מקראי קודש

אודות בית

פרק ח: דיני תפילות היום (שחרית ומנחה) בתשעה באב

דיני תפילת שחרית:


א. בתשעה באב משכימים קצת לתפילת שחרית. אך אם בשל כך יסיימו את התפילה ואמירת הקינות הרבה זמן לפני חצות טוב שלא להשכים כל כך. ומכל מקום יקראו קריאת שמע ויתפללו את תפילת העמידה בזמנן, וודאי שמצוה להתפלל כ"וותיקין" גם ביום זה, כבשאר ימות השנה.


ב. למנהג הספרדים אין מברכים בתשעה באב את ברכת "שעשה לי כל צרכי. וכן נוהגים חלק מהאשכנזים. ויש מהאשכנזים שכן מברכים ברכה זו בתשעה באב (וראה עוד במקורות).


ג. את שאר ברכות השחר אומרים בתשעה באב כבשאר הימים.


ד. למנהג הספרדים אין מברכים על הציצית (הטלית קטן) אם פשטה בלילה ולובשה בבוקר בתשעה באב. והפוסקים האשכנזים נחלקו אם צריך לברך עליה במקרה זה. לכן יש מהפוסקים שכתבו שכדי לצאת מהספק אם לברך עליה, ישן בליל תשעה באב עם הציצית ואז לא יצטרך לברך עליה (וממילא הרבה ספרדים נוהגים לישון בטלית קטן בכל לילות השנה). ובכל אופן כשמברך על הטלית גדול (בשחרית או במנחה) יכוון לפטור גם את הציצית.


ה. ישנם מנהגים שונים לגבי זמן העיטוף בטלית והנחת התפילין בתשעה באב. ולמעשה מנהג האשכנזים שלא להתעטף ולהניחם בשחרית כלל, אלא מתעטפים בטלית ומניחים תפילין עם ברכותיהם בתפילת מנחה. וכן נוהגים חלק מהספרדים. ושאר הספרדים, יש מהם הנוהגים לומר בביתם לפני תפילת שחרית את קריאת שמע עם טלית ותפילין (ומברכים עליהם), לאחר מכן הולכים הם לבית הכנסת ומתפללים שחרית במנין ללא טלית ותפילין, ואילו את תפילת מנחה מתפללים הם בבית הכנסת עם טלית ותפילין. ויש מהספרדים המתפללים את תפילת שחרית עם טלית ותפילין בבית הכנסת כהרגלם כל השנה (ומברכים עליהם), ואת תפילת מנחה מתפללים ללא טלית ותפילין, וזה המנהג העדיף (ואם במנחה מתפללים הם בבית כנסת שרוב הציבור מניח תפילין במנחה, יניחו שוב תפילין עם ברכה).


ו. הנוהגים להניח גם תפילין לפי שיטת רבינו תם, יניחום גם בתשעה באב בזמן שמניחים תפילין לפי שיטת רש"י. ודין אמירת פרשת "קדש" ופרשת "והיה כי יביאך" בתשעה באב, ראה לעיל (בפרק ז' סעיף ל"ד).


ז. דין אמירת הקרבנות ראה לעיל (בפרק ז' סעיף ל"א). וראה שם שלמנהג כולם אומרים את פסוקי דזמרה, וכן את קריאת שמע וברכותיה כרגיל בכל יום.


דיני תפילת העמידה:


ח. כבר כתבנו לעיל (בפרק ג' סעיף ח' ואילך) שבתפילות העמידה של תשעה באב מוסיפים שתי תוספות: "נחם" בברכת "בונה ירושלים", ו"עננו אבינו עננו" בברכת "שומע תפילה". וישנם מנהגים שונים באילו תפילות יש להוסיפן (כמבואר שם).


דיני תפילת "נחם":


ט. בתפילת "נחם" ישנן נוסחאות שונות, וכל אחד יאמרנה כמנהג אבותיו.


י. נחלקו הפוסקים כיצד יש לחתום את ברכת "בונה ירושלים" לאחר שאמר בה "נחם". יש אומרים שצריך לחתום אותה במילים "ברוך אתה ה', בונה ירושלים" כבשאר ימות השנה. ויש אומרים שצריך לחתום אותה במילים "ברוך אתה ה', מנחם ציון בבנין ירושלים". ויש אומרים שצריך לחתום אותה במילים "ברוך אתה ה', מנחם ציון ובונה ירושלים". ונהגו הספרדים כדעה השניה, ואילו האשכנזים נהגו כדעה השלישית.


יא. מי שטעה ושכח לומר את תפילת "נחם" בברכת "בונה ירושלים", יאמרנה בברכת "שומע תפילה" לאחר שאמר "עננו". ואם גם שם לא אמרה, יאמרנה בברכת "רצה" (במקום שאומרים "יעלה ויבוא"). ואם גם שם לא אמרה, יאמרנה בברכת "מודים" (לפני "ועל כולם יתברך"). ואם גם שם לא אמרה, יאמרנה בסוף "אלקי, נצור" (לפני "יהיו לרצון"). ואם גם שם לא אמרה, ימשיך את התפילה, ויצא בדיעבד ידי חובה. ומכל מקום בכל המיקרים ששכח לאומרה בברכת "בונה ירושלים", אומרה באחד המקומות הנ"ל ללא חתימתה (היינו ללא המילים "ברוך... מנחם ציון" וכו').


יב. מי שטעה (לפי מנהג עדתו), וחתם ברכה זו במילים "בונה ירושלים", או "מנחם ציון בבנין ירושלים", או במילים "מנחם ציון ובונה ירושלים", יצא ידי חובה וימשיך את תפילתו.


יג. יש מפוסקי דורנו הסבורים, שלאחר כיבוש הר ציון וירושלים העתיקה בחסדי שמים בידי עם ישראל בדורנו, יש לשנות בדברים מסוימים את נוסח תפילת "נחם". אמנם נראה שרוב הפוסקים חולקים על כך וסוברים שעדיין לא הגיע הזמן לשנות את נוסח תפילה זו.


יד. גם מי שאוכל או שותה בתשעה באב (בהיתר כמובן) צריך לומר את תפילת "נחם" בתפילת העמידה כשאר העם. ואם יאמרנה גם בברכת המזון ראה לעיל (בפרק ה' סעיף ל"ג).


דיני תפילת "עננו":


טו. כפי שכתבנו לעיל, אומרים הספרדים את תפילת "עננו" בערבית, בשחרית ובמנחה, הן בתפילות הלחש והן בחזרת הש"ץ. והאשכנזים נוהגים לאומרה בתפילת הלחש רק במנחה, ובחזרת הש"ץ בשחרית ובמנחה.


טז. כשמוסיפים את "עננו" בתפילת הלחש, מסיים את הברכה כרגיל, במילים "שומע תפילה". ואילו שליח הציבור בחזרת הש"ץ אומרה כברכה בפני עצמה לפני ברכת "רפאנו", ומסיימה במילים: "ברוך אתה ה', העונה לעמו ישראל בעת צרה". כך הוא הנוסח למנהג הספרדים, והאשכנזים המתפללים בנוסח ספרד. ואילו למנהג האשכנזים המתפללים בנוסח אשכנז מסיים שליח הציבור במילים: "ברוך אתה ה', העונה בעת צרה".


יז. מי ששכח לומר "עננו" בתפילת הלחש, ונזכר בכך לפני שאמר את המילים "ברוך אתה ה'" של ברכת "שומע תפילה", ישוב לומר "עננו" במקומה הראוי, וימשיך את תפילתו. ואם נזכר בכך לאחר שאמר "ברוך אתה ה'", אינו חוזר על תפילתו, אלא ימשיך להתפלל כדרכו ויאמר "עננו" בין "יהיו לרצון" הראשון לשני. ואינו רשאי לסיים ולומר "למדני חוקיך" כדי שיראה כאומר פסוק ויוכל לחזור ולומר "עננו", וכן אינו רשאי לומר "עננו" בין ברכת "שומע תפילה" לברכת "רצה". ואם נזכר בכך לאחר שאמר את "יהיו לרצון" הראשון, יאמרנה שם. ואף אם נזכר לאחר שאמר את "יהיו לרצון" השני ולפני שעקר רגליו, יאמר "עננו" שם. אך אם נזכר רק לאחר שעקר את רגליו לא יחזור להתפלל, אלא ישתדל לשמוע זאת משליח הציבור בחזרת הש"ץ.


יח. שכח שליח הציבור בחזרת התפילה לומר "עננו" במקומה. אם עדיין לא אמר "ברוך אתה ה'" בסיום ברכת "רפאנו", ישוב ויאמר "עננו" וימשיך את התפילה כראוי. אך אם כבר הזכיר את שם ה' של חתימת ברכת "רפאנו", ימשיך את תפילתו, יאמר "עננו" בברכת "שומע תפילה", ויסיים במילים: "ברוך אתה ה', שומע תפילה", כיחיד. ואם שכח אף שם לומר "עננו" ואמר כבר "ברוך אתה ה'" שבברכת "שומע תפילה", אינו חוזר, אלא ימשיך את התפילה כדרכו, ויאמר "עננו" לאחר סיום חזרת הש"ץ ללא חתימת הברכה.


יט. כל הפטור מלהתענות בתשעה באב לא יאמר כלל "עננו" בתפילתו. ונחלקו הפוסקים מתי נחשב האדם כאינו מתענה (לענין אמירת "עננו", עליה לתורה וכו'). יש אומרים שתלוי הדבר אם פטור הוא מצד ההלכה מהתענית. שאם פטור הוא אין דינו כמתענה. ויש אומרים שתלוי הדבר אם למעשה אכל הוא (בשוגג או במזיד) מאכל בשיעור כזית או ככותבת בכדי אכילת פרס (כמבואר במקורות), או ששתה משקה כמלוא לוגמיו (גם זה מבואר במקורות) שאז דינו כאדם שאינו מתענה. ובכל אופן צריך הוא להמשיך בתעניתו. ואם אכל או שתה פחות משיעורים אלה דינו כמתענה (לענינים הנ"ל). ומכל מקום ברור הדבר שלכל הדעות לכתחילה אסור לאכול או לשתות כלל, אפי' כמות קטנה, מלבד הפטורים מהתענית.


כ. למנהג האשכנזים מי שמתפלל תפילת מנחה כשהוא עדיין בתענית, אף על פי שיאכל וישתה לאחר מכן (בהיתר כמובן) רשאי הוא לומר "עננו" בתפילת הלחש בברכת "שומע תפילה". ולמנהג הספרדים כל שאינו מתענה עד צאת הכוכבים אינו אומר "עננו" ב"שומע תפילה" אלא יאמרנה ב"אלקי, נצור".


דיני נשיאת כפיים:


כא. למנהג הספרדים הכהנים נושאים כפיים בחזרת הש"ץ בשחרית של תשעה באב. ואילו למנהג האשכנזים אין נשיאת כפיים בתפילה זו.


כב. כהן שאינו מתענה בתשעה באב, ישא את כפיו בתפילת שחרית זו (למנהג הספרדים הנ"ל). ולגבי דינו בתפילת מנחה ראה לקמן בפרקנו (בהערה ק"ל).


כג. עוד מדיני חזרת הש"ץ של שחרית ראה לקמן בסעיף ל"א וכאן במקורות.


המשך דיני תפילת שחרית:


כד. לאחר חזרת הש"ץ אין אומרים תחנון, ולא נפילת אפיים, לא סליחות, ולא "אבינו מלכנו", אלא אומרים רק קדיש.


כה. ישנם מנהגים שונים לגבי סדר התפילה אחר חזרת הש"ץ. למנהג האשכנזים קוראים בתורה, מפטירים את ההפטרה, מחזירים את ספר התורה לארון הקודש, אומרים את הקינות, ולאחר מכן אומרים "אשרי", "ובא לציון", קדיש שלם (ללא "תתקבל"), ומסיימים ב"עלינו לשבח". ולמנהג רוב הספרדים קוראים בתורה, מפטירים את ההפטרה, וממשיכים את התפילה עד סופה, חולצים את התפילין ואז אומרים קינות ואיכה. ויש מהספרדים הנוהגים אחרת, וכל אחד יעשה כמנהגו.


כו. לפני הוצאת ספר התורה מארון הקודש נוהגים האשכנזים לומר "ויהי בנסוע", "בריך שמיה", ולאחר מכן אומרים "ותגלה ותראה" וכו', כהרגלם כל השנה (מלבד "א-ל ארך אפיים" שלא אומרים אותו), ואילו הספרדים אומרים מעט קינות בענין החורבן, הגלות והתורה.


כז. למנהג כולם קוראים בתורה בשחרית שלושה עולים את פרשת "כי תוליד בנים" (מפרשת "ואתחנן"), אומרים חצי קדיש (כשחלק מהספרדים אומרים אותו דוקא לאחר ברכות ההפטרה), השלישי עולה למפטיר, קורא את הפטרת "אסֹף אסיפם" (ירמיהו פרק ח' פס' י"ג, עד פרק ט' פס' כ"ג), ומברך את הברכות שלפני ההפטרה ואחריה, עד "מגן דוד". לאחר מכן אותם הממשיכים באמירת הקינות מחזירים את ספר התורה למקומו.


כח. יש הנוהגים שהעולה לתורה אומר בלחש "ברוך דיין האמת" (בלי שם ומלכות) לפני אמירת "ברכו את ה' המבורך". ועוד נוהגים שלא לומר "מי שבירך" לעולה לתורה. וראה עוד כאן במקורות.


כט. יש אומרים שמי שצריך לברך "הגומל" רשאי לברכה בעת קריאת התורה בתשעה באב ככל ימות השנה, ויש האומרים שיש להמנע מכך ביום זה. והעיקר להלכה שאם ידחה את הברכה ליום אחר יעברו יותר משלושה ימים מעת שנצרך לברכה, יברכנה בקריאת התורה שבמנחה, ואם לאו, ידחנה ליום אחר.


ל. נחלקו הפוסקים אם הפטורים מן התענית רשאים לעלות לתורה בתשעה באב, הן בשחרית, והן במנחה. ולכן לכתחילה הם לא יעלו לתורה ביום זה. והמקילים לעלות לתורה יש להם על מה לסמוך, ובפרט בתפילת שחרית, אם כבר קראוהו לעלות לתורה.


לא. לכתחילה צריכים להיות בבית הכנסת ביום התענית לפחות עשרה אנשים גדולים המתענים, כדי להוציא ספר תורה לקרוא את קריאת התורה, ולומר "עננו" כברכה בפני עצמה בחזרת שליח הציבור. ואם אין בבית הכנסת מנין גדולים המתענים, יש אומרים שאין להוציא ספר תורה לקרוא את קריאת התורה, וכן שליח הציבור לא יאמר את ברכת "עננו" כברכה בפני עצמה, אלא יאמרנה בברכת "שומע תפילה" ויחתום במילים "שומע תפילה". ויש אומרים, שאם ישנם לפחות ששה או שבעה (ראה במקורות) מתענים בבית הכנסת, יקראו בתורה בברכה, וכן יאמר שליח הציבור את ברכת "עננו" לפני ברכת "רפאנו" כברכה בפני עצמה. ואם אין ששה או שבעה מתענים לא יקראו בתורה, ושליח הציבור יאמר "עננו" בברכת "שומע תפילה". ויש מקילים יותר לגבי קריאת התורה (כמבואר כאן במקורות). והעיקר להלכה כדעה השניה.


לב. לדעת רוב ככל הפוסקים, מי שהוא אבל רשאי לעלות לתורה ואף לקרוא את ההפטרה בברכותיה בתשעה באב בשחרית. ואילו בתפילת מנחה אין להעלותו לתורה, אך רשאי הוא לשמוע את הקריאה ככל שאר המתפללים (וראה עוד כאן במקורות).


לג. עוד מדיני קריאת התורה ראה כאן במקורות.


לד. משהגיע ל"אשרי" (כל אחד לפי מנהגו, לפני הקינות או לאחריהן) אומרים "אשרי", מדלגים על מזמור "למנצח... יענך", אומרים פסוק "ובא לציון גואל", ושוב מדלגים על פסוק "ואני זאת בריתי", וממשיכים "ואתה קדוש" עד סוף "ובא לציון". הספרדים אומרים קדיש "תתקבל", ואילו האשכנזים אומרים קדיש שלם אך בלי "תתקבל".


לה. לאחר מכן האשכנזים מדלגים על "שיר של יום", וכן לא אומרים "אין כאלקינו" ופיטום הקטורת, אלא אומרים רק "עלינו לשבח" וקדיש יתום (ולמנהג ספרד גם "ברכו"). והספרדים ממשיכים את התפילה כבכל יום, אלא שבמקום "תפילה לדוד" אומרים "על נהרות בבל".


לו. בתפילת שחרית מאריכים באמירת הקינות עד סמוך לחצות היום. ויש מהספרדים הנוהגים לומר לאחר הקינות קדיש "דהוא עתיד". ועוד מדיני הקינות ראה לעיל בפרק ג'.


לז. טוב שכל שאדם יקרא את מגילת איכה אף ביום.


לח. עוד מדיני תפילת שחרית ראה כאן במקורות.


דיני תפילת מנחה:


לט. אותם שלא התעטפו בטלית ולא הניחו תפילין בתפילת שחרית, מתפללים תפילת מנחה בטלית ובתפילין ומברכים עליהם. וראה לעיל בפרקנו סעיף ה'.


מ. כיון שהאשכנזים מדלגים בתפילת שחרית על הקרבנות שלפני התפילה, על "שיר של יום", "אין כאלקינו" וכו' (כנ"ל בסעיף ל"ה), לכן משלימים הם זאת לפני תפילת מנחה (ויש המשלימים את שיר של יום ואת "אין כאלקינו" לאחר התפילה, ולפני "עלינו לשבח"). ואילו למנהג הספרדים מתחילים את תפילת מנחה באמירת הקרבנות, כבכל יום, ולמנהג כולם אומרים "אשרי", חצי קדיש, מוציאים ספר תורה, קוראים בתורה שלושה עולים את פרשת "ויחל" (בפרשת "כי תשא"), וממשיכים את ההפטרה בברכותיה, ללא אמירת קדיש בין קריאת התורה להפטרה.


מא. למנהג האשכנזים הקהל אומר בקול כמה פסוקים של רחמים בעת קריאת התורה בתענית, ולאחר מכן הקורא חוזר וקורא אותם. ובמקרה זה העולה לתורה (שממילא חייב לקרוא בשפתיו את הקריאה עם הקורא, כבכל ימות השנה) יש מי שאומר שצריך לקרוא את הפסוקים הללו עם הקורא ולא עם הקהל.


מב. ציבור שלא קראו בתורה בתפילת שחרית (כגון חיילים שהיו בפעילות מבצעית, או ציבור שלא היה להם ספר תורה), ובזמן תפילת מנחה יכולים הם לקרוא בתורה, יש אומרים שיקראו עתה את פרשת "כי תוליד בנים" (היינו הקריאה של שחרית), ויש אומרים שיקראו עתה את פרשת "ויחל" (שהיא קריאת התורה של מנחה).


מג. דין אבל ודין אותם המותרים באכילה בתשעה באב, הרשאים לעלות לתורה בתפילת מנחה, ראה לעיל בפרקנו (בסעיפים ל' ול"ב).


מד. האשכנזים נוהגים להפטיר את הפטרת "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו פרק נ"ה) כבכל תענית ציבור, ואילו הספרדים נוהגים להפטיר את הפטרת "שובה ישראל" (הושע פרק י"ד). ולמנהג כולם מחזירים את ספר התורה לארון הקודש, אומרים חצי קדיש ומתפללים את תפילת העמידה.


מה. למנהג כולם אומרים בתפילת העמידה במנחה הן "נחם" והן "עננו", הן בתפילת הלחש והן בחזרת הש"ץ.


מו. עוד מדיני "עננו" בתפילת מנחה ראה כאן במקורות.


מז. בתום תפילת העמידה של תפילת מנחה, טוב לומר ב"אלקי, נצור": "רבון כל העולמים, גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן. ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו, ומתכפר לו. ועתה בעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו לא מקדש ולא כהן שיכפר בעדנו. ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני". ואם שכח לומר זאת שם, יאמר לאחר תפילת העמידה. ואם גם אז שכח לאומרה, יאמרנה בתפילת ערבית ב"אלקי, נצור".


מח. בתפילת מנחה בתשעה באב נושאים הכהנים את כפיהם בברכה. ודבר זה אמור דוקא כשמתפללים סמוך לשקיעה, כך שנושאים את כפיהם בחצי השעה הסמוכה לשקיעה. ויש הסוברים שאף כשמתפללים מפלג המנחה (שהוא שעה ורבע זמניות לפני הלילה) ישאו את כפיהם. והמיקל כמותם יש לו על מה לסמוך. ומכל מקום המתפללים מנחה גדולה לא ישאו את כפיהם, מלבד חלק מהאשכנזים הנושאים כפיים גם במנחה גדולה.


מט. אם אין עשרה מתענים בבית הכנסת בתפילת מנחה של תשעה באב, אין הכהן נושא את כפיו, אף אם הוא מתענה. וכן לא יאמר שליח הציבור "אלקינו ואלקי אבותינו, ברכנו" וכו' במקום ברכת הכהנים. וראה עוד כאן במקורות.


נ. עוד מדיני תפילת מנחה זו ראה כאן במקורות.


נא. מי שאינו מתענה בתשעה באב מכל סיבה שהיא, לא יעלה להיות שליח ציבור. ומכל מקום אם כבר עלה והחל בחזרת הש"ץ, כך שאי אפשר להחליפו, או שאין אדם אחר שיעלה כשליח ציבור, יתפלל, אך לא יאמר "עננו" כברכה בפני עצמה, אלא יאמרנה בברכת "שומע תפילה" כיחיד.


נב. יש מי שאומר שאבל לא יעלה כשליח ציבור בתשעה באב. ונראה שדעת רוב הפוסקים להקל בכך.


נג. דין נטילת ידים לצורך תפילת מנחה, ונטילת ידי הכהנים לפני נשיאת כפים בתשעה באב, ראה לעיל (בפרק ו' סעיפים י"ז וי"ח).


נד. עוד מדיני תפילות תשעה באב ראה לעיל (בפרק ג').


הערות

[1]א. מ"ב (סי' תקנ"ט סקט"ז). כה"ח (סקכ"ח) וש"פ.


[2]ב. מה שכתבנו גבי זמן ק"ש ועמידה הוא פשוט. וגבי תפילה כוותיקין, ר' בכה"ח (שם סקכ"ח) שהמהרי"ל כתב שמעצמן משכימים בעלות השחר ובאין לביהכ"נ. וכ"כ הא"ר. עיי"ש בכה"ח.


[3]ג. הנה ידועה מחלו' הראשו' אם מברכים ברכות השחר רק אם אדם התחייב בעצמו באותה ברכה (כגון שנעל נעלים ואז התחייב בברכת "שעשה לי כל צרכי") או שמברכים על מנהגו של עולם (ר' ב"י סי' מ"ו).


ובני"ד כתבו הפוס' שד' האריז"ל הינה שלא לברך בט"ב ברכת "שעשה לי כל צרכי". ולכן פסקו הפוס' הספרדים שלא לברכה בט"ב. שכ"פ הרב בא"ח, כה"ח (סי' מ"ו ס"ק י"ז ומ"ט. וסי' תקנ"ד סקע"ח), בהל"ח (פכ"ז סי"א), ובילקו"י [(מועדים. עמ' 584 סכ"ב) עפ"י יבי"א (ח"ה או"ח סי' כ"ה סקט"ו. ויחו"ד ח"ו עמ' קצ"ה)]. וע"ע ברמב"ם (פ"ז מתפילה הל' ז'-ט') שמהטעם שכתב שם לכאו' לא צריך לברך ברכה זו. אך מ"מ כתב לא לברך ברכות אחרות ולא הזכיר גם ברכה זו. וע"ע בס' עוי"ח לגרי"ח זצ"ל (פר' "וישב" סי"ב).


אם בירך בטעות ברכה זו בט"ב, כ' בילקו"י (מועדים עמ' 584 סכ"ב) דלא הוי ברכה לבטלה. וזאת עפ"י יבי"א ויחו"ד (שם), וילקו"י (ח"א מהדו' בתרא עמ' נ"א).


הטעם שמברכים ברכה זו דוקא כשנעל נעליו, כ' האבודרהם שכל זמן שהוא הולך יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו. וכיון שלובש מנעליו כאילו נעשו לו כל צרכיו [הב"ד באמרי שמואל. וע"ע בס' עוד יוסף חי (פר' "וישב" סקי"ב)].


[4]ד. כ"כ בלוח א"י (לגרימ"ט זצ"ל) ש"רובן אין מברכים". וראה עוד בהערה ו'.


[5]ה. כ"כ המ"ב (סי' תקנ"ד סקל"א) ושעה"צ (סקל"ט). וכ"כ בלוח דבי"ב (הל' ט"ב) שכן המנהג בבעלז לברך.


[6]ו. כתב במע"ר (סי' ט') שלד' הגר"א שכל ברכות השחר, אע"פ שצריך לאומרן לכתחי' תיכף כשקם ממיטתו (כמש"כ שם סי' ז'), מ"מ אם לא אמרן תיכף יש שהות לאומרן כל היום וגם בלילה עד השינה (חוץ מברכות התורה. עיי"ש). ע"כ. וא"כ לד' הגאון זצ"ל יש לברך ברכה זו בלילה, ודוקא כשנועל נעליו. וכ"כ מרן הח"ח בס' מחנה ישראל, ש"במקום הדחק וכמו איש הצבא בודאי יש לסמוך ע"ז". וגם במ"ב (סי' נ"ב סק"י) ובבה"ל שם (ד"ה "כל הברכות") הזכיר דברי הגר"א הנ"ל. עיי"ש. גם בלוח א"י כ' הגרימ"ט את דברי הגר"א הללו, שמברך בלילה כשנועל. וכן הגר"א נבנצל שליט"א כ' בהגהות ביצחק יקרא על המ"ב (סי' מ"ו ס"א) שעפי"ד הגר"א שהביא המ"ב הנ"ל (בסס"י נ"ב) שמברך בלילה עד שהולך לישון, הרי שבני"ד כשנועל הנעלים במוצאי ט"ב יברך אז ברכה זו. ע"כ. וכ"כ בספר קינות "קול ברמה" עפי"ד הגר"א.


נמצאנו למדים שד' כמה אחרו' אשכנזים לסמוך על הגר"א ולברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" כשנועל נעלי העור במוצאי ט"ב.


ואגב נזכיר שישנן כמה דעות בפוס' עד מתי ניתן לברך ברה"ש (חוץ מברכות מיוחדות כברכת ענט"י, "אלקי, נשמה", ברכות התורה וכדו'). י"א שיברכן עד שליש היום, י"א עד חצות היום (כגון הגרש"ק בספר החיים), וי"א כל היום (כמאמ"ר, הנה"ש ועוד). ראה ע"כ במ"ב (סי' נ"ב סק"י) ובה"ל (שם), כה"ח (סי' ע"א סק"ד), יחו"ד (ח"ד סי' ד'), וילקו"י (סי' מ"ו הערה כ"ה).


[7]ז. אמנם לרמב"ם (פ"ז מתפילה ה"ח) לא יברך ענט"י וברכת "מעביר חבלי שינה" בט"ב (וה"ה ביוה"כ), כיון שאסורה הרחיצה (ולכן אינו רשאי לרחוץ פניו להעביר חבלי השינה ) . מ"מ מנהג העולם הן הספרדים והן האשכנזים לברך ברכות אלה בט"ב. וכ"כ בסידורים, וכ"כ בהדיא בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז), שמברכים ברכה זו בט"ב. ולא ראיתי באחרו' (מ"ב, כה"ח, לוח א"י, הל"ח, ילקו"י וש"א) שלא לברך ברכה זו בט"ב, מלבד הגר"א במע"ר (סי' ט') שכתב שלא לברך ברכת "המעביר שינה" ביוה"כ (ולכאו' ה"ה בט"ב), אלא יברכנה בלילה כשרוחץ פניו. והעיר בס' אור חדש, דאפשר דס"ל לגר"א שבברכת "שעשה לי כל צרכי" ו"המעביר שינה" מברך רק כשהתחייב בהן ולא על מנהגו של עולם. ע"כ. ומ"מ במע"ר לא העיר שלא לברך ביוה"כ ובט"ב ענט"י. ור' בביאור הגר"א (סי' תרי"ג סק"ו) שהגר"א כן כתב שלא לברך ביוה"כ ענט"י. ור' בס' הלכות הגר"א ומנהגיו (סי' ב') שדן ע"כ. ואכמ"ל.


הגר"א נבנצל שליט"א העיר: באשכנז נהגו לומר "עוטר ישראל בתפארה" כשמניח תפילין במנחה. עכ"ל.


[8]ח. מרן (סי' תקנ"ה ס"א). והטעם עפ"י המדרש על הפס' "בצע אמרתו", בזע פורפירא דילה (זו הטלית). "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" - אלו תפילין [מ"א. מ"ב (סי' תקנ"ה סק"א). כה"ח (שם סק"א)].


[9]ט. המ"ב (סי' תקנ"ה סק"ב) הב"ד הפת"ע שאם פשט הט"ק בלילה צריך לברך עליה בבוקר, ומשמע שמבין שלד' מרן (והרמ"א שלא חלק עליו) אין לברך אף במקרה זה. ובלוח א"י כ' בהדיא לא לברך בבוקר על הט"ק, והוסיף שלד' הגר"א יש לברך, כד' הפת"ע.


בדבי"ב (שחרית דט"ב) כתב שאין מנשקים הציצית בט"ב ב"ברוך שאמר" ובק"ש. ע"כ. וצ"ע מדוע לא לחבב המצוות גם בט"ב, הרי סו"ס הוא לובש ט"ק בט"ב. וכן הספרדים הלובשים טו"ת בשחרית מסתברא שינשקום בשחרית.


[10]י. עיקר ד"ז כתב בלוח א"י (שחרית דט"ב) בשם הגר"נ וייס זצ"ל. ומה שכתבנו שספרדים רבים נוהגים כן בכל ימות השנה, ר' כה"ח (סי' ח' סק"א. וסי' כ"א סקט"ו) עפ"י כתבי האריז"ל. עיי"ש.


[11]יא. לוח א"י (שחרית דט"ב) בשם הגר"נ וייס זצ"ל. וכתב כן גבי מנחה. ולכאו' ה"ה גבי שחרית. ור' בשו"ע (סי' ח' סי"ג) שהליכה מביתו לביהכ"נ כבר חשיבא הפסק. וא"כ כ"ש בני"ד אם מברך על ט"ג במנחה שלא יכול לפטור את הט"ק שלבש בבוקר בלי ברכה (ור' מ"ב שם סקל"ד). ומ"מ בני"ד שאין ברירה בגלל סב"ל נראה בס"ד שיש לנהוג כמש"כ בלוח א"י, שלא לברך על הט"ק ולפוטרה ע"י הט"ג. ועל מה שכתבנו גבי סב"ל, העיר הגר"א נבנצל שליט"א: לכאורה לא שייך כאן, דאם יברך על הציצית אין זו ברכה לבטלה. עכ"ל. אמנם לענ"ד מדברי המ"ב הנ"ל בהערה ט' משמע שהבין שלמרן א"צ לברך. ובלוח א"י כתב בהדיא שלא יברך (והוסיף שלגר"א יש לברך). ולפי"ז בכ"ז הוי סב"ל.


[12]יב. הנה בדבר זה רבו המנהגים, וישנם בזה לפחות כארבעה או חמישה מנהגים. כתב מרן בשו"ע (סי' ל"ח ס"ו) שבתשעה באב חייבים בתפילין. ע"כ. ועוד כתב (בסי' תקנ"ה ס"א) שנוהגים שלא להניח תפילין בת"ב שחרית ולא טלית... ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם. עכ"ל. והרמ"א לא העיר ע"כ, ומשמע שהסכים עם כך.


והטעם למה שאין מניחים תפילין, משום שתפילין נקראים פאר, וכתוב במדרש עה"פ "השליך משמים ארץ תפארת ישראל", שאלו תפילין. והעיר חכ"א די"ל גם מטעם אבלות, שאין מניחים תפילין ביום הראשון, כמש"כ ביו"ד (סי' שפ"ח).


ואין מתעטפים בטלית, דמתרגמינן את הפס' "בצע אמרתו", בזע פורפירא דיליה (היינו קרע טליתו, שהרי אמרא פירושו חלוק). שכ"כ המ"א, המ"ב (סי' תקנ"ה סק"א) וכה"ח (סי' תקנ"ה סק"א).


מנהג שני הוא שיש מניחים טו"ת בבית לפני תפילת שחרית וקורין עמם קריאת שמע, ואח"כ הולכים לביהכ"נ להתפלל שחרית במנין בלא טו"ת [כ"כ הלק"ט שכן נהג מהר"ם גלנטי. וכ"כ כס"א בשם הרשב"א והרמב"ן בשם רה"ג. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ה סק"ד) והל"ח (פכ"ו סי"ד)]. ומדברי כה"ח שם משמע שלא היו מניחים שוב במנחה. אך הגרמ"א שליט"א בהל"ח כ' (פכ"ו סכ"ד) שהנוהגים כך יניחו שוב במנחה בברכה (וזה המנהג השלישי).


מנהג נוסף (הרביעי) הוא מנהג המקובלים הנוהגים עפ"י האריז"ל והרש"ש ז"ל, שמתפללים כל התפילה בשחרית בביהכ"נ במנין ועם טלית ותפילין כהרגלם כל השנה. שכ"כ כה"ח (סי' י"ח סקט"ז וסי' תקנ"ה ס"ק א' וד') שכן מנהג ביכ"נ בית א-ל פעיה"ק, ושכן נהגו בעוד כמה בתי כנסיות בירושת"ו. וכ"כ בילקו"י (מועדים. עמ' 584 סכ"ד) שכן מנהג ירושלים (לספרדים). ויש שנהגו להניחם בביהכ"נ לפני יוצר, ולהמשיך עמם בק"ש ועמידה, ואח"כ חולצים אותם וקורין קינות וכו' [כנה"ג שכן מנהג שלוניקי. כה"ח (סי' ל"א סק"ה)].


והטעם למנהג זה, כתב כה"ח (סק"ד) עפ"י הסוד, שצריך לתקן קודם בחינת חיצוניות העולמות ואח"כ הפנימיות. והחיצוניות היינו נט"י, שיתפנה, ולבישת ט"ק וט"ג ותפילין וברכותיהם, ואילו בחינת הפנימיות נתקנת ע"י התפילה. ולכן צריך קודם לקיים מצות טו"ת ורק אח"כ להתפלל. ואע"ג שלמנהג השני והשלישי הנ"ל ג"כ לובשים טו"ת לפני התפילה, מ"מ כנראה צריך שגם בעת התפילה יהיה לבוש טו"ת כפי צורך התיקונים.


למנהג זה גם מברכים על הטלית והתפילין כשלובשים אותם לפני שחרית (כה"ח סי' תקנ"ה סק"א. עיי"ש).


הנוהגים כך, ולובשים הטלית והתפילין בשחרית, מורידים אותם אחר "עלינו לשבח" לפני אמירת הקינות ואיכה [כה"ח (סי' תקנ"ה סק"ד) והל"ח (פכ"ז סט"ז). שכך לפי המקובלים צריך לנהוג, שאומרים קינות ואיכה אחר גמר התפילה, וכמש"כ כה"ח (סי' תקנ"ה סק"ד וסי' תקנ"ט סקמ"ג), וכמו שכתבנו כאן בפרקנו (בהערה ס"ו)]. ובס"ד נראה שאם בביכ"נ מסוים לובשים טו"ת כל הציבור בתפילת שחרית, אך נוהגים הם לומר קינות ואיכה בשחרית לא בסוף התפילה אלא באמצעה (כמש"כ למשל בכה"ח סי' תקנ"ט סקמ"ג כמה שיטות בהא), הרי שיש לפחות לחלוץ את התפילין לפני הקינות ואיכה. דאל"כ סתרי אהדדי, לומר קינות כשפאר על ראשו במקום אפר. ואח"כ ראיתי שכ"כ כה"ח (סי' ל"א סק"ה).


מנהג נוסף (חמישי) שהובא בפוס' הוא להתפלל בבית את כל תפילת שחרית עם טו"ת, ומיד אח"כ ללכת לביהכ"נ לשמוע את התפילה בציבור [כ"כ הרח"ף ברו"ח ובמל"ח, וכ"כ בסידור בי"ע. והוסיף הרח"ף שהש"ץ יניח בביתו תפילין של רש"י ור"ת ויקרא בהם ק"ש, ואילו אח"כ ילך לביהכ"נ ללא התפילין וישמש שם כש"ץ. ע"כ. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ה סק"ד)]. ואני כשלעצמי לא זכיתי להבין כ"כ מנהג זה: א. אטו בשל דבר שלא נזכר בש"ס, כענין הנחת תפילין בט"ב, נבטל מצות תפילה במנין שי"א שהיא מדאו', וכמו שכתבנו במקו"א בקונטרס זה. שהרי אם כולם נוהגים כן אין תפילת עמידה במנין וממילא לא אומרים חזרת הש"ץ וקדושה. ואפי' אם נפסוק כרוה"פ שתפילה במנין הינה מדרבנן, ובפרט לפי מש"כ השו"ע (סי' צ' ס"ט) שצריך רק "להשתדל" לקיימה, האם בשל כך נבטלה. לפחות שינהגו בני"ד כפסק השו"ע, אם אינם רוצים לנהוג כמקובלים. ובפרט לפי מש"כ המ"א (סי' צ' סקט"ו) שכוונת השו"ע שכ' להתפלל בביהכ"נ עם הציבור, היינו רק שאע"פ שיכול להתפלל בביתו בעשרה מ"מ ברוב עם הדרת מלך. ע"כ. וע"ע באג"מ (או"ח ח"ב סי' כ"ז) שיש חיוב על כ"א להתפלל בציבור. ומש"כ בשו"ע "ישתדל" היינו מפני ההולך בדרך. ועוד, שבני"ד כשמתפלל בביתו, הריהו מפסיד הן את המצוה להתפלל בביכ"נ (שו"ע סי' צ' ססעי' ט') והן תפילה בציבור ואפי' בביתו, שהיא אף חשובה מתפילה בביכ"נ ביחיד (מ"ב סי' צ' רסקכ"ח). ב. אם כולם ינהגו כך, בשביל מה ילכו אח"כ לביהכ"נ "לשמוע תפילה בציבור" (כלשון הרו"ח), הרי אין תפילה בציבור, אין חזרת הש"ץ, אין קדושה, אין תפילת עמידה במנין אין קדושה דיוצר (למ"ד דבעי מנין) אין תפילה בביכ"נ (שהיא מצוה בפני עצמה, גם אם מתפלל ביחיד) וכו'. וכבר כתב בספר עלה הדס (מנהגי טוניס. סי' תקנ"ט) שהיו שם בתי כנסיות שנהגו מנהג כזה והלכו לביהכ"נ רק לקינות ולאיכה, ובשל כך נסגרו לגמרי בט"ב כמה בתי כנסת. לכן בס"ד נלע"ד שעדיף לא לעשות כמנהג זה, ואילולא יצא דבר זה מפי קדוש ה' הגאון הרח"ף היינו מסתייגים מכך בחריפות.


וע"ע בעניינים אלה בכה"ח (סי' י"ח סקט"ז, וסי' ל' סק"ה, וסי' ל"א ס"ק כ"א וכ"ג).


[13]יג. שהרי הרמ"א (בסי' תקנ"ה ס"א) לא חלק ע"ד מרן שכתב מנהג זה, ומשמע שמסכים למנהג זה. וכ"כ שהמנהג כך הגרימ"ט בלוח א"י (דיני ט"ב בדיני שחרית ומנחה) וכ"כ בלוח דבי"ב (מנהגי החסידים - בעלז).


כתב הכלבו בשם הראב"ד (והביא דבריו בד"מ רס"י תקנ"ה ובעט"ז), גבי מה שלא מניחים תפילין בשחרית, שעדיף טפי לשים אפר מקלה בראשו במקום תפילין, אפר תחת פאר (הב"ד כה"ח סק"ב).


כתב בילקו"י (מועדים. עמ' 584 סכ"ד ובהערה 54) שאע"ג שבשחרית מתפללים וקורין ק"ש בלא תפילין, אין בכך איסור של מש"נ כל הקורא ק"ש בלא תפילין וכו'.


[14]יד. כ"כ מרן בשו"ע (סי' תקנ"ה ס"א). וכן מנהג היהודים יוצאי מרוקו [שכ"כ בס' קיצוש"ע (טולידאנו. סי' שצ"ב). וכ"כ בשמש ומגן (ח"ב סי' ס"ו וס"ז) ובס' מגן אבות (לבהר. סי' תקנ"ה). וכ"כ גבי כלל הספרדים בילקו"י (עמ' 584 שם), שבמקום שנהגו כן ימשיכו במנהגם. והוסיף, שבמקום שבביהכ"נ מניחים תפילין במנחה, רשאי להניחם בבוקר בביתו לפני תפילת שחרית ולקרוא בהם ק"ש. ע"כ. וכמובן שבמנחה יניח תפילין כמו שאר המתפללים. ונראה שלא רק שרשאי אלא כן עדיף לעשות.


[15]טו. כנ"ל בהערה י"ב. ושכ"כ כה"ח (סי' תקנ"ה סק"ד) והגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ו סי"ד).


ומה שכתבנו שמברכים על התפילין, הוא עפ"י כה"ח (סק"א).


[16]טז. כנ"ל בהערה י"ב. והוא מנהג המקובלים (כמש"כ כה"ח שם), וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (שם סט"ז), וכ"כ בילקו"י (עמ' 584 סכ"ג) שכן מנהג ירושלים ת"ו, והרוצים לנהוג כן ולהחזיר עטרה ליושנה יפה הם עושים. ע"כ. וזאת עפ"י יחו"ד (ח"ב סי' ט"ז וח"ו סי' ב' הערה ב'). ומ"מ נראה שהרגילים להניח כל יום במנחה תפילין עפ"י שימושא רבא, יניחו גם בט"ב. וכמו שהרגילים להניח ר"ת מניחים גם בט"ב.


שאל חכ"א כיצד יתכן להניח תפילין בשחרית ובאותו זמן לישב על הרצפה, ה"ז בזיון לתפילין. ובס"ד נראה דלא קשה מידי. שאין זה בזיון כלל לתפילין, וכי בזמן הדורות הקדמונים, כגון בזמן מרע"ה, השופטים, הנביאים, ובפרט בזמן התנאים והאמוראים (שאז כבר ירדה חולשה לעולם והיו לומדים תורה בישיבה) שהיו הולכים כל היום עם תפילין וכי לא ישבו אז על הארץ. אמנם יש להזהר כשלובשים תפילין (כלשון הירו' ש"לובשים" תפילין) ויושבים על הארץ, שלא תגררנה רצועות התש"ר על הארץ (ר' שו"ע סי' כ"א ס"ד. ונראה דכ"ש רצועות התפילין. וצ"ע).


למעשה כל אחד צריך לעשות כמנהג אבותיו, אך מבלי לגרום למחלוקת. וזכורני שלפני כעשרים שנה, מאן דהוא שמנהגו להניח תפילין בט"ב שחרית, בא למנין אשכנזי שמנהגם להניח רק במנחה. והלה לבש טלית ותפילין בשחרית באותו ביכ"נ. והיה מבין הקהל אדם א' שמאוד הקפיד ע"כ. ושאלו את הגר"מ אליהו שליט"א ע"כ, ואמר שלמרות שאין בזה איסור "לא תתגודדו", כי כולם יודעים שהוא ספרדי, ושהספרדים יש מהם המניחים תפילין בשחרית, מ"מ לא יפה עשה אותו ספרדי, כיון שבט"ב צריך להתאחד ולא להרבות מחלוקות. עכת"ד.


[17]יז. הל"ח (פכ"ו סכ"ד).


[18]יח. כמבואר במ"ב (סי' תקנ"ה סק"ד), כה"ח (סי' תקנ"ה סק"ג וססק"ד), וילקו"י (עמ' 584 סכ"ד). והיינו אם מניח של רש"י בבוקר יניח אז גם של ר"ת.


ואותם שמניחים של רש"י בבוקר ט"ב בביתם וקורין איתם ק"ש, והולכים לביהכ"נ ומתפללים שחרית ללא תפילין, ושוב מניחים אותם במנחה, בס"ד נלע"ד שעדיף שיניחום בשחרית כשקורין ק"ש, בשל הק"ש, מאשר שיניחום במנחה בעת עומדם שמו"ע. והיינו אם מניחים של רש"י ור"ת יחד. ואם לא מניחם יחד, בזה יותר נראה שעדיף שיניחם בעת ק"ש דשחרית. ויש לעיין.


[19]יט. עיי"ש בפרק ז' שזו מחלו'. ובהל"ח (פכ"ז סכ"ה) כתב שיאמרם בשחרית כי שם מקומם. ואילו במנחה לא יאמרם. ע"כ.


[20]כ. עיי"ש שהספרדים אומרים את הקרבנות כבשאר הימים וכן מנהג חלק מהאשכנזים. ומנהג חלק מהאשכנזים לומר רק חלק מהקרבנות (מ"א סי' תקנ"ט סק"ז), כי לדעתם לא כל אדם אומרו. ומ"מ אף מי שאומרו בכל יום, לדעתם לא יאמרו בט"ב (ר' ד"מ סי' תקנ"ט, ורמ"א שם ס"ד. ואף שלכאו' כתב כן גבי הקרבנות שבסוף התפילה, מ"מ המ"א שם כתב שכ"ש גבי הקרבנות שלפני התפילה).


[21]כא. ואומרים "מזמור לתודה" [מט"מ, מ"ב (סי' תקנ"ט סק"כ), כה"ח (סקל"א), לוח א"י ולוח דבי"ב וש"א]. והטעם, שבזמן שביהמ"ק קיים היו מקריבים בצום זה [א"ר. ח"א. כה"ח (שם ובסי' נ"ב סקנ"ג) וש"א]. וכן משום שהוא בכלל סדר התפילה (מ"ב שם בשם האחרו'). ונראה שהטעם שלא לאומרו בט"ב משום דכתיב בו "עבדו את ה' בשמחה". ובאמת שאם כן אז היינו צריכים להמנע מלאומרו כבר מר"ח אב, דמשנכנס אב ממעטין בשמחה. וכתבו התוס' שאין שמחים באב כלל (הב"ד המ"א רס"י תקנ"א, והמ"ב סי' תקנ"א סק"א). ושמא יש לחלק בין עבודת ה' שתמיד צריכה להיות בשמחה, לבין זמן אחר (ולכאו' תמיד אנו צריכים לעבוד את ה', גם כשאנו אוכלים וישנים, וכמש"כ מרן בסי' רל"א). ומסתמא שבספרי החסידות כבר דנו בענין השמחה שבחודש אב. ואכ"מ.


בענין אמירת שירת הים בט"ב. כ' הטור (סי' תקנ"ט) שיש מקומות שנוהגים שלא לומר השירה. וכ' בב"י הטעם שאין לומר שירה בעת הזאת. והוסיף שהעולם נוהגים לומר במקומה שירת "האזינו". אך הרמ"א בד"מ כ' שהמנהג לומר שירת הים כבכל יום. וכ"מ מהלבוש. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ט סקל"ב) וכ' שגם מנהג המקובלים לומר בט"ב כבכל יום שירת הים. וכ"כ הבא"ח (סוף פר' דברים), וכ"כ בילקו"י (עמ' 584 סכ"ג). וכ"כ בספרי קינות של האשכנזים (וכן במ"ב, בלוח א"י ודבי"ב לא העירו שלא לאומרו).


[22]כב. עפ"י השו"ע והרמ"א (סי' תקנ"ז ס"א). והטעם שאומרים "נחם" ב"בונה ירושלים" לפי שהיא מענינא (מ"ב שם סק"ב). ועיי"ש בפרק ג' (סעיף ח') את המנהגים השונים מתי לאומרה.


בענין נוסח תפילת "עננו" ראה לקמן בפרקנו (סעיף ט"ז).


[23]כג. ככתוב בספרי הקינות. וישנם הרבה שינויי נוסחאות בהא, כמו שיראה המעיין.


[24]כד. כ"כ המאמ"ר שכ"מ מסתימת מרן (בסי' תקנ"ז ס"א). וכ"כ המט"י. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ז סק"ג).


[25]כה. כ"כ השכנה"ג שיותר נכון לנהוג, וכ"כ בעו"ת. הב"ד כה"ח (שם סק"ג). וכ"כ בילקו"י (עמ' 582 ס"ז), וכ"כ בספרי הקינות הספרדים (קול אליהו, לגרמ"א שליט"א. אור ודרך - נוסח הגר"ע יוסף שליט"א. וקינות תפילת ישרים הוצאת מנצור).


[26]כו. כ"כ השכנה"ג והמאמ"ר שכן הנוסח בסידורים (הב"ד כה"ח שם סק"ג). וכ"כ בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז), וכ"כ בספרי הקינות האשכנזים ("קול ברמה" ועוד). יש להעיר שהמ"ב ולוח א"י לא כתבו הנוסח.


[27]כז. כמש"כ הפוס' הספרדים כנ"ל בהערה כ"ה. ושכ"כ בספרי הקינות הספרדים בדורנו.


[28]כח. שכ"כ בספרי הקינות האשכנזים בדורנו, וכ"כ בלוח דבי"ב. כנ"ל בהערה כ"ו.


[29]כט. כתבנו ד"ז הן לאשכנזים והן לספרדים. שמהאשכנזים פסקו כן הט"ז [הב"ד הבה"ל (סי' תקנ"ז ס"א ד"ה "בבונה"), והוסיף שהא"ר דחה דברי הט"ז] , וכ"כ בלוח א"י (וכתב שיוסיף זאת לאחר "עננו"), ובלוח דבי"ב (מנהגי בעלז). ואף הפוס' הספרדים פסקו כן. שכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז סכ"ז) ובילקו"י (עמ' 583 סי"ז).


כתבו הפוסקים שאם שכח לומר "נחם" ב"בונה ירושלים", יאמרנה ב"שומע תפילה" אחר שאומר שם "עננו" כי, "עננו" תדיר טפי [ט"ז. כה"ח (סי' תקנ"ז ס"ק ב') וילקו"י (שם)].


יש להעיר שהרש"ש בתענית (ד"ל,א') כ' שאם סיים ברכת "בונה ירושלים", יאמר שם "נחם" בלא חתימה (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ז ססק"ב). והיינו לפני שהחל "את צמח דוד". והגאון רח"ף כ' במל"ח בשם ברכות המים, שאם אמר "נחם" קודם "את צמח דוד" ואף חתם בברכה, לא הוי הפסק ולא הוי ברכה לבטלה (הב"ד כה"ח שם). ובאמת שקצת קשה לי ע"כ: א. הרי קיי"ל שדבר שאינו מעכב, אם אמר כבר "בא"ה" של חתימת אותה ברכה שהיה צריך להוסיפה, הרי שלא אומר "למדני חוקיך" אלא מסיים הברכה כראוי וממשיך, ואף אינו אומרו לאחר חתימת הברכה (כמו שכתבנו בס"ד לקמן בפרקנו בהערה מ"ז בשם הפוס'). וא"כ בני"ד אינו צריך לומר "נחם" אחר סיום "בונה ירושלים". ועוד קשה לענ"ד, מדוע אם הוסיף וחתם "מנחם ציון" וכו', אין זו ברכה לבטלה, הרי לא אמרה במקום הראוי, ובפרט שכבר חתם ב"בונה ירושלים", וא"כ אזלה לה חובת החתימה של "נחם", ואם מברך שוב עם חתימה ה"ז ברכה לבטלה. שהרי יוצא שבירך שתי ברכות במקום ברכה אחת.


[30]ל. כ"כ הרא"ה והריטב"א עפ"י הירו' (וכתבו שלירו' כן צ"ל לכתחי' בעבודה). וכ"כ המט"י, המאמ"ר, הבה"ל (סי' תקנ"ז ד"ה "בבונה") בשם רי"ו. וכ"כ המ"ב (סי' תקנ"ז סק"ב), ובלוח א"י ובלוח דבי"ב. ועיי"ש בבה"ל שהסיק שדעה זו עיקר. דאע"ג שלרי"ף ולרא"ש צריך לומר "נחם" ב"בונה ירושלים", ושכן נהגו, מ"מ אם שכח יאמרנה בעבודה ששם הוא מקומו מן הדין.


כך לאשכנזים. וגבי הספרדים, כ"כ בילקו"י (עמ' 583 סי"ז). וע"ע בט"ז (סי' תקנ"ז סק"א) שכתב ע"ד הרד"א שהביא מרן בב"י, שט"ס נפלה בדברי הרד"א וצ"ל שיאמרנה בעבודה ולא במודים. אך הט"ז עצמו ס"ל שיאמרנה בשומע תפילה (ולענ"ד נראה בס"ד שמכה"ח נשמטו המילים: "אך לט"ז עצמו צ"ל בשומע תפילה" שהרי בדברי הרב כה"ח ס"ק ב', משמע שלט"ז ס"ל שיאמרנה ב"רצה", וגם אם שכח "עננו" יאמר את שניהם ב"רצה" וזה אינו, כנראה למעיין בט"ז שם. וכנראה שהמדפיס השמיט את התיבות הנ"ל).


וכתבו הפוס' שאם אומרה בעבודה (היינו בברכת "רצה"), יאמרנה במקום שאומרים "יעלה ויבא" (מ"ב סי' תקנ"ז סק"ב).


[31]לא. כ"כ מרן בב"י (סי' תקנ"ז) בשם הרד"א. וכ"כ המ"א, הבה"ל (סי' תקנ"ז ד"ה "בבונה"), כה"ח (שם), לוח א"י ולוח דבי"ב.


[32]לב. כ"כ כה"ח (סי' תקנ"ז סק"ב) עפ"י השו"ע (סי' תקס"ה ס"ב), וכ"כ לוח א"י (וכתב שיאמר זאת לפני "אלקי, נצור". ויש לזכור שלדעתו אומרים "יהל"ר" רק אחר "אלקי, נצור"), וכ"כ ילקו"י (עמ' 583 סי"ז) ולוח דבי"ב. וצ"ע אי בדיעבד יאמר אפילו אחר יהל"ר השני טרם שעקר רגליו, כדלקמן בהערה מ"ח. וראה שעה"צ (סי' תקס"ה ס"ק ו') שמשמע דשרי להוסיף אחר יהל"ר השני. ומאידך משעה"צ (סי' רפ"ח סק"כ) משמע דלא מהני. וע"ע במ"ב (סי' תכ"ב סק"ח, דשרי לומר אחר יהל"ר השני אם עדיין עוסק בתחנונים), ובשעה"צ (סי' תכ"ב סק"ח, דאין לומר אם סיים לעסוק בתחנונים). וקיצרתי.


[33]לג. הא דאמירת "נחם" אינה לעיכובא, ויצא אף אם לא אמרה כלל, כ"כ מרן (סי' תקנ"ז ס"א). והרמ"א לא חלק ע"כ. וכ"פ האחרו'. והטעם, כיון שבימים שאין בהם קרבן מוסף, אם טעה ולא אמר מעין המאורע אין מחזירים אותו (מ"ב סי' תקנ"ז סק"ד).


[34]לד. כ"כ הט"ז (סי' תקנ"ז סק"א), המ"ב (סק"ב), כה"ח (סק"ב) והל"ח (פכ"ז סכ"ז).


[35]לה. למ"ד שצריך לחתום "בבנין ירושלים", אם חתם "ובונה ירושלים", יצא י"ח. שכ"כ הכנה"ג. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ז סק"ג).


ולמ"ד שצריך לחתום "ובונה ירושלים" (כאשכנזים), אם חתם "בונה ירושלים" יצא י"ח (לוח דבי"ב). וכ"ה למ"ד שצריך לחתום "בבנין ירושלים" וחתם "בונה ירושלים", שיצא י"ח (ילקו"י עמ' 583 סי"ז).


ונראה שטעמם של כל הפוס' הנ"ל, כיון שממילא יש מ"ד שנפסק להלכה לומר כך, וא"כ בדיעבד שפיר יצא י"ח. וא"כ ה"ה שלמ"ד שצריך לחתום "ובונה ירושלים" אם חתם "בבנין ירושלים", שיצא בדיעבד י"ח.


[36]לו. כ"כ הגרח"ד הלוי זצ"ל (רבה של ת"א-יפו) בשו"ת עשה לך רב (ח"א סי' י"ד, ח"ב סי' ל"ו-ל"ט וח"ז סי' ל"ה. עיי"ש). וע"ע בשו"ת תרומת הגורן (ח"א סי' קכ"ב עמ' 308), שכתב תחילה גם הוא שיש לשנות את נוסח תפילת "נחם", ואילו אח"כ (בסי' קל"א עמ' 328) מובאת תשובה אחרת שכעבור שנים חזר בו והסיק שאין לשנות נוסח ברכה זו.


ומה שכתבנו גבי כיבוש הר ציון. כמובן שאין הכוונה למה שמכונה היום "הר ציון". שזו טעות חמורה. אלא הר ציון הכוונה להר המוריה, וכפי שאנו אומרים בברהמ"ז ובברכה מעין שלוש (לחלק מהנוסחאות) "רחם... על ישראל עמך... ועל הר ציון משכן כבודך, ועל מזבחך". וברור שהתפילה מדברת על הר המוריה, מדממשיכה היא גבי המזבח. וא"כ מה שקורין היום להר אחר פה סמוך לירושלים העתיקה בשם זה, אין זה ההר שעליו אנו מתפללים. ושמא בגלל שהיו צופים ממנו לעיר ציון לאחר מלחמת השחרור, משנפלה העיר העתיקה לידי הלגיון, אולי לכן קראו לאותו הר בשם "הר ציון". והגר"א נבנצל שליט"א העיר: כבר קודם היה נקרא הר ציון. עכ"ל.


[37]לז. כ"כ הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד (ח"א סי' מ"ג), וכ"כ בנו בילקו"י (מועדים. עמ' 583). והטעם, בגלל המציאות הכאובה בהר הבית, ובגלל המצב הרוחני בירושלים. ע"כ. וע"ע בענינים אלה בקונטרס במערכה הציבורית (בסופו. דברי הגרצי"ה קוק זצ"ל), בדברי הגר"ש גורן בסידור תפילות לצה"ל (מהדו' תש"ל), בדברי הג"ר יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל בנפש הרב (עמ' ע"ט), ובחוברת המסורה (אלול תשנ"ב, עמ' י"ז). ובדברי הגרא"י אונטרמן זצ"ל ("הצופה", ח' אב תשכ"ט. עמ' 2).


[38]לח. שכ"כ בלוח דבי"ב (דיני מנחה דט"ב). ולא כתב הטעם. וכן מסתבר, שהרי הרמ"א (בסי' תקנ"ז) כתב בשם המהרי"ל שהאוכל בט"ב יאמר "נחם" בברהמ"ז. ואע"פ שיש מהאחרו' שחלקו ע"ד הרמ"א הנ"ל, מ"מ טעמם שלא תיקנו לומר "נחם" אלא בעמידה (ר' מ"ב סק"ה וכה"ח סקי"א). אך הם לא חלקו על עצם דין אמירת "נחם" על ידי החולה שאוכל. דבאמת לענין "עננו" יש בעיה שהאוכל בט"ב יאמר, דאינו יכול לומר "ביום צום תעניתי" או "תעניתנו", שהרי הוא אינו צם ואינו משתתף עם הציבור בתענית. אך גבי אמירת "נחם" אין בזה שקר אם יאמרנה כולה. ולכן הפוס' שחלקו גבי אמירתו בברהמ"ז לא חלקו גבי אמירתו בעמידה. ולכן צריך לומר זאת בעמידה כשאר העם, ובזה לא גרע חלקו בשל אכילתו. ולכאו' כן הדין גם אם אכל בשוגג או במזיד, שצריך לומר "נחם" בתפילת העמידה, דאע"פ שעבר ואכל מ"מ אין זה גורע ממנו להצטער על חורבן ביהמ"ק בתפילתו. ולסוברים דחולה בעי לומר "נחם" גם בברהמ"ז לכאו' יסברו שגם האוכל בשוגג או במזיד (כגון שהוא מזיד לאכילה ולא מזיד לבטל ברהמ"ז), יאמרנה גם בברה"מ (אם נצרך הוא לברך ברה"מ על אכילתו מצד שיעור הפת שאכל). ומ"מ לא מצאתי בפוס' ע"כ.


[39]לט. עיי"ש שזו מחלו'. ומ"מ אם לא אמר במקומו, וכבר אמר "בא"ה" דברכת "בונה ירושלים", ימשיך כדרכו. ויכול לאומרה ב"הרחמן" (ר' כה"ח סי' תקנ"ז סקי"א שכתב שלכתחי' יאמרנה ב"הרחמן").


[40]מ. כנ"ל (בפרק ג' הערה י"ט).


[41]מא. כנ"ל (בפרק ג' הערה כ').


[42]מב. עפ"י הב"י בשם התוס'. וכ"כ הרמ"א (גבי הלחש של הש"ץ) בסי' תקס"ה סעי' א'. וכ"כ בילקו"י (מועדים. עמ' 583 סי"ט).


[43]מג. מרן (סי' תקס"ו ס"א). ור' מה שכתבנו בס"ד בספרנו מקו"ד הל' ג' תעניות (פ"ב הערות ו',ז').


והטעם שאומרה בין ברכת "גואל" ל"רופא", דכתיב "ה' צורי וגואלי", וסמיך ליה "יענך ה' ביום צרה" [תהילים (סוף פי"ט וריש פ"כ). ב"י בשם אורחות חיים (הל' תענית הכ"ט). רד"א. מאירי. מ"ב (סי' תקס"ו סק"א), כה"ח (סק"א) וש"פ]. והיינו רמז לסמוך תפילה על צרה לברכת הגאולה.


[44]מד. כ"כ הטור, השו"ע (סי' תקס"ו ס"א) והלבוש. וראה כה"ח (סי' תקס"ו סק"ג), ובמקראי קודש הל' ג"ת (פ"ב הערה ח') וכן הוא בסידורים ובספרי הקינות נוסח הספרדים ונוסח האשכנזים המתפללים בנוסח ספרד.


[45]מה. כך הוא הנוסח במשנה בתענית (דף ט"ו) גבי תענית גשמים. וכ"כ בירושלמי, ברמב"ם (פ"ב מתפילה הי"ד), וכ"כ שם בנוסח התפילה. וכ"כ הראבי"ה, האו"ז, הרד"א, המ"א, הא"ר והמ"ב (סי' תקס"ו סק"ב). וכ"כ בסידורים שבנוסח אשכנז. וע"ע כה"ח (סי' תקס"ו סק"ג) וילקו"י (עמ' 537 הערה 56), ולעיל בהל' ג' תעניות (פ"ב הערה ט').


עוד יש להעיר גבי נוסח "עננו", שהספרדים אומרים "עננו אבינו עננו", ואילו האשכנזים אומרים "עננו ה' עננו".


[46]מו. מה שכתבנו שימשיך את התפילה כדרכו, זאת עפי"ד מרן והרמ"א (סי' תקס"ה סעי' ב'), שכתבו שיאמר זאת בסוף תפילתו (וראה מרן סי' תקנ"ז ס"א שכתב שאם שכח "עננו" לא יחזור). והלבוש כתב על דבריהם דהיינו קודם "יהיו לרצון". והסביר דבריו כה"ח (בסי' תקס"ה סקי"ב) דהיינו קודם "יהיו לרצון" שלאחר "אלקי, נצור", והיינו "יהיו לרצון" השני. וראה מש"כ הרמ"א (בסי' קכ"ב סעי' א'), ובמ"ב (שם סק"ג).


גם המ"ב (סי' תקס"ה סק"ז) כתב כדברי הלבוש. וכתב, שמה שכתב מרן שיאמר בני"ד "עננו" בסוף תפילתו, הכוונה קודם "יהיו לרצון". ע"כ. ויש שהסתפקו גבי כוונת המ"ב למנהגנו שאומרים פעמיים "יהל"ר" – לפני "אלקי, נצור" ולאחריו. האם כוונת המ"ב שיאמר אחר סיום ברכת "המברך את עמו ישראל בשלום", או לפני יהל"ר השני [ר' ע"כ בפסתש"ו (סי' תקס"ה הערות 5-7)]. ולמעשה כתבו הפוס' שיאמר בין "יהל"ר" הראשון לשני [ר' ס' בירור הלכה (ח"א סס"י קי"ט, וח"ג סי' תקס"ה) ופסתש"ו (שם) עפי"ד כמה פוס'. ובאמת שלענ"ד הוא פשוט שהכוונה שיאמר זאת ב"אלקי, נצור", דהא מרן הח"ח התפלל בנוסח אשכנז, שבו אומרים רק פ"א "יהל"ר" והוא לפני "עושה שלום". ואע"ג שבמ"ב (סי' קכ"ב סק"ג) כ' בשם האחרו' שטוב לומר יהל"ר לפני התחנונים ולאחריהם, והיינו דס"ל דלכתחי' עדיף לומר ב"פ יהל"ר, מ"מ הרי כבר כתב מרן בשו"ע (סי' קכ"ב ס"ב) שאין נכון לומר תחנונים לפני יהל"ר. ע"כ. וא"כ ודאי עדיף לומר התוספות אחר יהל"ר הראשון. ומ"מ לנוסח ספרד והספרדים בעי לאומרו בין "יהל"ר" הראשון לשני. וכ"מ גם מד' שעה"צ (שם סק"ו), שכתב שכ"ז הוא לכתחי' (היינו לכתחי' של הבדיעבד ששכח לאומרו במקומו הראוי בש"ת), אך "בדיעבד יכול לומר אף אחר "יהל"ר" כיון שלא עקר רגליו עדיין". והיינו שהיהל"ר הינו ממש לפני "עושה שלום"].


ומה שכתבנו שד"ז אמור דוקא אם סיים לומר תיבות "ברוך אתה ה'", כ"כ המש"ז, וכ"כ כה"ח (סי' רצ"ד סקי"ז, וסי' תקס"ה סקי"א).


[47]מז. מה שכתבנו שאינו רשאי לסיים ולומר "למדני חוקיך", כ"כ המש"ז (סי' תקס"ה סק"ב), כה"ח (באותו סימן סקי"א) לענין "עננו". וכן משמע מדברי מרן (בסי' רצ"ד סעי' ד'), שכתב ש"במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל, מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור, אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה". והרי לענין "עננו" כתב מרן (בסי' תקנ"ז ס"א ובסי' תקס"ה סעי' ב') שאם שכח מלומר "עננו" אין מחזירין אותו. וכן משמע מהמ"ב (סי' רצ"ד סק"ז) ויבי"א (ח"א סי' כ"ב). וראה עוד במ"ב (סי' קי"ד סק"ו), ובספר הלכה לגר"מ אליהו (עמ' 70 סעיף ט"ו) ולקמן בהערה נ' מה שכתבנו בשם כה"ח בשם הפמ"ג, שכל מקום שאמרו לגבי מסיים הברכה, הכוונה שדי שאמר ש"ש בחתימה.


ומה שכתבנו שאינו רשאי לומר "עננו" בין ברכת ש"ת ל"רצה", זאת עפ"י המ"א (סי' תקס"ה סק"ב), המ"ב (סי' קי"ט סקט"ז, סי' קי"ד סקל"ב, ובבה"ל ד"ה "בלא חתימה", וסי' תקס"ה סק"ו), כה"ח (סי' קי"ט סקכ"ה וסי' תקס"ה סקי"א). וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בספר הלכה (ח"ב עמ' 70 סעיף ט"ו). וכן שמעתי מהגר"ע יוסף שליט"א לגבי כל דבר שאינו לעיכובא. וראה עוד ביבי"א (ח"א סי' כ"ב).


[48]מח. כ"כ כה"ח (סי' תקס"ה סקי"ב) בהבנת הטור, השו"ע והמ"ב בשעה"צ (סי' תקס"ה סק"ו). וראה לעיל בפרקנו (הע' ל"ב).


[49]מט. מה שכתבנו שלא יאמר זאת כלל, כ"כ מרן (סי' תקנ"ז ס"א וסי' תקס"ה סעי' ב'). ומה שכתבנו שישמע זאת מהש"ץ בחזרה, כ"כ המהרי"ל בתשובותיו (תשו' י"ג), והב"ד הט"ז (סי' תקס"ה סק"ב) וכה"ח (באותו סימן סקי"ג). ונראה שצריך לומר לש"ץ שיכוון להוציאו י"ח. והגר"א נבנצל העיר: צ"ע לענ"ד. חדא דמסתמא הש"ץ מכוון להוציא כל מה שהציבור צריך, ועוד דאין כאן יציאה יד"ח אלא זכירה בעלמא. עכ"ל. ומ"מ מה שכתבנו שיאמר לש"ץ לכוון להוציאו - משום שחשבנו שבדורות אלה קשה לש"ץ לכוון להוציא בכל תיבה את הציבור י"ח, וכ"ש לכוון להוציא י"ח את מי שלא אמר "עננו". לכן כתבנו שיאמר לש"ץ לכוון להוציאו. ואף את"ל שבלא"ה יצא י"ח, י"ל שמ"מ ע"י שמיעתו מהש"ץ תהיה תפילתו מושלמת טפי.


[50]נ. הא דאם שכח הש"ץ לומר "עננו" ועדיין לא הזכיר שם ה' של חתימת "רפאנו", שחוזר לומר "עננו" כברכה בפ"ע, ומתחיל שוב לומר "רפאנו", כ"כ המ"ב (בסי' קי"ט סקט"ז) וכה"ח (סקכ"ד) בשם כמה אחרונים. ואם הזכיר שם ה' של חתימת ברכת "רפאנו", לא ימשיך לומר "למדני חוקיך" כאומר פסוק ולחזור לומר "עננו" וברכת "רפאנו", וכן לא יאמר זאת בין ברכת "רפאנו" לברכת השנים, אלא ימשיך תפילתו כסדר, ויאמר "עננו" בברכת ש"ת. כ"כ מרן והרמ"א (בסי' קי"ט ס"ד). וראה עוד בכה"ח (סי' קי"ד סקכ"ח) שכתב בשם הפמ"ג דכל מקום שאמרו ש"אם סיים הברכה" וכו' היינו שהזכיר ש"ש [ועוד כתב כה"ח שם בשם הש"ץ (דף קי"ז) שכתב בשם הריטב"א רפ"ק דתענית, דבכל מקום שמחזירים אותו, אם נזכר לאחר שאמר "בא"ה", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור לראש הברכה ולא לראש התפילה. וכתב זאת כה"ח שם בשם הגחיד"א בקש"ג, החיי"א, שע"ת, ועוד פוסקים. ומ"מ בענין "עננו" אין זה שייך שהרי אין זה לעיכובא].


ומה שכתבנו שאם שכח הש"ץ ולא אמר "עננו" אף בברכת ש"ת אינו חוזר, ראה מש"כ מרן והרמ"א (בסי' קי"ט סעי' ד'). מ"ב וכה"ח (שם). יבי"א (ח"א חאו"ח סי' כ"ב) וילקו"י (עמ' 538-539 סעי' כ"ד, ובהערות 60,61). וכ"מ מדברי מרן (סי' תקנ"ז ס"א).


ומה שכתבנו שאם כבר חתם את "רפאנו", שיאמרנה בברכת ש"ת בחתימת תיבות "שומע תפילה" ולא בחתימת "העונה לעמו ישראל" וגו', באמת זו מחלו' האחרו' (בסי' קי"ט ס"ד). שהגר"ז עפ"י המ"א ס"ל שיחתום בברכת "העונה לעמו", אך המ"ב (בסקי"ט) הכריע כדה"ח שיסיים בש"ת. וכן כתבנו. וכ"כ המט"א (סי' תר"ב ס"ט). וע"ע בא"א מבוטשאטש (סי' תקס"ו), ופסתש"ו (סי' תקס"ה הערה 8).


ומה שכתבנו שאם שכח לאומרה גם בש"ת, שאינו חוזר על תפילתו, כ"מ ממרן (סי' קי"ט ס"ד וסי' תקנ"ז ס"א) דאינו לעיכובא. וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקס"ה סק"ב).


ומה שכתבנו שמ"מ ימשיך ויאמרנה אחר ברכת "המברך את עמו ישראל בשלום" ויהל"ר, כ"כ המ"ב (סי' קי"ט סקי"ט), וכ"מ מדברי מרן (סי' תקס"ה ס"ב). וכתב המ"ב (שם) רק לאחר הברכה. ואמנם לשיטת הרמ"א שאין אומרים כלל יהל"ר לפני "אלקי, נצור", ולא בסיום חזרת הש"ץ, לכאו' יאמר "עננו" לאחר ברכת השלום ובזה גומר תפילתו. ור' ע"כ מחלו' מרן ורמ"א (רס"י קכ"ב). אלא שהמ"ב (בסי' קכ"ב סק"ג) כתב שטוב שיחיד יאמר יהל"ר לפני "אלקי, נצור" ואחריו. ולגבי חזרת הש"ץ שגם לגביה כתב הרמ"א (סס"י קכ"ג) שלא יסיים החזרה בתיבות "יהל"ר", כתב המ"ב (סי' קכ"ג סקכ"א) שהשל"ה כתב כן לומר יהל"ר אחר החזרה, והגר"א כתב שדברי השל"ה עיקר. ומשמע שהמ"ב מסכים שיש לומר יהל"ר אחר החזרה. ולכאו' נראה שלדעתו צ"ל "עננו" בלא חתימה לפני היהל"ר שהוא סיום החזרה. והטעם דאומרה לפני היהל"ר, משום שזה חלק מהתפילה. אמנם כה"ח (סי' קי"ט ססקכ"ח) כתב שיאמרנה בלי חתימה לאחר יהל"ר, ולאחר שגומרה ללא חתימה אומר שוב יהל"ר. והגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (פכ"ד סי"ח) כתב שיאמר "עננו" בלא חתימה אחר יהל"ר, ונראה שטעמם שבברכת "שים שלום" סיים כבר את תפילתו ואומר יהל"ר, ועתה "עננו" הינו רק מעין השלמה אך אינה השלמה גמורה (ולכן גם אינו חותם בה ב"העונה לעמו ישראל"), וממילא אומרה כתחנונים לאחר יהל"ר. ור' בילקו"י (מועדים עמ' 539 סכ"ד) שכתב בסתמא ש"טוב" שיאמר עננו בסיום התפילה, ויחתום בלי הזכרת ש"ש: "ברוך שומע תפילה" (ונראה שאם כבר חותם הרי עדיף שיאמר "ברוך העונה לעמו ישראל בעת צרה", דהוי ברכה יותר פרטית. ואע"ג שבש"ת כשאומרה מסיים בתיבות ש"ת, שם כיון שזה בתוך ברכת ש"ת. ועוד, דשם אומרה עם הזכרת ש"ש. משא"כ כאן שממילא אינו מזכיר ש"ש בברכה. וגם עדיף שיהרהר ש"ש בלבו, דלרמב"ם והסמ"ג חשיב שיצא בזה י"ח ברכה ממש, ומאידך לא עובר ב"לא תשא" דברכה לבטלה. ואכמ"ל). ובפסתש"ו (סי' תקס"ה הערה 10) כ' שיאמר "עננו" בלא חתימה לפני יהל"ר (כפשט המ"ב).


נמצאנו למדים שלאשכנזים יאמר אז "עננו" בלי חתימה לאחר חתימת ברכת השלום, ולפני יהל"ר, ואילו לספרדים יאמר "עננו" בלא חתימה לאחר יהל"ר (ואם רוצה יאמר שוב יהל"ר או "ברוך שומע תפילה").


ומ"מ אחר התפילה אומרה בלי ברכה (כנ"ל כמו לגבי כשאומרה בש"ת). ר' בשו"ע (סי' תקס"ה סעי' ב') שאומרה בלא חתימה, וכ"פ המ"ב (סי' קי"ט סקי"ט), כה"ח (סי' קי"ט סקכ"ח) ופסתש"ו (שם הערה 9. עיי"ש שכתב שגם לנידון זה יש מחלו' אם מסיים "עננו" בברכתו "העונה לעמו ישראל בעת צרה").


ש"ץ שטעה ואמר "עננו" קודם "ראה נא בענינו", ר' מ"ב (סי' קי"ט סקי"ז) שזו מחלו' האחרו'. וקצת נראה שדעתו כדה"ח שיאמרנה בלא חתימה בש"ת.


וראה עוד בענין ברכת "עננו" בשו"ע (סי' קי"ט ס"ד) ובנו"כ, בספר הלכה לגר"מ אליהו שליט"א (ח"ב עמוד ע'-ע"ב), בהל"ח (פכ"ד סעי' י"ד-כ"א) בילקו"י (עמ' 538 הערה 58, ובפרט מש"כ על דברי הרמ"ע מפאנו בסימן קי"ב).


[51]נא. עיקר מחלוקת עקרונית זו נובע ממה שנראה סתירה בדברי מרן הח"ח בין דבריו בבה"ל (רס"י תקס"ה ד"ה "בין") לבין דבריו במ"ב (סי' תקס"ח סק"ג). עפי"ז יש שכתבו שתלוי הדבר אם מעיקרא פטור הוא מהתענית אם לאו. ויש שאינם מתחשבים בסתירה זו, אלא הם מדייקים מדברי מרן (בסי' תקס"ח) דתלוי הדבר אם אכל ושתה בשיעור מסוים, שאז איבד את תעניתו, או לא אכל ושתה בשיעורים אלה. ונתחיל לדון בזה בעזרת צורי וגואלי.


כתב הב"ח, שכל שאינו מתענה בת"צ ומתפלל עם הציבור כיחיד (ולא כש"ץ), רשאי לומר "עננו" בברכת ש"ת, ויאמר "ביום תענית ציבור זה". ע"כ. והב"ד הא"ז והעט"ז, הח"א, המ"ב בבה"ל (רס"י תקס"ה) וכה"ח (באותו סימן סק"ו). אך המאמ"ר כתב, דאע"פ שאינו אומר "ביום תעניתי", מ"מ מיחזי כשיקרא כיון שהתפילה שמתפלל הינה בשביל עצמו. ע"כ. וכתב ע"כ המ"ב בבה"ל (שם) שדבריו נכונים, ולכן יחיד שאינו מתענה לא יאמר "עננו" בשום פנים. והב"ד כה"ח (שם).


ואמנם בסי' תקס"ח כתב המ"ב (סק"ג) בשם הנה"ש, שנראה דבת"צ, אע"פ שאכל יכול לומר "עננו" בתפילתו, דשייך לומר עננו "ביום צום התענית הזה" כמו שתקנו חכמים להתענות בו, וכדלעיל בסימן תקס"ה. עכ"ל. והב"ד כה"ח (בסי' תקס"ח סק"ח), וכתב לעיין במש"כ בסימן תקס"ה. ומ"מ לפי"ז עולה, שלדעת המ"ב רשאי לומר "עננו" בתפילתו, ולכאו' הדברים סותרים את מש"כ בבה"ל (בסי' תקס"ה) שלא יאמר "עננו" כלל. ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין זה, ואמר לי, דמש"כ המ"ב בבה"ל (בסי' תקס"ה) קאי על יחיד הפטור מעיקרא מהתענית, ולכן לא יאמר "עננו" כלל. והא דפסק המ"ב בסי' תקס"ח (סק"ג) שרשאי לומר "עננו" בתפילתו, היינו באדם שחייב בתענית, ואכן החל להתענות אלא ששכח באמצע היום ואכל, או אף במקרה ששכח ואכל כבר בתחילת היום, ורק לאחר מכן נזכר והחל להתענות. וכיון שחייב הוא בכך, ואף עשה מעשה והתענה, יאמר "עננו" כדברי המ"ב. עכת"ד. ואח"כ מצאתי שכעין זאת כתב בשו"ת שבט"ה (ח"ה סי' ס') ובבירור הלכה (תנינא, סי' תקס"ח). הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ה הערה 2).


ונראה להביא סימוכין לדברי הגר"ש ישראלי, שאכן השו"ע בסי' תקס"ח מדבר על מי ששכח ואכל. ועוד, שמלשון הח"א והבה"ל בסי' תקס"ה שכתבו "ויחיד שאינו מתענה", משמע שפטור הוא מעיקרא מן התענית, ולא ששכח ואכל. אך מלשון המ"ב (בסי' תקס"ח) שכתב "אע"פ שאכל", משמע שאכן מעיקרא חייב הוא להתענות, ויתכן שבאמת אף החל להתענות, אלא שבמשך היום מרוב טרדותיו שכח ואכל, וכיון שחיובא רמיא עליה מעיקרא, ואף עשה מעשה, הריהו כשאר כל אדם (וכמש"כ המ"ב בסי' תקמ"ט, ובסי' תקס"ח סק"ח, וכנ"ל) ולכן רשאי הוא לומר "עננו" בתפילתו (וראה עוד בשו"ת יין הטוב חיו"ד סימן ז' מש"כ בענין זה).


וכעבור זמן שאלתי בענין זה אחד מגדולי ההוראה בירושלים שליט"א, ולאחר עיון אמר לי שאכן זו סתירה בין דברי המ"ב והבה"ל הנ"ל. ושאלתיו מדוע לא ננסה ליישב הדברים כדי שלא תהיה סתירה, כגון החילוק שכתבנו לעיל. ואמר לי שאין לעשות אוקימתות בדברי האחרונים, כיון שאם אחד האחרונים מתכוון לדבר מסויים הוא כותבו במפורש. ואם לא כתבו במפורש הרי שזו סתירה בדבריו. וה"ה בני"ד, שהרואה יראה שזו סתירה בין דברי המ"ב לדברי הבה"ל. ועוד שאלתיו, דא"כ כיצד כתב המ"ב (בסי' תקס"ח) שדבריו עומדים כמש"כ לעיל בסימן תקס"ה, הרי אם זו סתירה ודאי היה מרגיש בדבר. וענה לי אותו גדול שאכן זו סתירה, אלא שיתכן לומר שבסימן תקס"ה כתב תחילה את דברי הח"א בלבד, שאכן הם כדבריו בסי' תקס"ח. ורק מאוחר יותר, לאחר שכתב את דבריו בסי' תקס"ח, חזר והוסיף את דברי המאמ"ר בסי' תקס"ה, ולא זכר שר שהסיק אחרת בסי' תקס"ח. עכת"ד [אמנם יש להעיר שיש החולקים ע"כ וסוברים שיש ליישב סתירות גם בדברי האחרו'. ושכן אמר לי למשל הגרא"י אולמן שליט"א. וכ"כ כבר בנו של מרן הח"ח בספרו "תולדות הח"ח", והסביר מדוע ישנן לכאו' סתירות בספר המ"ב. ואכמ"ל].


ולאחר עיון נוסף בדברי המ"ב בסי' תקס"ח (סק"ג), היה נראה לי להביא סמך לדברי אותו גדול, שאכן לכאו' זו סתירה בדברי מרן המ"ב. דמש"כ המ"ב בסי' תקס"ח "וכדלעיל בסימן תקס"ה" - ד"ז קאי על מש"כ דשייך לומר "עננו" אף כשאינו מתענה, ושלכן יכול לומר "ביום צום התענית הזה" כמו שתקנו חכמים להתענות בו (לשון המ"ב). וזאת אכן כבר כתב מרן בסי' תקס"ה (ס"ג). עיי"ש. ולפי"ז מש"כ המ"ב בסימן תקס"ח "וכדלעיל בסי' תקס"ה" קאי אדברי מרן, ואין זה קאי אדברי הבה"ל שם. ויוצא, שאכן נשמט ממרן המ"ב מש"כ בבה"ל בסי' תקס"ה. ועוד נלע"ד, שאם אכן נאמר שבסי' תקס"ח מדובר במי שאכן מתענה, אלא שרק במשך היום שכח ואכל ולאחר מכן נזכר והמשיך בתעניתו, הרי לפי מש"כ המ"ב בסי' תקס"ח (סק"ח) משמע שמעיקר הדין עלתה לו התענית (ורק אם ירצה להתענות לשם כפרה יעשה כן, וכמש"כ שם), וא"כ מדוע בעי למימר "ביום צום התענית הזה" כמש"כ בסי' תקס"ח (סק"ג), הרי רשאי לומר "ביום צום תעניתי", שהרי התענית עולה לו. אלא שנראה שאכן כוונת המ"ב בזה שאין עולה לו התענית ביום זה ואינו נחשב כמתענה לפי שהוא פטור מעיקר הדין ממנה, וכענין שדיבר עליו המ"ב בסי' תקס"ה. ומ"מ לפי"ז עולה שדברי המ"ב הן בסי' תקס"ה והן בסי' תקס"ח מדברים בענין מי שפטור לגמרי מן התענית, ולא כמו שהבין בילקו"י (המובא בהערה הבאה) שמדובר שם במי שחייב בתענית אלא ששכח ואכל ולאחר מכן נזכר. ולפי מה שכתבנו לקמן בהערה הבאה, הרי שקשה עוד על דברי הרה"ג יצחק יוסף, דהו"ל לפסוק כמשנה אחרונה, והיינו כמש"כ בסי' תקס"ח, אך לפי"ד אותו גדול שליט"א נראה שיש להסיק כדבריו בבה"ל בסי' תקס"ה, דיחיד שאינו מתענה לא יאמר "עננו" כלל. ואמנם לפי מש"כ הבה"ל: "יחיד שאינו מתענה אין לומר עננו בשום פנים" - קשה לפרש שזה קאי דוקא אם החל להתענות, ורק שכח ואכל יותר מכזית, שהרי לפי הדין שֵם מתענה עליו. ועוד, דלפי"ז הרי העיקר חסר מן הספר, וכמו שכתבנו לעיל. ובפרט לפי"ד אותו גדול שליט"א שאין לעשות אוקימתות בדברי האחרונים. ולכן נראה שאין דברי הילקו"י עומדים בקנה אחד עם דברי הבה"ל, ומ"מ כיון שאף דעת הזר"א (כנ"ל) הינה לחלק בין אם אכל כזית לבין אכל פחות מכך, לכן כתבנו אף דעה זו. וע"ע לעיל בהל' ג' תעניות (פ"ב הערות ט"ו וט"ז) מש"כ בענין מה שנראה לכאו' סתירות בדברי המ"ב. ולגבי מה שנראה לכאו' סתירות בדברי השו"ע, ר' לקמן (בפרק ט' הערה כ"ו).


בענין קטן שאינו מתענה, כ' בשו"ת שבט"ה (ח"ח סי' קל"א) שא"צ לחנכו לומר "עננו", ואף א"צ שיאמר בנוסח "צום התענית הזה", כיון שגם כשיגדיל אם ח"ו יחלה ויאכל לא יאמר "עננו", ואם בתפילת מנחה עדיין הוא מתענה אפשר לחנכו לומר "עננו". ע"כ. הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ה ססק"א) והעיר עליו (בהערה 4) שאף שאין חיוב לחנכו לאומרה בשחרית (כנ"ל), מ"מ אין למנוע בעדו. ויאמר "ביום צום התענית הזה" או "ביום הזה". עיי"ש טעמו. ונראה שכוונתו לחנכו בשחרית רק לספרדים, דהא האשכנזים אינם אומרים זאת בשחרית, וש"ץ ממילא הרי אינו יכול להיות.


בס"ד נביא עוד פרטי דינים בזה:


מי שצם אך מסופק אם יכול לגמור התענית, י"א שיכול לומר "עננו", ואף לשמש כש"ץ ולומר "עננו" כברכה בפ"ע, וכן לעלות לתורה, ואם הוא כהן ישא כפיו [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 26) בשם שו"ת שו"מ (מהדו"ת ח"ב סי' נ"ח)]. אך באמת זו מחלו', כמבואר לקמן (בהערה קל"ה).


יש מהפוס' שכתבו שמי שאוכל ושותה בשיעורים, הריהו כמתענה, ורשאי לשמש כש"ץ ולומר "עננו" כברכה בפנ"ע, לעלות לתורה, ואם הוא כהן רשאי לשאת כפיו [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 27) בשם שו"ת מהר"ם שיק, ספר מרחשת, ועוד פוס'].


וגבי בעלי ברית בתענית דחויה אי יאמרו "עננו", ר' בפסתש"ו (סי' תקנ"ט הערה 64, וסי' תקס"ה הערה 4 וסי' תקס"ו ס"ק ו',ז'). ובשבט"ה (ח"ח סי' קל"א) כתב שאותם אנשים המתענים עד אחר תפילת מנחה יכולים לומר "עננו" (הב"ד פסתש"ו סי' תקס"ה שם. ועיי"ש בסי' תקס"ב סק"ג). וראה עוד לקמן (בהערה נ"ד).


ולפי"ז כל אותם הפטורים מהתענית ובכ"ז מתענים חלק מהיום (וזו מחלו' אי אותם הפטורים צריכים בכלל להתחיל להתענות כמה שיוכלו או שא"צ כלל להתחיל בתענית, כמו שכתבנו בהל' ג' תעניות בפרק א'. והגרמ"א שליט"א בהל"ח פכ"ד סל"ח כתב שכיום נוהגים שאף הפטורים מהתענית מתחילים לצום, ואם מרגישים שלא בטוב, מפסיקים את הצום), יכולים הם לומר "עננו" כל זמן שהם מתענים, בשחרית וגם במנחה.


[52]נב. עיקר ד"ז כתבו מרן (בסי' תקס"ח ס"א), שאם שכח ואכל כזית איבד תעניתו. אלא שמרן כ' זאת גבי מי שנדר להתענות יום א' או ב'. ולכן נחלקו האחרו' אם שייך דין זה גם גבי ת"צ אם לאו. ועפי"ז כתבו כמה אחרו' שגם בתעניות ציבור אין תלוי הדבר אם אדם פטור מלהתענות, שאז הוא נחשב כאינו מתענה, אלא שתלוי הדבר אם אכל ושתה כשיעור, שרק אז איבד תעניתו. שבס' ילקו"י (עמ' 535 סעי' י"ז) חילק וכתב שמי ששכח ואכל בת"צ, וטרם שנזכר אכל פחות מכזית, שיכול לומר "עננו" בתפילת מנחה, אך אם אכל כזית, אע"פ שמשלים תעניתו, לא יאמר "עננו" בתפילת מנחה. וכתב כן בשם שו"ת זר"א (ח"ג סי' ס"ב). והזכיר שם בילקו"י את דברי המאמ"ר והבה"ל (בסי' תקס"ה) שהבאנו לעיל. והוסיף, שאין הדין כמש"כ הנה"ש שכתב (בסי' תקס"ח סק"א) שאף שאכל כזית יאמר "עננו" בת"צ במנחה, וכן אין הדין כמ"ב (שם סק"ג) וכה"ח (שם סק"ח). וציין בילקו"י (שם), שאין הלכה כמותם "בפרט שהמ"ב תבריה לגזיזיה בבה"ל הנ"ל". עכ"ד. ונראה שהבין שדברי המ"ב והבה"ל סותרים זא"ז. והיה קשה לי מדוע הבין שהמ"ב תבריה לגזיזיה, ומדוע לא ניסה ליישב דברי מרן הח"ח, ובפרט שהמ"ב עצמו בסי' תקס"ח הזכיר את דבריו בבה"ל (בסימן תקס"ה), וא"כ לא אישתמיט מעינו הבדולח מש"כ שלושה סימנים קודם לכן. ועוד יש להשיב על דברי הילקו"י הנ"ל, שהרי קיי"ל כמשנה אחרונה, ולפי"ז הו"ל לפסוק כדברי המ"ב בסי' תקס"ח (ששם פסק כדברי הנה"ש שיש לומר "עננו" בתפילה). ואם הילקו"י מביא סמך לדבריו ונשען על דברי המ"ב היה צריך שלא לחלק בין אם אכל כזית לפחות מכך, שהרי המ"ב לא חילק זאת בני"ד (ושמא יש לומר שלמד זאת מדברי מרן ברס"י תקס"ח והמ"ב שם סק"ה שחילקו זאת לענין מי ששכח ואכל ביום התענית, אם עלתה לו התענית ואם צריך להשלים תעניתו). ומ"מ, אף שידוע שיש לעיתים סתירות בין דברי המ"ב, וכן בין דבריו במ"ב לדבריו בבה"ל, ויש מתרצים שחלק מהדברים כתב בנו של מרן הח"ח (כן שמעתי מהגר"ע יוסף שתירץ כך באחד משיעוריו. ואח"כ ראיתי שכ"כ בנו של הח"ח עצמו, בספרו על תולדות אביו, עמ' מ"ב-מ"ג), מ"מ הכא שציין בסי' תקס"ח את דבריו בסי' תקס"ה לא נראה שהבין שיש סתירה בין דבריו, דאל"כ היה לו לתקן את המעוות. אלא שע"פ מה שכתבנו בהערה הקודמת בשם אחד מגדולי ההוראה שהיתה תוספת מאוחרת בבה"ל בסימן תקס"ה, מתיישבים דברי הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א.


עפ"י שיטה זו נחלקו כמה אחרו' מהו שיעור האכילה והשתיה הגורמים לאדם לאבד תעניתו. שהרי מרן כ' (שם) את שיעור הכזית לגבי הנודר להתענות. אך נחלקו האחרו' אי גם בת"צ שייך שיעור כזית או דאזלינן בתר שיעור כותבת כיו"כ. די"א ששיעורו כזית, ומש"כ מרן הכוונה לכל ת"צ, דסתם אכילה היא בכזית, ורק לענין יוה"כ לחיוב כרת או מצד יתובי דעתא אמרו שיעור כותבת. שכ"כ בשבט"ה (ח"ד סי' נ"ו, וח"ח סי' קכ"ח וסי' קל"א. ואגב, עיי"ש בח"ה סי' ס' שקצת משמע דאזלינן בתר חיובו של האדם או פטורו מהתענית, ולא אם אכל ושתה כשיעורים או לאו, ויש להתיישב בדבר). עיי"ש שהוכיח כן מכמה דוכתי. וכן עולה משו"ת מהר"ם שיק (סי' רפ"ט), שו"ת דברי נחמיה (סס"י מ"א). הב"ד בשד"ח (אס"ד מע' ביהמ"צ סי' ב' סקט"ו) ופסתש"ו (סי' תקס"ח הערה 5). וכן עולה מדברי הילקו"י (עמ' 535 סוף סי"ז).


וי"א שהשיעור הקובע בני"ד הינו ככותבת, ומש"כ מרן שהוא כזית הו"ד לענין תענית יחיד שקיבל עליו להתענות ולא לאכול, וסתם אכילה היא בכזית, הא בשאר ת"צ וט"ב דינן כיוה"כ שהוא בכותבת. שכ"כ בשו"ת צמח צדק ובשו"ת הלק"ט. הב"ד בשד"ח (שם, עיי"ש שהביא עוד פוס' דס"ל כך). וכ"פ מרן הח"ח בבה"ל (סי' תקנ"ד ס"ו ד"ה "דבמקום") בשם פת"ע, וכ"כ ס' מרחשת, מועו"ז ועוד פוס'. הב"ד בפסתש"ו (סי' תקס"ח הערה 4).


ומ"מ כתבו הפוס' דשיעורים אלה הינם דוקא כשאכלם בכדי אכילת פרס (כ"כ המ"ב סי' תקס"ח סק"ה).


וכן לענין שתיה, השיעור הוא כמלוא לוגמיו (מ"ב סי' תקס"ח סק"ה). ודנו הפוס' גבי משך זמן השתיה, אי מדובר ששתה בבת אחת או ג"ז בכא"פ. ומצינו מחלו' זו בהל' יוה"כ (סי' תרי"ב סעי' י'). ויש שכתבו שלענין אמירת "עננו" ליחיד יש להקל שאם שתה בפחות מכא"פ יכול לומר עננו (תשובות והנהגות. פסתש"ו שם הערה 1).


ולמעשה שיעור כזית וכותבת לני"ד:


כתב בפסתש"ו (סי' תקס"ח הערה 2) דלענין תעניות דרבנן יש לשער כותבת לחזו"א 66.6 סמ"ק ולגרא"ח נאה הוא 38.4 סמ"ק. וכזית לגרא"ח נאה הוא 28 (כצ"ל) סמ"ק ולחזו"א כ-50 סמ"ק. וראה במקראי קודש הל' ליל הסדר בקונטרס שיעור כזית שהארכנו בס"ד בזה. אמנם יש לדון גבי שיעורים אלה אי אין להחמיר בשיעורים הקטנים גם לחזו"א, משום שסו"ס עלול להיות ש"ץ ולומר "עננו" בברכה או לעלות לתורה ואז הוי ברכה לבטלה. וגבי דאו' כתב החזו"א שיש להחמיר כשיעורים הקטנים (של הגר"ח נאה). אלא שי"ל שהחזו"א ממילא ס"ל שאיסור ברכה לבטלה הינו מדרבנן, וכמו שכתב הגרי"י קנייבסקי בשיש"ת, והב"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר. ואכמ"ל. ועוי"ל, דכיון שכל עצם התענית הינה דרבנן, וקה"ת בתענית דרבנן, ותקנת "עננו" לש"ץ הינה מדרבנן, לכן אולי יש לראות זאת כמצוה דרבנן ויש לחזו"א לחשב כשיעורים הגדולים, דאין זה קולא באיסור דאו'. דמ"מ מצד המצוה ה"ז דרבנן. ושמא תלוי ד"ז במחלו' אי אמרינן סב"ל כשהספק הינו במצוה ולא בברכה. ואכמ"ל.


ושיעור מלוא לוגמיו תלוי באדם עצמו. וכיום נוהגים לחשבו לחומרא ביוה"כ בשיעור כללי של 30 סמ"ק, אך באמת הוא 40 סמ"ק לאדם בינוני, וי"א 42 סמ"ק. ר' ע"כ בשיעורי מצוות, שיעורי תורה ושיעור מקוה, לגרא"ח נאה. ובחזו"א (קונטרס השיעורים ססקט"ו). ובספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פרק ו' סעיפים י' וי"א). ואכמ"ל. ולגבי שיעור כא"פ יש דעות רבות בפוס': 2 דקות, 4 דק', 7 דקות ועוד (וכבר הארכנו בזה במקראי קודש הלכות ליל הסדר פרק ז'. עיי"ש). ובני"ד נראה שיש לחשב השיעור כארבע דק'. וכ"כ בפסתש"ו (שם).


ומה שכתבנו שבין אם אכל שיעורים אלה ובין אם פחות מהם חייב להמשיך ולהתענות, זאת עפי"ד מרן (בסי' תקס"ח ס"א).


כל השיעורים הללו לענין בדיעבד. ויש מי שכתב שכן הדין גם לחולה הפטור מהתענית ורוצה להחמיר ע"ע לאכול פחות מכשיעור שלא לאבד תעניתו לענין "עננו" וכדו' (פסתש"ו סי' תקס"ח הערה 6). אך כבר כתבנו לעיל (בפרק א') שד' הפוס' שחולה א"צ להחמיר ולאכול פחות מכשיעור.


[53]נג. פשוט. וכ"כ המ"ב (סי' תקס"ח סק"ה), וכ"כ פסתש"ו (סי' תקס"ח ססק"א).


[54]נד. את מנהג האשכנזים כתבנו עפי"ד הרמ"א (סי' תקס"ב ס"א) והמ"ב (שם סק"ז), וכ"פ בשבט"ה (ח"ח סי' קל"א). ועיי"ש במ"ב ובפסתש"ו (סי' תקס"ב הערה 12) אי יאמר תיבות "צום תעניתנו".


ואילו לפי"ד מרן (ברס"י תקס"ב) אם דעתו לאכול קודם צה"כ אינו אומר "עננו". וכ"פ כה"ח (שם סק"ח) וכ' שגם ב"אלקי, נצור" טוב שלא יאמר "ביום צום תעניתנו" אלא "עננו... ביום זה כי בצרה" וכו'. ומ"מ הסיק שאין למחות באומרו בש"ת, הב"ד בפסתש"ו (סי' תקס"ב סק"ג).


[55]נה. שכ"כ הא"ר, שבמדינותיהם (שבארצות אשכנז) נוהגים לומר ברכת כהנים. וכ"כ בשו"ת עולת שמואל שלהלכה ולמעשה יש לשאת כפים. וכ"כ בפת"ת. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ט סק"ל). וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז סי"ג) ובילקו"י (עמ' 584 סכ"ג). וכ"כ בקינות עפ"י הגרע"י והגרמ"א שליט"א.


בס"ד נלע"ד, שספרדי שמתפלל בשחרית בביכ"נ ספרדי שאין לובשים טלית ותפילין בשחרית, מ"מ כשנושא הוא כפיים בשחרית כן ילבש הטלית, כפי שנוהגים בברכת כהנים בכל ימות השנה, כדי להסתיר את ידיו בעת הברכה.


[56]נו. כ"כ הרד"א והשכנה"ג. וכתב הטעם, שהוא כמו כהן אבל (סגול בבי"ת) שאינו נושא את כפיו מפני שאינו שרוי בשמחה. ועוד, דכתיב "ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם" וגו'. ע"כ. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ט סק"ל). ואע"ג שהרד"א והשכנה"ג היו ספרדים (שהרב רבי דוד אבודרהם היה בספרד, והשכנה"ג - מרן החבי"ב, היה בתורכיה), מ"מ האחרו' האשכנזים בני דורותינו כתבו שלא לשאת כפיים בט"ב. שכ"כ בלוח א"י (שהוא נוסח אשכנז. והוסיף שאף הש"ץ לא יאמר "אלקינו ואלקי אבותינו, ברכנו" וכו'), וכ"כ בלוח דבי"ב (ספרד. בעלז). וכ"כ בספרי קינות של האשכנזים, שלא לשאת כפים בשחרית. וכן מנהגם. ואע"ג דלא מצינו מהאשכנזים הקדמונים שכתבו שלא לשאת כפיים בט"ב, זאת משום שממילא האשכנזים לא נ"כ אלא רק ביו"ט, ולא בשאר ימות השנה, וכמש"כ הרמ"א (סי' קכ"ח סמ"ד).


[57]נז. בס"ד כך היה נלע"ד. שהרי גם אם הוא אוכל, בין בהיתר ובין באיסור, לכאו' יש לו לעלות לדוכן שהרי נ"כ זו לא באה מכח ט"ב אלא דינה ככל נ"כ של שחרית ביום רגיל. וכן אפי' אם הכהן מתענה אך בציבור אין מנין מתענים (שזו נ"מ לקה"ת - איזו קה"ת, קריאת ההפטרה, אמירת "עננו" כברכה בפנ"ע וכו'), נראה בס"ד שהכהנים ישאו כפיהם, מהטעם הנ"ל שנ"כ זו אינה באה בשל התענית (שאז אם יש ריעותא בתענית היא מפקיעה את המצוה), אלא נ"כ זו הינה כבכל שאר הימים, ואינה תלויה בתענית כלל. אמנם לא מצאתי בפוס' שדנו ע"כ (שמא משום דפשיטא להו כמו שכתבנו. וראה כה"ח סי' קכ"ט סק"ה שדן רק גבי מנחה). וכעבור זמן שאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א ע"כ, ואמר שכהן שאינו מתענה בט"ב צריך לשאת כפיו בשחרית. ושאלתי האם הטעם משום שנשיאת כפיים זו לא באה מכח ט"ב (כנ"כ של מנחה בט"ב שבאה בשל שהיום - ט"ב - גורם לה והיינו שבשל התענית אין חשש שכרות), אלא דינה כבכל נ"כ של שחרית. והסכים הגרמ"א שליט"א לכך. עכת"ד.


[58]נח. אע"ג שכ' הרד"א שבחזרת הש"ץ אומרים בקדושה "נקדש את שמך" במקום "נקדישך ונעריצך", מ"מ המנהג כיום הן אצל האשכנזים והן אצל הספרדים שלא לשנות את נוסח הקדושה בט"ב. שכ"כ כה"ח (סי' תקנ"ט סקכ"ט), בילקו"י (עמ' 584 סכ"ג), בספרי הקינות של הספרדים (עפ"י הגר"ע יוסף והגר"מ אליהו שליט"א), ובספרי הקינות של האשכנזים.


[59]נט. כ"כ מרן (סי' תקנ"ט ס"ד), וכ"כ בהל"ח (פכ"ז סי"ג) ובילקו"י (עמ' 585 סכ"ה). וכן מנהג הספרדים. וכ"כ בלוח א"י (היינו נוסח אשכנז) ובלוח דבי"ב (חסידים - בעלז) וכן מנהג האשכנזים.


[60]ס. כ"כ מרן (סי' תקנ"ט ס"ד). והוסיף הטעם, משום דמיקרי מועד, והסביר המ"ב (סקי"ז) שזה עפ"י מש"כ במגילת איכה "קרא עלי מועד" וגו'. וראה בכה"ח (סי' תקנ"ט ס"ק א' ול"ג) שהרב כר"ש כתב שאין ללמוד מפס' זה שט"ב מיקרי מועד, כי חז"ל דרשו במס' שבועות (ד"י,א'), תענית (דכ"ט,א') ופסחים (דע"ז,א') שזה קאי אר"ח. אלא יש ללמוד זאת מפס' "תקרא כיום מועד". אלא שהמט"י והח"א למדו זאת מהפס' "קרא עלי מועד", וכמש"כ מרן בב"י (סס"י תקנ"ט) בשם התשב"ץ. ע"כ. ומ"מ גם בלוח א"י (מנהג אשכנז) ובילקו"י (עמ' 585 סכ"ה) כתבו שא"א נפ"א בט"ב. והעירוני שבסידור של הגר"י קאפח זצ"ל כתוב כן לומר נפ"א. והיינו שכן מנהג חלק מיוצאי תימן.


[61]סא. כ"כ הרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד). ובלוח א"י.


אין אומרים בט"ב "א-ל ארך אפיים" [טור. רמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד). כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ה) ולוח א"י].


[62]סב. לוח א"י.


[63]סג. בלוח א"י כתוב לומר אחר חזרת הש"ץ חצי קדיש. וכ"כ בלוח דבי"ב (חסידים - בעלז), בספרי הקינות של האשכנזים וכמעט של כל הספרדים. ואילו בקינות אור ודרך (עפ"י הגר"ע יוסף שליט"א) כתוב לומר פעמיים קדיש "תתקבל" - פ"א אחר חזרת הש"ץ, ופעם שניה אחר "ובא לציון" (וצ"ע. ושמא זו טעות. ומ"מ כ' בילקו"י עמ' 583 סכ"א שנוהגים ביום לומר קדיש "תתקבל". והיינו שלא כרמ"א סי' תקנ"ט ס"ד).


[64]סד. בענין זה נכתבו בפוס' כמה מנהגים, חלקם נוהגים כיום וחלקם אין נוהגים אותם כיום.


ונחל בס"ד לפרט:


שיטה א' (של אשכנזים): תפילת שמו"ע. קה"ת. הפטרה. קינות. "אשרי". "ובלצ"ג" [מהרי"ל. לבוש. כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ג). לוח א"י. לוח דבי"ב (בעלז. כתב שכך המנהג). ספרי קינות של האשכנזים. וכתוב בהם שאח"כ יאמר קדיש שלם בלי "תתקבל", ואח"כ "עלינו לשבח"]. למנהג זה מחזירים את סה"ת לארוה"ק אחר ההפטרה (לוח א"י. לוח דבי"ב. ספרי הקינות). וכן אומרים איכה ביחיד לאחר התפילה.


שיטה ב' (של ספרדים): שמו"ע. קה"ת. הפטרה. איכה וקינות. אח"כ "אשרי" "ובלצ"ג" והמשך התפילה כרגיל [הל"ח (פכ"ז סי"ד). וכתב שכן המנהג הרגיל אצל הספרדים].


שיטה ג' (של ספרדים): מתפללים עד סוף התפילה כרגיל. והיינו אחר שמו"ע קורין בתורה. הפטרה. אח"כ "אשרי" "ובלצ"ג" וקדיש "תתקבל" [כה"ח (סי' תקנ"ה סק"ד, וסי' תקנ"ט ס"ק ט' ומ"ג), הל"ח (פכ"ז סט"ז), ילקו"י (עמ' 585 סכ"ה), ספרי קינות של הגרע"י והגרמ"א שליט"א]. אח"כ במקום "תפילה לדוד" אומרים "על נהרות בבל" וגו' (ככתוב בקינות הנ"ל), ומסיימים כרגיל: "בית יעקב" וכו', שיר של יום. קטורת. "עלינו" (עפ"י כה"ח, הל"ח וילקו"י הנ"ל שכתבו שמתפללים כהרגלם בשאר הימים. וכן כתוב בקינות הנ"ל). אח"כ חולצים התפילין, אומרים קינות, וי"א גם איכה ופר' "האזינו" [כה"ח (סי' תקנ"ה ססק"ד), וכ"כ בקינות של הגרמ"א שליט"א], ואחר הקינות קדיש "דהוא עתיד" [הרד"א. כה"ח (סי' תקנ"ט סקט"ו) הל"ח (פכ"ז סט"ז), וספרי קינות של הספרדים]. וכמנהג הזה נוהגים בביהכ"נ של הגר"מ אליהו שליט"א. ובעוד בתי כנסת, כפי שרואה אני.


שיטה ד': שמו"ע. קה"ת. הפטרה. "אשרי". קינות. "ובלצ"ג" [כלבו. כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ג)].


שיטה ה': שמו"ע. קינות. קה"ת. הפטרה [הרד"א. כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ג)]. וכן מצאתי בקינות נוסח הספרדים (הוצ' מנצור) שאחר שמו"ע אומרים את הקינות, קה"ת, הפטרה, "אשרי", "ובלצ"ג", מחזירים את סה"ת לארוה"ק. איכה. קדיש. "ברכו" ו"עלינו". ולפלא שהשמיטו "בית יעקב", "שיר המעלות... לולי", שש"י והקטורת.


שיטה ו': שמו"ע. "האזינו". איכה. קינות. קה"ת. הפטרה וכו' (קינות "קול אליהו" בשם יש נוהגים).


כך עלה בידי בס"ד (אחר עמל) לרכז את השיטות בהא.


[65]סה. כשיטה א' שבהערה הקודמת. שכן מנהג האשכנזים כיום. וכ"כ בלוח א"י ולוח דבי"ב.


[66]סו. כשיטה ג' שבהערה ס"ד.


[67]סז. כשיטות ב' וו' שבהערה ס"ד.


[68]סח. והעיקר שלא להתקוטט, ובפרט בט"ב. אלא יעשו כמנהג הקבוע באותו בית הכנסת. והרוצה לשנות יעשה כן בסתר.


[69]סט. כ"כ בלוח א"י ובלוח דבי"ב (בעלז). וכ"כ בספרי הקינות של האשכנזים.


יש מהאשכנזים שכתב שלא לומר בט"ב "בריך שמיה" בהוצאת ס"ת [משמרת שלום. הב"ד פסתש"ו (סי' תקנ"ט הערה 28)]. ונראה שהמנהג עפי"ר כן לאומרו.


[70]ע. שכ"כ בספרי הקינות אור ודרך (עפ"י פסקי הגרע"י שליט"א) וקול אליהו (לגרמ"א שליט"א), ובעוד ספרי קינות ספרדים. והגר"מ אליהו גילה לאוזני שבעת שהש"ץ אומר הקינה בהוצאת ספר התורה רומז לו הגרמ"א שיזיז את התפילין מעט ממקומם כדי שלא יאמר הקינה עם תפילין.


[71]עא. עיקר ד"ז כתבו הרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד) וכה"ח (סי' תקס"ו סק"ה). וע"ע בענין איזו קריאה לקרוא בט"ב, בכה"ח (סי' תקס"ו סק"ט).


חלוקת קה"ת: כהן קורא עד "ובכל נפשך". לוי עד "מלבדו". ישראל עד "כל הימים" [לבוש. כה"ח (סי' תקנ"ט סקל"ט)].


אם קראו בטעות בימי בו"ה את פר' השבוע במקום את קריאת ט"ב, אין מחזירים אותו אע"פ שהוא עדיין באמצע הקריאה (שערי אפרים. כה"ח סי' תקס"ו סק"ח). וצ"ע שאם הוא באמצע הקריאה מדוע שלא יעברו "מיד" לקרה"ת דט"ב, מצד איסור ל"ת בט"ב בדברים האסורים.


בט"ב מגביהים את סה"ת כבשאר הימים [כנה"ג. הגחיד"א בברכ"י. כה"ח (סי' תקנ"ט סקל"ה. עיי"ש מש"כ בשם הכס"א. ואין המנהג כיום כך)]. וכן המנהג כיום, וכ"א מגביה כמנהגו (היינו לפני או לאחר קה"ת).


יש מי שכתב שהעולים לתורה בשחרית בט"ב לא יתעטפו בטלית (כשמתפללים בביכ"נ שמתפללים שחרית בלי טו"ת). וטעמו, שחובת העיטוף בטלית בקריה"ת אינה יותר מחובת העיטוף בתפילה [נט"ג (פ"ס ס"ה) בשם שו"ת אהל יששכר].


בענין המנהג להניח את תיק סה"ת (או ח"ו הספר עצמו) על הארץ (טור וב"י סי' תקנ"ט בשם מס' סופרים), כבר דחה זאת הב"ח, והיום אף אחד לא מעיז לעשות כן (ר' כה"ח סקל"ו).


[72]עב. כ"כ הרד"א, כלבו, הרוקח, מהרי"ל, לבוש, א"א (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סק"מ), לוח א"י, לוח דבי"ב (והוסיף שאם שכח לומר הח"ק לפני ההפטרה יאמרנו אחר ברכות ההפטרה), וכ"כ בקינות קול אליהו (לגרמ"א שליט"א) ובכל ספרי הקינות של האשכנזים.


הטעם שאומרים קדיש אחר קה"ת, לפי שאין לך כל דיבור ודיבור שבתורה שאין בו שם המפורש שאין אנו יודעים. לפיכך צריך להקדיש על אותו השם (רוקח. א"ר. כה"ח סי' תקנ"ט סק"מ).


ומה שכתבנו שלחלק מהספרדים אומרים הח"ק אחר ברכות ההפטרה, כ"כ בפסתש"ו (סי' תקנ"ט סק"ו) בשם הגהות רע"א על השו"ע בשם הר"י מיגאש (תשו' פ"ט), שאין להפסיק בין הקריאה להפטרה. וכ"כ בילקו"י (מועדים. עמ' 585 סכ"ה) עפ"י תשו' הגר"ע יוסף שליט"א. וכ"כ בקינות אור ודרך (עפ"י פסקי הגר"ע יוסף שליט"א). ויש לדון אליבא דשיטה זו גבי הקדיש שנאמר אחר קה"ת בשבת, לפני ההפטרה (אך שם אח"כ עולה המפטיר), וכן במנחת יוה"כ כשהשלישי הוא המפטיר.


[73]עג. הא דמפטירין בשחרית דט"ב, כ"כ הרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד, וסי' תקס"ו ס"א). והא דמפטירין "אסף אסיפם", כ"כ הרמ"א (בסי' תקנ"ט שם). וכ"כ בהל"ח, בילקו"י ובכל האחרו'. וכ"כ בספרי הקינות הספרדים והאשכנזים.


ומה שכתבנו שהשלישי הוא המפטיר, כ"כ טור והב"י (סי' תקנ"ט).


והא דאין מעלים רביעי למפטיר, הטעם כדי שלא להעלות את ט"ב לקדושת ר"ח וחוה"מ (שעולים ד' לקה"ת). ועוד, שאין בו ביטול מלאכה לעם בכל מקום אלא במקום שנהגו [לבוש. כה"ח (סי' תקנ"ט סקל"ט). והיינו שיש ביטול מלאכה למקומות שנהגו לעשות מלאכה].


ובאיזה ניגון טעמים לקרוא ההפטרה. המהרי"ל כ' לקוראה בניגון מקרא ולא בניגון אחר הפטרות. והמ"א כ' לקוראה בניגון איכה. וכ"כ הא"ר, המ"ב (סי' תקנ"ט סקי"ח), והגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (פכ"ז סי"ט).


יש שכתבו שאם הציבור אינו מבין את שפת ההפטרה טוב לתרגם אותה לשפה המובנת [הל"ח שם. ור' בטור (סי' תקנ"ט) שכ' בשם מס' סופרים (פי"ד) שמתרגמים את איכה]. ואכן יש בידי כמה ספרי קינות ספרדיים שכל פסוק מההפטרה מתורגם ללאדינו (ספניולית, לשון היהודים בגלויות יון, תורכיה ועוד) ויש לערבית.


אם השלישי אינו בקי לקרוא ההפטרה, והכהן והלוי כן בקיאים בכך, יקרא הלוי ההפטרה, ואם לאו יקרא הכהן. ואם גם שניהם אינם יודעים, יקרא אדם אחר אע"פ שלא קרא שום קריאה בתורה [נוב"י. כה"ח (סי' תקס"ו סקי"א) וש"א].


[74]עד. כ"כ הב"י בשם הכלבו, שהמפטיר בין בשחרית ובין במנחה מברך ברכה א' לפניה וג' אחריה. דברכת "על התורה" נתקנה רק לשבתות וליו"ט שמזכירין בהם ענין היום ומודים לה' על המתנה הנכבדה שנתן לנו מאותם ימים (הפוס' הנ"ל). וכ"כ הרד"א, הרוקח והמהרי"ל (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סקמ"א).


אמר לי חכ"א שהוא שמע שהגר"ש גורן זצ"ל שינה מעט מנוסח הברכה השניה שלאחר קריאת ההפטרה, ואמר: "ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו". והוסיף הגרש"ג זצ"ל שיש לו מקורות לאמירת תוספת תיבת "ותשמח". עכ"ד. ובאמת כיון שבכל ברכה צריך להיות המשפט שלפני החתימה מעין החתימה, לכן באמת היה צריך להזכיר פה ענין השמחה כדי שיהא מעין החתימה: "משמח ציון בבניה".


[75]עה. כ"כ בלוח דבי"ב (חסידים - בעלז. ואע"ג שלפי נוסח ספרד מחזירים תמיד את סה"ת לאחר "אשרי" ו"ובלצ"ג", מ"מ בני"ד כדי שבזמן אמירת הקינות לא ישהו את ספר התורה ללא צורך מחוץ לארוה"ק, לכן נלע"ד בס"ד שמחזירים אותו לפני הקינות). וכ"כ בלוח א"י (שהם ממילא כפי נוסח אשכנז מחזירים את סה"ת מיד אחר הקריאה).


בספרי קינות עפ"י הגרע"י והגרמ"א שליט"א כתוב שמחזירים את סה"ת אחר "ובלצ"ג", כיון שאחר ההפטרה ממשיכים את התפילה כרגיל. אמנם בהל"ח (פכ"ז ס"כ) כתב הגרמ"א שליט"א שיש מחזירים את סה"ת אחר ההפטרה, ויש שמחזירים אחר קדיש "תתקבל".


[76]עו. הטור והב"י (בסי' תקנ"ט) כתבו לומר זאת לפני ברה"ת. והד"מ כ' (בסק"י) שאין המנהג לברך. וכן נחלקו בד"ז האחרו' (ר' כה"ח סי' תקנ"ט סקל"ז). ובלוח א"י כ' לומר בלחש בלי שו"מ. וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז סי"ח) שיש נוהגים כך. אך כתב בסתם שאין לומר כן. וכן בילקו"י ובדבי"ב לא כתבו שאומרים כן.


[77]עז. מהרי"ל. כה"ח (סי' תקנ"ט סק"מ). וכ"כ בלוח דבי"ב (הל' שחרית דט"ב). ולכאו' קשה, שהרי לעיל (בפרק ז' הערה פ"א) כתבנו שמותר לברך את חבירו אפי' בברכת מזל טוב ובלחיצת יד.


[78]עח. יש מהפוס' שכתבו שאומרים "מי שבירך" לחולה (נט"ג פרק ס' סי"ג). ובפסתש"ו (סי' תקנ"ט סק"ו) כתב עפ"י כה"ח הנ"ל שגם ליולדת או לתינוק שיש לו ברית אין אומרים "מי שבירך" (אך כה"ח לא כתב גבי יולדת ותינוק). והוסיף בפסתש"ו שישלים ויאמר זאת במנחה דט"ב. ע"כ. וג"ז ק"ק לי, דשמא במנחה כבר יעברו הרבה שעות ובינתים התינוק יהיה במצב של לאחר הברית, שהוא מצב של סכנה (דשרי אף לחמם לו מים בשבת, עכ"פ בדורות הקודמים, וכמש"כ מרן בסי' של"א ס"ט. ואף באישתפוכי מיא לפני הברית הרי נחלקו הרמב"ן והרז"ה אי שרי לחמם לו מים בשבת ע"מ למולו). וא"כ מדוע לעכב את ברכת "מי שבירך". וכי דיבורי סרק בעלמא הם. ה"ז ברכה שכל הציבור מברך את התינוק המסוכן. אלא שכעבור זמן ראיתי שבנט"ג (שם בהערה כ"ב) כתב שלא לומר זאת ליולדת ולתינוק אלא במנחה, וזאת עפ"י מנהגי וורמיישא. ולכן חוזרני מהקושיה. ומ"מ ודאי שמדברי כה"ח אין ללמוד זאת. ולכן במקום שנהגו לומר ימשיכו במנהגם.


[79]עט. ראה כה"ח (סי' תקנ"ט סקל"ח) מחלו' ע"כ.


[80]פ. מסקנת כה"ח (שם), וטעמו משום שבמנחה קורין כבר הנחמות. וכ"פ בלוח דבי"ב עפ"י כה"ח הנ"ל.


[81]פא. גבי חולה שאוכל בט"ב, כתב בילקו"י (עמ' 585 סכ"ה) שזו מחלו' אי יעלה לתורה, הן בשחרית והן במנחה, והמקילים בכך יש להם ע"מ לסמוך, ובפרט בשחרית. ע"כ. ובנט"ג (פרק ס' ס"ט) כ' שלכתחי' לא יעלה בשחרית, ומ"מ הרבה מתירים. ובפסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 34) הב"ד תשובות והנהגות שמתיר. וע"ע בספרנו מקראי קודש הל' ג' תעניות (פרק ב' סעי' י"ב).


וגבי בעל ברית, אי רשאי לעלות לתורה בט"ב דחוי, כשאוכל. גבי קה"ת דשחרית כתב בפסתש"ו (סי' תקנ"ט הערה 29) בשם תשובות והנהגות דשרי. וע"ע בנט"ג (פרק פ"ב סי"א) ובספרנו מקראי קודש הל' ג"ת (פ"ב סי"ב). ובס"ד נראה שדברים אלה אמורים גם גבי חיילים הפטורים מהצום, דלכאו' דינם כדין הפטור לחולים.


[82]פב. גבי חולה ראה בהערה הקודמת מש"כ בשם הילקו"י והנט"ג, וה"ה לני"ד. ובלוח דבי"ב כתב שחולה לא יעלה. וע"ע במקו"ד הל' ג"ת (שם).


וגבי בעל ברית שאוכל בט"ב דחוי, כתב בנט"ג (פרק פ"ב סי"א) שלכתחי' אין לקרותם לעלות לתורה, אך גם בזה יש מתירים. ובפסתש"ו (סי' תקנ"ט ס"ק ו' וט') כתב לאסור. ור' מקו"ד הל' ג"ת (פ"ב שם).


גבי אי הפטור מן התענית מצטרף למס' הקרואים לקה"ת, ר' בנט"ג (פרק פ"ב סי"ב) שכתב גבי בעלי הברית שזו מחלו'.


[83]פג. כיון שזו מחלו' לכן כתבו הפוס' (ילקו"י ונט"ג) שלכתחי' לא יעלו, ומ"מ המקילים יש להם ע"מ שיסמוכו, ובפרט בשחרית, עפ"י הפוס' הנ"ל בהערות פ"א ופ"ב.


[84]פד. עיקר דין זה, שכאשר אין עשרה מתענים בביהכ"נ אין לקרוא בתורה, כתבו שו"ת זרע אמת (סי' פ"ו), והב"ד הגחיד"א במחב"ר, עיקרי הד"ט, זכ"ל, סידור בי"ע, שו"ת מים רבים (סי' מ"ח), שו"ת עבה"ג, והב"ד כה"ח (סי' תקס"ו סקכ"ט). וראה עוד בילקו"י (עמ' 281 סעי' ח', ובהערה י"ז שם). וכתב כה"ח (שם בסקל"ב), שהיכא דאפשר יש לחזר אחר עשרה מתענים אף בד' צומות.


ולי"א זה, שאין לחלק בין ד' תעניות לשאר ת"צ (ושלא כדעה האחרונה בסעיף זה), אם אחד מעשרת האנשים כבר התפלל תפילה זו, אין לומר "עננו" כברכה בפ"ע, וכן אם כבר שמע קה"ת לא יקראו בתורה בפר' "ויחל" בברכות. כ"כ כה"ח (סי' תקס"ו סקל"א). וכ"כ בילקו"י (עמ' 542 סעי' כ"ו) לגבי המקרה שיש ששה-שבעה מתענים, אך חלקם כבר התפללו תפילה זו.


ואם הש"ץ מכלל מנין המתענים, כתב הכה"ח (שם סקל"ד) שאכן מצטרף הוא למנין המתענים. ושלא כמש"כ בס' שו"ג (סי' תקס"ו ססק"י). וכדברי כה"ח העלה גם בילקו"י (עמ' 539 הערה 63).


ועוד כתבו הפוס', דבעינן דוקא עשרה המשלימים התענית, אך אם יש בהם א' שאינו משלים התענית לא יאמרו "עננו". ומדברי הזר"א הנ"ל שהשווה דין קה"ת ל"עננו" משמע דאף לא יקראו בתורה. ראה מ"א (סי' תקס"ו סק"ה), א"ר (סק"ה), י"א בהגה"ט, מ"ב (סקט"ו) וכה"ח (סקל"ג). וכ"כ בילקו"י (עמ' 548 סעי' ל"א), שאותם שאינם חושבים להשלים התענית אינם מצטרפים לרוב מנין כדי לקרוא את קריאת התורה של התענית, ולברכת "עננו" כברכה בפ"ע. ואפי' בתפילת שחרית, אע"פ שעדיין לא אכלו. וכתב זאת בשם שו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' כ"ח ול', וח"ב סי' רע"ג), וכן בשם שו"ת זכרון יהודה (רס"י ר"א). והוסיף שזה לא כמש"כ בשו"ת שואל ומשיב תנינא (ח"ב סי' נ"ח) שמיקל בכך. ור' עוד בשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' ע"ז), ביחו"ד (ח"א סי' ע"ט), ומה שכתבנו לקמן (סוף הערה קל"ה) לגבי ש"ץ שאינו יודע אם ישלים התענית. וכן ראה בילקו"י (עמ' 539 סעי' כ"ה, ובעמ' 547 סעי' ל"א ובמקורות שם).


ומה שכתבנו דמחשבינן לענין זה דוקא מתענים הגדולים מגיל י"ג שנה ויום א', ושאין קטן המתענה מצטרף למנין המתענים, כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א.


[85]פה. ראה תשו' הרשב"א (סימן פ"א), אוהל מועד (דרך ד' נתיב ו'). וכ"פ הטור ומרן (בסימן תקס"ו ס"ג), וכ"פ האחרונים.


[86]פו. כתב בשו"ת זרע אמת (סי' פ"ו), דכל מה שליכא עשרה מתענים אין לש"ץ לומר "עננו" לכתחילה אפי' בברכת ש"ת ואפי' במנחה. והב"ד הגחיד"א במחב"ר (סי' תקס"ח סק"ג) כה"ח (סי' תקס"ו סקכ"ח) וש"א. אך מתשובת הרשב"א (סי' פ"א) משמע שמ"מ יאמרנה בברכת ש"ת. וכ"כ הא"ר, ער"ה, הח"א, והמ"ב (בסי' תקס"ו סקי"ג). וכן הסיק כה"ח (שם), מדכתב בסוף דבריו: מיהו, אפשר לומר דברי הזר"א הנז' דוקא בתעניות שאינם כתובים בפסוק, אבל בתעניות ציבור הכתובים בפסוק שנוהגים בכל העולם, גם הזר"א יודה להנז' לאומרה בש"ת. עכ"ד. וראה מש"כ הרמ"א (בסימן קי"ט ס"ד) גבי ש"ץ שטעה ולא אמר "עננו", ונזכר בכך רק לאחר שהזכיר ש"ש בחתימת ברכת "רפאנו", שעליו לומר "עננו" בש"ת כיחיד. ועיי"ש במ"ב (ס"ק י"ח וי"ט). וראה עוד ברמ"א (סימן תקס"ב ס"א), בכה"ח (באותו סימן סק"ז), בילקו"י (עמ' 542 סעי' כ"ו, בהערה 66 שם), ולקמן (הערה כ"ט).


יש לדעת, שנוסף לדעות הפוסקים שהזכרנו בהלכות, ישנן עוד דעות בפוסקים בני"ד. שכן כתב הא"ר (סי' תקס"ו סק"ד), שאם חלה התענית ביום שני או חמישי בשבוע, ויש ששה או שבעה מתענים, מותר לקרוא את פרשת "ויחל" בברכותיה בשחרית, במקום הקריאה בפרשת השבוע (ולכאו' ה"ה גבי פר' "כי תוליד" בט"ב - מ.ה.). והב"ד המש"ז, שערי אפרים והמ"ב (סקי"ד). וטעמו, דהא אין שום תוספת ברכה בשל קריאתם זו, דתקנת עזרא לקרות בתורה בשני וחמישי (והעיר חכ"א שבאמת אין זו תקנת עזרא, אלא תקנת נביאים שהיו להם לישראל במדבר. ועזרא תיקן שיעלו ג' עולים ויקראו עשרה פסוקים. כמבואר בב"ק דפ"ב,א'). ואילו בימי בו"ה במנחה, ובשאר הימים בשחרית ובמנחה בעי עשרה לא"ר. והזר"א (בסי' פ"ו) חלק על הא"ר בכך, וכתב שאפי' בשחרית דימי ב' וה' אין לקרות פרשת "ויחל" אם אין עשרה מתענים. וראה מש"כ על דבריהם כה"ח (שם סק"ל).


ויש להוסיף, שדברי הא"ר אמורים אף לגבי התעניות הכתובות בפסוק, שהרי כבר כתבו הפוסקים שמדברי הא"ר נראה דלא ס"ל כמהר"ם בן חביב שבד' תעניות הכתובות בפסוק סגי בששה או שבעה מתענים. ראה מש"כ המ"ב בשעה"צ (סי' תקס"ו סקט"ו), וכה"ח (סקל"ב). וראה מה שכתבנו לקמן (בהערה הבאה) בשם הגר"מ אליהו שליט"א.


יש להעיר, שכתבנו כ"ז גם גבי ט"ב. ולענ"ד בס"ד נראה שאין דינים אלה שייכים רק לג' תעניות, שהרי מרן כשדיבר על ענינים אלה (בסי' תקס"ו ס"ג) לא הזכיר כלל דין ג' תעניות. וגם המ"ב (בסקי"ד) דיבר על ד' תעניות (היינו גם ט"ב) ולא רק ג' תעניות.


[87]פז. מה שכתבנו לענין קה"ת, כ"כ המהר"ם בן חביב בתשו' כת"י (סי' ט"ו). וכ"כ הגחיד"א בברכ"י (סי' תקס"ו סק"ב), ובספרו קש"ג, וכ"כ הש"ץ (דף קכ"ו), הזכ"ל, בי"ע, חס"ל, שע"ת (סי' תקס"ו סק"ד), שו"ת לב חיים (ח"ב סי' קס"ז), מהר"ם שיק (סי' רפ"ט), מ"ב (בסימן תקס"ו סקי"ד בשם י"א), וכה"ח (סקל"ב ובסי' קי"ט סקכ"ט, עיי"ש). ואמנם היו שחלקו על דברי המהר"ם בן חביב, והם הא"ר (כמבואר לעיל בהערה כ"ז), המש"ז והח"א, והב"ד המ"ב (שם בשעה"צ סקט"ו) וכה"ח (סימן קי"ט סקכ"ט וסימן תקס"ו סקל"ב), והוסיף שכ"כ הקצש"ע (סי' כ' סעי' ח'). ואף בשו"ת תשובה מאהבה פקפק בדין זה דמהר"ם בן חביב, ובשו"ת גורן דוד (חאו"ח סי' נ') כתב שנראים דברי התשובה מאהבה, ובפרט במקום שיש חשש לברכה לבטלה. והב"ד הילקו"י (עמ' 542 הערה 65). אך באמת נראה שרוה"פ הסכימו עם דברי המהר"ם הנ"ל, ובפרט שכן נראית דעת המ"ב וכה"ח הנ"ל, וכ"פ הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד (ח"א סי' ע"ט), וכ"כ בנו בילקו"י (עמ' 547 סעיף ל"א). וכן הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א, שאם ישנם בביהכ"נ שבעה מתענים בג' תעניות אלה הנזכרות בפסוק, רשאים לומר "עננו" כברכה בפ"ע, וכן לקרוא פרשת "ויחל" בברכותיה. והוסיף, שאין נ"מ לענין זה בין ימי שני וחמישי בשחרית לבין שאר הימים. ועוד אמר, שאותם שנהגו בחו"ל לקרוא בתורה כשיש ששה מתענים בלבד מתוך ציבור המתפללים, רשאים להמשיך במנהגם אף כאן בארה"ק, ולקרוא בתורה פר' "ויחל" בברכותיה אף כשמתוך המנין ישנם רק ששה מתענים בלבד. עכת"ד. וראה מש"כ הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד שם בסוף התשובה על דברי השע"ת אם בעי רוב הניכר (של שבעה) לענין זה, או שברוב כלשהו (אפי' ששה) סגי. וראה עוד במ"ב (סי' תקס"ו סקי"ד) מש"כ בשם הא"ר והפמ"ג, ומשמע מדבריו שאף בת"צ הנזכרות בפסוק יש לחלק ולומר, שאם ארעו ביום שני או חמישי, אזי בשחרית, סגי בששה מתענים בלבד, ובשאר הימים בשחרית, ובכל הימים במנחה, בעינן לפחות שבעה מתענים. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי שלענין קה"ת בשחרית של ימי שני או חמישי סגי בששה מתענים, ובשאר הימים בשחרית ובכל הימים במנחה בעינן שבעה מתענים. עכת"ד. וראה עוד בענינים אלה בשד"ח (מערכת ביהמ"צ סי' ב' סק"א), בצי"א (חי"ד סי' נ"ו), בפסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ד), בילקו"י (עמ' 540-542 הערות 64-65, ומה שכתבנו במקראי קודש הל' פורים (פ"ג הערה מ"ד).


ובענין אם הש"ץ הקורא בתורה רשאי לקרוא לציבור אם הוא עצמו אינו מתענה, ראה לקמן בהערה צ"ג. ועיי"ש עוד בדין מי שאינו מתענה וקראוהו לעלות לתורה, ובשאר פרטי דינים בני"ד.


ומה שכתבנו לענין אמירת "עננו", ראה במקורות הנ"ל בהערה זו, וכ"כ בילקו"י (עמ' 539 סעיף כ"ה ובהערה 65). והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שלענין אמירת "עננו" בעינן לפחות שבעה מתענים. עכת"ד. והיינו שמחמיר יותר לענין "עננו" מאשר לענין קה"ת. וראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פ"ג הערה מ"ד) בשם כה"ח (סי' תקס"ו סקט"ז) בשם הא"א, שיותר יש לחוש לברכת "עננו" בפ"ע מאשר לקה"ת דפר' "ויחל". עיי"ש.


ובענין אם כמה מתוך ששת או שבעת המתענים כבר התפללו תפילה זו, וכן שמעו את קה"ת, האם מצטרפים הם בכל אופן למנין המתענים, כתב בילקו"י (עמ' 542 סעיף כ"ו), שבמקרה זה לא יאמר הש"ץ את ברכת "עננו" כברכה בפ"ע. ועיי"ש (בהערה 66).


אם בתחילת חזרת הש"ץ לא היו עשרה מתענים, ובאו עוד מתענים והשלימו לעשרה מתענים אחר ברכת "רפאנו", יאמר הש"ץ "עננו" בש"ת כיחיד. ואם התחיל הש"ץ להתפלל בקול רם והיו אז בביהכ"נ י' מתענים ואח"כ הלכו מקצתם ולא נשארו עשרה קודם שהתחיל הש"ץ "עננו", לא יאמר "עננו", וטוב שיאמרו בש"ת. ומ"מ אם התחיל "עננו" (שהיו עשרה) ובאמצע יצאו מקצתם ולא נשארו עשרה מתענים, בכ"ז יגמור "עננו" (מ"ב סי' קי"ט סקי"ח).


ר' במ"א (סס"י תקנ"ח וסס"י תרכ"ד) גבי אותם הצמים גם ביום י' באב, שמ"מ לא יקראו איכה בציבור אם אין עשרה שצמים (כך כוונתו עפ"י הלבושי שרד שם). ונראה שכוונתו מצד אותם המברכים על קריאת איכה, דאל"כ מנ"מ בין ציבור ליחיד.


[88]פח. כ"כ המ"ב (בסי' תקס"ו סק"ח), וכן הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א. ועוד אמר, שרק אם הש"ץ עצמו מתענה יאמר "עננו" בברכת "שומע תפילה", אך אם הוא עצמו אינו מתענה, לא יאמר זאת אפי' בברכת ש"ת. וראה במ"ב (שם בסקי"ג ובסקי"ח) שמשמע מדבריו שאף אם הש"ץ אינו מתענה יאמרנה בש"ת. ר' לקמן (הערה קל"ה).


[89]פט. המאירי בריש מגילה (ד"ב,א' ד"ה "מה") כתב שרבותיו היו מתירים בג' מתענים, עפ"י הדרוש במכילתא, גבי הא דמשה, אהרן וחור שעלו לראש הגבעה, ולמדו מכך שמכאן לתענית שצריך שלושה. ע"כ. וכ"ה באורחות חיים (לר"א מלוניל), וכ"כ הב"ח בשם האגודה, ובלקט יושר. וכ"פ שו"ת צמח צדק (חחו"מ שער המילואים סי' ח'. עיי"ש דבעי עשרה רק לתעניות שגזרו על הציבור. אך בד' צומות אפי' רובם לא מתענים בשל חולי לא פקע מהם חיוב קה"ת. ולכן פסק בפסקי ההלכות שלו, או"ח סי' תקס"ו, דבד' תעניות די בג' מתענים). וכ"פ בערוה"ש (סי' תקס"ו ס"ז), המהרש"ם בשו"ת (ח"ב סס"י צ"ז) ובדע"ת (סס"י ס"ט), גבי קה"ת דדי בג' שמחויבים לשמוע הקריאה, בשד"ח (ריש ח"א בכללי הפוס' סי' י"ג סק"ז) בשערי הלכה ומנהג (חב"ד. ח"ב סי' רכ"ד) גבי "ויחל" ו"עננו" כברכה בפנ"ע. הב"ד בנט"ג (בתשו' א' בסוף הספר), ובפסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ד). וכ"פ בנט"ג (הל' ביהמ"צ ותעניות. פי"א ס"ג. פ"ס ס"ו. ובסוף הספר, מדור התשו' סי' א'), עיי"ש שהב"ד שו"ת חלק"י (או"ח סי' רט"ו) שהיקל גבי ט"ב שחרית בקה"ת פחות מששה מתענים.


ובאמת מצינו יותר מכך. שבשו"ת חת"ס (או"ח סי' קנ"ז) כתב שכל מה שדנו הראשו' והשו"ע (בסי' תקס"ו ס"ג) הו"ד גבי תענית שהציבור מקבלים עליהם, אך לתעניות חובה המפורשים בקבלה (היינו בנביאים), כיון שתוקן ע"י הנביאים הריהם יום שחייב בקה"ת, ואפי' אין כלל מתענים חייבים לקרות בתורה שחרית ומנחה [ואגב, י"א שדברי החת"ס קאי אט"ב בלבד (שו"ת לחם ושמלה ושו"ת לבושי מרדכי), וי"א שכוונתו לכל תעניות החובה (שו"ת זכרון יהודה, ילקוט הגרשוני, שו"ת קנין תורה, ושו"ת משנה הלכות). הב"ד בפסתש"ו (סי' תקס"ו הערות 11,12)]. ומ"מ החת"ס סיים "שלמעשה צריך מיתון קצת".


דעה נוספת הינה דעת הגיו"ר (או"ח כלל א' סי' מ"ט), שכתב שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה לקרוא בתורה בברכות, יכולים לעשות כן. ועולה מדבריו, שאף בני"ד רשאים לקרוא את פרשת "כי תוליד" או במנחה את פרשת "ויחל" בברכה, גם אם חלה התענית שלא בימי בו"ה, וכן אם אין מנין מתענים. וראה בילקו"י (עמ' 547 הערה 77), שהביא פוסקים רבים החולקים על דברי הגיו"ר, מהם הברכ"י (סס"י קל"ה), המנחת אהרן (דף קנ"ג), הזר"א (סי' פ"ו) הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' ט"ז), ושו"ת גורן דוד (סי' נ'). ולכן נראה שדברי הגיו"ר לא התקבלו להלכה, והעושה מעשה על פיו הריהו נכנס בחשש ברכה לבטלה, אא"כ עושה זאת בצירוף נימוקים נוספים. ור' עוד ברמ"א (סי' תרס"ט) בענין המנהג לקרוא בליל שמחת תורה, ובמ"ב (שם סקט"ו), ובשו"ת פתחי שערים (סימן י"ט), ובשו"ת דברי דוד (מילדולה. סי' כ"ד), ובשו"ת מהר"י דאנציג (חאו"ח סי' מ"ז) וביחו"ד (ח"א סי' ע"ט) שהזכיר דבריהם הגר"ע יוסף שליט"א.


[90]צ. כך כתבנו למסקנה גבי ג' תעניות (ולא גבי ט"ב) במקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ב סי"א). שכן פסקו המ"ב (בסי' תקס"ו סקי"ד), כה"ח (סקל"ב), הגר"ע יוסף ביחו"ד (שם), וכן הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו שליט"א, ושכן היא דעת רוה"פ, וכנ"ל (בהערה פ"ז). אך כיון שמרן הח"ח פסק (בסי' תקס"ו סקי"ד) כן עפ"י השע"ת גם גבי ט"ב, לכן הכרענו בזה שכ"ה גם גבי ט"ב, ושאין להקל בו יותר. וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ז) שכן המנהג למעשה. ומ"מ המיקל לגבי קריאת התורה כדעת המקילים בהערה הקודמת כשיש רק ג' מתענים או יותר, לכאו' יש לו ע"מ לסמוך, ובפרט בתפילת שחרית של תשעה באב.


בס"ד פה המקום עמי להעיר שני דברים הקשורים זל"ז. יש פוס' שרצו גבי קה"ת להקל יותר בט"ב, בפרט בשחרית, בגלל שקה"ת של ט"ב אינה בשל התענית אלא שזו חובת היום של ט"ב לקרוא בתורה. ולכן קורין לא את פר' "ויחל" שהיא באה מכח התענית אלא יש לה קריאה מיוחדת של "כי תוליד" (ר' משנת יעב"ץ או"ח סי' מ"ט ס"ק א' וו' בדעת רע"א). ואם אכן זה כך אזי מותר להעלות לתורה בט"ב שחרית אף מי שאינו מתענה, כיון שאי"ז קשור לתעניתו. וממילא גם קורין בתורה בט"ב שחרית אף כשאין עשרה מתענים, ואף כשאין אף א' שמתענה. ור' ע"כ לעיל בהערה פ"ט, ובס' אשי ישראל (פרק מ"ד הערות ס"ח וקנ"ז). ומ"מ אנו הדגשנו בס"ד שאנו איננו מקילים יותר מדברי המ"ב (בסי' תקס"ו סקי"ד) שדיבר בהדיא אף גבי ט"ב.


ועוד בס"ד יש להעיר, שלעיל בסעיף ל' כתבנו אמנם שלכתחי' אין להעלות לתורה מי שאינו מתענה. אך הסקנו בס"ד שהמקילים להעלותו יש להם ע"מ לסמוך בפרט כשקראו לו כבר לעלות לתורה, ובפרט בשחרית. ולפי"ז יוצא שאנו מוצאים מקום להקל אף כשאינו מתענה. וא"כ לכאו' זה סותר את מה שהסקנו בני"ד שצריך לפחות ששה או שבעה מתענים כדי לקרוא בתורה. דא"ת שהקריאה הינה מצד חובת היום ולא מצד התענית, אזי א"צ כלל מתענים כדי לקרוא בתורה בשחרית, אלא כפי שכתבנו בהערות הקודמות הן המ"ב לא היקל בפחות מששה-שבעה מתענים, וגם הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד (ח"א סי' ע"ט) לא היקל גבי ט"ב בפחות מששה מתענים (ואע"ג שהשאלה נסובה דוקא גבי י' בטבת, מ"מ מתוכן התשובה עולה שלדעתו כ"ה גם גבי ט"ב. ואף בילקו"י (מועדים. עמ' 549 סל"ב) שכתב גבי ג' תעניות שהאוכל לא יעלה לתורה, ואילו גבי ט"ב היקל יותר (בעמ' 585 סכ"ה), שהמקילים להעלותו בפרט בשחרית יש להם ע"מ שיסמוכו, וא"כ גבי ט"ב לכאו' מיקל כיון שהקריאה הינה מצד חובת היום. אך בעיון מדוקדק נראה שלא ס"ל שזו חובת היום, דא"כ היה צריך לכתוב בהל' ט"ב שאף בפחות מששה או שבעה מתענים רשאים לקרות בתורה. וכן ביחו"ד שם לא כתב שגבי ט"ב רשאים לקרות אף כשאין מתענים כלל בגלל שזו חובת היום. ועוד, שגבי ט"ב כתב בילקו"י להקל "בפרט" בתפילת שחרית (שרשאי לעלות אפי' שאוכל). וא"ת שהקריאה הינה מצד חובת היום ולא התענית, היה צריך להקל רק בשחרית ולא גם במנחה, כדמשמע מדבריו. וא"כ לא ברירא לן טובא החילוק מה טעם קה"ת, שיש לחלק בין אם היא באה בשל התענית או בשל חובת היום.


לכן למסקנה בס"ד נלע"ד כמו שהסקנו שצריך ששה-שבעה מתענים כדי לקרוא פר' "כי תוליד" ו"ויחל", וגבי הפטורים מהתענית יש להם ע"מ שיסמוכו, בפרט בשחרית, ומ"מ הוספנו שדוקא כשכבר קראו להם, וזאת עפ"י ילקו"י (מועדים. עמ' 546 סכ"ט. אע"ג שבני"ד לא כתב תנאי זה, מ"מ החמרנו בזה בשל החששות הנ"ל), ומה שכתבנו במקו"ד הל' ג' תעניות (פ"ב הערה ל"א). ובס"ד בל"נ יש עוד להתיישב בדבר.


ושאר דיני ברכת "עננו" ראה בשו"ע (סימן קי"ט ס"ד ובסימן תקס"ה) ובנו"כ. ובספר הלכה לגר"מ אליהו (ח"ב עמ' 70-73).


[91]צא. שכ"כ להקל בקריה"ת ובהפטרה, הגחיד"א במחב"ר, הקיצוש"ע, תוס' חיים על הח"א ועוד כמה אחרו' (חלקם כתבו גבי אם הוא כבר מוחזק לעלות לתורה בט"ב. ומ"מ השע"ת כ' שכ"ה אף בשלא הוחזק). הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ד סק"ז וסי' תקנ"ט סקנ"ה). וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקנ"ט סק"ז). והטעם, כתבו הפוס' הנ"ל משום שממילא הוא קורא דברים הרעים המותרים לאבל. ועוד, דהרי כולם אבלים כמוהו.


ומ"מ לא כתבנו כן לכו"ע, משום דילקו"י (עמ' 585 סכ"ה) כתב שאמנם יש מתירים אך נכון להחמיר, שהרי אבל אסור לקרות בתורה.


ויש להעיר שאף גבי המקילים בדבר, מישתעי דוקא כשמותר לו לילך לביהכ"נ. שהרי י"א שתוך ג' ימים ראשונים לאבלותו לא ילך אף לביהכ"נ, וכנ"ל בפרק ג'. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אבל יתכן שמתפללים בביתו. עכ"ל.


[92]צב. כ"כ כה"ח (סי' תקנ"ט סקנ"ו) עפי"ד מרן (בסי' תקנ"ט ס"ו) שאבל הולך לביהכ"נ ביום עד שיגמרו הקינות. וכ' כה"ח דמשמע שבמנחה שאין קינות לא ילך. ושכ"כ הגאון הרח"ף ברו"ח. והוסיף ברו"ח שמ"מ אם אין לו מנין בביתו ורוצה ללכת לביהכ"נ להתפלל במנין, יכול לשמוע קה"ת והפטרה, שאין איסור בשמיעה כיון שהוא חובת היום. וכן אם היה ביתו סמוך לביהכ"נ מותר לשמוע משם. עכ"ד. וכ"כ בנט"ג (פרק צ' ס"ו), ופסתש"ו (סי' תקנ"ט הערה 33).


[93]צג. נביא בס"ד עוד כמה דינים בהא:


1) גבי חולה הפטור מהתענית, הרשאי להיות בעל הקריאה בט"ב. כ' בילקו"י (מועדים. עמ' 549 סל"ג) בשם פוס' שאם אין אחר היכול לקרות להם, רשאי זה שאינו מתענה לקרוא להם בתורה. וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקנ"ט סק"ז, וסי' תקס"ו סק"ז) בשם עוד פוס'. הבאנו דבריהם בהל' ג' תעניות (פ"ב הערה ל"א). וראה בנט"ג (פ"ס ס"ח) שכתב שזה רק בדיעבד משום שהישווה ד"ז לדין ש"ץ שאוכל. ולענ"ד לא דמי, ויש לחלק. ובפרט למ"ד שחובת הקריאה היא על הציבור ולא על כל יחיד ויחיד.


2) כבר הבאנו לעיל המחלו' גבי מס' המתענים הדרוש לצורך קריאת פר' "כי תוליד" ו"ויחל". ודנו הפוס' אם אין מספיק מתענים לצורך קה"ת, האם כשהתענית חלה בימי ב' או ה', הרשאים אז בשחרית לקרוא את קריאת פר' השבוע (כבשאר ימות השנה בימי בו"ה), או כיון שבמקרה זה בטלה תקנת עזרא לקרוא את פר' השבוע (כדי לקרוא את קריאת התורה של התענית) ולכן לא יקראו. ראה בנט"ג (הל' ביהמ"צ פי"א ס"ד) שכתב שזו מחלו'. ויש להעיר שלמ"ד שיקראו את פר' השבוע, לכאו' יש בזה בעיה של איסור לימוד תורה בט"ב.


3) מי שאינו מתענה, השרי לתת לו הוצאת סה"ת מארוה"ק והכנסתו, וכן הגבהת סה"ת וגלילתו. כתבו המט"א והשערי אפרים דשרי. הב"ד בפסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 36).


4) מי שנכנס למצוות ביום ט"ב, והמנהג שהנער בר המצוה עולה לתורה ביום הכנסו למצוות. כתבו הפוס' שיעלה לתורה במנחה של ט"ב [זכרון יהודה. שו"ת דברי ישראל. הב"ד פסתש"ו (סי' תקנ"ט הערה 26)].


[94]צד. מה שכתבנו שמדלגים על מזמור "יענך", כ"כ הרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד), ילקו"י (עמ' 585 סכ"ה), לוח א"י ולוח דבי"ב וש"א. והטעם, משום דכתיב בו "יענך ה' ביום צרה ישגבך" וגו', וזה לא שייך לומר ביום זה (מ"ב סקי"ט).


[95]צה. כ"כ הרוקח, המהרי"ל, הטור, הב"י והלבוש (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סקט"ז ומ"ג). וכ"כ הילקו"י (עמ' 585 סכ"ה) וש"א. והטעם שאם אומר "ואני זאת בריתי" נראה כמקיים ברית על הקינות (ואיננו רוצים שנצטרך לומר תמיד קינות). ועוד שהרי ברית קאי גם אתורה, וביום זה כולם בטלים מתורה (טור. ב"י וכה"ח שם). וכתבו הרש"ל והב"ח דלפי טעם זה גם בשחרית אין לומר פס' זה. וכן המנהג (הב"ד כה"ח שם סקט"ז). ואגב, הא"ר כתב שהטעם שאין מתחילים במוצ"ש מפס' "ואני זאת" אלא מפס' "ואתה קדוש", הוא כדי שלא יהיה חלוק מליל ט"ב, דאם יתחילו במוצ"ש יטעה היחיד בביתו ויאמרנו ג"כ בט"ב (הב"ד כה"ח שם. עיי"ש). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צע"ג לענ"ד לדלג כל השנה אטו ט"ב. וכי אם יאמר בט"ב זו עבירה חמורה כל כך? וא"כ נדלג תחנון כל השנה אטו ימים שא"א תחנון וכו'.


[96]צו. ככתוב בספרי הקינות. ופשוט.


[97]צז. ב"י בשם הגמ"י שכן יש מקומות שנוהגים לומר "תתקבל". וכ"כ הרוקח והרד"א והלבוש. והטעם לפי שכבר גמרו לומר הקינות ואומרים קצת פסוקי נחמות בסופו ולא שייך בזה עוד הפס' "סתם (צ"ל שׂתם) תפילתי" (הגמ"י. ב"י. לבוש. כה"ח סי' תקנ"ט סק"ט). וי"א שהטעם לפי שעיקר האבלות אינו נוהג אלא בלילה ולא יותר, ולמחר מקצת היום ככולו [רוקח. כה"ח (שם סק"ט)]. ולמעשה כן מנהג המקובלים ושאר העם [הל"ח (פכ"ז ס"כ) וילקו"י (עמ' 583 סכ"א ועמוד 585 סכ"ה). וכ"כ בספרי הקינות עפ"י פסקי הגרע"י והגרמ"א שליט"א].


[98]צח. שכ"כ הרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד), הלבוש וש"א אשכנזים (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סק"ט). וכן מנהג האשכנזים כיום (לוח א"י. לוח דבי"ב. וכ"כ בספרי הקינות האשכנזים).


[99]צט. קיצוש"ע (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סקמ"ז). לוח א"י ולוח דבי"ב. וכ"כ בספרי הקינות האשכנזים. והוסיף הקיצוש"ע דה"ה שאין לומר שיר היחוד (הב"ד כה"ח שם). אמנם ראה לעיל (פרק ז' הערה ע') שזו מחלו' גבי שיר היחוד.


[100]ק. לבוש (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סקמ"ז). לוח א"י ולוח דבי"ב.


[101]קא. רמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד). לוח א"י ולוח דבי"ב. וכ"כ בספרי הקינות האשכנזים. והטעם ראה במ"ב (סי' תקנ"ט סק"כ) וכה"ח (סקמ"ח). והדין כן אף אם רגיל לאומרו בכל יום (ד"מ. לבוש. הב"ד כה"ח שם סקמ"ז).


[102]קב. מהרי"ל. לבוש. הריעב"ץ. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ו). וכ"כ בלוח א"י ולוח דבי"ב. וראה לעיל (בפרק ז' הערה ס"ד).


[103]קג. מהרי"ל. לבוש. הב"ד כה"ח (שם). לוח א"י ולוח דבי"ב. וכ"כ בספרי הקינות. ומשמע מדבריהם שאת קדיש היתום אומרים אחר "עלינו". ולפי"ז גם את "ברכו" יאמרו אחר "עלינו". וכ"כ בלוח דבי"ב.


[104]קד. כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ח). ילקו"י (עמ' 581 סי"א ועמ' 584 סכ"ד). וכ"כ בספרי הקינות הספרדים. וכן המנהג. וע"ע בכה"ח (שם ססקמ"ו בשם היפ"ל), ולעיל (פ"ז הערה ס"ב).


[105]קה. כ"כ בספרי הקינות הספרדים שעפ"י פסקי הגרע"י והגרמ"א שליט"א.


[106]קו. רמ"א (סי' תקנ"ט ס"ג). והטעם, כדי שלא יבואו לעשות מלאכה באותה העת (מ"ב שם סקי"ג).


יש בתי כנסיות פעיה"ק ירושת"ו שנהגו שלפני הקינות השמש היה מביא כלי עם אפר, וכ"א מהמתפללים היה מניח מעט אפר לפני הקינות על מצחו (כה"ח סי' תקנ"ה סק"ב).


[107]קז. כ"כ כה"ח (סי' תקנ"ט סקט"ו) וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז סט"ז) ובספר הקינות שלו "קול אליהו". ואמנם בספר קינות אור ודרך (עפ"י פסקי הגרע"י שליט"א) לא כתוב לומר אז שום קדיש. וכן בלוח א"י, לוח דבי"ב וקינות של האשכנזים לא כתוב לומר קדיש (אלא למנהג האשכנזים שאומרים קינות לפני "אשרי", מתחילים אחר הקינות לומר מיד "אשרי").


[108]קח. של"ה. מ"א. מ"ב (סי' תקנ"ט סק"ב) וכה"ח (סק"ו). והוסיף השל"ה, שעיקר הקינה היא מגילת איכה שנאמרה ברוה"ק עפ"י נבואת ירמיהו. ע"כ. ובהל"ח (פכ"ז סכ"ב) כ' שיש הממשיכים בקריאת איוב.


[109]קט. אין מדליקים בט"ב נר תפילה בביהכ"נ שחרית [מהרי"ל. א"ר. מ"ב (סי' תקנ"ט סקט"ו) וכה"ח (סקכ"ז). לוח דבי"ב].


[110]קי. עיקר ד"ז כתבו מרן (סי' תקנ"ה ס"א). והטעם שמניחים תפילין במנחה, משום שאז הציתו הגויים הרשעים אש במקדש, ותם עוון עמנו במה ששפך הקב"ה את חמתו על העצים והאבנים (הגר"א). וי"א הטעם כדי להראות נחמה באבלנו בו ביום (סדר היום). וי"א משום שפסקה קצת האבלות, ויש קצת שמחה שנולד משיח בן דוד בסוף ט"ב [מש"ז. וצ"ע מדוע כתב שהמשיח נולד במוצאי ט"ב. לכאו' לפי המדרש הוא נולד ממש בעת שהחלו לשרוף את ביהמ"ק וזה היה בסוף יום ט' ולא משיצא יום ט', כמבואר בגמ' תענית (דכ"ט,א')].


בענין אמירת ד' פרשיות התפילין בט"ב, ר' לעיל (פ"ז סעי' ל"ד והערה ע"ב).


שאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א האם אותם הנוהגים להניח תפילין של שימושא רבא כל יום בתפילת מנחה, הרשאים להניחם גם בט"ב, כמו שמותר להניח בט"ב תפילין של רבינו תם. ותחילה שאלני הגרמ"א האם רגילים להניחם בגלוי או בצנעה, אך מיד אמר שהרגילים בכך יניחום גם בט' באב, ואם רגילים להניחם בצנעה יניחום בצנעה, ואם בגלוי אז יניחום בגלוי. והוסיף אגב זאת, שלמרות שאצלו בביהכ"נ מניחים תפילין (רגילות) בשחרית, מ"מ הוא מורה שאם ישנם כאלה שמנהגם להניח בט"ב תפילין דוקא במנחה, ימשיכו במנהגם ויניחו גם בביהכ"נ שלו במנחה. ושלא יגערו בהם. עכת"ד.


[111]קיא.


מה שכתבנו שדילגו ע"כ בשחרית, הוא עפ"י מש"כ לעיל (פ"ז הערה ס"ד ולעיל בפרקנו הערות צ"ט-ק"ב).


מה שכתבנו שמשלימים הם את מה שדילגו בשחרית, ואומרים זאת לפני "אשרי" של מנחה, כ"כ בלוח א"י (מנהגי אשכנז), בלוח דבי"ב (מנהגי החסידים - בעלז), וכ"כ בחלק מספרי הקינות של האשכנזים. בלוח א"י סתם וכתב רק שאומרים לפני התפילה שש"י ושאר הדברים שהחסירו בשחרית, ולא פירט אם גם אומרים הקדישים שהיו אמורים לומר בשחרית. ואילו בדבי"ב פירט שאומרים שש"י, קדיש יתום, "אין כאלוקינו", הקטורת וקדיש דרבנן (ללא "ברכו" שהחסירו בשחרית), ואח"כ מתחילים קרבנות של מנחה, "אשרי" וכו'.


ומה שכתבנו שיש מהאשכנזים המשלימים את שש"י, הקטורת וכו' בסוף מנחה לפני "עלינו", כ"כ בחלק מספרי הקינות האשכנזים. ואמרו לי שני ת"ח שהנוהגים כנוסח אשכנז משלימים הכל לפני התחלת מנחה, ולנוסח ספרד אומרים שש"י וכו' בסוף מנחה לפני "עלינו". ע"כ דבריהם. אמנם ק"ק לי ע"כ, דא"כ מדוע בלוח דבי"ב כ' שאומרים זאת לפני מנחה, הריהו כותב את נוסח החסידים (ולא רק של בעלז. ובדבר שנוהגים בו רק בחסידות בעלז, מציין הוא זאת במפורש). ואמרו לי שבסידור "בית אהרן וישראל" של חסידי קרלין, כתוב לומר השלמות אלה אחרי מנחה.


[112]קיב.


הל"ח (פכ"ז סכ"ו). לוח דבי"ב (שכן מנהג האשכנזים נוסח ספרד). וכ"כ בספרי הקינות הספרדים.


[113]קיג.


הל"ח (פכ"ז סכ"ו). וכ"כ בספרי הקינות. והאשכנזים אומרים בהוצאת סה"ת מארוה"ק את "ויהי בנסוע" וכן "בריך שמיה", והספרדים לא אומרים זאת.


[114]קיד.


עיקר דין קריאת פר' "ויחל" בט"ב במנחה כתבו הטור (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סקמ"ב). וכ"פ מרן (בסי' תקס"ו ס"א) גבי כלל התעניות. וכ"כ בהל"ח (פכ"ז סכ"ו), לוח א"י, לוח דבי"ב וש"א. וכן המנהג פשוט.


לגבי חלוקת הקוראים: ראשון קורא מ"ויחל" עד "אשר דבר לעשות לעמו" ומדלגים וקורין ללוי ולשלישי המפטיר מ"פסול לך", [אמת ליעקב. לד"א. כה"ח (סי' תקס"ו סק"ז) וש"א].


[115]קטו.


רמ"א (סי' תקס"ו ס"א). ילקו"י (עמ' 585 סכ"ה) והל"ח (פכ"ז סכ"ו), וש"א.


[116]קטז.


ילקו"י (עמ' 585 סכ"ה). הל"ח (פכ"ז סכ"ו). לוח א"י. לוח דבי"ב וש"א. וכ"כ בספרי הקינות.


[117]קיז.


ספר חסידים (סי' ר"נ). והוסיף שזאת לפי שהקהל אומרים אותו דרך בקשה. הב"ד כה"ח (סי' תקס"ו סק"ו. עיי"ש מש"כ בשם תה"ד).


הפסוקים שהקהל אומרים: "שוב מחרון אפך" וגו', "ה', ה'" וגו', "וסלחת" וגו'.


ראוי להזהר שהש"ץ ימתין שהקהל יסיימו ואח"כ ימשיך קריאתו, כדי שישמעו כולם את הקריאה מסה"ת (א"א. כה"ח סי' תקס"ו סק"ו).


[118]קיח.


שו"ע (סי' קמ"א ס"ב). מ"ב (באותו סימן סק"י) ובה"ל שם. וראה בס' אשי ישראל (פל"ח סע'י י"ח והערה נ*) שלמקו"ח סגי שהעולה יקרא עם הש"ץ רק ג' פס'. וא"כ זו נ"מ לני"ד שיתכן שהעולה רשאי לקרוא עם הציבור, דמה שהוא קורא דרך קריאה די בג' פסוקים. וצ"ע אי למקו"ח מישתעי דוקא בג' פס' ראשונים. דאם צריך דוקא ג' פס' ראשונים אזי אין להקל בני"ד, שהרי הקהל קורא גם בתוך ג' פס' אלה (כגון "שוב מחרון אפך" שהוא הפס' השני בקריאה).


[119]קיט.


לוח דבי"ב (מנחה דט"ב). והטעם, כי העולה אומר זאת דרך קריאה ואילו הציבור קורא דרך בקשה, כנ"ל בשם ס"ח (לוח דבי"ב). ואילו הגר"א נבנצל שליט"א העיר: אם יקרא מתוך הספר יכול לענ"ד לומר עם הקהל. עכ"ל. ושמא טעמו משום שגם אז חשיב כקורא בתורה, וא"צ העולה לקרוא בפיו דוקא עם הקורא לציבור. וצ"ע.


[120]קכ. נט"ג (פרק פ"ה סט"ו). ומ"מ לא כתב באיזו הפטרה יפטירו. ולכאו' ההפטרה נגררת אחר הפרשה. וצ"ע. וראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פ"א ס"ח) גבי ציבור שלא קראו "זכור" בשבת בשחרית, אי יקראוה באותה שבת במנחה. ומ"מ יש נ"מ בין התם להכא.


[121]קכא.


טור. רוקח. מהרי"ל. כלבו. מט"מ. לבוש. דה"ח. קיצוש"ע. כה"ח (סי' תקנ"ט סקמ"ב וסי' תקס"ו סק"י), והל"ח (פכ"ז סכ"ו).


[122]קכב.


טור בשם רה"ג. ב"י בשם הרד"א. כנה"ג. יפ"ל. כה"ח (סי' תקנ"ט ותקס"ו שם). הל"ח (פכ"ז סכ"ו). ילקו"י (עמ' 585 סכ"ו). וכן המנהג.


[123]קכג.


הל"ח (פכ"ז סכ"ו). לוח א"י. לוח דבי"ב. וכ"כ בספרי הקינות של הספרדים ושל האשכנזים.


[124]קכד.


כדלעיל (פרק ג' ס"ח).


[125]קכה.


כשהתאחרו הציבור בתפילת מנחה עד לאחר השקיעה, המנהג הוא שמתפללים מנחה קצרה. ור' בשו"ע (סי' רל"ב ס"א) מחלו' מרן ורמ"א. שלד' מרן יתפללו בלחש, ואח"כ יאמר הש"ץ ג' ברכות ראשונות עם קדושה. ולרמ"א יתפלל הש"ץ עם הציבור כשהש"ץ מתפלל בקו"ר. וגבי ת"צ נחלקו הפוס' כיצד לנהוג. מסקנת הבה"ל (סי' רל"ב ס"א ד"ה "הש"ץ") שהש"ץ מתפלל בקול רם והציבור מתפללים עמו בלחש ואומרים עמו קדושה, והש"ץ אומר "עננו" בברכת ש"ת כשאר היחידים, דאי"ז חזרת הש"ץ. וכן מנהג האשכנזים. ואילו מנהג הספרדים כמש"כ המ"א בשם הרלב"ח שכשיגמור הש"ץ ברכת ראה (בלחש), יאמר בקו"ר "עננו" בחתימתה ("העונה לעמו ישראל" וכו'), והקהל ימתינו וישמעו את ברכתו בשתיקה (וכמובן שלא יענו "אמן"), ושוב ימשיכו בלחש, ובש"ת יאמרו הקהל בלחש "עננו" (חוץ מהש"ץ שכבר אמרה) ויסיימו תפילתם. וכ"פ הכנה"ג (סי' תקס"ו סק"א) ושכן עשה מעשה. וכ"פ כה"ח וילקו"י (מועדים עמ' תקמ"ד). הב"ד בפסתש"ו (רס"י תקס"ו). אמנם יש להעיר: א. לאריז"ל לעולם אין להתפלל תפילה קצרה, כמבואר בבה"ט (סימן רל"ב). ב. קצ"ע, שלפי"ד התוס' ששומע כעונה, יוצא שהקהל אומר פעמיים "עננו" בתפילתו. פ"א שומע מהש"ץ באמצע התפילה, ופ"ב אומרים בעצמם בש"ת. וכנראה דלא ס"ל כתוס' בזה.


יש להעיר שהא"א מבוטשאטש (סי' תקס"ה) כתב שהמתפלל מנחה בביה"ש יאמר "עננו" ב"אלקי, נצור" דשמא כבר לילה ואין לומר "ביום תעניתנו". ולא זכיתי להבין מדוע לא העדיף לשנות מעט את הנוסח (שלא יהיה שקר) ובכ"ז לאומרו ב"שומע תפילה".


[126]קכו.


טור. מרן (סי' תקס"ה ס"ד). ואמנם מרן כתב לאומרה בתחנונים שאחר תפילת מנחה, אך הסביר הלבוש שהכוונה לאומרה ב"אלקי, נצור" (לפני יהל"ר השני). הב"ד כה"ח (סי' תקס"ה סקכ"ב). וכ"כ בהל"ח (פכ"ד סל"א) ובלוח דבי"ב.


הנוסח שכתבנו הוא בעיקר עפ"י נוסח הטור (הב"ד כה"ח שם סקכ"ה) עם מעט תוספת עפ"י הנוסח שכתב הגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (שם).


וע"ע בענין תפילה זו בכה"ח (סי' תקס"ה ס"ק כ'-כ"ה).


[127]קכז.


מה שכתבנו שאם שכח שיאמרנה לאחר תפילת העמידה, זאת כעין מש"כ המ"ב בשעה"צ (סי' תקס"ה סק"ו) גבי מי ששכח "עננו", שיכול לאומרו אף לאחר "יהל"ר" שבסוף "אלקי. נצור" כל זמן שלא עקר רגליו. וכ"כ כה"ח (סי' תקס"ה סקי"ב) שכ"מ מהטור והשו"ע. אמנם בני"ד נראה דקיל טפי, וזאת עפ"י מה שכתבנו בס"ד בהמשך דברינו, שאם גם לאחר התפילה שכח לומר זאת, הרי שהתשב"ץ (סי' רמ"ה) כתב שיאמרנה דוקא אחר תפילת ערבית. והב"ד מרן בב"י (וכ"כ המט"א סי' תר"ב סכ"ה). ואמנם בשו"ע פסק מרן כטור ולא כתשב"ץ, וכ"כ הלבוש וש"א כדברי הטור (שיאמרנה במנחה), אך נראה בס"ד שפשוט שאם לא אמרה בסוף מנחה אזי יסמוך על התשב"ץ ויאמרנה בערבית. וכיון שכן, הרי גם יכול לאומרה מיד לאחר מנחה, אם שכח לאומרה במנחה, ואע"ג שכבר עקר רגליו. ואח"כ מצאנו בס"ד שכתב הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ד סל"א) שאם לא אמרה קודם "יהל"ר" האחרון, יאמרנה אח"כ. ומשמע מדבריו שאומרה אחר "עושה שלום". וצ"ע אי עדיף שימתין לאומרה בערבית או שיאמרנה מיד לאחר מנחה, דלאחר מנחה עדיין הוא בתענית ולבו שבור יותר כשהוא אומר תחינה זו.


[128]קכח.


כתב מרן (סי' תקס"ו ס"ח) שכל ת"צ יש בה נשיאת כפיים במנחה חוץ מביוה"כ. עכ"ל. והיינו בת"צ שאין בה נעילה. וכעין זאת כתב בשו"ע (סי' קכ"ט ס"א). ואע"ג שהרמ"א (בסי' קכ"ט ס"א ובסי' תקס"ו ס"ח) כתב שבארצות אשכנז אין נושאים כפיים בתעניות אלה, וכ"כ גבי ט"ב הרד"א והשכנה"ג (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סק"ל), מ"מ כבר כתבו כמה אחרו' שהמנהג כן לשאת כפיים בכלל בט"ב. וכ"כ הא"ר, שו"ת עולת שמואל ועוד. וכתבו אף לגבי מנחה של ט"ב, הא"ר, הכר"ש, כה"ח (סי' תקנ"ט שם), הל"ח (פכ"ז ס"ל, והוסיף שבא"י גם האשכנזים נ"כ בט"ב), לוח א"י, ילקו"י (מועדים. עמ' 585 סכ"ו) וש"א.


ואמנם מרן (בסי' קכ"ט) כתב דה"ה דוקא כשמתפללים מנחה סמוך לשקיעה, אלא שיש מהאחרו' שכתבו שהכוונה דוקא כשמתפללים חצי שעה סמוך לשקיעה [כה"ח (סי' קכ"ט סק"ז) עפ"י הב"ח (סי' תרכ"ג)]. וכ"כ הבא"ח ברפ"ע (ח"ד חאו"ח סי' ה'). וכ"כ בילקו"י (עמ' 550 סל"ה), ובהל"ח (פכ"ד סכ"ב ופכ"ז סכ"ח). וע"ע בהל"ח (בפכ"ד סכ"ד) ובפסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 38). וראה מש"כ לקמן בהערה ק"ל בשם הגר"א נבנצל שליט"א.


[129]קכט.


בהל"ח (פכ"ד שם) כ' שיש המקילים לשאת כפיים אחר פלג המנחה, שהוא שעה ורבע קודם צה"כ, ואין למחות בידם. ע"כ. וכעין זאת כ' בילקו"י (שם) שאם מתפללים מפלג המנחה (שהם לשיטתו שעה ורבע זמניות קודם צה"כ), לכתחי' לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן גם לאחר פלג המנחה יש להם ע"מ שיסמוכו. ע"כ. וכ"כ בלוח א"י ובספר א"י לגרימ"ט זצ"ל להקל מפלג המנחה.


ובענין זמן פלג המנחה, ר' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' יו"כ (קונטרס ברכות השחר, פי"ז), הלכות חנוכה (פ"ד ס"ד ופי"א ס"ב), הלכות פורים (פ"ד הערה ז') והלכות ליל הסדר (פ"ד הערה י', פ"ז סכ"ד, ובנספח ז' וח') כיצד מחשבים את פלג המנחה (אי בשעות זמניות, אי קודם שקיעה או צה"כ וכדו').


[130]קל. מה שכתבנו שקודם פלג המנחה לא ישאו כפיהם, כ"כ הפוס' הנ"ל, וכן עולה מדברי מרן (בסי' קכ"ט ס"א). וראה מש"כ הגר"א נבנצל לקמן בסמוך.


ואם יאמרו אז במנחה גדולה "אלקינו ואלקי אבותינו". המ"ב (סי' קכ"ט סק"ח) כ' שאם מתפללים בזמן הראוי מדינא לישא כפיים אומרים או"א. וכ"כ בסי' תקס"ו (סקכ"ג). אלא שלכאו' קודם פלג המנחה אין זה הזמן הראוי לישא כפיים. והבא"ח ברפ"ע (שם) כ' שאף במנחה גדולה אומר "או"א" (הב"ד פסתש"ו שם). ובילקו"י (שם) כ' שאין לאומרו (עיי"ש הערה 92). וע"ע ברמ"א (סס"י קכ"ט מש"כ גבי מנחת יוה"כ).


ומה שכתבנו שיש מי שאומר שישאו כפיים בת"צ אף במנחה גדולה, כ"כ החזו"א (או"ח סי' כ'). ובמועו"ז (ח"ח סי' רמ"ח) כ' שכן נוהגים בכמה בתי כנסיות (הב"ד פסתש"ו שם). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לפי הרמב"ם אין להתפלל לכתחילה אחר פלג המנחה, וא"כ הוא סובר שנושאים כפיים קודם לכן, לכה"פ במנחה קטנה. עכ"ל.


אמנם יש להעיר שהגר"ש דבליצקי שליט"א אמר לי את דברי החזו"א הנ"ל, אך הוסיף שמצא בספר צרור החיים שהיה מתלמידי הרשב"א שכתוב במפורש שאין לשאת כפיים במנחה גדולה. עכת"ד (עיי"ש בצרור החיים, דיני התענית עמ' קע"ב, הוצ' הרה"ג ירושלמי).


כהן שאינו מתענה לא ישא כפיו אלא יצא חוץ לביהכ"נ קודם ברכת כהנים [הפר"ח, הברכ"י, הרי"ח הטוב בעוי"ח (ויקהל ס"ז), כה"ח (סי' קכ"ט סק"ה), הל"ח (פכ"ד סכ"ג), וילקו"י (שם)]. וכתב כה"ח שאפי' אם במנחה הוא עדיין בתענית אלא שלא יגמור היום בתענית שלא ישא כפיו. אמנם יש מתירים אפי' אם כבר אכל ואינו מתענה עוד, אם אין שם כהן אחר חוץ ממנו (גיוו"ר, לוח א"י ועוד). הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 43. עיי"ש שכ' שבמועדי קודש הל' יוה"כ כ' בשם הגרשז"א שאם יש רק עוד כהן אחד אזי שיצטרף אליו כדי שתהיה נשיאת כפיים מה"ת).


כהן המסופק אם יגמור הצום, יש אומרים שרשאי לישא כפיו [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 26) בשם שו"ת שואל ומשיב].


אם אחרו להתפלל ויוצא שישאו כפיהם אחר השקיעה, י"א שישאו כפיהם עד י"ג וחצי דקות אחר השקיעה [יחו"ד (ח"ו סי' מ'), ילקו"י (שם סל"ו)], וי"א עד סמוך לצה"כ [פסתש"ו (שם הערה 40) בשם תפיכה"ל בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א].


[131]קלא.


פמ"ג בא"א (סי' תקס"ו סקי"א). כה"ח (סקנ"ב). פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 44).


[132]קלב.


פמ"ג בא"א (שם) וכה"ח (שם). והוסיפו דמ"מ חשש ברכה לבטלה ליכא.


[133]קלג.


בשו"ת דבר יהושע (ח"ג חיו"ד סי' ס"ה) דן דאפשר דסגי בששה מתענים כשם שהתירו לענין קריאת "ויחל" ו"עננו". הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 44).


[134]קלד.


לאחר תפילת העמידה וחזרת הש"ץ נוהגים האשכנזים לומר קדיש "תתקבל" [ר' רמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד). וכ"כ לאומרו גם בלוח א"י, לוח דבי"ב (חסידים - בעלז) ובספרי קינות של האשכנזים], "עלינו" וקדיש יתום. וכפי שכבר כתבנו לעיל, יש מהאשכנזים המשלימים את שיר של יום והקטורת של שחרית לפני "עלינו" של מנחה.


ולמנהג הספרדים אחר חזרת הש"ץ אומרים קינות ("נחמו" וכו'), קדיש "תתקבל", "שיר המעלות", קדיש שלם ו"עלינו" [ספרי קינות של הספרדים]. ויש מהספרדים האומרים קדיש "תתקבל" אחר חזרת הש"ץ ולפני הקינות (קינות "קול אליהו" - עפ"י פסקי הגר"מ אליהו שליט"א, שכן יש נוהגים).


בתפילת מנחה זו אין אומרים "אבינו מלכנו" ולא "תחנון", כשם שא"א אותם בשחרית, וכנ"ל בפרקנו. וכ"כ בלוח דבי"ב (בעלז).


בתפילת מנחה מדליקים את נר התפילה בביהכ"נ (מ"ב ס' תקנ"ט סקט"ו).


[135]קלה.


מה שכתבנו שמי שאינו מתענה לא יעלה לשמש כש"ץ, כ"כ מרן (בסי' תקס"ו סעי' ה'). והיא דעת רב נתן שהביאה הטור [בסימן תקס"ו, (והחיי"א בכלל קל"ב סעיף ל"ג גרס רבינו ניסים)]. ואמנם הטור שם חלק ע"כ, וכתב שלדעתו אם יש אחר המתענה אכן עדיף הוא מאותו שאינו מתענה, אלא שאם א"א באחר, רשאי לעלות כש"ץ אף אותו שאינו מתענה, דהריהו אומר "ביום צום התענית הזה", ואינו אומר ביום "צום תעניתי", כך שאינו נמצא שקרן בתפילתו. והב"ד הט"ז (בסימן תקס"ו סק"ז). ומ"מ, כפי שכתבנו, מרן פסק כדעת רב נתן שבכל אופן לא יעלה. וטעמו, כפי שכתב בב"י בשם הרד"א שרב עמרם כתב כדברי רב נתן, ושכ"כ בסוף ספר הכלבו בשם רב יהודאי. ודבריהם דברי קבלה ועליהם יש לסמוך. עכת"ד. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכן משמע מדברי המ"ב (באותו סימן סקי"ח). וראה עוד בכה"ח (סימן תקס"ו סקמ"א), וילקו"י (עמ' 544 סעיף כ"ח).


ומה שכתבנו שמ"מ אם כבר עלה יאמר "עננו" בש"ת, כ"כ מדנפשיה המ"א (באותו סימן סק"ז), וכ"כ הא"ר והמ"ב (שם סקי"ח). והוסיפו שיאמר הנוסח בתיבות "ביום צום התענית הזה". ואמנם הפוסקים הנ"ל כתבו ש"אם אירע ועבר לפני התיבה" יאמר זאת בברכת ש"ת, אך בתשובה לשאלתי הורה לי הגר"ש ישראלי שהדין כן דוקא אם אינו יכול לירד, והוסיף שהכוונה דוקא אם החל את חזרת הש"ץ. אך אם עדיין לא החל את חזרת הש"ץ, ואפי' שכבר החל כש"ץ את תפילת הלחש, אזי לאחר תפילת הלחש יעלה במקומו אחר המתענה כדי להתפלל את תפילת החזרה. עכת"ד.


ומה שכתבנו שכן הדין אם אין אדם אחר שיעלה כש"ץ, כ"כ המ"א והמ"ב (שם). וטעמם, דמוטב שיתפלל מי שאינו מתענה, מאשר יתבטלו לשמוע קדיש, קדושה ו"ברכו". וזה שלא כט"ז. ר' שעה"צ (סי' תקס"ו סקי"ט).


ובאמת שדברי המ"א הנ"ל אינם כדברי רב נתן המובא בטור, שלדעתו אף אם כבר עלה אותו שאינו מתענה, צריך לירד, ואף לא כדברי הטור עצמו דיכול הוא לעלות לכתחילה, וכנ"ל, ולומר "עננו" ברכה בפ"ע, ולכן כתב הח"א (שם בכלל קל"ב), שנראה שתיבת "בשומע תפילה" שכתב המ"א הינה ט"ס, ולדעתו צריך הש"ץ לומר "עננו" כברכה בפ"ע. אך הח"א עצמו הביא דברי מחה"ש שם שיישב דברי המ"א וכתב שאמנם מרן הסכים עם דברי החולקים על הטור, ולכן לא יאמרנה כברכה בפ"ע, אך לפי מש"כ (בסימן קי"ט), שש"ץ ששכח לומר "עננו" כברכה בפ"ע יאמרנה בברכת ש"ת, הרי אף הכא יאמרנה בברכת ש"ת ויסיים "ברוך אתה ה', שומע תפילה". והיינו שהמ"א הכריע בזה בין דברי הטור לדברי רב נתן. וכן המ"ב בשעה"צ (סימן תקס"ו סקי"ח) קיים גירסת המ"א שצריך לאומרה בברכת ש"ת, ולכן כתבנו כך.


בענין הנוסח שאומר אותו שאינו מתענה, אם משמש כש"ץ, המ"ב (סי' תקס"ו סקי"ח) כ' שיאמר "עננו ביום צום התענית הזה". ויש שכתבו שיאמר "ביום צום תעניתנו" דהא אומר גם בשביל אחרים [כ"כ או"ח מספינקא בהג' מהרש"ם (רס"י תקס"ה). וכ"כ בערוה"ש (סי' תקס"ו ס"י). הב"ד פסתש"ו (סי' תקס"ו סק"ו)].


ומה שכתבנו שאף הספרדים נוהגים כן, כך הסיק הרב כה"ח (בסימן תקס"ו סקמ"א) לגבי מי שכבר עבר לפני התיבה, וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ד ס"כ) שמי שאינו מתענה לא יהיה ש"ץ. ואם אין ש"ץ אחר שמתענה וישנם ששה מתענים בביהכ"נ יעלה הוא אך לא יאמר "עננו" בלחש, ובחזרה יאמרנה רק בש"ת כדרך שהיחיד אומרה, ובמקרה זה בחזרה יאמר "ביום צום התענית הזה" ולא "תעניתנו" (לנוסח האשכנזים) שהרי החזן אינו מתענה. עכ"ד. וכ"כ הילקו"י (עמ' 544 סעיף כ"ח) לגבי המקרה שאין ש"ץ אחר (ועיי"ש בהערה 70).


והוסיף שם בספר ילקו"י, שאף ש"ץ המוכרח לעבור לפני התיבה בשחרית בת"צ, דאין ש"ץ אחר, אם אינו יודע אם יוכל לגמור התענית אם לאו, כגון שמרגיש חולשה, לא יאמר "עננו" כברכה בפ"ע, אלא אף הוא יאמרנה בברכת ש"ת. ואמנם כבר כתבנו לעיל (בהערה נ"א), שמי שצם אך מסופק הוא אם יוכל לגמור התענית, יכול לשמש כש"ץ ולומר "עננו" כברכה בפ"ע [פסתש"ו (סי' תקס"ו הערה 26) בשם שו"ת שו"מ (תנינא ח"ב סי' נ"ח) ועוד פוס']. וא"כ זו מחלו'.


[136]קלו.


הגאון הריעב"ץ דעתו (כמש"כ בסידורו במהדו' הנד"מ, בהוספה מכתי"ק) שאין לאבל להיות ש"ץ בט"ב. וטעמו, הן משום דאיקרי מועד. ועוד, שלא להגביר כח הדין (הב"ד בפסתש"ו סי' תקנ"ט סק"ז). וע"ע בנט"ג (פנ"ח ס"י).


[137]קלז.


בנט"ג (שם) הב"ד הרב אדני פז לשו"ע (סי' תקנ"ז) שכתב להקל בזה. ושכ"כ בס' נחמו עמי, ובקונטרס שארית יקותיאל. וכ' בנט"ג שם שכן עמא דבר להקל. גם בפסתש"ו (שם) כתב שמנהג העולם להקל בזה. וכן רואים אנו שכן המנהג פשוט. והעיר חכ"א שאותם הנוהגים שאבל תוך שנתו עולה כש"ץ בר"ח ובחוה"מ, מלבד הלל ומוסף, הרי לטעם הראשון הנ"ל דהריעב"ץ, גם בני"ד יהיה מותר לו לשמש כש"ץ.


יש לעיר שפוס' הנ"ל סתמו דבריהם אי מישתעי באבל תוך ז', ל', או שנה. ולכן היה נלע"ד שמדובר רק תוך שנה. אך מדברי הנט"ג (פס"ה הערה י"א) מבואר שכ"ה אף גבי אבל תוך שבעה, דרשאי לעלות.


[138]קלח.


כגון שם בסעי' כ"ה (גבי שינוי מקום), ועוד.