נספח ה: מכתב בשם ועדת השמיטה בענין היתר המכירה
אנו מבקשים לתקן את הטעות החמורה שנפלה בעלון "מן הבאר" פר' "ראה", בענין היתר המכירה.
סילוף והטעייה היא לומר שרוב גדולי התורה בארץ שוללים מכל וכל את המכירה, ולא נכונים הם הנימוקים שנכתבו שם, ולא נכון מעיקרו מה שכתוב שם שהם מוצקים וחזקים.
עובדה היא שמאז שהחלה בעיה זו והתהוה פולמוס בין הרבנים, הרי כל גדולי התורה בא"י שעול ההוראה למעשה היה מוטל עליהם, הורו והשתמשו ופעלו בעצמם לפי היתר המכירה, שעיקרו כבר נפסק ע"י הגאון רבי מרדכי רוביו זצ"ל אב"ד חברון לפני 250 שנה, החל מהרב נפתלי הרץ הלוי שהיה ממונה על המושבות מטעם הגאון רי"ל דיסקין זצ"ל, ועל פיו ערך את היתר המכירה, ועד למרן הראי"ה קוק זצ"ל, ואחריו הרבנים הגריא"ה הרצוג, הגרב"צ עוזיאל והגרצ"פ פרנק זצ"ל, שעליהם היה מוטל עול ההוראה ואחריהם הגרי"א אונטרמן והגר"י נסים זצ"ל. ויבלח"ט הגאונים הגר"ש גורן והגר"ע יוסף שליט"א. ואיתם כל חברי מועצת הרבנות הראשית, ובראשם הגר"ר כץ, הגר"ע הדאיה והגר"י עדס זצ"ל, כולם סמכו את ידם על היתר המכירה להלכה ולמעשה. ובמשך כל התקופה הזו התברר כדבריו של האדר"ת זצ"ל רבה של ירושלים, שכשהיה בחו"ל נטה להחמיר, וכשבא לא"י והכיר את המצב שינה את דעתו. וכן הדבר עד היום. לכתוב קונטרסי תורה בעלונים להחמיר זה נוח וקל, אבל מי שעול ההוראה למעשה מוטל עליו רואה ומכיר את ההכרח להשתמש ביסודות ההיתר שקבעוהו גדולי הדור הקודם, והבאים אחריהם הגאונים הנ"ל.
הנימוקים שניתנו בעלון אינם נכונים:
1) הגאונים הנ"ל שהתירו קבעו שבמקרה שלפנינו אין איסור למכור לגוי.
2) במדינת ישראל ישנו חוק הכנסת הנותן תוקף חוקי למכירה זו, וזה ידוע לכל, פרט לכותב המאמר בעלון הזה.
3) אין זה נכון שמכירת חמץ היא על סכומים קטנים. כל גדול אמיתי יודע שבמכירת חמץ היו משתמשים למכירת משקים שלמים ועצומים של יי"ש ומאכלי בעלי חיים בשווי של מליונים, ולשם כך נוסדו שטרי מכירה מפורטים מאוד, כמובא בנוסח שטר המכירה בשו"ת דברי מלכיאל. יסוד של כל היתר עפ"י ההלכה לסכום קטן הוא מוצדק ונכון בכל סכום, ודין פרוטה כדין מאה, וכל הסובר אחרת אין לו יד ושם בתורה.
4) בכל שמיטה הרבנות בודקת את המצב אם זקוקים עדיין להיתר. וכיום לא רק שלא נשתנה מצב הדחק של החקלאים (היינו שעדיין ישנה שעה"ד לחקלאים, אע"פ שאינו כבזמן מרן הגראי"ה קוק זצ"ל - מ.ה.), אלא שנוסף עליהם השתא ענין של השוק האירופי המשותף, שאנו נאבקים להצטרף אליו. והכל יודעים שאם שנה אחת לא נספק לשוק זה תוצרת חקלאית נאבד את שוק זה לחלוטין בשנים הבאות.
כל האמור לעיל מראה שהמאמר בחוברת הנ"ל נכתב ע"י אדם שאינו תלמיד חכם גדול, ועכ"פ אינו יודע מי הם גדולי התורה בא"י. וגם אין להבין איך מנה מי הם הרוב ומי המיעוט. וגם לא הבחין בבעיה הכפולה שיש [בענין] בעית עבודת החקלאי בשביעית ובעיית הקונה, לגבי קדושת פירות שביעית.
למעשה, לדעת הכל, אין לקנוס לאסור את הפירות של המשקים שנמכרו לגוי עפ"י הרבנים, שהרי הם עשו לפי תומם, וכפי שחייבים לשמוע בקול רבנים. וכל מה שיש לחשוש הוא שמא צריך לנהוג בהם קדושת שביעית. ואם כן כיון שהמסרבים לסמוך על ההיתר רואים עצמם כצדיקים באמת, יחמירו וינהגו מנהג שביעית בפירות אלו. והרי צדיקים גמורים נוהגים להחמיר לנהוג קדושת שביעית בכל פירות של גויים שהם קונים.
ודאי שחקלאי המקיים מצות שמיטה אוזר אומץ וגבורה כדי להשמיט שדהו. אבל צרכן הקונה פירות של גויים אינו מקיים בכך שום מצוה של שביעית. ואי"ז הגון למי שפרנסתו מובטחת, להטיף לחקלאים שלא יעבדו ויפסידו ממון רב, ולא ישתמשו בהיתר של רבנים מארי דארעא דישראל.
ומכיון שכיום שומרי שביעית מועטים, והיבול שלהם הוא מזערי מאוד, הרוב המכריע של השוק החקלאי הוא או משל אלו שמכרו, והם עובדים שם כשלוחיהם, והרווחים הם של יהודים, או שקונים מגויים שמפקיעים את המחירים וכל הרווחים של הגויים. ולא עוד אלא שידוע והתברר שהם מנצלים את המצב של הפקעת שערים של פירות גויים, ומרמים וקונים תוצרת שמשווקת תנובה ממשקים יהודיים ומוכרים אותם כפירות שלהם.
וכבר פסק ע"ז הגאון הגדול והמקובל רבי עובדיה הדאיה זצ"ל בספרו ישכיל עבדי ח"ח סי' כ"ח, שמצוה יותר לקנות פירות ממשקים שמכרו את הקרקע לגוי עפ"י היתר המכירה מאשר פירות שמשדות של גויים שלא ע"י היתר המכירה מטעם הנ"ל. וז"ל: "ולכן הרבה מהיראים מטעם זה לא סומכים לקנות מחנויות שומרי שביעית, פן יבואו לידי מכשול לאכול מפירות שביעית ממש שלא נעשה בהם תיקון מכירה, וסומכים סמיכה מעליא על המכירה כפי שתקנו רבני הדור בדורות קודמים. והנח להם לישראל שלא להרהר אחרי המכירה, ושלא לפרוש מן הציבור, שרוב ככל [הציבור] סומכים על הפוסקים שהנהיגו ענין המכירה בשופי". עכ"ל.
מכיון שבעלון הנ"ל פגעתם שלא כדין הן בכבוד התורה והן בכבוד הרבנות, מן הראוי שבחודש זה, חודש התשובה, תחזרו בתשובה ותפרסמו את הנ"ל באותו מקום לתיקון המעוות.
ושלום וברכה לכם ולכל אשר לכם.