[1]א. מה שכתבנו שמתפללים בתחילת הלילה, זאת עפ"י המ"ב (סי' תע"ב סק"ב), וכעין זאת כתב בהגדה של פסח מועדים וזמנים (הלכות תפילת ערבית), והב"ד ביחו"ד (ח"ה עמ' קס"ב). והטעם, כדי שיוכלו להתחיל בסדר תיכף משתחשך, ולא ישתהו, ע"מ שיוכלו הקטנים לשאול "מה נשתנה" ויספר להם ענין יצי"מ, ועי"כ יקיים מצות "והגדת לבנך" (עפ"י מ"ב שם סק"א). ואף שבספר חיים לראש כ' שצריך להתפלל תפילת ערבית בליל פסח רק לאחר צה"כ, כבר כתב הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (ח"ב עמ' קי"ט הערה ב') שיש להשיב על דבריו. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שאף בליל ראשון של פסח מתפללים כהרגלם בשאר ימים טובים, ואין המנהג להקדים להתפלל תפילת ערבית בשביל התינוקות שלא יישנו. עכת"ד. וראה עוד לקמן (בפרקנו בהערה כ', ובפרק ד' בהערות ט', י', י"א וקמ"ה) שלד' הגר"מ אליהו זצ"ל ועוד פוס' שרי מעיקר הדין להתפלל ואף להתחיל את הסדר מבעוד יום עיי"ש.
ומה שכתבנו שמתפללים תפילה זו בנעימה ובקול זמרה, כ"כ בספר בית השואבה (דף קס"ח), והב"ד הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע עמ' [ק"ה סעי' ב' (עיי"ש בהערה ג')]. ועוד הביא שם בחזו"ע (בהערה הנ"ל) דברי הגמ' בערכין (די"א, א), שדרשו את הפס' "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה", זו שירה. וכתב עו"ש, שמצות שמחה ביו"ט כוללת שירה, שבה מרגיש כל אדם התעלות והתרוממות רוח. ומ"מ יש להזהר שבמקום גילה שם תהא רעדה. ע"ע שם, ובשו"ע (סי' נ"ג סעי' י"א), וביבי"א (ח"ד סי' כ"ו סק"ב).
וכיון שהתחלנו פה לדון בדיני החג עצמו, ראינו צורך להתייחס לענין יו"ט שני של גלויות בעיר אילת. הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאילת דינה כארץ ישראל, ויש לנהוג בה יו"ט אחד בלבד. ואמר שכן פסקו הגרי"מ טוקצ'ינסקי, הגרצ"פ פראנק והגר"י הרצוג זצ"ל. והוא זצ"ל מסתמך על תשובותיהם. עכת"ד. והגר"ש ישראלי זצ"ל, אף הוא הורה לי שצריך לנהוג בעיר אילת יו"ט אחד בלבד. כיון שתחילה לא היה שם מנהג כלל, ואפי' ישוב לא היה שם (ולדעתו אום-רשרש אינה נחשבת ישוב לענין זה). והתושבים הראשונים באו ממקומות שנהגו רק יו"ט אחד. והוסיף שהדין כן אף שלדעתו אילת איננה בתוך גבולות א"י. ולמד ד"ז מדין הבא בע"פ ממקום שנהגו למקום שלא נהגו, ולהיפך. ושאלתיו, א"כ יכולים יהודים מארץ ישראל להקים ישוב חדש בחו"ל, במקום שאין ישוב, וינהגו רק יו"ט אחד. ואמר לי שאכן כך, וינהגו רק יו"ט אחד. ומ"מ לדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל, אין נ"מ לענין זה אם אילת מרוחקת יותר ממהלך עשרה ימים מירושלים, וכן שאר הצדדים שנזכרו בספר הסה"ע (ח"א עמ' תרכ"ח). עכת"ד. וראה עוד בשערי יצחק (סי' י"ב, סק"ז), עיר הקודש והמקדש (ח"ג פי"ט ס"ק ה',ו'), מקראי קודש לגרצ"פ פראנק (ח"ב נ"ב,ב'), צי"א (ח"ג סי' כ"ג), הגדת מועדים וזמנים (עמ' קל"ז), ספר ברוך שאמר (הל' יו"ט, עמ' רס"ט), וספר יו"ט שני כהלכתו (פי"ח סעי' ד').
[2]ב. כה"ח (סי' תפ"ז סק"ג), וכ"ה במחזורי הספרדים, וכן המנהג פשוט.
[3]ג. כה"ח (סי' תפ"ז שם), וכ"ה במחזורים, וכן המנהג. ועוד כ' שם כה"ח, שאומרים קודם התפילה "לשם יחוד". וכ"ה במחזורים.
[4]ד. מה שכתבנו שאומרים "ברכו" וק"ש בברכותיה, ג"ז כ' כה"ח (שם סק"ג). וכן המנהג פשוט.
ומה שכתבנו שמסיימים את ברכת "השכיבנו" כמו בשבת, כ"כ כה"ח (שם סק"א), וכמבואר במרן (בסי' רס"ז סעי' ג') לגבי שבת. ונוסח הספרדים שונה מזה של האשכנזים, ומקוצר יותר, כמבואר במ"ב (שם סק"ח). ואם טעה (בשבת. ונראה דה"ה ביו"ט - מ.ה.) וחתם כביום חול. אם נזכר בכך (ויכול לתקן זאת, כמבואר בפרקנו בהערה י"ד - מ.ה.) תכ"ד, יאמר מיד "הפורש סוכת שלום" וכו'. ואם עבר זמן כ"ד, יצא בדיעבד י"ח [מ"ב (סי' רס"ז סק"ט). וראה לקמן בפרקנו (בהערה י"ד)].
[5]ה. מנהג האשכנזים לומר פסוק "וידבר משה את מֹעדי ה'" וגו'. ואין זה הפסק בין גאולה לתפילה, דהוי כגאולה אריכתא [לבוש. כה"ח (סי' תפ"ז סק"א). וראה באנציקלופדיה התלמודית (ח"ד, ערך ברכות ק"ש, עמ' ת"ט), הסבר לכך. וכ"כ המ"ב (סי' רס"ז סק"ט), וכה"ח (סקי"ז), וכ"כ במחזורי האשכנזים, נוסח אשכנז ונוסח ספרד, וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שכן מנהג חלק מהאשכנזים גם היום. עכת"ד].
והספרדים אומרים פס' "אלה מועדי ה'" וגו' (כנה"ג, פר"ח, חוק יוסף, ש"ץ. והב"ד כה"ח שם), ויש מהם האומרים גם פס' "וידבר משה את מֹעדי ה'" וגו' [כה"ח (שם בסי' רס"ז ובסי' תפ"ז). והגר"ע יוסף זצ"ל כ' בחזו"ע (עמ' ק"ו סעי' ב'), שיש הנוהגים לומר פס' זה ויש הנוהגים לומר פס' זה. והוסיף, שמנהג יהודי בבל לומר שני הפס'. ושם (בהערה ד') כתב שמנהג א"י לומר רק פס' "אלה מועדי" וגו'. עיי"ש. ומ"מ פעמים רבות ראיתי שהמנהג פה בבתי הכנסת בירושת"ו לומר את שני הפס'].
ומה שכתבנו שיש מהאשכנזים שאינם נוהגים לומר פס' אלה, כ"ה מנהג חלק מהמתפללים בנוסח אשכנז. וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שאין זה מנהג כל האשכנזים. עכת"ד. וכן ראיתי שיש בתי כנסיות פעיה"ק שאין נוהגים לאומרם (ואף בשבת אין אומרים פסוקי "ושמרו" לאחר "השכיבנו"). וראה עוד במע"ר (מנהגי הגר"א, סי' ס"ז), בלוח א"י (דיני רה"ש ושבת "שובה"), ואנציקלופדיה תלמודית (ח"ד עמ' ת"ט ות"י), שהביא עוד שיטות בדבר. עיי"ש.
[6]ו. כן הוא במחזורים. ובתפילת העמידה אומרים "אתה בחרתנו" וכו', "ותתן לנו ה' אלקינו את יום חג המצות הזה" [הספרדים ממשיכים לומר: "את יום טוב מקרא קֹדש הזה זמן חרותנו" (מרן סי' תפ"ז סעי' א'), והאשכנזים אומרים רק תיבות "זמן חרותנו", מ"ב (סי' תפ"ז סק"א), וראה בסי' ת"צ (סעי' ג') שכבר נחלקו ע"כ מרן והרמ"א שם. עיי"ש בנו"כ]. ועוד נחלקו בענין הנוסח, שלמנהג הספרדים בין כשחל יו"ט בחול ובין כשחל בשבת, אומרים לאחר מכן: "באהבה מקרא קֹדש" (כ"ה במחזורים). והאשכנזים אינם אומרים תיבת "באהבה" אלא כשחל יו"ט בשבת (כ"ה במחזור רבא ורינת ישראל. וראה מ"ב סי' תפ"ז שם, וכה"ח סק"ד)]. ועוד אומרים בעמידה "יעלה ויבא" ומסיימים ברכה רביעית ב"והשיאנו". וחותם בברכת "מקדש ישראל והזמנים" (כל זה כתב מרן בסי' תפ"ז שם).
וכ' הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' ק"ט ססק"ח) בשם המאירי והאו"ח, שהטעם שאומרים בשבת ויו"ט "אתה בחרתנו", כי לא יפול יפה עירוב שבת ויו"ט בנוסח תפילות שבת, משא"כ בברכת "אתה בחרתנו". עיי"ש.
ובענין פי' והשיאנו, ראה כה"ח (סי' תפ"ז סק"ז) שהביא בשם הרד"א כמה פירושים לכך. עיי"ש. והרד"א דחה את כולם. והפירוש העיקרי לרד"א הינו שהשיאנו הינו מלשון משאת ומתנה. והיינו שהקב"ה יתן לנו במתנה ודורון את ברכת המועדים.
[7]ז. מרן (סי' תפ"ז סעי' א'). טעה וסיים הברכה בתיבות "בא"ה מקדש ישראל", כתב המ"ב (סק"ב) בשם הא"ר ועוד כמה אחרו', שלא יצא. ואילו המ"א והגר"ע יוסף בחזו"ע (עמ' ק"ו סעי' ג') פסקו שיצא. עיי"ש בחזו"ע (בהערה ה'). וראה עוד בענין זה בכה"ח סקי"ז (והוסיף שם המ"ב, שאף בשבת, אם לא סיים "מקדש השבת", אלא אמר "מקדש ישראל" ג"כ לא יצא, אף שהזכיר באמצע התפילה ענין השבת, כיון שלא חתם בשל שבת. וכל זה בין בקידוש ובין בתפילה). ולא כתבנו דינים אלה אלא במקורות, כיון שאינם שכיחים כ"כ.
ועוד בענין נוסח ברכה רביעית והטועה בה ראה בכה"ח (ס"ק ה', ח' וי"ט), ולקמן בפרקנו. עיי"ש.
[8]ח. כתב הטור (בסי' תע"ג), ד"יש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בביהכ"נ בציבור, כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה. ומה טוב ומה נעים ההיא מנהגא, ויש לו סמך במס' סופרים" וכו'. ע"כ. וכ"כ מרן בב"י (שם), שמנהג הספרדים לקרותו בציבור בברכה כדברי מס' סופרים [(פ"כ ה"ט). והב"ד כה"ח (סקל"ה). וראה עוד בירו' ברכות (פ"א ה"ה), תוספ' (פ"ג דסוכה ה"ב) ועוד. והב"ד בחזו"ע (עמ' ק"ט הערה י')]. וכ"פ מרן בשו"ע (סי' תפ"ז סעי' ד'), ש"בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף [וכ"כ מהרח"ו בשעהכ"ו. הגחיד"א בברכ"י. והב"ד כה"ח (סקל"ו. עיי"ש הטעם. וראה עוד מש"כ בסקמ"א)]. והמשיך מרן: "וכן בליל שני של שני ימים טובים של גלויות". וכתב הרמ"א שם: "וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל". והיינו במדינות אשכנז. אך מנהג הספרדים לומר (מ"ב סקט"ז).
נמצאנו למדים, שד"ז אינו חובה מדינא דתל"ד. ואף שנשנה במס' סופרים, מ"מ לא התקבל ד"ז אלא כמנהג. ואף שהספרדים הן בא"י והן בחו"ל נהגו זה מכבר לאומרו בביהכ"נ בברכה, מ"מ נהגו רוב האשכנזים בחו"ל שלא לאומרו (כמש"כ הרמ"א, וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שבאשכנז לא אמרו כלל הלל בליל פסח בערבית. ואף יש מחזורים שלא היה כתוב בהם הלל בערבית. עכת"ד. וידוע שחסידי חב"ד אף בחו"ל נהגו לאומרו בברכה. ולכן כשמרן הראי"ה קוק זצ"ל היה בחו"ל, נהג להתפלל בליל פסח בביהכ"נ דחסידי חב"ד, וכמש"כ הג"ר משה צבי נריה זצ"ל במועדי ראי"ה). אך באמת, שפה בארה"ק כבר קבלו עליהם רוב האשכנזים לאומרו בביהכ"נ בברכה תחילה וסוף, שכ"כ כה"ח (שם סקמ"ה), וכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י, וכ"כ במועדים וזמנים (ח"ג סי' ר"ס), שכבר נתפשט המנהג גם אצל האשכנזים לברך ע"כ. וכן עינינו רואות, שברוב בתי הכנסת האשכנזים, הן פעיה"ק ירושת"ו והן בשאר חלקי הארץ, נוהגים לגמור את ההלל בברכה. וראה ביבי"א (ח"ב סי' כ"ה, ובח"ד סי' כ"א).
ומה שכתבנו שיש מהפרושים שאינם נוהגים לברך, כ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י, וכן אמר לי אחד מגדולי דורנו. והוסיף שם הגרי"מ טוקצ'ינסקי, שמ"מ אומרים הם לש"ץ המברך שיוציאם בברכתו. וכן שמעתי שיש נוהגים גם היום. והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי, שבחו"ל נהגו שלא לומר ההלל כלל. עכ"ד.
ומה שכתבנו שיש מיהודי תימן שאינם מברכים על אמירת הלל זו, ראה בסידור תכלאל "כנסת הגדולה" עם ביאור אמת ויציב להרה"ג יוסף צובירי זצ"ל (ח"ב סי' כ"ה עמ' ק"ה), שהביא מנהג יהודי תימן בענין זה, וכתב שם שיש שלא נהגו לקוראו כלל. עיי"ש.
יש מהפוס' שכתבו, שאף במקומות שעדיין אין נוהגים לגמור ההלל בביהכ"נ בערבית בליל פסח, מה טוב ומה נעים שיסכימו לקבל ע"ע מנהג יקר זה [כ"כ הברכ"י שכן עשו כמה רבנים, והב"ד כה"ח (סק"מ). וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' ק"י סעי' ה', ועיי"ש בהערה י"ב). וכ"כ ביחו"ד (ח"ה עמ' קס"א). וראה ילקו"י (עמ' שפ"ב סעי' ו') מש"כ בני"ד דהוי "מנהג יקר", ולכן אף יחיד שנמצא בביכ"נ שאין מברכים על ההלל, צריך הוא לברך ע"כ. ואף יחיד המתפלל ערבית בביתו מסיבה כלשהי, יברך על ההלל בתפילה, משום שהיא "ברכה יקרה". ואילו בעמ' ש"א (הערה ע') כתב שם שאין לברך ברכה אחרונה על קריאת המגילה כשאין מנין אנשים או מנין נשים, אע"פ שהרב בא"ח כתב לברך ע"כ משום שהיא "ברכה יקרה". וכתב בילקו"י שם שאין הטעם ד"ברכה יקרה" גורם לברך ברכות. ושאלתי את הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א בענין זה, וענה לי שלענין מגילה נהגו לברך כן רק בבגדד, ואולי בעוד מקומות, אך אין זה מנהג פשוט לכל הספרדים. ולכן אמרינן בזה סב"ל. אך לענין ההלל בערבית של ליל הסדר ה"ז נהוג בכל המקומות למנהג הספרדים, ולכן לא אמרינן בזה סב"ל במקום מנהג. עכת"ד. ועדיין לא זכיתי כ"כ להבין ד"ז, דהרי גבי ההלל בליל יו"ט דפסח כ' הטעם לאומרו משום שהוא "מנהג יקר". ולכאו' הול"ל משום שכבר התקבל מנהג זה ברוב ככל קהילות הספרדים].
ועוד כתבו הפוס', שמי שנמצא בביכ"נ שא"א שם הלל בערבית ליל פסח, נכון שיאמר הלל שלם בביהכ"נ ביחידות [כ"כ הגחיד"א במו"ב. וכ"כ עוד בספרו ברכ"י בשם כמה פוס', ובספרו שיו"ב בשם הרמ"ע מפאנו. והב"ד כה"ח (ס"ק ל"ח ול"ט). וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' קי"א סעי' ה', וביחו"ד ח"ה סי' ל"ד)]. ולא עוד, אלא שבמקרה זה רשאי אף לקרוא ההלל בברכה מיד בבואו לביתו, לפני הקידוש [הרח"ף ברו"ח. והב"ד כה"ח (סקמ"ב) והגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (שם). והוסיף שם בחזו"ע שיש לכך סיוע מהמאירי בפסחים (דף קי"ז ע"ב). עיי"ש (בהערה י"ג)]. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלדעתו בכל מקרה שאין מנין, אין ליחיד לומר ההלל בברכה בני"ד. הן משום שאת ההלל שאמרו על קה"פ אמרוהו בציבור, ובפרט מהטעם שבני"ד אין שייך שיוציא אדם אחר. עכת"ד. וראה עוד בפרקנו (בהערות י"ח וי"ט) מה שכתבנו בשם הגר"א נבנצל שליט"א.
כתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באג"מ (ח"ד בהשמטות לאו"ח סי' צ"ד), שגם מי שאינו נוהג לומר הלל בברכה בליל פסח בביהכ"נ, ואירע שמתפלל בביכ"נ שנוהגים לאומרו בברכה, צריך לאומרו עמהם, ואל ישנה מפני המחלוקת. ואם הוא עובר לפני התיבה, צריך לברך על ההלל כמנהגם, אע"פ שאין מנהגו כן. ע"כ. והב"ד בחזו"ע (עמ' ק"י בהערה י"ב). וכבר יצא לחלוק ע"כ בספר מועדים וזמנים (ח"ז סס"י קע"ט), ופסק בסכינא חריפא שאין להתיר לו לברך ע"כ. עיי"ש. וראה עוד ביבי"א (ח"א חאו"ח סי' כ"ט, שהאריך בכך, ובפרט בסק"ח).
אין גומרין את ההלל בברכות אלא ביו"ט הראשון של פסח בלילו וביומו (ובגולה בשני ימים טובים הראשו' של פסח ושני הלילות). אבל בחוה"מ ש"פ וביו"ט האחרון קוראים ההלל בדילוג, והספרדים אינם מברכים אז על קריאה זו [עפ"י טוש"ע (סי' ת"צ סעי' ד'). חזו"ע (עמ' קט"ז סעי' ח'). והטעם ראה במ"ב (בסי' ת"צ סק"ז)]. אמנם יש מהספרדים המברכים על ההלל בר"ח ובחוה"מ אף כשאומרים חצי הלל והוא מנהג יוצאי גלות מרוקו. כמבואר בשו"ת שמש ומגן (לגר"ש משאש זצ"ל ח"ד חאו"ח סי' נ"ח ונ"ט). וע"ע בשו"ת תבואות שמש (חאו"ח סי' ס"ח). ומברכים הם ע"כ רק כשמתפללים הם בציבור. שאז כל הקהל מברך. אך יחיד המתפלל בביתו, אינו מברך ע"כ (שלא כרמ"א בסי' תכ"ב ס"ב). וכן היה המנהג בספרד לפני הגירוש [כמבואר בהרה"מ (פ"ג מהל' חנוכה ה"ז). עיי"ש שרק כשאומרים ההלל בציבור מברכים על ההלל בר"ח, אך לא כשאומרו ביחיד. וע"ע בשו"ת שארית הפליטה (להג"ר ישמעאל הכהן זצ"ל. סי' י"ג), שכן היה גם המנהג בשלוניקי לברך על ההלל בר"ח. ומ"מ מרן בשו"ע כ' שהמנהג פה בארץ הצבי שאין מברכים על ההלל בר"ח. וראה עוד מדיני ההלל בכה"ח (סי' תפ"ז סקל"ז).
[9]ט. חזו"ע (עמ' ק"ט סעי' ה'), ושכ"כ כמה רוא"ח. עיי"ש (בהערה י"א). וכ"כ בקונטרס "דבר יום ביומו" (לוח מנהגי חסידי בעלז). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שצ"ע מה מועיל לכוון בזה, הריהו אמר בביהכ"נ גם ברכה אחרו', והוי כמכוון בברכת "המוציא" לפטור פת שיאכלנה לאחר ברהמ"ז. עכת"ד.
[10]י. ככתוב במחזורים. ואמנם במחזור "רינת ישראל" לאשכנזים המתפללים בנוסח ספרד לא כתב לומר "ברכו" לפני "עלינו" אא"כ חל יו"ט ראשון דפסח בשבת. אך למעשה מנהגם לומר "ברכו" גם אם חל יו"ט ראשון באמצע השבוע. וכ"כ בהדיא בקונטרס הלכות ומנהגים "דבר יום ביומו" הנ"ל. וכן המנהג היום פשוט אצל ה"חסידים", שאומרים "ברכו" בערבית סמוך ל"עלינו" הן בחול והן בשבת, ובין כשחל יו"ט בחול ובין אם חל בשבת. ומששאלתי את הרב שלמה טל זצ"ל, עורך סידורי "רינת ישראל", אמר לי שאכן יתקן זאת במהדורה הבאה. וראה לקמן בפרקנו (בהערה ל"ג).
[12]יב. ככתוב במחזורים. וכן המנהג.
[13]יג. מנהג האשכנזים לומר "חג שמח" והספרדים אומרים "שתזכו לשנים רבות, נעימות וטובות". וראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג סוף הערה ל') בשם הגר"מ אליהו זצ"ל. וע"ע בהגדה ש"פ מועדים וזמנים, (עמ' נ"א). והטעם, דבמועד שייך דין שמחה, וכמש"כ "ושמחת בחגך". וראה תשו' הגאונים שע"ת (סי' ל'), והב"ד חזו"ע (עמ' ק"ה הערה ג'). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שי"א בחג "מועדים לשמחה" וכמו שאומרים בתפילה: "מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון". ובחוה"מ אומרים: "מועד טוב". ובשבת מקדימים לומר "שבת שלום". ומקיימים בזה מצות "זכור את יום השבת לקדשו". עכת"ד.
כתב מרן (בסי' תפ"ז סעי' ב'): אין שליח צבור מקדש בבית הכנסת. ע"כ. והטעם ראה במ"ב (סק"ב). עיי"ש מש"כ בשם המ"א. וראה עוד בכה"ח (ס"ק כ"ד וכ"ה), ובשו"ע (סי' רס"ט) ובנו"כ (שם).
[14]יד. בענין מה שכתבנו שיצא י"ח רק אם טרם החל את הברכה הבאה, ראה בתחילת ההערה הבאה.
ומה שכתבנו שיצא י"ח רק אם החל לומר את הנוסח הנכון תכ"ד, זאת עפ"י מרן (בסימן תפ"ז סעי' א').
ומה שכתבנו שתכ"ד הוי כדי אמירת תיבות "שלום עליך רבי", כ"פ המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ד) בשם רוב האחרו' (בסי' ר"ו). ואף שהביא בבה"ל הפמ"ג דהוי ד' תיבות, מ"מ בשעה"צ (סק"ג) כתב ע"כ שפלא שהפמ"ג כתב דהוי ד' תיבות. וכדברי המ"ב פסק גם כה"ח (באותו סי' סקי"ב, ובסי' ר"ו סקט"ו, עיי"ש), וכ"פ הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' ק"ז סעי' ג'). וראה עוד בענין זה ברא"ש ב"ק (פ"ז סי' ז'), בשד"ח (כללים ח"ה מערכת התי"ו כלל ח'), ובאנציקלופדיה התלמודית (ח"ד ערך ברכות עמ' ש"ו-ש"ט, ועמ' ת"י-תי"א), ובספרנו מקראי קודש הל' ראש השנה (פרק ג' סעי' ד'), והל' יוה"כ (פ"א הערה ו'). וראה מ"ב (סי' רס"ז סק"ט), שכתב שתכ"ד הוי ד' תיבות. וצ"ע על דבריו. ושמא בנו כתב דברים אלה [וכמו שכתבנו בס"ד במקראי קודש הלכות ג' תעניות, שיש מיישבים כך את הסתירות במ"ב ובבה"ל. (עיי"ש בפרק ב' הערה ט"ז) בשם הגר"ע יוסף זצ"ל, ומש"כ בנו של הח"ח בספר תולדות החפץ חיים (עמ' מ"ב, מ"ג)].
כתב בשד"ח (שם בסוף כלל ח') בשם שו"ת "יבשר טוב", דזמן תכ"ד משערינן בכל אדם בדידיה ולא באדם בינוני. עיי"ש.
והטעם מדוע תכ"ד הוי כדי שאילת שלום תלמיד לרב, ראה בתוס' ב"ק (דע"ג, ב' ד"ה "כי לית"). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ח').
ומה שכתבנו שתכ"ד הוי משסיים את הברכה, כ"כ המ"ב (בסק"ד). והוסיף, שאפי' שהה בשתיקה זמן זה, לא יצא י"ח. ראה הטעם בשעה"צ (סק"ב). וכ"כ כה"ח (סקי"ב). עיי"ש.
ובענין מה שכתבנו, שיצא י"ח רק אם תכ"ד ממש החל לומר את הנוסח הנכון, נראה שיש להעיר שני דברים:
1) בזמן תכ"ד בעי ממש להתחיל ולומר את הנוסח המתוקן. אך אם בזמן זה רק נזכר שטעה, אף אם אמר את הנוסח המתוקן לאחר זמן כ"ד לא יצא י"ח. כן מוכח מהגמ' בנזיר (דף כ' ע"ב), מהגמ' בב"ק (דף ע"ג ע"א), ומעוד כמה דוכתי בגמ', ומהראשו' והאחרו' שם. וכן מוכח מדברי מרן (בסי' תפ"ז סעי' א'), שכתב שאם "חזר בו תוך כדי דיבור, יצא", משמע דבעי ממש להתחיל ולומר את הנוסח המתוקן. וכ"מ מדברי המ"ב (שם סק"ד) שכתב ש"אם שהה יותר משיעור זה, לא מהני חזרתו". דהיינו צריך להתחיל תוך זמן זה ולתקן את אשר עיוות. ולא מהני שרק ירגיש בטעותו. וכן מוכח מדברי המ"ב (שם בסק"ג), שכתב שחזר "היינו שחזר ואמר 'מקדש ישראל והזמנים'". וא"כ בעי אמירה. וכ"מ גם מדברי מרן (בסי' תקפ"ב סעי' ב'), שכתב שאם תוך כדי דיבור נזכר ואמר "המלך הקדוש" א"צ לחזור. עכ"ל. וכ"מ מהמ"ב (שם סק"ז). וכן הורו לי הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי זצ"ל הלכה למעשה, שבכל מקום בעניני ברכות, כשנזכר ענין תוך כדי דיבור, בעי שיתחיל ממש לומר את הנוסח המתוקן, ולא סגי בתשומת לבו שנזכר שטעה. עכת"ד.
ולכן כתבנו בכל מקום בפרקנו דבעי ממש להתחיל ולומר את הנוסח המתוקן בזמן זה של כ"ד, דאל"כ יתכן שיזכר אדם בכך תכ"ד, אך מסיבה כלשהי יתעכב מעט, ואז באמת לא נחשב הדבר שחזר בו תכ"ד.
2) כשאנו אומרים דבעי לתקן הדבר תכ"ד, והיינו תוך כדי אמירת ג' תיבות "שלום עליך רבי", אין צריך לגמור לתקן זאת תוך זמן זה, אלא סגי שיתחיל תוך זמן זה, ורק אם שהה יותר מזמן זה לא יצא י"ח. כן מוכח מהגמ' בב"ק שם (שהרי פשוט שא"צ לומר את כל העדות תכ"ד), ומעוד גמרות והראשו' והאחרו'. וראה עוד מש"כ מרן (בסי' תפ"ז סעי' א') והמ"ב (סק"ד), ומש"כ מרן (בסי' תקפ"ב סעי' ב') והמ"ב (סק"ז), ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי, שבכל עניני ברכות, אם החל תכ"ד לתקן את טעותו, אפי' אמר רק את התיבה הראשונה מהנוסח המתוקן, שפיר דמי, יצא ידי חובה, וימשיך את התפילה כדרכו. עכת"ד. וראה עוד בגמ' נדרים (דפ"ז, א') ב"ב (דקכ"ט, א') מכות (ד"ו, א') שבועות (דל"ב, א') ותמורה (דכ"ה, ב).
ומה שכתבנו כאן עפ"י הפוס', שכן הדין אם יכול לתקן זאת תכ"ד מעת שסיים הברכה, נראה דלאו דוקא מעת שסיימה, אלא ה"ה אם עדיין לא הספיק לסיימה, אלא רק אמר את חלקה, יתקן זאת תכ"ד מעת שסיים לומר את טעותו.
ובענין מה שכתבנו שיאמר מיד "מקדש ישראל והזמנים", כ"כ המ"א, המ"ב (סק"ג), כה"ח (סק"י) וש"א בהבנת מרן (בסעי' א'). ואם חזר ואמר רק תיבות "ישראל והזמנים", ראה בכה"ח (סקי"א) שיש מחלוקת בדבר אי שפיר דמי.
מה שכתבנו שלמנהג הספרדים יחזור ויאמר הנוסח כראוי כל עוד לא החל הברכה הבאה, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שלדינא מי שטעה בליל פסח שחל בחול, ובמקום לחתום את ברכת "אתה בחרתנו" בתיבות "מקדש ישראל והזמנים" טעה וחתם "מקדש השבת". אם החל לתקן ולומר כראוי טרם שהחל את הברכה הבאה, ואפי' לאחר זמן כדי דיבור, יצא בדיעבד ידי חובה, ואמר לי שיש ללמוד זאת ממש"כ מרן בדין הטועה בתפילת העמידה בחול. עכת"ד. ואולי כוונתו לדברי מרן בסי' קי"ד (סעי' ו'). ועיי"ש במ"ב (סקל"א) ובכה"ח (ס"ק מ' ומ"א). וכן נראה שנוטה דעת הרב כה"ח (בסי' תפ"ז סקי"ב). ואף שבתחילת דבריו רצה לומר שאם עבר זמן כ"ד, גם אם לא החל את הברכה הבאה לא יצא י"ח אם חזר ואמר כראוי, מ"מ כתב בסו"ד שאפשר דיש לצרף דעת הסוברים דאם סיים "מקדש השבת" יצא, ולכן אפי' כששהה יותר מכ"ד, אך עדיין לא החל הברכה הבאה, אפשר די"ל שיצא וא"צ לחזור מדין סב"ל. עיי"ש.
ומה שכתבנו שזו דעת חלק מהספרדים, הוא משום שכ"מ מדברי מרן (בסי' תפ"ז סעי' א'), שכתב בנידון דידן שרק אם חזר בו תכ"ד וידע שהוא יו"ט יי"ח. אלמא אם חזר בו לאחר מכן (ואפי' טרם החל הברכה הבאה) לא יצא. וכ"מ מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' ק"ז סעי' ג') לגבי יו"ט שחל בשבת. ולכן כתבנו שיש מהספרדים האומרים שיי"ח דוקא אם תיקן זאת תכ"ד. וא"כ זו מחלו' בין הספרדים.
ובענין מה שכתבנו שאם עשה כנזכר, שיצא י"ח בכך. כתב המ"ב [(סק"ה) במסקנת דבריו בשם רוה"פ, ושלא כמו שמשמע מדברי מרן (בסעי' א')], שאפי' אם כשאמר תיבות "ברוך אתה ה'" סבור היה שהוא שבת, יצא. וכ"ש אם דעתו היתה לסיים בשל יו"ט, אלא שנכשל בלשונו ואח"כ תיקן זאת תכ"ד, שיצא. וכן הכריע להלכה בביאור הגר"א. וראה עוד במ"ב (סי' תקפ"ב סק"ח). ואף שמרן (בסימן תפ"ז סעי' א') פסק לא כך, מ"מ כבר הביא כה"ח (באותו סימן סקי"ד) דעת כמה אחרו' ספרדים, מהם הפר"ח והשו"ג, שאין זה לעיכובא, ויצא י"ח. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שאף אם בעת שהחל את הברכה דעתו היתה שלא לחתום בשל יו"ט, מ"מ כיון שחזר ותיקן וחתם כראוי, יצא בדיעבד י"ח, מדין סב"ל. ושלא כפוס' שכתבו שלא יצא. עכת"ד.
ועוד מענינים אלה ראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 22), ובהל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ו).
[15]טו. מה שכתבנו שאם החל הברכה הבאה לא יי"ח, זאת עפי"ד הבה"ל (ד"ה "תוך", במסקנת דבריו). ושלא כא"א (בסק"א). והב"ד כה"ח (סקי"ג) והסכים עם דברי הבה"ל. והיינו אף אם יכול הוא לתקן, ולהתחיל ולומר החתימה כראוי תכ"ד מעת שסיים הברכה שטעה בה. מ"מ כיון שהחל כבר הברכה הבאה, ואפי' אמר רק תיבה אחת, אין מועיל שיאמר שוב החתימה כראוי. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שאם החל את הברכה הבאה, ואפי' אמר רק תיבה אחת ממנה, לא יצא י"ח, וצריך לחזור. עכת"ד. וראה במ"ב (סי' תקפ"ב סק"ז) וכה"ח (שם סק"י, וסי' ר"ו סקי"ז). וראה עוד במרן (סי' תכ"ב סעי' א').
ומה שכתבנו שאם שהה, ולא הספיק להתחיל ולומר תכ"ד את הנוסח המתוקן, שלא יצא י"ח, זאת עפ"י המ"ב (סק"ד) בהבנת מרן (סעי' א'). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שיתכן אולי לומר שאם אמר בתפילת העמידה "מקדש השבת", יצא. כיון שיו"ט ראשון ש"פ נקרא שבת, דכתיב "ממחרת השבת". עכת"ד.
ומה שכתבנו שצריך הוא לחזור לתחילת הברכה הרביעית, כ"כ המ"ב (בס"ק ד' וי"א), וכ"כ כה"ח (ס"ק י"ב וי"ג), וכ"מ מדברי דה"ח שהביא כה"ח (בסק"ו). ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי בענין זה ובשאר המקרים בפרקנו, שאם לא יצא י"ח בחתימת הברכה הרביעית, שצריך לחזור לראש ברכה זו אם לא אמר עדיין פס' "יהיו לרצון" שלפני "עושה שלום". ואם אמר כבר פס' זה, צריך הוא לחזור לראש תפילת העמידה. עכת"ד. וכ"כ המ"ב (בסקי"א). וכן מצינו בשאר הענינים כשלא יצא י"ח. ונראה שכ"ה אע"פ שעדיין לא עקר רגליו, עפי"ד המ"ב (בסי' קי"ז סקי"ח), וכה"ח (סק"מ), שפסקו כמ"א (בסי' תכ"ב), ושלא כח"א שכתב דבעינן עקירת רגליו ממש כדי לחייבו לחזור לראש התפילה. וכ"כ כה"ח (תקפ"ב סק"ז). וראה בה"ל (סס"י קי"ז ד"ה "כעקורים"), ומה שכתבנו בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פ"א הערה כ"א).
ובענין מי שצריך לחזור לראש התפילה עקב טעותו, כתב המ"ב (בסי' ק"ה סק"ג) בשם ס' שלחן שלמה, שמי שסיים תפילת העמידה ונזכר שטעה, אף שעדיין לא עקר רגליו, אם צריך הוא לחזור ולהתפלל שוב תפילת העמידה עקב טעותו, עליו להמתין זמן כדי הילוך ד' אמות בין תפילה א' לשניה. וראה עו"ש מש"כ (בסק"ד).
ומה שכתבנו שלמנהג חלק מהספרדים יצא י"ח אף אם החל לתקן ולומר כראוי לאחר תכ"ד, אם עדיין לא החל הברכה הבאה, זאת עפ"י מה שכתבנו לעיל (בסוף הערה י"ד).
[16]טז. ומה שכתבנו שלמנהג הספרדים אם הזכיר את פסח באמצע הברכה הרביעית, אף שלא חתם כראוי ולא תיקן את החתימה אלא אמר "מקדש השבת", דאפ"ה יי"ח, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ושאלתיו, האם יצא י"ח גם אם הזכיר באמצע הברכה רק את יו"ט, אך לא הזכיר בהדיא בדבריו את פסח. וענה לי, שבמקרה זה לא יצא י"ח, שדיינו שהקלנו לו כשהזכיר את פסח, אע"פ שלא הזכיר בחתימה את המועד. אך אם באמצע הזכיר בסתמא את יו"ט, לא יצא. עכת"ד. וראה בחזו"ע (עמ' ק"ז סעי' ג'), שמשמע מדבריו ג"כ דס"ל שאם הזכיר פסח באמצע הברכה יצא י"ח [וראה עוד ביבי"א (ח"ד סי' נ"א סק"ט)]. וראה עוד בכה"ח (סקט"ו) שהביא מחלוקת הפוס' ע"כ. ומשמע קצת שדעתו נוטה שלא יצא י"ח אם לא חתם כראוי, אע"פ שהזכיר פסח באמצע הברכה הרביעית. עיי"ש. לעומת זאת כתב המ"ב, דהא דבעינן לחזור במקרים אלה, הוא אפי' אם הזכיר את יו"ט באמצע הברכה הרביעית. אלא כיון שהחתימה לא היתה כהוגן, לא יי"ח [מ"ב (סק"ד) בשם מחה"ש במסקנת המ"א. וכ"כ הגחיד"א בברכ"י, וכ"כ המאמ"ר וש"א, ושלא כבה"ט. וראה עוד מ"ב (ס"ק ב' וי"ג), ולקמן (הערה ל"ה)]. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שזו מחלו'. עכת"ד. וראה מה שכתבנו בשמו בהערה הקודמת.
יש להעיר, שמה שכתבנו לעיין במקראי קודש הל' רה"ש, הרי שגבי דין מי שביו"ט שחל בחול טעה והזכיר בחתימת הברכה "מקדש השבת" במקום "מקדש ישראל והזמנים" (כמבואר שם בפ"ג הערה כ"ז ענף 23) - הרי שיש לשים לב שהשתנתה ההלכה שם ממהדו' תשע"ז ואילך.
[17]יז. מה שכתבנו שדין ההפסקה בהלל כדין ההפסקה בק"ש, כ"כ מרן (בסי' תפ"ח סעי' א'). ומה שכתבנו שהדין כן דוקא כשגומרים ההלל בברכה, זאת משום שלמנהג הספרדים אין מברכים על ההלל כשאין אומרים הלל שלם. וכשאין גומרים את ההלל, דיני ההפסקה שונים מאלה כשגומרים אותו, וכמבואר במרן [(בסי' תכ"ב סעי' ד') ועיי"ש בכה"ח (סקמ"ו)]. ואף למנהג האשכנזים הדין כן רק כשגומרים ההלל, כמבואר ברמ"א (בסי' תכ"ב).
ולענין ההפסקות כשקורין ההלל בברכה, כתב מרן (בסי' תפ"ח שם):
באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו, ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום. ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד (וכ"ש ששואל בשלום אביו או רבו - מ.ה.), ומשיב שלום לכל אדם. עכ"ל. ואלו הן תחילת הפרקים: "הללויה הללו עבדי ה'" וגו', "בצאת ישראל ממצרים" וגו', "לא לנו ה', לא לנו" וגו', "אהבתי" וגו', "הללו את ה' כל גוים" וגו', "מן המצר" וגו'. והרד"ק כ' ד"מן המצר" אינו תחילת המזמור, אלא מתחיל "הודו לה' כי טוב" וגו' (מ"ב סי' תפ"ח סק"ה). והדגיש לי הגר"א נבנצל שליט"א שאכן חשוב לפרט כאן את תחילת כל פרק ופרק, כיון שבברכות ק"ש יודעים היכן מתחיל והיכן נגמר כל פרק, אך פה בהלל אין הדבר כן, ואין הפרקים מתחילים כמו שכתוב בסידורים. לכן למשל "מה אשיב", אף שבסידורים הוא כתוב כפרק חדש, באמת אין זה כך, אלא הוא אמצע פרק. עכת"ד. ומ"מ יש להעיר, שכבר כתב המ"ב (בסי' ס"ו סק"ב), שלפי מנהגנו היום, שאין אנו נוהגין לשאול לשלום בביהכ"נ בעת התפילה, חלילה לשאול או להשיב אפי' ד"ת לא בין הפרקים, ולא בפסוקי דזמרה. ע"כ.
ומה שכתבנו שיש מהספרדים הסוברים שיש אף לענות "אמן" דברכות בעת אמירת ההלל, אף כשאומרים הלל בברכה, זאת כתב הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ב סי' ל"ב) במסקנת דבריו. ואף שמפשט דברי מרן (בסי' תפ"ח) היה נראה שאין הדין כן, מ"מ הביא הגר"ע יוסף ראיות לדבריו שם ביבי"א. ועכ"פ כתבנו שזאת רק לדעת חלק מהספרדים, כיון שדעת הגר"מ אליהו זצ"ל אינה כן. ששאלתיו בענין האומר הלל שלם בברכה בליל פסח, ושמע ברכה כלשהי מאחרים, היענה "אמן". וענה לי שלספרדים אסור לענות "אמן" דברכות בעת אמירת ההלל בליל פסח, דהוא הלל שלם, וכדין ההפסקה בק"ש. ואילו בר"ח, שאין גומרים ההלל ואין מברכים עליו, מותר להפסיק ולענות "אמן" דברכות. עכת"ד. ואף למנהג האשכנזים נראה שאין לנהוג כן, עפ"י מש"כ הרמ"א (בסי' תכ"ב סעי' ד'), שחזר והדגיש שדין הפסקה זו כדין ההפסקה בק"ש, וכמש"כ מרן (בסי' תפ"ח). וכבר כתבנו שלכאו' אין פשט דברי מרן כדברי הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (שם). ובפרט שבסי' ס"ו (סעי' ג') פסק הרמ"א לדינא שיש לענות "אמן" רק אחר ברכת "הא-ל הקדוש" ו"שומע תפילה". ומשמע שאין לענות על שאר האמנים. וכן משמע מהמ"ב (בסי' תפ"ח סק"ד), שחזר והשווה דין הפסקה בהלל לזה של ק"ש. וראה עוד באור הגר"א (סי' קפ"ג סעי' ז'), ויבי"א (ח"א סי' י"א סק"ז).
ושאר דיני ההלל ראה בשו"ע (בסי' תכ"ב ובסי' תפ"ח) ובנו"כ [ובמ"ב (סי' קל"א סק"כ)].
[18]יח. עפ"י יחו"ד (ח"ה סי' ל"ד עמ' קס"ב), שכתב שגם היחיד יגמור ההלל בברכה. והוסיף, שלא כמש"כ בשו"ת בית יהודה ובשו"ת ימי יוסף. וכבר כתבנו לעיל בפרקנו (בהערה ח'), שכ"ה במי שמתפלל בביכ"נ שא"א שם הלל בברכה, או ששכחו הקהל לאומרו, שרשאי היחיד לאומרו כשחוזר לביתו, לפני הקידוש [רו"ח. חזו"ע (ח"ב עמ' קי"א סעי' ה', עיי"ש בהערה י"ג), וביחו"ד (ח"ה סי' ל"ד) ובחזו"ע (ח"ב עמ' ש"א, בהוספות ומילואים על מש"כ בעמ' קי"א), הביא שוב דברי הרב בית יהודה (ח"ב סי' ל"ג) שכתב ליישב מנהגם שלא לומר הלל בביהכ"נ בליל פסח, וסיים דבריו שאף במקומות שנהגו לאומרו, לא נהגו לאומרו אלא בציבור אך לא ביחיד. ע"כ. והגר"ע יוסף זצ"ל שם דחה דבריו. עיי"ש]. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שעדיף שלא לומר את ברכת ההלל במקרה שאומרו ביחיד. וטעמו, שאם נאמר שהלל זה הינו משום זכר להלל שהיו אומרים בזמן שחיטת קה"פ, הרי שם אמרוהו בציבור ואם אומרים אותו בביהכ"נ כדי להוציא י"ח את מי שאינו בקי, הרי שאין לאומרו ביחיד בביתו בתפילת ערבית (כנ"ל בדבריו בהערה ח'). והוסיף אגב זאת, שיש לשים לב שבהלל מקפידים להוציא את מי שאינו בקי, משא"כ בשאר הסדר, שאין עושים את כל הסדר בביהכ"נ אלא רק את ההלל. והטעם לכך, משום שאת שאר הסדר רשאי כל אדם לומר בנוסח שהוא יודע, כגון שהיינו עבדים במצרים, וה' היכה במצרים מכות גדולות והוציאנו משם. ובזה יוצא מדאו' י"ח. אך את ההלל צריך לומר בלשונו של דוד המלך ע"ה מילה במילה, ולכך לא כולם מסוגלים, לכן היו צריכים לומר זאת בביהכ"נ, כדי להוציא את מי שאינו בקי. עכת"ד. ומ"מ כיון שד"ז של אמירת ההלל ביחיד בברכה שנוי במחלו', לכן לא כתבנוהו בסתמא, אלא בשם יש אומרים.
[19]יט. כ"כ ביחו"ד (ח"ה סי' ל"ד) במסקנת דבריו. וכ' שכן מצדד הגר"י קוליץ זצ"ל בשו"ת מנחת אליהו (ח"ב סי' ט"ו סק"ג). אלא שהמעיין יראה שמ"מ לא כתב זאת הגר"י קוליץ במפורש. ובמועדים וזמנים (ח"ז סי' קע"ט) כתב, שנראה עיקר שאין לנשים ולבתולות הנשארות בבית לברך ברכות ההלל, כיון שעיקר התקנה הינה לקרוא בציבור. אך נראה ממסקנת דבריו, שאין לנו למונען מלברך. עיי"ש מש"כ בשם נזירות שמשון. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שספק אם חייבו את הנשים לומר הלל בברכה, שהרי הן לא ידעו לקרוא, וכן ספרי תהילים לא היו מצויים בבתיהם. ודוקא לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל, שדרכו לפסוק שנשים לא תברכנה על מ"ע שהזג"ר, נראה שגם בני"ד הוי ספק גדול אם חייבו אותן לברך. ואמנם יתכן שהיו נשים שידעו לקרוא, כמו ברוריה, אשתו של רבי מאיר. ויתכן שהיתה מציאות שאשה היתה צריכה להוציא איש י"ח. אך אין מסתבר שחז"ל חייבו את כל הנשים לומר הלל בברכה בליל הסדר. וכל זה קאי אהלל של ערבית. אך גבי הלל של הסדר עצמו, הרי בדר"כ היה אדם א' קורא ומוציא את כולם י"ח, ובפרט שב"הודו" ו"אנא ה'" יש לנהוג כן לכתחי'. ומה שכתבו התוס' בסוכה (דל"ח, א ד"ה "מי") שנשים חייבות בליל ט"ו בהלל, היינו בהלל של הסדר וכמו שהן חייבות בכל מצוות הלילה. ויש לעיין בענין אם יוצאים באמירת ההלל בכל לשון, אם לא מבינים את לה"ק, או דבעו לאומרו דוקא בלה"ק. וזה תלוי בשאלה הכללית, האם דבר שאומרים בלה"ק והאשה איננה מבינה, האם יוצאת בכך. ושאלה זו קיימת אף גבי ברהמ"ז. עכת"ד. וראה לקמן מש"כ (בפרק י' סעי' י"ב).
ועוד כ' ביחו"ד (שם בהערה), שכשם שלדידן מוציאות הנשים את האנשים במקרא מגילה, כך מוציאות את האנשים בקריאת הלל זה. והוסיף, שלד' הגר"י קוליץ במנחת אליהו (שם) יש לצדד ולומר שאינן מוציאות את האנשים. עיי"ש.
ובס' ילקו"י (עמ' 382 סעי' ט') כתב, שהאשה מוציאה את האיש כשאינו יכול לומר את ההלל בעצמו, ובתנאי שישמע את כל ההלל מתחילתו עד סופו עם הברכות.
[20]כ. מה שכתבנו שרשאים הם לברך אז על ההלל, זאת עפ"י מש"כ ביחו"ד (ח"ה עמ' קס"ב וקס"ג). עיי"ש. וכ"כ בילקו"י (הלכות מועדים. עמ' 382 סעי' ז'). והגר"מ אליהו זצ"ל אף הוא אמר לי, שאותם המתפללים בליל פסח מוקדם (ראה מה שכתבנו בשמו לעיל בפרקנו בהערה א'), רשאים לומר הלל בברכה תחילה וסוף לפני צאת הכוכבים. ולא עוד, אלא שרשאים לעשות כן אף לאחר פלג המנחה, ואינם צריכים להמתין אפי' לשקיעה. ולשאלתי מדוע לא נאסור זאת מדין סב"ל, ענה לי הגר"מ אליהו שרשאים לעשות כן מדין הקדמת יו"ט (והיינו הוספה מחול על הקודש, וכמש"כ בשו"ע סי' רס"א ס"ב, וסי' רצ"ג ס"א גבי שבת - מ.ה.). ועוד אמר שכ"פ הבא"ח בספרו רב ברכות לענין שבת, והוסיף ואמר לי שכן היא גם דעת הגר"ע יוסף זצ"ל, שרשאים לברך זאת אף לפני צה"כ. עכת"ד. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלפי הטעם שאומרים הלל זכר למקדש, והיינו זכר להלל שבשחיטת הפסח, הרי שאדרבא, עדיף לאומרו לפני צה"כ. עכת"ד. והיינו משום שהיו אומרים אותו בזמן שחיטת הקרבן, לפני צה"כ.
ומה שכתבנו שיש המפקפקים בדבר, זאת עפ"י מש"כ במועדים וזמנים (ח"ג סס"י ר"ס). וכ"כ ביתר עוז בספרו על הגדה ש"פ (עמ' נ"א). עיי"ש. והביא דבריו ביחו"ד (שם), ודחה דבריו.
[21]כא. הא"א (סי' תפ"ח סק"א) כ' שיש מקומות שא"א "לכה דודי". והב"ד כה"ח (סק"ג) וחזו"ע (עמ' ק"ה סעי' א' ובהערה א'). ומנהג האשכנזים (המתפללים בנוסח אשכנז) היום להתחיל את קב"ש מ"מזמור שיר ליום השבת". וכ"כ במחזורים, וכ"כ בסידור "רינת ישראל", ב"דבר יום ביומו". וראה עוד במ"ב (סי' תרי"ט סקי"ב), כה"ח (באותו סי' סקל"ז, ובסי' ע"ר סק"ה), ומש"כ בספרנו "מקראי קודש" הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ד).
ויש להעיר, שלמנהג האשכנזים אומרים קב"ש מקוצרת גם בשבת של חוה"מ.
[22]כב. כתב הא"א בסיום דבריו (שם בסי' תפ"ח), שיש אומרים "לכה דודי", אלא שמדלגים "התנערי", וא"א "לכו נרננה". והב"ד הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' ק"ה הערה א'), והוסיף, שמשמע שטעמם של אותם שאינם אומרים זאת הוא כדי שלא לערב שמחת החג באמירת "התנערי מעפר" וכו', שמזכירין שפלותה של כנ"י וירושלים (ומשמע שלמצוות עונג שבת אין זה מפריע. וצ"ע). וע"ע בכה"ח (סי' ע"ר סק"ה), ובחזו"ע (שם בסעי' א') שכ' עוד טעם לכך בשם שו"ת בי"ד. ומ"מ מה שכתבנו שכן מנהג נוסח ספרד, כ"כ במחזורים, וכ"ה המנהג, וכ"כ בהלכות שבסוף סידור רינת ישראל. וראה בקונטרס "דבר יום ביומו" מנהג חסידי בעלז שכתב שהמנהג קצת שונה ממה שכתבנו. עיי"ש בדיני ערב פסח.
ומה שכתבנו שיש האומרים תחילת "לכה דודי" וסופו, היינו שני הבתים הראשונים ושני הבתים האחרונים, המתחילים בתיבות: "שמור", "לקראת", "ימין" ו"בואי". וראה מה שכתבנו בסוף ההערה הקודמת.
הנוהגים עפ"י מנהגי החת"ס, אומרים את מזמורי קבלת שבת בליל הסדר שחל בשבת כשאר שבתות השנה, ואינם משמיטים דבר (כך אמר לי הרה"ג ר' יעקב שמריהו דויטש שליט"א, רב ביהכ"נ חוג חת"ס בפתח תקוה. והוסיף, שידוע לו שכן מנהג בתי הכנסת גם בבני-ברק ובת"א, הנוהגים עפ"י מנהגי החת"ס. ועוד אמר, שאף בשאר החגים נוהגים כן, מלבד ליל יוה"כ שחל בשבת. עכת"ד).
[23]כג. ככתוב במחזורים. ויש הנוהגים להתחיל ממזמור "ה' מלך ירגזו עמים". ולמנהג כל הספרדים אומרים "לכה דודי" כבכל שבתות השנה [בי"ד. ברכ"י. כה"ח (סק"ג). ועיי"ש בכה"ח שכ' שמנהג ביכ"נ בית א-ל פה בירושת"ו בכל שבתות השנה היה שלא לומר כלל "לכה דודי", אלא אומרים "לשם יחוד", "מזמור לדוד, הבו לה'" וגו', ג"פ "בואי כלה", "מזמור שיר ליום השבת" וגו' ו"ה' מלך גאות לבש" וגו' (וכ"כ בסי' רס"א סקכ"ח, בסי' רס"ב סקל"ב ובסי' ע"ר סק"ד)].
[24]כד. כ"כ בכמה מהמחזורים (ראה מחזור "אור ודרך"). וכ' הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' ק"ה סעי' א'), שמ"מ מנהג הספרדים לעולם לומר "לכה דודי" בקב"ש, גם כשחל יו"ט בשבת, כיון שהחג כבר הוזמן על ידינו בקידוש החודש. עיי"ש. וראה עוד בכה"ח (סי' ע"ר סק"ה).
[25]כה. כבמחזורים. משום שמזמור "הֹדו לה' כי טוב" שייך לתפילת ערבית ולכן נסמך אליה. ולא כמש"כ בסידור רינת ישראל, אלא במקרה זה אין דבריו מדוייקים.
[26]כו. מה שכתבנו בענין אמירת פרק "במה מדליקין", כ"כ הרמ"א (בסי' ע"ר סעי' ב'). וכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שמנהג הספרדים הן בליל פסח שחל בשבת, והן בשאר לילות יו"ט שחלו בשבת, שאין אומרים פרק "במה מדליקין". עכת"ד. וראה מ"ב (סי' ע"ר סק"ה), וכה"ח (ס"ק ז', ח' וי', ובסי' תרי"ט סקל"ו).
ומה שכתבנו שי"א שאין לומר "כגוונא" (והיינו למנהג האשכנזים המתפללים בנוסח ספרד). כ"כ הריעב"ץ, בליקוטי מהרי"ח (ליל א' דפסח), במנהגי תורה (מונקאטש) בשם הרה"ק מרופשיץ והבני יששכר. והוא משום שנא' בו "כד עייל שבתא איהי אתייחדת... וכל שולטני רוגזין", ויש בזה קצת פגיעה ביו"ט (הב"ד בפסקי תשובות, סי' תפ"ז סק"ג). אמנם בסידור הרב (שער הכולל) והמט"א (סי' תקפ"ב ס"ב) כתבו כן לומר זאת (וע"ע במט"א סי' תרכ"ה סמ"א, באלף המגן סי' תקפ"ב סק"י, ובקצה המטה סק"ז). ובקיצור הל' המועדים (עמ' כ"ג) כתב שיש חילוקי מנהגים בזה. וע"כ מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ב).
[27]כז. מנהג זה כתבוהו הכנה"ג, מ"ב (סי' רס"ז סק"ט) בשם הפמ"ג, וכה"ח (באותו סימן סקט"ז, ובסי' תפ"ז סק"ב), וחזו"ע (עמ' ק"ו סעי' ב'). וכ"כ במחזורי האשכנזים והספרדים. וראה עוד בטור (סי' רס"ז). ונוהגים לאומרם לאחר "השכיבנו" ולפני אמירת פסוקי המועדים.
ומה שכתבנו שיש שאינם נוהגים לאומרו, כן הוא מנהג המתפללים בנוסח הגר"א. וכ"כ בלוח א"י (הל' רה"ש שחל בשבת), שמנהג האשכנזים שא"א "ושמרו", כגר"א.
[28]כח. כתב הלבוש (סי' תפ"ח) שכשחל יו"ט בשבת, יש להוסיף בכל התפילות, ערבית, שחרית, מוסף ומנחה, קודם "קדשנו במצותיך" את המילים "או"א, רצה נא במנוחתנו". דהיינו כשיגיע לומר "כאשר רצית ואמרת לברכנו" יאמר "או"א, רצה נא במנוחתנו. קדשנו במצותיך" וכו' (הב"ד כה"ח סי' תפ"ז סקל"ד). ואם לא אמרו, אינו מעכב, מאחר שהזכיר שבת באמצע הברכה ובחתימתה. דהא אפי' אם חיסר "אתה בחרתנו", יצא, אם הזכיר מענינא דיומא באמצע ובחתימה (כה"ח שם. וראה לקמן בפרקנו בהערה מ'). וראה במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה, ובפרט בנספחים שם, נספח י"א), שכתבנו בשם כמה ראשו' ואחר' שאין להוסיף זאת, ובפרט למנהג הספרדים. ושכן העיקר להלכה, לפחות למנהג הספרדים.
כתב מרן (בסימן תפ"ז סעי' א'): אם חל (יו"ט א' של פסח) בשבת, אומר: "את יום המנוח הזה, ואת יום חג המצות הזה". ומ"מ המנהג היום ברוב ככל קהילות ישראל לומר "את יום השבת הזה" במקום "את יום המנוח הזה" [מ"ב (סק"ו) בשם החק יעקב. כה"ח (סקי"ח, עיי"ש). חזו"ע (עמ' ק"ו סעי' ג', עיי"ש בהערה ו'). נתי"ע, וכ"כ במחזורי הספרדים והאשכנזים, וכן המנהג פשוט].
ובענין שאר התוספות בתפילת העמידה בשל השבת, ראה במחזורים. ונהרא נהרא ופשטיה [וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה, ובנספחים שם, נספח י"א)].
[29]כט. כ"כ מרן (בסי' תפ"ז סעי' א'). וי"ג בברכה זו: "מקדש השבת, ישראל והזמנים", בלא האות וא"ו לפני התיבה "ישראל" [רש"ל. והב"ד בשעה"צ (סק"ה). וכ' כה"ח (סקכ"א) בשם הא"ר, שאכן יש הגורסים עם וא"ו וי"ג ללא וא"ו, ולאלה ולאלה יש ע"מ לסמוך). ומ"מ מנהג רוב העולם היום לומר "וישראל" עם וא"ו [וכמש"כ מרן. וכ"כ הלבוש, חק יוסף, הגר"ז, ח"א והמ"ב (סק"ח). והב"ד כה"ח (שם). וכ"ה הנוסחא בכל המחזורים שראיתי].
וראה עוד בענין תפילת יו"ט שחל בשבת, בבה"ל (סי' תפ"ז ריש ד"ה "מקדש").
[30]ל. דין אמירת פסוקי "ויכלו" לאחר תפילת העמידה בליל שב"ק כתבו מרן (בסי' רס"ח סעי' ז'). והוסיף, שהטעם שאומרים זאת בכל ליל שבת, משום יו"ט שחל להיות בשבת, שאז א"א אותו בעמידה, וגם להוציא מי שאינו יודע. ע"כ. ולפי"ז כ"ש שצריך לאומרו בליל פסח שחל בשבת, דהא עיקר התקנה היא משום יו"ט שחל בשבת, וכמש"כ המ"ב (שם סקי"ח). וכ"כ בסדר פסח מעובין ובשו"ג, דאע"ג שא"א בלילה זה ברכה מעין שבע (לשיטתם), מ"מ אומרים פסוקי "ויכלו". והב"ד כה"ח (סקכ"ג).
ועוד כתב שם מרן, שיש לאומרו בקול רם ומעומד. והב"ד המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ט) וכה"ח (סקכ"ג). וכתבו בשם הא"א (סק"א), שאומרים אחריו קדיש שלם (והיינו למנהגם של אלה שאינם אומרים "הלל" בליל פסח בביהכ"נ, וכמש"כ לעיל בסעי' ב' ובהערה ח').
ומה שכתבנו שמקדימין אמירת פסוקי "ויכלו" להלל. אמנם הרדב"ז כ' שיש להקדים את אמירת ההלל לפסוקי "ויכלו", אך כבר כתבו רוה"פ שאין המנהג כן, אלא שמקדימין את אמירת פסוקי "ויכלו" [כ"כ הפר"ח, שע"ת, סדר פסח מעובין והשו"ג. והב"ד כה"ח (סקמ"ג), וכ"כ בחזו"ע (עמ' קט"ו סעי' ז'). וכ"ה בכל המחזורים]. והטעם, דתדיר קודם [כה"ח וחזו"ע (שם) בשם הפוס' הנ"ל. (עיי"ש בחזו"ע בהערה י"ז)]. וכן המנהג היום פשוט, הן אצל האשכנזים והן אצל הספרדים להקדים אמירת פסוקי "ויכלו" לאמירת ההלל.
טעה ובירך על ההלל קודם אמירת פסוקי "ויכלו", יגמור ההלל, ואח"כ יאמר "ויכלו" וקדיש "תתקבל" [בית יהודה, ברכ"י, שע"ת. והב"ד כה"ח (סקמ"ד). וכ"כ בחזו"ע (עמ' קט"ז סעי' ז'. עיי"ש בהערה י"ח)]. והטעם, דאין עדיפות לתדיר לדחות איסור ברכה לבטלה (חזו"ע שם בהערה).
[31]לא. כתב בעה"ע בשם רבינו נסים, שבליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת א"א בביהכ"נ ברכה מעין שבע. דהא מעיקרא תקנו לאומרה בשביל אותם שאחרו לביהכ"נ (ובאותם הזמנים היו בתי הכנסת בשדות, מחוץ לעיר), ולא הספיקו לגמור את תפילת העמידה יחד עם כל הציבור, ובכדי שלא יזיקום המזיקים תקנו זאת כדי שישארו עוד הקהל שם, ויוכלו המאחרים לשוב לעיר עם שאר העם. אך בליל פסח א"צ לזאת, דליל שימורים הוא, והיינו לילה השמור מן המזיקים. עכת"ד. והב"ד הטור (בסי' תפ"ז). וכ"כ הכלבו.
אך הרד"א בסדר תפילת הפסח כתב, שליל פסח שחל בשבת אומרים "ויכלו" וברכת "מגן אבות" וחותם בשל שבת בלבד. ובשם י"א כתב שאין לאומרה, אך בסו"ד כתב דנהגו לאומרה. והב"ד מרן בב"י, וכתב שם דעכשיו פשט המנהג שלא לאומרה. וכ"כ בשו"ע (בסי' תפ"ז סעי' א'), ש"אין אומרים ברכת מעין שבע".
ואמנם רבנו הרש"ש זיע"א בספרו נה"ש כתב, שיו"ט דפסח שחל להיות בשבת צ"ל ברכת מעין שבע כשאר יו"ט שחל להיות בשבת. ואע"פ שנראה שאין לה מקום, מ"מ צריך לאומרה גם בליל פסח שחל להיות בשבת, כיון שהוזכרה בתלמוד בשבת (דף כ"ד), ולא חילקו בין פסח לשאר יו"ט, ואותו החילוק שכתב הר"ן הוא מסברא. ע"כ. והביא דברים אלה כה"ח (בסי' תפ"ז סקכ"ב). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ארבעת המינים (פ"ג הערה ע"ו).
ולגבי מנהג האשכנזים. הנה במחזורי רדלהיים (שהגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שהינם מהמדויקים ביותר שבין מחזורי האשכנזים) כתוב לומר ברכה מעין שבע בליל הסדר כשחל בשבת. כך אמר לי הג"ר שריה דבליצקי שליט"א. והוסיף, דהוא עפ"י מנהג אשכנז - מערב, המיוסד עפ"י מנהגי המהרי"ל. ושלא כמחזורי זקס, שהם עפ"י מנהג אשכנז - מזרח, והיינו פולין ומזרחה (ששם כתוב רק ש"יש נוהגים" לאומרה בשבת זו). והגבול הגיאוגרפי להבדלי המנהגים היה נהר העלבע. עכת"ד. ואמנם המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ט) הביא טעמו של הר"ן הנ"ל (וראה מ"ב סי' רס"ח סק"כ). ומדלא העיר מרן הח"ח דבר ע"ד מרן, משמע שאף דעתו שא"א ברכה זו בלילה זה, ושכן המנהג.
אלא שהפוס' הספרדים נחלקו בד"ז. שכן כמה מהפוס' הנוטים בדר"כ לפסוק עפ"י הקבלה, קבלו דברי רבינו הרש"ש להלכה, ופסקו שיש לומר ברכה זו. שכ"כ הג' הרח"ף בספר לב חיים, והוסיף שכן נוהגים בעירו איזמיר. וכ"כ עוד בספרו רו"ח. והב"ד בנו, הג"ר יצחק פלאג'י בספרו יפ"ל. וכ"כ הרב שמן ששון בפתח עינים (והב"ד כה"ח שם), וכ"כ עוד כמה אחרו'. ואמנם הג' הרב אג"ן זצ"ל, שהתמנה בשנת תר"ג כרבה של ירושלים ת"ו, והיה גם רבם של חסידי ביהכ"נ בית א~ל יכב"ץ, ביטל מאותה שנה הנזכרת את אמירת ברכה מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. אלא שהמקובל הגאון בעל השמן ששון העיד שבדור שלאחר מכן חזרו לאומרה. ראה מש"כ ע"כ בריש ספר נתיבי עם (עמ' י"ג, שהב"ד הג' הרב אג"ן זצ"ל בהקדמתו לספר דברי שלום, ומש"כ שם ע"כ הג"ר עמרם אבורביע זצ"ל בהערה).
אלא שיש מהפוס' הספרדים, שכתבו שאין לזוז מדברי מרן בענין זה, ובפרט שבעניני ברכות עסקינן, וכלל נקוט בידינו דסב"ל. ובראש הסוברים כדעה זו בדורנו ניצב הגר"ע יוסף זצ"ל, שהביא בספרו יבי"א (ח"ב חאו"ח סי' כ"ה) חבל נביאים להקת רוא"ח, הסוברים שאין לומר ברכה זו בליל פסח שחל בשבת. והניף ידו שנית ביבי"א ח"ד (חאו"ח סי' כ"א), וכ"כ בספרו חזו"ע על הגדה של פסח (הלכות תפילת ערבית של ליל פסח, סעי' ו'), ששם חיזק דבריו וקבע מסמרות למש"כ ביבי"א ח"ב. ולא זז משם עד שהביא שם עוד פוס' ספרדים הנוטים בדר"כ אחר דברי קבלת האר"י ז"ל, שפסקו שאף לד' האר"י ז"ל אין לומר ברכה זו בלילה זה, ושלא כד' הקדוש הרש"ש. והוסיף, שכ"כ הגחיד"א בברכ"י בשיו"ב (סי' תרמ"ב) ועוד אחרו'. עיי"ש.
ובאמת שאף שכתב שם בחזו"ע שכ"כ האחרו' בשם האר"י ז"ל, הרי שלמעשה אין מנהג הספרדים פשוט, שהרי אף מנהג ביכ"נ המקובלים "בית א-ל" פעיה"ק ירושת"ו השתנה מדי כמה דורות. ואף שהרש"ש תיקן שם לומר ברכה זו בלילה זה, הנה הרב אג"ן זצ"ל (בעל שו"ת חוקי חיים) תיקן שם לשנות המנהג ושלא לומר ברכה זו. וכ"כ בהקדמתו לספר דברי שלום. אולם כבר העיד הגאון המקובל רבינו יעקב חיים סופר זצ"ל בספרו כה"ח (סי' רס"ח סקמ"ו וסי' תפ"ז סקכ"ב) שמנהג ביכ"נ "בית א-ל" בדורו לומר ברכה מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, והוסיף שהרי קיי"ל שא"א סב"ל במקום מנהג. וסיים דבריו דנהרא נהרא ופשטיה.
ואף המקובל הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל (שהחזיר עטרה ליושנה, ובנה מחדש את ביהכ"נ "בית א-ל" פה בירושלים בעיר החדשה, לאחר שנכבש ביכ"נ "בית א-ל" הישן בעיר העתיקה ע"י חיילי הלגיון הירדני במלחמת השחרור, ורק לאחר מלחמת ששת הימים חזרו כמה מן המקובלים ללמוד בביהכ"נ הישן בעיר העתיקה) כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו דף רצ"ז) שיש לומר ברכה זו בליל פסח שחל להיות בשבת. וחזר על דבריו ביתר שאת וביתר עוז בח"ז שם (בקונטרס דעה והשכל סי' ט"ז). וכתב: חם לבי בקרבי, וכל עצמותי תֹחזימו רעד בראותי לאיזה מן האחרונים שהטיחו דברים כלפי הרש"ש, ולא זעו מפחדו ומהדר גאונו לפגוע במלאך האלקים וכו'. ולא עוד אלא שכתבו שיש בזה חשש ברכה לבטלה. והביא שם כמה מעשים על אנשים שנענשו בשל פגיעה בכבוד הגדולים. וסיים דבריו, והוא רחום יכפר עון אלה הרוצים לבטל דברי הרש"ש ז"ל. עכת"ד (וראה עוד בנתיבי עם סי' תפ"ז, שכתב אף הוא שמנהג ביכ"נ "בית א-ל" לומר ברכה זו בלילה זה).
אלא שהגר"ע יוסף זצ"ל לא נעלמה עינו הבדולח מדברי הרב ישכיל עבדי הנ"ל, וכתב ע"כ בחזו"ע (ח"ב עמ' קי"ד), וז"ל: ואומר אני, באמת שידעתי שכל כוונתו כלפי דידי, וכל מעיין ישר יחזו פנימו בדברינו שאין כל פגיעה בכבוד הרש"ש... ואם כתבנו לחלוק בהלכה על דבריו, זה דרך כל רבותינו התנאים והאמוראים, הגאונים והפוסקים ראשונים ואחרונים, וגם אנו הולכים בעקבותיהם, שמלאכת שמים היא, ואנו מוזהרים שלא לשאת פנים בהוראה, שתורת אמת כתיב בה, ואין מחניפין בה לשום אדם... ובוחן לבות וכליות יודע ועד שכל כוונתינו אך ורק למען קביעת ההלכה בדרך אמת, ע"פ דעת רוב מנין ורוב בנין של הפוס' הנז"ל... ואסור לכפות על האמת פסכתר, שכל המעלים אמת הרי הוא כנביא הכובש נבואתו. עיי"ש שהאריך הרחיב למעניתו בדברי ריצוי ואהבה להרב ישכיל עבדי, ומאידך חיזק דבריו בדברים ישרים למוצאיהם.
ושאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בענין זה, והורה לי הלכה למעשה שלמנהג הספרדים יש לומר ברכה מעין שבע אף כאשר חל ליל ראשון של פסח בשבת. עכת"ד. ואילו הגר"ש משאש זצ"ל רבה של ירושלים ת"ו, הורה לי שהמנהג בני"ד שלא לומר ברכה מעין שבע, וכמו שפסק מרן בשו"ע. ראה מכתבו אלינו בנספחים בסוף ספרנו.
ונמצאנו למדים, שמחלוקת קדמונית זו תלויה בהרים גדולים, וכל צד יש לו אילנות גדולים להתלות בו. ואף שקולמוסים רבים נשברו בבירור ענין זה, מ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו. והגם שמנהג האשכנזים פשוט שלא לברך ברכה זו בליל פסח שחל בשבת, מ"מ מנהג הספרדים עדיין שנוי במחלוקת, ולכן, כמו שסיים כה"ח דבריו שם, נהרא נהרא ופשטיה.
כתב בחזו"ע (ח"ב עמ' קי"ב סעי' ו'), שאם טעה הש"ץ (אליבא דשיטתו), או הזיד, והתחיל לברך ברכה מעין שבע, אין להפסיקו באמצע הברכה, ולגרום לודאי ברכה לבטלה, אלא יסיים את הברכה עד "ברוך אתה ה' מקדש השבת", אך אין לקהל לענות אחריו "אמן". עיי"ש (בהערות ט"ו וט"ז).
ולעומת זאת הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שש"ץ שטעה (אליבא דשיטתו) והחל לומר קדיש בליל פסח שחל בשבת, במקום לומר ברכה מעין שבע ימשיך לומר את הקדיש עד "דאמירן בעלמא ואמרו אמן" (והתחלת הקדיש היינו שאמר תיבות "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", וענו הקהל "אמן", שאז לדעת הגר"מ אליהו אין להפסיק, אלא חייב להמשיך את הקדיש. וכן היא דעתו לגבי אמירת קדיש בטעות בכל תפילות השנה. שכן הורה לי פעמים רבות. וכשהרציתי לו את הדברים בני"ד הסכים לכך - מ.ה.) אם לא אמר "ויכלו" לפני הקדיש יחזור לומר "ויכלו", ולאחר מכן ימשיך ויאמר ברכה מעין שבע (יאמר הלל), ואז יאמר קדיש. עכת"ד.
ויש להעיר, שאף לסוברים שיש לומר ברכה מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, מ"מ נראה שאין לחתום הברכה אלא בתיבות "מקדש השבת", ואין להזכיר כלל בברכה זו את יו"ט [עפ"י מרן (בסי' רס"ח סעי' ט'), וכה"ח (סקמ"ה). הרמ"א (סי' תקפ"ב סעי' ג'), והמ"ב (באותו סי' סקי"ב). ומרן (בסי' תרי"ט סעי' ג'), ומ"ב (סקי"א), וכה"ח (סקמ"א). ועיי"ש עוד בשעה"צ (סקט"ז) וכה"ח (סק"מ). ומרן (סי' תרמ"ב ס"א) וכ"ה במחזורים].
ועוד מדיני ברכה מעין שבע ראה בשו"ע (סי' רס"ח סעי' ח'-י"ב) ובנו"כ (שם), ובספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ח), והל' יוה"כ (פ"ה סעיף י' ובהערה ל"ח שם). ועיי"ש מה שכתבנו בענין המתפללים בליל שבת בביכ"נ ארעי, אם יאמרו ברכה מעין שבע (ואגב זאת העיר הג"ר שריה דבליצקי שליט"א, שאין להשוות כלל בין מה שכתבו הפוס' להיתר נפילת אפיים בירושלים בכל ימות השנה אף בביכ"נ שאינו קבוע, לבין מה שי"א שיש לברך בירושלים בליל שב"ק ברכה מעין שבע אף בביכ"נ שאינו קבוע. והראני שהוא כותב קונטרס מיוחד ע"כ, וכמבואר במקו"ד הל' רה"ש שם).
[32]לב. ככתוב במחזורים, וכן המנהג פשוט.
[33]לג. ככתוב במחזורים. וכתבו בכמה מחזורים (כגון במחזור רינת ישראל, נוסח ספרד, ועוד) שרק כשחל ליל פסח בשבת יש לומר "ברכו" לפני "עלינו", ולא אם חל בחול. והיינו בנוסח ספרד של האשכנזים. וראה מה שכתבנו לעיל בפרקנו (בהערה י').
[34]לד. מה שכתבנו שכ"ה אם לא החל עדיין את הברכה הבאה, זאת עפ"י מסקנת הבה"ל (סי' תפ"ז ד"ה "תכ"ד").
ומה שכתבנו שימשיך לומר רק תיבות "וישראל והזמנים", ושא"צ לומר "מקדש השבת וישראל והזמנים", כיון שכבר אמר בתחילת דבריו "מקדש השבת", כך הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל.
שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, הנכון לומר שבני"ד רשאי לתקן הדבר ולהמשיך תיבות "וישראל והזמנים" גם לאחר תכ"ד, כל עוד לא החל הברכה הבאה. וזאת למרות שמרן (בסי' תפ"ז ס"א) כתב גבי הטועה וחתם בשבת במקום ביו"ט, שרשאי לתקן רק תכ"ד. אך בני"ד אין זה כך, כי בני"ד לא אמר דבר שאינו נכון אלא רק צריך להמשיך המשפט. ולכן רשאי לתקן ולהוסיף גם לאחר תכ"ד. והסכים עמי. עכת"ד. וכ"נ מד' כה"ח (סי' ר"ו סקט"ז וסי' תפ"ז סקי"ב). עיי"ש. וראה בחזו"ע (ח"ב. דיני הגדה ש"פ. הל' ערבית דליל פסח, סעי' ג' ובהערה ז'). ואין להקשות מהתם להכא.
ומה שכתבנו שכ"ה להקל דווקא אם אמר את כל הברכה הרביעית כתיקנה, והזכיר את שם החג כראוי, אלא שרק טעה בחתימתה, הוא עפ"י המבואר לעיל בפרקנו (בהערה ט"ז). ועיי"ש שאם לא הזכיר כלל בברכה רביעית את היו"ט, לא יי"ח. וכ"ה אף אם חתם הברכה הרביעית כראוי, שלא יצא י"ח.
וראה עוד בענינים אלה במ"ב (סי' תכ"ה סקט"ו), ובשעה"צ (סקט"ו).
[35]לה. במ"ב (סי' תפ"ז סק"ז) כתב, שאם הזכיר בחתימת הברכה רק של שבת, יש דעות בין האחרו' אם יצא י"ח בדיעבד כשלא אמר זאת כראוי תכ"ד. אלא שבבה"ל (שם ד"ה "מקדש") הכריע שבודאי בשל כך לא יחזור הברכה. כיון שרבי שאמר בגמ' שאף חותם בברכה זו "מקדש השבת וישראל והזמנים", לא אמר זאת אלא לכתחילה. אך בדיעבד אם הזכיר רק של שבת יצא. והביא לזה בבה"ל הוכחה מהירו', והאריך בכך. עיי"ש. וכ"פ הגר"ז והח"א. והב"ד כה"ח (סק"כ). וראה בה"ל (סס"י קכ"ו), ומ"ב (סי' תכ"ה סקט"ו).
וכ"ז דוקא אם שהה ועבר תכ"ד. אך אם החל הברכה הבאה, לא תועיל אמירה מחדש, כ"מ מדברי הבה"ל (ד"ה "תכ"ד"), שכ' לגבי יו"ט שחל באמצע השבוע, דודאי כאשר כבר החל הברכה הבאה מסתברא דלא מהני תיקונו. לכן גם בני"ד כ"ש שאין מועיל שיאמר שוב כראוי, והוי מעוות שלא יוכל לתקון. אלא שמ"מ יי"ח בדיעבד, וכמש"כ לגבי שהה יותר מכ"ד.
ומה שכתבנו שאף למנהג הספרדים יצא י"ח בני"ד, כ"פ בחזו"ע (ח"ב, דיני הגדה ש"פ. הל' תפילת ערבית דליל פסח, סעי' ג'), וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, והוא משום דהזכיר את יו"ט באמצע הברכה. וראה כה"ח (סי' תפ"ז סק"כ) שהביא דעות הפוס' בהא.
ומה שכתבנו שכ"ז אמור דוקא אם הזכיר באמצע הברכה הרביעית את השבת ואת יו"ט, משום שכך מדובר בגמ' בביצה (דף י"ז ע"א), שממנה למדו דינים אלה. וכן עולה מדברי הבה"ל (שם ד"ה "מקדש"), וכ"כ בחזו"ע שם בהדיא. וכן הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א.
[36]לו. מה שכתבנו שאם יכול להתחיל ולומר כראוי תכ"ד מעת שסיים את טעותו, זאת עפ"י חזו"ע (עמ' ק"ז סעי' ג'), וכנ"ל (בהערה ל"ד בפרקנו). וראה (בהערה הנ"ל) שכן הדין רק אם לא החל עדיין הברכה הבאה.
[37]לז. מה שכתבנו שישוב לומר כל נוסח חתימת הברכה, והיינו "מקדש השבת וישראל והזמנים", ולא סגי שיוסיף תיבת "והשבת" (ואז יעלה לו כאילו אמר: "מקדש ישראל והזמנים והשבת"), זאת כתבנו עפ"י חזו"ע (שם). וראה כה"ח (ססק"כ), שהביא מחלוקת בדין האומר "מקדש ישראל והשבת והזמנים", שלד' הפר"ח חוזר, ולד' פוס' אחרים יצא בדיעבד.
[38]לח. מה שכתבנו שאם לא החל לומר כראוי תכ"ד, שזו מחלוקת הפוס', כ"כ המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ז) שיש דעות בין האחרו' אם במקרה זה צריך לחזור. ואף בבה"ל (שם ד"ה "מקדש") האריך הרחיב למעניתו בכך, ולדעתו היה נראה לומר שאם דילג תיבת "השבת" לא יצא י"ח, אך כ' בסו"ד שצ"ע למעשה. ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין זה, והורה לי, שאף שיש מחלוקת בדין מי שטעה בתפילה זו ואמר רק "מקדש ישראל והזמנים", מ"מ לדינא צריך הוא לחזור, והוי לעיכובא. עכת"ד. ואף הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (עמ' ק"ח הערה ח') כתב בד' המ"ב דלא יצא. ובאמת שצ"ע מנין זאת, שהרי מרן הח"ח לא הכריע כלל בכך הן במ"ב (סק"ד) והן בבה"ל (הנ"ל). ואף שבמשך דבריו בבה"ל נטה לומר כהבנת הגר"ע יוסף, מ"מ לדינא הרי השאיר זאת בצ"ע, וכנ"ל. וכן הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א, רבה של ירושלים העתיקה, שד"ז לא יצא ממחלו' הפוס', ואין לנו להכריע בכך. וסיפר לי שרב חשוב א' שלח שאלה לחזו"א שיפסוק לו הלכה בדבר השנוי במחלו' הפוס', ומשלא קיבל תשובה מהחזו"א, בירר את הדבר, וסיפרו לו, שכאשר קרא החזו"א את המכתב אמר: הרי ממילא זו מחלו' ומה תועלת תצמח אם אפסוק בד"ז, הרי תתווסף עוד דעה לאחד הצדדים, ותו לא. והוסיף הגר"א נבנצל, שכיון שבני"ד המ"ב לא הכריע, וחשב שכן עדיף לכתוב, ננהג גם אנו כן ולא נכתוב הכרעה. ושאלתיו, אם יבוא אדם וישאל כיצד לנהוג למעשה, מה יש להשיב לו. וענה לי שיש לפסוק לו שלא יחזור על התפילה, אלא שבדיעבד יצא י"ח. וזה תלוי אם אמרינן סב"ל בתפילת העמידה. עכת"ד.
וכ' המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ב) שהטועה בחתימה שאינו יי"ח בברכתו, הוא אפי' הזכיר באמצע הברכה את ענין השבת או החג שהחסיר בחתימה, כיון שלא חתם כראוי. ולפי"ז נראה שדעתו שאין הזכרת השבת או החג באמצע הברכה הרביעית מעלה לענין בדיעבד. כי הקובע הוא האם חתם כראוי, או ששינה ממטבע שטבעו חכמים. וכ"מ מהבה"ל (ד"ה "מקדש"). אך מ"מ מדברי הרמ"א (בסי' תפ"ז סעי' ג'), ובפרט מהמ"ב (שם סקי"ג), מוכח שאף אם חתם הברכה כראוי, אלא שלא הזכיר השבת או החג באמצע הברכה, יתכן שד"ז לעיכובא. עיי"ש. וראה עוד לעיל (סוף הערה ט"ז), ולקמן (בהערה מ').
לדעת הפוס' שבני"ד לא יצא י"ח, נלע"ד בס"ד שכ"ה אף אם הוא רק מסופק אם אמר כראוי, ולא התפלל מתוך המחזור. אך אם הוא מסופק אם חתם כראוי, אלא שהתפלל את כל תפילתו מתוך המחזור, הרי שישנם פוס' דס"ל שמסתמא התפלל כראוי. ר' לקמן בהערה הבאה, ובמקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג ס"ה ובהערה כ"ז שם ס"ק 9, ופי"ב הערה ג'), בשם כמה פוס'.
[39]לט. הנה ני"ד שנוי במחלו' גדולה בפוס' הספרדים. שכתב השכנה"ג (סי' תפ"ז בהגה"ט), וכן בספרו פסח מעובין, שאם טעה, ובמקום לחתום הברכה הרביעית בתיבות "מקדש השבת וישראל והזמנים" חתם רק "מקדש ישראל והזמנים", שיצא וא"צ לחזור. וכ"כ מהר"י טייב זצ"ל בערה"ש שבדיעבד יצא וא"צ לחזור. וכ"כ מהר"י מולכו בשו"ג, דסב"ל. וכ"כ עוד כמה אחרו' [חלקם אשכנזים וכגון העו"ש, הח"י הא"ר, הפמ"ג בא"א, והסכים עם זאת גם מהר"א הכהן. וכ"כ הגאונים הגר"ז והח"א].
אלא שלד' הרבה אחרו' ספרדים הדבר מעכב ובני"ד בעי לחזור. שכ"ד מהר"ם גלאנטי, וכ"ד מהר"י אלפנדרי, וכ"ד מהר"ש רודיטי. וכן הסכים הג' הפר"ח דהוי לעיכובא. וכן הסכים מרן הגחיד"א בס' ברכ"י (סי' תפ"ז סק"ד). הב"ד כה"ח (סי' תפ"ז סק"כ).
גם ד' הגר"מ אליהו זצ"ל שבני"ד אין הדבר מעכב, ובדיעבד יי"ח. וכן ד' הגרע"י זצ"ל בחזו"ע פסח (הלכות תפילת ליל פסח. ס"ג. ועיי"ש בהערה ז'). ואף שבמסקנת דבריו כ' שיצא יי"ח בגלל סב"ל, ואילו ביבי"א (ח"ב סי' ט') כ' הוא עצמו שלא אמרינן סב"ל גבי תפילת העמידה, מ"מ כבר עמד על קושיה זו התם בחזו"ע (ר' שם סוף הערה ז'). עיי"ש. הבאנו בס"ד דבריהם במקראי קודש הל' ארבעת המינים (שער התפילות, פ"א, דיני תפילת ערבית, הערה ל"ה). וראה עוד בכה"ח (סי' רס"ח סקס"ח) וביבי"א (ח"ד סי' נ"א סק"ט).
לאור כ"ז נראה בס"ד שזו מחלו' שקולה בין הפוס' הספרדים אי בני"ד יצא י"ח בדיעבד. ואמנם בספר זה במהדורות קודמות (לפני תשע"ה), הכרענו שבדיעבד י"ח, עפי"ד הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ע יוסף זצ"ל. אך כשדננו בס"ד בדברים הללו לאחר שנים רבות גבי סוכות, הסקנו בס"ד שאין להכריע דוקא כפוס' דס"ל שבדיעבד יי"ח, אלא שבאמת זו מחלו' שקולה (בפרט שכמה גדולי עולם ספרדים פסקו שלא יי"ח. מהם מהר"מ גלאנטי זצ"ל, מהר"י אלפנדרי, הפר"ח ומרן הגחיד"א בברכ"י). לכן נלע"ד בס"ד שבאמת גם אצל הפוס' הספרדים אין לדבר הכרע, כנ"ל גבי הפוס' האשכנזים, ואילולא דין סב"ל יש מקום לחייבו לחזור על תפילת העמידה.
אלא שמ"מ יש להוסיף, שנראה בס"ד שבני"ד יש מהפוס' הספרדים שיסברו, שאף שחתם הברכה שלא כראוי, מ"מ יכול לכתחי' לתקן הדבר ולומר תיבות "מקדש השבת וישראל והזמנים" אף לאחר תוך כדי דיבור, כל עוד לא החל הברכה הבאה, וגם בגלל שהזכיר את השבת ואת יו"ט בתוך הברכה האמצעית. וזאת עפי"ד כה"ח (סי' תפ"ז סקי"ב, וע"ע בדבריו בסי' תקפ"ב סק"ו גבי טעה בחתימת "המלך המשפט", שג"כ כ' שכשיש פוס' דס"ל שיצא בדיעבד, מצרפים זאת לעוד ספק ואז א"צ לחזור על תפילת העמידה). וכעין זאת כתבנו בהלכות סוכה (שם בהערה י"א ס"ק 10) בשם הגר"מ אליהו זצ"ל גבי מי שבמקום לחתום בתיבות "מקדש ישראל והזמנים" חתם בתיבות "מקדש השבת". ולכאו' כ"ש בני"ד שבאמת הול"ל תיבות "מקדש ישראל והזמנים" אלא שהחסיר הזכרת השבת בחתימה.
וראה עוד כעין ני"ד, שיש מהספרדים שמקילים שאף לכתחי' יכול לתקן זאת גם לאחר תכ"ד, כל עוד לא החל הברכה הבאה, במה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 22) והל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ו) וכאן לעיל (פ"ג הערות י"ד – ט"ז). ועוד יש מקום לדון בני"ד אי אמרינן סב"ל גבי תפילת העמידה [ר' למשל ביבי"א (ח"ב חאו"ח סי' ט'), בחזו"ע (הל' יו"ט. דיני תפילת יו"ט דפ"ח הערה ו'. עיי"ש שאין אומרים סב"ל בתפילת העמידה. ומ"מ כשד' רוב האחרו' שאינו חוזר אז אמרינן סב"ל). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ח', י"ד, כ"ז ס"ק 26, ול"ו)]. ואכמ"ל.
[40]מ. כתב מרן (בסי' תפ"ז סעי' ג'):
שכח לומר "אתה בחרתנו", ואמר "יעלה ויבא", יצא [וכתב המ"ב בסקי"א: דהרי מזכיר ענינו של יום ב"יעלה ויבא". ומיירי שחתם כל הברכה כדין. דאם לא חתם, אפי' אמר גם "אתה בחרתנו", לא יצא. ואם נזכר אחר שהתחיל "רצה", חוזר ל"אתה בחרתנו". ואם עקר רגליו חוזר לראש התפילה. ועיין לעיל (סי' קכ"ב ס"ה). ואם לא אמר "אתה בחרתנו", וגם לא "יעלה ויבא", רק "והשיאנו", אע"פ שאמר "מועדי קדשיך", אם לא הזכיר חג פלוני בפרט, לא יצא (דה"ח. אך בפמ"ג מסתפק בזה. מ"ב שם סקי"א. וראה לקמן בהערה זו מה שכתבנו ע"כ). ועוד כ' שם המ"ב (בסקי"ב): הא דיצא, אפי' אם נזכר קודם שחתם הברכה א"צ לחזור ל"אתה בחרתנו" (דה"ח. והוסיף מרן הח"ח בשעה"צ סק"ט: ולענ"ד אין דין זה ברור). עכ"ד המ"ב].
והוסיף הרמ"א (שם) ע"ד מרן: ואפילו היה שבת, אם הזכיר ב"יעלה ויבא", יצא [וכתב המ"ב (בסקי"ג): ר"ל דכיון שלא אמר "אתה בחרתנו" "ותתן לנו", ממילא לא הזכיר גם של שבת. מ"מ כיון שחזר והזכירו ב"יעלה ויבא", שאמר: "ביום השבת הזה וביום חג פלוני הזה", יצא, דהא עכ"פ הזכיר של שבת בתוך הברכה. ומשמע מלשון זה, דאם גם ב"יעלה ויבא" לא הזכיר של שבת, לא יצא. ויש לעיין, דהא מזכיר שבת ב"והשיאנו", שאומר "והנחילנו" וכו' "שבת ומועדי קדשך". ואולי משום דהוא מזכירו רק סמוך לחתימה לבד, ואנן בעינן שיהא פותח נמי בשל שבת, כדאיתא בגמ'. וצ"ע]. ועוד כתב שם הרמ"א: ואם אמר "אתה בחרתנו" והזכיר בו שבת, אפילו הכי צריך לחזור ולהזכירו ב"יעלה ויבא" (כמו שמזכיר שניהם ב"אתה בחרתנו". מ"ב סקי"ד). מיהו אם לא הזכירו ב"יעלה ויבא" א"צ לחזור [וכתב המ"ב, דיש בזה פלוגתא דרבוותא אם צריך להזכירו, ולכן בדיעבד אין צריך לחזור. וגם בלא"ה הרי הזכיר פעם א' ב"אתה בחרתנו", ואיננו לעיכובא בדיעבד לכו"ע. ודע, דהרבה אחרונים הסכימו שאפילו לכתחלה אין להזכיר של שבת ב"יעלה ויבא", וכן המנהג אצל האשכנזים. ועיין בלבוש שכתב טעם נכון לזה, שעיקר "יעלה ויבא" נתיסד על הזכירה ועל הפקידה, ואין שייך זכרון אלא ביו"ט ובר"ח, דכתיב: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח וגו' ונזכרתם". ולא נזכר שם שבת כלל. עכ"ד המ"ב (סקט"ו). אמנם הספרדים נהגו להזכיר שבת ב"יעלה ויבא"]. וראה עוד בכה"ח (סי' תפ"ז ס"ק כ"ו-כ"ט, ול"א-ל"ג).
מי שטעה, ולא הזכיר כלל שם החג בברכה רביעית, אלא אמר רק "את יו"ט מקרא קודש הזה" (למנהג הספרדים), לד' הבית יהודה (חאו"ח סי' ד') יצא י"ח, כיון שהחתימה היתה כתיקנה. אך הגחיד"א בספרו הברכ"י דחה דבריו בשתי ידיים. והרב ש"ץ בש"ח הסכים לדברי הבית יהודה (הב"ד כה"ח סי' תפ"ז סק"ה). וראה מש"כ ע"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ד חאו"ח סי' נ"א ס"ק ג' וט'). וראה עוד במ"א (סק"ב), כה"ח (ס"ק ט"ז, ל"א ול"ד), ומה שכתבנו לעיל בפרקנו (בהערה ל"ה) בשם המ"ב (סקי"ג).
ועוד כתב הג"ר יהודה עייאש בבית יהודה (שם), דאם התפלל תפילת שמונה-עשרה, והזכיר יו"ט, אע"פ שלא קבע ברכה בפ"ע (כגון שאמר "יעלה ויבא" בעבודה, והזכיר שם יו"ט זה) יצא, כמו בשבת (וכמש"כ בסי' רס"ח ס"ד). וכ"כ עוד אחרו'. והב"ד כה"ח (סק"ו).
אם התפלל של חול ונזכר אחר "המחזיר שכינתו לציון" קודם שהתחיל "מודים", אומר "יעלה ויבא" קודם "מודים", ומזכיר של יו"ט, וגומר התפילה. ואם התחיל "מודים", ואח"כ נזכר ולא עקר רגליו, חוזר ל"אתה בחרתנו", וגומר התפילה. ואם עקר רגליו או שאמר "יהיו לרצון", אף שלא עקר רגליו, חוזר ומתפלל של יו"ט (דה"ח. כה"ח סק"ו). ונראה שהכוונה ל"יהיו לרצון" שלפני "עושה שלום".
גבי מי שביו"ט שחל בשבת התפלל תפילת שבת רגילה, אך בברכת "רצה" אמר "יעלה ויבא" ושם הזכיר את שם החג. לפי"ד מרן (בסי' רס"ח ס"ד) משמע שיצא י"ח, דהא אף המתפלל בשבת תפילה של חול ורק הזכיר באחת הברכות את שבת, הרי שיצא י"ח אע"פ שלא קבע לה ברכה לעצמה. ולכאו' ה"ה בני"ד, שחתם בברכה האמצעית "ברוך... מקדש השבת", ואח"כ ב"רצה" הזכיר את החג, דיצא. וכ"נ מדברי הבית יהודה ודה"ח הנ"ל בסמוך. אמנם ר' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה ס"ק 18), שהבאנו מחלו' ע"כ. שלד' הגרי"י קנייבסקי זצ"ל יצא בדיעבד י"ח משום סב"ל, ולד' הגר"א נבנצל שליט"א בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל לא יצא י"ח אפי' בדיעבד, משום דבעי להזכיר בברכה רביעית גם את שבת וגם יו"ט. ולכן כששאלוהו ביו"ט בשחרית שבערבית הזכירו בברכה רביעית רק את שבת, ואילו ב"רצה" אמרו יעו"י והזכירו את החג, פסק הגרא"נ שליט"א שיתפללו בשחרית גם את תפילת התשלומין עבור ערבית. עיי"ש במקראי קודש בהל' רה"ש. ומ"מ למעשה שנוי הדבר במחלו', וכנ"ל.
המתפלל ערבית בליל יו"ט, ולא התכוון בתפילתו כראוי, וכשהגיע לברכת "מודים" הסתפק אם כשסיים "יעלה ויבא" (שבברכת "אתה בחרתנו") סיים כהוגן "והשיאנו" וכו', או שאחר שסיים "יעלה ויבא" המשיך "ותחזינה עינינו" (למנהג האשכנזים) או "ואתה ברחמיך הרבים" (למנהג הספרדים), כבכל תפילת ר"ח וחוה"מ. כתב הגיו"ר (בכלל ד' סי' י"ט) שצריך הוא לחזור ולהתפלל. דכיון שרגיל הוא בכל ר"ח וחוה"מ להמשיך ברכת "רצה" אחר "יעלה ויבא", מסתמא אשיגרת לישניה נקיט, ולא חתם בשל יו"ט. וכ"פ בשו"ת פרח שושן, בס' בית השואבה, ובספר ש"ץ. וכ"פ בחזו"ע (עמ' ק"ח סעי' ד'). וכתב כה"ח (סי' תפ"ז סק"ל), דנראה דהוא דוקא אם מתפלל בע"פ. אבל אם מתפלל מתוך הסידור, מסתברא דמתפלל כמו שכתוב שם [וראה ע"כ בכה"ח (סי' תקפ"ב סק"ו). ומה שכתבנו בספרנו מקראי קודש, הל' יוה"כ (פ"א הערה כ"ח)]. וראה עוד בזכור ליצחק (לג"ר יצחק הררי, סי' כ'), וביבי"א (ח"ב סי' ט' סקי"ד). וכתב הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בילקו"י (עמ' שפ"ב סעי' ד') בשם יבי"א (שם), שאם סיים את תפילתו, ואח"כ התעורר הספק בלבו, טוב שיחזור ויתפלל בתנאי דנדבה. ע"כ. ולכאו' קשה ד"ז, שהרי הלכה פסוקה בידינו שאין כלל תפילת נדבה לא בשבת ולא ביו"ט, וכמש"כ בהדיא מרן (בסי' ק"ז סעי' א'). והטעם, שהרי אין נדרים ונדבות קרבים בשבת וביו"ט, וכמש"כ הפוס' [וכ"כ המ"ב (באותו סי' סק"ו). וראה מש"כ כה"ח (בסי' ק"ז סק"כ ובסי' ק"ח סקנ"ב) בדין היתר תפילת נדבה בדורותינו אף בשאר ימות השבוע, וראה עוד מה שכתבנו בספרנו מקראי קודש, הל' יוה"כ (פ"א הערה כ"ג)]. ובפרט קשים לי דברי הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, שלכאורה משמע בהדיא מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (שם) שאם גמר כבר להתפלל תפילת העמידה במקרה זה, לא ישוב להתפלל תפילת נדבה, שכתב שם: גם מה שסיים הגיו"ר שאף בספק השקול חוזר ומתפלל בשבת וי"ט, אין נראה כן מדברי האחרונים. ע' בשו"ת זרע אמת (סי' י"ב) ובכה"ח (סי' ק"ח ס"ק נ"ה). עכ"ל. והמעיין יראה בכה"ח (שם) שאכן אין להתפלל בכגון דא כלל, כיון שאין תפילת נדבה בשבת וביו"ט. ולכן דברי הילקו"י הנ"ל צ"ע לענ"ד. ודעת הגר"מ אליהו זצ"ל, שאם הסתפק כיצד נהג, לא יחזור, מדין סב"ל, אלא ימשיך תפילתו. כ"כ בהערותיו על הספר ברוך שאמר (פ"ו סעיף ט'), וכן שמעתי מפיו. ובתשובה לשאלתי אמר, שלסוברים שצריך לחזור, אם כבר סיים את תפילת העמידה, צריך הוא לחזור ממש לראש התפילה. עכת"ד.
מי שחתם "מקדש ישראל והשבת והזמנים", כ' הפר"ח שחוזר. אך כתב כה"ח (בסק"כ), שלד' ערה"ש, הגר"ז והח"א אינו חוזר. וכן נראית מסקנת כה"ח (שם).
ועוד מדיני הטועה בתפילת ערבית ביו"ט ראשון של פסח, ראה בכה"ח (סי' תפ"ז סקי"א), לעיל בפרקנו (הערה כ"ח) ובמקראי קודש הל' ראש השנה (פ"ג הערה ל"ה. עיי"ש הרבה מיקרים של טעויות בתפילות יו"ט שחל בשבת).
[41]מא. דין אמירת "ותודיענו" איתא בגמ' ברכות (דף ל"ג), וכ"פ מרן (בסי' תצ"א סעי' ב'). וכ"פ האחרו'. ומה שכתבנו שיש להפסיק בין תיבת "קדשת" לבין תיבות "והבדלת וקדשת", כ"כ בחזו"ע (עמ' קצ"ה בהערה), עפ"י התוס' בפסחים (דק"ד, א ד"ה "בעי"). עיי"ש. ומה שכתבנו תיבת "והבדלת" כשהאות וא"ו בסוגריים, משום שלמנהג האשכנזים אין אומרים אות זו בנוסח התפילה.
[42]מב. מה שכתבנו בדין השוכח לומר "ותודיענו", כ"כ המ"ב (סי' תצ"א סק"ד), כה"ח (באותו סי' סק"י), בה"ל (סי' רצ"ד סעי' א' ד"ה "ואם טעה"), שש"כ [ח"ב פרק נ"ח סעי' י' (עיי"ש בהערות ט"ז, כ"ד ול"ד, ובסעי' ט"ו), ופרק ס"ב סעי' י' (עיי"ש גם בסעי' י"א. ומ"מ נראה שבליל פסח לא שייך ד"ז, שהרי אין לך עני בישראל שאין לו ד' כוסות)].
ומה שכתבנו שי"א שאם המשיך "ותתן לנו ה"א" שלא יאמרנה עוד עד סוף התפילה, כ"כ המט"א (סי' תקצ"ט ס"ז). והוסיף, שאם רוצה להחמיר ולהתפלל תפילה נוספת כנדבה, רשאי. ע"כ. ולכאו' צ"ע, שהרי אין תפילת נדבה בשבת ויו"ט, כמבואר בשו"ע (סי' ק"ז ס"א). ואח"כ ראיתי בשו"ת מהרי"ץ דושינסקיא (ח"א סי' נ') שכתב ליישב דברי המט"א הללו. וע"ע בשו"ע (סס"י רצ"ד). ומ"מ נראה שאף לדעה זו יכול לאומרה בתפילתו הראשונה ב"אלוקי, נצור".
אומה שכתבנו שיכול לתקן כל עוד שלא אמר "בא"ה" בסיום הברכה, כ"כ ביחו"ד (ח"א סי' צ"א סט"ו) והגר"ש דבליצקי שליט"א (בהערותיו למחזור רה"ש, מהדו' אור הספר), ואמנם לד' היחו"ד בני"ד חוזר ל"ותודיענו", ולד' הגר"ש דבליצקי יאמרנה היכן שנזכר, אם טרם אמר "בא"ה", וכנ"ל.
ומה שכתבנו שאם לא אמר זאת כלל, ורוצה הוא לעשות מלאכה, שיאמר "ברוך המבדיל בין קדש לקדש", זאת עפי"ד מרן (בסי' רצ"ט סעי' י'), וכ"כ המ"ב (שם סקל"ו), וכה"ח (סקנ"ח) ויחו"ד (ח"א שם). וראה שש"כ (פרק ס"ב סעי' י"א). ועיי"ש ביחו"ד מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בענין נשים המדליקות הנר.