פרק ח: שימוש במחשבים בשבת (לפיקוח נפש), בחול המועד, ועוד.
(כולל מחיקת שם שמים מהמחשב)
הענפים:
1. שימושי המחשב ותיאורו.
2. האיסורים הכרוכים בהקלדה במקלדת המחשב.
3. בענין הרפיית המקש בעת ההקלדה.
4. הצג האנלוגי (
5-8. הטעמים להקל מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי (מצד כותב).
9-10. דין הכתיבה בצג כשיש תוכנת שומר מסך ותוכנת מחיקה.
11-12. הטעמים לחייב מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי.
13. מיהם האוסרים מדאורייתא כתיבה בצג האנלוגי.
14. מיהם האוסרים כתיבה בצג האנלוגי רק מדרבנן.
15. הצג הדיגיטלי (
16. הטעמים לחייב מדאורייתא את הכתיבה בצג הדיגיטלי (מצד כותב).
17. מיהם הפוסקים האוסרים מדאורייתא את הכתיבה בצג הדיגיטלי, ומי מדרבנן.
18. הזכרון הפנימי של המחשב - תיאורו.
19. איסור הכנסת המידע לזכרון הפנימי - מצד כותב ומתקן מנא.
20-21. המשך הנ"ל - מצד בונה.
22. המשך הנ"ל - מצד מוליד.
23. הכתיבה בדיסקט - תיאורה.
24. איסור הזנת הדיסקט - מצד כותב.
25-27. המשך הנ"ל - מצד בונה (כולל דין מוליכים למחצה, בענף 27).
28-29. המשך הנ"ל - מצד מוליד.
30-31. המשך הנ"ל - מצד מכה בפטיש (הטעמים להקל).
32. המשך הנ"ל - מצד מכה בפטיש (הטעמים להחמיר).
33. המשך הנ"ל - מצד מתקן מנא.
34. מסקנת דין הזנת הדיסקט.
35. מסקנות דין ההקלדה, כתיבה בצג אנלוגי ודיגיטלי, הזכרון הפנימי והדיסקט.
36. פירמוט דיסקט, כתיבה בדיסק קשיח, תקליטור ומדפסת. ועוד בענין הדיסקט והזכרון הפנימי.
37. כתיבה ביד שמאל ובשאר שינויים.
38. הוראות כלליות למי שיודע לפני שבת שיצטרך להקליד (בהיתר) בשבת.
39. דין מחיקת שם שמים הכתוב בצג (גם ביום חול).
40. עניינים שונים בנושא המחשב.
41-47. תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א (כמפורט להלן):
41. תשובותיו בענין הכתיבה בצג האנלוגי.
42. תשובותיו בענין הכתיבה בצג הדיגיטלי.
43. תשובותיו בענין הכתיבה בזכרון הפנימי (ודין מוליכים למחצה).
44. תשובותיו בענין העדיפויות בסוגי הכתיבה השונים בשבת: צג אנלוגי, דיגיטלי, עט שבת או רגיל, ובשינוי (כולל דין ההקלדה במקלדת).
45-46. תשובותיו בענין איסור מחיקת שם שמים (גם ביום חול) מצגי המחשב השונים, מדיסקט, דיסק קשיח והזכרון הפנימי.
47. תשובותיו בענין כתיבה במחשב בחול המועד.
48-59. תשובות הגר"מ אליהו שליט"א (כמפורט להלן):
48. תשובותיו בענין כתיבה במחשב בשבת (פתיחה).
49. תשובותיו בענין ההקלדה במקלדת.
50. תשובותיו בענין הזנת הזכרון הפנימי.
51. תשובותיו בענין הזנת הדיסקט.
52. תשובותיו בענין הכתיבה בצג האנלוגי.
53. תשובותיו בענין הכתיבה בצג הדיגיטלי.
54. המסקנות. ותשובותיו בענין עדיפויות סוגי הכתיבה השונים בשבת (צג אנלוגי, דיגיטלי, עט שבת או רגיל, ובשינוי).
55-56. תשובותיו בענין מחיקת שם שמים מהצג האנלוגי (גם ביום חול).
57. תשובותיו בענין מחיקת שם שמים מהצג הדיגיטלי.
58. תשובותיו בענין מחיקת שם שמים מדיסקט ומדיסק קשיח.
59. תשובותיו בענין מחיקת שם שמים מהזכרון הפנימי, וכתיבה במחשב בחול המועד.
ענף 1 : שימושי המחשב ותיאורו.
שימושי המחשב הינם רבים: בענפי תעשיה רבים, במסחר, בבנקאות, בתחבורה, בבריאות ורפואה, בבטחון ובתעשיה הביטחונית, במכשירים ביתיים רבים וכו'. נראה שהשימוש במחשבים יגדל במהלך השנים, ויחד עם זאת ישתכללו המחשבים ואולי אף ישתנו בעקרונות אופן פעולתם. אנו נעסוק בתפעול המחשבים כפי שהוא כיום (שנת תשס"ה), ונדגיש ששינויים באופן פעולתו עלולים לשנות את המסקנות ההלכתיות. משום כך נביא בס"ד את תיאור המחשב כפי שהתייחסנו אליו בפרק זה. תחילה נביא את תיאורו הכללי של המחשב, וכשנדון בשלבי הפעולות השונות (כהקלדה, כתיבה בצג אנלוגי וצג דיגיטלי, כתיבה בזכרון הפנימי, בדיסק הקשיח, בדיסקט וכו') נביא את תיאור אופן כל פעולה מפעולות אלה.
תיאור המחשב:
המחשב מורכב משלושה חלקים עיקריים: יחידת קלט, יחידת עיבוד נתונים מרכזית, ויחידת פלט. יחידת הקלט מאפשרת הכנסת נתונים למחשב ע"י מקלדת, דיסקט (תקליטון), מסוף, סרט מגנטי, עכבר, עט אור, מסך נגיעה, כרטיס מנוקב ועוד. ונפרט: ע"י המקלדת כותבים הוראות ע"י הקשת אותיות או סימנים שבמקלדת. אפשרות שניה הינה שימוש בדיסקט או בדיסק קשיח, שבהן כבר ישנן ההוראות הדרושות. אפשרות שלישית: קריאה אופטית של אותיות או סימנים אחרים המודפסים על פרטי סחורה (בסופרמקט) או כרטיסי אשראי וכדו'. אפשרות נוספת (המתפשטת בזמן האחרון ועתידה להתפשט יותר) הינה הכנסת הוראות ע"י השמעת קול [היינו לאחר שהאדם כבר מוכר למערכת ע"י זיהוי קוד קולי. ויש לדון בזה לכאו' מצד אי דיבור כמעשה דמי, כגמ' בב"מ (ד"צ, ב'). וע"ע ע"כ בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א עמ' רכ"ד בהררי בשדה סי' קע"ד), ביחו"ד (ח"ד עמ' רנ"ו), ומה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ל"ז ענף 13). ובענין דיבור שמפעיל מכשיר או מדליק נורה חשמלית, ראה בשו"ת אג"מ (חיו"ד ח"א סס"י קע"ג עמ' שמ"ז. וחיו"ד ח"ב סס"י קמ"ב. עיי"ש גם גבי הפעלה ע"י צל אדם), בשו"ת משמ"ל (ח"א עמ' של"א-של"ד, גבי דיבור במורס), ובשו"ת מעש"ח (ח"ד סי' ל"ט). וכנ"ל כאן במיל' (סוף פ"ב). ואכמ"ל].
הפעלת המחשב כרוכה בחיבורו לחשמל (יש מחשבים, בפרט הגדולים, המחוברים כל הזמן לחשמל), והפעולה הרגילה הראשונה הינה הפעלת תוכנה לביצוע הפעולות הנדרשות, או כתיבת תוכנה חדשה שבה הוראות חדשות.
יחידת עיבוד הנתונים (יע"ם. והיינו יחידת הפרוצסור המרכזי) הינה המח של המחשב. היא מורכבת מפיקוד, אמצעי חישוב, זכרון פנימי ויחידת בקרה.
יחידת הפלט מוציאה את המידע שהצטבר אחרי החישוב, כולל זכרונות חיצוניים. ישנן כמה שיטות לקבלת תוצאות: 1) הדפסת התוצאות על הצג (וישנם שני סוגי צגים עיקריים: אנלוגי ודיגיטלי, וכדלקמן). 2) הדפסה על מדפסת, כשהתוצאות מודפסות על נייר. 3) העברת התוצאות למיכשור שקולט ידע בשפה בינארית (וכדלקמן), למכשיר פקסימליה או למחשב אחר. 4) הפעלת מיכשור מיוחד המשמיע קולות דיבור וכן מעביר התוצאות [כ"ז מעובד עפ"י מש"כ במע"ל (ריש פ"ח)].
באופן מעשי, הדברים מורכבים הרבה יותר, אך לעצם דיוננו ההלכתי נראה שדי בזה, וכאשר היה צורך בדבר פירטנו יותר, כדלקמן.
ענף 2: האיסורים הכרוכים בהקלדה במקלדת המחשב.
תיאור פעולת המקלדת בקיצור:
הקשה על הקליד ברוב המקלדות סוגרת מעגל חשמלי. סגירה זו שונה מסגירה של מפסק רגיל. ברוב המיקרים היא מתבצעת ע"י יחידה מיוחדת אלקטרומכנית. ע"י הסגירה מופעלות גם שרשרות של מיקרופרוצסורים (יחידות עיבוד נתונים זעירות). אמנם הן מחוברות כל הזמן לחשמל, אך הן מופעלות ע"י הקשת הקליד. בהקשה זו נסגר המעגל לזמן קצר מאוד (חלקיק שניה), וקפיץ מחזיר מיד את הקליד (היינו את המפסק האלקטרומכני) למצבו הקודם (עפ"י מע"ל עמ' רפ"ז ורצ"ב).
גם הר"ר צבי מרכוס (מהנדס בכיר בממט"ל פעיה"ק ירושת"ו) אמר לי שבכל הקשה על המקלדת יש סגירת מעגל חשמלי, כיון שברוב המקלדות כיום כל מקש הינו מתג, והיינו שישנו סוויץ' שסוגר מעגל ע"י הלחיצה. אמנם ישנן מעט מקלדות, שהינן יקרות, הפועלות ע"י מגנטיות או קבליות, שזה כרוך בשינויי מתח וזרם אך לא ע"י סגירת מעגל ממשי. אך מ"מ ברוב המקלדות כיום אין זה כך, אלא יש בהן סגירת מעגל חשמלי בכל הקשה על המקשים. עכת"ד.
לפי"ד הר"צ מרכוס הנ"ל עולה שבעצם לרוב ככל הפעולות החשמליות הנעשות במחשב, כיון שהן נעשות ע"י הקשה במקלדת (ולגבי פעולת ה"עכבר" יש לדון בדיון נפרד. אך למעשה אחר כל פעולת תנועה ע"י העכבר נעשית אחריה פעולת הקשה בעכבר או במקלדת), ה"ז כרוך לכאו' בסגירת מעגלים חשמליים, והוי איסור דאו' דבונה לחזו"א, ואיסור מוליד דרבנן לבי"צ. וא"כ כל שאר הדיונים שלנו, כגון הכתיבה על מסך זה או אחר, הכנסת מידע לזכרון הפנימי, הקשיח או הדיסקט וכדו', כ"ז לכאו' שייך רק אליבא דהבי"צ, דלחזו"א ממילא הוי איסור דאו'. או שזה שייך אפי' לחזו"א, משום שמ"מ יש לדעת באיזה צג להקליד, מדין הקל הקל תחילה.
אלא שבס"ד יש לדון היטב האם באמת כל הקשה על מקש המקלדת והרפייתו אסורה מדאו' מצד בונה לחזו"א, ואיסור מוליד לבי"צ, או שיש גם בזה צדדים להקל.
הלחיצה על המקלדת:
תחילה יש להעיר, שכידוע כשלוחצים על מקשי המקלדת לחיצה ארוכה, הרי שאין אותה האות שהקלידו אותה נכתבת פעם א' בלבד, אלא היא נכתבת פעמים רבות על המסך. מבחינה מעשית אין הדבר כרוך בסגירת ופתיחת מעגלים חשמליים פעמים רבות במקלדת, אלא במקלדת נסגר המעגל פעם א' בלבד בעת הלחיצה הראשונה, ונפתח רק בעת ההרפיה. ומה שהאות נכתבת פעמים רבות על המסך זה רק בשל הוראה שניתנת למחשב (וכגון שאם הלחיצה הינה מתמשכת, אז לאחר שתי שניות תכתב שוב אותה אות, ומאז ואילך כל חצי שניה תכתב שוב אותה אות). מידע זה חשוב מאוד בגלל שזה אומר שאם אכן אדם לחץ לחיצה קצת ארוכה ונכתבו כמה אותיות, הרי מבחינת סגירת המעגלים במקלדת הוא עשה רק איסור א' של סגירת ופתיחת מעגל חשמלי (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אבל מבחינת כתיבה כתב הרבה אותיות. עכ"ל. ואכן ראה לקמן שדננו בזה גם מצד כתיבה, ופה דננו רק מצד בונה). וההרפיה נחשבת ממש כסתירת מעגל, ולא רק כמניעת בניית מעגלים חדשים (שזו מחלוקת, כדלעיל במילואים פ"ה ענף 3, ושלדעת הגריש"א שליט"א המשכת צלצול הפעמון כרוכה כל רגע באיסור בונה, וממילא ההרפיה הינה רק אי המשכת עשיית איסורי בונה חדשים). וגם גבי הלחיצה עצמה במקלדת יש אולי לדון מצד מצמצם. ור' לעיל (במיל' פ"ה סוף ענף 2), שבס"ד הסקנו שלהרבה פוס' אין איסור מצמצם בשבת, אך מ"מ למעשה אין הדבר ברור להיתר.
מצד בונה:
לשיטת החזו"א שסגירת מעגל חשמלי הינה איסור דאו' דבונה לכאו' כ"ה בני"ד הן מטעם דדמי להרכבת מיטה של פרקים, והן מטעם דהופכו ממות לחיים. אלא שגם בזה ישנם כמה וכמה צדדים להקל, שעכ"פ אין בזה איסור דאו'.
טעם 1: כפי שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6 בטעם הרביעי) יש צד להקל באיסור בונה משום דהוי בנין ארעי, עפ"י הגמ' ורש"י בביצה (דל"ב,ב' ובד"ה "בנין ארעי"). והיינו שמצד הפוטציאל של הדבר הוא אינו יכול להתקיים, ולכן אינו אלא איסור דרבנן בלבד. ויש לכך כמה צדדים ששייכים גם לני"ד. ראשית טעם כללי שכתב הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"א עמ' צ"ו וק') גבי זרם החשמל בכלל, והוא שבגלל שבסגירת מעגל חשמלי יש צורך בזרימה מתמדת של דלק או כח אחר שיסובב הגלגלים בתחנת הכח, ה"ז דומה לבנין שצריך תמיד לאחוז בו שלא יפול, כדוגמת אוהל של כלונסאות (ר' גם בשש"כ פ"מ הערה נ"ט). ושנית, בגלל שהקפיץ תמיד מחזיר את המקש למקומו מיד, וא"כ המעגל תמיד עתיד להפתח מיידית ולא להתקיים זמן רב. וכעין זאת מצינו בצי"א (ח"ו סי' ו' סקי"ג), דלא חשיב בנין כשנסתר ונכלה מאליו.
טעם 2: עוד צד להקל, דדמי למש"כ המהרש"ם, שאם הבנין נסתר בו ביום לא הוי בנין (ור' לקמן במילואים בפרקנו ענף 5 שמתוך דין כתיבה דננו בגדרי מלאכה המתקיימת). והרי זה מתאים למציאות של ההקשה על המקש במקלדת שהוא חוזר מיד למקומו ע"י הקפיץ, וכנ"ל בתאור הפעולה. ובפרט לפי מש"כ הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"א סי' י' סק"ו. והובאו גם בקוב"מ עמ' 23-24) שאם פעולת המכשיר החשמלי נפסקת מאליה לאחר זמן מועט נמצא שכל בנינו הוא רק לשעה פורתא ואין בזה סרך בונה אף לחזו"א (ג"ז עפ"י קדוש"ה שם).
טעם 3: כהמשך לטעם הנ"ל יש להוסיף הטעם דהבנין בני"ד הוי בנין לרגע שהוא מתקיים כהרף עין ואינו בנין. וזאת עפ"י מש"כ הגרשז"א זצ"ל במילואים לשש"כ (ח"ג פל"ד הערה ק"ח. הב"ד בנ"ש ח"א עמ' ע') ששינויים שהם פחות מרגע כמימריה אין זה בגדר בונה ואפי' לחזו"א. וכעין זאת מצינו בצי"א (ח"ו סי' ו' עמ' כ"ט סקי"ג). וע"ע בשבוי"צ (חלק החשמל, עמ' קנ"ד - קנ"ו), בעטש"ל (ח"ג עמ' ט"ו - כ"א) ובמנח"ש (ח"א עמ' פ"ה וצ"ט). ור' במע"ל (עמ' רצ"ב) שהמעגלים המופעלים ע"י המקלדת הינם פועלים לזמן קצר ביותר, שהיא חלקיק קטן של שניה. אלא שיש לעיין אי שייך להקל מצד זה. ואף שק"ק ע"כ גבי ני"ד, דהא סוף סוף התוצאה של ההקלדה הושגה, והדבר נשמר בזכרון או נראה במסך המחשב, מ"מ נראה שיש להקל בזה בני"ד דהא סו"ס הבנין נסתר ומצד בונה אין עוד בנין שקיים. וע"ע בעטש"ל (ח"ט עמ' י"ד) שכתב גבי בנין שנפסק מיד מאליו, שלחזו"א זו מחלוקת.
טעם 4: עפ"י מש"כ הגרל"י הלפרין שליט"א בשו"ת מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד, עפ"י מעליות בשבת עמ' ל"ב) שאם עצם שימוש הכלי דורש שלפעמים יהיה במצב של פעולה ולפעמים בהפסקה אין זה בונה וסותר כי זה שימוש ולא מלאכה. ע"כ. וא"כ ה"ה בני"ד, שהרי אין רצוננו שכפתור המקלדת יהיה לחוץ כל הזמן (שהרי אז תכתב אותה אות הרבה פעמים, וגם לא יוכלו לכתוב אותיות אחרות). וכעין זאת כתב גם בצי"א (ח"ו סי' ו' סקי"ג) גבי דבר שדרכו בכך למלא תפקידו בדרך של בנין וסתירה, דאין בזה מתקן מנא.
טעם 5: כל הבנין שנעשה בהקשה במקלדת הינו בנין לשעה. והיינו שאף שיש לו את הפוטנציאל להתקיים לאורך זמן, מ"מ רצון האדם (או דבר חיצוני אחר) גורם לו שלא להתקיים זמן רב ולכן לא חשיב בנין. ואמנם בירו' (פ"ז וריש פי"ב דשבת) אמרו שאע"פ שהבנין שהיה במשכן היה בנין לשעה ואפ"ה חשיב בנין, מ"מ ד' הרבה פוס' שהבבלי חולק על הירו' בהא וס"ל דלא חשיב בנין (ר' בקדוש"ה ח"א שם שהבאנו מחלו' האחרו' בהא). וא"כ ה"ה בני"ד, דהא ודאי רצון האדם הכותב במקלדת שהמעגל שנסגר ע"י המקש יפתח מיד ע"מ שיוכל להמשיך לכתוב את האות הבאה. ואמנם טעם זה דומה לטעם הקודם שכתבנו, אלא שיש להוסיף שבני"ד לא רק שהאדם רוצה לפרק בנין זה כדי לבנות שוב בנין נוסף (את כתיבת האות הבאה), אלא יותר מכך: אם המעגל שנסגר כתוצאה מההקלדה ישאר סגור הרבה זמן הריהו יתקלקל (וכמש"כ במע"ל עמ' רצ"ב), וזה גם יקלקל את מה שכבר כתב, כי תכתב אותה אות הרבה מאוד פעמים [וכעין זאת ר' בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז) שדן גבי מחשב, וכ' שיש מהפוס' דס"ל דבונה ע"מ לסתור פטור. עיי"ש שמ"מ לדעתו חייב].
בס"ד נמצאנו למדים שאמנם בהקלדה על מקשי המקלדת נסגר מעגל חשמלי שלם, כעין מיתוג, אך ישנם כמה צדדים להקל ולומר שאפ"ה אין בזה בונה מדאו' אף לחזו"א, ולכן היה נראה לענ"ד שיש לראות מציאות זו כספק דאו' אף לחזו"א (ולכאו' היה מקום להסתפק אי בשל העובדה שהתוצאה נשארת קבועה שצריך להחמיר בכ"ז דהוי דאו'. אלא שבס"ד נלע"ד שאין להחמיר בזה מדאו', דסוף סוף הבנין עצמו לא נשאר). אך ראה לקמן (בענף 44) שהגרי"ש אלישיב שליט"א לא ס"ל לאסור את ההקלדה במקלדת מדין בונה (אך אולי נקט כן כיון ששם היה מדובר על שקלול האיסורים שבכתיבה במחשב כנגד כתיבה בעט שבת, וכדו', ולכן התייחס רק לאיסורים שלדעתו הם מעיקר הדין. אך כשדן על עצם ענין השימוש במחשב כן התייחס לפעולות מצד בונה). ואילו מדברי הגר"מ אליהו שליט"א (בענף 49) עולה דהוי בונה מדאו', וכפי שכתבנו לקמן בפ"ט (ענף 3,7 ועוד). ולגרש"ז אוירבך זצ"ל ודאי אין בזה איסור מדאו' מצד בונה (בעיקר מהטעם דהוי כבנין של כלונסאות). וע"ע כאן במיל' (פ"ד ענף 2, פ"ה ענף 3, פ"ז ענפים 3-4 ופ"ט ענפים 3,7 ועוד).
ובענין איסור מוליד בהקשה על המקלדת:
כיון שכל הקשה על המקלדת סוגרת מעגל חשמלי, הרי שלבי"צ כל הקשה הינה איסור דרבנן דמוליד (וכ"כ במע"ל עמ' רצ"ב). אלא שבס"ד נראה שגם בזה יש צדדים להקל:
כתב הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' ע"ג - ע"ד) דמוליד הוא דוקא כשעושה ממש דבר חדש כהוצאת אש ושנראה כדבר חדש. אך בדבר שזה תפקידו ומיוחד לכך, כמו שעון (מכני) שממלאים אותו, שזה תפקידו ללכת וקולו נשמע, אין זה נראה כדבר חדש ולא חשיב מוליד (הב"ד בקדוש"ה ח"א עמ' פ"ח).
עוד צד להקל הוא עפ"י הצי"א (ח"ו סי' ו' סקי"ג) דאין מוליד בדבר שנסתר ונכלה מאליו (ור' עוד לקמן בסמוך בשם מעש"ח).
עוד צד להקל בני"ד עפ"י מש"כ במנח"ש (ח"א שם) שמוליד זה דוקא כשנולד דבר של קיימא. משא"כ כשההולדה היא לזמן מועט ותיכף לאחר גמר תשמישו הוא חוזר ומנתק הזרם או שמתנתק מאליו, ושוב חוזר וסוגרו וחוזר חלילה, אין זה מוליד כלל. ע"כ. ובמע"ל (עמ' רצ"ב) כתב דחיבור המעגל במקלדת הוא לזמן מועט ביותר, כנ"ל. ולפי"ז יש להקל בני"ד גם מצד מוליד. וראה בקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 3) שהבאנו מחלו' האחרו' אי אסרינן מוליד לשעה (שהגיו"ר התיר והחכ"צ והמהרש"ם אסרו). ומהצי"א (ח"ו סי' ו' סקי"ג) משמע להקל בכעין ני"ד, משום דהוי מוליד רק לרגע קט, ואפי' שלא נסתר ונכלה מאליו. וע"ע במנחי"צ (ח"ג סי' מ"א סק"ה), בשש"כ (ח"א פכ"ב הערה ק"מ) ובקדוש"ה (ח"א שם ובהערה ט"ז ענף 5). ולכאו' היה ספק אי ניתן להקל מהא דהוי מוליד לשעה משום שכפי שכתבנו לעיל הרי שהתוצאה הושגה והיא נשארת. היינו שאמנם המעגל החשמלי נפתח מיד מחדש, אך הכתיבה בצג או בזכרון הפנימי של המחשב הריהי נשמרת לאורך זמן, או לפחות יכולה היא להשאר עד לאחר השבת. אלא שבס"ד נלע"ד שגם בזה, כבבנין, כיון שסו"ס המעגל החשמלי נפתח מיד, אין בזה איסור מוליד דבר המתקיים.
עוד צד להקל בענין מוליד בני"ד הוא לפי מש"כ הגרלי"ה שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד) עפ"י ספרו מעליות בשבת (עמ' ל"ז), שאיסור מוליד הוא דוקא כשנעשה בזה תיקון במשהו (עפ"י החיי"א והמ"ב). לכן גם במקרה שישנם שינויים בזרימת החשמל, מ"מ כיון שאח"כ נפסקת הזרימה הוי רק שימוש ואולי אינו מוליד. ע"כ. וא"כ ה"ה בני"ד. וכעין זאת ר' בצי"א (ח"ו סי' ו' סקי"ג) גבי מוליד זרם כשדרכו להפסיק ולהתחיל שוב (ולא דמי לשני הטעמים שהבאנו לעיל בשם הצי"א).
בס"ד נמצאנו למדים שאף למ"ד שסגירת מעגל חשמלי אסורה משום מוליד, ישנם כמה צדדים להקל גבי הקשת המקשים במקלדת. אך נלע"ד שמ"מ למעשה יש לראות זאת כאיסור דרבנן של מוליד. וע"ע כאן במיל' (פ"ד ענף 2, פ"ה ענף 3, פ"ז ענף 3-4 ופ"ט ענף 3 ואילך).
מצד מכב"פ או מתקן מנא:
אותם פוס' האוסרים סגירת מעגל חשמלי מהטעמים הנ"ל, נלע"ד שאף הם יודו שאין להחמיר מטעמים אלה בני"ד, דשאני הכא מהמקרים שבהם הם דיברו. דהתם הריהו מפעיל מכשיר חשמלי שממשיך לפעול לאורך זמן, כמאוורר, ובזה שייך לומר שמתקנו או שגומר את עשייתו ע"י חיבורו לחשמל. משא"כ בני"ד שהרי חיבר את המעגל החשמלי הזה שניה אחת לאחר חיבור המעגל הזה (בהקשה הקודמת) כך שברור שלא שייך בזה תיקון מנא דהא הכלי לא היה מקולקל כלל, וגם הוא לא גמר לעשותו כעת (כפי שאולי יש לומר גבי מאוורר וכדו') שהרי ברור שלפחות מההקשה השניה ואילך הכלי כבר היה גמור קודם לכן [ור' במנח"ש (ח"א עמ' ע"ד), ומה שכתבנו בקדוש"ה (ח"א הערה ט' סוף ענף 2 וריש ענף 3) בשם הגריש"א שליט"א, ששני פוס' אלה דחו את שני הטעמים הללו לאסור אף גבי הפעלת מכשיר חשמלי בכלל. וא"כ כ"ש שבני"ד שברור שהמכשיר כבר גמור ומוכן לפעול וגם אינו שבור ומקולקל שיש לתקנו, שא"א לומר שבכל הקשה על המקשים במקלדת עובר על איסורי מתקן מנא או מכב"פ].
בס"ד למסקנה היה נראה לנו שבכל הקשה על המקשים במקלדת המחשב יש ספק איסור דאו' של בונה לשיטת החזו"א וסיעתו. אמנם הגר"מ אליהו שליט"א ס"ל שיש בזה בונה מדאו', ואילו לדעת הגרשז"א זצ"ל ודאי שמצד בונה אין בזה איסור מדאו', ולכל היותר יש בזה איסור דרבנן (מצד דהוי כבנית בנין של כלונסאות שצריך כל הזמן להחזיקו שלא יפול, ומעוד צדדים, כדלקמן במיל' בפ"ט). ולשיטת הבית יצחק יש בזה איסור דרבנן דמוליד. ומ"מ אין בזה לא איסור מכב"פ ולא איסור מתקן מנא. ואי שייך בזה איסור טלטול מוקצה ראה לעיל (פרק ז' סוף ענף 3).
ענף 3: בענין הרפיית המקש בעת ההקלדה:
לפני שנדון באיסורים הכרוכים בהרפית המקש יש להעיר שכיון שלגבי הלחיצה יש מחלו' אם יש בה איסור דאו' דבונה, וכן יש בה איסור מוליד מדרבנן לבי"צ, לכאו' א"צ עוד לדון גבי ההרפיה, דודאי ההרפיה לא חמירא מהלחיצה. מ"מ רק מצד הדיון ההלכתי דננו כללית מה דין ההרפיה מצד האיסורים השונים.
ראשית יש לדון אי ני"ד חשיב כגרמא או כעושה בידים. שלגבי החזרת חוגת הטלפון (בטלפונים הישנים שבהם היתה חוגה בעלת חורים עם מספרים מתאימים שהיו מסובבים אותה לפי המספר, והחוגה היתה חוזרת למקומה ע"י קפיץ) נחלקו הפוס' בזה. שלד' הגרשז"א במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ו) שיחרור החוגה שתחזור לאחוריה ע"י הקפיץ חשיב כגרמא, ולד' הגרלי"ה במעש"ח (ח"א עמ' נ"ח) ה"ז נחשב ככוחו וכמעשה האדם ממש, כיון שבסובבו את החוגה הוא מתח קפיץ ובסילוק ידו הוא כמשחררו, וה"ז כמותח מיתר של קשת שבהרפיה נזרק החץ, ושבכל הש"ס חשיב ככוחו וכמעשה האדם. וכגון אשו משום חיציו (ב"ק דכ"ב) גירי דיליה (כתובות דל"ד ועוד). והוסיף הגרלי"ה שאין זה נחשב כגרמא אלא ככל הסרת מונע שהיא למעשה שחרור כח העושה פעולה ללא הפרעה, וכמבואר בסנהדרין (דע"ז, ב') וחולין (ט"ז, א') לענין בידקא דמיא. וע"ע ע"כ באורך במוג"ב (ח"ד פ"ו, עמ' 128-132). הב"ד באנ"ת (חי"ח עמ' תש"י), וע"ע לעיל (כאן בהערות הערה נ"ג, וכאן במיל' פ"ה ריש ענף 3). ולכאו' ה"ה בני"ד. ואע"ג דהתם התוצאה נעשית לאחר השחרור של הקפיץ ואילו בני"ד התוצאה (היינו הכתיבה במחשב ע"י לחיצת המקש) כבר נעשתה בלחיצה, מ"מ כיון שאנו דנים על איסור ניתוק המעגל שנעשה ע"י ההרפיה הרי שניתן לדמות המיקרים. אלא שיש להוסיף, שאף אם נסבור שזה חשיב כגרמא הרי יש בזה ב' ריעותות: א. הגרשז"א עצמו שם הזכיר הסברא שאם הכלי מיועד לפעול באופן זה של הגרמא הרי דלא חשיב כגרמא, דזו דרך הפעלתו. ב. בנידון דטלפון, גם אם נאמר דלא חשיב כוחו אלא גרמא, מ"מ יש שם תרתי לטיבותא: יש כח אחר המסייעו, והיינו הקפיץ, ודמי למש"כ הרא"ש בב"ק (ד"ס) גבי זורה ורוח מסייעתו. וזה גם גרמא בשל השיהוי, אמנם שיהוי מועט, של התוצאה לאחר מעשה שחרור החוגה. משא"כ בני"ד שאין שיהוי כלל, ומיד עם הרפיית היד מן המקש נפתח המעגל החשמלי מחדש, עם כל המשמעות שבכך, וממילא י"ל דחשיב כגרמא רק בגלל שכח אחר מסייעו.
אמנם יש להוסיף את דברי הגרי"ש אלישיב שליט"א שהבאנו לעיל במילואים (פ"ה ענף 3), שבהרפיה הוא אמנם גורם לתוצאה שאיסורה מדאו', אך כיון שבאמת אינו עושה שום מעשה אלא זה בשוא"ת, שהוא מרפה את ידו ואינו ממשיך ללחוץ ואז נעשה האיסור ע"י קפיץ, ה"ז עדיף מאשר שימשיך ללחוץ על הכפתור גם אם המשך הלחיצה הינו ספק איסור דאו'. ולכאו' ה"ה בני"ד, עדיף שירפה אצבעו מהמקש שבמקלדת, אע"פ שיתכן שאיסורו מדאו' מצד סותר המעגל החשמלי, מאשר שימשיך ללחוץ על המקש. ואדרבא, בני"ד עדיף טפי, דהא אם ימשיך ללחוץ על המקש הרי שאז ממשיכות להכתב עוד אותיות רבות שלכאו' יש בזה איסורי כותב. אמנם יש צד להקל בזה ולומר שכתיבת אותיות אלה הינה מקלקל - שהרי בשל כך מתקלקלת הכתיבה, ולא ניח"ל בזה.
ועוד יש להוסיף את דברי הצי"א (ח"ו סי' ו' סקי"ב) שהבאנו לעיל (בפ"ה ענפים 3,5) שלא מצינו שבשוא"ת יאסר דבר בלי שום פעולה מצידו.
ועוד בענין הסרת המונע, החשיב גרמא, ר' מנוחא"ה (פ"א סי"ז), צי"א (ח"א סי' כ' פ"ח), שבוי"צ (ח"ו - חשמל, עמ' קי"ב), מוג"ב (ח"ד פי"ג), כושב"ה (עמ' רע"ט - רפ"א), מעש"ח (ח"א סי' ג' ס"ק ב', ד'), ובקדוש"ה (ח"א הערה כ"ז ענפים 2-4. עיי"ש. ובנספח א' - תשו' הגר"י אריאל שליט"א, תשובה ג').
ועתה נדון בצדדי האיסורים השונים:
מצד סותר
אע"פ שבהסתכלות ראשונה יש בזה איסור סותר מ"מ כפי שכתבנו לעיל הרי שלא ברור הדבר שיש בלחיצה בכלל איסור בונה, וכגון מהטעם דהוי בנין ארעי, וכן דהוי בנין לשעה, או משום שהוא נסתר בו ביום או אפי' כהרף עין, ועוד טעמים, כדלעיל.
עוד צד להקל בס"ד הוא משום שהבנין השני לא עדיף מהבנין הראשון, והוא עפ"י התוס' בשבת (דצ"ד, א' ד"ה "ר"ש"). הב"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6, בטעם השני להקל), עיי"ש מחלו' הפוס' בהא.
עוד יש לדון אי יש להקל בני"ד מצד דהוי סותר שלא ע"מ לבנות. שכפי שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 4, ובפרט בהערה ט"ז ענפים 6,7) שייך להקל מטעם זה גבי כל פתיחת מעגל חשמלי, עפי"ד הרמב"ם (בפ"י משבת הט"ו) שכתב שחייב רק כשסותר ע"מ לבנות. ואמנם בטעם זה איכא עיקולי ופישורי אי שייך לאומרו בני"ד. דמצד אחד יש להחמיר, שכיון שסו"ס הוא רוצה לסתור המעגל החשמלי כדי שיוכל להמשיך להקליד אותיות אחרות, יתכן דהוי סותר ע"מ לבנות. ועוד, דמדברי הט"ז (סי' שי"ג סק"ה) והמ"א (סי' ש"ח סקכ"ב) משמע שסותר שלא ע"מ לבנות חייב אם עושה דרך תיקון ולא דרך השחתה. וכ"כ המנ"ח (במוסך השבת, דיני סותר). הב"ד בקדוש"ה (ח"א שם הערה ט"ז ריש ענף 6). ומאידך יש להקל ולומר שבאמת בני"ד הוי סותר שלא ע"מ לבנות, דהא סו"ס יש לו סיבה עצמית לסתור, משום שהכותב אינו רוצה שהמקש ישאר לחוץ, כיון שאז תכתב אותה אות הרבה מאוד פעמים ללא צורך וגם המכשיר מתקלקל בשל כך (ולפחות אפשר לקרוא מציאות זו שזה נחשב שמעיקרא אין זה בנוי למשך זמן ארוך יותר מרגע). וראה עוד לעיל במיל' (פ"ה ריש ענף 3) שלדעת הגריש"א שליט"א גם כיבוי נורת תאורה הינו סותר שלא ע"מ לבנות, כיון שההדלקה הבאה זה כבר משהו חדש. ע"כ. ולכאו' ה"ה בני"ד. ואת"ל שכיון שנוח לו בסתירה זו יתחייב בזה, מ"מ כבר כתב הא"א מבוטשאטש (סי' שי"ד סק"ז) שבסותר שלא ע"מ לבנות, אף אם נוח לאדם בכך אין בזה איסור תורה כלל. הב"ד במלאו"מ ובקדוש"ה (שם, ועיי"ש בענף 7 גבי סותר שלא ע"מ לבנות כשאינו מקלקל). וא"כ גם מצד זה יש מקום להקל.
נמצאנו למדים שגם גבי הרפיית המקש במקלדת, שאף שבהסתכלות ראשונה היה נראה דהוי איסור דאו', מ"מ למעשה יש בזה הרבה צדדים להקל מדאו', וודאי הינו קל יותר מאיסור ההקלדה, כך שממילא מצד בונה כל הקשה במקשי המקלדת הוי ספק איסור דאו' בעת ההקשה, אך בעת ההרפיה הוי אפי' קיל טפי (לפחות מצד דהוי שוא"ת).
ומצד מוליד נראה שאין איסור כלל בהרפיית המקש שבמקלדת דהא אין מלאכה הפכית למוליד, וכמו שכתבנו כבר בקדוש"ה ח"א (הערה ט' ענף 4, הערה ט"ז ענף 5, ונספח א' שאלה א' ובתשובות הרבנים שם עליה). וכן כתבנו כאן לעיל במיל' (פ"ה אמצע ענף 3). ועיי"ש במיל' הטעמים שאין איסור בהרפיה גם למ"ד שסגירת מעגל אסורה מצד מתקן מנא ומכה בפטיש.
וא"כ בהרפיית המקש יתכן רק איסור מצד סותר, וגם בזה הוי ספק גדול אי הוי דאו'. ומצד מוליד, מכב"פ ומתקן מנא אין איסור בהרפיה (ושלא כמו מי שרצה לומר שיש לדון בזה מצד מכב"פ, מהטעם שאם לא ירפה מהמקש לא היה יוצא הדבר באופן מתוקן, אלא היו נכתבות אותיות נוספות. עכ"ד. דלכאו' זה אינו. דהא זה רק בשוא"ת, וזה רק כמבריח הארי - למנוע קלקול, אך אין זה גמר המלאכה כי היא כבר נגמרה).
בס"ד עולה מכל האמור, שבהקלדה על המקשים לדעתנו העניה הוי ספק איסור דאו' דבונה לחזו"א. אך הגרי"ש אלישיב שליט"א הורה לנו שלשיטת החזו"א זה איסור גמור דאו' של בונה. אמנם למעשה (כשזה עמד מול אפשרויות כתיבה אחרות), לא רצה הגריש"א לאסור מטעם בונה דהחזו"א, אלא הסתכל על ההקלדה רק מצד איסורי הכתיבה הנובעים מההקלדה. ומ"מ לא שאלנו גבי איסור מוליד (שהרי בכל הקשה על המקלדת הוא סוגר מעגל חשמלי והוי מוליד לבי"צ), וכן לא גבי שאר איסורים. והגר"מ אליהו שליט"א אמר לי שלדעתו בהקלדה יש איסור דאו' גמור של בונה בשל סגירת המעגל (וגם אותו לא שאלנו גבי מוליד ושאר איסורים). עכת"ד. אמנם לד' הגרשז"א זצ"ל ודאי אין בזה איסור דאו' מצד בונה. ועוד העלנו בס"ד שבהקלדה יש איסור דרבנן של מוליד בשל סגירת המעגל החשמלי, ומ"מ אין בזה איסור מכב"פ ומתקן מנא. וא"כ בהקלדה יש איסור בונה מדאו' (לגריש"א שליט"א בהבנת החזו"א, אף שהוא כשלעצמו לא רצה לפסוק כן לדינא), וכן פוסק לדינא הגר"מ אליהו שליט"א. ואילו לגרש"ז אוירבך זצ"ל ודאי אין בזה איסור בונה מדאו'. ועוד העלנו שיש בזה איסור מוליד לשיטת הבית יצחק.
יש להעיר, שבדיון על ההקלדה וההרפיה במחשב לא הקלנו מצד מה שהקלנו לעיל בפרקים ד' וה', שי"א שכל רגע שממשיך ללחוץ על המקש חשיב כפעולה חדשה, וממילא בהרפיה יש להקל דחשיב רק כנמנע מלחדש את האיסור. דמ"מ נראה שבני"ד אין להקל בזה מצד המציאות. ולגבי מה שכשלוחצים לחיצה ארוכה על המקשים, שאז נכתבת על המסך אותה אות הרבה פעמים, אין זה בגלל סגירת ופתיחת מעגלים חשמליים הרבה פעמים אלא זה נובע מהוראה שניתנה למחשב לכתוב אות זו הרבה פעמים. אך אין זה מצד הלחיצה על מקשי המקלדת (כפי שאמר לי מומחה אחד). ולכן בני"ד לא הקלנו כמו שהקלנו גבי לחיצה מתמשכת בפעמון חשמלי (כבפרקים ד',ה').
בענין הקלדה ע"י גוי בשבת, ר' מנחי"צ (ח"י סי' ל"א סק"ו).
ענף 4: הצג האנלוגי במחשב - תיאורו.
הכתיבה במחשב כרוכה למעשה בכמה כתיבות: כתיבה בצג המחשב, כתיבה בזכרון הפנימי של המחשב (והזכרון הפנימי של המחשב הינו למעשה באותו אופן של הזכרון הפנימי של צג המחשב, כפי שאמר לי מהנדס מומחה). החומר המוקלד נכתב גם בדיסקט המוכנס למחשב, וכן בדיסק הקשיח (באמת אין כתב אותיות בזכרונות אלה אלא כתב בינארי. אך למעשה אין אפי' כתב בינארי בהם אלא רק מעגלים זעירים מאוד הפתוחים או סגורים - בזכרון הפנימי, וכעין חריצים הנקראים באופן מגנטי - חשמלי, וכדלקמן בענפים 24,36). כמו כן יש לחלק בין כתיבה הנראית בצג ונכנסת לזכרון ע"י ההקלדה, לבין כתיבה בצג הנעשית ע"י הוצאת החומר מהזכרון שבדיסקט הרגיל או בדיסק הקשיח והעלאתו לצג.
כפי שכתבנו ישנם שני סוגים עיקריים של צגים (והיינו מה שנראה על המסך): צג אנלוגי (
הצג האנלוגי תיאורו:
המסך (היינו הכלי הכולל את הצג שבו נראות האותיות, וכל מה ש"מאחוריו") בנוי מ"תותח אלקטרונים" שנמצא בתוך שפופרת ריק. היינו שפופרת אלקטרונית מורכבת מחוט להט היוצר קרן אלקטרונים ע"י חימום. קרן זו מואצת ע"י מתח גבוה לכיוון הצג. על הצג ישנן נקודות רבות של חומרים זורחים המאירים בצבעים שונים כתוצאה מפגיעת האלקטרונים. מסביב לבסיס הצג ישנו סליל נחושת שדרכו מועבר זרם חשמלי. באמצעות הסליל מנווטת אלומת האלקטרונים שיוצאת מתותח האלקטרונים. אלומה זו הינה צרה ביותר וסורקת במהירות עצומה את הצג מימין לשמאל, צובעת שורה אחר שורה, מלמעלה למטה עד לתחתית הצג, ושוב חוזרת לשורה העליונה. תהליך זה הינו מהיר מאוד, כך שהצג נצבע עשרות פעמים בשניה. יוצא שהכתיבה על הצג אינה אלא ניווט של קרן האלקטרונים שחוזרת שוב ושוב ומקרינה אלקטרונים על חומרים זורחים המשנים את צבעם לחלקיק שניה. באדם הרואה את הצג נוצרת הרגשה שנראית תמונה או כתב בשל התופעה החוזרת של נקודות קטנות המאירות לסירוגין. היינו הצג מנצל שתי תכונות באדם: יכולת קיבוץ נקודות בודדות לתמונה, ויכולת צירוף תמונות המשתנות או חוזרות על עצמן במהירות רבה, לכלל תמונה [כ"ז עפ"י מע"ל (פ"ח עמ' של"ז-של"ח), ונתונים שקיבלתי מהרה"ג חנינא משלוף שליט"א ומהרה"ג חנניא שפרן שליט"א. וע"ע בקשמ"ל (ח"ג עמ' 99-100), קובץ תורה שבע"פ (תשנ"ח עמ' פ"א, מאמר הרה"ג ר' ישראל רוזן שליט"א), בתחומין (חי"ד עמ' 433, בענין מסך טלויזיה במעגל סגור הנוצר ג"כ ע"י שינוי מתח), ובס' גנזי הקודש (במיל' סי' ז'). וע"ע בשו"ת בצה"ח (ח"ו סי' ס"ה סק"ב, שדן גבי טלויזיה במעגל סגור, והיינו בצג הדומה לני"ד, מ"מ לא ירד שם לברר הצד הטכני)].
ענף 5: הטעמים להקל מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי (מצד כותב).
לדעת הרבה פוס' בדורנו הכתיבה בצג האנלוגי בשבת אינה כרוכה באיסור דאו'. בענפים הבאים נביא כמה טעמים שכתבו הפוס' בכך (ואת דעת הפוס' המחייבים מדאו' ראה לקמן בענפים 11-12,41,52).
הטעם הראשון להקל מדאו' בכתיבה בצג הדיגיטלי (והוא מתחלק לכמה טעמי משנה, וכדלקמן בסמוך בענפים 5-7) הוא משום שהכתיבה במחשב נחשבת ככתב שאינו מתקיים (ומדובר אפי' כשאין תוכנת שומר מסך או תוכנת מחיקה, וכדלקמן). והוא עפ"י המשנה בשבת (דק"ד,א'), שאינו חייב עד שיכתוב כתב המתקיים ע"ג דבר המתקיים (וע"ע במשנה דק"ב,ב'). וכ"פ הרמב"ם (פי"א משבת הט"ו. וע"ע בפ"ט הי"ג גבי צובע, ובפ"י ה"ח), מרן (סי' ש"מ ס"ד) ומ"ב (סי' ש"מ סקי"ט וסקכ"ב אות א') שהכותב בדבר שאינו מתקיים או ע"ג דבר שאינו מתקיים אינו חייב חטאת אך אסור. ואמנם יש להעיר שיש מהראשו' שחלקו ע"ד הרמב"ם שפירש המשנה כפשוטה, שמש"כ "כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב", הכוונה שהמלאכה מתקיימת בשבת. אלא לדעת כמה ראשו' תיבת "בשבת" קאי אעושה המלאכה. ומלאכתו מתקיימת הכוונה מצד שיעור המלאכה, שא"צ להוסיף עליה אלא די לו בשיעור זה. שכ"ד רש"י (במשנה שם ובדק"ג,א' ד"ה "דחק"). וכ"פ הר"ן (דף ל"ז,א' בדפי הרי"ף, במשנה הנ"ל), וכ"כ הרע"ב ותויו"ט (במשנה שם). ובשנו"א פי': אע"פ שאין דעתו לקיים כן אלא בשבת, ואחר השבת דעתו להוסיף, מ"מ חייב. ע"כ. וע"ע בשביתת השבת (ד"ח,ב', דין מלאכה שאינה לקיום, ד"ה "המגיד משנה"), ובבנ"ש (ח"ב עמ' כ'-כ"א). וגבי צביעה שאינה מתקיימת ר' ברמב"ם (פ"ט הי"ג), בסמ"ג (ל"ת ס"ה, מלאכת צובע), בחיי"א (בנשמא"ד ריש כלל כ"ד) ובבנ"ש (ח"ב עמ' כ"א-כ"ג).
ובאמת ישנם כמה צדדים לומר מדוע הכתב במחשב אינו ש"ק: א. מצד היכולת שלו להתקיים (עם או בלי תוכנת מחיקה או תוכנת שומר מסך. והיינו שהוא נמחק מעצמו במשך הזמן). ב. משום שהכותב מתכוון למוחקו (היינו מצד רצון האדם. והנ"מ ביניהם הינה לכאו' כהנ"מ בין בנין ארעי ובנין לשעה, וכמש"כ בס"ד בקדוש"ה הערה ט"ז ענף 6). ג. מצד רגילות רוב בני האדם למוחקו, אף שמצד עצמו יכול הוא להתקיים יותר. ד. מצד שהכתב נמחק בקלות, והיינו במחי-יד. ה. מצד הצורך התמידי להוסיף זרם כדי לקיים הכתב שבצג, ועוד, וכמבואר כ"ז בסמוך [וראה לקמן בענפים 11-12 דעת הפוס' המחמירים לפחות בחלק מהטעמים הללו. וע"ע לקמן (בענפים 41,52), שגם הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו דחו בני"ד הטעם דהוי כתב שאינו מתקיים]. ונפרט בס"ד:
מצד היכולת:
לגבי כתב שאין לו יכולת מצד המציאות להתקיים זמן רב, דחשיב ככתב שאיש"ק, נחלקו הפוס' אי תלוי הדבר בזמן קבוע או ברגילות בני האדם. ואף בין הסוברים שתלוי הדבר בזמן קבוע יש דעות שונות מהו זמן זה. שמד' הרמב"ם (פ"ט משבת הי"ג) עולה דאפי' אם כתיבתו מתקיימת בשבת בלבד, כבר אז חשיב כמתקיימת וחייב [ואף שיש שניסו לתלות הבנות אחרות בד' הרמב"ם (ר' בנ"ש ח"ב עמ' כ"ז-כ"ח), נראה שאין דבריהם נכונים. אלא כונת הרמב"ם כפשט דבריו, וכן הבין המנחי"צ, כדלקמן בסמוך]. ומאידך המ"ב בשעה"צ (סי' ש"ג סקס"ח) הבין מדברי רש"י בשבת (דק"ב,ב' במשנה) דדוקא במלאכה המתקיימת תמיד חייב ולא די ביום השבת בלחוד כדי לחייבו [ור' במנח"ש (ח"א סי' צ"א סקי"א) ובבנ"ש (ח"ב עמ' כ"ז) מה שהקשו ע"ד המ"ב בזה]. ובכלכלת שבת (מלאכת בונה סק"ג) כ' שמתקיים היינו לח' וט' ימים. וגם מהאחרו' יש הסוברים דבעי זמן קבוע כדי לחייבו אכתיבה. שהגר"ש ישראלי זצ"ל כ' שאם הכתב נעלם אחר זמן לא ממושך (כך הודפס במאמר באסיא. אמנם בצילום כתב היד של תשובה זו שבידי כתוב: "די ממושך". והיינו לזמן רב. אך יותר מסתבר כמודפס), מבלי שיהיה צורך לעשות פעולה נוספת כדי להעבירו, הרי איסורו מדרבנן בלבד (הב"ד באסיא ח"ד עמ' 139). ובשו"ת מנחי"צ (ח"ז סי' י"ג_ט"ו וסי' כ"ב. ח"ח סי' ט"ז וח"י סי' ל"א ס"ק ו', ח') כ' שאם מתקיים הכתב עד סוף השבת הוי כתיבה מדאו' (כרמב"ם הנ"ל). ומדברי הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"א סי' צ"א סקי"א) נראה דס"ל שאם מתקיים שלושה או ארבעה ימים חשיב כתב המתקיים. ובשו"ת מעש"ח (ח"ב סי' י"ד, ובפרט בעמ' רס"ג-רס"ה) הסיק הגרל"י הלפרין שליט"א דבעי שיעלם תוך פחות משבוע כדי שלא יתחייב על הכתיבה (ועיי"ש גם בסי' ט"ו). וע"ע במנח"ש (ח"א סי' צ"א שם, וח"ב מהדו"ק עמ' קמ"ז), במנחי"צ ובמעש"ח (שם) שמוכח שמ"מ הגרשז"א חולק ע"ד המנחי"צ. ולפי כ"ז יוצא שהכתיבה בצג המחשב אינה מדאו', דהא הרגילות שנמחק כתב זה תוך כמה שניות (ואמנם הכתב בדיסקט או בדיסק הקשיח, שהרגילות להשאירם למשך זמן רב יותר מכמה ימים, לפי"ז הוי כתיבה מדאו'. אך ר' לקמן שצע"ג אי חשיב כתב בכלל מכמה טעמים). וע"ע בני"ד בשו"ת מעש"ח (ח"ב עמ' רנ"ה ואילך) ובמנוח"א (ח"ב פ"א סי"ח).
יש להעיר שפוס' רבים דנו הניתן להשוות דין כתיבה המתקיימת בשבת ודין כתיבה כזו בגט. ר' תוספתא שבת (פי"ב ה"ו) תוספתא גיטין (פ"ב ה"ו), בחסדי דוד ובחזון יחזקאל שם, בשו"ע אבה"ע (סס"י קכ"ד וסי' קכ"ה סעי' א',ה'), במנח"ח (מוסך השבת, מלאכת כותב, ס"ק ח'-י' בהוצ' מכון ירושלים), באב"נ (סי' ר"ט סק"י), בבה"ל (סי' ש"מ ס"ד ד"ה "במשקין", בקטע המתחיל "ודע עוד"), בקצוה"ש (ח"ח סי' רמ"ו עמ' ל"ד-ל"ה), במנח"ש (ח"א סי' צ"א סקי"א), בשו"ת מעש"ח (ח"ב סי' י"ד, ובח"ג עמ' רל"ד), בנ"ש (ח"ב עמ' כ"ז), ובמע"ל (עמ' צ"ה ושל"ב). וע"ע במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' קמ"ז סק"ד).
ואמנם יש מהפוס' שכתבו שגדר הזמן של כתב המתקיים הוא דוקא אם מסוגל להתקיים במשך זמן שבני אדם רגילים להשאירו. שכ"כ הרשב"א בשבת (דקט"ו,ב'), והב"ד הבה"ל (סי' ש"מ ד"ה "במשקין על השלחן"), שכתב דמקיימי קצת עד שדרכן של בני אדם לכתוב בהן דברים שאין עשויין לקיימן לעולם אלא לזמן אחד. דלענין שבת מלאכת מחשבת היא ולא בעינן שיתקיים לעולם (ולפי"ז במחשב, שהרגילות לכותבו בצג רק לכמה דקות מעטות, ובדיסקט אולי לכמה שנים, ה"ז הרגילות ובזה הוי כתיבה דאו'). וכ"כ בקצות השלחן (ח"ז סי' קמ"ו עמ' ל"ד בהערה, שכתיבתו מתקיימת זמן כלשהו שדרך העולם לקיים מלאכה זו. עיי"ש). וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בתחומין (חי"א עמ' 110, שקיום בכתב הוי לתקופה סבירה שאנשים מקיימים את הכתב), הגר"נ קרליץ שליט"א בחוט השני (ח"א עמ' קנ"ג), והרה"ג ר' ישראל רוזן שליט"א בתחומין (ח"ב עמ' 101, שלא תלוי בשיעור זמן אלא יש לשייכה לדרך הכתיבה המקובלת). וע"ע בס' אורה ושמחה (בראנדסדורפר, ע"ד הרמב"ם בפ"ט שם), קשמ"ל (ח"ג עמ' 109), ובשו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' ס"ח עמ' ס"ז). ולפי"ז יוצא שאין להקל בני"ד ולומר שכתיבה על הצג אינה מדאו' משום שאינה מתקיימת, דהא הקיום הינו לפי רגילות בני האדם, וזה הוי. וכ"כ בהדיא בס' חוט השני (שיעורי הגר"נ קרליץ, שבת עמ' קנ"ג), כי "סגי בקיום במשך זמן שדרך בני אדם להצטרך לו לצורך אותו הדבר שכותב". וממילא "במחשב כיון שיש לו תכלית שיהיה כתוב לצורך עכשיו... ואף שיש לו עוד תכלית שיתקיים לזמן ארוך, מ"מ כיון שמתקיים לתכלית הראשון מיקרי מתקיים". וע"ע בני"ד במע"ל (עמ' ש"ל-של"ד).
יש להעיר, שאע"פ שכתבנו שגם כשאין כותבים במחשב הכתב מתחדש כמה עשרות פעמים בשניה, מ"מ אין זה נחשב ככתב חדש כיון שאינו נראה לעיני האדם ככתב חדש. שכן אמרו לי הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א (כדלקמן בענפים 41,52). וע"ע מה שכתבנו לקמן בענף 7. מ"מ יש לדון לגבי מקרה כשכותבים במחשב, והכתב נראה כאילו הוא עולה למעלה בצג וגם השורות נראות כזזות ימינה.
דבר זה קורה כשנותנים הוראה למחשב שאורך השורות יהיה ארוך מרוחב הצג. באופן זה יש מיקרים שבכל הקשה נכתבת אות חדשה באותו מקום במחשב, ושאר השורה האחרונה זזה ימינה. ולעיתים גם שאר השורות עולות למעלה. במקרה זה לכאו' בכל נקישה הוא כותב רק אות א', וכל השורה שכבר קיימת רק זזה ימינה, ואם אכן זה כך הרי שאז לכאו' נכנסנו לדיון אי חצי שיעור אסור מה"ת גם במלאכת כתיבה [ור' בשו"ת חכ"צ (סי' פ"ו) שחצי שיעור במלאכת שבת אינו אסור אלא מדרבנן. וכ"פ בלוי"ח (סי' פ"ז) עפי"ד כמה אחרו' לגבי כל מלאכות שבת. עיי"ש שהביא הוכחות מהתוספ'. הב"ד בילקו"י (ח"ד עמ' קי"ט הערה ל"ה). וע"ע בשו"ת מהרש"ם (ח"ח סי' נ"ו דנ"ו)]. אך בס"ד התברר לי שמצד המציאות חשיב אמנם שכותב כל פעם אות א' חדשה, אך גם חשיב שכותב הוא כל פעם מחדש את כל האותיות שבצג, דאותן אותיות שנראות שזזות למעשה הן נכתבות מחדש כל פעם שלוחץ על המקלדת. ולכאו' כתיבתן לא נחשבת לגרמא, דהא הן נכתבות מיד ללא שיהוי, וגם אין תוספת של כח אחר בכתיבתן יותר משאר הכתיבות במחשב (דהא י"א שעצם זרם החשמל חשיב כתוספת כח אחר המסייע כדין זורה ורוח מסייעתו. אך רוה"פ לא קיבלו סברא זו בני"ד גבי כל כתיבה במחשב, וא"כ ה"ה בני"ד). וא"כ ב' הסברות לומר דהוי גרמא לא מתקיימות בני"ד גבי כתיבת כל שאר האותיות שנראות זזות על הצג. וצ"ע אי יש לפוטרו על כתיבת שאר האותיות הללו מצדדי הלכה אחרים [וחכ"א העיר שאולי יש להקל מצד מלאכה שאצל"ג, עפי"ד רש"י בשבת (דצ"ג,ב' ד"ה "ור"ש"), דגם בני"ד אין ברצונו במחיקת השורות וכתיבתן מחדש, ולא נעשה הדבר אלא כדי שיהא מקום לכתוב עוד (ועיי"ש בתוס' דצ"ד,א' סוד"ה "ר"ש" שהקשו ע"כ). עכ"ד. אך בס"ד נלע"ד שזו כתיבה ומחיקה שדוקא כן צריך לגופה, שהרי לכן עשו את התוכנה באופן כזה דוקא, שהכתיבה תשאר במסך ויוכלו לראות מה כתבו. וגם המחיקה הינה לצורך כי הריהו רוצה את המקום הכתוב. ודברי רש"י שם, שכתב "שברצונו לא באה לו, ולא היה צריך לה", אינם מתאימים לני"ד. כך נלע"ד]. ורק אם לא ניח"ל כתיבה בתוכנה זו שהאותיות זזות אולי יש להקל מדאו' (אף שלא נראה לומר דהוי רק פס"ר, דהא לד' הגרשז"א בכמה דוכתי, ולדעת עוד פוס', דבר שהרגילות לעשותו כך לא חשיב כפס"ר אלא כמעשה בידים, וכמש"כ בקדוש"ה ח"א הערה כ"ז ענף 5, ובהערה ל"ז ענף 1). וא"כ במקרה שהתוכנה גורמת שכל אות המוקלדת הינה נכתבת באותו מקום במסך ושאר הכתב נראה כזז ימינה והשורות עולות למעלה, באמת הכל נכתב מחדש בכל לחיצה על המקלדת והדעת נוטה שכל הכתיבה מחדש מתייחסת ישירות למקליד. ולכן עדיף להקליד באופן שאין הוראה כזו למחשב, אלא בהקלדה רגילה - שאורך השורות קצר מרוחב המסך, כך שהכתב נראה כנשמר ע"ג המסך וכל אות מתווספת לשורה הקיימת משמאל לכתוב או שפותחת שורה חדשה. ואם לא עשו כך לפני שבת, יש לדון האם עדיף לתת הוראה כזו בשבת, ע"מ שכשממשיך להקליד לא יהיה מצב שכתיבת כל אות תגרום לתזוזה של שאר האותיות. וכבר דננו ע"כ כאן בפרקנו בענף 35 המותר והעדיף לעשות איסור כדי שאח"כ האיסורים שממשיך לעשות (לצורך פיקו"נ) יהיו איסורים יותר קלים. ואכמ"ל.
ועוד בענין כתיבה שאינה מתקיימת ר' במנח"ש (ח"א עמ' תק"נ - תקנ"א, וח"ב מהדו"ק עמ' קמ"ז), מעש"ח (ח"ג עמ' קצ"ה סק"ג, ורל"ג), עטש"ל (ח"ג עמ' י"ח), תחומין (חי"א עמ' 107, וחי"ד עמ' 433) ומע"ל (עמ' צ"ה, שס"א ושס"ב).
ובענין להקל דהוי כתיבה שאינה מתקיימת מצד רצון האדם למוחקו:
כפי שכתבנו יש צד לומר שהכתב אינו ש"ק גם משום שדעת הכותב הינה למוחקו לאחר זמן, והיינו שתלוי הדבר מצד רצון הכותב וכוונתו למחוק הכתב. שכ"מ מד' הרי"ד לשבת (במשנה דק"ב,ב') שכתב ש"כל שהוא שיעשה... חייב... ובלבד שאותו כל שהוא שעשה אינו עתיד לקלקלו... וזהו מתקיימת". וכן עולה מד' הריא"ז שם שכ' "כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת שאינו צריך לסתור מה שעשה הרי זה חייב" (הב"ד במעש"ח ח"ב עמ' רנ"ו-רנ"ז). וכ"כ הט"ז (סי' שי"ז סק"א) בשם רש"י. וכ"כ הפמ"ג בא"א (סי' ש"מ שק"ה, דעוגה הוי דבר שאינו מתקיים). וכ"כ בשו"ת אבנ"ז (או"ח סי' ר"י סקט"ז, דאף אם אינה מתקיימת מחמת דעתו חשיב אינה מתקיימת. וע"ע סי' קפ"ג). וכ"כ להקל בצי"א (חי"ד סי' ל' סק"ו) גבי כתב שיכול להתקיים מצד עצמו אלא שאינו מתקיים מצד הכותב, שהשתמשותו למטרתו הוא לכגון זה שהאותיות תראנה רק לשעה, ה"ז אסור רק מדרבנן (והוסיף שאם בלא"ה האותיות לא תתקיימנה מעצמן בלי שימחקו אותן דבזה אין לחוש אפי' לזה שדומה לכותב מכיון שבלא"ה אינו מתקיים ולא גזרינן בזה כלל). עיי"ש שהוכיח כן משו"ע הגר"ז (סי' שי"ג סכ"א גבי בנין העשוי לסותרו בשבת), משו"ת חוו"י (סס"י ט"ז, גבי כתב שבעוגה), ומס' בנין עולם (חאו"ח סי' י"א, דאם חושב לבטל המלאכה באמצע הזמן שיוכל להתקיים דאז לא מיקרי בנין כלל, דבשבת מלאכת מחשבת אסרה התורה. עיי"ש. ועולה שאף שכוונתו יצאה לפועל והוא מבטל המלאכה אמנם באמצע זמן אפשרות קיומה אך באמת זהו רצונו מלכתחי', מ"מ לא חשיב כמלאכת מחשבת. וראה לקמן בענף 42 שזו מחלו' ראשונים, שלתוס' חייב ולרשב"א פטור). וכ"כ בילקו"י (שבת כ"ה סי' ש"מ עמ' קל"א הערה ט'). וע"ע בפמ"ג (סי' שמ"ה סק"א), בצפנת פענח (סי' שי"ג) ובמנוח"א (ח"ב פ"א הערה 64 עמ' ס"ט). וקשה ע"ד שו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ז) שכתב בפשטות שדעת האחרו' להחמיר בזה, דלא מיקרי כתב שאינו מתקיים, ולא הזכיר שיש גם מקילים. וע"ע במעש"ח (ח"ב עמ' ש"ו).
ובאמת שלדעת פוס' אחרים אין להקל מטעם שדעת האדם לבטל המעשה. שכן משמע מדברי הרמ"א בתשובותיו (ריש תשו' קי"ט) שכתב דהוי מחיקה אע"ג שחוזר וכותבו, דאדרבא, משום זה מיגרע גרע (אמנם יש אולי לדחות, דהתם בזמן המחיקה לא חשב שיכתוב שוב, וכן להיפך. וצ"ע). וכן דעת המנח"ח (מוסך השבת, ריש מלאכת זריעה. וע"ע בסקט"ו - מלאכת צובע, בתחילתו, ובסקל"ד - מלאכת כותב, אות י', בהוצאת מכון ירושלים), שו"ת בית שלמה (סי' ל"ז, גבי כותב בגיר על לוח), הבה"ל (סי' שי"ז ס"א ד"ה "הקושר", בקטע המתחיל במילים "אך זה אתפלא". וע"ע בבה"ל סי' ש"מ ס"ד ד"ה "במשקין" גבי כותב אותיות על אוכלין), וכ"ד החזו"א [(בסי' נ' סק"ט) גבי משחיז סכין, (בסי' ס"א סק"א) גבי כותב על עוגה, שאע"פ שאין דעתו לקיימו חייב. והוסיף החזו"א שם שלא אמרו אלא דצריך לכתוב על דבר המתקיים. אבל אם כתב על דבר המתקיים אלא דעתו שלא לקיימו, כגון כותב בשבת בסוף היום, ודעתו לשרוף את הכתב במוצאי שבת, חייב. עכ"ל (וצ"ע אי ניתן ללמוד מדברי החזו"א הללו שכתב שמעצם הוייתו אינו יכול להתקיים אלא עד מוצש"ק, דלא חשיב ככתב מתקיים. דמה שהוציאו החזו"א מאיסור דאו' זה דוקא מצד כוונת האדם, הא מצד יכולתו שפיר מוציאו מאיסור דאו'. וצ"ע). וכן עולה מדבריו של החזו"א שהובאו במנח"ש (ח"א סי' י"א) במכתבו הראשון לגרשז"א, במש"כ גבי היתר של ארעי, אינו במלאכה, כמו שהתופר ע"מ לקרוע, ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע, לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. עכת"ד. עיי"ש.
וכ"כ להחמיר בני"ד בקצות השלחן (בדי השלחן ח"ח סי' קמ"ו עמ' ל"ה), יסי"ש (טל"ב עמ' 78. עיי"ש שכוונתו גם גבי ני"ד), וכ"כ במנוח"א (ח"ב פ"א סעי' י"ח), וכ"מ משו"ת שבט"ה (ח"ו סי' ל"ז), וכ"כ בשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קס"ח, וחילק בזה בין שבת לבין חוה"מ), וכ"פ בקשמ"ל (ח"ג עמ' 96. ומש"כ שלכו"ע חייב, לא דק בזה. דהא פוס' רבים ס"ל שאינו ש"ק, וכנ"ל בשם כמה רוא"ח). ובעטש"ל (ח"א עמ' רי"ט-ר"כ). וכן דעת הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א, כמובא לקמן (בענפים 41,52). וע"ע בכה"ח (סי' שכ"א ס"ק קי"ג), בשש"כ (ח"ג במבוא, פ"א סי"ז הערות נ"ג ואילך), ובמע"ל (עמ' צ"ז, צ"ח, ק' ורצ"ב).
אגב הדיון הנ"ל יש להזכיר מה שהבאנו לקמן בפרקנו (בענף 42) את דברי הגרשז"א (הב"ד בשלש"ל סי' שי"ח סק"א עמ' רע"א) גבי מי שעשה איסור באופן שחשב למנוע האיסור לפני עשייתו, כגון לבשלו ולהוריד מהאש לפני שיגיע למאב"ד, ונמלך ובישלו, שאינו חייב, כי בזמן שעשה נתכוון לפטור. עיי"ש. וה"ה בני"ד אם כשהקליד היה הכתב עתיד להמחק ע"י תוכנת שומר מסך, ולאחר הכתיבה ביטלו את תוכנת שומר מסך. ואע"ג דלא דמי לגמרי, דפה עשה פעולה כדי למנוע המחיקה, מ"מ קצת דומה.
ענף 6: המשך הטעמים להקל מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי.
פטור מצד רגילות בני האדם למחוק הכתב:
לגבי כתב שיש לו יכולת מצד המציאות להתקיים זמן רב, אך רגילות בני האדם למוחקו כעבור זמן, הרי שגם בזה יש מהפוס' שכתבו להקל (ולא דמי למה שכתבנו בס"ד לעיל בשם הרשב"א ועוד פוס', דהתם מדובר שהכתב אינו מסוגל להתקיים זמן רב). ושייך ד"ז בני"ד משום שבני האדם רגילים למחוק הכתב מהצג, כגון בסוף כתיבת מאמר, חשבון שעושים במחשב וכדו'. ואם לא ימחקום הרי שלא יוכלו לכתוב דברים חדשים על הצג. וזאת מבלי להכנס למציאות שבעת הכתיבה השורות נראות כעולות למעלה ואינן קבועות במקומן, כנ"ל בענף הקודם.
דעת הפוס' המקילים מדאו' מהטעם שבני אדם רגילים לקלקל או לבטל את מעשה האיסור הנעשה בשבת: שכ"מ מדברי התוס' בשבת (דצ"ד,ב' ד"ה "וכי", גבי הא דקליעת שיער שאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה. וראה לקמן בתשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענף 52 שלא הסביר כך את התוס'), וכן היה משמע לי מדברי הרמ"א בתשובותיו (סי' קי"ט) גבי פתיחת ספר שכתוב בחודי הדפים (שכתב דכיון שעשוי לנעול ולפתוח ליכא משום מוחק. הב"ד המ"א סי' ש"מ סק"ו). וכ"מ מדברי שאר האחרו' שהקלו בפתיחת הספר הנ"ל [אמנם יש להעיר, שמדברי הרמ"א (בסי' ש"מ ס"ג) גבי שבירת עוגה שכתובות עליה אותיות לכאו' משמע שאינו מיקל מטעם זה. ואכן ראה לקמן בסמוך שנראה שבני"ד יחמיר הרמ"א ויסבור דהוי דאו']. וכן עולה מדברי המ"א (סי' ש"ג סק"כ) שמיקל (עפ"י התוס' בשבת הנ"ל גבי קולעת שיער גם מהטעם שאין סופה להתקיים דעומדת לסתירה). וכן מבואר להקל מטעם זה גם בפמ"ג (א"א סי' ש"מ סק"ה) גבי אכילת עוגה. וכן מדברי הח"א (כלל ל"ח סעי' ד'), שאוכל העוגה שיש בה כתב בדפוס שבעצמה, דסו"ס סופו להאכל (אמנם ר' במ"ב סי' ש"מ סקט"ו שכתב שהטעם דשרי לאוכלה כי אין שם כתיבה עליה. והיינו לא מהטעם שהרגילות לאוכלה. אך ר' בחזו"א או"ח סי' ס"ח סק"א שחלק ע"ד המ"ב בזה. וא"כ ניתן לקיים הטעם הנ"ל בדברי הח"א. ובאשר לד' החזו"א עצמו ר' לקמן בסמוך). וכ"כ להקל במנוח"א (ח"ב פ"א סי"ט. עיי"ש בהערה 64). וע"ע ביבי"א (ח"ד חאו"ח סי' ל"ב סק"ה), בלוי"ח (סי' ק"כ) ביחו"ד (ח"ד עמ' רנ"ט) ובילקו"י (שבת כ"ה עמ' קל"א).
ולכאו' י"ל שכן דעת גם שאר הפוס' שהקלו לשבור בשבת העוגה שכתובות עליה אותיות (אך יש אולי לדחות זאת ולומר ששם הקלו מטעמים אחרים). וכ"כ להקל מטעם זה בבה"ל (סי' שי"ז ס"א ד"ה "הקושר" באמצעו, בקטע המתחיל "אך זה אתפלא"), שכתב לחלק בין רצונו הפרטי של האדם עושה המלאכה שרצונו לבטלה (שבזה לדעתו אין להקל), לבין אם רגילות בני האדם לבטל המלאכה (שבזה לדעתו יש להקל), והוסיף שכ"כ בס' בית מאיר. וכ"מ מהט"ז (סי' שי"ג סק"ז) ומהמ"א (סי' שי"ג סקי"ב) שכתבו להקל גבי כיסוי כלי משום שאינו עשוי לקיום אלא רק לפתוח ולסגור תמיד. וכ"כ בשו"ע הגר"ז (סי' שי"ג סכ"א). וכ"מ מהמ"ב (סי' ש"ג סקפ"ב שהב"ד המ"א הנ"ל. ור' לקמן שלכאו' ד' המ"ב במקו"א להחמיר אף כשהרגילות לבטל המלאכה). וכ"כ לחלק החילוק הנ"ל ולהקל בני"ד גם הגרא"ח נאה בס' קצוה"ש (ח"ח סי' קמ"ו עמ' ל"ה בבדה"ש, וכ"ז בהסבר המנח"ח, וע"ע שם בסי' קמ"ד ססק"ג). וכ"מ קצת מדברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שהובאו בתחומין (חי"ד עמ' 433, גבי טלויזיה במעגל סגור, שכתב שכל מהותה ותכליתה אינה לקיום חשיב כאינו מתקיים). וכ"מ מהשש"כ (פס"ח הערה קכ"ה) גבי כתיבה בגיר על הלוח. וכ"כ עוד כמה פוס' שכתיבה במחשב הוי כתב העשוי למחוק אף שעצם הכתב עשוי להתקיים זמן רב אם לא ימחקוהו [שכ"כ בשו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ז). ור' פסתש"ו (סי' תקמ"ה סקט"ו) בשם השש"כ (פס"ו סנ"ה), חוהמ"כ (פ"ו ספ"ה) ושבט הקהתי (ח"א סי' קס"ח). וכתבו כן גבי כתיבה בחוה"מ, וכדלעיל]. וע"ע בשו"ת מעש"ח (ח"ב עמ' ק"צ), במנוח"א (ח"ב פ"א הערה 64, שכתב לחלק בין דין עוגה לדין הכללי של רגילות בני האדם לבטל המלאכה), בקשמ"ל (ח"ג עמ' 97), ובספר עיונים בהלכה (שמעיה. עמ' שפ"ג ד"ה "אכן", שלפי"ד הח"א והחזו"א הכתב שע"ג דפי הספר חשיב ככתב שאינו מתקיים. עיי"ש).
אמנם גם בזה יש מהפוס' שכתבו להחמיר ולחייב מדאו' על המלאכה, למרות שרגילות בני האדם לבטלה קודם שתתבטל היא מעצמה מצד המציאות. שכ"כ בשביתת השבת (ריש הספר, דין מלאכה שאינה לקיום, ד"ח ע"ב ד"ה "ובתוספות") בהבנת התוס' בשבת (דצ"ה,א' ד"ה "והרודה"), שגם מה שאינו עומד להתקיים הוי מלאכה מן התורה (עיי"ש שלכאו' באמת מוכרח ללמוד כן מהתוס'). והוסיף שכ"כ בדעתם גם בשו"ת ישועות יעקב (סי' שי"ד). וכן עולה מדברי הט"ז (סי' ש"מ סק"ב) גבי אותיות על העוגה שסופן להאכל (ומה שכתבנו לעיל בשם הט"ז שמיקל אפי' כשרצונו הפרטי של עושה המלאכה שיבטלה לבסוף, וא"כ לכאו' כ"ש שיש להקל בני"ד, אולי י"ל ששם כתב כן רק אליבא דרש"י, הרא"ש והטור, אך באמת דעתו להחמיר גם התם. או אולי ס"ל שאין לעשות ק"ו זה, ובאמת הכא חמיר טפי משום שדעת האדם עצמו עדיפא מדעת סתם בני אדם. וכמו שמצינו למשל בהל' מוקצה גבי אדם המייחד אבן לצרכיו אע"פ ששאר בני האדם לא נוהגים כך. וצ"ע. וחכ"א רצה לחלק בין המלאכות ולומר שגדרי מתקיים שונים ממלאכה למלאכה. ולכן מתקיים במלאכת קושר לא דומה לזמן הקיום הדרוש במלאכת מבעיר. והאריך בפלפולים בכך. אמנם אין דבריו נראים. ונראה שהעיקרון הוא שמלאכה מתקיימת או שזמנה קבוע לכל המלאכות, כפשט המשנה בשבת (דק"ב,ב'), או שהקיום תלוי בתועלת הרצויה מאותו מעשה (כעין מש"כ בשבט"ה ח"ו סי' ל"ז. עיי"ש). וכ"כ בשו"ת חוו"י (סס"י ט"ז, שאותיות הרשומות ע"ג העוגות הוי דבר המתקיים. ומש"כ שם להקל גבי אותיות הכתובות בחודי דפי הספר הוא מטעם שאין לו צורך במחיקה וגם משום דבכל עת לפירוד קיימא. עיי"ש. ומ"מ לא מבואר בדבריו מנ"מ בין הכתב שבעוגה לכתב שבחודי דפי הספרים. ועוד צ"ע אי הטעם השני, דלפירוד קיימא אינו שייך גם במחשב). וכ"כ בבה"ל [(סי' ש"מ ס"ד ד"ה "במשקין", בקטע המתחיל במילים "ודע עוד"), דאם כתב אותיות על אוכלין ג"כ חייב דמיקרי על דבר המתקיים, וא"כ לא מיקל מטעמא דידן]. וע"ע במ"ב [(סי' ש"מ רס"ק ט"ו). ומשמע מדבריו שם שאסור, אך רק מדרבנן. והיינו דחשיב ככתב שאינו מתקיים. אך אולי אם יתכוון למחוק ולא רק לאכול יהיה חייב מדאו'. ואמנם מדבריו בבה"ל (רס"י שי"ז, בקטע המתחיל במילים "אך זה אתפלא"), כפי שהבאנו לעיל, משמע שמיקל בני"ד. ויש ליישב. וחכ"א ניסה ליישב שדברי הבה"ל בסי' ש"מ עוסקים בכתיבה שאדם רוצה לקיימה, ורק בשל העדר דף נייר הוא כתב ע"ג אוכל. והוי דומיא דגט, שהביא שם בבה"ל. וגם הכותב גט ע"ג לחם אין כוונתו אח"כ לאכול הלחם. ור' בגיטין די"ט, א'. עכ"ד. ור"ל שאז רגילות בני אדם היא לא לאכול אוכל זה שכתוב עליו הגט. וצ"ע בכ"ז]. וכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א להחמיר אף אם רגילות בני האדם לבטל המלאכה, כמבואר לקמן (בענף 41). וכן דעת הגר"מ אליהו שליט"א, כדלקמן (בענף 52). וכן עולה (אך לא מפורש) מד' החזו"א (סי' ס"א סק"א), ומשאר הפוס' האוסרים מדאו' לשבור העוגה שכתובות עליה אותיות [ר' למשל ברוקח (סי' רצ"ו), במרדכי שבת (רמז שס"ט) ובבגדי ישע שם, במהרי"ל (הל' שבועות) וש"פ], וכן לפתוח ספר שהאותיות בחודי דפיו. וכ"מ מדברי הגרשז"א זצ"ל המובאים בשש"כ (פ"מ סוף הערה ח*), דלא היקל גבי מדחום כימי מטעמא דידן. וכן עולה מדברי יסי"ש (טל"ב עמ' 78-79), וכ"מ מדברי הגר"נ קרליץ שליט"א בחוט השני (עמ' קנ"ג) שכ' שבמחשב הכתיבה חשיבא ככתב המתקיים כי בו ישנה חשיבות אף לכתב ארעי ובעיני עלמא זה כתב חשוב. עכת"ד. והיינו דלא ס"ל להקל מטעמא דידן [ואע"ג דלכאו' יש להקשות ע"כ מהא דקולעת שערה שכתבו הפוס' שאין בזה איסור אורג, וכנ"ל. והא גם שם יש חשיבות לקיום הקליעה בינתים. ושמא שאני אורג, וכמש"כ בנשמ"א (כלל כ"ד סק"א, דשאני במלאכת אורג שיהיה מחובר יחד וכיון שעומדת לסתור הרי לא נארג. עיי"ש. וצ"ע אי שייך לני"ד). ומ"מ נראה שישנם עוד דברים דהוי כתיבה שרגילות בני האדם למוחקה טרם שתימחק מעצמה, ובכ"ז יש לה חשיבות לאותו זמן, וכגון כתב שע"ג העוגה, שלכותב ולמי שכתבו עבורו הדבר חשוב מאוד שיתקיים טרם שיאכלוה]. וע"ע בקשמ"ל (ח"ג עמ' 97-98).
ובאשר לד' הרמ"א. הנה מדבריו בתשובה הנ"ל (סי' קי"ט) שכתב להקל בפתיחת וסגירת ספר שכתובות אותיות בחודי דפיו מבחוץ, וטעמו משום שעומד לפתוח ולנעול, לכן אין דרך מחיקה בכך. ומשמע שגם בני"ד יסבור שאין דרך מחיקה וכתיבה בצג המחשב, הואיל והדרך הינה למוחקו מיד כשיתמלא המסך. ואף שזה נעשה באופן אוטומטי, מ"מ כך ניח"ל לכל הכותבים, דאל"כ לא יוכלו להמשיך ולכתוב בצג המלא אותיות. אלא שבאמת המעיין בתשובה הנ"ל יראה שלכאו' ד' הרמ"א להחמיר בני"ד, והיינו דלא אמרינן דהוי כתב שאינו ש"ק. משום דכתב בתחילת דבריו שם דלא מהני לגבי מחיקה מה שחוזר ונועלו וכותבו, דאדרבא משום זה מיגרע גרע, דאטו משום דתרתי קא עביד עדיף טפי, וכו'. עיי"ש. ובעיקר י"ל לענ"ד שהרמ"א יאסור בני"ד מדאו' ממש"כ שם (כמעט בסוף התשו') גבי עוגה שכתובות עליה אותיות, דאסור לשוברן דהואיל ואכלן קא עביד מעשה דאי אפשר לחזור ולקרבן אח"כ. ורק אם היה מפרידן זה מזה ואפשר היה לחזור ולקרבן אפשר היה דשרי, משום דקריבה לאו מעשה הוא. ומשו"ה היקל בספר, כנ"ל, דקריבתו והרחקתו לאו כלום הוא. עכת"ד. עיי"ש. וא"כ בני"ד שהמחיקה גורמת לכך שאותן אותיות לא רק מתרחקות זו מזו אלא למעשה נאבדות לגמרי מהעולם, וכדי להחזיר הכתב לצג יש לכתוב האותיות מחדש (והדבר לכאו' פשוט, עפ"י מה שכתבנו בס"ד כנ"ל, בביאור אופן הכתיבה והמחיקה בצג האנלוגי). לכן לכאו' דמי לעוגה דעביד מעשה ואי אפשר לחזור ולקרבן. כך בס"ד נלע"ד בביאור דעת הרמ"א בני"ד.
ועפי"ד המ"ב (בסי' ש"מ סקי"ז) שבספר יש להקל כיון שעשוי לפתוח ולנעול תמיד, דליכא ביה משום מחיקה וכתיבה, והוי כדלת הנסגרת ונפתחת תמיד שאין בה משום בנין, הסביר והרחיב חכ"א את הדברים כך: ספר אין נוהגים להחזיקו סגור כדי לקרוא את הכתוב על דפיו אלא סוגרים אותו רק משום שגמרו לקרוא בו, משא"כ עוגה שאמנם אוכלים אותה לבסוף אך המחיקה זו פעולה חד פעמית (ולפי טעם זה עולה שיש להקל בצג המחשב, משום שרגילים לכתוב ולמחוק תדיר). ועוד, שבעוגה משאירים את הכתב בכוונה כדי שיראוהו, ורק אח"כ שוברים אותו ואוכלים את העוגה (ובעוגת יום הולדת, אירוסין, חתונה וכדו' יש "המקפידים" אף לצלם את העוגה). והיינו שם הכתב חשוב לאינשי דעלמא. ולכן גם המחיקה הינה מחיקה של דבר בעל חשיבות לבעליו (ולפי"ז יש להחמיר במחיקת הכתב במחשב, משום שהכתב חשוב לכותבו, וכמו שהבאנו בפרק זה בשם כמה פוס'). עכת"ד. ועפי"ז לכאו' יש להקל במחיקת הכתב והציורים שע"ג ביסקויטים, שמוטבע בהם שם היצרן וכדו'. אמנם צ"ע אי החשיבות נקבעת ע"י מי שכותב - והיינו בעל ביה"ח הרוצה שהכתב ישאר, או שהחשיבות נקבעת ע"י האדם האוכל, ולו הרי לא חשוב כלל מה שכתוב בביסקויט. ואכמ"ל.
ויותר מהטעם דהרגילות למוחקו יש לומר, דהמחשב לא נועד אלא לכתיבת ארעי, ואם הכתיבה בו תהיה לקבע הרי שאי אפשר יהיה להשתמש בו, ולפי"ז הוי כתב שאינו מתקיים (סברה זו שמעתי בשם הגאון הגדול ר' אשר וויס שליט"א, מח"ס מנחת אשר ודיין פעיה"ק ירושת"ו). וה"ה גבי הכתב בצג הפלאפון, האיתורית וכדו'. והיינו שלא רק מצד הרגילות של בני האדם מוחקים כתב זה, אלא שכל מטרתו של הכתב בעת הכתיבה הינה שיכתב בתנאי שיוכל להמחק, דאל"כ לא יכתבוהו. אך באמת ק"ק לענ"ד על סברא זו מב' סיבות: ראשונה, דאדרבא, במחשב אפי' כתב ארעי הינו חשוב לאדם, ואפי' שהוא לזמן לא ארוך, ומשום חשיבותו לזמן זה יתכן לומר דחשיב ככתב המתקיים (וכמש"כ בשבט"ה ח"ו סי' ל"ז). ועוד קשה, דאי תימא שכל כתב שלא נועד במהותו אלא לכתיבת ארעי ואינו לקיום חשיב כאינו מתקיים, א"כ נימא נמי גבי ספר שכתובות אותיות בחודי דפיו שכתיבה זו לא תחשב כקיימת ותאסר לכל היותר רק מדרבנן, שהרי אם לא ימחקו אותיות אלה פירושו שלא יפתחוהו ולא ישתמשו בו. אלא שבאמת לד' הפוס' שאיסור פתיחתו וסגירתו בשבת הוי מדאו' (כנ"ל משם הלבוש) יוצא שבכ"ז חשיב כמתקיים. וה"ה גבי אותיות שבעוגה, שלפי הסברא הנ"ל לעולם תחשבנה ככתב שאינו מתקיים, שהרי הן נכתבו ע"מ שתתקיימנה רק באופן ארעי, עד שיאכלו העוגה.
עוד סברא שמעתי להקל בכתיבה במחשב (וטעם זה שייך לכאו' רק גבי מחשב, אך לא גבי טלויזיה או טלויזיה במעגל סגור, וכן איתורית, פלאפון וכדו'), שפעמים רבות תכלית הכתיבה אינה בשביל הכתב בצג אלא בשביל ההדפסה והזכרון. אך ג"ז לא ברור לי טובא, דהגם שמטרתו הינה לזכרון או להדפסה, מ"מ ניחא ליה שבעת הכתיבה הוא רואה מלפניו את תוצאת כתיבתו, ואם שגה מיד יוכל לתקנו, וממילא תמיד חשובה לו גם הכתיבה בצג. ולכן כשדננו לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א גבי כתיבה במחשב בחוה"מ (כדלקמן בפרקנו ענף 47) אמרנו לגריש"א שקשה מאוד לומר לאנשים להקליד במחשב ללא הכתיבה בצג. עיי"ש.
ענף 7: המשך הטעמים להקל מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי.
עוד צד לומר שכתיבה במחשב אינה כתיבה של קיימא, הוא משום שזה כתב שנמחק בקלות. שבשו"ת אב"נ (סי' קע"ג סק"ד) כתב גבי צביעת בית השחיטה בדם השחיטה, דהוי מלאכה שאינה מתקיימת כיון שהדם עובר בקל. הב"ד בבנ"ש (ח"ב פ"ד סק"ג), והסביר שזו בעצם המחלו' בין המנח"ח ובין הח"א והפמ"ג. שלמנח"ח אינה מתקיימת היינו שנסתרת מעצמה בלא שום מעשה אדם ואינה מתקיימת כלל, אך אם מתקיימת קצת זמן ה"ז מתקיימת. ואילו לח"א ולפמ"ג אין זה תלוי במשך זמן קיום המלאכה אלא כל שנסתרת בקלות ה"ז אינה מתקיימת, ומשו"ה צביעת בית השחיטה וסרק על פני אשה חשיבי כאינם מתקיימים, כי הם לא נספגים אלא מונחים סתם מלמעלה. ועיי"ש בבנ"ש (עמ' כ"ד ואילך) שהביא כמה ראיות להא שמלאכה שנסתרת בקלות ה"ז אינה מתקיימת (ביניהן גם בדין כתיבה). וע"ע לעיל במיל' (פ"ה ענף 2). ולפי"ז בני"ד ג"כ יש מקום לומר שהכתיבה במחשב, הן בצג והן בדיסקט או בדיסק הקשיח, דינן ככתיבה שאינה מתקיימת, דהא במחי יד אחד - לחיצה קלה על המקלדת - מוחק הוא את כל הכתוב. אך נלע"ד בס"ד שצ"ע אי אכן כך הדבר. שאמנם בבנ"ש (שם עמ' כ"ז) הסביר שמלאכה שנסתרת בקלות הכוונה מצד איכות חוזק המלאכה, אך לכאו' גם ע"ז יש להקשות, וכגון ממקרה של אדם הנוטע שתיל קטן ורך המסוגל להתקיים ולגדול לעשב או עץ, שהנוטעו בשבת ודאי חייב מדאו' אע"ג דבקלות אפשר לתולשו אחר יומיים שלושה. וא"כ צ"ע בכ"ז, מהו הגדר לכך ומתי ניתן ליישם צד זה להקל.
עוד צד לומר שאין זה כתב ש"ק, משום שצריך כל הזמן להוסיף זרם. שכ"כ הגרל"י הלפרין שליט"א (במכתב המצוי אצלי, מהגרלי"ה אל הגרי"י נויבירט שליט"א, מכסלו תשמ"ז) גבי כתיבה בטלויזיה במעגל סגור, דהוי כתב שאינו ש"ק "כי צריך כל הזמן לאור חדש שיבוא ויחזיק את התמונה על המסך". וכ"כ גבי כתיבה במחשב הגרי"י נויבירט שליט"א, הב"ד בנשמא"ב (ח"ד סי' ש"מ עמ' נ"ט), שאותיות שעל המסך במחשב אין להן קיום כלל, כי כל הזמן יש צורך בירי מתמיד של אלקטרונים שעי"כ נשארת האות עכ"ל. וכ"כ גבי מלאכת כותב הרה"ג פסח אליהו פאלק שליט"א, באסיא (ח"ד עמ' 91) גבי כתב של מד חום כימי, שדבר המתבטל בכלשהו וכל קיומו אינו אלא הסיבה התמידית שהוא מתחמם על המצח, אין זה דבר המתקיים. ולמד זה מהמשנה באהלות (פ"ח מ"ה) גבי כפור וגליד, דכל דבר שבהסרת הסיבה המקיימת אותו בתמידות יתבטל הדבר הריהו חשיב כאינו של קיימא. וכן מצינו טעם זה בפוס' כצד להקל דאין בהדלקת החשמל משום בונה מדאו', דאין זה בנין של קבע משום שכל הזמן צריך להזרים זרם חשמל מתחנת הכח [כמבואר במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ק' ססק"ד), וכן במכתב השני של הגרשז"א אל החזו"א, כמובא בבנ"ש (ח"א עמ' ס"ה). הב"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז סוף ענף 6), שאם אין הבנין מתקיים מאליו אלא זקוק תמיד לכח שמחזיקו הבא מן החוץ, מסתבר שאין זה בנין. וה"ה כשסוגר מעגל חשמלי הרי הם זקוקים תמיד לחומר דלק המסובב הגלגלים בתחנת הכח ורק הם אוחזים את הבנין לבל יתמוטט, וכיון שכן היכן מצינן שאף גם זה יקרא בשם בונה. עכ"ד. וממש כעין זאת כ' הגרשז"א זצ"ל גם במנח"ש (ח"ב מהדו"ב עמ' ס"ח), וכ"כ בשמו בשש"כ (פ"מ הערה נ"ט). הבאנו דברים אלה כאן במיל' (פ"ה ריש ענף 2, ובענפים 3,5)]. ונראה שבאמת רמז לזה הגרשז"א זצ"ל גם לגבי כתיבה במחשב, בדבריו המובאים בנשמא"ב (ח"ד עמ' נ"ט, שבכתיבה על הצג "זקוקים מתחילה ועד הסוף אך ורק לירי של אלקטרונים"). ועיין לקמן (ענף 52) שהגר"מ אליהו שליט"א דחה טעם זה להקל בני"ד.
ועוד בענין כתיבה בדבר שאיש"ק או ע"ג דבר שאיש"ק ר' ביסי"ש (טל"ב עמ' 77. עיי"ש מש"כ בהבנת האב"נ במסקנתו גבי כותב ע"ג דבר שאינו מתקיים. וצ"ע), במעש"ח (ח"ג עמ' קל"ד), ולקמן (בפ"ט ענפים 4-5).
בס"ד נמצאנו למדים שישנם צדדים רבים לומר שהכתיבה על צג המחשב אינה כתיבה המתקיימת, הן (1) מצד עצמה (והיינו מצד יכולתה להתקיים), שצריך כל הזמן להזרים זרם חשמל מתחנת הכח כדי להמשיך קיומה, וכן (2) משום שזה כתב שנמחק בקלות, וכן (3) משום שבמיקרים מסוימים בכתיבה, ואפי' של אות אחת, הכתב כולו נמחק ונכתב מחדש (שנראה כאילו זז ימינה ולעיתים השורות כאילו עולות למעלה), וי"א גם (4) משום שהכתב נמחק ונכתב מחדש עשרות פעמים בשניה, וכן (5) משום הטעם שדעת הכותב למוחקו לאחר זמן קצר. וכן (6) משום שרגילות בני האדם למחוק הכתב שבצג. ושני הטעמים האחרונים הינם משום שאם לא ימחקו הכתב אי אפשר יהיה להשתמש במחשב (וחלק מטעמים אלה שייכים גם לכתיבה על הצג הדיגיטלי של האיתורית, וכן בכתיבה על הדיסקט, בדיסק הקשיח ובזכרון הפנימי שבמחשב, וכדלקמן).
ואכן מצאנו בפוס' שכתבו להקל ולאסור רק מדרבנן כתיבה בצג המחשב מהטעם שאין זה כתב המתקיים. שכן עולה מדברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל דלעיל בסמוך (כמובא בנשמא"ב). ואע"ג שלא כתב כן בהדיא, מ"מ מבואר בדבריו שודאי אינו אסור מדאו'. וכ"כ בהדיא הגרנ"א רבינוביץ שליט"א במלומ"ל (סי' נ"ז סעיף ד', כי הספרות אינן בדבר העומד ע"ג דבר העומד). וכן עולה מדברי הגריי"נ שליט"א במכתבו אל הרה"ג רוזן שליט"א (כמובא לקמן בענף 8 בטעם החמישי). וראה עוד במע"ל (עמ' שנ"ה ושנ"ז), שכתב להקל גבי הכתיבה בצג המחשב משום שהכתב נכתב עשרות פעמים בשניה. הב"ד הרה"ג ר' ישראל רוזן שליט"א בתחומין (חי"ט עמ' 350) ודחה דבריו בטוטו"ד, דהא אזלינן בתר מה שנראה לאדם, ומשו"ה שרי לשתות מים אע"ג שיש בהם חיידקים. וה"ה בענין מראות נידה, דיבוקים בס"ת, פסולים באתרוגים וכדו'. וכבר כתבנו ע"כ כאן במילואים (בפרק ד' ענף 7, בפ"ה ענף 3, ופ"ז ענף 2). וכעין זאת - דאזלינן בתר מה שנראה לאדם, כתב בשו"ת שאילת שאול (ברייש, חיו"ד סי' נ"ט), במאורי אש (לגרשז"א זצ"ל. עמ' 112 ד"ה "גם"), בספר ארבעת המינים השלם (בבירורים סקי"ז), בפסתש"ו (סי' תרמ"ח סקי"ד), ובשו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ז).
וכעבור זמן מצאנו שאכן דנו הפוס' אי יש לרדת לרמת ההבנה הפרטית (המיקרו) של כל תהליך, מבחינה פיזיקלית, כימית, חשמלית או אלקטרונית, או שיש להסתכל ע"כ רק ברמה הכללית (מאקרו). שהרה"ג ישראל רוזן שליט"א כתב באסיא (ח"ד עמ' 108) ש"אין כל נ"מ הלכתית לתהליכים מדעיים פנימיים, והכל נראה לפי ראות עינינו, בגישה אלמנטרית של עיני אדם רגיל". ולדעתו יש למעט "בחשיבות ההגדרות המדעיות ותהליכי המיקרו מנקודת מבט הלכתית".
ואילו הרה"ג ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א חלק עליו באסיא שם, וכתב שאמנם במיקרים רבים אכן אין נ"מ למהותם של התהליכים הפיזיקליים, אך מ"מ יש צורך להכיר במדויק את מהותם של התהליכים, כדי שאפשר יהיה לקבל את ההכרעה שאין נ"מ הלכתית. ואם נדון את הכל לפי עיני אדם רגיל, כדברי הרה"ג ר"י רוזן, הרי שיהיה אסור להשתמש בשבת במפסקי גרמא מכל סוג שהוא, כיון שמבחינה חיצונית צורתם ופעולתם שווה למפסקי הפעולה הרגילים. עכת"ד. וחכ"א העיר שיתכן גם לומר להיפך. שאם נדון רק עפ"י מראה עיני האדם יתכן ולא יוכלו לייחס אליו פעולות חשמליות שונות, וכגון אדם הלוחץ על מתג בקצה אחד של החדר, ועי"כ נדלק האור או מכשיר חשמלי כלשהו בקצה השני של החדר. וכ"ש לחייבו על פעולות הנעשות ע"י שלט-מרחוק. וא"כ בפעולות חשמליות רבות יסוד החיוב תלוי פעמים רבות בהסתכלות במיקרו. ורק אם גם במיקרו אין בסיס לחייבו, רק אז יהיה פטור. ואולי יש גם לדון מה נחשב הסתכלות במאקרו: האם הסתכלות של אדם מודרני שיודע שע"י לחיצה על מקש במקלדת ניתן למשוך או לשלוח מידע באינטרנט לכל מקום בעולם וממנו, וכן להפעיל מכונות רבות או לשלוח חללית לירח ע"י לחיצת כפתור אחת. או יש להסתכל ע"כ בעינים של אדם פשוט וטיבעי (מה שקוראים היום "פרימיטיבי") שאין התוצאות הנ"ל מיוחסות ללוחץ על הכפתור, והוא יראה זאת ככישוף. עכת"ד אותו חכם.
ודעה הפוכה מדעתו של הרה"ג ר"י רוזן מצינו בספר מע"ל (שם), שכתב המחשב שנכתב ונמחק כמה עשרות פעמים בשניה אינו כתב המתקיים.
נמצאנו למדים שג' שיטות בדבר. הסתכלות ברמת המיקרו (פרו' לב במע"ל), הסתכלות ברמת המאקרו (הרה"ג רוזן), והסתכלות ברמת המיקרו והכרת המציאות במדויק והבנת מהותם של התהליכים, ואז לקבל הכרעה אם ישנה לכך נ"מ להלכה. ובס"ד נראה לענ"ד שדרך האמצע הזו הינה הגישה האמיתית לדברים. ובפרט שנראה שכן נקט תמיד הגרש"ז אוירבך זצ"ל, כמבואר בספריו. וכפי שבס"ד רואה אני שנוהג גם הגרי"ש אלישיב שליט"א, לברר את המציאות הטכנולוגית לפרטי פרטיה (כגון כיצד פועל צג אנלוגי או זכרון פנימי במחשב, וכן כיצד פועלים הלדים או המוליכים למחצה), אף שלמסקנה לעיתים רבות פסקיו נובעים מהמישור הכללי יותר. וע"ע בקדוש"ה (ח"א בנספחים, סוף נספח א', ס"ק א' וב'). ועוד טעם שלא לפסוק כדעה הראשונה הנ"ל במקרה שלנו, משום שכל מי שאינו רב מובהק ופוסק, אלא הינו איש אקדמיה, עם כל ידיעותיו המקיפות בתורה, איננו יכול לפסוק הלכות בישראל, וודאי וודאי שאינו יכול לפסוק הלכות כלליות לכלל ישראל. והוא רק צריך להציג את המציאות לגדולי הדור, ועפי"ז הם יפסקו לכלל ישראל. וכבר כתבנו במקו"א - בספר מקראי קודש - ששאלנו בעבר את הגר"מ מזוז שליט"א, ראש ישיבת כסא רחמים בב"ב, לגבי דבר שכדי לפסוק את דינו יש להכיר היטב את המציאות, וכגון לגבי בדיקת שרצים בפרי מסוים, האם צריך לנהוג בזה כדעת פוסק שהוא מגדולי הדור, שיתכן שאינו מכיר את המציאות על בוריה, או שיש לנהוג כדעת רב המומחה באותו ענין במציאות אך אינו מגדולי הדור. וענה לי הגר"מ מזוז שליט"א שיש לברר המציאות אצל הרב הבקי במציאות ועפי"ז יש לשאול את הרב מגדולי הדור. עכת"ד. ונראה דה"ה בני"ד, דיש להכיר את המציאות החשמלית עפ"י מש"כ פרו' לב בספריו וכדו', ועפי"ז יש לראות את המציאות הטכנולוגית ולשטוח השאלה לפני גדולי הדור. אך בשום אופן אין לראות את אנשי האקדמיה כפוסקי הלכה. ומ"מ ברור שלכו"ע צריך לברר המציאות הטכנולוגית ברמה מסוימת, דאי אפשר לפסוק למשל אי שרי לפתוח מקרר בשבת (גם כשאינו פועל) אם לא יודעים את אופן פעולתו. ולכן פירטו את אופן פעולתו (כגון במנח"ש, ביבי"א וש"פ).
ונשוב לני"ד. יש מהפוס' שכתבו טעם זה (דהוי כתב שאינו מתקיים) גבי כתב בשבת בטלויזיה במעגל סגור (והרי אופן פעולת צג זה שווה לזה של המחשב). כ"כ בתחומין (חי"ד עמ' 433) בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (והוסיף דאפי' עדיף זה מכתב שאינו מתקיים), וכ"כ בתחומין (שם עמ' 433) הגרי"י נויבירט שליט"א, והוסיף שכן אמר לו גם הגרשז"א זצ"ל. וע"ע בצוהר (דבורקס. ח"ז עמ' קמ"ב, בדברי הגר"ש ווזנר שליט"א. ואמנם תיאורו שם של פעולת המכשיר אינו כמו שהסבירו המהנדסים בתחומין). ויש להעיר שאמנם פעולת צג המחשב שווה לזה של הטלויזיה במעגל סגור, אך יתכן שאין ללמוד משם להקל גבי מחשב מטעם כתב שאינו מתקיים, מצד המציאות. דבטלויזיה במעגל סגור עפי"ר התמונה חייבת להשתנות מכורח המציאות - חוסר אפשרות האדם לעמוד זמן רב ללא תנועה (שהרי עפי"ר עושים זאת לצורך ביקורת על בני אדם), משא"כ במחשב כשאין תוכנת מחיקה או שומר מסך, אם יתמיד זרם החשמל לכאו' יכול הכתב להשאר שנים רבות. אך מאידך גם אין רגילות להשאיר את הכתב על המסך זמן רב ללא שינויים. וא"כ כ"ז תלוי במציאות החיצונית.
עוד יש פוס' שכתבו גבי מחשב שהכתב אינו ש"ק, אך כתבו כן גבי כתיבה בחוה"מ (עפ"י הרמ"א סי' תקמ"ה ס"ז). שכ"כ ביבי"א (ח"ח סס"י מ"ח, "שאין האותיות מודפסות על דבר המתקיים, אלא שנראים על מסך המחשב בלבד". ונלע"ד שצ"ל הפוך: שמסך המחשב הינו דוקא כן דבר המתקיים, אלא שהכתב, והיינו האותיות עצמן אינן דבר המתקיים, אע"ג שהן מודפסות ע"ג דבר המתקיים. ודמי לכותב במי פירות ע"ג דבר המתקיים. ונראה שזו כוונת הגר"ע יוסף שליט"א). וכ"כ בחוהמ"כ (פ"ו הערה רכ"ו בשם הגרמ"ש קליין שליט"א, חבר הבד"ץ של הגר"ש ווזנר שליט"א. ור' לקמן שדעת רבו - הגר"ש ווזנר שליט"א, אינה כן, אלא ס"ל שכתב במחשב לא חשיב שאינו ש"ק). וע"ע בחוהמ"כ (פ"ו סעי' פ"ה), בשש"כ (פס"ו סנ"ה) ושו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קס"ח). הב"ד בפסתש"ו (סי' תקמ"ה סט"ו). אך לפחות חלקם דיברו על כתב שאינו מתקיים מצד רצון האדם ולא מצד יכולתו להתקיים. וע"ע כעין זה בשו"ת בית שלמה (ח"א חאו"ח סי' ל"ה), בשש"כ (פס"ח הערה קכ"ה) ובפסתש"ו (סי' תקמ"ה סק"ב ובהערה 14, ובס"ק ט"ז וי"ז). ואמנם בשו"ת שבט הקהתי (שם) כתב לחלק, שגבי חוה"מ אמרינן דחשיב כתב שאינו ש"ק גם אם לא ימחק מעצמו ורק חושב למוחקו, משא"כ גבי שבת דכתב כזה חשיב כתב ש"ק. אך באמת חלק מהפוס' שהבאנו גבי חוה"מ כתבו שבמחשב הוי כתב שאינו ש"ק מטעמים אחרים (כיבי"א), ואף לפוס' שכתבו טעם זה גבי חוה"מ, הרי שלקמן כתבנו שזו מחלו', ואין דברי שבט הקהתי מוסכמים.
עוד בענין כתב שאינו מתקיים במחשב ובדומה לו, ר' במשמ"ל (ח"א עמ' של"ג ושנ"ה), תחומין (ח"ד עמ' 424 וחי"ד עמ' 434 - 433), שו"ת בצל החכמה (ח"א סי' מ' ומ"א, וח"ב סי' נ"ד סקי"ח) ושבוי"צ (ח"ו פ"ג ס"ב, ופי"ב ס"א, גבי כתיבה שלא כדרכה וכדו').
ענף 8: המשך הטעמים להקל מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי.
נוסף לכך שאינו כתב המתקיים, כתבו הפוס' עוד טעמים לזה שהכתיבה במחשב בשבת אינה אסורה מדאו':
2) אין זה כתב אלא רק צירוף נקודות [צוהר (דבורקס. ח"ז עמ' קל"ט). חוה"מ כהלכתו (בהוספות בסוף הספר ס"ק רכ"ח בשם חכ"א, גבי כתיבה בחוה"מ). קשמ"ל (ח"ג עמ' 100). וע"ע בשבט"ה (ח"ז סי' ד')]. וראה לקמן (בענף 52) שהגר"מ אליהו שליט"א דחה סברא זו בני"ד.
3) אין זו דרך כתיבה כדרך הכותבים [ס' חוט השני (קרליץ. עמ' קנ"ג). ור' לקמן בתשו' הגרי"ש אלישיב שליט"א (בענף 44) שמטעם זה אמר שלא ברור שזו כתיבה דאו'. ור' לקמן בדעת המחמירים שיש חולקים].
4) עוד צד להקל בני"ד, משום שי"א שרק אותן המלאכות שהיו במשכן ובאותה צורה ממש שהיו במשכן חייבים עליהן. משא"כ מלאכות המבוצעות בדרך אחרת מהמשכן, אע"ג שדרכן בכך אין חייבים עליהן כשנעשות ממילא ע"י כח אחר. כן מבואר בהגהות החת"ס על שו"ע (סי' רנ"ב ע"ד המ"א סק"כ). וכ"כ החת"ס גם בתשובותיו (או"ח סי' ע"ב). וכ"כ המהרש"ם בתשובותיו (ח"ב סי' רמ"ז, במש"כ הטעם שאין הדלקת חשמל בשבת אסורה מה"ת. עיי"ש שכתב טעם זה גם בשם החת"ס בתשובותיו חאו"ח סי' ע"ג. אמנם נראה דצ"ל סי' ע"ב). ועיי"ש שרמז לעוד פוס' שהקלו בזה. וע"ע במהרש"ם (ח"ז סי' קל"ז ד"ה "ואולם"). וכן מבואר בשו"ת בית יצחק (ח"ב סי' ל"א גבי כיבוי). וכ"כ בשו"ת אג"מ [(או"ח ח"א סי' קל"ה), דדומיא דמשכן בעינן, עפי"ד הנשמא"ד (כלל ל"ז סק"ב). וכ"כ באג"מ (חאו"ח ח"ג סי' נ"ב). אמנם ראה באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' מ' סק"י, ששם עולה שאין להקל גבי כתיבה במכשיר חשמלי מטעם זה. שכתב שבכל דבר שעושה מלאכת כתיבה ובכל אופן שעושה הריהי כתיבה שהרי איכא אותיות כתובות כפי שרצה לעשות והיא גם דרך כתיבה. עכת"ד)].
וכ"כ להקל מטעם דלא היתה המלאכה באופן זה במשכן, גם הגרע"י שליט"א ביחו"ד (ח"ד עמ' רנ"ו) בשם כמה פוס'. וכן עולה מדברי השש"כ (ח"ג במבוא, פ"א הערה כ"ו). ובשו"ת מעש"ח (ח"ב עמ' קע"ט, קפ"א-קפ"ג וקצ"ד) העמיד הגרלי"ה שליט"א סברא זו להקל אליבא דהקרית ספר על הרמב"ם (פ"ט משבת הל' ב',ג'), והוסיף שהרבה פוס' דנו עפ"י סברא זו להיתרא בכמה ממלאכות שבת. ועפי"ד החת"ס הנ"ל כ' גם במשמ"ל (ח"א עמ' של"ג) גבי כתיבה בשבת ע"י מכשיר טלפרינטר שהכתיבה נעשית בגרמא וכח אחר של חשמל מעורב ובכח שני ושלישי ויותר, אין חייבים עליה אע"פ שכן דרכה של כתיבה זו אצלנו. כי כתיבה ע"י גרמא - תוספת כח החשמל, לא היתה במשכן (ואע"ג שלכאו' יש מקום לדחות ולומר שהחת"ס היקל דוקא בדברים שנעשים ממילא, כגון מצודה לציד וריחיים של מים, משא"כ בטלפרינטר ששם האדם עושה הפעולה, מ"מ כנראה הבין במשמ"ל שהחילוק היחידי הינו אי הפעולה נעשתה באותו אופן שהיה במשכן או לא. ואין הכרח שהפעולה תיעשה דוקא מעצמה. ועיי"ש בחת"ס מש"כ גבי בישול ואפיה הנעשים ממילא. ואין זה קשור לני"ד). וכ"כ להקל מטעמא דידן בשו"ת חסדי אבות (סי' קי"ט-רי"ט, קונטרס גרם המעלות), שהדלקת החשמל איסורה רק מדרבנן. אמנם לכאו' סתר את עצמו מדבריו בסי' קפ"א, ששם אסר מדאו' בישול ע"י חשמל, אע"ג שג"ז לא היה במשכן, ובכ"ז לא היקל מטעמא דידן. הב"ד בהחב"ה (ח"ב עמ' 43,116). בהגהות החת"ס ובמשמ"ל שאבן העוזר חולק על עקרון זה (אך ראה בשו"ת מהרש"ם ח"ז סי' קל"ז שם שדחה דברי האבן העוזר). ואף שעוד פוס' חולקים ע"כ, מ"מ כפי המבואר הרבה פוס' סמכו ע"כ, והמעש"ח (ח"ב שם) כ' שעוד פוס' הקלו מטעם זה, וכנ"ל. ולפי"ז נראה שג"ז טעם להקל בני"ד שאין כתיבה במחשב מדאו', דהא לא כתבו באופן זה במשכן, וגם כח אחר, דהיינו כח החשמל, מעורב בה. ור' עוד לקמן (בענף 52) שהגר"מ אליהו שליט"א דחה טעם זה בני"ד. וע"ע במע"ל (עמ' שמ"ד ד"ה "המחשב"). ויש להעיר שאם אכן נקבע טעם זה תמיד להיתרא הרי שכל הפעולות החשמליות לעולם לא תהיינה אסורות מדאו'. ולכן הדלקת נורת להט לא תהיה אסורה מדאו' (אפי' לא מדין תולדה, וכמש"כ כמה פוס' מהפוס' הנזכרים לעיל), וה"ה כיבוס במכונת כביסה בשבת לא יהיה אסור מדאו' מדין כובס. חליבה ע"י מכונה חשמלית, וכו'. אך הרי כל הפוס' לא הקלו מצד זה גבי הפעולות הנ"ל. וצ"ע.
5) צד חשוב נוסף להקל בני"ד משום שהכתיבה בצג המחשב אינה כתב אלא רק קרן אור. שכ"כ בצוהר (דבורקס. ח"ז עמ' קל"ט) בשם הגרשז"א זצ"ל, שהכתב שע"ג המחשב אינו כתב משום שאין כאן כתב כלל אלא דהוי קרני אלקטרונים הגורמים למסך של המחשב להאיר בצורת אות. ע"כ. וכעין זאת כתב בשמו בנשמא"ב (ח"ד עמ' נ"ה ונ"ט), ושלכן אין בזה כתיבה מדאו' (וכ"כ בשמו בשלחן שלמה סי' ש"מ סק"י). וכ"כ הגרי"י נויבירט שליט"א בתחומין (חי"ד עמ' 434) גבי טלויזיה במעגל סגור, דמי אומר שזה בכלל כתב. ה"ז רק אלקטרודות, והראיה ממחשב. והוסיף שגם הגרשז"א אמר לו "שאין מקום לחשוש כי אין זה כתב". ע"כ. ולכאו' ה"ה במחשב, שהרי צג המחשב וצג הטלויזיה במעגל סגור שווים באופן הכתיבה הנעשית בהם (ואע"ג שבצג המחשב יכול הכתב להשאר הרבה זמן ולכאו' הוי כתב המתקיים, אך הרי גם בצג הטלויזיה הנ"ל ניתן להשאיר חפץ מול המצלמה באופן שישאר זמן רב). וכן מצוי בידי מכתב (משבט תשנ"ד) של הגרי"י נויבירט אל הרה"ג ר' ישראל רוזן שליט"א (ראש מכון צומ"ת), ובו כתב הגריי"נ: "איזה איסור (עכ"פ תורה) יכול להיות בכתיבה ע"ג מסך של מחשב, והרי כל הכתב הוא ע"י זרם החשמל", עכ"ל [והיינו כדברי הגרשז"א זצ"ל דלעיל (בריש ענף 7) בשם הנשמא"ב (בח"ד עמ' נ"ט)]. וכ"כ להקל מטעם זה בקשמ"ל (ח"ג עמ' 101-102). וכ"כ להקל גבי כתיבה בחוה"מ בספר חוהמ"כ (פ"ו הערה רכ"ו, שהאותיות שבצג אין בהן כל ממשות ואינן אלא הבהוב אור אלקטרוני בצורת האות הנדרשת, וזה דומה לשרשרת נורות היוצרות משפט. והוסיף שכ"כ בבא"מ). וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקמ"ה סק"ב ובהערה 14, גבי חוה"מ). וע"ע בשו"ת נשמת השבת (ח"ד סי' קל"ז) ובנשמא"ב (ח"ד עמ' נ"ט סק"א). וראה לקמן (בענפים 41,52) שלדעת הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א אין להקל מטעם זה, משום דסו"ס נראות אותיות. ע"כ.
6) עוד צד לומר שהכתיבה בצג המחשב אינה מדאו', משום שהכתב אינו מחובר למרקע המסך. והוא עפי"ד החיי"א (ריש כלל ל"ז בנשמא"ד, אפי' לד' רש"י, וכ"ש לש"פ), וכ"כ האג"מ (או"ח ח"א סי' קל"ה). ור' לקמן (בענף 52) שהגר"מ אליהו שליט"א דחה טעם זה בני"ד.
7) עוד צד להקל בני"ד, דיתכן דחשיב ככתיבה בגרמא. ר' אג"מ (חאבה"ע ח"ד סי' ע"ג עמ' קמ"ב, גבי כתיבה במכשיר חשמלי, אשר לא מפורט אופן פעולתו, שנראה דס"ל דחשיב ככותב בכח שני, דכח החשמל לבדו כתב, והאדם רק גרם שהוא יכתוב, דודאי אין להחשיב זאת כעשיה ממש דהאדם). וע"ע כעין זה במשמ"ל (ח"א עמ' של"ג, גבי כתיבה בטלפרינטר, "שהכתיבה נעשית ממילא ע"י גרמא, וכח אחר של חשמל מעורב בו ובכח שני ושלישי ואפי' יותר מזה. אע"פ שכן דרכה של כתיבה זו אצלנו, אין חייבים עליה מן התורה כיון שכתיבה ע"י גרמא לא היתה במשכן, אין זה בכלל מלאכת מחשבת אסרה תורה"). ואולי יש עוד דמדומי ראיה לכך (כלשון הרשב"א בתשובה שהביא בב"י סי' ד' ד"ה "ומשמע מדברי הרא"ש"), ממש"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל גבי פעולה הנעשית ע"י אלקטרומגנט, שיש להסתפק אי חשיב כמעשה או כגרמא, כי האדם בלחיצתו אינו אלא ממגנט מתכת ואח"כ פועל בכח עצמו (כ"כ בסיני כרך כ"ב עמ' קנ"ג. הב"ד בהחב"ה ח"ב עמ' 295. וע"ע במנח"ש ח"א עמ' ע"ג, ע"ד וע"ו, ובעטש"ל ח"ג עמ' י"ט. הב"ד לעיל במיל' פ"ה ענף 2). וע"ע לעיל בגוף הקונטרס, במקורות בערך אלקטרומגנט, מש"כ בשם הצי"א. אמנם למעשה נלע"ד שצע"ג אי יש להקל בני"ד מצד גרמא, הן מצד זה שמיד בלחיצת הכפתור מתבצעות הפעולות הרצויות, ואין שום עיכוב בכתיבה, והן משום שאם נאמר שזה נחשב כשיתוף כח אחר - החשמל - בכתיבה, א"כ בכל מכשיר חשמלי נאמר שהפעלתו הוי בגרמא, ולזה לא הסכימו הפוס'. ור' לקמן בסמוך (בענפים 11-12) בדעות המחייבים שיש שכתבו במפורש גבי כתיבה במחשב שאין דינה כגרמא.
8) בס"ד נראה עוד צד להקל בני"ד עפ"י מש"כ החזו"א (סי' ס"א סק"א ד"ה "ובאותיות"), שאמנם כותב ע"מ למחוק הוי כותב, אך מוחק ע"מ לכתוב חייב רק כשיש לו צורך בכתב השני, ואילו הראשון אינו במעלת השני. והיינו שחייב רק כשהכתב השני עדיף מהראשון, אך אם אין הכתב השני עדיף עדיף מהראשון הוי מקלקל ואסור רק מדרבנן. ולפי"ז גם הכתיבה בצג אולי אינה מדאו'. אך באמת צריך לעיין בדבר, אי העדיפות נקבעת לפי איכות הכתיבה, ואז בני"ד אינו חייב מדאו' כי אין איכות הכתיבה השניה בצג עדיפה על הראשונה. או שהעדיפות נקבעת לפי תוכן הכתוב, ואז יתכן שמה שכתב בפעם השניה בצג עדיף טפי ויתחייב מדאו' על המחיקה, וצ"ע. וע"ע בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6) גבי סותר כשאין הבנין השני עדיף מהראשון.
ענף 9: דין הכתיבה בצג כשיש תוכנת שומר מסך ותוכנת מחיקה.
עד כאן עסקנו בצדדים להקל ולומר שכתיבה על צג רגיל במחשב לא אסורה בשבת מדאו'. אמנם יש להוסיף ולדון גבי מצב שישנה תוכנת שומר מסך או תוכנת מחיקה.
תוכנת שומר מסך: תיאורה: זו תוכנה המעלימה לפי שעה את תוכן הצג, וניתן להחזירו בלחיצה על המקלדת, דפיקה או הזזת העכבר וכדו' (הדבר נעשה לשם שמירה על אורך חיי המסך ולשם חסכון באנרגיה). והיינו שעפ"י הוראה קבועה מראש (לפני שבת), אם לא נעשית שום פעולה על הצג במשך זמן מה (משך הזמן נקבע ע"י האדם), נמחק כל הכתב שעל גבי הצג ובמקומו מופיע ציור או כתב שזזים כל הזמן (וזאת כדי שקרן האלקטרונים לא תפגע במשך זמן רב באותו מקום במסך). יש לציין שהכתב נמחק ממש, ולא שהוא נשאר ורק הוסתר (כמו שהיה מי שהסביר זאת בטעות לגרי"ש אלישיב שליט"א). ניתן להכניס תוכנה זו לכל מחשב, אף שלמעשה אינה בכל מחשב ולא תמיד משתמשים בה. כ"ז עפ"י תחומין (חי"ט עמ' 350), קשמ"ל (ח"ג עמ' 103) ועוד.
ובענין דין הכתיבה במחשב כשיש בו תוכנת שומר מסך (האם נחשבת כמתקיימת ואיסורה מדאו', או לא): דעת המקילים הינה דעת הגר"ש ישראלי זצ"ל, כמש"כ באסיא (ח"ד עמ' 139-140), ש"אם הכתוב נעלם אחר זמן לא ממושך מבלי שיהיה צורך לעשות פעולה נוספת כדי להעבירו", הרי איסור כתיבתו מדרבנן בלבד. וכ"כ להקל בקשמ"ל (ח"ג עמ' 103,109) משום "שהמחשב ימחוק מעצמו את הכתוב" (והוסיף שבזה יתכן שאף בעל שבט"ה יודה). וכ"כ בשו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ז ד"ה "והנה") להקל מהטעם הנ"ל (ור' בסמוך שהגריש"א שליט"א דחה טעם זה. אמנם בשו"ת נשמת שבת שם הוסיף טעם מצד ק"ו, שאם גבי שעוה המכסה אותיות הקלו דמיקרי אותיות מחוקות אף שבפועל הן נשארו מתחת השעוה בשלימותן, הרי שכ"ש בני"ד שהן נמחקו ממש דחשיב ככתב שאינו מתקיים. ואכן נלע"ד שזה צד חזק להקל. עיי"ש גם בעמ' קכ"ח בשם הגרשז"ב, ובח"ה סי' י"ג). וע"ע באסיא (ח"ד עמ' 129-130) שגם הרה"ג ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א היקל מטעם זה (ואף ששם מישתעי בצג דיגיטלי, מ"מ כ' שם שהספרות נמחקות אם לא מתבצעת במשך הזמן פעולה נוספת, דאז אין איסור תורה כלל, דהוי כתיבה שאינה מתקיימת. וטעם זה שייך גם בני"ד).
ואגב זאת, כאשר מחזיר הוא את הכתב שנמחק קודם לכן ע"י שומר המסך, הריהו למעשה מוחק מיידית את הכתב או הציור שהופיעו בצג ע"י תוכנת שומר המסך (ודבר זה מתאפשר אף בלא לחיצה על המקשים, אלא לעיתים נגיעה בשלחן שעליו עומד המחשב גורמת לתזוזה קלה לעכבר והכתב חוזר. ולעיתים הוי פס"ר דניח"ל, דרואה את הכתב מחדש). גבי מחיקה זו יש לדון שהינה אסורה רק מדרבנן אפי' את"ל שהכתיבה הינה מדאו', וזאת עפ"י מש"כ בצי"א (חי"ד סי' ל' דס"ג ד"ה "אולם") דסוג מחיקה כזו איננה בגדר איסור מחיקה, דלא מצינו גדר מחיקה כזו "ולא היה כזה במשכן שמוחקין ובין רגע אפשר להעלות חזרה אותיות הכתיבה". ולכאו' ה"ה בני"ד. ונראה דהוי כעין מה שהבאנו לעיל בשם החת"ס ועוד פוס' דהחיוב מדאו' הוי דוקא כשהמלאכה נעשית ממש באותו אופן שהיה במשכן. ומ"מ הכא עדיפא. וצ"ע למעשה. ומ"מ גבי כתיבה נראה שאין ללמוד מדברי הצי"א להקל משום שהיא נמחקת תיכף ומיד, דזה תמיד ניתן היה לעשות ע"י הכנסת הדף הכתוב לתוך מים או שפיכת דיו עליו ואז הכתב היה נמחק מיד, ובכ"ז לא הקלו בכך מצד כתיבה.
ונחזור לדין הכתיבה לפני שנמחקה ע"י שומר מסך. דעת המחמירים: מצאנו בס"ד בפוס' שלושה טעמים להחמיר ולהחשיבו ככתב המתקיים: מצד כתב הנמחק רק ע"י גורם אחר (והיינו שלא נמחק מעצמו), מצד זה שכשיש שומר מסך הרי שהרגילות היא להשאיר הכתב רק לזמן קצר, וכן מצד כתב שנמחק אך ניתן להחזירו.
דעת הפוס' לאסור בני"ד מדאו' מצד כתב שעתיד להמחק, אך לא ימחק מעצמו אלא ע"י גורם אחר, היא ד' הגרי"ש אלישיב שליט"א, כפי שהבאנו בס"ד לקמן (בענף 41). עיי"ש.
ובאמת כדברי הגריש"א שליט"א עולה כבר מד' מחה"ש (סי' ש"מ רסק"ז, שכ' שאע"פ שדבר אחר, דהינו החמימות, גורם שאינו מתקיים, מ"מ נקרא כותב ע"ג דבר המתקיים). ועוד העירוני חברי לד' הגר"מ זמבה זצ"ל הי"ד בתוצאות חיים (סי' י"א, במהדו' תשכ"ח סק"ג) שדן בדברי הרמב"ם (בפי"א משבת) מדוע חייב ה"ז עומד להמחק. והסיק וז"ל: דענין כתב שאינו מתקיים דפטור אינו משום חסרון הפועל, דבעי שיעשה מעשה המתקיים, אלא רק משום חסרון הנפעל, שאין זה כתיבה כל שאינה מתקיימת. ולכן כיון דזהו שנמחק ע"י חמימות בשרו הוא ענין המתחדש אחרי הכתיבה שפיר יש על הנפעל שם מלאכה דאיכא תורת כתיבה, וחידוש המחיקה הנמחק מחדש. וכ"ז אם אמרינן דהחסרון בנפעל. אבל אם היינו דנין על הפועל אין נ"מ כיון דאין עומדין מעשיו להתקיים היה מפטר, עכ"ל. ולפי"ז יש לדון טובא בני"ד. דלכאו' תוכנת שומר מסך מוחקת את הכתוב בצג רק לאחר גמר הכתיבה. ויותר מזה: היא מתחילה לחשב את הזמן שבו אין פעולות בצג - כדי למחוק כעבור זמן את הכתוב - רק לאחר גמר הכתיבה. אלא שאולי יש לדון להקל מהא דההוראה לפעולת שומר המסך נעשתה הרבה לפני הכתיבה - עוד לפני שבת, וממילא חשיב אולי כהתחלת המחיקה כבר בע"ש - בשל הארי הרובץ על הכתוב בצג ומאיים למוחקו בכל עת אם לא תעשינה פעולות כלשהן על הצג במשך זמן מסויים. ובאמת הדעת נוטה בס"ד להחמיר, דהא סו"ס אין שום פעולה למעשה כל זמן שאינו מפסיק את הכתיבה בצג. וצ"ע.
אך ברור שאין כולם מסכימים עם המחמירים הסוברים שכתב הנמחק ע"י גורם אחר חשיב כמתקיים, דהא פוס' רבים הקלו הן לפתוח ספר שכתובות אותיות בחודי דפיו (כגון הרמ"א בתשובותיו סי' קי"ט) והן לאכול עוגה שכתובות עליה אותיות (כדלעיל), משום דחשיב ככתב שאינו מתקיים. והרי בתרי הני מילי גורם אחר מוחקם ואינם נמחקים מעצמם. ואדרבא, בספר הרי צריך לעשות מעשה כדי למחוק האותיות שבחודי דפיו, ובכ"ז הוי כתב שאינו מתקיים לרמ"א. ואילו הכותב בבשרו (וכן במחשב) הכתב נמחק מעצמו, בלי שום פעולה של האדם, ובפרט לא פעולה בשבת. ור' באב"נ (או"ח ח"א סי' ר"י) שאכן הקשה מדברי הרמב"ם ע"ד הרמ"א.
אלא שיותר מכך אפשר לומר, שהאב"נ (שם סקט"ו) כתב שלמעשה התוס' בשבת (דצ"ד,ב') גבי גודלת ס"ל שאע"פ שהאשה בעצמה סותרת שערה חשיב קליעתה כאינו מתקיים, אף שאינו נסתר מאליו. והיינו שחולקים על הרמב"ם, וס"ל שאף כשגורם אחר סותר ואינו נסתר מעצמו חשיב אינו מתקיים. והוסיף שכ"ד הרה"מ גבי קשר, שאם דעתו לפותחו הוי קשר שאינו של קיימא. וא"כ נמצאנו למדים שבאמת דברי הרמב"ם שנויים במחלוקת, וזו מחלוקת ראשו'.
ועוד היה קשה לי ע"ד המחייבים הנ"ל מהא דאסור לכתוב באצבעו על אפר נגוב, וכמש"כ בתה"ד (סי' ס"ג) בשם האו"ז (הב"ד מרן בב"י סי' ש"מ), וכ"פ מרן בשו"ע (סי' ש"מ ס"ד). וע"ע ברש"י שבת (דק"ד,ב'). דלכאו' שם איסורו רק מדרבנן, והיינו חשיב ככתב שאינו מתקיים, למרות שלכאו' הרוח תמחקנו כעבור זמן, והיינו דבר חיצוני ימחקנו. אלא שמדברי הפרישה (סי' ש"מ ד"ה "ומ"ש עוד בשם תה"ד") משמע שאפר נגוב הוי דומיא דמשקה עב קצת כשומן ודבש. וא"כ הוי כתיבה מעלייתא שאין הרוח יכולה למוחקה. אלא שלפי"ז צ"ע מדוע שלא יהיה חייב מדאו' דהוי כתב המתקיים ע"ג דבר המתקיים. ואומנם לפי הגירסה באו"ז (ח"ב סי' ע"ו, דט"ז ע"ג) שכ' שכותב בעפר (ולא באפר) אתי שפיר, דזה ודאי אינו מתקיים מטעם דהרוח או דבר חיצוני אחר ימחקנו, ולפי"ז יש עוד ראשו' שפטרו אף כשהכתב נמחק ע"י גורם חיצוני, ואפ"ה לא חשיב כתב המתקיים (וזאת אם אכן הבננו נכון את דברי האו"ז ותה"ד שמדובר שהרוח מוחקת את הכתב באפר נגוב).
בתוך כל הדיון גבי כתב שנמחק ע"י גורם אחר אי חשיב ככתב המתקיים או לא, יש להעיר עפי"ד כמה ת"ח, שיתכן שהמחלו' הינה האם תוכנת שומר מסך נחשבת כגורם חיצוני שמוחק את הכתב, משום שהתוכנה והצג הינם דברים שונים, או די"ל שרואים את כל המחשב כחטיבה א', ואז מה שהתוכנה נותנת הוראה לצג למחוק את הכתוב, זה למעשה מחיקה שמתבצעת ע"י אותו גורם הכותב את הכתב. והיינו שבכותב על בשרו אין קשר בין הכח הכותב לכוח המוחק. האדם כתב והזיעה מוחקת (אם נראה את הזיעה כדבר נפרד מגוף האדם). משא"כ במחשב, הרי שאותו כח שמאפשר למקשי המקלדת לכתוב (דהיינו המחשב עצמו) הוא גם המבטל את הכתיבה ע"י תוכנת שומר המסך. והיינו המחשב איפשר את הכתיבה באופן של "על תנאי" (ואם נחלק כן הרי שאין זה כדעת הגריש"א דלעיל). ועוד יש מי שסובר שיש לחלק בין מחיקה ע"י הזיעה לבין ע"י תוכנת שומר מסך מצד משך הזמן. שבזיעה עתיד הכתב להמחק לגמרי רק לאחר כיממה. משא"כ בתוכנת שומר המסך, הרי שניתן לתת הוראה שכתב ימחק כבר לאחר דקה של השהיית הכתיבה בצג. ואכן למעשה מכוונים זאת בדר"כ למחיקה של השהיה של כמה דקות מעטות.
ענף 10: המשך דין הכתיבה כשיש שומר מסך ותוכנת מחיקה.
עוד צד להחמיר מההיא דכותב ע"ג בשרו, דהתם כ' הרמב"ם לחייבו למרות שהזיעה בסופו של דבר ודאי תמחוק הכתב, ואילו בני"ד אין ודאות שהכתב ימחק ע"י תוכנת שומר המסך, דהא יתכן שהכותב לא ישהה הכתב ע"ג הצג יותר מהזמן הקבוע, וממילא לא ימחק הכתב לעולם (אף שאמרו לי שאדם הכותב מאמר וכדו' במחשב, כמעט תמיד תיווצר מציאות שבמשך הכתיבה ימחק הכתב ע"י שומר המסך בשל מחשבות הכותב על המשך הכתיבה, מ"מ אין ודאות שזה יקרה). אמנם יש לדחות צד זה להחמיר, משום שכדי שתוכנת שומר המסך לא תפעל צריך שיהיה פחות או יותר רצף של הקלדה, ומאידך בשל רצף כתיבה הצג בדר"כ יתמלא והכתב יתחיל לזוז כלפי מעלה, כך שממילא הוא לא יהיה קבוע במקומו ומתקיים.
כפי שכתבנו יש עוד צד להחמיר בני"ד דחשיב ככתב המתקיים בשל העובדה שי"א שכתב המתקיים נקבע לפי רגילות בני האדם להשאירו קיים מבלי למוחקו (ולא לפי זמן קבוע, וכדלעיל בענף 5). וא"כ ה"ה בני"ד שהרגילות לתת הוראה לשומר המסך להשאיר הכתב זמן מסוים בלבד כפי רצון האדם. אלא שיש לדחות זאת משום דהתם מדובר במשך זמן ארוך יותר שלבני האדם לא איכפת כלל אם הכתב ימחק לאחר מכן לעולמים. משא"כ בני"ד שרק מטעמים צדדיים (אורך חיי המסך וכדו') נוח לאדם שהכתב בצג ימחק, אך מאוד חשובה לו האפשרות להעלותו שוב על הצג. ומזה הגענו בעצם לטעם השלישי, כבסמוך.
הטעם השלישי לחייבו אף כשישנה תוכנת שומר מסך, משום דהוי כתב שנמחק אך ניתן להחזירו. כידוע, אף כשנמחק כל הכתב שבצג בשל תוכנת שומר המסך הרי ניתן להחזירו בקלות, וא"כ כל מחיקה זו הינה ארעית בלבד, ואיננה מחיקה לעולם כאדם שמוחק את כתיבתו במוחק או בחומר כימי שאז יצטרך לכותבו שוב ממש כבתחילה (וכן שאין במחשב את הריעותא של כותב כתב חדש ע"ג נייר ישן, כדאיתא באבות בשם אלישע בן אבויה). אלא בני"ד ע"י פעולה קלה, כהזזת ה"עכבר" וכדו', יחזור הכתב לצג ממש כפי שהיה קודם המחיקה, מבלי צורך להוסיף איזשהו פסיק וכדו'. לכן אין זה כדין הפשוט של מוחק ע"מ לכתוב, אלא מחיקה זו חשיבותה פחותה, וממילא כתיבתו הראשונה חשיבותה גדולה מסתם כתב העומד להמחק.
ואם נלמד לני"ד מכתב בגט, הרי מבואר בגיטין (די"ט,ב') דכתב של מי מילין על נייר שאינו עפיץ הוי גט. וא"כ כתב שנמחק וניתן להחזירו (ע"י מיא דנרא) הוי כתב המתקיים (ודברי הלבוש שאף כשהכתב גלוי הוי ספק, לא התקבלו ע"י הפוס'). ואף שנחלקו הפוס' אם כשחזר וחשף את הכתב הוי גט או לא (ר' פר"ח באבה"ע סי' קכ"ה סק"ד עפ"י הירו' דלא הוי כתב. ואילו לד' האב"נ באו"ח סי' ר"ג, ובשו"ת עמוד הימיני סי' מ"א, דהוי כתב), מ"מ עולה מדבריהם שהכתב הראשון לפני שנמחק, כיון שניתן לחדשו חשיב ככתב. שכ"כ במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' קמ"ז סק"ד). וע"ע בספר דברי יחזקאל (סי' ד').
גם הגרל"י הלפרין שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' רל"ד) דן בענין כתב שנמחק וניתן להחזירו, והסיק שאם משוים דין שבת לדין גט הרי שזה כתב המתקיים, בין שנמחק מיד בתחילה ובין שנמחק כעבור זמן וגילוהו (עיי"ש במעש"ח עמ' רל"ה, עפי"ד המשנה בגיטין די"ט,א', הריטב"א שם והגרע"א, שכתב שאינו נראה וניתן לשחזור הוי כתב. וא"כ כ"ש אם נראה בתחלה ואח"כ נמחק, כבני"ד).
אלא שלכאו' יש מקום לחלק, דהתם הרי חוזר הכתב הראשון ממש, ואילו בני"ד הכתב הראשון שעל הצג חלף הלך לו לחלוטין, ורק ע"י הכתב הבינארי שבזכרון הפנימי שבמחשב חוזר הכתב לצג (ואע"פ שהוא חוזר לצג ממש כפי שהיה כתוב בתחילה, מ"מ ה"ז כתב חדש ואינו דומה לכתב של גט ע"ג הקלף שהאותיות הינן אותן אותיות).
יש מי שכתב להסתפק אי כתיבה כשיש שומר מסך חשיבא ככתיבה דאו' (הרה"ג ישראל רוזן שליט"א בתחומין חי"ט עמ' 350 בהערה).
למסקנה, גם גבי כתיבה בצג בשבת כשישנה תוכנת שומר מסך ישנם כמה צדדים להקל ולהחמיר, כשי"א (כגון הגר"ש ישראלי זצ"ל) דהוי כתיבה מדרבנן בלבד, וי"א (כגרי"ש אלישיב שליט"א) דהוי כתיבה מדאו'.
יש להוסיף שכשיש תוכנה של שומר מסך הרי כשהכתב נמחק נעשה ציור שמשתנה כל הזמן ע"ג המסך. ולכאו' יש לתלות זאת באדם שכתב קודם לכן בצג. אמנם ישנם כמה צדדים להקל בזה, משום שזה כתב שאינו מתקיים, כי הוא נע כל הזמן (כך נראה במחשבה ראשונה. ושמא יש עוד לדון בדבר, דה"ז דומה לכתב בטלויזיה רגילה או במעגל סגור, שגם שם עפי"ר התמונה דומיננטית. ואולי מטעם זה גם בהם הכתב אינו מתקיים. וצ"ע). ועוי"ל דחשיב כגרמא, הן בגלל שהכתב נעשה רק לאחר זמן ולא מיד לאחר ההקלדה האחרונה, והן בגלל שיש פה השתתפות של גורם אחר (כזורה ורוח מסייעתו, בב"ק דף ס' ברא"ש). ור' בקדוש"ה (ח"א הערה כ' ענף 5) שהבאנו זאת כמחלו' בין שו"ת זרע אמת ושו"ת דברי יוסף (לגר"י ידיד). ועוד צד להקל משום דסו"ס האדם לא עשה דבר והוי כשוא"ת גמור.
חכ"א העיר לי, שאדם היודע שיצטרך לכתוב במחשב בשבת בשל פיקו"נ, ויודע שיצטרך לתת הוראה של STAND BY (כגון שרוצים ללכת לכמה שעות ורוצים לעצור המחשב באופן שיוכלו להחזירו מיד למצב שעצרוהו), שיש לתת הוראה לפני שבת לביטול כיבוי מלא של הנורה [היינו שהנורה לא תכבה לגמרי. והיינו שאח"כ לא יצטרכו להדליקה אלא רק להגביר אורה. אך מ"מ יש לציין שגם הגברת התאורה בנורת להט הוי איסור דאו', כמבואר בפוס' גבי הבערת גחלת של מתכת דהוי כהבערת אש. והגברת אש הוי איסור דאו', ועפי"ז גזרו שמא יחתה, שמא יטה וכו'. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לכאורה הגברת התאורה אינה כהגברת אש אא"כ מאדים חלק נוסף מהחוט. עכ"ל. והיינו דחשיב מבעיר רק אם חלק נוסף מהחוט מתאדם. אך אם כל החוט כבר היה אדום, ועתה הוא מתאדם יותר, אין זה חשיב כמבעיר. אמנם ק"ק לי ע"כ, דהא גבי אש ממש מצינו דהורדת האש חשיבא כיבוי (ר' למשל תוס' ביצה דכ"ב,א' ד"ה "והמסתפק"). ואע"ג שיש מקום לדחות, דהתם מישתעי באש ממש ובני"ד הוי רק גש"מ, וגם מדברי הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ק"י) נראה שהגברת זרם בגש"מ אין בזה מבעיר ולא מוליד, מ"מ מדבריו במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס' סי' ט"ו רס"ק ח', וכן בעמ' קי"א סק"ו) משמע בהדיא שכן עובר על איסור מבעיר. וכן מסתבר לענ"ד. וע"ע שם במנח"ש (עמ' ע'), בהערות הגרשז"א לשש"כ (ח"ג פל"ח הערה ל"א), ולעיל במיל' (פ"ה ריש ענף 2).
וכן הבאנו עוד הוכחות בקונטרס זה שאף לגרשז"א זצ"ל הגברת זרם בגש"מ חשיב מבעיר. והרי כשמגבירים את האור בנורת להט, מצד המציאות כל חוט הלהט היה תחילה אדום, ובשל ההגברה הוא רק התאדם יותר. ולא שתחילה רק חלק מהחוט היה אדום ובשל ההגברה התאדם עוד חלק ממנו. וא"כ מה שקבע הגרשז"א כאיסור מבעיר בנורת להט הוא אפי' אם כל החוט היה אדום ואח"כ התאדם יותר. ולכן לא זכיתי להבין את דברי הגאון הגדול ר"א נבנצל שליט"א. ובענין הרישא של דבריו שהגברת התאורה אינה כהגברת אש ממש, כבר כתב הגרשז"א בס' מאורי אש (עמ' 62-78) לחלק בין אש ממש לבין גש"מ שבנורת הלהט החשמלית (עיי"ש שדן כן גבי טלטול נורת להט בשבת ויו"ט).
ומ"מ מכ"ז מבואר שאסור בשבת מדין מבעיר להגביר הזרם בנורת להט שע"י סיבוב כפתור ניתן להגביר את אורה (ובפרט אסור הדבר לד' הגריש"א שליט"א גם מצד בונה ומוליד, כדין כל המגביר זרם). ובענין כיבוי סתם גש"מ (לא בזרם החשמל) ראה ברמב"ן ובר"ן (בשבת דמ"ב,א') שכתבו בדעת הבה"ג (בהל' שבת פרק כ"ד) שכיבוי גחלת הוי דאו' (ורק מה שהתירו כיבויה ברה"ר הוא משום סכנת נפשות). וע"ע ביראים (סי' רע"ד, דקל"ח,א') ובפסקי רי"ד (בשבת שם) שדחו את דברי הבה"ג. וע"ע בר"ח (בשבת שם, ובדף צ"ו,א'), ברמב"ן (שקיבל את דברי בה"ג), ברשב"א, בריטב"א, בר"ן ובמאירי בחידושיהם לשבת (דמ"ב,א'). ואכמ"ל.
ובענין אי אכן יש חיוב לעשות בע"ש מעשה כדי למעט בשבת בחילול שבת, אע"ג שיעשה כן לצורך פקו"נ, ראה לעיל במיל' (פ"ו ענף 6) שזו מחלו', עיי"ש.
תוכנת מחיקה:
תיאורה: בתחומין (חי"ט עמ' 350) דן הרה"ג ישראל רוזן שליט"א גבי תוכנת מחיקה. בהסברו כתב שהיא "גורמת שכל כתיבה על המסך תיעלם לאחר פרק זמן קצוב". ובע"פ הסביר לי שמסיבות שונות, כגון בטחוניות או כלכליות, רוצה לעיתים אדם שימחק כעבור כל כמה דקות כל מש"כ בצג המחשב כדי שזרים לא יוכלו לקוראו. ולכן עושים שלא יהיה ניתן להעלות זאת שוב על הצג, והדבר דומה למחשב קטן שהסוללה שלו נגמרה. אמנם תוכנה זו אינה מצויה בשוק ואינה סטנדרטית למחשב רגיל. עכת"ד.
בפשטות נראה בס"ד שכל אותם פוס' שהקלו שהכתב חשיב כאינו מתקיים כשישנה תוכנת שומר מסך, יקלו גם בני"ד. שכן עולה מד' הגר"ש ישראלי זצ"ל באסיא (כנ"ל), וכן מד' הקשמ"ל (ח"ג עמ' 101) ושו"ת נשמת שבת (כנ"ל בתוכנת שומר מסך). כמו כן כ' הרה"ג ישראל רוזן בתחומין (חי"ט שם) גבי תוכנת המחיקה, שיש להחשיב את הכתיבה כאינה מתקיימת. וגם לד' הגר"ש ווזנר הרואה בהשלמת תכלית הכתיבה את הגדרת "המתקיימת", הרי בעת ההקלדה עדיין לא נשלמה הפעולה לפני השמירה בדיסק. אם בעת הכתיבה המנגנון המוחק כבר פועל ה"ז אינה מתקיימת. עכ"ל בתחומין. והיינו לדעת הרה"ג ר"י רוזן אין זה כתב של קיימא, למרות שנכתב לזמן שצריך לו האדם, אלא די"ל שזה נמחק לפני הזמן שבאמת רצונו שימחק אילולא היה חושש שיקראו זאת זרים. ומ"מ ק"ק לי, שהרי סו"ס רצונו הסופי הוא שימחק לאחר זמן קצר וא"כ נכתב לזמן שצריך לו האדם, והוי כתב המתקיים. ולכאו' דמי למה שדנו הפוס' גבי פתיחת המקרר בשבת כשהמנוע אינו פועל, אי חשיב כפס"ר דלא ניח"ל בגלל שלא ניח"ל בכך שיכנס אויר חם למקרר. או דחשיב כפס"ר דניח"ל, משום דסו"ס ניח"ל בפעולת המנוע כדי לקרר את האוכל. ור' ביבי"א (ח"א סי' כ"א) שתחילה רצה להקל בזה דחשיב לא ניח"ל, אלא שלבסוף (שם בס"ק כ"ד) פקפק בטעם זה להקל, משום שסו"ס מטרתו הינה שהמנוע יעבוד כדי לקרר את האוכל. וא"כ אזלינן בתר רצונו הסופי. ולפי"ז גם בני"ד, אע"ג שבאמת היה רצונו של הכותב שהכתב ישאר עוד זמן רב, מ"מ כיון שמצד המציאות (החשש שיקרא זר את הכתוב) רצונו עתה שהכתב ימחק לגמרי כעבור זמן קצוב, הרי שמ"מ נעשתה תכלית הכתיבה והוי מתקיימת. וצ"ע. ואגב זאת ראה בקדוש"ה (ח"א הערה ל"ז ריש ענף 14) שכתבנו בשם כמה פוס' שבכגון זה אזלינן בתר רצונו הטבעי ולא בתר רצונו ההלכתי (היינו מה שהוא רוצה באמת ולא מה שהוא רוצה כדי שההלכה תתיר לו דבר מה).
ובאשר לדברי הפוס' המחייבים בכתיבה בשומר מסך, נראה שהסוברים דהוי כתב המתקיים מצד שהוא נמחק רק ע"י גורם חיצוני ולא מעצמו, גם בני"ד יחייבו. וכן הסוברים לחייבו מצד שזו הרגילות להשאירו זמן קצר, יחייבוהו גם בני"ד. אמנם הטעם השלישי שכתבנו לחייבו בשומר מסך, מצד שזה נמחק וניתן להחזירו, לכאו' אין זה שייך בני"ד, שהרי אין מחזירים אותו למסך.
וא"כ למסקנה נראה שגם הכתיבה במחשב שיש בו תוכנת מחיקה נתונה במחלו' הפוס' אי הוי איסור דאו' ככתב המתקיים, או לאו.
ענף 11: הטעמים לחייב מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי.
כתבו הפוס' כמה צדדים לומר שכתיבה זו אסורה מדאו':
1) י"א שחייב אע"פ שכותב ע"ג דבר העומד למחיקה, כיון שכך היא הרגילות לכתוב. שכ"כ ביסי"ש (חלק ט"ל מלאכות, ח"ב, עמ' 77) בשם המנח"ח (במוסך השבת סקל"ד) שחייב, היות שבטבעו של עולם הו"ל מתקיים (עיי"ש ביסי"ש, שלכאו' טעה בהבנת האב"נ במסקנתו גבי הכותב ע"ג דבר שאינו מתקיים). וכן דעת הגר"מ אליהו שליט"א (כדלקמן בענף 52). ובאמת יסוד זה - שתלוי אם דרך כתיבה בכך, מצינו בחזון יחזקאל על התוספ' בגיטין (פ"ב ה"ו) ובשבת (פי"ב ה"ו) גבי כתיבת גט וכדו' הנעשית ע"י קריעת האותיות בעור.
ועוד יש להוסיף, שגם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל דן בטעם זה. שאמנם בתחומין (חי"ד עמ' 433) כתב גבי מעבר סמוך לטלויזיה במעגל סגור דאין בזה משום כותב, וטעמו משום דאין זה כתב המתקיים. ע"כ. אך באמת לא כתב שאי"ז כתב כלל. והג"ר שבתי רפפורט שליט"א (בעל נכדת הגרמ"פ, שהו"ל שו"ת אג"מ ח"ח, והינו ראש ישיבת שבות ישראל) הסביר לי, שדעת הגרמ"פ זצ"ל, שכל שדרך העולם לעשות את המלאכה באופן כזה, זה מה שחייבה התורה. כאשר אין הדבר מקובל לעיקר הכתיבה בעינן את גדרי הכותב הרגילים, אך כאשר כולם עושים כך זה נחשב כמלאכה. ע"כ. וראה למשל מש"כ הגרמ"פ באג"מ (או"ח ח"ג סי' נ"ב עמ' שנ"ו) שבישול במיקרוגל משום חשיב בישול, דכך דרך העולם לבשל. ע"כ.
ולכאו' יש להקשות ע"כ, דהא אם בעתיד אנשים יכתבו אותיות ע"י כיפוף צורת אצבעותיהם הנאמר שהם נחשבים ככותב מדאו' בשבת. ובפרט שהגרמ"פ כ' באג"מ (שם) שחשיב בישול במיקרוגל משום דלדעתו אין צורך באש כדי להתחייב בבישול (וכמו שהוכיח מרש"י בשבת דל"ט,א'). אך גבי כתב לכאו' י"ל דבעי כתב ממש, ואם לאו הרי שלמרות שזו רגילות האנשים לכתוב כך הוא לא יתחייב. ולכן הכתיבה בדיסקט לא תחשב כמלאכה בשל טעם זה (אלא יתכן משום טעמים אחרים).
אמנם ראה מש"כ הגרמ"פ באג"מ (או"ח ח"ד סי' מ' סק"י), שבכל דבר שעושה מלאכת כתיבה ובכל אופן שעושה מלאכת כתיבה הריהי כתיבה שהרי איכא אותיות כתובות כפי שרצה לעשות והיא גם דרך כתיבה. עכת"ד. וא"כ בעינן תרתי: תוצאת הכתיבה והרגילות לכתוב כך. ולפי"ז יחייב הגרמ"פ בני"ד, אא"כ נאמר שגם במחשב (ולא רק בטלויזיה במעגל סגור) הוי כתב שאינו מתקיים. כעין סברא זו לחייבו בני"ד, משום שהכתיבה נעשית בדרך זו, ר' גם בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז). אך כתב כן לאפוקי מהצד לומר דחשיב כגרמא, וכדלקמן.
יש להעיר שבספר חוט השני (עמ' קנ"ג) כ' הגר"נ קרליץ שליט"א שכתיבה במחשב אינה נחשבת כדרך הכותבים. ע"כ. וכן כתבנו לקמן (בענף 44) שכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א.
2) יש שכתבו לחייב בני"ד משום שזה חשיב ככתב המתקיים. שכ"כ בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז), דאע"ג דהוי מלאכתו לא מתקיימת, מ"מ כיון שמתקיים בשעתו ועושה פעולה הנצרכת בשלימותה, דהיינו כתיבה המבוקשת, זה כבר בגדר המתקיים. ע"כ. וכן עולה מדברי כל הפוס' שהבאנו לעיל שהחמירו, ושדחו את הטעמים לומר דהוי כתב שאינו מתקיים. וכגון די"א שאף שמצד היכולת במציאות אין הכתב יכול להתקיים, מ"מ תלוי ד"ז בזמן קבוע, ובזה יש דעות שאפי' אם מתקיים עד סוף השבת כבר חשיב ככתב המתקיים, וכנ"ל בענף 5. ואף לדעות שתלוי ד"ז בזמן שרגילות בני האדם להשאיר הכתב, הרי יש לאסור מדאו' בני"ד, וכדלקמן בסמוך. וכן מצד שדעת הכותב למחוק הכתב לאחר זמן, כבני"ד, ראינו לעיל שי"א דאפ"ה חייב מדאו' על כתיבתו. וגם את הסברא להקל מהא שהכתב נכתב ונמחק עשרות פעמים ומשו"ה אינו של קיימא, ראינו לעיל (בענפים 5-7) שדחו הפוס' משום שסו"ס זה נראה ככתב. ועיין לעיל (שם), שבאמת רוב הצדדים לומר שאינו כתב של קיימא, שנויים הם במחלו'.
ענף 12: המשך הטעמים לחייב מדאורייתא בכתיבה בצג האנלוגי.
עוד צדדים שכתבו הפוסקים לאסור כתיבה זו מדאו':
3) י"א שחייב בכתיבה במחשב דחשיב כתב המתקיים כיון שבמחשב ישנה חשיבות אף לכתב ארעי, ובעיני עלמא חשיב ככתב חשוב. שכ"כ בספר חוט השני (קרליץ. עמ' קנ"ג). וכן דעת הגר"מ אליהו שליט"א כפי שהורה לי (כדלקמן בענף 52). וכן עולה מד' קצוה"ש (בדי השלחן, ח"ח עמ' ל"ד בשם חמדת ישראל). אמנם לכאו' קשה ע"כ, דהא מצינו כמה דברים שאין דינם כמתקיימים אע"ג דיש להם חשיבות גדולה, וכגון קולעת שערה דלגבי דידה חשיב מתקיים ואפ"ה לא חייב משום אורג כיון שהדרך לסותרו (אך ראה בנשמא"ד ריש כלל כ"ד דשאני אורג). וע"ע בטל הרים שבשו"ת הר"צ מש"כ ע"כ. ואולי יש להביא ראיה להא שאף שאינו מתקיים מ"מ כיון דחשיב ה"ז חייב, מהא דכתב הנשמת אדם (ריש כלל כ"ד) בשם הסמ"ג ועוד, דהמעברת סרק על פניה ה"ז חייב אע"ג דאינו מתקיים. אך ר' באב"נ (או"ח סי' קע"ג) שחלק ע"ד הנשמא"ד וכ' דהתם חייב משום דמתקיים. וע"ע בשש"כ (פי"ד הערה קנ"א).
4) י"א דחייב בכתיבה בצג המחשב דחשיב מעשה בידים ולא כגרמא. שכ"כ בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז), דאע"פ שאינו מצייר את האותיות ביד אלא ע"י הכפתורים, מ"מ עפ"י הרא"ש בב"ק אי"ז גרמא, כי זו מלאכת מחשבת והיא נעשית בדרך זו, לכן ה"ז כעושה בידים. ע"כ. וכוונתו לרא"ש דס"ל דגרמא הוי כשכוח אחר מעורב בה, כהא דזורה ורוח מסייעתו. אמנם מצאנו בפוס' דס"ל שגרמא הוי כשהפעולה נעשית רק לאחר זמן מההפעלה [ר' קדוש"ה (ח"א הערה כ' ענף 5) מש"כ בשם שו"ת זר"א (ח"א חאו"ח סי' מ"ד)]. וכ"כ הרה"ג אורי דסברג שליט"א בתחומין (חי"ט עמ' 350), דזו פעולה ישירה ולא עקיפה. וכן אמרו לנו הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א, שהכתיבה בצג המחשב אינה נחשבת ככתיבה בגרמא. עכת"ד (וכדלקמן בענפים 52, 41). אמנם מדברי האג"מ (חאבה"ע ח"ד סי' ע"ג עמ' קמ"ב) ומד' הגר"ש גורן זצ"ל במשמ"ל (ח"א עמ' שמ"ג) משמע דחשיב הכתיבה ע"י חשמל כגרמא. עיי"ש. וראה עוד בתחומין (כרך כ"ג עמ' 279 בהערות הרה"ג ר"י רוזן שליט"א הערה 2) ולא נכנסנו כאן לשאלה העקרונית האם הדלקת אור החשמל או הפעלת מכונה ע"י חשמל חשיבא כגרמא. ר' למשל בשו"ת אורח משפט (לגראי"ה קוק זצ"ל, סי' ע'), בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רמ"ז הראשון), ובאנ"ת (חי"ח עמ' קנ"ה, קס"ג וקע"א). ובס"ד כשנדון בענין זרם החשמל נביא עוד מקורות ונדון בזה. ואכמ"ל.
5) י"א דחייב משום שסו"ס נראית אות על המסך ונעשה כתב. שכ"כ סברא זו ביסי"ש (חלק ט"ל מלאכות ח"ב עמ' 7-8, שהאותיות עומדות לפנינו), וכן אמר לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א, שכיון שסו"ס נראה לנו הכתב על המסך ה"ז חייב, ובשל סברא זו דחה כמה צדדים להקל מדאו', וכדלקמן במסקנת הפוס' גבי צג אנלוגי ובקובץ תשובותיו (בענף 41). וכן דעת הגר"מ אליהו שליט"א (כדלקמן בענף 52). וכ"כ טעם זה בחוט השני (קרליץ. עמ' קנ"ג), שאף שאינו כדרך הכותבים מ"מ ע"י מעשיו נפעל צורת האות. ע"כ.
6) י"א שחייב מצד בנין. שכ"כ בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז), דאע"ג דהוי בונה ע"מ לסתור, מ"מ גם בונה כזה חייב כיון שבשעתו הוי בנין ונעשה רצונו (עיי"ש הסבר מדוע מגבן גבינה חייב הרי סו"ס תאכל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: זה כל משך קיומה, כקושר לולב, דאין הקשר אלא לזמן קצר, וכקשר הגמלים דסוף הגמל למות. עכ"ל).
7) יש מחייבים משום שאין זה דומה לחיבור אותיות שכבר היו. דבחיבור כזה אמנם אינו חייב אך אסור לכתחי', מ"מ בכתיבה במחשב אינו ארעי כיון שהושג רצונו וה"ז נקרא שמתקיימת מלאכתו. וגם דהתם האותיות כבר עשויות משא"כ בני"ד דגורם לאותו סוג כתיבה בתחילה [ובענין חיבור אותיות קיימות ר' שו"ת בצל החכמה (ח"א סי' מ' סק"ה), שו"ת אז"נ (ח"ה עמ' י"ח), עטש"ל (ח"ג עמ' י"ח) ומע"ל (עמ' צ"ג)].
8) יש שכתבו לאסור משום שהמקלדת הינה מוקצה. שכ"כ במע"ל (עמ' ש"נ ושנ"ג. ואם במוקצה מישתעינן הרי דהוי לכל היותר איסור דרבנן. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אם ההקלדה מותרת אין המקלדת מוקצה. עכ"ל. וזה מתאים לשיטתו דס"ל שגם האיתורית בשבת אינה מוקצה. ועיי"ש במע"ל בעמ' רצ"ד ושנ"ג הערה 4 בענין מקלדת חדישה. אך אין ד"ז מצוי).
9) יש שכתבו שבהקלדה בצג בשבת יש חשש איסור דאו', מבלי לנמק. שכ"כ בהחב"ה (ח"ב עמ' 302-303) בשם קונטרס מידע רפואי בשבת, גבי הכנסת סרט מגנטי בשויו"ט לתוך מחשב לקבלת כתב רשום באופן ישיר. ע"כ. וכ"כ בתוה"י (פל"ד ס"ב).
10) ושוב יש להזכיר, שרוב הצדדים שהבאנו לעיל להקל מדאו' בכתיבה בצג המחשב, הריהם שנויים במחלו' (כגון דאינו מתקיים מצד יכולתו להתקיים, מצד כוונת הכותב למוחקו, מצד רגילות האינשי למוחקו, מצד הצורך התמידי להוסיף לו זרם וכדו', וכנ"ל בס"ק 2 בענף 11).
ענף 13: מיהם האוסרים מדאורייתא כתיבה בצג האנלוגי בשבת.
בין הפוסקים המחייבים מדאו' בני"ד נימנים הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א, כמבואר לקמן (בענפים 52, 41). עיי"ש באורך טעמיהם ונימוקיהם.
גם ד' הגר"ש ווזנר שליט"א בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז) הינה שכתיבה זו אסורה מדאו' [וע"ע בצוהר (דבורקס. ח"ז עמ' קמ"ב) שכתב גבי טלויזיה במעגל סגור "דגם אם נימא דאינו בגדר כתיבה הוא בגדר תיקון גמור, כעין יצירת שלהבת לדעת הט"ז". ואמנם שם לא כתב בהדיא דהוי דאו', ושמא לא הוסבר לו אופן פעולת הטלויזיה במעגל סגור, ושלמעשה פעולתה שווה ממש לפעולת צג המחשב האלקטרוני. ואכן לא דן שם כלל מצד פעולת המכשיר. אמנם ממה שהישווה זאת למתקן דהט"ז נראה דס"ל דהוי דאו'. אך באמת צ"ע מדוע הוי מתקן מדאו'. ובפרט שעל הט"ז חלקו רוב האחרו' בסי' תק"ב וס"ל שהבערת אש ביו"ט הוי רק איסור דרבנן. אך עיקר קושיתנו הינה שלא מבורר בתשובה כיצד פועל המכשיר וא"כ כיצד ניתן לקבוע שחשיב איסור דאו'. וצ"ע]. וגם את דבריו בשבט"ה לא זכיתי אני הקטן להבין. דמש"כ שכיון שמתקיים בשעתו ועושה פעולה הנצרכת בשלימותה דהיינו כתיבה מבוקשת זה כבר בגדר מתקיים. ע"כ. ולכאו' ק"ק ע"כ ממש"כ הרמב"ם (פי"א משבת הט"ו) שדוקא הכותב כתב המתקיים ע"ג דבר המתקיים חייב. אך הכותב בדבר שאין רישומו עומד או ע"ג כל דבר שאינו עומד, פטור. ע"כ. ולפי"ז הו"ל לרמב"ם לחלק ולומר דפטור אפי' אם כתב בכתב המתקיים ע"ג דבר שלא יתקיים במשך הזמן שצריך לו. אך הכותב בכתב המתקיים אפי' ע"ג דבר שאינו עומד וא"צ לו אלא לזמן כלשהו ועמד לאותו זמן חייב. ומדלא חילק כן משמע דלא שמיע ליה ולא ס"ל הא דאם מתקיים בשעתו וזו הכתיבה המבוקשת שיהיה חייב. ומה שהביא הוכחה מס' תוצאות חיים לגרמ"ז זצ"ל לא דמי לעניננו, דהתם מישתעי גבי כתיבה שנמחקת ע"י גורם אחר או מעצמה, אך לא כ' שם גבי כתיבה שכיון שמבוקשו מתקיים לכן חשיב מתקיימת. ושמא בכ"ז יש למצוא סמך לד' בעל שבט"ה מד' הבה"ל (סס"י ש"מ ד"ה "ולא"), שאם זה תיקון לאדם ה"ז חייב. אך בכ"ז הרואה יראה שיש לחלק בין התם להכא. ולא זכיתי כ"כ להבין את המקור לסברת בעל שבט"ה.
עוד יש להעיר, שהגאון בעל שבט"ה לא פירט בתשובתו כיצד פועל המחשב האלקטרוני לפי ידיעתו (וכמובן שידיעה נכונה של המציאות הינה תנאי ראשון לפסיקה נכונה), מלבד מש"כ שם "אשר פעולתו כידוע צירוף של קוים באופן אלקטרוני ועי"ז נעשה ספרות וחשבון". ובאמת שלא כ"כ ברור לי שהסבירו לו נכונה את פעולת המחשב, שהרי אין שם שום צירוף קוים, ולכל היותר יש שם צירוף נקודות (את אופן פעולתו כבר כתבנו לעיל. וצירוף קוים אין אפי' במחשב דיגיטלי. אלא שבמחשב - כיס נראה שישנם קוים, אך גם הוא למעשה פועל כצג רגיל של מחשב דיגיטלי). וגם לא חילק שם הגר"ש ווזנר שליט"א בין סוגי הצגים במחשב - אנלוגי או דיגיטלי, וממילא גם לא חילק בין מציאות שיש שומר מסך אם לאו (שבזה יש שכתבו שאף לדעתו אין בזה איסור כותב מדאו'). וגם מש"כ הגר"ש ווזנר שליט"א כמובא בצוהר (דבורקס. ח"ז עמ' ק"מ) בתיאור טלויזיה במעגל סגור, שכתב וז"ל: בזמן שנכנסים נקלטה תמונתו ונהפכת לזרם אלקטר, וחוזרת נהפכת מיד לתמונה ע"ג מסך. עכ"ל. לא ברור שהסבירו לו נכון את מציאות פעולה זו. שהרי פעולת טלויזיה במעגל סגור זהה לפעולת צג מחשב אלקטרוני (כדלעיל בענף 4), והיינו שיש שינוי רק במתח (ולא בזרם) ועי"כ משתנה התמונה בצג (ר' למשל בתחומין חי"ד עמ' 433 במכתב הרה"ג ר' ישראל רוזן שליט"א לגר"מ פיינשטיין זצ"ל).
ואכן ר' במע"ל (עמ' שנ"ד-שנ"ה) שהרבה להקשות ע"ד הגר"ש ווזנר שליט"א. ונוסף על פקפוקו בהבנתו את המציאות לאשורה הוסיף שבעל שבט"ה לא התייחס כלל לספק אי הוי בכלל כתב (ודוקא מצד זה דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל היתה להקל מדאו', משום שבעצם אין בכך שום כתיבה). ועוד העיר במע"ל הערה נכונה, שאמנם בשבט"ה החמיר מצד בונה ע"מ לסתור, אך לא דן מהצד שבעצם הוי בונה דבר שאינו מתקיים משום טיב הבניה (כעין החילוק בין בנין ארעי לבנין לשעה, וכמש"כ בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 6). עיי"ש במע"ל באורך בהערותיו על בעל שבט"ה. כיון שהגאון בעל שבט"ה הזכיר ענין הבונה באיסור הכתיבה במחשב (דבכה"ג דהוי בונה ע"מ לסתור ובכ"ז חייב), יש להזכיר מש"כ השבוי"צ (ח"ו - חשמל, עמ' קנ"ו) בטעם הפטור בקנה של סיידים, שכתב רש"י שצריך לחזור ולפרקו תמיד, דהכוונה שפירוקו נצרך תמיד לצורך השימוש בו, ואם הוא דבר שרגילים לסותרו אך הסתירה אינה נצרכת לשימושו ה"ז חייב מדין בונה וסותר. ע"כ. ולפי"ז בני"ד ה"ז צד להקל, דהא הסתירה - המחיקה של הכתב מצג המחשב הריהי ממש נצרכת לשימושו, דהא אינו יכול לכתוב על כתב שכבר קיים בצג.
מלבד הגרי"ש אלישיב, הגר"מ אליהו והגר"ש ווזנר, שליט"א, ישנם עוד פוס' שכתבו שאיסור הכתיבה בצג המחשב האלקטרוני בשבת הינו מדאו'. שכ"כ הגר"נ קרליץ שליט"א בס' חוט השני (עמ' קנ"ג-קנ"ד), וכ"נ מדברי שו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קס"ח). וע"ע בתוה"י (פל"ד ס"ב, שכתב שהפעלת המחשב כרוכה בכמה מלאכות כגון הבערה, כתיבה ומחתך. עכ"ל. אמנם לא ברור מה כוונתו בהפעלה - דהא רק בהדלקת המחשב יש איסור הבערה של נורת הלהט, משא"כ בהקלדה וכדו' אין שום הדלקה של נורת להט וממילא אין בזה הבערה. ושמא לא דק להבדיל בין נורת להט ללד שאין בו גש"מ). וע"ע באסיא (ח"ד עמ' 139) שמבואר בדברי הגר"ש ישראלי זצ"ל שהאיסור הוא מדרבנן רק כאשר הכתב נמחק באופן אוטומטי מבלי שיצטרכו לעשות פעולה נוספת כדי להעבירו. הלא"ה משמע שמחייב. וע"ע בהחב"ה (עמ' 302-303) בשם מידע רפואי בשבת (מחקר הלכתי של הגרל"י הלפרין שליט"א, בהוצאת הממט"ל. וכ' שם שבהכנסת סרט מגנטי בשויו"ט לתוך מחשב לקבלת כתב רשום באופן ישיר, יש חשש איסור תורה. עכ"ל. אך לא ברור לי אי מישתעי במחשבים שלנו כיום, דהא מחקר זה יצא לאור בשנת תשל"ב. ומאידך ממה שכתבנו לעיל בענף 8 בשם הגרלי"ה שליט"א במעש"ח, שהביא דעת החת"ס שדוקא כשהמלאכה מבוצעת באופן שהיה במשכן חייב ע"כ, והוסיף שעפ"י סברא זו דנו הרבה פוס' להיתרא בכמה ממלאכות שבת, יתכן שיקל מדאו'. ומ"מ בשני המקורות הללו לא מפורשת דעתו לני"ד).
ענף 14: מיהם האוסרים כתיבה בצג האנלוגי רק מדרבנן.
יש מהפוס' שכתבו כן במפורש גבי כתיבה במחשב אלקטרוני בשבת, יש שכתבו כן גבי חוה"מ (ואז צ"ע אי גם גבי שבת דעתם כך), יש שכתבו כן גבי כתיבה בטלויזיה במעגל סגור (ור' בסמוך אי ניתן ללמוד מזה לני"ד), ויש שכתבו כן גבי כתיבה בצג של מחשב דיגיטלי (כדלקמן בענף הבא).
בס"ד נתחיל בדעת אותם שכתבו במפורש גבי מחשב אלקטרוני בשבת. שכ"כ הרה"ג המפו' ר' יצחק מרדכי רובין שליט"א בצוהר (דבורקס. ח"ז עמ' קל"ט) במכתב השאלה בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שהכתב שע"ג המחשב אינו כתב משום שאין כאן כתב כלל אלא הוי קרני אלקטרונים הגורמים למסך המחשב להאיר בצורת אות. ודומה לאדם שידליק עשר מנורות המונחות זו ליד זו באופן שיוצרות צורת אות, דפשוט שאין בזה איסור כותב... ה"נ כשקרני אור מאירות על המסך אין זה כתב כלל. עכת"ד (יצויין שעל שאלה זו לא מודפסת שם תשובת הגר"ש ווזנר שליט"א). וכ"כ בשם הגרשז"א זצ"ל גם בנשמא"ב (ח"ד עמ' נ"ה), שֶירי של אלקטרונים אין זה חשיב מן התורה ככתב (עיי"ש בסי' ש"מ סק"א עמ' נ"ט בשם הגרשז"א זצ"ל, שהוסיף שאין דרך כתיבה ע"י ירי אלקטרונים. הב"ד בשלחן שלמה סי' ש"מ סק"י). וכ"מ מדברי הקרית ספר (על הרמב"ם), החת"ס, המהרש"ם, האג"מ, הגרש"ג במשמ"ל והמעש"ח, שכתבו שרק אותן מלאכות שהיו במשכן ובאותה צורה שהיו במשכן, חייבים עליהן, וכמש"כ לעיל בענף 8. ולכן כתב במשמ"ל (ח"א עמ' של"ג) שבכתיבה בטלפרינטר בשבת אין איסור דאו'. ע"כ. וכ"מ מתשובת הגר"ד ליאור שליט"א באסיא (ח"ד עמ' 139), שנראה שמסכים שהלחיצה על המקשים והכתיבה על הצג איסורם רק מדרבנן מבחינת סגירת המעגלים וכתב שאינו מתקיים. וכ"כ הגרא"נ רבינוביץ שליט"א במלומ"ל (עמ' 174) משום שהספרות אינן בדבר העומד ע"ג דבר העומד (כדברי הרמב"ם בפי"א משבת הט"ו).
וכ"כ הגרי"י נויבירט שליט"א בתחומין (חי"ד עמ' 434. עיי"ש שהביא הוכחה לגבי טלויזיה במעגל סגור מדין כתיבה במחשב דהוא רק מדרבנן). וכן מצוי בידי מכתב (מחודש שבט תשנ"ד) מהגרי"י נויבירט שליט"א אל הרה"ג ישראל רוזן שליט"א, ראש מכון צומ"ת, ובו כותב הגריי"נ: איזה איסור (עכ"פ תורה) יכול להיות בכתיבה ע"ג מסך של מחשב, והרי כל הכתב הוא ע"י זרימת זרם החשמל. עכ"ל. גם הגרח"ד הלוי זצ"ל, רבה של ת"א, כ' בשו"ת עשה לך רב (ח"ח עמ' שס"א) שבמחשב אין איסור כתיבה ומחיקה (אך כתב שאינו מכיר את פעולת המחשב. ומ"מ הוסיף הטעם שאין הכתב עומד בכח עצמו. ואכן טעם זה נכון מצד עצמו גבי הכתיבה בצג). וכן מדברי הרה"ג ר' ישראל רוזן שליט"א, נראה דס"ל שכתיבה זו אינה אסורה מדאו' [שכן עולה משאלתו באסיא (ח"ד עמ' 137). וע"ע בתחומין (חי"ד עמ' 432). אמנם מדבריו בתחומין (חי"ט עמ' 350 בהערה) משמע שאפי' כשישנה תוכנת שומר מסך יש להסתפק אי חשיב ככתב מתקיים. ומשמע שכשאין תוכנה כזו ודאי שאין להקל בזה בשופי. וצ"ע]. גם בספר רפואת שבת (פט"ו סעי' י' - י"ג) כתב להקל עפי"ד הנשמא"ב הנ"ל בשם הגרשז"א זצ"ל. וכ"כ במע"ל (עמ' של"ז, שנ"ג ושנ"ה) שהכתב בצג המחשב אינו מתקיים ואסורה רק מדרבנן (ועיי"ש גם בעמ' שמ"ד).
נוסף לכל הפוס' הללו, יש שהתיחסו בתשובתם דוקא לכתיבה בטלויזיה במעגל סגור. ואמנם שם ישנם צדדים נוספים להקל, כגון דההולך סמוך למצלמה ומצולם ה"ז רק פס"ר דלא איכפ"ל וכדו' (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע לדעת אדמו"ר (הגרשז"א) זללה"ה דכל המיוצר בכוונה לכך, כגון הנורה במקרר, חשיב מתכוון. עכ"ל. ואכן כבר כתבנו בכמה דוכתי שהגרשז"א מסתפק בכגון דא, ונוטה להחמיר. ראה למשל מה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענף 6, הערה י' ענף 5, הערה ט"ז ענף 2 והערה ל"ז ענף 1. וכן בקונטרס זה). וגם יש להקל משום שדוקא בשל הליכתו ותנועותיו אין התמונה מתקיימת אלא משתנה כל הזמן. אך יש מהפוס' שהתייחסו לכתיבה גרידא, וכפי שכתבנו לעיל הכתיבה על צג הטלויזיה במעגל סגור שווה לזו של צג המחשב האלקטרוני. שכן כתבו להקל בזה מדאו' הגר"מ פינשטיין זצ"ל, כמובא במכתבו בתחומין (חי"ד עמ' 433), דהוי כתב שאינו מתקיים. וכ"כ בתחומין (שם עמ' 434) גם הגרי"י נויבירט שליט"א, והוסיף שכן אמר לו גם הגרשז"א זצ"ל דלא חשיב כתב. וכבר כתבנו בשמם להקל לעיל גבי המחשב עצמו. וכ"כ בשמם בשו"ת במראה הבזק (סי' ל"ד עמ' 61, גבי טלויזיה במעגל סגור). וכן עולה מדברי הרה"ג ר"י רוזן בקובץ תושבע"פ (תשנ"ח עמ' פ"א), וכן משו"ת בצה"ח (ח"ו סי' ס"ה סק"ב. אם כי לא ברור שהבין את פעולת המחשב).
נוסף לכך יש שכתבו להקל גבי כתיבה במחשב בחוה"מ, ומטעמם נראה שיקלו מדאו' גם בשבת. שכ"כ ביבי"א (ח"ח סס"י מ"ח), שאין האותיות מודפסות על דבר המתקיים אלא שנראות על מסך המחשב בלבד. ומשמע מדבריו שמכל מקום זה כתב ע"ג דבר שאינו מתקיים (וכבר כתבנו לעיל שנראה שכוונתו שהוא כותב ע"ג דבר שכן מתקיים, ודוקא הכתב הוא שאינו מתקיים). ואולי גם גבי שבת יסבור דלא חשיב כמתקיים ואין בזה איסור תורה (דלכאו' אין לחלק ביניהם מצד זה). גם בפסתש"ו (סי' תקמ"ה סק"ב ובהערה 14) כ' שזו לא כתיבה אלא אלקטרודות חשמליות גרידא וגם אינו עשוי להתקיים. וע"ע שם [(בסקט"ו) שכתב בשם השש"כ (פס"ו סנ"ה), חוהמ"כ בשם פסקי הלכות לגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ושו"ת שבט הקהתי, שכתיבה במחשב הוי כתב העשוי ע"מ למחוק, ולכן שרי בחוה"מ. אמנם יש להעיר שבשו"ת שבט הקהתי חילק בין חוה"מ לשבת והחמיר בשבת מדאו'. ואילו ד' הגרמ"פ והגריי"נ ממילא להקל מדאו' בני"ד, כנ"ל].
בס"ד נמצאנו למדים למסקנה לאור כל הנ"ל, שגבי הכתיבה בשבת בצג אנלוגי של המחשב ישנן דעות לכאן ולכאן, די"א שחיובו מדאו' וי"א שחיובו רק מדרבנן, ולכל צד ישנן טענות רבות וחזקות הנתמכות ע"י גדולי הפוס'. ואף כאשר במחשב ישנה תוכנת שומר מסך יש המחייבים מדאו' את הכתיבה בצג, ומידי מחלו' לא יצאנו. כמו כן הסקנו שבעצם השימוש בצג האנלוגי אין איסור מבעיר (ורק הדלקתו כרוכה בהבערת חוטי להט, כבריש ענף 3). ומצד סגירת ופתיחת מעגלים חשמליים הכרוכות בכל פעולה של ההקלדה (ובפרט בכתיבה בזכרון הפנימי -
ענף 15: הצג הדיגיטלי - תיאורו, והטעמים להקל מדאורייתא בכתיבה בו - מצד כותב.
כפי שכתבנו לעיל, הצג הדיגיטלי (
ובענין דין הצג הדיגיטלי. בס"ד דננו בזה מצד איסור כותב (ולא מצד בונה, מוליד, מכב"פ או מתקן מנא, כמו שדננו גבי הזכרון הפנימי, הזנת הדיסקט וכדו'. וראה לקמן בסוף ענף 17 ובענף 35).
מצד כותב ישנם צדדים לכאן ולכאן. הצדדים להקל מדאו':
1) אין הכתב חשוב כתב מתקיים ע"ג דבר המתקיים. וכתבו הפוס' כמה טעמים לזה בני"ד. שבספר מלומ"ל (רבינוביץ, סי' נ"ז) כתב עפ"י הרמב"ם (פי"א משבת הט"ו) שבני"ד אינו מתקיים כי הספרות אינן בדבר העומד ע"ג דבר העומד. ומשמע שכוונתו מצד היכולת במציאות.
2) יש שכתבו כן מצד מה שבהפסקת המתח (ולא הזרם, כבמחשב אלקטרוני, דהא במחשב דיגיטלי שינוי המתח הוא יוצר התמונה) נעלמת התמונה (ר' מע"ל עמ' של"ט, שלכן הסדר של הגבישים שמראים את האותיות אינו מתקיים). וזה דומה למה שכתבנו לעיל גבי צג אנלוגי, שאם יפסק ירי האלקטרונים תעלם התמונה, עפ"י מש"כ במשנה באהלות (פ"ח) גבי קרח וגליד שאינם חוצצים מפני הטומאה. ועוד בענין חיבור למתח והפסקתו ר' במנח"ש (ח"א עמ' צ"ד ד"ה "ולפי"ז", בענין הכנסת תקע לשקע), במעש"ח (ח"א עמ' קכ"ג, בענין הנ"ל), באנ"ת (חי"ח עמ' קס"ד, תרנ"ב_תרנ"ג ותרפ"ט), ובקדוש"ה (ח"א הערה ל"ז ענף 1). ובענין שינויים במתח, כבני"ד, ר' בספר מעליות בשבת (לגרל"י הלפרין שליט"א, עמ' קס"ט), בקובץ תורה שבע"פ (תשנ"ח, עמ' פ"א, מאמר הרה"ג ישראל רוזן שליט"א, בענין טלויזיה במעגל סגור) ולקמן בפרקנו (סוף ענף 27).
3) ויש שכתבו הטעם שבצג הדיגיטלי לא חשיב הכתב כמתקיים משום שאם המכשיר (מחשב דיגיטלי, פלאפון, איתורית וכדו') אינו מחובר לזרם החשמל, אלא פועל ע"י סוללה, ה"ז אינו מתקיים מצד היכולת. שג"ז כתב המלומ"ל (שם), מהטעם שהסוללה או המצבר שבמחשב יתרוקנו. וכ"כ גבי מחשב בקשמ"ל (ח"ג עמ' 102), וכן יש שכתבו גבי הכתב שבצג של מדחום (נשמא"ב ועוד). וראה בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ט ענף 5) שנחלקו הפוס' אי שייך איסור בונה בסגירת מעגל חשמלי ע"י סוללה או מצבר, ושלדעת הגרשז"א זצ"ל אין בזה בנין וסתירה (וכמש"כ במנח"ש ח"א עמ' צ"ו וק'). ודימה זאת לכותב בשבת ע"ג דבר שאינו מתקיים. ולפי"ז הכותב בכלי חשמלי כמחשב שפועל ע"י סוללה, ג"כ הוי כתיבה שאינה מתקיימת ופטור. וגם המחמירים דהוי בנין מדאו' בכלי הפועל ע"י סוללה, יתכן שיחלקו בין בונה לכותב ויאמרו דהוי בנין קבע כי זה לא תלוי בחוזקו אלא באיכותו (כד' הגריש"א שליט"א בקדוש"ה ח"א הערה כ"ט ענף 5), ומאידך בכתב יסברו דחשיב שאינו מתקיים כי סופו להמחק. וכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א (כדלקמן בענף 42). ומאידך לד' הגר"מ אליהו שליט"א אין להקל בני"ד מטעם זה (כדלקמן בענף 53).
4) יש מהפוס' שכתבו להקל מדאו' בני"ד משום שאין קיום לכתיבה זו מצד מה שהרגילות למוחקה. שכבר הבאנו לעיל (בתחילת ענף 6) שדעת כמה פוס' להקל בזה בצג מחשב אנלוגי, ולכאו' ה"ה בצג דיגיטלי. וע"ע בצי"א (חי"ד סי' ל') ובילקו"י (שבת כ"ה עמ' קל"א) שכתבו כן גבי מדחום כימי שהאותיות נראות רק כששמים אותו על מצח החולה (והא דשם הכתב לא נעשה באופן חשמלי, ר' ע"כ לקמן). ואף שלכאו' יש לחלק בין מדחום זה לני"ד, משום ששם הרגילות לכבות המדחום מיד (היינו הורדתו ממצח החולה הגורמת למחיקה), מ"מ י"ל שגם בני"ד כאיתורית, פלאפון וכדו' הרגילות לכבות הכתב לאחר זמן קצר מאוד, ואף במחשב עם צג דיגיטלי הרגילות היא לכבות הצג לאחר זמן קצר (גם בשל העובדה שרוצים שהסוללה לא תגמר). ור' בפוס' הנ"ל שהדגישו שלמרות שאם לא ימחקו את הכתב ע"י פעולה מסוימת אלא ישאירוהו בשוא"ת הוא ימשיך להתקיים, בכ"ז בשל הרגילות למוחקו חשיב ככתב שאינו מתקיים. וע"ע בשש"כ (ח"ב פס"ו הערה רי"א) שכתב שהכתב של מחשב כיס (שהוא צג דיגיטלי) חשיב כאינו עומד להתקיים. ואף שכתב כן גבי חוה"מ, נראה בס"ד שגם גבי שבת הדין כן.
5) בס"ד נלע"ד ללמוד עוד צד להקל בני"ד ממש"כ הצי"א (חי"ד סי' ל') להקל בשימוש במדחום הכימי. ונלע"ד שיש דימיון רב בין המיקרים. דהתם ע"י חום הגוף נוצרת ריאקציה כימית, משתנה הצבע בפס הסרט ונוצרות אותיות כתובות, וגם בני"ד ע"י שינוי המתח החשמלי נוצרת ריאקציה כימית, מצב הגבישים משתנה והצג נצבע במקומות מסוימים כשעי"כ נראות אותיות כתובות. ואכן גבי המדחום כ' לחדש בצי"א, שכיון שהמכשיר כבר מכיל בתוכו במהות התהוותו את התחלפות מראות הצבעים, אין בזה גדר צביעה. ולכאו' ה"ה בני"ד, שכיון שהצג מכיל במהותו האפשרות לשנות הצבע, אין בזה איסור. וכן כתב בשש"כ (פ"מ הערה ח*) שלמרות שאם אדם צובע אותיות שפיר חייב משום צובע, מ"מ כ"ז דוקא אם מוסיף דיו או צבע, משא"כ במדחום כימי שאינו מוסיף כלום ורק משתנה מחמת החום (ואמנם כתב כ"ז גבי מדחום שהאותיות ניכרות אף לפני ששם על מצח החולה, וגבי מדחום שאין האותיות ניכרות לפני ששם על מצחו כתב שאפשר שג"ז אסור מדרבנן, מ"מ כתב כן בלשון "אפשר", והצי"א שם וכן הילקו"י בכרך ה' שם התירו זאת לכתחי'). ומה שהפוס' הנ"ל התירו זאת דוקא כשנעשית צורת אות ע"י חום גוף האדם ובני"ד הוי ע"י פעולה חשמלית, לכאו' מצד איסור כותב אין נ"מ בין אם הכתב נעשה ע"י השמש או ע"י חום גוף האדם (וכמש"כ בצי"א שם, שלמד כן מתשו' האג"מ גבי משקפי שמש מחליפי צבע, וכתב שאין נ"מ מהי סיבת שינוי הצבע), וכן אין נ"מ בינם לבין שינוי הצבע שנעשה ע"י שינוי המתח החשמלי. ורק מצד איסור פעולה חשמלית יש להוסיף לדון בני"ד, ומ"מ אי אזלינן כד' הבי"צ הרי האיסור הוא רק דרבנן משום מוליד (ורק לפוס' כחזו"א יש מקום לדון ששינוי מתח, ולא זרם, הוא איסור דאו' משום בונה, וכבר דננו ע"כ לקמן בפרקנו בסוף הענפים 17,27). ואף שהפוס' הנ"ל דנו יותר מצד צובע, הרי סו"ס כשאין הכתב ניכר בפס המדחום לפני ששמוהו על מצח החולה, הרי גם שם נעשה כתב חדש על הפס, ולא ראיתי שאסרו הצי"א והילקו"י משום כותב, אלא רק דנו משום צובע.
6) ועוד בס"ד נלע"ד לצדד להקל בני"ד, דכתב הפמ"ג (סי' ש"מ במש"ז סק"ג) גבי כותב דבר סתר בנייר, והוא נבלע בנייר ואין רישומו ניכר. כשבא הנייר לחבירו נותנו אצל האש ושלהבת ומתחמם, וניכר הכתב, אעפ"כ אין האדם השני חייב חטאת, ומ"מ מדרבנן אסור דדומה לכותב. ע"כ. והסביר בצי"א (חי"ד סי' ל' עמ' ס"א) דשאני זה מהירו' (פי"ב דשבת) שמחייב כששופך דיו על הנייר לגלות הכתב, כיון שבירו' מישתעי ששופך סוג חומר כתיבה, משא"כ בנידון דהפמ"ג שאינו שופך שום חומר כתיבה אלא רק חימם הנייר אצל האש. ע"כ. ואולי י"ל לפי"ז שגם בני"ד יהיה פטור מדאו' מצד כותב דהא רק שינה את המתח בחלק מהמקומות במסך ועי"כ התהוו צורות אותיות אך לא שפך שום חומר כתיבה. ואין לדחות לימוד זה ולומר שבנידון דהצג לפני הכתיבה לא היה שום כתב, ואפי' לא נסתר, משא"כ בנידון דהפמ"ג הרי לפני שחימם כבר היה חומר נסתר בלוע בנייר וע"י החימום רק הוציאו לפועל. זאת אין לומר, כיון שגם בצג הדיגיטלי הרי הגבישים אינם נמצאים בכל הצג אלא רק במקומות מסוימים - בשעון הם נמצאים בצורת שמיניות, בצג המחשב הדיגיטלי הם נמצאים בצורות שונות, אך מ"מ אינם מרוחים על כל הצג. ומה שגורם להם לשנות את הזוית שלהם זה מעין חוטים מוליכים הנמצאים על גבי גבישים אלה ובשינוי המתח הם גורמים לשינוי בזוית הגבישים. וא"כ גם בצג כבר קיים מעין כתב ע"ג הלוח. ולכאו' יש לדחות זאת ולומר שהרי בנידון דהפמ"ג כל הכתב שהיה בלוע בנייר התגלה, משא"כ בני"ד שלא כל הגבישים שנמצאים בלוח משנים את זויתם אלא רק אותם גבישים ששינוי המתח גרם להם לשנות את זויתם. מ"מ נראה שיש צד לומר שכיון שגם בצג המציאות היא שכאילו רק בחלקו יש כתב ולא בכולו, ה"ז דומה למקרה של הפמ"ג. וצ"ע. ואם אכן נדמה המיקרים, הרי שכתב בצי"א שם דשרי הדבר לכתחי' לצורך חשאיב"ס, ואפי' שזה רק לצורך מידע על מצב החולה. וא"כ ה"ה שיש להקל בני"ד שלעיתים השימוש בצג הדיגיטלי הינו לצורך קריאה לרופא לרפא החולה, או קריאה לקב"ט על חדירת מחבלים וכדו' (והגר"א נבנצל שליט"א העיר על המשפט המסיים: זה פיקו"נ ושרי בכל גווני. עכ"ל).
יש עוד טעמים שנכתבו להקל מדאו' בצג דיגיטלי:
7) בצג דיגיטלי אין שום חוט להט, כך שאין איסור הבערת אש או תולדותיה (מע"ל עמ' של"ט).
8) האותיות מורכבות מנקודות או קווים שאינם מחוברים [מע"ל (שם). וכן מצינו שכתבו גבי מחשב אלקטרוני בצוהר (דבורקס. ח"ז עמ' קל"ט), ובקשמ"ל (ח"ג), וכנ"ל (בריש ענף 8)].
בס"ד כבר כתבנו לעיל, בענין המחשב האלקטרוני, כמה צדדים להקל מדאו' בכתיבה בו, וחלקם שייכים גם לני"ד, כגון שאין זה האופן של המלאכה שנעשתה במשכן, הכתיבה הינה בגרמא (ז"א כשכח אחר משתתף בפעולה), אין זה כתב המתקיים מצד יכולתו להתקיים, או מצד רצון הכותב למוחקו כעבור זמן לא רב (וזה טעם שונה ממש"כ לעיל להקל מצד רגילות בני האדם למוחקו כעבור זמן לא רב), ועוד טעמים כנ"ל (בענפים 4-14).
אם נדון מצד צובע, שע"י הלחיצה על המקלדת הוא משנה את סדר הגבישים ונראה צבע על המסך, הרי שיש להקל מהא דשיעור צובע הוא בשיעור חוט שאורכו ארבעה טפחים (ראה משנה שבת דק"ה,ב'. ורמב"ם פ"ט משבת הי"ד. ילקו"י שבת כ"ה עמ' קל"א סי' ש"מ הערה ט'). אמנם זה רק בצג קטן, כבפלאפון ואיתורית שבהם אין הרבה אותיות. משא"כ בצג של מחשב בו ישנן הרבה אותיות ויתכן שיש בו צובע באורך ד"ט. ובכלל יש לדון אם האותיות מצטרפות זו לזו לשיעור ד"ט. ולכאו' היה נראה בס"ד לענ"ד שמצטרפות. אמנם לאחר עיון מעט נראה שזו מחלו' רש"י והרמב"ם. שמרש"י במשנה שבת (דק"ה, ב') משמע דדוקא בחוט אחד ארוך כשיעור זה חייב, ואילו מדברי הרמב"ם (פ"ט משבת הי"ג) משמע שאם צבע דברים שאפשר לטוות מהם חוט בשיעור זה חייב. והיינו שצביעת כמה דברים כאלה מצטרפת (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אולי דוקא כשאפשר לחברם לחוט א', משא"כ באותיות. עכ"ל). אמנם באמת שאפשר להסביר את הרמב"ם שם אחרת, שדוקא בצבע דבר אחד שאפשר לטוות ממנו חוט א' כזה חייב. וכן אולי יותר מדוקדק מלשונו. וא"כ גם לרמב"ם, כרש"י, חייב רק אם צבע דבר אחד בשיעור כזה, וא"כ אין האותיות מצטרפות לשיעור ד"ט. וצ"ע למעשה.
ענף 16: הטעמים לאסור מדאורייתא את הכתיבה בצג דיגיטלי - מצד כותב.
בס"ד מצאנו בפוס' כמה טעמים לאסור מדאו' הכתיבה בצג הדיגיטלי, אף שגם הם לא התייחסו בדבריהם ממש לצג הדיגיטלי.
באג"מ (או"ח ח"ד סי' מ' סק"י) כתב, שבכל דבר שעושה מלאכת כתיבה ובכל אופן שעושה הריהי כתיבה שהרי איכא אותיות כתובות כפי שרצה והיא גם דרך כתיבה. והיינו שבשבת העיקר שיהיה כתוב, ולא שדוקא האדם יכתוב זאת, כבכתיבת סת"ם. עכ"ד. ולפי"ז יש להחמיר בני"ד. ומ"מ גבי כתב בצג דיגיטלי במחשב, איתורית, פלאפון וכדו' יתכן שיקל מדאו' מצד שאינו מתקיים (ר' בתחומין חי"ד עמ' 433 שכתב גבי טלויזיה במעגל סגור דהוי כתב שאינו מתקיים. ואף שיש מקום לחלק משום דהתם מצוי עפי"ר שהכתב - היינו שינוי הצורה במסך - נעשה ע"י מעבר בני אדם. אך יתכן גם שם שאדם ישים על הרצפה חפץ במקום שהמצלמה מצלמת, באופן שהחפץ ישאר שם זמן רב וממילא הכתב ישאר זמן רב על המסך, ובכ"ז כתב הגרמ"פ זצ"ל דהוי כתב שאינו מתקיים. ושמא הגרמ"פ דיבר על המציאות השכיחה שאדם עובר סמוך למצלמה ולא שמניח שם חפצים. וצ"ע). ובענין מש"כ הגרמ"פ שם דהוי דרך כתיבה, לכאו' נראה שגם בני"ד הוי דרך כתיבה, אלא שיש מקום להקל מצד דאינו דרך הכתיבה שהיתה במשכן, וכנ"ל. ומדבריו באג"מ (או"ח ח"א סי' קל"ה, בדיונו ע"ד הנשמת אדם) נראה שהגרמ"פ מסכים להקל מצד זה.
עוי"ל דני"ד דמי למש"כ בשש"כ (פ"מ הערה ח*) גבי מדחום כימי שהאותיות לא ניכרות לפני ששם על מצח האדם (שלדעתנו יש דמיון בין ני"ד להתם מצד כתיבה), שלמרות שהנותן נייר ע"ג האש ועי"כ הכתב נראה, שפטור, ולמרות שהכתב במדחום נעלם תיכף ואינו מתקיים, אפשר דאסור לעשות כן אף לחולה (שאיב"ס), "וגם יתכן דחשיב ככותב בתחילה בכל פעם על מקום שהוא רגיש להיות בולט וניכר כשנעשה (המקום - כ"כ הגרא"נ שליט"א) חם". והיינו שבכגון דא זה אסור. ולכאו' דבריו שייכים גם לני"ד.
עוד יש לצרף לני"ד מש"כ בצי"א (חי"ד סי' ל"ח סק"ג) גבי כתב המופיע בלחיצה על כפתור בשעון אלקטרוני, שיש לחוש משום מראית עין שנראה ככותב, "וזאת אפי' בהנחה שלא גורם בלחיצת הכפתור לידי גרמת כתיבה ממשית". וכפי שאמרנו נראה שמדובר בצג דיגיטלי של שעון אלקטרוני, ונראה שלא ברור לו כלל שיש בזה איסור עצמי אלא מצד מראית עין. ואם נאמר שבכ"ז יהיה בזה איסור עצמי אך מדרבנן, הרי שנכנסנו לסוגיה אי חיישינן משום מראית עין באיסורים דרבנן (ר' ע"כ גם לקמן בסוף ענף 19. וחכ"א העיר שאמנם בני"ד באמת האיסור הוא כתיבה מדרבנן, אך אנשים שאינם בקיאים בכך עלולים לטעות ולחשוד בו שעשה איסור דאו' דכותב. עכ"ד. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: א"כ ייאסר לאכול חמין בשבת כי אנשים יכולים לחשוב שבשל בשבת. עכ"ל). וע"ע שם בצי"א (סי' ל"ט) שג"כ דן גבי שעון דיגיטלי ולא הזכיר כלל איסור כתיבה אלא דן רק מצד איסורים אחרים.
אמנם לענ"ד יש בס"ד לומר צד א' חשוב להחמיר בצג דיגיטלי יותר מבצג אנלוגי. שבצג דיגיטלי יש ממש כתב ע"ג הצג כתוצאה משינוי סדר הגבישים שעליו, משא"כ בצג אנלוגי שאין כתב בצג, אלא רק צירוף של נקודות אור המוקרנות עליו לרגע קט בלבד. ונחדד זאת יותר. אמנם בשני הצגים מוקרן דבר חשמלי למסך, בזה פולס של מתח חשמלי ובזה קרן אלקטרונים, אך בצג האנלוגי מתבטא הדבר רק בנקודת אור שנוצרת לרגע קט, וזה כמו פנס שמאיר על קיר, שקשה לומר דחשיב ככותב. משא"כ בצג דיגיטלי שעל המסך נוצר כתב ממש בשל שינוי סדר הגבישים (וזכורני שראיתי סברא זו בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, אך איני זוכר היכן). וראה בס' חוה"מ כהלכתו (פ"ו סעיפים צ"ח, צ"ט) שלכאו' עירבב בין סוגי הצגים השונים ולא חילק בין צג אנלוגי שבמחשב לבין צג דיגיטלי שבמחשב כיס (עיי"ש שבהערה רכ"ו כתב אותו טעם להקל גבי שני הצגים. ועוד כתב גבי צג דיגיטלי שיש בו רק הבהוב אור אלקטרוני. ובאמת זה נכון רק גבי צג אנלוגי ולא דיגיטלי שבמחשב כיס. ולא דק בכך. ועוד כתב שם שבצג של מחשב כיס אין בכתיבה ממשות. וכפי שכתבנו לעיל ג"ז טעות).
עוד יש להוסיף שחלק מטעמי המחייבים מדאו' בכתיבה בצג האנלוגי שייכים גם לצג הדיגיטלי, וכגון דחשיב ככתב המתקיים, ובפרט שבמחשב, באיתורית, פלפון וכדו' אף לכתב ארעי יש חשיבות. וכן שזו דרך כתיבה היום. וחלק מהצדדים להקל בצג האנלוגי אינם שייכים לצג הדיגיטלי (למשל כנ"ל, שבדיגיטלי זה כתב ממש). וגם רבים מטעמי המצדדים להקל מדאו' בצג דיגיטלי הריהם שנויים במחלו', וכנ"ל בענפים הקודמים (בעיקר ענפים 5-8,11-13).
ענף 17: מיהם הפוסקים האוסרים מדאורייתא את הכתיבה בצג הדיגיטלי, ומי מדרבנן.
כפי שכתבנו לעיל, פוסקים מעטים התייחסו לאיסור כותב בצג הדיגיטלי. דעת המקילים לפחות מדאו' הינה ד' הגרנ"א רבינוביץ שליט"א במלומ"ל (עמ' 174) מהטעם דאין כאן לא כותב ולא כתב. וכן משום שכשהזרם יפסק הכל חולף, ואף אם לא יפסיקוהו המצבר יתרוקן. עכ"ד. וכ"מ מד' הצי"א (חי"ד סי' ל"ח סק"ג וסי' ל"ט) שלא אסר בהדיא מצד כתיבה בלחיצה על כפתור השעון האלקטרוני (שמסתבר שיש בו צג דיגיטלי), ורק כתב שיש לחוש משום מראית עין דנראה ככותב (אך הוסיף שזאת "אפי' בהנחה שלא גורם בלחיצת הכפתור לידי גרמת כתיבה ממשית"). וכן מדברי הגרש"ג זצ"ל במשמ"ל ועוד פוס' רבים שהיקלו מדאו' בכתיבה בצג אנלוגי, משמע שיקלו אף בצג דיגיטלי (אך באמת לא כל הפוס' שהקלו התם יקלו הכא, דיש שהקלו מטעמים שלא שייכים בני"ד, כגון דהוי רק אלומת אור רגעית המוקרנת ע"ג הצג, וטעם זה לא שייך בני"ד). וראה לקמן (בענף 42) שגם בדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א מבואר שאין בני"ד איסור דאו' אם המחשב פועל ע"י סוללה (ולא ע"י חיבור לזרם החשמל הארצי), כיון שאין הכתב יכול להחזיק מעמד מצד עצמו, אלא הוא עתיד להמחק תוך כמה שעות בגלל הסוללה שתגמר, ולכן חשיב ככתב שאינו מתקיים. עכת"ד. וע"ע בקשמ"ל (ח"ג עמ' 102).
ובענין דעת האוסרים מדאו'. אמנם לא מצאתי מי שכתב בהדיא גבי צג דיגיטלי דהוי כתיבה מדאו', אך כן עולה מד' הגר"ש ווזנר שליט"א בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז) גבי צג אנלוגי, שמטעמיו שם משמע שיש להחמיר גם בצג דיגיטלי. ואף שאולי יקל בני"ד מצד כתיבה שאינה מתקיימת משום שפועל ע"י סוללה, ומשום כך סופו להמחק כעבור זמן לא רב, מ"מ צ"ע אי אכן יקל מטעם זה, דהא כתב שם שכיון שמתקיים בשעתו ועושה פעולה הנצרכת בשלימותה, דהיינו כתיבה המבוקשת, זה כבר בגדר מתקיים. גם מדברי הגרמ"פ באג"מ (או"ח ח"ד סי' מ' סק"י, וכנ"ל) משמע לאסור, אך ממש"כ בתחומין (חי"ד עמ' 433) משמע שבכ"ז חשיב ככתב ארעי (מדבריו גבי הכתב עצמו). גם מדברי כמה פוס' שהחמירו מדאו' בכתיבה בצג אנלוגי נראה לכאו' שיחמירו מדאו' גם בני"ד, אלא שכיון שכל הפוס' שהזכרנו לא התייחסו בהדיא לצג דיגיטלי, לכאו' אין ללמוד מדבריהם כלל, דיתכן שיקלו למשל מטעם דפועל ע"י סוללה וחשיב כאינו מתקיים (כגריש"א שליט"א, וכנ"ל).
נמצאנו למדים בס"ד שגבי הכתיבה בצג הדיגיטלי בשבת יש מקילים וסוברים שאינו איסור מדאו'. ואמנם לא מצאנו פוס' שכתבו בהדיא שאיסורו מדאו', מלבד מה שכתבנו לקמן (בענף 53) שלדעת הגר"מ אליהו שליט"א גם הכתיבה בצג הדיגיטלי אסורה מדאו'.
יש להוסיף, שהרה"ג ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א כתב באסיא (ח"ד עמ' 129-130) שבמקרה שהספרות בצג נמחקות בשל העדר פעולה במשך זמן מסוים (כנראה שכוונתו לשומר מסך), הרי שאין בכתיבה זו איסור תורה כלל דהוי כתיבה שאינה מתקיימת (והדגיש שהמאמר נכתב בתאום עם הגרשז"א זצ"ל).
כפי שכתבנו לעיל, בענין הכתיבה בצג הדיגיטלי לא דננו מצד איסורי בונה, מוליד וכו', כיון שממילא רק מצד הכתיבה זו מחלו' אי הוי דאו' או רק דרבנן. ומ"מ יש לציין שכיון שבני"ד משתעינן בכתיבה הנעשית ע"י מתח ולא ע"י זרם, הרי שהדיון פה שונה מהדיון בשאר חלקי המחשב. וכיון שעסקינן במכשיר הפועל ע"י סוללה, יש להקל פה מצד בונה. וכבר כתבנו בכמה דוכתי שנחלקו הגרלי"ה והשש"כ אי יש איסור ביצירת מתח. ובענין האיסור שבשינוי המתח (ולא יצירתו), ר' מה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ל"ז ענף 1), וכאן (לעיל פ"ב ענף 3, ופ"ד סוף ענף 10, ופ"ז ענף 8), ולקמן (בפרקנו בסוף ענף 27). וע"ע לקמן (בפרקנו ענף 35, ובפ"ט ענף 14) גבי הכתיבה בצג דיגיטלי מצד בונה, מוליד וכו'.
ועוד בענין שימוש במכשירים עם צג דיגיטלי ר' במנוח"א [(ח"ג פכ"ב סי"ט) שאסר שימוש במדחום דיגיטלי כיון שהפעלתו כרוכה בחיבור מעגל חשמלי. עיי"ש. ולכאו' קשה ע"כ. דאי רק מצד זה הרי שיש להקל לחולה שאיב"ס שיש לו סכנת איבר ויש צורך למדוד לו החום בשל כך, כי זה רק איסור דרבנן דמוליד, ואי אין לו סכנת איבר שרי ע"י שינוי. ורק אי אסרינן מדאו', כגון משום בונה או משום כותב יש לאסור אף בזה, אך לא הזכיר שם כלל ענין הכתיבה]. וע"ע בהחב"ה (ח"ב עמ' 327) בשם לקט הלכות שבת (שאסור ללחוץ על כפתור שעון דיגיטלי בשבת כי זה קשור להפעלה חשמלית, לכותב ולמוחק. אך לא דן בשורשי הדברים), ובפסתש"ו (סי' ש"ו ססק"ז, שג"כ אסר שימוש במדחום דיגיטלי, אך בלי מקור. וגם עליו קשה כעל הגאון מנוח"א, וכנ"ל).
ענף 18: הזכרון הפנימי של המחשב (R.A.M.) - תיאורו.
הזכרון הפנימי של המחשב (או במילים אחרות הזכרון האקראי הזמין. ואין מדובר בהכנסה לזכרון של דיסק קשיח או בהעברת מידע לדיסקט רגיל), עשוי ממבנה של תאים שונים המסוגלים לאחסן בתוכם נתונים. הזכרון בנוי מיחידות של מוליכים למחצה (כגון טרנזיסטורים) המשמשים כמפסקים. כאשר המפסק פתוח, הנתון משמש כסימן אחד, וכאשר המפסק סגור מהווה הדבר סימן אחר. היינו עיקרון זכרון זה בנוי על פתיחת או סגירת מעגל חשמלי שאין בו חוט להט (שאיסורו לבי"צ מוליד מדרבנן, ולחזו"א לכאו' בונה מדאו'. וכמו שאמר לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א, כמובא בענף 43, וכמו שבס"ד העלנו בענף 27). ואין פה כתב אלא רק סימנים של מפסקים פתוחים או סגורים. במילים אחרות: המקיש על הקליד של האות א' אינו כותב בזכרון המחשב אות כלל, אלא בזכרון נעשו פעולות מסוימות המביאות לסידור מסוים של מעגלים משולבים באופן דומה לשפה הבינארית. שפה זו הינה שפת כתיבה מלאכותית שבה ישנם רק שני סימנים (כגון מספר 0 ומספר 1), אשר בהרכבות ושינויי סדר מסוימים (בשימוש בכל סימן כמה פעמים) ניתן להתאים שני מספרים אלה בלבד במקום כל אותיות ה- א"ב (ר' למשל במע"ל עמ' רפ"ד). וכמבואר כ"ז בקשמ"ל (ח"ג עמ' 103, 95), מע"ל (עמ' רפ"ב, רצ"ח, ש', שי"ד). וע"ע בגנזי הקודש (במיל' סי' ז') ובנשמת שבת (ח"ד סי' קל"ח).
יש להעיר, שהזכרון הפנימי במחשב שווה לזכרון הפנימי שבצג. ועוד: בשני סוגי המחשבים, אותם שיש בהם צג אנלוגי ואלה שבהם צג דיגיטלי, שווה בהם הזכרון הפנימי של המחשב, וכן שווים בהם הזכרון בדיסק הרגיל ובדיסק הקשיח.
ענף 19: איסור הכנסת המידע לזכרון הפנימי במחשב - מצד כותב ומתקן מנא.
בס"ד יש לדון בענין הכנסת מידע לזכרון הפנימי מצד כמה איסורים: כותב, בונה (שבונה את הזכרון), מתקן מנא ופתיחת וסגירת מעגל חשמלי (דהיינו מוליד או בונה וסותר מצד פתיחת או סגירת מעגל חשמלי).
מצד כותב:
אע"ג שהכתב בזכרון הפנימי הינו כתב בינארי ולא כתב רגיל, מ"מ לכאו' היה מקום לחייבו כשם שהכותב בשבת שתי ספרות חייב [ר' מ"ב (סי' ש"מ סקכ"ב) ומנוחא"ה (ח"ג פכ"ב סעי' כ')]. ואכן יש שרצו לאסור הכנסת המידע לזכרון הפנימי של המחשב בשבת מצד כותב (ושוב, אין מדובר בזכרון הדיסק הקשיח שבמחשב, ויש הבדל גדול ביניהם). למשל מצאנו כן בספר מערכי לב (לפרו' זאב לב ז"ל, כגון בעמ' רצ"ב, ובפרט בעמ' רצ"ח ואילך ובעמ' שי"ד). בעמ' ש' אמנם שואל הוא האם כתיבה באמצעות מעגלים משולבים נחשבת כמלאכת כתיבה, אך מיד בהמשך הוא קובע שבזכרון של המחשב נעשו פעולות מסוימות שמביאות לסידור מסוים של מעגלים משולבים לפי מספר בינארי, ושוב דן בכל זה מצד כתיבה רגילה. ויותר מזה מצינו, שבמסקנותיו (בעמ' שט"ו) כתוב שפקודה "שמור" שתפקידה לשמור בזכרון של המחשב את הכתיבה אינה אסורה מהתורה. ומשמע מדבריו שמ"מ אסורה מדרבנן. ובעמ' שנ"ג הדברים יותר מפורשים לאיסור, שכתב שם וז"ל: אין איסור כותב או רושם מדאורייתא כשמכניסים מידע, כולל הקשה על קלידים שמסמלים אותיות, לזכרון הראשי וגם לא לדיסק קשיח. אבל נראה שיש איסור מדרבנן. עכ"ל. וא"כ לכאו' מצינו מי שדן בהכנסת מידע לזכרון הפנימי מצד כותב ואוסר זאת מדרבנן (אמנם כבר כתבנו לעיל שאין לפסוק עפ"י אנשי אקדמיה אלא עפ"י פוסקים מובהקים).
אלא שלי הקטן הדבר לא ברור כלל וכלל. ואף שאיני מגיע לדרגתו של פרו' זאב לב ז"ל, לפחות לא בידע הטכני ובהבנתו המדעית, אך נראה בס"ד לענ"ד שאין פה לא כתב ולא שמץ של כתב, וזאת משני טעמים עיקריים: צריך לתרגם את הכתב הבינארי לשפת אדם: עברית, ארמית וכדו', וכדלקמן. והטעם העיקרי: פשוט אין פה כתב: לא אותיות, לא סימנים ולא ציורים. לא כתב שאינו מתקיים ולא ע"ג דבר שאינו מתקיים. פשוט אין פה כתב, אלא יש פה רק פתיחת וסגירת מעגלים חשמליים זעירים, בעלי זרם ומתח זעירים ביותר. וכמו שאין פה איסור חורש וזורע, כך אין פה איסור כותב (ומי שאומר שיש פה איסור כותב, נאמר לו שיש פה איסור בונה או סותר, שהריהו חופר וקודח במתכת ופותח מעגלים. והרי ברור שאין זה כך). ובס"ד נפרט, ונתחיל מהסוף.
כפי שכתבנו לעיל, כל הפעולה שנעשית במחשב בעת הכנסת מידע לזכרון הוא סידור מסוים של מעגלים משולבים. המחשב הינו גולם העשוי ממתכת וכדו' ותו לא. בזכרון שלו, היינו ביחידת עיבוד מרכזית (היע"ם -
ואמנם יש מי שרצה לתרץ את דברי המע"ל ולומר, שכמו שבשו"ת בי"צ (חיו"ד ח"ב בהשמטות, סי' ל"א) הרחיב את איסור כותב, ופסק שהעושה תקליט (פי' שמקליטים את דיבורו לתקליט ואח"כ יוכלו לשומעו) איסורו משם כותב. וה"ה בני"ד שנרחיב את איסור כותב יותר מהבי"צ, ונאסור כן גם בני"ד. אך נלע"ד שאין הדבר נכון. שהרי הבי"צ שם כ' שכיון שנתהווה רושם בהשעוה הנמצאת במכונה זו ה"ז כותב, כמבואר בסי' ש"מ דמוחק שעוה שע"ג פנקס חייב. וה"ה בכותב על שעוה. עכת"ד. והיינו ששם חרט פסים ע"ג התקליט. אך בני"ד הרי לא כתב ולא רשם דבר, וודאי שלא חרט דבר במחשב. כך נלע"ד.
וחכם אחר אמר לי שלדעתו בכתיבה בזכרון הפנימי של המחשב יש איסור כותב אע"פ שאין שם אותיות. ולמד זאת מדברי האב"נ (סי' ר"י) שדן במחלו' הרמ"א והלבוש גבי פתיחת ספרים שכתובות אותיות בחודי הדפים, ועולה משם שיש חיוב כתיבה אף בלי יצירת אותיות. והוסיף שהאב"נ הסכים לדברי הרמ"א שאין חיוב על סגירת הספר הנ"ל כיון שאינו מייצר עי"כ אינפורמציה חדשה. ועפי"ז למד חכם זה שלדעת הרמ"א יש כתיבה גם בלי אותיות ובלי רישום, אם יש העברת אינפורמציה. והוסיף שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל באג"מ, בתשובה לרב ברוך יצחקי כתב, שאחד הטעמים לאסור דיבור במיקרופון בשבת הוא משום כותב, עכת"ד חכם זה. ולי הקטן מאוד קשה ע"כ. ראשית, באב"נ לא מוזכר דבר גבי גדר כותב בשל אפשרות העברת אינפורמציה חדשה. ועוד, גם באג"מ לא מצאתי שיש איסור לדבר במיקרופון משום מלאכת כותב. ואמנם "לא מצאנו" אינה ראיה, אך באמת מצאנו בדיוק ההיפך. שכתב באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' פ"ד עמ' קס"ו), שבדיבור במיקרופון יש חשש איסור דאו' אף שלא ברור האיסור. ומ"מ כ' שם שאף שבדיבורו נעשה רושם באיזה מקום במיקרופון, מ"מ "אין זו כתיבה (מפני) שאינם אותיות". והיינו מוכח שבדיבור במיקרופון אין איסור כותב. ועוד מוכח, שכשאין אותיות, אע"פ שיש העברת מידע, בכ"ז א"א לחייבו משום כותב. ומה שכתב באג"מ (חיו"ד ח"ב סי' ה' עמ' ו') שע"י הדיבור נעשה "רושם" הכוונה לענ"ד ל"רשימו" (והיינו מלשון התרשמות) ולא לרישום מצד כותב, וכדמוכח בהמשך שאין זה דומה לאף אב מלאכה. וכעבור זמן מצאנו בס"ד את התשובה אל הרב ברוך יצחקי הנ"ל (הלא היא באג"מ או"ח ח"ד סי' פ"ה עמ' קס"ז), ואכן שם כתב שע"י דיבורו במיקרופון "נעשה שם רושם של הברותיו", והמעיין יראה שגם שם הכוונה לתופעה הניכרת לעין ותו לא מידי. כך בס"ד נלע"ד.
ועוי"ל, דהגרצ"פ פראנק זצ"ל בשו"ת הר צבי (חאו"ח דף ר"פ ע"א) כתב שהמוחק את השם מתקליט הגרמופון וכדו' אין בזה כלל איסור מחיקת ש"ש, כיון שאין בזה צורת אותיות כלל. הב"ד ביחו"ד (ח"ד סי' נ' עמ' רנ"ח) והסכים עמו. וכ"כ עוד פוס' שבהקלטה ע"ג תקליט או רשמקול אין איסור כתיבה ומחיקה, מהם הצי"א (חי"ג סי' מ"א), יסודי ישורון (מערכת כותב), כתר אפרים (טכורש סי' נ"ב) ועוד. ואם בהקלטה שבכל אופן ישנה שם חריטה מסוימת, אין בזה איסור כתיבה ומחיקה, כ"ש שבני"ד אין איסור מחיקה. וע"ע בשו"ת בית יצחק (ח"ב, יו"ד במפתחות לסי' ל"ד) באג"מ (ח"ג סי' ל"א), בחלקת יעקב (ח"ג סי' צ"ח), וביחו"ד (ח"ב סי' נ"ז).
ועוד יש שרצו לומר שאף דבר שבסופו של דבר יביא לכתב יש לאוסרו מדין כתב. אך קשה לי כיצד אפשר לחייב פעמיים על אותה מלאכה כשיש תוצאת איסור א'. הרי הכתב יופיע בסוף על צג המחשב, האיתורית, הפלאפון או במדפסת המחשב וכדו', ועל כתיבה זו ודאי יש לדון לאסור מדין כותב. אך על שלבי הביניים אין לדון ככותב (ואף שמצינו שלעיתים מתחייבים על שלבי הביניים, ר' למשל בשעה"צ רס"י שי"ח בשם הלח"מ. אך שם מתחייב מצד ב' מלאכות שונות בשל המציאות המיוחדת שם. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: בבישול נ' דחייבים על כל השלבים, נתינה על גבי האור, הגסה, כיסוי וכו' אף בתוצאה א'. עכ"ל).
ואין זה דומה להני בני מדינחא שכותבים כתב סתר במי מילין, ומקבל הכתב שופך על כך דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב (ירו' גיטין פ"ב ה"ג), בגלל ששם הכותב הראשון שפך חומר בצורת אותיות ע"ג הקלף, והחומר בצורת אותיות היה בלוע בקלף. ורק כדי שיראה הכתב היה צריך לשפוך חומר נוסף. משא"כ בני"ד אין אפי' אותיות הבלועות בנייר וכדו'. ובפרט לד' הסוברים שאת האיסור עשה הכותב השני שגילה את הכתב, מוכח שרק לאחר שמתגלית הכתיבה היא נחשבת ככתיבה. אך גם לד' המחייבים את הכותב הראשון רואים שיש להתחייב רק פ"א מדין כותב על תוצאה א' ולא פעמיים (ר' כעין זאת בשו"ת אב"נ או"ח ח"א סי' ר"ג). ועוי"ל, שמה שחייבו את הראשון זה בגלל שהוא טבע כבר את האותיות בנייר, משא"כ בני"ד וכנ"ל (וע"ע כעין זאת בבבלי גיטין די"ט, א'-ב'). וראה עוד לקמן (בענף 43. ואף שהגריש"א שליט"א אמר שיש לאסור זאת גם מצד כותב, הרי ששם דן מצד איסור חצי מלאכה, ולא ראה זאת כמלאכה שלימה של כתיבה. ור' עוד לקמן בסמוך). ועוד בענין הכותב כתב סתר ר' בשו"ת נשאל דוד (חאו"ח סי' ט'), בכה"ח (סי' ש"מ סקמ"ז), בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח בהשמטות, סי' י"א סק"ד), ביחו"ד (ח"ד עמ' רנ"ט), בילקו"י (שבת כ"ה עמ' קל"א), ובאסיא (ח"א מהדו' תשל"ט עמ' 148).
וכפי שכתבנו לעיל יש עוד צד חשוב לומר בס"ד שאין לאסור זאת מצד כתב, דאף אם היה זה כתב הרי סו"ס צריך לתרגמו. ואף בעל המע"ל כ' (בעמ' ש' ובעמ' שי"ד) שאמנם בזכרון המחשב נעשו פעולות מסוימות המביאות לסידור מעגלים משולבים לפי מספר בינארי, אך גם סימן ע"י סידור זה אינו ניתן להבחנה ע"י ראיה או שאר חושי האדם גם אם ידע לקרוא את השפה הבינארית. לכן צריך המחשב לתרגם את השפה הבינארית לשפת אנוש.
וע"ע בעטש"ל (ח"א עמ' רכ"א ורכ"ז) שאף על הכתיבה בדיסקט המחשב כ' הרה"ג רד"י פלדמן שליט"א שאין חיוב ע"כ אע"פ שרושם הסימנים, מ"מ כיון שאין הם נראים לא הוי כתיבה (ולא דמי למש"כ הבי"צ הנ"ל גבי עשיית תקליט דהתם ישנם מ"מ חריצים). ולפי"ז כ"ש בני"ד שאין אפי' סימנים גשמיים, חריטות ורישומים בזכרון הפנימי, דלא חשיב כתב. וע"ע בשו"ת נשמת שבת (ח"ד עמ' קל"א).
אך באמת עיקר טענתנו שאין לדון על הכנסת המידע לזכרון הפנימי מצד כתיבה, משום שאין פה שום כתב בשום צורה שהיא, וכנ"ל בריש דברינו. לאור כל זאת, הדברים כמו שהם כתובים במע"ל אינם נכונים לענ"ד. ואכן דנתי ע"כ עם חכ"א (שהוא גם נכדו של פרו' לב), והלה שאל את פרו' לב מקצת מהשאלות הכתובות פה, והשיב לו פרו' לב שהוא מסכים שאין בהכנסת המידע לזכרון הפנימי שום איסור כתיבה, ואפי' לא מדרבנן. ומה שכתב במע"ל עמ' שט"ו ושנ"ג כוונתו רק לאיסור דרבנן של מוליד בשל סגירת המעגלים החשמליים אך לא מצד כותב. והסביר פרו' לב שהניסוח שם אינו טוב. ואף שקשה ע"כ, דא"כ מדוע דן שם באריכות מצד כותב ורושם, ובפרט שבעמ' שנ"ג מבואר כמעט בהדיא שיש בזה איסור כותב מדרבנן, מ"מ אמר פרו' לב שהניסוח שם לקוי, ואין הכוונה שיש בזה איסור כתיבה. עכת"ד. וכעבור זמן מצאנו בס"ד במע"ל (עמ' שס"א-שס"ב) שדן אי ברישום בזכרון המחשב יש איסור רושם, והעלה שאין בזה כל דמיון לרושם.
ועוד יש לומר בני"ד, שגם אין בזה איסור מראית עין של כותב או מוחק. הן משום דלא ידוע ולא נראה מה הוא "כותב" בזכרון הפנימי כיון שאין כאן שום צורת אותיות (וה"ה בדיסקט ובדיסק קשיח), וכ"ש כשעושה כן בצנעה בביתו ובחומותיו (כמש"כ ביחו"ד ח"ד עמ' רנ"ח גבי מחיקת ש"ש מקלטת). ואף אם היינו אומרים שכל איסור הכתיבה פה הינו מדרבנן, יש לסמוך ע"ד התוס' בכתובות (ד"ס, א') שבאיסור דרבנן לא שייך לומר שכ"מ שאסרו חכמים משום מראית עין, אפי' בחדרי חדרים אסור. ע"כ. ובני"ד ודאי יש צדדים לומר שאף את"ל דחשיב כתב, מ"מ אינו מדאו' ואולי הוי אפי' תרי דרבנן (ור' בערוה"ש יו"ד סי' פ"ז סקט"ז דבתרי דרבנן לא חיישינן למראית עין. ועפ"י מש"כ ביחו"ד שם, גם בני"ד עדיף מתרי דרבנן). ועוד יש לצרף מש"כ הפר"ח (יו"ד סי' פ"ז סק"ז) שאין לנו לאסור מדעתנו משום מראית עין, שאין לנו בזה אלא מה שאסרו בפירוש בתלמוד, וכעין מש"כ התוס' בחולין (דק"ד,א') שאין לדמות גזירות חכמים זו לזו. ע"כ. והביא דברים הללו ביחו"ד (ח"ד שם). ועפי"ז כתב שאין לאסור משום מראית עין במחיקת ש"ש בתקליט. ולכאו' ה"ה לני"ד בזכרון הפנימי (ועפי"ז מבואר מדוע בני"ד יש להקל, ואילו גבי פתיחת אתר האינטרנט בשבת יש בעיה של מראית עין, וכמש"כ לעיל במיל' פ"א ריש ענף 4. דהכא אף אם יעמוד אדם סמוך למחשב שבו מכניסים מידע לזכרון הפנימי, הוא לא יראה שום צורה של אותיות ושום כתב בזכרון הפנימי. משא"כ התם אם יעמוד סמוך לנכנס לאתר של בנק וכדו', הרי כיון שהרואים רואים שנכתב כתב על המסך וזה נעשה ע"י האתר של הבנק, יש בזה משום מראית עין. כך עולה מדברי היחו"ד שם, וכן נלע"ד בס"ד).
אמנם לאחר כותבנו זאת שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בני"ד, ואמר שיש לדון בענין הכנסת המידע לזכרון הפנימי מצד איסור כותב ולאסור זאת כאיסור חצי מלאכה (והדגיש שזה לא מצד חצי שיעור אלא חצי מלאכה), משום שבסופו של דבר הכתב עובר לצג, כמבואר לקמן (בענף 43). והגר"מ אליהו שליט"א אמר לנו תחילה שיש בזה איסור כותב, והוסיף דהוי מדאו' (כדלקמן בענף 50). אך משדננו עמו ע"כ בשנית אמר שאין בזה איסור דאו', אך יש בזה איסור דרבנן שמא יקלידו כל השבת בזכרון הפנימי ללא הכתיבה בצג, וכדלקמן (בענפים 50 ו-59).
ועתה נשאר לנו לדון באיסור הכנסת המידע לזכרון הפנימי מצד מתקן מנא, בונה (שבונה הזכרון עצמו), או מצד סגירת מעגלים חשמליים רגילים (מוליד לבי"צ ובונה לחזו"א).
מתקן מנא:
במעש"ח (ח"ב עמ' קפ"ה ואילך, וח"ג עמ' ר"ד סק"ב) דן הגרל"י הלפרין שליט"א האם באגירת מידע ע"י שינויים מגנטיים במתקן אלקטרוני יש איסור מתקן מנא. ודן מצד מכב"פ ומצד בונה [והנ"מ, שמצב מכב"פ אסור רק אם עי"כ נגמרה מלאכתו, ומצד בונה חייב אף בעשיית חלק מהמלאכה בלבד (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לדעת האג"מ מיקרי מכב"פ גם אם נגמרה רק מלאכתו של מקום זה, כמו מסתת, עכ"ל). וכן אם הרס וקלקל את הקיים, הנ"מ היא שמצד מכב"פ אין איסור בסתירתו, ומצד בונה יש איסור סותר]. והסיק שבהקלטת הנתונים בזכרון אין איסור תיקון מנא גם מצד מכב"פ, כיון שכבר הושלם המכשיר קודם לכן, ובהקלטת הנתונים בזכרונו אינו מתקן הכלי יותר ממה שהיה מתוקן קודם לכן, אלא חשיב רק שמשתמש בו את שימושו הרגיל [אמנם יש להעיר ע"כ, שנראה שהפוס' דס"ל שהדלקת מכשיר חשמלי בשבת, אע"פ שהוא גמור ומוכן לפעולה לפני ההדלקה, הריהי אסורה מדין מכב"פ, לכאו' לא יסכימו עם קביעת הגרלי"ה שבני"ד. ראה למשל בחזו"א (סי' נ' סק"ט) ובמשמ"ל (עמ' ש"ט ושפ"ו). ואילו משו"ת היכל יצחק (הרצוג. חאו"ח סי' מ"ג) וממנח"ש (מהדו"ק ח"א עמ' ע"ג וח"ב עמ' קע"ב) משמע כגרלי"ה. וע"ע באנ"ת (חי"ח עמ' תשל"ג)]. לאור כ"ז הסיק במעש"ח שאין בזה תיקון מנא מדאו', אך מ"מ יש להחמיר דאולי יש בזה מתקן מנא מדרבנן (ועיי"ש בח"ג שבכ"ז היקל בזה לכתחי' במיקרים מסוימים, כגון לצורך רפואי כשהוא גם מצוה). עכת"ד. ואמנם בני"ד - בזכרון הפנימי אין פעולת הכנסת המידע לזכרון שווה לפעולת הכנסת המידע לדיסקט, אך מטעמיו של הגרלי"ה שם נראה שיסבור דה"ה בני"ד. וראה לקמן (בענף 50) שלדעת הגר"מ אליהו שליט"א יש בזה איסור מתקן מנא מדרבנן. וע"ע במע"ל (עמ' רצ"ו), ולקמן בסמוך גבי בנין הזכרון עצמו, ומצד בנין הזכרון בשל סגירת המעגל אליבא דהחזו"א.
ענף 20: איסור הכנסת מידע לזכרון הפנימי - מצד בונה.
נראה שיש לדון בני"ד בענין בונה משני צדדים: 1) מצד סגירת המעגלים החשמליים בעת ההכנסה לזכרון, לשיטת החזו"א שכל סגירת מעגל חשמלי אסורה משום בונה. 2) מצד בנין הזכרון עצמו (לד' הגרשז"א זצ"ל והגרל"י הלפרין שליט"א).
מצד סגירת המעגלים החשמליים בעת ההכנסה לזכרון, הרי מדובר במעגלים חשמליים זעירים מאוד. אך מה שהם זעירים, אין זה צד להקל לגבי בונה דהחזו"א, דלכאו' היה נראה ששני הטעמים שכתב החזו"א לאיסור בונה מתקיימים: בונה כבנין מטה של פרקים, ובונה ממות לחיים. אך כפי שכתבנו בתיאור הזכרון, הרי מדובר פה בסגירת מעגלים משולבים - מוליכים למחצה, שכבר הסקנו (כאן במיל' בפרקנו ענף 27) שיש בזה איסור בונה מדאו' לחזו"א מצד הטעם דממות לחיים ולא מצד דבונה מיטה של פרקים. וכן הורה לנו כבר הגריש"א שליט"א, וכדלקמן (בפרקנו ענף 43). אלא שישנם כמה צדדים להקל בני"ד מצד זה של בונה: ראשית נזכיר שפוס' רבים חולקים על החזו"א בזה, ולמעשה מצאנו שהרבה מגדולי הדור האחרון לא פסקו לדינא את סברת החזו"א בזה, וכמו שכתבנו לעיל כאן במילואים (בפרק ז' ענף 3). אלא שבאמת למעשה אנו בקונטרס זה חוששים לסברת החזו"א בזה.
גם מדברי החזו"א (בסי' נ' סק"ט ד"ה "והא דכתבו") נראה שיש צד להקל בני"ד, ממה שהביא שם דברי הט"ז והמ"א שמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח. והסביר החזו"א דהו"ד בכיסוי שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש הכלי, דהא כלי שסתום לעולם אינו כלי, וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש, והלכך אין הכיסוי והכלי כחד אלא כשני גשמים משתתפים בשימוש. עכת"ד. ולפי"ז אולי יש להקל גם בני"ד דסגירת מעגלים אלה ופתיחתם הינה השימוש הצריך לאדם, שרצונו שחלקם יהיו דוקא פתוחים וחלקם דוקא סגורים כדי לקבל את השפה הבינארית, וממילא דמי לכיסוי הכלי. ולא דמי לסתם סגירת מעגל חשמלי שמה שצריך האדם זה דוקא את מצב סגירתו כדי להשתמש להפעלת המכשיר או התאורה, ואילו את מצב פתיחת המעגל לדעת החזו"א א"צ האדם, ומכבה הוא את המכשיר רק מטעם חשבון החשמל (אף שבקדוש"ה ח"א כתבנו שלכאו' יש מיקרים בהם מכבים החשמל כיון שרוצים חושך כדי לישון, ולאו דוקא בשל חשבון החשמל). ולמעשה צ"ע אי אכן יש להקל בני"ד מדברי החזו"א הללו. ור' בשש"כ (פל"ג הערה מ"ג).
ומה שמח ועלז לבי כשמצאתי שכיווננו לדברי הגרלי"ה שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד, עפ"י ספרו מעליות בשבת, עמ' ל"ב) שלמד מאותם דברי החזו"א שאף לדעת החזו"א איסור בונה הו"ד בכלים שהשימוש בהם רק כשהם פועלים, וכשאינם פועלים אין בהם שום שימוש, דהואיל והפסקת פעולתם אינה דרושה לשימוש המכשיר, הרי החלפת המצבים נקראת מלאכה ולא שימוש, ולכן בהפעלתם יש איסור בונה ובכיבוים משום סותר. אך אם עצם שימושם דורש שלפעמים יהיה המכשיר במצב פעולה ולעיתים במצב מנוחה אין בהפעלתו משום בונה ובהפסקת פעולתו משום סותר (עיי"ש במעליות בשבת שהוכיח זאת). והוסיף, דלפי"ז אם המכשיר האלקטרוני מוכן כל הזמן מעת שהפעילוהו מעש"ק, הרי אף שמתבצעים בו שינויים חשמליים בעת השימוש בו, מ"מ כיון שהינם מצד צורת השימוש של המכשיר אין בזה איסור בונה. עכת"ד. ולפי"ז נראה שגם בני"ד, כיון שזכרון המחשב כבר דולק מעש"ק, ובשבת רק מזינים אותו בנתונים נוספים, ואולי אף כשמוציאים ממנו נתונים נוספים, אין בזה איסור בונה לחזו"א. כך נראה עפי"ד הגרלי"ה שליט"א.
עוד יש להזכיר מש"כ במע"ל (עמ' רצ"ב), שלדעתו בהבנת החזו"א ישנם שני תנאים לאיסור בונה: הפעולה צ"ל דומה למלאכת בונה, כמו חיבור חוטי מתכת, וגם צריכה להעמיד את המעגל החשמלי וחוטי המתכת על מתכונתם. ולפי הטעם השני כתב שם שאין בזה בונה כשמקישים על הקליד במחשב, כיון שאמנם נסגר המעגל ונעשה חיבור חשמלי, אך הוא אינו קבוע כי ע"י קפיץ הוא חוזר למצבו הקודם. ולכן קבע שסגירת מעגל לפי התכנון מראש הינה רק בנין לשעה. עכת"ד. אמנם נלע"ד שאף אם נקבל את טענותיו אין להקל בזה בני"ד מב' טעמים: ראשית יש לזכור שנחלקו הפוס' אי בסגירת מעגל חשמלי יש להקל מצד בנין לשעה, כמבואר בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6). ושנית נראה שאין להקל בזה בני"ד, דהא אפי' אם הקליד (היינו המקש) חוזר למצבו הראשון מ"מ המעגלים המשולבים שבזכרון נשארים סגורים לזמן רב (ובפרט בדיסק הקשיח), כך שאין זה בנין לשעה (סברא זו כתב המע"ל עצמו שם גבי מוליד. ולא זכיתי להבין מה ראה לחלק בין בונה למוליד). ורק מצד שהרגילות למוחקו או שדעת האדם למוחקו כעבור זמן יש צד להקל בני"ד, וכנ"ל (בענפים 5-6) בשם כמה רוא"ח. וע"ע בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז) שג"כ דן גבי בונה במחשב, שכתב שדעת קצת פוס' דבונה ע"מ לסתור פטור (ונראה שכוונתו לבנין ארעי או לבנין לשעה). ומ"מ דעתו להחמיר בזה.
נמצאנו למדים שלענין בונה - מצד סגירת המעגלים החשמליים הזעירים בעת ההכנסה לזכרון המחשב, הרי שיש כמה צדדים להקל גם אליבא דהחזו"א (בעיקר עפי"ד הגרלי"ה במעש"ח הנ"ל), אך לא ברירא לן שאכן החזו"א יקל בזה, דהוא לא כתב בהדיא חילוקים אלה, וגם הגרלי"ה עצמו כתב במעש"ח סברות אלה בלשון "אפשר לחלק" ו"לכאורה", וממילא לא פשוט שאכן החזו"א היה מיקל בזה. וראה עוד לקמן (בענף 43) ד' הגרי"ש אלישיב שליט"א ע"כ.
ענף 21: איסור הכנסת המידע לזכרון הפנימי, מצד בונה.
ובאשר אי איסור בונה שייך בני"ד מצד שבונה את הזכרון כשמכניס אליו מידע. כתב בשש"כ (פס"ו הערה רי"א ובח"ג במילואים) גבי הזנת נתונים על הדיסקט, שלד' הגרשז"א זצ"ל יש בזה "משום איסור בונה אם הדברים חשובים וראויים להשתמש בהם הרבה זמן, כיון שדיסקט רגיל אין לו כל ערך, ורק עם רישום האותיות האלקטרוניות נבנה הדיסקט שמתקיים תמיד". וכ"כ בנשמא"ב (ח"ד סי' ש"מ עמ' נ"ה) שכתב לו הגרשז"א זצ"ל גבי שבת, ש"בהכנסת האותיות לתוך הדיסקט יתכן שיש לחשוש לאיסור דאו' של בונה כי הוא עושה בכך כלי". ועוד הסביר בשש"כ (פס"ז הערה ק"ו), ש"בדיסקט כיון שהזין אותו בנתונים שלו הוא עומד לכל שימוש וניתן לשמוע ולראות כל דבר" (משא"כ בצילום שכל עוד שאינו עושה בפילם פעולה נוספת אינו יכול ליהנות ממנו. ולכן בעצם הצילום אין איסור בונה). והוסיף (בפס"ח הערה קכ"ד), שגם גבי הקלטה ברשמקול, כיון שאינו משמש כלום (משמע דכוונתו לקלטת ולא לרשמקול) ורק ע"י הדיבור הוא נהפך לכלי שמדבר או שמנגן, לכן אית ביה משום בונה. ע"כ.
לאור הנ"ל לכאו' נראה שגם בני"ד יש בונה בבנין הזכרון הפנימי בהכנסת המידע אליו. ואף שהגרשז"א זצ"ל בשש"כ שם מישתעי גבי חוה"מ, מ"מ בנשמא"ב קאי אשבת, וכן הפוס' בני דורנו דנו בדבריו המובאים בשש"כ גם מצד שבת. ואמנם הדברים כמו שהם כתובים בשש"כ ובנשמא"ב שם לכאו' קשה להבינם. ראשית קשה לענ"ד להבין מש"כ שם שלפני שהזין את הדיסקט באותיות האלקטרוניות "אין לו כל ערך". אם מבחינה ממונית עסקינן הרי שודאי יש לו ערך גם לפני הזנתו בנתונים. ובפרט בזכרון הפנימי יש צד להקל שהריהו ממש חלק מהמחשב וברור שיש לו ערך. אך דיסקט הוא דבר בפנ"ע ואולי רק בזה החמיר הגרשז"א שבונהו. ואם מבחינה שימושית עסקינן, הרי שבעבר כשהיה צריך "לפרמט" את הדיסקט בפעם הראשונה לפני השימוש בו (לנקותו ולהכינו לכתיבה בו), אולי היה שייך לומר זאת (וזה שמדובר על פירמוט לכאו' מתאים למציאות בשנת תשמ"ט שיצא לאור השש"כ ח"ב וכן בשנת תשנ"ג שבה יצא לאור שש"כ ח"ג). אך כיום (בשנת תשס"ה) שעפי"ר א"צ לפרמט את הדיסקטים לכאו' לא שייך בנין בכתיבה בדיסקט הרגיל, וכ"ש שלא שייך ד"ז בכתיבה בדיסק קשיח או בזכרון הפנימי (
ועוד, שאפי' אם נאמר שמדובר על פירמוט הדיסקט. הרי שלאחר שפירמטו אותו הרי כל שאר השימושים בו אין בהם לכאו' איסור בונה. ובכלל י"ל, שמדברי הגרשז"א בשש"כ ובנשמא"ב נראה שדיבר דוקא על הזנה בנתונים ולא על הכנת הדיסקט לפעולה.
ועוד קשה לענ"ד על מש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל. דגם אם נאמר שהכתיבה הראשונה בונה את הדיסקט, אך לכאו' לא שייך ד"ז כאשר בדיסקט יש כבר חומר כתוב והאדם מוחק חלק ממנו וכותב באותו מקום כתיבה חדשה. שהרי אף לשיטה זו הדיסקט כבר נבנה בתחילה. ואולי אף אם רק חלק ממנו היה בנוי כבר לא שייך לבנותו עוד.
ועוד קשה לנו על מש"כ שם שבזה שהזין את הדיסקט הפכו לבעל ערך. ולכאו' ה"ה בני"ד גבי הזכרון הפנימי. אטו כל מי שעושה שדבר יהא בעל ערך הוי בונה. והיינו אף אם נאמר שאין כוונת הגרשז"א שממש אין לו ערך אלא שהשימוש ממנו האדם נהנה בפועל הוא רק אחרי הכנסת הנתונים, וכמו לבנים שיש להן ערך ממוני אך אדם אינו נהנה מהן עד שיבנה מהן בית, וה"ז בונה. מ"מ מנין לומר שבני"ד יתחייב דוקא מצד בונה.
ועוד קשה מש"כ שם בשם הגרשז"א זצ"ל שגבי צילום אין בונה כי צריך לעשות עוד פעולה נוספת - לפתח הפילם, ואינו יכול ליהנות ממנו. משא"כ בדיסקט כיון שהזין אותו הוא עומד לכל שימוש. והעירו חברי, שלכאו' ההיפך הוא הנכון. שאם יש רק פילם שלא פיתחוהו הרי גם אז ניתן לראות כנגד האור מה מצולם בו. ואילו בדיסקט, אם לא יעשו בו את פעולת ה"תרגום" מהכתב הבינארי לכתב הרגיל, לא ניתן לראות בו דבר. עכ"ד. ומ"מ לאחר בירור נודע לנו שגם פילם לא ניתן לראות מה מצולם בו אלא לאחר שטבלוהו בנוזל. וא"כ הן בפילם והן בדיסקט צריך לעשות פעולה מסוימת כדי ליהנות מהם, וא"כ אין נ"מ ביניהם. ומ"מ נראה לענ"ד שצריך יותר מעשה אומן בקריאת הדיסקט מאשר בפענוח המצולם בפילם (ויש חולקים עלי בזה מצד המציאות). וא"כ בכ"ז נשאר קשה על מש"כ שם בשם הגרשז"א זצ"ל.
ובאמת שגם מדברי הגרלי"ה שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד - ר"ה סק"ב) נראה שאין איסור בונה מצד בנין הזכרון. שכתב שם שבהקלטת הנתונים בזכרון מתקן אלקטרוני ע"י שינויים מגנטיים אין איסור תיקון מנא עכ"פ מדאו', דהא מצד בונה אין איסור כיון שכבר נגמרה מלאכתו לענין טומאה, וממילא לא שייך תיקון מנא מה"ת. ואע"ג שבייצור תקליט יש משום תיקון מנא, זאת כיון שהקלטתו נחשבת כיצירת התקליט. אבל בסרט מגנטי שאינו מיוחד להקלטת מידע מסוים ובכל עת מחליפים את המידע האגור בו, וכן בכל זכרון אלקטרוני שאינו מיוחד לאגור דוקא מידע מסוים, אין בהקלטתם משום מתקן מנא, דכבר נגמרה מלאכתן בגמר יצורם (וכעין זאת כתב גם במעש"ח ח"ב עמ' ק"צ - קצ"ד). ואין המידע משמש את המכשיר ומשלימו, אלא המכשיר משמש את המידע לאוגרו. וכ"ז בפרט שאין חיוב בנין בכלים אם אינו עושה כלי שלם. וחילק בין הקלטה לשימוש זמני שאין בה איסור תיקון מנא מדאו' אך יש לחשוש בה לתיקון מנא מדרבנן, לבין כשההקלטה נעשית לשימושים חוזרים, וכ"ש לשימוש תמידי, שאז יש מקום לדון אי יש בזה תיקון מנא דאו'. עכת"ד. וכן מבואר במכתבו אלינו המובא בס"ד לקמן בנספחים ומשמע דלא ס"ל כדברים המובאים בשש"כ ובנשמא"ב בשם הגרשז"א זצ"ל. ולפי"ז אין זה מוסכם לכו"ע מש"כ בשש"כ ובנשמא"ב בשם הגרשז"א זצ"ל שבהכנסת האותיות לדיסקט הוא עושה אותו כלי והוי בונה, דהא לגרלי"ה שליט"א אין המידע משמש את הכלי ומשלימו אלא המכשיר משמש את המידע. ולכאורה כן נראה הדבר. דהא אם יכתוב אדם על נייר בשבת, החייב משום בונה (וכגון לד' שו"ע הגר"ז בסי' ש"ח ס"ו שנייר חלק הינו מוקצה שאין עליו תורת כלי. הנאמר שכשכתב עליו עשאו כלי. וכמו שהקשה בקשמ"ל ח"ג עמ' 105, ובשו"ת נשמ"ש ח"ד סי' קל"ט). וכן אם יכניס פירות לתוך ארגז, הנאמר שעתה עשה את הארגז לכלי, הרי הוא היה קודם לכן כלי ועתה רק אוגרים בו פירות, ובפרט שאין הארגז ראוי שישארו בו דוקא פירות אלה אלא מידי פעם יחליפו הפירות [והיינו שלפחות מצד זה יש נ"מ בין דיסקט רגיל וקשיח לבין דיסק (
ועוד נראה בס"ד לצרף לפה את דברי הגרלי"ה שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד סק"א), שהבאנו לעיל (גבי בונה מצד סגירת המעגל החשמלי), שאם המכשיר האלקטרוני מוכן כל הזמן מעת שהפעילוהו מעש"ק, הרי אף כשמתבצעים בו שינויים חשמליים בעת השימוש בו, כיון שהם מצד צורת השימוש של המכשיר אין בזה איסור בונה.
ועוד קשה לנו על מה שהסביר הגרי"י נויבירט שליט"א את דברי הגרשז"א בזה, כפי שהביאו בנשמא"ב (ח"ד חאו"ח סי' ש"מ עמ' נ"ה) גבי קלטת, שלפני ההקלטה היא כגוף מת ללא כל תועלת. ורק אחרי ההקלטה הקלטת נהפכת לדבר המשמיע קולות. ע"כ. וקשה לנו שהרי גם לפני ההקלטה יש לה חשיבות שניתן לאגור בה מידע, שאפי' שלא ישתמשו בו, מ"מ עצם הידיעה שניתן לשומעו זו כבר חשיבות גדולה.
ואדרבא, לפני ההקלטה ניתן להקליט עליה חומר חדש באופן טוב יותר. וידוע שאם מקליטים עליה הרבה פעמים איכות ההקלטה תרד. ועוד קשה, גבי קלטת שכבר הקליטו עליה ואינה "גוף מת", השרי להקליט עליה מדין בונה. דמדברי הגרשז"א לא נראה שיש לחלק בזה. ועוד, מנין שהאיסור להפוך קלטת ריקה "לדבר שמשמיע קולות" הינו משום בונה, לכאו' הוי מתקן מנא או מכב"פ, אך לא מצד בונה גרידא, דמה בנה שם.
ועוד מצאנו טעם נוסף בספר נשמ"ש (ח"ד סי' קל"ט) שאין בזה בנין הדיסקט או הזכרון, דהא ככל שירבה להכניס מידע לזכרון הוא מפחית את ערכו כי ישנה הגבלה לכמות הזכרון (אך ק"ק ע"כ, דהא יכול למחוק ולכתוב כתב חדש. אלא שי"ל כדלעיל שאיכות הכתיבה החדשה יורדת ככל שמרבים למחוק ולכתוב מחדש).
וראה עוד במע"ל (עמ' רצ"ה - רצ"ז) שהרבה להקשות על סברה זו המובאת בשם הגרשז"א זצ"ל, שהכנסת המידע לדיסקט אסורה משום בונה.
בס"ד נמצאנו למדים שלפי"ד הגרשז"א זצ"ל שיש איסור בונה (אולי מדאו') בהזנת דיסקט המחשב במידע, הרי שגם בהזנת הזכרון הפנימי של המחשב (
אמנם יש להעיר, שבספר קשמ"ל (ח"ג עמ' 109, 103) כ' שבהכנסה לזכרון הפנימי של המחשב (הזכרון האקראי הזמין) אף לסוברים כחזו"א אין איסור בונה במה שמוסיף פעולה חדשה ע"י המחשב אם המחשב כבר פועל, כי זה לא נחשב בנין לגבי עצם המערכת. עכ"ד. ובאמת לענ"ד אין הדבר נכון להקל מצד זה. דאף אם נאמר שהוא רק מוסיף על הבנין הקיים, הרי כבר כתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ז', ובחלק זה כאן במילואים בכמה דוכתי) שלד' הגרי"ש אלישיב שליט"א יש גם בזה איסור בונה, ואולי מדאו', בהבנתו את החזו"א. וא"כ אין זה נכון לומר בפשטות שאין בזה איסור. אלא שאולי היה אפשר לאסור זאת מצד בונה, משום שבאמת אין פה רק תוספת בנין בעלמא, אלא באמת יש פה בנין חדש. משום שמה שהמחשב פועל, והיינו מחובר לרשת החשמל, אין זה אומר שכל פעולה בו הינה רק המשך, אלא במציאות כל פעולה בו סוגרת מעגלים חשמליים חדשים, ומצד זה יש לראות זאת כבנין חדש, שלחזו"א הוי בונה. ודומה הדבר למכונית שנוסעת, ואז מפעיל הוא את נורות האיתות, ולאחר מכן את מגבי השמשות, ואח"כ את האיוורור. שכל פעולה הינה בפני עצמה. כן בס"ד נלע"ד. ומ"מ מהצדדים שמנינו לעיל עפי"ד המנח"ש והמעש"ח נראה שיש צדדים להקל בני"ד.
ענף 22: האיסור בהכנסת מידע לזכרון הפנימי, מצד מוליד.
בענין אי אסור להכניס בשבת מידע לזכרון הפנימי של המחשב, מצד מוליד:
בפשטות כיון דעסקינן בפתיחת וסגירת מעגלים חשמליים נראה שבכל סגירת מעגל כזה יש איסור מוליד מדרבנן לד' הבי"צ וסיעתו (וכ"כ בקשמ"ל ח"ג עמ' 109, 103, ובמע"ל עמ' רצ"ב). ואף שמדובר במוליכים למחצה, כבר הסקנו לקמן (בענף 27) שגם בזה יש מוליד. אלא שבאמת לפי דברי כמה פוס' נראה שישנם כמה צדדים להקל אף בהא.
שבשו"ת מנח"ש (ח"א עמ' ע"ג - ע"ד) דן הגרשז"א זצ"ל באיסור מוליד שבכל סגירת מעגל חשמלי והפעלת כלי חשמלי, וכתב שם כמה כללים גבי איסור זה. ראשית, דאיסור מוליד הוא רק כשנראה שעושה דבר חדש. ומ"מ אם כך תפקידו של הכלי, כגון שעון שעמד ועתה הוליד בו כח התנועה והשמעת הקול, למרות שהשינוי הינו יותר מהולדת הריח, מ"מ אין זה נראה כלל כדבר חדש כי זה תפקיד השעון. עכ"ד. ולכאו' נראה דה"ה בני"ד, שזה תפקיד הזכרון של המחשב, ואין זה נראה כדבר חדש וממילא לא חשיב כמוליד דבר חדש. אמנם במחשבה שניה נראה שאין זה פשוט להקל מצד זה, דהא סו"ס במכשיר הנזכר שם למדידת חום אין שום תועלת במה שנשאר כתוב במכשיר את חום האדם, והוי תועלת ריגעית. משא"כ בזכרון הפנימי הרי נולד דבר חדש שתועלתו נמשכת זמן רב, ואולי אפי' שנים. ולכן צ"ע אי שייך להקל בני"ד מטעם זה של הגרשז"א.
ובאמת שכדברי הגרשז"א הללו כתב גם הגרל"י הלפרין שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד) עפ"י דבריו בס' מעליות בשבת, (עמ' ל"ז), דכל מה שאסור משום מוליד הו"ד כשנעשה בזה תיקון במשהו. אך מכשיר שמוכן לפעולה כבר מע"ש, הרי אף כשאדם עושה בשבת שינויים בזרימת החשמל (שם מדובר במכשיר אלקטרוני למדידת חום הגוף, המידע נקלט בזכרון המכשיר, מעבד את הנתונים ועי"כ קובע את יום ביוץ האשה), וכגון אשה זו שמכניסה את ראש המכשיר לפיה, הואיל ולאחר הוצאתו מהפה נפסקת הזרימה ה"ז הולדה הבאה ע"י שימוש, ואפשר שאין בזה מוליד. עיי"ש. ולפי"ז נראה שגם בני"ד יש לצדד להקל משום מוליד.
ויותר מזה כתב שם הגרשז"א זצ"ל במנח"ש, שאם רגילים תמיד להוליד ולחזור ולהוליד את אותו דבר עצמו שכבר נולד קודם, וכך הוא תשמישו תדיר, ג"כ לא שייך בו כלל איסור מוליד. וכמו שהחזרת מיטה רפויה אינה חשובה כעשיית כלי דכך תשמישה תדיר, וכן דבר שהזרם מתחדש בו ונפסק ק' פעמים ביום הרי אינו נראה כדבר חדש (ר' כעין זאת בשו"ת היכל יצחק, או"ח סי' מ"ג, גבי מכב"פ, וכנ"ל בסמוך. אמנם שם מישתעי גבי מכב"פ, ובזה יש לכאו' יותר מקום להקל כיון שהדיון הינו בכלי, ואילו במוליד הדיון הינו בתכונה המופיעה. וצ"ע).
ועוד כ' שם במנח"ש (בד"ה "אבל") שאפשר שאף איסור מוליד הו"ד כשנולד דבר שהוא בר קיימא, אך אם ההולדה היא לזמן מועט ותיכף לאחר גמר תשמישו הוא חוזר ומנתק את הזרם או שהוא מתנתק מאליו ואח"כ שוב פעם חוזר ופותח וחוזר חלילה, בכגון דא לא חשיב כלל מוליד (אמנם שם בד"ה "ועדיין" כתב שאיסור מוליד נוהג גם בדבר שאינו מתקיים זמן רב. וי"ל שמש"כ דהו"ד במתקיים הוא על דרך "אפשר" כנראה למעיין). ולכאו' נראה דה"ה בני"ד. ואמנם ממה שכתוב במע"ל (עמ' רצ"ב) נראה שדחה טעם זה, וכ' שאמנם המעגלים המשולבים מופעלים לזמן קצר ביותר, אבל בסופו של התהליך המהיר הושגה התוצאה המבוקשת שאינה רגעית והיא בת קיימא. וא"כ צ"ע אי אזלינן בתר הזרמת הזרם במעגלים המשולבים או בתר התוצאה. אלא שלפי"ד המנח"ש שם נראה שיש להקל בכגון דא, וברור שאין פרו' לב ז"ל רשאי לחלוק הלכתית על הגרשז"א זצ"ל, ואין דברי המע"ל עומדים במקום המנח"ש. ויתרה מזאת, כבר מצינו שגם מדברי הגרל"י הלפרין שליט"א בספרו מעש"ח (ח"ג סוף עמ' ר"ד ססק"א) עולה שאע"פ שהתוצאה הושגה והנתונים נרשמים בזכרון מודד החום, אפ"ה אין בזה מוליד.
חכ"א אמר שיש להקל ולומר שאין בני"ד איסור מוליד משום שהשינויים פה אינם ניכרים לעין אדם רגיל. וכמו שבשאר ההלכות אין דנים מה שלא נראה לעין, כאיסורי תולעים, מראות באתרוגים וכדו', כך כאן אין לאסור מצד מוליד מה שסוגר מעגלים חשמליים זעירים מאוד, שאף ע"י זכוכית מגדלת אולי לא ניתן לראותם. ואע"ג שכעבור זמן התוצאה של סגירת ופתיחת המעגלים הללו תהיה נראית ע"י עין אדם רגיל בהופעתה בצג או במדפסת, מ"מ כעת היא איננה מופיעה, ולכן כעת אין בזה מוליד. ומה שאח"כ זה מופיע בצג או במדפסת, לכאו' אין לומר שכעת עשה איסור של חצי מלאכה של מוליד, דהא אח"כ בלחיצה על המקלדת להעלות הדבר לצג או למדפסת אם יש מוליד זהו מוליד חדש, ואילו מה שעשה כעת אין זה מוליד כלל. עכ"ד.
בס"ד למסקנה נראה שבהכנסת המידע לזכרון הפנימי של המחשב יש איסור מוליד מדרבנן, ככל סגירת מעגל חשמלי לד' הבי"צ. ואף בזה יש כמה צדדים להקל שלא יהיה אפי' איסור דרבנן. אמנם למעשה יש לצדד שיש בזה איסור דרבנן (ויש להדגיש, שלאחר שכתבנו זאת שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואכן הוא פסק לנו שיש בזה איסור מוליד. כמבואר לקמן בענף 43. עיי"ש). כמו כן לפוס' כחזו"א יש איסור בונה מצד סגירת המעגלים החשמליים (ואף בזה ישנם צדדים להקל עפי"ד הפוס', אך החזו"א לא כתב צדדים אלה ונלע"ד בס"ד שיחמיר בזה מדאו'. וכן פסק לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א, כדלקמן בענף 43). ולמרות שיש מי שכתב שאף בלא טעם החזו"א יש בזה חשש בונה מדאו' מצד בנין הזכרון (הגרשז"א זצ"ל. ואף שדבריו היו גבי הכנסת מידע לדיסקט, מ"מ מטעמו נראה שיסבור דה"ה לזכרון הפנימי), אך באמת ישנן קושיות רבות ע"כ ולא זכיתי להבין דבריו. כמו כן יש אומרים שבני"ד יש איסור דרבנן דמתקן מנא (הגר"מ אליהו שליט"א. וכן מצדד הגרלי"ה שליט"א), וכן ניסינו לדחות בס"ד את האפשרות לאסור זאת מדין כותב, ואפי' לא מדרבנן, אלא שלד' הגרי"ש אלישיב יש בזה איסור כותב מדין חצי מלאכה (כדלקמן בענף 43), וכן לגר"מ אליהו שליט"א יש בזה איסור מצד הכתיבה (אך מסיבה צדדית, שמא יבוא להקליד כל השבת, כדלקמן בענף 50,59).
וא"כ יש בזה לדינא איסור מוליד דרבנן, ולחזו"א וסיעתו איסור דאו' דבונה (ולגרשז"א, אף שלא קיבל דברי החזו"א גבי בונה מצד סגירת מעגל חשמלי, מ"מ יתכן ויסבור שיש בזה חשש בונה מדאו' מצד בנין הזכרון). יש מי שאוסר זאת גם מדין כותב, וכן יש אומרים מדין מתקן מנא.
ענף 23: איסור הכתיבה בדיסקט (פתיחה ותיאור טכני).
תיאור הדיסקט והכתיבה בו: הדיסקט הינו תקליטון קטן. כדי "לכתוב" עליו את המידע האלקטרוני משתמשים בסליל אלקטרומגנטי (הדומה למחט הפטיפון המונחת על התקליט המסתובב) הנמצא בקרבת נקודות מתכת הטבועות בתוך הדיסקט. כשעובר זרם חשמלי בסליל הנקודה העומדת מולו מתמגנטת, וכך נעשית פעולת הכתיבה על הדיסקט. ופעולת הקריאה היא הפוכה: כשהמגנט עובר ליד הסליל נגרם זרם חשמלי המנותב לצג, למדפסת וכדו' (עפ"י גנזי הקודש, במיל' סי' ז'). וביתר פירוט: כדי לכתוב על הדיסקט מפעילים את הראש הכותב של התקליטון - שהוא אלקטרומגנט - שזורם בו זרם חילופין (בענין הנ"מ בין זרם ישיר לחילופין ר' מנח"ש ח"א סי' י"ב. וע"ע לקמן בפרקנו בריש ענף 35 גבי כיבוי והפסקת זרם חילופין). שינוי בזרם בסליל זה ממגנט חלקים קטנים של הדיסקט. הדיסקט מסתובב במהירות גדולה והסליל האלקטרומגנטי נשאר במקומו. כשעובר בסליל זרם נוצר שדה מגנטי, ושדה מגנטי זה עובר דרך משטח התקליטון וממגנט חלקים בתוכו בשטח קטן מאוד. חשוב לדעת שהסליל עצמו אינו נוגע בדיסקט (וממילא אינו עושה בו חריצים). קריאת המידע מהדיסקט נעשית באופן הפוך: הדיסקט מסתובב, והוא משרה זרמים קטנים בסליל הקולט. כיון שהמיגנוט בו שונה ממקום למקום הריהו משרה סיגנלים (סימנים) חשמליים שונים בסליל הקולט. הזרמים הקטנים שבסליל מתוגברים ע"י מגבר קטן והסיגנלים מוזנים אל המחשב. ז"א שהשינויים במיגנוט מתורגמים לזרמים ואלה לסימון במחשב [כ"ז עפ"י מע"ל (עמ' רפ"ט - ר"צ). וע"ע קשמ"ל (ח"ג עמ' 103)].
יש להעיר שבשני סוגי המחשבים, אותם שיש בהם צג אנלוגי ואותם שיש בהם צג דיגיטלי, שווה בהם הזכרון בדיסקט הרגיל.
ענף 24: איסור הזנת הדיסקט - מצד כותב.
תחילה נקדים, שנלע"ד שברור שבהזנת הדיסקט יש איסור כלשהו. ואיננו מדברים מצד סגירת המעגלים המשולבים המפעילים מנועים בעת הזנת הדיסקט, אלא אנו מדברים מצד הפעולה הנעשית בדיסקט עצמו, שהרי סו"ס עכשיו הדיסקט שווה בשבילו יותר, שהוא הוסיף לו חשיבות, וגם הרויח שיש לו מידע השמור בדיסקט (למרות שיש בזה גם צד לריעותא כי ערך הדיסקט יורד במידת מה בשל העובדה שככל שכותבים עליו יותר פעמים איכות הכתיבה בו יורדת. אך נראה שמ"מ הרווח מהזנת הדיסקט בנתונים גדול מ"הפסד" זה, דהא אנשים בכ"ז מזינים את הדיסקטים ולוקחים עובדה זו בחשבון. וכן כל שימוש בכלי בעולם, שערכו יורד מפאת שימושו, ובכ"ז אנשים משתמשים בכלים, שהרי לשם כך נועדו). לכן נלע"ד שעכ"פ יש בזה איסור דרבנן [ודמי למש"כ הגרמ"פ זצ"ל באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' פ"ד עמ' קס"ו) גבי דיבור בשבת במיקרופון, שאע"ג שאין בזה כתיבה, עכ"פ יש בזה איזה חשש מלאכה מאחר שנתחדש איזה דבר... וצריך לעיין בבירור איזו מלאכה ... עכ"פ טעם זה הוא לחוש לאיסור דאו' אף שלא ברור האיסור. ע"כ. וע"ע שם (בחיו"ד ח"ב סי' ה' עמ' ו')]. באמת האיסור הקרוב ביותר לענ"ד הוא מתקן מנא או מכב"פ, אך אנו נדון בס"ד בענין הכנסת מידע לדיסקט מצד כמה איסורים: כותב, בונה (שבונה את הדיסקט), מתקן מנא, ופתיחת וסגירת מעגל חשמלי (דהיינו מוליד לבי"צ ובונה וסותר לחזו"א).
כותב:
ישנם כמה וכמה צדדים לומר שהכתיבה בדיסק אינה כרוכה באיסור כותב:
הטעם העיקרי בס"ד לענ"ד לפטור בני"ד, עכ"פ מאיסור כותב מדאורייתא, ונראה שאפי' מדרבנן, הוא משום שאין פה באמת שום כתב. וכבר הארכנו בזה לעיל בדין הזנת המידע לזכרון הפנימי של המחשב. וה"ה בני"ד (אע"ג שמבחינת המציאות יש הבדל באופן הפעולה, אך מצד כותב בשניהם המציאות שווה לענ"ד). ומצאתי לי חבר להא, שכ"כ בספר חוה"מ כהלכתו (פ"ו הערה רכ"ה, שהאותות האלקטרוניים הנרשמים על הדיסקט במחשב "אין להם תואר כתיבה כלל". ע"כ. אמנם לא הבנתי מה כוונתו שם ש"ההוראות ניתנות באותיות עבריות". הרי כתב שם שמה שנרשם על הדיסק - ונראה שכוונתו על הדיסקט - אין לו תואר כתיבה כלל. ושמא כוונתו לאותיות העבריות הכתובות על מקשי המקלדת. אך באמת אין זה נחשב כהוראה שניתנת כי מה אכפת לן מה כתוב או מצויר על המקשים. מ"מ צדק במסקנתו שאין על הדיסקט תואר כתיבה כלל). וכ"כ הרה"ג רד"י פלדמן שליט"א בעטש"ל (ח"א, תשנ"ו, עמ' רכ"ז). שלאחר שהאריך שם בדיני כותב וגדריו (כגון כתב שהתגלה וכדו') שחלקם כתבנו בס"ד כבר לעיל, המשיך וכתב דבמושכל ראשון היה נראה שכתיבה ע"ג דיסקט של מחשב שפיר הוי כתיבה שהרי בא לידי ראיה ע"י הפעלת המחשב (עפ"י דבריו קודם לכן). אבל הסיק דזה אינו, ואדרבא גרע מהנ"ל, שהרי אינו רואה את צורת הרישומים שעשה בדיסקט. שהרי על הדיסקט לא נרשמות אותיות אלא סימנים הידועים למחשב עפ"י התוכנה, והסימנים עצמם שרשם לא נראים כלל וא"כ לא הוי כתיבה שהתגלתה. ולא דמי לקלטת או תקליט, שאותם רישומים עצמם שרשם נראים או נשמעים לפי צורתם, דהיינו תדירות הרישומים. ולפי"ז הסיק שם ש"בדיסקט של מחשב אין חיוב משום כותב אע"ג דרושם סימנים, מ"מ כיון שאין צורת הסימנים נראים כלל גם אחרי הפעלת המחשב לא הוי כתיבה" עכ"ד. ומה שמח לבי כשמצאתי און לי גם ביבי"א (ח"ד חיו"ד סי' כ' ססק"ח) שבהקלטה אלקטרונית (של טייפ) אין לא כתיבה ולא מחיקה כלל. וכעין זאת כתב גם בקשמ"ל (ח"ג עמ' 103). וראה במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ע"ו ד"ה "ומעתה") שכתב שאין שום סברא לחלק בין כותב צורת אותיות שכל אדם יכול לקוראם לבין העושה שינויים מגנטיים בסרט שזקוקים למכשיר לפענחם. עכת"ד. ונראה שלא קשה על הנ"ל, אלא שהגרשז"א דיבר מצד בונה, אך מצד כותב יש לחלק ביניהם. כך בס"ד נלע"ד.
ונראה שאין להקשות מדברי שו"ת בי"צ [(חיו"ד במיל' סי' ל"א). וכ"כ עוד אחרו', כספר שלחן מלכים (דמ"ה), ובס' תולדות שמואל (ח"ג סי' ס"ט) ושו"ת חלק"י (ח"ג סי' צ"ח). וע"ע מנחי"צ (ח"ה סי' י"ד), שו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' ס"ח) ולקמן בערך רשמקול ופטיפון] שכתב לחייב את המדבר מול הפטיפון, והיינו לעשות תקליט, "דזה ודאי אסור מפני שנתהוה רושם בהשעוה הנמצאת במכונה הזאת, והוה ככותב, כמבואר בסי' ש"מ דמוחק שעוה שעל פנקס חייב, וה"ה בכותב על שעוה" (ואגב, ר' בנשמ"ש ח"ד סי' קנ"ו - א', שציין בצדק דלכאו' מש"כ הבי"צ צ"ל מדין רושם ולא כותב). ומ"מ כ"ז לא קשיא לני"ד. דלפי מה שהסברנו את אופן פעולת הזנת המידע בדיסקט הרי ברור שכיון שאין הסליל האלקטרומגנטי נוגע בדיסקט בעת הזנתו, הרי אין שום רושם ושום חריצים בדיסקט כך שממילא לא שייך בזה איסור רושם או כותב. וכעין זאת מצאנו שכתב הגרלי"ה שליט"א במעש"ח (ח"ב עמ' קפ"ד). ועוד, דבתקליט רק אומן יכול לעשותו, משא"כ הזנת הדיסקט נראה דלא חשיבא מעשה אומן (ר' למשל ביבי"א ח"ח סס"י מ"ח, וביחו"ד ח"ד עמ' רנ"ז ואילך). ועוד, דבדיסקט הכתב עתיד להמחק ולהכתב דבר אחר, משא"כ בתקליט [וכמש"כ במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ע"ו - ע"ז). וכן עולה מדברי היבי"א הנ"ל (שם), הרד"י פלדמן שליט"א בעטש"ל הנ"ל, ומדברי קשמ"ל (ח"ג עמ' 104)]. ואולי יש להוכיח חילוק זה ממה שהרבה פוס' התירו לכתחי' למחוק ש"ש מקלטת - שאופן הכתיבה בה דומה ממש לני"ד [כגון, הצי"א, יבי"א (ח"ד חיו"ד סי' כ'. וע"ע שם חאו"ח סי' מ"ו, וח"ח סי' מ"ח), הגר"ש ישראלי זצ"ל בעמוד הימיני (סי' מ"ב) ועוד פוס']. וראה עוד בענין זה ביבי"א (ח"ד, או"ח סי' מ"ו), יסו"ש (ח"ה עמ' מ"ה וק"כ), באסיא (תשל"ט, עמ' 11, מאמר הגריי"נ), באג"מ (חיו"ד סי' קע"ג), בחלקת יעקב (ח"ג סי' צ"ח, שאף בשינויים מגנטיים יש כתיבה), ובאנ"ת (חי"ח עמ' תשל"ג הערה 63).
אף אם לא נקבל הטענה שבני"ד אין כלל כתיבה ולא שייכת המציאות למלאכה זו כלל, מ"מ ישנם צדדים רבים לומר שאין בזה כתיבה עכ"פ מדאו' (חלק מטעמים אלה הובאו בהרחבה לעיל בדין כתיבה על הצג האנלוגי והדיגיטלי). ואלה הטעמים:
טעם 1: הכתב על הדיסקט אינו מתקיים, הן מצד רגילות בני האדם למוחקו כעבור זמן והן מצד רצונו הפרטי של הכותב וכדו'. וכמו שכתבנו בס"ד לעיל בדיני הצג האנלוגי והדיגיטלי (בענפים 5-8,15. אמנם מצד היכולת שלו להתקיים נראה שאין להקל בני"ד, דהא לאחר שהמידע הוכנס לדיסקט יכול הוא להשאר בו זמן רב.
טעם 2: גם אם לא נקבל את טענתנו הנ"ל שאין זה כתב כלל, מ"מ ה"ז רק כתב סימנים וקודים. גבי כתב סימנים דנו בזה במשנה שבת (דק"ג, א') ובגמ' שם. בירו' (שבת פי"ב ה"ג), רש"י ושאר ראשו' על המשנה שם (גבי סימניות), רמב"ם בפיהמ"ש (על המשנה שם פי"ב מ"ג, שסימניות הם סימנים, כמו שכותבים בני אדם וכו'), וביד החזקה (פי"א משבת ה"י, דהכותב בכל כתב ובכל לשון חייב, ואפי' משני סימניות. ע"כ). ולפי"ז כתבו רבני הדורות האחרו' גבי כתב קודים, ר' תחומין (ח"ב עמ' 77. וח"ו עמ' 54 - 52. עיי"ש מחלו' הראשו' גבי הסימניות), עטש"ל (תשנ"ו עמ' רכ"א ואילך), קשמ"ל (ח"ג עמ' 103, 95), ומע"ל (עמ' רצ"ח, ש"ג ואילך ועמ' של"ה). ואגב זאת נציין שבענין כתב מספרים כתבו בתוי"ט שבת (פי"ב מ"ג), מנוח"א (ח"ג פכ"ב ס"כ), שו"ת בצה"ח (ח"א סי' מ' ס"ק א' וב'), תחומין (ח"ו עמ' 52), שו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קס"ח) פסתש"ו (סי' ש"מ סי"ד) ומע"ל (עמ' ש"ו ואילך). וע"ע במנח"ש (ח"א עמ' מ"ד בהערה) שכתב - היד המקובל היום חשיב כלועזית. ובענין כתב לעז ידועה שיטת האו"ז וסיעתו דאינו דאו', כמבואר ברמ"א (סי' ש"ו סי"א). אך נראה שדחוהו רוב ככל הפוס', כמבואר במ"ב (סקמ"ז, שד' האו"ז יחידאה היא וכל הפוס' חולקים עליו) ובבה"ל (שם ד"ה "בכתב"). וע"ע ביבי"א (ח"ג סי' כ"ג), לוי"ח (סי' ל"ד), ילקו"י (שבת כ"ה עמ' ק"ל) וש"פ, ואכמ"ל.
טעם 3: זה כתב שאינו נראה לעיניים. שכ"כ ביבי"א (ח"ד חיו"ד סי' כ' רסק"ז): שאפי' למ"ד שעל כל מין כתב חייב, היינו דוקא בכתב הסכמיי שניתן לקריאה לפני הבקי באותו לשון, אבל שרטוטים דקים הנחרטים על תקליט גרמופון שאינו ניתן לקריאה בודאי דמסתברא דלכו"ע אינו חייב משום כותב בשבת, עכ"ל. ונראה דה"ה בני"ד ואפי' עדיף טפי, דאפי' שרטוטים ליתא. וכ"כ בעטש"ל (תשנ"ו עמ' רכ"א ואילך), קשמ"ל (ח"ג עמ' 101), ושו"ת נשמ"ש (ח"ד סי' קנ"ו).
טעם 4: זה כתב שצריך לפענחו, וכמש"כ לעיל גבי הזכרון הפנימי של המחשב בשם כמה פוס'. וכ"כ בעטש"ל (תשנ"ו עמ' רכ"ז) ובשו"ת נשמ"ש (ח"ד סי' קנ"ו) גבי קלטת. והיינו מה שמעלה אח"כ על הצג או כותב במדפסת אינו מה שהיה כתוב בדיסקט. ונראה דני"ד קיל טפי מהכתב דבני מדינחא שהבאנו לעיל בשם הירו' (פ"ב דגיטין ה"ג), דהתם אמנם היו צריכים להעביר דיו שאין בו עפץ ע"ג הכתב (שנכתב במי מילין) ע"מ שיראה, אך מ"מ כבר היה כתב בלוע בנייר בצורת אותיות אלא שלא היה נראה ללא פעולה נוספת של פענוח. וכן ני"ד קיל טפי מנידון דהפמ"ג (בא"א סי' ש"מ סק"ג) שפוטר בכתב שצריך להעבירו ע"ג האש כדי שיראה, דגם שם כבר היה בלוע כתב, משא"כ בני"ד שאין אפי' כתב בלוע.
טעם 5: ומתוך כך יש להוסיף, שבכתב הסתר הנזכר בירו' ובפמ"ג הפענוח נעשה באותו מקום ממש שנכתבו האותיות, ומתגלות אותן אותיות בצורתן המקורית כפי שנכתבו ולכן הכתב הראשון חמיר. משא"כ בני"ד שהאותיות הנכתבות אח"כ בצג אינן גילוי של מה שנכתב אלא רק תרגום (ובמקום שונה), וממילא הכתב הראשון (שבדיסקט) לא חשיב ככתב חשוב וגמור. וכעין זאת כתב כבר הגרצ"פ פרנק זצ"ל בשו"ת הר"צ (חיו"ד סי' ר"ל. הב"ד בעטש"ל ח"א - תשנ"ו עמ' רכ"ד - רכ"ו) גבי כתב שלא יראה הוא עצמו אלא שהכתב יעשה פעולה בדבר אחר שיראה כתבניתו וכצורתו (אף שבני"ד ג"כ אינו מתקיים, והתרגום אינו כתבניתו וכצורתו), וכתב הגרצפ"פ שזו מחלו' הבבלי (דס"ל דלא הוי כתב) והירו' (דס"ל דהוי כתב).
טעם 6: עוד יש להוסיף להנ"ל, שבכתב סתר המתגלה ע"י דיו מיוחד או ע"י האש (כירו' והפמ"ג) הכתב יתגלה לתמיד. משא"כ בני"ד שאפי' כשתתגלנה האותיות במחשב אין זה לתמיד (נשמ"ש ח"ד סי' קנ"ו. ואין טעם זה שווה לטעם הראשון שהכתב אינו מתקיים, דהתם הכתב שע"ג הדיסקט אינו מתקיים מצד הרגילות של בני האדם או רצון הכותב, משא"כ בני"ד אף התוצאה של התרגום והפענוח אינם מתקיימים).
טעם 7: המלאכה לא נעשית כדרך שנעשתה במשכן, וכמש"כ לעיל (בענף 8) גבי כתיבה בצג אנלוגי, עפ"י הקרית ספר על הרמב"ם, החת"ס, הגרש"ג במשמ"ל, השש"כ, והגרלי"ה במעש"ח (עיי"ש בח"ב עמ' קע"ט וקפ"ג שכתב כן ממש גבי מקרה כני"ד - שינויים מגנטיים).
טעם 8: כדי לחייב מדאו' אכותב בעינן כתיבה ולא יצירת אות כתובה, עפ"י הנשמא"ד (כלל ל"ז על הח"א ס"ו). הב"ד והסכים עמו באג"מ (אוח"א סי' קל"ה. עיי"ש גבי עשיה כזו בשמאל). ונראה שבני"ד לא חשיב ככותב אותיות, אף את"ל שהתוצאה הינה כתב.
טעם 9: בעינן אותיות שלימות, והא ליתא. שכ"כ בשו"ת נשמ"ש (ח"ד סי' קנ"ו_א') עפ"י אחרו'.
יש להעיר, שכפי שהבאנו לעיל גבי הכתיבה על הצגים, יש פוס' המחייבים הכתיבה שם משום שזו דרך הכתיבה כיום [ר' למשל בס' חוט השני (קרליץ. עמ' קנ"ג)]. אך לענ"ד צ"ע אי שייך טעם זה לחייבו בני"ד, דכל עוד אין פה כתב הרי שאין בזה מלאכת כותב כלל.
בס"ד נמצאנו למדים שמצד כותב ישנם הרבה צדדים להקל עכ"פ מדאו' בענין הכתיבה בדיסקט, אך באמת היה נלע"ד בס"ד שאין בזה שום איסור כתיבה, ואפי' לא מדרבנן, וכמו שהקדמנו. ועוד י"ל, שאף מה שאסר הגרי"ש אלישיב שליט"א לקמן (בענף 43) את הזנת המידע לזכרון הפנימי מצד כותב בגלל שזה נחשב כחצי מלאכה לגבי הכתיבה בצג המחשב, יתכן ואינו שייך לני"ד. וזאת משום שכפי שאמר לי הר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל, ניתן לכתוב בצג המחשב גם בלי כתיבה בדיסקט. עכ"ד. וא"כ בני"ד אולי לא שייך לאסור מדין חצי מלאכה, כיון שלא תמיד יש קשר בין הזנת הדיסקט לכתיבה בצג. אמנם מאידך אולי יש לומר שלמרות שכשכותבים בצג א"צ לדיסקט, אך מ"מ כשכותב בדיסקט בסופו של דבר מעביר הוא את הנתונים לצג כדי לראות מה כתוב בדיסקט. וראה במעש"ח (ח"ב סי' י', בפרט בעמ' קע"ג-קפ"ה) שהסיק גם הוא שבשינויים מגנטיים (כבני"ד) אין איסור כותב ולא איסור רושם (ורק בעמ' ר' שהחמיר בזה, ה"ז מצד הפעולה החשמלית אך לא מצד כתיבה ורישום). ומאידך ראה לקמן (בענף 51) שלדעת הגר"מ אליהו שליט"א יש בזה איסור כותב מדרבנן. עיי"ש טעמו.
ענף 25: איסור הזנת הדיסקט - מצד בונה.
גם גבי הזנת הדיסקט במידע יש לדון מב' צדדים גבי בונה: מצד בנין הדיסקט, ומצד סגירת המעגל החשמלי לד' החזו"א דהוי בונה (ובכלל יש לדון בס"ד אי שייך בני"ד סגירת מעגל חשמלי, וכדלקמן).
מצד בנין הדיסקט:
כבר הבאנו לעיל (בענפים 20-21, גבי הכנסת המידע לזכרון הפנימי) שלד' הגרשז"א זצ"ל [כמובא בשש"כ (פס"ו הערה רי"א, ובח"ג במיל'. פס"ז הערה ק"ו ופס"ח הערה קכ"ד) ובנשמא"ב (ח"ד סי' ש"מ עמ' נ"ה בשם הגרשז"א והגריי"נ)] אם הדברים חשובים וראויים להשתמש בהם הרבה זמן, אזי בהכנסת המידע לדיסקט יש חשש איסור דאו' דבונה, משום שדיסקט רגיל אין לו ערך ורק עם רישום האותיות האלקטרוניות נבנה הדיסקט, והיינו שעושהו כלי בכך. והוסיף, שעי"כ הוא עומד לכל שימוש וניתן לראות כל דבר. ע"כ. וכן מצוי בידי מכתב מהגרי"י נויבירט שליט"א, שבו כתב שלהכניס (מידע) לדיסקט יש לאסור, ויתכן מה"ת. עכ"ל. וע"ע בתחומין (חי"ט עמ' 350 הערה 2) ובמנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ע"ז הערה ב'). ולכאו' יש להביא הוכחה לדברי הגרשז"א ממש"כ בתפא"י בכלכלת שבת (סקל"ב - דיני כותב) שהמדפיס חייב אמנם משום כותב, אך המסדר האותיות בדפוס חייב משום בונה (והוסיף שלמ"ד יש עימור אף שלא בגידולי קרקע חייב נמי משום מעמר). וכעין זאת כתב בשו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ה) בשם ספר עץ חיים (הקדמה לסדר מועד. וכ' דחייב משום בונה - מכב"פ). ומדברי התפא"י לכאו' יש מקום לומר שגם בני"ד אסור משום בונה. אלא שבאמת יש הבדל בין שני המיקרים. דמסדר אותיות הדפוס זה סידור של אותיות ממשיות ממתכת ע"ג לוח (ואין זה אפי' כלוחות שלנו כיום שהם שטוחים ונראה שמודפסות עליהם אותיות, אלא התם היה מקום בלוחות להכניס אותיות עופרת לתוך שורות המוכנות לכך), ולכן שייך בזה בונה. אך בני"ד אין שום אותיות בדיסקט, לא ממשיות ולא כתובות, ואין שום בנין ממשי בו מלבד מיגנוט חשמלי באי אלו מקומות בדיסקט (כמו שכתבנו בתיאור הזנתו לעיל) וממילא נראה שאין ללמוד מהתם שיש בזה בונה.
ובאמת שכעין דברי הגרשז"א בשש"כ ובנשמא"ב מצינו בדבריו במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ב ד"ה "אמנם"), שכתב שהכנסת זרם החשמל לכלי גורמת להזרמת האלקטרונים בתוך החוטים, שמשנה את החוטים ואת סגולת המתכת שבכלי החשמלי וממגנטת אותה, או שינויים אחרים הגורמים לכח התנועה, ולכן אפשר שהכנסת הזרם אינה נחשבת רק כשימוש במכונה אלא דמי כאילו הזרם עושהו עכשיו לכלי כיון שמבלעדי הזרם אין לכלי שום סגולה של מכונה הממלאת את תפקידה. ולכן אפשר שע"י החיבור לזרם חשיב כמתקן כלי להיותו ראוי למילוי תפקיד ידוע, ולפי"ז אפשר דשפיר חשיב בכה"ג כמכב"פ. והסביר דלא דמי לכלי שרגילים לפרקו ולהחזירו דמותר שפיר להחזיר בשבת אפי' אם כל חלק אינו ראוי לכלום, דהתם גם כשהכלי מפורק לא פקע ממנו שם כלי כיון שחסר רק קירוב חלק לחלק ולא שינוי יסודי בגוף הכלי, משא"כ כשהזרם משנה את עיקר תכונת הכלי ונותן בו סגולה אחרת, אפשר דאז חשיב כגומרו לעשותו כלי (אולי כוונת הגרשז"א שלכן מצד בנין מיטה של פרקים אין בסגירת מעגל חשמלי משום בונה. אך מצד ממוות לחיים יתכן שיש בזה בונה).
ועוד מצינו כעין זאת בדבריו במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ג ד"ה "ועדיין") בענין הממגנט ברזל בשבת כשתוצאה מכך המגנטיות מורגשת, דמסתבר שהוא ממש איסור תורה דמתקן מנא אם המגנטיות נשארת באופן קבוע. ואם הכלי עושה מלאכתו עי"כ שהזרם מייצר בו כח של מגנטיות ה"ז אסור מדרבנן מצד מוליד אע"פ שאינו מתקיים זמן רב. עכת"ד. ולכאו' דמי לני"ד, שע"י הזרם מייצר בדיסקט כח של מגנטיות, שאע"פ שרגילים למוחקו ואינו מתקיים זמן רב ה"ז אסור כמוליד.
אמנם לפחות גבי ני"ד - הזנת הדיסקט במידע בשבת, היה קשה לענ"ד לאסור מצד בונה מכמה צדדים, שחלקם כבר מנינו לעיל גבי הזנת המידע לזכרון הפנימי:
1) מש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל שלפני שהזינו את הדיסקט "אין לו כל ערך", הרי שקשה שהן מבחינה ממונית והן מבחינה שימושית נראה שיש לו ערך. ועוד קשה על מש"כ שם שבזה שהזין את הדיסקט הפכו לבעל ערך והוי בונה. אטו כל מי שעושה דבר שיהא בעל ערך הוי בונה. ובפרט קשה הדבר במקרה שכבר היה כתוב מידע מסוים בדיסקט ומחקוהו וכתבו במקומו כתיבה חדשה, דקשה מאוד לומר שגם בזה שייך בנין (ובאמת מדברי הגרשז"א בשש"כ ובנשמא"ב נראה שמודה בזה, דהא הוא כבר היה בנוי קודם לכן ולכן אין בזה בונה כדבריו בשש"כ שם, וגם הוא אינו עושהו כלי בכך - כדבריו בנשמא"ב - שהרי כבר היה כלי עם תכולה). והגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים למה שכתבנו, והעיר: הרי סתר הבנין הקודם ובנה חדש, וכן עשה כלי חדש. וכי החותך שטיח כדי שיוכל לשמש כשמיכה לא עשה כלי? עכ"ל.
2) עוד קשה לנו, דלפי מש"כ בשמו בשש"כ יוצא שבצילום במצלמה אין בונה כי צריך לפתח הפילם, משא"כ בדיסקט דהוא כבר עומד לכל שימוש. ולכאו' ההיפך הוא הנכון: דבפילם שלא פיתחוהו ניתן לראות כנגד האור מה מצולם בו, משא"כ דיסקט שלא תרגמו את הכתוב בו לכתב על הצג או במדפסת, לא ניתן לראות בו דבר. אמנם העירוני שגם בפילם לא ניתן לראות באור מה מצולם בו אלא רק לאחר שטבלוהו בנוזל. וא"כ דין צילום במצלמה כדין הכתיבה בדיסקט. אמנם בכ"ז יש מקום לומר שבצילום במצלמה יש יותר בנין, משום שפיתוח הפילם למצב שיוכלו ליהנות ממנו - והיינו טבילתו בנוזל, אינו מצריך מכשירים מתוחכמים, ואינו מעשה אומן כלל (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע לענ"ד. עכ"ל). משא"כ כדי ליהנות מהזנת הדיסקט צריך מכשיר מתוחכם - המחשב, וכן יש בזה כעין מעשה אומן, דהא לא כל אדם יודע כיצד להפעיל מחשב וכיצד לפענח הכתוב בדיסקט, והדבר דורש ידע ומיומנות מסוימת. לכן בכ"ז נלע"ד שאם בצילום במצלמה אין בנין, כ"ש שאין בנין בהזנת הדיסקט. וגם זאת יש מי שדחה, והקשה שכמעט כל ילד כיום יודע לפענח את הכתוב בדיסקט עי"כ שיכניסנו למחשב בביתו וידע מה כתוב בו. משא"כ אם יתנו לו פילם, הרי שאין לו נוזל לפיתוח, וגם אינו יודע כיצד לפתח. אך מ"מ נלע"ד שאין זו כוונת הגרשז"א זצ"ל, שבשנת תשמ"ט (בו יצא לאור שש"כ ח"ב) עדיין הילדים לא ידעו כיצד להפעיל מחשב, והמחשבים לא היו נפוצים כל כך.
3) גם מדברי הגרלי"ה שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד - ר"ה סק"ב) נראה שאין בונה בהזנת הדיסקט במידע, שכתב שם שבהקלטת הנתונים בזכרון מתקן אלקטרוני ע"י שינויים מגנטיים אין איסור תיקון מנא עכ"פ מדאו', וטעמו כיון שכבר נגמרה מלאכתו לענין טומאה. ואף שביצירת תקליט יש מתקן מנא, זאת כיון שהקלטתו נחשבת כיצירת התקליט, משא"כ בסרט מגנטי וכל זכרון אלקטרוני שאינו מיוחד להקלטת מידע מסוים ומחליפים המידע האגור בו, אין בזה מתקן מנא דכבר נגמרה מלאכתם בגמר יצורם. ואין המידע משמש את המכשיר ומשלימו אלא המכשיר משמש המידע לאוגרו. ובפרט שאין חיוב בנין בכלים אם אינו עושה כלי שלם. וע"ע במעש"ח (ח"ב עמ' קצ"א, שמ"ו-שמ"ז).
4) לפי מש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל עולה, שאם יכתוב אדם על נייר בשבת יתחייב משום בונה, ובפרט לגר"ז שנייר חלק הינו מוקצה דאין עליו תורת כלי. והרי ד"ז לא יתכן לאומרו, וכמש"כ הגרשז"א בעצמו במנח"ש (ח"א מהדו"ק סוף עמ' ק"ב, וח"ב מהדו"ק דע"ו רס"י כ"א). וכן אם יכניס אדם פירות לתוך ארגז לאוגרן בו, ודאי שלא נאמר שעי"כ עשאו כלי. ואמנם יש אולי מקום לדחות קושיה זו משום שיש לחלק בין היכא דיש שינוי בגוף הכלי לבין מקרה שאין שינוי בגופו. וכבר כתב כעין זאת החזו"א (סי' נ' סק"ט ד"ה "ובפתיחת") גבי בונה, שתלוי אם ההרכבה הינה בשני גשמים (היינו גופים) או הינה בגשם א' ואינה בת פירוד. ומ"מ קשה מענין הכותב על נייר. ור' עוד לקמן בסמוך.
5) אולי ניתן לצרף לזה גם מש"כ הגרלי"ה שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד - ר"ו) שמכשיר אלקטרוני המוכן מעת הפעלתו מע"ש, אם בשבת מבצעים בו שינויים חשמליים בעת שימושו, כיון שזו צורת שימושו אין בזה בונה והיינו שכבר הושלם המכשיר, ובהקלטת הנתונים בזכרונו אינו מתקנו יותר ממה שהיה בתחילה (עיי"ש שהסיק שמ"מ יתכן שיש בזה איסור מתקן מנא מדרבנן). וכעין זאת ראה בקדוש"ה (ח"א הערה ט' סוף ענף 2) שהגרי"ש אלישיב שליט"א דחה את הסברא לאסור שימוש בכל מכשיר חשמלי מצד בונה או מתקן מנא, כיון שזו רק צורת השימוש במכשיר ובעצם המכשיר כבר מוכן ועומד לפעול (לכן אין בכך מכב"פ), וגם אינו שבור וכן אינו מקולקל, כך שאין בזה תיקון דבר מקולקל (וזה דומה לדברי הגרלי"ה דלעיל).
ענף 26: איסור הזנת הדיסקט - מצד בונה (המשך).
6) ועוד קשה לענ"ד על מש"כ שם שלפני ההקלדה אין לדיסקט ערך, ועי"כ הוא נבנה, דהא ככל שמרבה להכניס מידע לזכרון לכאו' הוא מפחית את ערכו כיון שישנה הגבלה לכמות הזכרון. ואף שיכול למחוק ולכתוב דבר חדש, מ"מ איכות הכתיבה החדשה יורדת ככל שמרבים למחוק ולכתוב. וא"כ לכאו' ערכו יורד בשל הזנתו. אך ר' לעיל (בענף 24) שמאידך הבאנו סברא הפוכה, שהרי הרווח מהזנתו בנתונים גדול יותר מההפסד, דהא עובדה שאנשים עושים זאת.
7) ועוד קשה, לפי מש"כ החזו"א (סי' ס"א ססק"א) דהוי בנין שאין לו קביעות, ודמי למניח אבן שאינו מבטלה שם אלא שדעתו לקחתה, דלאו כלום הוא [והגר"א נבנצל שליט"א העיר ע"כ: אם מחברה (את האבן, אפי' שאינו מבטלה) שפיר הוי בונה. עכ"ל], משא"כ שכשמבטלה הריהו חייב משום בונה, כדאמר בגמ' שבת (דק"ב, ב'). ולפי"ז גם בני"ד, שהרי דעת האדם המזין המחשב עפי"ר למחוק את המידע ולכתוב חדש במקומו, הרי שאין בזה בונה (אמנם עיי"ש בחזו"א שמצד כותב אין להקל בכך, והכותב ודעתו למחוק הריהו חייב. וכ"ד הגרי"ש אלישיב שליט"א). וכעין זאת מצינו בדברי הגרשז"א זצ"ל עצמו בשש"כ (פל"ג הערה מ"ג. ועיי"ש עוד בפ"מ הערה ע"א).
8) עוד היה לי הקטן קשה על הנ"ל, דמסתבר שאפי' הכנסת המידע הראשון לדיסקט לא חשיב כמתקן אלא כדרך שימושו, ממש"כ הגרשז"א זצ"ל בעצמו במנח"ש (ח"א ריש עמ' ע"ב), שהכנסת הזרם למכשיר הוי כמשתמש ולא כמתקן, והוי כנר מוכן ועומד והוא רק מדליק אותו כדי להשתמש בו (עיי"ש גבי מנורת נפט). וא"כ לא חשיב כבונה או מתקן. ואע"ג דאפשר לנסות לחלק ולומר שבדיסקט הריהו התמלא בחומר שלא היה בו קודם לכן, מ"מ גם בכלי שהזרימו בו זרם יש עכשיו חיות שלא היתה בו קודם לכן. וכן בנר שהדליקו הרי עשה בו פעולה חשובה עד למאוד, ואדרבא, זהו עיקר תכליתו - שידלוק, ובפרט אם מדליק את הנר בפעם הראשונה, דדמי להכנסת המידע הראשון לדיסקט, ואפ"ה כתב שם גבי נר דלא חשיב כמתקן הכלי אלא רק כמשתמש בו. ויותר מזה, בדוגמאות הללו (של מכשיר חשמלי ונר) ישנם שינויים בחושים, ואפ"ה לא חשיב כמתקנו, א"כ כ"ש בני"ד בבנין הדיסקט שאין הדבר מורגש בחוש דלא להוי כמתקן. וחכ"א העיר שאמנם הגרשז"א זצ"ל הסכים שאין בזה מתקן, אך מ"מ יתכן שיש בזה בונה, כמו הבונה קיר שאין בזה מתקן אך יש בזה בונה. אך נלע"ד דלא דמי. דהתם הוי בונה כי אין הדבר נחשב שמשתמש בלבנים אלא ממש בונה עמהן, וגם לא אמרינן שהוא משתמש בבית אלא בונה אותו. משא"כ בנידון דמכשיר חשמלי הריהו משתמש בו ולא מתקנו. וה"ה בני"ד. וכיון שהגרשז"א הסכים שבהפעלת מכשיר חשמלי אין מתקן כיון שזהו שימושו ואין בזה יצירה חדשה, הרי שאין בזה גם בונה. ואילו בבונה בית יש יצירה חדשה. כך בס"ד נראה.
9) לכאו' היה אפשר להקשות עוד ע"ד הגרשז"א שהזנת הדיסקט הוי בונה, אם כוונתו שזו תולדת בונה (דיותר קשה לומר שכוונתו דהוי ממש אב מלאכה דבונה), ממה שכתב הרמב"ם (פ"ז משבת ה"ו) גבי תולדת בונה: שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין. עכ"ל. ולפי"ז לכאו' בני"ד לא שייך לאסור משום בונה (בפרט עפ"י מש"כ באבן האזל פ"י משבת, ובבנ"ש ח"א עמ' פ"ט דזה הוי הגדרת בונה). אלא שבאמת אין להקשות זאת, משום שמצינו עוד אופנים של בונה שאינם מתאימים לכלל הנ"ל, ואף אותם כתב הרמב"ם, כגון משפיל תל הוי בונה (רמב"ם שם פ"י הי"ב), וכן העושה אוהל קבוע (שם הי"ג) וכן העושה נקב בלול (שם הי"ד). וא"כ מש"כ הרמב"ם גבי המקבץ חלקים, אין זה בדוקא, אלא בעוד ענינים חל איסור בונה. ומצד זה לא קשה ע"ד הגרשז"א הנ"ל (ומש"כ האבהא"ז ובנ"ש דהוו הגדרת הבונה, אולי כוונתם שזהו שורש האיסור).
10) ועוד קצת קשה ע"ד הגרשז"א הנ"ל, ממש"כ במנח"ש (ח"א עמ' ע' בכמה מקומות) הכלל שדבר שרגילים לפרקו או לקלקלו או להפסיק פעולתו מרצון, אין בהחזרתו משום מתקן, וגם בשעה שהכלי מפורק חשיב כשלם ואינו מחוסר כלל. ע"כ. וא"כ גם בני"ד שרגילים למחוק הדיסקט ולכתוב עליו באותו מקום דבר חדש, לכאו' דמי לדבר שרגילים לפרקו מרצון שאז אין בכתיבתו מחדש משום מתקן וגם לא משום בונה (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: שם מפרקים ומחברים אותו כלי עצמו, וכאן סותרים כלי אחד ויוצרים כלי אחר. עכ"ל. וק"ק לי להבין מדוע לומר כן. דלענ"ד הכלי הוא כלי - הוא הדיסקט, ומה שמוסיף לו אח"כ ומה שמוציא ממנו זה רק דבר חיצוני לו. וממילא הכלי לא מתפרק אף פעם. וגם את"ל שמתפרק, הרי סו"ס מתפרק אותו כלי עצמו. וקשה מאוד לענ"ד לומר שמה שהזינו את הדיסקט, היינו התוספת הזו לבדה, היא כל הכלי, והדיסקט אינו ולא כלום. דברור שהדיסקט מלכתחילה כבר היה משהו קיים. ואף שהמידע שבדיסקט נשאר לעיתים שנים ארוכות, מ"מ גם תקע של מקרר נשאר בשקע לעיתים זמן רב. וכיצד נקבע מהו זמן ארוך שרק אז חשיב בונה (כהגדרת הגרשז"א לעיל, ש"ראויים להשתמש בהם הרבה זמן").
יש להעיר, שהקורא את דברי הגרשז"א זצ"ל הנ"ל שהזנת הדיסקט חשיבא בונה, מתרשם שלכאו' יש סתירה גדולה בין דבריו אלה לבין מה שלא קיבל את דברי החזו"א שסגירת מעגל חשמלי אסורה משום בונה. וכן הבין במע"ל (עמ' רצ"ה - רצ"ו). ובס' בנ"ש (ח"א עמ' ס"ח) ניסה ליישב זאת ולומר שלא נחלקו שהנותן צורה בגשם (והיינו הטעם דממות לחיים) נחשב לעושה כלי ואסור מהתורה, וכגון הזנת נתונים בדיסקט או מיגנוט הברזל. ומחלוקתם היא רק במכשיר חשמלי שהכל ערוך ומוכן כבר, שלחזו"א בכל פעם שהוא מדליק נחשב כעושה דבר חדש ואין זה נחשב כדרך שימוש כיון שהכיבוי אינו צורך הכלי אלא משום חשבון כספי, ואילו לגרשז"א אין זה דבר חדש אלא שימוש כדרכו, וחוטי החשמל נחשבים כצינור המוליך זרם שדרכו לכבות ולהדליק כצינור מים שסוגר ופותח. עכת"ד. וק"ק לי ע"כ דלכאו' היה צריך לומר איפכא, שבהפעלת מכשיר חשמלי שסוגרים ממש מעגל חשמלי פיזי, בזה היה צריך לומר גם הגרשז"א שיש בזה בונה. ואילו בדבר שנעשה רק מיגנוט, כהזנת דיסקט, בזה דקיל טפי היה צריך לומר שרק לחזו"א הוי בונה, ולגרשז"א לא הוי בונה דחשיב משתמש כדרכו ולא הוי ממות לחיים (וכ"ש שאינו בונה כמיטה של פרקים). ולכן לא זכיתי להבין דברי הבנ"ש במה שניסה ליישב קושי זה בדברי הגרשז"א, ולענ"ד גם מצד זה קשה ע"ד הגרשז"א שהזנת הדיסקט אסורה משום בונה. אמנם חכ"א ניסה ליישב זאת ולומר שלענין בונה מה שחשוב זה קיום הבנין. ולגרשז"א זרם אינו דבר שמתקיים, שהריהו דומה לבנין שכל הזמן צריך להחזיקו שלא יפול (כמש"כ הגרשז"א בכמה דוכתי). ואילו הכתיבה בדיסקט הינה מתקיימת מעצמה וא"צ לסייע לה בקיומה, ולכן הוי בונה. עכ"ד אותו חכם. וכעת יצא לאור ספר עיונים בהלכה (לרה"ג שלמה זלמן שמעיה שליט"א), וגם הוא דן גבי הסתירה לכאו' בדברי הגרשז"א הנ"ל. עיי"ש (בקונטרס החשמל בשבת, סי' א' עמ' שע"ח).
עוד יש להעיר, שבספר החשוב פסתש"ו (בסי' תקמ"ה הערה 9) הב"ד הגרשז"א הנ"ל מהשש"כ (פס"ו) שבהזנת הדיסקט יש משום בונה, והקשה ע"כ דהא אין זה אלא אלקטרודות חשמליות. אך נלע"ד שאין קושייתו שייכת, דמה שדנו מצד שזה רק אלקטרודות חשמליות, ה"ז מצד כתיבה, שלכן אין בזה כותב, וכמש"כ הוא עצמו שם (בהערה 14 בהלכות), אך אין זה שייך לני"ד ואין להקשות מכך גבי איסור בונה. ועוד קשה, דמה ענין הזנת הדיסקט לענין ההדפסה. הרי אפשר להדפיס מה שכתוב כבר בדיסקט קודם לכן. ובשש"כ לא כתב כלל את ענין הבונה לענין ההדפסה אלא לענין ההזנה, משא"כ בפסתש"ו. וגם לא דק הפסתש"ו לחלק בין דיסקט לדיסק. וגם לא חילק שם בין סוגי הצגים השונים (שהרי בצג דיגיטלי אין אלקטרודות כלל). ועמו הסליחה. ונראה דלא נחית כ"כ להבין את אופן פעולת המחשב כדי לפסוק ולהקשות בענינים אלה.
עוד קושיות ע"ד הגרשז"א הנ"ל ראה במע"ל (עמ' רצ"ה ואילך).
לאור הנ"ל נמצאנו למדים שלפי המובא בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל יש בהזנת המידע לדיסקט איסור בונה, אך באמת נראה שיש כמה קושיות ע"כ מדברי כמה פוס' (ולכאו' גם מדברי הגרשז"א עצמו ממש"כ במנח"ש). ואמנם היו מחכמי ביהמד"ר שצידדו לומר כדברי הגרשז"א זצ"ל, אך מ"מ נראה שאין הדבר ברור שיש לאסור הזנת הדיסקט משום בונה, ובפרט שיש להקל אם כבר היה קודם לכן מידע בדיסקט ומחקוהו ושוב כתבו במקומו כתיבה חדשה, או שהוסיפו על הכתיבה הקיימת, שקשה לומר שיש בזה בונה, וכנ"ל. וכן הסיק הגרל"י הלפרין שליט"א בשו"ת מעש"ח (ח"ב סי' י').
ואגב, מש"כ במנח"ש (ח"א עמ' ס"ז ד"ה "ואף") שהמשנה את סגולת המגנט לאו כלום הוא, אמור הוא דוקא גבי דיבור אל מיקרופון שהשינוי במגנטיות הוא ריגעי. ומאידך הביא דוגמא הפוכה, שהמקליט את דיבורו ועושה תקליט, חשיב כעושה כלי בדיבורו. אך ני"ד הוא משהו אמצעי, ור' באנ"ת (חי"ח עמ' תשל"ג) שכתבו כן בשם המנח"ש הנ"ל גבי המקליט דיבורו בטייפ (אע"פ שניתן למוחקו ולכתוב שם דבר חדש). ונראה שלא דייקו בדבריהם, דהא יש נ"מ בין תקליט לטייפ, וכמש"כ האחרו', וכנ"ל.
ולפני הוצאת ספרנו ראינו שיצא לאור ס' עיונים בהלכה, וראינו שגם הוא דן בני"ד. עיי"ש (עמ' שע"ט-ש"פ).
ענף 27: המשך איסור הזנת הדיסקט - מצד בונה (כולל דיון על מוליכים למחצה).
ועתה נותר לנו לדון בענין הזנת הדיסקט מצד בונה עפי"ד החזו"א בשל סגירת המעגלים החשמליים.
תחילה יש לדון אי שייך בכלל בני"ד סגירת מעגל חשמלי. ובאמת מצד המציאות אין הדבר פשוט. שהסתפקתי מצד המציאות, כשרוצה להזין את הדיסקט, והיינו להכניס אליו חומר, האם רק בתחילת הכתיבה, כגון הכנסת הדיסקט וסגירתו ע"י מנוף קטן יש סגירת מעגל חשמלי, או גם בפעולה שלפני הכתיבה בדיסקט, או שבכל כתיבה וכתיבה יש סגירת מעגל חשמלי. ושאלתי ע"כ את הר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל פעיה"ק ירושת"ו, ואמר לי בענין הכנסת הדיסקט למחשב: ברוב המחשבים בפעולה זו נסגר מעגל ע"י גילוי הדיסקט באופן פוטואלקטרי, אך אין בזה סגירת מעגל ממשית כמו ע"י מתג. אמנם ישנם מחשבים שבפעולה זו נסגר מעגל חשמלי ממשי. בענין הזנת הדיסקט: הדיסקט מסתובב והכנסת המידע אליו נעשית כמו בטייפ - ע"י ראש אלקטרומגנטי. על הדיסקט ישנו חומר המסוגל לקבל שינויים מגנטיים. הראש האלקטרומגנטי שממגנט מקומות מסוימים בדיסקט רחוק מהדיסקט כאלפית המילימטר, אך אינו נוגע בו. שלב הכנסת המידע לדיסקט אינו כרוך בסגירת מעגל חשמלי. והיה מקום לחשוש לסגירת מעגל חשמלי בשלב התחלת הפעלת המנוע המסובב הדיסקט שאז יש לכאו' סגירת מעגל חשמלי, אך למעשה גם שם זה נעשה ע"י טרנזיסטור שהינו מוליך למחצה, והיינו זה שינוי מתחים שגורם לפעולת המנוע, אך לא מתייחסים לזה כסגירת מעגל חשמלי (וכ"כ במע"ל עמ' רפ"ה - רפ"ו).
ישנם לכאו' עוד מעגלים חשמליים שמפעילים את הראש האלקטרומגנטי הנ"ל, והיינו שיש מנגנון מיוחד המזיז את הראש הנ"ל במשך הזנת הדיסקט, מהצד החיצוני של הדיסקט כלפי פנים הדיסקט (היינו הדיסקט אמנם מסתובב סביב עצמו, כך שהראש האלקטרומגנטי אינו צריך לזוז על פני הדיסקט אלא רק צריך להכנס פנימה - כמו הראש שבפטיפון). אך למעשה גם במנגנון זה אין סגירת מעגל חשמלי כמו שנעשית ע"י מתג.
ולמסקנה אמר הר"צ מרכוס נר"ו, שבכל מערכת הזנת הדיסקט אין שום סגירת מעגל חשמלי שיש להתייחס אליה כאל איסור בונה לחזו"א ומוליד לבי"צ, כיון שהכל פועל ע"י טרנזיסטורים (שהינם מוליכים למחצה) ורק בשל פעולת ההקלדה יש להתייחס לכתיבה בדיסקט כאל סגירת מעגל חשמלי. עכת"ד.
וא"כ לפי"ד הר"צ מרכוס הנ"ל בהזנת הדיסקט אין איסור מדאו' דבונה אף לחזו"א, כיון שאין מדובר בני"ד בסגירת מעגל חשמלי רגיל כעין מיתוג, אלא רק במוליכים למחצה. וא"כ כאן הגענו לשאלה גדולה, האם בהזרמת זרם במעגלים משולבים הבנויים ממוליכים למחצה (כגון טרנזיסטורים) יש איסור דאו' דבונה לחזו"א, אם לאו.
תיאור המוליכים למחצה:
בספר מערכי לב (לפרו' לב, עמ' רפ"ה - רפ"ו) תיאר מוליך למחצה באופן שיש לו שלוש נקודות חיבור חשמליות. הראשונה הינה נקודת הכניסה, השניה היציאה, והשלישית נקודת הפיקוד. בין נקודות הכניסה והיציאה יש הבדל מתחים (בערך של 5 וולט). במצב זה המוליך למחצה אינו מוליך כלל זרם ומתנהג כמבודד. הפעלה של פולס חיובי או שלילי של מתח בנקודת השער מאפשרת למוליך למחצה להוליך או להפסיק להוליך חשמל דרכו. נקודת הפיקוד פועלת כמו מפסק חשמלי בלי סגירת מעגל חשמלי. כיון שלמוליך למחצה ישנם רק שני מצבים - הולכה או העדר הולכה, הרי שפיקוד על שני מוליכים למחצה מבטא שני מספרים בינריים. עכת"ד המע"ל. וראה לקמן בנספחים (נספח ט') ציור על כך.
נמצאנו למדים שבמוליך למחצה שינויי המתח גורמים לזרימה של חשמל בגלל סגולה של האטומים שמהם מורכב הטרנזיסטור או מוליך למחצה אחר. בס"ד נלע"ד שגם אם ננקוט כדעת הגר"ש גורן זצ"ל במשמ"ל (ח"א עמ' שכ"ב) שבהגברת מתח וכן שינוי כיוון המתח אין איסור כלל, מ"מ לשיטת החזו"א, שסגירת מעגל חשמלי כרוכה באיסור דאו' דבונה, הרי שלטעם הראשון שכתב החזו"א (ר' חזו"א או"ח סי' נ' סק"ט, ובמכתביו המובאים במנח"ש ח"א סי' י"א), דהוי כחיבור מיטה של פרקים, אין בני"ד איסור בונה, משום שהמעגל כולו כבר בנוי לפני שהוזרם הזרם. אך לטעם השני לחיוב בונה שכתב החזו"א דע"י הזרמת הזרם השתנה המצב ממות לחיים, הרי שיש בני"ד איסור בונה דאו', דהא סו"ס שינוי המתח גרם שהראש האלקטרומגנטי ממגנט את המקומות הרצויים בדיסקט. ולכאו' דמי למש"כ הגרל"י הלפרין שליט"א במעש"ח (ח"א עמ' קכ"ג) שיש לאסור חיבור תקע הטלפון לשקע משום שעי"כ נוצר מתח ומעמיד המכשיר על תכונתו. הב"ד בקדוש"ה (ח"א ריש הערה י"ד). ואם גבי המקרה דהתם שרק מעמידו על תכונתו יש לאסור, לכאו' כ"ש בני"ד שהוא ממש מפעיל מכשיר חשמלי, שיש לאסור. וע"ע במע"ל (עמ' ל"א ורצ"ג) ולעיל בפרקנו (ענף 17, גבי שינוי מתח). ועוד ראה בקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 2) שלדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א בהדלקת נורת לד, אף שפיזית אין בה סגירת מעגל, מ"מ לחזו"א יש בזה איסור בונה מדאו', למרות שאין הזרם זורם כבמוליך רגיל. אלא שיש לחלק דהתם בכל זאת הוא מזרים ממש זרם, ואילו בני"ד האדם רק משנה המתח. ומ"מ נראה לענ"ד שבני"ד מצד הטעם דממות לחיים יש בהזרמת זרם ע"י מוליכים למחצה איסור בונה לחזו"א (וראה לקמן בענף 43, שלאחר שכתבנו זאת שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א ע"כ, ואכן זכינו לכוון לדעתו, משום שהגריש"א פסק כמו שהיה נראה לנו בס"ד, שמטעם זה הוי בונה דאו' לחזו"א. עכת"ד). ועוד בענין שינויים במתח ראה מה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א סי' ל"ז ענף 1). ועוי"ל גבי ני"ד, שגבי הזנת הדיסקט הרי שמצד התוצאה יש בזה בונה לפי שני טעמי החזו"א, שהרי הזרם מפעיל מנועים חשמליים שונים, כגון זה שמסובב הדיסקט בעת הזנתו בנתונים. כמו כן לאחר הכנסת הדיסקט למחשב ישנן כמה פעולות שהמחשב עושה, וכגון קריאת הדיסקט כדי למצוא מקום ריק שבו יוכל לכתוב את הטקסט, וכן עוד פעולות שהן למעשה דורשות יצור זרם חדש.
אמנם יש להעיר, שלגבי עצם המשך הזנת הדיסקט, והיינו המשך הכתיבה בו, כיון שנעשה הדבר רק ע"י שינויים מגנטיים, והיינו הגברת והחלשת זרם החשמל, וכנ"ל בענף 23, הרי שזו מחלו' בין הגרשז"א זצ"ל לגריש"א שליט"א. שלגרשז"א אין איסור בהגברת והחלשת זרם חשמלי בשבת, ואילו לגריש"א יש איסור בדבר, הן מצד בונה והן מצד מוליד, הן בהגברת הזרם והן בהחלשתו. וכמו שכתבנו כבר בשמו בקדוש"ה ח"א (הערה ז'. עיי"ש באורך). וע"ע ע"כ לעיל בפרקנו (סוף ענף 17).
לאור הנ"ל עולה שהכנסת הדיסקט למחשב כרוכה למעשה באיסור בונה מדאו' לשיטת החזו"א, ובפרט שעי"כ מעמיד המכשיר על תכונתו (ור' עוד ע"כ במעש"ח ח"ב עמ' קצ"ד סקי"ב, וכן שם בעמ' ר' ור"א בסיכומים ובמסקנות, שהסיק שבהכנסת סרט מגנטי למחשב לקבלת כתב רשום באופן ישיר, יש חשש איסור דאו' הן בשבת והן ביו"ט. וע"ע במע"ל עמ' רצ"א). כמו כן הזנת הדיסקט בנתונים כרוכה בחיוב בונה לחזו"א, לפחות בשל הפעלת המנועים המסובבים הדיסקט והדואגים להזזת הראש האלקטרומגנטי מבחוץ לתוך הדיסקט. ואף שגבי הכתיבה בזכרון הפנימי של המחשב הבאנו קצת צדדים להקל מצד בונה, מ"מ גבי הזנת הדיסקט נראה שאין צדדים אלה שייכים כ"כ, מלבד הא דפוס' רבים לא כתבו את טעם החזו"א לאסור סגירת מעגל חשמלי משום בונה, וא"כ לא סבירא להו הכי, וכנ"ל (בפ"ז ענף 3). ויש להעיר, שכיון שבהפעלת המנועים לצורך הזנת הדיסקט יש סגירת מעגלים, הרי שלמרות שפוס' רבים כתבו שאף גבי עשיית תקליט בשבת אין בזה איסור דאו' (ר' למשל ביבי"א ח"ד חיו"ד סי' כ' סק"ז), א"כ כ"ש שיקלו בני"ד שאין אפי' חריטה ורישום בדיסקט. אלא שמ"מ נראה שפוס' אלה לא ס"ל טעם הבונה דהחזו"א (כגון הבי"צ בח"ב חיו"ד במיל' סי' ל"א, ויבי"א שם), ולכן הקלו מדאו' ולא חייבו מצד בונה. אך לפוס' כחזו"א, כיון שבמציאות הזנת הדיסקט כרוכה בסגירת ופתיחת מעגלים חשמליים, הרי שיש בזה איסור בונה מדאו'.
וכיון שנגענו בני"ד בענין הגברת זרם (שבהמשך הזנת הדיסקט), רצינו להביא כאן את תשובת הגריש"א שליט"א בענין הגברת זרם החשמל ביו"ט (ולענ"ד זו שאלה חשובה ועקרונית). ששאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי הגברת זרם ביו"ט במכשיר חשמלי שיש בו חוט להט, כגון תנור חימום, תנור אפיה או נורת תאורה, המותר הדבר לצורך אוכל נפש מצד מבעיר, מצד בונה ומצד מוליד. הסברנו שיש למשל נורות תאורה שע"י סיבוב כפתור אפשר להגביר את התאורה ע"י הגברת הזרם בחוט הלהט. הדגשנו שאנו שואלים לגבי כל המכשירים הללו רק במקרה שהדבר כרוך בהגברת הזרם באותו חוט להט, ולא בכיבוי של חוט להט אחד והדלקת חוט להט שני גדול יותר (באורכו או בעוביו). ושאלנו תחילה מצד איסור מבעיר. וענה הגריש"א שליט"א שמצד מבעיר מותר הדבר. ושאלנו לגבי איסור בונה. הזכרנו שהגריש"א אמר לנו בעבר לגבי שבת, שאסור להגביר זרם חשמלי שכבר קיים, משום שזו "תוספת כח וזו יצירה". והסכים הגריש"א שאכן זה הטעם שאסור בשבת. ושאלנו מה הדין לגבי יו"ט. וענה הגריש"א שלגבי יו"ט "צריך להחמיר" כי אין מדובר פה באש רגילה אלא במכשיר חשמלי ויש בזה בעיה של בונה של החזו"א (ראה בקדושת השבת ח"א הערה כ"ה ענף 1, שהגריש"א אמר לנו שלהלכה איסור בונה ביו"ט הינו מדאו' - מ.ה.). ושאלנו, אולי לפי הפמ"ג ניתן להקל בני"ד. והעיר הגריש"א, כיצד אפשר להקל עפי"ד הפמ"ג הרי בזמן הפמ"ג לא השתמשו בחשמל. ושאלנו, אך לגבי בונה אולי אפשר להקל עפי"ד הפמ"ג, שכתב (בהקדמה להלכות יו"ט, פ"ב ססק"א) שלרבי יהודה שמותר לעשות ביו"ט מכשירי אוכל נפש, מותר לצורך אוכל נפש גם איסור בנין וסתירה. וענה הגריש"א שלא פוסקים כך.
ולכן הסיק הגריש"א שלמעשה "צריך להחמיר", ולא רצה להקל כלל להגביר זרם חשמלי ביו"ט. ושאלנו מה הטעם, האם כמו שאמר לגבי שבת, שזו "תוספת כוח וזו יצירה". וענה הגריש"א שאכן כך. עכת"ד (ואמנם לא שאלנו את הגריש"א האם כ"ה גם מצד מוליד, אך מדבריו אלה משמע שכמו שאסר מצד בונה עפ"י דבריו גבי שבת, הרי שה"ה מצד מוליד שיש לאסור גם ביו"ט).
ומדברים אלה, שהחמיר מצד איסור בונה ולא מצד איסור מבעיר, עולה שלדעת הגריש"א אין להתיר להגביר זרם חשמלי ביו"ט גם במכשיר חשמלי ללא חוט להט, משום שמצד מבעיר התיר זאת, ומה שאסר זה מצד בונה, שזה שייך בכל הכלים החשמליים אליבא דהחזו"א.
ענף 28: איסור הזנת הדיסקט - מצד מוליד.
כיון שבמציאות כרוכה הזנת הדיסקט בהזרמת זרם חדשה, גם אם אין ממש פתיחת מעגלים חשמליים וסגירתם כיון שמדובר במוליכים למחצה, הרי שלכאו' כרוך דבר זה באיסור מוליד לבי"צ וסיעתו, ועל כך נידון בס"ד לקמן בענף הבא. אמנם נלע"ד שבני"ד יש לדון מצד מוליד לא רק מצד הזרמת הזרם אלא גם ממה שבעצם הזנת הדיסקט יש מוליד, שמוליד דיסקט שמהותו חדשה, או שמוליד דבר חדש בדיסקט. והיינו שנולד פה דבר חדש כמו איסור מוליד בהפיכת בגד רגיל לבגד מבושם, או שמוליד ריח חדש בבגד. ואמנם גם בני"ד יש צדדים להקל עפ"י מה שכתבנו גבי מוליד בהכנסת המידע לזכרון הפנימי, וכדלעיל (בענף 22), אלא שיש לדון אי שייך להקל מצידם גם לגבי ני"ד.
הצדדים להקל הם:
טעם 1: ממה שהבאנו שם בשם הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ג - ע"ד) שאיסור מוליד הוא רק כשנראה שעושה דבר חדש, וכמו הוצאת אש שהניצוץ היוצא הוא לגמרי דבר חדש, או אפי' ריסוק שלג שג"ז נראה ממש כחדש, שתחילה היה שלג ועכשיו מים. ובההיא דסחופי כסא אשיראי, השינוי הוא רק במה שהבגד התחיל לתת ריח, אפשר שרק בדבר שאינו מיוחד לריח שפיר נראה כדבר חדש. משא"כ אם הבגד מיוחד ועומד לכך אפשר דבכה"ג אין זה נראה כלל כדבר חדש. ומתוך כך אפשר נמי לומר, שאם כך תפקידו של הכלי, וכגון שעון שעמד ועתה הוליד בו כח התנועה והשמעת הקול, למרות שהשינוי הינו יותר מהולדת הריח, מ"מ אין זה נראה כלל כדבר חדש כי זה תפקיד השעון. ולכאו' ה"ה בני"ד, שזה תפקיד הדיסקט שיזינוהו במידע ויוכלו אח"כ להשתמש בו (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: השעון כל יום - אם מותחים אותו - פועל את פעולתו שפעל מיד כשבא מבית האומן או מהחנות, משא"כ כאן פועל פעולה מחוּדשת. עכ"ל. אך ק"ק לי ע"כ: הרי יתכן שאדם יבדוק את הדיסקט בחנות טרם שיקנהו, וגם אז הדיסקט כבר פועל את פעולתו שפעל מיד כשבא מבית האומן, אף שדבר זה באמת אינו מצוי, בגלל שוויו הנמוך של הדיסקט. מ"מ אף בלא כן, אלא גם דיסקט ריק שבא מהחנות, הריהו ממלא את תפקידו ופועל את פעולתו שלשמה יצרוהו, והיא האפשרות לאגור מידע. ורק שעד עתה טרם הזינוהו במידע, אך הוא כבר נכון ומוכן לקבלו. כלום נאמר שמיקסר שקנוהו אינו גמור טרם הכניסו אליו את האוכל וטחנוהו או עירבוהו במיקסר, ודאי שלא. אלא הוא היה מוכן כבר קודם לכן, ומי ששם בו אוכל ועירבבו אינו מוליד את המיקסר אלא רק מזינו באוכל הנכון ומשתמש את השימוש שאליו נועד. כך בס"ד נלע"ד).
אך באמת נלע"ד שיש מקום לחלק בין הנידונים, משום שבשעון ההולדה גרמה לו לפעול את פעולתו הרגילה, והיא גם עתידה להפסק לאחר זמן. משא"כ בדיסקט השינוי אינו רק לזמן ארוך אלא יותר מכך, שעתה נוצרה מציאות חדשה והוא הפך להיות כלי קיבול שממנו אפשר לקבל מידע. אמנם אפשר לדחות זאת, שהרי גם השעון אינו מועיל כלום כשאינו פועל, ולכשהפעילוהו ניתן לנצלו ולקבל ממנו מידע על השעה. ואדרבא, הדיסקט לפני שהזינוהו היה כלי קיבול שניתן לאגור בו תמיד המידע, ואילו השעון לפני שמילאוהו אינו שווה דבר. ועוד, דהדיסקט אם כבר היה אגור בחלקו מידע מסוים הרי שהוא כבר היה כלי בעל תועלת ממשית (הגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים לכך, והעיר: חסר תועלת למידע הנוכחי. עכ"ל), משא"כ שעון שאם אינו פועל אין תועלת בו כלל. וא"כ יש צד מסוים לומר שאין בהזנת הדיסקט משום מוליד.
טעם 2: עוד יש לדון מצד מש"כ הגרלי"ה שליט"א בס' מעליות בשבת (עמ' ל"ז), שמש"כ חתנו של הבי"צ שמוליד הו"ד כשהדבר מורגש בחמשת החושים, הכוונה לגרלי"ה שמוליד הו"ד כשההולדה ניכרת וגלויה לעין כמוליד אש או ממיס שלג, וכן במוליד ריחא שהוא נודף וניכר ביותר. משא"כ בחשמל אף שניתן להרגישו בנגיעה אין הדבר ניכר וגלוי ובזה אין מוליד (כך הסביר הגרלי"ה את קושית חתן הבי"צ על חותנו). ולפי"ז גם בני"ד אין מוליד בהזנת הדיסקט דודאי אין הדבר ניכר לכל, והוי גרוע טפי מזרם החשמל, ששם לפחות ניתן להרגישו ע"י חוש המישוש, משא"כ בדיסקט שהוזן בנתונים שאי אפשר להרגיש או להכיר זאת כלל.
אלא שעוד כתב הגרלי"ה (שם עמ' ל"ז - ל"ח) שיש איסור מוליד גם בדבר שאינו מורגש, כבחשמל, אם הוא משנה את החפץ, כמו מוליד ריח בחפץ, והאיסור הוא משום מתקן מנא מדרבנן. והוכיח כן ממה שהבי"צ הביא ראיה לדבריו דוקא מהסוגיה דביצה (דכ"ג, א') גבי סחופי כסא אשיראי, ולא מהסוגיה דהולדת אש. ומזה הבין הגרלי"ה שאיסור הולדת הריח אינו בעצם הולדת הריח, אלא האיסור הוא בתיקון שבא כתוצאה מהריח, והיינו שיש איסור מוליד בדבר שאינו מורגש כשמשנה את החפץ והאיסור הינו משום מתקן מנא מדרבנן. והוסיף שכ"כ הח"א (כלל צ"ג סי' י"ד) שאיסור נתינת בושם בבגד משום מוליד ריחא והוי כתיקון מנא, ושכ"כ המ"ב (בסי' תרנ"ח סק"ז) גבי איסור שימת אתרוג על בגד להוליד בו ריח, דהוי כתיקון מנא. והסיק הגרלי"ה דאיסור מוליד ריח הו"ד בכלי או בחפץ הנתקן עי"כ. עכ"ד. ולפי"ז עולה שגם בהזנת הדיסקט יש איסור מוליד, דהא הדיסקט נתקן עי"כ, וזאת אע"פ שאין הדבר ניכר וגלוי בחושי הראיה, השמיעה וכדו'. וכן עולה מדברי הגרלי"ה גם בספרו מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד).
טעם 3: בנשמת שבת (ח"ד סי' קנ"ו - א') כתב להקל בדיבור מול רשמקול, מצד מוליד, מהטעם שעדיין אינו ראוי לשימוש בלי פעולה נוספת. ע"כ. ולכאו' ה"ה לני"ד, שצריך להעלותו על הצג או להדפיסו במדפסת.
טעם 4: עוד יש לדון להקל בדין מוליד בהזנת הדיסקט מצד מש"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' ע"ד) שאם רגילים תמיד להוליד ולחזור ולהוליד את אותו דבר עצמו שכבר נולד קודם, וכך הוא תשמישו תדיר, דנראה שלא שייך בו כלל איסור מוליד. ע"כ. ולפי"ז נראה שלפחות במקרה שכבר הזינו את הדיסקט פעם אחת ומחקוהו, או אפי' שהזינוהו בחלקו ולא מחקוהו, הרי שלא שייך בזה עוד איסור מוליד כשימשיכו להזינו בעוד נתונים (הגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים עם כך, והעיר: אלה נתונים שונים, והוי כלי אחר. עכ"ל. ומ"מ לא נלע"ד כן. ונלע"ד דדמי ממש למי שלשקית מלאה תפוזים הוסיף עוד תפוזים, ואפי' פחות מכך. שהרי המידע שהתווסף הוזן באותו אופן אלקטרומגנטי שהוזן המידע הקודם. ומי שיוסיף תפוזים שאינם זהים לתפוזים שכבר ישנם בשקית, היחשב כבונה את השקית. כך לענ"ד זה דומה ממש לני"ד). ואולי אפי' אם טרם הזינוהו כלל אין בזה איסור מוליד דהא רגילים להזינו פעמים רבות וזהו תשמישו תדיר. אלא שבעיון נוסף נלע"ד שלכאו' אין להקל מטעם זה, כיון שהגרשז"א שם הוסיף דהו"ד אם רגילים לחזור ולהוליד אותו דבר עצמו שכבר נולד קודם וכך הוא תשמישו תדיר. ולפי"ז בני"ד שלא נולד כל פעם אותו דבר עצמו אלא כל פעם מזינים את הדיסקט במידע שונה, יוצא שיש בזה נולד, שהרי הדיסקט השתנה מבחינת תוכנו והמידע האגור בו. אלא שאולי כיון דמ"מ הכל חשיב כמידע ה"ז חשיב כהולדת אותו דבר עצמו. וכמו שבזרם החשמל, אע"פ שהאלקטרונים הזורמים אינם אותם אלקטרונים שזרמו קודם, בכ"ז חשיב כאותו דבר עצמו. ושמא יש לדחות גם זאת ולומר שהאלקטרונים אינם דבר שיש חשיבות באופיו ואין הבדל ביניהם. משא"כ במידע שיש חילוק מהותי מהו המידע המוזן במחשב וממילא זה כן חשיב נולד כי כל פעם נולד מידע שונה מקודמו. ומ"מ נראה להקל, ושזה אכן צד שאין בזה מוליד.
טעם 5: עוד כ' הגרשז"א שם, דאפשר שאיסור מוליד הו"ד כשנולד דבר שהוא בר קיימא. והסביר שהולדת ריח חשיב מוליד אע"פ שהוא מתנדף היינו משום דחשיב כמתקלקל, וכן בהולדת האש. משא"כ כשההולדה היא רק לזמן מועט ותיכף לאחר גמר תשמישו הוא חוזר ומנתק הזרם או שהוא מתנתק מאליו, ואח"כ שוב חוזר ומחבר הזרם, וחוזר חלילה, אין בזה מוליד כלל. עכת"ד. ולכאו' ג"ז שייך לני"ד, דהא מולידים, וחוזרים ומולידים, וחוזרים ומזינים את הדיסקט בנתונים חדשים במקום שהיו כבר נתונים קודמים שנמחקו. אך לאחר העיון נראה שאין צד זה להקל מתאים כ"כ לני"ד שהרי מה שמוליד הנתונים בדיסקט הינם נשארים שם עפי"ר זמן רב למאוד (וכעין מש"כ במע"ל עמ' רצ"ב). ולכן אין להקל בני"ד מצד זה.
טעם 6: בס"ד נלע"ד שיש עוד צד להקל בני"ד, דאם נשווה דין מוליד בחשמל לדין מוליד ריחא (כגרשז"א במנח"ש ח"א עמ' ע"ד, ולא כגריש"א שליט"א שאמר לנו שאין לדמותם לגמרי, וכמו שכתבנו בקדוש"ה ח"א הערה ז'), הרי שאם כבר כתב קצת בדיסקט קודם השבת, יוצא שמה שמוסיף כתיבה בדיסקט בשבת הוי תוספת מוליד. וכבר כתבנו (בקדוש"ה שם) שאף שהמ"א (סי' תקי"א סקי"א) אסר להוסיף בושם על בגד שכבר מריח, מ"מ בשו"ע הגר"ז כ' דהו"ד כששם בושם מסוג אחר. אך בבושם מאותו סוג שרי. הב"ד במנח"ש (שם), ולמד מכך שאין איסור בהגברת הזרם מצד מוליד דהא הוא מוסיף הולדת זרם מאותו סוג שהיה קודם לכן. עיי"ש בקדוש"ה. ולפי"ז ה"ה בני"ד, שאם מוסיף להזין הדיסקט שכבר יש בו מידע כלשהו ה"ז תוספת מוליד מאותו סוג שהיה קודם ולגרשז"א אין בזה איסור. אמנם כפי שכתבנו לעיל, יתכן שיש לחלק בין מוליד זרם ע"י אלקטרונים, לבין מוליד בהזנת המידע החדש בדיסקט, שהריהו כותב דבר ששונה בתוכנו ממה שהיה קודם לכן. ומאידך יתכן לומר אולי שכל מידע מכל סוג שהוא חשיב כמידע, ולא משנה תוכנו אלא אופן הזנתו - ע"י האלקטרומגנט (הגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים עם מה שכתבנו שלא משנה תוכנו, וכתב: איזו סברא זו? האם בן אדם יקנה ספר בלי להתענין בתכנו? עכ"ל. אך בהורמנותיה דכת"ר, אחר המחילה, לי הקטן גם ע"כ יש לענות: ודאי שאדם שקונה ספר מתענין בתוכנו, אך לענין הולדה חדשה בדיסקט, תוכן חדש, אפי' שאינו באותו נושא של המידע הקיים כבר, לא חשיב לענין איסורי שבת כהולדה חדשה, כי כבר הולידו את הדיסקט בפעם הראשונה שהזינוהו, ואפי' בחלקו. וכ"ש אם כבר הזינוהו כולו ומחקו והזינו שוב. כך בס"ד נלע"ד. ומ"מ כל צד זה להקל אינו ברור דיו, דהא כפי שכתבנו הרי שדבר זה שנוי במחלו', ולד' הגרי"ש אלישיב שליט"א אין להשוות לגמרי דין הולדה בחשמל לדין הולדת ריחא, וממילא אין ודאות שיש להקל לדעתו מצד זה.
טעם 7: טעם נוסף הדומה קצת לטעם מס' 4 הנ"ל, הוא עפי"ד הרי"ד והט"ז שהבאנו לעיל בענף 5, שהעושה מעשה והוא עתיד לקלקלו אין זו מלאכה המתקיימת. ועיי"ש שהבאנו דעות בפוס' שיש להקל הן כשרגילות בני האדם לבטל המלאכה והן כשדעת העושה אותה לבטלה לאחר מכן. וא"כ זה צד להקל גם בני"ד. אך עיי"ש שמ"מ גם דבר זה שנוי במחלו'.
טעם 8: אם באיסור מוליד עסקינן, הרי שכעין הנ"ל אפשר לומר שבני"ד שייכת גם המחלו' אי אמרינן שיש איסור מוליד במוליד לשעה. שהגיו"ר התיר והחכ"צ אסר [הב"ד בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ק"מ) ואסר. וע"ע בשו"ת מנחי"צ (ח"ג סי' מ"א סק"ה), בשש"כ (ח"א עמ' רצ"א - רצ"ב) ובקדוש"ה (ח"א הערה ט' ריש ענף 3)]. ואי בני"ד הוא מוליד הדיסקט ע"י הזנתו ואח"כ ע"י הזנת מידע חדש על אותו מקום הוא מבטל ההולדה הקודמת, הרי שלכאו' לגיו"ר יש להקל בני"ד. אך באמת צ"ע אי ני"ד חשיב כמוליד לשעה, דאמנם לא משתעינן בדיסק קשיח שאותו אין מוחקים, אלא מישתעינן בדיסקט שבו מוחקים המידע שהוכנס, אך מ"מ גם בדיסקט הדרך להשאיר המידע זמן מה, ולעיתים אפי' זמן רב כך שאולי אף לגיו"ר אי"ז מוליד לשעה.
טעם 9: אם נשווה את הזנת הדיסקט לדין מוליד הרגיל, יתכן ויש להקל גם מהא דדמי לנותן גושי קרח לתוך משקים כדי לצננם, שכתבו הפוס' דשרי (מרן סי' ש"כ ס"ט) משום דמתמוססים שם ואינם ניכרים בפני עצמם (מ"ב שם ססקל"ה). וה"ה בני"ד דהא המידע המוזן לדיסקט אינו ניכר כלל וכלל. ואע"פ שהוא באמת נמצא בדיסקט, מ"מ אי אפשר לזהותו, כמו בגוש הקרח שאמנם הוא נמצא במים אך א"א לזהותו. אמנם יש לפקפק על צד זה להתיר, דהתם בנתינת קרח למים נחלקו הפוס' אי שרי לרסקו בידים כשהוא בתוך המים, או דשרי דוקא כשנמס מאליו, כמבואר במ"ב (סי' ש"כ סקל"ד). ובשעה"צ (סי' שי"ח ס"ק קמ"ו) אף כ' שלכתחי' טוב להחמיר. ואף מהשו"ע משמע קצת להחמיר (דהא מרן כ' דשרי ליתן לתוך הכוס אך לא כתב דשרי לרסקו בתוכה). ואף שד' המתירים הינה עפ"י התוספתא, מ"מ רבו הפוס' המחמירים. ולפי"ז גם בני"ד אם נאמר שהזנת המידע לדיסקט חשיבא שהוא כמכניס את המידע בידים לדיסקט ומשנה בתוך הדיסקט את תוכנו, אע"ג דאינו ניכר שם, הרי שיש אוסרים, כבקרח ושלג. ומ"מ לא ברור הדבר שני"ד דמי לריסוק השלג בתוך המים, אלא יותר נראה כנתינת הקרח לתוך המים. וע"ע בשש"כ (ח"א פכ"ב הערה ק"מ עמ' רצ"א).
בס"ד נמצאנו למדים שלגבי הזנת הדיסקט בנתונים, הרי שמצד מוליד הדיסקט היה מקום לומר ששייך בזה איסור מוליד שהריהו הוליד פה דבר חדש, שאין זה הדיסקט שהיה קודם לכן, אלא שישנם כמה צדדים להקל בזה, ולפחות כשכבר הוכנסו נתונים לדיסקט ונמחקו, ושוב הזינו אותו בנתונים באותו מקום באופן אלקטרומגנטי, ומ"מ מידי ספק דמוליד דרבנן לא יצאנו. וכ"ז אף לסוברים שלא כבי"צ, והיינו שאינם אוסרים הזרמת זרם מצד מוליד.
ענף 29: איסור הזנת הדיסקט - מצד מוליד (המשך).
ועתה עלינו לדון בס"ד גבי הזנת הדיסקט מצד מוליד הזרם בעת הזנתו. כפי שכתבנו לעיל הזרמת הזרם בעת הזנת הדיסקט נעשית ע"י מעגלים משולבים, והיינו ע"י מוליכים למחצה. אע"פ שבאופן פיזי אין פה סגירת מעגלים, מ"מ כיון שסו"ס בעת הזנת הדיסקט בנתונים מזרימים זרם חשמלי, הרי לכאו' יש בזה איסור הולדת זרם לבי"צ. אלא שגם פה יש לדון האין צדדים להקל ולומר שאין בזה מוליד.
טעם אחד הוא עפ"י מש"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' ע"ג) שמיגנוט מלאכותי חשיב אמנם כמתקן כלי גם כשאינו ניכר, ואם הכלי עושה את מלאכתו עי"כ שהזרם מייצר בו כח של מגנטיות ה"ז אסור מדרבנן, ואפי' שאינו מתקיים זמן רב. אלא שנראה שאח"כ דחה זאת הגרשז"א והחל למנות טעמים להקל אף בהא. שכתב שם שמוליד הו"ד כשנראה שעושה דבר חדש. ואע"פ שהביא שם דוגמא להקל גבי מילוי שעון, שכך תפקידו לפעול כל הזמן ואין זה נראה כדבר חדש, ואילו בני"ד הרי אין תפקידו להזין כל הזמן את הדיסקט, ולכאו' יש להחמיר, מ"מ מהדוגמא שהביא גבי דיבור בטלפון דלא חשיב כדבר חדש משום שנעשה בכלי המיועד לכך, ובפרט מהדוגמא הנוספת שהביא גבי החזרת מיטה רפויה שאינה חשובה כעשית כלי משום דכך תשמישה תדיר, לכן ה"ה בכל דבר שרגילים תמיד להוליד ולחזור ולהוליד את אותו דבר שנולד קודם וכך תשמישו תדיר לא שייך כלל מוליד (הגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים לכך, והעיר: הטלפון אינו אוגר בתוכו את הדבור, אלא הוא צינור בעלמא, כך הי' וכך נשאר. עכ"ל). ולפי"ז יש להקל בני"ד, דהא הוא חוזר כל פעם ומוליד את אותו דבר - זרם חשמלי הממגנט הדיסקט (ואע"ג שבכל פעם נעשה כתב עם תוכן שונה, מ"מ מצד הזרם החשמלי הרי שהזרם הוא אותו זרם).
עוד טעם להקל בני"ד מדין מוליד הוא עפ"י מש"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' ע"ד), שמוליד הו"ד כשמוליד דבר בר קיימא. אך כשההולדה הינה לזמן מועט, ותיכף לאחר גמר תשמישו מנתקים הזרם או שהוא מתנתק מעצמו ושוב מחברים אותו, אין זה מוליד. ע"כ. ולכאו' ה"ה בני"ד, דהא הזרם הממגנט את הדיסקט נשלח למחט האלקטרומגנטית ע"מ למגנט חשמלית את הדיסקט במקומות מסוימים, ובכל הקשה על המקלדת נשלח הזרם ובכל הרפיה מהמקש נפסק הזרם, וא"כ הוי זרם ריגעי ממש, וכדלעיל עפ"י מע"ל (עמ' רצ"ב). וראה בקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 3) ולעיל (בענף 28 בטעם השמיני), שהבאנו מחלו' האחרו' אי אסרינן מוליד לשעה. ואף שפקפקנו לעיל אי יש להקל בזה גבי מקלדת כיון שסו"ס התוצאה נשארת, אך יתכן בס"ד שיש לחלק בין הנידונים. דבמקלדת דננו גבי ההולדה שע"י ההקלדה, אך בני"ד איננו דנים גבי התוצאה שבדיסקט אלא גבי הזרמת הזרם אל הדיסקט, וזרם זה הרי כבר נפסק מיד. אלא שביתר עיון נראה שאין לחלק בין המיקרים, ולכן באמת קצת צ"ע אי יש להקל בני"ד מטעם זה. ואמנם ר' במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד), שכתב שאין איסור מוליד במדידת חום במכשיר חשמלי כיון שכן שימושו, וזאת אע"פ שהתוצאה נשמרת בזכרון המכשיר. ולפי"ז גם בני"ד אין בזה מוליד למרות שהתוצאה נשארת.
עוד יש לדון במש"כ הגרלי"ה שליט"א בס' מעליות בשבת (עמ' ל"ז - ל"ח) שביצירת הזרם יש איסור מוליד רק כאשר הוא מפעיל מתקן חשמלי כלשהו שאז שייך בזה איסור מתקן מנא. ורק כשיש יצירת זרם לבד ללא תוצאה של הפעלת מתקן יש לדון שאין בזה משום איסור מוליד של מתקן מנא. ע"כ. ומזה נראה לכאו' שבני"ד ודאי יש איסור מוליד, דהא יש תוצאה בדיסקט המחשב. אלא שבספרו מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד) הביא דברים אלה, ודן עפי"ז שמכשיר חשמלי המודד חום לצורך ידיעת זמן ביוץ האשה (אשר התוצאה נרשמת בזכרון הפנימי של המכשיר), אין בשימוש בו בשבת (הגורם לשינויים בזרימת החשמל) משום איסור מוליד כיון שלאחר הוצאתו מהפה נפסקת הזרימה, וזו הולדה הבאה ע"י שימוש ואפשר שאין בזה מוליד. ע"כ. ולפי"ז עולה שגם בני"ד אין איסור מוליד דאינו אלא שימוש בלבד, וגם אצלנו נפסקת זרימת החשמל כשגמר להזין הדיסקט. אלא שבהמשך דבריו דן הוא גם גבי הפעלת מכשיר הטלפון, ומחלק בין הפעלתו בתחילה שכשסוגר מעגלים חשמליים בתחילה יכול הוא לדבר אח"כ כרצונו ובזה יש מוליד, ואילו בעצם הדיבור בטלפון אין בזה מוליד דאינו אלא שימוש הכלי. ועפי"ז כתב שגם מדידת החום במכשיר הנ"ל אין בה משום מוליד דהוי חלק משימושו. וחוכך אני אי לפי"ז נאמר שגם בהזנת הדיסקט י"ל דהוי שימוש בלבד שאין בזה מוליד, או דדמי יותר להפעלת הטלפון בתחילה שיכול עי"כ לדבר אח"כ כרצונו, שגם בני"ד הוא מזין הדיסקט ואח"כ יכול הוא להשתמש במידע כרצונו. ונראה יותר להקל כסברא הראשונה. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לענ"ד נ' כהצד השני. עכ"ל.
עוד יש להזכיר את מה שהבאנו לעיל (בענף 5) בשם הרי"ד בשבת (דק"ב, ב') שכתב ש"כל שהוא שיעשה... חייב... ובלבד שאותו כל שהוא שעשה אינו עתיד לקלקלו... וזהו מתקיימת". והיינו כל שהאדם רוצה ומתכנן לבטל את מלאכתו כעבור זמן ומתעתד לקלקלה אי"ז מלאכה המתקיימת ולא חייב עליה. וכן עולה מדברי הריא"ז בשבת שם. וכ"כ הט"ז (סי' שי"ז סק"א בשם רש"י). ועוד הבאנו שם כמה פוס' דס"ל הכי. וא"כ ג"ז צד להקל בני"ד, דהא האדם ודאי מתכוון להפסיק את זרימת הזרם בעת שהוא מקליד ומכניס המידע לזכרון בדיסקט. ולא רק שבכל הקשה במקלדת נפתח המעגל החשמלי מחדש וכך היא פעולתו, אלא שודאי לאחר גמר ההקלדה נפתח המעגל החשמלי שוב. ואע"פ שהפוס' הללו כתבו להקל באיסור דאו' ולהופכו לאיסור דרבנן, ואנן ממילא מישתעינן באיסור דרבנן, מ"מ זה צד להקל גם באיסור דרבנן. אמנם עיי"ש (בענף 5) שישנם גם פוס' החולקים על טעם זה להקל, ביניהם הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א.
עוד בענין זה ר' בשו"ת חלקת יעקב (ח"ג סי' צ"ח) שאסר דיבור בטייפ בשבת מצד הולדת הזרם. עיי"ש.
אמנם גם פה יש להעיר, שלגבי המשך הזנת הדיסקט, כיון שנעשה הדבר ע"י שינויים מגנטיים, והיינו ע"י הגברת והחלשת הזרם, וכנ"ל בענף 23, הרי שכמש"כ לעיל בענף 27 עפ"י קדוש"ה ח"א (הערה ז'), שזו מחלו' בין הגרשז"א זצ"ל דס"ל שאין בזה איסור בשבת, לבין הגריש"א שליט"א דס"ל שיש בזה איסור בשבת. ושכן הדין אף מצד בונה.
וכל זה מדובר מצד הזנת הדיסקט. אך לענין הכנסת הדיסקט למחשב נראה עפ"י המבואר לעיל (בענף 27), שבפעולה זו יש גם איסור מוליד מדרבנן.
בס"ד נראה למסקנה, שפעולת הכנסת הדיסקט למחשב כרוכה לבי"צ וסיעתו באיסור מוליד דרבנן. ואילו פעולת הזנת הדיסקט, מצד מה שמוליד דיסקט שמהותו חדשה, או שמוליד דבר חדש בדיסקט, הרי שיש בזה ספק איסור מוליד דרבנן (וזאת אף לסוברים שבהזרמת זרם חשמלי אין איסור מוליד כבי"צ). ואילו מצד מוליד בהזרמת הזרם החשמלי בתחילת הזנת הדיסקט, אמנם ישנם בזה כמה צדדים להקל, אך לפחות חלק מצדדים אלה שנויים במחלו', וממילא למעשה יש לחשוש בכך לאיסור מוליד (כדעת הבית יצחק וסיעתו), וזאת גם אם כבר הוכנס בעבר מידע לדיסקט ונמחק ועתה בא להכניס לשם מידע חדש. אלא שמ"מ מצד פעולת המנועים המסובבים את הדיסקט והדואגים להזזת הראש האלקטרומגנטי מבחוץ כלפי פנים הדיסקט, נראה שגם בזה יש איסורי מוליד בשל הזרמת הזרם (ולעיתים כרוכות הפעולות שבדיסקט, כקריאה וכתיבה בו, גם בהדלקת נורת לד). וא"כ הן בהכנסת הדיסקט למחשב והן בעת פעולת הזנת הדיסקט, כרוך הדבר בכמה איסורי מוליד מדרבנן.
ענף 30: איסור הזנת הדיסקט - מצד מכה בפטיש (הצדדים להקל)
כפי שכתבנו לעיל (בענף 24), נלע"ד בס"ד שהאיסור המסתבר ביותר בהזנת הדיסקט הינו מצד מתקן מנא או מכב"פ. ותחילה נביא את הנ"מ בין בונה למכב"פ. באבן האזל (פ"י משבת הי"ז) כ' שכשיוצר כלי מחדש באופן של הרכבה וקיבוץ חלקים הוי בונה. וזאת עפ"י הרמב"ם (בפ"ז משבת ה"ו, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין. עכ"ל. וברור שכוונת הגרא"ז שהרמב"ם הביא זאת כדוגמא לבונה ולא שכל בונה דינו רק כך. שהרי הרמב"ם שם בהי"ב כ' דבונה הוי גם כשמשפיל תל עפר. ושם בהי"ג כ' שכ"ה בעושה אוהל קבוע. ושם בהי"ד כ' שכ"ה בעושה נקב בלול. עיי"ש. והגרא"ז באבן האזל שם דן לפחות בחלק מדברים אלה). ואילו כשגוף הכלי כבר קיים ועושה בו פעולות כדי להכשירו שיהא ראוי למלאכתו הוי מכב"פ (הב"ד בבנ"ש ח"א עמ' פ"ט). ובמעש"ח (ח"ב עמ' קפ"ה-קפ"ו וח"ג עמ' ר"ד) כ' שהנ"מ ביניהם שבמכב"פ אסור רק כשעי"כ נגמרת מלאכת הכלי, משא"כ בבונה שאף בעשיית חלק ממלאכת הכלי חייב (והוסיף, דכ"ה כשסותר את הכלי ומקלקלו: דמצד מכב"פ אין איסור בזה, ומצד בונה יש איסור סותר). ור' במנח"ח (סי' ל"ב סקכ"ה) שזו מחלו', דלרש"י בונה הוי דוקא אם נגמר הכלי, ולתוס' בונה הוי אף אם חסרות עדיין כמה מלאכות.
לגבי הגדרת מלאכת מכה בפטיש כתב הרמב"ם (פ"י משבת הט"ז), שכל גמר מלאכה ה"ז תולדת מכה בפטיש וחייב. ע"כ. וכפי שהבאנו לעיל בסמוך, כתב באבן האזל (פ"י משבת הי"ז) שהוא כשגוף הכלי כבר קיים ועושה בו פעולות כדי להכשירו שיהא ראוי למלאכתו. ע"כ. ובבנ"ש כ' (בעמ' ק"ל) שאסור לעשות כלי בשבת דהיינו שע"י פעולתו הופך חפץ לכלי ראוי לשימוש.
ועתה נביא בס"ד כמה צדדים להקל גבי הזנת הדיסקט ולומר שעכ"פ אין בזה איסור מכב"פ מדאו'.
טעם 1: אין זה פשוט כלל שגמר המלאכה הוא הזנת הדיסקט, שרק עתה ניתן להשתמש בו. אלא יתכן מאוד לומר שבעצם עשיית הדיסקט נגמרה כבר בביהח"ר ועתה רק ממלאים אותו במידע.
כהמשך לכך יש לדון, שאולי תלוי הדבר אי עיקר שימוש הדיסקט הוא הזנתו (ואז גמרו נעשה כבר בביהח"ר. אך הגר"א נבנצל שליט"א העיר לגבי מה שכתבנו ששימוש הדיסקט הוא הזנתו, וזו לשונו: אין זה שימוש כשלעצמו. לו יצוייר שאי אפשר להוציא המידע אין כל תועלת באיחסונו. עכ"ל), או שעיקר שימושו הוא הוצאת הנתונים וקריאתם (ואז הזנתו היא גמר עשייתו). אך נראה לדחות זאת ולומר שאף אם נאמר שעיקר שימושו הוא קריאת הנתונים, מ"מ גמרו כבר נעשה בביהח"ר, ואף הזנתו נחשבת כשימוש. ואם נאמר שקריאת הנתונים זה העיקר, הרי יתכן שהזנתו אסורה מדין בונה לחזו"א, בגלל שגם לאחר ההזנה הכל גוף אחד וגשם אחד (כמש"כ החזו"א בסי' נ' סק"ט ד"ה "ובפתיחת", וכדלעיל גבי איסור בונה בהזנת הדיסקט). וזו תהיה הנ"מ בין הכנסת מים לכוס או מילוי ארגז בתפוזים שפשוט שאין בזה בונה, לבין הזנת הדיסקט. אמנם מ"מ יהיה קשה מאיסור כתיבה על נייר, שהרי הם כגוף א' ולפי"ז יתחייב משום בונה או מכב"פ, שהרי ודאי עיקר שימוש הנייר הוא לקרוא מה שכתוב בו ולא רק לכתוב עליו. וא"כ הכתיבה תהיה גמר עשייתו, וה"ז דבר שלא ניתן לאומרו שיתחייב ע"כ גם כמכב"פ או בונה. וכ"כ כבר הגרשז"א במנח"ש (ח"א סוף עמ' ק"ב, וח"ב עמ' ע"ו רס"י כ"א) שאין בזה משום בונה. ויש עוד לעיין בכ"ז ואכמ"ל.
ועוד יתכן אולי לחלק בין מקרה שמזין בדיסקט מידע שרגילים למוחקו, או אפי' שלא רגילים למוחקו אלא שחומר זה אינו חשוב, כחלק מהדברים הנכתבים במחברות, שבזה י"ל שגמר עשיית הדיסקט נעשתה בביהח"ר, לבין מקרה שמזינים מידע שעתידים לשומרו, שבזה ההזנה היא גמר מלאכתו. אך קשה ע"כ שא"כ נתנו דברינו לשיעורים. ועוד, דאף במקרה שמזינים במידע שלא עתידים למוחקו אפשר לומר שבאמת גמרו נעשה בביהח"ר, וההזנה הינה שימוש חד פעמי בדיסקט. ומ"מ נראה שכשבביהח"ר משכפלים דיסקים ודיסקטים של דבר מבוקש כשיחות רבנים או הקלטות שירים, הרי שיש בזה משום מכב"פ.
ועוד יש להעיר, שבאמת מש"כ החזו"א לחלק (שם) שמה שאין הדבר נחשב כתוקע ובונה, אע"פ שזה שימושו, הוא דוקא כשיש ב' גשמים, נראה לענ"ד שאכן זה חידוש, וכבר מדברי הגרשז"א במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"א - ע"ב ד"ה "ברם") נראה שאין דעתו מסכמת לסברא זו, דכתב שהכנסת הזרם במאוורר אינה מתקן אלא רק שימוש. ומשווה זאת להדלקת נר ביו"ט דאינו נחשב כמתקן ועושה כלי בהדלקתו (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אין כאן חידוש, משא"כ בדיסקט. עכ"ל). עיי"ש מש"כ גם גבי מנורת נפט וריחיים של מים.
ומ"מ הסברא לומר שגמר עשיית הדיסקט היתה כבר בביהח"ר (או כשמפרמטים אותו) היא סברא חשובה, וממילא הזנתו אינה אלא שימוש בו, ואין בזה משום מכב"פ. וכן מצינו שכתב כבר הגרל"י הלפרין שליט"א במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד עפ"י ח"ב עמ' קפ"ה) גבי עשיית שינויים מגנטיים על גבי סרט, שאין בזה מכב"פ כי כבר הושלם המכשיר ובהקלטת הנתונים בזכרונו אינו מתקן הכלי יותר ממה שהיה מתוקן מתחילה אלא הוא רק משתמש בו את שימושו הרגיל (וכסברא זו כבר כתב ביבי"א ח"א סי' כ' סק"ד). והמשיך הגרלי"ה, שאף את"ל שהשלמת ספר יש בה מכב"פ, מ"מ פשוט שהכותב דבר לזכרון בספר זכרונות שאינו חייב משום מכב"פ אף כשהוסיף עוד זכרון למה שכבר היה כתוב. עכ"ד. ולפי"ז גם בני"ד אין מכב"פ. אמנם ר' ביבי"א (ח"א סי' כ' סק"ה) שהוכיח מכמה ראשו' שאף כלי שנגמר תיקונו, אם חזר לתקנו בשעת תשמישו יש בזה משום מכב"פ. עיי"ש. אלא ששם מדובר שלפני התיקון לא יכלו להשתמש בכלי, משא"כ בני"ד שיכולים להשתמש בו - להזינו (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אין זה שימוש. עכ"ל).
ענף 31: איסור הזנת הדיסקט - מצד מכה בפטיש (המשך הטעמים להקל).
טעם 2: במנח"ש (ח"א עמ' ע"ג ד"ה "אך") אחר שהביא כמה צדדים להחמיר, כתב שאעפ"כ יותר נראה שמכב"פ היינו דוקא כשחסר עדין תיקון שהאומנין רגילים לעשותו ונשאר כך בתיקון זה לעולם. ע"כ. ולפי"ז בני"ד אין מכב"פ שהרי בביהח"ר לא מזינים הדיסקט, וספק אי הזנת הדיסקט חשיבא מלאכת אומן, דהא אולי רובא דעלמא יודעים לעשות כן. ועוד דאין המידע נשאר בדיסקט לעולם.
טעם 3: עוד כתב במנח"ש (שם) שהנ"מ בין זרם חשמלי לבין שעון הוא ששעון תפקידו להיות ערוך תמיד להראות השעה, וכשמפסיק הילוכו חשיב כמקולקל והעורכו חשיב כמתקנו. משא"כ בזרם עיקר גמר מלאכתו שלא יהיה מחובר הכלי עם הזרם כ"א בשעת השימוש. ע"כ. ולפי"ז גם בני"ד הרי עיקר מלאכתו של הדיסקט שלא יזינוהו תמיד בנתונים, אלא פעולה זו הינה קצרה, ארעית ונעשית רק מידי פעם. ולכאו' היה מקום לדחות זאת ולומר שהדיסקט צריך להיות תמיד מוזן במידע שהכניסו אליו, כמו שעון שצריך לפעול תמיד. ולא כמנורה ומאוורר שלעיתים הם מושבתים וצריכים הם להיות גם מתאימים למצב כבוי. ולפי"ז מי שמזין דיסקט הר"ז גמר מלאכתו. אלא שיותר נראה בס"ד דאזלינן בתר מצב הפעולה, והיינו פעולת הזנת הדיסקט, ולא בתר המציאות שהוא עם הנתונים בתוכו. ולפי"ז ני"ד דמי למאוורר ונורה, ולקולא. ועוד כתב שם במנח"ש להוכיח שאף אם החיבור חזק אפ"ה שרי לעשותו בשבת כשאינו עשוי להתקיים. ע"כ. ולפי"ז גם בני"ד לפחות באופנים שאינו מכניס מידע לדיסקט ע"מ שישאר שם זמן רב אין בזה איסור מכב"פ.
ובאמת מצינו יסוד זה בתשו' המהר"ם מרוטנבורג (סי' צ"ד. הב"ד מרן בב"י סס"י שי"ז בשם תשו' אשכנזית גבי אבנט במכנסים) שבהכנסת מוכין לכר חייב דוקא כיון שמבטלם שם. וכעין זאת מצינו במנח"ש (ח"א סי' י"א סק"ה), ובבנ"ש (ח"א עמ' קל"ד). וע"ע חזו"א (סי' נ' סק"ט ד"ה "כתב בח"א"). ולפי"ז בני"ד כשאין מזינים את הדיסקט במידע שישאר בו באופן קבוע, ג"כ אינו חייב ע"כ מדין מכב"פ.
טעם 4: אם נדמה הזנת דיסקט בפעם השניה ואילך להוספת שרוכים חדשים לנעל ישנה הרי שמהמ"א (סי' שי"ז סק"ז) משמע דשרי, ורק שרוכים חדשים לנעל חדשה אסור משום דמתקן. אך בנעל ישנה כיון שכבר יש שם כלי עליה, שרי. וע"ע בתוספת שבת (סי' שי"ז סק"ח), בשו"ע הגר"ז (שם ס"ה, דמשמע שמחמיר), ובח"א (כלל מ"ד דין ח' דמשמע שמיקל). ולפי"ז גם אם נאמר שגמר עשית הדיסקט הינו רק לאחר הזנתו, מ"מ אם כבר הזינוהו מעט, אין בתוספת זו משום מכב"פ שהרי כבר היה כלי, אא"כ נאמר דלא דמי למנעלים, דהתם משהכניס השרוכים א"צ עוד לעשות דבר והמנעל גמור. משא"כ בני"ד שאף שכבר הזינו במעט מידע, מ"מ רוצה הוא להכניס עוד מידע ולכאו' אין הדבר גמור. מ"מ מסתבר יותר להקל. ואף שיש מקילים בה רק כשמכניס שרוכים שכבר היו בנעל זו (הא"ר סי' שי"ז סק"ב והמ"ב סקי"ח), מ"מ יתכן שגם הם יודו שבני"ד יש להקל, דמנעל בלי שרוכים הרי אינו משמש לשום דבר וא"א להשתמש בו (אף שי"א שבמנעלים של ימינו ניתן להשתמש בהם גם ללא שרוכים. ר' שש"כ פט"ו הערה קצ"ט), ודומה לו דיסקט שאינו מפורמט. משא"כ דיסקט מפורמט, ובפרט כשיש בו כבר חומר שהזינוהו שפיר יכול להשתמש בו (ואולי אף דיסקט ריק שעדיין לא הזינוהו שפיר יכול להשתמש בו, והיינו להזינו במידע, וכדלעיל בטעם הראשון להקל). וע"ע בקצוה"ש (סי' קמ"ו סק"ג) ובשש"כ (ח"ג בהערות הגרשז"א זצ"ל לפט"ו הערה ר"ב).
אמנם אם נדון את ני"ד כהכנסת מוכין לכר שיש בו כבר מוכין, הרי שאף במקרה שיש כבר מידע בדיסקט ועתה רוצה להוסיף לו עוד מידע, יש לדון זאת לכאו' לאיסור. ר' גמ' שבת (דמ"ח, א') וברש"י שם, דמשמע מרש"י שדוקא במוכין שנפלו מכר זה שרי. אמנם מהמ"א (סי' שי"ז סק"ז) עולה שאם יש כלי שכבר השתמשו בו קודם לכן ועתה רוצים לשים בו למשל שרוכים שלא היו בו קודם לכן, ה"ז מותר. וכמ"א כתבו גם התוספת שבת (סי' שי"ז סק"ה), שו"ע הגר"ז (שם סעי' ה') והח"א (כלל מ"ד דין ח'). הב"ד בבנ"ש (ח"א עמ' קל"ה). ולפי"ז גם אם נאמר שגמר הדיסקט הינו דוקא בהזנתו ולא בעשייתו בביהח"ר, הרי שאם כבר הזינוהו פעם א', גם אם מחקו זאת ורוצים עתה להזינו מחדש אין בזה איסור מכב"פ. אמנם בבנ"ש (ח"א עמ' קל"ו) רצה לומר שאף אם יש כר ויש בו מוכין ועתה רוצה להוסיף תוספת חדשה חייב משום עשיית כלי, אך נלע"ד שאין דבריו מוכרחים כלל. ואדרבא מדברי המ"א והפוס' הנ"ל משמע דשרי (ואף הבנ"ש שם בעמ' קל"ה הסכים שכ"מ מדבריהם). נמצאנו למדים שאם יש בכר כבר מוכין הרי יש מקום להקל להוסיף לו עוד מוכין. ואף בכר שהיו מוכין ונפלו ממנו כולם ועתה רוצה להוסיף מוכין, אם אלה אותם מוכין נראה דאף לרש"י שרי. ואם אלה מוכין אחרים, לפי המ"א ועוד פוס' משמע דשרי. ולפי"ז גם בני"ד אם יש כבר מידע בדיסקט יש מקום להתיר לו להוסיף עוד מידע. ואם יש בו מעט מידע ורוצה להוסיף עוד מידע, משמע מדברי כמה פוס' דשרי מצד מכב"פ (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: כאן זה נהי' כלי אחר שמשמש לדבר אחר, משא"כ בכר. עכ"ל). אמנם כ"ז צ"ע למעשה, כיון שהצדדים הללו להקל אינם מפורשים בפוס', ואדרבא על חלק מהדברים יש מהפוס' שכתבו בהדיא ההיפך.
את הטעם שכתבנו להקל גבי מתקן מנא מצד היפוך המלאכה (שאם הזנת הדיסקט הינה מתקן מנא הרי שהמוחק מידע מהדיסקט הריהו כמקלקל, וזה לא מסתבר) לא ניתן לומר גבי מתקן מנא מצד מכב"פ, דאין מלאכה הפכית למלאכת מכב"פ (אלא רק למתקן מנא מצד בונה).
ענף 32: איסור הזנת הדיסקט - מצד מכה בפטיש (הצדדים להחמיר).
טעם 1: במנח"ש (ח"א עמ' ע"ב ד"ה "אמנם") כתב גבי הכנסת זרם לחוטים שהוא משנה את החוטים וגם את סגולת המתכת בתוך המכונה, לכן אפשר שהזרם אינו חשוב שימוש בלבד עם המכונה שכבר עשויה, כי בלי זרם אין למכונה שום סגולה של מכונה. לכן אפשר שע"י חיבור הזרם הוי מתקן כלי להיות ראוי למילוי תפקיד ידוע, ולפי"ז יתכן דהוי מכב"פ. ולא דמי לכלי שרגילים לפרקו ולהחזירו דשרי להחזירו, משום שכשהוא מפורק לא נפקע ממנו שם כלי כי רק חסר קירוב חלק אל חלק ולא שינוי יסודי בגוף הכלי, ומחוסר קריבה לאו כלום הוא. משא"כ בהזרמת זרם שהוא משנה את עיקר תכונת הכלי ונותן בו סגולה אחרת, אפשר שה"ז כאילו גומרו לעשותו כלי. עכת"ד. ולפי"ז גם בני"ד שיש שינוי יסודי בגוף הדיסקט ונותן בו סגולה אחרת יש מקום לומר דהוי מכב"פ. אלא שבס"ד אפשר לחלק ולומר שבני"ד זה משהו אמצעי, כיון שמכשיר חשמלי ללא זרם הריהו כאבן שאין לה הופכין וע"י הזרם הריהו מחייהו ומאפשר לו לצאת לפועל, אך בדיסקט לא עסקינן במכשיר שצריך לפעול אלא בכלי (מפורמט, ואינו כלי גולמי), והזנתו היא כבר שימוש בו. ומטעם זה יש לדחות גם את האפשרות ללמוד מדברי המנח"ש (שם עמ' ע"ג ד"ה "גם") שהזרמת הזרם הוי כתקיעת יתידות וחשיב כעושה כלי מחדש, דהתם מישתעי במכשיר ובני"ד בכלי קיבול (הגר"א נבנצל שליט"א העיר: זה מכשיר לספק מידע. עכ"ל).
טעם 2: במנח"ש (ח"א עמ' ע"ג סוד"ה "גם") כ' עפי"ד הרמב"ם (בפ"י הט"ז, ובפיהמ"ש פ"ז מ"ב) והבה"ל (סי' ש"ב ס"ב ד"ה "הלוקט") שגמר התיקון חשיב רק תולדה אף כשלא עשה מעשה רב כהכאה בפטיש, אך עיקר האב דמכב"פ הוא רק מעשה רב דמכב"פ כדי לגמור הכלי אפי' אם אין זה עדיין הגמר האחרון של תיקון הכלי. ולפי"ז כ' במנח"ש שאפשר שחיבור הזרם חשיב מעשה רב מעין הכאה בפטיש כיון שהזרם הוא העיקר ועושה שינוי גדול בגוף הכלי... אע"ג שאין זה גמר התיקון של הכלי". עכת"ד המנח"ש. ואולי עפי"ז אפשר לומר שגם בני"ד כיון שהזנת הדיסקט היא העיקר, ועוד שעושה שינוי גדול בגוף הכלי, אע"ג שאין זה גמר תיקון הכלי מ"מ הוי מכב"פ. ולמרות שהפוס' הנ"ל הבינו מהרמב"ם שהחידוש הוא דהוי מכב"פ אע"ג שעושה רק אחד מהשלבים של גמר הכלי, ואפי' לא השלב האחרון. וא"כ בני"ד שזה השלב האחרון של עשיית הדיסקט (אם לא נאמר שגמרו הוא כבר בביהח"ר ומה שמזינו אח"כ זה רק שימוש), אזי כ"ש דהוי מכב"פ. מ"מ לבי מגמגם אי ניתן ללמוד מדברים אלה שבני"ד הוי אב המלאכה דמכב"פ. וצ"ע [וראה בבנ"ש (עמ' צ"ז - צ"ט) שמרש"י והמאירי משמע דלא ס"ל כעיקרון שכתב הבה"ל עפ"י הרמב"ם].
ובאמת יותר מכך כ' הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' ע"ג), דאע"ג שעצם גמר עשיית הכלי או חיבור החלקים ודאי חשיב כמכב"פ, אין זה סותר שגם אח"כ כל פעם שיכניס זרם ה"ז מכב"פ, דהא בענין עריכת שעון ג"כ מצדד הפמ"ג דחשיב מכב"פ. וכן פסק הרמב"ם (פ"י הט"ז) שהצר בכלי צורה אפי' מקצת הצורה ה"ז תולדת מכב"פ וחייב. ומוכח קצת דיכול להיות הרבה פעמים מכב"פ. עכת"ד המנח"ש. ולפי"ז גם בני"ד אף את"ל שגמר הכלי - הדיסק בביהח"ר, אפ"ה יש מקום לומר שגם הזנת הדיסקט חשיבא כמכב"פ. ואמנם מהוכחת הגרשז"א גבי שעון יש לדחות הלימוד לני"ד, דשאני התם שהשעון חדל לפעול. אך מד' הרמב"ם גבי הצר צורה לכאו' יש ללמוד גם לני"ד שיתחייב כמכב"פ, אלא שג"ז יש לדחות הן משום דהתם אף שהכלי ראוי לשימושו מ"מ אפ"ל שהוא צר צורה כדרך שהאומנין עושין כדי לייפותו ואם לא כן לא יקנוהו (ואף שלכאו' אפשר לדחות זאת ולדייק מדברי הרמב"ם שם שכתב: "והצר... אפילו מקצת הצורה", דמשמע שעושה רק חלק מהצורה ולא גמר את הצורה, שבלעדי זה לא יקנוה. מ"מ מדברי הרה"מ שם שכתב שמדובר שצר צורה כולה או מקצתה בכלי צורה שהוא עומד לצורה וחשיבותו לכך, הרי שמשמע מדבריו כמו שכתבנו). מ"מ אין כן בני"ד שכ"א קונה הדיסקט בלי מידע שאגור בו, דניח"ל לאגור בו מה שלבו חפץ. ועוי"ל דהגרשז"א בהמשך דבריו שם כ' למסקנה: "אך אעפי"כ יותר נראה דמכב"פ היינו דוקא כשחסר עדיין תיקון שהאומנין רגילים לעשותו ונשאר כך בתיקון זה לעולם" (כמו שהבאנו לעיל בצדדי ההיתר), ולפי"ז יש להקל בני"ד.
טעם 3: באבן האזל (פ"י משבת) כ' שאסור לעשות שום פעולה הנחשבת מעשה אומן בכלי אם עי"כ מתקן או מוסיף איזה דבר בכלי. ואסור לעשות זאת אפי' אם כבר נגמרה מלאכת הכלי והוא מתוקן ומושלם, דעשיית מעשה אומן מצד עצמה היא דבר האסור בשבת והוא אב מלאכת מכב"פ. ע"כ (הב"ד בבנ"ש ח"א עמ' פ"ה סק"ג). ולפי"ז גם בני"ד אולי הוי מכב"פ, שאף את"ל שהדיסקט כבר נגמרה מלאכתו בביהח"ר, מ"מ אם נאמר שהזנתו הוי מעשה אומן (ודבר זה צ"ע) הרי שעשה איסור מכב"פ דהוסיף איזה דבר בכלי. אך ר' בבנ"ש (שם) שכעין זאת כ' הגרשז"א במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"א) ובמכתבו המובא בבנ"ש (ח"א עמ' קט"ו) בשם הגרא"ז מלצר, וסיים שם הגרשז"א שזה חידוש גדול והוא פלאי. ע"כ. ולפי"ז אין ללמוד מכך להחמיר בני"ד.
וע"ע בני"ד בבנ"ש (ח"א עמ' פ"ז).
בס"ד נלע"ד למסקנה, דאע"ג שישנם לכאו' כמה צדדים להחמיר בני"ד מצד מכב"פ, מ"מ יש מקום לדחותם, ולכן למעשה אין בהזנת הדיסקט משום איסור מכב"פ, בעיקר מהטעם הראשון שכתבנו לעיל בצדדי ההיתר, שהזנת הדיסקט נחשבת כשימוש הכלי ולא כעשייתו, וכן בשל דברי הגרשז"א זצ"ל שמכב"פ היינו דוקא כשחסר עדיין תיקון שהאומנין רגילים לעשותו ונשאר כך בתיקון זה לעולם.
ענף 33: איסור הזנת הדיסקט - מצד מתקן מנא.
דין מתקן מנא הוזכר בגמ' ובפוס' הן מצד בונה והן מצד מכב"פ [ר' למשל מחלו' רש"י בשבת (דמ"ז,א' ד"ה "חייב") ותוס' בשבת (דק"ב,ב' ד"ה "האי") ועירובין (דל"ד,ב' ד"ה "ואמאי")]. מצד בונה ומכב"פ כבר דננו בס"ד לעיל גבי ני"ד, אמנם יש מהפוס' שדנו גבי ני"ד או מיקרים דומים לא מצד בונה או מכב"פ, אלא דנו רק מצד מתקן מנא, והיינו שלא גילו דעתם אי הוי מצד בונה או מכב"פ. לכן גם אנו נדון מצד מתקן מנא, מלבד הדיון מצד בונה ומכב"פ.
כפי שכתבנו, במלאכת מכב"פ כלול גם איסור מתקן מנא, והיינו איסור תיקון כלי שהתקלקל. ואע"ג שאיסור מכב"פ חל רק על פעולת גמר מלאכת הכלי, וכמש"כ רש"י בשבת (דע"ג,א' ד"ה "המכה") דכל שאינו גמר מלאכה אינו חייב. עכ"ל. וא"כ לכאו' קשה דהא כלי שהתקלקל כבר נגמרה מלאכתו קודם לכן. ר' ע"כ בבנ"ש (ח"א עמ' קמ"ז, שתירץ שכיון שהתקלקל הכלי ואינו ראוי למלאכתו חשיב כבטל ממנו שם כלי. עיי"ש). וכבר כתבנו לעיל (בענפים הקודמים) שיש נ"מ גבי מתקן מנא אי הוי מצד מכב"פ או מצד בונה, שהנ"מ הינה לא רק מצד אי הוי גמר הכלי, אלא גם כשמקלקל הכלי, דמשום מכב"פ אין איסור בקלקולו וסתירתו. ומצד בונה יש בקלקולו משום סותר (ר' מעש"ח ח"ב עמ' קפ"ו).
אי איסור מתקן מנא בשבת הינו מדאו' או מדרבנן ר' בגמ' שבת (דמ"ח, א') ובראשו' שם, ובמ"ב (סי' ש"מ סקל"ג) ובשעה"צ (סקס"ח) שזו מחלו' [וע"ע בבנ"ש (ח"א עמ' קל"ד) שכתב שלדעת הריטב"א הוי מדרבנן. ואילו בשעה"צ שם כתב בשמו דהוי דאו'. ואמנם בריטב"א שבת (דמ"ח, א') לא מבואר כלל דהוי דאו'. וצ"ע]. ובענין אי איסור מתקן מנא בשבת הינו מדאו' או מדרבנן, העיר הגר"א נבנצל שליט"א: זה מדאו' אם הוא בונה או מכב"פ. עכ"ל.
ועתה בס"ד נתחיל לדון בצדדים להקל ולומר שאין בני"ד איסור מתקן מנא.
טעם 1: בשו"ת היכל יצחק (הרצוג. או"ח סי' מ"ג) כ' שאין מתקן מנא אלא כשחל קלקול בכלי (ור' בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענף 2, שכעין זאת אמר לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א. ולא קשה ממה שכתבנו כאן לעיל בסמוך שכלי שהתקלקל אינו שייך לכאו' לדין מכב"פ. עיי"ש מה שתירצו). ולכן אסור להשחיז סכין שנפגמה או לטבול כלי שנטמא, אך בכלי של פרקים אע"פ שהחזרת הפרקים מכשירתו לתשמישו אין זה מתקן מנא אלא כך דרך תשמישו מלכתחי', ולשם כך נעשה מלכתחי' ואינו דומה למכב"פ שבמשכן. עכ"ד. וכעין זה כתב במעש"ח (ח"ב עמ' קצ"ג סקי"א). ולפי"ז גם בני"ד הזנת הדיסקט אינה תיקון של דבר גמור שהתקלקל אלא כך דרך תשמישו מלכתחי', שהרי דרכו לכתוב ולמחוק, לכתוב ולמחוק, וחוזר חלילה (ועוד בענין אי הוי ני"ד תשמיש או בנית החפץ, והיינו האם הדיסקט לפני הזנתו נחשב כגמור או לא, ר' לעיל), וע"ע בבנ"ש (ח"א עמ' ס' וס"ז מש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל).
טעם 2: במנח"ש (ח"א עמ' ס"ט) כ' הגרשז"א זצ"ל שלכו"ע כל דבר שאינו עשוי להתקיים תמיד אלא רגילים לפרקו ולהחזירו ה"ז מותר ואין בזה משום תיקון מנא. והוסיף דהו"ד אם דרך תשמישו של הכלי הוא שרגילים לפרקו מרצון טוב אז אין בחזרתו משום מתקן, ואמרינן שגם בשעה שהכלי מפורק חשיב שלם ואינו מחוסר שום תיקון כי הפירוק נעשה ברצון וכן דרך תשמישו. ולפי"ז גם בני"ד ליכא משום מתקן מנא. וכעין זאת כ' הגרשז"א גם במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע' וצ"ט, ובח"ב עמ' מ"ז ומ"ח). וכ"ז עפ"י הט"ז (סי' שי"ג סק"ז). והב"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז סוף ענף 6). ובבנ"ש (ח"א עמ' קל"ט) כ' שיסוד הדבר בתשו' המהר"ם מרוטנבורג (סי' צ"ד) שהביא מרן בב"י (סס"י שי"ז) בשם תשו' אשכנזית דשרי להכניס אבנט במכנסים בשבת משום דלא מבטל ליה ועשוי להכניס ולהוציא תדיר. ושעפ"י יסוד זה הקלו גם בתהל"ד (סי' שי"ז סק"ו), המהרש"ם ובהר צבי. וכ"כ בשש"כ (פל"ג הערה מ"ג). ור' גם במעש"ח (ח"ב עמ' קצ"ד) שכתב במסקנה שמה שאין מתקן מנא מדאו' בהקלטת סרט מגנטי זה רק בהקלטה העשויה לשימוש זמני. אך אם היא עשויה לשימוש תמידי יתכן שיש בזה מתקן מנא מדאו' (והוסיף שגם בהקלטה העשויה לקיום, אם יעשה בגרמא יש לדון להקל לצורך חולה). וכעין זה כתבנו לעיל (בתחילת ענף 6) עפ"י כמה פוס'. ואמנם בזה ניתן להקל רק במקרים שרגילות בני האדם להזין את הדיסקטים ולמוחקם. ואמנם גם ד"ז שנוי במחלו' אי יש להקל משום כך, ומ"מ גבי מקרה זה רבו המקילים יותר מאשר במקרה שדעת האדם הפרטי לבטל המלאכה לאחר מכן.
טעם 3: במעש"ח (ח"ב עמ' קפ"ה וח"ג עמ' ר"ד ואילך) כ' הגרלי"ה שליט"א שאין מתקן מנא בעשיית שינויים מגנטיים ע"ג סרט, דמצד בונה אין בזה מתקן מנא כיון שכבר הושלם הכלי כולו ואין חיוב בנין בכלים לכו"ע אם אינו עושה כלי שלם.
טעם 4: אם נאמר שהזנת הדיסקט הוי מתקן מנא הרי שהמחיקה מהדיסקט חשיבא כמקלקל. וזה לא כ"כ מסתבר לענ"ד.
טעם 5: במעש"ח (ח"ב עמ' קצ"ד) כתב עוד גבי עשיית שינויים מגנטיים בסרט, שכל התיקונים הנזכרים בחז"ל ובפוס' הם כאלה שהתיקון נראה בהם לעין או שהתוצאה של התיקון נראית לעין מיד עם עשיית התיקון, משא"כ בני"ד שאין נראה שום שינוי וגם לא תוצאה מיידית. ורצה להקל בזה גם מהצד שמצאנו הרבה פוס' שהקלו באיסורי שבת כשלא מצאו כדוגמתם במעשה המשכן (ור' לעיל בענף 8 שד"ז שנוי במחלו'). ונשאר הגרלי"ה בצ"ע [ויש להעיר בענין מש"כ הגרלי"ה שהתיקון או תוצאתו צ"ל נראים לעין מיד, שהרי כבר מצינו איסור תיקון מנא בדברים רוחניים כהפרשת תרו"מ או טבילת כלים, כפי שהעיר כבר במנח"ש (ח"א עמ' ע"ג ד"ה "ועדיין"), וכפי שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א במכתב השאלה של נספח א', בשאלה א'. ועיי"ש בנספח א' בתשו' הגר"י אריאל שליט"א בתשו' א'), ובס' מעליות בשבת (לגרל"י הלפרין שליט"א עמ' ל"ז - ל"ח. עיי"ש שהסיק שאם הזרם מפעיל מכשיר חשמלי אז שייך לאסור משום מתקן מנא, משא"כ ביצירת זרם לבד ללא הפעלת מכשיר כלשהו. וא"כ זה מתאים לדברי הגרלי"ה במעש"ח, שרק כשהשינוי נראה לעין מיד שייך בזה תיקון מנא. אך מ"מ קשה מתרו"מ וטבילת כלי שאסורים משום מתקן מנא). ואף מדברי המנח"ש (ח"א עמ' ע"ג ד"ה "ועדיין") נראה דכ"ש מתרו"מ וטבילת כלים שיש לאסור בני"ד משום מתקן מנא. וצ"ע].
טעם 6: בתחומין (ח"ז עמ' 181) כ' לחלק בין כתיבה מגנטית של תקליט או קלטת שאינם לשימוש תדיר של הקלטה ומחיקה (שבזה יש להחמיר), לבין כתב מגנטי המיועד למחיקה ולכתיבה. והוכיח כן מהחזו"א (או"ח סי' ס"א סק"א. שחילק בין בנין קבוע ללא קבוע. ושהמניח אבן ואינו מבטלה דלאו כלום הוא, ואם מבטלה חייב משום בונה. אך הכותב ע"מ למחוק הוי כותב). ולמד מכך בתחומין שהכותב ע"מ למחוק, אם דרכו בכך יש בזה משום כותב אך אין בזה משום בונה. וה"ה בהקלטה מגנטית אם דרכו למחוק אין בזה בנין ולא תיקון כלי. וכן כתבנו לעיל (בענף 5) בשם כמה פוס' גבי העושה מלאכה שדעתו לבטלה. עיי"ש שד"ז שנוי במחלו' אי יש להקל מטעם זה. וע"ע בשש"כ (פל"ג הערה מ"ג).
טעם 7: ועוד כ' שם בתחומין (בח"ז), שלמרות שהגרשז"א כ' בקוב"מ (עמ' 52. וכ"כ במנח"ש ח"א מהדו"ק עמ' ע"ג ד"ה "ועדיין") שהפיכת ברזל למגנט קבוע יש בה משום תיקון כלי מדאו'. מ"מ כתב בתחומין שם (הרה"ג מיכאל בלייכר) ששמע מהגרשז"א שיש לחלק בין עשיית מגנט המסוגל למשוך חפצים לבין עשיית מגנט חלש ביותר שכל כוחו הוא בגרימת זעזועים חשמליים כשיעבור עליו הגלאי המגנטי. ע"כ. ולפי"ז עולה שבני"ד לא הוי תיקון מנא עכ"פ מדאו'. וצ"ע.
טעם 8: ביבי"א (ח"א סי' כ' סק"ד) כתב כצד להקל גבי מילוי שעון בשבת, שאין בזה מתקן מנא משום שהכלי אינו מפורק (עפ"י התוס'), וכן משום שאינו עושה כלי מחדש (עפ"י הרמב"ן). ולפי"ז יש להקל גם בני"ד (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: כבר כתבתי שכאן זה כלי חדש. עכ"ל). אלא שהוסיף גם הטעם משום שאינו עושה מעשה אומן אלא מעשה הדיוט (עפ"י הרמב"ן והר"ן). ומסופקני אי בני"ד הכנסת המידע לדיסקט חשיבא מעשה הדיוט.
נמצאנו למדים שישנם כמה צדדים לומר שאין בהכנסת המידע לדיסקט משום מתקן מנא. אמנם למעשה נלע"ד בס"ד שיש בזה מתקן מנא עכ"פ מדרבנן. ואם מזין את הדיסקט בנתונים שישארו שם תמיד ואינם עתידים להמחק (היינו הזנה העשויה לקיום, כגון מידע תיעודי) אולי היה מקום לומר דהוי מתקן מנא מדאו'. אך כיון שמרוב הטעמים שכתבנו לעיל עולה שאין בני"ד מתקן מנא כלל, ולא תלוי הדבר לכמה זמן הוכנס המידע לדיסקט, לכן אין נראה להחמיר בני"ד שיאסר הדבר מדאו'. ויש להוסיף, שבאמת החילוק בזה במציאות לעיתים הוא דק, איזה חומר עתיד להמחק ואיזה חומר עשוי לקיום תמידי. וחוששני שע"כ נאמר שנתנו דברינו לשיעורים.
ענף 34: בס"ד מסקנת דין הזנת הדיסקט:
תחילה יש להדגיש שבנידון זה אין נ"מ איזה צג מחובר למחשב, האם צג אנלוגי, דיגיטלי או אחר, כיון שאנו עוסקים בכתיבה בדיסקט. נוסף ע"כ י"ל שמדובר באיסור הכתיבה בדיסקט גרידא, ובאשר להכנסת הדיסקט עצמו לכונן במחשב או אפי' שהיה בכונן אך לא היה סגור שם ראה בסוף ענף זה. והיינו דעסקינן שהדיסקט נמצא סגור בכונן שבמחשב עוד לפני שבת.
עתה נביא בס"ד את מסקנותינו, כפי שהעלנו בעזרת החונן לאדם דעת, גבי האיסורים השונים בכתיבה בדיסקט (הזנתו בנתונים), וכמכה בפטיש נביא גם את דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"מ אליהו שליט"א.
מצד איסור כותב: היה נלע"ד שאין בזה כלל איסור כתיבה ואפי' לא מדרבנן. ואף שבמע"ל כתב שיש בזה איסור כתיבה, מ"מ בעל פה הסביר שכוונתו שם לא לגבי איסור כתיבה.
ואף מדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי הכתיבה בזכרון הפנימי שאסר שם מצד כותב בשל איסור חצי מלאכה של הכתיבה בצג, מ"מ כיון שאפשר לכתוב בצג מבלי לכתוב זאת קודם בדיסקט, נראה שאולי בני"ד אין לאסור זאת מדאו' מדין חצי מלאכה בשל הכתיבה על הצג, כמבואר לעיל (בסוף ענף 24). עיי"ש. ולמרות שהגר"מ אליהו שליט"א תחילה אמר לי שלדעתו הכתיבה בדיסקט אסורה מדאו' מדין כותב, מ"מ לאחר דיון נוסף ע"כ העלה שהדבר אסור רק מדרבנן שמא יקליד ויזין הדיסקט במשך כל השבת. וכמבואר לקמן בתשובותיו (בענפים 51,58). עכת"ד. עיי"ש.
מצד בנית הדיסקט: לגרשז"א זצ"ל אסור להזין הדיסקט במידע בשל איסור בנית הדיסקט והוי ספק דאו'. אך לא זכיתי לרדת לסוף דעתו, והיו לנו ע"כ כמה קושיות (אף מדבריו עצמו במנח"ש).
מצד הזרמת הזרם - בונה לחזו"א: בס"ד הסקנו שלפוס' כחזו"א הוי בונה מדאו' בשל הזרם.
מצד הזרמת הזרם - מוליד לבי"צ: חוץ מהאיסור בהכנסת הדיסקט למחשב, ומצד מה שמוליד דיסקט שמהותו חדשה (כדלקמן בסמוך), יש כמה איסורי מוליד לפוס' כבי"צ, גם אם הזינו את הדיסקט כבר קודם לכן במידע, משום שתחילת הזנתו במידע כרוכה ביצירת זרם. ומצד המשך ההזנה ה"ז רק הגברת זרם, וזו מחלו' (בין הגרשז"א זצ"ל לגריש"א שליט"א) אי יש איסור בדבר. ומ"מ מצד הפעלת המנועים (המסובבים את הדיסקט, מזיזים את הראש האלקטרומגנטי וכו') ישנם בזה הרבה איסורי מוליד.
מצד מוליד הדיסקט: ספק אם יש בזה איסור מוליד בשל הולדת הדיסקט או שמוליד דבר חדש בדיסקט. יש צדדים להקל בכך, בפרט כשכבר היו בדיסקט נתונים, מחקוהו והזינוהו מחדש.
מצד מתקן מנא: בס"ד לענ"ד יש בזה איסור מתקן מנא לפחות מדרבנן. ואם מזין הדיסקט במידע שעתיד להשאר שם תמיד, היה מקום לומר שיש בזה מתקן מנא מדאו', אך למעשה גם בזה יש לצדד דהוי רק איסור דרבנן.
מצד מכה בפטיש: אין בזה מכב"פ כי ההזנה נחשבת כשימוש בדיסקט ולא כעשייתו.
באשר להכנסת הדיסקט למחשב:
לחזו"א יש בזה בונה מדאו', ולבי"צ יש בזה מוליד מדרבנן.
אגב הדיון בהזנת המחשב דננו באיסור הזרמת זרם במוליכים למחצה, ובס"ד הסקנו שלחזו"א גם בזה (נוסף למוליכים רגילים) יש איסור בונה מדאו', ולבי"צ יש איסור מוליד מדרבנן.
בס"ד לאור כל הנ"ל עולה שלגרש"ז אוירבך זצ"ל יש בהזנת הדיסקט איסור בונה שהוא ספק מדאו'. הגרי"ש אלישיב שליט"א יתכן שיסבור שיש בזה איסור כותב מדאו'. ואילו לגר"מ אליהו שליט"א יש בהזנת הדיסקט במידע איסור דרבנן. ולענ"ד לפוס' כחזו"א יש בזה בונה מדאו' בשל הזרמת הזרם החשמלי, ולפוס' כבי"צ יש בזה מוליד מדרבנן. וכן יש בזה מתקן מנא עכ"פ מדרבנן. ויש גם ספק איסור מוליד מדרבנן (שמוליד הדיסקט). נמצאנו למדים שלדעת שני גדולים יתכן שיש בזה איסור דאו'.
ענף 35: מסקנות דין ההקלדה, כתיבה בצג אנלוגי ודיגיטלי, הזכרון הפנימי והדיסקט.
עד כאן עסקנו בס"ד באיסורים הכרוכים בשימוש במחשב בפעולות הבאות: א. ההקלדה במקשי המקלדת. ב. הכתיבה בצג האנלוגי. ג. הכתיבה בצג הדיגיטלי. ד. הכנסת המידע לזכרון הפנימי של המחשב. ה. הכנסת המידע לדיסקט.
ראינו שכמעט אין פוסק הסובר שלפחות באחד מהשלבים הנ"ל אין איסור דאו' (היינו כל הפוסקים, או כמעט כל הפוסקים, סוברים שיש איסור דאו' לפחות באחד מהשלבים הללו). ונפרט:
לפי החזו"א וסיעתו ההקלדה במקלדת איסורה מדאו' (כך אמר לנו הגר"מ אליהו שליט"א). ולענ"ד גם הכנסת המידע לזכרון הפנימי והכנסת המידע לדיסקט הוי בונה דאו' לחזו"א (בשל הזרמת הזרם במוליכים למחצה). וכעבור זמן שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א ע"כ, ואכן הוא אמר לנו שסגירת מעגלים חשמליים ע"י מוליכים למחצה נחשבת בונה מדאו' לשיטת החזו"א. עכת"ד (כדלקמן בענף 43).
לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל הכנסת המידע לדיסקט בונה את הדיסקט ויתכן דהוי מדאו'. כמו כן יתכן שיסבור דה"ה בהכנסת המידע לזכרון הפנימי של המחשב [וכאן המקום איתנו להעיר דבר חשוב. כידוע השימוש בכלי החשמל הינו במיקרים רבים ע"י זרם חילופין. ודעת מרא דשמעתא דחשמל, הגרשז"א זצ"ל (כמובא במנח"ש ח"א מהדו"ק עמ' ק"ח. וכ"כ בשמו מבלי להזכיר את דבריו במנח"ש הנ"ל, גם בשלש"ל ח"א סי' ש"ז סקכ"ט-א') שבחשמל הבא מזרם חילופין, והיינו שנדלק ונכבה חמישים פעם בשניה אחת, הרי שכיבוי המכשיר רק מונע מלהוסיף עוד הדלקות, ואינו מכבה מה שכבר דולק, ולכן כתב שיש לדון אף גבי כיבוי גש"מ שיהא מותר משום שבות דשבות, ובפרט בזרם חילופין הנ"ל. ואין זה שייך למסתפק משמן שבנר דאסור אפ' משפופרת של ביצה, דשאני הכא שהזרם איננו כלל חומר דלק כשמן, ואף גם זרם ישיר אינו דומה כלל לשמן שבנר. עכת"ד (הבאנו דבריו גם כאן במיל' פ"ה ענף 7). ולפי"ז היינו צריכים לדון את כל הכיבויים הנעשים במחשב לכל היותר כשבות דשבות, ואולי אפי' קיל מזה, דהוי רק מניעת הדלקה חדשה ותו לא. אלא שלאחר בירור אצל מומחה התברר לנו שבכל חלקי המחשב יש גם זרם ישר, כך שאין לדון בכיבוי חלקים מסוימים של המחשב לקולא עפ"י הנ"ל גבי זרם חילופין (והוסיף אותו מומחה, שלא בכל חלקי המחשב יש זרם חילופין, אך אין זה משנה לני"ד כיון שיש בהם גם זרם ישיר). ואע"ג שכשסוגר ומנתק את המחשב מהחשמל הוא מנתקו מזרם חילופין, מ"מ לא דננו ע"כ כיון שרוב הפעולות נעשות בתוך חלקי המחשב הפנימיים. וזו הסיבה שלא התחשבנו בקולא זו בכל פרק זה גבי פעולות המחשב].
לדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א הכתיבה בצג האנלוגי כרוכה באיסור כותב מדאו' (אם כי בהזדמנות אחרת אמר לנו שלא ברור לגמרי שאכן זה מדאו'). וכפי שהבננו מדבריו הוא צידד שגם ההכנסה לזכרון הפנימי אסורה מדאו' מצד כותב (מדין חצי מלאכה. אך לא ברור לי שלדעתו זה איסור דאו'. וכידוע ישנם פוס' רבים שאיסור חצי מלאכה אסור רק מדרבנן. ר' שש"כ ח"ג במבוא, פ"א סעי' כ', ובהערות שם). ועוד אסר הגריש"א שליט"א ההכנסה לזכרון הפנימי גם אליבא דהחזו"א מדין בונה, מצד הזרמת הזרם במעגלים המשולבים (המוליכים למחצה). ומ"מ ספק אם יאסור את הזנת הדיסקט והדיסק קשיח מדין כותב מדאו' (שמצד המציאות אולי אין בהם הטעם שאסר את הכנסת המידע לזכרון הפנימי, כי אפשר לכתוב בצג בלי דיסקט ובלי דיסק קשיח, כמבואר לעיל בסוף ענף 24). ובכל אופן את הכתיבה בצג הדיגיטלי אסר רק מדרבנן (דהוי כתב שאינו מתקיים), כשפועל על סוללה שעתידה להגמר. ובענין ההקלדה במקלדת ראה דעתו לקמן (בענף 44).
לדעת הגר"מ אליהו שליט"א הכתיבה הן בצג הדיגיטלי והן בצג האנלוגי אסורות מדאו' מדין כותב. ותחילה אמר שגם הכתיבה בדיסקט אסורה מדאו' מדין כותב, ושהכנסת המידע לזכרון הפנימי כרוכה לדעתו באיסור כותב מדאו' ומתקן מנא מדרבנן. אך לבסוף אמר שהן הכתיבה בדיסקט והן הזנת המידע בזכרון הפנימי אסורות רק מדרבנן, שמא יבוא להקליד כל השבת (כמבואר כל זה בענפים 58-59). וההקלדה במקלדת אסורה לדעתו מדאו' מדין בונה דהחזו"א.
לדעת פוס' רבים הכתיבה בצג האנלוגי של המחשב אסורה מדאו' מדין כותב. נוסף לדעת הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א שסוברים כן (כנ"ל), כן דעת הגר"ש ווזנר שליט"א (בשבט"ה ח"ו סי' ל"ז) והגר"נ קרליץ שליט"א (בחוט השני, שבת, עמ קנ"ג-קנ"ד). וכן עולה כבר מדברי הגר"ש ישראלי זצ"ל (ממש"כ באסיא ח"ג עמ' 139, שאם הכתב נמחק באופן אוטומטי ה"ז איסור דרבנן, ומשמע שאם אינו נמחק באופן אוטומטי ה"ז איסור דאו'), ושו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קס"ח).
לאור הנ"ל גם מתבררת השאלה באיזה צג עדיף לכתוב בשבת, בצג אנלוגי או דיגיטלי. שנראה שלדעת פוס' רבים יותר עדיף לכתוב בצג הדיגיטלי, משום שלדעתם הכתיבה בצג האנלוגי כרוכה באיסור דאו' [שכן משמע מדברי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וכן ד' הגרי"ש אלישיב שליט"א (אף שהוסיף כעבור זמן שלא ברור לגמרי שזה דאו'. ומ"מ לדעתו עדיפה הכתיבה בדיגיטלי באופן שמקבלת חשמל ע"י סוללה ולא מהזרם הארצי, שזו כתיבה שאינה מתקיימת והוי דרבנן), וכ"ד הגר"ש ווזנר והגר"נ קרליץ שליט"א]. ואילו רק לדעת פוסק א' מבואר שהכתיבה בצג הדיגיטלי הינה מדאו' (הגר"מ אליהו שליט"א). אך לדעתו גם הכתיבה בצג האנלוגי הינה מדאו'. ואילו לדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל והגרי"ש אלישיב שליט"א, כתיבה בצג הדיגיטלי אסורה רק מדרבנן (ודעת הגר"ש ווזנר והגר"נ קרליץ שליט"א גבי צג דיגיטלי לא ברורה לי. וכנ"ל בסוף ענף 17). אמנם כ"ז רק מצד איסור כותב, אך נראה שגם מצד בונה ומוליד עדיף להשתמש בצג דיגיטלי מאשר באלקטרוני, כיון שבצג הדיגיטלי הכתיבה נעשית רק ע"י מתח ולא ע"י זרם (וכנ"ל בענף 15), ובזה הרי יש מחלו' (בין הגרל"י הלפרין לגרי"י נויבירט) אי שייכים איסורי בונה ומוליד. אמנם אמר לי חכ"א, שיתכן שאף המיקל בחיבור וניתוק מתח לא יקל גבי הכתיבה בצג הדיגיטלי כיון שבזה יש פעולה ממשית של הדלקת הצג והכתיבה בו. עכ"ד. וצ"ע. דהא הגריי"נ היקל בזה גבי ניתוק (וחיבור) הטלפון למתח, ושם הריהו מעמידו עי"כ על תכונתו. אלא שמ"מ כיון שאין שם פעולה ממשית יתכן והצדק עם אותו חכם (ולא זכיתי לשאול את הגריי"נ שליט"א בעצמו).
ואם הצג הדיגיטלי מחובר לזרם החשמל ואינו פועל ע"י סוללה, נראה בס"ד שעדיף להקליד בצג האנלוגי (שבזה יש פוס' שאין זה כתב כלל, כגון הגרש"ז אוירבך זצ"ל) מאשר בצג דיגיטלי (שאז לדעת כמה פוס' זה כתב ממש של גבישים שעל הצג, ומאידך כשמחובר לחשמל אין את המעלה שהכתב אינו מתקיים בשל גמר הסוללה). ואם כנים אנו בדברינו, אזי המקליד במחשב עם צג דיגיטלי צריך לפני שבת לנתק את הצג מהחשמל הארצי, ולעשות שהוא יפעל ע"י הסוללה בלבד.
אמנם יש לדון בס"ד אם לפני שבת לא ניתקו את הצג מהחשמל הארצי והעבירוהו לסוללה, האם שרי והאם צריך לעשות כן בשבת, כדי למעט באיסור הכתיבה בצג, שהכתב יחשב ככתב שאינו מתקיים. ראשית יש לציין שמבחינה טכנית לא בכל המחשבים ניתוק מהחשמל הארצי יביא באופן אוטומטי לחיבור לסוללה, אלא יצטרכו לעשות פעולה מיוחדת לחברו לסוללה.
ומהצד ההלכתי: אם עדיין לא הפעיל את המחשב ומעביר זאת מהחשמל לסוללה, לכאו' אין בזה איסור, מלבד אותם הסוברים בדעת החזו"א שאסור לפתוח ולסגור מעגל שכבר פתוח במקום אחר (וכבר כתבנו בכמה דוכתי שלדעת הגרשז"א זצ"ל אף לחזו"א אין בזה איסור). אך אם המחשב כבר פועל (כפי שמסתבר שכך המציאות שאנו עוסקים בה, והיינו לצורך פיקו"נ כגון בביח"ל או בצבא), ורוצה לנתקו מחיבורו לחשמל, לחזו"א יש בזה כמה וכמה איסורי סותר מדאו', ולבי"צ לא ברור איזה איסור יש בדבר. ואילו בחיבורו לסוללה יש לחזו"א כמה איסורי בונה (לכאו' מדאו'. אך ישנם צדדים לומר שאינם מדאו', משום דאינו מתקיים, והוי בנין ארעי וכדו'), ולבי"צ הוי כמה איסורי מוליד מדרבנן (ובאמת מסתבר שישנם בזה הרבה מאוד איסורי בונה ומוליד, משום שכרוך הדבר בפתיחת וסגירת הרבה מעגלים חשמליים. וכן אולי בכמה כתיבות ומחיקות בכתב שבצג).
מתוך כל זה הגענו לשאלה העדיף לעשות במשך השבת איסור א' או כמה איסורים, שאין צורך לעשותם כעת, ולאחר מכן לעשות איסורים רבים קלים, וזאת כדי להמנע מעתה ואילך מלעשות איסורים חמורים רבים, שמותר לעשותם לצורך פיקו"נ (שהרי בזה עסקינן). ולכאו' י"ל שאם נקטינן שהשבת הותרה הרי א"צ לכל זה ויכול להמשיך להקליד כפי צורכו. ורק אם נקטינן דדחויה היא יש לדון בכל זה. שהרי הכתיבה סו"ס הינה מותרת לצורך פיקו"נ, ואילו ההעברה לסוללה אינה צורך של פיקו"נ (ובענין אי שבת הותרה או דחויה ראה בב"י סי' שכ"ח, ביבי"א ח"ט סי' ס"ו ובמיל' שם, ובש"פ, ואכ"מ). וראה לקמן (בפ"ט ענף 1) שקצת דננו גבי ני"ד והבאנו דברי הפוס' בהא. ואמר חכ"א דדמי ני"ד למצב שהזמינו אמבולנס לחולה ולאחר מכן התברר שא"צ כבר לאמבולנס. ובזה מצינו כמה פוס' דס"ל שאין לטלפן לאמבולנס כשהוא באמצע נסיעתו ולהודיע לו שכבר אין צריכים לו ושהוא יכול לחזור למקומו (ומדובר שאין חשש שיצטרכו לו במקום אחר). שכן עולה מדברי הפרשת דרכים (דרוש י"ט) שכתב שלא הותר לעבור על איסור אלא רק אם מביא בזה רפואה לחולה. אך אם בא רק להקל מעבירות מבלי להביא בכך תרופה לחולה, אסור. ע"כ (הב"ד בתוה"י פי"ט הערה ה'). ולפי"ז בני"ד אסור לחלל שבת כדי להמנע אח"כ מאיסורים רבים או חמורים יותר הנעשים לצורך פיקו"נ. וע"ע בתוה"י (פכ"א סעי' א') וס' הצלה כהלכה (להרה"ג עדי כהן שליט"א. סי' ל') שכתבו בשם הגרשז"א זצ"ל, ויבלחטו"א הגרי"ש אלישיב והגר"ש ווזנר שליט"א, שא"צ לחלל שבת ולהודיעם, משום שבאמת אמבולנס זה אינו עושה עבירה בנסיעתו אלא עושה מצוה. ואע"ג שהאיסור בטלפון הינו קטן לעומת אלפי ההבערות הנעשות בעת הנסיעה, אפ"ה הדין כן. עיי"ש באורך. וא"כ כ"ש בני"ד. דהתם האמבולנס באמת נוסע בחינם ואפ"ה אמרו שלא להודיעו. אך בני"ד הריהו מחלל שבת לפיקו"נ, וא"כ כ"ש שאין להודיעו שלא ימשיך. ואע"ג דאיתא בעירובין (דל"ב,ב') ובתוס' שבת (ד"ד, א' ד"ה "וכי") דניחא ליה לחבר לעשות איסורא קלילא כדי שלא יעשה אחר בגללו איסור חמור יותר, ובני"ד הרי הוא עצמו יעשה האיסור החמור, ולכאו' כ"ש שעליו לעשות האיסור הקל כדי להמנע מאיסור חמור, מ"מ כיון דאמרינן שבאמת בעת ההקלדה אינו עושה איסור כלל למרות שהמחשב מחובר לזרם הארצי, משום שה"ז לצורך פיקו"נ, לכן שרי להקליד אפי' כשמחובר לזרם הארצי, ואין לעשות איסורים כדי למעט באיסור הכתיבה. וע"ע בתוה"י (פ"נ הערה י"ד).
ועוד העיר אותו חכם, שכיון שכל הנסיון שלנו למעט באיסורי הכתיבה הינו מדין "הקל הקל תחילה" (שהרי סו"ס גם איסור הכתיבה במחשב הפועל ע"י סוללה הינו עכ"פ מדרבנן), מנלן שצריך או אפי' מותר לעשות איסורים כדי לקיים הכלל של הקל הקל תחילה. ובפרט לפוס' דס"ל שדין הקל הקל תחילה הינו רק מדרבנן [ר' בראשו' על המשנה ביומא (דפ"ג), בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ג סי' צ'), בשש"כ (פל"ב סוף הערה פה*), ובספר שבת שבתון (עמ' ר"ל), ואכמ"ל].
והוסיף אותו חכם, שכיון שמדובר שהוא מנתק את המחשב מהתקע ומחברו לסוללה או למצבר, לכאו' ה"ז סותר בנין קבוע ע"מ לבנות בנין ארעי, וא"כ הוי רק מקלקל. עכ"ד. אך נלע"ד שאין זה כך, משום שכיון שהקלקול הוא תיקון בשבילו אין להקל בשל כך, וכמש"כ הבה"ל (סס"י ש"מ ד"ה "לא נתכוון"). ואמנם צ"ע בכך, דיתכן שאין לומר כן כשהתיקון הינו רק תיקון הלכתי, כבני"ד. ולכאו' היה מקום לומר שאף תיקון הלכתי חשיב תיקון עבורו, מהא דקורע על מתו בשבת, דחשיב מתקן (כבה"ל שם). אך יש מקום לדחות ג"ז. ומ"מ ממה שכתבנו כאן במיל', לעיל (בפ"ו ענף 7) ולקמן (פ"ט ענף 1) עולה, שמדברי כמה פוס' יש צד לומר הפוך - שיש בני"ד לחלל שבת כדי להמנע אח"כ מחילול שבת גדול יותר. ע"ש שהסקנו שד"ז שנוי במחלו', ויש פוס' דס"ל שבני"ד יחללו שבת כדי למנוע אח"כ איסורים חמורים יותר, וכן הסקנו שיתכן שתלוי הדבר בכל מקרה לגופו ואין כלל בזה (אך זה פחות מסתבר, דהא בכל מקצוע בתורה יש כללים, וכ"ש בהל' שבת. ואם נראה לנו שאין בזה כלל, ה"ז בגלל שאנו לא הצלחנו להעמיק מספיק כדי להגיע אליו. כך בס"ד נלע"ד). ואע"ג שאין כל המיקרים שהובאו שם דומים בדיוק לני"ד, ואפשר לחלק ביניהם לני"ד, מ"מ למעשה נראה שהדבר שנוי במחלו', וכנ"ל.
ויש לעיין כיצד יש לנהוג כשצריך גם למלא את הסוללה בשבת. ואכמ"ל. וע"ע בכל זה במע"ל (עמ' של"ט).
נוסף לנ"ל יש להוסיף שלפוס' כבי"צ הרי שבכל שלבי הכתיבה במחשב יש איסור מוליד מדרבנן הן כאשר נסגר מעגל חשמלי, והן כשמוזרם זרם במוליכים למחצה, וכנ"ל.
נמצאנו למדים שלדעת רוב ככל גדולי דורנו שדנו בענין הכתיבה במחשב, הרי שלדעתם אין כמעט מציאות של כתיבה במחשב בשבת בה לא יהיה בזה איסור דאו' בשל צד כלשהו. לאור זאת החלטנו בס"ד לקצר את הדיון בענין הכתיבה במחשב בשבת, ונביא רק מקורות הקשורים בצורה ישירה או אפי' עקיפה לנושאים האחרים הקשורים לכתיבה במחשב בשבת, וכדלקמן בסמוך.
ענף 36: בענין פירמוט דיסקט. כתיבה בדיסק קשיח, תקליטור ומדפסת. ועוד בדיסקט ובזכרון הפנימי.
בענין פירמוט הדיסקט:
תיאורו: קיימים שני סוגי פירמוט: שלב פירמוט נמוך ושלב גבוה. השלב הנמוך הינו חלוקה פיזית של הדיסקט או הדיסק לקטעים ולסקטורים בהתאם לגודלו. חלק זה של החלוקה נעשה במפעל המייצרו. שלב הפירמוט הגבוה זה תהליך כתיבת מבנה מערכת הקבצים, דבר המאפשר לקבצים להכתב עליו. זה כמו אינדקס של המחיצות, כלומר על איזה סקטור יכתבו הקבצים. ר' מנח"ש (ח"א עמ' ע"ג ריש ד"ה "אך", ומשמע דחייב משום מכב"פ, ממש"כ שכשחסר עדיין תיקון שהאומנין רגילים לעשותו, ונשאר כך בתיקון זה לעולם, דהוי מכב"פ), וע"ע בקשמ"ל (ח"ג עמ' 106 - 105) ובמע"ל (עמ' רצ"ה - רצ"ו).
בענין הכתיבה בדיסק הקשיח:
תיאורו: עיין קשמ"ל (ח"ג עמ' 103) וגנזי הקודש (במיל' סי' ז'). והר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל פעיה"ק, אמר לי שעקרונית הכתיבה בו הינה כמו הכתיבה בדיסקט, ושהכתיבה בדיסק הקשיח שווה בשני סוגי הצגים - האנלוגי והדיגיטלי. עכ"ד (ופשוט, דהא המחשב אינו חייב להיות קשור מבחינה טכנית לצגים).
הצדדים להקל לפחות מדאו':
זה אינו כתב אלא קודים: חוט השני (קרליץ, עמ' קנ"ג. "שהרי נוצר דבר אחר לגמרי מן האותיות"), עטש"ל (ח"א עמ' רכ"ה, רכ"ז) וחוה"מ כהלכתו (פ"ו הערה רכ"ה). וע"ע בענין כתב קודים במעש"ח (ח"ג שער ג'), תחומין (ח"ב עמ' 77 וח"כ עמ' 45), מנח"ש (ח"א עמ' מ"ד בהערה) ומע"ל (עמ' ש"ג ושל"ה) ועוד, כנ"ל בענפים הקודמים גבי הכתיבה בדיסקט ובזכרון הפנימי.
אינו עשוי להתקיים: קשמ"ל (ח"ג עמ' 99 - 96), מעש"ח (ח"ב סי' ט"ו סקכ"ב, וח"ג עמ' רל"ד), ועוד, כנ"ל גבי הכתיבה בצגים ובדיסקט. וכמובן שמדובר כשבאמת אינו עשוי להתקיים מבחינת המציאות.
אינו נראה לעיניים: עטש"ל (ח"א עמ' רכ"א).
וע"ע במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד - ר"ה, שמשמע שאין בזה לא בונה ולא מתקן מנא), ולעיל בענין הכתיבה ע"ג הדיסקט, עוד טעמים ששייכים לני"ד.
בענין דין הכתיבה בדיסק הקשיח: ר' קשמ"ל (ח"ג עמ' 103-106,109) ומע"ל (עמ' רצ"ה) שלא קיבלו את דעת הגרשז"א זצ"ל (הנ"ל בענף 21) גבי דיסקט דהוי בונה. ולענ"ד אולי בדיסק קשיח הגרשז"א יודה שאינו בונה, כיון שעפי"ר הדיסק כבר בנוי לפחות בחלקו, אך מאידך זו תוספת בניה שגם ע"כ יש שחייבו. וע"ע במעש"ח (ח"ב וח"ג שם. ודבריו הינם נ"מ לני"ד, אף את"ל דהכתיבה במסך אינה מתקיימת). ולענין איסור כתיבה בדיסק הקשיח, נראה שלפחות מצד מה שאסר הגרי"ש אלישיב שליט"א את הכתיבה בזכרון הפנימי מצד חצי מלאכה, שכשכותבים בצג חייבים לכתוב גם בזכרון הפנימי, אולי אין טעם זה שייך בני"ד, משום שאפשר לכתוב בצג המחשב מבלי לכתוב בדיסק הקשיח, וכפי שאמר לי הר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל פעיה"ק ירושת"ו. ומ"מ יש גם צד להחמיר בזה, כנ"ל (בסוף ענף 24). ועוד בענין אגירת מידע במכשיר, אי הוי מתקן מנא, ר' במעש"ח (ח"ג עמ' ר"ה).
בענין ההעתקה מהצג לדיסק הקשיח: הדבר כרוך באיסור הקלדה, כמבואר בס"ד לעיל, ולעיתים גם באיסור הכתיבה בצגים, כל צג ואיסוריו, וג"ז כנ"ל באיסור הכתיבה בצגים. וע"ע שו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ט).
בענין הכתיבה על תקליטור (
לא מצאנו כלל בפוס' התייחסות לאיסור הכתיבה על תקליטור (
העתקת דיסקט מדיסקט:
איסורו מדין כתיבה חמור לפחות כדין הכתיבה על דיסקט, כנ"ל בענפים 24-34 (ואולי אף חמור מכך בשל פעולת לקיחת הנתונים מהדיסקט שממנו מעתיקים המידע. וצ"ע). אמנם מצד הלחיצה על מקשי המקלדת נראה ברור שההקלדה שכותב משפטים כרוכה בהרבה יותר לחיצות על המקלדת מאשר העתקת חומר שכבר כתוב. ולחזו"א כל לחיצה הינה איסור דאו' דבונה.
בס"ד בענין הכתיבה במדפסת:
סוגי המדפסות ותיאורן: עיין מע"ל (פרק ח' עמ' של"ה, ש"מ ושנ"ד).
איסור הכתיבה בהן: האם זו כתיבה (שבמדפסת סיכות זה רק צירוף נקודות), האם זו דרך כתיבה, והנחשב כמעשה או כגרמא: פסתש"ו (סי' תקמ"ה הערות 8-14), קשמ"ל (ח"ג עמ' 106,107,109) ושו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' ק"מ). וע"ע באג"מ (חלק אבה"ע ח"ד סס"י ע"ג, וחאו"ח ח"ד סי' ס"ד), שש"כ (ח"ב פס"ו הערה רי"א, ופס"ז הערה ק"ו), יבי"א (ח"ח סס"י מ"ח, דלגבי חוה"מ כתיבה במחשב חשיבא כמעשה הדיוט), פסתש"ו (סי' רנ"ב הערה 16, וסי' ש"מ סי"ב) ומע"ל (עמ' של"ה, שמ"א - שמ"ב, שמ"ה, שמ"ז - שמ"ח).
והנה בס"ד מצוי בידינו מכתב מהגר"ש גורן זצ"ל אל אנשי התעשיות הבטחוניות (תשובה זו לא הודפסה בספר תרומת הגורן, ומובאת לקמן בנספח ח'), ובו הוא כותב וז"ל: אין להדפיס במחשב הנתונים השיגרתים הנקלטים בשבת מהמערכת (מדובר על מערכת סודית - מ.ה.) שמטרתם לתעד את ההתרחשויות שאין עליהן חשש להתרחשויות בטחוניות. אבל כאשר ישנן הוראות מיוחדות מהגורם האחראי על המערכת להדפיס התרחשויות כדי לעזור בניתוח מהיר של מצב המערכת, מותר להדפיס אותן התרחשויות בשינוי, דהיינו ביד שמאל שאינה רגילה בהדפסה (וראה לקמן בענף הבא שיש חולקים). עכ"ל (ובמקום אחר באותו מכתב כתב ששינוי הוי כשמקליד באצבע הקטנה של יד שמאל).
וגבי הדפסות שלא בלשון הקודש כתב שם הגרש"ג זצ"ל וז"ל: הדפסות בגרפים או באותיות לטיניות כשהן מבוצעות ביד שמאל, היתרן מבוסס על כך ששתיהן מהוות רק איסורים מדרבנן: א. כתב לע"ז בשבת, לפי ה"אור זרוע", איסורו בשבת אינו מן התורה (וכבר כתבנו לעיל שרוב הפוס' חולקים ע"כ). ב. עשית עבודה בשבת כלאחר יד, בודאי שהיא מדרבנן (ור' דיון ע"כ לקמן בענף 37). לכן כשההדפסה מבוצעת לצורך בטחוני, ההיתר קל יותר. עכ"ל.
בשאלה חשובה נוספת נגע שם הגר"ש גורן זצ"ל, וז"ל: הדפסת נייר חד פעמית במחשב בחומר בטחוני עדיפה על דפדוף שוב ושוב במסכי המחשב. עכ"ל. ובאמת שתשובה זו אינה מנומקת, ולכאו' פסק זה קשה. שהרי הגר"ש גורן זצ"ל בעצמו הסיק בספרו משמ"ל (ח"א עמ' ש"ח - ש"ט) שלא כחזו"א, והיינו שלדעתו אין איסור בונה דאו' בסגירת מעגל חשמלי בשבת. וא"כ יוצא מדבריו במשמ"ל שאין איסור דאו' בסגירת מעגלים, ומה שצריך לדון מדאו' זה רק מצד כותב, וא"כ הכתיבה על נייר המדפסת (שלכאו' הוא איסור דאו' של כתב המתקיים) היתה צ"ל חמירא טפי מאיסור הכתיבה בצג (שהוא למעשה כתב שאינו מתקיים). וא"ת שיש להקל במדפסת כי אין זו דרך הכתיבה שהיתה במשכן (כמש"כ הגרש"ג בספרו משמ"ל ח"א עמ' של"ג), הרי ודאי שדרך הכתיבה במשכן לא היתה גם בצג מחשב. ואף א"ת שהכתיבה במדפסת נחשבת לדעתו כגרמא (בשל ההשהיה מהלחיצה לכתיבה), א"כ גם דרך הכתיבה בצג כן (כי יש השתתפות של כח אחר בפעולה, והוא החשמל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: זה כזורה ורוח מסיעתו. עכ"ל). ומ"מ מדברי הגרש"ג עולה שעדיף לעשות איסור דאו' אחד מאשר לעשות הרבה איסורי דרבנן. ולכאו' זה לא כדברי המ"ב (בסי' שכ"ח סקל"ט). ושמא י"ל שלגרש"ג הכל פה מדובר רק באיסורי דרבנן, כיון שזו לא כתיבה כמו שהיתה במשכן. והרפרוף בצג הוי תלת דרבנן, כיון דהוי גרמא (דכח אחר - החשמל - משתתף בפעולה), וזה גם כתב שאינו ש"ק. ונוסף ע"כ כל לחיצה על המקלדת כרוכה באיסור מוליד (או מכב"פ או מתקן מנא).
ולעומת זאת הכתיבה במדפסת כרוכה בכמה לחיצות כדי להתחיל להדפיס, ובהדפסה יש כמה צדדים להקל: משום שכתיבה כזו לא היתה במשכן. וכן דהוי גרמא (בגלל ההשהיה בין הלחיצה להדפסה, וגם בגלל שכח אחר - החשמל - מעורב פה). וא"כ מצד הכתיבה הינם לכאו' שווים, אך כיון שהרפרוף כרוך בכמה הקלדות, לכן אולי העדיף הגרש"ג את ההדפסה מאשר הרפרוף. ועוד בענין אי עדיף לעשות איסור א' חמור מאשר הרבה איסורים קלים יותר, ר' בב"י (סי' שכ"ח) גבי חולה הצריך לבשר, מש"כ בשם הר"ן, במ"ב (שם), בס' לקח טוב (לג"ר יוסף ענגיל, כלל ט"ו. עיי"ש שהביא דעת הרבה פוס' בזה), בס' משמרת חיים (לגרח"פ שיינברג שליט"א. ח"א עמ' ו' - דין ציצית סק"ח), ומה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ט הערות ק"ל וקנ"ב). ועוד בני"ד ר' ביתר פירוט לקמן (במיל' פ"ט סוף ענף 1), ועיי"ש שהסקנו גבי ני"ד שמ"מ מידי מחלו' לא יצאנו. וע"ע באג"מ (אבה"ע ח"ד סי' ע"ג עמ' קמ"ב), תוה"י (פ"ז סעי' ד' והערה ו'), ותחומין (ח"ד עמ' 425) שעדיף לעשות את אותה מלאכה הרבה פעמים מאשר כמה מלאכות קצת פעמים. ואכמ"ל.
בענין הוצאה מהזכרון (הפנימי, הדיסקט הרגיל או הדיסק קשיח) אל הצג:
ראה נשמת אברהם (ח"ה, דיני רופא סעי' ע"ה), מע"ל (עמ' רצ"ה), נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ז). וע"ע לעיל גבי איסור הכתיבה בצגים שהבאנו כמה צדדים להקל עכ"פ מדאו'.
ענף 37: בענין כתיבה ביד שמאל ובשאר שינויים:
עיקר דין עשיית מלאכה בשינוי בשבת, שהופכת את האיסור מדאו' לדרבנן, מבואר במשנה בשבת (דצ"ב, א'), ובשבת (דק"ד, ב'), בגמ' כתובות (ד"ס, א'), בפסחים, בבכורות ועוד. וכ"פ הרמב"ם, השו"ע וש"פ. כמבואר בקדוש"ה (ח"א הערה כ' ענף 3).
בקדוש"ה שם הבאנו אפשרויות שונות וצירופים שונים של מלאכות הנעשות בשינוי, ובאיזה מיקרים מותר הדבר. כיון שאנו עוסקים באפשרות הפעלת מחשב בשבת, ה"ז יתכן במקרה של צורך בטחוני או רפואי, שבהם יש מיקרים שמותר (וצריך) לחלל שבת, כולל כתיבה במחשב.
לגבי עשיית מלאכה בשינוי לצורך חולה, כתב בשו"ע (סי' שכ"ח סי"ב) דלחולה שיש בו סכנה שרי לעשות אפי' איסור דאו' להצלתו. ולפי"ז יהיה מותר להשתמש במחשב לצורך הצלתו (כשזה נוגע ישירות להצלתו, וכדלקמן). ואילו גבי חולה שאיב"ס כתב מרן שמותר לעשות איסור דרבנן אפי' ללא שינוי - אם יש בו סכנת איבר, ואם אין בו סכנת איבר שרי איסור דרבנן כשעושהו בשינוי (כבשו"ע שם סי"ז). מ"מ השאלה העיקרית הינה האם הכתיבה במחשב נחשבת כהצלת או ריפוי החולה שלשם כך שרי לחלל שבת. בס"ד נראה שיש לחלק בין מטרות הכתיבה. שהכתיבה בצג של פרטי מצבו של החולה כדי ליידע את הרופא הבא שיטפל בו, או רישום התרופות שהוא קיבל או צריך לקבל, כל אלה יש בהן משום עזרה בטיפולו, אך רק מצד המידע (שג"ז דבר חשוב) אך לא טיפול ישיר. ומדברי הצי"א (חי"ד סי' ל' ול"א) עולה שאף קבלת מידע על מצב החולה נחשבת כריפוי לענין חי"ש באיסורי דרבנן. ומ"מ רישום והדפסת פרטיו, קרי שמו, מס' ת"ז וכדו', אלה הינם פרטים פרוצדורליים גרידא, אך אין בהם משום צורך ישיר בטיפול. אמנם לעיתים הכתיבה במחשב לגבי פרטי החולה עלולה להיות קריטית, כגון במקרה שיחליפוהו בחולה אחר ששמו דומה, או לגבי ידיעות רפואיות לגביו, כגון התפתחות מחלתו, רגישותו לתרופות מסוימות וכדו'. ומ"מ העברת קריאה לאנשי רפואה שיבואו למקום פיגוע, וכן הודעות ביטחוניות חשובות לרבש"ץ הישוב וכדו', הרי פשוט שכל אלה הינם בגדר פיקו"נ גמור, ובזה אין נ"מ אם הכתיבה אסורה מדאו' או רק מדרבנן, כיון שגורם הזמן במיקרים אלה הינו קריטי. ולא שייכת בזה מחלו' מרן והרמ"א (בסי' שכ"ח סי"ב), דגם הרמ"א מודה בזה. אך לגבי ריפוי חולה שאיב"ס, וכנ"ל (אם נאמר שבכתיבות מסוימות במחשב יש דין של ריפוי), הרי שהשאלה העיקרית הינה האם הכתיבה במחשב בשינוי אסורה מדאו' או לא.
דעת הפוס' גבי כתיבה בשינוי במחשב בשבת:
דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א (כמובא לקמן בענף 44) שלמרות שיש אותיות שרגילים להקליד ביד ימין ויש ביד שמאל, אפ"ה גם האותיות שרגילים להקלידן בימין לא נחשב הדבר לשינוי אם מקלידן ביד שמאל. ובכתיבה במחשב אין הבדל אם כותב בימין או בשמאל, ורק בכתיבה בעט ונייר נחשבת הכתיבה בשמאל כשינוי. עכת"ד. וגבי עשית מלאכה בשבת בשמאל כבר כתבנו ע"כ בקדוש"ה (ח"א הערה כ' ענפים 3,4, והערה ל"ד). וכעקרון גבי כתיבה בשמאל, ה"ז תלוי בכל אדם ואדם אם הוא אינו איטר דאז חשיב שינוי. ולא לפי רגילות בני האדם.
ודעת הגר"מ אליהו שליט"א שהדרך היחידה להקל מדאו' בכתיבה בשני הצגים הינה לכתוב בשינוי, וכגון ביד שמאל, כיון שאין זו דרך המלאכה. והזכרנו את דברי הפוס' שכיון שרגילים לכתוב חלק מהאותיות במקלדת ביד שמאל, הרי שלפחות הקלדת אותן אותיות ביד שמאל אינה נחשבת כשינוי. והיה נראה שהסכים הגרמ"א לכך. ולכן אמר שיותר טוב להקליד בעזרת כפית (שאוחזה בקצה האחד ולוחץ על המקש ע"י הקצה האחר). עכת"ד (כמבואר לקמן בענף 54).
וכבר הבאנו לעיל את תשובת הגר"ש ישראלי זצ"ל (במכתב הנמצא בידינו. וכן הודפס באסיא ח"ד עמ' 139) שכתב שלדעתו אף לצורך רפואי בביח"ל, נוסף לכל מה שמוצע בשאלת הרב השואל, יש גם לקבוע שיקלידו בשינוי. והביא שם כדוגמא הקלדה באצבעון פלסטי. ע"כ.
לענ"ד תלוי ד"ז של כתיבה במחשב ביד שמאל במה שחילקו הפוס' האם בשינוי אזלינן בתר התוצאה או בתר הפעולה [ראה אג"ט (בסוף הפתיחה לל"ט מלאכות, סק"ג), ובקדוש"ה (ח"א הערה כ' ענף 3, ובנספח ד' תשובה ג-2)]. שאם אזלינן בתר תוצאת הכתיבה, הרי בני"ד התוצאה טובה, ואז אפי' שמקליד את כל האותיות בשמאל לא חשיב שינוי וחייב, אא"כ נאמר שחלק מהתוצאה הסופית זה גם מהירות הפעולה שאז ה"ז ג"כ שינוי דהריהו כותב יותר לאט. ואם אזלינן בתר הפעולה אז לכאו' זה שינוי ממה שרגיל הוא או רגילים בני האדם להקליד חלק מהאותיות בימין וחלק בשמאל ובזה יהיה פטור כשמקליד בשמאל מה שרגיל בימין.
עוד יש לעיין אי להקל בני"ד במי שמקליד בשמאל, לפי מה שנחלקו האחרו' אי שינוי נחשב כשינוי כשהוא שינוי בתולדה, או שקשור הוא לאב מלאכה. וכגון הרושם בשמאל. אי אזלינן בתר המלאכה, והיינו בתר כותב, הרי שגם הרושם בשמאל פטור. אך אי אזלינן בתר התולדה, כיון שרושם הוי רק תולדה דכותב (כמש"כ הרה"מ פי"א משבת הי"ז בהבנת הרמב"ם בדעת ת"ק, ודלא כרש"י), הרי שהרושם בשמאל חייב. ר' ע"כ במנח"ח (מוסך השבת מלאכת כותב), בס' אפיקי ים (לגרי"מ רבינוביץ, ח"ב סי' ד' ענף ה' ד"ה "והרמב"ם"), ובס' דברי יחזקאל (ברשטיין. סי' ד' ריש ענף א'). ולפי"ז בני"ד אי נאמר שהקלדה במחשב אינה מלאכת כותב אלא לכל היותר תולדה, הרי שיש לדון עפי"ז גם בני"ד אי פטור הוא כשכותב במחשב בשמאל. וע"ע בענין המחלו' הנ"ל גם בר"ן (בחידושיו לפרק ר"א דמילה). ואכמ"ל.
ועוד יש לדון אם יקליד בימין מה שרגילים להקליד בשמאל, אי מיקרי שינוי. ובפרט שיש אנשים שמקלידים הכל בימין, ואינם יודעים להקליד ב"שיטה עיוורת". ונראה דכך נוהגים רובא דעלמא. ומ"מ נראה שמה שרגיל להקליד בשמאל כשאר אינשי וגם עתה מקליד בשמאל לא חשיב שינוי, אא"כ נחזור למחלו' דלעיל בסמוך, אי אזלינן בתר האב או בתר התולדה, ונאמר שהכתיבה במחשב חשיבא כתולדה, ואזלינן בתר האב מלאכה, ואז גם בני"ד אולי חשיב כשינוי. וצ"ע. וראה עוד לקמן (בענף 44) בענין הרגיל לכתוב בשמאל, והיינו להקליד בשינוי משאר בני אדם, אי חשיב שינוי גם לענין שבת. וע"ע לקמן (בסוף ענף 54).
וע"ע ע"כ במ"ב (סי' ש"מ סס"ק כ"ב בשם הח"א, שרק בכתיבה מהני שמאל), ביסי"ש (טל"ב עמ' 77, שהכותב במכונת כתיבה בב' ידיו חייב, כי כך הדרך לכתוב וגם האותיות יוצאות בלא שינוי. וה"ה כשכותב רק בשמאל. ולכאו' יסבור כן גם גבי מחשב) מנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' מ"ד, שכל כתיבת היד שלנו כיום דינה כלע"ז) אג"מ (אה"ע ח"ד עמ' קמ"א), ביבי"א (ח"ד סי' ל"ח עמ' קפ"ה), יחו"ד (ח"ד סי' כ"ט עמ' קנ"ו), באסיא (ח"ד עמ' 137), מעש"ח (ח"ג עמ' רל"ז), חוה"מ כהלכתו (פ"ו סעי' צ"א עמ' רצ"ו), מאה"ש (פ"א הערה ח*), קשמ"ל (ח"ג עמ' 108), נשמת שבת (ח"ד סי' ס"ט עמ' ס"ח), ומה שהבאנו לעיל בסמוך גבי כתיבה במדפסת את דברי הגר"ש גורן זצ"ל. ועוד כתב הגרש"ג, שאת ההקלדה יש לעשות באצבע הקטנה של יד שמאל, שאינה רגילה בעבודה, כלומר בשינוי כלאחר יד. עכ"ד.
ובענין מוחק ע"מ לכתוב בשמאל, ר' באפיקי ים (רבינוביץ, סי' ד' סוף ענף ה' ד"ה "ונלע"ד").
בענין אי עדיף לכתוב בעט ונייר בשינוי או במחשב בשינוי:
ר' לקמן (בענפים 44,54) דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"מ אליהו שליט"א. ובמכתב מהגר"ש גורן זצ"ל המצוי תחת ידי כתב וז"ל: דו"חות בעלי משמעות בטחונית דחופה, עדיף לכתוב אותם על ידי הקלדה במחשב בשינוי - ביד שמאל, ולא לכתוב אותם בכתב יד, בשינוי. עכ"ל. והיינו למרות שבכתב יד האיסור מדאו' הוא רק כל ב' אותיות ובמחשב הוא על כל הקשה במקלדת, אפ"ה לדעתו עדיף לכתוב במחשב, דקיל טפי לטעמו דחשיב כגרמא, והוי ככתיבה באופן שלא היה במשכן, וכדו'.
כתיבה לצורך פיקוח נפש:
ר' לעיל בריש ענף זה מה שכתבנו בס"ד איזו כתיבה חשיבא לצורך פיקו"נ (האם גם רישום פרוצדורלי או העברת מידע לרופא התורן הבא). וע"ע אג"מ (חלק אבה"ע ח"ד סס"י ע"ג), מעש"ח (ח"ג עמ' קצ"ה סק"ג) וצי"א (חי"ד סי' ל' ול"א).
ענף 38: הוראות כלליות למי שיודע לפני שבת שיצטרך להקליד (בהיתר) בשבת:
כדי להמנע מאיסורי שבת שאינם הכרחיים, גם כשמותר לפי ההלכה להקליד בשבת, יש לעשות מספר דברים לפני שבת (ור' לעיל במילואים, פרק ו' ענף 6 גבי חיבור האינפוזיה, מתי ועד כמה יש לפעול לפני שבת כדי שלא יצטרכו לחלל שבת, ואפי' לצורך פיקו"נ).
נכתוב כמה דברים בנושא זה (כפי שאמר לי חכ"א שליט"א):
א. עדיף - אם ניתן - לחבר בעש"ק את צג המחשב (והיינו רק את המסך, ולא את כל המחשב עם הזכרונות שבו) אל שעון שבת, ולכוין שהצג יכבה זמן קצר לפני השקיעה במוצש"ק (עי"כ הכתיבה בשבת על הצג הופכת לכתיבה שאינה מתקיימת לא רק לרש"י וסיעתו הסוברים שכתב מתקיים היינו לזמן ארוך, אלא אף לרמב"ם הסובר שכתב מתקיים הוא אף כשמתקיים רק בשבת. ויש מחלו' אי לרמב"ם בעי שיתקיים כ"ד שעות או שדי שיתקיים עד צאת השבת. ולפי האמור אין זה כתב מתקיים כלל. אמנם יש פוס' דס"ל דחשיב מתקיים אף בפחות מכך, ואפי' אם מתקיים משך זמן כזה שלו צריך האדם את הכתב, ג"ז חשיב מתקיים וחייב מדאו'. ולפי פוס' אלה אין מועיל לעשות הפעולה הנ"ל). וכ"ז אמור כשאין חשש להעלמות מידע בשל פעולה זו [וחכ"א העיר שניתן לעשות בעש"ק שע"י שעון שבת ימחק כל הכתב מהצג לפני השקיעה של מוצ"ש, כך שבעת ההקלדה כל הכתב חשיב כאינו מתקיים. ואילו אח"כ, לפני השקיעה בצאת השבת, ישנה את המצב בשעון השבת כך שבאמת הכתב לא ימחק בצאת השבת. ורצה לסמוך על מש"כ בשש"כ (פכ"ז הערה קנ"ט) גבי חליבה בשבת, שתחילה חולב החלב הראשון לאיבוד ורק אח"כ מזרים את שאר החלב לכלי, וזאת משום דבשעת התחלת החליבה לא היה חיוב משום שהלך החלב לאיבוד. עכ"ד. בס"ד נלע"ד שצע"ג על דבריו, הן משום שספק אי המציאויות דומות. ועוד, דהתם רק נפטר עי"כ מאיסור דאו'. ובפרט יש לפקפק בכך ממש"כ שם בשם הגרשז"א זצ"ל שאם ננקוט שכל החליבה מתייחסת אל מרכיב המכונה, אז אין שום מקור להתיר בגלל שהחלב הראשון נחלב בהיתר והולך לאיבוד. ועוד יש לדחות ולחלק בין המיקרים, משום דהתם עכ"פ אינו נהנה ממה שנעשה באופן האסור, אלא מאבדו, ואילו הכא הריהו נהנה גם ממה שהקליד בתחילת ההקלדה. ודמי למי שצבע בצבע שאינו מתקיים ואח"כ שפך על כל זה חומר שמקיים צביעתו. ובעיקר מה שיש לומר על כל זה, בס"ד, הוא שלכאו' זו מחלו' ראשו' אי שרי לעשות דבר באופן מותר כשיודע שאח"כ ישנה המציאות לאופן האסור. ראה ע"כ לקמן בתחילת ענף 42. עיי"ש].
ב. יש להדליק את המחשב ואת הצג כבר לפני שבת (יש צגים שיש בהם חוט להט והדלקתם אסורה בשבת מדאו' מדין מבעיר).
ג. הכותב על צג דיגיטלי הדורש טעינה, עדיף שינתק את הצג מהחשמל (היינו שהצג יפעל רק ע"י הסוללה) ורק לצורך הטעינה עצמה יחבר את המחשב לזרם החשמל הארצי. וזאת כדי שהכתיבה בצג (כל עוד היא נעשית ע"י סוללה) תחשב כאינה מתקיימת.
ד. כשיש תוכנת שומר מסך, יש לבטל מערב שבת את כיבוי הנורה המלא בשומר מסך (
ה. יבטל לפני שבת את הזכרון האוטומטי (
ו. כשצריך בשבת להוציא חומר מהמדפסת, יש ללחוץ על
והגר"ש גורן זצ"ל כתב (במכתב לאנשי התעשיה האוירית המצוי תח"י), שאף כשמותר להקליד בשבת, יש לנטרל את הנוריות הנדלקות ונכבות במחשב (בתנאי שזה לא ישבש את המחשב ויפגע בפעילות הבטחונית). וע"ע בשו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ז - קמ"ב).
ענף 39: דין מחיקת שם שמים הכתוב בצג, בדיסקט, בדיסק קשיח ובזכרון הפנימי.
שאלה זו הינה שכיחה מאוד, ואינה נוגעת לא לשבת ולא לדיני פיקו"נ, אלא כל מי שמשתמש בתוכנת חיפוש תורנית, כגון פרויקט השו"ת, עלול להתקל בבעיה זו. שכן הרבה פעמים מופיעים פסוקים עם אזכרות בצג המחשב. כמו כן מצוי הדבר בעת הקלדת חומשים, ספרי תנ"ך, סידורים וכדו', בהם מוכרחות להופיע בצג אזכרות ש"ש. השאלות בענין זה הינן רבות, וכגון אם נכתב בצג שם מהשמות שאינם נמחקים, השרי למוחקו. המותר לכתוב ש"ש כזה לכתחי' בידיעה שיצטרך למוחקו. המותר למחוק לפחות כינויים של שם ה'. ועוד. יצויין שבחלק מתוכנות החיפוש מופיע ש"ש לא בצורתו המלאה.
לגבי מחיקת ש"ש הכתוב בצג נראה בס"ד עכ"פ בהסתכלות ראשונה, שלפוס' דס"ל שבצג האנלוגי אין כתב ממשי אלא חשיב רק כהקרנת אור בצורת אותיות, דלכאו' בזה יש אולי מקום להקל, משא"כ בצג הדיגיטלי שבו יש להחמיר [ואכן ראה בשלחן שלמה (סי' ש"מ הערה י"ז), שכתב בשם הגרשז"א זצ"ל שכיון שירי של אלקטרונים אינו כתב מן התורה, לכן שרי למחוק שם קודש המופיע ע"ג מסך של מחשב. עכת"ד. אמנם לא כתוב שם מקור לדבריו. ועוד ק"ק לי, שאף את"ל שאינו כתב מה"ת, מנין שמדרבנן אינו כתב, ואז אולי יש מקום להחמיר לגבי מחיקת ש"ש מהצג. וגם אם זו שמועה נאמנה, מ"מ דובר שם רק על צג אנלוגי. ואכן שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א: הנכון שלדעת הגרשז"א זצ"ל שרי למחוק ש"ש מהמחשב. וענה לי הגרא"נ שליט"א: מסתבר שכן. ושאלתי: האם גם בצג דיגיטלי שבו ס"ל לגרשז"א דחשיב כתב. וענה לי הגרא"נ: איני יודע. עכ"ל]. ונראה שבני"ד יש להקל עפ"י הפוס' המתירים למחוק ש"ש כשנכתב שלא לשם קדושתו [כמבואר בתשב"ץ (ח"א סי' קכ"ז), ושכ"פ הסמ"ק. וכן מוכח מהש"ך (ביו"ד סי' רע"ו סקי"ב), וכ"כ עוד פוס'. הב"ד ביחו"ד (ח"ד סי' נ' עמ' רנ"ז). והגר"א נבנצל שליט"א העיר לגבי מה שכתבנו שבני"ד יש להקל כמו גבי ש"ש שנכתב שלא לשם קדושתו, וכתב: צ"ע אי מיקרי נכתב שלא לשם קדשתו. עכ"ל]. ולכאו' יש מקום לומר שאם ע"י כתיבה חדשה נמחק הש"ש שכתבוהו קודם לכן (וכגון שבשל כתיבה חדשה "זז" הש"ש לצדדים או למטה) ה"ז חשיב כמחיקת ש"ש בגרמא דשרי (עפ"י שבת דק"כ. אמנם לגבי גרמא בשבת דעת רוה"פ שהותרה רק מדאו' ואסורה מדרבנן. ר' ע"כ בקדוש"ה ח"א הערה כ' ענף 5). ואף שי"א דמה שהתירו מחיקה בגרמא הו"ד לצורך מצוה, אך לדבר הרשות אסור אף בגרמא [הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם סי' מ"ז) וכן בנוב"י (תנינא, או"ח סי' מ"ז). הב"ד ביחו"ד (שם)], מ"מ נראה שאם מוחק הש"ש ע"י כתיבת דבר אחר שגם הוא דברי תורה, ה"ז חשיב שמוחק בגרמא לצורך מצוה. ובפרט שהגחיד"א ועוד פוס' הקלו בזה אף שלא לדבר מצוה. ויש עוד צדדים להקל בני"ד (עיי"ש ביחו"ד שחלק מהטעמים שהיקל שם שייכים גם לני"ד). וע"ע בפסתש"ו (סי' קנ"ד סקי"ט. אמנם תמהני על בעהמח"ס פסתש"ו שהוא ספר חשוב ועשה עבודה גדולה, ואילו בני"ד רק הביא דברי פוס' שכנראה גם הם ערבבו בין הכתיבות בחלקי המחשב השונים, ולא הבחינו בין האופנים השונים שבכתיבה בזכרון הפנימי, בדיסקט ודיסק קשיח. וכן לא הבחינו בשוני שבין הכתיבה בצג האנלוגי לבין הכתיבה בצג הדיגיטלי, שיש מהפוס' - כגרש"ז אוירבך זצ"ל - דס"ל שרק באחד מהם חשיב כתב. וחבל שגם ספר חשוב זה נלכד במצודת הערבוב והבלבול). ור' בספר גנזי הקודש (פיינהנדלר. פ"ז סכ"ב. עיי"ש שהביא זאת כמחלו' השרי לכתוב בצג ועי"כ "להזיז" את הש"ש, אך לא כתב מי הם בעלי הדעות השונות. וק"ק לי על הדעה המתירה רק "להזיז" את הש"ש אך לא למוחקו, שהרי המזיזו למעשה הוא מוחק את הש"ש וכותבו במקום אחר, ומי שמתיר "רק" להזיזו ולא למוחקו הרי שאינו מבין את פעולת ההזזה וממילא אין לו לענות על שאלה זו, אא"כ נאמר שאוסר הוא למחוק רק מצד מראית עין. אך גם ע"כ קשה, שהרי כל מבין פשוט במחשבים יודע שההזזה של הכתב הריהי מחיקה וכתיבה מחדש במקום אחר). וע"ע בצוהר (דבורקס. ח"ז עמ' קל"ט). ואת דעת הגרי"ש אלישיב ראה לקמן (בענפים 45-46), ודעת הגר"מ אליהו שליט"א לקמן (בענפים 55-57).
בענין מחיקת שם שמים הכתוב בדיסקט, בדיסק קשיח ובזכרון הפנימי:
בס"ד נראה שגם בני"ד ישנם כמה טעמים להקל. בראש ובראשונה משום שבדברים אלה אין כתב כלל ולא צורת אותיות. ועוד, משום די"א דשרי למחוק ש"ש שנכתב שלא לשם קדושתו, וכנ"ל. ואף לדעת המפרשים את דברי הסמ"ק שמה שהתיר הו"ד שלא התכוון כלל לכתוב את שם הקודש, אך אם התכוון לכותבו ורק לא קידשו, דאסור, מ"מ כיון שבני"ד אין צורת אותיות כלל י"ל דשרי (כ"כ ביחו"ד ח"ד שם גבי מחיקת ש"ש מקלטת של רשמקול, ונראה פשוט דה"ה בני"ד, אע"ג דהתם זה מתורגם לקול, ובני"ד זה מתורגם לכתב. מ"מ נראה שמצד עצם הכתיבה בהווה על הדיסקט ועל סרט הרשמקול, שניהם שווים). ובפרט אם עושה כן בגרמא, והיינו ע"י הקלדת טקסט חדש ועי"כ נמחק הש"ש. וכן שייך לצרף לני"ד להקל גם מה שכתבנו לעיל גבי מחיקת ש"ש בצגי המחשב השונים. ואמר חכ"א שני"ד דומה להתרת חוטי הציצית כשהקשרים עשויים עפ"י שם הוי"ה ברוך הוא (היינו בין הקשר הראשון לשני ישנן עשר כריכות, בין השני לשלישי חמש כריכות וכו'). דהא קיי"ל דשרי להתיר חוטים אלה ולהטיל במקומם חדשים, ואפ' להטיל אותם בעצמם בסדר שונה (של ז', ח', י"א וי"ג כריכות), וא"כ היכא שאין צורת אותיות אלא רק קודים לכאו' אין בזה איסור מחיקת הש"ש (ולא דמי לרצועות התפילין הקשורות באופן של ש"ש, דהתם ממש נוצרת צורת אות. ועיין ע"כ ביחו"ד ח"ד עמ' רנ"ט. ואכמ"ל). וע"ע לגבי ני"ד לקמן בתשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א (בענף 46) ותשובות הגר"מ אליהו שליט"א (בענפים 58-59). וע"ע באג"מ (חיו"ד ח"א ס' קע"ג, וח"ב סי' קמ"ב, וחאו"ח ח"ג סי' ל"א), עמוד הימיני (סי' מ"ב), יבי"א (ח"ד חיו"ד סי' כ'. וע"ע בח"ח סס"י מ"ח, שאפי' הכתיבה במסך חשיבא ככתיבה שאינה מתקיימת. ומשמע שאף הכתיבה במדפסת הוי מעשה הדיוט. עיי"ש. וע"ע שם בח"ד חאו"ח סי' מ"ו). שבט"ה (ח"ב חיו"ד סי' קמ"ה. ומשמע שגבי ני"ד יסבור שאין בזה איסור מדאו'. וע"ע שם ח"ו סי' קנ"ד סק"א), מנחי"צ (ח"ג סי' ק"ב, גבי תקליט), בעטש"ל (ח"א עמ' רכ"ז), בגנזי הקודש (פיינהנדלר. פ"ז סכ"ג. ופי"א סעי' י') ובפסתש"ו (סי' קנ"ד סקי"ט. ומה שהערנו על דבריו לעיל בענף זה, שייך גם בני"ד).
ענף 40: ענינים שונים בנושא המחשב:
בענין מקלדת מסוג חדש:
ר' מע"ל (עמ' רצ"ד ושנ"ג הערה 4. אך מש"כ בעמ' שנ"ג, אין מקלדת זו מוכרת כל כך).
עוד בענין כתיבה במחשב ראה בקובץ מידע רפואי בשבת (לגרל"י הלפרין שליט"א. הב"ד בהחב"ה ח"ב עמ' 302), ובספר נשמת אברהם (ח"ה עמ' קע"ג. אך יש שם כמה דברים שלענ"ד לכאו' לא מדויקים, וגם בשלחן שלמה סי' ש"מ הערה י"ט העתיק את דבריו). וע"ע באג"מ (חאה"ע ח"ד עמ' קמ"א, בענין כתיבה במכונת כתיבה חשמלית), יבי"א (ח"ח סי' מ"ח, שגבי חוה"מ הכתיבה במחשב נחשבת כמעשה הדיוט), ובשלש"ל (סי' ש"מ סי"א).
בענין אם המחשב נחשב כמוקצה:
בשלי"נ (ח"ג, לוח המוקצה, הערה 281) כתב שמחשב כיס דינו ככלי שמלאכתו לאיסור שאין בו היתר. ואילו מחשב שכותבים בו הינו מוקצה. וטעמו משום שיותר רגילים להקפיד עליו מאשר מחשב כיס. אך אם יקפיד במחשב כיס יחשב הוא כמוקצה מחמת חסרון כיס, וכן אם לא יקפיד כלל במחשב כתיבה יחשב כמלאכתו לאיסור. ואולי במחשב כתיבה יש בו מלאכת היתר להניח עליו דברים. וצ"ע. עכת"ד. וע"ע בילקו"י (שבת כרך ב' עמ' תפ"ג סי"ג, שנהגו להקל ולשאת בשבת שעון יד אלקטרוני שיש בו גם מחשב, ולא גזרו שמא ישתמש במחשב שבשעון. עיי"ש בהערה), בשלמי יהודה (פ"ב ס"א) ובמלומ"ל (סי' ס', עיי"ש שהיקל בטלטול כלי שיש בו גש"מ, ולפי"ז כ"ש שיקל בני"ד לצורך גו"מ).
אם הדיסקט הינו מוקצה:
ר' מע"ל (עמ' ר"צ ורצ"ה).
אם כיסוי הדיסקט הינו מוקצה:
ר' שלי"ד (פ"ב ס"ב).
צג פלזמה:
צג זה חדיש יותר מהצג האנלוגי והדיגיטלי. הוא נכנס לשימוש רק בשנים האחרונות, אך נראה שגם בתקופה זו הוא אינו נפוץ. ואנו לא הצלחנו לברר את אופן פעולתו וממילא לא דננו עליו.
בס"ד ראינו מש"כ בצי"א (חי"ד סי' ל' סק"ו) שכל היכא שאפי' לזמן מרובה אינו אסור מה"ת, אזי כשעשאו לזמן מועט לא גזרו. והוא עפ"י הפמ"ג (סי' שט"ו סק"ח. ונראה שכוונתו למש"כ במש"ז גבי תוספת אוהל ארעי, דשרי אף מדרבנן, דקבוע רק לזמן מועט). ולפי"ז לכאו' יש להתיר לכתחי' לכתוב בצגי המחשב, אם נאמר שכל הכתיבה במחשב הינה מדרבנן (אם מקילים לא מצד שכותב רק לזמן מועט), ולפחות הכתיבה בצגים השונים, אם עושה זאת רק לזמן מועט [שהרי הן רגילות בני האדם והן כוונת האדם הינה לכתוב בצג רק לזמן מועט. ועוד, שהרי במציאות שהאות הנכתבת תמיד נכתבת במקום מסוים בצג, ושאר האותיות עוברות ימינה או למעלה (או כשהמסך התמלא כולו בכתב והשורות עולות למעלה), הרי שבכל עת שממשיך להקליד הריהו גורם לכך שכל המסך נכתב מחדש, כיון שאין האות הנכתבת נכתבת לבדה, ואין האותיות הכתובות זזות כלפי ימין ולמעלה, אלא כל המסך נכתב מחדש בכל לחיצה על מקשי המקלדת לכתיבת אות נוספת. וא"כ בכל הקשה למעשה הוא מוחק את כל מה שהיה כתוב לפני כן וכותבו מחדש, והכתב נשאר זמן קט עד שיכתוב את האות הבאה (וזאת מבלי להכנס למש"כ במע"ל שבמציאות מבחינה טכנית בצג האנלוגי הכתב נמחק עשרות פעמים בשניה, שהרי כבר דחוהו האחרו', משום דאזלינן לפי מה שנראה לאדם, וכנ"ל). ואף שגם בני"ד אין רואים שהכתב נמחק, מ"מ רואים ברור שהכתב בצג לא נשאר במקומו, וגם הכתב זז בשל פעולה ממשית של האדם העושה זאת, ולכן זה לכאו' נחשב ככתב שאינו מתקיים מבחינת זמן קיומו].
ובאמת שלא רק הפמ"ג כתב כלל זה, אלא אף מדברי הטור ומרן (בסי' ש"מ ס"ה) עולה כן. שכתב מרן שמותר לרשום בצפורן על הספר כמו שרושמין לסימן, שאין זה דבר המתקיים (עיי"ש בבה"ל ד"ה "מותר", שיש חולקים - מ.ה.). עכ"ל. והסביר הבה"ל שם (ד"ה "מותר" בקטע המתחיל "והנה האמת") בשם הא"ר, דס"ל לטוש"ע שהעושה שריטה אינו אסור אלא מדרבנן, וכיון שגם אינו מתקיים הריהו מותר גמור. הב"ד במנוח"א (ח"ב פ"א סעי' כ' בהערה 65) והוסיף שכן עולה מדברי מרן (בסי' שי"ד סעי' י') שכתב גבי חותמות שבקרקע שאסור להפקיע ולחתוך בשבת, אך אם אינו עשוי לקיים כלל, מותר. והסביר רש"י בעירובין (דל"ה, א') דהמפקיע וחותך ה"ז גזירה דרבנן בלבד ולא סותר ממש, וא"כ אתי שפיר מש"כ מרן להתיר, משום דהוי איסור דרבנן ואינו מתקיים. והוסיף במנוח"א שכן מתבאר מדברי מרן בב"י (סי' שי"ד) בשם תה"ד (סי' ס"ה), ושכיוצ"ב כתבו האחרו' גבי מוליד ריח בבשר האדם (דהוי איסור דרבנן ואינו עומד לקיום). עכת"ד המנוח"א. ולפי"ז לכאו' גם בני"ד, אם נאמר שכתיבה (לפחות על הצגים) הינה איסור דרבנן בלבד בגלל שאין זה כתב אלא רק צירוף קרני אור וכדו' (ולא מטעם שאינו מתקיים), ונוסיף לזה גם הצד שאין הכתב מתקיים (ושוב - לפחות הכתב שבצגים, אך לא רק בהם, כי אפשר לומר שגם הכתב בדיסקט אינו מתקיים כי בהרבה מיקרים מוחקים אותו), וא"כ לכאו' יהיה מותר הדבר לכתחי'. אלא שיש לדחות את האפשרות להקל לכתחי' בני"ד בשל טעם זה, הן משום שבהקלדה עצמה יש לחשוש לחזו"א דהוי בונה מדאו', והן מצד הי"א שאף הכתיבה בצגים, בדיסקט וכו' אסורה מדאו' מדין כותב או מצדדים אחרים, וכן מצד הי"א שבמחשב יש חשיבות אף לכתב ארעי, ובעיני עלמא חשיב ככתב חשוב (כדלעיל בענף 11). ואף את"ל שאין פוסקים כדעות הנ"ל, מ"מ לא יעלה על הדעת להתיר לכתחי' לכתוב על הצגים ולא על דומיהם בשבת אלא רק במקום פיקו"נ, משום שזו ממש הריסת קדושת השבת. ואצ"ל שאם יתירו זאת יש לחשוש שכל היום ישב אדם ויכתוב במחשב, ושבת מה תהא עליה (כעין הטעם שאסרו מוקצה, שמא כל היום יטלטל חפציו ממקום למקום). ועוד יש לאסור גם משום שנראה שאין הכלל הנ"ל שכתב הצי"א מוסכם לכו"ע (ר' למשל בשש"כ פ"מ הערה ח*, שלא התיר איסור דרבנן שנעשה לזמן קצר אפי' לחולה שאיב"ס). ואף במנוח"א הנ"ל, לאחר שהביא ההוכחות הנ"ל, הסיק שאין להתיר בזה בכל איסור דרבנן אלא רק עפ"י שיקול דעת גמור או במקום צורך, כפי ראות עיני המורה. ועוד נלע"ד, שאין לצרף הסברא הנ"ל להקל שיהא האיסור רק מדרבנן, דצד זה להקל כבר דננו בו לעיל גבי הכתיבה בצגים השונים, והיינו משום שאין רגילים לכתוב כתב זה לזמן רב, וגם דעת הכותב הינה להשאירו לזמן קצר, ובכ"ז ראינו שפוס' רבים לא הקלו בזה כלל וחייבו ע"כ. וא"כ בשל סברת הצי"א הנ"ל שלמד מהפמ"ג אין להתיר בני"ד. כן בס"ד נלע"ד.
ענף 41: תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין הכתיבה בצג האנלוגי בשבת.
שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי כתיבה במחשב בשבת, האם איסורה מדאו' או מדרבנן. הדגשנו שאנו מדברים בינתים רק על הכתיבה שעל הצג (מסך המחשב), ועל צג אנלוגי, ורק מצד כותב. הגריש"א שליט"א התבונן בציור שבספר מערכי-לב (עמ' של"ח), ועל פי הציור בס"ד הסברנו את ההסבר הבא: ע"י חוט להט נשלחת קרן של אלקטרונים, שהינם חלקיקים קטנים מאוד, וקטנים מאטום. באופן חשמלי (ע"י מתח חשמלי) גורמים שהאלקטרונים ינועו במהירות עצומה לכיוון המסך. ושאל הגריש"א, א"כ כיצד בכל אופן נעשה הכתב על המסך. ואמרנו שכשהקרן פוגעת במסך שמרוח עליו חומר מיוחד (פוספור) היא גורמת לפליטת אור לרגע קטן במקום פגיעת הקרן. ניתן באופן חשמלי (ע"י שינוי מתח) להזיז את הקרן, ואכן היא עוברת במסך שורה אחר שורה, מהשורה העליונה לתחתונה, וחוזר חלילה - מהעליונה לתחתונה. כך היא עוברת על כל המסך עשרים וחמש פעמים בשניה. בכדי ליצור צורה, ציור או כתב, הרי שבעת הסריקה לעיתים נשלחים האלקטרונים במהירות גבוהה יותר (ע"י מתח יותר גבוה), ואז מגיעים יותר אלקטרונים לאותו מקום והמקום מואר יותר ונראית נקודה קטנה מאירה. ואם שולחים את הקרן במהירות יותר נמוכה הרי שהמקום נראה בצבע אפור. ואם רוצים שלא יראה במקום מסוים כלום על המסך הרי שלא נשלחת לשם כלל קרן אלקטרונים.
הדגשנו שבשל פגיעת האלקטרונים נעשית פליטת האור מהמסך רק לזמן קצר מאוד, ורק כיון שמהירות הסריקה של הקרן הינה גדולה מאוד זה נראה כאילו שהציור או הכתב קיים, למרות שבעצם הוא נמחק מיד.
השאלה היא האם כתיבה כזו בשבת הינה איסור דאו' או דרבנן. ישנם כמה וכמה צדדים לומר שאין זו כתיבה מדאו'. יש אומרים שאין זו כתיבה האסורה מהתורה כיון שזה כתב שאינו מתקיים וזאת מצד היכולת שלו להתקיים במציאות זמן קצר בלבד, כיון שהוא נכתב ונמחק עשרות פעמים בשניה. והיינו שרק לנו זה נראה כתמונה בגלל מהירות הסריקה של המסך. ואמר הגרי"ש אלישיב שליט"א שבכל אופן כיון שלנו זה נראה כתמונה או ככתב, הרי שאי אפשר לומר שזה כתב שאינו מתקיים אלא זה נחשב ככתב המתקיים. והיינו תלוי כיצד זה נראה לנו. והוסיף, שאין להחשיב כתיבה זו כגרמא כי זו לא גרמא, והאדם עצמו ע"י פעולתו עושה את הכתב.
ועוד שאלנו את הגריש"א שליט"א, שהגרש"ז אוירבך זצ"ל סבר שאין בזה כתיבה מדאו' כיון שאין כאן כתב כלל אלא רק קרן אלקטרונים הגורמת למסך להאיר בצורת אות. האם הגריש"א מסכים לצד זה להקל. ולא קיבל הגריש"א סברא זו, ואמר שכיון שבסופו של דבר זה נראה ככתב הרי שלא מעניין אותנו כיצד זה נעשה. והיינו שסוף סוף נראות פה אותיות ולכן זה כן נחשב ככתב. עכת"ד.
ובפעם אחרת שאלנו שוב את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין חומרת איסור הכתיבה בצג מחשב אלקטרוני בשבת. חזרנו על עקרונות פעולת המחשב בכתיבה בצג, ושאלנו הניתן להקל בזה מדאו' בשל העובדה שכל הכתיבה בצג במהותה נועדה להיות ארעית, שהרי ימחקוה מיד ע"מ שיוכלו לכתוב שם דברים חדשים. וענה הגריש"א שליט"א שאין להקל מצד זה. ושאלנו הניתן להקל בזה כיון שרגילות בני האדם למחוק כתב זה לאחר זמן קצר (כדעת התוס' בשבת דצ"ד,ב' גבי קליעת שיער אשה, וכעוד פוס', וכנ"ל בענפים 5-8), או מצד זה שרצון האדם למחוק כתב זה לפני סוף זמן קיומו המציאותי (כד' הרי"ד, האב"נ באו"ח סי' ר"י סקט"ז, ועוד פוס'). וענה הגריש"א שאין להקל מכל טעמים אלה. והוסיף, שאפי' אם אדם ישבע שלאחר שיכתוב הכתב בשבת הוא ימחקנו מיד, בכ"ז הוא יתחייב פעמיים: על הכתיבה ועל המחיקה [כשמוחק ע"מ לכתוב. וכ"כ החזו"א (או"ח סי' ס"א רסק"א, ובד"ה "ובאותיות") שהכותב בשבת ודעתו לשורפו במוצ"ש, חייב, דהכותב ע"מ למוחקו חייב. עיי"ש. ויש לדון שבני"ד יתחייב גם מלקות, על מה שנשבע לעבור על ד"ת. ר' במשנה שבועות דכ"ט, א', ורמב"ם פ"ה משבועות סוף הי"ד - מ.ה.]. ושאלנו, א"כ למעשה מה הדין בכותב בצג המחשב הזה בשבת. ובשל אלו טעמים ניתן להקל שכתיבה זו לא תהיה אסורה מדאו'. וענה הגריש"א: כבר אמרנו בעבר (כנדפס פה בריש הענף הבא) שהדבר תלוי אם הכתב נמחק מעצמו, כיון שאין לו כוח עצמי להתקיים, כמו כותב בדיו שאינו מסוגל הכתב להתקיים הרבה זמן, אז זה כתב שאינו מתקיים. אך אם רק דבר חיצוני ימחוק את הכתב, וכמו שכתב הרמב"ם לגבי הכותב על בשרו, כיון שרק הזיעה מוחקת את הכתב ה"ז כתב המתקיים. ושאלנו, א"כ הכותב במסך המחשב כפי שדברנו עליו זה למסקנה איסור דאו' שהוא כתב המתקיים. ואמר הגריש"א שאכן כך. עכת"ד.
ועוד שאלנו את הגריש"א שליט"א שישנו דבר במחשב הנקרא תוכנת שומר מסך. פירוש הדבר שלפני שבת נותנים הוראה למחשב, שבאופן קבוע אם לא כותבים במחשב זמן מסוים הנקבע ע"י האדם, הרי שכל מה שכתבו על המסך נמחק באופן אוטומטי ונשאר רק בזכרון הפנימי של המחשב. ואם ירצו להחזיר את הכתב למסך יצטרכו לעשות פעולה מיוחדת לשם כך. ובתשובה לשאלת הגריש"א חזרנו והדגשנו שעצם המחיקה נעשית באופן אוטומטי עפ"י הוראה מוקדמת לפני שבת, ואין צריך לעשות שום פעולה בשבת לצורך המחיקה. ואמר הגריש"א שליט"א: בא ואומר לך מה אומר הרמב"ם. הרמב"ם פוסק (פי"א משבת הט"ז) שהכותב על בשרו חייב וזה נחשב ככתב המתקיים. ולמרות שחמימות בשרו - הזיעה - מעבירה את הכתב לאחר זמן, הריהו חייב, וזה דומה למי שכתב כתב מתקיים שרק אח"כ נמחק. והיינו שזה נחשב ככתב המתקיים וחייב כי רק דבר חיצוני, והיינו הזיעה, ימחוק את הכתב, והכתב לא ימחק מעצמו. וגם פה, בלי שיפעלו לפני כן הרי הכתב באופן טבעי היה נשאר לדורות, ורק בשל פעולה חיצונית זה נמחק, לכן זה נחשב ככתיבה מתקיימת וחייב ע"כ. עכת"ד. והיינו שהגריש"א רואה את תוכנת שומר המסך כדבר חיצוני למחשב - לצג, ולא כחלק אינטגרלי שלו.
ענף 42: המשך תשובות הגריש"א שליט"א - הכתיבה בשבת בצג הדיגיטלי.
שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א, לפי העקרון שאמר לנו גבי כתיבה בצג של מחשב אלקטרוני, עפי"ד הרמב"ם (פי"א משבת הט"ז) שתלוי אם הכתב נמחק מעצמו או שרק דבר חיצוני מוחקו. ישנו סוג אחר של מסך מחשב שאופן פעולתו שונה מזה של המסך האנלוגי, והוא נקרא צג דיגיטלי. לפי מה שהגריש"א אמר לנו בעבר, הרי שבשל אופן פעולתו אין סיבה להקל בו יותר מהצג האנלוגי, וגם בזה הכתב יחשב כמתקיים ויהיה חייב עליו מדאו' (לכן לא פירטנו לגריש"א את אופן פעולתו). אך יש בו צד להקל בשל העובדה שהוא פועל ע"י סוללה (למרות שניתן להפעילו גם כשהוא מחובר לזרם הארצי, מ"מ אנו שאלנו הניתן להקל דוקא במציאות זו - מ.ה.). סוללה זו מסוגלת להפעיל את המחשב רק כמה שעות (כך היא המציאות עכ"פ כיום. ויתכן שבמשך הזמן ישתכלל הדבר ותהיינה סוללות הטובות ליותר מיממה). והיינו שאם יכתבו על הצג וישאירו הכתב, הוא ימחק מעצמו כעבור כמה שעות. האם אכן הכתיבה בצג זה תחשב ככתיבה שאינה מתקיימת. וענה הגריש"א שאכן זו דוגמא למציאות של כתב שאינו מתקיים, כיון שאינו יכול להחזיק מעמד מצד עצמו (ואע"פ שניתן במשך השבת להחליף סוללה או לנתק את המחשב מהסוללה ולחברו לזרם החשמל בשקע, כך שהכתב ישאר לזמן רב, מ"מ בעת הכתיבה הכתב אינו יכול להחזיק מעמד זמן רב. ואם הכותב מתכנן להחליף אח"כ סוללה או לחבר את המחשב לזרם הארצי, ראה דינו לקמן בסמוך. ועוי"ל, דיתכן שכשמעביר את פעולת המחשב לזרם הארצי ומנתקו מהסוללה, ובפרט כשמחליף סוללה, הרי שכל הכתב שבצג ימחק בשל פעולה זו - מ.ה.). ולכן אמר הגריש"א שאכן על כתיבה בצג הדיגיטלי אינו חייב מדאו' [ואמנם יש להעיר שבקדוש"ה (ח"א הערה כ"ט ענף 5) כתבנו בשם הגריש"א שאף זרם חשמלי הנוצר ע"י סוללה חשיב כבונה מדאו' לחזו"א ולא כבנין ארעי, עיי"ש. מ"מ נלע"ד דלא קשה, משום דגבי בונה הסביר הגריש"א שם דלא תליא במשך זמן הקיום אלא באיכות הבנין. ואילו גבי כתיבה י"ל דודאי תליא בזמן קיומו, וכמו שנחלקו הראשו' כדלעיל בפרקנו בענף 5. וכן למשל מצינו בחזו"א (סי' ס"א רסק"א), שכתיבה מתקיימת נקבעת עפ"י הזמן ולא האיכות - מ.ה.]. ושאלנו מהו גדר הזמן שהכתב עתיד להמחק ולא להחזיק מעמד כדי שיחשב שאינו מתקיים. וענה הגריש"א שתלוי אם זה מחזיק מעמד יום אחד, או כמה ימים או אפי' שבוע. ושאלנו שהרי זו מחלו' רש"י הרמב"ם ועוד פוס', אך מה לדינא. וענה הגריש"א שיש להחמיר בזה. ושאלנו, האם כוונתו שיש להחמיר כרמב"ם שסובר שדי שיתקיים הכתב עד סוף השבת, דחשיב ככתב המתקיים, וענה הגריש"א: כן. עכת"ד.
אך מדבריו היה משמע דהא שדי ביום אחד כדי שיחשב כמתקיים הוא מצד חומרא. ומה שזה לחומרא היינו שיש להחשיב זאת כאיסור דאו' אפי' שמתקיים רק עד סוף השבת. ואמנם קצת קשה ע"כ. שהרי אין חומרא זו נ"מ לענין קרבן חטאת, הן מצד מה שלצערנו אין בזה"ז קרבן חטאת, והן מצד מה שאף בזמן שביהמ"ק קיים לא היו מקריבים חטאת כשיש ספק חיוב (רק אשם תלוי בא על ספק). ולכל היותר יש לחייבו ללמוד הל' שבת או הל' קרבן חטאת, מהא שכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. אך באמת זאת אפשר ללמוד תמיד. ונראה שלא לזה התכוון הגריש"א שליט"א שאמר להחמיר ולראות זאת כאיסור דאו' אם התקיים הכתב עד סוף השבת. ושמא כוונתו למקרה שעומדת כתיבה כזו כנגד אמצעים אחרים ויש פיקו"נ לפנינו, שאז השאלה היא האם יש להעדיפה מדין הקל הקל תחילה. ואם אמרינן שכיון שמתקיים עד סוף השבת אנו מחמירים להחשיבו כמתקיים והוי איסור דאו', הרי שנשתמש באמצעים אחרים לשם העברת הודעות, כתיבת מידע חיוני וכדו'. אמנם גם זאת יש לדחות, דהא אם ח"ו טעינו והחמרנו לחינם הרי שביטלנו דין הקל הקל תחילה כיון שבחרנו באפשרות הגרועה, ומה שהחמרנו יוצא דהוי קולא. אלא שבאמת נראה שמה שזה לחומרא כוונתו שיש להתייחס לכתיבה זו כאיסור דאו', ולכן אין לעשותה במקום שהקלו לעשות איסורי דרבנן, וכגון גבי ריפוי במקום סכנת איבר (או"ח סי' שכ"ח סי"ז). וכמובן ה"ה גבי שבות דשבות למצוה, במקום צער או הפסד, שבות בביה"ש, פס"ר בדרבנן וכו'.
ואגב זאת יש להוסיף, שאם כותב הכתב שאינו מתקיים ידע בשעת כתיבתו שהוא יעשה אח"כ מעשה שהכתב ישמר, וכגון שיחבר המחשב לזרם החשמל הארצי, הרי שלכאו' תלוי הדבר במחלו' הראשו' (כנ"ל בסוף ענף 5, ובענף 38). שבשו"ת מעש"ח (ח"ב סי' ט"ו סקכ"ב) כתב שלדעת התוס' הואיל והכותב ידע בשעת כתיבתו שיעשה מעשה ע"מ שהכתב לא יעלם הריהו חייב כיון שסו"ס הכתב עצמו שהוא כתב נשאר קיים (ולא מדובר שרצה לשמרו ע"י שינוי הדיו, שבזה עושה הפעולה השניה חייב דהוי ככתיבה חדשה, אלא מדובר שהשימור נעשה ע"י אטימתו בפני האויר (ועי"כ הכתב שבאופן טבעי אמור להמחק, אכן לא ימחק. כמבואר שם סקי"ז). ואע"פ שבזמן הכתיבה הכתב לא היה מתקיים, מ"מ עצם ידיעתו שהגורם המעלים את הכתב עתיד להתבטל, עושהו מראש למתקיים. ולדעת הרשב"א בכה"ג פטור (עיי"ש בפירוט בעמ' רצ"ב-רצ"ח, סעי' ח'-ט"ז). ועיי"ש במעש"ח שהעלה שלהלכה יש להחמיר בדבר כיון שהוא ספק דאו'. והניף ידו שנית במעש"ח ח"ג (עמ' רל"ג-רל"ד).
ולגבי מקרה הפוך, שמי שעשה איסור באופן שחשב למנוע את האיסור לפני עשייתו, וכגון שהחל לבשל וחשב להורידו מהאש לפני שיגיע לבישול כמאב"ד, ונמלך ובישלו, לד' הגרשז"א זצ"ל אינו חייב, כיון שבזמן שהחל לעשות המעשה נתכוון שלא להגיע למצב שבו יתחייב (שלש"ל סי' שי"ח סק"א, עמ' רע"א).
ועוד יש להעיר, שלפי"ד הגרי"ש אלישיב שליט"א הנזכרים לעיל בענין הצג הדיגיטלי, לכאו' משמע שהכתיבה בעט-שבת (שהדיו עתיד להמחק תוך זמן קצר לאחר השבת) הוי כתב שאינו מתקיים, דהא הוא נמחק מעצמו. אלא שבאמת תלוי כמה זמן עתיד הכתב להתקיים. ובעיקר היה נלע"ד שיש לדחות זאת משום שמצינו דהגריש"א מחמיר בשימוש בדברים מעין אלה מהטעם שמא ישתמשו בזה אף כשאין היתר לכתוב, וכעין מה שכתבנו בשמו בענין טלפון-שבת. ראה שבוי"צ (ח"ו עמ' קל"ד - קמ"ג). ובקדוש"ה (ח"א הערה כ"ז ענפים 3,4) כתבנו שאמר לנו שלא רק שאין צריך להשתמש בטלפון - גרמא לצורך חולים, אלא גם אם יש אפשרות להשתמש בטלפון זה לצורך חולים לא ישתמשו בו לצורכם, כדי שלא יחשבו שזו גרמא מותרת ויבואו להשתמש בו גם לצורך בריאים, ע"ש. ואמנם בני"ד לא מישתעי בגרמא, אך היה נלע"ד שעפ"י דרכו יאסור הגריש"א גם בני"ד (וראה לקמן בענף 44 ששאלנו בס"ד את הגריש"א שליט"א ע"כ, ובאמת יש מיקרים שהוא מתיר להשתמש בעט-שבת בשבת. עיי"ש). ואגב, ראה בפסתש"ו (סי' תקמ"ה הערה 14) שכתב בשם קובץ מבקשי תורה (סי' ק"ו) בשם הגריש"א שליט"א שמותר למסור הודעות באיתורית בחוה"מ. ועולה משם שטעמו של הגריש"א משום שאין זה כתב אלא רק אלקטרודות, וכן משום שאין זה כתב המתקיים. עכ"ד. וקשה לי על דבריו מכמה צדדים: כפי שכתבנו לעיל בענף 41, אמר לנו הגריש"א שאין להקל מטעם שאין זה כתב אלא רק קרן אלקטרונים, וזאת כיון שסו"ס זה נראה ככתב. עיי"ש. ואף שאמר כן גבי הכתיבה בצג אנלוגי, מ"מ מהעיקרון שקבע שם נראה דה"ה בני"ד (אך זאת אולי יש לתרץ, דשמא רק גבי שבת החמיר הגריש"א בשל סברא זו ולא גבי חוה"מ שבזה יש דעות בראשו' שכלל אין בו איסור מלאכה מדאו'. כמבואר למשל בבה"ל רס"י תק"ל). ועוד קשה לענ"ד, דבאיתורית הרי הצג הוא צג דיגיטלי ואינו פועל ע"י אלקטרודות כלל. ורק צג אנלוגי פועל על ידי אלקטרודות. ועוד, לפי כל מה שאמר לנו הגריש"א גבי הכתיבות בצגים עולה שגבי הכתיבה באיתורית י"ל דהוי כתיבה המתקיימת כיון שהסוללה שם עתידה להפעיל המכשיר בערך לעשרה ימים. ונראה שבזה לרוב ככל הפוס' חשיב כתב המתקיים. ועוד נראה שדוחק לחלק בין שבת לחוה"מ לענין זמן הקיום כדי שיחשב כתב שאינו מתקיים. וראה בספר חוהמ"כ (פ"ו סעי' פ"ה) שכ' בשם הגרמ"פ זצ"ל גבי חוה"מ שכתב שאינו מתקיים הוא כתב שנמחק בקלות. וראה ברמ"א (סי' תקמ"ה ס"ז), בשש"כ (פס"ו סעי' נ"ה), בפסתש"ו (סי' תקמ"ה הערה 58), ואכמ"ל.
ענף 43: תשובות הגריש"א שליט"א - הכתיבה בזכרון הפנימי במחשב.
שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א מהו האיסור בכתיבה בזכרון הפנימי של המחשב. הסברנו שהחלק העיקרי של המחשב זה גוף המחשב המקבל את המידע ומעבד את הנתונים. חלק מגוף המחשב זה הזכרון הפנימי. כשאדם כותב במחשב נכתב תחילה הדבר בזכרון הפנימי הזה, ומשם זה מתורגם ונכתב במסך (וכפי שהסביר לי הר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל פעיה"ק ירושת"ו, מצד פעולת המחשב אין הכרח שהנתונים יכתבו קודם בזכרון הפנימי לפני שיכתבו בצג, אך מצד המציאות זה מה שקורה למעשה. עכ"ד). בזכרון זה אין שום אותיות, מספרים או סימנים אחרים, אלא יש רק מעגלים חשמליים מסוג מסוים (משולבים - מוליכים למחצה או טרנזיסטורים). מעגלים אלה הינם רבים מאוד - מליונים, וזעירים מאוד. כמו כן אין בכל המערכת חוטי להט. פעולת כתיבה זו נעשית כך: ישנו מס' מסוים של מעגלים חשמליים, אם מסתכלים למשל על קבוצות בנות ארבעה מעגלים חשמליים, קובעים שאם המעגל הימני סגור, דהיינו שזורם בו זרם חשמלי, ושאר המעגלים החשמליים פתוחים ואין בהם זרם, ה"ז סימן לאות "א". ואם המעגל השני מימין סגור והשאר פתוחים, זו האות "ב". ואם שני המעגלים הימניים סגורים והשאר פתוחים זו האות "ג", וכן הלאה. באופן זה ניתן לכתוב את כל האותיות, וכך לכתוב מילים ומשפטים. היינו ע"י שינוי הסדר של הרבה מאוד מעגלים חשמליים (שהם מוליכים למחצה, וכדלקמן בסמוך) יוצרים מעין שפה מסוימת שאין בה אותיות וסימנים כלל (וכמו שכתבנו לעיל בענף 19 זה דומה לכתב ע"י סירים שחלקם מכוסים וחלקם לא). לאור כל זה האם הכתיבה בזכרון הפנימי אסורה מדאו' או מדרבנן, ומאיזה מלאכות. הנכון שכיון שכרוכה בזה סגירת מעגלים חשמליים ה"ז איסור בונה לחזו"א ומוליד לבי"צ. וענה הגריש"א שליט"א שאכן כך, ויש בזה בונה לחזו"א ומוליד לבי"צ (וראה לעיל בענף 22 שהבאנו בס"ד כמה צדדים שאין בזה איסור מוליד).
ושאלנו היש בזה גם איסורים אחרים. ואמר הגריש"א שכיון שזה נראה על הצג הרי יש בזה גם איסור כותב. אך הסברנו שניתן לנתק את הצג מגוף המחשב ובכלל מהחשמל (אף שבדר"כ ודאי הינם מחוברים זל"ז וקיימת הוראה קבועה שכל מה שמקלידים יראה על הצג), ואז הכתיבה תיעשה רק בזכרון הפנימי, ואם ירצה יוכל רק במוצאי שבת להעביר זאת לצג ולקרוא זאת. אך במקרה זה צריך אחר השבת להדליק את הצג, ובמיקרים מסוימים - כגון שכבר כתב הרבה ולא הכל נכנס לצג - צריך לתת הוראה מיוחדת למחשב כדי שכל המידע יעבור ויראה על הצג (ואגב, יתכן שמצד המציאות, אם ישנה תוכנת שומר מסך, כשידליק הצג במוצ"ש תופיע תחילה תמונת שומר המסך ואז יצטרכו לעשות פעולה מיוחדת נוספת כדי שהכתב יופיע על הצג. ואולי יש סוגים שונים בכך). ושוב הדגשנו שאין אותיות ומספרים בתוך הזכרון, ואדם לא יכול לקרוא שם כלום אם אין הוראה מיוחדת להעלות זאת לצג או להעביר למדפסת, ורק המחשב יודע מהם הנתונים (היה חשוב לגריש"א שליט"א לדעת שאין אפשרות כלל לקרוא אותיות ומספרים מתוך הזכרון בפנים). הוספנו שכיון שאין זה כתב, הרי שלאחר שמקלידים ולוחצים על כפתור שמסומנת עליו למשל האות "א" הרי שהמחשב צריך לתרגם זאת לשפה שהסברנו קודם - למעגלים החשמליים שהם הכתב שבזכרון, וכדי להעביר זאת אח"כ לצג המחשב צריך לתרגם זאת. ואמר הגריש"א שיש לדון בכל זה מצד כתיבה, שכיון שבסופו של דבר הכתב עובר לצג ונראה שם ככתב הרי שזה שלב מסוים בכתיבה ויש לראות זאת כאיסור של חצי מלאכה. והדגיש שאין מדובר באיסור חצי שיעור אלא בחצי מלאכה (ופירט והביא דוגמאות לכך). ומ"מ לא היה ברור לנו אם לדעתו הוי איסור דאו' או רק ספק איסור דאו'. עכת"ד [ובענין איסור חצי מלאכה ר' בשש"כ (ח"ג, במבוא להלכות שבת, פ"א סעי' י"ט - כ'), דהוי דרבנן. והשפ"א בריש מס' שבת דייק מלשון הרמב"ם דדין חצי מלאכה כדין חצי שיעור דאסור מדאו'. עיי"ש. ויש המחלקים בין חצי מלאכה בכמות (עקירה או הנחה) לחצי מלאכה באיכות (כחצי בישול). ואכמ"ל. וראה לעיל בענף 19 שהבאנו עוד צדדים לומר שאין הכתב בני"ד אסור מדאו', אך לא הספקנו לשאול את הגריש"א שליט"א ע"כ - מ.ה.].
ומתוך בירור האיסור בזכרון הפנימי ושאר חלקי המחשב שיש בהם מוליכים למחצה (ולאחר שדננו ע"כ לעיל בענף 27. עיי"ש), שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין איסור סגירת מעגל חשמלי ע"י מוליך למחצה (כגון טרנזיסטור). נאמר לגריש"א שליט"א שבהרבה מאוד מכשירים חשמליים כיום הזרם החשמלי זורם לא כתוצאה מסגירת מעגל חשמלי באופן מכני, אלא ע"י מוליכים למחצה. מוליך למחצה זה חלק העשוי מחומרים מיוחדים, ויש לו שלוש נקודות חיבור חשמליות: נקודת הכניסה של הזרם, נקודת יציאת הזרם, ונקודה שלישית היא הפיקוד (נקודת השער). הגריש"א שליט"א בחן את הציור שמופיע בספר מערכי לב (לפרו' לב, עמ' רפ"ו) ועפי"ז הסברנו את תיאור פעולת המוליך למחצה. בין נקודות הכניסה והיציאה יש הבדל של מתח חשמלי ללא זרם. מתח חשמלי אינו זרם חשמלי, אלא הוא זרם חשמלי רק בכח, בפוטנציאל, אך לא בפועל. להבנת הדבר הבאנו את הדוגמא של סוללה חשמלית, בה יש מתח חשמלי. בקצה אחד של הסוללה ישנם יותר אלקטרונים מאשר בקצה השני. הצד שבו יותר אלקטרונים נקרא בעל מטען שלילי, והצד השני שבו פחות אלקטרונים נקרא בעל מטען חיובי. כאשר מכניסים את הסוללה לתוך מעגל חשמלי הרי שהאלקטרונים בצד בעל המטען השלילי עוברים דרך המעגל החשמלי לצד החיובי, ואז נוצר זרם חשמלי עד שהסוללה נגמרת, זאת אומרת עד שמטען האלקטרונים ישתווה בשני קצות הסוללה. אך אם אין מכניסים את הסוללה למכשיר חשמלי הרי שאין לאלקטרונים אפשרות לעבור לקצה השני דרך מעגל חשמלי, ואז אין זרם חשמלי אך יש מתח חשמלי בין שני קצות הסוללה.
כמו כן במוליך למחצה יש הבדלי מתחים בין נקודות הכניסה והיציאה. הפעלה של פולס שלילי או חיובי של מתח בבת אחת בנקודת השער (נקודת הפיקוד שבאמצע המוליך למחצה) מאפשרת למוליך זה להוליך או להפסיק את ההולכה של זרם חשמלי דרכו. היינו בגלל מהות החומר המיוחד שממנו עשוי המוליך למחצה - חומר שאינו מתכתי - אלא עשוי מאטומים בעלי סגולה מיוחדת (ר' פירוט ע"כ במע"ל עמ' רפ"ה), הרי ששינוי מתח גורם לזרם חשמלי.
לאחר כל ההסבר הזה שאלנו, האם הזרמת זרם חשמלי ע"י מוליך למחצה נחשבת כאיסור בונה לחזו"א, ככל סגירת מעגל חשמלי היוצר זרם. אמנם לטעם שכתב החזו"א שיש בעשיית זרם חשמלי איסור בונה משום דהוי כמרכיב מיטה של פרקים, לכאו' בני"ד אין בזה בונה כי המעגל כבר היה בנוי כולו לפני שהוזרם הזרם. אך לטעם דאיסור בונה הוא משום דהוי כממוות לחיים בשל הזרמת הזרם, לכאו' יש בזה איסור בונה, כיון שבשל שינוי המתח סו"ס יש פה זרם חשמלי ועי"כ ניתן להפעיל מכשירים חשמליים. ואמר הגריש"א שנכון הדבר, ואכן לחזו"א יש בזה איסור בונה. ושאלנו האם יש בזה איסור בונה מדאורייתא. וענה הגריש"א שלחזו"א זה בונה מדאו'. ושאלנו, האם בהזרמת זרם חשמלי באופן זה יש איסור מוליד לבית יצחק. וענה הגריש"א שאכן לבי"צ יש בזה איסור מוליד. עכת"ד.
ענף 44: תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין עדיפויות בסוגי הכתיבה השונים בשבת: צג אנלוגי, דיגיטלי, עט שבת או רגיל, ובשינוי (כולל דין ההקלדה במקלדת).
שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין סדר העדיפויות בסוגי הכתיבה השונים, במקרה שיש היתר לכתוב בשבת. האם עדיפה כתיבה ידנית בעט רגיל או במחשב. הזכרנו שבכתיבה בעט רגיל רק בכתיבת שתי אותיות שאינן שוות חייב סקילה (מ"ב סי' ש"מ סקכ"ב אות ה'. ועיי"ש בבה"ל שדן גבי כתיבת שתי אותיות שוות). אם נחייב את הכתיבה במחשב מדין כותב הרי זה ככתיבה בעט - שחייב על כל שתי אותיות, ולכאו' לא תהיה עדיפות לאחד מהם. אך אם נחייב את הכתיבה במחשב מדין בונה - כחזו"א, אזי בכתיבת כל אות אחת יתחייב סקילה (כשישנם התנאים לחיוב סקילה - עדים והתראה), ואז עדיף לכתוב בעט.
והתחלנו לפרט: בענין הכתיבה במחשב: כתיבת כל אות כרוכה בלחיצה על מקש - הכפתור שבמקלדת (הגריש"א התבונן בתרשים של מקלדת המחשב כפי שמצוייר בספר מערכי לב, לפרו' לב ז"ל). הלחיצה על המקש סוגרת ברוב המקלדות מעגל חשמלי המזרים זרם, ועל ידי כך נכתבות האותיות על המסך או שזה מוכנס לזכרון הפנימי שבמחשב (שדיברנו בעבר על כך עם הגריש"א, וכנ"ל בענפים הקודמים). אפילו כדי לעשות רווח בין מילה למילה כדי לעבור למילה הבאה, צריך להקיש על המקש. כך זה ברוב המקלדות. יש מעט מקלדות שבהן אין סגירת מעגל חשמלי (בהן יש רק שינויי מתח וזרם - הגברה והנמכה, וזאת ע"י מגנטיות או קבליות. ולא פירטנו זאת לגריש"א שליט"א - מ.ה.). ולפי"ז ברוב המקלדות כתיבת כל אות היא איסור דאו' דבונה לחזו"א (אמנם ר' לעיל בענף 2 שהסקנו שזה רק ספק דאו'. אך בעבר אמר לנו הגריש"א שאין להקל לפחות בחלק מהטעמים שצרפנו להקל שם שלא יהיה בזה איסור דאו'. לכן אמרנו כאן בשאלה לגריש"א שזה איסור דאו' - מ.ה.), ולכאו' עדיף לכתוב בעט (שאז רק כתיבת כל ב' אותיות היא מדאו'). אך מ"מ ישנם צדדים להקל בכתיבה במחשב גם מצד בונה. ושאל הגריש"א האם אין בהקשה במקלדת משום איסור מבעיר. ואמרנו שבעצם ההקלדה אין הבערת חוט להט ואין בזה מבעיר (דהא רק בצג האנלוגי יש חוט להט, וכנ"ל).
ושאלנו, האם ניתן להקל בזה מצד בונה מדאו', בגלל שזה רק לפי דעת הגאון החזו"א זצ"ל, וראינו בעבר שלא תמיד הגריש"א פוסק לגמרי כחזו"א בענין הבונה בחשמל. ועוד צד להקל, משום שגם לחזו"א יתכן שאין בזה בונה מדאו' כי זה בנין ארעי, כיון שקפיץ מחזיר מיד את המקש, ואין לבנין זה אפשרות להתקיים יותר משניה אחת (ר' גמ' ורש"י ביצה דל"ב,ב' גבי בנין ארעי). ולפני שהספקנו לומר את הסתייגות הגריש"א לטעם זה, כפי שאמר לנו כבר בעבר (ר' קדוש"ה ח"א הערה כ"ט ענף 5) אמר מיד הגריש"א שאין הבנין הארעי תלוי במשך זמן קיומו אלא זה תלוי באיכותו. ולכן אמר הגריש"א שמטעם זה אין להקל בני"ד אליבא דהחזו"א. אך הוסיף שבאמת כל ענין זה הוא רק לפי החזו"א. והדגיש זאת. והיה מובן מדבריו שאינו פוסק בני"ד את ענין הבונה כהחזו"א. ושאל הגריש"א מדוע איננו שואלים לגבי עט-שבת, שהכתב נמחק כעבור זמן. וענינו שלכך בעז"ה נתייחס מאוחר יותר (ראה לקמן). והמשכנו לשאול, הניתן להקל בני"ד מצד בונה כי זה בנין לשעה, כיון שרצון האדם שהמקש במקלדת יחזור למקומו על מנת שיוכל לכתוב אותיות חדשות (ואדרבא, אין זה טוב לאדם שהמקש ישאר לחוץ, כי אז תכתב אותה אות הרבה פעמים). וגם טעם זה דחה הגריש"א ולא הסכים להקל מצד זה אליבא דהחזו"א. והמשיך הגריש"א ואמר שמ"מ בענין זה אין להתייחס לאיסור בונה (באמת התבטא קצת יותר בחריפות), אלא יש להתייחס בעניננו לסדרי העדיפויות רק מצד מלאכת כותב (ולא רצה להחמיר בכתיבה במחשב שמצד בונה חייב על כתיבת כל אות. ולפי"ז לכאו' אין לדון בני"ד מצד בונה גם באיסורים הכרוכים בהזנת הדיסקט, בדיסק הקשיח, בזכרון הפנימי וכו'. ובפרט שבהם גם לא שייך איסור כותב, וכנ"ל בענפים הקודמים).
ושאל הגריש"א מה עם כתיבה במחשב ביד שמאל. ואמרנו שיש אותיות שעל מנת לכותבן רגילים ללחוץ על המקשים ביד שמאל, ויש אותיות שרגילים לכותבן ביד ימין, משום שהמקלדת אינה קטנה כל כך, ולכן מקלידים בה בשתי ידיים. ואמר הגריש"א שאם כן אז אין להקל בכך בכתיבה ביד שמאל. ושאלנו, אולי לפחות אפשר להקל לגבי האותיות שרגילים לכותבן ביד ימין, שאם יכתוב אותן ביד שמאל זה יחשב כשינוי. ואמר הגריש"א שאין להקל בכך, וגם כתיבת אותיות אלה ביד שמאל אינה נחשבת שינוי, ובמחשב אין הבדל אם כותב ביד שמאל או ביד ימין, ולא הסכים להקל בכך כלל [וראה כעין זאת בספר חוה"מ כהלכתו (פרקש. פ"ו סעי' צ"א)]. ואמר הגריש"א שרק בכתיבה בעט ונייר הכתיבה בשמאל נחשבת כשינוי. ולכן אמר שלמעשה עדיף ביותר לכתוב בעט רגיל ביד שמאל מאשר בכתיבה במחשב. ושאלנו, שלמשל בבתי חולים ישנם רופאים ואחיות שלא יסכימו כלל לכתוב ביד שמאל. ואמר הגריש"א שאם כך אז עדיף לכתוב במחשב מאשר בעט ביד ימין, כיון שלא ברור כלל שהכתיבה במחשב איסורה מדאו', וזה ספק, כי אין דרך לכתוב כך. ושאלנו מדוע (שהרי רבים כותבים כיום במחשב. ובפרט לפי מה שאמר לנו הגריש"א, כמובא לקמן בענף 47, שכיום כל ילד יודע כיצד לכתוב במחשב, וכיום זה דבר נפוץ). וענה הגריש"א שדרך הכתיבה היא לכתוב ממש אותיות ביד ע"י עט ונייר, ולא בכתיבה שנעשית במחשב. ולכן אמר הגריש"א שהעדיף ביותר לכתוב בעט רגיל ביד שמאל. אם אין אפשרות לכך אז יכתוב במחשב, כיון שלא ברור שיש בזה איסור כתיבה מדאו', ואם לאו אז יכתוב בעט רגיל [יש להעיר שיוצא מדברי הגריש"א שליט"א כאן שעדיף לכתוב במחשב, שבו כל לחיצה על המקלדת הינה ספק איסור דאו', מאשר כתיבה בנייר ועט שבזה לעיתים כל ב' אותיות חיובן סקילה, וכל אות אסורה מדאו' בלא סקילה (כמש"כ המ"ב סי' ש"מ סקכ"ב אות ד'), ויש להאריך בכך. וראה לקמן (במיל' פרק ט' ענף 5)].
ומ"מ לא רצה הגרי"ש אלישיב שליט"א להחמיר בכתיבה במחשב מצד בונה לדעת החזו"א [יש להעיר שלא שאלנו את הגריש"א שליט"א גבי אותם אנשים שאינם יודעים להקליד בשיטה עיוורת, אלא מקלידים את כל האותיות באותה אצבע ביד ימין, האם לדידם כשמקלידים באצבע אחרת או אפי' ביד אחרת הוי שינוי. וה"ה באותם מקלידים מקצועיים שמקלידים בשיטה עיוורת - שאם יאמרו להם להקליד בימין את מה שמקלידים בשמאל, ובשמאל את מה שרגילים להקליד בימין. דלכאו' שתי דוגמאות אלה הינן שינויים גדולים לאותם אנשים. ומ"מ לא שאלנו ע"כ את הגריש"א שליט"א. ור' בס' שבת שבתון (לגר"י זילברשטיין שליט"א. עמ' ר"ב) שכתב עפ"י התוס' במנחות (ד"ק,א' ד"ה "ששונאים") והרש"ש, שמי שהתרגל לאכול בשר חי כל השנה, פטור על אכילת בשר חי ביוה"כ. וכן מי שהתרגל להדליק חשמל במרפקו, אם ידליק כך בשבת יהיה פטור, דעשה בשינוי. דאזלינן בכ"ז בתר עלמא ולא בתר דידיה. עכ"ד. ונראה בס"ד שאם התם - במדליק במרפק ובאוכל בשר חי, חשיב שינוי, למרות שלדידיה לא הוי שינוי, כ"ש בני"ד דהוי שינוי גם לדידיה וגם לעלמא, דחשיב שינוי. ולגבי המקרה של מי שמקליד בשמאל את האותיות שרגיל הוא להקליד בשמאל, אמר חכ"א שאין להקשות ע"כ מדברי השבת שבתון ולומר שאותו מקליד יחשב שעשה בשינוי, כדין האוכל בשר חי והמדליק חשמל במרפקו, משום שיש לחלק ולומר שבבשר חי זה מיעוט שאינו מצוי, ואולי לכן פטור על אכילתו ביוה"כ. משא"כ במחשב שמקלידים בשיטות שונות זה מיעוט מצוי ולכן אולי אין להקל מצד שינוי. ע"כ. והסכים לכך חכם אחר, והוסיף שבמחשב לא ברור שיחשב בטלה דעתו, ושונה מבשר חי וכן ממדליק במרפק שבטלה דעתו. אך כאן הרי לא באנו לפטור מי שמקליד בשמאל בהקלדה עיוורת כהרגלו בחול, אלא כשמשנה ומקליד את האותיות של ימין בשמאל או שמקליד הכל באצבע של יד שמאל. ע"כ דברי החכם השני. וע"ע בתוס' שבת (דצ"ב,ב' ד"ה "ואת"ל") שג"כ דנו בגדרי בטלה דעתו אצל כל אדם. ומ"מ מדברי הגריש"א דלעיל בסמוך משמע שלא ס"ל להקל ולחלק בין מקליד בימין או בשמאל בשום מקרה. ואכמ"ל].
ושוב שאל הגריש"א לגבי הנתונים של עט - שבת. ואמרנו שעט זה מכיל דיו מיוחד כך שבמציאות הכתב שנכתב בעט זה נמחק תוך שלושה ימים [ראה עוד ע"כ בשו"ת מעש"ח (ח"ב סי' ט"ו סקכ"ב, ובח"ג עמ' רל"ג ואילך). ועיי"ש במעש"ח (ח"ב עמ' ק"ע) שכתב שהפתרון של עט-שבת בבתי חולים אינו פתרון רצוי משתי סיבות: משום פירצה בחומות השבת, דלאו כו"ע ידעי להבחין בין עט זו לעט רגילה. וקשה לעקוב ולפקח על מהות העטים בהם משתמשים בכל ענפי בתי החולים. ועוד, משום החשש שמידע חיוני ילך לאיבוד במיקרים של חוסר אפשרות להעתיק מסמכים. ואע"פ שיש אפשרות לצלם ע"י גוי, מ"מ גם בזה יש חשש שיחול עיכוב בביצוע הדבר וילך מידע לאיבוד. עכת"ד. וע"ע במנח"ש (ח"א סי' צ"א סקי"א) דחשיב כתב המתקיים אם מתקיים זמן חשוב, וא"צ שיתקיים לעולם. וברור דבעי שיתקיים יותר מג' ימים. וע"ע במנח"ש (בח"ב מהדו"ק עמ' קמ"ז), במנחי"צ (ח"ז סי' י"ג-ט"ו וכ"ב. ח"ח סי' ט"ז וח"י סי' ל"א ס"ק ו',ח'), בתחומין (חי"א עמ' 107) ולעיל בפרקנו (ענפים 5-6)]. והיה נראה שזה פתרון טוב בעיני הגריש"א. והזכרנו שידוע לנו שהגריש"א התיר לרבנות הצבאית הראשית לקנות לצורך הצבא עטי-שבת לשימוש במיקרים מסויימים (כגון חיילי תצפיות. כך אמר לי הרה"ג אל"מ שלמה לבנון שליט"א, מהרבנות הצבאית הראשית). והסכים הגריש"א לכך, ואמר שזה פתרון טוב כי הכתב פה נמחק מעצמו (ולכן זה בודאי כתב שאינו מתקיים). ושאלנו האם עדיף לכתוב בעט רגיל ביד שמאל או בעט שבת. וענה הגריש"א שעדיף לכתוב בעט שבת מאשר בעט רגיל ביד שמאל, כי בעט שבת החסרון שגורם לכך שאינו איסור דאו' הוא חסרון עצמי - מצד הדיו, וכנ"ל, משא"כ בכתיבה ביד שמאל בעט רגיל. עכת"ד. וחכ"א העיר, שאולי אפשר להוסיף לכך גם טעם במציאות, דהכותב בשמאל בעט רגיל, יש חשש שתוך כדי כתיבה יפסיק לכתוב כדי לחשוב כיצד לנסח הדברים, ובהיסח הדעת יעביר את העט ליד ימין וימשיך לכתוב. משא"כ בעט שבת.
בס"ד עולה לאור כל הנ"ל שסדר העדיפויות הוא כך: א. כתיבה בעט שבת (ונראה שאף בזה עדיף בשמאל - מ.ה.). ב. כתיבה בעט רגיל ביד שמאל. ג. כתיבה במחשב (ומצד הדין אין נ"מ אם יכתוב בשתי ידיו או רק ביד שמאל). ד. עט רגיל כשכותב ביד ימין.
ובפעם אחרת חזרנו שוב על תמצית הדברים שפסק לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א גבי עדיפות הכתיבה בשבת כשמותר לכתוב. שהעדיפות הראשונה הינה לכתוב בעט - שבת, שהכתב נמחק מעצמו בערך לאחר שלושה ימים, ובזה יש חסרון עצמי ולכן אינה כתיבה מדאו'. עדיפות שניה הינה כתיבה בעט רגיל ביד שמאל שגם היא אסורה רק מדרבנן בגלל דהוי שינוי. אך בזה אין הצד להקל שהחסרון הוא חסרון עצמי. עדיפות שלישית הינה כתיבה במחשב, ובזה אין נ"מ אם כותב ביד ימין או ביד שמאל. וכששמע זאת הגריש"א שליט"א חזר והדגיש זאת. והמשכנו, שבכתיבה במחשב הגריש"א אמר שלא ברור שזה אסור מדאו' כי אין דרך לכתוב בכך אלא בעט ונייר. ועדיפות רביעית ואחרונה הינה לכתוב בעט ונייר ביד ימין, והגריש"א שליט"א הסכים ואישר את כל המסקנות הללו.
ושאלנו היכן מקומה של הכתיבה בצג הדיגיטלי של המחשב לגבי סדרי העדיפויות הנ"ל. הזכרנו שבעבר אמר לנו הגריש"א שהכתיבה בצג הדיגיטלי נחשבת ככתיבה שאינה מתקיימת כיון שהמחשב פועל ע"י סוללה ולכן הכתב בצג יכול להתקיים רק כמה שעות ואח"כ ימחק הכל מהצג. והיינו שהכתב נחשב כאינו מתקיים מצד עצמו ולא בשל גורם חיצוני. ושאלנו האם כתיבה בצג כזה עדיפה על כתיבה ביד שמאל כי החסרון בצג הינו חסרון עצמי - מצד הכתב, משא"כ בכתיבה בשמאל. ושאל הגריש"א תוך כמה זמן נמחק הכתב בצג הדיגיטלי, וענינו שבערך לאחר חמש שעות. ושאל הגריש"א מה קורה כשהסוללה נגמרת. וענינו שכל הכתב שבצג נמחק ונשאר רק המידע שבזכרון הפנימי ובדיסקט שבמחשב. אך בזה אין שום אותיות ושום קוים אלא רק סימנים מגנטיים (ובזכרון הפנימי ישנם מעגלים חשמליים זעירים). ולאחר השבת צריך לתרגם סימנים אלה מהזכרון הפנימי והדיסקט לכתב רגיל ולהעלותו בחזרה לצג. וחזרנו לשאול העדיף לכתוב בצג זה מאשר בעט ונייר ביד שמאל. וענה הגריש"א שאם כך אז באמת עדיף לכתוב בצג זה מאשר בעט ונייר ביד שמאל. והטעם בגלל שזה אותו עיקרון של חסרון במלאכה כמו בעט שבת. ואילו בכתיבה בשמאל זו מלאכה גמורה אלא שהיא נעשית בשינוי, ועדיף החסרון של המלאכה, ולכן עדיף לכתוב בצג הדיגיטלי מאשר ביד שמאל [וראה באג"ט (בפתיחה לל"ט מלאכות בסופה, סק"ג) שדן אי יש לחלק בין אם השינוי הינו באיכות הנפעל (היינו בתוצאה), כגון הזורע בעציץ שאינו נקוב, אף שבאיכות הפועל לא היה שינוי, ובין אם השינוי הינו באיכות הפועל, כגון שכותב בשמאלו, אף שהנפעל, היינו הכתב, נעשה כראוי. הבאנו דבריו בקונטרס קדושת השבת (ח"א הערה כ' ענף 3). וע"ע באג"ט (מלאכת אופה הערה מ"ד ס"ק ג', ד') דבישול בחמה שרי לכתחי' משום דהוי שינוי בנפעל].
והמשכנו לשאול האם עדיף לכתוב בצג הדיגיטלי מאשר לכתוב בעט שבת, כיון שבשניהם יש חסרון עצמי של הכתיבה, אך בצג הדיגיטלי הכתב מתקיים רק כחמש שעות כך שעפי"ר זה ימחק לפני צאת השבת, וזו כתיבה שאינה מתקיימת גם לפי הרמב"ם (שסובר שכתיבה שאינה מתקיימת היינו שאינה מתקיימת בשבת, כפשט המשנה בשבת דק"ב,ב', וכנ"ל בענף 5), משא"כ בעט שבת שהכתב נמחק רק לאחר כמה ימים (באמת ישנן עוד עדיפויות לצג הדיגיטלי מאשר עט שבת, בגלל שבצג הדיגיטלי ספק אם תוצאת הכתיבה הינה מדאו', שהרי אין דרך לכתוב בכך, וכמו שאמר הגריש"א, וכנ"ל. ועוד, שבכתב שנכתב בעט שבת אפשר לשפוך עליו חומר מיוחד ולשמר אותו כך שיתקיים עכ"פ הרבה זמן, ומאידך את הסוללה שבצג הדיגיטלי אפשר למלא כך שהכתב בו ג"כ יתקיים הרבה זמן. אך נקודות אלה לא הספקנו לשאול את הגריש"א שליט"א). ושאל הגריש"א האם לא ניתן לעשות שגם בעט השבת הכתב ימחק תוך יום אחד. וענינו שלא ידוע לנו שניתן לעשות כן (ואח"כ נזכרנו שבאמת עושים זאת לכתחילה באופן שהכתב ישאר במשך שלושה ימים, כדי שהכתב יתקיים עד מוצאי שבת גם כשראש השנה סמוך לשבת). ואמר הגריש"א שאם כך, לפי כל הנתונים הללו שאמרנו אזי עדיף לכתוב בצג הדיגיטלי מאשר בעט שבת. ואף ששניהם שוים מצד זה שהחסרון הינו במלאכה, מ"מ כיון שבצג הדיגיטלי הכתב נמחק תוך כמה שעות "זה יותר קל". עכת"ד.
אלא שיש להעיר גבי דברי הגריש"א שליט"א הללו, דאמנם הגריש"א אמר לא להתייחס בענין זה לענין איסור בונה בסגירת מעגל חשמלי, אך מ"מ לא דננו בענין הצג הדיגיטלי במה שע"י הכתיבה נכנס המידע גם לזכרון הפנימי. ובזה אמר הגריש"א שמצד כותב יש בזה איסור חצי מלאכה, וכמובא בשמו כאן (בענף 43) בענין איסור הכתיבה בזכרון הפנימי. ואם נאמר שאיסור חצי מלאכה הוי דאו', א"כ לכאו' עדיף לכתוב בעט ונייר ביד שמאל דהוי ודאי איסור דרבנן. אלא שכבר כתבנו שם (בענף 43) שלא ברור לנו שלגריש"א שליט"א הוי איסור דאו'. ויש לומר יותר מזה - דכיון שהכתיבה עצמה בצג הינה רק איסור דרבנן (כדין כתיבה שאינה מתקיימת, בשל משך זמן פעולת הסוללה), הרי שגם איסור חצי מלאכה לא יכול להיות יותר מאיסור דרבנן. ורק אם יוכל להתחבר לחשמל הארצי מבלי שהאותיות תמחקנה, אז יתכן לאוסרו מדאו' מדין חצי מלאכה. ומ"מ אם נאמר שאיסור חצי מלאכה הוי רק מדרבנן אזי הכתיבה בצג הדיגיטלי כרוכה בכמה איסורי דרבנן, בשל הכתיבה בזכרון הפנימי, כתיבה בצג הדיגיטלי (דהוי כתב שאינו מתקיים) וכן בכל הקשה במקלדת דהוי איסור מוליד. ועוד צד להעדיף הכתיבה בעט שבת מאשר במחשב בעל צג דיגיטלי, משום שאם כותב בעט שבת בשמאל הוי תרי דרבנן (דהא הוי כתב שאינו מתקיים), וזה עדיף מכתיבה בצג דיגיטלי שלד' הגריש"א לא שייך בזה שינוי ע"י כתיבה בשמאל. אלא שיש לדחות זאת, דהא לגריש"א לא אמרינן דחשיב שבות דשבות אם שני השבותים הינם ע"י ישראל, ורק אם א' השבותים הינו ע"י גוי אמרינן דהוי שבות דשבות. וזאת כפי שכתבנו בשמו כבר במקו"א. וע"ע כאן לעיל (במיל' פ"ד ענף 12 ופ"ו ענף 5), ובקדוש"ה ח"א (הערות י"ד וכ"ג).
ומאידך יש צד להעדיף הכתיבה בצג הדיגיטלי, משום שהכתיבה בעט ונייר בשמאל ג"כ הינה הרבה איסורי דרבנן, דלכאו' כתיבת כל ב' אותיות (או אולי אפי' כל אות אחת, מדין חצי שיעור) הוי איסור דרבנן. ולאור כל זאת צריך לשקול שוב היטב מה עדיף כשיש את שתי האפשרויות - של כתיבה במחשב בצג דיגיטלי או ביד שמאל בעט].
ענף 45: תשובות הגריש"א שליט"א - מחיקת שם שמים במחשב (פתיחה).
שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א גם לגבי דין מחיקת שם שמים במחשב. וכגון שכתב שם הוי"ה, המותר למחוק זאת ובאיזה אופנים (הפעם לא הספקנו לפרט לגריש"א שליט"א את פעולת הכתיבה בצגים השונים. בכל אופן בעבר הוסבר לו בפרוטרוט בליווי תרשים אופן הכתיבה בצג האנלוגי). וענה הגריש"א שליט"א שבשו"ת אגרות משה פסק שמותר למחוק דברי תורה הכתובים במחשב, אך אסור למחוק שם שמים הכתוב במחשב [ר' שו"ת אג"מ (חיו"ד ח"א סי' קע"ג, וחיו"ד ח"ב סס"י קמ"ב, וחאו"ח ח"ג סי' ל"א), שכתב גבי מחיקת ש"ש בטייפ, וחילק בין דבר שיש בו אותיות לבין אין בו אותיות. והסיק שבטייפ למרות שאין שם אותיות מ"מ מכוער הדבר ולכן כשצריך למחוק יש לעשות זאת בגרמא, דבזה אין איסור מעצם הדין. ואף שבשמות הכתובים יש להחמיר, אבל בזה דליכא איסור בעצם, יש להתיר ע"י גרמא - מ.ה.]. ושאלנו את הגריש"א האם גם דעתו כך. וענה הגריש"א שכן. ושאלנו מדוע אסור למחוק ש"ש, האם בגלל שזה נראה בצג שם שמים ונראה שמוחקו (ח"ו). וענה הגריש"א שאכן כך, והוסיף שאמנם זה לא איסור דאו' אך מ"מ זה אסור. ושאלנו, האם אסור הדבר גם אם לא התכוין לקדש את השם שכתב. וענה הגריש"א שגם זה אסור כי מחיקת שם שמים זה חמור, ואין הבדל בזה אם קידש לבין אם לא קידש. עכת"ד [ור' ערוך לנר בסוכה (דנ"ג) גבי דוד שכרה השיתין, שהסתפק אי שרי למחוק השם ע"מ להציל העולם משטפון. וכתב שהיה צד לומר שמחיקת השם הוא ביהרג ואל יעבור. ומאידך יש להעיר גבי מה שאמר הגריש"א שאף שלא קידש הש"ש אין למוחקו, ר' בפת"ת (יו"ד סי' רע"ו סק"ט) שכתב לחלק אם כתב בסתמא ש"ש או שכתב שלא מדעת. דבסתמא הוי שיודע עכ"פ שכותב אותיות השם ורק שלא היתה במחשבתו לשם קדושת השם. ושלא מדעת היינו שאינו יודע אם כותב אותיות השם כלל והוי כמתעסק דגרע מסתמא והוי כאילו כתב בפירוש שלא לשמה דאז אינו קדוש ומותר למחוק לצורך. עיי"ש. וע"ע בביאור הגר"א (ביו"ד שם סק"ו) דאם לא התכוון לקדשם, נמחקים. וראה מה שכתבנו לעיל בענף 39 בשם יחו"ד (ח"ד עמ' רנ"ז ואילך), שהביא מחלו' הפוס' ע"כ. וע"ע בשו"ת אג"מ (חיו"ד ח"א סי' קע"ב ד"ה "ומסתבר" ושלאחריו) שבכל השמות שיש להם גם קריאה אחרת או פירוש אחר, בהם הכוונה היא העיקר בחשיבות השם. ולכן בהדפסה של העיתונים שאין שום כוונה עליהם דהא המדפיס אינו יודע כלום ממה שכתוב שם, אינו נחשב כש"ש כלל. ואף שע"י המילים שלפניהן ואחריהן ניכר שהוא ש"ש אינם נחשבים ככתיבת ש"ש. ולפי האמור לעיל לכאו' עולה, שמי שהעלה קובץ לצג ולא ידע שכתוב בו ש"ש, הרי מותר לו למחוק שם זה, שהרי לא התכוון לקדשו, וגם הוי שלא מדעת דהריהו כמתעסק (כמש"כ הפת"ת). כך בס"ד נלע"ד. וצ"ע למעשה - מ.ה.].
ועוד שאלנו את הגריש"א שליט"א, האם מותר למחוק עכ"פ כינויים, כגון רחום וחנון. וענה הגריש"א שלכינויים יש בזה דין של דברי תורה שמותר למוחקם [ור' אג"מ חיו"ד ח"א סי' קע"ב שמשמע דהכינוי "רחמ-נא" (כמובן בלי מקף) חשיב ממש כש"ש. ולפי"ז אותם המוציאים לאור מסכתות גמרא ע"י הקלדה במחשב, אסור להם להדפיס מסכתות שבהם כתובה תיבה זו במחשב, שהריהי נמחקת ונכתבת מחדש חליפות, תוך כדי הקלדה - מ.ה.). עכת"ד.
ענף 46: תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין מחיקת שם שמים מהצגים, מדיסקט, דיסק קשיח, והזכרון הפנימי.
ובפעם אחרת חזרנו לפני הגריש"א על כל מה שכתבנו בשמו גבי מחיקת ש"ש וד"ת מהצג של המחשב (גם ביום חול), והגריש"א שליט"א אישר את כל הדברים, ואמר שכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (וכבר כתבנו לעיל שהגריש"א מסכים עם דברי הגרמ"פ בענין מחיקת ד"ת וש"ש בכגון דא - מ.ה.). ושאלנו את הגריש"א האם יש לחלק בין סוגי הצגים של המחשבים, והיינו היש נ"מ בין אם הכתב נכתב ע"ג הצג באופן ממשי (כבצג דיגיטלי), או שזה רק נצנוץ של אותיות (כבצג אנלוגי), או שאין נ"מ בזה, וכיון שע"ג המסך נראה ש"ש הרי שאסור למוחקו. וענה הגריש"א שבכל סוגי הצגים אסור למחוק ש"ש כיון שזה נראה שהוא מוחק ש"ש. אך מ"מ אם יש צג שפועל ע"י כח חיצוני שגורם שאינו יכול להחזיק מעמד אלא ימחק מעצמו כעבור כמה זמן, "זה יותר קל", כי זה כתב שאינו מתקיים, אך מ"מ אין זה אומר שזה מותר. ושאלנו, האם הכוונה שאם יש צג שפועל ע"י סוללה כך שהכתב ישאר רק כמה שעות או כמה ימים, זה יותר קל, אך לא שזה מותר. והסכים הגריש"א עם כך, ובפרט למה שאמרנו שגם כשפועל ע"י סוללה זה אסור. עכת"ד.
ובפעם נוספת שדננו לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין מחיקת שם שמים - מהשמות שאינם נמחקים - ממסך המחשב, הזכרנו שלדעת הגריש"א אסור למחוק זאת, כיון שזה נראה שמוחק ש"ש. והגריש"א חזר והביע את הסכמתו לכך. ושאלנו מה ניתן לעשות במקרה שכבר כתבו ש"ש בצג המחשב. הזכרנו את דברי הגמ' בשבת (דק"כ,ב) שמ"מ מותר למחוק ש"ש כשעושה בגרמא (ור' בפת"ת יו"ד סי' רע"ו ססק"ט שכתב בשם הנוב"י שיש מחלו' הסוגיות בזה - מ.ה.). אך השאלה כיצד ניתן לעשות זאת בגרמא. הוסבר לגריש"א שישנן כמה אפשרויות שבשל מהלך הכתיבה נעלם מהצג הכתב הקודם. אפשרות אחת הינה שהכתב מתחיל להכתב בשורה העליונה, וכשמתמלאת השורה עובר הכתב לשורה השניה, ואח"כ לשלישית וכו' עד שהמסך מתמלא. כשמתמלאת גם השורה התחתונה מתחילות השורות כאילו לעלות שורה אחת למעלה, והשורה העליונה נעלמת. אך באמת הכתב שנראה עולה אינו אותו כתב שהיה קודם לכן, אלא כל הכתב שבמסך נמחק והכתב שנראה זה כתב שנכתב מחדש. והיינו שאם היה כתוב ש"ש בצג, הרי שהוא ממש נמחק ונכתב מחדש במקום אחר, אע"פ שנראה שהוא רק שינה את מקומו ועלה לשורה עליונה יותר. עוד אפשרות של כתיבה בצג הינה שנותנים הוראה למחשב שרוחב השורות הכתובות יהיה גדול יותר מרוחבו של הצג, ובעת הכתיבה המילה הנכתבת הינה תמיד באמצע רוחב הצג, כך שנראה שהמילים הקודמות זזות ימינה ונעלמות אח"כ מהצג. אך גם פה זו טעות בראיה, ובאמת כל האותיות והמילים נמחקות לגמרי ונכתבות מחדש במקום אחר מימין בעת כל לחיצה על מקשי המקלדת. שאלנו האם מי שכתב שם שמים באופנים הנ"ל, הרשאי להמשיך ולכתוב אע"פ שבסופו של דבר הש"ש נמחק, דמ"מ זה נחשב כמחיקה בגרמא, או שאין זו גרמא. וענה הגריש"א שאין זו גרמא. ושאלנו, שהרי היום מדפיסים את כל החומשים והסידורים באופן שקודם כל מקלידים זאת במחשב, וזה נראה בצג. והרי בחומשים ובסידורים כתוב שם הוי"ה יתברך. וא"כ כיצד עושים זאת. והעיר הגריש"א שבסידורים כתוב ש"ש על ידי שני יודי"ן, ולא בשם הוי"ה (ור' ברמ"א יו"ד סי' רע"ו סעי' י', שבזה מותר למוחקו אם הוא לצורך - מ.ה.). אך אמרנו שבסידורי הספרדים כתוב ש"ש ע"י שם הוי"ה, ואף בסידורי האשכנזים כתוב כן בקריאת שמע, וכן כתוב שם אדנו"ת בשמו"ע במשפט "אתה גיבור" וכו' (וכמובן ששם א-לקים כתוב פעמים רבות, וכן כתוב שם הוי"ה בקריאת התורה לימי שני וחמישי, וכן שם "צבא-ות", וכו'). וא"כ שוב, כיצד נוהגים להקל לכותבם ואח"כ למוחקם. וענה הגרי"ש אלישיב שליט"א שאם כן זו בעיה, "וצריך לפרסם שזה אסור. ובזה אין עיצה ואין תבונה. וצריך לדעת שלא לכל דבר יש פתרון". עכת"ד [אמנם אמרו לי שיתכן שגם לזה יש פתרונות, וכגון שבכל הקבצים שיש בהם שמות שאינם נמחקים, יתנו הוראה שבמקום כל אופן כתיבה של ש"ש, כגון כל שם הוי"ה עם ניקוד שונה, יהיה סימן מיוחד, כגון אות לועזית או כוכביות וכדו', ורק כשיעבירו את הדברים למדפסת יתרגמו את הסימנים המיוחדים הללו לשמות שאינם נמחקים, מבלי להעלות זאת לצג אלא ישר מהזכרון הפנימי - מ.ה.].
ועוד שאלנו, שגם בספרי סיפורים יכולה להיות מציאות כזו. וכגון שהתכוון לכתוב יהודה וכתב בטעות את שם הוי"ה ברוך הוא. והרי בעבר אמר לנו הגריש"א שאף אם לא התכוון לקדש את ש"ש, מ"מ אסור למוחקו. והסכים הגריש"א לכך. והוספנו, שבמקרה זה אין מדובר שהתכוון לכתוב שם הוי"ה מבלי לקדשו, אלא לא התכוון כלל לכתוב שם הוי"ה, ובטעות נכתב שם הוי"ה. האם גם זאת אסור למחוק. ואמר הגריש"א שגם במקרה כזה אסור למחוק את שם הוי"ה מצג המחשב [וכ"מ ממה שהביא רע"א בחידושיו לשו"ע (יו"ד סי' רע"ו סי"ב) בשם העט"ז, שאף שלא היתה כוונתו לכתוב השם מ"מ אסור למחוק ה"א האחרונה ולכתוב במקומה דל"ת וה"א. וע"ע לעיל (בענף 45) מש"כ בשם רע"א והאג"מ - מ.ה.].
ושאלנו, האם מה שאסור למחוק ש"ש מצג המחשב, זה אסור אפי' ע"י גוי או ע"י קטן. וענה הגריש"א שאסור לעשות זאת ע"י שניהם, שהיתר ע"י גוי לא שייך בדברים כאלה, וה"ה שאסור גם ע"י קטן (ור' בפת"ת יו"ד סי' רע"ו ססקי"ט, שיש מיקרים שמקילים במחיקת ש"ש בגרמא ע"י קטן - מ.ה.). ושאלנו, אם כבר כתבו ש"ש בצג, המותר למחוק זאת ע"י שעון שבת שיכבה את המסך כעבור זמן. ושאל הגריש"א האם זה אפשרי. וענינו שבאמת כדי לחבר את המחשב לשעון שבת יש לנתק את התקע של המחשב מהשקע ולחבר ביניהם שעון שבת נייד (מהסוגים המצויים כיום - שעון שבת שבצידו האחד תקע ובשני שקע). אך ברגע שמנתק את התקע של המחשב ממילא כל הכתב שבצג נמחק מיד ואין עוד צורך לחברו לשעון השבת, שהרי כבר מחק את הש"ש (אך באמת ישנם מיקרים רבים שגם השקעים שבקירות הדירה מחוברים לשעון השבת. ומדברי הגריש"א היה משמע שאם מכבה הצג ע"י שע"ש, באופן שיתכבה לאחר זמן, ה"ז שרי. ור' לקמן בסמוך שאמר זאת בהדיא. וא"כ לכאו' זה פתרון למקרה שכבר נכתב ש"ש בצג, אם אכן תקע זה מחובר לשע"ש - מ.ה.). והוספנו, שאם יש הפסקת חשמל אז נכבה המחשב והכתב שבצג נמחק (וברור שמדובר על מחשב עם צג אנלוגי, ולא בעל צג דיגיטלי הפועל ע"י סוללה), ואז מיד אפשר לכבות המחשב כדי שלא ידלק שוב ויחזור הכתב להכתב בצג. וענה הגריש"א, שא"כ זה פתרון טוב. אך אמרנו שהפסקות חשמל זה דבר נדיר, ואי אפשר לחכות שתהיה הפסקת חשמל כדי למחוק את הכתב במחשב. ואמר הגריש"א שא"כ צריך לשאול טכנאי כיצד ניתן למחוק את הכתב מהצג בגרמא. אך בלי זה אין פתרון לבעיה. ושאלנו, האם פתרון ע"י גרמא הכוונה שהכתב ימחק לאחר שהייה של זמן. וענה הגריש"א שאכן כך.
ועוד שאלנו, לגבי מה שהגריש"א אמר בעבר שמותר למחוק מצג המחשב דברי תורה שאין בהם ש"ש. האם מותר לכתחילה גם לכתוב בצג דברי תורה כאלה, כשיודע שיצטרך למוחקם. וענה הגריש"א שמותר אף לכותבם לכתחי', ובתנאי שאין בהם ש"ש. ושאלנו, האם כשאין בהם ש"ש, המותר למוחקם אף בלי גרמא. וענה הגריש"א שמותר למוחקם אף ללא גרמא. עכת"ד.
ועוד שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי מחיקת שם שמים - מהשמות שאינם נמחקים - כשהוא כתוב בדיסקט של המחשב. הזכרנו שלדעתו כששם שמים כתוב בצג המחשב הרי שאסור למוחקו. אמנם שאלתנו לגבי הכתיבה בדיסקט. הוסברה לגריש"א שליט"א פעולת הכתיבה בדיסקט, שלמעשה מחט אלקטרומגנטית ממגנטת מקומות מסוימים בדיסקט, במקומות מסוימים יותר ובמקומות אחרים פחות, והגריש"א גם ראה את הציור שבספר מערכי לב (עמ' ר"צ). הדגשנו שלמעשה המחט האלקטרומגנטית אינה נוגעת כלל בדיסקט, וכן שבדיסקט לא כתוב שום כתב כלל, למרות שבסופו של דבר הדבר מתורגם לכתיבה על הצג, אלא יש שם רק מיגנוט חשמלי ברמות שונות. והזכרנו שלגבי כתיבה בשבת אמנם אמר הגריש"א ששייך בזה איסור כתיבה מדין חצי מלאכה, אך בני"ד לכאו' מסתכלים אי יש כתב ממשי שנראה בדיסקט, ולא אם זה יופיע אח"כ בצג בתור כתב. לאור כל זאת שאלנו האם איסור מחיקת ש"ש שייך גם בכתיבה בדיסקט. ושאל הגריש"א האם ברור הדבר שאין שום כתב שנראה על הדיסקט. וענינו שאכן אין שום כתב. וענה הגריש"א שאם כן אז מותר למחוק ש"ש מהדיסקט כיון שאין שם שום כתב ממשי. עכת"ד. ובס"ד נראה לענ"ד שלפי"ז יש להתיר למחוק ש"ש גם מדיסק קשיח ומהזכרון הפנימי של המחשב, כיון שבכולם אין שום כתב אלא רק קודים הנעשים ע"י אלקטרומגנט (בדיסקט ובדיסק הקשיח) או ע"י מעגלים חשמליים זעירים רבים שחלקם פתוחים וחלקם סגורים (כבזכרון הפנימי). וכ"מ מהאג"מ (חיו"ד ח"ב עמ' רמ"א סי' קמ"ב, דהיכא שאין אותיות מותר הדבר).
ענף 47: תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין כתיבה במחשב בחול המועד.
שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין כתיבה במחשב אלקטרוני בחוה"מ. ושאל הגריש"א שליט"א האם מדובר רק על חוה"מ או גם על יו"ט. ומה מדובר שהוא כותב. ענינו שמדובר רק על חוה"מ, ומדובר על כתיבת אגרות שלומים לחבירו או על דברי תורה. וענה הגריש"א, שדברי תורה ודאי מותר לכתוב בחוה"מ. הזכרנו שאנו מדברים גם על אגרות שלומים שדורש בשלום חבירו. ואמר הגריש"א, שא"כ מדובר על דברים שעצם כתיבתם בחוה"מ מותרת (ר' מרן סי' תקמ"ה ס"ה שמתיר באגרות שלומים, והרמ"א מחמיר, והמ"ב שם כתב דמ"מ בשינוי שרי. עיי"ש - מ.ה.). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע לענ"ד למה להתיר אגרת שלומים כיום, שהדואר הולך מדי יום ביומו, ויש גם טלפון ופקס. עכ"ל.
ושאלנו את הגריש"א שליט"א, אך מה לגבי אופן כתיבתם במחשב, וענה הגריש"א שהכתיבה במחשב נחשבת כמעשה הדיוט לגבי מלאכת חוה"מ, כי "כל ילד יודע כיצד לכתוב במחשב, וכיום זה דבר נפוץ". ושאלנו, שהרי זו מחלוקת אם הולכים לפי הפעולה, ואז כתיבה זו הינה מעשה הדיוט, או שהולכים לפי התוצאה (ראה מ"ב סי' תקמ"ה סקל"ה, ופסתש"ו סי' תקמ"ה סק"ב - מ.ה.). ואמר הגריש"א שזה מעשה הדיוט בגלל הפעולה. ושאלנו, אך התוצאה הינה יפה, שהרי יוצא כתב יפה במחשב. וענה הגריש"א שהולכים לפי הפעולה ולכן זה מעשה הדיוט. והוסיף שאדרבא, בכתיבה במחשב עושים פחות מאמץ מאשר בכתיבה רגילה. ושאל האין זה כך. וענינו שנכון, כי ע"י לחיצה על כפתור במקלדת נעשית הכתיבה במחשב. ואמר הגריש"א שבחוה"מ חשוב הדבר אם יש טירחה, ובכתיבה במחשב אין טירחה, וזה מעשה הדיוט.
ושאלנו, שעד כאן דיברנו לגבי הכתיבה הנעשית בתוך המחשב (היינו בזכרון הפנימי, בדיסקט ובדיסק הקשיח. וראה לעיל בענפים 41-42 שהוסבר לגריש"א שליט"א בפירוט כיצד פועלים זכרונות אלה - מ.ה.). האם מותר לכתוב בחוה"מ במחשב גם כשהכתב מופיע על גבי הצג. וענה הגריש"א שאין צורך שהכתב יופיע גם ע"ג הצג ולכן אין להקל בזה. ושאלנו, שהרי כיום כולם רגילים שבעת הכתיבה הכתב נראה בצג, וכך רואים אם יש טעויות בכתיבה. וכן כך יכולים לסדר את השורות, לדעת מתי להתחיל קטע חדש או שורה חדשה וכדו', וכגון ששולח איגרת שלומים לחבירו ורוצה שהכתב יהיה מסודר (וכגון ששולח באינטרנט, אם אכן יהיה אסור לכתוב בחוה"מ בצג ובמדפסת - מ.ה.). ובכל זאת לא רצה הגריש"א להקל כלל. ושאלנו, הרי צריך לראות את הכתב שע"ג המסך גם במקרה שכותב דברי תורה, שמא יש לו טעות. וענה הגריש"א שאחרי החג הוא יראה אם יש לו טעות ויתקן אותה. ואת עצם הדברי תורה הוא כבר לא ישכח כי זה כבר כתוב במחשב. ושאלנו, אולי בכל זאת תהיינה טעויות, כגון שישכח מילה חשובה, ולאחר החג הוא כבר לא יזכור זאת. וענה הגריש"א שאין להתיר זאת, משום שהשכל איננו כל כך חלש שישכח מה רצה לכתוב ומהי כוונתו, ולא יתכן שלא ישים לב לטעויות (אמנם אם רוצה הוא לשלוח זאת מיד באינטרנט או בדוא"ל, לכאו' לא שייך לחכות עד לאחר החג. ומ"מ לא שאלנו זאת את הגריש"א שליט"א - מ.ה.).
ושאלנו, אך בכל זאת אנשים לא רגילים לכתוב במחשב מבלי שהכתיבה תראה על הצג, ואם לא יתירו לכתוב גם בצג הם יעדיפו לא לכתוב כלל. וענה הגריש"א ש"אפשר לחיות בלי זה" - בלי הכתיבה בצג, ולכן לא רצה להקל כלל לגבי הכתיבה בצג בחוה"מ (אמנם לא שאלנוהו דסו"ס הרי הכתב בצג אינו מתקיים. ר' רמ"א סי' תקמ"ה ס"ז. ומ"מ ברור שהגריש"א שליט"א ידע שהכתיבה בצג אינה משתמרת. ור' לעיל ענף 41 - מ.ה.).
והמשכנו לשאול את הגריש"א לגבי הדפסה במדפסת המחשב בחוה"מ. הוסבר לו היטב מהי מדפסת המחשב, ושע"י הקשה במקלדת יוצא החומר שבמחשב כשהוא מודפס על גבי נייר. ושאלנו, האם כל שכן שזה אסור בחוה"מ מאשר הכתיבה בצג (כי פה נעשה כתב ע"ג נייר שזה כתב המתקיים - מ.ה.). והסכים הגריש"א שזה אסור (אך לא שאלנו אי שרי כשעושה כן בשינוי. ור' מרן סי' תקמ"ה ס"ז, ומ"ב ס"ק ל"ד, ל"ה ועוד - מ.ה.). ושאלנו, האם בכל זאת מותר לכתוב במדפסת המחשב בחוה"מ לצורך רבים או לצורך מצוה. וענה הגריש"א שאם זה לצורך כזה זה אכן מותר, אך צריך לבדוק אם זה באמת נצרך [ומ"מ לא שאלנו את הגריש"א שליט"א האם שרי לכתחי' לכתוב בצג ובמדפסת אי יכתוב בכתב משיטא או בכתב שלנו (כתב עגול). ר' רמ"א (שם ס"ה), מ"ב (ס"ק ל"ה מ"ג ועוד) - מ.ה.].
ושאלנו, המותר לילדים לשחק בחוה"מ במשחקי מחשב. הוסבר לגריש"א מהם משחקים במחשב, שישנם למשל ציורים בצג של המחשב, וע"י לחיצות על מקשי המקלדת זזים הציורים ועי"כ נעשים משחקים שונים. ושאל הגריש"א לגבי איזה גיל של ילדים אנו שואלים, האם כשהגיעו כבר לגיל חינוך. ושאלנו א"כ מה הדין אם טרם הגיעו לגיל חינוך. וענה שבזה ודאי מותר. ושאלנו, אם כבר הגיעו לגיל חינוך, למשל לגיל שמונה שנים, האם מותר הדבר. שהרי יש פוסקים שכתבו שכיון שזו הנאה לילדים לשחק במשחקים אלה הרי שזה נחשב כצורך המועד. ואמר הגריש"א, שנניח שמדובר שאין להם משהו אחר לשחק עמו. והוספנו, וכן במיקרים שיותר טוב שיתעסקו בזה מאשר שיתעסקו בדברים אחרים פחות טובים. וענה הגריש"א שליט"א שבכל המיקרים הללו (בין שאין לו משהו אחר או שיש לו רק דבר אחר פחות טוב), אז כולי האי ואולי מותר. עכת"ד.
ואגב, בס"ד נלע"ד שמצד הכתיבה בחוה"מ בזכרון הפנימי, בדיסקט ובדיסק הקשיח, לכאו' מותר הדבר. וחיליה דידי ממש"כ הרמ"א (בסי' תקמ"ה ס"ג) דשרי במועד לטוות ציצית לבגדו. ועיי"ש במ"ב (סקי"ב) דה"ה גם להטילן בבגדו. ואם הוא עושה הקשרים עפ"י שם הוי"ה הריהו כותב את השם עפ"י קוד מסוים, ובכ"ז שרי (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אין זו כתיבה, ואטו בשבת אם ישאל מישהו איך כותבים "גוג", והעונה יוציא ג' אצבעות, ושוב ו' ושוב ג', כתב "גוג"? עכ"ל. ואכן גם לדעתנו אין זו כתיבה אלא רק כתיבה בקודים, כמו שגם בדיסקט אין כתיבה אלא רק קודים). וא"כ כתיבה בקודים בחוה"מ, באופן שאין צורת אות, ה"ז שרי, וא"כ ה"ה בדיסקט וכדו'.
ענף 48: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין הכתיבה במחשב בשבת (פתיחה).
שאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א בענין האיסורים הכרוכים בכתיבה במחשב בשבת, והיינו כשיש מצב הכרחי המתיר לכתוב בשבת, איזו אפשרות כתיבה הינה עדיפה מדין הקל-הקל תחילה. ישנן שלוש אפשרויות עקרוניות: 1) כתיבה בעט רגילה. 2) כתיבה בעט-שבת, שהגרמ"א שליט"א כתב ע"כ בתחומין (חלק י"א) אם זה נחשב ככתב שאינו מתקיים. 3) כתיבה במחשב. והשאלה הינה בעיקר לכתיבה בבתי חולים, או לכוחות הבטחון, וכגון חיילים היושבים בתצפיות וצריכים לרשום דיווח על תנועות האויב הפלסטינאי וכדו'. לשם כך יש לדון לגבי האיסורים הכרוכים בהפעלת כל חלק וחלק של המחשב, וכן לגבי סוגי המחשב השונים, כדי לדעת מה אסור מדאו' ומה מדרבנן, ולפי"ז לקבוע את סדר העדיפויות.
הוסבר לגרמ"א שליט"א שהפעולות העיקריות במחשב הן: הקלדה על המקשים במקלדת, הכתיבה על הצגים, והיינו המסכים של המחשב. ישנם שני סוגים עיקריים של צגים, וכדלקמן. ישנה כתיבה בזכרון הפנימי של המחשב, שהיא אינה קשורה לכתיבה על הצג. ניתן לנתק את הצג מהחשמל ולכתוב רק בזכרון הפנימי. הכתיבה בזכרון הפנימי יכולה להתבטא אח"כ בכתיבה על הצג או במדפסת וכדו'. כמו כן ישנה כתיבה בדיסקט שבו נאגר המידע, וישנה כתיבה בדיסק הקשיח שגם הוא נמצא בתוך המחשב.
ענף 49: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין ההקלדה במקלדת.
יש לדון לגבי ההקלדה במקלדת, האם בכל הקשה במקלדת יש איסור דאו'. ברוב המקלדות הקשה על המקלדת סוגרת מעגל חשמלי שלפי החזו"א זה לכאו' בונה מדאו'. עפי"ד פרו' לב בספר מערכי לב, המעגל החשמלי הזה נסגר רק לחלק אחד ממליון של שניה, בגלל שקפיץ מחזיר מיד את המקש ואז המעגל נפתח שוב (והעיר חכ"א, שכיון שאצבע האדם לוחצת על המקש כרבע או כשמינית שניה, לא יתכן שהמעגל נסגר רק למיליונית שניה, אלא הכוונה לזמן קצר). ישנם כמה צדדים אולי להקל ולומר שאין בהקשה איסור דאו' גם לחזו"א. ומ"מ אם נדחה צדדים אלה ואחרים הרי שההקלדה הינה איסור דאו', וממילא כל פעולה במחשב (המתבצעת ע"י המקלדת) הינה מדאו'. הצד הראשון להקל הינו משום שזה בנין ארעי, והיינו מצד הפוטנציאל שלו, שהוא עתיד מיד להתפרק בשל הקפיץ שמחזיר את המקש למקומו. הצד השני להקל, משום שזה בנין לשעה, והיינו מצד רצון האדם שזה יתפרק. כי בני"ד האדם רוצה שהמעגל יפתח שוב ע"י הקפיץ שמחזיר המקש למקומו ע"מ שיוכל לכתוב את האות הבאה. ועוד, שרצון האדם שהמעגל החשמלי יפתח דאל"כ אותה אות תכתב ותחזור ותכתב פעמים רבות, וודאי אין רצונו אלא לכותבה פעם אחת בלבד. ועוד, שאם לוחצים הרבה זמן על המקש זה מקלקל את המחשב. צד נוסף להקל בני"ד מצד בנין, ממש"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל בהערותיו לשש"כ (בח"ג במיל' לפ"ד הערה ק"ח) ששינוי שנעשה כרגע כמימריה אין בזה איסור בונה אף לחזו"א (שם דיבר על סגירת ופתיחת מעגלים חשמליים במכשיר שמיעה של כבד-שמיעה, שבכל דיבור אליו הריהו סוגר מעגל). וגם בני"ד השינוי נעשה רק בחלקיק מהשניה. אמנם מאידך יש צד לחייבו, משום שלמרות שהמעגל מתפרק מ"מ הכתיבה נשמרת אח"כ במחשב (בצג, בזכרון הפנימי, בדיסקט או בדיסק הקשיח), כך שתוצאה כלשהי נשארת (אף אם איננה ממש בנין), ולכן אין זה פשוט לומר שיש פה סתירה גמורה. ודחה הגר"מ אליהו את כל הצדדים להקל הנ"ל, ואמר שכיון שלכתחילה עשו שהבנין שנעשה בהקלדה הינו בנין לשעה, וזה גם רצונו של האדם שזה יהיה בנין לשעה, לכן זה נחשב בנין גמור. ובענין מה שאמרנו להקל שזה בנין ארעי, שמצד הפוטנציאל שלו הוא עומד להתפרק, אמר הגרמ"א שאמנם זו מחלו' הבבלי והירו', מ"מ אין הדבר דומה לבנית המשכן, כי בבנית המשכן אין הדבר תלוי בנו מתי יפרקוהו (שהרי הכל נעשה בציוויו של הקב"ה - מ.ה.), אך בני"ד הדבר ביד האדם להחליט מתי לפרקו.
ושאלתי, אך הרי הרבה פוס' כתבו שאם הבנין אינו מסוגל להחזיק מעמד מעצמו אין זה בנין מדאו'. והגרש"ז אוירבך זצ"ל כתב שזה דומה לבנין של כלונסאות שצריך כל הזמן להחזיקו (וא"כ כן מקילים אם בני אדם תיכננוהו שלא יוכל להחזיק מעמד מעצמו, וכבני"ד שהקפיץ מפסיק מיד את הזרם וסותר המעגל - מ.ה.). והוא הדין לגבי סגירת כל מעגל חשמלי, שלדעת הגרשז"א יש צד להקל מדין בונה משום שזה כבנין של כלונסאות הנ"ל, כי כל הזמן צריך להזרים זרם מתחנת הכח כדי שהמכשיר ימשיך לעבוד. וגם לזאת לא הסכים הגרמ"א, ואמר שאין להקל בהפעלת מכשירים חשמליים מהטעם שצריך כל הזמן להזרים חשמל מתחנת הכח, כיון שכפי שידוע לו כיום אין הפועלים בתחנת הכח צריכים לעשות מאומה אלא הכל אוטומטי. ושאלנו, הרי צריך מידי פעם להוסיף חומר גלם למכונות כדי שתמשכנה לייצר את החשמל, ועוד שאם יסתמו הצינורות שבהם עוברים חומרי גלם למכונות יצטרכו לתקן זאת. וענה הגרמ"א שבדרך כלל אין סתימה בצינורות והפועלים רק משגיחים ואינם עושים דבר, ואין זה נחשב שכל הזמן צריך להזרים חשמל מתחנת הכח למכשירים שבבתים, וממילא אין זה דומה לבנין של כלונסאות שצריך כל הזמן להחזיקו.
ושאלנו, הרי אין הדבר דומה למשל לריחיים של מים שע"י הטבע ניתן כל הזמן כח לריחיים לטחון, אלא בחשמל בני האדם עושים שלמכונות יהיה כח לפעול, ואם האנשים לא יתפעלו את המכונות במשך חודש למשל, הרי בכל המדינה יהיה חושך. וענה הגרמ"א שבחשמל בני האדם עשו זאת בתחילה, אך עתה אין צורך לעשות כלום בתחנת הכח, ורק אם יש צורך בתיקונים אז מתקנים. וגם לגבי מה ששאלנו שבשעות לחץ כשהצריכה גדלה בזמן קצר (בשעות הבוקר) צריך בתחנת הכח לווסת את הזרם, וכנ"ל כשהצריכה יורדת בזמן קצר באופן משמעותי (כגון בשעות הלילה שהצריכה יורדת), דחה זאת הגרמ"א ואמר שהכל נעשה בתחנת הכח באופן אוטומטי. והוסיף שאומר את כל זה עפ"י מה שראה בביקורו בתחנת הכח בחדרה בערך בשנת תשנ"ח. ואמנם ישנה בעיה בשבת אם היתה תקלה והפסיק זרם החשמל ואח"כ התחדש, משום שתיקנו את התקלה בשבת. אך אם אין תקלה הרי שהכל נעשה באופן אוטומטי [אמנם הגרמ"א שליט"א לא התייחס להכנסת חומר הבעירה למבערים כדי לייצר החשמל. שהרי אם לא יביאו חומר בעירה זה לתחנת הכח המכונות תושבתנה. ועוד קשה לי, שאף את"ל שאכן הכל בתחנת הכח נעשה באופן אוטומטי, דבר שיש חולקים ע"כ (ר' למשל בספר שבות יצחק, לרה"ג יצחק דרזי שליט"א, חלק ו' - חשמל, עמ' קפ"ג, שהביא עדויות ממהנדסים יראי שמים, המעידים שאף בשבת נעשות בתחנות הכח של חברת חשמל פעולות של חילול שבת, כדי להפעיל את תחנת הכח. הבאנו דבריו בקדוש"ה ח"א הערה ט' אמצע ענף 2). מ"מ אף את"ל שכל הפעולות בחברת חשמל נעשות באופן אוטומטי, הרי בסופו של דבר הכלים החשמליים צריכים לקבל כח חיצוני - החשמל - כדי להמשיך ולפעול, כמו בנין של כלונסאות שצריך להשקיע כל הזמן כח כדי שימשיך לעמוד. ומ"מ לא שאלתי את הגרמ"א שליט"א שאלה זו - מ.ה.].
לאור כל זאת אמר הגרמ"א שליט"א שלא ניתן לומר שסגירת מעגל חשמלי הינה בנין ארעי בגלל שיכולתו ארעית, אלא סגירת מעגל חשמלי בכלל, והקשה על המקשים במקלדת בפרט, הכל נחשב כבנין האסור מדאו'. וממילא כל פעולה במחשב שנעשית ע"י המקלדת הינה בשבת איסור דאו' של בונה בסגירת המעגל החשמלי, ואין זה משנה באיזה סוג של מחשב או צג מדובר.
ענף 50: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין הזנת הזכרון הפנימי.
מתוך כך באנו לדון גבי איסור הכנסת מידע בשבת לזכרון הפנימי של המחשב. הוסבר לגרמ"א שליט"א את עיקרון השפה הבינארית, והדגשנו שבזכרון עצמו באמת לא כתובים מספרים או אותיות, ואפי' לא קוים או רישומים אחרים, אלא יש רק מעגלים חשמליים שבחלקם סגורים ובחלקם פתוחים. מציאות זו דומה לענין הכתב הבינארי והוא המשל שלה - שע"י שני סוגי סימנים ניתן לכתוב שפה. והוספנו ששאלנו ע"כ כמה תלמידי חכמים, וכולם הסכימו שאין בזה איסור כתיבה. ואף שבספר מערכי לב כתוב שיש בזה איסור כתיבה, מ"מ משנשאל ע"כ (שאלה ששלחתי אליו ע"י נכדו, הרב עקיבא פוזן נר"ו) הסביר שהניסוח בספר אינו מדויק, והודה שאין בזה לא איסור כתיבה ולא כדומה לו. ואמר הגרמ"א שבכ"ז בהכנסת מידע לזכרון הפנימי יש אולי איסור רושם, אם יש בזה פסים, קוים או לפחות נקודות. ואמרנו שאין זה כך, אלא ישנם רק מעגלים חשמליים שחלקם פתוחים וחלקם סגורים. והזכרנו את דברי הבית יצחק גבי עשיית תקליט בשבת ששם הוא רושם בשעוה וחשיב ככותב, אך שם ישנה ממש חריטה על התקליט, משא"כ בזכרון הפנימי שהכל חלק ואין שום חריטה או רישום. ושאלנו, אם למשל אדם יעשה סימן עם חבירו, לגבי דבר מסוים, והסכימו שתלוי הדבר אם כל ילדיו ילכו בלבוש כחול או רק חלקם, וכן למשל אם עשה סימן עמו, שתלוי אם יניח סירים הפוכים, או רק חלקם הפוכים וחלקם לא הפוכים. הרי ברור שלמרות שדברים אלה נחשבים כסימן מ"מ אין בזה שום חשש כתיבה או רישום לפי הגדרים המוזכרים בפוס'. ויתכן אולי לומר שבני"ד יש איסור מתקן מנא או בונה, אך לפי גדרי מלאכת כותב מדוע יש פה איסור כתיבה. וענה הגרמ"א שיש בזה מתקן מנא של כתיבה מצד רושם. ושאלנו מדוע יש בזה רושם, הרי רישום זה באופן שכותב קו וכדו' ע"י עפרון וכדו', אך פה אין שום רישום. ואמר הגרמ"א שכיון שהוא עושה חור קטן ה"ז רושם. ושאלנו, שהרי אין פה חור אלא רק פתיחת וסגירת מעגלים חשמליים. וזה כמו אדם שמדליק כמה מאווררים חשמליים ועי"כ סגר כמה מעגלים חשמליים, היש בזה איסור כותב. וענה הגרמ"א שבמאווררים לא נעשית שום כתיבה, אך במחשב בסוף נעשית הכתיבה על הצג ולכן זה מתקן מנא של כתיבה. ושאלנו, אם אדם מקליד במחשב בשבת, אך לפני שבת הוא ניתק את הצג מהתקע כך שבשבת כל הכתיבה נעשית רק בזכרון של המחשב, ורק במוצ"ש הוא יתן הוראה למחשב להעביר זאת לצג, האם יש בזה איסור כותב, הרי מה שעשה בשבת זה לכל היותר חצי מלאכה. וענה הגרמ"א שבזה יש גמר מלאכה. ומה שהוא צריך להעביר אח"כ לצג ע"מ שיראה זו כבר מלאכה אחרת, כי הוא צריך להעביר זאת למכשיר אחר - לצג.
וכיון שגם בזה היה קשה לי להבין את טעם הדבר, שאלנו שהרי כדי להעביר זאת לצג צריך לתרגם את מה שהיה בזכרון הפנימי, אך כעת זה לא כתב. וענה הגרמ"א שזה דומה למי שכותב קו אחד וכוונתו לאות א', וכותב שני קוים וכוונתו שזו האות ב'. ואח"כ מתרגמים לו שקו א' הכוונה לאות א' ושני קוים הכוונה לאות ב'. ושאלנו, שהרי בני"ד אין שום קו אלא מעגלים חשמליים. וענה הגרמ"א שמ"מ המעגלים זה איסור בנין. ושאלנו, ה"ז דומה למה שהזכרנו לעיל בענין הסירים ההפוכים. וענה הגרמ"א שבסירים בסוף לא יצא כתב, משא"כ בני"ד שיצא בסוף כתב. ושאלנו שהרי יצא כתב רק אח"כ. וענה שמ"מ הדבר הזה זה חלק מהרישום. ושאלנו, שה"ז דומה למי שעושה בשבת סימנים על שולחן ארוך שעליו סירים שחלקם הפוכים וחלקם לא הפוכים, ואומר לחבירו שיבוא במוצ"ש ויכתוב את סדר הסירים ההפוכים ושאינם הפוכים ויצא לו פתרון של חידה. האם זה נחשב שכתב בשבת. וענה הגרמ"א שאכן בזה אין איסור כותב. אך אם הכלי עצמו אומר לעצמו לכתוב במוצ"ש את תרגום הדבר, זה נחשב שעשה המלאכה בשבת, לכן הכותב בזכרון של המחשב בשבת עושה איסור מתקן מנא מדרבנן, וגם כותב מדאו' (ובהערת אגב הוסיף, שבנידון זה שייך גם דין מסייע, משום שהאדם מסייע למכשיר שיאמר לו מה יצא מכתב זה). ובענין הרישום הראני הגרמ"א את דברי רש"י בשבת (דק"ג,א'), ואמר שרבי יוסי מחדש שא"צ דוקא לכתוב אלא די אם יעשה רישום ע"י קוים או נקודות. ושאלתי, שהרי בנידוננו לא כתב כלום, לא קוים ולא נקודות. ואמר הגרמ"א שאם אדם לוקח רישום זה כסימן ה"ז נחשב ככתב, ולאו דוקא אם אדם כתב ציור כמגן דוד, אלא אף אם עשה חור או עושה סימן ע"י סירים הפוכים כנזכר לעיל ועי"כ זה הופך לאותיות, ג"ז נחשב ככותב לדעת רבי יוסי. ואף שללכת עם הכובעים, כנ"ל, או לשים חלק מהסירים הפוכים, כנ"ל, זה מותר, מ"מ אם הופך זאת לסימן זה אסור. ועוד הזכיר הגרמ"א את דברי התפארת ישראל (בכלכלת השבת סקל"ב דיני כותב. הבאנו דבריו לעיל) גבי המחבר אותיות הדפוס זל"ז, שזה נחשב כבונה (עיי"ש עוד פרטי דינים גבי מחליף האותיות זב"ז והסותרן ממקומן). ושאלנו, אך שם מדובר באותיות ממש. וענה הגרמ"א שמ"מ שם האותיות הפוכות. ומ"מ למדנו מדברי רש"י בפירוש דברי רבי יוסי, שאפי' שלא כתב אותיות או קוים ואפי' לא נקודות חשיב כרושם והוי כתב. שכן משמע לכאו' מדברי רש"י. ולאור כ"ז אמר הגרמ"א שליט"א למסקנה, שהכתיבה בזכרון הפנימי של המחשב כרוכה גם באיסור כתיבה וגם באיסור מתקן מנא. אמנם ראה לקמן (בענף 59) שבפעם אחרת שעסקנו עמו בני"ד כעבור זמן, חזר בו הגר"מ אליהו שליט"א, ופסק שאין בזה איסור כותב מדאו', אך מ"מ ס"ל שיש בזה איסור דרבנן, שמא יבוא להקליד כל השבת (וכעין מש"כ לקמן בסוף ענף 51). עיי"ש.
ענף 51: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין הזנת הדיסקט.
שאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א גבי איסור הכנסת מידע לדיסקט המוכנס למחשב. הסברנו שהדיסקט הינו כמו תקליט עגול שמסתובב. בתקליט רגיל בעת יצורו נעשים חריצים. אך בדיסקט אין חריצים כלל, ואדרבא, אם יש בו חריץ הריהו מקולקל. הכנסת המידע לדיסקט מתבצעת ע"י זרמים חשמליים אל מחט אלקטרומגנטית שאמנם אינה נוגעת בדיסקט אך היא קרובה אליו מאוד, והיא ממגנטת את הדיסקט במקומות מסוימים. ישנם מקומות בדיסקט שאינם מתמגנטים כלל, יש מקומות המתמגנטים יותר ויש פחות. כך נוצר דיסקט שיש בו משטח בעל סיבובים כבפטיפון, והיינו שהמעגלים נכנסים כלפי פנים, ויש בהם רבדים שונים מבחינה חשמלית. לאור הנ"ל, מה דין הכתיבה בדיסקט בשבת, אם כותב רק בדיסקט ולא בזכרון הפנימי הנ"ל. וענה הגרמ"א שגם בזה יש איסור כתיבה כיון שאח"כ זה יהפוך להיות כתב (בצג או במדפסת).
ושאלנו, מדוע לא נאמר שיש בזה רק איסור של חצי מלאכה (שהרי כרגע לא גמר להיות כתב). וענה הגרמ"א שלא אמרינן שזה חצי מלאכה כיון שכך היא מלאכתו וכולם עושים כך, לכן זו מלאכה גמורה והוי איסור דאו'. ושאלנו, הרי מלאכה זו למעשה אינה שווה דבר כיון שצריך אח"כ לתרגם זאת לכתב. וענה הגרמ"א שיש פה שני סוגי מלאכות, וכל אחת זו מלאכה בפני עצמה. ושאלנו, האם בשל כך שצריך לתרגם כתב כדי להבינו זה לא הופכו רק לאיסור דרבנן (ראה מע"ל עמ' ש' ושי"ד. וכמדומני שראיתי סברא זו באג"מ או בפוס' אחרים - מ.ה.). וענה הגרמ"א שאין זה הופכו לדרבנן. ושאלנו, הרי עתה לא ניתן לקרוא כלום בדיסקט אם לא יתרגמוהו ויעלוהו למדפסת או לצג. וענה הגרמ"א שמ"מ זה נקרא רישום ואלה נקראים הסימנים. ואע"פ ששאלנו שאף אחד לא יכול לדעת מה כתוב שם אמר הגרמ"א שאין זה משנה, וכל דבר שם זה סימן של האות אל"ף, האות בי"ת וכו'. ושאלנו, האם העובדה שצריך להשתמש בכלי חשמלי כדי לתרגם זאת לכתב שנקרא, אין בזה כדי להופכו רק לאיסור דרבנן. וענה הגרמ"א שהתרגום זו כבר מלאכה אחרת. ולכן הסיק שגם הכתיבה בדיסקט נחשבת למלאכה מדאו' של כותב.
ובפעם אחרת כשדננו לפני הגרמ"א שליט"א בענין איסור מחיקת ש"ש מדיסקט ומדיסק קשיח, והתחוור לו שאין בהם שום כתיבה ממשית (כדלקמן בענף 58), שבנו לדון בענין הכתיבה בהם גם בשבת, והזכרנו שבעבר אמר לנו שהכתיבה בדיסקט ובדיסק הקשיח כן נחשבת ככתיבה לענין כתיבה בשבת. אלא שלאחר שדננו עמו גבי מחיקת ש"ש והוא עמד שוב על דרך פעולת הכתיבה בהם, הדר הוא לכל חסידיו, ואמר הגרמ"א שגם לענין שבת אין זו כתיבה. ושאלנו, האם כוונתו שלפחות אין זו כתיבה האסורה מדאו'. והסכים ואמר שאכן כך. ושאלנו האם יש בזה איסור דרבנן. וענה שכן, כיון שזה כעין כתיבה. ושאלנו האם ניתן לומר שזה אסור בשבת מדין חצי מלאכה, בגלל שזה עתיד להתגלות על גבי הצגים או במדפסת. ולא הביע הגרמ"א הסכמה לכך. ושאלנו, א"כ מדוע זה אסור מדרבנן. אנו מבינים שכדי לעשות גדר שלא יבואו להקליד כל השבת ספרים שלמים, ורק ינתקו את הצג והמדפסת כדי שהכתב לא יראה, ברור שאין להתיר בשבת את ההקלדה לדיסקט ולדיסק הקשיח. אך הרי בעבר אמר לנו הגרמ"א שכבר מצד ההקלדה במקשים יש איסור דאו' בשל איסור בונה בסגירת המעגלים. והרי לא ניתן להכניס דבר למחשב מבלי להקליד. וא"כ לא צריך לעשות גדר שאנשים לא יקלידו בשבת במחשב ורק ינתקו את הצג (ובפרט שבימינו גם אין לגזור גזירות חדשות, וכמש"כ הרא"ש במס' שבת). וא"כ איזה איסור יש להקליד לתוך הדיסקט מצד הכתיבה. והתלבט בזה הגרמ"א מאוד. וחזרנו ואמרנו שמצד הכתיבה לכאו' יכול אדם לנתק את הצג מהחשמל ולהקליד כל השבת הרבה ספרים. ורק מצד ההקלדה יש איסור דאו' של בונה (ואולי גם על ידי הפעולה החשמלית של הזנת הדיסקט והדיסק הקשיח. שהרי פעולה זו הינה חשמלית ע"י האלקטרומגנט). ואמר הגרמ"א שליט"א שאם כך אז יש לאסור זאת מצד מש"כ הרמב"ם (פכ"ד הי"ב משבת) שטעם איסור מוקצה הוא כדי שלא תהיה השבת כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, וכו'. וכן בני"ד אסור להקליד אפי' שיכתב רק בדיסקט ובדיסק הקשיח, שמא יבוא להקליד כל השבת (וזאת מלבד האיסור מדאו' דבונה בשל ההקלדה). ושאלנו, א"כ זה לא מצד איסור הכתיבה כי אין כתיבה אלא רק פעולה מגנטית חשמלית בדיסקט ובדיסק הקשיח. והסכים לכך הגרמ"א, ואמר שזה כמו הרעיון של איסור מוקצה שכתב הרמב"ם. ומ"מ יש גם איסור דאו' בפעולת ההקלדה במקשים. עכת"ד.
ענף 52: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין הכתיבה בצג האנלוגי.
שאלנו את הגר"מ אליהו לגבי הכתיבה על צגי המחשב השונים, מהו איסורה. אמרנו שישנם כמה צדדים להקל ולומר שאין בזה איסור דאו'. ואע"פ שכבר אמר לנו לעיל שבעצם ההקשה על המקלדת יש איסור דאו', מ"מ רצוננו לברר גם מהו איסור עצם הכתיבה על הצג, וכגון שיוכלו לכתוב על הצג מבלי ללחוץ הרבה פעמים על המקשים במקלדת, למשל שילחץ פעם אחת על המקשים ובבת אחת יכתב המידע שבדיסקט על המסך. ובפרט שתלוי מהו האיסור בכתיבה על כל סוג וסוג של הצגים, ואז כשיש היתר לכתוב במחשב בשבת, וכגון לצורך בטחוני, יש לדעת באיזה צג עדיף לכתוב זאת.
בענין הצג האנלוגי. הוסבר לגר"מ אליהו שליט"א בפרוטרוט (כדלעיל בענף 4) כל אופן פעולתו וכיצד בדיוק נעשה הכתב או הציור בצג זה, והזכרנו שברוב הצגים האלקטרוניים כרוך הדבר גם באיסור מבעיר מדאו'. שאלנו האם ניתן להקל ולומר שהכתיבה בצג זה, לפחות לא תהיה אסורה מדאו' בשל הטעמים הבאים:
א. אין זה כתב המתקיים מצד היכולת שלו להתקיים, כי הוא נמחק עשרות פעמים בשניה, ומה שהוא נראה לעינינו זה רק בגלל שהוא גם נכתב עשרות פעמים בשניה. ודחה זאת הגרמ"א שליט"א ולא הסכים להקל מטעם זה, ואמר שזה הכתב שלו וכך הוא אופן פעולתו ולכן חייב מדאו' ע"כ.
ועוד הוסיף הגר"מ אליהו שאין להקל בזה גם מצד גרמא, כי למעשה זה גרמי ולא גרמא (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לרש"י נ' דגרמא וגרמי היינו הך, אלא זה ביחיד וזה ברבים. עכ"ל. אמנם יש להעיר שראשונים אחרים חולקים וסוברים שיש נ"מ בין גרמא לגרמי. ראה בירור הלכה למס' ב"ק דצ"ח, ואכמ"ל). כי העבודה של האדם יוצרת זאת ואין זו גרמא. ובגרמי ברגע שהאדם עושה הפעולה אז התוצאה נעשית מיד. ושאלנו, שלכאו' יש להקל בזה מצד גרמא לא מצד איחור הזמן, אלא כיון שכח אחר מעורב בעשיה, וכמש"כ הרא"ש במס' ב"ק דף ס' גבי זורה ורוח מסייעתו, דהוי גרמא כי כח אחר מסייע לו. וה"ה בני"ד שהכח של החשמל מסייע לאדם לכתוב. וענה הגרמ"א שאותו אדם מייצר את הזרם. ושאלנו שלכאו' אין האדם מייצר הזרם אלא הוא רק נותן לו את האפשרות לזרום ולהגיע למערכת. וענה הגרמ"א שאין זה דומה לרוח, כי ברוח אין הדבר נתון ביד האדם, אך בני"ד גם הזרם וגם הכתיבה הינם ביד האדם. ולכן זה גרמי ממש ואין מה להקל בזה.
ב. ועוד שאלנו את הגרמ"א, המסכים הוא למה שאמר הגרש"ז אוירבך זצ"ל שאין כאן כתב כלל אלא רק קרן אלקטרונים הגורמת למסך להאיר, וזה דומה לצירוף של כמה אלומות אור מזרקורים המאירות על קיר בצורת אותיות. וה"ה בני"ד, שהאדם שולח קרן של אלקטרונים אל המסך וזה מאיר בצורת אותיות, אך כתב ממשי אין כאן. וענה הגרמ"א, דמאי שנא בין זה לבין מי ששופך על הנייר חומר באופן שנוצרות אח"כ צורות אותיות המתגלות לעין האדם. ואמרנו שבשופך חומר ע"ג הנייר הרי סו"ס יש חומר בצורת אותיות הבלוע בנייר. משא"כ בני"ד שזה רק כמו אור מזרקור ע"ג קיר. ושאל הגרמ"א, כשיקרינו את אלומת האלקטרונים על קיר רגיל, האם גם אז יראה הכתב. ואמרנו שלא יראה. ואמר הגרמ"א שא"כ הכתב נקלט בחומר הפוספור שמרוח ע"ג הצג. והוסבר לו שאין החומר נקלט בפוספור אלא פגיעת האלקטרונים בפוספור רק גורמת לניצנוץ רגעי הנראה כאותיות. ומ"מ אמר הגרמ"א שכיון שבפגיעת קרן האלקטרונים בחומר שבצג נוצרת כעין תרכובת כימית שגורמת לנצנוץ בצורת אות הרי שזהו אופן כתיבתו, בגלל שיש פה מיזוג של שני הדברים, ולכן הוי כתיבה.
ג. ושאלנו הניתן להקל מעוד טעם, והוא עפ"י מש"כ התוס' רי"ד והאב"נ גבי ביטול מלאכה, והיינו שאם אדם עושה מלאכה ומתכוון לבטל אותה לפני צאת השבת, אינו חייב על כך מדאו'. וכל א' מהפוס' הנ"ל דיבר על סוג מלאכה אחרת. ועפי"ז יש מהפוס' שרצו להקל מדאו' בני"ד, משום שאדם שכותב ע"ג צג המחשב ודאי דעתו שהכתב לא ישאר במקומו למשך זמן רב, שהריהו רוצה להמשיך לכתוב עוד דברים בצג. והראני הגרמ"א מש"כ הרש"ש בחידושיו לשבת (דע"ג,א' ד"ה "במשנה הזורע") ובפרט בסו"ד ש"האופה בשבת עם חשיכה חייב אף דאין שהות שתגמר אפייתו בעו"י". ואמרנו לגרמ"א שלכאו' לא דמי לני"ד, דהתם התוצאה בסופו של דבר תצא לפועל והפת תאפה, משא"כ בני"ד שהוא רוצה ומתכוין לבטל התוצאה. ועוד הזכרנו את דברי הפוס' שכתבו גבי מלאכת זריעה, בישול ואפיה, שלמרות שהתוצאה בהן הינה מאוחרת לא חשיב כגרמא כי דרכן בכך, משא"כ בשאר מלאכות כולל מלאכת כתיבה. ואמר הגרמ"א שמ"מ בני"ד מה שהכתב ימחק בעוד זמן אפ"ה זו היא כתיבתו וזהו גמר מלאכתו, ואע"פ שהוא מתכוון למוחקו ואין רצונו שהכתב ישאר על הצג מ"מ לא איכפת לן מה יהיה אח"כ, ואפי' שימחק עוד דקה. שהרי יש כאן שתי מלאכות: כתיבה ומחיקה. ואף שלפי ק"ע בירושלמי שהזכיר הרש"ש שם, שאם עקר דבר מגידולו ואח"כ שוב שתלו שהוא פטור, אז אה"נ לני"ד. אך באמת שלא מסתבר כן להלכה [עיי"ש שגם הרש"ש עצמו כתב שם שזה ודאי לא נראה כלל כיון שגמר מלאכת העקירה. אמנם על מש"כ שם הרש"ש שאם זרע ואח"כ לקט הזרע קודם שנשרש שנראה שפטור למפרע על מה שזרע כיון שלא נתקיימה מחשבתו, ראה במנח"ח (במוסך השבת ריש מלאכת זורע) שחולק ע"כ. עיי"ש - מ.ה.]. ולכן אין להקל לענין המחשב אף שמתכוון למחוק הכתב אחר זמן קצר.
ד. ועוד שאלנו הניתן להקל בני"ד מהטעם שרגילות בני האדם למחוק כתב זה. והוא עפ"י התוס' בשבת (דצ"ד,ב') גבי אשה שגודלת שערה, שכיון ש"אין סופה להתקיים שעומדת לסתירה" לכן אינה חייבת מדאו' משום אריגה. וא"כ כיון שרגילות הנשים לסתור שיער זה אינן חייבות על גדילת השיער. ואמר הגרמ"א שלא דמי לני"ד, כי כוונת התוס' היא שהשיער נסתר מעצמו. ושאלנו שהרי האחרו' הסבירו את התוס' שהכוונה שהאשה סותרת את קליעת שערה לפני הרחיצה, או לפני השינה [ראה במ"א (סי' ש"ג סק"כ) המובא לעיל (בריש ענף 6), ובשו"ת אב"נ (חאו"ח ח"א סי' ר"י סקט"ו) המובא לעיל (בסוף ענף 9)]. ואמר הגרמ"א שזה כבר לא כתוב בתוס' ואין זו כוונת התוס'. אלא כוונת התוס' שזה נסתר מעצמו.
ושאלנו, דמ"מ כך עולה מדברי הרמ"א בתשובה (סי' קי"ט. הב"ד המ"ב בסי' ש"מ סקי"ז) שהתיר לפתוח ספר שכתובות אותיות בחודי דפיו. וטעמו משום שאין זה כתב המתקיים כי בני אדם רגילים לפתוח ולסגור ספר כזה. ובמקרה זה ודאי אין מדובר שזה נפתח ונסגר מעצמו אלא שכך דרך בני אדם לעשות. וא"כ נאמר גם בני"ד שרגילות בני האדם להמשיך לכתוב על צג המחשב כך שהכתב הקודם נראה כאילו שעולה למעלה בצג אך למעשה הוא נמחק ונכתב מחדש. ואמר הגרמ"א שהרי המ"ב לא רצה להקל בזה בשופי (ר' מ"ב סי' ש"מ סס"ק י"ז שכתב שדעת הרבה אחרו' להקל בזה כרמ"א, ושכן המנהג, ומ"מ נכון להחמיר בזה כשיש לו ספר אחר). ואמנם לפי דברי הרמ"א הללו אכן ניתן להקל בענין הכתיבה בצג שאין בזה איסור דאו', אך ישנם פוס' אחרים שחולקים על הרמ"א (העיר חכ"א שלכאו' היה אפשר לחלק בין ני"ד לנידון דהרמ"א. שבני"ד הרי זו כתיבה חדשה, משא"כ בנידון דהרמ"א הרי כשיסגור הספר חוזר להראות אותו כתב. ודמי לעשיית תריס חדש בשבת שזה ודאי אסור מדין מחיצה, נוסף על איסורים אחרים. ואילו לסגור תריס קיים ודאי דשרי מדין בנין מחיצה. עכת"ד. ומ"מ הגרמ"א שליט"א לא רצה לחלק החילוק הנ"ל). ושאלנו את הגר"מ אליהו מהי דעתו ע"כ. וענה הגרמ"א שלדעתו ודאי יש להחמיר בכך. ואף כשישנם רק ציורים בחודי דפי הספר, וכגון כתמים בצבע חום וצהוב, יש לדעתו לאסור. ולכן למסקנה אמר שאין להקל בכתיבה על הצג ולומר שאין איסורה מדאו' בגלל שיש לסמוך ע"ד הרמ"א הנ"ל, אלא זה אסור מדאו'.
ה. ועוד שאלנו הניתן להקל גבי הכתיבה על הצג עפ"י מש"כ הפוס' גבי אותם שהיו מחברים אותיות לפרוכת ארון הקודש ע"י סיכות. שכן דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל להקל בני"ד עפי"ז, כיון שהכתב אינו מחובר למרקע של המסך, אלא זה רק ניצוצות שיוצאים מהמרקע. וענה הגרמ"א ששני המיקרים שונים לחלוטין כיון שבמחשב זה נחשב שהכתב מחובר למרקע.
ו. ועוד שאלנו, שיש הסוברים להקל בני"ד כיון שאין זה כתב אלא רק צירוף של נקודות. וגם סברא זו דחה הגרמ"א שליט"א לגבי ני"ד.
ז. ועוד שאלנו, עפ"י המשנה באהלות (פ"ח מ"ה) שהכפור והגליד אינם חוצצים בפני הטומאה. והטעם משום שבהסרת הסיבה המקיימת אותם (דהיינו הקור) המחיצה הזו תוסר. ועפי"ז יש מהאחרו' שכתבו גם גבי ני"ד, שבהסרת הסיבה המקיימת, והיינו הפסקת הזרם והפסקת ירי האלקטרונים, יתבטל הכתב בצג. שהרי צריך כל הזמן לדאוג למתח חשמלי ובגודל מסוים, ושקרן האלקטרונים תנוע בכיוונים מסוימים (כדלעיל בענף 7 בשם הרה"ג ר' אליהו פסח פאלק שליט"א. ושכן עולה מדברי הגרשז"א זצ"ל). וענה הגרמ"א שאין ללמוד להקל מהתם, כיון שגבי כפור וגליד האדם לא צריך לעשות פעולה בשביל שהם ימשיכו להתקיים, אלא הם מעצמם ממשיכים להתקיים, משא"כ במחשב שהאדם צריך לעשות פעולה בשביל שהכתב ימשיך להתקיים (ק"ק לי ע"כ, דלכאו' א"צ לעשות שום פעולה כדי שהכתב ישאר על המסך. ובפרט לפי מה שאמר הגרמ"א שליט"א לעיל בענף 49, שגם הזרמת הזרם כיום אינה דורשת שום פעולה מצד האדם אלא הכל נעשה באופן אוטומטי). ושאלנו, דאדרבא, אם אכן במחשב צריך לעשות כל הזמן פעולה כדי שהכתב ימשיך להתקיים אז אפשר ללמוד הפוך בק"ו: אם בכפור שא"צ לעשות פעולה שיתקיים אלא קיומו מצד עצמו ובכ"ז נחשב שקיומו ארעי ובטל, אז במחשב שצריך כל הזמן לקיים הכתב אז כ"ש שקיומו ארעי ולא יתחייבו על עשייתו. וענה הגרמ"א שלגבי המחשב זה יותר חמור כי זה נחשב שהאדם הוא עושה את הפעולה המקיימת את הכתב, ולכן זה נחשב ככתב המתקיים (נראה שהגרמ"א לא מתייחס למה שיקרה כשתוסר הסיבה המקיימת אלא מתייחס לקשר שבין האדם לקיום הכתיבה - מ.ה.). והסביר הגרמ"א, שמצינו גבי שביתת כלים ששאלו בגמ' (ר' שבת די"ח,ב') אליבא דב"ש כיצד מכינים אוכל ומשהים הקדירה, הרי יש איסור שביתת כלים. וענתה הגמ' שלב"ש מפקירים את הקדירה. ז"א לב"ש גם פעולה שמתחילה לפני שבת וממשיכה בשבת ג"כ אוסרים. והיינו שלומדים מב"ש את העיקרון שגם אם הוא עושה פעולה שהיא נמשכת הריהי אסורה כי היא מתייחסת לכלים. ואילו בית הלל חולקים ע"כ, אך משמע שאף ב"ה מודים שאם זה בידי האדם זה אחרת (ואסור - מ.ה.). ולכן אם הוא מקליד בשבת ואח"כ מפסיק, בכ"ז הפעולה של הכתב על הצג מתייחסת אליו כל הזמן. ולכן יש לאסור בני"ד מדין כתב המתקיים.
ואגב זאת סיפר ששאלוהו לגבי בית חרושת בחו"ל, שעשו לפני שבת שהוא ימשיך בשבת לעבוד באופן אוטומטי, ומייצר גרבים ואורז אותן. וביח"ר זה היה באזור תעשיה ולא באזור מגורים כך שלא היתה בעיה של השמעת קול. והגרמ"א אמר לבעל ביהח"ר, שחוץ מהבעיות של שביתת כלים (נראה שלא התכוון שיש ממש איסור מצד זה, דהא אין הלכה כב"ש - מ.ה.) והשמעת קול, הרי שאין לך חלול ש"ש גדול מזה.
ח. ועוד שאלנו, שמדברי החת"ס (על השו"ע בסי' רנ"ב) ועוד הרבה אחרו' עולה שמלאכה שלא נעשתה באותו אופן שנעשתה במשכן אין בה איסור דאו'. ודוקא כשנעשה באותו אופן שנעשתה במשכן יש בה איסור דאו'. ועפי"ד החת"ס הללו כתבו כמה אחרו', כגון ספר הקובץ על הרמב"ם, שפעולה שלא נעשתה בדיוק בצורה שנעשתה במשכן אין בה איסור דאו' אלא רק מדרבנן. ולפי"ז אולי יש להקל בני"ד, משום שבמשכן לא כתבו במחשב. וענה הגרמ"א שלדינא אף מלאכה שלא נעשית בדיוק באופן שנעשתה במשכן יש בה איסור דאו' בגלל דחשיב כתולדה. והוכחה לכך, שהרי במשכן לא הבעירו אש ע"י זכוכית מגדלת, והרי הפוס' דנו אי יש בזה איסור דאו' או דרבנן. והרי לפי"ד החת"ס הנ"ל צריך להיות פשוט שאין בזה איסור דאו' [וגבי בישול ע"י זכוכית מגדלת ר' באורחות חיים ספינקא (סי' רנ"ה סק"א) שהביא מחלו' האחרו' אי הוי מדאו' או מדרבנן, ושבשו"ת הלק"ט (ח"א סי' קפ"ט) כ' דהוי תולדות חמה ואיסורו רק מדרבנן. וע"ע בשו"ת החת"ס עצמו (חאה"ע סי' כ' ד"ה "והנה להרמב"ם") שדן גבי בישול בשבת ע"י זכוכית מגדלת, ובשש"כ (ר"פ י"ג) - מ.ה.].
ולמסקנה שאלנו את הגרמ"א, האם לאחר שניסינו ע"י שמונת הצדדים הנ"ל להקל בכתיבה על הצג האנלוגי שאיסורה יהיה רק מדרבנן, האכן לדעתו אף אחד מצדדים אלה אינו מפקיע כתיבה זו מאיסור דאו'. וענה הגרמ"א שאפשר לשאול פוסקים אחרים שאולי יאמרו אחרת. אך שאלנו שוב האם למסקנה לדעתו זה איסור דאו'. וענה שלדעתו זה איסור דאו'.
ענף 53: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין הכתיבה בצג הדיגיטלי.
שאלנו את הגרמ"א שליט"א לגבי הכתיבה בשבת על הצג הדיגיטלי של מחשב נייד. גם בזה הוסבר לגר"מ אליהו בפרוטרוט את אופן פעולת הצג וכיצד בדיוק נעשה הכתב או הציור ע"ג הצג. הוסבר שבצג זה אין קרן אלקטרונים אלא שעל הצג ישנם גבישים נוזליים קטנטנים שאינם מסודרים, וכל אחד מהם מונח בזוית אחרת. סמוך לגבישים שבמשטח עוברים חוטים דקיקים המוליכים זרם או מתח. ע"י מתח חשמלי נגרם שינוי בזוית הגבישים וזה גורם ליצירת צבע שחור במקום פגיעת הקרן. והיינו פקודה לעשות אותיות או ציור בצג מעבירה פולס חשמלי למקומות מסוימים ואז נראים באותו מקום נקודות או קוים שחורים המצטרפים לאותיות ומילים. ז"א שלא כבצג האנלוגי, פה יש ממש קוים בגוף הצג - ע"י החומר המרוח עליו, ולא רק נקודות אור על הצג, וזה צד להחמיר. ומאידך יש פה צד להקל, שכיון שמדובר בצג של המחשבים הניידים הרי שהוא פועל ע"י סוללה ולכאו' אין לכתב זה קיום, כיון שהסוללה עתידה להגמר, וכדלקמן בסמוך (כמו כן אין במערכת זו חוטי להט, ובכתיבה אין שום זרימת זרם חשמלי ולא סגירת מעגל חשמלי אלא רק שינויי מתח). ושאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א האם הכתיבה גם בצג הדיגיטלי הינה איסור דאו'. וענה שגם בזה יש איסור דאו' [ורצינו לשאול הניתן להקל בזה מהצדדים שהזכרנו לעיל גבי הכתיבה בצג האנלוגי, וכגון שהרגילות היא לא לקיים כתב זה, ושאין זה אופן הכתיבה שנעשה במשכן, ושבכתיבה משתתף גם כח אחר והוי גרמא, ושרצון האדם הפרטי הכותב הינה למוחקו, ושבהפסקת הסיבה המקיימת תתבטל התוצאה - יפסק המתח ותמחק התמונה, אך ראינו לפי מה שאמר הגרמ"א גבי כתיבה על הצג האנלוגי, שגם בני"ד אין להקל מסיבות אלה].
וחזרנו לשואלו, שכיון שצג זה נמצא במחשבים ניידים הפועלים (עכ"פ בהרבה פעמים) ע"י סוללה (המתמלאת), האם נכון לומר שהכתיבה בצג זה אינה אסורה מדאו' ואין דינה ככתיבה מתקיימת כי המחשב יכול לפעול ע"י סוללה זו רק כמה שעות. וזה דומה למה שדנו הפוס' בדברי הרמב"ם גבי הכותב ע"ג בשרו שחייב (פי"א משבת הט"ז), ולמדו מזה שרק אם הכתב עתיד להמחק מעצמו ולא ע"י גורם חיצוני, אז הוי כתב שאינו מתקיים. וכן גבי הכתיבה בצג דיגיטלי, שכיון שהכתב אינו יכול להתקיים הרבה זמן כי הסוללה תגמר והכתב ימחק, הרי זו כתיבה שאינה מתקיימת ואינה אסורה אלא מדרבנן. ולא הסכים הגרמ"א שליט"א עם כך, ואמר שזה אסור מדאו' כי סוף סוף זה כתב. ושאלנו מדוע בכ"ז זה אסור מדאו' ה"ז לא מתקיים, שהרי סופו להמחק כעבור כמה שעות. וענה הגרמ"א משום שע"י לחיצה אחת על המקשים הכתב חוזר חזרה לצג (יצויין שהדבר נכון במציאות רק בחלק מהמחשבים - מ.ה.). ושאלנו הרי סוף סוף הכתב שבצג נמחק, ורק בזכרון של המחשב שמור המידע, וגם שם למעשה אין כתב (ובפרט קשה לנו, שגם אם נאמר שבזכרון של המחשב יש כתב, הרי בסופו של דבר צריך לעשות פעולה מיוחדת כדי להחזיר את הכתב מהזכרון לצג, ואז זו למעשה כתיבה חדשה. אך על הצג עצמו אין שום זכר לכתיבה הראשונה. ולכן לא זכיתי להבין מדוע הכתב שבצג הדיגיטלי חשיב ככתב מתקיים ואסור מדאו'). אלא שלאחר שאלה זו המשכנו מיד לדון גבי הכתיבה בזכרון הפנימי, כנ"ל (בענף 50), ולא זכינו לתשובתו ע"כ.
ענף 54: בס"ד המסקנות לגר"מ אליהו שליט"א. עדיפויות סוגי הכתיבה השונים בשבת (צג אנלוגי, דיגיטלי, עט שבת או רגיל, ובשינוי).
לאור כל הנ"ל שאלנו את הגרמ"א שליט"א האם יש עדיפות לכתוב באחד מהצגים הללו. ואמר הגרמ"א שבשני הצגים הללו הכתיבה אסורה מדאו'. והצד היחידי להקל בכתיבה זו הינו אם יעשה כן בשינוי, וכגון שיכתוב במקלדת בשמאל, כיון שאין זו דרך המלאכה. והזכרנו את מה שכתבו הפוס' שכיון שיש חלק מהאותיות במקלדת שרגילים לכותבן ביד שמאל (שהרי רבים מקלידים בשתי הידים) הרי שלפחות הקלדת אותן האותיות ביד שמאל אינה נחשבת כשינוי (ר' למשל בקשמ"ל ח"ג עמ' 108). והיה נראה שהגרמ"א מסכים לכך, ולכן אמר שיותר טוב שיקליד בעזרת כפית. אך ללא העשיה בשינוי הכתיבה בשני הצגים אסורה מדאו' (ועוד גבי כתיבה בשמאל ראה לעיל בענפים 37,44).
לאחר זאת שאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א, במיקרים שמותר לכתוב בשבת, וכגון לצורך רפואי בהעברת מידע רפואי מרופא אחד לרופא שמחליפו, מהו אופן הכתיבה המועדף מדין הקל הקל תחילה: האם עדיף לכתוב במחשב, שאז לדעת הגרמ"א בכל הקשה במקלדת עושה איסור דאו'. או שעדיף לכתוב בעט ונייר שאז רק כתיבת כל שתי אותיות הינה חיוב חטאת, או שעדיף לכתוב בעט-שבת, והיינו שהכתב עתיד להמחק תוך זמן קצר, בערך יום-יומיים. ואמר הגר"מ אליהו שברור שהכתיבה (עדיפות א') בעט-שבת הינה העדיפה ביותר מבחינה הלכתית (וכמובן שאם יכתוב גם בשינוי עדיף טפי - מ.ה.). ובעדיפות שניה יש לכתוב ע"ג נייר ובעט רגילה ובשינוי. ואף אם לא כותב בשינוי, עדיף (עדיפות שלישית) לכתוב בעט ובנייר מאשר במחשב, כיון שבנייר רק כתיבת שתי אותיות הינה חיוב חטאת (אף שגם בכתיבת אות אחת יש איסור דאו', וכמבואר למשל במ"ב סי' ש"מ סקכ"ב אות ד', אך מ"מ חיוב חטאת יש רק בכתיבת ב' אותיות, כמבואר במשנה בשבת דק"ג,א' ובמ"ב שם - מ.ה.). וזה עדיף על כתיבה במחשב שכל הקשה במקלדת הינה חיוב חטאת, וכנ"ל. ואין נפקא מינא באיזה צג כותבים. וזו המסקנה הסופית בס"ד.
עד כאן תורף דבריו של הגר"מ אליהו שליט"א בענין הכתיבה בסוגי המחשב השונים בשבת, וסדר העדיפויות בכתיבה בשבת.
ויש להעיר, שאם האפשרויות הינן לכתוב במחשב אך בשינוי (כגון באחורי אצבעותיו, או ע"י כלי, כגון כפית), או לכתוב בעט ונייר ללא שינוי, לכאו' עדיף לכתוב במחשב, דבזה עושה רק איסורי דרבנן, ואילו בכתיבה בעט הוי איסור דאו' (ללא חטאת) בכל אות. ובענין אי עדיף לעשות הרבה איסורי דרבנן או מעט איסורי דאו' כבר כתבנו לעיל (בענף 36). ואגב זאת בענין אי עשה דרבים, אפי' דרבנן, דחי עשה דאו', ר' ברא"ש ברכות (פרק ז' סי' כ'). אך בני"ד לא מישתעי במצוה דרבים אלא באיסורים. ואכמ"ל.
ענף 55: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין מחיקת שם שמים מהצג האנלוגי במחשב.
שאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א לגבי מחיקת שם שמים (ח"ו) במחשב. תחילה שאלנו לגבי המחיקה מהצג האנלוגי של המחשב. הגרמ"א שליט"א התבונן בתרשים של פעולת הכתיבה על צג זה (כמובא בספר מערכי לב, עמ' של"ח) והוסבר לו בפרוטרוט את כל אופן פעולת הכתיבה בצג זה. הזכרנו שבעבר הגרמ"א אמר לנו שלענין כתיבה בשבת זו נחשבת ככתיבה מדאו', ובפרט שיש שם חוט להט שיורה את האלקטרונים. אך הכתיבה בשבת איננה קשורה לני"ד (דלא איכפת לן למשל אם יש חוט להט). ולפי"ז השאלה אם מותר למחוק ש"ש מצג זה. ותחילה אמר הגרמ"א שלגבי מחיקת ש"ש מקלטת של טייפ הוא פוסק שניתן למחוק זאת בגרמא, והיינו שיתחילו במחיקה של כמה מילים קודם לש"ש, ולא שיתחילו למחוק דוקא משם השמים. והערנו שמ"מ בקלטת הטייפ אין שום כתב ושום רישום וחריטות. ואמר הגרמ"א שאם גם בצג המחשב ניתן למחוק את הש"ש בגרמא אז יש לעשות בגרמא. ושאלנו, האם ללא גרמא יהיה מותר מעיקר הדין למחוק את הש"ש מהצג או שזה אסור. וענה שאסור.
אמרנו לגרמ"א שדבר זה נוגע להרבה דברים מעשיים בחיי היום - יום. וכגון כל אותם שמקלידים סידורים, חומשים וכו', והרי שם מקלידים הרבה מאוד פעמים ש"ש. הוסבר לגרמ"א שכאשר למשל מקלידים סידור ומתחילים להקליד מ"מודה אני", וכשמגיעים למשל לברכת "פוקח עיוורים" התמלא כל הצג בכתב, אזי כשמתמלאת כל השורה האחרונה והוא ממשיך להקליד את המילה הבאה, הרי שכל הכתב שבצג נראה כאילו הוא עולה למעלה בצג כדי לפנות מקום לשורה חדשה, אך באמת זו רק אחיזת עיניים וזה שקר. כי מה שבאמת קורה זה שכל הכתב שבצג - כולל שמות הוי"ה ושמות "א-לקים", הכל נמחק לגמרי ונכתב מחדש בשורה שמעליהן. וכן בהמשך כתיבתו השורות נמחקות ונכתבות מחדש. ולעיתים גם נראה שהכתב בשורה זז ימינה, אך גם שם הוא למעשה נמחק ונכתב מחדש. כך שיוצא שהרבה שמות הוי"ה ושמות אחרים נמחקים ונכתבים מחדש, ושוב נמחקים ונכתבים וכו'.
ושאל הגרמ"א, לאחר שבאופן הנ"ל הכתב נמחק ונכתב מחדש, הניתן להחזירו למקומו, או שבעצם כשמחזירים אותו זה שוב כתב חדש, וענינו שבאמת זה יהיה כתב חדש. ואף שבספר מסוים כתב שבמקרה כזה רק "מזיזים" את ש"ש, אך באמת הוא טעה טעות חמורה, כי ע"י פעולה זו נמחק הכתב ונכתב מחדש במקום אחר.
לאור כל זה שאלנו את הגרמ"א הניתן בכל זאת למחוק ש"ש מהצג האנלוגי במחשב במיקרים כדלקמן: מי שלא התכוון לקדש ש"ש כשכתבו בצג המחשב, האם אז רשאי למוחקו. והזכיר הגרמ"א את המקרה שרצה לכתוב יהודה ויצא לו בכתיבה שם הוי"ה (ראה מרן יו"ד סי' רע"ו סי"ב). ושאלנו, שאולי במקרה שלנו זה לא בדיוק אותו דבר. והזכרנו את דברי הפת"ת (סי' רע"ו סק"ט) שכתב כמה מדרגות בדין שלא התכוון לקדש ש"ש, ואמרנו שאנו שואלים לגבי מי שלמשל משך טקסט מפרויקט השו"ת או ממקום אחר, וכך עלה לו על הצג פסוק עם שם הוי"ה וכדו'. ואמר הגרמ"א שא"כ השאלה אינה על מי שהתכוון לכתוב יהודה וכתב שם הוי"ה, אלא על מקרה אחר. ושאלנו האם במקרה שהזכרנו יהיה מותר למחוק את הש"ש (שזה כולל גם "הזזת" הכתב ע"ג המסך, וכנ"ל - מ.ה.). וענה הגרמ"א שברור שאסור במקרה זה למחוק ש"ש (אמנם יש להעיר שיש מקום לומר שגם זה דומה להתכוון לכתוב יהודה ויצא לו שם הוי"ה יתברך. דלעיתים מתכוון להוציא טקסט מסוים, וכגון פסוק מסוים, ועולים עמו הפסוקים הסמוכים שבהם שמות שאינם נמחקים - מ.ה.).
ענף 56: המשך תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין מחיקת שם שמים בצג האנלוגי.
והמשכנו לשאול, לאור מה שהסקנו קודם שמותר למחוק ש"ש בגרמא, המותר למוחקו ע"י תוכנת שומר מסך. הוסבר לגרמ"א בפרוטרוט מהי תוכנת שומר מסך, ומתי היא פועלת (וראה לעיל בענף 9 - מ.ה.), ושבעיקרון היא מוחקת את הכתוב במסך לאחר זמן קבוע שאין מקלידים בו, ובמקום הכתב נכתבים ציורים וכדו' המשתנים ונעים ממקום למקום במסך, כדי שקרן האלקטרונים לא תפגע זמן רב על אותו מקום במסך, וכך נשמר המסך. לכן במקרה שנכתב ש"ש על הצג אפשר לתת הוראה למחשב להפעיל את תוכנת שומר המסך, אם עדיין אין הוראה כזו, ואז לא מקלידים כלום על המסך במשך זמן מה, ותוכנת שומר המסך תמחוק את כל הכתוב כולל ש"ש. ושאל הגרמ"א האם הכוונה שהאדם יושב בשב ואל תעשה ואז ימחק הכתב. ואמרנו שיתכן שיצטרכו לתת הוראה למחשב שיפעיל את תוכנת שומר המסך, אך מכל מקום הכתב ימחק רק כעבור זמן מה. וענה הגרמ"א שבאופן כזה מותר למחוק ש"ש (ואמנם העירוני שלעיתים כשמפעילים את תוכנת שומר המסך נכתב כתב חדש על הצג שבו כתובות הגדרות השומר מסך, כך שגם בהפעלת תוכנה זו נמחק פעמים רבות הכתב - שבני"ד הינו השם שמים - הכתוב במסך. וזה נעשה מיד עם הפעלת השומר מסך, כך שבמקרה זה אין צד להקל משום גרמא. וא"כ אין הדבר מותר בכל מקרה - מ.ה.).
ושאלנו, אם לאחר שנכתב ש"ש בצג רוצה למוחקו בגרמא עי"כ ששעון השבת יפסיק את החשמל מכל השקעים בבית למשל בעוד רבע שעה, ואז ממילא יכבה המחשב וכל הכתב שעל הצג. המותר למחוק ש"ש באופן כזה. וענה הגרמ"א שליט"א שמותר. והדגיש שכמובן מדובר כשעושה כן ביום חול.
ושאלנו המותר למחוק ש"ש באופן ישיר, ולא בגרמא, אך ע"י ילד קטן או ע"י גוי. וענה הגרמ"א שאסור. והזכרנו את דברי הפת"ת (ביו"ד סי' רע"ו ססקי"ט) בענין המחיקה ע"י קטן. ואמר הגרמ"א שהשד"ח (ר' שד"ח אס"ד, מערכת ביהכ"נ סקי"ד - מ.ה.) אסר למחוק ש"ש שהיה כתוב ע"ג הקיר בביהכ"נ, ופסק שרק יכסו זאת ע"י בד. ומשמע שאסור אפי' ע"י קטן.
ושאלנו, האם מותר לכתחילה לנהוג באופן כדלקמן ע"מ להנצל מאיסור מחיקת ש"ש. והסברנו, שחכ"א אמר שבמשך כל ההקלדה במחשב, במקום להקליד שם "אלקים" יכתבו למשל כוכב אחד. ובמקום שם הוי"ה בניקוד מסוים יכתבו שני כוכבים. ובמקום שם הוי"ה בניקוד אחר יכתבו שלושה כוכבים, וכן הלאה. או שבמקום כוכבים יכתבו אותיות לועזיות (
ושאלנו, המותר למחוק כינויים של שמו יתברך, וכגון "רחום" ו"חנון". וענה הגרמ"א שמותר.
ועוד שאלנו, המותר למחוק דברי תורה, וכגון משניות, סיפורי תורה לילדים וכדו', כשאין בהם ש"ש. וענה הגרמ"א שיש מהאחרונים [ר' ספר מנחת אלימלך (וינטר. סי' כ"ה) - מ.ה.] שכתב שהכותב ש"ש על דעת למוחקו, שמותר למוחקו. וכתב כן לגבי כתיבת ש"ש על הלוח כדי ללמד הילדים. אך לדעת הגרמ"א אין סומכים על דבריו אלא רק בשעת הדחק (וע"ע בספר ביצחק יקרא, ח"א סי' מ"ג, מש"כ אליבא דר"ש - מ.ה.). ועוד אמר, שבבתי הדפוס בתחילת ההדפסה מדפיסים כמה גליונות לדוגמא, לראות אם יש מספיק צבע בהדפסה, אם ההדפסה מדויקת וכדו'. ולאחר מכן מדפיסים על אותם דפים את תחילת ההדפסה של לוח אחר, שוב כדי לראות אם יש מספיק צבע וכדו'. ולעיתים בפעם הראשונה של ההדפסה מדפיסים דברים שכתוב בהם ש"ש, וכשמדפיסים שוב על אותו גליון קורה שהצבע מודפס על מה שהיה ש"ש (וזה נחשב כמחיקת ש"ש - מ.ה.). ופסק הגרמ"א שלמעשה מותר הדבר, כיון שזה מודפס בגרמא. ושאלנו מדוע זה נחשב כגרמא. וענה הגרמ"א שליט"א כיון שאדם לוחץ על הכפתור, אח"כ הנייר נכנס למכונה, ואז המכונה עם הלוח שבתוכה מכה על הנייר והצבע שבלוח נדבק לנייר. ושאלנו האם זה נחשב כגרמא. וענה הגרמ"א שנכון שמצד ההלכה זה גרמי ולא גרמא, אך זה גרמא מבחינת מחיקת ש"ש [וראה בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ז ענפים 3-6) שהבאנו בשם האחיעזר, החזו"א, הגרשז"א במנח"ש, הגרי"ש אלישיב ועוד, שמכשיר שמתוכנן לפעול באופן של גרמא אין זה חשיב כגרמא. ועוד קשה לי ממש"כ בכלכלת השבת (מלאכת כותב), שהמדפיס בשבת חייב, ורואה זאת כמעשה בידיים ולא כגרמא. עיי"ש. ואע"ג שבמכונת הדפוס ישנה שרשרת פעולות ולכן התוצאה אינה מיידית, מ"מ גם במחשב ישנה שרשרת פעולות אלא שהן מהירות יותר. ולפי"ד הגר"מ אליהו שליט"א יוצא שגם נסיעה במכונית בשבת תחשב כשריפת דלק בגרמא. ועוד לא ברור לי מדוע לחלק בין גרמא דשבת לגרמא דמחיקת ש"ש. ולא זכיתי להבין. וע"ע בספר חוה"מ כהלכתו (פ"ו סעי' צ"ג ובהערה שם) - מ.ה.].
ואגב זאת העיר הגרמ"א שמדין עיר הנידחת אפשר לכאו' לדייק שאסור למחוק ש"ש אפי' בגרמא. וזאת משום שאמרו שאין שורפים עיר הנידחת אם יש בה אפי' מזוזה אחת, ושמזוזה אחת מצילה את כל העיר (ר' סנהדרין דע"א,א'). וזאת משום שאין לשרוף את עיר הנידחת משום שאסור לשרוף המזוזה, אע"ג שהוא שורף מרחוק וזה נחשב כגרמא (חכ"א העיר לגבי שריפה מרחוק דחשיב כגרמא, שאולי זה תלוי במחלו' אם אישו משום חיציו - מ.ה.). ומזה משמע שגם בגרמא אסור. אך הדגיש הגרמ"א שזה רק דיוק ואין זו הוכחה גמורה.
ונשוב לני"ד. הגרמ"א אמר שלדינא אין סומכים (עכ"פ לכתחי' - מ.ה.) על דברי אותו אחרון שהיקל. אך כיון שהוא התיר גם לגבי מחיקת ש"ש, אנו סומכים על דבריו לגבי מחיקת ד"ת כשאין בהם שם שמים.
ואגב זאת שאלנו לגבי מי שכותב בעפרון דברי תורה בשולי הדף בגמ', וכגון שהוא מקשה על תירוץ התוס', המותר לו אח"כ למוחקם, אם אין בהם ש"ש. ואמר הגרמ"א שהשאלה הינה בכלל אם מותר לכתוב את הד"ת בצידי הדף. ובאמת יש מחלוקת ע"כ, ולמעשה נהגו להתיר לכתוב זאת. ושאלנו שוב לגבי מחיקת הדברים. וענה הגרמ"א שמותר, כי כותבים על דעת זה שאם ירצו אח"כ למחוק, שיוכלו למחוק (ואגב, שמעתי בשם א' מגדולי הדור שאת הערות הלומד בצידי הדף עדיף לכתוב דוקא בעט ולא בעפרון, משום שברבות הימים ההערות בעפרון עלולות להמחק, וכפי שכבר קרה - מ.ה.).
ענף 57: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין מחיקת שם שמים מצג דיגיטלי.
שאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א לגבי מחיקת ש"ש מהצג הדיגיטלי. הוסבר לגרמ"א שליט"א בפרוטרוט אופן הכתיבה בצג זה (חזרנו על הדברים הכתובים לעיל בתחילת ענף 53). הזכרנו את דברי הגרשז"א זצ"ל שהכתיבה בצג זה הינה יותר ממשית מהכתיבה שבצג האנלוגי. כי בצג האנלוגי רק קרן שפוגעת בצג גורמת ליצירת הכתב שבאמת אינו ממשי. אך בצג הדיגיטלי בשל שינוי מצב הגבישים שעליו נוצר כתב ממשי. עכת"ד הגרשז"א. ואמנם הגרשז"א דיבר מצד הכתיבה בשבת, אך בס"ד נראה דהוא הדין גם גבי מחיקת ש"ש, דזה חשיב טפי ככתיבה מזו שבצג האנלוגי. והסכים הגרמ"א שליט"א שאכן גם בצג זה ישנו האיסור למחוק ש"ש. ושאלנו, האם במה שהיקל במחיקת ש"ש בצג האנלוגי ניתן להקל גם בצג הדיגיטלי. שהרי מה שהיקל שם זה רק בשל סיבות חיצוניות, כמחיקה בגרמא ע"י שעון שבת ושומר מסך, אך לא בשל אופן הכתיבה. וא"כ גם בצג הדיגיטלי ניתן להקל במחיקה זו אם מתקיימים תנאים אלה. וחוץ ממה שהקלנו בצג האנלוגי אין להקל בדיגיטלי. והסכים הגרמ"א הסכמה גמורה לכל הדברים הללו.
ענף 58: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין מחיקת שם שמים מדיסקט ומדיסק קשיח.
בענין מחיקת ש"ש מהדיסק הקשיח ומהדיסקט. הגר"מ אליהו שליט"א אמר תחילה שאמנם אין שם אותיות כתובות, אך אם יש שם פסים או סימנים אחרים המסמלים את הש"ש, הרי שאסור למוחקם. וזאת עפי"ד הרמ"א ביו"ד (סי' רע"ו סעי' י') גבי כתיבת שני יודי"ן הכתובות בסידורים במקום ש"ש (עיי"ש שכתב דשרי למוחקו במקום צורך. והש"ך הביא שם דברי המהרא"י והד"מ שכתבו דשרי דוקא במקום צורך גדול. מ"מ במפה כ' הרמ"א דשרי במקום "צורך" - מ.ה.). והזכיר גם את דברי התפא"י בכלכלת השבת גבי המדפיסים שהיו מחברים אותיות הדפוס ואח"כ מפרקים אותן [ור' ע"כ גם בפת"ת (בסי' רע"ו סקי"ז), גבי מסדרי הדפוס המפרקים את אותיות הש"ש לאחר ההדפסה דשרי, דמלכתחילה לפירוק קיימא. ואפשר שבדפוס קיל טפי משום שהם מהופכים. עיי"ש. ומאידך ראה בכלכלת השבת (בסקל"ב - מלאכת כותב), שכתב שהמדפיס בשבת חייב, ועולה מדבריו דלא מחשיב זאת לגרמא אלא למעשה בידיים. וא"כ ה"ה גבי מחיקת ש"ש. אך למרות זאת יש עוד צד להקל בדיסק ובדיסקט, דשם אין אפי' כתב מהופך אלא יש רק סימנים מגנטיים. וע"ע בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג סי' שצ"ט) ובס' חוהמ"כ (פ"ו הערה רט"ו) - מ.ה.]. ועפי"ז אמר הגרמ"א שיש לאסור למחוק ש"ש אף כשהוא רק ע"י סימנים ולא אותיות ממש, ורק בגרמא יהיה מותר.
אלא שהמשכנו לשאול את הגרמ"א ע"כ, והזכרנו שבעבר אמר לנו (כך אמר בפעם הראשונה שדננו עמו ע"כ) שלגבי הכתיבה בשבת הרי שזה אסור מדאו' מדין כותב. הסברנו שוב לגרמ"א בפרוטרוט את פעולת הזנת הדיסקט והדיסק קשיח (שזה נעשה ע"י מחט אלקטרומגנטית הממגנטת את הדיסקט במקומות מסוימים יותר, ובמקומות אחרים פחות, ועפי"ז מתורגמות אח"כ אותיות וכדו'. והרחבנו יותר מכך), כמבואר לעיל (בענף 18). הדגשנו שוב שאין בזה שום אות, שום קו, שום נקודה ושום רישום, ויותר מכך, בפעולה זו לא נעשית שום חריטה או בליטה, אלא רק נעשה מיגנוט של הדיסקט, במקומות מסוימים יותר ובאחרים פחות או בכלל לא. האם בזה אסור או מותר למחוק ש"ש שכתוב בו באופן הנ"ל. ותחילה נטה הגרמ"א לאסור גם בזה למחוק ש"ש, כמו בצגים. והסביר את טעמו, משום שמה שהמחט הזו עושה זה כמו סימן של האות יו"ד או אות אחרת. ושאלנו, שהרי אין פה שום חריטה ושום כתב. וענה הגרמ"א שזה כמו ציור. ודעת הרמב"ם שלא רק כתיבה אסורה בשבת אלא גם ציור. ושאלנו, אך הרי אין פה ציור כלל, ולא רואים שום דבר על הדיסקט. ואפי' אם יסתכלו בזכוכית מגדלת ואפי' במיקרוסקופ לא יראו שום כתב ושום ציור וכן אין שום חריטה. ואפי' שיבדקו את הדיסקט עם ציפורן כבדיקת סכין לשחיטה לא ירגישו שום דבר (שהרי המחט למעשה אינה נוגעת כלל בדיסקט - מ.ה.), אלא זה רק ממוגנט חשמלית יותר או פחות. ושאל הגרמ"א כיצד זה עובר הלאה לצג. ואמרנו שזה עובר ע"י פעולה חשמלית. ושאל האם אנו מדברים לגבי מחיקת ש"ש רק ביום חול. וענינו שכן. ואמר שאם כן אז מותר למחוק שם שמים כשהוא כתוב כך בדיסקט ובדיסק קשיח. והערנו, שאם נאסור זאת, אז לא מועיל כל מה שניסינו לעיל למצוא פתרון לבעית מחיקת ש"ש מהצג, והיינו שלא יכתב על הצג ש"ש אלא רק קודים כאותיות לועזיות וכדו', ואח"כ ינתקו את הצג מהחשמל ויתרגמו את הקודים לשמות שמים, וזה יהיה כתוב רק בדיסק הקשיח או בדיסקט וכדו'. וכל פתרון זה לא יועיל, שהרי היינו צריכים לאסור כתיבת ש"ש גם בדיסקט ובדיסק הקשיח (ובר מן דין, אם הסימון המגנטי בדיסק נחשב כש"ש, גם הקוד באותיות לועזיות יש לו קדושה, שהרי גם הוא מסמל ש"ש). ודחה זאת הגרמ"א ואמר שאין בעיה עם כך, ולמעשה מותר למחוק ש"ש מהדיסקט ומהדיסק הקשיח.
והזכיר הגר"מ אליהו את דברי הגמ' בגיטין גבי הכותב כתב סתר ובא אחר ושפך על הנייר מי מילין. ואמרנו שלגבי הכתיבה בדיסק והדיסק קשיח במחשב זה שונה כיון שאין כתב כלל וזה רק חשמלי. והסכים עם כך הגרמ"א, ואמר שזה אכן יותר קל מהמקרה של שופך מי מילין. עכת"ד. ומ"מ לא אמר שצריך למוחקו בגרמא, כמו בטייפ.
ענף 59: תשובות הגר"מ אליהו שליט"א בענין מחיקת שם שמים מהזכרון הפנימי, וכתיבה במחשב בחול המועד.
שאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א לגבי איסור מחיקת שם שמים מהזכרון הפנימי. הסברנו שישנם כמה זכרונות למחשב, ואחד מהם הוא הזכרון הפנימי. חזרנו על הצד הטכני בהזנת הזכרון הפנימי, וכדלעיל (בענף 50). ושאלנו המותר למחוק ש"ש, והיינו רק הקודים של ש"ש כפי שהם כתובים בזכרון הפנימי. הזכרנו שלענין כתיבה בשבת אמר לנו בעבר (כך אמר בפעם הראשונה שדננו עמו ע"כ) שזו נחשבת כתיבה (כנ"ל בענף 50). אלא שעתה, לאחר שהוסברו לו שוב אופני פעולת הדיסקט, הדיסק הקשיח והזכרון הפנימי, אמר הגרמ"א שמותר למחוק ש"ש כפי שהוא כתוב בזכרון הפנימי. ושאלנו האם בגלל שאין זה נחשב ככתיבה, והסכים לכך.
ושאלנו, האם גם לגבי כתיבה בשבת בזכרון הפנימי (כמו לגבי הכתיבה בדיסקט ובדיסק הקשיח) נכון לומר שאין זה נחשב ככתב, ורק בגלל סיבה צדדית, והיינו שמא יבוא להקליד כל השבת, יש לאסור הכתיבה בזכרון הפנימי בשבת. והסכים הגרמ"א לכך. וכהמשך לכך הזכרנו שבספרו של הגרמ"א, ספר הלכות חגים (עיי"ש בהלכות חול המועד, דיני כתיבה), וגם במחזור שלו לפסח (קול יעקב, עמ' ת"ל - תל"א) כתוב שמותר בחוה"מ לעשות גיבוי במחשב, וה"ז ממש כתיבה בדיסק הקשיח וכדו'. וא"כ אין זה נחשב כתיבה, עכ"פ לענין חוה"מ, ולכאו' ה"ה לשבת. ואמר הגרמ"א שחוה"מ שאני משבת. ושאלנו מדוע, אם זו כתיבה אז גם בחוה"מ אסור, ואם אין זו כתיבה אז גם לענין שבת אין זו כתיבה (אף שבאמת גדרי כתיבה האסורה בשבת שונים מגדרי הכתיבה בחוה"מ, אך מ"מ לענין אי חשיב בכלל ככתב לכאו' יש להשוות ביניהם - מ.ה.). ואמר הגרמ"א שלענין חוה"מ מקילים יותר. והסכים שאף לענין שבת אין הכתיבה בזכרון הפנימי נחשבת ככתיבה, ורק בשל הטעם דלעיל (שמא יבוא להקליד כל השבת) יש לאוסרה. ומ"מ גם בזה יש איסור דאו' בשל ההקלדה במקשים. עכת"ד.