[1]

נג. כ"כ לגבי כמה מהלכות יוהע"צ כמה פוס', מהם: שו"ת ישכי"ע (בהקדמה לח"ו. ובח"ח בהשמטות, סי"ד וסק"ז). הב"ד בס' היוצו"ר (דס"ו)]. וכ"כ הגרש"ט שטרן זצ"ל גבי הלל, עפ"י קה"ע בפסחים (פ"י ה"ו), שעל נס שבא"י – גם בני הגולה אומרים אותו. ע"כ [הב"ד בס' היוצו"ר (דקכ"ב)]. וכ"כ בתקנות הרבנות הראשית והממשלה [ס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 953)]. וכן הוא בתקנות הרה"ר לגבי התפילות ביום ירושלים [הב"ד בס' היוצו"ר (דשנ"ג במהדו' תשל"ג)]. ומ"מ אותם הרוצים בחו"ל לומר את ברכת "על הניסים" נראה פשוט שלא יאמרו את הנוסח שאומרים בני א"י.

א. מה שכתבנו שמדובר כשיום העצמאות חל ביום שאין בו קריה"ת, הוא משום שאם יוהע"צ חל ביום שממילא קורין בו בתורה, הרי שבזה בס"ד דננו בסעיף הבא.

ומה שכתבנו דמישתעינן בימי שלישי ורביעי, הוא עפ"י מה שבס"ד כתבנו לקמן (בריש פרק י'), שכמעט תמיד יום העצמאות אינו חל למעשה ביום ה' באייר, אא"כ ה' באייר חל ביום רביעי. וזאת כיוון שה' באייר יכול לחול רק בימי ב', ד', ו', ז' בשבוע. אך כיוון שאם יום זה חל בימי ב', ו' וז', אזי מקדימים או מאחרים אותו בשל חשש לחילול שבת, וכיוון שמקדימים או מאחרים אותו, הרי שמקדימים אותו ליום ה', או מאחרים אותו ליום ג'. אך כיוון שביום ה' ממילא קורין בתורה, הרי יוצא שיוהע"צ יכול לחול רק בימי שלישי ורביעי – אם עסקינן ביום שאין קורין בו ממילא בתורה.

[2]

ב. ראשית בס"ד נקדים את מקור דין קריאת התורה בציבור. איתא בגמ' ב"ק (דפ"ב, א'), שמרע"ה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת, וביום שני וחמישי, בשחרית, כדי שלא ישהו שלושה ימים בלא שמיעת קריאת התורה. ועזרא תיקן, שיהיו קורין כן במנחה בכל שבת, משום יושבי קרנות. ע"כ. וכ"כ בירו' במגילה (פ"ד ה"א). וכ"פ הרמב"ם (הל' תפילה. פי"ב ה"א).

במשך הדורות, תיקנו חכמינו הקדושים, זכרונם לברכה, לקרוא בתורה בציבור בעוד זמנים נוספים: בחגים, בראשי חודשים, בתעניות, בחנוכה, בפורים, ובהזדמנויות נוספות שונות [רמב"ם (שם ה"ב)].

ובאשר לקריאת התורה ביום העצמאות. הפוס' שסברו שיש לקרוא ביוהע"צ קריה"ת מיוחדת ליום זה, אע"פ שהוא יום שאין בו קריה"ת, זו ד' הג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל [כמובא בס' היוצו"ר (דש"י, שי"א)]. גם הגרח"ד הלוי זצ"ל (רבה של ת"א) דעתו היתה שיש לקרוא ביוהע"צ קריה"ת מיוחדת ליום זה, וכמש"כ בספרו דת ומדינה [(עמ' 109-113). הב"ד בס' היוצו"ר (דשי"ב – שי"ד)]. אך למעשה אין לִמנותו עם הפוס' הסוברים דבעי לקרות בתורה ביוהע"צ, משום שבכל פסקיו בענין יוהע"צ הוא מדגיש תמיד, שלמעשה יש לילך בתר החלטות הרבנות הראשית [כגון בספרו דת ומדינה (עמ' 113)].

טעם הפוס' הסוברים שיש לקרוא קריה"ת מיוחדת ליום זה, הוא משום שע"י קריה"ת זו יש בכך חיזוק לצפיה לגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו, שיבוא בב"א. ועוד, שה"ז דומה למה שתיקנו הקדמונים גבי קריה"ת של תעניות, שקורין בהן קריה"ת מיוחדת על הצרות והפורעניות שבכל דור ודור, מפרשת התוכחה ש"בחוקותי". ועוד, שיש לקרוא קריה"ת ביוהע"צ, כשם שנהוג בהרבה קהילות לקרוא בתורה בליל שמחת תורה אחר ההקפות, וזאת כדי לקרב את ליבם של ישראל לאהבת התורה ותלמודה [ר' מ"א (סי' רפ"ב) ומ"ב (סי' תרס"ט סקט"ו)]. שלושת טעמים אלה כ' הגר"א בר שאול זצ"ל במכתבו אל הגרמ"צ נריה זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"י – שי"א)].

וראה בהערה הבאה, דחיות לטעמים אלה.

עוד טעם שלכאו' יש מקום לקרוא בתורה ביוהע"צ אף עם ברכות, הוא עפי"ד שו"ת גינת וורדים (הספרדי. סי' מ"ט), וכמו שבס"ד הבאנו דבריו לעיל (בפ"ו הערה א'). אך כפי שבס"ד כתבנו כבר במקראי קודש – הל' ג' תעניות (פ"ב הערה כ"ז) כבר דחוהו הפוס'. וכ"כ בעצמו הגרח"ד הלוי זצ"ל במאמרו הנ"ל, שלמרות שלדעתו נראים דברי הגיוו"ר, מ"מ הוסיף שדבריו לא התקבלו להלכה.

[3]

ג. הא דאין לקרוא בתורה בתפילות יוהע"צ, כך מבואר בתקנות הרבנות הראשית כבר מהשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ, ושנ"ב)]. וכ"פ להלכה הגרמ"צ נריה זצ"ל בספרו צניף מלוכה (עמ' 107) וככתוב במאמרו המובא בס' היוצו"ר (דשי"א), וכ"כ בסידור ליוהע"צ, הערוך עפ"י פסקי הגרמצ"נ זצ"ל (בהוצ' המחלקה התורנית ליהדות הגולה). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאסור לקרוא בתורה ביוהע"צ, ושכן לפי הוראת הרבנות הראשית שאין קריה"ת ביוהע"צ, אא"כ חל יום העצמאות ביום שני או חמישי (השאלה נשאלה לפני שהיו דוחים את יוהע"צ ליום שלישי – מ.ה.) שאז ממילא קוראים בתורה. עכת"ד. וכן מתבארת ד' הגרח"ד הלוי זצ"ל עפ"י מה שהסיק שיש לילך בתר פסקי הרבנות הראשית [כמבואר בספרו דת ומדינה (עמ' 113)]. וכ"כ לנו בהדיא במכתביהם הגר"י אריאל שליט"א והגר"ד ליאור שליט"א. שהגרד"ל שליט"א כתב לנו במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח ח'), שלמרות שבחנוכה ובפורים קוראים בתורה בדבר שהוא מעין המאורע, מ"מ גבי יוהע"צ, כיוון שטרם זכינו לגאולה השלימה, מפני שלא כל העם הגיע להכרה בניסי ה', לכן לעת עתה אין לשנות את קריאת התורה. עיי"ש יותר באורך. וגם הגר"י אריאל שליט"א במכתבו לקמן בנספחים (נספח ו') כתב שרק הרבנות הראשית היא הקובעת בענין זה. וכבר כתבנו בריש הערה זו, שהרבנות הראשית קבעה שאין לקרוא בתורה ביוהע"צ. וע"ע בספר הרה"ר (כ"ץ. ל"ב עמ' 917). בשו"ת מים חיים (ח"ב סי' צ"א).

ובאשר לטעמי האוסרים. גבי מש"כ הגיוו"ר הנ"ל (שזה צד להקל בני"ד), כבר כתבנו בס"ד (בהערה הקודמת), שד' שאר הפוס' שאין להקל כמותו.

ובאשר למש"כ הרה"ג בר שאול זצ"ל דניתן לדמות זאת לקריה"ת של ליל שמחת תורה (כנ"ל בהערה הקודמת), כבר דחה טענה זו הגרמ"צ נריה זצ"ל (במכתבו אל הרב הנ"ל), וכ' שאמנם היו מנהגים נוספים של קריאה בתורה, כגון קריאה בפר' בראשית בתפילת נעילה (ככתוב בסידור רס"ג), וכן מנהג לקריאה לחתן [מ"א (סי' קמ"ד סק"ה)], אלא שכ' הגרמ"צ זצ"ל, שמ"מ נשאר המנהג של קריה"ת בליל שמחת תורה. אלא שהוסיף הגרמ"צ, שהרי כבר הביכור"י (באו"ח סי' תרס"ט), כתב שנהגו שלא לברך על קריאה זו. ואף אם נהגו לברך, שאני שמחת תורה דיו"ט דאו' הוא. ועוד ציין שם הגרמצ"נ זצ"ל שהנצי"ב בהעמק שאלה (בהשמטה בריש ספר במדבר) כ', ששונה קריה"ת של שמחת תורה, וכו'. ובשו"ת משיב דבר (סי' ט"ז) הורה הנצי"ב זצ"ל בפירוש, שלקרוא בתורה בברכה ביום שלא תיקנו בו חז"ל לברך, היא ברכה לבטלה.

וא"כ טענות הגרמ"צ נריה זצ"ל עונות על כל טענות הסוברים שצריך לקרוא בתורה בברכה.

ועוד הוסיף שם הגרמ"צ זצ"ל, שלאחר כל הנ"ל, הרי שכל זמן שאין לנו מקור ברור לקריאת התורה ביום זה, לאו כל כמינן לחדש מדעתנו ומסברתנו.

ובאמת הטענות שכ' הרב בר שאול זצ"ל (כנ"ל בהערה ב') כדי לקרוא בתורה ביוהע"צ, יש בס"ד מקום גדול לדחותן. דמש"כ שע"י קריה"ת יש חיזוק לצפיה לגאולה השלימה, הרי שאין זו טענה הלכתית כלל כדי לחייב בברכות על קריה"ת. דקיי"ל שאיסור גמור הוא לברך ברכות בזמן ובמקום שלא תיקנו חז"ל. כדי לברך ברכות צריך סימוכין הלכתיים – שיש לברכן רק במציאויות מסוימות. ומש"כ שם דדמי לקריה"ת בתעניות. שוב – ג"ז אמור רק גבי מה שתיקנו הקדמונים, דמה שתיקנו – תיקנו, ומה שלא תיקנו – לא תיקנו. לומר הלל על הצלה מצרה – תיקנו כבר הנביאים. אך לקרוא בתורה לא תיקנו. וגם טענתו דדמי לקריה"ת בליל שמח"ת – גם זאת כבר דחה הגרמ"צ נריה זצ"ל, כנ"ל בריש הערה זו, עפי"ד הגאון הנצי"ב והביכור"י זצ"ל. וע"ע לעיל (בפרק ו' הערה א') מה שבס"ד כתבנו ע"כ.

[4]

ד. לאור האמור בהערה הקודמת מבואר בהדיא שאין לקרוא בתורה ביום העצמאות. ומי שבכל אופן מרגיש צורך פנימי גדול לקרוא, אסור בשום פנים ואופן לברך על קריאה זו.

[5]

ה. שכן המנהג ברוב ככל המקומות, בין בישיבות, ובין בערים ובישובים. ומ"מ לפחות בחלק מהקיבוצים הדתיים קוראים בתורה ביום זה. כך בס"ד העלתי בבירור שעשיתי. שאכן גם בימים שאין בהם קריאת התורה, אם חל בהם יום העצמאות (והיינו בימי שלישי ורביעי), הרי שהם קוראים בתורה, ועולים שלושה עולים ומברכים את ברכות התורה. וכן קוראים הם את ההפטרה בברכותיה. והדברים בדוקים אצלנו. אך ברור שחוץ ממקומות אלה, כלל ישראל אינו נוהג כך.

[6]

ו. עיי"ש שכשיוהע"צ חל ביום שממילא קוראים בתורה, הרי שקורין אז את קריה"ת של פרשת אותו שבוע, ולא משנים את מקום הקריאה בשל יוהע"צ. ור' בריש פרקנו (בהערה א'), מדוע כתבנו רק גבי יוהע"צ ביום חמישי, ולא גם גבי כשחל ביום שני.

[7]

ז. לגבי קריאת ההפטרות בציבור, כתב הרמב"ם (הל' תפילה. פי"ב ה"ב), שאין מפטירין בנביאים אלא בשבתות, בימים טובים, ובתשעה באב בלבד. עכת"ד. אמנם גם לגבי ההפטרות, במשך הדורות, יש שהוסיפו לקרוא גם במנחה של תעניות ציבור. ומ"מ אם נוסיף קריאת הפטרה גם ביום העצמאות, יוצא שעשינו את יוהע"צ חשוב יותר מפורים וחנוכה.

הא דאין לקרוא כלל הפטרה ביוהע"צ, זו ד' הגרמ"צ נריה זצ"ל [כמובא בס' היוצו"ר (דשי"א)]. ולגבי הטעם לאסור, כתב הגרמ"צ זצ"ל שם, שתמוה להציע לקרוא ההפטרה ביוהע"צ, שהרי גם בחנוכה ובפורים לא קבעו לקרוא הפטרה. ועוד ציין שם לשו"ת הרמ"א (סי' ל"ה).

[8]

ח. דעת הפוס' דס"ל שיש לקרוא הפטרה ביוהע"צ, היא ד' הגר"א בר שאול זצ"ל, וכפי שכתב במכתבו אל הגרמ"צ נריה זצ"ל, שאינו יודע איסור בדבר מצד הדין. והוסיף הגר"א ב"ש זצ"ל, שעכ"פ יהדרו לקרוא בנביא שנכתב על קלף בגליון, ויקראו זאת סמוך לקריאת התורה, ואז לדעתו רשאים לברך על קריאת ההפטרה, עפ"י מש"כ במס' סופרים (פרק י"ג). עכת"ד [וכמובא בספר היוצו"ר (דש"י)]. וכן ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל, כפי שהורה לי שיש לקרוא את ההפטרה ביום העצמאות (אך הדגיש שאין לברך על קריאת הפטרה זו. וכדלקמן). עכת"ד. ובקונט' אהל"ה (עמ' 60 הערה 21) כתבו בשם ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 841) שהגרא"י אונטרמן זצ"ל ייסד מנהג זה של קריאת ההפטרה ביוהע"צ.

ומ"מ ברור, שאף גבי ד' הסוברים שיש להפטיר ביוהע"צ, יש לחלק בין אותם הסוברים שיש לקרוא ההפטרה עם ברכה, לבין הסוברים שיש לקוראה, אך לדעתם ברור שאין לברך על הפטרה זו. ולכן כתבנו את ב' דעות אלה בשתי הערות שונות.

[9]

ט. ד' הפוס' שיש לקרוא ביוהע"צ הפטרה, אך מבלי לברך עליה, זו ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל, כפי שהורה לי, וכנ"ל (בהערה ח'). וכ"ד הגרח"ד הלוי זצ"ל [כמובא בספרו דת ומדינה, ובס' היוצו"ר (דשי"ב - שי"ד)]. וכ' כמה טעמים לכך. הטעם לכך שבכלל צריך לדעתו לקרוא הפטרה הוא משום, שכמו שתיקנו לקרוא הפטרה בט' באב משום היותו יום גדול לישראל, וכדי להגדיל את רושמו של יום וגודל עוצמת האבלות, לכן תיקנו לקרוא בו הפטרה. לכן לדעתו אפשר לקרוא הפטרה ביוהע"צ בגלל היותו יום גדול, אף שאינו מקרא קודש. ומ"מ מפטירין בו, כדי להגדיל את רושמו של יום ועוצמת גדולתו בקריאת יעודי הגאולה בתורה ובנביא.

ומ"מ הוסיף, שכיוון שהרמב"ם כ' (בפ"ב מתפילה הי"ב) שאין מפטירין בנביא אלא בשבתות וימים טובים וט' באב, לכן אין לברך על קריאת ההפטרה ביוהע"צ. וגם ההשוואה לט' באב אין בה בסיס מספיק להלכה כדי להתיר ולברך על ההפטרה.

ועוד כ' שם, שכבר התקינו לנו רבותינו בדור של קום המדינה, לקרוא הפטרת "עוד היום בנוב" ולקרותה בלא ברכה, וכך ראוי לנהוג, מחשש איסור חמור של ברכה לבטלה. עכת"ד.

[10]

י. שכן המנהג ברוב ככל המקומות בארץ המודים לקדוש ברוך הוא על גאולתנו ועל פדות נפשנו, וההולכים עפ"י פסקי הרבנות הראשית. וכ"כ הגרד"ל שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקכ"ו ס"ו). וכ"כ בסידורי יום העצמאות. אמנם לפחות בחלק מהקיבוצים הדתיים קורין את ההפטרה ומברכים על הקריאה בה, וכנ"ל (בהערה ד').

ועוד בענין קריאת ההפטרה בלא ברכה ביוהע"צ, ר' בספר הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 919, 918, 841).

[11]

יא. עפ"י החלטת מועצת הרה"ר בשנת תשי"א ותשי"ד [כמובא בס' היוצו"ר (דש"נ – שנ"א)]. וכן הוא בשאר החלטות הרה"ר בשנים המאוחרות יותר. וכ"כ הגרח"ד הלוי זצ"ל (שם), וכ"כ בדבח"ב (ח"ה שם). וכן המנהג.

והטעם שקורין דווקא הפטרה זו, משום שהיא עוסקת בענין הגאולה. וזו היא הפטרת שביעי של פסח הנקראת ביו"ט שני בחו"ל. וזה קצת קרוב לענין ששביעי של פסח חל באותו יום בשבוע שחל בו יוהע"צ, כדלקמן (בריש פרק י').

וגבי מה שכתבנו גבי מקום קריאת ההפטרה, מהיכן ועד היכן, כ"כ בהחלטות הרה"ר משנת תשל"ו, כמובא בס' היוצו"ר (דשצ"א).

[12]

יב. גבי עצם המנהג של ימי בה"ב לאחר המועדים של תשרי וניסן, כבר הובא מנהג זה בכמה ראשו' ואחרו', מהם תוס' בקידושין (דפ"א, א' ד"ה "סקבא"), באורחות חיים (הל' תענית. ס', א' עמ' ר"ט), והכלבו (תענית ס', א'). מחזור ויטרי (סי' רפ"ה, עמ' 310). הטור והשו"ע (או"ח, סי' תצ"ב) והלבוש (או"ח, סי' תצ"ב). וע"ע בספר מנהגי ישראל (דקצ"ב).

[13]

יג. בענין כיצד יש לנהוג כשיוהע"צ יוצא באחד מימי בה"ב הללו, הרי שישנן כמה שיטות בזה:

שיטה א': לד' רבנו הגרצי"ה זצ"ל, אף אם יוהע"צ חל בימי בה"ב, הרי שאף ביוהע"צ עצמו אומרים סליחות של בה"ב. וטעמו, שאין סתירה בין החגיגיות של יוהע"צ לבין אמירת סליחות אלה. כי תעניות אלה והסליחות אינן חיוב כללי לכולם, אלא מנהג של יחידים המקבלים על עצמם להתענות [ראה פסקי רבנו (עמ' 190. הל' יוהע"צ סק"ו) עפ"י לנתי"ש (ח"ב דקנ"ד) ועוד]. וכן פסקה הרבנות הראשית (בשנת תשי"ג) שאומרים סליחות בימי בה"ב אף ביום העצמאות [ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 866)]. וע"ע לקמן. וגם הגרצ"פ פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים ת"ו, פסק שאין סתירה בין אמירת סליחות בה"ב לבין חגיגיות יוהע"צ [ס' הרה"ר (עמ' 867)].

שיטה ב': י"א שאם חל יוהע"צ באחד מימי תענית בה"ב, אין אומרים סליחות באותו יום, ואף אין משלימים את הסליחות לאחר מכן [ד' הגר"א שפירא זצ"ל במכתב שהקלדתו בס"ד בידי. נשלח לשר יוסף שפירא (בתאריך י' תמוז תשמ"ז)].

שיטה ג': בצניף מלוכה (לגרמ"צ נריה זצ"ל. עמ' 110-111) כתב דשרי לדחות את תעניות בה"ב. ע"כ. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל שבמקרה שיוהע"צ חל בימי הבה"ב דוחים את תעניות הבה"ב לשבוע הבא. עכ"ד. וכ"כ בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 866 ואילך) שהרה"ר בשנת תש"מ שינתה את הפסק הקודם שלה משנת תשי"ג, ולכן פסקה לדחות את סליחות הבה"ב לשבוע שלאחר יוהע"צ. ע"כ. וע"ע בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 900).

לגבי יוהע"צ שחל ביום שישי או בשבת, הרי שיוצא שבאותו שבוע חל ביום שני ראש חודש, כך שממילא לא עושים את ימי בה"ב באותו שבוע. ורק לסוברים (כגר"א שפירא זצ"ל) שאין לדחות את יוהע"צ מיום שני לשלישי – רק לדידם יש לדון מה עושים ביום העצמאות – יום ה' באייר – שאינו נדחה לשיטתם.

ואילו כאשר יוהע"צ נדחה ליום שלישי, ואז @56יום הזיכרון הינו ביום שני של בה"ב@55 שהוא ה' באייר, גם בזה ישנן שתי שיטות: שיטה א': אומרים ביום זה סליחות של בה"ב אך מקוצרות. וכן אומרים "אבינו מלכנו" שלאחריהן. וזאת אע"פ שא"א באותו יום תחנון. שיטה ב': דוחים את סליחות בה"ב בשבוע [כ"כ בפסקי חכ"א זצ"ל שבסידור יריו"י (עמ' 9)].

[14]

יד. כך אמרו לי ת"ח הבקיאים בדבר.

ובאשר לעצם אמירת סליחות בה"ב ותענית בימים אלה בדורנו. הרי שלא כל ישראל נהגו בכך. ראשית, ככלל, הספרדים לא נוהגים לומר סליחות בה"ב. ואף גבי האשכנזים, לא כולם – אף ה"חרדים" – אין כולם נוהגים לאומרן אלא רק חלקם. וגם הדתיים-לאומיים – חלקם אומרים סליחות אלה (כגון בישיבות כ"מרכז הרב" ועוד ישיבות. ואף בחלק מבתי הכנסת הדתיים-לאומיים אומרים זאת). ואיש איש ומנהגו.