[1]א. אכן בני"ד נחלקו הפוס', רוא"ח, גבי מי ששכח להזכיר זמן (היינו "יעלה ויבא") בברהמ"ז בסעודות יו"ט, האם חייב הוא לחזור על ברהמ"ז (בפרט אם כבר גמר ברכה רביעית, או אפי' לא גמרה אלא שאינו יכול כבר לתקן הדבר בברכת "אשר נתן"). וזה מה שהעלנו בס"ד בענין זה (אני כותב הדברים תוך כדי מחלתי, וה' יצילני משגיאות).

יש להדגיש שכל מה שמדובר בני"ד אינו אמור גבי ליל א' דפסח וליל א' דסוכות. שבזה לכו"ע חובת אכילת פת הינה מדאו', והדבר מעכב אי לא הזכיר זמן בברהמ"ז (וכבר כתבנו ע"כ במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט סעי' ל"ג - ל"ו) וכאן בהל' סוכות (בפרק י' סעי' ל' - ל"ו).

עוד יש להוסיף, שאמנם כתבנו בס"ד ע"כ גם במקראי קודש רה"ש, אך לכאו' אין ללמוד מהתם לשאר יו"ט, וזאת משום שגבי רה"ש כבר כתבו כמה פוס' קדמונים שמותר לצום ביום זה (עכ"פ ביומו ולא בלילו), ולכן דין השוכח שם "יעלה ויבא" קיל טפי משאר יו"ט.

וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

דעת כמה ראשו' שמי ששכח "יעלה ויבא" בברהמ"ז ביו"ט, בלילו וביומו (חוץ מליל א' דסוכות ודפסח, ואולי גם רה"ש, וכנ"ל), שצריך לחזור ולברך מראש ברהמ"ז. שכן ד' התוס' בברכות (דמ"ט,ב ד"ה "אי בעי"), וכ"כ הרמב"ם (בפ"ב בברכות הי"ב). וכ"כ הרא"ש בברכות (שם). וכ"כ הר"ן בסוכה (דכ"ז,א'), המרדכי (פרק ב' דביצה), והטור (סי' קפ"ח). וכ"כ בס' התשב"ץ (סי' רי"ד) בשם המהר"ם מרוטנבורג, וכ"כ גם שבה"ל (סי' רל"ח) והרא"ה בברכות (דמ"ט, א'). הב"ד בחזו"ע (הל' יו"ט, דש"ח הערה י"ד בהל' חג השבועות). וכדעת ראשו' אלה פסק גם מרן בשו"ע (סי' קפ"ח ס"ו).

וטעם הפוס' הללו, הוא עפי הגמ' בברכות (דמ"ט, ב') שביו"ט בעי לאכול פת דווקא. ולא כר"ח דאי בעי אכיל פת ואי בעי לא אכיל פת אלא שאר דברים. אלא בשבת ויו"ט חייב לאכול דווקא פת וחיוב ברהמ"ז הוא קבוע [הפוס' הנ"ל. וראה גם מ"ב (סי' קפ"ח רסקכ"ו)].

לעומת זאת דעת כמה וכמה ראשו' שמי שסעד סעודת יו"ט ושכח להזכיר בברהמ"ז "יעלה ויבא" דיו"ט, שאינו צריך לחזור ולברך ברהמ"ז (עכ"פ כשאינו יכול כבר לתקן ולברך ברכת "אשר נתן"). שכ"כ התוס' בסוכה (דכ"ז, א'), דדווקא בליל א' דפסח ובליל א' דסוכות חוזר על ברהמ"ז אם שכח "יעלה ויבא". וכ"כ התוס' בברכות (דמ"ט, א'), שמה שאמרו בגמ' שם דשבת ויו"ט לא סגי דלא אכיל, ואם טעה בברהמ"ז דחוזר, לא מיתוקמא אלא בליל יו"ט א' דפסח ודהחג. והא דאמרינן (בפסחים דס"ח, ב') חציו לה' וחציו לכם, לאכילה, אפשר בבישרא וכוורי, שאין להם ברהמ"ז. אבל ליל יו"ט ראשון דחג לא סגי בלא פת, כיוון דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות. ע"כ. וכ"כ בחידושי הרשב"א בברכות (דמ"ט, א') ובתשובותיו (ח"ג סי' רפ"ז), דיו"ט דלא סגי בלא פת ולכן חוזר, היינו דוקא בליל א' דפסח ודחג דבעל כורחו חייב לאכול פת. אבל בשאר הימים והלילות שאינו חייב לאכול פת, אינו חוזר. ע"כ. וכ"כ בפסקי רבי אליהו מלונדריש (בברכות עמ' ק"ו). וכן כתב בהגהות רבינו פרץ שבס' התשב"ץ (סי' רי"ד) בשם תוס' שאנץ. וכ"כ האו"ז (ח"ב סי' ש"א). וכ"כ בהגהות אשרי (פ"ב דסוכה, דכ"ז, א'). וכ"כ הראב"ן (בסוכה דנ"ב, א' מדפי הספר). וכ"כ הסמ"ג (בהל' סוכה). וכ"כ הסמ"ק. וכ"כ בפסקי הריקאנטי (סי' ל"ג) בשם רבינו אברהם ב"ר אפרים, וכ"כ בס' המאורות (סוכה עמ' קע"ב) בשם בעל ההשלמה, שאין חובה לאכול ביו"ט פת דגן אלא רק פת אורז ופת דוחן [הב"ד מרן בב"י (סי' קפ"ח), השכנה"ג בהגב"י (סי קפ"ח), כה"ח (סי קפ"ח סקכ"ד) וחזו"ע (הל' יו"ט, דש"ח בדיני חג השבועות הערה י"ד. ובהל' סוכות, דיני הישיבה בסוכה הערה ד' דק"ג ואילך)].

גם באחרו' מצינו שנחלקו בדבר. שכד' מרן (בסי' קפ"ח ס"ו) שפסק דהוי לעיכובא וצריך לחזור ולברך ברהמ"ז אם שכח "יעלה ויבא" בסעודות יו"ט, כתבו גם בשו"ת לבושי מרדכי (קמא סי' צ"ג) שכ' שבשכח "יעלה ויבא" בברהמ"ז בחג השבועות דבעי לחזור ולברך. וכ"כ בשו"ת הרי בשמים (תליתאה, סי' פ"ח) גבי ליל חג השבועות. וכ"פ הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"א סי' י"ג. וח"ב סי' י"ט ואילך. וח"ג סי' ח'), שהחרה והחזיק בכל כוחו בדברי מרן בשו"ע הנ"ל (ועיקר טעמו שלא אמרינן בזה סב"ל, עפ"י הכלל דהרדב"ז, דל"א סב"ל כשהספק במצווה ולא בברכה, וכבני"ד).

ולעומתם כתבו הרבה אחרונים שאינו חוזר אי טעה ולא אמר "יעלה ויבא" בברהמ"ז בסעודות יו"ט (היינו אפילו בב' סעודות ראשונות, וזאת חוץ מסעודת ליל א' דסוכות ודפסח). שכ"פ בשו"ת משה ידבר (סי' א'), בחס"ל (סי' קפ"ח ס"ו), בס' משנת רבי אליעזר (די טולדו מע' ס' סק"א), בשו"ת מעט מים (סי' ס"ה), ובספרו טהרת המים (בשיורי טהרה. מערכת ב' סקנ"ב), בבא"ח (פר' חוקת סקכ"א), בברכת יוסף (להגר"י ידיד זצ"ל. ח"א עמ' רע"ד). וכ"כ בס' מעשה ניסים (עמ' קי"א) מדנפשיה וגם בשם הג"ר יחזקאל עזרא אליה זצ"ל. וכ"כ הראשל"צ הג"ר חיים משה אלישר זצ"ל בהסכמתו לס' שנות חיים (של הגרא"ח נאה זצ"ל). וכ"נ מדברי הג' כה"ח (סי' קפ"ח סקכ"ד). הב"ד כה"ח (שם), ובחזו"ע [הל' יו"ט (דף ש"ח, בדיני חג שבועות הערה י"ד). והל' סוכות (דף ק"ד-ק"ה). ועיי"ש שדחה דברי הגר"ש משאש זצ"ל ואמר דהאי כללא דהרדב"ז הו"ד גבי ברכה ראשונה שעל המצווה. אך בני"ד שמדובר שכבר קיים המצווה הדרינן לכללא דסב"ל. ושכ"כ ביבי"א (ח"ט במיל', סוף עמ' תנ"א)]. וכ"ד הגר"מ אליהו זצ"ל, כמש"כ במחזור קול יעקב (הל' פסח, בהגדש"פ בדיני ברהמ"ז).

בס"ד נמצאנו למדים שעיקר טעמיהם של הפוס' המחייבים בני"ד לחזור הוא משום שפשט הגמ' שחובה לאכול ב' סעודות פת (מה' מיני דגן) בכל יו"ט. ואע"ג דבעלמא אמרינן סב"ל, מ"מ בני"ד הספק הינו במצוה ולא בברכה ולכן ל"א סב"ל. ועוד יש לצרף את ד' הגאון מהר"י טייב בס' חוקת הפסח (רס"י ת"צ) שהזכרת המאורע בשבת וביו"ט הינה מדאו' וספיקא לחומרא.

לעומת זאת טעמי הסוברים שאין לחזור בני"ד על ברהמ"ז שאין חיוב אכילת פת דגן אלא בסעודת ליל א' דפסח וליל א' דסוכות (ולנשים רק בפסח). שכ"ד הרבה ראשו', כנ"ל. ומ"ש בגמ' גבי חיוב סעודת פת ביו"ט הו"ד בשני לילות אלה, ובשאר סעודות יו"ט די בפת דוחן ואורז (כנ"ל בשם כמה ראשו'). ועוד טעם, דחזרה על ברהמ"ז בשכח "יעלה ויבא" אינה תלויה באכילת פת מה' מיני דגן (כנ"ל בשם המכתם. הב"ד בחזו"ע הל' סוכות דק"ד, ב'). ועוד טעם, דלרוה"פ הזכרת מעין המאורע בשויו"ט הינה רק מדרבנן [שכ"כ כמה מהאחרו' המקילים הנ"ל בהבנת הראשו' שהקלו. ר' כה"ח (סי' קפ"ח סקכ"ד), חזו"ע (סוכות דק"ד, ב'), ופסתש"ו (סי' קפ"ח הערה 23)]. ועוד טעם, דאף דקיי"ל להרבה פוס' של"א סב"ל כשהספק במצוה ולא בברכה, מ"מ כ"ז הו"ד לפני המצוה. אך אם כבר נעשתה המצווה, בזה אמרינן סב"ל (חזו"ע סוכות סוף דק"ו, ב').

ויותר מזה כתב בחזו"ע (סוכות. דק"ד סוד"ה "והנה התוס'") להסביר את ד' הרמב"ם ומרן (בסי' קפ"ח ס"ו) עפי"ד ס' המכתם הנ"ל (ולא כ"כ זכיתי להבינו).

ובס"ד נראה למעשה, שהאשכנזים שטעו ולא הזכירו "יעלה ויבא" בברהמ"ז של ב' סעודות החובה דיו"ט (א' בלילה וא' ביום. וע"ע לקמן אי לא אכל בלילה, מה הדין של סעודה שניה של היום), הן גבי פסח, הן גבי שבועות והן גבי סוכות, שעליהם לחזור ולברך את ברהמ"ז. ושכ"פ מרן הח"ח (בסי' קפ"ח ס"ק כ', וכ"ד) וכ"פ בשש"כ (מהדו' תשד"מ, ח"ב פנ"ז סעי' ג'-ז', ובפרט בהערות י"ח וי"ט).

ואילו מנהג הספרדים שנוי בני"ד במחלו' גדולה של הפוס'. שמצד א' פסק מרן בסכינא חריפא שצריך לחזור. וכ"פ הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן, וכ"פ עוד פוס' ספרדים. ומאידך ד' הרבה אחרו' ספרדים שאינו חוזר בני"ד, מהם הגר"מ אליהו זצ"ל [במחזור קול יעקב (הל' פסח בהגדה ש"פ, בדינים המובאים באמצע ברהמ"ז דליל הסדר, גבי יו"ט דפסח ביום). וכן כתבנו בשמו כבר קודם לכן במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ס"ח)]. וכ"ד הגר"ע יוסף שליט"א [בחזו"ע (הל' סוכות דק"א בהלכות. ועיי"ש בדף ק"ג ואילך. ובפרט בדף ק"ד, ב' הסבר מדוע לא פסק בני"ד כמרן בשו"ע). וכ"כ בחזו"ע (הל' יו"ט דש"ח). וכ"כ ביבי"א (ח"ט חאו"ח סי' מ"ז ובמיל' שם), ביחו"ד (ח"ה סי' ל"ו) ובהליע"ו (ח"ב פר' חוקת סקט"ו)].

[2]ב. כפי שכתבנו בס"ד בהערה הקודמת, נחלקו הפוס', רוא"ח, גבי חיוב אכילת פת מחמשת מיני דגן, או שדי בפת דוחן וכדו', כך שאין זה לעיכובא אם שכח "יעו"י" בברכת המזון. וי"א שאף אי יש חיוב לאכול פת מה' מיני דגן, מ"מ אין אמירת יעו"י לעיכובא.

ומ"מ מצאנו לנכון להדגיש שאין הדברים אמורים גבי סעודה ראשו' דליל א' דפסח ודסוכות, שבזה חמירא טפי משום דהתם יש חיוב מדאו' לכו"ע לאכול לפחות כזית פת מה' מיני דגן, מלבד ליל א' דסוכות שנשים אינן חייבות לאכול כזית פת דוקא בסוכה, אלא חייבות הן לאכול כזית פת ככל שאר סעודות יו"ט (וכמש"כ בס"ד כאן בפרק י' סל"ח).

ועוד הוספנו בס"ד, שהדין בני"ד שונה גם מדין השוכח יעו"י בסעודות חוה"מ (הן של פסח והן של סוכות), משום שבזה הן לספרדים והן לאשכנזים אין אמירת יעו"י מעכבת בברהמ"ז [עפ"י מרן (סי' קפ"ח ס"ז) ומ"ב (סקכ"ז). עיי"ש שמ"מ אומר במקרים מסוימים ברכת "אשר נתן" בלי שו"מ]. ולכן הדין התם שונה מני"ד וקיל טפי [וצ"ע מה הדין לרבי אליעזר דס"ל (במשנה בסוכה דכ"ז, א') שאף בימי חוה"מ חובה לאכול פת מה' מיני דגן בכל יום ב' סעודות, לילה ויום. מ"מ לא נפסק כן להלכה].

[3]ג. כפי שכתבנו בס"ד לעיל (בסוף הערה א') הרי שלמנהג האשכנזים אם טעה ולא הזכיר "יעו"י" בברהמ"ז של ב' סעודות החובה דיו"ט (אחת בלילה ואחת ביום, ולקמן דננו בס"ד גבי מקרה שלא אכל בלילה, מה הדין בסעודה השניה שאוכל ביום), הן גבי פסח, שבועות וסוכות, שעליהם לחזור ולברך את ברהמ"ז. שכ"פ מרן המ"ב (בסי' קפ"ח ס"ק כ' וכד') וכ"פ בשש"כ (מהדו' תשד"מ, ח"ב פנ"ז סעי' ג'-ז', ובפרט בהערות י"ח וי"ט).

ומה שכתבנו שאף לחלק מהספרדים הדבר הינו לעיכובא, שכ"פ מרן בשו"ע (סי' קפ"ח סעי' ו'). וכ"פ הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן ועוד אחרו', וכנ"ל (בהערה א').

ומה שכתבנו שלד' הפוסקים דהוי לעיכובא, הרי שיכול וצריך הוא לתקן זאת באמירת ברכת "אשר נתן", זאת עפי"ד מרן (שם בסעי' ו'), המ"ב (סי' קפ"ח ס"ק כ"ב, כ"ג ועוד), שש"כ (פנ"ז סעי' ג' ואילך, ובפרט בהערה י"ט) וש"א.

בענין נוסח ברכת "אשר נתן", ר' מרן (סי' קפ"ח ס"ו), מ"ב (שם סקכ"א), שש"כ (פנ"ז סי"ד) ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש והל' ליל הסדר.

בענין אופן תיקון הטעות, כשנמצא במקומות שונים בברהמ"ז, ר' שו"ע (סי' קפ"ח ס"ו), מ"ב (שם ס"ק כ"ב-כ"ד), שעה"צ (סקי"ח), שש"כ (פנ"ז סי"ד), פסתש"ו (סי' קפ"ח ס"ק י"א וי"ב) וש"א.

ישנה אצלי אריכות דברים בענינים אלה, אך בשל מחלתי נאלץ אני לקצר. וראה פרטי דינים במ"ב (סי' קפ"ח), בשש"כ (כל פרק נ"ז), בחזו"ע (הל' יו"ט) ובש"א. וע"ע בהערה הבאה.

[4]ד. הא דיש מהפוס' הספרדים דס"ל שאין אמירת "יעו"י" בני"ד לעיכובא, שכ"כ כמה אחרו' ספרדים, מהם שו"ת משה ידבר, בס' חס"ל, בשו"ת מעט מים ובספרו טהרת המים. וכ"כ הג' הבא"ח, וכ"כ בס' ברכת יוסף, בס' מעשה ניסים, וכ"כ הראש"ל הג"ר משה חיים אלישר זצ"ל. וכ"נ מד' הרב כה"ח, וכ"ד הגר"ע יוסף שליט"א בכ"ד [מהם בחזו"ע הל' יו"ט (דף ש"ח. דיני חג השבועות הערה י"ד), והל' סוכות (דף ק"ד-ק"ה), וביבי"א (ח"ט במיל' סוף עמ' תנ"א)]. וכ"ד הגר"מ אליהו זצ"ל (למשל במחזור שלו קול יעקב (פסח, בהגדש"פ, בדיני טעויות בברהמ"ז).

אלא שאף מהפוס' דס"ל שאין הדבר לעיכובא בני"ד, יש מהם החוששים לפוס' דהדבר לעיכובא, ולכן לדעתם אם יכול לתקן הדבר ולומר ברכת "אשר נתן", צריך לעשות כן. שכ"ד הגר"ע יוסף שליט"א, כפי שכתב בחזו"ע (סוכות, דיני הישיבה בסוכה, פ"ג, דק"א בהלכות, ודק"ז במקורות). וטעמו, דכיוון שע"י שימשיך ברכת "הטוב והמטיב" יכניס עצמו בידים לידי ברכה לבטלה, לד' הרמב"ם ומרן בשו"ע, לכן כיוון דהוי ספק ספיקא, לכן ימשיך עכ"פ לברך ברכת "אשר נתן" בשם ומלכות [עיי"ש בחזו"ע. וע"ע מש"כ ביבי"א (ח"ו סי' כ"ח. וח"ז סי' כ"ח. וח"ט חאו"ח סי' מ"ז, ובמילואים שם). ביחו"ד (ח"ב סי' ל"ו) והליכות עולם (ח"ב פר' חוקת סקט"ו)]. וכ"פ גם הגר"ש מזרחי זצ"ל בשו"ת דברי שלום (ח"ב סי' נ"ד סק"ב. וסי' נ"ז עמ' ר"ז סק"ב).

אלא שיש מהפוס' דס"ל גבי ני"ד, שלא רק שאין אמירת "יעלה ויבא" מעכבת, אלא שאף אם נזכר בכך לפני שהחל "הטוב והמטיב", בכל אופן לא יאמר שם ברכת "אשר נתן" בשם ומלכות, אלא יאמרנה בלא שם ומלכות. שכ"כ כה"ח (סי' קפ"ח סקכ"ד. עיי"ש), וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל במחזור שלו קול יעקב (פסח. בהגדה ש"פ, בדיני הטעויות שבברהמ"ז. עיי"ש שהסביר שיאמר ברכת "אשר נתן" בלי שו"מ כלל, לא בתחילה ולא בסוף). וע"ע בפסתש"ו (סי' קפ"ח הערה 24).

וא"כ אף אליבא דהפוס' דס"ל שאין אמירת "יעלה ויבא" לעיכובא בשאר סעודות יו"ט (חוץ מליל א' דפסח ודסוכות), מ"מ עדיין ישנה מחלו' אי בכ"ז יאמר ברכת "אשר נתן" טרם שהחל הברכה הרביעית.

וכיוון שכך, הרי שיוצא שלד' הרבה פוס' צריך בכל אופן לומר "אשר נתן". והיינו לפוס' דס"ל שהדבר מעכב, וכן לחלק מהפוס' דס"ל שאינו מעכב, אך מ"מ יש לתקן זאת במידת האפשר.

ולפי"ז יש לדון מה גדר החל בברכת "הטוב והמטיב" שאז כבר אינו יכול לתקן בברכת "אשר נתן". ואז לפוס' דהוי לעיכובא הריהו צריך לחזור לראש ברהמ"ז. ולפוס' דס"ל שאינו לעיכובא עליו להמשיך את ברהמ"ז ולסיימה כרגיל, ותו לא מידי.

הנה מדברי מרן (בסי' קפ"ח ס"ו) משמע בהדיא שאף אם אמר רק תיבת ברוך ד"הטוב והמטיב" כבר לא מהני לומר "אשר נתן", אלא צריך לחזור לריש ברהמ"ז, והטעם, דכיוון שכבר החל בברכה רביעית הרי הסיח דעתו מכל ג' ברכות הראשונות ואינו יכול לתקן המעוות.

וכ"ד הגר"מ אליהו זצ"ל במחזור שלו "קול יעקב" (פסח, דיני טעויות בברהמ"ז, גבי "רצה והחליצנו" וגבי ליל א' דפסח).

אמנם יש פוס' דס"ל שאף אם כבר אמר תיבות "בא"ה אלוקינו מלך העולם" רשאי עדיין לתקן ולהמשיך את ברכת "אשר נתן" [ר' מ"ב (סי' קפ"ח סקכ"ג) בשם הח"א. ועיי"ש בבה"ל שפקפק בזה מאד. וכ"פ להקל בשש"כ (פנ"ז ס"ז), ובחזו"ע (הל' סוכות והל' יו"ט, שם) ועוד אחרו'. וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד סעי' כ"ה)].

[5]ה. רצינו אמנם להאריך בפרטי דינים גבי מי ששכח "יעו"י" בסעודות יו"ט בפרט, ובשאר סעודות בכלל, אך בשל מחלתי נבצר ממני ובס"ד אקצר ואביא רק מקורות לגבי המקרים השונים:

1) למ"ד שאמירת יעו"י הוי לעיכובא וחוזר, ה"ז אמור רק גבי ב' סעודות ראשונות של יו"ט [מ"ב (סי' קפ"ח סקכ"ו). פסתש"ו (סי' קפ"ח הערה 27 וסקט"ו, ובפרט הערות 49,50), שש"כ (פנ"ז ס"ז ובהערה כ')]. ואם אכל מזונות לפני הסעודה השניה שבבוקר, ר' פסתש"ו (סי' קפ"ח סקי"ח).

2) גבי מי ששכח יעו"י בסעודה שלישית דיו"ט, ר' מ"ב (סי' קפ"ח ססקכ"ו) ושש"כ (פנ"ז ס"ז ובהערה ב'). ומסתבר שלמ"ד שא"צ לחזור אף בב' סעודות ראשונות של יו"ט (כגר"ע יוסף שליט"א), מסתבר שכ"ש שלדידם לא יאמר ברכת "אשר נתן".

3) אם לא אכל ביו"ט את סעודת הלילה, שהחיוב של ב' הסעודות דיו"ט עובר ליום, ר' מ"ב (סי' קפ"ח ססקכ"ו) ופסתש"ו (סי' קפ"ח).

4) כשבשבת לא אכל את סעודת הלילה ואוכל ג' סעודות ביום ושכח "רצה והחליצנו" בסעודה שלישית, ראה שש"כ (פנ"ז סוף הערה י"ט).

5) מי שאינו יודע בדיוק את נוסח ברכת "אשר נתן", ראה דינו בשש"כ (פנ"ז סט"ז. עיי"ש שיאמר רק את מה שיודע מתחילת הברכה ומסופה), פסתש"ו (סי' קפ"ח ס"ט), מקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד סעי' כ"ד) והל' ליל הסדר. וע"ע בה"ל (סי' קפ"ח ס"ו ד"ה "שנתן שבתות").

6) יו"ט שחל בשבת, שכח רק הזכרת שבת או הזכרת יו"ט, שיאמר "אשר נתן" רק גבי מה ששכח [שש"כ (פכ"ז סט"ו)].

ואם ביו"ט שחב"ש שכח פעם א' "רצה" ובפעם השניה שכח "יעו"י", ר' פסתש"ו (סי' קפ"ח סקט"ז), ובמקראי קודש (הל' ליל הסדר).

ואם ביו"ט שחל בשבת אמר "יעו"י" לפני "רצה והחליצנו", ר' פסתש"ו (סי' קפ"ח סק"ב).

7) אמר "יעו"י" או "רצה והחליצנו" לאחר שגמר ברכת "בונה ירושלים", ראה שש"כ (פנ"ז ס"ה) ופסתש"ו (סי' קפ"ח ס"ט).

8) טעה בברהמ"ז ולאחר שסיים "יעו"י" המשיך "ותחזינה עינינו" וכו' (כאילו הוא בתפילת העמידה), ר' פסתש"ו (סי' קפ"ח סק"ד).

9) גמר הסעודה במוצאי היום, היאמר הזכרת הזמן של אותה שבת או חג, ר' פסתש"ו (סי' קפ"ח סקי"ט). וכבר הארכנו בכך במקו"א. וע"ע מה שכתבנו במקראי קודש הל' פורים (פי"ג סי"ג).

10) לא הזכיר ב"יעלה ויבא" את שם החג (במקום שצריך להזכירו), ר' פסתש"ו (סי' קפ"ח ס"ט).

11) דין חולה ביוה"כ גבי אמירת "יעלה ויבא", ר' כה"ח (סי' קפ"ח סקכ"ה) ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' יוה"כ (פ"ט הערה קס"ו).

[6]ו. י"א שאין לאבל (תוך י"ב חודש לאב ואם, או תוך ל' לשאר קרובים) להשתתף כלל בריקודים בשמחת בית השואבה, אלא רשאי רק לומר את פרקי "שיר המעלות" [הגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל בגשה"ח (ח"א פכ"ג סעי' ג' סק"ז). וכ"כ בשמו בס' פני ברוך (סי' נ"ט סעי' ח') ובפסתש"ו (סי' תרס"א סק"ב) ובס' מעולם ועד עולם (עמ' 202)].

וי"א שמותר אבל זה גם בריקודים ומחולות, אא"כ ישנם שם כלי זמר, שאז לא ישתתף [ס' חוה"מ כהלכתו (בהוספות לפי"ב סעי' מ"ב) בשם הגר"ש ווזנר שליט"א. וכ"כ כבר בס' פרי האדמה (הל' לולב פ"ח הי"ג. עיי"ש). הב"ד בפסתש"ו (שם הערה 11)].

אמנם יש להוסיף שיש מי שמיקל יותר מכך. ששאלנו את הגר"א וייס שליט"א (מח"ס מנחת אשר וראש ישיבת דרכי הוראה פעיה"ק) לגבי מי שהוא אבל לפטירת אביו. הזכרנו שבחג הסוכות אבלותו הינה בתוך שלושים (אביו נפטר במוצאי יוה"כ). האם רשאי הוא להשתתף בריקודים בשמחת בית השואבה בימי חול המועד. הוספנו שדנו בכך בספר פני ברוך (פכ"ט סעי' ח') שהביא את דברי הגרימ"ט זצ"ל בגשר החיים (ח"א פכ"ג סי' ג' סק"ז) שאסר לרקוד, והתיר לאבל (תוך י"ב חודש) רק לומר את "שיר המעלות" זכר לשמחת בית השואבה (ראה בגשר החיים שם שלא האריך לפרט). ועוד אמרנו שבספר פסקי תשובות (סי' תרס"א סק"ב) כתב בשם הגר"ש ווזנר שליט"א, להתיר לאבל זה ריקודים ומחולות כשאין שם כלי זמר. ואם מנגנים שם בכלי זמר אסר זאת. וכ"כ שם בפסתש"ו בשם ספר פרי האדמה (הל' לולב פ"ח הי"ג. כצ"ל) שהיה אבל, וגדולי הדור הכריחוהו לרקוד כדי שלא תהיה אבלות בפרהסיא. אמנם הדגשנו לגר"א וייס שליט"א, שבספר פרי האדמה לא הזכיר שם כלל ההגבלה של ריקודים כשיש תזמורת. ואמר לנו הגר"א וייס שליט"א שעליו לדון בדבר. וכעבור זמן כשדן בענין אמר לנו לכתוב בספר בלשון זו (מילה במילה): "יש מקום להקל" לאבל לרקוד בשמחת בית השואבה משום שמחת המועד, וגם מחשש שנראה כאבלות בפרהסיא. וזה מדובר אף כשיש מוזיקה בריקודים. עכ"ל המדוייקת. לאחר מכן העיר הגרא"ו שליט"א שעקרונית הדיון פה הוא עצם הריקוד, ולאו דוקא עם מוזיקה או בלעדיה. ומ"מ הדגיש שמה שאמר שיש מקום להקל זה גם כשיש מוזיקה בריקודים. עכת"ד. והקראתי לגרא"ו שליט"א את הדברים והסכים שאפרסמם.

[7]ז. כ"כ השל"ה בפסחים. וכ"כ המ"ב (סי' תע"ז סק"ה), כה"ח (סי' תרס"ז ססק"ז) וסה"ס (פכ"ט ס"ו).

[8]ח. כ' הרמ"א (סי' תרס"ז ס"א) בשם הכלבו, שיש שנהגו שכשהיו יוצאים מהסוכה היו אומרים: "יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן". ע"כ. והיינו בסוכה מעורו של לויתן, וכמש"כ במס' ב"ב (דע"ה, א). וכ"כ בסידור הריעב"ץ. הב"ד כה"ח (סי' תרס"ז סק"ח). והיינו שיעשה כן קודם שהולך לביהכ"נ בסוף החג, קודם שמיני עצרת (כה"ח שם סק"ז). וכן נהגו ישראל, לחיבוב מצווה.

ובענין פירוש סעודת הלויתן, ראה בסוף ספר אבן שלמה (למרנא הגר"א. סוף פי"א) שהכוונה שתרבה הדעת (ללימוד התורה). במהרה בימינו. אכי"ר.

וה' ישמחנו בביאת גואל צדק, ובהקמתה לנצח של "סוכת" דוד הנופלת, למען שמו באהבה, במהרה בימינו. אמן.