פרק טו: דיני שביעית בקרקע שבבעלות גוי, וקניית סחורה מגויים תומכי טרור
פתיחה
כיוון שזמננו קצר מאוד, נביא פה בס"ד רק את דברי מרן הגרא"י הכהן קוק זצ"ל בספרו שבת הארץ, ולאחריהם עוד מעט דברים קצרים.
פירוט ההלכות
א. יש אומרים שרק איסור ספיחין מותר הוא בשדה שקנה גוי, אך מכל מקום כל (שאר) איסורי שביעית נוהגים: בין בקרקע זו שהיא קנין הגוי, בין בפירותיה שצריך לאוכלם בקדושת שביעית, ואסורים בסחורה ובאיבודם, וחייבין הם בביעור.
ויש אומרים שהפירות מותרים הם לגמרי, ואין נוהגת בהם קדושת שביעית כלל. ומשום שבזמן הזה שביעית מדרבנן היא, סומכין אנו על מי שסובר שיש קנין לנוכרי, לפחות כל זמן שהוא תחת ידו, להפקיעו מקדושת שביעית, כמו שהוא מפקיע מקדושת תרומות ומעשרות, כל זמן שלא נגמרה מלאכתה בידי ישראל. ולפי סברה זו יש שנראה להם, שאם הקרקע היא של נכרי - אין בה שום קדושת שביעית, לא לענין פירות שביעית, ולא אפילו איסור עבודה. כיוון שכל זמן שהיא ביד נכרי קדושתה נפקעת ממנה בזמן הזה, ששביעית היא דרבנן לדעת רבים...
וכבר הוסכמה ההלכה שאין קדושת שביעית נוהגת כלל בפירות של נכרי, וחייבים הן בתרומות ומעשרות כשגמרו ישראל.
עד כאן דברי מרן הגראי"ה קוק זצ"ל.
ב. כתב אחד מגדולי דורנו, שיש לחשוש לכך, שהקרקעות שבידי הגויים בארץ הריהן באמת גזולות מיהודים, ואף אם היהודי בעל הקרקע התייאש מהקרקע הגזולה, עדיין היא שייכת לו. ולכן כל היבולים שגדלו בקרקעות אלה הינם אסורים באכילה בשל איסור ספיחין.
איסור קניה מהגויים בארץ, אותם שהינם תומכי טרור
ג. בשל קוצר הזמן, נזכיר בס"ד כאן רק בהערות את המקורות לאיסור קניה מהגויים תומכי הטרור שבמדינתנו. וישנם כמה טעמים עיקריים לאסור זאת. טעם ראשון: מצד מצוות "או קנה מיד עמיתך" - שתמיד יש להעדיף קניה מיהודי מאשר מגוי (חוץ ממיקרים מיוחדים). טעם שני: מצד מה שכתבו כמה מגדולי הדור ופוסקי הדור, שאין לחזק את ידיהם של הישמעאלים תומכי הטרור, על פי הפסוק "ידיהם דמים מלאו". ועוד: בשל איסור "לא תחונם" - שאסור לתת לגויים חניה בארץ והאחזות בה.
ועוד: שיבולים רבים הנמכרים כיבולי גויים (תחת מותג של י.נ. - "יבול נכרי") הינם באמת יבולים שגדלו בחלקות של יהודים (שאפילו לא מכרו את קרקעותיהם ב"היתר מכירה") ומועברים לערבים בדרכים נסתרות שונות כדי שימכרום ליהודים, כך שבאמת אסור לאכול יבולים אלה.
ד. עוד בענינים אלה ראה לעיל (בפרק ג' סעיף ו') ולקמן (בפרק ט"ז סעיף ד' וי"ח).
ה. ולסיום פרקנו, נביא את דבריו המרטיטים של מרן הגאון הצדיק הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שכתבם לאחר שהגיע להסכם עם אנשי הישוב הישן שיקנו ענבים בשמיטה מאחיהם האיכרים היהודים בני המושבות, ואז גילה שהיו כמה עוכרי ישראל אשר היפנו את אנשי הישוב הישן לקנות ענבים דווקא מהערבים, בעוזבם את אחיהם האיכרים היהודים שיתגוללו בחרפת רעב, במצב הקשה ביותר שהיה באותה תקופה. ואלו הם דבריו:
עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות. כי אחרי אשר הוחזק הדבר עד כה, שלא לתן הכשר להגויים כדי שלא לדחוק את רגלי ישראל המדוכאים ומיוגעים בעוניים ועיניהם תלויות למחייתם ע"י פדיון הענבים, הנה עתה אחרי אשר נגמר העניין בדבר סכסוך שאלת השמיטה, שכל עיקרה לטובת אחינו בני המושבות, נמצאו חותרי מחתרת אשר יעצו בסתר לקנות דוקא מהגויים, ולהרים קרן צרינו השוחקים על משבתנו. איך שאנו בעצמנו רודפים את אחינו בני בריתנו, אי שמיים...
אין לשער גודל החרפה וחלול השם ועוצם הרשעה שיש בזה! דמי לבבי כסיר ירתחו וכאבי עד לשמים מגיע, מהמצב האיום הזה, מהנפילה של תורה ויראת שמים אמיתית שיש בעניין זה...
וזאת למודעי, כי חשש גדול מצד ערלה וכלאי הכרם יש בכרמי הגויים, בשנים הללו... והרי אנו מוחזקים להשגיח על כרמי אחינו, בשמירה והשגחה מעולה. ואיכה זה תיהפך השורה שניקח משל גויים, הבלתי מושגחים, רק כדי לרדוף עד הנפש את אחינו בשרנו.
הק' אברהם יצחק הכהן קוק