מקראי קודש

אודות בית

פרק י"א: ערכו של יום ירושלים

ענף 1: פתיחה

ביום כ"ח באייר בשנת תשכ"ז זכינו בחסדיו המרובים של הקדוש ברוך הוא, לחדש את ריבונותנו על מקום המקדש, על הכותל המערבי, ועל שאר חלקי ירושלים המקודשת. במשך תשע-עשרה השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל היתה ירושלים חצויה – חציה בריבונות ישראל וחציה בריבונות מדינת ירדן. מקום המקדש והכותל המערבי – שריד בית מקדשנו, המקום שממנו לא זזה השכינה – היו בריבונות אויבינו הירדנים, ימח שמם וזיכרם, אשר ביזו את מקום המקדש ומקום הכותל המערבי, שהם המקומות הקדושים ביותר לעם היהודי מדורי דורות, ולא יכולנו לגשת לכותל ולהתפלל בו. גם חלקי ארץ מרכזיים כחברון, שבה מערת המכפלה עם קברי אבותינו הקדושים, וכן קבר רחל, שכם שבה קבר יוסף הצדיק, יהודה ושומרון, חבל עזה, הגולן וכל חצי האי סיני, לא היו בידינו. בשנת התשע עשרה להקמת המדינה, מדינות ערב כרתו ברית צבאית וגמרו אומר להשמידנו. בחסדי ה' הגדולים יצא צבא ההגנה לישראל להשיב מלחמה שערה, ניצח במלחמה, ותוך שישה ימים שחרר חבלי מולדת ובליבם את מקום המקדש, הכותל המערבי ושאר חלקי ירושלים עיר הקודש.

ענף 2: ניסי מלחמת ששת הימים

מדינות ערב לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל, כבר מתחילת תקומתה, וכן בהמשך – במשך תשע עשרה שנות קיומה. הם ניסו לפגוע בה ללא הרף, ואגרו נשק כדי להשמידהּ. בה' באייר תשכ"ז, כשלושה שבועות לפני תחילת מלחמת ששת הימים, הפרה מצרים את ההסכם שנחתם עמה, והכניסה את צבאהּ לחצי האי סיני, שעל פי ההסכמים היה שטח מפורז בשליטת האו"ם. מדינת ישראל פנתה לעזרת ארצות הברית ושאר מדינות העולם, בבקשה שיקיימו את התחייבותן להגן על ישראל במקרה שמצרים תכניס כוחות צבא לחצי האי סיני, אך כולן השיבו את פניה ריקם. כאשר מדינות ערב נוכחו שמדינות העולם אינן נחלצות לעזרת מדינת ישראל, כרתו ביניהן מצרים, סוריה, ירדן ועיראק ברית צבאית, שמטרתה להשמיד את מדינת ישראל, והחלו לקדם את כוחותיהם לעבר גבולות מדינת ישראל.

לצבאות מדינות ערב היה יתרון גדול על צה"ל, בגודלם ובכלי הנשק שלהם. מנהיגיהם דיברו בגלוי על כוונתם להשמיד את מדינת ישראל, והחרדה במדינת ישראל הייתה גדולה מאוד. ההערכות היו קשות עד למאוד, והוכשרו הרבה בתי קברות. רבים חששו שעומדת להתרחש במדינת ישראל חלילה 'שואה שנייה'.

בסיעתא דשמיא גדולה נפתחה מלחמת ששת הימים בתקיפת פתע אווירית של ישראל על חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן, בבוקרו של יום כ"ו באייר. כמעט כל מטוסי חיל האוויר השתתפו בתקיפה זו, ותוך שעות ספורות הושמדו יותר מארבע-מאות מטוסים של האויב. במבצע זה השיגה ישראל עליונות אווירית, והוא הכריע את כל מהלך המלחמה. יד ה' גדולה התגלתה בתקיפה מופלאה זו – בניסי ניסים מופלאים הגיעו המטוסים ליעדם מבלי שנתגלו, השמידו את מטוסי האויב, וכמעט כולם חזרו בשלום לבסיסם. תוך זמן קצר יצאו מטוסי חיל האוויר לגלי תקיפה נוספים, ואף ש'גורם ההפתעה' כבר לא היה קיים, הצליחו מטוסינו להשלים את משימותיהם ולשוב לבסיסיהם בשלום. וכך כבר ביום הראשון למלחמה חדלו חילות האויר של מצרים, סוריה וירדן להתקיים.

ישראל עשתה ככל שביכולתה כדי למנוע מלחמה אזורית כוללת. לשם כך שלחה ישראל שדר למלך ירדן, ובו התחייבה שלא תפגע בירדן אם זו לא תצטרף למלחמה. מלך ירדן דחה את בקשת ישראל, וביום הראשון למלחמה פתחו תותחים ירדניים בהפגזה כבדה על ירושלים המערבית. ישראל נאלצה להשיב מלחמה שערה ולתקוף את ירדן. יד ההשגחה העליונה סובבה כל זאת, שבזכות התעקשותו של מלך ירדן להצטרף למלחמה, זכינו לשחרר את ירושלים ואת כל שטחי יהודה ושומרון.

בחסדיו העצומים של הקדוש ברוך הוא, היה הניצחון על צבאות ערב מהיר ומוחץ. ביום הראשון ללחימה, כ"ו באייר, שוחרר חבל עזה. בכ"ז באייר שוחרר השומרון. בכ"ח באייר שוחררו מקום המקדש, הכותל המערבי, ושאר חלקי ירושלים. בכ"ט באייר שוחררו חברון שבה מערת המכפלה, וכן בית לחם שבה קבר רחל. בא' בסיוון שוחרר כל חצי האי סיני, ובב' בסיוון, היום השישי למלחמה, שוחררה רמת הגולן.

יד ה' נראתה בגלוי במלחמה זו, כאשר בזמן קצר כל כך הושג ניצחון כה מכריע ומוחץ, שאליו לא ציפה איש. לאחר המלחמה, הורגשה בכל העולם היהודי התעוררות עצומה של הודאה לה' על כל הטוב אשר גמלנו, והכרה בכך שיד ה' עשתה כל זאת.

באשר לעוד מהניסים הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא לנו במלחמת ששת הימים, ראה לקמן מה שבס"ד כתבנו בנספחים (נספח י"ב).

ענף 3: שחרור ירושלים ומקום המקדש

גולת הכותרת של המלחמה היתה שחרור הר הבית, שהוא מקום המקדש, שחרור הכותל המערבי, ושחרור ירושלים. ירושלים היא עיר הקודש, מקום המקדש, מקום הנבואה, מרכז התורה, והיא מקום המלכות של עם ישראל. היא העיר שעיני עם ישראל נשואות אליה בכל הדורות. היא בירת הנצח של עם ישראל ואורו של עולם. לאחר כאלפיים שנות גלות ששלטו בה זרים, ותקוות תקומתה נישאה בלב כל יהודי ויהודי מרחוק, בתפילתו "ותחזינה עינינו בשובך לציון" - זכינו לשוב אליה. הקריאה "הר הבית בידינו" הרטיטה את הלבבות, וגרמה להתרגשות עצומה אצל כל יהודי באשר הוא.

ירושלים מאחדת את הקדושה והמלכות: היא עיר הקודש והמקדש והיא גם עיר הבירה שלנו ומרכז שלטוננו המדיני - "מקדש מלך עיר מלוכה". דרכה מתברר שהיעוד השלם של עצמאותנו המדינית והממלכתית אינו להיות 'מקלט בטוח' לעם נרדף וחסר הגנה, אלא להופיע את חיי הקודש, ולבנות חיים לאומיים שלמים, המוארים באור תורה וקדושה; חיים שמביאים להשראת שכינה בארץ. חיים שבית המקדש הוא מרכזם.

ענף 4: מקומם של יום העצמאות ויום ירושלים במערכת הזמנים

יום העצמאות ויום ירושלים חלים בחודש אייר, בין פסח לשבועות, והם מתאימים לזמנים אלו. חג הפסח הוא הזמן שבו נולד עם ישראל, וממנו סופרים את הימים לחג השבועות, שבו קיבלנו את התוכן והייעוד הרוחניים של חיינו. מתאים הדבר שכשבוע לאחר הפסח, המציין את לידת הגוף הלאומי, חל יום העצמאות, שבו אנו שמחים על תחיית הגוף הלאומי בדורותינו. וכשבוע לפני חג השבועות, שבו קיבלנו את התורה, חל יום ירושלים, שבו אנו חוגגים את שחרור ירושלים ומקום המקדש, המציינים את הייעוד הרוחני והקדוש שלנו.

הערות


[1]

נ. כ"כ חכ"א זצ"ל בפסקיו שבסידור יריו"י (עמ' 8). וכ"כ בקונט' באהל"ה (עמ' 62 הערה 28). וע"ע בשו"ת באהלה ש"ת (ח"ב סי' ע"ג).


א. מבוסס על הקונטרס החשוב "אהלי הלכה" (מועדי אייר), בהוצאת "מכון התורה והארץ" – שבי דרום. תשואות חן חן להם על הסכמתם להעביר אלינו פרק זה, וזכות הרבים תלויה בהם. יצויין שבס"ד נעשו כמה שינויים, כרוח ה' הטובה עלינו.


עיין מגילת ששת הימים לידידי הר"ר חגי בן ארצי (עמ' 13-18).


[2]

ב. עיין מגילת ששת הימים (עמ' 25 ואילך. ועיין שם נספח ב' בעמ' 35, ובס"ד לקמן בנספח (י"ב) על הניסים המופלאים שהתרחשו בתקיפה זו).


[3]

ג. עיין מגילת ששת הימים (עמ' 47 ואילך).


[4]

ד. עיין מגילת ששת הימים (עמ' 105).


[5]

ה. עיין זה היום עשה ה' (עמ' רז ואילך), דבר חברון (מועדים עמ' קעג), קמעא קמעא (עמ' 227). וע"ע לדור ולדורות, לראשון לציון הגר"י ניסים (עמ' שנח), שירושלים היא מקום משכן השכינה, ובזמן חורבנה, ובייחוד כשעם ישראל לא יכול היה לעלות אליה ולהיראות בה, כאילו ירד מסך והפריד בין עם ישראל לשכינה; ועִם שובו של עם ישראל לירושלים, כאילו הוסר אותו מסך. ועיין לנתיבות ישראל (חלק א. תשע"א, עמ' רמז).