קיצור: הלכות כשרות ארבעת המינים בקצרה
הלכות כלליות.
א. כיוון שדיני כשרות ארבעת המינים הינם רבים ומסועפים, לכן מי שיכול ללומדם אכן ילמדם, ומי שאינו יכול ללומדם ואינו בקי בהלכות אלה, עליו ללכת לשאול את מי שבקי בהלכות אלה לגבי כשרות ארבעת המינים שלו [כדי שלא יפסיד את המצווה כל החג וגם יברך ברכות לבטלה. כמבואר בפרק א' סעי' ו'].
ב. רבים הם דיני כשרות ארבעת המינים. דבר זה כולל:
מהותו של אותו מין וזיהויו האמיתי
גודלו
שלמותו
צורתו החיצונית (כגון אם יש בו נקב)
צבעו
התייבשותו
כתמים שעליו
הבעלות עליו
האם נאסר חס ושלום משום איסור עבודה זרה וכדומה.
וכן האם יש הבדל בין דיני כשרות המינים ביום הראשון של החג, לבין דיניהם בשאר ימי החג [פרק א' סעיף ג''].
ג. לכתחילה יש ליטול אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות. וכן המנהג [פרק א' סעיף ב'. פרק ז' סעיף א'. פרק י"א סעיפים נ"ב – נ"ד].
ד. הקונה את ארבעת המינים צריך להזהר מאוד שלא לפוגמם בעת הקניה [פרק י' סעיף מ"ג].
ה. יש לקנות את ארבעת המינים מאדם ירא שמים, נאמן, ובר דעת. וכן יש להמנע מלקנותם מילד קטן שעדיין אינו חייב במצוות [פרק ה' סעיף ח', ופרק י' סעיפים כ"ג ונ"ג והערה מ"ד].
ו. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "הידור מצווה עד שליש במצווה". יש אומרים שהכוונה שאדם יוסיף עד שליש מהמחיר כדי לקנות ארבעת המינים יפים ומהודרים יותר. ויש מפרשים שהכוונה שיוסיף עד שליש מהמחיר כדי לקנותם גדולים יותר מהגודל ההכרחי [פרק י' סעיף נ"ז. וראה עוד בסעיפים נ"ה – נ"ו, נ"ח – ס"א]. מכל מקום כדי לקנות ארבעת המינים (או חלקם) שאין מחלוקת לגבי כשרותם, יש להוסיף לפחות שליש מהמחיר או אף יותר מכך [כבפרק י' סעיף ס"ב].
סוגי הפסולים העיקריים של ארבעת המינים.
ז. פסולי ארבעת המינים מתחלקים לארבעה סוגים עיקריים:
1) שאין זה המין האמיתי המוזכר בתורה (כגון אתרוג מורכב, או הדס שוטה – שאינו משולש), ופסולו כל ימי החג.
2) שאינו הדר. ופסולו לספרדים רק ביום טוב הראשון, ולאשכנזים פסולו כל ימי החג.
3) פסול משום שאינו לקיחה תמה (שיש אומרים שזה הפסול לגבי אתרוג שחסר בחלקו), שפסולו רק ביום טוב הראשון, וכשר בחול המועד.
4) פסול מחמת שאין בו השיעור הדרוש, ופסולו בכל ימי החג [כמבואר לקמן (בפרק ו' סעיף ב'. ובעוד מקומות בפרקים ב' – ה')].
ישנו עוד סוג נוסף של פסול, והוא כאשר ארבעת המינים (או חלקם) אינם בבעלות הנוטלם [כמבואר לקמן (בכל פרק י')].
מדיני הלולב
א. כדי לבדוק את כשרות הלולב יש לבודקו בשלושה מקומות: בשדרה, בכלל העלים, ולאשכנזים בפרט בעלים העליונים [פרק ב' סעיף ד' (ב,)].
ב. מהותו. יש לוודא שהלולב צמח בעץ דקל מזן הכשר לנטילה. לכן עדיף לא לקחת לולב מדקל קנרי (הגדל בעיקר בגינות). וכיום רוב ככל הלולבים הנמכרים הינם מזנים כשרים [פרק ב' הערה ב'].
ג. צורתו. לכתחילה צריך הלולב להיות ישר לגמרי, בשדרתו ובעליו. ואם הינו עקום מעט הריהו כשר. ורק אם הינו עקום כמגל בשדרתו [] לכיוון צדדיו או פניו (לצד המרוחק מאיתנו בעת הנטילה [] הריהו פסול. ואם הינו עקום יותר (כגיבן או זקן, שראשם כפוף) בשדרתו, לכל צד שהוא [], הריהו פסול [פרק ב' סעיפים ו' – ח']. ומי שיודע היטב ליישר לולבים, ומומחה בכך, יכול לקנותם וליישרם. וראה עוד בסעיף הבא.
ד. אף על פי שלולב כפוף מאוד הריהו פסול, אין זה אלא בשדרתו. אך אם רק עליו כפופים בראשם, ואפילו כל עליו כפופים מאד כלפי מטה [], הריהו כשר. והאשכנזים מחמירים לכתחילה אם רוב עליו כפופים בראשיהם, למרות שהעלה האמצעי אינו כפוף [פרק ב' סעיף מ"ז]. ואם רק התיומת כפופה מאוד, אף ללא שאר העלים [], האשכנזים פוסלים והספרדים מכשירים [שם סעיף מ"ח].
ה. עלי הלולב דבוקים בגבם כתאומים, וגב זה נקרא תיומת. נפתחה התיומת של הלולב [] הריהו פסול. לספרדים פסול רק אם נפתחה התיומת ברובה [], וברוב העלים (וזה אינו מצוי כלל), ולאשכנזים כן הדין אף אם נפתחה התיומת בעלה האמצעי וברובו [], הריהו פסול [פרק ב' סעיפים י"ג – ט"ז. ולגבי שעת הדחק, ראה שם (בסעיף י"ח). ולגבי לולב עם שתי תיומות ראה שם (בסעיף י"ז ו). ולגבי תיומת אחת שעלה אחד צר מחבירו או רחב מחבירו, ראה שם (בהערה נ"ג)].
ו. לולב שנפתחה בו התיומת הינו כשר בחול המועד [פרק ב' סעיף י"ט].
ז. אם נסדק הלולב כהֵימְנֵק [היינו שישנו סדק וחלל בין שני חלקי העלה העליון, כמזלג, ושני ראשי העלה נראים כשני עלים נפרדים. כבציורים ()] אזי הלולב פסול. לאשכנזים הדין כן כשמדובר רק בעלה האמצעי, ואילו לספרדים הלולב פסול רק כשרוב העלים פתוחים כהימנק [פרק ב' סעיפים כ"ב – כ"ה]. ובימי חול המועד לולב כזה כשר [שם בסעיף כ"ז].
ח. שיעור הלולב: לפחות 33 ס"מ. ויש מהאשכנזים המחמירים שיהא לפחות כ – 39 ס"מ. ובשעת הדחק, וכן בדיעבד, שיעורו לפחות 27 ס"מ, ויש מהאשכנזים המחמירים שיהא אז לפחות כ – 33 ס"מ. וכל השיעורים הללו נמדדים באורך השדרה בלבד, ללא העלים הגבוהים ממנה []. ומן הראוי לקחת לולב בשיעור גדול משיעורים אלה [לקמן (פרק ב' סעיפים כ"ח וכ"ט)]. ויש מחמירים שאין מצטרף לשיעור השדרה החלק התחתון שאין בו עלים, [שם סעיף ל'. וראה בסעיף ל"ג, לגבי שיעור עלי הלולב ()].
ט. יש להקפיד שאורך שדרת הלולב תהיה גבוהה מהקצה העליון של ההדסים והערבות לפחות שמונה ס"מ. ויש מהאשכנזים המחמירים שיהא לפחות עשרה ס"מ [שם סעיף ל"א. ו].
י. אין הגבלה לשיעור הלולב באורכו. ויש הסוברים שדווקא ארוך נחשב הידור [שם סעיף ל"ב. ו].
יא. דין ה"קוֹרָא" (הקליפה החומה) שבלולב []: הספרדים מעדיפים לולב עם קוֹרָא, ואילו האשכנזים מעדיפים לולב ללא קוֹרָא. אך גם לדידם לולב עם קורא הינו כשר [פרק ב' סעיפים ל"ד – ל"ז].
יב. לולב יבש: לולב יבש, פסול. והוא נחשב כיבש רק אם השתנה צבעו ללבן, ולא נשאר בו צבע ירקרק. ולאשכנזים, כשאין לולב אחר באותו מקום, ניתן להקל שהלולב נחשב כיבש רק אם התייבש באופן שהוא נפרך על ידי הציפורן. היובש נמדד לפי שדרתו או רוב עליו [], ולאשכנזים הלולב נפסל אף אם התייבש העלה העליון לבדו [פרק ב' סעיפים ל"ח – מ'].
יג. אם נשרפו קצוות עלי הלולב מהשמש והפכו לחומים או לאדומים [], לדעת רוב הפוסקים הלולב נשאר כשר [פרק ב' סעיף מ"א].
יד. לולב שנקטם ראשו, פסול. לספרדים הכוונה שנקטמו רוב עליו העליונים, ולאשכנזים הכוונה לעלה העליון. ואין דבר זה מצוי. אך כן מצוי הוא שנקטם הקצה הדק "השרוף" היוצא מראשי העלים []. לדעת רוב הפוסקים אין הלולב נפסל בשל כך. ויש מחמירים ופוסלים זאת [פרק ב' סעיפים מ"ג – מ"ה].
לספרדים כל דין קטום הינו רק ביום טוב הראשון. ולאשכנזים דין זה חל כל ימי החג, אך בשעת הדחק גם הם מקילים בכך [פרק ב' סעיפים מ"ג – מ"ה].
טו. לולב שבראשי עליו ישנם קמטים כזיג זג [], מקובל היום להכשירו [פרק ב' סעיף מ"ט]. ומכל מקום יש להזהר בלולבים כאלה שלא יפסלו מחמת פתיחת התיומת או מחמת הימנק.
מדיני האתרוג
ככלל, בתחילת בדיקת האתרוג כדאי להסתכל על חוטמו של האתרוג, שאין בו שינויי מראה, ולאחר מכן לעיין בשאר האתרוג.
א. מבנהו:
מבחינה חיצונית (מלמטה למעלה):
1) העוקץ – הענף המחבר את האתרוג לעץ.
2) שקע העוקץ – הגומה בגוף האתרוג שבה שקוע העוקץ.
3) גוף האתרוג – מלא בליטות.
4) החוטם – המקום בגוף האתרוג שבו הוא מתקצר לכיוון ראשו.
5) הפיטמה – בליטה קטנה בראש החוטם הבולטת כדד קטן.
6) השושנתא – כעין שושנה מעל הפיטמה.
כמבואר כל זה לקמן [בפרק ה' (סעיפים ד', ה', ו',), וכן בציורים ( ,69 ,70 ,96, 97, 98, 99, ועוד)].
ב. מורכב ואסור בהנאה: חובה לוודא שהאתרוג אינו מורכב [פרק ה' סעיף ט'], ושאין בו איסור הנאה, כולל איסור אכילה. והיינו שאין בו איסור ערלה, טבל (והיינו לוודא שהופרשו תרומות ומעשרות), ואין בו איסור שביעית [פרק ה' סעיף י"א]. ולכן צריך לקנות אתרוג שיש לו השגחה על דברים אלה. ודברים אלה אמורים לכל ימי החג [שם סעיפים י' וי"ב].
ג. הדר: צריך שהאתרוג יהא "הדר". והיינו ללא שינויי מראה, שינויי צורה ופסול יבש, וכמבואר לקמן [פרק ה' סעיפים י"ז – ל"ב]. לספרדים דין זה אמור רק לגבי היום טוב הראשון, ואילו לאשכנזים הדבר אמור לכל ימי החג [פרק ה' סעיף ט"ו].
ד. שינוי מראה. האתרוג פסול כשיש בו שינויי מראה. ודבר זה תלוי בארבעה דברים:
1) באיזה צבע שינוי המראה.
2) כמה שינויי מראה ישנם.
3) מהו גודלם.
4) מהו מיקומם באתרוג [פרק ה' סעיף י"ז].
ה. שינוי מראה – הצבעים הפוסלים. שינוי מראה בצבע שחור פוסל את האתרוג []. וכן צבע לבן, וצבע ירוק כהה מאוד, כשאינו חוזר לצבע אתרוג רגיל [פרק ה' סעיפים י"ט וכ'].
ו. ישנם צבעים שאינם פוסלים את האתרוג, והם: צבע חום שאינו קרוב לשחור, צבע בז', כתם צהוב, כנימה חומה, כתם חום מחמת מכה, כתם בצבע בז' שנעשה על ידי עלים (בלעטלך, ובפרט אם אינו בולט הרבה), וכן יבלת [פרק ה' סעיף כ"א, ובציורים (,,,,, , )].
ז. וישנם צבעים הנתונים למחלוקת אם הינם פוסלים, ואלו הם: כתם בצבע אדום, כתם שנעשה על ידי משמוש מרובה בידיים, וכן כתמים מרובים של צבעים שאינם פוסלים אך נראה כמנומר [פרק ה' סעיף כ"ב, ובציורים (,,)].
ח. שינויי מראה הפוסלים – גודלם. שינוי מראה ברוב שטח האתרוג, אפילו שינוי מראה אחד, פוסל האתרוג [כדלקמן (פרק ה' סעיף כ"ה)].
ט. שינויי מראה הפוסלים – מיקומם. שינוי מראה בחוטמו של האתרוג (כנ"ל), אפילו בודד וקטן מאוד (שנראה בראיה רגילה), פוסל את האתרוג [פרק ה' סעיפים ה' וכ"ו].
י. שינויי מראה הפוסלים – מספרם. כאשר הכתם (שינוי המראה) אינו בחוטמו של האתרוג וגם אינו ברובו של האתרוג, הריהו פוסל רק אם ישנם לפחות שלושה כתמים : למנהג הספרדים בכל מקום שהוא באתרוג כתמים אלה פוסלים אותו. ולאשכנזים האתרוג פסול רק אם הם מתפרסים על רוב היקף האתרוג, באורכו או ברוחבו [והיינו שמכל כיוון שאדם מסתכל על האתרוג הוא יראה שינוי מראה. וזה יתכן אף בשני שינויי מראה רחבים מעט [כדלקמן בפרק ה' סעיף כ"ז. וראה (,)].
יא. אם ישנם יותר משלושה כתמים, אך לא בחוטמו ולא מתפרסים על רובו, לספרדים האתרוג פסול, ולאשכנזים טוב לכתחילה להחמיר בדבר. ודבר זה אמור רק לגבי היום טוב הראשון [שם סעיף כ"ח].
יב. אופן הבדיקה אם ישנם שינויי מראה, כתם או נקודה, נעשה בראיה רגילה, ללא צורך בזכוכית מגדלת, וללא צורך לקרבם מאוד לעיניו. ויש שהחמירו לבודקו בהסתכלות מקרוב [פרק ה' סעיף ל"א].
יג. הצורך בלקיחה תמה: ארבעת המינים צריכים להיות תמימים ושלמים. לכן צריך שהאתרוג לא יהיה חסר, שלא יהא בו נקב, לא יהיה נימוח, או נסדק, או שנקלפה קליפתו, ושלא ינטל עוקצו ולא פיטמתו, וכדלקמן [פרק ה' סעיפים ל"ד – ע'].
יד. החיוב של לקיחה תמה הנזכר לעיל, הינו רק ביום טוב הראשון. אך בשאר ימי החג ניתן ליטול את האתרוג בברכה [פרק ה' סעייף ל"ו].
טו. אתרוג חסר: אתרוג שנחסר מגופו (אך לא בנקב) שיעור מועט הריהו פסול. ותלוי מהו שיעור החיסרון והיכן הוא [פרק ה' סעי' ל"ז]. אם החסרון הינו רק בקליפה החיצונית (הדקה מאוד והשקופה), האתרוג כשר אף אם התקלפה כל קליפה זו. ואם נחסר גם בקליפתו האמצעית (הירוקה או הצהובה) אפילו בשיעור מועט, פסול [פרק ה' סעיפים ל"ח ול"ט. וראה שם (בהערות ק"ה – ק"ח) פרטי דינים וראה (96,97)]. ויש פוסלים את האתרוג רק אם יש חסרון גם בקליפה היותר פנימית – הלבנה (שם הערה ק"ו).
טז. אתרוג שבו חיסרון, כשר בימי חול המועד בתנאי שישאר רובו ויהיה בו השיעור ההכרחי [פרק ה' סעי' מ"ב].
יז. אתרוג עם נקב ללא חסרון. לכתחילה יש לקנות וליטול אתרוג ללא נקבים. וכשיש נקב ללא חסרון באתרוג (כגון שנתחב קוץ באתרוג והוציאוהו), האתרוג פסול בשני המיקרים הבאים: אם הנקב מגיע עד חדרי הזרע של האתרוג, אף שכמעט אינו רחב. וכן אם רוחבו כ2.3 ס"מ (ויש אומרים 1.9 ס"מ), אף שאינו מגיע לחדרי הזרע [פרק ה' סעיפים מ"ה ומ"ו].
יח. אתרוג שבעודו על העץ נעשו בו נקבים שיש בהם חיסרון, אם נקרם עליו עור ובשר, כשר. ואם לאו – פסול [פרק ה' סעיף מ"ז. וראה ()].
יט. אתרוג שאין לו פיטם (שזו בליטה קטנה בראש החוטם הבולטת כמין דד קטן), ובמקום הפיטם יש לו נקב המגיע לחדרי הזרע, הריהו פסול. ויש מכשירים [פרק ה' סעיף מ"ח ובציורים ()].
כ. אתרוג שניטלה פיטמתו או שושנתו. אם נפל כל הפיטם ולכן נעשתה גומא בגוף האתרוג, פסול. ואם ניטל רק חלק מהפיטם באופן שאין הפיטם בולט מעל האתרוג, אך גם לא נוצרה גומה בגוף האתרוג, לספרדים האתרוג פסול, והאשכנזים נחלקו לגבי כשרותו, ולכתחילה יחמירו גם הם בכך. ואם נשבר או ניטל רק חלק מהפיטם אך נשאר חלקו בולט מעל האתרוג, הריהו כשר, וטוב ליטול אחר טוב ממנו [פרק ה' סעיפים נ"ד – נ"ו. ובציורים ()]. ודין ניטלה פיטמתו, דינו בשעת הדחק, וכן דינו בחול המועד, ראה שם (בסעיפים ס' וס"א).
כא. אתרוג שלא היה לו פיטם מעולם, או שהפיטם נפל בעוד האתרוג על העץ, הריהו כשר. ויש מהאשכנזים המכשירים אותו רק אם הפיטם נפל בתחילת גידולו על העץ [פרק ה' סעיף נ"ח. ראה שם כיצד להבחין מתי נפל הפיטם].
כב. ישנם אתרוגים שהפיטם שלהם אינו קשה כעץ אלא הוא המשך החוטם. לדעת פוסקים רבים דין פיטם זה כדין חוטם האתרוג, שאם נפל מקצתו, או שינוי מראה בו, פוסלו [פרק ה' סעיף נ"ט].
כג. ואם נפלה רק השושנתא [שזו כעין שושנה מעל הפיטם (כב,)], האתרוג כשר. ולאשכנזים טוב להחמיר וליטול אתרוג עם שושנתא, אך בתנאי שלא יהא פחות מהודר מהראשון [פרק ה' סעיף נ"ז].
כד. ניטל העוקץ [ענף קטן המחבר את האתרוג לעץ ()]. אם ניטל העוקץ, ובשל כך נעשתה גומה באתרוג [] פסול. ואם גומה זו עדיין מכוסה בשכבה של שהיא מהעוקץ, באופן שלא נראה בשר האתרוג (שאין חסרון בגופו), האתרוג כשר [פרק ה' סעיפים ס"ג – ס"ד. וראה שם (בסעיפים ס"ה וס"ו) דינו בשעת הדחק ובחול המועד].
כה. אתרוג שנימוח. אם נימוח כל בשרו מבפנים, אך קליפתו החיצונית וחדרי הזרע קיימים, יש מחלוקת לגבי כשרותו. לכן לכתחילה אין ליטלו, ובשעת הדחק כשאין אתרוג אחר, יטלנו [פרק ה' סעיף ס"ח].
כו. לכתחילה אין ליטול למצווה זו אתרוג שנסדק , כיוון שאתרוג שנסדק, אף שאין בו חיסרון הריהו פסול, אך רק אם נסדק ברוב עובי קליפתו הפנימית. לספרדים האתרוג פסול רק אם נסדק לכל אורכו, מראשו לסופו, ולאשכנזים פסול אף אם נסדק ברוב אורכו. וכל זה אמרו אף כשהסדק רק מצידו האחד, ולאו דווקא משני עבריו [פרק ה' סעיפים ס"ט וע'. וראה (,,)].
כז. גודל האתרוג. שיעורו הקטן ביותר הינו כנפח ביצה בינונית בת ימינו שהיא 58 סמ"ק (ויש מהאשכנזים המחמירים שיהא 100 סמ"ק). ואם הצטמק והתקטן מהשיעור, פסול (ויש לשים לב לכך ב"אתרוגי מים" המצטמקים הרבה בחג). ולשיעור הגדול אין קיצבה, וכשר ככל שיהיה. וכל זה אמור לכל ימי החג [פרק ה' סעיפים ע"א – ע"ה]. יצויין שאתרוגים הקטנים מהשיעור בדרך כלל אינם מגיעים לשווקים.
מדיני ההדס
א. לפני שנדון לגבי דיני ההדס הרינו מזכירים שבעת הוצאת ההדסים מהקוישיקלך, ובפרט בעת החלפתם באגודה קיימת, יש להזהר מאד שלא יתלשו עלים מההדסים והערבות מהג"ט העליונים, ולכן המחליף הדסים או ערבות באגודה קיימת יתירנה תחילה ורק לאחר מכן יוציא את הישנים ויאגוד את החדשים.
ב. דיני כשרות ההדס מתחלקים לארבעה נושאים ראשיים:
1) שיהא זה דווקא צמח ההדס, ולא מין הדומה לו.
2) שיהא "עבות" (שעליו צומחים שלושה יחדיו, באותו קו).
3) שיהא לו דין "הדר".
4) שיהא לו השיעור ההכרחי, כדלקמן [פרק ג' סעיפים ב' – ג'].
ג. מהותו. שיהא זה דווקא מצמח ההדס, לא דומה לו ולא הדס מורכב [פרק ג' סעיף ה']. ורוב ההדסים הינם כשרים.
ד. צריך שההדס יהא "עבות". והיינו שהעלים יכסו את גזעו, ושיהיו העלים משולשים [פרק ה' סעיף ו'].
ה. כיסוי גזעו - אם מכסים הם את רוב גזעו, כשר, ואם לאו, הרי זו מחלוקת [פרק ג' סעיף ז'].
ו. גדר עלים משולשים. הכוונה שיצאו לפחות שלושה עלים בגובה שווה מכל "קן" (מקום יציאתם). ואם אינם יוצאים בגובה שווה הרי זה הדס שוטה, ופסול [פרק ג' סעיף ח'].
ז. מתי נחשב שהעלים יוצאים בגובה שווה, נחלקו בכך הפוסקים:
יש אומרים שנחשב משולש רק אם יש קו אופקי (כעין "חוט מקיף") הנפגש בכל תחילת שלושת השורשים (בסיס העוקץ, ) של שלושת העלים [].
יש מקילים ואומרים שמספיק שחוט המקיף יפגוש את כל שלושת השורשים במקום כלשהו בהם, אף שחלק בראשם וחלק בתחתיתם [].
ויש מקילים יותר, ואומרים שמספיק שבמראית העין נראים שלושת העלים משולשים [].
ויש מקילים יותר מכך [כמבואר כל זה בפרק ג' סעיפים ט', י'].
ח. עלה קטום. אם רוב העלה נשאר הריהו כשר למנין המשולשים, ואם רובו נקטם, פסול [פרק ג' סעיף י"א].
ט. עלה שיש לו שנים או שלושה חתכים יש מחמירים לפוסלו. אך פוסקים אחרים מקילים בכך [פרק ג' סעיף י"ב].
י. הדס "שוטה" (שאין העלים שלו באותו גובה) פסול אף בשעת הדחק, ובכל ימי החג [פרק ג' סעיף י"ד].
יא. אורך ההדס. לכתחילה יהא לפחות באורך שלושה טפחים (24.5 ס"מ. ויש מחמירים שהם 30 ס"מ). ומעיקר הדין די באורך 2.5 טפחים (שהם 20.5 ס"מ. ויש מחמירים שהם 24.5 ס"מ). וכן הדין בשעת הדחק, וגם אז מברכים עליו. ושיעורים אלה נמדדים רק בגזע (עץ) ההדס, ללא העלים שמעל גזעו [פרק ג' סעיפים ט"ו י"ז. ובציורים ()].
יב. כל פסולי ההדס אמורים רק כשהינם בתוך השיעורים הנ"ל. אך אם הינם למטה בהדס, אינם פוסלים [פרק ג' סעיף י"ח].
יג. אין הגבלה לשיעורו הגדול, גבוה ככל שיהיה, כשר. אך שדרת הלולב חייבת להיות גבוהה ממנו לפחות טפח, וראשי הערבות צריכים להיות נמוכים מעט מההדסים [פרק ג' סעיף י"ט. וראה לקמן (בסעיף י"ז) מהו שיעור הקינים הכשרים בהדס ארוך].
יד. שיעור החיפוי הדרוש: רצוי שלכל אורכו יהא ההדס מחופה בעלים כשרים, כנ"ל. וחובה שרובו יהא מחופה כך (והיינו כ-13 ס"מ. ויש אומרים יותר מ-15 ס"מ), ואפילו לא בחלקו העליון, ואז גם מברך עליו. ואם אין רוב אורכו מחופה בקינים כשרים, פסול [פרק ג' סעיפים כ' כ"ב. וראה ()].
טו. כאשר אורך ההדס הינו בשיעור ההכרחי, ולא ארוך יותר, די שרובו מחופה בקינים כשרים אף אם אינם ברציפות, אלא יש ביניהם קינים לא כשרים [פרק ג' סעי' כ"ג].
טז. נחלקו הפוסקים כיצד לשער את רוב אורך ההדס שיהא מחופה בקינים כשרים. יש אומרים שיש למדוד זאת לפי מספר הקינים, ויש אומרים שנמדד הדבר לפי אורך גזעו. ונראה שהמנהג למדוד לפי אורך גזעו [פרק ג' סעיף כ"ד].
יז. כאשר ההדס ארוך יותר מהשיעור ההכרחי, אין חובה שיהא רוב אורכו מחופה בקינים כשרים, אלא די שרוב השיעור ההכרחי יהיה מחופה כדבעי [פרק ג' סעיף כ"ו. וראה בסעיף כ"ז אם די שהקינים הכשרים מפוזרים ושיעורם הכולל ברוב שיעור הדס].
יח. קן שהיו בו שלושה עלים משולשים כדין, ונשר אחד מהעלים. לאשכנזים קן זה כשר בשעת הדחק, אך רק כאשר רוב הקינים שבהדס שלמים [פרק ג' סעיף כ"ה. ראה שם בהערה ס"ה]. ולספרדים זו מחלוקת לגבי קן שנשר ממנו עלה אחד, אם הינו כשר [שם].
יט. נקטם ראשו של ההדס, והיינו שנקטם גזעו, מעיקר הדין הינו כשר. ועדיף ליטול הדס שאינו קטום. ויש מכשירים הדס כזה רק אם הקטימה מכוסה בעלים [פרק ג' סעיפים כ"ט – ל"א. וראה ()].
כ. התייבשו עליו, פסול. והיינו שמרוב יבשותו הינו נפרך בציפורן וגם שהעלים נעשו ממש לבנים. אך אם העלים "נשברים" מרוב יובש כשלוחצים עליהם ומאידך הינם עדיין ירוקים, כשר. וכן אם העלים רק כמשו ולא התייבשו, כשר [פרק ה' סעיפים ל"ב – ל"ד. וראה (,,,)].
כא. ענפים קטנים היוצאים בין קן לקן עדיף לקוצצם לפני החג. אך לא יקצצם בחג עצמו [פ"ג סעי' ל"ו].
כב. ענבים קטנים שבהדס, שחורים או אדומים (דבר שכמעט אינו מצוי בשווקים) אם הם מרובים מעלי ההדס, הריהו פסול, ולכן יקצצם לפני החג. ואם לא קצצם לפני החג, ובחג אין לו הדס אחר, יטלנו בחג בלא ברכה, אך לא יקצצם בחג. וענבים ירוקים אינם פוסלים את ההדס [פרק ג' סעיף ל"ז].
מדיני הערבה
א. דיני הערבה העיקריים הינם:
1) מהותה וצורתה.
2) אורכה.
3) שתהא "הדר" (שלא נשרו רוב עליה, שלא תהא יבשה או קטומה בראשה, ושלא נפרצו עליה).
4) שלא תהא גזולה [פרק ד' סעיף ב'].
ב. מהותה וצורתה. ערבה דומה לצפצפה. ולכן קבעו חכמינו ז"ל שלושה הבדלים ביניהן:
1) עלה הערבה משוך וחד בקצהו (ועלה הצפצפה מסתיים בעיגול).
2) עלה הערבה שפתיו חלקות וישרות (ועלה הצפצפה שפתיו משוננות).
3) קנה הערבה הינו אדום או ירוק (ושל הצפצפה לבן). כמבואר לקמן [פרק ד' סעיף ג' ובציורים ()].
ג. אורך הערבה כאורך ההדס, לגבי השיעור הקצר והארוך ביותר, לכתחילה, בשעת הדחק ובדיעבד (כנ"ל בדיני הדס סעיף י"א). וגם בערבה השיעור נמדד בגבעול האמצעי לבדו, ללא העלים העליונים [פרק ד' סעיף ח'].
ד. יש לאגוד את ארבעת המינים באופן שראש הלולב גבוה לפחות טפח מעל ראשי ההדסים. וראשי ההדסים גבוהים מעט מראשי הערבות [פרק ד' סעיף ח' ובציורים ()].
ה. לכתחילה צריכה הערבה להיות שלמה, ללא נשירת העלים. ולכן כשמחליפים את הערבות באגודה יש להתירה, כדי שלא יתלשו עלי הערבות וההדסים [פרק ד' סעיף י'. ובציורים ()].
ו. נשרו רוב העלים שבשיעורה ההכרחי העליון [], פסולה. ואם הערבה ארוכה יותר מהשיעור ההכרחי, יש מי שמיקל לצרף גם את העלים שמתחת לשיעור ההכרחי, ושאר הפוסקים החמירו בכך. לכן כשאין ערבה אחרת, יטלנה בלי ברכה [פרק ד' סעיף י"א. וראה ()].
ז. גם בערבה, כבהדס, יש ספק האם הרוב שצריך להיות מחופה הינו לפי אורך הגזע או לפי מספר העלים. וישתדל להחמיר כשתי הדעות [פרק ד' סעיף י"ב].
ח. לכתחילה יש להחמיר ולא ליטול ערבה שרוב עליה מתדלדלים ומתכופפים למטה [], או שכמעט התנתקו מהגבעול [], או שחסר רוב העלה [], או שיש חתך ברוב אורך העלה []. אך עלים שיש בהם נקבים וחורים, כשרים הם [פרק ד' סעיפים י"ג וי"ד].
ט. ערבה שנשרו עליה באופן שהיא פסולה, וכנ"ל, לאשכנזים הינה פסולה כל ימי החג, וכשאין ערבות אחרות יטלנה בלי ברכה. ולספרדים הינה פסולה רק ביום טוב הראשון, אך בשאר ימי החג רשאי ליטלה בברכה [פרק ד' סעיף ט"ו].
י. ערבה יבשה פסולה. והיינו שכלה כל מראה הירקות שבה. אך כמושה, כשרה. ויבשה פסולה רק אם התייבשו רוב עליה העליונים בשיעור ההכרחי. ואם היא ארוכה יותר מהשיעור ההכרחי, דין עלה יבש כדין עלה שנשר מהערבה, וכנ"ל בסעיף ו' [פרק ד' סעיפים ט"ז,י"ח וי"ט. ובציורים (,)].
יא. לאשכנזים ערבה יבשה פסולה בכל ימי החג (ובמיקרים נדירים, כגון שאין בכל האזור ערבה שאינה יבשה, רשאי ליטלה ואף לברך עליה. אך אין זה שכיח). והספרדים מברכים על ערבה יבשה בימי חול המועד [פרק ד' סעיף כ"א].
יב. יש המהדרים להחליף את הערבות בכל יום מימות החג, כמובא בפוסקים, אך אין זו חובה. וכשמחליפים אותן יש להזהר מאוד שלא יתלשו מעלי ההדסים והערבות [פרק ד' סעיף כ'. ,].
יג. נקטם ונחתך ראשה של הערבה, והיינו הגבעול שהעלים יוצאים ממנו, פסולה. ולכן יש המקפידים לקנות ערבה שיש בה לבלוב, שעל ידי כך ניכר שגבעולה לא נקטם. אך אם נקטם רק העלה העליון, כשר. וזמן פסול זה כזמן הפסול של ערבה יבשה, וכנ"ל [פרק ד' סעיפים כ"ב – כ"ה. ו,].
יד. ערבה גזולה, פסולה ולצערנו זו אחת הבעיות הקשות בדיני ערבה. ויש להזהר בכך מאוד [פרק ד' סעיף כ"ז]. ואמר לי סוכן וותיק של ארבעת המינים, שאף בערבות עטופות בניילון עם חותמת השגחה עליהן, אין וודאות שאינן גזולות. ולכן צריך לקנות ממוכר נאמן היודע את מקור הערבות.
מדיני הערבה שחובטים בה בהושענא רבה.
א. לערבה של הושענא רבה מעיקר הדין מספיק שיהא ענף אחד שבו עלה אחד. אך נהגו לקחת לחבטה ערבות נאות עם הרבה עלים. ולפי המקובלים ערבות אלה צריכות להיות כשרות כדין הערבות שעם הלולב.
ב. נהגו לקחת חמישה ענפי ערבה לצורך החבטה. אך מעיקר הדין די בערבה אחת, וכנ"ל.
ג. דין ערבות אלה שווה לדין הערבות שבלולב לענין שיעור אורכן, ושלא תהיינה יבשות, גזולות, קטומות, וכדומה. ורק לענין מספר העלים יש שהקלו בהן [כל זה מפרק ד' הערה ס"ד].