פרק א: אינטרנט - השארת האתר ותא הדואר האלקטרוני פתוחים בשבת.

הענפים:

1) תיאור טכנולוגי של האינטרנט ושימושיו.

2) טעמי המתירים לבנק לחשוף בשבת מידע ללקוחותיו באמצעות האינטרנט.

3-5) השגות על טעמי ההיתר הנ"ל.

6-9) דיון (בעניננו) מצד חילול השבת בשרתים.

10-16) דעת גדולי דורנו לגבי פתיחתם בשבת של אתרי האינטרנט לסוגיהם השונים.

10) דעת הגר"ש גורן זצ"ל בענין זה.

11) תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין חיוב סגירת האתר.

12) תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין זמן סגירת האתר.

13) תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין ההנאה בדיעבד.

14) תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין השרתים ללא תשלום.

15) דעת הגר"ש ווזנר, הגר"מ אליהו והגר"ע בצרי שליט"א בענין זה.

16) דעת הגר"ש דיכובסקי שליט"א, ודיון בדעתו.

17) מסקנות לגבי סוגיהם השונים של אתרי האינטרנט.

18) השארת תא הדואר האלקטרוני פתוח בשבת.

19) תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין דואר אלקטרוני.

ענף 1: תיאור טכנולוגי של האינטרנט ושימושיו:

ראשית נקדים בס"ד הקדמה קצרה בענין תיאורו הטכנולוגי של מכשיר האינטרנט ושימושיו:

תיאורו הטכנולוגי:

האינטרנט הינו רשת מחשבים כלל עולמית המעבירה אינפורמציה בין מחשבים.

וביתר פירוט: רשת האינטרנט הינה אוסף של רשתות תקשורת המורכבות ממספר רב של מחשבים ענקיים המפוזרים ברחבי העולם והנקראים "שָרָתים". המחשבים קשורים ביניהם בקוי תקשורת. האדם היושב בביתו או במשרדו ורוצה להשתמש ברשת זו, מתחבר תחילה לאחד השרתים, ומשם נפתחת לפניו הגישה לרשת השרתים, ולמעשה לרשת האינטרנט כולה.

כפי שאמרנו, השרתים האלה הינם למעשה מחשבים שבהם ישנם דיסקים המכילים מידע. אדם או חברה שרוצים לפרסם או לקבל מידע מסוים, מקימים "אתר" באחד מהשרתים הללו. פירוש הדבר שהם שוכרים מחברה מסוימת (שברוב המיקרים הינה בבעלות של גוים) בעלת השרת (הנקראת "סַפָּק") מקום בדיסק, שבו נמצא המידע שעתיד להתפרסם. אדם היושב בביתו יכול דרך המחשב שלו להגיע לאתר הרצוי דרך שרתים אחרים, ולשאוב את המידע הרצוי לו. באותה דרך הוא יכול גם לשלוח הודעה (כגון הזמנת מוצר מסוים) לאתר הרצוי. לאור הנ"ל עולה שבעל האתר יכול לכבות למשך השבת את המחשב שבביתו, והנכנסים לאתר שלו בשבת מתחברים רק לשרת שנמצא אי שם בעולם (וראה עוד ע"כ לקמן בענף 12).

מבחינה טכנית, המידע היוצא מהמחשב הראשון עובר דרך מכשיר (הנקרא מודם) שתפקידו לתרגם את האותות הדיגיטליים היוצאים מהמחשב, לצלילים, אותם הוא שולח דרך קוי טלפון אל המחשב בקצה השני של הקו. גם במחשב השני ישנו מודם המתרגם את הצלילים בחזרה לאותות דיגיטליים. בכך מתאפשרת התקשורת בין המחשבים.

תיארנו בקיצור את כל הנ"ל משום שזו נ"מ לכמה צדדים הלכתיים. בין השאר עולה מכך שכדי להעביר או למשוך מידע דרך האינטרנט צריך להפעיל כמה מחשבים, עם סגירות ופתיחות מעגלים רבים מאוד מאוד, המגיע לאלפים רבים ואולי למליונים. לבית יצחק יש בזה איסורי מוליד מדרבנן, ולחזו"א יש בזה מליוני איסורי דאו' של בונה וסותר. והנ"מ בזה שאם יש צורך לחלל שבת לצורך פיקו"נ, וניתן לעשות זאת ע"י האינטרנט או בדרך אחרת שיש בה פחות איסורים, עדיף לעשות זאת בדרך השניה אם אין הדבר גורם לעיכוב המסכן חיים (ראה רמ"א סי' שכ"ח סי"ב). אמנם חכ"א העיר שלפי התיאור הנ"ל אולי כל הפעולות באינטרנט נחשבות כגרמא, אך בס"ד נלע"ד שאי"ז כך, משום שדרך פעולתו היא בקביעות באופן זה, ואז לגרשז"א זצ"ל, לגרי"ש אלישיב שליט"א ולעוד פוס' אין זה חשוב כגרמא. וכמו שכבר כתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה י"ח ענף 2, הערה כ' ענף 4, ובהערה כ"ז ענפים 3-5). עיי"ש.

כמו כן חשוב התיאור הנ"ל כדי לדון לגבי הקשר בין בעל האתר לבין האתר שבשכירותו. שהרי המחשב שאליו שולחים הודעות לאתר או לתא דוא"ל, וכן המחשב שממנו שואבים מידע אינו בכלל ברשותו של בעל האתר, ורק משכירים לו את האפשרות להשתמש במחשב שבשרת. אך מאידך אין לומר שאין בכלל קשר בין בעל האתר לבין שולח ההודעות, שהרי סו"ס הסַפָק (החברה בעלת השרת) חייב לתת לבעל האתר את האפשרות להשתמש באתר. ודבר זה נעשה ע"י חוזה תמורת תשלום, ולכאו' יש לו דין של קנין סיטומתא. עוד יש לדון בזה מצד מה שהספק מאייש אנשים שיפקחו וישגיחו על תקינות פעילות האתר (כולל מניעת "פריצות" לאתרים שבשרת זה) בכל שעות היממה ובכל ימות השנה, כולל שבתות. ומסתבר שאותם מפקחים הינם גויים, לפחות באותם השרתים שאינם בבעלות יהודית ונמצאים בחו"ל. אך יש לדון בזה אי חשיב הישראל בעל האתר כנהנה מחילול שבת האמור בשו"ע (בסי' רע"ו סעי' ב' ובסי' שכ"ה ס"ו) וברמ"א (בסי' תקט"ו ס"ו). ואע"ג שרוב הלקוחות של השרתים (היינו בעלי האתרים) הינם גויים, אפ"ה הבעיה עדיין קיימת משום שהגוי המפקח עושה מלאכתו בהדיא גם עבור בעלי האתרים היהודים, וכמבואר בפוס' הנ"ל, ובמ"ב ובבה"ל שם (בפרט בסי' רע"ו ס"ב ד"ה "ואם יש"). ואם השרת הינו בבעלות של ישראל, וגם מעסיק יהודים שיפקחו בשבת על השרת, אזי הבעיה חמורה שבעתיים. ויש בזה נ"מ לדינא לעוד ענינים, וכמבואר בס"ד בענפים הבאים.

באשר לשימושי האינטרנט:

כפי שאמרנו, האינטרנט הינו רשת כלל עולמית להעברת נתונים. ד"ז כולל העברת טקסט כתוב, העברת תמונות (לא נעות), העברת קול או העברת סרטי וידיאו, והיינו תמונות נעות (כשהשניים האחרונים הינם מוקלטים או בשידור חי).

העברת הנתונים כוללת התכתבות בין אנשים, העברת חדשות, קבוצות דיון, ביצוע עסקאות, שיחות ועידה עם ראיית המתדיינים ועוד. דבר זה נעשה גם ע"י דואר אלקטרוני (דוא"ל - E.MAIL) שהינו אחד משימושי האינטרנט, ודרכו ניתן לשלוח ולקבל דבר דואר בצורת טקסט, וכדלקמן (בענף 18). ברור שכל השימושים באינטרנט אסורים בשבת, מלבד במיקרים מיוחדים שניתן להעזר בו לצורכי רפואה [כגון העברת צילום רנטגן של חולה הנזקק לניתוח בשבת, ומבחינה טכנית לא ניתן לצלמו מחדש. או כדי להמנע מצילום חדש, מדין הקל הקל תחילה, כמש"כ מרן (בסי' תרי"ח ס"ט). ומסתבר שמדובר בניתוח שחייבים לעשותו בשבת אך אינו כ"כ דחוף, כי אם זה דחוף א"צ לחפש את הקל תחילה, וכמש"כ הרמ"א (בסי' שכ"ח סי"ב). ומדובר בצילום רנטגן שנעשה באופן דיגיטלי, או שנעשה בצילום רגיל בפילם ותורגם לדיגיטלי], או לצורכי העברת מידע בטחוני מוצפן.

אולם כיון שכבר כתבנו בס"ד בהקדמה שעפי"ר אין אנו מנסים להכריע בדיני מכשירים חשמליים בתחומי הבטחון והרפואה, כיון שיש לדון בזה בכל מקרה לגופו, ובני"ד אילולא מצב של פיקו"נ או חשש פיקו"נ אין שום היתר להשתמש באינטרנט בשבת (וגם לגבי שימוש בו בימות החול כבר רבו גדולי הדור האוסרים זאת מכל וכל בשל הדברים הקלוקלים שניתן לראות ולשמוע בו, כעבודה זרה, גילוי עריות ושאר מרעין בישין, וכמו שכתבנו כאן בתחילת ההלכות ובהערה ל"ח). לכן אולי היה מקום לדון בזה רק מהו האיסור בהעברת מידע באינטרנט, האם איסורו מדאו' או מדרבנן, כדי שבנסיבות רפואיות או בטחוניות אם תהיה אפשרות אחרת לבצע את הדבר, ואין הדבר גורם לעיכוב ולהגברת הסכנה (כדברי הרמ"א הנ"ל בסי' שכ"ח), הרי מדין הקל הקל תחילה ניתן יהיה לעשות את הפעולה הקלה יותר. ומ"מ כיון שמציאות זו אינה שכיחה איננו דנים עליה. וכן ראה לקמן (כאן במילואים בפרק ח') שדננו בס"ד באיסורים הכרוכים בהפעלת המחשב, והסקנו שלדעת רוב ככל גדולי דורנו השימוש במחשב בשבת הינו אסור מדאו', הן בשל פעולת ההקלדה, או הכתיבה בצג (אנלוגי או דיגיטלי), או הכתיבה בזכרון הפנימי, בדיסקט או בדיסק הקשיח.

ומ"מ נראה שיש מקום לדון לגבי שימוש פאסיבי במחשב, והיינו השארת אתר האינטרנט פתוח בשבת. זאת אומרת האם יש חובה על בעלי האתרים השונים לסגור את אתריהם לפני שבת כדי שלא תעשה עבורם מלאכה בשרת בשבת, וכן כדי שמחללי שבת לא יוכלו להכנס לאתרים אלה בשבת. עוד יש לדון, שאם עליהם לסגור את אתריהם לפני שבת, האם מי שהשאיר את האתר פתוח וקיבל הזמנות או הודעות אחרות, המותר לו ליהנות מכך במוצ"ש ולקרוא אותן. ואכן מבחינה טכנית בעל אתר יכול לסגור את האתר שלו לפני שבת (וכגון שיחליף את הכיתוב בדף הראשון של האתר, ובו יכתב שהאתר סגור עד מוצ"ש). לאדם רגיל כשעושה כן לפני כל שבת זה לוקח בערך כעשרים דקות לשנות ולסגור האתר, ואילו מומחה יכול לתכנת את המערכת כך שזה יעשה אוטומטית לפני כל שבת. דברים אלה אמר לי איש מחשבים האחראי ומפקח על שרת מסוים, והוסיף שניתן לסגור גם תא דוא"ל לפני שבת, אך אז צריך לבקש בקשה מיוחדת מהספק (היינו החברה המתחזקת את השרת) שהשרת לא יקבל דוא"ל לכתובת שלו בשבת, ואף שולח ההודעה לא יקבל סימן שההודעה התקבלה. ונראה שהספקים יסכימו לעשות כן תמורת תשלום. עכ"ד.

ובס"ד נראה שיש לחלק את הדיון שלנו לשלוש קבוצות: א. אתר שניתן לקבל ממנו מידע שתוכנו כשלעצמו אינו אסור בשבת, וכגון אתרים של ישיבות, מועצת יש"ע וכדו', באופן שלא ניתן לתרום תרומות דרך אותו אתר. והיינו אתרים שאינם מסחריים. ב. אתר של בנק וכדו', באופן שניתן יהיה רק לקבל ממנו מידע מבלי לעשות פעולות מסחריות. ג. אתר של חברות מסחריות או בנקים, באופן שניתן לקנות ח"ו בשבת מוצרי צריכה או לעשות פעולות בנקאיות שונות, דברים שהם כשלעצמם אסורים בשבת.

כיון שבתחילת כתיבתנו על הנושא מצאנו בספרי הפוסקים דיון רק בנושא אתר בנק שניתן לקבל בו מידע (והיינו הקבוצה השניה הנ"ל), הרי שתחילת דיוננו נסוב דוקא על נושאים אלה. לאחר מכן התפרסמו עוד פסקי הלכה בנושאים האחרים, וכן בס"ד שאלנו גם את גדולי דורנו ע"כ, וזאת כבר שילבנו בענפים היותר מאוחרים של פרקנו.

ענף 2: טעמי המתירים לבנק לחשוף בשבת מידע ללקוחותיו על מצב החשבון בבנק באמצעות האינטרנט:

כפי שכתבנו לעיל, חילקנו בענפים הבאים את האתרים לשלושה סוגים עיקריים: א. אתר המספק מידע לא מסחרי. ב. אתר המספק מידע מסחרי ללא אפשרות עשיית פעולות מסחריות. ג. אתר מסחרי שהנכנס אליו יכול לעשות פעולות מסחריות בשבת. לגבי כל האתרים הללו דעתנו שיש לסוגרם לפני שבת מהטעמים שהבאנו לקמן. אמנם תחילה נביא את דברי הפוסקים שכבר כתבו ע"כ, אח"כ נדון בדבריהם, ולבסוף נביא את דעת גדולי דורנו (יש לציין שלצערנו פרק זה לא נערך כ"כ כדבעי. דבזמן כתיבתו, בשנת תשס"א, טרם התפרסמו מאמרים בנושא זה, מלבד המאמר בתחומין הנזכר לקמן. רק במשך השנים הורחבה היריעה בענין זה בעולם ההלכה, ואז רק הוספנו על מה שכבר כתבנו, מבלי לשנות את כל עריכת הפרק. מ"מ נראה שהמסקנות להלכה במקומן עומדות).

תחילה נקדים שיש לדון גבי ני"ד מצד כמה איסורים:

האיסורים שבהם עלול להכשל בעל האתר המשאירו פתוח בשבת: א. מקח וממכר בשבת. ב. שכר שבת. ג. הנאה מחילול שבת. ד. איסור לפני עיוור או מסייע עוברי עבירה. ה. זילותא דשבתא. ו. מראית עין. וכן יש לצרף את ענין המפקח (ישראל או גוי) העובד בשרת בשבת עבור האתר שבעליו יהודי שומר שבת.

אלה האיסורים שבהם עלול להכשל בעל האתר המשאירו פתוח בשבת. ואילו האדם הנכנס לאתר עלול להכשל באיסורים אחרים: א. מקח וממכר בשבת. ב. זילותא דשבתא. כמו כן בכל האיסורים הכרוכים בהפעלת מחשב בשבת, מהם (עפ"י האמור לקמן במילואים כאן בפרק ח'): ג. איסור כותב. ד. איסור בונה (לחזו"א - בשל סגירת מעגלים חשמליים). ה. איסור בונה (של הדיסקט, הדיסק הקשיח או הזכרון הפנימי של המחשב). ו. איסור מוליד (לבי"צ, בשל סגירת מעגלים חשמליים). ז. איסור מבעיר (בהדלקת הצג האנלוגי). ח. וי"א גם איסורי מכה בפטיש או מתקן מנא, בסגירת המעגלים החשמליים. חלק מאיסורים אלה הינם מדאו' וחלקם מדרבנן. וכמבואר כ"ז בס"ד לקמן בפרק ח'. קחנו משם.

מכיון שתחילה לא חשבנו לדון באיסורים הנ"ל אלא רק להביא את דברי הפוס' גבי ני"ד, לא הארכנו בדיון גבי האיסורים של בעל האתר, וכנ"ל, אלא רק דננו בדברי הפוס' שכתבו ע"כ, ומתוך כך כבר התלבנו הדברים. וה' יעזרנו לכוון לאמיתה של תורה.

לגבי אתר של בנק, דעת הפוסקים הסוברים שאין הבנק חייב לחסום בפני לקוחותיו לפני שבת את המידע שבמחשב הראשי של הבנק, זו דעת הרה"ג אורי דסברג שליט"א כפי שכתב בתחומין (חלק כ', שנת תש"ס, עמ' 421-425).

טעמי היתרו (השגות ע"כ ר' לקמן מענף 3 ואילך): 1) הבנק אינו אחראי לפעולות שאחרים עושים במכשיריו בשבת. 2) חסימת המידע מצריכה פעולה מיוחדת לפני כניסת שבת והחזרתה מצריכה פעולה מיוחדת במוצ"ש. 3) "לקוח השולף מידע ממחשב הבנק אינו תלוי בפעולת הבנק, כפי שהוא תלוי כשהוא מפעיל בנקומט". 4) שליפת מידע ממחשב הבנק נעשית ע"י האדם בביתו ע"י האינטרנט, ואין פה בעיה של "שְׁמוֺ עליו", והיינו איסור מראית עין. איסור מראית עין שייך בכגון השכרת מרחץ לגוי, ששמו של היהודי עליו, אך לא בהחכרת שדה וכדו' שהרואים אינם מייחסים את השדה לבעליו היהודי. ונראה מדברי הכותב שבני"ד אין איסור "שמו עליו", והיינו שאין הלקוחות מייחסים את פעולת המחשב המרכזי של הבנק לבנק. 5) איסור מראית עין שאסור אפי' בחדרי חדרים הינו דוקא באיסור דאו' (עפ"י תוס' כתובות ד"ס,א' ד"ה "ממעכן"). ואילו בני"ד האיסור של הלקוח הינו רק מדרבנן, משום שהדלקת מחשב הלקוח לא נגרמה ע"י הבנק. ויש לדון בזה רק מעת הכניסה לאתר מחשב הבנק כשהמחשב של הלקוח כבר דולק. ולפי"ד הגרשז"א שפעולה שלאחר זמן מועט נפסקת מאליה אין בה איסור בונה מדאו', ה"ה בני"ד הוי רק בונה מדרבנן (נראה שכוונת הכותב מתייחסת לאיסור בונה אליבא דהחזו"א). וכן פעולת הכתיבה במחשב הינה רק מדרבנן דהוי כתב שאינו מתקיים.

לרב המתיר הנ"ל ישנן שתי הגבלות להיתרו: 1) כיון שאין ערבות לבנק שפעולות לקוחותיו תיעשינה בצנעה בחדרי חדרים, לכן הציע שהבנק יודיע בכניסה לאתר הבנק באינטרנט, ש"האתר פתוח רק לצורכי המשתמשים בו בחול". לדבריו ד"ז מנטרל את אחריותו של הבנק מהחובה לסגור את האתר. 2) כיון שא"א לפטור את הבנק מהחובה לחסום את הדרך למידע שנוצר בשבת (ע"י פעולות הלקוחות בחילול שבת), הרי שמידע כזה צריך לאגור מחשב הבנק רק במוצ"ש. ועוד, שההנאה מאגירת מידע זה הריהי הנאה ממעשה שבת. ומעשה שבת אסור לו ולאחרים בשבת עצמה. לכן בשבת אין לאגור במחשב הבנק מידע על פעולות שנעשו בחי"ש, וממילא אין להעמיד מידע זה לרשות הלקוחות, ועל הבנק להודיע בכניסה לאתר ש"המידע המופיע בו נכון עד כניסת השבת" [יש להעיר שאכן הרא"ד שליט"א אוסר זאת מצד מעשה שבת. ולא ס"ל להקל מצד צירוף הסברא שדין החילונים היום כדין שוגגים (ר' מאמר הגר"ש גורן ב"שנה בשנה", תשמ"א, עמ' 181, ובשו"ת תרומת הגורן סי' פ"ג. ומה שכתבנו בקדוש"ה ח"א הערה י"ח בדין החילונים של היום), ובצירוף הסברא שמעשה שבת שנעשה בשוגג אפי' באיסור דאו' שרי בשעת הצורך (הגר"א נבנצל שליט"א העיר: היכן הצורך? עכ"ל), וכמש"כ המ"ב (סי' שי"ח סק"ז), וכמובא באורך לקמן במיל' (בפ"ד ענף 14). ויותר מזה היה אפשר לומר, דלשיטתו של הרא"ד שכל האיסור פה הינו רק מדרבנן, הרי שאותם חילונים - שוגגים שעשו איסור דרבנן, עפי"ד הגר"א, הח"א והחפץ חיים במ"ב (שם סק"ג) ובבה"ל (ד"ה "המבשל") מותר אף להם ליהנות בו ביום מהאיסור שעשו. ושמא בכ"ז לא חשיבי כשוגגים גמורים לענין מעשה שבת. ויותר מזה אפשר להוסיף, דהא כל הדיון גבי מעשה שבת הינו כשנעשה כבר האיסור, והיינו במציאות של בדיעבד. אך בני"ד עסקינן אי לכתחי' שרי לפני שבת לגרום למציאות כזו, ובזה לא הקלו אף המקילים במעשה שבת במציאויות מסוימות].

יש להוסיף שעורך תחומין, הרה"ג ישראל רוזן שליט"א, העיר כמה הערות על המאמר הנ"ל. לדעתו יש להקל יותר בני"ד: 1) מותר לבנק לאגור במחשב גם בשבת את פעולות הלקוחות הנעשים תוך כדי חי"ש, משום שאין לבנק אחריות למידע שנכנס למחשבו בשבת ע"י חי"ש של הלקוחות. 2) אין הבנק צריך לחסום מלקוחותיו אף את המידע שנכנס בשבת למחשבו המרכזי, משום שאין לו גם אחריות על המידע שנשאב ממחשבו בשבת. ולדעתו גם אין איסור הנאה ממעשה שבת בהנאה מאגירת מידע במחשב הבנק בשבת. ועוד, שספק אם יש דין מעשה שבת ביחס למידע (זאת בהנחה שאנן מישתעינן רק גבי מידע. אך כיום ע"י האינטרנט וכדו' נעשות עיסקאות רבות, ולכן למשל רוב המשכורות במדינה משולמות ע"י הוראות ממוחשבות לבנקים - מ.ה.). 3) לאור הנ"ל, אין נ"מ בין מידע שנאגר במחשב לפני שבת או בשבת, ובין אגירתו לבין שאיבתו ממחשב הבנק, וממילא א"צ להודיע בכניסה לאתר שהוא פתוח רק למשתמשים בו בחול, והמידע נכון רק עד כניסת השבת. ואדרבא, לדעתו יש בזה מעין חוכא ואיטלולא משום שמודיעים למחלל השבת באמצעות המחשב כי הבנק הינו שומר שבת, ולכן... הוא מספק נתונים בשבת עצמה, אך רק ללקוחות שנכנסו לאתר לפני שבת. עכת"ד שני ת"ח אלה.

ענף 3: השגות על טעמי ההיתר הנ"ל:

בס"ד נראה לענ"ד שכמה מדבריהם קשים, ונתחיל ראשון ראשון:

1) מש"כ שעקרונית הבנק אינו אחראי לפעולות שאחרים עושים במכשיריו בשבת. בס"ד נלע"ד שזו טעות עקרונית במהלך כל דבריהם. שהרי כל מי שנכנס לאתר הבנק יודע שרק באתר הבנק יכול הוא להשיג את המידע הדרוש. וכן כל העומדים סמוך לו יודעים זאת. וברור ששמו של האתר עליו ודמי להשכרת מרחץ, שהרי צריך להכנס אליו ע"י הקלדת הקודים (ה"כתוֺבוֺת") המתאימים לאתר זה. ומי שלא סובר כך, נלע"ד שזו עצימת עיניים המשנה את כל הבנת הבעיה, וכן מבואר להדיא בפסקי הגר"ש גורן זצ"ל ועוד רבנים המובאים לקמן בסמוך. ואף הגר"א נבנצל שליט"א בהערותיו כאן, כשקרא את דברי הר"א דסברג שליט"א ש"הבנק אינו אחראי" וכו', העיר הגרא"נ: הוא (הבנק) הנותן מכשול לפניהם. עכ"ל.

2) בענין מה שכתב שחסימת המידע מצריכה פעולה מיוחדת, ואין חובה לעשותה. נכון שלעיתים נזכר טעם כזה בפוס' להקל, אך אין נראה שבשל כך יש להקל גם בני"ד, דהא גם כשאסור להשכיר מרחץ לגוי צריך לעשות פעולת סגירת המרחץ לפני שבת (אמנם שם צריך רק לבקש מהגוי שיסגור, ואין היהודי סוגר בעצמו). גם הגר"ש גורן זצ"ל (בדבריו דלקמן) ושאר הפוסקים שדיברתי עמם ע"כ לא הזכירו כלל טיעון שכזה כדי להקל. וגם בשש"כ (פכ"ט סכ"ח ובהערות) לא הזכיר צד כזה להקל (עיי"ש בדברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל). והגר"א נבנצל שליט"א, כשקרא את דברי הר"א דסברג שליט"א שחסימת המידע מצריכה פעולה מיוחדת וכו', העיר הגרא"נ: מה בכך? עכ"ל. ולא קיבל טענה זו להקל. וראה לקמן במיל' (פ"ו ענף 7) שדננו אי בעי לעשות מעשה בע"ש כדי למנוע חי"ש.

3) בענין מה שכתב שהלקוח השולף מידע ממחשב הבנק אינו תלוי בפעולת הבנק, לכאו' אין הדבר נכון, משום שסו"ס צריך הבנק להזין את המחשב בנתונים לפני כניסת שבת. ולר"י רוזן שמתיר להניח ללקוח לקבל מידע אף בשבת, הרי יש להזין המחשב בנתונים גם בשבת עצמה. ואף אם הנתונים מוזנים אוטומטית למחשב הבנק, מ"מ הבנק נותן הוראה למחשב להיות מתוכנת לקבלת המידע החדש והוצאתו. אמנם אין זה דומה לבנקומט שהבנק צריך להכניס שטרות וטפסים לבנקומט, אך מ"מ בני"ד צריך לתת לפני שבת הוראות למחשב ע"מ להזינו בנתונים מעודכנים.

4) בענין מה שכתב שבני"ד אין "שמו עליו", כבר כתבנו לעיל שלענ"ד ברור הדבר שבני"ד ג"כ שייך איסור זה, שכולם יודעים שהמידע מתקבל ממחשב הבנק (ואם לאו - מהיכן המידע יכול להתקבל. גם עם כל המציאות הטכנולוגית של "שָרָתִים" הנמצאים בבעלות חברה של גויים בחו"ל, שיש מיקרים שאליהם מועתק המידע מהמחשב המרכזי של הבנק, הרי סו"ס לבנק יש במידה זו או אחרת בעלות על שטח האיחסון של האתר, ובפרט אם הוא קונה או שוכר שרת מסוים לעצמו. ואכמ"ל). וכן לא נראה לענ"ד מש"כ שם הרה"ג ישראל רוזן בהערותיו, שמפעיל המחשב הביתי, והיינו הלקוח, וכן הסובבים אותו "לא רואים לנגד עיניהם את מחשב הבנק. המידע הוא בלתי נראה והוא זורם על פני קוי תקשורת בלתי נראים". דמנין לנו שצריך לראות בראיה מוחשית את פעולות החילול שבת הנעשות שם. האם כשאסרו השכרת מרחץ הו"ד כשכל העובר סמוך לשם רואה שאנשים מתרחצים שם בשבת. האם ישתנה הדין אם הגוי יפתח פתח צדדי לאותו מרחץ כך שהעוברים ושבים לא יראו שם תכונה כלשהי. מסתבר שכל שהאנשים יודעים שבמקום של יהודי פלוני נעשה חי"ש ה"ז אסור (ומה שהתירו להשכיר שדה, משום שכן דרך לקבלה באריסות, וכמש"כ מרן ברס"י רמ"ג). וה"ה בני"ד הכל יודעים שמחשב הבנק פועל בשבת בשביל לקוחות מחללי שבת. כך נלע"ד, וכן היא רוח הדברים מדברי מרן בשו"ע סי' רמ"ג (ס"א, דכתב דאמרי שכל הרווח של ישראל) ומסי' רמ"ד (ס"א, שכתב דבתוך התחום אסור מפני הרואים שאינם "יודעים" שפסק עם הגוי). והיינו שבידיעה תליא מילתא ולא בראיה של החפץ. וכן נראה גם מדברי הר"א דסברג עצמו בתחומין (חי"ט עמ' 357) שבידיעה תליא מילתא, שיודעים שברכושו של היהודי נעשה איסור שבת.

בס"ד יש להוסיף, שאמנם לא די ששמו של הישראל על אותו מרחץ בכדי לאסור, אלא גם צריך התנאי שיחשדו שהעכו"ם העובד שם שלוחו של ישראל הוא, והיינו שלישראל יש רווח בכך, וכפי שעולה מד' רש"י בהאי שמעתא בע"ז (דכ"א,א') ובב"י (רס"י רמ"ג). וא"כ גם בני"ד אם לבנק יש רווח מכך שהלקוחות יכולים להכנס לאתר שלו בשבת ה"ז אסור. וצ"ע אי ברווח עקיף ג"כ יש לאסור בני"ד. והיינו אף אם אין הבנק לוקח עמלה על פעולה כזו, מ"מ כיון שהוא משאיר בשבת את האתר פתוח והלקוחות יכולים לברר את מצב חשבונם, גורם הדבר שיבואו אליו יותר לקוחות. ולהיפך - אם היה סוגר את האתר היו הרבה נמנעים מלהפקיד כספם שם והיו מפקידים בבנקים אחרים, ובגלל שעתה האתר פתוח אינם נמנעים מכך, יתכן שגם זה חשיב רווח בני"ד וסיבה לאסור. ומ"מ לד' הגר"מ אליהו שליט"א אין רווח עקיף כזה חשוב כרווח לני"ד. אמנם אם הלקוחות עושים גם פעולות חשבוניות, וכגון העברת כספים מחשבון לחשבון וכדו' נראה שבזה יש יותר מקום לומר שלבנק יש רווח ישיר מכך, הן מצד התשלום עבור הפעולות והן מצד מה שיש לו יותר כסף - במקרה שהופקד כסף בבנק.

ועוד יש להעיר, שאף שמרן (סי' רמ"ד ס"א) כתב דהאיסור הו"ד כשהדבר נמצא בתוך התחום, לפי"ז לכאו' היה מקום להקל בני"ד אם ה"שרתים" של הבנק (שמהם נלקח המידע ע"י הלקוח) נמצאים מחוץ לתחום העיר. מ"מ נראה שאין להקל מצד זה, משום דהתם הטעם הוא שעד קצה התחום יכולים להגיע בני העיר ולראות את החי"ש שנעשה שם, משא"כ בני"ד שע"י כבלי האינטרנט יכול הלקוח לראות את החי"ש שנעשה ע"י מחשב הבנק אף אם ה"שרת" נמצא מחוץ לתחום [ואף שלכאו' האיסור קיים דוקא אם שומרי השבת יכולים לראותו, דהא אם גם מחללי שבת יכולים לראותו מדוע התירו כשנעשה האיסור מחוץ לתחום, הרי מחללי שבת יכולים לראותו גם שם. מ"מ הרי גם שומרי שבת יכולים לראות בתוך העיר כיצד מחללי שבת נכנסים בביתם לאתר האינטרנט של הבנק, כגון שנכנס לביתו של שכנו מחלל השבת ומוצאו כשהוא יושב מול המחשב ועושה הפעולות הנ"ל]. ועוד, דיתכן דכיון דסו"ס השרת מקבל את המידע ממחשב הבנק, וזה עפי"ר נמצא בתוך תחום עיר של ישראל, לכן זה נחשב כבתוך התחום לפחות לגבי הישראלים הגרים באותה עיר. ועוד יש לזכור, שכ"ז מדובר כשהגוי עושה מלאכת ישראל, משא"כ בני"ד שישראלים עושים את החי"ש במחשב הבנק (וזה הצד להחמיר בני"ד גם משום לפנ"ע).

ענף 4: המשך ההשגות על ההיתר הנ"ל:

5) באשר לטעם החמישי להקל (שאין איסור מראית עין) שכתב הרה"ג אורי דסברג שליט"א. הנה בנה את יסודותיו על סמך כמה הנחות, ויש לדון על כל או"א. ראשית הניח שאיסור מראית עין שאסרו בחדרי חדרים הו"ד באיסורי דאו', וכדברי התוס' (בכתובות דף ס'). ואמנם כ"פ הרבה פוס' [ר' מ"א, מ"ב (סי' ש"א ס"ק קס"ה) ובה"ל (שם), ועוד. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: כך פסק אדמו"ר (היינו הגרשז"א) זללה"ה]. אך באמת י"א שכ"ה אף באיסורי דרבנן [ר' שו"ת מהר"י אסאד (או"ח סי' נ"ו). וכ"מ כבר מהר"ן (בפ"ק דביצה), מדלא תירץ כתוס', וכמש"כ הבה"ל שם. והוסיף בבה"ל בשם המ"א שאף מהסוגיה בשבת (דף ס"ה) משמע שהאיסור אף במילי דרבנן. וע"ע בהעמק שאלה (בהשמטות לשאילתא מ"ב סק"י), בשו"ת באר שבע (סי' י"ז), בארעא דרבנן (מערכת כ' ס"ק ש'), בשד"ח (כללים, מערכת כ' כלל כ"ג-ל'), במאור ישראל על שבת (דקמ"ו, ב'), ובאג"מ (חאו"ח ח"ב סס"י מ')]. אמנם מאידך רב ניסים גאון וכמה ראשו' לא פסקו כלל את דברי רב הנ"ל שאסור אפי' בחדרי חדרים, אך מ"מ הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש ועוד ראשו' כן פסקו זאת, וכ"פ מרן השו"ע (בסי' ש"א סמ"ה). וע"ע לקמן במיל' (פ"ח סוף ענף 19) שהבאנו קצת צדדים להקל, שבחלקם שייכים גם לני"ד.

6) ועוד כתב הרא"ד להקל כי הדלקת המחשב של הלקוח לא נגרמה ע"י הבנק, ומה שיש לדון זה רק מעת הכניסה לאתר המחשב של הבנק. נלע"ד שאין זה מדויק, דסו"ס אם הבנק לא היה משאיר פתוח את האתר שלו הרי שהלקוח (או לפחות חלק מהלקוחות) לא היה מדליק המחשב, וזו לפחות גרמא עקיפה של הבנק באיסור דאו' של הלקוח (היינו איסור מבעיר הכרוך בהדלקת נורת הלהט כשמדליק המסך, וכן איסורי דאו' בשל הדלקת לדים כשמדליק המסך, המחשב עצמו וכן בפעולות המקלדת. ואמנם זו מחלו' הפוס' אי הדלקת לד הוי איסור דאו', וכבר כתבנו בח"א הערה ט' ענף 2 שלד' הגריש"א שליט"א ועוד פוס' הדלקת לד הינה איסור דאו' של בונה לשיטת החזו"א. ומ"מ הדלקת נורת הלהט הינה לרוב ככל פוסקי דורנו איסור דאו').

7) ומה שכתב הרא"ד שהפעולה החשמלית של כניסה לאתר הבנק אינה אסורה מדאו', ולמד כן מד' הגרשז"א במנח"ש שפעולה חשמלית שנפסקת מאליה לאחר זמן לא חשיבא כבונה מדאו'. יש להעיר שבני"ד הפעולה אינה נפסקת מאליה כמו פעולת המקרר שעתידה להפסק מאליה ע"י הטרמוסטט, אלא אם לא יפסיק אותה האדם עתידה היא להמשך (והיינו גם אם יהיה ניתוק בין האתר של הבנק לבין מחשבו של הלקוח בגלל שאין פעילות במשך זמן מסוים, מ"מ המידע שנכתב על מסך המחשב אמור להשאר שם גם לאחר הניתוק, כפי שאמר לי מומחה). ולגבי מקרה כזה הרי כבר כתב בהדיא החזו"א (או"ח סי' נ' סק"ט) ש"זרם החשמל אף תיקון לשעה חשיב בונה", וכמש"כ הגרשז"א בעצמו שם גבי כשצריך לעשות מעשה לבטל הפעולה הקודמת. וגם לגבי החילוק שכתב הגרשז"א בד' החזו"א, שתלוי אם יפסק לאחר זמן מעצמו או ע"י פעולת אדם, לא ברור שזה מוסכם לכו"ע, וכ"ש בני"ד שמדובר שהכיבוי נעשה ע"י האדם, שאף מהגרשז"א משמע שזה דאו' לחזו"א (וכמבואר כ"ז בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 6, בענין בנין לשעה ובנין ארעי, והנ"מ ביניהם).

8) ובאשר למש"כ הרא"ד בתחומין (חלק כ' עמ' 422) שפעולת הכתיבה במחשב אסורה רק מדרבנן משום דהוי כתב שאינו מתקיים, עפ"י דבריו בתחומין (חי"ט עמ' 350-351). הנה כבר כתב הגר"ש ווזנר שליט"א בשבט"ה (ח"ו סי' ל"ז) לדון שאיסור כתיבה במחשב בשבת הינו מדאו' (הובאו דבריו בתחומין חי"ט שם בהערות הרה"ג ישראל רוזן שליט"א). וע"ע במע"ל (עמ' שי"ד). וכן לענין הזנת המחשב בנתונים הנרשמים ע"ג הדיסקט (דבר שלא נעשה בהכרח כשנכנסים לאתר הבנק באינטרנט, אא"כ נותנים הוראה לעשות פעולות מסוימות, וכגון להעביר כסף מחשבון א' לשני), כתבו ע"כ בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשש"כ (ח"ב פס"ו בהערה רי"א) ובנשמת אברהם (סופר, ח"ד עמ' נ"ה) שיש בזה איסור בונה, ומשמע דחשיב דאו'. אמנם זאת יש אולי לדחות גבי ני"ד, משום שדיבר כשכותב על דיסקט חדש שלא כתבו עליו קודם לכן (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: מאי נפ"מ? עכ"ל. והיינו לדעתו אין נ"מ אם כותב על דיסקט חדש או שכותב על דיסקט שכבר נעשה בו שימוש, לענין בונה זה. וכמבואר גם בהערותיו לקמן במיל' פ"ח בענין זה. עיין בדברינו שם). משא"כ בני"ד שמסתבר שעפי"ר כבר נעשה קודם לכן שימוש בדיסקט. וע"ע בשו"ת מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד), במע"ל (עמ' רצ"ה) ובשש"כ (בפס"ז הערה ק"ה). ועוד בענין כתיבה במחשב בשבת ראה ביסי"ש (ט"ל מלאכות ח"ב עמ' 77), צי"א (חי"ד סי' ל"ח ול"ט), שבט"ה (ח"ו סי' ל"ז), מחזור קול יעקב - פסח (עם פסקי הגר"מ אליהו שליט"א, הל' חוה"מ עמ' ת"ל-תל"א), אג"מ (אה"ע ח"ד עמ' קמ"א), מנוח"א (ח"ב פ"א סעי' י"ח-י"ט גבי כתב שאינו מתקיים. וח"ג פכ"ב סי"ד), יבי"א (ח"ח סי' מ"ח), פסתש"ו (סי' ש"מ סי"ב), שו"ת דברי דוד (טהרני, ח"ב חאו"ח סי' כ"ט), החב"ה (ח"ב עמ' 302-303), ולקמן כאן במילואים (בפרק ח'), שהסקנו שלדעת רוב ככל גדולי דורנו איסור הכתיבה במחשב כרוך באיסור דאו' בשל פעולה כלשהי במחשב, עיי"ש. וע"ע בס' מע"ל (עמ' שנ"ה) ובתחומין (חי"ט שם בהערה, מה שדחה הר"י רוזן את טענת המע"ל הנ"ל).

נמצאנו למדים שאין זה פשוט לומר שכל הפעולות שעושה הלקוח הנגרמות בגלל הבנק הינן רק איסורי דרבנן, אלא ישנן פעולות שאיסורן ודאי דאו' (כגון הדלקת המחשב שכתבנו שנגרמת בשל האפשרות שהבנק נותן ללקוח להשתמש במחשב שלו), ויש פעולות שאיסורן שנוי במחלו' אי הוי דאו'.

כפי שכתבנו לעיל, לאחר שהרה"ג אורי דסברג היקל גבי האינטרנט, סייג זאת בשני סייגים, כשא' מהם הוא שבכניסה לאתר הבנק יודיעו שהוא פתוח רק לצורכי המשתמשים בו בחול. לדעתו ד"ז מנטרל את אחריותו של הבנק מהחובה לסגור את האתר ואת תוכניות המחשב המספקות את המידע. ע"כ. ולענ"ד אין הדבר מועיל כלום, משום שהרי כולם רואים ויודעים שהאתר פתוח גם בשבת. ואף הרה"ג ישראל רוזן כתב בהערותיו למאמר הנ"ל בתחומין (עמ' 422,425) שהודעה זו לא מועילה, ואדרבא יש בה מעין חוכא ואיטלולא, וכנ"ל (אף שהוא למעשה היקל יותר).

ענף 5: המשך ההשגות על ההיתר הנ"ל:

כפי שכתבנו לעיל, גם הרה"ג ישראל רוזן הסכים בהערותיו שם להתיר לבנק להשאיר את האתר פתוח, באופן שהלקוחות יכולים ע"י האינטרנט לקבל מידע על מצב חשבונם. טענותיו העיקריות הינן שאין לבנק אחריות לא למידע היוצא ממחשב הבנק למחשב הלקוח ולא למידע הנכנס. וכבר כתבנו ע"כ לעיל שלענ"ד אין זה נכון וזו כעין עצימת עיניים מאחריות הבנק למכשיריו. יש בזה איסור לפנ"ע או לכה"פ מסייע באיסורי דאו' או קרובים לדאו' (נראה שלחזו"א הוי דאו'). וכן דומה הדבר קצת למכונות למכירת אוכל ושתיה שכבר כתבו הרבה פוס' לאסור הדבר. ראה למשל בשו"ת גבעת הלבונה (או"ח סי' כ"ח), חלק"י (ח"ב סי' ק"ב,ק"ג), יסי"ש (מהדו"ק ח"ג עמ' נ"ו וח"ד עמ' שי"ב ומהדו"ב מע' הלכות עמ' 346,368), מהר"י שטייף (סי' ו'), משמרת חיים (סי' ח'), תפארת צבי (סי' י"א), מהרש"ג (ח"ב סי' קי"ז), משנה"ל (סי' ל"ב-ל"ג), מנחי"צ (ח"ג סי' ל"ד), שמב"ה (סי' פ', ס"ג), המאור (כסלו תשכ"ח, עמ' 3), שש"כ [(פכ"ג סנ"א, ופכ"ט סעי' כ"ז-כ"ח והערה ע"א, ופמ"ב סמ"ג). ומה שכתב להקל (בפרק כ"ט הערה ע') בשם הגרשז"א זצ"ל, נראה שאינו שייך לני"ד. דמה שכתב להקל משום שיש לתלות שלא ישתמשו בזה בשבת אלא רק לפני ואחרי שבת, בני"ד הרי ברור שכל הנכנסים לאתר האינטרנט יודעים שהוא פתוח בשבת ומשתמשים בו בשבת. ובזה י"ל כמש"כ הר"י רוזן כדלעיל, שלא מהני לכתוב בכניסה לאתר שהוא פתוח רק למשתמשים בו בימי חול, דהא כולם רואים שהוא פתוח בשבת וזו חוכא ואיטלולא לכתוב כן. ועוד מש"כ בשש"כ שאין לאסור משום שכר שבת כי התשלום הינו על המצרכים, נראה לענ"ד שג"ז אינו שייך לני"ד, דבני"ד אין מצרכים אלא מידע, ועצם המידע מתקבל ממש ע"י פעולות של חילול שבת. בכך נלע"ד שאין חילוק בין מידע לבין מוצרים ממשיים. ואדרבא, גבי קנית מצרכים יש לכאו' צד להקל מבני"ד משום שהרבה פעמים מה שהקונה עושה זה מניעת המונע (של המיצרך לצאת ממקומו, וכגון מכונת פחיות. אך בעצם גם שם יש פעולות חשמליות כספירת הכסף, עודף, כתיבה בצג וכדו'). משא"כ בני"ד שממש מושך מידע והכל בקום ועשה. כך בס"ד נלע"ד. אמנם ר' בתחומין (חלק כ"ב עמ' 330) שהגר"ש דיכובסקי שליט"א קיבל את טעמי הגרשז"א גם לגבי אינטרנט, וכדלקמן בענף 7]. וע"ע בילקו"י (שבת כ"א עמ' פ"ד ס"ח, כ"ב עמ' קנ"ז סעי' כ"ב וכ"ד, וכ"ג עמ' ס"א ס"ל, וכ"ה עמ' רי"ז ס"ח), פסתש"ו (סי' ש"ז סק"ד), בא"מ (ח"ו קוא"ל סי' פ"ד-פ"ו, פ"ח) החב"ה (ח"ב עמ' 354-357), ושבט"ה (ח"ז סי' ט"ו סק"ה). וכן דומה הדבר למכונות כביסה אוטומטיות [יסי"ש (מע' ההלכות עמ' 347), מנחי"צ (ח"ג סי' כ' ס"ק ב',ג' וסי' ל"ד, וח"ט סי' כ"ד), ילקו"י (כ"ב שם), ושבט"ה, החב"ה, בא"מ ופסתש"ו (כולם שם)].

ולמרות שיש לחלק בין ני"ד למכונות למכירת האוכל וכדו', מ"מ הצד השווה שבהם שכמו שאסור להשכיר לישראל עובר שביעית מחרשה בשביעית, ה"ה בני"ד. נוסף ע"כ, אם הבנק גובה עמלות על פעולות המחשב שלו, יש בזה גם איסור שכר שבת (וכבר העיר בצדק הרה"ג אורי דסברג, שאם הבנק לא יגבה עמלות על פעולות שנעשות בשבת, ואילו כשיעשו אותן בחול תהיינה עמלות, ה"ז מכשיל הרבים לעשות פעולות אלה דוקא בשבת). ועוד כתבנו לעיל שיש מקום לומר שלבנק יש בזה גם רווח עקיף שהלקוחות לא עוזבים אותו בשל חסימתו את המידע הזה בשבת.

ועוד כתב הר"י רוזן שם שמותר לספק ללקוח אף מידע שהתקבל בבנק בשבת, ואין בזה איסור מעשה שבת. ותמהני מדוע אין זה מעשה שבת, הרי מידע זה התקבל במחשב הבנק ע"י חי"ש של יהודי, וכיצד מותר אח"כ באותה שבת ללקוח היהודי ליהנות מכך. ובמילים אחרות: הרי סו"ס יהודי אחד חילל שבת ויהודי אחר רוצה ליהנות מכך.

ועוד כ' שם הר"י רוזן שספק אם יש מקום לאיסור "מעשה שבת" ביחס למידע. ולא כל כך מובן לי הספק. אם מצד המעשה הנעשה בשבת, הרי ודאי שבשביל התוצאה נעשות מלאכות האסורות בשבת. ואם רצה להקל מצד שהנאה של מידע הינה רק הנאה רוחנית ולא מוחשית שניתן למששה בידיים, הרי מצינו עוד דברים האסורים בשבת אע"ג שהתוצאה אינה מוחשית, כגון הטבלת כלים שנלקחו מגוי, הפרשת תרו"מ, וי"א שאף ברכת האילנות אסורה משום בורר, הגם שאינו מוחשי. ואע"ג שהדוגמאות הללו מדברות על מיקרים שלכתחי' אסור לעשות פעולות שהנאתן רוחנית, ואנן מישתעינן במקרה שאסור בדיעבד ליהנות מהנאה רוחנית כזו, מ"מ נראה שאין לחלק, וכמש"כ למשל הרמב"ם (בפכ"ג משבת ה"ח), לאסור אפי' בדיעבד אם טבל במזיד הכלים בשבת (וכן דנו הפוס' אי מעיקר הדין אסור ליהנות משכר חזנות או משכר קה"ת בשבת, או שרק אינו רואה סימן ברכה. ר' שו"ע סי' ש"ו ס"ה, וסימן תקפ"ה ס"ה, ובנו"כ. ואכמ"ל. ומ"מ הוי הנאה מדבר רוחני. ומ"מ יש לדחות דוגמא זו, משום שאנו מדברים על הנאה מאיסורים שנעשו בשבת, ואילו גבי חזן האיסור הוא רק מצד שכר שבת ולא מצד הנאה מחילול שבת). ואם רצה הר"י רוזן להקל מצד החשיבות שבדבר, הרי מידע זה דבר חשוב מאוד, ואנשים אף מסתכנים בשבילו, כגון ריגול בין מדינות, וכן לעיתים מחללים שבת (בהיתר) כדי לצלם ברנטגן חולה כדי לדעת מצבו. וממילא יוצא שאף הנאה של מידע אסורה מצד מעשה שבת.

ואמנם חכ"א העיר שאולי אפשר לסייע לדברי הר"י רוזן שליט"א ממש"כ הראשו' גבי הנאה מחי"ש במלאכת הוצאה, שהיו שהקלו בזה משום שלא נעשה מעשה בגופן ולא השתנו אלא רק שינוי מקום וזו מלאכה גרועה [וכדעת הרשב"א (בשבת דק"ל,א' סוד"ה "דתניא". וע"ע בעבודת הקודש ש"ה סכ"ד. הב"ד הרה"מ פ"ו משבת הכ"ד), וכ"פ הרמב"ם (שם) והריטב"א (בעירובין ר"פ "מי שהוציאוהו"). וכ"כ בנתיב חיים ע"ד המ"א (בסי' ת"ה סקי"ד) בשם הריטב"א ובשם רבינו יונה. הב"ד כה"ח (סי' ת"ה סקנ"ד), והוסיף שכ"ד הא"ר, החמ"מ והגר"ז. וע"ע בב"י (סס"י ת"ה), במ"ב (סי' ש"ז סס"ק נ"ה), ובספרנו מקו"ד (הל' ליל הסדר, פ"ז סוף הערה צ"ז). אמנם יש להעיר, דלפי מה שכתבנו כאן הרמב"ם ס"ל שאם לא נעשה מעשה בגוף הדבר שרי להשתמש בו בשבת. ואין זה סותר את מה שכתבנו בשמו לעיל גבי טבילת כלים. דבשני המיקרים אסר ליהנות בדיעבד אם עשה במזיד, והתיר בדיעבד כשנעשה הדבר בשוגג, דלא נעשה מעשה בגופו]. ורצה אותו חכם לומר שלפי"ז לכאו' יש לצדד ולומר שאף דבר חזותי (=וירטואלי) שאין בו ממשות לא יאסר מדין הנאה ממעשה שבת. ולכן לדעתו גם אין איסור גניבה או גזלה בדבר חזותי כנ"ל, שהרי לא נעשתה בו הגבהה פיזית, משיכה, או פעולת קנין אחרת, אלא רק העברת נתונים מנקודה א' לשניה. אמנם הוסיף אותו חכם שיש מקום לדחות זאת משום שסו"ס יש פה דבר חדש והוי יצירה חדשה ולכן יש לאוסרו מדין מלאכת שבת. עכת"ד.

ולענ"ד אין הדבר כן. ראשית, משום שיש חולקים על סברה זו לחלק בין דבר שנעשה או לא נעשה איסור בגופו. שכן עולה מדברי הרא"ש שהביאו מרן (בסי' ת"ה ס"ט. ועיי"ש במ"ב ס"ק נ"א). וכ"מ מהרמ"א [(סי' שכ"ה ס"י). אך אולי ניתן לדחות זאת ולומר שמה שהרמ"א והמ"ב (שם ס"ק נ"ה ונ"ו) לא הזכירו טעם זה להקל, משום דס"ל שאם גוי עושה מעשה כזה אזי יש לגזור ע"כ ולאסור. וכמש"כ בהדיא הרשב"א עצמו בתשובה המובאת בב"י (סס"י רנ"ג)]. וכן עולה מדברי ספר בית מועד שהביאו הפר"ח וכה"ח (סי' תנ"ד סקל"ה). וע"ע ברשב"א ובהרה"מ (שם) ובמש"כ בס"ד בספרנו מקו"ד (שם).

ועוד יש להוסיף ולדחות הצד הנ"ל להתיר, עפ"י מש"כ בס' אמירה לנכרי (דרברמדיקר. פי"ז הערה א'), שכל הראשו' חולקים על רבינו יונה בהא (אמנם אין זה מדויק, דהא יש עוד ראשו' דס"ל הכי, וכנ"ל), ועפי"ז כתב שממילא רבינו יונה כוונתו רק באיסורי דרבנן. ואמנם לא ברור שדבריו נכונים, אך אם אכן כנים דבריו הרי שבני"ד אין להקל בזה משום שנעשים פה איסורי דאו' בהפעלת המחשבים, וכדלקמן (כאן בפרק ח'). ובענין מחלו' הפוס' גבי סברת הרשב"א הנ"ל ע"ע באורך לקמן במיל' (פ"ד ענף 15).

ועוד נלע"ד שאין להקל בני"ד משום שמצינו שבקול, מראה וריח אין אמנם מעילה, אך מ"מ יש בזה איסור. וא"ת שקדשים שאני, י"ל שאמנם לבעל האתר בני"ד אין זה ענין של מראה, אך יש פה שינוי פנימי בזכרון שיגרום אח"כ ליצירת ציור או כתב ע"ג צג המחשב. ואע"פ שמה שיקחו מאתר האינטרנט אינו כתב ממשי אלא רק יעתיקו מידע באופן אלקטרוני, והמידע רק יתורגם לכתב במחשב של מקבל המידע, בכ"ז נראה שיש לאסור זאת, כיון שבאמת ישנם שינויים אלקטרוניים בגוף המחשב - בשרת. ויותר מזה מצינו איסור הנאה גם בדברים רוחניים ממש, כגון בקול, כמבואר בפוס' שאסרו לשמוע רדיו בשבת אפי' כשדלק כבר מע"ש או שנדלק ע"י שע"ש בשבת. ואע"ג שהרבה טעמים נתנו לאסור זאת (אוושא מילתא, חשדא ומראית עין וכו'), מ"מ יש שכתבו לאסור זאת גם משום הנאה מחי"ש [ברית עולם (זילבר. אמירה לנכרי. סי' י"א סקכ"ו). שו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' קפ"ג. עיי"ש שכתב בהדיא שאיסור הנאה ממעשה שבת שייך גם בקול) וביבי"א (ח"א ס' כ')]. ומאותו טעם יש לאסור גם לראות טלויזיה ע"י שע"ש (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: מלבד שגם בחול המכשיר הזה טמא. עכ"ל), ובזה יש הנאה גם ע"י מראה ולא רק ע"י קול [שכ"כ ביבי"א (ח"ו חאו"ח סי' ל"ד. עיי"ש שכתב בהדיא שמעשה שבת אסור בהנאה גם בקול ומראה). וכ"כ בשו"ת מנחי"צ (ח"א סי' ק"ז)].

ובאמת חשבנו לנסות להוכיח שיש דין גזילה ולקיחה גם בדבר לא ממשי, מהמשנה בב"ק (דכ"ב,א') והגמ' שם (בע"ב) שלא יסמוך כותלו לכותל חבירו כדי שלא יאפיל. אלא שיש לדחות זאת הן מצד מה שיש לחלק בין שבת לנזיקין, והן מצד מה שהעיר לי חכ"א שעפי"ד הנתיבות (סי' קנ"ה סקי"ח) משמע שכ"ז הוא לא מצד עיקר הדין אלא מצד תקנות חכמים לציבור. וא"כ אין זה דומה לני"ד. אמנם ממש"כ בחרם דרבינו גרשום (הוב"ד בס' הכלבו סי' קט"ז, בסוף דברי החרם) שאין לקרוא מכתב שנשלח לחבירו ללא ידיעתו ורשותו, משמע שאסור הדבר אע"ג דמישתעינן בראיה בעלמא. ולכאו' היה מקום לדחות זאת מהטעם שמשמע דאילולא חדר"ג היה מותר הדבר מעיקר הדין, והיינו מדינא דגמ'. אלא די"ל שישנם דברים בחדר"ג שהיו אסורים גם ללא החדר"ג, ואילו רבינו גרשום רק הטיל חרם על העוברים אותם. אך באמת הם אסורים מדינא, כמו שיראה המעיין שם. ולכאו' ה"ה בני"ד שאסור הדבר משום "ואהבת לרעך כמוך". ומ"מ יש לדחות זאת, משום שיש לחלק בין שבת לנזיקין. וכנ"ל.

לאור כל הנ"ל בס"ד נלע"ד שיש דין איסור הנאה ממעשה שבת אף בקבלת מידע.

ובאמת מעל הכל לבי דווי על היתרים מעין אלו הגורמים לחילול שם שמים. ואף שאין זה שיקול הלכתי גרידא, וכמו שהיו שהעירו ע"ד החזו"א שאסר להשתמש בזרם החשמל הארצי בשבת משום "שאינו חס לכבוד שמים", ואמרו שאין זה שיקול הלכתי (הגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים עם אותם האומרים זאת, וכתב: אין שיקול גדול מזה. עכ"ל), מ"מ נראה שבני"ד חמיר טפי מאיסור הנאה מזרם החשמל. אמנם בזרם החשמל היהודי שומר המצוות נהנה מחי"ש, אך העומד מהצד אומר שמ"מ שומר השבת אינו מחלל שבת ואינו שותף לחילול השבת (אע"ג שבאמת יש בזה צד של איסור הנאה ממעשה שבת). ומי שמחלל שבת שם אינו נחשב כיהודי שומר שבת. אך בני"ד יאמרו שהנה אותם שמתיימרים להיות שומרי שבת (כגון הבנקים שבבעלות יהודים דתיים) הינם למעשה שותפים ומסייעים ברכושם ליהודים אחרים לחלל שבת. ועוד, דהחזו"א דיבר על מציאות שלא "חס לכבוד שמים", אך בני"ד הריהו מסייע בפועל למחללי שבת והרי זה עצמו חילול ש"ש, רח"ל. ואע"ג שעדיין השאלה קיימת, שטענתנו אינה טענה הלכתית, מ"מ כמו שטענת החזו"א הנ"ל התקבלה אצל בני תורה רבים אע"ג שלכאו' אין זה שיקול הלכתי טהור אלא שיקול כללי (שלכאו' הוא יותר חמור משיקול הלכתי פרטי, וכן ראיתי שכתוב בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהטעם לאסור הנאה מהחשמל הארצי בשבת משום חילול ש"ש, הינו חמור יותר מהטעם של הנאה ממעשה שבת), נראה שגם בני"ד אפשר לומר טענה זו (למרות שכמובן איננו מתיימרים לומר שטענותינו כטענות החזו"א).

ועוד יש להוסיף גבי דברי הרה"ג אורי דסברג שליט"א בהיתרו לבנקומט - כספומט, כיצד זה חלק ע"ד הגר"ש גורן זצ"ל. ואיננו מדברים מצד מה שכתב הרא"ד בעצמו שמסכים הוא שאיננו עומד בשורה אחת עם הגרש"ג זצ"ל. אלא בעיקר כוונתנו עפ"י מש"כ הרמ"א (ביו"ד סי' רמ"ב סל"א) שחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת (עיי"ש ברמ"א ובנו"כ עוד פרטים בכך). ואף שא' מהטעמים שנזכרו בראשו' לאיסור זה הוא מצד שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, וא"כ האיסור הוא על השואל (ולכן היה לכאו' אסור לראשי בנק המזרחי לשאול שוב שאלה זו שנשאלה לגרש"ג זצ"ל, ואף אם ראשי הבנק התחלפו, נראה שאסור הדבר משום דסו"ס הגוף הנקרא הנהלת הבנק הוא זה השואל ולא סתם אנשים פרטיים. אמנם צ"ע גבי המקרה שגם בעלי הבנק התחלפו, והיינו בעלי רוב המניות, דבזה לכאו' יש להקל ולהתיר להם לשאול שוב. וצ"ע). מ"מ לטעם אחר שכתבו הראשו' שהוא מצד כבודו של הראשון (ר' ר"ן על הרי"ף בע"ז ד"ז, ובאנ"ת ערך הוראה, הערות 294,301), הרי ד"ז שייך גם לנשאל, וכן מורה לשון הגמ' והרמ"א ביו"ד שם (-"אין חבירו רשאי" וכו'), וכ"כ בהדיא התוס' בנידה (ד"כ, ב').

ומה שרצה הרא"ד לתרץ את היתרו "לעקוף" את איסורו של הגרש"ג בטענה שהשאלה אינה על אותו דבר עצמו כיון ש"יתכן שהנסיבות והתנאים השתנו, ולפנינו איפוא כבר חתיכה אחרת" - לא ידעתי מאין לו זאת. האם הבנק החליף את מכשירי הכספומטים שלו? וגם אם החליפם אין זה פשוט להקל בדבר, משום שכבר כתב רבינו המאירי בהוריות (ד"ג,א'), שאם האיסור הוא מצד כבודו של החכם הראשון שאסר, הרי שגם בחתיכת איסור אחרת האסורה באותו איסור, אין לחכם השני להתיר (וע"ע במאירי בע"ז ד"ז,א', ובאנ"ת כרך ח' עמ' תק"ח).

ועוד קשה לי. מה שהוסיף הרא"ד שליט"א שבתשובתו הוא התייחס לטעמי האיסור של הגרש"ג, אין זה מועיל כלל. שהרי הרמ"א כ' שם שמותר לחכם השני רק לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו, וזה בודאי לא נעשה בני"ד (והגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים עם כך, והעיר: ואם נפטר המורה כבר אי אפשר לחלוק עליו? עכ"ל).

ומה שהוסיף הרא"ד שליט"א שהגרש"ג לא הציע את הפתרונות שהציע הרא"ד, ולכן מותר הדבר. ג"ז אינו. וכי הגרש"ג לא היה בר דעת כדי להציע פתרונות. הרי הוא דוקא דן במאמרו וניסה למצוא פתרונות חילופיים. ואף שהגר"ש גורן זצ"ל לא דן במפורש בפתרונותיו של הרא"ד שליט"א, אפ"ה נראה שאין בפתרונותיו של הרא"ד כדי להתיר לו לדון בדבר שאסר כבר חכם אחר. דאל"כ הרי שנתת דבריך לשיעורין - כשהחכם השני מציע "פתרונות" - אז מותר לו להתיר דבר שחכם אחר אסר, וכשלא מציע פתרונות - אז אסור לו לדון. ואל תקשה עלי שהרי גם הלל היקל והתיר לעשות פרוזבול, למרות שעד דורו כל מורי ההוראה אסרו לגבות חוב שעברה עליו השמיטה. וכן עד שבאו אותם גדולים שהתירו את היתר המכירה בשביעית הרי שכולם החמירו בהא. דכל זה לא קשה לענ"ד. משום שאותם שהקלו בדברים הנ"ל (ודומיהם) עשו כן משום שהיה צורך מיוחד להקל בשל מצב הדור וכדו'. ולענ"ד אין צורך מיוחד בדורנו להקל להשאיר הכספומט והאינטרנט פתוח בשבת, ובפרט שההיתר אמור רק לסייע למחללי שבת לחלל שבת.

ועוד, במשך הדיון עצמו כ' הרא"ד, שלאור הצדדים הנ"ל "אולי על כן נפתח הפתח לדיון מחודש בנושא למציאת דרכי היתר" (הגם שלדעתנו הקצרה אין להתיר לדון מחדש), ואילו במסקנותיו הוא כותב שהפניה המחודשת של הבנק והטעמים הנ"ל איפשרו את הדיון החוזר באותה סוגיה. והיינו ברור הדבר שמותר, ונמוגו כל הספקות. ואף שד"ז נוגע לענין היתר פתיחת בנקומטים - כספומטים בשבת, מ"מ הבסיס לתשובת הרא"ד בענין האינטרנט היתה תשובתו בענין הבנקומט. ואם נאסור על הבנק להשאיר את הבנקומט פתוח בשבת, קרוב הדבר שיאסרו גם את השימוש במחשב שלו ע"י האינטרנט, וכדלקמן, אף שיש מקום לחלק ולהקל יותר באינטרנט.

ענף 6: דיון בעניננו מצד חילול שבת בשרתים.

כפי שכתבנו (בענף 1), ישנה לכאו' בעיה להשאיר את האתרים פתוחים בשבת בשל העובדה שבשרתים שבהם נמצאים אתרי האינטרנט ישנם אנשים שתפקידם לפקח על פעולתו השוטפת של השרת בכלל, ובפרט על מניעת נסיונות פריצה לאתרים. אמנם אם ישנן תקלות בשרת, וכגון שכמה אתרים "נופלים", הם מועברים אוטומטית למחשבים אחרים בשרת, אך אם ישנן תקלות חמורות, וכגון שנופלים הרבה אתרים, אז צריך התערבות ישירה של אדם שיתקן את הדבר. נוסף לתיקונים אלה המפקח גם מונע ומסכל פריצות לאתרים, וכן מתקן פריצות שכבר נעשו לאתרים. וכשאין צורך בתיקונים המפקח משכלל את השרת ומשביחו, כגון עשיית גיבויים וכדו'. לפי"ז יש לדון אי צריך מצד זה לסגור את האתרים לפני שבת כדי לא ליהנות ממלאכת המפקח בשבת. אמנם ממה שראיתי, אף אחד מהפוסקים שדנו לגבי האינטרנט בשבת לא התייחס לבעיה זו, אולי בשל חוסר ידע מציאותי. ולכאו' יש לדון בזה מצד הנאה מחי"ש של גוי (ולעיתים של ישראל) עבור ישראל בעל האתר.

דין איסור אמירה לגוי מצינו בש"ס ובפוס'. ואיסור זה מתחלק לשנים: איסור אמירה בשבת או בע"ש, שהגוי יעשה מלאכה בשבת (שו"ע סי' רע"ו ס"ג וסי' ש"ז ס"ב), ואיסור הנאה ממלאכת גוי בשבת (שו"ע סי' רע"ו סעי' א' וב'). וראה בביצה (דכ"ד,ב') ברש"י ובתוס' שני טעמים לזה.

תחילה נקדים שיש לחלק את דיוננו לשני מישורים: 1) האם מותר לכתחי' להשאיר את האתר פתוח בשבת למרות שהמפקח עובד בשבת. 2) אם אסור הדבר, האם בדיעבד מותר ליהנות לאחר השבת מפתיחת האתר בשבת, וכן להיפך: אם מותר, אולי בכ"ז אסור ליהנות בדיעבד (כמו שאמר הגריש"א שליט"א גבי שרתים המספקים שירות בחינם, כדלקמן בענף 14).

בקשר לשאלה הראשונה יש צד להקל, משום שבהרבה מהשרתים ישנם אתרים הקשורים לפיקו"נ. אמנם לצבאות של המדינות השונות, כולל ישראל, האתרים הבטחוניים השונים שלהם נמצאים בשרתים מיוחדים לכל צבא. אך ישנם אתרים שבהם ישנו מידע רפואי חיוני [ונציין מספר דוגמאות: חולה מסוכן הגיע בשבת לרופא שומר מצוות, והרופא הסתפק בקשר לאופן הטיפול בחולה. שלח הרופא שאלה כללית לגבי אותו מקרה באינטרנט, ותוך כמה דקות קיבל תשובות מכמה רופאים בעולם. ועוד: חולה שהרגיש הרגשה מסוימת בכל גופו החליט לפני נסיעתו לביהח"ל בשבת לבדוק באינטרנט אם סימפטום זה מראה על מחלה מסוכנת או לא. אמנם בשבת נראה שאין לעשות כן, אלא עליו לנסוע לביהח"ל. וכן חולה שקיבל מרופא תרופה עבור מחלתו, וע"י בירור על התרופה באינטרנט נודע לו שכל החולים שלקחו תרופה זו נפטרו תוך שנים ספורות (לאחר מעשה הרופא הסביר שרצה שהחולה יחיה את השנים הקרובות בהרגשה טובה...)]. ולעיתים אף חולה או פצוע המגיע לביח"ל בשבת, מבררים מיד את מצב בריאותו הכללי ורגישותו לתרופות עי"כ שנכנסים לאתר האינטרנט של קופת החולים שהוא משתייך אליה ומבררים זאת מיידית, גם אם החולה אינו בהכרה. ומ"מ אמר לי מומחה, שלא בכל השרתים ישנם אתרים המשמשים לצורך פיקו"נ. אמנם מסתבר שברוב השרתים הגדולים ישנם אתרים כאלה. אך בשרתים קטנים, המכילים מס' יותר קטן של אתרים, בהם עפי"ר אין אתרים של פיקו"נ. עכ"ד. וא"כ לא ברור שיש תמיד להקל בשל טעם זה של פיקו"נ (ואף אם נתיר זאת, לכאו' יש לדון שאסור לכתחי' ליהודי לעבוד כמפקח בשרת, שהרי סו"ס הוא עושה הרבה פעולות שם שאינן לצורך פיקו"נ, כגון למנוע פריצות לאתרים מסחריים כבנקים, חברות מסחריות, חברות תעופה, מוזיאונים וכדו'. ומסתבר שלא יקבלוהו לעבודה אם לא יתחייב לעשות גם פעולות אלה שאינן לצורך פיקו"נ).

כמו כן נראה שאין להקל בני"ד מצד מה שהמפקח הגוי עושה כן ברשות הגוי, והיינו בשרת שבחוץ לארץ הנמצא מחוץ לתחום, וכמש"כ מרן (בסי' רמ"ד ס"א). ראשית אין לומר זאת משום שסו"ס בכל העולם רואים שהאתר של ישראל פתוח בשבת. ואע"פ שכשנכנסים לאתר לא רואים את הגוי שעובד בשרת, מ"מ הרי ברור לכל שהשרת אינו פועל מעצמו אלא יש מישהו - גוי - שמשגיח ומפעיל אותו, או לכל הפחות מפקח עליו בשבת. וא"ת הרי חוששים רק לחשד של ישראל (כדמוכח ברמ"א סי' רמ"ד ס"א), י"ל דאדרבא, משם מוכח לאסור בני"ד: הן בגלל שישנם יהודים מחללי שבתות שיוכלו לראות במחשב שלהם בשבת שהאתר של ישראל שומר השבת, פתוח בשבת. והן בגלל חשש של אורחים יהודים שיכנסו בשבת לבית הגוי ויראו שעל הצג במחשב שלו מופיע מידע של אתר של ישראל, וכמש"כ הרמ"א בעצמו שם גבי אורחים, וכנ"ל. וע"ע בכה"ח (סי' רמ"ד סקנ"ג) שלרוה"פ אסור כשידוע שהגוי עושה לצורך ישראל. אלא שבאמת א"צ לכל זה. דמה שאמרו גבי חוץ לתחום הו"ד גבי הפוסק עם הגוי בקבלנות שיבואו לחשוד בו שפסק עמו בשכירות שיעבוד עבורו בשבת, כמבואר בסי' רמ"ד (ס"א). אך בני"ד באמת הוא פוסק עם החברה של השרתים שיעסיקו אדם שיעבוד שבעה ימים בשבוע גם עבור האתר של הישראל, וה"ז אסור, ופה ניכר ממש לכל העולם שגוי עושה מלאכתו בשבת עבור הישראל. יש לציין שלא דננו פה מצד החשד במקרה שיש יהודים שגרים בתוך תחום שבת הסמוך למקום השרת. ואכמ"ל.

ועוד היה מי שר"ל שיש להקל בני"ד ולהשתמש לכתחילה בשבת בשירותי השרת, משום דלא חשיב הנאה ממה שהמפקח רק יושב ומשגיח שאין תקלות, דאינו אלא יושב ואינו עושה דבר. ורק אם תיקן תקלה או מנע "פריצה" לאתר מסויים בשרת חשיב הנאה ממעשיו. עכ"ד. אך אין זה נלע"ד, משום שסו"ס יש הנאה לבעל האתר שהוא יכול לשבות שבתו בשלוה משום שהוא יודע שיש אדם מיוחד הממונה על מניעת פריצות לאתר שלו. ואף על ישיבה בעלמא מצינו דחשיב כפעולה: הן אדם העומד (או יושב) במעלית בשבת ועי"כ בירידתה היא "מייצרת" חשמל בשבת. וכן מצינו שהיושב בפתח הבית כשצבי בתוכו חשיב כצד את הצבי. ואמנם יש לדחות ב' דוגמאות אלה משום שהם מיקרים מיוחדים הנובעים מצד משקל האדם ומצד כניסת הצבי לבית. אך באמת נלע"ד שבני"ד חמיר טפי, משם שהמפקח אינו יושב סתם אלא הוא דרוך לשמוע צפצופים או לראות הבהובי נורות המגלים על תקלות או נסיונות לפריצות לאתר. וכמומחה לתקנם הריהו גם דרוך לכך ובשעת הצורך מתקנם. ולכאו' דמי הדבר לבית חרושת הפועל כולו אוטומטית בשבת, ושמים אדם מומחה שיפקח על הפעולה התקינה של כל המערכת, וגם אם תקרה תקלה ולא יתקנוה בשבת, מ"מ יצטרכו לכבות את שאר המנועים של החלקים האחרים של הסרט-הנע, כך שודאי חשיב שבעל ביהח"ר נהנה מפעולת המפקח. וה"ה בני"ד - שגם אם לא מתקנים התקלה מ"מ חשיב הנאה ממעשה הפיקוח בשבת. וכן בני"ד לא חשיב כמבריח את הארי, משום שעצם ישיבת המפקח במקום השרת אינה מונעת את התקלות.

ואמנם מצאנו בס"ד שיש מהפוס' שכתבו גבי ביח"ר שקו היצור שלו פועל ללא פעולת אדם אלא אוטומטית, והגוי רק משגיח, שיש מקילים בזה במקום הפמ"ר, אם תתקלקל כל התוצרת כשימנעו מכך. אלא שאין הדבר דומה לני"ד, משום ששם התירו בתנאי שידוע שא"צ להפעיל המכונות ע"י אדם, וגם שיהא ביהח"ר סגור מבחוץ [ר' ע"כ בשו"ת בנין ציון (סי' ט"ז), שו"ת ישכיל עבדי (ח"ה סי' ל"ג), שו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' ס"ו), שו"ת בצה"ח (ח"ג סי' קכ"ח), ובס' אמירה לנכרי (דרברמדיקר. פס"ו ס"ה)], משא"כ בני"ד שכשיש תקלות בשרת על המפקח לתקנן.

ועוי"ל שאין הדבר דומה לגמרי לני"ד, ויש בני"ד צד לחומרא וצד לקולא. הצד לחומרא, משום שבשרתים המפקח עפי"ר מחלל שבת בעבודתו (היינו אף כשאין תקלות. ותלוי הדבר מהן ההוראות שהוא מקבל ממפעיליו). ועוד צד לחומרא, דיתכן שהמפקח בשרת הינו ישראל מח"ש, משא"כ התם - בביח"ר אוטומטי - שהקלו רק גבי מפקח גוי. ומאידך אם נאמר שלעיתים במציאות השרת נמצא במקום אחר ממקום הבעלים, והיינו במקום שבו יום חול, הרי יש להקל בזה יותר. ובס"ד בררנו קצת מש"כ הפוס' בענין המציאות של ישראל הנמצא במקום אחד (שבו שבת או חול), וישראל או גוי עושה מלאכתו במקום אחר (שבו חול או שבת, והיינו במקום שדינו הפוך), וכדלהלן בענף הבא.

ענף 7: המשך הדיון מצד חילול השבת בשרתים.

כפי שכתבנו, יש מיקרים שלכאו' יש להקל בהם מצד שינויי המקום שבין השרת ובעל האתר:

לגבי מקרה שבעל בית החרושת (ובני"ד בעל האתר) נמצא במקום שבו שבת, ובית החרושת (ובני"ד השרת) נמצא במקום שבו יום חול:

כאשר הפועל שבבית החרושת (ובני"ד המפקח בשרת) הינו ישראל:

המתירים: בעל החלקת יעקב (ח"ג סי' כ"ז), שכתב שאם עסקו במקום שבו יום חול ובעה"ב במקום שבו שבת, מותר בין לישראלים ובין לגויים לעבוד בביהח"ר שלו. והטעם: לפי הט"ז, כיון שהם עובדים בהיתר, דבתר שליח אזלינן. וגם לפי"ד המ"א, כיון דאי בעי היה בעל ביהח"ר עובר למקום שבאותה עת אין בו שבת, וממילא מיקרי שגם למשלח יש היתר (וע"ע שם סי' כ"ח). ואולי זו תהיה גם דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל באול"צ (ח"א סי' י"ד) שכתב שהנמצא במקום שבו חול שרי לשלוח טלקס למקום שבו שבת, והיינו שנכתב שם הכתב. וכן להיפך - שאם כותב במקום שבו שבת ונכתב במקום שבו חול, הריהו חייב חטאת. וכ"ז משום שהולכים אחר מקום הפועל, ולא לפי המקום שהמלאכה נפעלת שם. עכ"ד. וא"כ לאול"צ הולכים לפי מי שפועל הפעולה. ולפי"ז בני"ד המקום הקובע את זמן האיסור הוא המקום בו נמצא המפקח שבשרת העושה את הפעולות בשרת, ושם הרי יום חול, ולכן אולי יתיר. ומ"מ אין זה דומה כ"כ לני"ד שבעל העסק נמצא במקום אחר, ולכן אולי אין זה שייך לני"ד.

האוסרים: שכ"כ בשו"ת בצה"ח (ח"ג סי' קכ"ה), שראוי לאסור לישראל לומר לגוי בע"ש שיעשה עבורו מלאכה בשעה שהוא שבת במקום הישראל (כ"כ במסקנה. אמנם עיין בגוף התשובה שהסיק שיש לאסור זאת מדינא, ולא רק ש"ראוי" לאסור זאת). וטעמו, כיון שלגוי מותר הכל בשבת, ומה שזה נאסר זה בגלל תלותו בישראל. והוסיף, שאף כשבביהח"ר עובדים ישראלים ראוי לאסור זאת, וכ"ז עפי"ד שו"ת ארץ צבי (פרומר. סי' מ"ד סק"ג) ושו"ת דובב מישרים (ח"ג סי' פ"ג). וכ"כ בשו"ת מנחי"צ (ח"ז סי' ל"ד בסופו) שאם הבעלים במקום שבו שבת והביח"ר במקום חול, שאסור לעבוד בביהח"ר. ולא חילק בין פועל ישראל לגוי. וכ"ז עפי"ד שו"ת בצה"ח (וציין גם לשו"ת ארץ צבי הנ"ל, אך באמת שם רק הסתפק בזה). וכן עולה מדברי שו"ת דובב מישרים (ח"ג סי' פ"ג), שכתב שכשלאדם אסור לעשות מלאכה מכח יו"ט וכדו', ולא מכח קבלה שקיבל על עצמו, אסור לו גם לומר לאדם אחר לעשות מלאכה אע"ג שלאדם האחר אין זה יו"ט כלל. ולפי"ז בני"ד אסור להפעיל האתר כשהמפקח ישראל. וצ"ע אי יאמר לסגור האתר ליומיים מצד לפנ"ע.

וכן מבואר בדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א, בתשובותיו המובאות לקמן בענף 11 (אמנם יש להעיר שעפי"ד הפוסקים האוסרים הללו יוצא שיהודי שגר באמריקה, או שאפי' רק נמצא בביקור שם, ויש לו מסעדה וכדו' פה באה"ק, הרי שאסור לעובדיו לפתוח את המסעדה, הפיצריה וכדו' במוצאי שבת עד יום ראשון בבוקר שאז יוצאת שבת במקומו. ולכאו' לא שמענו ולא ראינו שנוהגים להחמיר בזה. אך ראה לקמן בפרקנו שאכן הגריש"א שליט"א החמיר בכך).

בס"ד נמצאנו למדים שלד' רוה"פ, כשבעל האתר במקום שבו שבת, ובשרת יום חול, והמפקח העובד בשרת הינו ישראל, אין להעסיקו בזמן שאצל בעל האתר שבת. אמנם יש להוסיף לדון בזה הן מצד מה שהמפקח עובד גם בשביל הרבה בעלי אתרים אחרים שמסתבר שחלקם גויים, וגם מצד האפשרות לשימוש באחד האתרים שבשרת לצורך פיקו"נ בשבת.

ובענין כשבעל ביהח"ר (האתר) במקום שבו שבת, וביהח"ר (השרת) במקום שבו חול, והעובד (ובני"ד המפקח בשרת) הינו גוי:

המתירים: שו"ת חלק"י (ח"ג סי' כ"ז), כנ"ל גבי פועל ישראל.

האוסרים: שו"ת בצה"ח (ח"ג סי' קכ"ה), כנ"ל גבי פועל ישראל. וכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, כמובא בתשובותיו (לקמן בענף 11). וכן עולה מדברי המנחי"צ (שם, מדלא חילק בין פועל ישראל לגוי). וכ"מ מד' האול"צ (שם), שיאסור. ויתכן שאף בעל הדובב מישרים (שם) יאסור.

בספר אמירה לנכרי (דרברמדיקר. פס"ו ס"ח) כתב גבי המקרה ההפוך (שבעל ביהח"ר במקום חול וביהח"ר במקום שבו שבת) שזו מחלו', ואילו גבי ני"ד כ' שזה יותר חמור מהמקרה ההפוך [וציין לשו"ת חלק"י (סי' פ"ה ופ"ו), בצה"ח (שם), מנחי"צ (שם), ס' מנחת שבת (ס' ע"ה סס"ק ק"א), שו"ת אול"צ (שם) ושו"ת שרגא המאיר (ח"ב סי' ס"ה וח"ד סי' קי"ב)]. ומשמע שגם דעתו נוטה לאיסור בני"ד.

א"כ גם בני"ד, כשבעל האתר נמצא במקום שבו שבת ואילו השרת נמצא במקום חול והמפקח הינו גוי, נראה שד' רוה"פ לאסור להפעיל האתר בשבת. אמנם נראה שגם בני"ד יש להוסיף לדון מצד מה שהמפקח עובד גם בשביל בעלי אתרים אחרים שהינם של גויים, וגם מצד מה שישנם שרתים בהם יש לפחות אתר א' שהפעלתו נצרכת לפיקו"נ.

ולגבי המקרה שהפועל (ובני"ד המפקח בשרת) במקום שבו שבת, אך המעסיק (ובני"ד בעל האתר) נמצא במקום שבו חול:

אם המפקח הינו ישראל ברור שאסור להפעיל האתר, כיון שישראל מחלל שבת עבורו. וכן אין להקל בני"ד בשל העובדה שהוא עובד גם עבור אתרים אחרים. אמנם יש לדון אי שרי להפעיל האתר כשבאותו שרת פועלים אתרים שהפעלתם נצרכת עבור פיקו"נ (דהא סוף סוף הישראל העובד בשרת עושה הרבה חילולי שבת עבור אתרים שאינם נצרכים לפיקו"נ, ולכן אין זה פשוט שמותר לו לעבוד שם. וגם מה שהוא עובד עבור האתר של הישראל שאינו לפיקו"נ, ה"ז חילול שבת גמור, ולכאו' אין ליהנות מכך, בפרט אם עשה פעולה מסוימת רק עבור האתר של הישראל. וצ"ע. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע אם שייכא כאן גם הגזרה שמא ירבה בשבילו אפי' אם היה עובד רק בשביל פיקו"נ. עכ"ל).

ואם הפועל (ובני"ד המפקח) הינו גוי, בס' אמירה לנכרי (הנ"ל. פס"ו ס"ח) כתב שזו מחלו', עפ"י הפוס' הנ"ל שהביאם. ואכן מדברי האול"צ הנ"ל נראה שיאסור בני"ד בשל עבודת המפקח במקום שבו שבת (אם כי יתכן שיש לחלק בין המיקרים). אלא שמדברי כמה פוס' שראינו עולה להקל בזה: שכ"כ בצה"ח (ח"ג סי' קכ"ה במסקנה ס"ק א',ו') דאין לאסור במלאכת שבת, וכ"כ בשו"ת שבט"ה (ח"ג סי' קע"ב, שאיסור אמירה לגוי בע"ש הוא רק שליחות דרבנן להחמיר, ולכן שרי לצוות בע"ש לגוי שיעשה בשבת איסור דרבנן. והוסיף, דכ"ש דשרי לצוות בע"ש לגוי לעשות אפי' מלאכה דאו' כשהישראל המצווה במקום שעדיין אינו שבת, והגוי נמצא במקום שכבר קידש היום. וטעמו דאיסור "ודבר דבר" ליכא, ואף גזירת שליחות לא מצאנו בכגון זה. עכ"ד. אמנם יתכן שיאסור גבי ביח"ר מצד שמו של הישראל עליו). וכן עולה מדברי הגרי"ש אלישיב בתשובותיו (שם) שמתיר בני"ד להשאיר האתר פתוח.

נמצאנו למדים שאם הפועל (ובני"ד המפקח) נמצא במקום שבו שבת, אך המעסיק נמצא במקום שבו חול, וגם הפועל הינו גוי, לדעת רוה"פ מותר לפועל לעבוד אם הפועל הינו גוי. אך אם הפועל הינו ישראל ברור שאסור הדבר (אא"כ לצורך פיקו"נ).

חכ"א העיר, שגם האוסרים בנידון הנ"ל יתכן ויתירו גבי אינטרנט, והיינו כשהשרת נמצא במקום שבו שבת, משום שאם הטעם שאסרו בפועל הוא משום ששמו של ישראל על מקום עבודת הפועל, הרי בני"ד אין שמו של הישראל על השרת (אלא על האתר. אך המפקח הרי נמצא במקום השרת), ולאדם שבחוץ לא ידוע היכן השרת נמצא.

נמצאנו למדים שגם בשל שינויי המקומות שבין השרת, בעל האתר והנכנס לאתר, אין זה טעם מספיק להקל בכל המיקרים דני"ד.

וע"ע בענינים כעין אלה בצי"א (ח"ז סי' כ"ב, שאין להתיר שגוי יעבוד בשבת בביח"ר של ישראל, כשמפקח עליו ישראל), באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' נ"ג, גבי גוי שעובד בשבת בבנק של ישראל) ובתחומין (כרך כ' עמ' 456).

ענף 8: המשך הדיון מצד חילול שבת בשרתים - הנאה בדיעבד.

לאחר שראינו שמצד עבודת המפקח בשרת אין זה ברור לגמרי שמותר להפעיל את האתר בשבת, הרי שיש לדון אי שרי לפחות בדיעבד לאחר השבת להשתמש במידע שהוכנס אליו בשבת. אם נחזור לטעם של סיוע לפיקו"נ, ה"ז מתיר את ההנאה הכללית של העסקת מפקח בשרת, אך לכאו' אין זה מתיר ליהודי בעל אתר מסחרי ליהנות מפעולה ממוקדת של המפקח באתר שלו בשבת. וכגון שניסו לפרוץ לאתר המסחרי בשבת והמפקח סיכל או תיקן את הפריצה. אלא שגם כאן י"ל שראשית ספק אם היה צורך לעשות בשבת פעולה מסוימת דוקא עבור האתר הזה של הישראל (וראה מש"כ בס"ד בספרנו קדוש"ה ח"א הערה י"א בשם הגריש"א שליט"א, שלעיתים הדבר הקובע הוא תדירות הצורך לחלל שבת ואי יש ודאות שיצטרכו לחלל שבת לצורך זה). וכיון שמעשה שבת אסור מדרבנן, ה"ז ספק דרבנן ולקולא. ועוד, שכיון שלכתחי' העסקת המפקח אולי מותרת משום פיקו"נ, והדיון הוא רק לגבי הנאת הישראל בדיעבד מזה שמחללים שבת גם עבורו, י"ל דהרי הישראל נהנה מעבודת המפקח רק לאחר השבת, ומעיקר הדין (במפקח גוי) מותרת הנאה זו לכל המאוחר במוצ"ש ובכדי שיעשה (ר' למשל מרן סי' שכ"ה סעי' ו'-ח', ורמ"א סי' רנ"ג ס"א גבי עבר ושהה). ואם המפקח הינו ישראל והוא חילל שבת בשביל ישראל אחר, ה"ז מותר בהנאה מיד במוצ"ש (מ"ב סי' שי"ח סק"ה. ויש מהאחרו' שמחמירים אם הישראל ציווהו במפורש לחלל שבת עבורו).

אמנם יש להעיר שיש צד להחמיר בני"ד (במפקח גוי) ולאסור יותר מזמן בכד"ש במוצ"ש, והוא עפ"י מש"כ הרמ"א (בסי' שכ"ה ס"ח), שאם הגוי עשה בשבת מלאכה שאין הדרך לעשותה בלילה, הרי שאין הלילה עולה מן החשבון וצריך להמתין בכד"ש מיום ראשון בבוקר. עכ"ד (ועיי"ש במ"ב סק"מ שהסיק בשם האחרו' שמ"מ לצורך אורחים יש להקל כשהגוי עשה איסור דרבנן, ולשאר צרכי מצוה יש להקל אף כשהגוי עשה איסור דאו', שאין להחמיר כרמ"א בזה). ולפי"ז אם ניתן לעשות דבר רק בשבת, או בשעות מסוימות ביום, וכגון שאנשים (גויים או ישראלים מחללי שבת) יוצאים לקניות ומבררים לפני הקניות את המחירים במקומות השונים דרך האינטרנט. הרי שדוקא בשעות הבוקר משתמשים הם באתרים המסחריים, ולפי"ד הרמ"א הנ"ל יוצא שלבעל האתר אסור ליהנות מחילול השבת שעשה הגוי המפקח שתיקן בשבת קלקול באתר של הישראל בשבת בבוקר, דהרי אם היה מתקן זאת במוצ"ש ממילא לא היו יכולים הקונים להשתמש באתר בשבת בבוקר, שאז הוא זמן הקניות, ולא במוצ"ש בלילה (בפרט במקומות שונים בעולם שהשבת יוצאת בשעה מאוחרת מאוד בלילה). והגר"א נבנצל שליט"א הוסיף: וגם לא ביום ראשון במקומות השובתים ביום א'. עכ"ל.

כפי שכתבנו בענף 1, לכאו' יש לאסור בני"ד השימוש בשרת בשבת, עפ"י מש"כ במ"א (סי' רע"ו סק"ו) שאם הגוי עושה לצורך גוי ולצורך ישראל, אסור לישראל ליהנות מכך. והוכיח כן מד' הרמ"א (בסי' תקט"ו ססע"י ו') שאם הגוי ליקט בשביל ישראל ובשביל גוי, אסור. והסביר הבה"ל (סי' רע"ו ס"ב ד"ה "ואם יש") דהיינו אף ברוב גויים. ואע"ג דבעלמא אמרינן דאדעתא דרובא עביד, זה היינו בסתמא. אך בידוע שעשה גם בשביל המיעוט אסור. וע"ע בשו"ע (סי' שכ"ה ס"ו), ובבה"ל (ס' רע"ו שם) מדוע המ"א לא הוכיח דבריו מהא.

לאור הנ"ל עולה שבני"ד, אף שהמפקח על השרת הינו גוי, ולמרות שרוב בעלי האתרים שבשרת הינם גויים, מ"מ כיון שידוע שהוא עושה גם בשביל המיעוט שהם ישראל, הרי שאסור לישראל ליהנות מזה.

ואמנם חכ"א רצה לומר שיש אולי להקל בני"ד, משום שמה שהמ"א החמיר כשהגוי עושה לצורך ישראל ולצורך גוי, זה דוקא כשהגוי רואה את הישראל כנגדו ומכוין לעשות הדבר דוקא לו. אך אם הגוי אינו יודע עבור איזה ישראל הוא עושה המלאכה, ורק מכוון לצורך עצמו - להשתכר, בזה אף המ"א יודה להקל. עכ"ד. אך באמת שלא נלע"ד לומר כן. דממש"כ הרמ"א בסי' תקט"ו (סעי' ו') מבואר שאף כשעושה הגוי לצורך ישראלים סתם הנמצאים בעיר אסור הדבר, ולכל היותר יתכן להקל ולומר שהגוי שעובד בשרת לצורך עצמו הוא עובד, ואף אינו יודע שיש לישראלים אתרים בשרת זה. אך זה קצת דוחק, משום שקשה למצוא שרתים (גדולים או בינוניים) שאין בהם לפחות אתר אחד של ישראל [ולפי"ז יש לפחות ג' דרגות בכך. א. גוי שעושה לצורך ישראל מסוים. ב. גוי שעושה לצורך ישראלים רבים, אך אינו מכוון לצורך אנשים מסוימים (כמש"כ הרמ"א בסי' תקט"ו). ג. גוי שעושה בעלמא ואינו יודע אם ישראלים יהנו מכך, וכוונתו רק לצורך פרנסת עצמו].

עוד צד שנראה שיש להקל בני"ד מצד העסקת הגוי בשרת, הוא בשל העובדה שיש שחלקו ע"ד המ"א הנ"ל. אמנם גם מדברי הרמב"ם מבואר להחמיר בזה (וכמש"כ בשמו הבה"ל בסי' רע"ו ס"ב ד"ה "ואם יש"), וכן דעת כמה אחרו' [החמד משה, המאמ"ר וש"א. הב"ד הבה"ל (בסי' רע"ו שם), ובשעה"צ (סי' תקט"ו סקע"ב)]. אך מדברי הרשב"א (ס"פ כל כתבי. הב"ד הבה"ל שם) עולה שכשהגוי עושה לצורך עצמו ולצורך ישראל שרי. וכ' בבה"ל (שם) שכן פשטא דהסוגיא. והסיק שהסומך להקל כדברי הרשב"א אין למחות בידו. ועיי"ש שדן לומר שאף לב"י אם עשה הגוי לצורך גויים, או לצורך ישראל והרוב גויים, שרי. אמנם בשעה"צ (סי' תקט"ו סקע"ב) כתב המ"ב שלכתחי' אין לזוז מדברי הרמ"א שמחמיר, אא"כ יצטרף לזה עוד ספק. ע"כ.

אמנם חכ"א העיר שיש להקל בני"ד משום שסו"ס בעל האתר אינו נהנה ישירות מהפיקוח ומהתיקון שעשה המפקח, אלא הוא נהנה רק מהתוצאות של התיקון, והיינו ממה שהלקוחות יכלו להכנס לאתר שלו, ולהשתמש בו לצורכם, כגון לברר מחירים, להזמין הזמנות וכדו'. עכ"ד. אלא שנלע"ד שמ"מ יש להחמיר משום דדמי למקרה של גוי שתיקן בשבת צינור מים המגיעים למאגר מים או למקוה, ובשבת ירד גשם והמים הגיעו למאגר או למקוה. ובזה לעיתים לא שייך בכדי שיעשו, דשמא לא ניתן להשיג מים כאלה במוצ"ש (וראה עוד ע"כ בסוף ענף 18).

ומצד מה שנהנה רק מהתוצאה ולא מהמלאכה, אולי יש עוד לדמות זאת למש"כ המ"א והמ"ב (סי' תקי"ח סקמ"ה) גבי גוי שפתח בור שטמונות בו לפתות, שאם עשה כן לצורך ישראל אסורים בטלטול ובאכילה עד מוצ"ש בכד"ש [ובענין מש"כ המ"ב והבה"ל שם שבשעה"ד יש להקל בזה, ר' במנח"ש (ח"א סי' ה' סק"ב), ובס' אמירה לנכרי (דרברמדקר. פי"ז ס"א ובהערה שם), על מה קאי תיבות אלה דהמ"ב]. ולפי"ז אין להקל מטעם זה בני"ד. ושמא יש לחלק בין המיקרים.

וע"ע במ"ב (סי' ש"ז סקנ"ה) בשם הגר"א, דשרי שהגוי יפתח בשבת את האגרת והישראל יעיין בה, והיינו שהישראל אינו נהנה מהמלאכה אלא מהתוצאה. ולפי"ז לכאו' בני"ד שרי. אמנם שם הצד לאסור היה משום שמא יאמר לגוי להביא האגרת בשבילו מחוץ לתחום, ובמקרה ההוא אין מקום לאסור מצד זה. אך בני"ד הריהו ממש אומר לגוי לפקח על השרת ולכשתהיינה תקלות שיתקנן. ומ"מ הריהו אומר כן לגוי רק בע"ש שיעשה כן בשבת. וצ"ע בכ"ז.

ועוד היתה הו"א להקל בני"ד ולומר שהמפקח בשרת אדעתא דנפשיה קעביד, מ"מ מדברי הפוס' עולה דלא אמרינן הכי כשהישראל נהנה כבר בשבת עצמה מעבודת הגוי, וכמבואר במ"ב (סי' רמ"ג סק"ג וססק"י), והיינו שנהנה הישראל ממלאכת שבת בפני עצמה. ומה שהקלו הוא דוקא כשהמלאכה קצובה ואפשר להשלימה בכל עת, ואם לא יעשנה היום יעשנה ביום אחר. אך כשכל יום הינו רווח לעצמו ואם הגוי לא יעשה בשבת יפסיד הישראל את אותו היום, בזה נחשב שעיקר המלאכה בשביל ישראל ומדינא אסור, דלא אמרינן שהגוי עושה אדעתא דנפשיה. ורק אם היהודי ממש לא נהנה מעבודת המפקח בשבת, וכגון שהמפקח הגוי תיקן את האתר בשבת ושלחו אליו הזמנות לאחר השבת, אז צ"ע אי לא חשיב שהיהודי נהנה בשבת ממלאכת הגוי, דשמא גם אז אסור, דאתר של הישראל מוכן לקבל הזמנות. וצ"ע.

ומ"מ פשוט שאין להקל בני"ד מצד הבלעה, שהגוי בשרת עושה את עבודתו גם בימי החול, ואין שליחותו לישראל רק בשבת. משום שכל דין הבלעה נאמר גבי קבלת שכר השבת אך לא גבי הנאה ממלאכת הגוי.

ענף 9: המסקנה מצד חילול השבת בשרתים.

בס"ד נראה לאור הדברים הנ"ל (בענפים 6-8), שלהעסיק לכתחי' את המפקח בשרת בשבת, הרי שתלוי הדבר בכך: אם המפקח הוא יהודי ודאי שאסור הדבר. ואף אם המפקח הינו גוי אין הדבר ברור להיתר (וכ"ז כמובן כשאין הדבר נצרך לצורך פיקו"נ).

ולגבי שימוש בדיעבד במוצ"ש מהמידע שהצטבר בשבת באתר, נראה שיש לדון בזה משתי בחינות: מבחינה כללית ומבחינה פרטית.

ונפרט: אם נסתכל על מקרים בהם עבודת המפקח הגוי בשבת נעשית לצורך רבים, וכגון שהיה בשרת קלקול כזה שבהרבה אתרים נמחק המידע בבת אחת וכדו' וכשהמפקח מתקן זאת הוא עושה כן לכולם יחד, הרי שמצד עבודת המפקח (ואנו מדברים כעת רק מצד עבודת המפקח בשבת ולא משאר הצדדים שיש עוד לדון בהם) אם המפקח גוי ואתרים אחרים הינם של גויים, יש "לצדד" להקל. והטעם, כיון שהמפקח עובד את עבודתו גם עבור הגויים שהינם בעלי אתרים בשרת זה, ובפרט שרוב בעלי האתרים בשרת הינם גויים. ואע"פ שהרמב"ם והמ"א מחמירים בזה, מ"מ ישנם רוא"ח אחרים המתירים במקרה כזה את ההנאה ממעשה הגוי. ואכן המ"ב הסיק במקום אחד (בבה"ל סי' רע"ו ס"ב ד"ה "ואם יש") שהסומך במקרה כזה להקל אין למחות בידו, ובמקום אחר כתב המ"ב (בשעה"צ סי' תקט"ו סקע"ב) שלכתחי' אין לזוז מדברי הרמ"א שמחמיר, אא"כ יצטרף לזה עוד ספק. עיי"ש. ולכאו' בני"ד אפשר לצרף את העובדה שבשרתים רבים ישנם אתרים המשמשים לפיקו"נ, ולכן לכאו' יש להקל במקרה שהמפקח עשה פעולות בשבת לצורך הפעלת או תיקון אתרים רבים [ואע"ג שבבה"ל בסי' רע"ו היקל דוקא כשהגוי עושה אדעתא דנפשיה ודישראל, ובני"ד הוי אדעתא דגויים רבים ודישראל. והבה"ל שם כתב דאדעתא דנפשיה עדיפא מסברת אדעתא דרבים, מ"מ הבה"ל במסקנתו וכן בשונה"ל לא חילקו בין שתי המציאויות הללו. ואדרבא בהמשך דבריו עירבב הבה"ל בין שתי המציאויות. מ"מ גם אם יש פקפוק אם לפי דבריו בסי' רע"ו יש להקל בני"ד, מ"מ מדבריו בסי' תקט"ו עולה להקל בני"ד. וכנ"ל].

אלא שיש לדון בכל זה גם מהבחינה הפרטית, והיינו אם היתה פריצה או נסיון לפריצה לאתר הבודד הזה של הישראל, הרי (שכפי שכבר כתבנו לעיל בריש ענף 8) הפעולה הממוקדת של המפקח באתר של ישראל איננה נעשית לצורך גויים וישראלים אלא רק לצורך הישראל (והיינו כמבואר במ"ב סי' תקט"ו סקנ"ח), וגם אין פה הצד להקל בשל פיקו"נ. אמנם יש להקל בזה בשל העובדה שיש רק ספק אם במשך השבת המפקח היה צריך לעשות פעולות באתר של הישראל באותו שרת, וכפי שהסבירו לי מומחים בענין, הרי שלעיתים יכול בעל האתר לדעת במוצ"ש אם ניסו לפרוץ לאתר שלו בשבת והמפקח מנע זאת או תיקן את הקלקול, ולעיתים אין בעל האתר יכול לדעת זאת. ותלוי הדבר באיזה סוג פריצות מדובר. וכן לעיתים מעבירים את האתר שלו משרת לשרת, וניתן לגלות אם עושים זאת, כי באותו זמן האתר אינו פועל ואנשים מבחוץ אינם מצליחים להכנס אליו. ויותר מכך: לעיתים הסַפָּק (היינו החברה המפעילה את השרת) אומר לבעל האתר שיתקן הוא בעצמו פריצה שהתגלתה, ואז ודאי שיודע הוא שהיתה פריצה בשבת. עכ"ד המומחים.

וא"כ אין הדבר מוחלט שבעל האתר ידע שהמפקח חילל שבת עבורו. וגם מסתבר שאי אפשר לברר זאת טלפונית ולשאול אם עבדו עבורו בשרת בשבת, דמסתבר שלא ירצו לענות לו כל שבוע ע"כ, וגם אם ירצו ספק אם ידעו לענות לו ע"כ. וא"כ כשבעל האתר לא יודע אם חיללו שבת לצורך האתר שלו, י"ל דהוי ספק דרבנן (שהרי הנאה ממעשה שבת אסורה מדרבנן), וכבר כתב המ"ב (סי' שי"ח סק"ב) ובבה"ל (שם ס"ד סוד"ה "אפילו") שכל שיש ספק פלוגתא במעשה שבת אי הוי בכלל איסור, שיש להקל. וא"כ כ"ש בני"ד שהספק מצד המציאות. ולכאו' יש להקל גם מהצד הזה. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אבל כאן מכניס עצמו לכתחילה לספק דרבנן כל שבוע. עכ"ל.

[והעיר לי חכ"א, שכעין זאת מצינו גבי דיני ממונות בקונטרס הספקות (כלל א' סק"א) אליבא דרשב"ם, דלא אמר סומכוס חולקין אלא בספק שראוי להסתפק גם לבעלי דינים, והיינו ספק בגוף המעשה, אבל ספיקא דדינא לאו שמיה ספק שיפסוק הדיין על פיו שיחלוקו. עכ"ד. והיינו שספק במציאות קיל מספיקא דדינא. אלא שלכאו' יש לדחות את הק"ו שכתבנו, ולומר ההיפך - שבאמת ספק במציאות חמיר טפי מספיקא דדינא. שכ"כ הגר"ע איגר בתשובותיו (מהדו"ק, פסקים, סי' ס"ה) בשם הפר"ח (באו"ח סי' תצ"ז) ובשם השאג"א (סי' צ'), שבספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין דאזלינן לחומרא, דהני מילי בספק במציאות. אבל בספיקא דדינא אזלינן לקולא ככל ספק דרבנן. והביא הגרע"א ראיה לזה מהר"ן בנדרים. והב"ד ביבי"א (ח"ב חיו"ד סי' ט' סק"ג) והוסיף שכ"כ בשו"ת אבני מילואים (סי' י"א ד"ה "אמנם יש"). אלא שבשו"ת תורת חסד (מלובלין. חאו"ח סי' ל"ח סק"ג) דחה ד' הגרע"א והביא ראיה מרש"י דאף בספיקא דדינא בדרבנן בדבר שיל"מ אזלינן לחומרא. וכ"כ עוד כמה אחרו' (הב"ד ביבי"א שם). וא"כ אין הכרח לדחות את הק"ו שכתבנו להקל גם בספק במציאות. ועוד בענין ספק במציאות וספק דרבוותא, וההשוואה ביניהם, ר' בש"ך (יו"ד סס"י רמ"ב), בט"ז סי' רצ"ג סק"ד), שד"ח (ח"א בכללים, פאה"ש מערכת ב' סי' ב') בשם מהר"ח או"ז, בה"ל (רס"י רס"א ד"ה "ואין מדליקין"), מ"ב (סי' שמ"ב ד"ה "ביה"ש") בשם הפמ"ג, באג"מ (או"ח ח"ד סי' ס"ב), יבי"א (ח"ד סי' ל"ב סק"א), ומה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ"א ענף 6). ואכמ"ל].

ובאמת הסתפקתי אי ניתן להקל בני"ד מהא דנחלקו הט"ז ביו"ד (סי' צ"ט סק"י) ורע"א (שם סעי' ה' ד"ה "וכן למי") גבי מי שעשו עבורו איסור ולא ידע מכך, השרי ליהנות מכך בדיעבד, שהט"ז מיקל והגרע"א מחמיר (אך הגר"א נבנצל שליט"א העיר: כאן הוא מכניס עצמו למצב שלא ידע. עכ"ל). ודננו בזה בדיבוק חברים, והעלנו דלכאו' יש להקל בני"ד עפי"ד הט"ז, דאם היקל התם שהוא בודאי שעשו איסור בשבילו ורק לא ידע מכך, אזי כ"ש בני"ד שיש ספק במציאות ויתכן שבכלל לא עשו איסור בשבילו. ולכאו' יש לדחות זאת מהא דהשו"ע (סי' שכ"ה סעי' ז') שגוי שליקט בשביל ישראל אך ספק ליקטן בשבת, דאסור לכו"ע בשבת, אלא שי"ל דהתם החמירו משום דהוי דבר שיל"מ, הא לא"ה שרי בספק. ומ"מ מדברי המ"ב (בסי' שכ"ה ס"ק כ"ו וכ"ח) מוכח שאסור עד בכדי שיעשו גם למי שלא ידע שלוקטים בשבילו. וא"כ טעמיה דהט"ז להקל אולי אינו שייך גם בהל' שבת (וצריך להבין מדוע). ועוי"ל, דאף מדברי הט"ז הנ"ל אפשר אולי להוכיח שאסור בני"ד. דכתב שם שיש לאסור כשידע שעשו האיסור בשבילו וניחא ליה, אפי' לא ציווה אותם לעשות האיסור, ורק אם לא ידע ממנו שרי ליה. אך בני"ד קצת דומה הדבר למש"כ שם לאיסור. שהרי הישראל משלם לבעל השרת כדי שישב שם מפקח וימנע פריצות לאתר, וא"כ הוא מצווה למפקח לעשות עבורו איסורים בשבת. ואע"ג שאין ודאות שיצטרכו לטרוח ולעשות מלאכות עבורו, מ"מ כשעושים זאת עושים ממש עבורו וגם בציוויו, וגם ניחא ליה בכך. וא"כ כ"ז הוי צדדים לאסור בני"ד.

אך מאידך י"ל דאף רע"א שהחמיר התם הוא כאשר בודאי נעשה איסור, אך בני"ד שספק אם נעשה בכלל איסור, יתכן דיודה דשרי. ולאור כל זה צ"ע למעשה אי יש להקל בני"ד מההיא דיו"ד.

ומ"מ אם אכן בעל האתר כן יודע שהיתה פריצה או נסיון לפריצה לאתר שלו, והמפקח חילל שבת בשל כך, אין להתיר מהטעם הזה.

וא"כ עולה בס"ד מכל הנ"ל שלכתחי' אין להעסיק את המפקח בשבת בשרת גם אם באותו שרת ישנם אתרים של גויים.

ולענין בדיעבד: אם המפקח הינו גוי ובעל האתר אינו יודע אם במשך השבת נעשו בשרת פעולות רק עבור האתר שלו, הרי שמותר במוצ"ש להשתמש במידע שנכנס לאתר בשבת. אך אם לבעל האתר ידוע שנעשו בשבת פעולות בשרת שהיו רק עבור האתר שלו, אסור לו להשתמש במידע שנכנס לאתר שלו לאחר זמן התיקון בשרת (וראה לקמן בענף 13 ובסוף ענף 18, שיש צדדים לומר שאסור עולמית). ואם המפקח הינו ישראל, הרי שאם הוא מומר לע"ז או אפי' רק מומר לחלל שבתות אסור ליהנות ממלאכתו במוצ"ש עד בכדי שיעשו [עפ"י מנחי"צ (ח"ט סי' ל"ט), שבט"ה (ח"ג סי' נ"ד). ור' פסתש"ו (סי' שי"ח סק"ג). וע"ע כאן בסוף ענף 18, שלכאו' גם בזה יש צדדים לומר שאסור עולמית]. ואם אינו מומר כזה שרי ליהנות ממלאכתו מיד במוצ"ש. ומ"מ אם ישראל ציווה ישראל אחר לעשות לו מלאכה בשבת, או שיש ישראל העושה מלאכה באופן קבוע בשבת בשביל ישראלים (כגון במסעדה, בית הארחה וכדו'), יש שכתבו שאסור ליהנות ממלאכתו לכל ישראל עולמית, דלא שייך בזה להקל מהטעם שאין אדם חוטא ולא לו (פסתש"ו שם בשם הכת"ס, ובשם ברי"ע ואז"נ).

ויש להדגיש שכל זה הוא רק מצד עבודת המפקח בשרת בשבת, ולא משאר הצדדים שדננו פה בענפים האחרים.

תוך כדי דיון בענין המפקח בשרת התחוור לנו שהמפקח הנמצא בשרת והעובד שם בשבת, עושה בשרת פעולות הנוגעות לחלק או לכל האתרים שבשרת, גם אם האתרים סגורים באותו זמן. ז"א שגם כשהאתר סגור בשבת מסוגל המפקח וגם עלול לעשות שינויים, וכגון להעביר כמה אתרים ממקום למקום בדיסק שבשרת, וכן למנוע פריצות (שהרי פריצות עלולות להיות אפילו כלפי אתרים סגורים), וכדומה. ומתוך זה חשבנו שאולי אין בכלל היתר לפתוח אתרים גם בימי החול. שהרי גם כשסוגרים אותם בשבת נעשות באתרים אלה פעולות הכרוכות בחילול שבת, כשחלק מפעולות אלה הינן לצורך בעל האתר. אך לאחר מחשבה שניה דחינו זאת. ראשית, משום שסו"ס המפקח העובד בשבת ספק אם הוא עושה במשך אותה שבת פעולות אלה. שנית, משום שלפחות חלק מהפעולות הנעשות אז הריהן לצורך בעלי השרת ולא לצורך בעלי האתרים. ושלישית, הרי בעל האתר יכול לומר לבעל השרת, שמבחינתו הם יכולים לסגור את השרת בשבת ולנתקו לגמרי מהחשמל, כך שלא יוכלו בכלל לפרוץ לאתרים בשבת, וממילא המפקח לא יצטרך לסכל פריצות לאתר של הישראל בשבת (וראה כעין זאת בקדוש"ה ח"א סוף הערה י"א, שאמר לנו הגר"מ אליהו שליט"א גבי העסקת חברות שמירה יהודיות בשבת, שדי לומר בעל פה לחברות אלה שלא תבואנה אליו בשבת ושלא יעבדו בשבת. עיי"ש). וא"כ אין לאסור מטעם זה להפעיל אתרים במשך ימי השבוע.

ענף 10: דעת גדולי דורנו בני"ד:

ועתה בס"ד נראה את דעת גדולי דורנו, המותר לבנק לתת ללקוחותיו אפשרות להכנס בשבת לאתר הבנק ע"י האינטרנט, ולברר את מצב חשבונותיהם:

הגר"ש גורן זצ"ל כתב בענין דומה במאמר ב"שנה בשנה" (שנת תשמ"א, עמ' 176. ועתה יצא לאור שו"ת תרומת הגורן, ותשובה זו נדפסת שם בסימן פ"ז), ומדבריו שם עולה שיש לאסור בני"ד באופן מוחלט. אמנם מאמרו שם נסוב גבי השארת בנקומט פתוח בשבת, אך המעיין יראה שהמציאות שם דומה מאוד לני"ד, והרבה מטיעוניו שם לאסור שייכים גם לני"ד. הגרש"ג שם דן מצד אסורי לפנ"ע, שביתת כלים ושכר שבת, ופסק לאסור משני הטעמים הראשונים. ונראה שדבריו שם לאסור יפים גם לני"ד.

מצד איסור לפנ"ע כ' הגרש"ג שאולי אין בזה איסור דאו' ולא הוי כתרי עברי דנהרא כיון שאפשר להשתמש בבנקומטים של בנקים אחרים, אך מ"מ לד' התוס', הר"ן והרא"ש יש בזה איסור דרבנן של מסייע עוברי עבירה. וכ"כ הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"א ס"א בשם המחמירים). והוסיף הגרש"ג שלפי"ד הפת"ת (יו"ד בהלכות רבית, רס"י ק"ס), אף באיסור דרבנן חייבים להפריש עוברי עבירה. ולפי"ז גם אם בנידון האינטרנט הוי רק איסור דרבנן, כפי שטוען הרה"ג אורי דסברג, הרי יש חיוב להפריש הלקוחות ואין להתיר להם להשתמש במחשב הבנק. אמנם לפחות כיום, בשלהי שנת תשס"ד, שאי אפשר לברר את מצב החשבון באתר אינטרנט של בנק אחר, יתכן שני"ד הוי לפנ"ע מדאו'. וכ"ש אם עושה פעולות אחרות (לא רק בירור מצב החשבון) שלא ניתן לעשותן באתר אחר.

כתב המל"מ (פ"ד ממלוה ולווה ה"ב) שאם היה יכול לקחת האיסור באופן אחר, אך גם שם היה הנותן עובר על לפנ"ע, הרי שגם המכשיל הראשון עובר על לפנ"ע. עיי"ש במל"מ שחולק על הפני משה שרצה להקל בזה. וע"ע במשל"מ (שם פ"ה ה"ב סוד"ה "עוד כתב הטור", ובדברי הגרע"א בפ"ד שם). ועפי"ז כ' הגרש"ג שיש בבנקומט חשש איסור דאו' של לפנ"ע. ולפי"ז יפים הדברים גם לני"ד. שאף אם יכול הלקוח להכנס לאתר של בנק אחר ולברר משם את מצב חשבונו, מ"מ אם נכנס הוא בשבת לאתר של בנק שומר שבת, הרי שבנק זה עובר על איסור דאו' של לפנ"ע (ושלא כמסקנת הר"א דסברג).

למסקנה העלה הגרש"ג זצ"ל (עפי"ד רש"י במס' ע"ז דט"ו,א' ד"ה "כיון דזבנה"), שכשם שאסור היה למכור לגוי בהמה גסה משום לפנ"ע כי היה עובד בה בשבת (אם היה עליו ציווי מנוחה בשבת), אע"פ שיכול הגוי לקנותה במקום אחר, "כ"ש שאסור לתת ליהודי החשוד על חי"ש להשתמש במכשירים שלנו תוך כדי חי"ש". ונלע"ד דה"ה לני"ד באינטרנט.

מצד שביתת כלים: כ' הגרש"ג זצ"ל שאף שהשו"ע (סי' רמ"ו ס"א) פסק שאין איסור שביתת כלים, מ"מ אסור להשכיר כלי ליהודי שידוע שיעבוד בו בשבת, וזאת מבלי איסור לפנ"ע. וגם בהבלעה אסור. וכ"ש אם אינו משכיר לו אלא מעמיד אותו לרשותו לעבודה בשבת (מבלי להשכיר לו), כמש"כ בשביעית (פ"ה מ"ו). והרמב"ם בפיהמ"ש כ' שלא רק שאסור לתקן כלים לעוברי שביעית אלא ראוי לקלקל להם. ומרש"י בע"ז (דט"ו,ב') משמע שאסור אפי' בלא תרי עברי דנהרא. על אחת כמה וכמה אם ישאירו את הבנקומטים פתוחים בשבת לצורך הפעלה, הרי המטרה היא שיפעילו אותם, והמכשיר הוא של הבנק ואסור לאפשר הפעלתו בשבת ומועד, שלא לחזק ידי עוברי עבירה, וכמו ששנינו במשנה גיטין (דס"א,א') וברמב"ם (פ"ח משמיטה ויובל ה"א). עכ"ד הגר"ש גורן זצ"ל לענין בנקומט מצד שביתת כלים. והדברים מתאימים גם לני"ד לענין האינטרנט, כי המכשיר הוא של הבנק והריהו מחזק ידי עוברי עבירה. והגרש"ג לא היקל כלל מצד שצריך לעשות פעולה מיוחדת בע"ש כדי לסגור הבנקומט, שהרי ברור שמשאירים זאת פתוח בכוונה שישתמשו בו, וכנ"ל.

ואע"פ שהגרש"ג כתב כן לגבי כספומט שהוא "מכשיר של הבנק", מ"מ גם בני"ד הרי משתמשים סוף סוף במחשב או באתר של הבנק כדי לקבל ממנו המידע הדרוש. ובכלל בכל דברי הגרש"ג מודגש שאין לסייע כלל לעוברי עבירה בכל דרך שהיא, ללא שום פלפולים והתחכמויות. ויותר מזה - אף צריך לקלקל להם את האפשרות לחלל שבת, וכדברי הרמב"ם הנ"ל בפיהמ"ש.

ועוד דן הגרש"ג שם מצד שכר שבת, וכ' שאם אין לבנק רווח מפעולות הבנקומט אין בזה איסור (ומשמע שכיום שיש לבנק רווח לפחות על חלק מהפעולות הנעשות בבנקומט בשל העמלה, וכפי שהודיעו לי מהבנק לגבי המציאות כיום, ה"ז אסור גם מצד שכר שבת). ולפי"ז אם הלקוח משלם עמלה לבנק כשנכנס לאתר האינטרנט שלו ועושה שם פעולות כהעברת כסף מחשבון לחשבון - פעולה שמשלמים עליה עמלה, ה"ז אסור גם מצד שכר שבת. ואף שיש פעולות שאין משלמים עליהן עמלה, מ"מ מי ערב לנו שכל אותם מחללי שבת המשתמשים באינטרנט בשבת יעשו דוקא פעולות שאין עליהן עמלה.

לפי מסקנת הגרש"ג גם אין לעשות שותפות עם בנקים אחרים באתרי האינטרנט כי גם האתרים הללו הינם של יהודים ורוב הלקוחות יהודים. וגם בזה ישנם ב' האיסורים: לפנ"ע ושביתת כלים (עיי"ש שכתב בסו"ד דשרי לעשות הסכם עם בנק אחר שאינו שומר שבת, שהלקוחות החילונים של הבנק שומר השבת יוכלו להשתמש בשבת בבנקומט של הבנק מחלל השבת, אך בתנאי שלבנק שומר השבת לא תהיה שום שותפות או בעלות על הבנקומט המחלל שבת. עיי"ש. וקצת קשה לי, שהרי בהסכם כזה ודאי משלמים לבנק המחלל שבת, ויוצא שמשלמים בשביל שהלקוחות החילונים יוכלו לחלל שבת. ואף אם ההסכם כולל גם את ימי החול והתשלום הוא בהבלעה לכאו' לא יועיל הדבר לבעיה הנ"ל. וצ"ע). עכת"ד הגרש"ג.

מכל הדברים הללו עולה שלד' הגר"ש גורן זצ"ל יש לאסור גם גבי אתר האינטרנט של הבנק. ואף שיש לחלק דהתם חמיר טפי מצד מראית עין, הרי הגרש"ג אסר זאת גם בלא הטעם של מראית עין. ובפרט שבס"ד כתבנו כבר לעיל (בסוף ענף 3) שגם גבי אינטרנט שייך איסור מראית עין.

ענף 11: תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין חיוב סגירת האתר.

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי דין האינטרנט בשבת. הסברנו שזו רשת של מחשבים. אדם יושב במקום אחד, ואפילו באמריקה, ודרך מקום מרכזי מתחבר עם מחשב של אדם אחר. כך הוא יכול לראות במחשב שלו דברים שנמצאים ב"אתר" של אדם אחר (וראה לקמן בסמוך שפרטנו יותר לגריש"א שליט"א בתיאור הטכני של האינטרנט). ואמרנו שיש ישיבות שעושות אתר באינטרנט, ולאתר שלהם פונים הרבה מאוד אנשים - יהודים וגויים. ושאל הגריש"א, האם פונים אליהם גם בשבת. וענינו שכן, כיון שישנם הרבה סוגים של אנשים ששואלים ומשתמשים בזה, וכשיש צורך, אז אחר השבת בודקים מה נכנס לאתר בשבת. ולמשל לאתר של ישיבה מסוימת מופנות הרבה שאלות בכל יום בעניני יהדות, ולשם כך הם מושיבים בימי החול וכן במוצ"ש צוות של ת"ח שיענה על השאלות שנשאלו בשבת. ושאל הגריש"א מה מרויח אותו מוסד שיש לו אתר באינטרנט. וענה אחד מהמשמשים בקודש שמרויחים מזה כסף ופרסום, שכך מפרסמים את הישיבה. והוספנו, שיש אנשים שמפרסמים גם את עסקיהם באינטרנט, וכן לבנקים יש אתרים באינטרנט. ולאור כל זה נשאלת השאלה המותר להשאיר בשבת את אתר האינטרנט פתוח אם יש חשש שישתמשו בו יהודים בשבת. ושאל הגריש"א האם הדבר כרוך בחילול שבת של המשתמש בו הנכנס לאתר. וענינו שכן. ואמר הגריש"א שאם כך אז אסור להשאיר את האתר פתוח בשבת, כיון שמשתמשים בכלים של שומר השבת כדי לחלל שבת. ושאלנו, אך הרי נפסק להלכה כבית הלל, שאין איסור שביתת כלים. וענה הגריש"א שוב שזה אסור משום שאותו אדם נותן להם להשתמש בכלים שלו לחלל שבת. ושאלנו האם כוונתו מצד לפני עיוור. וענה הגריש"א שזה יותר מאיסור לפנ"ע, כי פה ממש משתמשים בכלי שלו לחלל שבת.

ובפעם אחרת שאלנו שוב את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין החיוב לסגור את אתר האינטרנט לפני שבת. הסברנו שוב בקיצור כיצד הדבר פועל, והזכרנו שאמר לנו שאסור להשאיר את אתר האינטרנט פתוח בשבת, משום שעי"כ הוא מאפשר למחללי שבת להשתמש בכלים שלו, היינו באתר שלו, תוך כדי חילול שבת. כמו"כ הזכרנו שאמר שזה חמור יותר מאיסור לפני עיוור. אך שאלתנו הינה שלא ברור לנו בגדר איזה איסור אסור הדבר (היינו באיזה איסור במדויק מדובר פה). ושאל הגריש"א במקרה שהאדם סוגר את האתר שלו כך שלא יוכלו לראות את מה שהם רוצים, האם גם אז אותם שרוצים לברר את המידע יחללו את השבת. ואמרנו שאם הם בכל זאת מנסים אז הם מחללים את השבת בגלל שהם מפעילים את המחשב שלהם, וכן בגלל שהם מנסים להכנס לאתר. אך אם האתר פתוח הם יעשו עוד פעולות חשמליות כדי לברר למשל את היתרה בחשבון הבנק שלהם. ואמר הגריש"א שליט"א, שיוצא מזה שצריך לדעת לפני שבת שהאתר שלך סגור ואי אפשר לקבל ממנו את המידע כדי שהם בכלל לא ינסו להכנס לאתר שלך. וא"כ צריך גם להודיע לפני שבת שהאתר סגור.

ואמרנו שאכן בבנקים גדולים, אם הם יסגרו את האתר שלהם אז כולם ידעו זאת לפני שבת. אך גם לגבי עסקים יותר קטנים, או ישיבות, שמפרסמים את עצמם באינטרנט, הרי שאם אותו מחלל שבת ינסה להכנס לאתר שלהם בשבת משום שאינו יודע שהאתר שלהם סגור בשבת, מ"מ אם ישאירו את האתר שלהם פתוח הם יוכלו לעשות עוד פעולות בחילול שבת כדי לראות מה באתר. ואמר הגרי"ש אלישיב שאם כן אכן אסור להשאיר את האתר פתוח בשבת גם אם הם לא יודעים שהאתר סגור בשבת.

ושאלנו, שבעבר אמר לנו שהטעם הינו משום שהוא מאפשר להם להשתמש במכשיר שלו בשבת תוך חילול שבת, ואמר שזה יותר חמור מאיסור לפנ"ע. והסכים הגריש"א למה שאמרנו בשמו. ושאלנו, האם כוונתו שהאיסור הינו ממה שאמרו חז"ל שאסור בשביעית למכור כלי מלאכה (כמחרשה) לעוברי שביעית. ואמר הגריש"א שבמקרה שלנו זה יותר חמור מהאיסור בשביעית, כי בשביעית זה מצד לפני עיוור וזה בדיבור, אך פה זה ממש שמשתמשים בכלים שלך (אולי כוונתו לגבי האיסור לעודד בדיבור עוברי שביעית, או שכוונתו שמשתמשים במכשיר שלך כשהוא גם ברשותך. שהרי גם המשאיל כלי מלאכה בשביעית לעוברי שביעית מאפשר הוא להם להשתמש בכלים שלו - מ.ה.). עכת"ד. ויש לציין ששוב חזרנו במהלך הדיון על הדוגמאות של בנק, שרוצים לברר דרך האתר שלו באינטרנט את מצב החשבון, וכן הזכרנו אתרים של ישיבות ועסקים המפרסמים עצמם באינטרנט, והגריש"א שליט"א לא חילק ביניהם אלא אסר זאת לכולם.

וכעבור זמן שאלנו שוב את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי השארת אתר האינטרנט פתוח בשבת. תיארנו שוב באופן כללי את המציאות, שבעל האתר שולח למחשב גדול, שעל פי רוב נמצא בחוץ לארץ, את המידע שהוא רוצה שיהיה באתר שלו. יש אתרים המספקים מידע ויש אתרים מסחריים. למשל אם זה אתר של ישיבה אז הם שולחים לאתר שלהם סרט על הישיבה, שאפשר לראות ולשמוע על הנעשה באותה ישיבה. וכן מי שיש לו אתר מסחרי, מציג באתר מה הוא מייצר בבית החרושת שלו, או מה הוא מוכר בחנות הרהיטים שלו. ואנשים מכל העולם, יהודים וגויים, מתקשרים דרך המחשבים שלהם אל המחשב הגדול, שנקרא שָרָת, שבו נמצאים האתרים השונים, ולוקחים משם את המידע או שולחים לשם הודעות. הזכרנו שבפעם הקודמת שאלנו ע"כ את הגריש"א, ואמר לנו שאסור להשאיר את האתרים פתוחים בשבת בגלל שמחללי שבת משתמשים בכלי של שומר השבת כדי לחלל שבת. ושזה יותר גרוע מאיסור לפני עיוור כי פה ממש משתמשים בכלי של שומר השבת כדי לחלל שבת. אך רצינו לתקן את תיאור המציאות מכפי שאמרנו בעבר, ואולי בשל כך תשתנה ההלכה. שרצינו להדגיש שהאנשים שמתחברים לאתר של שומר השבת הינם מתחברים רק לשרת - למחשב הגדול שנמצא מחוץ לביתו, ועפי"ר בחו"ל. המחשב שנמצא בביתו של בעל האתר יכול להיות מכובה בשבת, אך בכל אופן האתר שלו בשרת פתוח. בעל האתר רק שוכר חלק במחשב הגדול, זאת אומרת שחברה מסחרית נותנת לו אפשרות להכניס מידע למחשב שלהם או שישלחו הודעות עבורו. הגרי"ש אלישיב שמע את התיאור החדש והסכים למה שאמרנו שפסק בעבר, ואמר שמסתבר שאכן זה נקרא שמשתמשים בכלי שלו לחלל שבת. והוסיף שלמעשה גם לפי התיאור האחרון "הדין לא משתנה", כיון שגם בהסבר שלנו האחרון רואים שיש לו שייכות ממונית, כיון שהחברה שמחזיקה את השרת מחויבת להפעיל עבורו את האתר. ואמרנו, שבאמת יש חוזה בין בעל האתר לחברה, שהם חייבים לספק לו את השירות להפעלת האתר, לספק למשל חשמל, וכן לשלוח אדם, יהודי או גוי, שיפקח על הפעילות השוטפת של האתר. והגריש"א שליט"א התחזק יותר בדעתו ע"כ, ואמר שוב שיש לבעל האתר קשר ממוני לאתר. ושאלנו האם זה אסור למרות שהאתר נמצא רחוק ממנו ואינו אצלו בבית. ואמר הגריש"א שאפ"ה אסור.

ענף 12: המשך תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א - זמן סגירת האתר.

ועוד שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א, כיון שבעל האתר צריך לסגור את האתר שלא יפעל בשבת, מתי צריך לסוגרו: האם צריך לסוגרו יומיים (מצד לפני עיוור, שלא יוכלו להכנס לאתר מכל מקום בעולם שבו שבת, וזה יומיים - מ.ה.), או רק בשבת לפי המקום שבו נמצא השרת שאליו נכנסים בשבת (היינו לפי הטעם שבעל האתר נותן את הכלי שלו למחללי שבת - מ.ה.), או רק בשבת לפי מקום בעל האתר. וענה הגריש"א שהזמן הקובע הינו לפי השבת שלו. ושאלנו האם כוונתו למקום של בעל האתר, והיינו שאם בעל האתר פה בארץ ישראל, אז הזמן הקובע הוא לפי השבת פה בארץ ישראל, אפי' שהאתר בחו"ל. וענה הגריש"א שאכן כך. עכת"ד.

ובפעם אחרת שאלנו שוב לגבי הזמן שצריך לסגור את האתר במשך השבת, והיינו לפי איזה מקום נקבעת השבת. הזכרנו את האפשרות שיש לסגור את האתר למשך שתי יממות, וזאת מצד לפני עיוור, שמאף מקום בעולם לא יוכלו להכנס לאתר שלו במשך יום השבת שלהם. והזכרנו גם את האפשרות השניה, שהמקום הקובע מתי היא השבת לני"ד הוא המקום שבו נמצא השרת. ומיד אמר הגריש"א שהמקום הקובע הוא המקום שבו נמצא בעל האתר כי "זו השבת שלו" (והיינו כדבריו בפעם הקודמת). וחזרנו לשאול מדוע אין לסגור את האתר למשך שתי יממות, שהרי בני"ד לדעת הגריש"א זה יותר חמור מאיסור לפני עיוור. ומצד לפנ"ע צריך לסוגרו ליומיים, שהרי השבת הינה יממה אחת, ומתחילת הזמן במקום המוקדם ביותר בעולם שבו נכנסת השבת עד הזמן שבו נכנסת השבת במקום המאוחר ביותר בעולם זה לוקח עוד יממה. וא"כ כדי למנוע להכנס לאתר שלו מכל מקום בעולם צריך לסגור האתר למשך יומיים. ואמר הגריש"א שבכל זאת המקום הקובע זה המקום שבו נמצא בעל האתר, ושאר האפשרויות שאמרנו זו כבר "דרגה שניה". עכת"ד. ונראה בס"ד שכוונת הגריש"א שבאמת יש מקום להחמיר גם מצד שתי האפשרויות האחרות שאמרנו, אך אין בהן טעם מספיק חזק כדי לאסור בגללן לדינא (וראה עוד בסמוך בשאלה הבאה).

וכעבור זמן שאלנו שוב את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין זמן סגירת אתר האינטרנט בשבת. הזכרנו שהגריש"א שליט"א אמר לנו שיש לסוגרו לפי השבת במקום בו נמצא בעל האתר, וזאת למרות שישנן שתי אפשרויות אחרות: אחת, לסגור את האתר במשך כשתי יממות, לפי הטעם של לפנ"ע - שאף יהודי לא יכנס לאתר בחילול שבת שלו מאף מקום בעולם. ואפשרות שניה שהולכים לפי מקום השרת, כדי שלא ישתמשו בכלי שלו, והיינו באתר שבשרת, לצורך חילול שבת. והוספנו שמ"מ הגריש"א שליט"א אמר שהעיקר זה לפי המקום של בעל האתר "והשאר זו דרגה שניה". והסכים הגריש"א לכל הנאמר, והוסיף שמ"מ צריך לסגור רק לפי מקום בעל האתר. ושאלנו, מדוע לא להחמיר כמו כל הדעות ולאסור במשך כיומיים (בפרט לפי מה שאמר בעבר שבני"ד זה יותר חמור מלפנ"ע). ושאל הגריש"א קצת בתמיה, האם ידוע שודאי נכנסים יהודים לאתר כשאצלם שבת, אע"פ שאצל בעל האתר כבר יצאה שבת (או טרם נכנסה השבת - מ.ה.). והיה נראה מדבריו שהבין שאין זו מציאות שכיחה כל שבת, ולכן היקל. וענינו שהרבה מאוד אנשים נכנסים לאתרים בשבת ובחול, וכשבודקים במחשב רואים שישנם הרבה אנשים שנכנסים לאתר בזמן שאצלם שבת. ולכאו' ניתן לומר שלפחות באתרים מסוימים יש חזקה שכל שבת נכנסים לאתר אנשים כשאצלם עדיין שבת, גם אם אצל בעל האתר באותו זמן הוא יום חול. ואמר הגריש"א שפה לא שייך חזקה, אלא תלוי הדבר אם יודעים שודאי נכנסים לאתר בשבת (ראה כעין זאת בקדוש"ה ח"א אמצע הערה י"א, בדברי הגריש"א גבי גדר ודאות שתקראנה פריצות - מ.ה.). ולכן אמר למסקנה שאם ודאי נכנסים לאתר בזמן שאצל הנכנסים שבת אז אין הכי נמי, מצד לפני עיוור צריך לסגור את האתר באופן שלא יכנסו בכלל לאתר בזמן השבת שלהם (דהיינו עד כיומיים - מ.ה.). ואם אין ודאות כזו, אז יש לסגור את האתר רק לפי השבת של בעל האתר. עכת"ד.

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א, לאור דבריו אלינו כמה פעמים שיש לסגור את אתרי האינטרנט ותאי הדואר - האלקטרוני לפי זמן השבת אצל בעל האתר (ולא לפי זמן השבת במקום השרת או אצל שולחי ההודעות, אא"כ במיקרים מיוחדים, כנ"ל). לפי זה יוצא שאם ליהודי שגר בארה"ב או במדינה אחרת, יש מסעדה, חנות וכדומה כאן בישראל, למשל ברחוב יפו בירושלים, הרי שאסור לפתוח חנות או מסעדה זו עד שתצא השבת בארה"ב (או במדינה הרחוקה שבה נמצא בעל החנות). ולפי"ז אסור לפתוח מסעדה או חנות זו במוצאי שבת עד שעה מאוחרת. ותחילה נטה הגריש"א שליט"א להקל קצת בזה, אך משהוסיף אחד הגבאים להסביר שהרי יוצא שהוא עושה מסחר בזמן שאצלו שבת, והוא מרויח כסף עי"כ שהחנות שלו פתוחה כשאצלו שבת, אמר הגריש"א שליט"א שבאמת אסור לפתוח את החנות או המסעדה שלו כל זמן שבמקומו בחו"ל עדיין שבת, כיון שנעשה מסחר כשאצלו שבת. ושאלנו, האם אסור הדבר גם אם אין "שמו עליו", והיינו שלא ידוע שהחנות או המסעדה שייכת לאותו יהודי מחו"ל. וענה הגריש"א שאפילו אם לא ידוע הדבר, אסור לפתוח החנות והמסעדה. עכת"ד. ונראה שטעמו משום שסוף סוף אין הדבר אסור מדין חשד אלא מדין מסחר (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ב לענ"ד, דהא הוא אינו עושה כלום, ושכר שבת שהוא נוטל הוא בהבלעה של מחיר המצרכים. עכ"ל).

ובפעם אחרת שאלנו שוב את הגריש"א שליט"א, שכיון שלדעתו איסור המסחר הולך לפי השבת במקום בעל האתר, וכן הדין לגבי בעל עסק אחר, הרי שאם בעל מסעדה מסוים גר בחו"ל, בבלגיה או בארה"ב, ואילו המסעדה, החנות או המפעל שלו נמצאים למשל פה בארץ, הרי שאסור לפתוח את המסעדה, החנות וכדומה במוצאי שבת עד צאת השבת לפי מקומו של בעל המסעדה או החנות. ואמר הגריש"א שאכן נכון הדבר, והוסיף שאם בעל החנות גר בחו"ל והחנות שלו פתוחה כאן בזמן שאצלו במקומו עדיין שבת, "זה כאילו שהחנות שלו פתוחה שם בשבת". עכת"ד (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: האם גם ביו"ט שני אסור? עכ"ל).

ענף 13: המשך תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א - דין הנאה בדיעבד.

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א גבי מקרה שבעל האתר אינו מוכן לסגור את האתר שלו בשבת. האם בדיעבד רשאי הוא במוצש"ק להכנס לאתר שלו ולראות את ההודעות שהשאירו עבורו באתר, או בקשות להזמנות מסחריות. וענה הגריש"א שאין להסתכל באתר לאחר השבת כי זה נקרא מעשה שבת. ושאלנו עד מתי אסור, אם שולח ההודעה שמזמין את הסחורה הינו יהודי, האם זה אסור עולמית. וענה הגריש"א באופן החלטי: כן.

ושאלנו, המותר יהיה לקרוא במוצ"ש את ההודעות אם שולח ההודעה בשבת הינו גוי. וענה הגריש"א, שבדרך כלל אומרים שמותר הדבר בכדי שיעשה במוצאי שבת, אך פה לא שייך בכדי שיעשו. ושאלנו מדוע, הרי לוקח רק כמה דקות לשלוח הודעה או הזמנה באתר. וחזר הגריש"א ואמר שגם אם שולח ההודעה או ההזמנה הינו גוי זה אסור לגמרי ולא שייך להתיר בכדי שיעשו.

ופעם נוספת שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין החיוב לסגור את אתר האינטרנט בשבת. הזכרנו שוב את התיאור הטכני, וחזרנו על המסקנות להלכה עם כל הטעמים שאמר לנו הגריש"א שליט"א בני"ד (כנ"ל, ואין צורך לכתוב זאת שוב), והסכים הגריש"א לכל הנאמר. ושאלנו שוב לגבי המקרה שהנכנס לאתר בשבת הינו גוי, מדוע אסור לבעל האתר עולמית לקרוא את ההודעות או ההזמנות שנשלחו אליו בשבת. לא ברור לנו מדוע אין לאסור זאת רק בכדי שיעשו (ולא דמי לזורע או נוטע שאסרו עולמית וגזרו שיעקרו, כמש"כ בגיטין דנ"ד,ב'. והב"ד הגמ' בבה"ל סי' שי"ח ס"א. משום שבני"ד כן יכול ליהנות לאלתר). וענה הגריש"א שלא שייך פה לומר בכדי שיעשו כי זה כבר נעשה ואי אפשר להחזיר את פעולת ההזמנה. אם היה אפשר לקשור את שולח ההודעה או ההזמנה בשלשלאות של ברזל שישאר עד מוצ"ש ואז יזמין שוב, אז אמרינן בכדי שיעשו. וזה אומרים למשל במי שבישל בשבת, שאז שייך שיבשל שוב במוצ"ש במקום מה שעשה בשבת, אך פה הקונה ופעולת ההזמנה כבר הלכו ולא שייך לומר בכדי שיעשו. וראה הגריש"א שליט"א שעדיין לא הבננו כ"כ את הטעם לאסור עולמית, והוסיף והסביר שזה כמו בחתונה שצילמו את המאורע ואי אפשר להחזיר אח"כ את המאורע שוב ולצלם הכל מחדש [נראה בס"ד שכוונת הגריש"א שליט"א כעין מש"כ הפוס' דשרי לצלם במצלמה בחוה"מ אם לא תהיה לו הזדמנות לצלם תמונה כזו אחר חוה"מ, וכמש"כ בשמב"ה (סי' ק"ד סקט"ז), שש"כ (פס"ז סעי' י"ט בשם הגרשז"א זצ"ל), ומועו"ז (ח"ד סי' רח"צ וח"ז סי' קנ"ד). ור' בפסתש"ו (סי' תקמ"ה הערה 17) שיש מתירים זאת בכל ענין. ומ"מ לגבי ההשוואה בין חתונה לני"ד כתב הגר"א נבנצל שליט"א: צ"ב דהא כאן אפשר לבצע ההזמנה לאחר השבת. עכ"ל.

ומ"מ גבי ני"ד נראה שכוונת הגריש"א שאע"פ שגם בחתונה אפשר לזמן שוב את הקרואים שצולמו ע"מ לצלמם שוב, ובכ"ז נחשב הדבר שא"א להחזיר המצב ולצלמם שוב, הרי שגם בני"ד, למרות שניתן לבקש שישלחו שוב את ההודעות, בכ"ז זה נחשב שאי אפשר לקבל שוב את ההודעות. ואדרבא, יתכן שבני"ד זה גרוע טפי, משום שאם אסור ליהנות מכך ולראות מי שלח ההודעות בשבת, הרי שלא יודעים ממי לבקש שישלח שוב את ההודעות, מלבד ממקרה שישנם אנשים ששולחים באופן קבוע הזמנות כל יום או כל שבת - מ.ה.].

ושאלנו, ומה הטעם שאם ישראל נכנס לאתר בשבת, שאסור לבעל האתר עולמית לקרוא את ההודעות וההזמנות שנשלחו אליו. ואמר הגריש"א שזה כל שכן מהדין שהנכנס הינו גוי, וזה יותר חמור. אמנם בהנאה מחילול שבת של ישראל "לא כל כך שייך בכדי שיעשו" [ואכן ישנם כמה מיקרים שאומרים זאת גם גבי ישראל. ראה למשל רמ"א (סי' רנ"ג ס"א) גבי עבר ושהה, ומ"ב (סקל"ב). וע"ע פמ"ג (בא"א סי' שכ"ח סקכ"ב), מנחי"צ (ח"ט סי' ל"ט), שבט"ה (ח"ג סי' נ"ד) ושש"כ (פ"ל הערה קכ"ד). ואכמ"ל - מ.ה.], אך בכל מקרה מחמירים פה יותר מאילו נעשה ע"י גוי וכ"ש שאסור לו עולמית, דלא שייך להחזיר המצב [ראה גם בשו"ת כת"ס (חאו"ח סי' נ') שיש מיקרים שהמבשל לישראל, אסור אותו ישראל עולמית בתבשיל זה. וע"ע ברית עולם (שהיה והחזרה, סעי' נ"ח), ובשו"ת אז"נ (ח"ב סי' כ"א) ובפסתש"ו (סי' שי"ח סק"ג)].

ושאלנו גבי מי שבשוגג לא סגר את האתר שלו לפני שבת, המותר לו במוצאי שבת לקרוא ההודעות וההזמנות שנשלחו אליו. ותחילה הסתפק בזה הגריש"א. אח"כ שאל האם מי שנכנס לאתר בשבת עושה איסור דאו'. ואמרנו שיש בזה איסור דאו' לפחות לפי החזו"א (מצד הפעולות החשמליות. וראה לקמן במילואים בפרק ח', שכ"ה גם לשאר הפוס' מצד כותב וכדו' - מ.ה.). ואמר הגריש"א שליט"א שאם כן אז למעשה יש לזה אותו דין של מי שבמזיד לא סגר את האתר לפני שבת [והיינו שאסור לו עולמית ליהנות מכך, וכנ"ל. וראה בשו"ע (סי' שי"ח ס"א) שאף שדיבר על עושה מלאכה דאו', מ"מ חילק בין שוגג למזיד. ושמא הגריש"א מחמיר גם בשוגג מהטעם הנ"ל, דדמי לחתונה, ולכן גם אוסר עולמית]. ושאלנו היש במקרה זה נ"מ בין אם הנכנס לאתר הוא ישראל או גוי. וענה הגריש"א שאין נ"מ בזה (ותחילה היה נראה לי שבמסקנה זו יש חידוש גדול מאוד, והיינו שיש איסור הנאה עולמית ממלאכת גוי כשישראל נתן לו בשוא"ת ובשוגג אפשרות לעשות מלאכה זו. אמנם לאחר עיון שוב ראינו שכן עולה משיטת הגריש"א בני"ד: שהטעם שיש לסגור האתר הוא משום שהישראל נותן הכלי שלו לצורך חילול שבת. אך הטעם לאסור ההנאה מהכנסת ההודעות לאתר בשבת, הינו משום שזה מעשה שבת שלא ניתן לשחזרו. וממילא מטעם זה מובן איסור ההנאה עולמית, וכנ"ל. וראה עוד לקמן בסמוך, וכן בענף 14 שאסר בכעין זאת מדין מסחר. ולכן יתכן שגם מצד זה אסר בני"ד - מ.ה.).

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי מי שסגר את אתר האינטרנט שלו לפי השבת במקום בעל האתר, אך לפני זמן זה של השבת או לאחריו נכנס אדם לאתר או לתא הדואר האלקטרוני והשאיר הזמנה או הודעה, אלא שבמקום של הנכנס לאתר כבר שבת. האם מותר לבעל האתר ליהנות מכך ולקרוא את ההזמנה או ההודעה (ביום חול כמובן. והיינו השאלה הינה המותר ליהנות ממה שבשוא"ת הכשיל יהודי באיסור דאו' - מ.ה.). וענה הגריש"א שאם אצל מי שעשה את הפעולה, כולל משלוח ההודעה, היתה שבת בזמן עשייתה, ודאי שאסור ליהנות מכך שהרי זה מעשה שבת, אפי' אם אצל הנהנה מכך, כולל בעל האתר, היה חול. ואין שום היתר. ומה שאמרנו עכשיו הוא פשוט. והוסיף שכן הדין להיפך: שאם אצל עושה הפעולה הוא יום חול, ואצל הנהנה מכך היתה שבת בזמן עשיית הפעולה אז אין בעיה של מעשה שבת, שאמנם עושה הפעולה לא חילל שבת, כי במקומו חול, אך מ"מ אסור ליהנות מכך. עכת"ד.

ובפעם נוספת שדיברנו עם הגרי"ש אלישיב שליט"א בענינים אלה, אמרנו שרצוננו לודא שהבננו נכון את המסקנות (שאלה זו נשאלה לאחר תשובותיו המובאות לקמן בסוף ענף 14). חזרנו בקצרה על תיאור מבנה האינטרנט, ואמרנו שאם בעל האתר סגר את האתר שלו במשך השבת לפי המקום שבו הוא נמצא, וכדעת הגריש"א שליט"א שאכן יש לסגור האתר (והדוא"ל) לפי השבת במקום בעל האתר (והגריש"א הביע מיד את הסכמתו לכך), אך לפני כן או אחרי כן, היינו כשאצל בעל האתר יום חול, נשלחה אז אליו הודעה ממקום שבו שבת ע"י ישראל מחלל שבת, הרי שאסור לבעל האתר ליהנות מכך משום "מעשה שבת" של השולח. והסכים הגריש"א לכל הנאמר והוסיף: אתה לא יכול ליהנות מהחילול שבת שלו. ושאלנו האם במקרה זה אסור לו ליהנות מכך "עולמית", שכך הבננו מהגריש"א משום שזה דמי לחתונה (וכנ"ל). וענה הגריש"א שאכן אסור הדבר עולמית.

ועוד שאלנו לגבי המקרה ההפוך, והיינו ששולח ההודעה שולחה כשאצלו יום חול, אך אצל בעל האתר בעת קבלת ההודעה היתה שבת. שבמקרה זה אסור לבעל האתר ליהנות מכך "עולמית", וזאת מטעם שזה "מסחר בשבת". ואמר הגריש"א שאכן זה נכון. עכת"ד.

ענף 14: המשך תשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א - דין שרתים ללא תשלום.

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין מציאות של שרתים המספקים שירות בחינם. דהיינו שלאדם יש אתר אינטרנט או תא דואר אלקטרוני בשרת, אך אינו משלם כלל לסַפָּק (החברה בעלת השרת). ומאידך, כיון שהשירות ניתן בחינם, גם הם לא חייבים להפעיל את האתר או תא הדוא"ל שלו. והדבר מתבטא בכך שלעיתים הם סוגרים לגמרי את האתרים הפועלים בחינם. והספק מפעיל את השרת בשביל מטרה מסחרית. זאת אומרת שחברות מסחריות משלמות לו כסף כדי שישלח פרסומות שלהן לכל האתרים שברשותו. האם גם במקרה כזה יש חובה על בעלי האתרים ותאי הדוא"ל לסגור את אתריהם והדוא"ל שלהם לפני שבת. וענה הגריש"א שכיון שאין לו קשר ממוני לכך, "הוא לא רוצה שיעבדו בשבת, ולא אומר להם לעשות בשבילו דבר בשבת, והם עושים על דעת עצמם", ואם אכן המציאות היא כפי המתואר, הרי שאז אין צריך לסגור את אתרי האינטרנט ותאי הדוא"ל הללו לפני שבת. עכת"ד.

ובפעם אחרת שאלנו שוב את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי שרתים המספקים שירותים בחינם לאתרי אינטרנט ולתאי דואר אלקטרוני. הזכרנו שבעלי השרת יכולים לסגור את האתרים לפי רצונם, והם מרויחים מכך שמשלמים להם ע"מ שיפרסמו פרסומות באתרים שבשרת שלהם. למעשה הם לא חייבים דבר לבעלי האתרים שבשרת, ולכן לדעת הגריש"א במקרה כזה אין לבעל האתר והדוא"ל קשר ממוני לאתר, כי הוא לא רוצה שיעבדו בשבת, ולא אומר להם לעשות בשבילו דבר בשבת, והם עושים על דעת עצמם. ולכן אין צריך לסגור אתר כזה לפני שבת. והסכים הגריש"א לכל הנאמר בשמו. ושאלנו, האם מותר במקרה כזה להשתמש במוצאי שבת בהודעות ובהזמנות (כגון הזמנת רהיטים) שנשלחו אליו בשבת. וענה הגריש"א שאם הישראל שלח את ההודעה או ההזמנה בזמן שאצל בעל האתר הוא שבת, הרי שאז אסור ליהנות מזה.

וכעבור זמן שאלנו שוב את הגריש"א שליט"א ע"כ לשם הבהרת יתר של הענין. הזכרנו שלגבי שרתים המספקים שירותים בחינם לאתרים ולתאי דואר אלקטרוני דעת הגריש"א שאין חובה לסגור את האתרים ותאי דוא"ל אלה לפני שבת, כי אין לבעל האתר והדוא"ל קשר ממוני לאתר. אך לגבי הנאה בדיעבד אמר הגריש"א שאם הישראל מחלל השבת שלח את ההודעה בזמן שאצל בעל האתר הוא שבת, אסור ליהנות מכך. והסכים הגריש"א לכל הנאמר. ושאלנו, האם הכוונה שאפי' אם אצל שולח ההודעה היה יום חול בשעה ששלח אותה, גם אז אסור ליהנות מכך, כיון שאצל בעל האתר היתה אז שבת. או שאם אצל שולח ההודעה היה אז יום חול מותר ליהנות מכך. ושאל הגריש"א האם מקבל ההודעה נהנה מקבלת ההודעות. וענינו שהוא נהנה מכך, כי מזמינים אצלו סחורות וכדו'. וענה הגריש"א שליט"א שאם כך אז גם אם אצל שולח ההודעה היה יום חול כששלח את ההודעה אסור ליהנות מכך, כיון ששלח אותה כשאצל בעל האתר היתה שבת. ואמנם אין פה בעיה של מעשה שבת אצל שולח ההודעה, אך זה אסור מדין מסחר. עכת"ד (ובאמת שרצינו תחילה לשאול מדוע לאסור במקרה כזה, הרי מצד בעל האתר לכאו' אין לאסור שהרי אין לו קשר ממוני לאתר. וגם שולח ההודעה שולחה כשאצלו יום חול, כך שאין בעיה של מעשה שבת. אך עפ"י תשובת הגריש"א ירדה שאלה זו).

ושאלנו, מה הדין אם שולח ההודעה וההזמנה הינו גוי, והוא שלח את ההודעה בזמן שאצלו שבת. ואמר הגריש"א שבמקרה זה מותר ליהנות ממעשהו ולקרוא את ההודעה (וראה בסמוך).

ובפעם אחרת שאלנו שוב את הגריש"א שליט"א ע"כ. והזכרנו את דבריו לגבי שרתים המספקים בחינם את שירותיהם לבעלי האתרים ותאי הדוא"ל. שאם גוי שלח הודעה כשאצלו שבת, מותר ליהנות מכך. והעיר הגריש"א שליט"א שלגבי גוי לא שייך שאצלו שבת. והמשכנו לשאול, האם כוונתו שמותר ליהנות מכך גם אם באותו זמן היתה שבת אצל בעל האתר, או שבמקרה כזה יש לאסור ההנאה מכך. וענה הגריש"א שגם בלי הבעיה של מעשה שבת, מ"מ אם אצל הנהנה - בעל האתר, היתה אז שבת, אסור ליהנות מכך מדין מסחר בשבת. עכת"ד. וא"כ מותר ליהנות מהדבר כשגוי שלח ההודעה או ההזמנה כשאצלו שבת, רק אם אצל הנהנה מכך - מקבל ההודעה, היה יום חול בזמן משלוח ההודעה.

ולאור כל הנ"ל עולה בס"ד כך לגבי מציאות שהשרתים בחינם: אם ישראל עושה פעולה של חילול שבת, כגון משלוח הודעה באינטרנט, ועשה זאת בזמן שאצלו שבת, אסור ליהנות מכך בדיעבד מדין מעשה שבת, ולא משנה אם אצל מקבל ההודעה היתה אז שבת או יום חול. ואם אצל שולח ההודעה היה יום חול בעת משלוח ההודעה, ואצל הנהנה מכך, כגון מקבל ההודעה או ההזמנה היתה שבת, אסור לו ליהנות מכך מדין מסחר. אך אם גוי שולח את ההודעה, גם אם לא תהיה בכך בעיה של מעשה שבת, ואז יהיה מותר ליהנות מכך אפי' אם שלחה כשאצלו שבת, מ"מ אם מקבל ההודעה היהודי קיבל את ההודעה כשאצלו היתה שבת, למרות שגוי שלח את ההודעה אליו, אסור לו ליהנות מכך מדין מסחר בשבת.

וראה לעיל (בסוף ענף 13) שכדברים הללו אמר לנו הגריש"א שליט"א בפעם נוספת.

ענף 15: המשך תשובות עוד רבנים בענינים הנ"ל.

גם הגר"ש ווזנר שליט"א בשו"ת שבט"ה (ח"י סי' נ"ז) דן בני"ד, וכתב גבי ישראל שיש לו מחשב ונותן שירות מידע על כל הנושאים, והלקוחות מתקשרים אל המחשב שלו, ואילו המחשב שלו מתחבר אל מחשב ענק אחר שהינו בבעלות גויים. וכתב הגרש"ו שליט"א לאיסור, ולאו דוקא מצד שכר שבת שמקבל בעל המחשב היהודי מלקוחותיו, למרות שהוא מקבלו בהבלעה, אך מ"מ ג"ז לא ברור להיתר כיון שפעולת השבת נחשבת בפ"ע. אלא בעיקר בשל העובדה שהיהודי העמיד עסק כזה שלוקח ומוכר בשבת ללקוחותיו באופן תמידי. ואע"פ שהמשרד והמקום שהמחשב שם סגורים, אין דנים על המשרד אלא על המסחר הנעשה ע"י המחשב. וכן הוא גבי אותם המעמידים מכונות במקומות שניתן לכבס ולהשתמש בהן בשבת, שאסור, דאין לך זלזול שבת מדרבנן גדול מזה. וכן לא דמי לשימוש במקוה בשבת כשמשלם בימי החול, דהתם דנו רק מצד שכר שבת, ועוד דהתם פעולת השימוש הינה מותרת בשבת. והענין הוא שאם קובעים עצמם לעשות מקח וממכר בשבת, הרי שגם שלא ע"י מעשה הוא בכלל איסור. וכמש"כ הגרע"א בתשו' (ח"א סי' קנ"ט) גבי האומר לחבירו מע"ש שיעשה קנין בערב שבת ויגמר הקנין בשבת אף ללא מעשה, דאסור. ובני"ד חמיר טפי, דהא תחילת המקח וסופו נעשים בשבת. ועוד, דבעל המחשב מכשיל את הישראל מקבל המידע ומסייע לדבר עבירה, וגם משום חילול ש"ש. והסיק, דאפי' אם יהיו הלקוחות רק גויים אסור מהדין הנ"ל. ובמקרה של לקוחות גויים אם הוי שעה"ד רשאי הישראל להשכיר המחשב לגוי למשך השבת, אך ג"ז אינה משנת חסידים, רק במקום הפסד. עכת"ד. ולפי כ"ז עולה שאף ד' הגר"ש ווזנר שליט"א לאסור בני"ד.

ושאלנו גם את הגר"מ אליהו שליט"א המותר לבנק לפתוח את הבנקומטים שלו בשבת. הוספנו שהפוסקים דנו מכמה צדדים להחמיר בזה: מצד לפני עיוור, מצד שביתת כלים ומצד שכר שבת. ואמרנו שהבנק עושה הכנות לכך לפני שבת, וכגון לשים שטרות כסף בבנקומט. ואמר הגרמ"א שליט"א שלדעתו זה אסור מצד שכר שבת, כיון שהבנק גובה עמלה על כל פעולה שהלקוח עושה בבנקומט בשבת, והיה קצת נראה שגם מצד לפנ"ע רצה לאסור זאת. ומ"מ מצד שביתת כלים אמר שלא נראה לאסור, משום דקיי"ל שאין איסור שביתת כלים (לא הזכרתי בשאלה את הסבר הגר"ש גורן זצ"ל שיש בזה גם איסור שביתת כלים כמו שאסור ליהודי להשכיר ליהודי אחר כלי על מנת שיעבוד בו בשבת).

ובענין השארת אתר אינטרנט פתוח בשבת. לגבי אתר שניתן רק לקבל דרכו מידע, ללא עשיית פעולות בנקאיות או מסחריות אחרות, כך שאין לבנק כלל רווח ממה שנכנסים לאתר שלו בשבת, אמר לנו בעבר הגרמ"א שליט"א שאין חובה לסגור את האתר לפני שבת בקו"ע, משום שאין לו רווח מכך ואין מחייבים אותו לעשות פעולה חדשה של סגירת המחשב לפני שבת. כך אמר לנו לפני כמה שנים.

אלא שלאחר כמה שנים (באב תשס"ד) הזכרנו לו את הדברים הנ"ל, ואמר לנו הגרמ"א שליט"א שכעת אין דעתו כך, אלא שכיום הוא אוסר זאת וסובר שצריך לסגור את האתרים לפני שבת. ואע"פ שבעבר היקל בזה, מ"מ כיום דעתו לאסור כיון שבעל האתר נהנה מכך שמחללים שבת באתר שלו, כגון שמזמינים הזמנות באתר שלו, וכדו'. עכת"ד. וא"כ גם דעת הגר"מ אליהו שליט"א לאסור בני"ד (והיה מבואר בדבריו שיש לאסור זאת בכל סוגי האתרים).

והג"ר עזרא בצרי שליט"א (מגדולי הדיינים פעיה"ק ירושת"ו, ומח"ס שו"ת שערי עזרא) אמר לי שלענין הבנקומט יש פה בעיה של לפני עיוור, אך כיון שיש ללקוח אפשרות להשתמש בשבת בבנקומט של בנק אחר, הרי שאין בזה איסור דאו' של לפנ"ע אך יש בזה מ"מ איסור מסייע מדרבנן. ושאלתיו, שיש מהפוס' (המל"מ הנ"ל) שכתבו שאפי' אם יש אפשרות להשתמש בבנקומט של בנק אחר ולכאו' אין זה כתרי עברי דנהרא, אם גם הבנק האחר יעבור על איסור לפנ"ע כי גם הוא של יהודים, הרי שגם הבנק הראשון עובר על לפנ"ע דאו'. וענה הגר"ע בצרי שהדבר תלוי - אם יש בנק אחר כזה והוא שייך לגויים, ולא די שיש גויים מבעלי המניות אלא צריך שאפשרות ההחלטה של ניהול ותוכניות הבנק תהיה ע"י גויים - אז בזה כבר אין על הבנק של היהודים איסור לפנ"ע דאו', כיון שהלקוחות יכולים לפנות לבנקומט של הבנק שבבעלות הגויים (והסכים עמי שמ"מ בנק של ערבים, כיום, אינו בכלל זה, כי ישנה סכנת נפשות עפי"ר להכנס לשם. ונראה שד"ז אמור דוקא גבי כספומט, אך באינטרנט אין בעיה זו קיימת). אך אם אין אפשרות להשתמש בבנקומט של בנק של גויים יש "חשש דאורייתא" של לפנ"ע אם הבנק מאפשר ללקוחותיו להשתמש בבנקומט שלו בשבת (ולא הזכרתי כלל בשאלה את ענין שכר שבת שיש לבנק על כל פעולה הנעשית בבנקומט בשבת, ולכן גם הגר"ע בצרי לא התייחס לכך).

ובאשר לנתינת האפשרות ללקוחות הבנק להשתמש במחשב הבנק בשבת ע"י האינטרנט כדי לברר את מצב חשבונותיהם. אמר הג"ר עזרא בצרי שליט"א שאכן אסור לבנק לתת ללקוחותיו אפשרות להשתמש במחשב שלו בשבת כיון שהמחשב הינו הכלי של הבנק ורכושו. וכמו שכתוב שאסור בשביעית לתת את המחרשה לעוברי שביעית, ה"ה לני"ד. עכת"ד.

ענף 16: דעת הגר"ש דיכובסקי שליט"א, ודיון בדעתו.

הגר"ש דיכובסקי שליט"א (חבר ביה"ד הגדול פעיה"ק) כתב (בתחומין חלק כ"ב עמ' 329-332) גבי השארת אתר האינטרנט פתוח בשבת, ובתשובתו התייחס בעיקר לקניות בשבת דרך האתר. והסיק שלא ניתן לאסור השארת אתר האינטרנט פתוח בשבת, אולם יש בכך בוודאי טעם לפגם (וראה עוד לקמן). וטעמיו, שגם אם המשתמשים בזה הינם יהודים, יש לתלות שהם ישתמשו בזה רק לפני ואחרי שבת (כד' הגרשז"א בשש"כ בפכ"ט גבי אוטומטים. אמנם הגר"א נבנצל שליט"א העיר לגבי הסברא לתלות שישתמשו באינטרנט לפני ואחרי שבת: צ"ע אם זו תלי במקום שרבים מחללי שבת. עכ"ל). והוסיף, שעקרונית דין מכונה אוטומטית לממכר שתיה אינו שונה מאתר האינטרנט, דבשניהם אין הבעלים עושים דבר, ורק הקונה עושה עבירה. ואף שנחלקו האחרו' אי שרי בחול לעשות קנין כשמתנה שיחול בשבת, אך זה דוקא כשמתנה במפורש שיחול בשבת, הא לא"ה שרי. ומ"מ באתרים המסחריים אפשר להודיע מראש שחשבון הקונה יחויב רק במוצ"ש. ובאשר לאיסור לפני עיוור, כיון שישנם עוד אתרים מסחריים חליפיים אין בזה תרי עברי דנהרא, ושרי עכ"פ מדאו'. גם מצד שכר שבת אין בעיה משום שהכסף משולם עבור המצרך ולא עבור השירות בשבת (עפ"י השש"כ הנ"ל), וגם משום שהכסף משולם לאחר השבת (נראה שאין כוונתו שזה קשור לענין שכר שבת אלא כוונתו שאין בעיה של תשלום בשבת). ומצד מראית עין וחשד ג"כ היקל שם, משום שאיסור זה נאמר דוקא כשיש חשד שהישראל עובד בשבת, או שגוי עובד לפי ציוויו, אך לא כשהפעולה אוטומטית לחלוטין. ובפרט אם יצויין שהרכישה תתבצע במוצ"ש. ומצד זלזול בשבת, הביא שם את תשובות הגרמ"פ באג"מ שאסר להשתמש בשעון שבת לצורך הפעלת תנור ועוד, משום זילותא דשבתא. וכן הביא את תשובת הגר"י ברייש בשו"ת חלקת יעקב (והוא בחלק ג' סי' צ"ד ולא כמש"כ בתחומין) שאסר להפעיל מענה קולי בטלפון בשבת דהוי זלזול בקדושת השבת ע"י היתרים של הטכניקה, אף כשהכל נעשה מעצמו באופן אוטומטי (עיי"ש בתחומין שהביא גם את דברי שו"ת באר משה שחלק ע"ד החלקת יעקב. ונראה שעפי"ז ראה זאת כמחלו' שהתחבטו בה הפוס'. אמנם לא ירדתי לסוף דעתו, וכדלקמן). ומ"מ כתב שם הגר"ש דיכובסקי שלא ברורות ההבחנות בין דברים שנהגו לאסור ובין שנהגו להתיר. וה"ה גבי הפעלת האינטרנט. דיש בו צדדים להקל, דהוא פועל ממילא גם בימות החול, ובפרט שכולם יודעים שהוא פועל אוטומטית, ומאידך ד"ז נעשה בפרהסיא גדולה ויש חשש לזלזול בקדושת השבת (ומצד שני הוסיף שמערכות אחרות פועלות לעיני בני אדם ויש בהן משום פרהסיא, משא"כ באינטרנט שהשימוש הוא בין האדם לבין עצמו).

ובהמשך דברי הגר"ש דיכובסקי, לאחר שהסיק שלא ניתן לאסור השארת האינטרנט פתוח בשבת, אך יש בכך בוודאי טעם לפגם, כתב שם שכיון שנוגעים פה באיסורי דרבנן, יש מקום להבחין בין אתרים שהינם לצורך אינטרס ציבורי לבין צורך פרטי. שבאינטרס ציבורי יש מקום להתיר, אם יכולות להיות לכך השלכות על בטחון ושלום הציבור, ואפי' השלכות עקיפות. משא"כ באתרים פרטיים שבהם האינטרס הינו כספי בלבד, אין מקום להתיר. ורק אם תיווצר שם שותפות עם גויים, ורווחי שבת וחג ינתנו לגוי, ויהיה לכך פרסום מתאים, יהיה הדבר מותר. ונראה שזו אכן מסקנתו. עכת"ד.

אמנם יש לענ"ד להעיר כמה הערות ע"ד הגר"ש דיכובסקי שליט"א. על מה שאמר שיש לתלות שישתמשו באתר האינטרנט רק לפני שבת ולאחריה, הרי לכאו' ניתן לבדוק הדבר בקלות ולראות באיזה שעות אנשים נכנסו לאתר (ולא דמי למש"כ בשש"כ בשם הגרשז"א גבי אוטומטים, וכנ"ל. דהא באוטומטים לא ניתן לדעת אם קנו דוקא בשבת). וגםב אפשר לברר ברוב ככל המיקרים מיהם האנשים שנכנסו לאתר ולראות אם אלה יהודים. כך שלאחר כמה שבתות ניתן לראות בודאות שיהודים מחללים שבת כדי להכנס לאתר זה, ואין לתלות שיכנסו לאתר לפני השבת ולאחריה (וראה לעיל בסוף ענף 12 בדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א).

ועוד יש להעיר ע"ד הגרש"ד שליט"א, במה שכתב שאין בעיה של שכר שבת משום שהכסף משולם עבור המצרך ולא עבור השירות בשבת. דבאמת לא ברור לי שבמציאות זה כך. שהרי המוכר בעל האתר גובה מלקוחותיו רווחים עבור שירותו, שכולל גם הצעת המצרך באתר. וכיון שהוא צריך לכסות את הוצאותיו הכוללות גם החזקת האתר ושכירותו, הרי שהוא גובה מלקוחותיו רווחים הכוללים את השירות שהוא נותן ללקוחותיו בשבת. וא"כ מדוע אין בתשלום עבור המצרך גם שכר שבת (אמנם אפשר לומר ששכר השבת נבלע במחיר המצרך וכדו'. וראה לעיל בדברי הגר"ש ווזנר שאף הבלעה לא ברור שיש פה, כי פעולת השבת נעשית בפנ"ע).

ועוד לא זכיתי כ"כ להבין את דברי הגרש"ד שליט"א, במה שהביא כדוגמאות לדברים שהחמירו בהם משום זלזול בקדושת השבת, כשדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל באג"מ, והגר"י ברייש בעל שו"ת חלקת יעקב מצד אחד, ומאידך גיסא צידד להקל בעל שו"ת באר משה. ונראה שהגרש"ד ראה זאת כמחלו' שקולה. וגם בזה לא ירדתי לסוף דעתו. ואכמ"ל.

ועוד ק"ק לי ע"ד הגרש"ד שליט"א, במה שכתב שהאינטרנט פועל אוטומטית, דלכאו' אין זה דומה לשאר הכלים החשמליים המתחילים וגומרים את פעולתם רק ע"י שע"ש, דבהם זה חשיב אוטומטי. משא"כ באינטרנט שאמנם בעל אתר האינטרנט שנכנסים אליו אינו עושה בשבת דבר, אך מ"מ הנכנס לאתר מחלל שבת. ויותר מזה מצינו דאיכא חשדא אף בדברים אוטומטיים לגמרי, וכגון בדברי הגריש"א אלינו בענין יקיצה אלקטרונית בטלפון, שאם הדבר נעשה באופן קבוע עלולים לחשוד בו. וכן אוסרים הפוס' להפעיל מע"ש טייפ בשבת ע"י שע"ש. ובפרט שבני"ד אין הכל אוטומטי שהרי ישנו אדם המפקח בשרת כנ"ל (בענף 6).

ועוד, במש"כ הגרש"ד שאין בזה איסור לפנ"ע עכ"פ מדאו'. ג"ז לא ברור לענ"ד. ראשית, גם אם אין בזה לפנ"ע דאו', אך מ"מ יש איסור מסייע מדרבנן. וגם באשר לאיסור דאו' אין זה פשוט, דהא אם זה אתר לקניית מוצרים, הרי שאם בחרו לקנות מוצר זה דוקא אצלו משמע שמשום טיבו ומחירו רוצים לקנות דוקא באתר זה, וחשיב כתרי עברי דנהרא האסור מדאו'. וה"ה אם מוצר זה מיוצר רק בביח"ר אחד, ויש לו מונופול על מוצר זה.

ועוד יש להעיר, שמדברי הגר"ש גורן זצ"ל, ויבלחטו"א הגרי"ש אלישיב, הגר"ע בצרי שליט"א וש"פ שאסרו להשאיר פתוח את אתר האינטרנט אף ללא פעולות קנין דרכו, נראה שכ"ש שיאסרו בני"ד, כשמתבצעים קנינים דרך האינטרנט, וכדלקמן. וכן הראוני שאף דעת הרה"ג ישראל רוזן לאסור עשיית קנינים בשבת דרך האינטרנט (אע"פ שהתיר להשאירו פתוח לצורך מסירת מידע. כמבואר בעלון השבועי בשבת בשבתו).

בס"ד ראינו עתה שבקונטרס החשוב אור ישראל (יוצא לאור בארה"ב) כתבו כמה רבנים בענין השארת האתר פתוח בשבת, ועסקו שם גבי אתר מסחרי שקונים דרכו מצרכים. חלק מהכותבים שם מצדדים להיתר וחלקם לאיסור (כשיש מהם שאסרו לאו דוקא מהצד ההלכתי אלא דוקא מהצד הכללי של איסור השימוש באינטרנט בכלל, או בשל זילותא דשבתא). ובעיקר דנו הרבנים הנ"ל מצד איסורי לפנ"ע ושכר שבת. אלא שהמעיין בדברי הגר"ש ווזנר שליט"א, הנ"ל, יראה שמבלי לראות את דבריהם, הרי שבתשובתו דוחה הוא בטוטו"ד את טענות המתירים שם. ועוד שדנו שם בעיקר גבי חו"ל, דהתם רוב הקונים הוי גויים וזה צד להקל בדין לפנ"ע.

ועוד ראינו כעבור זמן שגם בשו"ת החשוב "במראה הבזק" (היו"ל ע"י האברכים חברי הכולל "ארץ חמדה" פעיה"ק, בחלק החמישי של השו"ת, מעמ' 89 ואילך) דנו בענינים אלה. ואף שחשקה נפשנו להעיר על דבריהם, מ"מ מה שהלב חושק הזמן עושק, וכיון שראינו דברים אלה כשהיינו כבר בסיום הדיון ע"כ, לכן קיצרנו בזה.

ענף 17: מסקנות.

לאור כל דברי הפוס' הנ"ל עולה שיש ג' סוגי אתרים שיש לדון לגביהם: א. אתר המספק מידע לא מסחרי, וכגון אתר של ישיבה, מועצת יש"ע וכדומה (אם באמת אותו אתר אינו מיועד לתרומות וכדו'). ב. אתר שמספק רק מידע אך המידע הינו מסחרי. ג. אתר מסחרי, וכגון אתר של חברה המציעה את סחורותיה, והנכנס לאתר יכול להזמין סחורה. וכן בנק המאפשר ללקוחותיו לעשות פעולות בנקאיות. כמו כן יש לדון גם גבי השארת האתר פתוח לקבלת דואר אלקטרוני.

יש להעיר, שיש פוס' שכתבו (בקונטרס אור ישראל הנ"ל) דוקא גבי מקרה אחד מהמיקרים הנ"ל, וכגון לגבי הסוג השלישי, והיינו גבי אתר מסחרי, וצידדו להקל משום שהקניה עצמה נעשית רק לאחר השבת. והיינו שבעל האתר בודק באתר במוצ"ש מי הזמין סחורה בשבת, ואז - לאחר השבת - הוא עושה את הדרוש כדי לקבל את התשלום מהמזמין ושולח לו את המוצר. ולפי"ז נראה לכאו' שאתר מסחרי שווה דינו לאתר המספק מידע בלבד ללא אפשרות הזמנת מוצרים, ושניהם מותרים. אלא שנראה לעניות דעתנו שאין זה נכון, ובאמת רק למתירים זאת דינם לכאו' שווה, ושרי בשניהם. אך האוסרים גבי אתר מסחרי יתכן ויתירו באתר של מידע. ומאידך כל האוסרים את פתיחת אתר המספק מידע, כ"ש שיאסרו פתיחת אתר מסחרי. כיון שאתר מסחרי, גם אם לא נתייחס לעצם הפעולות המסחריות שבו, מ"מ יש בו גם הספקת מידע (על מחירי המוצרים, אופן התשלום וכדו'). נוסף ע"כ יש בזה גם סממן מסחרי, וכן יש בזה יותר זילותא דשבתא משום שהוא קובע עצמו לעשות מסחר בשבת. לאור זאת, כל הפוס' שאסרו פתיחת אתר של מידע, דננו מדבריהם שלדעתם יש לאסור גם פתיחת אתר מסחרי. ובס"ד נסכם הדברים לאור דברי הפוס' הנ"ל.

לגבי אתר מסחרי: לגבי ני"ד דעת רוב גדולי הדור לאסור השארת האתר פתוח בשבת. ונראה שזה אסור מכל שכן משני סוגי האתרים האחרים הנזכרים לקמן. ובפרט שיש להוסיף בני"ד צד להחמיר הן מצד שכר שבת, שהריהו ממש מרויח במכירת מוצריו, וכן מצד זילותא דשבתא. וגם מצד לפנ"ע נראה שיש להחמיר יותר בני"ד, דאין פה תרי עברי דנהרא, משום שהלקוחות רוצים לקנות את המוצר דוקא ממנו בשל מחירו, טיבו או תנאי התשלום.

ומ"מ למעשה מדברי הגר"ש גורן זצ"ל מבואר שיש לאסור בני"ד מצד לפנ"ע ומצד שביתת כלים. ומשמע מדבריו שיש לאסור בני"ד גם משום שכר שבת. גם מדברי הגרי"ש אלישיב, הגר"מ אליהו והגר"ע בצרי שליט"א מבואר שיש לאסור השארת אתר זה פתוח בשבת מהטעמים המבוארים לעיל. וכן מבואר מדברי הגר"ש ווזנר, וכנ"ל. והוסיף הגרש"ו שליט"א, שמצד שכר שבת, למרות שהוא מקבלו בהבלעה, מ"מ ג"ז לא ברור להיתר כיון שפעולת השבת נחשבת בפ"ע.

ולעומת גדולים אלה דעת הגר"ש דיכובסקי שליט"א בני"ד (כדלעיל בענף 16) שלא ניתן לאסור, אך בודאי יש בזה טעם לפגם. וטעמיו: א. יש לתלות שישתמשו לפני ואחרי שבת, ולא בשבת עצמה. ב. אין פה איסור שכר שבת כי התשלום הינו עבור המצרכים. והבעלים אינו עושה דבר, ורק הקונה עושה. וכן שאפשר להודיע מראש שהתשלום ישולם רק במוצ"ש. ג. אין לפנ"ע מדאו', כיון שישנם עוד אתרים אחרים. ד. גם מצד חשד ומראית עין אין לאסור, כי אין חשד שבעל האתר עובד בשבת כי זה אוטומטי. ה. מצד זלותא דשבתא, יש מחלו' באחרו' מתי אומרים זאת, ולא ברור הגדר מתי אומרים זאת. ולפי"ז הסיק הגר"ש דיכובסקי שאתרים של אינטרנט ציבורי שרי להשאירם פתוחים בשבת רק אם יש לכך השלכה לבטחון הציבור. אך אתר פרטי המשמש לצורך כספי אין מקום להתיר אא"כ עושה שותפות באתר עם גוי, ורווחי שבת יהיו לגוי ויהיה לכך פרסום מתאים. עכת"ד. אמנם ראה בענף 16 שכתבנו שיש הרבה קושיות על דברי הגרש"ד שליט"א.

בס"ד נמצאנו למדים שבני"ד דעת רוב גדולי הפוס' לאסור השארת האתר המסחרי באינטרנט פתוח בשבת. ונראה שגם הפוס' שכתבו שיש לסגור לפני שבת את המכונות האוטומטיות למכירת אוכל ושתיה, וכן כיבוס בגדים וכדו', פוסקים אלה יאסרו גם בני"ד להשאיר פתוח את האתר המסחרי באינטרנט. שכן עולה מדברי שו"ת מהר"י שטייף (סי' ו') שכתב לאסור שימוש ע"י גויים במכונת כביסה אוטומטית בשבת אם היא בבעלות יהודי, וזאת משום איסור שביתת כלים (לד' הרוקח, שחשש לזה הב"ח בסי' רמ"ו. וכתב דלב"ה אית להו שביתת כלים דאו' בכלים דעבדו מעשה. עיי"ש, וכן בחת"ס בחידושיו לשבת די"ח). וכן משום איסור מקח וממכר ומסחר בשבת. איסור מראית עין ואיסור מסייע לחי"ש, שגם יהודים מחללי שבת משתמשים במכונה זו. עיי"ש. ורוב ככל טעמים אלה שייכים גם בני"ד. ויש שהוסיפו גם הטעם שיש לחשוש שיבוא לתקן המכונה בשבת (שו"ת תפארת צבי סי' י"א). ובני"ד יש לחשוש שיתקנו עבורו בשבת קלקול או פריצה של אחרים לאתר שלו.

ואמנם לכאו' בני"ד קיל טפי מאשר במכונות אוטומטיות משום שאין האתר נמצא ברחוב. אך מאידך האתר שמו עליו, וכל המשתמשים בו ונכנסים אליו יודעים למי הוא שייך, משא"כ במכונות המכירה הנ"ל. ועוד, שלצורך השימוש באתר יש אדם המחלל שבת בשרת. ואף שיש אולי מקום לעוד חילוקים ובילוקים, מ"מ נראה שלמעשה אותם שאסרו שם (כמנחת יצחק) יאסרו גם פה. ואכמ"ל.

לגבי אתר שרק מספק מידע, אך מידע מסחרי:

גם לגבי ני"ד עולה ממה שכתבנו לעיל בענפים הקודמים ולעיל בסמוך, בשם הגר"ש גורן זצ"ל ויבלחטו"א הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ווזנר והגר"ע בצרי שליט"א, שיש לאסור את השארת האתר פתוח בשבת. וכ"מ מדברי הגר"מ אליהו שליט"א. וכתב הגר"ש ווזנר שיש לאסור בעיקר בגלל שהוא מעמיד עסק כזה שלוקח ומוכר בשבת ללקוחותיו באופן תמידי (ודיבר שם גם על אתר שנותן רק שירות מידע). ואע"ג שהמשרד והמקום שהמחשב שם סגורים, אין דנים על המשרד אלא על המסחר הנעשה ע"י המחשב, והעיקר פה שקובעים עצמם לעשות מקח וממכר בשבת. וזה אסור גם כשאין מעשה. וכן בגלל שמכשיל - מסייע לעוברי עבירה. וכן משום חילול ש"ש. והוסיף שאפי' אם הלקוחות רק גויים, אסור. עכת"ד. ועיי"ש שדן גם מצד שכר שבת (אך ע"כ נכתוב לקמן, דנראה שאינו שייך כ"כ בני"ד דאינו מוכר ממש). ואמנם מדברי הגר"ש דיכובסקי שליט"א נראה שיש להקל גם בני"ד, וזאת בתנאים האמורים לעיל (והיינו שההיתר אמור רק גבי אתרים בעלי אינטרס ציבורי, ורק כשיש לכך השלכה לבטחון הציבור. ואילו אתרים בעלי אינטרס פרטי - עיסקי, אין להתיר להשאירם פתוחים בשבת אא"כ עושה שותפות עם גוי, רווחי שבת יהיו לגוי, ויהיה לכך פרסום מתאים, וכנ"ל בענף 16). מ"מ מהאמור לעיל עולה שלד' רוב הגדולים בכל ענין יש לסגור לפני שבת גם אתר אינטרנט שמספק מידע מסחרי אף ללא אפשרות של קניה ומכירה ועשיית פעילות מסחרית ממשית.

לגבי אתר שרק מספק מידע לא מסחרי:

נראה שאף בדבר זה דעת כמעט כל הפוס' לאסור את השארתו פתוח בשבת. שמדברי הגר"ש גורן זצ"ל דלעיל, עולה שיש לאסור בני"ד מצד לפנ"ע (שהרי כיון שידוע שהאתר פתוח בשבת אנשים עושים פעולות במחשב בשבת כדי להכנס אליו. ויותר מזה: גם אם לא ידוע שהאתר פתוח, מ"מ כיון שהם ראו שהוא פתוח הרי הם מוסיפים לעשות פעולות במחשב כדי לראות מה באתר ולרפרף בו כאוות נפשם). כמו כן יש לאסור בני"ד אף לד' הגר"ש גורן בשל מעין איסור שביתת כלים, והיינו שהוא מאפשר ליהודי אחר להשתמש בכליו לצורך עבירה, עכ"ד (כמבואר בענף 10). גם בדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א מבואר לאיסור בני"ד, משום שנותן כליו לשימוש בחילול שבת (והוסיף שזה חמיר טפי מאיסור לפנ"ע, כי לפנ"ע יתכן גם כשמכשיל את חבירו מבלי שנותן לחבירו את כליו. ואילו בני"ד הריהו ממש מאפשר לעשות עבירה בכליו. ר' בענף 11). וכ"מ מדברי הגר"מ אליהו שליט"א. גם מדברי הגר"ע בצרי שליט"א מבואר לאיסור מהטעם הנ"ל, וכן מדברי הגר"ש ווזנר שליט"א בשבט"ה (לפחות משום חלק מהטעמים שכתב שם, כדלעיל בענף 9, וכדלקמן בסמוך). אמנם יש להעיר שבדברי הגר"ש דיכובסקי שליט"א מבואר שיש להקל בני"ד בתנאים מסוימים, וכגון שמחלק בין אתר לאינטרס ציבורי או פרטי וכדו' (כמבואר לעיל בענף 16 ולעיל בסמוך, וכ"ש בני"ד).

וא"כ לדעת רוב הגדולים שדנו בענין האינטרנט בשבת, יש לסגור את אתר האינטרנט לפני כניסת השבת למשך כל השבת, גם אם זה אתר שרק מספק מידע, ואפי' מידע שאינו מסחרי.

יש להעיר, שהגענו למסקנות אלה גם מבלי שדנו הגדולים הנ"ל מצד העסקת המפקח (יהודי או גוי) בשרת, שגם מצד זה הגענו בס"ד למסקנה (לעיל בענף 9) שאין להעסיק בשבת אפי' גוי, בשביל שיעבוד בשרת בשבת וזאת גם אם באותו שרת ישנם אתרים של גויים. וכיון שהמתירים להשתמש באינטרנט בשבת (וגם זה בתנאים מסוימים) לא דנו כלל מצד העבודה בשרת בשבת, וכנראה מחוסר ידע, הרי יתכן שגם הם יאסרו לפחות לכתחי' לפתוח את האתר בשבת. וראה עוד מה שכתבנו לקמן (בסוף ענף 18).

ובענין זמן הסגירה: כפי שכתבנו לעיל (בענף 12 ואילך), לדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א המקום הקובע מתי חלה השבת הוא מקומו של בעל האתר (שבזמן שאצלו שבת צריך האתר להיות סגור באופן שלא יוכלו להכנס אליו). והוסיף, שמ"מ אם יש ודאות שגם כשאצל בעל האתר יום חול נכנסים אליו ממקומות שבהם שבת, הרי שצריך לסגור האתר גם בזמנים אחרים, כך שלא יוכלו להכנס אליו בזמן השבת שלהם. עכ"ד. ודברים אלה אמורים הן לגבי אתר המספק מידע לא מסחרי, מידע מסחרי, או אתר מסחרי ממש (שעושים בו פעולות מסחריות כבנק, הזמנת סחורות מביח"ר או חנות, וכדו').

ולענין בדיעבד, אם לא סגרו האתר לפני שבת ונכנסו הודעות, הזמנות וכדו' לאתר במשך השבת. הנה מצד עבודת המפקח בשרת הסקנו לעיל (בענף 9) שאם המפקח הינו גוי, ולבעל האתר ידוע שבשבת נעשו פעולות הכרוכות בחי"ש באתר שלו שבשרת, הרי שאסור לו ליהנות מכך ולהשתמש במידע שנכנס לאתר שלו בשבת. ומה שאסור הוא דוקא אם ידוע לו שכך נהגו בשבת, וכן דוקא אם ידוע שעשו רק באתר שלו. אך אם עשו זאת באותה פעולה יחד עם עוד אתרים נוספים שהינם של גויים אין לאסור בדיעבד את ההנאה מכך במוצ"ש. וגם מה שיש לאסור, היה נראה לנו שהוא דוקא עד זמן בכדי שיעשו.

ואם המפקח הינו ישראל, והוא מומר לע"ז או לחלל שבתות, הסקנו שאסור ליהנות ממלאכתו עד מוצ"ש בזמן בכדי שיעשו [מנחי"צ. שבט"ה. פסתש"ו (סי' שי"ח סק"ג). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אם זאת מלאכתו הרי ממילא הוא מומר (אולי בשוגג) לדבר זה, ושייך בו אותו חשש כמו בגוי. עכ"ל]. ואם ישראל אחד ציווה ישראל אחר לעשות לו מלאכה בשבת או שיש ישראל העושה באופן קבוע בשבת מלאכה עבור ישראלים, יש שכתבו שלכל ישראל אסור ליהנות ממלאכתו עולמית (פסתש"ו שם בשם הכת"ס, אז"נ ועוד). ומ"מ כבר הורה לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א כמה פעמים שדננו לפניו בענינים אלה, שלא רק שיש לסגור לכתחי' את האתר לפני שבת (ומהו לדעתו הזמן הקובע ראה לעיל), אלא שאם לא סגרוהו למשך השבת אסור ליהנות מכך "עולמית" (כנ"ל בתשובותיו בענף 13 ואילך, משום שמשלוח ההודעה אליו בשבת כבר נעשה וא"א להחזיר את פעולת ההזמנה, דדמי לצילום חתונה. עיי"ש). והוסיף שכ"ה בין אם לא סגר את האתר בשוגג או במזיד. וכל זה בין אם הנכנס לאתר הוא ישראל ובין גוי. ודברי הגריש"א שליט"א להחמיר נאמרו אף מבלי להתייחס כלל לענין המפקח העובד בשבת בשרת עבור האתר של הישראל.

ובמקרה שהנכנס לאתר הינו ישראל, ועשה כן בשבת שלו אף שבמקום השרת ובמקום בעל האתר הוא יום חול, היה נראה לנו לאסור ההנאה מכניסתו לאתר, וכגון שהזמין סחורות מסוימות, דהא הוי מעשה שבת. ואכן שאלנו את הגריש"א שליט"א ע"כ, ואמר לנו שאם אצל שולח ההודעה, ההזמנה וכדו' היתה שבת בזמן ששלח ההודעה, אסור ליהנות מכך מצד מעשה שבת ואסור הדבר עולמית, וזאת למרות שאצל בעל האתר באותו זמן היה יום חול. וה"ה להיפך: שאם אצל עושה הפעולה, כמשלוח הזמנה וכדו', היה יום חול, ואילו אצל בעל האתר היתה שבת באותו זמן, אזי אין בעיה של מעשה שבת אך אסור הדבר בהנאה בדיעבד מצד מסחר בשבת. וגם בזה אסור ליהנות מכך עולמית אף אם גוי שלחה. עכת"ד. ומ"מ יש להעיר שלא שאלנו את הגריש"א שליט"א גבי המציאויות השונות של המפקח. וראה מה שכתבנו לעיל בשם המנחי"צ ושבט"ה, שאם עושה המלאכה בשבת הינו מומר לע"ז או לחילול שבת, אסור ליהנות ממלאכתו עד בכדי שיעשו.

דין שרתים המספקים שירות בחינם ראה לעיל (בענף 14). ודין תא דוא"ל ראה לקמן (בענפים 18,19).

ענף 18: תא דואר אלקטרוני - השארתו פתוח בשבת.

לגבי אפשרות קבלת דואר אלקטרוני בשבת. גם בני"ד הדבר נעשה דרך "שרתים". והיינו ששולח ה"מכתב" שולחו מהמחשב שלו אל "תא הדואר" של מקבל המכתב. תא הדואר הזה אינו דבר גשמי ואינו תא דואר מוחשי, אלא הטקסט נשלח באופן אלקטרוני אל הדיסק הנמצא במחשב הגדול הנקרא "שרת". חוץ משרתים של חברות גדולות, כבנקים, שהם ממש בבעלות הבנק ונמצאים לעיתים בארץ, הרי שרוב השרתים הינם בבעלות של גויים, ונמצאים בארץ רחוקה, אלא שהיהודי בעל תא הדואר שוכר מהם (או מקבל בחינם) מקום בדיסק זה. למעשה גם בדיסק אין לו מקום משלו, אלא שיש לו אפשרות לקבל הודעות הנשלחות לדיסק זה (כמובן תמורת תשלום ל"ספק", היינו לחברה בעלת השרת) ע"י קוד מסוים השמור לו, והיא ה"כתובת" שלו בדיסק. זאת אומרת שגם בדיסק אין לו מקום מיוחד המושכר דוקא לו, אלא כל מקום בדיסק יכול להיות שלו אם הוא מצוין בקוד המיוחד לו. כמו כן הישראל יכול לכבות את המחשב שבביתו לפני שבת, ובכל זאת תשלחנה הודעות בשבת אל תא הדואר שלו ע"י גויים או יהודים (הנמצאים במקום שבו יום חול, או מחללי שבת). במוצאי שבת ידליק הישראל את המחשב שבביתו או במשרדו וימשוך אליו מהשרת את כל ההודעות שנשלחו עבורו בשבת. יוצא שבמחשב שבבית הישראל לא נעשה דבר בשבת, אלא שה"ספק" - החברה בעלת השרת, נותנת לו רשות להשתמש בדיסק שלהם. כל משלוח המכתב לכאו' נעשה ללא התערבות אדם בשבת, חוץ משולח ההודעה שעושה מעשה בשבת (וכן האדם המפקח בשרת על תקינות פעולת השרת ומניעת פריצות לאתרים, וכנ"ל בענפים 6-9). וצ"ע אי ניתן לומר שעד קבלת המכתב במוצ"ש לא נעשה שום דבר ברכושו הממשי של הישראל.

נמצאנו למדים שפעולת הדואר האלקטרוני שונה מהשימוש הרגיל של האינטרנט בכך, שבשימוש הרגיל אחרים מושכים מידע מהאתר הקבוע שלו או משאירים בו הודעות. ואילו בדוא"ל רק שולחים מידע, ושם גם אין לו מקום מיוחד בדיסק שבשרת עבור האתר שלו, אלא שולחים הודעות עבור קוד מסוים, וההודעה נקלטת עבורו במקום פנוי בדיסק שבשרת. והיינו נותנים לו רשות להשתמש בכל מקום פנוי בשרת, אך אין לו מקום קבוע שם (ומציאות זו דומה במידת מה לתא קולי של טלפון, שהתא הקולי נמצא בחברת הטלפונים, ושם נשמרות ההודעות. ואילו מזכירה אלקטרונית, בדומה למכשיר הפאקס, נמצאת בביתו של הלקוח).

עוד יש להוסיף, שאמר לי מומחה, שכאשר ספק נותן שירות חינם של דואר אלקטרוני, ממילא אין שום התחייבות מצידו להפעלת השרת לצורך תאי הדוא"ל שבאותו שרת. היינו אין התחייבות לתיקון קלקולים ואף להפעלה השוטפת של השרת. ועוד אמר שכאשר משלמים לספק על שירותיו בשרת (היינו שתא הדוא"ל לא ניתן בחינם), וכ"ש כשלא משלמים, אין אפשרות לסגור את תא הדוא"ל ליום אחד בשבוע (היינו לשבת). ואם אדם שולח מכתב מהמחשב שבביתו אל תא דוא"ל כלשהו, הרי שבצג המחשב שבבית השולח אין נראית הכתובת שאליה שלחו המכתב (וזו נ"מ מצד חשד של הרואה בבית המשלח שתא הדוא"ל פתוח בשבת).

לאור כל הנ"ל עולות השאלות המותר להשאיר תא דוא"ל פתוח בשבת (ואם לא ניתן לסוגרו, המותר בכלל להפעילו כל ימות השבוע אם הוא גורם לחילול שבת ח"ו). ואם אסור להשאירו פתוח, המותר בדיעבד לאחר השבת ליהנות מכך ולקרוא ההודעות שנשלחו לתא זה בשבת. ולכאו' יש לדון בכ"ז, האם שייכים בני"ד טעמי האוסרים להשאיר אתר אינטרנט רגיל פתוח בשבת, כולל הדיון מצד עבודת המפקח בשרת בשבת.

בענין הצדדים לאסור בני"ד:

אם נצא מנקודת הנחה שהספק (היינו החברה בעלת השרת) חייב לתת לבעל תא הדוא"ל שירות בכל ימות השבוע (ומדובר בת"ד בשרתים שאינם נותנים זאת בחינם), הרי שעפי"ד הגריש"א דלעיל (בענף 11) עולה שיש לבעל הת"ד שייכות ממונית לשרת משום שהם חייבים להפעיל עבורו את השרת לצורך הת"ד שלו, ואף יש לו חוזה עמם, ולכן יש לו קשר ממוני לשרת.

ואם אכן כנים אנו בכך, הרי כמה איסורים כרוכים בהשארת הת"ד פתוח בשבת:

מסייע לחילול שבת: עפי"ד הפוס' הסוברים שיש לסגור לפני שבת מכונות לממכר מאכל או לכיבוס, וכנ"ל (בענף 17). וכן עולה מדברי הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ווזנר והגר"ע בצרי שליט"א דלעיל (בענפים 11-16). ויותר מכך, יש שיסברו שכרוך בזה אף איסור דאו' דלפנ"ע (כך עולה מדברי הגר"ש גורן זצ"ל כדלעיל בענף 10). ויש מי שאומר שזה אף יותר גרוע מאיסור לפנ"ע בעלמא, משום שבני"ד הוא ממש נותן את כליו לשימוש בחילול שבת (הגרי"ש אלישיב שליט"א כנ"ל שם).

ועוד יש צד לאסור בני"ד, בגלל עבודת המפקח בשבילו בשרת בשבת. שכבר הסקנו לעיל (בענף 9) שאין להעסיק בשבת אדם שיעבוד בשרת, ואפי' אם הוא גוי אין הדבר ברור להיתר, וזאת אף אם באותו שרת ישנם גם אתרים של גויים.

עוד יש לאסור בני"ד עפי"ד הגר"ש ווזנר שליט"א בשבט"ה (כנ"ל בענף 15). ואם נתרגם דבריו לני"ד, יש לאסור משום שהיהודי העמיד עסק כזה שמאפשר לחלל שבת אל תא הדואר שלו באופן תמידי. ואע"פ שהמשרד והמקום שהמחשב שם סגורים, אין דנים על המשרד אלא על מה שנעשה במחשב, ואין לך זלזול שבת מדרבנן גדול מזה. ועוד שקובעים עצמם לעשות פעולות של חילול שבת בשבת, וזה אסור אף כשאינו עושה מעשה. ע"כ. והיינו כעין מה שכתבנו לעיל דהוי לפנ"ע, וגם מצד מסחר בשבת.

עוד יש לאסור מצד איסור שביתת כלים. ואע"ג שמרן (בסי' רמ"ו) פסק שאין איסור שביתת כלים, מ"מ כבר חשש הב"ח (סי' רמ"ו) לדעת הרוקח, וכתב דלב"ה אית להו איסור שביתת כלים מדאו' בכלים דעבדו מעשה. ועפי"ז אסר מהר"י שטייף בתשובותיו (סי' ו') השארת מכונות כביסה אוטומטיות פתוחות לשימוש בשבת (כנ"ל בענף 17). ואף הגר"ש גורן זצ"ל אסר (בענף 10) השארת כספומטים פתוחים בשבת גם בשל טעם זה דשביתת כלים. וע"ע בדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א (בענף 11) והגר"ע בצרי שליט"א (בענף 15).

עוד צד לאסור בני"ד משום חילול ש"ש (וכמו שאסר מטעם זה הגר"ש ווזנר שליט"א כנ"ל בענף 15). אמנם צ"ע אי בני"ד שייך טעם זה, אם בצג של שולח המכתב לא רואים כלל לאיזה ת"ד נכנסים ושולחים המכתב.

לאור כל הנ"ל עולה שישנם כמה צדדים לאסור את השארת תא הדואר האלקטרוני פתוח בשבת, וממילא יש לסוגרו לפני שבת. אמנם כ"ז דוקא אם נכון הדבר שלבעל הת"ד יש קשר ושייכות ממונית לשרת. אך כבר כתבנו לעיל שיש צד לומר שכיון שאין לו מקום מוגדר בדיסק שבשרת אולי אין זה נכון שיש לו שייכות ממונית לשרת. מ"מ בס"ד נראה שיותר נכון לומר שיש לו אמנם שייכות ממונית מוגבלת לשרת (פחותה ממי שיש לו אתר משלו), אך מ"מ ודאי יש לו שייכות ממונית כלשהי, דהא לסתם אדם אחר שאינו משלם לספק (החברה המחזיקה את השרת) לא יתנו ת"ד בשרת ולא תהיה לאנשים אפשרות לשלוח אליו מכתבים. ויש לזכור שאף מי שיש לו אתר באינטרנט הרי לעיתים העובדים בשרת מעבירים את האתר שלו ממקום למקום, וא"כ לא רק לבעל הת"ד אין מקום קבוע בדיסקט. ולכן הדעת נוטה שחובה לסגור גם את תא הדואר האלקטרוני לפני שבת (וראה בענף הבא דעת הגריש"א שליט"א ע"כ).

ובאשר למצב של בדיעבד - אם לא סגר את הת"ד לפני שבת. לכאו' דינו שווה לזה של בעל אתר רגיל בשרת. וכבר הסקנו לעיל (בענף 17) שאם לא סגרו האתר לפני שבת ונכנסו הודעות במשך השבת, אזי מצד עבודת המפקח בשרת הסקנו (בענף 9) שאם המפקח הוא גוי, ולבעל הת"ד ידוע שנעשו בשבת פעולות הכרוכות בחילול שבת עבור הת"ד שלו, ורק עבור הת"ד שלו, הרי שאסור לו ליהנות מכך ולהשתמש במידע שנכנס לאתר שלו בשבת, עד זמן כדי שיעשו במוצ"ש. אך אם עשו פעולות כאלה גם עבור ת"ד של אחרים (עכ"פ של גויים) אין לאסור את ההנאה מכך במוצ"ש. אלא שהתברר לנו שבעל ת"ד אלקטרוני בשרת אינו יכול לדעת במוצ"ש אם עשו בשבת פעולות בשרת עבור הת"ד שלו. ולפי"ז כיון דהוי ספק אם במשך כל שבת בפני עצמה עשו פעולות כאלה באתר שלו, וכיון שמדובר באיסור הנאה ממעשה שבת דהוי איסור דרבנן, הרי כ"ז הוי ספק דרבנן ולקולא [אמנם צ"ע למעשה, דעפי"ד הגרי"ש אלישיב שליט"א דלעיל בענף 13, יתכן ויש לאסור בני"ד "עולמית" כדין חתונה שאי אפשר להחזיר המצב לקדמותו ולעשותו שוב. וא"כ אולי ה"ה בני"ד, שהרי המפקח בשרת כבר מנע את הפריצה אל האתר או תיקן את הקלקול. ולא שייך לקלקל שוב את האתר ולתקנו במוצ"ש, וכנ"ל גבי חתונה. ולפי"ז יש להחמיר בני"ד ולאסור עולמית. ועוד צ"ע אי יש לאסור בני"ד עפי"ד הגריש"א שליט"א המובאים לעיל (בענף 14) שאסר מצד מסחר בשבת. אך נראה שמ"מ גבי תיקון האתר ומניעת פריצה אליו פחות שייך דין מסחר, שהרי אין זה מסחר. ומ"מ ראה בסוף ענף 8, שנראה שאין להקל בני"ד מהצד שזו רק הנאה עקיפה, והיינו שיוכלו לשלוח אליו הזמנות. וצ"ע].

ומ"מ כ"ז מדובר מצד עבודת המפקח בשרת. אך מצד עצם השארת האתר פתוח בשבת ע"מ לקבל הודעות, כבר הורה לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א (כדלעיל בענף 13) שאם לא סגרו את האתר (ומסתבר דה"ה את תא הדואר האלקטרוני) לפני שבת, ובמשך השבת שלחו אליו מכתבים והודעות, אסור לו ליהנות מכך "עולמית". וכ"ה בין אם לא סגר את הת"ד בשוגג או במזיד, ובין אם שולח המכתב וההודעה הינו ישראל או גוי. ואמר כ"ז אף מבלי להתייחס לענין העבודה בשרת (עיי"ש בענף 13 טעמו).

ואמנם אמרו לנו שיתכן שבחלק מהשרתים לא ניתן לסגור את הת"ד לפני שבת (מצד בעל הת"ד או מצד בעל השרת), ובזה אכן לא ברור לנו אם יש להחמיר בדיעבד כנ"ל (אף לדעת הגריש"א שליט"א).

כל זה כתבנו רק מדעתנו, עפי"ד הגריש"א שליט"א גבי אתרי אינטרנט (לא תאי דוא"ל). וכעבור זמן שאלנוהו גם גבי תאי דוא"ל, וכדלקמן בענף הבא.

ענף 19: עוד מתשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א - דין תא דואר אלקטרוני.

שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א לגבי מי שיש לו תא דואר בדואר אלקטרוני. הוסבר לגריש"א שליט"א שמבחינה טכנית הדבר דומה לאתר רגיל באינטרנט. והיינו שאדם במקום מסויים שולח הודעה לשרת, שהוא מחשב בעל יכולת קיבול הודעות גדולה. ולאדם אחר יש לו "כתובת" בשרת, שהיא התא דוא"ל (=דואר אלקטרוני) שלו. הכתובת הזו אינה תא דואר מוחשי וגשמי, אלא מי ששולח הודעה דרך המחשב שלו לקוד מסוים, כגון לכתובת שהיא האותיות א,ב,ג,ד,ה, הרי זה נקלט בדיסקט שבשרת, ואז בעל התא דוא"ל יכול דרך המחשב שלו למשוך ולשלוף את ההודעות שנשלחו אליו. אלא שההבדל בין אתר באינטרנט לבין תא דוא"ל הוא שהאתר נמצא במקום מסוים ומוגדר בדיסקט שבשרת, ואילו תא דוא"ל אינו במקום מסוים בדיסקט שבשרת אלא יש לו רק רשות לקבל הודעות לכתובת שלו בשרת (הוסברו לגריש"א גם כמה דוגמאות לשימושים של דוא"ל). גם לגבי הדוא"ל, כבאתר האינטרנט, לכאו' יש לבעל התא דוא"ל קשר ממוני ושייכות ממונית לתא הדואר שלו שבשרת, כי הוא משלם להם והם חייבים לתת לו שירות, כגון לספק לשרת חשמל, ולהשאיר אדם שיפקח שהדברים פועלים כתיקנם. ושאל הגריש"א האם יש שם אדם באופן קבוע, והאם הוא רק מפקח או עושה גם פעולות. ואמרנו שיש בשרת לפחות אדם אחד ולעיתים יותר. והוא לא רק מפקח אלא אם ישנם ניסיונות לפרוץ ולקלקל אתרים מסוימים בשרת הוא מונע זאת או מתקן קלקולים שכבר אירעו. וכן הוא עושה גיבויים, זאת אומרת מעתיק ומשכפל הודעות מסוימות לשם שמירתן, וכדו'. הזכרנו שלגבי אתר האינטרנט הגריש"א שליט"א אמר שיש לסוגרם לפני שבת בגלל שאל"כ הרי מחללי שבת משתמשים בכלי שלו לחילול שבת. וענה הגריש"א שאם כן אז צריך לסגור לפני שבת גם את תא הדואר האלקטרוני, כיון שהוא שותף בשרת (שמשלם להם - מ.ה.) ויש לו שייכות לזה. וזה כמו דין האתר באינטרנט. עכת"ד.

יש להעיר, שגם מדברי הפוס' האחרים הסוברים שיש לסגור את אתרי האינטרנט לפני שבת (כמובא בענפים הקודמים), ולפחות עפ"י רוב טעמיהם התם, נראה שגם בני"ד הם יסברו שצריך לסגור את תאי הדוא"ל לפני השבת.

לאור מה שאמר לנו הגריש"א שליט"א שיש לסגור את תא הדואר האלקטרוני לפני שבת, שאלנוהו מה הדין לגבי שימוש בדיעבד במידע שהתקבל בתא הדוא"ל בשבת. אמרנו שנודע לנו, שבניגוד לאתר האינטרנט שבעל האתר יכול לסוגרו בעצמו לפני שבת מהמחשב שלו בבית, הרי שאת תא הדואר האלקטרוני יכולים לסגור רק העובדים בשרת עצמו. ומסתבר לאנשי המקצוע העובדים בשרתים, שבעלי השרתים לא יסכימו לסגור לפני כל שבת ושבת את תאי הדוא"ל של שומרי השבת, אלא א"כ ישלמו להם סכומי כסף גדולים. השאלה הינה האם בשל מציאות זו מותר בדיעבד להשתמש במידע שהתקבל בדוא"ל בשבת. הזכרנו שלגבי אתרי האינטרנט הגריש"א שליט"א אסר זאת בדיעבד מצד מעשה שבת, ושזה נחשב שאי אפשר להחזיר את פעולת ההזמנה שנשלחה בשבת, וזה כמו חתונה שא"א לחזור ולצלמה. ולכן לגבי אתרי האינטרנט אסר הגריש"א עולמית את השימוש במידע זה. השאלה הינה מה הדין לגבי תא דוא"ל. וענה הגריש"א שגם לגבי תא הדוא"ל אסור ליהנות ולהשתמש בהודעות שהגיעו בשבת, כמו לגבי אתר האינטרנט. והטעם, כיון שהוא שותף במציאות לחילול שבת. ושאלנו, דלכאו' הוא אנוס בזה, כיון שאין באפשרותו לסגור את תא הדוא"ל לפני שבת. ואמר הגריש"א שזה לא נקרא אנוס, כיון שהוא יכול לסגור את התא שלו לגמרי - כל ימות השבוע. והערנו, שלומר לאנשים לסגור לגמרי את תא הדוא"ל שלהם זו ממש גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, כי לאנשים רבים מאוד יש תאי דוא"ל ומשתמשים בהם רבות. וצחק הגריש"א ואמר שבכל זאת אסור להשתמש אפי' בדיעבד במידע שהתקבל בשבת. והוסיף: משל למה הדבר דומה: למי שיש לו שותפות בעסק עם מחללי שבת, הרי ודאי אסור לו ליהנות מהרווחים של השבת, לכן גם פה צריך במוצאי שבת למחוק את כל ההודעות שנכנסו לתא דוא"ל שלו בשבת. עכת"ד. והיה משמע מדברי הגריש"א שאל"כ הרי שצריך לסגור את התא דוא"ל כל השבוע.

ולגבי מי שקיבל הודעה לתא דוא"ל שלו כשאצל שולח ההודעה היתה שבת בזמן שליחתה, ראה לעיל (בענף 13).

דין תא דוא"ל הנמצא בשרת המספק שירותים בחינם, ר' לעיל (בענף 14).