מקראי קודש

אודות בית

פרק יב: הקדושה שחלה על הכסף שקנו בו את יבולי השביעית

פתיחה


א. כאשר מוכרים יבולי שביעית (שהריהם קדושים בקדושת שביעית), נתפסת הקדושה גם בכסף שנותן תמורתם, והפירות שנמכרו - נשארת הקדושה בהם גם לאחר המכירה. וכל זה אמור אף כשהמכירה מתבצעת באופן המותר.


ב. הדין הנ"ל אמור גם לגבי המחליף יבולי שביעית ביבולים אחרים, שהקדושה עוברת ליבולים האחרונים, וגם נשארת ביבולים הראשונים.


פרטי דינים לגבי קדושת מעות (-הכסף של) השביעית


ג. כסף שקנו בו יבולי שביעית ונתפסה בו קדושתם, מותר לקנות בו רק דברי מאכל, וגם עליהם חלה קדושת השביעית (דבר המתבטא בכך שאסור לזורקם לאשפה, לתיתם לבהמה אם הם ראויים למאכל אדם, וכדומה). ואם לא עשה כן, אלא קנה במעות אלה דבר אחר, ולא מאכל, ינהג כמפורט במקורות.


ד. הקדושה יכולה לפקוע מהכסף בשני אופנים אלה:


1) כאשר קונים בכסף זה מאכלים שאין בהם קדושת שביעית.


2) כאשר מחללים את הקדושה שבכסף על מאכל.


בשני האופנים הקדושה עוברת מהכסף אל המאכלים.


ה. ישנם מקרים בהם קדושת שביעית איננה נתפסת בכסף, כמבואר במקורות.


הערות


[1]א. גמ' סוכה (ד"מ, ב'), קידושין ומס' ע"ז. ולענין שטרות הכסף הנוהגים בימינו, ר' בשבה"א (ח', י"א הערה 1. וסק"ג הערה 18). וע"ע בקטי"ש (פרק ס' ס"ט ובהערה 14). ולגבי דין המטבעות בימינו, אם דינם ככסף. ר' שו"ת חת"ס (ח"ה חלק חו"מ סי' קפ"ז). שכתב: וא"כ מטבע כסף וזהב ומטבע נייר, שווה דינם, ואין בין זה לזה כלום. עכ"ד.


[2]ב. שביעית (פ"ח מ"ז). רמב"ם (פ"ו סוף ה"א). קטי"ש (פ"ס הערה 15).


[3]ג. קטי"ש (ס', ט').


[4]ד. שביעית (פ"ח מ"ד). רמב"ם (ו', י"ד). וראה בקטי"ש (פ"ס הערה 16).


[5]ה. שביעית (פ"ח מ"ח). רמב"ם (פ"ו ה"ט-י"א). ור' בקטי"ש (פ"ס הערה 17).


[6]ו. וקדושת שביעית זאת חלה עליהם גם לענין הביעור [שביעית (פ"ז מ"א). רמב"ם (פ"ז ה"ז). ור' קטי"ש (פ"ס הערה 18)]. ומשמעות הדבר שצריך לסיים את אכילת אותם המאכלים עד זמן ביעורו של אותו הפרי שניתנו כתמורה עבורו.


[7]ז. כדלעיל (בפרק י').


[8]ח. כ' רבנו הרמב"ם (ו', י') שאם עבר וקנה מצרכים אחרים שאינם אוכל, כעבדים וקרקעות ובהמה טמאה, יאכל כנגדן. והיינו יקח דבר מאכל שאינו קדוש בקדו"ש ויאכלנו עפ"י דיני קדו"ש. וע"ע בשבה"א (פ"ו ה"ט, וה"י סק"ו אות 2), וקטי"ש (פ"ס הערה 16).


[9]ט. רמב"ם (ו', ח'). ור' שבה"א בתו"ש (שם סק"א). קטי"ש (פרק ס' הערה 20).


ואם קנו בכסף זה דבר שאינו מאכל, ה"ז מחלו' אי מתחללים: שלרמב"ן ולריטב"א (במס' ע"ז דס"ב, ב') אינם מתחללים. וכ"כ בשו"ת מנחי"צ. ואילו לחזו"א (י"ג, י"ג) הם כן מתחללים. ר' ע"כ בשבה"א (ו', י' סק"י אות ו' סעיף 2).


[10]י. רמב"ם (ו', ח').


[11]יא. והיינו שיאמר: הפירות הללו או חילופיהן, או דמי שביעית הללו, יהיו מחוללים על מאכל זה [מאמ"ר. קטי"ש (פ"ס סי"א ובהערה 21). דא"מ (ו', נ"ט)]. ומ"מ כתבו הפוס', שכשמחלל את דמי שביעית או חילופי פ"ש, אזי לכתחילה יחלל על דבר ששוויו כשווי מה שמחללים אותו, ובדיעבד אם חילל על דבר ששווה לפחות פרוטה, הרי זה מחולל [קטי"ש (פ"ס סי"ב) דא"מ (ו', נ"ט)].


[12]יב. ואלו האופנים שהקדושה לא נתפסת במעות בקניה:


1) כשקונים מאוצר בי"ד [קטי"ש (פ"ל ס"ג). והטעם, כיוון שגבי אוצר בי"ד התשלום הינו עבור החזר ההוצאות ולא עבור מחיר הפירות].


2) בקניה בהבלעה [עפ"י הגמ' בסוכה (דל"ט, א'). רמב"ם (ח', י"א). קטי"ש (פ"ס הערה 25). וכנ"ל (בפי"א סעי' ה')].


3) בקניה בכרטיס אשראי [קטי"ש (שם הערה 26)]. והטעם, שהקונה לא נותן שום דבר שהקדושה יכולה להתפס בו [מאמ"ר. קטי"ש (שם הערה 26)]. ולכאו' ה"ה כשמשלם בהעברה בנקאית.


4) כשמשלמים מראש על הקניה [שו"ת אז נדברו (י', מ"ד). קטי"ש (שם הערה 27). ור' שבה"א (ח', י"א הערה 18)].


5) בתשלום בצ'ק [אז"נ (שם). קטי"ש (שם הערה 28)]. ורצוי שהצ'ק יהיה דחוי, או בלתי סחיר, עם קרוס [עפ"י הוראת הגר"מ אליהו זצ"ל. שאז הצ'ק נחשב כשט"ח ולא ככסף עובר לסוחר. קטי"ש (שם הערה 29)].


6) כשקונים בהקפה ומשלמים רק לאחר אכילת הפירות, או שמעבירים את הפירות לאדם אחר [שבה"א (פ"ח הי"ב הערה 18). קטי"ש (שם הערה 30,31)].