נספח יד: באלו קשרים מותר לאגוד את שלושת המינים ביום טוב

ענף 1: פתיחה לדיני קושר בשבת וביום טוב.

הנה עפי"ד המשנה בשבת (דקי"א,ב') אמרו בגמ' שם (דקי"א,ב' – דקי"ב,א') שישנן ג' דרגות גבי איסור קושר בשבת. יש קשרים שהקושרם חייב חטאת. יש קשרים שהקושרם פטור אבל אסור, ויש המותרים לכתחי'. ונחלקו הראשו' גבי גדרי איסור קושר בשבת. שלד' הרי"ף (דמ"א,ב') והרמב"ם (פ"י משבת ה"א) הקושר בשבת קשר של קיימא והוא גם מעשה אומן, חייב חטאת. ואילו הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן, או שקושר קשר שאינו של קיימא והוא מעשה אומן, פטור אבל אסור. ואם קושר קשר שאינו מעשה אומן וגם אינו של קיימא, מותר לכתחי'.

ואילו לד' רש"י, תוס', הרא"ש וסיעתם, לא תלוי הדבר כלל בעצם הקשר אם הוא מעשה אומן, אלא תלוי הדבר אם הוא קשר של קיימא. שאם הוא נשאר כך לעולם, חייב חטאת, ואפי' הוא מעשה הדיוט. ואם דרכו לקושרו כך רק לאיזה זמן, פטור אבל אסור, דדמי קצת לקיימא, ואפי' הוא מעשה הדיוט. ואם דרכו להתירו באותו יום, מותר לכתחי' אפי' הוא מעשה אומן [מ"א וא"ר. וראה רש"י בשבת (דקי"ב, א' ד"ה "אי הכי מותר לכתחי'"). ולד' העו"ש בהבנת הרא"ש ג"ז אסור. ר' כה"ח (סי' שי"ז סק"י)]. ראה הקדמת המ"ב (לסי' שי"ז), בשש"כ (מהדו"ג פכ"ו ססעי' כ"ט), בהערות איש מצליח על המ"ב (סי' שי"ז סק"א הערה 2).

נחלקו הפוסקים רוא"ח, מהו משך זמן קיום הקשר בכדי שיחשב כקשר של קיימא. י"א שהוא דוקא קשר שאינו עשוי להתירו באותו יום [כלבו. הגמ"י. א"ר והרבה אחרו'. הזכיר זאת הרמ"א ברס"י שי"ז] י"א כל שנעשה להתירו תוך שלושת ימים [ר' ירוחם. הרמ"א בד"מ ולא הזכיר זאת במפה ויש מקילים שעד ז' ימים (ולא עד בכלל. מ"א וש"א) לא מיקרי של קיימא [טור. מרדכי. הזכירם הרמ"א במפה]. וע"ע ברש"י בשבת (דקי"ב, א' ד"ה "בדרבנן") ובערוה"ש (או"ח סי' שי"ז ס"ח).

ומרן (בסי' שי"ז ס"א) פסק כרי"ף והרמב"ם, ואילו הרמ"א פסק כרש"י ותוס'.

ועוד הוסיף מרן (שם) וכ' שכאשר הקשר אינו של קיימא (אע"ג דהוא קשר אומן. מ"ב סקי"ב), אך הוא לצורך מצווה, שרי לכתחי' (עפי"ד הרמב"ם פ"א ה"ו). ואילו האשכנזים מחמירים גם בזה [בית מאיר. מ"ב (סי' שי"ז סקי"ג), כה"ח (סק"כ)].

לאור זאת עולה לכאו' שלדעת מרן, אם קושר קשר אומן, וכגון קשר ע"ג קשר [למ"ד דחשיב קשר אומן. שלדעת הרמ"א (בסי' שי"ז ס"א) יש לחשוש דחשיב כקשר אומן. וכ"כ המ"ב (שם סקי"ד וט"ו)] אם עושהו למשך זמן שאינו של קיימא, והיינו לפחות מז' ימים (למ"ד דהוי ז' ימים), ה"ז שרי לצורך מצווה. וא"כ יהיה מותר (לד' השו"ע) לאגוד את ג' המינים בשבת וביו"ט בקשר כפול אם יתירנו תוך פחות מז' ימים, דלכאו' איגוד הג' מינים הוי צורך מצווה.

ענף 2: דברי הגמרא והפוסקים לגבי הקשר שבאגודת הלולב. והאם יש סתירה בדברי השו"ע.

וכאן המקום להביא את דברי הגמ' גבי ני"ד. דאיתא בסוכה (דל"ג,ב'): ת"ר: הותר אגודו ביו"ט, אוגדו כאגודה של ירק. ע"כ. ופרש"י (ד"ה "הותר אגודו"): של לולב ביו"ט, אוגדו בכריכה בעלמא, יכרוך האגד סביב, ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק, ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים, דקשר של קיימא מאבות מלאכות הוא וזה של קיימא שאינו חושש להתירו עולמית. עכ"ל (ולפי מה שכתבנו בס"ד לעיל, לשיטת רש"י הקושר קשר של קיימא חייב חטאת). ומ"מ הוסיפו בגמ' דהאי תנא ס"ל כרבי יהודה שאף קשר עניבה אסור בשבת, אך לא ס"ל שחובה לאגוד אלא רק מצווה היא, ולכן די בכריכה, ולא יקשרנו לדעתו בעניבה.

ועוד איתא בתוספתא (פ"ב דסוכה הי"א): לא יאגדנו ביו"ט, אבל נוטל ממנו שרביט ואוגדו. ע"כ.

ומרן (בסי' תרנ"א ס"א) כתב שבחול יש לאגוד הג' מינים בקשר גמור, והיינו ב' קשרים זה ע"ג זה. ואם אוגדו ביו"ט אי אפשר לאוגדו בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה. עכ"ד. ולכאו' אף אי אמרינן שקשר ע"ג קשר הוי קשר אומן, הרי שצ"ל שהדבר יהיה מותר כשאוגדו לפחות מז' ימים. וא"כ לכאו' קשה ע"ד מרן בהל' סוכה (שאסר לאגוד ע"י קשר על גבי קשר), מדבריו בהל' שבת (סי' שי"ז סעי' א' וה') שהתיר לצורך מצווה אף בקשר ע"ג קשר. אמנם על הרמ"א אין להקשות קושיה זו, דהא הרמ"א לכאו' לא היקל בכך לצורך מצווה, דלרש"י בשבת (דקנ"ז,א' ד"ה "וקושרין") והתוס' (דקכ"ו,ב' ד"ה "ומדבריהם") אסור אפי' במקום מצווה, וכמש"כ הבית מאיר, המ"ב (סי' שי"ז סקי"ג) וכה"ח (סק"כ). וגם בד"מ ובמפה לא גילה הרמ"א דעתו להקל בזה. ומאידך מדלא העיר על דעת מרן שהיקל קצת משמע שסובר להקל כמותו. ומ"מ נראה שלמנהג האשכנזים אין להקל בזה לצורך מצווה, דהא גם הראשו' האשכנזים וגם האחרו' האשכנזים לא הקלו לצורך מצווה.

ואגב הדיון על ההיתר בני"ד לצורך מצווה, נחלקו האחרו' אי לד' הרי"ף והרמב"ם שרי להקל לצורך מצווה כשהקשר אינו קשר אומן אך הוא קשר של קיימא. שלד' הפמ"ג (במש"ז סי' שי"ז סק"ב) אסור לקושרו כיוון שאם כן יחשוב עליו להתירו בתוך ז' ימים וכדו' ויהיה מותר. ואילו המאמ"ר (בסי' שי"ז סק"ה) כ' שלד' הרי"ף והרמב"ם יהיה מותר לצורך מצוה גם קשר של קיימא שאינו מעשה אומן. וראה מה שכתבנו בס"ד בריש הענף הבא בשם הריב"ש.

ענף 3: עוד כללים בדיני קושר טרם שנדון אם יש סתירה בדברי מרן.

קודם שנדון במה שנראה לכאו' כסתירה בדברי מרן, נזכיר מה שנחלקו הפוס' הספרדים אי אכן קשר ע"ג קשר חשיב כקשר אומן. שכ' מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' שי"ז) על דברי הרמ"א, וז"ל: ובגלילותינו פשט המנהג לקשור שני קשרים בחגורתו אשר במותניו, שאינו קשר של קיימא, והוא של הדיוט, ולית דחש לה אלא מיעוטא דמיעוטא דבטלי במיעוטייהו. עכ"ל. ומאידך הגאון פרי האדמה (ח"ד ד"ג ע"ג) כתב להחמיר ולאסור בב' קשרים זה ע"ג זה. ובחזו"ע (שבת ח"ה הל' קושר, דס"ב הערה י"ד) כ' הגרע"י זצ"ל שהעיקר כד' הגחיד"א. ועיי"ש שדחה אוקימתות של כמה מגדולי האחרו' בהבנת דברי הגחיד"א [ר' שו"ת רפ"ע (ח"ב חאו"ח סי' מ"ד), כה"ח (סקכ"ג), שו"ת תפילה למשה (ח"א סי' כ"ט סק"ג) ושו"ת איש מצליח (ח"א סי' ל"ג בהערה ב') שעשו אוקימתות בדברי הגחיד"א]. והסיק בחזו"ע שבאמת ד' מרן הגחיד"א שקשר ע"ג קשר בעלמא שרי. וכ"נ לי הקטן בס"ד שדברי הגחיד"א הינם כפשוטם. וע"ע בכה"ח (סקכ"ב). ועוד נזכיר את ד' הריב"ש (בסי' קכ"ב) שכ' שהקשרים שע"ג הלולב אע"ג שהינם של קיימא, מ"מ אינם מעשה אומן. הב"ד בחזו"ע (הל' דמ"י הערה י"ב דשמ"ה), וכ' שלפי"ז שרי לצורך מצוה.

עוד נביא פה את מחלו' האחרו' אי שייך להקל בני"ד מצד מה שקושרים האיגוד בעלי לולב. שכ' הרמב"ם (בפ"י משבת ה"ד) שכל שראוי למאכל בהמה מותר לקשור בהם בשבת. והיינו משום שלא שייך בו קשר של קיימא. ואכן כ' מרן הגחיד"א במורה באצבע (ס"ק רצ"א), שבעלי לולב לא שייך איסור קשירה ביו"ט. ע"כ [והיינו לעיל הבאנו את דברי מרן הגחיד"א שהיקל מצד סוג הקשר, והכא הוא היקל מצד סוג החוט שקושר בו]. אלא שכבר חלקו עליו הפוס', דאי משום הא לא מהני, דעלי לולב אינם ראויים למאכל בהמה [הביכור"י (סי' תרנ"א סק"ד). עיי"ש שהוכיח כן גם מלשון הרי"ף, רש"י, וגם מדברי הרמב"ם עצמו, שכ' שהפותל חבל מן ההוצא (היינו עלי לולב) חייב דהוי תולדת קושר. וכ"כ מהר"י נאג'ר בס' מועדי ה' (דפ"ה,ג') בשם רבינו מנוח שאפי' בהוצא אסור לקשור. ותמה ע"ד מרן הגחיד"א הנ"ל. וכ"כ להחמיר הג' ערה"ש (טייב. סי' תרנ"א סק"ב), הג' הרח"ף בס' מל"ח (סי' כ"ג ס"ק קי"ב) בשם הרב בית עובד. וכ"מ מהפמ"ג (סי' שכ"ב סק"ו). הב"ד כה"ח (סי' תרנ"א סקי"ט) וכ"פ במנוחת אהבה (ח"ג פי"ד הערה 36) ובחזו"ע (סוכות. דיני ד' מינים הערה י"ב דשמ"ה. עיי"ש שגם הוא דחה הצד להקל גבי עלי לולב משום שבאמת אינם ראויים למאכל בהמה). וגם הח"א (כלל כ"ז ס"ח) כ' שדברי הרמב"ם להקל בראוי למאכל בהמה הו"ד גבי גמי לח וכיוצ"ב שכשיתייבש יתנתק. משא"כ בעלין של לולבין דלא מינתק ודינו כתבן [הב"ד כה"ח (סי' שי"ז סק"ח)]. וע"ע בשו"ע (סי' שכ"ד ס"ד), בבה"ל (סי' שי"ז ס"ה ד"ה עניבה"), כה"ח (שם ס"ק ט"ז) ובילקו"י (מועדים. דיני ד' המינים דק"ס. עיי"ש שכתב שאם לא אגדו מערב יו"ט מותר לאוגדו ביו"ט בעלי לולב בקשר ממש, דבעלי לולב לא שייך דין קשירה. עכ"ד. וצ"ע ע"כ מהפוס' הנ"ל, וכדלקמן. וכבר העיר על דבריו ידידי הרה"ג רותם אפלבוים שליט"א בשו"ת מנחת כהן (סי' כ"ג סק"ב). ובפרט שאין זה כדעת אביו הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע הנ"ל.

ענף 4: יישוב דברי מרן בשו"ע.

ובאשר למה שנראה לכאו' סתירה בדברי מרן, בין מה שעולה מדבריו בהל' שבת (בסי' שי"ז ס"א) להקל בני"ד משום דהוי לצורך מצווה, לבין מש"כ בהל' סוכה (בסי' תרנ"א ס"א) להחמיר ולאסור לאגוד ע"י קשר ע"ג קשר. ואכן הגאון ערך השולחן (טייב.סי' תרנ"א סק"ב) כ' לתרץ זאת דלא התיר מרן לצורך מצווה אלא למצווה גמורה. אך כיוון שקיי"ל דלולב מעיקר הדין א"צ אגד, לכן לא חשיב מצווה גמורה גבי ני"ד שיהא מותר לקשור לצורך זה קשר שאיסורו מדרבנן [ראה בחזו"ע הל' שבת (ח"ה הערה ט"ו דס"ד,ב')]. והב"ד גם בשו"ת מנחת כהן הנ"ל (אפלבוים. סס"י כ"ד), והוסיף לחזק הסבר זה, דהא גם בקשר עניבה או באגידה כאגודה של ירק יש בזה משום הידור ונוי המצווה. דסו"ס הלולב, ההדסים והערבות אגודים יחדיו. ולכן ביו"ט אין לאגוד ע"י קשר כפול אלא בקשר עניבה או לקושרו כאגודה של ירק.

אמנם אני הקטן עדיין ק"ק לי ע"כ. דהא באותו סעיף שמרן החמיר ואסר לאוגדם ביו"ט בקשר גמור אלא כתב לאוגדם בקשר עניבה, שם גם כתב וז"ל: ומצווה לאוגדם בקשר גמור, דהיינו שני קשרים זה על זה, משום נוי. עכ"ל. וא"כ מרן כתב בהדיא שהמצווה הינה לאוגדם בקשר ע"ג קשר. ואין זו חומרא או מעלה בעלמא, אלא זו מצווה חשובה רק שאינה מעכבת את מצוות נטי' הדמ"י, ואם יכול לקיימה ודאי מוטלת עליו מצווה זו. לכן לא זכיתי כ"כ להבין תירוץ זה [ואח"כ ראינו בערוה"ש (סי' תרנ"א ססעי' ה') שהביא ד"ז כמחלו'. שלד' רש"י דין "זה א-לי ואנווהו" הוי חובה אלא שאינה מעכבת, מיהו חובה היא לכתחי'. ולד' הטור אין שום חובה אלא הידור מצווה בעלמא].

אמנם יש לדון גבי מה שחכ"א שליט"א רצה לתרץ עפי"ד המ"ב (סי' שי"ז סקי"ב) בשם המ"א (בסק"ג), שמה שמרן היקל לקשור לצורך מצווה הו"ד כשא"א בענין אחר. עיי"ש. וכ"כ הגאון תו"ש והגר"ז בשולחנו [הב"ד כה"ח (סק"כ)]. אך לענ"ד גם תירוץ זה קצת קשה להולמו. דהא מרן לא כתב לחלק ולהקל רק בתנאי זה, אלא כ' בשופי שמותר הדבר לצורך מצווה. אלא שבגלל שגדולי עולם כפוס' הנ"ל (המ"א התו"ש והגר"ז) כתבו כן, מי אני שאחלוק ע"כ, אף שבאמת לא זכיתי להבין את טעמם. שהרי כתבו דשרי כשא"א לעשות בענין אחר, דאל"ה יעשהו מעשה הדיוט או עניבה לבד ולא יצטרך להתיר איסור דרבנן. עכ"ד. ולפי"ז יש לשאול על כל ההיתרים הדומים, כגון שבות דשבות למצווה, שינסה לעשות בדרך אחרת או שבות בביה"ש (שו"ע סי' שמ"ה), וכיוצ"ב. דלכאו' מה שהתירו התירו לגמרי, וא"צ לחפש דרכים אחרות כדי לא להקל כמו שמותר מעיקר הדין. ומ"מ שוב, מבטל אני את דעתי הקטנה בפני גדולים אלה.

וע"ע בחזו"ע (שבת ח"ה הערה ט"ו דס"ד – דס"ה) שדן ע"כ, וכ' שמ"מ קשה ע"ד הרי"ף ומרן בענין זה (עיי"ש מה שכ' לתרץ את ד' הרמב"ם).

ענף 5: הדין בנידון דידן לדעת השו"ע והפוס' האשכנזים.

ועתה נבוא בס"ד להביא מסקנת ההלכה בני"ד כפי שכתבוה מרן בשו"ע והאחרו'.

גבי ד' מרן נראה בס"ד שאע"ג שלכאו' יוצא מדבריו בהל' שבת להקל בני"ד, מ"מ העיקר לדינא מש"כ בהל' סוכה, דסוגיא בדוכתא עדיפא [ואע"ג שעיקר סוגיית קשירה הינה בהל' שבת (בסי' שי"ז), מ"מ באופן מיוחד גבי ני"ד הרי שהסוגיה בסוכה היא העיקרית,דשמא יש לומר שאע"פ שמרן ס"ל להקל בכה"ג גבי מצווה, שמא ס"ל שאגידה אינה צורך מצווה, דהא אם לא אגדו לא הוי לעיכובא, וכן אולי מעוד טעמים מרן ס"ל שאין להקל גבי האגידה]. ולכן לד' מרן כשאוגד ביו"ט אסור לאוגדו בקשר כפול אלא רק בקשר עניבה (שע"כ נדון בס"ד בל"נ בהמשך מה הכוונה בכך. המותר לעשות עכ"פ קשר א' תחת העניבה).

וגבי ד' הרמ"א. נראה שהרמ"א אינו חולק ע"ד מרן בהא, ומה שכ' שיש שכתבו לקשור ע"י כריכה, לכאו' בא לאוסופי ולא לחלוק. ומשמע שמסכים עם דברי מרן דשרי ע"י קשר עניבה. ומ"מ ברור שלא יתיר באופן של קשר ע"ג קשר, דכפי שכתבנו בס"ד לעיל לד' הרמ"א אין היתר זה של צורך מצווה שייך בני"ד.

וגבי שאר הפוס' האשכנזים:

הנה מדברי הגר"ז (בסי' תרנ"א ס"ו) מבואר בהדיא שאסור לאגוד ביו"ט בקשר ע"ג קשר, אלא רשאי לאוגדו רק בקשר עניבה או בכריכה [ועיי"ש שהחמיר יותר מכך, וכ' שאסור ביו"ט לאגוד אפי' ע"י קשר א' ועליו עניבה, משום שאינו חושש להתירו עולמית, כמבואר בסי' שי"ז (ס"ג), ור' מה שנכתוב ע"כ בס"ד לקמן]. וזה מתאים לדבריו בסי' שי"ז.

גם המ"ב בהל' סוכה לא גילה דעתו גבי ני"ד. ואילו בהל' שבת (בסי' שי"ז סקי"ג), ממה שהביא את דברי הבית מאיר שלד' רש"י ותוס' (שהרמ"א אזיל בשיטתם) אסור לקשור קשר האסור אף במקום מצווה, משמע שכן גם דעת רבינו הח"ח עצמו. וא"כ אין ההיתר של צורך מצווה כבנידון דאגידה שייך לד' המ"ב. ויוצא שרבנו הח"ח יסביר שאם לא אגד בעיו"ט הרי שביו"ט עצמו יהיה מותר הדבר רק ע"י עניבה או בכריכה ככריכת הירק (וכמש"כ מרן בסי' תרנ"א ס"א).

גם הג' בעל ערוה"ש החמיר בני"ד, וכ' בהל' ד' המינים (בסי' תרנ"א ס"ה) דביו"ט יאגדנו רק ע"י כריכה או קשר עניבה, אך לא התיר בקשר ע"ג קשר.

בס"ד נמצאנו למדים שלד' הפוס' האשכנזים אין לקשור לצורך אגידת הלולב בשום אופן קשר ע"ג קשר, אלא שרי לאגוד ע"י כריכה או ע"י קשר עניבה (וכיצד לקשור קשר עניבה יתבאר בס"ד בהמשך).

ענף 6: דעת האחרונים הספרדים בנידון דידן.

הנה הגאון הרי"ח הטוב זצ"ל כ' בספרו בא"ח (ש"ב. פר' "כי תשא" ס"ב): וכל שעושה שני קשרים זה על זה חשוב כקשר אומן ואסור, אע"פ שעשוי להתיר בו ביום. ועל כן צריך להזהר לבלתי יקשור המכנסיים או החגורה אשר במכנסיים ב' קשרים זה על זה, אע"פ שהם עשויים להתיר בו ביום, אלא יעשה קשר אחד ועניבה על גביו. עכ"ל. וסמך את יתדותיו על מש"כ בשו"ת רפ"ע. וע"ע שם שהב"ד הגחיד"א זצ"ל גבי המנהג להקל לקשור ב' קשרים זע"ז, ודייק הג' הבא"ח שדברי מרן הגחיד"א אמורים רק גבי אנשי גלילותיו אך לא קאי על הפוס'. עיי"ש. וראה לעיל בנספח זה (בריש ענף 3) זו מה שכתבנו על אוקימתות הפוס' גבי דברי הגחיד"א הללו. ומ"מ מבואר שהג' הבא"ח לא קיבל את דברי מרן הגחיד"א לקשור ב' קשרים זע"ז. אלא שעדיין איני יודע אם הג' בא"ח זצ"ל יאסור לאגוד ביו"ט ע"י קשר ע"ג קשר. דשמא יקל בזה דהא צורך מצוה הוא, וכמש"כ מרן (בסי' שי"ז ס"א). ואכן בהל' סוכות לא כתב בבא"ח דבר ע"כ. אלא שבעיון בהל' שבת שמנו אל לבנו שבבא"ח (בפר' "כי תשא") לא הזכיר גם את הצד להקל של לצורך מצווה. ושמא לא ס"ל הכי, והיינו כד' הרמ"א, וכד' רש"י ועוד ראשו' דלא ס"ל להקל בכך. ואם אכן כך, הרי שגם גבי אגודה לא יתיר הג' בא"ח לאגוד בקשר ע"ג קשר. וצ"ע.

ובאשר לדעת הג' כה"ח: מדבריו בהל' שבת (בסי' שי"ז סק"כ) נראה לכאו' דס"ל להחמיר בני"ד, מדהביא גם את ד' הפוס' המחמירים ואוסרים אף לצורך מצווה. ועוד הביא את דעת המתירים למצווה, אך גם הם ס"ל דהו"ד כשא"א בענין אחר. ועוד הביא שם (בסקכ"ג) את ד' מרן הגחיד"א שהיקל בקשר ע"ג קשר, אך הוסיף ע"כ כה"ח שנראה לדעתו דהיינו דווקא בקשר שאינו מהודק (עיי"ש וגם בסקכ"ב). ולפי"ז יוצא שלדעתו יש לאסור בני"ד, דהא בעי לאגוד דווקא ע"י קשר מהודק (ולכן בחוה"מ בעי לאגוד דוקא בקשר ע"ג קשר ולא לאגוד בעניבה או בכריכה. וכמש"כ מרן ברס"י תרנ"א).

אלא שממה שנראה שהחמיר כה"ח גבי צורך מצווה, משום שהב"ד הפוס' המחמירים, לכאו' אין הכרח שדעת עצמו הינה ג"כ להחמיר בהא. דכבר כתבנו בס"ד בכ"ד לדון אי אכן הגרי"ח סופר זצ"ל בספרו כה"ח הינו מלקט או פוסק. שהגר"ע יוסף זצ"ל אמר בתשובה לשאלתי, שהרב כה"ח הינו מלקט ואינו פוסק. ומאידך כבר כ' הג' כה"ח עצמו (בסי' תרל"ז סק"ה) שהוא לא הביא דברי פוסק מסוים כיוון שלא נתחוורו לו דבריו. והוסיף וז"ל: וכן כל דבר שנראה לפענ"ד שאינו מחוור לענין דינא איני מעתיקו. עכ"ל. ולפי"ז מה שהב"ד הפוס' שהחמירו ואסרו אף לצורך מצווה, כנ"ל, הרי שגם דעתו כן, או עכ"פ להתיר רק במקום שא"א בענין אחר (כמ"א, התו"ש והגר"ז).

ומ"מ גם מדברי כה"ח בהל' סוכה (בסי' תרנ"א ס"ק י"ט וכ"א) נראה קצת שמחמיר בני"ד.

וא"כ למעשה נראה בס"ד שדעת הג' כה"ח להחמיר בני"ד.

ובאשר לד' הגר"מ אליהו זצ"ל: כתב הגרמ"א זצ"ל בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ב סצ"ח) שאסור לאגוד את הלולב ביו"ט באופן של קשר כפול אלא שרי רק בקשר עניבה, או שיכרוך את החוט סביב הלולב, ההדס והערבה, ויתחוב את ראש החוט לתוך העיגול הכרוך. עכ"ד. והיינו גם ד' הגרמ"א זצ"ל להחמיר בני"ד, ולא התיר בקשר ע"ג קשר.

ולגבי דעת הגר"ע יוסף זצ"ל: הנה הגר"ע יוסף זצ"ל דן גבי ני"ד בשלושה מקומות: תחילה בספר הליכות עולם (ח"ד, בשנת תש"ס), אח"כ בחזו"ע הל' סוכות (בשנת תשס"ה) ולבסוף בחזו"ע הל' שבת (חלק ה' בשנת תשע"ב).

שבס' הליכו"ע (ח"ד פר' "כי תשא" ס"ב. דרכ"ח) כ' ע"ד הג' בא"ח הנ"ל שלדידן דיתובי יתבינן בא"י אין להחמיר בזה עפי"ד מרן הגחיד"א בברכ"י הנ"ל להקל בקשר ע"ג קשר, והוסיף בהליכו"ע שכן היא גם ד' מרן, וכמש"כ בשו"ת מעט מים (סי' ח'). ועיי"ש שכ' הגרע"י זצ"ל שכ"ש שאף רבני אשכנז פסקו להקל (נראה שכוונתו שפסקו פוסקי אשכנז להקל בענין מהו קשר שאינו של קיימא, אי היינו שקושרו רק ליום א' או שיתירנו תוך ז' ימים) משום שהרמ"א לא הכריע בהא, והיא פלוגתא דרבנן במתירו תוך ז' ימים. עד כאן דברי הגרע"י בס' הליכות עולם.[ואגב, לענ"ד צ"ע מהי ד' הרמ"א בנידון זה, דהא הביא את ב' הדעות בשם י"א. והשאלה הינה אם הכלל של י"א וי"א שהלכה כי"א בתרא – האם כלל זה שייך גם בדברי הרמ"א או רק בדברי מרן. ומשבדקנו זאת מצינו בס"ד שאכן יש מחלו' בד"ז. די"א היינו שלא הכריע בין הדעות שכ"כ הג' משאת בנימין (סי' י"א). וכיוצ"ב כ' בס' ברכת המים (ס"ק ק"ד)על דברי הלבוש. לעומת זאת י"א שבמקרים אלה הרי שדעת הרמ"א לפסוק כי"א בתרא, וכמש"כ הפוס' גבי מרן שכ"כ בס' תקפו של רפאל (קצין. סי' ק"ד דפ"ב) וכ' בשדי חמד (ח"ו. כללי הרמ"א) שאם הרמ"א הכריע במקום אחד, ואילו במקום אחר הביא זאת כמחלוקת, בשם י"א וי"א, היינו משום שסמך על מה שהכריע במקום אחר. ומה שהביא במקום השני כמחלו' אינו אלא על דרך שילמד סתום מן המפורש. עכ"ד. הב"ד בספר עין יצחק (יוסף. בכללי הרמ"א. מהדו' תשס"ח דף תק"כ סי"ג, ובמהדו' תשס"ט דף ת"ר). ועיי"ש מש"כ עוד בשם הפמ"ג. ולאור כ"ז יוצא שבני"ד אין הכרע מהי דעת הרמ"א. די"א שלא הכריע בהא, וי"א שהכריע כדעה השניה. ואכמ"ל]. ואילו בספרו חזו"ע הל' סוכות (הל' ד' המינים דשמ"ד ואילך) אחר שהאריך להביא דברי האוסרים והמתירים בני"ד כ' הגרע"י זצ"ל במסקנתו וז"ל: המורם מכל האמור שמותר לתלוש ביו"ט עלים מן הלולב ולאגוד את הלולב עם מיניו כאגודה של ירק (שכורך סביב האגודה ותוחב ראשי האגד לתוכה בלא קשירה) או יעשה עניבה. ומ"מ הקושר את הלולב עם מיניו בשני קשרים, אע"ג דהוי קשר של קיימא יש לו על מה לסמוך. עכ"ל. וא"כ לדעתו לכתחי' צריך להחמיר, אך המיקל וקושר בקשר ע"ג קשר באגודת הלולב יש לו על מה לסמוך [ועיי"ש בחזו"ע (דשמ"ה,ב') שכ' שיש ליישב קצת את דברי מרן הגחיד"א שהיקל לאגוד בקשר ע"ג קשר, דהא הקשר שעל הלולב אינו מעשה אומן, וכמש"כ הריב"ש (סי' קכ"ב), ובזה התירו הרמב"ם ומרן לקשור לצורך מצווה. עיי"ש].

אמנם בחזו"ע הל' שבת (ח"ה, הל' קושר ומתיר סעי' ט' וי') כתב שני פסקים בני"ד. שמצד דיני קשירה בשבת כ' (בסעי' ט') וז"ל: י"א שצריך להזהר שלא לקשור בשבת שני קשרים זה על גב זה, אעפ"י שאינו עושה כן לקיימא, מפני שאין אנו בקיאים לדעת מהו קשר מעשה אומן, ושמא שני קשרים זע"ז נחשבים כמעשה אומן. ויש חולקים ומתירים לקשור שני קשרים זה על זה בשבת, כל שאינו עושה כן לקיימא, אלא להתירו בתוך שבעה ימים. וכן המנהג להתיר. והמחמיר תבוא עליו ברכה, ובמקום צורך אין להחמיר. עכ"ל. ובהמשך דבריו כתב שאף לד' האוסרים אינו אסור אלא מדרבנן. ונראה מדבריו שנוטה הוא להקל מעיקר הדין, ורק תבוא ברכה על המחמיר. ועוד, שבמקום צורך אין להחמיר.

ולפי"ז נראה לכאו' שיתיר גם לאגוד הלולב ביו"ט, דמה צורך יותר גדול ממצוות ה'. ובפרט שלד' הביכור"י [(סי' תרנ"א סק"ח). וע"ע בחי' חת"ס לסוכה (דל"ו, א')] צריך האגד להיות מהודק היטב היטב כך שלא יוכלו להוציא ממנו הדס או ערבה. ולכן הם הסבירו שאם צריך להחליף הדס או ערבה יתיר האיגוד או יקרענו, יחליף מה שצריך ויאגדנו מחדש. ומשמע מדבריהם שגם הקשר צ"ל חזק. ועוד צד להקל גבי אגד, דלצורך מצווה הרי כבר התיר מרן (בסי' שי"ז ס"א) לקשור קשר שאינו של קיימא (וגבי קשר למצווה, ר' בחזו"ע שם בהערה ה').

אלא שבסעיף הבא, כשדן שם בחזו"ע גבי איגוד הלולב, החמיר הגרע"י זצ"ל וכ' וז"ל: מצווה לאגוד הלולב ומיניו בערב יום טוב בשני קשרים זה על זה, שיש בזה משום "זה א-לי ואנווהו". ואם לא אגדו בערב יום טוב, או שהותר האגד שלו ביום טוב, לא יאגדנו ביום טוב בקשר גמור, אלא בעניבה או בכריכה ויתחוב הראשים בתוכו. עכ"ל. ומשמע שהחמיר ואסר מדינא לאגוד בקשר ע"ג קשר. ולכאו' אין הדברים תואמים למש"כ (בסעיף הקודם) גבי קשירה בעלמא בשבת. אלא שבמקורות שם (הערה ט"ו) דן בכך, ואמנם הביא שם דברי כמה פוסקים שהתירו לכתחי' לאגוד ביו"ט בקשר ע"ג קשר, אך הסביר דכיוון שמרן (בסי' תרנ"א) אסר זאת מדינא, לכן צריך לאסור. ונראה מדבריו הטעם, שצריך לומר שמה שהתירו לצורך מצווה הו"ד למצווה גמורה, משא"כ באגידת הלולב דקיי"ל שמעיקר הדין לולב אינו צריך אגד, לכן לדינא אין לאוגדו ביו"ט בקשר כפול (וע"ע שם בדף ס"ד – ס"ה). וא"כ למסקנה נראה שד' הגר"ע יוסף שליט"א נוטה להחמיר בהלכות יו"ט יותר מלהחמיר בהלכות אגד הלולב, ולכן הסיק למעשה לאסור לאגוד הלולב ביו"ט בקשר כפול, אף שהביא שם דברי כמה פוס' שהתירו זאת לדינא.

אלא שעפ"י האמור לעיל, לא זכיתי להבין כלל את מש"כ בס' ילקו"י (מועדים. סדר נטילת לולב, דף ק"ס ס"א), וז"ל: אם לא אגדו מערב יו"ט מותר לאוגדו ביום טוב בעלי לולב בקשר ממש, דבעלי לולב לא שייך דין קשירה. עכ"ל. והרי זה ממש הפוך מד' אביו, הגר"ע יוסף זצ"ל, הן מצד הדין והן מצד הטעם. מצד פסק ההלכה, כפי שראינו לעיל, ד' הגר"ע יוסף זצ"ל הינה לאסור לאגוד ע"י קשר על גבי קשר. וגם מצד הטעם שהיקל בילקו"י, שבעלי לולב לא שייך דין קשירה, הרי כפי שראינו לעיל, כבר כ' הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (סוכות. הל' דמ"י הערה י"ב דף שמ"ה) שמטעם זה אין להקל, ושהפוס' תמהו על המקילים מטעם זה. עיי"ש. וכנ"ל (בנספח זה בענף3). וניחא אי היה בילקו"י מיקל מטעם שהקשר של לולב הינו לזמן קצר, אך הרי כתב להקל מטעם אחר. ולכן ק"ק לי ע"כ.

וא"כ את דברי הילקו"י בני"ד לא זכיתי להבין [אף שמצד עצמם לדינא יש מקום לקבלם, מ"מ אין אלו דברי הג' חזו"ע, שהילקו"י אמור לפסוק כמותו. ואף את"ל שדברי הגרע"י זצ"ל בהליכו"ע, חזו"ע סוכות וחזו"ע שבת הודפסו לאחר הילקו"י על המועדים, מ"מ לכאו' היה לו לתקן הדבר, דאביו גילה דעתו בכמה דוכתי שיש לאסור זאת. ויש לי באמתחתי עוד מעין זאת, שאין דברי הילקו"י הולמים בדיוק את ד' אביו הגאון זצ"ל. ראה למשל מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' יוה"כ (פ"ט הערה כ"ט). וקיצרתי מפאת כבודו של הראשל"צ שליט"א].

ובאשר לדעת הג"ר משה לוי זצ"ל [בס' מנוחת אהבה ובהערות איש מצליח על המ"ב]. כ' הג' הנ"ל בס' מנוח"א (ח"ג פי"ד סעי' י' והערה 33) שאכן לצורך מצווה שרי לקשור קשר ש"ק שאינו קשר אומן, וכן קשר אומן שאינו קשר ש"ק. והביא את דברי הגרע"י זצ"ל בספר קול סיני (עמ' 209) שהקשה מדוע אסור לאגוד הלולב בקשר גמור ביו"ט הא למצווה קעבדינן. ותירץ במנוח"א שם דכיוון שלדידן לולב א"צ אגד א"כ לא הוי מצווה גמורה אלא רק מצווה מן המובחר, ומה שהתירו קשר גמור (היינו קשר ע"ג קשר) הו"ד במקום מצווה גמורה. ואכן לרבי יהודה דס"ל שלולב צריך אגד מדינא, אה"נ שיהא מותר לאוגדו ביו"ט, דבמקום מצווה לא גזרו. ושכ"כ כבר הג' ערה"ש (טייב. סי' תרנ"א סק"ב).

ועוד כ' שם (בהערה 36) דלא קיי"ל כמרן הגחיד"א, הילקו"י ועוד כמה פוס' דס"ל שאין איסור קושר בעלי לולב, אלא כתב שבאמת יש איסור קושר גם בדבר שראוי למאכל בהמה וכ"ש בעלי לולב, ולכן הסיק שאפי' כשאוגדים בעלי לולב אסור לעשות כן בקשר גמור. ואע"פ שאין זה קשר אומן, מ"מ עומד הוא כך לקיימא לעולם, דאין דרך להתירו לעולם (עפ"י הריב"ש סי' קכ"ב). אמנם הוסיף שם במנוח"א להקל, דמי ש"נוהג" להתיר את הקשר של האגודה בחוה"מ כדי להחליף ההדס או הערבה שבלולב, ומתיר את הקשר שעשה ועושה קשר חדש כשחוזר וקושר את הלולב בחוה"מ, מותר לו אף ביו"ט לקשור האגד בקשר גמור, היינו בקשר על גבי קשר, שהרי אינו עומד להתקיים שבוע ימים והוא קשר הדיוט. עכת"ד. ועוד הוסיף הגר"מ לוי זצ"ל בהערותיו על המ"ב (הערות איש מצליח, על המ"ב סי' תרנ"א סע"י א' גבי אוגדו בקשר עניבה) שאף למחמירים שלא לקשור שני קשרים זה ע"ג זה, דחיישי שמא הוא קשר אומן, וכמש"כ הרמ"א (בסי' שי"ז ס"א), מ"מ כאן שאינו מהודק כל כך אם אוגדו בעלי הלולב, בזה יש להתיר. עכת"ד. והיינו שלדעתו בין אשכנזים ובין ספרדים המחמירים כרמ"א שקשר ע"ג קשר הוי קשר אומן, מ"מ אם נוהג להתירו תוך שבעת ימי החג כדי להחליף הערבות, הרי זה גם קשר שאינו של קיימא, וגם אינו מעשה אומן משום שהוא רפוי ואינו מהודק.

וא"כ גם לד' בעל מנוחת אהבה מעיקר הדין צריך להחמיר בכך ולא לאגוד ביו"ט בקשר כפול אלא רק בקשר עניבה או בכריכה. אלא שהוסיף וכתב שמי שנוהג להתיר הקשר תוך שבעת ימי החג (כדי להחליף ההדסים או הערבות), מותר לו לקשור בקשר כפול את האגודה אף ביו"ט [ולכאו' כן עולה גם מדברי הלבוש (בסי' תרנ"א ס"א) שכ' שמה שאוסרים לאגוד בקשר גמור הוא משום שאינו חושש להתירו עולמית].

ואגב יש להעיר על מסקנת המנוח"א, מבלי לחלוק על מסקנתו, שבכל אופן צירף בזה כמה קולות: 1) בזה שפסק שקשר שאינו של קיימא היינו עד שבעה ימים (והרי הרמ"א ברס"י שי"ז הביא גם דעת הכלבו והגמ"י דהוא דוקא עד יום א'). 2) שהדבר תלוי בדעת האדם, ש"מנהגו" להתיר האגד בתוך ימי החג. וה"ז מחלו' הט"ז והמ"ב. שלט"ז בדעת הרא"ש והטור תלוי הדבר במחשבת האדם, ואילו למ"ב בבה"ל (רס"י שי"ז אמצע ד"ה "הקושר"). אם דרכו של עולם לעשות קשר זה לקביעות אזי לא אזלינן בתר מחשבת הקושר לבטל שם קשר ממנו. עיי"ש. והגר"מ לוי זצ"ל לכאו' פסק גם בזה להקל (אמנם חכ"א שליט"א העיר לי, שבמציאות שדרך הרבה אנשים שמתירים את הלולב באמצע ימי חוה"מ, בזה גם הבה"ל יודה שזה תלוי בדעתו של האדם). ואכמ"ל.

בס"ד המסקנה לספרדים: נמצאנו למדים שאף לדעת הספרדים יש להחמיר בני"ד ולאסור אגידת הלולב עם ההדסים והערבות ביו"ט ע"י קשר כפול (קשר על גבי קשר), ואף כשאוגד בעלי הלולב. והתירו לאגוד רק ע"י עניבה או ע"י כריכה (כדלקמן בהמשך סעיף זה). אלא שנראה בס"ד שספרדי המיקל לאגוד ביו"ט אף ע"י קשר כפול, יש לו על מה לסמוך, בפרט אם אוגד ע"י עלי הלולב – וזאת בתנאי שאוגד זאת למשך פחות משבעה ימים (וזה בצירוף הקולות הנ"ל). והיינו שסומך ע"ד בעל מנוח"א (אך לא משום מה שהיקל בכך בילקו"י, דלא זכיתי להבין דבריו, וכנ"ל, וכמו שחלקו על דבריו כמה פוס', כמנוח"א ובעל מנחת כהן). וזאת גם משום שמדברי מרן ברס"י שי"ז נראה שיש להקל בני"ד (ולא ברירא לי החילוק בין מצווה גמורה למצווה שאינה גמורה, ובפרט שי"א שגם האגידה הינה מצווה גמורה). ומה שמרן החמיר בני"ד בהל' סוכה (ברס"י תרנ"א) הוא משום שכנראה כך היתה הדרך בזמנם לאגוד למשך כל ימי החג. וצ"ע על סברא זו. ומ"מ כפי שאמרנו בס"ד ספרדי המיקל בכך יש לו על מה לסמוך [והנ"מ הינה אם רואה ספרדי שאוגד כך, והלה לא ישמע בקולו אם יעיר לו לאגוד באופן אחר, הרי שיתכן שעדיף לא להעיר לו ע"כ, הן מצד הא דיש לו ע"מ לסמוך, והן מצד מה שממילא לכאו' אין בזה איסור דאו' המפורש בתורה, וכבר כ' הרמ"א (בסי' תר"ח ס"ב) שבכה"ג אין מוכיחים את האדם העושה זאת, דמוטב שיהו שוגגין וכו'. ונראה דה"ה לני"ד]. וה' יצילנו משגיאות.

ענף 7: עוד הערות בענין זה, ומהו "קשר עניבה" שהותר בנידון שלנו.

ועתה נבוא בס"ד להוסיף עוד כמה הערות ע"כ.

ראשית כל יש לזכור שכל ענין אגידת הלולב עם ההדסים והערבות אינו חובה אלא מצווה, וכנ"ל (בריש פרק ט'). ולכן נראה בס"ד, שאע"פ שיש מיקרים שהמיקל לקשור בקשר כפול יש לו על מה לסמוך, אך מ"מ נראה שעדיף שלא להכנס למחלו', אפי' באיסור דרבנן, בשביל לקיים מצווה שאינה חובה. כך בס"ד נלע"ד פשוט.

ובאשר לשאלה מהו "קשר עניבה" שהתירו הפוס' לאגוד בו ביו"ט:

הנה בב"י לא פירש ד"ז. ובשו"ע (סי' שי"ז ס"ה) כ' בסתמא ד"עניבה מותר, דלאו קשר הוא". ומשמע קצת דעניבה ע"ג עניבה, ואף עניבה ע"ג קשר, לכאו שרי. והרמ"א בד"מ (הארוך. סס"י שי"ז ד"ה "ועניבה מותר") הב"ד המרדכי (בפ' אלו קשרים) שלא יעשה קשר למטה מן העניבה כלל, אלא יעשה שתי עניבות זו ע"ג זו. אלא שמיד הוסיף שהאגור (בסי' תס"ה) כתב שהעולם נהגו לעשות עניבה ע"ג קשר. ע"כ. ואכן גם בשו"ע, על מש"כ מרן דשרי לקשור עניבה, הוסיף הרמ"א שאפי' אם עשה קשר א' למטה נוהגים בו היתר. ע"כ (והוא עפי"ד האגור הנ"ל). וכ"כ מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' שי"ז סק"ג) שמדברי הרמ"א בד"מ נראה שמה שאסר המרדכי כבר נהגו היתר [הב"ד כה"ח (סי' שי"ז סקנ"ט)].

אלא שלעומת זאת יש שהחמירו בעניבה ע"ג קשר. שהט"ז (בסי' שי"ז סק"ז) הב"ד המרדכי הנ"ל דשרי קשר עניבה ובלבד שלא יעשה כלל קשר למטה מהעניבה, אלא יעשה ב' עניבות זו ע"ג זו. והוסיף הט"ז שנ"ל דמה שנוהגים בו היתר היינו בקשר העומד להתיר ביומו שאין חומרתו אלא מצד שמא הוא מעשה אומן, וכמש"כ הרמ"א בסי' שי"ז ס"א (שהכל תלוי אם הקשר הינו של קיימא), אבל באין עשוי להתיר ביומו, כגון בלולב וכיוצ"ב אסור, אא"כ עשה ב' עניבות זה ע"ג זה ולא קשר כלל. כך נראה לו פשוט.

וכעין זאת כ' גם המ"א שם (בסקט"ו) בשם המרדכי שאסור לעשות עניבה ע"ג קשר, ושכ"מ בגמ', אא"כ עשה ב' עניבות זע"ז. והוסיף שבשלטי גיבורים כ' דשרי דווקא כשעשוי להתיר בו ביום, דאז אינו מעשה אומן (וגם אז לא יהיה קשר ש"ק). אך אם הוא לקיימא אסור לעשות קשר למטה אלא עניבה. ע"כ מהש"ג. וסיים במ"א שכן יש לנהוג. עכת"ד [הב"ד גם הכנה"ג וכה"ח (סקי"ח)]. והסביר מחה"ש דשני קשרים זעג"ז מיקרי מעשה אומן, ועניבה ע"ג קשר לא מיקרי מעשה אומן, ואם הוא גם עשוי להתיר ביומו אינו של קיימא כלל ומותר לכתחי' אפי' לד' הרא"ש (שהרמ"א פסק כמותה בס"א), ואפי' לדעה א' בס"א שאינו ש"ק היינו כשמתירו לאחר פחות מיום אחד. או לדעת היש מקילים בס"א שעד ז' ימים יהיה מותר שאינו של קיימא. עכ"ד. וע"ע בפמ"ג במש"ז (סק"ז).

ובאמת עוד הרבה אחרו' פסקו להחמיר כדברי הט"ז והמ"א, מהם הא"ר, התו"ש, שו"ע הגר"ז (סי' תרנ"א ס"ו), הא"א ועוד אחרו'. וכ"פ המ"ב (בסי' שי"ז ס"ק כ"ט) וכה"ח (סי שי"ז סקנ"ט, שלאחר שהביא המחלו' הנ"ל כ', שכיוון שכל האחרו' הנ"ל החמירו בכך, הכי נקטינן. ע"כ). וכ"פ גבי אגידת הלולב גם הביכור"י (סי' תרנ"א סק"ה) וסא"ה (דיני איגוד הלולב סעי' ט').

וא"כ הפוס' הללו החמירו בלולב משום דחשיב קשר אומן (או שיש חשש דחשיב אומן) וגם בשל העובדה דלדעתם משאירים את קשר הלולב זמן כזה דהוי קשר של קיימא. ואף לדעת המחמירים הללו שרי לעשות עניבה על גבי עניבה [מ"ב (סי' שי"ז שם). כה"ח (סי' שי"ז שם) וש"פ]. ומשמע שגם לד' מרן הגחיד"א מותר הדבר [ואגב, מדברי כה"ח בשם הברכ"י נראה שאכן הגחיד"א מסכים לרמ"א דשרי עניבה ע"ג קשר, (אע"ג שאינו עומד להתירו באותו יום). ומכאן יש תשובה לאותם גדולים שניסו לדחוק בלשון הברכ"י, שמש"כ שבגלילותיו פשט "המנהג" לקשור קשר ע"ג קשר (הב"ד לעיל בענף 3), שזה כתב הברכ"י רק בתור גילוי מילתא למנהג, אך הוא עצמו באמת לא ס"ל להתיר. דבאמת אין זה כך, אלא כשכותב מרן הגחיד"א בלשון שכך נוהגים, אם אינו מעיר ע"כ משמע שאכן כך גם ס"ל. כך בס"ד נלע"ד]. אלא שבאמת איננו צריכים להא כדי לקבוע את ד' הגחיד"א. דהא כבר כתבנו לעיל (בענף 3) שלד' הגחיד"א שרי לאגוד בקשר ע"ג קשר, וא"כ כ"ש בקשר ע"ג עניבה.

ומ"מ חפשתי בעוד פוס', בעיקר מהספרדים, כדי למצוא מי שיקל בהדיא לאגוד ע"י עניבה שעל גבי קשר (חוץ מאותם פוס' שהזכרנו לעיל שהתירו אף בקשר כפול. וכ"ש שיתירו בני"ד). אך לא מצאתי פוסק כזה. שהבא"ח (ש"ש פר' "כי תשא" ס"ב) היקל בכך, אך לא ברור מדבריו אם יקל בכך בעלמא או שמיקל בכך דווקא כשמתיר הקשר בו ביום. גם הגר"מ אליהו זצ"ל בס' מאמ"ר (מועדים.פנ"ב סעי' צ"ח) לא ביאר הדבר, ורק כתב שאסור לקשור (באגידה) קשר כפול אלא קשר עניבה בלבד. ע"כ. אך לא ביאר הדבר (אם כי קצת משמע מדבריו שמותר עניבה ע"ג קשר). וגם הגרע"י זצ"ל בחזו"ע (סוכות. הל' דמ"י הערה י"ב, דשד"מ) לא פירט הכוונה אלא רק כתב שאי אפשר לאוגדם בקשר גמור "אלא כורכם וקושרם בעניבה". אך לא הסביר מהו קשר עניבה (שמא הכוונה לעניבה אחת או עניבה ע"ג עניבה).

וגם הגר"מ לוי זצ"ל במנוחא"ה (ח"ג פי"ד סי"ב), לאחר שכ' דשרי לקשור קשר עניבה, הביא המחלו' אי שרי לקשור קשר תחת העניבה, והסיק שנכון להחמיר שלא לעשות קשר ועל גביו עניבה כשבדעתו לקיימם יותר מז' ימים. אך אם בדעתו לקיימם עד שבעה ימים א"צ להחמיר בזה. עכ"ד. אך באמת שכשאין דעתו לקיימם ז' ימים כבר התיר הוא לאגוד אף בקשר ע"ג קשר, וא"כ א"צ להקל בעניבה ע"ג קשר.

לאור זאת עולה שבני"ד שרי לאגוד ביו"ט עצמו ע"י עניבה באופנים הבאים:

לאגוד ביו"ט בעניבה ע"ג עניבה שרי[מרדכי. ד"מ וש"פ] בעניבה ע"ג קשר כשמתיר זאת תוך שבעה ימים, שרי. ויותר מכך עדיף שלא להקל. ומ"מ האוגד ביו"ט בעניבה ע"ג קשר אף ליותר משבעה ימים, יש לו על מה לסמוך [והיינו לסמוך על כל הפוס' שהתירו לאגוד באופן זה בקשר ע"ג קשר, כמרן הגחיד"א זצ"ל. וכן יסמוך על הפוס' שהקלו לקשור בשויו"ט בעניבה על גבי קשר (כאגור והרמ"א). ושמא כן גם דעת כמה פוס' ספרדים (כמרן, הגרמ"א, הגרע"י והגר"מ לוי זצ"ל). אך הללו לא ביארו דבריהם בהדיא]. כך בס"ד נלע"ד, וה' יצילנו משגיאות.

כ' מרן בב"י (רס"י תרנ"א) דהא דשרי בעניבה שרי אף ע"י חוט או משיחה. וכ"כ הא"ר, המאמ"ר וש"א. והיינו לענוב בדבר שאינו עומד לתפירה אלא לכרוך בו איזה דבר וכדו', שלא הוקצה. ואם לא מצא אז יתלוש מעלי הלולב [כה"ח (סק"כ)].

ענף 8: המסקנות העולות מכל האמור:

תחילה ראינו כמה מעיקרי ההלכות של איסור קושר בשבת וביו"ט (ענפים 1,3, בנספח זה).

אח"כ הבאנו את דברי מרן בהלכות שבת שהיקל לעשות בשבת ויו"ט קשר שאינו של קיימא, אם עושהו לצורך מצווה. ומתוך כך היה קשה ע"ד מרן בהל' סוכה שאסר לעשות קשר כזה לצורך אגידת הלולב. וניתנו לכך כמה תירוצים (ענפים 2,4 בנספח זה).

ומ"מ נראה בס"ד שלד' מרן העיקר להלכה כמש"כ בהל' סוכות, דסוגיא בדוכתא עדיפא [ואע"ג שמצד דיני קושר ברור שעיקר הסוגיא הינה בהל' שבת, מ"מ גבי קשירת האגידה של הדמ"י עיקר הסוגיא הינה בשו"ע הל' סוכות, ושמא מרן החמיר גבי אגידה מכמה טעמים שלא כתבם בשו"ע). ועוד, יש להכריע כמש"כ בהל' סוכות, דהל' סוכות בשו"ע הינו בתרא מהל' שבת]. ולכן לדעתו אסור לאגוד ביו"ט בקשר ע"ג קשר אלא רק בקשר עניבה (שפירושו יבואר לקמן בסמוך). ואף דעת הרמ"א והאחרו' האשכנזים (הגר"ז, המ"ב וערוה"ש) להחמיר ולאסור קשר על גבי קשר בני"ד (עד כאן מענף 5).

גם דעת כמה אחרונים ספרדים להחמיר בני"ד כמרן (שכ"נ ד' הג' כה"ח, וכ"כ הגרמ"א זצ"ל, וכ"נ למסקנה גם ד' הגר"ע יוסף זצ"ל). ומ"מ ספרדי המיקל לאגוד ע"י קשר כפול (קשר על גבי קשר), אם קושר הוא זאת למשך פחות משבעה ימים, יש לו על מה לסמוך (על דברי מרן הגחיד"א שמתיר בעלמא. וכ"כ בני"ד הג' מנוחת אהבה שהתיר לאגוד כן אם יתיר הקשר תוך פחות מז' ימים). ועוד הוספנו בס"ד שדברי הגרי"ח בבא"ח לא ברורים כ"כ לענ"ד אי דעתו להקל או להחמיר בני"ד ולאגוד ע"י קשר שעל גבי קשר (עד כאן מענף 6).

ומ"מ הדגשנו שכיוון שאין חובה מעיקר הדין לאגוד את ג' המינים, הרי שלכתחילה לא יכניס אדם עצמו למציאות של מחלוקת, ולכן עדיף שלא יאגוד כלל בקשר כפול (ואפי' לא ע"י עלי הלולב עצמו).

ובענין מהו "קשר עניבה" שהתירו הפוס' לאגוד ביו"ט, ראינו שפוס' רבים אסרו לאגוד ע"י קשר אחד ועליו עניבה. ומ"מ הפוס' התירו בשופי לאגוד ע"י עניבה שעל גבי עניבה, וכן נראה בס"ד שיש להתיר לכתחילה לאגוד בעניבה על גבי קשר, אם יתיר הוא זאת תוך פחות משבעה ימים מהקשירה. ומ"מ אף האוגד בעניבה על גבי קשר באופן שישאר דבר זה יותר משבעה ימים, יש לו על מה לסמוך (עד כאן מענף 7).

כך נראים הדברים בס"ד לענ"ד, וה' יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות.

תושלב"ע