מקראי קודש

אודות בית

פרק י"ב: קביעת יום ירושלים כיום טוב

הקדמה

בראשית דברינו נביא את דברי הרב החרדי, הגאון המקובל, הרב הצדיק ר' שריה דבליצקי זצ"ל, מה שכתב כשנה בדיוק לאחר מלחמת ששת הימים. ואלו דבריו:

מנהג ישראל מדור דור לקבוע יום שמחה והודיה על הצלתם ופדות נפשם מההמנים שבכל דור ודור שעמדו עליהם לכלותם, וכמו כן אחר ההצלה מאיזה מאורע שבא משמים שהיה עלול לקפח נפשות.

כל זה כמובן בא להמחיש ולקבוע בלבנו את עיקר אמונתנו הקדושה, ויסוד כל התורה כולה, שהכל הוא בהשגחה פרטית מלמעלה יתב"ש, ושאין אדם נוקף אצבעו מעצמו.

ועל יסוד זה נקבעו כאמור תמיד בקהילות ישראל ימי שמחה והודיה על הנסים שקרו בהן, והם נקבעו על ידי הגאונים שהיו בקהילות ההם בכל דור ודור.

ימי שמחה והודיה אלו נקראו בשם המושאל פורים, בצירוף שם הקהילה שבה קרה הנס או בצירוף שם הצורר שהובס ונחל מפלה.

ידועים לנו כיום כיותר משמונים ימי פורים כאלה, שקויימו בקרב קהילות ישראל.

ימי החרדה שעברו עלינו אשתקד (בשנת תשכ"ז – מ.ה.), הנסים הגדולים והישועה הגדולה שבאה לנו שניצלנו ממות בטוח לחיים, בעקבות התפלות והתחנונים, סליחות ותהלים ותעניות שקויימו בארץ וברחבי העוםל יומם ולילה, מחייבים בהחלט קביעת יום הודיה ושמחה בכל שנה ושנה לזכר ניסי הקב"ה ונפלאותיו, וכפי מנהג ישראל זה מדור דור. אם נבדוק את כל הנסים שקרו לנו הרי הנסים ההם הם באמת כ'משחק פורים' לעומתם, ואעפי"כ נקבעו לזכרם ימי הודיה ושמחה.

ועוד האריך שם הג"ר שריה דבליצקי זצ"ל בענין זה, וכפי שבעזרת ה' נביא את עיקרי דבריו לקמן בנספחים (נספח ד').

פתיחה

א. כפי שבס"ד ראינו בפרק הקודם (ולקמן בנספח י"א) היו ניסים רבים ועצומים לעם ישראל במלחמת ששת הימים. לאור זאת קבעה מועצת הרבנות הראשית לדורותיה, שיש לעשות יום הודיה לקדוש-ברוך-הוא בכל שנה. וכיוון שגולת הכותרת של מלחמת ששת הימים היה כיבוש הר הבית – בו שכן וישכון (במהרה בימינו) בית המקדש – לכן נקבע יום ההודיה ביום כ"ח באייר – בכל שנה ושנה.

וכבר ראינו לעיל (בשער ב', פרק ג'), שישנם הסוברים שיום העצמאות אינו יום הודיה לקדוש ברוך הוא על הניסים הרבים והגדולים שעשה לנו, ואין לשבחו כלל וכלל על כך. ואין להללו על הנפלאות העצומות שעשה לעמנו. בס"ד הבאנו שם את הטעמים לסתור את דבריהם מכל וכל, ואת התשובות ההלכתיות והמנומקות של פוסקי הדור שהוכיחו שאכן יש לקבוע את יום העצמאות כיום הודיה לקדוש ברוך הוא, וקבעו שאף חובה הלכתית היא להודות לבורא, לשבחו ולרוממו על רחמיו הגדולים והניסים הרבים שהקים לנו את מדינת ישראל.

כמו כן ישנם הטוענים טענות דומות, שונות ומשונות, לגבי קביעת יום ההודיה לאבינו שבשמים, שברחמיו המרובים ובאהבתו הגדולה לבניו, ריחם עלינו, הוציאנו ממלתעות הישמעאלים הרשעים, המרובים והארורים, שזממו לכלותינו, וכפי שאנו אומרים בהגדה של פסח, הקדוש ברוך הוא הצילנו ומצילנו מידם.

ב. לפני שנכנס לפרטי טענות המתנגדים לקביעת יום זה כיום טוב, וכיום הודיה לבורא עולם, נזכיר תחילה את מה שכבר כתבנו בפרקים הקודמים, שמוטלת על כל יהודי חובה גמורה להודות על ניסים שה' עשה לו, וכל שכן על הניסים שעשה ה' לכל עמו, ומתוך כך להבין שעלינו גם לקבוע יום הודיה לבורא יתברך שמו.

ג. ועוד נזכיר, שכפי שכתבנו לעיל (בפרק ב' סעי' י"ד), הרי שהתרשלות והמנעות מהודיה לה' על הטובות שגמלנו, אינה פועלת להגברת השפע והברכה מאת ה', אלא חס ושלום להיפך. לעומת זאת, כאשר מקפידים להודות לה' על טובותיו, מוסיפים בזה כח למעלה, והקדוש ברוך הוא עושה ניסים עד אין סוף, וכמו שכתוב בפסוק: "יודו לה' חסדו, ונפלאותיו לבני אדם". וכן אמרו חכמינו הקדושים, זכרונם לברכה, שכל המודה בניסו, עושים לו נס אחר. וכן מבואר הדבר בפסוקים רבים ובמאמרי חז"ל נוספים.

הקדמה לפני פריסת הטענות והתשובות עליהן

ד. לפני שנפרט את טענות המתנגדים לקבוע את יום כ"ח באייר כיום הודיה לקדוש-ברוך-הוא, נציין עוד שני דברים חשובים, הקובעים מקום לעצמם, כדי לצדד שאכן ליום זה ישנה חשיבות מיוחדת לעם ישראל.

ראשית, למרות שלגבי יום העצמאות יש הטוענים שיש לדון האם אכן מדובר בנס שראוי לקבוע עליו יום טוב, ואף לומר בו הלל, כיוון שהניצחון לא היה שלם, ואויבינו עדיין עמדו עלינו לכלותינו. וגם משום שהמצב הרוחני במדינה עדיין אינו מתוקן ומושלם. בכל אופן לגבי יום ירושלים ישנם שני יתרונות על יום העצמאות. האחד, נוסף על ההצלה הגמורה שהיתה לישוב היהודי בארץ, הרי שהניצחונות היו כרוכים בניסי ניסים גלויים. ועוד, שהיה זה ניצחון מוחץ תוך זמן קצר של ששה ימים.

ועוד יתרון יש ליום ירושלים, והוא שבמלחמה זו, בעזרה עצומה מהשמים, גם שוחררה ירושלים, ושוחרר מקום בית מקדשנו, הוא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, וחזר לשלטון יהודי, לאחר כאלפיים שנה.

ה. דבר נוסף הוא, שביום כ"ח באייר אירעו עוד כמה אירועים משמחים לעם ישראל, על פי כמה דעות ומסורות שונות: ביום כ"ח באייר התנהלה מלחמת עם ישראל בעמלק, המלחמה בה העמיד משה רבינו את השמש עד לסיום המלחמה בעמלק (כדי שלא יצטרכו להלחם בשבת). ויש אומרים שמלחמה זו התנהלה (ביום כ"ח באייר), לא פחות ולא יותר, אלא בהר המוריה! וכן ביום כ"ח באייר נולד ונפטר שמואל הנביא, אשר הוא הוא שלימד את דוד המלך מהו מקומו המדויק של בית המקדש, וכיצד בדיוק לבנותו. כמו כן, ביום כ"ח אייר הגיע מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל לארץ ישראל, ומאז התחילה פעילותו הברוכה פה בארץ, להוסיף קדושה על קדושה בעם היושב בציון, ולחזק מבחינה רוחנית ומבחינה גשמית את הישוב היהודי ההולך ונבנה בארץ הקודש. וקרו ביום זה עוד דברים נוספים, כמבואר במקורות.

ו. ועוד נוסיף, שבס"ד אנו מביאים כאן, לגבי יום ירושלים, את טענות המתנגדים לקובעו כיום טוב, וזאת על פי הטענות האמורות לעיל (בפרק ג') לגבי יום העצמאות. אלא שלא כל הטענות האמורות לגבי יום העצמאות מתאימות לגבי יום ירושלים, ולא כל התשובות לטענות הנזכרות שם, מתאימות לנידון דידן. לכן בס"ד נקבץ לענין יום ירושלים רק את הדברים המתאימים, וה' יהיה בעזרנו.

מטענות המתנגדים לקביעת הודיה ביום כ"ח באייר, ובס"ד סתירת טענותיהם

ז. טענה ראשונה:

אחת מטענות המתנגדים לקבוע את יום ירושלים כיום של הודיה לקדוש ברוך הוא, היא הטענה שהדבר כרוך באיסור "בל תוסיף", שזה כולל הוספת חגים חדשים שאינם כתובים בתורה.

ח. ואכן נאמרו כמה תשובות לטענה זו.

יש פוסקים שדוחים טענה זו, וסוברים שכאשר נעשה נס אפילו לאדם יחיד, וקל וחומר לרבים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כשרבים ניצלו ממיתה לחיים, יכולים הם לקבוע את אותו יום כיום טוב לעצמם, ואף לדורותיהם, ואין בזה כלל וכלל איסור "בל תוסיף".

ועוד נדחית טענה זו מדברי גדולי הפוסקים שהסבירו, שאם תוספת המצווה מבוססת על דברי חכמי התורה, באופן שזו תקנה או הוראה (כגון קביעת יום ירושלים כיום הודיה לקדוש ברוך הוא על שהציל את היהודים יושבי ארץ ישראל ממיתה לחיים, בשל זממם של הישמעאלים הארורים שקמו עלינו לכלותינו, עם צבאותיהם החזקים והמשוכללים), ומדגישים שאין זו מצווה נוספת על מצוות התורה, הרי שאין בכך איסור "בל תוסיף".

ויש עוד הדוחים טענה זו ומוכיחים, שאיסור הוספת חגים על החגים הכתובים בתורה הינו רק כאשר החליטו שיש בחג זה גם איסור מלאכה, כאשר הימים הטובים האמורים בתורה. אך אם הוא נקבע רק כיום משתה ושמחה בלבד, והודיה לקדוש ברוך הוא, ולא נקבע בו איסור מלאכה, הרי שאין בכך איסור של הוספת חגים. ולכן אין איסור לקבוע את יום ירושלים כיום טוב, אם אין בו איסור מלאכה.

ט. טענה שניה שיכולים לומר המתנגדים לקבוע את יום ירושלים כיום טוב, היא כעין הטענה הקודמת: חכמינו הקדושים זכרונם לברכה אמרו, שאף הנביאים לא הפחיתו ולא הוסיפו על המצוות הכתובות בתורה, משום שאין נביא רשאי לחדש דבר על מה שנאמר בתורה. ואם כן אמורים הדברים גם לגבי קביעת יום ירושלים כיום טוב.

י. אך גם על טענה זו ניתנו כמה תשובות.

יש אומרים שאיסור זה הוא רק אם הוסיפו יום טוב על פי דברי נביא שאומר שכך ציווהו ה' לעשות יום טוב חדש. אך כיוון שמציאות זו אינה שייכת לקביעת יום ירושלים כיום טוב, לכן אין בכך האיסור של נביא המחדש מצווה חדשה.

ויש עוד שדחו טענה זו והסבירו, שתלוי על איזו מציאות מדובר האיסור להוסיף יום טוב. שאכן אם יש ציבור שניצול מצרה מסוימת, אין הם עושים יום טוב. אך אם הציבור ניצל ממוות לחיים, אכן רשאי הוא לקבוע את אותו יום ליום טוב אף לדורותיו.

יא. ישנן עוד טענות הלכתיות היכולות לעלות כנגד קביעת יום ירושלים כיום טוב, אך גם להן תשובותיהם בצידיהן. אלא שבשל לחץ הזמן הקצר מאוד אנו נאלצים לקצר. וראה עוד על כך לעיל (בפרק ג' סעיפים ט', י', י"ג – י"ח, ובפרט י"ט וכ'). ועוד בענין קביעת יום כיום ירושלים שיהא דינו כיום טוב, האם גדר קביעתו הינו חובה או רשות, האם תוקפו הינו מהתורה או מדברי חכמינו זכרונם לברכה, האם חיוב ההודאה הינו לדורות אם לאו, ועוד פרטי דינים, ראה לעיל (בפרק ג'). עיין שם. וקיצרנו.

הערות


[1]

ו. מדרכי הכרם (מועדים עמ' 402). קמעא קמעא (עמ' 228 ואילך).


א. זה חלק מדברי הרב הגר"ש דבליצקי זצ"ל מבני ברק. כפי שהכרתיו, והכירוהו אחרים, היה רבנו איש אמת, ואמר וכתב את דבריו ללא חת מפני איש. הדברים התפרסמו בעיתון החרדי "שערים" (בכ"ח אייר תשכ"ח, בדיוק שנה לאחר מלחמת ששת הימים), וכן בס' היוצו"ר (דס"א–ס"ה).


[2]

ב. ראשית בס"ד נקדים שבשל קוצר הזמן, נאלצים אנו מאוד לקצר בכתיבה, ועם הקורא הנעים, הסליחה.


ובאשר למה שבס"ד כתבנו, שיום כ"ח באייר נקבע כיום ירושלים, שהוא יום הודיה לקדוש ברוך הוא. יש לציין, שיום ירושלים נקבע כיום חג לאחר מלחמת ששת הימים, רק ע"י הרה"ר לישראל [ר' ס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. ובשנת תשל"ט החליטה גם ההסתדרות הציונית שיום ירושלים יהיה חג לאומי [ר' ס' היוצו"ר (דשנ"ג. ובמהדו' תשמ"ה עמ' שפ"ז). וס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 979). הלמ"מ (עמ' 174)]. ורק בשנת תשנ"ח קבעה הכנסת את חוק יום ירושלים.


ובהחלטת הרבנות הראשית הוסיפו, שהדברים אמורים הן ליושבי ארה"ק והן לאחב"י שבגולה.


וכן מתבאר גם מדברי הגר"ש דבליצקי זצ"ל, כנ"ל (בהקדמה לפרקנו, וכנ"ל בהערה הקודמת). וכ"כ הגרא"י אונטרמן זצ"ל במאמרו ב"קול תורה" (טבת-שבט תשכ"ח) ובשו"ת שבא מיהודה (ח"ב סי' ס"א). והתפרסם גם בס' היוצו"ר (דקכ"ט ואילך). וכתב שם שמצווה לקבוע יום זה ליום הלל והודיה לקדוש ברוך הוא. ומצווה גם לשמוח בו. וכ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בארץ חמדה (ח"א דף ע' – ע"א). וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (חלק מועדים. דקכ"ז סעי' א', ובהערה 12 ובדקע"א. ובמהדו' תשע"ד דקע"ט. עיי"ש באורך גבי משמעותו של יום ירושלים). וע"ע מש"כ הגרמ"צ נריה זצ"ל בס' צניף מלוכה (עמ' 143 ואילך. ובפרט בעמ' 157-158).


ובענין @56מדוע נקבע דווקא יום כ"ח באייר ליום ההודיה@55, הרי מלחמת ששת הימים החלה בכ"ו באייר, ונגמרה לאחר יום כ"ח באייר, ובכל אופן הרבנות הראשית קבעה דווקא את יום כ"ח באייר כיום ההודיה על הנצחון במלחמה זו, משום שזה יום שיחרורה של ירושלים, ובו ראו את גולת הכותרת של הנצחון [דבח"ב (ח"ה – מועדים. דקכ"ז הערה 12). וע"ע במאמרו של הגר"ש הישראלי זצ"ל בס' "זה היום" (דקנ"ח)].


ובאשר לשאלה @56מדוע מהשמים התעכב שיחרור ירושלים כתשע עשרה שנה@55 לאחר מלחמת השיחרור, מדוע לא זכינו לשחרר את ירושלים כבר בשנת תש"ח.


ואכן על שאלה זו ענה כבר הג"ר משה צבי נריה זצ"ל [כמובא בס' מועדי הראי"ה (דף ת"פ)]. והסביר שם, שענינה של ירושלים הוא האחדות. דאיתא בירו' [ב"ק (פ"ז ה"ז)] עה"פ "כעיר שחוברה לה יחדיו" – שירושלים היא עיר המחברת את ישראל זה לזה. וכעין זאת איתא בבבלי, עה"פ "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך" – לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד [גמ' זבחים (דקי"ד, ב')].


והוסיף הגרמ"צ נריה זצ"ל: בשנת תש"ח פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו היינו מצליחים אז היו שנים אוחזין בירושלים, וכל אחד אומר "כולה שלי". ירושלים היתה הופכת לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת. אך הרי נאמר ש"ירושלים לא התחלקה לשבטים". היא הרי ניתנה לעם ישראל כולו.


ולכן עתה, במלחמת ששת הימים, שנכנסנו כולנו דרך שער אחד – שער האריות, ע"כ נאמר "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הוא צבא אחיד – צבא ההגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו שבתפוצות הגולה – רק עתה זכינו למאורע הגדול. עתה – המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!


וכשם שנחרבה ירושלים בשל שנאת חינם, כך אומר רבנו הגראי"ה [באורות הקודש (ח"ג דשכ"ד)] תבנה ירושלים על ידי אהבת חינם.


היינו ירושלים היא מאחדת את עם ישראל, וגם זוכים בה ע"י האחדות. עכת"ד הגרמ"צ נריה זצ"ל [הב"ד בס' הלמ"מ (עמ' 158-159)].


ובאשר לשאלה @56מי גדול ממי:@55 האם @56יום העצמאות@55 גדול יותר, @56או יום ירושלים @55גדול יותר (וזו נ"מ להרבה דברים). באמת ישנן כמה דעות בדבר.


י"א שיום ירושלים גדול יותר. כ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בס' "זה היום" (דקנ"ט). וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ב עמ' 272, סי תקכ"ט). והוכיח זאת מהא שגבי יום ירושלים, פסקו הרבנים הראשיים, כבר מיד לאחר מלחמת ששת הימים, שיש לומר הלל בברכה ביום זה, משא"כ גבי יוהע"צ. והניף ידו שנית גם בח"ה (דקכ"ח בהערה).


גם מדברי רבנו הגרצי"ה זצ"ל ניתן להבין שיום ירושלים עולה בקומתו על יום העצמאות. שכתוב בספר שיחות הרב צבי יהודה – ליום ירושלים (שיחה ה'), שבכ"ח באייר זכינו להשלמת העבודה שהחלה בה' באייר. רבש"ע הינחה אותנו בחסדו, מהצהרת בלפור ועד להקמת המדינה, הלך הישוב היהודי ונבנה, הלך והתעצם. ומתוך כך הגענו ל"עם זו גאלת". אוזר ישראל בגבורה הפיח אומץ ומסירות נפש בקרב ראשי הציבור להכריז כי קמה מדינת ישראל.


והמשיך רבנו הגרצי"ה זצ"ל: במלחמת ששת הימים, מסובב הסיבות הביא אותנו למדרגה עליונה יותר: "נהלת בעוזך על נוה קודשך". הגענו ל"נוה קודשך" – הר הבית ומקום המקדש.


בירושלים ישנו ריכוז של כל הכוחות הפנימיים שבאומה: עיר המקדש. מקום המלוכה. ערש הנבואה, ומקום הסנהדרין בלשכת הגזית. עכ"ד הגרצי"ה זצ"ל.


ומאידך מדברי הגרא"י אונטרמן זצ"ל עולה שאין אחד מהם יותר מחבירו, אלא תלוי הדבר באיזה ענין מדובר. שכ' בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב, או"ח סי' נ"ט סק"ב), שבודאי ישנה עליונות ליום המסמל את עצם קיומה של המדינה בנוגע לחגיגות ושמחה. ואולם מה שנוגע לברכת ההלל – ישנה עדיפות ליום כ"ח באייר, כי אז ראו ניסים גלויים, כיצד התמוטט כל מטה עוזם של אויבינו בשני ימים, ובס"ד שיחררנו את ירושלים ואת הערים שמסביבה. עכת"ד.


ובס"ד נראה לי הקטן, שבאמת יום העצמאות גדול מיום ירושלים, כיוון שלולא מה שקרה ביום העצמאות, לא היה יכול לקרות ביום ירושלים, וביום העצמאות היה המהפך הגדול של הקמת מדינה לעם ישראל לאחר כאלפיים שנה. ועל זה בא נדבך נוסף של שחרור הר הקודש, ירושלים, ושאר חלקי ארץ ישראל, שאכן נעשה מתוך ניסים גלויים. אך הניסים הם רק בדרך להגיע לתוצאה. אך התוצאה של ה' באייר – היא הגדולה יותר – לולא שיחרור הר בית ה' שהיא שיא התוצאות.


וע"ע בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 885, 979, 980 ואילך).


[3]

ג. כנ"ל (בפ"ג סעיף א').


[4]

ד. כדלעיל (בפ"ב סעיף י"ג–ט"ו. ופ"ג סעי' א' וב'), וכל זאת עפ"י התורה שבכתב והתורה שבעל פה.


[5]

ה. כנ"ל (בפ"ב הערה 27).


[6]

ו. תהילים (פרק ק"ז פס' ח').


[7]

ז. כדלעיל (פ"ב הערה 29).


[8]

ח. שו"ת שבט מיהודה (ח"ב חאו"ח סי' נ"ט סק"ב). הב"ד בס' הלמ"מ (רימון. עמ' 174). והיינו שהחסרונות ביוהע"צ הינם אחד גשמי ואחד רוחני. ואילו היתרונות של יום ירושלים ג"כ הינם אחד גשמי (נס המלחמה) ואחד רוחני (כיבוש הר בית ה').


[9]

ט. שו"ת שבט מיהודה (שם). ס' הלמ"מ (שם).


[10]

י. ראה בס' שיחות לספר שמות, לגר"א נבנצל שליט"א (עמ' תל"ב), עפ"י ד' הג"ר נחום פרצוביץ' זצ"ל. אמםנ העירוני שהדברים שם הינם רק על דרך הדרש. אך אני לא ראיתי את הדברים במקורם. וע"ע בגמ' ברכות (דנ"ח, א') גבי מלחמת עמלק. ואכן יום זה הוא תחילת השבוע השביעי של ספירת העומר, שהיא המלכות.


[11]

יא. שמואל הנביא נפטר בכ"ח באייר [שו"ע (סי' תק"פ)]. ובגליון השו"ע (סי' תקפ"א) כ' החת"ס, שמסתמא גם נולד שמואל הנביא ביום זה.


ומה שכתבנו ששמואל הנביא לימד את דוד המלך את מיקומו המדויק של ביהמ"ק, כ"כ בגמ' זבחים (דנ"ד, ב').


ומה שכתבנו ששמואל גם לימד את דוד המלך כיצד לבנות את ביהמ"ק, הוא עפ"י הירו' במגילה (פ"א ה"א). ועיי"ש גם בקה"ע (בד"ה "מגילה שמסר").


ועוד נזכיר בס"ד קשר בין שמואל הנביא הגדול לבין ירושלים. שכתוב בספר באר משה (האדמו"ר מאוז'רוב. על ספר שמואל) בשם מהרח"ו ז"ל, כי מיום שחרב בית המקדש וגלתה ירושלים, עזב שמואל הנביא את מקומו בגן עדן, והלך למקום המקדש, עד שיבנה (בב"א).


[12]

יב. שכך כתוב על מצבתו. ור' באגרות הראי"ה (ח"א אגרת ט"ו) שחותנו של מרן הגראי"ה זצ"ל, הלא הוא הג' האדר"ת זצ"ל, הפציר בו שיעלה לארה"ק וישמש כרבה של יפו. וע"ע באגרות הראי"ה (ח"ב דרצ"ב–רצ"ג) מש"כ על עצם עליתו לארץ הקודש.


[13]

יג. עוד נוסיף, שבס' שה"ג למרן הגחיד"א (מערכת הגדולים. ערך רבנו עובדיה מברטנורא), כתוב שביום זה מצא רבנו הרמב"ם ספר תורה מוגה שנכתב ע"י עזרא הסופר, וכשהישווה בין ספר התורה שלו לספר התורה הזה, מצא שאכן הוא כיוון לאמיתה של תורה (גבי פרשיות פתוחות וסתומות), ומשמחתו שמאוד שמח ע"כ, קיבל עליו לעשות באותו יום משתה ושמחה בכל שנה ושנה. והיה זה ביום כ"ח בחודש זיו – הוא חודש אייר [הב"ד בס' הלמ"מ (עמ' 176)].


ובס"ד נזכיר עוד, שספר לנתיבות ישראל, חלק א' לרבנו הגרצי"ה זצ"ל יצא לאור ביום כ"ח באייר תשכ"ז, ביום כיבוש ירושלים.


[14]

יד. למשל הטענה הנזכרת לעיל (בפ"ג סעיפים י"א וי"ב) לא שייכת לני"ד.


[15]

טו. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ג סעי' ה').


[16]

טז. כנ"ל (בפ"ג הערה י"ב).


[17]

יז. כנ"ל (בפ"ג הערה י"ג).


[18]

יח. כנ"ל (בפ"ג הערה י"ד. ועייש עוד גם בהערה ט"ו, עוד תשובות על טענה זו).


[19]

יט. כנ"ל (בפ"ג סעי' ז' והערות ט"ז וי"ז).


[20]

כ. כנ"ל (בפ"ג סעי' ח' והערה י"ח)


[21]

כא. כנ"ל (בפ"ג הערות י"ט וכ'. ועייש גם בהערה כ"א).


[22]

כב. כגון הטענה שם, בסעי' י"ג, שעפי"ד ר"ת עושים יו"ט רק כשהיה הנס לכל ישראל. ועיי"ש (בסעי' י"ד) כמה תשובות כנגד טענה זו.