פרק ה: דין מי שלחץ בשבת בטעות על כפתור פעמון (האינטרקום וכדומה), המותר להרפותו.

מי שלחץ בטעות בשבת על כפתור פעמון האינטרקום, או פעמון הדומה לו מבחינה טכנית, הרשאי או צריך להרפותו מיד, או שעליו להמשיך וללחוץ עליו עד צאת השבת. והיינו האם האיסור חמור יותר אם יעזבנו או אם ימשיך ללחוץ עליו.

הענפים:

1) סוגי הפעמונים המצויים ותאורם הטכני בקיצור.

2) מי שלחץ בשבת בטעות על פעמון עם צלצול מתמשך ואין בו נורה, האיסור בהמשך הלחיצה.

3) המשך הדיון לגבי המשכת הלחיצה - מצד בונה.

4) האיסור שבהמשכת הלחיצה - מצד מוליד.

5) האיסור שבהמשכת הלחיצה - מצד השמעת קול ומצמצם.

6) המסקנה לגבי איסור המשכת הלחיצה.

7) האיסור בהרפיית הכפתור הגורמת להפסקת הצלצול - מצד בונה.

8) המשך דין הרפיית הכפתור - מצד מוליד ומתקן מנא.

9) האיסור שבהרפיית הכפתור - מצד מכה בפטיש ומשמיע קול.

10) מסקנת האיסור שבהרפיית הכפתור הגורמת להפסקת הצלצול.

11-12) קצת הערות על דברי ספר שמירת שבת כהלכתה בנידוננו.

13) המסקנה לדינא בנידון דידן.

14) דיון בעוד מיקרים דומים להנ"ל.

ענף 1: סוגי הפעמונים המצויים ותאורם הטכני בקיצור:

ישנם ששה סוגים עיקריים של פעמונים: ישנו פעמון שהלחיצה על הכפתור גורמת לצלצול מתמשך שנמשך כל עוד שלוחצים על הכפתור, ורק כאשר מרפים מהכפתור נפסק הצלצול. וישנו פעמון שהצלצול בו אינו מתמשך אלא הינו צלצול בודד, וגם ההרפייה גורמת לצלצול בודד שני. לכל סוג משני סוגי פעמונים אלה יש שלושה סוגים נוספים. ישנו פעמון ללא נורה כלל (סוג א'). וישנם פעמונים (סוגים ב',ג') שמחוברת אליהם נורה שבעת הלחיצה על הכפתור היא נכבית (כך אמר לי הר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל), ויש שבעת הלחיצה היא נדלקת (ראה שש"כ פכ"ג סמ"ז שהזכיר את שני הסוגים). ולחילופין בעת ההרפייה מהכפתור יש שהיא נדלקת ויש שהיא נכבית. נמצא שישנם ששה סוגים עיקריים של פעמון. ישנו סוג נוסף של פעמון שעושה מנגינה מתמשכת, ואז יתכן שהמשך הלחיצה גורם לשוב ולנגן מנגינה נוספת. אך סוג זה יקר ואינו שכיח, ולא נדון ע"כ (אמנם לעיתים באינטרקום ישנה נורת פלורוצנט שמאירה תמיד את כל הלוח של כל הדיירים).

בענין סוג הנורה שישנה בפעמונים שבכניסה לדירות המגורים אמרו לי שני מומחים שזו נורת להט. והיינו שזו גש"מ, עם כל הכרוך בכך מבחינה הלכתית.

ובענין אותם פעמונים שיש בהן נורה, אי בעת הלחיצה הנורה נדלקת או נכבית. כפי שבררנו, ברוב הפעמונים המצב הוא שהנורה דולקת לפני הלחיצה (כדי להאיר למשל את שם המשפחה הגרה שם, והכתוב על הפעמון), בעת הלחיצה על הכפתור נכבית הנורה, ובעת ההרפייה נדלקת היא שוב. אך ישנם מיקרים בהם הנורה דוקא נדלקת בעת הלחיצה וכבה בשל ההרפייה (וכבר כתבנו שהשש"כ הזכיר ב' האפשרויות).

אופן צלצול הפעמון נעשה ע"י הלחיצה על הכפתור הסוגרת מעגל חשמלי וגורמת לאלקטרומגנט למשוך מקש הדופק על פעמון. פעמון שהצלצול אינו מתמשך אלא שהלחיצה וההרפיה גורמות לצלצול בודד, פועל הוא באופן שהלחיצה על הכפתור סוגרת מעגל חשמלי, והיינו נוצר שדה מגנטי. עי"כ אלקטרומגנט מושך אליו פטיש קטן (המחובר לקפיץ השואף למושכו לכיוון המנוגד), ואז נעשה הצלצול הראשון. הרפיית הכפתור ושחרורו פותחים שוב את המעגל החשמלי, האלקטרומגנט מפסיק לפעול וע"י קפיץ המחובר לפטיש חוזר הפטיש לצד הנגדי, פוגע באלמנט שני שעושה רעש ואז נשמע הצלצול השני. היינו הכח שמביא לצלצול השני אינו סגירת מעגל חשמלי נוסף, אלא אדרבא, ההרפיה גורמת לפתיחת המעגל המאפשרת לקפיץ למשוך חזרה את הפטיש ולהשמיע צלצול. ולכן למשל אם היתה הפסקת חשמל בין הלחיצה להרפייה ג"כ היה נעשה הצלצול השני. והיינו הצלצול השני נעשה בשוא"ת של ההרפיה, ולמעשה הוא נעשה ע"י הקפיץ, דבלא הקפיץ לא היה נעשה הצלצול השני. אך כיון שבלחיצה הוא משך את הקפיץ הרי שזה נגרם גם בשל ההפעלה החשמלית הראשונה, שאז הוא נתן לקפיץ את האפשרות שבהרפיה הוא ימשוך את הפטיש ממרחק ויגרום לצלצול [כמבואר כ"ז בסיני (כרך כ"ב, תש"ח עמ' תקס"ג). הב"ד בהחב"ה (ח"ב עמ' 295). ובשו"ת צי"א (ח"א סי' כ' פ"י סק"ב). וכן הסביר לי מומחה. ור' כעין זה באנ"ת (חי"ח עמ' תש"י) גבי שחרור חוגת טלפון, בטלפונים הישנים. וא"כ זו מחלו' אי חשיב כגרמא או כמעשה בידים, עיי"ש כמה דעות וכן לעיל (בהערה נ"ג), וכן לקמן בפרקנו ענפים 3,7. וכן לקמן (פ"ח ענף 3). ומ"מ צ"ע אי ניתן להשוות ני"ד להתם, דבטלפון יש השהיה בתוצאה. ואכמ"ל)].

כיון שבאינטרקום המציאות השכיחה היא שיש פעמון עם צלצול מתמשך ובלי נורה הרי שהדיון שלנו יסוב בעיקר סביב מציאות זו.

ענף 2: מי שלחץ בשבת בטעות על פעמון עם צלצול מתמשך ואין בו נורה, האיסור בהמשכת הלחיצה:

בס"ד יש לחקור דין הרפיית הלחיצה על פעמון בשבת מכמה צדדים: 1) האם המשך הלחיצה על הכפתור המצלצל חשיב מלאכה, ואיזו. 2) מהו האיסור להרפות הלחיצה. 3) כשעומדות שתי האפשרויות: הרפייה או המשך הלחיצה, מה עדיף לעשות.

בענין האם המשך הלחיצה חשיב מלאכה מצינו דעות בפוס': הגרצ"פ פראנק זצ"ל בשו"ת הר"צ (או"ח ח"א סי' קנ"א סק"ב) הסתפק גבי ני"ד אי ירפה או ימשיך הלחיצה. וכתב דספק אי ההרפיה וסילוק היד חשיב כיבוי (ואז אסור יהיה להרפות עד מוצש"ק), או שרק הלחיצה (הראשונה) על הכפתור היא מעשה ההדלקה אך בהרפיה רק מונע עצמו מהמשך מעשה ההדלקה בשוא"ת, שאינו ממשיך את מעשה ההבערה (וראה לקמן בענף 5 שלדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א חשיב דבר זה כשוא"ת).

הרב בעהמ"ח הררי בשדה (על הסי' הנ"ל) כתב לגבי המשכת הלחיצה שכוונת הגרצפ"פ זצ"ל שהמשכת הלחיצה לא חשיבא מבעיר וכעושה מעשה (וראה לקמן בסמוך אם כוונתו שכן דעת הגרצפ"פ בשני צדדי הספק של ההרפיה), ואין מחייבים אותו להרפות כיון שההתחלה לא היתה באיסור, שהרי שגג בלחיצה (ובס"ד נראה לכאו' דדמי לעלה לאילן בשבת בשוגג דשרי לירד, כההיא דסי' של"ו ס"א. אמנם העיר חכ"א שיתכן דלא דמי להתם. דבאילן הקנס הוא שישאר על העץ, ולפי"ז אי שייך קנס בני"ד - מה שלכאו' קשה לומר, שהרי חז"ל לא קנסו בני"ד - שאז היה צריך להשאיר את היד על הפעמון כל השבת. והוסיף, דאמנם גבי אילן יש היתר מסוים להקל בשוגג, דלמרות שכשיורד מהאילן משתמש בעץ, מ"מ גם כשנשאר על העץ משתמש הוא באילן. עכ"ד. וע"ע שם בהררי בשדה שכתב הגאון הכותב מדנפשיה, שמאידך אפשר לדון שמה שממשיך בלחיצת הכפתור הוא בכלל מבעיר שהחשמל מופעל מכוחו ומלחיצת ידו. אך מ"מ הסביר שכוונת הגרצפ"פ דלא חשיב מעשה).

ובאמת שק"ק לי ע"כ. דאי אמרינן שהאיסור בני"ד הוא מצד מבעיר, ה"ז לכאו' דומה למי שהדליק שריפה בשוגג, היהיה מותר לו להמשיך וללבותה. או שהצית האש ע"י שפיכת דלק על האש, המותר יהיה להמשיך ולשפוך הדלק בידים על האש, הרי מצינו שאף אם גוי הוסיף שמן בנר שכבר דולק אסור ליהנות מכך (רמ"א סי' רע"ו ס"ד ובמ"ב שם). ואף דהתם מדובר שהגוי עושה פעולה חדשה, מ"מ בהבערה גם המשכת אותה פעולה אסורה. ולכן גם במקרה של נסיעה מותרת במכונית, כגון לצורך פיקו"נ, אסור להאריך את הנסיעה שלא לצורך פיקו"נ, כיון שממשיך להבעיר אש שלא בהיתר (ר' למשל שש"כ פ"מ סעי' נ"א). אלא שכעבור זמן מצאנו בס"ד שהגרשז"א כתב במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' נ"ז) שאם החוט החשמלי כבר דולק והוא רק ממשיך להבעירו אין בזה מבעיר. ומאידך כתב במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' קי"א) דברים שלכאו' נראים ממש הפוכים. שכתב שם שאיסור גמור בשבת להגדיל את אש מנורות החשמל הדולקות, "ואף המגדיל בשבת אש של מתכת חשיב מבעיר". ולענ"ד לא נראה לתרץ שתחילה בנורות החשמל רק חלק מחוט הלהט דלק ואח"כ הובער יותר מחוט הלהט (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לענ"ד זה התירוץ. עכ"ל). ולענ"ד בס"ד נראה שהכוונה שעוצמת האור גדלה, וכבר מתחילה בער כל חוט הלהט. וכמבואר למעיין שם. וע"ע בשש"כ (ח"ג במילואים לפל"ח הערה ל"א). ועוד לא נראה לענ"ד לחלק בין המשכת מצב ההבערה לבין הגברת ההבערה. דאם אחד מהם אסור, גם השני צ"ל אסור. וכן אמר לנו בהדיא הגרי"ש אלישיב שליט"א, וכפי שכתבנו בכמה דוכתי. ושמא הגרש"ז אוירבך זצ"ל חולק ע"כ. ועיין ע"כ לקמן (בפרקנו ענף 12, ובפ"ח ענף 10). ועוד העיר חכ"א, דיתכן שכוונת הגרצפ"פ זצ"ל, שלאחר שלחץ כבר אינו עושה מעשה אלא רק מונע מהקפיץ לבטל את מעשהו הראשון. דהרי אם לא היה קפיץ אלא היה מתג רגיל כשל מאוורר וכדו', הפעולה שעשה היתה מדליקה את הפעמון ללא הגבלת זמן, עד שיכבוהו. ומה שעתה יש קפיץ אינו גורע, אלא נחשב שיש מונע צדדי הרוצה לבטל מלאכתו, והוא מונע את המונע ע"י החזקת הלחצן. לכן אין זה דומה למבעיר, דשם הוא עושה מעשה ולא רק מונע המבטל. עכ"ד.

בתחילה הסתפקתי גבי דברי הגהמ"ח הררי בשדה שהמשכת הלחיצה לא חשיבא מבעיר, האם זה לשני צדדי הספק של הגרצ"פ לגבי ההרפיה או רק לצד א' של הספק. ולאחר עיון נוסף בס"ד היה נלע"ד דכוונתו שכן היא דעת הגרצ"פ בשני צדדי הספק. והנ"מ הינה שאם אכן זו דעתו של הגרצפ"פ הרי שאי אפשר להתעלם מדעתו במסקנה, דגברא רבא הוא ומגדולי הפוסקים הוא.

ומ"מ לפי"ד בעל הררי בשדה צריך בני"ד להמשיך ולהחזיק את כפתור הפעמון, ובפרט שהגרצפ"פ דיבר על איסור מבעיר, שבזה שייך יותר לומר שהממשיך הבערה הריהו חייב מצד מבעיר, ואפ"ה לא חייבו על המשך הלחיצה. אך למ"ד מוליד כ"ש שאינו חייב על המשך הפעולה כי כבר הוליד בתחילת הלחיצה. וה"ה למ"ד בונה דלכאו' לא חשיב כעושה מעשה בהמשך הלחיצה, אם למ"ד מבעיר לא חשיב כעושה מעשה. כי המשך הבערה והוספת שמן לכאו' כן נחשבת כהבערה והפסקת המשכתה נחשבת ככיבוי, וכמש"כ מרן (בסי' רס"ה ס"ב), וא"כ כ"ש למ"ד בונה שאין בזה לכאו' איסור. ולפי"ז יוצא שגבי ני"ד המשך הלחיצה לדעתו לא חשיבא כמעשה (אמנם יש לדחות ק"ו זה מהא דלגרשז"א במנח"ש ח"ב הנ"ל אין בהמשכת זרם איסור מצד מבעיר, וכדלקמן גם בריש ענף 12. ומאידך יתכן שיש בזה איסור מצד בונה, וכמו שאמר לי הגרי"י נויבירט שליט"א. ומ"מ מי שאמר זאת לא אמר זאת, וגם דעת הגרצפ"פ לא ברורה לי בהא. וצ"ע).

ומאידך מצינו בשש"כ (פכ"ג הערה קל"ג) שבכל רגע שהוא לוחץ על הכפתור הוא גורם לזרימת החשמל (ואח"כ מצאנו שכן מבואר בדברי הגרשז"א עצמו המובאים בס' מאור השבת ח"א בפניני המאור סקי"ג, א'. הב"ד לקמן ריש ענף 7). ולכאו' נראה מדבריו דאיסורא קא עביד (וכן הבינו מדבריו באנ"ת חי"ח עמ' תשי"ז הערה 94). וראה לקמן (בענפים 11-12) שאמר לנו הגהמ"ח ספר השש"כ שלדעתו אין איסור בהמשכה, ורק לחזו"א יש בזה איסור בונה ויתכן דבני"ד הוי אף מדאו', אך הגריי"נ אינו פוסק כחזו"א אלא ס"ל כגרשז"א, ולכן מתייחס לאיסור מצד מוליד (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אדמו"ר - הגרשז"א זללה"ה לא התיחס לחשמל כמוליד. עכ"ל. וכבר כתב לנו כן הגרא"נ כמה פעמים, הן בקדוש"ה ח"א והן כאן בח"ב), ובני"ד בהמשכה לגריי"נ אין איסור מוליד. עכת"ד. וזה לא כפי שניתן להבין מדבריו בשש"כ שם, שבהמשכת הלחיצה יש איסור, וכמשמעות דבריו בשש"כ שכתב "שכל רגע שהוא לוחץ על הכפתור הוא גורם לזרימת החשמל", ואף באנ"ת (שם) הבינו כך, שכל זמן שהוא לוחץ דנים אותו כעושה. ועיין ע"כ לקמן (בענפים 11-12).

אמנם מדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א מבואר בהדיא שאם ממשיך ללחוץ על הכפתור איסורא קעביד. ששאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א היש איסור בהמשכת זרם קיים. הזכרנו שלגבי "הגברת" זרם אמר לנו שמצד בונה ומוליד אסור הדבר (כמבואר בקדוש"ה ח"א הערה ז'), והוסיף שמצד בונה יתכן שאסור אפי' מדאו'. ומ"מ לחזו"א זה ודאי בנין באיכות אע"פ שאינו יצירה חדשה. לאור זאת כשאדם רק ממשיך זרם קיים, וכגון שלחץ בטעות על פעמון חשמלי ועתה הוא רק ממשיך הלחיצה ואינו מגביר כלום, היש בזה איסור, הן מצד בונה והן מצד מוליד. וענה הגרי"ש אלישיב שליט"א שהמשכת הלחיצה ג"כ אסורה. והסביר, שאם היה לוחץ מעט והצלצול היה ממשיך מעצמו זה משהו אחר. אך במקרה שכשהוא מפסיק ללחוץ גם הצלצול מפסיק, הרי שכל רגע שהוא ממשיך ללחוץ זה גורם להמשכת הפעולה וזה נחשב שכל רגע הוא עושה עוד את הפעולה. ושאלנו, שהרי הרה"ג ר' יצחק דרזי שליט"א כ' בספר שבוי"צ (ח"ו עמ' קע"א) בשמו, "שכל שינוי בתכנית כלי חשמלי היא כעשיית כלי חדש דיש בו משום בונה". והרי בנידון שלנו לכאו' אין שינוי בתכנית הכלי החשמלי, ואין זה כעשיית כלי חדש אלא רק המשכת המצב הקיים. וענה הגריש"א שכיון שהוא מחדש את הזרם כל רגע ורגע הרי זה כעשיית הכלי מחדש כל הזמן. ושאלנו, לפי"ז הנכון שאסור הדבר הן מצד בונה, שנחשב שבונה כל רגע ורגע, והן מצד מוליד שהוא מוליד כל רגע ורגע את הזרם. ואמר הגריש"א שאכן נכון הדבר.

ובפעם אחרת שאלנו שוב את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין המשכת זרם חשמלי. חזרנו ע"כ שלדעתו כשהאדם ממשיך ללחוץ, הרי שכל רגע ורגע הוא מחדש הזרם ועושה פעולה חדשה, ואסור הדבר הן מצד בונה והן מצד מוליד. והסכים הגריש"א שליט"א למה שאמרנו בשמו. ושאלנו האם מעשה זה נחשב כבונה ממש מדאו'. הזכרנו שלגבי הגברת זרם - כשבלחיצה על כפתור מגביר הזרם, אמר לנו דהוי ספק אי איסורו מדאו', אך שם מדובר שאינו ממשיך ללחוץ על הכפתור. האם לגבי המשכת הזרם הוי דאו'. וענה הגריש"א שליט"א שכשיבנה בית המקדש ידונו אם זה דאו' (כוונתו שתהיה נ"מ לענין חטאת), ובינתיים אין נ"מ בזה. ולא רצה להכריע (וראה לקמן בענף 7). עכת"ד. ונראה שכוונתו שאין בזה נ"מ ישירה אם זה אסור מדאו' או מדרבנן. אך כמובן שיש נ"מ בזה לענין ספקות, כבוד הבריות, ריפוי חולה שאיב"ס וכדו'. וע"ע בשבוי"צ (ח"ו - חשמל, פי"ז ססק"ב. עיי"ש שכתב שבלחיצה על פעמון לא חשיב בונה מצד חיבור החלקים, אך מצד בונה בתיקון הצורה לחוט יש בזה בונה. ועיי"ש בסק"ד מצד מוליד. ומ"מ בכל זה לא פירט שם האם מדובר על הלחיצה הראשונית או על המשך הלחיצה).

ענף 3: המשך הדיון לגבי המשכת הלחיצה - מצד בונה.

לגבי סוג איסור המלאכה. אמנם בהר"צ שם דן בזה מצד מבעיר, אף שלא הזכיר שבמציאות כרוך הדבר בהדלקת נורה, ומבואר בדבריו (וכן ממש"כ בהררי בשדה) שסגירת מעגל חשמלי ללא חוט להט יש בה משום מבעיר, ופתיחתו משום מכבה (וכמש"כ כמה פוס', למשל הגראי"ה קוק זצ"ל באורח משפט, והגר"ש משאש זצ"ל, וכמו שכתבנו בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענף 3). אך אנו דנים בזה כדעה הרווחת של רוה"פ בדורנו, שיש בזה איסור מוליד, או בונה וסותר (וי"א גם מכב"פ או מתקן מנא).

ולפי"ז יוצא שלפוס' כבי"צ דהאיסור מצד מוליד הרי שהלוחץ על הכפתור שממשיך הצלצול עובר כל רגע ורגע על איסור מוליד (ואע"ג שיש מקום לחלק ולומר שאין בזה מוליד, דאין איסור מוליד למה שכבר נולד, וכנ"ל, מ"מ כתבנו לעיל שכן ד' הגריש"א אף גבי מוליד). ולפוס' כחזו"א הריהו עובר כל רגע על איסור בונה, וכדברי הגריש"א דלעיל (ואז צ"ע אי הוי ממש דאו', וכדלקמן). בס"ד נדון בדבר:

מצד בונה: באמת שלבי מגמגם קצת בדבר. דהא סו"ס ני"ד לא דמי לבנית אוהל מחדש או להולדת ריח מחדש בבגד, אלא מישתעי שהזרם כבר קיים ורק ממשיכו, והוי כבנין שכבר קיים, וכגון כבנין של כלונסאות, שהאוהל כבר עומד על תילו ורק צריך להמשיך ולהחזיקו שלא יפול. וכן מצד מוליד לכאו' חמיר מסתם משמר את הריח שלא יתנדף, וקיל טפי ממוסיף ריח לבגד שאין בו עדיין ריח כלל. והיינו שמצד בונה, גבי מש"כ הגאון החזו"א (או"ח סי' נ' סק"ט) שסגירת מעגל חשמלי מחדש דהוי בונה מדאו', כתב ע"כ הגרשז"א במנח"ש (למשל בח"א מהדו"ק עמ' ק' ססק"ד. וכן כתב במכתבו השני לחזו"א המובא בבנ"ש ח"א עמ' ס"ה. הב"ד בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז סוף ענף 6), שאם אין הבנין מתקיים מאליו אלא זקוק תמיד לכח שמחזיקו הבא מן החוץ, "מסתבר שאין זה קרוי בנין. וה"נ גם כאן כשפותח מעגל... הרי הם זקוקים תמיד לחומר דלק אלו כח אחר אשר יסובב גלגלים בתחנת הכח ורק הם... אוחזים את הבנין לבל יתמוטט... וכיון שכן היכן מצינן שאף גם זה יקרא בשם בונה. עכ"ל. וממש כעין זאת כ' הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"ב מהדו"ב עמ' ס"ח), "דלא חשיב בונה אא"כ הבנין יכול עכ"פ להתקיים מאליו. משא"כ אם צריכים כל הזמן לאחוז בו אין זה חשיב בונה. וה"נ גם כאן אילו במקום המכונה האוטומטית היה עומד אדם שמסובב כל הזמן את הגלגל ודאי שגם רבנו סובר שהפותח אינו חשיב כלל כבונה. עיי"ש. וכעין זאת ראה מש"כ השש"כ (פ"מ הערה נ"ט) בשם הגרשז"א זצ"ל גבי הדלקת פעמון חשמלי: דחושבני דבפעמון חשמלי מותר גם לחזו"א, כיון שצריכים כל הזמן ללחוץ עליו. עכ"ל. וא"כ להבנת הגרש"ז אוירבך זצ"ל, אף לחזו"א אין בהמשכת הצלצול משום איסור בונה (והיינו שלא כגריש"א שליט"א דלעיל. אף שלא הזכרנו לגריש"א בשאלה טעם זה של הגרשז"א). ובאמת מטעמיה דהגרשז"א זצ"ל עולה שאף הלחיצה הראשונה אינה בונה לחזו"א, דהא בנה בנין שאינו יכול להתקיים וצריך כל הזמן להחזיקו, כבנין כלונסאות, וודאי דלא הוי דאו'.

בס"ד מצאנו עוד מש"כ הגרשז"א זצ"ל בסיני (כרך כ"ב, תש"ח, עמ' קנ"ג. הב"ד בהחב"ה ח"ב עמ' 295), שיש להסתפק אם הלחיצה על הפעמון (נראה שכוונתו על הצלצול שנעשה בשל הלחיצה) הינה בגדר מעשה או בגדר גרמא, כי האדם בלחיצתו אינו אלא ממגנט מתכת ואח"כ פועל בכח עצמו (עיין במאורי אש דף ס"ב ע"ב. וע"ע לעיל בקונטרס זה הערה נ"ג גבי אלקטרומגנט). וכ"ז אמור גבי הצלצול הראשון. שאר הצלצולים (היינו המשך הצלצול) אפשר שיש להם דין גרמא כדין כח שני (ואח"כ מצאנו שכ"כ במנח"ש ח"א עמ' ע"ה ד"ה "לכן". וע"ע בשלש"ל ח"א מהדו' תשס"ב ס"ק כ"ח-כ"ט). ומה שהאדם ממשיך ללחוץ כל הזמן אין זה בגדר מעשה אלא בגדר מצמצם. ולא מצאנו שמצמצם חשוב מעשה לענין שבת (ר' סנהדרין דע"ז,א', והררי בשדה סי' קנ"א עמ' רכ"א. וע"ע בשו"ע סי' שט"ז ס"ו, אך שם הוי בשוא"ת גמור). וכ"ז הינו להלכה, אבל למעשה אין הדבר ברור להיתר. יש גם סברא לומר שהשמעת קול אסורה גם בדרך גרמא. וציין לשו"ת מהר"י אסאד (או"ח סי' ע"ד. עיי"ש שאמנם תחילה נטה להסכים עם השואל שיש לחלק בין השמעת קול בידים לבין גרם השמעת קול, דזה האחרון שרי. אלא שבהמשך דבריו כתב שמפסק השו"ע והרמ"א בסי' רנ"ב ושל"ח עולה דאסור גרם השמעת קול כיון שהכלי מיוחד לכך. ומדובר שם בגרמא באופן שהקול נעשה רק לאחר זמן, וכן הסיק למעשה לאסור), וכן ציין לערוה"ש (או"ח סי' של"ח). עכת"ד (לא ראיתי את הדברים במקור - בקובץ סיני, דאינו תח"י. אלא הבאנום כפי שציטטם בהחב"ה שם).

ומבואר מדבריו, שהמשך הלחיצה לא חשיבא כמעשה של איסור, אלא המשך הצלצול נעשה מכח הלחיצה הראשונה, ועתה הוא רק מצמצם. ומדבריו שם עולה שאמנם אין בזה היתר בשופי, אך מ"מ גם איסור ברור אין בזה. ויצוין שהדברים בקובץ סיני נכתבו בשנת תש"ח, ואילו דבריו בשש"כ (בפרט שבאחרית ימיו עבר על דבריו שם, ובחלק התיקונים והמילואים לא הגיה דבר ע"כ) וכן במנח"ש (בפרט בח"א שנערך תחת עינו ובהשגחתו) נכתבו מאוחר יותר, ושם כתב שאף גבי תחילת הצלצול, שהוא חושב שגם לד' החזו"א מותר הדבר (כך כתב במפורש בשש"כ, ולא רק שאינו מדאו'), כיון שצריכים כל הזמן ללחוץ עליו, וכנ"ל. אלא שמ"מ יתכן שמה שהחמיר יותר בדבריו בקובץ סיני הוא מצד מוליד ומשמיע קול, שעל כך לא דן הגרשז"א במנח"ש (שם בעמ' ק') ובשש"כ.

אלא שבאמת אח"כ מצאנו שגם מצד משמיע קול הגרשז"א זצ"ל מיקל בני"ד. שכתב במנח"ש (ח"א עמ' ע"ו ד"ה "אולם". וכנראה שעיקרי הדברים שם נלקחו מהמאמר הנ"ל בסיני שאמתח"י) שנראה שאף גרם השמעת קול אסורה. וטעמו דשייך שפיר החשש שיבוא לתקן הכלי שיר אף אם ערוך מע"ש והוא מנגן בשבת מאליו. ובזה אין נ"מ אם הכלי מנגן בכח ראשון או בכח שני. אלא שמ"מ נראה דאפשר שכל זה דוקא בכלי שיר, שמשמיע ממש קול שיר ולא קול הברה בעלמא, שבזה אסור משום עובדא דחול שבזה אפשר דכמו דשרי בכלי שמיוחד רק לשבת, ה"נ שרי בכה"ג דלא עביד ליה ממש בידים כי אם ע"י כח שני דחשיב רק גרמא. עכת"ד עיי"ש. וא"כ עולה מדבריו שכשמדובר בסתם קול הברה כטלפון, אין בזה איסור בגרם השמעת קול. ונראה לכאו' דה"ה בני"ד שאינו משמיע ממש קול שיר (ור' לקמן ריש ענף 5). וע"ע שם (בסוד"ה "אמנם") שכתב שהפוס' בדור הקודם לא הזכירו את הכלל הזה כשדיברו על הטלפון, משום שכנראה המציאות אצלם היתה אחרת.

ומ"מ מבואר בנ"ל, שלגרשז"א הצלצול הראשון חשיב ככוחו וככח ראשון, והצלצול השני ואילך חשיב ככח שני וכגרמא (עפ"י המנח"ש ח"א עמ' ע"ו). ואמנם נראה שגבי סתם סגירת מעגל חשמלי שהיה פתוח לא הסכים החזו"א עם דברי הגרשז"א, דהא אף שהגרשז"א כתב לו את דבריו במכתבו השני הנ"ל, הרי שלא חזר בו החזו"א מפסקו (כפי שעולה ממכתבו השני אל הגרשז"א המובא במנח"ש ח"א עמ' צ"ד) וכתב ש"דוקא אם מכונת החשמל מסתובבת עכשו בלי בעל הבחירה והוי סיבוב החשמל כטבע העולם כרוח מצויה (אז הוי בונה), אבל אם האדם מסבב אין כאן בונה מצד החיבור, דמעשה בעל בחירה חשיב נולד ועדיין אין החיבור פועל כלום, וכן אין להמסבב דין בונה על החיבור, שהרי לא חיבר". עכ"ל.

אלא שבס"ד נלע"ד שגם מדברי החזו"א הנ"ל יש מקום לומר, שני"ד קיל מהאי בונה של סגירת מעגל חשמלי רגיל, והוי מקרה אמצעי בין המיקרים של בונה שהזכיר החזו"א. שאמנם אין זה כדין מכונה המסתובבת מעצמה בלי בעל הבחירה, כי בני"ד הרי צריך כל הזמן ללחוץ על הכפתור כדי שהפעמון ימשיך לצלצל (ולא דמי למשל למאוורר שלאחר הלחיצה הראשונה ממשיך להסתובב מעצמו ע"י זרם החשמל), וממילא זה צד לומר שאינו בונה. אך מאידך אין זה ממש דומה למכונה שצריך לסובבה כל הזמן, שהרי התחלת חיבור החשמל וסגירת המעגל כבר היתה, וגם זרם החשמל ממשיך לזרום מתחנת הכח אילולא יפסיקוהו, ולא נותר לאדם אלא לאפשר המשך הפעולה שכבר קיימת. ובמילים אחרות, ני"ד קיל מהמקרה הרגיל של סגירת מעגל חשמלי שדיבר עליו החזו"א שיש בו בונה, כי זה לא בדיוק כמקרה של החזו"א שבו החמיר (למרות דברי הגרשז"א שיש להקל משום שסגירת המעגל חשיבא כבנין אוהל שצריך להחזיקו כל הזמן מצד הזרם שבא כל הזמן מתחנת הכח), אלא ני"ד קיל ודמי למי שמחזיק אוהל שכבר קיים ושצריך רק להמשיך להחזיקו, ויתכן שבזה אף החזו"א יקל, ולפחות יסכים שאין בזה בונה מדאו'.

ולפי כל הנ"ל עולה שאם על בנית דבר מחדש כתב הגרשז"א את הדברים הנ"ל שאין בסגירת מעגל חשמלי משום בונה, לכאו' י"ל ק"ו בני"ד. ואפי' גבי התחלת הלחיצה על פעמון כתב השש"כ בשם הגרשז"א שאף לחזו"א שרי (אך אולי רק לגבי חולה. אך משדנתי ע"כ עם הגרי"י נויבירט שליט"א, הבנתי שכן הדין גם גבי בריא). וגם מדברי החזו"א הנ"ל יש מקום לומר כן גבי המשכת הלחיצה, כנ"ל. ולפי"ז אין לומר שבכל רגע ורגע של לחיצה הוא בונה מחדש את הבנין, דהא א"כ על כל אלקטרון שזורם בזרם הריהו מתחייב משום בונה. ואמנם גבי כתיבה במחשב רצה הר"ר פרופ' זאב לב ז"ל לדון שכתיבה במחשב נחשבת ככתיבה שאינה מתקיימת משום שהיא נכתבת עשרים וחמש פעמים בשניה, אך כבר כתבו הפוס' (ראה למשל במאורי אש עמ' 112 ד"ה "גם") שכיון שקיי"ל שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות הרי שממילא יש לפסוק לפי ראית בני האדם ושאר חושיהם, ולא בפנימיות המעבדתית והמדעית. וכן הדבר אמור לגבי אכילת מאכלים שיש בהם חיידקים, גבי נקב ריאה בכלשהו, דיבוק אותיות סת"ם באופן שאינו ניכר לעין אלא רק ע"י מכשיר הגדלה, דין חסר באתרוג, ועוד. וכמו שהעיר בצדק הרה"ג ר' ישראל רוזן שליט"א בתחומין (חי"ט עמ' 350). וע"ע ע"כ לקמן (פ"ח ענף 7). וא"כ ה"ה בני"ד דלכאו' חשיב הכל כהמשך אחד [אמנם ר' לקמן (בענף 7) מה שכתבנו בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל כפי שהובא בס' מאור השבת].

אמנם יש לדחות זאת ולומר, שאע"פ שאין לחייב על כל אלקטרון ואלקטרון שזורם בזרם, משום שאין חושי האדם קולטים זאת, אך מ"מ ודאי שחושי האדם קולטים את ההבדל אם אדם לוחץ רגע קט על הפעמון, שאז צלצולו לא מתמשך אלא נפסק מיד עם הרפיית הכפתור, לבין אם ממשיך ללחוץ כך שהזרם והצלצול נמשכים. אך מ"מ נראה שברור שיש סברא לחלק בין המשכת הזרם שהוא המשכת מצב קיים, לבין בנית מעגל חשמלי חדש. ועוד בענין ד' הגרשז"א זצ"ל בני"ד ר' בעטש"ל (ח"ט עמ' י"ד).

בס"ד נביא עוד כמה צדדים לומר שאין בהמשכת הלחיצה איסור בונה, ולפחות לא מדאו'.

כבר כתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6) את דעת הפוס' גבי בנין לשעה [שאין מתכננים להשאירו מתקיים זמן רב, אלא הוי דבר שרגילים לפרקו ולהחזירו, ודנו הפוס' אי יש בו בנין ותיקון מנא. ר' למשל במנח"ש (ח"א עמ' ס"ט, ע' וצ"ט. וח"ב עמ' מ"ז ומ"ח) ומשמ"ל (ח"א עמ' ש"ט). וע"ע בשבוי"צ (ח"ו פי"ז עמ' קנ"ו שדן גם בזה)]. וכן כתבנו את דעת הפוס' בענין בנין ארעי (שאינו מסוגל להתקיים זמן רב). ונראה ששני צדדים אלה מתקיימים בני"ד גבי הלחיצה על הכפתור. דהא בעת שלחץ ודאי לא תכנן להמשיך הלחיצה זמן רב (ולכן הוי בנין לשעה), וגם כשלוחץ אין הבנין מסוגל להתקיים זמן רב, דהא מיד כשיפסיק ללחוץ על הכפתור יפסק הצלצול (ולכן הוי בנין ארעי). ובפרט למחמירים הסוברים שעובר כל רגע ורגע בלחיצה על איסור בונה, א"כ ודאי הבונה פה הוא ארעי משום שהוא רגעי. וכבר כתב הגרשז"א דבונה לרגע כמימריה אין דינו כבונה (ר' שש"כ ח"ג, בהערותיו לפל"ד הערה ק"ח). ור' בשבוי"צ (ח"ו, דיני חשמל, פי"ז סק"א שדחה צדדי היתר אלה). וע"ע בעטש"ל (ח"ט עמ' י"ד, גבי בנין שנפסק מיד מאליו, שלחזו"א זו מחלו'), וכן ע"ע לקמן (פ"ז ענף 3) גבי בנין שיסתר בו ביום, שיש מקילים גם בהא.

לאור כל הנ"ל עולה בס"ד דלמ"ד שהמשכת הלחיצה חשיבא שכל רגע ורגע נעשית פעולה חדשה, הרי שכל רגע הוא עובר על איסור בונה, וספק אי הוי מדאו' (כד' הגרי"ש אלישיב שליט"א). ואילו למ"ד שהמשכת הלחיצה חשיבא רק כהמשכת המצב הקיים (למשל כד' הגרי"י נויבירט שליט"א, כדלעיל בענף 2) הרי שספק אם בכלל יש איסור בונה בכך, ומ"מ ודאי אין בזה איסור דאו' (שכן ד' הגרשז"א זצ"ל. למרות שמדבריו המובאים לקמן בענף 7, וכמש"כ במאור השבת בשמו, משמע קצת דס"ל גם הוא דחשיב שבכל רגע עושה פעולה חדשה. וצ"ע. ומ"מ למעשה מצד בונה דעתו כנ"ל).

ור' עוד צדדים להקל מצד בונה במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ס"ט ואילך, וח"ב מהדו"ב עמ' מ"ח וס"ו, עפ"י שו"ע הגר"ז סי' שי"ג סעי' כ' וכ"א. ועיי"ש בשבוי"צ ח"ו עמ' קנ"ד מש"כ לדחות זאת עפי"ד התהל"ד סי' שי"ג ס"ק י"ז), באנ"ת (חי"ח עמ' תש"י ותשי"ז), ובבנ"ש (ח"ב עמ' כ"ו בענין בנין שנסתר בקלות אי חשיב בנינו כמלאכה המתקיימת).

ענף 4: המשך דין המשכת הלחיצה - מצד מוליד.

גם בענין מוליד ישנם בס"ד כמה צדדים להקל בנידון המשך הלחיצה. יש מקום להקל משום דהוי מוליד בדבר שאינו מתקיים, דהא מיד כשמפסיק הלחיצה יפסק הזרם [ר' במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ג וע"ד, וח"ב מהדו"ק עמ' ע"ב, ע"ד וע"ה), מנוח"א (ח"א פכ"ד הערה 7 עמ' תקפ"ג צד ב', והערה 35), וקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 3 והערה ט"ז ענף 5)]. כמו כן משום שדרך השימוש הינה לחבר ולנתק וחוזר חלילה [מנח"ש (ח"א וח"ב שם) מנוח"א (ח"א שם גבי מוליד עפ"י המ"א סי' שי"ג סקי"ב והט"ז סק"ז גבי בונה)]. ואמנם במנוח"א (שם) הסיק דאפ"ה אסור לחבר את זרם החשמל משום מוליד, וטעמו שלמרות שאינו עומד להתקיים, אך מ"מ כיון שהוא ראוי להתקיים מצד עצמו גזרו בו, וכן משום שהוא עושה זאת בידים, וכן משום שהעולם רגילים לחשוב זרם לאש גמורה. עכת"ד. מ"מ נראה שיש קצת להשיב ע"ד, דמנין שהזרם ראוי להתקיים מצד עצמו, הא כל רגע ורגע צריך להמשיך ולהזרים דלק בתחנת הכח ע"מ להמשיך ולהפעיל הטורבינות. וזו הסיבה שלגרשז"א זצ"ל אין בזה בונה, דדמי לאוהל של כלונסאות שצריך כל העת להחזיקו (ומשום כך גם י"א שאחד הטעמים שלא להדליק נש"ק ונר חנוכה אפי' ע"י נורת להט שיש בה גש"מ, משום שיתכן שתהיה הפסקת חשמל לפני כניסת שבת או לפני תום חצי השעה הראשונה בחנוכה. ואכמ"ל). והיינו שכמו שהרב מנוח"א מסכים להקל מצד הרצון של בני האדם, שאין הזרם עומד להתקיים, ומחמיר מצד הפוטנציאל של הזרם להתקיים, מ"מ נלע"ד שאינו צודק בזה, כי צריך להזרים תמיד הזרם, ואין לומר שמנהג העולם שהדלק יזרום. ועוד קשה, שגם אם אכן היה הזרם ראוי להתקיים מצד עצמו, היכן מצינו שגזרו ע"כ, הא קיי"ל כרא"ש שאיננו רשאים לחדש גזרות חדשות. ובאמת שלכאו' יש להקשות כן על כל הסוברים שאיסור הדלקת חשמל הינו משום מוליד. וכ"כ כבר במנח"ש (ח"א עמ' ע"ד ד"ה "אבל") לדחות זאת מהטעם הנ"ל. אך בפרט יש להקשות על מאן דאוסר גם כשאין הזרם ראוי להתקיים מצד עצמו, שזה כרוך כבר בכמה גזירות (אא"כ נאמר שזו רק הרחבה של אותה גזירה, אך באמת זו הרחבה דהרחבה). ומה שכתב הרב מנוח"א משום שעושה כן בידים, וכי בדבר שאין בו איסור מלאכה יש איסור לעשותו בידים. ועוד קשה לי בענין מש"כ משום שהעולם חושבים זרם לאש גמורה, לא ידעתי מי חושב כך. העולם רק יודעים שאסור להדליק ולכבות מכשיר חשמלי בשבת, אך מדוע שיחשבו שיש בזה אש גמורה. וכמו שיש לצדד שבאמת אין איסור עצמי בכיבוי מכשיר חשמלי (מלבד דעת החזו"א מצד בונה וסותר), דהא אין מלאכה הפכית למוליד, וכן לא למתקן מנא ומכה בפטיש. וכמו שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 4, הערה ט"ז ענף 5, ונספח א' תשובה א' ונספח ג' תשובה ה'. וע"ע לקמן בסמוך. ואמנם ודאי הס מלהזכיר מלהקל בזה למעשה, ובפרט שלגאון החזו"א הוי סותר מדאו'. ור' ע"כ בחזו"א סי' ל"ח סק"ב, ומה שכתבנו בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 6). אך מדוע לומר שהמדליק עובר על הבערה אם אין במכשיר חוט להט. אלא באמת העולם אינם מתעמקים מהם האיסורים הכרוכים בהדלקת מכשיר חשמלי וכיבויו, אלא רק יודעים שזה אסור. ואם נאסור מטעם זה שהעולם חושבים זרם לאש, הרי שאין שום נ"מ בין מכשיר חשמלי שיש בו גש"מ לבין מכשיר שאין בו. וזה לא יתכן.

ואמנם כ"ז מדובר על עצם ההדלקה הראשונה. אך בני"ד דמישתעי שכבר לחץ על כפתור הפעמון נראה שגם צדדי האיסור שכ' הרב מנוח"א אינם עומדים, דהא ודאי שהזרם בני"ד אינו ראוי לעמוד מצד עצמו, כיון שמיד כשמרפה הכפתור יפסק הזרם. וגם כיון שכבר לחץ מסתבר ל"עולם" שאין בזה הולדה חדשה אלא רק המשכת המצב הקיים.

ועוד נראה שיש להוסיף גבי המשך הצלצול מש"כ הגרשז"א זצ"ל (שהבאנו לעיל בענף 3) שהמשך הצלצול אפשר שיש לו דין גרמא כדין כח שני. עיי"ש. ולפי"ז אנן מישתעי לכל היותר בגרמא באיסור דרבנן דמוליד, שבזה כבר רבו המתירים לכתחי', וכמו שכבר כתבנו בקדוש"ה (הערה כ"ו ענף 5). אלא שמ"מ אין להקל בזה לדעת הגרשז"א זצ"ל, דהוא זצ"ל ס"ל שפס"ר בדרבנן אסור, ורק פס"ר ע"י גוי שרי [ר' מ"ב (סי' רנ"ג סקצ"ט), מנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' קמ"ח סק"ז), ושלש"ל (סי' ש"כ סקכ"ח אות ב')].

ונוסיף שהגר"א וולדינברג שליט"א בשו"ת צי"א (ח"א סי' כ' פרק י' סק"ב) כתב שאין איסור מוליד בפעמון חשמלי, והוסיף שאף מצד משמיע קול פעמון חשמלי אינו יותר חמור מסתם פעמון. וע"ע ביסי"ש (חלק טל"ב עמ' 124, שכתב גבי הלחיצה הראשונה על הפעמון דאסורה משום מוליד. אך בסו"ד הב"ד הצי"א שפעמון חשמלי אינו חמור מפעמון רגיל, ומיהו אם ע"י הלחיצה נדלק גם אור חשמל הסיק שאין להתיר, ומשמע מדבריו שבלא זה יש להתיר. ומ"מ גם אם אסר שם, ה"ז דוקא גבי הלחיצה הראשונה, כנ"ל). וע"ע גבי כל הנ"ל בשבוי"צ (ח"ו, חשמל, עמ' קס"ו).

לאור הנ"ל נראה שמצד מוליד יש לומר, שלפוס' שהמשך הלחיצה חשיב כל רגע ורגע כעושה פעולה חשמלית מחודשת, ה"ז כל רגע מוליד זרם מחדש (כגריש"א שליט"א. אמנם לא ברור לי שאף לדעת הגריש"א יש בזה איסור גמור דמוליד. דכיון שבכל רגע נעשית הולדה חדשה, ה"ז מוליד לשעה. וכמו שהסתפק לגבי בונה בני"ד, אי הוי דאו'. ומ"מ לפי"ד הגרשז"א (כנ"ל בריש ענף זה) לא ברור כלל שיש בזה איסור מוליד (הן מצד שמיד כשיפסיק ללחוץ יפסק הזרם, והן משום שדרך השימוש הינה לחבר ולנתק וחוזר חלילה. בפרט למ"ד זה, שההולדה הינה רק לרגע, וכל רגע חשיב איסור חדש). ולפוס' שהמשך הלחיצה הוי רק כהמשכת זרם קיים, והיינו המשכת המצב ותו לא, הרי לכאו' מצד מוליד יש לדון דהוי יותר חמור מסתם משמר ריח שכבר קיים (דהא ע"י הלחיצה גורם סו"ס להמשכה של זרם נוסף), והוא יותר קיל ממוליד ריח חדש במקום שאין בו ריח כלל (דהא אינו מוליד זרם חדש במקום שלא היה בו זרם כלל), אלא בס"ד י"ל דהוי כמוסיף אותו סוג של ריח במקום שכבר יש בו ריח, שכתב ע"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' ע"ד) להקל עפי"ד הגר"ז (סי' תקי"א ס"ז), אף למ"א (עיי"ש במנח"ש, ובקדוש"ה ח"א ריש הערה ז'). ואמנם יש לחלק בין התם להכא. דהתם אמנם מגביר הזרם, כגון המוסיף ריח לריח שכבר קיים, ובני"ד אינו מגביר הזרם כלל אלא ממשיכו כמות שהוא ולכאו' הוי קיל טפי. ומ"מ בני"ד חמור מהתם, דהתם הרי אילולא היה לוחץ על הכפתור הזרם היה ממשיך מעצמו (ע"י תחנת הכח), ואילו בני"ד אילולא היה ממשיך ללחוץ על הכפתור היה הזרם מפסיק מיד. לכן ני"ד דומה למוסיף ריח לבגד באופן שאם לא יוסיף לו הרי שהריח יתנדף מיד, ובשל הוספתו הריח נשאר בבגד כל הזמן. וא"כ יש צד גדול לומר דחמיר טפי ממגביר זרם שדן עליו במנח"ש (שם). ומ"מ למ"ד זה - שהמשך הלחיצה הוי רק כהמשכת זרם קיים - ני"ד קיל טפי מלחיצה מחדש. ולמעשה בס"ד נראה שאף למ"ד זה קרוב הדבר לאיסור דרבנן דמוליד (ולא נראה לענ"ד דברי חכ"א דס"ל שכל מעשהו פה הוא רק המשכת הפעולה ע"י מניעת הקפיץ מפעולתו, ושאין בזה איסור כלל. והוסיף שאולי זו כוונת הגרשז"א זצ"ל. ולא כן נלע"ד).

וע"ע גבי מוליד בני"ד במנח"ש (ח"א עמ' ע"ב ואילך). ועטש"ל (ח"ג עמ' י"ט ואילך).

ענף 5: האיסור שבהמשכת הלחיצה - מצד השמעת קול ומצמצם.

כפי שהזכרנו לעיל, ישנו עוד צד להחמיר בהמשך הלחיצה, והיינו מצד איסור השמעת קול (מרן רס"י של"ח). ואע"ג דאינו דרך שיר מ"מ ה"ז בכלי המיוחד לכך ואסור (רמ"א שם. ועיי"ש בבה"ל ד"ה "הואיל" דבזה אף לרי"ף אסור). וכ"ז אע"ג שאיננו בקיאים בעשיית כלי שיר (כמש"כ התוס'. ור' מ"א סי' של"ח סק"ה ומ"ב סקי"ב, אי יש להקל אפי' בכלי שיר עצמו). אמנם חוץ מדברי הגרשז"א זצ"ל הנזכרים לעיל (שהבאנו למשל בענף 3 מקובץ סיני) לא מצאתי בפוס' הנ"ל שדיברו מצד השמעת קול גבי המשכת הלחיצה (הם דיברו מהצד הטכני של המשכת הזרם), אך באמת שבס"ד נראה שד"ז שייך בני"ד, ובפרט שכבר הזכיר זאת הגרשז"א, דהא המשך הלחיצה בפעמון גורם ישירות להמשכת הצלצול. ובפרט יש לציין פה את דברי ערוה"ש (סי' של"ח ססק"ה) שאסור אפי' להעמיד מע"ש כלי שיר שישיר בשבת מעצמו, דכיון שהאיסור הוא שמא יתקן כלי שיר א"כ מה לי אם מנגן על ידי האדם או מעצמו, סו"ס יש חשש כשיראה שאינו מנגן יפה יתקננו. עכ"ד. ולפי"ז גם בני"ד יש לאסור המשך הלחיצה משום משמיע קול, וק"ו שאסור משום שהוא ממש ממשיך לדחוק הכפתור שמצלצל. ואמנם י"ל שאין רצונו בהמשך הצלצול אלא אדרבא ישמח הוא אם לאחר זמן קצר יפסק רעש הצלצול. ואע"ג דקיי"ל שבענינים אלה אזלינן בתר רצון האדם הטבעי ולא ההלכתי (היינו לא אמרינן שלא ניח"ל בהכי בגלל שיש בזה איסור אלא הדבר הקובע הוא רצונו בעלמא, כפי שהיה גם ביום חול, וכמו שכתבנו בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה ל"ז ענף 14), מ"מ בני"ד גם רצונו הטבעי הוא שהפעמון יצלצל צלצול קצר, כפי רגילות האדם לצלצל בפעמון, ותו לא מידי. ואין הוא צריך את המשך הצלצול. ולפי"ז אין הכרח לומר שדברי ערוה"ש שייכים גם לני"ד, ולכן נראה שאם הצלצול יארך יותר מזמן שרגילות האנשים לצלצל, ה"ז חשיב כלא ניח"ל. ומ"מ מדברי הגרשז"א שהבאנו לעיל (מקובץ סיני) מבואר שבני"ד הוי גרם השמעת קול ואסור הוא מדרבנן.

ואגב, אם יוליד הקול כלאח"י, נראה שבאנו למחלו' בין האו"ש (פכ"ג משבת ה"ה) שאוסר, ובין הבה"ל (רס"י של"ח סוד"ה "אבל") שמתיר. וע"ע במ"ב (שם סק"א) ובבה"ל (סי' של"ט ס"א ד"ה "ולספק"). וא"כ אם תוך כדי הצלצול יעשה שהצלצול ימשך רק ע"י לחיצה כלאח"י, כגון ע"י אחורי אצבעותיו, יש מקום לומר דשרי להמשיך הלחיצה.

עוד איסור שלכאורה היה שייך להמשך הלחיצה הוא משום שע"י המשכת הזרם הריהו גורם להבערת יתר של דלק בתחנת הכח. אך כיון דהוי זרם חלש מאוד, אף אם יצטרך להשאיר ידו כל השבת ה"ז צריכת זרם שאינה משפיעה בתחנת הכח. ור' בקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 2, בשני מקומות) שכבר הגריש"א שליט"א לא רצה להחמיר בשל סברא זו. עיי"ש. אמנם ר' בשו"ת תרומת הגורן (סי' פ"ו) שמשמע שיש מקום לדון לאסור מצד זה. ומ"מ פה לא שייך הדיון גבי המשכת זרם מצד מבעיר, שדננו ע"כ בפרקנו בענפים 2,12), כי פה מדובר על הבערת דלק ממש.

לאחר כל הנ"ל, עלתה בלבי מחשבה, שמא אף למ"ד שאין בלחיצה איסור כל רגע ורגע של בונה, מוליד וכדו' (כגרצפ"פ בהר"צ), אך יתכן שכיון שהאדם ממשיך ללחוץ כל הזמן, אע"ג דלא חשיב כמעשה מ"מ חשיב כמצמצם (כמבואר בסנהדרין דע"ו,ב'). ואמנם יש מקום לומר כמה חילוקים בין ני"ד להא דמצמצם, ולהקל, אך מצד אופן הפעולה יש אפשרות לדמות ביניהם, וכדפרש"י בסנהדרין (דע"ו,ב') בהגדרת מצמצם, שכתב שפירושו כובש, שאוחז ראשו של חבירו ותוקפו במים כדי שלא יוכל להרים ראשו וננער ומת (וע"ע ברש"י ב"ק דכ"ז,א'), והיינו שמצמצמו שם שלא יקום. וכ"כ בהדיא גבי ני"ד הגרשז"א זצ"ל בסיני (כפי שהבאנו לעיל בריש ענף 3 בד"ה "בס"ד מצאנו עוד") שהמשך הצלצול אפשר שיש לו דין גרמא כדין כח שני, ואין זה בגדר מעשה אלא בגדר מצמצם, עיי"ש (וכן במנח"ש מהדו"ק ח"א עמ' ע"ה_ע"ו). גם בהררי בשדה (או"ח סי' קנ"א) דן גבי ני"ד מצד מצמצם (ולמעשה התיר מהטעם דלקמן).

אמנם י"ל שאין הדבר פשוט לאסור זאת מצד מצמצם. ראשית משום שאם אנו אומרים שלמ"ד זה אין איסור בתוצאה אזי ממילא לא שייך לאסור מצד מצמצם, והוי כאילו לוחץ על חפץ ללא שום תוצאת איסור.

ועוי"ל, דהא נראה שלרוב האחרו' לא אמרינן איסור מצמצם גבי מלאכות שבת. שכ"כ בשו"ת חלקת יואב (חו"מ סי' ז'. עיי"ש שדין מצמצם הו"ד במה שכתוב, והיינו ברציחה ונזיקין, ולא יותר). וכ"כ הגרצפ"פ בשו"ת הר"צ (חיו"ד סי' קצ"ז וסי' רמ"א), וכ"כ בהררי בשדה (או"ח סי' קנ"א), וכ"מ מהגרי"ז (בחידושיו למנחות דנ"ו ד"ה "והנה", שבסירוס אדם, מחיקת השם, ומלאכת שבת בעי דוקא מעשה). וכ"כ הגרשז"א בסיני (שם, וכנ"ל, שלא מצאנו שמצמצם חשוב מעשה לענין שבת. אמנם גבי דעתו למעשה ר' לקמן בסמוך). וע"ע במע"ל (עמ' קל"ב-קל"ד).

אלא שמ"מ יש צדדים להחמיר בני"ד מהא דמצמצם. שהגרלי"ה שליט"א, אף שהביא צדדים לומר שדין מצמצם הינו דין כללי, ולפיכך יש להחמיר בו גם באיסורי שבת (מוג"ב ח"ו פ"א), מ"מ הסיק שאין חיוב על מצמצם במלאכות ואיסורים שכתבה בהם התורה עשייה. דדוקא בעשיה חייב בהם, וממילא אין איסור מצמצם באיסורי שבת (שם פרקים ג',ד'). אמנם הוסיף הגרלי"ה, דיתכן לומר דהא דמצמצם בכל התורה אינו כעושה מעשה הו"ד במצמצם על הניזק (כגון מניעת אדם לצאת ממים שבתוכם הוא נמצא), והוא משום שאז הוא רק מסיר את אפשרות ההצלה ולכן פטור. אך אם הוא מצמצם את המזיק (כגון שאדם נמצא במקוה מים, אך המים זורמים החוצה ועי"כ אינו טובע, ואדם אחר מצמצם וסתם את יציאת המים שהם המזיק ובשל כך טבע אותו שבמים) אולי י"ל דחשיב כעושה מעשה (עיי"ש במוג"ב פ"ה. ועפי"ז הסביר המשנה והגמ' בפסחים דף דס"ד-ס"ה). ואכן בזה הסיק שאף למ"ד שאין מצמצם בשאר איסורים, מ"מ אם מצמצם באופן שעל ידו מבוצעת פעולת ההיזק ה"ז כמעשה ממש וחייב. עכת"ד. ולפי"ז יתכן שלד' הגרלי"ה בני"ד כן שייך איסור מצמצם. וצ"ע. ואולי עוד יש להחמיר בני"ד משום שהפעולה מתייחסת ישירות לאדם עצמו, שלא כבמצמצם, וחמיר טפי ממצמצם.

יש להעיר, שאם נאסור בני"ד מצד מצמצם, הרי שי"ל דבמצמצם ברציחה מתחייב רק באותו רגע שגרם לו למות - להחנק. אך בני"ד יש מקום לומר שבכל רגע שלוחץ עובר על האיסור כיון שהתוצאה מהצמצום נעשית ונראית כל רגע (ור' במע"ל עמ' קל"ד סק"ג שכ' להיפך, שבעלמא מצמצם הנזכר בגמ' התוצאות הן איטיות והתהליך הינו ממושך ורצוף. אך לא נלע"ד כן, משום שמ"מ חיוב המיתה הוא דוקא ברגע המיתה. דאם היה מצמצם עד רגע לפני הגויעה ואז היה משחררו והיה עולה, ודאי לא התחייב דבר. וכן אם היה מזיק לו, יתחייב לו רק ברגע שניזוק. כך נלע"ד. וע"ע בספרו בירור מושגים).

אף אם נאמר שבני"ד שייך איסור מלאכות שבת כשעושה באופן של מצמצם, הרי שמרש"י בסנהדרין (דע"ו,ב' ד"ה "שיכול") עולה שאיסור מצמצם חשיב כגרמא. גם הגרצפ"פ בהר"צ (חיו"ד סי' קצ"ז) כ' שמצמצם בשאר איסורים (מלבד רציחה) חשיב כגרמא. וכן הגרשז"א (בסיני שם) כתב שני"ד הינו בגדר מצמצם ויש לו דין גרמא. וא"כ יש בזה איסור דרבנן כדין כל גרמא (וכמש"כ הגרצפ"פ בעצמו בשו"ת הר"צ יו"ד סי' רמ"א, שבכל האיסורים גרמא אסורה מדרבנן. וע"ע בקדוש"ה ח"א הערה כ' ענף 5. ואמנם לגרצפ"פ אין בני"ד כלל דין מצמצם, דאין מצמצם בשבת).

בס"ד למסקנה נראה, שלסוברים שאין בהמשכת הלחיצה משום איסור מעשה גמור של בונה או מוליד, מ"מ גם מצד מצמצם קשה לחייבו, דהא להרבה פוס' אין חיוב מצמצם באיסורי שבת. ויותר מזה, לא מצאנו אף פוסק שכתב בהדיא שיש חיוב מצמצם בשבת. ואף שהגרשז"א זצ"ל צידד קצת להחמיר, וכתב שלמרות שלא מצאנו איסור מצמצם בשבת מ"מ "למעשה אין הדבר ברור להיתר" דשרי להמשיך וללחוץ על הכפתור, אך כפי שכתבנו לעיל בענף זה, גם איסור ברור אין כאן (אמנם שם הוסיף הגרשז"א זצ"ל לצדד להחמיר גם מצד גרם השמעת קול). ולפי מש"כ הגרלי"ה שליט"א שאם המצמצם לא רק מסיר את אפשרות ההצלה אלא הוא פועל במזיק ובזה חשוב כמעשה, גם לפי דבריו אלה אין לחייב בני"ד, הן משום שגם הוא כתב כן בדרך אפשר (ד"יש מקום" להחשיבו כמעשה. אמנם הוסיף ש"עכ"פ אין להקל ולומר שאינו חשוב כמעשה כלל גם לענין איסורי שבת"), והן משום דיתכן שבכלל ס"ל כמ"ד שבכל רגע של המשך הלחיצה עושה איסור, כך שממילא לא ס"ל כמ"ד שאין בהמשכה משום איסור (וע"ע במע"ל עמ' קל"ד, שהסיק ששימוש בטכנולוגיה של מצמצם בשבת צריך עיון רב, וקשה להתיר בלי הוכחות ברורות. עיי"ש. והיינו כעין דברי הגרשז"א זצ"ל).

וא"כ למרות שלהרבה פוס' אי אפשר להחמיר בני"ד מצד מצמצם, מ"מ למעשה אין הדבר ברור להיתר (כמסקנת הגרשז"א הנ"ל). וא"כ אם אין איסור בעת ההרפיה מהכפתור, הרי שצריך להרפות מיד ולא להמשיך לצמצם וללחוץ אף לדעת הפוס' שאין בהמשכת הלחיצה משום מעשה של בונה או מוליד. וגם אם יש איסור בהרפיה, וכגון שיש נורה לפעמון, הרי שיש לדון הן אם בהרפיה נדלקת נורה והן אם נכבית. שאם נכבית נורה הרי דהוא רק איסור דרבנן של כיבוי גש"מ (אא"כ נאמר שיש בכיבוי נורת להט גם איסור דאו' של סותר לחזו"א מצד הפסקת הזרם דהוא ההיפך של ממות לחיים. אך לא שמענו שהפוס' החמירו בחשמל מצד זה למרות שלא ברור לנו מדוע לא להחמיר בזה. ואכן אח"כ מצאנו בחזו"א סי' ל"ח סק"ב שכתב שהכיבוי אסור מדאו' מדין סותר. עיי"ש. ובאמת לענ"ד ישנם כמה צדדים לומר שמ"מ אין בזה איסור דאו'. ר' קדוש"ה ח"א סי' ט"ז ענף 6), אך מ"מ בס"ד נלע"ד שאם נקטינן לאסור רק מצד מצמצם הרי שאין זה חמור יותר מודאי איסור דרבנן של כיבוי גש"מ (ובפרט שיתכן שלחזו"א הוי סותר דאו' מצד הזרם, וכנ"ל), ולכן עליו להמשיך ללחוץ. וק"ו אי ההרפיה גורמת להדלקת נורה, שמצד מצמצם אין להרפות ולגרום שתדלק נורה שאיסורו מבעיר מדאו'.

ועוד בענין מצמצם ר' בשו"ת מעש"ח (ח"א עמ' קט"ו-קט"ז) ובמוג"ב (שם פ"ה).

עד כאן בס"ד מצד מצמצם.

ענף 6: המסקנה לגבי איסור המשכת הלחיצה.

למסקנה נמצאנו למדים בס"ד שישנם צדדים שונים להקל ולהחמיר גבי המשך הלחיצה. שלגבי בונה י"א שבכל רגע של המשך הלחיצה נחשב שעושה פעולה חדשה, וממילא כל רגע הוי בונה ממש, ויתכן שאיסורו איסור דאו' כדין בונה במקום שלא היה זרם כלל (הגריש"א שליט"א בדעת החזו"א). וי"א שבהמשכת הלחיצה אין איסור, ועכ"פ ודאי לא חשיב כאיסור דאו' דבונה (הגרשז"א זצ"ל). ולמ"ד מוליד - לסוברים שהמשך הלחיצה חשיבא כל רגע כאיסור חדש הריהו עובר כל רגע על איסור מוליד דרבנן (אמנם לפי הגרשז"א זצ"ל ישנם כמה צדדים לומר שאין בזה איסור מוליד, ויתכן שכן תהיה דעתו למעשה). ולסוברים שהמשך הלחיצה חשיבא רק כהמשכת המצב, דינו קל יותר ממוליד רגיל, אך מ"מ קשה לומר שנחשב שממש אינו עושה דבר, ולכן הוי ספק איסור דרבנן דמוליד. ומ"מ יש צד לומר שיש בזה איסור דרבנן של משמיע קול, ולפחות גרם השמעת קול, דאע"ג דאינו דרך שיר (ומדובר בפעמון רגיל שאינו משמיע מנגינה) מ"מ הוי כלי המיוחד לכך.

בענין הלחיצה על הלחצנים מצד מוקצה, ר' לקמן במיל' (פ"ז סוף ענף 3).

ענף 7: האיסור בהרפיית הכפתור הגורמת להפסקת הצלצול - מצד בונה.

כפי שראינו, ישנה מחלו' עקרונית האם הלחיצה המתמשכת על כפתור הפעמון נחשבת שכל רגע ורגע הוא עובר על איסור, מצד בונה או מוליד (וזו דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, כמובא לעיל בענף 2. וראה גם בשש"כ בפכ"ג הערה קל"ג), או שהמשך הלחיצה הינו רק המשכת המצב הקיים (כן עולה מדברי הגרצפ"פ זצ"ל בהר"צ או"ח ח"א סי' קנ"א סק"ב, וכ"כ בדעתו בהררי בשדה שם, וכ"מ מד' השש"כ בפ"מ הערה קנ"ט בשם הגרשז"א זצ"ל). ומתוך כך עולה שמחלו' זו נוגעת גם לענין ההרפיה. שלמ"ד שבכל רגע עובר על איסור, הרי שההרפיה אינה אלא רק מניעת חידוש האיסור (שכן מבואר בדברי הגריש"א שליט"א ובשש"כ שם). ולמ"ד שהמשכת הלחיצה הינה רק המשכת המצב הקיים, הרי שההרפיה חשיבא לכאו' כהפסקת וסתירת המצב הקיים.

אלא שבאמת יש לחלק את הדיון שלנו לשני רבדים: 1) המחלו' הנ"ל - אי המשך הלחיצה חשיב שכל רגע עושה איסור, או דחשיב רק המשכת מצב, ואז ההרפיה חשיבא כסתירה. 2) אף למ"ד שההרפיה חשיבא סתירה, מ"מ סו"ס ה"ז הסרת המונע. ודנו הפוס' אי חשיב כמעשה או כשוא"ת.

ואכן מצינו שדנו הפוס' גבי מי שלחץ על כפתור חשמלי של הצלצול, אי עביד איסורא בהרפייתו. תחילה נזכיר מש"כ הפוס' בענין פעולה הנעשית ע"י הרפיית יד האדם. שלעיל (בהערה נ"ג, ובמיל' בפרקנו ענף 3), ולקמן במילואים (בפרק ח' ענף 3) הבאנו את דברי הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ו), ששחרור חוגת טלפון (בטלפונים הישנים בהם היתה חוגה שמסובבים אותה והיתה חוזרת למקומה ע"י קפיץ) חשיב כגרמא. ואילו לדעת הגרל"י הלפרין שליט"א בשו"ת מעש"ח (ח"א עמ' נ"ח) ה"ז נחשב ככוחו וכמעשה האדם ממש. וכ"כ הגרלי"ה שליט"א גם בספרו מוג"ב (חלק ד' פ"ו, עמ' 128-132), שהסרת המונע חשובה כמעשה לפחות בכח ראשון, וכן בכל דיני התורה. עכת"ד. וע"ע ביבי"א (ח"ד סי' ל"ה ס"ק א'-י"א) ומנוח"א (ח"ב פ"א סי"ז).

ולענין חפץ שאדם לחץ עליו והחזיקו, וע"י הרפיית ידו ממנו נפל או פרץ ופעל פעולתו, דן הגרלי"ה (במוג"ב שם, ובח"ד פ"א. ובמעש"ח שם) אם פעולה זו מתייחסת לאדם ככל פעולה שנעשית ע"י הסרת המונע או שיש נ"מ ביניהם. והסיק שזו מחלו' בין היד רמ"ה לבין התבואות שור. שלד' היד רמ"ה זה ככל הסרת המונע, ולד' התבו"ש פתיחת היד איננה מעשה חדש אלא הפסקת הפעולה. התבו"ש לא הביא את דברי היד רמ"ה ולדעת הגרלי"ה כנראה לא ראה אותם, ומסתבר לגרלי"ה שאילו ראה אותם לא היה חולק. ועוד, שכמה מגדולי האחרו' (הג"ר יהושע מקוטנא ביבין דעת, והאב"נ) הקשו ע"ד התבו"ש, וכן הקשה עליו הגרלי"ה שליט"א. והוסיף, שגם לשיטת התבו"ש הרי שהפטור הוא מדין מלאכת מחשבת אך מדין מעשה לא פטרוהו ולכן פעולה זו היא בגדר מעשה. והסיק, שלפי"ז באיסורים יש להחמיר כיד רמ"ה ולחושבו כמעשה. עכת"ד. ולאור כ"ז עולה שגם בני"ד לכאו' זו מחלו' בין היד רמ"ה ועוד כמה אחרו' לבין התבו"ש, שלכאו' הלכה כיד רמ"ה שהוא ראשון ולכן יש להחמיר שזה נחשב כמעשה. ולגרלי"ה בני"ד יש להורות דזה חשיב כמעשה לפחות בכח ראשון (וע"ע לקמן בפרקנו ענף 14 בשם הגריש"א שליט"א, וכן בפ"ח ריש ענף 3).

ובאשר להרפיית כפתור חשמלי. הנה הגרצ"פ פראנק זצ"ל בשו"ת הר"צ (חאו"ח ח"א סי' קנ"א סק"ב) דן בזה מצד מבעיר (כנ"ל), והסתפק אי אסור לסלק ידו עד מוצ"ש ע"מ שלא יבוא למלאכת כיבוי, או שהפסקת הלחיצה לא חשיבא כיבוי אלא שמונע עצמו מהמשך המעשה, ומניעת מעשה ההדלקה איננה כיבוי דהוי רק שוא"ת. ונשאר בצ"ע. ע"כ (ור' בצי"א ח"ו סי' ו' סקי"ב, שלא מצינו שבשוא"ת יאסר בלי שום פעולה מצד האדם. ולמד כן מכ"ש מהמ"ב סי' רע"ז סקי"א).

ומדברי ספר שש"כ (פ"מ הערה קכ"ט) בשם הגרשז"א זצ"ל גבי הבערת דלק במנוע המכונית, מוכח שהפסקת שפיכת הדלק אינה איסור. ומדובר שכל רגע ורגע חשיב הבערת ניצוץ חדש (היינו למחמירים שסוברים שהמשכת הלחיצה נחשבת כל רגע ורגע כפעולה חדשה של עשיית הזרם, יוצא שחומרתם שם היא קולתם פה - מ.ה.). והטעם, כיון שמייצרים כל רגע אש חדשה וע"י הפסקת פעולת המנוע גורמים רק לאי_היווצרותה של אש חדשה. וכן פסק שם שבמקום הפסד כזה ודאי מותר לכבות המכונית שהביאה חולה לביח"ל. ודמי לשופך נפט על אש, שאם יפסיק בפעולת השפיכה אינו חייב משום מכבה (אפי' למ"ד שמשאצל"ג חייבים עליה). ואפי' עדיף מהתם, כי שם עכ"פ קיימת אש גדולה, ואילו במנוע מייצרים כל רגע אש חדשה, והפסקת פעולת המנוע רק גורמת לאי היווצרות אש חדשה. עיי"ש. ולפי"ז נראה לכאו' דה"ה בני"ד, דגם הכא הוי שעה"ד, דהא קשה להחזיק את האצבע על הכפתור כל השבת.

אך באמת נראה שיש לדון אי דמי להתם, אע"ג שבשניהם מישתעינן בשוא"ת ובמניעת המשך הפעולה. וזאת משום שבמבעיר הוא פשוט אינו מוסיף הבערה אלא הוא רק מפסיק את ההמשכה, אך אין בזה סתירה של משהו קיים. ואילו בני"ד, אם נאמר שהמעגל החשמלי כבר בנוי (וגם זה לא ברור, דהא יש קפיץ שעומד לבטלו כל שעה), והמשך הלחיצה רק גורם להמשיך המצב הקיים, לכאו' בהרפייה סותר דבר קיים. אך מ"מ למ"ד שכל רגע ורגע עושה מעגל חדש ה"ז דמי לנ"ל בענין מנוע המכונית ואין איסור בהרפיה, וכבר כתבנו לעיל בסמוך בשם הצי"א שלא מצינו שבשוא"ת יאסר דבר בלי שום פעולה מצידו. ומ"מ ר' בשש"כ (פכ"ג הערה קל"ג) שכתב שע"י ההרפייה של כפתור הפעמון "הוא רק גורם להפסקת הזרימה". ומשמע דליכא בזה איסור כלל, כי בלחיצה כל רגע הוא מייצר זרם, ואילו בהרפיה הוא פשוט לא מחדש את הזרם שהיה עתיד לבוא (אמנם לגבי ההמשכה כבר כתבנו לעיל בריש ענף 2 ובענפים 11,12, שאמר לנו הגרי"י נויבירט שליט"א שלדעתו אין איסור בהמשכה. עיי"ש). וכן ר' בשש"כ (פ"מ הערה נ"ט) שעולה מדבריו שהלחיצה על הכפתור גורמת ליצירת הזרם כל רגע ורגע (ולכן מותר שם אף לחזו"א). ולפי"ז יוצא שאין בהרפיה משום סתירת דבר קיים אלא רק מניעת ההמשך (אמנם נראה דהתם שמדובר על לחיצה, מותר לחזו"א רק לגבי הנידון שם שהוא החולה, ולחזו"א הוי בנין ארעי שאיסורו רק מדרבנן. ולפי"ז צ"ע מדוע שרי לגמרי, הרי מרן והמ"ב פסקו בסי' שכ"ח סי"ז ובסקנ"ז דשרי רק ע"י שינוי. ושמא כוונתו דשרי אף לבריא. ואכן מששאלתי את הגריי"נ שליט"א ע"כ, הבנתי שכן הדין גם גבי בריא, וכדלעיל בענף 3).

אלא שלאחר כתיבת הדברים הנ"ל מצאנו בס"ד את דבריו המפורשים והמופלאים של הגרשז"א זצ"ל. שכתב [במאור השבת (ח"א, פניני המאור סקי"ג,א'), הוב"ד בשלש"ל (סי' ש"ז סקכ"ט)] וז"ל: בחשמל רגיל הבא מ"זרם חילופין" שנדלק ונכבה חמישים פעם בשניה אחת, הרי הכיבוי רק מונע מלהוסיף עוד הדלקות, ולא מכבה מה שכבר דולק. ואין זה שייך למסתפק משמן שבנר... דשאני הכא שהזרם עצמו איננו כלל חומר דלק כשמן, ואף גם זרם ישיר אינו דומה כלל לשמן שבנר. עכ"ל. ואח"כ מצאנו שכעין זאת כתב כבר במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ק"ח). הבאנו דבריו גם לקמן (בפ"ח ענף 35). ולפי דבריו מבואר שגם בני"ד בעת פעולת הלחיצה כל רגע ורגע הוא עושה פעולה חדשה, וממילא הרפיית הכפתור אינה אסורה כלל. ויותר מזה, שאין הדין כן רק כשמרפה את הכפתור, אלא אף אם עושה ממש מעשה להוריד את הכפתור הדין כן (וא"כ זה לפחות כדעת הגריש"א בענין ההרפיה מהכפתור. וכנ"ל. וע"ע בדברי הגריש"א לקמן בפרקנו בענף 14). כך נלע"ד. ואמנם מדברי החזו"א (בסי' נ' סק"ט ובפרט מסי' ל"ח סק"ב) נראה דלא ס"ל הכי.

ועוד צד להקל, משום שבפתיחת מעגל רגיל כתב החזו"א דהוי סותר, ומבואר מדבריו דהוי דאו', אע"ג שיש צד להקל משום דהוי סותר שלא ע"מ לבנות (כמו שדננו בס"ד בזה בח"א הערה ט"ז ענף 6). אך בני"ד נראה שניכר מתוך מעשיו שהוא מרפה מהכפתור וסותר מעגל לא משום שכוונתו ללחוץ שוב, ולא משום שיוכלו אחרים ללחוץ שוב, אלא משום שכמעט בלתי ניתן להמשיך וללחוץ על הכפתור כל השבת, וא"כ ודאי חשיב כסותר שלא ע"מ לבנות. וצ"ע. ועוד יש צד להקל, משום שהבנין השני לא עדיף מהבנין הראשון, עפ"י התוס' בשבת (דצ"ד,א' ד"ה "ר"ש"), וכמו שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א שם בטעם השני להקל). עיי"ש.

וכיון דעסקינן בענין סותר דהחזו"א, נביא מה ששאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין נורת להט חשמלית, שכתבו הפוס' שכיבויה כרוך באיסור דרבנן של כיבוי גחלת של מתכת, וכמש"כ מרן בסס"י של"ד. האם חוץ מהאיסור דרבנן הנ"ל יש גם איסור דאורייתא של סותר, שהרי סוף סוף הוא גם מנתק הזרם כדי לכבות הנורה. ואם אכן זה כך מדוע לא מצאנו שהפוס' (אפי' אותם שפסקו כחזו"א) כתבו גם איסור זה, הרי לכאו' זה עיקר האיסור (שהוא מדאו'. ור' לקמן בסמוך שהחזו"א עצמו כן כתב זאת). וענה הגריש"א שליט"א ש"רק לחזו"א זה סותר" במקרה זה (וחזר על משפט זה פעמיים). והוסיף שזה שאיסורו מדאו' הוא רק מצד התוצאה, אך מאידך יש פה כמה דברים צדדיים שמצטרפים, כגון שזה לא סותר על מנת לבנות, וכן מצד מקלקל, ויש עוד כמה צדדים (והיינו לומר שאינו דאו' - מ.ה.). עכת"ד. היינו הסכים עקרונית שבכיבוי נורת להט לחזו"א יש גם איסור סותר, אך ישנן כמה סיבות צדדיות שאפשר יהיה להקל ולומר שאינו אסור מדאו'.

ובפעם אחרת חזרנו על הדברים לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואישר אותם. ומיד הוסיף שכ"ז שיש לומר שזה סותר מדאו' זה רק לפי החזו"א, "אבל הרבה חולקים על החזו"א". ושאלנו, לאילו צדדים התכוון הגריש"א כשאמר לנו שיש עוד צדדים להקל כשמכבה החשמל. וחזר הגריש"א ואמר שזה סותר שלא ע"מ לבנות. ועוד, שכל הסתירה פה זה למעשה קלקול. לכן גם אליבא דשיטת החזו"א צריך להבין מדוע זה דאו', שלכאו' לא ברור שזו מלאכה. ומ"מ לדעת החזו"א זה איסור דאו'. ואכן הקראנו מספר החזו"א את דבריו (בסי' ל"ח סק"ב: "כיבוי אש החשמל בלא"ה אין בו כיבוי דאורייתא דהוי כגחלת של מתכת אבל יש בו משום סתירה". אמנם יש להעיר, שהדברים כתובים שם בסוגריים. ושאלתי חכ"א שבקי בד' החזו"א, ואמר לי שאע"פ שכתוב הדבר בסוגריים, מ"מ זה סיגנון לשונו של החזו"א. אך ק"ק לי ע"כ, שהרי בסוף הסוגריים כתוב: "עיין לקמן סי' נ'". והרי זאת ודאי לא החזו"א כתב, שהרי ספרי החזו"א במהדו' זו עם סדר הסימנים נסדרו ע"י הגר"ש גריינמן זצ"ל רק לאחר פטירתו של החזו"א. וא"כ מאן יימא לן דפלגינן דיבורא, שהרישא הינה מהחזו"א והסיפא מהגר"ש גריינמן. וצ"ע). וחזר הגריש"א ואמר שאכן לחזו"א זה דאו', אך מ"מ צריך להבין גם לפי החזו"א (שסובר שבחיבור החשמל יש איסור בונה) מדוע זה איסור דאו', בפרט "שהסתירה פה זה למעשה מקלקל", וגם משום שזה סותר שלא ע"מ לבנות. ואי אפשר לומר שמה שידליק אח"כ את האור זה הופך את הכל לסותר ע"מ לבנות, כי "ההדלקה הבאה זה כבר משהו חדש". עכת"ד. והיינו שאע"פ שלחזו"א זה באמת סותר שאיסורו מדאו', אך לגריש"א יש ע"כ כמה שאלות ויש כמה צירופים להקל. והיה משמע מד' הגריש"א שאין לפסוק בזה כחזו"א, אף שלא רצה לומר כן בהדיא. וא"כ כל מה שאמר לנו בעבר, כמובא בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6) הו"ד לפי דעת החזו"א, אך לגריש"א אין הכרח לומר כן.

ושאלנו גם את הגר"מ אליהו שליט"א האם פתיחת מעגל חשמלי המפסיקה את הזרם הוי סותר מדאו' לשיטת החזו"א, או בגלל שסוף סוף זה סותר שלא ע"מ לבנות, אלא שהוא מפסיק הזרם מצד הפסד תשלום החשמל או שרוצה לישון בחושך ומכבה החשמל, ה"ז סותר שאיסורו רק מדרבנן. והזכרנו שבאמת מכמה מקומות בדברי החזו"א רואים שסבר שזה סותר מדאו', אך כשעסקנו בכך עם הגרי"ש אלישיב שליט"א היה נראה שאף מצד בונה לא ברור שזה דאו' כיון שישנם כמה צדדים להקל בזה. ואמר הגר"מ אליהו שליט"א שבאמת בהפסקת הזרם יש איסור סותר מדאורייתא, משום שסתירה זו הינה נוחה לו, והוא רוצה לכבות המכשיר החשמלי. ושאלנו האם כוונתו כעין מש"כ הבה"ל בסס"י ש"מ (ד"ה "ולא") גבי קורע. והסכים הגרמ"א שליט"א לכך.

ועוד שאלנו, האין להקל בכך משום שכל הבנין פה הוא בעצם בנין לשעה (והיינו שדרכו לבנות ולסתור, עפ"י הירו' וכמה ראשונים, כמובא בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 6). ואם הבנין אינו מדאו' גם הסתירה אינה מדאו'. וענה הגרמ"א שליט"א שבני"ד זה בנין שהינו יוצר משהו חדש, וזה לא כמנעול דלת שפותחו וסוגרו, ולכן למרות שבני"ד זה בנין לשעה זו יצירה חדשה וחייב ע"כ מדאו'. ומאידך יש להקל למשל בפתיחת בקבוקים בשבת. ואע"ג דיש אוסרים, מ"מ לדעתו שרי כי אין בזה יצירה חדשה.

ועוד שאלנו, שאולי יש להקל בני"ד מהטעם שהבנין החדש שיבנה אח"כ אינו עדיף מהבנין הראשון שסתר, וכמש"כ התוס' בשבת (דצ"ד,א' ד"ה "ר"ש", ודף ק"ו,א' סוד"ה "חוץ", ודל"א,ב' ד"ה "וסותר"). וענה הגרמ"א שליט"א שאין פוסקים להלכה את דברי תוס' הללו, שכן השו"ע לא הביאם להלכה, ולכן אפי' שהבנין השני לא עדיף מהראשון ה"ז סותר מדאו'. וזה כמו שלא פוסקים להלכה את דברי התוס' בשבת (דצ"ה,א' ד"ה "והרודה") שמעיקר הדין שרי לבנות בית ביו"ט לצורך אוכל נפש, ורק משום עובדין דחול אסרו זאת. אלא קיי"ל שאסור הדבר מדינא (ר' מש"כ ע"כ בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה כ' סוף ענף 4, בשם הגר"מ אליהו שליט"א, שישנם ב' סוגי בונה, עיי"ש. וע"ע שם בהערה כ"ה ענף 7). עכת"ד. אמנם יש להעיר שלא שאלנו את הגר"מ אליהו שליט"א גבי ני"ד עם הצירופים שרק מרפה ידו וכדו'. ועל דברי הגרמ"א שליט"א שלא פוסקים את דברי התוס' הללו שכן השו"ע לא הביאם להלכה, כתב הגר"א נבנצל שליט"א: צ"ע, דאין השו"ע מביא אלא דברים הנוגעים בזה"ז, והואיל ואין סקילה וחטאת בזה"ז אינו מדקדק בין דאורייתא לדרבנן. עכ"ל.

ונשוב לני"ד. יש להעיר, שהגרצפ"פ זצ"ל דן גבי ההרפיה מצד אם היא אסורה מצד מעשה בידים (של כיבוי) או דשרי דהוי רק שוא"ת. ומהשש"כ הבננו שיש לדון אי הוי המשכת מצב קיים דאז יש צד לאסור מדין סותר, או שיש לדון מציאות זו שכל רגע ורגע הוא גורם לזרימה חדשה ולפי"ז ההרפיה תהיה מותרת כיון שההרפיה פירושה אי חידוש עשיית מעגל חשמלי חדש. וצ"ע אי דבריהם שווים. דיתכן לומר שאדרבא, מדהסתפק הגרצפ"פ בזה ולא רצה להקל משום שבלחיצה כל רגע עושה איסור מחדש, וממילא בהרפיה הוא רק אינו עושה איסור חדש נוסף, אלא רצה לפוטרו רק מצד שההרפיה הינה בשוא"ת, משמע דס"ל שהלחיצה הינה רק המשכת המצב, ולא ס"ל שכל רגע הריהו עושה איסור בלחיצה, והיינו שלא כשש"כ. וצ"ע.

לאור כ"ז נראה בס"ד שמצד בונה וסותר הרי שתלוי הדבר אי אמרינן שבעת המשך הלחיצה הוא עושה כל רגע ורגע פעולה חדשה של סגירת המעגל, ואז לכאו' בהרפיה אין איסור כי רק חשיב שאינו עושה בנין חדש אך אינו סותר בנין קיים. ואי אמרינן שבעת המשך הלחיצה הוא רק ממשיך מצב קיים וחשיב כמחזיק אוהל שכבר בנוי, הרי שההרפיה לכאו' אסורה לפחות מדין סותר מדרבנן. ויסוד זה - שיש הבדל במלאכה ההפכית בין מצב של המשכיות לבין מצב שכל רגע עושה יצירה חדשה, מצינו במרכה"מ (לפי"ב משבת ה"ד), שיש נ"מ בין מכבה לבין מונע ההדלקה. וכ"כ בשמו ובשם הישי"ע בשו"ת צי"א (ח"א סי' כ' פרק ח' בהערה). אלא שיש לצרף עוד כמה צירופים בני"ד אף אליבא דהחזו"א, משום דאינו עושה מעשה אלא רק מרפה ידו, שכפי שראינו לעיל נחלקו הפוס' אי חשיב כהסרת מונע או כשוא"ת בלבד. ואף אי חשיב כהסרת המונע, י"א דחשיב כגרמא וי"א דגם זה חשיב כשוא"ת. וכן יש לצרף את מה שכתבנו לקמן (במיל' פ"ח ענף 7) בשם הרה"ג פסח פאלק, שיש להקל משום שזו רק הסרת הסיבה המקיימת (וע"ע שם ענף 52). ויש עוד צירופים נוספים (נוסף לספק מצד מלאכת סותר גרידא), וכגון דברי הא"א מבוטשאטש שבמקום מצוה של עונג שבת יש להקל באיסור סותר (הב"ד בשבט"ה ח"ז סי' ל"ט. עיי"ש מש"כ בשם השע"ת). והרי בני"ד המשך הצלצול פוגע הן במנוחתם של בני הבית והן מצד ביושו של המצלצל עצמו. לכן נראה בס"ד לענ"ד שהרפיית לחצן הפעמון חשיב חשש איסור דרבנן מצד סותר.

ענף 8: המשך דין הרפיית הכפתור - מצד מוליד ומתקן מנא.

מצד מוליד נלע"ד שלשני המ"ד הנ"ל אין בזה איסור. דלמ"ד שבלחיצה כל רגע חשיב מוליד, הרי שבהרפיה רק אינו מוליד מחדש. ולמ"ד השני רק הפסיק זרם קיים, וכבר הבאנו בס"ד בקדוש"ה ח"א (הערה ט' ענף 4, הערה ט"ז ענף 5, ונספח א' שאלה א' ובתשובות הרבנים שם. וכן בחלק זה פ"ד סוף ענף 6, ופ"ו ענף 3), שבפשטות אין מלאכה הפכית למוליד (ועיי"ש בדעת הגריש"א שליט"א בהא).

וכמו שהסקנו כאן גבי מ"ד שבכל רגע שלוחץ עובר על איסור בונה ומוליד, וממילא כשמרפה אינו עושה איסור, כך אמר לנו גם הגרי"ש אלישיב שליט"א. ששאלנוהו, לפי מה שאמר לנו גבי המשכת הלחיצה (כמובא לעיל בענף 2), יוצא שהרפיית היד מהכפתור שמצלצל הינה רק מניעת חידוש הפעולה, האמנם כן, או שבכל אופן זה נחשב כסותר ממש. וענה הגריש"א שזה נחשב שהאדם אינו עושה את הפעולה מחדש, והיינו שזו רק מניעת חידוש הפעולה. ושאלנו, לפי"ז יוצא שאם אדם לחץ בטעות על כפתור הפעמון, צריך הוא מיד להרפות כדי להמנע מאיסור חדש בכל רגע ורגע (ובפרט שבהפסקת הצלצול אין איסור - מ.ה.). והסכים הגריש"א שמיד יפסיק. עכת"ד.

מצד מתקן מנא ג"כ נראה שאין איסור בכיבוי מכשיר חשמלי, וכ"ש רק בהפסקת הלחיצה שבני"ד. שלמ"ד שבלחיצה כל רגע ורגע הוא סוגר מעגל חשמלי מחדש ועי"כ חשיב כמתקן מנא, הרי בהרפיה לא חשיב כעושה איסור כלל (וכמו שכתבנו לעיל בשם הצי"א). ואף למ"ד שהלחיצה חשיבא רק המשך המצב הקיים, וא"כ ההרפיה הינה היפוך של מתקן מנא, כתבו הפוס' שאין בזה איסור, משום שאין זה מהמלאכות ההפכיות שמנו חז"ל. דהם הזכירו מלאכות כמוחק, סותר, קורע (היפוך תופר), מתיר (היפוך קושר) וכדו', ולא מנו מלאכה הפכית לאיסור מכב"פ [שמתקן מנא נובע גם ממנו. וראה עטש"ל (ח"ג עמ' י"ח ד"ה "גם"). וכן ראיתי כמה פוס' שכתבו שמצד מתקן מנא אין איסור לכבות מכשיר חשמלי, וכדלקמן בסמוך]. ועוד העיר חכ"א, שלכאו' גדר המקלקל תלוי בתוצאה השלילית שאין לה מגמת יצירה. דמלאכה הפכית שחייבים עליה היא ודאי במגמה של יצירה. אלא שיש לדון האם חלק מגדר המלאכות שמקלקלות בחפץ הוא שיהיה גם "ע"מ לבנות" וכדו'. והנ"מ תהיה כשהוא מתיר דבר ע"מ שישאר פתוח, או אולי גם כשסותר ע"מ לעשות מגרש חניה. ושבאלה יש קלקול אך אין בניה מחדש. עכ"ד.

ועוד נלע"ד שאולי יתכן לומר שאין היפוך למתקן מנא ממה שאמרו בגמ' שכל המקלקלין פטורים, משמע שאין מלאכה ההפוכה למתקן מנא, דאל"כ המקלקל יתחייב בתרתי, כגון הקורע דרך קלקול, יתחייב מצד קורע ומצד מתקן מנא (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: הרי גם התופר אינו חייב משום תופר ומשום מכב"פ, אלא כל היכא שיש שם עצמי לא מיקרי מכב"פ. עכ"ל). וכ"מ מהצי"א (ח"ו סי' ו' סק"י), שאין היפוך למתקן מנא. וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א במכתבו המובא בס"ד בקדוש"ה (ח"א נספח ג' ס"ק ב' וה', דאע"ג שבהפעלת הכלי יש מתקן מנא מדרבנן, מ"מ בכיבויו אין איסור מוגדר, מלבד זאת שאין להתיר זאת למעשה כי זה נראה לציבור שהתיר את האסור). ואמנם הגר"י אריאל שליט"א כתב שם (בקדוש"ה ח"א, נספח א' סוף תשובה א' ד"ה "כיבוי נורה חשמלית") שלמ"ד שהפעלת מכשיר חשמלי הוי תיקון מנא, לפחות מדרבנן, נראה שגם בהפסקתו יש משום תיקון מנא, שזהו תיקונו, דאין לך קלקול גדול יותר מזה של מכשיר שא"א להפסיק פעולתו. אך עיי"ש שבס"ד הערנו שלכאו' אין זה תיקון כלי אלא רק תיקון לאדם, שלאדם טוב שהכלי פסק מלפעול. ואע"ג שהגרשז"א זצ"ל כ' (במנח"ש ח"א עמ' ק' ססק"ד) שכלי שאי אפשר לכבותו הריהו ככלי מקולקל, עיי"ש, מ"מ לא מצינו שכיבוי כלי נחשב כתיקונו. ורק אם לא יכלו לכבותו ועתה תיקנוהו באופן שיוכלו לכבותו ה"ז תיקון כלי. והיינו אם הכלי ראוי לכיבוי הריהו כבר מתוקן והכיבוי אינו עושהו כלי מתוקן. וכל התיקון שיעשה בכיבוי הינו רק תיקון לאדם אך לא לכלי. אמנם הוספנו שק"ק ע"כ, שהרי למ"ד שהפעלת כלי חשמלי בשבת אסורה משום מתקן מנא אין התיקון דוקא כשמתקנו באופן שיוכלו להדליקו, אלא התיקון הינו בהפעלתו. ולפי"ז לכאו' יש מקום לומר שגם כיבוי בשעת הצורך חשיב כתיקון מנא (והיינו שמי שסובר שמאוורר שמסתובב הינו מתוקן יותר והוי מתקן מנא כשמפעילו, יסבור שכשרוצים לכבותו ומכבים אותו הריהו מתוקן יותר. והיינו האיסור אינו מצד מלאכה הפכית אלא ממש מטעם אותה מלאכה). מ"מ אין להוכיח זאת מד' הגרשז"א הנ"ל, דהא הגרשז"א עצמו לא ס"ל שהפעלת מכשיר אסורה משום מתקן מנא, וממילא ס"ל שגם כיבויו אינו אסור משום מתקן מנא. ואולי לני"ד יש דמיון להא דמקלקל שהוא תיקון לאדם עצמו, כהא דבה"ל (סס"י ש"מ ד"ה "ולא נתכוון"), שכיבוי המכשיר חשיב כמקלקל למ"ד שהמפעילו הוי מתקן מנא, אך מקלקל זה הוא תיקון לאדם. וע"ע מש"כ בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז סוף ענף 6).

אמנם במחשבה שניה נראה שאין לאסור מצד דברי הבה"ל הנ"ל. דהתם מדובר שיש מלאכה המתאימה לפעולה, כגון קורע, ודנים האם כשמקלקל צריך לפוטרו או אפ"ה צריך לחייבו משום דהוי תיקון לאדם. אך בני"ד יתכן שאין בזה מלאכה כלל - והיינו שאין זה מתקן מנא, והפטור הינו לא משום דהוי מקלקל אלא משום שאין בזה כלל מלאכה. וצ"ע.

ומ"מ בס"ד נלע"ד שלמעשה אין בכיבוי הכלי משום מתקן מנא, וזאת אף למ"ד שהלחיצה חשיבא כהמשך המצב הקיים (ובפרט שלא ידוע לנו על פוסק דס"ל שהלחיצה חשיבא כהמשך המצב הקיים, וגם ס"ל כמ"ד שהסוגר מעגל חשמלי איסורו משום מתקן מנא. והיינו שיסבור שיש איסור בהרפיה, ודוקא מצד מתקן מנא). ולמ"ד שבלחיצה כל רגע ורגע הוא סוגר מעגל חשמלי חדש, ודאי שבהרפיה לא חשיב כעושה מעשה, לא מתקן מנא ולא איסור אחר, דהא רק נמנע בשוא"ת מלעשות איסור חדש.

ענף 9: המשך דין הרפיית הכפתור מצד מכה בפטיש ומשמיע קול.

ובענין איסור ההרפיה מכפתור הפעמון למ"ד שהסוגר מעגל חשמלי חייב משום מכה בפטיש. הנה למ"ד שבכל רגע של הלחיצה הריהו עושה איסור חדש, הרי שבהרפיה אינו עושה איסור, כנ"ל. ואפי' למ"ד שהלחיצה חשיבא כהמשך המצב הקיים, לכאו' נראה שבהרפיה, והיינו בפתיחת המעגל החשמלי, ג"כ אין איסור, דהא אין מלאכה הפכית למכב"פ. וד"ז נראה בס"ד מצד הסברא הפשוטה. ויש להוכיח כן מהא דכתב המ"ב (סי' שי"ז סקכ"ג) גבי פתיחת קשרים שנקשרו אחר שכבר נגמר הבגד, שאין בזה משום מכב"פ כשמנתקם אח"כ. ע"כ. והיינו כיון שהבגד כבר היה מתוקן שוב לא שייך בו ענין גמר המלאכה. הביא הוכחה זו בבנ"ש (ח"א עמ' פ"ז-פ"ח). והוכיח כן גם מהא דהאו"ז (סי' פ"א) שהביא הרמ"א (סי' ש"ב ס"א), וכן מההיא דירו' שהביאו הרמב"ם (פכ"ב הכ"ד), שבגד מלוכלך בנוצות דמותר להסירם לכתחי', וכן בגד שנסתבך בקוצים דמפרישן במקום צנעה. וכ"ז שרי משום שלא נארגו בבגד אלא נסתבכו בו אח"כ, והיינו שכיון שכבר נגמרה מלאכתו והנוצות נדבקו בו אח"כ, הרי שאיסור מכב"פ לא שייך בו. ואף שדיברו שם מצד מלבן, מ"מ כיון שהרמב"ם כתב שמותר הדבר, הרי שאין שום איסור בדבר, ואף לא איסור מכב"פ (ועיי"ש בבנ"ש שהוסיף שהדבר הקובע אם נגמרה מלאכת הכלי הוא הקפדת האומן. והוכיח כן מד' כמה ראשו'. וכן מצאנו בס"ד במנח"ש ח"א עמ' ע"ג ד"ה "אך". אמנם לפי"ז צ"ע בכלל על כל סברת האומר שהפעלת כלי חשמלי בשבת כרוכה באיסור מכב"פ, דהא כשיצא הכלי החשמלי מביהח"ר היה כבר מוכן לפעולה, ומה שמפעילים אותו אח"כ אין בזה משום מכב"פ. ולא נראה לחלק ולומר שבשינוי מהותי כזה של הפעלת הכלי יש מכב"פ אף לאחר שנגמרה עשייתו בביהח"ר. ולכן לפי"ז צ"ע על מ"ד שאסור משם מכב"פ).

ולאור הנ"ל שאין איסור מכב"פ בכלי שכבר נגמרה מלאכתו, הרי שאפי' למ"ד שהלחיצה חשיבא כהמשך המצב הקיים, אזי בהרפיה אין איסור מכב"פ דהא כבר נגמרה מלאכתו או בביהח"ר או ע"י הפעלתו ע"י האדם שהדליקו, אך ההרפיה אינה אסורה משום מכב"פ, ואפי' לאדם שהכיבוי רצוי לו וחשוב לו כתיקון (כההוא בה"ל בסס"י ש"מ הנ"ל).

כמו כן כתב גם הגרל"י הלפרין שליט"א (במכתבו המובא בס"ד בקדוש"ה ח"א בנספחים, נספח ב' תשובה ב') שלמכב"פ אין מלאכה הפכית. ואח"כ מצאנו שכתב כן גם בספרו שו"ת מעש"ח (ח"ב עמ' קפ"ו) שמצד מכב"פ אין בזה איסור. ובכלל לא ראיתי בפוס' מי שאסר "כיבוי" מכשיר חשמלי משום מכב"פ (אך לא ראינו אינו ראיה, כדאיתא בעדויות פ"ב). וגם הגר"י אריאל שליט"א שרצה לאסור כיבוי מכשיר חשמלי מצד מתקן מנא (כנ"ל גבי תיקון מנא) כתב דבריו דוקא מצד מתקן מנא אך לא מצד מכב"פ. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: מה בין מתקן מנא ומכב"פ? עכ"ל.

[ואגב, כתב בבנ"ש (שם עמ' צ'), שכל מלאכה שחייב עליה משום אחת משאר ל"ח מלאכות, אינו חייב עוד משום מכב"פ. דחידושא דמכב"פ הוא רק בדבר דלא הויא מלאכה מצד עצמה (עפ"י מרכה"מ פ"י הי"ד, חזו"א סי' נ"א סקי"ד, אבן האזל פ"י. והיסוד לזה הוא מד' הר"ן על הרי"ף בשבת דל"א,ב' מדפי הרי"ף, שכתב שאע"ג שהמכה על הכלי להשוות עקמומיתו לא הויא מלאכה מצד עצמה, מיחייב בה משום גמר מלאכה). ולפי"ז לכאו' קשה על אותם הסוברים שהסוגר מעגל חשמלי בשבת חייב משום בונה ו/או מוליד, וגם משום מכב"פ (ויש מגדולי פוסקי דורנו שליט"א שאמר לי שכן דעתו. וראה עוד בסמוך).

אמנם יש לדון על עצם חידוש זה, שאם חייב על מלאכה אחת, אינו חייב עוד גם משום מכב"פ. דהא מקור דברי הר"ן הוא מד' הר"ח (בשבת דק"ג,ב'). ושם הזכיר הר"ח בהדיא שיש מציאות דחייב תרתי: גם משום בונה וגם משום מכב"פ. וא"כ נפל כל הלימוד מד' הר"ן. ובפרט שגם מצד הסברא יש לדחות זאת, ולומר שאמנם פעולה שאינה מלאכה מצד עצמה יש מיקרים שמחייבים משום מכב"פ, אך מנין שאין מציאות שמחייבים גם משום המלאכה עצמה וגם משום מכב"פ. ומ"מ חוזרני בי מהשגתי זאת, דהא במרכה"מ ובאבן האזל כתבו כן בהדיא (כנ"ל). ואמנם ר' בלח"מ (שם בפ"י הי"ד. הב"ד באבן האזל שם) שכתב בהדיא דתיתכן מציאות של חיוב משום בונה וגם משום מכב"פ. ור' בשש"כ (פכ"ג הערה קכ"ז) שכתב בשם הגרשז"א זצ"ל שהמשקה בשבת יציקת בטון וגבס יש בזה גם משום מכב"פ וגם משום בונה. ובס"ד אח"כ מצאנו שגם הפמ"ג (במש"ז סי' ש"מ ססק"ד) כתב שכשחוקק בלוח מתחייב משום מכב"פ נוסף על איסור כותב. עיי"ש. וכ"כ בכלכלת השבת (מלאכת כותב, סקל"ב, גבי מגיה ומתקן ומושיב אותיות עופרת חדשות במקום המקולקלות, שחוץ ממכב"פ חייב על עוד מלאכות. עיי"ש). וכ"כ במנח"ח (מוסך השבת, סי' ל"ב במלאכת כותב סקי"ד - לחייב משום מכב"פ וכותב. וה"ה במלאכת מוחק סק"ג - דחייב משום מכב"פ ומוחק. וע"ע שם סקכ"ז, דין מכב"פ) שלרמב"ם יתכן שיתחייב במכב"פ ובבונה. וא"כ ד"ז שנוי במחלו'. וע"ע בשבט"ה (ח"א חאו"ח סי' ק"כ). ואכמ"ל.

ומענין לענין. מש"כ הר"ן שם שיש דברים שאינם מלאכה מצד עצמה, ומיחייב בה משום גמר מלאכה, יש להזכיר דברי הירו' (בפ' כלל גדול ה"ב) דר"י ור"ש בן לקיש עבדין הויי בהדא פירקא תלת ופלוג שנין, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא, מאן דאשכחון מיסמוך סמכון, הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש. ע"כ. ונראה שדברי הר"ן עולים בקנה א' עם דברי הירו', אם כי באמת אין הכרח בכך. דיתכן שהיו דברים שקבעו שיאסרו גם מצד מכב"פ וגם מצד מלאכות נוספות. וצ"ע (הב"ד הירו' בשבוי"צ ח"ו - דיני חשמל, פי"ז עמ' קס"ד_קס"ה. עיי"ש שהקשה שלפי"ז יוצא שלכל אב יש ט"ל תולדות, ולנו ידועות רק חלק מהן, א"כ כיצד אנו ניצלים מהשאר שאינן ידועות לנו. והביא תירוץ הגרי"ש אלישיב שליט"א, שהזהירות באיסורי דרבנן מונעת מכשול בתולדות המלאכות. עכ"ד. אמנם קשה לענ"ד כיצד בכ"ז אנו בטוחים שנינצל מכל התולדות הללו שחיובן מדאו', הרי אף אם נשמור את כל איסורי דרבנן, מ"מ כיון שישנן נ"מ רבות בין דאו' לדרבנן עלולים ח"ו להכשל בתולדות אלה, וכגון כשמזדמן שבות דשבות למצוה, או שבות א' בביה"ש, או פס"ר בדרבנן (שיש מקילים בזה), ועוד דברים, שכיון שחושבים זאת לדרבנן הרי מקילים. ואילו היו חושבים זאת לתולדות דאו' הרי שהיו מחמירים בדבר. וכן במקום ספק באיסורי דרבנן שמעיקר הדין שרי להקל מצד ספק דרבנן לקולא, ולפי מש"כ בירו' הרי תוקף איסורים אלה הינו מדאו' דהוי תולדות, ובמקום ספק היה צריך להחמיר מדין ספק דאו' לחומרא. וא"כ לכאו' אין ודאות שאף הנזהר מאיסורי דרבנן לא יכשל בעבירות של תולדות אלה. וחכ"א אמר שאולי רבי יוחנן וריש לקיש היו מגדירים את אב המלאכה בהגדרה דקה יותר, ולכן דברים שאנו אוסרים משום אב הם אסרו משום תולדה, וכן הם חילקו חלוקה דקה יותר בין התולדות. אך לא שהם היו מחייבים על דברים שאנו לא מחייבים. עכ"ד. וצ"ע].

ונשוב בס"ד לני"ד. לאור הנ"ל עולה שכיון שאין מלאכה הפכית למלאכת מכב"פ, ובפרט דמישתעינן בכלי שנגמרה מלאכתו, הרי שמצד מכב"פ הן למ"ד שהלחיצה הינה המשך המצב הקיים, והן למ"ד שהלחיצה כל רגע חשיבא כאיסור חדש בפ"ע, הרי שבהרפיה לכאו' אין איסור של מכב"פ וכדו'.

ומצד משמיע קול:

בס"ד נראה שאין איסור הרפיה. שלמ"ד שהלחיצה בכל רגע חשיבא כאיסור חדש הרי בהרפיה אינו אלא מפסיק לעשות פעולות חדשות, שאין בזה איסור. ולמ"ד שהלחיצה הינה המשך המצב הקיים, הרי שכתב השש"כ (פכ"ח הערה ס"ז) שאפי' ע"י מעשה שרי להפסיק את השמעת הקול, וא"כ כ"ש בני"ד דהוי רק בשוא"ת - שרק אינו ממשיך המצב הקיים.

ענף 10: מסקנת האיסור שבהרפיית הכפתור הגורמת להפסקת הצלצול.

למסקנה נראה בס"ד שלמ"ד שהמשך הלחיצה נחשב כל רגע ורגע כפעולה חדשה, הרי שבהרפיה אין איסור כלל דהא רק נמנע הוא מפעולה חדשה, וזאת הן למ"ד שאיסור סגירת מעגל הינו משום בונה, או מוליד, מתקן מנא, מכב"פ או בני"ד משמיע קול. ולמ"ד שהלחיצה נחשבת רק כהמשכת מצב, הרי שאף אם מפסיק הוא את הצלצול בידים, אין איסור בדבר הן למ"ד מוליד (דהא אין מלאכה הפכית למוליד), הן למ"ד מתקן מנא (כנ"ל, שנראה שאין הכיבוי נחשב כמתקן מנא אלא לכל היותר רק תיקון לאדם), הן למ"ד מכב"פ (דהא אין לו מלאכה הפכית), והן למ"ד שבני"ד הלחיצה אסורה משום משמיע קול (דאפי' כשעושה מעשה בידיו אין איסור בהפסקת משמיע קול, וכ"ש בני"ד דהוי שוא"ת).

אמנם יש לדון למ"ד בונה (החזו"א וסיעתו), שהרי אם מכבה ממש בידים את צלצול הפעמון ה"ז אסור מצד סותר, והיה מקום לומר דהוי דאו'. אך מ"מ זה דוקא כשעושה בידים. ואילו בני"ד שעושה כן רק ע"י הרפיית ידו הרי שמצטרפת לכך מחלו' אי הרפיית היד חשיבא כהסרת המונע או כשוא"ת בלבד. ואף גבי הסרת המונע לדעת כמה פוס' אין זה נחשב כמעשה גמור. כמו כן יש לצרף את דעת הגרצ"פ פראנק זצ"ל שהסתפק אי מציאות זו חשיבא כשוא"ת. ועוד יש לצרף את מש"כ הגרשז"א זצ"ל [הוב"ד בשלש"ל סי' שי"ז סק"ג(ב)] שאין זה ברור שאסור לסתור אוהל ארעי. עיי"ש. והרי בני"ד לגרשז"א הוי אוהל ארעי - כבנין של כלונסאות שצריך כל הזמן להחזיקו. ועוד יש לצרף לני"ד מש"כ השש"כ (פ"מ הערה נ"ט) בשם הגרשז"א זצ"ל, שאין בבניה זו איסור, ולפחות לא איסור דאו', כ"ש שבהרפיה אין איסור דאו', הן משום דהוי בשוא"ת והן משום דהוי סותר שלא ע"מ לבנות (אף שהחזו"א לא הסכים להקל מטעם זה).

נמצאנו למדים בס"ד שלמ"ד שהמשך הלחיצה נחשב כל רגע כפעולה חדשה, הרי שבהרפיה אין איסור כלל. ולמ"ד שהמשך הלחיצה חשיבא רק כהמשכת המצב הרי שרק למ"ד שסגירת מעגל אסורה משום בונה (החזו"א) יכולה להיות בזה בעיה, ומ"מ גם בזה ישנם הרבה מאוד צדדים להקל משום שזו רק הרפית ידיו ולא מעשה ממש. ועוד יש לזכור בני"ד את דברי הא"א מבוטשאטש שבמקום מצוה של עונג שבת יש להקל באיסור סותר (הב"ד בשבט"ה ח"ז סי' ל"ט). ולמעשה נראה בס"ד שיש לראות את הפסקת הלחיצה כחשש איסור דרבנן דסותר. וע"ע בספר בנ"ש (ח"א עמ' ע') האם דעת הגרשז"א זצ"ל מתאימה לדעת החזו"א. ואכמ"ל.

ענף 11: קצת הערות על דברי ספר "שמירת שבת כהלכתה", בנידוננו.

על דברי השש"כ (שהובאו לעיל בפרקנו) היו לנו כמה הערות. כפי שהבאנו לעיל כתב בשש"כ (פכ"ג סמ"ז) שאם בעודו לוחץ על הכפתור נזכר ששבת היום, מותר לו להרפות מהכפתור. אך אם בשל כך נדלקת או נכבית נורת בקרה, אסור להרפות. וטעמו דשרי להרפות כשאין נורה, משום שבכל רגע שהוא לוחץ הוא גורם לזרימת החשמל, ועם הרפיית היד הוא רק גורם להפסקת הזרימה (שם הערה קל"ג). והטעם שאם יש שם נורה שנדלקת או נכבית שאסור להרפות, כ' (בהערה קל"ד) דלא דמי להא שמותר ללחוץ ולהרפות מחוג של שע"ש, ואף יתכן דשרי לפתוח הבורג ולסוגרו שוב, דהתם עסקינן בגרמא (כמבואר בשש"כ פי"ג הערה צ"ד), שמעיקר הדין ס"ל לגרשז"א דשרי (ר' שש"כ ח"ג בהערות הגרשז"א לפי"ג הערה צ'), משא"כ בני"ד נוגע הדבר לפס"ר דאו', דהיינו הדלקת הנורה, דניח"ל לדעת אם הפעמון צלצל. ע"כ.

ובפרק מ' (סעי' י"ט) כ': חולה שאין בו סכנה, אסור לו להשתמש בפעמון חשמלי לקרוא לעזרה, אא"כ ברור לו שלא תדלק נורה עקב הצלצול, ודרושה לו עזרה מיידית לצורך רפואתו. ע"כ. ובמקורות שם (הערה נ"ט) הסביר שאין בו אלא איסור דרבנן, לרוה"פ. והוסיף בשם הגרשז"א זצ"ל: חושבני דבפעמון חשמלי מותר גם לחזו"א, כיון שצריכים כל הזמן ללחוץ עליו. ע"כ.

ראשית רצינו להעיר, שמש"כ בשש"כ לחלק בין פעמון שיש לו נורה או שאין לו נורה, נלע"ד שיש לחלק גם בין פעמון שרק הלחיצה גורמת לצלצול מתמשך, לבין פעמון שגם כשמרפה מהלחיצה על הכפתור גורם לצלצול נוסף. והיינו שיש לחלק בין פעמון שכשממשיכים ללחוץ על הכפתור ממשיך גם הצלצול (צלצול מתמשך) וכשמרפים נפסק מיד הצלצול, לבין פעמון שמצלצל צלצול בודד רק בתחילת הלחיצה וכן בהרפייה. ואכן מכל דבריו בשש"כ שם עולה שכל דיונו הינו רק גבי פעמון שיש לו צלצול מתמשך. וכן התייחסנו לדבריו.

וקשה לנו ע"ד השש"כ (בפכ"ג שם בהערה), שכתב שכשלוחץ על הכפתור כל רגע הוא גורם לזרימת החשמל, ומשמע דאיסורא קעביד. ובהלכות שם כתב שלכן "מותר" לו להרפות הכפתור. וקשה לי, דאם הלחיצה חשיבא איסור וההרפיה אינה איסור, הול"ל שחובה עליו מיד להרפות מהכפתור. דלשון מותר שייכת היכא דהאיסורים שקולים ואז ממ"נ יעשה כרצונו, ומשום דקשה להחזיק כך ידו עד מוצש"ק מותר לו להרפות. אך בני"ד זו חובה גמורה - לשיטתו - להרפות מיד.

ואמנם שאלתי את הגרי"י נויבירט שליט"א ע"כ, ואמר לי שהוא פוסק כשיטת הגרשז"א זצ"ל שסגירת מעגל חשמלי אסורה משום מוליד (ר' בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענף 3, שהגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שהגרש"ז אוירבך זצ"ל מעיקר הדין לא ס"ל כבית יצחק שבהדלקת כלי חשמלי יש איסור מוליד. עכ"ד). ולכן המשך הלחיצה אינו אסור כלל כי אין בזה מוליד. ואמנם הוסיף שלפי החזו"א ספק אם יש בזה איסור בונה מדאו'. ושאלתיו האם משום דדמי מצד בונה למחזיק אוהל של כלונסאות שכבר בנאוהו קודם לכן. והסכים הגריי"נ לכך. והיה נראה שמ"מ חושש הוא קצת לד' החזו"א [ור' במכתבו בקדוש"ה (ח"א נספח ה'), שכתב הגריי"נ שליט"א: "הגם דלא נקטינן כוותיה (דהחזו"א) עכ"פ בדיעבד". ומשמע שלכתחי' יש מקום לחוש לד' החזו"א. ור' בשש"כ (פ"מ הערה נ"ט) שכתב שהדלקת מכשיר חשמלי ללא חוט להט "אין בו אלא איסור דרבנן, לרוב הפוס'". ומשמע שפוסק שלא כחזו"א, אך יש מקום להתחשב בד' החזו"א, וכ"ז גבי דעת הגרי"י נויבירט שליט"א. וגבי ד' פוס' אחרים ר' מש"כ בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ז', הערה ט' ענף 4, והערה ט"ז ענף 5) וכאן במיל' (בפרקנו ענף 7, בפ"ז ענף 3, ובפרק ח' ריש ענף 20). ובענין מה שהבאנו בקדוש"ה (ח"א שם) בד' הגרב"צ אבא שאול באול"צ ח"ב, ר' בשו"ת יבי"א (ח"ט חאו"ח סי' ק"ח ס"ק קפ"ה וקפ"ו) שדחה דברי האול"צ הללו. ועיי"ש ביבי"א (בסס"י ק"ח במסקנה) שכתב שיש לפקפק על נכונות כל הכתוב בשו"ת אול"צ ח"ב, אם אכן זו דעת הגרב"צ ז"ל. וכן שמעתי מתלמידו המובהק של הגרב"צ, הג"ר אליהו תופיק שליט"א, מחשובי הדיינים פעיה"ק (ובעהמח"ס שו"ת קול אליהו), שאין לסמוך על הכתוב בספר הנ"ל, ונימק את דבריו בהוכחות רבות (ובהזדמנות מאוחרת יותר אמר לי שכן הדין גם גבי שו"ת אור לציון חלק ג'). ומאידך ישנם רבנים הטוענים ששמעו מהגרב"צ זצ"ל עצמו שהוא סמך ידיו גם על הספר הזה. והגר"מ אליהו שליט"א אמר לי בענין זה שאין לפסול את ספר אול"צ חלק ב' באופן גורף כמו שיש הטוענים כך. ומ"מ צריך לבדוק את הכתוב שם כל דבר לגופו. עכת"ד. ואכמ"ל]. ולאור כ"ז קשה לנו, דאם ס"ל לשש"כ רק כבי"צ דאסור משום מוליד, ולדעתו אין בהמשך הלחיצה איסור כלל, וגם בהרפיה רק גורם להפסקת הזרימה, אזי אה"נ "מותר" לו להרפות, דמה שיעשה - המשך הלחיצה או ההרפיה אין בהן איסור. אך אם יש מקום לחשוש לחזו"א הרי ש"חייב" להרפות מיד, דאל"כ חיישינן לספק איסור דאו'. ונראה שאכן זו כוונתו של הגריי"נ שליט"א, ורק שלא דקדק בדבריו (או שבמקרה זה לא חשש כ"כ לחזו"א, משום שהגרשז"א זצ"ל היקל כאן גם אליבא דהחזו"א, משום שמדובר רק על המשך לחיצה).

ועוד קצת קשה לי להבין דברי הגאון הנ"ל, שממש"כ בפכ"ג שם נראה שהמשכת הלחיצה על כפתור הפעמון כרוכה באיסור דגורם כל רגע לזרימת החשמל. ואף שהגריי"נ שליט"א אמר לי שלמ"ד מוליד אין איסור בהמשכת הלחיצה, ורק לחזו"א זה ספק בונה מדאו', מ"מ קשה, שהרי בדבריו בפרק מ' (הערה נ"ט) מבואר (מד' הגרשז"א זצ"ל) שלחזו"א מותר אפי' להתחיל וללחוץ על הכפתור, כי צריכים כל הזמן ללחוץ עליו, והיינו דלא חשיב בונה. ולכאו' אם להמשיך המצב יש איסור, כ"ש שלהתחילו יש איסור [ואין לומר שהתחלת הלחיצה אסורה רק מדרבנן, ולחזו"א היא מותרת רק לצורך חולה (כמו שמדובר שם), והוי איסור דרבנן דבונה, דמ"מ איסור מדרבנן שרי לחולה רק בשינוי (כמ"ב סי' שכ"ח סקנ"ז), ולא כתוב שם דשרי לחולה רק בשינוי, ומשמע דמותר לגמרי הדבר]. ובהיותי אצל הגריי"נ שליט"א שאלתיו ע"כ, ואמר שצ"ע ע"כ. עכת"ד (וע"ע בסיני, כרך כ"ב, שנת תש"ח, עמ' קנ"ג, דברי הגרשז"א זצ"ל גבי תחילת והמשך הלחיצה).

ועוד קשה לענ"ד על ד' השש"כ (בפכ"ג שם) שאסור להרפות אם יש נורה לפעמון והיא נדלקת או נכבית בעת ההרפיה (ובאמת כל הסברו בהערה קל"ד לגבי צלצול עם נורה הינו רק לגבי ההדלקה. אך אין שם שום הסבר מדוע אסור להרפות אם כרוך הדבר רק בכיבוי הנורה). דקשה מה שכתב גבי המקרה שהיא נכבית בהרפיה, שהרי אם תכבה הנורה ה"ז שבות - כיבוי גש"מ, דאף לרמב"ם הוי רק איסור דרבנן, וכמש"כ מרן (בסס"י של"ד). כמו כן זה גם פס"ר דלא איכפ"ל, שהרי לא איכפת לו אם הנורה תכבה או לא, ואפי' הוא בעל הדירה עצמו שצריך הוא לשלם על החשמל, ה"ז רק נורה קטנה שצריכת החשמל שלה קטנה מאוד, וחשיב כלא איכפ"ל [ויותר מזה כתבנו בקדוש"ה (ח"א הערה ל') גבי כיבוי אזעקת מכונית ע"י קטן, כשנורות נדלקות דחשיב כפס"ר דלניח"ל. כעין זאת ר' גם בשש"כ (פל"ג הערה כ"ג* בשם הגרשז"א. וכן בפל"ח הערה כ' בשם הגרשז"א. וע"ע בפ"מ הערה ס"א) שהיקלו בגלל שלא איכפ"ל מפעולה צדדית של הדלקת נורה וכדו']. וא"כ כל ההרפיה אסורה רק מדין פס"ר דלא איכפ"ל באיסור דרבנן, שבזה כבר רבו המתירים לכתחי'. ועוד יש להוסיף, שלשיטתו ההרפיה אינה כמעשה כיבוי אלא ש"הוא רק גורם להפסקת הזרימה" (כעין דברי הגריש"א שליט"א). ולעומת זאת יש מקום לומר שאם ממשיך ללחוץ על הכפתור - לפי מה שאמר לי הגרי"י נויבירט שליט"א, שכל רגע שהוא לוחץ הוא גורם לזרימת החשמל, ולשיטת החזו"א זה ספק אם עושה איסור דאו' של בונה. ולפי"ז ברור שעדיף שירפה, ולא יעבור כל רגע על ספק איסור דאו' דבונה. ולכאו' היה עוד מקום לחייב להרפות גם מצד אור הנורה, דהוי מבעיר מדאו' כל רגע, דחשיב כמוסיף כל הזמן שמן לבעירה, אך בזה כבר כתב הגרשז"א זצ"ל (כמבואר לעיל בשם שלש"ל סי' ש"ז סקכ"ט, וכנ"ל באמצע ענף 7) שאין זה דומה לשמן שבנר. ומ"מ למסקנה יוצא שאם ירפה ה"ז איסור פס"ר דלא איכפ"ל באיסור דרבנן, ואפי' פחות מכך, כיון שבהרפיה הוא "רק גורם להפסקת הזרימה". ואילו בהמשך הלחיצה לדעת הגריי"נ בהסבר החזו"א (שנראה שאכן הוא חושש לחזו"א) כל רגע הוא עובר על ספק איסור דאו' דבונה. ולפי"ז פשיטא שירפה מיד.

ענף 12: המשך הדיון בדברי השש"כ.

אלא שלענין המשך הלחיצה הגורמת להמשך הבערת הנורה יש לדון טובא. דמצאנו שכתב הגרשז"א במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' נ"ז ד"ה "והנה") וז"ל: דבזה שממשיכים ליצר את הזרם גורמים רק שהחוט הלוהט ישאר בליבונו ולא יתקרר, ואם יסובב אדם במו ידיו את גלגל המגנט שמייצר את הזרם אינו חשיב כלל כל רגע כמבעיר כיון שאינו מדליק בכך שום דבר חדש שלא דלק קודם. ולא דמי למוסיף שמן בנר שהשמן עצמו בוער ונשרף, משא"כ הכא הזרם עצמו איננו כלה ונשרף אלא שבכח מרוצתו הוא מחמם את החוט עד שמלבין ומאיר, ולכן דוקא אם עושה פעולה זו בחוט קר אז חשיב שפיר מבעיר. משא"כ כשהחוט כבר דולק מקודם ה"ז דומה לברזל מלובן המונח ע"ג אש ובא אחר והוסיף אש כדי שלא יתקרר לאחר שהאש הראשון יכבה, דפשוט הוא דבכה"ג... אינו חייב כלל משום מבעיר על זה שהוא גורם שהברזל לא יצטנן. וה"נ גם כאן. עכ"ל.

ואמנם היה קשה לי מה שדימה ני"ד להא שהאש כבר דולקת ובא אחר והוסיף אש כדי שלא יתקרר לאחר שהאש הראשונה תכבה. הרי לכאו' ני"ד דמי למוסיף אש בדיוק ברגע שהאש הראשונה נכבית, כיון שהזרם הקודם כבר עבר בחוטים ועתה בגלל שהוא לוחץ על הכפתור וממשיך הזרימה ממשיך החוט להתלהט ואינו נכבה (וכן מבואר בהדיא בדברי הגרשז"א זצ"ל שהבאנו לעיל בענף 7 בתחילתו, עפ"י מכתבו שבספר מאור השבת, שמבואר בדבריו שבכל רגע ורגע ישנה הדלקה חדשה. עיי"ש. ולכאו' דבריו סותרים זא"ז. ומצוה ליישב. וע"ע ריש ענף 2 בשם הגרצ"פ פראנק זצ"ל). ואף שאם הוא היה מרפה לא היה החוט מתקרר מיד (ותלוי הדבר בעובי החוט וסוגו, הגורמים למידת ההתנגדות לזרם), מ"מ לכל היותר הרי תוך זמן קצר (של כמה שניות) היה מפסיק להתלהט, והמשך הלחיצה גורם להמשך התלהטות החוט. ואם היה החוט לוהט מאוד, והיו לוקחות לו כמה שניות עד שהיה מתקרר באופן שאינו עוד בגדר ההלכתי של חוט לוהט, הרי שהמשך הלחיצה הינו רק מבעיר בגרמא, אך באמת החוט החשמלי כבה מיד, כמו בנורת להט רגילה. ומ"מ מדברי הגרשז"א נראה שלא חשיב כלל כמבעיר. ולפי"ז י"ל גבי ני"ד שלכאו' אין לחייבו בהמשך הלחיצה מצד מבעיר. וע"ע לעיל בפרקנו (בריש ענף 2) מה שדננו אי יש סתירה בדברי הגרשז"א במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' נ"ז לבין עמ' קי"א).

אלא שמהצדדים האחרים שכתבנו לעיל נראה שעדיף בני"ד להרפות, והיינו משום שבהרפיה עובר רק על איסור דרבנן של כיבוי גש"מ, וכן דהוי סותר שלא ע"מ לבנות, וגם שהבנין השני לא עדיף מהבנין הראשון. וכן דלא חשיב כמעשה אלא כשוא"ת, וגם הוי פס"ר דלניח"ל [ויש מהפוס' המתירים לכתחי' בפס"ר דלא ניח"ל אפי' בדרבנן אחד. ר' מש"כ בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 4 והערה כ"ו ענף 5), בשם יבי"א בכ"ד. ואף שלמרן הח"ח בשעה"צ (סי' שט"ז סקי"ח) יש להתיר לכתחי' פס"ר דלא ניח"ל רק בתרי דרבנן (ור' בקדוש"ה ח"א שם שגם זה אינו ברור. ולעיתים מיקל אף בחד דרבנן), וכ"מ מדברי החזו"א בכ"ד (אמנם הוסיף שעיקר ההיתר דתרי דרבנן אינו מוכרע ואין לו מקור בגמ'. ור' ביבי"א ח"ז סי' מ' סק"ז שכתב שהחזו"א חזר בו, וס"ל דשרי אף בחד דרבנן), כמבואר כ"ז בקדוש"ה שם, מ"מ הכא יש להורות כן לענ"ד משום דהוי בשוא"ת, וגם משום שהאפשרות שכנגד יותר חמורה].

אמנם בדברי החזו"א (סי' ל"ח סק"ב. וע"ע סי' נ' סק"ט) מבואר שיש בהרפיה פתיחת מעגל שאיסורו סותר מדאו' (אא"כ נאמר שההרפיה חשיבא כשוא"ת), ואם לא ירפה אלא ימשיך ללחוץ ה"ז ספק איסור דאו' של בונה לחזו"א (כפי שאמר לי הגריי"נ שליט"א. וכבר נחלקו הרמב"ם והר"ן אי ספק דאו' לחומרא מדאו' או רק מדרבנן), ולפי"ז לכאו' יוצא שעדיף שימשיך ללחוץ. אלא שבאמת אם ימשיך ללחוץ הריהו עושה עבירה כל רגע ורגע בקום ועשה, אף שגם זה הוי פס"ר דלא ניח"ל, דודאי לא ניח"ל שהפעמון ימשיך לצלצל ולהטריד והנורה תמשיך לדלוק. ולפי כל הנ"ל בס"ד נלע"ד שעדיף להרפות.

ויש להעיר שהנ"מ בין ני"ד לבין המקרה שאין נורה - לדעת הגרשז"א זצ"ל - שבני"ד בעת ההרפיה מתווסף איסור דרבנן של כיבוי גש"מ, וזה דוקא גריעותא לצד שעדיף להרפות. אלא שמ"מ נלע"ד שעדיף להרפות אף לגרשז"א, וכ"ש לדעת הגריש"א שליט"א, מהא דפסק הגריש"א (הבאנו דבריו לקמן בענף 14) שאפי' כשהנורה נדלקת בהרפיה שעדיף להרפות משום דזה בשוא"ת. וא"כ כ"ש בני"ד. וצור ישראל יצילנו משגיאות.

ובאמת כששאלתי את הגרי"י נויבירט שליט"א מדוע פסק לאסור ההרפיה אם היא גורמת רק לכיבוי הנורה, וכנ"ל (לא הזכרתי ענין איסור הבערה כל רגע בעת הלחיצה), אמר לי הגריי"נ שאה"נ כשרק נכבית הנורה (ולא כשנדלקת) צ"ע אי יש לאסור, ויתכן שבמקרה זה אכן ירפה מהלחיצה. עכת"ד.

בענין מה שכתבנו שבהרפיה הוי פס"ר דלא ניח"ל, יש מקום לומר שבני"ד אין זה צד להקל, דהרי גם המשך הלחיצה לא איכפ"ל, דהא לא איכפ"ל מהתוצאה - אם הצלצול והתאורה ימשכו. ויותר מכך, יתכן דהוי לא ניח"ל, דהא דלא ניח"ל בפעולת הלחיצה דזה טורח גדול וגם עושה רעש זמן רב. ועוד היה מקום לדחות את מה שכתבנו שכיבוי הנורה הוי פס"ר, ד"אפשר" דחשיב כמעשה בידים משום שכך דרכו של המכשיר לפעול (ושלא כמו שנראה מהחזו"א, כדלקמן בסמוך), וכמו שכתבנו בס"ד בח"א (הערה ט' ענף 6, הערה י' ענף 5, והערה ט"ז ענף 2) עפי"ד הגרשז"א במנח"ש (ח"א סס"י ט' עמ' ע"ו), ובשמו בשש"כ (פ"י סוף הערה מ"ה, פל"א הערה א', ופ"מ הערה כ"ז. ואמנם עיי"ש בפ"י סוף הערה מ"ד שנראה שגבי נורת מקרר כן דן מצד פס"ר ולא מצד מעשה בידים).

אמנם יש להוסיף שכתב השש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל בשני מקומות הגבלה לדבר. שבפל"ח (הערה כ') כתב בשם הגרשז"א גבי טלפון עבור חולה, שהדלקת הנורות חשיב כפס"ר (ומצדד שם דלא חשיב כניח"ל אלא כלניח"ל). ואע"ג שגבי נורת המקרר (כנ"ל עפ"י מש"כ שם בפ"י) כ' דאפשר דחשיב כמעשה בידים, מ"מ גבי נורת הטלפון כיון דאפשר שאין זה כלל לצורך השיחה אינו חשוב ממש כמדליק בידים (ונשאר בצ"ע). וכעין זאת כ' גם שם בפל"ג (הערה כ"ג*), דהוי פס"ר כיון שהמחייג אינו צריך את הדלקת הנורה. ע"כ. ועוד נלע"ד שיתכן שיש לחלק בין אם הפס"ר הינו בגוף המכשיר, כגון נורת המקרר שהיא חלק מהמקרר ונמצאת בתוכו, שזה חשיב כמעשה בידים, לבין אם הפס"ר אינו נעשה בגוף המכשיר, והיינו נורת הבקרה במרכזית הטלפון שאינה נדלקת במכשיר הטלפון אלא רק במרכזיה הרחוקה ולא נראה הדבר שבשל מעשהו נדלקה הנורה (וכעין זאת מצאתי בשש"כ פל"א אמצע הערה א', שהחמיר במקרר כי הדלת והכפתור הם מקשה אחת).

ואמנם לא כ"כ זכיתי להבין את חילוקו זה של הגאון הרשז"א זצ"ל. דהא מה שהנורה שנדלקת אינה לצורך השיחה זה גורם אי הוי פס"ר דניח"ל או דלא איכפ"ל, אך מדוע זה גם קובע אי הוי פס"ר או מעשה בידים. אלא שבאמת יש לדחות זאת, דהא גם כשמוריד ראש התרנגול אינו צריך את מיתתו אלא את ראשו, והיינו שהתוצאה אינה מטרתו, ולכן הוי פס"ר ולא מעשה בידים. דפס"ר הוי דבר שאינו מתכוון שודאי יתרחש. ז"א שזה תלוי בכוונתו ורצונו. ואם הדבר הוא חלק ממעשהו הישיר המכוון הוי מעשה בידים ולא דבר שאינו מתכוון, וממילא גם לא פס"ר. ומ"מ עוד יש להעיר, שמד' החזו"א (סי' נ' סק"ט ד"ה "מן האמור") נראה דלא ס"ל כגרשז"א, אלא אף דבר שמתוכנן כך, כגש"מ בנורת להט, ואף כשצריך לזה, כתב דחשיב כפס"ר, ורק דן אי הוי ניח"ל או לא. אך לא כ' דחשיב כמעשה בידים. ומ"מ דברי הגרשז"א הנ"ל מתאימים גם למש"כ בשש"כ בפל"א (הערה א', גבי נורת מקרר שאי אפשר לומר שהדלקתה אינה כלל לצורך הפתיחה. שאף שאפשר לפתוח גם בלי הדלקתה, אך מ"מ זה עוזר לאדם המדליקה. ואילו בנורת מרכזית הטל' אין הדלקתה מועילה כלל למטלפן אלא רק לחברת הטלפון), וכן מש"כ שם בפרק מ' (הערה כ"ז, גבי הדלקת פעמון וזרקור האזעקה, דלא חשיב כפס"ר אלא כמעשה בידים, שה"ז ממש לצורך תכלית הפעולה שעושה - להרתיע הגנב שיברח, וזה גם ממש חלק ממכשיר האזעקה ומצורף אליו ונראה כחלק ממנו). וע"ע בקדוש"ה (ח"א הערה ט' סוף ענף 2).

בכל אופן מהכלל שאמר הגרשז"א שאם הדבר שנעשה, אף שכך מתוכנן הכלי, מ"מ כשאין זה כלל לצורך תכלית פעולת האדם אין זה נחשב כפעולה בידים אלא קיל והוי כפס"ר, יוצא שבני"ד כיבוי הנורה כתוצאה מההרפיה אינו נחשב כמעשה בידים, אלא רק כפס"ר. וכ"כ בהדיא השש"כ (בפכ"ג הערה קל"ד). וא"כ חזרה קושיא לדוכתא, וכנ"ל: מדוע החמיר השש"כ אם תכבה הנורה ה"ז פס"ר דלא איכפ"ל באיסור דרבנן (כיבוי גש"מ). ומאידך - לפי שיטתו שבכל רגע שלוחץ הוא גורם לזרימת החשמל, הרי שאם ימשיך ללחוץ - כדינו של השש"כ - הריהו עובר כל רגע על איסור סגירת מעגל חשמלי הכרוך באיסורי מוליד, לחזו"א בונה, משמיע קול בכלי המיוחד לכך, ומבעיר בהדלקת הנורה. וא"כ יוצא שגם אם יש נורה הריהו צריך להרפות מהלחיצה, כשהנורה נכבית (ולא נדלקת) כתוצאה מכך.

ועוד יש להעיר על דברי השש"כ במש"כ שם (בהערה קל"ד) גבי מקרה שהנורה נדלקת כשמרפה, דבני"ד נוגע הדבר לפס"ר דאו' - הדלקת הנורה, דניח"ל לדעת אם הפעמון צלצל. עכת"ד. ונראה לענ"ד שיש מקום לומר דלא איכפ"ל בהדלקת הנורה, דהא עפי"ר (בבית פרטי) אפשר לשמוע מבחוץ אם הפעמון מצלצל וא"צ לנורה זו. ועוד, דגם אם הנורה נדלקת אין זה מבטיח תמיד שהפעמון מצלצל, דיתכן שהנורה נדלקת אך הפעמון בפנים מקולקל (אף שדבר זה אינו שכיח).

אך יותר מכך לא זכיתי להבין את דבריו שם, שבהלכה דיבר על ההרפיה, כשמסיר האצבע, ואילו בהערה (קל"ד) שם הסביר דחשיב כניח"ל משום שעי"כ יודע אם הפעמון צלצל. והרי את זאת הוא יודע דוקא בשעת הלחיצה, שאז הפעמון מצלצל. דמה שייך שבהרפיה הוא ידע אם הפעמון צלצל, הרי אז הוא יכול לדעת לכל היותר אם הפעמון הפסיק לצלצל, אך מסתמא שאם הרפה אז הפעמון הפסיק לצלצל, ולא חשיב כניח"ל. ואע"ג שהעירוני שיתכן שכשהתחיל ללחוץ הוא לא הסתכל על הנורה ואינו יודע את מצבה בדר"כ - אם היא דולקת או כבויה, ובפרט זה קורה בשעות היום, ורק תוך כדי הלחיצה הוא שם לבו לברר אם הפעמון פועל, וזאת ע"י ההרפיה, וא"כ הוי פס"ר דניח"ל. מ"מ לענ"ד אין זה דבר שכיח ולכן חשיב כפס"ר דלא ניח"ל. כך בס"ד נלע"ד.

ועוד היה קשה לי ע"ד הגאון בעל השש"כ הנזכרים, שכ' שעם הרפיית היד הוא "רק" גורם להפסקת הזרימה. הרי לכאו' כל כיבוי מנוע חשמלי, כמאוורר, רק גורם להפסקת הזרימה. ומה לי אם גורם לכך ע"י הפסקת הלחיצה בשוא"ת, או ע"י לחיצה בכפתור, הרי התוצאה הסופית הינה הפסקת הזרם. ואמנם ודאי שיש חילוק בין קום ועשה לשוא"ת, אך כשהתוצאה הינה איסור (ולחזו"א יתכן דהוי דאו') לכאו' יש לאסור בשניהם ואין לומר שסתירה בשוא"ת זה רק "הפסקת המשך הבנין", דהא סו"ס סתר. אמנם אח"כ מצאתי שכבר הגרצפ"פ זצ"ל בהר"צ (או"ח ח"א סי' קנ"א סק"ב) הסתפק אי ניתן לומר כדברי השש"כ, ובפרט שאח"כ גם הגריש"א שליט"א היקל (כדלקמן בריש ענף 14) בהרפיה בגלל הטעם דהוי שוא"ת, וא"כ בטלה דעתי בזה.

ואגב זאת רצינו להעיר על מש"כ בשש"כ (פי"ג הערה צ"ד. וזה קשור לני"ד, כי בפכ"ג הערה קל"ד הישווה השש"כ דין ני"ד לדין השע"ש שבפי"ג שם), שמותר להכניס עצמו לכתחי' למצב שיצטרך בגרמא לעשות מעשה. ע"כ. אמנם בכמה דוכתי כ' הגרשז"א זצ"ל שמכשיר שמתוכנן לפעול באופן של גרמא אין דינו כמכשיר גרמא (כנ"ל עפ"י המנח"ש, שש"כ וקדוש"ה ח"א). ולפי"ז צריך להבין מדוע התיר הגרשז"א לשנות את זמני השע"ש משום דהוי גרמא. ובס"ד י"ל דהתם כיון שכל מהות המכשיר לפעול באופן גרמא, בזה אמרינן שאין דינו כגרמא. אך בני"ד עצם הפעולה הקבועה של השע"ש איננה כלל ע"י מגע יד אדם בשבת ואיננה בגרמא. ואם אדם רוצה בשבת לשנות את זמני הכיבוי וההדלקה - זו פעולה שאין המכשיר מתוכנן לפעול מלכתחי' כך, אין זו מטרת המכשיר, ואין זו דרך השימוש הרגילה של המכשיר ולכן חשיב כגרמא (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: פעולתו דוקא ע"י גרמא. אמנם בדרך כלל היא נעשית מע"ש, אבל סו"ס פעולתו דוקא ע"י גרמא. עכ"ל). ועוד, דגבי שעון שבת אין האדם מכניס עצמו בע"ש מלכתחי' למצב שבו יצטרך לשנות את זמן ההדלקה או הכיבוי בגרמא, דהא בע"ש לא חשב ולא תכנן שיצטרך לעשות זאת בשבת. וצ"ע. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: לפעמים תכנן זאת מע"ש.

ענף 13: המסקנה לדינא בנידון דידן.

לאור הנ"ל בס"ד עולה גבי פעמון שאין בו נורה, ויש לו צלצול מתמשך כך שהרפיית הכפתור לא גורמת לצלצול נוסף, שבכל מקרה רשאי, ועפי"ר אף חייב מיד, להרפות מכפתור הפעמון ולא להמשיך בלחיצה. ונסביר בס"ד הדברים בקצרה:

למ"ד שהמשך הלחיצה חשיב כל רגע כפעולה חדשה:

מצד מוליד: בהמשכת הלחיצה כל רגע יש איסור מוליד (תשובת הגריש"א שליט"א הנ"ל בענף 2. אמנם כפי שכתבנו לעיל בענף 4, לא ברירא לן שאף לדעתו יש בזה איסור גמור דמוליד. ולגרשז"א זצ"ל יתכן שאין בזה איסור מוליד כלל, בשל כמה צדדים שכתבנו שם בשמו). ואילו בהרפיה אין איסור כלל (תשו' גריש"א הנ"ל בענף 8). ממילא מבואר שחייב מיד להרפות, וכן אמר לי בהדיא הגריש"א שליט"א (כנ"ל בענף 8).

מצד בונה: המשך הלחיצה כרוך כל רגע באיסור בונה וספק אי הוי דאו' (תשו' הגריש"א שליט"א הנ"ל בענף 2). ואילו בהרפיה אין איסור כלל (תשו' הגריש"א הנ"ל בענף 8). וממילא מבואר שחייב מיד להרפות, וכן אמר לנו בהדיא הגריש"א שליט"א (כנ"ל בענף 8).

למ"ד שהמשך הלחיצה חשיב רק כהמשכת המצב הקיים:

מצד מוליד: בהמשכת הלחיצה אין איסור גמור של מוליד, ולמעשה זה ספק איסור דרבנן דמוליד (כנ"ל בסוף ענף 4). ואילו בהרפיה אין איסור כלל, דהא אין מלאכה הפכית למוליד (כנ"ל בענף 8 בשם פוסקים, ומטעם זה גם אין איסור בהרפיה למ"ד שסגירת מעגל חשמלי אסורה משום מתקן מנא או מכב"פ, כנ"ל שם). וממילא מבואר שעדיף להרפות (כיון שבהרפיה אין איסור כלל, ואילו בהמשכה אולי יש איסור כלשהו של מוליד).

מצד בונה: בהמשך הלחיצה ספק אי יש איסור, ומ"מ ודאי שאין בזה איסור דאו' [כן עולה מהשש"כ (פ"מ הערה נ"ט) בשם הגרשז"א. אך כיון שמדובר שם על חולה יתכן דס"ל שמ"מ בעלמא יש בזה איסור דרבנן ולכן התיר דוקא לחולה, ולבריא אולי לא היה מתיר. וכן מד' הגרשז"א במנח"ש עולה שני"ד קיל מסתם בונה, דהא חשיב כמחזיק אוהל של כלונסאות שכבר בנוהו, כמבואר לעיל (בענפים 7,10). ועיי"ש מה שדננו בדברי החזו"א עצמו. וע"ע לעיל (בענף 6)]. ואילו בהרפיה נראה שיש איסור, ולכאו' איסור סותר דאו'. אך מ"מ יש מקילים משום דהוי בשוא"ת (וזה טעם גדול בני"ד, ולכן התיר הגריש"א שליט"א להפסיק הצלצול גם אם ההרפיה גורמת להדלקת נורת להט המחוברת לפעמון, וכדלקמן בענף הבא. אמנם לעיל בריש ענף 7 מצינו שהגרצ"פ פראנק הסתפק בכך אי חשיב שוא"ת. ועי"ש עוד שהבאנו בזה מחלו' היד רמ"ה וכמה אחרו' דס"ל דחשיב כהסרת המונע, ואילו התבו"ש ס"ל דחשיב כהפסקת הפעולה ולא כמעשה חדש. עיי"ש). ועוד יש לצרף הא דאם בלחיצה אין איסור דאו' (כנ"ל עפ"י השש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל), כ"ש בהרפיה דהוי רק סותר, ואינו ע"מ לבנות (אף שנראה שהחזו"א לא רצה להקל מטעם זה, כנ"ל. וע"ע בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ריש ענף 6). ובס"ד לאחר העיון (בענפים 7-10, ובפרט ב-10) ובירור הצדדים להקל העלנו שלמ"ד זה יש בזה חשש איסור דרבנן.

ולכן נראה שגם למ"ד זה עדיף להרפות, כי זה בשוא"ת וזה סותר שלא ע"מ לבנות, וגם אם יבנו שוב, הרי שהבנין השני אינו עדיף מהבנין הראשון [ואע"ג שבהמשך הלחיצה יש ספק אם בכלל אסור הדבר, מ"מ למדנו זאת מתשובת הגריש"א שליט"א דלקמן גבי פעמון עם נורה "שנדלקת" בהרפית הכפתור. דהלא התם מדובר שאם ממשיך הלחיצה ה"ז ספק איסור דאו' של בונה, ורק לחזו"א. ואם מרפה הכפתור ה"ז מדליק נורת להט שאיסורה לכו"ע מדאו' (מדין מבעיר), ובכ"ז פסק הגריש"א שירפה הכפתור בגלל שזה בשוא"ת. ולכאו' ה"ה בני"ד - כשממשיך ללחוץ ה"ז ספק דרבנן, וכשמרפה ג"כ לכאו' עובר על איסור דרבנן של סותר שלא ע"מ לבנות. וכיון שזה בשוא"ת לכן שרי להרפות. וכבר הבאנו לעיל בפרקנו (בענפים 7,8) את דברי הצי"א (ח"ו סי' ו' סקי"ב) שלא מצינו שבשוא"ת יאסר בלי שום פעולה מצידו. והדברים יפים גם לני"ד. כך בס"ד נלע"ד. וצור ישראל יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות].

בס"ד יש עוד להוסיף, שאם לפעמון מחוברת נורת להט קטנה אשר בעת הלחיצה על הכפתור היא "נדלקת", ואילו בהרפיה היא "נכבית", ג"כ יש לנהוג כמסקנות הנ"ל, מקל וחומר. דהא במקרה זה המשך הלחיצה חמור בכפליים דהא עובר כל רגע על איסור מבעיר (ונראה שאף למ"ד שהמשכת הלחיצה הינה רק השארת המצב הקיים, מ"מ כשכרוך הדבר בהמשך הדלקת נורה יש מקום לומר שה"ז כמוסיף שמן לנר דולק, שזה אסור לכו"ע. אמנם ראה לעיל בריש ענף 12 שכתבנו בשם הגרשז"א זצ"ל שאין זה כמוסיף שמן לנר אך מ"מ נראה שלגריש"א ולש"פ מ"מ איסורא קעביד. ואכמ"ל). ואילו בהרפיה הוא רק מכבה גש"מ שאיסורה מדרבנן (כבסס"י של"ד).

אמנם כל זה אמור דוקא לפוס' דס"ל שבכל רגע של לחיצה עובר על איסור מוליד דרבנן, ולחזו"א בונה שספק איסורו מדאו'. ואף לפוס' שהמשכת הלחיצה אינה כרוכה באיסור בונה או מוליד, יתכן דס"ל הכי מצד אופי מלאכות אלה. אך בלחיצה הכרוכה גם בהמשכת הדלקת נורת להט יתכן שיודו שבהמשכת הלחיצה יש איסור מבעיר (ר' רמ"א סי' רע"ו ס"ד, ובמ"ב שם סקי"א שאפי' ע"י גוי אסור להוסיף שמן לנר דולק). אך מדברי הגרשז"א המובאים לעיל (בענף 12) מבואר לא כך. וכן מדברי הגרצפ"פ זצ"ל בהר"צ (חאו"ח ח"א סי' קנ"א, וכן הבין מדבריו בהררי בשדה על הסי' הנ"ל) משמע שהמשכת הלחיצה אף כשכרוכה באיסור מבעיר, אין בזה איסור. ולפי"ז צ"ע כיצד לדעתו ינהג בני"ד כשהנורה נדלקת בלחיצה ונכבית בהרפיה. ובפרט שהסתפק אי ההרפיה חשיבא כמעשה או כשוא"ת.

ענף 14: דיון בעוד מיקרים דומים להנ"ל.

מדאתינן להכי נביא בס"ד עוד תשובה של הגרי"ש אלישיב שליט"א גבי פעמון עם נורה.

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי פעמון שיש בו גם נורה. אמרנו שברוב המיקרים, כפי שאמר לי מהנדס מומחה, הנורה דולקת כל הזמן (כדי שיוכלו לראות את שם המשפחה הגרה במקום). בעת הלחיצה על הפעמון נכבית הנורה, וכשמרפים מהכפתור נדלקת הנורה שוב. ואמר לי המומחה שזו נורת להט (היינו שבהדלקתה יש איסור מבעיר מדאו'). ושאלנו לגבי מקרה שלחץ בטעות על כפתור פעמון כזה, האם צריך להמשיך וללחוץ כדי להמנע מהדלקת הנורה שאיסורה מדאו', או שירפה מכפתור הפעמון אע"פ שעי"כ תדלק הנורה, אך זו טירחה גדולה ללחוץ על הכפתור כל השבת, וכגון שבא בליל שבת ל"שלום זכר" ויצטרך ללחוץ עד מוצאי שבת. ועוד טעם שירפה, משום שאם לא כן הרי בכל רגע הוא עובר על איסור בונה לחזו"א ומוליד לבית יצחק (לשיטת הגריש"א שבכל רגע הוי בונה ומוליד מחדש, וכנ"ל). והסברנו שלכן שאלנו קודם לכן (כמובא לעיל בענף 2) אם איסור המשך הלחיצה הינו בונה מדאו'. כיון שאם זה בונה מדאו', הרי שיש כאן איסור דאו' של הבערה בנורה כשמרפה מהכפתור כנגד איסור דאו' של בונה כשממשיך לצלצל. ועוד טעם שירפה, משום שאולי הדלקת הנורה נחשבת רק כפסיק רישא דלא איכפ"ל, וכגון שמדובר באורח (ולא בבעה"ב שרוצה שהנורה תדלק - מ.ה.). והיינו שעיקר הקושי הוא משום שזו מציאות שעומד איסור דאו' של מבעיר, כנגד איסור בונה שאולי הוא מדאו'.

וענה הגריש"א שליט"א שאכן זו בעיה, וחשב ע"כ יותר מכדרכו, ולבסוף אמר שכיון שבהרפיה הוא לא עושה מעשה, הרי שהדלקת הנורה נחשבת כשוא"ת, שרק מונע עצמו מהמשך הלחיצה, ולכן ירפה מהכפתור אע"פ שתדלק הנורה (וכבר הבאנו לעיל בריש ענף 7 בשם הצי"א ח"ו סי' ו' סקי"ב, שלא מצינו שבשוא"ת יאסר בלי שום פעולה מצד האדם. אמנם ראה לעיל בענף 2 שהגרצ"פ פראנק הסתפק אי בני"ד חשיב כשוא"ת. ועיי"ש בענף 7 שכתבנו עפי"ד הגרלי"ה שליט"א, שלכאו' זו מחלו' היד רמ"ה וכמה אחרו' דס"ל דחשיב מעשה, לבין התבו"ש דס"ל דלא חשיב מעשה. ואכמ"ל). ושאלנו האם ניתן לצרף לכך גם את הטעם שאמרנו שהדלקת הנורה זה פס"ר דלא איכפ"ל (כנ"ל, אם זה אורח, וע"ע לקמן בסמוך). וענה הגריש"א שלא ניתן לצרף זאת לפה, כיון שגם אם ממשיך ללחוץ על הכפתור הרי שלא איכפ"ל מהמשך הצלצול (ויותר מכך - לבעל הדירה הוי פס"ר דלא ניח"ל ברעש המתמשך - מ.ה.). וא"כ טעם זה שייך לשתי האפשרויות. עכת"ד (יצוין שלאחר השאלה הראשונה פה חשב הגריש"א הרבה זמן יחסית. ולאחר ששאלנו את השאלה השניה הוא ענה מיד, באופן כזה שהיה נראה שהוא כבר חשב קודם על שאלה זו, ותשובתו היתה מוכנה).

וא"כ למרות שבהרפיה ישנה תוצאה של איסור דאו' של מבעיר, והמשך הלחיצה הינו בונה רק לדעת החזו"א וסיעתו, וגם בזה יש ספק אם איסורו ממש מדאו' בני"ד (והיינו שלא רק לרמב"ם דס"ל דספק דאו' לחומרא הוא רק מדרבנן, אלא אף לר"ן דס"ל דספק דאו' לחומרא הוא מדאו', הרי שלכאו' פשוט שודאי איסור דאו' של מבעיר חמור מספק איסור דאו' של בונה), בכ"ז פסק הגריש"א שליט"א שירפה מהכפתור. ואולי יש לצרף גם הסברא שבלחיצה הוא ימשיך כל רגע ורגע לעשות איסור שהוא ספק דאו', ואילו בהרפיה אמנם נעשה איסור דאו' אך רק פעם אחת.

אמנם העירוני בס"ד שעיקרון זה אינו פשוט. דהגר"י ענגיל זצ"ל (בעהמח"ס אתוון דאורייתא) דן בספרו לקח טוב (כלל ט"ז) אי ריבוי הזמן מכריע או ריבוי האיכות מכריע. והזכיר את המשנה בנזיר (דמ"ז,א') שנחלקו רבי אליעזר וחכמים גבי כהן גדול ונזיר שפגעו במת מצוה, מי יטמא לו. וכן בגמ' שבועות (דט"ז,ב') דתניא ר"א מדוע הוזכר גם משכן וגם מקדש. ובגמ' כתובות (דל"ד,ב') שהזכיר רבה גם דין גנב וטבח בשבת וגם דין גנב וטבח במחתרת. ובגמ' ברכות (די"א,ב') בפלוגתא לענין ברכת אהבה רבה או אהבת עולם, הי מינייהו עדיפא. ובגמ' יבמות (דע"ה,א') גבי מחוסר כיפורים דזב ודיולדת שאסורים בקדשים. ובגמ' שבת (דכ"ג,א') גבי שמן זית או שמן שומשמין (שאינו ממהר לכלות כשמן זית. רש"י), הי מינייהו עדיף. ובמשנה תרומות (פ"ב מ"ד) אי מוטב לתרום מן היפה או מהמתקיים. עיי"ש בספר הנ"ל שהביא צדדים לכאן ולכאן. וא"כ ד"ז שנוי כבר במחלוקת התנאים. וצ"ע אם יש לחלק בין המיקרים. שאם ההבדל בין האיכויות של חומרת האיסורים הינו גדול (כגון בין דאו' לדרבנן) אזי ריבוי האיכות מכריע. ואם ההבדל בין האיכויות הינו קטן יותר (כגון בין דאו' לספק דאו') אזי רבוי הזמן מכריע (וע"ע שם שדן גם אי ריבוי הכמות מכריע או ריבוי הזמן. ושם בכלל ט"ו דן אי ריבוי הכמות מכריע או האיכות. אך אין זה שייך לני"ד). וע"ע במ"ב (סי' ח' סקכ"ב) דמשמע לכאו' שאיסור חמור (דברכה לבטלה) חד פעמי חמור טפי מאיסור קל (ביטול מ"ע) שעובר עליו בכל רגע. אך יתכן לדחות ולומר דהוא משום חומר לאו דלא תשא, שהזדעזעו שמים וארץ, כדאיתא בשבועות (דל"ט,א').

ועוד נלע"ד בס"ד, שיש לדון להקל בני"ד ולהרפות מכפתור הפעמון מהא דכתבנו שהוא פס"ר דלא איכפ"ל מהדלקת הנורה, וכמו שכתבנו לעיל שאף הגריש"א שליט"א הסכים לזה (ולדעתו גם המשך הלחיצה הוי פס"ר דלא איכפ"ל. מ"מ הסכים שזה שייך גם להרפיה). וכיון דהוי פס"ר דלא איכפ"ל, הרי שלדעת הרבה פוס' דינו כפס"ר דלא ניח"ל (ר' בה"ל סס"י ש"מ סעי' י"ח ד"ה "דלא ניחא"). וכבר כתב המ"א (סי' ש"כ סקכ"א) שאיסור פס"ר דלא ניח"ל אסור מדרבנן, אבל חיובא ליכא. וכ"כ המ"ב (סי' ש"כ סקנ"ג) בשמו, ועפ"י הגמ' בשבת (דק"ג,א'). ולפי"ז כשמרפה ונדלקת הנורה הוי איסור דרבנן.

וכיון שבאיסור דרבנן עסקינן שמא יש להקל לכתחי' להרפות מהכפתור גם משום כבוד הבריות. דהא אותו אדם הלוחץ על הפעמון לא רק שלא ניח"ל בהמשך הלחיצה משום שאינו יכול לעזוב את המקום והרעש מפריע גם לו, אלא שיש לו גם בושה גדולה כיון שניכר לכולם שהוא שכח ששבת היום לה', ואנשים מאוד מתביישים בכך. וראה במ"ב (סי' י"ג סקי"ב) שכל ההיתר של כבוד הבריות תלוי בבושת האדם. וגם משום שהוא גורם לאנשים רעש טורדני מתמשך, ובפרט אם הגיע למקום כינוס של אנשים רבים, כגון ל"שלום זכר". ואף שיש מהאחרו' שכתבו שבמקום כבוד הבריות לא התירו כל שבות, אלא רק איסור מוקצה או רק איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת [כ"כ באול"צ (ח"ב פ"מ הערה ו', עפ"י התוס' בביצה ד"ד,ב' ד"ה "ותנן". עיי"ש שחילקו גבי שאר דברים בין דבר שעיקר איסורו מדרבנן, לבין דבר שאיסורו מדרבנן, אך יש לו עיקר מן התורה, כגון תרומה של שאר פירות). ומה שבשו"ע (סי' שי"ב ס"א) התיר לטלטל אבנים משום כבוד הבריות, הו"ד משום שבמוקצה מישתעי שאין לו עיקר מהתורה].

מ"מ יש מהפוס' שכתבו שבכל איסורי דרבנן יש להקל משום כבוד הבריות [כ"כ ביבי"א (ח"ט סי' ק"ח ס"ק קפ"ה. והוכיח כן ממנחות דל"ז,ב' שהתירו הוצאה בכרמלית משום כבוד הבריות, ושכ"פ מרן בסי' י"ג ס"ג. ומה שכתב הרמ"א בסי' שי"ב ס"א אינו רק מצד מוקצה אלא אף מצד הוצאה מכרמלית לרה"י, שגם בזה התיר משום כבוד הבריות. ועוד דקיי"ל דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, והיינו בלאו דלא תסור, דכל מיליה דרבנן אסמוכוהו אלאו זה. עיי"ש ביבי"א). וכ"מ בהדיא כבר מהמ"א (סי' י"ג סק"ו) ובה"ט (שם סק"ו), וכן מבואר בהדיא משעה"צ (סי' שכ"ב סקי"ב). וכ"כ בנשמת אברהם (ח"ד עמ' כ' וח"ה עמ' רי"ז) בשם הגרי"י נויבירט שליט"א. וכ"כ בשש"כ (פ"מ הערה ס"א. והיקל לצורך כבוד הבריות אף בצלצול בפעמון כלאח"י לחולה שאיב"ס, ואפי' שעי"כ נדלקת נורה דהוי מבעיר מדאו'. ולכאו' דמי לני"ד. אך מ"מ מדובר שם בחולה, שלא כבני"ד). וכ"כ עוד להקל השש"כ (בפי"ח הערה קפ"ח, בהוצאה מרל"ר כלאח"י משום כבוד הבריות. וכן שם בפכ"ג הערה נ"ג גבי מוחק או קורע כלאח"י). וע"ע בדברי הגר"י אריאל שליט"א בסוף מכתבו המובא בקדוש"ה (ח"א סוף נספח א'). וע"ע לקמן במיל' (פ"ו ענף 5)]. ונראה בס"ד שבשעה"ד גדולה כבני"ד ניתן לסמוך על הפוס' המקילים משום כבוד הבריות בכל איסורי דרבנן.

ולפי כל הנ"ל יוצא שיש להקל ולהרפות מהכפתור בין אם עי"כ תדלק הנורה הסמוכה לכפתור, ובין אם לא תדלק, אך אפי' לחזו"א דחשיב סותר מדאו' יהיה מותר הדבר.

בענין המשכת מצב רצינו עוד להעיר, שישנם עוד כלים חשמליים שלאחר שהפעילם שייך בהם איסור של המשכת מצב, כגון מִדרך חשמלי שפותח דלת או מדליק נורה (למשל בעבר בתא טלפון) כשהאדם עומד עליו, וכן הבעיה של ירידה במעלית. בכל אלה האיסור - אם יש בזה איסור - נמשך לאורך זמן ע"י האדם, ושלא כמו הדלקת נורה, מאוורר, תנור וכדו' שבזה האדם עשה פעולה א' בלבד שאינה נמשכת, ורק התוצאה נמשכת. ר' למשל בשש"כ (פל"ב סמ"ג), שו"ת מעש"ח (ח"א עמ' קמ"ט,ק"נ), לב אברהם (ח"א פ"ו סעי' נ"ג-נ"ה) ועוד. אמנם לא ראיתי בפוס' שדנו במכשירים הללו דיון מיוחד מצד המשכת מצב. ועוד יתכן, שלפחות חלק ממכשירים אלה שונים מני"ד בכמה מתכונותיהם, וכגון מעלית שהתוצאה נובעת ממשקל האדם ולא מפעולה שעושה בגופו [וכבר דנו הפוס' אי תוצאה הנובעת ממשקל גוף האדם חשוב כמעשה בידיים. ר' בס' מעליות בשבת לגרל"י הלפרין שליט"א, החב"ה פרק ל"ד, ועוד. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: ע' ע"ז דף ס' ע"ב (אולי כוונתו גבי נפל הגוי במשקל גופו לבור היין) וכלים פרק י"א משנה ו' (אולי כוונתו גבי פיקה של מתכת מצד כובדה). עכ"ל]. וכן דגבי מדרך חשמלי בעי להפסיק הפעולה ע"י קום ועשה - לצאת מהמדרך, משא"כ בני"ד דהפסקת הפעולה הוי בשוא"ת (וכמו שאמר הגריש"א שליט"א). וראה במעש"ח (ח"א סי' י"ב וי"ג). וע"ע בספר זכרון יעקב (זובער, סי' ב'. מוסד הרב קוק. תשל"ה) שדן בענין לחיצה על כפתור הפותחת דלת (אמתח"י. הב"ד בהחב"ה ח"ב עמ' 364. ולפי מה שהביא שם, גם הוא לא דן מצד המשכת המצב לאחר שכבר התחיל האיסור). ועוד בס"ד יש לדון גבי המשכת הזרם (שאם ירפה מהכפתור יפסק הזרם) גם מהא דלכאו' חשיב כדבר שאינו מתקיים (מצד מבעיר, בונה וכדו'), וכמש"כ הרמב"ם (פי"א משבת הט"ו גבי כתיבה) והרה"מ (פ"ט שם הי"ג ופי"א הט"ו, "שבכל מלאכת שבת בעינן דבר המתקיים" כדי לחייבו מדאו', הא לא"ה פטור) ואכמ"ל.

עוד בעניני פעמונים בשבת ר' באנצי' תלמודית (חי"ח עמ' תשי"ז ואילך).