשר [ב, מח].

התיומת

ז. עלי הלולב דבוקים בגבם כתאומים, וגב זה נקרא תיומת [כבתמונה 13]. נפתחה התיומת של הלולב [כבתמונה 14] הריהו פסול. לספרדים פסול רק אם נפתחה התיומת ברובה [כבתמונה 15], וברוב העלים (וזה אינו מצוי כלל), ולאשכנזים אף אם נפתחה התיומת בעלה האמצעי וברובו, הריהו פסול [ב, יג - טז]. לגבי שעת הדחק, ולגבי לולב עם שתי תיומות, ולגבי תיומת אחת שעלה אחד בה צר מחבירו, יש לשאול שאלת חכם, או ראה במקראי קודש [ב, יז, יח, (נג)].

ח. לולב שנפתחה בו התיומת הינו כשר בחול המועד [ב, יט].

הֵיְמֵנק

ט. אם נסדק הלולב כֵהיְמֵנק [היינו שישנו סדק וחלל בין שני חלקי העלה העליון, ושני ראשי העלה נראים כשני עלים נפרדים, כמזלג. כבתמונה 16] אזי הלולב פסול. לאשכנזים הדין כן אף כשמדובר רק בעלה האמצעי, ואילו לספרדים הלולב פסול רק כשרוב העלים פתוחים כהימנק [ב, כב - כה]. ובימי חול המועד לולב כזה כשר [ב, כז].

שיעור הלולב

י. שיעור הלולב הינו לפחות 33 ס"מ. ויש מהאשכנזים המחמירים שיהא לפחות כ - 39 ס"מ. ובשעת הדחק, וכן בדיעבד, שיעורו לפחות 27 ס"מ, ויש מהאשכנזים המחמירים שיהא אז לפחות כ - 33 ס"מ. וכל השיעורים הללו נמדדים באורך השדרה בלבד, ללא העלים הגבוהים ממנה [כבתמונה 17]. ומן הראוי לקחת לולב בשיעור גדול משיעורים אלה [ב, כח, כט]. ויש מחמירים שאין מצטרף לשיעור השדרה החלק התחתון שאין בו עלים [ב, ל].

יא. יש להקפיד ששדרת הלולב תהיה ארוכה דיה כדי שהיא תהיה גבוהה מהקצה העליון של ההדסים והערבות לפחות שמונה ס"מ. ויש מהאשכנזים המחמירים שתהא גבוהה לפחות עשרה ס"מ [ב, לא. וכבתמונה 18 וראה עוד כאן תמונות 19,20].

יב. אין הגבלה לשיעור הלולב באורכו. ויש הסוברים שלולב ארוך נחשב דווקא הידור [ב, לב. ותמונה 21].

ה"קֹורא"

יג. דין הקֹורא (הקליפה החומה) שבלולב [כבתמונה 22]: הספרדים מעדיפים לולב עם קֹורא, ואילו האשכנזים מעדיפים לולב ללא קֹורא. אך גם לאשכנזים לולב עם קורא הינו כשר, וגם לספרדים לולב ללא קורא הינו כשר [ב, לד - לז].

לולב יבש

יד. לולב יבש, פסול. והוא נחשב כיבש רק אם השתנה צבעו ללבן, ולא נשאר בו צבע ירקרק. ומכל מקום לאשכנזים בשעת הדחק, כשאין לולב אחר באותו מקום, ניתן להקל שהלולב נפסל רק אם התייבש באופן שהוא נפרך על ידי הציפורן (ואין זה מצוי). היובש בלולב נמדד לפי שדרתו או רוב עליו [כבתמונה 23], ולאשכנזים הלולב נפסל אף אם התייבש העלה האמצעי לבדו [ב, לח - מ].

טו. אם נשרפו קצוות עלי הלולב מהשמש והפכו לחומים או לאדומים [כבתמונה 24], לדעת רוב הפוסקים הלולב נשאר כשר [ב, מא].

לולב שנקטם ראשו

טז. אם נקטם ראש הלולב, הריהו פסול. לספרדים הכוונה שנקטמו רוב עליו העליונים, ולאשכנזים הכוונה אף כשנקטם העלה האמצעי לבדו. ואם נקטם הקצה הדק "השרוף" היוצא מראשי העלים [כבתמונה 25], לדעת רוב הפוסקים אין הלולב נפסל בשל כך. ויש מחמירים ופוסלים אותו בשל כך [ב, מג - מה].

לספרדים כל דין קטום הינו רק ביום טוב הראשון. ולאשכנזים דין זה חל כל ימי החג, אך בשעת הדחק גם הם מקילים בכך [ב, מג - מה].

קמטים בראשי עליו

יז. לולב שבראשי עליו ישנם קמטים כזיגזג [כבתמונה 26], מקובל היום להכשירו [ב, מט]. ומכל מקום יש להזהר בלולבים כאלה שלא יפסלו מחמת פתיחת התיומת או מחמת הימנק (כנ"ל בסעיפים ז, ט).

פרק ד: הלכות כשרות האתרוג

פתיחה

א. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג, פס' מ'): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר... ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים". וקבלו רבותינו זכרונם לברכה במסורת מהדורות שלפניהם, דור אחר דור, שפירוש "פרי עץ הדר" הכוונה לאתרוג [ה, א].

ב. רבים הם דיני כשרות האתרוג, והם מתחלקים לארבעה נושאים ראשיים, ומהם לנושאים משניים [תמונה 27]. הנושאים הראשיים הם: 1) פסול מחמת מהותו, שאינו ממין האתרוג שיש לו סימני אתרוג [כבתמונה 28] אלא הינו לימון וכדומה (כנ"ל בפרק ב' סעיף ב'). 2) פסול מחמת שאינו "הדר" [כגון שיש בו שינוי מראה, כבתמונה 29]. 3) שאין מתקיימת בנטילתו "לקיחה תמה", וכגון שאינו שלם. 4) פסול מחמת גודלו הקטן, והיינו שנפחו פחות מ"כביצה", שהוא חמישים ושמונה סמ"ק [ה, עא]. וכמו שבס"ד יפורטו הדברים בהמשך פרקנו.

פרטי הלכות כשרות האתרוג

ג. ככלל, בתחילת בדיקת האתרוג כדאי להסתכל על חוטמו של האתרוג, שאין בו שינויי מראה, ולאחר מכן לעיין בשאר האתרוג.

מבנה האתרוג

ד. מבנהו מבחינה חיצונית (מלמטה למעלה):

1) העוקץ - הענף המחבר את האתרוג לעץ.

2) שקע העוקץ - הגומה בגוף האתרוג שבה שקוע העוקץ.

3) גוף האתרוג - מלא בליטות.

4) החוטם - המקום בגוף האתרוג שבו הוא מתקצר לכיוון ראשו.

5) הפיטמה - בליטה קטנה הבולטת בראש החוטם.

6) השושנתא - כעין שושנה מעל הפיטמה.

[ה, ד - ו. וראה בתמונה 30].

אתרוג שהינו מורכב ואסור בהנאה

ה. חובה לוודא שהאתרוג אינו מורכב [ה, ט], ושאין בו איסור הנאה, הכולל איסור אכילה. והיינו שאין בו איסור ערלה, טבל (והיינו לוודא שהופרשו תרומות ומעשרות, אך כמובן שאין מפרישים ממנו עצמו, כי אז הוא לא יהא שלם. אלא מפרישים מאתרוג אחר עבורו). ואין בו איסור מחמת שביעית [ה, יא]. ולכן צריך לקנות אתרוג שיש לו השגחה על דברים אלה. ודברים אלה אמורים לכל ימי החג [ה, י, יב].

הדר

ו. צריך שהאתרוג יהא "הדר". והיינו ללא שינויי מראה, שינויי צורה ופסול יבש [ה, יז-לב], וכמבואר לקמן. לספרדים דין זה אמור רק לגבי היום טוב הראשון, ואילו לאשכנזים הדבר אמור לכל ימי החג [ה, טו]. וברור שישנה מעלה שהאתרוג יראה יפה.

שינויי מראה באתרוג

ז. האתרוג פסול כשיש בו שינויי מראה. ודבר זה תלוי בארבעה דברים:

1) באיזה צבע שינוי המראה.

2) כמה שינויי מראה ישנם.

3) מהו גודלם.

4) מהו מיקומם באתרוג [ה, יז].

ח. שינוי מראה – הצבעים הפוסלים: שינוי מראה בצבע שחור פוסל את האתרוג [כבתמונה 31]. וכן צבע לבן, וצבע ירוק כהה מאוד, כשאינו חוזר לצבע אתרוג רגיל [ה, יט, כ].

ט. ישנם צבעים שאינם פוסלים את האתרוג, והם: צבע חום שאינו קרוב לשחור, צבע בז' [תמונה 32], כתם צהוב, כנימה חומה, כתם חום מחמת מכה [תמונה 33], כתם בצבע בז' שנעשה על ידי עלים (בלעטלך, ובפרט אם אינו בולט הרבה; תמונה 34), וכן יבלת [תמונה 35. ה, כא].

י. וישנם צבעים הנתונים למחלוקת אם הינם פוסלים את האתרוג, ואלו הם: כתם בצבע אדום [תמונה 36], כתם שנעשה על ידי משמוש מרובה בידיים [תמונה 37], וכן כתמים מרובים של צבעים שאינם פוסלים מחמת עצמם את האתרוג אך בשל מציאות זו האתרוג נראה כמנומר [תמונה 38: ה, כב].

יא. שינויי מראה הפוסלים – גודלם: שינוי מראה ברוב שטח האתרוג, אפילו שינוי מראה אחד, פוסל את האתרוג [ראה תמונה 39; ה, כה].

יב. שינויי מראה הפוסלים – מיקומם: שינוי מראה בחוטמו של האתרוג (כנ"ל בתמונה 39), אפילו בודד וקטן מאוד (אך שנראה בראיה רגילה), פוסל את האתרוג [ה, ה, כו].

יג. שינויי מראה הפוסלים – מספרם. כאשר הכתם (שינוי המראה) אינו בחוטמו של האתרוג וגם אינו ברובו של האתרוג, הריהו פוסל רק אם ישנם לפחות שלושה כתמים: למנהג הספרדים בכל מקום שהוא באתרוג כתמים אלה פוסלים אותו. ולאשכנזים האתרוג פסול רק אם הם מתפרסים על רוב היקף האתרוג, באורכו או ברוחבו, והיינו שמכל כיוון שאדם מסתכל על האתרוג הוא יראה שינוי מראה [כבתמונה 40]. וזה יתכן אף בשני שינויי מראה רחבים מעט. ויש מהאשכנזים המקילים ופוסלים את האתרוג רק כשהחיבור הדמיוני שבין הכתמים מתפרס על פני רוב שטח האתרוג [כנ"ל בתמונה 39]. ודעת רוב הפוסקים כדעה הראשונה [ה, כז].

יד. אם ישנם יותר משלושה כתמים, אך לא בחוטמו ולא מתפרסים על רובו, לספרדים האתרוג פסול, ולאשכנזים טוב לכתחילה להחמיר בדבר. ודבר זה אמור רק לגבי היום טוב הראשון [ה, כח].

טו. אופן הבדיקה אם ישנם שינויי מראה, כתם או נקודה, נעשה בראיה רגילה, ללא צורך בזכוכית מגדלת, וללא צורך לקרבם מאוד לעיניו. ויש שהחמירו לבודקו בהסתכלות מקרוב [ה, לא].

לקיחה תמה

טז. ארבעת המינים צריכים להיות תמימים ושלמים. לכן צריך שהאתרוג לא יהיה חסר, שלא יהא בו נקב, לא יהיה נימוח, או נסדק, או שנקלפה קליפתו, ושלא ינטל עוקצו ולא פיטמתו, וכדלקמן [ה, לד - ע].

יז. החיוב של לקיחה תמה הנזכר לעיל, הינו רק ביום טוב הראשון, אך בשאר ימי החג ניתן ליטול אתרוג שכזה בברכה [ה, לו].

אתרוג חסר

יח. אתרוג שנחסר מגופו שיעור מועט (ולא מדובר בנקב), הריהו פסול. ותלוי מהו שיעור החיסרון והיכן הוא [ה, לז]. אם החסרון הינו רק בקליפה החיצונית [הדקה מאוד והשקופה; כבתמונה 41], האתרוג כשר אף אם התקלפה כל קליפה זו. ואם נחסר גם בקליפתו האמצעית [הירוקה או הצהובה, בעלת "עיניים קטנות"; כבתמונה 42] אפילו בשיעור מועט, פסול [ה, לח, לט, (קה - קח)]. ויש פוסלים את האתרוג רק אם יש חסרון גם בקליפה היותר פנימית - הלבנה [ה, (קו) כבתמונה 43].

יט. אתרוג שבו חיסרון, כשר בימי חול המועד, בתנאי שישאר רובו ויהיה בו השיעור ההכרחי [ה, מב].

אתרוג עם נקב ללא חסרון

כ. לכתחילה יש לקנות וליטול אתרוג ללא נקבים. וכשיש נקב ללא חסרון באתרוג (כגון שנתחב קוץ באתרוג והוציאוהו), האתרוג פסול בשני המיקרים הבאים: אם הנקב מגיע עד חדרי הזרע של האתרוג, אף שכמעט אינו רחב. וכן אם רוחבו כ 2.3 ס"מ (ויש אומרים 1.9 ס"מ), אף שאינו מגיע לחדרי הזרע [ה, מה, מו].

כא. אתרוג שבעודו על העץ נעשו בו נקבים שיש בהם חיסרון, אם נקרם עליו עור ובשר, כשר.

ואם לאו – פסול [ה, מז. וראה בתמונה 44].

כב. אתרוג שאין לו פיטם (כנ"ל בתמונה 30 שבסעיף ד), ובמקום הפיטם יש לו נקב המגיע לחדרי הזרע [תמונה 45], הריהו פסול. ויש מכשירים [ה, מח].

אתרוג שניטלה פיטמתו או שושנתו

כג. אם נפל כל הפיטם [תמונה 46] ולכן נעשתה גומא בגוף האתרוג, פסול. ואם ניטל רק חלק מהפיטם באופן שאין הפיטם בולט מעל האתרוג, אך גם לא נוצרה גומה בגוף האתרוג, לספרדים האתרוג פסול, והאשכנזים נחלקו לגבי כשרותו, ולכתחילה יחמירו גם הם בכך. ואם נשבר או ניטל רק חלק מהפיטם אך נשאר חלקו בולט מעל האתרוג, הריהו כשר, וטוב ליטול אחר טוב ממנו [ה, נד – נו]. בשעת הדחק, כשאין אתרוג אחר בכל האזור, אזי רשאי ליטול אתרוג אף ללא פיטם, אך הספרדים לא יברכו עליו [ה, ס].

ובימי חול המועד ניתן ליטול אתרוג שנפלה פיטמתו, אך חלק מהאשכנזים לא מברכים עליו במקרה זה [ה, סא].

כד. אתרוג שלא היה לו פיטם מעולם, או שהפיטם נפל בעוד האתרוג על העץ, הריהו כשר. ויש המכשירים אותו רק אם הפיטם נפל בתחילת גידולו על העץ [ה, נח].

כה. ישנם אתרוגים שהפיטם שלהם אינו קשה כעץ אלא הוא המשך החוטם [תמונה 47]. לדעת פוסקים רבים דין פיטם זה כדין חוטם האתרוג, שאם נפל מקצתו, או שיש בו שינוי מראה, הרי הוא פסול [ה, נט].

כו. ואם נפלה רק השושנתא [שזו כעין שושנה מעל הפיטם (כבתמונה 48, ולעיל תמונה 30 שבסעיף ד בפרקנו]), האתרוג כשר. ולאשכנזים טוב להחמיר וליטול אתרוג עם שושנתא, אך בתנאי שלא יהא פחות מהודר מהראשון [ה, נז].

ניטל העוקץ

כז. ביום טוב הראשון של החג, אם ניטל העוקץ [הענף הקטן המחבר את האתרוג לעץ, כבתמונה 49]. אם בשל כך נעשתה גומה באתרוג [כבתמונה 50] הריהו פסול. ואם גומה זו עדיין מכוסה בשכבה כל שהיא מהעוקץ, באופן שלא נראה בשר האתרוג (שאין חסרון בגופו), האתרוג כשר [ה, סג - סד]. ומכל מקום בימי חול המועד רשאים ליטול אתרוג שניטל ממנו העוקץ, הגם שנעשתה גומה בשל כך, ואף לברך עליו [ה, סו].

אתרוג שנימוח

כח. אם נימוח כל בשרו מבפנים, אך קליפתו החיצונית וחדרי הזרע קיימים, יש מחלוקת לגבי כשרותו. לכן לכתחילה אין ליטלו, ובשעת הדחק כשאין אתרוג אחר, יטלנו בברכה [ה, סח].

אתרוג שנסדק

כט. לכתחילה אין ליטול למצווה זו אתרוג שנסדק, כיוון שאתרוג שנסדק, אף שאין בו חיסרון הריהו פסול. וזאת רק אם נסדק לפחות ברוב עובי קליפתו הפנימית [תמונה 51]. לספרדים פסול הוא רק אם נסדק לכל אורכו [תמונה 52], ולאשכנזים פסול אף אם נסדק ברוב אורכו [תמונה 53; ה, סט, ע].

גודל האתרוג

ל. שיעורו הקטן ביותר הינו כנפח ביצה בינונית בת ימינו [תמונה 54] שהיא 58 סמ"ק (ויש מהאשכנזים המחמירים שיהא 100 סמ"ק). ואם הצטמק והתקטן מהשיעור, פסול (ויש לשים לב לכך ב"אתרוגי מים" המצטמקים הרבה בחג). ולשיעור הגדול אין קיצבה [תמונה 55] וכשר ככל שיהיה. וכל זה אמור לכל ימי החג [ה, עא, עה]. יצויין שאתרוגים הקטנים מהשיעור בדרך כלל אינם מגיעים לשווקים.

פרק ה: הלכות כשרות ההדס

פתיחה

א. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פס' מ:') "ולקחתם לכם ביום הראשון.. וענף עץ עבֹת... ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים". וקיבלו רבותינו זכרונם לברכה במסורת מהדורות שלפניהם, דור אחר דור, שהכוונה הינה להדס, שעליו מחפים ומכסים את גזעו האמצעי [ג, א] [כבתמונה 56].

ב. דיני כשרות ההדס מתחלקים לארבעה נושאים ראשיים, ומהם לנושאים משניים. הנושאים הראשיים של פסולי ההדס הינם: 1) פסול מחמת מהותו של ההדס. שיהא זה צמח ההדס, ולא מין הדומה לו. 2) צריך שיהא "עבות" (והיינו שהעלים שלו צומחים שלושה יחדיו, באותו גובה, והם נקראים "קן"). 3) צריך שיהא "הדר". והיינו שלא יהיה יבש [כבתמונה 57], ושענביו לא יהיו מרובים מהעלים שלו, ושראשו לא יהיה קטום. 4) צריך שיהא לו השיעור ההכרחי. כמו כן צריך ליטול שלושה הדסים, ולא פחות [ג, ב]. וכמו שבס"ד יפורטו הדברים בהמשך פרקנו.

פרטי הלכות כשרות ההדס

ג. הערה חשובה: לפני שנדון לגבי דיני ההדס הרינו מזכירים שבעת הוצאת ההדסים מהקוישיקלך, ובפרט בעת החלפתם באגודה קיימת, יש להזהר מאד שלא יתלשו עלים מההדסים והערבות משלושת הטפחים העליונים. ולכן המחליף הדסים או ערבות באגודה קיימת יתירנה תחילה, ורק לאחר מכן יוציא את הישנים ויאגוד את החדשים.

מהות ההדס

ד. צריך שיהא ההדס דווקא מצמח ההדס, לא דומה לו ולא הדס מורכב [ג, ה]. ורוב ההדסים הנמכרים בשוק הינם ממין כשר (ואותם הגדלים בגינות, יש חשש שהינם מורכבים, או שאינם משולשים).

הדס "עבות"

ה. צריך שההדס יהא "עבות". והיינו שהעלים יכסו את גזעו, ושיהיו העלים משולשים, כדלקמן בסמוך [ג, ו].

ו. כיסוי גזעו - אם מכסים הם את רוב גזעו, כשר, ואם לאו, הרי זו מחלוקת [ג, ז].

עלים משולשים וכשרים

ז. כפי שכתבנו (בסעיף ד'), צריך שהעלים יהיו משולשים. הכוונה שיצאו לפחות שלושה עלים בגובה שווה מכל "קן" (מקום יציאתם). ואם אינם יוצאים בגובה שווה הרי זה "הדס שוטה", ופסול [ג, ח].

ח. מתי נחשב שהעלים יוצאים בגובה שווה, נחלקו בכך הפוסקים: יש אומרים שההדס נחשב משולש רק אם יש קו אופקי (כעין "חוט מקיף") הנפגש בכל תחילת שלושת השורשים [בסיס העוקץ, כבתמונה 58] של שלושת העלים [כבתמונה 59].

יש מקילים ואומרים שמספיק שהחוט המקיף יפגוש את כל שלושת השורשים במקום כלשהו בהם, אף שפוגש חלק בראשם וחלק בתחתיתם [כבתמונה 60].

ויש מקילים יותר, ואומרים שמספיק שבמראית העין נראים שלושת העלים משולשים [ג, ט, י. כבתמונה 61].

ט. עלה קטום. אם נשאר רוב העלה הריהו כשר למנין המשולשים, ואם רובו נקטם, פסול [ג, יא].

י. עלה שיש לו שנים או שלושה חתכים ללא חיסרון, יש מחמירים לפוסלו. והמיקל יש לו על מה לסמוך [ג, יב].

יא. הדס "שוטה" (שאין העלים שלו באותו גובה, וכנ"ל בסעיפים ז' וח'), פסול אף בשעת הדחק, ובכל ימי החג [ג, יד].

אורך ההדס

יב. לכתחילה צריך שיהא ההדס לפחות באורך שלושה טפחים (24.5 ס"מ. ויש מחמירים שהם 30 ס"מ). ומעיקר הדין די באורך 2.5 טפחים (שהם 20.5 ס"מ. ויש מחמירים שהם 24.5 ס"מ). וכן הדין בשעת הדחק, וגם אז מברכים עליו. ושיעורים אלה נמדדים רק בגזע (עץ) ההדס, ללא העלים שמעל גזעו [ג, טו, יז. וכבתמונה 62].

יג. כל פסולי ההדס אמורים רק כשהינם בתוך השיעורים הנ"ל. אך אם הינם למטה בהדס, אינם פוסלים [ג, יח].

יד. אין הגבלה לשיעור הגדול של ההדס, אלא אף שיהא גבוה מאוד, הריהו כשר. ומכל מקום שדרת הלולב חייבת להיות גבוהה מההדס לפחות שמונה ס"מ (ויש אומרים עשרה ס"מ), וראשי הערבות צריכים להיות נמוכים מעט מההדסים [ג, יט; וכנ"ל בתמונה 18 שבפרק ג סעיף יא].

חיפוי ההדס על ידי העלים – שיעורו

טו. רצוי שלכל אורך ההדס, או לפחות לכל אורך שיעורו ההכרחי, יהא ההדס מחופה בעלים משולשים כשרים, כנ"ל. וחובה שרובו יהא מחופה כך [והיינו לסוברים שאורכו צריך להיות 24 ס"מ, צריך שיהא מחופה יותר מ12- ס"מ. ולסוברים שאורכו צריך להיות לפחות 30 ס"מ צריך שיהא מחופה יותר מ -15 ס"מ; ראה בתמונה 63], ואפילו לא בחלקו העליון, ואז גם מברך עליו. ואם אין רוב אורכו ההכרחי מחופה בקינים כשרים, פסול [ג, כ - כב].

טז. כאשר אורך ההדס הינו בשיעור ההכרחי, ולא ארוך יותר, די שרובו מחופה בקינים כשרים אף אם אינם ברציפות, אלא יש ביניהם קינים לא כשרים [ג, כג].

יז. נחלקו הפוסקים כיצד לשער את רוב אורך ההדס שיהא מחופה בקינים כשרים. יש אומרים שיש למדוד זאת לפי מספר הקינים, שרוב הקינים יהיו כשרים, ויש אומרים שנמדד הדבר לפי אורך גזעו, שרובו יהיה מכוסה בקינים כשרים. ונראה שהמנהג הינו להקפיד שרוב אורכו ההכרחי יהיה מכוסה בקינים כשרים [ג, כד].

יח. כאשר ההדס ארוך יותר מהשיעור ההכרחי, אין חובה שיהא רוב אורכו מחופה בקינים כשרים, אלא די שרוב השיעור ההכרחי (כדלעיל בסעיף ט"ו) יהיה מחופה כדבעי [ג, כו. וראה שם בספר בסעיף כ"ז, ולקמן (פ"ו ס"ז) האם ניתן לצרף גם את העלים שתחת השיעור ההכרחי].

יט. קן שהיו בו שלושה עלים משולשים כדין, ונשר אחד מהעלים. לאשכנזים קן זה כשר בשעת הדחק, אך רק כאשר רוב הקינים שבהדס שלמים. ולספרדים זו מחלוקת לגבי קן שנשר ממנו עלה אחד, אם הינו כשר לפחות בשעת הדחק [ג, כה, (סה)].

נקטם ראש ההדס

כ. נקטם ראשו של ההדס, והיינו שנקטם גזעו [תמונה 64], מעיקר הדין הינו כשר. ועדיף ליטול הדס שאינו קטום. ויש מכשירים הדס כזה רק אם הקטימה מכוסה בעלים. ואם נקטמו רק עליו אינו נחשב כקטום [ג, כט - לא].

עלים יבשים, קטנים וענבים

כא. התייבשו עליו [תמונה 65], פסול. והיינו שמרוב יבשותו הינו נפרך בציפורן, וגם שהעלים נעשו ממש לבנים [תמונה 57]. אך אם העלים "נשברים" מרוב יובש כשלוחצים עליהם, ומאידך הינם עדיין ירוקים, כשר. וכן אם העלים רק כמשו ולא התייבשו [תמונה 66], כשר [ג, לב - לד].

כב. עדיף לקצוץ את הענפים הקטנים היוצאים בין קן לקן. ויקצצם לפני החג או בחול המועד, אך לא יקצצם ביום טוב עצמו [ג, לו].

כג. ענבים קטנים שבהדס [תמונה 67], שחורים או אדומים (דבר שכמעט אינו מצוי בשווקים) אם הם מרובים מעלי ההדס, הריהו פסול, ולכן יקצצם לפני החג. ואם לא קצצם לפני החג, ובחג אין לו הדס אחר, יטלנו ביום טוב בלא ברכה, אך לא יקצצם ביום טוב אלא בחול בחול המועד. וענבים ירוקים אינם פוסלים את ההדס [ג, לז].

פרק ו: הלכות כשרות הערבה

פתיחה

א. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פס' מ'): "ולקחתם לכם ביום הראשון.. וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים". וקיבלו רבותינו זכרונם לברכה במסורת מהדורות שלפניהם, דור אחר דור, שהכוונה הינה לערבה [ד, א תמונה 68].

ב. ישנם כמה דינים עיקריים לכשרות הערבה: 1) מהותה. 2) צורתה. 3) אורכה. 4) שיתקיים בה דין "הדר" [לא יבשה, ראשה אינו קטום [כבתמונה 69], שלא נשרו רוב עליה, ושלא נפרצו עליה]. 5) בכל ארבעת המינים יש להקפיד שלא יהיו גזולים. ומצד המציאות כיום יש להקפיד בכך בפרט בערבות [ד, ב]. וכמו שבס"ד יפורטו הדברים בהמשך פרקנו.

מהות הערבה וצורתה

ג. ערבה דומה לצפצפה (שהיא אינה כשרה). ולכן קבעו חכמינו ז"ל שלושה הבדלים ביניהן: 1) עלה הערבה משוך וחד בקצהו (ועלה הצפצפה מסתיים בעיגול). 2) עלה הערבה שפתיו חלקות וישרות (ועלה הצפצפה שפתיו משוננות). 3) קנה הערבה הינו אדום או ירוק, וזה של הצפצפה הינו לבן [ד, ג; וכבתמונה 70].

אורך הערבה

ד. אורך הערבה כאורך ההדס, לגבי השיעור הקצר והארוך ביותר, לכתחילה, בשעת הדחק ובדיעבד (כנ"ל בדיני הדס סעיף י"א). וגם בערבה השיעור נמדד בגבעול האמצעי לבדו, ללא העלים העליונים [ד, ח].

ה. בסדר האגידה של ארבעת המינים צריכים ראשי הערבות להיות נמוכים מעט מראשי ההדסים. ושניהם צריכים להיות נמוכים לפחות טפח (8 ס"מ. ויש אומרים 10ס"מ) מתחת לראש שדרת הלולב [ד, ח; כדלעיל בתמונה 18 שבפרק ג סעיף יא].

עלי הערבה

ו. לכתחילה צריכה הערבה להיות שלמה, ללא נשירת העלים. ולכן כשמחליפים את הערבות באגודה יש להתיר האגודה, כדי שלא יתלשו עלי הערבות וההדסים [ד, י; וכבתמונות 71, 72].

ז. נשרו רוב העלים שבשיעורה ההכרחי העליון [כבתמונה 73], פסולה. ואם הערבה ארוכה יותר מהשיעור ההכרחי, יש מי שמיקל לצרף גם את העלים שמתחת לשיעור ההכרחי [כבתמונה 74], ושאר הפוסקים החמירו בכך. לכן כשאין ערבה אחרת, יטלנה בלי ברכה [ד, יא].

ח. גם בערבה, כבהדס, יש ספק האם הרוב שצריך להיות מחופה הינו לפי אורך הגזע או לפי מספר העלים. וישתדל להחמיר כשתי הדעות [ד, יב].

ט. לכתחילה יש להחמיר ולא ליטול ערבה שרוב עליה מדלדלים ומתכופפים למטה [כבתמונה 75], או שכמעט התנתקו מהגבעול [כבתמונה 76], או שחסר רוב העלה [כבתמונה 77], או שיש חתך ברוב אורך העלה [כבתמונה 78]. אך עלים שיש בהם נקבים וחורים, כשרים הם [ד, יג, יד].

י. ערבה שנשרו עליה באופן שהיא פסולה, וכנ"ל, לאשכנזים הינה פסולה כל ימי החג, וכשאין ערבות אחרות יטלנה בלי ברכה. ולספרדים הינה פסולה רק ביום טוב הראשון, אך בשאר ימי החג רשאי ליטלה בברכה [ד, טו].

יא. ערבה יבשה פסולה. והיינו שכלה כל המראה הירוק שבה [תמונה 79]. אך כמושה [תמונה 80], כשרה. ויבשה פסולה רק אם התייבשו רוב עליה העליונים בשיעור ההכרחי (כנ"ל בסעיף ג'). ואם היא ארוכה יותר מהשיעור ההכרחי, הרי שדין העלים היבשים כדין העלים שנשרו מהערבה, וכנ"ל בסעיף ז' [ד, טז, יח, יט].

יב. לאשכנזים ערבה יבשה פסולה בכל ימי החג (ובמיקרים נדירים, כגון שאין בכל האזור ערבה שאינה יבשה, רשאי ליטלה ואף לברך עליה. אך אין זה שכיח). והספרדים מברכים על ערבה יבשה בימי חול המועד [ד, כא].

יג. יש המהדרים להחליף את הערבות בכל יום מימות החג, כמובא בפוסקים, אך אין זו חובה. וראה לעיל בסעיף ו' [ד, כ; כבתמונות 71, 72].

יד. נקטם ונחתך ראשה של הערבה, והיינו הגבעול שהעלים יוצאים ממנו [תמונה 81], פסולה. ולכן יש המקפידים לקנות ערבה שיש בה לבלוב [תמונה 83], שעל ידי כך ניכר שגבעולה לא נקטם. אך אם נקטם רק העלה העליון, או ענף אחר בערבה, הרי היא כשרה [תמונה 82]. וזמן פסול זה כזמן הפסול של ערבה יבשה, וכנ"ל בסעיף י"א [ד, כב - כה].

טו. ערבה גזולה, פסולה. ולצערנו זו אחת הבעיות הקשות בדיני ערבה, כי לעיתים קוטפים ללא רשות ערבות משטחים השייכים לקרן הקיימת, או רשות עירונית וכדומה. ויש להזהר בכך מאוד [ד, כז]. ואמר לי סוכן וותיק של ארבעת המינים, שאף בערבות עטופות בניילון עם חותמת השגחה עליהן, אין וודאות שאינן גזולות. וידוע שכבר קרו מיקרים שגנבו ערבות שכבר הספיקו לאורזן, ומכרו אותן כך. ולכן ישתדל לקנות ממוכר נאמן היודע את מקור הערבות.

פרק ז: מהלכות כשרות הערבה של הושענא רבה

א. מעיקר הדין מספיק שלערבה של הושענא רבה יהא ענף אחד שבו עלה אחד. אך נהגו לקחת לחבטה זו ערבות נאות עם הרבה עלים. ולפי המקובלים ערבות אלה צריכות להיות כשרות כדין הערבות שנוטלים עם הלולב.

ב. נהגו לקחת חמישה ענפי ערבה לצורך החבטה. אך מעיקר הדין די בערבה אחת, וכנ"ל.

ג. דין ערבות אלה שווה לדין הערבות שבלולב לענין שיעור אורכן, ושלא תהיינה יבשות, גזולות, קטומות, וכדומה. ורק לענין מספר העלים יש שהקלו בהן [כל זה ד, סד].

פרק ח: הלכות כלליות לגבי כשרות ארבעת המינים

פתיחה

א. עד עתה ראינו מהם הפסולים בכל מין מארבעת המינים, ועתה ננסה לסדר את הפסולים מבחינת ימי החג. והיינו אלו פסולים פוסלים רק ביום טוב הראשון, ואלו מהם פוסלים בכל ימי החג. וכן באלו פסולים ניתן להקל בשעת הדחק אף ביום טוב הראשון [ו, א].

ב. ישנם כמה סוגי פסולים עיקריים בארבעת המינים: 1) אינו "הדר" (וחכמינו ז"ל קבעו מה נחשב הדר). 2) פסול "חסר" (שנאמר "ולקחתם", והיינו לקיחה תמה ושלמה). 3) פסול שאינו המין האמיתי (כגון צפצפה, אף שדומה לערבה). 4) חסר בו השיעור הדרוש. 5) אינו בבעלותו (למשל גזול או שאול). חלק מפסולים אלה שייכים לכל ארבעת המינים, וחלקם שייך רק לחלק מארבעת המינים. חלק מהם שייך בכל ימי החג, וחלק מהם רק ליום טוב ראשון (כי חיוב נטילת ארבעת המינים בו הינו חמור יותר משאר הימים) [ו, ב-ג].

סוגי הפסולים הפוסלים בכל שבעת ימי החג

ג. כל שאינו המין האמיתי (כגון הדס "שוטה" - שאינו משולש בעלים שלו) הריהו פסול כל שבעת ימי החג. וכן כל שאין בו השיעור ההכרחי (כגון אתרוג הקטן משיעור ביצה) הריהו פסול כל ימי החג [ו, ד].

ד. ישנם כמה פסולים שנחלקו הפוסקים אם הם פוסלים את ארבעת המינים רק ביום טוב הראשון, או כל ימי החג: 1) אתרוג שהינו יבש או מנומר, לאשכנזים הינו פסול כל החג (הג"א, רמ"א תרמט, ה), ואילו לספרדים פסולו רק ביום טוב הראשון (רמב"ם, שו"ע) [ו, (טו, 2)]. 2) ככלל, כל שפסולו משום שאינו הדר, לספרדים הינו פסול רק ביום טוב הראשון של החג, ולאשכנזים פסולו בכל החג (שו"ע ורמ"א תרמט, ה). 3) כל שפסולו משום שהינו גנוב או גזול, לאשכנזים פסולו בכל החג, ואילו לספרדים בתנאים מסוימים ניתן להכשירו בימי חול המועד [ו, ו].

הדברים הפוסלים רק ביום טוב הראשון

ה. ישנם שני סוגי פסולים הפוסלים את האתרוג (לכל הדעות) רק ביום טוב הראשון, והם: 1) חסר, והיינו שאינו שלם. 2) אם הינו שאול ואינו שלו [ו, ט].

ארבעת המינים פסולים, נטילתם בשעת הדחק

ו. בשעת הדחק, כשלא ניתן למצוא בכל האזור ארבעת המינים כשרים, אזי אם הפסול הוא משום שאין זה המין האמיתי, למנהג כולם אין לנוטלם כלל, ואפילו לא בחול המועד. ואם ארבעת המינים (או חלקם) הינם שאולים מאדם אחר, או שהם פסולים בגלל חיסרון, אזי בשעת הדחק, כשאין ארבעת המינים אחרים, יטלם ביום הראשון בלא ברכה, ובחול המועד יטלם בברכה. וכל זה הן לספרדים והן לאשכנזים [ו, י].

ז. ובאשר לשאר הפסולים בשעת הדחק, נחלקו הפוסקים האשכנזים והספרדים: הפסול משום שהינו גנוב, גזול, או שהינו יבש או שאינו הדר: לספרדים יטלם ביום הראשון בלי ברכה, ובחול המועד יטלם בברכה, חוץ מגנוב וגזול שאף בחול המועד יטלם בלי ברכה, ויש אומרים שלא יטלם כלל.

ולאשכנזים, גנוב או גזול, ביום טוב הראשון לא יטלם כלל. ולגבי חול המועד, יש מהם האומרים שלא יטלם כלל, ויש אומרים שיטלם אך בלי ברכה. והפסול משום שאינו הדר, יטלנו בלא ברכה, והמברך עליו בחול המועד יש לו על מה לסמוך [ו, י. ובאשר לפסול יבש לאשכנזים, או לשאר הפסולים לכולם, עד כמה ניתן להקל בשעת הדחק ושלא בשעת הדחק, ראה שם במקראי קודש (בהערות כט ולא)].

קצת מדיני שמיטה השייכים לארבעת המינים

ח. אתרוג: אתרוג שגדל בארץ ישראל בשנת השמיטה, יש לנהוג בו קדושת שביעית. ונחלקו הפוסקים האם הדבר הקובע את שייכות האתרוג לשנת השמיטה הינו זמן חנטתו של האתרוג (שלב מסוים בתחילת גידולו- תחילת צמיחתו או שהגיע לעונת המעשרות) כדין אילן, או שתלוי הדבר בלקיטתו וקטיפתו (כירקות), אם היתה בשביעית או לא. ולמעשה נוהגים להחמיר, שבין אם חנטתו בשביעית ובין אם לקיטתו בשביעית, נוהגים בו קדושת שביעית. ולכן רצוי שאת האתרוגים שחנטו בשנה השישית לשמיטה, יקטפו לפני ראש השנה של תחילת השביעית כדי שלא יהיו בו דיני שביעית לגבי הגבלות במכירתו ובשמירתו [ו, יג].

ט. אתרוג שיש בו קדושת שביעית כשר הוא למצוותו, כיוון שמותר הוא באכילה. והלוקח אתרוג מאוצר בית דין, יש באתרוג קדושת שביעית [ו, יד].

י. אסור לעשות סחורה בפירות שביעית. ולכן על סוחרי האתרוגים לברר את דין המסחר באתרוגי שביעית אצל מורי הוראה, וכן הקונה אתרוג משנת שמיטה, צריך לקנותו עם הכשר הכולל גם את ענין השמיטה (כגון איסור שמור ונעבד), וכן יזהר מאיסור מסחר (כגון שלא ישלם יותר מהמחיר שנקבע על ידי אוצר הבית דין) [ו, טו].

יא. נחלקו הפוסקים אם יש קדושת שביעית בלולב. ולמעשה רבים מגדולי דורנו מקילים וסוברים שבדורנו אין בו קדושת שביעית. לגבי הדסים הדבר שנוי במחלוקת אם יש בהם קדושת שביעית, והמיקל בכך לא הפסיד. ואילו בערבה אין נוהגת קדושת שביעית [ו, יח, יט, כ].

שער ב: הלכות כלליות במצוות נטילת ארבעת המינים

נוסף לדיני כשרות ארבעת המינים עצמם, ישנן הלכות רבות השייכות למעשה של נטילת ארבעת המינים, וכגון מיהם החייבים במצווה זו, זמן ומקום קיום המצווה, הברכה עליה, אופן הנטילה והנענועים, אכילה ושתיה לפני הנטילה, וכדומה. ובס"ד נדון על כך בפרקים הבאים.

פרק ט: מי הם החייבים במצוות נטילת ארבעת המינים

א. חייב כל אדם מישראל ליטול את ארבעת המינים [תמונה 84] כל יום מימי החג, חוץ משבת [ז, א].

ב. חיוב זה הינו על כל אדם (זָכר) מישראל שהגיע לגיל מצוות [היינו שמלאו לו שלוש עשרה שנה שלמות והביא סימני גדלות, כמבואר בשו"ע (אהע"ז סי' קס"ט. בחו"מ סי' ל"ה), בבה"ל (לט, א ד"ה "או קטן"), במ"ב (תקפט, ב), ובספר מקראי קודש (רה"ש י, ב)].

דין הנשים בנטילת ארבעת המינים

ג. מעיקר הדין נשים פטורות ממצוות נטילת ארבעת המינים. ומכל מקום נשים הרוצות לקיים מצווה זו - רשאיות, ויש להן שכר על כך. הנשים האשכנזיות רשאיות אף לברך על נטילה זו. וכן נוהגות רבות מהנשים הספרדיות ליטול אותם עם ברכה. ואילו חלק מהפוסקים הספרדים אוסרים לנשים לברך על מצווה זו, ומכל מקום ספרדיות המברכות על כך ודאי שיש להן על מה לסמוך [ז, ג].

ד. אשה שנהגה ליטול את ארבעת המינים כמה פעמים (דהיינו שעשתה כן לפחות שלש פעמים, או שעשתה כן לפחות פעם אחת על דעת לעשות כן תמיד), ורוצה עתה לבטל לגמרי את מנהגה ולא לקיים יותר את מצוות נטילת ארבעת המינים, צריכה לעשות התרת נדרים, ולהביע חרטה על כך שלא אמרה מתחילה שהיא עושה כן "בלי נדר" (ויש מקילים שאינה צריכה התרה). אך אם רוצה היא להפסיק את מנהגה זה רק לתקופה מסוימת של שנים, ויש לה סיבה טובה לכך, וכוונתה שלאחר מכן תחזור למנהגה ותיטול אותם, נחלקו הפוסקים אם צריכה היא לעשות התרת נדרים [ז, ד].

דין הילדים בנטילת ארבעת המינים

ה. ילד קטן, אף שטרם הגיע לגיל מצוות (כנ"ל בסעיף ב'), אביו חייב לחנכו לקיים את מצוות נטילת ארבעת המינים [תמונה 85]. ומצוות חינוך זו הינה בכל ימי החג [ז, ו, ט]. וראה עוד בסעיפים הבאים.

ו. מצווה זו הינה מגיל שהילד יודע לנענע את ארבעת המינים, והיינו להוליכם מגופו קדימה ולהחזירם, וכן להגביהם למעלה ולהורידם. ואין צורך שהוא ידע את כל פרטי הנענועים, וכן אין הדבר תלוי אם הוא כבר הגיע לגיל חינוך בשאר המצוות [ז, ז].

ז. ילד הקטן כל כך שאינו יודע לברך, אך יודע הוא לנענע, וכנ"ל, ינענע את ארבעת המינים מבלי לברך [ז, ח].

ח. לשם חינוך הילד במצווה זו חייב אביו לקנות לו את ארבעת המינים, שיהיו לילד משלו [שו"ע (תרנז, א). והרמ"א לא חלק]. ויש מהאשכנזים הסוברים שאין חובה לקנות לו ארבעת המינים לעצמו, אלא לאחר שאביו נטלם וקיים את המצווה, יתנם גם לבנו שיטול אותם (וראה לקמן בסעיפים י' וי"א). וגם לדעה זו, מי שיש באפשרותו לקנות את ארבעת המינים לכל אחד מבניו, רצוי שיעשה כן [מ"ב (שם סק"ד)], ועל ידי כך הם יוכלו לנענע את ארבעת המינים בהלל ולעשות את ההקפות עם הציבור [ז, י. עיי"ש בהערה כ"ג, שרק לתירוץ הראשון בתוס' בערכין (ב, ב ד"ה אביו) אין זו חובה לאביו. אך מהתירוץ השני משמע שזו חובה. עיי"ש].

ט. לשם מצוות חינוך הילד ליטול את ארבעת המינים, על אביו לתת לו ארבעת המינים כשרים. ונחלקו הפוסקים אם מועיל ביום טוב הראשון לתת לו ארבעת המינים מושאלים, למרות שמי שחייב במצוות אינו יוצא ידי חובה ביום טוב הראשון בארבעת המינים שניתנו לו בהשאלה [ז, יג].

י. ילד שטרם הגיע לגיל מצוות, ואין לו ארבעת המינים משלו, יקנו לו את ארבעת המינים כדי שיטלם. אך כיון שביום הראשון צריך כל אדם ליטול את ארבעת המינים שהינם בבעלותו הגמורה, ולילד קטן אין אפשרות להקנות כראוי לאדם גדול, לכן יש להקפיד שלא להקנות לקטן את ארבעת המינים ביום הראשון של החג לפני שיטול אותם כל אדם גדול שחייב במצוות ורוצה לצאת בהם ידי חובה. ויש מקילים בכך אם הילד הגיע לגיל שש או שבע שנים, אך לכתחילה יש להחמיר כדעה הראשונה [ז, יא. וכן מסקנת הבה"ל (תרנח, ו ד"ה "לא")]. ומכל מקום בימי חול המועד רשאי אדם גדול ליטול את ארבעת המינים לאחר שנטלם הילד הקטן והחזירם לגדול [י, נד].

יא. אם במקרה הנ"ל החזיק הגדול ביום הראשון את ארבעת המינים יחד עם הילד הקטן [תמונה 86], מבלי להניח כלל לילד הקטן לתופסם לבדו, ודאי יכול האב וכל גדול אחר ליטול את ארבעת המינים הללו אף לאחר שנטלם הילד, אפילו ביום הראשון של החג (אך אז ישנה מחלוקת אם האב קיים את מצוות חינוך בנו במצווה זו) [ז, יב].

עוד מדיני החייבים בנטילת ארבעת המינים

יב. סומא (עיוור) חייב בנטילת ארבעת המינים [ז, טו].

יג. חייל שצריך ללכת ביום טוב מחוץ לתחום על מנת ליטול את ארבעת המינים (או לשם מצווה אחרת), לדעת רוב פוסקי דורנו (הגרש"ז אוירבך והגר"ש מן ההר זצ"ל, והגר"ד ליאור שליט"א, במכתביהם אלי. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. כמבואר בספרנו מקראי קודש הלכות פורים) אסור לו לעשות כן (אף כשמדובר ביציאה מתחום של אלפיים אמה, שהם כקילומטר אחד). ומכל מקום חייל המיקל בכך והולך לשם מצווה אף יותר מי"ב מיל, והיינו יותר משנים עשר ק"מ, יש לו על מה לסמוך (הגר"ש גורן זצ"ל במכתבו אלינו, עפ"י דברי הרשב"א בספר עבודת הקודש, בית הנתיבות, שער ה' סעיף א') [ז, (מ)]. והטוב ביותר שיעשה לפני החג עירובי תחומין, וכך יוכל לדעת כולם ללכת ארבעת אלפים אמה (כשני ק"מ) על מנת לקחתם וליטלם בחג [כמבואר בשו"ע (סי' ת"ח ואילך)].

יד. דין אֵבל ואונן במצוות ארבעת המינים, וכן חרש ועוד, ראה לקמן (בסוף פרק ט"ו), וכן במקראי קודש – הלכות ארבעת המינים (פרק ז' הערות ל"ט ומ"א).

פרק י: נטילת ארבעת המינים - זמנה ומקומה

זמן נטילת ארבעת המינים – פתיחה

א. כפי שכתבנו לעיל (בפרק א' סעיף ד'), חיוב נטילת ארבעת המינים מהתורה הינו בכל ימי החג דווקא כשנוטלים אותם בבית המקדש, ובשאר המקומות היו נוטלים אותם רק ביום טוב. אך לאחר חורבן בית המקדש, קבעו חכמינו הקדושים זכרונם לברכה שיש ליטול את ארבעת המינים בכל המקומות – ולא רק בבית המקדש – במשך כל ימי החג, חוץ משבת [א, ה; ח, א, יג].

ב. זמן מצוות נטילת ארבעת המינים הינו ביום ולא בלילה [ח, ב].

ג. כל היום ניתן לקיים את מצוות נטילת ארבעת המינים. ולכן אם לא נטלם בשחרית, יכול ליטלם במשך כל היום, אך לכתחילה לא ידחה מצווה זו [ח, ג].

תחילת זמן נטילת ארבעת המינים

ד. לכתחילה יש ליטול את ארבעת המינים מזמן הנץ החמה [כמבואר בלוחות השנה, בהתאם לכל מקום. תמונה 87], עד השקיעה [תמונה 88]. ויש זריזים המשכימים לשם כך, כדי להתפלל מוקדם את תפילת שחרית וליטול אז את ארבעת המינים [ח, ד, ה].

ה. למרות שלכתחילה זמן נטילתם הינו לאחר הנץ החמה, בכל אופן מי שנטלם כבר לאחר עלות השחר, יצא בדיעבד ידי חובה. אך לכתחילה אין לעשות כן. ורק בשעת הדחק, כשלא יוכל ליטלם לאחר הנץ החמה, רשאי ליטלם בברכה כבר מעלות השחר, וינענעם אז כדין [ח, ו, ז].

סוף זמן נטילת ארבעת המינים

ו. למרות שלכתחילה יש ליטול את ארבעת המינים רק עד השקיעה, מכל מקום אם לא נטלם עד השקיעה, ביום הראשון חייב הוא ליטלם עד צאת הכוכבים, ומבלי לברך [תמונה 89]. ובשאר ימי החג אם לא נטלם עד השקיעה, גם כן רצוי שיטלם עד צאת הכוכבים, ובלי ברכה [ח, ח]. וראה עוד בסעיף הבא.

ז. מי שלא נטל את ארבעת המינים לפני השקיעה באחד מימי החג שחל בערב שבת (-יום ששי) או שחל בערב שמיני עצרת (והיינו ביום השביעי של החג), לא יטלם כלל לאחר השקיעה, אף שבשל כך יפסיד את המצווה באותו היום [ח, ט].

מקום נטילת ארבעת המינים

ח. את מצוות נטילת ארבעת המינים ניתן לקיים בכל מקום. ויש אומרים שעדיף ליטלם דווקא בסוכה [תמונה 90], ואפילו לפני התפילה [ח, טו]. וראה עוד בסעיף הבא.

ט. יש המדקדקים, שלאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית יוצאים מבית הכנסת לסוכת בית הכנסת, מברכים שם על ארבעת המינים ונוטלים אותם, וחוזרים לבית הכנסת לומר את ההלל. אך כבר נהגו רוב ישראל, ליטלם בבית הכנסת לאחר תפילת שחרית ולפני ההלל [ח, טז].

י. נחלקו הפוסקים אם מותר לקיים את מצוות נטילת ארבעת המינים בשעת הדחק במקום מטונף מצואה וכדומה (כגון בתא מטונף בבית כלא). ולכל הדעות לא יברך שם על המצווה [ח, יז].

פרק יא: איסורי אכילה ומלאכה לפני נטילת ארבעת המינים

דין איסור אכילה לפני נטילת ארבעת המינים

א. כיוון שאסור להתחיל לאכול סעודה לפני קיום מצווה שזמנה קבוע, לכן אסור מעיקר הדין לאכול סעודת קבע לפני נטילת ארבעת המינים, וזאת אף אם התפלל כבר את תפילת שחרית [תמונה 91]. ומכל מקום מותר לפני נטילת ארבעת המינים לאכול בשיעור "טעימה", והיינו בנפח "כביצה" (שהוא חמישים וארבעה סמ"ק) לחם או מיני מזונות. וכן מותר לאכול פירות ללא הגבלה. וכל הדברים הללו מותרים רק בשעת צורך גדול. ומכל מקום שתיית משקאות שאינם משכרים מותרת לכל אדם וללא הגבלה [ח, יח].

ב. זמן תחילת איסור האכילה לפני נטילת ארבעת המינים הינו מחצי שעה לפני עלות השחר [ח, יט].

ג. מי שהחל לאכול באיסור, והיינו טרם שנטל את ארבעת המינים באותו יום, ונזכר בכך באמצע סעודתו. אם אירע הדבר ביום הראשון של החג, יפסיק מיד את סעודתו ויטול את ארבעת המינים ואז ימשיך את סעודתו. ואם אירע הדבר בימי חול המועד, רשאי להמשיך לאכול רק אם יש זמן גם לאכול וגם ליטלם עד השקיעה [ח, כה].

דין איסור מלאכה לפני נטילת ארבעת המינים

ד. כל הדברים שאסור לעשותם לפני תפילת מנחה בימות השנה, אסור לעשותם לפני נטילת ארבעת המינים. ולכן אסור לעשות אז מלאכות שיש חשש שימשך בעשייתן ולא יספיק ליטול את ארבעת המינים לפני השקיעה [ח, כו].

פרק יב: דין אגידת ארבעת המינים

א. מצווה לאגוד יחדיו את שלושת המינים: הלולב, ההדסים והערבות. ודבר זה הינו משום נוי מצווה והידורה [ט, א].

ב. אגידת שלושת המינים אמנם הינה מצווה, אך אינה חובה גמורה. ולכן מי שנטלם ללא אגידה יצא ידי חובה. ומכל מקום נהגו ישראל לאוגדם [ט, ב].

אופן קשירת האגודה

ג. אגידת המינים צריכה להיות לכתחילה בקשר כפול [היינו קשר על גבי קשר. כבתמונה 92], ולא בקשר עניבה [ט, ג].

ד. רבים מהאשכנזים נוהגים לאגוד על ידי בית-יד העשוי מעלי הלולב [הנקרא "קוישיקלאך". כבתמונה 93], משום שלדעתם גם זה נקרא "אגידה" (אם כי רבים מהם מוסיפים לעשות קשר אחד כפול על גבי הקוישיקלאך עצמו, כדי שיחשב כאגידה). ולדעת הספרדים אין אגידה על ידי קוישיקלאך נחשבת כאגידה. ומכל מקום רצוי (ולא חובה) שאף האשכנזים האוגדים באופן זה, יקשרו את שלושת המינים בתחתיתם מעל הקוישיקלאך [כבתמונה 94] בשני קשרים, זה על זה [ט, ד].

במה אוגדים

ה. צריך להזהר שהדבר שאוגדים בו את שלושת המינים הללו לא יחצוץ בינם לבין יד האוחז בהם. בכל אופן ישנן שתי אפשרויות שאין הדבר נחשב חציצה: 1) שהאגידה תהיה עשויה מאחד (או יותר) משלושת המינים. 2) אף אם האגידה עשויה ממין שאינו משלושת המינים, אך היא מייפה את הלולב ומיניו ועושה אותם נאים יותר [כגון חוטי זהב. כבתמונה 95] מותר לאגוד במין זה. והמנהג לאגוד בעלי לולב [ט, ה, ו].

ו. אין לתלוש עלים מהלולב לצורך אגידת שלושת המינים, או לאגידת הערבות של הושענא רבה, אלא באחד מהתנאים הבאים: 1) אם תולש עלים מהלולב לפני שקיימו בו את מצוות נטילתו. 2) אם לפני שקיים בו את מצוות נטילתו עשה תנאי ואמר, שהוא מתנה שיוכל לקחת מהעלים שלו לצורך אגידת שלושת המינים או אגידת הערבות להושענא רבה. ואם אין מתקיים אף תנאי מהתנאים הללו, יקח רק מהעלים שהינם מתחת לשלושים ושנים הס"מ העליונים שבשדרת הלולב, או שבעלים שתלש מהלולב יאגוד רק את אותו הלולב ומיניו ולא לולב אחר [ט, ז].

אופן עמידת המינים באגודה

ז. נהגו ישראל לאגוד באגודה לולב אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות [ט, ט].

ח. ישנם שני מנהגים עיקריים באופן האגידה. מנהג הספרדים ומעט מהאשכנזים, להניח הדס אחד מימין ללולב וצמוד לו, ומימינו ערבה אחת. הדס שני משמאל ללולב וצמוד לו ומשמאלו ערבה אחת. ואת ההדס השלישי ישים מול פני האדם הנוטל, מלפני הלולב, כשהוא נוטה מעט ימינה [כתמונה 96]. ואילו למנהג רוב האשכנזים יש לאגוד את כל ההדסים מימין הלולב, ואת כל הערבות משמאל הלולב [כבתמונה 97. ט, ט]. ומנהג יוצאי תימן הינו שמוסיפים ומעטרים הם בהרבה הדסים שוטים את אגידת שלושת המינים [תמונה 98].

ט. יש לאגוד באופן שהלולב הינו באמצע, ושדרתו מצידה האחורי [כבתמונות 99 ו-100] מופנית כלפי האדם הנוטלם [ט, י].

י. את כל שלושת המינים יש לאגוד דרך גדילתם, והיינו שמקום חיבורם לאילן או לשיח הינו בתחתית האגידה וראשיהם כלפי מעלה. ואם אגדם כשהם הפוכים ונטלם כן, לא יצא ידי חובה ועליו לתקן את הדבר (כמבואר לקמן בפרק ט"ו סעיפים י"ז-י"ט) [ט, יב].

יא. שדרתו של הלולב (היינו "עמוד השדרה" שלו, לא כולל את העלים היוצאים ממנה), צריכה להיות גבוהה מהקצה העליון של ההדסים והערבות לפחות שמונה ס"מ (ויש אומרים עשרה ס"מ). וראשי ההדסים שבאגודה צריכים להיות גבוהים מעל ראשי הערבות. ויש להקפיד שהערבות לא תהיינה גבוהות מההדסים, וכמבואר כל זה לעיל, בפ"ג סע' י"א, ובפ"ה סע' יד, ובפ"ו סעי' ה [ט, יד, טו].

יב. למנהג האשכנזים (שבשעת הנענועים של הלולב "מכסכסים" אותו, כדלקמן בפרק ט"ז סעיף ה') יש להקפיד שלא לעשות שום קשר בשמונה הס"מ העליונים של שדרת הלולב, כדי שיוכלו לנענעו ולכסכסו כראוי. והספרדים אינם מקפידים על כך [ט, יז].

מספר הקשרים באגודה, ומי רשאי לאגוד

יג. כדי שיחשב הדבר כאגוד, מספיק לעשות רק קשר אחד כפול באגידה. אולם למעשה נוהגים לאגוד את הלולב ומיניו בכמה אגידות של קשרים כפולים, חלקם בלולב למטה, במקום אחיזת שלושת המינים, וחלקם למעלה בלולב לבדו. וכל אחד יעשה כמנהגו. ומכל מקום, המנהג הנפוץ הינו לקשור לפחות שלושה קשרים כפולים למטה בלולב, במקום אחיזת שלושת המינים [כבתמונה 101; ט, יח].

יד. מעיקר הדין מותר לאשה, לילד קטן, ואפילו לגוי, לאגוד את שלושת המינים. ומכל מקום טוב להזהר שהם (ובפרט גוי) לא יאגדו. ואם הם כבר אגדו, וניתן הדבר, יש אומרים שיתיר את האגודה ויאגוד שוב מי שחייב במצוות נטילת ארבעת המינים. ובכל אופן לגבי הקשרים העליונים שבלולב לבדו (דהיינו אותם הקשרים שאינם אוגדים למטה את שלושת המינים יחד) אין להקפיד בכך [ט, יט].

זמן האגידה, ודין האגידה ביום טוב

טו. מותר לאגוד את שלושת המינים בלילה. לכתחילה יש לאוגדם בערב יום טוב (והיינו ביום שלפני החג), אך אסור לאוגדם בשבת [ט, כ, כא].

טז. מי שמסיבה כלשהי אוגד את שלושת המינים ביום טוב עצמו, לא יאגדם ביום טוב בקשר כפול כביום חול, אלא יאגדם בקשר עניבה. ויש אומרים שניתן אז לאוגדם באופן שכורכים דבר מה (כגון עלה לולב) סביב שלושת המינים, ולאחר מכן תוחבים את קצהו בתוך העיגול [תמונה 102] הכרוך ומהדקים אותו [ט, כב].

יז. ביום טוב אסור גם לעשות "קוישיקלאך" (כנ"ל בסעיף ד') שלם או חלקי, או "טבעות" [תמונה 103] שנוהגים האשכנזים לעשות מעל הלולב. ומכל מקום מותר ביום טוב לתחוב את שלושת המינים לתוך "קוישיקלאך" שכבר עשוי, וכן לכרוך אותו ב"טבעות" המוכנות מלפני החג [ט, כג].

יח. אף מי שאינו אוגד את שלושת המינים לפני החג אלא בחג עצמו (כנ"ל בסעיף ט"ז), בכל אופן לכתחילה יכין לפני החג את ענפי הלולב שבכוונתו לאגוד בהם, יתלשם אז מהלולב (באופן המבואר בסעיף ו'), ויחתכם באופן שיהיו ראויים לאגידה. ואם לא הכינם לפני החג, ועתה ביום טוב נצרך הוא לתלוש כמה עלים מהלולב לשם האגידה, לדעת רוב הפוסקים מותר לתולשם ביום טוב, כיוון שהלולב כבר תלוש מהקרקע לפני החג. אך אז ישנן בעיות אחרות שיש להזהר מהן (כגון להפריד את שני חצאי העלה בתיומת [תמונה 104]. או לחותכם לפסים צרים [תמונה 105]. וכן לחתוך אותם בקצוותיהם, כדי שלא ידקרו. וכן לאחר האגידה לחתוך את העודף הארוך של העלה [תמונה 106]. שיש אוסרים לעשות דברים אלה ביום טוב). ולכן רצוי מאוד לאגוד דווקא לפני החג. ומכל מקום בחול המועד מותר לעשות דברים אלה [ט, כד, (סה)].

יט. אין להתיר ביום טוב את הקשר הכפול של האגידה. ואם מסיבה כלשהי רוצה הוא להחליף ביום טוב את ההדסים או הערבות, והקשר של האגודה מהודק, המיקל לקרוע את האגידה ביום טוב כדי להחליפם יש לו על מה לסמוך, אף שאין רצוי לעשות כן [ט, כה, (סז). ולגבי הקריעה, ראה במ"ב (ש"מ, מ"ג), בה"ל (ש"מ, י"ד ד"ה "ולא נתכוון") ועוד, כמבואר במקראי קודש (פ"ט הערה ס"ז)].

כ. אין מברכים על האגידה. ויש האומרים "לשם יחוד" לפני האגידה [ט, כו].

אגידת הערבות להושענא רבה, ועוד מדיני יום זה

כא. נחלקו הפוסקים אם יש לאגוד את הערבות שחובטים בהושענא רבה. והמנהג לאוגדן [ט, כח].

כב. מנהגים שונים ישנם לגבי מספר בדי הערבה שחובטים בהם בהושענא רבה. ומנהג רוב העולם לחבוט בחמישה בדי ערבה [ט, כט].

כג. יש מהאשכנזים הנוהגים בהושענא רבה להסיר את הקשרים מהלולב עצמו בשלב מסוים בתפילה. וכל אחד יעשה כמנהגו [ט, ל].

שער ג: הבעלות על ארבעת המינים

פרק יג: הבעלות על ארבעת המינים והקנאתם לאחרים – בנטילתם ביום טוב הראשון

פתיחה

א. לכתחילה ראוי לכל אדם המקיים את מצוות נטילת ארבעת המינים שיהיו לו ארבעת המינים משלו בכל ימי החג. וישנם זמנים שבהם חייב האדם שארבעת המינים יהיו בבעלותו, וכדלקמן בס"ד בפרקנו.

ב. הקונה את ארבעת המינים יקנה אותם מאדם ירא שמים, נאמן ובר דעת [י, א].

ג. לא יקמץ אדם בהוצאותיו לצורך המצוות, כקניית ארבעת המינים [י, ב].

הצורך בבעלות האדם על ארבעת המינים שלו ביום טוב הראשון

ד. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פס' מ'): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עבֹת וערבי נחל". ומכאן למדו חכמינו זכרונם לברכה, שביום הראשון של החג צריכים ארבעת המינים להיות "שלכם", והיינו שאדם יוצא ידי חובה רק אם כל ארבעת המינים שייכים לו והינם בבעלותו. ואם אין כל ארבעת המינים בבעלותו, אלא כולם או חלקם מושאלים לו או גנובים או גזולים, אינו יוצא בהם ידי חובה, אלא אם כן נתנו לו אותם הבעלים במתנה, כך שעתה הם בבעלותו. והרבה פרטי דינים יש בכך, כגון דין לולב (ושאר המינים) מושאל, גזול, שניתן במתנה על מנת להחזיר, או שהוא שותף בו עם אדם אחר, או שקנאם בצ'ק דחוי או בכרטיס אשראי, או שקנאם בקנין משיכה אך טרם שילם עבורם, או להיפך. והקדוש ברוך הוא יעזרנו למען שמו לכוון לאמיתה של תורה ולבאר היטב את הדברים, וכדלקמן [י, ד, י].

ה. למרות שניתן לצאת ידי חובה אף ביום טוב הראשון בארבעת המינים של חבירו (כשהקנה לו כדין), או של "שותפים" (כשהוא אחד מהשותפים) או של כל אנשי בית הכנסת (כדלקמן בסעיף י"ז), בכל אופן עדיף יותר שאדם יטול ביום הראשון את ארבעת המינים האישיים שלו, אפילו שהינם רק כשרים ואינם מהודרים, מאשר שיטול של אחרים או של ציבור שהינם מהודרים [י, ה].

ו. וכן עדיף שביום טוב הראשון של החג יטול אדם ארבעת המינים של אדם בודד (שמקנה לו אותם כדין), אפילו שהינם רק כשרים ואינם מהודרים, מאשר שיטול משל הציבור אפילו שהינם מהודרים [י, ה].

אופני הקנינים של ארבעת המינים שעל ידם ניתן ליטלם ביום טוב הראשון

ז. המקבל את ארבעת המינים או את חלקם במתנה, רשאי הוא לצאת בהם ידי חובת המצווה אף ביום הראשון. והדבר כולל אף אם קיבלם "במתנה על מנת להחזיר". והנותן יאמר למקבל שהוא נותן לו "במתנה", או שיאמר לו שהוא נותן לו "במתנה על מנת להחזיר" [תמונה 108; י, ו, ז]. ורבים הם דיני הנותן "במתנה על מנת להחזיר", ולא נפרטם כאן [עיי"ש בסעיפים ח, ט, ט"ו-י"ט, ועוד].

ח. המקבל מחבירו את ארבעת המינים (או את חלקם) לצורך נטילתם, במתנה על מנת להחזיר, ברור הוא שצריך להחזירם כמו שהיו כשקיבלם. למנהג האשכנזים צריך הוא גם להחזירם במתנה לנותן. והספרדים אינם מקפידים להחזירם דווקא במתנה [י, יד].

ט. אין ליטול ביום הראשון של החג ארבעת המינים של אדם אחר ללא רשותו המפורשת, וזאת אף אם מן הסתם נוח לבעלים שיטלו את ארבעת המינים שלו. והנוטלם ביום הראשון ללא רשות הבעלים, לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד [י, יב].

י. המקבל את ארבעת המינים מחבירו כדי ליטלם ביום טוב הראשון צריך לקנותם באחת מדרכי הקנין המקובלות (הגבהה, קנין חצר וכדומה). ואם קונה אותם בהגבהה, יגביהם תחילה לפחות שמונה ס"מ לצורך קנייתם, ונוסף לכך יגביהם שוב לצורך מצוות נטילתם [תמונה 109]. ויש מקילים שבהגבהה אחת יכול גם לקנותם וגם לקיים את מצוות הנטילה [תמונה 110; י, יג, (כה)].

קנייני ארבעת המינים השייכים לאשה

יא. יכול אדם לתת את ארבעת המינים שלו לקרובותיו (לאמו, אשתו, אחיותיו ובנותיו), ובאופן צנוע אף לשאר הנשים, על מנת שיקיימו בהם את מצוות הנטילה. וביום טוב הראשון צריך הוא להקנות להן באופני הקנינים הנ"ל [וראה במקראי קודש (פ"י הערה ל"ז) שלרוב ככל הפוס' כן הדין אף לגבי אשתו ושאר הסמוכים על שלחנו. עיי"ש]. ובימי חול המועד יכול להקנות להן אף בהשאלה [י, כ]. וראה עוד בסעיף הבא.

יב. כאשר אדם מקנה ביום טוב הראשון של החג את ארבעת המינים שלו לאשה נשואה (שאינה אשתו), לדעת הרבה פוסקים צריך לומר לה לפני ההקנאה: "הריני מקנה לך את ארבעת המינים במתנה על מנת להחזיר, וזאת על מנת שאין לבעלך רשות בהם" (שהרי מה שקנתה אשה קנה בעלה, ואם כן אינם שלה). ויש מהפוסקים שאינם מצריכים לומר כן [י, כא].

יג. ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי מקרה שאשה נתנה ביום טוב הראשון של החג את ארבעת המינים של בעלה לאדם אחר במתנה, או במתנה על מנת להחזיר, על מנת שיטלם (וזאת אפילו אם בעלה כבר נטלם, אך לא נתן לה רשות מפורשת ליתנם לאדם אחר) – האם המקבל שנטלם יצא ידי חובה. ולמעשה, האדם שקיבלם ממנה יחזור ויטול שוב ארבעת המינים (אפילו אחרים) ברשות בעליהם, אך לא יברך שוב [י, כב].

קניית ארבעת המינים מילד שטרם הגיע לגיל מצוות והקנאתם לו

יד. לכתחילה אין לקנות את ארבעת המינים או חלקם [תמונה 111] מילדים הקטנים מגיל שלוש עשרה (ובמיוחד מצויה תקלה בקניית ערבות מילדים), וזאת לצורך הנטילה לפחות ביום טוב הראשון של החג. ומדובר בין אם ילדים אלה קנו את ארבעת המינים מאדם גדול, בין אם קיבלו אותם במתנה, ובין אם קטפו אותם מההפקר. ומי שבכל אופן קנה אותם מילדים כאלה ונטלם, יטול שוב ארבעת המינים אחרים שנקנו כדין, מבלי לברך שוב (אף שבחלק מהמיקרים הללו יש מקום גדול לומר שאף יברך שוב) [י, כג. וראה שם (בהערה מז ענף 4) לגבי קניה מילד קטן שאף לצורך נטילתם בחול המועד, אין הדבר ברור להיתר].

טו. מותר גם לצורך היום הראשון של החג לקנות ארבעת המינים מילד קטן שרק מוכר את ארבעת המינים עבור אדם גדול כשלוחו, אך אין לילד כלל בעלות עליהם, וזאת אף אם הקטן מקבל שכר עבור מכירתם [י, כג].

טז. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפרק ט' סעיף י') ביום הראשון של החג אין להקנות את ארבעת המינים או את חלקם לילד שטרם הגיע לגיל מצוות, על מנת שיטלם, וזאת לפני שכל הגדולים החייבים במצוות והרוצים ליטול אותם, נטלו אותם [י, כד].

דין שותפים בארבעת המינים

יז. כאשר כמה אנשים קנו בשותפות את ארבעת המינים או את חלקם. למנהג הספרדים אינם יכולים לצאת ידי חובה בנטילתם ביום טוב הראשון, אלא אם כן לפני שיטול כל אחד מהם את המינים, יקנו לו שאר השותפים את חלקם ב"מתנה" או ב"מתנה על מנת להחזיר". ולמנהג האשכנזים אם קנו אותם בשותפות לצורך מצוות נטילת ארבעת המינים, אינם חייבים להקנותם זה לזה לפני הנטילה, אך רצוי שגם הם ינהגו כך [י, כה].

ארבעת המינים גנובים או גזולים

יח. ברור הדבר שאין לגנוב ואין לגזול את ארבעת המינים, וכן אין לקנותם מהגנב והגזלן. וכל ארבעת המינים שנגנבו או שנגזלו, פסולים הם לקיום מצוות הנטילה ביום הראשון של החג, בין לפני יאוש הבעלים ובין לאחר שהתיאשו [י, כז].

יט. אסור לקטוף את ארבעת המינים ללא רשות בעל הקרקע. ואם עשה כן הרי שאז דינם כגנובים או כגזולים. ודבר זה כולל גם קטיף מקרקע השייכת לעיריה, לקרן הקיימת לישראל, למנהל מקרקעי ישראל, למושב או לאדם פרטי [תמונה 112]. ואם יש רשות לקוטפם מטעם הרשות הממונה על כך, מותר לקוטפם וליטלם בברכה [י, ל].

כ. בעיה אחרת הקיימת בנטילת ארבעת המינים גנובים או גזולים הינה כאשר לוקחים או קונים אותם מגוי. כיוון שהגויים הינם בחזקת גוזלי קרקעות (מיהודים), כך שאף שידוע שהקרקע שלהם, בכל אופן יתכן שגזלוה מיהודי. לכן אם רוצה היהודי לקנות את ארבעת המינים מגוי, או לקוטפם מקרקע שבחזקת גוי, ישנן לכך הלכות מיוחדות [י, לב. וראה שם בהערות את פרטי דינים אלה].

הלכות כלליות בעניני קניית ארבעת המינים

כא. שני אנשים שהחליפו בטעות את ארבעת המינים שלהם [תמונות 113 ו-114] ונטלו אותם. אם קרה הדבר ביום טוב הראשון, לא יצאו בכך ידי חובת המצווה [י, לג].

כב. נכון להזהר לכתחילה לשלם עבור ארבעת המינים לפני החג, לצורך נטילתם ביום הראשון, גם אם קונה אותם בקנין הגבהה או משיכה. וכן המשלם עבורם כראוי, יגביה את ארבעת המינים לשם קנייתם, כדי שיהא הקנין שלם [י, לה, לז. ואם לא עשה כן זו מחלוקת אם יצא ידי חובה].

כג. נחלקו הפוסקים אם לשם נטילת ארבעת המינים ביום הראשון מועילה קניה על ידי צ'ק, על ידי צ'ק דחוי, על ידי כרטיס אשראי ועל ידי אפליקציה להעברת כספים. ולמעשה, דעת רוב הפוסקים להקל ולהתיר לקנות בצ'ק את ארבעת המינים אף ליום טוב הראשון של החג (וכן לכל מצווה אחרת מדאורייתא). ולגבי צ'ק דחוי, שתאריך פרעונו הינו לאחר היום טוב הראשון של החג, גם בכך יש מקילים. ונחלקו הפוסקים אם מועיל לקנות את ארבעת המינים לצורך נטילתם ביום טוב הראשון, כשהקנין נעשה בכרטיס אשראי [י, לט]. ומחלוקת זו שייכת גם לגבי קניית ארבעת המינים על ידי אפליקציות להעברת כספים (ארנק וירטואלי) [כדלקמן בדיני פורים (יא, כא)]. וראה עוד בספר מקראי קודש (י, לח) אם בכלל מועילים הקנינים כיום, בגלל שממילא הקמעונאי לא משלם לפני החג לסיטונאי, וגם הסיטונאי לא משלם לפני החג לחקלאי.

הידור מצווה בקניית ארבעת המינים

כד. מהפסוק "זה א-לי ואְנֵוהו" (שמות פרק ט"ו פס' ב') למדו חכמינו זכרונם לברכה, שיש לעשות את המצווה באופן נאה: לעשות סוכה נאה, ארבעת המינים נאים, ציצית נאה, וכן שאר המצוות [י, נה].

כה. דיני חיוב התשלום עבור המצוות מתבטאים בשני מישורים: מישור אחד הינו הצורך להוסיף עד שליש לשם עשיית המצווה בהידור ולא רק בכשרות (ויש בכך שני פירושים, וכנ"ל בפרק א' סעיף ו'). והמישור השני הינו איזה חלק מנכסיו (חמישית או עשירית) צריך אדם להוציא כדי לקנות אתרוג ושאר המצוות. ולא נפרט זאת כאן [י, נו-סא, סג-סד].

כו. אם לגבי אחד (או יותר) מארבעת המינים ישנה מחלוקת בין גדולי הפוסקים אם הינו כשר, אף שנפסק להלכה שהינו כשר, בכל אופן צריך לשלם עד תוספת שליש ממחירו, או אפילו יותר מכך, ולקנות אחר שאין ספק לגבי כשרותו [י, סב. עפ"י בה"ל (תרנו, א ד"ה "אם"). וכנ"ל (בפרק א' סעיף ז')].

כז. צריך להזהר מאוד שלא לפגום את ארבעת המינים של קונה אחר, וכן אותם המוצעים למכירה, בעת שבודקם וקונה אותם [תמונה 115; י, מג. וכנ"ל (בפרק א' סעיף ד')].

כח. בענין מי שפסל או פגם את ארבעת המינים בעת הקניה, או כשלקחם לבדיקה אצל מורה-צדק וכדומה, האם חייב הוא לשלם למוכר, וכמה לשלם, ועוד מדיני הקנינים של ארבעת המינים, כולל קנייתם בכספי מעשר כספים, ראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הלכות ארבעת המינים (פרק י' סעיפים מ-'מ"ו).

פרק יד: קניית ארבעת המינים לנטילתם בימי חול המועד

א. בימי חול המועד מותר לכתחילה ליטול ארבעת המינים שהושאלו לו כדין, ולברך על נטילתם [י, מז].

ב. נחלקו הפוסקים לגבי ארבעת המינים גנובים או גזולים, אם כשרים הם לנטילה בחול המועד (בלבד, ולא ליום טוב הראשון). ובכל אופן לאשכנזים אין הגנב והגזלן עצמם יכולים ליטלם. ולדעת כולם אין לברך על נטילה זו [י, מח].

ג. שני אנשים שהחליפו בטעות את ארבעת המינים שלהם ונטלו אותם בחול המועד, נחלקו הפוסקים אם יצאו בכך ידי חובה, ולכן יטלו שוב את ארבעת המינים של עצמם או של אחרים (ברשותם), אך לא יברכו על הנטילה החוזרת, באותו היום שבו נטלו תחילה את המינים המוחלפים [י, נ].

ד. למרות שכתבנו לעיל (בפרק י"ג סעיף ט') שאין אדם רשאי ליטול את ארבעת המינים (או את חלקם) של אדם אחר בלי רשותו, ואם עשה כן לא יצא ידי חובה - הרי שהדברים אמורים לגבי היום טוב הראשון. אך בחול המועד רשאי אדם ליטול את ארבעת המינים של אדם אחר בלי רשותו, אם יתקיימו התנאים הבאים: 1) כשאין חשש שארבעת המינים (או חלקם) יתקלקלו בשל נטילתם. 2) כשאינו עושה כן בכל ימי החג. 3) שהלוקח לא יתנם לאדם נוסף. 4) אם הבעלים של ארבעת המינים נמצא שם, צריך לבקש ממנו רשות. 5) אם הלוקח יודע שהבעלים מקפידים על כך, אסור לו לקחתם בלי רשות. 6) מותר הדבר רק אם נוטלם באותו מקום שנמצאו. אך אין להוציאם מבית אחד לשני [י, נא].

ה. אם בימי חול המועד נתנה האשה את ארבעת המינים של בעלה לאדם אחר על מנת שיטלם, וזאת ללא רשות בעלה, רשאי הוא ליטלם ואף לברך עליהם - שלא כביום טוב הראשון [י, נב].

ו. הקונה את ארבעת המינים, או את חלקם, מילדים הקטנים מגיל שלוש עשרה, לצורך נטילתם בימי חול המועד, יברר היטב שאינם גנובים או גזולים, ואם אינם כאלה רשאי לקנותם ולנוטלם בחול המועד [י, נג].

ז. בימי חול המועד מותר לתת את ארבעת המינים לילד שטרם התחייב במצוות - שיטלם, אפילו לפני שהגדולים החייבים במצוות יטלו אותם (וזאת שלא כדין היום טוב הראשון, כנ"ל בפרק ט' סעיף י') [י, נד].

ח. לעתיד לבוא, כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, נחזור להקפיד על הלכות שונות של ארבעת המינים בימי חול המועד (לפחות בבית המקדש), כפי שמקפידים עליהן כעת רק ביום טוב הראשון, וההכרעה בדברים הללו תהיה בעזרת ה' יתברך על ידי משיח צדקנו (ויש אומרים על ידי משה רבינו שיבוא עם אהרן הכהן. ויש אומרים על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, שיחזור ויתגלה. ויש אומרים על ידי הסנהדרין). שנזכה לכך במהרה בימינו. אמן! [י, סה. עיי"ש באורך בהערה ק"ל].

שער ד: אופן קיום מצוות הנטילה

פרק טו: אופן נטילת ארבעת המינים והברכות עליהן

פתיחה

א. בכל יום מימי חג הסוכות (חוץ משבת) נוטלים את ארבעת המינים. לפני הנטילה מברכים עליהם את ברכתם ולאחר מכן מנענעים אותם. ושוב נוטלים ומנענעים אותם בעת אמירת ההלל. וכן אוחזים בהם (מבלי לנענעם) בעת ההקפות, כשאומרים את ההושענות [יא, א]. ובס"ד נפרט.

הברכות על נטילת ארבעת המינים

ב. בכל ימי החג, לפני שנוטלים את ארבעת המינים יש לברך את ברכת "ברוך... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב". ואילו ביום הראשון של החג (לבדו - גם בארצות הגלות שנוהגים שם לחוג יום טוב שני של גלויות) יברך לאחריה גם את ברכת "שהחיינו", ואז יטלם [יא, ב, ג].

ג. כשהיום טוב הראשון חל בשבת, מברכים "שהחיינו" ביום השני של החג [יא, ג]. וראה עוד לקמן (בסעיף ט').

ד. את כל הברכות הללו מברכים בעמידה. ואם בירכן בישיבה, יצא בדיעבד ידי חובה [יא, ד].

ה. אף מי שנוטל כמה פעמים באותו יום את ארבעת המינים, יברך את ברכת הלולב רק בנטילה הראשונה שיוצא בה ידי חובה באותו יום [יא, ה].

ו. הנשים הנוהגות לברך על נטילת הלולב (-האשכנזיות וחלק מהספרדיות) מברכות גם את ברכת "שהחיינו" כשצריך לברכה, כאנשים. והספרדיות שאינן מברכות את ברכת הלולב, לא תברכנה גם את ברכת "שהחיינו" [יא, ו].

ז. המסופק אם נטל את ארבעת המינים באותו יום, או שמסופק אם נטלם כדין, כשנוטלם שוב לצאת ידי חובה, לא יברך על הנטילה החוזרת [יא, ז].

ח. מי שטעה והקדים את ברכת "שהחיינו" לברכת הלולב, יצא בדיעבד ידי חובה [יא, ח].

ט. מי שמסיבה כלשהי לא בירך את ברכת "שהחיינו" על הנטילה ביום הראשון, יברכנה כשנוטלם ביום שלמחרת, או ביום הראשון כשנוטלם וזוכר זאת, ואפילו ביום השביעי של החג [יא, ט].

אופן אחיזת ארבעת המינים

י. יש ליטול את הלולב, ההדסים והערבות ביד ימין, ואת האתרוג ביד שמאל [תמונה 117]. ואם טעה והחליף זאת בידיו, יצא ידי חובה, אך רצוי שיחזור ויטלם כראוי, ובלא ברכה [יא, טו, יז].

יא. אופן האחיזה הנ"ל אמור בכל ימי החג, וכן בעת הברכה, ההלל וגם בהקפות. ומכל מקום רבים (בעיקר מהאשכנזים) נוהגים להקל ולאחוז את כל ארבעת המינים בימינם בעת ההקפות (-ורק בעת ההקפות), כדי שיוכלו לאחוז את המחזור ביד שמאל, אך המדקדקים ומקפידים לאחוז את האתרוג בידם השמאלית גם בעת ההקפות [יא, טז].

יב. איטר (שמאלי) ספרדי נוטל את ארבעת המינים כשאר כל אדם. ואילו איטר אשכנזי יטול את האתרוג בימין, ואת שאר המינים ביד שמאל [יא, יט].

יג. את סדר שלושת המינים באגודה כתבנו בס"ד לעיל (בפרק י"ב סעיף ח'). ויש לזכור שבעת הנטילה צריך שתהא שדרתו של הלולב מהצד האחורי שלה (כדלעיל בפרק י"ב סעיף ט') כלפי האדם הנוטלו (כולל איטר). ואם טעה ונטלם הפוך, יטול שוב כראוי, כשהשדרה כלפי פניו, אך מבלי לברך שוב [יא, כא].

יד. יש להצמיד את האתרוג אל שלושת המינים האחרים, הן לאחר הברכה, והן בעת הנענועים וההקפות [יא, כב].

כמה היא חובת ההגבהה

טו. לאחר הברכה יש לכתחילה להגביה את ארבעת המינים לפחות עשרים וארבעה ס"מ (שהם שלושה טפחים. ויש אומרים שהם כשלושים ס"מ). ואם אינו יכול לעשות כן, לפחות יגביהם שמונה ס"מ (ויש אומרים עשרה ס"מ). ואם לאו, לפחות יגביה הגבהה כלשהי. ובעת ההגבהות שבהלל, לכתחילה די להגביה הגבהה כלשהי. וכן יש לנהוג כל ימי החג [יא, כד].

שלא תהא חציצה בין יד הנוטל לבין ארבעת המינים

טז. לכתחילה יש לאחוז את ארבעת המינים ישירות בידיו, ללא שום חציצה. וישנם מיקרים שחציצה מסוימת מעכבת את הנטילה, כך שאינו יוצא ידי חובה. אך אין הדבר שכיח, ולא נפרטם כאן [יא, כה-לו]. וכיוון שכיום (לשמחתנו) כבר אין מביאים לולבים מאל-עריש, אלא מתחילים את קטיף הלולבים כבר מחודש ניסן, כך שקוטפים כמה פעמים לולבים מאותו עץ, ומה שנקטף משמרים באמצעים כימיים, אזי לגבי חציצה בנטילה בלולבים שטובלים אותם בדבק (לצורך שמירתם), ראה במקראי קודש [פרק ב' סעיף נ'. תמונה 118].

נטילת ארבעת המינים כדרך גדילתם

יז. יש ליטול את ארבעת המינים כדרך שהם גדלים, והיינו ששורשיהם (הצד המחובר לאילן או לשיח) כלפי מטה, וראשיהם כלפי מעלה. ולכן יש ליטול את האתרוג כשהעוקץ [מקום חיבורו לעץ. כבתמונה 119] למטה, והפיטם למעלה (כבתמונה הנ"ל), כי כך הוא גדל על העץ בתחילת גידולו, ורק לאחר זמן כשהוא גדל, הוא מתהפך מחמת כובדו [יא, לז]. וראה עוד לקמן (בסעיף כ').

יח. מי שנטל את ארבעת המינים או חלק מהמינים (אך את כל המין, כגון את שלושת ההדסים) כשהינם הפוכים (שלא כדרך גדילתם, כבסעיף הקודם), לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד, וחייב ליטלם שוב כראוי (ולענין הברכה, ישנם פרטי דינים רבים בכך. ראה במקראי קודש פרק י"א סעיף נ"ב) [יא, לח].

יט. לאור הנ"ל מתבאר, שגם בעת הנענועים, כולל הנענועים כלפי מטה, יש לאחוז את ארבעת המינים כדרך גדילתם, כששורשם כלפי מטה וראשיהם כלפי מעלה [תמונה 120]. ולשם נענועם כלפי מטה מנמיכים את הידים, כדי שראשיהם יישארו כלפי מעלה. ויש מהאשכנזים שבעת הנענוע כלפי מטה מטים את ראשי ארבעת המינים כלפי מטה. והמנהג הרווח הינו כדעה הראשונה [יא, לט. וכן נראית דעת המ"ב (תרנא, מו)].

הקדמת הברכות לנטילה

כ. יש להקדים את הברכות לנטילת ארבעת המינים, ולסמוך את הנטילה לברכה. לשם כך יש לקחת את ארבעת המינים באופן שאינו יוצא ידי חובת הנטילה, לאחר מכן יברך, ואז יאחז אותם בידיו באופן הראוי ויטלם כדין. וישנן כמה אפשרויות לכך: אפשרות 1: לקחת ביד ימין כראוי את הלולב, ההדסים והערבות. ואילו ביד השמאלית לקחת את האתרוג כשהוא הפוך (שהעוקץ - מקום חיבורו לעץ, כלפי למעלה, והיינו שלא כדרך גדילתו), כך שאינו יוצא בו ידי חובה. ואז יברך את הברכות הראויות [תמונה 121], ולאחר מכן יהפוך את האתרוג כשהעוקץ כלפי מטה [תמונה 122], וינענע את כל ארבעת המינים כדין [תוס', שו"ע (תרנא, ה), מ"ב (סקכ"ה), מקראי קודש (יא, מב)].

אפשרות 2: לפני הברכה יקח בידו הימנית רק את הלולב, ההדסים והערבות, ואילו את האתרוג לא יאחז בידו כלל אלא יניחנו לפניו באופן שיכול לקחתו מיד לאחר הברכה. ואז יברך את הברכות הראויות, ולאחר מכן יקח את האתרוג כראוי וינענע את כל ארבעת המינים כדין [תוס', שו"ע ומ"ב (שם), מקראי קודש (שם)]. וישנה עוד

אפשרות 3: לקחת את כל ארבעת המינים כראוי לנטילה, ורק לכוון שלא לצאת ידי חובה עד לאחר הברכה [תוס', מרן בב"י, ולא בשו"ע. מ"ב ומקראי קודש שם. וכאפשרות זו פסק מרנא הגר"א, ככתוב בביאורו לשו"ע ובמע"ר (סי' רפ"ד). אך יתכן שפסק כך מטעם שזו מצווה מתמשכת, ויכול לברך גם לאחר מכן]. ומנהג רוב ישראל בדורנו לעשות כשיטה הראשונה (להפוך את האתרוג לפני הברכה) [יא, מב].

כא. מי שבטעות נטל את ארבעת המינים כדין לפני הברכה, אמנם יצא בדיעבד ידי חובת הנטילה, אך אם טרם גמר את מצוות הנטילה, והיינו שלא סיים עדיין את הנענועים האחרונים שבהלל, יברך את הברכות כשנזכר בכך (ואם כבר גמר את הנענועים שבהלל, אך לא גמר את ההלל עצמו, ואז נזכר בכך, או שנזכר בכך אף לאחר ההלל ולפני סוף ההקפות, המברך אז יש לו על מה לסמוך). ומכל מקום מי שתוך כדי אמירת ההלל, ולפני גמר הנענועים, נזכר שלא בירך על הלולב, יברך ברכה זו רק בין הפרקים שבהלל [יא, מג, ובמקורות שם].

כב. נהגו רבים לומר "לשם יחוד" לפני הברכה על נטילת הלולב [יא, מו].

ארבעת המינים שחלקם חסרים, או פסולים או הפוכים

כג. ארבעת המינים הללו מעכבים זה את זה. ולכן אם חסר לו אפילו רק מין אחד (-כל המין. וכגון שאין לו אתרוג), או שהוא פסול או הפוך (כגון שאתרוגו פסול או הפוך), לא יוצא ידי חובה בנטילת שאר המינים [יא, נ].

כד. כדאי מאוד לבדוק את ארבעת המינים לפני הברכה אם אכן הינם כשרים, וכגון שלא נשרו חלק מעלי ההדס או הערבה באופן הפוסלם. אך אין חובה לבודקם [יא, נא].

כה. שונה הדין כשרק חלק מההדסים או הערבות היו חסרים או פסולים או הפוכים, לבין אם כולם היו חסרים או פסולים או הפוכים. שלגבי המקרה שרק חלקם כך, נחלקו הפוסקים האם זה מעכב את קיום המצווה. ולכן אם אין באפשרותו לתקן את הדבר לפני הברכה, יטלם בלא ברכה, ולכשיוכל - אכן יתקן זאת ויטול שוב בלי ברכה [יא, נג].

דן אונן ואבל בנטילת ארבעת המינים

כו. אבל (בשנת האבלות על אביו או אמו. וכן מי שחלים עליו דיני אבלות של שלושים יום לפטירת שאר קרוביו), צריך ליטול את ארבעת המינים ולנענעם בשעת הברכה ובהלל כשאר האנשים. ורק לגבי ההקפות נחלקו הפוסקים האם כשהאבל אומר את ההושענות גם יקיף את התיבה, או שיאמר את ההושענות במקומו [יא, מט. ואם נוטל הוא את ארבעת המינים, ישנם כמה וכמה פרטי דינים בכך. ראה במקראי קודש (פי"א הערה קכ"ו)].

כז. אונן אינו מקיף את התיבה ואינו אומר את ההושענות. ובחול המועד לא יטול כלל את ארבעת המינים [יא, מט; ולגבי הנטילה ביום טוב הראשון, ראה בב"י ובשו"ע (עא, ב)].

פרק טז: נענועי ארבעת המינים

הקדמה

א. כתוב בספר דברי הימים (פרק ט"ז פס' ל"ג-ל"ה:) "אז ירננו עצי היער מלפני ה', כי בא לשפוט את הארץ. הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו. ואמרו הושיענו אלקי ישענו" וגו'. ודרשו חכמינו זכרונם לברכה מפסוקים אלה, שבראש השנה באים לדין לפני הקדוש ברוך הוא, הן ישראל והן אומות העולם. ואינם יודעים מי יצא זכאי ומי יצא חייב. אומר הקדוש ברוך הוא: אני אראה לכולם מי יצא זכאי לפני. לפיכך נתן הקדוש ברוך הוא לישראל מצווה זו של נענועי הלולב ושאר המינים, כדי שיראו כולם שישראל שמחים בלולביהם כאדם היוצא זכאי מלפני השופט, שהוא שמח. וזה מה שכתוב "ירננו עצי היער" - שהם מרננים בעצי היער, ומתי - כאשר יצאו זכאים מלפני ה', כשבא לשפוט הארץ. ובמה ירננו - ב"הודו לה'", וב"הושיעה נא" [מדרש שהובא בתוס' סוכה (דל"ז, ב') ובעוד ראשונים ואחרונים. וע"ע במדרש רבי תנחומא (פר' "אמור" סס"י י"ח). מקראי קודש (ריש פי"ב)].

ב. מעלת הנענועים הינה גדולה ועצומה, ועל ידי הנענועים נעשים תיקונים נפלאים ונוראים בעולמות העליונים [יב, ג].

ג. ההבדל בין נטילת ארבעת המינים (כבפרק הקודם) לבין הנענועים (כבפרקנו) הוא שנטילתם הינה הגבהתם בלבד, ואילו נענועם הינו הבאתם למעלה, למטה ולצדדים [יב, ב].

ד. מי שמסיבה כלשהי רק הגביה את ארבעת המינים אך לא נענעם כלל, יצא ידי חובת מצוות נטילת ארבעת המינים, אך לא קיים את המצווה בשלימותה. ולכן רצוי לשוב ולנענעם לכשיוכל, אך בלי ברכה [יב, ד].

אופן הנענועים

ה. אופן הנענוע הינו כשאוחז את ארבעת המינים בשתי ידיו (כנ"ל בפרק י"ג סעיף י'), מצמידם לחזהו [תמונה 123], ואז מוליכם קדימה [תמונה 124] ומחזירם לחזהו. וכך עושים שלוש פעמים לכל צד מארבע רוחות השמים, וכן למעלה ולמטה. והאשכנזים מוסיפים בכל נענוע גם לכסכס (-לנער מעט) שלוש פעמים את עלי הלולב, בעת ההולכה קדימה ובעת ההחזרה [יד, ז].

ו. לגבי אופן הפניה לצדדים. האשכנזים נוהגים שבכל הנענועים גוף המנענע נשאר על עומדו במקומו, ורק על ידי תנועות ידיו הוא מטה את ארבעת המינים לצדדים [תמונה 125]. וכשצריך לנענע לכיוון אחור, ירים את ארבעת המינים מעל כתפו לאחור [תמונה 126], או שיטה את גופו מעט ימינה וינענעם לכיוון אחור [ואז יש להזהר בשני דברים: 1) שיטול את ארבעת המינים דרך גדילתם, והיינו שראשיהם כלפי מעלה. 2) יש להזהר מאוד שלא להוציא את העיניים למי שעומד מאחוריו. וידוע לי על מקרה שלאדם נפגעה העין בשל הנענועים של מי שעמד לפניו, וכיוון שלפני כן היתה לו רק עין אחת בריאה, הוא התעוור לגמרי בעת הנענועים. רח"ל].

ואילו מנהג הספרדים הינו, שכשצריכים להטות את ארבעת המינים לצדדים, מסתובבים הם עם כל גופם לכיוון הדרוש, ואז מנענעים הם את ארבעת המינים כשהינם מאונכים כלפי מעלה [יב, ח].

ז. את הנענועים יש לעשות לארבע רוחות השמים, ולמעלה ולמטה. וישנם מנהגים שונים מאיזה צד מתחילים לנענע, ומהו סדר שאר הנענועים [חלק מהאשכנזים מתחילים ממזרח, ממשיכים לדרום, מערב, צפון, למעלה ולמטה. והספרדים ושאר האשכנזים מתחילים מדרום, וממשיכים לצפון, למזרח, למעלה, למטה ולמערב]. וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו [יב, יא].

ח. בעת הנענועים, כשעוברים מצד לצד, למנהג הספרדים שמסתובבים עם כל הגוף (כנ"ל בסעיף ו'), יש להסתובב תמיד דרך צד ימין [יב, יב].

ט. מי שטעה ונענע את ארבעת המינים שלא כסדר הנכון, יצא בדיעבד ידי חובה (מלבד באופני הנטילה שכתבנו בפרק הקודם שאין יוצאים בהם ידי חובה, וכגון שאחד המינים היה הפוך) [יב, יג].

היכן מנענעים

י. ראשית יש לנענע מיד לאחר הברכה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה, שיש לנענע בהלל בעת אמירת פסוק "הודו לה' כי טוב" וגו' שבאמצע ההלל, וכן בעת אמירת פסוק "אנא ה' הושיעה נא" שבאמצע ההלל, ובאמירת פסוק "הודו לה' כי טוב" שבסוף ההלל. וישנם מנהגים שונים בכך, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו [יב, יד].

יא. בעת הזכרת שם ה' בפסוקים הנ"ל, אין לנענע את ארבעת המינים [יב, טז].

עוד מדיני הנענועים

יב. בית כנסת שמתפללים בו אנשים שיש להם מנהגים שונים בענין נענועי ארבעת המינים (כגון ב"שטיבלאך"), יש אומרים שעל כל המתפללים לנהוג מנהג אחיד בענין הנענועים, משום איסור "לא תתגודדו". ויש אומרים שכל אחד מהמתפללים רשאי לנענעם כמנהג אבותיו. ונהגו להקל כדעה השניה [יב, יח].

יג. יש אומרים שהנשים הנוטלות את ארבעת המינים אינן צריכות גם לנענעם. ומכל מקום אשה הרוצה גם לנענעם רשאית לעשות כן, ואין למונעה מכך [יב, יט].

יד. לגבי חינוך הילדים במצוות הנענועים, נחלקו הפוסקים האם מספיק שהילדים ינענעו רק לאחר הברכה, או שצריכים הם לנענע גם בהלל [יב, כ].

טו. הדבר ברור שגם רווקים צריכים לנענע את ארבעת המינים לאחר הברכה, ובהלל. והמנהג שהם גם מקיפים את הבמה בהושענות [יב, כא].

שער ה: עוד מדיני נטילת ארבעת המינים

פרק יז: דיני ארבעת המינים בשבת וביום טוב

פתיחה: א. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוטלים את ארבעת המינים ביום הראשון של החג אף כשהוא חל בשבת. ומשחרב לצערנו בית המקדש, גזרו חכמינו זכרונם לברכה, שבכל המקומות אין ליטול את הלולב בשבת, אף כשהיום הראשון של החג חל בשבת [יג, א]. ויש להדגיש שאמנם פרקנו עוסק גם בדיני שבת וגם בדיני יום טוב, אך יש לשים לב להבדלי ההלכות הגדולים שביניהם.

טלטול ארבעת המינים בשבת וביום טוב

ב. הלולב, ההדסים והערבות: אין לטלטלם בשבת, אך ביום טוב כמובן מותר לטלטלם [יג, ג].

ג. האתרוג: בין בשבת ובין ביום טוב, לדעת רוב הפוסקים מותר לטלטלו ואינו מוקצה, ובפרט למי שרגיל להריחו [יג, ד].

ד. גם הנשים רשאיות לטלטל את ארבעת המינים ביום טוב כאנשים [יג, ה].

ה. נהגו להקל ולטלטל ביום טוב את כל ארבעת המינים אף לאחר שכבר נטלום. וכן מותר בליל יום טוב לטלטל אותם, לאוגדם לצורך נטילתם ביום, ולטלטלם ביום טוב לבית הכנסת לצורך הנענועים שבהלל ולהקפות, אף על פי שכבר נטלם בברכה בסוכה שבביתו [יג, ו, ז]. ולגבי אופן אגידתם אם אוגדם ביום טוב, ראה לעיל (בפרק י"ב, ט"ז-י"ח).

ו. יש מי שאומר, שמי שביום טוב לאחר תפילת מוסף הלך עם משפחתו להתארח אצל אחרים, ולאחר מכן חוזר לביתו, אינו רשאי לקחת עמו את ארבעת המינים מבית המארח דרך רשות הרבים במקום שאין בו עירוב, כשאין שכיחות שבביתו או בדרך עוד ירצה לנוטלם אדם שטרם נטלם [יג, ח].

הכנסת שלושת המינים לתוך מים בשבת וביום טוב

ז. אסור להכניס את הלולב, ההדסים והערבות לתוך מים בשבת (מצד מוקצה, ויש אוסרים גם מצד זורע). וכן אסור אז להוציאם מהמים, אפילו אם היו כבר מונחים בתוכם לפני שבת. ואם בכל זאת הוציאם מהמים, הרי שאסור בשבת להחזירם אליהם [יג, ט].

ח. לולב, הדסים וערבות שבכניסת החג לא היו בתוך מים, אין להכניסם לכלי עם מים ביום טוב [תמונה 128]. ואם הלולב, ההדסים והערבות לא היו לפני החג בכלי, אך בכלי כבר היו מים, נחלקו הפוסקים אם מותר להכניסם ביום טוב לכלי זה. ולמעשה אין להקל בכך, ורק כשלא שמו אותם במים לפני החג, וביום טוב נזכרו בכך, והם עלולים להתייבש, מותר ביום טוב להכניסם לכלי עם מים, אך רק לכלי שכבר לפני החג היו בו מים. וראה עוד בסעיפים הבאים [יג, יא].

ט. לולב, הדסים וערבות שהיו ביום טוב בכלי עם מים, מותר ביום טוב להוציאם מהמים וכן להחזירם למים. וכן מותר ביום טוב להוסיף מים לתוך הכלי, אך אסור להחליף את המים. וכל זה מדובר על יום טוב שחל ביום חול, ולא לגבי שבת [יג, יב].

י. אם יש במינים הללו פרחים הנפתחים (כגון ענבי ההדס), או שמדובר בהדסים צעירים שיגדלו כשהם במים, אסור להחזירם ביום טוב לתוך מים אף אם היו במים קודם לכן [יג, יג]. ולגבי איסור קציצת ענבי ההדס ביום טוב, ראה לעיל (בפרק ה' סעיף כ"ג), וכן בספר מקראי קודש- הלכות ארבעת המינים (ג, לז).

יא. יש נוהגים לעטוף את הלולב, ההדסים והערבות במגבת רטובה, על מנת לשמור על לחותם [תמונה 129], וזאת אף אם שם אותם לאחר מכן בתוך עטיפת ניילון. ואכן אם הם היו עטופים במגבת רטובה זו כבר לפני החג, מותר לחזור ולעוטפם בה בחג עצמו. אך אין להרטיב את המגבת [תמונה 130] ביום טוב עצמו, וכן יזהר מסחיטתה [יג, טו].

יב. בחול המועד מצווה לשים את הלולב, ההדסים והערבות בתוך כלי עם מים, או לעוטפם במגבת לחה, או לשימם בנרתיק ניילון הסגור הרמטית. ומצווה אף להחליף את המים שבכלי, ולהרטיב את המגבת - וכל זה כדי לשמור על טריותם ולחותם של שלושת המינים שיהיו נאים ומהודרים [יג, טז].

הנחת האתרוג בשבת וביום טוב בדבר הקולט ריח

יג. בין בשבת ובין ביום טוב אסור להניח את האתרוג בתוך בגד, בתוך חוטי פשתן ושאר דברים שקולטים ריח, על מנת שיתן ריח טוב לבגד וכדו'. ובשעת הדחק, כשאין אפשרות אחרת היכן להניח את האתרוג, ספק הדבר אם מותר להניחו במקום שיקלט בו ריחו, אף אם אינו מתכוון לתת בו את ריח האתרוג [יג, יז]. וראה עוד בסעיף הבא.

יד. במקרה הנ"ל, אם חוטי הפשתן, הבגד וכדומה כבר קלטו לפני החג את ריח האתרוג, מותר לשוב בחג ולהניחו בהם, כיוון שאין מתווסף בהם ריח. ואם האתרוג כבר עטוף בפשתן שקלט את ריחו, ועתה הוא רוצה להניח את שניהם בתוך בגד או בד נוסף כדי לשומרו, נחלקו הפוסקים אם מותר הדבר [יג, יח].

ארבעת המינים המיועדים לסחורה

טו. ארבעת המינים המיועדים לסחורה מוקצים הם בשבת, הן בשבתות שלפני החג והן בשבת שבחג, ואסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם. וכן הדין גם לגבי יום טוב. ואם אין הסוחר מקפיד שלא ישתמשו בהם - אינם מוקצים אף בשבת. אך בדרך כלל הסוחרים מקפידים על כך [יג, כא].

טז. אסור לעסוק במסחר ביום טוב. ומכל מקום אם קרה מקרה ולאדם אין ביום טוב את ארבעת המינים או חלקם (כגון שנפסל לו האתרוג), אזי לדעת הרבה פוסקים מותר [תמונה 131] לו לקחתם ביום טוב (-ולא בשבת) אפילו מסוחר, בתנאי שאינם מוקצים (כבסעיף הקודם), וכן בתנאי שהלוקח והמוכר לא יזכירו שזו מכירה, ולא ידברו על ענין התשלום, אלא רק יאמרו שלאחר צאת היום טוב הם יסתדרו ביניהם. ויש האוסרים לגמרי לקנות מהסוחר ביום טוב [יג, כב].

יז. עוד מדיני ארבעת המינים ביום טוב ראה כאן בפרק י"ב סעיפים ט"ז – י"ט. ובספר מקראי קודש (בפ"ט סעיפים כ"ג וכ"ד. ושם בהערה ס"ה).

קצת מדיני יום טוב שני של גלויות

יח. לענין איסורי מלאכה, דין יום טוב שני של גלויות כדין יום טוב ראשון, חוץ ממיקרים מיוחדים כקבורת המת על ידי יהודים, או ענינים רפואיים מסוימים. לפיכך מה שאסור לעשות ביום טוב הראשון לגבי ארבעת המינים, אסור לעשותו גם ביום טוב השני [יג, כה].

יט. מי שמתגורר (עדיין) בארצות הגלות, ונמצא בחג הסוכות פה בארץ הקודש, וכן מי שגר כאן בארץ הקודש ונמצא בחג הסוכות בארצות הגלות, עליהם לשאול רב פוסק כיצד צריכים הם לנהוג ביום טוב שני של גלויות [וראה במקראי קודש (פרק י"ג הערה נ"ד) פירוט הדינים. עיי"ש פסקי הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב זצ"ל].

כ. לסיום פרקנו נביא מקרה מעניין שאירע בראשית קום המדינה, אף שכיום אינו שכיח: יהודים יצאו באניה [תמונה 132] מחוץ לארץ לארץ ישראל, כשבכוונתם להשתקע בארץ ישראל. בעודם באניה בלב ים הגיע יום טוב שני של גלויות, והתפללו תפילת יום טוב בערבית, בשחרית ובמוסף. בצהרי היום הגיעה האניה לחופי ארץ הקודש. נחלקו הפוסקים פה בארץ האם ימשיכו לנהוג כבני חוץ לארץ ויתפללו מנחה של יום טוב שני, או שמעת שהגיעו לחופי ארץ הקודש דינם כבני א"י, ויתפללו תפילת מנחה של יום חול, ויניחו תפילין בלא ברכה [ראה בחזו"ע (יו"ט, דקמ"ט הערה כ"ג)].

פרק יח: קדושת ארבעת המינים

א. לארבעת המינים יש קדושה, חל עליהם שם שמים, הם אסורים בהנאה, ואסור לבזותם [יד, א. יש שלמדו זאת מסוכה (רש"י), ויש שלמדו זאת מכל דבר מצווה שהוקצה למצוותו ואסור להשתמש בו תשמיש הדיוט (רשב"א בשו"ת)].

ב. איסור ההנאה מארבעת המינים נובע בשל היותם "מוקצה מחמת מצווה". והאיסור לבזותם נובע בשל איסור ביזוי תשמישי מצווה [יד, ב].

אלו איסורים שייכים כשארבעת המינים מוקצים למצוותם

ג. מזמן שארבעת המינים מוקצים למצוותם (כדלקמן בסעיפים ה' וח') הינם אסורים הן באיסור הנאה והן באיסור בזיונם. ולאחר שנגמרה מצוותם אינם אסורים אלא באיסור בזיונם [יד, ד].

ד. דיני איסור ההנאה ואיסור הביזיון בערבה שחובטים בה בהושענא רבה, שווים לדינים אלה של ארבעת המינים, בין לפני שסיים לקיים בה את המצווה ובין לאחר מכן, כדלקמן בסעיפים ה' ואילך [יד, ה].

איסור ההנאה מארבעת המינים

ה. זמן האיסור: כל חפץ שהקצוהו וייחדוהו לקיים בו מצווה, ולאחר מכן גם קיימו בו בפועל את המצווה - נעשה חפץ זה "מוקצה למצוותו", כלומר שהופרש הוא משימושו הרגיל ומיוחד הוא לצורך המצווה, ומאז אסור להשתמש בו את שימושו הרגיל [יד, ו].

ו. מה כולל איסור ההנאה: לאור זאת אסור ליהנות מארבעת המינים באופנים שהיו רגילים להשתמש בהם. לכן האתרוג נאסר בימי החג באכילה (כיוון שיש שאוכלים אתרוגים), וההדסים נאסרו דווקא בהרחה [יד, ח].

ז. זמן חלּות איסור ההנאה: איסור ההנאה מארבעת המינים פוקע בשני אופנים: 1) כשנגמר זמן קיום המצווה. 2) על ידי תנאי מוקדם [יד, ט].

ח. אסור ליהנות מארבעת המינים בכל ימי החג, מעת שנטלו אותם למצוותם בפעם הראשונה, ועד תחילת ליל שמיני עצרת. וזאת אף אם הם נפסלו במשך החג, או שכבר גמרו לקיים בהם את מצוות נטילתם [יד, י-יב].

ט. כיוון שלאחר החג מותר ליהנות מארבעת המינים (באופן שאינם מתבזים), לכן יש הלוקחים את ההדסים לצורך ברכת הריח בהבדלה שבמוצאי השבתות שלאחר החג, וזאת כל עוד ניכר הריח היטב בהדסים [יד, יג].

י. ישנם מיקרים שבהם יכול אדם להתנות לפני החג שאינו מקצה את ארבעת המינים לחלק מימי החג. אך דינים אלה אינם שכיחים ולא נפרטם כאן [ראה על כך במקראי קודש (פי"ד סעיפים יד-יז)].

דין איסור הביזיון של ארבעת המינים

יא. כיון שארבעת המינים הינם תשמישי מצווה, לכן אסור לבזותם בין בזמן השימוש בהם ובין לאחר מכן, ואף לאחר החג [יד, יח].

יב. לאור זאת יש להזהר מאוד שלא לדרוך על ארבעת המינים אף לאחר גמר קיום המצווה בהם. ולכן כתבו הפוסקים, שיש למחות באותם האנשים שלאחר החג זורקים את ארבעת המינים או את ענפי הסכך במקומות שעלולים לדרוך עליהם, אפילו אם אין זה מקום אשפה. אלא יש להניחם במקום מוצנע, כגון בחצר מאחורי הבית, ורבים נוהגים לשמור את ארבעת המינים ולשורפם באפיית המצות, או בשריפת החמץ שבערב פסח, ועל ידי כך עושים בהם מצווה נוספת, של הבערה לצורך מצווה [יד, יט].

יג. מעיקר הדין מותר לקחת את הערבות שנטלו אותן למצוות ארבעת המינים, לאחר שהתירו אותן מאגידתן, ולקיים בהן את מצוות חבטת הערבה בהושענא רבה [תמונות 133;134;135]. ומכל מקום רצוי לכתחילה להחמיר ולהמנע מכך, ולקחת לצורך מצוות החבטה ערבות אחרות. וכן מחמירים בכך ההולכים אחר דברי רבנו האריז"ל [יד, כ, ובהערה ל"ט].

יד. דין הקוישיקלאך, הטבעות, ושאר הדברים שאוגדים בהם את שלושת המינים, וכן הדברים שעוטפים בהם את האתרוג: בימי החג עצמם הרי דינם כתשמיש דתשמיש דמצווה, שאין לבזותם ולא לזורקם לאשפה. ואילו לאחר החג, מעיקר הדין אין לבזותם, לזלזל בהם, ולזורקם במקום שידרכו עליהם. אך מותר מעיקר הדין לזורקם לאשפה, ויזרקום בצורה מכובדת (כגון להניחם בשתי שקיות). ויש נוהגים לשורפם בערב פסח בשריפת החמץ, עם הלולב, ההדסים והערבות [יד, (לט, 5). ועפ"י המ"ב (סימן כ"א. בפרט ס"ק ה' וי"ב) וגנזי הקודש (פיינהנדלר. פט"ז סעי' ג, י)].

ויהי רצון שנזכה לאחדות כל העם, כמו ארבעת המינים באגידתם, את ארבעת המינים ניטול ובהושענא רבה ערבה נחבוט, שנזכה לבנין בית מקדשנו, וה' ישמע את תפילותינו, יבוא האדון להיכלו, ושם נעבדהו כרצונו. במהרה בימינו. אמן!