נספח יח: מכתב בעניני חזקות וסוכה גזולה

בס"ד א' שבט תשע"א

לכבוד

הרב הגדול, מעוז ומגדול, סיני ועוקר הרים וטוחנן זב"ז,

(לפי סדר הא"ב)

הגרז"נ גולדברג שליט"א,

חבר ביה"ד הגדול, פעיה"ק ירושת"ו.

הגרא"ז וייס שליט"א,

אב"ד דרכי הוראה ומח"ס מנחת אשר.

רצינו לשאול את כת"ר שליט"א כמה שאלות בעניני סוכה הקשורים לדיני נזיקין (חושן משפט). לאחר חיפושים ראיתי שלהרבה מהשאלות הללו אין תשובות מפורשות בספרי הפוס', למרות שרובן מאוד מציאותיות.

השאלות עוסקות בשני נושאים: א) גזל קרקע. ב) גזל העצים לדפנות או לסכך.

א. בענין גזל הקרקע.

1) שאלה עקרונית: בנין דירות שיש להם חניון משותף למכוניות. אחד השכנים רוצה לבנות את סוכתו בחניון. אם בעת קניית הדירות, השכנים לא קנו מקום מוגדר לכל אחד בחניון, אלא קנו בסתמא מקום לחניית המכונית, וכל אחד מהם רגיל להחנות את מכוניתו במקום קבוע (ולעיתים אפי' צובעים את מקום החניה במסגרת לבנה ואף כותבים שם את מספר המכונית). האם מותר לכל שכן לבנות את סוכתו במקום החניה של מכונית חבירו, כיון ששכנו לא קנה את המקום המוגדר הזה בעת קניית הדירה. או דחשיב שלכל בעלי המכוניות יש חזקה על אותו מקום, ואם כן - מהי חזקה לענין זה [יש לציין שבשו"ת משכנות ישראל (סי' כ"ו) האריך לדון אי יכול א' מהשותפים בבנין להחנות את מכוניתו במגרש המשותף לכל הבנין. הב"ד בפתחי חושן (ח"ו פרק ד' הערה ל"ו), והוסיף שבזמננו שלכל בנין יש מגרש חניה עפ"י החוק, ודאי שמותר לחנות שם, וכתב שחזקה לענין זה הוי אפי' אם רק פעם אחת החנה את מכוניתו שם. ורק אם משנה את מקום חנייתו מידי פעם, אין לו חזקה בשום מקום. עכ"ד]. מהי דעת כת"ר שליט"א ע"כ. האם אכן חניה במגרש החנייה נחשבת כחזקה, שלכן אסור לאחרים לבנות סוכתם באותו מקום, ומהי חזקה לענין זה.

2) עוד שאלה עקרונית: בענין שכן שבונה את סוכתו מידי שנה במשך כמה שנים באותו מקום בחצר רגילה (אפילו לא בחניון), הנחשב הדבר שיש לו חזקה לבנות סוכה באותו מקום ובאותו גודל של סוכה. ראיתי באחד מספרי אחרוני זמננו (ספר משפט צדק, להרה"ג אילן אש שליט"א, ח"ג עמ' 133 סי' ט' שאלה י"ט, ועמ' 138) שכתב שזו מחלוקת רבני דורנו אי יש דין חזקה לגבי מקום בניית הסוכה. די"א שכיוון שידוע שמעשה בניית הסוכה אינו מעשה חד פעמי, אלא אדם חוזר ובונה אותה כל שנה באותו מקום, מוכח שכוונתו להשתמש במקום זה לעולם, וזה מעשה קבוע. ולמרות שמציאות הסוכה היא ארעית, מ"מ ענינה הוא קבע. ולכן אם השכנים לא מחו ע"כ הוי חזקה. וי"א שאין חזקה לסוכה על מקומה. והטעם עפ"י השו"ע (חו"מ סי' קנ"ג סעי' י"ז) שרואים שקורות סוכה אינם דבר שבקבע, בגלל הזמן הקצר שהם שם. מהי דעת כת"ר שליט"א בנידון זה, וכן בנידון שישנם שכנים חדשים בבנין התובעים מבעל הסוכה להתחלק עמו בשטח החצר לצורך סוכתם.

3) שכן בבנין משותף שלא קנה מקום בחניון של הבנין, המותר לו לבנות סוכה בחניון המשותף של השכנים (אם החניון הינו משטח אספלט על קרקע הבנין, ולא בנוי כקומה בפני עצמה). שלכאו' יש לאסור משום שלמרות שיש לו דין שותפות בקרקע הבנין, והחניון הריהו בקרקע הבנין, מכל מקום אין לו זכות "שימוש" בחניון. מה ההלכה לדעת כת"ר שליט"א.

4) המותר לדיירים שבבנין משותף לבנות את סוכותיהם בחצר הבנין באופן שזה מונע מהמכוניות של הדיירים האחרים (שאינם בונים סוכה בחצר) להכנס ולחנות באותו חניון. זו מציאות שנוצרת לעיתים בשל כך שרק חלק מהחניון נמצא תחת כיפת השמים.

ב. בענין גזל העצים לדפנות ולסכך.

מי שלקח עצים לצורך הדפנות והסכך ללא רשות, ולא שילם עבורם (כגון שקטף ענפים מעצים השייכים לעיריה), ונזכר בכך בליל יום טוב ראשון או בליל שבת של סוכות. נחלקו פוסקי דורנו אם מועיל שיחשוב בדעתו בשבת או ביו"ט שישלם לבעלים לאחר השבת או היום טוב עבור העצים שלדעת הגר"מ אליהו זצ"ל, כפי שכתב בספרו הלכות חגים (פרק נ' סעי' ל"ט) "די שיחליט בדעתו לשלם לבעלי העצים את מחיר הסכך, ואז יהיה מותר לו לשבת בסוכה". ואילו הגרא"י אולמן שליט"א, חבר הבד"ץ פעיה"ק, בתשובה לשאלתי חלק ע"כ וס"ל דלא מהני כלל. עכ"ד.

ואמנם כעבור זמן ראיתי שלכאו' יש הוכחות לד' הגר"מ אליהו זצ"ל, שאף מחשבה מועלת בני"ד להכשיר הסוכה. שגבי קידושי אשה ע"י גזלן, מצינו בבית שמואל (אבה"ע סי' ל"ח סקנ"ה) גבי גזלן ששב בתשובה ע"י מחשבה, וטרם שהחזיר הגזלה אמר לאשה שהיא מקודשת לו על מנת שהוא צדיק. והזכיר שם בבית שמואל את דברי רבינו ירוחם שהביא פלוגתא אי מהני הרהור בגזלן קודם שהחזיר הגזלה. עיי"ש בב"ש שהסיק שאף שלגבי עדות לא מהני, מ"מ גבי קידושין מהני.

ויותר מזה מצינו גבי סוכה, שכ' רבינו המאירי בסוכה (דל"א, א) בפירושו הראשון לי"א הראשון, שאף שלא פרע דמי העצים הגזולים לעשות מהם סוכה, אפ"ה יצא. דמשיפרע יוצא הוא למפרע. וגם מפירושו השני לי"א הראשון, שכתב שדמי הגזלה חובה הם עליו, ויוצא, ויתבעם הלה בבי"ד אם ירצה (עיי"ש). נראה שבני"ד יוצא אף טרם ששילם.

ואכן הפירוש השני (לי"א הראשון) במאירי, נראה שבעצם זו שיטת רש"י בההיא סוגיא בסוכה, וכמו שהבינו מרן בב"י (סס"י תרל"ז), הב"ח וש"א, שאף טרם ששילם, הסוכה כשרה ויי"ח, וזו רק בעיה ממונית גרידא שיתבענה הנגזל בבי"ד.

וכן מוכח בס"ד מד' הגרע"א (בסי' תרל"ז) ע"ד המ"א (סק"ח). שכ' הגרע"א שאף קודם שנתן דמיו וטרם גילה דעתו שרוצה ליתן דמיו, בכ"ז יוצא י"ח כל שנתן אח"כ הדמים. עיי"ש. וא"כ נראה בס"ד שלד' רש"י, המאירי והגרע"א מהני אף בלא מחשבתו כעת שישלם אח"כ.

ומ"מ מדברי מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' תרל"ז סק"ו) מוכח בהדיא דאע"ג דאכתי לא יהב דמי, כההוא מעשה דסבתא (בסוכה דל"א, א), דמ"מ יצאו י"ח רב נחמן וחבורתא דריש גלותא, משום שכבר היו רוצים ליתן דמיה. והיינו דבמחשבה בעלמא סגי. עיי"ש. וזה ממש בדיוק כדברי הגר"מ אליהו זצ"ל.

לאור כ"ז רצינו לשאול מהי דעת כת"ר להלכה, המהני על כל פנים שיחשוב ויחליט בדעתו בשבת או ביו"ט לשלם את דמי הגזלה, ואז הסוכה כשרה למרות שטרם שילם דמי העצים הגזולים.

אודה לכת"ר שליט"א אם ישיב על שאלותינו, ובפרט אם יראה צורך לדון על עוד חילוקי מיקרים, כיוון ששאלות אלה הינן מצויות בדורנו. ושכמ"ה. וכן אבקש רשות לפרסמן במהדו' הבאה, בעזה"י, בהל' סוכות.

בברכת התורה

מ. הררי

פעיה"ק ירושת"ו