[1]א. עפ"י המ"ב (סימן תרפ"ו סק"ב), ספר ילקו"י - מועדים (עמ' 277 סעיף א'). ועיקר דין תעא"ס לא נזכר בגמ' אבל נהגו בו (הרה"מ פ"ה מתענית ה"ה). יש שלמדו כן ממש"כ די"ג הוא זמן קהילה לכל (גמ' מגילה ד"ב), והיינו שנקהלו הכל לתענית בשושן (שאילתות פר' "ויקרא". הרה"מ והגמ"י שם). והרמב"ם כתב דין תעא"ס בפ"ה מתענית ה"ה. והגר"א נבצנל שליט"א (בהערותיו לספר הצבא בהלכה, הערה 13) כתב שהדעה הנ"ל שתעא"ס הינה מתקנת מרדכי ואסתר - אינה מקובלת, דהקשו ע"כ דא"כ גם י"א באדר זמן קהילה הוא לכל, כשי"ג באדר חל בשבת.

[2]ב. במכילתא סוף פר' "בשלח" נזכר ענין התענית שהתענה משה ביום המלחמה עם עמלק.

[3]ג. כ"כ בילקו"י (שם הערה ב') בשם מדרש רבי תנחומא (פר' בראשית), שאילתות דרב אחאי גאון (פר' "ויקהל". סימן ס"ו). הרמב"ם (פ"ה מהלכות תענית הל' ה'). ראבי"ה מגילה (סימן תק"נ). הרוקח (סימן ר"מ). או"ז (ח"ב סימן תל"ט). הרא"ש, המרדכי והר"ן ריש מגילה בשם ר"ת. אורחות חיים הל' מגילה (סימן כ"ה). תוס' מס' תענית (דף י"ח). המאירי רפ"ק דמגילה. ור' עוד מש"כ הר"ן ספ"ב דתענית בשם הראב"ד. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שבתנ"ך לא מפורש כלל שאף אחד מישראל לא נהרג. עכת"ד.

[4]ד. דין תענית זו כתב מרן (בסימן תרפ"ו סעיף ב'). והא דכתבנוהו בלשון מנהג, משום דכ"כ המ"ב (שם סק"ב) עפ"י הרמב"ם (שם), אע"פ שמרן כתב בלשון: "מתענים", ולמדו ממנו כמה אחרונים דלא ס"ל דהוא משום המנהג. ור' לקמן (בהערה ה').

והא דכתבנו טעם זה, כ"כ הא"ר (בסימן תרפ"ו) בשם הכלבו. וכ"כ המ"ב (שם). ואילו הרמב"ם (בפ"ה מהל' תענית ה"ה), כתב דהוא כדי לזכור התענית שהתענו בימי אסתר. ונראה שדבריהם שוים, שכשם שנענה ה' לתפילתם אז וקיבל את תשובתם, כך ידיו פתוחות לקבל שבים בכל דור ודור. ור' בכה"ח (סימן תרפ"ו סק"ח) שכתב בשם ספר מגיד מישרים הטעם, כדי להכניע את השטן מלקטרג על מה שאוכלים ושותים ושמחים בפורים. עיי"ש.

והמנהג להתענות בתענית זו רק ביום ולא בלילה, וכמש"כ מרן (בסימן תק"נ סעיף ב') לגבי ד' תעניות, וכ"ש הכא. וכתב הכנה"ג [בהגה"ט (סי' תרפ"ו). והב"ד המג"א, הבה"ט, וכה"ח (סימן תרפ"ו סק"ט)], שיש המתענים לילה ויום. ואמנם הכנה"ג כתב ד"ז גבי המתענים תענית זו ג' ימים. אך נראה שהאחרו' שהביאוהו למדו כן אף גבי המתענים רק יום א'. והנוסח במ"א צריך זהירות. ועוד הוסיף שם הרב כנה"ג, שבמדרש אסתר יש סמך לאותם המפסיקים בלילות ומתענים רק ביום, ובגמ' שלנו פרק בתרא דיבמות יש סמך לאותם המתענים לילה ויום. וציין לתשו' הריב"ש (סי' תט"ז). וראה עוד לקמן בהערה מ"ה גבי המתענים ג' ימים.

שמעתי מאחד מגדולי דורנו האשכנזים שאמנם הפר"ח כתב שאין מתענים תענית אסתר בירושלים (ראה פר"ח סס"י תרפ"ו), אך למעשה אין נוהגים כפר"ח בזה (אע"ג שהיה מרא דאתרא פה בירושת"ו - מ.ה.). ומתענין בתעא"ס. והוסיף שלד' הראב"ד תעא"ס זה חלק ממצות פורים, לא רק בשל סמיכות הזמן, אלא בשל העובדה שזה חלק מהמצוות של החג. ועוד אמר, שתעא"ס ענינה חיזוק בלימוד תורה ותפילה, שמשפיעים הם על המציאות. וכמו שבזמן מרע"ה היה רפיון בל"ת ברפידים ואז בא עמלק, כך היה גם בזמן מרדכי ולכן הם התחזקו אז בל"ת ובתפילות. עכת"ד. והגר"א נבנצל שליט"א כתב (בהערותיו לספר הצבא בהלכה, הערה 13), דלפי"ד הפר"ח הנ"ל שמוקפים אינם מתענים בי"ג, אולי הדין כן גם בספק מוקפים, כגון חיילים המשרתים בחברון ובשכם. ע"כ.

אחד מגדולי הדור האשכנזים אמר לי, שבתעא"ס, כבכל שאר התעניות, מצד התענית מותר לאכול לאחר צה"כ אע"פ שלא התפלל ערבית (והיינו רק מצד האיסור לאכול לפני ערבית - דבר ששייך בכל יום ולא רק בתעניות - לכן אסור לאכול. אך מצד התענית שרי - מ.ה.). עכת"ד.

[5]ה. בענין זה ר' מש"כ המגיד משנה (פ"ה מהל' תענית הל' ה') והב"ח (סימן תרפ"ו). ומרן (סימן תרפ"ו ס"ב) כתב: "מתענים". ויש אחרונים שדייקו מכך שיתכן שלדעתו זו חובה (ר' שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ו'). ור' מש"כ הרמ"א (שם בסימן תרפ"ו), שאינו חובה. והמ"ב (בסק"ב) נקט לשון מנהג (ושמא אגב ריהטא כתב כך, אך לא התכוון בדוקא להכריע במחלוקת זו). ובשעה"צ (סקט"ז) כתב שאינו חובה כ"כ כד' תעניות [והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאף בימינו ארבע תעניות חיובן מדברי קבלה. ושאלתיו, שהרי מהגמ' במס' רה"ש (דף י"ח ע"ב) משמע, שהיום חיובן רק בגלל שכבר קיבלו אותם ישראל עליהם, שהרי היום אין גזירת המלכות ואין שלום. וענה לי שאפ"ה חיובן מדברי קבלה, ושכן משמע מהרמב"ם ומהטור. עכ"ד. ונראה שכוונתו לדברי הרמב"ם (בפ"ה מהל' תענית ה"ד) שכתב: וארבעה ימי הצומות האלו הרי הן מפורשים בקבלה: "צום הרביעי וצום החמישי" וגו'. עכ"ל. אך ראה ברמב"ם (שם בה"ה) שכתב: "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות ובי"ג אדר". עכ"ל. ומשמע שאכן בימינו החיוב אינו אלא מכח המנהג. וראה מש"כ המ"ב (סימן תקס"ו ס"ק י"ד)]. וראה עוד בענין תענית אסתר בכה"ח (סימן תרפ"ו סקי"ז), ובספר ילקו"י - מועדים (עמ' 278 הערה י"ב, ועמ' 281 הערה ט"ז). וראה בביאור הגר"א (סימן תרפ"ו סק"א) שאגב הדיון בטעם היתר התענית בערב פורים האריך (שלא כמנהגו) ודן האם חיוב תענית אסתר הינו מדברי קבלה אם לאו. ור' עוד מש"כ שם שלתלמוד דידן דברי קבלה כד"ת, ולירושלמי ד"ק אינם כד"ת. עיי"ש. והריטב"א במגילה (ד"ה, ב' ד"ה "גופא") כ' שד"ק כדבריהם וספקם לקולא. ובשו"ע (סי' תרצ"ו ס"ז) פסק דד"ק כד"ת. אמנם לכאו' קשה ממש"כ מרן ביו"ד (סי' רל"ט ס"ו) שקריהמ"ג הוי מצוה דרבנן. ולפי"ז ה"ה שמחת פורים, דשניהם כתובים במגילה, וא"כ קשה הן לגבי פורים והן לגבי אי ד"ק כד"ת. ויותר מכך, לכאו' קשה גם על דברי הרמ"א, שבאו"ח (שם) כתב שכ"ש שהאונן חייב בקריה"מ, וא"כ ס"ל דהוי דאו'. ומאידך ביו"ד לא העיר ע"ד מרן, ומשמע דס"ל דהוי דרבנן (ומ"מ באו"ח כתב הרמ"א שחייב אף בתפילה, ולכאו' הוי חייוב דרבנן). וי"ל בכ"ז ואכמ"ל.

וע"ע במדרש רבי תנחומא (ריש פר' נח) שהדלקת הנר הינה מדאו', והביאו הפס' "וקראת לשבת עונג" שהוא ד"ק. וא"כ ס"ל למדרש שד"ק כד"ת. ור' בפירוש יש סדר למשנה על המשניות ברכות (פ"ה) אי לומדים מן המדרשות. וע"ע בענין ד"ק כד"ת ביד מלאכי (כללי א' סקמ"ב), ביחו"ד (ח"ה עמ' ס"ו-ס"ז, דבספק ד"ק אזלינן לחומרא), במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ו הערה נ"ז ופי"ב הערה ב'), ולקמן (פ"ח הערה כ"ב).

[6]ו. רמ"א (סימן תרפ"ו סעיף ב'). ור' כה"ח (שם סקי"ח). וי"א שמ"מ תתעננה כמה שעות (כמש"כ לקמן סוף הערה ט"ו). וראה בא"ר (בסימן תרפ"ו סעיף ב') שכתב שמשמע מהגמי"י, מהב"י בשם א"ח וכן מהמהרי"ל בשם המהר"ש, שאף מעוברות ומניקות צריכות להתענות. ועוד בענינים אלה ראה בספר פסתש"ו (סי' תק"נ ס"א ובהערה 5) ובספרנו מקראי קודש הלכות שלוש תעניות (פ"א סעי' ג').

[7]ז. ראה מ"ב (סימן תק"נ סק"ג), כה"ח (סק"ה), ילקו"י - מועדים (עמ' 277 סעיף ג').

ובענין האם רק מצטערת פטורה. הישועות יעקב כתב, שמש"כ הרמ"א "שאם מצטערים הרבה לא יתענו" קאי רק על כואבי עינים, משא"כ מעוברות הפטורות אף אם אינן מצטערות. והא"ר החמיר במעוברת אם אינה מצטערת. ור' במ"ב (סימן תרפ"ו סק"ד), ובשעה"צ (סק"י), שכתב דהכל תלוי במנהג המקום (ור' גם בהערה הבאה). ור' עוד בכה"ח (סימן תרפ"ו סקכ"א), ובילקו"י (שם עמ' 278 הערה י"ב). וכל זה אינו מעיקר הדין, משום שכבר כתב מרן (בסימן תקנ"ד סעיף ה') שמעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בג' תעניות. ע"כ. וכ"ש הכא. ואף הרמ"א כתב (בסימן תק"נ סעיף א') לגבי ג' תעניות שעוברות ומניקות, אפי' אינן מצטערות אינן מחויבות להתענות, אלא שנהגו להחמיר. ור' מ"ב (באותו סימן ס"ק א' וב'). וממש"כ הרמ"א (בסימן תרפ"ו סעיף ב') משמע דכ"ש לני"ד. ור' בהקדמת הגר"מ אליהו זצ"ל לספר התענית בהלכה (לרב משה דיין שליט"א), שהבין שיש סתירה לגבי מעוברות ומניקות מדברי מרן בסימן תק"נ, ששם משמע שאף הן חייבות בתענית, לבין מש"כ להקל בסימן תקנ"ד. ולכן לדעת הגר"מ אליהו, אם המעוברת או המניקה אינה מצטערת, צריכה היא להתענות בשלוש התעניות. עיי"ש.

[8]ח. מ"ב (שם סק"ד) בשם הא"ר, וכנ"ל בהערה הקודמת. ובשעה"צ (סק"י) כתב דהכל תלוי במנהג המקום. ושאלתי את הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל בענין זה, והורה לי שאם מעוברת זו אינה מצטערת מהתענית, אכן צריכה היא להתענות, ואין נ"מ בין שלבי ההריון השונים. ושאלתיו, דלאור דברי שעה"צ (בסימן תק"נ סק"ב) שכתב: "בראשית ימי עיבורה העובר חלוש ביותר, ועינוי או סיגוף קל מפסידו בודאי, ומסכן גם המעוברת", נראה אולי להקל בשלבי ההריון הראשונים, דשמא אף אם המעוברת אינה מרגישה צער, שמא בכ"ז העובר סובל מהתענית כיון שרגיש הוא בתקופה זו. וענה לי דקיי"ל שאם העובר מצטער גם האם מצטערת, דכך עשה ה' את טבע הבריאה וחנן את המעוברות במידה זו. ולכן אם האם איננה מצטערת אף התינוק אינו ניזוק מהתענית, וכענין זאת כתב הרא"ש בפרק יוה"כ. עכת"ד. ונראה שכוונתו לרא"ש בפרק יוה"כ (סימן י"ג) שכתב: דלא משתכחת סכנת עובר בלא סכנת עוברה (ר"ל המעוברת), ולא סכנת עוברה בלא סכנת עובר. עכ"ל. ור' בקרבן נתנאל (שם סק"כ). וראה בספר יחו"ד (ח"ו סימן ל"ט ריש עמ' ר"ה) שמשמע ממה שהביא את דברי הנצי"ב, שיש מחלוקת בדבר. ובענין עובר הקטן מארבעים יום, ר' מש"כ הק"נ (שם סק"י). ואכמ"ל. ולאחר מכן שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, ודעתו שמעוברות ומניקות שאינן מצטערות מן התענית תשתדלנה להתענות. והוסיף, שכן הדין בכל שלבי ההריון, ואף בתוך ארבעים הימים הראשונים של ההריון. וכ"כ להחמיר למעוברות שאינן מצטערות, גם הריעב"ץ בסידורו (דף שע"ח סקכ"ו), ומחה"ש (סס"י תרפ"ו). עיי"ש. וכן נראה מדברי הרמ"א (בסימן תקנ"ד סעיף ו').

[9]ט. מ"ב (סימן תק"נ סק"ג), כה"ח (סק"ה), וילקו"י (שם סעיף ג'). ור' הערה הבאה.

[10]י. מ"ב (שם) וכה"ח (שם ס"ק ה' וח'). וכן משמע מילקו"י (שם). וכן הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל, שאם הוכח שהיא מעוברת (כגון ע"י בדיקות רפואיות), אע"פ שלא מלאו מ' יום מתחילת הריונה, מ"מ כיון שהיא מצטערת פטורה היא מן התענית. עכת"ד.

והרה"ג דב כהן שליט"א (מח"ס סדר השלחן), הורה לי שבמקרים אלה עדיף לשאול רופא עד כמה עלולה התענית להזיק לעובר ולמעוברת, מאשר לסמוך על הרגשתה. עכת"ד.

[11]יא. מ"ב (שם), שעה"צ (שם סק"ב), וכ"כ בילקו"י (שם).

[12]יב. עפ"י מ"ב (סימן תק"נ סק"ד) וכה"ח (סק"ז). וראה לקמן בפרקנו בסעי' ד'.

[13]יג. מ"ב (שם. ס"ק ג' וד') שעה"צ (שם), ור' רמ"א (סימן תקנ"ד סעיף ו').

[14]יד. מה שכתבנו שיש הפוטרים לגמרי כל מעוברת ומניקה, כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א. שלדינא לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל כל מעוברת וכל מניקה לא תתענה בתענית זו. והוסיף הגר"א נבנצל שליט"א הטעם, דאע"פ שהרמ"א לא הקל כ"כ בזה (ראה רמ"א סי' תק"נ ס"א), מ"מ בנתיים ירדה חולשה לעולם. עכת"ד. וראה עוד מה שכתבנו בשמו בספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פרק ט', ובפרט בהערות לסעי' ה' וט"ו), שהחמיר מאוד בעניני פיקו"נ למעוברות ומניקות, והיקל בתענית יוה"כ בהרבה מקרים. עיי"ש. וע"ע בענינים אלה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ג' תעניות (פ"א ס"ג). וכ"ש שיש להקל בני"ד. ובפרט כשיש חשש שיפסק חלבה של המינקת.

ומה שכתבנו שספק נפשות להקל, כך משמע לעניננו מדברי שעה"צ (שם), וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. וראה מש"כ הג"ר משה פיינשטיין באג"מ (חאו"ח ח"א סימן קל"ב): מי הוא שיכול לסמוך על חילוקים בחשש פיקוח נפש. ע"כ. וראה עוד מש"כ בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פ"ט סעי' א'-ג', ובפרט בהערה ט'). וע"ע שם (בפ"ט) בענין הקלה למעוברות ולמניקות בתענית.

[15]טו. כך הורה לי הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל. וטעמו בכך אינו מדין הנקה אלא משום חולשתה (ר' מס' שבת ל"ב ע"א ודף קכ"ט ע"א). ולכאו' קשה ע"כ, שהרי מרן (בסימן תקנ"ד סעיף ו') פסק שחיה פטורה מתענית ט' באב כל ל' יום. ואף דלענין יו"כ פטרינן לה רק עד ז', מ"מ לענין ט"ב מקילים לה דהוי מדרבנן (מ"ב שם סק"ט), וא"כ כ"ש להכא. ולכאו' י"ל דס"ל כרמ"א (שם) שכתב שאפ"ה נוהגות הן להתענות כל זמן שאין להן צער גדול שיש חשש לסכנה. וכן הרש"ל חלק על מרן בהא וס"ל דשווה דין יולדת בט"ב לדינה ביוה"כ, ולאחר ז' ימים צריכה להתענות אפי' אם אמרה צריכה אני, אא"כ היא חולה קצת [והב"ד המ"ב (סימן תקנ"ד סק"ט) וכה"ח (סקכ"ו, ועיי"ש שהביא רבים החולקים על דברי הרש"ל)]. ולמרות שנראה לחלק בין תענית אסתר לשאר תעניות, ולא מצאנו מי שמחמיר בהדיא בתענית זו ליולדת לאחר ז' ימים, נראה דמ"מ כך ס"ל הגר"ש ישראלי להחמיר לכתחילה אם אינה מצטערת.

ואם אמרינן בכגון דא דמקילים לה מעל"ע, או דכיון שילדה לפני השקיעה אמרינן דעבר יום א' ללידה ומחמרינן עליה, ראה מש"כ מרן (בסימן תרי"ז סעיף ד'), וראה בפת"ע (סימן תקנ"ד סק"י. והב"ד כה"ח שם סקל"ו), דבתענית ט"ב מקילים ומונין לה מעל"ע כדעת הרא"ש, דהוי מדרבנן, ונראה דה"ה הכא. וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל דמקילים לחיות ומונים להן מעל"ע, וכן שמעתי ממנו בהדיא אף לגבי תענית יוה"כ דהוי דאו'. ובענין מש"כ בשו"ע (סימן תרי"ז שם) שהחמיר שאין מונים מעל"ע לענין יוה"כ, ר' בכה"ח (שם ס"ק כ"ב) שכתב שיש חולקים בדבר, ומש"כ עוד כה"ח (סימן ש"ל סקכ"א). והגר"ע יוסף זצ"ל אמר בשיעורו דכיון שרוה"פ חלקו על מרן בכך ופסקו דמחשבינן מעל"ע, לכן לדינא מקילים בכך אף ביוה"כ, וכנ"ל. עכת"ד. וראה מה שכתבנו ע"כ במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ט הערה ל"ב וסעי' י"א).

ועוד כתבו הפוסקים בענינים אלה: כתב הכנה"ג, דמה שאמרו שדין חיה ל' יום, לאו דוקא, אלא כל זמן שהיא חלושה. ע"כ [וכ"כ במזבח אדמה, וכ"כ במחב"ר. והב"ד כה"ח (סימן תקנ"ד סקכ"ח)]. ונראה דה"ה לני"ד.

כתב בליקוטי הפר"ח [והב"ד המ"ב (סימן תקנ"ד סקי"ב) וכה"ח (סקכ"ז)], דאם קים לה בגוה היולדת דמצייא להתענות, תתענה. וכעין זאת כתב הרב זכרון יוסף, שאם התרפאה מחולשת לידתה תתענה ותשלים. והב"ד המחב"ר, זכ"ל, שע"ת וכה"ח (שם סקכ"ט). מיהו הביא כה"ח כמה פוסקים שחלקו על דברי הרב זכרון יוסף, וס"ל דהעיקר כדברי מרן (בסעיף ו') שא"צ להתענות כלל. ועוד כתב הרב זכרון יוסף, שאם החלה היולדת להתענות ומרגשת באמצע היום חולשה יתירה לא תתענה בשארית היום, ובפרט מן המנחה ולמעלה (והב"ד כה"ח שם). וראה עוד בענינים אלה בספר פסתש"ו (סי' תק"נ ס"א ובהערה 5) ובספרנו מקראי קודש הל' שלוש תעניות (פ"א סעי' ד').

כתב בספר בית הלל (ביו"ד סי' רס"ה והב"ד הא"ר), דאפי' יולדת שאינה מתענה תתענה כמה שעות. וכתב השע"ת ע"כ שאם קשה לה לא תתענה כלל. והב"ד המ"ב (סימן תקנ"ד סקי"ד). בענין ט"ב. וכ"כ כה"ח (שם סקל"ט).

[16]טז. כ"כ כה"ח (בסימן תרפ"ו סקי"ט) בשם הב"ח ועו"ש. ומשמע מדבריהם דפטורה היא אפי' אינה מצטערת, וראה עוד מרן (בסימן תקנ"ד סעיף ו') שכתב כן לענין חיה בט"ב. ונראה דה"ה אף לתענית אסתר. ור' עוד במ"ב (שם סק"ט). ואף הרמ"א שכתב שם שנהגו להחמיר אף בתוך ל' יום, הוסיף שאם יש לה צער גדול ויש חשש לסכנה לא תתענה, והמיקלה לא הפסידה. ור' מש"כ עוד הרמ"א (בסימן תק"נ סעיף א', ובסימן תרפ"ו סעיף ב'). ובאמת שתחילה היה נראה לי שכן דעת הא"ר, והביאו המ"ב (בסימן תרפ"ו סק"ד), אך לאחר עיון בדברי הא"ר עצמו לבי מגמגם בדבר. ור' מש"כ לקמן בהערה י"ח.

[17]יז. כך שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. וראה גם יחו"ד (ח"א סי' ל"ה) שכ"כ גבי תענית י"ז בתמוז. ונראה דכ"ש בני"ד. וכ"כ בנו הרה"ג יצחק יוסף זצ"ל בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 278 סעיפים ג', ד'). והוסיף הגר"ע יוסף, שהטעם אינו מדין הנקה, אלא מדין חולשה. ולמד זאת ממה שאמרה הגמ' במס' נידה (דף ט' ע"א), דיולדת איבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד כ"ד חודש (ור' רש"י שם ד"ה "דיה שעתה"). ולמרות שהגמ' שם דברה על נשים שדיין שעתן (לענין טהרות), הגר"ע יוסף ס"ל דה"ה להכא. ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל בענין זה, ואמר לי שלדעתו אין לתלות את ענין התענית בההיא גמ' דנידה, דלא שייכא להכא (היינו למרות דקיי"ל דהלכה כרבי יוסי, רבי יהודה ור"ש, מ"מ זה דוקא לגבי טהרות). ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאם פסקה להניק בפועל אין להקל לה בשל גמרא זו בכל כ"ד החודשים. עכת"ד. ועתה (בשנת תשס"ה) יצא לאור ס' חזו"ע הל' פורים וכתב (בהל' תעא"ס ס"ב ובהערה ו') שנכון להחמיר לה שתתענה אם אינה מרגישה חולשה יתירה. ע"כ. וכ"כ בחזו"ע הל' תעניות (דיני הפטורים, ס"ה ובהערה ו') שאשה שהפסיקה להניק אך היא בתוך כ"ד חודש מהלידה, שנחלקו האחרו' אם היא צריכה להתענות בשלוש התעניות. ולמעשה, יש להורות שאם היא בריאה ומרגישה שיכולה להשלים התענית, תתענה. וכן בתענית אסתר. ואם מרגישה חלשה ויש לה צער להמשיך תעניתה, די לה בתענית שעות כפי יכולתה. עכ"ל. ונראה שחזר בו מעיקר הדין שכתב בתחילה להקל. ואגב, ר' מש"כ הרד"ל בחידושיו לנידה (שם) בענין החילוק בין יולדת למינקת.

[18]יח. כך הורה לי הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל. וכן משמע ממש"כ מרן (בסימן תקנ"ד סעיף ה') גבי ג' צומות, וה"ה להכא. ומש"כ כה"ח (בסימן זה סקל"ב) להקל למניקה לאחר ל' יום רק במקרים מיוחדים, הוא דוקא בט"ב, שאז מחמירים לסתם מניקה כדין יוה"כ וכמש"כ מרן (שם). ואח"כ ראיתי בא"ר (סימן תרפ"ו סעיף ב') שכתב שיש להקל ליולדת כל ל' יום, אך הוסיף: "אף למנהגנו בסימן תקנ"ד סעיף ה'". ומשמע מדבריו דבא להקל למניקה במשך ל' יום בלבד. שהרי שם מרן דיבר על מניקות. דאם הא"ר היקל אף למי שאינה מינקת, הול"ל באותו סימן בסעיף ו', ששם מרן דיבר על חיה (וראה כה"ח סימן תרפ"ו סקי"ט). וכן נראה ממש"כ בכל אותו סעיף דין יולדת כהמשך לדברי מרן. אע"פ שמרן עצמו דיבר על מניקה, ולא על סתם יולדת. ולפי"ז נראה שלדעת הא"ר אף מניקה בפועל צריכה להתענות בתעניות אלה לאחר ל' יום. אך כיון שלא שמעתי דעה זו מגדולי דורנו לא כתבתיה. וכעבור זמן שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, והורה לי שיש להקל למניקה בפועל, בכל משך זמן ההנקה, אף לאחר כ"ד חודש מהלידה. עכת"ד.

[19]יט. רמ"א (סימן תרפ"ו סעיף ב'). וראה מ"ב (סי' תק"נ סק"ד) וכה"ח (סק"ז) גבי שאר תעניות.

[20]כ. דין מי שכואבות עיניו, כתוב ברמ"א (שם). ומה שכתבנו גבי זקן תשוש, כ"כ הג' הרח"ף בספרו רוח חיים (רס"י תק"נ) עפ"י תשו' הגאונים. וכ"כ בכה"ח (סימן תק"נ סק"ו), אלא שהוסיף שיעשה כן עפ"י הוראת רופא. ומ"מ זקן תשוש מאוד אסור לו להתענות, דסכנה היא לו (כה"ח שם). וכ"כ להקל לזקן תשוש בספר ילקו"י (עמ' 278 סעיף ה'). ור' מש"כ עו"ש שאפי' מי שתקפתו חולשה קצת א"צ להתענות בתענית זו (וכתב כן בשם סידור הריעב"ץ עמ' שע"ח סקכ"ב, ובשם רו"ח רס"י תק"נ). וה' בוחן לבות.

[21]כא. בענין חיילים הנמצאים בבסיס או באימונים, הרי שלפי פקודות מטכ"ל הינו משוחרר מהאימונים לצורך הצום, וצריך הוא לצום. חייל הנמצא בפעילות בטחונית, והצום עלול לפגוע בכושרו המבצעי, פטור הוא מלהתענות. ומכל מקום יאכל רק כמה שנחוץ, לא ירבו באכילה שלא לצורך, ולא יאכלו אכילה של תענוג (כגון ממתקים, פיצוחים וכדו').

בענין חיילים הנמצאים בכוננות, וכן אנשי רפואה הנמצאים בכוננות, הרי שתלוי מהי רמת הכוננות, באיזה תפקיד האדם משובץ וכדו'. ור' למשל מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ט' באב (פ"ה הערה מ"א) והל' יוה"כ (פ"ט סעיף ל'-2, ובהערה קי"א), כמה דרגות כוננות לאנשי רפואה. ומ"מ יש לזכור שחיוב תענית אסתר אינו מדאו', וכנ"ל (בהערה ד' בפרקנו).

וע"ע בדברים אלה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ט הערת ק"י וקי"א, ושם בנספחים ב' וג'), ובהל' ט' באב (פ"ה הערה מ'), ובמקורות המצוינים שם.

עוד יש להעיר, שכיוון שלא מצינו בפוס' שהפטורים מהצום בתעא"ס צריכים לאכול לכתחי' רק בשיעורים, לכן בס"ד נראה שאין חיוב לאכול לכתחי' רק בשיעורים. ואף גבי ט"ב, דחמיר טפי מתעא"ס, מצינו מחלו' אי יש בו דין שיעורים לחולה, ונראה שגבי תעא"ס כו"ע יודו שאין דין חיוב אכילה לחולה לכתחי' בשיעורים. ומ"מ לא ראיתי דבר זה מפורש בפוס'.

מהו שיעור האכילה (במזיד או בשוגג) המפקיע את התענית, ר' לקמן בפרקנו (בסוף הערה ל"ט).

[22]כב. כן עולה מדברי הב"ח [(בסימן תרפ"ו), והב"ד המ"ב (באותו סימן סק"ה)]. ואף הרמ"א (בסי' תרפ"ו ס"ב) סתם דבריו, ומשמע שאף מעוברות, מניקות, חולי עינים וכל חולה שאיב"ס צריכים להשלימה. והטעם שמשלימים דתענית זו אינה קבועה דוקא ליום זה (הגר"א עפ"י מס' סופרים. שעה"צ סי' תרפ"ו סקי"א).

[23]כג. כ"כ הישועות יעקב. והב"ד המ"ב (שם), וילקו"י (מועדים. עמ' 278). וכתב כה"ח (סקכ"ב), דמעוברות ומניקות א"צ לפרוע אח"כ (כדמשמע מסי' תק"נ ס"א וסי' תקנ"ד ס"ה). ולא חמיר תענית זו משאר התעניות הנז' שם. ואף הבה"ל (בסימן תק"נ ד"ה "אין") פטר את העוברות והמניקות מלהשלים (בשאר שלוש התעניות). והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שאף שלדעתו אין הלכה כך, מ"מ אף לדעת הסוברים כך אין להחמיר אלא לכואבי עינים בלבד. עכת"ד.

[24]כד. כה"ח (סימן תרפ"ו סקכ"ב). ילקו"י (שם סעיף ה'). וכתב כה"ח שיפרעו רק אם אינם מתענים משום הרווחה. אך אם הרופא אמר שהתענית מזיקה להם, א"צ לפרוע וכמו עוברות ומניקות, שמתחילה לא גזרו ע"כ.

[25]כה. כך הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיפו, שאף כואבי העינים פטורים מהשלמת התענית. ולא היה נראה להם לחלק בין אם קבלו מרופא אישור לאכול, אם לאו. ועוד אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שיש להקל בדין השלמת תענית זו, משום שמקור דין השלמת תענית אסתר הינו רופף. שהרי הפוסקים למדו זאת ממש"כ במס' סופרים שיש שהיו מתענים ג' ימים בחודש אדר זכר לתענית אסתר, ולפי"ז אין יום קבוע לתענית זו [ר' ביאור הגר"א (סימן תרפ"ו ד"ה "ויפרעו") ושעה"צ (ס"ק י"א וי"ג)]. אך לדעת הגר"מ אליהו לדינא יש יום קבוע לתענית אסתר, והוכחה לכך, שאין אנו מתענים ג' ימים כמש"כ במס' סופרים, וא"כ לא בעינן להשלים התענית דכיון שעבר זמנה הקבוע אין עוד להשלימה. והוסיף, שלמרות שמדברי הרמ"א (בסימן תרפ"ו סעיף ב') משמע שכן נקטינן להלכה דין השלמה, מ"מ לדעתו מה שפסקנו שאין דין השלמה אמור אף לאשכנזים. ועוד שאלתיו, דלפי"ז יוצא שאף בכל שאר התעניות בטל דין השלמה, שכן אף שם ישנם ימים קבועים לתענית. או שנאמר, שכיון שתענית אסתר קלה משאר תעניות, לכן לא קפדינן אהשלמה. וענה לי, שבאמת בשאר תעניות יש דין השלמה, אך לא מהטעם שאמרנו, אלא כיון שבשאר תעניות מעיקר הדין לכאורה אין להם יום קבוע, שכ"כ הפוס', שכיון שנאמר בפס' "צום הרביעי וצום החמישי" וגו', דהיינו שהכתוב הזכיר רק חודש. ולכן החובה היא להתענות באותו חודש, אך מעיקר הדין אין יום קבוע לכך, ורק אח"כ תקנו ימים מסוימים. וכן בבית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז [לפי דעות מסוימות, ולא לפי הירו'. כמבואר בבה"ט (סס"י תקמ"ט). ואכמ"ל] ובכ"ז קבעו התענית לי"ז בתמוז. וכן לא פשוט שהיו צריכים לקבוע את התענית בחודש אב דוקא בתשיעי בו. אלא שמ"מ הקפידא הינה על החודש. משא"כ בתענית אסתר, שאין הכתוב מזכיר כלל ענין החודש, ולכן נלמד מכאן שאין אפשרות לקיים את יום התענית בכל א' מימי החודש, אלא יש יום קבוע לכך. עכ"ד.

ואף הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שהוא אינו מורה להשלים התענית אפי' בארבע תעניות ובט' באב. וכ"ש בתענית אסתר. ובתשובה לשאלתי אמר, שמ"מ אין לכתוב בני"ד הכרעה לדינא בהלכות. עכת"ד. ור' מש"כ כה"ח (בסימן תק"נ סק"ד).

[26]כו. את עיקר דין זה כתב המ"ב (סימן תק"נ סק"ה), ובבה"ל (באותו סימן ד"ה "הכל"), וכ"כ כה"ח (בסימן תקנ"ד סקכ"ג). ומה שכתבנו דזכרים א"צ להתענות עד גיל י"ג שנה ונקבות עד י"ב שנה, כ"כ הבה"ל (שם), וכ"כ כה"ח (בסימן תק"נ סק"א). והוסיפו בשם הפמ"ג, דאם הגיעו לגיל זה, אף שלא הביאו ב' שערות, חייבים הם להתענות. וכן הורו לי את הגיל הנ"ל הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל. ומש"כ המ"ב (סימן תקע"ו סקל"ב), אין הדברים שייכים לני"ד.

ומה שכתבנו שא"צ לחנכם בתענית שעות, אמנם כה"ח (בסימן תקנ"ד סקכ"ג) הביא מחלוקת האחרונים בענין זה, דלדעת ער"ה בעינן לחנכו תענית שעות אף בשאר תעניות נוסף ליוה"כ. אך המט"י הח"א והמ"ב (סק"ה) חלקו ע"כ וכתבו שעד גיל מצוות א"צ להתענות אף תענית שעות. וכן הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל, שא"צ לחנך הקטנים בתענית זו אף בתענית שעות. עכת"ד. וראה במחזור ויטרי (מהדו' ירושלים, תשכ"ג, עמ' 713) שכתב שם שמנהג טוב היה בירושלים, לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום, בן י"א עד עצם היום, בן שתים עשרה להשלים, ואח"כ היה סובלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן כדי לחזקו ולברכו ולהתפלל עליו כדי שיזכה לתורה ולמעשים טובים (ומקרבו לפני) כל מי שהיה לו להתפלל בעדו, ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים ולבם לשמים. עיי"ש.

[27]כז. מ"ב (סימן תק"נ סק"ה), כה"ח (סק"ט). וכן הורו לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף הגר"ש ישראלי, דאין נראה להקל שקטנים אלה המבינים את ענין התענית יתענגו בעת שהגדולים מתענים. עכת"ד.

[28]כח. הריטב"א בסוף מסכת תענית כתב להחמיר לחתן בד' תעניות, וממנו דייקו הפוס' ולמדו דינים אלה לגבי תענית אסתר.

דין היתר האכילה בתענית אסתר לחתן ולג' בעלי הברית כתבו ערה"ש (למהר"י טייב, סי' תק"נ סק"א), החיי"א (כלל קנ"ה סעיף ג'), קיצור שו"ע (סימן קמ"א), וכ"כ המ"ב בשעה"צ (סימן תרפ"ו סקט"ז), ממה שלמד מדברי הריטב"א הנ"ל ומדברי ביאור הגר"א. וכ"פ לדינא כה"ח (בסימן תרפ"ו סקט"ז, ועיי"ש עוד בסקכ"ח), ור' מש"כ כה"ח (בסימן תקמ"ט סק"י) דאיכא פלוגתא בכך. וראה עוד בכה"ח (בסימן תק"נ סקכ"ב, ובסימן תקנ"ט סעיף ט'). וכ"פ להיתר בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 280 סעיף ז', ועיי"ש בהערה ט"ו וט"ז), ושלא כמש"כ בספר ב"ד (סימן שמ"ז), ובסידור בית עובד [והב"ד הגר"ע יוסף ביבי"א (ח"א סימן ל"ד סקי"ב)]. וע"ע בבה"ל (סימן תקמ"ט ד"ה "חייבים"). ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שחתן בתוך שבעת ימי חופתו פטור מלהתענות בתענית אסתר אף שחלה בזמנה. עכת"ד. וכ"כ בהל"ח (דיני ארבע תעניות, מהדו"ק עמ' 156 סעי' נ"ח).

ובענין הרשאים הם לאכול כבר מתחילת היום, ר' מש"כ המ"ב (סימן תקס"ח סקי"ח). ור' מש"כ הרב בית דוד (סימן תרע"ו) שחתן עדיף לני"ד מבעלי הברית. עיי"ש טעמו. ור' בשו"ת משיבת נפש (סימן י"ז) שכתב שאסור לבעלי הברית להתענות, דיו"ט שלהם הוא. וכ"כ לדינא ספר ילקו"י (שם). ור' בביאור הגר"א (סימן תרפ"ו סק"ח) שהיקל בני"ד בכל ארבע התעניות, אך מ"מ האחרונים לא פסקו כמותו [וכמש"כ בשעה"צ (סימן תרפ"ו סקט"ז. עיי"ש)]. והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי, דהא דבעלי הברית מותרים לאכול ביום התענית (לדעתו רק בתענית אסתר מוקדמת), פירוש הדבר דמותרים הם לאכול כבר מתחילת היום ובמשך כל היום. ולאפוקי אותן שיטות המתירות לאכול רק לפני הברית, או אותן המתירות רק לאחר הברית, עכת"ד. ור' מש"כ המ"ב (סימן תקס"ח סקי"ח) בשם הא"ר. ור' עוד לקמן בהערה ל"ג.

מה שכתבנו שדין הכלה כדין החתן, כך הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"א נבנצל שליט"א. ופשוט.

ומה שכתבנו ששלושת בעלי הברית הינם הורי התינוק (ולא רק אביו), הסנדק והמוהל, דכ"כ הח"א (כלל קל"ה ס"ז), הקיצוש"ע (סי' קכ"ו ס"ח), המ"ב (בסימן תקנ"ט סקל"ו), כה"ח (סקע"א), וש"א. ומה שכתב הב"י, והב"ד הרמ"א (בסימן תקנ"ט סעיף ח'), שהם אבי הבן, הסנדק והמוהל, נראה שאין מחלוקת בכך, אלא לא הזכירו האם משום שממילא בדר"כ האם פטורה מן התענית מדין יולדת. ומה שכתבנו שא"צ להשלים התענית, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל לגבי חתן, וכן הורה לי הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל אף לגבי בעלי הברית. ואף שבשו"ת הריעב"ץ כתב שכ"ה רק לאבי הבן לבד, מ"מ נראה שדעת רוב האחרו' להקל כמו שכתבנו. ור' עוד במ"ב (סימן תרפ"ו ססק"ז), ומה שכתבנו לעיל בפרקנו בהערה כ"ה.

[29]כט. דעת האוסרים לבעלי הברית לאכול היא דעת ספר בי"ד וסידור בית עובד (כנ"ל בהערה הקודמת). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שבעלי הברית לא יאכלו בתענית אסתר בזמנה. ורק כשהקדימוה העלה להתיר. ומ"מ גם לדעתו חתן אינו חייב להתענות בתענית אסתר שחלה בזמנה, אך רשאי הוא להחמיר על עצמו ולהתענות. עכ"ד. וראה בילקו"י - מועדים (עמ' 280 סעיף ט"ו) שאסר לחתן להחמיר על עצמו.

[30]ל. מה שכתבנו שיש המשווים דין כהן ואבי הבן בפדיון שחל בזמנו לדין ג' בעלי הברית, הוא עפי"ד הגר"א נבנצל שליט"א, וכדלקמן (בהערה ל"ג). ואמר שכ"ה בכל המקרים הללו (היינו אף בתענית שאינה דחויה).

ומה שכתבנו בענין הקרואים, כך משמע מהרמ"א (בסימן תרפ"ו סעיף ב'), מדכתב דין היתר אכילה לקרואים דוקא בתענית אסתר שהוקדמה. משמע שבזמנה יש להחמיר. וכן משמע מדברי שעה"צ (באותו סימן סקט"ז) כפי שהבין דברי הרמ"א. ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאסור לקרואים לאכול ביום התענית, אף אם ברית המילה מתקיימת ביום השמיני ללידה. וראה מש"כ הרמ"א (בסימן תקס"ח סעיף ב') ובמ"ב (סקי"ח), ולקמן בהערה ל"ג.

[31]לא. מרן ורמ"א (סימן תרפ"ו סעיף ב'). והטעם לכך ר' במ"ב (סק"ג) ובשעה"צ (סקי"ג).

[32]לב. הא דמקילינן בתענית דחויה למדנו מדברי הטור (בסימן תקנ"ט) מההיא עובדא דרבינו יעב"ץ. והביא ראיה לכך מדברי רבי אלעזר ב"ר צדוק. ור' מש"כ מרן בב"י (שם). דין היתר האכילה כתב הרמ"א (בסימן תרפ"ו שם). וכ"כ עיקרי הד"ט להקל בתענית אסתר דחויה (הב"ד כה"ח סי' תקמ"ט סק"י).

ומה שכתבנו שמותרים כל הקרואים לאכול, כ"כ המ"ב (שם סק"ז). והוסיף, דאע"ג שהט"ז והא"ר חלקו ע"ד הרמ"א (וכבהערה הבאה), מ"מ הפמ"ג כתב שהמיקל כרמ"א לא הפסיד. ושאף המו"ק והשבו"י פסקו להקל כרמ"א. ועוד כתב שם המ"ב, דאפי' הם יותר מעשרה, ואפי' בשחרית, רשאים הם לאכול. ואף את חיוב ההשלמה כתב הרמ"א (שם). ובשעה"צ (סקי"ג) כתב בשם הפמ"ג שמ"מ יאמרו סליחות ביום ה'. ולפי"ז אין הסליחות חייבות להאמר ביום התענית.

[33]לג. דעת האוסרים לקרואים לאכול היא דעת הט"ז והא"ר. והב"ד המ"ב (סק"ז) וכה"ח (סקכ"ז). והוסיפו, שהחיי"א והקיצור שו"ע כתבו שאכן נראה שהמנהג כט"ז. עיי"ש. ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאסור לקרואים לאכול בברית המילה, ואפי' שמתקיימת ביום השמיני ללידה. עכת"ד. וראה לעיל הערהל'.

את היתר האכילה לחתן ולשלושת בעלי הברית כתב המ"ב (שם), וכ"כ כה"ח (שם) בשם החיי"א והקיצור שו"ע. ושם (בסקט"ז) כתב היתר האכילה לחתן בשם הברכ"י וער"ה. ואמנם בשו"ת זרע אמת (ח"ג סימן ע"ז) החמיר בכך אף בתענית אסתר שאינה בזמנה, וכ"כ כה"ח (בסימן תקמ"ט סק"י) בשם זכ"ל, אך רוב האחרונים פסקו להקל בכך. וכתב שם כה"ח למסקנה, שנמצא שבדין זה של היתר אכילה בתענית לחתן ולבעלי הברית איכא פלוגתא, בין שהתענית בזמנה ובין אם הוקדמה, וכל מקום שהלכה רופפת בידך צא וראה כיצד המנהג (כדאיתא בירו'). והוסיף, שאם א"א לעמוד על המנהג, המיקל לא הפסיד.

ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שחתן ובעלי הברית פטורים מלהתענות בתענית אסתר שהוקדמה ליום ה'. ור' לעיל (בהערה כ"ח) שכתבנו בשמו שהיתר זה אמור לגבי כל יום התענית, בין לפני הברית ובין לאחריה. והוסיף, שהיתר האכילה בברית מילה לבעלי הברית הינו בין אם מתקיימת הברית ביום השמיני ללידה, ובין אם נדחתה לאחר מכן. עכת"ד [ראה ע"כ בכה"ח (סי' תקנ"ט סקס"ט). וראה בספרו הלכות חגים (סוף דיני ארבע תעניות, מהדו"ב עמ' 196, סעי' ס"ד) שלא ברור אי מיקל אף בתעא"ס שבזמנה (או דקאי אברית)]. ואמנם המ"ב (בסי' תרפ"ו סק"ז) כתב שיאכלו דוקא לאחר המילה. וע"ע שם בשעה"צ (סקט"ז) שכתב שזו דעת המ"א. אך דעת השע"ת שודאי אחר חצות שרי לאכול. ואילו דעת הגר"א שבארבע תעניות (מלבד ט"ב) אף כשאינן נדחין א"צ להתענות כלל. והכריע שם המ"ב בשעה"צ להלכה שבשאר תעניות בנדחה יש לסמוך להקל כמו הגר"א. ואילו בתענית אסתר, אפי' באינו נדחה אפשר שיש להקל כגר"א שלא יתענו כלל. ולכן כתבנו בפשטות שא"צ בני"ד להתענות כלל, שכן מסקנת שעה"צ, וכ"ד הגר"מ אליהו זצ"ל.

ומה שכתבנו שי"א שכ"ה אף לאבי הבן והכהן בפדיון הבן, כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א. ואמר כן עפי"ד השונה הלכות (סי' תקנ"ט סט"ז) גבי ט"ב. ואמר שכ"ש בני"ד שיש להקל. ומ"מ יש לכתוב זאת רק כיש אומרים. עכת"ד. והוספנו דהו"ד שהפדיון חל בזמנו, שכ"כ בשונה הלכות שם, דדוקא כשיום השלושים ואחד חל בתענית.

ומה שכתבנו שהחתן ובעלי הברית אינם רשאים להחמיר ע"ע, כ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"א סימן ל"ד סעיף י"ב) בשם שו"ת משיבת נפש (סימן י"ז), וכ"כ מדנפשיה הגר"ע יוסף שם (בסעיף י"ג) לגבי ד' תעניות שנדחו. וכתב דהוי חומרא המביאה לידי קולא. אלא שכתב שבמקום שנהגו להחמיר אין לבטל מנהגם. עיי"ש. וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל ביחו"ד (ח"ב סימן ע"ח). ואילו הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאכן חתן אינו רשאי להחמיר ע"ע, אך בעלי הברית רשאים להחמיר ע"ע ולהתענות. עכת"ד. וראה מש"כ לעיל (בהערה כ"ט) בשמו.

ומה שכתבנו שא"צ להשלים התענית, כ"כ מרן הח"ח (בשעה"צ שם סקט"ז), וכן הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל. ור' לעיל בהערה כ"ה.

[34]לד. בתשובה לשאלתי, הניתן להקל להם יותר בתענית אסתר שהוקדמה, אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל שאין להקל להם יותר, ושדינם בתענית שהוקדמה שווה לדינם בזמנה. ע"כ.

ומה שכתבנו שב"ה גם גבי ילדים, הכוונה למה שכתבנו בס"ד לעיל (בהערה כ"ז).

[35]לה. כ"כ מרן (בסימן תקנ"ד סעיף ה'). ומכאן תשובה למה שנשאלתי, האם בגלל שתענית אסתר אינה יום עצוב, ומקילים בה יותר מט' באב וכדו', האם מי שמסיבה בריאותית צריך לשתות בתענית זו, המותר לו גם לאכול. ולפי המבואר ברור הדבר שמותר לו רק לשתות ולא לאכול. וראה עוד לקמן בנספח י"ב (סי' תרפ"ו) דברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

ועוד כתב מרן (בסימן תקס"ח סעיף י"ב), וז"ל: "כל השרוי בתענית בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו, בין שהיה מתענה עם הציבור על צרתם, ה"ז לא ינהג עידונין בעצמו". והוסיף מרן את העיקר: "ולא יקל ראשו, ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן, כענין שנאמר: "מה יתאונן אדם חי' ". עכ"ד. וכענין זה כתבו גם המ"ב (סימן תק"נ סק"ה) וכה"ח (באותו סימן סק"ז, ובסימן תקנ"ד סקל"א). וראה עוד לקמן בנספח י"ב (סי' תרפ"ו) ד' הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

ומ"מ בס"ד לענ"ד יש עוד להוסיף שמעוברת המתאווה לאכול דבר טעים, ואפילו דברי מתיקה, הרי שוודאי שאין לאסור עליה בתענית אסתר. וכ"ש מיוה"כ דחמיר טובא, ומקילים לה בשעת הצורך לאכול. וראה עוד בהערה הבאה שהגרא"נ שליט"א היקל אף לחתן וג' בעלי הברית גבי דברי מתיקה.

[36]לו. לשאלתי האם מש"כ שהפטורים מהתענית לא יאכלו בני"ד אלא רק דברים המזינים, חל גם על חתן ובעלי הברית, הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שאף לדידם אמור דין זה. והוסיף שלכן אין להם לאכול דברי מתיקה וכדו'. עכת"ד. ור' במ"ב (סימן תקנ"ט סקל"ו) שכתב בשם המג"א גבי ט"ב שנדחה, שאף שבעלי הברית מותרים לאכול, מ"מ לא יעשו סעודה גדולה כמו שעושים בשאר ימים, אילו לא היה ט"ב. ע"כ. ומשמע שהחתן ובעלי הברית רשאים לאכול תבשיל אף אם הוא טעים, אם אוכלים אותו כדי להתחזק, ובפרט אם אין להם אחר. וזאת אף שלא בסעודת המצוה של ברית המילה. אך מ"מ משמע שלא יאכלו דברים המענגים. ואמנם הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שחתן, כלה וג' בעלי הברית הפטורים מהתענית רשאים לאכול גם דברי מתיקה. ומש"כ המ"ב (בסי' תקנ"ט) להחמיר גבי ט"ב, הו"ד בגלל האבלות של ט' באב, משא"כ בני"ד גבי תענית אסתר שאינו מדין אבלות. עכת"ד.

[37]לז. רמ"א (סימן תרפ"ו סעיף ב').

[38]לח. שב"ל (סימן קצ"ד), ב"י, מג"א, מ"ב (סימן תרפ"ו סק"ו), כה"ח (סקכ"ג) וש"א.

בענין הנוסע בדרך בעת התענית, אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שלדעת הגרש"ז אוירבך (שליט"א) זצ"ל הדבר הקובע את זמני התענית הינו לפי מה שנראה מהקרקע. ולכן מי שטס במטוס, וכמו שקרה המקרה שהמטוס נאלץ לחוג מעל לנמל התעופה במשך כחצי שעה, ובאותו מקום בקרקע כבר היה חושך, אך האנשים במטוס עדיין ראו את השמש, ופסק הגרש"ז אוירבך שנוסעי המטוס היו רשאים לאכול, דהכל הולך לפי הקרקע. עכת"ד. וע"ע בענינים אלה לקמן (בפרק ה' הערה נ"ז), ובספרנו מקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ג הערה י"ח ס"ק 9-11).

[39]לט. את חיוב השלמת תענית אסתר שחלה בזמנה הורה לי הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל. וכ"מ מדברי המ"ב (סי' תרפ"ו סק"ג. שאמנם דיבר על תעא"ס מוקדמת, אך עיקר הדין זה דהשלמה ביום אחר, מתבאר מדבריו.

ומה שכתבנו שצריך להתענות ביום י"ב באדר אם אכל בתענית אסתר שהוקדמה, כ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן נ'). והב"ד השע"ת, המ"ב (סימן תרפ"ו סק"ג), כה"ח (סקכ"ד), וילקו"י - מועדים (עמ' 280 סעיף ו'). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל. ויש צד ללמוד מכאן ק"ו לגבי מי ששכח ואכל בתענית אסתר בזמנה, דכ"ש דבעי להשלימה. ומ"מ אפשר לדחות ק"ו זה לשיטת ספר מגיד מישרים, שכתב שטעם תענית זו הוא למנוע השטן מלקטרג על שאוכלים ושותים בפורים, הרי עתה דכבר עבר פורים, יתכן ואי אפשר כבר למונעו מכך. אך מהטעמים האחרים שכתבנו לעיל (בהערה ד') שייך לומר ק"ו זה.

ודעת האומרים שבין אם חלה התענית בזמנה ובין שהוקדמה, אין להשלימה אם שכח ואכל ביום התענית, זו דעת הגר"מ אליהו זצ"ל. ור' לעיל מש"כ (בהערה כ"ה). ושאלתיו, הרי כשהתענית הוקדמה לא שייך הטעם שיש יום קבוע לתענית זו, ביום י"ג באדר, וכיון שעבר היום בטל דין התענית, שהרי ממילא אין התענית מתקיימת באותה שנה ביום י"ג באדר. וענה לי, דכיון שחכמים קבעו להקדים יום זה, זהו זמנו הקבוע באותה שנה, ולכן א"צ להשלימה. עכת"ד.

ובענין מהו שיעור האכילה שבגללו איבד האדם את התענית, נחלקו בזה הפוס'. י"א שדי אם אכל כשיעור "כזית" [שי"א שהוא כשיעור זית בינוני בימינו. והיינו בערך בנפח של ארבעה סמ"ק. ולגרא"ח נאה זצ"ל הוי בערך כעשרים ושבעה סמ"ק. ולחזו"א הוי כחמישים סמ"ק. ראה במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ז סעי' י"ג, ובנספחים בסוף קונטרס שיעור כזית) ובהל' סוכה (פרק גדרי חיוב הישיבה בסוכה, הערה פ"ט)]. וי"א דהוא שיעור ככותבת. וכל זה דוקא כשאכלם דווקא בזמן של כדי אכילת פרס [שלד' רוה"פ הוי בין ארבע לשבע דקות. כמבואר במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ז סט"ו, ועוד)].

וגבי שתיה, השיעור הוא כמלוא לוגמיו (ר' מ"ב סי' תקס"ח סק"ה). ודנו הפוס' אי משך זמן השתייה הזו הינו בבת אחת, או ששתה גם זאת בכדי א"פ. ומ"מ גבי כל דברים אלה, יש לזכור שדין תעא"ס קיל טפי משאר תעניות הציבור.

וגבי מי שבתענית ציבור שכח מעצם התענית, ונזכר במשך אותו היום, כתבו האחרו' שמיד כשנזכר יתחיל להתענות, וא"צ להתענות יום אחר. ראה פרטי דינים ע"כ בשו"ע (סי' תקס"ח ס"א), במ"ב (ס"ק ב' וג') ובשעה"צ (סק"ב. עיי"ש).

ר' כ"ז בפסתש"ו (סי' תקס"ח סק"א) ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ב הערה ט"ז).

[40]מ. את דין תפילת "עננו" כתבו מרן והרמ"א (בסימן תקס"ה סעיפים א' וג'. ובסימן תקס"ו סעיף א', ור' במ"ב שם), עפ"י הגמ' תענית (די"ג).

ומה שכתבנו שהספרדים אומרים זאת בשחרית ובמנחה, אמנם מדברי מרן (בסי' תקס"ו ס"ג) עולה שיש לומר כן גם בערבית [וכמש"כ שם המ"ב (סק"ט). עיי"ש בשעה"צ (סק"ח) הטעם]. מ"מ כבר כתבו האחרו' שאין לאומרה בערבית של ליל התענית, מלבד בליל ט"ב שאומרה אף בערבית [כה"ח (סי' תקס"ה סקי"ז. ועיי"ש בסקי"ד). וראה במ"ב (סי' תקנ"ז סק"ג), כה"ח (סק"ה), ויבי"א (ח"א חיו"ד סי' כ"א)].

ומה שכתבנו שאומר זאת בברכת "שומע תפילה", כ"כ מרן (בסי' תקס"ו ס"א). וכתבו הפוס' שכ"ה ליחיד המתחיל תפילת הלחש כשהש"ץ מתחיל החזרה, שיאמרנה רק בברכת ש"ת [בה"ל (רס"י תקס"ה). כה"ח (סק"ד) וש"א].

ואת מנהג האשכנזים כתבנו עפי"ד הרמ"א (בסי' תקס"ה ס"ג). ועיי"ש במ"ב (סק"י) וכה"ח (סקי"ז).

ומה שכתבנו שהש"ץ בחזרה אומרה כברכה בפ"ע קודם "רפאנו", כ"כ מרן (סי' תקס"ו ס"א) והרמ"א (סי' תקס"ה ס"ג). והטעם ראה בב"י, במ"ב (סי' תקס"ו ס"א) וכה"ח (סק"א). וראה עוד ע"כ מש"כ בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' שלוש תעניות (פ"ב סעי' ג'). ומ"מ הש"ץ בתפילת הלחש שלו אומרה בברכת "שומע תפילה".

ומה שכתבנו בענין קריאת פר' "ויחל", ג"ז כתב מרן (בסימן תקס"ו שם). ואת מנהג האשכנזים בענין ההפטרה כתב הרמ"א (בסימן תקס"ו סעיף א'). ואת מקום הקריאות בתורה ובהפטרה כתבנו עפ"י לוח הקריאות וההפטרות בסידור רינת ישראל, וכן המנהג.

[41]מא. דין קה"ת כתב בשו"ת זרע אמת (סימן פ"ו), והב"ד הגחיד"א במחב"ר, עיקרי הד"ט, זכ"ל, סידור בי"ע וכה"ח (סימן תקס"ו סקכ"ט). וכ"כ בפשיטות בספר ילקו"י (עמ' 281 סעיף ח', עיי"ש בהערה י"ז שהשווה לענין זה את תענית אסתר לדין תענית שהציבור גוזרים על כל צרה שלא תבוא). וכתב כה"ח (שם סקל"ד) דאם הש"ץ מתענה, מצטרף אף הוא למנין המתענים. ושלא כמש"כ בספר שו"ג. ועוד כתב שם בכה"ח (סקל"ג), דבעינן עשרה המשלימים התענית.

ובענין האם מי שכבר התפלל אותה התפילה, המצטרף למנין המתענים, ר' בכה"ח (שם סקל"א) שהביא מחלוקת בכך, והעלה שיש להחמיר ולא לומר "עננו" בברכה בפ"ע, וכן לענין קריאת "ויחל", לפי שרוה"פ שדנו בכך פסקו להחמיר. וראה עוד בילקו"י - מועדים (עמ' 542 סעיף כ"ו).

נחלקו הפוסקים בענין הא דבענין עשרה מתענים כדי לברך ברכת "עננו" כברכה בפ"ע [ולפי המבואר לעיל בשם שו"ת זר"א וכה"ח (סקכ"ט) אף לענין קה"ת בפר' "ויחל"] - האם דין זה שייך תמיד, או שבד' צומות אפי' שישנם רק ששה או שבעה מתענים והשאר אינם מתענים מפני שהם אנוסים, כגון חולים וכדו', יקראו בפר' "ויחל" ויברכו ברכת "עננו" כברכה בפ"ע. ר' ע"כ במ"ב (סימן תקס"ו סקי"ד) שנטה להקל ולא הצריך מנין מתענים, ובשעה"צ שכתב שנראה שאין כן דעת הא"ר והפמ"ג, ומה שכתב ע"כ כה"ח (באותו סימן סקל"ב). ומיהו סיים כה"ח שם את דבריו, דמ"מ היכא דאפשר אכן יש לחזר אחר מנין מתענים אף בד' צומות. עיי"ש. ור' עוד ביחו"ד (ח"א סימן ע"ט), ובילקו"י (עמ' 539-542 סעיף כ"ה).

ומה שכתבנו בענין ברכת "עננו", כ"כ הרשב"א בתשובה, כ"כ הטור ומרן (בסימן תקס"ו סעיף ג'), וכ"פ האחרונים. ור' כה"ח (באותו סימן סקכ"ח) שכתב בשם הזר"א שאם אין עשרה מתענים לא יאמרנה כלל. ויש מהאחרו' שכתבו שמ"מ יאמרנה בברכת "שומע תפילה".

[42]מב. כ"כ הא"ר, המש"ז, המ"ב (סימן תקס"ו סקי"ד), וכ"כ כה"ח (באותו סימן סק"ל) אף בשם השערי אפרים (שער ח' ס"ק ק"ח). ואמנם בשו"ת זר"א (שם) חלק ע"כ, אך באמת שרוה"פ נראה שדעתם להקל בכך כדברי הא"ר וסיעתו. ור' מש"כ שם כה"ח מדעתו לחלק בדברי הזר"א.

[43]מג. כך נראה מדברי הגיו"ר (חאו"ח כלל א' סימן מ"ט), וכבר חלקו עליו הרבה אחרונים. ור' מש"כ ע"כ לעיל (בפ"א הערה י"ז, פ"ה הערה נ"ה, ופ"י הערה ס"ג). ובמקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ב הערה כ"ז).

[44]מד. מה שכתבנו דבעי ששה או שבעה מתענים ע"מ שיוכלו לומר "עננו" כברכה בפ"ע וקריאת "ויחל", כ"כ המהר"ם בן חביב, לענין ד' תעניות, וכ"כ הגחיד"א בברכ"י והשע"ת (סי' תקס"ו סק"ד). הב"ד כה"ח (סקל"ב) ונראה שאף דעתו להקל כמותם. עיי"ש שכתב שכן דעת עוד פוס'. ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי כן לגבי תענית אסתר, והוסיף שכן הדין בכל ארבע התעניות, הן לגבי קריאת פרשת "ויחל" והן לגבי אמירת ברכת "עננו" כברכה בפ"ע. וע"ע במקו"ד הל' תעניות (פ"ב הערה כ"ח) שכתבנו בשמו שיש להקל בכך כשיש שבעה מתענים, ושאין נ"מ בין ימי בו"ה לשאר ימים. עכת"ד. עיי"ש. ואף הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל הורה לי שיקראו בתענית אסתר את פרשת "ויחל" בברכה, וכן יאמרו "עננו" כברכה בפ"ע אם יש שבעה מתענים בלבד. וטעמו, דאע"פ שאין מנין מתענים, אך כיון שיש מנין שומעים, ויש תקנה לקרוא פרשה זו ולומר "עננו" בתענית אסתר, הרי שיש לקרוא ולברך עליה, ואף אם התענית חלה בכל אחד מימי השבוע. ומ"מ, הוסיף, בעינן רוב הניכר של מתענים, והיינו שבעה. עכ"ד. אמנם ראה במקראי קודש הל' תעניות (פ"ב הערה כ"ח) שפירט יותר, והיקל שבשחרית של בו"ה סגי בששה לענין קה"ת. עיי"ש. ור' במ"ב (סימן תקס"ו סקי"ד) שכתב שבשחרית של תענית ציבור שחלה בימים שני וחמישי סגי בששה ובשאר קה"ת של ת"צ בעי עשרה. ובשם י"א כתב שבארבע התעניות די בשבעה. ור' עוד ביחו"ד (ח"א סימן ע"ט). ובילקו"י מועדים (עמ' 281 ס"ח) כתב גבי ני"ד עפ"י יחו"ד (ח"א סי' ע"ט), שיקראו "ויחל" אם יש ששה מתענים (והיינו דלא בעי רוב הניכר), ולענין ברכת "עננו" בפ"ע עדיף שיהיו עשרה מתענים, ואל"כ די אפי' בששה מתענים כדי לומר "עננו" כברכה בפ"ע. עכת"ד. וראה גם כה"ח (סי' תקס"ו סקט"ז) שכתב בשם הא"א שיותר יש לחוש לברכת "עננו" בפ"ע מאשר קה"ת דפר' "ויחל" בשחרית או במנחה אף שלא ביום שני וחמישי. וע"ע בכה"ח (סי' קי"ט סקכ"ט).

והנה ראינו עתה בספר תורת המועדים (לרה"ג ר' דוד יוסף שליט"א) הל' פורים (סס"י ג' בהערות) שהב"ד הגר"ע יוסף זצ"ל בקובץ קול סיני (אדר ב' תשכ"ה) שבתענית אסתר אין לומר "עננו" בפ"ע אא"כ יש עשרה מתענים. אמנם משעבר הגר"ע יוסף על ספר תורת המועדים העיר שאף בתענית אסתר די בששה מתענים לענין זה. ולכן הסיק שם שמשנה אחרונה עיקר. וראה עוד ביחו"ד (ח"א סי' ע"ט).

[45]מה. את מנהג המתענים ג' ימים כתב מרן בסימן (תרפ"ו סעיף ג'). ובב"י כתב דהכוונה לימי בה"ב שלאחר הפורים. ובשעה"צ (סקי"א) כתב בשם ביאור הגר"א שבמס' סופרים איתא שכן היו מתענים ג' ימים באדר. ולמד מכאן שתענית אסתר (אף לנוהגים יום אחד) אינה קבועה מעיקר הדין דוקא ליום י"ג באדר, ולכן רשאים החולים לאכול באותו יום ולהשלים ביום אחר. וראה עוד לעיל (בהערות ד', כ"א-כ"ה).

ובענין מש"כ שבימינו לא ראינו שנוהגים כן, מעין זאת שמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל. ור' מש"כ לעיל (בהערה כ"ה).

[46]מו. כה"ח (סימן תרפ"ו סקי"ג).

[47]מז. הא דאין נופלים אפים במנחה בערב פורים, כ"כ מרן (בסימן קל"א סעיף ו') ובמ"ב (שם סקל"ג). ומה שכתבנו בענין "אבינו מלכנו", כ"כ בלוח א"י (דיני תענית אסתר).

ומה שכתבנו שבתענית אסתר מוקדמת נופלים אפים במנחה, כך משמע ממרן ומהמ"ב (שם). ור' עוד במ"ב (סימן תרפ"ו סק"ג) וכה"ח (סקט"ו) מש"כ בשם הטור.

ומה שכתבנו בענין "אבינו מלכנו", כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שבאותו יום חמישי כן אומרים האשכנזים "אבינו מלכנו" במנחה, משום שאינו חל בערב פורים. עכת"ד.

ומה שכתבנו בענין אמירת "צדקתך צדק", כ"כ המ"ב (סימן תרפ"ו סק"ג), כה"ח (סקכ"ו), וש"א בשם הרוקח.

[48]מח. דין הספד לפני פורים ולאחריו כתבו המ"ב (שם סק"א). ובשעה"צ (שם סק"א) הוסיף שלדעת רוה"פ הספד קל מתענית. ואת דין היתר התענית כתב מרן (באותו סימן סעיף א'). ור' עוד בביאור הגר"א (שם סק"א).

[49]מט. בענין רחיצה, הסתפקתי אי מותר להתרחץ בתעא"ס. שאמנם כתב מרן (בסי' תק"נ ס"א) שבג' תעניות (צו"ג, י' בטבת וי"ז בתמוז) שמותרים ברחיצה וסיכה וכו', מ"מ כתבו האחרו' (הב"ד בשעה"צ שם סק"ח) שבעל נפש יחמיר בזה. ויש שכתבו שכיון שכיום מצויות גזירות של הגויים הרי שחל עצם החיוב של ט"ב בענינים אלה גם על ג' תעניות אלה (ר' שעה"צ שם סק"ט). ואמנם תעא"ס קלה טפי מג' תעניות, דהיא לא נזכרה בהדיא בכתובים ולא בש"ס, מ"מ לכאו' נשאר בזה ספק, ולפחות גבי בעל נפש. ולמרות שגבי י' בטבת שחל בע"ש כתבו הפוס' להקל ברחיצה לכבוד שב"ק (מ"ב סי' תק"נ סק"ו), מ"מ גם אם כוונתו לרחוץ לכבוד פורים, הרי שבת חמירא טפי וכבודה גדול מפורים. ואף שבפורים ישנה מצוה לשמוח, וקשה לשמוח כשגופו מלוכלך, אך הרי בפורים יכול לרחוץ ביום פורים עצמו, משא"כ בשבת (עכ"פ בחמים).

ולאחר חיפוש מצאנו בנטעי גבריאל (פורים. פכ"ד סי"ג) שהתיר לרחוץ בתעא"ס, וכ"ש לכבוד פורים. וטעמו משום שתעא"ס אינה על החורבן וכן משום שאין לה מקור בש"ס. ושכ"כ בשו"ת שיח יצחק (סי' ש"ס). והביא ראיה מהא דהמן היה הבלן וסיפר למרדכי, כדאי' במגילה (דט"ז,א'). עכת"ד. ומ"מ נראה לענ"ד דשאני מרדכי דמשום כבוד מלכות עשה כן, וכמבואר בגמ' שם. ואין כ"כ ללמוד משם. וגם מש"כ בנטעי גבריאל ממה שהקלו כן לכבוד שבת, יש לדחות, וכנ"ל. ולכן למעשה ברור שמדינא מותר לרחוץ בתעא"ס, אך לפי הטעמים שהובאו בפוס' [ר' פסתש"ו (סי' תרפ"ו הערה 4) בשם הרבה פוס' ומקובלים] וכגון לזכור שהש"י שומע כל אדם בשעת צרתו, כמו בימי מרדכי ואסתר. וכן משום שיש לחוש שמשום ריבוי האכילה, שתיה ושמחה בפורים באים לידי חטא, ולכן הקדים הקב"ה את התענית כסגולה להנצל מהחטא ושלא יהיה כח לשטן לקטרג. ובפרט לפי הטעם המובא בשם מקובלים קדמונים, שגזירת המן לא נדחתה מכל וכל אלא הינה מתקיימת בפורעניות שבאות אח"כ, ולכן קבעו להתענות בכל שנה כדי לבטל גזירות המן (עיי"ש שהביא רמז לכן שגזירות שנת ת"ח היו מגזירות המן). ולפי"ז נראה שיש מקום להחמיר בזה אף בתעא"ס, מלבד מעוברות, מניקות וחולים שהדבר עלול לפגוע בבריאותם, שלכן לא יחמירו בכך.

בענין תספורת:

בג' תעניות שרי להסתפר (וכמו שכתבנו בס"ד בספר מקראי קודש הלכות שלוש התעניות פרק ג', סעיף ח'), מלבד לאשכנזים וחלק מהספרדים בתענית י"ז בתמוז (רמ"א סי' תקנ"א ס"ד). ואין דין ג' השבועות שבין י"ז בתמוז לט"ב שייך לני"ד (ר' מרן סי' תקנ"א סעי' י"ב וט"ו). וגם מדברי הגמ' במגילה (דט"ז,א') הנ"ל לכאו' ניתן ללמוד להקל, אלא שכבר כתבנו לעיל דשאני הכא שעשה כן מרדכי משום כבוד מלכות. וגם הבאנו בס"ד לקמן בנספחים (נספח ב' סק"ב) שלדעת הגר"מ אליהו זצ"ל שרי להסתפר בתעא"ס בפורים משולש לכבוד שבת (עיי"ש שכתב שרק בדוחק יש להתיר להסתפר אז בעש"ק). ולמעשה נראה שמעיקר הדין שרי להסתפר בתעא"ס, דכ"ש מדין ג' תעניות דשרי, ובפרט שעושה כן לכבוד פורים. אך אם אין הדבר מפריע לו בפורים, נראה שיש מקום לבעל נפש להחמיר בזה, מהטעם שכתבנו גבי רחיצה, כנ"ל.

בענין נגינה בתעא"ס:

בפסתש"ו (סי' תרפ"ו הערה 6) כתב לדייק מדברי הבה"ל (סי' תקנ"א ס"ב ד"ה "מר"ח"), שממש"כ שבי"ז בתמוז וי' בטבת יש להחמיר בדברים שאסורים מדינא מר"ח אב עד ט"ב, משמע דבתענית אסתר שרי. אך בס"ד נלע"ד כנ"ל, דעפ"י הטעמים הנ"ל דתענית אסתר יש לבעל נפש להחמיר בזה גם בתעא"ס, אא"כ הוא צריך להתאמן לניגון לצורך פורים, ואז יעשה כן כמה שיותר בצנעה. וע"ע לקמן (בנספח י"ט) דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

בענין לבישת בגד חדש:

ר' בפסתש"ו (שם) שכתב להקל בזה. ונלע"ד בס"ד שכיון שממילא אין הדבר גורם כ"כ לשמחה בדורות אלה, אא"כ קנה חליפה חדשה וכדו', הרי שיש להקל בזה אף לבעל נפש. ובפרט כשיוצא לביהכ"נ לקריה"מ לפני השקיעה של מוצאי תענית אסתר.

בענין אירוסין:

הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שמותר לעשות אירוסין (היינו שידוכים) בליל תעניות אסתר, ואף מותר לרקוד ולשיר באירוסין אלה.

ושאלנו האם עדיף לדחות את האירוסין לאחר פורים כדי להמנע מהשמחה בליל תענית אסתר, וענה הגרא"נ שליט"א שאין לדחות את האירוסין לאחר פורים, משום שצריך להקדים האירוסין כמה שיותר. והוסיף, שתענית אסתר אינו יום אבל אלא יום שמחה, משום שאיננו מצטערים על מות בני המן. ולכן בתעא"ס ביום מותר לעשות שידוכים, אך כמובן ללא אכילה. וזאת מותר לעשות אף בתשעה באב. אמנם בתענית אסתר מותר גם לשיר בשידוכים, מה שאין כן בתשעה באב שאין לשיר בשידוכים. עכת"ד.

וראה עוד בספרנו מקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ג הערה ט"ו) בדברי הגרא"נ שליט"א. וע"ע בהערות הגרי"י פישר זצ"ל באבן ישראל למ"ב (סי' תרפ"ו בהערה א') שהתיר לשאת אשה בליל תעא"ס בריקודים ומחולות (וע"ע שם גבי תענית החתן). וע"ע בספרנו הלכות תעניות (פ"ג סעי' ט') גבי נישואין בתעניות.