[1]א. מרן (סימן תרע"ג סעיף א'). וכתבנו שכ"ה גבי כל "סוגי" השמנים, משום שלא כל השמנים כשרים, דהא שמן של ע"ז, ערלה וכדו' אסור בהנאה, וכדלקמן בפרקנו.
[2]ב. מ"ב (סימן תרע"ג סק"ג), כה"ח (סק"ב). ור' מש"כ שם בשם הלב"ש.
[3]ג. רמ"א (סימן תרע"ג סעיף א'), מ"ב (סק"ו). והיינו שאם שם שמן לזמן רב יותר משיעור חיוב ההדלקה יש חשש שמא יטה את אותו נר חנוכה להשתמש בו משעבר זמן חיוב ההדלקה שאז מותר ליהנות ממנו, וכמש"כ בסי' תרע"ב (ס"ב) ומ"ב (שם).
[4]ד. עיקר דין זה כתבו הרמ"א (שם סעיף א'). וכתב כה"ח (סק"י) הטעם, משום שבו נעשה הנס, ושבו היו מדליקים את המנורה. למרות שכתב זאת כשני טעמים, נראה שזה היינו הך, שנעשה בו הנס כיון שבו היו מדליקים את המנורה. וראה עוד בענין זה בשד"ח (ח"ט מע' חנוכה סי' ב'), ומצוות ראי"ה (סי' תרע"ג עמ' פ"ה סק"א). ויש להעיר שמש"כ מרן הגראי"ה קוק זצ"ל שם שאין מקור בגמרא לטעם הדלקה בשמן זית כיון שבו נעשה הנס. מ"מ בס"ד זכינו למצוא מקור לזה בראשו', והוא בכלבו (סי' מ"ד) שכ' שמצווה מן המובחר בשמן זית, שבו היה הנס. עכ"ד. וכ"כ כה"ח (סקי"ב) בשם הלבוש והפר"ח. אמנם גבי עצם ענין ההדלקה בשמן זית כבר כתב שם במצוות ראי"ה בהדיא שכן נזכר ענין זה בגמ'. וע"ע מש"כ מרן הגראי"ה זצ"ל בס' טוב רואי (בפרק ב' בשבת), שיש ענין להדליק דווקא בשמנים ולא בנר מוצק, וזאת זכר למנורה שהיו מדליקים בה דוקא בשמן. עיי"ש.
ומה שכתבנו שעדיף להדליק בשמן מזיתים שגדלו אצל יהודים, הוא פשוט. דשמן הוא ענין החכמה, כדאיתא במנחות (דפ"ה,ב'). וע"ע הוריות (די"ג). וכל ענין חנוכה הוא נצחון חכמת התורה על חכמת יון, והיינו חכמת הגויים. וממילא עדיף שמן מזיתים שגדלו ונכתשו ע"י יהודים, ובפרט מתושבי יהודה ושומרון.
בס"ד חשבתי לתומי, שמא יש מקום להשתמש לנ"ח בפרט, ולכל ימות השנה בכלל, בשמנים שנעשו רק ע"י יהודים. וטעם הדבר, שכמו שגבי תקנת עזרא גבי טבילת בעל קרי לד"ת, שלמרות שביטלוה [כדאיתא בגמ' ברכות ועוד. וכ"פ מרן (או"ח סי' פ"ח)], ואפ"ה רבים הם הטובלים כיום בטבילה זו, הן בחול ובפרט בעש"ק. הרי דה"ה שמה שגזרו על פת גויים ושמנם ולאחר מכן ביטלוה (משנה ע"ז דל"ה, ב'), הרי שיש מקום להחמיר אף בהא, וליקח בכל ימות השנה בכלל, ולנר שבת בפרט, רק שמן שנעשה ע"י יהודים. ויותר מכך, שיש עוד יותר מקום להמנע מלהשתמש בשמן המיובא מספרד (בשל זוועות האינקויזיציה, ימש"ו), כמו שרבים נמנעים מלהשתמש במוצרים תוצרת העמלק הגרמני. וכן ה"ה בשמן הנעשה ע"י ערבים, שע"י הקניה מהם מחזק את ישיבתם בארץ ישראל. ור' מה שכתבנו בס"ד גבי העסקתם, בקונטרס מקראי קודש הל' ט"ב, ויפים הדברים גם לני"ד. ואכמ"ל.
ואגב, בס"ד חשבנו, שמועדי פסח וסוכות עניינם דגן (חובת אכילה בליל יו"ט א' כזית פת או מצה, מדאו'). ענין תירוש שייך לפסח ולפורים (בפסח ד' כוסות, ובפורים מצוות ליבסומי). ויצהר שייך לחנוכה (נס פך השמן. הדלקת נ"ח). וכולהו איתנהו בשבת וביו"ט שמדאו' (דגן - סעודות בפת. תירוש - קידוש. יצהר - נש"ק ויו"ט). ועוד בס"ד יש להאריך בכל א' מהם אי הוי מדאו' או מדרבנן או שאינו חיוב כלל (כגון הקידוש דוקא על היין אי הוי דאו' או דרבנן. ואי חיוב סעודת פורים הוי עם פת - דגן או בלעדיה). ואכמ"ל.
ובענין שמן זית מוצק. בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קמ"ג, וע"ע בח"י סי' ח' סק"ג), אחר שהביא ספקו של השואל גבי שמן זית מוצק, דכיון שנקרש בטל מזה שם משקה ולא הוי שמן, או כיון שהאש יוצאת ממה שנמס והפך לנוזל שפיר דמי. וכתב בעל שבט הלוי שלגבי נר חנוכה "אין בידינו לדחותו אפילו מהידור", כיון שסו"ס השמן הנוזל הוא הדולק ע"י אש ההדלקה שנימוס על ידה, וכיון שיש לו טבע השמן ואיכותו "הוא עדיף משאר שמנים ושעוה", כמבואר בש"ס שבת (דכ"ג,א'), דצלול נהורה טפי. ואי משום שאינו דומה לגמרי לביהמ"ק למש"כ הכלבו והד"מ, נראה דאפילו לדבריהם אין עושים דמיון שלם בין שמן חנוכה לשמן המקדש. עיי"ש שדחה עוד צד לאסור. שהיתה הו"א לאוסרו מצד אבוקה. אך למעשה התיר, וכנ"ל. וע"ע בדע"ת (סי' תר"ע) בשם שו"ת תשובה מאהבה, שהשמן שמצאו החשמונאים היה קרוש, והיה לו דין אוכל. ע"כ. וע"ע בפסקי הלכות מהגר"נ קרליץ שליט"א (פ"ט ה"א) שנסתפק גבי שמן קרוש, ותלה זאת אם שמן זה כשר למנורת ביהמ"ק. הב"ד בפסתש"ו (סי' תרע"ג הערה 32).
ושמעתי שבשנים האחרונות מייצרים "שמן זית מוצק", שבאמת אין זה שמן זית טהור, אלא הוא מכיל כעשרה אחוז של פרפין, שהוא גורם לו להתקשות. כי אם לא יוסיפו את תוספת הפרפין ורק יקפיאו את שמן הזית המקורי לבדו, הרי שכשיוציאוהו מההקפאה הוא שוב יתמוסס לנוזל. ובס"ד ברור הדבר שאין לשמן כזה (עם תוספת הפרפין) דין של שמן זית טהור, אלא הוא תערובת של שמנים.
ובענין אי עדיף להדליק בנרות שעוה וכדו' כמספר הנרות שבכל יום, או עדיף להדליק בכל יום בשמן זית נר א' בלבד, ראה בח"א (כלל קנ"ד סעי' כ"ד), בבה"ט (סי' תרע"ג סק"ב), במ"ב (סי' תרע"א ס"ז), ובשעה"צ (סי' תרע"א סק"ח ובסי' תרע"ג סק"ב).
[5]ה. ר' שעה"צ (סי' תרע"ג סק"ד) וכה"ח (סי' תרע"ג סקי"ח), שכתבו בשם המהר"ל בספרו נר מצוה (דף ס"ט ע"ב) שיש להדליק רק בשמן, אך הוסיפו בשם מחה"ש שאין נוהגים כוותיה. וראה ילקו"י (מועדים. עמ' 214 הערה ד').
[7]ז. מ"ב (סק"ד). ור' מש"כ המ"ב (סימן רס"ד סקכ"ג).
[8]ח. את הדעה הראשונה כתבו המ"ב (סק"ב), כה"ח (סק"ג). וראה ח"א (כלל קנ"ד ס"ח).
והדעה השניה, שכל הפתילות מובחרות, כן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.
ובאשר לעצם ההדלקה בפתילות העשויות מצמר גפן. שאלו שאלה, האם יש עדיפות להדליק דווקא בפתילות מצמר גפן מאשר בפתילות העשויות מחומרים שלא השתמשו בהן במקדש. ובס"ד י"ל שבאמת נכון הדבר שפתילות העשויות מצמר גפן כשרות הן להדלקה במנורה שבמקדש. שמדברי רמי בר חמא, בגמ' בשבת (דכ"א,א') מתבאר שפתילות הכשרות להדלקת נר שבת כשרות הן להדלקת המנורה שבמקדש. ובמשניות בשבת (פ"ב משנה ג') ובפרשנים שם מתבאר שפתילה מצמר גפן כשרה להדלקת נר שבת. וא"כ כשרה היא גם להדלקה במקדש. אך בכל זאת מנין שהדלקת נר חנוכה צריכה להיות זהה להדלקת נרות שבמקדש. וכי מי שיש לו שני כיווני אויר בדירתו, חלונות לדרום וחלונות לצפון, צריך להדליק נ"ח דווקא בחלונות הפונים לדרום, משום שבמקדש המנורה היתה בדרום. ויותר מכך: הרי בבית המקדש הדליקו במנורה בת שבעה קנים (שממילא אסור לעשות כדוגמתה), והרי נרות חנוכה מדליקים בחנוכיה בת שמונה או תשעה קנים. וא"כ לכאו' אין צריך להעדיף דוקא פתילות מצמר גפן מאשר שאר פתילות, העיקר שאורן יהיה צלול וזך, וידלקו כדבעי. אלא שממה שכתבו כמה פוס' שעדיף להדליק נ"ח דווקא בשמן זית [כמש"כ הרמ"א עפי"ד המרדכי, הכלבו והמהרי"ל], ואחד הטעמים הוא משום שבו נעשה הנס [המאירי בשבת (דכ"א,א') והמ"ב (סי' תרע"ג סק"ג)], לכן אכן יתכן שיש עדיפות להדליק בפתילות שהינן כשרות גם למקדש, שבהן נעשה הנס. וצ"ע בכל זה. ובפרט שיתכן שגם הפתילות האחרות שרוצה להדליק בהן, הינן כשרות.
[9]ט. שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בענין פתילות המוכנסות לתוך מצופים, באופן שפתילות אלה מצופות בשעוה וכדו', האם הלכה כמחמירים שלא להשתמש בהן לנרות חנוכה, משום שאינו מדליק את הפתילה הספוגה בשמן אלא את הציפוי העשוי משעוה. וענה לי שלהלכה רשאי להדליק בפתילות אלה ולברך ע"כ. עכת"ד. וכן ראיתי שעשה מעשה בעצמו והדליק את נרות החנוכה בביהכ"נ בברכה. ואח"כ מצאתי שכ"כ להקל בחזו"ע (חנוכה, דף פ', פרק השמנים והפתילות סוף הערה א), משום שהכל נחשב כהדלקה אחת וכשר הדבר לכתחילה. ולא הצריך לחרוך או לטבול בשמן. ע"כ. וכ"כ בשבט הלוי (ח"ח סס"י קנ"ז), שלפי שזמן קצר מאוד אחר הדלקת הפתילה בוער השמן, נחשב כאילו הדליק מיד. וכ"כ בס' נר איש וביתו (פ"י הערה ל"ג) בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א. ובשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' מ"ה) צידד ג"כ להקל אך כתב שנכון שטרם ידליקוה יטבלו הפתילה בשמן כדי שתהא תחילת הדלקתו בשמן, או שיחרוך אותה קודם ההדלקה כך שתחילת ההדלקה תהא בפתילה ולא בשעוה המרוחה עליה. ע"כ. ובס' נטעי גבריאל (חנוכה, פי"ח סעי' ח') פסק מדינא שיש להטביל הפתילה בשמן קודם ההדלקה.
[10]י. בה"ט (סק"א) וכה"ח (סקכ"א) בשם תשובת שער אפרים. הא"ר ויד אהרן בהגה"ט. והטעם הוא שמא יחשדוהו ויאמרו ששני אנשים הדליקו נרות אלה ואינם מהמהדרין. וכ"פ המ"ב (סק"ב), והגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעי' נ"ב).
[11]יא. כה"ח (סקכ"א) בשם הברכ"י, והמטה יהודה בקונט' שבט יהודה, וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 214 הערה ה'). וראה מ"ב (שם סק"ב) שאם כ"א מבני הבית מדליק בפ"ע, שרשאי אחד מהם להדליק בשמן וחבירו ידליק בשעוה.
[12]יב. את שתי הדעות הביא הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הלכות חנוכה שלו (סעיף נ"ב). והוסיף שם שטעם המתירים משום דהיכא דאי אפשר לא חוששים לטעם האוסרים הנזכ"ל (בהערה י'). ושמעתי ממנו שהעיקר להלכה כדעת המתירים להדליק את הנרות כאשר כמה מהם משמן והשאר משעוה. וכ"כ כה"ח (סקכ"ב). וע"ע בברכ"י (סי' תרע"ג סק"ב), בשע"ת (סק"ב), בשד"ח (מערכת חנוכה סק"ה), בבא"ח (פר' "וישב" סעי' י"ג) וכן בספר מאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי' ס"ח).
מותר להדליק חלק מהלילות בנרות שמן וחלק מהלילות בנרות שעוה [א"ר (סי' תרע"ג סק"ב) ושע"ת (רס"י תרע"ג). הב"ד נטעי גבריאל (חנוכה. פ"ח סעי' כ"א)].
[13]יג. במהדורות הראשונות כתבנו כאן שהגר"מ אליהו זצ"ל הורה לנו בני"ד שאמנם האחרו' דנו בכך, אך לדינא מותר הדבר. עכת"ד. אלא שבשנת תשע"א משעיינתי בס"ד שוב בדבר, היה נלע"ד שלמעשה זו מחלו' גדולה בפוס', והיינו האם מי שנהג בדבר מסויים להחמיר, ונעשה הדבר עבורו כנדר (עפ"י שו"ע יו"ד רס"י רי"ד והאחרו'), שנהג כן פעם א' על מנת לנהוג כן תמיד, או שנהג כן ג' פעמים אף ללא כוונה לנהוג כן תמיד. האם כשרוצה להפסיק לנהוג כן רק לזמן מה, אף שלא לצמיתות, וכוונתו שלאחר מכן יחזור למנהגו, האם חייב לעשות התרת נדרים. ר' מה שכתבנו בס"ד ע"כ במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"א סוף הערה ל"ו), והלכות רה"ש (פרק ב' הערה ג' ופרק י' סעי' ד'), והל' פורים (פ"א הערה מ"ו), הל' ג' תעניות (פ"א הערה י"ז) והל' ט' באב (פ"ה הערה נ"ט). שלד' הש"ך (יו"ד סי' רי"ד סק"ב), הפר"ח (סי' ת"ע), המ"ב (סי' תקפ"א סקי"ט) ובשעה"צ (שם סקל"ג), צריך בכה"ג לעשות התרת נדרים. ואילו לד' הרמ"א (או"ח סי' תקס"ח ס"ב), כה"ח (סי' תק"נ סק"ב, וסי' תקנ"א ס"ק קל"ח וקנ"ט) והגר"ע יוסף זצ"ל א"צ בכה"ג לעשות התרת נדרים. וקיצרנו.
ומ"מ נראה שאם אותו אדם טעה וחשב שמעיקר הדין צריך להדליק כל לילה את מס' הנרות כמס' הימים (כגון בלילה הרביעי ארבעה נרות), ולא ידע שזה רק הידור, יתכן שלכו"ע א"צ התרת נדרים כלל (עפ"י מרן ביו"ד הנ"ל בדעה קמא).
ובאשר לד' הגרמ"א זצ"ל בני"ד. נראה שאם הוא סובר שמדובר שאותו אדם טעה וחשב שכן צריך לעשות מדינא, ולכן בני"ד מותר הדבר ללא התרה, כדעה קמא בשו"ע ביו"ד הנ"ל, הרי שאז צ"ע מדוע בהערה הבאה (י"ד) פסק שלא ניתן להתיר לו זאת בהתרת נדרים. וכבר כתבנו שם דשמא החמיר התם בגלל שזה מנהג אבותיו. אך לפי"ז גם בני"ד צריך להחמיר מטעם מנהג אבותיו. ולא זכיתי להבין את דברי רבינו זצ"ל. וחכ"א אמר דשמא לגרמ"א זצ"ל כאן בהלכות נדרים ניתן להקל, הן בצירוף הא דאין זה כנדר גמור, והן בצירוף הסוברים דבפעם א' א"צ התרה. ואולי גם בצירוף הסוברים שבמנהג טוב ג"פ מועילה מסירת מודעה. אך כשרוצה לבטל בקביעות, בזה אין התרה מועילה כיוון שנחשב כנדר מצווה. עכ"ד.
[14]יד. הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאינו רשאי לעשות כן. והוסיף שדבר זה הפך לגביו לחיוב, ואף אי אפשר להתיר לו זאת בהתרת נדרים. עכת"ד. וק"ק לי ע"כ, דהא בשו"ע (יו"ד סי' רי"ד ס"א) מבואר שאם טעה בדבר מסוים וחשב שכך הוא מעיקר הדין, הרי שאין זה כלל נדר וא"צ התרה. ואף אם ידע שזו חומרא ואפ"ה עשאה, הרי שמועילה לכך התרה. ולפי"ז בני"ד אם ידע שמעיקה"ד די להדליק נ"ח א', ואפ"ה הדליק כמהדרין, הרי שמהני התרה. ואם הוא עם הארץ וחשב שמעיקה"ד חובה להדליק כל יום מס' הנרות כמס' הימים, הרי שאף התרת נדרים א"צ. ואע"ג שמרן הביא (שם) דעה מחמירה בשם יש מי שאומר (והוא הרשב"א בתשו'), מ"מ הלכה כסתם, והיינו כדעה המקילה. וגם הרמ"א (שם) כ' שהמנהג כסברא הראשונה. ולפי"ז בני"ד לכל היותר בעי התרה, ומדוע פסק הגרמ"א זצ"ל שלא מהני התרה. ואכן רציתי לשואלו ע"כ, אך בינתים נשבה ארון האלקים, ומעות רבות יש לי, ואין לי שולחני לפורטן. ואולי החמיר הגרמ"א זצ"ל בגלל שזה מנהג אבותיו (כההיא דבני ביישן בפסחים ד"נ, ב'), ולא מצד נדר או מנהג עצמו. למרות שמדבריו לא משמע כן. או שמא לגרמ"א זצ"ל זה סוג של התקנה ולא חומרא, ודמי לנדר מצווה. וצ"ע. ומ"מ למעשה נראה שהמיקל בכך ודאי שיש לו על מה לסמוך. והיינו שאם טעה וחשב שמעיקר הדין חובה להדליק נרות כמספר היום שנמצא בו חנוכה, הרי שאינו צריך כלל לעשות התרת נדרים. ואם ידע שזו חומרא להדליק יותר מנר אחד בכל יום, מועילה לכך התרת נדרים, כמרן בשו"ע הנ"ל.
[15]טו. כה"ח (סקי"ד), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 214 הערה ב'). וראה שעה"צ (סי' תרע"ג סק"א) מש"כ לענין הדלקה בשמנים שונים. וע"ע בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ז), ובנטעי גבריאל (חנוכה, פי"ח הערה ל"ב).
[16]טז. כ"כ הבא"ח (פר' "וישב" סעיף י"ג) וכה"ח (סקכ"ג).
[17]יז. כ"כ מרן (סימן תרע"ג סעיף א'). ור' מש"כ הרמ"א (שם), מ"ב ובה"ל (שם) וכה"ח (ס"ק כ"ג).
[18]יח. ראה בה"ט (סק"א), שע"ת (סק"א), כה"ח (סקט"ו), ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 214 הערה ב').
[19]יט. מרן (בסימן תרע"ג סעיף ד') כתב שאין חובה להחליף הפתילות בכל לילה. ודעת היש אומרים היא מש"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 220 סעיף ב', ועיי"ש בהערה י"ד).
[20]כ. מ"ב (סימן תרע"ז ס"ק י"ז). כה"ח (סקכ"ו), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ס"ט). וע"ע במאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' ע"ד).
[21]כא. כ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף מ"ח), וכן משמע מספר ילקו"י (מועדים. עמ' 217 סעיף ו'). וראה עוד בס' מאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' פ"ה). וכן לקמן (בהערה כ"ג).
[22]כב. דעת המחמירים כתב בספר ילקו"י (שם) בשם אביו הגר"ע יוסף זצ"ל. ור' שם (הערה י"ד). וכתב שם שנכון שיטול רשות משר הבטחון ומהמפקדים. ופשוט לי שאף אם צריך ליטול רשות, די ליטול רשות ממפקדיו.
ומה שכתבנו שיש מקילים, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר שאין צריך ליטול רשות אפי' מהמפקדים. וטעמו משום שבשיעור מועט כ"כ לא מקפידים, ואפי' שהשמן המודלק שווה יותר משווה פרוטה. עכת"ד. וראה עוד בכה"ח (סי' תרע"ג סק"ה). ונראה שדיברו רק בשאין לו שמן אחר. וראה עוד לקמן (בהערה כ"ז, בענין שמן גזול). וצ"ע אי שייך בני"ד הדין של אדם הלוקח דבר מחבירו ללא רשותו, אם הוא יודע שחבירו ירשה לו לקחת הדבר. וזו מחלוקת בין הש"ך (חו"מ סי' שנ"ח סק"א) שמיקל, לבין קצוה"ח (סי' רס"ב סק"א) שמחמיר עפ"י הראשונים. וע"ע בקונטרס מקראי קודש הל' סוכות (פרק סוכה גזולה).
[23]כג. מצאתי כתוב בקונטרס הל' חנוכה עפ"י פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ששמן זית שהוא מר מחמת שאינו מזוקק מספיק, הריהו כשר למהדרין. עכ"ל. וכן עולה מדברי הפוס' שהבאנו לעיל (בהערה כ"א), דשמן שראוי למאור ולא לאכילה כשר מעיקר הדין לנ"ח. וע"ע בספר הל' חג בחג (חנוכה. קארפ. דיני השמנים).
ובענין ד' הגר"מ אליהו זצ"ל. הנה ידוע הדבר בשנים האחרונות שהגאון הנ"ל זצ"ל החמיר בדבר. אלא שבאמת אין הדבר פשוט. וכאן המקום איתי להעיר כמה דברים. שלפני כמה עשרות שנים הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל להקל לחיילים ולהדליק בשמן רובים, שמן מנועים (של טנקים וכדו') אם אינו מלוכלך מאד (כנ"ל בהערות כ"א וכ"ב).
אלא שבמשך השנים שלאחר מכן נטה הגרמ"א זצ"ל להחמיר בענין שמנים שאינם ראויים לאכילה, וטעמו משום שאין זה שמן מעולה ואינו מכובד כראוי לעשות מצווה בו, והיינו משום "הקריבהו נא לפחתך". שכיוון שאם היו רוצים להביא למלך בשר ודם שמן, היו מביאים לו שמן מובחר הראוי לאכילה, הרי שק"ו לעשיית מצוות לעשות נחת רוח לקב"ה. וכן שמענו ממנו הרבה פעמים. וכן נדפס בשמו בדף "קול צופיך" (פר' וישלח תשס"ז. גליון 383), שאמר: כיום מוכרים "שמן זית למאור", והסוחרים אומרים שכתבו כך כדי לשלם פחות מס הכנסה וכדו' (כך הם טוענים). ויש רבנים שפרסמו שמותר להדליק בשמן זה. על כל זה "הקריבהו נא לפחתך", וידליק בשמן זית זך כתית. עכ"ל. ואמנם לא אמר בהדיא שאסור הדבר, ושאין יוצאים בכך י"ח עכ"פ בדיעבד. אך עולה מדבריו שלפחות אין הדבר רצוי.
אלא שכבר הקשו ע"כ: א. הרי מה שקובע אם שמן ראוי רק למאור או אף לאכילה, זו קביעה של משרד הבריאות, וזאת בהתאם לחומציות שבשמן. וכי עפי"ז נקבעות הלכות. ועוד, דמנין שבזמן חז"ל היה השמן של אכילה עם אחוז חומציות יותר נמוך מהאידנא. ועוד: מנין שאם מלך בשר ודם היה מצווה להדליק לו נרות בשמן זית, מנין שלא היה מרשה שידליקו אותם בשמן הראוי רק למאור ולהדלקה, אלא היה רוצה שידליקו בשמן הראוי גם לאכילה. ועוד: התורה חסה על ממונם של ישראל, כיוון ששמן זית הינו יקר, ממילא מספיק להדליק לנ"ח אף בשמן הראוי רק למאור ולהדלקה ולא לאכילה.
ואכן בספרו הלכות חגים (מהדורה שניה שנדפסה בשנת תשס"ג, והגר"מ אליהו זצ"ל עבר על כל הספר, הגיה ותיקן כדי שהמהדו' השניה תהיה מדויקת לפי פסקיו, וכך הודפס הדבר גם במהדורות הבאות), כתב שם (פנ"ח סעי' ס"ז): אם הניחו תחת המיטה... שמן שטעמו מר, שאינו ראוי לאכילה, לא שורה עליהם רוח רעה ומותר להדליק בהם (עפ"י הבא"ח ושו"ת תורה לשמה). ועוד כ' שם (בסעי' ע"א), וז"ל: "טוב" שידליק בשמן זית הראוי לאכילה, ולא ב"שמן זית למאור", ש"אפשר" שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום, אך על כל פנים שמן זה עדיף על שמן שומשומין וכדו', שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם "שמן למאור" ראוי לאכילה, ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה. עכ"ל.
נמצאנו למדים שגם הגר"מ אליהו זצ"ל אינו אוסר להשתמש לנ"ח בשמן הראוי רק למאור ולא לאכילה, כפי המצוי כיום. ולפי המבואר בדבריו (בהערה כ"א), הרי שמותר להדליק נ"ח אף בשמן שאינו ראוי לאכילה כלל, ובלבד שלא יהא ממש מלוכלך, שאז זה ממש ביזוי מצווה. כך בס"ד נלע"ד.
[24]כד. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 216 סעיף ה' והערה י"א). וראה מש"כ מרן (בסימן קנ"ד), והמ"ב (שם ס"ק מ"ט, נ'). ואמנם ראה במ"ב (סי' תרע"ג סק"ג) אם שמן זה הינו מאוס. ומצוה ליישב.
[25]כה. את דעת המתירים כתב בספר ילקו"י (שם). ור' שד"ח (מערכת ל' כלל קמ"א סקל"א) ויבי"א (ח"א חיו"ד סימן ט', י').
ודעת האוסרים היא דעת הרב בא"ח (פר' "וישב" סעיף י"ב), כה"ח (סימן תרע"ג סקי"א), וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף מ"ט). וע"ע בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' ס"ו) ומ"מ גם האוסרים הללו היקלו אם השמן שהיה תחת המיטה טעמו היה מר כך שאינו ראוי לאכילה. ור' מש"כ כה"ח (ביו"ד סימן קט"ז) על מש"כ מרן (בסעיף ה'). ותחילה היה נראה לענ"ד שלפחות מדין סב"ל אין להדליק בשמן זה בברכה, שהרי רבו האוסרים. ור' מש"כ הריב"ש בתשובותיו (סימן ש"צ) בשם הר"ן, שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוחה והשמורה מכל נזק ומכשול, אפי' באפשר רחוק, ועל אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרך התורה ומצוות, שהן כבשונו של עולם. ע"כ. אך במחשבה שניה נראה שאין הדבר ברור, ושיש מקום לברך, שהרי לד' פוסקים רבים אין אומרים סב"ל כשהספק הוא במצוה עצמה ולא על הברכה. וכבר כתבנו ע"כ בכמה דוכתי בספרינו. ומ"מ נלע"ד בס"ד שבכ"ז לא יברך בני"ד ע"כ. ואכמ"ל. ומ"מ אין להקל. וחכ"א הסתפק להקל בני"ד כיוון שסוף סוף השמן נמשך אחר הפתילה. אך בס"ד נלע"ד שאין דבריו נכונים, דהרי ישנם שמנים הנמשכים אחריה ובכ"ז נאסרו, כגון שמן של ע"ז וכדו'. והיינו שישנם עוד איסורים חיצוניים האוסרים השימוש בשמן לנ"ח.
ועוד בענין אוכל שתחת המיטה ראה מה שכתבנו בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה כ"ב). עיי"ש שהבאנו כמה וכמה צדדים להקל גבי אוכלין שהיו תחת המיטה, ואלו כמה מהם:
1) י"א שאין האיסור אלא כשהמיטה עומדת על אדמת עפר, ויש להקל כשהמיטה עומדת על קרקע מרוצפת. 2) י"א שהאיסור אמור רק גבי מיטה המיוחדת לשינה. 3) י"א שהאיסור אמור רק במיטה שבה תשה"מ, משא"כ במיטה הנעשית לצורך שינה בלבד. 4) י"א שהאיסור הינו רק כשהאדם ישן על גבי מיטה זו בשעה שהאוכל היה מונח תחתיה. עיי"ש בכה"ח (יו"ד סי' קט"ז ס"ק מ"ב ומ"ג), שהביא דברים אלה. והביא גם דעת החולקים ע"כ ואוסרים. וידוע שהגר"א היה מחמיר מאוד בענין זה, אפי' במקרה שידו של האדם הישן היתה מעל האוכל, ובלא מיטה כלל (כגון שנרדם כשמניח ראשו על השלחן, וידו היתה מעל האוכל. עיי"ש בכה"ח ס"ק מ' ומ"ג). וע"ע בכתר ראש (מנהגי הגר"ח מוולאזין זצ"ל, סק"פ), ובמקראי קודש שם (שד' הגר"מ אליהו זצ"ל היתה להחמיר בזה לספרדים, ושלא היקל באף צד מהצדדים להקל הנ"ל. וכן לא היקל בקולות הנ"ל לאשכנזים הנוהגים כדעת הגר"א ז"ל וזיע"א). ועפי"ז נוהג אני להחמיר לעצמי, בס"ד ובל"נ, גבי אוכלין ומשקים (כגון בקבוקי מים) שהיו תחת ספסלי בית המדרש, אם מאן דהוא נרדם ע"ג הסטנדר ביושבו ע"ג הספסל.
[26]כו. בא"ח (פר' "וישב" סעיף י"ב), כה"ח (סימן תרע"ג סקי"א). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף נ'). וע"ע בספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' ס"ז).
[27]כז. מה שכתבנו בענין שמן ערלה, ראה שע"ת (סי' תרע"ג סק"א).
ובענין אי המוכר נאמן לומר שהשמן אינו מפירות ערלה, ראה יו"ד (סי' קי"ט) ובנו"כ.
ובענין שמן ספק ערלה, ראה שו"ע יו"ד (סי' רצ"ד סעי' ט'. ועיי"ש גם בס"י) שיש נ"מ בין א"י לחו"ל. ובכלל ידועה מחלו' הפוס' גבי הפירות שלנו כיום אי מקילים בענין ערלה כאשר רוב הפירות מאותו זן אינן ערלה (היינו כשיותר מחמישים אחוז מאותו סוג וזן של הפרי אינו ערלה באותה שנה ובאותה מדינה), או שיש מקילים רק אם יש פחות מחמישה אחוז כערלה. ויש דעות אחרות בזה (ונחלקו האם אמרינן בכה"ג כל דפריש מרובא פריש או דהוי לקונה כקבוע וכמחצה על מחצה דמי). ואכמ"ל [ואגב, שאלתי את הגרא"י אולמאן שליט"א (חבר בד"ץ העדה החרדית) האם יש לחשוש לתערובת של איסור ערלה בבשמים של נשים, שהרי איסור ערלה אסור אף בהנאה (ואולי יש עוד צד להחמיר בני"ד משום שמורחים את הבושם על הגוף, ושמא יש לאסור זאת גם מצד הא דסיכה כשתיה. (אך זאת לא שאלתיו). וענה לי הגראי"א שליט"א שאין צריך להחמיר בכך. וטעמו, משום שמסתבר שאם בכלל יש בזה תערובת של ערלה, הרי שיש ממנה כמות קטנה מאוד ובטלה ברוב גדול. ועוד שאלתיו, היש לחשוש בבשמים אלה גם לספק תערובת יין נסך. וגם בזה היקל הגראי"א שליט"א, ואמר שמצד המציאות לא נראה שיש לחשוש לכך. עכת"ד].
בענין הדלקת נרות חנוכה בשמן משנת שמיטה. דעת האוסרים להדליק ממנו נר חנוכה היא דעת הרידב"ז (בהערותיו על פאת השלחן. פ"ה ה"ט), וכ"כ בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' ק'), ובתורת הארץ (פ"ה סקמ"ז) ובבאור ההלכה (על הרמב"ם שם). וכ"כ ביבי"א (ח"ג חיו"ד סי' י"ט). וע"ע בספר שבת הארץ למרן הגראי"ה קוק זצ"ל (מהדורת תשס"א עם תוספת שבת, כרך ב' עמ' 492 הערה 11) ובספר דרך אמונה [לגרח"ק שליט"א, הל' שמיטה (פ"ה ה"ח סקמ"ט), עיי"ש מש"כ בשם החזו"א].
וטעם האוסרים משום דנר חנוכה אסור בהנאה. ולעומת זאת כיון שנר שבת מותר בהנאה הרי שמותר להדליק בשמן זה נר שבת.
באשר לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל. הנה בערך בשנת תשנ"ה אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל שאסור להדליק משמן משנת שמיטה, כיון שהוא חייב להדליק נ"ח והוי כפורע חוב ע"י שמן שמיטה. ואע"ג שמותר בליל הסדר לשתות ארבע כוסות מיין שמיטה, וג"כ הוי כמשלם חוב, מ"מ התם נהנה הוא מהיין, משא"כ בני"ד. עכת"ד. כך אמר לי הגר"מ אליהו לפני עשרות שנים. אך נראה שלאחר מכן חזר בו מכך. שמדבריו בתחומין (כרך כ"א) בענין זה נראה שדעתו להקל בכך. וכן בספר מאמר מרדכי – "ושבתה הארץ" (בפרק י"ד, עמ' ק"ב בהערות 26-27. וכן שם בח"ב סס"י ח', עמ' שנ"ב וסי' י"ד. וע"ע שם עמ' שנ"ג, תנ"ט, תע"א ותע"ד) כתב שיש אוסרים להדליק נר חנוכה בשמן שביעית, מפני שאסור להנות לאורם, והרי השמן ניתן להנאה. אולם להלכה מותר להדליק נרות חנוכה אם אין לו שמן אחר. עכת"ד. וכן בספרו מאמר מרדכי – מועדים (פנ"ח סעי' ע"ג) כ' וז"ל: מותר להדליק נרות חנוכה בשמן של שמיטה. ויש אוסרים מטעם שמפסיד את השמן. עכ"ל . וע"ע בדבריו ב"תלמי השדה" (עמ' רל"ו), ובמה שכתב בשמו הרה"ג יוסף צבי רימון שליט"א בס' "שמיטה" (מהדו' תשע"ד עמ' 400). ולפי הנ"ל נראה שלמעשה דעתו להקל בזה מעיקר הדין, אם כי עדיף שלא להשתמש בשמן זה לנרות חנוכה.
עוד בענין דעת המתירים להדליק נר חנוכה משמן שביעית ראה בשבת הארץ (שם בתוספת שבת הערה 13 בשם הג"ר אלטשולר בכרם ציון, ועוד פוס'). וע"ע במנחת שלמה (ח"א סי' מ"ב, שפקפק ע"ד המחמירים), בילקו"י (הל' שביעית, עמ' ת"ה-ת"ט) ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' קפ"ד).
בענין שימוש בשמן של תרומה להדלקת נר חנוכה ע"י ישראל (וכגון שאל הכהן מגיע חתנו שאינו כהן, ומשתמש בשמן של חותנו הכהן, או אפי' רק משתתף עמו בפרוטה. ואלה מעשים שבכל יום). ר' בחזו"ע (חנוכה. דין השמנים והפתילות הערה א', דף ע"ו ואילך) שהביא מחלו' הפוס' ע"כ. שמדברי הירו' (סוף תרומות) מתבאר שמותר הדבר להדליק נ"ח בשמן תרומה טמאה. ושכ"פ להקל בשו"ת שער אפרים (סי' ל"ח די"ט, ג'), וכ"פ עוד פוס'. ואילו בשו"ת שואל ומשיב (רביעאה ח"א סי' מ"ט) אסר להדליק נ"ח בשמן תרומה טמאה משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות. וכ"כ עוד פוס'. ויש שדחו טעם זה, דל"א אין עושים מצוות חבילות חבילות כשהכל נעשה במעשה אחד ובפעולה אחת. עיי"ש. ושמעתי שיש עוד צד להקל, ממה שאמרו שמותר להדליק בשמן תרומה במבואות האפלים אע"פ שגם ישראלים עוברים שם. וע"ע במקראי קודש לגרצפ"פ זצ"ל (חנוכה. עמ' מ"א ואילך) שג"כ כתוב בשם הגרצפ"פ זצ"ל (ולא מכתב ידו) להקל (חוץ מנר השמש. עיי"ש טעמו). ומאידך יש עוד צד להחמיר הוא שע"י השימוש בשמן זה הריהו נהנה שא"צ לקנות שמן להדלקת נ"ח.
ועוד בענינים אלה:
שמן הגזול, צ"ע אי כשר לנ"ח. מ"ב (סי' תרע"ג סק"ב). וכה"ח (סק"ה) כתב בשם נהר שלום שאם אין שמן אחר שרי להדליק בו נ"ח אך לא יברך ע"כ. וכן בילקו"י (מועדים. עמ' 216 סעיף ה') כתב שאין לברך עליו. וראה שם (הערה י"ג), שהביא דברי הפוסקים בענין. וכתב שאין נ"מ בין גנוב מישראל או מגוי. עכת"ד. אמנם יש להעיר שזו מחלו' בגמ' וברוא"ח אי גזל הגוי אסור מעיקר הדין, או שמעיקה"ד מותר, ורק משום חילול ש"ש אסרוהו (כד' רש"י וסיעתו). ר' ע"כ מש"כ בס"ד בקונטרס מקראי קודש הל' סוכות (פרק ז' הערה כ"ז). ואכמ"ל.
חמאה שבישלו אותה בסיר בשרי בן יומו באופן שנאסרה, אסור להדליק בה נ"ח [כה"ח (סי' תרע"ג סק"ו)].
נ"ח האסור בהנאה (כגון שכבה טרם שתמה חצי שעה מהדלקתו) שנתערב בנרות המותרים בהנאה, אין ליטול נר בודד מהתערובת ולהשתמש בו אפי' בחנוכה לצורך אחר שאינו נר חנוכה, אלא לעולם כאשר משתמש בנרות מהתערובת, ישתמש בשני נרות יחד. וכן אם נפלו כמה נרות אסורים לתערובת זו, לעולם ישתמש בנר א' נוסף, כך שבודאי דולק נר א' של היתר עם שאר נרות האיסור (רמ"א סימן תרע"ג סעיף א' והמ"ב שם).
ועוד כ' המ"ב (שם סקכ"ב), שכל זה דוקא שהנר שהתערב התערב אחר שכבר הודלק, והיינו שנעשה בו מעשה, דמקודם לכן לא נאסר, דהזמנה לנר חנוכה לאו מילתא היא. וא"כ מדובר רק בנר שכבה רק אח"כ בתוך זמן שיעורו (ור' שעה"צ סקכ"ב). ופסק הרמ"א כתה"ד (סי' ק"ג) דלא בטל אפי' באלף. ולכן אסור ליטול נר א' מתוך התערובת ולהשתמש בו. וה"ה בעודן דולקים לא יטול א' מתוכן להשתמש בו לאורו. והכל מטעם דהוא דבר שבמנין, דהא נרות אלה מונין אותן כל לילה, ודבר שבמנין חשוב הוא ולא בטל.
אמנם הוסיף המ"ב (שם סקכ"ב), שהמהרש"ל חולק ופוסק דאחד בתרי בטיל (ובשעה"צ סקכ"ה כתב שבשעה"ד נראה שאפשר לסמוך ע"ד המהרש"ל.
ועוד כ' המ"ב (שם) בשם הט"ז, דאפי' לרמ"א שמחמיר, הו"ד כשנתערב בתוך ימי החנוכה, דחשובין הן, דראויים למצוה ליום המחרת. אך נתערבו ביום השמיני או לאחר מכן כבר בטלה חשיבותו ודינו לכו"ע כיבש ביבש ובטל ברוב.
אמנם כ"ז לאשכנזים. אך לד' מרן ביו"ד (רס"י ק"י) גם דבר שבמנין בטל בששים, כדעת הרמב"ם. וכיוון שבני"ד עסקינן בנרות שהם דברים יבשים, הרי שבטלים חד בתרי, כדקיי"ל שם (בשו"ע רס"י ק"ט). וכ"פ בחזו"ע (חנוכה. דקס"ה). ובהערות איש מצליח (על השו"ע בסי' תרע"ג שם ס"א) כתבו, שמ"מ נראה שיש להחמיר ולהצריך ששים בני"ד, שהרי הרמב"ם המיקל וס"ל שדבר שבמנין בטל, ס"ל שיבש ביבש צריך ששים (ר' בב"י ביו"ד סי' ק"ט). וא"כ בני"ד איכא ס"ס וד' רוה"פ להחמיר, ולכן יש להצריך ששים. וכשאין ששים מותר לו להרבות על כך עוד נרות כדי לבטלם, וכד' מרן (ביו"ד סי' צ"ט ס"ו).
שמן שיש בו חשש תערובת שומן חזיר הריהו כשר להדלקת נ"ח [ילקו"י (מועדים. עמ' 216 סעיף ה' ועיי"ש בהערה י')]. אמנם יש להזהר מלהשתמש אח"כ בכלים שהיה בהם שמן זה עפ"י ההלכה.
בענין שמן מגולה: כתב בנטעי גבריאל (חנוכה. פי"ח סי"ח) שאין קפידא להדליק בשמן שהיה מגולה, עפ"י רבנן בברייתא דחולין (דמ"ט,ב') דאין גילוי בשמן, ועפ"י הב"י (יו"ד סי' קט"ז).
[28]כח. כ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 216 סעיף ד') בשם יבי"א (ח"ב סימן י"ז סקי"ב, וח"ג סימן ל"ה), ויחו"ד (ח"ד סימן ל"ח). וכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, כמובא לקמן בנספחים (נספח ז' תשובה ב'). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל לאיסור, וטעמו כיון דבנ"ח בעי פתילה, וכמש"כ כה"ח (סימן תרע"ג סקי"ט). עכת"ד. וע"ע בפסתש"ו (סי' תרע"ג הערה 4) שהב"ד עוד פוס' שכתבו שאינו יוצא י"ח במנורת גז.
[29]כט. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וטעמו כיון שבגמרא לא אמרו דבעי פתילה בנ"ח, לכן א"צ לכך, ושרי להדליק בנר גז שאין לו פתילה. עכת"ד. ומ"מ ק"ק לי, שהרי בגמ' (בפ"ב דשבת) אמרו שנ"ח מדליקים ע"י שמן. ועוד, שפוס' רבים ס"ל שבהדלקה זו חייבים להיות שמן ופתילה, דבלא זה אינו זכר לנס שהיה ע"י הדלקת שמן ופתילה [שכ"כ פת"ע על מס' שבת (דכ"א,ב'), שו"ת לבושי מרדכי (תליתאה, סי' נ"ט), כה"ח (סי' תרע"ג סקי"ט) וס' מאורי אש (לגרש"ז אוירבך זצ"ל. דף צ"ה ע"א). הב"ד פסתש"ו (רס"י תרע"ג)]. אמנם ר' בשו"ת בית יצחק (ח"ב סי' ל"א במפתחות) שכתב ג"כ שאין צריך דוקא פתילה. ומ"מ הצריך שמן. הב"ד בפסתש"ו (שם הערה 3). וראה עוד ע"כ בספר מצוות ראי"ה (רס"י תרע"ג).
[30]ל. כ"כ שו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' כ'), שו"ת פקודת אלעזר, כה"ח (סימן תרע"ג סקי"ט), וכ"כ הגרצ"פ פראנק זצ"ל בשו"ת הר צבי (סימן קי"ד) ובמקראי קודש שלו (חנוכה סי' כ'), וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 215) בשם יבי"א ויחו"ד הנזכרים לעיל (בהערה כ"ח). ועיי"ש מה שכתב (בהערה ח'). וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף מ"ח), וכן הורה לי בעל פה. וטעמו, כיון שיש חשש שהחשמל יכבה בגלל הפסקת חשמל או שהסוללה החשמלית תתרוקן, והנר לא יוכל לדלוק במשך שיעור החיוב. עכת"ד. וע"ע בספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' ע"ה). ור' כה"ח (שם) שכתב טעמים נוספים. וכן הורה לי הלכה למעשה הגר"ש ישראלי זצ"ל, שהמדליק נר חנוכה בחנוכיה חשמלית אינו יוצא י"ח בכך. ע"כ. ושמעתי עוד טעם, משום שי"א שחשמל אינו אש. ואם מדליק נורת פלואורסצנט נראה שאין גם דין פתילה, וכדלקמן (בהערה ל"ד). וראה עוד בספר מצוות ראי"ה (שם). וכן בקובץ תשובות (תשו' הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שנערכו ע"י הרב חיים זייבלד. ח"ג סי' ק"ג), ובס' פסקי תשובות (סי' תרע"ג הערות 5,6) בשם הרבה פוס'' שאסרו בזה.
[32]לב. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף מ"ח). וע"ע בספרו מאמר מרדכי (מועדים פנ"ח סעי' ע"ה) וכ"כ בספר ילקו"י (שם).
[34]לד. כך הורו לי הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ש ישראלי זצ"ל. ואמרו שזה פסול מדין אבוקה. ועוד הוסיף הגר"מ אליהו זצ"ל שנ"ח כשר אם יש בו פתילה, ובכגון דא אין פתילה. עכת"ד. וגבי הדלקה ע"י פתילות נפט, יש מי שהתיר לצאת י"ח בזה בשעה"ד [ספר נר חנוכה (פ"ה הערה ב') בשם אחד מגדולי ירושלים]. ויש המפקפקים בדבר [ר' ערוה"ש (סי' תרע"ג ס"ג)].
[35]לה. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף מ"ח), וכן הורה לי בעל-פה. ואמנם בשיעור אמר שידליק חנוכיה חשמלית (בלי ברכה), אך בתשובה לשאלתי אמר שאה"נ אכן עדיף להדליק בנרות שמן או שעוה וכדו', אלא שבהם יש חשש שריפה. עכת"ד. וע"ע בספרו מאמר מרדכי (שם. פנ"ח סעי' ע"ה).
[36]לו. כ"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף מ"ח), וכן הורה לי בעל פה. וכ"כ בספרו מאמר מרדכי (שם). וראה עוד ע"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' כ"ה סק"ג), שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' ס"ה), שו"ת רבבות אפרים (ח"ג), שו"ת אז נדברו (ח"ה סי' ל"ז, וח"ו סי' ע"ה), שו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' ל'), ספר מקור חיים (ח"ד עמ' 133), וספר נר איש וביתו.
[37]לז. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר שכן הדין אף אם יגיע לביתו רק בשעת סגירת החנויות, מ"מ יוכל לברך על ההדלקה בנרות בביתו. עכת"ד.
[39]לט. ר' מרן (סימן תרע"ב ס"ב) ומ"ב (סק"ז), ומרן (תרע"ז סעיף ד'), ומ"ב (סקי"ח) ובה"ל (ד"ה "הצריך"). ורמ"א (סי' תרע"ג ס"א) ומ"ב (ס"ק כ"א-כ"ד).
על עצם דין זה יש להעיר, שהטור (בסס"י תרע"ז) כ' גבי מותר השמן והפתילות לאחר חנוכה, שעושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצוותו (ואסור בהנאה). עכ"ד. ובאמת אלו דברי הרא"ש (בפ"ב דשבת סי' ט') בשם השאילתות דרב אחאי (סי' ר"ז שאילתא ב') והמרדכי (סי' רס"ה – רס"ו) בשם ילמדנו ופסיקתא רבתי (ריש פסקא ג'). והקשה ע"כ מרן בב"י (בסס"י תרע"ז), שהרי כבר כ' רבינו הטור (בסי' תרע"ב) שאם נתן בה שמן יותר מכשיעור יכול לכבותה לאחר שעבר זמן זה, וכן יכול לכבותה לאחר זה הזמן, שהרי עבר עיקר מצותה. ולכאו' זה סותר את מה שכ' שמותר השמן צריך לשורפו. והוסיף מרן, שכ"כ כבר הר"ן (בד"ט מדפי הרי"ף ד"ה "אי נמי"), שהגאונים שאומרים שאם כבתה ונשאר שמן ביום הראשון, שמוסיף עליו שמן ומדליק ביום השני, ומה שנשאר ביום האחרון עושה לו מדורה ושורפו במקומו שהרי הוקצה למצוותו, הרי שגאונים אלה חולקים על הרי"ף שכ' שאם היתה דולקת והולכת עד כשיעור הזה, ורצה לכבותה או להשתמש לאורה, הרשות בידו. ומ"מ פשוט הוא שרבינו הרא"ש סובר שאינן חולקות, שהרי כתבן לשתיהן סתם. וכ' הב"י לתרץ זאת בשם מהר"י אבוהב, שכשנתן השמן בנר ולא הקצהו אלא לשיעור זמן הדלקה, אז יכול אח"כ להסתפק ממנו אם ירצה. אך כשנתן השמן בנר בסתם (מבלי להתנות), אז הקצהו כולו לנ"ח וצריך לשורפו. ע"כ. ומרן בב"י כ' לתרץ עוד מדנפשיה, שמש"כ הטור (בסי' תרע"ב) שיכול לכבותה לאחר זמן מצותה, זה מיירי שנתן בה שמן יותר מכשיעור, ואחר שדלק מותר ליהנות ממנו, דלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד. ומש"כ הטור בסי' תרע"ז מיירי שנותר מהשמן הצריך לשיעור ההדלקה, והוא זה שהוקצה כולו למצוותו שלכן צריך לשורפו. וסיים שכ"כ גם בהגמ"י (פ"ד מחנוכה אות ד'). וע"ע בהגהות עטרת זקנים, עוד תי' להא.
ואכן הב"ח (בסי' תרע"ז ס"ה) כ' ששני התירוצים נכונים לחומרא, ולכן כל שלא התנה, אף אם דלק יותר מחצי שעה, כל השמן אסור בהנאה. ע"כ. אך כפי שכתבנו, הרי לד' השו"ע והמ"ב מעיקר הדין לאחר שדלק חצי שעה מותר השמן מותר. וע"ע לקמן בפרקנו (סעי' י"ג).
כתב הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף ע'), שמטעם זה יש להזהר ולא לומר בעת קנית השמן, שהשמן מיועד לחנוכה, די"א שבכך הקדיש את כל השמן (כדין הקונה בשר לפסח). ולכן שלפחות יחשוב במחשבתו שאינו מקצה את כל השמן לחנוכה. עכ"ד. וע"ע בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' צ"ג). אמנם ק"ק לי ע"כ, שהרי מבואר במרן (סי' תרע"ב ס"ב) ובמ"ב (שם סק"ז), וכן במרן (סי' תרע"ז ס"ד) ובמ"ב (סקי"ח) שמעיקר הדין אף השמן שכבר הונח בכלי אינו מוקצה מעיקר הדין למצוותו – מה שנשאר לאחר חצי השעה הראשונה. ויש מחמירים אף לאחר החצי שעה. ומ"מ עולה מדבריהם, שהשמן שנשאר בבקבוק, שטרם שמוהו בכלל בכלי החנוכיה, הריהו ודאי מותר בשימוש, אע"ג שכשקנאו אמר שהוא קונה שמן לחנוכה. ולא דמי להא דסי' תס"ט (סעי' א') שאסור לומר על שום בהמה או חיה ש"בשר זה לפסח". ובכלל, גם התם הרי כתבו הפוס' שבדיעבד לא הוקדש הבשר (ר' מ"ב שם סק"א). ואח"כ ראיתי בס"ד שאכן המ"ב בבה"ל (סי' תרע"ז ס"ד ד"ה "הצריך") כתב בהדיא, שאם לקח צלוחית (היינו בקבוק) של שמן לנ"ח ונשתמש ממנו כדי צורכו (היינו ששפך ממנה לחנוכיה), לכו"ע אין הנותר בצלוחית בכלל מותר השמן שבנר חנוכה. וכ' כן בשם ס' עיקרי דינים (או"ח סי' כ"ה סקל"ב) ושו"ת בארות המים (סי' כ"ז). והיינו עפ"י המבואר בשו"ע (סי' מ"ב ס"ג) שהזמנה בלא מעשה לאו מילתא היא, ורק בשמן ששפך לחנוכיה י"א שמסתמא הוקצה כולו, אף מה שיותר משיעור המצווה. עיי"ש בשו"ת בארות המים שהביא ראיה לכך מלשון השאילתות, כפי שהביאה רבינו הטור, שכ' שהניח מן השמן והפתילות בליל ראשון, מוסיף ומדליק בליל שני. נותר בליל שני, מוסיף עליו ומדליק בשלישי, וכן בכל הלילות. ע"כ. וא"כ הנידון הוא רק במה שנותר בנר עצמו ולא בנותר בפך השמן. ע"כ. וע"ע בט"ז (רס"י תרע"ב) שהקשה על שיטת מהר"י אבוהב שכתב שכל שנתן בנר שמן בסתמא נאסר כולו, אפי' יותר משיעור ההדלקה. והקשה ע"כ הט"ז, דהא קיי"ל בדין הזמנה שאין איסור תופס אלא במה שראוי לו. עיי"ש.
נמצאנו למדים שגבי ני"ד לכאו' לכו"ע אין השמן שבבקבוק מוקדש כולו דוקא לנרות חנוכה [וכ"כ גם בפסתש"ו (סי' תרע"ז הערה 58)]. ואף מה שהביא הגרמ"א זצ"ל כדוגמא להחמיר בכך בהשוואתו לקונה בשר לפסח, הרי גם בזה פסק המ"ב (בסי' תס"ט) שעכ"פ בדיעבד אין לאסור הבשר באכילה. שכ"פ להקל (עפ"י שעה"צ שם סק"א) העו"ש, הש"ך (ביו"ד), הט"ז, הח"י, הכנסת יחזקאל והמאמ"ר. וכ"כ הברכ"י בשם הראשו'. וכ' בערוה"ש (סי' תרס"ט ס"א), משום שהכל יודעים שאמר כך ("בשר זה לפסח") משום שכן דרך לשון בני האדם. ואע"ג שהב"ח, המ"א והפר"ח (כמבואר בשעה"צ שם) מחמירים בכך אף בדיעבד, מ"מ ד' רוה"פ להקל בכך, וכ"פ למעשה המ"ב שם. ועוד, שאף בד' המחמירים, כ' בשו"ע הגר"ז (סי' תס"ט ס"ב), שמ"מ מותרת הבהמה בהנאה, שכיוון שאין האיסור אלא משום מראית עין בלבד, אין אוסרים משום כך בהנאה. עכ"ד. ומ"מ גם הגרמ"א זצ"ל לא כתב את דבריו אלא לחשוש לשיטת המחמירים.
אע"פ שמעיקר הדין כל דין זה אמור רק בשמן שנשאר ממה שדלק פחות מחצי שעה, יש מחמירים שאף אם דלקו הנרות יותר מחצי שעה, יש להזהר בדברים אלה גם בשמן הנותר הזה [כנ"ל. וכ"כ המ"ב (סי' תרע"ב סק"ז וסי' תרע"ב סקי"ח)].
[40]מ. ראה מה שכתבנו לעיל (בהערה כ'). ועיי"ש שמכל מקום לא ידליק בכך את נר השמש.
[41]מא. מרן (סימן תרע"ז סעיף ד'). ור' מ"ב (ס"ק י"ח י"ט). כה"ח (ס"ק כ"ו וכ"ט).
בענין שימוש בשמן שנותר מנרות חנוכה לצורך הדלקת נרות שבת. הנה מפשט דברי השו"ע שכתב שיש לשרוף השמן, נראה דה"ה שאסור להדליק בו נש"ק. וה"ה לשימוש הדלקת נרות ביהכ"נ. וכ' הרמב"ן (בשבת דכ"א,ב' באמצע ד"ה "ודאמרינן") שלא דמי מותר שמן נ"ח לעצי סוכה ונוי סוכה שמותרים אחר החג. משום דהתם לא נתנם אלא למצוות החג, ודעתו עליהם לאחר שבעה. אבל בנ"ח דעתו היתה שיכלה כל השמן שבנר... וכיוון שהוא נותנו והיקצהו שיכלה במצוות נ"ח, נאסר לו לעולם כמי שהקדישו לשמים. עכ"ד. וע"ע בחי' הרשב"א והר"ן שם. וכן ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכדלקמן בסמוך, דהרי נר שבת שרי בהנאה ונ"ח אסור בהנאה. עיי"ש.
וראה בערוה"ש (סי' תרע"ז סעי' ו' וז') שדן והאריך בני"ד, והביא כמה צדדים להקל בני"ד ודן לדחות עכ"פ חלק מהם. ולא זכיתי להבין את ד' הפסתש"ו (סי' תרע"ז הערה 57) שכ' שערוה"ש התיר להשתמש לנרות שבת וביהכ"נ ממותר השמן של נ"ח. ומ"מ ציין עוד בפסתש"ו שם שבהגהות חכמת שלמה (בסי' תרע"ז) העלה להתיר שימוש במותר שמן נ"ח לצורך נר שבת.
ועוד בענין שיירי השמן של נר חנוכה:
שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, המותר לשפוך את שיירי השמן של חנוכה בחצר הבית, במקום שאין בני אדם דורכים שם. וענה לי שאסור הדבר, אלא צריך לשורפם, ותו לא. עכת"ד. והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי, שיש להסתפק אי שרי לשופכו במקום שאין אנשים דורכים שם. אך מ"מ אסור להשתמש בו לנרות שבת, שהריהו אסור בהנאה. וכן אסור לשופכו לכיור במטבח, משום דסוף סוף יגיע לביוב והוי בזיון. עכת"ד. וע"ע בנט"ג (פל"ז ס"א, ובחלק התשובות שם סי' ט') שהסיק שאם א"א לשורפו הרי דמהני קבורה. ונראה שאם הפתילות נשרפו לגמרי הרי דשרי לזורקן, ואם לא נשרפו לגמרי יש לשורפן כדין השמן, מדין השמן הספוג שנותר בהן. ושכ"ה לגבי המצופים של הפתילות, אם נספג בהם השמן. ולאור זאת, מדברי הנט"ג עולה שלפתילות אין קדושה מצד עצמן אלא רק מדין השמן הספוג בהן. וע"ע ברמ"א (סי' תרע"ג ס"א) ובמ"ב (ס"ק כ"א – כ"ד) אם גם הפתילות מצד עצמן, כמו הנרות, יש להן קדושה. וראה בטור ובב"י שהביאו דברי כמה ראשו' שמוכח מדבריהם שאף בפתילות יש קדושה. וכ"כ בהדיא בקישו"ע (סי' קל"ט סעי' כ'), ובפסתש"ו (סי' תרע"ז הערה 58). ולכאו' זו נ"מ אם עשה תנאי שאחר חצי שעה יוכל להשתמש בשמן. שאם קדושת הפתילות הינה רק מצד השמן שבהן, הרי שיהיה מותר לזורקן לאחר שדלקו חצי שעה. ואם קדושתן מצד עצמן יתכן שיהיה אסור לזורקן אף אם כבו לאחר חצי שעה, גם אם עשה תנאי. וע"ע בס' אור ישראל (עמ' רמ"ו), שהביא סברות לחלק בין השמן שהוא גוף המצוה לבין הפתילות שהן בגדר תשמיש מצוה, ונאסרות רק מצד השמן שבהן. ואכמ"ל.
עפי"ד הרמ"א (בסי' תרע"ג ססע"י א') והמ"ב (ס"ק כ"א-כ"ד) מתבאר בס"ד דה"ה גם לנרות שעווה ששימשו לנר חנוכה, שצריך לשורפן כדין השמן שנותר מהנרות. וכן בס"ד מסתבר. דמנ"מ בין השמן, הפתילות או נר השעווה. וכן הורה לי לדינא הגר"א נבנצל שליט"א שיש לשרוף גם את נרות השעווה שלא דלקו עד תומם. עכת"ד. וכתבו הפוסקים שעדיף להקדים ולשרוף השמן מיד ביום זאת חנוכה (נט"ג פנ"ז ס"ב). ומי שנכשל והשתמש בשמן זה לשימוש אסור, צריך לעשות תשובה.
[42]מב. שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. והאריך בישוב הסתירה בדברי מרן באו"ח (סימן תרע"ז סעיף ד'), למש"כ ביו"ד (סימן צ"ט סעיף ה',ו'). ור' בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 233 סעיף ה' ובהערה ו' שם). ויש להאריך בזה, ואכ"מ.
[43]מג. שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. ומקור הדין הוא בדברי המהר"ם מרוטנבורג. וכ"כ הרמ"א ביו"ד (סימן צ"ט סעיף ו'), והוסיף שכן המנהג ואין לשנות.
[44]מד. מרן (סימן תרע"ג סעיף ג').
[45]מה. מ"ב (סקכ"ט), כה"ח (סקס"ו).
[47]מז. מרן (שם) כהבנת המ"ב (סק"ל).
[48]מח. כה"ח (שם ס"ק ס"ז, ס"ח).
[49]מט. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ונראה שהטעם בגלל שאם ידליקו בה נר של שמן לא תעשה בכך מאוסה.
[50]נ. כה"ח (שם ס"ק ס-ס"ב). וספר ילקו"י (מועדים. עמ' 217 סעיף ז', וע"ע בהערה ט"ו שם).
[51]נא. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וראה כה"ח (בס"ק ס') שכתב את סדר העדיפויות של החנוכיות שבהן עדיף להדליק את הנרות. עיי"ש.
[53]נג. ועיי"ש (בהערה י' וי"א).
[54]נד. ר' כה"ח (ס"ק ס"ה). ור' שו"ת הר צבי (ח"ב סימן קי"ד). וכן עינינו רואות היום שיש המהדרים להניח הנרות בפתחי הבתים והחצרות, וזאת כדי להרבות בפרסום הנס. וראה לעיל (בפרק ג' הערה ב' וג') מה שכתבנו בס"ד בשם הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב זצ"ל וש"פ.
[55]נה. מ"ב (שם סקכ"ח) כה"ח (ס"ק ס"ד). וראה שו"ת ארץ טובה (סי' כ"ח), ושו"ת רבב"א (או"ח חלק א' סי' תל"ד סק"ז).
[56]נו. כה"ח (שם סקס"ג) בשם הרש"ל. ור' יבי"א (ח"ד סימן כ"ד ססק"י). וילקו"י (מועדים. עמ' 229 סעיף ט'). ולכאו' אף לדעת הסוברים שיברך "שהחיינו", יש לברכה קודם ברכת "להדליק" משום הפסק בין הברכה למצוה.
[57]נז. ילקו"י (שם) בשם יבי"א (שם). ור' בכה"ח (שם) שהביא דברי המליצים על מעשהו זה של הרש"ל, ושכ"כ המט"מ, שכנה"ג והא"ר.
עוד נלע"ד, שאף על עצם ברכת "שהחיינו" בני"ד יש מקום לדון שמא אסור לברכה, שה"ז דבר המיוחד למצוה, כתפילין, שאין מברכים ע"כ. ושמא הרש"ל חשב להשתמש בשרגות אלה של הכסף (ששימשו לו כחנוכיה) גם לצרכי חול, ואז יש לברך ע"כ "שהחיינו" כדין דבר מצוה המשמש גם ככלי, כמו טלית דחשיבא גם כבגד, ומברכים עליה "שהחיינו". וצ"ע.