נספח ט': מאמר שלוש השבועות

הנה איתא בגמ' כתובות (דקי"א, א'), דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: ג' שבועות הללו למה (דכתיב בשיר השירים ג"פ "השבעתי אתכם". ובאמת יש גם פעם רביעית שכתוב בה: "השבעתי אתכם... אם תמצאו את דודי". אך גבי שבועה זו לא דנה הגמרא גבי מה שמפרשים כעיכוב הגאולה, משום ששם לא מדובר שלא לעורר את האהבה. ומסתבר שלכן גם חיברו מנגינה ועשו מזה שיר. ואכמ"ל). אחת – שלא יעלו ישראל בחומה (ופרש"י: יחד ביד חזקה. עכ"ל. וי"ג כחומה) וגו'. ורבי זירא מוסיף עוד שבועות, וס"ל כרבי לוי: שש שבועות הללו למה... שלא יגלו את הקץ (פרש"י: נביאים שביניהם. עכ"ל). ושלא ירחקו את הקץ (פרש"י: בעוונם. ל"א: שלא ידחקו גרסינן, לשון דוחק. שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי. עכ"ל).

ומתוך גמרא זו דנו כבר הגאונים, וכן הראשו' והאחרו', גבי מצוות ירושת הארץ ע"י עם ישראל, הורשת הגוים שבה, ואף גבי הקמת מדינה לעם ישראל בארץ ישראל. כידוע, אחד מאדמו"רי החסידים, הרבי מסטמר זצ"ל, כתב שני ספרים נגד רעיון מדינת ישראל: "ויואל משה" ו"על הגאולה ועל התמורה", ובין השאר סמך את דעתו על השבועות הנ"ל. אך רוב ככל גדולי ישראל לא הזדהו עם דבריו, לפחות לא באופן מוחלט. בס"ד נביא רק הטיעונים מדוע אין השבועות הנ"ל סותרות את הקמת מדינת ישראל [הדברים לקוחים מהקונטרס שכתב הרה"ג שלמה אבינר שליט"א "שלא יעלו בחומה", המצורף לספר "עלֹה נעלה". בקונטרס זה לבדו ישנן שלוש עשרה תשובות על הטענות הנ"ל, ואנו בס"ד הוספנו עוד מעט תשובות. וע"ע בספר נחלת יעקב (זיסברג. ח"ב)]. וזה החלי – בקיצור – בעזרת צורי וגואלי.

תשובה ראשונה: החומה נפלה ע"י רשיון אומות העולם

זאת עפי"ד האב"נ (יו"ד סי' תנ"ג ותנ"ו), שכתב, שאם תינתן רשות לכולם לעלות, לא תחול השבועה. ומה שפירש רש"י שלא יעלו "יחד ביד חזקה", מ"מ אם עלו ברשות אי"ז יד חזקה [ועל זה השיג בס' ויואל משה. הב"ד הרה"ג מנחם כשר בספרו התקופה הגדולה (עמ' קצ"ה), ובספרו מלחמת יום הכיפורים (עמ' פ"ה) השיב ע"כ].

גם הג"ר מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל התייחס לענין זה, וכ' וז"ל: אמנם כעת הסבה ההשגחה, אשר באספת המלכויות הנאורות בסן רמו, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיוון שסר פחד השבועות, וברשיון המלכים קמה מצוות ישוב הארץ למקומה [ס' אוצר הארץ (דף פ"ב). נדפס ב"תורה ומלוכה", הוצ' מוסד הרב קוק. ובספר התקופה הגדולה (דקע"ד), והעיר שם, על מה דאיתא בס' ויואל משה, שנוהגות ג' השבועות גם היום. איך לא ראה דברי רבי מאיר שמחה, שאחר ועידת סן רמו סר פחד השבועות. וכן דעת הרבה גדולי ישראל [התקופה הגדולה (דרע"א)].

וכן כתבו הרבה גדולים, שאם יש רשיון מהאומות, כמו בזמן כורש, אין איסור עליה בחומה. מהם כמה קדמונים: רבנו סעדיה גאון [(אמונות ודעות. פ"ח). הב"ד בספר אם הבנים שמחה (דקמ"ו)]. וכ"כ בפירוש המיוחס לרמב"ן על שה"ש (פ"ח פס' ג'). רבי משה מכיר בספרו סדר היום [הב"ד בהתקופה הגדולה (דצ"ו)]. רבנו בחיי. רבי יצחק אברבנאל. הרד"ק [הב"ד באם הבנים שמחה (דקמ"ו)]. הג"ר יהודה חי אלקלעי. הג"ר צבי קלישר בדרישת ציון [(ד"מ ועוד). הב"ד בס' התקופה הגדולה (דקי"ד)]. וכ"ד הגאון מוילנא [הב"ד בשמו בס' מוסד היסוד. הב"ד בס' התקופה הגדולה (דתקמ"ו)]. וכ"כ המלבי"ם. החפץ חיים. ועוד גדולים רבים, זצ"ל [הב"ד בספר שלא יעלו בחומה (עמ' 382-385)].

וכן יש מהגדולים שראו התעוררות מן השמים בהצהרת בלפור ותמכו בענין, מהם הגרמ"ש מדווינסק, האדמו"ר מסוכטשוב, הגרי"מ זוננפלד [כמובא בספר מוריה, לד"ר יצחק ברויער. הב"ד הרמ"מ כשר בס' מלחמת יוה"כ (דע"א)]. החפץ חיים, מרן הגריא"ה קוק [באגרות (ח"ג. אגרת שט"ז)]. ורבנו הגרצ"י קוק [לנתיבות ישראל (ח"א דס"ה. ומהדו' תשס"ב דפ"ו, ומהדו' תשס"ג ד"צ)].

הביא דברים אלה בס' שלא יעלו בחומה (עמ' 385).

תשובה שניה: בזמן פקידה אלקית בטלה החומה

פירוש הדבר, שאם יש סימן שפקד הקדוש ברוך הוא את עמו בטלה החומה. שהרי כתוב: "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ". וכן איתא בגמ': "עד יום פקדי". וישנן כמה הבנות מהי הפקידה:

י"א שרישיון אומות העולם הוא הפקידה ואז אין חומה [האב"נ (ביו"ד סי' תנ"ו). הגר"א בביאורו על זו"ח (דף כ"ז). התקופה הגדולה (דתקמ"ז). וכן נראה לצרף בס"ד את כל גדולי ישראל הנ"ל גבי גאולה ברשיון האומות].

1) התעוררות האומה לשוב לארצה היא פקידה המבטלת את החומה [הגרי"ש טייכטהל זצ"ל בספר אם הבנים שמחה (דקנ"ב), ריה"ל בכוזרי (ה', כ"ז). מהרש"א בתענית (דט"ו, א' ד"ה "בארץ"). הב"ד בס' שי"ב הנ"ל (דרי"ד). וכ"כ רבי יהושע מקוטנא בס' ישועות מלכו (יו"ד סי' ס"ו). הנצי"ב בספר שיבת ציון (ריש ח"ב). רבי הלל מקאלאמייא, ועוד. וע"ע באוה"ח הקדוש לויקרא (פכ"ה פס' כ"ה). הביא דבריהם בספר שלא יעלו בחומה (עמ' 387).

2) י"א שהופעת הקץ המגולה היא הפקידה [ספר שלא יעלו בחומה (עמ' 389-391). עפ"י הגמ' בסנהדרין (דצ"ח, א') ומגילה (די"ז, ב')]. והביא שם כמה רוא"ח דס"ל הכי].

וע"ע בס' שי"ב (עמ' 329-395) עוד הסברים לטענה זו.

תשובה שלישית: הפרת האומות את שבועתן ביטלה את כל השבועות.

בין השבועות שהשביע הקדוש ברוך הינה שהשביע את הגויים "שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מידי". וכתוב בשלחן ערוך (יו"ד סי' רל"ו ס"ו): "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואין צריך התרה". ע"כ. ולפי"ז כיוון שהגויים עברו על שבועתם, ושיעבדו את ישראל יותר מידי, גם אנו ישראל פטורים משבועתנו.

כ"כ הגר"ש קלוגר בס' מעשה יוצר (על ההגדה ש"פ), שלכן הותר לישראל לדחוק את הקץ ולהתפלל ולזעוק יותר מידי. וכ"כ בשו"ת נצר מטעי ועוד פוס'. ור' בס' התקופה הגדולה (דקע"ו ודתק"ע) ובס' שי"ב (עמ' 396).

תשובה רביעית: עליה הדרגתית אינה כחומה

על מה שפרש"י בכתובות שם, "שלא יעלו בחומה" - "יחד ביד חזקה", כתבו כמה אחרו' שלכן אם לא עולים כולם בב"א אלא בשלבים, לא חשיב חומה.

כ"כ הג"ר אברהם ילין זצ"ל בספר גאולת ישראל, הג"ר מאיר בלומנפלד זצ"ל ועוד [ס' שי"ב (עמ' 397)].

תשובה חמישית: החומה הינה רק סביב בבל

י"א שהכתוב הקפיד שיהיו דווקא בבבל, דכתיב "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פֹקדי", מפני שכבוד השכינה והתורה שם, ולא בשאר ארצות [כ"כ בעל ההפלאה בכתובות שם. וכעין זאת כתב בספר דרישת ציון לגרצ"ה קלישר. הב"ד בס' שי"ב (עמ' 398)].

תשובה שישית: החומה עומדת רק אלף שנה

כ"כ רבנו מהרח"ו זצ"ל, שהשבועה הינה עד אלף שנים ותו לא [כ"כ בהקדמה לעץ חיים, עפ"י הזוה"ק (פר' וירא דקי"ז), ופרקי היכלות]. וכ"כ הג"ר מרדכי עטיה בהקדמה לס' פרדס רימונים [הב"ד בס' שי"ב (עמ' 399)].

תשובה שביעית: השבועה הינה רק שלא יעלו לבנות את בית המקדש

כ"כ הגרמ"מ כשר בס' מלחמת יוה"כ (דע"ט) בשם רבנו הגר"א בפירושו על שה"ש, ומביא עוד שם את דברי הגר"א המובאים בס' מעיני הישועה שאמר: "דאין אנו רשאים להתקבץ ולבוא לירושלים לבנות הבית בלי רשות" [הביא דבריהם בס' שי"ב (עמ' 399)]. ומ"מ לא כתבו היכן כתב רבנו הגר"א דבר זה בפירושו לשה"ש. והרה"ג עמי רוטנברג שליט"א אמר לי שדבר זה נמצא בפירוש הגר"א לתיקו"ז (תחילת תיקון כ"ו) שמושבעים ישראל שלא יצאו מאליהם לבנות את בית המקדש, שהיא שושנה דלעילא עד שיבוא. עכ"ד. וע"ע בעין אי"ה על ברכות (פ"ט ס"ק שי"ד).

תשובה שמינית: ממילא ענין החומה הוא ענין השנוי במחלוקת

יש מהגדולים דשדו נרגא בכל ענין השבועות, בשל הסוגיא ביומא (ד"ט, ב') החולקת על המפרשים שאין לעלות בחומה. דאיתא שם שריש לקיש אמר דסנינא לכו לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא ומנעו השכינה מלבוא בבית שני. דכתיב: אם חומה היא... אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו [גמרא ורש"י שם]. וכן מצינו הרבה מקורות (בגמ', רוא"ח) שבני א"י שנאו את הבבליים. ר' גמ' במנחות (ד"ק, א') ובתוס' שם (ד"ה "ששונאים"). וכ"כ הספורנו (בשה"ש), הרד"ק, האב"ע, ועוד ראשונים. וכ"כ התויו"ט במנחות (פי"א מ"ז) והמצודות דוד בזכריה (פ"ד פס' א').

וכ"כ הפנ"י בכתובות, שאגדות חלוקות הן. וכ"כ הג"ר מרדכי אלישברג [בס' שיבת ציון (ח"ב ד"ט)] שריש לקיש חולק על ענין השבועות. והוסיף, שאף הגמ' בברכות (ד"ד, א') חולקת על השבועות, בדורשה את הפס' "עד יעבור עמך ה', עד יעבור עם זו קנית", שהסיפא קאי על ביאה שניה. שאמרו חכמים שראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא. ע"כ. והסביר, דהיינו החטא שלא עלו בחומה. עכ"ד. וכן פירש המהרש"א ביומא שם.

וכ"כ בס' "לך לך" (עטיה, עמ' 48-64), שחכמי א"י חולקין על ענין ג' השבועות. והוסיף, שבדבר הזה הלכה כחכמי א"י, הלא המה רבי יוחנן, מרא דא"י [ר' שה"ש רבה (ח', א') שהיה מקנטרם] ור"ל (כנ"ל).

הביא דברים אלה בס' שלא יעלו בחומה (דף 402-404).

תשובה תשיעית: בעל השבועות – רבי זירא – חזר בו מכך

במדרש שה"ש רבה (ח', י"א) איתא: "אם חומה היא" – אילו ישראל עלו חומה מבבל, לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית. ומובא שם מעשה שרבי זירא יצא לשוק לקנות דבר מה, והמוכר גער בו על שהינו בבלי, ושבגלל אבותיו החריבו את בית המקדש. לא הבין ר"ז מדוע גערה זו, עד שנכנס לביהמד"ר ושמע את רבי שילא שחוזר ואומר את אותה טענה. אמר אז רבי זירא: יפה גער בי אותו מוכר, אף שהיה עם הארץ.

מכאן יש שכתבו שרבי זירא חזר בו מענין השבועות, ואף הסבירו שלכן ישב רבי זירא הצדיק מאה תעניות, שישתכח ממנו תלמודא דבבל [גמ' ב"מ (דפ"ה)]. וכתבו שעשה כן, כי ידע ברוה"ק שיבוא דור אחרון ויתלו את התרשלותם לעליה בא"י במה שאמר את ענין ג' השבועות, ולכן התענה מאה תעניות כדי שישכח מאמר זה [כ"כ הג"ר שרגא פייבל פרנק זצ"ל בס' תולדות זאב (קונט' ארץ ישראל, סעי' כ"ז). וכ"כ הג"ר מרדכי עטיה זצ"ל בס' לך לך (עמ' 64)].

הביא דברים אלה בס' שלא יעלו בחומה [(עמ' 404). עיי"ש (בפרט בהערה 163)]. ועתה בכותבי ד"ז עלה בלבי לבדוק, ובס"ד ראיתי שתיבת "בחומה" (עם וא"ו) עולה בגי' ס"א. וד"ל.

תשובה עשירית: הפוסקים חלקו על בעל המגילת אסתר שסבר שאין לעלות בחומה

כתב רבנו הרמב"ן בהשגות (על סה"מ להרמב"ם, עשין מצוה ד'), וז"ל: שנצטוינו לרשת הארץ, אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב. ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם (בפר' "מסעי", פל"ג) והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, והתנחלתם את הארץ... והראיה שזו מצווה, אמרו יתברך בענין המרגלים על "עלה רש כאשר דיבר ה' אלקיך לך, אל תירא ואל תחת"... וזו היא שהחכמים קורין אותה (סוטה פ"ח מ"ו) מלחמת מצווה. עכ"ל.

והיינו שלפי רבנו הרמב"ן זו מצוות עשה, שלא נעזבנה ביד אומה אחרת, ולא נעזבנה שתשאר שממה. וזו מצוות עשה ככל המ"ע – לדורות!

ואילו בעל המגילת אסתר (בהשגות שלו על רבנו הרמב"ן) השיג ע"כ, וכ' שמה שהרמב"ם לא מנה מצוה זו כמ"ע, הוא לפי שמצוות ירושת הארץ וישיבתה, לא נהגה (אלא) רק בימי משה ויהושע ודוד, וכל זמן שלא גלו מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם, אין מצווה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח. עכ"ל.

וכ' ע"כ רבנו הגרצ"י הכהן קוק זצ"ל, וז"ל: כמובן, בעל מגילת אסתר, עם כל חשיבותו וקדושתו, אינו בחשבון לעומת הרמב"ן, שהוא נקרא אביהם של ישראל, וממנו כמה הלכות בשו"ע, וממגילת אסתר אין אף הלכה אחת. עכ"ל [הב"ד בס' לנתיבות ישראל (ח"ב מאמר מ"א). וכן בס' שי"ב (עמ' 405)].

ואכן כמעט כל הפוסקים האחרונים פסקו כרבנו הרמב"ן בענין זה. ראה בפתחי תשובה (אה"ע סי' ע"ה סק"ו) שכ' שכל הפוסקים הראשונים והאחרונים הסכימו עם הרמב"ן. וכן בס' קונטרס ישיבת ארץ ישראל (לרב בלומברג מהעיר דיננבורג) דחה מכל וכל את דברי המגילת אסתר. ונתנו הסכמות לספרו הגר"ש מוהליבר, הג"ר חיים ברלין, והג"ר מאיר שפירא (כולם זצ"ל). וכן בס' אם הבנים שמחה (עמ' קס"ה, קע"א-קע"ב ורכ"א) כתב שכל הראשו' חולקים על ד' המגילת אסתר. וכ"כ הגר"א יעלין בספר גאולת ישראל (עמ' 11 ס"א). והמהר"ם חאגיז כתב שכל המחזיקים בדעתם להשאר בגלות, באומרם שהקב"ה השביע את ישראל שלוש שבועות, הרי זה "דברי צפצופים".

וכן פסקו עוד כמה ראשו' ואחרונים כדברי הרמב"ן בני"ד. שכ"פ רבנו המאירי, וכן כתב רבנו יהושע מקוטנא [בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' ס"ו)].

ועוד מרגיש אני חובה עצומה לכתוב פה מה שקורא אני בדיוק בדקות אלה (בליל כ"ב חשוון תשפ"ד – שכעת צבא הקודש – צבא ההגנה לישראל, נלחם בסיעתא דשמיא גדולה ועצומה בעוז של גבורה בעיר עזה, ובס"ד עצומה בימים אלה עתיד צבא הקודש הישראלי להכנס ולהלחם ולכבוש את המעוז הגדול של המחבלים הרוצחים הארורים של ארגון הרצח החמאס – במתחם הגדול שלהם בתוך בית החולים הגדול "שיפא", בו מתבצרים אלפי רוצחים ארורים אלה – ימח שמם וזכרם – שימותו כולם מיד!). בס"ד קורא אני עתה את דברי רבנו יעקב ב"ר צבי עמדין זצ"ל וזיע"א, בספרו מטפחת הספרים (עמ' ס"ד), וז"ל: "ידיעת עריכת מלחמה ועשיית כלי משחית ומצפה (=משקפות), אבק שורף (=שריפה) וקנה שריפה והנלווה אליהם, ותחבולות רבות וגדולות ורחבות, נמצאות בחכמה מחשבת חושב (=של הקדוש-ברוך-הוא). ותועלת רבה יותר מאלה שזכר האויב "חרבות לנצח" (=רמז למבצע "חרבות ברזל". שהקדוש ברוך הוא יזכנו להאדיר לנצח את שמו יתברך ויתעלה, ולטהר את חילול שמו יתברך ויתעלה שנעשה ביום שמיני עצרת האחרון), לחשוב אולי נהיה גם אנחנו נעזרים בהם לעלות ולכבוש ארצנו מיד אויבינו". עד כאן לשונו הטהורה והמדויקת של רבנו הריעב"ץ זצ"ל וזיע"א [כמובא בספר שלא יעלו בחומה (עמ' 406-407)].

וראה עוד מה שאמר האדמו"ר מגור, בעל חידושי הרי"מ (בשנת תרכ"ג) בזמן המרד הלאומי בפולניה: "חוששני פן יהיה קטרוג בשמים על עם ישראל. אנו רואים איך אומה כפולנים מוסרת את נפשה בשביל שיחרורה ושיחרור ארצה מיד זרים. ואנו מה אנו עושים" [התקופה הגדולה (עמ' קט"ז)].

וכעין זאת כתב הג"ר פנחס אליהו זצ"ל מווילנא בספר הברית (דף נ"ד): אבל אשמים אנו על אודות אריכות הגלות בשבתנו על אדמת נכר... כי עד מתי לא נעשה לזה מה שביכולתנו לעשות... ועינינו רואות העמים ילכו איש בשם מדינתו, וילחמו כל אחד בעד ארצם... ואנו נרפים ועצלים... עד אנה לא נקום ללחום גם אנו בעד אדמתנו הקדושה. עכ"ל.

הביא דברים אלה בס' שלא יעלו בחומה (עמ' 405-407).

תשובה אחת עשרה: כל ענין החומה הוא אגדה ולא הלכה

בס"ד ישנן הוכחות מכמה ראשונים ואחרונים שענין שלושת השבועות הינו ענין אגדה ולא הלכתי.

כבר כתב רבנו הרמב"ם באגרת תימן (בסופה), שהשביע (הקדוש ברוך הוא) האומה על דרך משל ואמר "השבעתי אתכם" [התקופה הגדולה (עמ' תקנ"ב)]. ולכן הרמב"ם לא הביאו להלכה [הגרמ"מ כשר זצ"ל בספר מלחמת יוה"כ (עמ' ע"ה)].

וכן כתבו גם האב"נ (ביו"ד סי' תנ"ד) והפנ"י (בכתובות דף קי"ב), שאלו דברי אגדה. ובס' התקופה הגדולה (עמ' קפ"ז) כ' הגרמ"מ כשר זצ"ל, דהא שהרמב"ם והשו"ע לא הזכירו ענין ג' השבועות, משמע שאינו להלכה. וכן הרי"ף, הרא"ש, הטור והשו"ע לא הביאו ענין זה להלכה. ואף הראשונים על סוגיה זו בכתובות, הלא המה הרמב"ן, הריטב"א והמאירי לא הזכירו כל ענין הג' שבועות, ומשמע דלא ס"ל שזה לדינא [אמנם הכפתור ופרח (עמ' קצ"ז) הזכיר ענין זה. וכן הזכירו ענין זה בשו"ת הרשב"ש (סי' ב') והריב"ש (סי' ק"א). אך יש שהסבירו אחרת את דבריהם, כדלקמן].

גם רבנו החפץ חיים היה מזרז בענין הגאולה, ואמר ש"מן הראוי לקנות קרקע בארץ ישראל ולעלות לארץ". ולא היה מזכיר כלל ענין ג' השבועות [התקופה הגדולה (עמ' קע"ד)]. וכן כתבו עוד כמה אחרו' שענין השבועות אינו להלכה [הגר"ש ישראלי זצ"ל בארץ חמדה (דכ"ג). וכן מתבאר מדברי האדמו"ר מאיזביצא. וכ"כ רבנו הגרצ"י קוק זצ"ל. ראה בלנתיבות ישראל (ח"ב. מאמר ארבעים ואחת. מהדו' תשס"ז עמ' רע"ד. ומהדו' תשע"ט עמ' רפ"ג)].

הביא דברים אלה בספר שלא יעלו בחומה (408-409).

תשובה תרי עשר: השבועות הן גזרות אלוקיות ולא איסור

המהר"ל בספרו נצח ישראל (פכ"ד) הסביר בהדיא שג' השבועות הינן גזרות שהשם יתברך גזר. ובחידושי אגדות לכתובות (דקי"ב) כתב בהדיא שג' השבועות הינן ג' גזירות. וכן הסביר את דבריו הגרמ"מ כשר זצ"ל בס' התקופה הגדולה (דקפ"ז. ועיי"ש בקונטרס ארוך ע"כ מדף קע"ב – רפ"ג). וע"ע בספרו מלחמת יוה"כ (דע"ז).

וכ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בספר ארץ חמדה (דכ"ג), שהקדוש ברוך הוא גזר עלינו גזירת גלות שלא נצליח לעלות כחומה, ושבאמת מצוות הכיבוש קיימת, אלא שאין אנו יכולים לקיימה מצד האונס. ע"כ.

וכ"כ גם רבנו הגרצ"י קוק זצ"ל, כמובא בלנתיבות ישראל (ח"א מאמר טז. עמ' קכ"ב. ובמהדו' אחרת דקס"ב).

ובאמת המעיין בדברי שו"ת הריב"ש (סי' ק"א. ובמהדורות אחרות סי' שפ"ז) ובשו"ת בנו הרשב"ש (סי' ב') יראה שהבינו שענין השבועות הוא מניעה מהקדוש ברוך הוא. וע"ע בדברי פאה"ש (בבית ישראל. א', י"ד), ומה שכתב ע"ד הגר"ש ישראלי זצ"ל בארץ חמדה (דכ"ג).

תשובה שלוש עשרה: כשיש תוקף ואומץ – אין חומה

הג"ר מרדכי יוסף זצ"ל, האדמו"ר מאיזביצא, כתב בספרו מי השילוח (ח', י"א. פר' "מסעי" דק"מ ד"ה "ויסעו") שבעת שה' יחפוץ לקבץ את ישראל, אז יתן תקיפות בלבם שלא יחרדו לעלות לארץ ישראל. וכ"מ מדברי הג"ר מאיר שמחה זצ"ל מדווינסק, שהשבועות הן ענין של פחד. וכן פירש דבריו רבנו הגרצי"ק זצ"ל [הב"ד בס' שי"ב (עמ' 400). עיי"ש מש"כ בשם הגר"י עמדין ומרן הגראי"ה, זצ"ל].

בס"ד – בזה סיימנו לכתוב בקיצור את י"ג התשובות (כמנין עלי השושנה – כנסת ישראל) שכתב הרב הגאון שלמה אבינר שליט"א בקונטרסו החשוב "מאמר שלוש השבועות", ושקיבל את הסכמתו של רבנו הגרצ"י קוק זצ"ל. וגם אני קיבלתי את הסכמתו של הרה"ג שלמה אבינר ללמוד מדבריו, ובס"ד להכניסם לקונטרס זה שלנו.

ולסיום ראינו צורך להביא את הסברו של רבנו הג"ר צבי יהודה זצ"ל, כיצד ומדוע בטלו את השבועה שלא יעלו בחומה.

כ' רבנו: העליה בחומה שהוזהרנו עליה, הלא אין חומה זו אלא שלטון הגויים על ארצנו ומקום מקדשנו. כל זמן אשר חומה זו קיימת בפקודה האלקית של הגלות, וכאשר בהמשך הקץ המגולה (בסנהדרין דצ"ח, א') נתבטלה ונפלה החומה הזאת, והפה שאסר הוא הפה שהתיר, וריבונו של עולם שהקים את החומה הזאת, כמחיצה של ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, הוא שביטל והפיל את החומה הזאת, וכשאין חומה אין עיכוב. וענין של עליה בחומה, כדין הנודר שלא להכנס לבית, וכשנפל הבית אינו צריך התרה לנדרו [כמו ששנינו במשנה בנדרים (דנ"ו, ב'). וכ"פ הרמב"ם (בפ"ט מנדרים הט"ז). וכמובא כ"ז בס' לנתיבות ישראל (חלק ב'. מהדו' תשס"ז עמ' רע"ד. ומהדו' תשע"ט עמ' רפ"ג). וע"ע בס' שיחות הרב צבי יהודה (חלק ארץ ישראל. עמ' 39-41) שפירט זאת].

נמצאנו למדים מרבנו הגרצ"י זצ"ל, שהסתכלותו אינה לא מבחינה הלכתית, אגדתית וכדו', אלא מציאותית (וזה קצת דומה לתשובה השניה הנ"ל). לפי הסברו של רבנו שהחומה הינה שלטון הגויים בארצנו, הרי שברגע שפג שלטון הגויים (שבמאות השנים האחרונות שלטו כאן התורכים, ולאחר מכן קיבלו הבריטים הרשעים את המנדט על ארה"ק. ומשפג המנדט שלהם הרי שנפלה החומה ואז ממילא בס"ד חוזר השלטון על הארץ לעם שלו הובטחה הארץ לפני כשלושת אלפים ושש מאות שנה – בברית בין הבתרים).

ועוד נוסיף, שבס' ארץ חמדה (ספר א', שער א', סימן ו', מדף ל"ד ואילך) הב"ד האב"נ (סי' תנ"ד, קנ"ו) שקבע נחרצות שכל דין ג' השבועות הינו רק כשהעליה לארה"ק הינה בלי רישיון המלכות. אבל יחיד שקיבל רישיון להכנס לארץ ישראל, חייב במצוות ישיבת א"י. והוסיף, "שאם יותן רשות לכולם – יחשב פקידה". והסביר שם הגרש"י זצ"ל, דהיינו שבעת הפקידה בטלו השבועות. ועיי"ש בארץ חמדה באורך (מדף ל"ד – ל"ו) שמסביר הדברים שאין לגבינו כיום איסור ג' השבועות, דהוא בטל ע"פ החלטת האו"ם ביום י"ז בכסליו תש"ח, שהכירו בזכות העם היהודי להקים בית לאומי בארץ הקודש. עיי"ש. וקיצרנו.

והקדוש ברוך הוא, צור ישראל וגואלו, ישלח לנו את גאולתנו ואת פדות נפשנו, ברחמים גדולים ובמהרה, למען שמו באהבה.