נספח ב: מכתב הגר"א שפירא זצ"ל

בס"ד

א) חידושי תורה שנדפסו בספר תורני ע"י רב ספרדי אינו מיועד רק לספרדים, אלא גם לאשכנזים, וכן חיד"ת של רב אשכנזי שנדפסו בספר אינו מיועד לאשכנזים בלבד, אלא לכל ישראל, והכל תלוי בערכם התורני בלבד, ולפי הערך הזה ההלכות שבספר מחייבות, והכל תלוי לפי גדלות המחבר בתורה או אם המחבר הוא רבו, ועל כן יטיב לעשות להפסיק לכתוב שיש בעיה הלכתית לספרדים לחוד.

ב) כיום עם כינון הפנימיות בישיבות, שבו תלמיד הישיבה שוהה שם כל שעות היממה ואינו סמוך על שולחן של בעלי בתים כמו לפנים, החדר של התלמיד היא היא הדירה הקבועה שלו, ולא בית אביו שם מבקר פעם בחודש או כשהוא חולה וזקוק לאמא. ועל כן עליו להדליק גם בחדר שלו בישיבה, ולא יצא יד"ח בהדלקה של אביו בין אם האב גר בחוץ לארץ ובין בארץ. יתר על כן מפורש בספר צידה לדרך לרבינו מנחם שאפילו שבן האוכל בבית אביו ויש לו בית מיוחד לישיבה ולישון, צריך להדליק נר בביתו, ומוכיח שאפילו האב גר באותה עיר והבן הולך אצלו לאכול משלו, צריך הבן להדליק בביתו וכ"ש בתנאי ישיבה כיום, שכל זמנם הם נמצאים בישיבה, חייב להדליק בחדרו ולברך.

ג) בישיבה שלנו בנין בן ארבע קומות ולמעלה משמונים חדרים, שהיא למעשה עיירה קטנה שבה גרים מאות אנשים ההולכים במסלול קבוע במסדרון בין החדרים, יש להדליק ליד החדר במסדרון, שבזה יש פרסומי ניסא יותר מאשר להדליק בחלון החדר שגבוה מאד מרשות הרבים, ולא רבים יכולים להבחין בנרות הדולקות. ואם כי מבואר בריטב"א החדשים שדין גבוה עשרים אמה נאמר רק על גובה החדר ולא מרצפת רה"ר, אבל עכ"פ יש בזה פחות פרסומי ניסא. ועיי"ש בצידה לדרך שהרבה אנשים בחצר אע"פ שיכול גם להשתתף להדליק בפתח החצר, מצוה להדר ולהדליק כל אחד פתח ביתו (וזה הוזכר גם בשו"ע), ולכן זה עדיף גם מחדר האוכל המשותף לכולם, וגם יש לתלמידים בה פחות זכויות שכן אחרי האוכל אינם יכולים לשהות לפי רצונם, משא"כ בחדר שלהם, הם יכולים לשהות כרצונם, ולכן הוי שאול להם. ואימ"ל בכל הנ"ל.