הלכות חנוכה

פתיחה

בזמן בית שני גזרו מלכי יוון גזירות על ישראל, בטלו את דתם, ולא הניחו להם לעסוק בתורה ובמצוות. כמו כן פשטו ידם בממונם ובבנותיהם, נכנסו להיכל, פרצו בו פרצות וטמאו את הטהרות. והיה צר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם א-לוהי אבותינו, הושיעם מידם והצילם. גברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, הושיעו את ישראל מידם, העמידו מלך מן הכהנים וחזרה המלכות לישראל יותר ממאתים שנה, עד חורבן בית שני. וביום כ"ה בכסלו גברו ישראל על אויביהם ואבדום. נכנסו ישראל להיכל [תמונה 1] ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, כך שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד. נעשה נס והדליקו ממנו את נרות המערכה במשך שמונה ימים, עד שכתשו את הזיתים והוציאו שמן טהור. ולכן תיקנו החכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים אלה, שתחילתם בכ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל. ומדליקים בהם את הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, כדי להראות ולפרסם את הנס. ימים אלה נקראים חנוכה, והדלקת הנרות בהם הינם מצוה מדברי סופרים [על פי דברי הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ג'). ובספר מקראי קודש (הלכות חנוכה פרק א' סעיף א')].

פרק א: הלכות הדברים המותרים והאסורים בחנוכה

לימוד הלכות חנוכה

א. מצווה לספר לבני הבית את הנסים שנעשו לאבותינו בימים אלה, וכן ללמוד את הלכות חנוכה [א,ב].

מלאכה בחנוכה

ב. נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים בבית. ויש הנמנעות מכך רק בחצי השעה הראשונה להדלקה. איסור זה נוהג רק במלאכות האסורות בחול המועד, כתפירה וכיבוס, ויש נשים שגם אינן מבשלות בזמן זה. ומכל מקום הגברים אינם נמנעים ממלאכה בחנוכה [א,ו,(ז)].

ימי משתה ושמחה

ג. נחלקו הפוסקים אם בחנוכה יש קצת מצווה בריבוי הסעודות, או שאין כלל מצווה בכך. ולכן יש נוהגים לומר שירות ותשבחות לה' בסעודות שמרבים בהן כדי שתחשבנה כסעודות מצווה [א,ז].

מנהגי מאכלי חנוכה

ד. נהגו ישראל לאכול בחנוכה מאכלי גבינה, זכר לנס שנעשה על ידי כך, שיהודית האכילה גבינה את ראש הצוררים, נרדם, וכרתה את ראשו [א,ח].

ה. וכן נהגו רבים לאכול בחנוכה סופגניות ולביבות המטוגנות בשמן, זכר לנס השמן שהיה בבית המקדש [א,ט. תמונה 2].

ו. נחלקו הפוסקים אם שייך איסור בישולי גויים בסופגניות. האשכנזים וחלק מהספרדים סוברים שמספיק שיהודי ידליק את האש לפני הטיגון, ואז הגוי יכול לטגנן. ולשאר הספרדים צריך שיהודי גם יטגן את הסופגניות בשמן. ובעת הקניה יש לברר דבר זה [א,(יג)].

ז. נהגו לברך "בורא מיני מזונות" על הסופגניות [א,(יג]), ובאמת שנוי הדבר במחלוקת [ראה שו"ע (קסח, י"ג)].

ח. יש מקילים להניח בשבת על הפלטה (או על כלי שעליה) את הסופגניות כדי לחממן, אם הריבה צרורה בתוכן ואינה יוצאת החוצה [א,(יג)].

תענית, הספד ואבלות בחנוכה

ט. אסור להתענות בחנוכה, ורק תענית חלום מותרת. ויש אוסרים להתענות אף ביום שלפניו [א,ג].

י. וכן אסור להספיד בחנוכה. ומותר להספיד רק תלמיד חכם לפני שנקבר, או ביום ששמעו על פטירתו, אף לאחר הקבורה [א,ג].

יא. נהגו הספרדים להמנע מללכת לבית הקברות בחנוכה, אף ביום הזכרון לאביו ולאמו, וכן ביום השבעה והשלושים. והאשכנזים מקילים בכך. ולמנהג כולם מותר להשתטח על קברי צדיקים [א,ד].

יב. דיני אבלות נוהגים בחנוכה, וכן מנחמים אז את האבלים. את סעודת ההבראה (הסעודה הראשונה שלאחר הקבורה) עושים כרגיל (בעדשים וביצים), ויש האומרים לעשות אותה בקפה ועוגה [א,ה,(ו)].

יג. אונן (האבל לפני קבורת הנפטר) לא ידליק נרות חנוכה, אלא אדם אחר החייב במצוות ידליק עבורו. ואם אין אדם אחר, ידליק האונן בלא ברכה [א,ה].

פרק ב: סידור נרות חנוכה, מספרם וכמות השמן

א. מצות הדלקת נר חנוכה חביבה היא, וצריך להזהר בה מאוד, כדי לפרסם את הנסים שעשה לנו ה' בזמן החשמונאים [ב,א].

מספר הנרות הדרוש

ב. מעיקר הדין חייבים להדליק בכל בית נר אחד בלבד, בכל לילה. אך נהגו להוסיף בכל לילה נר נוסף (חוץ מנר השמש), כך שבלילה השני מדליקים שני נרות (חוץ מהשמש), וכן הלאה, עד שבלילה השמיני מדליקים שמונה נרות [ב,ב].

ג. הספרדים נוהגים שאחד מבני הבית (בדרך כלל האב) מדליק עבור כל בני הבית חנוכיה אחת. ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד מבני הבית (חוץ מהאשה, שיוצאת היא ידי חובה בהדלקת בעלה) מדליק בעצמו בברכה. ויש מהאשכנזים שנהגו שאין הבנות מדליקות נרות חנוכה [ב,ב].

אופן סידור הנרות והפתילות

ד. יש להעמיד את הנרות בגובה שווה זה לזה [ב,ד].

ה. למנהג האשכנזים יש להקפיד ולהדליק את הנרות בשורה ישרה. אך אם כל נר בכלי המיוחד לו, כגון בחנוכיה העשויה בצורת קנים, אין צריך להקפיד על כך [ב,ד].

ו. יש להרחיק את הנרות זה מזה כך שהמרחק בין שלהבת אחת לשניה יהיה לפחות שני ס"מ. ויש מהאשכנזים האומרים שיהיה לפחות 4.2 ס"מ [ב,ד].

מי שאין לו מספיק שמן או נרות

ז. מי שאין לו מספיק שמן או נרות לכל שמונת הימים, ידליק נר אחד למשך חצי שעה בכל לילה. ואם יכול, ידליק בחלק מהלילות גם את נרות ההידור למשך חצי שעה. אך יש להקפיד שלא להדליק באף לילה רק חלק מנרות ההידור הנצרכים לאותו יום, אלא ידליק אז רק את נר החיוב לבדו [ב,ו,ח]. וראה לקמן (בפרק ד' סעיף ט') אם מותר לכבות את הנר לאחר חצי שעה מהדלקתו.

ח. המדליק את נרות החנוכה, אך בשל סיבה חשובה אינו יכול לסיים את הדלקת כל הנרות, לדעת רוב הפוסקים רשאי הוא לברך את ברכת ההדלקה ולהדליק רק את הנר הראשון, ואדם אחר ידליק את שאר הנרות [ב,יא].

פרק ג: מקום הנחת הנרות

פתיחה: האם מדליקים את נרות החנוכה בבית או מחוצה לו

א. בזמן חכמי המשנה היו מדליקים את נרות החנוכה בפתח הסמוך לרשות הרבים, כדי לפרסם את הנס. אם פתח הבית היה סמוך לרשות הרבים, היו מדליקים בפתח הבית מבחוץ. ואם לבית היתה חצר היו מדליקים את הנרות בפתח החצר. אך במשך הגלות, כשלחצו עלינו הגויים ולא התירו לנו זאת, נהגו להדליק את הנרות בתוך הבית. ובדורנו רוב העם עדיין מדליקים את הנרות בבתים, בפתח הכניסה מבפנים, או בחלון [תמונה 3]. אך יש שהחזירו עטרה ליושנה, ומהדרים להדליק את הנרות בפתח החצר או בפתח הבית הפונה לרשות הרבים, וכדלקמן בפרק ה' סעיף י"ג [ג,א].

הגר בקומה גבוהה, היכן ידליק

ב. מי שאינו מתגורר בקומת קרקע, אלא בקומה גבוהה יותר (אך בתוך עשרים אמה), יכול לעשות כאחת הדעות דלקמן: יש אומרים (דעה ראשונה) שעדיף שידליק בפתח חדר המדרגות מבחוץ, באופן שנראה לרשות הרבים [כבתמונה 4]. יש אומרים (דעה שניה) שעדיף שידליק בתוך הדירה פנימה, בטפח הסמוך לפתח [למשל כבתמונה 11]. יש אומרים (דעה שלישית) שעדיף שידליק בחלון דירתו הפונה לרשות הרבים [למשל כבתמונה 29]. ויש אומרים (דעה רביעית) שהעדיף ביותר להדליק בפתח החצר הפונה לרשות הרבים [למשל כבתמונה 14], וכפי שיבואר בהמשך [ב,ג].

גובה הנרות מקרקע הדירה

ג. לכתחילה יש להניח את הנרות באופן שהשלהבת תהיה בגובה שבין שלושה טפחים לעשרה טפחים מגובה הרצפה, והיינו בין 24 ס"מ ל- 80 ס"מ, ויש אומרים בין 29 ס"מ ל- 96 ס"מ, [כבתמונה 5]. ומכל מקום גם אם הניחם בגובה פחות משלושה טפחים, או מעל עשרה טפחים [כבתמונה 6], יצא ידי חובה [ג,ו].

גובה הנרות - למדליקים כלפי רשות הרבים

ד. המדליק רק כלפי רשות הרבים, (כשהנרות לא נראים בתוך הבית כלל), צריך שלשם פרסום הנס, גובה שלהבת הנרות לא יהיה גבוה יותר מ6.9- מטר (שהם עשרים אמה. ויש מהאשכנזים המשערים זאת ב5.11- מטר) מקרקע הרשות שאליה הם פונים (למשל כשמדליקים בחלון). ואם שלהבת הנרות גבוהה מגובה זה [כבתמונה 7], לא יצא ידי חובתו אף בדיעבד, וחייב לכבות את הנרות, להדליקם במקום הנכון, ולדעת חלק מהפוסקים אף יברך על ההדלקה החוזרת [ג,ג,ו]. ה. במקרה הנ"ל, אם הנרות גבוהים יותר מעשרים אמה מהרשות אליה הם פונים, אך מול החלון ישנן דירות בהפרשי גובה של פחות מעשרים אמה מהחלון [כבתמונה 8], נחלקו הפוסקים אם יש בכך פרסום הנס לרבים, והאם ידליקם בחלון (כלפי הבנין שממול) או בתוך הבית. ומכל מקום הדלקה כלפי דרך מעבר לרבים שהינה רחוקה קצת מהנרות, והנרות גבוהים ממנה פחות מעשרים אמה [כבתמונה 9], הרי שבהדלקה זו יש פרסום הנס, ורשאי להדליקם בחלון [ג,ג,ד].

מקום הנחת הנרות - למדליקים בפתח הבית

ו. מצווה להניח את נרות החנוכה לכתחילה בטפח (8 ס"מ. ויש אומרים כ – 10 ס"מ) הסמוך לפתח, משמאל לנכנס לחצר או לדירה, כדי שתהא המזוזה מימינו, ונר חנוכה משמאלו, וכשהוא נכנס ויוצא הריהו מוקף במצוות. ואם אין מזוזה בפתח, יניח את הנרות בצד ימין לנכנס [ג,ז].

ז. יש אומרים, שאם רבים הם המדליקים באותו בית (כגון למנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות), אזי עדיף שלא כולם ידליקו באותו מקום, אלא שכל אחד ידליק במקום אחר, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקים באותו לילה [ג,ט].

ח. חדר או דירה שיש להם שני פתחים או יותר הפונים לשתי רוחות (כגון למזרח ולמערב), יש אומרים שצריך להדליק בהם נרות בשני הפתחים, שמא יחשדוהו שאינו מדליק, אך יברך רק על הדלקתם במקום אחד. אך כיוון שבדורנו רוב האנשים מדליקים בתוך הבית, לכן לא יחשדוהו, ולדעת רוב הפוסקים אין צריך להקפיד על כך [ג,י].

ט. אין להדליק את הנרות במקום בו הם עלולים ל ִהכבות ברוח מצויה [ג,ז].

פרק ד: זמן הדלקת נרות חנוכה

תחילת זמן הדלקת הנרות לכתחילה

א. נחלקו הפוסקים מהו תחילת זמן הדלקת הנרות: יש אומרים שהוא מזמן שקיעת החמה, ויש אומרים שהוא מזמן צאת הכוכבים. ומנהג הספרדים להתפלל ערבית בשקיעה, ולאחר מכן מדליקים את הנרות בבית בצאת הכוכבים. ואילו האשכנזים, יש מהם הנוהגים להדליק מיד בשקיעה, ומתפללים ערבית בצאת הכוכבים (כגר"א ז"ל). ויש מהם המתפללים ערבית בצאת הכוכבים, ומיד לאחר מכן מדליקים את הנרות. ויש מהם הנוהגים להדליק בצאת הכוכבים, ומתפללים ערבית לאחר מכן [ד,א].

עד מתי מדליקים

ב. מי שלא הדליק בתחילת הזמן, וכנ"ל, יתאמץ להדליקם תוך חצי שעה מתחילת הזמן הנ"ל, או לפחות עד הזמן שעדיין ישנם עוברים ושבים ברחוב בו הוא מדליק (כשמדליק כלפי הרחוב). ומכל מקום אם נאלץ אדם להדליק את הנרות מאוחר (כגון שחזר מנסיעה מחוץ לעיר), אזי רשאי הוא להדליק את הנרות בברכה אם לפחות שנים (ויש מקלים אפילו אם רק אחד) מבני ביתו ערים ויראו את ההדלקה [ד,ב. וראה עוד במ"ב (תרע"ב, יא) ושעה"צ (שם יז)]. וכן ינהג עד עלות השחר [ד,ג].

הדלקה לפני השקיעה

ג. מי שיודע שלא יוכל להדליק לאחר השקיעה, רשאי להקדים ולהדליק את הנרות בברכה כבר מפלג מנחה (שהוא כשעה ורבע לפני הלילה). ורבים מהספרדים סוברים שאין לברך על ההדלקה שלפני השקיעה [ד,ד]. וראה עוד בפרקנו (בסעיף ט').

ד. בשום אופן אין להדליק את הנרות לפני זמן פלג המנחה. ואם הדליקם אז, יכבם וידליקם שוב. ואם הדליקם מוקדם יותר משעה ורבע (זמנית) לפני השקיעה, צריך אף לברך שוב על ההדלקה החוזרת [ד,ה].

ה. כאשר ישנן שתי אפשרויות: להדליק את הנרות לאחר זמן פלג המנחה ולפני השקיעה, או להדליקם לאחר חצי השעה הראשונה של זמן ההדלקה (השקיעה או צאת הכוכבים, כל אחד כמנהגו, כנ"ל בסעיף א'), אזי נחלקו הפוסקים איזו אפשרות עדיפה, ולכן ניתן לנהוג ככל אחת מאפשרויות אלו [ד,ה].

הדלקה עם בני הבית

ו. טוב שבני הבית יהיו מקובצים יחד בעת הדלקת הנרות, כדי לפרסם את הנס. ואם שאר בני המשפחה אינם בבית, ואין ביתו פונה לרשות הרבים, כך שהנרות נראים רק כלפי פנים הדירה, לכתחילה ידליקם מיד בתחילת זמן ההדלקה, ואם לא הדליק אז, ינהג כנ"ל בסעיף ב' [ד,ו].

ז. עדיף שהבעל ידליק, והאשה תצא ידי חובה בהדלקתו. אך אם האשה נעדרת מהבית בעת ההדלקה (בחצי השעה הראשונה של הלילה), ומקפידה על כך שבעלה ימתין לה, הרי שעליו להמתין לשובה ואז ידליקו [ט,ד].

ח. וכן אם הבעל מתאחר לחזור הביתה, תדליק אשתו את הנרות בזמן ההדלקה (בחצי השעה הראשונה של הלילה). אך אם הבעל מקפיד על כך שאשתו תמתין לו, הרי שעליה להמתין עד שובו ואז ידליקו [ט,ג].

משך זמן בעירת הנרות

ט. יש להניח שמן או נר, שידלוק לפחות במשך חצי שעה מעת הדלקתו. ואם מדליק לאחר פלג המנחה ולפני השקיעה (כנ"ל בסעיף ג'), וכגון בערב שבת, עליו להניח נר או שמן בכמות כזו שימשיכו לדלוק לפחות חצי שעה לאחר השקיעה או צאת הכוכבים, כל אחד לפי מנהגו לגבי זמן ההדלקה [ד,ד,ט].

י. הלוקחים להדלקה נרות שכתוב על האריזה שהינם דולקים כחצי שעה, יכניסום להקפאה לפני ההדלקה, כדי שלא ימסו מהר בעת ההדלקה [ז,ז].

יא. מי שמדליק את הנרות כלפי חוץ, ויש שם עוברים ושבים עד שעה מאוחרת בלילה, מצווה (ולא חובה) שיניח שמן או נרות באופן שידלקו עד תום השעה שהרבים עוברים שם [ו,(לז). וראה מ"ב – דרשו (סי' תרע"ב הערה 61)].

יב. מי שהניח כמות שמן קטנה או נר קטן שאינם ראויים לדלוק זמן מספיק, לא יצא ידי חובה בהדלקתו. לכן עליו לכבות את הנר, לתקן את הדבר, ולהדליק שוב (ללא ברכה). ויש מתירים להוסיף שמן מבלי לכבות את הנר [ד,ח].

יג. מי שהניח נר גדול או שמן רב, ודלקו שיעור זמן החיוב (כנ"ל בסעיף ט'), מעיקר הדין רשאי לכבותם לאחר זמן זה. ולדעת הרבה פוסקים טוב לכתחילה להתנות לפני ההדלקה שאינו מקצה את השמן והנר אלא לשיעור ההכרחי [ד,ט].

אכילה, עשיית מלאכה ולימוד תורה לפני הדלקת הנרות

יד. משהגיע זמן הדלקת הנרות (השקיעה או צאת הכוכבים, כל אחד לפי שיטתו) אסור לאכול או לעסוק במלאכות העלולות להמשך לאורך זמן. ויש מחמירים ואוסרים זאת כבר חצי שעה לפני זמן ההדלקה. ומשהגיע זמן ההדלקה אסור אפילו ללמוד תורה (חוץ ממיקרים מיוחדים, כדלקמן), וזאת כדי שידליק את הנרות בזמן הראוי. ואף אם החל בדברים אלה לפני זמן האיסור צריך להפסיק משהגיע זמן זה [ד,י].

טו. איסור האכילה הנ"ל אמור רק לגבי "סעודת קבע", שהוא שיעור נפח של ביצה בינונית, הן לגבי לחם והן לגבי מיני מזונות. ולגבי מיני מזונות, יש מקילים ומתירים לאכול פחות משיעור נפח של שלוש ביצים בינוניות [ד,י,(מה)].

טז. כפי שכתבנו, יש להדליק את הנרות ַבזמן, אף אם נמנע מלימוד תורה בשל כך. ונחלקו הפוסקים לגבי דין שיעור תורה קבוע המתקיים מיד לאחר תפילת ערבית. יש אומרים שיש לבטלו, כדי שידליקו מיד בזמן, ויש אומרים שאם ילכו להדליק את הנרות לאחר ערבית ויש חשש ְשכבר לא יחזרו לשיעור, הרי שאין לבטל את השיעור, וידליקו את הנרות לאחר השיעור. ויש אומרים שלא יבטלו את השיעור כל עוד באפשרותם להדליק את הנרות בשעה שישנם עוברים ושבים ברחובות [ד,יא].

יז. נחלקו הפוסקים לגבי אברכים הלומדים בישיבה או בכולל, שאם ילכו להדליק את הנרות בזמנם יאלצו לבטל את לימוד סדר אחר הצהרים. יש אומרים שיפסיקו את לימודם לשם הדלקת הנרות בתחילת הזמן, ויש אומרים שלא יפסיקו את לימודם, אלא לאחר סדר אחר הצהרים ילכו להדליק בביתם [ד,יד].

פרק ה: דין השמנים, הפתילות והחנוכיות

השמנים הכשרים

א. כל השמנים וכל הפתילות כשרים לנרות חנוכה, אף אלו שאינם כשרים לנרות שבת. ורק בליל שבת יש להקפיד שנר השמש (וכן שאר הנרות, אם הם גדולים), יהיו משמנים ופתילות הכשרים לנרות שבת [ה,א]. ב. מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית (ושמן זית מוצק בדרך כלל מכיל תוספות שונות). והמהדרין מדליקים בשמן זית מזיתים שגדלו ונכבשו על ידי יהודים (ולא בשמן זית מספרד!). ואם אין לו שמן זית, מצווה להדליק בשאר השמנים שאורם זך ונקי [ה,ב].

חלב או פרפין כשרים להדלקה, אך מצווה יותר בשמן מאשר בנר [ה,ב].

ג. אף נרות משעוה,

ד. אין חובה להחליף בכל לילה את הפתילות. וכן מותר להשתמש לנרות החיוב (ולא ל ַש ָּמש) בשמן שנותר מהלילה הקודם, אך לא ישתמשו בשמן שנותר מנרות החיוב, לצורך השמש [ה,ו].

ה. מותר להדליק נרות חנוכה בשמן שראוי למאור אף שאינו ראוי לאכילה, וכן בשמן מנועים, בשמן רובים וכדו', אם אינו מלוכלך מאוד. ויש מי שסובר שעדיף שלא להדליק בשמן שאינו ראוי לאכילה [ה,ז,(כג)].

ו. נחלקו הפוסקים אם מותר להדליק בשמן שהונח תחת המיטה כשישנו עליה. וכן נחלקו אם מותר להדליק בשמן שיש לו קדושת שביעית [ה,ח,ט].

ז. אין יוצאים ידי חובה לא בנרות גז, לא בנר חשמלי, ולא ב"גוזניק" (פחית שבתוכה שק בוער או אדמה הספוגים בנפט) [ה,י,יא,יב].

דין שאריות השמן, הנרות והפתילות

ח. שאריות השמן, הפתילות והנרות, שכבו תוך חצי שעה מעת ההדלקה (ויש אומרים אף אם כבו לאחר מכן), אסורים הם בהנאה, ומותר להדליק בהם רק נרות חנוכה (כנ"ל בסעיף ד'). ולאחר השימוש בהם בלילה האחרון יש לשורפם (כגון לשופכם לנייר שאין כתובים בו דברי תורה, ולשורפו) [ה,טו].

מה כשר לשמש כחנוכיה

ט. צריך להדליק את נרות החנוכה בכלי מכובד, שאינו מבוזה או מאוס. ומן הראוי להדליק בחנוכיה יפה כפי כוחו [ה,טז – יח,כא].

י. מותר להדליק בחנוכיה העשויה מקרמיקה שכבר הדליקו בה [ה,טז,יז].

יא. מותר להדליק את הנרות בחנוכיה העשויה מפקקי בקבוקים או קליפות אגוזים (כעין שעושים הפעוטות בגן), ואין בכך בזיון מצווה [ה,יח].

יב. לגבי הצורך שהנרות יעמדו בקו שווה ובגובה שווה, ראה לעיל (בפרק ב' סעיפים ה' ,ו').

יג. נהגו רבים ושלמים פה בירושלים עיר קודשנו, להדליק את נרות החנוכה בפתחי החצרות הפונים לרשות הרבים כדי לפרסם את הנס, ולשם כך מכניסים את החנוכיות לתוך תיבת זכוכית המיוחדת לכך (כעין אקווריום, כדלקמן בתמונה 12), כדי שהרוח לא תכבה את הנרות [ה,כ. וכנ"ל (בפרק ג' סעיף א'). וראה עוד לקמן (בפרק ז' סעיף ח')].

פרק ו: איסור השימוש בנרות

א. אסור להשתמש ולהנות מנרות החנוכה, בין בחול ובין בשבת. הדבר כולל גם שימוש ארעי, ואף כשהוא רחוק מהנרות. ואפילו תשמיש מצווה (כאכילת סעודת שבת) ותשמיש קדושה (כגון ללמוד תורה לאורם) אסור לעשות לאור הנרות. ויש מתירים ליהנות מהם לצורך תשמיש קדושה [ו,א].

ב. איסור זה חל על כל הנרות של כל בני הבית, כולל נרות של ילדים בגיל חינוך, אך מותר מאור נר ה ַּש ָּמש [ו,ב]. מקור אור נוסף לאור הנרות, מותר לעשות שם דברים המצריכים תאורה. ולשם כך ליהנות נר נוסף הנקרא " ַש ָּמש", ומניחים אותו בסמוך לנרות החנוכה, כדי שההנאה מהאור תהיה מנר השמש. ויניחוהו קצת רחוק משאר הנרות, או גבוה או גדול מהם, כדי שיהא ניכר שאינו מנרות המצווה, ועיקר השימוש יהיה ממנו [ו,ג].

ג. אם יש נהגו להדליק

ד. נהגו שאף כשכמה אנשים מדליקים את נרות החנוכה, הרי שכל אחד מדליק גם נר שמש. וכן מדליקים נר שמש גם כשיש מקור אור אחר, כאור חשמל [ו,ד].

ה. אף שאסור להשתמש לאור הנרות, בכל אופן גם כשנכבה השמש, מותר לשבת בחדר כשהנרות דולקים, וכן ללכת שם ולהסתייע בהם שלא יכשל ויפול [ו,ו].

הדלקת נרות חנוכה זה מזה

ו. למנהג הספרדים מותר להדליק נר חנוכה אחד מנר חנוכה אחר, ומותר אף להדליק את נרות ההידור מנר החובה (היינו הנר הראשון שהדליק באותו לילה). ולמנהג האשכנזים מותר לעשות כן רק מנר חובה אחד לנר חובה אחר (כשכמה אנשים מדליקים חנוכיות), או מנר הידור אחד לנר הידור אחר. ובשעת הדחק רשאים הם להקל בכך כספרדים [ו,ח].

ז. היתר הדלקה מנר לנר אמור דווקא בהדלקה ישירה, ולא על ידי נר אמצעי, שאינו מנרות חנוכה. והספרדים מקילים בשעת הדחק להדליק כן אף על ידי נר אמצעי, אך רק כשאין חשש סביר שהוא יכבה לפני שהדליקו בו את נר החנוכה [ו,יא].

ח. אסור להדליק את נר ה ַּש ָמּש מנרות חנוכה. וכן אם כבה אחד מהנרות, אפילו בחצי השעה הראשונה להדלקה, אין להדליקו משאר הנרות, אפילו ללא נר אמצעי (משום שאם כבתה - אין זקוק לה להדליקה, ואם רוצה ידליקנו על ידי הצתה מגפרור. וכדלקמן בפרק ז' סעיף ו'). וכל שכן שאין להדליק נר של חולין, סיגריה וכדומה, מנרות חנוכה [ו,י].

זמן איסור ההנאה מהנרות

ט. כפי שכתבנו לעיל (בפרק ד' סעיף י"ג), מעיקר הדין הנרות הוקצו למצוותם רק לחצי השעה הראשונה להדלקה. לאור זאת, איסור ההנאה מהנרות גם הוא רק בחצי השעה הראשונה להדלקה, ולאחר מכן מותר ליהנות מאורם וכן להדליק מהם. אך כיוון שפוסקים רבים מחמירים בכך, לכן לכתחילה יש לעשות תנאי לפני ההדלקה שאינו מקצה את הנרות אלא רק לחצי שעה מעת הדלקתם, ובשעת הצורך יש להקל בכך אף בלי עשיית תנאי [ו,יג].

שימוש בנר המפיץ ריח טוב ובנר המשמיע מנגינה

י. בשנים האחרונות הומצא נר המפיץ ריח טוב. הנר עשוי מחומר מסוים (שעווה, פרפין וכדומה) שבעת קירבתו לאש או לחום הוא נמס ומפיץ ריח טוב. היינו החומר שממנו עשוי הנר הוא המפיץ את הריח. לדעת רוב הפוסקים מותר להדליק נר כזה למצוות הדלקת נר חנוכה. ויש המפקפקים בכך [ו,(נ)].

יא. ועוד המציאו בשנים האחרונות, נר שבהדלקתו נשמעת מנגינה [כבתמונה 10]. הדלקת האש בפתילה גורמת להפעלת מנגנון המוסתר בתוך הנר, ומנגנון זה משמיע מנגינה. לדעת רוב הפוסקים גם נר זה כשר למצוות הדלקת נר חנוכה, ויש המפקפקים בכך [ו,(נ)]. ובענין שני נרות אלה, אמר לי הג"ר אשר וייס שליט"א, שמותר להדליק בהם נר חנוכה, אך הטוב ביותר הוא להדליק נר פשוט, כמו שהדליקו אבותינו [ו,(נ)].

פרק ז: ההדלקה עושה את המצווה

הדלקה עושה מצווה

א. אמרו חכמינו ז"ל, שההדלקה עושה את המצווה ולא ההנחה. פירוש הדבר, שהמצווה אינה בהנחת השמן, הנר, או החנוכיה, אלא המצווה הינה בהדלקה, ומיד כשגמר את ההדלקה קיים את המצווה [ז,א]. לשם כך צריך שהנרות יעמדו במקומם הראוי (שאין שם רוח מצויה), ושיהיה בהם מספיק שמן בעת ההדלקה [ז,ב,ה].

הנחת הנרות במקום הדלקתם ואיסור טלטולם

ב. כיוון שצריך שבעת ההדלקה יהיו הנרות במקום בו רוצה שהם ידלקו, לכן לאחר ההדלקה לא יעבירם למקום אחר. ואם העבירם אז למקום אחר, ובפרט אם הוציאם מחוץ לבית, יכבם וידליקם שוב, מבלי לברך [ז,ב].

ג. במיוחד יש להקפיד שלא להעביר את הנרות ממקום למקום בתוך החצי שעה הראשונה להדלקה [ז,ג].

ד. מותר להעביר את הנרות ממקום למקום לצורכם, וכגון שלפתע החלה לנשוב רוח, שלא שיערוה קודם לכן [ז,ג].

הנחת הנרות והשמן בכמות הראויה

ה. צריך שבעת ההדלקה יהיו הנרות ארוכים דיים, וכן כמות השמן תהיה מרובה דיה, כדי שיספיקו לדלוק לפחות חצי שעה, וכנ"ל. ואם לא עשה כן, עליו לכבות את הנרות ולהדליקם שוב בלי ברכה. ואם לפחות נר אחד חוץ מנר השמש הודלק כראוי, יצא ידי חובה. ולכן יש לבדוק לפני ההדלקה אם יש כמות שמן מספקת, וכן אם הנרות גדולים דיים [ז,ה]. וראה לעיל בפרק ד' סעיף י'.

דין כבתה - אין זקוק להדליקה

ו. כיוון שההדלקה עושה מצווה, לכן אם הדליק את הנר כראוי, ולאחר מכן כבה הנר אפילו לפני תום חצי השעה, אין חיוב לשוב ולהדליקו (וזה פירוש המושג: "כבתה - אין זקוק לה" להדליקה שוב). ויש אומרים שראוי להחמיר ולשוב ולהדליק. ובפרט המדליק ביום שישי, וכבה הנר לפני שבת, מן הראוי שיחזור להדליקו, אך בשום אופן לא ידליקנו שוב אם נותרו פחות מעשר דקות עד השקיעה. ובכל המיקרים שהדליקו כראוי וכבה, אם חוזר להדליקו שוב, אין לברך על ההדלקה החוזרת [ז,ו].

נר שהונח במקום רוח וכבה

ז. מי שהניח את הנרות במקום שמצויה בו רוח, וכיבתה הרוח את הנר לפני תום חצי השעה הראשונה להדלקה, לא יצא ידי חובה, וחייב לשוב ולהדליקו במקום ראוי, אך בלי ברכה [ז,ז].

הדלקה בתיבת זכוכית

ח. נהגו רבים ושלמים להדליק את הנרות מחוץ לבית, סמוך לרשות הרבים, כי בכך ישנו פרסום הנס רב, ומניחים את הנרות בתיבת זכוכית כדי שהרוח לא תכבה אותם. ולמרות שלצורך ההדלקה פותחים את אחת מדפנותיה של תיבה זו, ואם ישאירוה פתוחה הרוח תכבה את הנרות, מכל מקום כבר כתבו הפוסקים להתיר דבר זה, ואין לערער על מנהג וותיקין זה [ז,ח].

אופן ההדלקה הראוי

ט. יש להדליק את הנר עד שתאחז האש ברוב הפתילה היוצאת מהשמן או מהנר [ז,י].

י. המדליק את הנר ורואה שאין האש נאחזת היטב בפתילה, כך שוודאי היא תכבה במהרה, לא יצא ידי חובת הדלקה זו, וחייב לחזור ולהדליק את הנר לאחר שכבה, וזאת ללא ברכה [יא,ז].

שהיה במקום ההדלקה

יא. אין חובה להשאר במקום הדלקת הנרות עד לכיבוין, ואף לא במשך חצי השעה הראשונה להדלקה [ז,יג].

פרק ח: סדר הברכות וההדלקה

א. לפני ההדלקה מברכים את ברכת: "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר (של) ח ֻנכה", ואת ברכת "שעשה נסים לאבותינו" וכו'. ובלילה הראשון מברכים לאחריהן גם את ברכת "שהחיינו" [ח,א].

הפסקה בין הברכה להדלקה

ב. אין להפסיק בדיבור או ברמיזה בין הברכות לבין ההדלקה, ולפחות לפני הדלקת הנר הראשון [ח,ג].

ג. אם בגמר הברכות ולפני שהדליק לפחות נר אחד כבה הנר שבידו, נשפך השמן או נפלו הנרות מהחנוכיה, יתקן זאת ללא דיבור או רמיזה. ואם דיבר מענין ההדלקה, ימשיך להדליק בלי ברכה נוספת [ח,ג].

ד. מי שבין הברכות להדלקה דיבר שלא מענין ההדלקה, יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ויברך שוב את ברכת "להדליק". ואם דיבר זאת לאחר הברכות והדלקת נר אחד לפחות, ימשיך להדליק בלא ברכה [ח,ג,ה].

ה. נוהגים לומר "הנרות הללו" וכו'. ויאמרוהו לאחר שגמרו להדליק כראוי לפחות נר אחד [ח,ו].

מקום הנחת הנרות בחנוכיה, ומאיזה צד יתחיל להדליקם

ו. לגבי מקרה שמדליקים את הנרות בפתח הבית או בפתח החצר, ישנן כמה שיטות בענין מקום הנחת הנרות בחנוכיה וסדר הדלקתם [כמבואר בס"ד בספר מקראי קודש – חנוכה (פרק ח' סעיף י"ג)].

דעה ראשונה: בלילה הראשון ישים את הנר בצד הימני ביותר בחנוכיה, וידליקנו [ראה תמונות 12,11]. בלילה השני יוסיף נר אחד משמאלו, יתחיל להדליק מהנר החדש, ויפנה בהדלקה כלפי ימין [ראה תמונות 14,13]. בלילה השלישי יוסיף עוד נר אחד לשמאלם, ויתחיל להדליק ממנו כלפי ימין [ראה תמונה 16,15], וכן יעשה בשאר הלילות. כיוון ההדלקה בפתח הבית נמצאנו למדים שתמיד מתחיל להדליק את הנר הנוסף, ופונה ימינה לשאר הנרות. לדעה זו אין הבדל אם מדליק מימין או משמאל לפתח. וכן אם מדליק בפתח הבית, בפתח החצר, או בחלון. וכן אם מדליק בצד הפתח או בחלל הפתח באמצעו. וכן אם מדליק בבית או בבית הכנסת. זו שיטת מרן ז"ל בשלחן – ערוך. וכשיטה זו נהגו רוב ישראל.

דעה שניה: לדעה זו, תמיד מתחיל להדליק מהנר הסמוך לפתח (כך שהנר הראשון שהוא הנר העיקרי, תמיד הינו סמוך לפתח), ואז ממשיך את ההדלקה ממנו והלאה, ימינה או שמאלה. וזו שיטת הגר"א ז"ל. מניח את הנרות סמוך לפתח. אם מניחם מחוץ לבית מימין לנכנס (כגון על הגדר, בפתח החצר, מקום שבו אין מזוזה), אזי בלילה הראשון יניח את הנר בצד הסמוך לפתח וידליקנו [ראה תמונה 17]. בלילה השני יוסיף נר אחד סמוך אליו, רחוק יותר מהפתח, יתחיל את ההדלקה מהנר הסמוך לפתח, וממנו ימשיך את ההדלקה כלפי ימין [ראה תמונה 18]. נר ראשון בפתח החצר כיוון ההדלקה בפתח החצר בלילה השלישי יניח את הנר הראשון בצד הסמוך לפתח, ויוסיף סמוך לו עוד שני נרות,ויתחיל שוב להדליק מהנר הסמוך לפתח, וממנו ימשיך את ההדלקה ימינה [ראה תמונה 19]. וכן יעשה בשאר הלילות. ואם מניח את הנרות בתוך הבית סמוך לפתח, אך בקיר שמימין ליוצא, ינהג כך: בלילה הראשון יניח את הנר משמאל, בצד הסמוך לפתח, וידליקנו [ראה תמונה 20]. בלילה השני יוסיף נר אחד לימינו, ויתחיל את ההדלקה מהנר השמאלי, זה הסמוך לפתח, ויפנה בהדלקה כלפי ימין [ראה תמונה 21]. בלילה השלישי יניח את הנר הראשון בצד השמאלי של החנוכיה, בצד הסמוך לפתח, יוסיף עוד שני נרות לימינו, ויתחיל שוב להדליק מהנר השמאלי, הסמוך לפתח, ויפנה בהדלקה לצד ימין [ראה תמונה 22].

ולשתי השיטות הללו, אם מניח את הנרות בתוך הבית סמוך לפתח, אך בקיר שמימין לנכנס (בגלל שמסיבה הלכתית כלשהי אין מזוזה בפתח) [ראה תמונה 23], או שמניחם מחוץ לבית, אך בקיר שמימין היוצא [תמונה 24]. אזי בלילה הראשון יניח את הנר בצד הסמוך לפתח. בלילה השני יוסיף נר אחד סמוך אליו, רחוק יותר מהפתח. לשיטה הראשונה (השלחן ערוך) יתחיל להדליק מהנר הנוסף – השמאלי, וממנו ימשיך ימינה. ולשיטה השניה (הגר"א) יתחיל להדליק את הנר הסמוך לפתח וממנו ימשיך כלפי שמאל [תמונות 26,25], וכן ינהג בשאר הלילות. ישנן שיטות נוספות בפוסקים לגבי סדר הדלקת הנרות, אך אלו השיטות העיקריות [כל זה בס"ד מספר מקראי קודש בפרק ח' סעיף י"ג].

ז. כאשר פתיחת הדלת מפריעה לשים את הנרות בטפח הסמוך לפתח, יניח את הנרות סמוך למקום שמסתיימת פתיחת הדלת [כבתמונות 28,27].

ח. אותם הנוהגים להדליק בחלון הבית, צריכים הם לכל השיטות לנהוג כדעה הראשונה שבסעיף ו'. והיינו בלילה הראשון להדליק את הנר הימני ביותר [ראה תמונה 29], בלילה השני יוסיף נר אחד משמאלו, ויתחיל להדליק מהנר החדש, ויפנה בהדלקה כלפי ימין [ראה תמונה 30]. בלילה השלישי יוסיף עוד נר לשמאלם ויתחיל להדליק ממנו כלפי ימין. ובאופן זה ימשיך להוסיף את הנרות בשאר הלילות [ח,יג].

אלו ברכות מברך מי שאינו יכול להדליק את הנרות

ט. מי שאין באפשרותו להדליק נר חנוכה באחד הלילות, ואין אחרים מדליקים עבורו, אם רואה הוא באותו לילה נר שהדליקו אחרים, עליו לברך את ברכת "שעשה נסים", ואם מדובר בלילה הראשון, יברך גם את ברכת "שהחיינו". ואם אינו רואה אפילו נר שהדליקו אחרים, לא יברך שום ברכה באותו לילה [ח,יד,טו].

י. מי שאחרים (כגון בני ביתו) הדליקו עבורו בלילה הראשון, וברכו גם את ברכת "שהחיינו", אם מדליק בעצמו בלילות הבאים, יברך את שאר הברכות, אך לא יברך את ברכת "שהחיינו". ויש סוברים שיברכנה [ח,יז].

יא. מי שאחרים מדליקים עבורו בביתו (כגון אשה המדליקה גם עבור בעלה שבמילואים), אין זה מועיל אם יכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקתם, ולכן אסור לו להדליק בעצמו בברכה. ויש מהאשכנזים הסוברים שרשאי לכוון שלא לצאת בהדלקה שמדליקים עבורו, ואז יוכל גם הוא להדליק בעצמו בברכה [ח,יח].

יב. ָא ֵבל מברך את ברכת "שהחיינו" על הדלקת נרות חנוכה בביתו כשאר האנשים [ח,כ].

פרק ט: מי חייב בנר חנוכה (כולל דין אורח, בחורי ישיבה, חיילים וכדו')

מי הם החייבים, כולל דין האשה, הבנים והבנות

א. הן האנשים והן הנשים חייבים במצוות הדלקת נרות חנוכה, שהרי כולם היו באותו הנס [ט,א].

ב. למרות שאשה חייבת במצווה זו, מכל מקום נוהגים שיוצאת היא ידי חובה בהדלקת בעלה. ולמנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים, אף בת יוצאת בהדלקת אביה [ט,א]. ומכל מקום גרושה או אלמנה הגרה לבדה, חייבת להדליק בביתה בברכה [ט,(ב)].

ג. כיוון שהאשה חייבת בהדלקה, יכולה היא בשעת הצורך להוציא אחרים ידי חובה [ט,ב]. וראה בסעיף הבא.

ד. לאור זאת, אם הבעל נעדר מביתו בעת הדלקת הנרות (כגון שהינו במילואים או נסע לרגל עסקיו), ולא יגיע כלל לבית, או שיגיע בשעה מאוחרת מאוד בלילה, ימנה את אשתו שתדליק עבורו בזמן ההדלקה. וטוב שידליק גם הוא בעצמו לכשיגיע למקום חנייתו, או לביתו, אך ללא ברכה [ט,ב]. וראה עוד לעיל (בפרק ח' סעיף י').

ה. כיצד יש לנהוג כאשר הבעל או האשה נעדרים מהבית בזמן ההדלקה (כגון שהאשה הלכה לטבול במקווה), והינם מקפידים שיחכו להם להדלקה, ראה לעיל (פרק ד' סעיפים ז' וח').

ו. לדעת רוב הפוסקים אדם היוצא ידי חובת ההדלקה על ידי אדם אחר, אינו חייב להיות נוכח בעת ההדלקה. ומכל מקום רצוי שכל בני הבית יהיו נוכחים בעת ההדלקה [ט,ה].

ז. המוציא את חבירו ידי חובת ההדלקה, ישנם מגדולי הפוסקים הסוברים שאם המדליק עצמו כבר יצא ידי חובה, אזי לא יברך את הברכות, כדי להוציא אחר ידי חובה, אלא יברכן דווקא מי שיוצא ידי חובה, אם יודע לברכן [ט,ה].

חרש, שוטה, עיוור וילד קטן במצוות הדלקה זו

ח. חרש, שוטה וילד קטן לפני גיל בר המצווה, מעיקר הדין אינם חייבים במצוות נר חנוכה. ומכל מקום נהגו האשכנזים שאף בנים מגיל שש – שבע שנים, או אף קודם לכן, מדליקים נר חנוכה בברכה. ואילו הספרדים נוהגים שהאב מברך ומדליק עבור כל בני הבית. ויש מהם הסוברים שהבנים מגיל שש – שבע שנים ידליקו את נרות ההידור (בלא ברכה), אך לא את נר החובה [ט,ז].

ט. ילד שטרם מלאו לו שלוש עשרה שנה, אינו יכול להוציא ידי חובה את מי שחייב במצוות. לכן כשהבעל אינו בבית ומדליק אדם אחר מבני הבית, תדליק האשה ולא ילד זה [ט,ט].

י. עיוור, אם הוא נשוי, אזי אשתו תדליק ותברך עבור שניהם. ואם הוא רווק ודר עם אחרים, ישתתף עמם בהוצאות הנר או השמן והפתילות, וידליקו גם עבורו. ואם הוא גר בבית לבדו, ידליק בלי ברכה. ויש מהספרדים הסוברים שגם יברך בעצמו [ט,י].

המתארח בבית אחרים

רבים הם דיני האורח בחנוכה, ואנו בס"ד נקצר בהם.

יא. מי שמתארח בבית אחרים, ואין בני ביתו מדליקים עבורו, צריך להשתתף עם המארח בהוצאות השמן או הנרות, ויתן לו כמה אגורות, על מנת שהמארח ידליק גם עבורו. ורשאי המארח למחול לו על התשלום, ולהקנות לו חלק מהשמן או הנרות במתנה, אך לא מספיק שיאמר לו שמקנה לו, אלא האורח יקנה באחד מהאופנים הבאים: 1) שיגביה את השמן או הנרות לפחות כ8- ס"מ, (ועדיף לפחות 10 ס"מ). 2) ב"קנין סוּדר" - (שהאורח נותן למארח חפץ כלשהו מחפצי האורח תמורת השמן שקיבל. ולאחר מכן רשאי המארח להחזיר לו חפץ זה). וראה עוד בסעיף הבא [ט,יב].

יב. במקרה הנ"ל צריך המארח להתכוון להוציא את האורח ידי חובה, וכן האורח צריך לשמוע ולהתכוון לצאת ידי חובה בברכות המארח ובהדלקתו. ומכל מקום אם לאורח יש שמן או נרות משלו, עדיף שידליק בעצמו [ט,יב].

יג. כאשר האורח מצטרף להדלקת המארח, נחלקו הפוסקים אם צריך המארח להוסיף מעט שמן להדלקה. והמיקל בכך יש לו על מה לסמוך [ט,יג].

יד. אורח שיודע בבירור שאשתו מדליקה עבורו, או שיודע שאשתו ובני ביתו מכירים את הדין שאשה צריכה להדליק בביתה עבור בעלה כשאיננו, הרי שאינו צריך להדליק בעצמו ולא להצטרף להדלקת המארח [ט,טו]. ולגבי אורח אשכנזי, שיש לו חדר משלו ראה לקמן (בסעיף י"ז).

טו. אורח המדליק נר חנוכה בעצמו, למנהג הספרדים ידליק בחדר או בפתח החדר שבו הוא ישן, אף על פי שסועד הוא על שלחן המארח. ולמנהג האשכנזים ידליק במקום שאוכל. וראה בסעיף הבא [ט,יז].

טז. לאור זאת, בן נשוי המתארח אצל הוריו, או חתן המתארח אצל חמיו ולהיפך, ויש לו דירה אחרת המיועדת לשינה, אך אוכל הוא אצל מארחיו, למנהג הספרדים ידליק בברכה בדירה בה הוא ישן. ואם האורחים מתגוררים בדירת המארחים, ורק היקצו להם חדר לבדם, יוצאים הם ידי חובה בהדלקת המארח, או שישמעו את הברכות מהמארח, וילכו להדליק בחדרם בלא ברכה. ואילו למנהג האשכנזים, בין רווק ובין נשוי, בין אם יש לו דירה המיוחדת לו ובין אם הוא מתגורר עם הוריו ורק היקצו לו חדר משלו, ידליק במקום שאוכל, ומברך על ההדלקה.

יז. אורח אשכנזי, אף שבני ביתו מדליקים עבורו בביתם, אם יש לו חדר לעצמו, ידליק בעצמו בלא ברכה. ואם אין לו חדר לעצמו יסמוך על הדלקת בני משפחתו, או ישתתף עם מארחו בהדלקה. וטוב שידליק בעצמו לפחות נר אחד, ובלי ברכה. ואם בני ביתו של האורח אינם מדליקים עבורו, בין אם יש לו חדר בפני עצמו ובין אם לאו, ידליק בברכה [ט,יז].

יח. יש להדגיש, שמה שלמנהג האשכנזים הדבר הקובע הוא מקום האכילה, הכוונה למקום שהוא רגיל לאכול בו בקביעות, כדירתו, בישיבה שלומד וכדומה. אך אם למשל בחור ישיבה אשכנזי רגיל לאכול בישיבתו, וערב אחד הוא נוסע למפגש משפחתי, אף אם יאכל שם סעודה גדולה, צריך הוא להדליק את הנרות (בזמן) גם באותו ערב בישיבה שבה רגיל הוא לאכול [ט,יז. וראה עוד לעיל (פרק ד' סעיף ג', ובפרקנו סעיף כ')].

יט. ההולך בליל שבת לביהכ"נ לתפילת ערבית, ולאחר מכן הולך עם משפחתו לסעודת שבת אצל מכריו, ידליק כשאר כל האנשים לאחר פלג המנחה, גם אם כשישוב לביתו כבר יהיו הנרות כבויים [ט,כ].

כ. היוצא מביתו לפני פלג המנחה (כשעה ורבע לפני הלילה) וחוזר מאוחר בלילה, וכן בחור ישיבה אשכנזי הנוסע לבקר את משפחתו לפני פלג המנחה, וחוזר מאוחר בלילה. אם יחזור לביתו (או לישיבתו) בשעה שעדיין במקומו יש פרסום הנס בהדלקת הנרות (ודבר זה תלוי היכן הוא גר, בעיר או במושב, ברחוב ראשי או צדדי, וכדומה), אזי ידליק בחזרתו לביתו (או לישיבתו). ואם כבר לא יהיה פרסום הנס, אזי ידליק בבית מארחיו בזמן ההדלקה. ואם כשחוזר מאוחר לביתו יהיו לפחות שנים מבני הבית ערים, ידליק בביתו [ט,כא].

דין בחור ישיבה בהדלקה

כא. למנהג האשכנזים, בחור ישיבה או חייל, מדליק את נרות חנוכה בברכה, אף על פי שהוריו מדליקים לעצמם בביתם. ואף אם נמצאים כמה בחורים אשכנזים באותו חדר, כל אחד ידליק בברכה לעצמו. וכן המנהג פשוט [ט,כה].

כב. למנהג הספרדים, בחורי ישיבה או חיילים רווקים, שמדליקים עליהם בביתם, פטורים מעיקר הדין מהדלקת נרות חנוכה, ואף אינם צריכים להשתתף בהדלקה עם אשכנזי. ויש אומרים שידליקו בעצמם בלי ברכה. ודעה שלישית סוברת לגבי בחורי ישיבה, שהישיבה הינה ביתם העיקרי, ולכן ידליקו בעצמם עם ברכה (וגם לדעה זו די שאחד מחברי החדר ידליק עבור כולם). והמנהג הוא שאינם מדליקים כלל, או לכל היותר משתתפים עם אשכנזי שגר עמם בחדרם [ט,כו].

כג. כתב בספר ילקוט יוסף (חנוכה סי' תע"ז) שבחורי הישיבה הספרדים אינם חייבים לשמוע לפסק ראש הישיבה שלהם האם להדליק נרות חנוכה בישיבה בברכה. והוסיף, שראש הישיבה אינו נחשב בהכרח כ"מרא דאתרא" בעניני הלכה, במה שלא נוגע להנהגת הישיבה [ט,(פט)].

כד. ישנן כמה דעות בפוסקים היכן להדליק את הנרות בישיבות: יש אומרים שידליקו בחלונות שבחדרי הפנימיה. יש אומרים שידליקו במסדרונות שבפנימיה. ויש אומרים שידליקו בחדר אוכל או בכניסה לפנימיה. וכל אחד צריך לנהוג בזה כפי הוראת ראש הישיבה [ט,כח].

דין בנות המתגוררות בפנימיה

כה. דין בת הן ספרדיה והן אשכנזיה המתגוררת בפנימיה הינו כדין בחור ישיבה ספרדי. ובת אשכנזיה ֶשאינה רוצה לצאת ידי חובה בהדלקת הוריה, יכולה היא להתכוון לכך, ואז תוכל להדליק בעצמה בברכה [ט,כט].

דין חיילים בהדלקה

כו. דין חיילים רווקים ראה לעיל (בסעיפים כ"א וכ"ב).

כז. חיילים נשואים יוצאים ידי חובה בהדלקת נשותיהם בביתם. ואם ירצו להדר, ידליקו בברכה את נרות החנוכה שמדליקים בבית הכנסת שבבסיסם. ואם לאו, יוכלו להשתתף עם חייל רווק אשכנזי, או שידליקו בעצמם בלי ברכה [ט,ל].

כח. חייל נשוי שאשתו אינה בביתם, אלא שוהה בימי החנוכה בבית אחר (כגון בבית הוריה או בבית הוריו), יש מי שאומר שיכול החייל להדליק את הנרות במקומו בברכה. ויש מי שחולק ואומר שאם יש לאשה חדר לעצמה במקום שמתארחת, תדליק היא ותכוון להוציא את בעלה ידי חובה. ואם אין לה חדר לעצמה, הרי שאינה צריכה להדליק נרות, ואז תאמר למארח המדליק גם עבורה שיכוון גם עבור בעלה, או שבמקרה זה יברך וידליק הבעל – החייל בעצמו [ט,לא].

כט. נחלקו הפוסקים האם חיוב הדלקת הנר חל רק על מי שנמצא בדירת קבע, או שחייב בהדלקה אף שאינו נמצא בדירת קבע, כדלקמן [ט,כב,כג].

ל. לאור האמור בסעיף הקודם, נחלקו הפוסקים אם חל חיוב הדלקת הנרות על חיילים המתגוררים באוהל סיירים (כמובן שלא ידליקו נרות באוהל). ולכן עדיף שיאמרו לבני משפחותיהם שיכוונו בהדלקה גם עבורם [ט,לב].

לא. חיילים ששהו בשטח בזמן הדלקת הנרות, וחזרו מאימון או מסיור וכדומה בשעה מאוחרת בלילה. אם בני ביתם אינם מדליקים עבורם, רשאים הם בשובם להדליק נרות חנוכה בברכה עד עלות השחר. אך חייל כזה שהיה בתפקיד כזה בזמן הדלקת הנרות, וחזר לאוהלו או לחדרו בשעה שחבריו כבר נמים את שנתם, אם אין לפחות עוד שני חיילים שיראו את ההדלקה, לא ידליק את הנרות בברכה. ואם ירצה ידליק בלא ברכה [ט,לג. וראה לעיל (פ"ד ס"ב) שיש מקילים יותר].

לב. בזמן שהפקודות בצה"ל אוסרות להבעיר אש באוהלים או במבנים העשויים מפיברגלס וכדומה, ורק במבני אבן מותר להדליק, והחיילים אינם מתגוררים במבני אבן אך חדר האוכל ממוקם במבנה אבן, ידליקו החיילים את הנרות בחדר האוכל, ואם מתקיימים התנאים המפורטים לעיל (כגון שאין בני משפחותיהם מדליקים גם עבורם), אף יברכו על הדלקה זו [ט,לד].

דין המתארח בבית מלון

לג. המתארח בבית מלון, בין אשכנזי ובין ספרדי, צריך להדליק את הנרות בחדרו שבמלון. ואם הוראות המלון אוסרות להדליק אש בחדרים, יבקש לשכור חדר מהחדרים המיוחדים שבהם מותר לעשן, וממילא גם להדליק נרות. ואם לא ניתן הדבר, יש אומרים שידליק את הנרות בחדר האוכל או ב"לובי" שבמלון. ויש מי שמפקפק לגבי ההדלקה ב"לובי" או בחדר האוכל. ולכן טוב שימנה אדם אחר שידליק עבורו בביתו. והחכם עיניו בראשו, לא יכניס עצמו למקום שיהיה אנוס ולא יוכל להדליק בו [ט,יז,לו].

דין חולה בבית חולים

לד. חולה ספרדי שאין מדליקים עבורו בביתו, וכן חולה אשכנזי, כששוהה בבית חולים, לכתחילה ידליק את הנרות בברכה סמוך למיטתו או בחלון חדרו (אם אין זה מפריע לחולים היהודים האחרים). ואם אין רשות להדליקם בחדרים, אזי אם בני משפחתו מדליקים בביתם, יוצא הוא ידי חובה בהדלקתם, או שימנה אדם אחר שידליק עבורו בביתו [ט,לז].

פרק י: הדלקת הנרות בבית הכנסת, בחתונות ובכינוסים

א. כבר פשט המנהג להדליק נרות חנוכה בברכה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשם פרסום הנס [י, א].

ב. נוהגים להדליק את נרות החנוכה בברכה בבית הכנסת בין מנחה לערבית. ויש מהאשכנזים המדליקים אותם לפני "עלינו לשבח" של תפילת מנחה [י,א].

ג. אין יוצאים ידי חובת ההדלקה בהדלקה שבבית הכנסת [י,ב].

ד. המדליק את הנרות בבית הכנסת צריך לשוב ולהדליק בבית בברכה. ויש אומרים שאם אינו מוציא אחרים ידי חובתם בהדלקה שבבית, לא יברך שוב את ברכת "שהחיינו" בלילה הראשון. ויש מהספרדים הסוברים שבכל הלילות, המדליק בבית הכנסת, כשבא לברך בביתו יברך רק את ברכת "להדליק" [י,ב].

ה. כשהלילה הראשון של חנוכה חל בליל שבת, וכל מתפללי בית הכנסת כבר הדליקו נרות בביתם, יש אומרים שהמדליק בבית הכנסת יברך את כל הברכות. ויש מהספרדים הסוברים שיברך רק את ברכת "להדליק" ו"שעשה נסים", ויש מהספרדים הסוברים שיברך רק את ברכת "להדליק". ובכל מקום יעשו כמנהגם [י,ג].

ו. בבית הכנסת מניחים את החנוכיה בכותל דרום ובמקום גבוה. המנהג הרווח הוא שמניחים שם את החנוכיה בכיוון מזרח – מערב, כשפני המדליק כלפי דרום. ולכל הדעות מתחיל אז להדליק את הנר הימני. ובלילה השני מוסיף עוד נר לשמאלו ומתחיל להדליק מהנר הנוסף, וממשיך לנר שמימינו [תמונה 32]. וכן ינהג בשאר הלילות, שתמיד מתחיל מהנר הנוסף. ויש מעט מהאשכנזים שנהגו לסדר את החנוכיה בכותל הדרומי בכיוון צפון – דרום [תמונה 33; י,ד].

ז. צריך שבעת ההדלקה בבית הכנסת יהיו נוכחים לפחות עשרה אנשים. יש מקילים שאף הנשים נחשבות בכלל הנוכחים. ויש המצרפים לכך אף ילד כבן שש – שבע שנים. והאשכנזים מקילים ומתירים להדליק בברכה אם ידוע שלאחר מכן יהיה מנין נוכחים. וכן ינהגו גם הספרדים בהדלקה בערב שבת, אם מתקרבת כניסת שבת [י,ה,ו, (יז)].

הדלקת נרות בעצרות, כינוסים ואסיפות

ח. אם נאספו אנשים לעצרת, מסיבת חנוכה, חתונה וכדומה, נחלקו הפוסקים האם מותר להדליק שם נרות חנוכה בברכה. יש אומרים שאם מתפללים שם מנחה וערבית במנין, רשאים להדליק שם נרות בברכה. ויש מי שאומר שמספיק שיתפללו שם ערבית במנין. ויש מי שמתיר להדליק שם בברכה, אף על פי שאין מתפללים שם כלל. ויש אוסרים להדליק בברכה במיקרים הנ"ל בכל אופן שהוא [י,ז].

ט. במקום כינוס של קבוצת חיילים גדולה בצבא, יש שמתירים להדליק שם בברכה אף שאין מתפללים שם כלל, ויש האוסרים מכל וכל לברך על הדלקה במציאות כזו [י,ז].

עוד מדיני הדלקת הנרות בבית הכנסת

י. יש אומרים שלצורך הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת מספיק לתת שמן (או נרות באורך) שידלקו עד סוף תפילת ערבית. ואם הנרות נשארו דולקים אף לאחר שהמתפללים התפזרו לבתיהם, מותר אז לכבותם. אך בכל זאת עדיף להשאירם דולקים עד תום חצי שעה להדלקתם. ויש אומרים שנכון להזהר לכתחילה להשאירם דולקים לפחות חצי שעה, ואם רוצים לכבותם לפני תום חצי השעה יעשו תנאי לפני ההדלקה שיוכלו לעשות כן [י,ט].

יא. יש נוהגים להדליק את נרות החנוכה בבית הכנסת בערב שבת (ביום שישי) לפני מנחה, ויש נוהגים להדליקם בין מנחה לערבית. ואם יש חשש שתכנס השבת לפני ההדלקה, ידליקום לפני מנחה [י,יא].

יב. במוצאי שבת מדליקים את הנרות בבית הכנסת לאחר ערבית. ובמקומות שמבדילים בבית הכנסת על כוס היין, מדליקים את נרות החנוכה לפני ההבדלה. ויש להזהר שהמדליק יאמר "אתה חוננתנו" בתפילה, או לפחות שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" לפני שמדליק. ואם טעו והבדילו בבית הכנסת לפני הדלקת הנרות, ידליקו את נרות החנוכה לאחר ההבדלה [י,יב,יג].

יג. אם הציבור ממהר (ביום חול), ורוצה להתחיל את תפילת ערבית, מותר ששליח הציבור יברך וידליק רק נר אחד, ואדם אחר ימשיך להדליק את שאר הנרות בעוד שליח הציבור מתחיל את התפילה. אך אם אין הכרח בדבר עדיף שהמברך יגמור את הדלקת כל הנרות [י,יד].

יד. למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים, ָא ֵבל תוך שנים עשר חודש על אב או אם, וכן אבל תוך שלושים יום על שאר הקרובים, לא ידליק את הנרות בבית הכנסת בלילה הראשון. ועוד נוהגים האשכנזים שאין אבל מתפלל כשליח ציבור בתפילות שחרית בחנוכה, או לפחות לא בהלל. ויש מהספרדים שאינם מחמירים בכל הדברים הללו [י,טו].

טו. יש נוהגים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת אף בתפילת שחרית, אך לא יברכו על כך [טז,י].

טז. בית כנסת שיש בו כמה חדרים, ובכל חדר ישנם כמה מנינים לתפילת ערבית. ישנן כמה דעות כיצד ינהגו בהדלקה: דעה אחת אומרת, שידליקו רק פעם אחת במנין המרכזי. דעה שניה אומרת, שידליקו רק פעם אחת בכל חדר שיש בו ארון קודש עם ספר תורה. ודעה שלישית אומרת, שבכל מנין ידליקו נרות חנוכה. ובכל מקום ינהגו לפי פסיקת רב בית הכנסת [י,יח. וראה מ"ב – דרשו סי' תרע"א הערה 70].

יז. בית כנסת שהמנין הקבוע שבו לתפילת ערבית הינו בשעה מאוחרת (כגון בשמונה, תשע או עשר בערב), ידליקו את הנרות בבית הכנסת סמוך לתפילת ערבית [י,יט].

פרק יא: הדלקת הנרות בליל שבת ובמוצאי שבת

א. בערב שבת חנוכה (היינו ביום שישי) נכון לכתחילה להתפלל תפילת מנחה במנין לפני שידליק את נרות החנוכה [יא,א. ואת הטעם ראה בשע"ת ובמ"ב (סס"י תרע"ט)].

ב. מי שבערב שבת חנוכה (כנ"ל) לא התפלל מנחה מבעוד יום, יש אומרים שיתפלל מנחה ביחידות, ולאחר מכן ידליק את נרות החנוכה, ואז ילך לבית הכנסת לשמוע קדיש וקדושה של מנחה. ויש אומרים שקודם ידליק את נרות החנוכה בביתו, ואז ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה במנין [יא,א].

ג. בערב שבת חנוכה (ביום שישי) מדליקים בברכה נר חנוכה תחילה ולאחר מכן נר שבת. ויש אומרים שאין צריך להקפיד בכך אלא רק כאשר האשה מדליקה גם את נרות חנוכה וגם את נרות שבת [יא,ב].

ד. יש להקפיד גם בערב שבת זו להדליק את נרות חנוכה רק לאחר פלג המנחה שהוא כשעה ורבע לפני הלילה [יא,ב].

ה. מי שהדליק את נרות השבת לפני שהדליק את נרות החנוכה, וטרם קיבל את השבת במחשבתו, לדעת רוב הפוסקים רשאי להדליק לאחר מכן את נרות החנוכה בברכה. כך הדין לגבי איש. אך אם האשה הדליקה את נרות השבת באופן שקיבלה בכך שבת, ידליק בעלה את נרות החנוכה. ואם הוא איננו עמה, תאמר לאדם אחר שידליק את נרות החנוכה, לאחר שיברך את ברכת "להדליק" והיא תברך את שאר הברכות, או לאחר שהיא תברך את כל הברכות [יא,ג].

ו. בערב שבת חנוכה יש להשתמש בנרות ארוכים, או לשים כמות שמן מספקת, כדי שהנרות ידלקו לפחות חצי שעה אחר זמן ההדלקה, כל אחד לפי מנהגו: הנוהגים להדליק כל יום בשקיעה, ידליקו נרות שידלקו חצי שעה אחר השקיעה, והנוהגים להדליק כל יום לאחר צאת הכוכבים, ידליקו נרות שידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים (לדוגמא: ירושלמי שנוהג להדליק כל יום בצאת הכוכבים, צריך לכתחילה להדליק נר שידלוק כשעה וחצי: 40 דקות שהוא זמן כניסת שבת לפני השקיעה, ועוד כעשרים דקות בין השקיעה לצאת הכוכבים, ועוד חצי שעה של פרסום הנס בנר שדולק בלילה). ומכל מקום יש מקילים שבערב שבת זו ניתן להדליק את הנרות כעשרים דקות לפני השקיעה. ויש מקילים יותר ומתירים להדליק כרבע שעה לפני השקיעה. וראה בסעיף הבא [יא,ה].

ז. מי שאינו יכול להדליק את הנרות לפרקי זמן אלה (כגון שאין לו נרות מספיק ארוכים, או שהכלי אינו יכול להכיל כמות שמן למשך זמן בעירה זה), אזי יניח לפחות בנר הראשון כמות שמן או נר גדול שתמשך דליקתם עד סוף זמן ההדלקה (כנ"ל), ובשאר הנרות יניח שמן או נר כפי יכולתו, ואז יוכל לברך על ההדלקה. ואם אין לו אפילו נר אחד כזה, ידליק בלא ברכה [יא,ה].

ח. מי שלאחר שהדליק את נרות חנוכה בערב שבת, שם לב שאין בנרותיו שיעור מספיק לדליקה של כחצי שעה בלילה. יכבה את הנרות, יוסיף את החסר וידליקם שוב בלא ברכה. ויש אומרים שמספיק להוסיף את כמות השמן הדרושה, ללא צורך בכיבוי הנר. ודברים אלה מותר לעשותם רק אם נשארו לפחות עשר דקות לפני השקיעה. ואם נותר פחות זמן, לא יעשו דבר [יא,ו].

ט. במיוחד בערב שבת יש להניח את הנרות במקום שלא תכבה אותם הרוח. ואסור לפתוח דלת או חלון אם בשל כך תכבה הרוח את הנרות [יא,ז].

י. מי שאין לו שמן או נרות המספיקים גם לנר שבת וגם לנרות חנוכה, כגון חייל שיש לו רק נר אחד, יקחנו דווקא לנר שבת. ואם יש לו שני נרות, יקח אחד מהם לנר שבת והשני לחנוכה. ואם יש לו יותר נרות, יקח שני נרות לשבת והשאר לנרות חנוכה. וראה לעיל בפרק ב' סעיף ז' [יא,ח].

נר חנוכה במוצאי שבת

יא. במוצאי שבת מדליק את הנרות לאחר צאת השבת. וראה עוד בסעיף יב [יא, ט].1-

יב. למנהג הספרדים המבדיל בביתו במוצאי שבת חנוכה, יקדים את ההבדלה, להדלקת נר חנוכה. ואילו אצל האשכנזים, יש המקדימים את ההבדלה ויש המקדימים את הדלקת הנרות. וכל אחד יעשה כמנהגו [יא,י].

יג. הנוהגים בכל מוצאי שבת שלא לעשות מלאכה עד צאת הכוכבים לשיטת רבנו תם (היינו כשעה וחמישית השעה אחר השקיעה), גם במוצאי שבת זו ידליקו את נרות חנוכה לאחר זמן זה (ויש אומרים שאם נוהג הוא כן רק כחומרא, אזי ידליק במוצאי שבת זו כשאר האנשים). ואם אשתו אינה נוהגת להחמיר כשיטת רבנו תם, יש אומרים שיתן לאשתו להדליק את הנרות בזמן שנוהגים שאר האנשים, ושלא כשיטת רבנו תם [יא,יב].

יד. כדאי להכין כבר לפני שבת את הנרות לצורך מוצאי שבת [יא,יג].

פרק יב: התפילות בחנוכה

אמירת "על הנסים" בתפילת העמידה

א. במשך כל שמונת ימי החנוכה אומרים "על הנסים" בתפילת העמידה בברכת "מודים", ובברכת המזון בברכת "נודה לך". ואומרים זאת בברכות אלו משום שחנוכה הינו הודאה על הנס, וכן ברכות אלו הן ברכות ההודאה [יב,א].

ב. מי שטעה ולא אמר "על הנסים" בתפילת העמידה, אם נזכר בכך לפני שאמר את שם ה' בסיום הברכה (של "הטוב שמך ולך נאה להודות)", ואפילו שאמר את המילים "ברוך אתה", יחזור מהמילים "על הנסים" וימשיך "ועל כולם" וכו'. ואם נזכר בכך רק לאחר שאמר כבר את שם ה' בסיום הברכה, ימשיך את התפילה כהרגלו, ומן הראוי שלפני שמתחיל "אלקי, נצור", יאמר: "מודים אנחנו לך על הנסים ועל הפורקן" וכו' [יב,ג]. ג. העומד בתפילת העמידה לא ידלג ולא יקצר את נוסח "על הנסים" כדי לשמוע קדיש או קדושה [יב,ו].

אמירת "על הנסים" בברכת המזון

ד. מי ששכח לומר "על הנסים" בברכה השניה בברכת המזון, ונזכר בכך לפני שאמר את שם ה' בסיום הברכה (של "על הארץ ועל המזון)" חוזר לומר "על הנסים" (ואם הזכיר שם שמים במשפט "על הכל ה' אלקינו", או בפסוק "ואכלת ושבעת", יסיים את המשפט). אך אם כבר אמר את שם ה' בסיום הברכה, ימשיך את ברכת המזון, ומן הראוי שכאשר יגיע ל"הרחמן" יאמר בצורת בקשה: הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו וכו' [יב,ח,ט].

ה. מי שאכל ביום השמיני סעודה המחייבת ברכת המזון, וסיים אותה ביום התשיעי. לדעת האשכנזים וחלק מהספרדים יש לומר בברכת המזון הזו "על הנסים", ולשאר הספרדים לא יאמר זאת בברכת המזון, אך ראוי שיאמר זאת ב"הרחמן" [יב,י].

ו. אין אומרים "על הנסים" בברכה מעין שלוש [יב,יא].

עוד מדיני התפילות בחנוכה

ז. בכל יום משמונת ימי החנוכה אומרים בשחרית הלל שלם. ובאמצע ההלל מותר לענות לקדושה ולחצי קדיש. ובענין עניית "אמן" על ברכות כשנמצא באמצע ההלל, ראה בספר מקראי קודש [יב,יד].

ח. נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות לומר הלל בחנוכה. וכן נחלקו הפוסקים הספרדים האם הנשים הספרדיות גם תברכנה על אמירתו. ואשכנזיות האומרות הלל מברכות על אמירתו [יב,טו].

ט. המתפללים בחנוכה בבית האבל, הספרדים יאמרו הלל שלם בברכותיו (כולל האבל). והאשכנזים נהגו שהאבל יוצא מהחדר שבו מתפללים, ושאר הציבור אומר הלל שלם [יב,טז].

י. נוהגים הספרדים שלא לומר פרק "במה מדליקין" בתפילת ליל שבת של חנוכה. ואילו האשכנזים אומרים אותו כמידי שבת [יב,כא].

יא. ישנם עוד שינויים בתפילות חנוכה משאר ימות השנה, כמובא בסידורים.

פרק יג: מדיני קריאת התורה בחנוכה

א. בכל יום משמונת ימי החנוכה קוראים בתורה בפרשת הנשיאים שבפרשת "נשא". הספרדים וחלק מהאשכנזים מתחילים את הקריאה מתחילת ברכת כהנים, ושאר האשכנזים מתחילים את הקריאה מהפס' "ויהי ביום כלות משה" [יג,א].

ב. אין הספרדים אומרים "בריך שמיה" בעת הוצאת ספר תורה בחנוכה, מלבד בשבת חנוכה ובראש חודש טבת. והאשכנזים נוהגים לאומרו בכל הוצאת ספר תורה [יג,ו].

ג. בשבת חנוכה קוראים בשני ספרי תורה. בראשון קוראים לפחות שבעה עולים בפרשת השבוע, כבכל שבת, ובשני קורא המפטיר בפרשת אותו היום של חנוכה. וכשראש חודש טבת חל בחול מוציאים בו שני ספרי תורה. בראשון קוראים שלושה עולים בפרשת ראש חודש שבפרשת פינחס, והעולה הרביעי קורא בספר התורה השני בפרשת אותו היום של חנוכה. וכשחל ראש חודש טבת בשבת מוציאים שלושה ספרי תורה. בראשון קוראים לפחות ששה עולים בפרשת השבוע. בספר התורה השני קורא עולה נוסף בפרשת ראש חודש (מהמילים "וביום השבת"), ובספר התורה השלישי קורא המפטיר בפרשת הנשיא של אותו היום [יד,ז,י,יג].

ד. אם טעו בראש חודש טבת שחל בשבת, וקראו בספר התורה השני בפרשת הנשיאים (הקריאה של חנוכה), ואילו בספר התורה השלישי קראו בפרשת ראש חודש, בכל אופן יפטירו את ההפטרה של חנוכה. ואם בכל אופן קראו את ההפטרה של ראש חודש, יצאו ידי חובה [יד,יד].

ה. עוד מדיני טעויות בקריאות התורה הללו, ראה במקראי קודש הלכות חנוכה (פרק י"ד סעיפים ד,' ה,' י"א וי"ב).

הרחמן יעשה לנו נסים,

כמו שעשה למכבים.

הם ניצחו את היוונים,

ואנו נוריש את הגויים.

שנזכה לבנין בית מקדשנו,

וה' ישמע את תפילותינו.

יבוא האדון להיכלו,

ושם נעבדהו כרצונו.

במהרה בימינו. אמן!