[1]א. כתב הטור (רס"י תרכ"ה): "בַּסֻכֹת תשבו שבעת ימים... למען ידעו דֹרֹתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא פרק כ"ג פס' מ"ב-מ"ג). תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים, וכן הרבה מצות, לפי שהיא דבר שראינו בעינינו, ובאזנינו שמענו, ואין אדם יכול להכחישנו, והוא המורה על מציאות הבורא יתעלה, שהוא ברא הכל לרצונו, והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפנו בהם לבל יכה אותנו שרב ושמש. ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. עכ"ל הטור. הב"ד (בקיצור) המ"ב (סי' תרכ"ה סק"א) וכה"ח (סק"א). וע"ע ברמב"ן (סוף פר' "בא") מש"כ כבר כעין דברי הטור. וע"ע אורות ישראל (פ"א פיסקאות ד', י"א וי"ב) בענין הניסים והנפלאות שנעשו לכנסת ישראל.

[2]ב. טור (שם), מ"ב וכה"ח (שם). וע"ע במרן (סי' תרכ"ה ס"א).

[3]ג. בגמ' (סוכה די"א, ב') איתא שנחלקו ר"א ור"ע בכוונת הפס' "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", באילו סוכות מדובר. ובגמ' אמרו שלרבי אליעזר הכוונה לענני כבוד. ולר"ע הכוונה לסוכות ממש שעשו להם. ע"כ. וכן היא הגירסא בילקו"ש (פ' "אמור", רמז תרנ"ה). ושאלו הפוס', למנ"מ הא. ויש שאמרו שהנ"מ לכוונת הישיבה בסוכה. ועפי"ז שאלו, א"כ מדוע מרן פסק בשו"ע (סי' תרכ"ה ס"א) כר"א, הרי במחלו' ר"א ור"ע הלכה כר"ע. ויש שתרצו עפ"י גירסת התו"כ (פר' "אמור") והמכילתא (פר' "בא", פרשה י"ד עה"פ "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכֹתה", ובריש פר' "בשלח" עה"פ "ויסעו מסכֹת") שהחליפו הגירסא. שר"ע ס"ל שהכוונה לענני כבוד, ור"א ס"ל סוכות ממש. וכבר האריכו ע"כ בספרים [ר' ע"כ באורך באנ"ת (כרך כ"ו, ערך ישיבת סוכה. עמ' ב'-ג'). חזו"ע (שם דצ"ו הערה א') וש"פ. וע"ע כה"ח (סי' תרכ"ה סק"ב)].

ועוד בענין כוונת מצוות סוכה ר' בב"ח (סי' ח') גבי כוונה על טלית, תפילין וסוכה. ולקמן (בפרק ט' סעיף ב', ובפרק י' סעי' ט"ו).

ובענין היכן בנו בנ"י את סוכותיהם (למ"ד סוכות ממש היו), ר' בחיי"א (ריש הל' סוכה. סי' תרכ"ה) ואנצי' תלמודית (כרך כ"ו, ערך ישיבת סוכה, עמ' ג' הערה 16). ובענין אי בכלל קיימו בנ"י במדבר מצוות ישיבה בסוכה, למ"ד שמצוות סוכה הינה זכר לענני כבוד, ראה בירחון תל תלפיות (משנת תרפ"ח), ובגליון הדף היומי (דירשו. גיליון 11. אלול תשע"ד).

[4]ד. הא דסוכות זמנו ז' ימים מט"ו בתשרי, כן מפורש בס' ויקרא (פרק כ"ג פסוק ל"ג ואילך) ובעוד מקומות.

כתבו הפוס' שבערב שמע"צ (והיינו ביום הו"ר) אין לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל את סעודת ליל יו"ט לתיאבון [מ"א. מ"ב (סי' תרס"ח סק"א), כה"ח (סק"א) וש"א, עפי"ד הרמ"א וכ' בס' הפרדס (פסקי רבינו רש"י. דמ"ה ע"ג) וז"ל: ומחוייבין בית ישראל למיעבד סוכה לנפשיה, כל חד וחד, ולמיתב בה ז' יומי ביממא ובליליא וכו', וכדאיתא בברייתא בסוכה (דמ"ג ע"ב) "תשבו" "תשבו" לגז"ש... מהמילואים, מה להלן ימים ואפי' לילות, אף כאן ימים ואפי' לילות. והכי תניא בתו"כ (פר' אמור פי"ז) ובפסיקתא שם. עכ"ד. הב"ד היפ"ל, כה"ח (סי' תרכ"ה סק"ז) וש"א.

כתבו הפוס', דאע"ג שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, מ"מ הצטווינו לעשות הסוכה בחודש תשרי ולא בניסן, כי אם היינו מצטוים ע"כ בימות הקיץ לא היה הדבר ניכר שזה לשם מצות סוכה, דדרך כל אדם לעשות בימות הקיץ סוכה לצל. לכן המצוה הינה לעשותה בימות הגשמים שדרך כל אדם לצאת אז מסוכתו לביתו, ובזה נראה לכל שזו מצות המלך לעשות הסוכה אז [טור (רס"י תרכ"ה). לבוש. מ"ב (שם סק"א) וכה"ח (סק"א. עיי"ש עוד טעם עד"ה)].

הא דיו"ט הוא חג ושאר הימים הינם חוה"מ, הוא עפ"י הפסוקים הנ"ל בס' ויקרא.

ובענין יוט"ב, ר' גמ' עירובין (דל"ט, ב'), ביצה (ד"ד, ב), בשו"ע (או"ח למשל סי' תצ"ו כולו, סי' תרס"א ס"א, סי' תרס"ג ס"א, סי' תרס"ח, תרס"ט ועוד).

[5]ה. הא דהיום השמיני הינו חג שמיני עצרת, ג"ז מפורש בכתובים (ויקרא פרק כ"ג פס' ל"ו ול"ט. במדבר פרק כ"ט פס' ל"ה ואילך, ועוד דוכתי).

והא דבחו"ל עושים כן ב' ימים כיו"ט, כן מבואר בגמ' בעירובין ובביצה הנ"ל, בשו"ע (סי' תצ"ו, סי' תרס"ז ס"א, סי' תרס"ח סעי' א' וב'. סי' תרס"ט ס"א ועוד).

והא דיו"ט אחרון הוא גם שמחת תורה, כן מבואר בשו"ע (סי' תרס"ח ס"ב, וסי' תרס"ט) ובנו"כ.

והטעם שמסיימים התורה ומתחילים אותה דוקא בשמע"צ ולא ברה"ש, הוא כדי להטעות השטן שלא ידע מתי רה"ש ולא יקטרג על ישראל. וכיון דאידחי, נדחה עד כלות כל הימים הטובים, שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות דיו"ט [לבוש. כה"ח (סי' תרס"ח סקט"ו. עיי"ש עוד טעם)].

והא דשמע"צ הוא חג בפנ"ע, כן מבואר בפסוקי התורה הנזכרים לעיל, דסוכות הינו רק שבעה ימים ולא יותר. וכן מבואר בגמ' רה"ש (ד"ד, ב') וסוכה (דמ"ח, א') דשמיני עצרת רגל בפנ"ע הוא. ופרש"י, שאין שם חג הסוכות עליו. ע"כ. וכן עולה מדברי הפוס' שכתבו שאם ביום שמע"צ טעה ואמר בתפילתו "את יום חג הסוכות הזה" במקום להזכיר את שמע"צ, שלא יי"ח, דהוי רגל בפנ"ע [ר' מ"ב (סי' תרס"ח סק"ב) וכה"ח (סק"ג)]. וכן עולה מדברי הרמ"א (ברס"י תרס"ח) שכ' שלא מצינו ששמע"צ נקרא חג. והרי סוכות ודאי נקרא חג.

כתבו הפוס' שבערב שמע"צ (והיינו ביום הו"ר) אין לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל את סעודת ליל יו"ט לתיאבון [מ"א. מ"ב (סי' תרס"ח סק"א), כה"ח (סק"א) וש"א, עפי"ד הרמ"א (רס"י תקכ"ט)]. ועוד דנו הפוס' אי ד"ז קאי גם אחו"ל, אי יש להמנע גם ביוט"א מהמנחה ולמעלה כדי שיאכל בליל יוט"ב לתיאבון [ר' מ"א (רס"י תקכ"ט) שעה"צ (סי' תרס"ח סק"א) בה"ל (סי' תקכ"ט ס"א ד"ה "בעיו"ט". עיי"ש שפקפק מאוד ע"ד המ"א והאחרו' שכתבו שיש להמנע מלקבוע סעודה ביו"ט ראשון מט' שעות ולמעלה משום יוט"ב), כה"ח (סי' תקכ"ט ס"ק י"ג-ט"ו, וסי' תרס"ח סק"א)]. וגבי איסור אכילה בערב יו"ט ראשון של סוכות, כדי שיאכל כזית פת בלילה הראשון לתיאבון, ר' לקמן (פרק י' סעיף ל"ט).

בחו"ל עושים שמיני עצרת יומים – שמיני ותשיעי של סוכות (שו"ע סי' תרס"ח ותרס"ט). ואת שמחת תורה חוגגים בתשיעי בלבד (שו"ע סי' תרס"ט). עיי"ש פרטי דיני שמע"צ בחו"ל. וע"ע במ"ב (סי' תע"ג סק"א) ושעה"צ (סק"ג).

ומה שכתבנו שבחו"ל יש החוגגים גם את חג שמחת תורה בשני הימים – השמיני והתשיעי. כ"כ הבא"ח ("וזאת הברכה" סעי' י"ז), וכ"כ הג' רח"ף בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' קכ"ה, דצ"ב ע"ג), וכ"כ היפ"ל (ח"ב סי' תרס"ט), חזו"ע (הל' שמיע"צ הערה כ"ד דף תפ"ב) ועוד אחרו' ספרדים. ומאידך כתכ מרן הגחיד"א זצ"ל בס' טוב עין (סי' י"ד) שאף בחו"ל יש לעשות ההקפות של שמחת תורה רק ביום התשיעי שהוא יום שמחת תורה.

[6]ו. שו"ת מן השמים. וכ' שדומה ככופר בה. הב"ד כה"ח (סי' תרכ"ה סק"ח). ור' גמ' ע"ז (ד"ג, א') גבי הא דלעת"ל שהגויים מקימים סוכה לעצמם, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכאו"א מהם מבעט בסוכתו ויוצא. וכתוב בזוה"ק (פר' אמור דק"ג, א'), שמי שמוציא עצמו מצילא דמהימנותא (והיינו מהסוכה, כשצריך להיות בתוכה), גורם גלות לו ולבניו (הב"ד כה"ח סי' תרכ"ה סק"י).

[7]ז. שו"ת מהרי"ו (סי' קצ"א). ספר הסוכה (וייספיש, חלק האגדה שער ב').

[8]ח. כ"כ בתיקונים (תיקון ע'). כה"ח (סי' תרכ"ה סק"ח).

[9]ט. מה שכתבנו שהשכינה פורסת עליו כנפיה מלמעלה, כ"כ בזוה"ק (ח"ג דק"ג, ב'). ספר הסוכה (חלק האגדה שם).

ומה שכתבנו שמצווה זו גם גורמת לרוה"ק, כ"כ רבינו בחיי בס' כד הקמח. ספר הסוכה (חלק האגדה, שער ב' בתחילתו). והטעם, דסוכה ע"ש "יסכה", שרואה ברוה"ק.

עוד כתבו הפוס', דמי שזהיר במצות סוכה, והיינו לעשותה כדין ולהיות בה כדין (כגון שלא לישון מחוץ לסוכה), מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה השנה [יפ"ל. כה"ח (סי' תרכ"ה סק"י)]. וכבר כתבו בזוה"ק (פר' "אמור" דק"ג, א'), שמי שיושב בסוכה גורם לו ולבניו חירות לעולם, ומתברך בברכות העליונות (הב"ד כה"ח שם).

[10]י. כן עולה מהכתוב בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. ומה שכתבנו בלשון "צריך", אמנם דנו הפוס' אי לשון זו חשיבא לעיכובא. ור' במ"ב (סי' ל"ג סקי"ז) שלעיתים לשון זו מורה דהוי לעיכובא. ומ"מ בני"ד ודאי חייב להשיג סוכה. אך אם אינו יכול כלל להשיגה, הוי אנוס דרחמנא פטריה.

גדר מי שחייב בסוכה ראה לקמן (בפרק י"א. ובפרט בסעיף ו', גבי ילד קטן).

ואע"ג שכתבו כמה מהגאונים והראשו' שחייב כל אדם מישראל לבנות הסוכה בעצמו [וכ"כ למשל בתשו' רב נטרונאי גאון (הב"ד הרי"ץ גיאת והמנהיג). וכ"כ בתשו' רב האי גאון, בס' הפרדס (דף מ"ה), בכה"ח (סי' תרכ"ה סק"ז), בסה"ס (במיל' לפ"ד סק"א) ולעיל (בהערה ד')]. מ"מ ברור שאף מי שמסיבות שאינן תלויות בו אינו יכול לבנות סוכה, אפ"ה צריך להשתתף עם אחר בסוכתו, ולדאוג שתהא לו אפשרות לאכול ולישון, ולעשות הדברים המחייבים בסוכה, עי"כ שישתמש בסוכה שאולה מאחר וכדו'. ר' ע"כ למשל בכה"ח (שם סק"ז) בשם ס' בית השואבה. וכ"כ הג' הרח"ף במל"ח (סי' כ'), שאף עני המתפרנס מהצדקה ישתתף עם שכניו ולא יבטל מצוות סוכה (הב"ד בסה"ס שם). וכן מתבאר כבר מד' הר"ן על המשנה בסוכה (דמ"ח,א'), שעל מ"ש שם שאף משגמר לאכול לא יתיר את סוכתו וכו', כ' הר"ן וז"ל: דכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים, צריך שיהא לו סוכה כל שבעה. עכ"ל. והיינו חידש שאף שאינו צריך עוד לאכול שם, מ"מ איכא עדיין מצווה שתהא ראויה לו לישב שם כל שבעה [ר' מש"כ ע"כ במועו"ז (ח"ו סי' ס"ח). הב"ד בסה"ס (במיל' שם סק"ב) וע"ע מרן (סי' תרס"ו ס"א)].

וע"ע בכה"ח (סי' תרכ"ה ס"ק ז' וח').

לאור כ"ז, מן הראוי שגבאי בתי הכנסת יבנו סוכות כשרות בחצרות בתי הכנסת לאורחים ושאר אינשי מעלי דלית להו סוכה מגרמייהו ובעו למינם ולמיכל בסוכה. ואע"ג שיש מי שאומר שבן עיר אינו יי"ח בסוכת ביהכ"נ [ר' סה"ס (שם סק"ב) בשם ס' בית השואבה (דיני סוכה שאולה סקי"ג)], מ"מ אין הלכה כן (ר' סה"ס שם). ועוד, דגם לד' המחמיר הרי שעוברי דרכים שאינם דרים באותה העיר, יי"ח בסוכה כזו.

[11]יא. עיקר ד"ז כתבוהו המהרי"ל, הגמ"י, מהרי"ו, הרמ"א (סס"י תרכ"ד, וסי' תרכ"ה ס"א). וכ' הרמ"א הטעם שיתחיל מיד במוצאי יוה"כ, כדי לצאת ממצוה למצוה (כ"כ בסי' תרכ"ד), או משום דמצוה הבאה לידיו אל יחמיצנה (כ"כ בסס"י תרכ"ה). וע"ע כה"ח (סי' תרכ"ה סקי"ז).

והאחרו' כתבו שלכאו' יש סתירה בין ד' הרמ"א בסס"י תרכ"ד לסי' תרכ"ה. שבסי' תרכ"ד כ' כן רק למדקדקים, משא"כ בסי' תרכ"ה כתב לכל אדם. ובסי' תרכ"ד כ' לעשות כן כבר מיד במוצאי יוה"כ, משא"כ בסי' תרכ"ה כתב כן רק גבי אחר יוה"כ. ואכן תרצו שבסי' תרכ"ד הרמ"א מישתעי אמדקדקים, שיתחילו מיד בלילה. ושאינם מדקדקים יתחילו רק ביום (כבסי' תרכ"ה). ועוד, דבסי' תרכ"ד מישתעי בהתחלה בעלמא, ובסי' תרכ"ה מישתעי שיגמור את כולה, אם אפשר [ראה מ"ב (סי' תרכ"ה סק"ב) וכה"ח (סי' תרכ"ד סקל"ה) וש"א].

[12]יב. עיקר ד"ז, כנ"ל בהערה הקודמת.

ואי אינו יכול להתחיל בבניית הסוכה כבר במוצאי יוה"כ, כתב כה"ח (סי' תרכ"ד סקל"א) שידבר עם בני ביתו בעניני בנייתה. ור' בערוה"ש (סי' תרכ"ד ס"ז), ס' מועדי קודש (עמ' קצ"ב) לוח דבי"ב ועוד אחרו' שכתבו שגם אם מתחיל ללמוד הל' סוכה כדי לדעת כיצד לבנותה, ג"כ מיקרי מתחיל במצוה. וראה מה שהארכנו בכך בס"ד במקראי קודש הל' יוה"כ (פי"ב סי"ב).

אי יעשה הסוכה לפני יוה"כ. בא"ר משמע שאין לעשות הסוכה לפני יוה"כ, ולמד כן מהמדרש. אמנם הגחיד"א בברכ"י כ' שראה שהמדקדקים עושים הדפנות לפני יוה"כ וכן מכינים הסכך, ובמוצאי יוה"כ מניחים לפחות חלק מהסכך. וכ"כ הזכ"ל ועוד אחרו'. הב"ד השע"ת (רס"י תרכ"ה) וכה"ח (סי' תרכ"ה סק"ה. עיי"ש שמשמע שמסכים עם דברי הגחיד"א).

כתבו הפוס', שכשם שמצוה לעסוק בסוכה מיד אחר יוה"כ, כך מצוה אז להתעסק בהכנת הלולב ומִיניו [טור (סס"י תקפ"א) בשם המדרש. כה"ח (סי' תרכ"ד סקל"ו וסי' תרכ"ה סק"ד) ועוד אחרו'].

[13]יג. המהרי"ל בדרשותיו. פמ"ג. מ"ב (סי' תרכ"ה ססק"ב). כה"ח (סי' תרכ"ד סקל"ה) וש"א. וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פי"ב הערה ל"ח).

[14]יד. מה שכתבנו שי"א עד זמן מנחה גדולה וי"א עד זמן מנחה קטנה, זאת עפי"ד מרן (בסי' רנ"א ס"א). וכ"כ הפמ"ג (בסי' רנ"א). וכן נראה שמסכים המ"ב בסי' רנ"א (סק"ג).

אמנם יש להעיר, שמרן כתב (בסי' רנ"א) כל דין זה לאו כאיסורא אלא רק שאינו רואה סימן ברכה, הא מדינא שרי. ור' ע"כ בבה"ל (סי' רנ"א ד"ה "העושה מלאכה").

ובענין זמן מנחה גדולה וקטנה. מנחה גדולה זמנה משש שעות ומחצה זמניות, ומנחה קטנה מתשע שעות ומחצה זמניות. והסומך על המקילים לענין איסור מלאכה בע"ש (והיינו שעושה מלאכה עד זמן מנחה קטנה - מ.ה.), לא הפסיד [ט"ז. מ"א. פמ"ג. מ"ב (סי' רנ"א סק"ג). ולא זכיתי להבין את דברי המ"ב (בסי' תרכ"ה ססק"ב) שכ' שיבנה הסוכה עד חצות היום. והוסיף: "ואחר זה י"ל דאסור". ואמנם מקורו של המ"ב הוא בפמ"ג (בא"א סי' תרכ"ה סק"א), אך באמת הפמ"ג אחר שכתב שאחר חצות אסור, הוסיף וז"ל: עס"י רנ"א דרך קבע אסור. וצ"ע. עכ"ל. היינו לפמ"ג לא ברירא ליה לאסור ממש אחר חצות. ולכן לא זכיתי להבין את דברי מרן הח"ח שנקט כן בלשון איסור גמור. ובפרט שדבריו סותרים לדבריו בסי' רנ"א. וצ"ע. אמנם אח"כ ראינו בהערות הגר"א נבנצל שליט"א על המ"ב, ביק"ר (על סי' תרכ"ה) שכ' שאכן בסי' רנ"א יש דעה שהוא לשש ומחצה, והוסיף שהסומך לקולא עד מנחה קטנה לא הפסיד. ע"כ. וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' יוה"כ (פי"ב הערה ל"ח)].

ומ"מ יש להדגיש שהפוס' כתבו כ"ז לגבי משך בניית הסוכה, אך הדגישו דאין הכרח לגומרה עד זמן זה, דאם הספיק, הספיק. והשאר ישלים לאחר השבת. והעיקר שח"ו לא יחלל שבת בשל כך (שכ"כ הפמ"ג בסי' תרכ"ה: ויגמור כולה, אם אפשר. וכעין זה במ"ב שם).

ומה שכתבנו שזמן מנחה גדולה הוא בערך בשעה שתים עשרה בצהרים, וזמן מנחה קטנה הוא בערך בשעה שלוש אחה"צ, הוא עפי"ד לוח א"י (לגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל) ולוח ישיבת אור החיים (עפ"י פסקי הגר"ע יוסף שליט"א). וזו נ"מ גם לענין הוצאת כלי הבית מהסוכה ביום אחרון של חוה"מ [כמבואר בשו"ע (סי' תרס"ו ס"א) ובמ"ב (שם סק"ב עפי"ד הריטב"א) וכדלקמן (בפרק י"ב סעי' כ"א)].

[15]טו. בית השואבה. הג' הרח"ף ברו"ח. כה"ח (סי' תרכ"ד סקל"ה). וכן מסתבר, דשבת קרובה טפי, ואם לא עכשיו, אימתי. ועוד דעונג שבת הוי מד"ק, שרבו הפוס' דס"ל דהוי כד"ת [ר' למשל בשו"ע (סי' תרצ"ו ס"ז) ומה שכתבנו בס"ד בקונטרס קדושת השבת (ח"ב, במילואים פ"ד ענף 12 ופ"ז ענף 7)]. ובנית הסוכה אינה מדאו', דלכאו' המצוה הינה רק בישיבה בה ולא בבנייתה. ואת"ל שגם עונג שבת הינו באכילה ושתיה וכדו' ולא בהכנה, מ"מ גבי ההכנה לשבת הא כתיב "והכינו את אשר יביאו" (וראה בהערה יז גבי הבנת דברי הירושלמי). ומ"מ הטעם הראשון עיקר. אלא שבס"ד נראה, שאם האשה יכולה להספיק להכין את כל צורכי השבת בלא עזרת הבעל לפחות בחלק מהזמן, יכול הבעל לבנות את הסוכה באותו זמן, ואינו צריך להמנע לגמרי מבניית הסוכה.

[16]טז. אמנם ד"ז לא ראיתי כתוב באף פוסק, אך הדעת מחייבתו. וכבר כתבנו ע"כ במקו"ד הל' יוה"כ (פי"ב הערה ל"ח), דכשבונים הסוכה בפטישים וכדו' עושה הדבר קול רעש גדול, והוי גזל שינה. ואע"ג שלכאו' אין מקור מפורש בפוס' לאיסור גזל שינה [בחז"ל מובא בענין זה בגמ' ב"ב (ד"כ,ב') שיכול למחות בידו ולומר לו שאינו יכול לישון מקול הנכנסין ומקול היוצאין... ואינו יכול למחות בידו וכו'. וכן נזכר למשל המקרה של דמא בן נתינה. ור' במסילת ישרים (פרק כ', במשקל החסידות)], מ"מ ג"ז הדעת מחייבתו, ואדרבא זה גזל שלא ניתן להשיב (בפרט דלעיתים קשה לאדם להירדם שוב). ולא התירו גזל שינה בשביל להיות מהזריזים למצוות. ובפרט בלילה זה שישנם זקנים ושאר אינשי התשושים מהצום ומהתפילות הארוכות והולכים לישון מוקדם. ועוד, שהרי כתבו הפוס' גבי כל אדם, שנוהגים להשכים לביהכ"נ למחרת יוה"כ (מ"ב סי' תרכ"ד ססקי"ד). נמצא שבס"ד ישנם כמה טעמים שלא להפריע את מנוחת הישנים אפי' מוקדם בלילה זה. והוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה. ומ"מ גבי סתם לילה פה בארה"ק, המנהג בארץ ישראל הוא שאסור להרעיש לאחר השעה אחת עשרה בלילה.

[17]יז. גרסינן בירו' (ברכות פ"ט ה"ג וסוכה פ"א ה"ב), שהעושה סוכה לעצמו מברך "אקב"ו לעשות סוכה". עשאה לחבירו מברך "על עשיית סוכה". ע"כ [כך היא גירסת הרא"ש (סוכה פ"ד סי' ג') והטור (סי' תרמ"א). ואילו גירסתנו: כשעושה לאחרים - "לעשות לו סוכה לשמו". ובאמת בתוספתא בברכות (פ"ו הי"ד) לא הזכירו דין העושה לאחרים. ורק הערוך (ערך צץ) הזכיר חילוק זה בין כשעושה לעצמו או לאחרים. וע"ע תוס' מנחות (דמ"ב, ב' ד"ה "ואילו")].

אלא שבבבלי במנחות (דמ"ב, א') איתא דא"ר חסדא, שכל מצוה שעשייתה ע"י גוי, אין ישראל מברך על עשייתה, וסוכת גנב"ך כשרה (ר' מרן סי' תרל"ה ס"א). ואיכא מ"ד שכל מצוה שאין עשייתה גמר מצוותה אין לברך. וזו הרי צריך לישב בה. ולכן כתבו הפוס' שאין לברך עליה [טור וב"י (סי' תרמ"א). לבוש. מ"ב וכה"ח (רס"י תרמ"א) וע"ע בחזו"ע (סוכות. דיני ליל החג. דצ"ה הערה א'. ודיני הישיבה בסוכה. דק"ע-קע"ד)]. וכ"פ מרן בשו"ע (סי' תרמ"א), שהעושה סוכה בין לעצמו ובין לאחר אינו מברך על עשייתה.

ובענין ברכת "שהחיינו" על עשיית הסוכה. כתבו הראשו' שראוי לברכה על עשיית הסוכה, אלא שעפ"י רב כהנא שסמך את כל הברכות על ברכת הקידוש (סוכה דמ"ו, א'), לכן סומכים על ברכת "שהחיינו" שבקידוש ליל יו"ט. וכ"פ מרן (בסי' תרמ"א ס"א), שהיה ראוי לברך "שהחיינו" כשעושה אותה לעצמו, אלא שאנו סומכים על ברכה זו שאנו אומרים על הכוס של קידוש. עכ"ד. וזאת שלא כמש"כ בירו' בסוכה (פ"א ה"ב), שכל האמוראים (עפ"י פירוש קה"ע והפני משה) ס"ל שאע"ג שבירך זמן בשעת עשייתה, אפ"ה חוזר ומברך זמן בקידוש דליל יוט"א.

וע"ע בענינים אלה במ"ב (סי' תרמ"א ס"ק ב', ג', ד'), בבה"ל (סי' תרמ"א ד"ה "כשעושה" וד"ה "לעצמו", וסי' תרמ"ג ד"ה "ואח"כ זמן"), כה"ח (ס"ק ב'-ו', ח') וחזו"ע (סדר ליל החג. דצ"ה הערה א', על איזה מצוות שעושין אותן, כסוכה, מגילה ושופר, מברכים עליהם בזמן עשיית הדבר שבו עושים המצוה. ומ"מ כיון דלמעשה אין מברכים אף "שהחיינו" לא פירטנו בזה. וע"ע לקמן (בפרק י' סעיף ח') לגבי מי שבירך ברכה זו על בניית הסוכה, אי יברכנה שוב בקידוש.

ובענין דברי הירו' הנ"ל, בס"ד יש לעיין מה הטעם שמברכים על עשיית הסוכה. ובימי חורפי שמעתי מחכ"א (ידידי הרה"ג ר' ישעיהו דורון שליט"א, ראש ישיבת חומות ירושלים, פעיה"ק) שיש ב' אפשרויות לטעם הדבר. אפשרות ראשונה: לד' הירו' עצם בניית הסוכה היא כבר מצוה בפנ"ע. אפשרות שניה: שהירו' ס"ל שבניית סוכה אמנם היא רק הכשר מצוה, אך לירו' מברכים גם על הכשר מצוה. עכת"ד.

אמנם גבי הטעם שהירו' ס"ל שעצם בניית הסוכה הינה מצוה, מצינו בקדמונים דס"ל הכי. שהפנ"מ בירו' בסוכה (פ"ט ה"ג) הב"ד התוספ' בברכות (פ"ו), דמשמע שעשיית הסוכה היא ג"כ מצוה, ומברכים עליה. מדכתבו שם: "העושה כל המצוות צריך לברך. העושה סוכה לעצמו" וכו'. וכן עולה לכאו' כבר מדברי המשנה בשבועות (דכ"ט, א'), שאמרו: נשבע לבטל את המצוה, שלא לעשות סוכה" וכו'. ומשמע שעצם בנייתה הוי כבר מצוה, אע"ג שלא דיברו שם על עצם הברכה. ובס' הון עשיר פירש שכוונת המשנה הינה שנשבע שלא לישב בסוכה [הב"ד באוצר מפרשי התלמוד על מכות (ד"ח, א' עמ' שנ"ט), ובשו"ת אב"נ (ח"ב סי' תנ"ט סקי"א). עיי"ש באב"נ שכתב שפירוש ס' הון עשיר אין זה פירוש של "לעשות"]. וע"ע באב"נ (שם) מש"כ בשם תיקוני הזוהר. וברש"י מכות (ד"ח, א' ד"ה "השתא נמי") ג"כ מבואר שעשיית הסוכה הוי מצוה. ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' נ"ה) הב"ד הגמ' בכתובות (דפ"ו, א'), דאם אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו. ע"כ. וכ"כ הבה"ל (סי' תרנ"ו סוד"ה "אפילו מצוה") בהבנת הירו' הנ"ל, שעשיית המצוות, כגון בניית סוכה, עשיית תפלין וכדו', הן מצוה בפני עצמה שלירו' אף מברך עליה. אמנם הוסיף שם בבה"ל, עפי"ד התוס' במנחות (דמ"ב, ב') שהבבלי חולק על הירו' בזה. ועוד כתב שם בבה"ל, שמ"מ אף לירו' אם אין לו כסף לקנות קרשים לבנות סוכה אינו חייב לבנות סוכה בעצמו, אלא קונה סוכה או יושב בסוכה שעשוה אחרים. כיוון שעשיית הסוכה וכדו' אינה אלא הכשר מצוה. עיי"ש בסוף דבריו. וע"ע בדברים אלה בב"י (או"ח סי' י"ד), באוצר מפרשי התלמוד על מכות (ד"ח, א', עמ' שנ"ט-ש"ס), ועל סוכה (דמ"ו, א' עמ' תרל"ט, ובפרט בהערה 13) ובמקורות הנזכרים שם.

אמנם לאחר זמן שמנו אל לבנו את מש"כ בשאילתות (מצוה קס"ט), שכ' וז"ל: דמחייבין בית ישראל למיעבד מטללתא, ומיתב שבעה יומי. דכתיב: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", וכתיב: "בסוכות תשבו שבעת ימים". עכ"ל. ומשמע דמלבד מצוות הישיבה בסוכה ישנה גם מצוותה לעשותה.

והנצי"ב בהעמק שאלה על השאילתות שם, ביאר הדבר שעצם עשיית הסוכה אינה מצווה אלא הכנה והכשר מצווה. אלא שכיוון שהכנה זו מפורשת בתורה, הריהי חשובה ביותר, כעין מ"ע בפנ"ע. וכן מצינו הכנות מפורשות בתורה כענין ההכנות לשבת ("והכינו את אשר יביאו". שמות פרק ט"ז), בשמירת המצות ובכתיבת סת"ם. מאידך יש הכנות שאינן מפורשות, כעשיית שופר, איגוד לולב וכדו' [וכ' שהנ"מ הינה שבמצווה המפורשת בתורה יש דין של מצוה בו יותר מבשלוחו. וזאת עפי"ד רש"י במכות (ד"ח, א', ד"ה "השתא"). והוסיף שם הנצי"ב, שכן מתבטא הדבר שבמצוה המפורשת בתורה, עליה נא' מצוה בו יותר מבשלוחו].

ומ"מ לא מצאתי מי שכתב בהדיא שלירו' מברכים על הכשר מצוה. ואמר לי אותו חכם, שמדברי הרא"ש בפ' לולב וערבה (סוכה דמ"ו, א', סק"ג) שהב"ד הגמ' במנחות (דמ"ב, א') דא"ר חסדא, כל מצוה שכשירה ע"י נכרי, אין ישראל מברך על עשייתה. וסוכת גנב"ך כשרה. ע"כ. ואמר אותו חכם, שבהכרח מישתעי בהכשר מצוה, דהא גוי לאו בר שליחות הוא, וא"כ ודאי אינו יכול לעשות המצוה עבור ישראל, וכגון להדליק במקומו נר חנוכה, לכן מוכרחים לומר דמדובר בהכשר מצוה [אמנם יש שהעירו שבנתיבות המשפט כתב שיש שליחות לגוי פועל המקבל שכר. אך זה רק גבי מיקרים מיוחדים (בסי' ק"ה סק"ב, גבי זכיה. ובסי' קפ"ב סק"ב גבי מעשה בדיני ממונות). וע"ע בס' קובץ יסודות וחקירות, מהדו' תשע"ג, עמ' 85]]. וגבי עשיית מעקה לגג, אם הגוי מתקין המעקה עבור הישראל, אז יש לדון אם המצוה היא לעשות מעקה, ואז אין הגוי יכול לקיים המצוה, או שהמצוה היא שיהיה מעקה לגג, והיינו בתוצאה, אז שייך שהגוי יעשה את הכשר המצוה. ועוד הזכיר אותו חכם דברי הרא"ש בסוכה שם, דאיכא מ"ד שכל המצוות שאין עשייתן גמר מצוה א"צ לברך. ע"כ. וא"כ מברכים למ"ד זה על הכשר מצוה, כי הכשר המצוה הוא עצמו כבר התחלת המצוה, אם יקיימו בו את המצוה. ועוד הזכיר אותו חכם את דברי הק"נ על הרא"ש בסוכה שם (ססק"פ) ועוד פוס' דס"ל שלירו' מברכים על הכשר המצוה. עכת"ד אותו חכם. ומ"מ לענ"ד לא ברירא לן טובא ד"ז, דאם מברכים על הכשר מצוה כי הוא עצמו תחילת המצוה, א"כ סו"ס מברך על עצם המצוה ולא על הכשרה. דהא אם יעשה סוכה ולא ישב בה אף ישראל, או יעשה תפילין ולא ילבשם אף ישראל, יוצא שאינו מברך על הכשר מצוה, אא"כ זה כבר חלק ממצות סוכה או תפילין.

ואח"כ הראוני מש"כ הגאון הנצי"ב זצ"ל בהעמק שאלה [על השאילתות פר' קדושים (שאילתא ק'), בהעמק שאלה (סק"י, דף ר"א)], שהב"ד הירו' ספ"א דדמאי, דתניא: ר"ח בן שאול: מחללין דמאי במרחץ, שאינו טעון ברכה. הא ודאי טעון ברכה – לשון הגר"א שם. ועיי"ש בהעמק שאלה שהביא שיטות כמה ראשו' מתי מברכים אף על דברים שאינם מצוה גמורה [כגון ברכה על דבר שאינו דוקא מצוה, אך מלשון הפס' הוא יוצא כלשון מ"ע (כגון ברכה על שחיטת חולין). וה"ה שמברכים על דבר שכמותו מברכים בקודשים (והיינו משום שחיטת קודשים מברכים על שחיטת חולין)]. ומ"מ לא זכיתי לראות שם דבר שהינו הכשר מצוה גרידא ושבכ"ז מברכים עליו. וע"ע בשאילתות (שאילתא קס"ט, שמשמע שזו מצוה לעשות סוכה). וע"ע בנצי"ב (שם, דף שט"ז וש"ס). וע"ע בספר הפרדס לרש"י (דמ"ה, ב', שמשמע שזו מצוה), בשו"ת הרשב"ש (סי' של"ד. דמשמע שזה הכשר מצוה), בהגהות מהר"י פערלא על הרס"ג (עשין. מצוה ז' דפ"ט, ב'). בנועם ירושלמי על סוכה (פ"ט ה"ג) בשעה"צ (סי' תרל"ו סק"ז) בשם הריטב"א, ובס' הל' חג בחג (קארפ. ח"א פרק א' הערה 4).

אמנם גם בזה ראינו לאחר זמן שיש הטוענים שלירו' מברכים על הכשר מצווה. שכ' בסה"ס (במיל' לפ"א סק"ח) שלד' הבה"ל (סי' תרנ"ו ד"ה "אפילו") שהירו' ס"ל דעשיית הסוכה אינה אלא הכשר מצווה, אך מ"מ מברכים גם על הכשר מצווה [ולענ"ד אינו מוכרח שד' הבה"ל שם שלירושלמי מברכים על הכשר מצווה. עיי"ש בסוף הדיבור]. ועוד ציין שם בסה"ס לשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' נ"ה) וביאור מהר"י פערלא על הרס"ג (סי' ז'). ואח"כ ראיתי שדן גבי ני"ד גם בפסתש"ו (סי' תרמ"א סק"א) עיי"ש.

ראיתי שיש מי שנהג שלפני בניית הסוכה אומר "ליקבה"ו... הריני בא לקיים מצוות בניית הסוכה". "ויהי נועם" וגו'. ומברך את ברכת "אקב"ו לעשות סוכה" בלי שו"מ, ומהרהר שו"מ בלבו, דלרמב"ם ולסמ"ג יוצא בזה י"ח כל ברכה, אע"ג שלא מברך בפיו אלא מהרהר את כל הברכה בלבו. וכ"ש בני"ד שאומר הברכה ומהרהר רק שו"מ בלבו. וכן מצינו פעמים רבות בכה"ח שכותב לעשות כן כשיש מחלו' הפוס' גבי ברכה מסוימת ונקטינן סב"ל. בענין אמירת "לשם יחוד" ראה מ"ש בס"ד במקראי קודש הל' ר"ה (פ"ז הע' ד') ובה' ליל הסדר (פ"ז הע' כ"ב) וראה עוד לקמן בסמוך (בהערה כ') בענין הרהור במקום מטונף.

עוד יש לדון בני"ד גבי הקונה סוכה חדשה, וכגון "סוכה לנצח", שיש לה דפנות מעץ וכדו'. האם יברך ע"כ ברכת "הטוב והמטיב" (כיון שזה עבורו ועבור כל משפחתו). דמצד א' י"ל שיברך משום דדמי לקונה כלים חדשים, שהרי יכולה סוכה כזו לשמשו גם בשאר ימות השנה כמחסן ואוצר לכלי עבודה וכדו'. ומאידך אם קונה זאת רק לשם מצוה, ה"ז דמי לתפילין שהקונה אותן אינו מברך "שהחיינו", דעיקרן למצוה. אלא שבד"ז יש לדון מכמה צדדים. שמצד א' יש מהראשו' שכתבו שמברך "שהחיינו" על מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר, וכן כל מצוה שהיא קנין לו כגון ציצית ותפילין. שעל מצוות אלה מברך בשעת עשיה. ואם לא בירך על סוכה ולולב בשעת עשיה מברך עליהם "שהחיינו" בשעה שיוצא ידי חובתו בהן. ע"כ. שכ"כ הרמב"ם (פי"א מברכות ה"ט) ועוד ראשו' [הב"ד בב"י (סי' רכ"ב). וע"ע בחזו"ע (סוכות. בסדר ליל חג הסוכות. דצ"ה הערה א')].

ואמנם י"א שאין מברכים "שהחיינו" על עשיית התפילין, משום שאין מברכים "שהחיינו" אלא רק על מצוה שבאה מזמן לזמן. ומה שמברכים זאת על ציצית הוא משום דדמי לכלים ובגדים [ר' ב"י (שם) בשם מהר"י אבוהב]. ולפי"ז על קניית הסוכה תלוי מהי המטרה. אם קונה רק לשם מצוה, ה"ז לא יברך. ואם קונה גם לשם איחסון בתוכה וכדו' בשאר ימות השנה, ה"ז דמי לטלית וכן יברך "שהחיינו" (ואם יש תועלת בכך גם לאחרים, לכאו' צריך לברך "הטוב והמטיב"). וע"ע בשו"ע (סי' רכ"ב ס"א), מ"ב (סק"ב), בה"ל (שם ד"ה "קנה" וד"ה "בשעת עיטוף") ובש"א. ועוד יש לדון בזה, ומה שהלב חושק הזמן עושק.

[18]יח. כ"פ מרן הגחיד"א בברכ"י. וכ"פ בביכורי יעקב, הבה"ל (סי' תרמ"א ד"ה "אלא") וכה"ח (סי' תרמ"א סק"ז). וטעמם, משום שעפי"ד הראשו' יוצא שהדבר שנוי במחלו', אי ברכת הזמן דסוכה פוטרת ברכת הזמן דרגל. וסב"ל. עיי"ש.

בענין אי בירך זמן בליל יוט"א כשאכל בביתו משום אונס דגשמים וכדו', כשחוזר ואוכל בסוכה, כתב הרמ"א (סי' תרמ"א ס"א) שיברך שוב "שהחיינו". ומ"מ אם בירך הזמן בשעת עשיית הסוכה, סגי ליה ולא יברך עוד. עכ"ד. אמנם ר' בחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה. דקכ"ה ס"ט ובהערה י"ח) שהב"ד הרבה פוס' שחולקים וסוברים שאם בירך בלילה הראשון בביתו "שהחיינו" (בגלל גשם וכדו'), שוב לא יברך "שהחיינו" בבוקר כשאוכל בסוכה. וכן הסיק הגרע"י שליט"א שם משום סב"ל.

בענין מי שטעה בקידוש ליל יו"ט ראשון והקדים ברכת "שהחיינו" לברכת "לישב", ר' בחזו"ע (סוכות. דף קע"ד).

ואי בירך זמן שלא בשעת העשיה וגם לא ברגל עצמו, אי יברך שוב "שהחיינו" בקידוש דליל יוט"א, ר' במ"ב (סי' תרס"א סק"א) וכה"ח (סי' תרמ"א סק"ט), ומה שנכתוב בס"ד לקמן (בפרק דיני קידוש הלילה, שאיננו במהדו' זו). וע"ע לקמן (בפרק י' ס"ח ובהערה י"ח).

ובענין מי שבנה סוכה בחוה"מ, האם כשנכנס אליה יברך "שהחיינו", שהרי כבר קיים מצות ישיבה בסוכה באותה שנה, ומאידך הסוכה חדשה אצלו. ר' בחזו"ע (דיני הסכך. הערה כ"ג דנ"א) שנחלקו האחרו' בזה. שלד' רוב האחרו' אין לברך ע"כ. ואילו לד' שו"ת משאת משה (ח"א סי' ה') והגרע"י שליט"א בחזו"ע (שם) יש לברך ע"כ "שהחיינו". וקיצרנו. ועוד יש לדון גבי מי שבנה סוכה קודם החג, התארח ביו"ט ראשון, כך שלא היה כלל בסוכתו ביו"ט ראשון, ומשהגיע בחוה"מ לסוכתו, אי יברך "שהחיינו" ע"כ שנכנס פעם ראשונה באותו חג לסוכתו שלו (ושמעתי שפוסק א', ת"ח חשוב, פסק לברך ע"כ "שהחיינו" בחוה"מ משחזר לסוכתו שלו. והדברים אינם נראים לענ"ד). ובכל הדברים הללו איננו מפרטים, כיון שאינם מעיקר ענין פרק זה, ובפרט שזמננו קצר, כיון שאנו כותבים תוספות אלה כחודש לפני הוצאת המהדו' הראשונה לאור בס"ד.

[19]יט. עיקר ד"ז הוא עפ"י הברייתא בסוכה (דכ"ז ע"א וב'), דתניא: רבי אליעזר אומר, אין יוצאין מסוכה לסוכה, ואין עושין סוכה בחולו של מועד. וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה, ועושין סוכה בחולו של מועד. ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה בחולו של מועד. ע"כ. טעמא דר"א דאמר קרא "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", עשה סוכה הראויה לשבעה. ורבנן ס"ל דהכי קאמר קרא, עשה סוכה בחג.

ומרן פסק בשו"ע (סי' תרל"ז ס"א), וז"ל: מי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד אפי' בסוף יום השביעי. עכ"ל. והיינו כרבנן [ט"ז, מ"ב (סק"א), כה"ח (סק"א)].

והיינו מרן פסק שכ"ה אף אם במזיד לא בנאה קודם החג, דלא קנסוהו רבנן [מ"ב (סק"א), כה"ח (סק"ב). ור' שעה"צ (סק"א)].

כ' המאמ"ר, שמה שהתירו לבנות סוכה בחוה"מ הו"ד באופן שא"צ לעשות דבר שאסור לעשותו בחוה"מ משום בנין וסתירה, שאינו עושה אלא הסכך בלבד, כגון ליתן קנים וערבות ע"ג קונדסים הקבועים כבר מעיו"ט, וכיוצ"ב. ונהי דאסור לעשות כן ביו"ט עצמו, מ"מ בחוה"מ ליכא איסורא לעשות אוהל ארעי. ע"כ. הב"ד בבה"ל (רס"י תרל"ז) וחלק עליו, וכ' שאף עשיה גמורה שרי, דאף מה שאסור מדאו' כגון לבנותה מחדש, שרי בחוה"מ עצמו כל שאינו שבת ויו"ט. עכת"ד. וכ"כ כה"ח (סק"ד) עפ"י השו"ע (סי' תקמ"ה סעי' ב' וג') וכה"ח (שם סקט"ו), דלצורך מצוה השייכת לחוה"מ אפי' מעשה אומן שרי. וכ"פ בחזו"ע (סוכות דמ"ט סכ"ה. עיי"ש אי גם יברך "שהחיינו"). וע"ע בפסתש"ו סי' תרל"ז הערה 1). וע"ע בפסתש"ו שם הערה 2) אי שרי גם לסותרה בחוה"מ. וע"ע ע"כ גם מש"כ בס"ד לקמן (בפרק ח', בדיני קדושת הסוכה).

מה שכתבנו שכ"ה אם לא בנה הסוכה לפני החג, הרי שכ"ה אף אם לא היתה לו סוכה שאולה וכדו'. אך אם היתה לו סוכה שאולה אינו חייב לבנות אחרת. ור' לעיל (בהערות ד' וי').

[20]כ. הא דהיתה לו סוכה כשרה ונפלה, דשרי לבנותה מחדש, הוא עפ"י הגמ' הנ"ל (בהערה הקודמת), דבזה אף ר"א מודה, דאין לומר דהאי אחריתא היא ואינה לשבעה. וכ"פ המ"ב (סק"א), כה"ח (סק"ב) וש"פ.

ומ"מ ביו"ט עצמו אסור לעשות כן, בין להקימה ובין אם הרוח הפילה ממנה רק מקצת הסכך, אין להחזירו [מ"ב (שם סק"א). וראה ע"כ לקמן (בפרק י"ב, העוסק בדיני סוכה בשויו"ט סעיפים ב' - ט"ו].

[21]כא. שכ"פ מרן (סי' תרל"ז ס"א) עפ"י הגמ' הנ"ל (בהערה י"ט) בשם רבנן, דלא בעי סוכה העשויה לשבעה. וכפי שראינו לעיל (בהערה י"ט) שרי לבנותה בחוה"מ אף מעשה אומן. ומ"מ חובת הישיבה בסוכה (כשעושים דברים המחייבים ישיבה בה, כשינה ואכילה), הינה אף בבין השמשות של מוצאי היום האחרון של החג [שו"ע (סי' תרס"ו ס"א) עפ"י הסבר המ"ב (שם סק"ז)].

[22]כב. עפ"י הגמ' סוכה (דכ"ז,ב'), דבזה אף ר"א מודה דבונה סוכתו בתוך החג, ולא בעי סוכה העשויה לשבעה [ור' פרש"י שם (ד"ה וקטן "שנתגדל") שפירש שצמחו לו ב' שערות במועד (ובס"ד נלע"ד דמ"מ לא נקט פה רש"י לשון "רגל" כדרכו באותו עמוד, אלא לשון "מועד". דלא יאמרו עמי ארצות שצמחו לו השערות בחלק הרגל שבגוף)]. ומ"מ רש"י לא פירש שהשערות צמחו לו קודם לכן, ורק במועד הגיע לגיל י"ג שנה, דהשערות שהיו לו קודם לכן אינן אלא שומה (ראה רמב"ם פ"ב מהל' אישות הל' י').

וכן פסקו מהר"ם גלאנטי זצ"ל בספרו קרבן חגיגה (דמ"ד,ב'), מרן הגחיד"א זצ"ל בברכ"י (סי' תרל"ז), כה"ח (סק"ג) וחזו"ע (דיני הסכך, דנ"ב הערה כ"ג). ומ"מ נראה בס"ד דאם אינו יכול, רשאי לסמוך ולצאת בסוכה שאולה כשאר גדולים.

[23]כג. ג"ז בגמ' סוכה (שם). וכ"פ מהר"ם גלאנטי (שם), הגחיד"א בברכ"י (שם), המ"ב [(ססק"ב). ומש"כ שם שמדובר בגר שהתגייר "בזמן הבית" דווקא, זו תוספת מהצנזורה הנוצרית ימח שמה וזכרה, או מחשש הצנזורה הזו ימח שמה וזכרה וראה כעין זאת במ"ב (סי' ש"ל סק"ח). שעל מש"כ במ"ב שם שאסור לחלל שבת כדי לרפא גויים עובדי ע"ז, הוסיף המ"ב בהערה בסוף העמ' שזה מדובר על הגויים שבהודו שהינם גם כיום עובדי כוכבים ומזלות (ברוב הדפוסים שלנו כיום הושמטה כבר תוספת זו, ובדפוס שבידי עדיין כתוב כך). וברור שהמ"ב כתב תוספת זו מחשש שמא יתנכלו לו הגויים. שהרי בתוך דבריו תקף את אותם רופאים שבסביבתו שמחללים שבתות ע"מ לרפא גויים. וא"כ דעתו האמיתית שזה אסור אף באירופה. ור' מש"כ ע"כ באג"מ (או"ח ח"ד סי' ע"ט). וכן מצינו גם בדברי רבינו המאירי ועוד ראשו', שכתבו שדבריהם גבי עובדי ע"ז אינם אמורים לגוים אשר סביבותיהם אלא רק כלפי הגויים שבהודו וכדו'. ויש מקום לומר שפוס' אלה כתבו זאת מחשש הצנזורה הנוצרית ימח שמה. וע"ע מה שכתבנו בס"ד ע"כ במקראי קודש (הל' יוה"כ פ"ט הערה ה'). ועל מעללי הצנזורה הנוצרית ימח שמה וזכרה, ראה בספר שרי המאה (חלק ראשון עמ' 14 ואילך). עיי"ש לאלו דברים מגוחכים הגיעו הכופרים הללו, ימש"ו)]. וכ"פ כה"ח וחזו"ע שם. ובחזו"ע הב"ד הביכור"י בתוספת ביכורים (סי' תרל"ז) שנסתפק אם הגר יברך "שהחיינו" על ישיבתו בסוכה. ולגרע"י שליט"א פשוט שיברך, דהגר כאזרח יהיה. עכת"ד. ויתכן שיש לחלק בין הא שהגר יברך "שהחיינו" מצד מה שפעם ראשונה בחייו מקיים הוא מצוות סוכה. אך מצד מה שבאותה שנה הוא מקיים לראשונה מצווה זו, הריהו צריך לברך ככל ישראל. וצ"ע. וע"ע בדיני גר בני"ד לקמן (בפרק י"א סעיף ח').

כבר נתבאר בהערה הקודמת שאין חובה על הקטן לבנות לעצמו סוכה, אלא העיקר שתהיה לו סוכה לאכול ולישון בה. וא"כ ה"ה גבי גר.

[24]כד. כנ"ל (בהערה י"ט) בשם חכמים, בגמ' בסוכה (דכ"ז,ב'). וכ"פ מרן (בסי' תרל"ז ס"א), דיכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת. עכ"ל. והיינו דא"צ לעשות סוכה הראויה לשבעה [שכן מתבאר בגמ', דחכמים לא ס"ל כר"א. כן מבואר בב"י, וכ"כ הט"ז (סק"א), המ"ב (סק"ג) וכה"ח (ס"ק א' וז')].

מש"כ מרן שיכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת, ה"ז לאו דווקא. אלא יכול במשך ימי החג לישב בכמה וכמה סוכות. וכן מורה קצת לשון הגמ', שאמרו חכמים "יוצאין מסוכה לסוכה". ופשוט. ורק בא לאפוקי דבעי סוכה א' לכל ימי החג.

[25]כה. רש"י (בסוכה שם ע"ב). מ"ב (סי' תרל"ז סק"ד). כה"ח (סק"ח) וש"פ.

וכ"ז קאי אשינה לחוד בסוכה זו, ואכילה לחוד בסוכה אחרת. ומ"מ אי בעי שכל סוכה וסוכה תהיה כשרה הן לאכילה והן לשינה, ע"כ דננו בס"ד לקמן (בפרק י"א סעיף מ"ו, עפי"ד הרמ"א (בסי' תר"מ ס"ד) והמ"ב (שם סק"כ).

[26]כו. כ"כ הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו רוח חיים, וכ"כ כה"ח (סי' תרכ"ה סק"ט). עיי"ש שהאריכו בכך. ואע"ג שכיום לא ראינו שנוהגים כן, וגם קשה הדבר שהרבנים יעברו על סוכות העיר לבודקן, מ"מ נראה שבמקום שרובא דאינשי לא בקיאים בהלכות, הרי שעל הרבנים מורי ההוראה ללמד את בני קהילתם את עיקרי הלכות סוכה, כגון דין סכך כשר, דופן מבד הנדה ברוח לכאן ולכאן, וכדו'. וטוב שיפרסמו ברבים שבמקום שיש ספק בכשרות הסוכה מוכנים הם לבוא ולראותה. ויחסכו מצאן מרעיתם ברכות לבטלה במשך כל החג (ברכת "לישב בסוכה") וגם ביטול מ"ע (כל רגע ורגע) של שינה או אכילה (של קבע) בסוכה פסולה.

[27]כז. כתבו הפוס' דאע"ג דקיי"ל שכיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלושה אנשים, מ"מ לעשות סוכה שרי [הגחיד"א במחב"ר. שע"ת (רס"י תרכ"ה). כה"ח (סי' תרכ"ה סק"ו) וש"א].

עוד כתבו, שעדיף שיבנה אדם את הסוכה בעצמו ולא ע"י אחרים. ואף אם קשה לו, מ"מ ישים הסכך בעצמו. ואף אם גם זה קשה לו, מ"מ ישים מעט מהסכך בעצמו (וישתדל לשים סכך לפחות בכדי הכשר סוכה, כדלקמן בפרקים ד'-ו'), ויאמר לשלוחו, שהוא ממנה אותו להיות שלוחו לשים את שאר הסכך לשם מצות סוכה [כה"ח (סי' תרכ"ה סקי"א). וחכ"א העיר שכ"ז על הצד שיש מצוה בעשית הסוכה. אך אם כל המצוה היא רק בישיבה, א"צ כאן שליחות. ומש"כ כאן בהמשך שאם לא אמר דבר קודם הסיכוך שהסוכה ודאי כשרה, הוא כמו סוכת גנב"ך דכשרה. ולא רק שליחות א"צ, אלא גם כוונה לסוכת מצוה א"צ. עכת"ד]. וקודם שיתן את הסכך על הסוכה יאמר: "ליקבה"ו... הריני בא לקיים מצות עשיית סוכה, כמש"כ 'חג הסוכות תעשה לך' וגו', לתקן שורש מצוה זו במקום עליון". "ויהי נועם" וגו'. "והריני נותן הסכך הזה לשם מצות סוכה". ואז יתן הסכך כפי יכולתו על הסוכה, ואם צריך עוד סכך אזי ישלימוהו שלוחיו (כה"ח שם). ומ"מ אם לא אמר דברים אלה ודאי כשרה הסוכה, ואין זה לעיכובא.

בענין עדיפות מצות סוכה או נטילת לולב, כשאינו יכול לקנות שתיהן, ר' כה"ח (סי' תרכ"ה סקי"ד). ובענין קדימת מצות סוכה למצוות אחרות, ר' כה"ח (שם סקי"ג).

בענין דין מזוזה בסוכה, ר' מ"ב (סי' תרכ"ו סקכ"א), כה"ח (סקמ"ה), סה"ס (פט"ז סעי' ל"ד ואילך. ובמיל' לפט"ז סעי' נ'-נ"ט), פסתש"ו (סס"י תרכ"ו), ולקמן (פרק ג' הערה ק"ט ענף 4).

ובענין חיוב הסוכה במזוזה, ר' במ"ב (סי' תרכ"ו סקכ"א). ובענין מזוזה בסוכה כשהוריד הסכך וכיסה שוב בגג לאחר סוכות, ר' פסתש"ו (סי' תרכ"ו סקי"א), ולקמן (בפרק ג' הערה ק"ה והערה ק"ט ענף 4). ובענין מזוזה בסוכה המשמשת כבית שער לבית, ר' בסה"ס (בסופו. בפסקי הגרש"ז אוירבך זצ"ל, סקי"ד. עמ' ת"נ).

כשמהרהר בענין בניית הסוכה, לא יהרהר כן במקומות המטונפים [שו"ת הלק"ט. ס' בית השואבה. כה"ח (סי' תרכ"ה סקי"ב)]. וראה עוד לקמן (בפרק ז' העוסק בדיני מיקום הסוכה, בסעיפים ל"ב-ל"ט), גבי בניית הסוכה במקום שיש בו ריח רע. אמנם חכ"א העיר עפ"י דברינו במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ז ס"ט) שזו מחלו' אי ניתן לקיים מצוה במקומות המטונפים (ואף המקילים אוסרים לברך). ונראה שזו מחלו' שקולה [ראה למשל בה"ל (רס"י תקפ"ח ד"ה "שמע") ויבי"א (ח"ו חיו"ד סי' כ"ט סק"ד). וע"ע במקראי קודש הל' רה"ש (שם) והל' ליל הסדר (פ"ז הערה ט"ו)]. ומ"מ נראה שבני"ד קיל טפי, דאינו מקיים מצוה ממש, וודאי שלא מדאו', כדמישתעי התם גבי תקיעת שופר, אלא רק מהרהר כיצד לבנות הסוכה. ובכ"ז החמירו בזה הלק"ט, בית השואבה וכה"ח.