מקראי קודש

אודות בית

פרק ט"ז: מדיני היום – תספורת, נישואין, מוזיקה, אבלות, ועוד

פתיחה

א. יום ירושלים חל בימי ספירת העומר, בימים שלחלק מהשיטות עדיין נוהגים מנהגי האבלות של ספירת העומר. למנהג זה הדבר מתבטא באיסור נישואין, תספורת וגילוח, ריקודים ומחולות, נגינה, שמחה וכדומה. אולם בשל האירועים המשמחים שהיו לעם ישראל ביום כ"ח באייר, ובשל כך נקבע יום זה כיום טוב לכלל ישראל, לכן ביטלו חכמי הדור את האיסורים הללו ביום זה, או לפחות את חלקם, וכפי שבס"ד נבאר בפרקנו.

הערה חשובה לגבי כל הפרק

ב. לפני שנכנס לפירוט ההלכות של הנושאים הנידונים – לגבי יום ירושלים, שומה עלינו להדגיש, שכל ההלכות הקשורות לאבלות של ימי ספירת העומר, שכתבנו את איסוריהם בפרקים הקודמים (פרקים ח' וט'), הרי שלרוב הציבור הדברים הללו לא שייכים לגבי יום ירושלים, כיוון שלאחר ל"ד בעומר בבוקר (לספרדים), ולאחר ל"ג בעומר (לחלק מהאשכנזים) פקעו כבר דיני אבלות ספירת העומר. ולכן כל הכתוב בפרקנו, אמור רק לאותם שנוהגים את האבלות של ספירת העומר גם ביום ירושלים - בכ"ח באייר. וראה עוד בסעיף הבא.

דין תספורת וגילוח ביום ירושלים

ג. לדעת רוב ככל הפוסקים מותר ביום ירושלים הן להסתפר והן להתגלח (כמובן באופן המותר), וכן המנהג להקל בכך (חוץ מאותם הנוהגים על פי הקבלה, שהם מחמירים בדבר עד ערב חג השבועות).

ד. דין ממתי מותר להסתפר ולהתגלח מבעוד יום לכבוד יום ירושלים ראה לעיל (בפרק ח'). וכן ראה שם אם יש בכך איסור "לא תתגודדו".

דין אירוסין ונישואין ביום ירושלים:

אירוסין

ח. ראשית בס"ד נזכיר את מה שכבר כתבנו לעיל בתחילת פירקנו, שכל האמור בענין מניעה מאירוסין ושאר עניני השמחה ביום ירושלים, אמור רק לנוהגים דיני אבלות ספירת העומר לאחר ל"ג או ל"ד בעומר. אך לשאר עם ישראל, מותרים הדברים לגמרי, ככל שאר ימות השנה.

ועוד נזכיר מה שכתבנו לעיל (בפרק ח' סעיף ה'), שיש הבדל גדול בין האירוסין (=הקידושין) שדיברו עליהם חכמינו הקדושים זכרונם לברכה, לבין מה שנקרא בימינו אירוסין. ומכל מקום מותר לעשות אירוסין גם בימינו בכל ימי ספירת העומר.

ו. וכיוון שכך, הרי שבעת האירוסין הללו שנעשים באחד מימי העומר, מותר לעשות סעודה הן בפת והן במיני מזונות. ואם עושים את האירוסין ביום ירושלים עצמו, מותר אז גם לעשות ריקודים ומחולות, לנגן בכלי נגינה, לשיר שירים ולשומעם וכדומה.

ז. דין אירוסין שהחלו לפני השקיעה ביום ירושלים, האם רשאים להמשיך את השמחה, הריקודים והנגינה גם לאחר השקיעה, ראה לעיל (בפרק ח' הערה כ"ו).

נישואין (חתונות) ביום ירושלים

ח. מעיקר הדין מותר להתחתן ביום ירושלים. ובאשר למנהג, ראה כאן במקורות.

ט. אם ערכו חתונה ביום ירושלים ביום, והגיעה השקיעה או צאת הכוכבים, האם רשאים להמשיך ולשמח את החתן והכלה בריקודים ומחולות, במוזיקה וכדומה, גם בצאת היום, ראה כאן במקורות.

י. עוד מדיני הנישואין ביום ירושלים, ראה כאן במקורות.

מנגינות (ניגון ושמיעת מנגינות), וריקודים – ביום ירושלים

יא. כפי שבס"ד כתבנו בתחילת פרקנו, בשל האירועים המשמחים שהיו לעם ישראל ביום כ"ח באייר, קבעו חכמי אותו דור שיש לבטל את דיני האבלות של ספירת העומר באותו יום.

לאור זאת, מותר ביום ירושלים לנגן בכלי נגינה, אף מנגינות שמחות.

יב. היתר זה כולל הן ניגון בכלי זמר, והן שמיעת מנגינות מהרדיו, ואף מהכלים עצמם.

יג. בשל עיצומו של יום שמחה זה, מותר לעשות ביום ירושלים גם ריקודים ומחולות.

וגם כאן המקום להזכיר (כנ"ל בפרק ט' סעיף ד'), שלמרות שמותר לשמוח ולרקוד ביום זה, בכל אופן יש להזהר שלא להגרר אחר אירועים ריקים מתוכן, אלא יש למלא את היום בתוכן רוחני, ובחיבוב ארצנו הקדושה.

דין האבלות ביום ירושלים

האם יום ירושלים מבטל אבלות "שבעה" באותו היום

יד. נחלקו הפוסקים האם אבלות "שבעה" חלה ביום ירושלים, יש שאומרים שביום זה קיימים דיני האבלות כבשאר הימים (כמו בחנוכה), ויש אומרים שאין דיני אבלות "שבעה" נוהגים באותו היום (אך דברים שבצנעה כן נוהגים בו, כמבואר במקורות), וזאת כדעת המקילים בכך ביום פורים. וראה עוד כאן במקורות.

האם אבל בשנה הראשונה לאבלות, יעלה כשליח ציבור בתפילות יום ירושלים

טו. נחלקו הפוסקים האשכנזים לגבי אבל בשנת האבל הראשונה, האם רשאי הוא לשמש כשליח ציבור בתפילות יום ירושלים. שיש מהאשכנזים האוסרים את הדבר, ויש מהם מי שמתיר לפחות לאחר יום השלושים (וראה עוד כאן במקורות). והספרדים מקילים לגמרי בדברים אלה.

מי שיש לו יום זיכרון (יארצהייט) ביום ירושלים, היעלה כשליח ציבור ביום זה

טז. מי שיש לו יום זיכרון לאחד מקרוביו ביום ירושלים, רשאי לעלות כשליח ציבור בתפילות יום זה.

עשיית אזכרה ("השכבה") ביום ירושלים לנפטרים

יז. מותר ביום ירושלים לעשות אזכרה ("השכבה") לנפטרים.

דין הספד ביום ירושלים על המת

יח. נראה מדברי הפוסקים, שאין להספיד ביום ירושלים את הנפטר. אולם מותר להספיד ביום זה תלמיד חכם שנפטר, אם הוא מונח לפני המספידים.

צידוק הדין ביום ירושלים

יט. אין לומר צידוק הדין ביום ירושלים. ומכל מקום אומרים ביום זה צידוק הדין על תלמיד חכם המונח לפני המספידים.

דין תענית ביום ירושלים

כ. נראה שדעת רוב ככל הפוסקים, שאין להתענות (תענית יחיד) ביום ירושלים. אך ברור הדבר שמותר להתענות בו "תענית חלום" (לבטל חלום רע שחלם) ביום זה, אם נפשו עגומה בגלל החלום. וראה עוד כאן במקורות.

אמירת "מגדול" בברכת המזון ביום ירושלים

כא. יש לדון אם בברכת המזון יש לשנות את הנוסח ביום ירושלים, ולומר "מגדול ישועות מלכו", או לומר "מגדיל", כבשאר ימות החול. ונראה שהמנהג לומר "מגדיל", כדרכו בימות החול.

הליכה לצעדות לאומיות ביום ירושלים, ועוד ענינים

כב. בענין הליכה לצעדות לאומיות ביום ירושלים, ביטול תינוקות של בית רבן מלימודם ביום זה, ועוד ענינים, ראה כאן במקורות.

כג. אין לעשות בשום פנים ואופן קידוש בליל יום ירושלים, לא בלילו ולא ביומו. וכן אין אומרים "על הניסים" ביום זה בתפילות שמונה עשרה.

הערות


[1]

לו. כנ"ל (בפ"ו הערה נ"ב).


ולגבי אבל בתוך שנתו, או מי שיום הזכרון (הייארצהייט) של אחד מהוריו חל ביום ירושלים, אי יעלה כש"ץ, ראה בס"ד בפרק הבא.


א. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ח הערה א').


[2]

ב. שו"ע (סי' תצ"ג ס"א).


[3]

ג. מרן ורמ"א (סי' תצ"ג ס"ב).


[4]

ד. מ"ב (סי' תצ"ג סק"ג) ושעה"צ (סק"ד).


[5]

ה. ראה לעיל (בפ"ח הערה ה').


[6]

ו. מ"ב (סי' תצ"ג סק"ב).


[7]

ז. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ג).


[8]

ח. כבסעיפים הבאים.


[9]

ט. עיקר ד"ז הוא כדלעיל (בפ"ח הערה ח').


[10]

י. כדלעיל (בפ"ח הערה א'). דין הספרדים מבואר בשו"ע (סי' תצ"ג ס"א), ודין האשכנזים מבואר ברמ"א (סי' תצ"ג סעי' ב' וג').


[11]

יא. גבי ד' המקובלים, שאוסרים תספורת ותגלחת בכל ימי ספיה"ע, ללא קשר לאבלות בימים אלה, ראה לקמן (בהערה ט"ז).


[12]

יב. עפ"י הנ"ל (בפ"ח ס"ב), גבי יוהע"צ. וה"ה גבי ני"ד – וכ"כ גבי יויר"ו בהחלטת מועצת הרה"ר [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. וכ"כ בשו"ת ישכי"ע (ח"ח בהשמטות סי' ד' תשו' ג' סק"ב) עפי"ד הג' הרח"ף זצ"ל במל"ח. וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב [(ח"ב דקכ"ח הערה 14), עייש שכ' ב' טעמים להקל: האחד, כמו שיוהע"צ דוחה את מנהגי האבלות של ימי ספיה"ע, אזי כ"ש שיויר"ו דוחה, שהרי כ"ח באייר הינו כבר לאחר ל"ג ול"ד בעומר. והשני דכמו שביויר"ו שרי להתחתן ולהסתפר בו, אזי כ"ש שמותר להתגלח בו ולשמוח בו].


ומ"מ לא כתבנו ד"ז שהוא לכו"ע, משום שהגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שלדעתו אסור להסתפר ביום ירושלים. וטעמו שהרי פה מדובר לנוהגים אבלות גם לאחר ל"ג בעומר. וא"כ לדעתו שיחכו עד לר"ח סיוון ואז יסתפרו. עכת"ד [כדלקמן בנספחים (נספח ב').


[13]

יג. כן מתבאר מהחלטת הרה"ר [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)]. וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקכ"ח הערה 14). ואע"פ שהגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי שאסור [כדלקמן בנספחים (נספח ב')], מ"מ כיוון שהוראות הרה"ר תיקנו דשרי (וגם הגרש"י זצ"ל בדר"כ אינו רוצה לחלוק ע"ד הרה"ר), לכן כתבנו בס"ד שהעיקר להקל בהא. וע"ע לעיל (בפ"ח ס"ב, ובהערות שם).


[14]

יד. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ח הערה י"א), @56שלא כל מכונות התספורת מותרות לפי ההלכה בשימוש@55.


[15]

טו. שכן רואים אנו שכן המנהג, וכן בס"ד כתבנו לעיל (בפ"ח הערה י"ב) גבי יוהע"צ.


[16]

טז. ראה מה שבס"ד כתבנו (בפ"ח הערה י"ב), שלדעת המקובלים איסור תספורת ותגלחת אמור לכל ימי העומר, ללא קשר לימי האבלות.


[17]

יז. עיי"ש (בפ"ח סעי' ג', ובהערות י"ד–ט"ז) שישנן כמה דעות בדבר. ובס"ד הסקנו שם שעדיף להקל בזה רק סמוך לכניסת היום, אך בשעת הצורך ניתן להקל בכך כבר מחצות היום שלפני יוהע"צ. ובס"ד נראה שכ"ש שיש להקל בכך לגבי יום ירושלים, כיוון שאז ממילא לרוה"פ שרי כבר להסתפר ולהתגלח, וכבריש פירקין. וכ"כ להקל לגבי יויר"ו גם בדבח"ב (ח"ב–או"ח, עמ' 273 סי' תקל"א סעי' ה') ובאהל"ה (עמ' 71 הערה 9).


[18]

יח. עיי"ש (בסעי' ד'). ועפ"י האמור שם בס"ד יש להסיק גם גבי ני"ד, שישיבה או ישוב, שחלק מהאנשים מסתפרים ומתגלחים ביום ירושלים, וחלקם נמנעים מכך, הרי שאין איסור "לא תתגודדו" לאותם שמסתפרים ומתגלחים. עיי"ש (גם בהערה י"ז).


[19]

יט. כנ"ל (בהערות ז' וח').


[20]

כ. כנ"ל (בפ"ח הערה י"ט). עפי"ד הטור (אבה"ע סי' ס"ב) וב"י (שם ד"ה "ומש"כ האידנא").


[21]

כא. עפ"י מה שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ח סעי' ו'). וכ"ש בני"ד דהוי לאחר ל"ג ול"ד בעומר.


[22]

כב. עפ"י המ"ב (סי' תצ"ג סק"ב), מאמ"ר וחזו"ע הנזכרים לעיל (בפ"ח הערה כ"ב), וכ"ש בני"ד שזמנו לאחר ל"ד בעומר.


[23]

כג. כנ"ל (בפ"ח ס"ח ובהערה כ"ג).


[24]

כד. כנ"ל (בפ"ח הערה כ"ד) עפ"י המבואר בפ"ט.


[25]

כה. כנ"ל (בפ"ח הערה כ"ה) עפ"י המבואר לעיל (בפ"ט).


[26]

כו. עיי"ש שגבי אירוסין מחמירים יותר מנישואין. ומ"מ הגר"י אריאל שליט"א התיר להמשיך את השמחה, כולל ריקודים ונגינה, עד צה"כ שבמוצאי יוהע"צ. ולפי"ז אף הנוהגים את אבלות ספירת העומר גם ביום כ"ח באייר, הרי שגם להם מותר להמשיך את שמחת האירוסין עד צה"כ.


ועוד בס"ד נזכיר כאן את מה שדנו האחרו', אי למשל לספרדי, שימי האבלות עבורו בימי ספיה"ע נגמרים רק בל"ד בעומר, האם מותר לו ללכת לחתונה של חבר אשכנזי בליל ל"ג בעומר, ולשמח ולשמוח שם [ר' ע"כ בשו"ת אג"מ (או"ח ח"א סי' קנ"ט ד"ה "והנה החת"ס"), בהליכות שלמה (הל' ספירת העומר, פי"א סי"ט), ובחזו"ע (הל' ארבע תעניות דקנ"ג), ובפסתש"ו (סי' תצ"ג סקי"ג)]. וצ"ע אי ניתן להשוות ד"ז לני"ד.


[27]

כז. כ"כ בשו"ת ישכי"ע (ח"ח בהשמטות. סי' ד' תשו' ג' סק"ב. עיי"ש שכ' שממילא נוהגים כבר להתחתן ביום זה שהוא לאחר ל"ד בעומר. וכן מבואר כבר בהחלטות הרה"ר לישראל [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)], שדיני אבלות ספיה"ע אינם נוהגים ביום ירושלים. וכ"כ חכ"א זצ"ל בסידור יריו"י (עמ' 10). וכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א (דבר חברון ח"ב עמ' 272 סי' תקכ"ט. ובח"ה דקכ"ח בהערה 14). וע"ע לעיל (בפ"ח הערה כ"ז).


[28]

כח. באשר למנהג, אי אכן נוהגים להתחתן ביום ירושלים, הן בלילו והן ביומו לקראת ערב (שהרי נוהג אז שעון קיץ, ויכולים להתחתן בשעה שבע בערב, שהוא עדיין יום ירושלים, והחתונה נמשכת לליל כ"ט באייר, כדלקמן בסעיף ט'). שאלתי כמה ת"ח המעורבים עם הבריות, מהם ראשי ישיבות ומהם רבני קהילות וכדו'.


יש שכתבו לי שלא נהגו להתחתן ביום ירושלים [כך הודיעני הרה"ג מיכה הלוי שליט"א, ראש ישיבת "עטרת נחמיה" בתל אביב ורבה של העיר פתח תקווה. וכן הודיעני חתני, הרה"ג שאול אלעזר שנלר שליט"א, ר"מ בישיבת כרם ביבנה].


ומאידך יש מי שכתב לי, שאכן בליל יום ירושלים לא היו מעולם חתונות בישיבתו, אך במוצאי יום ירושלים היו כאלה שנהגו להתחתן, והם מאותם שנוהגים היתר בכך בחלק זה של הספירה [כך הודיעני הרה"ג יהושע שפירא שליט"א, ראש ישיבת רמת גן].


ולעומת זאת, יש מי שכתב לי, שהוא עצמו השתתף בחתונה – של בני תורה – שנערכה בליל יום ירושלים [כך הודיעני הרה"ג שמיר שיינטופ שליט"א, ר"מ בישיבת "מרכז הרב"].


נמצאנו למדים שאין מנהג ברור בהא. שאמנם אין מנהג נפוץ להתחתן ביום ירושלים, אך בכל אופן יש המתחתנים במוצאי היום, עוד לפני השקיעה, וישנם שמתחתנים אף בליל יום ירושלים עצמו. ולכן בס"ד נראה, שאם למעשה נאלצים לדחות את החתונה, ובפרט כשהיא עלולה להדחות לזמן רב (שהרי מיד לאחר חג השבועות כל אולמות השמחות תפוסים, כיוון שבמשך כל ימי ספירת העומר לא התחתנו, ולכן עלולה החתונה להדחות לזמן רב) – לכן עדיף להתחתן ביום ירושלים לקראת ערב, אף שהחתונה תמשך גם לליל כ"ט אייר (שזה מותר, כבסעיף הבא).


[29]

כט. ר' לעיל (בפ"ח הערה ל'), שבס"ד כתבנו שלד' הגר"ד ליאור והגר"י אריאל שליט"א מותר בכה"ג להמשיך את שמחת החתן והכלה גם לאחר השקיעה וצה"כ. וכן עוד פוס' שפסקו להקל בזה. אך כתבנו בשם הפסתש"ו שיש המחמירים בכך.


[30]

ל. היתר הנישואין ביום ירושלים אמור גם ליהודים שנמצאים עדיין בגלות [כנ"ל (בפ"ח הערה ל"א)]. וע"ע בשו"ת ארץ חמדה (דף ע"א).


[31]

לא. עפ"י מה שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ט ס"ב), וכ"ש בני"ד דהוי לאחר ל"ג ול"ד בעומר.


[32]

לב. כנ"ל (בפ"ט ס"ג).


[33]

לג. כנ"ל (בפ"ט ס"ד).


[34]

לד. כנ"ל (בפ"ט ס"ד), עפי"ד הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקכ"ז). ובפרט שיש ליזהר ממקומות שיש בהם בעיה של צניעות.


[35]

לה. זו ד' הגר"י אריאל שליט"א, כדלקמן בנספחים (נספח ו' תשו' ה') שדין יום ירושלים לענין אבלות כדין חנוכה. וע"ע לעיל (בפ"ט הערה כ').


[36]

לו. זו ד' הגר"ד ליאור שליט"א, כדלקמן בנספחים (נספח ח' תשו' ז'), וכמש"כ הגר"ש גורן זצ"ל גבי יום העצמאות. וכנ"ל (בפ"ט הערה כ"א). והיינו לדידם דין אבלות יום זה כדין מש"כ הרמ"א (בסי' תרצ"ו ס"ד), שנוהגים שביום פורים עצמו אין נוהגים אבלות "שבעה".


[37]

לז. כנ"ל (בפ"ט הערה כ"א).


[38]

לח. כנ"ל (בהערה ל"ו).


[39]

לט. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ט הערה כ"א), הרי שבס"ד נראה, שאף למקילים בני"ד, מ"מ כיוון שלרמב"ם ולשו"ע אבלות דיום ראשון הינה מדאו', אזי אם יום ירושלים הינו יום ראשון לאבלותו, הרי שלספרדים דאזלינן בתר הרמב"ם והשו"ע ודאי שאין להקל בני"ד, ואין לבטל אבלותו ביום זה. אך בס"ד יתכן לומר, שאף לאשכנזים יש מקום להחמיר, שאם יום ירושלים הינו יום ראשון לאבלותו, שלא יבטל אבלות שבעה ביום זה.


[40]

מ. ד' הפוס' האשכנזים האוסרים בני"ד, זו ד' הגר"י אריאל שליט"א, כמובא בס"ד לקמן בנספחים (נספח ו' תשו' ו'), שכ' שאבל תוך שנה ראשו' לאב או לאם, לא ישמש כש"ץ בתפילת ערבית ושחרית של יוהע"צ ויום ירושלים, מפני שהן חגיגיות. וכ"כ חכ"א זצ"ל, כמובא בסידור יריו"י (עמ' 10), ולא חילק בין התפילות.


ומ"מ בדברי הגר"ד ליאור שליט"א מתבאר שיש להקל בכך, לפחות לאחר שלושים הימים הראשונים לאבלותו. וכמבואר כ"ז לעיל (בפ"ט הערה כ"ב).


[41]

מא. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ט הערה כ"ג).


[42]

מב. שכ"ד הגר"ש ישראלי זצ"ל, כפי שהורה לי. וטעמו, שהרי יכול הוא לעלות כש"ץ אף ביו"ט אם אין מישהו אחר שיעלה כש"ץ. עכת"ד [כדלקמן בנספחים (נספח ב' תשובה י"ג)]. וכ"ד הגר"ד ליאור שליט"א, כדלקמן בנספחים (נספח ח' תשו' ח'). וכ"ד הגר"י אריאל שליט"א, כדלקמן בנספחים (נספח' ו' תשובה ו'). וע"ע לעיל (בפ"ט ס"ח).


[43]

מג. שכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל [כדלקמן בנספחים (נספח ב' תשו' י"ג). עיי"ש]. וע"ע לעיל (בפ"ט ס"ט).


[44]

מד. כדלעיל (בפ"ט סעי' י' ובהערה כ"ו).


[45]

מה. כנ"ל (בפ"ט סעי' י' ובהערה כ"ז).


[46]

מו. באשר למהותו של צידוק הדין, ר' לעיל בפ"ט (הערה כ"ח).


ובאשר לטעם שא"א צד"ה לא ביוהע"צ ולא ביום ירושלים, עיי"ש (בסוף הערה כ"ח), שאע"פ שזו מחלו' מרן ורמ"א, מ"מ כתב בחזו"ע (אבלות. ח"א דצ"א), שכיום אף הספרדים א"א צד"ה ביום שא"א בו תחנון.


[47]

מז. כמבואר לעיל (בפ"ט הערה כ"ט) עפי"ד המהר"ם, הט"ז, שו"ת פנים מאירות, חזו"ע ועוד.


[48]

מח. אמנם כתבנו בס"ד לעיל (בפ"ט סי"ב ובהערה ל') שאכן אין להתענות תענית יחיד ביוהע"צ, ושרק רבנו הגרצי"ה זצ"ל התיר להתענות תענית יחיד (-תענית בה"ב) ביוהע"צ. ולפי טעמו שם נראה לכאו' שגם בני"ד יתיר רבנו הגרצי"ה להתענות, דגם בני"ד אפשר לומר שיש לחלק בין תענית של יחידים המתענים, לבין אופיו החגיגי הציבורי של היום.


אלא שמ"מ לא שמענו בהדיא מרבנו זצ"ל להתיר להתענות גם בני"ד, ויתכן שמה שהתיר שם הו"ד גבי המציאות של בה"ב, שתענית זו כרוכה אמנם במנהגים של יחידים, אך מ"מ זו תענית לרבים שבציבור (ולכן גם רגילים לומר אז סליחות). משא"כ בני"ד שאין מנהג להתענות ביום מסוים שלעיתים חל ביום כ"ח באייר, לכן בס"ד כתבנו בהלכות שד' רוב ככל הפוס' שאין להתענות תענית יחיד ביום ירושלים, ולא כתבנו שלכו"ע אסור, אך גם לא רצינו לכתוב בהדיא שיש מי שמתיר תענית זו. אלא שהרה"ג בניהו שנדורפי שליט"א עוררני, שהרי בשו"ע (סי' תק"פ ס"ב) איתא שיום כ"ח באייר הוא יום תענית צדיקים, משום ששמואל השקול כמשה ואהרן, נפטר בו. ולפי"ז יתכן שרבנו הגרצי"ה זצ"ל היה מתיר להתענות גם ביום זה – יום ירושלים. עכת"ד. אלא שלכאו' יש להעיר ע"כ ב' דברים: 1) במג"ת כתוב ששמואל נביאנו נפטר ביום כ"ט באייר [הב"ד המ"ב (סי' תק"פ סק"ה)]. 2) כתבו הפוס', שבזה"ז לא נהגו להתענות התעניות הנזכרות בסימן זה, ורק השרידים אשר ה' קורא, ומי שמכיר בעצמו שתעניות אלה לא תזקנה לו – רק הוא יתענה בתעניות אלה [ר' איש מצליח (תק"פ, ג')]. וא"כ לא ברירה לן טובא שרבנו הגרצי"ה היה מתיר להתענות ביום ירושלים. וצ"ע.


[49]

מט. כנ"ל (בפ"ט הערה ל"א). וה"ה בני"ד.


[50]

נ. גבי מי שהתענה תענית חלום ביום ירושלים, אי בעי להתענות תענית לתעניתו, ר' לעיל (בפ"ט הערה ל"ב) שהסקנו גבי המתענה ת"ח ביוהע"צ, שא"צ לישב תענית לתעניתו. עיי"ש הטעמים. ולפחות לפי הטעם הראשון שם נראה שגם בני"ד א"צ לישב תענית לתעניתו.


[51]

נא. ראה לעיל (בפ"ט סעי' י"ג). ועיי"ש, שאף הגר"ד ליאור שליט"א, שהוא סובר שיש לברך על ההלל ביוהע"צ בין בלילה ובין ביום, אפ"ה ס"ל שאין לומר ביוהע"צ "מגדול" אלא "מגדיל" (ביו"ד). וא"כ יסבור שגם גבי יום ירושלים י"ל "מגדיל". ונראה, שכיוון שלא מצינו שהפוס' (חוץ מהרה"ג בעל "נתיבי עם" זצ"ל) כתבו לשנות את נוסח ברהמ"ז בהא, הרי שלא ס"ל הכי. וע"ע מש"כ מרן הבא"ח (שנה ראשו', "חוקת". סעיף י"ט).


[52]

נב. עפ"י מה שבס"ד כתבנו בהערה הקודמת מתבאר שאכן לרוב הפוס' אין לומר "מגדול". וכיוון שלא שמענו מרוב ככל הפוס' שיש לומר "מגדול" וגם לא שמענו שאנשים, ובפרט תלמידי חכמים, אומרים "מגדול", לכן נראה עיקר שאין לשנות ולומר "מגדול". ומי שבכל זאת מרגיש צורך לומר "מגדול" (בוא"ו) – שיאמר כרצונו (דהא אין בזה חשש איסור ברכה לבטלה וכדו').


[53]

נג. ר' לעיל (בפ"ט הערה ל"ד) שבני"ד ישנם שני חששות: 1) בעיה של צניעות (הפרדה בין בנים לבנות, וכדו'). 2) בעיה של ביטול תורה. עיי"ש שמצד צניעות הרי שתלוי הדבר באיזו מציאות מדובר. ומצד ביטול תורה ג"כ עיי"ש שישנם צדדים שונים בדבר. וה"ה לגבי ני"ד. וקיצרנו.


[54]

נד. ר' לעיל (בפ"ט הערה ל"ז) מה שבס"ד כתבנו על הצדדים לבטל את תשב"ר מלימודם ביוהע"צ. אלא שהצד להקל שם לא קיים בני"ד. דהתם חוק המדינה הוא לסגור את התתי"ם ובתי הספר, כך שהתלמידים נמצאים בבתיהם, משא"כ גבי יום ירושלים. ועיי"ש שהגר"ד ליאור שליט"א כתב שאין לבטל את תשב"ר מתורה ביוהע"צ, ולפחות שילמדו עד הצהרים. ולכן יש מקום לומר דה"ה בני"ד. ומ"מ למעשה בזה צריך להכריע הרב המקומי של הישוב, ובעיר ישאל כל מנהל ת"ת את הרב הגדול המכוון את הת"ת שלו. כך בס"ד נלע"ד.


[55]

נה. ר' לעיל (בפ"ט הערה ל"ח) גבי לימוד הלכות חג שבועות החל מיום העצמאות. ועיי"ש שי"א שילמדו הלכות אלה כבר שלושים יום קודם חג השבועות, ולגר"א הדין כן מא' בסיוון. ומ"מ רצוי ללמוד את הלכות חג השבועות כבר שבוע לפני החג, והיינו מיום ירושלים [בעיקר לדעת הלכות בשר וחלב – כיוון שנוהגים לאכול גם מאכלי חלב בחג השבועות, ולכן הפוס' דיברו רבות על הל' בשר וחלב בהלכות חג השבועות. ר' ע"כ במקראי קודש – קיצור הל' המועדים (בח"ב. הל' חג השבועות)]. וכן ילמדו את דיני מי שנעור כל הלילה – בליל חג השבועות, או בחלק מהלילה, כיצד ינהג בענין ברכות השחר. איזה ברכות יברך ואלו ברכות ישמע מאדם אחר שישן בלילה [וגם זה כתוב במקראי קודש הנ"ל (שם)].


[56]

נו. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ו הערה א'). וכרוך הדבר באיסור ברכה לבטלה (של ברכת "מקדש ישראל והזמנים" בקידוש), שהרבה פוסקים סוברים שאיסורה הינו איסור חמור מאוד מהתורה. ואף לשאר הפוס', אסור לברכה (אפי' שהיא אסורה מדרבנן). ונציין, שאף בסידור "ליום העצמאות וליום ירושלים" של הקיבוץ הדתי, לא כתוב כלל לעשות קידוש ביום ירושלים.