נספח ב: שמיעת מוזיקה ווקאלית בימי בין המצרים

ענף 1: הצגת הבעיה:

הנה השנה התעוררה שאלה חדשה בענין מה שנקרא "מוזיקה ווקאלית". והיינו האם מותר לשמוע מוזיקה כזו בימי בין המצרים. הסבר הדבר: מדובר שישנו זמר אחד או יותר ששר בפיו, ויחד עמו שרים אנשים נוספים המומחים לעשות בפיהם קולות של כלי נגינה, וכל זה בלי שום כלי נגינה. בעבר הדבר לא היה משוכלל כל כך, כך שאדם רגיל היה מבחין בהבדל בין מוזיקה ווקאלית למוזיקה רגילה ע"י כלי נגינה. אך כיום הדבר השתכלל מאוד, עד שמוזיקה זו דומה ממש למוזיקה רגילה, וקשה להבחין ביניהן.

על פי דברי המשנה בסוטה (דף מ"ט) פסק מרן בשו"ע (סי' תק"ס ס"ג) וז"ל: וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם (הגה: וי"א דווקא מי שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה), ואסור לשומעם מפני החורבן. עכ"ל.

וכבר דנו אחרוני דורנו האם איסור זה כולל גם שמיעת מוזיקה מפטיפון, רדיו, ובשנים האחרונות ע"י ווקמן, נגן (מכשיר אם-פי), ושאר מכשירים חשמליים. וכן דנו הפוס', שאף אותם שנהגו להקל בזה בכל ימות השנה, האם יחמירו בכך לפחות בימי בין המצרים.

לאור זאת עולה השאלה האם מותר בימי ביהמ"צ לשמוע את המוזיקה הווקאלית הנ"ל.

יצויינו כמה דברים: א. בדר"כ המוזיקה המושמעת באופן הנ"ל הינה מוזיקה שקטה, אך לעיתים ישנה מוזיקה תוססת. ב. ישנם שני סוגי מוזיקה: סוג אחד הינו מוזיקה שהיא רק מוזיקת רקע, לעיתים שקטה ולעיתים יותר רעשנית, אך זה נשמע רק כמוזיקת רקע. הסוג השני הינו מוזיקת רקע לשירת הזמר, אך פה כבר הדבר נשמע כמו תזמורת מלאה עם חצוצרה, תוף, אורגן חשמלי ושאר כלים. והיינו נשמע כמו תזמורת אמיתית, למרות שמשמיעים את הקול רק בפה. ג. עתה אמרו לי שבפרט בארה"ב הדבר משתכלל מאד, וכעת מביאים מארה"ב לארה"ק אלפי דיסקים על מנת שיוכלו לשומעם פה בימי בין המצרים. וכן לפני זמן מה הוקמה להקה שמופיעה בפני ציבור דתי באופן הנ"ל.

נראה בס"ד שהצדדים להקל בני"ד בשמיעה מקלטות הינם שעיקר השמחה בשירים ובליווי כלי שיר, ולכן מותר לפזם בפה. ולא נאסר לשמוע הקלטה של אנשים ששרים ללא ליווי כלי נגינה.

ויש עוד להוסיף את דברי הרבה פוס' [הרא"ש במסכת שבת (דכ"ד, א'), וכ"כ גם בביצה. וכ"כ ביד מלאכי (בכללי הדינים) גם בשם הרה"מ, הפר"ח ועוד אחרו'] שאנו אין לנו לגזור גזרות חדשות מדעתנו לאחר חתימת התלמוד. ולפי"ז יש להקל בני"ד, דהא חז"ל לא גזרו על שירה בפה.

ובפרט שיש עוד לצרף את מה שכתב הגאון בן איש חי בספרו ידי חיים (עמ' ר'), שכל שהוא דבר חדש שלא היה בימי חז"ל, אפי' יש טעם לאסור ולומר שבודאי אם היה זה בזמן חז"ל היו אוסרים אותו משום גזרה שמא יבוא לידי איסור תורה, מ"מ אין לנו כח לגזור מעצמנו לאסור את המותר משום גזירה, אע"פ שאנו מדמים מילתא למילתא. כי רק רבותינו הראשונים היה בידם כח לאסור המותר משום גזירה, והם אינם מצויים בדורותינו לגזור לאסור את המותר משום גזירה. ואנו אין בידינו כח לגזור כלל. כי כל דבר שלא גזרו עליו חז"ל בפירוש, אפילו אם הוא דומה ממש לדבר שגזרו עליו, אין אנו יכולים לגזור עליו ולאוסרו. עכ"ד [הב"ד בחזו"ע הל' שבת (ח"א עמ' מ"ח, הל' שהיה והטמנה הערה א', עמוד צ"ח שם הערה יב)].

לאור זאת נראה שישנם צדדים חשובים להקל בני"ד, ובפרט שבדורנו קשה לרובא דאינשי שלא לשמוע שום מוזיקה במשך ימים רבים, וכ"ש במשך ג' שבועות שלמים.

אלא שמאידך נראה שיש מקום גדול להחמיר בני"ד משום דכתיב "תמים תהיה" וגו', והיינו בלי התחכמויות, שהרי כל מטרת ההימנעות משמיעת שירים הינה כדי למנוע את השמחה שמגיעה משמיעת מנגינות בזמן החורבן, וזיל בתר טעמא. ואע"ג שלא מכל דבר המביא שמחה יש חובה להמנע בימים אלה, לכן מותר למשל לסיים מסכת גמ', או להבדיל לאכול עוגות, גלידה, פירות טעימים וכדומה, מ"מ כיוון שישנה גזירה שלא ליהנות משמיעת מנגינות, הרי לכאו' יש גם לאסור שמיעת כל מנגינה באשר היא. ומאי איכפת לן כיצד המנגינה נעשית.

ענף 2: השאלות העולות לגבי סוגיא זו.

לאור כל הנ"ל נשאלות השאלות:

א. האם בכלל מותר לשמוע מוזיקה כזאת בימי בין המצרים.

ב. האם יש לחלק ולהבדיל בין מוזיקה שקטה לתוססת.

ג. האם יש לחלק ולהבדיל בין מוזיקה שנשמעת רק כמוזיקת רקע בלבד, לבין מוזיקה הנשמעת כתזמורת מלאה של חצוצרה, תופים ואורגן, שממש אי אפשר להבדיל בינה לבין תזמורת עם כלי נגינה.

ד. האם מותר להשמיע מוזיקה כזו מהסוג הפחות משוכלל, במסיבות משפחתיות בימי בין המצרים, כבר מצווה, שבע ברכות (בתחילת בין המצרים) וכדו'.

ה. האם מותר לשמוע מוזיקה מסוגים אלו מרדיו או מטייפ בימי בין המצרים (כיום בתחנות רדיו הנקראות דתיות משמיעים שירים כנ"ל), האם יש חילוק בין הסוגים.

ו. האם מותר ללכת בימי בין המצרים לשמוע להקה כזו, וכפי שאמרנו מדובר בזמרים מומחים שזה נשמע ממש ככלי נגינה אמיתיים ומושלמים.

ז. האם יש הבדל בין אם הופעה זו נעשית באופן מאופק או שנעשית באופן תוסס ומלהיב.

ח. האם מותר לשיר מוזיקה כזו בשבת בשאר ימות השנה, מצד מראית עין, וכדומה, למשל בסעודות בישיבה או בשבת שבע ברכות.

ענף 3: תשובות הפוסקים בענין הנ"ל (הגר"ד ליאור, הגר"י יוסף והגר"א נבנצל שליט"א).

הנה מצאנו בכתובים המתייחסים לשאלה דומה. שהגר"ד ליאור שליט"א נשאל, לגבי תחנת רדיו המשדרת לציבור הדתי, כיצד עליהם לנהוג בענין השמעת מוזיקה בימי ביהמ"צ. וענה הגרד"ל שליט"א (בשו"ת דבר חברון, חאו"ח, סי' תקס"ד) וז"ל: א. מותר להשמיע ברדיו בימי בין המצרים מוזיקה עצובה ומנגינות אבל. ב. מותר להשמיע שירי הלל לה', וכלול בזה שירים עם משמעות ערכית, בלא ליווי כלי נגינה, עכ"ל. אך מ"מ אין מדובר שם במוזיקה ווקאלית. ומ"מ ידוע לי שבהזדמנות אחרת נשאל הגרד"ל על מוזיקה ווקאלית, והורה להיתר, וז"ל: עיקר השמחה בשירים היא בליווי כלי שיר. חז"ל לא גזרו שאדם לא יפזם בפיו (אך ק"ק לי, שהרי פה יוצר ממש מוזיקה בפיו - מ.ה.). וגם לא אסרו לשמוע הקלטה של אנשים ששרים ללא ליווי כלי נגינה. עכ"ל.

ומ"מ גם אנו שאלנו כמה רבנים בענינים הללו (בחודש תמוז, תשע"א. ונביא את דבריהם לפי סדר הא"ב, ואין מוקדם ומאוחר בתורה):

שאלנו את הג"ר יעקב יוסף שליט"א בענין הנ"ל. הגרי"י טרם שמע על מוזיקה ווקאלית, ולכן הסברנו לו על מציאות זו (מבלי להשמיע לו מוזיקה כזו). ואמרנו שאדם רגיל מבחין בהבדל בין מוזיקה ווקאלית למוזיקה רגילה עם כלי נגינה. אך כיום משתפרים זמרים אלה עד ששירתם דומה מאוד לקול כלי נגינה, ולעיתים קשה להבחין בין המוזיקה הווקאלית לרגילה (השאלה נשאלה לפני שידעתי שיש אפשרות לעשות חיקוי כמעט גמור למוזיקה עם כלי נגינה). ואמר הג"ר יעקב יוסף שליט"א שלאחר ראש חודש אב ודאי אסור לשמוע מוזיקה ווקאלית. ובאשר לתקופה שבין י"ח בתמוז לבין ר"ח אב, יש לעיין בכך, כיוון שעד היום הוא לא שמע על מוזיקה כזו. עכת"ד.

כמו כן שאלנו גם את הגר"א נבנצל שליט"א. גם הוא לא שמע קודם לכן על מוזיקה ווקאלית, ולכן הסברנו גם לגרא"נ שליט"א את ההסבר הנ"ל (כפי שהוסבר לגר"י יוסף שליט"א). ושאל הגר"א נבנצל האם מוזיקה זו הינה תוססת או שקטה. ואמרנו שבדרך כלל זו מוזיקה שקטה. ואמר הגרא"נ שליט"א, שאם זו מוזיקה תוססת אזי אין לשומעה בכל ימי בין המצרים. ואם זו מוזיקה שקטה מותר לשומעה, אך רק בצנעה. ושאלתי, מדוע מותר לשמוע מוזיקה כזו אם היא שקטה. וענה הגרא"נ, משום ש"זה מרגיע יותר". ואף שתחילה אמר הגרא"נ את דין זה לגבי תשעת הימים, מ"מ מששאלתיו האם לפני ר"ח אב ניתן להקל יותר, אמר שכן הדין בכל ימי בין המצרים, והיינו גם לפני ר"ח אב.

ועוד שאלנו את הגר"א נבנצל שליט"א, שכפי ששמענו ישנה להקה המורכבת מבחורי ישיבה מחו"ל, והם עושים הופעות בפני הקהל. וכיוון שהם התמחו מאד בדבר, הרי שכששומעים אותם זה נשמע ממש כמו זמר שמלווה אותו תזמורת. ועתה הם מתכוונים להגיע לארה"ק ולהופיע בפני הצבור הדתי, והם טוענים שזו הופעה מיוחדת לימי בין המצרים, והיינו לא בצורה שמחה. האם מותר ללכת בימי ביהמ"צ לשמוע הופעה שכזו. וענה לי הגר"א נבנצל שליט"א, שאם הם שרים רק שירי אבל אז מותר ללכת ולשומעם. ושאלתיו מדוע, הרי סוף סוף זו הופעה בפני ציבור (היינו לכאו' האוירה לא מתאימה לימי ביהמ"צ). וענה הגרא"נ שליט"א, שכיון שהם שרים רק בפה, והם שרים שירי אבל, לכן זה מותר.

ועוד שאלתיו, האם מותר לשיר מוזיקה ווקאלית באופן הנ"ל בשבתות כל ימות השנה, ולא מצד ימי ביהמ"צ. האם יש בכך למשל בעיה של מראית עין, שמי שעובר ברחוב עלול לחשוב שמנגנים שם על ידי חילול שבת, ח"ו. וענה הגרא"נ שליט"א שמותר הדבר, כיוון שאנו לא יכולים לגזור גזירות חדשות, ולכן אין לאסור זאת משום מראית עין. עכת"ד.

ענף 4: המשך הנ"ל (תשובות הגרז"נ גולדברג שליט"א).

וכעבור זמן שאלתי גם את הגרז"נ גולדברג שליט"א, המותר לשמוע מוזיקה ווקאלית בימי בין המצרים. הושמעה לגרזנ"ג שליט"א מוזיקה ווקאלית משני סוגיה: הסוג הישן יותר, והסוג המשוכלל הדומה ממש למוזיקה ע"י כלי נגינה. אך הגרזנ"ג אמר שאינו מומחה בעניני נגינה ואינו מרגיש כל כך הבדלים בין סוגי המוזיקות. ולכן לא רצה תחילה לענות בענינים אלה (אף שהרבנית תליט"א גם היא עמדה ושמעה, ואישרה שהמוזיקה הזו דומה ממש למוזיקה עם כלי נגינה).

אמנם בהזדמנות אחרת הפצרתי בו שיענה בענינים אלה, והקדים ואמר הגרזנ"ג שליט"א שלענין שמיעת מוזיקה כזו מדיסקטים בימי ביהמ"צ, יש לומר שבעצם איסור שמיעת כלי שיר נזכר לגבי כל ימות השנה ולאו דווקא לגבי ימי בין המצרים [כבשו"ע (סי' תק"ס ס"ג)]. ומ"מ גבי שמיעת מוזיקה ווקאלית בימי בין המצרים, מצד א' יש לומר שגזרו רק על שמיעת כלי שיר. אך לומר שגזרו לא לשמוע גם מוזיקה ווקאלית, זה משונה. וזה לא נראה. ומאידך לא ברור החילוק בין האיסור כשהינו ע"י כלי, לבין השמעת קול של כלי ע"י הפה. ולכן לא רצה הגרזנ"ג שליט"א כלל להכריע בכך.

ועוד שאלתיו, כיון שיש להקה ששרה שירים ע"י מוזיקה ווקאלית, האם מותר ללכת בימי בין המצרים להופעה שלהם. הם טוענים שהם עושים הופעה מיוחדת בימי בין המצרים לאנשים דתיים. וענה לי הגרז"נ גולדברג שליט"א, שאם יש בהופעה שלהם תועלת רוחנית, כגון לקרב אנשים לתורה ולהחזירם בתשובה, אזי אולי יש בכך משהו, ואז "יש מקום" לחפש "קולות". אך אם אין הדבר כן, אז שיחכו עוד כמה שבועות ולא יופיעו בימי ביהמ"צ.

ושאלנו את הגרזנ"ג שליט"א, האם מותר בשבת להשמיע שירה ע"י מוזיקה ווקאלית, וכגון בסעודות שבת בישיבה, או בשבת שבע ברכות וכדו'. או שזה אסור משום מראית עין וכדו'. ותחילה אמר הגרזנ"ג שהטעם שאסרו לנגן בשבת הינו שמא יתקן כלי שיר. אך לא שמענו שאסרו לשיר בשבת. ואז המשיך הגרז"נ גולדברג לדון באורך בסוגית איסור מראית עין. הזכיר את דברי הרמ"א (ביו"ד סי' פ"ז ס"ג) גבי איסור מראית עין בחלב שקדים עם בשר, ואת דברי הגרעק"א גבי דם דגים כשבתוכו ישנם קשקשים. ועוד הזכיר את דין מראית עין הנזכר במשנה בשקלים גבי התורם בלשכה, שלא יכנס באופן שיחשדו בו שגנב כסף מהלשכה. ושם מדובר על איסור מראית עין, ומדובר באיסור דאו'. אך מאידך יש לעתים איסורי מראית עין הנזכרים רק בגמ', וכגון לתלות כביסה בשבת. ולפתור את בעיית מראית עין שחז"ל גזרו, וכגון נר חנוכה בשני פתחי הבית, לזה לא מועיל שלמשל שיכתוב פתק או מודעה כדי למנוע את החשד. והטעם, משום שזו מראית עין שחז"ל גזרו. אך מראית עין שאנו ממציאים בעצמנו, וכגון ני"ד – שירה בפה בשבת, הנראה כאילו המוזיקה נעשית ע"י כלי נגינה, למראית עין כזו מועיל שיכתבו מודעה שהדבר נעשה ללא חילול שבת. אך לדברים שחז"ל גזרו משום מראית עין, לא יועיל שיכתבו פתק כדי למנוע החשד. וציין להסתכל על כך בפרט בחוות דעת (ביו"ד סי' קפ"ה). עכת"ד.

בס"ד נמצאנו למדים שגבי שמיעת מוזיקה ווקאלית מדיסקים בימי ביהמ"צ לא רצה הגרז"נ גולדברג להכריע. ולגבי הופעת להקה המשמיעה בימי ביהמ"צ מוזיקה ווקאלית, אפי' אם היא תהיה באופן המותאם לימי ביהמ"צ, גם בזה לא רצה הגרזנ"ג להתיר, אלא רק אמר שאם יש בהופעה זו תועלת רוחנית, וכגון לקרב אנשים לתורה ולהחזירם בתשובה, אז "יש מקום לחפש קולות". ואם לאו אזי שלא יופיעו בימי ביהמ"צ. ולגבי שירה ווקאלית בשבת, אמר הגרזנ"ג שמותר הדבר אך ישימו במקום מודעה שהדבר נעשה ללא חילול שבת. ולא ברור לי אם כוונתו שהנחת מודעה כזו הינה חובה גמורה.

ענף 5: המשך הנ"ל (תשובות הגרא"י אולמן שליט"א ועוד).

וכעבור זמן שאלתי גם את הגרא"י אולמן שליט"א, האם מותר בימי ביהמ"צ (אף לפני ר"ח) לשמוע מוזיקה ווקאלית. הסברנו לגראי"א שליט"א שמדובר בבחורי ישיבה ששרים רק בפה, ללא שום כלי נגינה, אך מ"מ באומנות מיוחדת הם משמיעים קולות של כלי נגינה כך שזה נשמע כמו תזמורת. ושאלנו אם מותר ללכת להופעה כזו ולשמוע זאת. ולא הסכים הגראי"א להתיר זאת בשום אופן. והמשכתי לשאול האם מותר בימי ביהמ"צ לשמוע דיסקים המשמיעים שירים כאלה, שמ"מ אין בכך כלי נגינה אמיתיים. ואמר הגראי"א שאף זה אסור. ושאלתי מדוע זה אסור, הרי אין מדובר בשמיעת כלי נגינה. ולכאו' מה שהפוס' אסרו זה כשמשתתפים גם כלי נגינה. ואמר הגראי"א שגם שמיעת שירים זה כמו איסור ריקודים ומחולות שהם אסורים. ושאלתי, שהם טוענים שהם שומעים רק שירים עצובים. וענה הגראי"א שמ"מ זה אסור כיוון שגם זה משמח את האדם, וזה גם מסיח את דעתו מהאבלות. ואם זה יהיה מותר אז שישמעו זאת גם בט' באב עצמו. אלא שברור שיש לאסור זאת בט"ב. ולכן גם לפני כן זה אסור. ועוד, האם מי שרוצה להקל בזה ישמע זאת כשהוא אבל בשבעה על אביו או על אמו. ברור שלא, כי אז הוא באמת עצוב. אלא מי שרוצה לשמוע זאת זה סימן שלא איכפת לו מספיק מחורבן ביהמ"ק. עכת"ד.

יצויין ששאלתי עוד רבנים בענין הנ"ל, אך מסיבות שונות נמנע ממני לפרסם את דעתם.

ועתה מצאתי שהגרש"ז אוירבך זצ"ל כ' [תשובה בכת"י. הב"ד בהליכות שלמה (מועדים דיני ביהמ"צ עמ' תי"ב הערה ד'), ששמיעת קלטות שירים (בטייפ) נראה ודאי שדינה ממש כשמיעת כלי זמר לענין זה, ואסור (השאלה היתה לגבי תשעת הימים). עכת"ד. וכן כתב גם הגר"א נבנצל שליט"א בס' ירושלים במועדיה (הל' ביהמ"צ. בדיני ביהמ"צ עמ' קצ"ג סעי' פ'), שנראה שבביהמ"צ גם שמיעת קלטות אסורה. עיי"ש מש"כ גבי שירים המעוררים לאהבת ה' ויראתו. עכת"ד (ומשמע שכוונתם שם ששמיעת כלי נגינה מקלטת דינם כשמיעת כלי נגינה ממש). וע"ע בשו"ת שבט"ה (ח"ח סי' קכ"ז) שס"ל ששירה בפה כשמושמעת ע"י טייפ או ברדיו, דינה כשמיעת כלי שיר. עכת"ד.