[1]א. עיקר דין לבישת בגדים המיוחדים לשבת הוא בגמ' בשבת (דקי"ג, א), שדרשו עה"פ "וכבדתו מעשות דרכיך" (ישעיהו פרק נ"ח פס' י"ג), שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. עכ"ד. וכ"פ מרן והרמ"א (סי' רס"ב ס"ג). ועיי"ש במ"ב (ס"ק ה' וו', שכתב שטוב שלא ילבש בשבת מהבגדים שלבש בחול, ואפי' החלוק. ואם ניתן הדבר, טוב שתהיה לו גם טלית המיוחדת לשבת. ועוד הוסיף בשם הח"א דבעי ללבוש בגדים נאים בשבת, ד"ז אמור אף אם הוא בדרך לבדו או שנמצא בשבת בביתו של גוי, דאין המלבושים לכבוד הרואים אלא הם לכבוד השבת. ע"כ).

וגבי דין בגדי יו"ט שצריכים להיות נאים, כ"כ הרמ"א (בסי' תע"א ס"ג). ומרן (בסי' תקכ"ט ס"א) הב"ד ההגמ"י בשם הירו', שבגדי יו"ט צריכים להיות טובים יותר מבגדי שבת. וכ"כ האחרו' [ר' למשל ברכ"י (סי' תע"א סק"ה) וכה"ח (באותו סימן סקמ"ב). וע"ע לקמן בסמוך]. ועל מש"כ הרמ"א (בסי' תע"א ס"ג) שלכבוד יו"ט יש "ללבוש בגדים נאים כמו בשבת", כתבו האחרו', דר"ל שילבשם מבע"י כמו בשבת, אך הבגדים עצמם יהיו יותר טובים מבגדי שבת [ס' עבודת הגפן. מרן הגחיד"א במחב"ר. כה"ח (סי' תע"א סקמ"ב)]. וכתבו הפוס' שכן נהגו המכבדים את השבתות וימים טובים, שיש להם בגדים נאים המיוחדים ליו"ט [מרן הגחיד"א בברכ"י. כה"ח (סי' תע"א שם)]. ור' עוד בסמוך.

והטעם דבגדי יו"ט צ"ל טובים מבגדי שבת, משום שביו"ט חייב בשמחה, וזהו ג"כ בכלל שמחה [מ"א. מ"ב (סי' תקכ"ט סקי"ב). כה"ח (סקכ"ג) וש"פ. ולפי"ז בס"ד נלע"ד דשמא יש מקום ללבוש דווקא בסוכות בגדי חג היותר יפים מבגדי שבת ושאר יו"ט. דדוקא בפסוקים העוסקים בסוכות הזכירה התורה את ענין השמחה. וצ"ע]. ועיי"ש בכה"ח (בסי' תקכ"ט) מש"כ גבי לבישת בגדי יו"ט מבעו"י כשיו"ט חל במוצאי שבת. ולא שייך לני"ד (דלא אד"ו ראש. ולעולם לא חל ליל א' דסוכות במוצש"ק, אא"כ בזמן שיקדשו החודש ע"פ הראיה, בב"א).

והא דבגדי יו"ט צ"ל טובים מבגדי שבת, הוא דוקא כשידו משגת. כ"כ המ"ב (סי' תקכ"ט סקי"ב) וכה"ח (סקכ"ג). ונראה שלמדו כן מהגמ' שבת (דקי"ג, א) ורש"י (שם ד"ה "יש לו"). וכבר העיר הגר"א נבנצל שליט"א (בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש, פ"ג הערה א') שכל זה כמובן אם יש לו בגדי יו"ט השונים מבגדי שבת. עכת"ד.

בעניין השוואת הבגדים של רה"ש לבגדי שבת ושאר יו"ט, ר' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה א'). בענין לבישת קיטל בימים טובים ר' במקראי קודש הל' רה"ש (שם) וליל הסדר (פ"ד הערה א', ובסעי' כ"ו גבי אבֵל). אלא שמ"מ לא נוהגים בסוכות ללבוש קיטל (אלא רק ברה"ש, יו"כ והו"ר. ובחלק מהם רק הש"ץ לובשו. וכן יש נוהגים ללובשו בליל הסדר). ועוד בענין לבישת בגדי יו"ט (בפורים) ר' ברמ"א (סי' תרצ"ה ס"ג), במ"ב (שם סק"ג) ובמקראי קודש (פורים, פ"י הערה א'). גבי יוה"כ, במקו"ד יוה"כ (פ"ה הערה א'), וגבי פסח במקו"ד ליל הסדר (פ"ב הערה פ"ד).

[2]ב. מה שכתבנו שמתפללים בתחילת הלילה, לאפוקי ריש הסעי' דקאי טרם התקדש החג. ונראה שזמן ערבית זו כשאר תפילת ערבית דיו"ט, דאין רגילין לאחרה כבימות החול, משום הסעודה. ואין ענין להקדימה (כביוה"כ שמקדימין "כל נדרי" קודם השקיעה, כמבואר במקו"ד הל' יוה"כ פ"ה ס"ד). ולכאו' גם אין ענין לאחרה כבליל שבועות. אמנם ראיתי (במחזור רבא לסוכות. עמ' 29) שכתוב בשם המט"א, שבליל ראשון דסוכות יש להתאחר קצת בתפילה, ע"מ שיאכלו הכזית בסוכה בלילה ודאי. עכ"ד. וצ"ע אי שייך ד"ז גם גבי ארה"ק, שממילא עד שמסיימים ערבית ומגיעים הביתה מגיע עפי"ר זמן צה"כ. ויש להוסיף שגבי ליל רה"ש העיר הגר"א נבנצל שליט"א: כמדומני כתב המהרי"ל דאין להקדים בר"ה מפלג המנחה, כדי שלא להוסיף על יום הדין, אבל אולי דיבר רק על הקידוש ולא על התפילה. מ"מ חיילים ורופאים וכדומה, שלא יוכלו לסעוד בלילה, יקדשו ויסעדו מפלג המנחה. עכ"ל. ולגבי אכילה מבעוד יום בליל יו"ט ראשון של סוכות, ראה מה שכתבנו בס"ד לעיל בדיני סוכה (פרק י' סעי' כ"ו ובהערות שם). ועוד בענין להתפלל ערבית דיו"ט מבעו"י ראה בשו"ת דברי משה (ח"א דל"ב ודל"ג), ובספרנו מקראי קודש (הל' ליל הסדר ריש פ"ג).

בענין זמן תפילת ערבית בכל ימות השנה. הגר"מ אליהו זצ"ל כתב בספר הלכה שלו (ח"ב עמ' 137 ס"א) וכן בסידורו קול אליהו (ריש תפילת ערבית), שזמן תפילת ערבית הינו לאחר עשרים דקות מהשקיעה. ושאלתיו, שהרי הוא אזיל בעניני הזמנים בתר ספר מעשה ניסים (לגר"נ כצ'ורי זצ"ל) ושם כתב (בעמ' קנ"ו-קנ"ז) שלכתחילה ימתינו לק"ש דערבית שלושים וחמש דקות לאחר השקיעה. וא"כ מדוע הגרמ"א מיקל בזה ודי לו בעשרים דק'. וענה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שלדעתו לדינא יש להמתין בקיץ עד כעשרים ושש דקות לאחר השקיעה, ומה שכתוב בספרו שצריך להמתין עשרים דקות הכוונה ליום ממוצע, שהיום והלילה שווים. והוסיף שבענין זה אינו פוסק כספר מעשה ניסים. עכת"ד. וע"ע כה"ח (סי' רל"ג סקי"ב) ובמקראי קודש הל' יוה"כ (פי"ב אמצע הערה ט"ז, ד"ה "ומעיד אני") שהגרמ"א זצ"ל לא ס"ל כשיטת ר"ת בענין השקיעה וצה"כ, ואף עשה מעשה במוצאי יוה"כ להוציאו כשיטת הגאונים. וחיזק את דבריו, שהרי רואים שיש כבר חושך ונראים הכוכבים עוד הרבה זמן לפני צה"כ לשיטת ר"ת. עכת"ד.

ומה שכתבנו שמתפללין בנעימה, הוא עפ"י ספר סדר היום, שכתב כן גבי ערבית של ליל שבת. הב"ד בס' בית השואבה (דף קס"ח).ולמד מכך גם גבי תפילות יו"ט. והוסיף, ועוד שהרי נא' "ושמחת בחגך". וחייבים אנו לשמוח ביו"ט בכל מיני שמחות יותר מבשבת. וסיים, וכבר נהגו כל ישראל קדושים בכל מקום להתפלל כל התפילות של ימים טובים בשירה ובזמרה יותר מבשבת, והיינו טעמא משום שביו"ט יש מצוות שמחה יותר מבשבת. והוא עפ"י גמ' בערכין (די"א, א') שדרשו הפס' "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה", זו שירה. ע"כ. ומ"מ יש להזהר שבמקום גילה שם תהא רעדה. וראה עוד בשו"ע (סי' נ"ג סי"א), ביבי"א (ח"ד סי' כ"ו סק"ב) ובספרנו מקו"ד (ליל הסדר רפ"ג).

[3]ג.

ענף 1: שורש דין סידור התפילה לפני התפילה.

בגמ' רה"ש (דל"ה, א): אמר ר"א: לעולם יסדיר (היינו יחזור וישנן בפיו ויבין) אדם תפילתו ואח"כ יתפלל. אמר רבי אבא: מסתברא מילתיה דרבי אלעזר בברכות של רה"ש ושל יוה"כ ושל פרקים (פי' מועדות. רש"י). אבל דכל השנה לא. ע"כ. וכ"פ הרמב"ם (פ"ד מתפילה הי"ט): תפילות הפרקים, כגון תפילת מוסף ר"ח ותפילת המועדות צריך להסדיר תפילתו ואח"כ עומד ומתפלל, כדי שלא יכשל בה. עכ"ל. וכ"פ מרן בשו"ע (סי' ק' ס"א): תפילות של מועדות ושל ר"ח (וי"ג ר"ה, וכדלקמן), צריך להסדיר תפילתו קודם שיתפלל, כדי שתהא שגורה בפיו. עכ"ל.

ענף 2: האם צריך לסדר תפילתו גם כשמתפלל מתוך סידור.

אלא שיש מקילים בכל זה כשמתפלל מתוך הסידור. שכ' רבינו מנוח על הרמב"ם, שכשמתפלל מתוך הסידור מותר, דהא רואה מה שמתפלל. ומ"מ סיים דבריו בצ"ע. ובאמת ד"ז שנוי במחלו' גדולה באחרו'. שמרן בב"י הב"ד רבינו מנוח הללו, וכ' ע"כ דאפי' כשכתובה (התפילה) לפניו צריך להסדיר, כדי שתהא שגורה בפיו בזריזות. עכ"ד. והביאו הב"ח וכתב שכן ראוי לנהוג, ומה שאין העולם נוהגים להסדיר כל עיקר אפי' של חנוכה ופורים וט"ב ושל מועדות ור"ה ויוה"כ, וסומכין על הסידור שבידם, וכ"כ בהגהת השו"ע, אינו נכון כלל. ע"כ. והב"ד העו"ת.

אמנם כמה אחרונים פסקו להקל כרמ"א. שכ"כ הלבוש, הט"ז הסו"ב במק"ח, הגר"ז ומרן הגחיד"א בברכ"י. שכ' בברכ"י (סי' ק' סק"ב), שכן נוהגין בארץ הצבי וברוב תפוצות הגולה, שאינם מסדירים שום תפילה, וסמכו על חילוק רבינו מנוח. ואפי' שרבינו מנוח כ' דצ"ע, וגם מרן חלק עליו, מ"מ את חילוק רבינו מנוח קבעוהו להלכה גדולי ישראל שנות דור ודור מדורותינו. דלא חזינן לרבנן קשישאי וקדישי דמסדרי, משום דהוא חילוק אמיתי ומורגש לחוש. עין רואה ואוזן שומעת, דרגילי טובא בתפילות אשר בספר נכתבים. ע"כ. וכ"כ בפתה"ד. וכ"כ היפ"ל (וע"ע בדבריו לקמן). הביא דבריהם כה"ח (סי' ק' סק"ג ד"ה הראשון), והוסיף שכ"ז הוא למי שהוא בקי ורגיל בתפילות, שאז כשמתפלל מתוך הספר הם כמסודרים אצלו. אבל מי שאינו בקי צריך להסדיר, ואפי' אם הוא מתפלל מתוך הספר. ע"כ.

הגאון בעל כנה"ג תמה על מנהג אותם שמקילים בכל ענין סידור התפילה, שגם אינם מסדרים התפילה קודם התפילה וגם מתפללים בע"פ, שאינו יודע על מה סומכים הם כשנוהגים כך [הב"ד המ"ב (סי' ק' ססק"א)]. אמנם נראה שגבי תפילות קצרות, כ"יעלה ויבא" בר"ח, וכן "בימי" דחנוכה ופורים, המיקל בכך יש לו ע"מ לסמוך [שהרי כן עולה מדברי הרשב"ש בשם אביו, כפי שגם הביאוהו המ"ב (שם) וכה"ח (ססק"ג)]. אך גם לדעתם תפילות מחודשות (היינו שאין רגילות לאומרן אלא לאחר זמן רב), כתפילות רה"ש ויוה"כ, בזה לכאו' אין להקל להתפלל בעל-פה אף לד' המקילים שאין חובה לסדר התפילות.

נמצאנו למדים שד' הרבה מאד אחרו', הן ספרדים והן אשכנזים, להקל בזה כד' רבינו מנוח והרמ"א. ומ"מ אין הדבר פשוט להקל, שהרי עיקר ד"ז הינו מהגמ', וכ"פ להחמיר בזה מדינא הרמב"ם ומרן בשו"ע. ומדברי המקילים עולה שעיקר הטעם להקל כשמתפלל מתוך סידור, משום שסומכים שעי"כ לא יטעו. ועוד, משום שכבר נהגו להקל בזה. אך את הטעם הראשון לכאו' דחה כבר מרן בב"י, מדכתב שאפי' כשהתפילה כתוב לפניו, אפ"ה צריך להסדירה "כדי שתהא שגורה בפיו בזריזות". ולענין מסקנה ראה מה שנכתוב לקמן (בענף8).

ענף 3: האם צריך להסדיר ולהכין את תפילתו דווקא בפיו.

מפשט דברי הפוס' המחמירים בני"ד (הסוברים שצריך לסדר תפילתו אף כשמתפלל מתוך סידור) מתבאר שכשמסדר תפילתו צריך לסדרה בפיו ממש, ולא די במחשבה. שכן מתבאר כבר מד' מרן בב"י, שהטעם שהחמיר בכך "כדי שתהא שגורה בפיו בזריזות". כך היה בס"ד נלע"ד פשוט. אלא שלאחר מכן ראיתי שמובא בשם הא"א מבוטשאטש שאם קודם התפילה יסדר את תפילתו בהרהור נמי ש"ד ליחשב בכלל מסדר תפילתו, כיוון שרואה וזוכר היטב, והוסיף שדי בזה לדברי הכל כדי שיוכל להתפלל בע"פ. ע"כ [הב"ד בפסתש"ו (סי' ק' ססק"א)]. ובגלל שלא ראיתי את דברי הא"א בפנים, מ"מ לא כ"כ זכיתי להבינו. דלכאו' בעי להוציא ממש בשפתיו ע"מ שתהא שגורה תפילתו בפיו בזריזות, וכמש"כ מרן בב"י. ואע"ג שברור שבטלה דעתי כנגד דעתו הרחבה של הא"א מבוטשאטש [ובפרט שידוע שהיה בעל מידות עצום, בעל ענווה עצומה ומעביר על מידותיו, וכמובא בסה"ק. וכגון המעשה שאחד משונאיו סגר אותו בתוך חדר מסוים למשך כשעה שלימה, ורק משהרגישו בני ביתו בהעדרו פתחו לו את הדלת. ואע"ג שהרב הצטער מאד מכך ורצה לנקום על כבוד תורתו, ולהחרימו בנידוי ושמתא, מ"מ משלקח את השופר לביצוע השמתא התבונן בעצמו ואמר: אמור לי בכנות גמורה, האם כבוד התורה בוער לך עכשיו או כבוד עצמך. הוא נשאר תקוע על עומדו והחליט להמנע מצעד זה. החזיר את השופר וחסל (ספר כצאת השמש בגבורתו. עמ' קנ"ו). ומידותיו אלה כבר מקנות לו את הזכות לכוון לאמיתה של תורה, וכ"ז נוסף לגדלותו הגדולה בתורה]. מ"מ בני"ד יתכן שתלוי ד"ז בכל אדם ואדם לפום חורפיה. דיש אדם שדי לו בקריאה בהרהור כדי לזכור התפילה, ויש שצריכים הם לקרוא התפילה בפיהם ממש כדי לזוכרה ולהתפלל בעל פה כראוי. אמנם כעבור זמן ראיתי את מש"כ המאמ"ר עפי"ד התוס' בברכות (דכ"ט, א' ד"ה "מפני") דהמסדיר תפילתו "אומר" את כל הברכות כתקנתם. הב"ד כה"ח (סי' ק' סק"ה). ועיי"ש שגם פתה"ד שחולק ע"ד המאמ"ר, מ"מ ס"ל דבעי לומר בפיו (כמבואר כ"ז לקמן בהערה זו ענף 6). וא"כ נראה שחזרנו לרישא, שבאמת לסוברים שצריך לסדר התפילה, בעי לסדרה בפיו ממש. וחכ"א אמר שלכאו' יש לחלק בני"ד בין דינא דגמ' שהוא להסדיר תפילתו, ואז רק הש"ץ או הרב צריכים לומר בקול כשמכינים התפילה מה שעליהם להזכיר. ויש נ"מ בין זה לבין אם מבינים כרבינו מנוח, שעיקר דין הגמ' הוא כדי שלא יטעה, ובזה די שמתפלל מתוך סידור. ומש"כ בב"י שיש ענין שיהא זריז, זו רק סיבה שנכון הדבר להמשיך להסדיר תפילתו, אך עיקר דין הגמ' נדחה. ובענין שיהא זריז, הרי שתלוי הדבר בכל אדם ואדם, אם צריך הוא לקרוא בפיו או שדי לו בקריאה בעיניים. עכ"ד אותו חכם. ויש להתיישב בדבר.

ענף 4: איזה תפילות צריך להסדיר (לדעת המחמירים).

הנה גבי תפילת ר"ח דנו רבות הפוס' בהא, ובשל כך ישנן אף גרסאות שונות בספרי השו"ע השונים. שהטור כ' (בסי' ק') בשם אביו הרא"ש ז"ל דתפילת ר"ח א"צ להסדיר. ואילו מרן בב"י דחה דבריו וכ' שגם את דברי הרא"ש יש לפרש כדברי הרמב"ם. וכן הב"ח כ' דהרי"ף והרא"ש ס"ל כרמב"ם דתפילת ר"ח צריך להסדיר, והכי נקטינן, ע"כ. הב"ד כה"ח (סי' ק' סק"א).

וכתב כה"ח (שם), דלפי"ז מש"כ דין זה בחלק מספרי השו"ע גבי תפילות "המועדות ושל ר"ה" לכאו' ט"ס היא, וצ"ל "ושל ר"ח" (בחי"ת), שהרי מרן ז"ל דחה דברי הטור וסבר כרמב"ם דגרס ר"ח. ולכן כ' בשו"ע "של מועדות ושל ר"ח". ועוד, דא"ת דצ"ל ושל ר"ה (בה"א) למה צריך לכתוב זאת, הרי רה"ש בכלל המועדות. ועוד הול"ל "ושל יוה"כ". והוסיף, שכן היא הגירסא בשו"ע ישן שנדפס בשנת שכ"ז בחיי מרן ז"ל, שכתוב שם "ושל ר"ח" (בחי"ת). עכ"ד. וא"כ לד' מרן גם בר"ח צריך לסדר תפילת המועדות. וכ"פ הלבוש, הסו"ב במקו"ח, וכן מוכח מד' הא"ר. וכ"כ המאמ"ר, הנו"ש והיפ"ל. וכן גרס הגר"ז. הב"ד כה"ח (שם סק"א. והאריך בכך משום שבשו"ע שעליו קאי דברי כה"ח מודפסת שם הגירסא: "ושל ר"ה"). וגם המ"ב (רס"י ק') כ' שכן גירסת הגר"א בביאורו ("ושל ר"ח"), ושכן גירסת כמה ספרים. עכ"ד (וכן הגירסא בשו"ע שעליו קאי דברי המ"ב). וע"ע בברכ"י (סי' ק' ס"ק א' וג').

ומ"מ גם אותם שגרסו בשו"ע דקאי אר"ח, פוסקים הם דבעי לשו"ע לסדר התפילה גם ברה"ש, דרה"ש בכלל המועדות הוא. וכ"פ לסדר תפילת רה"ש גם המט"א ויוסף אומץ (יוזפא). וכמו שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ב הערה ה'). עיי"ש.

ובאשר לשאלה באיזו תפילה בר"ח משתעינן. כ' המ"ב (שם) דקאי אתפילת מוסף, וזאת משום שאין מתפלל אותה תדיר אלא לפרקים, הרי שאין רגיל בה כ"כ. והוסיף בשם הפמ"ג בשם הב"ח והפר"ח דה"ה "יעלה ויבא" דשחרית. עכת"ד. וגבי "יעלה ויבא" צ"ע אם י"ל דכ"ש שיש לסדר התפילה בערבית. דמצד א' יש להחמיר בזה יותר בערבית, הן משום שאם טעה בערבית ושכח יעו"י הרי שאין לו אפשרות לתקן הדבר, משא"כ בשחרית ומנחה שאז זה לעיכובא וחייב לתקן זאת. וא"כ בערבית הוי מעוות לא יוכל לתקון. ועוד, אם החשש הוא שמא יטעה, הרי שאם סידר תפילתו בערבית אזי כבר א"צ לסדר את יעו"י של שחרית. אך מצד שני יש להחמיר יותר בשחרית, משום שאז הוי לעיכובא, ומשמע שיש חשיבות יתירה שלא ישכח זאת בשחרית מאשר בערבית. לכן טוב להחמיר לסדר גם יעו"י דערבית.

ואגב דמישתעינן גבי הזכרת יעו"י בר"ח, נזכיר כאן מש"כ הפוס' שמי ששכח יעו"י במנחה של היום האחרון של חוה"מ, ובלילה הוא כבר יו"ט, כתבו כמה פוס' שלא יתפלל תשלומין בלילה [ש"ץ. חס"ל (סי' ק"ח סק"ז). בא"ח (ש"ר פר' "משפטים" סט"ז). כה"ח (סי' כ"ח סקנ"ה)].

אמנם אני הקטן לא זכיתי להבין דבריהם. ניחא מה שכתבו הגאונים הללו גבי מי ששכח יעו"י בר"ח שחל בעש"ק, דה"ז מחלו' אי מהני תפילת תשלומים בערבית של ליל שבת. די"א שמועיל, דהרי הפגם הוא בכל תפילת העמידה של מנחה, וא"כ צריך הוא להתפלל תפילת ערבית נוספת לתשלומין. וי"א שלא מהני תפילת ההשלמה בערבית, דהרי אינו מזכיר בה יעו"י ולא ר"ח, דהא ר"ח כבר עבר. וגם אינו יכול להתפלל תפילת השלמה כתפילת נדבה, דהא אין תפילת נדבה בשבת ולא ביו"ט (וכמו שכתבנו ע"כ בס"ד במקראי קדש הל' ליל הסדר פרק ג' הערה מ'). אך כיוון שכתבו הפוס' הללו דכן הדין דווקא אם ר"ח הינו רק בעש"ק (או בימי ה' וו') א"כ יוצא שאם ר"ח הינו בימי עש"ק ושבת, הרי תועיל לכאו' תפילת ההשלמה בערבית של שבת, דהא גם בתפילת התשלומין בליל שבת יוכל להזכיר יעו"י. אך מה שכתבו הפוס' הגדולים הללו גבי הטועה במנחה של יום האחרון של חוה"מ שבלילה הוא כבר יו"ט אחרון של החג, שבכל זה לא יתפלל תפילת תשלומין, כ"ז לא זכיתי להבין. ניחא אי מישתעינן גבי יום אחרון של חוה"מ סוכות, דבערבית כבר אינו מזכיר סוכות אלא שמיני עצרת, הרי שבתפילת התשלומין לא מזכיר עוד סוכות, ואינו מתקן את חסרונו של מנחה באמירת "יעלה ויבוא". אך גבי חוה"מ פסח, מדוע שלא יאמר תפילת תשלומין בליל יו"ט אחרון. הרי מה שלא הזכיר פסח בתפילת חוה"מ יכול הוא להשלים בתפילת ההשלמה הנוספת שמת פלל בערבית של יו"ט. ושאלתי כמה ת"ח ע"כ, ולא זכיתי לקבל תשובה ע"כ.

וכעבור זמן הראוני שכבר עמד ע"כ גאון עוזנו הגרע"י זצ"ל בהליכות עולם (ח"א פר' "משפטים"), וכתב שדברי הגרי"ח זצ"ל בבא"ח הנ"ל אמורים רק לגבי יום אחרון של חוה"מ של סכות, שאז אכן אינו יכול לתקן את טעותו, ביו"ט האחרון של החג, וכנ"ל. אך גבי יום אחרון של חוה"מ פסח אכן יכול לתקן את טעותו בכך שיתפלל בערבית פעמיים: פעם א' לשם תפילת יו"ט ופעם ב' לשם תשלומין, ובה ממילא מזכיר את חג הפסח. והזכיר שם שכן עמד על שאלה זו גם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח סי' כ"ב סק"ו). עיי"ש. וע"ע בילקו"י (הל' תפילה, ח"א סי' ק"ח הערה ל') שהזכיר דברים אלה. ובזה הכל מיושב בס"ד על מקומו.

ובאשר לשאלה אי דין סידור התפילה קאי גם על חנוכה ופורים, ר' מ"ב (סי' ק' סק"א), כה"ח (סק"ג כולו) וש"א. ולכאו' המחמירים בכך גבי "יעלה ויבא" בר"ח [כמש"כ המ"ב (סק"א) בשם כמה פוס'] כ"ש שיחמירו בכך גבי "על הניסים" דחנוכה ופורים שתדירותם קטנה יותר. ועוד יש צד להחמיר בהם יותר, משום שאינם לעיכובא ואם שכח לאומרם כבר אינו יכול לתקן. ומאידך דווקא בגלל שאינם לעיכובא יש צד להקל בהם, משום שאין חשיבות הזהירות מטעות בהם, כל כך גדולה. ואי דין הסידור וההכנה לתפילה קאי גם על ברכת הלבנה, ר' מ"ב (שם סק"ב) וכה"ח (ססק"ד).

ענף 5: הניתן להקל בני"ד לאחר התפילה הראשונה של אותו חג.

כתב הפר"ח, שנוהגים להתפלל תפילה ראשונה (של אותו מועד) מתוך הסידור, ואח"כ אין מקפידים. שהרי סידרו את התפילה הראשונה ודי בכך. עכ"ד. והביאו דבריו הפמ"ג במש"ז, הברכ"י וכה"ח (סק"ג ד"ה "ודע"). ונראה מדברי המ"ב (ססק"א) שפסק כן. ובס"ד נראה שסברתם פשוטה, דאם מתפלל מתוך הסידור ה"ז כבר חשיב כסידור התפילה, ועולה גם לתפילות הבאות. אלא שמ"מ נראה שלד' ש"פ שלא כתבו כן (כרמב"ם ומרן) לכאו' לא מהני, אלא החמירו שיסדר תפילתו כבר לפני התפילה הראשונה. אמנם חכ"א העיר, שאף לשיטתם א"צ להסדיר אלא את התפילה הראשונה מאותו סוג, כגון רק ערבית ומוסף. ועוד, נראה בס"ד שאם שכח או עבר ולא הסדיר תפילתו, וכבר התפלל נכון את התפילה הראשונה, לכאו' זה מועיל לו לתפילות הבאות שא"צ עוד להסדיר את תפילתו. עכ"ד.

ענף 6: הצריך לסדר גם את חתימת הברכה:

לדעת המצריכים לסדר תפילתו בתפילות מסוימות, דנו הפוס' האם יאמר אז גם את חתימת הברכה (היינו תיבות "ברוך אתה ה'" עם שם שמים כראוי). שהמאמ"ר כ' שמדברי התוס' בברכות (דכ"ט, א' ד"ה "מפני") משמע שהמסדיר תפילתו אומר כל הברכות כתקנתן עם סיום הברכות. וסיים דצ"ע למעשה. ע"כ. אמנם בפתה"ד כתב דכי תקינו רבנן לסדר היינו מבלי שיאמר כל חותמי הברכות בשם ומלכות. [בס"ד נראה שר"ל רק שם שמים. דבברכות האמצעיות של תפילת העמידה של יו"ט אין בהן אזכרת מלכות. ולגבי הברכה הראשו' של תפילת העמידה, אי יש בה מלכות, ר' תוס' ברכות (ד"מ, ב' ד"ה "אמר"), ורא"ש (ברכות פ"ו סי' כ"ג), וכס"מ (פ"א מברכות ה"ה) וש"פ]. הב"ד כה"ח (סי' ק' סק"ה). ומשמע מדבריו שצידד לקבל את ד' פתה"ד, שאין לומר גם את חותמי הברכות, ובפרט שגם המאמ"ר סיים דבריו בצ"ע למעשה. ועוד, דמשום סב"ל אין לומר חתימת הברכות (וזה ספק הן בשל המחלו' אי צריך לסדר גם את חתימת הברכות, והן בשל המחלו' אי צריך בכלל לסדר הברכות אם אח"כ מתפלל מהסידור). ובס"ד נלע"ד שדיינו שאומר את גוף הברכות עצמן עם ש"ש, וכגון שאומר "או"א, יעלה ויבא... ביום חג הסוכות הזה", אע"ג שאומר כן בעיו"ט לפני החג (ועדיף סמוך לו) כשעדיין אינו חג הסוכות. אך לחתום הברכה ממש בש"ש, זה באמת קשה להלום (אע"ג שבאמת מדברי התוס' בברכות נראה כן אך נראה שאין כן הסכמת הפוס' הנ"ל). וא"כ למסקנה אכן אין לומר כלל את חתימת הברכה (או שיאמרנה בלי הזכרת שם שמים, אך יזהר שבטעות לא יקראנה עם ש"ש), וזאת אף לד' הסוברים דבעי לסדר תפילתו. ואמרו לי שאף יוצאי תימן, למרות שנוהגים הם לסדר את התפילות לפני המועדים, בכל אופן אינם מזכירים שם שמים בחתימה.

ענף 7: דין הש"ץ בסידור התפילה.

כתבו הפוס' שכל מה שדננו עד כאן הוא גבי יחיד. אך גבי מי שמשמש כש"ץ חמורים הדברים יותר, דהתם נוגע הדבר לכבוד עבודת ה' וכבוד הציבור, וצריך להיות אמצעי הגון בין ישראל לאביהם שבשמים. וכ' הרב אורחות חיים (די"ז סע"ג), דכשם שצריך שילמדו הכהנים ה' שנים הלכות עבודה קודם שיעבדו, כך צריך שירגיל עצמו וילמד סדר התפילה וקריה"ת זמן מרובה קודם שיעמוד כש"ץ, כדי שיהא בקי יפה יפה. וכן אמרו לעולם יסדיר אדם תפילתו ואח"כ יתפלל. ואע"פ שפסקו שאין החיוב כל כך אלא בתפילות של פרקים שהן משלושים יום ויותר, ובשאר ימות השנה א"צ, אפ"ה אם אינו יודע בעצמו שהוא בקי מאד ויודע להשמר משגיאה, אין לו להכניס עצמו בעבודת ה' יתברך בדברי קדושה להיות אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים. ע"כ. הב"ד מהר"י פלאג'י זצ"ל ביפ"ל, וכה"ח (סי' ק' סק"ב). וכעין זאת כתב גם בחידושי אנשי שם שסביב המרדכי, והרחיב כן גם גבי לימוד התורה. הב"ד הנו"ש וכה"ח (שם ובסק"ג).

בס"ד נמצאנו למדים שגבי מי שמשמש כש"ץ יש עליו יותר חובה לחזור ולסדר תפילתו קודם התפילה. ובפרט אמורים הדברים גבי מי שאינו בקי באותה תפילה [דאז (אף למקילים) אפי' היחיד צריך לסדרה או לקוראה מהסידור, ולכה"ח (סק"ג סד"ה הראשון) מי שאינו בקי צריך לסדר התפילה אפי' אם הוא מתפלל מתוך הסידור, וכנ"ל].

כתבו הפוס' שכ"ש שיש להקפיד לסדר את תפילתו בימים טובים וימים נוראים, שצריך הש"ץ לשנן את נוסח התפילה והפיוטים היטב קודם יו"ט. ואף את נעימת התפילה והמנגינות צריך הוא לשנן כמה פעמים כדי שידע זאת יפה יפה משום כבוד עבודת השי"ת וכבוד הציבור [ואגב זאת נביא את המעשה שאירע עם הג"ר יחזקאל לנדא זצ"ל, גאב"ד פראג, בעל הנוב"י. שהמנהג באותה תקופה בפרג היה שרב העיר מתפלל כש"ץ את תפילת נעילה. והגם שבעל הנוב"י לא היה מומחה במקצוע החזנות, חזקה עליו בקשתם של פרנסי הקהילה שלא ישנה את מנהג המקום, ונעתר לבקשתם לשמש אז כש"ץ. ואכן הוא ניסה לנגן את הניגון "מכלכל חיים בחסד" אך לא כל כך הצליח בכך, ויצא לו כמין ניגון משונה.

בין המתפללים היה עני אחד המחזר על הפתחים אשר קלט היטב את "הניגון המיוחד" של הרב, ולמחרת יוה"כ כשחיזר על פתחי בני העיר כמנהגו לקבץ נדבות, היה חוזר ומזמר את הניגון "מכלכל חיים" של הרב עם כל תנועותיו. הקהל נהנה מהצלחת החיקוי וכיבדוהו בנדבות נוספות, אולם ראשי הקהל ראו בכך קלות ראש וזלזול בכבוד המרא דאתרא בעל הנוב"י והזהירוהו שיפסיק לנגן כך, כי אחרת יגורש מן העיר.

בצר לו הלך אותו קבצן אל בעל הנוב"י עצמו ושח לו את המעשה, והסביר שאינו עושה זאת חלילה להשפיל את כבוד הרב, אלא כדי לשמח את הציבור ולהשיג תרומה נוספת. שמע בעל הנוב"י את דבריו, לא כעס ולא הקפיד על ביזוי כבודו, ולא די שהרשה לו להמשיך לנגן כרצונו, אלא גם חיסן אותו מאיומי הפרנסים, והעניק לו כתב הרשאה שבו כתב: רשות נתונה ממני למוכ"ז לכלכל את עצמו מ"מכלכל חיים" שלי. ע"כ סיפור המעשה [תולדות הנוב"י. הב"ד בס' כצאת השמש בגבורתו (עמ' קמ"ג)].

עוד כתבו הפוס', שהש"ץ צריך גם לציין לעצמו אלו פיוטים אומרים במועדים ואלו פיוטים מדלגים עליהם. וגם לסדר לעצמו את קטעי התפילה שאינם במקומם, כדי שהציבור לא יצטרך להמתין [כה"ח (שם). פסתש"ו (סי' ק' הערות 2-4) בשם אורח נאמן (סי' ק' סק"ג)].

וכאן המקום להזכיר בס"ד את ד' הרמ"א (סס"י נ"ג) שכ' בשם המהרי"ל בשם הרוקח, דש"ץ יתפלל מתוך ספר המיוחד לציבור, דודאי נכתב לשמו (היינו לש"ש ולא כדי להתפאר. מ"ב שם סקפ"ז. עיי"ש). וכ' הפמ"ג שנכון אף ליחיד להתפלל מתוך הסידור, וכ"ש ש"ץ שאימת הציבור עליו שיתפלל מתוך הספר [מ"ב (שם). עיי"ש בשם הרד"א, שש"ץ נקרא חזן, משום שהוא צריך לראות היאך יקרא. ותרגום "וירא" הוא "וחזי"].

ענף 8: המסקנה למעשה:

למסקנה נראה בס"ד שלאשכנזים יש להקל בעיקר ד"ז. דאע"ג שהב"ח חלק ע"ד רבינו מנוח והרמ"א וכתב שאין נכון כלל להקל בכך אף כשמתפלל מהסידור, מ"מ נראה שד' כמה מהאחרו' האשכנזים להקל בזה, כנ"ל (שכ"פ הרמ"א, הלבוש, הט"ז, הפמ"ג והגר"ז). וכ"פ להקל גם מרן המ"ב (בססק"א), שהסיק ש"לכתחי' בודאי נכון ליזהר להתפלל בחנוכה ופורים ומועדים ור"ח עכ"פ תפילה ראשונה מתוך הסידור, ודי" (והיינו היקל בכך וסמך ע"ד הפר"ח שמחמירים בכך דוקא בתפילה הראשונה, וכנ"ל). וכן הסיק להקל גם בפסתש"ו (סי' ק' סק"א). אמנם כל זה לגבי המתפלל מתוך סידור או מחזור. וגבי המתפלל בעל פה, ובפרט גבי ימים טובים, ראה כאן בהמשך.

אלא שמ"מ לגבי הספרדים יש להחמיר יותר. ואע"ג שכמה מגדולי האחרו' הספרדים הקלו בכך (מהם מרן הגחיד"א, פתה"ד והיפ"ל), מ"מ יש מהראשו' הספרדים שפסקו להחמיר [שהב"ח כ' דהרי"ף ס"ל כרמב"ם גבי תפילת ר"ח שצריך לסדרה. הב"ד כה"ח (סק"א). ואע"ג שחכ"א העיר שיתכן שהרי"ף והרמב"ם החמירו כי לא דיברו במתפלל מתוך סידור, אך אילו דיברו במתפלל מתוך סידור היו מקילים. ובפרט שרבינו מנוח שהיקל במתפלל מתוך סידור, הינו מקדמוני מפרשי הרמב"ם והלך הרבה בשיטת הרמב"ם. וא"כ יש להקל יותר. מ"מ לענ"ד אין להקל יותר לד' הרי"ף והרמב"ם שהרי גם בזמנם היו אנשים מתפללים מתוך סידור, כדמוכח כבר בגמ' שבת (דקט"ו, ב') גבי כותבי ברכות (אע"ג שהגמ' מגנה אותם). כך בס"ד נלע"ד. ועיי"ש בכה"ח שלד' הטור בהבנת הרא"ש תפילת ר"ח א"צ להסדיר. ואילו מרן בב"י הבין שד' הרא"ש להחמיר אף בר"ח. וכ"ד הב"ח בהבנת הרא"ש]. וכיוון שגם הרמב"ם ומרן החמירו בכך, ובפרט שמרן בב"י הזכיר את חילוקו של רבינו מנוח להקל ודחאו מהלכה, לכן בס"ד נראה שלספרדים יש להחמיר בכך יותר, והיינו לנקוט להחמיר לפחות כמסקנת הרב כה"ח הנ"ל, שמי שהוא בקי ורגיל בתפילות, שאז כשמתפלל מתוך הספר הרי הם כמסודרים אצלו, והוא יכול להקל כשמתפלל מתוך הסידור שיתפלל מבלי לסדר התפילה קודם לכן. אך מי שאינו בקי ורגיל בתפילות, צריך הוא להסדיר תפילתו, ואפי' אם הוא מתפלל מתוך הספר. ומה שהקלנו יותר מדברי מרן (שעפי"ר אנו משתדלים לא לזוז מדבריו מלבד במקרים מיוחדים) הוא משום שנהגו להקל בכך. וכמש"כ הר"ש בן הרשב"ץ (בתשו' קצ"ג) ששמע ממו"ר אביו שקיבל מפום רבנן דלא נהגו להסדיר תפילת המועדים, וכנ"ל, ושכ"כ מרן הגחיד"א בברכ"י, שכן נוהגים בארץ הצבי וברוב תפוצות הגולה שאינם מסדרים שום תפילה.

ועוד הסקנו בס"ד, שלד' הפוס' שצריך לסדר התפילה קודם שמתפלל, הרי דבעי לסדרה בפיו ולא די בהרהור (ענף 3). ולדעתם כ"ה גבי כל תפילות המועדים ושל ר"ח (ענף 4).

ולגבי הש"ץ. ש"ץ צריך להחמיר בדברים אלה יותר משאר העם, ולכן בתפילות המועדים צריך הוא לסדר תפילתו קודם לכן (אף לד' המקילים בעיקר ד"ז), אף אם יתפלל מתוך סידור, וזאת הן מצד כבוד עבודת השי"ת והן מצד כבוד הציבור, שהוא שליח שלהם. ובעי הוא לסדר תפילתו הן מצד נוסח וסדר התפילה והן מצד המנגינות. וזה גבי תפילות המועדים (הבאים בהפרש של לפחות ל' יום). ואילו גבי תפילות שאר ימות השנה, אם אינו בקי מאוד ויודע להשמר מכל שגיאה כתבו הפוס' [יפ"ל, כה"ח (שם), פסתש"ו (שם הערה 3)] שאין לו להכניס עצמו בעבודת השי"ת בדברי קדושה להיות אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים (ענף 7).

אף לד' המחמירים דבעי לסדר התפילה, מ"מ אין לסדר ולקרוא לפני החג גם את חתימות הברכות (היינו טופס הברכה: "ברוך אתה ה' " וכו'), או שיקראנה אך מבלי להזכיר שם שמים בחתימת הברכה משום שזאת לא תקנו חז"ל (ענף 6).

תפילות מחודשות (שתדירותן קטנה) וארוכות, כתפילת רה"ש ויוה"כ, המיקל להתפלל אותן בע"פ ללא מחזור, וגם אינו מסדרן קודם החג אין לו על מה לסמוך, בין ספרדי ובין אשכנזי (שהרי בזה אף רבינו מנוח והרמ"א החמירו, כמבואר בענף 2). ומ"מ יש מקילים שדי שיתפלל תפילה ראשונה מתוך הסידור (ענף 5).

ענף 9: דין חיוב לימוד פירוש התפילות ופיוטים שאינם מובנים בקלות.

דנו הפוס' גבי חיוב לימוד פירוש התפילות והפיוטים שפירושם קשה. שעל דברי הרמ"א שהיקל שא"צ לסדר התפילות כשמתפלל מתוך סידור, כתב הט"ז (סי' ק' סק"א), שמ"מ בתפילה שצריך להבין את פירוש הדברים, ובפרט בפיוטים שחמור פירושם אא"כ נותן דעה רבה עליהם, בהן ודאי "צריך" להסדיר להתפילה תחילה, ולא מהני שמתפלל מתוך הספר. וזה פשוט. ע"כ. וכ"כ גם בסו"ב, הא"א, הפמ"ג במש"ז, הגר"ז ומחה"ש. וכ"פ גם המ"ב (סי' ק' סק"ג) וכה"ח (סי' ק' סק"ד וסי' תקפ"ד סקי"ג).

וכעין זאת כ' גם הח"א, שכיוון שהמתפלל צריך לכוון בתפילתו (מרן רס"י ק"א), לכן נכון מאוד להמונים שילמדו פירוש המילות של כל התפילה. הב"ד המ"ב (סי' ק"א סק"ב). וע"ע בשע"ת (סי' תקפ"ד סק"ג).

וגבי דברי הט"ז הנ"ל כתבו כמה אחרו' [הפמ"ג במש"ז (סי' ק' סק"א) ושו"ע הגר"ז (סי' ק' ס"א)] בפירוש דבריו דאף אם האדם יכול לומר את תיבות התפילה היטב בלי גמגום כשמתפלל מתוך סידור, מ"מ צריך להסדיר התפילה תחילה, והיינו ללמוד פירוש המילים, שעיקר התפילה הינה שמתפלל בכוונת פירוש המילים ולא כצפצוף קול בעלמא [הב"ד בפסתש"ו (סי' ק' סק"ב). והוסיף שבמקו"ח לבעל החוו"י מפרש כן גם את שיטת מרן בב"י ובשו"ע בדבריו שצריך לסדר תפילתו. שהכוונה לא רק למנוע גמגום לשונו בתפילה, אלא להבין גם את פירוש המילים]. וע"ע בפסתש"ו (סי' ק' שם סק"ב, ובהערות 14 – 9). וכתב שם בשם מהר"ם די לונזאנו זצ"ל בס' דרך חיים (עמ' מ"ב), שאין לשער גודל הבושה והצער של האדם כשיבוא לפני ב"ד של מעלה וישאלוהו על פירוש המילים של התפילות שאמר אלפי פעמים בחייו ולא ידע מה להשיב, ושגגת תלמוד עולה זדון. עכ"ד. ובדורנו ישנם סידורים שפירוש התפילה צמוד לתיבות התפילה ובקלות אפשר ללמוד את פירוש התפילה.

ענף 10: הדין שילמד גם את בניו את סדר התפילה ופירושה.

כ' מהרי"ו שכל אדם יחזור וילמד התפילה וקרובץ שיהיו שגורים בפיו. והוסיף, שכן ילמד לבניו את סדר התפילה כדי שלא יצטרך להפסיק [הב"ד כה"ח (סי' תקפ"ב סקכ"ו)]. ואע"ג דקאי ארה"ש, בס"ד נראה דה"ה גבי שאר יו"ט, דזיל בתר טעמא.

ועוד בענינים אלה של סידור התפילה קודם התפילה ולימודי פירושי התפילה, ר' שע"ת (סי' תקפ"ד ססק"ג), מש"כ מרן הרי"ח הטוב בעוי"ח (פר' יתרו סק"ט), כה"ח (סי' תקפ"ד סקי"ג), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פ"י הערה ג').

[4]ד. ע"פ השו"ע והנו"כ (בסי' תפ"ז, תצ"א ובעוד מקומות). ועפ"י מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג סעי' י"ג ואילך) והל' ליל הסדר (פ"ג סעי' ז' ואילך), וכדלקמן בפרקנו.

[5]ה. הא דהספרדים אומרים המזמורים הללו, כ"כ במחזורים. ור' כעין זאת גבי רה"ש ועוד מועדים בכה"ח (סי' תפ"ז סק"ג וסי' תקפ"ב סקכ"ה) בשם האחרו'. ומ"מ גבי אמירת המזמור לפני ערבית דסוכות לא מצאתי ד"ז כתוב בשעהכ"ו, בפע"ח, בבא"ח ולא בכה"ח. אך מ"מ זה המנהג הפשוט, וכ"כ במחזורים. וכ"כ שם במחזורים גבי אמירת פסוקי "ימלוך". ואומרים חצי קדיש ו"ברכו" לפני התפילה כשאר כל תפילות ערבית, וכמבואר בכה"ח (סי' רס"א סקכ"ח וסי' תפ"ז סק"ג. והוסיף שאומרים גם "לשם יחוד" לפני הקדיש). ור' במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ג') והל' ליל הסדר (פ"ג הערה ג').

ואת מנהג האשכנזים כתבנו עפ"י מחזורי האשכנזים (מחזור רבא ומחזור רינת ישראל, נוסח ספרד ואשכנז). וכן ראיתי נוהגים האשכנזים, בין המתפללים נוסח ספרד ובין המתפללים נוסח אשכנז.

[6]ו. מה שכתבנו שמתפללים בכוונה, הוא דממילא כל תפילה צ"ל בכוונה, כמבואר בשו"ע (כגון באו"ח סי' צ"ג, צ"ה, צ"ו וצ"ח). ובפרט בתפילות המועדים, ועל ידן מקבלים ברכה ושפע לכל השנה. וצ"ע אי שייך גם גבי ליל יו"ט דסוכות מש"כ בגמ' רה"ש (דף ט"ז) וברש"י שם, שכל שנה שישראל עושין עצמן כרשים להתפלל בתחנונים, מתעשרת היא בסופה. דשמא שייך ד"ז רק גבי רה"ש, או אף יוה"כ, אך לא סוכות. ומאידך כיוון שהתיקון של כל הימים הנוראים נגמר בהו"ר ובשמחת תורה, שמא שייך ד"ז גם לסוכות. ונראה שראשון עיקר. דהעיקר להתפלל בסוכות דווקא בשמחה. ומ"מ במקום גילה שם תהא רעדה, וכנ"ל.

ומה שכתבנו שמסיימים "השכיבנו" ב"ופרוש עלינו", הוא עפ"י כה"ח (סי' תפ"ז סק"א), וכמבואר בשו"ע (סי' רס"ז ס"ג) גבי שבת. ונוסח הספרדים שונה מזה של האשכנזים, ומקוצר יותר, וכמבואר במ"ב שם (סק"ח).

ואם טעה (בשבת, ונראה דה"ה ביו"ט) וחתם כביום חול. אם נזכר בכך (ויכול לתקן זאת, והיינו שלא המשיך לומר את תפילתו, ואף לא עבר תכ"ד) יאמר מיד את סיום הברכה כפי שצריך, והיינו "הפורש סוכת שלום" וכו'. ואם המשיך בתפילתו (היינו שהחל לומר הפסוקים, או לנוסח אחר שכבר החל לומר "ה', שפתי תפתח" והגר"א נבנצל שליט"א העיר: או חצי קדיש. עכ"ל) או שעבר זמן תכ"ד [ויתכן שיש מקילים בזה. ראה כה"ח (סי' ר"ו סקט"ז. סי' תפ"ז סקי"ב. וסי' תקפ"ב סק"ט. ור' מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערות ד' וי"ד) בשם הגר"מ אליהו זצ"ל] לא יתקן זאת, ויצא בדיעבד י"ח [עפ"י המ"ב (סי' רס"ז סק"ט) וכה"ח (סק"ט). וראה בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ד')]. ויש מי שאומר שמ"מ יחזור במקרה זה לומר "ופרוש סוכת" וכו' עד סוף הברכה בלא שם ומלכות בחתימתה (כה"ח סי' רס"ז שם. ומ"מ פשוט שכוונתו שטרם החל תפילת העמידה).

ואגב זאת נזכיר שבעבר אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל, בלי קשר לענין תכ"ד, אלא כל שטועה בברכה מסוימת ואומר ג' מילים שאינן מסוג הברכה הנצרכת, כבר אינו יכול לתקן זאת. ולכן אם במקום לומר ברכת "בורא נפשות" אמר שלוש מילים אחרות, כגון: "אשר יצר את", צריך לומר "ברוך שם כבוד" וכו', ולהתחיל שוב את ברכת בנ"ר כדבעי. אך אם במקום לומר את ברכת בנ"ר החל לומר את ברכת "על המחיה" וכו', כיוון ששתיהן ברכות האכילה, יכול לתקן זאת מיד ולהמשיך כראוי את הברכה הנצרכת, אף אם אמר יותר משלוש מילים מברכת "על המחיה". כגון שאמר "על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה" אזי ימשיך לומר "בורא נפשות" וכו'. כך בס"ד זכור לי ממה שעסקתי עמו בכך לפני זמן רב. וע"ע בשו"ע (סי' נ"ט ס"ב) ובמ"ב (שם סק"ב) שזו מחלו' אחרו'. ומ"מ למעשה המ"ב והבה"ל שם אכן פסקו כך. עיי"ש.

ונחזור לני"ד. יש להעיר שבמחזורי רבא (ספרד ואשכנז) כתובים פיוטים בברכות ק"ש, לפני ק"ש ולאחריה, אך מעולם לא ראינו שנוהגים לאומרם. ושמא כך היה המנהג בארצות הגולה.

[7]ז. עיקר ד"ז דאמירת הפסוקים לאחר "השכיבנו" קודם הקדיש כתבוהו הלבוש (סי' תפ"ז ותקפ"ב), הש"ץ ועוד אחרו'. והוסיפו, שכשם שכתב הטור (סי' רס"ז) דלא הוי הפסק לומר בשבת פסוק "ושמרו", לפי שאם ישמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, לכן הוי מעין גאולה, וכך י"ל בהני קראי דמועדות דהווין מעין גאולה, שאם ישמרו ויקיימו את המועדות הרי נגאלין מיד [הב"ד המש"ז (סי' רס"ז), המ"ב (סי' תקפ"ב סק"א), כה"ח (סי' רס"ז סקי"ז וסי' תפ"ז סק"א), וש"א]. וראה עוד באנ"ת (ח"ד ערך ברכות ק"ש, עמ' ת"ט) שהביא הסבר לכך.

ומה שכתבנו בענין מנהג הספרדים, כ"כ כה"ח (סי' רס"ז ותפ"ז שם) בשם האחרו' הספרדים. אמנם יש מהפוס' הספרדים שכתבו שהמנהג לומר רק פס' "אלה מועדי ה'" [הכנה"ג, הפר"ח, החוק יוסף, והש"ץ. הב"ד כה"ח (שם), ובחזו"ע פסח (עמ' ק"ו סעי' ב') ויו"ט (דפ"ח. דיני תפילות יו"ט ס"ב)]. ויש הנוהגים לומר רק פס' "וידבר משה" [חזו"ע פסח ויו"ט (שם) בשם הלבוש. והוסיף בחזו"ע שם שמנהג יוצאי בבל לומר את שני הפס', וכשחל יו"ט בשבת מקדימים את פס' "ושמרו", ואכן פעמים רבות ראיתי שהמנהג בבתי הכנסת פה בירושת"ו לומר את שני הפסוקים. ונהרא נהרא ופשטיה].

ומה שכתבנו שאף מהאשכנזים יש האומרים פסוקים לאחר "השכיבנו", כ"כ הלבוש, המש"ז, המ"ב (סי' רס"ז סק"ט וסי' תקפ"ב סק"א. וזאת אע"ג שמרן הח"ח נהג כמנהגי אשכנז, וכדלקמן). והב"ד גם כה"ח (שם). וכ"כ בלוח א"י לגרי"מ טוקצ'ינסקי (בסוף הלוח, במנהגים נוסח ספרד), בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז), וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שמנהג חלק מהאשכנזים אף כיום. עכת"ד. וכ"כ במחזורי האשכנזים נוסח ספרד ואשכנז.

ומ"מ אין זה מנהג כל האשכנזים. שכן הנוהגים עפ"י מנהגי הגר"א א"א פסוקים אלה. ואמר לי הגר"א נבנצל שרק הנוהגים עפ"י הגר"א נמנעים מלומר פס' אלה, אך שאר האשכנזים המתפללים בנוסח אשכנז כן נוהגים לאומרו. עכת"ד. ונראה דהוא עפ"י מש"כ במע"ר (סי' ס"ז). וכ"כ בלוח א"י (דיני רה"ש ושבת שובה), וכן רואה אני פעיקו"ת ירושת"ו שיש בתי כנסיות של האשכנזים שאין נוהגים כלל לומר פסוקים אלה בליל שבת ובליל יו"ט. וראה עוד באנ"ת (ח"ד עמ' ת"ט, ת"י) שהביא עוד שיטות בדבר.

הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שהנוהגים לומר פסוקים אלה אומרים אותם בעצמם, ואינם מסתפקים בשמיעתם מהש"ץ. עכת"ד. הבאנו דבריו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ה. עיי"ש באורך). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ה') ובמקו"ד הל' רה"ש (פ"ג בהערות ה' ול"ג).

[8]ח. כבכל ערבית. ור' כה"ח (סי' רס"ח סקנ"ב).

[9]ט. כתב רבינו הרד"א (בסדר תפילות הפסח) שרבו הפירושים בלשון "והשיאנו". י"א שהוא מלשון "ונשיא בעמך", כלומר רוממתנו וגדלתנו. וי"א שהוא מלשון "כיצד משיאין משואות", כלומר והאר פנינו ועינינו. וי"א שהוא מלשון "ישא פרעה את ראשך", ומתרגמינן "ידכרינך פרעה", כלומר יעלה זכרוננו לפניך לטובה. וי"א שהוא מלשון "ואשא אתכם על כנפי נשרים", והיינו שמתפללים בדרך משל שתגיע העת שיצווה ה' לעננים שישאונו בכל מועד לירושלים. אלא שכתב הרד"א שלא ישרו בעיניו כל אלו הפירושים כי אינם נקשרים עם תיבת "את", ולכן סיים שם שהנכון לפרש שהוא מלשון "וישא משאת מאת כֻלם", שעניינו דורון. כלומר שלח לנו דורון את ברכת מועדיך. עכת"ד. הב"ד הא"ר וכה"ח (סי' תפ"ז סק"ז).

בס"ד יש להעיר, שבתפילת המועדים אנו מבקשים את ברכת המועדים, שזה נוגע לסדר הזמנים. דבשבת אנו מקבלים את השפע מבחינת הימים לכל ימי השבוע. ואילו במועדים אנו מקבלים את השפע והברכה של אותו מועד עד שיגיע אותו מועד לשנה הבאה. וכמבואר כ"ז בספרים הקדושים [כפי שאמרו לי. ראה בנה"ש (שבסוף ס' עץ חיים. דף ל"ז ע"ג. כוונות רה"ש ד"ה שתי כריעות וזקיפות). וכן בשעהכו"ו (ריש דרוש א' דרה"ש, בהגוב"י שם סק"ב, בדברי השמן ששון בהגוב"י שלו). ואכמ"ל].

[10]י. עפ"י מרן (סי' תפ"ז ס"א, גבי פסח. וה"ה לני"ד).

והטעם שמקדימים תיבת "ישראל" לתיבת "והזמנים", משום שישראל מקדשים הזמנים. ור' בכה"ח (סי' תפ"ז סק"ח) מש"כ בשם הרד"א והלבוש. וע"ע שם, שאין אומרים וישמחו בך כל ישראל אוהבי שמך", כיוון שצ"ל מעין החתימה סמוך לחתימה [א"ר. כה"ח (שם)].

[11]יא. ועתה נביא בס"ד מדיני תפילת עמידה זו ומדיני הטועה בה:

1) שכח בברכה הרביעית לומר "אתה בחרתנו" וכו', "ותתן לנו... את יום חג הסוכות הזה" וכו' אך אמר "יעלה ויבא" וכו', יצא (מרן סי' תפ"ז ס"ג). והטעם, דמזכיר עניינו של יום ב"יעו"י". ומיירי שחתם כל הברכה כדין (מ"ב סי' תפ"ז סקי"א. עיי"ש). יש מי שאומר דהא דיצא, אפי' אם נזכר קודם שחתם הברכה א"צ לחזור ל"אתה בחרתנו" (דה"ח). ויש המסתפקים בכך [פמ"ג. שעה"צ (שם סק"ט). הב"ד בס"ד במקראי קודש הל רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 4) ובמקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה מ'). ואכן נלע"ד שיחזור מ"אתה בחרתנו" ואילך, וכמו שכתבנו בס"ד בהל' רה"ש (שם בס"ח)].

2) בפיסקה "ותתן לנו ה' אלקינו" נוהגים הספרדים לאחר המילים "ותתן לנו... את יום חג הסוכות הזה" להוסיף ולומר "את יום טוב מקרא קודש הזה". והאשכנזים אינם אומרים משפט זה [מחלו' מרן והרמ"א (סי' ת"צ ס"ג). והזכירו חילוקי מנהגים אלה הטור (סי' תקפ"ב) הב"י והדרישה (רס"י תפ"ז), וכה"ח (סי' ת"צ סקט"ז וסי' תקפ"ב סקנ"ו). אמנם הרבה מגדולי האחרונים האשכנזים, מהם המהרש"ל, הב"ח, הפרישה, הט"ז, המ"א, הח"י והא"ר כתבו (הב"ד כה"ח סימן תקפ"ב שם) שכיום אף באשכנז השתנה המנהג שאומרים מ"מ תיבות "מקרא קודש". וא"כ יוצא שבספרד נוהגים לומר "את יו"ט מקרא קודש הזה", ואח"כ מוסיפים (למשל בסוכות) "זמן שמחתנו". ואילו האשכנזים אומרים רק "את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו מקרא קודש" [ראה מ"ב (סי' ת"צ סק"ו), וכה"ח (סי' ת"צ סקט"ז. וכן בסי' תקפ"ב שם). וראה עוד בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג שם ס"ק 6), ומקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ו')].

3) ובענין אי אומרים תיבת "באהבה" במשפט "ותתן לנו ה' אלקינו", וכן לפני תיבות "מקרא קודש", או שאין אומרים תיבת "באהבה":

באשר למשפט "ותתן לנו ה' אלקינו" ישנן ג' דעות בפוס': י"א שאין אומרים תיבת "באהבה" כלל [כ"כ כה"ח (סי' תקפ"ב סקמ"א) שכ"מ ממרן (בסי' תקפ"ב ס"ו ובסי' תפ"ז ס"א), ושכ"כ הרמב"ם והכלבו. ובסי' תפ"ז (סק"ד) כתב כה"ח שכ"כ בספר פסח מעובין)]. וי"א שאומרים תיבה זו רק כשהיו"ט חל בשבת (לבוש. הב"ד כה"ח סי' תפ"ז ותקפ"ב שם. ובסי' תרי"ט סקל"א). וי"א לאומרה אף כשהיו"ט חל בחול [האבודרהם. המ"א. הח"י. הא"ר. הגחיד"א במחב"ר. הגר"ז. בי"ד. יפ"ל, ועוד כמה אחרו'. הב"ד כה"ח (בסימנים הנ"ל). וכ"כ המ"ב (בסי' תפ"ז סק"א)]. וכה"ח (בסי' תפ"ז שם) כתב שכן מנהג הספרדים.

ובאשר למשפט "את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו באהבה מקרא קודש", גם בזה נחלקו הפוס' וישנן ג' דעות. היינו שכיוון שבתחילת המשפט אומרים: "ותיתן לנו ה' אלקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", דנו האם לומר שוב תיבת "באהבה". שי"א שאין לומר בו כלל תיבת "באהבה" [לבוש. הב"ד הט"ז, המט"י וכה"ח (סי' תקפ"ב שם), וכ"כ המ"ב (סי' תקפ"ב סקט"ז). ואמנם בסי' תפ"ז (סק"א) כתב המ"ב שי"א לאומרה, ובסי' תרי"ט (סק"ז) כתב עפ"י המט"א שבמקומות שנוהגים לאומרה, אין לשנות]. וי"א לאומרה רק בשבת [כ"כ הא"א שכ"מ מהמ"א. וכ"כ הח"י והא"ר. הב"ד כה"ח (סי' תפ"ז ותקפ"ב). וכ"כ המ"ב (סי' תפ"ז סק"א) בשם י"א]. וי"א לאומרה תמיד, אף כשהיו"ט חל בחול [כה"ח (סי' תקפ"ב ותרי"ט) בשם הרמב"ם, הכלבו והאבודרהם. והוסיף שכ"מ מהשו"ע. ושכ"כ הא"ר, הרו"ח, הבי"ד והנו"ש. ובסי' תפ"ז (שם) הוסיף כה"ח שכ"כ מרן הגחיד"א במחב"ר, וכ"כ היפ"ל, ושכן מנהג הספרדים]. וראה עוד בילקו"י (מועדים. עמ' 103 סי"א), ובספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ו) והל' ליל הסדר (פ"ג הערה ו'), והל' רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 8 ובפרק ד' הערה ח').

וראה עוד בענינים אלה בשע"ת (סי' תקפ"ב, ע"ד השו"ע בסעי' ו'), מש"כ בשם הדגמ"ר.

4) מי שאמר "יעלה ויבוא" בעמידה בליל יו"ט כראוי, אך לא התרכז בתפילתו ומצא עצמו בסוף ברכת "רצה" או אף לאחר מכן, ואינו זוכר אם המשיך כפי שצריך להמשיך ("והשיאנו" וכו') או שטעה והמשיך אחר "יעו"י" את סוף ברכת "רצה", כהרגלו בחוה"מ ובר"ח. לדעת פוס' רבים מסתמא אשיגרת לישניה נקיט, ולא חתם ברכה רביעית בשל יו"ט, אלא המשיך את סיום ברכת "רצה" כבשאר ימות השנה, ולכן בני"ד הוי לעיכובא וחוזר על תפילתו. כ"כ הגיו"ר, שו"ת פרח שושן, ספר בית השואבה והש"ץ. וכ"פ בחזו"ע (פסח ח"ב עמ' ק"ח ס"ד והל' יו"ט דיני תפילות יו"ט, דפ"ח ס"ד). ונראה בס"ד שכוונתם שאם כבר אמר "יהיו לרצון" שלפני "עושה שלום", אז יחזור לראש תפילת העמידה. אך אם טרם אמר "יהיו לרצון" שלפני "עושה שלום", הריהו צריך לחזור לריש הברכה הרביעית (היינו ל"אתה בחרתנו"), או עכ"פ ל"והשיאנו". ובס"ד נלע"ד דדמי למי ששכח "יעלה ויבא" בר"ח ונזכר באמצע "מודים" או לאחר מכן, דבעי לחזור לריש ברכת "רצה", ולא סגי שיחזור מתיבות "יעלה ויבא" ואילך. וחיליה דידי מהמ"ב (סי' תפ"ז סקי"א), שכתב שיחזור לריש ברכת "אתה בחרתנו". וע"ע בחזו"ע (הל' יו"ט, דפ"ח שם) שכ' שיחזור ל"והשיאנו". אך נראה דשיגרת לישניה נקיט ולא כ' כן בדווקא. ובאמת שכ"נ גם מד' הג' דה"ח וסידור שער השמים, וכה"ח (סי' תפ"ז סק"ו) ואורחות רבינו, כמובא לקמן בסמוך (בס"ק 5), שחוזר לריש הברכה הרביעית. עיי"ש.

וכתב כה"ח (סי' תפ"ז סק"ל) שכל זה הוא דווקא אם התפלל בע"פ. אך אם התפלל מתוך הסידור מסתבר שהתפלל ככתוב שם, וחתם כראוי. וראה עוד ביבי"א (ח"ב סי' ט' סקי"ד), ומה שכתבנו בס"ד בספרנו מקו"ד הל' רה"ש (פ"ג שם ס"ק 9) ומקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה מ' בסופה. עיי"ש מה שהשגנו בקטנותנו ע"ד הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א בילקו"י).

5) מי שטעה בתפילת שבת (וכן תפילת יו"ט או יו"ט שחל בשבת), והתחיל להתפלל כביום חול, כתב מרן (בסי' רס"ח ס"ב) שגומר את אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת. לא שנא שנזכר בברכת "אתה חונן", ל"ש נזכר בברכה אחרת, בין בערבית, בין בשחרית, מוסף ומנחה. וי"א שבמוסף פוסק אפי' באמצע הברכה.

והוסיף מרן (שם ס"ג), שאם היה סבור שהוא יום חול, והתחיל אדעתא דחול, ומיד בתחילת הברכה הרביעית כשאמר תיבת "אתה" נזכר בכך קודם שאמר תיבת "חונן", הרי הוא כהתחיל בשל חול וגומר אותה הברכה. אבל אם היה יודע שאותו יום הינו שבת (ובני"ד - יו"ט), ושלא בכוונה התחיל תיבת "אתה" (אפי' אם הוא בתפילת שחרית של שבת שאינה פותחת בתיבת "אתה" אלא בתיבות "ישמח משה"), אינו גומר ברכת "אתה חונן", משום שנחשב הדבר כטועה בתפילת שבת בין זו לזו (ובסוכות ממילא כל התפילות, כולל מוסף, מתחילות בתיבות "אתה בחרתנו"). והוסיף הרמ"א: שהרי יכול לומר "אתה קדשת" או "אתה אחד". וראה במ"ב (סק"ו) שלמ"א, לפמ"ג ולדה"ח אכן ימשיך בערבית "אתה קדשת" או במנחה "אתה אחד" אם אמר רק תיבת "אתה" אף כשחשב שהוא יום חול (ובני"ד גבי סוכות לכאו' יאמר "אתה בחרתנו").

ולפי"ז אם התפלל תפילת העמידה של יום חול, ולפני "רצה" נזכר בכך, ישלים או לא ישלים הברכה שעומד בה (כנ"ל) ויחזור ל"אתה בחרתנו". ואם נזכר בתוך "רצה", יאמר בה "יעו"י" וימשיך התפילה כדרכו [והטעם, משום שמעיקר הדין היה צריך לומר תפילת י"ח גם ביו"ט כמו בחול, אלא שחכמים ז"ל לא הטריחוהו להתפלל כל הי"ח ברכות. גר"ז (סי' תפ"ז ס"ב)]. ואם נזכר בכך רק אחר "המחזיר שכינתו לציון" וקודם שהתחיל "מודים", אומר "יעו"י" קודם "מודים", ומזכיר בו של יו"ט וגומר התפילה, ויוצא בכך ידי חובה [והיינו כדברי הבית יהודה שיוצא ידי חובה אע"פ שלא קבע ברכה בפני עצמה. הב"ד כה"ח (סי' תפ"ז סק"ו)]. ואם התחיל "מודים" ואח"כ נזכר שלא התפלל תפילת יו"ט ואף לא אמר יעו"י ב"רצה", וטרם אמר "יהיו לרצון" שלפני "עושה שלום", חוזר ל"אתה בחרתנו" וגומר התפילה. ואם כבר עקר רגליו, או שאמר "יהיו לרצון" השני אף שטרם עקר רגליו, חוזר ומתפלל את כל התפילה של יו"ט כראוי [כל זה עפ"י הבית יהודה, הגר"ז, סידור דה"ח (דש"א ע"א) בדיני תפילת יו"ט, וכ"כ בסידור שער השמים לשל"ה (עמ' 477). כה"ח (סי' תפ"ז סק"ו) ואורחות רבינו (ח"ב עמ' פ"ט) וראה גם בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 15), ובמקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה מ')].

ועוד כתבו הפוס' הנ"ל, שכ"ז הוא דווקא אם התפלל תפילת העמידה של חול. אך אם התפלל ג' ראשונות, ואף אמר ברכה אמצעית של יו"ט, ובה טעה באופן שמעכב וצריך לחזור, לא מהני שיאמר "יעלה ויבוא" ב"רצה" או לפני "מודים", כיון שלא התפלל כל הברכות האמצעיות של חול, ויוצא שלא התפלל תפילת העמידה של חול כמו שהיה צריך להיות מעיקר הדין, ומאידך גם לא התפלל תפילת יו"ט כראוי, לכן לא יצא. דמה שהיקלו לומר "יעו"י" בעבודה או לפני "מודים" הוא דווקא למתפלל עמידה של חול, משום שמעיקר הדין היו צריכים להתפלל בשויו"ט תפילת שמונה עשרה כבחול, אלא דחכמים הקלו וקיצרו לשבע ברכות. ולכן בדיעבד אם התפלל תפילת שמונה עשרה כבחול יצא, ובלבד שביו"ט יאמר "יעו"י" ויזכיר את שם המועד. ואם יו"ט חל בשבת, צריך להזכיר ביעו"י גם את שבת [דה"ח וש"פ הנ"ל, עפי"ד מרן (בסי' רס"ח ס"ד)]. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שכשטעה ביו"ט ואמר תפילת העמידה של חול, אם אמר יעו"י ב"רצה", יצא י"ח. אך אם אמר תפילת יו"ט אך טעה בה, לא מהני שיאמר ב"רצה" יעו"י. והיינו כדה"ח וכה"ח. אלא שלגבי יו"ט שחל בשבת אמר לי הגר"מ אליהו שאם התפלל שמו"ע של חול ונזכר בטעותו כשהגיע ל"רצה", לא מהני שיאמר יעו"י ב"רצה", אע"ג שמזכיר את השבת ביעו"י, כיון שתיקנו לומר יעו"י רק ביו"ט ולא בשבת. ואע"ג שכשיו"ט חל בשבת אומרים יעו"י (בתוך ברכה רביעית - מ.ה) ומזכירים בו שבת, אך כיון שאומרים יעו"י מדין יו"ט ולא מדין שבת, לא מהני לתקן טעותו כשיו"ט חל בשבת ע"י אמירת יעו"י. עכת"ד. ועולה מדבריו שכ"ש אם טעה בתפילת שבת (רגילה, שלא חל בה יו"ט) שלא מהני אם יוסיף ב"רצה" משפט שמזכיר בו שבת (כגון "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג" וכדו'). וצ"ע, דלכאו' מהשו"ע (סי' רס"ח ס"ד) משמע שבכה"ג כן יצא י"ח. וע"ע בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה מ'). ועפי"ז יש להבין את דברי המ"ב (בסי' תפ"ז סקי"א), שאם טעה בתפילת יו"ט לא מהני לומר יעו"י בעבודה. וראה עוד במ"א (סי' רס"ח סק"ה וסי' תפ"ז סק"ב. ובדה"ח שם כתב שהמ"א חולק על הנ"ל. ונלע"ד, אני הקטן, שאינו מוכרח שחולק).

ויש להעיר, שמטעם שכתב דה"ח משמע שכל זה קאי בין כשהיו"ט חל בחול ובין שחל בשבת. ויוצא י"ח בשבת אם הזכיר ביעו"י גם שבת נוסף ליו"ט (ואע"ג שהאשכנזים אינם מוסיפים שבת ביעו"י, מ"מ בני"ד אשכנזי ינהג כספרדים ויזכיר גם שבת, דאל"ה לא יצא כלל. ר' מרן סי' רס"ח ס"ד). וזה שלא כדעת הגר"מ אליהו שהחמיר כדלעיל.

שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל מדוע הפוס' לא כתבו שבכל מקרה שביו"ט התפלל את תפילת יו"ט אך טעה בה באופן שצריך לחזור על תפילתו, שיאמר יעו"י בעבודה, ויוצא י"ח. האם בגלל שזו מחלו', ואין תיקון זה מוסכם לכו"ע, או שתיקון זה עולה רק למי שהתפלל תפילת שמו"ע של חול, אך אם התפלל של יו"ט וטעה בה, לא מהני תיקון זה. וענה לי הגרש"י זצ"ל שאין לראות זאת דוקא כמחלו' בין הפוס' שאמרו זאת לבין הפוס' שלא אמרו זאת לגבי שאר הטעויות, אלא יש לחלק בין שבת ליו"ט, ולומר ששבת כיון שהינה מקודשת מעצמה לכן יש יותר להקל בזה ודי אם הזכיר את השבת באמצע הברכה, וכמש"כ מרן בסי' רס"ח. אך לגבי יו"ט, כיון שאנו מקדשים את המועדים הרי שאינו יוצא י"ח אם לא הזכיר בהדיא בחתימה את יו"ט. ולכן לא די לחתום "מקדש ישראל", מבלי להזכיר גם את "יום הזכרון", או שאר המועדים. עכת"ד. וראה בבה"ל (סי' תפ"ז ס"א ד"ה "מקדש") שהביא סברה הפוכה.

ועוד כתבו הפוס', שאם ביו"ט שחל בחול טעה והתחיל העמידה בנוסח של שבת, יפסיק מיד ויתחיל הנוסח של יו"ט, ולא הפסיד ג' ברכות ראשונות [פסתש"ו (סי' תפ"ז ס"א סק"ג) עפ"י כה"ח (סי' רס"ח סק"ח). וע"ע בסידור שער השמים (עמ' 477 סק"ב)].

6) מי שחתם ברכה רביעית כראוי והזכיר באמצעה שזה יו"ט, אך לא הזכיר כלל את שם החג בתוך הברכה, אלא רק אמר "את יו"ט מקרא קודש הזה" (למנהג הספרדים), נחלקו הפוס' אי יצא י"ח. שלדעת הבית יהודה יצא, כיון שאמר "את יו"ט מקרא קודש הזה" והחתימה היתה כתיקנה. וכ"כ הגר"ע איגר (בסי' תפ"ז) וערוה"ש (באותו סי' סק"ד). ואילו הגחיד"א בברכ"י (סי' תפ"ז) דחה דבריהם. ואף דה"ח כתב שלא יצא. הב"ד המ"ב (סי' תפ"ז סקי"א. עיי"ש שהפמ"ג הסתפק בזה. וכן המ"ב עצמו). וע"ע במ"ב (סי' תרס"ח סק"ב), כה"ח (סי' תפ"ז סק"ה), יבי"א (ח"ד סי' נ"א סק"ג) ופסתש"ו (סי' תפ"ז סק"א הערה 3. עיי"ש שכתב שמהמ"ב סקי"א משמע דלדה"ח והמ"ב כן יצא אם עכ"פ אמר "את יו"ט מקרא קודש הזה". עיי"ש סברתו. ולענ"ד בס"ד אין דבריו נכונים. שהרי כתב דאע"ג שאמר "מועדי קדשך" לא יצא. והיינו שהזכיר שזה מועד ויו"ט ובכ"ז למ"ב לא יצא. וא"כ אין דברי הפסתש"ו מחוורים להלכה לענ"ד).

7) אי חתם כראוי במקרה הנ"ל, אך לא הזכיר כלל באמצעה שזה יו"ט, עיי"ש בכה"ח (בסקט"ז) שהביא מחלו' אי יצא. וראה עוד כה"ח (סי' תקפ"ב סקכ"ט ומ"ב), ביבי"א (ח"ד שם וס"ק ה' וט'), ובספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה מ').

8) מי שהתפלל התפילה כראוי, אך הזכיר שם של יו"ט אחר (וכגון שאמר בסוכות "את יום הכיפורים הזה"). אם עדיין לא סיים את הברכה האמצעית, יחזור ממקום שטעה (מ"ותתן לנו". וראה במקראי קודש הל' רה"ש פ"ג הערה ל"ה ס"ק 9), ויאמרנה כראוי. אך אם כבר החל את הברכה החמישית (ברכת "רצה", ונראה דה"ה אם חתם ברכה רביעית), י"א שיצא וא"צ לחזור [הגר"ע איגר (בסי' תפ"ז) בשם בית יהודה. וכ"כ הח"א (כלל כ"ה). הב"ד המ"ב (סי' ק"ח סקל"ח)]. וי"א שלא יצא וצריך לחזור על תפילתו [ערוה"ש (סי' תפ"ז ס"ד). ברכ"י (סי' תרס"ח). מאמ"ר. מהרש"ם באורחות חיים. שו"ת שנות חיים. שד"ח (מע' יו"ט סי' ב' סק"ב). יבי"א (ח"ד סי' נ"א). פסתש"ו (רס"י תפ"ז)]. אמנם גבי מי שבשמיני עצרת טעה והזכיר בתפילת העמידה רק את סוכות, ראה במ"ב (סי' תרס"ח סק"ב, שהביא מחלו' בזה. אך שם הוא דווקא גבי טעה בשמיני עצרת והזכיר סוכות, שיש מקילים בזה טפי משאר מועדים. וצ"ע גבי מי שביו"ט דסוכות הזכיר דווקא שמיני עצרת. אך אין זה שכיח ולא ראיתי בפוס' שדיברו ע"כ. ובס"ד מסתבר שזה גריעא טפי ממי שבשמיני עצרת טעה והזכיר סוכות בתפילתו. דהתם י"א שאינו לעיכובא דגם שמיני עצרת מיקרי חג. אך לכאו' פשוט שסוכות לא מיקרי שמיני עצרת. וא"כ דין מי שאמר שמיע"צ בסוכות הוי כמי שהזכיר אז שאר מועדים כפסח ושבועות.

9) בענין סדר חתימת הברכה הרביעית. מקדימים הזכרת ישראל להזכרת הזמנים, כיון שה' מקדש את ישראל, וישראל מקדשים את הזמנים ע"י בי"ד שקובעים אותם [עפ"י כה"ח (סי' תפ"ז סק"ח) עפ"י הרד"א והלבוש. עיי"ש הטעם].

בענין מי ששינה בנוסח חתימת הברכה הרביעית:

10) מי שחתם ביו"ט שחל בחול, את הברכה הרביעית בתיבות "מקדש השבת". אם עדיין לא החל את הברכה הבאה, ותוך כדי דיבור [היינו זמן אמירת המילים "שלום עליך רבי". ור' כה"ח (סי' ר"ו סקט"ו), חזו"ע (הל' יו"ט. דיני תפילת יו"ט. דף פ"ח ס"ג), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ח') והל' יוה"כ (פ"א סעי' ג' וד' ובהערה ו'), והל' ליל הסדר (פ"ג הערה י"ד)] מעת שסיים את הברכה החל לומר מיד את סיום הברכה כתיקונה (כגון "מקדש ישראל והזמנים"), יצא י"ח בכך. ואם החל כבר את הברכה הבאה, או שלא הספיק לתקן זאת תכ"ד, לא יצא י"ח, ויחזור לתחילת הברכה הרביעית. ואם כבר אמר פס' "יהיו לרצון" שלאחר "אלקי, נצור", יחזור לראש תפילת העמידה. ויש מהספרדים האומרים שרשאי להתחיל ולתקן זאת אפי' לאחר תכ"ד, אם לא החל עדיין את הברכה הבאה, אע"ג שכשאמר "בא"ה" לא זכר שאותו יום אינו שבת אלא חג. אך אם החל כבר את הברכה הבאה, לדעת כולם לא יי"ח [עפ"י מרן (סי' תפ"ז ס"א), והנו"כ שם, יבי"א (ח"ד סי' נ"א ססק"ז), וספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 22) והל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ו) והל' ליל הסדר (פ"ג ס"ג)].

11) כשיו"ט חל בחול, וסיים ברכה רביעית בטעות בתיבות "מקדש השבת" ותוך כדי דיבור (כנ"ל בס"ק הקודם) תיקן והוסיף: "ישראל והזמנים" (היינו שיוצא שהוסיף תיבת "השבת"). נחלקו הפוס' אי מועיל בדיעבד [ראה כה"ח (סי' תפ"ז סקי"א), שלא"א לא מהני, ואילו לדעת כה"ח מועיל בדיעבד]. וכנראה הנ"מ בין המקרה כאן לבין המקרה בס"ק הקודם, הוא דהתם אמר שוב תיבת "מקדש", וזה מראה שהחל שוב את טופס הברכה ולכן הקלו יותר. משא"כ בני"ד שלאחר שאמר "מקדש השבת" רק המשיך את התיבות הראויות, ויוצא שתיבת "שבת" הינה חציצה בין תיבת "מקדש" לבין תיבות "ישראל והזמנים". וכן אמר חכ"א שליט"א. וע"ע בשו"ע (סי' ק"ח סי"ב), מ"ב (שם ס"ק ל"ז ול"ח).

12) ועוד יש לדון לגבי מקרה שיו"ט חל בחול, ושיבש חתימת הברכה ואמר: "מקדש ישראל, השבת והזמנים", אם יצא ידי חובה. ראה כה"ח (סי' תפ"ז סק"כ), שנחלקו בזה גבי יו"ט שחל בשבת. ונראה בס"ד שאם יו"ט חל בחול, אזי למ"ד שבשבת לא יצא י"ח אז גם כשיו"ט חל בחול לא יצא, משום דהוי משנה מטבע שטבעו חכמים [ראה כס"מ (פ"א דברכות ה"ו) אי יש סתירה בדעת הרמב"ם אם המשנה ממטבע שטבעו חכמים האם זה לעיכובא]. ומ"מ האומר שיצא בשבת י"ח יתכן ויודה שגם בחול יצא, למ"ד דיו"ט מיקרי שבת. ולענין הלכה ראה לקמן בהערה זו (ס"ק 15).

13) אם אמר את כל הברכה הרביעית כתיקונה, ורק בחתימת הברכה השמיט תיבת "ישראל" ואמר "מקדש הזמנים". נחלקו הפוס' אי יצא י"ח (ראה יבי"א ח"ד סי' נ"א ססק"ז). ולענין הלכה ראה לקמן בהערה זו (ס"ק 15).

14) אם חתם רק בתיבות "מקדש ישראל", גם בזה נחלקו הפוס' אי יצא י"ח [המ"א, הא"א והחוק יוסף ס"ל דיצא, ואילו הא"ר והחוק יעקב מפקפקים בדבר ונוטה דעתם שלא יצא. הב"ד כה"ח (סי' תפ"ז סקי"ז). ואף הגר"ע יוסף זצ"ל פסק בחזו"ע (פסח עמ' ק"ו סעי' ג', גבי פסח. ונראה דה"ה גבי כל שאר יו"ט) שיצא י"ח. ואח"כ ראיתי שכ"כ הגרע"י זצ"ל בחזו"ע הל' יו"ט (הל' תפילות יו"ט. דפ"ח רסע"י ז'). וראה עוד בפרקנו (הערה ל"ו ס"ק 15) ובמקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה ס"ק 14) ובמקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ז'). ולענין הלכה ראה לקמן בהערה זו (ס"ק 15).

15) בכל המקרים הללו שטעה בחתימת הברכה ונחלקו הפוס' אי יצא בדיעבד או דלא יצא ובעי לחזור על תפילתו. אי יכול לתקן זאת תכ"ד, ודאי שעליו לתקן זאת. ואם עבר תכ"ד ועדיין לא החל הברכה הבאה, נראה שיתקן זאת מיד, ויסמוך על הפוס' שכל שלא החל הברכה הבאה, מהני לתקן זאת. ואמנם הפוס' האשכנזים לא פסקו דמהני לתקן לאחר תכ"ד, מ"מ הכא בצירוף הא שי"א שבכלל יצא י"ח אף אם לא תיקן זאת, אולי אף הם יודו לצרף זאת ולומר שיתקן ויצא י"ח [וראה בכה"ג למשל לקמן בפרקנו (בהערה ל') בשם כה"ח (סי' תפ"ז סקי"ב) וספר שיח הלכה (ח"ב סי' קי"ח סק"ג). ומאידך יש מקום לומר שלא יי"ח, דגבי אמירת "המלך המשפט" בעשי"ת י"א שלא יצא י"ח אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", ומצינו מהפוס' שלא יי"ח אף אם נזכר בכך לאחר תכ"ד וטרם החל הברכה הבאה. ר' מה שכתבנו בס"ד ע"כ במקראי קודש הל' יוה"כ (פ"א סעי' ה' ובהערה י"ח). ומ"מ בס"ד נראה שלמעשה בדיעבד יצא י"ח בני"ד. ועדיין צריך להתיישב בדבר]. ואם כבר החל הברכה הבאה, נראה שתלוי הדבר מיהם הסוברים שיצא. וכן תלוי הדבר אי רק פוסק א' ס"ל שיצא, שאז לא אמרינן סב"ל ובעי לחזור, או שכמה פוס' ס"ל שיצא (כדברי הרב כה"ח בהרבה מקומות). ומ"מ נחלקו הפוס' אי אמרינן סב"ל גבי תפילת העמידה. ראה כה"ח (סי' תפ"ז ססקי"ב וסי' תקפ"ב ססק"ו), דס"ל שאומרים סב"ל אף גבי תפילת העמידה. ואילו לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ע יוסף זצ"ל, כפי ששמעתי מהם, אין אומרים סב"ל גבי תפילת העמידה. וכן מבואר ביבי"א (ח"ב סי' ט'. עיי"ש שהב"ד אחרו' שחולקים וס"ל שאומרים סב"ל בני"ד). וראה עוד בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ל"ח) בדברי הגר"א נבנצל שליט"א שהזכיר מחלו' זו.

16) בענין שינוי מנהגים ונוסחאות תפילה, נחלקו הפוס' אי שרי ועדיף לשנות כשהמנהג החדש עדיף מהראשון [ראה כה"ח (סי' תקפ"ב סקל"ח). וראה עוד בדבריו בסי' תרי"ט (סקכ"ט) דרשאים הרבנים המורים לחדש מנהג, ואין בזה משום פגם לראשו', דמקום הניחו לאחרונים להתגדר בו. ויש להאריך בכך ואכ"מ].

17) עוד בענין טעויות בתפילות יו"ט, ראה בספר מנח"ש (ח"ב מהדורה קמא עמ' קמ"ט ס"ק י' וי"א).

[12]יב. דין אמירת "ברכו" לאחר ערבית וכן "עלינו לשבח", מבואר בשעהכ"ו (דף נ' ע"א). הב"ד כה"ח (סי' רל"ז סק"ב).

דין אמירת קדיש "תתקבל" לאחר מכן, וכן אמירת מזמור (בחול - "שיר למעלות אשא עיני"), וקדיש "יהא שלמא" לפני "ברכו" ו"עלינו", ג"ז מבואר בכה"ח שם. וכן כתובים דברים אלה במחזורים. וכן המנהג פשוט. וראה עוד מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג סי"א) והל' ליל הסדר (פ"ג הערה י"א). ובענין אמירת המזמור לפני "עלינו" לא מצאתי מקור מפורש בשעהכ"ו, בפע"ח, בבא"ח ובכה"ח. אך כן המנהג פשוט, וככתוב במחזורים.

[13]יג. גבי מנהג האשכנזים לומר אחר תפילת העמידה של ערבית קדיש "תתקבל", "עלינו לשבח" וקדיש "יהא שלמא" (קדיש יתום), הוא כבתפילת ערבית של שאר ימות השנה. וכ"כ במחזורים.

ומה שכתבנו שלנוסח "ספרד" י"ל "ברכו", כ"כ בלוח דבי"ב (מנהגי ה"חסידים"). והוא עפ"י האריז"ל, כמבואר בכה"ח (סי' קל"ג סק"א וסי' רל"ז סק"ב). ושלא כמש"כ מרן (בסי' קל"ג). עיי"ש בכה"ח (בסי' קל"ג) הטעם לשני הצדדים. וראה עוד בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה י') מה שהערנו ע"ד סידור רינת ישראל.

[14]יד. ומה שכתבנו שלנוסח אשכנז י"ל מזמור "לדוד, ה' אורי", הוא עפ"י הקיצוש"ע (סי' קכ"ח ס"ב), המ"ב (סי' תקפ"א סק"ב), לוח א"י ועוד פוס', וכ"כ במחזורים (מחזור רבא, רינת ישראל, ועוד). ויש להוסיף, שמנהג האשכנזים לומר קדיש לפני מזמור זה ולאחריו.

וכאן המקום להעיר שישנם חילוקי מנהגים אצל האשכנזים באלו תפילות אומרים מזמור זה. ראה ע"כ בקצש"ע (סי' קכ"ח סעי' ב'), ובמ"ב (סי' תקפ"א סק"ב), בסידור "עולת ראיה" (ח"א סוף תפילת שחרית), בלוח א"י לגרי"מ טוקצ'ינסקי, בלוח דבי"ב (מנהגי החסידים, בעלז). במאמרו של הרב אביגדור אונא על מנהגי יהדות אשכנז (מנהגי דרום גרמניה. הודפס בקונטרס ילקוט מנהגים), ובסידור "רינת ישראל" בסופו (בחלק "דבר יום ביומו"), בסידור הוצאת קורן, ובסידור "תפילת כל פה", שיש נוהגים לומר זאת שחרית ומנחה (מנהג ספרד) ויש הנוהגים כן בשחרית וערבית (כן הוא מנהג אשכנז, וכמש"כ בלוח א"י. וזאת למרות שמרן הח"ח כתב במ"ב שם שאומרים זאת במנחה. וראה בלוח א"י, שהוסיף, שבחצר ר"י החסיד ז"ל אין אומרים מזמור זה לא בלילה ולא בשבת).

אלא שלא כל האשכנזים (מהמתפללים בנוסח אשכנז) אומרים מזמור זה בסוכות. כיון שגם לגבי סוף זמן אמירת מזמור זה ישנם מנהגים שונים אצל האשכנזים: יש שנהגו לאומרו עד יוה"כ בלבד. יש שנוהגים לאומרו עד הושענא - רבא, ויש שנוהגים לאומרו אף בשמיני עצרת [הפוס' הנ"ל. והרב אביגדור אונא כתב (בקונטרס ילקוט מנהגים הנ"ל) שמנהג יהודי דרום גרמניה היה לאומרו עד אחר שחרית של הושענא רבה. ובספר קצש"ע עם פסקי המ"ב (סי' קכ"ח שם) העיר המהדיר, שמה שבא"י אין אומרים בשמיני עצרת מזמור זה, אפשר ששייך ד"ז רק לחו"ל שיושבים אז עדיין בסוכה, וע"כ אומרים "כי יצפנני בסכה". וראה בסידור עולת ראיה (שם), שהגרצ"י קוק זצ"ל העיר שיש לאומרו גם בשמיני עצרת (היינו גם בא"י), ועפי"ר פסקי הגרצ"י קוק זצ"ל מבוססים עפי"ד המ"ב, כמבואר בהקדמה שם].

הג"ר משה הלברשטאם זצ"ל כתב (מכתבו מובא בריש ספר הליכות עולם, לרה"ג ר' דב זאב סלונים שליט"א), שיש מה"חסידים" שאינם נוהגים כלל להוסיף מזמור זה לתפילות חודש אלול והימים הנוראים. וכן נהגו כמה מגדולי הצדיקים שלא לאומרו כלל. עיי"ש בדבריו, ובהערות הרה"ג המחבר ע"ד הגר"מ הלברשטאם. ונראה שמ"מ רובם המכריע של האשכנזים נוהגים לומר מזמור זה.

וראה עוד מה שכתבנו במקראי קודש הל' יוה"כ (פ"א הערה מ"א).

[15]טו. מה שכתבנו שאומרים "אדון עולם", כ"כ בלוח א"י ובלוח דבי"ב (מנהגי ה"חסידים"). וכ"כ בחלק מהמחזורים (כגון במחזור רינת ישראל). וכן נוהגים בהרבה בתי כנסיות.

ומה שכתבנו שיש האומרים "יגדל אלקים חי", כ"כ הרב אביגדור אונא (מובא בילקוט מנהגים, הוצאת הסתדרות המורים הדתיים), וכתב דהוא עפ"י מנהג יהודי דרום מע' גרמניה. ע"כ. ומנהג הרבה ספרדים ג"כ לומר "יגדל". וראה עוד מש"כ בס"ד בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ט). אמנם יש להעיר, שלדעת האריז"ל אין לומר פיוט זה, דמחברו לא היה בקי בח"ן וממילא פיוט זה אינו נכון עד"ה (כמובא בשער הכוונות סוף תפילת שחרית, אחר "עלינו"). וכ"כ בשמו המ"ב (סי' ס"ח סק"ד).

יש להוסיף, שבאמת אין מנהג כל האשכנזים לומר פיוטים אלה. שראיתי כמה בתי כנסת אשכנזים שאינם אומרים זאת כלל (כגון בכמה בתי כנסת מרכזיים פה בירושלים ת"ו). ואף במחזור רבא (נוסח ספרד) לא כתוב לומר כן.

[16]טז. מנהג האשכנזים לומר: "חג שמח", והספרדים אומרים "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות". וראה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג סוף הערה ל') בשם הגר"מ אליהו זצ"ל. וע"ע בהגדה ש"פ מועדים וזמנים (עמ' נ"א).

והטעם הוא, משום דבמועד שייך דין שמחה, וכמש"כ "ושמחת בחגך". וראה תשו' הגאונים שע"ת (סי' ל'), והב"ד חזו"ע (עמ' ק"ה הערה ג'). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שי"א בחג "מועדים לשמחה" וכמו שאומרים בתפילה: "מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון". ובחוה"מ אומרים: "מועד טוב". ובשבת מקדימים לומר "שבת שלום". ומקיימים בזה מצות "זכור את יום השבת לקדשו". עכת"ד.

[17]יז. מה שכתבנו שבני"ד נוהגים לקצר את קב"ש, הוא עפ"י הא"א (רס"י תפ"ח), המ"ב (סי' רס"ב סק"י, וראה גם בסי' תרי"ט סקי"ב), כה"ח (סי' ע"ר סק"ה, סי' תפ"ז סק"ג וסי' תרי"ט ס"ק ל"ז ול"ח), ומה שכתבנו במקו"ד (הל' יוה"כ פ"ה ס"י, והל' ליל הסדר פ"ג ס"ז), וכדלקמן בהערות הבאות.

[18]יח. מה שכתבנו לגבי המתפללים בנוסח אשכנז הוא עפ"י הא"א (סי' תפ"ח סק"א שכתב שיש מקומות שאין אומרים בשבת זו "לכה דודי"), המט"א (סי' תקפ"ב ס"ב), לוח א"י (שנת תש"נ), קיצור הל' המועדים לגר"ש דבליצקי שליט"א (עמ' ר"ב. והוסיף שישנם בתי כנסת בודדים גם בנוסח אשכנז שאומרים כל הקב"ש), וכ"כ במחזורים (כגון מחזור רבא) ובסידור רינת ישראל (בסופו, בלוח דבר יום ביומו). וראה עוד בתשו' מהר"ם מרוטנבורג (אחרונות, סי' י"ח), במט"א (סי' תרי"ט סקי"ג), במ"ב (סי' רס"ב סק"י וסי' תרי"ט סקי"ב), כה"ח (בסימנים ע"ר, תפ"ז ותרי"ט שם), חזו"ע (פסח. עמ' ק"ה סעי' א' ובהערה א'), ומקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"א), הל' יוה"כ (פ"ה סעי' י') והל' ליל הסדר (פ"ג ס"ז).

ואמנם מדברי המ"ב ולוח א"י (שם) משמע לכאו' שא"א אף מזמור "ה' מלך", אלא רק מזמור ליוה"ש. אלא שהמט"א (סי' תקפ"ב ס"ב) כתב שי"ל גם מזמור "ה' מלך" (וראה גם בסי' תרי"ט סי"ג ותרכ"ה סמ"א, ובאלף המגן סי' תרי"ט סקכ"ג). וכ"כ הגר"ש דבליצקי בקיצור הל' המועדים (עמ' כ"ב וצ"ה). וכ"כ במחזורים, וכן המנהג פשוט. וראה גם בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ד).

יש להעיר שלמנהג האשכנזים אומרים קבלת שבת מקוצרת כזו גם בשבת חוה"מ.

[19]יט. ובענין "לכה דודי" ישנם כמה מנהגים.

כתב הא"א בסיום דבריו (בסי' תפ"ח), שיש אומרים "לכה דודי", אלא שמדלגים "התנערי", וא"א "לכו נרננה". והב"ד כה"ח (סי' תפ"ז), בקיצור הלכות המועדים (דבליצקי. שם), וכן הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (פסח. ח"בעמ' ק"ה הערה א'), והוסיף בחזו"ע, שמשמע שטעמם של אותם שאינם אומרים זאת הוא כדי שלא לערב שמחת החג באמירת "התנערי מעפר" וכו', שמזכירין שפלותה של כנ"י וירושלים. וע"ע בכה"ח (סי' ע"ר סק"ה), ובחזו"ע (שם בסעי' א') שכ' עוד טעם לכך בשם שו"ת בי"ד.

ויש נוהגים לומר רק הבית "בואי בשלום" [מט"א (סי' תקפ"ב) וקיצור הל' המועדים שם. וכ"כ בלוח דבי"ב - מנהגי בעלז). ויש המוסיפים גם בית ראשון (קיצור הל' המועדים שם). וראה עוד בלוח דבר בעתו (שנת תש"נ, דיני ערבית של רה"ש), שכתב שרבו המנהגים בהשמטת חרוזי העצב מ"לכה דודי", ונהרא נהרא ופשטיה. ומ"מ נוהגים לומר "ברינה בשמחה ובצהלה". ויש המדלגים תיבת בשמחה (לוח דבי"ב - בעלז).

ומ"מ אנו כתבנו כמש"כ באלף המגן (שם סק"ט), בקיצור הלכות המועדים (דבליצקי. שם, לנוסח ספרד), בלוח "דבר יום ביומו" שבסוף סידור "רינת ישראל", וכ"כ במחזורים (מחזור חת"ס, מחזור רבא, מחזור עיון תפילה ומחזור רינת ישראל). וכ"מ קצת מהמ"ב (סי' רס"ב ססק"י). והטעם למנהג זה, כתב באלהמ"ג (בסי' תרכ"ה סקנ"ו) דהוא עד"ה.

בשו"ת בי"ד (חאו"ח סי' רס"ד) כתב מפי השמועה, שיש שאינם אומרים כלל "לכה דודי", והוא משום שלא לבייש את היו"ט, שמקבלים רק את השבת. עכת"ד. הב"ד שע"ת (סי' ע"ר), כה"ח (סי' ע"ר סק"ה ותפ"ז סק"ג), וחזו"ע שם. וראה לקמן בסמוך.

הנוהגים כדעת החת"ס, אומרים את מזמורי קב"ש בליל יו"ט שחל בשבת כשאר שבתות השנה, ואינם משמיטים דבר (כך אמר לי הרה"ג ר' יעקב שמריהו דויטש זצ"ל, מי שהיה רב ביהכ"נ חוג חת"ס בפתח תקוה. והוסיף, שכן ידוע לו שהמנהג גם בבני ברק ובת"א, הנוהגים עפ"י מנהגי החת"ס. ואף בשאר החגים נוהגים כן, מלבד בליל יוה"כ שחל בשבת. עכת"ד. והב"ד במקו"ד הל' ליל הסדר פ"ג הערה כ"ב). ואמנם מצאנו במחזור החת"ס, שאומרים בקב"ש רק מזמור "הבו לה'" ואילך.

[20]כ. המנהג להתחיל קב"ש זו ממזמור "הבו לה'" ואילך כתוב בכמה מהמחזורים, כגון במחזור בית דין (לג"ר אברהם חמוי זצ"ל מאר"ץ. חלק ראש השנה). ויש מהמחזורים שכתוב בהם לומר בני"ד מזמור "ה' מלך ירגזו עמים" וגו', "מזמור לתודה" וגו', וממשיכים מזמור "הבו לה'" ואילך (מחזור תפילת ישרים, מחזור אור ודרך). ור' עוד בכה"ח (סי' תפ"ז סק"ג) שהביא עוד מנהגים של הספרדים בני"ד. ולגבי יוה"כ שחל בשבת ר' בכה"ח (סי' תרי"ט ס"ק ל"ז ול"ח), ומה שכתבנו במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"א בענין מנהג הספרדים).

ומ"מ למנהג כל הספרדים (מלבד אולי המנהג המוזכר בכנה"ג) נוהגים לומר פיוט "לכה דודי" בשלימותו, ואין מחלקים אותו. ואמנם כתב הבית דוד (בסי' רס"ד), ששמע שיש שאינם אומרים זאת כלל (ראה פמ"ג בא"א סי' תפ"ח סק"א), כדי שלא לבייש את יו"ט שאומרים "פני שבת נקבלה" ולא מזכירין יו"ט. אלא שהוסיף הבי"ד שם, דנראה שאין להקפיד ע"כ משום דשבת א"צ קידוש של בית דין, וממילא קאתי, ולפיכך צריך לצאת לקראתה לקבלה, אך יו"ט אנו מקדשין אותו ומביאין אותו, וליכא ביוש ואדרבא עדיף טפי [הב"ד הא"א (בסי' תפ"ח), שע"ת (סי' ע"ר), כה"ח (סי' ע"ר ותפ"ז שם) וחזו"ע (פסח. ח"ב עמ' ק"ה) ויו"ט (דפ"ז, דיני התפילות ס"א)]. וכדעה זו פסקו עוד כמה אחרו' [הברכ"י, הש"ץ, הרו"ח, כה"ח וחזו"ע הל' פסח והל' יו"ט (שם. עיי"ש שכתב שאומרים קב"ש גם כשיו"ט חל בשבת, כיוון שהחג כבר הוזמן על ידינו בקידוש החודש). וע"ע בכה"ח (סי' ע"ר סק"ה)]. וראה לעיל בהערות הקודמות שהבאנו דעות מהפוס' האשכנזים לומר רק חלק מפיוט זה.

אלא שנחטא לאמת אם לא נזכיר מש"כ הרב כה"ח (בסי' רס"א סקכ"ח, בסי' רס"ב סקל"ב, וסי' ע"ר סק"ד) שלדעת האריז"ל בכל שבתות השנה י"ל ד' דברים אלו בלבד לשם קב"ש: מזמור "הבו לה'", ב"פ "בואי כלה" ובפעם השלישית לומר בלחש "בואי כלה שבת מלכתא". "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור "ה' מלך". ומשמע שם שמהם אין לגרוע וגם אין צורך להוסיף.

בענין אמירת שיר השירים בכניסת השבת כשיו"ט חל בשבת. שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל מה המנהג בכך, וענה לי שאותם הנוהגים לומר תמיד שיה"ש יאמרו גם בכניסת שבת זו. והוסיף שלגבי הספרדים פה בארץ ישראל ישנם שני מנהגים לגבי אמירת שיה"ש בכניסת שבת. יש אומרים שיה"ש כל השנה (בכניסת השבת), ויש שאומרים זאת רק מפסח עד עצרת. יוצאי מרוקו אומרים זאת כל השנה. לעומתם הספניולים (היינו הספרדים דוברי ספניולית=לדינו, וכגון השׂלוניקאים) אינם אומרים זאת כלל כל השנה. הספרדים הירושלמים חלקם אומרים כל השנה וחלקם אינם אומרים כל השנה. ושאלתי היש גם הבדלי מנהגים מתי אומרים זאת, כשאומרים זאת. וענה לי שהוא מורה לומר שיה"ש לפני מנחה, כי לאחר מנחה כבר מגיע זמן השבת. ואם רואים שכבר השבת מתקרבת (וטרם אמרו זאת - מ.ה.), אז לאחר מנחה יאמרו: "הריני מקבל עלי תוספת שבת", ואז יאמרו שיה"ש, כדי שיקבלו שבת לפני השקיעה (כי אם יאמרו קודם שיה"ש בינתים תשקע החמה). עכת"ד.

[21]כא. מה שכתבנו שאף כשיו"ט חל בשבת, יש מהספרדים האומרים את קב"ש במלואה, כ"כ כה"ח (ראה סי' רס"ב סקל"ג בשם הג' הרח"ף ברו"ח). וכ"כ במחזור קול יעקב (לגר"מ אליהו זצ"ל). וכ"כ במחזור אור ודרך (לראש השנה). ור' עוד בעניינים אלה מש"כ בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"א) והל' ליל הסדר (פ"ג הערות כ"א – כ"ד).

[22]כב. כ"כ כה"ח (סי' תפ"ז ססק"ג). וכ"כ במחזורי הספרדים. ויש שכתבו הטעם, משום שהמזמור השייך לרגל הינו שייך ממש לתפילת ערבית ולכן נסמך אליה (וזה שלא כמש"כ בסידור רי"ש, שאין דבריו במקרה זה מדויקים).

[23]כג. הרד"א (בסדר ערבית של ליל שבת) כתב בשם אבן הירחי שבצרפת נהגו שלא לאומרו ביו"ט שחל בעש"ק. והוסיף, שבספרד נהגו לאומרו. ואמנם כבר כתב הטור (בסי' ע"ר) שא"א אותו ביו"ט שחל בעש"ק, מפני שאין יכולין לומר "עשרתן". ומרן כתב שם בב"י טעם אחר, ופסק כן בשו"ע (סי' ע"ר ס"ב), אך לא הזכיר דין יו"ט שחב"ש עצמה. ומ"מ הרמ"א (שם בסי' ע"ר) כתב (עפי"ד המהרא"ק - רבי אברהם קלויזנר. הב"ד המהרי"ל בהל' סוכה, בסדר תפילות החג סעי' י') דה"ה שא"א אותו ביו"ט שחב"ש (והמהרא"ק כתב הטעם, גזירה משום יו"ט שחל בע"ש). וכ"כ התוספת שבת (סי' ע"ר סק"ב) והמ"ב (סק"ג), והוסיפו דהוא משום דלא פלוג בין כשחל בע"ש או בשבת (והיינו שיש דמיון בין כשחב"ש או בע"ש, אע"פ שאין הטעם שווה בשניהם. ומ"מ ראה במהרי"ל עצמו שם שחלק ע"ד המהרא"ק, וכתב שכשחל יו"ט בשבת כן צ"ל פ' ב"מ. וכתב שכן המנהג. אך הרמ"א בד"מ כתב בשם המהרי"ל שאין לאמרו (ונראה שכוונתו למהרא"ק, כמובא במהרי"ל). ואמנם בשכנה"ג (הגב"י סעי' ע"ר) כתב שאף ביו"ט שחב"ש נוהגין לומר פ' ב"מ. וכן עולה מדברי הב"ח (סי' ע"ר) שכתב בשם הרש"ל ביש"ש שיש לאומרו לעולם, אף כשיו"ט חל בע"ש (הב"ד כה"ח סי' ע"ר ס"ק ח' וי"ב). וכן נמצא בשו"ת הרש"ל (סי' ס"ד), וכן מצאנו בס"ד במחזור לרה"ש "בית-דין" למהר"א חמוי, שכתב שיש לומר פ' ב"מ ברה"ש שחב"ש (אך הוסיף שם שיש מדלגין אותו). אלא שמ"מ נראה שהיום המנהג לא לומר פ' ב"מ ביו"ט שחל בשבת, הן אצל האשכנזים, שכ"כ כבר רי"א טירנא (בספר המנהגים, סדר ערבית של שבת. הב"ד הב"ח והרש"ל שם). וכ"כ המ"ב (בסי' ע"ר סק"ג ובסי' תרמ"ב ססק"א), לוח א"י, והגר"ש דבליצקי שליט"א בקיצור הל' המועדים (עמ' כ"ג). וכן המנהג אצל הספרדים. ואע"פ שמדברי מרן (שם) משמע שכשיו"ט חב"ש כן צריך לאומרו, מ"מ במחזור בית דין הנ"ל הזכיר המנהג שלא לאומרו, וכ"כ בספר נהר מצרים, וכ"כ בנתיבי עם (סי' ע"ר ס"ב) שמנהג ירושלים שלא לאומרו ביו"ט שחב"ש, וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל לגבי כל ליל יו"ט כשחלו בשבת, שאין אומרים פרק "במה מדליקין". עכת"ד. וכ"כ במחזורים (תפילת ישרים ואור ודרך). וע"ע במ"ב (סי' ע"ר סק"ה) וכה"ח (סי' ע"ר ס"ק ז', ח', וי', וסי' תרי"ט סקל"ו).

וראה עוד בענין זה בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ד).

[24]כד. בענין אמירת "כגוונא" (לאשכנזים נוסח ספרד האומרים כן כל שבתות השנה) נראה שיש חילוקי מנהגים בדבר. שבסידור הריעב"ץ כתב שא"א "כגוונא" בליל יו"ט שחב"ש. וכ"כ בליקוטי מהרי"ח (ליל א' דפסח), וכן במנהגי תורה (מונקאטש) בשם הרה"ק מרופשיץ והבני יששכר. וטעמם, משום שנא' בו "כד עייל שבתא איהי אתייחדת וכו' וכל שולטני רוגזין", ויש בזה קצת פגיעה בקדושת יו"ט שהרי גם בלא שבת אין רוגז ביו"ט (הב"ד בפסתש"ו סי' תפ"ז סק"ג). אמנם בסידור הרב (שער הכולל) וכן המט"א (סי' תקפ"ב ס"ב) ולוח דבי"ב (מנהגי בעלז) כתבו כן לומר זאת. ואילו בדיני סוכות (סי' תרכ"ה סמ"א) כתב המט"א שא"א זאת. וכ"כ באלף המגן (סי' תקפ"ב סק"י), בקצה המטה (סק"ז), ובקונטרס עיון תפילה שאין אומרים זאת. וכ"כ בסידור רינת ישראל (בסופו, בלוח דבר יום ביומו). ובקיצור הל' המועדים (עמ' כ"ג) כתב שיש חילוקי מנהגים בזה. ובלוח דבר בעתו (שנת תש"נ) כ' שלמנהג צפת מתחילים מ"ואנפהא נהירין". וראה עוד בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (שם), וליל הסדר (פ"ג הערה כ"ו).

[25]כה. עיקר ד"ז כתבוהו הטור (בסי' רס"ז), שכנה"ג, הפמ"ג, המ"ב (באותו סי' סק"ט), כה"ח (סי' רס"ז סקט"ז, ובסי' תפ"ז סק"ב) וש"א.

והטעם, כדי לומר שאם ישמרו ישראל את השבת, אינם צריכים שמירה. ואין זה הפסק בין "גאל ישראל" לעמידה (שצריך לסמוך גאולה לתפילה), דהוא ג"כ מעין גאולה, שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין (טור שם). ובשעהכ"ו הביא טעם עד"ה, שאומרים פס' "ושמרו" לפי שהלילה הינו בבחינת "שמור" (הב"ד כה"ח סי' רס"ז שם).

ומה שכתבנו שאומרים דוקא פסוקי "ושמרו בני ישראל" וגו', כ"כ הטור, המ"ב, כה"ח (שם) וש"פ. וכ"כ בסידורים ובמחזורים, וכן המנהג.

וכתבנו שכן מנהג הספרדים, שלמרות שמרן בשו"ע לא כתב ד"ז (אע"ג שכבר הזכירו הטור), מ"מ כך המנהג עפ"י שעהכ"ו, שכנה"ג, כה"ח (הנ"ל) וש"פ הספרדים. ואף האשכנזים נוהגים כן עפי"ד הטור, למרות שהרמ"א במפה לא הזכירו, מ"מ כתבו כן הפמ"ג, המ"ב (הנ"ל), לוח דבי"ב (בעלז) ועוד פוס' אשכנזים. ומ"מ אין זה מנהג כל האשכנזים אלא רק למנהג "ספרד" וחלק מהמתפללים בנוסח "אשכנז", כיון שההולכים לפי מנהג הגר"א אינם אומרים כן [עפ"י מע"ר (סי' ס"ז), וכ"כ בלוח א"י. וכן הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א לגבי אמירת פס' "כי ביום הזה" לפני העמידה בליל כיפור, וכמבואר במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ה). עיי"ש. וכן נראה קצת מהא שהמ"ב הזכיר ד"ז בפשטות בסי' רס"ז, אע"ג שהוא עצמו התפלל בנוסח "אשכנז" ולא בנוסח "ספרד", אם כי אין זו הוכחה גמורה. וכבר כתבנו בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (בקונטרס שיעור כזית, חלק ו' סק"א) בשם הגר"ש מן-ההר זצ"ל, שאין דברי הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י מראים על מנהג כל ה"פרושים" (היינו מתפללי נוסח אשכנז), וישנם הרבה מיוצאי גרמניה שמתפללים בנוסח אשכנז ולא נהגו כדברי לוח א"י. עכת"ד. ונראה משום שלוח א"י אזיל בתר מנהג הגאון ז"ל, והם לא ס"ל כוותיה. וראה בלוח דבר בעיתו (שנת תש"נ) שכתב שלמנהג ליטא, מנהג חב"ד והפרושים א"א פס' אלה].

כשיו"ט חל בשבת מקדימים לומר פסוקי שבת לפני פס' המועדים [כנה"ג. כה"ח (סי' תפ"ז שם), חזו"ע (פסח. ח"ב עמ' ק"ו), לוח דבי"ב (מנהגי בעלז) וש"א. וכ"כ במחזורים].

וראה עוד בענין זה באנ"ת (ח"ד ערך ברכות ק"ש, עמ' ת"ח-ת"ט), בחזו"ע (שם), מש"כ בס"ד בספרנו מקו"ד (הל' יוה"כ פ"ה הערה ל"ה, הל' ליל הסדר פ"ג הערה ה' ובהל' רה"ש פ"ג בהערה ה').

לגבי אמירת מערבית (מעריבים) ר' במ"ב (סי' תרמ"ב ס"ק א') וכה"ח (סק"ב). ומ"מ פה בארה"ק לא נהגו כלל לומר זאת.

[26]כו. מה שכתבנו בענין הזכרת השבת בתוך הברכה הרביעית, הוא עפ"י הגמ' בביצה (די"ז ע"א), שו"ע (סי' תפ"ז ס"א), מ"ב (סק"ו) וכה"ח (סקי"ח). וכן מ"ב (סי' תרי"ט ס"ק ז' וט'), כה"ח (ס"ק ל"ב ול"ג), וכ"כ בלוח א"י ובמחזורים. וראה עוד מש"כ בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ד), הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ו) וליל הסדר (פ"ג הערות כ"ח-כ"ט).

[27]כז. מה שכתבנו שכן הוא נוסח חתימת הברכה, הוא עפ"י הגמ' בברכות (דמ"ט ע"א) וביצה (שם), ומרן (סי' תפ"ז ס"א), וכ"כ במחזורים. והטעם שמקדים "שבת" ל"ישראל", לפי שהשבת מקדשא וקיימא מששת ימי בראשית (ביצה שם. כה"ח סי' תפ"ז סקי"ט).

ובענין נוסח החתימה, נחלקו הפוס' אי אמרינן "מקדש השבת, ישראל והזמנים" כשתיבת "ישראל" עם וא"ו או בלי וא"ו. מרן (בסי' תפ"ז ס"א) כתב "וישראל" (עם וא"ו). ואילו הרש"ל (פ"ב דביצה) כתב לומר בלא האות וא"ו. והא"ר (סי' תפ"ז סק"ז) כתב שאכן ישנן נוסחאות שונות בדבר, ושתי הנוסחאות יש להן לסמוך על גדולי הפוס'. ע"כ. ומ"מ נראה שדעת רוה"פ שצ"ל עם וא"ו, שכ"כ הלבוש, חוק יוסף, הגר"ז (אף שהזכיר שיש נוסחאות אחרות), הח"א, המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ח, שכן המנהג), וכה"ח (סקכ"א). וכן הנוסח במחזורים. וראה עוד מש"כ בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ד), הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ו), וליל הסדר (פ"ג הערה כ"ט).

[28]כח. מה שכתבנו שלאחר העמידה אומרים "ויכלו" הוא עפ"י שו"ע (סי' רס"ח סעי' ז', וסי' תרי"ט ס"ג). ועיקר דין אמירת "ויכלו" נזכר בגמ' שבת (דקי"ט ע"ב) ושו"ע (סי' רס"ח ס"א).

הטעם שאומר "ויכלו" בכל ליל שבת לאחר תפילת העמידה, למרות שכבר אמרו בתפילת העמידה, משום יו"ט שחב"ש שאין אומרים אותו אז בעמידה (מרן שם ס"ז). ואגב שבת זו תקנו לכל השבתות (מ"ב סקי"ח). וא"כ בליל יו"ט שחל בשבת יש חיובא טפי לאומרו מאשר בשבת רגילה [והנ"מ הינה למי שרגיל להאריך בתפילתו, שלכאורה יש ענין שלא להאריך בעמידה, ע"מ שיוכל לאומרה עם כל הציבור, וכמש"כ המ"א והמ"ב (סי' רס"ח סקי"ט). ומאידך יש ענין דוקא להאריך ולכוון בעמידה זו, שהיא תפילת העמידה הראשונה של החג]. ועוד טעם שחוזרים ואומרים "ויכולו" לאחר חזרת הש"ץ, כדי להוציא למי שאינו יודע לאומרו בתפילה (מרן סי' רס"ח שם). וראה בכה"ח (באותו סי' ס"ק ג' ול"ג) שיש גם טעם עד"ה. ועיי"ש בכה"ח (סקל"ד) כמה טעמים מדוע צריך לאומרו (בשבת רגילה) ג"פ בליל שבת.

כתב מרן (בסי' רס"ח שם) שאומרים "ויכלו" בקול רם מעומד. וכ"כ המ"ב (סי' תפ"ז סק"ט) וכה"ח (סקכ"ג). והוסיפו בשם הא"א (בסק"א) שאומרים אחריו קדיש שלם. וכוונתם לקדיש "תתקבל".

יש מהפוס' שכתבו שבכל ליל שבת י"ל "ויכלו" ג"פ (כנ"ל). וצ"ע אם לדעתם ה"ה כשיו"ט חב"ש, שאז אין אומרים זאת בתפילת העמידה ויוצא שאומרים זאת רק ב' פעמים [ראה א"ר (סי' רס"ח סקי"ב). מ"ב (סי' רע"א סקמ"ה) בשם הרוקח וכה"ח (סי' רס"ח ס"ק ג', ל"ד ול"ה). וראה במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ח), שמדברי הגר"א נבנצל שליט"א עולה, שהרוצה להחמיר ולקיים את דברי הראשו' הנ"ל יוסיף ויאמר גם בליל יו"ט שחב"ש עוד פעם א' "ויכלו" כך שיצא שגם אז אמר ג"פ "ויכלו". ע"כ].

ובענין ברכה מעין שבע:

עיקר ד"ז כתבו מרן [(בסי' רס"ח ס"ח), ולגבי יוה"כ בסי' תרי"ט (ס"ג)], וכ"כ גבי ליל סוכות בשו"ע (סי' תרמ"ב ס"א) וכן גבי ליל רה"ש הרמ"א (בסי' תקפ"ב ס"ג). והטעם, משום סכנת מזיקין, שבתי כנסיות שבזמנם היו בשדות, ותיקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבוא לביהכ"נ שלא ישארו יחידים בביהכ"נ בשדה, אלא שיסיימו גם הם תפילתם בעוד הש"ץ מאריך בה [גמ' שבת (דכ"ד, ב'). טור. ט"ז. מ"ב (סי' רס"ח סק"כ)]. וגם האידנא לא זזה תקנה ממקומה (הפוס' הנ"ל). וזה ע"ד הפשט. אבל ידוע שכל דברי חז"ל הם עפ"י הסוד, ויש בהם סודות עמוקים, אלא שמלבישים אותם בדרך הפשט. ולכן אף אם בטל הטעם שגילו חז"ל, מ"מ צריך להזהר בכך, כי לא גילו אלא רק טעם אחד והעלימו הרבה טעמים כמוסים ונעלמים אשר בסתרי קבלה סתרם. ר' בדברי הגר"א בספר עליות אליהו (בהקדמת מעלות הסולם עמ' 40 ובהערה י"ב). וכן בתוספת מעשה רב (סי' צ"ז), בפאת השולחן (הל' א"י סי' כ"ה, בבית ישראל סקל"ב, גבי גילוי). והאריז"ל בשעהכ"ו נתן טעם עד"ה לברכה מעין שבע והיא כמו חזרת העמידה [כה"ח (סי' רס"ח סקל"ח). וכן מסתבר. דאל"כ תימה מדוע היו צריכים לתקן ברכה לצורך זה, הלא סגי באמירת מזמור וכדו'. אלא שי"ל שצריך דוקא ברכה זו שהיא כעין ברכות חזרת הש"ץ].

כשליל סוכות חב"ש אינו מזכיר את החג בברכה מעין שבע [מרן (סי' רס"ח ס"ט וסי' תרמ"ב ס"א). וכ"כ גבי רה"ש הרמ"א (סי' תקפ"ב ס"ג), המ"ב (סקי"ב) וכה"ח (סק"מ). וכ"כ גבי יוה"כ מרן (בסי' תרי"ט ס"ג) והמ"ב (סקי"א). והטעם, דהלא ברכה זו אינה באה בשביל יו"ט, ואלמלא שבת אין ש"ץ יורד לומר ברכה זו [גמ' שבת (שם). ב"י (סי' תרי"ט). לבוש. כה"ח (סי' תרי"ט סקמ"א)]. והטור כתב והיינו דבדין הוא שאפי' בשבת לא בעי למימריה, ורבנן הוא דתקון משום סכנה. מאי דתקון תקון, ומאי דלא תקון לא תקון [(בסי' רס"ח) בהסבר הגמ' בשבת. ט"ז. מ"ב (סי' רס"ח סקכ"ג) וכה"ח (סקמ"ה)]. והוסיף כה"ח, שגם עפ"י סודם של דברים לא שייך להזכיר בה יו"ט. וראה עוד בב"י (סי' תרי"ט), שעה"צ (סי' תרי"ט סקט"ז) וכה"ח (סי' רס"ח סקמ"ה, סי' תפ"ז סקכ"ב, סי' תרי"ט סקמ"א וסי' תרמ"ב סק"א)].

יש מי שכתב, שאף אותם שאינם אומרים בתפילת העמידה בשבת זו "או"א רצה (נא) במנוחתנו", מ"מ אומרים כן בברכה מעין שבע [הגר"ש דבליצקי שליט"א בקיצור הל' המועדים. וכתב שהוא לא כדברי דה"ח. והטעם לומר כן, דטופס ברכות כך הוא. וראה במגה"א (סי' תקצ"ט סק"ב). ובס"ד לענ"ד, אני הקטן, שאין לומר תוספת זו אף בברכה מעין שבע. ור' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הלכות ראש השנה, בנספחים (נספח י"א) שאין לומר כלל תוספת זו ביו"ט שחל בשבת, משום שאין משפט זה גבי מנוחה שייך ביו"ט שחל בשבת. עיי"ש].

כתב בלוח א"י (ערבית דרה"ש, תש"נ) שבביהמ"ד הישנים שבירושלים נוהגים שרק הש"ץ אומר "מגן אבות" ולא הקהל, כגר"א זצ"ל.

ואגב זאת נזכיר מה שהורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שש"ץ שטעה והחל לומר קדיש בליל יו"ט שחל בשבת, במקום לומר ברכה מעין שבע צריך הוא להמשיך ולומר את הקדיש עד "דאמירן בעלמא ואמרו אמן" (והתחלת הקדיש לדעת הגר"מ אליהו היינו שאמר תיבות "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", וענו הקהל "אמן", שאז לדעת הגר"מ אליהו אין להפסיק, אלא חייב להמשיך את הקדיש. וכן היא דעתו לגבי אמירת קדיש בטעות בכל תפילות השנה. שכן הורה לי פעמים רבות. וכשהרציתי לו את הדברים בני"ד הסכים לכך - מ.ה.) אם לא אמר "ויכלו" לפני הקדיש יחזור לומר גם "ויכלו", ומכל מקום לאחר מכן ימשיך ויאמר ברכה מעין שבע, ואז יאמר קדיש. עכת"ד.

בס"ד נזכיר כאן דין אמירת ברכה מעין שבע בליל יו"ט שחל בשבת, כשמתפללים במנין או בביכ"נ שאינו קבוע. ונביא כאן בקיצור את דברינו ממקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ח).

כשיו"ט חל בשבת, ומתפללים ערבית במקום שלא ייחדוהו לבית כנסת לכל ימות השנה, יש שאינם אומרים כלל ברכה מעין שבע.

עיקר ד"ז הוא עפי"ד מרן (בסי' רס"ח סעי' י'). וכן משמע מהט"ז (בסק"ח), וכ"כ המ"ב (סקכ"ד), וכ"כ כה"ח (סק"נ) בשם שכנה"ג, המט"י, בי"ד והגחיד"א בברכ"י. ואף שמרן כתב זאת בענין בית חתנים ואבלים, אך לפי טעמו שם, "דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו ניזוקין", למדו האחרו' גם לגבי מקרים דומים, כמבואר בפוס' הנ"ל.

ויש להעיר שמצד א' לפי הטעם דמאחרין הרי שכיום בבתי הכנסת שלנו איננו צריכים לומר ברכה זו. וא"ת שנאמר משום שגם אם בטל הטעם לא בטלה התקנה, לפי"ז גם במנין לא קבוע, כגון של אברכים בימים נוראים, שיאמרו גם הם ברכה זו. אך ראה מש"כ הטור (סי' רס"ח), דאנן דלית לן סכנה, לא אמרינן לה אלא משום מנהג אבותינו. ע"כ. והוא מתשו' הרשב"א. ולפי"ז התקנה נשארה כמעיקרא, והיינו רק לבתי כנסת קבועים.

ובאמת דבר זה תליא בביהכ"נ, אמנם המ"ב שם הזכיר זאת לגבי מנין שאינו קבוע, אך מדברי הפוס' שהביא כה"ח שם נראה שדבר זה תלוי בביהכ"נ, ולא בקביעות של מנין המתפללים (והנ"מ הינה לגבי ביכ"נ קבוע אך אין בו מנין קבוע של מתפללים, וכגון ביכ"נ בישוב של אותם שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות). ואכן שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל, לגבי אותם הנוסעים להשלים מנין בישובים שאוכלוסיתם אינה שומרת תורה ומצוות, אך רוצים להתפלל במנין בימים הנוראים כרה"ש ויוה"כ. וענה לי, שאכן לפי"ד המ"ב הנ"ל אין להם לומר ברכה מעין שבע אם רה"ש או יוה"כ חלו בשבת (ונראה דה"ה אם רה"ש חל בימי ה' וו', שלא יאמרו בליל שב"ק זו. ור' מרן סי' רס"ח סי"א שהשווה דין שבת רגילה לדין שבת שחלה במוצאי יו"ט - מ.ה.). ובתשובה אחרת לשאלתי אמר לי, שכן הדין באותם הרוצים להקים מנין לאברכים החפצים להתפלל בימים אלה ביתר כוונה ובתפילה איטית יותר, ולכן מתפללים בימים אלה במקומות שאין רגילות להתפלל שם כל השנה.

ולשאלתי, האם דין זה תלוי בקביעות בית הכנסת או בקביעות מנין האנשים המתפללים שם בשאר ימות השנה, ענה לי הגר"ש ישראלי שד"ז תלוי בקביעות בית הכנסת. ולכן אם נוסעים להתפלל בימים נוראים בישוב שיש בו כל השנה בית כנסת קבוע, אף שאין מתפללים בו אנשים, ה"ז לעניננו נחשב כבית כנסת קבוע, כי יכולים הם לחזור בתשובה ולהתפלל שם כל ימות השנה. עכת"ד (ומאידך לא התייחס למקרה שבמשך שנים מתפללים באופן קבוע את תפילות רה"ש ויוה"כ, או אפי' כל שבת, בכיתת בית ספר, או בחניון המכוניות של בנין דירות, כפי שמצוי בדורנו).

ומה שאנו דנים כאן שכן הדין אם קובעים את התפילה ליום טוב אחד בלבד, ראה בט"ז (שם בסי' רס"ח) שכתב, שאותם שקובעים מקום להתפלל על איזה ימים כמו שרגילים לעשות בירידים, זה הוה דומה לביהכ"נ קבוע ואומרים שם ברכה זו. עכ"ל. וכעין זאת כתב המ"ב (אלא שהוסיף בשם הא"ר שצריך שיהיה שם ס"ת). ולפי"ז נראה לכאו' שאם קובעים מקום להתפלל בכל עשי"ת, דהיינו ברה"ש, יוה"כ וכל הימים שביניהם, ה"ז ביהכ"נ קבוע כאותם בתי הכנסת שבירידים. אך הגר"ש ישראלי אמר לי, שאפ"ה כשמתפללים שם כל עשי"ת, כולל רה"ש ויוה"כ, אין זה נחשב לביהכ"נ קבוע, והא דבתי הכנסת שבירידים שהם נחשבים כבתי כנסת קבועים, זה משום שכל ימי שהותם שם מקום זה מיוחד לביהכ"נ. אך בישובים או בערים שממילא יושביהם נמצאים שם כל ימות השנה, ורק בעשי"ת מקימים שם ביהכ"נ, אין זה נחשב כביכ"נ קבוע. עכת"ד. ולפי דבריו יוצא שכ"ש אם מתפללים שם רק ברה"ש ויוה"כ, דאינו ביכ"נ קבוע. וראה מש"כ כה"ח שם בשם בי"ד.

ומה שכתבנו שכן הדין הן לחלק מהאשכנזים והן לחלק מהספרדים, משום שכ"כ המ"ב שם, וכ"כ האחרו' הספרדים הנ"ל כשכנה"ג והגחיד"א. אלא שלדעת כה"ח שם בכל מקרה יש לומר ברכה זו, והוסיף שכן נראה עפי"ד האריז"ל, הש"ץ והבא"ח. ואמנם לפי"ז נראה שמנהג כל האשכנזים שלא לומר ברכה מעין שבע בני"ד. אך מ"מ כתבנו שכ"ה לחלק מהאשכנזים, משום שהגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שגם האשכנזים בירושלים נוהגים לומר ברכה מעין שבע, אף אם מתפללים בביכ"נ לא קבוע. ולכן יש לכתוב: יש שאינם אומרים ברכה מעין שבע במקום שלא ייחדוהו לביכ"נ כל ימות השנה. והיינו בין ספרדים ובין אשכנזים.

מתוך כך, שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א, כיצד נקבע מהו המנהג. האם ד"ז עובר מאב לבן, או מרב לתלמיד, או שנלמד הדבר מן הספרים, או משניהם יחד. שהרי אמירת "ברכה מעין שבע" בביכ"נ שאינו קבוע, זה דבר שאינו שכיח, וכיצד יודעים מהו המנהג (ובפרט שהפוס' כתבו שלגבי דבר שאינו שכיח אין לומר שיש מנהג לגביו). וענה לי, שבאמת אין דבר זה נדיר כ"כ, שהרי מתפללים בביכ"נ לא קבוע כשיש חתן, או רח"ל אבל. וכן ישנם אנשים הנוהגים להתפלל בימים הנוראים במנינים שבבתיהם. ובענין קביעת המנהגים, הרי שד"ז נקבע ע"י רבנים גדולים. וכבר אמר ר"ת, שיש מנהגים שאין לסמוך עליהם. והג"ר עובדיה יוסף זצ"ל אומר, ש"מנהג" הוא אותיות "גהנם" [ר' שו"ת בעלי התוס' (סי' י"א), שמנהג זה גהנם למפרע... ואפי' מנהג הגון אינו עוקר הלכה אא"כ רופפת - מ.ה.]. והמילה "מנהג" נזכרת בתנ"ך רק פעם א': "והמנהג כמנהג יהוא בן נמשי, כי בשגעון ינהג" (מלכים ב' פרק ט' פס' כ'). לכן תלוי הדבר מהו המנהג. אם זה מנהג המיוסד על אנשים גדולים, או מנהג של קלי דעת. המנהג להתפלל מנחה לאחר השקיעה הינו מנהג גרוע, ואין לקרוא לכך בשם "מנהג". וכן לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל, אין ליטול ידים לסעודה שלישית לאחר השקיעה. ולמרות שהמ"ב התיר זאת, ה"ז בגלל שהמ"ב כתב לפי אופק ראדין, ואין זה נכון לפי האופק שלנו. ומשהערתי לגר"א נבנצל שהגר"ע יוסף מתיר ליטול ידים לסעודה שלישית בשבת לאחר השקיעה (ראה לוי"ח סי' כ"ז, שהתיר זאת עד שלוש עשרה דקות אחר השקיעה - מ.ה.), שהוא מצרף כמה סברות לקולא (והיינו אף דעות הדחויות מההלכה. ראה יבי"א ח"א חיו"ד סי' כ"ו סק"ו, ח"ב חיו"ד סי' י"ד סק"א, וסי' ה' סק"א, וח"ג חאו"ח סי' כ"ח ססקי"ז, וח"ד חיו"ד סי' כ"ג ססק"ב, וחאו"ח סי' ל"ג ס"ק א' וט"ז. וח"ו חאה"ע סי' ג' סק"ח. וחאו"ח סי' ט' סק"ט. ויחו"ד ח"ה עמ' רל"ח ורמ"ז). ענה לי, שכן הגר"ע יוסף מצרף קולות אף לדברים אחרים, כגון להפסק טהרה של נידה לאחר השקיעה, כפי שכתב בירחון "אור תורה". והגר"א נבנצל השיג עליו בזה. שלדעתו אין להקל בכך לאנשים שכל מוצאי שבת אינם ממתינים לצה"כ לדעת ר"ת, אלא כותבים ועושים שאר איסורי שבת מדאו'. ויותר מכך. כיצד ניתן להקל בכך לאשה שתעשה הפסק טהרה לאחר השקיעה, ושבוע לאחר מכן היא תטבול לפני זמן ר"ת, ותסמוך על שיטת הגר"א. ה"ז לאחוז את החבל בשני הקצוות. אלא שבאמת הגר"ע יוסף מצרף שם עוד סברות להקל, ואינו סומך על שיטת ר"ת בלבד. ואף ששיטת ר"ת אינה שיטה דחויה מההלכה, מ"מ אין להקל בכך כאשר זה תרתי דסתרי.

ולעניננו, המשיך הגר"א נבנצל, אנו סומכים על מנהגים אף אם ראינו אותם אצל עמי ארצות, אלא שרב גדול הנהיגם. כגון מה שנהגו בקהילה מסוימת בגרמניה לאכול חֵלֶב מסוים שגברא רבא סבר שאינו חלב. הרי שהם נהגו עפ"י פוסק גדול (ראה כעין זה באג"מ או"ח ח"ד סי' י"ז). וכן בבריסק נהגו להקל באיסור חדש בחו"ל, כיון שהמרא דאתרא סבר שאיסור חדש לא נוהג בחו"ל (שכן פסקו להקל הב"ח, שלגר"א נבנצל שליט"א כמדומה שהוא המרא דאתרא הנ"ל, והשאג"א – מ.ה.). וכן סומכים אנו על מנהגים הכתובים בספרים, אם גברא רבא כתבם. עכת"ד הגר"א נבנצל שליט"א.

ואמנם בענין מנהג ירושלים, ראה מש"כ הגר"ש דבליצקי שליט"א בקיצור הל' המועדים (הל' יוה"כ, דיני תפילת ערבית סעי' מ"ג), שמנהג ירושלים לומר ברכה מעין שבע גם במנין שאינו קבוע. והוסיף, שמנין קבוע נקרא אם הינו קבוע לפחות לערבית ושחרית בשבתות. ע"כ. כ"כ הגר"ש דבליצקי בספר הנ"ל. ואמנם בפגישתי עמו העיר לי, שאין להשוות כלל בין מש"כ הפוס' להיתר נפילת אפים בירושלים בכל ימות השנה אף בביכ"נ שאין בו ס"ת, לבין מה שי"א שיש לברך בירושלים בליל שב"ק ברכה מעין שבע אף בביכ"נ שאינו קבוע, והראני שהוא כותב קונטרס מיוחד ע"כ. ובפעם אחרת שדיברתי עמו ע"כ, אמר לי שאמנם הרלב"ח כתב שלא נהגו לומר ברכה מעין שבע בביכ"נ שאינו קבוע, אך רבי מיוחס רפאל ב"ר שמואל (בעל מזבח אדמה ופרי האדמה) כתב שאכן בדורו כן נהגו לומר פה בירושלים ברכה מעין שבע אף בביכ"נ שאינו קבוע, וזאת עפי"ד המקובלים בביכ"נ בית א־ל פעיה"ק. והעיר הגר"ש דבליצקי, שבספר שש"כ אמנם כתב, שדברי לוח א"י שבירושלים נהגו לומר ברכה מעין שבע גם בבית שאין בו ס"ת, יש מי שאומר דאפשר שרק בתוך חומות העיר העתיקה הדין כן, דבגלל הקדושה חשיב ביכ"נ (עיי"ש בשש"כ פס"ה הערה נ"ח בשם א' מגדולי הדור שליט"א), אך לדעת הגר"ש דבליצקי אין הדבר כן. דאין לתלות ד"ז מצד הקדושה של ירושלים, אלא דבר זה היה נהוג בירושלים בגלל מקובלי ביכ"נ בית א־ל, ואנשי ירושלים לקחו את מנהגם מהמקובלים הללו וכך התפשט המנהג בכל ירושלים. ובעיקר הספרדים לקחו את מנהגיהם מאנשי ביכ"נ בית א־ל. וכמו שנהגו למשל לומר גם "ויהי נועם" במוצש"ק אף אם יו"ט חל באמצע השבוע [ראה כה"ח (סי' רצ"ה ס"ק א', ז' וט', וסי' תצ"ה ס"ק ה'). והוי מנהג כל הספרדים היום פה בירושת"ו, עפ"י הסוד ועפי"ד הגחיד"א. ואמנם ראה בטור (סי' רצ"ה) שיש מנהג שלישי, והוא מנהג חלק מהספרדים היום (כגון יוצאי מרוקו), שבמוצש"ק כזו שיו"ט חל באמצע השבוע, מתחילים רק מפס' "אורך ימים אשביעהו" וגו' וממשיכים מיד "ואתה קדוש" ואילך. והיינו ללא אמירת "יושב בסתר וגו']. ואם היו אז יהודים גם למשל בנתניה, והיו גם הם נוהגים כאנשי ביכ"נ בית א־ל, הרי שכן היה גם המנהג בנתניה. וה"ה בשאר המקומות בארץ. אך אין זה תלוי בקדושת ירושלים. וממילא אין זה שייך רק לירושלים שבין החומות. ומכל זה מובן ממילא שדין אמירת ברכה מעין שבע אינו שייך לדין אמירת נפ"א במקום שאין בו ס"ת. דגבי נפ"א אכן נהגו לומר נפ"א רק בירושלים מצד הקדושה שבה (דחשיבא כביכ"נ). ושם אכן יש לדון אם ד"ז שייך גם בשכונות שמחוץ לחומות העיר העתיקה, אך הבנתי מדבריו שגם שם אומרים נפ"א גם במקום שאין ס"ת. ואגב זאת סיפר, שלפני שנים רבות התפלל הוא בביהכ"נ של הגרי"ז מבריסק פה בירושלים, ואמרו שם ברכה מעין שבע בליל שבת, אע"פ שלא היה זה ביכ"נ קבוע. ואע"פ שהיה זה מעט לאחר פטירתו, מ"מ נראה שכן היה המנהג גם בזמנו. אך הוסיף שאולי אין ללמוד משם, כיון שהיה זה ביכ"נ שהתפללו בו תמיד בשבתות (ולדעתו חשיב מנין קבוע, וכנ"ל בשם ספרו). ולסיום אמר שהיום אכן המנהג בירושלים ת"ו לומר ברכה מעין שבע אף במנין שאינו קבוע. עכת"ד. וכן נראה מדברי כה"ח (סי' רס"ח סק"נ) כדברי הגר"ש דבליצקי הנ"ל, שאין זה תלוי כלל בירושלים.

וראה עוד בשו"ת אול"צ (ח"ב פי"ט ס"ה) שהב"ד מרן הגחיד"א זצ"ל בברכ"י (סי' רס"ח סק"ד) שאומרים ברכה זו רק במקום שיש בו ס"ת. והוסיף באול"צ, שכן נהגו בהרבה מקומות. והבא"ח כ' שמ"מ בירושת"ו נהגו תמיד לברך ברכה זו. עכת"ד האול"צ. וצ"ע אי לפי מה שאמר לי בעבר הגר"מ אליהו זצ"ל, שמנהג ירושת"ו קובע למעשה את מנהג כל ארץ הקודש, האם גם בני"ד יהיה מנהג כל ארץ ישראל כן. והדעת נוטה שבני"ד אין הדבר כן, אלא הדבר אמור רק גבי ירושת"ו. וע"ע בענין ברכה מעין ז' בכה"ח (סי' רס"ח ס"ק נ"ו ונ"ז), וכן מש"כ בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג סוף הערה ל"א). ובענין קביעת מנהגים ותקנות בירושלים ר' בצי"א (חלק כ"א סי' כ"א).

בענין אמירת ברכה מעין שבע בחדר הסמוך לביהכ"נ, ר' ביבי"א (ח"ב סי' כ"ט סק"ז).

ובמקום שאין לומר ברכה מעין שבע, אם יש למחות ביד הנוהגים לאומרה, ראה מ"ב (סי' רס"ח סקכ"ה) מחלו' הפוס' בזה.

ודברים אלה הובאו ברובם בס"ד בספרנו מקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ח) והל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ח) והל' ליל הסדר (פ"ג סוף הערה לא).

ועוד מדיני "ויכלו" וברכה מעין שבע ראה בשו"ע (סי' רס"ח סעי' ח'-י"ג), במ"ב (סקי"ט ואילך), כה"ח (סקל"ה ואילך) ושאר נו"כ. וראה עוד בדברים אלה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"א), הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ל') ויוה"כ (פ"ה הערה ל"ח).

[29]כט. מה שכתבנו שהספרדים אומרים "מזמור לדוד, ה' רועי", הוא עפ"י שעהכ"ו (בדרושי ערבית דליל שבת), וכ"כ בכל המחזורים, וכבכל ליל שבת, וכן המנהג פשוט. ואילו מנהג האשכנזים שנוי במחלוקת. יש שלא נוהגים לאומרו באף ליל שבת (עפ"י לוח א"י והמחזורים), ויש מהם שכן נוהגים לאומרו אף כשיו"ט חל בשבת (לוח דבי"ב - מנהגי החסידים - בעלז).

למנהג האשכנזים – נוסח אשכנז: אחר ברכה מעין שבע אומר הש"ץ קדיש "תתקבל", אומרים "עלינו" וקדיש יתום. ואילו לגבי מנהג האשכנזים נוסח ספרד ישנם כמה מנהגים: ישנם רבים שאינם אומרים כלל מזמור של חג אלא אומרים "מזמור לדוד, ה' רועי", ואח"כ אומר הש"ץ חצי קדיש, "ברכו", וכולם אומרים "עלינו לשבח", ואז אומרים האבלים קדיש "יהא שלמא" (וכ"כ במחזור רבה – ספרד). ויש מהם האומרים לאחר קדיש "תתקבל" רק המזמור של הרגל ללא מזמור "ה' רועי" שאומרים כל שבת, ואח"כ אומרים האבלים קדיש "יהא שלמא", ו"ברכו" וכולם אומרים "עלינו לשבח". ויתכן שישנם עוד מנהגים אחרים אצל האשכנזים. ואילו הספרדים נוהגים שלאחר ברכה מעין שבע אומר הש"ץ קדיש "תתקבל", ואומרים כולם "מזמור לדוד, ה' רועי", לאחר מכן מזמור "שיר המעלות לדוד, שמחתי באומרים לי", קדיש "יהא שלמא", "ברכו" ו"עלינו".

וראה עוד ע"כ במ"ב (סי' תפ"ז סק"ט), כה"ח (סקכ"ג), במקראי קודש הל' ראש השנה (פ"ג הערה ל"ז), הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ט) והל' ליל הסדר (פ"ג הערות ל"ב ול"ג. עיי"ש בהערה ל"ג, מש"כ ע"ד סידור רינת ישראל).

[30]ל. מה שכתבנו שכ"ה אם לא החל עדיין את הברכה הבאה, זאת עפ"י מסקנת הבה"ל (סי' תפ"ז ד"ה "תכ"ד").

ומה שכתבנו שימשיך לומר רק תיבות "וישראל והזמנים", ושא"צ לומר "מקדש השבת וישראל והזמנים", כיון שכבר אמר בתחילת דבריו "מקדש השבת", כך הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל.

שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, הנכון לומר שבני"ד רשאי לתקן הדבר ולהמשיך תיבות "וישראל והזמנים" גם לאחר תכ"ד, כל עוד לא החל הברכה הבאה. וזאת למרות שמרן (בסי' תפ"ז ס"א) כתב גבי הטועה וחתם בשבת במקום ביו"ט, שרשאי לתקן רק תכ"ד. אך בני"ד אין זה כך, כי בני"ד לא אמר דבר שאינו נכון אלא רק צריך להמשיך המשפט, ולכן רשאי לתקן ולהוסיף גם לאחר תכ"ד. והסכים עמי. עכת"ד. וראה בחזו"ע (פסח. ח"ב עמ' ק"ז- ק"ח ס"ג), ואין להקשות מהתם להכא.

יש להוסיף, שלמרות שכתבו הפוס' שבהפסק תוך כדי אמירת הברכה עצמה זה נחשב הפסק אם הפסיק תוך כדי דיבור [כמבואר במ"ב (סי' תפ"ז סק"ד) וכה"ח (סי' תפ"ז סקי"ב)]. אלא שבני"ד יש להקל אף בשהה בתוך הברכה יותר מתכ"ד, משני טעמים: ראשית, דהא אפי' אם לא המשיך תיבות "וישראל והזמנים" הרי עכ"פ בדיעבד יצא י"ח, וא"כ לא הפסיד כלל מה שהמשיך ותיקן. וכיוצ"ב כ' בס' שיח הלכה (ח"ב סי' קי"ח סק"ג) גבי מציאות דומה (ואע"פ דשם דובר על מציאות שתיקן תוך כדי אמירת ד' תיבות, מ"מ כתב שם הכלל שכיוון שבדיעבד יוצא י"ח, הרי שיכול ורצוי שישלים אף אחר תכ"ד. ועוי"ל שיש להקל בנידוננו, שכ' כה"ח (בסי' תפ"ז סקי"ב) שאם ניתן לצרף עוד דעה שיצא י"ח, הרי שיכול לתקן אף אחר תכ"ד למרות שהדעה המצורפת דחויה מההלכה, וזאת בתנאי שהשהייה של יותר מתכ"ד הינה בשתיקה. ועיי"ש בכה"ח שדיבר על מקרה יותר חמור (שממש טעה ואמר דבר שאינו נכון, וא"כ כ"ש בני"ד שלא אמר שקר אלא רק אמר חלק מהברכה). כך בס"ד נלע"ד.

וראה עוד בענינים אלה במ"ב (סי' תכ"ה סקט"ו), בשעה"צ (סקט"ו), ובהערה הבאה.

[31]לא. במ"ב (סי' תפ"ז סק"ז) כתב, שאם הזכיר בחתימת הברכה רק של שבת, יש דעות בין האחרו' אם יצא י"ח בדיעבד כשלא אמר זאת כראוי תכ"ד. אלא שבבה"ל (שם ד"ה "מקדש") הכריע שבודאי בשל כך לא יחזור לברך, כיון שרבי שאמר בגמ' שאף חותם בברכה זו "מקדש השבת וישראל והזמנים", לא אמר זאת אלא לכתחילה, אך בדיעבד אם הזכיר רק של שבת יצא. והביא לזה בבה"ל הוכחה מהירו', והאריך בכך. עיי"ש. וכ"פ הגר"ז והח"א. והב"ד כה"ח (סק"כ). וראה בה"ל (סס"י קכ"ו), ומ"ב (סי' תכ"ה סקט"ו) ושו"ע (סי' תקפ"ב ס"ב) ומ"ב (סק"ז).

וכ"ז דוקא אם שהה ועבר תכ"ד. אך אם החל הברכה הבאה, לא תועיל אמירה מחדש (אף תכ"ד), כ"מ מדברי הבה"ל (ד"ה "תכ"ד"), שכ' לגבי יו"ט שחל באמצע השבוע, דודאי כאשר כבר החל הברכה הבאה מסתברא דלא מהני תיקונו. לכן גם בני"ד כ"ש שאין מועיל שיאמר שוב כראוי, והוי מעוות שלא יוכל לתקון. אלא שמ"מ יי"ח בדיעבד, וכמש"כ לגבי שהה יותר מכ"ד.

ומה שכתבנו שאף למנהג הספרדים יצא י"ח בני"ד, כ"פ בחזו"ע (גבי פסח – בכרך פסח, ח"ב עמ' ק"ז), וכן פסק בחזו"ע הל' יו"ט (דיני תפילת יו"ט. דף פ"ח ס"ג), וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, והוא משום דהזכיר את יו"ט באמצע הברכה. וראה כה"ח (סי' תפ"ז סק"כ) שהביא דעות הפוס' בהא.

ומה שכתבנו שכ"ז אמור דוקא אם הזכיר באמצע הברכה הרביעית את השבת ואת יו"ט, משום שכך מדובר בגמ' בביצה (דף י"ז ע"א), שממנה למדו דינים אלה. וכן עולה מדברי הבה"ל (שם ד"ה "מקדש"), וכ"כ בחזו"ע שם בהדיא. וכן הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א.

[32]לב. מה שכתבנו שאם יכול להתחיל ולומר כראוי תכ"ד מעת שסיים את טעותו, זאת עפ"י חזו"ע (עמ' ק"ז סעי' ג'), וכנ"ל (בהערה ל"ד בפרקנו). וראה (בהערה הנ"ל) עפ"י הבה"ל (סי' תפ"ז ס"א ד"ה "תכ"ד") שכן הדין רק אם לא החל עדיין הברכה הבאה.

ומה שכתבנו לגבי הגדרת זמן "תוך כדי דיבור" ראה לעיל בפרקנו (בהערה י"א ס"ק 10). וראה עוד בכה"ג מה שכתבנו לעיל בפרקנו (בהערה י"א ס"ק 15).

[33]לג. מה שכתבנו שישוב לומר כל נוסח חתימת הברכה, והיינו "מקדש השבת וישראל והזמנים", ולא סגי שיוסיף תיבת "והשבת" (ואז יעלה לו כאילו אמר: "מקדש ישראל והזמנים והשבת"), זאת כתבנו עפ"י חזו"ע (שם). וראה כה"ח (סי' תפ"ז ססק"כ), שהביא מחלוקת בדין האומר "מקדש ישראל והשבת והזמנים", שלד' הפר"ח חוזר, ולד' פוס' אחרים [ראה ערה"ש (טייב. סי' תפ"ז) הגר"ז (סי' תפ"ז ס"ג) והח"א (כלל כ"ח סק"י)] יצא בדיעבד.

[34]לד. מה שכתבנו שאם לא החל לומר כראוי תכ"ד, שזו מחלוקת הפוס', כ"כ המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ז) שיש דעות בין האחרו' אם במקרה זה צריך לחזור. ואף בבה"ל (שם ד"ה "מקדש") האריך הרחיב למעניתו בכך, ולדעתו היה נראה לומר שאם דילג תיבת "השבת" לא יצא י"ח, אך כ' בסו"ד שצ"ע למעשה. ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין זה, והורה לי, שאף שיש מחלוקת בדין מי שטעה בתפילה זו ואמר רק "מקדש ישראל והזמנים", מ"מ לדינא צריך הוא לחזור, והוי לעיכובא. עכת"ד. והגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (פסח, ח"ב עמ' ק"ח הערה ח') כתב בד' המ"ב דלא יצא. ובאמת שלא זכיתי להבין מנין זאת, שהרי מרן הח"ח לא הכריע כלל בכך הן במ"ב (סק"ד) והן בבה"ל (הנ"ל). ואף שבמשך דבריו בבה"ל נטה לומר כהבנת הגר"ע יוסף, מ"מ לדינא הרי השאיר זאת בצ"ע, וכנ"ל. וכן הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א, רבה של ירושלים העתיקה, שד"ז לא יצא ממחלו' הפוס', ואין לנו להכריע בכך. וסיפר לי שרב חשוב א' שלח שאלה לחזו"א שיפסוק לו הלכה בדבר השנוי במחלו' הפוס', ומשלא קיבל תשובה מהחזו"א, בירר את הדבר, וסיפרו לו, שכאשר קרא החזו"א את המכתב אמר: הרי ממילא זו מחלו', ומה תועלת תצמח אם אפסוק בד"ז, הרי תתווסף עוד דעה לאחד הצדדים, ותו לא. והוסיף הגר"א נבנצל, שכיון שבני"ד המ"ב לא הכריע, וחשב שכן עדיף לכתוב, ננהג גם אנו כן ולא נכתוב הכרעה. ושאלתיו, אם יבוא אדם וישאל כיצד לנהוג למעשה, מה יש להשיב לו. וענה לי שיש לפסוק לו שלא יחזור על התפילה, אלא שבדיעבד יצא י"ח. וזה תלוי אם אמרינן סב"ל בתפילת העמידה. עכת"ד. ואגב, הטעם הנזכר בסו"ד הגר"א נבנצל שליט"א, של סב"ל בתפילת העמידה, שייך רק למציאות שנזכר באמצע תפילת העמידה, כיון שלאחר תפילת העמידה לא שייך הטעם של חשש שאומר את שאר הברכות לבטלה.

וכ' המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ב) שהטועה בחתימה שאינו יי"ח בברכתו, הוא אפי' הזכיר באמצע הברכה את ענין השבת או החג שהחסיר בחתימה, כיון שלא חתם כראוי. ולפי"ז נראה שדעתו שאין הזכרת השבת או החג באמצע הברכה הרביעית מעלה לענין בדיעבד. כי הקובע הוא האם חתם כראוי, או ששינה ממטבע שטבעו חכמים. וכ"מ מהבה"ל (ד"ה "מקדש"). ומ"מ מדברי הרמ"א (בסי' תפ"ז סעי' ג'), ובפרט מהמ"ב (שם סקי"ג), מוכח שאף אם חתם הברכה כראוי, אלא שלא הזכיר השבת או החג באמצע הברכה, יתכן שד"ז לעיכובא. עיי"ש. וכעבור זמן יצא לאור חזו"ע הל' יו"ט והביא שם (בדיני תפילות יו"ט, דפ"ח הערה ו') את מחלו' הפוס' בני"ד, והכריע שם להקל (עיי"ש בסעי' ג'). והוסיף שבמקרה זה טוב שיכוון לצאת י"ח בחזרת הש"ץ (והיינו גבי שאר תפילות, אך לא גבי ערבית). ומ"מ כתב הגרע"י זצ"ל שם שמש"כ שניתן לתקן בני"ד את טעותו, הוא דוקא כשמתקן זאת תכ"ד. עיי"ש. בס"ד יש להעיר, שמש"כ המ"ב (בסי' תפ"ז סק"ב) גבי מי שטעה ואמר בתפילת שבת בחתימה רק תיבות "מקדש ישראל", שלא יי"ח אף כשהזכיר באמצע ברכה רביעית את השבת, אין זה נוגע לני"ד. ובכלל התם מישתעי גבי שבת שאינה יו"ט. וראה עוד לעיל (סוף הערה י"א), ולקמן (בהערות ל"ה-ל"ו).

[35]לה. הנה ני"ד שנוי במחלו' גדולה בפוס' הספרדים. שכ' הכנה"ג [(סי' תפ"ז בהגה"ט) וכן בספרו פסח מעובין] שאם טעה ובמקום לחתום הברכה הרביעית בתיבות "מקדש השבת וישראל והזמנים" חתם רק "מקדש ישראל והזמנים", שיצא וא"צ לחזור. וכ"כ מהר"י טייב זצ"ל בערה"ש שבדיעבד יצא וא"צ לחזור. וכ"כ מהר"י מולכו בשו"ג, דסב"ל. וכ"כ עוד כמה אחרו' [חלקם אשכנזים וכגון העו"ש, הח"י, הא"ר, הפמ"ג בא"א, והסכים עם זאת גם מהר"א הכהן. וכ"כ גם הגאונים הגר"ז והח"א].

אלא שלד' הרבה אחרו' ספרדים הדבר מעכב ובני"ד בעי לחזור. שכ"ד מהר"ם גלאנטי, וכ"ד מהר"י אלפנדרי, וכ"ד מהר"ש רודיטי. וכן הסכים הג' הפר"ח דהוי לעיכובא. וכן הסכים מרן הגחיד"א בס' ברכ"י (סי' תפ"ז סק"ד). הב"ד כה"ח (סי' תפ"ז סק"כ).

גם ד' הגר"מ אליהו זצ"ל שבני"ד אין הדבר מעכב, ובדיעבד יי"ח. וכן ד' הגרע"י זצ"ל בחזו"ע פסח (הל' תפילת ליל פסח ס"ג. ועיי"ש בהערה ז'). ואף שבמסקנת דבריו כ' שיצא י"ח בגלל סב"ל, ואילו ביבי"א (ח"ב סי' ט') כ' הוא עצמו שלא אמרינן סב"ל גבי תפילת העמידה, מ"מ כבר עמד על קושיה זו התם בחזו"ע (ר' שם סוף הערה ז'). עיי"ש. הבאנו בס"ד דבריהם במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ל"ט). וראה עוד בכה"ח (סי' רס"ח סקי"ח) וביבי"א (ח"ד סי' נ"א סק"ט).

לאור כ"ז נראה בס"ד שזו מחלו' שקולה בין הפוס' הספרדים אי בני"ד יצא י"ח בדיעבד. ואמנם בספר מקו"ד הל' ליל הסדר (שם. עד מהדו' אדר תשע"ה) הכרענו שבדיעבד יי"ח, עפי"ד הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ע יוסף זצ"ל. אך כשדננו בס"ד בדברים הללו לאחר שנים רבות גבי סוכות, הסקנו בס"ד שאין להכריע דוקא כפוס' דס"ל שבדיעבד יי"ח, אלא שבאמת זו מחלו' שקולה (בפרט שכמה גדולי עולם ספרדים פסקו שלא יי"ח. מהם מהר"מ גלאנטי זצ"ל, מהר"י אלפנדרי, הפר"ח ומרן הגחיד"א בברכ"י). לכן נלע"ד בס"ד שבאמת גם אצל הפוס' הספרדים אין לדבר הכרע, כנ"ל גבי הפוס' האשכנזים, ואילולא דין סב"ל יש מקום לחייבו לחזור על תפילת העמידה. אמנם למעשה ראה מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה ס"ק 12), שספרדי שחוזר על תפילתו בנידון דידן יש לו על מה לסמוך (על הפר"ח, המהר"ם גלאנטי, מהר"י אלפנדרי, מרן הגחיד"א ועוד), ולכן אם החל להתפלל שוב ונזכר או שאמרו לו באמצע התפילה שאינו צריך לחזור, הרי שעליו לסיים את תפילתו, ולא יפסיק באמצעה כדין מי שהחל להתפלל בטעות, משום דהכא רבו הגדולים דס"ל שצריך לחזור. כך בס"ד נלע"ד.

אלא שמ"מ יש להוסיף, שנראה בס"ד שבני"ד יש מהפוס' הספרדים שיסברו, שאף שחתם הברכה שלא כראוי, מ"מ יכול לכתחי' לתקן הדבר ולומר תיבות "מקדש השבת וישראל והזמנים" אף לאחר תוך כדי דיבור, כל עוד לא החל הברכה הבאה, וגם בגלל שהזכיר את השבת ואת יו"ט בתוך הברכה האמצעית. וזאת עפי"ד כה"ח (סי' תפ"ז סקי"ב, וע"ע בדבריו בסי' תקפ"ב סק"ו גבי טעה בחתימת "המלך המשפט", שג"כ כ' שכשיש פוס' דס"ל שיצא בדיעבד, מצרפים זאת לעוד ספק ואז א"צ לחזור על תפילת העמידה). וכעין זאת כתבנו לעיל בפרקנו (בהערה י"א ס"ק 10) בשם הגר"מ אליהו זצ"ל גבי מי שבמקום לחתום בתיבות "מקדש ישראל והזמנים" חתם בתיבות "מקדש השבת". ולכאו' כ"ש בני"ד שבאמת הול"ל תיבות "מקדש ישראל והזמנים" אלא שהחסיר הזכרת השבת בחתימה.

וראה עוד כעין ני"ד, שיש מהספרדים שמקילים שאף לכתחי' יכול לתקן זאת גם לאחר תכ"ד, כל עוד לא החל הברכה הבאה, במה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 22) והל' יוה"כ (פ"ה הערה כ"ו) והל' ליל הסדר (פ"ג הערות י"ד – ט"ז). ועוד יש מקום לדון בני"ד אי אמרינן סב"ל גבי תפילת העמידה [ר' למשל ביבי"א (ח"ב חאו"ח סי' ט'), בחזו"ע (הל' יו"ט. דיני תפילת יו"ט דפ"ח הערה ו'. עיי"ש שאין אומרים סב"ל בתפילת העמידה. ומ"מ כשד' רוב האחרו' שאינו חוזר אז אמרינן סב"ל). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ח', י"ד, כ"ז ס"ק 26, ול"ו). ולעיל בפרקנו (בהערה ל"ד)]. ואכמ"ל.

[36]לו. בענין נוסחאות תפילת יום טוב שחל בשבת:

1) הטעם שאומרים ביו"ט שחב"ש "אתה בחרתנו", משום שלא יפול יפה עירוב שבת ויו"ט בנוסח תפילות השבת, משא"כ בברכת "אתה בחרתנו" [חזו"ע (פסח ח"ב עמ' ק"ט) בשם המאירי והאו"ח. הבאנו דבריו בס"ד במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה) והל' ליל הסדר (פ"ג הערה ו')].

2) במשפט "ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום השבת הזה ואת יום חג הסוכות הזה", אי אמרינן "את יום המנוח הזה" או "את יום השבת הזה". רש"י (בביצה די"ז, א') כתב הגירסא "את יום המנוח הזה". וכ"כ הרמב"ם [בסדר תפילות השנה. וראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (בנספחים. נספח י"א ענף 1, ובכמה דוכתי) שהגר"א נבנצל שליט"א כשעבר על הקונטרס שם העיר שסדר תפילות השנה שבסוף ספר אהבה אינו מהרמב"ם, ויש הבדלים בין פסקיו לפסקי הרמב"ם. עיי"ש], וכ"כ הטור, השו"ע (סי' תפ"ז ס"א) והרשב"ץ. אך המהרי"ל (בדרשותיו, סדר תפילת יו"ט) כתב שי"ל "את יום השבת הזה", ותמה ע"ד רש"י דהניח לשון המקרא "זכור את יום השבת". וכי תימא יו"ט נמי מיתקרי שבת, מ"מ יום השבת לא מיתקרי. ע"כ. וכ"כ האגודה, הכלבו, ובמנהגי מהר"ש.

וכדברי המהרי"ל כתבו הרבה אחרו', מהם הלבוש, הח"י, והחוק יוסף. ואף שבפסח מעובין כתב שהמנהג בקושטא לומר "את יום המנוח הזה", ואף מרן הגחיד"א כתב במחב"ר בשם ספר מנחה בלולה שהספרדים אומרים "את יום המנוח", מ"מ כבר כתב בספר נגיד ומצוה בשם האריז"ל שבשבת ויו"ט אין לומר ביום המנוח הזה כ"א "ביום השבת". וכ"כ בפע"ח (ונתנו רמז לדבר, עפ"י מ"ש חז"ל בברכות שמנוח עם הארץ היה. והיינו שהאומר כן ה"ז ע"ה. ומ"מ ברור שאין כוונתם ח"ו לגדולי עולם כרש"י וסיעתו). והכס"א כתב שכמעט ברוב העולם שגור בפיהם לומר "את יום השבת". הב"ד כה"ח (סי' תפ"ז סקי"ח). וכ"כ הגר"ז (סי' תפ"ז ס"ג. אף שהזכיר שיש נוהגים אחרת), וכ"כ המ"ב (סי' תפ"ז סק"ו וסי' תרי"ט סק"ט) שכן המנהג, וכ"כ כה"ח (סי' תפ"ז שם), חזו"ע (ח"ב עמ' ק"ו, עיי"ש בהערה ו'), נתיבי עם, וכ"כ במחזורי הספרדים והאשכנזים. וראה ע"כ גם במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה) והל' ליל הסדר (פ"ג הערה כ"ח). וראה במקו"ד הל' רה"ש בנספחים (נספח י"א) אי שייכת מנוחה ברה"ש.

3) בסוף הפיסקא "ותתן לנו", אי גרסינן בשבת "את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו באהבה מקרא קודש", או שמשמיטין תיבת "באהבה", נחלקו בזה הפוס'. שלדעת הלבוש (סי' תקפ"ב ס"ז) א"א תיבה זו כלל. והב"ד הט"ז (שם בסק"ג) והמט"י. וכ"נ דעת המ"ב בסי' תקפ"ב. אלא שמהטעם שכתב הלבוש נראה דהוא דווקא גבי רה"ש. דטעמו דא"א תיבה זו משום ד"תרועה" מורה על הדין, ואין "אהבה" בדין. אך גבי סוכות לכאו' לא שייך טעם זה להשמיט תיבה זו. ואכן הא"א כתב שמהמ"א משמע שיש לאומרה בשבת, וכ"כ הח"י והא"ר. ואף מרן הח"ח כתב בסי' תפ"ז (ססק"א) ותרי"ט שי"א לאומרה, ושלא ישנו ממנהגם. ואמנם י"א לאומרה אף כשחל בחול, וכמבואר כל זה לעיל בהערה י"א ס"ק 3). ומ"מ לפי הנראה במחזורי הספרדים והאשכנזים יש לאומרה בשבת, וכן המנהג (ויש מהם שנראה שיש לאומרה אף בחול). וע"ע כה"ח (סי' תפ"ז סק"ג) ובאג"מ (או"ח ח"ה סי' ל"ח סק"ז).

4) מנהג הספרדים להזכיר שבת ב"יעו"י" שבתפילת יו"ט, ואילו האשכנזים א"א אז זאת [עפ"י הב"י (סי' תפ"ז ד"ה "כתב באורחות חיים") והד"מ (שם סק"א). עיי"ש שזו מחלו' ראשו'. וכ"כ המ"ב (בסי' תפ"ז סקט"ו). וכ"כ במחזורים, שהספרדים מזכירים את השבת ב"יעו"י" בתפילת יו"ט שחל בשבת, ואילו האשכנזים אינם מזכירים אז את השבת. וכן העיר הגר"א נבנצל שליט"א שיש חילוקי מנהגים בהא. עכ"ד. הב"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ז)].

5) בדורנו ישנם חילוקי מנהגים לגבי יו"ט שחל בשבת, אם לפני הפיסקא "קדשנו במצוותיך" צריך להוסיף ולומר את המילים "אלקינו ואלקי אבותינו, רצה נא במנוחתנו" (ויש שאין אומרים "נא". הערת הגר"א נבנצל שליט"א). בס"ד דננו על כך במקראי קודש הל' רה"ש בנספחים (נספח י"א), וראינו שבנוסחאות התפילה של גדולי הגאונים והראשונים לא מצאנו מי שסובר שצריך לומר תוספת זו ביו"ט שחל בשבת, מלבד בספר המנהגים למהרי"א טירנא שכתוב במקום אחד בספר זה שצריך לאומרה. אך באמת נראה שזו גירסא משובשת ותוספת של המעתיק, משום שבשלושה מקומות אחרים בספר זה לא כתוב שצריך להוסיף תוספת זו, למרות שכתב בהם את שאר התוספות שיש להוסיף ביו"ט שחל בשבת. וכך גם לגבי שאר הגאונים והראשו' הנ"ל, שאמנם כתבו את התוספות שיש לומר ביו"ט אם הוא חל בשבת, ואילו את תוספת זו הם לא הזכירו.

אמנם הלבוש היה הראשון מבין האחרו' שכתבו לדינא להוסיף תוספת זו. וכ"כ עוד אחרו' אשכנזים, מהם המ"א, מחה"ש, המט"א, המ"ב ועוד אחרו'. אך מאידך הגר"א לא נהג לומר תוספת זו. והמט"א כתב שיש שאינם אומרים כן ברה"ש, כיון שאין מנוחה גמורה ברה"ש מחמת אימת הדין. אך מ"מ כפי שכתבנו, לא נזכרה תוספת זו כלל בדברי בגאונים וכמעט כל הראשו' (חוץ מהמהרי"א טירנא שמתוך ארבעה מקומות שדן בכך, רק במקום אחד הוסיף תוספת זו, וכנראה שגם זו תוספת של המעתיק בלבד, כמבואר במקראי קודש הל' רה"ש נספח י"א). וכל זה בין לגבי רה"ש, בין לגבי יוה"כ ובין לגבי שאר ימים טובים. וכן במחזורים אשכנזים עתיקים (משנות רצ"ו, ש"ט, שכ"ח ושנ"ט) לא הוזכרה תוספת זו, ורק במחזורים אשכנזים מאוחרים יותר הוזכרה תוספת זו בשינויים רבים (כגון רק במוסף, ובמקומות שונים שם). ואע"פ שבמחזורים המאוחרים (כגון זה המפורסם שנערך ע"י ר' וולף היידנהיים, משנת תקצ"ט, המצוי בידי) כן כתובה תוספת זו, מ"מ נראה שע"כ ניתן לכתוב את דברי הב"ח (בסי' מ"ו) שאין ראיה ממש"כ במחזורים, ואין להחיל את דבריו על דברי הגאונים והראשו' הנ"ל (למשל כרמב"ם) שלא כתבו תוספת זו, שהריהם גאונים וראשו' ומדייקים בכל דבריהם, תיבותיהם ואותיותיהם.

לאור כ"ז נראה שאשכנזי שנמנע מלומר תיבות אלה יש לו ע"מ לסמוך, ולעניות דעתנו נראה בס"ד שכן עדיף לעשות ולא לאומרה. אך כיון שנהגו הם כבר מקדמת דנא להוסיף תיבות אלה, נראה שקשה לבטל את המנהג.

ובאשר למנהג הספרדים.

בזה לכאו' ברור יותר שאין להוסיף תוספת זו. דלא רק שאף גאון ואף ראשון ספרדי לא כתב להוסיף תוספת זו, אלא אף אחד מראשוני האחרונים הספרדים לא כתב לומר כן. והדבר החל רק ע"י מדפיסי המחזורים בעירק לפני כמאה שנה. אך לפני כן בכל מחזורי הספרדים לא הוזכרה תוספת זו מעולם, בשום מקום, בשום תפילה, ובשום יו"ט שחל בשבת. הן במחזורים העתיקים והן החדשים. הן אותם שבכת"י והן אותם שבדפוס, הן לפי מנהגי הספרדים, והן האיטליאנים והתימנים. והגר"ש משאש זצ"ל העיד (במכתב המובא בס"ד בספרנו מקראי קודש, הל' רה"ש בנספחים, נספח ד') שאף במרוקו לא נהגו כלל להוסיף תוספת זו. ורק במחזור הספרדי חוקת עולם נדפסה תוספת זו לראשונה מבין המחזורים הספרדים, ואחריו העתיקו זאת המו"לים של מחזורי יהודי בבל.

ואכן רבים מבין פוסקי הספרדים התנגדו לאמירת תוספת זו. מהם מהרי"י אלגזי, וכן הרב בעל מחזור אהלי יעקב, הג"ר בצמ"ח עוזיאל, והגר"ע אבורביע (בספרו נתיבי עם. וכתב שם שאצל הספרדים הירושלמים וכן אצל כל עדות המזרח בכלל, חוץ מיהודי עירק, אין אומרים קטע זה באף יו"ט. ובכל סידורי הספרדים שנדפסו בליוורנו, בוינה ובשלוניקי לא כתובה תוספת זו. וכן בכל סידורי הספרדים שנדפסו בדור הקודם לו, ומימיו לא שמע ש"ץ שהעיז לומר תוספת זו. ורק יהודי עירק נהגו בדבר זה כאשכנזים כיון שבתקופה מסוימת היו תחת השפעת גאון אשכנזי, ואין לשאר הספרדים להגרר אחריהם. ואותם חזנים שטועים ואומרים זאת "עלינו למחות בידם". עיי"ש שהאריך למעניתו בזה). וכן דעת הגרח"ד הלוי זצ"ל, רבה של ת"א.

אמנם לא אכחד שהגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"א סי' ל"ח) דחה את דברי הרב נתיבי עם הנ"ל, והסיק שיש לומר תוספת זו בכל יו"ט שחל בשבת, מלבד ביוה"כ שחב"ש שנכון יותר שלא לאומרו (והוסיף שאם כבר נהגו לאומרו אף אז, אין לשנות ממנהגם מפני המחלוקת. ואם יש ברצון הקהל לשנות המנהג ולא לאומרו ביוה"כ שחב"ש אין בזה משום חשש בל תיטוש). ומ"מ לדעתו אם ידוע שמנהג המקום שלא לומר תוספת זו, לא יאמרוה. עיי"ש. וראה במקראי קודש הל' רה"ש שם שקצת דננו בדבריו של גאון עוזנו הנ"ל. ואף שאני עפר ואפר תחת רגליו של הגאון הנ"ל, מ"מ אין כופין על האמת פסכתר. ולכן בס"ד הסקנו שלאור כל דברי הגאונים, וכל הראשונים הספרדים, ורוב האחרונים הספרדים, נראה שהמנהג העדיף לספרדים שלא לומר תוספת זו, ובפרט שכן היה הנוסח בכל המחזורים הספרדים (עד לפני כמאה שנה, ובעירק בלבד), שלא לומר תוספת זו. ואף הגר"ע יוסף זצ"ל שסובר שלכתחי' צריך לומר זאת, כתב (במילואים ליבי"א ח"א סי' ל"ח) שמעיקר הדין אין צריך לומר תוספת זו. ובס"ד כן עיקר הלכה למעשה.

6) למנהג האשכנזים, בסיום הברכה הרביעית (לפני המילים "וטהר לבנו לעבדך באמת") מוסיפים לומר "והנחילנו ה"א באהבה וברצון שבת קדשך, וינוחו בה כל ישראל מקדשי שמך" [עפ"י הלבוש, הגר"ז, המט"א, והמ"ב (סי' תרי"ט סק"ז). הב"ד כה"ח (סקל"ג). וכ"כ במחזורי האשכנזים. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: ויש שאין אומרים "כל". עכ"ל]. ומנהג הספרדים שלא לומר כלל ביו"ט תוספת זו (כה"ח שם. וכ"כ במחזורים. והוסיף כה"ח, שפשוט שאינו מעכב, כיון שכבר מזכיר שבת במקו"א בתוך הברכה ובחתימתה). הב"ד במקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה) והל' יוה"כ (פ"ה שם). וראה במקו"ד הל' רה"ש בנספחים (נספח י"א ענפים 4,6) אי שייכת מנוחה במועדים כשחלים בשבת.

ועוד בענין שאר התוספות בתפילת העמידה, ראה במחזורים. ונהרא נהרא ופשטיה.

ובענין הטועה בתפילת העמידה ביו"ט שחל בשבת:

7) מי שטעה ביו"ט שחב"ש, והתפלל תפילה רק של שבת, אך ב"רצה" אמר "יעו"י" והזכיר שם את שם החג. הנה לפי"ד מרן (סי' רס"ח ס"ד) משמע בס"ד שיצא י"ח, דהא אף המתפלל בשבת תפילה של חול ורק הזכיר בא' הברכות את שבת, יי"ח, אע"ג שלא קבע לה ברכה בפנ"ע. ולכאו' נראה בס"ד דה"ה גבי ני"ד שיי"ח. ומ"מ אין הכרח לכך. ולמעשה בני"ד י"א שיצא י"ח ולא יחזור להתפלל [הגרי"י קנייבסקי זצ"ל באורחות רבנו (ח"ב עמ' פ"ט). והוא מדין סב"ל. הב"ד בפסתש"ו (סי' תפ"ז הערה 9). וכ"פ הגרע"י זצ"ל בחזו"ע הל' יו"ט (הל' תפילת יו"ט, דפ"ח ס"ג), שיצא י"ח]. ויש מי שאומר שלא יי"ח ובעי לחזור על תפילתו [כך הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א. ואמר לי שלדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל צריך להזכיר בברכה רביעית גם שבת וגם יו"ט. ולכן כששאלו את הגר"א נבנצל בענין מי שביו"ט שחב"ש הזכיר (בערבית) בתוך הברכה הרביעית ובחתימתה רק שבת, ונזכר ב"רצה" ואמר שם "יעו"י" והזכיר שם יו"ט. האם צריך להתפלל שוב בשחרית תפילת תשלומין. וענה הגר"א נבנצל שאכן צריך הוא מדינא לחזור ולהתפלל תשלומין בשחרית, כיון שבערבית לא הזכיר יו"ט בברכה רביעית (ולענ"ד קצ"ע, דהא מעיקר הדין ערבית רשות. ור' למשל כה"ח סי' רס"ח סקנ"ג – מ.ה.). ואם היה מתפלל תפילה של חול ואומר "יעו"י" ב"רצה" ומזכיר שם שבת ויו"ט אז כן היה יוצא (עפ"י שו"ע סי' רס"ח ס"ד - מ.ה.). אך כאן כיון שהזכיר בברכה רביעית רק שבת, נראה שאומר שהוא רק שבת ולא יו"ט, ולכן לא יצא י"ח. ואמר שיתכן שתלוי ד"ז במחלו' ב"ש וב"ה אם ביו"ט שחב"ש צריך ברכה מיוחדת לשבת וברכה שניה מיוחדת ליו"ט. שלב"ה די בברכה א' לשניהם, וכן הלכה כב"ה. ושאלתיו, האם בדיעבד אין לסמוך על ב"ש, וסגי שיפצל את שבת לברכה א', ואת יו"ט לברכה שניה, שבני"ד הוי ב"רצה". וענה לי שכיון שאין הלכה כב"ש לכן צריך לחזור ולהתפלל שוב. עכת"ד. וראה ע"כ ברכות (דמ"ט, א'), ביצה (די"ז, א') ובה"ל (סי' תפ"ז ד"ה "מקדש השבת") ומקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה ס"ק 18)].

8) כתב הרמ"א (בסי' תפ"ז ס"ג): אף ביו"ט שחל בשבת, אם התפלל תפילה של יו"ט אך שכח לומר "אתה בחרתנו" ואמר "יעו"י" והזכיר בו את השבת, יצא י"ח. וכתב המ"ב (סקי"ג), דכיון שלא אמר "אתה בחרתנו" ולא "ותתן לנו", דממילא לא הזכיר שבת, מ"מ כיון שחזר והזכירו ב"יעו"י", שאמר: "ביום השבת הזה וביום חג פלוני הזה" יצא, דהא עכ"פ הזכיר של שבת בתוך הברכה [וראה מש"כ בס"ד ע"כ במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה מ'), שהמ"ב שם הקשה דהרי אף כשלא מזכירה ב"יעו"י", הרי סו"ס מזכירה ב"והשיאנו"].

ועוד כתב הרמ"א (בסי' תפ"ז שם): ואם אמר "אתה בחרתנו" והזכיר בו שבת, אפ"ה צריך לחזור ולהזכירו ב"יעו"י". מיהו אם לא הזכירו ב"יעו"י", א"צ לחזור [עיי"ש מ"ב (ס"ק י"ד וט"ו). וראה עוד בכה"ח (סי' תפ"ז ס"ק כ"ו - כ"ט ול"א - ל"ג)]. ומ"מ כבר כתבנו לעיל (בהערה זו ס"ק 7) שהאשכנזים אינם מזכירים כלל שבת ב"יעו"י" אף בתפילת יו"ט שחב"ש. והספרדים מזכירים את השבת ב"יעו"י ביו"ט שחל בשבת רק בתפילת העמידה.

9) דין מי שטעה בתפילת עמידה זו, ואמר אמנם את הברכה הרביעית כתיקונה, אלא שבמקום לסיימה במילים "מקדש השבת וישראל והזמנים" אמר "מקדש השבת" בלבד, ראה לעיל בפרקנו (בסעיף י"ב).

ויש להעיר, שלסוברים שבעשי"ת אפשר לתקן ולומר "המלך הקדוש" אף לאחר כ"ד, אם לא החל עדיין את הברכה הבאה (כדלעיל בפרקנו, וכמש"כ גם בהל' ליל הסדר פ"ג ס"ג), לדידם אף בני"ד אפשר לתקן זאת לאחר כ"ד כל עוד לא החל הברכה הבאה. ואע"ג דהתם הדבר הינו לעיכובא והכא אינו לעיכובא, שהיה מקום לומר שדוקא שם יש להקל בכך ע"מ שלא יצטרך לברך שוב ג' ברכות, מ"מ אין לחלק בכך וגם הכא יתקן זאת אם לא החל בברכת "רצה". וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל (כמובא במקראי קודש הל' ליל הסדר, פ"ג הערה ל"ד).

10) ואם טעה בתפילת העמידה הנ"ל, ובמקום לסיים את הברכה הרביעית במילים "מקדש השבת וישראל והזמנים" אמר "מקדש ישראל והזמנים" בלא תיבת "השבת", ראה דינו לעיל (בסעיף י"ג).

11) טעה בחתימה, וסיימה במילים "מקדש ישראל והשבת והזמנים" (במקום להקדים השבת לישראל, וכמש"כ בגמ' בביצה די"ז. עיי"ש הטעם). לדעת הפר"ח (סי' תפ"ז) הוי לעיכובא וחוזר על תפילתו (אם לא תיקן זאת בזמן הראוי) משום דהוי כמשנה מטבע שטבעו חכמים. ולדעת מהר"י טייב בערה"ש (סי' תפ"ז סק"ב) יצא בדיעבד י"ח. וכ"כ שיצא, גם הח"א (כלל כ"ח ס"י. ואמנם עיי"ש בנשמ"א שלא דחה לגמרי את ד' הפר"ח, אלא כתב שדבריו אינם מוכרחים. וא"כ ס"ל שיצא רק משום סב"ל). וראה בגר"ז (סי' תפ"ז ס"ג) שכתב שיש להזהר בד"ז רק לכתחי', ולא כתב אם בדיעבד יצא [ולא זכיתי להבין את הרב כה"ח (סי' תפ"ז ססק"כ), שמשמע ממנו שלד' הגר"ז יצא אף בני"ד. ואמנם הגר"ז כתב שם בסוף הסעיף שיצא, אך זה קאי דוקא גבי המסיים בשבת לבד או ביו"ט לבד, דממ"נ הוי מטבע שטבעו חכמים. אך בני"ד ה"ז ממש מטבע שאמרו חכמים לא לאומרו, וא"כ מדברי הגר"ז יתכן שבני"ד לא יצא אף בדיעבד. וא"כ קשה מדוע כה"ח כותב בשמו שאף בדיעבד יצא י"ח. ולא זכיתי להבין את ד' כה"ח]. ומ"מ נראה שיכול לתקן זאת תכ"ד, ויצא לכו"ע, ובפרט אם לא החל הברכה הבאה (עפ"י פסתש"ו סי' תפ"ז הערה 6). ולמעשה נראה העיקר להקל בזה, שאם לא תיקן תכ"ד יצא בדיעבד, הן משום שבדברים הללו לא פסקו רוה"פ כפר"ח (מהר"י טייב בערה"ש והח"א), והן משום סב"ל (אם נאמר סב"ל גם בתפילת העמידה). ותימה מדוע בפסתש"ו (שם) פסק כפר"ח ולא כערה"ש והח"א. ושמא לא ראה אותם.

12) טעה בחתימת הברכה הרביעית בשבת זו ואמר רק "מקדש ישראל". נחלקו הפוס' בזה אם יצא. ראה בח"א (כלל כ"ח ס"י), במ"ב (סי' תפ"ז סק"ב), כה"ח (אותו סי' בסקי"ז) וחזו"ע (ח"ב עמ' ק"ו), בספרנו מקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה ס"ק 14) והל' ליל הסדר (פ"ג הערה ז'), ולעיל בפרקנו (הערה י"א ס"ק 14). וד"ז אינו שכיח.

13) מי שבתפילת עמידה זו ביו"ט שחל בשבת לא הזכיר כלל שבת בברכה רביעית, או שמסופק אם הזכיר. אם נזכר בכך לאחר שסיים את הברכה הרביעית קודם שעקר רגליו, יחזור ל"אתה בחרתנו". ואם נזכר בכך לאחר שעקר רגליו יחזור על כל תפילת העמידה [עפ"י המ"א. מ"ב (סי' תרכ"ג סק"ו). כה"ח (סקי"ז) בשם אחרו' רבים. וכ"כ הגר"ש דבליצקי שליט"א בקיצור הל' המועדים]. ומהי עקירת רגלים, ראה בשו"ע (רס"י קכ"ב) ובנו"כ, וכן בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ט"ו), ובהל' יוה"כ (פ"ה הערה ל"ז).

14) כתבו הפוס' לגבי יו"ט שחל בשבת, שאם התפלל תפילה של שבת לבד ולא הזכיר יו"ט, או שהתפלל תפילה של יו"ט ולא הזכיר של שבת (והיינו בברכה רביעית), אע"פ שחתם כראוי את הברכה הרביעית, לא יצא י"ח [כך עולה מדברי הפוס' הנ"ל. וכ"כ למשל בפסתש"ו (סי' תפ"ז סק"ב)].

ומ"מ מי שחזר והתפלל רק התפילה שהחסיר (היינו אם החסיר יו"ט וסיים התפילה, חזר והתפלל תפילה רק של יו"ט, ולא התפלל של יו"ט שחב"ש. וכ"ה אם החסיר שבת וחזר והתפלל רק של שבת בלא הזכרת יו"ט), נחלקו הפוס' אי צריך לחזור ולהתפלל בשלישית את העמידה, כשהוא כולל גם את שבת וגם את יו"ט. שלגחיד"א במחב"ר (סי' רס"ח סק"ט) יצא בדיעבד. וכ"כ האורחות חיים (סי' ת"צ סק"ט), שו"ת התעוררות תשובה ואג"מ (ח"ד חאו"ח סי' ע'). ואילו למט"א (סי' תקפ"ב סכ"א) לא יצא. הב"ד בפסתש"ו (סי' תפ"ז ס"ב). וראה בכעין זאת בילקו"י (ח"ג עמ' של"ט ס"ד), ובמקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע"א), שיתכן שתלוי הדבר בדין מי ששכח במנחה של ר"ח לומר "יעו"י", אי יחזור במוצאי ר"ח להתפלל ערבית פעמים. היינו האם חסרון "יעו"י" הוי כאילו לא התפלל כלל או שזה חסרון רק באמירת "יעו"י". וראה עוד כה"ח (סי' קפ"ח סקל"ו). ולגבי בעיה זו כשר"ח חל רק בע"ש, ראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה י"ג)].

15) מי שטעה, ולא הזכיר כלל שם החג בברכה רביעית, אלא אמר רק "את יו"ט מקרא קודש הזה" (למנהג הספרדים), לד' הבית יהודה (חאו"ח סי' ד') יצא י"ח, כיון שהחתימה היתה כתיקנה. אך הגחיד"א בספרו הברכ"י דחה דבריו בשתי ידיים. והרב ש"ץ בש"ח הסכים לדברי הבית יהודה (הב"ד כה"ח סי' תפ"ז סק"ה). וראה מש"כ ע"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ד חאו"ח סי' נ"א ס"ק ג' וט'). וראה עוד במ"א (סק"ב), כה"ח (ס"ק ט"ז, ל"א ול"ד), ומה שכתבנו לעיל בפרקנו (בהערה ל"א) בשם המ"ב (סקי"ג).

ועוד כתב הגאון רבי יהודה עייאש זצ"ל בבית יהודה (שם), דאם ביו"ט שחל בחול התפלל תפילת שמונה-עשרה, והזכיר יו"ט, אע"פ שלא קבע ברכה בפ"ע (כגון שאמר "יעלה ויבא" בעבודה, והזכיר שם יו"ט זה) יצא, כמו בשבת (וכמש"כ בסי' רס"ח ס"ד). וכ"כ עוד אחרו'. והב"ד כה"ח (סק"ו).

אם התפלל אז תפילה של חול ונזכר אחר "המחזיר שכינתו לציון" קודם שהתחיל "מודים", אומר "יעלה ויבא" קודם "מודים", ומזכיר של יו"ט, וגומר התפילה. ואם התחיל "מודים", ואח"כ נזכר ולא עקר רגליו, חוזר ל"אתה בחרתנו", וגומר התפילה. ואם עקר רגליו או שאמר "יהיו לרצון", אף שלא עקר רגליו, חוזר ומתפלל של יו"ט (דה"ח. כה"ח סק"ו). ונראה שהכוונה ל"יהיו לרצון" שלפני "עושה שלום".

16) מי ששכח ולא הזכיר כלל את השבת בתפילת עמידה זו, לא מהני שישמע מהש"ץ ברכה מעין שבע, אלא יתפלל שוב [הריעב"ץ בסידורו. מט"א. בה"ל (סס"י רס"ח ד"ה "יצא"). כה"ח (סי' תרי"ט סק"מ) וש"א. אך מרן הגחיד"א במחב"ר כ' שיצא (הב"ד כה"ח סי' רס"ח סקנ"ז). וע"ע בכה"ח (סי' רס"ח סקנ"ו). וראה שו"ע סי' רס"ח סעי' ד', ה' וי"ג. והטעם שאינו יוצא י"ח בברכה מעין שבע, משום שאינו מזכיר יו"ט בברכת מעין שבע (א"ר. בה"ל שם). וכ"ה אף אם הוא עצמו הש"ץ. כ"כ הגר"ש דבליצקי בקיצור הל' המועדים (דיני ערבית דיו"כ). והיינו שלא יסמוך ע"כ כדין חזרת הש"ץ רגילה, וכמש"כ מרן (בסי' קכ"ו ס"ד). ואף בשבת רגילה נחלקו הפוס' אי יכול לסמוך ע"כ אם טעה בג' ראשונות, וכמבואר שם בשו"ע ובנו"כ. ומ"מ גבי ני"ד כתבו הפוס' הנ"ל שאינו יכול לצאת בכך, שהרי לא מזכיר יו"ט, וכנ"ל. אלא שכעבור זמן ראיתי בס"ד שאמנם גם המאמ"ר כתב שאם בליל יו"ט שחל בשבת התפלל רק תפילת יו"ט ושמע מהש"ץ ברכה מעין שבע, שלא יצא אף בדיעבד. ושכ"כ הרב המגיה בשלמי ציבור. אך מרן הגחיד"א כתב במחב"ר שכן יצא י"ח, והסכים עמו הבי"מ. הב"ד כה"ח (סי' רס"ח סקנ"ז). וא"כ לא יצא הדבר ממחלו' הפוס'.

ואגב זאת ראה בספר זה השלחן לגר"ש דבליצקי שליט"א (ח"א וח"ב בסי' רס"ח ס"ג), גבי הא דיוצא י"ח תפילה ע"י ברכה מעין שבע, שצריך לומר מילה במילה עם הש"ץ וכמש"כ האחרו', ושחזר בו ממש"כ בח"א שאסור לו לומר עם הש"ץ דהוי ברכה לבטלה, אלא רק שישמע. וא"כ לדעתו אכן י"ל עם הש"ץ מילה במילה מתחילת הברכה ועד סופה. ולא זכיתי להבינו. דא"כ אינו צריך כלל לומר זאת עם הש"ץ, אלא שיאמר זאת לבדו ודי בכך. אלא שלכאו' הכוונה שיאמר רק את אמצע הברכה מעין שבע עם הש"ץ, אך את פתיחת הברכה וסופה (היינו תיבות "בא"ה אמ"ה") רק ישמע מהש"ץ ולא יאמר זאת כלל. כך מסתבר בס"ד לענ"ד. ואח"כ ראיתי בס"ד שכ"כ הרבה אחרו' שאסור ליחיד לאומרה. ר' כה"ח (סי' רס"ח סקנ"ה). ועי"ש שי"א שאם אמרה ביחיד אפי' בדיעבד לא יצא. וא"כ ברור שעכ"פ לכתחי' אסור לו לאומרה. ובס"ד לענ"ד נראה שאין שום נ"מ אם היחיד אומרה לבדו או שאומרה יחד עם הש"ץ, ובכל מקרה אסור לאומרה. ור' בכה"ח (סי' רס"ח סקנ"ד) שמשמע שאכן אומר עם הש"ץ את כל הברכה, כולל פתיחה וחתימה. אך מ"מ כ' שם (בסקנ"ה) בשם הפוס' שביחיד אסור לאומרה, ואם לא הזכיר בתפילתו את יו"ט אין ברכה מעין ז' מועילה כיוון שלא מזכיר בה יו"ט (כה"ח שם סקנ"ו). וע"ע בכה"ח (שם ס"ק נ"ה – נ"ז). ואכמ"ל.

אמנם לענ"ד יש לעיין בעיקר ד"ז. דהא לעיל בסמוך כתבנו שי"א שאם בתפילה ראשונה הזכיר רק יו"ט, ובשניה הזכיר רק שבת, שלגחיד"א וסיעתו יצא י"ח. ולכאו' ה"ה בני"ד. ושמא אף המקילים שם מודים שלכתחי' אין להכנס למצב שיתפלל תפילה שלא מזכיר בה גם שבת וגם יו"ט.

17) בענין אמירת "קדשנו במצוותיך, שים חלקנו בתורתך", בס"ד נלע"ד שעיקר הכוונה גבי מצוותיך הוא מצד פו"ר. דמי שמקדש עצמו בענין שמירת הברית זוכה לקבלת צינורות השפע ובעיקר מצד הצלחה בלימוד התורה הקדושה. ובפרט שעי"כ יוולדו לו בעזה"י בנים צדיקים ובריאים ולא יצטרך כ"כ לבטל תורה עבור גידולם וחינוכם. ור' ע"כ באורך וברוחב בדברי חז"ל ובספרי הראשו' והאחרו'. ואכמ"ל. וע"ע בענין הסדר הזה בהקדמת האג"ט, וכן בצי"א (חי"ג סי' ל"ז).

18) יש מי שכתב, שאדם המאריך בתפילתו, וכשמתחיל הש"ץ לומר "ויכלו" נמצא הוא עדיין ב"אלקי, נצור", לא יאמר עמהם "ויכלו" אף כשאמר כבר "יהל"ר" הראשון [לנוהגים לאומרו. ראה מחלו' מרן ורמ"א (רס"י קכ"ב). ורק לאחר שאמר "יהל"ר" השני רשאי לומר עמהם "ויכלו", למרות שטרם עקר רגליו [הגר"ש דבליצקי שליט"א בקיצור הל' המועדים הל' יוה"כ, עפ"י המ"ב (סי' קכ"ב סק"ו)]. וכן נראה ללמוד מדברי כה"ח (סי' קכ"ב ססק"א) בשם המאמ"ר והחס"ל. וכן מדברי הגר"מ אליהו זצ"ל בספר הלכה (ח"ב עמ' 162 הערה כ"ב). ועוד הוסיף שם, שיש מי שמתיר לומר "ויכלו" עם הציבור לאחר "יהל"ר" הראשון [שם בשם לבושי מרדכי וינקלר. וראה מ"ב (סי' קכ"ב סק"ב)].

עוד מדיני תפילת יו"ט שחל בשבת וטעויות בה, ראה לעיל (בפרקנו, הערה י"א ס"ק 5), בספרנו מקו"ד הל' רה"ש (פ"ג הערה ל"ה) והלכות ליל הסדר (פ"ג הערה מ').

[37]לז. דין חיוב להעיר מי שישן בסוכות מחוץ לסוכה כתבנו במקראי קודש הלכות סוכה (פ"ט סעי' כ"ד). אך בני"ד מצטרף הצד להעירו בשל תנומתו באמצע התפילה, דאם ימשיך לישון הריהו יפסיד "ברכו", קדיש ותפילת העמידה במנין.

[38]לח. בני"ד יש לדון בס"ד גבי כמה אופנים: שהה כדי לגמור את כל ק"ש, או שלא שהה כדי לגמור את כולה – להיכן יחזור כשיתעורר. מ"מ נראה בס"ד שמציאות זו אינה שכיחה כ"כ (יותר שכיח זה שעלול אדם להירדם באמצע דרשת הרב בין קדיש לערבית דליל יו"ט ראשון דסוכות, שאז אנשים עלולים להיות עייפים בשל ההכנות האחרונות שלפני כניסת החג: לאגוד את ד' המינים, שיפוצים אחרונים בסוכה – התקנת החשמל ולעיתים גם הבאת המים אליה, וכן הכנסת כל חפצי הבית – מיטות, שולחנות, כסאות וכדו' – אל הסוכה. גמר הבישולים וכדו'). וכיוון שהמציאות שנרדמים באמצע התפילה אינה שכיחה כ"כ, לכן נקצר בס"ד ונביא רק את המקורות בפוס' למיקרים אלה:

דין המתנמנם להיכן יחזור: ר' ספר אשי ישראל (פפויפר. פרק כ' עמ' קפ"ט), ופסתש"ו (ח"א סי' ס"ד ס"ק א' וב', ובעיקר בסי' ס"ה הערה 12).

ובזה שייך גם דין שהה כדי לגמור את כולה. ר' ע"כ בפסתש"ו (סי' ס"ה סעי' א').

דין הצורך והחיוב להעיר המתנמנם בק"ש, ראה בס' אשי ישראל (פפויפר פרק כ' סעי' י"א ובהערות מ- מ"ג).