[1]א. מרן (סי' תקנ"א סעי' י"ז) ובאמת דין זה מעיקרו שנוי במחלוקת, שבספר חסידים (סי' תת"מ) כתב שחסידים הראשונים לא היו אוכלים פרי חדש בימי המצרים, ומשמע שרק חסידים היו מקפידים ע"כ. ובשו"ת בנימין זאב (סי' קס"ג) כתב בשם הכל בו שיש מסתפקים בכך. ובספר לקט יושר (עמ' ק"ז) היקל בכך בשם תה"ד, אך בשו"ת ודרשות מהרי"ל (בשו"ת סי' ל"א, ובדרשות הל' ט"ב) החמיר בכך והתיר רק בפדיון הבן. ואילו מרן כתב זאת בלשון טוב להזהר, ומשמע מדבריו שאין זה איסור גמור. כך שמעתי מהגר"ע יוסף שליט"א. ואכן הט"ז והגר"א בביאורו חלקו ע"כ, והגדיל הגר"א וכתב שזו חומרא יתירה, אך המג"א העמיד את דברי מרן וסמכם. והמ"ב (בסקצ"ח) אמנם קצת פקפק ע"כ, אך (בסקמ"ה) פסק כמ"א לאסור.

ומ"מ יש לדעת שאין טעם האיסור משום אבלות, שהרי אבל מותר בברכת שהחיינו, אלא מטעם שהיאך יאמר "והגיענו לזמן הזה" וזמן זה הוא זמן פורענות. וראה בענינים אלה במ"ב (ס"ק צ"ח-ק"א), בכה"ח ס"ק (ר"ד-ר"כ), ביחו"ד (ח"א סי' ל"ז) וילקו"י (עמ' 556-557).

[2]ב. את מנהג המקילים כתבו המ"א (סקמ"ה) והמ"ב (סקצ"ח) בשם הרבה אחרונים. ולמרות שיש חולקים ע"כ ואוסרים גם בשבת, מ"מ הם לא פסקו כן. ונראה שמה שאסר המ"ב (בס"ק מ"ה) ללבוש בגד חדש ולברך עליו "שהחיינו", אין זה מדין ברכת "שהחיינו" אלא מדין לבישת בגד חדש, וכנ"ל (בפרק ב'). ואת מנהג חלק מהספרדים כתבנו עפ"י מנהג האריז"ל ככתוב בשעהכ"ו. וכ"פ כה"ח (ס"ק ר"ה). וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (עמ' 198 סט"ז). וע"ע ביחו"ד (ח"א סי' ל"ז).

[3]ג. מרן (סעי' י"ז).

[4]ד. רמ"א (שם), וכהבנת המ"ב (ס"ק ק"א) וכן מסתבר שיש לנהוג גם לספרדים המחמירים להמנע מלברכה גם בשבת, שהרי עדיף שמ"מ יברכוה בשבת, ויסמכו ע"ד המקילים, מאשר לברכה ביום חול שאז ודאי רצוי להמנע מלברכה. ואח"כ מצאתי שכ"כ בילקו"י (עמ' 556 הערה 19). ור' מש"כ הגרמ"א בהל"ח (עמ' 199 ס"כ).

[5]ה. והטעם שמקילים למעוברת, שמא תתאוה לפרי, ואם לא תאכלו יגרם נזק לה ולולד. וכן הקלו לחולה כיון שבמקום חולי לא קבלו עליהם להחמיר.

ולענין הברכה. את מנהג הספרדים כתבנו עפ"י כה"ח (ס"ק רי"א), הל"ח (עמ' 199 סי"ט) וילקו"י (עמ' 557). ואת מנהג האשכנזים כתבנו עפי"ד המ"ב (סקצ"ט).

[6]ו. כ"כ הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באגרות משה (חאו"ח ח"ג סי' פ'), והתיר רק לצורך פרנסה. בס"ד היה נלע"ד שמש"כ שם שאם קונה לצורך עסקים יברך את ברכת "שהחיינו" לאחר ט"ב, הוא דוקא בשאין לו משפחה, דאל"כ הרי מברך "הטוב והמטיב", וכמש"כ שם לגבי קניה לשימוש משפחתי. דמסתבר שהקונה לצורך פרנסה הרי שגם משפחתו נהנית מפרנסתו. ומ"מ באג"מ שם לא חילק בהא, אלא רק גבי קניית מכונית לתענוג. עיי"ש.

ראה לקמן בהלכות ט' באב (פי"א סעי' כ"ד) שהנמנעים מלברך "שהחיינו" בימי ביהמ"צ לא יברכוה אלא אחר יום י' באב.

[7]ז. כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א. ונראה לכאו' חיזוק לדבריו ממש"כ המ"ב (בסי' תקנ"א סקצ"ט) שמעוברת תאכל פרי חדש שמתאוה לו בלי "שהחיינו" והיינו בלא שהחיינו כלל, והיינו כמכונית - שעתה נהנה ושמח בכך ובכ"ז אינו מברך. ולמרות שלכאו' יש מקום לחלק, שבמכונית השמחה נמשכת יותר לאורך זמן ולכן אולי יברך ע"כ לאחר ט"ב, מ"מ אכן דברי האג"מ הינם לכאו' חידוש. כיון שבלא"ה י"א שאף הבגדים וכדו' אחר הלבישה הראשונה אם שכח ולא בירך שהחיינו אינו יכול לברך שוב, וכן באוכל פרי חדש אחר האכילה הראשונה אינו יכול לברך שהחיינו, ה"ה נאמר שאחר הנסיעה הראשונה כבר אינו יכול לברך שהחיינו. ושמא ס"ל שיש בזה שמחה לאורך זמן. ומ"מ מצינו שיטה נוספת ברמ"א (בסעי' י"ז) שבבין המצרים כשהתירו לאכול פרי חדש שלא ימצא אחר ט"ב, התירו לאוכלו עם ברכת שהחיינו.

נמצאנו למדים שג' שיטות בדבר : א. לאכול אך לא לברך (המ"ב סקצ"ט). ב. לאכול ולברך שהחיינו בבין המצרים (הרמ"א בסעי' י"ז). ג. לקנות דבר חדש אך לברך אחר ט"ב (האג"מ הנ"ל).

[8]ח. כך נראה לענ"ד. ובלא"ה יש אומרים (הגר"מ אליהו שליט"א) שאף בשאר ימות השנה יש לפטור כל קניה גדולה כדירה, מכונית, ארון גדול, וכדו', בברכת שהחיינו על פר"ח, כיון שיש מחלוקת אם יברך שהחיינו בשעת ההזמנה או כשגומר לשלם התשלומים על הקניה, או בשעה שמקבל הדירה או המכונית, אך ר' משנ"ב (סי' תקנ"א סקמ"ה) שכתב שהקונה בגד חדש מברך שהחיינו בעת הקניה, ואם קנה בגד שאינו מתוקן, ונתן לאומן לתפור - מברך בשעת לבישה, והרי אסור ללבוש מי"ז בתמוז משום שהחיינו, עכ"ד. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שבקנית בגדים חדשים שמברכים עליהם שהחיינו - יש לאסור קנייתם. עכת"ד.