נספח א: שאלה בעניני קניינים של ארבעת המינים

לכבוד הרבנים הגאונים

(לפי סדר הא"ב)

הגאון רבי יעקב אריאל שליט"א,

רב העיר רמת גן ת"ו ומח"ס "באהלה של תורה".

הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א

חבר ביה"ד הגדול וראש כולל הישר והטוב.

הגאון רבי אשר זעליג וייס שליט"א.

ראב"ד דרכי תורה ומח"ס "מנחת אשר".

הגאון רבי דב ליאור שליט"א,

רב העיר קרית ארבע היא חברון ת"ו ומח"ס "דבר חברון".

הגאון רבי אביגדר נבנצל שליט"א

רב העיר העתיקה פעיה"ק ירושת"ו ומח"ס "ביצחק יקרא".

שאלה א. הפוס' דנו גבי מי שלקח אתרוג (או שאר ד' המינים) מחבירו ע"מ ליטלו, או לקחו ממוכר האתרוגים ע"מ לבודקו אצל מו"צ, וניזוק בדרך ההליכה או החזרה [ר' ע"כ בפתחי חושן (ח"ב - דיני פיקדון ושאלה, פ"א סעי' כ"ט ובהערה ע"ג). ובפסקי תשובות (סי' תרנ"ו סק"ד)]. אך רצינו לשאול מה יהא הדין אם ארבעת המינים או חלקם ניזוקו תוך כדי בדיקת הקונה את ד' המינים בדוכן של המוכר.

1. ניזוקו ע"י מי שרוצה לקנותם.

2. עובר אורח דחף את הרוצה לקנותם ובשל כך ניזוקו (כגון שנפלו חלק מעלי ההדס).

שאלה ב. הפוס' דנו גבי ראובן שקנה אתרוג גדול ויפה להידור מצווה בדמים יקרים, ובא שמעון ואיבד האתרוג או פסלו. ויש לדון בכך גבי ב' צדדים: 1) אם שמעון קיבל מראובן את האתרוג לשם קיום מצוות הנטילה, האם יצא י"ח. 2) האם שמעון חייב לשלם לו אתרוג כשר בלבד, ורק את הפרש הדמים שלאחר החג בין האתרוג הכשר והמהודר, ישלם לו במעות [זו ד' המהר"ם מינץ (סי' קי"ג), הגרש"ק זצ"ל בחכמת שלמה (רס"י תרמ"ט) ומנחי"צ (ח"ז סי' מ"ד)], או דבעי המזיק להחזיר לניזק אתרוג מהודר כמו זה שהזיקו [זו ד' החכ"צ (סי' ק"ב). וכ"נ ד' המל"מ (מעשה הקרבנות. פט"ז ה"ז), השבות יעקב (ח"ב סי' כ"ט), שואל ומשיב (מהדו' תליתאה. ח"ג סי' ל"ג), מהר"ם שיק (סי' שכ"ט) ועוד הרבה מאוד אחרו'].

מהי הכרעת הדין לדעת כת"ר שליט"א במחלו' הנ"ל שבין המהר"ם מינץ לבין החכם צבי, לגבי תשלום ההיזק.

שאלה ג. מה נחשב נזק שעליו יש לדון אי צריך המזיק לשלם, וכמה ישלם. וכמבואר במיקרים הבאים:

1. כשלפני ההיזק האתרוג היה מהודר לכו"ע, ועתה אינו מהודר אלא כשר לכו"ע.

2. כשלפני ההיזק האתרוג היה מהודר לכו"ע, ועתה רק לדעת מיעוטא דמיעוטא דהפוס' אינו מהודר.

3. כשלפני ההיזק היה האתרוג מהודר לרוה"פ (דיש פוס' שהחמירו בדבר מסוים ודבר זה לא היה מהודר באתרוג), ועתה - לאחר ההיזק - ישנם עוד פוס' הסוברים שאינו מהודר.

4. אם האתרוג לפני ההיזק היה מהודר, ועתה לד' מיעוט הפוס' הוא פסול, אך לד' רוה"פ הינו עדיין כשר.

5. כמקרה הקודם, אך בעל האתרוג שניזק רוצה תמיד להחמיר אף כמיעוט הפוס'.

6. כמקרה הקודם, אך רבים נוהגים להחמיר כשיש פסול כזה. אע"פ שמעיקר הדין עדיין כשר לרוה"פ.

7. כשנפלה בלולב ה"קורה", וקרוב עתה להפסל ביתר קלות, אף שטרם נפסל.

8. כשנפסל ליו"ט ראשון, אך הבעלים כבר נטל, ואילו בני משפחתו, ובפרט בניו, טרם נטלוהו [שהבה"ל (בסי' תקנ"ח ס"ד סוד"ה "לאחר") כתב שהמקבל במתנה ע"מ להחזיר צריך להחזיר את ד' המינים באותו יום לצורכם].

9. כמקרה הנ"ל, שהאתרוג נפסל, ובעל האתרוג כבר נטלו, אך לא בני ביתו, אך קאי אחוה"מ.

10. כשהאתרוג שניזק התקבל לבעליו מאת אחד מגדולי הדור - לאחר שנטלו, כך שבעל האתרוג העכשווי רואה בכך סגולה ליטול דוקא אתרוג זה. ועתה א"א לקבל שוב אתרוג כזה. האם כשהמזיק איבדו די שיביא אתרוג אחר באותה רמת הידור (שהרי יותר מכך אינו יכול לעשות). האם לבעל האתרוג יש תרעומת על המזיק.

שאלה ד. מצוי מאד בדורנו שאנשים קונים את ד' המינים שלהם או חלקם (לצורך נטילתם בין השאר ביו"ט הראשון של החג), או שקונים את המצות לצורך אכילת כזית המצה בליל הסדר, כשהתשלום נעשה באמצעות כרטיס אשראי.

כפי שהסבירו לי, ישנן כמה אפשרויות בגביית הכסף מהקונה ע"י כרטיס האשראי.

ההסכם של חברת האשראי עם הקונה (שממנו היא גובה את התשלום) מאפשר לחברת האשראי לגבות ממנו באחד מכמה תאריכים בחודש (לצערנו הדברים מחושבים בתאריכים של הגויים – הנוצרים. ולא נכנס כעת למחלו' הגדולה באשר להתחשבות במנין הגויים, שי"א שיש בזה אף איסור דאו'. ואכמ"ל). נוסף לכך יש שלב תשלום נוסף, והוא מחברת האשראי למוכר שמכר את החפץ לקונה.

יצויין שיתכן שהאדם מקיים המצווה קנה את החפץ (ד' המינים או המצה) הרבה זמן לפני החג, כך שכבר גבו ממנו את התשלום עבורם עוד לפני החג (אם כי התשלום פה לכאו' אינו ממשי אלא רק החסירו לו את הסכום "הרשום" בחשבונו שבבנק), אך יתכן מאוד שהגביה תיעשה רק לאחר היו"ט הראשון של החג (סוכות או פסח), כך שקיום המצווה מדאו' נעשה בזמן שהקונה שהוא מקיים המצווה טרם שילם בפועל על החפצא דמצווה.

נוסף ע"כ יש לצרף את מחלו' הפוס' האם ניתן לקיים מצווה מדאו' כשהקנין נעשה רק בקנין דרבנן, ללא קנין מעות מדאו'. כגון בני"ד שעשה קנין הגבהה ללא קנין מעות [שלד' ספר החינוך (מצווה של"ו ד"ה "ואין ספק") הוי קנין דרבנן, וכן ד' הרמב"ם בספר המצוות (מצווה רמ"ה)].

ואכן נחלקו הראשו' בד"ז:

שכתבו כמה רוא"ח שלד' הרי"ף קנין מדרבנן מועיל לדאו'. שכ"כ הר"ן (בגיטין דס"ד,ב', שזו ד' הרי"ף שם, גבי ג' מידות בקטן). וכ"כ החת"ס (בחיו"ד סי' שי"ד) בדעת הרי"ף. וכ"כ בשד"ח בשו"ת אור לי (סי' ל"א סקע"ב), וכ"כ בשו"ת ערוגת הבושם, וכ"כ בחזו"ע (הל' דמ"י בסוף הערה מ"א דף תי"א). ולד' האבני מילואים (סי' כ"ג סקל"ג) הרי שזו מחלו' ראשו'. שהרמב"ן והב"י סוברים שקנין כזה מועיל למצוה דאו', ואילו רש"י, הרמב"ם, רבינו ירוחם והטור סוברים דלא מועיל לדאו'. וכ"כ הג"ר יצחק אלחנן ספקטור בשו"ת באר יצחק (יו"ד סי' כ"ג ענף ח') בדעת הרמב"ן (בב"ב דע"ז,ב'). והחת"ס (בשו"ת חיו"ד סי' שי"ד ד"ה "והנה שורש") כ' שלרי"ף, לרש"י, והר"ן מועיל לדאו', ולד' התוס' לא מועיל לדאו'. ובשו"ת פורת יוסף מסלונים (סי' נ"ז דצ"ב ע"ד) כ' שדעת הרשב"א והר"ן ומרן בב"י להקל בזה (והוסיף שכ"ד המהרש"ל ביש"ש וכ"ד המהרימ"ט. ע"כ. וכ"כ מפורש בר"ן בגיטין [(דע"ח,א' בד"ה "היכי דמי קרוב לה"), דאע"ג שד' אמות קונות רק מדרבנן, מ"מ מגורשת האשה מה"ת, דרבנן עשאום כחצרה והפקר בי"ד הפקר]. וכ"כ הריטב"א בגיטין שם להקל בזה. ומאידך ד' רבינו ירוחם להחמיר בזה [שכ"כ בשמו מרן בב"י (אה"ע סי' כ"ח) שהמקדש בחוב שיש לו על אחרים במעמד שלושתם, מקודשת רק מדרבנן, דמעמד שלושתם תקנתא דרבנן הוי. ע"כ].

ולגבי ד' הרמב"ם עצמו נחלקו בזה הרבה אחרו'. ואכ"מ.

אמנם גם האחרו' נחלקו אי קנין דרבנן מהני למצוה דאו'. ד' המקילים הינה ד' מרן, כפי שנראה מדבריו באה"ע (סי' כ"ח), שחלק ע"ד מהרי"ו הנ"ל, וכ' שאשה שהתקדשה בחוב שיש לו על אחרים במעמד שלושתם הריהי מקודשת מדאו'. וכ"ד הג' השד"ח בשו"ת אור לי (סי' ל"א. וכ' שכ"ד רוה"פ וניתן לסמוך ע"כ). וכ"כ כבר מהר"י אלגזי בס' קהלת יעקב (בתוספת דרבנן. מע' י' סס"י קנ"ט), החת"ס [בחידושיו לסוכה (דל"ח,א'). וע"ע מש"כ בשו"ת (חיו"ד סי' שי"ד ושי"ח)]. וכ"כ להקל בשו"ת פורת יוסף (סי' נ"ז דצ"ב), שכתב שנוסף לד' הרשב"א והר"ן ומרן בב"י, הרי שכ"כ גם המהרש"ל ביש"ש והמהרימ"ט. וכ"כ הג' מהר"ם פארדו בשו"ת שמו משה (סס"י י"ב דמ"ג). והוסיף שאין העולם נזהרים בזה (גבי נטי' הדמ"י), וסומכים על הריטב"א בסוכה (דכ"ט, ב' ד"ה "והדרינן"). וכ"כ בס' קרבן אליצור (הב"ד כה"ח סי' תרמ"ט סק"ט). וכ"כ הג' הכת"ס (או"ח סס"י קכ"ט).

אלא שנוסף על הראשו' הנ"ל שהחמירו ישנם גם מגדולי האחרו' דס"ל שקנין דרבנן לא מועיל לדאו'. שכ"ד הג' מחנה אפרים (הלכות קנין משיכה סי' ב'. ואע"ג שכתב דבריו אליבא דהרמב"ם, בהבנתו את הרמב"ם שקנין דרבנן לא מועיל לדאו'. ולעיל בסמוך כתבנו שזו מחלו' אליבא דהרמב"ם. מ"מ מדבריו נראה שכן ס"ל בעצמו). וכ"ד הג' שאג"א (כפי שכתב הג' בנין שלמה סס"י מ"ח). וכ"נ גם ד' מרן הגחיד"א בס' מו"ב (בקונטרס כף אחת סק"ג), הג' המט"א, הגרי"ח בעל הבא"ח בס' רב ברכות (מערכת אתרוג די"ב,ב'), ועוד אחרו'.

וע"ע גבי ני"ד במחנה אפרים (הל' מכירה סי' ב'), בס' המקנה (לג"ר אליעזר זוסמן סופר. סי' ל"ג סקט"ו), ובקהילות יעקב (ב"מ דל"ו,א').

אלא שבין אם נסביר שקנין דרבנן מועיל למצוה דאו' ובין אם לאו, מ"מ נחלקו הפוס' גבי ני"ד והביאו טעמים אחרים להקל או להחמיר בני"ד.

וא"כ כל זה שייך לדיון האם כאשר הקונה קנה הדמ"י במשיכה וטרם שילם ע"כ, המועיל לנטי' הדמ"י ביו"ט הראשון, או דכיוון שחסר קנין כסף, לא מועיל לנטילתם ביו"ט הראשון.

לאור הנ"ל נשאלת השאלה האם מותר לקנות חפצי מצווה, כגון ד' המינים (שיש בו דין "לכם" – משלכם, ביו"ט הראשון של החג, כמבואר בשו"ע סי' תרנ"ח), וכן מצה בליל הסדר [גמ' פסחים (דל"ח,א') ושו"ע (סי' תנ"ד ס"ד)] שצריכים להיות בבעלות האדם המקיים מצווה זו.

יש להדגיש, שיש מקום להקל בכל הנ"ל בשל העובדה שמקיים המצווה מכניס את ד' המינים או המצה לביתו ולרשותו ויתכן שיש בזה קנין חצר מדאורייתא. אולם תיתכן מציאות שמקיים המצווה ייקח את ארבעת המינים מבית הקונה (כגון אביו שקנה עבורו) בדרכו לבית הכנסת כך שלא קנה את ארבעת המינים בקניין חצר בביתו. ומאידך יתכן שעצם הכנסת ד' המינים לכליו של הנוטל (כגון נרתיק הפלסטיק שהלולב שמור בתוכו) נחשבים כקניין חצר.

לאור הנ"ל האם ניתן לצאת י"ח מצוות מדאו' כנטילת לולב ביו"ט הראשון של החג, וכן אכילת מצת מצווה בליל הסדר, שי"א שצריך שהחפצא יהא קנוי לאדם מדאו' באופנים הבאים:

1) כאשר ברור שהגביה מהקונה בכרטיס האשראי והתשלום למוכר תיעשה לפני החג.

2) כאשר ברור שהגביה מהקונה בכרטיס האשראי או התשלום למוכר תיעשה לאחר קיום המצווה.

3) כאשר יש ספק אם בעת קיום המצווה כבר נעשתה הגביה מהקונה או התשלום למוכר.

ועוד בענין זה ר' בשבט הלוי (ח"ז סי' פ"ג). תחומין [כרך י"ז, תשנ"ז 272-284, כרך י"ח 248 – 251 וכרך כ"ג 385-395], וכתב עת בית אהרן וישראל [תשנ"ג (עמ' ס"ד –ע)].

אודה מאוד לכת"ר שליט"א אם יענה על השאלות הנ"ל, כיוון שהדברים מצויים. ושכמ"ה.

בברכת התורה

משה הררי

פעיה"ק ירושת"ו