[1]א. מרן (סימן תרע"ה סעיף ג'). מ"ב (שם סק"י).

[2]ב. מ"ב (שם סק"ט) בשם עולת שמואל. שעה"צ (סק"י). וכוונתו בשעה"צ לשו"ת המהרש"ל (סי' פ"ה) שכתב: ואיש ואשתו בודאי מספיק להם נר א'. עכ"ל. וראה בס' נפש הרב (עמ' רכ"ו סק"ד). ושמעתי בשם הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל שדעתו היתה נחרצת בזה שלא כמ"ב בשם האחרו', אלא ס"ל שאף האשה צריכה להדליק נ"ח למנהג המהדרין מן המהדרין שכ"א מבני הבית מדליק. ושכ"מ מלשון מגילת תענית ומלשון הרמב"ם (פ"ד מחנוכה ה"א) שכתב "נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים". וגם הרבנית סולובייצ'יק ע"ה, ובתה - אשת הגר"א ליכטנשטיין שתחיה, וכן נשות הרבה מתלמידי הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, נוהגות להדליק גם כיום נ"ח. כל זה שמעתי מת"ח אחד.

ובענין הבנות. מנהג הספרדים כמש"כ מרן (בסימן תרע"א סעיף ב'). וכן המנהג היום אצל רבים מהאשכנזים, שאין הבנות מדליקות בברכה אלא שומעות הברכה מאביהן.

ומ"מ יש מהאשכנזים הנוהגים לתת אף לקטנות להדליק בברכה, מדין חינוך. ור' מה שכתבנו לקמן (בסעיף ז' ובהערה כ"ה), שמדברי הבה"ל (ד"ה "ולדידן") משמע שעד גיל בת מצוה פטורות הן מלהדליק, ושכן מבואר ברוא"ח. ולכאו' יש עוד צד להקל בני"ד שלא תדלקנה, כיון שממילא לכשתנשאנה לבעליהן תהיינה פטורות מלהדליק, ואין פה מצות חינוך. ואולי משום שעד הנישואין תצטרכנה להדליק, לכן חל עליהן דין חינוך. וצ"ע. וכעבור זמן יצא לאור קונטרס דיני חנוכה מאת הגר"ד ליאור שליט"א, והסביר שם שבנות לא נוהגות להדליק בגלל שכשהן קטנות, ה"ז מדין חינוך, אך לכשתהיינה גדולות הרי תצאנה בהדלקת בעליהן. עכ"ד. והיה ק"ק לנו, מדוע לפי"ז בנות אשכנזיות בנות י"ב שנים ומעלה אינן מדליקות, ה"ז כבר לא מדין חינוך. ור' בהערות ביק"ר לגר"א נבנצל שליט"א, שהב"ד החת"ס שהטעם שנשים לא מדליקות הוא משום ד"כל כבודה בת מלך פנימה" (ועפי"ז יש מסבירים מדוע הן גם לא מברכות ברכת לבנה וברכת החמה. וי"א שלכן גם לא תאמרנה תשליך). אך לכאו' לפי טעם זה צ"ע מדוע הנשים לא מדליקות בחלון הבית כשהן בתוך הבית. ושמא ביטלו את חיובן מעיקרא בשל טעם זה.

מכל הנ"ל עולה בס"ד שכך הן הדעות העיקריות: בכל גיל שהוא, בין אשכנזיות ובין ספרדיות, רשאיות הבנות להדליק בלי ברכה, ואפילו שהן קטנות מגיל חינוך.

לגבי בנות ספרדיות:

כיוון שאף לאחר שהגיעו לגיל מצוות אינן מדליקות, וודאי שאינן מברכות, הרי שגם לפני גיל מצוות לא תברכנה, דהרי אינן צריכות להתחנך להדליק. יוצא שבנות ספרדיות לעולם אינן מברכות על ההדלקה, וכן אינן נוהגות להדליק כלל. ומכל מקום בת ספרדיה המתעקשת להדליק, ועושה זאת מתוך יראת שמים, רשאית להדליק נוסף על ההדלקה של אביה (ואם אביה לא נמצא אזי יוצאת היא בהדלקת אמה), אך בכל אופן לא תברך על ההדלקה (חוץ ממקרים מיוחדים, כאלמנה, גרושה וכדו' כדלקמן בסמוך). ובת ספרדיה קטנה שרוצה מאוד להדליק בברכה, צ"ע אי רשאית היא להדליק לעצמה בברכה.

ולגבי האשכנזיות:

בפשטות כתבו הפוסקים שעד גיל י"ב שנה לא תברכנה, אף שרבות נוהגות להדליק בעצמן, נוסף להדלקת האב. ואף לאחר שהגיעו לגיל חינוך, כתבו כמה פוס' שלא תברכנה, שהרי עד גיל י"ב שנה אינן חייבות מעיקר הדין, ולאחר הנישואין הן ממילא יוצאות בהדלקת הבעל. וא"כ בשביל שש או שמונה שנים (מגיל י"ב שנה עד גיל י"ח או כ' שנה, שאז הן בס"ד מתחתנות) אינן צריכות להתחנך ולברך קודם גיל י"ב שנה. שהרי רוב חייהן אינן מדליקות כלל.

ובת אשכנזיה, לאחר גיל י"ב שנה רשאית לברך, ונראה שכן גם מנהגן להדליק בברכה. ומ"מ נראה בס"ד שבת אשכנזיה המדליקה בברכה כבר מגיל חינוך (שש או שבע שנים), יש לה על מה לסמוך. ואשה אשכנזיה שרוצה להדליק בברכה נוסף למה שבעלה מדליק בברכה, אין לה לברך, אא"כ הינם מתלמידי הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל שמנהגם שאף נשים נשואות מדליקות בעצמן, ובברכה.

ומ"מ נראה בס"ד שאלמנה שחיה (עם או בלי ילדיה) בדירתה ולא בדירת הוריה, וכן גרושה, צריכות להדליק נ"ח בברכה, שהריהן עומדות כבר בפני עצמן ואינן סמוכות על שולחן הוריהן. ונראה דה"ה לרווקה מבוגרת שחיה לבדה בדירה בפני עצמה. וכ"ז עפ"י המבואר לקמן בפרקנו (בהערות פ' וצ'). וע"ע לקמן בסעיף ז' (גבי קטנים) ובהערה ק"ג (גבי בנות).

[3]ג. מ"ב (שם סק"ט) בהבנת מרן (בסעיף ג'). ומבואר בדבריהם שאף מברכת את כל הברכות.

[4]ד. מ"ב (שם) בשם עולת שמואל, חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ע"ח), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 223 סעיף א'). וראה במאמר מרדכי (מועדים. לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי' ק').

ומה שכתבנו שכן הדין אם הבעל לא יגיע כלל, ר' בה"ל (סימן תרע"ז ד"ה "ולהדליק").

[5]ה. יחו"ד (ח"ג סימן נ"א).

[6]ו. כה"ח (סימן תרע"ו סקכ"ו), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ'). וראה בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' צ"ח).

[7]ז. בה"ל (סימן תרע"ז ד"ה "ולהדליק"), כה"ח (סימן תרע"ו סקכ"ה). וראה בסעיף י"א אי רשאי לכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו.

[8]ח. מ"ב (סימן תרע"ז סעיף ב').

[9]ט. כן משמע מבה"ל (סימן תרע"ה ד"ה "אשה"), וכן מחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ע"ח).

ור' עוד בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' צ"ט וק'), ומה שכתבנו בס"ד בפרק ז' (הערה י"ח).

[10]י. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 223 סעיף א'). וראה יחו"ד (ח"ג סי' נ"א) שכתב שאם יגיע הבעל מאוחר תדליק אשתו. ועולה מדבריו שאם יגיע מוקדם ידליק הוא בעצמו.

[11]יא. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף, שבאמת רצוי לכתחילה שלא יקפידו ע"כ, כדי שהאשה תדליק מיד בתחילת הזמן. אך אם בכ"ז הבעל מקפיד ע"כ, תמתין לו האשה עד שובו כדי שידליקו יחדיו. ועוד אמר לי, שאם אכן הבעל מקפיד, צריכה האשה להמתין לו עד סוף הזמן שרשאים הם להדליק בברכה, כמו שמפורט לקמן בפרקנו (בסעיף כ'). עכת"ד. וראה שם בהערה.

[12]יב. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וראה מה שכתבנו בהערה הקודמת.

[13]יג. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל (וראה לעיל הערה י"א). ובתשובה לשאלתי הוסיף עוד הגר"מ אליהו שבני"ד לא אומרים שהבעל ידליק לפני שאשתו תחזור לביתה, מחשש שמא ירדם טרם שידליק הנרות. עכת"ד.

ונראה לענ"ד שיש להקל בהדלקת נ"ח לצורך שלום בית, שכן מצינו שאמר רבא (מס' שבת דכ"ג,ב'): פשיטא לי, נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו עדיף, משום שלום בית. ע"כ. ופרש"י: "נר ביתו - בשבת". והטעם לכך הוא שכאשר אין שלום אין ברכה, כמ"ש במשנה בתרא דעוקצין, שהשלום הוא הכלי המחזיק את הברכה. וכל מטרת הדלקת נ"ח היא לפרסם את הנס, שהיתה ברכה מצויה בפך השמן. ואם אין שלום לא יהיה כלי להחזיק את אותה הברכה שהיתה באותו דור, ואשר היא נמשכת בכל שנה בזמן הזה.

[14]יד. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וכך הסביר לי דברי המ"ב (סימן תרע"ה סק"ט). עכת"ד. ור' גם ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 230 סעיף א'), ומה שכתבנו ע"כ לעיל (בפרק ז' הערה י"ח), עיי"ש שבס"ד הארכנו קצת בזה, ואין כאן מקומו.

[15]טו. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וכך הסביר לי את דברי המ"ב (סימן תרע"ה סק"ט). עכת"ד. ועתה ראינו את מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בס' חזו"ע (מהדו' תשס"ז, דין אכסנאי, הערה א', דקמ"ה ד"ה "ודע") וז"ל: ודע שאף על פי שאין בחורי ישיבה נוכחים בעת שמדליקים הוריהם נרות חנוכה, אין בכך כלום, וכמו שמוכח מהמעשה של רבי זירא לאחר נישואיו, שהיה יוצא בהדלקת אשתו בביתו אף על פי שלא היה נוכח בשעת ההדלקה. וכן כתב הבית חדש (סימן תרע"ז בד"ה "ומה שכתב הרא"ש"), שאע"פ שלכתחילה צריך לעמוד אצל מי שמדליק עליו, מכל מקום אינו מעכב, ומן הדין יוצא אפילו אינו עומד אצלו, ולכן אם אשתו מדליקה עליו אינו צריך לילך לביתו וכו'. ע"ש. וכן מתבאר מדברי רבינו מאיר המעילי בספר המאורות (מגילה יט: עמוד שכח), שהאשה מוציאה את האנשים בהדלקת נר חנוכה, כי אין צורך שיהיו שם בעת ההדלקה. ע"כ. וא"כ ישנם כמה פוס' מהם מהראשונים, דס"ל שהיוצא י"ח ע"י הדלקת אחרים א"צ להיות נוכח במקום ההדלקה. וראה מה שכתבנו ע"כ לעיל (בפרק ז' הערה י"ח).

[16]טז. מ"ב (סימן תרע"ב סק"י). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ו'). וראה בספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' י').

[17]יז. מרן (סימן רע"ג סעיף ד'), מ"ב (שם סק"כ). ור' גם מ"ב (סימן ח' סקי"ד) ושעה"צ (שם סקכ"א).

[18]יח. בה"ל (סימן רע"ג ד"ה "והוא").

[19]יט. מה שכתבנו בענין עני המתפרנס מהצדקה, כ"כ הרמב"ם (פ"ד מהלכות חנוכה הי"ב). ולמד זאת מהמשנה בפסחים (דצ"ט,ב') דאפילו עני שבישראל וכו'. וכ"כ מרן (סימן תרע"א סעיף א') והמ"ב (סק"ג). ועיי"ש בשעה"צ (סק"ג). ור' עוד בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 195 הערה ט"ז), ומה שהביא שם בשם אביו הגר"ע יוסף זצ"ל. ור' מה שהוסיף שם (בסעיף ה') בדין אלמנה ויתומים. ולא כתבנום כיון שהמציאות שמדבר עליה שם אינה שכיחה.

ומה שכתבנו גבי גבאי הצדקה, כ"כ החמ"מ (סי' תרע"א), והב"ד הבה"ל (באותו סי'). וכ"כ ילקו"י (שם ס"ה).

[20]כ. מה שכתבנו ד"ז גבי חש"ו, כ"כ מרן (בסי' תרע"ה ס"ג). ומה שכתבנו שכ"ה גבי קטן שטרם מלאו לו י"ג שנה, כ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בקונטרס הל' חנוכה שלו (סעי' פ').

[21]כא. מרן (סי' תרע"ה ס"ג). וע"ע בשו"ע (סי' תרע"ז ס"ב). ומ"ב (שם סקי"ג).

[22]כב. רמ"א (סימן תרע"ה סעיף ג'). ור' גם רמ"א (סימן תרע"א סעיף ב') לענין מנהג האשכנזים.

[23]כג. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שלענין זה מדובר בקטן כבן שש-שבע שנים. עכת"ד. ור' גם מש"כ כה"ח (סימן י"ז סק"י).

[24]כד. המ"ב (סימן תרע"ז סקי"ג), כתב דקטן זה בעי להדליק לשיטת הרמ"א (בסימן תרע"ה). והא דכתבנו שקטן זה צריך לברך, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שלמנהג האשכנזים קטן בגיל זה צריך להדליק נ"ח בברכה, מדין חינוך. עכת"ד.

ומה שכתבנו שהקטן ידליק נר אחד בכל לילה, כ"כ המ"ב (סימן תרע"ה סקי"ד). וכתבנו שידליק "לפחות" נר אחד כדי שלא יובן מדברינו שאין לו להדליק יותר. שהרי באמת מנהג האשכנזים שהילדים מדליקים כל אחד כמה נרות, כגדולים. וכן פשט המ"ב שם שכתב ש"די" שידליק רק נר א' בכל לילה.

[25]כה. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וטעמו, שעד גיל י"ג שנה נחשב הבן כסמוך על שלחן אביו, ולכן ראוי שלא יברך. אך לאחר גיל זה אינו סמוך על שלחן הוריו, ולכן טוב שיברך. ויכוון לא לצאת בהדלקתם. עכת"ד. וראה עוד מה שכתבנו בשמו לקמן (בהערה ק"ג), וכן ראה מש"כ המ"ב (סימן תרע"ז סקי"ג), ובה"ל (סימן תרע"ה ד"ה "ולדידן"), בשם המאירי והשלטי גיבורים. ולפי"ז כל הקטנים עד גיל מצוות פטורים לגמרי מלהדליק.

[26]כו. מרן (סימן תרע"א סעיף ב'). וראה מרן (סי' תרע"ז ס"ב) ומ"ב (סקי"ג).

[27]כז. כה"ח (סימן תרע"א סקפ"ג). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף פ"א). ושמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל, שאף קטן ספרדי רשאי להדליק (בחנוכיה לעצמו) את נרות החנוכה, עד הגיעו לגיל עשר שנים, ואף לברך ע"כ, מדין חינוך. עכת"ד. וראה בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' ק"ד). ומ"מ כך שמעתי ממנו. והתם מדובר על נרות החיוב.

[28]כח. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 207 סעיף כ"ו).

[29]כט. מרן (סימן תרע"ז סעיף ב'), עפ"י הבנת המ"ב (סקי"ג), וחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף ע"ט).

והא דכתבנו דהכא מדובר בקטן בן תשע שנים, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[30]ל. ואף לדעה הנזכרת לעיל (בהערה כ"ה) צריך הכא לברך, וכמש"כ המ"ב (סימן תרע"ז סקי"ג) בשם הש"ג והמאירי.

[31]לא. מ"ב (סימן תרע"ז סקי"ג), כה"ח (סקכ"ב). ויזהרו משריפות, ולכן יכינו לו החנוכיה במקום שאין בו סכנת שריפה.

[32]לב. מרן (סימן תרע"ה סעיף ג'), מ"ב (ס"ק י"א וי"ג), כה"ח (ס"ק כ"ה, כ"ו וכ"ח). חוברת הלכות חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף פ'). וע"ע בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' ק"ג), ומה שכתבנו לעיל (בפרק ב' הערה כ').

[33]לג. מ"ב (סימן תרע"ה סק"ט), וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[34]לד. מ"ב (סימן תרע"ה סק"ט), כה"ח (סקכ"ג), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ע"א). ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 224 סעיף ג'). וע"ע בס' מאמ"ר (מועדים. לגר"מ אליהו זצ"ל. פנ"ח סעי' ק"ז).

ובענין ההשתתפות בפרוטה ר' מ"ב (סימן תרע"ז סק"ג), וכה"ח (שם סק"ב).

[35]לה. מ"ב וכה"ח (שם בסימן תרע"ה).

[36]לו. מ"ב וכה"ח (שם). וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 224 סעיף ג', ושם בהערה ד'). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שסומא לא יברך כלל. וטעמו, שאת ברכת "שעשה נסים" לא יברך כיון שזו ברכת הראיה והרי אינו רואה. וברכת "שהחיינו" לא יברך, כיון שנתקנה על ההדלקה. עכת"ד. ועיי"ש בילקו"י שהב"ד הנתיבי עם שמנהג ירושת"ו שאף סומא מברך. ושכ"כ עוד פוס'. ולכאו' י"ל שצריך לברך ולא אמרינן סב"ל במקום מנהג. אך נראה שכיון שגם הרבנים כה"ח, הגר"מ אליהו זצ"ל והילקו"י היו והינם פעיה"ק ירושת"ו, ובכ"ז כתבו שלא יברך, משמע שאין המנהג פשוט שסומא מברך. ולכן אמרינן סב"ל.

[37]לז. כך כתב הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (חנוכה, עמ' קי"ג, פ"ה סעי' ד'). וטעמו, משום שהסומא חייב בכל המצוות, ובהדלקתו יש פרסומי ניסא לאחרים. עיי"ש באורך (בהערה ה').

[38]לח. ילקו"י (מועדים. עמ' 231 סעיף א'). ור' לקמן (פרק י' סעיפים ה-ז').

[39]לט. כ"כ מרן בב"י (סי' תרע"ז), וכ"כ הפר"ח, הברכ"י, המאמ"ר (כרמי), הנה"ש, כה"ח (סימן תרע"ז סקכ"ה), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 224 סעיף ד'). ור' מ"ב (סימן תרע"ז סקט"ז), ולקמן בפרקנו (הערות ע"ו וצ"ג). והגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"ב סי' ג') מתיר לבן נשוי הגר אצל אביו בחדר בפ"ע לכוון לא לצאת י"ח בהדלקת אביו, ושלא כמו איש ואשתו שאינם יכולים לכוון זאת. ושאר בני הבית או אורחים יכולים לכוון כך וגם יש בזה מצוה. וע"ע בתבואות שמש (ח"א - חאו"ח סי' ז'), ומה שכתבנו לעיל (בפרק ח' סעי' י"ח) בכעין ני"ד, אלא דהתם מישתעי שהאדם נמצא בביתו. ובהערות איש מצליח (על השו"ע סי' תרע"ז ס"ג) כתב הגר"מ מזוז שליט"א, שמ"מ אם האשה מתארחת אצל אחרים ומשתתפת בפרוטה, אין בעלה טפל לה, וכגון שהוא נמצא בבית מלון בחו"ל. ע"כ.

[40]מ. מ"ב (סימן תרע"ז סקט"ו).

[41]מא. רמ"א (סימן תרע"ז סעיף ג'), מ"ב (סקט"ו), כה"ח (סקכ"ה).

[42]מב. עפ"י האחרו'.

[43]מג. מ"ב (סימן תרע"ז סקט"ז).

[44]מד. מ"ב (שם). והיו שהקשו על עצה זו, שהרי אם הוא מדליק בעצמו, הרי שיוצאים אנשי ביתו בהדלקתו. ונראה לענ"ד שיכול הוא לכוון שלא להוציאם, וממילא יוכלו גם הם להדליק בעצמם בברכה. ור' מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביחו"ד (ח"ו סי' מ"ב). וראה עוד בענין זה לעיל (בפרק ח' סי"ח).

[45]מה. מרן (סימן תרע"ז סעיף א'), מ"ב (סק"ג). ור' כה"ח (ס"ק א', ב' ו-ג').

ומחיר פרוטה הוא אחד חלקי ארבעים גר' של כסף. והוא בערך עשר אגורות חדשות (סכום זה לעיתים עולה ולעיתים יורד, בהתאם למחיר הכסף בשוק העולמי). וראה עוד ע"כ בשו"ת רבב"א (ח"א סי' תל"ד סק"ד).

[46]מו. מ"ב (סימן תרע"ז סק"ג), כה"ח (ס"ק ב', ה'). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף פ"ח).

ומה שכתבנו שצריך שיקנה לו באחת מדרכי הקנין, כ"כ שעה"צ (סימן תרע"ז סק"ט). ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין דרכי הקנין של השמן בני"ד. ואמר לי שאלו הן: 1. השתתפות בפרוטה. וא"צ לתת פרוטה עבור הדלקת כל יום, אלא די בפרוטה עבור השמן של כל חג החנוכה, שהרי אז שותף הוא בכל השמן [דבדרבנן יש ברירה. וכ"מ מהמאירי בשבת (דכ"ג) גבי שני בעלי בתים הדרים בבית אחד שצריכים לתת פרוטה ע"מ להיות שותפים. ומשמע שפרוטה א' מועילה לכל הלילות. ויש להעיר שמש"כ הפוס' עפ"י הגמ' בשבת דכ"ג,א' מההיא דרבי זירא, שיש להשתתף בפרוטה, ולכאו' קשה דהא קיי"ל (בחו"מ סי' קצ"ח ס"א) שאין מעות קונות מטלטלין. ויתכן לומר שאולי בני"ד אין זה מדין קנין רגיל אלא מדין שליחות, דמהני במעות אע"ג שבעלמא לקנין אינו מועיל. וצ"ע. ועוי"ל שיתכן שכיון שזו מצוה דרבנן אז מקילים, והיינו שהעמידו את דבריהם על דין תורה, וכמו שפסק מרן בחו"מ (סי' קצ"ט ס"ג), והוסיף שם הרמ"א שכ"ה כשנותן מעות על יין לקידוש. ולכאו' זה כנותן פרוטה לשמן נ"ח (עפ"י בירור הלכה למס' שבת דכ"ג,א'). יש להוסיף, שהרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקמ"ב) כתב שבאותה המידה יכול בעה"ב להקנות לאכסנאי את השמן במתנה אף בלי שיתן לו פרוטה. עיי"ש - מ.ה.]. 2. הגבהת השמן ע"י האורח. 3. קנין סודר. 4. קנין חצר אינו מועיל בני"ד כשהאורח אינו משלם דמי שכירות עבור השימוש בחדרו. [אך לכאו' זה מועיל אם הוא הביא גביעי זכוכית ומדליק בהם לעצמו, אף כשהוא מתארח אצל אחרים, וזאת משום שכליו קנו לו השמן. כמבואר בחו"מ (סי' ר' סעי' ג'). וראה בס' תורת המועדים (קלדצקי, סי' תרע"ז ס"ק ד' אות ו'). אמנם יש להעיר, שיש לדון בזה מצד הא שהרי כליו קונים לו את השמן מדין קנין חצר. אלא שכליו נמצאים ברשות המוכר. ור' בשו"ע (חו"מ סי' ר' ס"ג) דהיינו דווקא אם אמר לו המקנה: לך וקנה בכלי זה. ע"כ. ור' בש"ך שם סק"ז דמיירי אף אם נתן לו המוכר (ובני"ד המארח) רשות להניח שם הכלי. ועיי"ש בש"ך שזו מחלו' ראשו' (הר"י מיגאש והטור). וע"ע בנתיבות (במשפט הכהנים, סקי"ג, ובמשפט האורים סק"ח) שהעיקר כשיטת הרמ"ה דדוקא כשאומר לו זיל קני. עיי"ש. וע"ע בתוס' ב"ב (דפ"ה, א ד"ה כל"). וקיצרתי - מ.ה.]. 5. אין לעשות קנין במשיכה, שהריהו יכול להגביה, וכנ"ל. עכת"ד הגר"ש ישראלי זצ"ל. וע"ע לקמן בסמוך (בהערה מ"ח).

[47]מז. מ"ב (סק"ד), כה"ח (סק"ב).

בס"ד יש לדון גבי מי שיוצא מביתו עם משפחתו עוד לפני זמן הדלקת נ"ח, וכ"ה לבחור ישיבה אשכנזי, והולך הוא להתארח במקום מסוים (הוריו, חמיו וכדו') מבלי להודיע להם על כוונתו להתארח אצלם (כמו דהאידנא דאוהבים אינשי לעשות "הפתעות". ואגב יש להעיר, שהמילה פתע נזכרת בתנ"ך רק בהקשר שלילי, של נזק ודין), והם מגיעים לבית המארח לאחר שכבר הדליק את הנרות, ומתכוונים לחזור לביתם בשעה מאוחרת. נמצא שבני"ד המארח אינו מכוון בהדלקתו להוציא י"ח את האורח. בס"ד נלע"ד שאותו אורח (הבן עם משפחתו, או בחור ישיבה אשכנזי) ידליק בברכה במקום האירוח. דגבי הבן עם משפחתו ובחור הישיבה האשכנזים צריכים הם לברך כדין אכסנאי, שלאשכנזים אזלינן בתר מקום האכילה (רמ"א סי' תרע"ז) וכ"ש אם הם מתכוונים גם לישון בבית המארח.

ואם הוא בחור ישיבה ספרדי, ממילא לד' רוה"פ יוצא הוא י"ח בהדלקת אביו, בין אם הבן בביתו ובין אם לאו. ואם הבן הנשוי הוא ספרדי, הרי שיש לדון שעדיף שידליק כשיחזור לביתו, דהא למרן (בסי' תרע"ז) מקום השינה הוא הקובע. ואם כשיגיע לביתו יהיו עמו שנים מבני משפחתו כשהם ערים, הרי שיש בזה פה"נ אף בשעה מאוחרת. אך אם לא יהיו עמו בחזרתו שני בני בית ערים, או שהוא מתכוון גם לישון בבית המארח, הרי שדינו מבואר לקמן (בסעי' ט"ז). ולסוברים שם שידליק בברכה, הרי שכ"ש שבני"ד ידליק בברכה, שהרי לא כיוונו להוציאו י"ח. ולסוברים שם שלא יברך ע"כ, צ"ע אי יסברו בני"ד שגם יברך.

ומ"מ אם האשה של הבן (הבא להתארח) נשארת בביתה, תדליק האשה בביתה ותכוון להוציא את בעלה וילדיה (עכ"פ לספרדים. אך לאשכנזים יתכן שעדיף שידליקו הבן וילדיו אצל המארח, משום דהתם הוי מקום אכילה).

ועוד מדיני אורח שמתכונן לחזור לביתו באותו לילה, ר' לקמן (בסעי' כ' וכ"א). ומ"מ כתבנו כ"ז בלי עיון מספיק, ולמעשה רצוי לעיין עוד בדבר.

[48]מח. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ושאלתיו, הרי כתב מרן בחו"מ (סימן קצ"ח סעיף א'): "דבר תורה מעות קונות, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או במשיכה דבר שאין דרכו להגביה". ע"כ. ולפי"ז לכאורה בעינן שהאכסנאי יגביה השמן כדי לקנותו, ויוכל להיות שותף להדלקה. וענה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שהיום לא שייך דין זה, כיון שנהגו בזמננו לקנות במעות, הרי שמועיל קנין מעות מדין סיטומתא, ולכן אין צריך להגביה השמן אם שילם עבורו. עכת"ד. ומ"מ לא זכיתי להבין את דברי הגרמ"א זצ"ל, הרי תמיד היו משלמים וגם מושכים את החפצא. ומנין שאז הקנין היה נעשה דווקא ע"י פעולת המשיכה וכיום הקנין נעשה ע"י פעולת התשלום. אך אין משיבין את הארי אחר מותו.

והגר"ש ישראלי זצ"ל השיב על שאלה זו אף הוא, שא"צ להגביה השמן, משום שתקנת חכמים היתה שמא יתחרט. אך פה ודאי אינו מתחרט, לכן א"צ הגבהה מלכתחילה. עכת"ד.

והג"ר מרדכי שטרנברג שליט"א אמר לי, שי"א שלדבר מצוה מעות קונות. ור' בשו"ת משנה שכיר שדן בכך. עכת"ד. וע"ע לעיל (בהערה מ"ו).

ואח"כ ראיתי שאכן בשו"ת מחזה אברהם (ח"א סי' קמ"ט) כתב שמספיק לקנות השמן בקנין כסף, דלדבר מצווה מעות קונות.

אלא שבאמת בד"ז נחלקו הפוס', אי חכמים העמידו דבריהם על דין תורה כשקונה לדבר מצווה. ראה מה שבס"ד כתבנו ע"כ במקראי קודש הל' ארבעת המינים (פ"י סעיפים ל"ז ואילך). עיי"ש באורך (בפרט בהערה ע"ו) שזו מחלו' גדולה בפוס'. ולכן יש להמנע מלהכנס למציאות כזו, אלא לכתחילה יעשו גם קנין דרבנן, אע"פ שבני"ד עסקינן במצווה דרבנן, והתם, גבי ד' המינים, עסקינן ביו"ט הא' במצווה דאו'.

[49]מט. מ"ב (סימן תרע"ז סק"ג), כה"ח (סק"ה). ור' עוד מש"כ המ"ב (שם סק"ח) לענין הברכה. וע"ע בטור (סי' תרע"ז) שכ' שהאכסנאי ידליק, ומ"מ אם רוצה ישתתף בפרוטה. ע"כ. ומשמע שלכתחי' ידליק בעצמו. והב"י (שם) כ' שזה פשוט מדינא דגמ'. ומ"מ בשו"ע כ' מרן רק שישתתף עם בעה"ב.

[50]נ. מ"ב (סימן תרע"ז סק"ג), כה"ח (סק"ד) בשם האגודה.

[51]נא. כה"ח (שם סק"ד) למסקנה. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף פ"ח).

[52]נב. מ"ב (סימן תרע"ז סק"א וסק"ד). כה"ח (שם סק"ו וסק"כ).

[53]נג. כה"ח (שם סק"ו וסק"ח), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 233 סעיף ד'), וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שאם בעה"ב אינו מחשב חשבון מדויק של ההוצאות אין האכסנאי צריך להשתתף בפרוטה. עכת"ד. ור' בה"ל (סימן תרע"ז ד"ה "לתת פרוטה").

[54]נד. מ"ב (שם סק"ב). וראה עוד בילקו"י (עמ' 233 הערה ד' ד"ה "והוא הדין").

[55]נה. שעה"צ (שם סק"ד).

[56]נו. מרן (סימן תרע"ז סעיף א'). וממש"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף קי"ג) משמע, שאפי' אין לו פתח הפתוח החוצה, אלא די שיש לו חדר לעצמו ג"כ הדין כך. ועיי"ש (גם בהערה פ"ג), וכן בבה"ל (סימן תרע"ז ד"ה "פתוח").

[57]נז. מ"ב (שם סק"ו), כה"ח (סק"י).

[58]נח. מ"ב (שם סק"ח), הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף קי"ג).

[59]נט. יחו"ד (ח"ו סימן מ"ג). עיי"ש (בעמ' רל"ז) שהביא כן בשם כמה פוס'. ובס"ד נראה שכ"ש כשאין לו פתח בפנ"ע, שא"צ להדליק אלא רק להשתתף.

[60]ס. מ"ב (שם סק"ה וסק"ח), כה"ח (סק"ט, ור' גם סקי"ב), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף קי"ג).

[61]סא. יחו"ד (שם, בתחילת הסימן).

[62]סב. מרן (סימן תרע"ז סעיף א'), מ"ב (סק"ט), כה"ח (סקי"ד). ובענין אי מדובר אם יש לו פתח לעצמו בכניסה לבית או שאין לו פתח כזה. הנה מדברי מרן (שם) משמע דמישתעי אפי' שיש לו פתח לעצמו. וצ"ע גבי האשכנזים בהא.

[63]סג. מ"ב (שם סקי"ב).

[64]סד. כה"ח (שם סקי"ז), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף פ"ג). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי ק"א).

[65]סה. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 233 סעיף ד'). ונראה שלאו דוקא אם מתארח כמה ימים. וראה גם בה"ל (סי' תרע"ז ד"ה "עמו"). וע"ע בכה"ח (תרע"ז, י"ז) בשם הפר"ח שזה דוקא לח' ימים. וע"ע ביבי"א (ח"ה, י"ז סק"ד) ויחו"ד (ח"ו סי' מ"ג).

[66]סו. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף פ"ג). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' ק"ב).

[67]סז. ספר ילקו"י (שם).

[68]סח. בא"ח (פר' "וישב" סעיף ט"ז).

[69]סט. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף שלא ידליק בכניסה למלון, ושכן הדין גם לאדם שבא לבית המלון עם כל משפחתו. ואמר שכך צריכים לנהוג גם האשכנזים. עכת"ד. וצ"ע מה יעשה אדם שנמצא במלון שבעלי המלון לא מרשים להדליק בחדרים, ונראה שברוב המלונות אסור הדבר. ומ"מ שמעתי שמצוי הדבר כיום שבכל בית מלון ישנם חדרים מיוחדים שניתן לשוכרם ושמותר לעשן בהם. וא"כ עדיף לשכור חדר כזה ואז להדליק בו את נרות החנוכה. וכן ניתן להדליק במרפסת הצמודה לחדר. וכמובן כל זה אמור אם אכן במציאות ניתן הדבר. וראה עוד ע"כ בספר מקראי קודש לגרצ"פ פראנק זצ"ל (הלכות חנוכה סי' י"ח). שו"ת אז נדברו (ח"ז סי' ס"ז), וספר חובת הדר (סעי' נ"ט) ולקמן (בהערה קי"ד). וע"ע בחזו"ע (חנוכה. עמ' קמ"ה, דין אכסנאי הערה א') שכ' בשם הגיוו"ר שאם האכסנאי מקבל כל צרכיו ממארחו ומשלם שכר כללי, הרי שא"צ להשתתף עם מארחו. והדלקת מארחו - בעל הבית - פוטרתו אף מלהשתתף. אך אם בעל הבית מחשבן עמו על כל הוצאה, אכילה ושתיה וכדו', הרי שבזה צריך הוא להשתתף עמו. ולפי"ז בבתי מלון, שכיום משלמים על כל דבר ודבר, הרי שאם אנשי המלון ידליקו עבור כל האורחים לכאו' לא יועיל ד"ז, כי הם מדליקים רק עבור עצמם.

[70]ע. כן משמע מהרמ"א (סימן תרע"ז סעיף א'), וכ"כ המ"ב (סקי"ב).

[71]עא. מסקנת המ"ב (שם סק"ז וסק"ח. ור' עוד מש"כ שם בסקט"ז).

[72]עב. כך בס"ד הגענו למסקנה עפ"י הערות של כמה ת"ח, שכן עולה מדברי המ"ב (בסי' תרע"ז סקי"ב), ובפרט מדבריו בבה"ל שם (ד"ה "במקום"), שרק אם קובע עם בני משפחתו את אכילתו בבית אביו או חמיו וכדומה בשמונת ימי החנוכה, בזה צריך הוא להדליק את הנרות במקום שאליו עקר את סעודותיו. הא לא"ה, הרי שהקובע זה המקום שבו הוא רגיל לקבוע את סעודתו, והיינו בביתו או בישיבתו. ואין הדבר הקובע הוא היכן אוכל הוא באותו ערב את סעודת הקבע שלו. וזו נ"מ למקרה מאוד שכיח, שבחורי ישיבה רבים הולכים ערב אחד או שנים לארוחת ערב במפגשים משפחתיים. ואע"פ שהם אוכלים שם סעודת קבע, עם פת, הרבה מטעמים וסופגניות, אין זה עוקר את קביעות אכילתו בישיבה כל השנה. ולכן צריך הוא גם באותו לילה להדליק את הנרות בישיבתו. ואם צריך הוא לנסוע מוקדם, הרי דינו ככל אדם שעוזב את דירתו לפני השקיעה או אף לפני פלג המנחה. כך בס"ד נראה. ואח"כ ראיתי שכ"כ הגר"א שפירא זצ"ל, כדלקמן (בנספח א' ס"ק 4) והגר"ש משאש זצ"ל (בנספח ג' תשו' ב'). [ובספר שונה הלכות עם הערות "תורת המועדים" לא מצאתי שדיבר ע"כ].

[73]עג. מ"ב (שם סקי"ב). ואע"פ שמנהג האשכנזים להדליק במקום האוכל, וכמש"כ הרמ"א (בסעיף א'), הכא כיון שנמצא שם באקראי לא ידליק אלא בביתו.

ומה שכתבנו שעדיף שידליק הוא, זאת משום שמצוה בו יותר מבשלוחו. ור' בה"ל (סימן תרע"ז ד"ה במקום"). שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל גבי מי שהדליק נ"ח בביתו ואח"כ נמלך לנסוע לעיר אחרת. אם צריך להשתדל לחזור לישון או לאכול (תלוי במחלו' מרן ורמ"א מה הדבר הקובע - אכילה או שינה) בביתו באותו לילה. והאם צריך הוא להדליק שוב במקום שהגיע אליו. וענה לי שא"צ להשתדל לחזור לביתו משום שהדלקה עושה מצוה ובזמן ההדלקה נהג כראוי. ועוד, שהרי יש בהדלקת נ"ח חיוב גברא, והוא כבר עשה המצוה. עכת"ד.

[74]עד. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף צ').

[75]עה. מרן (סימן תרע"ז סעיף ג'), מ"ב (סקי"ד), כה"ח (סקכ"ג). ומקורו במרדכי. וכתב הטעם, כיוון שהוא חייב לראות הנרות. ור' באחרו' הנ"ל מה שהקשו ע"כ. ומ"מ לפי"ז נראה שפה"נ הו"ד גבי יהודים ולא כלפי הגויים. ואמנם ממ"ש בגמ' שזמן ההדלקה הוא עד שתכלה רגלם של תרמודאים, והרי הללו היו גויים מוכרי עצים (רש"י דכ"א, ב' ד"ה "רגלא"), לפי"ז לכאו' משמע שפה"נ הוי גם כלפי הגויים. אלא שמפרש"י שם ניתן לדייק שפה"נ הוי כלפי ישראל, והיינו כלפי אותם ישראלים שהיו קונים עצים מהתרמודאים (ויש שדייקו להפך). ובפרט שהערוך פירש שתרמודאים אלה עניים מלקטי עצים, והיינו לאו דווקא גויים. וכ"נ מדברי מרן (סי' תרע"ב ס"ב) שכ' ש"מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים", ולכאו' ג"כ הכוונה לישראלים (אף שגם כאן יש שדייקו לא כך). וכ"כ הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שפה"נ הוי כלפי ישראל (הב"ד בשבוי"צ, חנוכה ספ"ד). אמנם ד' הגרי"ש אלישיב זצ"ל שפה"נ שייך גם גבי גויים [הב"ד בס' פניני חנוכה (קוק. פרק ח', ובהערה כ"א)]. ומסתמא דנו בזה עוד פוס', ומה שהלב חושק הזמן עושק.

[76]עו. מ"ב (שם סקי"ד). ואחד מגדולי הדור הורה לי שאף ספרדים רשאים לנהוג כן. וראה עוד בשו"ת אז נדברו (ח"ג סי' ל'), חובת הדר (פ"ב סעי' מ"ט), מצות נר איש וביתו (עמ' קכ"ו). וכן בפרקנו (הערות ל"ט וצ"ג).

[77]עז. את הדעה הראשונה הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ותחילה אמר שאין נ"מ כלל אם הנרות נראים. אך לאחר עיון נוסף אמר לי, שהטעם שיכולים להדליק בברכה הוא כיון שרואים את הנרות בזמן חיוב ההדלקה, היינו לאחר פלג המנחה, שכיוון שסתם אדם רשאי להדליק אז בברכה משמע שזו התחלת המצוה, ולכן סגי בראיה זו, אע"פ שעדיין לא שקעה החמה. עכת"ד.

את הדעה השניה כתבנו עפי"ד כה"ח (סי' תרע"ב ס"ק ט',י'), והבאנו דבריו לעיל (בפרק ד' סעי' ה' בהערה כ"ד).

[78]עח. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וראה מה שכתבנו בהערה הקודמת.

[79]עט. כל ההלכות בסעיף זה הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף שדין זה של הדלקה בבית המארח, אמור אף אם לא ישן בבית המארח. וראה מש"כ מרן והרמ"א (בסימן תרע"ז סעיף א'). והטעם לדין זה של השעה תשע בערב משום שעד שעה זו תדירות העוברים ושבים גבוהה יחסית ואיכא טפי פרסום הנס. והגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי שלדעתו ניתן להדליק בברכה עד שעה תשע - עשר בערב מהטעם הנ"ל. וראה לעיל (בפרק ד' הערה י"ב. וראה עוד בפרק ד' סעי' ה'), האם עדיף להדליק קודם השקיעה או לאחר חצי השעה הראשונה לזמן ההדלקה.

ובענין בן נשוי היוצא עם משפחתו לבקר את הוריו, וחוזר באותו לילה, ראה עוד בכה"ח (סי' תרע"ז סקי"ז), שו"ת אז נדברו (ח"ז סי' ס'), ורבב"א (ח"ב סי' קע"ט, וח"ג סי' תנ"ז).

שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין מי שנמצא בזמן ההדלקה בביתו, ורוצה ללכת להתארח לאחר מכן אצל אחרים ולאכול אצלם, ולאחר מכן ללכת למקום שלישי ולישון שם. היכן ידליק. וענה לי שידליק בביתו, כיון ששם הוא נמצא בזמן ההדלקה. והוסיף, שצריך הוא לשהות שם במשך חצי השעה הראשונה להדלקה. עכת"ד (והבנתי דהוא משום דאל"כ אין בזה פה"נ. והנפקא מינא אם מדליק בחלון דאיכא פה"נ כלפי הרבים שאז אינו צריך להשאר אף לדעת הגרש"י זצ"ל - מ.ה.).

[80]פ. לגבי בחור ישיבה הנוסע לבקר בבית הוריו ועתיד לשוב לאחר השעה תשע בערב, הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שכ"ש שידליק בבית הוריו בברכה. אע"פ שאינו ישן שם, שהרי לדעתו מעיקר הדין בית הוריו נחשב לביתו. עכת"ד. ומ"מ ברור שכל זה מדובר גבי בחור ישיבה אשכנזי. שהרי לדעתו הספרדים אינם מברכים בכה"ג. וראה עוד בזה ברבב"א (בח"ב סי' קע"ט, וכן בח"ג סי' ת"ס סקל"ו), מש"כ בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

כבר דננו בס"ד לקמן (בהערה צ') מהו דין רווק ספרדי לגבי חנוכה. עיי"ש תשו' הגר"מ אליהו זצ"ל. ולאור זאת נשאלה שאלה גבי רווק ספרדי שיוצא מביתו לפני פלג המנחה להתארח אצל משפחה אחרת. הוא עתיד לחזור מאוחר בלילה לישון בביתו, בזמן שכבר אין פה"נ לרבים בחוץ. וכשיחזור לביתו הרי לא ימצא שם שני בני בית נעורים שיהא שייך בהם פה"נ. בס"ד נראה שבני"ד לכאו' אין עליו חיוב להדליק באותו לילה, כיוון שמרן (סי' תרע"ז ס"א) פסק שמקום חיוב ההדלקה הינו במקום שישן בלילה. אך בני"ד הרי במשך כל זמן ההדלקה (מפלג המנחה עד זמן פה"נ לעוברים ושבים ברחוב) הרי אינו בביתו. וגם פה"נ בביתו לא שייך בני"ד, שהריהו רווק, ואין שני בני בית נעורים, ואפי' לא אחד. ואם ישתתף בפרוטה עם מארחיו, שנמצא אצלם בזמן ההדלקה, לכאו' אינו מקיים בזה המצווה, כיון שמקום חיובו באותו לילה הינו בביתו שישן שם. וגם מצד החשד לכאו' א"צ לבקש משכניו שידליקו עבורו בביתו בזמן ההדלקה, כיוון שאינו בביתו כלל בזמן ההדלקה. כך בס"ד נלע"ד. וזה מתאים למה שיש פוס' שחתן ספרדי שמתחתן בליל חנוכה לאחר זמן ההדלקה, שפטור הוא מההדלקה כיוון שבזמן ההדלקה הריהו עדיין סמוך על שולחן אביו. אך מ"מ יש לדעת שי"א שאם אדם אינו נמצא בזמן ההדלקה בביתו, צריך הוא להדליק הנרות היכן שהוא נמצא בזמן ההדלקה (ר' ע"כ למשל בהערה הבאה). וי"א שצריך הוא למנות את אחד משכניו כשליח שידליק עבורו בביתו בזמן ההדלקה. ואכמ"ל.

[81]פא. ר' שעה"צ (סימן תרע"ב סקי"ז), וספר ילקו"י (מועדים. עמ' 210 הערה ח'), מה שכתבו בשם כמה אחרונים שרשאי לברך על ההדלקה אף אם בני ביתו ישנים. ובס"ד היה נראה לענ"ד, שלמרות שאדם החוזר מנסיעה ארוכה רשאי להדליק הנרות בברכה כשיחזור לביתו אם בני משפחתו עדיין ערים, וכנ"ל בריש פרקין, מ"מ הכא לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל עדיף שידליקו הנרות בבית המארח כי שעת ההדלקה עדיפא. והא דהנוסע מברך בביתו, זה בגלל שלא יכל להדליק בתחילת זמן ההדלקה. אך אה"נ היה עדיף שאף הוא יברך בנסיעה בתחילת שעת ההדלקה. וכשהרציתי את הדברים לפני הגר"מ אליהו זצ"ל הסכים לדבר זה. וראה עוד לקמן (בהערה פ"ח).

שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין מי שהגיע מהעבודה לבית חבריו לאחר תום חצי שעה מהשקיעה, ואשתו המעוברת שהיתה עמו הרגישה צירי לידה חזקים, כך שאינו יודע היכן ישהה בלילה, בביתו או בבית החולים. היכן ידליק. וענה לי שעליו להדליק בברכה בבית חבירו משהגיע לשם, ולא להמתין. ודינו כמי שלא ידוע היכן ביתו באותו לילה. עכת"ד.

[82]פב. שו"ת מהרש"ם (ח"ד סימן קמ"ו). וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 208 סעיף כ"ה). וכן הורה לי הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א, רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק, שהדין כמהרש"ם. ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל לגבי מי שאין לו בית וגר בשדה ללא בית (כמו יהודים עניים בארה"ב ובאירופה שישנים בתחנות הרכבת התחתית או מתחת לגשרים וכדו'), היכן ידליק. וענה לי שאנשים אלה שאין להם בית כלל, יתכן שחכמים לא התייחסו אליהם גבי דין חנוכה. ומ"מ מסתבר שמי שאין לו בית צריך הוא להדליק נ"ח ואינו פטור מכך. ומאידך הרי תיקנו שאדם ידליק בפתח ביתו או על שלחנו, ואדם כזה אין לו פתח או שלחן. ופעם אחרת אמר לי שלמעשה א"צ דירת קבע, וגם מי שאין לו דירת קבע חייב בנר חנוכה. עכת"ד.

[83]פג. ר' לעיל בפרקנו (הערה ל"ט - מ"א).

[84]פד. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל לגבי מקרים הנ"ל. וטעמו, כיון שאדם שאין לו דירת קבע אינו חייב בנר חנוכה. ועוד אמר לי שכל אדם שאין לו דירת קבע אף אינו חייב כלל לחזר אחר נרות חנוכה כדי לברך את ברכות הראיה. ומחלוקת זו הינה מחלוקת ראשונים. עכת"ד. וראה ספר מקראי קודש לגרצ"פ פראנק, (סימן י"ח בהררי קודש הערה 3, וסימן כ"ה הערה 4). ועוד בענין הנוסע במכונית ראה שו"ת אז נדברו (ח"ז סי' ס"ז).

ובענין הנוסע ברכבת, ראה ערוה"ש (סי' תרע"ז ס"ה), שו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קמ"ו), צי"א (חט"ו סי' כ"ט), אז נדברו (ח"ה סי' ל"ז, ח"ו סי' ע"ה, וח"ז שם).

לגבי הנוסע באניה ראה בשו"ת מהרשד"ם, אז נדברו, ומקראי קודש (שם).

ובענין הטס במטוס ראה שו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' פ"ו), שו"ת רבב"א (ח"א סי' תל"ד סק"ה), ושערים המצוינים בהלכה (סי' קל"ט סקי"ג).

[85]פה. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ולמד זאת מהגמ' מס' סוכה. והוסיף, שלגבי הצורך בגובה מסויים יש לו ספק בדבר. ומ"מ אף אם אורך ורוחב מקום דירתו עולים על ד' אמות, אם אין שם אפשרות לשבת בצורה נוחה, אף מקום זה אינו נחשב כדירת קבע מצד השימוש שבה. עכת"ד. וראה מה שכתבנו בס"ד בשמו לקמן בפרקנו (בהערה ק"ז) בענין חיוב הדלקה לחיילים הגרים באוהל סיירים.

[86]פו. כך כתוב בחוברת הנקראת "בימים ההם בזמן הזה" שיצאה לאחר מלחמת יום כיפור בהוצאת הרבנות הצבאית מחוז ירושלים והמועצה הדתית ירושלים. ההלכות נכתבו בידי הג"ר אברהם שרמן שליט"א, וכך הורה לו בענין זה הגרש"ז אוירבך זצ"ל.

[87]פז. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וראה עוד ע"כ בצי"א (חי"ב סי' נ' סק"ב, חט"ו סי' כ"ט), שו"ת אז נדברו (ח"ו סי' ע"ה, ח"ז סי' ס"ז, וחי"א סי' ל"ד). שו"ת רבב"א (ח"ג סי' ק"ס סקי"ג), ושו"ת עשה לך רב (ח"ד סי' ל"ט).

[88]פח. את הדעה הראשונה כתב הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הלכות חנוכה (סעי' פ"ז ופ"ח). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' קי"א). וכ"כ כל הפוס' האשכנזים (ראה למשל במכתב הגר"א שפירא זצ"ל, לקמן בנספח א'). ואת הדעה השניה כתב הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בילקו"י (מועדים. בדין אכסנאי בחנוכה. עמ' 231 סעי' ב'). ור' עוד מ"ב (סימן תרע"ז סק"א) וכה"ח (סק"ו).

מי שהדליק בביהמד"ר של הישיבה בברכה, האם חייב להדליק שוב בחדרו, ראה יחו"ד (ח"ו סי' מ"ג), ונר איש וביתו (פ"ב ס"ז סקכ"ג).

[89]פט. כ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביחו"ד (ח"ו סימן מ"ג), וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 232 סעיף ג'), וכן הורה לי הג"ר יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף תכב"ץ פה ירושת"ו. וגם הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי שלא ידליקו בישיבה, דסמוכים הם על שלחן הוריהם. עכת"ד. וכיון שד' הגר"א שפירא זצ"ל הינה שהישיבה הינה ביתם של התלמידים, ולכן הם צריכים להדליק בחדרם בברכה (כדלקמן בהערה צ"ג), הרי שזו מחלו' בין ראשי ישיבת "מרכז הרב". ועוד יש לציין שישנם ספרדים רבים בישיבות שעפי"ר הולכים בתר פסקי הגר"מ אליהו זצ"ל, או בתר פסקי הגרב"צ אבא-שאול זצ"ל, או בתר פסקי הגר"ע יוסף זצ"ל.

וכעבור כמה שנים מכתיבת דברים אלה יצא לאור ס' חזו"ע – חנוכה (בשנת תשס"ז), ושם כ' הגר"ע יוסף זצ"ל (בפרק דין אכסנאי סעיף א' דקמ"ד) וז"ל: בחורים הלומדים בישיבות, שהוריהם מדליקים עליהם בביתם, אינם צריכים להדליק ולא להשתתף. עכ"ל. והניף ידו שנית (שם בעמ' ק"נ, בסיכום הדברים), וז"ל: בסיכום: בחורי ישיבה שלומדים בעיר אחרת, אינם צריכים להשתתף בפרוטות עם הנהלת הישיבה, וכן אינם צריכים להדליק בפני עצמם אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם. ואם ירצו להחמיר על עצמם ולהיות מהדרים להדליק בחדריהם, אינם רשאים לברך, משום איסור ברכה לבטלה. אלא ידליקו בלא ברכה. וכן פסק הגרש"ז אוירבך זצ"ל, כמובא בספר שלמי מועד (עמוד רד), וז"ל: בני הישיבה הספרדים יוצאים ידי חובת הדלקת נר חנוכה במה שמדליקים אבותיהם בתוך ביתם, ולא עוד אלא אפילו אם הוריהם דרים בארצות הברית, שזמן צאת הכוכבים שם הוא אחר כשש שעות מזמן צאת הכוכבים של ארץ ישראל, אע"פ כן יוצאים י"ח בהדלקת נר חנוכה של אבותיהם. עכ"ל. וע"ע בשו"ת אדרת תפארת ח"ב (סי' ל"ד). [וכיו"ב כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ז (ס"ס מ"ו), שאם במקום הבעל מקדים הלילה לבוא, ולאחר כמה שעות מדליקים עליו בביתו בארצות הברית, שפיר יוצא בהדלקתם. ושם בסוף ד"ה הנה, הוכיח כן מדברי המשנה ברורה (סי' תרע"ז סק"ב). ע"ש].

אמנם גבי הסיפא, שאם המוציא י"ח הינו במדינה רחוקה כך שהוא מדליק הרבה יותר מאוחר מזמן ההדלקה של מי שיוצא י"ח, כתב שם בחזו"ע וז"ל: ומיהו נ"ל שבחור ישיבה בא"י שהוריו בארצות הברית, שהדבר ברור שבעת צאת הכוכבים בא"י, עוד לא הדליקו הוריו נר חנוכה, אם ירצה להדליק נ"ח בעצמו, רשאי לברך "להדליק נר חנוכה", וכדמוכח ממ"ש בשו"ת פרי הארץ ח"א (סי' ט' דף ו' ריש ע"ד). עכ"ל.

והלום ראינו מש"כ כעין זאת בס' ילקו"י (חנוכה, מהדו' תשע"ג, סי' תרע"ז, דין אכסנאי עמ' תע"ז). ושם (בעמ' תצ"ב) הוסיף בתקיפות נגד ראשי הישיבות המורים לתלמידים הספרדים להדליק נ"ח בישיבה ואף לברך ע"כ. וז"ל שם:

ראש ישיבה אינו נחשב בהכרח למרא דאתרא בענייני הלכה – במה שלא נוגע להנהגת הישיבה. והנה שמענו שבכמה ישיבות ראשי הישיבה הורו לתלמידים ספרדים להדליק נ"ח בברכה בישיבה. ויש שהורו דאה"נ תלמיד שהולך לבית הוריו בשופי ומקבל עזרה בהוצאות בסיסיות, לא יברך על ההדלקה, אבל תלמיד שהקשר שלו עם הוריו רופף, ובקושי מקבל מהם דמי כיס, צריך להדליק נרות חנוכה בישיבה, ואם ירצה לברך קודם להוריו יברך, ואין בזה ברכה שאינה צריכה כי במקום ספיקות אין ברכה שאינה צריכה.

אולם כ"ז אינו לדינא, דבכל אופן כל שהולך לשבתות חופשה ולימי בין הזמנים, דינו כמבואר בס' המנהיג הנ"ל, שאינו מדליק בברכה. ולא לכל ראש ישיבה יש סמכות בעיניני הלכה, ולהורות נגד דעת גדולי הדור. ואין לו דין כמרא דאתרא לענין הלכה. [וכאשר ביקשתי בזמנו את הסכמתו של הגרא"מ שך זצ"ל לספרי איסור והיתר ענה ואמר לי, שאינו בקי בהלכה ובספרי הפוסקים, ולכן נתן רק דברי ברכה]. ואין לראש הישיבה להכריע מדעתו מי הם גדולי הדור וכל כיו"ב. וכ"ש לפי מה שכתבו הפוס' שבדורותינו לא שייך כמעט [בתלמידי ישיבה] הדין של רבו מובהק, שרבים מהם אינם עוסקים בהלכה. [ואין בזה פגיעה בכבוד התורה, דהא בודאי חייבים לכבדו, ולשמוע כל הוראותיו בעניני הישיבה, אך אין לזה קשר לפסקי הלכה נגד מסורת רבותינו הספרדים]. עכ"ד.

ועוד הוסיף שם בילקו"י וז"ל: ואף במקום ששייך דין רב ומרא דאתרא, מ"מ במקום שיש מרא דאתרא גדול יותר, או קדום, הולכים אחר הגדול. [עיין כיו"ב באבקת רוכל סי' ל"ב]. עכ"ל הילקו"י (שם). אמנם יש להעיר, דאם אזלינן בתר מרא דאתרא גדול וקדום, הרי שלגבי ני"ד אין הדבר ברור, דהא מצד אחד הגר"א שפירא והגר"ש משאש זצ"ל אמרו שהספרדים ידליקו בישיבה בברכה. ומאידך הגר"ע יוסף והגר"ש ישראלי זצ"ל אמרו שהספרדים לא ידליקו כלל בישיבתם. ואם כן לפחות מצד הכלל הנ"ל, דהלכה כגדול הקדום, אין הכרע בני"ד. וראה עוד לקמן (בהערה צ"ג) מה שכתבנו בס"ד בשם מחזור ויטרי.

[90]צ. כ"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף פ"ד). וכן הורה לי הגרמ"א זצ"ל הלכה למעשה. ואמר לי שבישיבה שכל תלמידיה ספרדים, אף אם הורי כל התלמידים מדליקים עליהם בבתיהם, מ"מ ידליקו נרות בחנוכיה אחת בביהמ"ד בברכה (וראה בספרו מאמר מרדכי, פנ"ח סעי' ק"ח).

ועוד שאלתיו מהו הגדר. עד מתי בן ספרדי נפטר בהדלקת הוריו, שרוה"פ הספרדים כותבים שבחור ישיבה פטור לגמרי מהדלקת נ"ח ע"י הדלקת הוריו. וכן כתבו לגבי חיילים. אך ברור שאין הדבר פשוט לגבי רווק ספרדי בן ארבעים-חמישים המתפרנס למחיתו וגר במקום אחד, ויש לו אמא או אבא זקנים הגרים בעיר רחוקה, והוא נוסע אליהם פעם בשבועיים, שלושה שבועות או חודש. וכן רווק ספרדי למשל בן עשרים ושלוש, שלומד במכון מסוים וגר בעיר מסוימת ונתמך או לא נתמך כספית ע"י הוריו הן בשכ"ד והן בלימודים, ונוסע כל שבת להוריו בעיר אחרת. האם הדבר הקובע בדברים אלה זה גיל הרווק, או האם הוריו תומכים בו, או כל כמה זמן נוסע אליהם, או אם כשהוא חולה הוא נוסע אליהם. וענה הגרמ"א זצ"ל שבאמת הדבר תלוי אם האדם סמוך על שולחן הוריו או לא. ואף ששאלנו שוב האם אין הדבר תלוי היכן הוא נמצא בעת מחלתו [(שכך הסביר תמיד את התלות של בחור ישיבה בהוריו, כדלקמן (בהערה צ"ג)] ענה שוב הגרמ"א זצ"ל שבאמת הדבר תלוי האם הוא סמוך על שולחן הוריו. עכת"ד. ומ"מ צ"ע מה יהא דינו אם הוא סמוך חלקית על שולחן הוריו, וכגון שהם משלמים חלק משכר הלימוד שלו או חלק משכר הדירה. דשמא מה שקובע זה מי שמשלם את רוב הוצאותיו.

[91]צא. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[92]צב. כ"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיפים פ"ד ופ"ח). וראה עוד בספרו מאמר מרדכי (פנ"ח סעי' ק"ח). ושאלנו את הגר"מ אליהו זצ"ל, מדוע הוא פוסק לבחור ישיבה ספרדי שלא לברך על ההדלקה, ומ"מ צריך להדליק מפני החשד. הרי תמיד אמר לנו שככלל הוא אינו רוצה לפסוק לבחורי ישיבה כיצד לנהוג בישיבה, כי שם ראש הישיבה צריך לפסוק לתלמידים, והגרמ"א זצ"ל אינו רוצה לפגוע בראשי הישיבות אם דעתם שונה מדעתו (ואז אותם תלמידים ינהגו כדעת הגרמ"א זצ"ל ולא כדעת ראש הישיבה). וא"כ מדוע לענין נרות חנוכה הוא פוסק בריש גלי את דעתו באשר למנהג בחורי הישיבות. וצחק הגרמ"א זצ"ל וענה, שגם לענין הדלקת נ"ח הוא אינו פוסק לבחורי הישיבות כיצד ינהגו בישיבה, אלא הוא פוסק כיצד ינהגו בבית. עכת"ד. ואמנם רציתי לשואלו, שהרי מפסק ההלכה שלו בני"ד, מבוארת דעתו לגבי מנהגם בישיבה ולא בבית, אך בשל מחלתו (היה זה בחנוכה תשס"ח) לא רציתי להכביד עליו בשאלות. ומ"מ הוא נשאר בדעתו כמו שכתבנו לעיל גבי מנהגם בישיבה עצמה.

[93]צג. כך הורה לי הגר"ש משאש זצ"ל, רבה של ירושלים ת"ו. וכ"כ בירחון אור התורה במאמר הדן בנושא זה מאת הגר"ש משאש זצ"ל. ועוד אמר לי הגר"ש משאש זצ"ל, שבעבר תלמידי הישיבות הספרדים לא היו מדליקים בישיבה אלא היו יוצאים ידי חובה ע"י הדלקת הוריהם בבית. וזאת משום שאותם תלמידים למדו בישיבה באותה העיר שבה גרו הוריהם. כך היה במרוקו. וממילא אותם תלמידים חזרו לבית הוריהם כל ערב. אך כיום, שהתלמידים לומדים בעיר אחרת מעיר מגוריהם, וכגון שגרים בבני ברק ולומדים בירושלים, לדעתו אינם יוצאים י"ח ההדלקה ע"י הדלקת הוריהם בביתם. ולכן לדעתו כל תלמיד צריך להדליק בישיבתו. עכת"ד. וכן מורה הגר"א שפירא זצ"ל ראש ישיבת מרכז הרב לבחורי הישיבות הספרדים והאשכנזים. וטעמו הוא כיון שהישיבה היא ביתם. עכת"ד. וכן מבואר במכתבו המודפס בנספחים לקמן. ודעת הגר"מ אליהו זצ"ל כפי שהורה לי, שאין הישיבה נחשבת לביתם של התלמידים, והביא ראיה לדבריו מהעובדה שכאשר אחד הבחורים חולה הוא נוסע לבית הוריו על מנת לנוח ולהתרפא שם. עכת"ד. ועתה, כחודש לאחר פטירת הגר"א שפירא זצ"ל, אמרו לי שהוא דחה טענה זו ואמר שכיוון שלעיתים אנשים חולים נוסעים לבית חולים, הרי שאין זה הדבר הקובע מהו ביתו של האדם. עכ"ד. וראה בבה"ט (סי' קל"ב סק"ה. די"ד, ב' בעמודה הימנית) שכתב (לענין קדימה בענין הקדיש): "הלומד בישיבה דין תושב יש לו. ומלמד, אם אין לו אשה במקום אחר, נקרא תושב". עכ"ל. והפנה לספר כנסת יחזקאל. וא"כ אף שלענין מלמד חילק אם יש לו אשה או לא, מ"מ לענין לומד בישיבה לא חילק אלא פסק שיש לו דין תושב באותה העיר. וכן ראה כבר בש"ך (יו"ד סי' שע"ו ססקי"ב) כעין זאת, שנער ובחור שלומד תורה בעיר אחת, ואביו ואמו או אשתו וילדיו בעיר אחרת, שדין תושב יש לו דוקא במקום שלומד, אע"ג שהוא משלם מסים בעיר שאשתו ובניו שם. עיי"ש שאזלינן בתר מקום לימוד התורה. וזה כוחה של תורה. אמנם שם עסקינן לענין דין קדימה לאמירת קדיש (ולא לענין נרות חנוכה), אך מ"מ דמדומי ראיה יש משם להכא.

ומאידך מצינו שד' אחד הראשו' מתאימה לד' הגר"ע יוסף זצ"ל. שכבר כתב במחזור ויטרי (סי' רל"ח) וז"ל: ובחורים הבאים למקום אחר ללמוד תורה חוץ לביתם, או אורח, אינו צריך להשתתף בפרוטה אם יודע שאשתו או אביו ואמו מדליקים במקומם. עכ"ל. הב"ד בחזו"ע הל' חנוכה (דקמ"ד, דין אכסנאי, ריש הערה א').

אמנם לפי"ד הגר"א שפירא זצ"ל, שהישיבה הינה ביתו של בחור הישיבה, בין ספרדי ובין אשכנזי, יוצא שבחור ישיבה ספרדי שמגיע בחנוכה להוריו, צריך הוא להדליק בעצמו נ"ח או להשתתף עמהם בפרוטה. ולכאו' זה לא כ"כ מובן. לכן יש להעיר ששמעתי (ולא שמעתי ממנו בעצמי) דמה שאמר גבי בחורי ישיבה, שגם לספרדים הישיבה נחשבת כביתם, שמסתבר שאם בחור ישיבה ספרדי זה נוסע בחנוכה לבית הוריו, שא"צ להשתתף עמם בפרוטה כדין אכסנאי רגיל, כי מסתבר שלבחור זה ישנם שני בתים: א' בישיבה וא' בבית הוריו. ע"כ שמעתי. ולפי"ז מה שהיה דוחה הגרא"ש זצ"ל את הטענה שבית ההורים זה ביתו של בחור הישיבה (כיון שלשם הוא הולך בעת מחלתו), הכוונה שהיה סובר שאין זה ביתו "היחידי". אך באמת גם זה ביתו, וגם הישיבה הינה ביתו (ואכן כשבחור ישיבה אומר בסתמא שהוא נוסע לביתו, ברור שהכוונה לבית הוריו). ומ"מ הגר"א שפירא זצ"ל ששימש בין השאר כראש ישיבה, ראה צורך שכל תלמיד ישיבה ילמד כ"כ בהתמדה ויתקשר כ"כ לתורה, באופן שיחוש שזה גם ביתו. וזאת נוסף לפן ההלכתי הנ"ל מהש"ך.

[94]צד. יחו"ד (ח"ו סימן מ"ג). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף פ"ה). וכן הורו לי בעל פה הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ש ישראלי זצ"ל. וע"ע במאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' ק"י).

בענין בחור ישיבה הלומד ואוכל בישיבה אך ישן בבית הוריו, ראה שו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' מ"ח), שבט הלוי (ח"ב חאו"ח סי' פ"ג), חוברת "מעין" (טבת תש"ל עמ' 38).

[95]צה. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (שם), וכן הורה לי בעל פה. ע"כ. וצ"ע גבי מי שהוריו גרים בארץ מזרחית לארץ ישראל, וכגון ברוסיה, או שהוריו מטיילים בירדן (כפי ששאלו פה בישיבה).

[96]צו. יחו"ד (ח"ו סימן מ"ג), וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. וראה בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 231 בהערה ג'), מה שהביא בשם אביו הגר"ע יוסף זצ"ל.

[97]צז. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[98]צח. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וטעמו משום פרסום הנס לרה"ר. ולשאלתי אמר, שלמרות שלדעתו מעיקר הדין צריך להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח, מ"מ בישיבה צריכים להדליק בחלונות החדרים. ועוד הוסיף, שאין צריך להדליק בפתח בנין הפנימיה כלל, ואפי' א"צ שאחד הבחורים ידליק שם עבור כולם. ולדעתו כלל אין להדליק הנרות במסדרונות הפנימיה שאין לכך דין של רה"ר, וכן אין להדליק הנרות בחדר האוכל של הישיבה. וזאת אף לאשכנזים. עכת"ד (ר' רמ"א סימן תרע"ז סעיף ב'). ושמא דעתו שמסדרונות הפנימיה לא נחשבים לרה"ר, משום שלא כל אדם מהרחוב יכול לישון שם או בכלל להיכנס ולשהות שם כאוות נפשו.

[99]צט. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וטעמו שלמסדרון הפנימיה יש דין של רה"ר. ומ"מ אף הוא הורה לי שלא ידליקו את הנרות בחדר האוכל של הישיבה. עכת"ד.

[100]ק. כך הורה לי הג"ר יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, פה ירושת"ו. וטעמו, משום ששם פרסום הנס גדול יותר [ונראה שכוונתו לאשכנזים. שהרי כבר כתבנו לעיל בשמו (בהערה פ"ט), שספרדי שמדליקים עליו בני ביתו, לא ידליק בישיבה]. ומ"מ הוסיף, גם בישיבה שתלמידיה ספרדים ידליק הגבאי בביהמ"ד או בחדר האוכל בברכה, אע"ג שמדליקים עליו בביתו. עכת"ד. וראה בהערה הבאה בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל.

[101]קא. מה שכתבנו שעל בחורי הישיבות לנהוג בכל ישיבה כפי שפוסק ראש הישיבה שם, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ושאלתי את הגרש"ז אוירבך זצ"ל היכן בחורי ישיבה ידליקו את נ"ח. האם בחדר האוכל, או בחדריהם או בכניסה לבנין הפנימיה. וענה לי שהיכן שידליקו זה טוב. ומ"מ עדיף שלא להדליק בחדרים בגלל חשש שריפות. לכן עדיף להדליק בפתח הפנימיה (וכן שמעתי שנוהגים בישיבת "קול תורה" פעיה"ק, ישיבתו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל). וכן יכולים להדליק בחדר האוכל של הישיבה. עכת"ד.

ומה שכתבנו שבכל ישיבה צריכים הבחורים לשאול את ראש הישיבה בענינים אלה, לכאו' דין זה מוסכם לכו"ע בני"ד, והיינו היכן להדליק את נרות חנוכה. אלא שגבי עצם הדין אי בכלל בחורי ישיבה ספרדים צריכים להדליק נ"ח, ואי צריכים לברך, ר' לעיל בפרקנו (בסוף הערה פ"ט) שיש מגדולי הפוס' הספרדים הסוברים שאין בחורי הישיבה הספרדים צריכים לנהוג כפי פסק ראש הישיבה שלהם. ויש חולקים וסוברים שינהגו כפסק ראש הישיבה שלהם.עיי"ש.

ועוד בענין מקום ההדלקה בני"ד ראה באג"מ (יו"ד ח"ג, וחאו"ח ח"ד), שו"ת אז נדברו (ח"ג, ח"ה סי' ל"ח ול"ט, ח"ו סי' נ"ו, ח"ז סי' ס"ח וס"ט), שו"ת מנחת יצחק (ח"ז), שבט הלוי (ח"ב סי' פ"ג-פ"ה), רבב"א (ח"ב סי' קע"ט וח"ג סי' ת"ד), מועדים וזמנים (ח"ו סי' פ"ח), חובת הדר (סי' נ"ט). חוברת מעיין (טבת תש"ל וטבת תשמ"ג). ור' גם יחו"ד (ח"ו סי' מ"ג), ונר איש וביתו (פ"ה).

[102]קב. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף פ"ו). וראה בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' קי"ב).

[103]קג. חוברת הלכות חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף פ"ט). וראה בספרו מאמ"ר (שם). וגם הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שבת אשכנזיה מעל גיל בת מצוה רשאית לומר שאינה רוצה לצאת בהדלקת הוריה, ותדליק בעצמה בברכה. עכת"ד. ומשמע שאף בביתה רשאית לומר כן.

[104]קד. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 232 סעיף ג'). ואמנם כתב שם שישתתף בהדלקה עם חייל נשוי, שאשתו נמצאת בבית הוריה ולכן לא מדליקה שם. וכמבואר בהערה הבאה. אך נראה דה"ה חייל רווק אשכנזי, שהרי כפי שכתבנו (בהערה פ"ח) נוהגים גם החיילים הרווקים האשכנזים להדליק בברכה.

[105]קה. ספר ילקו"י (שם בהערה ד').

[106]קו. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[107]קז. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר לי שלדעתו רק מי שיש לו דירת קבע חייב בנר חנוכה, ואין דירת קבע הפחותה מארבע על ארבע אמות (וכדלעיל בהערה פ"ה). ואף אם יש בה שיעור זה, הרי מ"מ צריך שתהיה דירה זו ראויה לתשמישים. ודן בכך, והכריע שכיון שאוהל זה אינו ראוי לתשמישי אדם כישיבה וכדו' אינו נקרא דירה. ומ"מ לגבי שיעור הגובה הדרוש כדי שהמקום יקרא דירת קבע נראה שאין זה מעכב לדעתו. ולגבי חיילים אלה, כיון שהם פטורים מהדלקה, דעתו היא שהם פטורים אף מלחזר אחר נר חנוכה כדי לברך ברכות הראיה. ומ"מ, הוסיף, יכולים הם להדליק בברכה נרות חנוכה עבור כולם בחדר האוכל של הבסיס, או שיתפללו ערבית במנין במקום מסויים וידליקו שם בברכה (וצריך שיהא זה מקום שאין הרוח מצויה בו. ופשוט). עכת"ד.

[108]קח. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שלדעתו אף מי שאין לו דירת קבע חייב בנר חנוכה. עכת"ד.

[109]קט. כשאר אכסנאים. ור' כה"ח (סימן תרע"ו סקכ"ה), ומ"ב (סי' תרע"ו סק"ו, וסי' תרע"ז ס"ק ב' וי"ד).

[110]קי. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, וכנ"ל (בהערה ק"ז). וראה גם לקמן (בפרק י' סעי' ז').

[111]קיא. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וטעמו משום שיש בכך פרסום הנס. עכת"ד.

[112]קיב. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר לי שאין די פרסום הנס בכך. ואמנם הוסיף, שאם שני חיילים יראו את הדלקת הנרות (נוסף למדליק עצמו), רשאי הוא להדליק בברכה, דיש בזה פרסום הנס. עכת"ד. וראה לעיל (בפ"ד הערות י"ד-י"ז) עוד דעות ע"כ.

[113]קיג. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמנם נלע"ד שיתכן דה"ה שידליקו אף במועדון או כל מבנה אבן אחר שיש שם פרסום הנס. ושמא חדר אוכל עדיף, שלדעת הרמ"א בעי להדליק במקום אכילה. ראה פרק י' (סעי' ז'). ויתכן שיש לחלק, דהרמ"א מישתעי בדירת המגורים, והכא הוי מבנה אחר לגמרי. וראה מה שכתבנו לעיל בפרקנו, שיש אומרים שבחורי ישיבה ידליקו בחדר האוכל בברכה. וראה עוד ע"כ בספר נר איש וביתו, ובספר דיני צבא ומלחמה לגר"ש מן ההר.

ושאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, מדוע חיילים הגרים באוהלי סיירים (כדלעיל בסעי' ל"ב), כשמדליקים בביהכ"נ רשאי רק חייל אחד להדליק בברכה עבור כולם. ואילו במקרה שהחיילים גרים באוהלים, ולפי הוראות הצבא אסור להדליק שם, רשאים להדליק כולם בחדר האוכל שהינו מבנה אבן, כבני"ד. וענה לי, שכשמדליקים בביהכ"נ רשאי רק א' להדליק, משא"כ בשאר דוכתי דרשאים להדליק כל א' לעצמו. עכת"ד. ונראה דס"ל שאם מדליקים בביהכ"נ ה"ז מדין התקנה להדליק בביהכ"נ, שאז מדליק רק א' עבור כולם.

[114]קיד. את הדין לספרדים ר' לעיל (בהערה ס"ט). ובענין מנהג האשכנזים ראה בספר "חנוכה - הלכות ומנהגים" (עמ' ע"ח מהדו' תשנ"ו) שכתב הרה"ג צבי כהן שליט"א בשם הגר"נ קרליץ שליט"א, שהנמצא בבית מלון ידליק נ"ח בחדר האוכל, עפי"ד הרמ"א (בסי' תרע"ז ס"א), ובפרט אם כולם נמצאים שם למטרה אחת כגון ירחי כלה, שהם כבני משפחה אחת ולא סתם אנשים זרים האוכלים יחד. עכ"ל. וק"ק לי ע"כ: א. למנהג הספרדים בעי להדליק הנרות דוקא במקום השינה ולא במקום האכילה, וכמש"כ מרן בשו"ע (באותו סימן), וא"כ בעי לציין זאת. ב. חלק מהפוס' דס"ל שבבנין משותף יש להדליק דוקא בפתח ביתו או בחלון, טעמם הוא משום שאין ניכר של מי כל נר, ויבואו לחשוד בו שלא הדליק. ולכן בחצר שיש לה שני פתחים חייבו לשים נרות גם בפתח השני משום חשד [ר' למשל בספר מצות נר איש וביתו (סי' ה' הערה ו')]. ולפי"ז גם בני"ד יש לעשות היכר ולהדליק במקום שידעו שכ"א הדליק (אף שיש מקום לחלק ולומר שבחצר בת ב' פתחים רואים שבכל הפתחים של השכנים יש נרות משא"כ בפתח זה. ואילו במלון בכל פתחי החדרים אין נרות, אם כולם מדליקים בחד"א). אמנם אם הוראות המלון שאין להדליק כלל אש בחדרים, ואפילו אסור לעשן שם, וישנם גלאי-אש בחדרים, נראה שעל כל פנים הספרדים צריכים לבקש להזמין חדר בחדרים המותרים לעישון, ושם ידליקו את נרות החנוכה שלהם.

[115]קטו. כך בס"ד נראה. ואם הוא אשכנזי, ורגיל הוא ומסוגל לאכול בחדר אוכל של בית החולים, הרי שעליו להדליק במקום שרגיל לאכול, עפ"י הרמ"א (בסי' תרע"ז) והמ"ב (שם סקי"ב) שיש להדליק במקום שרגיל לאכול. ושמא בשל דברי הגר"א שפירא זצ"ל (לקמן בנספח א' ס"ק 2) שחדר האוכל משמש רק כמסעדה, ובגמר האוכל מפנים את המקום, אזי יש לדחות את האפשרות להדליק בביהח"ל את הנרות בחדר האוכל. ושמא יש נ"מ בין ישיבה לביח"ל, דבישיבה יש לבחורי הישיבה יותר קנין בחדר מאשר לחולה בביהח"ל. וצריך בס"ד להתיישב בדבר.

[116]קטז. ראה שו"ע (סי' תרע"ו ס"ג), ומ"א (סק"ב). וכ"כ בנט"ג (חנוכה. פי"ג ס"ט). ונראה בס"ד שאם אין אפשרות אחרת, אזי ימנה שליח שידליק את הנרות בביתו.

[117]קיז. נט"ג (שם) עפ"י שו"ע (סי' תרע"ב ס"ב).