נספח יט: תשובת הגרא"ז וייס שליט"א
י"ב אלול תשע"א
כבוד ידי"נ ויקיר לבבי
מרביץ תורה ומזכה רבים
הרה"ג המצוין ר' משה הררי שליט"א
מח"ס חשובים
יקרתו הגיעני והנני במענה קצר על שאלותיו.
א: יש להסתפק בכה"ג אם כל אחד מהשכנים זכה בחניה שלו קנין גמור או שמא זכה רק בחזקת תשמישין, דהלא בב"ב ג' ע"א אמרו לגבי חצר שאין בה דין חלוקה דאם קנו מידם לחלוק אינם יכולים לחזור בהם, והקשו דהלא קנין דברים הוא. ותירצו בשתי דרכים. ר' אסי משום רבי יוחנן אמר שקנו מידם ברוחות, רב אשי אמר "כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק וזה בתוך שלו והחזיק". ובתוס' שם כתבו לבאר דלשיטת ר' אשי לא צריכים קנין גמור וכל שהחזיקו כל אחד החלק הרצוי לו קנו ושוב אינם יכולים למחות, ואף אם החזיקו זה שלא בפני זה וכ"ה בנמוק"י, עי"ש.
ויש לעיין אם צריך בזה כונת קנין כמו בכל קנין דעלמא או שמא כיון שמדובר בחלוקה ולא בקנין מחודש לא צריך בזה כונת קנין ממש אלא כונת חלוקה שבה כל אחד מחזיק בחלקו המסויים. ועיין בחו"מ סימן קנ"ז ס"ב די"א דאף אם אחד זכה בחלקו ממילא קונים האחרים חלקם, ומשמע מזה דלא בעינן בזה גדרי קנין ממש.
ובני"ד לבי נוטה דיש כאן כונה גמורה שכל אחד יזכה בשלו וזכו כל אחד בחלקו בקנין גמור. אך אף אם נאמר שאין כאן קנין גמור ברור הדבר שזכו בחזקת תשמישין בכך שנהגו זה עידן ועידנים לחנות כל אחד במקומו המיוחד, וכיון שזכו בחזקת תשמישין יכול כל אחד מהם למחות בזולתו אם זה בא למנוע ממנו שימוש זה.
ומשו"כ נראה ברור דמי שבא לבנות סוכה על חנייה של חבירו ביד חבירו למחות בו ולמנוע זאת ממנו.
ובמה שדן בכמה פעמים זוכה בחניה, והביא מש"כ בפתחי חשן דמשחנה פעם אחת זכה בחזקת תשמישין, זה תמוה, דכל גדר חזקת תשמישין מושתת על הנחה דחבירו היה מוחה בו אילולי הסכים לחזקתו, ובמקומות חניה אין זה שייך כלל, דהלא ברור כשמש שיש לו זכות לחנות במקום כלשהו בתוך מגרש החניה, ואין כל זכות לשאר השכנים למחות וא"כ אין כאן שום חזקה.
אמנם כאשר כל אחד מן השכנים בחר לעצמו מקום מיוחד ואין אחד מהם חונה במקום חבירו יש בזה הסכמה מפורשת שכל אחד יחנה במקומו המסויים, ואף אם נניח שאין בזה קנין גמור מ"מ יש בזה חזקת תשמישין, וז"פ.
ב: הנה מבואר בחשן משפט סימן קנ"ג סי"ז דסוכת החג אין בה חזקה כיון שהיא ארעי, אך אין זה ענין לני"ד, דשם מדובר במי שרוצה לטעון טענת חזקה למקום זה לשימוש של כל השנה ובזה אמרו דכיון שהיתה זאת סוכת החג אין בזה חזקה, דשאר השכנים לא מחו בו כיון שהניחו שלאחר החג יפרק סוכתו. אך אפשר דמ"מ מהני חזקתו לסוכת החג שבכל שנה ושנה.
אך כבר ביארתי במק"א דלא מסתבר שיזכה אדם בחזקה משום שפעם אחת בנה סוכה בחצר, דהלא כיון שבסוכת מצוה עסקינן, משו"כ אין השכנים מוחים בו מלקיים מצוה אך אין מזה כל ראיה שדעתם מסכמת שיזכה בקביעות בזכות זו על חשבונם. ונראה להלכה דרק ע"י ג' שנים קונה חזקת תשמישין לענין זה, ואכמ"ל.
ג: אם שאר השכנים קנו מקום בחניון פשוט שאין לו כל זכות לבנות סוכה על מקום של זולתו. אמנם אם אין סוכתו מפריעה להם להחנות את רכבם מסתבר שאין הם יכולים למחות בו. דאף כאשר מספר שכנים קנו מקום חניה נראה פשוט דאין זה קנין גמור לכל ענין, אלא לענין חניית רכב בלבד, אך עדיין מקום החנייה הוא רכוש משותף של כל דיירי הבנין. ומסתבר א"כ שאם הסוכה מעכבת אותם מלחנות יכולים הם למחות בו, אך אם אין סוכתו מפריעה להם להחנות את רכבם אין הם יכולים למחות בידו.
ד: פשוט שאין רשות לבנות סוכה במקום שיפריע לשכנים להגיע עם רכבם לחניה. בין אם שילמו תמורת מקומות החניה ובין אם מדובר בחניה הפתוחה לכל דיירי הבנין ואין בה מקומות מוגדרים, דמ"מ מקום זה מיועד לחניה וזכותם לעשות בו שימוש זה שהשטח יועד לו.
אך מ"מ צריך להדגיש בכל כגון דא, דאם מדובר בענין שאין לו מקום אחר לבנות בו סוכתו, פשוט דעל השכנים לנהוג ברוחב לב ובטוב עין ולאפשר לו לבנות סוכת מצוה אף אם יגרם להם קצת טורח וקושי לחפש מקום חלופי להחנות את רכבם, וכל כה"ג אמרו הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וכל נוחיות חיי עוה"ז אינה שקולה כנגד מצוה אחת.
ה: תמה אני מה יש לפלפל בשאלה שהיא סוגיא מפורשת בגמ' וסעיף מפורש בשו"ע, והלא בסימן תרל"ז ס"ג איתא "אם גזל עצים ועשה מהם סוכה אעפ"י שלא חיברן ולא שינה בהם כלום יצא. תקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד". ומקורו בסוכה ל"א ע"א, דמשום תקנת השבים תיקנו שישלם דמי גזילה והסוכה כשרה. ועד כאן לא נחלקו אלא בגזלן שאינו רוצה לשלם דמים אם תיקנו לו תקנת השבים ובזה פסק המשנ"ב (ס"ק ט"ז) לחומרא כדעת המגן אברהם בס"ק ד', ועי"ש בהגהות רעק"א. אך כשהוא מתכוין לשלם לית מאן דפליג שיוצא יד"ח. ע"כ לא אאמין שהגרא"י אולמן פסק שלא יצא יד"ח*.
ואין כל זה ענין למש"כ הבית שמואל באהע"ז סימן ל"ח ס"ק נ"ה, דשם מדובר אם מהני תשובתו כל עוד הגזילה בידו בכך שהוא רוצה להשיבה להיחשב צדיק כשקידש ע"מ שאני צדיק גמור, אך בני"ד תיקנו חכמים משום תקנת השבים שאין צריך להשיב את עצי הגזילה ויוצא בהם יד"ח.
וכל זה פשוט וברור.
קצרתי במקום שאמרו להאריך משום כבוד התורה דמר היקר לי מאד.
בברכת כוח"ט
ובאהבה יתירה
אשר וייס
* אחר קבלת מכתב הגר"א וייס שליט"א שאלתי שוב את הגרא"י אולמן שליט"א, והראיתי לו את מה שכתבנו בס"ד בשמו לעיל (בפרק ז' הערה נ'). הגראי"א שליט"א קרא את הכתוב בשמו, וחזר שוב על דבריו, ואמר שמה שכתוב בשמו אכן נכון. עכת"ד. ונראה בס"ד שדעת הגראי"א שליט"א שתקנת השבים חלה רק אם הגזלן שילם לנגזל את שווי הגזלה, או עכ"פ שאמר לנגזל שישלם לו לאחר מכן, וכן דעתו לשלם. משא"כ לדעת הגר"א וייס שליט"א, שרק אם הוא חושב שלא לשלם, ה"ז גזלן שאין חלה לגביו תקנת השבים. אך אם חשב לשלם, אע"פ שטרם שילם, ה"ז יי"ח ולא חשיב גזלן.