נספח יא: האם יש לומר את המילים "אלקינו ואלקי אבותינו, רצה נא במנוחתנו" בסוף הברכה הרביעית של תפילת העמידה, כשיום טוב חל בשבת.

ענף 1: דעת הגאונים והראשונים שאין לומר תוספת זו (ודיון האם נוסח התפלה שבספר אהבה הינו מהרמב"ם עצמו).

ענף 2: דעת אחד הראשונים שלכאורה סובר לומר תוספת זו.

ענף 3: דעת האחרונים הסוברים לומר תוספת זו.

ענף 4: דעת האחרונים הסוברים שאין לומר תוספת זו.

ענף 5: דעת עוד אחרונים בענין זה.

ענף 6: קושיות על דברי הפוסקים שצריך לומר תוספת זו.

ענף 7: דיון אם יש להתיר לומר זאת מצד הסברא.

ענף 8: צדדים נוספים לאסור לומר זאת.

ענף 9: בס"ד המסקנה לעניות דעתנו.נספח י"א: אמירת "רצה נא במנוחתנו" ביו"ט שבשבת

ענף 1: דעת הגאונים והראשונים שאין לומר תוספת זו (ודיון האם נוסח התפלה שבספר אהבה הינו מהרמב"ם עצמו).

ישנם חילוקי מנהגים אי ביו"ט שחל בשבת, לפני הפיסקא "קדשנו במצוותיך", מוסיפים לומר "או"א רצה נא במנוחתנו" או שמשמיטים תיבות אלה. ננסה בעזרת ה' לתהות אחר שורש הדבר, להביא את דעות הפוסקים על כך, ולראות אי אכן נכון להוסיף תיבות אלה או שזו טעות שהשתרשה במשך הדורות.

בנוסחאות התפילה של גדולי הגאונים והראשו' כמעט לא מצינו שיש לומר תוספת זו. שכן משמע מהנוסח בסידור רב סעדיה גאון גבי מוסף לשבת ויו"ט (עמ' קנ"א ורנ"ד) שלא הזכיר תוספת זו, ורק כתב שבשבת יש לצרף הזכרת שבת עם החג, אך בשום פנים אין להוסיף דברים שאינם חובה (הובא בסידור רב עמרם גאון, השלם, בתפילת שלוש רגלים ובתפילת רה"ש). וכן עולה מסידור רע"ג (דק"ל, בסדר חג שבועות וסוכות) שאין לומר תוספת זו, ומפי' רבינו חננאל לביצה (די"ז,ב'). וכ"ה הנוסח במחזור ויטרי (בתפילות רה"ש), וכ"ה נוסח הרמב"ם (בסדר התפילה שבסוף חלק אהבה, בתפילות רה"ש. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אין זה מהרמב"ם. עכ"ל. ור' ע"כ לקמן בסמוך) מבלי תיבות אלה. וכן עולה מסידור רש"י בכמה מקומות (תפילות שחרית ומוסף דרה"ש, תפילות סוכות ותפילות פסח שאין לומר תוספת זו). וכן מפורש במחזור ויטרי (עמ' 229,290,304,387,390). וכן עולה מפי' הר"ן על הרי"ף בביצה (די"ז,ב'), מדברי המנהיג (הל' רה"ש סכ"ג), ומדברי רבינו המאירי בחיבור התשובה (עמ' רס"ד) ובפירושו לביצה (שם). וכן מדברי רבינו דוד אבודרהם (בתפילת פסח). וכ"מ מרבינו ירוחם (חלק אדם, נ"ד ח"ב), מהאורחות חיים (תפילת המועדים), שב"ל (דקל"ד,ב'), מהכלבו (סי' נ"ב) ומהטור (סי' תפ"ז). וכן מסדר התפילות שבספר עץ חיים (לרבי יעקב חזן, שחי לפני כשבע מאות שנה בלונדון. שם ח"א עמ' צ"ד וצ"ז). ואף המהרי"ל (בהל' חוה"מ) הזכיר את התוספות של הזכרת שבת בתפילת יו"ט שחב"ש, ואילו תוספת זו לא הזכיר כלל. וא"כ כל הפוס' הללו הזכירו התוספות שמוסיפים בתפילת יו"ט כשחל בשבת, אך השמיטו תוספת זו מנוסח תפילות רה"ש, ולא כתבו להוסיף כן בשבת (הביאו דבריהם ביבי"א ח"א סי' ל"ח, וכן הרה"ג בן ציון כהן זצ"ל במאמרו בחוברת עיטורי כהנים, בערך מתמוז תשנ"ה).

גם מרן (בסי' תפ"ז ס"א וסי' ת"צ ס"ט), למרות שהזכיר כל התוספות של הזכרת השבת כשיו"ט חל בשבת, מ"מ לא הזכיר כלל להוסיף תיבות "או"א רצה נא במנוחתנו". ויש להוסיף, שגם הרמ"א בהגה"ה לא העיר דבר ע"ד מרן. ויש להניח שאם היה המנהג באשכנז לומר זאת היה כותב שהמנהג במדינות אלה להוסיף גם תיבות "או"א" וכו'.

ועל מה שכתבנו לעיל (בפרק ד' הערה ח') שיש לומר תיבת "באהבה" בשל דברי הרמב"ם כמובא בסדר תפילות השנה שבסוף ספר אהבה, העיר הגר"א נבנצל שליט"א: לענ"ד אין סדר זה מהרמב"ם, ויש הבדלים בין פסקיו לפסקי הרמב"ם. עכ"ל. וכן בני"ד גבי אי אומרים תיבות "או"א רצה נא במנוחתנו", העיר הגר"א נבנצל שליט"א פעמים רבות לאורך נספח זה, שלדעתו סדר תפילות השנה שבסוף ספר אהבה אינו מהרמב"ם.

ובס"ד יש לדון בזה טובא, ולאחר עיון בדבר עולה שהדבר נתון למחלוקת. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

הנה ידוע הדבר עד כמה חשוב לדעת את הגירסא הנכונה בכתבי הראשונים (וכ"ש בש"ס), שמפיהם אנו חיים, ומדייקים ומדקדקים במילותיהם, וזו נ"מ להלכה בהרבה מיקרים. והנה מורנו הגדול הרמב"ם ידע כמה חשובה הדייקנות בהעתקת כתביו, ולכן לאחר שהמעתיק גמר להעתיק כל ספר וספר מספריו, כתב הרמב"ם בסוף הספר: "הוגה מספרי", וצירף את חתימתו. אלא דא עקא, שבסוף ספר אהבה, לאחר הלכות מילה (שהן האחרונות שבספר אהבה), כתב הרמב"ם כנ"ל, שעד כאן הוגה מספרו, וחתם על כך, אך יוצא שעל סדר התפילה לא הניח את חתימתו שגם זה הוגה מספרו.

ועוד, שישנם כמה הבדלים בין הכתוב בספר הי"ד לבין נוסח התפילה הכתוב לאחר ספר אהבה (וכדלקמן בסמוך).

דברים אלה גרמו לגדולי חוקרי הרמב"ם (וכוונתנו כמובן לרבנים, ולא לאנשי אקדמיה, דהללו מה להם להכניס ראשם לפסיקת הלכות) לדון אי אכן נוסח התפילה יצא מתחת ידו של רבינו, אם לאו.

ואכן הגר"י קאפח זצ"ל בפירושו לספר אהבה הביא (בעמ' תש"י) כמה וכמה הבדלים בנוסחאות התפילה שכתב הרמב"ם (אך יש להעיר שחלק ניכר מהסתירות הללו אינו דוקא בין סדר התפילה לשאר כתבי הרמב"ם, אלא ישנן כמה וכמה סתירות בין הי"ד לבין פירושו למשנה וכן לתשובותיו בפאר הדור, וכדו'. ואם נאמר שבשל סתירות אלה בין הי"ד לבין סדר התפילה, לכן סדר התפילה אינו מהרמב"ם, א"כ עלולים לבוא אחרים ולומר שגם תשובות הרמב"ם או פירושו למשניות, גם הם אינם משלו כי הם סותרים את דבריו בי"ד. וזה ודאי שאינו נכון).

הבדלים אלה בין נוסח התפילה לבין פסקיו בי"ד החזקה גרמו לגר"א נבנצל שליט"א להסיק שסדר התפילה אינו מהרמב"ם, ולכן בכל מקום שכתבנו את דעת הרמב"ם עפ"י נוסח התפילה, העיר הגר"א נבנצל שליט"א שאין אלו מדברי הרמב"ם. ואמר לי הגר"א נבנצל בעל פה, שהוא כתב מאמר שלם בענין זה בקובץ מסוים, אך לא מצאתי את אותו מאמר. וכעבור זמן אמרו לי שאכן ישנו מאמר כזה מהגרא"נ שליט"א בקובץ של הכולל לעניני קודשים בישוב כרמי צור שבגוש עציון. ואמת"י.

אמנם מאידך ישנן בידי הערות של הגר"א נבנצל שליט"א לקובץ בית הלל. שבקובץ זה (שנה ג' גליון י"ב, בתגובות), כתב הגרא"נ שליט"א שלדעתו סדר התפילה הנדפס ברמב"ם אינו מהרמב"ם, ומטעם זה רוב נו"כ של הרמב"ם לא פירשוהו, והוסיף והביא דוגמא א' שסדר תפילה זה שונה מדבריו ב"יד החזקה": שבסוף פ"ב מתפילה וברכת כהנים כתב שיש מקומות שאומרים בעשי"ת "ובכן תן פחדך", שבראש השנה ויוה"כ המנהג פשוט כך. ואילו בסדר התפילה כתוב שבעשי"ת מסיים "כאמור ויגבה" וכו', ושברה"ש אומרים "ובכן תן פחדך" וכו', ודמקצת נוהגים כן גם ביוה"כ. עכת"ד הגרא"נ שליט"א.

ובקובץ בית הלל מאוחר יותר (שנה ה' גליון י"ז, בתגובות) הוסיף הגרא"נ והביא עוד סתירות בין סדר התפילה לבין ס' היד החזקה. שבפ"ט מהל' תפילה הביא הרמב"ם נוסח קדיש, ונראה מדבריו שאומר בשחרית ג' פעמים את אותו נוסח הנקרא אצלנו חצי קדיש, ואין בו אלא ב' עניות. ואילו בסדר התפילות יש תוספות וגם עניה ל"יתגדל ויתקדש שמיה רבא". וכן בפי"ז הי"ג מביא הרמב"ם מנהגים שונים בקריאת השירה לאחר ישתבח, ובסדר התפילות ליתא. וכן בהל' ק"ש לא הזכיר הרמב"ם ברכה אחר "השכיבנו", ובסדר התפילות איתא. וכן בהל' תפילה פי"ג הי"ט מביא הרמב"ם ג' הפטרות דפורענותא, ובסדר תפילות כל השנה מביא הפטרות אחרות. ולפי כ"ז נראה לגרא"נ כי אלה שני מחברים שונים, ולראשונים שהזכירו את סדר התפילה של הרמב"ם היה אולי נוסח אחר. ועוד, שלא נדפסו אצלינו דברי הראשונים על סדר התפילות חוץ מהגהות מימוני, עכת"ד הגר"א נבנצל שליט"א בשני קבצים אלה.

לעומת זאת מצינו כמה וכמה פוסקים בני דורנו שכן הסתמכו על הכתוב בנוסח התפילה שבסוף ספר אהבה, ולא חששו למיקום של חתימת הרמב"ם, ולא לשינויי הנוסחאות בין הי"ד לסדר התפילה (והא שאין אנו מוכיחים זאת מפוסקי הדורות הקודמים שלא ערערו ע"כ זאת משום שהם לא ידעו שחתימת הרמב"ם היתה כתובה לפני סדר תפילה. וע"ע לקמן בסוף ענף זה).

ראשון החולקים על דעת הגר"א נבנצל שליט"א הינו הרב הגדול ר' יצחק שילת שליט"א (שהינו מהדיר כתבי הרמב"ם, הקדמות הרמב"ם ופירושו לאבות, ומח"ס זכרון תרועה ועו"ס, והוציא לאור את ספר "הרמב"ם המדויק" על ספר מדע ואהבה). וכתב במבוא לספר אהבה, וז"ל: למרות שחתימת הרמב"ם מצויה בסוף הל' מילה ולא בסוף סדר התפילות שאחריה, אין אפילו צל של ספק שסדר התפילות שבסוף ספר אהבה הוא משל הרמב"ם, שסיפחו לספר אהבה, שכן סדר התפילות כתוב בכתב-היד שלפנינו על ידי הסופר שכתב את כל הספר, וההגהות שבסדר התפילות אף הן בכתב-ידו של מגיה הספר כולו, כלומר שהמגיה הגיה גם את סדר התפילות מכתב ידו של רבנו. יתר על כן, בראש תפילות השבת רומז רבנו להלכות תפילה וכותב: "כבר אמרנו בספר זה שבימי השבתות" וכו'. האם יעלה על הדעת שמישהו זייף סדר תפילות זה על שם רבנו, והמגיה הגיהו (מהיכן?) ורבינו ראה ושתק? הסיבה שחתימת רבנו מצויה בסוף הלכות מילה ולא בסוף סדר התפילות אינה אלא משום שהוא ראה בסדר התפילות נספח, והעדיף לחתום בסוף גוף הספר. עכ"ל של הרה"ג ר"י שילת שליט"א. וכעין דברים אלה אמר לי גם בע"פ.

2) גם מדברי הגרנ"א רבינוביץ שליט"א (מח"ס יד פשוטה על הרמב"ם וראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים) בהקדמתו לסדר התפילה לרמב"ם עולה שסדר התפילה הינו חלק מספר היד החזקה, והסביר שבסה"כ בכל ספר הי"ד ישנם בדיוק אלף פרקים. וישנם עוד ששה נספחים שאינם בכלל האלף הללו, והם: 1) ההקדמה הכללית שעיקרה השתלשלות התורה. 2-3) ספר המצוות המחולק למ"ע ולאוין. 4) תכנית החיבור – חלוקה לי"ד ספרים ופירוט המצוות הכלולות בהם. ועוד שני נספחים שלא נמנו במנין פרקי הי"ד, והם: 1) סדר התפילה. 2) נוסח ההגדה ש"פ. וא"כ גם מדברי הגרנא"ר שליט"א מבואר שאת סדר התפילה כתב הרמב"ם בעצמו.

3) גם מדברי הגרב"צ עוזיאל במשפטי עוזיאל (ח"ג סי' ע"א), וגם מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל בריש תשובתו בענין הוספת תיבות "או"א רצה נא במנוחתנו" (יבי"א ח"א סי' ל"ח רסק"א וסק"ב) מבואר ופשוט דס"ל שסדר התפילות בסוף סדר אהבה יצא מתחת ידו של הרמב"ם והוא חלק מס' היד החזקה.

4) עוד מבואר בדברי הגר"ע יוסף זצ"ל בכמה דוכתי, שסמך ע"ד נוסח התפילה שבסוף ספר אהבה שהוא דעת הרמב"ם בעצמו. שכ"כ למשל בס' הליכות עולם (ח"ב עמ' רס"ה סק"ה בד"ה "אבל" ובד"ה "והגאון"), שכתב שם הגרע"י ללמוד מסדר התפילה לרמב"ם אי אמרינן בתפילת יוה"כ "מוסף" או "מוספי". עיי"ש.

5) גם מדברי הגר"ש משאש זצ"ל במכתבו אלינו (המובא בס"ד כאן בנספחים – נספח ד'), מבואר דס"ל שנוסח סדר התפילה בי"ד החזקה הינו מהרמב"ם עצמו (עיי"ש בסק"י).

6) הגר"א נבנצל שליט"א, כשדיברתי עמו בע"פ בני"ד, אמר לי שהוא כתב מאמר שלם בני"ד והופיע באחד הקבצים, אך שני רבנים, אחד מירושלים וא' מבני ברק, חלקו על מסקנתו שם.

7) בענין ד' הגר"י קאפח זצ"ל. הנה הגר"י קאפח כתב בהקדמתו לספר אהבה הרבה שינויים בנוסחאות התפילות בין הי"ד לבין שאר כתביו, מהם תשובות הרמב"ם, פירוש המשניות שלו, ואף מנוסח התפילה שבסוף ספר אהבה. למשל אם אומרים בט"ב נוסח "רחם" במקום נוסח "תשכון" או נוסף אליו (ר' פ"ב מתפילה הי"ד, ובסדר התפילה בענין זה). וכן ראה בי"ד (פ"י ממתנות עניים ה"ג) שכתב "שנאמר שועת עניים אתה תשמע", ובנוסח התפילה אין כתובות מילים אלה. ועיי"ש עוד סתירות בין הנוסחים.

אמנם למעשה לא ברורה לי בצורה מוחלטת דעתו של הגרי"ק גבי ני"ד. שבהקדמתו לנוסח התפילה כתב בריש דבריו שמש"כ הרמב"ם "הוגה מספרי" בצירוף חתימתו, אין לסמוך ע"כ, אך באמת כשהמעתיק ניגש לרמב"ם שיחתום את חתימתו שאכן הספר הוגה מספרו של הרמב"ם עצמו, משער הגרי"ק שהרמב"ם אמר למעתיק שהספר הינו חסר, בשל חסרון העתקת נוסח התפילה, ולכן אח"כ המשיך המעתיק להעתיק גם את נוסח התפילה, למרות שהרמב"ם כבר חתם קודם לכן רק על ספר אהבה ללא נוסח התפילה. מ"מ עצם חתימת הרמב"ם שהספר אכן הוגה מספרו, לד' הגרי"ק אין זו ערובה לדקדוק הכת"י.

גם מסוף דבריו שם של הגר"י קאפח נראה דס"ל שנוסח התפילה הכתוב בסוף ספר אהבה אכן כתבו הרמב"ם. עיי"ש.

נמצאנו למדים שלד' רוב הפוס' אכן סדר התפילה שבסוף ספר אהבה הינו מהרמב"ם עצמו, ובפרט שלא ידוע לי על גדולי הדורות הקודמים שהעירו והכחישו שאין זה מהרמב"ם, וטענה זו בפנ"ע אומרת דרשני אא"כ לומר כדלעיל, שהם לא ידעו שחתימת הרמב"ם הינה לפני סדר התפילה. אמנם מצד הסתירות בין דברי הרמב"ם בי"ד לבין נוסח התפילה, היו צריכים גם גדולי הדורות הקודמים לערער על אמינותו של נוסח התפילה, ובכ"ז לא שמענו שהם ערערו ע"כ.

כך בס"ד נלע"ד, וה' יצילנו משגיאות.

ענף 2: דעת אחד הראשונים שלכאורה סובר לומר תוספת זו.

ונשוב לני"ד. אמנם לאחר דרישה וחקירה מצאנו בס"ד תוספת זו בספר המנהגים למה"ר יצחק אייזיק טירנא (תלמיד המהר"ש, שהיה גם רבו של מהרי"ל סג"ל. ועל קשר זה בס"ד נעמוד לקמן). וכתוב שם (במנהגי פסח) גבי תפילת מוסף של יו"ט שחל בשבת וז"ל: [מתפללין] בלחש "ומפני חטאינו" וכו', "את מוסף" וכו', "ובחדש הראשון" וכו'. ואם שבת מזכיר של שבת "ואת מוסף" וכו' כדפ"ל בראש חודש בשבת. [בשבת] "ישמחו" וכו', "אלקינו ואלקי אבותינו, רצה במנוחתנו, מלך רחמן" וכו', וחותם "מקדש השבת, ישראל והזמנים". עכ"ל (מה שכתבנו כמה תיבות בסוגריים הוא מפני שהן לא היו כתובות בכתבי היד העתיקים, ורק הוספו יותר מאוחר כשהדפיסו את הספר). וא"כ לכאו' מצאנו א' מגדולי הראשו' שהזכיר תוספת זו בתפילות יו"ט שחב"ש.

אלא שלאחר עיון מדוקדק יש לפקפק מאוד על דבר זה. משום שהרואה יראה שלכאו' תיבת "בשבת" (שבסוגריים) הינה מיותרת, דהרי אנן כבר מישתעי בשבת ומדוע לחזור ע"כ. ואף אם נאמר שתוספת תיבה זו הינה מאוחרת ואינה במקור הדברים, גם אז יש להקשות שהרי כל ההמשך הינו מיותר, שהרי כבר כתב מהרא"י שהדברים מפורשים במקו"א, ומדוע היה צריך לחזור ולפרשם כאן. ואף אם היה רוצה לחזור ולפרשם כאן הול"ל "דהיינו" וכו', או שתיבות "ישמחו" וההמשך היה צריך לכתוב לפני תיבות "כדפ"ל". ולכן יש מקום אולי לומר שכל תוספת זו מתיבת "בשבת" עד "והזמנים" הינה תוספת מאוחרת שלא יצאה מתחת ידי רבינו המהרי"א, אלא שקטע זה הינו תוספת הגה"ה מן הצד, לבאר דבריו "כדפרשתי" וכו', ובא המבאר וכתב בצד תוספת ביאור זו, והמעתיקים הכניסוה בפנים. ועוד י"ל לחיזוק טענה זו, שאם פירוש התיבות "כדפ"ל" הינו כדפרישית לעיל, כמש"כ בכמה דפוסים, הרי לעיל (בהל' ערבית דפסח) ג"כ כתוב בלא "ישמחו" ו"רצה במנוחתנו". ואם הכוונה כדפרשתי לקמן, שזה פחות מסתבר (כי בדר"כ מפנים למה שכבר פירשו לעיל), אזי גם אח"כ - בדיני מוסף לשויו"ט (סוף חודש סיון בספר) ובדיני רה"ש כתוב בלי תוספת זו. א"כ מה פירוש תיבות כדפ"ל, אם אכן לדעתו צריך לומר תוספת זו. ולא יתכן שאותו מחבר יכתוב באותו ספר ג"פ דבר שונה מהפעם הרביעית. ובפרט שהפעם הרביעית אינה הפעם האחרונה כך שהיינו חושבים שחזר בו ממש"כ בפעמים הראשונות. וא"כ גם בדברי המהרי"א טירנא רק במקום אחד כתובה נוסחה זו, ובשלושה מקומות אחרים באותו ספר, שניתן היה לצפות שיזכיר דבר זה, לא הוזכר דבר וחצי דבר מכך. וגם בפעם הרביעית הזו, שהיא הפעם היחידה שהוזכר דבר זה, הרי זה מוזכר בלשון מקורטעת וצולעת ולא כחלק מהמשפט, כך שהדבר מעורר חשדות גדולים שאין תוספת זו אלא מן המגיה ששלח ידו לדבר לא לו. ועוי"ל, שהרי מהרי"א טירנא היה תלמיד מהר"ש (הלא הוא מהר"ר שלום ב"ר יצחק מנוישטט) שהיה גם רבו של המהרי"ל סג"ל. וכפי שכתבנו, גם מורנו המהרי"ל (בהל' חוה"מ) השמיט תוספת זו מתפילת יו"ט שחב"ש. וא"כ הדעת נוטה שהמנהג היה כמש"כ מהרי"ל שהוא אבי מנהגי אשכנז, ודקדק בהם היטב, וכמש"כ מהרי"א ברוב המקומות בספרו (למסקנה זו שהתוספת בפעם הרביעית יתכן ואינה ממהרי"א הגיע גם הרה"ג בן ציון כהן זצ"ל, וכתב חלק מהטענות הנ"ל).

וא"כ מצינו שלדעת רוב ככל הגאונים והראשו' א"צ לומר ולא נהגו לומר כלל תוספת תיבות "או"א רצה במנוחתנו". ורק ראשון א' הזכיר תוספת זו, אך יש לפקפק באמיתות ד"ז, כיון שהוא עצמו השמיט תוספת זו בשלושה מקומות אחרים בספרו, והיא נזכרה רק במקום א', וגם שם נראה הדבר שאינו חלק אינטגרלי מהספר אלא תוספת מאוחרת של כותב אחר. ואף את"ל שיש לילך בתר דעת היחיד במקום הרבים (דבר שלא יעלה על הדעת במיקרים כני"ד), מ"מ הוא כתב כן רק גבי תפילת מוסף של שויו"ט, אך לא גבי כל שאר תפילות היום. וא"כ מאי שנא מוסף משאר התפילות. אלא שכמו שבשאר התפילות אין לומר כן, כך גם במוסף.

ענף 3: דעת האחרונים הסוברים לומר תוספת זו.

ואמנם הרב הלבוש (בסי' תפ"ח ס"ג) כתב להוסיף תיבות אלה כשיו"ט חל בשבת (הב"ד כה"ח סי' תפ"ז סקל"ד וסי' תקפ"ב סקמ"ח. וע"ע בלבוש סי' תרי"ט וכה"ח סי' תרי"ט סקל"ב). וטעמו, דאותם הגאונים והראשו' שלא כתבו ד"ז לא השמיטו זאת בדוקא, אלא רק לא נחתו לדקדק בהא גבי שבת, ולכן סתמו דבריהם. אך באמת שיש להוסיף כן כשיו"ט חל בשבת (הלבוש הודה שמ"מ ביוה"כ שחב"ש אין לומר כן). וכדברי הלבוש כתבו גם המ"א, מחה"ש, המט"א, המ"ב (סי' תקפ"ב סק"כ) והרבה אחרו' אשכנזים. וכן נראה מדברי הגר"א נבנצל שליט"א (כפי שכתבנו במקו"ד הל' יוה"כ פ"ה הערה ל"ז, דכ"ש שכ"ה לגבי רה"ש).

ענף 4: דעת האחרונים הסוברים שאין לומר תוספת זו.

אמנם לא כל האחרו' הסכימו עם דברי הלבוש בזה. מבין האחרו' האשכנזים ניתן למנות את הרב המט"א (בסי' תקפ"ב סקי"ז) שאמנם כתב לומר זאת, אך הוסיף והזכיר שברה"ש יש שאינם אומרים זאת, מהטעם שאין מנוחה גמורה ברה"ש מפחד הדין (הב"ד כה"ח שם). וכבר קדם לו הגר"א, שנהג שלא לומר כן (כ"כ במע"ר סי' קס"ט. וכ"נ מדברי לוח א"י שאין לומר זאת, מדהשמיט תוספת זו). נוסף לכך יש לציין שאף במחזורים אשכנזים עתיקים (משנות הרצ"ו, הש"ט, השכ"ח והשנ"ט) לא הוזכרה תוספת זו (כפי שהעיד הרה"ג בן ציון כהן זצ"ל שבדק ענין זה). ורק במחזורים אשכנזים מאוחרים יותר הוזכרה תוספת זו בשינויים רבים (שיש שהוסיפו זאת רק במוסף פ"א, לפני "קדשנו במצוותיך" או לפני "מלך רחמן". ויש שהזכירוה לפני שניהם). וע"ע בהליכות שלמה (ח"א חודשי תשרי-אדר. פ"ד ס"ג עמ' נ"א) מש"כ גבי תפילות יוה"כ (שיש לומר תיבות "או"א", אך לדלג תיבות "רצה נא במנוחתנו").

ואף יותר מזה מצינו אצל האחרו' הספרדים שאין לומר תוספת זו. שכבר כתב מהרי"י אלגזי בספרו שלמי חגיגה (דש"ז, ד'), שלא ראה בשום ספר מהמחזורים שיש הבדל בין חול לשבת. והמנהג הן בארץ והן בחו"ל לומר זאת בנוסח א' בחול ובשבת. והוסיף, דאפשר הטעם כמש"כ הלבוש גבי יוה"כ, שאינו מנוחה גמורה, וא"כ ה"ה ברה"ש. ואף שאינו יום עינוי, מ"מ הינו יום אדיר ונורא. ע"כ. וכ"כ הרב בעל מחזור אהלי יעקב (הב"ד ביבי"א שם). וכ"כ הראשל"צ הג"ר בצמ"ח עוזיאל (בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ג חאו"ח סי' ע"א) שהמוסיף לומר תוספת זו בימים טובים או ברה"ש או ביוה"כ כשחלו בשבת, אע"פ שאין בזה שינוי בעיקר מטבע הברכה, יש בזה משום הוספה על מטבע הברכה שתקנו חכמים, ועל כגון זה נא' כל המוסיף גורע, שאין להוסיף על מטבע שתיקנו לנו אנשי כנה"ג. ומה גם בזה שתקנו לומר "או"א רצה נא במנוחתנו" בשבת, והשמיטו נוסח זה ביו"ט שחב"ש, בודאי שהיא בכוונה מכוונת ומדויקת לטעמים שנראו להם. ומי לנו גדול מהרמב"ם בסדר התפילות שהשמיט ד"ז מתפילות יו"ט, רה"ש ויוה"כ שחלו בשבת (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אין זה מהרמב"ם. עכ"ל. אך מ"מ מדברי הג"ר בצמ"ח עוזיאל דהכא מוכח שגם הוא ס"ל שנוסח התפילות שבסוף ספר אהבה הינו כן מדברי הרמב"ם. וראה עוד לעיל בסוף ענף 1). והכי נקטי כל קדמונינו במחזוריהם, ומינה לא תזוע. עכת"ד. וע"ע במשפטי עוזיאל (ח"ט או"ח סי'ו').

אף הג"ר עמרם אבורביע זצ"ל בספרו נתיבי עם (ח"א סי' תקפ"ב ס"ז) האריך הרחיב למעניתו בני"ד, וכתב שאצל הספרדים הירושלמים וכן אצל כל עדות המזרח בכלל חוץ מיהודי עירק, אין אומרים קטע זה לא ברה"ש ולא ביוה"כ ולא באף יו"ט, מהטעם המבואר בש"ץ. וכ"כ בכל סידורי הספרדים שנדפסו בליוורנו, בוינה ובשלוניקי. וכן בסידורים שנדפסו פה בארה"ק בדור הקודם לו. וכן מוכח מלשון הב"י (סי' ת"צ ד"ה "שבת שחל" וכו'). ומימיו לא שמע ש"ץ שהעיז לאומרו, ורק עתה שהתפשטו בארץ הסידורים החדשים "תפילת ישרים" (הוצאת מנצור הנ"ל) טועים חזנים שלא בקיאים היטב במנהגים, והוסיף ש"עלינו למחות בידם". ועוד הזכיר שם את דברי המהרי"י אלגאזי בשלמי ציבור ודברי הג"ר בצמ"ח עוזיאל במשפטי עוזיאל, שכתבו שמנהג ירושלים שלא לומר תוספת זו. וכתב שם בנתי"ע, דזו שיטת הרמב"ם וכל הראשו' שלא כתבוהו בנוסחאות התפילות שכתבו ליו"ט שחב"ש. ובפרט לסברת הרב תפילה לדוד, שכל הוספה בברכה כשהינה מיותרת הוי הפסק ויש חשש איסור (ראה ע"כ בשו"ע סי' ק"ח סי"ב, מ"ב ס"ק ל"ז ול"ח ובה"ל ד"ה "הטועה", וכה"ח ס"ק נ"ח ונ"ט). ורק יהודי עירק נהגו בד"ז כאשכנזים, כיון שבתקופה מסוימת היו תחת השפעת גאון אשכנזי, ואין לספרדים בכלל ולירושלמים בפרט להגרר אחריהם. עכת"ד. וע"ע שם בח"ב (עמ' כ"ג). ויש להעיר, שאכן נראים דבריו כדברים ישרים למוצאיהם, אך מ"מ צ"ע כיצד הרב כה"ח שאף הוא היה פה בירושת"ו לא העיר דבר ע"ד הלבוש. ואף שהוא עצמו ג"כ היה מיוצאי עירק, מ"מ הו"ל להעיר שאין המנהג כן פה בירושת"ו, ובפרט שהיה מתפלל בביה"כ של המקובלים "בית א־ל", ששם נהגו כמנהגי ירושלים מקדמת דנא.

ועוד קשה על הרב כה"ח, מדוע הב"ד הלבוש ולא העיר שזה דוקא למנהג האשכנזים, ואף פוסק ספרדי לא כתב לומר תוספת זו. ואף את"ל שכה"ח הינו רק מלקט ואינו פוסק [וראה ע"כ מש"כ בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר פ"ז סוף הערה ל"ח), בקדוש"ה (ח"ב במיל' פ"ד ענף 15) ובמקו"ד הל' יוה"כ (פ"ד הערה פ"ט ופ"ד הערה כ"ה) ולעיל (בנספח ט' ענף 9). בפרט עפי"ד שו"ת מהרי"ק (שורש קס"ט) וכה"ח (סי' תרל"ז סק"ה)], הרי בכל אופן היה צריך להעיר זאת, וכמו שהעיר בסי' תרי"ט (סקל"ג. ס"ק אחד לאחר שדן בני"ד) ובשאר דוכתי. ובפרט שד"ז אינו פשוט אף למנהג האשכנזים.

ועוד יש להעיר, שבכל מחזורי הספרדים לא הוזכרה תוספת זו מעולם, בשום מקום, בשום תפילה ובשום יו"ט שחל בשבת. הן במחזורים עתיקים והן חדשים, הן בכת"י והן בדפוס. הן לפי מנהגי הספרדים, והן האיטליאנים והתימנים, וכפי שבדק והעיד ע"כ הרה"ג בן ציון כהן זצ"ל (כפי שכתב במאמרו הנ"ל). ועוד כתב שם, שרק לפני כתשעים שנה נדפסה לראשונה תוספת זו במחזור ספרדי, הלא הוא חוקת עולם, שהמו"ל שלו לא היה פוסק ולא היה ידוע כת"ח שאפשר לסמוך על שינויו ותוספותיו. ואחריו העתיקו שאר המו"לים של מחזורי יהודי בבל, הלא המה מחזורי דנגור, מנצור ובקאל, את הנוסח ממחזור חוקת עולם כמעט מילה במילה, וזאת בפרט בשל חביבותו של הגרי"ח למחזור חוקת עולם משום שהודפסו בו שמות הוי"ה ואדנות בשילוב, כדעת האריז"ל. ומיני אז השתרשה טעות זו אצל מדפיסי המחזורים הספרדים שמעתיקים בצורה עיוורת מהמחזורים הנ"ל מבלי לברר את אמינות הנוסח. ועוד העיר במאמר הנ"ל, שבסידורי החול של ההוצאות הנ"ל, כשהדפיסו בסופם את תפילת יו"ט וג' רגלים, לא הודפסה כלל תוספת זו, אף שהודפסו שם התוספות האחרות ליו"ט שחב"ש, וכפי שאכן רואים אנו בסידורים אלה גם כיום. ועל השינויים וה"תיקונים" שעשה המו"ל של מחזור חוקת עולם בנוסחאות התפילה הביא הרב"צ כהן זצ"ל את דברי מהרי"ל (דיני שחרית של יו"כ, סקי"א. עמ' שמ"א בהוצ' מכון ירושלים) ששגגה היא ביד המגיהים את הספרים של הציבור, שמא המדבר היה יותר גדול מהמגיה, וכ"ז בדברים פשוטים וידוע לכל טעותם, אבל דברים דאית בהם פלוגתא חלילה ליה להגיה אליביה דשום אחד מהם. ע"כ. וכן בספר בית השואבה (שהינו אחד מהפוסקים ברי הסמכא שהתקבלו ביותר בעניני הלכות סוכה וארבעת המינים), גם הוא בנוסח תפילות חג הסוכות (ראה למשל בעמ' קע"ו, בדיני תפילת ערבית של יום טוב), כתב את כל התוספות שיש להוסיף בתפילה כשיו"ט חל בשבת, ואילו את תיבות אלה של "או"א, רצה נא במנוחתנו", דווקא אותן השמיט. עיי"ש.

ענף 5: דעת עוד אחרונים בענין זה.

ואמנם הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"א סי' ל"ח) דחה ד' הנתי"ע, וכתב שיש לנהוג כדברי המכריע (היינו לא כדברי הריעב"ץ שכתב שי"ל זאת אף ברה"ש שחל בחול, ולא כדברי הש"ץ, הג"ר בצמ"ח עוזיאל וסיעתם שכתבו שאין לאומרו אף בשבת). והעיר, שהש"ץ בשלמי חגיגה כתב לא לומר כן ברה"ש ויוה"כ, אך לא כתב כן לגבי כל יו"ט. ועיי"ש שהסיק שבכל המועדים לרבות רה"ש, אם חלו להיות בשבת י"ל תוספת זו, אא"כ ידוע שמנהג המקום ההוא שלא לאומרו כלל. ורק ביוה"כ שחב"ש נכון יותר שלא לאומרו, ומ"מ כשנהגו לאומרו אף ביוה"כ שחב"ש אין לשנות ממנהגם מפני המחלו'. ורק אם יש ברצון כל הקהל לשנות מנהגם ולא לאומרו ביוה"כ שחב"ש, אין בזה משום חשש בל תיטוש. עכת"ד. לעומת זאת הגרח"ד הלוי זצ"ל, רבה של ת"א ת"ו, כתב בספרו מקור חיים (ח"ד פרק ר"י ס"ו) שאין להוסיף תיבות אלה אף כשרה"ש חב"ש. והוסיף, שלמרות שישנן חמש דעות בד"ז (א. אין לומר באף יו"ט שחב"ש. ב. לומר כן בג' רגלים שחב"ש אך לא ברה"ש ויוה"כ. ג. יש לומר כן אף ברה"ש, אך לא ביוה"כ שהוא יום עינוי. ד. יש לאומרו גם ביוה"כ, דהוא יום מחילת עוון ושייך בו ריצוי ומנוחה. ה. יש לאומרו גם ביו"ט שחל בחול). מ"מ כיון שדעת גדולי הראשו' שלא לאומרו באף יו"ט, וכל הימים טובים הינם ימי דין כמבואר במס' רה"ש (דט"ז, וכנ"ל עפ"י המשנה), וכן מוכח מדברי הרמ"א (בסי' קי"א ס"א) שביו"ט סומכים גאולה לתפילה כמו בחול, משום שהם ימי דין (ועיי"ש גם במ"ב סק"ז). וכן בהוצאת ס"ת ביו"ט אומרים "יה"ר" אף כשחל בשבת וכן י"ג מידות. ומצד זה, וכן כדי שלא לשנות נוסח התפילה, הסיק שם שאין לומר תוספת זו בכל יו"ט שחב"ש. ע"כ.

ולמעשה נראה שהיום מנהג רוב האשכנזים כן לומר תוספת זו, והוא עפי"ד הלבוש, המ"ב וש"א האשכנזים שכתבו שנהגו לאומרה. וכ"כ היום במחזורי האשכנזים. ואף מנהג כמה ספרדים כיום כן לומר זאת, והוא עפ"י מש"כ במחזורים הנפוצים כיום, הלא המה מחזור תפילת ישרים, מחזור אור ודרך וחזו"ע, ומחזור קול יעקב.

ענף 6: קושיות על דברי הפוסקים שצריך לומר תוספת זו.

אלא שבאמת לא זכיתי להבין את דברי גאון עוזנו הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א שם. שלאחר שהביא דברי הפוס' בזה נטה קו שיש לומר תוספת זו ברה"ש שחב"ש, בשל דברי האחרו'. דלכאו' יש להקשות ע"כ, דמי לנו גדול כגדולי הדורות הקודמים, הלא המה כל הגאונים וכל הראשונים (חוץ מגירסא מסוימת ומפוקפקת במהרי"א טירנא) שמותנינו קטנה מצפרנם, ונצא לחלוק עליהם, כשאחד לאחד מהם לא כתבו דבר זה, ואנו נלך לשנותו. ומה שכתבו הלבוש ועוד אחרו' כן לומר זאת, ה"ז מסברה ולא קבלה מדורות קודמים (מבלי להוריד מערך וחשיבות סברתם אפי' מעט שבמעט). אך אין לשנות בשל כך את המנהג הקדום שמיוסד עפ"י הגאונים והראשו', ובפרט שבנוסח תפילה עסקינן, שבו אנו פונים ישירות לבורא עולם. ואמנם נראה שאין להוסיף תוספת זו בכל יו"ט שחב"ש, אך בעיקר הדבר אמור בתפילות רה"ש ויוה"כ שהם ימי דין, כדלקמן.

ועוד לא זכיתי להבין את דעת הפוסקים הסוברים להוסיף תוספת זו, שהרי אם נשנה נוסחאות תפילה מסברת האחרונים (אף מסברת גדולי עולם), הרי שאין לדבר סוף, דור דור ודורשיו, דור דור ומנהגיו, ויהיה גם דור דור ותפילותיו, עד שכל התפילה תשתנה במשך כמה דורות מקצה לקצה. וצא וראה כמה דקדקו בדורות הקודמים לברר על בוריו את נוסח התפילה המדויק (כגרש"ז מלאדי זיע"א). ונראה שקשה למצוא מי שרשאי לשלוח יד בקודש ולהוסיף לנוסח המקובל מאות שנים ויותר, שיסודתו בהררי קודש. וכבר כתב הרב בעל שו"ת אמרי אש (סי' מ"ב) לדחות ד' הריעב"ץ בני"ד, שרצה לומר שיש להוסיף זאת אף כשרה"ש חל בחול, וכתב עליו באמרי אש שלא תכריע דעת הריעב"ץ מאזני צדק נוסחת הקדמונים בכל הספרים שבידינו. ע"כ (הב"ד ביבי"א שם. וזאת אף שהרב אמרי אש ס"ל שמ"מ יש לומר זאת ברה"ש שחל בשבת. אך נראה לענ"ד שגם עליו קשה מזה, ומנין דשרי לשנות מנהג קדום ולחלק בין חול לשבת, אף אם בזמנו כבר נהגו האשכנזים לומר זאת ביו"ט שחב"ש).

ובס"ד יש להוסיף ע"כ מש"כ השל"ה שאין לשנות מנוסח התפילה אפי' נקודה א', כי שינוי אפי' נקודה א' יכול להחריב העולם. ע"כ. וכ"כ החס"ל (הב"ד כה"ח סי' ק"א סקט"ז). וראה עוד מש"כ הג"ר חיים מוולוז'ין ברוח חיים [לאבות (פ"ג מ"ב). הוב"ד בליקוטי מאמרים בסוף נפש החיים (עמ' שפ"ב) וע"ע בעץ החיים (בסוף נפש החיים, עמ' תל"ב ס"ק ס"א)] שאף שאמרו שמותר להוסיף בקשות פרטיות בברכות האמצעיות שבעמידה, אפ"ה שיוסיפו בקשות אלה רק ב"אלקי, נצור", וזאת כדי שלא לשנות את סדר התפילה המדויק שתיקנו אנשי כנה"ג, שעליו אין להוסיף או לגרוע. ע"כ. וכן המ"ב בבה"ל (סי' ק"א ס"ד ד"ה "יכול") כתב בענין תפילה דוקא בלה"ק, שכשתקנו אנשי כנה"ג את נוסח התפילה היו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים, והם נמנו על כל ברכה בתיבותיה ובצרופי אותיותיה בכמה סודות נעלמים ונשגבים, וכשאנו אומרים דברים אלה כלשונם של אנשי כנה"ג, אף שאין אנו יודעים לכוון, מ"מ עלתה לנו תפילתנו כהוגן כי התיבות בעצמן פועלים קדושתן למעלה, משא"כ כשמתפללין בלע"ז. עכ"ל. וכעין זאת כתב גם הרב כה"ח (סי' ק"א שם), וכ"כ הרבה אחרו'. וצא וראה כמה שהקפידו שלא לשנות אפי' בנקודה א', וכנ"ל. וק"ו המוסיף משפט שלם (כבני"ד) באמצע התפילה שלא לצורך, כמה פוגם הוא בעולמות העליונים, והוי מעוות לא יוכל לתקון (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: יש מוכיחים מהגמ' שאנשי כנה"ג תקנו רק תוכן הברכות אבל לא נוסח כל ברכה, ולכן נוסח אשכנז וספרד ותימן כולם כתקנת אנשי כנה"ג. עכ"ל).

ועוד יש להעיר, שמש"כ ביבי"א (ח"א סי' ל"ח) דצ"ל דס"ל ללבוש שהראשו' שלא כתבו כן הוא רק משום שקיצרו בדבריהם ולכן לא הוסיפו תוספת זו של "או"א רצה" וכו'. ולכאו' צ"ע ע"כ, שהרי מצאנו בכל הגאונים והראשו' הנ"ל בסדר התפילות כמה וכמה שינויים לגבי תפילות רה"ש ושאר יו"ט שחב"ש, וא"כ מדוע קיצרו דוקא במשפט זה ולא בשאר התוספות. וצע"ג.

ועוד נלע"ד שקשה, שמה שסמך הגר"ע יוסף זצ"ל על דברי האחרו' שכתבו לומר זאת, למרות שהב"ד הגאונים והראשו' דס"ל להיפך, הרי מאידך ישנם אחרו' רבים שכתבו שלא להוסיף זאת. הלא המה מהר"י אלגאזי בש"ץ, הגאון מוילנא, הרב אוהלי יעקב, הראשל"צ הג"ר בצמ"ח עוזיאל, וכן הרב נתיבי עם. ואף את"ל שיש מהאחרו' שכתבו כן לומר זאת, הרי אם נדקדק בדבר נראה שלפחות מבין האחרו' הספרדים רובם פסקו שלא להוסיף זאת, וכנ"ל. ומה שהעיד הגאון אמרי אש שהמנהג לאומרו, י"ל דהוי מנהג האשכנזים, ולא ברירא ליה מנהג הספרדים בארצות פזוריהם, וכמש"כ בהיפך הרב בעל שלמי ציבור. ועוד י"ל, שאף הגר"ע יוסף עצמו ביבי"א שם מודה שמעיקר הדין א"צ לומר זאת (וכמש"כ במילואים שבסוף הספר). וא"כ שוב, הרי כל המוסיף גורע.

ועוד יש להקשות ע"ד הגר"ע יוסף זצ"ל, מש"כ שם שאנן נקטינן בדרך האמצע לומר זאת רק ביו"ט שחב"ש, משום שי"א לא לאומרו אף כשיו"ט חב"ש, וי"א לאומרו אף ביו"ט שחל בחול, והלא הוא הגאון הריעב"ץ. אך באמת שכבר הקשו על דבריו. כיון שהריעב"ץ כתב לומר ביו"ט שבחול רק תיבות "או"א", אך תיבות "רצה במנוחתנו" גם הוא כתב לאומרן רק ביו"ט שחב"ש. וא"כ אין זו דרך האמצע, דאין מי שסובר לומר "רצה במנוחתנו" ביו"ט שחל בחול (כך הקשה הרב"צ כהן זצ"ל, שם, עפ"י המפורש בסידור עמודי שמים לריעב"ץ, ועפ"י הפירוש שם. וכן עפ"י סידור עבודת ישראל, בתפילת יו"ט). ועוד יש להקשות על דברי הגר"ע, שמה שסמך ע"ד הש"ץ ודקדק מדבריו שרק ברה"ש ויוה"כ א"א תוספת זו, אך בשאר יו"ט משמע מדברי הש"ץ שכן נהגו להוסיף, ג"ז לכאו' אינו. דניתי ספר ונחזי, וכפי שכתבנו קודם, שבאף מחזור ספרדי קדום, הן בא"י והן בחו"ל, לא היתה כתובה תוספת זו. ורק לפני כתשעים שנה החלו כמה מן המדפיסים להוסיף זאת אף במחזורי הספרדים (ואותם מו"לים לא הוסיפו זאת בסידורי החול שלהם בתפילת יו"ט), וזאת בלי שתהיינה להם יד ורגל בטעם תוספת זו ובחקירת הדבר מהגאונים והראשו'. והאם משום דיוק בדברי הש"ץ נדחה את מה שעינינו רואות שהיה המנהג מזה מאות רבות בשנים. וג"ז צע"ג (ג"ז היקשה הרב"צ כהן זצ"ל שם).

ועוי"ל, שאף אצל האשכנזים אין הדבר פשוט שיש לומר זאת, שהרי אצל כל גדולי הראשונים האשכנזים (מלבד המהרי"א טירנא) לא נזכר ד"ז כלל, וכן מבואר במע"ר (סי' קס"ט) שהגאון לא היה אומר זאת. ומי לנו גדול באחרונים יותר ממנו, שהוא כארי הרובץ על כל התורה. ואף הרב מט"א שכתב שיש לומר זאת, הוסיף שיש שאינם נוהגים לאומרו.

גם מצד הסברא כתבו הפוס' הנ"ל שאין לומר זאת ברה"ש (וק"ו ביוה"כ). שאמנם רה"ש הוי יו"ט, ואוכלים ושותים בו, וכמו שאמר נחמיה לאנשי העם. אך מ"מ הוי יום דין, יום הכרעה לכל השנה כולה, ומי יוכל לשבת במנוחה כשהינו עומד למשפט בפני שופט גדול, וק"ו לבקש ממנו מנוחה בעת המשפט, ובפרט שהוא לפני ממ"ה הקב"ה, שמלוא כל הארץ כבודו (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אבל השופט עצמו ציוונו על המנוחה. עכ"ל. אך מ"מ מנין שציוונו ע"כ, וכמו שנכתוב בסמוך בשם הלבוש). וכמש"כ כבר הלבוש עצמו לגבי יוה"כ (בסי' תרי"ט ס"ב. ועיי"ש בס"ג ובכה"ח סקל"ב), שמודה הוא שא"צ לאומרו באותו יום דהוי יום עינוי ואינו יום מנוחה, הרי אף לגבי ני"ד י"ל ד"ז. וא"ת שהרי יוה"כ דוחה שבת (כגון לענין הקרבנות וסעודות שבת), הרי אפשר לומר שגם רה"ש דוחה שבת (בקרבנות. ומה שאין תוקעין בשבת הו"ד בשל גזירת חכמים, אך מעיקר הדין יש מקום לומר שדוחה שבת. ולכן בזמן בית המקדש היו תוקעים כמבואר במשניות דרה"ש). וכ"כ הש"ץ (שם בש"ח), דמ"מ יום רה"ש הינו יום אדיר ונורא, שכל יצורי העולם עוברים לפניו כבני מרון, ומי לא נפקד כהיום הזה (ומה שרצה ביבי"א לדייק מזה, שלרב ש"ץ אין לומר כן רק ברה"ש ויוה"כ, אך בשאר רגלים יש לאומרו, ג"ז אינו נראה. שהרי הש"ץ כתב כן בלשון "אפשר", וא"כ אפשר שהוא גם משום איסור מוסיף על מטבע שטבעו חכמים, דהוא שייך אף בשאר רגלים). ועוד כתבו הפוס', שיש צד לומר שגם בשאר הרגלים לא תהיה מנוחה שלימה כבשבת (שנא' עליו "יום מנוח"), שהרי גם בשאר המועדים נידונין, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, ובחג נידונין על המים, כמבואר במס' רה"ש (פ"א מ"ב. וכמש"כ הגרח"ד הלוי זצ"ל ועוד פוס', כנ"ל).

ענף 7: דיון אם יש להתיר לומר זאת מצד הסברא.

ואמנם מה שיש לאסור להוסיף משפט זה מצד הסברא, לבי אכן מגמגם בדבר. דעל הפוס' שכתבו להשמיט משפט זה כיון שאין מנוחה בשלושת הרגלים, וכ"ש ברה"ש ויוה"כ, יש להקשות: הרי התורה אמרה (בפר' "ואתחנן") "למען ינוח" וגו'. ואע"ג שלא מצאתי שכתבו הפוס' שזו מצוה בפ"ע [אמנם העירוני שבספר מצוות הערוך (ח"ג עמ' רפ"ג) כתב בשם כמה מוני מצוות שכתבו שזו מ"ע לענין השבתת עבדים (בה"ג מצוה קי"ד. רס"ג מצוה ל"ו. רמב"ם מ"ע קנ"ד. סמ"ג עשין ל'. חינוך מ"ע פ"ה, ועוד פוס'). וכן לענין השבתת בניו הקטנים (רס"ג מצוה ל"ה)]. אלא לכאו' זה טעם למצות השבתה ממלאכה. מ"מ לא יתכן שבשבת אחת או כמה שבתות בשנה אין מצות השבתה ממלאכה ואין ענין לנוח ממלאכות האסורות בגלל שיו"ט פגע בשבתות אלה. ועוד יש להקשות: הרי כשיו"ט חל בשבת אומרים בערבית ברכה מעין שבע (מלבד בליל יו"ט א' דפסח שי"א שאין לאומרה. ר' במקו"ד הל' ליל הסדר פ"ג הערה ל"א). ובה מזכירים כמה פעמים ענין המנוחה, ואף אומרים בריש הפיסקה האחרונה: "או"א, רצה נא במנוחתנו". וכן ב"רצה והחליצנו" בברהמ"ז מזכירים את ענין המנוחה. ולכאו' מאי שנא ברכה מעין שבע, שהיא מעין חזרת הש"ץ דערבית (לפי האריז"ל) לבין תפילת העמידה. ועוד לכאו' יש להקשות: הרי בתפילות ג' הרגלים אומרים "ותתן לנו ה' אלקינו... שבתות למנוחה" וכו'. ובזה נוהגים כולם לאומרו. וא"כ מנ"מ בין זה לבין "או"א, רצה נא במנוחתנו". ואמנם למ"ד שיש להשמיט זאת דוקא ברה"ש ויוה"כ אין קושיה זו אמורה, כי ברה"ש ויוה"כ גם אין אומרים "שבתות למנוחה". אך למ"ד שיש להשמיט זאת גם ברגלים קשה ד"ז. ות"ח א' ניסה ליישב ולומר שאכן תמיד שייכים איסורי מלאכה בשבת ויש לנוח, אך ענינו של יום שבת כזה שחל בו רה"ש, יו"כ או רגל, אינו שינוחו בו. אלא עיקר ענינו של היום הוא שאנו נידונים בו. וכיון שתפילות כנגד תמידין תיקנו, הרי בתפילת העמידה מזכירים את ענינו העיקרי של היום שהוא דין, וקרבן מוסף, אך לא את המנוחה. ואע"פ שהיא גם אז רצויה לפני ה', מ"מ אין להעלות זאת לפני ה' בתפילה, כי עיקר עבודת ה' שלנו בשבתות אלה אינה לנוח אלא לעמוד בדין. ולכן יש להשמיט זאת בכל תפילות היום, אך רק בעמידה ולא בברכה מעין שבע שאינה תפילת העמידה ממש (לפחות לפי הפשט אינה עבור חזרת הש"ץ). עכת"ד. וע"ע בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ג סי' ע"א) שג"כ כ' שמצד הסברא אין לומר תוספת זו. עיי"ש. ומ"מ כ"ז הו"ד מצד הסברה, אך מצד המסורת ומנהג אבותינו כבר הבאנו מקורות רבים שאין לומר תוספת זו באף יו"ט.

ענף 8: צדדים נוספים לאסור לומר זאת.

ובאשר למנהג האשכנזים: את"ל שמ"מ מצינו במחזורים אשכנזים רבים שיש לומר כן בשבת. ולא רק במחזורי דורנו (כמחזור רבא, מחזור קורן ועוד), אלא אף במחזורים ישנים (כגון המחזור המפורסם שנערך ע"י ר' וולף היידנהיים, משנת תקצ"ט, כפי שמצוי ברשותי). גם ע"כ יש להשיב. שהרי נמשכו הם בתר דעת הלבוש ודעימיה. ועוד, הרי כבר כתב הב"ח (או"ח רס"י מ"ו) שאין ראיה ממש"כ בסידורים [ואל תקשה ממה שכתבנו אנו שבמחזורים הקדמונים ליתא לתוספת זו. כי המחזורים שהבאנו הינם דברי הפוסקים: הגאונים או הראשונים, כמחזור רס"ג, רע"ג, מחזור ויטרי, סידור רש"י ועוד. וכן מדברי הרמב"ם ביד החזקה (והגר"א נבנצל שליט"א העיר גם פה: אין זה מהרמב"ם. עכ"ל), ואל סידורים ומחזורים כאלה ודאי לא התכוון הב"ח]. וכ"כ גם הרב טהרת המים בספרו שיורי טהרה (מער' י' סכ"ג. הב"ד ביבי"א שם). ועל סידורי ומחזורי הספרדים הנדפסים היום ודאי שאין לסמוך בני"ד, שהרי כבר העיד בגודלו הרב שלמי חגיגה, שבדורו לא ראה שום ספר מהמחזורים בנוסח הנ"ל שמחלק בין חול לשבת. וגם הרב נתי"ע כבר כתב (בסי' תקפ"ב) שבכל המחזורים שנדפסו בליוורנו, וינה ושלוניקי לא היה כתוב ד"ז (וכן נראה מהמחזור שנת רצון ושנות חיים הנמצא בידי, דפוס ליוורנו, מהדו' שנת תר"ד). והוסיף, שהמחזורים המודפסים כיום אינם עולים בקנה א' עם מנהג הספרדים בזה מקדמת דנא, ורק הדפיסו אותם יוצאי עירק שהם לבדם נהגו בזה עפ"י השפעת רב אשכנזי עליהם (ומ"מ לפי"ד הב"ח והרב טהרת המים נראה שגם על סידורי ליוורנו, וינה ושלוניקי אי אפשר לסמוך).

ולפי"ז יש מקום לומר שעלינו לשנות המנהג לפי מש"כ הגאונים, הראשו', ורבים מהפוס' האחרונים, ולחזור למנהג הקדום שאין להוסיף תיבות "או"א רצה (נא) במנוחתנו" לפני התיבות "קדשנו במצוותיך". וא"ת שהרי אין זה פשוט לשנות מנהג שכבר קיים, וכמש"כ הרב מט"י (בסס"י תקפ"ב) שדרכו שלא לשנות מהמנהגים כלל וכלל, מכיון שנתקנו ע"י רבנים וגאונים, וכל המשנה ידו על התחתונה, שכל מנהג יש לו שורש וצינור למעלה. ע"כ. מ"מ כבר מצינו שחלק ע"ד הרב נוה שלום (סי' תקפ"ב), וכתב דשפיר דמי לבטל מנהג שאינו עולה יפה לפי דעת גדולי הפוס' המפורסמים. וע"ע בפר"ח (במנהגי איסור שלו, סק"י) שהב"ד הריטב"א בפסחים (פ"ד) שאפי' אם נעשה המנהג ע"י גדולי עולם, ועכשיו רואים שבשל מנהג זה עוברים על איסורים, שאכן צריך לבטל מנהג זה. וע"ע בבה"ל (סי' תר"צ סי"ז ד"ה "ואין לבטל") אי יש לבטל מנהג כזה [ועפי"ד הסוברים שיש לבטל מנהגים כנ"ל, לכאו' יש לבטל את המנהג של אותן נכריות שחובשות פאה. הגם שבעבר הרחוק היו גדולים שהתירו זאת, מ"מ בדורותינו שתעשיית הפאות השתכללה באופן שהפאות יותר יפות ויותר מושכות את העין מאשר בעבר, וממילא גם גורמות יותר לגברים לעבור על "לא תתורו" (כנ"ל בנספח ח' ענף 14). ועפי"ז אולי יש לבטל גם את ההיתר שהתפשט להתגלח במכונות גילוח שהרי מכונות הגילוח כיום הרבה יותר משוכללות מבעבר, ותוצאת הגילוח הינה ממש כמו גילוח בסכין גילוח (וראה ע"כ לעיל בנספח ח' ענף 12). וכעין זה יש לדון גם גבי עוד כמה דברים, ואכמ"ל.

ונשוב לני"ד. אמנם בני"ד ישנם פוס' מפורסמים שכתבו לומר זאת, אך מ"מ ודאי שהגאונים והראשו' מפורסמים יותר (לפי הבנתנו בקוצר דעתנו, שכוונתם שלא להוסיף אף בשבת). וכמש"כ הג"ר בצמ"ח עוזיאל וש"פ, דמי לנו גדול מהגאונים, מהרמב"ם (גם פה העיר הגר"א נבנצל שליט"א: כנ"ל. עכ"ל. והיינו שלדעתו זה אינו מהרמב"ם כי זה לא חלק מהיד החזקה), ושאר הראשו' שהשמיטו זאת בסדר התפילות. ואדרבא, את דברי מהר"י עייאש במט"י יש להשליך על אותם ששינו את מנהג הקדמונים והוסיפו תיבות אלה. ומה שרצה הרב יבי"א לומר שבני"ד יודה הרב נו"ש שאין לבטל המנהג, כיון שלא מצאנו קפידא שלא לאומרו, הרי יש לדחות זאת מדברי הגרב"צ עוזיאל והנתי"ע הנ"ל, שכתבו לגבי ני"ד שכל המוסיף גורע. ולצרף לכך את דברי הרב תפילה לדוד (שהב"ד בנתי"ע שם), דהוי הפסק בתוך הברכה ויש בזה חשש איסור. ועוד יש לדחות זאת ממש"כ הרס"ג (שם) בפירוש שאין להוסיף שום דבר בתפילה שאינו חובה. וצא וראה מש"כ הטור (בסי' ס"א) בשם הרמ"ה בתשובה, שאין לומר "א־ל מלך נאמן" קודם ק"ש משום שיש בזה איסור מפסיק בין הברכה לק"ש, וגם משום מפיק שם שמים לבטלה. וא"כ בני"ד ק"ו שאין להוסיף זאת, דאינו הפסק רק בין הברכה לק"ש, שבזה מותר לשאול בשלום חבירו כדאי' בברכות. אלא בני"ד הוי הפסק בתוך תפילת העמידה דחמיר טפי, ואסור להפסיק בה כלל (כך הקשה הרב"צ כהן זצ"ל, שם. אך באמת קצ"ע ע"כ, שהרי סו"ס שרי להוסיף בקשות בברכות האמצעיות של העמידה, וכבני"ד. ובפרט דהוי בקשה כללית ולא פרטית, שבזה אף בברכות הראשונות שרי, וכדאי' במרן סי' קי"ב ס"א. וע"ע ברס"י קי"ט).

ענף 9: בס"ד המסקנה לעניות דעתנו.

לאור כ"ז נראה לענ"ד שאין לומר כלל תיבות אלה, בעיקר למנהג הספרדים. ועל כגון דא נא' שוא"ת עדיף, וכל המוסיף גורע. ולכן צריכים הספרדים להקפיד ולחזור למנהג הראשון והקדום ולא לומר זאת, ואף אם קשה הדבר יש להתאמץ מאוד שלא לשבש את נוסח התפילה בפרט ביום הקדוש הזה, שכבר כתבו הפוס' שבימים אלה יש לדקדק יותר בנוסח התפילות (ראה מ"ב סי' תקפ"ב סקט"ז וכה"ח סקל"ג). ואף שאינני מתיימר לומר שבכוחי לשנות מנהגים קיימים, וגם נפשי קצה לחדש דברים ולזעזע את אמות הסיפים, מ"מ נראה שמצד האמת יש להמנע מלומר תוספת זו. ואנו מוזהרים שלא לשאת פנים בהוראה, שתורת אמת כתיב בה [וע"ע בשו"ת חוט המשולש (לגר"ח מוולוז'ין. סי' ט'). וביבי"א (ח"א בהקדמה. סקי"ב. וח"ז סי' ל"ז סק"ב, דק"ט, א')]. ובוחן לבות וכליות יודע שכל כוונתנו אך ורק למען קביעת ההלכה בדרך האמת, עפ"י דעת רוב מנין ורוב בנין של הפוס', ואסור לכפות על האמת פסכתר. ואע"ג שבמחזורי קול יעקב (לגר"מ אליהו זצ"ל) וחזו"ע ואור ודרך (ההולכים בתר פסקי הגר"ע יוסף זצ"ל) כתוב לומר זאת, מ"מ כך היה המנהג אצל יוצאי עירק (שהגדולים הללו הינם מצאצאיהם), וכבר כתבנו שמנהגם בעשרות השנים האחרונות היה להוסיף זאת. אך שאר הספרדים לא נהגו בזה כלל, ואף יוצאי עירק צריכים ללכת בזה כמנהג הקדום. ואע"ג ששני הגאונים הללו הינם גדולי דורנו הספרדים ועל פיהם ישק כל דבר, מ"מ לא באתי אני הקטן לזלזל ח"ו בדבריהם אלא רק להחזיר לקדמותו את המנהג הקדמון של הספרדים. ור' מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בעצמו בספרו הליכות עולם (חלק א' בהקדמה) שהב"ד כמה וכמה פוס' דס"ל שמותר לחלוק ע"ד פוס' יותר קדמונים. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"ד עמ' רע"ט) שהגר"ע יוסף זצ"ל בעצמו הביא מקורות רבים לכך שמותר לתלמיד לחלוק על רבו (עכ"פ במיקרים מסוימים). ושם מדובר אף על רבו המובהק. ובני"ד לכאו' קיל טפי. וכן אמר לי הגר"ש משאש זצ"ל, רבה של ירושת"ו, שמנהג יוצאי מרוקו לא לומר תוספת זו כלל, וכדלעיל בנספחים (נספח ד'. וע"ע בשלמי חגיגה דש"ז,ד' בדפוס הישן). וכל ערום ביראה ינהג בדעת, ויוכיח זאת לאנשי ביתו ולשומעים בקולו בלשון רכה, כי היכי דליקבלו מיניה.

ואמנם תחילה היה נלע"ד לומר שהאשכנזים רשאים לומר זאת בתפילות מוסף בלבד, כיון שרק בזה כתב להקל מהרי"א טירנא. ואע"ג שגם בכך אין זה פשוט להקל, דיש חשש גדול שזו תוספת מאוחרת של הגה"ה בדבריו, מ"מ הרוצה להקל בזה במוסף יש לו ע"מ לסמוך. אך בשאר התפילות היה נלע"ד שעדיף שלא יאמרו זאת, שאף אחד מהגאונים או מהראשו' לא כתב תוספת זו בשאר התפילות, וכן מבואר בלבוש שדברי המהרי"א טירנא אמורים רק למוסף. והירא לדבר ה' מהאשכנזים לא יאמר זאת אף בתפילת מוסף. ורק אם הדבר מביא ח"ו למחלוקת בין אנשי בית הכנסת ישאירו את המנהג על כנו וימשיכו להוסיף זאת בחזרת הש"ץ גם בשאר התפילות, דגדול השלום שהוא הכלי המחזיק הברכה לישראל [ושמעתי בשם הגרי"א הרצוג זצ"ל על מעשה שהיה בשני חברים שחיו בדורם של הגר"י עמדין זצ"ל והגר"י אייבשיץ זצ"ל. והבטיחו חברים אלה זה לזה, שהראשון שביניהם שיפטר מן העולם, יתגלה לחבירו בחלום ויספר לו מה מתרחש בעולם הנשמות - לאחר פטירת האדם. ולאחר שמת אחד מהם אכן התגלה הוא בחלום לחבירו, וסיפר לו בין השאר, שכל אותם שהתערבו במחלוקת בין הגריעב"ץ לבין הגר"י אייבשיץ, כולם לא יצאו נקיים מעונש לאחר פטירתם, וישבו בגיהנם, בשל כך שהתערבו במחלוקת – חוץ מהגריעב"ץ והגר"י אייבשיץ עצמם שהם לא נענשו כיוון שכל מעשיהם היו רק לשם שמים. והגרי"א הרצוג היה מדגיש תמיד מסיפור זה, עד כמה יש להתרחק ממחלוקת, ותמיד היה אומר שמעשה זה גרם גם לו עצמו להזהר מכך בהזדמנויות שונות. עכ"ד. וכתב בספר מזכרת לזכר הגריא"ה הרצוג זצ"ל בשמו, שתמיד היה אומר שלפי דעתו והכרתו הביאה מחלוקת זו בכיה לדורות, והיא שהולידה את תנועת הרפורמה ו"התיקונים" בדת. וע"ע בספר שרי המאה (חלק א' פרק י"ד), וספר ודברת בם (עמ' ק"י) בשם הגר"ש עמאר שליט"א, ובספר טובך יביעו (ח"ב עמ' קנ"ב)].

אלא שלאחר עיון נוסף בדבר נראה בס"ד לומר שרשאים האשכנזים להמשיך במנהגם, וזאת בעיקר כדי שלא לזעזע את אמות הסיפים, דכבר נהגו הם בכך כמה מאות בשנים. וא"א לומר שהגאון רע"א, החת"ס, הכת"ס, הנוב"י, התשובה מאהבה, החוו"ד, האחיעזר ושאר גדולי אשכנז כולם טעו בדבר זה. ובפרט שכבר רבו האחרו' האשכנזים שכתבו כן לומר זאת, וכן משום שמדברי הלבוש מוכח שכבר בזמנו היה המנהג לומר זאת ברה"ש ויוה"כ. שלאחר שהביא (בסי' תפ"ח ס"ג) את דברי "המנהגים" (הלא הוא מהרי"א מטירנא) כתב: אבל נ"ל שאין כאן מקומו לומר "רצה במנוחתנו", דמה ענין רצון המנוחה אצל "מלך רחמן" וכו'. ונראה לי שיאמר אותו קודם "קדשנו" וכו', אחר "ואמרת לברכנו" יאמר "אלקינו ואלקי אבותינו רצה במנוחתנו וקדשנו במצוותיך" וכו'. דגבי הקדושה שייך לשון המנוחה כמו בכל השבתות וכמו שעושין ברה"ש ויו"כ שאומרים אותו קודם "קדשנו". עכ"ל. עיי"ש שהוסיף עוד הוכחה לדבריו. וא"כ חוץ ממה שהוא משנה את המקום לומר תוספת זו ממה שכתב במנהגים, הרי מוכח גם מדבריו שכבר נהגו לומר תוספת זו, וברה"ש ויוה"כ אמרו זאת כפי סברת הלבוש לגבי כל יו"ט, קודם "קדשנו". ומוכח בהדיא מדבריו שהיה מנהג קדום באשכנז לומר זאת אף ברה"ש ויוה"כ, וא"כ ק"ו בשאר יו"ט ששייך בהם מנוחה. ולמרות שהגר"א ס"ל שאין לומר תוספת זו, מ"מ המיקל לאומרו יש לו ע"מ לסמוך. וכן שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בני"ד, ואמר שכאשר חל יו"ט בשבת יש לומר תוספת "או"א רצה נא במנוחתנו", כיון שיו"ט שחב"ש הינו גם יום מנוחה. ואמנם כשרה"ש או יוה"כ חלים בשבת יש צד לומר שאין להוסיף תוספת זו, כיון שהם ימי דין או עינוי, אך מ"מ גם בהם לדינא יש להוסיף זאת, כיון שאין הצד של המועד מבטל את הצד של שבת. ואמנם אז אינם ימי שמחה כשאר המועדים, אך מ"מ שייכת גם בהם מנוחה. ומה שהגאונים, הרמב"ם ועוד ראשו' לא כתבו להוסיף זאת בסדר תפילותיהם, משום שלא ירדו לדקדק גם בפרט זה, אך באמת גם הם מודים לכך. עכת"ד. ובאמת קצ"ע לענ"ד, כיצד יתכן שכל הגאונים והראשו', כולם לא ירדו לדקדק דוקא בפרט זה. ונראה שגם הגר"ש ישראלי כוונתו בזה כדי שלא לשנות מנהג שנהגוהו שנים רבות.

לאור כ"ז נלע"ד בס"ד שאשכנזי שלא אומר תוספת זו, ודאי וודאי שיש לו ע"מ לסמוך. ולכאו' כן עדיף. אך כיון שנהגו הם להוסיף תיבות אלה כבר מקדמת דנא, זה מאות שנים, קשה לבטל מנהגם בזה. ומ"מ אין הדברים אמורים לגבי הספרדים, שלדידם ודאי עדיף לחזור למנהג הקדום שאין לומר משפט זה (ובפרט שגם הגר"ע יוסף זצ"ל כתב במילואים ליבי"א ח"א שם שמעיקר הדין אין צריך לומר תוספת זו). ולכן על מדפיסי מחזורי הספרדים להשמיט תיבות אלה. דבדורנו אפשר לומר שבידיהם תלוי הדבר מאוד, דרבים האנשים, הן תלמידי החכמים והן שאר העם, המתפללים לפי הנוסח הכתוב בסידורים ובמחזורים כפי שהוא, ולא זכו לחקור ולדרוש איזהו הנוסח המדויק יותר. ובפרט בימים הנוראים שהתפילה ארוכה וטורח רב לדרוש על כל פרט מוצאו ומובאו ומבטן מי יצא, ואם הוא נכון אם לאו. ולכן צריך להחזיר בזה את נוסח התפילה הקדום לקדמותו, כפי שהיה מקובל אצל הספרדים מדורי דורות. צא וראה מש"כ בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' ר"צ), מפיו לפידים יהלוכו על מי שירהיב עוז בנפשו לשנות מנהג שנהגו בנוסחי התפילות. הב"ד בהליכות עולם (ח"ב פר' "וילך" סוף הערה ה'). עיי"ש שהב"ד עוד פוס' שהחמירו בכך. וה' ישמע ויקבל תפילות עמו ישראל ברחמים.

בס"ד יש עוד להעיר, שבקונטרס זה לא דננו גבי הוספת או השמטת תוספת תיבות "או"א רצה נא במנוחתנו" גבי שבת של חול המועד. ונראה בס"ד שבזה יש יותר מקום להקל להוסיף תיבות אלה. ואכמ"ל.

וראה עוד בענין זה במ"ב (סי' תרי"ט סק"ז) בכה"ח (סקל"ב), בספר מפניני הרב (הג"ר צבי שכטר. עמ' פ"ו-פ"ח. במובא בשם הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל), ובמקו"ד (הל' ליל הסדר פ"ג הערה כ"ח, ויוה"כ פ"ה הערה ל"ז).