מקראי קודש

אודות בית

שם המכשיר והלכותיו:

אינטרנט:

לפני שנתחיל לדון בענין האינטרנט עלינו להדגיש שלא דננו בשאלה העקרונית האם מותר השימוש במכשיר זה, כיון שישנן סכנות רוחניות גדולות ורבות בשימושים שונים בו. אנו דנים רק מהצד ההלכתי לגבי השימוש בו בשבת.

ל) לדעת רוב ככל גדולי דורנו, על בעלי ה"אתרים" באינטרנט (אתרים מסחריים או המספקים מידע בלבד) לסגור את אתריהם לפני כניסת השבת, כך שמחללי שבת לא יוכלו להכנס לאתרים אלה בשבת. ודברים אלה אמורים הן לגבי אתרי האינטרנט והן לגבי תאי הדואר בדואר האלקטרוני (וזמן השבת לענינים אלה הוא זמן השבת במקום שבו נמצא בעל האתר. וראה עוד במקורות) .

לא) אם לא סגרו את אתר האינטרנט או את תא הדואר האלקטרוני למשך השבת, אין להשתמש במידע שנכנס אליו בשבת, בהזמנות שהוזמנו ממנו בשבת, וכן אסורה כל הנאה אחרת מעצם פתיחת האתר בשבת. ויש מי שאוסר הנאה זו לעולם (ודין הנאה במקרה שהנכנס לאתר חילל שבת במעשהו, אך במקום בעל האתר לא היתה אז שבת, וכן דין שרתים המספקים שירות בחינם, וכדומה, ראה כאן במקורות) .

אינטרקום:

לב) אסור לדבר במכשיר האינטרקום בשבת. ולדעת כמה פוסקים אסור להשאיר את המיקרופון של האינטרקום פתוח ליד מיטת התינוק לפני כניסת השבת, על-מנת שבשבת יוכלו לשמוע דרך הרמקול בחדר אחר אם התינוק בוכה ולטפל בו או להניקו. ובשעת צורך גדול יש לשאול רב פוסק הבקי בענינים אלה .

לג) כדי לאפשר כניסה ויציאה באופן חופשי דרך דלת הכניסה לחדר המדרגות (או הדירה) מבלי להזדקק לשימוש באינטרקום, מותר בשבת לתפוס על ידי הניצרה את הלשונית של הדלת כשהדלת כבר פתוחה (כגון שפתחוה על ידי מפתח), וזאת בתנאי שתפיסת הלשונית נעשית באופן מכני בלבד (ולא חשמלי) .

לד) אף כאשר שפופרת האינטרקום נפלה בשבת ממקומה (מה"עריסה"), באופן שהדיבור או רעש אחר בסביבתה נשמע ברמקול שבכניסה לחדר המדרגות, מותר להמשיך לדבר ולהתנהג באופן רגיל בסביבתה .

לה) מי שבטעות לחץ בשבת על כפתור צלצול האינטרקום (או כפתור פעמון דומה), והיינו שצלצולו צלצול מתמשך ואין מחוברת אליו נורה, ירפה מיד מהכפתור משנזכר ששבת היום (ולגבי פעמון כזה שמחוברת אליו נורה, ראה כאן במקורות בסוף ענף4) .

לו) מי שחזר בשבת לביתו ומצא שדלת הכניסה נעולה, ואין לו אפשרות להכנס לבנין אלא אם כן יצלצל בפעמון האינטרקום כדי שבני משפחתו יבינו (מבלי לדבר עמו באינטרקום) ויצאו לפתוח לו את הדלת (מכנית ולא חשמלית), יש מי שאוסר לו לצלצל בפעמון זה אפילו בשינוי, גם אם יצטרך להשאר בחוץ שעות רבות ויפסיד למשל מצוות סעודה שלישית. ומכל מקום לדעתו מותר לבקש מגוי שיצלצל בפעמון עבורו. ויש מי שמתיר ליהודי לצלצל בפעמון האינטרקום בשינוי (כגון באחורי אצבעותיו), אך זאת רק במיקרים מאוד מיוחדים, והיינו כשאין ברירה אחרת, ויש חשש אמיתי שבני משפחתו ידאגו לו ויקראו למשטרה לחפשו בשבת .

לז) לדעת רוב גדולי הדור אין להשתמש במערכת האינטרקום בשבת אף כשהיא מופעלת באופן הנקרא "גרמא" (דבר המצוי למשל בכמה מבתי החולים) .

לח) עוד מדיני האינטרקום, וכגון כניסה אחר מי שנכנס לבנין ע"י האינטרקום תוך כדי חילול שבת, ראה כאן במקורות .

אינהלציה:

טל) ראה ערך מכשיר הנשמה .

אינפוזיה חשמלית:

מ) לכתחילה אין להשתמש בשבת במכשיר אינפוזיה הקשור למערכת חשמלית. ואם יש רק מכשיר כזה, או שיש הכרח רפואי להשתמש במכשיר כזה, ראה פרטי דיניו במקורות .

אינקובטור:

מא) כיון שבדורותינו ניתן בס"ד ברוב המיקרים להציל תינוקות שנולדים אף לפני החודש השביעי על ידי הכנסתם לאינקובטור, הרי שיש לחלל שבת עבור הצלתם (ואפילו אם נולדו טרם שהושלם גידול שערם וציפורניהם) .

איתורית (=ביפר):

מב) ישנן דעות שונות בפוסקים לגבי אופן טלטול האיתורית בשבת על ידי אנשי בטחון ורפואה הנמצאים בכוננות, כמבואר במקורות. וראה עוד במקורות גם לגבי כיבוי האיתורית בשבת כדי שלא תגמר הסוללה, לגבי העברה מרטט לצפצוף ולהיפך, ועוד .

איתורן (לכלי רכב):

מג) כאשר במכונית ישנו מכשיר איתורן (המאפשר לחברה מסוימת לגלות את גניבת המכונית, לדעת את מיקומה, ולרדוף ולתופסה), יש מי שמתיר להיות מנוי בחברה כזו, ויש מי שסובר שאין הדבר ברור להיתר, כיון שהם מחללים שבת כשהמכונית נגנבת (ורק אם בעל הרכב כותב לחברת הביטוח ויתור על תביעתו במקרה שהרכב יגנב בשבת, אין הם מחללים שבת) .

אלחוט:

מד) ראה ערך מכשיר קשר .

אלקטרומגנט:

מה) הדלקת מכשיר חשמלי הפועל על ידי אלקטרומגנט נחשבת כמעשה בידים, ואיננה נחשבת כגרמא .

אמבטית חימום חשמלית:

מו) אמבטית החימום הינה מכשיר חשמלי המצוי במוסדות, ותפקידו חימום בשבת של אוכל שבושל לפני שבת. ראה לגביו במקורות .

אספרסו:

מז) אספרסו הינו מכשיר חשמלי המצוי בבתי קפה, מסעדות ומוסדות, ותפקידו לבשל קפה קלוי. לגבי דינו בשבת ראה במקורות .

ארון חימום חשמלי:

מח) ארון חימום הינו מכשיר חשמלי המצוי במוסדות, ותפקידו חימום בשבת של אוכל שבושל לפני שבת. ראה לגביו במקורות .

ארון חשמל:

מט) נחלקו הפוסקים אם דלת של ארון חשמל הינה מוקצה. יש אומרים שהינה מוקצה (אך אם רגיל להשתמש לעיתים בארון, כגון לשים בו מפתח, אינה מוקצה), ויש אומרים שאינה מוקצה (כמבואר במקורות) .

ארון קודש - דלתו:

נ) כשיש ארון קודש שפתיחת דלתותיו מפעילה אזעקה, ורוצים לפתוח בשבת את הדלתות למשל בשעות התפילה, יש לכתחילה לפני שבת לנטרל את האזעקה על ידי שעון שבת לא רק לשעות התפילה אלא גם לזמן בין השמשות. ואם לא ניטרלוה גם לזמן בין השמשות, יש מהפוסקים המתירים לפתוח את הדלתות לאחר מכן בשבת (כמובן כשהאזעקה מנוטרלת) באופן רגיל, ויש האומרים שיפתחו אז את הדלתות רק כלאחר-יד. ולדעת כולם במקרה הנ"ל, גבאי ספרדי שעשה תנאי לפני שבת (כמבואר במקורות), רשאי לפתוח את הדלתות (כשהאזעקה מנוטרלת) באופן רגיל .

נא) כאשר במשך השבת ראו שהאזעקה של דלתות ארון הקודש עתידה להיות דרוכה בזמני התפילות כשירצו לפתוח את הדלתות, ורוצים עתה לאחֵר או להקדים את ניטרול האזעקה על מנת שיוכלו לאחר מכן לפתוח את הדלתות בזמנן ללא צפצוף האזעקה, ראה הדין כאן במקורות .

הערות:

[1]לח. מה שפקפקנו לגבי היתר השימוש במכשיר האינטרנט אף בימות החול, הוא משום שישנם אתרים רבים שיש בהם דברי תועבה מצד עבודה זרה, גילוי עריות וכדומה. וידוע שה"גולש" באינטרנט מכניס עצמו בהרבה מיקרים לידי נסיון ולידי בזיון בראיית ושמיעת דברים אסורים, והדבר אמור כפליים לגבי ילדים, משום שהינם רגישים יותר לקלקולים רוחניים. אך כיון שישנם גם שימושים מותרים באינטרנט, כגון לצרכים רפואיים או מסחריים, הרי ששאלה עקרונית זו מצריכה דיון מיוחד והוא מסור לגדולי הדור. וצ"ע אי יש לחלק בין גלישה באינטרנט לבין פתיחת אתר באינטרנט וקיומו (כגון לצורך מסחרי או לשם הפצת תורה למי שממילא גולש באינטרנט). ומ"מ אין בדיוננו כאן משום מתן הכשר לשימוש פסול וטמא במכשיר זה. ולא כאן המקום לדון במידת הצורך להרחיק ולנדות מכשיר שבלחיצת כפתור יכול הוא להפוך ממכשיר רב תועלת לצרכים חיוניים, אל היותו מקור הרס וחורבן. ואנו לא באנו בזה אלא לדון רק מהצד ההלכתי בשבת.

את תיאורו הטכנולוגי ושימושיו השונים, ראה לקמן במילואים (פרק א' ענף 1). וע"ע שם (בענף 2) שכתבנו את האיסורים שעלול לעבור בעל האתר כשמשאירו פתוח, וכן האדם הנכנס לאתר.

הנה ברור הדבר שלכתחילה כל השימושים באינטרנט אסורים בשבת, מלבד במיקרים מיוחדים שניתן להעזר בו לצורכי פיקוח נפש כרפואה ובטחון (כמבואר לקמן במילואים פרק א' ענף 1). וכיון שמציאות זו אינה שכיחה כ"כ, ועפי"ר איננו דנים גבי מכשירים חשמליים בתחומי הבטחון והרפואה כיון שיש לדון בזה בכל מקרה לגופו, לכן לא נותר לנו אלא לדון גבי שימוש פסיבי באינטרנט, והיינו המותר להשאיר את האתרים פתוחים גם בשבת. וזה כולל אתרים המספקים מידע בעלמא, אתרים המספקים מידע מסחרי, או אתרים שבהם נעשה מסחר ממש (פעולות בנקאיות, הזמנת סחורות מבתי חרושת או חנויות, וכדו'). ואם אכן אין להשאיר את האתרים פתוחים בשבת, יש לדון לגבי שימוש (בדיעבד) במידע שנכנס לאתרים שנשארו פתוחים בשבת.

ובענין מה שכתבנו שעל בעלי האתרים לסגור את אתריהם לפני כניסת השבת, כדי שמחללי שבת לא יוכלו להכנס לאתרים אלה בשבת משום חילול שבת, שכן עולה מדברי כמה מגדולי דורנו. שכפי שכתבנו כאן במילואים (בפרק א' ענפים 10 ואילך) כן עולה מדברי הגר"ש גורן זצ"ל בשנתון שנה בשנה (שנת תשמ"א) שדן גבי השארת בנקומטים פתוחים בשבת (ודבריו הובאו בשו"ת תרומת הגורן, סי' פ"ז). ועל פי דבריו שם יוצא שגם בני"ד יש לאסור מצד לפנ"ע מדאו', או לפחות מצד מסייע מדרבנן. ועיי"ש שהב"ד המשל"מ הסובר שאף אם היו יכולים לקחת האיסור באופן אחר, אך גם שם הנותן היה עובר על לפנ"ע, הרי שגם המכשיל הראשון עובר על לפנ"ע. ולפי"ז בני"ד הוי לפנ"ע דאו'. אך נראה שאף בלא דברי המשל"מ בני"ד הוי לפנ"ע דאו', משום שבהרבה מאוד אתרים, בפרט אתרים מסחריים או המספקים מידע מסחרי, המידע המתקבל מהם אינו יכול להתקבל באתרים אחרים.

ועוד אסר שם הגר"ש גורן גם מצד שביתת כלים. ואע"פ שנפסק שאין איסור שביתת כלים בשבת (מרן סי' רמ"ו), מ"מ אסור להשכיר כלי ליהודי שידוע שיעבוד בו בשבת, וכ"ש אם אינו משכיר לו אלא מעמיד אותו לרשותו לעבודה בשבת (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אין זה שייך לשביתת כלים אלא ללפני עיור או למסייע. עכ"ל). ולא היקל הגרש"ג זצ"ל מהטעם שאין מחייבים אדם לעשות פעולה מיוחדת בע"ש כדי לסגור את כליו ולמנוע אחרים מחי"ש. ועוד מבואר בדבריו, שאם בעל האתר מרויח בשל הפעולות הנעשות באתר שלו, כגון פעולות בנקאיות, בירור על מחירי סחורות והזמנתן וכדו', יש בזה גם איסור שכר שבת. וכמבואר כ"ז במיל' (שם ענף 10). והגר"א נבנצל שליט"א הוסיף: אא"כ זה בהבלעה. עכ"ל.

אף הגרי"ש אלישיב שליט"א דעתו שיש לסגור את אתרי האינטרנט לפני כניסת שבת. וטעמו משום שמשתמשים בכלים של שומר השבת לחלל שבת. והוסיף שדבר זה יותר חמור מאיסור לפנ"ע ואיסור מכירת כלי מלאכה בשביעית לעוברי שביעית (כדלקמן במיל' פ"א ענף 11). ולדעת הגריש"א שליט"א צריך לסגור האתר במשך זמן השבת לפי מקום בעל האתר. אך גם כשאצל בעל האתר יום חול, אם ודאי נכנסים לאתר ממקומות שאצלם שבת בזמן שנכנסים הם לאתר, יש לסגור גם בזמנים שאצל בעל האתר הוא יום חול, באופן שלא יוכלו להכנס אליו כשאצלם שבת. ואם אין ודאות כזו (שנכנסים אליו כשאצלם שבת ואצלו חול), הרי שיש לסגור האתר רק בזמן שאצל בעל האתר שבת (כדלקמן במיל' שם ענף 12). אך יש להוסיף, שלגבי אתרים הנמצאים בשרתים הנותנים שירות ללא תשלום, אמר הגריש"א שליט"א שאין צריך לסגור אתרים אלה לפני שבת, משום שאין לבעל האתר קשר ממוני לאתר (שם ענף 14).

גם לדעת הגר"מ אליהו שליט"א יש לסגור את אתרי האינטרנט לפני שבת, דאל"כ בעל האתר נהנה מחילול שבת הנעשה באתר שלו (כדלקמן שם בענף 15).

וכן הגר"ש ווזנר שליט"א בשו"ת שבט"ה (ח"י סי' נ"ז) האריך להוכיח שיש לסגור לפני שבת את אתרי האינטרנט המספקים מידע. וטעמיו, שקודם כל לא ברור שאין בזה איסור שכר שבת, משום שפעולת השבת נחשבת בפני עצמה. ובעיקר בשל העובדה שהיהודי העמיד עסק כזה שלוקח ומוכר בשבת ללקוחותיו באופן תמידי. ואע"פ שהמשרד והמקום שהמחשב שם סגורים, אין דנים על המשרד אלא על המסחר הנעשה ע"י המחשב, ואין לך זלזול שבת גדול מזה. ואם קובעים עצמם לעשות מקח וממכר בשבת, הרי שגם שלא ע"י מעשה הוא בכלל איסור, וכמש"כ הגרע"א בתשובותיו (ח"א סי' קנ"ט). ועוד, דבעל האתר מכשיל את מקבל המידע ומסייע לדבר עבירה. וגם אסור הדבר משום חילול ש"ש, ואפי' יהיו הלקוחות רק גויים אסור הדבר מהדין. וכמבואר כ"ז לקמן (במיל' פ"א ריש ענף 15). וכן הבאנו שם את דברי הגר"ע בצרי שליט"א שאף הוא אסר בני"ד.

נמצאנו למדים שלדעת פוסקים רבים יש לסגור את אתרי האינטרנט לפני שבת, ולא חילקו בין אתרים המספקים רק מידע לבין אתרים מסחריים. ועוד יש להוסיף, שלקמן במילואים (פ"א ענפים 6-9) דננו בני"ד גם מצד העבודה הנעשית בשרתים בשבת. ואמנם אף אחד מהפוס' הנ"ל שאסרו לא דן מצד זה (ובכ"ז אסרו מטעמים אחרים, כנ"ל), מ"מ בס"ד העלנו (שם בענף 9) שיש לאסור להעסיק את המפקח בשרת שבו נמצא האתר של ישראל (עיי"ש שכתבנו שאף אם המפקח הינו גוי אין הדבר ברור להיתר).

אמנם אין להתעלם ממש"כ הגר"ש דיכובסקי שליט"א בתחומין (חלק כ"ב עמ' 329 ואילך) שלא ניתן לאסור השארת אתר האינטרנט פתוח בשבת, מ"מ הוסיף שיש בכך בודאי טעם לפגם. אמנם גם הוא סייג את דבריו, וכתב שהיתרו אמור רק גבי אתרים בעלי אינטרס ציבורי, ורק כשיש לכך השלכה לבטחון הציבור. אך לגבי אתר פרטי המשמש לצורך כספי אין מקום להתיר, אא"כ עושה שותפות באתר עם גוי, ורווחי השבת יהיו לגוי, ויהיה לכך פרסום מתאים. הבאנו דבריו שם במילואים (בענף 13. עיי"ש טעמיו. ועיי"ש במיל' כמה הערות שכתבנו על דבריו, ובפרט שלא דן על בעית המפקח העובד בשרת בשבת בשביל הישראל, וכנראה שלא ידע על מציאות זו).

גם הרה"ג אורי דסברג שליט"א בתחומין (חלק כ' עמ' 421-425) כתב היתר חלקי ומוגבל בענינים אלה. שלדעתו מותר לבנק לאפשר ללקוחותיו להכנס ע"י האינטרנט לאתר הבנק ולברר את מצב חשבון הבנק שלהם. וטעמיו, משום שהבנק אינו אחראי לפעולות שאחרים עושים במכשיריו בשבת. חסימת המידע לפני שבת והחזרתה במוצ"ש מצריכות פעולות מיוחדות, ואם נתיר את חשיפת המידע בשבת ה"ז רק בשוא"ת. הלקוח השולף מידע ממחשב הבנק אינו תלוי בפעולות הבנק. לדעתו אין בני"ד בעיה של "שמו עליו" ומראית עין, ואין מייחסים את פעולות מחשב הבנק לבנק. איסור מראית עין בחדרי חדרים הו"ד כשנעשה איסור דאו' ובני"ד הלקוח עושה רק איסור דרבנן (ומה שהלקוח מדליק המחשב - שזה כשלעצמו איסור דאו' - זה לא נגרם ע"י הבנק ודנים רק מעת הכניסה לאתר הבנק). ומ"מ גם הרא"ד שליט"א התיר רק קבלת מידע ולא עשיית פעולות בחשבון. כמבואר כ"ז לקמן במילואים (פ"א ענף 2). ועיי"ש (בענפים 3-5) השגות רבות על טעמי ההיתר.

אמנם גם הרה"ג אורי דסברג סייג את היתרו בשתי הגבלות: כיון שאין ערבות שהלקוח יעשה את פעולותיו בצנעה לכן על הבנק להודיע בכניסה לאתר שהוא "פתוח רק לצורך המשתמשים בו בחול" (למרות שבאמת הוא פתוח גם בשבת), וכן על הבנק לחסום מהלקוח את המידע שהתקבל במשך השבת בבנק, בעיקר משום מעשה שבת, וג"ז עליו להודיע בכניסה לאתר. ועיי"ש בהערות הרה"ג ישראל רוזן שליט"א.

אלא שכבר כתבנו שהרבה מגדולי דורנו חולקים על היתרים אלה, מהם הגר"ש גורן זצ"ל, וכן ד' יבלחטו"א הגרי"ש אלישיב, הגר"מ אליהו, הגר"ש ווזנר (בשו"ת שבט"ה ח"י סי' נ"ז), הג"ר עזרא בצרי שליט"א (בעל שו"ת שערי עזרא) וכפי שהורו לי רובם, וכמובא לקמן במילואים (פרק א' ענפים 10-16).

לאור הנ"ל אלו הן טענות האוסרים: 1) יש בזה לפחות איסור מסייע מדרבנן לעוברי עבירה - מחללי השבת שמשתמשים ברכוש הבנק - באתר האינטרנט שלו - בשבת באיסור (הגר"ש גורן זצ"ל והגר"ש ווזנר שליט"א). 2) גם כשעובר העבירה עושה איסור דרבנן חייבים להפרישו (פת"ש יו"ד רס"י ק"ס. לקמן במיל' שם). וממילא אם בני"ד הלקוח עושה ע"י האינטרנט אפי' רק איסור דרבנן צריך להפרישו. 3) אף אם הלקוח יכול להשיג המידע באופן אחר - ע"י בנק אחר של יהודים - אפ"ה עובר הבנק הראשון על לפנ"ע מדאו', כיון שגם הבנק השני היה עובר על לפנ"ע (עפ"י המל"מ פ"ד ממלווה ולווה ה"ד. והביאו הפת"ש. וכדלקמן במיל' שם). וא"כ בני"ד אף אם הנכנס לאתר יכל להשיג מבוקשו באתר אחר, מ"מ בעל האתר שנכנסו אליו עובר על לפנ"ע. 4) כשם שאסור היה למכור לגוי בהמה גסה משום לפנ"ע אם היה מצווה על מנוחה בשבת ובכ"ז היה עובד בה, כ"ש שאסור לתת ליהודי החשוד על חילול שבת להשתמש במכשירים שלנו בחי"ש (עפ"י הגרש"ג במיל' שם). 5) מצד שביתת כלים. ואע"ג שפסקינן כב"ה שאין איסור שביתת כלים, מ"מ אסור להשכיר כלי ליהודי שידוע שיעבוד בו בשבת, וזאת אף ללא איסור לפנ"ע. וכעין מש"כ במשנה שביעית (פ"ה מ"ו) ושם (במשנה ט') ובמשנה גיטין (דס"א, א'), וכמו שפסק הרמב"ם (בפ"ח משמיטה ויובל ה"א), שאסור לחזק ידי עוברי עבירה, ומתוך כך אסור למכור או להשאיל להם כלים שיעשו בהם העבירה (עפי"ד הגרש"ג לקמן במילואים פ"א ענף 10, וכ"ד הגר"ע בצרי שליט"א גבי ני"ד, וכמבואר שם בענף 15). 6) ועוד בענין שביתת כלים. אע"ג שנפסק בשו"ע (סי' רמ"ו) שאין איסור שביתת כלים, מ"מ הב"ח (בסי' רמ"ו) חשש לשיטת הרוקח דלב"ה אית להו שביתת כלים דאו' בכלים דעבדו מעשה. הב"ד בשו"ת מהר"י שטייף (סי' ו'). ולפי"ז יש לחוש לאיסור זה גם בני"ד. 7) אם הלקוח משלם עמלה על שימושו באתר של הבנק או בכל אתר אחר ה"ז אסור אף מצד שכר שבת. 8) יש שחשש לאיסור שכר שבת כשמשלמים לבעל האתר על המידע שניתן באתר. ואף אם התשלום ניתן בהבלעה, מ"מ פעולת השבת נחשבת בפני עצמה (הגר"ש ווזנר שליט"א). 9) כיון שהיהודי העמיד עסק כזה שלוקח ומוכר בשבת ללקוחותיו באופן תמידי (והיינו מקח וממכר בשבת - מ.ה.). ואע"פ שהמשרד והמקום שבו המחשב סגורים, אין דנים על המשרד אלא על המסחר הנעשה ע"י המחשב. ואין לך זלזול שבת מדרבנן גדול מזה (הגר"ש ווזנר שליט"א). והיינו גם מצד זילותא דשבתא. 10) אם קובעים עצמם לעשות מקח וממכר בשבת, גם בלא מעשה הוא בכלל האיסור, וכמש"כ הגרע"א בתשובותיו. ובני"ד אף חמיר טפי (הגר"ש ווזנר שליט"א). 11) במה שמעמיד בשבת את המחשב שלו לרשות מחללי שבת יש חילול ש"ש (הגר"ש ווזנר שליט"א). אמנם הסיק שם שאף אם יהיו הלקוחות רק גויים אסור הדבר מעיקר הדין. 12) הישראל בעל האתר נהנה מחילול שבת של יהודים באתר שלו (הגר"מ אליהו שליט"א). וכעין מה שכתבנו לעיל גבי שכר שבת. 13) יש שדנו בזה גם מצד מראית עין וחשד (ר' שו"ת במראה הבזק ח"ה תשו' ל"ז. אך לא הסיקו שם לאיסור). 13) מצד העסקת מפקח בשרתים ג"כ יש לדון אי שרי בני"ד. והעלנו (במיל' פ"א ענף 9) שאם המפקח הינו יהודי ודאי אסור להעסיקו בשרת בשבת. ואף אם המפקח גוי, אין הדבר ברור להיתר שמותר להעסיקו בשבת.

נמצאנו למדים, שלדעת רוב גדולי דורנו יש איסור להשאיר את אתר האינטרנט פתוח בשבת, כדי שלא יוכלו לחלל שבת, ואפי' רק לברר מידע, דרך האתר שלו.

ובענין מה שכתבנו שיש לסגור גם את תא הדואר האלקטרוני בשבת, ראה לקמן במילואים (פ"א ענפים 18,19) שהסקנו בס"ד עפי"ד הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ווזנר שליט"א ועוד פוס', שלבעל הת"ד האלקטרוני יש קשר ושייכות ממונית לשרת. ומתוך כך עולה שאם הוא משאיר את הדוא"ל שלו פתוח בשבת הוא עובר על איסור מסייע לחילול שבת. ויש שסוברים שיש בזה אף לפנ"ע מדאו'. ויש מי שיסבור שזה יותר גרוע מאיסור לפנ"ע בעלמא, כי בני"ד הוא ממש נותן את כליו על מנת שישתמשו בהם לחילול שבת. כמו כן יש צד לאסור בשל עבודת המפקח בשרת, וכן בשל לפחות חלק מהטעמים הנ"ל גבי אתר רגיל באינטרנט, כגון מהטעם שקובעים עצמם לעשות פעולות של חילול שבת בשבת, מצד איסור שביתת כלים (עפי"ד הרוקח), מצד זלזול בשבת, וכדו'. ולאור זאת העלנו שכיון שישנם כמה צדדים לאסור השארת תא הדוא"ל פתוח בשבת, לכן יש לסוגרו לפני שבת. עיי"ש במיל'. ובענין בדיעבד, המותר ליהנות במוצ"ש מקבלת הודעות שנשלחו אליו במשך השבת אם לא סגר הדוא"ל לפני שבת, ר' בהערה הבאה.


[2]לט. לגבי איסור הנאה במוצ"ש למי שלא סגר את אתר האינטרנט שלו בשבת.

מצד העבודה הנעשית בשרתים: דננו בזה לקמן במילואים (פרק א' ענפים 6-9), והסקנו שאם אכן מתבצעת עבודה בשרתים בשבת אזי תלוי הדבר בכך: אם האדם המפקח בשרת בשבת הינו גוי, ובעל האתר אינו יודע אם במשך השבת נעשו פעולות רק עבור האתר שלו, הרי שמותר במוצ"ש להשתמש במידע שנכנס לאתר בשבת. אך אם לבעל האתר ידוע שנעשו בשבת פעולות בשרת שהיו רק עבור האתר שלו (ולא גם עבור אתרים של גויים), אסור לו להשתמש במידע שנכנס לאתר שלו לאחר זמן התיקון בשרת. ונראה שאסור הדבר עד זמן בכדי שיעשו, והיינו שאסור ליהנות מהדבר עד מוצאי שבת, וגם אז להמתין משך הזמן הדרוש לתיקון הדבר (ויש צדדים לומר שאסור עולמית. וגם עפ"י דברי הגרי"ש אלישיב שליט"א המובאים בהמשך, יתכן ויש לאסור זאת עולמית. אך שמא יש לחלק בין המיקרים, וכמו שכתבנו במיל' פ"א בפרט בענפים 9,18).

ואם האדם המפקח בשרת בשבת הינו יהודי, הרי שאם הוא מומר לע"ז או אפי' רק מומר לחלל שבתות אסור ליהנות ממלאכתו במוצ"ש עד כדי שיעשו (פסתש"ו סי' שי"ח סק"ג עפ"י המנחי"צ ושבט"ה). ואם אינו מומר כזה שרי ליהנות ממלאכתו מיד במוצ"ש. אך יש מהפוס' שכתבו שאם ישראל ציווה ישראל אחר לעשות לו מלאכה בשבת, או שיש ישראל העושה מלאכה באופן קבוע בשבת בשביל ישראלים (כגון במסעדה, במלון וכדו'. ובני"ד כשהוא עובד בשרת שבו גם אתרים של ישראלים) אזי אסור ליהנות ממלאכתו לכל ישראל עולמית, משום שלא שייך להקל בזה מהטעם שאין אדם חוטא ולא לו (פסתש"ו שם בשם הכת"ס והגר"ב זילבר בברי"ע ובאז"נ).

אלא שכ"ז הינו רק מצד עבודת המפקחים הנעשית באתרים (והיינו שיש להתחשב רק בזה, במקרה שתיקנו את האתר בשבת, ואילו ההודעות נשלחו לאתר רק לאחר השבת). אך יש לדון גם מצד עצם פתיחת האתר בשבת והכשלת הרבים בחילול שבת בשל כניסתם לאתר. ואמנם בתחילת כתיבת ענין זה לא מצאתי דיון ע"כ בדברי הפוס' הכתובים, אך כבר הורה לי הגרי"ש אלישיב שליט"א בכמה הפעמים שדנתי לפניו בענין זה, שלא רק שיש לסגור לכתחי' את האתר לפני שבת (ולדעתו מדובר דוקא בזמן השבת אצל בעל האתר, אא"כ ידוע שודאי נכנסים ממקומות שבהם שבת, אל האתר, למרות שאצל בעל האתר אז יום חול - שגם בזה יש לסגור האתר באופן שלא יכנסו אליו בזמן שאצל הנכנסים שבת), אלא שאם לא סגרוהו למשך השבת, בדיעבד אסור ליהנות מכך "עולמית". וטעמו, משום שמשלוח ההודעה אליו בשבת כבר נעשה ואי אפשר להחזיר את פעולת ההזמנה, ודמי לצילום חתונה. והוסיף שכ"ה בין אם הישראל לא סגר האתר בשוגג או במזיד, וכל זה בין אם הנכנס לאתר הוא ישראל או גוי. עכת"ד (כדלקמן במיל' פ"א ענף 13,17). ודברי הגריש"א לאסור נאמרו אף מבלי להתייחס כלל לענין המפקח העובד בשבת בשרת עבור האתר של ישראל.

עוד יש להוסיף, שאם הנכנס לאתר הינו ישראל, ועשה כן ביום השבת שלו כשבמקום השרת ובמקום בעל האתר חול, הרי שלמרות שכתבנו לעיל בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שהכל הולך לפי השבת במקום שבו נמצא בעל האתר, מ"מ היה נראה לנו שיאסור גם בנידון זה מצד מעשה שבת. וראה מה שכתבנו לעיל גבי מלאכת ישראל מומר לע"ז או לחלל שבתות, שעפי"ד המנחי"צ (ח"ט סי' ל"ט) ושבט"ה (ח"ג סי' נ"ד. הביא דבריהם בפסתש"ו סי' שי"ח סק"ג) אסור ליהנות ממלאכתו עד מוצ"ש עד זמן בכדי שיעשו. ואכן שאלנו את הגריש"א גבי נידון זה ואמר לנו שאם אצל שולח ההודעה, ההזמנה וכדו' היתה שבת בזמן ששלח ההודעה, אסור ליהנות מכך מצד מעשה שבת, ואסור הדבר עולמית. וזאת למרות שאצל בעל האתר באותו זמן היה יום חול. וכן להיפך: אם אצל עושה הפעולה, כמשלוח הזמנה וכדו', היה יום חול, ואילו אצל בעל האתר היתה שבת באותו זמן, אזי אין בעיה של מעשה שבת אך אסור הדבר בהנאה בדיעבד מצד מסחר בשבת. וגם בזה אסור ליהנות מכך עולמית אף אם גוי שלח ההודעה, ההזמנה וכדו'. עכת"ד, וכדלקמן (בפ"א ענף 17). עיי"ש.

ובענין שרתים הנותנים שירות בחינם:

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א היש להקל וליהנות בדיעבד מהודעות שהגיעו בשבת הן לאתר האינטרנט והן לתא דואר אלקטרוני כשהשרת נותן את שירותיו בחינם לבעלי האתרים ותאי הדוא"ל. שהרי לענין לכתחי' פסק לנו הגריש"א שליט"א שאין חובה לסוגרם לפני שבת, כיון שאין לו קשר ממוני לאתר ולתא דוא"ל. ואמר הגריש"א שאם הישראל שלח את ההודעה או ההזמנה והמכתב בזמן שאצלו יום חול ואילו אצל בעל האתר - מקבל ההודעה הנהנה מכך - היתה שבת, הרי שאסור ליהנות מכך מדין מסחר (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: מה בין זה ובין מלון או מסעדה הפתוחים בשבת? עכ"ל). ואם שולח ההודעה באינטרנט או בתא דוא"ל עשה זאת בזמן שאצלו שבת, אסור ליהנות מכך בדיעבד מדין מעשה שבת, ולא משנה אם אצל מקבל ההודעה היתה אז שבת או חול. ואם גוי שולח ההודעה, גם אם לא תהיה בכך בעיה של מעשה שבת, ואז יהיה מותר ליהנות מכך אפי' אם שלחה כשאצלו שבת, מ"מ אם מקבל ההודעה היהודי קיבל אותה כשאצלו שבת, אסור לו ליהנות מכך מדין מסחר בשבת. עכת"ד. וכמבואר כ"ז בס"ד לקמן במיל' (פ"א ענף 14).

ולגבי תא דואר בדואר האלקטרוני:

כפי שהסקנו לעיל הרי שגם את התא בדוא"ל יש לכתחילה לסגור לפני שבת. ולכאו' גם גבי בדיעבד דינו שווה לזה של אתר אינטרנט רגיל, וכנ"ל. אלא שאם נדון מצד עבודת המפקח בשרת, הרי שנאמר לנו ממומחים בדבר שבעל ת"ד בדוא"ל אינו יכול לדעת במוצ"ש אם עשו בשבת פעולות עבור הת"ד שלו. ולפי"ז כיון דהוי ספק לגבי כל שבת אם עשו פעולות כאלה באתר שלו, וכיון שמדובר באיסור הנאה ממעשה שבת דהוי איסור דרבנן, לכאו' כ"ז הוי ספק דרבנן ולקולא (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אי אפשר להכנס לכתחילה למצב שכל פעם יסתפק לו. עכ"ל). אך שוב - כ"ז מצד עבודת המפקח בשרת. אך מצד עצם השארת התא דואר שלו פתוח בשבת על מנת לקבל הודעות יש לדון בפרט לאור העובדה שבעל הת"ד לא יכול לסגור את הת"ד בדוא"ל לפני שבת וגם לעובדים בשרת קשה מאוד לעשות כן. ואכן שאלנו ע"כ את הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואמר לנו שאסור להשתמש בהודעות ובהזמנות שהגיעו אליו בשבת, כמו לגבי אתר האינטרנט, וזאת משום שהוא שותף במציאות של חילול שבת (ובהזדמנות אחרת אמר שאסור הדבר אף בדיעבד משום שנחשב הדבר שעושה מסחר בשבת). ואף כשהערנו שלכאו' בעל תא הדוא"ל אנוס בזה כיון שאין באפשרותו לסוגרו בשבת, וזו לכאו' גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה, אמר הגריש"א שאין זה נחשב אנוס כיון שהוא יכול לסגור את תא הדוא"ל שלו לגמרי. ודומה הדבר למי שיש לו שותפות בעסק עם מחללי שבת, שודאי אסור לו ליהנות מהרווחים של שבת. ולכן גם פה צריך למחוק את כל ההודעות והמכתבים שנכנסו בשבת לתא הדוא"ל שלו (ולדעתו השבת נקבעת לפי השבת שבמקום בעל תא הדוא"ל. ואם ודאי נכנסים אליו כשאצלו חול אך אצלם שבת, צריך לסגור הדוא"ל גם כשאצלם שבת). עכ"ד. וא"כ מבואר שדין ההנאה מההודעות שנכנסו לתא דוא"ל בשבת כדין הודעות שנכנסו לאתר אינטרנט בשבת, ומה ששם אסורה ההנאה עולמית, כ"ה בני"ד. וכ"ה גבי אם הנכנס גוי או ישראל, ואין נ"מ בין שוגג למזיד (כמבואר במיל' פ"א ענף 19).

דין ההנאה מהודעות שהגיעו בשבת לתא דוא"ל הנמצא בשרת המספק שירותים בחינם, שווה לדין ההנאה מאתר אינטרנט שנמצא בשרת כזה, וכדלעיל בהערה זו בסמוך.


[3]מ. מה שכתבנו שאסור לדבר באינטרקום בשבת הוא משום שעקרונית אופן פעולת האינטרקום הינו כאופן פעולת שאר מכשירי הגברת הקול, המורכבים משלושה גופים עיקריים: המיקרופון שמדברים דרכו, המגבר, והרמקול שממנו יוצא הקול המוגבר, וכמבואר לקמן במילואים (פ"ב ענף 2). עיי"ש שכתבנו שישנם שני סוגים עיקריים של מיקרופון: מיקרופון שבעלמא אין בו זרם, ורק הדיבור בו יוצר זרם חדש, ומיקרופון שתמיד יש בו זרם אלא שהדיבור בו מגביר הזרם. וכשם שפעולתם שונה כך איסורם שונה. כמו כן ישנם שני סוגים עיקריים של מגברים, מגברים שיש בהם שפופרת קטודית, ובהם יש חוט להט ושייך בהם איסור מבעיר (אך מגברים אלה הינם ישנים וחלפו כמעט לגמרי מן העולם), ומגברים הפועלים באופנים אחרים אשר בהם אין כלל חוטי להט, והאיסורים בהפעלתם הינם משום בונה, מוליד וכדו'.

כתבו הפוס' כמה איסורים הכרוכים בהפעלת מערכת ההגברה הנ"ל, כגון בונה, מוליד, משמיע קול, עשיית ניצוצות, מתקן מנא, מכב"פ, עובדין דחול ועוד (ראה במיל' בפ"ב ענף 3 שהבאנו עוד איסורים), אף שכמה מהם לא שייכים במערכות ההגברה המשוכללות בימינו. ומתוך זה עולה שברור הדבר שאסור לדבר בשבת גם במערכת האינטרקום.

אלא שיש לדון גבי כמה מיקרים פרטיים באינטרקום. כיון שלד' כמה וכמה פוסקים הדיבור בו (כברמקול) כרוך רק באיסורי דרבנן, הרי שיש מקום לדון להקל לצורך חולה אף שאיב"ס (כמש"כ מרן בסי' שכ"ח סי"ז בדעה השלישית, וכ"פ המ"ב שם סקנ"ז וש"א), וכן לצורך קטן, עפ"י מש"כ הרמ"א (בסי' שכ"ח סי"ז) דסתם צורכי קטן כחשאיב"ס דמי (וראה במיל' פ"ג סוף ענף 3, דיון עד כמה להקל לקטן מדין חולה). ובפרט יש לדון כשלא הגדול הוא המדבר במיקרופון אלא הקטן עצמו, ודבר זה מצוי בימינו, שאנשים שמים מיקרופון סמוך למיטת התינוק ע"מ לשומעו בחדר האוכל, בחדר ההורים או בסוכה.

דעת האוסרים בני"ד היא ד' שו"ת בא"מ (ח"ו קוא"ל סי' י"ח) ותשובות והנהגות (ח"א סי' ר"ל). טעמיו של בעל הבא"מ הינם דדילמא חשיב כמיספי לקטן איסורא בידים, ושמא ההורים ילכו לחדר התינוק וידברו שם ונמצא שגדול מדבר במיקרופון (עי"ש שכתב שהוא לא עיין בדבר ולא ירד לדמות מילתא למילתא. ומאידך כתב שמציאות זו הינה "שעת הדחק גדול וצורך מצוה שמירת ושלום הילדים". ולמרות כל זאת פסק לאסור. וראה במילואים (פ"ג ענף 1) שכתבנו בעניותנו לדחות דבריו מהרבה טעמים, ובפרט משום דלא נחית לברר המציאות ולבדוק האיסורים שבדבר). וטעמיו של בעל תשובות והנהגות הינם משום שהדיבור באינטרקום כרוך לכמה פוס' באיסור מבעיר מדאו' (מ"מ במציאות בעשרים וחמש השנים האחרונות אין זה כך). כמו כן קטן אוכל נבלות כשעושה לדעת אביו, אביו חייב להפרישו וי"א אף מדאו'. אך מיד הוסיף שכיון שבאמת אין התינוק בוכה לצורך אביו אלא לעצמו יש לצדד שאין בזה איסור. ומ"מ יש לצדד לאיסור משום משמיע קול (אף שהשואל טען שברמקול של האינטרקום לא נשמע קול רם ואין אוושא מילתא כ"כ), ובפרט שאין בזה צורך גדול. ומ"מ לדעתו ברור שלהורים ולשאר הגדולים אסור לדבר במקום המיקרופון (כמפורט כ"ז במיל' פ"ג ענף 2).

ובאמת המעיין בדברי האוסרים יראה שיש לדחות הרבה מטעמיהם, הן מבחינת המציאות והן מבחינה הלכתית. וכבר הארכנו בזה לקמן במיל' (פ"ג ענף 2).

ואמנם יש מהפוס' שהקלו בני"ד. שבשו"ת ויברך דוד (ח"א סי' מ"ד) כתב ששאל את הגר"ב שטרן זצ"ל (בעל שו"ת "בצל החכמה") והתיר בקטן שלא הגיע לחינוך באופן שהדבר נחוץ לצורך הקטן. הב"ד בהקוה"ל (רקובסקי, ח"א פי"ט הערה ל'), והוסיף שבעל שו"ת להורות נתן ס"ל שמעיקר הדין יש להקל אבל הדבר מכוער קצת, ובצורך גדול מותר להקל. ע"כ (ויש להעיר שהדברים לא מנומקים ואין ודאות שידעו את המציאות הטכנית בני"ד).

ובספר הקוה"ל הנ"ל לא רצה להכריע בדבר אך כ' כמה טעמים להקל: א. הדבר הוא לצורך הקטן שדינו כחולה שאיב"ס (כרמ"א בסי' שכ"ח סי"ז). ב. הקטן אינו מתכוון לדבר והוי כמתעסק. ולגרע"א בתשובותיו (סי' ח') מתעסק בשבת אסור רק מדרבנן (ר' בקדוש"ה ח"א הערה י' ענף 2 שדננו בס"ד בדברי הגרע"א הללו). ג. כמו שהקלו לקשי שמיעה להשתמש בשבת במכשיר שמיעה מדין חולה, כן יש להקל בני"ד. ד. לד' המקילים לספות לקטן איסור דרבנן לצורכו, הרי שרי בני"ד (ר' ע"כ בקדוש"ה ח"א הערה כ"א ענפים 1,2). ה. אין לאסור בני"ד משום עובדין דחול, דעובדין דחול שרי לצורך חולה (עפ"י מרן סי' ש"ו ס"ז), וצורכי קטן הריהם כחשאיב"ס. ומאידך הביא גם צדדים להחמיר, משום זילותא דשבתא ומשום החשש שהגדולים ידברו סמוך למיקרופון.

ואנו בעוניינו כתבנו בס"ד כמה עקרונות בהא: יתכן שיש בהפעלת האינטרקום איסור דאו', אך לא של מבעיר אלא של בונה, ולחולקים על החזו"א הוי מוליד מדרבנן (ויש פוס' דס"ל דהוי מכב"פ או מתקן מנא) ככל הפעלת מכשיר חשמלי שאין בו גש"מ. וגם תלוי איזה סוג מיקרופון יש באותה מערכת, אם כזה שהדיבור בו מייצר זרם, ואז שייכים האיסורים הנ"ל, או שהדיבור רק מגבירו (ואז זו מחלו' אי יש בכך איסור). ומ"מ הוספנו, שעפ"י מה שכתבנו בכמה דוכתי בקונטרס זה, הרי שמבירור שעשינו עולה שמצד המציאות יש לדון כיום את כל המיקרופונים כמגבירי זרם ולא שהדיבור מייצר זרם, וא"כ החשש לאיסור דאו' הינו פחות. ובפרט שי"א שאין בזה איסור כלל. ועוד נראה בס"ד, שיש לדון, שני"ד הוי מקרה אמצעי בין ספי ליה בידים לבין קטן אוכל נבלות, אם כי יש יותר לצדד דהוי כקטן אוכל נבלות. דמצד א' האב מכין מבעו"י את מערכת האינטרקום בכוונה תחילה שתפעל בשבת, וזה צד דספי בידים. אך מאידך אין האב עושה שהתינוק יבכה וגם אינו אומר לו להשמיע קולו למיקרופון, אלא התינוק עושה כן מעצמו, ולכן לא חשיב כספי בידים אלא כאוכל נבלות בעצמו. ויותר מכך, מהצד שדינו כאוכל נבלות, הריהו עושה כן לצורך עצמו ולא לדעת אביו. ואף שהאב מתכוין לכך, מ"מ הגדרת "לדעתו" הינה דעת הקטן למי היא מכוונת, ובני"ד לקטן אין שום כוונה לעשות לדעת אביו (עיי"ש לקמן במיל' בפ"ג ענפים 2,3 שהבאנו בזה צדדים לכאן ולכאן).

ועוד נלע"ד שיש אולי לחלק בין המיקרים השונים: אם התינוק חולה ברור שצריך הוא יותר השגחה, ובפרט לפי מה דקיי"ל ששלושה צריכים שימור, וא' מהם זה חולה (ברכות דנ"ד,א'). ואף שיתכן שאין זה נחשב שימור אם משגיחים עליו ע"י האינטרקום, מ"מ ודאי שזו דרגה מסוימת בהשגחה. ומ"מ יש מקום לדחות טעם זה ופשוט לומר להורים שימנו תמיד מי שישגיח על התינוק, כמו שעשו בכל הדורות. אך אם התינוק הינו בריא הרי ניתן פחות להקל בני"ד, ובפרט אם ניתן לשימו בעריסה סמוך למבוגרים, הן ביום והן בלילה, וזאת שמירה מעולה טפי ואינה מצריכה היתרים לשימוש מכשירים חשמליים. אמנם ג"ז לא פשוט, דמציאות כזו מצריכה שקט במקום התינוק, ובמשפחה עם ילדים קשה לשמור תדיר על שקט באופן קבוע. ועוד, דקיי"ל שצורכי קטן כחולה שאיב"ס דמי (רמ"א סי' שכ"ח סי"ז), והיינו אפי' קטן בריא. וע"ע לקמן (שם בפ"ג בסוף ענף 3) שהבאנו עוד צדדים להקל ולהחמיר בני"ד עפי"ד רוא"ח.

ואמנם למעשה כתבנו להחמיר לכתחי' בני"ד, וזאת עפי"ד הגרי"ש אלישיב שליט"א, שאמר לנו שהן לגבי תינוק בריא או חולה אין להקל ולהניח המיקרופון סמוך למיטתו אפי' מע"ש, משום שזה נחשב לוקסוס ואין סיבה לחלל שבת בשביל זה. והוסיף שניתן ללכת ולשמור על התינוק סמוך למיטתו, או להביאו סמוך להורים. עכת"ד. וכמבואר לקמן במילואים (פ"ג ענף 4). עיי"ש שלא הסכים בשום אופן להקל בזה. ושכן פסקו להחמיר בני"ד הגר"מ שטרנבוך שליט"א ובעל שו"ת באר משה. ולעומתם היקל רק הרב בעל בצל החכמה (בשמועה בע"פ), ובעל שו"ת להורות נתן התיר זאת רק בצורך גדול [וכעת יצא לאור שו"ת תרומת הגורן (לגרש"ג זצ"ל. סי ע"ט), והתיר זאת גבי מקרה של בני זוג ששניהם חרשים. עיי"ש]. לכן נראה שד' רוה"פ נוטה להחמיר ולאסור זאת. ואע"פ שבשעת צורך מיוחד המיקל בזה יש לו על מה לסמוך, מ"מ יש לשאול ע"כ מורה הוראה הבקי בענינים אלה (במציאות הטכנית ובהלכה). וברור שאף במציאות מיוחדת שיתירו זאת לצורך תינוק, אם יתירו, אין לגדולים להעזר במערכת האינטרקום ולדבר מחדר לחדר בשום פנים ואופן.


[4]מא. שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין כניסה לבית ע"י מכשיר האינטרקום. הסברנו שהמכשיר עשוי באופן שאדם הרוצה להכנס לבנין קורא לאנשי הדירה על ידי צלצול בפעמון חשמלי מחוץ לבנין. אנשי הדירה מרימים שפופרת בדירה ומדברים דרך רמקול עם האדם שבחוץ. משזיהו אותו הם לוחצים בדירתם על כפתור שמפעיל מערכת חשמלית (אלקטרומגנט) שמושכת את הלשונית בדלת הכניסה לבנין ומתאפשר לאותו אדם לפתוח את דלת הכניסה הראשית ולהכנס. כאשר הדלת פתוחה ניתן לתפוס את הלשונית כלפי פנים ע"י ניצרה. כללית ניתן לפתוח את הדלת בכמה אופנים: מהדירה ע"י לחצן חשמלי, כנ"ל. כשבאים מחדר המדרגות ניתן לפתוח הדלת ע"י ידית רגילה, וכשבא מבחוץ - ע"י מפתח. מלבד האופן הראשון - ע"י לחצן חשמלי מהדירה, כל שאר האופנים הינם מכניים לחלוטין, ללא שום פעולה חשמלית, כפי שאמר לי מהנדס מומחה בענינים אלה (ואין בזה אפי' פתיחת מעגל חשמלי שכבר פתוח במקום אחר). ושאלנו, לאור זאת, כשהדלת פתוחה בשבת, המותר לתפוס פנימה את הלשונית וללחוץ על הניצרה כדי "לעקוף" את מערכת האינטרקום כדי שיוכלו במשך השבת להכנס באופן חופשי לבנין. וענה הגריש"א שליט"א שאם אכן במציאות זה נעשה באופן מכני בלבד, כמו שאמרנו, הרי שאין בזה בעיה. ואף שהוספנו לשאול שמ"מ הדבר קשור למערכת חשמלית, כיון שמהבית ניתן לפתוח הלשונית רק באופן חשמלי, אך באופנים אחרים ניתן לעשות זאת רק באופן מכני. בכל זאת ענה הגריש"א שמותר לנצור הלשונית כשזה נעשה רק באופן מכני. עכת"ד. וכמבואר כ"ז גם לקמן במיל' (פ"ד ענף 11).


[5]מב. בענין שפופרת האינטרקום שנפלה במשך השבת (או שבטעות השאירוה מורדת ממקומה בעריסתה) ישנה בעיה שכל דיבור וכל עשיית רעש בבית בסמוך (או אפי' רחוק) ממקום השפופרת, נשמעים הם ברמקול הנמצא מחוץ לבית, ולכאו' הוי כדיבור ברמקול בשבת, הכרוך בחלק מהאיסורים שהבאנו לקמן במיל' (בפרק ב').

וכבר דננו ע"כ לקמן במיל' (פרק ד' ענפים 9-10), והעלנו שבני"ד ישנם כמה צדדים להקל ולהחמיר. להקל, משום שנראה דחשיב שאין דרכו בכך, דהא אין דרך להשמיע קול ברמקול ע"י דיבורים ותנועות בסביבתו. ויש מקום לומר שהתוצאה הינה רק איסור דרבנן, דהא לבי"צ הוי לכל היותר איסור מוליד מדרבנן. ואילו לחזו"א לכאו' הוי איסור בונה מדאו', אך באמת אף לדידו כתב הגרשז"א שאין בזה בונה וסותר כיון שהשינוים (בדיבור) הינם פחות אפי' מרגע כמימריה.

ומאידך יש מקום להחמיר בני"ד דלא חשיב כמתעסק שהריהו יודע שהשפופרת נפלה מעריסתה וכל דיבור או הזזת כסא וכדו' נשמע קולם ברמקול שבכניסה לבנין, וגם מצד אין מתכוון אין להקל, דהא בודאי תהיה תוצאת האיסור, ומודה ר"ש בפס"ר. וא"כ לכאו' הוי פס"ר. אף שגם בזה יש מקום להחמיר ולומר דחשיב כמעשה בידים משום שהמכשיר מתוכנן לפעול כך (כעין מ"ש בשש"כ למשל בפל"א הערה א', ובעוד דוכתי).

ומ"מ למעשה נראה שיש לצדד דחשיב בני"ד פס"ר, וא"כ הוי פס"ר בכמה איסורי דרבנן, משום שעושה זאת באופן שאין דרכו בכך. ואף אליבא דמ"ד שסגירת מעגל חשמלי אסורה בשבת מצד בונה מדאו', הרי דלגרשז"א אף למ"ד זה אין בכך בונה וסותר, כנ"ל. ואף את"ל שישנם רעשים הנמשכים זמן מה, כגרירת שלחן, ואינם כרגע כמימריה, מ"מ ודאי שלכל היותר הוי בנין שנסתר בו ביום, והוי בנין שאינו של קיימא, שאיסורו מדרבנן. ועוד נראה שיש להקל משום דהוי פס"ר דלא ניח"ל, דהא ממש לא ניחא ליה שכל מאן דבעי יוכל להאזין לנעשה בביתו ולדיבורים שם, ע"י האזנה לרמקול בכניסה לבית. ובפרט יש להקל בני"ד משום דהוי שעה"ד, דאם נאסור לו להסתובב באזור מקום האינטרקום יצטרך הוא לעזוב את ביתו לכל השבת כדי לא להרעיש (שאפי' רעש קל נשמע בזה, וגם בדר"כ מכשיר האינטרקום ממוקם בכניסה לדירה - שהוא מקום במרכז הדירה), וא"כ יש בזה צער גדול (שהקלו בו יותר מלחולה שאיב"ס).

ואכן שאלנו גבי ני"ד את הגרי"ש אלישיב שליט"א. תיארנו את אופן השימוש באינטרקום והזכרנו שישנם שני סוגי מיקרופונים: יש מיקרופון שתמיד יש בו זרם כך שהדיבור רק מגביר הזרם, וכששותק נחלש הזרם. ויש מיקרופון שאין בו זרם כלל והדיבור או עשיית רעש מייצרים זרם חדש, וכששותקים נפסק הזרם. ופתח הגריש"א ואמר שראשית כל יש לומר לאנשים שעליהם לכבות את מכשיר האינטרקום לפני שבת, כדי למנוע מצבים כאלה. ולענין בדיעבד לא רצה הגריש"א לדון רק לפי הבי"צ (שסגירת מעגל הוי רק מוליד מדרבנן), אלא דן את יצירת הזרם החדשה כבונה מדאו', ולכן אמר שראשית יש לברר האם גם דיבור בלחש בחדר, ואף במקום רחוק מהשפופרת, יגרום ליצירת זרם. ואכן אמרו לנו כמה מהנדסים שלמעשה ע"י נפילת השפופרת כבר נסגר המעגל החשמלי, וע"י הדיבור סמוך לשפופרת רק מזרימים זרם במערכת. אלא שלמעשה כל רחש בחדר, ואפי' תנועות אדם או זרימת אויר לחדר יוצרות זרם קלוש, כך שאפשר לומר שתמיד או כמעט תמיד יש זרם במערכת. ואם כן דיבור של בני אדם או הזזת חפצים בחדר או בחדרים הסמוכים רק מגבירים זרם קיים אך לא מייצרים זרם חדש. ואמר הגריש"א שהגברת זרם "יתכן שאיסורו מדאו'", כיון שסוף סוף הוא מחדש דבר שלא היה קודם. אך כיון שאנו יוצאים מנקודת הנחה שאין במקרה זה יצירת זרם אלא רק הגברת זרם, וגם בגלל שישנם עוד צדדים להקל בני"ד, וכגון שהפעלת הרמקול באופן כזה "זו לא דרך המלאכה", הרי שניתן להקל בני"ד ולהמשיך לדבר, ללכת ולעשות את כל שאר הפעולות שבבית באופן רגיל, ובפרט שמציאות כזו זו שעת הדחק (שקשה לא ללכת או להזיז דברים בבית במשך שעות רבות). עכת"ד.

גם הגרנ"א רבינוביץ שליט"א (ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים ומח"ס מלומ"ל) היקל בני"ד, וטעמו עפי"ד הגמ' בשבת (דקכ"א,ב') דשרי לדרוס נחש ועקרב אפי' במקום שאינם ממיתים, אם רצים אחריו, כיון שהוא נוהג בדרך ההתנהגות הרגילה. וה"ה בני"ד שמותר לאדם להתנהג בדרך ההתנהגות הרגילה והטבעית ולכן אין זה אפי' פס"ר. כי בפס"ר אדם עושה מעשה מיוחד - שהוא חותך את ראש התרנגול, וממילא מוכרח שהתרנגול ימות. משא"כ בני"ד שהוא מתנהג בטבעיות, אך אינו ניגש לעשות מעשה מיוחד של רעש כנגד המיקרופון (ור' ע"כ יותר בפירוט במיל' פ"ד שם). והוסיף הגרנא"ר שיש עוד לצרף לני"ד טעם להקל, משום שאף את"ל דהוי פס"ר ה"ז פס"ר דלא ניח"ל, דהא לאף אדם לא נוח שישמעו בחוץ מה שמדברים או עושים אצלו בבית. ועוד, דלפי דעתו מדובר על איסור שאינו מדאו', משום שהפוס' לא קיבלו את דברי החזו"א שהזרמת זרם חשמלי בשבת אסורה משום בונה. וגם לאסור משום מוליד אין זה פשוט דהא הגמ' לא הזכירה דין מוליד אלא גבי ריח ואש אך לא גבי חשמל (ובאמת כעין זאת כ' הגרש"ז אוירבך זצ"ל במנח"ש ח"א עמ' ע"ד). ולאור כ"ז הסיק הגרנ"א רבינוביץ שבמקרה שנפלה השפופרת בשבת שרי לדבר בסביבתה ולהתנהג באופן רגיל, גם כשבשל דיבורו נוצר זרם חדש, וכ"ש אם כשמרעיש רק מגביר זרם קיים. ע"כ.

ועיי"ש עוד במיל' שהבאנו גם דברי חכ"א שאמר שבמקרה זה יש לעטוף את שפופרת האינטרקום בנילון ע"מ שלא יעבור הרעש למיקרופון. אך משבדקנו זאת במציאות נוכחנו לדעת שבאמת אין הדבר מועיל כלל, ובין אם עוטפים את המיקרופון שבשפופרת בנילון או במגבת, נשמע הקול ברמקול שבכניסה לבית, וזאת אפי' אם האדם המדבר בבית עומד במרחק של כשני מטרים מהאפרכסת.

נמצאנו למדים שהן לד' הגריש"א שליט"א והן לד' הגרנ"א רבינוביץ שליט"א, אם שפופרת האינטרקום נפלה ממקומה בשבת, מותר להמשיך לדבר ולהתנהג כדרכו בסביבת האינטרקום, וא"צ להמנע מכך.


[6]מג. בענין מי שלחץ בשבת בטעות על כפתור פעמון (האינטרקום וכדו') האם מותר (או חייב) להרפותו. יש לדון בזה מכמה צדדים: האיסור בהמשך הלחיצה, האיסור בהרפיית הכפתור. ומתוך כך לעשות את האיסור היותר קל מהם.

ראשית נקדים שמצויים ששה סוגים עיקריים של פעמונים: ישנו פעמון שהלחיצה על הכפתור גורמת לצלצול מתמשך, שנפסק רק משמרפים מהכפתור. וישנו פעמון שהלחיצה גורמת לצלצול בודד, וההרפיה גורמת לצלצול שני. לכ"א משני סוגים אלה ישנם שלושה סוגים נוספים: ישנו פעמון ללא נורה כלל (סוג א'), וישנם פעמונים (סוגים ב',ג') שמחוברת אליהם נורה שבעת הלחיצה על הכפתור היא נכבית ובהרפיה היא נדלקת שוב, ויש שבלחיצה היא נדלקת ובהרפיה נכבית (ישנו סוג נוסף שבעת הלחיצה מתנגנת מנגינה, ויש לדון עליו בנפרד, אך אינו שכיח). באינטרקום עפי"ר ישנו פעמון שצלצולו מתמשך ואין בו נורה (כמבואר כ"ז לקמן במילואים פרק ה' ענף 1. עיי"ש תיאור טכני של הפעמונים).

נחלקו הפוס' בשאלה עקרונית, גבי פעמון שצלצולו מתמשך ואין לו נורה, האם יש איסור בהמשכת הלחיצה הגורמת לצלצול או לאו. י"א שאע"ג שהחל ללחוץ בטעות, מ"מ עושה איסור כל רגע ורגע כשממשיך ללחוץ, והיינו איסור בונה (וספק אי הוי איסור דאו') או איסור מוליד (כן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א כפי שאמר לי, וכן אמר לי הגרי"י נויבירט שליט"א שיתכן שיש לומר כך אליבא דהחזו"א מצד בונה. וראה בשש"כ פכ"ג הערה קל"ג). וי"א שלמרות שלחץ בטעות, מ"מ אין איסור בהמשכת הלחיצה (כן מתבאר משו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' קנ"א סק"ב, ובהררי בשדה שם. וע"ע בשש"כ פ"מ הערה כ"ט בשם הגרשז"א זצ"ל). וכמבואר כ"ז לקמן במיל' (פ"ה ענף 2).

מחלו' זו מתבטאת גם גבי ההרפיה מכפתור הפעמון. למ"ד שבלחיצה עובר כל רגע על איסור, שנחשב שבונה או מוליד כל רגע מעגל חשמלי חדש, הרי שבהרפיה אין איסור כלל כיון שרק נמנע מלעשות מעגל חדש. ואילו למ"ד שבהמשכת הלחיצה הריהו רק משאיר את המצב הקיים, הרי שההרפיה נחשבת כפתיחת מעגל חשמלי קיים, דהיינו סותר (דמצד מוליד, וה"ה מתקן מנא ומכב"פ, לכאו' אין איסור בהרפיה, דאין להן מלאכה הפכית). וכמבואר כ"ז במיל' (שם ענף 3).

אמנם גם מצד המשך הלחיצה וגם מצד ההרפיה העלנו בס"ד כמה צדדים להקל ולהחמיר (כגון שהמשכת הלחיצה הינה לכאו' רק החזקת כלונסאות של אוהל קיים, שכבר העמידוהו קודם לכן, וצריך רק להמשיך ולהחזיקו. וכן ההרפיה הינה רק בשוא"ת. ועוד צדדים, כמבואר שם בענפים 2,3).

השש"כ (בפכ"ג סמ"ז) כ' גבי ני"ד שאם טעה ולחץ על כפתור הפעמון, ובעודו לוחץ נזכר ששבת היום, מותר לו להרפות מן הכפתור (והוסיף, שאם בשעת הסרת האצבע מהכפתור נדלקת או נכבית נורה, אסור להרפות). ועוד כתב (בפרק מ' הערה נ"ט) בשם הגרשז"א זצ"ל: "חושבני דבפעמון חשמלי מותר (לחולה שאיב"ס ללחוץ על הכפתור) גם לחזו"א, כיון שצריכים כל הזמן ללחוץ עליו". ור' לקמן במיל' (פ"ה ענף 4) שדננו בס"ד בדבריו והערנו כמה הערות ע"ד.

דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א: המשכת הלחיצה על כפתור הפעמון היא למעשה המשכת זרם ואסורה היא משום שנחשב הדבר שכל רגע הוא עושה את הפעולה מחדש. לפי דעת החזו"א ה"ז נחשב שכל רגע הוא עובר על איסור בונה וספק אי הוי איסור דאו', ולבי"צ הריהו מוליד (אף שלא ברירא לן שלדעתו זה איסור גמור של מוליד. וראה במיל' פ"ה ענף 4 ועוד, שלגרשז"א יתכן שאין בזה איסור מוליד כלל, בשל כמה צדדים שכתבנו בשמו להקל בכעין ני"ד). לפי"ז ההרפיה מהכפתור נחשבת רק שהאדם אינו עושה את הפעולה מחדש, והיינו מניעת חידוש הפעולה. ולכן אם טעה ולחץ על כפתור הפעמון, חייב הוא להרפות מיד כדי להמנע מאיסור חדש בכל רגע ורגע. עכת"ד. כמבואר באורך במיל' (פ"ה ענפים 2,3).

לאור זאת עולה, שלפוס' הסוברים שהמשכת הלחיצה כרוכה כל רגע באיסור (בונה או מוליד), אם טעו ולחצו על הכפתור, חייבים מיד להרפות מהכפתור כדי לא להמשיך לעבור על איסור. ומכיון שכתבנו שיש חולקים וסוברים שהמשכת הלחיצה אינה כרוכה באיסור, ואדרבא, יש איסור בהרפיה מהכפתור, יש לדון גם לפי מ"ד זה.

ואכן למ"ד השני (שהמשכת הלחיצה חשיבא רק כהמשכת המצב הקיים) יש לומר, שמצד מוליד, הרי שבהמשכת הלחיצה אין איסור גמור של מוליד, ולמעשה זה ספק איסור דרבנן. ואילו בהרפיה אין איסור כלל, דהא אין מלאכה הפכית למוליד (ומטעם זה גם אין איסור בהרפיה למ"ד שסגירת מעגל חשמלי אסורה משום מתקן מנא או מכב"פ). וא"כ עדיף להרפות מהכפתור. ומצד בונה, בהמשך הלחיצה ספק אי יש איסור, ומ"מ ודאי שאין בזה איסור דאו' (לפחות מטעם דהוי כבנין של כלונסאות, וכמש"כ הגרשז"א זצ"ל. והגרי"י נויבירט שליט"א אמר לי שמצד שיטת החזו"א המשך הלחיצה הוי ספק איסור דאו' של בונה). ואילו בהרפיה נראה שיש איסור, ולכאו' איסור סותר מדאו', אך מ"מ יש צדדים להקל מהא דהוי בשוא"ת (עפי"ד הגרי"ש אלישיב שליט"א. ואף שלכאו' יש להקשות ע"כ דהוי קום ועשה, דצריך הוא להזיז את אצבעו כדי להרפות, מ"מ י"ל שאם האדם יהיה פסיבי לחלוטין ולא יפעיל כח באצבעו הרי שהקפיץ יפסיק את הלחיצה), וגם משום דהוי סותר שלא ע"מ לבנות (אך נראה שהחזו"א לא ס"ל להקל מהטעם האחרון). ובס"ד היה נראה לנו שגם בזה עדיף להרפות (כמבואר כל זה במיל' שם ענף 5), וצור ישראל יצילנו משגיאות.

עוד יש להוסיף, שאם לפעמון מחוברת נורת להט קטנה (דבר שאינו מצוי כל כך במערכת האינטרקום), אשר בעת הלחיצה על הכפתור היא "נדלקת", ובהרפיה היא "נכבית", לדעת חלק מהפוס' יש לנהוג כמסקנות הנ"ל ולהרפות מיד, שהרי בכל רגע שהוא ממשיך בלחיצה הריהו עובר על איסור מבעיר מדאו'. ואם גבי לחיצה, שאיסורה לפוס' כגריש"א כרוך רק באיסור מוליד דרבנן, ולחזו"א זה בונה שספק איסורו מדאו', ובכ"ז העלנו בס"ד שעדיף להרפות, לכאו' ק"ו כשכרוך הדבר כל רגע באיסור הבערה מדאו'. ותחילה חשבתי שכן הדין גם לד' הגרשז"א. שלמרות שנראה דס"ל שאינו עובר על איסור כל רגע, לכאו' הוא דוקא גבי איסור מוליד או בונה, שהרי בלחיצה הראשו' כבר הוליד ובנה המעגל. אך מצד מבעיר לכאו' גם הגרשז"א זצ"ל יודה שעובר כל רגע על איסור הבערה, כמוסיף השמן לנר שכבר דולק (ור' רמ"א סי' רע"ו ס"ד ובמ"ב שם סקי"א, שאפי' ע"י גוי אסור להוסיף שמן בנר, אף אם דולק כבר מעש"ק).

אמנם כעבור זמן מצאנו בס"ד במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' נ"ז ד"ה "והנה") שכתב בהדיא לא כדברינו, אלא שלדעתו המשכת הזרם גורמת רק שהחוט ישאר בליבונו ולא יתקרר, ולא חשיב כמבעיר כיון שאינו מדליק דבר חדש. והוסיף דלא דמי למוסיף שמן בנר דשם השמן עצמו בוער משא"כ בני"ד שהזרם עצמו אינו כלה אלא הוא רק מחמם את החוט עד שמלבין ומאיר, ורק אם עושה כן בחוט קר חשיב מבעיר. ודמי לברזל מלובן המונח על האש ובא אחר והוסיף אש כדי שלא יתקרר לאחר שהאש הראשונה תכבה, דפשוט שעל מה שגורם שהברזל לא יצטנן אינו חייב משום מבעיר. וה"נ בני"ד. עכת"ד. אמנם לא זכיתי להבין את דעת רבנו בהא, משום שאם לא ימשיך להזרים זרם כל רגע ורגע החוט יפסיק להתלהט מיד (אא"כ הוא חוט עבה שאז הוא מתקרר יותר לאט, אך מ"מ הוא מתקרר תוך כמה שניות למצב שאינו לוהט), ולכאו' ה"ז אסור. ודמי למוסיף אש באופן שאם לא יוסיף הרי שהאש תכבה מיד או כמעט מיד (הזרם יפסק והחוט יפסיק להתלהט ויתקרר). וא"כ זה ממש כמבעיר, ולכה"פ מבעיר בגרמא. אך מדברי הגרשז"א נראה דלא חשיב כלל כמבעיר. וע"ע במיל' (פ"ה ענף 2, שלכאו' מדברי הגרשז"א במנח"ש ח"ב מהדו"ק עמ' קי"א משמע דאיכא איסורא בזה, מדכתב שם דאיכא איסורא בהגברת הזרם. עיי"ש). ומ"מ גם למ"ד זה נראה שעדיף להרפות, משום שאם ירפה הריהו מכבה גש"מ שאיסורה מדרבנן, וגם י"א דלא חשיב מעשה אלא כשוא"ת. ואם ימשיך ללחוץ על כפתור הפעמון ה"ז ספק איסור דאו' של בונה לחזו"א שעושהו כל רגע בקום ועשה (ויצויין שבשני הצדדים הוי פס"ר דלא ניח"ל, דהא לא ניח"ל שהנורה תמשיך לדלוק והפעמון ימשיך לצלצל ולהטריד בשל המשך הלחיצה, ומאידך כשמרפה לא איכפ"ל אם הנורה היתה ממשיכה לדלוק דלא קפדי אינשי על הדלקת נורה קטנה כל כך. אמנם איכפ"ל שהפעמון ינותק ויפסיק להרעיש). וא"כ לענ"ד גם לדעת הגרשז"א אם הנורה נדלקת בלחיצה ונכבית בהרפיה, נראה שעדיף להרפות. ואולי גם יש לצרף את דבריו לגבי כיבוי זרם כשהזרם הינו זרם חילופין (כמובא בשלש"ל סי' ש"ז סקכ"ט, ובמאור השבת, ח"א, בפניני המאור י"ג,א').

גם מדברי הגרצ"פ פראנק זצ"ל בהר"צ (או"ח ח"א סי' קנ"א סק"ב) משמע (אף שלא כתב כן בהדיא) שאף שאינו מרפה מלחיצת הכפתור בכ"ז לא חשיב מבעיר (לדעתו שהזרמת החשמל אף בלא גש"מ חשיב מבעיר). וכן הבין מדבריו בהררי בשדה (הר"צ שם רס"י קנ"א עמ' רכ"א ד"ה "וכנראה"). ולפי"ז צ"ע אם כשלחץ בטעות ונדלקה נורה, וע"י ההרפיה היא תכבה, האם לגרצפ"פ אכן ירפה, בפרט שהסתפק שם האם ההרפיה חשיבא כמעשה או כשוא"ת. וצ"ע לדעתו.

וגבי פעמון שמחוברת אליו נורה ש"נכבית" בעת הלחיצה ו"נדלקת" בעת ההרפיה אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א שגם בזה אם לחץ בטעות על הכפתור רשאי להרפות ממנו. וכמבואר במיל' (פ"ה סוף ענף 5). אמנם לפוס' דס"ל שהמשכת הלחיצה אינה כרוכה באיסור (כגרצפ"פ), נראה שאם בשל ההרפיה תדלק הנורה הרי שאין להרפות כלל (ושמא יקראו לגוי שימשיך להחזיק הכפתור, ואם הרפה הגוי מדנפשיה הרפה). וצ"ע. ואם בעת הלחיצה הנורה "נדלקת" ובשל ההרפיה היא "תכבה", הרי שלפוס' הסוברים שהמשכת הלחיצה כרוכה באיסור, צריך הוא להרפות. ואף לפוס' שאין איסור בהמשך הלחיצה לכאו' יש לצדד שירפה מהכפתור (כמבואר כ"ז במילואים שם).

יש להדגיש שכל האמור כאן מדובר על פעמון שצלצולו מתמשך. אך לא דננו כאן כלל גבי פעמון שבלחיצה נשמע צלצול אחד בודד ובהרפיה צלצול נוסף, כיון שפעמון כזה אינו מצוי באינטרקום (על אופן פעולתו הטכני ראה במיל' פ"ה ענף 1). ובס"ד עוד חזון למועד.

עוד בענין הפעלת מכשיר אינטרקום בשבת ר' בשו"ת זכרון יעקב (זובער, סי' ב'. וצע"ג מדוע דן רק מצד יצירת ניצוצות הנגרמים בהפעלת המערכת, שהוא לכל היותר איסור דרבנן, ולהרבה פוס' אין בו איסור כלל, ולא דן בכל הצדדים העיקריים של הבעיה, כבונה, מוליד, מכב"פ ותיקון מנא שבסגירת מעגל חשמלי. וכן לא דן מצד בעית הדיבור במיקרופון, הפעלת האלקטרומגנט וכדו'. ור' לקמן בסוף הערה נ"ג).


[7]מד. לעיתים קורה ואדם נקלע למציאות שהאפשרות היחידה להכנס לבנין או לביתו הינה דרך האינטרקום. וכגון שאבד לו המפתח של דלת הכניסה לבנין, או שהוא משך את לשונית הדלת ותפסה ע"י נצרה כבר לפני שבת (ע"מ שיוכל להכנס בשבת באופן חופשי), אך שכן שעדיין אינו שומר תו"מ שחרר את הלשונית במשך השבת וחזר המצב שבו ניתן להכנס רק ע"י קריאה באינטרקום.

ברור שמצב שבו אדם נאלץ להשאר מחוץ לביתו זמן רב, ובפרט בימי גשם, קור או שרב, ה"ז מצב של צער גדול. וכניסה לבית אינה רק עונג שבת אלא הינה מניעת צער גדול. וכבר האריכו חז"ל והפוס' בחשיבות מניעת צער, וק"ו בשבת (ר' ע"כ לקמן במיל' פ"ד ענף 12).

ואכן שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א גבי מי שחזר במשך השבת לביתו ומצא שדלת הכניסה לבנין נעולה. הרשאי הוא ללחוץ על כפתור הצלצול של האינטרקום בשינוי, וזאת כדי שבני ביתו יבינו שהוא נמצא בכניסה ואינו יכול להכנס, ואף מבלי לדבר עמו ברמקול יבינו זאת ויצאו לפתוח לו. ואמר הגריש"א שליט"א שאסור לו להכנס לבית עי"כ שילחץ בשינוי על כפתור פעמון האינטרקום, אף אם רוצה להכנס לבנין לצורך מצוה. ולא אמרינן בזה דהוי שבות (שינוי) דשבות (סגירת מעגל חשמלי לבי"צ - מוליד) לצורך מצוה. והסביר שלפי"ד החזו"א ודאי אסור לעשות כן (דהוי בונה מדאו'). ואף לפוס' שלא כחזו"א אין לעשות כן כי זה לא ממש שינוי, וגם התוצאה מושגת. ועוד, דאף מצד זילותא דשבתא יש לאסור זאת. לכן אמר הגריש"א שבמקרה זה יכנס לבית אחר שיכול להכנס אליו (כגון של חבר), ואם לאו אז שיקרא לגוי שיצלצל בפעמון האינטרקום ע"מ שירדו לפתוח לו את הדלת. אך בכל אופן אסור לישראל ללחוץ על הפעמון ע"מ שיפתחו לו, ואפילו בשינוי. עכת"ד.

ולד' הגר"מ אליהו שליט"א אם מדובר על ילד קטן המפחד להשאר בחוץ לבד מותר לו להכנס בשינוי. וגם אם מדובר על אדם מבוגר שעלולים לדאוג לו, מותר לו ללחוץ על פעמון האינטרקום בשינוי, דאל"כ עלולים בני ביתו לטלפן למשטרה, וגם השוטרים יחללו שבת בשל נסיעתם, כתיבת דו"ח על המקרה וכו' (וכמובן שתלוי הדבר בכל מציאות לגופה. דיש מיקרים בהם ברור שבני ביתו קודם יתחילו בעצמם לחפש אחריו לפני שיטלפנו למשטרה. ואז כשיצאו מהבנין מיד ימצאוהו. ולעיתים מדובר בזוג זקנים שברור שבן הזוג השני לא ילך לחפש אחר הראשון, ולכן נראה שתלוי הדבר גם במציאות שבכל מקרה). ומ"מ הדגיש הגרמ"א שליט"א שאף מה שהתיר, הוא דוקא כשאין ברירה אחרת. אך אם יש ברירה אחרת בשום אופן לא יעשה כן. ואם הבעיה התעוררה כשחזר לביתו סמוך לשקיעה של צאת השבת, ואם יחזור לביהכ"נ ע"מ לאכול שם סעודה שלישית יאכלנה לאחר השקיעה, אכן יחזור לביהכ"נ לאכול שם, ובלבד שלא ילחץ על כפתור האינטרקום אפי' בשינוי. והדגיש, שבמקרה זה הוא מתיר לאכול סעודה שלישית לאחר השקיעה, למרות שעקרונית דעתו שאין להתחיל סעודה שלישית לאחר השקיעה (הגר"א נבנצל שליט"א העיר: לא הבנתי ההיתר. עכ"ל). עכת"ד. והיינו כל מה שהתיר הגרמ"א שליט"א הוא כדי למנוע דאגה ממשפחתו שתגרום חילול שבת רב יותר. אך לשאר המיקרים, ואפי' לצורך עשיית מצוה עוברת, לא התיר. וחס וחלילה ללמוד מפה להקל להשתמש כל שבת, או אפילו מידי פעם, באינטרקום לצורך פתיחת הדלת בשינוי, אלא רק במיקרים מיוחדים כנ"ל. וע"ע שם במיל' שהבאנו את דברי הגר"א נבנצל שליט"א שכתב לנו וז"ל: לענ"ד לדעת אדמו"ר (-הגרשז"א) זללה"ה יש מקום להתיר בשינוי. עכ"ל. אמנם כמובן גם זה רק בשעה"ד גדולה, וכנ"ל.


[8]מה. בענין כניסה לבנין ע"י אינטרקום בגרמא לצורך בטחון ורפואה, כתב הרה"ג ישראל רוזן שליט"א (קובץ תורה שבע"פ, תשנ"ח, עמ' פ'-פ"א) שבמקומות שצריך לשמור את המקום סגור, כמו באתרי בטחון ורפואה, הותקנו סידורי גרמא לשבת. סורק אלקטרוני מחזורי בודק את המערכת מדי שלושים שניות. הרוצה להכנס לוחץ על כפתור האינטרקום וממתין. בבוא הסורק המחזורי (שיטת ה"גרמא") תתגלה הלחיצה והצלצול ישמע בפנים. אוטומטית יפתח ערוץ הדיבור הדו-סיטרי והשומר יוכל לברר מי הקורא, ואם ירצה ילחץ על כפתור הפתיחה (הפועל ג"כ בשיטת הגרמא) והדלת תפתח. יש מקומות שבצד האינטרקום מותקנת טלויזיה במעגל סגור, ויש מקום לומר - לדעת הרה"ג ישראל רוזן - שאין בכך כל בעיה הלכתית, כיון שכניסת האדם לעין המצלמה גורמת רק לשינוי במתח החשמלי. עכת"ד. והיינו כ"ז פועל עפ"י גרמא של המשכת מצב, וכמו שהארכנו בזה בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ז. עיי"ש).

אמנם יש להעיר, שהרה"ג ישראל רוזן לא התייחס כלל לבעיה של הדיבור הדו_סיטרי במיקרופון (לבירור זהות המבקש להכנס) שדינה ככל דיבור ברמקול רגיל, שדעת רוב ככל הפוס' לאסור אותו (מלבד מתי מעט פוס' שהתירו) ולכן המנהג פשוט לאוסרו, וכמו שכתבנו בפירוט לקמן במילואים (בפרק ב'). כמו כן לדעת הרה"ג ישראל רוזן יש מקום לומר שאין בעיה הלכתית להכנס לעין המצלמה בשבת, וג"ז לענ"ד לא פשוט כלל. ר' מה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 3) בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין המצלמות בדרך לכותל המערבי. וגם מצד טעמו שזה "רק שינוי במתח החשמלי", ראה לקמן במיל' (פ"ז ענף 8, ופ"ח סוף ענפים 17,27) שזו מחלו' הפוס' אי שרי הגברת והחלשת מתח בשבת, וא"כ קשה לומר ש"אין בעיה הלכתית" בכך. ובפרט שלגבי טלויזיה במעגל סגור דעת כמה פוס' לאסור, בפרט כשניח"ל בזה. ומעל הכל נראה שיש לדחות התקן זה של האינטרקום - גרמא הנ"ל בשל התנגדות רוב גדולי הפוסקים בדורנו, מהם הגר"מ פיינשטיין, הגריי"י וייס, הגרא"מ שך, הגרי"י קנייבסקי זצ"ל, ויבלחטו"א גם הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ווזנר שליט"א, ועוד פוס' רבים, כמובא בקדוש"ה (ח"א הערה י"ח ענף 2, הערה כ' ענף 4, והערה כ"ז ענפים 3,4,8). עיי"ש טענות רבות לאסור את מכשירי הגרמא למיניהם אף לצורך בטחון ורפואה, הן מהצד ההלכתי והן מהצד הכללי של פירצה בחומת השבת. ועיי"ש שיש מהפוס' הסוברים שאף בשעת היתר גמור לחלל שבת, וכגון לצורך חולה שיש בו סכנה, אין להשתמש במכשירי גרמא אלה, שלא יטעו לחשוב שבאמת זו גרמא אמיתית וישתמשו בהם גם שלא בשעת ההיתר. ואף שלדעת הגרל"י הלפרין שליט"א יש להתיר שימוש במכשירי גרמא מסוימים, מ"מ הגרלי"ה התיר דוקא גרמא של מניעת המונע, ולא דיבר על גרמא של המשכת מצב, שהיא הגרמא שעליה דיבר הרה"ג ישראל רוזן שליט"א.

ועוד בעניני מכשירי גרמא, ר' בספרנו קדוש"ה (ח"א הערה כ"ז).


[9]מו. בענין כניסה אחר מי שפתח דלת חשמלית הנפתחת בעזרת מכשיר האינטרקום והיינו באופן חשמלי האסור בשבת, או שפתח דלת זו ע"י מפתח שהעבירו מרשות הרבים לרשות היחיד, ישנם כמה אופני כניסה, ואנו דננו בס"ד לקמן (במילואים פרק ד' ענפים 13-23) על שמונה מיקרים.

ענף 1: המיקרים השונים לגבי כניסה בדלת שפתחוה על ידי חילול שבת.

א) מחלל שבת נכנס לבנין באופן האסור ע"י האינטרקום, ולאחר שהדלת ננעלה בחזרה מקיש הדתי על הדלת ומבקש ממנו שיפתח לו.

ב) מחלל השבת מצלצל באינטרקום לבני משפחתו (משפחה א') שיפתחו לו את הדלת ע"י הלחצן החשמלי שבבית. בני משפחתו לא ענו לו. הוא שב ומצלצל למשפחה אחרת (משפחה ב') שיפתחו לו והם אכן פתחו לו באיסור. נכנס מחלל השבת לבנין והדלת נסגרה, אך אח"כ שבו בני משפחתו (משפחה א') ולחצו על הלחצן החשמלי המאפשר פתיחת הדלת מבחוץ. שומר השבת רוצה עתה להכנס (ליהנות מאיסור שנעשה עבור ישראל אחר).

ג) מחלל השבת נכנס לצורך עצמו, ואדם אחר תופש את הדלת הפתוחה לצורך הדתי.

ד) מחלל השבת נכנס לצורך עצמו, והדתי תופש את הדלת הפתוחה ונכנס מיד אחריו.

ה) מחלל השבת פותח את הדלת לצורך עצמו ולצורך הדתי יחדיו (שמקדים ואומר לו שיכנס עמו).

ו) מחלל שבת פותח הדלת עם מפתח שהביאו מרה"ר לרה"י (היינו איסור דאו' אך ללא פעולה חשמלית) והדתי נכנס עמו.

ז) מחלל השבת פותח הדלת לצורך הדתי בלבד.

ח) הדתי מבקש ממחלל השבת שנכנס באיסור, שיקרא לאחד מבני משפחת הדתי שיצאו אליו (לפתוח לו).

יש להקדים שישנן מערכות אינטרקום שהפעלתן כרוכה בהדלקת נורות להט (כגון נורות הנמצאות סמוך ללחצן שבכניסה לבנין), והיינו שכרוך בזה איסור מבעיר. ואף מערכות שאין בהן חוטי להט, נחלקו הפוס' אם שימושן כרוך באיסור בונה מדאו' או באיסור מוליד דרבנן. אנו במסקנותינו השתדלנו בס"ד להתייחס לכל הדברים הללו.

מאידך לא חילקנו בין סוגי המיקרופונים שבאינטרקום, כיון שכבר התברר לנו שיש לראות את הפעלת כל המיקרופונים כהגברת זרם ולא כיצירתו. וכן לא חילקנו בין סוגי הפעמונים, כיון שככלל במערכות אלה יש רק סוג א' של פעמונים, והוא של צלצול מתמשך (ולא צלצול א' בלחיצה וא' בהרפיה).

ענף 2: טעמים להקל ולהחמיר במיקרים הנ"ל.

בהסתכלות ראשונה היה נראה שבכל המיקרים הללו יש לאסור על שומר השבת ליהנות מחילול השבת שעשה אותו שאינו שומר שבת, וזאת עפי"ד מרן והרמ"א (רס"י שי"ח) שפסקו כרבי יהודה, שבין שוגג בין מזיד אסור הן למחלל שבת עצמו והן לאחרים ליהנות מהמלאכה שעשה, לפחות עד מוצ"ש. ולא כתבו שיש נ"מ בין עושה מלאכה דאו' או דרבנן. אלא שבס"ד מצאנו כמה טעמים להקל, אף שלא כל הטעמים שייכים לכל שמונת המיקרים הנ"ל:

טעם א': יש אומרים שהלכה כר"מ, שהעושה מלאכה דאו' בשבת בשוגג (ולא במזיד!), מותר הדבר בהנאה מיד בשבת. אמנם שייך להקל מטעם זה רק לפי הפוס' הסוברים שהמכונים חילונים כיום דינם כשוגגים (ויש מחלו' גדולה בדבר), וכמבואר כל זה במיל' (פ"ד ענף 14).

טעם ב': יש אומרים שאין איסור הנאה אפי' בשבת אם ע"י חילול השבת לא נעשה שינוי בגוף הדבר, אלא נעשה בו איסור חיצוני בלבד (כגון העברה מרשות לרשות. ולא איסור כבישול, שנעשה שינוי מהותי בגוף האוכל). גם מבין המקילים בדבר יש מחלו' אי יש להקל בזה אף כשנעשה איסור דאו' או רק איסור דרבנן, וכן נחלקו אי יש להקל דוקא כשעשה בשוגג, או אף במזיד. ויש מקילים אף כשנעשה איסור דאו' במזיד, וכדלקמן (שם ענף 15).

טעם ג': יש מהאחרונים הסוברים שאם נעשה איסור דרבנן בשוגג שרי ליהנות ממנו בשבת מיד. אך גם בזה יש להקל רק לפי הפוס' דס"ל שהמכונים חילונים כיום דינם כשוגגים. כמבואר לקמן (שם ענף 15).

טעם ד': יש מאחרוני זמננו שמתירים ליהנות כבר מיד בשבת אם ההנאה הינה עקיפה (למשל אם הביאו מפתח מרה"ר לרה"י אסור לפתוח הדלת על ידו. אך אם כבר עברו ופתחו הדלת אזי שרי להכנס כי זו הנאה עקיפה). וכמבואר לקמן (פ"ד ענף 16).

טעם ה': יש מתירים ליהנות כבר בשבת מיד אם עושה כן לצורך מצוה, משום שמצוות לאו ליהנות נתנו והן גזירות מלך (וכגון בני"ד שרוצה להכנס לבית כדי ללמוד בחברותא עם בנו וכדו'). אמנם בטעם זה איכא עיקולי ופישורי טובא (כגון דיש מתירים זאת רק בדיעבד אך לא לכתחי'. יש אוסרים כשישנה הנאת גופו בהדי המצוה. יש אוסרים כשההנאה נמשכת גם לאחר עשיית המצוה, ויש אוסרים כשהמצוה אינה חובת הגוף אלא יש בידו שלא לעשותה, כגון מצות שחיטה שבידו לא לאכול בשר. ויש אוסרים כשנהנה בעשיית מכשירי המצוה, ומתירים רק כשנהנה בעת עשיית המצוה עצמה. ויש מתירים רק כשעושה מצוה מדאו'. ויש שאוסרים כשיכול לקיים המצוה באופן אחר ללא עשיית האיסור, וכמבואר כ"ז לקמן במיל' פ"ד ענפים 17,18). וכיון שתלוי הדבר בהרבה מחלוקות, עדיף שלא לסמוך על טעם זה אלא בשעה"ד גדולה.

טעם ו': יש מתירים ליהנות מהחי"ש כשניתן להגיע לתוצאה באופן אחר שהוא מותר. וכתב המ"ב שרוב הראשו' חולקים ע"כ ולכן אין טעם זה להלכה. מ"מ כמה אחרו' אחרים פסקו טעם זה להלכה, ולכן ניתן עכ"פ לצרפו לטעמים אחרים, כמבואר לקמן במיל' (פ"ד ענף 19).

טעם ז': יש מתירים ליהנות מפתיחת דלת דחשבי דהוא רק מבריח הארי, אך רק מעט פוס' ס"ל להקל בכגון ני"ד. ראה דיון על טעמים אלה לקמן במיל' (פ"ד ענפים 14-20).

לעומת זאת ישנם שני טעמים חשובים להחמיר במיקרים הנ"ל:

טעם א': מרן השו"ע והרמ"א פסקו לדינא כרבי יהודה, וממילא לדעתם אין להקל ולהנות כלל בשבת עצמה, אף כשעשה בשוגג. נוסף ע"כ הם לא חילקו בין אם עשה איסור דאו' או דרבנן.

טעם ב': בהרבה מאוד מהמיקרים הנ"ל כרוכה ההנאה באיסור החמור של חילול שם שמים, שפורקי עול רואים שגם מי שנקרא שומר שבת מזלזל במידת מה בקדושת השבת, ונהנה ממה שהם מחללים את השבת ורומסים אותה במו ידיהם, וזאת לאחר האזהרות הרבות שהתורה הזהירה על שמירתה, ושמצות שמירתה היא קנה המידה העיקרי אם אכן זה יהודי המאמין שחי העולמים ברא את העולם, או שזה עולם של הפקר. ובאם כך, הרי שכל צדדי הקולות וכל החילוקים והבילוקים לא יועילו להתיר את הדבר בשום אופן (כמבואר כ"ז לקמן במיל' פ"ד ענף 21).

ענף 3: המסקנות לגבי שמונת המיקרים הנ"ל.

מקרה א': לאחר שמחלל השבת נכנס באיסור והדלת ננעלה אחריו, דופק הדתי על הדלת ומבקש שיפתח לו. העלנו שבשעת הדחק יש להקל ולהתיר זאת, בתנאי שבמציאות לא יהיה בכך חילול שם שמים.

מקרה ב': מחלל השבת מצלצל באינטרקום לבני משפחת א' שיפתחו לו. הם לא ענו ולכן צלצל למשפחת ב', והם אכן פתחו לו. משנכנס מחלל השבת חזרו בני משפחת א' ופתחו באופן חשמלי את הדלת (הם לא ידעו שמחלל השבת כבר נכנס). הסקנו שבדוחק יש להקל ולהתיר לו להכנס במקרה זה. אמנם ברור שאסור לו לדבר עמהם באינטרקום דבר, מטוב ועד רע, ואפילו לומר להם שהוא כבר פתח את הדלת והם יכולים להרפות מהלחצן, אסור לומר להם.

מקרה ג': מחלל שבת נכנס באופן אסור, ולפני שהדלת נסגרה תפש אותה אדם אחר לצורך הדתי. העלנו שבמקרה זה יש להקל רק בדוחק רב. והיינו שעדיף לא להכנס כלל. ומ"מ אם אין חשש לחילול ש"ש ח"ו, ורוצה הוא להכנס לצורך מצוה - מלבד מצות אכילה, או שיש אפשרות להכנס באופן אחר המותר, וכגון שיתכן שיצא מישהו מהבנין ויפתח הדלת, או שבבנין גרים גם גויים ויתכן שיכנסו לבנין ויפתחו הדלת לצורך עצמם - אז רשאי אותו שומר שבת להכנס. ומ"מ יזהר מחילול ש"ש ח"ו.

מקרה ד': מחלל שבת נכנס לצורך עצמו, והדתי תופש את הדלת לפני סגירתה ונכנס מיד אחריו. הסקנו שמקרה זה דינו כמקרה ג' ואף חמור ממנו מצד החשש לחילול ש"ש. ולכן רק בשעת הדחק גדולה, כשאין בשום פנים ואופן אפשרות אחרת להכנס לבנין והוא מצטער מאוד משהייתו מחוץ לבנין (כגון שסובל מקור או מחום), ובפרט אם נכנס לצורך מצוה - מלבד מצוות אכילה, אז רשאי להכנס, אך זאת בתנאי שאין שום חשש לחילול ש"ש (וכגון שיתפוס הדלת מבלי שמחלל השבת יראה).

מקרה ה': כשמחלל השבת פותח חשמלית את הדלת לצורכו ולצורך הדתי יחדיו (שמקדים ואומר לו שיכנס עמו). גם מצד עיקר הדין היה נראה שקשה מאוד להקל במקרה זה, ורצינו לומר שאולי יהיה מותר הדבר רק בשעה"ד גדולה מאוד. אך למעשה אין להתיר כלל להכנס במקרה זה משום שיש חשש גדול מאוד לחילול ש"ש בשל כך (ר' הסבר ע"כ במיל' פ"ד סוף ענף 22).

מקרה ו': מחלל שבת פותח עם מפתח שידוע שהביאו מרה"ר לרה"י (ללא פעולה חשמלית) והדתי רוצה להכנס עמו. העלנו לדינא שבשעה"ד יש להקל ולהכנס עמו, ובתנאי שבמציאות נראה לשומר השבת שלא יצא מזה חילול ש"ש ח"ו. ואז מותר הדבר אף אם לא נכנס לצורך מצוה. ומ"מ אין לשומר השבת לפתוח הדלת עם המפתח בעצמו, אך לאחר שמחלל השבת פתח מותר לו להכנס עמו, גם אם מחלל השבת קורא לדתי להכנס עמו. ונראה שעדיף שהמח"ש יכנס קודם.

מקרה ז': מחלל השבת פותח הדלת לצורך הדתי. אף שבמציאויות מסוימות יש אולי מקום להקל בכך, מ"מ העלנו בס"ד שכיון שבמקרה זה יש חשש גדול לחילול ש"ש, לכן אסור בכל אופן שהוא להכנס במקרה זה.

מקרה ח': מחלל השבת נכנס לצורך עצמו באיסור, והדתי מבקש ממנו שיקרא לאחד מבני משפחת הדתי שיצאו אליו (לפתוח לו). אמנם גם במקרה זה ישנם כמה צדדים להקל מעיקר הדין, אך יש חשש סביר שמחלל השבת יעשה כמה איסורים נוספים בשל בקשת הדתי ממנו (כגון שימוש נוסף במעלית, צלצול בפעמון של משפחת הדתי וכדו'), לכן נראה שאין להתיר לדתי לבקש ממחלל השבת שיקרא לאחד מבני משפחת הדתי כדי שיצא אליו.

ענף 4: עוד בענין הנ"ל.

לאחר הדיון הנ"ל יש להעיר כמה דברים:

1) גם במקרים שהקלנו, הרי זה משום שנראה לנו שאדם שנשאר כמה שעות מחוץ לביתו בשבת חשיב כשעת הדחק, ולכן הקלנו בכמה מיקרים למרות שברוב הטעמים שהבאנו להקל הדברים שנויים במחלוקת. אך אם אדם יודע שיש לו אפשרות להיות במקום אחר ואינו נצרך להיתרים שכתבנו, עדיף שלא יסמוך עליהם ותע"ב. אך אם הדבר פוגע לו מאוד בעונג השבת יסמוך עליהם, דהא יש לו ע"מ לסמוך.

2) גם במיקרים שהקלנו והתרנו להכנס לבנין או לחצר, מ"מ אי יש מציאות של חילול ש"ש ח"ו, אין להשתמש בשום אופן בהיתרים הנ"ל. ופשוט.

3) לא דננו פה גבי מציאות שילד קטן מגיל מצוות פתח את הדלת באיסור ע"י האינטרקום, השרי אז ליהנות ממעשהו. ר' ע"כ בשש"כ (ח"ג במבוא פ"ב סוף הערה מ"ד), ובקדוש"ה (ח"א הערה כ"א בפרט בענף 4. עיי"ש גבי קטן העושה ע"ד אביו, ע"ד אחרים, ואם גדול ציווהו).

4) לפי"ד הגר"מ אליהו שליט"א המובאים לקמן במיל' (פ"ד ענף 12), שאם מישתעינן בילד קטן המפחד להשאר לבדו מחוץ לבנין, הרי כיון שקיי"ל שפחד של קטנים חשיב סכנה (ר' גמ' יומא דפ"ד,ב'), ולצורך זה מתירים אפי' שבות א'. עיי"ש. לפי"ז אולי יהיה מותר לקטן להכנס לבנין יחד עם מחלל שבת הנכנס לבנין באיסור, שהרי כל איסור הנאה מחי"ש הוי מדרבנן. וצ"ע. ואם אכן שרי, יש לדון גבי מקרה שלקטן מתאפשר להכנס עם מח"ש שפתח הדלת באיסור, העדיף שיכנס עמו, או שעדיף שהקטן עצמו יצלצל בשינוי לבני משפחתו (כגון ע"י אחורי אצבעותיו) על מנת שבני משפחתו יבינו שהוא מחכה בחוץ ויצאו לפתוח לו באופן מכני. ויש לדון בזה גם מצד אתי למיסרך, והיינו איזו אפשרות חמורה יותר מחשש דילמא אתי למיסרך (ר' שו"ע סי' רס"ט ונו"כ שם). ועוד חזון למועד.

5) אם מחלל השבת נכנס בביה"ש של כניסת שבת או יציאתה, ר' שו"ע (סי' שמ"ב), מ"ב (סי' רס"א סק"ו) ובה"ל (שם ד"ה "ואין"), שש"כ (ח"ג שם הערה מ') וילקו"י (שבת כ"ג סי' שי"ח, הנאה ממלאכת שבת, סעי' ז'-ח'. והעלה שם שאם עשה איסור דאו' כבישול בביה"ש שרי ליהנות מזה בשבת. אך אם עשה כן לאחר צה"כ דכניסת שבת אליבא דהגאונים, ורק לפני צה"כ דר"ת, אזי אסור ליהנות מזה בשבת. עיי"ש גבי שעה"ד).

ענף 5: עוד בענין האינטרקום.

בענין עדיפות בשימוש באינטרקום או בטלפון, מצוי בידי מכתב מהגר"ש גורן זצ"ל לאחד ממנהלי התעשיה האוירית (מתאריך כ"א כסלו תשנ"ב, ומובא לקמן בנספח ח'), ובו כתב הגרש"ג שקשר טלפוני (ואולי הכוונה לטלפון פנימי) בין הקומות בבנין (כשיש היתר לכך, וכמפורט במכתב הנ"ל) עדיף מהשימוש באינטרקום. והוסיף שיש לנטרל את הנורית במרכזית הטלפון, ואז אין חשש לדעתו לאיסור תורה בשימוש בטלפון בשבת (אמנם יש להעיר שלא ברור שגם כיום במציאות יש נורות במרכזיות, אלא לכל היותר יש אולי לדים. ומאידך יש נורות אחרות, בפרט במכשירי טלפון אלחוטיים - ולא מדובר על פלאפונים). אמנם לא פירט את המציאות הטכנית המדוברת, וגם לא נימק מדוע עדיף הטלפון על האינטרקום. ובפרט שלא ברור לי מדוע כתב שיש לנטרל את הנוריות כדי לצאת מחשש איסור תורה, הרי ממילא לדעתו אין איסור דאו' בהדלקת נורת להט, וכמש"כ בסיני (כרך כ"ד, שנת תש"ט, עמ' קמ"ח ושכ"ו. הב"ד בהחב"ה ח"ב עמ' 55), ובשו"ת תרומת הגורן (סי' ס"ב ופ"ו). ושמא בכ"ז חושש למחייבים מדאו'.

ועוד בענין שימוש באינטרקום בשבת (במוסדות רפואה) ר' ברפואת השבת (חזקיה. פמ"ו ס"ב).


[10]מז. מכשיר האינהלציה גורם להכנסת התרופה לגוף ע"י עירוב התרופה עם מים, והפיכת מים אלה לטיפות קטנות מאוד שהחולה נושם דרך צינורות לאפו. אמנם אין פה בישול של המים והפיכתם לאדים חמים, אלא אלה טיפות קרות, מ"מ יש לכאו' לדון בזה מצד אוושא מילתא (כי המכשיר אכן עושה רעש), ואולי גם מצד מוליד שהופך את המים לכעין אדים קרים. ולכאו' זה דומה למכשיר אדים קרים, שדנו לגביו הפוס' למשל אי שרי להוסיף עוד מים למכשיר בשבת בעת שאינו פועל (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: למה לא כשפועל? עכ"ל), על מנת שכשיחזור לפעול ע"י שע"ש יהפכו המים לטיפות.

לגבי מכשיר זה ר' בשש"כ (פל"ד סעי' י'), ובספר רפואת השבת (חזקיה. ריש פמ"ו. עמ' 363-365).

וכיון שמכשיר האינהלציה דומה למכשיר אדים קרים, נביא מעט מקורות מהפוס' לגבי:

שימוש בשבת במכשיר אדים קרים:

ראה החב"ה (ח"ב פל"א), שו"ת מנחי"צ (ח"ז סי' כ"א), מעש"ח (ח"ב סי' ד'), החב"ה (ח"ב עמ' 316-320), תחומין (ח"א עמ' 525 ואילך), ילקו"י (שבת כ"ב עמ' תכ"ט, כ"ד עמ' קכ"ז, כ"ה עמ' רי"א).

גבי הוספת מים בשבת ראה: החב"ה (ח"ב שם). מנחי"צ (ח"ז סי' כ"א). צי"א (חי"ח סי' י"ב, בענין מצנן מים). תחומין (ח"א עמ' 525. וצ"ע מדוע התיר להחזיר "ראש" המכשיר, הרי גורם לצריכת יתר של כח), פסתש"ו (סי' שי"ח סקכ"ח, ובהערות 84-85), ילקו"י (שבת כ"ד עמ' קכ"ז סמ"ב).

גבי טלטולו - ילקו"י (שבת כ"ד עמ' קכ"ט סמ"ג).

בענין מכשיר אדים חמים :

אופן פעולתו - החב"ה (ח"ב פל"א). תחומין (ח"א עמ' 525).

סוגיו השונים - החב"ה (ח"ב פל"א). תחומין (ח"א שם). מנחי"צ (ח"ז,כ"א).

הוספת מים בשבת - החב"ה (שם). תחומין (ח"א עמ' 527-529). מנחי"צ (ח"ז סי' כ"א). ור' שבוי"צ (ח"ו - חשמל. פ"ב ופ"ד ס"ב).

פתרונות למכשיר אדים חמים - החב"ה (שם). תחומין (ח"א עמ' 526).

כיבוי אוטומטי כשנגמרים המים - תחומין (ח"א עמ' 525). מנחי"צ (ח"ז,כ"א).

ועוד בענין מכשיר אדים ראה בשש"כ (פל"ז סט"ו. וע"ע בפכ"ג סכ"ז). אנ"ת (חי"ח עמ' תשי"ג-תשי"ד). ילקו"י (שבת כ"ה עמ' רי"ב סמ"ט, גבי טלטולו). מעש"ח (ח"ב עמ' צ"ט, גבי הוספת מים חמים).

נשאלה שאלה בביהמ"ד גבי תינוק שהרופא אמר שחשוב להפעיל עבורו מכשיר אדים חמים כל יום למשך כמה שעות. הרופא הדגיש שאין במניעת הדבר חשש פיקוח נפש. מדובר במכשיר אדים חמים, והיינו ששמים מים במכשיר, והמכשיר מחמם את המים כך שיוצאים ממנו אדי מים אל אפו של האדם שנצרך לכך. המותר להוסיף מים למכשיר במשך השבת, בזמן שהמכשיר אינו פועל (והיינו שמופסקת פעולתו ע"י שעון שבת), כדי שיהיו מספיק מים לפעם הבאה שימשיך לפעול בשבת.

ראשית נראה בס"ד שאם מבחינה רפואית מספיק להפעיל את מכשיר האדים רק לפני כניסת השבת ולאחר יציאתה, הרי שאין להפעילו בשבת עצמה.

אך אם לא די בכך, בס"ד נראה שיש לדון מקרה זה כטיפול בחולה שאין בו סכנה, דהא הרמ"א (סי' שכ"ח סי"ז) הגדיר קטן כחולה שאיב"ס (ויש בזה כמה דעות גבי גיל הקטן. י"א דהוא עד שלוש שנים. י"א שש, ויש מקילים יותר. ר' בפסתש"ו סי' שכ"ח סקט"ז). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אם הוא צריך אדים מסתמא הוא חולה בכל גיל שהוא. עכ"ל. ומ"מ גבי חולה שאיב"ס, בין קטן ובין גדול, כתב מרן (בסי' שכ"ח סי"ז) שלחולה שאיב"ס שרי לעשות תרופה ע"י גוי, הרי שיש לקרוא לגוי שיוסיף את המים בשבת למכשיר האדים, ובפרט מותר הדבר כשהמכשיר מכובה ע"י השע"ש. ולכאו' היה מקום לדון בזה מצד בישולי גוים לחולה שאיב"ס. אך בזה ראשית כל י"ל שבמים אין איסור בישולי גויים שהריהם נאכלים כמות שהם חיים. ועוד, שבישולי גויים מותרים לחולה אף שאין בו סכנה, וכמש"כ מרן (סי' שכ"ח סי"ט) והרמ"א (סי' שכ"ח סי"ז). מלבד זאת יש לצרף בס"ד בני"ד צדדים להקל (אף שבאמת אין צריך לכך) הן מצד שהחולה אינו אוכל את האדים אלא רק נושם אותם. ועוד, שהגוי הוסיף את המים כשהמכשיר לא פועל. ואולי דמי להא דגוי שהניח את הסיר ואח"כ בא ישראל והדליק האש (ובני"ד ע"י השע"ש שכיון הישראל בע"ש). ואם אין שם גוי, הרי כתב מרן (שם בסי' שכ"ח סי"ז) דשרי לעשות ע"י ישראל את כל השבותים ע"י שינוי אם הוא חולי כל הגוף ואין בו סכנת איבר (ובסכנת איבר א"צ שינוי כלל), ושכ"פ הט"ז, המ"א, הגר"א והמ"ב (שם סקנ"ז). א"כ בני"ד שרי לעשות כן בשבת באיסור שבות ובשינוי.

ברור שכיון שידוע כבר לפני שבת שיש לעשות כן, הרי שצריך כבר לפני שבת למלא את המכשיר במים, ולחברו לחשמל ע"י שעון שבת. וא"כ נותרה הבעיה של הוספת מים למכשיר בשבת, והיינו בישולם בשבת. כמו כן ישנה לכאו' גם בעיה של טלטול המכשיר שהינו מוקצה, אך בזה יש לדון להקל הן מצד מה שכל תפקידו הינו לרפואה, ולכן אולי אינו מוקצה כלל בעת שצריכים לו [וכמו שי"א שגם תרופה הינה מוקצה, אך כשצריכים לה אינה מוקצה, אף לחשאיב"ס. ר' בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ו הערה נ"ד). וכן מצינו לקמן במיל' (פ"ז ענף 5) שי"א שאיתורית אינה מוקצה עבור מי שמשתמש בה לצורך פיקו"נ. עיי"ש שהבאנו את דברי הגר"א נבנצל שליט"א דס"ל שחייל שהינו בכוננות ורוצה ללכת להתפלל בשבת עם פלפון או איתורית, אם דעת החייל על האיתורית מערב שבת, ומותר לו להשתמש בה בשבת, אזי האיתורית כלל אינה מוקצה. עיי"ש שהבאנו דעת עוד פוס' דס"ל הכי. וא"כ ה"ה לני"ד]. ועוד, דנראה שבמקרה כזה יש לסמוך על הפוס' דס"ל שאמרינן גבי מכשירי חשמל המחוברים לשקע שבקיר, שגם בזה אין מוקצה במחובר (ר' ע"כ בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענף 4). ועוד צד להקל, משום שאינו כלי חשמלי שיש צורך לחלל שבת כדי שימשיך לפעול. ועוד, משום שהחשמל אין בו ממשות (כמבואר לעיל במיל' סוף פ"ו, עפ"י פוס'). ועוד צד להקל, משום שי"א דשרי לטלטל מוקצה לצורך חולה, אף שאיב"ס (ג"ז כנ"ל בפ"ו ענף 1).

יש לדון לגבי האפשרות שבזמן שהמכשיר מכובה ע"י השע"ש, שאז יוסיפו מים למכשיר, ולכשיפעל המכשיר הם יתבשלו דלכאו' חשיב בישול בגרמא. ואע"ג שכתבו הפוס' שבאיסור בישול לא אמרינן דהוי גרמא כיון שכך דרך פעולת הבישול שאינה נעשית בבת אחת אלא במשך זמן, מ"מ בני"ד נראה דהוי גרמא משם שכל התחלת פעולת הבישול משתהית ע"י השע"ש [וכ"ז לד' הזר"א (ח"א חאו"ח סי' מ"ד) דס"ל שגרמא הוי כשיש השהיה בין הפעולה לתוצאה. ר' קדוש"ה ח"א (הערה כ' ענף 5)]. ולפי"ז יוצא דהוי שבות אחת. ועוד יכול להוסיף באמצע השבת את המים למכשיר בשינוי (ומ"מ לא ביד שמאל, דלדעת פוס' רבים עשיה בשמאל חשיבא שינוי רק לענין כתיבה. ואולי גם מחיקה, אך לא בשאר איסורים. ראה בקדוש"ה ח"א הערה כ' ענף 3. וכן עדיף שלא יעשה באופן של שנים שעשאוה. וכנ"ל בפ"ו ריש ענף 7). וא"כ הוי שבות בשינוי. אך כיון שרבו הפוס' דס"ל שמה שהתירו שבות דשבות הוי דוקא כשא' מהם נעשה ע"י גוי, ומכיון שמדובר שידעו כבר לפני שבת על הצורך בכך, לכן יש להכין עוד מים חמים נוספים בע"ש שיעמדו על הפלטה וכדו', ואותם להוסיף למכשיר האדים בשבת בזמן שהמכשיר אינו פועל, אך סמוך לתחילת פעולתו, כדי שישארו חמים באופן שיס"ב (ולאשכנזים די שלא יתקררו לגמרי. ראה רמ"א סי' שי"ח סט"ו). ובזה להרבה פוס' אמרינן שאין בישול אחר בישול.

ומצד אוושא מילתא, הבנתי שהמכונה עושה מעט רעש. אמנם לפי"ד מרן (בסי' רנ"ב) נראה שאין לחוש לכך. ואף לרמ"א שמחמיר, באמת אין הדבר עושה רעש רב, וגם במקום צער לא גזרו רבנן.

עוד יש להעיר בני"ד, שבישול המים במכשיר האדים נעשה ע"י אלקטרודות ולא ע"י אש. והיינו שהזרם עובר דרך המים, וגם בזה לא ברור שעצם איסור הבישול הינו מדאו'. ר' במנח"ש (ח"א סי' י"ב בהערה), ובספרנו קדוש"ה (ח"א נספח א' תשו' א'. נספח ב' תשו' ג'. נספח ג' תשו' ד'. נספח ד' תשו' א').

לאור כל הנ"ל נראה בס"ד שבמקרה זה שרי להוסיף מים אף ע"י ישראל גדול, כשהשע"ש גורם לניתוק המכשיר מהחשמל, ויוסיפו מים מהדוד שעומד על הפלטה וכדו' (באופן שאין בעיה של השהיה והטמנה). ומ"מ למעשה בכל מקרה יש לשאול ת"ח המבין בענינים אלה (יצוין שבסוף כתיבת הדבר ראיתי שהענין נידון בס' החב"ה (ח"ב פרק ל"א). ועיי"ש שהביאו את ד' הגרי"י וייס זצ"ל, בעל שו"ת מנחי"צ, שאסר להוסיף המים בשבת אף כשהם רותחים בחום שיס"ב, והסתפק לעשות כן במים שיס"ב ע"י גוי. ואילו הגרל"י הלפרין שליט"א התיר לעשות כן ע"י מים שיס"ב. ומ"מ הפוס' הנ"ל לא הזכירו כלל את האפשרות להוסיף המים כשהמכשיר מכובה ע"י שע"ש. ויתכן שבמציאות כזו היו מקילים יותר. ומ"מ במקרה שאין שעון שבת שמנתק את המכשיר לזמן מה, ודאי שבטלה דעתי לדעתם הרחבה, ואכמ"ל).

בענין הוספת תרופה צבועה בשבת למים שבמכשיר האדים, ר' החב"ה (ח"ב פרק ל"א).


[11]מח.ענף 1: הקדמה, ותפקיד האינפוזיה.

מה שכתבנו שלכתחי' לא ישתמש באינפוזיה חשמלית הוא פשוט, כדי להמנע מהצורך לנתקה ולחברה בשעת הצורך, אם ניתן להשתמש באינפוזיה לא חשמלית. אולם כשיש הכרח מציאותי, והיינו שאין אינפוזיה לא חשמלית, או שמבחינה רפואית צריך דוקא את זו החשמלית (או אולי אפי' מבחינה הלכתית יתכן שיהיה עדיף להשתמש בזו החשמלית, וכגון שהשימוש באינפוזיה הלא חשמלית מצריך יותר דקירות מחט בבשר החולה, הכרוך באיסור חובל, וכדו') הרי דינו יתבאר לקמן. וראה ע"כ יותר באורך לקמן במילואים (פרק ו').

תפקיד האינפוזיה החשמלית: חולה הצריך לקבל עירוי עם תרופה, וכמות התרופה צריכה להיות מדויקת, נותנים לו עירוי ע"י מכשיר האינפוזיה המחובר לחשמל כדי לווסת את כמות התרופה בכל זמן קצוב (נשמת אברהם ח"ד עמ' י"ט. רפואת השבת פמ"ו סעי' נ"ג ונ"ד).

באשר לאיסור להכניס בשבת עירוי לוריד (ע"י מחט גם באינפוזיה לא חשמלית) נחלקו הפוס' אי הוי איסור דאו' או דרבנן, ואי מדאו' - האם משום חובל או דש (כמבואר לקמן במיל' פ"ו ענף 2).

בענין השימוש באינפוזיה חשמלית בשבת יש לדון מצד ניתוק המכשיר מהחשמל או חיבורו אליו. כמו כן יש לחלק בין חולה שיב"ס לחולה שאיב"ס. ובכל מקרה כזה יש לדון לשם איזה צורך עושה כן: א. לצורך רפואי. ב. לצורך מצוה (כגון שרוצה להתנתק מהמכשיר לשם הליכה לתפילה במנין). ג. לצורך כבוד הבריות (כהליכה לשירותים, בפרט כשמתבייש לעשות צרכיו בסיר שבמיטת חוליו. ואמר לי חכ"א שכ"ה אף בלא ענין הסיר, דהא התירו לטלטל אבני ביהכ"ס גם כשהוא לבדו. ולפי"ז גם כבוד האדם בעיני עצמו ג"כ חשיב ככבוד הבריות. עכ"ד. וצ"ע). ד. לצורך קל (כגון לטיול, או שגמרו לתת לו העירוי ומטעמי נוחות רוצה להתנתק מהמכשיר). וזהו פירוט הדברים למעשה (ר' במיל' פ"ו ענף 3 ואילך כ"ז באורך).

ענף 2: ניתוק האינפוזיה וחיבורה, לצורך רפואי:

בענין חולה שיש בו סכנה:

ראשית נקדים, שלספרדים ההולכים לפי פסקי השו"ע, כשמותר לעשות דבר לצורך רפואת חולה שיב"ס יש לעשותו באופן שרגיל לעשותו גם ביום חול [(מרן סי' שכ"ח סי"ב). ורק גבי יולדת עושים בשינוי, אם אפשר (מרן סי' ש"ל ס"א). אך גבי שאר חולים כבר כתב הרה"מ שמהרמב"ם מוכח שא"צ לשנות. וכ"כ בכה"ח (סי' שכ"ח סקע"ד), באול"צ (ח"ב עמ' רנ"ה ור"ס), בילקו"י (סי' שכ"ח סעי' ק"ג) ובש"א]. והאשכנזים ההולכים בתר ד' הרמ"א והמ"ב, עליהם לעשות כן לכתחי' בשינוי או ע"י גוי, אם אין הדבר גורם לדיחוי או לאיחור (רמ"א סי' שכ"ח סי"ב, ומ"ב שם ובכ"ד). ואשכנזי המיקל כספרדים ועושה ללא שינוי יש לו ע"מ לסמוך (עפי' הט"ז שם סק"ה, ומ"ב סקל"ז). ומכאן ואילך נפרט את פרטי הדינים למיקרים השונים, עפ"י המבואר לקמן במיל' (פ"ו ענף 4).

לגבי ניתוק האינפוזיה מחולה שיש בו סכנה :

מותר, ובתנאי שאי אפשר לעשות כן באופן אחר המותר, או שניתן לעשות באופן אחר אך הזמן דחוק.

לגבי חיבורה:

אם אין אינפוזיה שאינה חשמלית, או שמבחינה רפואית צריך דוקא חשמלית, מותר לחברה כיון שבחולה שיש בו סכנה עסקינן.

בענין חולה שאין בו סכנה:

הכלל: אף אם הוא חולה בכל גופו אך אין בו סכנת איבר עושה לרפואתו את כל השבותים בשינוי [והח"א והמ"ב (סי' שכ"ח ס"ק ק"ב) כתבו שאם אי אפשר בשינוי מותר בלא שינוי. וכעין זאת כתב בשו"ת מעש"ח (ח"ב סי' ח')]. ואם יש בו סכנת איבר א"צ שינוי כלל (מרן שכ"ח סי"ז ומ"ב סקנ"ז).

לגבי ניתוקה:

לפוסקים כחזו"א (מצד בונה) ינתק את המכשיר ע"י גוי שעושה בשינוי (ואם אמר לגוי לעשות בשינוי ועשה הגוי ללא שינוי, רשאי הישראל ליהנות מכך. ור' במיל' שם אי שרי לישראל בעצמו לעשות כן בשינוי). וכ"ה אף אם ישנה נורת להט במכשיר הנכבית בשל הניתוק (דג"ז הוי שבות דכיבוי גש"מ). ובס"ד נראה שאף אם יעשה זאת ישראל בשינוי וזו שעה"ד גדולה, יש לו ע"מ לסמוך.

ולפוס' כבי"צ (מצד מוליד) ודאי שרי לנתקו בשינוי ואפי' ע"י הישראל עצמו, ואפי' כשיש במכשיר נורת להט שתכבה בשל כך (דאם אין נורת להט ה"ז רק כיבוי מכשיר חשמלי ללא נורת להט, שכבר כתבנו בס"ד בקדוש"ה ח"א בכ"ד שלא ברור מהו האיסור בזה לבי"צ, דהא אין מלאכה הפכית למוליד. ומ"מ בין אם אסור הדבר לבי"צ מדינא, ובין אם אסור רק כדי שלא יזלזלו בזה, מ"מ בני"ד יש להתיר לעשות כן בשינוי. ואף אם יש נורת להט ומכבה ה"ז איסור דרבנן, וכמש"כ מרן בסס"י של"ד, ובשינוי לחשאיב"ס שרי אף ע"י ישראל. וע"ע מ"ב סי' רע"ח סק"ג).

בענין חיבור האינפוזיה לצורך חולה שאין בו סכנה:

(כשאין נורה במכשיר): לחזו"א רק ע"י גוי שעושה בשינוי יתכן דשרי (דהוי בונה דאו'. ויסמוך על הפוס' שגוי שעושה בשינוי הוי שבות דשבות, וכמש"כ בקדוש"ה ח"א. אמנם לפי מש"כ החזו"א באו"ח סי' נ"ו סק"ד ד"ה "ולדינא" שאין לדמות שבותים זל"ז, צ"ע אי ס"ל דגוי העושה בשינוי הוי שבות דשבות. ולכן הסתפקנו בהא. ומ"מ בשעה"ד נראה שהמיקל ע"י גוי בשינוי יש לו ע"מ לסמוך. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: שינוי הוא שבות קל מאוד. עכ"ל. ואם ישנה סכנת איבר שרי בכל אופן שהוא רק איסור דרבנן, אף ע"י ישראל).

ולבי"צ מותר לחבר האינפוזיה ע"י גוי, ואם אין גוי אז שרי ע"י ישראל בשינוי. ואם ישנה סכנת איבר שרי לחבר האינפוזיה אף בלי שינוי (דהא לבי"צ כל האיסור הינו מוליד מדרבנן).

ואם יש נורה במכשיר, הרי שאם זו נורת להט (ולא לד) אזי הדלקת המכשיר כרוכה באיסור מבעיר מדאו' לכו"ע, ולכן הן לחזו"א והן לבי"צ יש להקל רק ע"י גוי בשינוי (ולחזו"א קצת ספק אי ג"ז מהני, כנ"ל). ואם הנורה אינה נורת להט אלא לד, דינו שווה למציאות שאין נורה כלל (כמבואר במיל' שם).

ענף 3: ניתוק האינפוזיה וחיבורה, לשאר צרכים.

ועתה בס"ד נדון גבי שאר צרכים מלבד הצורך הרפואי. ותחילה נעיר כמה הערות: דין הניתוק הן לצורך מצוה, והן לשאר צרכים כגון כבוד הבריות, לכאו' הריהו שווה בין חשיב"ס לחשאיב"ס. דמה לי אם האדם הרוצה לנתק המכשיר לצורך תפילה במנין הינו חשיב"ס או חשאיב"ס. וזאת מלבד המקרה של חשיב"ס שיש צורך לחלל שבת אף שלא לצורך רפואי אלא כדי שלא תטרף דעתו (ואז לעשות אף איסורי דאו'), או שהוא מבקש דבר ויש צורך להפיס את דעתו (רק באיסורי דרבנן), וכמבואר כ"ז בשש"כ (פל"ב סעי' כ"ה-כ"ו). אמנם ראה לקמן במיל' (פ"ו אמצע ענף 4 ואילך) שלדעת הספרדים יש להקל במיקרים אלה באיסורי דאו' לא רק לצורך רפואתו הישירה של החולה אלא בכל מקרה שמסייע לרפואתו של החולה, וכן גם לאשכנזים ישנם עוד מיקרים שמקילים בהם. עיי"ש במיל' עפ"י השו"ע (סי' שכ"ח ס"ד) והנו"כ שם.

נוסף לנ"ל יש להעיר עוד ב' דברים: מה שדננו עד כאן הן לענין ניתוק האינפוזיה מהחשמל והן לענין חיבורה, הו"ד לצורך רפואי. אך לשאר הצרכים (מצוה, כבוד הבריות וכדו') לכאו' יש לדון דוקא מצד הניתוק, דהא אינו מחבר את האינפוזיה לצורך מצוה גם אם ניתקה לצורך מצוה, אלא תמיד הריהו מחברה רק לצורך רפואי. ולכן בענין חיבור האינפוזיה דננו רק לצורך רפואי.

דבר נוסף יש להעיר, שד' רוב הראשונים, שלכתחי' אין להכנס בשבת למצב שאח"כ יצטרכו לחלל שבת בגלל פיקו"נ [וכמו שכתבנו לקמן במיל' (פ"ו ענף 6). ומדובר שעושה כן בשבת. אך לגבי מקרה שלפני שבת נכנס הוא למצב שאח"כ - בשבת - יצטרך לחלל שבת, תלוי הדבר במחלו' אחרת, וכמש"כ לקמן במיל' (פ"ו שם), למשל עפ"י שש"כ (פ"מ סכ"ב והערה ס"ד). ומצוי הדבר אם מנתק האינפוזיה לפני כניסת שבת כדי ללכת לביהכ"נ שבבית החולים לצורך תפילת מנחה, קב"ש וערבית]. ודעת הראשו' שמחמירים לעשות כן בשבת היא דעת הרשב"א, הרז"ה והטור. וכ"מ מדברי הרי"ף והרמב"ם (וכמש"כ מרן בב"י או"ח סי' של"א ד"ה "כתב הר"ן", ויו"ד סי' רס"ו ד"ה "והרי"ף עצמו"). וכיון שכ"מ משני עמודי ההוראה (הרי"ף והרמב"ם), ונראה שכן נוטה גם דעת מרן בב"י (שם), הרי שלכתחי' יש להחמיר בזה. ולכן אף כשמותר ובאופן שמותר (שינוי וכדו') לנתק את האינפוזיה לצורך מצוה, כבוד הבריות וכדו', הרי שאין לנתקה דהא סו"ס יצטרכו אח"כ לחלל שבת ולחברה לחשמל (בפרט שהחיבור חמור יותר הן לחזו"א - דהוא בונה מדאו', משא"כ בניתוק ישנם כמה צדדים לומר שאינו דאו', כגון דהוי סותר שלא ע"מ לבנות. והן לבי"צ החיבור לזרם חמור, דהוי מוליד מדרבנן, משא"כ הניתוק שלא ברור מהו איסורו). אמנם כיון שד' כמה ראשו' להקל בזה (כרמב"ן, וכ"מ מהמאירי. והר"ן העמיד את דברי הרי"ף כד' הרמב"ן להקל), וכן כיון שי"א שאף לרז"ה שמחמיר בזה, מ"מ כל האיסור אינו אלא מדרבנן (מנח"ש מהדו"ק ח"א עמ' מ"ט), הרי שלכן בשעת הצורך המיקל בזה יש לו ע"מ לסמוך, והיינו שינהג כמסקנותינו הכתובות לקמן בסמוך גבי ניתוק לצורך מצוה, כבוד הבריות וכו', מבלי להתחשב באיסור שבחיבור מחדש. ואם הוא חולה שאיב"ס, יבדוק שיוכל אח"כ לחברה באופן המותר, והיינו (לשיטת הבי"צ) בשינוי, ולחזו"א ע"י גוי שעושה בשינוי. ואם כרוך הדבר בהדלקת חוט להט, הן לחזו"א והן לבי"צ שרי רק ע"י גוי שעושה בשינוי.

צורך מצוה:

ניתוק האינפוזיה: לחזו"א יש לצדד דהוי איסור דאו', וכיון דשרי רק שבות דשבות למצוה, אולי יש מקום להקל ע"י אמירה לגוי שיעשה בשינוי. ומ"מ ג"ז אינו פשוט, דיתכן שלחזו"א אין עשיית הגוי בשינוי נחשבת כשבות דשבות, כנ"ל. ובפרט שלחזו"א אין לדמות שבותים זל"ז, וכמש"כ בחזו"א (או"ח סי' נ"ו שם). ולבי"צ נראה שאם ינתק בשינוי או ע"י גוי ודאי שרי. וכ"ה אם במכשיר ישנה נורת לד. אך אם למכשיר מחוברת נורת להט הרי שלחזו"א אין נ"מ אם ישנה נורה כזו, משום שבזה מתווסף רק איסור דרבנן של כיבוי גש"מ (מרן סס"י של"ד) נוסף לאיסור דאו' של סותר שממילא כבר קיים (כמש"כ בחזו"א סי' ל"ח סק"ב. וראה מה שכתבנו לקמן במיל' פ"ה ענף 7 באמצעו בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א). וגם לבי"צ נראה שיהיה מותר לנתק ע"י גוי דהוי שבות דשבות למצוה. ולכאו' גם בשינוי ע"י ישראל יהיה מותר. אך מסתפינא להקל בזה, דא"כ כל איסור שתוצאתו דרבנן נעשהו בשינוי לצורך מצוה (וכגון כיבוי מזגן בביהכ"נ כשקר בזמן התפילה, ויעשו כן בשינוי, אף כשכרוך הדבר בכיבוי נורת להט), וכזאת לא מצאנו (ולגבי מקרה כזה כבר דנו פוס' רבים, מצד הכל חולים אצל צינה, וכדו'. ומ"מ ראו זאת כצורך מצוה, אע"ג שהמזגן אינו מונע בעצמו את עצם התפילה. ולכאו' היו יכולים לעשות הפסקה ולומר למתפללים להביא סוודרים מהבית, אך גם עם סוודר עלולים להצטנן. ומ"מ לא מצאתי בפוס' מי שהיקל בזה לכבותו ע"י ישראל באופן כלשהו). ובפרט שי"א ששבות דשבות שרי רק כשאחד מהם הינו ע"י אמירה לגוי, וכמו שהבאנו מחלו' ע"כ בקדוש"ה (ח"א סוף הערה י"ד), וכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א (כדלעיל בהערה מ"ד). ומ"מ למעשה נראה שהמיקל לנתקה ע"י ישראל בשינוי (אף אם הדבר כרוך בכיבוי נורת להט) יש לו ע"מ לסמוך.

ניתוק האינפוזיה מהחשמל לצורך כבוד הבריות:

יש להקדים שנחלקו הפוס' עד כמה ניתן להקל לצורך כבוד הבריות, י"א שהותרו כל השבותים לצורך זה, ויש מחמירים וסוברים שהותר רק איסור מוקצה או כל איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת (ר' ע"כ כאן במיל' פ"ו ענף 5).

לדעת המקילים (דכל שבות שרי) הרי שלשיטת הבי"צ לכאו' שרי לנתק המכשיר (דלא ברור כלל מהו האיסור בפתיחת מעגל חשמלי ללא נורת להט. הרי אין היפוך למוליד), ועדיף שיעשה בשינוי. ולשיטת החזו"א יש לצדד דשרי ע"י גוי (ר' במיל' שם ענף 5, צדדי הספק). ולדעת המחמירים שלא כל שבות שרי לצורך כבוד הבריות, אין לנתק המכשיר. ואם נאמר שגם הם הקלו לצורך כבוד הבריות בכל איסור שאין לו עיקר מה"ת ולא רק במוקצה, אז לבי"צ לכאו' שרי אם אין נורה במכשיר, ולחזו"א יהיה אסור אף כשעושה בשינוי, ויתכן שיאסור גם ע"י גוי. וכמבואר כ"ז במיל' שם).

ניתוק האינפוזיה לצורך קל (כגון שאין צורך כעת לתת לחולה עוד אינפוזיה והוא מבקש מטעמי נוחות שינתקוהו מהמכשיר ולצורך זה יש לכבות המכשיר. וכנ"ל אם רוצה לצאת לטיול):

יש מי שאומר שאין לנתק המכשיר, אא"כ מישתעי בחשיב"ס ודעתו תטרף אם לא יעשו כן (אף כשאינו מבקש במפורש). ואם אין המצב כן, אך יש בכך כדי להפיס את דעת החשיב"ס או להרגיעו, והוא מבקש זאת, שרי לעשות כן באיסור דרבנן, והיינו לד' הבי"צ שרי לנתק (ועדיף שיעשה כן ע"י גוי או ע"י ישראל בשינוי), ולחזו"א ינתק ע"י גוי (ר' ע"כ בשש"כ פל"ב סעי' כ"ה-כ"ו). וכ"ה בין אם יש במכשיר נורה הנכבית כתוצאה מהניתוק, ובין אם אין נורה (דאף אם יש נורה ה"ז כיבוי מדרבנן). אמנם ראה לעיל באמצע הערה זו, שכבר כתבנו לקמן במיל' (פ"ו אמצע ענף 4 ואילך), שלמנהג הספרדים יש להקל במיקרים אלה בכל מקרה שמסייע לרפואתו של החולה. וכן גם לאשכנזים יש עוד מיקרים שמקילים בהם. ר' שו"ע (סי' שכ"ח ס"ד) ובנו"כ שם.

ולסיום שוב רצוננו להדגיש שאיננו פוסקים בענינים רפואיים, ורק באנו לתת ציוני דרך בנושאים הנידונים, אך בכל מקרה יש לדון לגופו - לעיתים ללכת לפי עיקר הדין, ולעיתים - לפי ראות עיני הדיין - להחמיר במצות פיקו"נ ולסמוך על הפוס' המקילים (כגון לפסוק דוקא כבי"צ לא להחמיר כחזו"א, שהרי רבים לא פסקו כמותו. וכן בשעה"ד לסמוך על בעה"ע באמירה לגוי לצורך מצוה, ושכ"פ הרמ"א. ועוד לסמוך על הפוס' שאמירה לגוי שיעשה בשבות חשיב כשבות דשבות, ושכ"ה באמירה לגוי שיאמר לגוי אחר). ולכן אנו מבקשים שלא לסמוך עלינו בענינים אלה, בפרט מהטעם שהדגשנו בהקדמה, שרבות דרגות חומרת המחלה, ולעיתים א"צ להקל כ"כ, ואנו נטינו לעיתים להקל (כגון באמירה לגוי שיעשה בשינוי דחשיב שבות דשבות), ולא תמיד צריך להקל בזה. ובמיוחד בדברים אלה צריך להיות מיראי הוראה, דהוי כמו דיני ממונות, שאם יטעה לכאן או לכאן נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. וגם בני"ד אם יחמיר בדיני שבת יקל ח"ו בפיקו"נ החמור (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: במקום שיש חשש פיקו"נ ודאי אין מקום להחמיר בדיני שבת. עכ"ל), ואם יחמיר שלא לצורך בדיני פיקו"נ נמצא גורם ח"ו לחילול שבת החמורה. וצור ישראל בוחן לבות ויצילנו משגיאות.

בענין הסרת האינפוזיה מהנפטר ראה לקמן במיל' (פ"ו ענף 8).


[12]מט. עיקר ד"ז כתבו מרן (או"ח סי' ש"ל סעי' ז' וח'): הולד שנולד (בשבת) עושין לו כל צרכיו ... וה"מ בנולד לט' או לז' (חודשי הריון), אבל נולד לח' או ספק בן ז' או בן ח' אין מחללין עליו אא"כ גמרו שערו וצפורניו (ולרמב"ן בשבת דקל"ה,ב' ולעוד ראשו', אפי' נולד לספק שמונה וגמרו סימניו - שערו וציפורניו, אין מלין אותו בשבת. אך לא כן דעת מרן). נולד לח' או ספק בן ז' או בן ח' שלא גמרו שערו וצפורניו אסור לטלטלו. עכ"ד מרן. והוא מגמ' שבת (דקל"ה וקל"ו), יבמות (דף ל"ו,ל"ז ופ'), ונידה (דמ"ד). וע"ע בטור וב"י (או"ח סי' ש"ל, ויו"ד סי' רס"ו). וכדעת מרן פסקו האחרו', וכמש"כ הלבוש, הב"ח, הט"ז שו"ע הגר"ז ועוד. והטעם דאין מחללין על בן ח' דהוא ודאי לא חיי (מ"ב שם סקכ"ח עפ"י הגמ'). וה"ה בספק בן ז' או בן ח' שאין מחללים, דמספקא לן אי היה בן קיימא מעולם (ואגב, בדורותינו השתנו הטבעים, ותינוק שנולד בשמיני גדולים סיכויו לחיות מזה שנולד בשביעי. וי"א שזה בגלל התפתחות הרפואה. וכדלקמן).

דנו הפוס' האחרו' אי מחללין שבת בדורותינו לצורך תינוק שלא כלו חודשיו (שלא הגיע לט' חודשי הריון) או שלא גמרו שערו וצפורניו, וכן אי מחללינן להנ"ל אף לצורך חיי שעה. והטעם שיש בדורותינו צד להקל, משום דחזינן שע"י הכנסת התינוק למכשיר האינקובטור בו מחממים הולד כטבע רחם האם, יכול הוא לחיות אח"כ שנים רבות ככל אדם. או שאין להקל בזה, משום שבדיני התורה אין להתחשב באמצעים מלאכותיים לא טבעיים.

[עוד דנו הפוס' בעיקרון, האם שהיית התינוק באינקובטור נחשבת כהמשך ההריון, או מרגע שיצא מרחם אמו נגמר ההריון ושהייתו באינקובטור הינה רק כתרופה לאחר הלידה. והנ"מ הינה לגבי זמן מילתו - ממתי מונים ח' ימים, לענין אבלות - ממתי עברו ל' יום שיצא מכלל נפל ומתאבלים עליו אם ח"ו נפטר, לענין זמן פדיון הבן - ממתי מונים ל' יום, וכדו'. וע"כ לא נדון אלא רק נציין בס"ד המקו' לקמן].

תיאור האינקובטור: בעבר היה מכשיר האינקובטור עשוי תיבת זכוכית שמים רותחים מחממים אותה באופן קבוע לחום של 32 מעלות, והיו פתחי אויר להחלפת האויר הממולאים במוך (מתוך עיתון "הפלס", שנת תר"ס). מאז חלו שינויים רבים בפיתוח המכונה הפועלת כיום באוטומציה חשמלית מלאה להבטחת חיות התינוק בס"ד ובריאותו (החב"ה ח"א במבוא לפרק ל"ב. וע"ע בהחב"ה ח"ב עמ' 365).

דעת הפוס':

הג"ר מאיר אריק כ' בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' קע"ז סק"ב) שכשנולד נפל, אין מחללין עליו שבת, כי גם חז"ל ידעו שאפשר על צד הרחוק שאיזה נפל יחיה. ואף שאיתמחי הרפואה בכמה ילדים, אולי על צד מיעוט הגמור... רק כשחי ל' יום מחללים עליו השבת, דאז אינו כאבן. עכת"ד. והיינו לדעתו אין לחלל שבת עבור תינוק נפל אע"ג שנמצא באינקובטור, דבזמנו (שנת תרע"ג) רובם של אלה לא חיו.

אמנם נראה שאין כן ד' רוב ככל הפוס' בדורות היותר מאוחרים. שהחזו"א (חיו"ד סי' קנ"ה סק"ד וחאה"ע סי' קט"ו סק"ד) אמנם לא התייחס במפורש לאינקובטור, אך כ' שאף כשנולד קודם ט', כל שנגמרו שערו וצפורניו חייב להשתדל ברפואתו ומחללים שבת לרפואתו. וכן מעידין עכשו עובדות רבות דבני ח' מתקיימים. ועכשיו נשתנה הטבע וכפי בחינת הרופאים, אפשר שהוסיפו השתלמותם אחר ז' ונגמרו לח' והרי השתנו הטבעים ללדת למקוטעין, וכמש"כ הרמ"א (סי' קנ"ו ס"ד). עכ"ד.

ד' הגרשז"א להקל בני"ד, וכמש"כ במנח"ש (ח"א סס"י ל"ד עמ' קפ"ט, וח"ב מהדו"ק סי' פ"ג סק"ב וסי' צ"ו סק"ה) ובשש"כ (פל"ו הערה כ"ד), שעובר גם פחות מבן ז' שאין לו צפורניים ושערות, אפ"ה יכול להשאר חי ע"י אינקובטור ואין לו דין אבן ומחללים עליו השבת. והוסיף (בסי' צ"ו ובשש"כ שם), שמ"מ הא דמחללים עליו שבת אפי' לחיי שעה, הו"ד אם כלו לתינוק חודשיו, ואפי' הוא ודאי טריפה. אך חיי שעה של נפל לאו כלום הוא, גם בזמננו שיש אינקובטור.

גם ד' הגרי"י וייס להקל בזה, וכמש"כ במנחי"צ (ח"ד סי' קכ"ג ס"ק א'-כ"ב, ובח"י סי' ל"א סקי"ג) ובהערותיו לתוה"י (בסוף הספר במהדורות המאוחרות, הערה על פנ"ז ס"ה) שיש להחיות כל וולד, אע"פ שברור שנולד בחודש השמיני, ומחללים עליו שבת אפי' באיסורי דאו', ובפרט אם יש לו קצת ציפורנים ושערות והריהו נחשב כגדול בזה"ז (ועיין בח"ד שם סקכ"א, שברוב הוולדות הנולדים קודם זמנם יש קצת שער וציפורנים).

וכדעת הפוס' הנ"ל גם ד' הגר"ש ווזנר שליט"א בשבט"ה (ח"ג סי' קמ"א. וכן בח"ח סי' פ"ט ס"ז), שכתב שאם אין בוולד טריפות, אפי' בן ח' וו' חודשים מותר לחלל עליו שבת, כי ע"י האינקובטור יחיה. ואין זה סותר את ד' חז"ל ח"ו. עכת"ד. וראה עוד בשבט"ה (שם סי' קמ"ג, לענין אבלות), ומש"כ בשמו בתוה"י (עמ' רפ"ז), שאפי' גמרו שערו וציפורניו הוא ודאי נפל. ע"כ. גם בהחב"ה (ח"ב עמ' 367) כתב בשמו של שבט"ה (בח"ג סי' קמ"א וקמ"ג) שיש לדון להתיר לטלטלו בשבת, וכן לחלל שבת מדין פיקו"נ כדין ילוד חי. וכ"ז בתינוק שהוציאוהו מרחם אמו בניתוח קיסרי בגיל ו' חודשים והניחוהו באינקובטור (והוסיף בסו"ד בח"ג, שלענין מעשה "אם יצטרפו עמי גדולי תלמידי החכמים דרינא בהדייהו להתיר"). וע"ע בשבט"ה (ח"ג סי' ל"ז-ל"ח וקמ"ג). וכ"פ בלוי"ח (עמ' קס"ב) ובספר רפואה בשבת (לרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א, עמ' קע"ג, ר"ו, ר"ז).

ועוד בענינים אלה ר' בשו"ע הגר"ז (סי' ש"ל ס"ח), בבה"ל (סי' שכ"ט ס"ד ד"ה "אלא"), ביסי"ש (ח"ד עמ' רל"ה), בשמב"ה על הקיצש"ע (סי' צ"ג סק"ג) ביבי"א (ח"ט סי' ל"ב עמ' ע"ה), ובספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ט הערה כ"ז בשם הגר"א נבנצל שליט"א).

כפי שכתבנו לעיל, שאלת היחס ההלכתי לתינוק שהוכנס לאינקובטור (אי חשיב שנולד מעת שיצא מרחם אמו או משיצא מהאינקובטור), נוגעת גם לנושאים אחרים בהלכה, וכגון לענין המילה, הפדיון וח"ו האבלות. כיון שאין זה נידוננו, נביא רק חלק מהמקורות הדנים בכך (שלא דנו גבי חי"ש): שו"ת דעת כהן (למרן הגראי"ה קוק זצ"ל, חיו"ד סי' קי"ד, דמחשבינן את לידתו מזמן שיצא מהרחם), שו"ת עמק הלכה (לגר"י בוימל, ח"א סי' מ"ה סק"א), שו"ת באר שרים (ח"א סי' ע"ה), דעת סופר (חיו"ד סי' קי"ד), לבושי מרדכי (תליתאי. או"ח סי' י"ד סק"ב), חלקת יעקב (ח"ג סי' ק"ט-ק"י), שבט"ה (ח"ז סי' קפ"ח סק"ב), מנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' צ"ו סק"ה), תחומין (חט"ז עמ' 175), צי"א (ח"ט סי' כ"ח ססק"ח עמ' קכ"ו), מקוה המים (מלכה. חיו"ד סי' כ"ו, וסי' ל"ג סק"ב), יבי"א (ח"ט חיו"ד סי' ל"ז - דמחשבינן מעת היציאה מהאינקובטור), החב"ה (ח"א פל"ב), אוצר פדיון הבן (ויסברג. פ"ג סעי' י'-י"א), תוה"י (פנ"ז הערה ח' ובהערות הגרי"י וייס לשם), בא"מ (שטרן, ח"א סי' ס"ד), בנשמא"ב (לפרו' אברהם אברהם, ח"ב חיו"ד עמ' רפ"א וקצ"ד, וח"ד חיו"ד עמ' קכ"ה), ובתשו' והנהגות (לר"מ שטרנבוך. ח"ג סי' ש"ל). ועוד בענינים כעין אלה ר' בשו"ת חת"ס (חאה"ע ח"ב סי' ס"ט).


[13]נ. האיתורית הינה מכשיר לקבלת הודעות במהירות דרך מוקד. יתרונה הגדול, שניתן להעביר את ההודעה לאנשים רבים בבת אחת ומיידית (כגון להזניק אנשי רפואה לפיגוע, או להודיע לקבטי"ם בישובים על מציאותה של חולית מחבלים שבאזור). חסרונה - שלא ניתן ליצור דו שיח בין הצדדים אלא העברת ההודעה הינה חד-כיוונית (כמבואר לקמן בנספחים פרק ז' ענף 1).

אופן פעולתה:

מודיע ההודעה מטלפן למוקד ומוסר את ההודעה לאדם שיקלידנה במחשב. המחשב מתרגם זאת לאותות חשמליים, ודרך משדר אלחוטי מועברת ההודעה למכשיר האיתורית הנמצא אצל מקבל ההודעה. ניתן לשדר ההודעה ישירות ממחשבו של מוסר ההודעה דרך טלפון למוקד ומשם למקבל ההודעה.

ישנם סוגים שונים של איתוריות, אך העיקרון זהה בכולן (כמבואר שם בפ"ז ענף 2).

האיסורים הכרוכים בהפעלתה:

ברור שהפעלת האיתורית כרוכה בכמה איסורים, נוסף לאיסור טלטולה (הגר"א נבנצל שליט"א העיר: איסור הטלטול הוא תוצאה מיתר האיסורים. עכ"ל. וע"ע לקמן בסמוך). יש לחלק בין הדלקת המכשירים שבמערכת, כגון הטלפון, המחשב והאיתורית, לבין הפעלתם כשכבר הינם דולקים. כיון שעפי"ר המחשב והאיתורית כבר דולקים מע"ש, נתרכז באיסורים שבהפעלתם השוטפת.

פעולות חשמליות רבות נעשות באיתורית, כגון העברת ההודעה לצג, מחיקתה מהצג, וכנ"ל מהזכרון, העברה מרטט לצלצול ולהיפך וכו'. הפעולות הללו נעשות לפחות ברובן ע"י מוליכים למחצה.

לגבי מכשיר האיתורית עצמו. מצד בונה, י"א שהפעולות הנעשות בה כרוכות באיסורי דאו', וי"א שעכ"פ אינן אסורות מדאו'. ולשיטת הבי"צ כרוך הדבר באיסורי דרבנן דמוליד (וי"א גם מכב"פ ומתקן מנא, מדאו' או מדרבנן). לגבי איסור כותב בצג האיתורית מצינו מחלו' בפוסקי דורנו אי הוי איסור דאו' או רק דרבנן. ומ"מ לאחר בירור מעמיק התברר שלא שייך בני"ד איסור מבעיר (כמבואר לקמן במילואים פ"ז ענפים 3-4. וע"ע במיל' פרק ט'). וכן העלנו בס"ד שבלחיצה על לחצני האיתורית אין איסור טלטול מוקצה.

אמנם כפי שכתבנו העברת ההודעות לאיתורית כרוכה בהפעלת מכשירים אחרים כמחשב וטלפון. והסקנו שהכתיבה במחשב כרוכה לדעת רוב ככל גדולי דורנו באיסור דאו' (לפחות באחד משלבי פעולת המחשב).

לגבי טלטול האיתורית בשבת מצד מוקצה:

נחלקו הפוס' באיזה סוג מוקצה נכללת האיתורית (וזו נ"מ למעשה). י"א שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור [ר' למשל באג"מ (חאו"ח ח"ג סי' מ"ט, וח"ד סי' צ"א סק"ה), כחיצים ביד גיבור (רונצקי, ח"א עמ' 91) ושלי"נ (ח"ג, בלוח המוקצה, גבי ביפר שבלא לחיצה מקבל הודעות. והוסיף שיש לדון שיש בו מלאכת היתר)]. י"א שדינה כמוקצה מחמת חסרון כיס [ר' בס' כחיצים ביד גיבור (שם), וכ"כ בשלי"נ (ח"ג שם, גבי ביפר שמקבל ההודעות ע"י לחיצה, אם מקפיד עליו). ור' במיל' (פ"ז ענף 5) מש"כ בשם המנח"ש ע"כ]. י"א שאיתורית דינה כמוקצה מחמת איסור (הגר"ש גורן זצ"ל במשמ"ל), וי"א שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור שאין בו היתר (שלי"נ, גבי איתורית שצריך ללחוץ על כפתור כדי לקבל ההודעה, ואינו מקפיד עליו). וי"א שהאיתורית אינה מוקצה כלל (כגון הגר"א נבנצל שליט"א, דס"ל שאם דעתו על האיתורית וגם מותר לו להשתמש בה באותה שבת הרי שהאיתורית אינה מוקצה. עכת"ד. והיינו שטעם פוס' אלה הוא משום שכל תפקידה הינו צורך פיקו"נ).

ובענין טלטול האיתורית בשבת בהוצאה מרשות לרשות:

מצינו בכך כמה שיטות (אמנם לא כולם דיברו על אותה מציאות). שהגרמ"פ באג"מ (או"ח ח"ד סי' פ"א) כתב שמותר לאנשי "הצלה" שעובדים בהתנדבות לצאת עם מכשיר קשר בשבת אפי' לרה"ר, ואף בשעה שאינם צריכים לכך אלא כשהם בכוננות לקריאה. וכתב ג' טעמים להיתרו: (א) משום שהמכשיר הינו בחשיבות בגד. (ב) דהוי כתכשיט כיון שזה מראה על מעלת האדם ועל מעשיו הטובים. (ג) ואם יאסרו זאת ימנעו אנשים רבים מלהיות חברי "הצלה". עכת"ד. ולד' הגרש"ז אוירבך זצ"ל (עפ"י מש"כ בשמו בנשמא"ב ח"ד חאו"ח רס"י ש"א) הדין הוא כך: כשרופא (שהוא בכוננות) נקרא כבר ללכת לחשיב"ס אזי שרי אף ברה"ר גמורה לצאת עם האיתורית (שמא יקראו לו לעוד חולה) אך בשינוי. ואם אינו יכול בשינוי מותר בלא שינוי. ואם הוא רק בכוננות וטרם קראו לו לטפל בחשיב"ס, אזי במקום שאינו רה"ר גמורה מותר לו לצאת עם האיתורית בשינוי. ואילו כשמקום מגוריו הינו במקום שיש בו רה"ר גמורה אסור לו לצאת כלל מביתו (משום שאסור לו לשאת המכשיר ברה"ר אפי' בשינוי, ומאידך אסור לו לצאת ללא המכשיר). ומ"מ אף כשהוא רק בכוננות שרי לצאת עם האיתורית לדבר מצוה כשהאיתורית קשורה לחגורה והיא חלק מהחגורה (וכ"כ בנשמא"ב ח"ה עמ' קע"ה). עכת"ד.

ודעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, כפי שאמר לנו (כמובא לקמן במילואים פרק ז' סוף ענף 7), שברשות הרבים דאו' אסור לאנשי כוננות בתחום הבטחון והרפואה לטלטל כלל את האיתורית כדי להיות מוכנים לקריאה, אא"כ יתפרו את האיתורית לגמרי בכיס לבגד, והיינו באופן שהיא תהיה חלק מהבגד ואי אפשר יהיה להפרידה ולטלטלה. וצריכה היא להיות תפורה מכל צדדיה, ורק להשאיר מעין חלון קטן במקום שקוראים ההודעה מהצג ע"מ שיוכלו לקוראה. ואף מקום הכפתורים שלוחצים על העלאת ההודעה וכדו', יהיה מכוסה ע"י התפירה. ולא מהני לעשות שהאיתורית תהיה חלק מהחגורה (עיי"ש טעמו). וכ"ז אמור הן גבי אנשי כוננות העובדים תמורת תשלום, והן גבי אותם הפועלים בהתנדבות. ולגבי טלטול בכרמלית (כגון בישובים ביהודה ושומרון), לדעת הגריש"א מי שעושה את פעולות ההצלה תמורת שכר הרי שדינו כנ"ל גבי רה"ר, ורק ע"י תפירת האיתורית לבגד כחלק ממנו מותר לו לטלטלה. ואילו אותם אנשי כוננות בטחונית ורפואית העובדים בהתנדבות רשאים לטלטל את האיתורית כדרכם, מחשש שאם לא יתירו להם זאת הם ימנעו מלהתנדב. עכת"ד. עיי"ש במיל'.

ואילו גבי חיילים מצינו בס' כחיצים ביד גיבור (רונצקי. ח"א עמ' 91) דשרי לצאת בשבת מהבסיס להתפלל בישוב הסמוך עם מכשיר המוטורולה, וילך ללא הפסקה עד שיניחנו ע"ג מקום פטור. ע"כ. וע"ע במיל' (שם בענף 7) שיש מי שרצה ללמוד מדברי האג"מ הנ"ל גם לגבי הליכת חייל מבסיסו לתפילה במנין כשנושא עמו איתורית. ועיי"ש שדחינו דבריו. וע"ע שם במיל' מש"כ בשם בעל הרבב"א (שיתפור האיתורית לבגדו), ועיי"ש שהקשנו על דבריו עפי"ד מרן השו"ע והגרשז"א זצ"ל.

בענין העברה ממצב רטט למצב צפצוף ולהיפך:

מבחינה טכנית הדבר כרוך בניתוק מעגל חשמלי וסגירת מעגל אחר. אמנם השינוי הוא בעיקר במתח, אך בצורה עקיפה יש שינוי גם בזרם החשמלי. יש מי שאומר (הגרל"י הלפרין שליט"א) ששינוי מתח לד' החזו"א הוי איסור בונה מדאו', ולבי"צ הוי איסור מוליד מדרבנן. ויש חולקים (הגרי"י נויבירט שליט"א בשש"כ) ואומרים שאין בזה איסור. ומ"מ כיון שכרוך הדבר גם בהזרמת זרם הרי שלמעשה העברה מצפצוף לרטט ולהיפך כרוכה בכמה איסורי מוליד מדרבנן, ולחזו"א אף באיסורי דאו'. נוסף ע"כ כרוך הדבר באיסורים של כתיבה (כתב או ציור) בצג, וכן כרוך הדבר באיסורים השונים הנעשים בעת הלחיצות בלחצנים וכדו'. וממילא ברור שאין לעשות פעולה זו בשבת אלא במיקרים שמותר בהם לחלל שבת באיסורים אלה לצורך העברה מרטט לצלצול ולהיפך (ונראה שד"ז נדיר ביותר. שהרי ברור שכדי שלא להפריע ע"י צלצול בזמן התפילה אין להעביר למצב רטט, וכדו'). וכמבואר כ"ז במיל' (שם ענף 8).

בענין כיבוי האיתורית בשבת כדי שהסוללה לא תגמר:

יש לדון בזה גבי שתי אפשרויות: כשיש סוללה נוספת להחלפה, וכשאין סוללה נוספת להחלפה. לגבי המקרה הראשון (והיינו כשיש סוללה נוספת), דננו העדיף להמתין לגמר הסוללה, באופן שהכתב שבצג ימחק ואין אפשרות לקבל הודעות (אך הקבל ממשיך להתמלא, דאל"כ כל ההודעות תמחקנה מהזכרון, וזה עפי"ר כבר נזק בלתי הפיך אפי' מצד הפיקו"נ), או שעדיף לכבות את האיתורית כשאינו בכוננות, ולהדליקה כשחוזר להיות בכוננות. הארכנו באיסורים הכרוכים בשתי האפשרויות הנ"ל מצד בונה, סותר, כותב, מוחק, מוליד, מתקן מנא וכו', והעלנו שבכל צד ישנם איסורים מסוימים שאין בצד השני. ולמעשה הסקנו שאין הכרע בשאלה הנידונה מכמה סיבות, חלקן הלכתיות וחלקן מציאותיות. ומ"מ ברור שמצד אחד אסור לכבות האיתורית בשבת ללא צורך. ומאידך, כשיש חשש שהסוללה תגמר ולא ישימו לב לכך ויש חשש שאז יקראו לו באיתורית, כך שהדבר פוגע בכוננות, אין לעשות חשבונות של הקל הקל תחילה, ויחליפנה מיד כשיש חשש שתגמר. ראה כל זה באורך לקמן במיל' פ"ט (ענפים 1-15). ומ"מ גבי המקרה השני (כשאין סוללה נוספת להחלפה) לא דננו ע"כ. ועוד חזון למועד.

ויש לזכור שלכתחי' יש לעשות את כל הפעולות הללו כלאחר יד, וכגון באחורי אצבעותיו (היינו באצבעותיו אך בצד של גב היד ולא כף היד) וכדו', שאז אף אם עושה פעולה שתוצאתה אסורה מדאו' ה"ז חשיב כאיסור דרבנן [ור' באגלי טל (בפתיחה לל"ט מלאכות, בסופה, סק"ג) שחילק בין שינוי בפעולה או בתוצאה, ומש"כ בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ' ענף 3). ואכמ"ל].


[14]נא. השימוש באיתורן: מכשיר זה מטרתו לגלות שנגנבה מכונית, ולאתר את מיקומה ע"מ לתופסה. הוא מחובר לצפצוף אזעקת המכונית (ולא ללחצן המצוקה). ישנן שתי חברות גדולות בארץ העוסקות בכך - חברת איתורן וחברת פוינטר. הנתונים שנמסרו לי משתיהן הינם בערך שווים:

כשאזעקת המכונית מתחילה לצפצף נקלטת הודעה ע"כ במוקד החברה ורואים דרך המחשב מהי סיבת הצפצוף, אם הצפצוף בגלל בעיה טכנית ברכב או בשל נסיון גניבה. במקרה של נסיון גניבה, והיינו כשהמפתח מוכנס למקומו והאזעקה מצפצפת, רק אז פועלת החברה (ויש מהן הפועלת רק כשהרכב מתחיל לנוע, למרות שהיו מיקרים שגם כשהרכב לא נע הודיעו ע"כ טלפונית לבעל הרכב). במקרה שהרכב נע רואים על מסך המחשב במוקד את מיקומו של הרכב בכל רגע, ואז מתקשרים מהחברה לבעל הרכב כדי לוודא שהרכב אכן נגנב ואין זה בעל הרכב שנוהג בו, ולשם כך עליו למסור בטלפון קוד מוסכם. במקביל שולחים אל הרכב הגנוב רכבים "אוכפים" - "כוננים", דהיינו ג'יפים, אופנועים וכדו', ובשעת הצורך גם מסוק. כדי לתפוש במהירות את הגנבים ישנם רכבים "אוכפים" בכל אזור בארץ: בשפלה, בשרון וכו'. ברגע שהרכב הגנוב נכנס לאזור הנשלט ע"י רשות המחבלים הפלסטינאית מפסיק המרדף אחריו. החברה הינה לקוחה של בעל הרכב ומועסקת על ידו (בדמי מנוי חודשיים) אך לא ע"י חברות הביטוח. מ"מ יש חברות ביטוח שמחייבות את בעלי הרכב להיות מנוי דוקא בחברה מסוימת. חברות הביטוח מחייבות להיות מבוטחים בחברות אלה את הרכבים ששוויים מ- 100,000 ש"ח ויותר (נכון לשנת תשס"א). אך ישנם בעלי רכבים זולים יותר, ובפרט חברות גדולות בעלות הרבה רכבים, שג"כ מבוטחים בביטוח זה. ישנם בעלי רכב המבקשים שאם הרכב שלהם נגנב בשבת, שהחברה לא תתקשר להודיע להם ע"כ בשבת. ומ"מ אם בעל הרכב מבקש שגם לא ירדפו אחרי הרכב הגנוב - אזי חברת איתורן תסכים לכך רק אם חברת הביטוח תמציא להם אישור שחברת איתורן פטורה מלרדוף אחרי הרכב בשבת. והיינו בעל רכב הרוצה שלא ירדפו אחרי מכוניתו בשבת בגלל חילול שבת צריך כנראה לחתום אצל חברת הביטוח שהוא מוותר על תביעת גניבה שהיתה בשבת, ובמקביל חברת הביטוח שולחת אישור לחברת איתורן על פטירתם ממרדף אחרי המכונית הגנובה בשבת. ואילו מחברת פוינטר נמסר לי שלכל היותר הינם מסכימים לא לטלפן בשבת ללקוח, אך לא ידוע להם על אפשרות של ויתור על מרדף אחר הרכב הגנוב. עכת"ד של החברות הנ"ל (כמובא בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה כ"ט ענף 1).

דין האיתורן בשבת

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין האיתורן. הוסבר לגריש"א שליט"א שאם נגנבת מכונית והאזעקה שלה מצפצפת, אז בשל מציאות של מכשיר מיוחד הנקרא "איתורן", המורכב במכונית, ניתן לראות על גבי מסך של מחשב במקום מסויים, למשל בתל אביב, היכן נמצאת המכונית, להיכן היא נוסעת, ואז עורכים אחריה מרדף עם אופנועים מכוניות ומסוק. כמו כן מטלפנים לבעל הרכב כדי לוודא שלא הוא זה הנוהג כעת במכונית. ושאלנו האם מותר להיות מבוטח בחברה כזו אם הם מחללים שבת ורודפים אחר המכוניות הנגנבות גם בשבתות. ושאל הגריש"א האם יש בזה צד של סכנת נפשות. וענינו שאין צד כזה. והרה"ג ר' יוסף אפרתי שליט"א הוסיף שלמעשה אדם מתקין מתקן מיוחד במכוניתו, ומְמַנֵה יהודים שירדפו אחר מכוניתו, כששביעית מימי השבוע זה כרוך בחילול שבת ורק לצורך ממון. ושאלנו את הגריש"א האם יש בזה צד של סכנת נפשות משום שהערבים משתמשים במכוניות גנובות לצורך עשיית מכוניות תופת בערי ישראל. אך הוספנו שדבר זה אינו שכיח (שהרי מכוניות רבות נגנבות, ואילו החלק שמשתמשים מכלל המכוניות הגנובות לצורך מכוניות תופת הינו אחוז אפסי. ומ"מ יש עוד להוסיף שהרבה ערבים - מחבלים מתפרנסים מגניבת המכוניות. ועוד, שאם היו תופשים אותם בעת הגניבה והיו מיצרים את צעדיהם בכך, הם היו נרתעים לנוע בחופשיות בכלל וממילא גם לבצע פיגועי מות. אך כידוע ממשלת ישראל לא ניסתה לעוצרם בגניבת המכוניות והעברתן ליש"ע, ע"י החיילים במעברים ליש"ע. ועוד יש להוסיף, שגנב הגונב מכונית ודאי אינו זהיר בנהיגתו ועלול לסכן את שאר הנוסעים והולכי הרגל שבכביש, ובפרט אם הינו שונא יהודים. אך כל דברים אלה לא אמרתי לגריש"א שליט"א - מ.ה.). ואמר הגריש"א שא"כ אין בכל זה צד להקל משום סכנת נפשות. ושאלנו א"כ מה הדין בזה, המותר להיות קשור לחברה כזו ולהשאיר במכונית את המכשיר לכוננות בשבת. ואמר הגריש"א שליט"א "זה לא חלק". עכת"ד (כמובא כל זה בקדוש"ה ח"א הערה י"א. עיי"ש דבריו גם גבי חברות שמירה לנכסי דלא ניידי). והיה נראה מדבריו שיש עוד לדון בזה, אך מ"מ אין ודאות שמותר הדבר.

ובפעם אחרת חזרנו שוב לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א על כל הדברים הנ"ל, וחזר הגריש"א לשאול מי הם הגנבים, לאן גונבים את המכוניות, והאם יש חשש שיעשו ע"י מכוניות גנובות אלה מעשי חבלה. ואמרנו שרק במיעוט קטן מאוד מהמכוניות הללו משתמשים למכוניות תופת, ושאת רובן מפרקים לחלקי חילוף. ואמר הגריש"א שא"כ יש לדון בזה רק מצד הבעיה הממונית. ושאלנו, שבפעם הקודמת אמר לנו ש"זה לא חלק" להיות מנוי בחברה זו, אך הרבה שומרי שבת מבוטחים בחברה זו כיון שחברות הביטוח מחייבות את לקוחותיהן להיות מנוי בתשלום בחברות הללו שמנסות לתפוס את המכוניות הגנובות, דאל"כ הוא לא יקבל את דמי המכונית הגנובה מחברת הביטוח. ומאידך החברות הללו אמרו שאף שומר מצוות לא חתם שהוא פוטר אותן מלרדוף אחר מכוניתו בשבת. והזכרנו שלגבי חנויות ומפעלים הקשורים למוקד של חברות שמירה המחללות שבת לבוא למקום כאשר מכשיר מיוחד מגלה שישנה פריצה במקום, אמר בעבר הגריש"א שיש צד להקל כיון שסוף סוף לא בעל החנות והמפעל גורם לשומרים לחלל שבת, אלא הגנב הוא זה שמפעיל האזעקה. אך שם תלה הגריש"א את הדין בסיכויים שתהיה גניבה באותו מקום. שאם הגניבות הינן מציאות שכיחה - כל כמה חודשים, הרי שזו מציאות וודאית כי זה קורה מידי פעם ואין להקל. אך אם זו מציאות רחוקה יש לצרף את הטעם הזה וגם את הטעם שלא בעל המקום אלא הגנב גורם לשומרים לחלל שבת, ואז יש להקל (כמבואר כ"ז בקדוש"ה ח"א הערה י"א). ולפי"ז בני"ד יש לצרף את הטעם שלא בעל הרכב קורא להם לרדוף אחר מכוניתו אלא הגנב גורם לכך. ומצד המציאות ישנם מקומות שאחוז גניבות הרכב גבוה יותר בשל קירבתם לאזורי יהודה, שומרון ושאר האזורים המאוכלסים באוכלוסיה ערבית, ויש אזורים שאחוז גניבות הרכב קטן. לאור זאת רצוננו לדעת את עיקר הדין - המותר להיות מנוי בחברת איתורן או שאסור מדינא, כיון שהוא בסופו של דבר ממנה אותם לחלל שבת רק לצורך ממונו. וענה הגריש"א: איך אפשר להקל בזה. ומ"מ למסקנה לא רצה לומר בפירוש שהדבר אסור, אלא חזר ואמר: "זה לא חלק". עכת"ד. ומ"מ יש להעיר שלא הזכרנו בשאלה את דין עיר הסמוכה לספר דשרי לחלל שבת שם אף על עסקי קש ותבן (מרן סי' שכ"ט ס"ו). ולכאו' בני"ד לא גרע מהתם, שהרי מדובר שגונבים באזורים הקרובים ליש"ע, וגם גניבת מכוניות לא גריעא מגניבת קש ותבן. וזיל בתר טעמא. דאמנם מתוך גניבת מכוניות לא באים לכבוש הארץ, אך מתוך שמרגישים הם חופשיות להכנס לכל מקום ולגנוב עלולים הם לבוא מתוך כך גם לעסקי נפשות ולרצוח. ובפרט אם לא יניחנו הישראל לשלול ולבוז (מרן שם ס"ז). ור' כעין זאת בצי"א (ח"ג סי' ט'). ומ"מ כ"ז לא הזכרנו בשאלה לגריש"א שליט"א.

ושאלנו גם את הגר"מ אליהו שליט"א בענין האיתורן. הסברנו שחברות הביטוח מחייבות חלק מהמכוניות להיות מנויים בחברת איתורן. כשהמכונית נגנבת, רואים זאת במחשב של החברה, מטלפנים לוודא שזו גניבה ורודפים אחר המכונית ע"מ לתופסה ולהחזירה לבעליה (יצויין שהגרמ"א שליט"א מכיר את המציאות הזו, וידע את הפרטים הללו). ניתן למנוע את כל חילול השבת הזה אם חותמים לחברת הביטוח על ויתור של תביעה במקרה של גניבת הרכב בשבת. הצדדים להחמיר בני"ד: לכאו' אין בזה דין של פיקו"נ, משום שרוב המכוניות הגנובות מפורקות ורק אחוז קטן מאוד משמש למכוניות תופת, ח"ו. וא"כ יוצא שהוא ממנה יהודים שיחללו שבת לצורך ממוני בלבד. והזכרנו, שבעבר כשדיברנו עמו לגבי אזעקה שבחנות, מפעל וכדו', הקשורה למוקד המקפיץ רכב לתפוס את הגנבים שבחנות או במפעל (ולא לגבי אזעקת רכב) אמר תחילה שצריך לומר לפני שבת לחברות השמירה שבשבת לא יבואו אליו שומרים יהודים. אלא שכיון שצריך לעשות תקנתא לציבורא, כדי שרכושם של שומרי השבת לא יהא הפקר לגנבים, אמר לבסוף שרק יאמר בעל פה לאנשי מוקד השמירה, שלא יבואו בשבת לחנותו ומפעלו גם אם יש בהם גניבה, ושלא ינסו לתפוס את הגנבים בשבת. אך למעשה לא צריך לחתום בחברת הביטוח על ויתור של תביעה על גניבה בשבת (כמבואר בקדוש"ה ח"א הערה י"א). וא"כ מה הדין לגבי מכונית, שגם בזה ישנן שתי בעיות: לפנ"ע לאנשי חברת איתורן שירדפו אחר המכונית הגנובה, וגם שנהנה מחי"ש של יהודי. האם באמת צריך לחתום על ויתור של תביעה מחברת הביטוח במקרה של גניבה בשבת (ישנו עוד צד להקל, משום שלמעשה הגנב גרם לכל חילול השבת הזה, ואילו בעל הרכב גרם לכך רק בצורה עקיפה. אך לא הזכרנו זאת בשאלה). וענה הגר"מ אליהו שליט"א שבאמת לכתחי' צריכים לאייש את חברת איתורן בשבת דוקא דרוזים (והיינו גויים). ולמעשה גם במציאות שאנשי החברה העובדים בשבת הינם יהודים, ואנשי חברת הביטוח של המכונית דורשים זאת, מותר להיות מנוי גם בשבת בחברת איתורן מהטעם הנ"ל שצריך לעשות תקנתא לציבורא. והוסיף, שלמעשה ניתן לצרף את העובדה שהגנבים גונבים כלי רכב ישראליים בגלל המספר הישראלי של הרכב, והיינו שיש בזה גם צד של פיקו"נ (והיינו שיוכלו להעביר מחבלים וחומרי פח"ע לתחומי הקו הירוק - מ.ה.). ושאלנו, שהרי יכולים הם לשם כך להשתמש ברכב ערבי ורק להחליף לו את לוח הזיהוי. ואמר שהם חוששים שיגלו זאת, כגון שיראו שהמספר אינו מתאים למכונית. עכת"ד.

ואולי יש לצרף לכך גם הא דשמירת ממונו נמי הוי קצת מצוה (מ"ב סי' ש"א סקי"ד), אלא שודאי לא שרינן בשל כך להתיר איסור גמור, אע"ג דאדם בהול על ממונו (ואף דבר שאינו איסור גמור לא התירו לשם שמירת ממונו, כמבואר בשו"ע סי' ש"א שם ובמ"ב). ומ"מ לא אמר הגרמ"א שליט"א שגם בני"ד צריך לומר בעל-פה לחברת איתורן שבמקרה של גניבה לא ירדפו אחר מכוניתו בשבת. ויש לציין שגם בשאלות לגרמ"א שליט"א לא הזכרנו דין עיר הסמוכה לספר הנ"ל.


[15]נב. אמנם רבים הם סוגי מכשירי הקשר, וכ"א עם מבנהו הטכני ובהתאם לכך בעיותיו ההלכתיות בשבת (ר' למשל במשמ"ל, לגר"ש גורן זצ"ל, ח"א סי' ל"ח), וכן לכ"א ישנו תפקיד שונה (שכן ישנם מכשירי מוטורולה במכוניות סיור אזרחיות, ישנם מכשירי קשר צבאיים שונים - הן לחייל החי"ר הלוחם, הן בטנק או בנגמ"ש, והן בחמלי"ם, וכן ישנם מכשירי קשר אחרים לאנשי "הצלה" או רופאים בבתי חולים - וכל א' מהם בנוי בהתאם לצורכי השימוש בו). אך מ"מ ישנם הרבה דברים שווים בין המכשירים הללו, ולכן בס"ד חשבנו לרכז את כולם בערך "מכשירי קשר". ה' יזכנו לכותבו ולהדפיסו. ובענין האיסורים שבהפעלת מכשירי הגברת קול חשמליים בשבת, ראה לקמן במיל' (פ"ב).


[16]נג. האלקטרומגנט אינו מכשיר חשמלי בפני עצמו, אך הוא מרכיב חיוני בהרבה כלים חשמליים, וממילא חשוב לברר את דין מכשיר חשמלי שיש בו אלקטרומגנט, האם הפעלתו נחשבת ממש כמעשה בידים, או פחות מכך (כגון גרמא).

לשם כך נחלק את הדיון לשלושה חלקים: א. תיאור האלקטרומגנט. ב. שימושיו (באילו מכשירים בדר"כ הוא נמצא). ג. דין הפעלת המכשירים שבהם הוא נמצא.

תיאורו: אלקטרומגנט פשוט מורכב מסליל חוטי מתכת מוליכי חשמל, העטופים בבידוד, כשבתוכם נמצא מטיל מתכת. בעת שזורם זרם חשמלי בסליל המתכתי נוצר שדה מגנטי בתוך הסליל, ומטיל המתכת נעשה מגנט בעת זרימת הזרם (בשל סוג המתכת וכדו', אין המטיל נעשה מגנט קבוע אלא רק לזמן זרימת הזרם). ישנם סוגים שונים של אלקטרומגנטים, בהתאם למטרות השימוש בהם [עפ"י אלקטרונאי מומחה. ור' בסיני (כרך כ"ב, תש"ח, עמ' קנ"ג, מאמר הגרש"ז אוירבך זצ"ל), צי"א (ח"א סי' כ' פ"י סק"ב), והחב"ה (ח"ב עמ' 295)].

שימושיו של האלקטרומגנט הינם רבים. בשל התמגנטות מטיל המתכת רק בעת חיבור הזרם (קרי - רק בעת הלחיצה על כפתור או הרמת המתג) יכול הוא למשוך אליו למשל פטיש המכה על פעמון ומצלצל. ואם רוצים שהצלצול יתמשך, ניתן להשתמש בשני אלקטרומגנטים הפועלים לחילופין, שכשא' מהם פועל השני לא פועל, כך שבכל עת הפטיש נע מצד לצד ומצלצל (ניתן לעשות כן גם ע"י אלקטרומגנט א', כשקפיץ מושך את הפטיש לצד השני בכל רגע שאין זרם, ושוב מופעל האלקטרומגנט וחוזר חלילה). כך פעל הצלצול בטלפונים הישנים, וכן פועל הפעמון בכניסה לבתים. כמו כן יכול מטיל המתכת הממוגנט למשוך למשל לשונית של דלת, וכן נפתחות דלתות הבתים שיש בהן מערכת אינטרקום.

בענין דין הפעלת המכשירים הפועלים ע"י אלקטרומגנט:

בהחב"ה (ח"ב עמ' 295) כ' בשם הגרשז"א זצ"ל בסיני (שנת תש"ח עמ' קנ"ג) ש"יש להסתפק אם הלחיצה (בפעמון החשמלי הפועל ע"י אלקטרומגנט - כמבואר שם) בגדר מעשה או בגדר גרמא, כי האדם בלחיצתו אינו אלא ממגנט מתכת ואח"כ פועל (המגנט וממילא המכשיר) בכח עצמו". וכ"כ בשמו גם באנ"ת (חי"ח עמ' תש"י הערה 20). והיינו לדעתו הוי ספק אי חשיב מעשה או גרמא. וגם במאורי אש (דס"ב,ב') כ' שצ"ע בהכנסה והוצאה מרל"ר ע"י אבן שואבת (-מגנט לא חשמלי) אי חשיב מלאכה בידים או לא. עכ"ד. ואף שמדובר שם בפעולה הנעשית ע"י מגנט רגיל ולא חשמלי (ובזה כבר דנו הפוס' גבי המיקרים השונים, ר' למשל בחלק"י ח"ג סי' קכ"ד וקכ"ה גבי העברת סכין של מילה או מחטים מרל"ר ע"י מגנט, שכתב שלמרות שבמלאכת שבת גם כשמתערב בעשיה כח אחר, מיקרי מלאכה ולא גרמא, מ"מ בהוצאה אינו חייב בכך דאינו כדרך המוציאים), מ"מ נלע"ד בס"ד שזה דומה לנידוננו משום שבשניהם קיים העיקרון שאין האדם פועל אלא עושה זאת ע"י המגנט, והיינו משתמש בכוחות הטבע. וכמש"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ו) גבי חיוג בטלפון, שהצלצול נעשה רק כשהקפיץ מחזיר החוגה ודמי לזורק צרור למעלה וחזר ונפל לארץ והרג, שפטור, כי השתמש בכח המשיכה של כדור הארץ. וה"ה לכאן שמשתמש בכח המשיכה של המגנט [ויש לדון עוד בס"ד עד כמה דומה דין זורק צרור למעלה (ולא לצדדין, ר' סנהדרין דע"ז,ב'), דין קפיץ חוגת הטלפון, ודין חץ ע"י גומי הקשת - לני"ד. אך מ"מ נראה שיש להחמיר יותר בפעולה ע"י מגנט, ששם אמנם משתתף גם כח אחר - המגנטיות, אך בכל אופן שם האדם עם הכח האחר פועלים יחד גם בעת התוצאה - הזזת סכין המילה. כי בלי הזזת המגנט ע"י יד האדם המגנט לא יזיז את סכין המילה. וא"כ פה האדם משתתף בפעולה גם בעת התוצאה. משא"כ בצרור, חץ וקשת וקפיץ הטלפון, שעוד לפני התוצאה האדם התנתק מהמערכת. ולפי"ז במגנט חמיר טפי. וה"ה אם האדם ימשוך ע"י מגנט את לוח המתכת המשמש כסכר, ועי"כ המים ישטפו אדם ויהרגוהו, שלכאו' צריך להתחייב על הריגתו (עכ"פ אם הרגו בצורה ישירה, ולא רק ע"י כח כוחו). ונראה דה"ה באלקטרומגנט, שצריך להמשיך ללחוץ על הכפתור בבית כדי להפעיל את האלקטרומגנט שימשוך את לשונית הדלת בכניסה לבנין - וגם בעת התוצאה האדם משתתף בפעולה. ויש לעיין בכל זה. וראה בשו"ת מעש"ח (ח"א עמ' נ"ח סק"ז), ולקמן במיל' (פ"ה ענפים 1,3,7, ופ"ח ענף 3 ו-26)].

ונשוב לני"ד. בס"ד נראה שאין נ"מ אם מפעיל הוא את המגנט שכבר קיים והמגנט פועל או שהוא ממגנט פיסת מתכת הפועלת. ואדרבא, כאשר צריך הוא קודם למגנט את המתכת ורק אח"כ היא עושה את פעולתה י"ל טפי דהוי גרמא, דהפעולה לא נעשית ישירות (ואף שיש צד לומר ההיפך, שאם צריך הוא למגנט את המתכת הריהו עושה איסור חמור יותר משום שהוא יוצר דבר חדש - יוצר מגנט. מ"מ כ"ז הוא מצד עשיית המגנט ע"י כח חשמלי. אך גבי התוצאה של הפעולה הנעשית ע"י האלקטרומגנט הריהי נעשית ע"י שלב נוסף, והוא הפיכת המתכת לאלקטרומגנט, ומצד זה הוי קיל טפי מאשר לעשות פעולה ע"י מגנט המוכן מראש). וא"כ מכל זה נראה שלד' הגרשז"א יש להסתפק אי פעולה ע"י מגנטיות נחשבת כמעשה בידים (וגם אם נאמר שממש"כ במאורי אש בשנת תרצ"ה אין ללמוד לגבי ני"ד, או שניתן ללמוד להיפך, מ"מ מש"כ בסיני בשנת תש"ח ה"ז מאוחר יותר, וסיני עדיף. אמנם הגר"א נבנצל שליט"א העיר: אדמו"ר - הגרשז"א זללה"ה חזר והדפיס את המאורי אש בשנותיו המאוחרות, הרבה אחרי תש"ח. עכ"ל). ולכאו' נראה שאין זה פשוט להקל בזה אף לגרשז"א ולומר שיש להסתפק בכך, כיון שבמנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ג ד"ה "ועדיין צ"ע") שיצא לאור מאוחר יותר ממאמרו הנ"ל בסיני, כתב הגרשז"א ד"אפשר שבאופן כזה שהכלי עושה מלאכתו ע"י שהזרם מייצר בו כח של מגנטיות שפיר אסור מדרבנן". אלא שהרואה יראה בס"ד שבהמשך הבהיר שהוא מצד דהוי מוליד מדרבנן, ולא הזכיר הטעם של עשיית הפעולה ע"י המגנט. ולכאו' משמע שלדעתו אין להקל ולומר דחשיב גרמא מצד זה שהפעולה נעשית ע"י המגנטיות. ומ"מ לא כתב במפורש דלא חשיב כגרמא. גם מדבריו בקוב"מ (מאמר ב'. הב"ד בהחב"ה ח"ב עמ' 249) משמע שאין להקל מטעם זה (אע"ג שלא כתב כן במפורש. מ"מ דן האם הוי גרמא מצד מה שהטלפון מצלצל רק לאחר גמר החיוג, אך לא בגלל שזה פועל ע"י קפיץ או אלקטרומגנט).

ויותר מכך כתב הגרשז"א בהדיא במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ו. וכעין זאת בח"ב מהדו"ק עמ' פ'. הב"ד בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה י' ענף 5, הערה ט"ז ענף 2, הערה כ' ענף 4 והערה כ"ז ענפים 3-5. עיי"ש עוד מקורות מספרים אחרים בדעת הגרשז"א בהא) וז"ל: כל זה היה נראה לענ"ד, אי לאו שמצינו לומר דבכה"ג שדרך המלאכה בכך שרגילין לעשותה ע"י גרמא הרי זה חשיב כמעשה בידים ולא כגרמא, וכמו"ש בב"ק ס' א' דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. עכ"ל. וכ"כ בשמו בהחב"ה (עמ' 249 בשם קוב"מ. וע"ע בשש"כ פ"י סוף הערה מ"ה, פל"א הערה א', ופ"מ הערה כ"ז).

נמצאנו למדים שאף שהסתפק הגרשז"א אי פעולה ע"י אלקטרומגנט נחשבת כמעשה או כגרמא, מ"מ כיון שכך דרך פעולתו של המכשיר ה"ז כמעשה בידים ואין להקל בזה כגרמא (ונלע"ד שצ"ע מדוע באנ"ת חי"ח עמ' תש"י ותשי"ז כתבו שדעת הגרשז"א להסתפק בזה אי חשיב גרמא, הרי בקוב"מ ובמנח"ש הנ"ל כתב בהדיא שכ"ז אמור רק לפני שדנים מצד שכך רגילות המלאכה וכך בנוי המכשיר. והרי קוב"מ ומנח"ש יצאו לאור לפני האנ"ת חי"ח). וע"ע בעטש"ל (ח"ג עמ' י"ט).

גם הרב צי"א דן גבי אלקטרומגנט אי חשיב כמעשה. שבשו"ת צי"א (ח"א סי' כ' פ"י סק"ב ד"ה "גם" וד"ה "ויוצא") דן גבי פעמון חשמלי הפועל ע"י אלקטרומגנט, וכתב שהזרם שהאדם מביאו אינו עצם הפועל הצלצול אלא הוא מפעיל את הברזל לכוח מגנטי, והברזל הוא הוא המושך בכח המגנטי את הפטיש לפעמון וא"כ זה ככוח כוחו וכגרמא דגרמא של האדם. והאו"ש (פ"ט משבת ה"ב) הוכיח שעל כח כוחו אינו חייב בשבת. עכת"ד הצי"א (הב"ד באנ"ת חי"ח עמ' תש"י ותשי"ז. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: ראיתו של האו"ש צ"ע לענ"ד. שהוא הוכיח מדין כח כחו ברוצח בשוגג, אבל שם הוא מפני שהוא קרוב לאונס, דלא אסיק אדעתיה, אבל כח כחו ברוצח במזיד נראה בסנהדרין ע"ז, ב' דחייב. עכ"ל). ועולה בהדיא שלדעתו ה"ז לכל היותר רק גרמא, וודאי לא חשיב כעושה בידים שחייב [ור' במוג"ב, בספר בירור מושגים, ובקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 2) שהבאנו ד' הפוס' גבי דין כח כוחו בשבת. ועיין בס' בירור מושגים פרקים ט',י', גבי הנ"מ בין כוח שני לכוח כוחו].

אמנם באמת שצ"ע מדוע הסתפק הרב צי"א בזה. שהרי כתב בספרו (כרך כ"א סי' י"ג סק"א) עפי"ד הרא"ש בב"ק (ד"ס) שכיון שכך דרך הפעולה של המכשיר הרי שאין זו גרמא. והיינו מסכים לטענתו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל. בס"ד נלע"ד שאולי אפשר ליישב זאת בשל העובדה שמה שהסתפק אי הוי גרמא, כתב זאת בצי"א ח"א שיצא לאור בשנת תש"ה, ומש"כ שאין זו גרמא ה"ז נכתב כמה עשרות שנים מאוחר יותר. ואם כנים אנחנו, יוצא שגם לדעתו פעולת מכשיר המופעל ע"י אלקטרומגנט נחשבת כמעשה בידים ולא כגרמא.

נמצאנו למדים בס"ד שאף שהיה מקום להסתפק אם מכשיר הפועל ע"י אלקטרומגנט הפעלתו נחשבת כמעשה בידים או כגרמא, מ"מ למעשה אין להקל בזה ודינו כמעשה בידים.

עוד בענין מכשיר הפועל ע"י אלקטרומגנט ר' בשו"ת זכרון יעקב (זובער, סי' ב', גבי פתיחה חשמלית של דלת ע"י מנעול אלקטרומגנטי בכניסה לבית. הב"ד בהחב"ה ח"ב עמ' 364. ואמנם צע"ג שדן רק מצד הניצוצות, אך לא עסק כלל בצדדים העיקריים של הבעיה - מצד בונה, מוליד וכו'), ולקמן במיל' (פ"ה ענפים 3-4).

ובענין הפיכת מתכת למגנט קבוע בשבת, ר' במנח"ש (ח"א עמ' ע"ג ד"ה "ועדיין", דהוי חיוב דאו'), בבנ"ש (ח"א עמ' ס"ז-ס"ח וקל"ג), ובקצת שינויים בעטש"ל (ח"ג עמ' י"ט).

כיון שסגירת מעגל חשמלי ע"י האלקטרומגנט - כגון פתיחת הדלת ע"י מערכת עם מכשיר האינטרקום - נעשית בזרם חילופין, הרי שפתיחת המעגל הנ"ל, והיינו הפסקת פעולת האלקטרומגנט - לגרשז"א זצ"ל חשיב שהוא רק מונע את סגירת המעגל בפעם הבאה, וכתב שלכל היותר חשיב כשבות, כמובא בפניני המאור (ח"א) ובשלש"ל (סי' ש"ז סקכ"ט). ולכאו' אין בזה שום איסור אפי' לחזו"א, שהריהו רק מונע עשיית מעגל חדש.


[17]נד. בענין אמבטית החימום החשמלית נראה לענ"ד בס"ד שיש לקצר, הן משום שהדבר מצוי רק במוסדות כבתי חולים, מלונות, בתי הבראה וכדו' כך שאינו מצוי בבתים הפרטיים, וממילא על רבני מוסדות אלה לבדוק את הנושא וליישבו בהתאם לצרכי המוסד, וגם בגלל שיתכן שהמציאות הטכנית השתנתה מאז שיצאו לאור הספרים העוסקים בנושא.

אחת הבעיות המעשיות שהתעוררה במוסדות עם פיתוח מיתקני החימום החשמליים היא בעית הגשת אוכל מבושל "חם" בשבת. עפי"ר האוכל מבושל מראש לכמה ימים, ומוכנס להקפאה עמוקה. חימומו מע"ש בתנורים או בפלטה חשמלית עלול להזיק לאנשים הסובלים במערכת העיכול, ולכן יש לחמם דוקא בשבת את האוכל שכבר מבושל מע"ש.

אחד הפיתרונות לבעיה זו הינו אמבטיות החימום. זו אמבטית מים חמים שגופי החימום שבה אינם פועלים בשבת, והיא נועדה לקבלת מים חמים מכלי ראשון אחר, והיינו דוד מים גדול שגופי חימום חשמליים פועלים בתוכו במשך כל השבת. החימום מגיע לטמפרטורה גבוהה, והמים יוצאים דרך ברז לאמבטיה. הברז נפתח ונסגר לעיתים קצובות ע"י שעון אוטומטי. יצויין שהמכשיר תוכנן ע"י המכון המדעי_טכנולוגי להלכה, ולא מצאתי התייחסות מפורשת למכשיר זה אצל פוס' אחרים (בפרט אצל אותם החולקים בדר"כ על המכשירים הנעשים ע"י המכון הנ"ל. אם כי ברור שצריך לבדוק כל מכשיר לגופו, ואין לפסול בשום אופן בצורה כללית כשאין יסודות הלכתיים מוצקים לאסור מה שגדולי תורה התירו).

מקורות לנושא: כשרות ושבת במטבח המודרני (לגרל"י הלפרין שליט"א. עמ' קפ"א ואילך, ורפ"ב ואילך). החב"ה (ח"ב עמ' 119 ואילך).

דיון כללי: כושב"ה (עמ' רפ"ד-רפ"ה, ושס"ה).

דיון מפורט: כושב"ה (עמ' רפ"ו-רצ"ה).

תיאור טכנולוגי: כושב"ה (עמ' קפ"א ואילך ועמ' שס"ד).

פתרונות טכנולוגיים: כושב"ה (עמ' קפ"ג - לאידוי, ועמ' שס"ה-שס"ו). החב"ה (עמ' 125-126).

השהייה בה מעש"ק: כושב"ה (עמ' קפ"ב, קצ"ג-ר').

חימום ע"י שע"ש: החב"ה (פי"ג. ור' גם עמ' 141,160-162).

עוד דן בכושב"ה בנושאים הללו (כמובן שגם בספרים אחרים דנו בכך):

בעיות החימום בכלים חשמליים בשבת: עמ' קפ"ד-קפ"ה, שס"ה.

גזירת שמא יחתה בכלים חשמליים: עמ' קפ"ו-קצ"ב.

העברת תבשיל ממתקן בישול למתקן מחזיק חום: עמ' רט"ו ואילך.

החזרה בשבת: עמ' קפ"ב-קפ"ג, קצ"ג-ר', ר"ה-רי"ד, שס"ה.

איסור מבעיר מדאו' בגוף חימום חשמלי שאינו זוהר כאש: עמ' רנ"ז ואילך.

איסור מבשל מדאו' בגוף חימום הנ"ל: עמ' רס"ט ואילך.


[18]נה. אספרסו הינו מתקן לחימום קפה. כדי לקבל קפה טרי מוכן לשתיה בכל עת ובכמויות גדולות, משתמשים בבתי קפה, מסעדות, בתי מלון ומטבחים ציבוריים אחרים במיתקני חימום מים חשמליים שנועדו להרתחת פולי קפה קלויים. אחד מהמתקנים הללו הינו האספרסו. בהפעלת מתקן זה בשבת ישנן כמה בעיות הלכתיות, והגאון רל"י הלפרין שליט"א מהמכון המדעי טכנולוגי להלכה הציע לכך כמה פתרונות. אך כיון שהמכשיר אינו מצוי בבתים פרטיים, וגם במוסדות אינו שכיח, לא נאריך בזה, והרוצה לברר את הבעיות ופתרונן יעיין בספר כשרות ושבת במטבח המודרני (לגרל"י הלפרין שליט"א, עמ' שי"א ואילך) והחב"ה (עמ' 151 ואילך). וע"ע במעש"ח (ח"א סי' כ"ג). ומ"מ אינני יודע אם הפתרונות הטכנולוגיים הללו מוסכמים גם על שאר הפוס'. וראה מה שכתבנו לעיל (בהערה נ"ד).


[19]נו. ארון חימום חשמלי הינו אחד הפיתרונות לחימום בשבת של אוכל המבושל מלפני שבת. במוסדות גדולים כבתי חולים מבשלים את האוכל לפני שבת במטבח המרכזי ומקפיאים אותו, ולאחר מכן מחלקים את מנות האוכל עבור המחלקות. מניחים אותן בעגלות מיוחדות, ולפני שעת הארוחה מחממים אותן שוב. אחד האופנים לחימום הוא הכנסת העגלה עם האוכל לתוך ארון חימום מיוחד. כפי שהדבר נעשה בימי חול, ישנן כמה בעיות הלכתיות אם יעשו כן בשבת. על הבעיות ופתרונן ר' בספר כשרות ושבת במטבח המודרני (לגרל"י הלפרין שליט"א, עמ' רכ"ו ואילך, ועמ' שס"ט). והחב"ה (עמ' 121 ואילך).

בענין הצגת הבעיה: כושב"ה (עמ' רכ"ו, שס"ט). הבעיות ההלכתיות: שם (עמ' ר"ל-רל"א). בירור אי הכנסת העגלות לארונות החימום הוי גרמא וכדו': שם (עמ' רל"ב-רל"ח). אי יש בכך בעית השהיה והחזרה: שם (עמ' רל"ט-רמ"ט). הכנסת האוכל לכלי חימום כשאין עדיין זרם: שם (עמ' ר"נ-רנ"ד). פתרון הבעיה ע"י גופי חימום שאינם זוהרים: שם (עמ' רנ"ה-ער"ה). חימום ע"י שע"ש: החב"ה (פי"ג. ור' גם עמ' 141,161,162). וע"ע בסוף הערה נ"ד מקורות בעניני חימום חשמלי של אוכל בשבת.

יצויין שהמכשיר תוכנן ע"י המכון המדעי טכנולוגי להלכה, ולא מצאתי התייחסות מפורשת למכשיר זה בפוס', וממילא אינני יודע אם הפתרון הזה מוסכם גם לדעת שאר הפוס'.


[20]נז. גבי דלת ארון חשמל אי הוי מוקצה, ישנן דעות בין הפוס'. בשלי"ד (פי"א ס"ה ובהערה י"ז) כ' בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שאם אינו משתמש בארון חשמל לשום דבר הדלת הינה מוקצה. אך אם משתמש לעיתים בארון, כגון לשים שם מפתח וכדו', אינו מוקצה. ע"כ. ובשם האז"נ (ח"א סי' פ"ב ד"ה "דלתות") כתב שאין דלת זו מוקצה, משום ששימוש למוקצה - והיינו שעיקרו לשימוש המוקצה - לא הוי כבסיס למוקצה.

אמנם כ"ז הוא גבי ארון חשמל בבית. אך גבי ארון חשמל שברחוב כ' שם בשלי"ד (פי"ג סט"ו) שאם הוא מכיל בתוכו חוטי טלפון או חוטי חשמל לרמזורים הרי שג"ז שנוי במחלו'. שלגריש"א שליט"א דלת זו הינה מוקצה. והסביר שם בשלי"ד שהוא מחמת בסיס, כיון שהוא משמש למוקצה שאז דינו כמוקצה (כמבואר שם בפ"ב הערה י"א), ולכן הוא מוקצה מחמת בסיס. ופשוט שאם יש סכנה אינו מוקצה. ע"כ (והגר"א נבנצל שליט"א כתב סימן שאלה על מש"כ שאם יש סכנה אינו מוקצה. ע"כ). ואילו לגרב"י זילבר שליט"א אין דלת זו מוקצה (לא מובן טעמו. כי ציין הטעם לשם בפי"א הערה י', ושם דוקא כתב שדלת ארון חשמל כן הוי מוקצה לגרב"י זילבר. ושמא כוונתו לשם הערה י"ז שדיבר על ארון חשמל המחובר לקרקע - שזו המציאות גם בארון חשמל שברחוב, ואז הטעם להקל משום שלגרבי"ז דבר שמשמש למוקצה לא הוי כבסיס למוקצה). וצ"ע אי מש"כ בשם הגרב"י זילבר שאינו מוקצה, האם דינו שמותר לגמרי, או שדינו ככלי שמלאכתו להיתר (והיינו הנ"מ כשמטלטל שלא לצורך כלל, וראה לקמן בסמוך). ונלע"ד שכוונתו שמלאכתו להיתר.

יש להעיר שבעצם מחלוקתם בענין ארון חשמל בבית וברחוב הינה אותה מחלו' עקרונית האם משמש למוקצה דינו כבסיס למוקצה (וע"ע שם בפ"ב הערה י"א, שגם לגרשז"א זצ"ל משמש למוקצה דינו כמוקצה, אם כי לא מטעם בסיס). אך לגבי ארון שיש בו רק מוקצה אך אינו מחובר לקרקע, הן לגריש"א והן לגרב"י זילבר שליט"א דלת הארון הינה מוקצה מדין בסיס.

ובס' שלי"נ (ח"ג לוח המוקצה עמ' מ"ד) כתב שדלת ארון חשמל דינה ככלי שמלאכתו להיתר, והיינו שמותר לטלטלה לכל שימוש, ורק טלטול שלא לצורך אסור [ומהו טלטול שלא לצורך ר' במ"ב (סי' ש"ח סקכ"א), בערוה"ש (סי' ש"ח סט"ו), ובשלי"נ (סי' ש"ח ח"א עמ' צ' ואילך) מש"כ בשם האב"נ וש"פ. והעמיד זאת בשם הגרי"פ רוטנברג בשו"ת מנחת פרי כמחלו' האב"נ וערוה"ש אי דוקא מתעסק בעלמא חשיב שלא לצורך, אך אם יש לו שום תענוג בטלטול ה"ז שרי לערוה"ש, או אף בזה אסור כאב"נ. ואכמ"ל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אדמו"ר (-הגרשז"א) זללה"ה התיר בזה. עכ"ל].

יש להעיר, שכיון שבארון חשמל עסקינן, בין אם הינו בבית או ברחוב הריהו מחובר תמיד לקיר וכדו' והינו כמחובר, כל הארון כולל דלתו. ואמנם לא ראיתי שהפוס' דנו בני"ד מצד זה, אך לכאו' יש ליישם פה את מחלו' האחרו' אי אמרינן שיש מוקצה במחובר או לא. ר' בקדוש"ה (ח"א הערה ט' סוף ענף 4) שלמ"א והט"ז יש מוקצה במחובר, ולא"ר ולתו"ש בעודו מחובר אינו מוקצה. ובס"ד הבאנו שם דעת עוד פוס' בזה, מהם שיישמו ד"ז גבי כלי חשמל. אך כיון שממילא כתבנו בהלכות שני"ד שנוי במחלו', א"כ לכאו' אין נ"מ בזה אם נתחשב בדין מוקצה במחובר, שה"ז ממילא כבר שנוי במחלו' (שאם הגרב"י זילבר מחמיר במוקצה במחובר ההלכה לא תשתנה, כיון שבני"ד מיקל הוא מטעם אחר - שמשמש למוקצה אינו מוקצה. ואם ס"ל שאין מוקצה במחובר ג"כ לא ישתנה הדין לדעתו, דממילא מיקל הוא כבר מהטעם הנ"ל. ורק אם לגריש"א אין מוקצה במחובר ישתנה הדין פה, אך ממה שכתב פה השלי"ד בשמו, וכן ממה שאמר לי הגריש"א שליט"א בענינים דומים נראה שלדעתו יש מוקצה במחובר, לפחות גבי כלי חשמלי המחובר לשקע).

בענין פירוק דלת ארון קטן ר' שש"כ (פ"כ סמ"ג. אך לא דיבר מצד תכולת הארון ואי הוי מוקצה, אלא רק מצד בונה וסותר).


[21]נח. ראשית יש להדגיש שמדובר שבעת פתיחת דלת ארוה"ק האזעקה מנוטרלת, כך שפתיחת הדלתות איננה גורמת לשום פעולה חשמלית, וכל הדיון הינו אם צריך שגם בזמן בין השמשות האזעקה תהיה מנוטרלת. דאם בזמן פתיחת הדלתות (כגון לקריאת התורה של שחרית ומנחה) האזעקה לא תהיה מנוטרלת אלא תצפצף, כבר רבו הפוס' האוסרים את הפתיחה (חלקם דנו גבי פתיחת דלת כניסה שפתיחתה גורמת לצלצול חשמלי). שכ"כ בחלק"י (ח"א סי' נ"ה. עיי"ש שתחילה ניסה לצרף כמה שבותים להקל, וכגון דהוי משאצל"ג, כלאח"י, לא ניח"ל וכו'. אך אח"כ דחה זאת, דמצינו בסי' של"ז גבי גרירת ספסל גדול מאוד, ובסי' שט"ז גבי סגירת תיבה קטנה עם זבובים, דאע"ג שישנם שם כמה שבותים בכ"ז החמירו. לכן כ' למסקנה שגבי שבת אין בידו להתיר, ורק ביו"ט שרי). וכ"כ לאסור בשו"ת בית יצחק (חיו"ד, ח"א סי' ק"כ סק"ד), בס' הלכתא רבתא (פ"ג חקירה כ"א), יסי"ש (ח"ה עמ' ק"ל), כה"ח (סי' של"ח ס"ק כ"ח), שו"ת פני מבין (או"ח סי' נ"ו), שש"כ (פכ"ג סנ"ג) וש"פ. וע"ע בשש"כ (פל"ב סמ"ג ופ"מ סוף הערה כ"ז), ברבב"א (ח"א סי' רמ"ב), בילקו"י (שבת ח"ה עמ' ר"ז ורי"ט), ובבא"מ (ח"ו קוא"ל סי' כ"ח).

בס"ד יש לדון אי שרי לגבאי ביהכ"נ לומר לאחד המתפללים שיפתח את דלתות ארוה"ק, אם הגבאי יודע ששעון השבת אינו מנטרל את האזעקה, ואותו אדם מהמתפללים אינו יודע זאת, וחושב שהאזעקה לא תצפצף. דלכאו' אותו מתפלל דינו כמתעסק והגבאי מכשילו באיסור מתעסק. וראה בקדוש"ה (ח"א הערה י' ענף 2) שהבאנו מחלו' אי מתעסק חשיב עבירה. די"א דלא חשיב עבירה (וי"א זאת אליבא דהגרע"א בתשובותיו, סי' ח'), וי"א שיש עבירה במתעסק. שכ"ד שביתת השבת, האול"צ, השש"כ (פ"י הערה מ"ד) בשם הגרשז"א, ושבוי"צ (גם הם אליבא דרע"א). ועיי"ש בקדוש"ה שמשמע שלרוה"פ לפנ"ע כשהנכשל שוגג חמיר טפי מהא דכשהנכשל מזיד. ולפי"ז כשהנכשל מתעסק ג"כ יש מקום להחמיר. והיינו מנין לנו דשרי לכתחי' להכניס ישראל אחר למצב דמתעסק. וראה לעיל במיל' (פ"ג ענף 3) שהבאנו בס"ד מחלו' האחרו' אי מתעסק חשיב עבירה, ואי צריך להפריש אדם שעומד לעשות עבירה באופן של מתעסק. וע"ע שם גבי למיספי לתינוק איסור שיעשהו באופן דמתעסק.

ומ"מ צ"ע גבי ני"ד, דהא מדובר בעבירה שחוץ מהחזו"א, הרי שלשאר הפוס' הוי איסור דרבנן, ובפרט שזה לצורך מצוה, שאולי בזה יש לסמוך על הפוס' דס"ל שאין איסור כלל במתעסק. וכיון שי"א שאין בזה איסור, יוצא שמותר לומר לו לכתחי' לעשות כן, וא"כ בדיעבד ודאי מותר לציבור המתפללים ליהנות מכך ולשמוע את קה"ת, דהא קיי"ל שבדבר שבמחלו' (עכ"פ במחלו' שקולה) מותר בדיעבד ליהנות מהדבר. ובפרט בני"ד דהוי צורך מצוה דרבים - קה"ת בשבת. וראה לקמן במילואים (בפרק ד') שהבאנו כמה וכמה צדדים להקל וליהנות בדיעבד מאיסור חילול שבת שנעשה ע"י ישראל בשוגג (גבי כניסה ע"י אינטרקום). וכמה מהצדדים שהבאנו שם שייכים גם לני"ד, וכגון שלא נעשה איסור בגוף הדבר, והיינו בסה"ת, אלא רק בדלתות ארוה"ק. ולמעשה, באמת לבי מגמגם אי אכן שרי לגבאי לומר לאחד המתפללים לפתוח את דלתות ארוה"ק. אך אם בכ"ז אמר כן, נראה שאפשר לקרוא בתורה מסה"ת שהוציאו מארוה"ק. ונראה שמ"מ עדיף שהגבאי שיודע ממציאות הבעיה, יצא מביהכ"נ לפני שצריכים להוציא את סה"ת, ואז המתפללים לפי תומם יפתחו את דלתות ארוה"ק, ובזה ודאי דינם כמתעסקים גמורים. ומ"מ תהיה להם בעיה לקרוא ולהתפלל עם רעש האזעקה. ובפרט יש להמנע מפתיחת דלתות ארוה"ק אם הדבר יפריע לשכנים חילונים, והללו יקראו למשטרה לכבות האזעקה ויהיה חילול ש"ש גדול וגם חילול שבת רב.

בענין איסור לחיצה בשבת על פעמון ר' לעיל הערה מ"ג, ולקמן במילואים פרק ה'.

אם שכחו לפני שבת לחבר את האזעקה לשעון השבת ע"מ לנטרלה בשעות מסוימות, ואילולא כן האזעקה תהיה דרוכה לצפצוף כל השבת, הרי שמכל מקום אין לחבר בשבת את האזעקה לשע"ש, כיון שעי"כ הריהו מפעיל באופן חשמלי מערכת שעד עתה לא היתה פעילה (נוסף ע"כ שהריהו גורם שבגרמא המערכת תדרך ותנוטרל חליפות). וכ"ז אם השע"ש כבר פועל ומסתובב סביב צירו, אלא שהמערכת אינה מחוברת אליו. אך אם השע"ש עצמו אינו פועל פשיטא שאסור להפעילו בשבת, שנוסף לכל הנ"ל ה"ז גם מפעיל ממש בידים מערכת חשמלית שלחזו"א הוי בונה מדאו' ולבי"צ הוי מוליד.

ועתה נבוא בס"ד לדון בענין ארוה"ק שלפני שבת ניטרלו ע"י שע"ש את האזעקה לזמנים מסוימים, אי שרי בזמנים אלה לפתוח את דלתותיו.

בענין אי בני"ד יש לאסור מצד בונה וסותר, והיינו שפותח את דלת ארון הקודש, או שסוגרה כאשר לאחר זמן יסגר מעגל חשמלי ע"י שע"ש והאזעקה תדרך, כתב הגרשז"א שמצד הבערה אין לחוש בזה, וגם מצד בונה וגרם בונה נראה לו שאין בזה איסור בנין אף לדעת החזו"א, כיון שהחזו"א כתב הטעם דבונה משום שבאמת היה רצוי שיהיה דולק תמיד והכיבוי הוא בעיקר מטעמי חסכון. משא"כ בני"ד הרי ברור שאין רוצים שהמצב ישאר כך תמיד, לכן אין בזה איסור בונה. וכן לענין מה שהאזעקה תדרך אח"כ ה"ז שייך לענין מש"כ בגמ' שגרמא שרי, הרי דשפיר מותר, ובפרט שזה לצורך חשוב. עכת"ד (הב"ד שלחן שלמה ח"א סס"י רס"ה סק"ז-ג' עמ' קע"ד, מכת"י, ובהקדמה כתב שלא לסמוך על המובא מכת"י).

במנחי"צ (ח"ח סי' כ"ו) דן גבי ארוה"ק שפתיחתו בשעות מסוימות (לפי שע"ש) מפעילה אזעקה, האם בשעות שהאזעקה מנוטרלת יש בעיה של סותר (או בונה כשסוגר הדלת בחזרה). והיינו לדעת החזו"א אי יש בנין וסתירה במעגל חשמלי פתוח שעתיד להסגר במקום אחר. ולדעתו בהבנת החזו"א יש איסור בזה רק כשהפסקת החשמל נובעת מתחנת הכח. אך אם הזרם הופסק ע"י פעולת השע"ש אין בזה בונה וסותר כשפותח או סוגר מעגל חשמלי במקום אחר (בני"ד - שהשע"ש מנטרל האזעקה, והאדם פותח את המעגל החשמלי במקום אחר - בפתיחת דלת ארוה"ק). כך כתב המנחי"צ מסברא דנפשיה, אף שפוס' אחרים לא חילקו בזה (ר' בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענפים 2,4, הערה י"ד, והערה ל"ז ענף 1).

אמנם בכל זה דן המנחי"צ מצד הבונה דהחזו"א, אך המנחי"צ עצמו לא ברירא ליה טובא שבאמת הלכה כחזו"א (ר' ח"ח שם בסוף התשובה. וע"ע בח"ב סי' ט"ז סקט"ז, ובח"ג סי' ל"ז וח"ד סי' ר"ז). ועיי"ש (בח"ח) שדן בזה גם מצד מוקצה (אך דן בזה גבי המתג, עפ"י מנחי"צ ח"א סי' נ"ח וח"ב סי' ק"י. וצ"ע אי שייך ד"ז גם בדלתות ארוה"ק, שבפשטות אין תפקידן להדליק אזעקה כמו המתג שכל תפקידו לחבר החשמל, אלא תפקידן לשמור על ספרי התורה שבארון, וכן מצד כבוד הספרים. ר' פמ"ג בא"א סי' קנ"ד סק"ח, בבה"ל שם ס"ג ד"ה "אבל ארון", ובתחומין ח"י עמ' 370 ואילך). וא"כ למסקנה התיר המנחי"צ בזה, אך דן רק מצד פתיחת וסגירת מעגל חשמלי שפתוח במקום אחר.

בתחומין (ח"א עמ' 507-509) דן הרה"ג אורי דסברג שליט"א כיצד ניתן להתגבר על בעיית ההפעלה (או למעשה הניתוק) בשבת של מערכת האזעקה בארוה"ק, וכן גבי ניתוק המערכת כשהחלה לפעול בטעות, בניגוד לרצון האדם. לגבי אפשרות פתיחת ארוה"ק בשבת בלא שתצפצף האזעקה כתב שם, שאם יחברו את המפתח של מערכת האזעקה בטור בין ספק הכח ובין הצופר עם החיבורים החשמליים שבדלת הארון הרי שסגירת המפתח לפני פעולת פתיחת הארון תחבר שני מוליכים חשמליים שאין בהם כל זרם בעת חיבורם ועי"כ לא יהיה זרם במערכת וניתן יהיה לפתוח את דלתות ארוה"ק ללא צפצוף האזעקה. והדבר דומה לכיבוי המאור בבית לאחר ששעון השבת ניתק כבר את הזרם בכל הבית (והיינו פתיחת מעגל חשמלי שכבר פתוח במקום אחר). ואפשר לדאוג שהמפתח ישמש גם לשם פתיחת מנעול הארון ויהיה מותר להסיטו משום צורך גופו ומקומו (וציין לשש"כ פי"ב סט"ז).

ועוד מציע הרה"ג דסברג כיצד להפסיק את פעולת האזעקה שהחלה לצפצף בשל תקלה. צפצוף האזעקה מפסיק באופן מחזורי מידי זמן, ובזמן ההפסקות הללו ניתן להסיט מתג שרק יגרום שהצפירה לא תתחדש, אך לא ינתק מעגל חשמלי אחר (וכתב הרא"ד שליט"א, שלמעשה זו הגרמא של המשכת מצב, כפי שמכון צומ"ת מתכננים ומפעילים מיתקנים רבים ושונים. וראה בקדוש"ה ח"א הערה כ"ז שדעת פוסקים רבים שאין להקל בשיטת גרמא זו. ואכמ"ל).

ובקדוש"ה ח"א (הערה ל"ז) דננו בס"ד בני"ד מצד מיגו דאיתקצאי (למ"ד שיש מוקצה במחובר, ובהנחה שאין דרך הלכתית המתירה פתיחת דלתות ארוה"ק כשהאזעקה היתה דרוכה בביה"ש), והיינו הן מצד דחי ליה בידים, הן מצד גמרו בידי אדם והן מצד ארי דרביע עליה, וכן אם עושה תנאי לפני שבת. עיי"ש שאמר לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א שלכתחי' צריך הגבאי לפני שבת לנטרל את מערכת האזעקה לזמן ביה"ש ע"י שע"ש. ואם בדיעבד לא ניטרלה לזמן ביה"ש, אזי הספרדים רשאים להקל ולפתוח את דלתות ארון הקודש כשהמערכת מנוטרלת אם יעשו תנאי, והיינו שיאמר לפני שבת ש"אינו בודל מדלתות ארון הקודש בביה"ש". ואף אם לא עשה תנאי, אזי בין לאשכנזים ובין לספרדים, אם הציבור כבר מחכה לקריאת התורה - והמערכת מנוטרלת כמובן - אז מותר לפתוח את דלתות ארוה"ק כלאחר יד (היינו במרפק וכדו'), ואז גם ספר התורה שהיה בתוך ארוה"ק אינו מוקצה (ודינו כדין הפירות בבית שנפחת, וסומכים בדיעבד על הרמב"ן). אך שוב - כ"ז רק בדיעבד. ולכתחי' צריך לנטרל המערכת לזמן ביה"ש. עכת"ד. עיי"ש באורך בקדוש"ה (בעיקר בענף 14).

ועוד הבאנו בס"ד שם את ד' הגר"מ אליהו שליט"א שאמר שהספרדים יכולים לעשות תנאי לפני שבת שכשהשע"ש ינטרל את האזעקה יוכלו לפתוח הדלתות, ואינם בודלים מהדלתות בביה"ש. ולאשכנזים אמנם לא מהני תנאי, אך מ"מ ישנם כמה צדדים להקל בזה, כך שגם הם רשאים לפתוח הדלתות לכשתנוטרל האזעקה (ובפעם אחרת אמר, שכיון שבביה"ש דעתו היתה שהשע"ש ינתק האזעקה, הרי שאין איסור מדין מיגו דאיתקצאי). עכת"ד.

והגר"א נבנצל שליט"א אמר לנו שיש לראות (מצד מוקצה) מציאות זו של דלתות ארוה"ק עם האזעקה כחטיבה א' שלימה לחומרא, וזאת אם לא יכל לפתוח הדלתות בביה"ש. אך אם בביה"ש יכל להקדים את ניטרול האזעקה (שהרי דעת הגרשז"א דשרי לעשות כן לצורך מצוה, כמבואר בשש"כ פי"ג הערה צ"א. ובני"ד זו אף מצוה דרבים, וגם עושה זאת בביה"ש ולא בשבת עצמה) והיה עושה בביה"ש שהאזעקה תנוטרל בעוד כמה דקות (היינו שלא יעשה שתנוטרל מיד, וכמש"כ בשש"כ שם. ומ"מ אז לפחות חלק מביה"ש לא תהיה האזעקה דרוכה), אע"פ שלא ניטרל אותה בפועל, הרי שאין בעיה של מיגו דאיתקצאי. עכת"ד (עיי"ש בקדוש"ה שכתבנו שזה לא כמש"כ בשבוי"צ שאם לא עשה כן בפועל בביה"ש, לא מהני).

ואגב ענין התנאי שאינו בודל מהדלתות בביה"ש, הסתפקתי גבי ביכ"נ של יוצאי ארצות המזרח והספרדים ההולכים בתר פסקי מרן שמיקל בתנאי, אי אחד המתפללים (שמסתבר שהינו ת"ח) עשה תנאי לפני שבת שאינו בודל מדלתות ארוה"ק (בשל חששו שהגבאי לא ינטרל האזעקה בביה"ש דכניסת שבת, או ביודע שהגבאי הינו עם הארץ שאינו מבין שצריך לעשות כן מדין מיגו דאיתקצאי), האם מספיק בתנאי של אחד המתפללים להתיר פתיחת דלתות ארוה"ק ולהוציא הס"ת, או שרק מי שיש לו סמכות למנות את מי שיפתח את ארוה"ק, והוא מחזיק את מפתחות ארוה"ק, רק לו הכח והסמכות לעשות את התנאי הנ"ל. והעיר חכ"א שאולי ניתן ללמוד ד"ז מדברי הרמב"ן בשבת (דמ"ז,א') שכתב שמוקצה לעשירים בבית עשירים מוקצה הוא אף לעניים, שכבר הוקצו מדעתו של בעה"ב כבר מעיו"ט. עיי"ש. וע"ע במרן שם ש"ח סנ"ב, בט"ז שם, במ"ב ס"ק ק"ע ובחזו"א סי' מ"ג סק"כ. אמנם יש לחלק בין ני"ד להתם, וכגון אי הגבאי חשיב כבעה"ב. ויש להאריך בכך. וצ"ע.

בס"ד נמצאנו למדים שהפוס' דנו בני"ד בעיקר מצד סגירת מעגל חשמלי שפתוח במקום אחר, ומצד מיגו דאיתקצאי בביה"ש (והגריש"א שליט"א דן גם מצד אי סה"ת הינו מוקצה). ואכן מצד סגירת מעגל שפתוח במקום אחר הקלו הפוס' (המנחי"צ דן כשהוא פתוח ע"י שע"ש, והר"א דסברג דן כשפתוח ע"י מפתח), אף שבאמת זו מחלו' גדולה בפוס' אליבא דהחזו"א (ר' למשל בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענף 2,4, הערה י"ד, והערה ל"ז ענף 1). וגם מצד מיגו דאיתקצאי נטו הפוס' להקל, הן מצד עשיית תנאי לפני שבת (לספרדים) שאינו בודל מהדלתות בבין השמשות, וכשהאזעקה תנוטרל ע"י שעון שבת יוכל לפתוח הדלתות. או אף בלא תנאי אלא בשל טעמים אחרים (והגריש"א היקל דוקא כשעושה כלאח"י). ומ"מ ברור שלכתחי' עדיף מבחינה הלכתית להשאיר האזעקה מנוטרלת בביה"ש. וע"ע בשלחן שלמה (ח"א מהדו' תשס"ב סס"י רס"ה שם).

אגב זאת דנו הפוס' אי לצורך השמירה על סה"ת מותר להתקין האזעקה בתוך ארוה"ק, ע"מ שהגנב לא יוכל לנטרל את האזעקה (אם היא תהיה מחוץ לארוה"ק). ר' בתחומין (ח"א עמ' 507-508, וח"י עמ' 370-374), שהגר"ד אליעזרוב זצ"ל והגר"ע יוסף שליט"א התירו זאת. עיי"ש טעמיהם.

בענין ארון קודש נעול, המותר לפרוץ את דלתו בשבת ע"י ישראל או ע"י גוי, ר' בשבט"ה (ח"ז סי' ל"ט), בילקו"י (שבת כ"ב עמ' רפ"ה), במלכים אומניך (עמ' קנ"ט), ובספר עונג שבת (עמ' שי"א).


[22]נט. הנה בענין עשיית שינויים בחשמל בשבת ע"י שע"ש יש לדון גבי שלושה דברים: 1) כשמותר, באיזה שעון מותר לעשות השינויים. 2) המותר להקדים או לאחר. 3) המותר לכבות או להדליק. ואכן בענין זה רבו הדעות, וכבר הבאנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א בהערה ט' ענף 5, והערה ט"ו) את דעת הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א בענין זה. עיי"ש ששניהם החמירו שלא לשנות בשבת כלל את זמני ההדלקה והכיבוי ע"י שע"ש. וכאשר שאלנו את הגריש"א המותר הדבר לפחות לצורך מצוה, היקל רק ע"י גוי (עיי"ש עוד הרבה מקורות בפוס' ע"כ. וראה גם בשו"ת מעש"ח ח"א סי' ל').

דעת השש"כ (פי"ג סכ"ה ובהערות שם) שמותר הדבר רק בשע"ש כזה שבשעה שמשנה את זמן ההדלקה והכיבוי אינו מבטל את פעולת השעון. אך אם בשעת השינויים מופסקת זמנית פעולת השעון, מותר הדבר רק בשעת צורך גדול. וכיון שבני"ד משתעינן רק גבי כיבוי החשמל (היינו ניטרול האזעקה של ארוה"ק שלא תצפצף), הרי בזה כ' בשש"כ שם שמותר לאחר את כיבוי החשמל. ואילו לגבי הקדמת זמן ניטרול האזעקה (קרי: כיבוי החשמל) כתב שרק לצורך מצוה (כבני"ד) שרי (כמבואר שם בהערה צ"א).

ובילקו"י (שבת כרך א' סי' רנ"ב ס"ו) כתב כדברי השש"כ גבי סוג השעון שמותר לעשות בו שינויים. והוסיף שמותר לאחר את הכיבוי (ובני"ד את ניטרול האזעקה). ואילו גבי הקדמת הכיבוי כתב שם שאין להתיר אלא לצורך חולה, אף שאיב"ס, והמיקל אף שלא במקום חולי אין למחות בידו, דיש לו ע"מ לסמוך (ונראה דה"ה בני"ד דהוי לצורך מצוה דרבים). עיי"ש.

נמצאנו למדים, שגבי ני"ד המיקל הן להקדים ניטרול האזעקה והן לאחרה, יש לו על מה לסמוך, ובלבד שיעשה כן בסוגי שעוני השבת הנ"ל, ויזהר שע"י פעולתו לא יגרום שמיד תנוטרל האזעקה (היינו ניתוק מערכת האזעקה).

ויש עוד להעיר, שני"ד קיל טפי ממה שהפוס' דברו גבי שע"ש, דהא בני"ד מדובר רק על ניטרול מערכת האזעקה, ולא גבי כיבויה כשהיא כבר מצפצפת. והיינו בני"ד עסקינן בפתיחת מעגל חשמלי אחד (בשע"ש) כשהמעגל עדיין פתוח במקום אחר (בארוה"ק). וזאת כדי למנוע מצב של סגירת מעגל חשמלי (היינו הצפצוף) כשיסגרו את המעגל ע"י פתיחת דלתות ארוה"ק. וכבר הבאנו בכ"ד את מחלו' הגרשז"א ושו"ת מאורות נתן אליבא דהחזו"א אי שרי לפתוח מעגל חשמלי במקום אחד כשהוא כבר פתוח במקום אחר. ואכמ"ל. ומ"מ יש לזכור שיש מהפוס' שאינם מתירים כלל לשנות את זמני הדלקת וכיבוי חשמל בשבת ע"י שע"ש, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.