נספח כ: תשובת הג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א
ב"ה ראש חודש אדר תשע"ח
כבוד ידידי ר' משה הררי שליט"א
כעת הבנתי את השאלה ששאל כת"ר, וזה תוכן השאלה: בין המדענים המלומדים עומד לצאת מכשיר שעל ידו ניתן להבחין אם במקום הזה או באוכל הזה יש חמץ או אין.
לענ"ד יש מקום לדמות זאת למה שהוכח בהלכה שאם נתערבה חתיכת איסור במאכל גדול של היתר שניתן לבקש גוי קפילא שמבין בטעמים אסורים אם בלועים באוכל. וא"כ גם המכונה לא גרע משם. אמנם אף שסומכין גם על גוי בזה (בטעם בלוע), והטעם, יש אומרים שזה מכח החזקה שאין אדם מרעא לקלקל חזקתו שמבין בטעמים, או טעם אחר שאומר לפי תומו. ועיין ברע"א בריש תערובות שכתב שמטעם זה הרמ"א סובר שלא לסמוך על קפילא, שאנחנו מסופקין איזה טעם הוא הנכון. אם הטעם לפי תומו יש לבחון את הקפילא באופן שלא ידע שסומכין עליו שאם יודע אינו לפי תומו, ואם יאמר לפי תומו לא שייך בזה אין אומן מרעא אומנותו.
אכן נראה שכל זה במקרה של אדם פרטי. אבל אם יש אופן שרוב אנשים יכולים לדעת בזה, בזה יש מקום שסומכין עליו אפילו בגוי. וכמו שנראה שיש לסמוך על רופא שמכיר דיו, גם בגוי. ומצד שני שמעתי שיש הרבה מומחין שאומרים שבכלים בזמנינו יש שאינם בולעים כשמבשלים בהם, ולא שמעתי שמקילים בזה. ונדמה לי שבשדי חמד יש שאלה אם ניתן לסמוך על אלו שבדקו כלי מתכת שפעם היו מדביקים על כלי חרס דבר שמונע בליעה (שכחתי את שם הכלי שכבר שנים רבות שלא ראיתי כלי כזה), והיה נראה כמו שהדביקו. על כל פנים מסתבר שאם הרבה מאד יעידו על כך סומכין עליהם.
בברכה, ידידו
זלמן נחמיה גולברג