[1]א. מרן (סימן תרע"א סעיף ז'), וכן המנהג פשוט היום. ואע"פ שהוא מנהג בעלמא מ"מ מברכים על ההדלקה. ור' שו"ת חכם צבי (סי' פ"ח), באר הגולה (בסימן תרע"א שם), מ"ב (שם סקמ"ד), כה"ח (סק"ע וסקע"א), שו"ת אז נדברו (ח"ו סי' ע"ה), ובספר ילקוט יוסף (מועדים. עמ' 200 סעיף י"ג. ור' שם בהערה ל"ד) שהסביר יפה הענין ודן בכך לפ"ד הפוסקים הספרדים שאף בר"ח אין מברכים על אמירת ההלל [חוץ מחלק מיוצאי מרוקו. ור' מש"כ הגר"ש משאש זצ"ל רבה של עיה"ק ירושת"ו, בשו"ת תבואות שמש (חאו"ח סימן ס"ח)].

ומה שכתבנו דה"ה בבתי מדרשות, כ"כ המ"ב (שם סקל"ט). וראה עוד ביבי"א (ח"ז סי' נ"ז), שאע"פ שאין להדלקה בביהכ"נ מקור בתלמוד, אפ"ה מצוה להמציא עצמו להדלקה זו.

[2]ב. רמ"א (סימן תרע"א סעיף ז'). כה"ח (ס"ק ע"ז). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף מ"ב), וילקוט יוסף (מועדים. עמ' 200 סעיף י"ג ובהערה ל"ה). וכן המנהג פשוט היום אצל הספרדים. וכ' בחזו"ע (חנוכה. פ"ג סוף הערה ד') בשם שו"ת שרגא המאיר, שאם לא הדליקו בביהכ"נ בין מנחה לערבית, ידליקו לפני "עלינו לשבח" של ערבית, כדי שיהיה שם מנין בעת ההדלקה. וראה עוד בספר מאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פרק נ"ח סעי' קכ"ג).

[3]ג. רמ"א (שם). ור' מ"ב (סקמ"ו) שכתב, שאפילו הנוהגים להדליק בכל יום בצה"כ, בביכ"נ מדליקים הנרות לאחר מנחה בשעה שכולם מקובצים, וגם דלאחר מעריב אין נכון לעכב ההמון לשם כך, דצריכים הם למהר וללכת לבתיהם להדליק שם נ"ח.

ומה שכתבנו שיש המדליקים לפני אמירת "עלינו לשבח", כ"כ בלוח א"י לגר"י טוקצ'ינסקי, וכן המנהג היום בכמה מהישיבות ובבתי הכנסת.

[4]ד. כך משמע מהפוסקים שדנו אילו ברכות יברך שוב בביתו. וכ"כ בהדיא הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף מ"ד). וראה עוד בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' קכ"ד).

[5]ה. רמ"א (סימן תרע"א סעיף ז'). וראה עוד בשו"ת אז נדברו (ח"ה סי' ל"ז, וח"ו סי' ע"ה).

[6]ו. בה"ט (סקי"ט), מ"ב (סקמ"ה), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 200 סעיף י"ד).

[7]ז. מ"ב (סקמ"ה), בא"ח (פר' וישב סעיף י"א), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף מ"ד). והיינו שמטעם סב"ל לא יברך שוב "שהחיינו". דלמ"ד שהטעם שמברכים אותה הוא על מצוות ההדלקה, לכן יש לברכה שוב, שהרי במה שהדליק הנרות בביהכ"נ לא יצא י"ח. אך למ"ד שמברכים אותה על עצם החג, הרי אין לברכה שוב, כי כבר יצא י"ח בהדלקה שבביהכ"נ. לכן אמרינן סב"ל. וראה עוד בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' קכ"ה).

[8]ח. יחו"ד (ח"ב סי' ע"ז), ילקו"י (מועדים. עמ' 200 סעיף י"ד). ומה שכתב שם (בהערה ל"ו) שכ"כ הבא"ח, צ"ב. וע"ע שם (בהערה ל"ז). ולכאו' כ"ה בכל הלילות ולאו דוקא בליל ראשון.

[9]ט. את הדעה הראשונה כתב בשע"ת (סי' תרע"א סק"ו) בשם מרן הגחיד"א במחב"ר בשם הזר"א, מפני שכך היא התקנה, כמו שהעולה לתורה מברך ברה"ת אע"פ שכבר בירך לעצמו ביחיד. וכ"כ בשו"ת פרי השדה, שו"ת משנה שכיר ושו"ת שיח יצחק. הב"ד ופסק כמותם בנט"ג (פמ"ג הערה ט').

ואת הדעה השניה כתב הבא"ח (פר' "וישב" סי"א), כה"ח (סי' תרע"א סקע"ה) והגר"מ אליהו זצ"ל בהל"ח (פנ"ח סעי' קכ"ו).

[10]י. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (שם). וכ"כ בחזו"ע (חנוכה, פ"ב סי"ז) וטעמו, משום שהרי ממילא כל הקהל כבר בירך את כל הברכות בהדלקה בביתם.

[11]יא. כך משמע מהפוסקים הנ"ל (בהערה ח').

[12]יב. מרן (סעיף ז'), פמ"ג (בא"א סימן תרע"ה סק"ה), מ"ב (סימן תרע"א סקכ"ז), כה"ח (סקס"ו וסקס"ז), וילקו"י (מועדים. עמ' 204 סעיף י"ט ובהערה מ"ו ומ"ז). ור' בה"ל (שם ד"ה "ובבית הכנסת").

[13]יג. בענין הנוהגים להניח הנרות בכיוון מזרח-מערב, כ"כ המ"ב (סי' תרע"א סקמ"ב), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף מ"ב), וכן הורה לי בעל-פה שכן המנהג אצל הספרדים. עכת"ד. וראה בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' קכ"ב) ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 204 סעיף י"ט, ובפרט בהערה מ"ח שם).

ובענין המנהג להניח הנרות בכיוון צפון-דרום ראה מ"ב (שם סקמ"ב), וילקו"י (מועדים. שם בסעי' י"ט). וכתב בילקו"י שכן היה המנהג בירושלים. ועיי"ש (הערה מ"ח). והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שלשיטה זו אין נ"מ באיזה צד יעמוד המדליק - במזרח או במערב.

[14]יד. מ"ב (סי' תרע"א סקמ"ג). כה"ח (ס"ק ס"ט).

[15]טו. כה"ח (ס"ק ס"ט). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף מ"ב), וכן הורה לי בעל-פה. וראה בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' קכ"ב).

[16]טז. כה"ח (סקע"ב וסקע"ח), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף מ"ג), וכן הורה לי בעל-פה [וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' קכ"ד)]. וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 203 סעיף י"ז ובהערות מ"א ומ"ג), ועיי"ש (בעמ' 204 סעיף י"ח, ובהערה מ"ה).

[17]יז. מסקנת הבה"ל (סימן תרע"ג ד"ה "ויש"). ונראה שמ"מ בעש"ק אם מתאחרים האנשים להגיע לביהכ"נ ומתקרבת כניסת שבת, יש יותר לצדד להקל בזה אף למחמירים. וראה עוד בשו"ת מנחת יצחק מש"כ גבי מקרה זה שידליק קטן.

[18]יח. זו דעת הגאון בא"ח בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סימן ס"ב), וכ"כ ילקו"י (מועדים. עמ' 202 סעיף י"ז, והערה מ"ג). ונטה להקל "בפרט" כשיבואו אח"כ עוד אנשים ויהיה מנין גברים.

[19]יט. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר, שלמרות שהג"ר יוסף חיים בשו"ת רפ"ע (ר' הערה קודמת) פסק שנשים מצטרפות לענין זה למנין עשרה בביהכ"נ, לדעתו אינן מצטרפות. עכת"ד. וכעין זאת כתב בספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' קכ"ז).

[20]כ. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 203 הערות מ' ומ"ב) בשם ספר מועדי ה' (דף קי"ז). והא דקטן שהגיע לחינוך לענין זה היינו בגיל שש - שבע שנים, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[21]כא. דעת הגר"מ אליהו זצ"ל כפי שהורה לי, שאין קטן מצטרף למנין לענין הדלקה בביהכ"נ בברכה. והוסיף, שאין לתת אפילו לקטן עצמו לברך, דילמא אתי למיסרך [כמו שאמרו לגבי הא דאין עושים קידוש בליל יו"כ אע"פ שאפשר לתת לקטן לשתות מהיין, דילמא אתי למיסרך ולכשיגדל יאמר: מהא דשתיתי ביו"כ בקטנותי משמע דשרי למישתי אף בגדלותי. ור' עירובין (דף מ'), מרן (סימן תרי"ט סעיף א') ומ"ב (שם סק"ד)]. והיינו שמא יאמר כשם שהדלקתי בברכה נ"ח בביהכ"נ אע"פ שלא היה מנין גדולים, כך אדליק בברכה בגדלותי.

ולענין אם יש מנין גדולים בלעדי הקטן. תחילה הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל דשרי לתת לקטן להדליק עבורם בביהכ"נ בברכה, משום דלא שייך פה למימר "דילמא אתי למיסרך". אך לאחר עיון נוסף הורה שאין לתת לו להדליק בברכה, דכיון שיש פה מנין שייך פה "ונקדשתי", ולכן קטן לא יוציא גדולים בהדלקה זו. עכת"ד [ור' גם מרן (סימן תרע"ה סעיף ג') שכתב: "אם הדליקה...קטן לא עשה כלום". וכתב שם המ"ב (סקי"א) דאפי' אחרים עומדים על גבו. משום דאין עליו חיוב מצוה. ואמנם הדלקה בביהכ"נ אינה חיוב מעיקר הדין אלא מנהג שנהגו ישראל, אך מ"מ יתכן שלמד זאת מכאן]. ור' מה שכתבנו לעיל (פרק ט' סעיף ט'). ועוד בענין זה ראה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' ס"ה).

[22]כב. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 204 סוף הערה מ"ג). וציין שזאת דוקא אם מתפללים מנחה וערבית. וכ"כ שם (בעמ' 232 הערה ד') לענין הדלקת חיילים.

[23]כג. מה שכתבנו שיש מי שמתיר אם מתפללים שם ערבית, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף, שהיתר זה רק במקום שמתפללים, אך אם אין מתפללים שם אין לברך על ההדלקה. ולמרות שיש מתירים אף לברך ברכות ההדלקה במקום ציבורי אף כשאין מתפללים שם כלל, וטענתם כיון שיש אנשים בקהל שלא יצאו ידי חובת הדלקה וכשמדליק עתה יכול להוציאם, מ"מ לדעתו זו סברא דחוקה. עכת"ד (וכן כתוב בשמו לקמן בנספחים, נספח ט'). ולכאו' יש עוד להקשות על דעה זו, דאע"ג שהינם צריכים לצאת י"ח בהדלקה, מ"מ אין חיוב ההדלקה עבורם במקום ציבורי זה אלא בביתם.

ומה שכתבנו שיש מי שמתיר להדליק בברכה אע"פ שאין מתפללים שם כלל, כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. ואמר, שבמסיבה או בחתונה מותר להדליק נרות חנוכה בברכה כיון שיש בזה פרסום הנס. וכן ישנם שם הרבה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם מדליקים כלל נ"ח. ואע"ג שאינם יוצאים בזה י"ח, מ"מ הוי כדין ביכ"נ. ואע"פ שאין מתפללים שם כלל, לא מנחה ולא ערבית, מ"מ כיון דהוי מקום כינוס יש בזה פרסום הנס. עכת"ד. וראה עוד בשו"ת אז נדברו (ח"ה סי' ל"ח וח"ו סי' ע"ה), ובספר מצות נר איש וביתו (ח"א סי' ב' סקל"ד).

וכעת יצא לאור ספר חזו"ע הל' חנוכה, וכתב שם (בפרק מצות הדלקת נר חנוכה, עמ' מ"ז סעי' י"ב ובהערה כ') שבמסיבות שנערכות באולמות בלילי חנוכה, שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב את ישראל לצור מחצבתם, נוהגים להדליק שם נרות חנוכה עם הברכות בשם ומלכות, משום פרסומי ניסא, והסיק שם שיש להם על מה שיסמוכו. עיי"ש שהביא מחלו' הפוס' בזה, שתלויה בכך האם מותר הדבר משום פה"נ ודמי להדלקת ביהכ"נ, או שנאמר דהבו דלא להוסיף עלה, ודי לנו במה שהתירו להדליק בברכה בביהכ"נ.

דין חתן בליל החתונה - היכן ידליק את נר החנוכה.

שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בענין חתן ספרדי שמתחתן בחנוכה ושיוצא בהדלקה ע"י הוריו. אם הוא מתחתן בחנוכה מאוחר בערב כך שבעת הדלקת הנר בצה"כ (או בשקיעה) הוא עדיין רווק (ובאותו לילה הוא הופך לנשוי), היכן ידליק. וענה לי, שיוצא י"ח הדלקה ע"י אביו. ושאלתי מדוע, הרי מרן פסק דאזלינן בתר מקום שינה ולא מקום אכילה. ובזמן השינה יהיה בביתו החדש, ולכאורה שם צריך להדליק. וענה לי, שכיון שבעת ההדלקה הינו יוצא י"ח ע"י אביו, הרי שכבר יצא י"ח לכל אותו לילה, ודוקא זמן ההדלקה הוא הקובע. עכת"ד. והיינו שדברי מרן בשו"ע אמורים רק גבי מי שבזמן ההדלקה התחייב בהדלקה, שאז הוא צריך להדליק במקום השינה.

ובספר חנוכה-הלכות ומנהגים (לרה"ג ר' צבי כהן שליט"א, פי"א סכ"ו) כתב בשם הגר"נ קרליץ שליט"א והגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהמתחתן אחר צה"כ בחנוכה ידליק בזמנו בבית הוריו או בבית שדר בו בזמן ההדלקה, ולא בביתו החדש, משום ששם הוא מקומו בעת החיוב. והוסיף בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שאם לא הדליק קודם חתונתו ובא עתה לביתו החדש, ידליק שם. עכת"ד. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קנ"ח) שהנוסע לחו"ל חצי שעה אחר זמן ההדלקה חייב להדליק בביתו, דבשעת חלות חיוב ההדלקה הוא בביתו. ע"כ. ור' מה שהעיר ע"ד הרה"ג צבי כהן שליט"א שם. ובס"ד נראה לי אני הקטן, שדברי הג' שבט"ה נכונים ואין לפקפק ע"כ, דהא פשוט שבתחילת הלילה זה עיקר זמן ההדלקה.

נמצאנו למדים שבפשטות הדבר הקובע הינו היכן חיובו של החתן בתחילת זמן ההדלקה (השקיעה או צה"כ, כל חד כדאית ליה, והיינו הזמן קובע), ואין המקום (של שינה או אכילה, שהוא מחלו' השו"ע והרמ"א בסימן תרע"ז) קובע את הדבר. והיינו הדבר הקובע הוא הזמן, ולא המקום.

אמנם ישנם מיקרים שהפוס' הדגישו יותר את המקום (למשל של השינה) ולא את הזמן (היינו תחילת זמן ההדלקה (כגון בן נשוי החוזר מבית הוריו, היכן ידליק, כדלקמן בפרק ט' סעיף כ"א).

ועוד בענין מה עדיף, הזמן או המקום, ר' במה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ד' המינים (בשער ארבעת המינים, פרק ח' הערה כ"ח ענף 4).

[24]כד. מה שכתבנו שיש מתירים להדליק במקרה זה בברכה, כך הורו לי הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ש ישראלי זצ"ל. ולמרות שבסתמא אוסר זאת הגר"מ אליהו זצ"ל, כבהערה הקודמת, מ"מ אמר הגרמ"א זצ"ל שהכא מותר לכתחילה אם יש ציבור חיילים, משום פרסום הנס. והטעם, כיון שיש אומרים שחיילים, עקב פעילותם וכוננותם פטורים מתפילה (למרות שאין כך הלכה לדינא), לכן הכא מתירים לברך [ובענין העוסק במצוה שהוא פטור מן המצוה, ר' מש"כ מרן והרמ"א (סימן ל"ח סעיף ח'), מ"ב (שם ס"ק כ"ח-כ"ט), ובה"ל (ד"ה "דכל" וד"ה "אם צריך"). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' סוכות (פי"א סעי' נ"ו – נ"ח, ובהערה קכ"ד)]. ועוד אמר הגרמ"א, שגם כשאין החיילים בכוננות מבצעית, אלא עסוקים בהכנות לקראתה, כגון שמיעת תדריכים על המצב בגזרה ועל אופי הפעילות הצפויה, אעפ"כ יכולים הם לברך במקום כינוסם יחד. ומ"מ הוסיף, שבאמת כל הדין של הדלקה בביכ"נ זו קולא, ובצבא זו קולא גדולה יותר. עכת"ד [וראה לעיל (בפרק ה' הערה ט'), שכתבנו שמ"מ גם הגר"מ אליהו זצ"ל הדליק בביכ"נ בברכה]. והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי זאת לגבי חיילים הנמצאים במשרדים, כגון בקריה בת"א, שמתכנסים הם למקום אחד, שרים "מעוז צור", ולעיתים גם אוכלים שם סופגניות ושותים, שרשאים הם להדליק שם נרות חנוכה בברכה אע"פ שאינם מתפללים שם. עכת"ד.

ומה שכתבנו שיש אוסרים זאת מכל וכל, זאת עפ"י מה ששאלנו את הגרי"ש אלישיב זצ"ל לגבי הדלקת נרות חנוכה במקומות שמתכנסים הרבה אנשים, וביניהם גם כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות, וכגון בחתונות או בצבא. והסברנו שלמשל ביום הראשון של המילואים מתרכזים מאות רבות של אנשים במקום כינוס כדי לשמוע תדריכים על המצב בשטח, ואז מבקשים מאחד החיילים שידליק את הנרות בברכה (כפי שהיתה עובדא בדידי. וזו תופעה מוכרת לכל מי ששירת במילואים). המותר במקרים כאלה להדליק בברכה. וענה הגריש"א זצ"ל שאם מברך במקרה כזה הרי זו ברכה לבטלה. ואם רוצה להדליק נ"ח כדי לפרסם הנס אז היה צריך להדליק גם ברחוב יפו פה בירושלים (שהוא אחד הרחובות הסואנים ביותר), ובזה יהיה יותר פרסום הנס. אלא ברור שזה אסור (הגריש"א זצ"ל התייחס לכך מצד פרסום הנס, אך ברור שאינם יוצאים ידי חובה בהדלקה זו למרות שגם בביתם אינם מדליקים - מ.ה.). ושאלנו, אם יתפללו באותו מקום כינוס תפילת מנחה וערבית, המותר יהיה להדליק בברכה כדין בית כנסת. וענה הגריש"א זצ"ל שעצם התקנה הקדומה היתה להדליק דוקא בביכ"נ, ובפרט שבזמנם היו גם גרים אכסנאים בביהכ"נ. ואמנם היום לא גרים אכסנאים בביהכ"נ, אך כיון שהיתה תקנה כזו אז היא נשארה, אך אין להוסיף על כך, ולכן יש לברך רק בביכ"נ קבוע. ושאלנו, אם אחד האנשים באותו כינוס יאכל כביצה מזונות או פת, הרשאי אז לברך על ההדלקה מדין מקום האכילה (ראה רמ"א סי' תרע"ז סעי' א'). וענה הגריש"א זצ"ל שבשל כך זה לא הופך להיות ביתו, וגם אז אינו רשאי לברך. עכת"ד. אמנם קצת צ"ע על סוף דבריו, דלכאו' יש מקום לומר שכיוון שכעת הם בצבא, והם מוכרחים לעזוב את ביתם הפרטי, הרי שהבנין שהם שוהים בו עתה הוא נחשב כביתם. דכרגע אין להם בית אחר. ובפרט אם הם גם אוכלים שם חשיב טפי כביתם.

וגם הגר"ד ליאור שליט"א, רבה של קרית ארבע אמר לי, שאין לברך על הדלקת נ"ח במסיבות, חתונות וכינוסים. ואע"פ שישנם שם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם מדליקים נ"ח בביתם, אין להדליק שם בברכה בשום אופן. והסכים שהטעם לכך משום שאין זה ביתם ואינם יוצאים י"ח בזה, ואין תקנה להדליק שם כמו התקנה להדליק בביהכ"נ. ורק לאחר שהפצרתי בו אמר שמ"מ המדליק בברכה במקום כזה יש לו בדוחק גדול על מה לסמוך. עכת"ד. וראה עוד בענין זה בקיצוש"ע (סי' קל"ט סעי' א'), וכן בשו"ת אז נדברו [(ח"ו סי' ע"ה), שהגרש"ז אוירבך זצ"ל אסר], במנחי"צ (ח"ו), ובספר מצות נר איש וביתו [(ח"א סי' ב' סקל"ג), שגם הגר"ש ווזנר שליט"א אסר זאת].

[25]כה. מ"ב (סימן תרע"ג סקי"ג, וסימן תרע"ד סק"ז).

[26]כו. כ"כ המ"א, וכ"כ המ"ב (סימן תרע"ה סק"ו). וראה ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 202 סעיף טו' ובהערות שם).

[27]כז. ילקו"י (מועדים. עמ' 202 סעיף ט"ו), בשם שו"ת מלמד להועיל. ועיי"ש (בהערה ל"ח ול"ט).

[28]כח. מהמ"ב (סימן תרע"ה סק"ו) משמע דבעי שידלקו חצי שעה. והא דכתבנו שכל זה לכתחילה, כיוון שהמ"ב כתב שם בלשון: "נכון להזהר לכתחילה". וכן הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שלכתחילה צריך לשים שמן או נרות כדי שידלקו חצי שעה, ומ"מ אם שמו פחות משיעור זה אין קפידא בכך. ולענין כיבוי הנרות הממשיכים לדלוק לאחר תפילת ערבית, כשעדיין לא עברה חצי שעה מההדלקה, הורה לי הגרמ"א זצ"ל שדבר זה מותר אם התנו זאת מלכתחילה. עכת"ד. וע"ע לקמן בפרקנו (הערה מ"ה).

[29]כט. ילקו"י (מועדים. עמ' 205 סעיף כ"א), ולא כמש"כ בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"א חאו"ח סימן ז' סעיף ג') לברך ברכת "שעשה נסים" על חנוכיה חשמלית.

[30]ל. דעת המדליקים בע"ש קודם תפילת מנחה כתב הרמ"א (בסימן תרע"א סעיף ז') בשם הכלבו והאבודרהם.

ואת דעת המדליקים בין מנחה לערבית כתב המ"ב (שם סקמ"ז) בשם הרמ"א בדרכי משה.

[31]לא. המ"ב (שם סקמ"ז) כתב שיברך וידליק אפי' לפני מנחה אם לא יהיה מנין טרם יתקדש היום.

[32]לב. עיין לעיל (הערה ט"ז בפרקנו). והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שבמקרה ויתחילו להתפלל מנחה טרם יתקדש היום, אך יסיימו התפילה אחר זמן זה, שידליקו נרות לפני תפילת מנחה. והוסיף, שאם יש מנין בביכנ"ס ידליקו הנרות בברכה, ואם אין מנין ידליקו בלא ברכה. עכת"ד. (וזה כמו שכתבנו לעיל בפרקנו בסעיפים ה'-ו').

[33]לג. כ"כ מרן (סימן תרפ"א סעיף ב'), והוא מתה"ד (סימן ס'). וכן היא מסקנת המ"ב (סק"ג), הבה"ל (שם ד"ה "מדליקין"). וכ"כ בכה"ח (שם סק"ב), בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ו), ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 236 סעיף ב'). ור' בבה"ל (שם) ובילקו"י (שם הערה ה') שהביאו את דעות הפוסקים החולקים בענין זה, ומ"מ נראה שכן המנהג פשוט היום להדליק בביהכ"נ קודם נ"ח ואח"כ מבדילים. וע"ע בס' מאמ"ר (לגר"מ אליהו זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' קי"ט).

[34]לד. כך מסקנת כה"ח (סימן תרפ"א סק"ג), וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה שלו (סעיף צ"ו). וראה בשו"ע (סימן רצ"ט סעיף י'), בכה"ח (סי' תרפ"א שם), ובס' מאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח שם).

[35]לה. מ"ב (סימן תרפ"א סק"ב).

[36]לו. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ"ו).

[37]לז. רמ"א (סימן תרע"א סעיף ז'), והוא מהמהרי"ל, מ"ב (סקמ"ח וסקמ"ט), כה"ח (ס"ק פ' ופ"ב). ומ"מ יש לזכור שאין לעשות מלאכה (כניגוב ידים וכדו') בעת שמברך, כך שהמדליק יגמור להדליק ואח"כ יתחיל להתפלל (כשם שאסור לנגב ידיים בעת ברכת "אשר יצר"). וכבר הארכנו בכך בס"ד במקראי-קודש הל' סוכות (פ"י הערה י"ב), והל' ליל הסדר (פ"ט הערות נ"ט וס' ובנספחים שם). קחנו משם.

[38]לח. חיי"א (כלל קנ"ד סעיף כ"ה). מ"ב (סימן תרע"א סקמ"ד), כה"ח (סימן תרע"א ס"ק ע"ג), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 205 סעיף כ"ב). ור' מש"כ שם (בהערה נ"א).

בחזו"ע (חנוכה. פ"ב הערה כ"ו) כתב שאם אין אדם אחר שרוצה להדליק הנרות ידליקם האבל ואף יברך "שהחיינו". והב"ד שו"ת חמדת שאול, שאם איתרע וגבאי ביהכ"נ נעשה אבל בכ"א ידליק את הנר כבכל שנה, ואף יברך שהחיינו. ומשמע שבחזו"ע מסכים עמו.

ובדין חישוב תום ימי האבלות בחנוכה, ר' בה"ל (סימן תרפ"ד סוף ד"ה "ואם טעה"). וראה בענינים אלה גם בספר חזון למועד.

[39]לט. כתב הא"ר (סי' תקפ"ב סקכ"ב) שאבל רשאי להתפלל כש"ץ בחנוכה בתפילת מנחה וערבית. וכ"כ הט"ז (סי' תרע"א סק"ח) גבי ערבית, וכ"כ המ"ב (בסי' תרע"א סקמ"ד) גבי מנחה וערבית.

ולגבי עלית אבל כש"ץ בתפילת שחרית. הנה הא"ר (סי' קל"ב סק"ז) והמ"ב (סי' תרפ"ג סק"א) כתבו שאבל לא יתפלל כש"ץ בחנוכה בשחרית, בשל אמירת ההלל שבו. והוא מדברי הפמ"ג (בא"א בסי' קל"ב סק"ב ד"ה "בא"ר". ובמש"ז סי' תרפ"ג סק"א) אמנם בסי' תרע"א כ' הפמ"ג (במש"ז סק"ח) דרשאי האבל להתפלל שחרית עד "ברוך שאמר". וע"ע במ"ב (סי' תקפ"א סק"ז) שהב"ד הח"א, כמדומה שהגר"א לא הניח לאבל להתפלל כש"ץ אפי' שחרית בר"ח.

ולכאו' קצת קשים דברי המ"ב הנ"ל, ממש"כ בסי' תקפ"א (סק"ז) שרשאי האבל להתפלל שחרית אם אדם אחר יאמר ההלל. וכ"כ שם בשעה"צ (סקי"א). והוא מדברי מחה"ש (סי' תרע"א סק"ד). ולא זכיתי להבין. וע"ע בבה"ל (סי' קל"ב, בסוף קונטרס מאמר קדישין. דט"ו, א' בדפי המ"ב המקוריים) שהאבל מתפלל כש"ץ אפי' בימים שאין בהם תחנון, אבל בימים שאין אומרים בהם למנצח ואא"א, לא יעלה כש"ץ. ושמא כוונתו אף לשאר התפילות.

ויש להעיר שבשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קפ"ג) כ' שרק הלל לא יתפלל האבל כש"ץ, אך שחרית רשאי להתפלל. ובשם רבו כ' שאף את תפילת שחרית לא יתפלל. וכ"כ בשו"ת דברי יציב (ביו"ד סי' רצ"ו). נמצאנו למדים שכל ד"ז שנוי במחלו' גדולה בפוס'. די"א שלא יעלה כש"ץ, ויש חולקים, ומתירים עכ"פ אם אחר יעלה כש"ץ בהלל. ומ"מ מדברי המ"ב בהל' חנוכה נראה שמנחה וערבית יעלה, אך שחרית לא יעלה כלל.

וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאבל לא יעלה כש"ץ בשחרית בימי החנוכה, משום אמירת ההלל. והוסיף, שאע"פ שבר"ח אבל משמש כש"ץ בתפילת שחרית, ורק בהלל עולה אדם אחר להיות ש"ץ, אך פה השמחה גדולה יותר, שהרי אומרים הלל שלם, ומטעמים נוספים, ולכן אינו עולה כלל בתפילת שחרית. עכת"ד. וע"ע בספר פני ברוך (פכ"ט סט"ו), ולקמן (בפי"ב סעי' ט"ז).

ובענין הדלקת נ"ח בביהכ"נ ע"י האבל בלילה ראשון דחנוכה ובשאר ימים, ג"ז כתב המ"ב (סי' תרע"א סקמ"ד).

[40]מ. כ"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף י"א וסעיף מ"ז), וכן הורה לי בעל פה, שאבל רשאי להדליק נ"ח בביהכ"נ ולברך כל הברכות כולל ברכת "שהחיינו". עכת"ד. ובכלל נראה שמנהג הספרדים להקל בכל עניינים אלה, ונוהגים הם דאבל עולה כש"ץ הן בימי חנוכה והן בשאר ימים. וכבר אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שנוהגים הספרדים שאבל עולה כש"ץ אף בשבת. עכת"ד. והבנתי מדבריו דה"ה גם בשאר ימות השנה (ולא ס"ל לחלק ולאסור בימים שיש בהם שמחה יתירה כיו"ט וכדו'). וראה כה"ח (סי' תרע"א סקע"ג), ובספר מאמ"ר (פנ"ח סעי' ל' ול"ג).

[41]מא. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, וכ"כ בחזו"ע (חנוכה פ"ב הערה כ"ו). והגרמ"א זצ"ל אמר לי שידליקם בברכה אך אחר ערבית. ובחזו"ע שם הב"ד כמה פוסקים שרשאי להדליק ולברך אף לפני ערבית. ופסק כן להלכה.

[42]מב. שו"ת בנין שלמה (סימן נ"ג), ספר נהר מצרים (דף נ'), שד"ח חנוכה (סימן כ"ד), כה"ח (סימן תרע"ט סק"ז), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף מ"ו), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 205 סעיף כ'). וכן המנהג. ושמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל, שי"א שא"צ להדליק נ"ח בשחרית אם מתפללים כשהאיר היום טובא, ורק המנינים המוקדמים, כגון המתפללים כוותיקין, ידליקו. דאל"כ שרגא בטיהרא מאי מהני. ומ"מ הבנתי שלדעתו למעשה אף המנינים המאוחרים ידליקו בשחרית. עכת"ד. ויש להעיר מצד הסברא, שלכאו' אז א"צ להדליק נר שמש, דאין חשש שישתמש לאור הנרות משמאיר היום, דשרגא בטיהרא מאי מהני. ומ"מ נראה שהמנהג להדליק גם נר שמש. וע"ע במאמ"ר (פנ"ח סעי' קכ"ח).

[43]מג. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, וטעמו, כיון שאין נוהגים בדורנו להדליק נרות בביהכ"נ במשך ימות השנה. עכת"ד. ושמא תלוי הדבר במנהג בכל ביכ"נ וביכ"נ.

[44]מד. כ"כ בחזו"ע (חנוכה. פ"ב אמצע הערה כ"ה, ד"ה "והנה בירושלים" עמ' נ"ז), שאם ישנו בית כנסת שישנם בו הרבה מנינים בהרבה חדרים, שהשמש של ביהכ"נ ידליק את נרות החנוכה בכל מנין ומנין, ויברך בכל מנין את כל הברכות, משום שבכל מנין זה ציבור אחר לגמרי ופנים חדשות באו לכאן. והדגיש שאין לפקפק על כך, דדמי למי שהדליק הנרות בביתו ואח"כ בא לביהכ"נ, שצריך הוא לברך שוב. עיי"ש.

אמנם יש לעיין אי לדעתו יש לברך בכל מנין ומנין אם בחדר הראשון גמרו תפילת ערבית, ושוב נכנסים אנשים חדשים למנין הבא, באותו חדר, האם גם אז ידליקו שוב הנרות ובברכה. דלפי טעמו, דפנים חדשות באו לכאן, לכאו' גם בזה צריך להדליק ובברכה. אך נראה דהבו דלא להוסיף עליה, ודיינו במה שהדליקו בכל חדר פעם אחת (ובפרט שלא ידליקו בברכה אם הנרות מההדלקה הראשונה עדיין דולקים באותו ידר, והמתפללים במנין השני הינם כהמשך המתפללים במנין הראשון). ואח"כ מצאתי שבספר נט"ג (חנוכה פ"מ ס"ח) כתב מדנפשיה שבביכ"נ שיש בו כמה מניינים בחדרים שונים, אין מדליקים אלא במנין הראשי.

[45]מה. כן מתבאר מהאמור בהערה הקודמת. ובס"ד כן מסתבר. דמה לי אם יתפללו ערבית חצי שעה לאחר השקיעה (כפי שנוהגים חלק מהאשכנזים), ומה לי אם מתפללים שם שעתיים אחר השקיעה (וכמו שנוהגים בכמה מהישובים הקטנים, שרק אז עת האסף האנשים למנין, לאחר שחזרו מעמל יומם), העיקר שיש שם מנין.

ואם צריכים הקהל להשאר שם לאחר תפילת ערבית כדי שיהיה פרסום הנס למשך חצי שעה, או שרשאים לכבות את הנרות לאחר ערבית וללכת לביתם, הרי זו מחלוקת הפוסקים. שמדברי המ"ב (סי' תרע"ג סקי"ג) צריך גם נר ביהכ"נ לדלוק לפחות חצי שעה. ויש פוסקים רבים המתירים לכבותם לאחר תפילת ערבית [ראה בחזו"ע (חנוכה. פ"ב הערה י"ט עמ' מ"ו – מ"ז)]. וראה לעיל בפרקנו (סעיף ט'). וקיצרנו.

[46]מו. אם כל אנשי המנין כבר הדליקו נרות בביתם, ובירכו שם את כל הברכות (ובלילה הראשון בירכו כבר גם את ברכת "שהחיינו"), לפי דברי הגר"ע יוסף בחזו"ע גבי הדלקת הנרות בביהכ"נ בערב שבת, שהמדליק שם יברך רק את ברכת "להדליק", לכאו' נראה בס"ד שגם בכה"ג יברכו רק את ברכת להדליק. וצ"ע. דהא רבים מהאשכנזים מדליקים כל ערב בביתם את נ"ח ומברכים שם את כל הברכות, וחוזרים שוב לברכן בביהכ"נ. ולכן יעשו במקרה שלנו שאלת חכם.