מקראי קודש

אודות בית

פרק ט"ו: תפילות היום ביום ירושלים(כולל קריאת התורה וההפטרה)

פתיחה

א. שלא כמו התפילות ליום העצמאות, שלגביהן האריכו הפוסקים בפירוט התוספות והשינויים בתפילות היום, הרי שלגבי יום ירושלים קיצרו הפוסקים בפירוט סדר התפילה. ומאידך, דווקא לגבי תפילות יום ירושלים, קבעה הרבנות הראשית סמוך למלחמת ששת הימים, את סדר התפילה, עם השינויים העקרוניים לתפילות היום, וכפי שבס"ד נפרט בפרקנו.

תפילת מנחה שלפני כניסת יום ירושלים

ב. בתפילת מנחה של ערב יום ירושלים (היינו לפני כניסת היום טוב), אין אומרים "תחנון". ומכל מקום מי שהוא אבל בשנת האבל (על אביו או אמו), רשאי לעלות בה כשליח ציבור.

תפילת ערבית של יום ירושלים

ג. עם ערוב היום, מתכנסים בבתי הכנסת לתפילת ערבית חגיגית, כשלבושים במידת האפשר בבגדי שבת. וכן מורידין לפני התיבה ש"ץ המרוצה לקהל ובעל נעימה.

ד. יש הנוהגים להתפלל תפילת ערבית זו עם התוספות של תפילת ערבית של יום העצמאות, או עם חלק מהן, כולל אמירת המזמורים שלפני התפילה ולאחריה. ויש הנוהגים להתפלל תפילת ערבית זו כתפילות ערבית של שאר ימות השנה. ובכל אופן, מתפללים תפילה זו בנעימה חגיגית, בשירה ובשמחה מיוחדת.

ה. גם בתפילה זו, כתפילת ערבית של יום העצמאות, לאחר "ברכו" ועד סוף תפילת העמידה, מתפללים את התפילה כביום חול, ללא שינויים. וכפי שבס"ד כתבנו בסעיף הקודם, יש נוהגים להוסיף מזמורים ופסוקי הודיה לקדוש-ברוך-הוא, לאחר תפילת העמידה, ומכל מקום אין נוהגים כלל לומר הלל בליל יום ירושלים. וראה עוד כאן במקורות.

ו. לגבי אמירת קדיש "תתקבל" וספירת העומר, היכן לאומרם, ראה כאן במקורות.

ז. בתום התפילה יש המברכים איש את רעהו בברכת "מועדים לשמחה לגאולה שלימה", ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

ח. עושים בלילה סעודת מצווה חגיגית בשירות ותשבחות לקדוש-ברוך-הוא. ורבים רוקדים, לבטא את שמחת היום בהודאה לה'.

תפילת שחרית (כולל דין קריאת התורה וההפטרה) ביום ירושלים

ט. גם לתפילת שחרית של יום ירושלים, באים במידת האפשר בבגדי שבת, ורצוי לקבוע את תפילת שחרית זו בבית הכנסת רק במנין מרכזי אחד, כבשבת, כדי שיתפללו תפילה חגיגית ברוב עם.

י. את דיני תפילת שחרית זו ראה לעיל (בפרק ו' סעיפים ח'–י"א וי"ג). ואכן גם ביום ירושלים אומרים בתפילת שחרית את פסוקי דזמרה כמו ביום העצמאות. את תפילת שמונה עשרה אומרים כביום חול רגיל, ללא שינויים, ואין אומרים תחנון. וראה עוד לעיל (בפרק ו' סעיף י"א), אם יש איסור "לא תתגודדו", כשחלק מהציבור אומר תחנון וחלקו אינו אומר זאת.

יא. ובאשר לאמירת ההלל בתפילת שחרית של יום ירושלים, ראה לעיל (בפרק י"ג סעיף ה'), שנפסק להלכה שיש לומר הלל שלם עם ברכה בתפילת שחרית זו, ושכן המנהג.

יב. ביום ירושלים אין קוראים בתורה (אלא אם כן הוא חל ביום שני, שאז ממילא קוראים בתורה), וכן אין מפטירים ביום זה הפטרה. ולכן לאחר גמר ההלל אומרים חצי קדיש, וממשיכים באמירת "אשרי" ו"ובא לציון", וכדלעיל (בפרק ו' סעיף י"ב).

יג. על פי תקנות הרבנות הראשית, יש נוהגים בתפילת ערבית או בשחרית, שרב בית הכנסת או אדם אחר, דורש לקהל על המאורע הכביר שהיה, שהקדוש-ברוך-הוא הביא נצחון מזהיר לישראל. ושהדרשן ידגיש במיוחד את המצווה הגדולה של "פרסומי ניסא" (=פרסום הנס), שהיא מצווה מהתורה להודות, להלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא על חסדיו הגדולים עם עמו ועם נחלתו.

יד. לאחר גמר התפילה יש האומרים את פרק ק"ז בתהילים ("יאמרו גאולי ה' ") המדבר בענין קיבוץ הגלויות. ויש הנוהגים אף לשיר את "אני מאמין", "שיר המעלות, בשוב ה' " במנגינת "התקווה", ולרקוד לאחר התפילה.

תפילת מנחה של יום ירושלים

טו. נוסח תפילת מנחה ביום זה הינו כשאר ימות השנה, חוץ מכך שאין אומרים תחנון בתפילה זו, ויתפלל גם תפילה זו בשמחה.

הערות


[1]

ב. ראשית יש להדגיש, דבני"ד מישתעינן גבי ברכת "שעשה ניסים", שהיא ברכה בפנ"ע, ולא גבי אמירת "על הניסים", שנאמר בברכת מודים שבשמנ"ע ששם הוספה זו קילא טפי.


ואכן, גם גבי ני"ד כ' הגרח"ד הלוי זצ"ל שלדעתו יש לברך את ברכת "שעשה ניסים" [בס' דת ומדינה (שם)], אך דרכו היא שדבריו מותנים בהחלטות הרבנות הראשית. ואכן, משמעות החלטות הרה"ר, שאין לברך גם ברכה זו, כמש"כ בס' היוצו"ר (דשנ"ג). וכן כתב הגרד"ל שליט"א במכתבו דלקמן (בנספח ז' תשו' ג'), שאין לברך ברכה זו, וכן עולה מדברי הגר"י אריאל שליט"א, במכתבו דלקמן בנספחים (נספח ה'), שכ' שיש לנהוג בדברים אלה רק כהחלטות הרבנות הראשית, וממילא מתבאר שאין לברך ברכה זו.


וגם הכא יש לציין, שלמרות שבסידור הקיבוה"ד כתבו גבי יוהע"צ שיש לברך את ברכת "שעשה ניסים" (עפ"י הדרכה של רב גדול), מ"מ גבי יום ירושלים לא כתבו שם לברך ברכה זו. וכן נראה שזו גם ד' הגר"ש גורן זצ"ל. שלמרות שגבי יוהע"צ ס"ל שיש לברך ברכות אלה [כדלעיל (בפ"ה הערות א' וח')], מ"מ גבי יויר"ו לא מצינו שכתב לברך ברכות אלה.


וא"כ, אף הפוס' שסברו לברך ברכה זו ביום העצמאות, מ"מ נראה שאינם סוברים כן גבי יום ירושלים.


ולכן למסקנה בהא סלקינן ובהא נחתינן, שביום ירושלים אין לברך – לא את ברכת "שהחיינו" ולא את ברכת "שעשה ניסים". ודי בזה.


א. כך הוא במציאות, שגבי יום העצמאות האריכו הפוס' יותר גבי הדיונים ההלכתיים, כיוון שהיתה זו מציאות חדשה – של תקומת המדינה, והקמת עם ישראל מעפר דל. ולאחר שייסדו כבר את הלכות אלה, הרי שהיה כבר בסיס הלכתי לדון גבי מעמדו של יום ירושלים ופרטי הלכותיו.


ומאידך דווקא גבי יויר"ו מיהרה הרבנות הראשית לקבוע את יסודות הלכותיו. הן משום שהיה יותר ברור שנעשו אז ניסים גדולים לכלל ישראל, והן משום שראו שלא טוב הדבר להשהות החלטות בענינים אלה, כי אז נכנסים מפריעים חיצוניים (שאינם מזדהים עם הרה"ר), שלוחצים שלא לומר הלל וכדו' (וכנ"ל בפרקים ג', ד' ועוד).


[2]

ב. אמנם הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שיש לומר תחנון במנחה של ערב (-שלפני) יום ירושלים. וטעמו, דאין זה עדיף מערב פסח שני (שאז יש מחלו' בין הפוס' אי אומרים תחנון – מ.ה.). עכת"ד. אלא שבתקנות הרה"ר (בשנת תשכ"ח) כתוב לא לומר תחנון בתפילת מנחה זו [הב"ד בס' המחזיר שכינתו לציון (ח"א עמ' 39) ובאהל"ה (עמ' 71)]. וכ"כ שאר הפוס', שלא לומר תחנון בתפילת מנחה זו. שכ"כ בדבח"ב (ח"ה דקכ"ח), וכ"כ חכ"א זצ"ל, כמובא בסידור יריו"י (עמ' 10. בהל' יויר"ו). וכ"נ גם מדברי הגרצי"ה זצ"ל גבי מנחה בערב יוהע"צ. דאמנם התם דעתו היתה שיש לומר תחנון, בגלל שיום זה חל ביום הזיכרון לנופלים. אך הרי בני"ד ערב יויר"ו אינו יום עצוב. דאדרבה, ביום זה בס"ד עצומה שוחרר רוב השומרון. בדרום נכבשו הרי בית א-ל, כשבתוכם רמאללה ואל בירה. וכן מורדות השומרון במערב, כשבתוכם טול כרם וקלקיליה. וגם צפון השומרון נכבש באותו יום, כשבתוכו ג'נין וטובאס. ועוד מקומות בשומרון. אם כן מדוע לומר תחנון ביום כזה. בתש"ח נהרגו מאות לוחמים ולא הצליחו לכבוש מקומות אלה, ואילו בתשכ"ז, בסיעתא דשמיא עצומה שבו כל מקומות אלה אלינו (כולל כיתור העיר שכם) תוך יממה אחת! וראה עוד לקמן בפרקנו (בהערה כ"ג) שבישיבת בית א-ל לא אומרים תחנון כל ששת ימי המערכה של מלחמת ששת הימים – והיינו כולל היום השני של המלחמה, שהוא ערב יום ירושלים. אשריהם ישראל שהם יודעים להודות לקדוש ברוך הוא על מתנותיו לבניו!!!


ואכן המנהג, כפי שידוע לי, שאין אומרים תחנון בתפילת מנחה זו.


[3]

ג. כ"כ חכ"א זצ"ל, כמובא בסידור יריו"י (בהלכות שבעמ' 10), שלמרות שא"א תחנון במנחה זו, מ"מ אבל תוך שנתו רשאי לירד כש"ץ. עכ"ד. וכנראה דס"ל שאמנם הארת יום ירושלים כבר החלה (אולי כבר מחצות היום), אך מ"מ עדיין איננה במלוא תוקפה כדי לאסור עליו להתפלל כש"ץ.


[4]

ד. כנ"ל (בפ"ו הערה א'). וכ"כ באהל"ה (עמ' 71), שמתפללים תפילה זו ברוב עם.


[5]

ה. כנ"ל (בפ"ו הערה ב'). וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תקל"א).


[6]

ו. כנ"ל (בפ"ו הערה ג').


[7]

ז. מצוי בידי ציטוט ממודעה מטעם הרבנות הראשית לישראל, (התפרסמה ב"הצופה", בכ"ז אייר תשמ"ט, וכפי שהובאה לידי עם קובץ פסקי הגר"א שפירא זצ"ל), שבו כתוב שיש לומר ביום ירושלים לפני תפילת ערבית את המזמורים מתהילים: מזמור צ"ז, צ"ח, וקכ"ב. ולאחר התפילה לומר בציבור "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון", ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה".


ואכן כן נוהגים בישיבת "מרכז הרב", וכפי שידוע לי, בעוד ישיבות. וכ"כ בדבח"ב (ח"ה דקכ"ח ס"ב). וכ"כ בקונט' באהל"ה (עמ' 71) עפ"י ס' המחזיר שכינתו לציון (ח"א עמ' 40), שפותחים באמירת מזמורי ההודיה. וכ"כ בס' הלמ"מ (רימון. בנוסח תפילת ערבית שבסוף הספר).


יש נוהגים לדלג על פסוקי "והוא רחום" בתפילה זו [כך הנוסח בתפילת ערבית בס' הלמ"מ (שם)].


[8]

ח. כ"מ מהחלטות הרה"ר (בשנת תשכ"ח), שלא כתבו לשנות משהו בתפילת ערבית זו [ר' בס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. וכן אמרו לי שיש נוהגים עכ"פ בחלק מהישובים.


[9]

ט. כפי שאמרו לי גם במקומות שאין מוסיפים מזמורים, נוהגים להתפלל בהם תפילה חגיגית.


[10]

י. כולל ברכת "השכיבנו", כדלעיל (בפ"ו הערה י"א). וכן הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל. וה"ה גבי תפילת העמידה דערבית, כדלעיל (פ"ו הערה י"ב).


ולעולם מתפללים את תפילות יויר"ו כתפילות יום חול, כיוון שיויר"ו לא יכול לחול בשבת (כדלעיל בפ"ו הערה י"א).


[11]

יא. כדלעיל (בהערה ז').


[12]

יב. כדלעיל (בפרק י"ג סעי' ח').


[13]

יג. וכן בתפילת ערבית זו אין נוהגים לתקוע בשופר, למרות שבליל יוהע"צ כן תוקעים בערבית בשופר.


[14]

יד. לגבי אותם שמוסיפים מזמורים לפני תפילת ערבית זו ולאחריה, הרי שמצינו שלוש שיטות מתי לומר קדיש "תתקבל" ולספור את ספירת העומר, וכדלעיל (בפ"ו סעי' ד'). ואותם שאין מוסיפים מזמורים בתפילה זו, הרי שימשיכו כמנהגם בשאר ימות ספיה"ע.


[15]

טו. עפ"י מה שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ו סעי' ה').


[16]

טז. עפי"ד החלטת מועצת הרה"ר [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)], וכ"כ בדבח"ב (ח"ה דקכ"ח). והוסיפו, שבסעודה זו יספרו מנפלאות הבורא לעם ישראל במלחמת ששת הימים. וכנ"ל (בפרק ו' הערה כ"ד).


[17]

יז. כ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בס' ארץ חמדה (דע"א) שמותר לרקוד ביום זה. וכן הורה לי למעשה הגרש"י זצ"ל (גבי יוהע"צ, וכנ"ל בפ"ו הערה כ"ה. וה"ה גבי ני"ד). וכ"כ חכ"א זצ"ל, כמובא בסידור יריו"י (עמ' 10). וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ב עמ' 274, סי' תקל"ג. וח"ה דקכ"ח, הערה 14). וראה מה שבס"ד כתבנו בקונט' "גדול שימושה" (על הגר"מ אליהו זצ"ל, בסוף הקונטרס). שכתבנו שם גבי הריקודים שרקדו – כל בני הישיבות והאולפנות – בליל יום ירושלים בשנת תשל"ח, מישיבת מרכז הרב עד לכותל המערבי (טרם שנוסד ה"ריקודגלים"), ורבנו הגרצי"ה והגר"ש גורן זצ"ל נסעו במכוניתו של הגרש"ג זצ"ל, שהיה אז רב ראשי. והרבנים נסעו בראש טור הרוקדים. וא"כ ברור שהם התירו ריקודי מצווה ביום ירושלים. וע"ע לעיל (בפ"ו הערה כ"ה).


[18]

יח. כנ"ל (בפ"ו בהערה כ"ו, ובפרקנו בהערה ו'), שהרי זה לכבודו של יום, וכבוד היום אינו פחות מכבוד הלילה.


[19]

יט. עפ"י החלטות הרה"ר [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)], שיתפללו בשחרית ברוב עם, ושמצווה להשתתף בתפילה זו בהמונים.


[20]

כ. עיי"ש פרטי דינים על תפילה זו.


[21]

כא. כ"כ בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' ס"ב). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכמו שכתבנו בס"ד לעיל (בפ"ו סעי' ח'). ובסידור של הקיבוה"ד כתוב לומר פסוקי דזמרה כמו ביו"ט, אך להוסיף גם "מזמור לתודה".


בתקנות הרה"ר [מהגרא"י אונטרמן והגר"י ניסים זצ"ל) כתוב לומר את שירת הים פסוק פסוק בהטעמה [הב"ד בס' היוצו"ר (דשנ"ג)].


[22]

כב. אמנם הגרח"ד הלוי זצ"ל כ' בס' דת ומדינה (עמ' 106) להוסיף תוספות בתפילת העמידה ביום זה, אך למעשה תמיד הדגיש שיש לנהוג כתקנות הרה"ר. ואכן המנהג כמו שסתמו הפוס' שאין מוסיפים דבר בשמו"ע. ראה למשל בתקנות הרה"ר (הנ"ל), וכן בשאר הפוס' שלא כתבו להוסיף דבר בשמו"ע. וע"ע לעיל (בפ"ו הערות י"ב ול"ד).


[23]

כג. כן מתבאר מהחלטת הרה"ר [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)], וכן מכל שאר הפוס' שכתבו לומר הלל מיד לאחר שמו"ע, שיוצא שאין לומר תחנון. ופשוט]. וכ"כ חכ"א זצ"ל בסידור יריו"י (עמ' 10. בדיני יויר"ו). וכ"כ בדבח"ב (ח"ה דקכ"ח הערה 14). וכ"כ כבר הגר"ע יוסף זצ"ל ביחו"ד (ח"ז החדש. סי' פ"ז בהערה בסוף העמ'). וכ"כ בספר המחזיר שכינתו לציון (עמ' 178-179. מאמר מאת הרה"ג יהודה ברכה שליט"א, ראש כולל יחו"ד ברמת שלמה פעיה"ק) שכתב בשם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, שהיה אומר שיושבי ירושלים לא יאמרו תחנון בכ"ח באייר. וטעמו, שכיוון שתושבי ירושלים היו אז שרויים בסכנה עצומה שבין חיים למוות, ושמעו במו אזניהם את הפגזים הרבים של הלגיון הירדני (ימש"ו), משום שהיו גרים סמוך לגבול שלפני מלחמת ששת הימים, לכן לא יאמרו תחנון. דכיוון שהם ניצלו, הרי מחובתם להודות על הנס שעשה הקב"ה עמהם, וממילא אין לומר ביום זה תחנון. ועוד הוסיף שם הרה"ג הנ"ל, שהעיד מת"ח אחד, שהעיד על זקן המקובלים, הרה"צ ר' יצחק כדורי זצ"ל, שהיה עומד ע"כ שלא יאמרו תחנון ביום ירושלים, אע"פ שגבי יוהע"צ לא הקפיד ע"כ. עכת"ד.


עוד נוסיף בס"ד, שבישיבת בית א-ל שבחבל בנימין, @56המנהג בכל שנה שלא לומר כלל תחנון בכל ימי מלחמת ששת הימים@55, ולא רק בכ"ח באייר [מפי חתני, הרב מאיר גולדסמית שליט"א, מרבני הישיבה שם. וזאת עפ"י עצתו של הר"ר חגי בן ארצי, הי"ו]. אמנם בישוב עצמו נמנעים מאמירת תחנון רק בכ"ח באייר.


[24]

כד. עיי"ש (בפ"ו סעי' י"א), שלמרות שהוא אומר הלל, לא יעשה מחלוקת ע"כ.


[25]

כה. עיי"ש (בפרק י"ג סעי' ה') שכ"ד הרבה מאוד פוס' לומר ההלל, ואף לברך ע"כ. שכן תקנות הרה"ר, וכ"כ ש"פ.


[26]

כו. כמש"כ בס"ד שם (בפרק י"ג בהערה י"ח).


[27]

כז. כ"מ מתקנות הרה"ר, שבסדר תפילת שחרית לא הזכירו ד"ז דקה"ת [ס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וכן מתבאר מדברי הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקכ"ח), וכן מתבאר מתשובתו אלינו כבנספחים (נספח ח' תשובה ה'). וכן מתבאר מתשו' הגר"י אריאל שליט"א אלינו, כדלקמן בנספחים (נספח ה' תשובות א'–ג'). ויצויין שאף בסידור הקיבוה"ד לא כתוב לקרוא בתורה ביום ירושלים, למרות שגבי יום העצמאות הם הנהיגו כן לקרוא בתורה.


[28]

כח. כתבנו רק גבי יום ירושלים שחל ביום שני, כיוון שהוא אינו יכול לחול ביום חמישי [עפ"י ס' היוצו"ר (דשכ"ו), דיוהע"צ לא יכול לחול ביום שלישי, ויויר"ו חל תמיד בימי השבוע יומיים אחריו. ועוד: יום ירושלים חל באותו יום בשבוע שחל חג השבועות. וחג שבועות לא יכול לחול ביום חמישי [ס' היוצו"ר (דשכ"ו)].


[29]

כט. שכ"מ מתקנות הרה"ר (בנשיאות הגרא"י אונטרמן זצ"ל), שלא כתבו להפטיר ביום ירושלים [ס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. וכ"מ מתקנות הרה"ר משנת תשל"ו, בנשיאות הגר"ש גורן זצ"ל [כמובא בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה דשצ"א)]. וכ"כ בשו"ת דבח"ב (ח"ה דקכ"ו הערה 16), שלא תיקנו קריאת ההפטרה ביויר"ו. ואף בסידור הקיבוה"ד לא נזכרת קה"ת וההפטרה.


[30]

ל. כבסידורי יום ירושלים. ומדלגים על מזמור "יענך ה' ביום צרה" [כן משמעות כל הפוס'. וכ"ד חכ"א זצ"ל בסידור יריו"י (עמ' 10). וראה לעיל (בפ"ו סי"ב)].


[31]

לא. תקנות הרה"ר [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)].


ומה שכתבנו שה' מרחם גם על עמו וגם על נחלתו, ולא רק על עמו (כמו שכתוב בתקנות הרה"ר שם), היינו שרחמיו על נחלתו הינם שה' יוריש (=יגרש) את כל הגויים והגויות מארה"ק. וכמו שאומרים בתפילה "הושיעה את עמך וברך את נחלתך". וכן: "חמול על עמך, ורחם על נחלתם". ופירושו, שאם הגויים למשל אוכלים מלפפון מארה"ק, הרי שהקליפות יונקות מהקדושה, וזה לא טוב.


[32]

לב. תקנות הרה"ר [כבס' היוצו"ר (דשנ"ג)].


[33]

לג. כדלעיל (בפ"ו סעי' י"ג).


[34]

לד. כדלעיל (בפ"ו סי"ג).


[35]

לה. כדלעיל (בפ"ו סעי' ט"ו). וענין התחנון הינו משום דלא אמרינן תחנון בכל תפילות היום.